פרק 65 - איך תהיו בקדמת הבמה של חייכם - עם שני פרץ קריב

שלום לכולם, וברוכים הבאים לפודקאסט מדברים זוגיות מעשית. בכל פרק נדבר על זוגיות מנקודות מבט שונות ומעניינות, ותקבלו ידע וכלים פרקטיים שילבו אתכם בדרך לזוגיות שאתם מאחלים לעצמכם. אני אדר זוהר, מנכה למרכז הזוגיות מעשית, ואני שמחה ומתרגשת שאתם איתי כאן,

ודם

איתנו, שני פרץ קריב שקרובה מאוד מאוד לליבי, ואני שמחה שהיא פה. שני מרצה ומנטורית להופעה מול קהל והתפתחות אישית. והיום אנחנו הולכות לדבר על הגשמה העצמית שלנו, בחיים בכלל, במערכות יחסים, בקידמת הבמה של החיים. אז היי שני, מה שלומך?

היי, אדר, איזה כיף להיות כאן. אני בסדר, אני בסדר.

איזה כיף שאת כאן, אישה שהיא באמת של כל כך הרבה עשייה. תמיד אני מסתכלת עליך ואני אומרת, מאיפה יש לך כוח לעשות את כל הדברים האלה שאת עושה ודוחפת, ועוד כנס ענק, ועוד הרצאה, ועוד התערכות בתוכנית טלוויזיה בפאנל, מאיפה המקום הזה של יאללה הנה אני מצליחה להביא את עצמי, על אף אני בטוחה החיים, הילדים, כל מה שיש מסביב.

נראה לי שכשהפוקוס שלנו הוא באמת על איזה שהוא מניע עמוק, על איזושהי מטרה שאנחנו ככה רואות לנגד עינינו, אז הדרייב הוא מגיע, הוא משמעותי. כמובן שאנחנו צריכות רגע לברר כזה עם עצמנו מה הלשמה העמוק שלי, כשאני חושבת על כל אותם אנשים, ונשים בפרט, כי אני עובדת המון עם נשים, אבל אני עובדת גם עם ארגונים, ועם מנהלים, ועם באמת קהלים מעורבים, שקבלו ככה איזה טיפ או השראה או משהו מעשי לחיים שלהם שהולך לשנות, זה נותן לי דרייב עצום. אני גם אגלה לך שאחד הדברים שאני גם מלמדת בקורסים שלי, אני עושה בעצמי, יש לי קבוצה עם עצמי של פירגונים ומחמאות, ובקבוצה הזו אני שמה כל הזמן את כל הפידבקים שאני מקבלת, כל מיני הודעות כאלה, את לא מכירה אותי אבל שמעתי כך וכך וראיתי את הרעיון שלך, את מכירה את זה, הרי את מקבלת את זה גם כל הזמן, ויש לנו המון אינטראקציות כאלה, ואני שמה את זה ומידי פעם, פעם, פעמיים בשבוע אני ככה עוברת על הדברים כדי להבהיר שוב את התשוקה הזו ולהזכיר לי את הלשם מה, אני חושבת שאם השנים אני יותר ויותר מבינה שהעבודה שלי היא דווקא בלנוות בין הdoing doing doing ובין הbeing ולראות איך אני יכולה ככה באמת אני רגילה לעשות המון, גדלתי בבית של הורים שעושים מלא, שקמים עם שחר, ועושים המון דברים, ושירות בציבור, ומקצועי, ועושים כל כך הרבה דברים, אז גדלתי כזה על הרבה אלמנט של עשייה, ובעצמי שירתתי בצבא, בתפקיד ככה מאוד ניהולי, הייתי קצינת ניהול בחיל אוויר, ועבדתי קרוב למטה הכללי, ומאוד ככה, הרבה אינטנסיביות היא משהו שנוח לי עם אינטנסיביות. אז עם השנים גיליתי שדווקא השיעור שלי הוא הבלנס הזה, לראות איך אני מג'נגלת נכון את הכדורים ואת הקובעים השונים של החיים, ילדים, משפחה.

האמת זה סופר מעניין מה שאת אומרת, יש פה שני דברים שאני רגע עושה זום אאוט עליהם, האחד, המקום הזה של הפרגונים לעצמנו, שזה דבר גאוני בעיניי מה שאת עושה, גם המקום של, בדרך כלל אנחנו כל הזמן אומרים לעצמנו מה עוד לא הספקתי, מה עוד לא עשיתי, כל המילים הקשות והלא טובות האלה, ויואו איזה סתומה יצאתי ולמה התקשרתי ולמה אמרתי ולמה עוד לא עשיתי ולמה, וקבוציים של פרגונים עם עצמנו זה דבר באמת כל כך חשוב, ודבר נוסף בהקשר הזה, שאתה יודעת, אנחנו הרבה פעמים אומרות שהאישורים החיצוניים או הדברים מבחוץ זה כאילו נשמע משהו שהוא לא חיובי, אבל אנחנו צריכים לזכור שבסוף אנחנו חלק מסביבה, ויש השפעה לכאן ולכאן למה שקורה. אז כן, אנחנו זקוקות וזקוקים למילים טובות מבחוץ, וכשהן מגיעות חשוב לחבק אותן וחשוב ככה לקחת אותן, וזה לא אומר שאנחנו מנהלות מתוך אישור חיצוני. נכון. זה כן אומר שאנחנו יכולות לקחת את הדברים הטובים האלה, ופשוט לצמוח ולהתפתח מזה, וזה דבר שמאוד חשוב לזכור אותו, שזה לא תלות במילים האלה, אבל כשהן מגיעות לחבק, אני גם כל פעם אומרת, אני מרקשפת עם שם.

כל פעם שמישהו כותב לי ואני שמה את זה אפילו וכולי, יש את המקום שאני באמת מתרגשת מזה, כי כל מילה היא לא מובנת מאליה. כי באמת כשהעשייה מגיעה משליחות, אז כל מילה היא כאילו חץ ללב, לכאן ולכאן. אז מאוד חשוב לדעת שזה בסדר לאוף ארגונים, ולקבל אותם ולחבק אותם, וזה לא אומר שזה תלוץ באישור חיצוני, והפרדה שחשוב

