פרק 6 - חרדות בתקופת חיפוש זוגיות עם בר גרין

שלום לכולם, וברוכים הבאים לפודקאסט מדברים זוגיות מעשית. בכל פרק נדבר על זוגיות מנקודות מבט שונות ומעניינות, ותקבלו ידע וכלים פרקטיים שילבו אתכם בדרך לזוגיות שאתם מאחלים לעצמכם. אני אדר זוהר, מנכה למרכז הזוגיות מעשית, ואני שמחה ומתרגשת שאתם איתי כאן.

והיום איתנו בר גרין המקסימה, שהיא פסיכותרפיסטית אינטגרטיבית, מתמחה בחרדות, מאמנת הוליסטית, מתמחה במערכות יחסים. איזה כיף שאת פה בר, ממש לומד.

איזה כיף, תודה על ההזדמנות ועל ההזמנה.

באהבה, אני מאוד רציתי שתהיי, אני חושבת שאת אחת האנשים הכי מעניינות שיש, כמובן, שאחר כך נגיד לכולם איפה לעקוב אחרייך. אני לומדת ממחמון, קוראת את מה שאת כותבת, אני מקשיבה לה.

יש מישהו שקורא.

אני קוראת ומקשיבה עליך סרטונים, ומאוד מאוד נהנית, ובגלל זה מאוד רציתי שתבואי, וגם למאזינים שלנו, הם גם יקבלו ממך איזשהו נתח, והיום אנחנו הולכות לדבר בעצם על נושא שקשור לחרדות במציאת זוגיות, אז ספרי לנו, בר, מה את אומרת על הנושא הזה, ואיך המקום שלך קשור אליו?

יאללה, אז נתחיל, אז ככה, באמת, כמו שהסברת בהתחלה, אז התחומי ההתמחות שלי הם בעצם שניים, גם הפן הזה של החרדות, שזה עולם ענקי, טראומות, מחשבות אורגניות, גם דיכאון, וגם יש לי התמחות באימון בזוגיות, כי מצאתי מהניסיון בשטח ששני התחומים האלה מתממשקים חמוד, זאת אומרת, קורה לא מעט פעמים שמגיע או מגיע, בחור או בחורה, והם ככה באים לעבוד על החרדות שלהם, והתהליך מתקדם, ואז מה שקורה זה שפעם ולמדנו לנהל את החרדה, הנושא הבא בתור הוא מה שנקרא זוגיות, בין אם זה מציאת זוגיות ובין אם זה הזוגיות הקיימת, כמו שאת ואני דיברנו מקודם, לומדים לנהל את החרדה, אלא לפעמים החרדות ממש, המקור שלהם הוא נעוץ, בזוגיות הקיימת או בזוגיות שלא קיימת. ואז בעצם באמת קורה שהנושא הזה של זוגיות הולה המון, ומה שעוד הולה המון בתוך הנושא של זוגיות, זה נרד לרזולוציה פיקסל קצת יותר מחודד, זה רווקים ורווקות שבעצם רוצים, רוצים זוגיות, אבל בעצם החרדה משתלטת. ואז הדבר הזה יכול בעצם למנוע מאיתנו זוגיות בכל מיני ורסיות. ורסיה אחת זה שאני כל כך חרדה, זה שאני פשוט נמנעת, או נמנעת. פשוט נמנעים לחלוטין ממש, אפילו לא מגיעים לשלב של הדייט, או לשלב נגיד האינטימי יותר. שכן, שאנחנו יודעות שאינטימיות יכולה להיות גופנית, אבל כמובן שלא רק...

רגשית. היא הפחדה הרבה פעמים היותר גדול שלנו.

לגמרי, זאת אומרת, יש איזושהי אמנעות, לא תמיד אנחנו יודעים שזה אמנעות, לפעמים אנחנו במין כזה סרט, שאני עושה, אני עושה, אבל כן, לא באמת, וככה, לפעמים זה בוורסיה אחרת לגמרי, ששם אני באמת עושה, אני לא נמנעת, אבל בגלל שהחרדות הן כל כך שורשיות, הן בעצם משתלטות על האופי של הקשר, ובעצם גורמות לו להסתיים, ולא רק לא, אלא באופן, בצורה שהיא של דפוס, פעם אחר פעם נראה איך הקשר מסתיים, ואז נבין תוך כדי חקירה שהסיבה היא למשל חרדת נטישה, או חרדה מתחייה, או סגנון התקשרות חרד, או ערך עצמי נמוך, או כל מיני חסמים שבאמת קצרה יריעה מלתאר את כולם כאן בתוך הפרק, אבל נעשה כמידע מחולתנו לפי איך שתזרום השיחה.

אוקיי, אז קודם כל סקרת לנו ככה באמת את כל הדברים, וזה נשמע סופר מעניין וכבר יש לי מלא מלא שאלות, אבל בואי נתחיל רגע בלהבין מה זה הדבר הזה שנקרא חרדה, ומה ההגדל בין פחד, והאם באמת כל פעם שאני לפחות מוצאת את עצמי אומרת וואי אני חרדה מי או... אני שומעת אנשים שאומרים את זה, האם זו חרדה? זאת אומרת, בוא נעשה רגע סדר במונחים האלה בכלל, של מה זו חרדה.

בוא ננסה לעשות את זה שהוא סדר, שהוא לא חופר מדי, שבגדול ככה, באג'נדה שלי, כן, יש יכול להיות שנראה קולגות שיגידו אחרת, ככה מבחינה פיזיולוגית לפחות אין הבדל בין פחד לחרדה, זאת אומרת מה שאנחנו רואים בגוף זה אותו דבר, כן, רק שהרבה פעמים ההבדל בין פחד לחרדה זה כשאנחנו מדברים על פחד יש איזשהו איום מציאותי אובייקטיבי כלומר, סביר להניח שנגיד אם עשר נשים עכשיו, או אנשים, לא רק נשים, סליחה, יעמדו עכשיו בחדר, ויהיה נחש ארסי, אז כולם יפחדו, נכון? זה לא משהו שהוא נתון לפרשנות, בעוד שחרדה זה בעצם איזושהי פרשנות סובייקטיבית לאיום. אז אנחנו נראה עשר נשים, שוב, אנשים, אני כל הזמן מדברת על אנשים, אנחנו נראה עשר אנשים בחדר, ואז אנחנו נשאל, תגיד, מה מעורר אצלך החרדה, בהנחה שנגיד הם יהודים, אז אני אגיד, אה, אצלי, כל פעם שאני בריב עם הבן זוג, אז אני ישר מוצאת את עצמי מכייה בשירותים. אצלי, אני, לא, מעליות? אימא'לה, אימא'לה, לא, זה, כן עכשיו, אחת, אם עלה, ממש מתחילה להיות רעידות, צמרמורות וקוצר נשימה בכל הגוף לנוכח המחשבה שלה, לא במעלית, אבל את תשעה אנשים האחרים בחדר לצורך העניין זה בכלל לא מעניין. אז מכאן שיש לנו איזושהי פרשנות סובייקטיבית, שמשהו במעלית לצורך הדוגמה הוא מתפרש כאיום. עכשיו פעם ובעצם בפרשנות שלי אני חובה משהו כאיום, אז הגוף גם מגיב לאיום, בסדר? כמו שהגוף מגיב לאיום האמיתי, הוא ככה גם מגיב לאיום שהוא רק בחוויה שלי, ואז אנחנו בעצם מתחילים להרגיש את הגוף. וזה יכול לבוא לידי ביטוי במגוון סימפטומים, בחילות, רעידות, צריכה חורות, תחושות ניתוק, סימפטומים שהם גם פסיכולוגיים כמו פחד משיגעון, או התחושה שאני עומדת למות, שאני חייבת לברוח, תחושת מחנק, באמת הפחד שאני עומדת להתעלף, המון המון המון המון סימפטומים, חלקם בעצם הם מדוברים בשטח בלי סוף וחלקם הם נקרא לזה קצת פחות מדוברים בשטח, כמו למשל ניתוק, שזה בעצם סימפטום שהוא מאוד מאוד נוכח, אבל משום מה יש עליו פחות מודעות, לא יודעת למה, אולי כי אתה בשונה מבן אדם שהוא ממש מוצף עכשיו, ואת רואה את ה... אז נגיד ניתוק, זה יכול להיראות גם ככה, כן? כאילו לא קורה כלום. אז יש לנו...

