פרק 61 - האתגרים בבחירת בן זוג בעידן הנוכחי ואיך נצלח אותם - עם ד"ר מעיין בוימן משיטה

שלום לכולם, וברוכים הבאים לפודקאסט מדברים זוגיות מעשית. בכל פרק נדבר על זוגיות מנקודות מבט שונות ומעניינות, ותקבלו ידע וכלים פרקטיים שילבו אתכם בדרך לזוגיות שאתם מאחלים לעצמכם. אני אדר זוהר, מנכה למרכז הזוגיות מעשית, ואני שמחה ומתרגשת שאתם איתי כאן.

והיום איתנו מישהי שמאוד רציתי שתהיה פה וגם חיזרתי אחריה, והנה היא פה, דוקטור מעיין בוימן משיטה, פסיכולוגית, מתמחה בטיפול זוגי ומשפחתי, יוצרת הפודקאסט, עושים פסיכולוגיה, ואתם מכירים אותה מצוות המומחים של חתונה ממבט ראשון, ואיזה כיף שאת פה, מעיין, אני מאוד שמחה שהצלחנו לעשות את זה.

נכון, ממש ממש כיף להיות פה, תודה על ההזמנה, ותודה שלא התייאשת ממנו.

יש אנשים מעטים מאוד, וכל מי שהיא מוזמן ידע להגיד את זה, מעטים מאוד שאני מתעקשת עליהם, והיה משהו שהרגיש לי שיהיה מעניין, הפרק הזה, כי את מאוד מעניינת, ואני מרגישה שאנחנו חושבות ומדברות בשפה דומה, ואני אשמח כמובן להביא את החוכמה שלך והראייה שלך לכאן.

איזה כיף, וכן, אגב, מכירינו קצת, נכון. בן גוריון, אתם הכרתם בבן?

אני ואמיר הכרנו בבן גוריון שאימא שלי, שניהלת המחלקה שהוא למד בה, הכירה בנינו.

וואלה. גם אני ובאז הכרנו בבן גוריון.

בן גוריון זה מקום טוב להכיר בו, מלא אנשים שם.

לעידן האפליקציות.

בדיוק, אז זה האוניברסיטה עשתה את שאלה,

ואנחנו, רציתי שנדבר היום ככה, כמובן שהיה לזוגיות בסופו של דבר, ואתה יודעת, בסופו של דבר גם זה, אני מבינה שזה הנושא שלא משנה מה הכי מעניין אנשים. זאת אומרת, כולנו מתעסקים בזוגיות כל הזמן. גם אם אנחנו בעבודה, אנחנו מתעסקים בזוגיות, וגם אם אנחנו יוצרים משהו עכשיו, אנחנו בראש שלנו גם חושבים על הזוגיות, וכשאין לנו, אנחנו כל הזמן רוצים שתהיה, וכשיש, אנחנו מתעסקים בזוגיות, ואנחנו משווים לזוגות אחרים. זוגיות היא חלק מאוד חשוב בחיים שלנו, גם בעידן שנשים וגברים הם עצמאים, והם עדיין רוצים זוגיות, אז כמובן שאנחנו בפודקאסט הזה נדבר על זה. ספרי לי בכלל איך את רואה את העולם הזה של זוגיות, את עושה את זה 24 שבע, גם הרצאה, גם מנחה, גם מטפלת, גם מומחית בתוכניות, איך את רואה את הזוגיות בעידן שלנו, זה מעניין אותי.

וואו, טוב, אני לא עושה רק את זה 24 שבע, אני מתעסקת גם ב... עוד טיפולים שהם לא רק של זוגיות אבל כן זה בהחלט מעסיק אותי הרבה איך אני רואה את זה אני חושבת שהזוגיות בעידן של היום אני אומרת משהו שהוא נשמע קצת קודם אבל יש יותר מדי ציפיות, בכלל שאנחנו מצפים למשהו שהוא לא כל כך ריאלי והציפיות המאוד גבוהות ממערכות יחסים הן פוגעות גם בתהליך של החיפוש וגם במערכות יחסים עצמן כי גם אנשים שכבר מצאו זוגיות וגם אנשים שנמצאים לפעמים שנים בזוגיות כל הזמן חושבים שאולי יש משהו טוב יותר מעבר הפינה ועושים השוואות אין סופיות ומחזיקים בראש, הרבה מחזיקים בראש את האופציה של ללכת ולהתגרש וברגע שמחזיקים בראש זה כבר פוגע בזוגיות גם אם לא עשית כלום בעצם ההשוואה אז אני חושבת שיש בעייתיות בציפיות הגבוהות שלנו בקשר וזה גם גורם לחלק מהאנשים לא להשקיע בקשר מתוך איזושהי אמונה כזאת של אם זה לא עובד אז זה כנראה לא נכון ויש משהו נכון יותר אז להרים ידיים מהר מדי ולוותר מהר מדי, זה בגדול, יש עוד המון מה להגיד על העולם הזה של זוגיות, אני חושבת שזה חלק מאוד מאוד מרכזי. ציפיות לא רעבות, ציפיות גבוהות מדי.

אני ממש מרגישה שנכנסת ישר, מה שנקרא, למקום, באמת שהוא הלב של הדברים, וזה מה שמקשה היום בעיניי גם לבחור בן זוג. זאת אומרת, אני פוגשת הרבה אנשים שהם בתחילת קשר, חודשיים, שלושה, וסך הכול, הכול סבבה, הכול טוב, נעים, ויש משיכה, והוא אחלה, אבל הוא לא בדיוק מה שחשבתי. החברים שלי לא בדיוק רואים אותו איקס. הוא לא בגובה שרציתי, הוא לא בצבע אור שרציתי, אני לא בטוחה שהוא יוכל לפרנס כמו שאני רוצה, זאת אומרת, המקום הזה שאנחנו שוכחים שזוגיות בונים ביחד, ומרגיש לי המון פעמים, במקום שאנחנו נמצאים פה היום, שאנשים מצפים לקבל משהו על המוכן. אני רואה את זה גם אצל ילדים, אם אתה משקיע, בשביל לגדל ילד ולחנך ילד. אתה מצפה, אבל שלא נדבר על תשעה חודשי הרעיון שאת חובה את הדבר הזה עכשיו עוד בקיץ, ואתה עדיין, את עוברת את כל הדבר הזה בשביל בסוף שיהיה ילד, גם זוגיות. המקום הזה שאנשים מצפים שהם ישר ירגישו משהו מסוים, שישר יהיה את העידוי שזה מדויק, יהיה את הקליק, שיהיה בינינו חיבור, שאנחנו ידעים לדבר אחד עם השני, אנחנו חוגגים, אני ואמיר עכשיו עשרים שנה, ספרתי איך ככה לפני זה על המקום הזה שלנו, ואני מרגישה שעדיין אנחנו לומדים להכיר אחד את השנייה, עדיין מתגלים עוד שכבות, שהיום אנחנו מאזים לפתוח אותן, שלא פתחנו אותן קודם. אז מעניין אותי למה את חושבת על זה.

