פרק 59 - התמודדות מקדמת עם הרווקות- עם דניאל לוי

שלום לכולם, וברוכים הבאים לפודקאסט מדברים זוגיות מעשית. בכל פרק נדבר על זוגיות מנקודות מבט שונות ומעניינות, ותקבלו ידע וכלים פרקטיים שילבו אתכם בדרך לזוגיות שאתם מאחלים לעצמכם. אני אדר זוהר, מנכה למרכז הזוגיות מעשית, ואני שמחה ומתרגשת שאתם איתי כאן.

טוב אז אם הייתם רואים את החיוך שיש לי על הפנים הייתם מבינים שהיום איתנו מישהי שאני מאוד מאוד אוהבת קרובה וחשובה מאוד לליבי. שאני גאה שהיום היא גם תלמידה שלי בקורס מאמני זוגיות מעשית ועברנו. דרך וירטואלית, לא וירטואלית, אפשר לא יודעת איך לקרוא לזה ביחד. וגם אתם כבר פגשתם אותה פעמיים פה בפודקאסט, והיום החלטנו להקליט פרק נוסף. אז איתנו דניאל לוי. מה קורה?

וואי, אני כל כך מתרגשת להיות פה.

גם אני.

עשינו את זה פעמיים. ואני מרגישה שהפרק האחרון, שאגב לא הקשבתי לו מעולם, ברוב שהוא היה חשוף וחשף איזשהו כאב מאוד עמוק ואמיתי, אני מרגיש שזה היה בחיים אחרים. ואני ממש באה אחרת היום, ואני נורא שמחה על התהליך הזה.

ספרי לי מה זה אומר אחרת, מה זה חיים אחרים?

אז קודם כל הקלטנו אותו בתקופת החגים, תקופה שהיא... היא לא פשוטה לרווקים. זה היה מספטמבר, אז זה היה כאילו הרבה חדים. וזה אחרי התוכנית, ואני זוכרת, אז אמרתי גם שהרגשתי שלא סיפקתי את הסחורה על הסביבה שלי, ושאיך אני חוזרת למגרש, ואני לא יודעת איך לעשות את זה, ואז הגיעה המלחמה. לפעמים קשה לי להגיד את זה, כי זה באמת כואב, כואב לי על כל האנשים, חיילים ועל מה שאנשים עברו, אבל לי זה היה מעין קריאת השכמה לזה שהחיים קצרים והם קורים כאן ועכשיו, ואני לא יכולה להמשיך להגיד אני רוצה זיגיות ולשבת בבית ולא לעשות כלום, ורק להגיד אין לי כוח, קשה לי, אין לי כוח לצאת לדייטים, אני לא אוהבת דייטים, ופשוט לתת לחיים, לעבור. אז זה ממש ככה, קרם לי להרבה שינויים, עברתי דירה, אמרתי פשוט אני חייבת להתחיל להניע. חזרתי לדייטים, באמת אבל, לא ממקום של לסמן וי. אני בשינוי מקצוע, ואני מאוד שמחה שאני לומדת אצלך, זו ההחלטה הכי טובה שעשיתי.

זה כיף לי.

וזהו, זה ממש מרגיש חיים אחרים.

איזה כיף, ואני גם רואה אותך באנרגיה,

זאת אומרת שמשהו בתדר משתנה, והאנרגיה, וכאילו אפילו החיוך מגיע ממקום באמת כאילו הרבה יותר שלב ורגוע ואמיתי ופנימי, וממש רואים את זה. ואת יודעת, את אמרת משפט שאני חושבת שאנחנו צריכים רגע למסגר אותו.

כי אם הייתי שואלת אותך, או אני

בטוחה שכששאלתי אותך בפרק הקודם, אני אמת לא זוכרת בדיוק את העזה, אבל אם היינו נפגשות והייתי שואלת אותך, אז היית אומרת לי, מה, אני אחרי במציאת זוגיות, אני אחרי מחפשת את זה, אני אחרי רוצה, אני עושה הכל כדי למצוא זוגיות, וזה לא קורה. וזה מה שהרבה פעמים אני שומעת מהרבה מאוד אנשים כי הם באפליקציות והם מנסים לצאת לדייט ובאמת כאילו רוצים את זה מאוד, אבל יש הבדל בין הקבלת החלטה הברורה של אני הולכת למצוא זוגיות, ובאמת להיות בתהליך מציאת זוגיות, לבין להגיד, אני במציאת זוגיות, אני באפליקציות, אני עושה כל מה שאפשר, ורק ברגע שעוברים להחלטה הברורה הזאת, שאני לא יודעת אפילו איך להסביר אותה במילים, אבל תמיד אני אומרת, תחשבו על משהו שהחלטתם בחיים, שהיה ברור, כמו הפסקת אישון, עזיבת עבודה, עזיבת דירה, זריקת בגדים מהארון, לא משנה מה, החלטה ברורה שאני הולכת לעשות את זה, ושם האנרגיה השתנתה, הכול הלך לתוך הכיוון הזה, זה המקום שצריך להיות, וזה מרגיש שכאילו עברת בדיוק את השלב הזה של אני הולכת למצוא את הזוגיות שלי.

קודם כל זה מאוד נכון. אני לקחתי החלטה, אבל לא, בסוף, איך אתה מדומרת? אנשים לא נמדדים במיליון, הם נמדדים במעשים. אמרתי, נניח אני יכולה להגיד שעברתי דירה, עברתי לתל אביב, גרתי בעיר אחרת לפני, וכל הזמן הייתי מבטל דייטים, והיה לי תרוץ מאוד טוב שאני מגיעה הביתה מהעבודה בעשר בלילה, ואני עיפה וזה וזה, אמרתי, דניאל, את עוברת דירה, בתנאי שאת יודעת שאת מתמסרת לדבר הזה, את לא מבטלת יותר, את כל כולך שם. עכשיו, גם אני עוברת איזשהו תהליך מאוד משמעותי, כאילו אני ממש עושה אותו במודע, יש לי מודעות מאוד גבוהה כבר לדברים האלו, ואני פשוט לקחתי החלטה ואמרתי, החלטה ואמונה, אמונה שזה יקרה לי בוודאות, שחלפתי את האמונה שלי, וכן, ויצאתי לדרך, וזה יקרה.

אמן.

