פרק 60 - הדר זוהר- אתגרים והזדמנויות ברווקות מאוחרת

שלום לכולם, וברוכים הבאים לפודקאסט מדברים זוגיות מעשית. בכל פרק נדבר על זוגיות מנקודות מבט שונות ומעניינות, ותקבלו ידע וכלים פרקטיים שילבו אתכם בדרך לזוגיות שאתם מאחלים לעצמכם. אני אדר זוהר, מנכה למרכז הזוגיות מעשית, ואני שמחה ומתרגשת שאתם איתי כאן.

והיום איתכם אני, אדר זוהר, מאמנת ומלווה נשים, גברים וזוגות בתהליכי זוגיות, בעלת המרכז לזוגיות מעשית, מנחה קורסים, קבוצות ואת הקורס להכשרת מאמני זוגיות מעשית, והיום אנחנו הולכים לדבר על רווקות מאוחרת. רווקות מאוחרת היא בעצם מוגדרת כרווקות מעל גיל 30, כל אחד יכול להגדיר אותה לעצמו, כלומר, אדם שרוצה להתחתן בגיל 24-5 ועדיין לא מצאה זוגיות, מבחינתו הרווקות שלו מתחילה להיות מאוחרת למה שהוא רצה. קצת נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כדי שנבין בעצם על מה, באיזה מגרה שאנחנו משחקים. אז היום לפי הלשכה, בגילאי 25 עד 29, כ-62% מהגברים ו-47% מהאנשים אינם נשואים. כלומר, אך ורק 38% מהגברים ו-53% מהאנשים נשואים בגילאי 25 עד 29. ובגילאי 45 עד 49, כ-10 עד 12% עדיין אינם נשואים. ואנחנו גם רואים שבעצם גיל הניסויים עולה בהתמדה, וכיום עומד על 27 שנים אצל גברים, ו24, גיל 24 אצל נשים, ובעצם ככה אם נסתכל על הסורים הקודמים, אז אנחנו נראה שהנתונים האלה גבוהים בהרבה ממה שהיה בעשורים הקודמים. עכשיו, חשוב רגע להבין לפני הכול שהעניין הזה של מציאת זוגיות היא משהו שכל אחד מגדיר אותו, רואה אותו אחרת, חושב אותו אחרת. אצל האחד זה בעצם רצון פנימי מאוד מאוד מאוד חזק למצוא את בן הזוג לחיים, וזו המשימה, משימת חייו. אצל האחר זה נובע מאוד מציפיות משפחתיות, חברתיות, של הצורך להתמסד, שזה כאילו בסדר אם הוא מוצא זוגיות, אם היא מוצאת זוגיות, ובעצם התמונה שלמה הופכת להיות כזו רק כאשר הם משחררים את הרווקות ובעצם נהיים זוג, ובמקום הזה הדבר הזה יכול לייצר הרבה מאוד לחצים ומועקות נפשיות שמשפיעים על כל איכות החיים. כל רווק ורווקה יחסית שהם עוברים את הגיל שהם היו רוצים, ובטח את גיל 30, הם מתחילים לחשוב מה לא עובד אצלי, מה לא בסדר אצלי, למה זה עובד לאחרים, למה זה לא עובד אצלי, הכל אצלי בסדר, הכל אצלי עובד בחיים, חוץ מהחלק הזוגי, והדבר הזה הופך להיות מצוקה של ממש. כזו שהלחץ הפנימי שהם מרגישים, והלחץ החיצוני החברתי שמופעל עליהם, הוא בעצם כל כך כבד שכל הזמן יש איזושהי מועקה תמידית שמסתובבים איתה, ומחשבות שקיימות ופחדים שהולכים ומתחזקים, כמו הפחד מתחייה ופחד מאינטימיות, ואולי אני יותר מדי בררנית, ואולי אני לא יודעת להתגמש, אולי אני לא יודעת להתפשר, אולי אני לא מספיק בוגרת, אולי אני לא יודעת לבחור, אולי אני בכלל לא יודעת להיות בזוגיות, אני לא יודעת להתחייב לשום דבר, והמקום הזה מתחיל לערבל ולערבב את המוח. ואנחנו כן רואים תופעות של אנשים שהם ברווקות מאוחרת, שממש מרגישים איזשהו קושי מאוד מאוד מאוד גדול עם עצמם, תחושות של ממש ביוש, הם מתביישים בזה שהם רווקים, מרגישים לבד מאוד, הם כועסים על עצמם, תחושות קשות של בדידות, של אשמה, של חוסר מסוגלות, של חוסר סיפוק ופחד שזהו, שאני הולכת לגמור את חיי, אני והחתולה, ובזה זה מסתכם. ובהרבה מאוד פעמים הדבר הזה מייצר מצוקות של ממש, שאנחנו גם מחפשים מהשם. אנחנו מאשימים את ההורים שלנו, את היקום שלו לטובתנו, את החברות הלא מפרגנות, את עצמנו, את הזוגיות שהייתה להורים שלנו, את החוויות ילדות שלנו, את החרם שעשו עליי בבית ספר. אנחנו בעצם מחפשים מה קרה, למה זה לא עובד לי. מי השם במקום הזה? עכשיו, נכון שלכל דבר בחיי, משפחת המוצא שלי, חוויות החיים שלי, הילדות שלי, דרך ההיכשרות שלי, הכל משפיע בסופו של דבר על האם אני בזוגיות או לא בזוגיות