לעשות, לגמרי ואני חושבת שהמקום הזה כי כמו שאמרת נכון הדיפולט של המוח שלנו זה ללכת למה עוד לא ומה עוד לא בסדר ומה עוד לא הספקתי ומה עוד לא מצוין ומה עוד לא מושלם ואחיותיי הפרפקציוניסטיות נע להרים מידיים כי אנחנו מכירות איך זה עובד יחד עם זאת אנחנו יודעות אחת מההנחות יסוד ברוחניות, likes attract likes, דומה מושך דומה, מה שנתרכז בו גדל, זה אחת מהאקסיומות שאנחנו מבינות אותם באמת כהנחת יסוד בעולם ההתפתחות האישית, וככל שאנחנו נשים את המרקר על אותם מקומות שדווקא משמשים לנו נתיב מהיר לתחושה של ערך ומסוגלות ומשמעות, אני עוסקת הרבה בעמידה מול קהל והופעה מול קהל ודיבור קריזמטי ואני תמיד אומרת השיח שלנו היום הוא לא שיח שמבוסס על אינפורמציה הוא מבוסס על משמעות וכשאני שמה מרקר על אותם דברים שיוצקים משמעות לתוך מה שאני עושה יוצקים ערך ואימפקט יש לזה באמת באמת כוח מאוד מאוד אדיר, וזה יכול גם לשמש תזכורת בעבורי. ועכשיו אני שמה רגע את הכובע של המאסטר NLP שלי, כי אני עוסקת בעולמות התת-מודע והרוחניות, לומדת קבלה כבר 20 שנה, ומאסטר NLP זה ממש מהשנה האחרונה, ואני שמה תמרור הזרע אל מול הדיבור הזה, המוריד הזה. זאת אומרת, לדבר לעצמי בדיבור נקי, אנחנו יודעות כמה כוח יש למילים, אנחנו יודעות כמה כוח יש לדיבור, יש את המחתר של אימוטו, אותו חוקר יפני, שחקר מה קורה למולקולות של מים, כאשר מדברים אליהן בשפה של חסד וברכות, לעומת שפה של חס ושלום כללות ומילים לא נעימות, והמולקולות משתנות בצורה מטורפת ואנחנו אחוז ניכר מהגוף שלנו, למעלה מ-70 אחוז זה מים, ואנחנו רוצות לומר לעצמנו מילים מאוד מאוד נקיות, אז אם חלילה אני תופסת את עצמי, ואני אומרת את זה לכל אחת ואחת מאיתנו, כן ככה יורדת על עצמי, אומרת וואי איזה סתומה, כמו שאמרת קודם, שזה ככה יש שער עשה לי תמרור כזה, אבל זה הכי כנה והכי אותנטי בעולם כי יש לנו את המקומות האלה, אז מיד ההצעה שלי זה רגע לעצור, קודם כל להביא את זה למודעות, ומיד לתת איזה שלושה דברים חיוביים על עצמי. אני עושה את זה גם עם עצמי, אני עוצרת רגע ואני מיד ככה מנקה את זה, נותנת לזה את האנטי, איך אומרים? אנטידוט? החיסון הממש ככה אל מול הדיבור השלילי. ואני רוצה להגיד עוד משהו, אמרת לחבק את הפרגונים בשפת הגוף, במיוחד אצל נשים, זה ניכר, כי מה קורה כשנותנים לנו מחמאה? מה קורה כשנותנים לנו פרגון? מה אנחנו עושות בדרך כלל עם הגוף?

אנחנו עושות את זה.

בדיוק, אנחנו כאילו עודפות את זה, לא, לא, לא, גם בדיבור וגם בגוף, אנחנו מרגישות לא נוח, ואת מכירה את זה כשאנחנו עושות כנסים גדולים, או אפילו אנחנו מכירות את זה מאירועים משפחתיים, נכון? שלעמוד שם ולקבל בחיוך את הברכות ואת האנשים, זה משהו שיש בו אי נוחות, אי נוחות רגשית ולקבל, ופיזית, ולקבל מחמאות ולקבל פרגונים. אחד הדברים בסדנאות שאני עושה גם עם נשים שאני עובדת על שפת הגוף זה המקום הזה של להגיד תודה רבה ולקבל גם בידיים פתוחות וגם בידיים על הלב וגם בככה נמסטה כזה כל אחת מה שנוח לה ונעים לה לקבל את המחמאות ולא להדוף אותן, ואני מזמינה כל אחת מאיתנו להתחיל להגביר את המודעות איפה אני עודפת את המחמאות, אז בטח לאמץ ולחבק, כמו שאת אומרת, את המקום הזה של דיבור מטיב, של מחמאות ופרגונים, של תזכורת לאור הגדול שקיים בי, לכך שאנחנו צריכות לזכורת לפעמים לאמונת הבסיס הזה של אני אדם טוב, ואני עושה טוב בעולם, ואני אני טובה כפי שאני, אהיה מנף, המקומות המאוד מאוד בסיסיים האלה, צריכים לעתים תזכורת, וככל שנחבק את הפרגונים והמחמאות, זה יהיה בעבורנו ממש ככה נתיב מהיר לתזכורת הזו.

נכון, וגם החשוב שנזכור שיש קשר ישיר בין דימוי עצמי לעדיפת מחמאות. כלומר, כאשר אדם עודף מחמאות, זה אומר שהדימוי העצמי שלו נמוך, וככל שהוא לומד לחבק ולהגיד תודה, גם אם זה בהתחלה מלאכותי, אגב, כל שינוי הוא בהתחלה מלאכותי ומאולץ, כי אם זה היה טבעי, זה היה כבר קורה, אז המעבר לשינוי הוא תמיד מלאכותי ומאולץ, באופן מלאכותי להגיד את התודה והחיבוק וכולי, ואז אנחנו גם רואים עם הזמן, עם ההטמעה הזו, שבאמת גם הדימוי שלנו משתנה, ולכן זה ממש עבודה על דימוי וערך במקום הזה. ובואי ככה נדבר על המקום הזה, אמרת

שאת מלווה נשים, אנשים, להיות בקדמת הבמה, ודיבור קרזמטי, ולהצליח להביא את מי שאני. זה מעניין אותי בהקשר הזה של באמת גם לשמוע עם מה הרבה פעמים אנשים מגיעים, כלומר איפה הקושי של אנשים, מה הפחדים של אנשים שמונעים מהם להיות בקדמת הבמה הזו, ומעניין אותי לראות את הקשר גם למערכות יחסים. זאת אומרת שקידמת במה זה החיים מבחינתי, זה לא רק לעמוד ולארצות עכשיו מול קהל, ואז אני צריכה גם להגיע לדייט, או לעמוד מול המשפחה שלו, או שהוא צריך לעמוד מול המשפחה שלה, וזה אותם חלקים, בעצם אותם פחדים שעולים לנו, בלהיות חשופים, ואיך יראו אותי, ומעניין אותי לשמוע ממך, מה את רואה שם, ואיך נוכל לעזור לאנשים לעבור דרך הפחדים האלה?

