פרק 66 - הזמנת מציאות- איך עושים זאת? - עם סיגל שחמון

שלום לכולם, וברוכים הבאים לפודקאסט מדברים זוגיות מעשית. בכל פרק נדבר על זוגיות מנקודות מבט שונות ומעניינות, ותקבלו ידע וכלים פרקטיים שילבו אתכם בדרך לזוגיות שאתם מאחלים לעצמכם. אני אדר זוהר, מנכה למרכז הזוגיות מעשית, ואני שמחה ומתרגשת שאתם איתי כאן.

אז היום איתנו סיגל שחמון שאני כל כך שמחה שהיא פה, גיליתי אישה. שפשוט בא לי להשאיר אותה בתוך החיים שלי, פשוט אישה מאממת, סיגל היא מעצבת פנים, ומאמנת פנימה, מאמנת אישית, שתכף נגלה עליה כל כך הרבה דברים, והיום אנחנו הולכות לדבר על זימונים. והיי סיגל, איזה כיף שאת פה.

גרמת לי לחייך, אפילו להאדים טיפה. איזה כיף.

איזה כיף.

וגם הייתה ממש נעים להכיר אותך, ואמרנו שאנחנו סוג של, מאותו כוכב, אז יאללה, מהכוכב הזה נשדר את מה שיש לנו לכולם.

אני כל כך שמחה שזה באמת, שיש חיבורים. שהחיבור ביניהם מביא איזושהי השפעה טובה, אז אני מרגישה שככה הולך להיות, ומעניין אותי לשמוע את המקום הזה ככה, אתמול אמרנו שככה דיברנו כמה דקות, ופתאום עלה לנו המקום הזה של זימון, בואי נדבר על זימון, וזה משהו שהרבה מאוד נשים, שאני פוגשת מאוד מדברות היום בשפה הזאת ורוצות לזמן מציאות לחיים שלהן, אבל הן מרגישות

שהן עושות את זה הרבה מאוד פעמים,

וזה פשוט לא עובד, והן עושות את

זה לפי כל החוקים, יושבות וכותבות ומדליקות נר וחושבות, אבל עדיין, זה לא קורה. ואני יודעת שאת יודעת לעשות את זה. מעניין אותי לשמוע קודם כל על ההקשר הזה בחיים שלך, לפני בכלל שאנחנו מלמדות מה לעשות.

אז אני אתחיל איתך מזימון שאז בכלל לא הבנתי כמה הוא זימון. ב-1998 כשדנה אינטרנשנל זכתה ב-12 נקודות האחרונות בדוספו האחרון שלה, התקשרתי לסוכן שלי ואמרתי לו, שומע, שנה הבאה אני מנחה את האירוויזיון. והוא אמר לי, איך הגעת לזה? אמרתי לו, אני פשוט רואה את זה. והוא כמובן חייך וסתגר את הטלפון ומאמינה שבלבו הוא אמר, אוקיי. ואחרי עשרה, שמונה חודשים אני קוראת בעיתון על המגישים של האירוויזיון, ושמי לא נמצא שם, ולא הזמנתי לשום מודישן. ואמרתי, רגע, זה לא מסתדר לי, מה זאת אומרת? אני ראיתי את זה קורה. ובאמת חודש וחצי לפני האירוויזיון הייתי בארצות הברית, וסוחר שלי התגשם ואמר לי, אתה עולה עכשיו על מטוס כי יש לך רודישן לאירוויזיון, וכך היה. וקיבלתי את התפקיד. וזה מאוד לא הפתיע אותי, זה מאוד שמח אותי, אבל זה מאוד לא הפתיע אותי, כי ממש ראיתי את זה מאוד בבהירות. עכשיו לגבי זימונים. זה היה הזימון הראשון האנרגטי שלי בלי להבין שאני עושה את זה. וזימונים, זה נקרא זמנת מציאות. זאת אומרת, הדרך היא כמובן לכתוב את מה שאנחנו רוצות או רוצים בלשון עבר, כאילו כבר קרה. נאמר, אם אני כותבת היום לשנת 2025, אני כותבת תודה על שנה שהייתה שקיבלתי בה את כל מה שאני מבקשת. אבל זה לא נגמר בזה. זה נכון שאם בנות תעשנה, או בנים, זה לא משנה, יעשו הזמנת מציאות חד פעמית, שתישאר בתוך המחברת, והם לא ייפגשו איתה בוקר וליל, ותכף נדבר גם על אלו זמנים ביום. הסביר שזה לא יקרה. זה באמת עוד חתיכת דף כמו חשבוני שאנחנו מוציאות. ומה שאני חושבת שצריך לעשות או לפחות זה מה שאני הצלחתי לעשות בחיים שלי זה לחיות את הזמנת המציאות הזאת כאילו וכבר קרתה. זאת אומרת זה לא משנה אם אני רוצה זוגיות או שפע או תפקיד מסוים, כל מה שאני רוצה אני ממש חיה אני נכנסת, נגיד זה כמו משחק של שחקנית בבמה, אני נכנסת לתמות הזאת של איך זה להיות עשירה, איך זה להיות בתוך אהבה, מה יוצא ממני שם, מה יוצא מבין הזוג שלי, אוקיי? ונסיים בזה שעדיף לקרוא את הזמנת המציאות ולפנטז את זה כשאנחנו בגלי אלפא, שזה מיד איך שאנחנו מתעוררים או לפני שאנחנו הולכים לישון. כי שם התודעה שלנו נמצאת במקום שיכולה ממש לקלוט את זה, בצורה מקסימלית, ואז אנחנו הולכים לשאול אם חיוך, כי בעצם אנחנו מקבלים את מה שרצינו, ואנחנו קמים בחיוך, כי אנחנו הולכים לקראת מה שאנחנו מבקשים.