ובאיזה זוגיות אני, אבל צריך לשים לב שאנחנו לא מתייחסים אל זה כאל האשמה, כאל ממש לחפש מי השם במקום הזה.

ואנחנו רואים שבעצם ממש מחקרים מראים שרווקות מאוחרת, היא בעצם מושפעת בעיקר מאיך שהאדם חווה את עצמו, את המערכת היחסים שלו עם עצמו, את היכולת שלו לייצר קשרים, קשרים משמעותיים, לשמור על קשרים, להתחייב, להתמודד עם קושי, להכיל קשיים, ובעצם המקומות האלה הם מאוד מאוד חשובים, יותר מהכל, כדי לייצר מערכת יחסים כזו שאנחנו נרגיש טוב איתה. כן, איך שאני, לתדר שלי, לתפיסה העצמית שלי, יש השפעה ענקית. אם אני בסוג של מרמור, עייפות, קושי, חוסר אנרגיה, אני לא מחזיקה מעצמי, אני לא מצליחה להשקיע בעצמי, אני לא מצליחה להרים את עצמי, אני כל הזמן בדאון, אני לעולם לא אצליח למשוך מישהו שירגיש שהוא ראוי לי ואני ראויה לו, שאני ארצה להיות איתו, שיהיה לי טוב איתו, שאיתו אני ארצה להמשיך את חיי, ובעצם אני אמשיך להיות במקום המתוסכל שאני לא מוצאת זוגיות. הרבה פעמים עולה השאלה, אוקיי, האם אני צריכה להתפשר? זהו, זה עד עכשיו חיכיתי, וזה הבן זוג שאני הולכת לסגור איתו את חיי. כי אם חיכיתי עד גיש 38, אז עכשיו אני אליה עם מישהו שהוא לא בדיוק מה שרציתי, או שלא לומר רחוק מה שרציתי. אחד הדברים הבעייתיים הם לחכות לבן זוג אידיאלי ומושלם. אנחנו ממש רואים את זה כחסם, בטח אם היה לי כזה, או שהחברה שלי היא מישהו כזה, ובעצם המקום הזה מייצר עוד יותר לחצים, הפחד והמחשבה שאולי זהו, שאולי עכשיו אני צריכה להתפשר, שאני לא יודעת אם זה נכון לי או לא נכון לי, אני כבר לא מבינה כלום, מה שאני רוצה, באיך שאני רוצה, ואז בעצם נוצר גם לחץ, וגם בלבול מאוד מאוד גדול במקום הזה של את מי אני בעצם רוצה. ודבר נוסף, אני פתאום מסתכלת מסביב, ואני רואה, וואלה, כל החברות שלי כבר מסודרות, הן כבר בזוגיות, ואני עדיין לבד, ואני שואלת את עצמי את השאלה, למה כולם בזוגיות ואני עדיין לבד, או למה חברה, אפילו אחת שלי בזוגיות, ואני עדיין לבד, והדבר הזה מייצר אליי עוד יותר מכבה של לחצים, עוד יותר תחושה לבדידות, לא בא לי כבר לצאת, אני כבר מרגישה שמשהו לא בסדר אצלי, והמקום הזה של אין לי אפילו עם מי לצאת ועם מי לחלוק וחברות, שיוכלו לעבור איתי את המקום הזה, עם תחושה מאוד מאוד מאוד קשה שאנחנו מחזיקים אותה, ואנחנו לא מצליחים לצאת, זה כאילו משתלט עלינו, ואנחנו לא מצליחים לצאת מהמקום הזה, בעיקר כשאנחנו רואים שכל החברים בסביבה שלנו, הם בעצם בזוגיות כזו שגם מובילה לבניית משפחה ומתרחקים, הם כבר לא יוצאים איתנו, הם כבר לא במקום שלנו, השיח הוא שונה לגמרי, תחומי העניין משתנים, וסדרי העדיפויות שלהם