כן, המקום הזה של להיות בקדמת הבמה, אם זה מול קהל, בהרצאות, ואם זה בפרזנטציות בעבודה, ואם זה ברעיון עבודה, אם זה בדייט או בכלל, בקדמת הבמה של החיים, הוא מקפל בתוכו, את החשיפה, את לבוא חשופה, להיות, אני בגפי, אין לי איזה כלי נגינה לכוון, אין לי איזה תלבושת עכשיו, ככה איזה תלבושת של התיאטרון או משהו, זה אני. ואני חושבת שהפחד מחשיפה, עוד פעמים אנחנו מסתכלים עליו עמוק ובסוף מקבל בתוכו גם פחד מלהיות מאוד מאוד טובה, זאת אומרת, אומרת את זה המורה הרוחנית האמריקאית מריאן וויליאמסון, הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמה אנחנו חלשות, הוא שמה אנחנו חזקות מעל לכל שיעור, זה האור שבנו, לא החשכה שבנו שמפחיד אותנו יותר מכל. היא ממשיכה ואומרת, אני שואלת את עצמי, איזו זכות יש לי להיות יפיפיה, מוכשרת, אהובה, מצליחה? אבל למען האמת, איזו זכות יש לך שלא להיות? וכך היא ממשיכה, והציטוט שלה מאוד מאוד חזק, מיוחס בטעות לפעמים לנלסון מנדלה, אבל ככה, כי הוא ציטט את זה בנאום ההכתרה שלו, אז בדרום אפריקה, אבל באמת זה תזכורת כזו שלפעמים הפחד מחשיפה, ומזה שאני לא אצא טוב, אני אצא בנונית, ואני אצא קצת לא מהה כפי שאני רוצה, ושפתאום ככה אני אכסף, כן? יש לנו את ההמונח הזה. שנקרא תסמונת המתחזה, יעלו עלי שאני לא כזאת חכמה, כזאת מוצלחת. לפעמים יש בו דווקא פחד מכן להצליח, מכן לקבל את כל הברכות, מכן להיות שם בקדמת הבמה של החיים, בקדמת הבמה עם הביזנס שלי, עם העשייה שלי, עם התוכן שלי, עם המסרים שלי, כשאנשים מגיעים אליי בדרך כלל מגיעים אליי עם הסימפטומים של אני לא יודעת איך למקד את המסר שלי, אני לא יודעת איך לספר את הסיפור שלי, לפעמים יש לי בדיבור וכל מיני blackouts כאלה וכולי. אבל כאשר אנחנו מסתכלים באמת על הסיבות העמוקות זה ממש נעוץ באותם פחדים שקשורים כפי שאמרת קודם לדימוי ולערך עצמי ולתחושה של מסוגלות ואחד הדברים שאני מאוד מאוד אוהבת לעשות בשלב מוקדם זה דווקא לעבוד דרך הגוף. כמובן שאנחנו עובדים גם על אמונות וככה באמת חיזוק של המקום הזה, שלפעמים צריך ככה להזכיר לו כמה הוא שווה וכמה הוא בעל ערך, יחד עם זאת יש תמיד איזשהו מתח כזה באמונות בסיס האלה, גם לנו, גם אנחנו שכל אחת ואחת מאיתנו שנמצאת כבר בהתפתחות אישית, שכבר עשתה דרך, שכבר ככה, אנחנו יודעות שיש את המקום הזה, שמצד אחד יש את כל המנמיך הזה של אני לא שווה כלום, מי אוהב אותי, מי יראה אותי, אני אפס, כן, אם אנחנו לוקחות את זה ממש ממש למקומות העמוקים של אמונות הבסיס היותר, של קו הגבורה, של קו הדינים, ויש את אמונות הבסיס של אני אדם טוב, אני ראויה, ראויה לזוגיות, ראויה לעבודה מפרגנת וככה, לחיים של שפע, ראויה להשפיע, ראויה להצליח, ראויה לחיות את חיי במלוא עם, אז יש גם את העבודת אמונות המאוד מאוד עמוקה וככה כן אלפיסטית אני אוהבת לעשות דברים קטנים וממוקדים שהם שחירים ככה לפעמים דברים מאוד מאוד עמוקים. יחד עם זאת יש את העבודה עם הגוף רגע לשחרר ואני אומרת את זה בכל מערכות היחסים חיוך ומעור פנים נאמר במשלי כמה עם הפנים לפנים כן לב האדם לאדם כמה עם הפנים לפנים כפי שהמים משקפים לנו את בבואת הפנים כך לב האדם נפתח למי שמולו וזה נכון עם הבני ובנות הזוג שלנו שכבר זה נכון עם הילדים שלנו זה נכון בתוך הביתה המשפחה המוחבת עם ההורים שלו עם ההורים שלה זה נכון כשאני נכנסת לחדר איזה נוכחות אני מביאה לפני שאני בכלל פותחת את הפה בעצם הנוכחות שלי עכשיו אנחנו אומרים בהעברת מסר יש מה אני אומרת שזה המילים עצמן יש איך אני אומרת שזה שפת הגוף באינטונציה יש כוונה שזה יותר עמוק הכוונה ומה המקופל הכי עמוק הרובד הרביעי ערך עצמי כי בסוף הערך העצמי מקושר לאיך אני מבטאת את עצמי בעולם. ואני חושבת שאם נתחיל מהפיזי, זה מעולה. כבר עכשיו, כל מי שמאזינה אותנו, מאזינה לנו, כל מי שמאזין לנו, גם אם זה ברכב, שנייה רגע להזדקף עם כמה ככה גלגולי כתפיים, רגע לשים את החיוך הזה. אומרים אצלנו במקורות שלא לשמוע יבוא לשמוע. יש fake it until you make it, כן? שאנחנו בהתחלה עושות את זה טכני, ואז זה באמת מפריש מה שזה מפריש, התגובות הביוכימיות והאלקטרומגנטיות אצלנו בגוף. מה שהכי מדהים אותי בקטע הזה, זה מה שאומרת החוקרת אמי קדי, שחקרה איך שפת הגוף והאחיזה של הגוף משפיעה עלינו פנימה. והיא אומרת, fake it until you become it. Fake it until you make it, until you become it פעם אחר פעם אחר פעם וזה מחלחל פנימה ומשפיע על תחושת הערך והמסוגלות וזה מאוד משפיע על מערכות יחסים להתחיל לשים לב איך אני יושבת כשאני בשיח לדוגמה הידיים שלי הידיים בשפת הגוף אנחנו רוצות שהן תהיינה גלויות, כשהידיים גלויות זה בעצם אומר שאני מביאה את עצמי עם מערכת ההפעלה שלי, עם הmanifestation, עם ההוצאה לפעול אני מביאה את עצמי לשיח, לעומת ידיים מוסתרות שזה עשוי ככה לשדר משהו שיש לי מה להסתיר או שאני לא ממש כאן או לא במאה אחוז מביאה את עצמי. להתחיל לשים לב איך אני כן, גם כלפי עצמי, וגם כלפי הפרטנר שאיתו אני יושבת, אם זה בעבודה, אם זה בריאיון, אם זה עם הדייט, אם זה עם בן הזוג שלי, גם אחרי 22 שנה שאנחנו נשואים, באושר ברוך השם, אני כל הזמן אומרת, אנחנו 22 שנה, ובתוך ה-22 שנה, יש כל כך הרבה גלגולים, לא מזמן היינו באיזה ריטריט יומי כזה, ואחר כך ניגשה מישהי לבעלי כזה, עמדנו אחד ליד השני, והיא ניגשת אליו, היא אומרת לו, אז רגע, אתם פרק ב', נכון? אתם פרק ב'. ואנחנו ביחד מגיל 20, אנחנו כבר 22 שנה ביחד, והוא מסתכל עליה, הוא מסתכל עליי, הוא אמר לה דבר גאוני, הוא אמר לה, תכל'ס, אנחנו כבר איזה פרק ג', אבל באותה מערכת יחסים.