רגע, אבל מה קורה לו בפנים בזמן הניתוק? זאת אומרת, אם נגיד עכשיו מישהו שומע אותנו וחווה את זה, ולא הבין...

נגיד, הוא יכול להרגיש תחושה של ניתוק מהגוף, זאת אומרת, הוא לא מרגיש את הגוף, או ממש מרגיש פשוט איזשהו נמלול, או יכול להיות נגיד תחושה של ניתוק מהמקום ומהזמן. בסדר אז זה נגיד יכול להיות לבוא על ידי ביטוי גם כן בכל מיני צורות ואני גם יכולה להיות ממש במין שיתוק פריז כזה כן כאילו ממש להרגיש שאני לא יכולה עכשיו לקום זה גובה ממני מאמץ אדיר כאילו לא יכולה שאף אחד לא ידבר אליי אני חייבת שקט להתכנס אז זה בא לידי ביטוי באמת במגוון ענק של דרכים וחלק מהסימפטומים ההתנהגותיים כי עכשיו תיארנו כל מיני סימפטומים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים אז חלק מהסימפטומים ההתנהגותיים לצורך השיחה שלנו יכולים לבוא לידי ביטוי באמנות כן, אני פשוט מגיד הדייט מעורר בי חרדה, אז בעצם אני פשוט לא אלך, כי אני יכולה לחוות שם את כיף חרדה, או לצורך העניין, מה אם הוא לא ירצה, או אני אעשה מעצמי פדיחה, כל מיני סיבות. נגיד לצורך העין פה, האיום יכול להיות בחוויה שלי שאני מפחדת לחוות את כיף חרדה בתוך הדייט, שהוא יראה ולעשות פדיחה, או שאני לא מפחדת מאת כיף חרדה, אני פשוט מפחדת שהוא ידחה אותי. שהוא לא ירצה שאני ארגיש שמה לא מספיק טובה. אז נגיד אנחנו יכולות לראות גם כאן, איך נגיד חרדה שקשועה בדייט יכול להיות למקורות שונים. כן, האחד זה מפחדת מההתקף חרדה עצמו, והשני זה הפחד להידחות.

אוקיי, מעניין.

קודם כל, משהו אחד שאני רוצה רגע להבין, את אמרת בעצם שחרדה היא פרשנות שלנו לאיזשהו איום, זאת אומרת שחרדה היא

תמיד מדומיינת, זאת אומרת זה תמיד פחד מדומיין, בהכרח, זאת אומרת אם אני חווה

איזושהי חרדה אני יכולה להגיד לעצמי, אני יודעת שזה לא אמיתי, זאת אומרת, זה בהכרח...

אז אני יכולה להגיד את זה, אבל הרבה פעמים זה לא יעזור, כי מה שאני בעצם, את יודעת, אומרת לעצמי ויודעת ברציונל, זה הרבה פעמים לא מתכתב עם החוויה הפנימית. ותמיד ולעולם החוויה הפנימית היא זאת שיותר חזקה וגוברת. כמובן, זה משתנה כשאנחנו עושים תהליך ותהליך שהוא יעיל. ואז בעצם רגע נסיים את השאלה ממקודם אז אמרנו שפחות או יותר מה ההבדל בין פחד לחרדה איום אובייקטיבי מול איום סובייקטיבי וכמובן שמה שחשוב להגיד זה שגם לא על כל חרדה אנחנו בהכרח צריכים ללכת לטפל כי נגיד את מקודם תיארת את חרדה שלך מתכנולוגיה, אמרת אוקיי אני ממש מתעוררת פיזיולוגית מהדבר הזה אבל בסופו של דבר את לא מרגישה מנוהלת על ידי זה זאת אומרת יש לך אפשרויות, את לא מרגישה איזשהו חוסר עודים שם יכול מאוד להיות שאם בעלך דוקטור להנדסה, מה שנקרא, הוא לא היה בשטח, אז יכול להיות שככה היית מה שנקרא משנסת מותניים, ורואה איך בכל זאת את יכולה להתגבר על אי הנוחות, ולראות מה אפשר לעשות שם, פותחת מדריכים ביוטיוב, וואט אבר. כשאנחנו מדברים על חרדה שהיא כבר כן מצריכה טיפול, אז זה הרבה פעמים כי היא כבר פשוט מנהלת לי את החיים. היא פשוט פוגמת לי באיכות החיים ואז כן, ברור שההמלצה היא לא בהכרח לחכות עד אז, בסדר? אבל את יודעת איך זה, הרוב הפעמים אנחנו ניגשים כבר לטיפול כשבאמת די, עלו כל הקיצים ואני ממש ממש החלטתי שאני רוצה לעשות שינוי, אז אז אנחנו בעצם רוצים כן לפנות את הטיפול פעם, ואני ככה מרגישה שאחר אדם מנהלת אותי, שהיא פוגעת לי באיכות החיים, שאני צריכה איזשהו סט או איזשהו ארגז כלים יעיל, ובעצם זאת התשובה המלאה לכל האחרי.

יש איזה שהם דרכים שאני יכולה להבין שזה מנהל אותי? כלומר, האם אנשים בהכרח מודעים לזה שאחר אדם מנהלת אותם, או שהם מספרים לעצם איזשהו סיפור?