כמובן משתנים, ובמקום הזה, אנחנו עוד יותר מרגישים שאנחנו לא בלופ, שאנחנו כבר לא חלק מהחברה, מהחברים שאנחנו רגילים, ואנחנו גם מתחילים לחשוב שמשהו לא בסדר. אנחנו אולי כבר לא מתחילים, אלא ממש מתעמקים במחשבה הזו שמשהו לא בסדר. ובנוסף, תחושת השייכות שלנו הולכת ופוחתת. אנחנו מרגישים שמי שעד היום היה חבר שלי, והיה לי נעים איתו, הוא כבר לא מתאים לי, הוא כבר לא מה שאני מחפשת. ובעצם הוא לא יכול לספק את מה שאני רוצה, אני מרגישה כל הזמן אפילו איזושהי קנאה או קיבוץ כלפי המקום שהוא נמצא ואני לא, ואנחנו מתחילים להתרחק. וההתרחקות הזאת היא עוד משהו שמאוד מאוד מקשה. אז אם ככה נסתכל על כמה אתגרים שיש לנו במציאת זוגיות בגיל מאוחר, אנחנו נראה שאנחנו... בעיקר נתמודד עם פחדים כמו דחייה, חוסר ביטחון, תחושה כזאת שפספסתי את הרכבת, האתגרים החברתיים שנחווה של שינוי במעגל החברים, הדינמיקה המשפחתית שונה, בטח אם יש לי אחים שכבר התחתנו או שהם בזוגיות, אנחנו מרגישים שאפילו יש לנו אתגרים לוגיסטיים, שיש לנו פחות הזדמנויות למפגשים חברתיים, לא בא לי להיות הנר ה-50, מחזיקת הנר וכולי, מרגישים שבעצם הזמן מתחיל ללחוץ עלינו שעוד רגע אני כבר לא אוכל להיות במקום הזה, וזה בעצם מייצר הרבה מאוד קשיים ואתגרים שאנחנו מסתובבים איתם. אז בואו רגע נדבר על האתגרים האלה. המקום הזה, הראשון שאנחנו צריכים לראות זה הפחד מתחייה שמאוד מנהל אותנו. סביר להניח שאם אני הגעתי לגיל 30, 35 פלוס, ועדיין אני לא בזוגיות, כנראה שחוויתי דחיות בחיי, או שנמנעתי מהתנסויות כדי לא לחוות דחיות. והפחד, מרוב שחוויתי את המקום הזה של דחייה וזה צרה וכאב לי, או שנמנעתי מלחוות אותו, הוא פחד מאוד גדול שמנהל אותי. ואז בעצם מה שקורה, המקום הזה שאני כל כך מפחדת לחוות את הדחייה, מייצר לי מצב שאני הולכת ומתרחקת מכלל מהניסיון של לייצר זוגיות, וזה הופך להיות מכשול מאוד משמעותי, ולכן חשוב להבין שרק כאשר נסכים לעבור דרך הפחד הזה, וזה על ידי התנסויות, וניסיונות, וחזרה למגרש, ובפיתוח שרירי מערכות היחסים שלנו, רק אז נוכל באמת להתמודד עם זה. אותו דבר לגבי אינטימיות וחשיפה, הפחד בזה שאני אהיה באינטימיות, שיראו מי אני, אולי אם יראו מי אני לא ירצו אותי, המקום הזה גם הוא מחייב איזשהו צעד והתנסות כל פעם לחשוף עוד חלקים בי, ולהאמין שמי שמכיר אותי רוצה ממני עוד, אני מעניין את אותו, הוא רוצה לשמוע עוד, רוצה להכיר עוד ממני. בואו נדבר רגע על ביטחון עצמי. ביטחון עצמי כשהוא קיים זה האיבר הסקסי ביותר, המושך ביותר, וכשהוא לא קיים, גם אנחנו לא נמשכים לאנשים שהם חסרי ביטחון. לא משנה אם זה חברות, או בני