מדהים.

ממש, כל כך אהבתי את זה, כי זה נכון, כי אנחנו עוברים ביחד גלגולים, גם כשאנחנו באותו קשר, באותה מערכת יחסית.

כשאנחנו עוברים ביחד גלגולים, אז זה עובד. זה בדיוק העניין, שאנחנו לא בהתקבלות, בכללי בחיים, אגב, כשאנחנו בהתפתחות ובהתגלגלות, זה באמת עובד, כי הרבה פעמים אנחנו מתקבלים ונאחזים במה ששם, זה מעכב לנו התפתחות.

נכון.

סופר מעניין מה שאת אומרת.

רציתי רק לומר שגם כשאני יושבת עם בעלי היקר עם האיש שלי אחרי שנים שאנחנו ביחד וברוך השם באמת זוגיות מוצלחת ומאושרת ועברנו המון דברים המון דברים גם על הקצה של רגע אולי לפרק היו גם רגעים כאלה וגם דברים מאתגרים כמו איזו טלטלה רפואית שפתאום פגדה אותנו ככה out of the blue לפני כמה שנים אצלו וברוך השם הוא בסדר ובריא אבל עברנו כל מיני דברים וגם היום כשאני יושבת איתו אם זה בסוף היום או אם זה בדייט השבועי שלנו אגב יש לנו דייט בשעות היום שהוא יותר דייט בית כזה, בוא נדבר על הילדים, על זה, על הסידורים, על החופש, על הפועלשה. יש לנו את הדייט היותר זוגי אינטימי שלנו, שזה באמת ככה משהו שאנחנו מקפידים עליו. אז גם אני מזכירה רגע איך אני יושבת. מה עכשיו ברמה הבלתי מילולית הוא קולט ממני? איפה אני קצת מגבירת החיוך? איפה אני משדרת אהבה עם העיניים בלי לדבר? איפה אני שותקת ורק מקשיבה? ומשדר את האהבה עם העיניים, זה כל כך משמעותי המסר הבלתי מילולי שעובר בין השורות, וחשוב שנזכור, זה ישפיע פעמיים. פעם אחת עלינו, אם נבוא עם חיוך ומעור פנים ושפת גוף פתוחה, ואיזושהי נוכחות עם סקיפות כזו פנימית, זה ישפיע על תחושת הערך המסוגלות שלנו, ופעם שנייה זה ישפיע על האינטראקציה הבין-אישית שלנו במערכות היחסים.

מדהים, אני חושבת שזה כל כך נכון, ואת יודעת הרבה פעמים, גם אנחנו נחשוב מול מי נעים לנו לעבור ברחוב. מול אדם שהוא מחייך ונעים ויש לו אנרגיה טובה, או מול אדם שהוא כפוץ ונראה קשוח ונוקשה וכו'. ואמי מתחילים בבער, רוב פעמים אומרים לי, לא מתחילים איתי. אז אנחנו צריכים רגע לשים להם לנגישות שלנו. האם אנחנו בפתיחות, בנגישות, במור פנים, כמו שאת אומרת, מחייכות, או עסוקות בטלפון, קפוצות, מדברות רק עם החברה, לא מאיפות מבט עיניים לשום מקום. כל הדברים האלה הם בסופו של דבר קובעים איך גם נראית המציאות שלנו, ודבר נוסף, אנחנו, למיד מאחור מתמגנטים, כלומר, יש מחקרים אפילו שמראים שיש פניות ב-20% יותר לאנשים עם תמונות מחייכות באפליקציות של היכרויות. זאת אומרת, מראש אנחנו נמשכים למקומות האלה של אנשים מחייכים, כי אנחנו נמשכים לשמחת חיים. כל אנרגיה היא מדבקת, אנרגיה של בדידות, כאב וקושי, ואנרגיה של שמחה והתלהבות וחיוביות. ואנחנו גם צריכים לשאול את עצמנו למי אנחנו רוצים להתמגנט, ומה אנחנו רוצים למגנט, ומתוך המקום הזה באמת לעשות עבודה, גם אם היא מלאכותית, עם התחילה מלאכותית, עם