שאלה מדהימה. תראי, פעם כשהבן אדם כבר מגיע לתוך הקליניקה, אז הוא כבר בשלב שהוא מבין, שהוא מבין והוא יודע והוא חווה את זה. אבל כמו שאת אומרת, הרבה אנשים הם פשוט לא, הם באמת לא מודעים, הם באמת מספרים לעצמם כל מיני סיפורים, באמת בחוויה שלהם הם ככה, את יודעת, מעמידים שזה סבבה ככה או שזה לא מספיק חשוב, בעוד שכן, אם נשאל בצורה שהיא, את יודעת, ככה, עם יד על הלב, אז יכול להיות שהבן אדם יגיד, וואלה, כן, זה מנהל אותי. כי אני נמנע, וכי אני באמת לא נמצא במקום שאני רוצה להיות, לא, את יודעת, בהקשר של כל דבר. אבל למשל, אני נגיד, זוגיות זה משהו שראיתי בעיני רוחי שיהיה לי יום אחד, ואני ככה מגיעה, כן, לשנים שכבר אני מאמינה שצריך להיות בהם בזוגיות, ועוברות השנים, ואני רואה ש... אוקיי או שכל מערכת יחסים מסתיימת ואני לא מצליחה לייצר את הזוגיות שאני רוצה או שבאמת לחילופין אני נמנעת כל הזמן ואז בעצם אנחנו בין אם היא מבינה או בין אם לא אנחנו כצופים מנצלת אוקיי הדבר הזה הוא מנהל אותה בהקשר של זוגיות לא כולם ידעו להגיד זה מנהל אותי אוקיי.

אז בעצם יש איזה שהם סימנים או כלים, או כלים לזהוי שאנחנו יכולות לתת לאנשים שהם לא מודעים, שמאזינים לנו עכשיו, ולמשל כמה התנהגויות נפוצות, שברגע שיש לכם אותן, אז חשוב לדעת ששווה לבדוק האם יש משהו שמנהל אתכם פה. אני חושבת שבסופו של דבר לא באה לי עכשיו זוגיות, אני לא רוצה זוגיות, אני עסוק, גם אנחנו מרגישים איזשהו לחץ מסיבה, אנחנו אומרים, בסדר, כרגע אני משקיעה בקריירה, אבל הולכת לישון עצובה קצת בלילה.

וזה נגיד נאמבר 1, אם אני הולכת לישון עצובה בלילה, כן, פעם, ובאמת אני מרגישה איזשהו תסכול מתמשך, שאני בעצם מרגישה שאני באיזושהי תחושת תקיעות, לגבי תחום מסוים, שאני מרגישה גם שאולי נגיד זה מהול בחוסרונים, שנגיד וואלה, לא משנה מה אני עושה, אז בעצם משהו שם לא נתקע או לא מבשיל לכדי השלב הבא, או שזה אפילו לא מגיע למה אני עושה, אלא אני בעצם לא עושה, כי אני נמנעת. ואז כן, אנחנו נרצה לשאול, רגע, מה באמת קורה כאן? עכשיו, גם אם נגיד, זה גם מאוד תלוי בבן אדם, שלא בהכרח הוא רוצה לדעת, לא בהכרח הוא רוצה להתבונן ולהתעמת, כי...

או לא בהכרח יש לו את היכולת להתבונן.

או לא בהכרח יש לו את היכולת, כי בואי, בסוף התהליך, אם גם יודעת את זה היטב מהניסיון העשיר שלך בקליניקה, זה לא דבר פשוט.

נכון. נכון? להגיע לתהליך אתה צריך הרבה מאוד כוחות נפש ומסוגלות נפשית רגשית גבוהה כדי להתמודד עם מה שאתה הולך לגלות, להיות מוצף, שאתה רואה דברים שאתה רוצה לשנות, והרבה פעמים אנחנו אפילו מתחמקים מזה, כי אנחנו לא מרגישים שיש לנו את הבשלות הזאת. אז קודם דיברת לפחד מתחייה, דיברת לאו הפחד שהתחו אותי, או הפחד שלי, החרדה שלי מזה שאני אקבל את כיף חרדה בתוך המקום הזה. ופחד מתחייה זה באמת משהו שאני שומעת המון, המון, המון, המון. זה פחד הרמולד שכולנו הגענו איתו, פחד הישרדותי, אבולוציוני, שבא גם להגן עלינו, כי בעבר, אם היו דוחים אותנו מהשבט, היינו מתים, זאת אומרת, לא היה לנו איך להזדפג, לא היה לנו איך לאכול, לא היה לנו מחסה, והיינו לא נשארים בחיים. זה פחד שהוא מגיע איתנו גם ביום שנולדנו, אבל הוא לא את כולנו מנהל. אבל אצלכנו הוא מנהל, ומהמקום הזה בעצם נוצרת גם חרדה. ספרי לי קצת על המקום הזה.

אני ככה באמת רואה שהפחד השכיח ביותר בקרב גברים ונשים זה הפחד מתחייה ממש עד כדי כך זה שם, עכשיו כמו שאמרת, וכמו שאנחנו שואלות כל פעם, האם באמת, כן, האם יש כאן איזשהו משהו טבעי, במובן הזה שיש פה איזשהו מנגנון אבולוציוני, שכולנו הגענו איתו לאוויר העולם, ואוקיי, חרא, אבל זה מה שעזר לנו פעם לשרוד, ואז אני כן מסוגלת על ידי כל מיני יכולות ומיומנויות, להיגבר עליו, כן, וזה המצב הטבעי, או שהאם זה כמו, כן, יש פתאום, בנחל הזורם פתאום סלע ענקי שתוקע את זה. כאילו, זה כבר לא מצב טבעי, נכון? ואז אנחנו באמת נשאף לטפל בו. זאת אומרת, יש אנשים שבאמת עד כדי כך מפחדים מתחייה, שזה קשה להם בכלל לשדר שאני מעוניין או מעוניינת. עד כדי כך. עכשיו, אם אני לא ישדר פעם וכולנו איפשהו באיזושהי מידה מסוימת מפחדים מתחייה, ואני עד כדי כך מפחדת שאני לא אשדר, אז בעצם אני גם נכנסת לאיזושהי נבואה שמקשימה את עצמה, כי גם הבחור לשנים, גם הבחור לצורכם מפחד במידה מסוימת מתחייה, אז אם הוא לא מקבל איזשהו סימן, אז הוא בעצמו לא ייגש, ואז לא ייגש כי אני לא מעניינת, אלא כי אני בעצם מבחינת מה שאני משדרת, אני משדרת שלא להתקרב. כן, סליחה שאני מדברת...

אוקיי, אז בעצם מנגנון ההגנה שלי, שכל כך מפחד להידחות, משדר איזשהו משהו לצד השני, כמו...

ככה אני ניחשתי לנבואה שמקשימה את עצמה.

אוקיי, ואז אנחנו בעצם בלופ שאני גם לא מבינה, למה לא ניגשים אליי, והנה ההוכחה שלא ניגשים אליי, ולכן אני באמת לא מספיק, או לא מעניינת, או לא שווה, או לא יפה וכולי, ואז הדבר הזה בעצם, קיבלתי הוכחה מהיקום שאני באמת כזו, והנה, אני יכולה לשמור על ה...

ואני יכולה להמשיך להשתמש באסטרטגיית הספה, והזיבזוב מול הטלוויזיה, ויאללה, ביי, מה שנקרא, עד כדי כך. זאת אומרת, ובעצם נובע מכל מיני סיבות, מחוסר ביטחון, מביישנות, מפחד ממבוכה, מבוטפסון, חשש מפדיחה, פחד מכישלון, כן, ממש כל מיני, עכשיו, הרבה פעמים, עד כדי כך, שבעצם זה לא רק שאני מפחדת מתחייה, ממישהו שפעם וכבר התפתחו הרגשות וזה מישהו שעושה לי את זה, אני יכולה גם ממש לפחד מתחייה מכל אחד ברמת ה... התכתבנו ב... אני לא אתכנס לאפליקציה, כי שם בעצם עלולים לא לענות לי.