זוג, או חברים, כשמישהו מולנו חסר ביטחון,

הוא מרגיש לנו מאוד לא מושך. אז כשאנחנו מרגישים חוסר ביטחון עם עצמנו, בגלל שהגענו לגיל שאנחנו תופסים אותו כבר כמבוגר, שהוא עדיין לא בזוגיות, אז בעצם כל הביטחון שלנו מתערער, ואנחנו מתחילים לחשוב שאולי אנחנו לא אטרקטיביים, לא מעניינים, וכאשר אדם חושב את זה על עצמו, אז הוא משדר את זה. וכשאני משדרת שאני לא אטרקטיבית או לא מעניינת, אז הדבר האחרון שאני זה ממגנטת. ולכן חשוב מאוד שנעשה עבודה על המקום הזה של תחושת הערך שהיא בלתי תלויה, האם אני בזוגיות או לא בזוגיות. מאוד מאוד חשוב שאנחנו נהיה במקום שיודע שאני אדם שווה, אטרקטיבי, מעניין, עם עולם תוכן מלא, שיש לי מלא מה להציע וגם מלא מה לקבל ממישהו שיהיה איתי, ובמקום הזה לעשות עבודה יומיומית, בין אם זה ממש לדבר לעצמי, להגיע לתהליכים ולשנות את תחושת הערך שלי, להיות בסביבה תומכת ומעצימה, להסתכל מול המראה ולהגיד לעצמי דברים כאלה, לעשות מדיטציות עם מנטרות מחזקות, ולהרגיש טוב יותר עם עצמי, להשקיע בעצמי, לטפח את עצמי, לעשות ספורט, להתלבש יפה, לעשות כל מה שאני יכולה כדי להרגיש טוב יותר איתי, כי אז אני משדרת את זה, וזה משהו שמאוד מאוד משפיע, על המגנות שלי ועל מי ייכנס לחיי. בואו נדבר על תחושת הפספוס, שזה לגמרי אתגר במציאת זוגיות. אנחנו, הרבה פעמים אנשים, אני שומעת את המשפט שאומרים לי, הרכבת עברה. פספסתי את הרכבת, פספסתי את הזמן שלי, פספסתי את ההזדמנות למצוא זוגיות, והתחושה הזאת יכולה להוביל לייאוש ולפסימיות לגבי העתיד ולגבי זה שאני בכלל נמצא, ויש גם את המשפטים שאם זה לא קרה עד עכשיו, למה שזה יקרה, ואיך בגיל 36 נמצא זוגיות, ואיך בגיל 37 או 32 או 31, ומה פתאום משתנה. אז אנחנו חייבים לזכור שכל יום הוא הזדמנות. וכל יום הוא יכול לשנות את החיים שלנו, ואנחנו רק צריכים דייט אחד שיהיה הדייט האחרון שלנו, הדייט הזה שיהפוך להיות לקשר, ופה אנחנו צריכים לחזק את האמונה ולדעת שהיא תהיה לנו זוגיות, ובאנו לעולם למצוא את הזוגיות שלנו ולהיות, בחלק השלם שלנו ולהקים את המשפחה כמו שאנחנו רוצים, ולהוציא מעצמנו את המקום הזה של לחיות בזוגיות, כי אנחנו רוצים לחיות בזוגיות. ואז בעצם לא לתת לעצמנו להיות מיואשים, לא לאשר לעצמנו לרדת למטה, להבין שאין דבר כזה. פספסנו את הרכבת, אני יכולה לספר לכם על מתאמנות ומתאמנים שלי, שגם בגיל 42 מצאו זוגיות, ויש להם ילדים שלהם, וגם בגיל 38 ו-39 ו-40, ויש לי עשרות אם לא מאות סיפורים כאלה שזה קרה, כשאנשים החליטו שזה הולך לקרות להם, שהם קיבלו את ההחלטה הזאת, שהם עשו את השינוי, שהתמסרו למקום הזה, שהכניסו לחיים שלהם רוח וגמישות ואהבה, והם הסכימו לעבור את הפחדים, וכמובן עברו לתודעת אישה, ותודעת גבר, ולתדר בוחנת ולא לתדר נבחנת, וכל המקום הזה שינה את הכל, ובעצם אפשר לזוגיות להיכנס לתוך החיים שלהן. בואו נדבר ככה קצת על האתגרים החברתיים שהזכרנו אותם במילה מקודם, ונרחיב עליהם ואיך מתמודדים איתם.