אז את יודעת, אם יצאת לדרך, אז מעניין אותי רגע על ההסתכלות על הדרך. זאת אומרת, בסוף יש לנו הרבה מין רצון כזה, אוקיי, יצאנו לדרך, אז אנחנו גם מחפשים קצת תוצאות מיידיות, ועדיין ההגדרה העצמית שלנו תלויה גם בסטטוס שלנו, אני אומרת תלויה, מתוך, תקווה ורצון שהיא לא תהיה תלויה, ואני יודעת שאת מאוד מדברת את הנושא הזה, וזה נושא שמאוד חשוב לי להביא לכאן, את המקום הזה של איך מסתכלים אחרת על הדרך הזו, כדרך אפילו שאם כמה שהיא קשה אולי להגיד את זה, שאפשר רגע להנות ממנה, להתחזק ממנה, לגלות על עצמך כל מיני דברים, וגם על המקום הזה של, זה יפסיק להיות ההגדרה העצמית שלי, הסטטוס שלי, הרווקות שלי, או מחפשת, או כל דבר כזה. זאת אומרת, איך את מתייחסת לזה, לוקחת את זה, חיה את זה?

קודם כול, אני אגיד שאני מאוד מאמינה באלוהים, אז אני גם שואבת, אני מתחזקת דרך האמונה הזאת, אני כל הזמן מזכירה לעצמי ש... בזמן הזה שאני רווקה, כנראה אני צריכה להיות רווקה בשביל לעבוד על עמידות שלי, בשביל להיות הכי טובה לקראת הזוגיות המהממת שתהיה לי. זה הזמן שלי שאני עדיין לא בעלת משפחה לעשות את כל השינויים שאני רוצה. בוא נגיד שמאדירה הקודמת אמרתי שאני אצא משם בזוגיות. גם מהבית של ההורים אמרתי אני לא אצא מהבית של ההורים עד שאני לא אהיה בזוגיות. אוקיי, הזוגיות לא הגיעה, אז מה, החיים נעצרו? כן, חייב להמשיך, כאילו זה חלק מהחיים, אני לא יכולה לעצור את החיים שלי עד שזה יקרה, אני רוצה להמשיך לחיות אותם. אז אני מאוד שואבת ככה גם מהאמונה. אז עניין הסטטוס, אני לא אשקר, אני נמצאת בסביבה שכולם, רוב החברות שלי בזוגיות, החברות הקרובות שלי, הסביבה המאוד קרובה, נשואות גם עם ילדים, ויש גם לחץ מהבית, בוא נדה באמת, קודם כל ביקשתי להפסיק להלחיץ אותי. הוא אמר לי, מה אלו? זה יקרה כשזה צריך... אני מבקשת שתיתנו לי את המקום שלי לקחת את ההחלטות שהן הכי נכונות עבורי, בסוף האינטואיציה שלי הובילה אותי הכי נכון, בבקשה אל תלחיצו אותי, כי זה לא עוזר לי. חזרתי לזה לא פעם ולא פעמיים, וזה בסדר, עד שזה בסוף חדב.

שאולי כדאי רגע שתספרי איך התבטא הלחץ אצלך. זאת אומרת, במילים, באמירות, בניסיונות שכנוע, בביקורת, כלומר, איך התבטא הלחץ אצלך?

לפי זה, כל הזמן בעזרת השם, בחתונה שלך, אני אעשה לך ככה, בעזרת השם, טוב, בסדר, כשזה יקרה, לא, אין, זה החלום שלי, רק בשביל איך שתהיה מאושרת, גם אני רוצה להיות מאושרת, גם אני רוצה את זה, אני לא צריכה לשמוע את זה כל הזמן, אני יודעת מה אני רוצה, אני לא רוצה... תמיד אמרתי, את רוצה שאני אתחתן ואתגרש, זו לא המטרה, נכון? אז תני לי, תסמכי עליי. זה היה קשה, כי בסוף זה לא בא ממקום רע. לפעמים צריך רגע להגיד את זה, וזה לא בואישה להגיד את זה רגע לאנשים, חבר'ה, רגע. הכול בסדר, אני מבקשת שתפסיקו להגיד לי את זה. הדרך לא כזאת קלה, כן? אני חושבת, יצאתי לדרך, חמה, אתה עושה שינוי, אתה מגיע לפעמים לנקודה שזה לא עובד, כי אתה לא רואה תוצאות באותו רגע, ואז אתה נשבר. בגלל שאני באמת במודעות מאוד גבוהה, אז כמה שאני נשברת, אני יודעת לתחום את זה ליומיים, שלושה, כמה שאני בוחרת, ולהמשיך הלאה, להעלות על הסוס. כל דייט נהיה יותר טוב, כאילו, מאחד לאחד זה נהיה יותר ויותר טוב. אז הראשון, לא היה מוצלח, אוקיי. השני, גם לא היה מוצלח, שלישי כבר יותר בסדר, רביעי לא התנהגתי הכי מדהים, כאילו עם הגבר הרביעי, אבל אמרתי, אוקיי, שיעור, אני חייבת ללמוד מפה, אני לא יכולה לחזור על התאויות. למדתי, נקסט. ואת יודעת, זה גם עניין של תרגול, ואני המשכתי להאמין, המשכתי להניע, אני מאוד מאמינה בלהניע את הגלגל, להיות באנרגיה טובה, אני יכולה לספר פה שאני כל הזמן אומרת שתחייכו, תחייכו, כאילו זה מושך. זה מושך.

נכון.

זה קורה.

אז מה את רוצה לספר?

אני יכולה לספר פה?

לא, אני יצאתי לא מזמן עם חברות, מישהו ביקש ממני כיסא, אני אפילו לא זוכרת את זה. אבל מסתבר שהייתי נחמדה, וחייפתי, והבאתי את הכיסא בשמחה. ואחרי תקופה הוא ראה אותי, הוא לא ידע מי, אני שאלה לחברים, אני כבר הלכתי, ואז הוא ראה אותי באינסטגרם אצל חבריו, ואז הוא אמר לה, תקשיבי, אני ראיתי אותה לפני כמה זמן, היא הביאה לי כיסא, הייתה מקסימה, את יכולה לעשות שידוח? ושאלתי...

איזה אדיר הוא.