מעניין.

בעצם את אומרת שפחד משחק גם גורם לי לאימנות.

כן.

זאת אומרת, למקום שאני אפילו לא מנסה לגשת למישהו שמעניין אותי מהפחד שאולי הוא לא יענה לי.

נכון. ואז אנחנו גם רוצים רגע גם לעשות איזשהו תאום ציפיות, לייצר לעצמי איזושהי ציפייה ריאלית, כי במצב הזה שאני מפחדת להידחפות גם מפני מי שלא מעניין אותי וגם מפני מי שכן יעניין אותי, אז בעצם החוויה האולי לא ממש נוציונלית זה שאני רוצה שכולם ירצו אותי. אבל האם זה אפשרי? לא.

או האם אני רוצה את כולם?

בדיוק, זאת אומרת, נכון? כאילו החוויה, הציפייה הטבעית זה שאני רוצה שחלק מהאנשים ירצו לצאת איתי וחלק לא, מין, סתם החלק שמעניין אותי. ואז בעצם אני יכולה להפנין ולהבין שתחייה זה בסדר, שהערך שלי הוא לא תלוי באישור חיצוני, אבל כשאני נמצאת באיזושהי ציפייה לא ריאלית שאני רוצה שכולם ירצו לצאת איתי, אז אני כל הזמן נמצאת באיזשהו חשש מתחייה בצורך באישור, ואז הסיכוי לאלבון הוא גבוה יותר. אז ככה, אז יש לנו כחלק מהתהליך, אנחנו כמובן גם נרצה להצטייד בכל מיני תובנות וציפיות שהן ריאליות, כן? וממש גם קצת ללמוד איך לפתח אור של פיל. זאת אומרת, נגיד, אם נדחיתי, מה זה אומר עליי? האם זה בהכרח אומר שאני לא מספיק טובה? אנחנו היינו רוצות ללמוד להפריד בין דחו את ההצעה שלי או את החיזור שלי לביני. כן? כאילו ללמוד איך פחות לקחת אישית, לפתח יותר חוסן, להתאושש מהר יותר, ובכל זאת להישאר עם לב פתוח. כי הרבה פעמים מה שאנחנו נעשה זה, אוקיי, נדחתי, נפגעתי, אני סוגרת את הלב.

אתה לא יכולה לדמיין שאני מכילה שוב כאב כזה של דחייה.

כן.

את יודעת, יש הרבה פעמים שאני שומעת, אפרופו מה שאמרת, אלה שאני מעוניינת בהם ואלה שאני לא, שאלה שאני מעוניינת בהם, הם לא מעוניינים בי. ואז אני חובה את המקום הזה של דחייה תמידית, כי כל מי שאני רוצה, לא רוצה אותי, וכל מי שאני לא רוצה, דווקא הוא רוצה אותי, אבל הוא לא מעניין אותי, הוא בסולם, מה שנקרא,

בראיית עולם מנחית מתחתיי, הוא לא מרלוונטי,

הוא לא מעניין אותי, ואני רוצה את האלה שאני רוצה. בעצם איך מתמודדים עם החוויה הזאת, עם הסיפור הפנימי הזה, עם הפחד הזה, ששוב, הנה, הגעתי לדייט, הוא מעניין, אבל אני יודעת...

כאילו, צריך רגע, את יודעת, אני לא יודעת עד כמה זה לא בהכרח חרדות, אלא את יודעת, נושא... שבעצם קשור בכלל בעניין של ערך עצמי ואותנטיות הרבה פעמים שמה שקורה שכשאני נפגשת עם מישהו שאני שמה עליו פס אז בעצם אני ככה הכי אותנטית בעולם, אני לא מתאמצת בכדי לעשות רושם, ובכדי לצאת, לא יודעת מה, כלילה וזורמת ווואט אבר שאני משליכה, שאני חושבת שהבחור רוצה. ואז אני מביאה באמת את מי שאני, אני מביאה את הפגיעות, ואני מנהלת שיחות שהן באמת שיחות עומק, ומשותפת במחשבות וברגשות שהן יותר אינטימיים, ואז כן בגלל שנגיד אני לא כל כך שמה לבחור ואז אפלה בפלא אותו בחור שראה את הגרסה האמיתית והאותנטית שזה בעצם מה שמקרב את הלבבות האותנטיות הזאת הוא בעניין אבל פעם, ובעצם אני בחור שמוצחן, אז שם אני הרבה פעמים מנסה לעשות רושם, ואז בעצם אני פחות אותנטית, ואז הוא ככה, לא נעשה שם איזשהו תהליך של קירוב לבבות, ומשהו שהוא יותר אינטימי ויותר עמוק, והוא מה שנקרא אז פחות, כן, פחות רוצה.

הוא לא ראה את מי שאני בעצם.

הוא לא ראה את מי שאני.

זוגיות מעשית, תדר בוחנת ונבחנת. זאת אומרת, תדר בוחנת זה כשבאמת אני מבינה את השובש שלי, אני אמורה להגיע ככה לדייט ולהגיד, ברור שהוא רוצה אותי. עכשיו אני רוצה לבחון האם אני רוצה אותו, וזה מחזק אותי. ועוזר לי להגיע באמת, כמו שאת אומרת, אותנטית במי שאני, כי אני בטוחה בנחסים שיש לי ובמה שאני מביאה איתי. והרבה נשים מגיעות בתדר נבחנת של, אוקיי, אני יודעת שאני רוצה אותו עכשיו, אני רק רוצה שהוא ירצה אותי, ומה קורה לנו כשאנחנו רק רוצים שמישהו ירצה אותנו, אנחנו הכול חוץ מ-אנחנו. ואז בעצם באמת התוצאה, כמו שאת מספרת, האם את רואה הבדל בין גברים ונשים בהקשר הזה של פחד מתחייה, חרדות וכולי, זאת אומרת, בהקשר של מציאת זוגיות?