אז באמת חשוב לי להקיד שכשאני מדברת על ציפיות לא ריאליות, זה לא אומר שאנחנו צריכים לשאוף לאיזושהי מערכת יחסים לא טובה, לא מתגמלת, כזו שאנחנו מרגישים בלבד, כזו שאין בה מיניות טובה, לא זה. פשוט יש כל מיני מיתוסים שאנשים מגיעים איתם, או אולי בראש ובראשונה העניין הזה, שבאמת זוגיות טובה זה מזל. זה באמת עבודה קשה, כמו שאומרת, אתם 20 שנה יחד ואתם כל הזמן לומדים אחד את השני, אתם לא מפסיקים בשום שלב להתעניין, לנסות לחדש, לנסות לראות איך אתם יכולים להשקיע, לעורר ביניכם שוב ושוב מחדש את התשוקה, למצוא חוויות חדשות יחד. אנחנו גם כבני אדם מתפתחים בתוך מערכת היחסים, אז באמת מי שאני הייתי, את עשרים שנה, אנחנו חמש עשרה שנה, מי שאני הייתי לפני חמש עשרה שנה ומי שאני היום זה לא אותו בן אדם וגם מי שבן הזוג שלי היה לפני חמש עשרה שנה ומי שהוא היום זה לא אותו בן אדם ולכן אנחנו צריכים לעבור תהליכי השתנות, להיות פתוחים לקבל את השינויים שכל אחד עובר וכל הדברים האלה הם דברים שדורשים זמן, שדורשים רצון, שדורשים מחויבות, שדורשים השקעה, אז זה לא פשוט מזל, זה לא מזל. זה ברור שיש פה תמיד איזשהו אלמנט כזה כמו כל דבר בחיים, אבל המשקל של המזל הוא הרבה יותר קטן מה שאנחנו רוצים לחשוב. גם מנוגע לבחירת בני זוגות. כמו שאת אומרת, יש איזושהי ציפייה. שתהיה את אפקט הוואו הזה בהתחלה, שתהיה התאהבות בהתחלה. עכשיו כשאנחנו מסתכלים על זוגות שנמצאים הרבה זמן ביחד, מדברים על משהו כמו 11% בלבד שחוו אבא ממבט ראשון. כל השאר לא איזה כאילו טירוף בהתחלה, אלא זיהו פוטנציאל, ראו מישהו שבאמת בסך הכל נעים להם בחברתו, השיחות טובות, הם מרגישים ביטחון, הם מרגישים משיכה, ואז ככל שהם הכירו יותר ונחשפו יותר אחד בפני השני, והקשר התעמק, אז התפתחה אהבה גדולה. אבל אהבה גדולה היא לא בהכרח מגיעה מתוך התאהבות גדולה והתאהבות גדולה לא בהכרח תוביל לאהבה גדולה כלומר אין כל כך קשר בין שני הדברים למרות שזה נורא נראה לנו אז אנשים שמים את הקשר לדברים לא נכונים וגם וזה משהו שאני רואה הרבה גם בעבודה בחתונאים בבית הראשון זה באמת שבאים עם איזשהו צ'קליסט שהוא לא רלוונטי נניח עניין הגובה אוקיי זה משהו שהוא מאוד מאוד משמעותי, לנשים בעיקר, כמעט כל הנשים שמגיעות ומדברות איתי על מין הקריטריאנים, אז הקריטריאן הראשון זה שהוא יהיה גבוה ממני, וגבוה ממני בצורה משמעותית. זאת אומרת, לא משנה מה הגובה של האישה, והמון יש כאלה שאני רוצה, מטר שמונים ומעלה. גם אם את מטר חמישים ושמונה, וגם אם את מטר שבעים, במטר שמונים ומעלה. כי זה נחשב לאדם גבוה בחברה הישראלית. בהולנד, אגב, זה מתחת לממוצע, אבל בארץ זה נחשב לאדם גבוה. ואני שואלת, אם מגיע משם מישהו שהוא מדהים, והוא מטר שבעים וחמש, את מטר שישים, לפסול לך אותו? היא אומרת לי, כן, לפסול אותי, אני רוצה מטר שמונה. במציאות זה לא משנה מה זה משנה אם הוא מטר שבעים וחמש או אם הוא מטר שמונים איך זה משנה לאיזה בן זוג הוא יהיה עבורך איך זה משנה למה תהיה איכות המיניות ביניכם איך זה משנה לכמה תרגישו בינו אחד מול השני זה לא באמת חשוב וחוץ מזה זה בעיניי חלק מהעיוותים שיוצרות האפליקציות כי כשאני ואת חיפשנו זוגיות לפני 7,000 שנה, לא היינו יוצאות לדייטינג עם מטר, אני לא יודעת האם הבן אדם שעכשיו הכרתי הוא מטר 75 או מטר 80, הוא יושב לידי על כיסא בבר, ואו שכיף לי לדבר איתו ואז אני ממשיכה, או שלא, אנחנו בדקנו דברים אחרים לגמרי. והיום באמת בודקים הרבה דברים שכאילו אפשר לבדוק, כי כתוב בפרופיל הארגון שלך, אבל הם לא חשובים לשום דבר כמעט. אז זה גם חלק מהעיוותים שנוצרים בגלל הציפיות הגבוהות מדי, שהוא יהיה כזה והוא יהיה כזה והיא תהיה כזו והיא תהיה כזו, וזה לא באמת חשוב, הרבה מקריטריונים האלה לא באמת חשוב.

עיניי לא רק שהם לא חשובים, אנחנו מסתכלים בקריטריונים שאנחנו מחפשים להיום. אבל החיים הם כל כך לא היום. את יודעת, בית משכן את הילדים, ילדים חולים, פיתורים, מחלות, החיים עצמם, מלחמות, מינוסים. כל מיני דברים שהחיים מביאים שבסוף מה שאנחנו היום מתעסקים בו ופוסלים עליו הוא כל כך בטל בשישים בחיים עצמם, ומעבר לזה שכמה זמן באמת אני אצליח להימשך אליו בגלל איך שהוא נראה. בפועל דיברנו על שינויים, השינויים הם גם חיצוניים, הם לא רק פנימיים. ואם מה שמחזיק אותי זה החיצוניות, אז אני בבעיה, ואנחנו צריכים בעיניי להסתכל גם שנייה קדימה. כלומר, אני תמיד אומרת, כשאתם בוחנים את הקשר, אל תחשבו 20 צעדים קדימה. תחשבו עכשיו. בא לי לראות אותך, עוד דייט אחד, אחד. אתה יודע שבין הפעמים אנשים אומרות לי, אני לא יודעת אם איתו אני רוצה להתחתן. בסדר, את איתו חודש, רגע. בואי רגע, תראי, בא לך אותו דייט, נגיד שני דייטים קדימה, יש מצב שאת עדיין רוצה, בא לך שהוא יתקשר בבוקר,

בא לך לדבר איתו, בא לך עוד

להכיר משהו ממנו, אם כן, יופי, יש מאץ' מבחינתי.