התחילה מלאכותית וזה חשוב לי ממש ממש להדגיש כי לפעמים אנשים אומרים לנו אין לי את זה, אני לא כמוך ככה עם כל האנרגיות וכל הזה ואין לי את זה, עכשיו אנחנו לא צריכות להיות לא כמו שני ולא כמו אדר ולא כמו כל אחת איך אומר הרב קוק אין נרו של אחד דולה כנר חברו אז אין נרה של אחת דולה כנר חברתה וכל אחת ואחת העיר עם האור שלה אבל מנקודת המוצא שלי אני מזמינה אותנו להגביר, להגביר בחיוך להגביר בנוכחות ולדעת שבאמת אין דבר כזה אין לי את זה להגיד פעם לא היה לי את זה היום מיום ליום מרגע לרגע אני יותר ויותר נוכחת ומשדרת אהבה ושמחה וכלילות והדבר הזה יחזור אלינו הוא יחזור אלינו את יודעת אני זוכרת שבחג מלימודי הקבלה הראשונים שלי התחלתי ללמוד קבלה בתקופה שגרנו בלונדון שזה היה בשנות העשרים בחיינו היינו איזה שש שנים בלונדון, למדתי באקדמיה לאומניות הבמה, והופעתי שם בתיאטרון, ועשינו גם כל מיני יזמויות עסקיות וקהילתיות ותרבותיות, היה ממש תקופה מדהימה, לא מזמן הלכנו, נסענו כזה לסופה שקראנו לו, a walk in memory lane, כי זה היה ממש ככה, ללכת לכל מיני מקומות מעניינים שהם חלק מהפאזל של חיינו, ובאמת המקום הזה של לזכור שיש הרבה נתינה, באהבה ובחיוך זה דבר שפגש אותי באחד משיעורי הקבלה הראשונים אני זוכרת שהמורה שאל אותנו במה אפשר לתת איזה נתינה אנחנו יכולים לתת אז תראה את כולנו הולכים לכסף משאבים נכון צדקן עדווה מעשר אוקיי אז זה באמת כסף ומשאבים איזה עוד נתינה יש נתינה של זמן שזה משאב מטורף לתת זמן לשבת עם מישהו לדבר איתו להקשיב לו להקדיש זמן בהתנדבות וכולי ויש נתינה של אהבה ונתינה של אהבה זה מספיק לי בחיוך בחיוך לנהג האוטובוס בחיוך למי שאני פוגשת עכשיו ברחוב כפי שאת אומרת למי אנחנו מתמגנטים והנתינה הזו חוזרת פנימה, החיוך, המאור פנים, אז להיפרד מהאין לי את זה, או אני לא ככה, וממש לראות צד אחר צד וזה יהפוך להיות חלק מאיתנו וזה יהיה מאוד אותנטי לנו, כי זה יבוא במידה הנכונה שלנו, של הגרסה המתקדמת שלנו, בקדמת הבמה של החיים, בקדמת הבמה של מערכות היחסים.

מדהים. עתידת המקום הזה של קדמת הבמה, הוא יכול להיות גם מפחיד מזה שאת יודעת, יופי, עכשיו אני בקדמת הבמה, ואיך מחזיקים את זה? הדיברת כזה בכמה מילים על המקום של הצלחה, אבל בסוף, הפחד מההצלחה הוא יותר שכח מפחד מכישלון, פשוט לא כל כך מדברים על המקום הזה. ואיך מתמודדים בעצם עם הפחד הזה של איך אני מחזיקה משהו לאורך זמן. כלומר, את יודעת, אנחנו באים לדייט לצורך העניין, ואנחנו יודעים שבחודשיים, שלושה הראשונים, אנחנו לא מראים צדדים מסתרים. מה שנקרא, אנחנו רוצים לראות בני הזוג האידיאליים כדי שירצו אותנו. או כשאני עכשיו עולה על הבמה, או בא לרעיון עבודה, או לא משנה מה,

את יודעת, לוקח זמן.

וזה נכון וזה חשוב, עד שאנחנו חושפים עוד חלקים ועוד צדדים שבנו. אבל המקום הזה גם אומר שיצרנו איזושהי תדמית סביבנו, איזושהי אורח, אני בן אדם

כזה וכזה וכזה, ועכשיו, רגע, איך אנחנו עושים מעבר, איך אנחנו עושים מעבר פתאום שמפחיד אותנו לאנושיות? שזה עוד רובד בחשיפה, וזה עוד מקום כזה של, אוקיי, איך מחזיקים הצלחה, איך עוברים, איך זה שגם אם אני מראה אנושיות ופגיעות וחולשה וכישלון, זה עדיין לא אומר שאני לא מצליחה. איך מתחזיקים את המקום הזה?

אז אני רוצה לתת לנו ממש מתנה בלא רק לשנות את התפיסה על זה שאיך אני מתחזקת את זה, אלא כמה כוח יש לזה כשאני מסכימה להיות גם בפגיעות וגם לחשוף רגשות. חוקר הקריזמה הבינלאומי ג'ון אנטונקיס הוא בעצם לקח את המושג הזה קריזמה והשפעה ומערכות יחסים ככה דומיננטיות וכולי ובחן האם ישנן טקטיקות מעשיות שאנחנו יכולים לעשות, והוא גילה 12 טקטיקות כאלה, שכל אדם יכול לעשות כדי להגביר את הנוכחות הקריזמטית שלו. יש שם את הסטורי טיילינג, ובאמת כל מה שקשור לשפת הגוף, ואינטונציה, ודיבורי ממוקד ב-1, 2, 3, וניבודים, כל מיני טקטיקות, אבל אחת מהן, והיא כל כך משמעותית, זה ההסכמה להיות חשופים, ולהביא את עצמנו בפגיעות, ולחשוף רגשות, לחשוף רגשות גם שליליים מורכבים של פחד, של תגובתיות וכולי. זה טקטיקה של קריזמה, כן? זה ממש משהו שמגביר את היכולת שלנו ליצור עומקים במערכות היחסים שלנו. ואני חושבת שהדרך לעשות את זה בעבורי, גם אם זה במערכת יחסים צעירה, בעבודה, בקריירה או במערכת זוגית, וגם אם זה במערכת יחסים באמת ככה יותר מבוססת, זה באמת לשתף מהמקום הזה של המודעות. אני מודעת על עצמי יותר ויותר, או אני מבחינה יותר ויותר בעצמי, שיש לי את הטריגר הזה. איזה קטע שזה מפעיל אותי, ואתה יודעת, אני שוב אחזור ללונדון, לביקור הזה שהיינו עכשיו, והיה איזה מקום שהגרנו בו, והגעתי והייתי כל כך נרגשת, והתחלתי לפקוד, ובא לי, אמר לי, לא, רק את בוכה באמצע הרחוב, באמצע זה, ואמרתי לו, תקשיב, הוא אמר לי, אל, מה אז כל כך מתרגשת? אמרתי לו, קודם כל, זו תקופה מדהימה, הופענו בתיאטרון, אני הופעתי בתיאטרון, הוא היה עסוק בעסקים, היינו ככה, לפני הילדים, חזרנו כשהגדול היה בבטן, חזרנו ארצה, אחרי כמעט שבע שנים. ואמרתי לו, אתה יודע גם למה אני אוהבת בוכה? כי אני פתאום נזכרתי בגרסה הנכותה שהייתי אז כאדם, וכמה הייתי תגובתית אליך, וכמה בתקופה הזו שגרנו פה, כמה הייתי מרשה לעצמי מידת הכעס, הייתה המידה הראשונה שאני עבדתי עליה, ביני ובין עצמי, בלימודי הרוחניות, גם עשיתי ויפה סנות ובודהיזם וזה, זאת הייתה המידה הראשונה ופתאום ממש הרגשתי צער ובאותה נשימה אמרתי וואי ואיזה כיף שהתפתחתי מאז אבל כן כן לבוא חשופה ולהגיד בואנה איזה תגובתיות הייתה לי שם, איזה טריגר הפעיל אותי שם. כמה אני רוצה להיפרד מזה, כמה אני רוצה לעבוד על זה, ולזכור שלכל אחד ואחת שאנחנו פוגשים, יש את העבודה שלהם, ויש את השיעור שלהם, ואת הדרך שלהם, ואנחנו רואים את זה בקבלה, התיקון שלהם, כל אחד ואחת עם המידות שלהם, אז באמת להסכים לחשוף את המקומות האלה, ולקחת בחשבון שזה אפילו דבר טוב. וגם למרצים, כן, להבדיל, אבל תראי איך זה מתחבר, אני אומרת, זה בסדר לבוא ולהגיד, וואי, אני סופר נרגשת להיות כאן היום, כל כך נרגשת שבא לי לבחון, כאילו, זה בסדר לבוא ולומר את זה. להפך, זה יוצר קרבה, זה הרמה הבאה של מערכתי היחסים, עם הקהל או בכלל בזוגיות.