תראי, בהקשר של מציאת זוגיות, בוודאי שיש חסמים שהם יותר מאפיינים גברים, ויש חסמים שהם יותר מאפיינים נשים. לא בהכרח במה שקשור בחרדות. זאת אומרת, את יודעת, יש נגיד סטריאוטיפים שהם מאוד אופייניים לגברים, וסטריאוטיפים שהם יותר אופייניים לנשים. נגיד אם אני אומר על נשים, אז זה יותר גברים נעלמים, רוצים רק סקס, אי אפשר לסמוך עליהם, אם גבר רוצה הוא עושה, את מכירה את זה? כן? אם הוא רוצה, אז הוא עושה, אף אחד לא באמת רוצה זוגיות ברצינות, עוד לא הגיע אחד, ואז הרבה פעמים אני רוצה שגם אם הגבר מגיע וכאילו אשכרה מנסה להראות לי משהו אחר, או אני עדיין מתייחסת אליו לפי אותה מסננת ולפי אותם פילטרים. עכשיו, הגברים זה, הרבה פעמים הם, וואי, נשים קשות, הן חופרות, הן לא יודעות מה הן רוצות, זוגיות זה דבר חונק ומקביל, אני אתאהב באחת כשזה יהיה זה, כן, זוגיות לא תעשה אותך מאושר, ואז אותו דבר, ככה מגיעה בחורה שהיא דווקא יכולה להיות ממש מתאימה, אבל בעצם, אנחנו עיוורים, אז יש הרבה מאוד, חסמים שהם כאלה שהם יותר מאפיינים גברים וכאלה שיותר מאפיינים נשים. דווקא במה שקשור לחרדות, אז באמת זה יכול לשבת על כל כך הרבה דברים שבאמת... אני לא רואה דווקא איזושהי חלוקה מגדרית. לבעט נגיד למשל חרדת הנטישה, שהיא ממש מולדת אצל נשים. אגב, דיברנו מקודם על חלק מהפסיכולוגיה האבולוציונית, ובאמת חרדת נטישה אצל אישה זה מולד, במובן הזה שבעצם אם אנחנו נחשוב רגע על ההשקעה מבחינת ההתרבות אצל אישה, היא גדולה לאין שיעור מבחינת גבר, גם מבחינה פיזיולוגית, נגיד לאישה יש ביצית, שתיים, כל סייקל, לעומת המיליוני מיליארדי, לא יודעת כבר כמה זרעים שיש אצל הגבר, הענקה, ההיריון, אז בעצם משם בעצם יש לנו איזושהי פחד שהוא ילך, הפחד שיגמר, הפחד שינטוש, זה אחד הפחדים המושרשים אצל נשים, בגלל המימד אבולוציוני ביולוגי הזה. כי ההשקעה ההורית של האישה בעמדת צאצאים היא גדולה הרבה יותר, כמו שאמרנו, מזה של הגבר, לא בקטע שהוא לא משקיע או כל מיני אמונות מגבילות כאלה ואחרות. אבל בגלל נגיד הרמת הנדירות של הביצית לעומת ההזמינות של הזרע, ובגלל ההיריון ובגלל ההענקה, אז נטישת הזכר, את הנקבה ואת הצאצאים שלה, זו הסכנה הגדולה ביותר כביכול לאישה. ואז מה שקורה זה שהרבה פעמים אנחנו לא מודעות לדבר הזה, אנחנו כאילו נופלות לכל הדבר המגדרי הזה. אז אני לא אעשה איזשהו מעשה, אני לא אתחיל איתו, אני לא אצא פטט או משהו כזה.

אז רגע, יש פה משהו מעניין, זאת אומרת, כי בעצם אנחנו יודעות, מכירות את זה הרבה מהקליניקה, שנשים, אני שמעת את זה יותר מנשים, אגב, שאחרי ככה חודש, חודשיים, שלושה, כשיש התפתחות של רגש, עולה פחד מאוד מאוד גדול שמייצא חרדה, שהוא באמת יעזוב, ואז זה משנה את כל ההתנהגות ואת כל ההתנהלות, ומנהל אותנו לגמרי כל המקום הזה, ובאמת, אנחנו רואים עוד הרבה מאוד פעמים שזה גם הנקודה שהקשר נגמר, כי משהו קורה שם. בואי נדבר על זה רגע, על המקום של החרדה שתופסת אותנו, הפחד שמנהל אותנו אחרי מספר חודשים בקשר, ואיך אנחנו יכולות לעזור להם בעצם, מה אנחנו יכולות לעזור להם לעשות?

בעצם אם אני מבינה מהשאלה שלך, שאת שואלת בדרך כלל על ה... על החוסר הוודאות הזה שמאפיין את השלב ההתחלתי של הקשר.

נכון.

שבעצם כזה פחות או יותר המערכת היחסים בתחילת דרכה, אם נגיד באמת אנחנו כן מוצאים חן אחד בעיני השני, אז משהו כמו עד ארבעה חודשים, חצי שנה, לא יודעת, משהו כזה. כאילו אנחנו בקשר וזה, אבל עד שזה נהיה קצת יותר קבוע ויש כזה חילופי, אני אוהבת אותך, אני אוהב אותך, ואנחנו מרגישים במקום שהוא יותר יציב, אז בעצם יש הרבה חוסר ודאות שם בקשר והרבה פחד, וזה בעצם דבר שהוא טבעי ונורמלי והוא מאפיין נשים וגברים כאחד. זאת אומרת, אנחנו אוכלים סרטים, פחות או יותר באותה מידה זה מאוד מאוד טבעי עד שאנחנו בעצם מתייצבים ואנחנו מרגישים יותר בטוחים ואת זוכרת בגלל שבעצם לכולנו יש את הפחד מתחייה כמו שאמרנו זה הפחד הכי שכיח אצל גברים ואצל נשים אף אחד מאיתנו לא רוצה להידחות זה לא באמת קשור לביטחון עצמי כמו שדיברנו דיברנו על העניין האבולוציוני אז בעצם תחילתה של מערכת יחסים היא מאופיינת בחוסר ודאות מהרגע שהלב, ככה מה שנקרא, מתחיל בובום בובום, אז צף הפחד שהקשר הסתיים. הצורך בביטחון מתערער ומבצבצת לה תחושת הסכנה, ואז בעצם פתאום הבן אדם שמאוהב או המאוהבת הוא כבר לא תלוי רק בעצמו. עכשיו אני גם תלויה בחסדי המושא האהבה שלי. והפחד לאבד ולחזור להיות לבד, להינטש, להיפרד, להיפגע, להידחות, הוא ממש, הוא מורגש בגוף. בדרך כלל, כמו שאמרנו, כעבור ארבעה חודשים, חצי שנה, הדבר הזה, פעם והקשר ממשיך, ואנחנו מרגישים יותר ויותר בטוחים, אז זה מפנה את הדרך. איפה נגיד אנחנו יכולים, כמו שאמרנו שיש סלע על הנחל, כאילו, הדבר הזה הוא כבר נהיה לא טבעי אז זה באמת קשור בכל מיני ספסמים שאנחנו נהיה חייבות לחקור את הבן אדם בשביל להבין מה קורה שם למה על אף שהקשר מתקדם כשורה ועל אף שאני מקבלת את כל האישורים ואת כל או אני מקבל ואת כל החיזוקים ובאמת על פניו, את יודעת, התחנות האחרונולוגיות בקשר מתקדמות, נפגשים עם החברים, נפגשים עם ההורים, יוצאים לדייטים, הקשר הוא לא רק בבית וכולי, ועדיין אני מרגיש ככה, עדיין אני מרגישה ככה. אז האם זה יכול להיות קשור בערך עצמי נמוך? האם זה יכול להיות קשור בטראומת עבר? האם זה יכול להיות קשוק בכל מיני חסמים ואמונות מגבילות בתפיסות שלי לגבי אהבה וקשר זוגי, לגבי איך הם אמורים להיראות, ואז אני כל הזמן משבה ואוכלת סרטים שהקשר שלי הוא לא מספיק טוב. אז בעצם ככה, אנחנו רוצות לעשות איזושהי הפרדה בין הדבר הטבעי, שבהכרח קורה, כי תחשבי שאין את כל הפחד הזה מתוך החוסר ודאות, כאילו, אם יש ודאות כבר על ההתחלה, אז האם יש תשוקה שם בקשר? כן, אנחנו יודעות שבעצם תחילתו של הקשר היא מאופיינת בהורמונים שמה שנקרא מגבירים את התשוקה ואז אנחנו רוצות לשאול איך אפשר לחיות עם אי-הוודאות הזאת כי האם באמת אפשר גם לקיים את ההתרגשות החיובית שיש בהתחלה וגם להימנע מהפחד ומהכאב האפשרי?