לא יודעת מה קדימה, אני באמת לא יודעת. אבל המקום הזה של לרצות שהנעידה, שאיתו אני רוצה להתחתן, ואז בזה אני אומרת, תסתכלו עכשיו. אבל במה כן להסתכל קדימה? בתכונות שהוא מביא איתו. האם הוא מביא איתו תכונות של מחויבות, האם כשאת מדברת על הצרכים שלך יש שם הקשבה, האם את חושבת שהוא זה שהחזיק לך את היד, את בחדר לידה או ירים לך את הקוקו כשאת מקיעה בשירותים, האם הוא האיש שיגיל לך, בטח מאמית, שבי שנה וחצי בבית עם הילדים, וחלק הזה עליי ואחר כך משהו אחר יהיה עלייך. זאת אומרת, אני באמת חושבת ש... אחת הבעיות שלנו, ואולי זה קשור לאפליקציות, ואולי זה קשור לעידן הזה, ובטח קשור לעידן האינסטגרם, שלא באמת עושה לכולנו טוב לראות שהכל נראה מושלם אצל אנשים אחרים, או בכל מיני תוכניות ריאלטי כאלה ואחרות, ובסוף העניין הוא החיים עצמם. ואת החיים עצמם אנחנו שוכחים לתת להם מקום בבחירת הבן זוג שלנו.

תקשיבי, ממש אמוציאלית המילים מאפק. אחד הדברים שאני הכי אוהבת להעביר לאנשים שמחפשים זוגיות ובקליניקה, זה רגע להוציא את השאלה הזאת של האם זה האחד או האם זו אחת. אני חושבת שאחד החסרונות, נגיד ברווקות מאוחרת, זה שבאים מן הסתם לאור הנסיבות כבר מאוד מאוד מכוונים למצוא את זה שאיתו אני עכשיו אתחתן, ומרגישים שהשעון דופק ושאין לי זמן עכשיו לבזבז, אז אני צריכה להחליט ומהי הרעיון זה האחד או לא. עכשיו, אם אני מתחילה לצאת עם מישהו בגיל 20, אז אני יכולה לצאת איתו תקופה ולבחון אם זה נכון לי או לא נכון לי, אם זה מתאים לי או לא מתאים לי, כאילו יש לי זמן לבזבז, אבל הרבה אנשים ברווקות המלאכות מרגישים איזשהו לחט, ואז הם אומרים לעצמם, אני צריך מהר מאוד להחליט אם כן ולא, וכשאתה מחליט מהי המלאכות, אז אתה באמת פוסל הרבה פעמים, על סממנים שטחיים, נקרא לזה ככה, שהם לא באמת רלוונטיים, כי עדיין לא הכרת את המנדם הזה לא עומק. עכשיו, יש גם משהו בשאלה הזאת של האם זה האחת, האם זו האחת. שזה משתק. מאיפה אני יודעת? איך אני יכולה לדעת? אני לא יודעת. כשאני התחלתי לצאת עם בן הזוג שלי, לא ידעתי האם הוא האחד. היה לי כיף איתו באותו הזמן. האם הוא האדם שהכי מתאים לי בעולם? אני לא יודעת. אני יודעת שטוב לי איתו. אני יודעת שהיום הייתי בוחרת בעוד עשר פעמים. האם יש מישהו שמתאים לי יותר? יכול להיות. אני לא יודעת. ובאמת משהו בשאלה הזאת כל כך מפחיד. אנחנו לא רוצים להתגרש אנחנו רוצים להיכנס לזוגיות שהיא תהיה פורגות שהיא תחזיק ולך עכשיו תתחיל עם מישהו שיתימך לו עוד 70 שנה מאיפה אני יודעת אז אני ממש אותה שיטה שאת נופלת בבית אני משתמשת בגמא אני אומרת תשאלו עכשיו שתי שאלות האם נעים לי מספיק בחברת האדם הזה? האם אני נמשכת מספיק כדי להמשיך, והאם מעניין לי מספיק כדי להמשיך לדייט נוסף? זה הכל, זה מה שאנחנו יכולים כרגע לבחון, אי אפשר לדעת אם זה האחד או זה האחד, ובאמת, כמו שאת אומרת, יש תכון או תליבה שהן כן מהותיות, או ערכים, זה גם דבר, זאת אומרת, אם יש שם ערכים שממש ממש סותרים את הערכים שלי, והאדם שמולי רואה את העולם אחרת לחלוטין, אז גם את זה צריך לקחת בחשבון כי אנחנו לוקחים מישהו לא כדי לשנות אותו וצריך להבין האם זה משהו שאני מוכנה להתגמש בו או לא ניתן דוגמא למשל אם עכשיו אני יוצאת עם אדם שהוא דתי ואני חילוני והוא מעוניין לקיים אורח חיים דתי ולגדל את הילדים שלו בחינוך דתי אז זה משהו שאני צריכה לקחת בחשבון במידה שזה ישפיע ישפיע על אורח החיים שלנו, ישפיע על גידול הילדים שלנו, ופה אני צריכה לחשוב האם באמת אני מוכנה לקבל את זה או לא. אז כשיש כאלה פערים בערכים, פרט לתכונות שאותן הזכרת קודם, אז גם שווה לשים לב על זה. אנחנו מדברים באמת על הדברים הכי מהותיים, וגם אני נוהבת להגיד, וזה מתחבר למה שאמרת קודם, שמה שחשוב בסוף, זה פחות מי הוא, ולפי הצ'קליסט, ויותר מה הוא גורם לי להרגיש. וזה המקומות שהזכר. האם אני מרגישה שהוא מכבד אותי? האם אני מרגישה שהוא קשוב למה שאני מבקשת ממנו? האם אני מרגישה שהוא רואה אותי, שהוא רוצה בתובתי, שנעים לי בחברתו, אני מרגישה מעורכת בחברתו? כל הדברים האלה הם דברים שאותם אנחנו בסוף רוצים בתוך קשר. אני לא יוצאת עם צ'קליסט, אני יוצאת... בקשר עם מישהו שגורם לנו לתחושה טובה, וזה מה שאנחנו רוצים.

נכון, וגם הרבה פעמים הצ'קליסט הוא כל כך מהראש, שכשאתה מגיע לדייט והכול לפי הנייר, אבל משהו שם לא מתעורר, אנחנו מבינים שהצ'קליסט הוא אחלה, והוא מכוון אותנו למקום מסוים, אבל הוא לא באמת אומר שזה האיש שלי. זאת אומרת, אני תמיד אומרת להם, קחו את חוק 51%, אם זה 51%, זאת אומרת שבאחוז אחד יותר כן מלא, תמשיכו. כי אין 100 בזוגיות, וגם אין 70 לצערי, וגם לא בטוחה ש-60. וזה יותר כן מלא, יאללה, מתקדמים, יש עם מה לעבוד, אפשר להצמיח פה משהו, כי באמת זוגיות זה השקעה יומיומית. אני פחות אוהבת את המילה עבודה יומיומית, כי זה לוקח לקונוטציה של קשה. אבל זה השקעה יומיומית, כמו שאני משקיעה בעסק שלי, ואנשים שאני רוצה להביא לפודקאסט, ובילדים שלי, אני משקיעה בזה, אז גם בזוגיות, אני צריכה להשקיע כדי שהיא תהיה מה שאני רוצה שהיא תהיה. אמרת משפט ש... ככה בא לי לדבר עליו, אמרת, אנחנו