אז יש את השינוי במעגל החברתי, שככל

שהגיל עולה, בעצם מעגל החברים שלי הופך להיות מוגבל, כי חלקם, רובם, מצאו זוגיות ויש להם את המשפחות שלהם, והם יותר עסוקים בחלקים האלה, ואין להם זמן בשבילי שאני לא יכולה כרגע, אני לא חלק מסדרי העדיפויות שלהם או בראש מעייניהם, והמקום הזה בעצם מייצר תחושה של להיות לבד, מי שאני הייתי רגילה ומהגל החברתי שלי. לא קיים יותר, ואני מוצאת את עצמי שאין לי מי לצאת, ואני לא יודעת איך להעביר את הזמן. ושישי שבת אני לבד, וחגים אני לבד, וכל סוף שבוע שעומד להתקרב, מתחיל לי חרדה וקיבוץ, ואני לא יודעת בכלל מה לעשות עם עצמי. ובמקומות בעצם חשוב שאנחנו נלמד להרחיב את המעגל החברתי. האלה... זו אחריות שלנו לעשות את זה, בין אם זה בקורסים ובקבוצות שאני לומדת להכיר אנשים חדשים, קבוצות פייסבוק שיש בהם הכירויות של חברים, ליצור ככה הקשרים חדשים שזה יכול להיות בעבודה, בספורט שאנחנו עושים, או בכל דבר כזה, זו אחריות שלנו להרחיב את מעגל החברים, כי להיות לבד זה לא בריא, נקודה, ולכן זה מאוד מאוד חשוב. מה אנחנו עושים כשהדינמיקה המשפחתית משתנה, כלומר, שפתאום האחים שלנו מוצאים זוגיות, גם אם יותר קטנים מאיתנו, ומתחתנים, ואנחנו לא. התחושה הזאת היא מייצרת אי נוחות, הרבה מאוד הצעקות מצד המשפחה של נו, מתי אתה, מתי את, מתי זה יקרה, ואז גם יש את האתגר של הלחץ החברתי והמשפחתי, שבעצם מפעילים עלינו לחץ למצוא זוגיות, מה שעוד יותר גורם לתחושת המועקה. אז במקום הזה אנחנו צריכים ללמוד, להבין שהערך שלנו בלתי תלוי, ולענות באופן הזה. כלומר, גם אם אני לא בזוגיות, אני עדיין בעלת ערך. וכאשר מציקים לי אני צריכה להגיד תודה רבה על הדאגה, אם יש לך מישהו להכיר לי, אני אשמח, וכאשר ככה אני מרגישה פתאום אינוחות עם האחים שלי וכולי, לזכור שהם עדיין האחים שלי, והכל בסדר ולא השתנה, ואני עדיין אותו אדם איתם, וכדאי מאוד שאני ידע גם לעשות את ההתגמשות, לדבר עם בני הזוג שלהם, עליי להרגיש את החלק מתוך המשפחה, להגיד לעצמי אני יודעת שאוהבים אותי, על אף שאני לא בזוגיות, גם אם הם מציקים לי, זה רק בגלל שהם דואגים לי. ואנחנו צריכים ככה גם בתוכנו לייצר את המקום של גמישות ורקות, וזה גם מאוד מאוד מאוד יעזור לנו להצליח להכניס מישהו לתוך החיים שלנו. שגם פה נדבר על האתגר הנוסף, שהוא בעצם המורגלות, ההתרגלות להיות לבד, הרבה מאוד זמן, ואיך פתאום אנחנו מכניסים מישהו חדש לחיים. אז קודם כל, נזכור שזה באמת מאתגר, ולא