שאלתי אותו האם לא הייתי נחמדה, אז אם הוא היה אומר לה משהו, אם אני בחיים, לא. אני כל הזמן בנו עוד מתלוננות שזה לא קורה, שאף אחד לא ניגש, שלא מתחילים, שאין למה לצאת, כאילו זה לא נכון, זה עניין של מה את משדרת. ואם את משדרת שאת בטוב עם עצמך, באמת, אבל לא מנסה לעשות איזשהו משחק, באמת עובדת להיות בטוב עם עצמך, זה יוצא החוצה, והחיוך הזה הוא מגנט.

נכון, אני מסכימה עם זה, ואני חושבת שבסופו של דבר זה מגנט להכל, כלומר צינור השפע הוא פה פתוח, מחכה שאנחנו ניקח, לא משנה מה, בסוף היקום רוצה לתת לנו, אין לו עניין לא לתת לנו, זה עניין של הגישה שלנו. של מגיע לי אמונה, את יודעת, זה כמו שהרבה פעמים אומרים, מישהו נותן לי מחמה ואני מתחיל לחשוב רגע, מה האינטרס, זה אמיתי, זה לא אמיתי, למה הוא אומר לי את זה, אולי הוא לא באמת, אולי הוא לא מתכוון לזה, וכל הדברים האלה, הם משבשים לנו, בסופו של דבר, אם אנחנו נבחר להאמין שמגיע לנו, שאנחנו רוצים, שהערך שלנו נבחר שהוא יהיה יותר גבוה, אני באמת מאמינה שיש פה גם בזה עניין של החלטה ובחירה, להבין שאני יכולה לבחור, להרגיש יותר טוב עם עצמי, יש לזה מחיר, שפתאום אני לא יכולה להתנהג כמו חסרת ביטחון, אלא אני בחרתי להיות בעלת ערך, אני צריכה להתחיל להתנהג לעולם כמו בעלת ערך, שזה אומר גם לחייך לאנשים, ולהיות בפתיחות, ואז גם אנשים מתחילים איתי. כלומר, בסופו של דברים אני מסתכלת בביטחון בעיניים.

אם אני מחייכת, אם אני לא שקועה בתוך הטלפון, או רק בשיחות עם חברות, או אם אני לא יורה חצים על כל מי שמדבר איתי, ונראית מאוד נוקשה, מפחידה וכולי. אז יש מצב שבהחלט, אני לא אומרת שכל פעם שאני אחייך ישר ייגשו אליי, אבל אני מגדילה את הסיכוי שלי ב... בהרבה. אגב, גם התמונות באפליקציות, ברגע שאנחנו שמים תמונות של חיוך, הן מעלות ב-20 אחוז את זה שהפנו אלינו. זאת אומרת, ממש מחקרים מראים איך אנשים נמשכים לאנשים מחייכים, לשמחת חיים, כאילו אנחנו רוצים. אנשים שמחים מסביבנו. אז אני לגמרי מתחברת לזה ומאמינה בזה. ואם הגן ייגע, אבל במקום הזה שאומר, מה אנחנו יכולות להגיד למי שמקשיבה לנו, שתעשה הפרדה בין הסטטוס, אם אני בזוגיות, לערך העצמי, של מה אני שווה. וזה הדבר שאני מרגישה שאם אנשים יפתרו אותו, זה פשוט יעזור להם מאוד להעלות את הערך, ושהוא יהיה בלתי תלוי, בשום דבר ובאף אחד, כי יותר מהכל, גם אם אני לא עובדת הרבה פעמים, זה משפיע על הערך העצמי שלי. ואם שהשמנתי או עליתי במשקל, אז זה משפיע על הערך העצמי שלי. אבל מה שאני מצאתי יותר מכל, זה שאם הגעתי לגילאים של 25, 6, 7, 8, 9, צפונה, ואני לא בזוגיות, אז שם ההתרסקות של הערך שלי, זאת אומרת, זה אפילו יותר מהשפעה הקלה, זה ממש הגדרה, של השוביש שלי, של ההצלחה שלי, של החוסר ההצלחה שלי, הערך שלי, מי שאני, וזה משהו שהייתי מאוד מאוד שמחה, עם הניסיון שלך, או אפילו מדברים שלקחת מהלימודים ולמדת, שאני לא חשבתי שהם יכולים להיות קשורים לזה, ובעצם לעזור לנו רגע להבין, איך אנחנו עושים, איך את עושה את ההפרדה הזאת, אם את מצליחה לעשות את ההפרדה הזאת?

תראי, קשה לי לענות על זה. אני חושבת שיש ימים שגם אני לא מצליחה לעשות את ההפרדה. ההבדל היחידי הוא שאני לומדת אצלך, והיה לנו שיעור על ערך, ואמרת שאנשים שיש להם הודעות, הם יודעים לנהל את הסיטואציות האלה, אז אני חושבת שיש ימים שאני פשוט יודעת לנהל את זה. לנהל את זה נכון יותר. את דיברת על עבודה, מי שלא עובד, זה גם עובד את הערך, אז אני מאוד הגדרתי, אני אתן פשוט כדוגמה עם העבודה, אני כל החיים שלי הגדרתי את עצמי, כעובדת, מסורה לעבודה חרוצה, עבודי חיי, אשת קריירה, משקיעת כל הזמן שלי בעבודה, כי אין לי גם משהו אחר להשקיע בו, אז זה הכי קל לי, ועכשיו אני לא עובדת. קשה. אבל אני כל הזמן מזכירה לעצמי שזה לא מגדיר אותי. עכשיו, גם לבוא לדייט ולהגיד, אני כרגע לא עובדת, קשה. כי אני מגדירה את עצמי דרך העבודה, אז איך אני עכשיו מתחילה להגדיר את עצמי דרך משהו אחר. את דיברת בפודקאסט שלך עם עודד קרבצ'יק, על זה שבכל אחד מאיתנו יש את הניצוץ האלוקי, כי כבר בנו עם ערך לעולם. ואם אנחנו לא נחפש כבר את הערך שלנו בחוץ, ונבין שיש לנו כבר ערך, זה יהיה לנו הרבה יותר קל גם לצאת למתיים דייטים, או לא להיות מוגדרים, כי אנחנו לא בזוגיות, תראי, לפעמים אני מרגישה שזה שאני לא, כאילו, ההגדרה של הרווקה מגדירה אותי, ואני גם, את זה אני לא אוהבת, כאילו, אני לא רוצה להישאר בהגדרה הזאת.