לא לוקחים מישהו כדי לשנות אותו. ואני יודעת שהרבה מאוד נשים, יותר מגברים, כן בטוחות שהן יצליחו לשנות אותו. והמקום הזה, איך פעם ראיתי משפט של איינשטיין, שנשים מתחתנות עם גברים מתוך הרצון לשנות אותם, גברים מתחתנים עם נשים מתוך הרצון שהן לא ישתנו לעולם, ושניהם מתאכזבים ב... ובדיוק העניין הזה שהרוב אמורים, הוא ישתנה, הוא יהיה יותר ככה או יותר ככה, אני אצליח לגרום לו, והרבה פעמים אנחנו, מה זה הרבה פעמים, ברוב המוחלט של המקרים, זה מייצר מצבים של גם ניסיונות של הכנעה, וניסיונות של להכריח מישהו לעשות משהו שהוא לא רוצה, ולבטל, לנסות לבטל את מישהו. בוא נדבר על זה רגע, איך את רואה את זה, אני בטוחה שאת פוגשת

את זה, קודם כל צריך להגיד שבאמת אנשים משתנים, אבל אנחנו לא רוצים לשנות. אנשים יכולים... אני יכולה לבחור אם להשתנות או לא, ולפעמים אני אחליט להשתנות בשבילך, כי את חשובה לי, כי אני אוהבת אותך, כי יכול להיות למשל, אני נניח הפסקתי לעשן כי זה ממש הפריע לבועת. הוא לא דרש את זה ממני, אבל ידעתי שזה מפריע לו, אז בחרתי לעשות את הדבר הזה בשבילו, כן? אבל הוא לא דרש את זה ממני. ולבוא לתוך קשר בדרישה מהצד השני מראש לשנות משהו בעיניי זה מדכון לעשון, כי קודם כל זה מעורר התנגדות מאוד גדולה, ודבר שני זה לא אורגן. זאת אומרת, לקחת אדם, התאהבת באדם, ובדרך כלל את הדברים שאנחנו פחות אוהבים אנחנו לא רואים בהתחלה, לוקחנו זמן. אנחנו מתאהבים באדם, אנחנו לוקחים אותו כמו שהוא, ואחר כך כל השנים מנסים לשנות אותו. יש בזה משהו שהוא ממש מסרס, אפילו. הרי מה זו אהבה? מתי אני מרגישה נהבת? או אפילו המילה אינטימיות. המילה אינטימיות יש כאלה ש... באנגלית זה אינטינסי, יש כאלה שאומרים שזה אינטו מיוסי, אתה רואה לתוכי, אתה רואה באמת את כל מי שאני, ואתה עדיין אוהב אותי. וזה מה שאנחנו רוצים בתוך קשר, שתראה אותי, כל פגמיי ועדיין תאהבתי, אבל ברגע שכל הזמן מנסים לשנות אותי, אז אני לא מקבלת את החוויה הזו, אני מקבלת כל הזמן את התחושה שאני לא מספיק טובה, שאני נתונה לביקורת, שאני מאכזבת, וטוב לא יכול לצאת מזה, זאת אומרת, יש פה שתי אפשרויות, או שכדי לרצות את הצד השני, אז אני אשתנה לא מרצון טוב, לא מכוונה טובה, אלא מרצון ש... שירדו ממני ברצון שיפסיקו לבקר אותי ואז אני ארגיש שקיבלו בחלקים ואנשים לפעמים בתוך קשר ממש מרגישים קבועים שהורידו להם את שמחת החיים שהיו דברים שהם נורא אהבו לעשות חברים שהם אהבו, תחביבים שהיו להם, רגילים, ואין לזה מקום יותר בתוך הקשר, כי הצד השני לא מקבל את זה. יכול להיות, אני אדם שמאוד אוהב לשחק בסוני. יש מלא אנשים שאוהבים לשחק בסוני, ובדרך כלל איזה גברים שאוהבים לשחק בסוני, ואנשים שלא מבינות למה הם בזבזים על זה כל כך הרבה זמן. אז אם עכשיו הגבל מחליט להפסיק לשחק בסוני, כי דרשו ממנו, כי נדמדו לו, אז הוא איבד חלק ממנו, חלק הילדי, חלק המשחקי, משהו שהוא אהב לעשות. וזה באמת מוביל להרבה תסכול בתוך הקשר, ואנשים שמשתנים כי דורשים מהם ואופרים להיות קבועים בתוך קשר, גם הרבה פעמים אנחנו נמצא שם, משהו שהוא, איזושהי תינה כלפי הצד השני על זה שלקחו ממני את האזורים האלה, על זה ששינו אותי ככה. אז גם אם משתנים, לא מרצון טוב, התוצאה היא לא תהיה טובה. והאופציה השנייה זה שהבן אדם לא ישתנה, והבן אדם לא ישתנה ויישאר כמו שהוא, ואז כל היום, רק יוריבים וביקורות, למה אתה כזה? אתה אף אחד בקשר לא מושלם, אני בן אדם מפוזר, תמיד הייתי, ככה, בוא אז הכיר אותי, ואם הוא היה מנסה לשנות את הדבר הזה, זה לא היה עובד, לא באמת הייתי משתנה, זאת איזושהי תכונה שקיימת, ומה שכן הייתי מרגישה זה ממש רע, בכל פעם שהייתי מאבדת משהו לצורך העניין. אז אנחנו צריכים להבין שהניסיון האינסופי הזה לשנות בן אדם אחר, לא יכול להיות תוצאות חיוביות. הדבר היחיד שכן יכול ליצור שינויים חיוביים, זה מערכת יחסים טובה וחזקה, שיש בה המון המון אהבה, ואז יהיה יכול להיווצא רצון, להשתנות למען הצד השני, לא כי הוא דורש ממני, אלא כי אני יודעת שיש משהו שאני עושה שזה מפריע לו, ואני רוצה להטיב עמו, ולכן אני אעשה את זה. לא כי אני מונישה מסורסת, לא כדי שיפסיק את הביקורת, אלא מתוך אהבה וכבוד ורצון הדדי. וזה משהו אחר. וזה סיפור אחר, וזה סיפור טוב שקורה בתור סוגיות.