אוקיי. אז כאילו בעצם האי-וודאות היא מה שמגבירה לנו את הפחד והחרדה, ואנחנו צריכים לעזור למי שמתמודד עם זה, לתת לו כלים להתמודד בעצם עם האי-וודאות.

לשחות בתוך האי-וודאות, להסכים.

אני מסוגל רגע להבין שנכון יש פה אי-וודאות, ועדיין אני לא הולך להתנהג בצורה שתערוס לי, או להיכנס לאיזשהו מוד רגשי שלא יאפשר לי תפקוד, או אנחנו יודעות הרבה פעמים שיש בחלקים האלה הרבה דרמות, שאנחנו עושים כדי מבחני אהבה, כל מיני דברים כאלה, כדי בעצם להוכיח לעצמי שהוא רוצה, אבל אני רק מרחיקה את הצד השני. אז מה אנחנו יכולות, איך אנחנו יכולות בעצם לעזור? איזה כלים אנחנו יכולות לתת, כאילו, לגברים ונשים כאחד, שחווים אחרי מספר חודשים, במספר חודשים הראשונים, את הפחד הזה בגלל האיוודאות, בגלל המקום הזה של... בכללי זוגיות זה דבר לא ודאי, נכון? כי אנחנו לא לבד בתוך הדבר הזה.

האיוודאות היא מאוד מאוד מורגשת בחודשים הראשונים עד שהמערכת היחסים התייצבת ובעצם אני אחר די היא לא מגיעה בעקבות האיוודאות אלא בעצם בגלל שמה כן בגלל האיודאות אבל מה שיש מתחת לזה זה באמת שככה שהוא יעזוב שהוא לא ירצה שאני עוד פעם מחזור להיות לבד ואז בעצם יש אנשים שבאמת מעדיפים ממש להימנע, להימנע מבכלל להיכנס למצב פגיעות שכזה, ובטח ובטח על אחת כמה וכמה לאור ניסיון כואב מהעבר, ואז ככה מה שנקרא, איתם אנחנו נעבוד על מה שהאומץ לפתוח מחדש את הלב, כי אין כזה דבר באמת לפתוח את הלב מבלי לקחת סיכון, זה פשוט לא יכול לקרות. זאת אומרת בשביל לחוות את האהבה ואת הרגשות החיובים אנחנו נהיה חייבים לעשות בחירה של לקיחת סיכון אוקיי, של לקיחת סיכון

שהיא שבר לנו עליהן. אבל בעצם אם עכשיו מישהי שומעת אותנו והיא שלושה חודשים בקשר והיא בדיוק חובה את מה שאנחנו מדברות עליו, אז מה יכול לעזור לה לא להיות בקצוות או לא להתנהג באיזושהי צורה שבסוף כל מנגנוני ההרס העצמי שלה יבואו לידי ביטוי ויערסו את הקשר רק בשביל? שתישאר בטוחה במקום הזה שכאילו היא שולטת בעניינים ולא נפגעת. איך אנחנו יכולות לעזור לה גם לזהות את מה שעולה לה מבחינה רגשית, התנהגותית, פיזית וכולי, וגם איך להתמודד עם זה.

כן, תראה, אני חושבת שבמצב כזה, פעם, ונגיד אנחנו מדברות על כזה מין התפתחות טבעית כזאת, כן, שבאמת מאפיינת את, שוב, את רוב בני הזוג בתחילת דרכה, ואנחנו כאילו רוצות לחשוב בהיגיון מה אני יכולה לעשות שיהיה יעיל, אז בטח ובטח שנגיד להתייעץ עם חבר או עם חברה, לא עם כל חבר או עם חברה, שאני רוצה, זאת אומרת, רצוי להתייעץ עם אנשים שכבר נמצאים בזוגיות, ושבזוגיות שהיא סך הכל סבבה, ויוכלו לתת לי איזושהי פרספקטיבה, שהיא באמת פחות או יותר בסדר, ולא כזאת מלו דרמטית, וישר תזרקי אותו, תזרקי אותו. כן, זה באמת הדבר האחד, כי הרבה פעמים כשאני בתוך הדבר הזה, ואני עכשיו אוכלת את הסרט, אז זה מאוד מאוד קשה, את יודעת, רגע להתאפס על עצמי, ולשתות כוס מים, וכל האצעות האלה באוגיות מזל, כן? אני עכשיו רגע, וואו, ממש נמצאת באיזשהו פחד, שזה הולך להסתיים, הוא לא דיבר את יומיים, אוי ואבוי, או שאני כבר פניתי והוא היה קצת אדיש, אז סבבה שאומרים לי לא לקחת את זה אישית, אבל זה מאוד מאוד קשה לי באותו רגע, ומה שנקרא, ממש מדגדג לי להגיד לו, טוב, אז אני חותכת, אז אנחנו, מה שנקרא, רוצות לראות מה הדבר הכי יעיל שיכול לעזור לנו באותם מצבים, וזה בדרך כלל, אם אני לא מלווה באיזשהו תהליך אימוני או טיפולי, אז זה בדרך כלל ככה להתייעץ עם חברה שמה שנקרא תרביץ בקצת היגיון. עכשיו, אם אני עושה הפרדה, זה איזשהו דפוס שחוזר על עצמו, ואנחנו מבינים שוואלה, כל פעם הזוגיות שלי מסתיימת בגלל הדפוס הדרמטי הזה, שקופץ כל פעם שאני מרגישה חסרת ביטחון, ואנחנו מבינות שוואלה, כן, היא מחבלת לעצמה, או הוא מחבל לעצמו שוב ושוב ושוב, אז פה אנחנו כבר נרצה איזושהי התערבות מקצועית.

אוקיי. אז בעצם התערבות מקצועית בכללי בעיניי, בתחילת קשר, זה ליווי, בטח לאנשים שהם מתקשים בכל הנושא של ניהול זוגיות, זה משהו שהוא בעיניי חשוב, אבל את אומרת שסביבה תומכת, כלומר כזו שאני יכולה להיות מולה בפגיעות, ומצד שני, היא יכולה לתת לי איזושהי מראה אחרת על הדברים, זה בעצם ה-SOS שלי, שהוא מאוד...

זה משאב שהוא מאוד נגיש.