וגם זה יוצר חיבור. זאת אומרת, כשאני אומרת אני נרגשת ואני שמחה ואני כולי ככה, את יודעת, הבטן שלי מתהפכת, יש בזה משהו של אני צריכה אתכם ואתם צריכים אותי. זאת אומרת, באתם לשמוע אותי אבל אני צריכה אתכם באותה המידה. כי בסופו של דבר, תדעת, אפילו פרופ' אברהם קלוגר מדבר על המקום הזה של מידת הוורבליות של המרצה תהיה לפי מידת ההקשבה של הקהל. ואם הקהל הוא בטלפורן, אם הוא מדבר עם עצמו, המרצה לא מצליח להיות וורבלי כמו שהוא יכול להיות. זאת אומרת, יש לנו תלות הדדית אחד בשנייה. ואותו הדבר קורה גם בתוך מערכות יחסים. זאת אומרת, כשאני באה לבן זוג שלי. ויושבת מולו ומדברת, ורוצה להיחשף, אני צריכה

ממנו את המקום הזה של החמלה, מבט העיניים, זה שאני רואה עכשיו שהוא באמת איתי, כמו שאמרת, הנתינה שבה, הביטוי של האברה הוא נתינה. נתינה בכל, זה יכול להיות בכל צורה שהיא, זה יכול להיות בחומר, וזה יכול להיות במילים, וזה יכול להיות מבט עיניים, זה יכול להיות מגע, לנתינה יש המון המון דרגות והמון סורות, כל זמן אגב שהיא לא באה, למקום שאני נותנת כדי לקבל, כדי לקבל אהבה, כדי לקבל הערכה, כדי לקבל שייכות, כי אז אני נשחקת מהנתינה, אני לא גדלה ממנה, אבל זה מה שנקרא, לפרק אחר שאנחנו יכולות לעשות, אבל על המקום הזה של באמת, בשביל שנוכל להיות חשופים, בין אם זה מול קהל, ובין אם זה מול בני זוג, ובין אם זה מול אנשים, ואנחנו באמת צריכים את שיתוף הפעולה. ובשביל לרתום אנשים, אז אנחנו צריכים לעשות את הצעד הראשון. הרבה פעמים אנשים שאומרים לי, הוא לא אומר לי נגיד מילים טובות או שהוא אוהב אותי, אני אומרת, בואי רגע, תראי איפה את עושה את הצעד הראשון. לא להגיד, אני אוהבת אותך. זה לא הצעד הראשון שאני עומדת לדבר אליו. אלא להגיד, מה אני צריכה? להגיד, מה אני מרגישה? להגיד, איפה אני רגע נמצאת? לבקש, לבקש שמי שמולי רגע יהייתי והרתימה הזו, היא באמת מגיעה מתוך מידה גבוהה של ערך שמביא מסוגלות להיחשף. ואת מדברת על המקום של להתיידד עם הפחד. זה מקום שהוא נורא מפחיד, כי יש פה אגו שלם שנמצא בסכנה כרגע, של כישלון, ושיזרקו עליי עגבניות בין אם אני על הבמה ובין אם אני בדייט והוא לא ימשיך לרצות אותי, או אם אני במערכת יחסים ואני מבקשת משהו ואני מקבלת

ברקסים, איך אני מתיידדת עם הפחד הזה? איך אני... אוקיי, על אף ולמרות הפחד והיכולת שלי אולי לחוות כישלון, וזה שאולי אני אחווה כישלון, איך אני עוברת את זה?