שזה בדיוק העניין, אגב, להפסיק לקחת דברים חיצוניים ולהפוך אותם לזהות. זאת אומרת, אני חושבת שבסוף העבודה שכל אחד צריך לעשות זה למצוא את הזהות שלו, בגלל האדם שהוא, הערכים שלו, סט האמונות שלו, התכונות שיש לי, שהן בעצם אמורות להיות בלתי תלויות בשינוי הסטטוסים שלי, לא משנה אם זה עבודה, זוגיות וכו', זאת אומרת, אם אני אדם נדיב, אז אני אדם נדיב, לא משנה רגע מה, וזה בחלק ממי שאני, אם אני אדם יצירתי, אז גם כשאני עובדת זה יבוא לידי ביטוי בעבודה, וכשאני עם הילדים זה יבוא לידי ביטוי, עם הילדים, וכשאני מול קבוצה ופתאום אין לי תרגיל, אני אמציא תרגיל. זאת אומרת, בסופו של דבר, התכונות שלי, והיכולות שלי, והחוזקות שלי, והערכים שלי והאמונות שלי, הן מהסדרות שלי, ואת זה אנחנו צריכים להכיר, והרבה מאוד פעמים אנחנו לא מכירים את החלקים האלה, ואנחנו נותנים לכל החלקים החיצוניים של מה אני עוסקת, באיזה תפקיד, לאן התקדמתי, האם אני בזוגיות, איזה סוג של זוגיות. הוא כבר הציע לי נישואים, כבר עברנו לגורביה כאן, יש לנו כבר ילדים, אני לא אימא, מתעכב לי האימהות, מתעכב לי... זאת אומרת, כל הדברים האלה הם רק גורמי לחץ בעיניי. עכשיו, שאני לא רגע רוצה לשים דברים מהשוכן, גם אני כשלא הייתי בזוגיות, כל מה שינוי אותי להגיע לזוגיות, וכשאני יצאתי עם אמיר, כל מה שינוי אותי זה מתי יגיעה את הבעת. גם אני מכירה שזה היה חיים אחרים לפני שהייתי הדר המפותחת, אבל עדיין אני מבינה מאוד את המקומות האלה, ואז אם היום הייתי יכולה להגיד להדר של אז,

שומעת, הכל יהיה בסדר, תורידי לחץ, הכל יקרה לך בחיים, הכל יסתדר, תהני, תהני, כי התקופה הזו לא תחזור לך לעולם, לעולם, גם כשילדים שלך יהיו גדולים, את עדיין כל הזמן יהיה לך בראש מישהו לדאוג לו. חופש הוא אף פעם לא חופש מוחלט כשיש לך ילדים בבית, גם כשהם גדולים. והמקום הזה של רגע אחד להבין, וואלה, אני מדהימה, מהממת, יש לי בן זוג, בין אם הוא יוצא לי ניסויים, בין אם לא, זה בעיניי המגנט של החיים שלנו. וממגנט מעבר לזוגיות, ממגנט לנו באמת איזושהי תחושת מלאות. המקום הזה של קרה במי שאני מסוגלת להסתובב בעולם, מאוהבת בי, לא מגלומנית, לא בעלת חשיבות עצמית, אבל ממש פשוט בטוב.

אני רוצה להגיד לך רגע משהו על זה מניסיוני, אז קודם כל אני אגיד, זה שאני לא בזוגיות, כאילו, זה אף פעם לא הגדיר אותי מהמקום של כאילו, יו, אני לא בסוגי אותי, או כבר השנים עוברות, נכון, חשבתי שמסלול חיי יהיה אחר. אני חשבתי שבגיל 30, עוד מעט 31, אני אהיה בסטטוס אחר. אבל בגלל שאני כאילו, לא שם, לפעמים אני לא מרגישה אפילו בגילי, כן? אני מרשה שאני כזה עוד טורפת את העולם, ועכשיו זה לא שאין לי רגעים שעצו לי וקשה לי, יש, הם קיימים, קיימים גם לא מעט. פשוט אני היום בנקודה שאני מוכרת, איך כאילו לטייל את זה ל... אוקיי, יאללה, אז אני צריכה להיות בעשירה, כי אני רוצה לשנות את הדבר הזה. כל עניין להכיר בתכונות שבי, בערכים שבי, בדברים הטובים שבי, זו עבודה. זה קשה, זה לבוא ולנבור בעצמך, זה לפעמים גם אפילו בסממנים החיצוניים, להסתכל במראה, את מנסת לנו תרגיל מדהים, במראה.

אז קריפוקר.

כן. שאתה כזה ממש... רגע נעובר כאילו גם בפנים, מעבר למראה החיצוני, למרות שגם החיצוני, תשמעת, אני הרבה פעמים מתלבשת יפה, רק למען עצמי, בשביל שאני אסתכל במראה ואוהב את מה שאני רואה.

אגב, זה נטו דעת אישה.

כן, וזה נטו בשביל עצמי, זה בשביל להגביר לי את המתכון העצמי. אני יכולה להגיד לך שמישהי פעם שאלה אותי, לא מזמן, אם לא קשה לי לצאת לדייט שאני אומרת, כאילו שאני לא עובדת, תשמעו את זה עצמי, זה קשה, אבל אם אני לא שמה על זה את הפוקוס, כי זה באמת לא מגתיר אותי היום, גם מצד השני לא שמה על זה את הפוקוס, תאמיני לי, ולא אחד ולא שניים, אף אחד לא שמה על זה את הפוקוס. אוקיי, אנשים יש להם משבר גיל 40 בעבודה, אז אצלי הוא קרה בגיל 30, בסדר. וזה איך שאני אמרתי, אוקיי, אם אני שמה על זה עכשיו פוקוס, אין, זה יהיה עכשיו אישו. ואני יושבת, ואני באמת עושה עבודה, כאילו, אני יושבת לפעמים וכותבת, לפעמים אומרת לעצמי במרה, מה הדברים הטובים שבהן, מזכירה לעצמי אותה, חוגגת מחמאות, אבל זו עבודה, זה כאילו, את יודעת, אמרת, הייתי אומרת לאדר של פעם, תחתיגי, תהנית, הזמן הזה לא חוזר יותר, וזה ממש צריך להיות במודעות בשביל לעשות את הדברים האלו. זה לא בא ככה.