והבסיס של זה בעצם זה סביבה תומכת, ולעודד, ולתת פידבקה לדברים טובים, ולא לדבר רק על התלונות ועל המקומות שלא עובדים, ועל מה שחסר לי, ולדבר בחיובי, ולהרים ולתת חשיבות למי שמולי, ולגרום לו להרגיש את האהבה הזאת, כי הרבה פעמים אתה מסתכל על זוגות מהצד, ואתה שואל כאילו, לשם מה התכנסנו? זה נהייה כמו איזה מגרש של אגו, של מי מכניע, מי מנצח, מי, לאן אנחנו לוקחים, פשוט שבאמת אם אנחנו רגע נבחר להניח את הנשק ונסקור, שבסוף, לפחות בהסתכלות שלי, הביטוי של אהבה זה בנתינה. והמקום הזה של לרצות לתת, וככה דיברנו על זה קצת עוד לפני שעלינו, על המקום הזה של נתינה, ומה שאתה אומרת מאוד מאוד מתחבר לי לזה, שכשאתה משתנה מתוך רצון, מתוך אהבה למישהו, שאתה משנה משהו, משהו באהבה, שאתה זוכר להרים את הנעליים ולשים אותם בחדר, שאצלי ואצל אמיר הוויכוח הקבוע זה שאמיר תולה מגבות על הכסאות בר, אני אוהבת הכל כזה, אפרופו בועד, אז אצלי אני אוהבת הכל נקי, מינימלי, מסודר, ואז בעצם המקום הזה, כשאני נכנס כל פעם ורואה את זה, זה המשגע לי את העין. ואני שחררתי, הבנתי שאם אני... זה מה יש. ובמקום להריב על זה משמר אימא, ומסדרת את המחקרות בעצמי, ואומרת, די, כאילו, תבחרי את המקום הזה. אז יש דברים שאפשר, שמצליחים לשנות, יש דברים שאתה לא זוכר אותם, תוך כדי, אתה עושה אותם באוטומט, וגם פה, חלק מהשינוי שלי, מבחינתי, זה להפסיק להציק על משהו שאני רוצה שישתנה. אם אפשר לומר רגע על נתינה.

ועל הדברים האלה שאנחנו עושים בשביל. אז בואי נדבר רגע על הגבולות של זה. מתי זה נכון, מתי זה לא נכון, איך מישהי תדע אם מתי הנתינה שלה היא מדקלמת אהבה, ומתי זה כבר ביטול, וגם בחלקים היותר קשים לפעמים של המקום הזה, שלא באה לי לעשות משהו, אבל אני עושה אותו, כי הבן זוג שלי ביקש, וכשאני מבקשת, הוא גם עושה בשבילי כל מיני דברים. אז מעניינתי, מה את חושבת על זה?

אני חושבת שזה נושא ממש ממש חשוב, זה מתחיל בדברים הכי פשוטים, שלא בא לו לזרוק את הזבל, והוא יזרוק, כי אני מבקשת ממנו, וזה ממשיך לדברים יותר מורכבים, שאולי אחד הנושאים הכי רגישים באגף הזה זה עניין של היחס המין, שאנחנו יודעים שהרבה פעמים יש אסימטריה בין זוג בתשוקה שלהם, ברצון שלהם למיניות, ואז יש פתאום שאלה, אם לא בא, ולי לא בא עכשיו, אז האם כן או האם לא, מתי זה באמת מרצון טוב, מתי זה יחווה עבורי ממש כאיזושהי פגיעה מינית, כי אני לא רוצה ולא עושה בכל זאת, ואני אחת העבודות הכי יפות שראיתי על הנושא הזה, שמאוד לך אותי לעבודה הזאת דרכי המקצועית זה עניין של ההבחנה בין מוטיבציה חיובית לבין מוטיבציה שלילית שמוטיבציה שלילית היא הרצון לעשות משהו כדי להימנע מהשלכות שליליות מה ההן השלכות שלי להיות אז זה יכול להיות כדי שיפסיקו לבקר אותי כדי שיפסיקו להציק לי זה במקרה היותר טוב ובמקרה היותר גרוע כדי שלא יענישו אותי אנחנו יודעים שלפעמים יש מערכות יחסים שיש בהם מרחיב של התעללות ואז אם אני לא אתנהג בצורה מסוימת אז אני ממש אהנה שהעונש הזה יכול להיות לפעמים אלימות וזה יכול להיות שתיקות ארוכות טווח שעכשיו לא ידברו איתי שבועיים או השפלה או צעקות או כל מיני דברים שהם באגפים האלה אז אם אני עושה כדי שזה יפסיק הדבר הזה כדי לא לקבל את ההשלכות השליליות שיבואו אם אני לא אעשה אז זה לא טוב וזה לא משנה, אגב, מה הקבולה, אבל עבודה הזאת ספציפית היא סביב יחסי מין, אני חושבת שאפשר להרחיב את זה באופן כללי. כלומר, אם עכשיו, נניח, אני... ניקחת את הדוגמה, זאת הייתה לפני כמה זמן, לגזור את המכנסיים, אני לוקחת מכנסיים והתפרסמה, מישהי ברשתות חברתיות, שהיה איזה סיפור ככה, לא ניקח אותי בשם, אבל שהיא אמרה שהיא קונה מכנסיים במידה אחת מעל, כדי שבין הזוג שלה לא יגזור את המכנסיים. אז זו דוגמה למשל למוטיבציה שלילית. אם את הולכת וקונה משהו כדי שהוא לא אגזור לך, כדי להימנע ממה שהוא לא רוצה, שם אנחנו באגפים לא טובים, כי אנחנו נעשה אולי את הדברים, אבל אנחנו נרגיש רע עם עצמנו. ואנחנו נרגיש מדוכאים, אנחנו נרגיש מוקדנים, ובמקרים של מיניות אנשים לפעמים ממש מרגישים כאילו הוא תקפו מינית. עכשיו, הם שכבו בתוך קשר, אבל הם שכבו כשהם לא רוצים, והם כל כך לא רצו ועשו את זה בכל זאת. אנחנו יודעים שיש גם מקרים ממש של אלימות מינית, של מכריחים לשקע בתוך הקשר, כי אם לא, אז יש דרמות וסרטים, וזה... הגף מאוד גרוש עושה רעה גם לוולבינג של היחיד וגם לזוגית. מצד השני יש מוטיבציה חיובית, כשמוטיבציה חיובית היא מתקיימת רק במערכות יחסים שהן טובות, שהן מיטיבות כל הזמן, לא רק בנקודת הזמן שבה מבקשים משהו. שבמוטיבציה חיובית היא רצון לעשות משהו, כי אני באמת רוצה לשמח את הצד השני. כי אכפת לי ממנו, כי הוא חשוב לי, כי גם אני מרגישה שהוא היה עושה את אותו דבר בשבילי. זה באמת מה שקורה בקשר טוב. בקשר טוב אנחנו הרבה פעמים עושים דברים שלא כל כך בא לנו לעשות. אבל בקשר הטוב אני עושה את הדברים האלה מאהבה. אתמול בערב היה משדר של השידור של היורו, אני חזרת מאוחר, הביתה, מהעבודה, חזרתי עשר מהעבודה, ונורא נורא רציתי רגע לאכול משהו, ופשוט לראות במשהו, הראש שלי התפוצץ, הייתי אחרי שעות של טיפולים, רציתי לראות במסע, ובאז רצה לראות יורו, וביקשתי ממנו שהיא ילך לראות בחדר אחר, והולך והטלוויזיה שם לא עבדה. ואז עכשיו יש פה טלוויזיה אחת, ושנינו רוצים את הדבר, ומישהו עכשיו צריך לעשות משהו שהוא לא רוצה ולוותר. אבל כאן אמרתי, טוב, הוא הכין לי רגע לפני זה, חזרתי, ונורא התחשק לי סלט. הוא לא היה לי כוח לזוז, אז הוא הכין לי סלט. הוא הכין לי סלט נורא מפניק. ואז אמרתי, טוב, כל כך בא לך לראות את היורו, יאללה, תראה את היורו. אבל זה היה ממקום באמת, אני קיבלתי ממך עכשיו משהו, אני מעריכה את מה שהבאת לי, ואני מוכנה עכשיו לוותר בשבילך, כי אני יודעת שזה חשוב לך. וזה טוב. את זה אנחנו רוצים. וגם במיניות זה ככה. כלומר, יכול להיות שעכשיו לא ממש בא לי, אבל נורא בא לך. ואנחנו יכולים לנסות להתחיל, ואולי יבוא לי גם תוך כדי, ובאמת אנחנו רואים שאם התלחסים טובה, אז הרבה פעמים גם תוך כדי זה פשוט יגיע. החשק של אנשים בכלל לא הרבה פעמים תגובתי, ולא משהו שהוא פשוט נוצר. אז אם אני אשכב עם בן הזוג שלי, כשאני לא עכשיו הכי בא לי ולא בא כי אני אוהבת אותו, ונורא נורא רוצה לעשות לו טוב, ואני מרגישה שיש איזה דבר ידידי בקשר, זה טוב, זה מקדם את הקשר, זה מקדם את הזוגיות, מרגישים אחר כך אינטימיות גבוהה יותר. ואם המוטיבציה היא שלילית, אז לא, אני חושבת ש... חפרתי הרבה, אבל זה...