פשוט, אם אני רגילה הרבה מאוד זמן להיות במקום מסוים, אז איך אני פתאום משנה את זה? אז לאט-לאט להחליט שיש דברים שאני פשוט עושה בהם שינוי, למשל, מפנה איזשהו מדף בארון. ואני אומרת, מזמנת, אומרת, הנה זה מדף שיהיה לבן הזוג שלי. מתחילה להתעניין יותר באנשים, להסכים שאנשים אחרים יחליטו בשבילי על כל מיני דברים, להתקן ולספר איפה אני נמצאת ולא כל הזמן להיות סוליסטית, לבקש עזרה ולהישען על אחרים ולא להיות רגילה ולהמשיך לעשות דברים בעצמי, גם אם אני מסתדרת מצוין, זה לא באמת אומר שזה נכון, לבקש דברים מהאנשים, להישען על אנשים, כל הדבר הזה בעצם יעזור לי להבין שאני יכולה להיות גם לא לבד ולהכניס, עוד אדם לתוך החיים שלי, וזה בעצם מאוד יעזור לי. יש לנו גם את האתגר של, הגעתי לגיל מאוחר ואין לי התנסות או ניסיון בזוגיות, שהרבה מאוד פעמים המקום הזה מייצר אצלנו את התחושה של מה הצד השני עכשיו אם אין לי ניסיון מיני או זוגי, ואיך אני ככה יכולה לעשות את זה. אז לזכור שהרבה פעמים, דווקא חוסר ניסיון הוא לא בכך מכשלה. כי אם אנשים שיש להם הרבה מאוד התנסויות בזוגיות לא טובות, הם הגיעו למקום הזה, לשלב הזה, הם הרבה מאוד פעמים שהם הרגישו שהם נכשלים, או חוות חיות וכולי, ואז בעצם הם מעתיקים את אותם התפוסים. אני יכולה להגיע, אומנם חוסר ניסיון, אבל לזכור שצברתי חוכמת חיים, ניסיון במערכות יחסים באופן כללי, ועכשיו לראות איך את כל הדבר הזה, אני הולכת להביא למערכת יחסים נקייה, בלי שסיגלתי לי כבר תפוסים מעכבים ובעייתיים, וכמובן, אם סיגלתי לי כאלה במקרה אחר, שיש לי כן ניסיון, אז לראות איך אני עושה שינוי במקומות האלה, ואז לדעת שגם חוסר ניסיון הוא לא איזשהו משהו שאם זה ככה, אז לעולם לא יהיה לי. כאשר אני מגיעה לזוגיות עם תפוסים בעתיים, חשוב לדעת שאם אני לא עושה עבודה עם עצמי, שינוי עם עצמי, תהליך עם עצמי, כנראה שאני אשחזר את אותם תפוסים

ממערכות יחסים קודמות, והמערכת יחסים שלי תראה

אותו הדבר, תיגמר כנראה באותו הזמן ואפילו

קצת פחות, אני לא אחווה אהבה, לא

אקבל אהבה, אני אמשיך לרצות או אמשיך

לעשות את מה שאני חושבת שהצד השני רוצה, הפחד שיעזבו אותי, אתנהג בצורות לא מקדמות, לא אפתח ככה לשיחה את הלב שלי ואת מה שבאמת עובר עליי, לא אשתף במה שעובר עליי, בפחדים שלי, יהיה

לי קשה להיות באינטימיות, כל הדברים האלה שהם דפוסים לא מקדמים, חשוב מאוד שנזהה

אותם, נעשה איתם עבודה ושינוי כדי שלא נשחזר את הטעויות בעוד מערכת יחסים.