נכון, וזה גם הרבה פעמים, תמיד אנחנו חמים בדיעבד, זאת אומרת, זה העניין, אבל את יודעת, זה כמו שאחרי מחלה או תאונה, אנשים פתאום עושים שינוי. ואני אומרת, בואו רגע ננסה לא להגיע לנקודות האלה, אלא להיות רגע בכאן ועכשיו, ולהאמין שקיבלתי את כל היכולות להתמודד עם כל סיטואציה, וכל סיטואציה גם טובה יכולה להיכנס לתוך החיים שלי, וכל דבר שאני עוברת הוא בדיוק לצורך ההתנאה שלי קדימה, ואם נסתכל אחורה, תמיד תמיד נראה, איך כל הנקודות בחיים שלנו התחברו. זאת אומרת, זה לא סתם המקום הזה של connecting the dots, זאת אומרת, תמיד אם בהסתכלות אחורה, אנחנו נראה טק טק טק איך הכל קרה בשביל להביא אותי לנקודה שאני נמצאת בה היום.

זה ממש מדויק, ואני רוצה להוסיף על זה, שהרבה פעמים קורה עכשיו משהו שנראה לנו הרי גורל, ובעוד עשר שנים, שהיה איזה נקודה בזמן, בעבר, מי זוכר את זה בכלל? אבל באותו רגע חרב עלינו אולמנט. כאילו, יואו, איך כתבתי לו? יואו, מה קרה? את לא תזכרי את זה בעוד כמה חודשים. אבל זה ממש מדויק שכל סיטואציה, ואת מדברת על זה המון, על דברים שקורים לנו עכשיו, ואיך אני מסתכלת על זה מנקודת מבט קצת יותר חיובית, כאילו, מה טוב בדבר הזה? ויש הרבה טוב בהרבה סיטואציות. גם אם הם שיעור.

הכל שיעור, זה העניין. הכל שיעור לבניית הכלי לאכלת השפע, וזוגיות זה שפע. זאת אומרת, זה שפע, זוגיות שאני מדברת כמובן לא על זוגיות רעילה, זוגיות היא שפע, צריך להבין את זה. ברגע שהכלי שלי בנוי, אז אני יכולה להכיל את השפע הזה, וילדים זה שפע, ופרנסה זה שפע, ואנחנו צריכים אבל כלי שיכיל את השפע, כי אם פתאום היה לנו, גשם של מטבעות מהשמיים, והכלי שלי לא חזק זה ינפץ את זה, והם יאופו לכל עבר, ולא נוכל ליהנות מהמטבעות שירדו אלינו.

אני מסכימה איתך, אני גם כאילו... את יודעת, כל שיעור אנחנו לומדים, ובסוף אני לומדת אצלך להיות מאמנת, אבל אני גם חובה את הכול על החיים שלי, ואני רואה איך, לפעמים אני יוצאת משיעור, ואני אומרת, יו, אני כבר חייבת ליישם את זה, יו, אני חייבת כאילו שתהיה סיטואציה שאני אקח את זה, ואני אראה איך אני הצלחתי לנפש את התקרת הזכוכית של עצמי, ללכת דרך הפחד, לעבור את הדבר הזה, את המכשול הזה, שלא הצלחתי לעבור לפני. אז אני באמת ממליצה שיבואו אליי.

חמודה. רגל, תודה. אני באמת מאמינה שמי שבוחר ללמוד את התחום הזה, הוא משנה לעצמו את החיים. אבל תדעת, אני רגע חוזרת לסיפור של הבחור עם הכיסא. מעניין אותי, אז אחרי שזה קורה, איך אנחנו לא הודפות את ה... זה שהוא התחיל איתי, כי הרבה פעמים אני שומעת, א', הרבה נשים לא קולטות שמישהו מתחיל איתן. דבר שני, הם לא יודעות איך להתנהג רגע בתוך הסיטואציה הזאת, אם זה המין, איך להיות, לאן אני לוקחת את זה, הוא באמת רוצה, הוא לא רוצה, כל הפחדים האלה שעולים לנו מהרגע ש... נוצר איזה, אנחנו הכי רוצות שיתחילו איתנו, ואז כשזה קורה, אתה מטיל ספק בהרבה דברים, אותו דבר קורה לנו בתחילת קשר, שאנחנו כל כך רוצות הקשר, אבל אז רגע, הנה הוא לא התקשר שעה, והנה הוא לא עשה את זה, והנה הוא יום שלם נעלם, והנה הוא לא אמר לי אחרי הדייט שהוא ככה, אז אנחנו כל הזמן מחפשים את החסר, היום מישהו אמר לי, אני מקבל מחמה ואני, אני לא יודע אם היא צוחקת עליי עכשיו, הוא נותנת לי את זה באמת, שחשוב לי רגע להגיד שנשים וגברים חווים את התחושות האלה, לא רק נשים, זאת אומרת, גם גברים בסרטים כשאנחנו כותבות להם משהו, או לא כותבות, אז איך את מתומדדת עם דברים כאלה?