לא, לא חפרת, אני חושבת שבאמת אמרת

לו דברים כל כך מעולים, כי את יודעת, פעם אחת אמרה לי איזה מישהי, תראי, גם ככה אני עושה כל כך הרבה דברים שאני חייבת, אני מסיעה את הילדים, אני מנקה את הבית, אני מבשלת, אז אני גם עושה סקס. ואת יודעת, ההתייחסות הזו היא באמת התייחסות, אני לא יודעת לאן מכניסה אותה במוטיבציות, אמרתי שהיא שלילית, היא בעייתית. אבל אני כן חושבת שגם בסקס זה אחד הצרכים, ואם לי בא שיפנקו אותי עכשיו באוכל, והוא בא, בא לו פינוק עכשיו שקשור לעולם המיני, אז זה ממש בסדר שאני אבקש, ושהוא יבקש, ושאני אסכים לעשות משהו, גם אם עכשיו עקרונית אני עייפה, אין לי כוח, יש לי 17 משימות על הראש, זה חלק עם איך תייחסים לעשות דברים גם למען הצד השני, כמובן בגבולות הלא ביטול עצמי ולא פגיעה ולא איזשהו משהו כזה, ופה גם אני חושבת שנכנס למקום שצריך ללמוד לקבל את הכן והלא באותה המידה. אנשים מאוד מתקשים, לקבל לא. הם לוקחים את הלא, זה כאילו מחזיר אותם לאיזושהי נקודה בילדות שכנראה שדרך דרמות או כל מיני כאלה דברים הם הצליחו להשיג דברים בחייהם, והיום עד שאני אומרת עד שביקשתי ועד שכבר אמרתי ואז את יודעת הלא זה כאילו נורא אישי ונורא כואב, ומוביל גם הרבה פעמים לפיצוצים של ממש עכשיו יוצאים למסע ההכנעה, ומסע של דרמות, והייתי שמחה אם יש לך איזשהו ככה כלי אפילו, להתמודד עם הכן והלא באותה המידה, שזה יכולה לבוא להיות התשובה הזאת, וזה יכולה לבוא התשובה של הלא, וכדאי שגם עדי ידע לדבר את זה, להיות מסוגלת להגיד כן או לא לפי מה שנכון לי, ולכבד את זה שהוא עדיין אוהב אותי גם אם אומר לי לא.

זה בעיני לא שונה מאוד ממה שדיברנו עליו קודם, כי... כשאני באה ממקום טוב, כשאני בכלל אני חושבת אולי אחד מהדברים הכי חשובים בתוך קשר זה באיזה עיניים אני מתבוננת על זה שהייתי, האם בעיניים שהן שופטות לחיוב או בעיניים שהן שופטות לשלילה וכשאני בזוגיות שהיא בריאה אז אני שופטת לחיוב את האחר וחלק מלשפוט לחיוב את האחר זה לקבל את הנפרדות בינינו ולהבין שהכוונות שלו הן לא יהיו נגדי ושם במקומות כאלה קל יותר לקבל את הלא כי אני מבינה שאם הוא עכשיו אומר לי לא זה לא נגדי זה כי הוא באמת כרגע לא יכול, לא מסוגל, גדול עליו וזה בסדר וזה לא אומר שום דבר עליים זה לא אומר שום דבר על הקשר בינינו אז אם הזוגיות היא בריאה וטובה אלה המנהלים שדרכם אנחנו מתבוננים בדרך כלל על בני הזוג שלנו אבל כשהזוגיות היא לא טובה אז שם העין הופכת להיות שפוטת להיראה ושם קצת יותר קשה לקבל את הלא, כי אני מייחסת כוונות רעות. כשאני מייחסת כוונות רעות, אז השיפוט תמיד יהיה קשור אליי, אני לא עושה איזשהו נפרדות. אז אם עכשיו ביקשתי סלט והוא אמר לי לא, זה לא כי עכשיו הוא גמור ואין לו כוח, אלא זה כי הוא לא רוצה לעשות משהו בשבילי, כי אולי הוא לא אוהב אותי, כי אולי לא אכפת לו מספיק ממני. ואז לוקחים את הכל בצורה מאוד אישית, אז אני חושבת שחייב לימוד לקבל את הלא בתוך קשר, חייב זה חלק מקיבוד הגבולות, גם אנחנו רוצים בתוך מערכת תכני בריאה שתהיה לנו אפשרות להגיד לא, אנחנו רוצים לפעמים לסרב לו בבקשות, אנחנו לא תמיד, גם אם אני מאוד אוהבת אותו, לא תמיד יהיה לי את הכוח לענות עכשיו למה שהוא צריך ממני, וזה בסדר, וזה בסדר, אנחנו רוצים לשמור על הגבולות שלנו. אבל הקבלה שלנו, אני חושבת, היא אפשרית רק בשני תנאים, התנאי הראשון זה באמת להכיר בנפרדות בינינו, ושלא כל דבר שהצד השני עושה או אומר הוא קשור לשירות ראי, והדבר, זה הדבר שם, הדבר השני המשמעותי יותר זה באמת הראייה שלנו, איזה כוונות אנחנו מייחסים. זה בעיניי קריטי. וכשמייחסים כוונות טובות, קל יותר לקבל הכל. קל יותר לקבל הכל, וזה באמת קורה בקשר שהוא בריא. זאת אומרת, אנחנו מדברות על סיטואציות ספציפיות, על מקרים ספציפיים, אבל בסוף זה משהו שהוא בתוך כלל. והכלל זה איך הקשר. מה היא בריאות הקשר שלנו? קשר בריא אפשר פה, בעיניי.