וואו, זה נוסדם טורף באמת, ובעיניי הוא משנה חיים, ממש. כי המקום הזה של להתיידד עם הפחד, להפוך את הפחד לחבר, להצמיר אותו, לרתום אותו לדרך, הוא אחד בעיניי מהסודות של ההצלחה ושל ההגשמה, גם בקריירה וגם במערכות היחסים. כי זה להפוך את התחת לאיזשהו גל שאם אני מסכימה לרכוב עליו אז בצד השני מחכה לי צמיחה, מחכה לי הגשמה, מחכה לי הרמה הבאה, מחכה לי כל הסק ברכות שהיקום משתוקק לתת לי יש ציטוט כזה של ג'וספ קמבל שכתב את המסע הגיבור, The Hero with a Thousand Faces, הוא אומר, The cave you fear to enter the most holds the treasures you seek. אותה מערה שאני הכי מפחדת לצעוד אליה פנימה, שם האוצרות שמחכים לי. אז בתור התחלה ופה ככה אני לוקחת מהחוקרת קלי מגוניגל המון המון השראה יש לה גם תד שהיא מדברת על זה בדיוק make the few your friend היא בעצם מגלה שהצעד הראשון זה שינוי התפיסה בדיבור ביני ובני זאת אומרת הפחד הוא לא זה שמכריע אותי אלא תפיסתי אותו האם אני אומרת לעצמי, יואו, איזה בסל, והתבטל הדייט, מה הייתי צריכה את זה, למה הסכמתי? למה? כי התופעה ההתנהגותית זה אימנעות, נכון? או, וואי, אני צריכה עכשיו הרצאה, למה הייתי צריכה את זה? איך אמרה לי סטודנטית שלי במכללת ספר, היא אומרת לי, התפללתי רק איפול איזה קסם בשטח פתוח כדי שתבטלי את השיעור, כאילו עד כדי כך לא רוצים לעלות לבמה, כי התופעה ההתנהגותית זה אימנעות. אז כשאני משנה את הדיבור ביני הוא ביני ואני צריכה להגיד לעצמי וואלה דופק מהם מעולה אני אקח נשימה זה הגוף שלי מוטט לי שאני לקראת דבר משמעותי שמשהו נפלא עומד להתרחש וואלה ככה נשימות וואו אני אכניס מלא מלא חמצן לכל הגוף אני אחייך את ה... רגע הזה ואני אזכור שזה הגוף שלי מעוטט לי להיות הכי טובה שאני, ומזכיר לי שאני עושה דבר גדול, שמשהו נפלא עומד לקרות, שאני לקראת רגע מאוד מאוד משמעותי, איזה כיף, זאת אומרת לשנות את הדיבור מפחד להתרגשות, עובר דרך שינוי התפיסה של הפחד, לא הפחד הוא זה שמכריע אותנו, אלא תפיסתנו אותו. ביותר מזה אני אגיד שלאורך השנים, ויצא לי ברוך השם באמת לראות אנשים מובילים באמת מנהיגי עולם ואצלנו גם ברגעים מאוד מאוד מכריעים ואני רואה יותר ויותר שמה ההבדל בין מי שבכל זאת ככה הולך על הדבר הזה הולך על פגישה הזו, על הנאום הזה, על הדבר הבא, על הדבר המכריע הזה, שיש בו אי נוחות רגשית, שבא לך להגיד יאללה, אני מבטלת את הכל, מבטלת את הדייט, מבטלת את ההרצאה, לא משנה מה, זה ההסכמה לחוש את האי נוחות. במידה רבה, אם אנחנו עכשיו בחיפוש זוגיות ודייטים וזה, ואם אני עכשיו, איך אמר לי חבר, חבר מוכשר בטירוף, שאנחנו ככה מדי פעם שהולכים, הוא עדיין לא בזוגיות, ואנחנו בין גילנה, ואנחנו שהולכים ככה מדי פעם, הוא אומר לי, את יודעת, פתאום אני קולט שאני מדבר איתך, שאני מפחד, שאחרי כמה דייטים אני אדחה אותה ואז אני אפגע בה. אז הפחד שאני אפגע בה, ולעמוד שוב במצב הזה שאני צריכה לדחות מישהי, אני אומר, למה בכלל אני אתקשר אליה? לא צריך. ופתאום הוא קולט את זה, ואני אומרת לו, תקשיב, בוא נהפוך את הפחד הזה לחבר. בוא נעשה שיחה עם החלק הזה. ופה באמת הגילוי, אני שנים אמרתי לאנשים, בואו נפנה פחדים, בואו נפנה חסמים, עד שהבנתי, לא. הכוונה המקורית של החלק הזה היא כוונה חיובית, כמו שאת אומרת, להגן ולשמור. וככל שאני עושה איתו שיחה ואני אומרת לו, וואי, תודה. תודה על כל ה... דגלים שאתמרים לי כאן מכל עבר. אני רוצה שתדע שזה שירט אותי שנים. ועכשיו אני רוצה שבמלוא עצמתך, אתה תירתם למטרות ההדכניות שלי. בית, משפחה, זוגיות, השפעה על קהלים גדולים, כל אחד ואחד. וממש להסכים לעבור דרך האי נוחות הרגשית כי הנטייה שלנו היא להימנע מהמקומות הללו ואז אני רוצה לבטל לראות איך לא להימנע מזה להישאר בכוח שלי בנוח שלי כגודל ההסכמה שלנו לחוש אי נוחות רגשית לצלוח דרכה כך תהיה מידת ההגשמה שלנו במערכות יחסים, בזוגיות, על בימת העסקים, בקריירה, ובקדמת הבמה של החיים, כגודל ההסכמה, ואני מזמינה אותנו ממש להיכנע לזה מה שנקרא, ולהגיד, אולי אני מסכימה לחוש אי נוחות, כי זה גל, בצד השני של הגל, מחכה לי צמיחה, מחכה לי הגשמה, מחכה לי הדבר הבא, ככל שנגדיל את ההסכמה, כך נגדיל את מידת ההגשמה שלנו, וזה שיעור מטורף, והצעד הראשון הוא פשוט להסכים להתמסר לזה רגע, ולשנות את התפיסה, לשנות את התפיסה, להגיד וואלה, הפחד שפעם פחדתי לפני דייט, פעם פחדתי שאולי אני יעלץ להיחשף, פעם פחדתי שזה לא יצא טוב ומה יגידו, היום, יום ליום, מרגע לרגע, אני מתרגשת מההזדמנויות האלה לעשות דברים חדשים במערכות היחסים שלי, לנוע אל עבר ההגשמה שלי המלאה.

זה כל כך... מדויק ונכון, ואת יודעת, מה שתיארת על המערה הזאת, זה בדיוק מה שאנחנו חשים לפני שאנחנו מקשימים את הייעוד שלנו. זאת אומרת, למה אנשים שנוגעים בשליחות ובייעוד, פתאום, אני זוכרת אצלי, כשאני עברתי מאחרי שהייתי בעולם השיווק בשוק ההון, למקום של לעזור לאנשים, לאמן, לטפל, לכל דבר כזה, הרגע הראשון שלי היה חרדה מטורפת, וראיתי רק בור שחור, פשוט לא הצלחתי לדמיין את עצמי, לא מדברת לקהל, לא מדברת לאדם, כל הזמן היה לי תחושות גופניות של פחילה וקיבוץ, ופחד תאומי, שממש לקחתי תהליך להתמודד עם המקום הזה, שאני אוכל בעצם לעשות את זה, ואני זוכרת שהמשפט שאמר לי המטפל הזה, שהוא היה פסיכותרפיסט מדהים, הוא גם היה המנחה שלי בקורס, והוא אמר לי, כאשר אנחנו נוגעים בייעוד, אז זה התחושות, זה נורא נורא נורא מפחיד, כי זה זה, זה לגעת בזה. וצריך להסכים, כמו שאתה אומרת, ברגע שאתה

מסכים, אתה פשוט יוצא לאור.

וההשפעה של זה על העולם, בסוף כל

אחד מאיתנו בא להביא משהו, לא משנה

אם זה להביא משהו בתוך הזוגיות, כהורה,

כמישהו שהוא צריך להשפיע על רבים בעולם.

כל אחד יש לו תפקיד הרגע.

זה שאני אפילו אשפיע על הילדים שלי יכול להיות שהם יהיו המשפיעים על העולם.

ואתם לא מסכימים לצאת לאור בסוף.

אנחנו לא מבצעים את תפקידנו כחולייה באנושות שבאנו לעשות, ואין לנו זכות, ככה אני מצדקת את זה, אין לנו זכות לא לצאת לאור בסופו של דבר.