קודם כל, פה ספציפית בסוף הייתה מעורבות של צד גימל, כלומר, זה לא קרה באותו רגע, אבל קורה לי שמתחילים איתי פנים מול פנים, אני תמיד מאמינה, כן? אני לא חושבת שיש סיבה לבן אדם לבוא ולגשת אליי מה בשביל לצחוק, אני לא יודעת, לא נראה לי שאנחנו בגיל, בשלב, אם זה קורה, ממש כואב לי על הדם הזה שהוא צריך להעלות את הערך של עצמו דרך כחרוך על מישהי אחרת. אני כבר הרבה שנים מאבקה, ואני פשוט יודעת שאני לא יכולה להשליך את מה שקרה לי בעבר עם גברים אחרים על גברים חדשים, כל אחד הוא, גם אני לא רוצה שישליחו עליי, אני מאוד מתרגלת תודעת אישה. אני... פעם חברות אומרות לי, איך את מביאה אותה למצב שהם רוצים לבוא לסוף אותך, שהם סוגרים מקום לדייט? אני לא מבקשת כלום. זאת אומרת, אף פעם לא מעניינתי איפה, אבל אני פשוט... מגיע לי, אוקיי? מגיע לי. וזה ממגנט את האנשים האלו שמאמינים גם שהם צריכים לחזר, ושמגיע לאישה להרגיש מחוזרת. פחדים זה כבר עניין אחר. פחדים זה קצת יותר קשה. אני מודה שאני באה עם המון פחדים וחסמים, ואני, ברגע שמשהו קורה אצלי אז אני מחפשת את המעלות טוב, כי ככה הכי קל לסיים. אבל אני הבנתי שאני לא במסוגלות זוגית גבוהה, ושאני צריכה לעבוד על זה. ובין היתר זה גם לראות את הצד השני בעין טובה. אני סיפרתי לך על סיטואציה, שהוא היה בחול ולא דיברנו היום, ואמרתי, זהו, טוב, לא נדבר. ואז אמרתי, לא, לא, אני לא יכולה אפשר לחשוב שלילי, אני חייבת לחשוב משהו חיובי, אולי קרה משהו לטלפון. ככה הלכתי יום שלם, ולא, קרה משהו לטלפון, קרה משהו לטלפון. יום למחרת, איי, אני מצטער שלא תקשרתי אתמול, מראה לי חבילה בטלפון, קרה לי משהו לטלפון, לא יכולתי לתקשר. וזה לא כי הוא לא רצה, אבל תמיד אנחנו אוטומטית הולכים לשלילי. וזו ממש עבודה מודעת, כאילו, שאמרתי, לא, אני חייבת לראות אותו בעין טובה, אני לא יכולה תמיד לחשוב בפענה שלילי.

מדהים, באמת, זה משהו שהוא נשמע כאילו טריוויאלי, אבל כל כך... קל להיכנס בסיטואציה הזאת לפחד ולהיסטריה ולאמונה שאינו מתרחק והכול נהרס, ואז להגיב מתוך המקום הזה. כלומר, כבר בראש להסתגר על זה, ואז להתרחק מזה, ואז התגובה שלנו היא או קצנית או פשוט להגיד, טוב, יאללה, אין לי כוח לזה יותר, לספר לעצמי סיפור למה הוא לא באמת מספיק בשבילי. ואז לקחת את עצמי ולעשות אחור הפני.

וההתעלות הזאת והמסוגלות באמת, מה שנקרא, לראות

אותו על החיובי שבו, ולשמור גם על תדר גבוה ולדעת שהוא הולך להתקשר והולך

לכתוב והולך להיות שם כי הוא לא יוותר על מפעל הפיס שאני, וזה הדבר שמחזיק את המקום הזה ובאמת גורם לדברים לקרות.

חד משמעית. אני בדפולט שלי, בית נגמר, וידעתי שאני פשוט חייבת להתעלות על עצמי, כי אני ידעתי שאני לא רוצה להסתיים, ואם אני נותנת עכשיו לפחד, לשליליות הזאת לנהל אותי, לא התקדמתי. אני לא מזמן, וואו, נורא חושפת פה, לא מזמן, כשהתחלתי לצאת לדייטים, אז נתתי לפחד לנהל אותי. ובסוף, מי שמאוד רציתי, לא רצה אותי. למה? כי אני לא הצלחתי להתעלות מעל הפחד. התבאסתי, אבל אמרתי, אוקיי, זה שיעור. עכשיו אני חייבת בפעם הבאה לנצח את הפחד, ללכת בתוך הפחד. אם אני לא רוצה שזה יסתיים, אני לא מוציאה את המילים האלו מהפה, כי אני מפחדת. אני לא חושבת כל הזמן ישר שהוא נגדי, שהוא כאילו לא בעניין, שהוא משחק משחקים, ואני לא משחק משחקים פשוט. לא, די. שוב, זה גם את הודעת אישה שכל הזמן כאילו בראש ברור, הוא ידבר איתי, כן? בסוף אין שום סיבה שהוא לא ידבר איתי. וגם לראות אותו על החיובי שבו, וגם ללכת בתוך הפחד, אתה יודע, זה כאילו, זה הכי straightforward שאני יכולה להגיד, אני מפחדת, אבל אני לא יכולה לתת לזה לנהל אותי, תתעלי.

מדהים. ובסופו של דבר, את יודעת, אנשים לפעמים נמצאים עשר שנים בתהליך, ועל ספת הפסיכולוג, או על הספה שלי, או לא משנה מה, בסוף יש פער בין זה שאני באמת עושה תהליך, לזה שאני מספרת לעצמי שאני בתהליך. והבאמת לעשות תהליך זה להוציא דברים מהכוח לפועל, זה להיות במקום, בדיוק כמו שאת אומרת, אני מפחדת, אבל הפעם אני לא מבטרת לעצמי. אני רוצה להשתבלל, אבל אני הולכת להתעלות על עצמי. אני רוצה, די נמאס לי ממנו, אבל אני הולכת להגיד, אוקיי, משהו מציף אותי. זאת אומרת, אלה הנקודות שבאמת אנחנו עושים עבודה, ולא זה שאני אהיה 200 שנה בתהליך, כאילו כל שבוע, זה לא באמת מה שעושה את העבודה. אני גם תמיד מספרת על המקום הזה אצלי, שאני באתי אחרי איזה עשור לעברה, שאני בתהליך ולא תהליך ולא תהליך, ואני יכולת לקנות כבר וילה מהתהליכים האלה בלימודים, ואני אומרת לו, אבל כלום לא משתנה. הוא אומר לי, נכון, כי את לא באמת עושה. והמשפט הזה והמקום הזה שהוא אמר לי, זה באמת עשה את כל ההבדל, כי הבנתי שאני מספרת סיפורים שאני עושה, ושאני מתפתחת, ואני אין הכי על הדברים, אבל לא באמת עשיתי, ומאותו יום, ובכבר 12 שנים או 13 שנים מאז המשפט הזה, שהוא מעדד לי בראש, שבכל פעם שמשהו לא זז אני אומרת לעצמי, את לא באמת עושה. וקצת מתחבר למה שדיברת בתחילת הפרק שלנו היום, על זה שההבדל בין כשאנחנו באמת עושות, לבין זה שאנחנו אומרות לעצמנו שאנחנו

עושות, ולפעמים, אנחנו לא קולטות את הסיפור עד שלא מגיעה העשייה האמיתית הזאת, כמו

שאת מתארת פה עכשיו.

ופחדים תמיד יהיו.