אני כל כך מסכימה, ואתה יודעת, גם כשאני מלמדת תלמידים שלי, זה הדבר שאני הכי אומרת, כשאנחנו מבינים שהכוונות, מאמינים לכוונות של מי שיושב מולנו, שם הכול משתנה, כי כשאני חושדת בכוונות שלו כלפיי, שם איבדתי אותו. כל דבר שהוא יגיד, אני יחשוב שהנה, הוא אומר לי עכשיו משהו טוב, כי הוא רוצה ממני אולי סקס בערב, ועכשיו... הוא אומר לי ככה, הכל נהיה איזושהי חשדנות אחת גדולה, לעומת זאת, כשאנחנו מאמינים לכוונו ובסוגלות סוגית גבוהה, אז באמת אנחנו נמצאים במקום של קשר בריא, וככה, לקראת הסוף שלנו, מעניין אותי לדבר איתך על עוד נושא של איך את חושבת שכל הנושא של טיעום ציפיות. אני חושבת שזה דבר שהוא מאוד מאוד חשוב לעשות אותו, בכללי, את יודעת, לדעת שמי שמולי הוא רואה עין בעין את הדברים, או שאני יודעת, הם להביא את הרצונות שלי, הבעיה היא שהרבה פעמים אני רואה כמה הדבר הזה הורס. ואני רגע אסביר למה אני מתכוונת ומה אני הייתי שמחה ממך. המקום של הרבה מטיעון ציפיות, אנחנו עושים מהפחדים. זאת אומרת, מתוך הפחד שהוא לא רציני כמוני, אני מדברת רגע על תחילת קשר, שהוא לא רוצה כמוני, מתוך פחדים שיש לי מתחייה, או מזה שהיפרדו ממני, או כל מיני מקומות כאלה, אני מתחילה להכנית כל מיני דברים. רגע, אם אני ארצה חתונה גדולה, אם אני אכנס ליריון, אם ההורים שלי לא יאהבו אותך, כל מיני מקומות כאלה שנובעים מהפחדים, ומצד שני גם כל מיני מקומות של, אני רוצה לדעת ששנינו רוצים אותו הדבר, שאני הולכת לקשר רציני, שזה מה שאנחנו, ששנינו רוצים את זה. וכל הדברים האלה מעוררים דבר אחד, וזה התנגדות, גם אם רציתי אותך לקשר רציני, אני מבין שאני הולכת להידרס פה. ולכן אני חושבת שצריך לדעת לעשות תיאום ציפיות נכון. זאת אומרת, זה אחלה להביא את הדברים שלי, אבל האיך הוא כל כך קריטי. אז מה את אומרת?

וואי, איזו שאלה, זה יותר צערי. שאלה שלא יכולות לדבר רק עליה עוד שעה וחצי. אבל אני אתייחס אליה, יש כמה דברים שאמרת, הדבר הראשון זה הטיעון ציפיות לגבי מידת הרציזות שלנו, בשיחת יחסננו לאן, שכזו, כן? יש המון פעמים אני מקבלת שאלות של מתי עושים אותה. כן, והאמת היא שיש באמת משהו נורא מרחיץ, ומישהו שבא ודורש תשובות עכשיו, זה עכשיו שאת תגידי לי האם את רצינית. אני לא יודעת, זאת אומרת, אני רצינית אולי עכשיו, וכרגע אני רוצה, כרגע נראה לי אני כן מכוונת לשם, אבל אני לא יכולה להבטיח שום דבר להמשך. אבל אני חושבת שהברור פה צריך לעשות באמת, אנחנו לא יכולים לדרוש איזה שהן תשובות חד משמעיות, כי מה לעשות? אנחנו לא יודעים. את יודעת, אפילו נסועה 20 שנה, את לא יכולה להבטיח שאתה יהיה שם עוד 10 שנים, וגם הוא לא יכול להבטיח לך. אנחנו לא יודעים. יש אי-וודאות בחיים, אנחנו יכולים לקוות, אנחנו יכולים לעשות כל מה שאפשר כדי שדבר זה יקרה, אבל אנחנו חייבים ללמוד לסט רחיב של אי-וודאות. אני חושבת שהמון המון מהחרדות שהן מתעוררות, לא רק בתוך מערכת יחסים זוגיות, בכלל בחיים, זה בגלל הצורך שלנו בתשובות, ‫שם. שפשוט אין. ואז הניסיון לקבל את התשובות האלה, הוא פוגע גם בקשר וגם בחיים, ומשם נכנסים כל מיני שליטת יתר וכאלה. אז שיחת יחסינו לאן לא הייתי דורשת תשובות נחרצות של האם תהיה, תהיה פה עוד שנה, אלא האם הכוונות הן כאלה, זאת אומרת, האם את רוצה קשר רציני. לא בהכרח שזה יהיה הקשר הרציני, אבל אם לשם את שואפת, והאם כרגע זה נראה לך שאת רוצה להישאר, זה מה שאנחנו כולנו נענו. זה מתחבר למה שדיברנו עליו בהתחלה. נכון. לא יודעת מה יהיה זה, אבל כן, יש לי איזושהי כוונה כזאת, ואני רוצה להיות איתך בזוגיות, אני כן רוצה קשר עצמי, אני לא יכולה להבטיח לך שזה יהיה קשר עצמי, אני לא יודעת, אנחנו נצטרך לבנות את הדברים ולראות. וגם לגבי שאר השאלות, אני רוצה חתונה גדולה, אני רוצה מה עוד שמה, לחנוך לילדים, כל מיני דברים.

כל מיני דברים שאת יודעת שהרבה פעמים בעיניי נובעים אפילו מה... זאת אומרת, אני כל כך מפחדת מאינטימיות, כל כך מפחדת מזה שהקשר הזה יצליח, שבצורה לא מודעת אני מביאה כל מיני דברים לשולחן פרם זמנם שהם מצליחים להרוס לי, מה שנקרא, בצורה בטוחה, אבל זה לא... זה לא...