אוקיי. דבר נוסף שאני הייתי מציעה זה לא להגיב. זאת אומרת, רגע אחד לעצור, להשהות את התגובה, כמו שאת אומרת שאני רוצה לכתוב לו, אני חותכת, שנייה אחת למה שנקרא תשחיד זה רגע, ואז תחשבי על זה שוב, ותבדקים מאיזה מקום, או תבדוק מאיזה מקום זה מגיע, כי האימפולסיביות הזאת היא הרבה מאוד פעמים זו שמחבלת לנו, והאוטומטים שלנו, שנובעים מהפחדים שלנו, ואם את זה נעצור לרגע ואז באמת נשאה בזה, ונתייעץ עם איש מקצוע או עם החברה, זה יכול לקבל פתאום פורפורציה חדשה, וגם ההתנהגות שלנו הרבה יותר תקדם אותנו.

לגמרי, לגמרי. זה באמת ככה, את יודעת, כל הרעיון זה באמת השיה, בין אם אני רגע מדברת עם חברה, או בין אם אני שנייה לוקחת לעצמי, מכניסה את עצמי לקחת 24 שעות לפני שאני מגיבה, או אם אני באמת, את יודעת, פורסת את הדברים בצורה כנה ואותנטית, ושואלת במקום להניע חנכות, וממש ככה, מה שנקרא, משקפת, תגיד, אני מרגישה שלצורך מעניין אתה היום קצת מרוחק, אתה בא לך לשותף אותי, מה עובר לך, או האם זה קשור אליי, זה כבר מה שנקרא למתקדמים, כי למה אני אומרת למתקדמים? כי את יודעת, הרבה מאיתנו מרגישות ש- אוי ובוי, אם אני אעשה את זה, אז אני עלולה, מה שנקרא, לפגוע בכבודי,

נכון, וגם זה מתקדמים בעיניי לא רק בגלל מה הפחד שלי, שאני עלולה להפגוע בכבודי, אלא אם אני לא מספיק בטוחה בעצמי או במקום שלי, כשאני אעשה את זה, אני אעשה את זה בצורה של שתילת המחשבה. זאת אומרת, אני אבוא, אשתו לא את הפחד שלי, ענתה אותו אצלו, בזה שאני באמת חושבת שהוא הולך לעזוב אותי, ואז הרי אנחנו יודעות שבסוף זה לא מה אני אומרת, זה איך אני אומרת. ואם אני אבוא, אני קולטת שאתה מתרחק, תסביר לי מה קרה באיזושהי דרמה והיסטריה, אז התגובה שלו תהיה פתאום כזו שהיא לא באמת תקדם אותנו. ולכן צריך להיות גם מתקדמים בזה שאני יודעת לנהל את השיח.

חד משמעית, נכון. וכאילו אני גם אומרת למתקדמים, גם במובן הזה, שהרבה פעמים החוסר הידיעה הזאת, איך לנהל את השיח, זה הרבה פעמים לא ה-איך, זה הרבה פעמים ה-state of mind שאני מגיעה איתו, שאם נגיד אני יודעת שהערך, אני לא יודעת, סליחה, אם נגיד הערך העצמי שלי הוא נמוך, למרות שעל פניו הכל נראה סבבה ונראה שיש הערכת מתקינה, וממש בחוסר מודות אני יכולה לחבל באהבה. אני מנסה לאהוב, אבל הביטחון הפנימי שלי הוא לא נמצא, ובמקומו כל הזמן יש את החשש הנסתר הזה שאני, מה שנקרא לי זה לא אילך, אני רק הסבול, ואז אני נגיד למשל יכולה לזכור שוב ושוב בבני זוג שדוחים אותי או שנוטשים אותי, או שנגיד כמו שאת אומרת אני נגיד אני יכולה לבוא וממש לחבל בקשר בצורה שאני נגיד מאוד תובענית כדי להגביר לעצמי את הביטחון, אני מאוד רחושנית, אני הופכת חיכוכים קטנים לעסונות, אני שטלטנית, אני ממש מוצאת דרכים איך כמו שאמרנו מקודם לדחות את בן הזוג לפני שהוא ידחה אותי ואז ממש במצב של ערך עצמי נמוך, אני ממש יכולה לעשות כל מיני אסטרטגיות באופן לא מודע, שמחבלות לי בקשר, ואז שוב פעם זה נבואה שמגשימה את עצמה, כי באופן הזה עוד פעם אני נשארת לבד.

אוקיי. מעניין ממש, אני חייבת להגיד, ויש פה באמת הרבה מאוד עבודה לעשות עם עצמנו שיכולה לשנות את פני המציאות שלנו. אז אם אנחנו רגע רוצות לערוז את הכל לאיזשהו סיכום של הדברים, שבעצם לתת מספר כלים שאפשר לעשות בהם שימוש עצמי

לכל אחת ואחד מהמאזינים שלנו, גם בתהליך חיפוש הזוגיות ודייטים, וגם במהלך הקשר, בין אם זה בהתחלה או בין אם זה פתאום אחרי שנה שאני מרגישה שיש איזושהי התערערות, מה בעצם, איך אנחנו בעצם יכולות ככה להירוז מספר כלים שיעזרו למי שמאזין לנו להתמודד עם כל הנושא הזה של חרדה מכל העניין של מציאת זוגיות וזוגיות.

טוב, תראי, הכלי הראשון זה באמת לעזר בתמיכה מקצועית. זאת אומרת, פעם ואני באמת מזהה שיש כל מיני דברים שקורים באופן חזרתי שוב אשור, כן? אז אולי זה הכלי הראשון, בעצם לנסות לאתר חזרתיות בכל מיני מערכות יחסים, לראות בעצם האם דברים, האם בכמה מערכות יחסים הדברים הסתיימו בצורה דומה, מה בעצם ככה היה החלק שלי, והאם שם הייתה, יש איזשהו דמיון בחזרתיות, האם בעצם בני הזוג השונים אמרו לי כל מיני דברים שחוזרים על עצמם, זאת אומרת לנסות לזהות כל מיני תפוסים. עכשיו פעם ואני מזהה תפוסים, זה כבר, יש לזה כוח אדיר למודעות הזאת, כי אני פתאום קולטת שאולי יש דברים שחוזרים על עצמם, וזה לא מקרי, אז בעצם כבר מתוך המודעות יכולים להתאפשר כל מיני דברים, ואם אני צריכה את העזרה המקצועית, אז כמובן זה ממש תהליכים שהם משני חיים. מעבר לזה, אנחנו רוצות ככה באמת לחשוב, את יודעת, כי יש פה, דיברנו היום על המון המון חסמים, כן? שהם מתקשרים בחרדה על ערך עצמי, נאמור שיכול לגרום להיות חרדה על נגיד, לא דיברנו על סגנון התקשרות חרד, אבל גם זה ככה אחד מהכוכבים, כן, בעצם יש המון המון, דיברנו גם על הדברים הטבעיים, עשינו איזושהי הבחנה בין דברים טבעיים שקורים לבין מה שנקרא הסלע שנתקע שם בנחל, אז אנחנו רוצות באמת לנסות לחשוב מה יכול להיות החסם, כן? כי מן הסתם כלים שהם יהיו ספציפיים לחסם מסוים, הם יהיו פחות ספציפיים לחסם אחר. ומשהו שאולי הוא יותר רלוונטי לכולם, אני מאוד מאוד אוהבת להשתמש בגוף ובדמיון, בשביל להתחבר לחוויית ביטחון בעצמי, ולהשיב את הכוח הפנימי. כי נגיד הרבה פעמים, מי שתושב בפניי בקליניקה, אני שואלת, איפה נמצא הכוח שלך? והיא תגיד לי, אצלו. או הבחור יגיד לי, אצלה. ואנחנו רגע רוצים לשאול, אמנם, כאילו, אם באמת באמת הכוח נמצא שם, אנחנו רוצות אולי להתחבר ככה לדמיון, לראות שם איזושהי תמונה זוגית, לא בהכרח עם הבחור, זה יכול להיות ככה ממש גם בלי פנים, כאילו שלי יושבת על הספה עם עוד מישהו ומחובקת, וככה באמת לראות איך אנחנו עושים תוכניות קדימה, איך אנחנו, מה שנקרא, יש איזושהי חתונה וילדים ומזדקנים ביחד, וממש אפילו אני יכולה לשחק עם זה, להכניס אותו ולהוציא אותו מהתמונה, להחליף בפרצופים אחרים, כאילו ממש אחרי שאני מצליחה לראות תמונה ברורה כזאת, היא לאתר את חוויית הביטחון הפנימית בתוך הגוף, כי בעצם אנחנו רוצות ממש לחוות את התמודה לראות איזושהי תמונה זוגית שבה לא בהכרח משנה מי הבחור. ואז בעצם אנחנו משדרות איזשהו מסר שאנחנו מחזירות בחזרה את הכוח אלינו, כי זה לא באמת משנה מי הוא, לא יודעת אם זה היה ברור.