והפחדים הם גם ממנגנוני הגנה, בסופו של

דבר, שהם שומרים עלינו, ואנחנו רק צריכים

רגע להגיד לשומר הזה, שומע, אני... תודה שאתה פה, אני כרגע יכולה ללכת בלי ליווי.

אני בסדר גמור, יהיה בסדר, כי אתה תמודה שלנו, אנחנו צריכים לזכור שרוצה שמה שהיה הוא שיהיה. ואם הוא מכיר רווקות, הוא רוצה לשמור אותנו ברווקות, ואם הוא מכיר אותנו נמנעים ממשהו, הוא רוצה לשמור אותנו נמנעים ממשהו, אני צריכה להגיד לו, אני בוחרת לעשות את זה אחרת, תסמוך עליי, יהיה בסדר, וללכת עם זה.

לגמרי, ואני גם רוצה להוסיף על מה שאמרת, שבזמן האחרון אני שומעת בכל מיני סיטואציות, אנשים אומרים לי, דווקא כשלא תרצי זה יקרה. אני מאוד קשה לי עם המשפט הזה, כי אני לא מאמינה, תראי, יש אנשים שזה קרה להם ככה, אני לא אומרת שלא, אבל אם נלך כל הזמן למקרה קיצון, כמו שאומרים לי, תראי, הוא בכלל לא רצה אותה, אבל היא נלחמה עליו, וזה והיום הם נשואים, בסדר, קורה, נכון, אני לא אמרתי שלא קורה, אבל בסוף, לרוב, לא קורה. ו... כל הזמן להגיד, אם לא תרצי, אם לא תרדפי אחרי זה, זה לא יקרה, זה לא נכון, כאילו, אני כן מאמינה בלהיות בהתכווננות לדבר הזה, כן להיות בהסיעה, כן לפתוח את הלב, לא סתם לצאת לדייטים, את לא בעניין, אל תצאי, חבל על הזמן, זה שואב לי איזה שעה ואנרגיות, את תחוזרת מרוקנת, אבל ברגע שהחלטתי שאני עושה, אין, צריך לעשות בשביל זה, זה לא כסף. וזה משהו שגם צריך ללמוד אותו.

אני מסכימה, אני חושבת שבסופו של דבר גם הורות, גם זוגיות, גם כלכלה, הם דברים שמאמן שיש לך את הקול הפנימי, את האינטואיציה, אבל מישהו צריך לעזור לך רגע להבין מה קורה במוח הגבר, במוח האישה, באיך זה נראה, ומה מפעיל אותנו, להבין מה קורה, ללמוד איך לעשות את זה נכון. זאת אומרת, זה באמת חשוב בעיניי, ללמוד משהו שאני לא מרגישה מומחית בו. זאת אומרת, גם אני למדתי זוגיות, ואני כל החיים שלי לומדת אותה, כי זה הדבר שאני, היה לי בו הכי קשה. ואותו הדבר בהורות, ואני ממשיכה ללמוד את זה. יש דברים שבאים לך בטבעיות ובקלות, אחלה, כמו אדם שמצייר מתוך האינטואיטיביות שלו. אבל בדרך כלל זוגיות, בטח כשלא גדלת בבית, כשראית איזושהי זוגיות לתפארת, ואגב, גם כשראינו זוגיות לתפארת, רק חושבים שבחיים לי זה לא יקרה, זוגיות כזאת. זאת אומרת, זה כמו שאין מצב שאני אקח משקנתה בלי עוץ משקנתאות, ככה קרוע זרק כשאתם רוצים למצוא זוגיות או כשאתם בזוגיות, זה רק באמת מסדר את הראש. אז רגע אחד לפני שאנחנו ככה מתכווננות

לסיום, ספרי לנו מה קורה עם הבחור עם הכיסא?

משהו שנדע איך כל העבודה הזאת, אילני, הלכה.

הבחור עם הכיסא. אנחנו עדיין מכירים, ומאוד התחלתי, אני לא יודעת מה יהיה, אבל אני ממש באה אחרת, ואני מייסמת, ואני רואה את זה, קורה מול העיניים שלי גם אחרת.

שבעיניי זה המדהים, שלא משנה לאן דברים ילכו, את באמת בתהליך למידה, ובשיעורים, שאת פשוט לומדת עלייך בעיקר, על היכולות שלך. נכון.

וגם אני רוצה להוסיף רגע משהו קטן, שגם זה שאני מצליחה לפעמים להתעלות מעל הטבעים שבי, גם זה מעלה לי לפעמים את הערך שאני, כל הכבוד לי. כאילו, אנשים לפעמים קשה להם להחמיא לעצמה, כאילו הם איש אמוגה, אבטנים, אבל זה לא נכון. כן, לפעמים אני התעופכת לעצמי על השכר, כל הכבוד לי.

אני כל כך מסכימה וכל כך שמחה שאת אומרת את זה, כי זה בדיוק העניין, לחגוג הצלחות, ללעוף על עצמנו, כל דרך שעברתי, כל פחד שעברתי דרכו, כל הצלחה קטנה מצידי כזו שטכננתי להכניס למדיח את הכלים והצלחתי להכניס את הכלים למדיח, כל דבר כזה שאני חוגגת ומרימה לעצמי,

יביא אותנו למקומות של ערך עצמי. כי ערך עצמי הוא דינמי, הוא יום ככה, יום ככה, אבל אם נזכור שאנחנו בעלי ערך ויודעים לנהל את הסיטואציות, אז גם כשאנחנו יורדים למטה, נעלה את זה למעלה ולחגוג את עצמנו, ואת הדברים ואת העשייה, ואת ההצלחות שלנו להתגבר על עצמנו, להתעלות, אגב, זה אחת, התעלות, היא אחת הסגולות, אחת מתוך שש סגולות, שפרופ' מרטין סלינגמן מדבר עליהן, שהן כאילו תכונות על, ולהיות במקום הזה של מסוגלות להתעלות על הפחדים שלי, הקולות שיש לי בראש, הדברים שמנסים להוריד אותי למטה, זה דבר אדיר, זו עבודה מטורפת שאנחנו עושים על עצמנו.