נכון. זה חרדה, זה פשוט חרדה, זאת החרדה. החרדה, זה יכול להיות באמת מהאינטימיות, זה יכול להיות מהקשר, זה יכול להיות מזה שאתה תעזוב אותי, מזה שתלך, מזה שאני אפגע, מזה שאני אשתמד. החרדה היא מעוררת בנו תחושה מאוד קשה, והדרך לנסות להוריד החרדה זה באמת לייצר ודאות. ואז באמת פתאום זוגות שמתחילים לצאת יכולים לפסול או לריב על דברים שהם... עוד עשר שנים אולי יהיו רלוונטיים, על מה אתם מדברים עכשיו? כלומר, עכשיו הם מדברים על האם כן או לא, כשהילדים יגדלו, האם ייתנו לה ידמי כיס או לא ייתנו לה ידמי כיס, מה זה משנה עכשיו, כן? עכשיו, זה באמת המקומות האלה שאחר דעת מייצרת, והניסיון שלנו ליצור בדעות. אז איזה ציפיות כן? הציפיות בעיניים שאנחנו צריכים לעשות לגבי תיאום הם הדברים שהם בכלל לא גמישים מבחינתנו שזה מעט מאוד דברים לרוב האנשים כי אני חושבת שאנחנו נכנסים תוך קשר אנחנו חייבים לבוא פתוחים ולשמור על גמישות כי אנחנו הולכים לייצר חיים עם מישהו נוסף ולכן אנחנו מחויבים לקבל גם את הרגלים שלו גם את הדברים שחשובים לו וכולי ובכל זאת יש כמה דברים שהם קריטיים לנו. למשל, אם אני יודעת שאני רוצה ילדים, והוא יודע שהוא לא רוצה ילדים, זה משהו ששווה לסיים על השולחן. זה משהו שהוא רלוונטי, שהוא קריטי, שגם אין בו גמישות, זאת אומרת, אם אני בטוח רוצה והוא בטוח לא רוצה, אז יש פה דילברקר, אז כאן אנחנו, אין טעם באמת להמשיך. אבל אם לי חשוב שבבית שאני אגור, או שבבית שאני אגור בו המטבח יהיה לבן, והוא רוצה שהמטבח יהיה כחול, ואנחנו מוכנים לעשות דדים ודברים על זה, אז אין מה לעשות תיאום ציפיות עכשיו. אם אני רוצה חתונה גדולה והוא רוצה חתונה קטנה, אבל אני מבינה שהקשר יותר חשוב לי מגודל החתונה, אז אין באמת טעם לעשות את הבירור הזה עכשיו. אז מה שאני יכולה להציע פה זה, בואו תשאלו את עצמכם, מה הם הדברים שגם אם עכשיו הייתי מבטיחה לכם את הזוגיות הטובה ביותר בעולם, עדיין לא הייתם מוכנים לוותר עליהם, ואין להם כן דברים שאנחנו צריכים לדבר עליהם בתחילת הקשר, ואם תמורת הזוגיות הטובה ביותר בעולם הייתם מוכנים לוותר עליהם, אז שימו אותם בצד, יש שם מקום למסעם או מתן, וזה לא עכשיו, לא צריך להתייחס לזה עכשיו, מוגנה מדי, תדוןו בזה כשזה יהיה הלוואנטי.

ובכללי, אנשים, בואו באמת נחיה קצת ביום. בטח, אם כל מה שקורה בתקופה הזאת, זה אמור להראות לנו כמה חשוב שנהיה נוכחים, שנחיה ביום, כי אנחנו באמת באמת לא יודעים מה יהיה עוד יום. וכדאי שנלמד את המקום הזה של ליהנות, וברור שאנחנו רוצים ודאות, ואנחנו בני אדם, ואי ודאות מטריפה אותנו, אבל פיתוח חוסן נפשי בסוף מגיע מהיכולת הזאת לשהות בחלקים האלה גם של האי ודאות, ואני חושבת שככל שאנחנו נתרגל נוכחות, אז נצליח להיות במקום הזה גם של זוגיות, כמו שאת מתארת אותה, גמישה ובריאה, ושאפשר יהיה לעשות את זה ביחד ולזכור שבחיים... הכל בין הרג יארג ובל יעבור לאבל אבלים, הרוב, 95% זה אבל אבלים, אתה לא זוכר את זה מחר, אין לך מושג על מה רבת בכלל, אבל אתה תקוע בריאים שאתה לא יודע על מה רבת. ולכן לדעת גם לשחרר להרפות, לא להיות מנוהלים מהאגו, זה בהחלט יכול לעזור לזוגיות טובה. אז כמה מילים לסיכום. מה את אומרת מההסתכלות שלך? את יודעת, אני אומרת, לזוגיות טובה, אם הם אומרים לי, תני שני טיפים, אני שונאת את המילה טיפים, אבל תני שני דברים שהם ככה לזוגיות טובה, תצליחו לדבר ולדעת לבקש. מה את חושבת?

אופה, יפה, אהבתי את הטיפים שלך, אני אצטרך. אני אגיד שדיברנו על זה קודם, אבל אני תמיד כותבת בכל ברכה של הזוג שמתחתנת, זה תמיד יש פתוחה את השני בעיניים טובות, בכוונות טובות. זה בעיניי דבר שהוא מאוד מאוד קריטי בתוך הקשר. ודבר שני, את אמרת, תלמדו, איך הראתי, תלמדו לבקש, ומה היה השני שלך?

תלמדו לדבר ולדעת לבקש.

לבקש, אז אני אוסיף, תלמדו להקשיב. אני חושבת שזה משהו שאנשים כל כך, כל כך, כל כך מתקשים בו, אנשים לא יודעים להקשיב, אנשים שומעים ותוך כדי חושבים איך להגיב ואיך להצטיק את עצמי, ולזכור מה שאני אמרת כדי שאחר כך אני אוכל להראות לו שהוא טועה, אבל לא שומעים באמת מה הוא אומר לנו, אז זה משהו שאני פגשת כל כך הרבה שאנשים לא יודעים להקשיב, ובעיניי זה מכשול אדיר לקשר. לכו, רכשו בחנות הספרים הקרובה לביתכם את הספר הערנב הקשיב, ותבינו מה זה להקשיב, פשוט להיות שם ולשמוע, ולהפנות קשב לצד השני בלי לחשוב על עצמכם, זה הטיפ שלי. אז את רצית את זה יותר קצר.

אנחנו אוהבים דברים גם ארוכים. וספרי, איפה אפשר לפגוש אותך? כמובן שאנחנו נושאים קישור לעמוד האינסטגרם שלך, ויש לך גם פודקאסט שאמרנו, שנקרא, עושים פסיכולוגיה ששווה הקשבה, אבל חוץ מזה, ספרי לנו, את איפה שולחת?

או וואי, אז את באמת עכשיו תופסתי באיזה צומת כזו, כי אני... עוד מעט אמורה וולדת, אז בדרך כלל אפשר למצוא אותי במכון שינוי שזה בגליליה, בארצליליה אני מטפלת שם, אפשר למצוא אותי באינסטגרם, אפשר למצוא אותי במיין שלי זה boimanma.jim.com אני עושה גם הרצאות בנושא של האזוריות, באושר, בדרך הסוכנות של קרן אלוף אפשר למצוא גם שם. עכשיו ספציפית, אני חושבת ביוני 2024, עכשיו ספציפית, אל תפנו לטיפול, כי אני כרגע לא מקבל, אבל אם אתם שומעים את זה ביוני 25, אז אלה הם המקומות שבהם אני רוצה. אוקיי. אז

מעולה, ואנחנו, אני בטוחה שיחכו גם בתור ליוני 25. גם נכון. למרות שאני בעד, אני חושבת שטיפול, דווקא כשבאים כשהכול טוב, אז זה יכול לעשות את זה פשוט טוב יותר. צריך לדעת לדבר, גם כשטוב, היא תמיד בעד. ואני רוצה להגיד לך תודה רבה רבה, שהאית פה, שנתת לנו בהיריון, בקיץ, עדיין נקדשת את הזמן. אני מאחלת לך תודה, כיפי, טובה, מענה, ועדיין מלאות כמובן. תודה רבה.

תודה רבה רבה. ממש ממש נהנתי לדבר איתך. גם אני.

נתראה. ביי

ביי.

אנחנו נתראה בפרק הבא של מדברים זוגיות מעשית. ועד אז,

עקבו אחריי באינסטגרם, adarzohar1, ושתתו קצת באתר

שלנו, יש שם הרבה דברים מעניינים. המרכז לזוגיות

מעשית, adarzohar.com. מחכה לראותכם. ביי.