את יודעת אני סיפרתי על מריאן וויליאמסון עם הציטוט שלה והיא ממשיכה את הציטוט והיא אומרת אין שום דבר נאור בלי להצטמק. להפך, ככל שאנחנו משתחררים מהפחדים שלנו ונותנים לאור שלנו להאיר, כך אנחנו בלי מודע נותנים רשות לאחרים לעשות כמונו. ואני רוצה להתחבר לתקופה הזו, כפי שאת יודעת אני נולדתי וגדלתי בסדרות, אני חיה בקיבוץ ברוך חייל שנמצא חמש דקות מסדרות, בעלי גדל פה ופה אנחנו מגדלים את הילדים וכל משפחתי נמצאת כאן, אנחנו אחרי שנים בחול ובמרכז הארץ וכולי חזרנו הנה לגדל את משפחתנו ואנחנו עושים זאת, היינו בפינוי וחזרנו ואנחנו והייתה לי שיחה עם חברה מבארי שבאמת משפחתה ניצלה, היא הגיעה אליי, היא סגרה את העסק שלה ואמרה לי שאני רוצה לצאת עכשיו לאור עם הרצאה. ואז היא אומרת לי את הדבר הבא, קוראים לה מירי גד מסיקה, יש לה הרצאה מרתקת שרצה עכשיו ברחבי הארץ, שיצרנו ככה בתהליך בזק. אמרה לי, ברגע הזה, ב-12 בצהריים, כשהבית עולה באש ואנחנו חמש נפשות, היא ואלי בעלה ושלושת הילדים בקומה השנייה, שם הממד, ואלי אומר לה, מתי נדע שאנחנו צריכים לקפוץ, כי בינתיים השם מתחיל להיכנס וזה, והיא אומרת, כשהדלת תהיה לוהטת ממש, נדע שאין בעירה, צריך לקפוץ. ואז היא אומרת רגע אחר רגע המגנטים מכל האירועים הסמכים של חיינו שהיו על הדלת מתחילים ככה להינמס ולפעול ובאותו רגע אני מרגישה פחד מוות אבל אני יודעת שזה לא פחד מן המוות זה פחד מחיים בלי משמעות ובגלל זה אני פה היא אומרת לי תקשיבי אני הבנתי באותו רגע שאני רוצה לחיות החיים במקסימום ולתת את ההשפעה שלי, ויחזיר העשרות אם לא מאות אלפי שקלים ללקוחות וסגרה פרויקטים, אמא, סטופ. אני רוצה להוציא את המסר הייחודי שלי לקדמת הבמה, אני שרדתי בשביל לקבל את הקפה הזו, בשביל לספר לעולם. ועם כל התקופה הזו שרבויה בכל כך הרבה בשורות מאתגרות, כל כך הרבה טלטלות, כל כך הרבה עובדנים, אני גם אומרת לעצמי, ולוקחת השראה ממירי ואחרים, ואני אומרת לעצמי, האם יש לנו בכלל את הזכות? להתלבט, האם יש לנו בכלל את הזכות, האם, איך אמר מרדכי לסתר אמרת, אולי לרגע הזה ממש נועדת, אולי לרגע הזה ממש נועדנו, ממש למשות מתוך כל החלומות שלנו, שלפעמים תקועים במגרה למשפחה, לילדים, לזוגיות, לאמשמה, להשפעה, ולשים יד על הלב, לדבר עם הכל שבי שיודע, ולתת לאור הייחודי הזה שלנו לעיר, וזה לא חייב להיות, את יודעת, ההרצאה הכי גדולה שלי מול קהל הייתה שבעת אלפים נשים בהיכל מנורה, מטורף, מטורף. הזמינו אותי לפתוח ערב יום האישה. אמרו לי, אחרייך תעלה ריטה. No pressure, כן? אתה עשי הרצאת השראה, אחר כך ריטה בלי לחץ. מה לא, לא התרגשתי, ברור שכן, ואני כבר כל כך מיומנת בלנווט את הפחד באותו רגע. אני אגיד, אני פה, זה הגוף שלי, מועטת לי שאני עושה דבר ענק, אבל זה לא חייב להיות מול אלפי אנשים. המורה הרוחנית שלי קרן ברק תמיד אמרה, אמרתי לה, how do you change the world? היא אמרה, one by one. one by one. יכול להיות הילדים שלנו האנשים שבמערכות היחסים שלנו ושם אנחנו רוצות להיות במלוא ההשפעה ובמלוא הגשמה שלנו וקדמת הבמה וואו שני

איזה כיף שבאת באמת אני מרגישה מחוזקת מהפרק הזה, ואני מרגישה שכל מי שתאזין או יאזין לפרק באמת קיבל פה גם נקודת מבט, נקודות מבט סופר מעניינות ומרגשות וגם כלים משמעותיים, אז אני רוצה להגיד לך תודה. תודה רבה, ולשמוע רגע, איפה אפשר לפגוש אותך? איך אפשר לקבל ממך עוד מכל השפע הזה?

אז תודה לך, אדר, ואנחנו נשים כאן קישור לאינסטגרם, אפשר לעקור, ויש אירועים פרונטליים שאני עושה אחת לשנה, ככה פתוחים, זה אירועי אנשים לקהל הרחב. ולעקור ברשתות שאני פרץ קריב באנגלית, אנחנו נשים קישור, ובאהבה רבה, ואני רוצה להודות לך ולשתף שלפני ארבע שנים בכנס אינספייר הראשון שעשיתי, הכנס הגדול בישראל לנשים, מרצות, מנחות ודוברות מעוררות השעה, כל כך שמחתי לארח אותך עם האור שלך, עם האותנטיות שלך, את כל כך walk the talk, את כל כך מראה בעשייה שלך, איך גם אנחנו יכולות ליישם כלים מעשיים למערכות היחסים ולחיים שלנו, ותענוג לפגוש את הפקולה הזאת.

תודה, הרגשת אותי מאוד, והיה לי לעונג להתארח אצלך בכנס כזה מטורף עם נשים, באמת שכל אחת זה להתגאות שאתה עומד לידה, וזה באמת בזכות הכוח שלך למשוך

כאלה נשים, זה לא מובן מאליו, כל פעם שאני רואה שאת מציגה את המרצות, אני אומרת, וואו, זה בזכות מה שיש בה, שאת מושכת אותן, אז תודה רבה, ויש עוד המון המון מה ללמוד ממך, אני מרגישה שקיבלנו את קצה קצה הקרחון.

תודה שהיית כאן, ואנחנו נשתמע.

תודה לך.

אנחנו נתראה בפרק הבא של מדברים זוגיות מעשית. ועד אז, עקבו אחריי באינסטגרם, adarzohar1, ושתתאו קצת באתר שלנו, יש שם הרבה דברים

מעניינים, המרכז לזוגיות מעשית, adarzohar.com. מחכה לראותכם, ביי.