כן, שוב, אני... כל הזמן בעבודה אני רוצה גם להגיד עוד דבר נוסף, שאני חושבת שהעבודה הבסיסית הכי חשובה שהייתי צריכה לעשות זה על הערך שלי. באמת לא לבוא לדייט ולשאוב את הערך שלי מאיפה שהוא יסמן אותי, באמת לראות מה טוב בי, לזכור את זה כל הזמן, לחגוג את זה, גם את הדברים הקטנים. היום אמרתי שאני אנגן את הבית, ווואי, עשיתי את זה. אני גאה בעצמי. גאה בעצמי שעמדתי במשימות שלי, כי אני אגב דחיינית מאוד. זה באמת, אני גאה בעצמי. ורק ככה הצלחתי להביא את עצמי למקום שממגנט גם את האנשים שאני רוצה. בגלל זה תמיד אני אומרת שיש אחלה גברים בחוץ, כי אני מכירה אחלה גברים, כי אני... כאילו, באמת, אני... אבל שוב, זה בעבודה, עבודה, עבודה, עבודה, עבודה, זה לא איזה... פעם זה לא היה ככה.

עבודה לכל החיים, אבל בסופו של דבר יוצאים לפנסיה. ואתה, מאיך שעבדת, ככה תראה הפנסיה שלך. אם היא תהיה כזו, עם רווחה גדולה, והנאה גדולה, או כזו, שתהיה בהיסרדות בה. והעבודה עכשיו, תיתן לך את הפנסיה הכי טובה שיש אחר כך.

כן, לגבי זה אני גם אומרת שזה בסדר שאני כרגע רווקה, כי כאילו, אני מבחינת עצמי עובדת על המידות הכי טוב לקראת הפרק הבא בחיים, ביוחד.

בואי נאחל לך שבאמת הפרק הבא כבר כאן, ושמה שהתחיל ימשיך. ושכבר עם הקלטת הפרק, עם עליית הפרק, נוכל לכתוב... את מה שצריך לכתוב בו. אני באמת אוהבת אותך מאוד, ושמחה שהייתי איתי שוב, ואני כל פעם נפעמת מהיכולת שלך להביא את עצמך בכזו אותנטיות וחשיפה, וכמה זה מלמד, וכמה השראה אפשר לשאוב, מהמקום הזה שלך, ואני גם רוצה להמליץ לכל מי ששומע, לעקוב כמובן אחרייך, ולשמוע את השיח שלך ברשת, ואת הסרטונים שלך, ואת מה שאת מעלה, כי אני מרגישה שבאמת אפשר לעבור תהליך אישי רק מלהקשיב לך. אז אני גם מודה לך על זה בשם הקהל הרחב שמביאה את עצמך ככה החוצה, עושה אאוטינג לעצמך. זה מאוד עוזר לנרמל דברים שכולם עוברים.

אתה מרגשת אותי ברמות, אני אוהבת אותך מאוד, ואני גם מאוד שמחה להיות פה שוב, ואני ממש התרגשתי לקראת הפרק. אני זכיתי בך, כן? אני הכי מאושרת בעולם שאני לומדת אצלך, תודה לך על הבמה הזאת שאת נותנת לי גם להרגיש כל כך בנוח להיחשף ולהיות הכי אותנטית שיש, כי בסוף הלוואי, הלוואי שכל בנות ישראל ישלחו לי אחת אחרי השנייה תמונה עם טבעת. הלוואי.

אמן, ובואי נגיד על זה רגע משהו, זה ממש בסדר לשאוף לזה ולרצות את זה, כי זוגיות, בטח כשהיא טובה, היא בהחלט ממלאת את חיינו, זה לא דבר רע להגיד, גם אם זה לא ההגדרה העצמית שלי, בסוף, בסוף, בסוף, איזה כיף זה, להיות בזוגיות טובה, שיש לי פרטנר שגודל איתי ואני גודלת איתו, וכן, זה שאיפה שממש אחלה לשאוף אליה, זה לא דבר רע להגיד.

נהיה איזשהו שיח בשנים האחרונות, בגלל שמדברים מאוד על הרווקות בשנים המומחרות, וזה שכאילו, להיות רווק זה לא נורא, אגב, זה באמת לא נורא אם זה מה שאתה רוצה, אבל זה גם לא בושה להגיד, אני רוצה הזוגיות, זה לא מתאיר אותי אם עדיין לא מצאתי את הזוגיות שלי, את הנחלה שלי, את הבית שלי, אבל אני רוצה, אני אומרת את זה כל הזמן, כאילו, למה זה בושה? פעם, בזמנים של פעם, דיברו על זה בצורה, נראה לי שהיא כאילו, את יודעת, זה היה מאוד ברור שאנשים, מתישהו התחתנו, מתישהו הם יגיעו במשפחה, זה תמיד אומרים, אישה מגיעה לרעיון עבודה אימא בפוטנציה, אני לא רואה בזה דבר רע.

זה לא דבר רע, ואל תפחדו להגיד את זה, וצאו בראש זקוף אמורם, וספרו לעולם, לבריאה, לבורא עולם, ליקום, למה שאתם רוצות, ולמה שאתם רוצים, שאתם רוצים למצוא את הזוגיות שלכם, ולהרגיש שיש שייכות לבית, שאתם בעזרת ה' תבנו בישראל, אבל בישראל הם לא... כן? לא לישראל, טיילנד. נשאר פה, אנחנו רוצים אנשים שישארו פה.

יהודים אין בית חי בעולם, אתם התחשפתי את זה ועכשיו אנחנו רואים את זה בית סט, זה הבית שלנו.

את ההקרבה שאנשים עושים בחייהם, ואנחנו, המינימום שאנחנו צריכים לעשות, זה נשאר פה לחזק אותם. אז אני רוצה לגבר, תודה רבה, ואיזה כיף לי שאני פוגשת אותך בשיעור, ממש עוד יומיים, ואני מבקשה הזכות, אז תודה לך שבחרת בי, ושהיית פה.

תודה, אני אוהבת אותך מאוד, ובאמת מודה לך על הבמה הזאת. אנחנו נתראה בסדר, וואי, איזה כיף.

אנחנו נתראה בפרק הבא של מדברים זוגיות מעשית.

ועד אז, עקבו אחריי באינסטגרם, adarzohar1, ושתתאו קצת באתר שלנו, יש שם הרבה דברים מעניינים. המרכז לזוגיות מעשית, adarzohar.com.

מחכה

לראותכם. ביי.