אז מה ההזדמנויות שלנו באמציעת זוגיות בגיל מאוחר, גם אלה קיימות? אז קודם כל, כמו שאמרנו מקודם, חוכמת החיים שלנו, היא קיימת בזוגיות מאוחרת, בגיל מאוחר, שלא קיים לפני, והרבה מאוד פעמים מחקרים מראים שאדם שמצא זוגיות מעל גיל 30, זו כנראה זוגיות שתמשיך לאורך הרבה יותר זמן, מאשר אם מצאנו אותה בגיל מאוד מוקדם, מהסיבה שבגיל 30 אני כבר מבינה מי אני, מה הזהות שלי, מה אני רוצה, מה אני לא רוצה, אני מייזה להגיד דברים שלא עשתי קודם, לבקש, לעשות, חוכמת החיים שלי שונה, ואני מכירה טוב יותר את עצמי, ומה אני מחפשת בזוגיות, אני לומדת מתאויות העבר שלי, יודעת מה מתאים לי ומה לא מתאים לי, ולכן זו בהחלט הזדמנות למצוא זוגיות טובה בגיל מאוחר, ולא להיבהל מזה, כמובן שברוב המקרים יש לי הבנה עמוקה יותר של מערכות יחסים, אני בין אם זה בזוגיות ובין אם זה עם החיים בכלל, הניסיון שלי במערכות יחסים קודמות ובמערכות יחסים באופן כללי בחיים שלי, בעבודה, עם קולגות, עם חברות, עוזר לי להיות יותר סובלנית, מבינה, מכילה. מקשיבה, גמישה, ואם אין לי את הדברים האלה חשוב מאוד מאוד מאוד שהם יהיו לי, אני יודעת יותר להתמודד עם קונפליקטים בצורה בוגרת ומחושבת, אני יודעת להתעמת, להגיד את מה אני רוצה, פחות להתעקל דברים. להיות יותר בקלילות וזרימה, ולכן המקומות האלה הם בהחלט עוזרים. גם עצמאות כלכלית ורגשית עוזרת, זאת אומרת שאנחנו מגיעים לאיזשהו גיל ככה יותר מבוגר, יש לנו יותר עצמאות כלכלית, אנחנו יותר חופשיים, זה נכון עדיין כאישה שהגבר יחזר אחריי וישלם וכולי, אבל אני לא בטלות, אני מסוגלת גם להיות במקום שאני לא בוחרת מישהו, מהמקום הזה, אני יכולה להתמקד בזוגיות בלי לחצים כלכליים, בלי לחשוב כל הזמן על המקום הזה, זה מאפשר לי לבחור בזוגיות מתוך רצון אמיתי ולא צורך כלכלי שקורה לצערי הרבה מאוד פעמים. גם רגשית אני ביותר עצמאות, אני ככה מרגישה יותר עציבה עם עצמי, יותר בוגרת, יותר מבינה מה אני רוצה, למה אני זקוקה בזוגיות, אני מסוגלת להתמודד עם אתגרים רגשיים שמגיעים אלינו בצורה הטובה יותר. אני יכולה להתחייב לדברים, שגם אם לא הכי בא לי, עדיין הבא לי, לא מנהל אותי, אני מסוגלת להתעלות על רגשות שמגיעים. דבר נוסף, אנחנו בדרך כלל בגיל יותר מבוגר, יותר בקבלה עצמית. יש לנו הבנה עצמית, היכרות עמוקה עם עצמנו, אנחנו יודעים מי אנחנו, יודעים מה אנחנו אוהבים בעצמנו, מה חשוב לנו שיתקיים. אנחנו בעצם לומדים לקבל את עצמנו. ככל שעובר הזמן, רוב האנשים משלימים עם מי שהם, עם הגוף שלהם, עם מה שיש בהם. והדבר הזה בעצם מאפשר לנו גם להיות פתוחים וגם להיות אותנטיים, וגם להיות באינטימיות, בקשרים זוגיים, ולכן זה בהחלט יתרון ככל שעובר הגיל והקבלה עצמית עולה, אז יש לנו בהחלט יתרון בזוגיות שיכולה להיות זוגיות הרבה יותר אמיתית, פתוחה וכינה, הם גם הקשרים חברתיים, או פעילויות חברתיות יותר נכון ותחביבים, שיכולים להיות בגיל מבוגר, שהם בעצם מעניינים אותנו יותר, מדברים אלינו יותר, ולא כאלה שאני הולכת בגלל שאחרים הולכים, ומתוך המקום הזה שאני הולכת למה שמעניין אותי באמת, זה מאפשר לי להכיר אנשים חדשים שהם דומים לי, שערכים שלהם דומים לי, שתחומי העניין שלהם דומים לי, ואני מפתחת איתם קשרים חדשים, בין אם זוגיים ובין אם חברתיים. אגב, גם לחדש קשרים ישנים, זו הזדמנות טובה בשלב הזה. פתאום להיזכר בחברים ומכרים מהעבר, לחזור לקשרים האלה, זה בהחלט משהו שעובד והוא טוב, וחשוב מאוד להיות במקום שמבין שהלחצים החברתיים, הלחצים המשפחתיים, הלחצים הפנימיים, לא באמת מקדמים אותנו, לא עוזרים לנו להפך. הם מרחיקים, וגם לשחרר משפטים ואמונות כמו מה שהיה הוא שיהיה, אם לא מצאתי אני לא אמצא, ההצעה שלי יורד. אנחנו צריכים בסוף את האחד, את האחת שאנחנו נתחבר אליהם. ככל שנחזק את האמונה שברור שזה הולך לקרות לנו. ברור שאנחנו הולכות למצוא והולכים למצוא. זוגיות היא חלק מהחיים שלנו. אם זה חלק מהרצון שלי, אז בוודאי שזה יקרה. אנחנו צריכים להיות במוכנות לעשות את הוויתורים, את הגמישות, את הפשרות, את השינויים בתוכנו, כדי לאפשר למישהו להיכנס לחיים שלנו. וצריכים ללמוד לקבל את עצמנו ולקבל בכלל. לבקש להישען, להתרכך, להיות במקום שמאפשר לזוגיות להיכנס, לחזק תודעת אישה, תודעת גבר, להעלות את הטדר שלנו, למגנט משותוף לחיינו, ולזכור שגם אם זה לא קרה עד עכשיו, אנחנו רק צריכים דייט אחד שישנה את הכול, ויש לנו שיעור פה חשוב בסבלנות, אנחנו בונים את הכלי שלנו, להיות במקום לקבל את הזוגיות הטובה ביותר, וזה הדרך שעשינו עד עכשיו. ודבר אחרון, תסתכלו על המקום שככה שאתם