לגמרי, בעיניי זה הברור, שבעצם מה שאת אומרת, זה שברגע שלי יש חוויה עוצמתית, חזקה מבפנימית, שאני יכולה להיות בזוגיות ובזוגיות טובה, ושאני חלק ממנה ולא המובלת בה או לא תלויה באחר בה, אלא יוצרת את התמונה הזאת, היא רואה כמה היא טובה ומדהימה, כמה היא מזינה אותי, כמה אני בוחרת להיות בה, כמה כוח יש לי בה, אז אני יכולה לשדר את הדבר הזה ולהתחזק מתוך הדבר הזה.

נכון.

וגם למגנט מתוך זה. נכון. כמו אמרתי קודם, שמישהי או מישהו שמסתובב עם פחד מתחייה, הוא לא נגיש בגלל הסגירות שהוא משדר החוצה, אז כאשר אני בחוויה פנימית טובה ובריאה וחזקה ומאמינה, אז אני הופכת להיות פתוחה ונגישה.

נכון, ובאמת אחת הדרכים לעשות את זה באמת ממש כל יום, אפילו לפני השנה, לראות לנגד עיניי ככה ממש הבזק, של אותה תמונה זוגית, כדי ממש לחבק את העת המודע, וממש לעזור לו להאמין שזה אפשרי עבורי, להיות בזוגיות שהיא טובה וחזקה, וככה להשיב את חוויית הכוח אליי. אז זה ככה פרגיל שאני אוהבת, והוא נגיש לכולם.

מעולה, ואני רק אוסיף על המקום ההתנהגותי של זאת, מאלה דברים אני נמנעת, בגלל המקום של ה... פחד והחרדה. ולהחליט שכל יום אני עושה צעד אחד קטן, ממש קטן, של משקולת של חצי קילו, לטובת החוסר אימנות, כלומר להפסיק לאימנה מאותו הדבר, בחלקים מאוד מאוד קטנים, ואני גם אוהבת לרשום את הצעדים האלה, אפרופו אני והפחד מטכנולוגיה, כל יום אני רושמת את הצעד שאני עושה כדי להתמודד עם עם הפחד שלי, ואז פתאום יש לי רשימה מאוד גדולה של צעדים, ואני מרגישה

שאני עושה, שאני באמת בכיוון...

ממש ככה, ממש צעד אחד קטן, זה סופר חריכי, ואם אנחנו משלבות את זה עם התרגיל, שאנחנו רואות את התמונה הזוגית בעיני רוחנו, אז אפילו עוד יותר... מעצים ונותן נשנה תוקף, וגם אפשר להגיד שהצעד האחד הקטן הוא הרבה פעמים מעורר את אותה חוויה של חרדה, אומנם אולי בעוצמות יותר נמוכות מאשר צעד אחד גדול, ואז למקום הזה אנחנו יכולים ממש לקחת כל מיני כלים שהם פשוט עוזרים לנו משאבים להתמודדות עם החרדה, וכאלה כלים יש שפע אצלי בעמוד, אז באמת...

יופי, זו זדמנות מעולה לספר לנו איפה אנחנו יכולות, יכולים לפגוש אותך, כמובן שיהיה גם קישור בפירוט של הפרק, אבל ספרי לנו איפה אנחנו יכולים לפגוש אותך, ומה את יכולה להציע לנו, לקבל ממך.

אז אפשר באמת ממש לקבל שפע, ממש ים של ערך ותוכן בתוך עמוד האינסטגרם שלי, הוא לגמרי חינמי, מי שרוצה הכוונה ספציפית יכול גם לכתוב לי בדיאם, ומעבר לזה יש שם בלינק בביוא את האתר שלי, יש שם לשונית עם כל מיני מוצרים דיגיטליים, אז אמנם אין כרגע מוצר דיגיטלי שמוכוון לדייטים, אבל יש הרצאה דיגיטלית על חרדה חברתית, שמין אסתם, הפחד מדיי טים, זה גם, הוא חלק מהדבר הזה שנקרא חרדה חברתית, ואפשר לקחת משם המון כלים, זה ממש הרצאה של שעה וחצי, היא מצגת עשירה בכלים, בעלות מאוד נוחה, וזהו, כמובן אפשר להתייעץ איתי ב-DM, ולראות איך אפשר להתאים את הכלים הספציפיים.

מדהים. אז כמובן שיהיה קישור לכל הדברים שסיפרת, גם לאתר אנחנו נוסעים וגם לעמוד האינסטגרם, אני יכולה להגיד בתור מי שעוקבת אחרי עמוד האינסטגרם, שבאמת יש שם המון המון המון ידע, תוכן וכלים, הכי פרקטיים שיש, ואני מאוד אוהבת פרקטיקה, וזה נגיש ובאמת אפשר ליישם את זה. אז אני רוצה להגיד לך תודה רבה על פרק סופר מעניין, שגם אני ככה, פתאום מצאתי את עצמי, שוקעת בו, ומתחילה לראות איפה הדברים האלה קורים בחיי. אז תודה לך.

תודה לך, אדם.

ותודה שהיית איתנו, ואני מאחלת לך להמשיך להשפיע כמו שאת משפיעה, ולגדול עוד ועוד ועוד. אז תודה. תודה לך.

תודה.

אנחנו נתראה בפרק הבא של מדברים זוגיות מעשית. ועד אז, עקבו אחריי באינסטגרם, adarzohar1, ושוטטו קצת באתר שלנו, יש שם הרבה דברים מעניינים. המרכז לזוגיות מעשית, adarzohar.com.

מחכה

לראותכם. ביי.