נמצאים היום, תסתכלו כמה שנים אחורה, ותציינו לעצמכם את הדרך שעברתם, שעברתם עם עצמכם, שהתפתחתם, שגיליתם על עצמכם. שראיתם על עצמכם, ואת זה תחגגו, וזה מה שקרה בשנים האחרונות, כדי לפתח אתכם, ולפתח את הכלי שלכם, כדי לקבל את השפע, וזוגיות היא שפע שהולכת להיכנס לחיים שלכם, לא משנה באיזה גיל אתם, ועם זה אני רוצה שתצאו, ועם זה אני רוצה שתגידו לעצמכם, אני הולכת למצוא זוגיות, מה שהיה הוא לא שיהיה, ואני הולכת למצוא את הזוגיות שלי ממש ממש ממש

בקרוב, אני מאמינה בזה, אני מאמין בזה בכל ליבי, וזה הולך לקרות לי, כי

זה בדיוק מה שאני רוצה שיקרה לי. אז שיהיה בהצלחה.

אנחנו נתראה בפרק הבא של מדברים זוגיות מעשית.

ועד אז, עקבו אחריי באינסטגרם, adarzohar1, ושתתו

קצת באתר שלנו, יש שם הרבה דברים

מעניינים, המרכז לזוגיות מעשית, adarzohar.com. נחכה לראותכם. ביי.