אני מאוד מסכימה ומתחברת, ובאמת הגשות היא שהמפתח הוא על לחיות את זה, כמו שאת אומרת. אבל מעניין אותי להבין, זאת אומרת, כי אנחנו... זה ברור למי שעושה את זה, זה מאוד לא ברור למי שהרבה פעמים שומע ולא מבין מה זה אומר. כלומר, בואי נעשה רגע להבין מה זה אומר, ראית תמונה בהירה שאת מלכת האורוויזיון, מה, ראית אותך על הבמה, ראית אותך אומרת את זה, ומה זה אומר לחיות את זה? איך חיים את זה? הלכה למעשה, מה, אני אקנה סמלת קלה? איך זה נראה שחיים את זה שאני רוצה למצוא זוגיות?

שאלה מצוינת. אז אני אענה לך על הזוגיות. אוקיי, לגבי הזוגיות, אני הייתי בכמה זוגיות משמעותיות, ועכשיו אני בזוגיות מאוד משמעותית, ובעזרת השם האחרונה, גבר שאני מאוד אוהבת, והייתי חמש שנים ללא זוגיות לפני שהכרתי אותו. עכשיו, עוד פעם, זה גם איך אנחנו מסתכלים על החיים. אם אני מסתכלת על החמש שנים האלה, ואם הייתי חובה אותי מאוד מסכנה, מאוד בודדה, בתודעת חוסר, סביר שלא הייתי מקבל את הזוגיות הזאת. אוקיי? ומה שקרה זה לא שהסתכלתי על עצמי בתודעת חוסר, אלא הסתכלתי על עצמי בתודעת שפע. מה זה אומר? זה אומר שהייתי נכנס למיטה בלילה, קוראת את הזמנת המציאות שלי, עוצמת עיניים, ומדמיינת אותה בבואה שלי, מאושרת ושל הגבר שלי. אפשר ממש לדמיין איך הוא נראה, אבל לי עבדה דמות מסוימת. מין, את יודעת, דמות שאין לה פנים אפילו, אבל זה היה לי ברור מה אני מרגישה. הייתי ייחס למיטה והייתי אומרת, יו, אני מקנאה בעצמי, שאני לפני התאהבות הענקית הזאת. ואמנתי בכל רמה חבריי שזה הולך לקרות לי בחיים, ולכן זה באמת קרה. זאת אומרת, התכתובת הפיזית היא לא מספיקה. אם אני לא אחיה אותי בתוך הזוגיות הזאת, או אם אני לא אחיה אותי בתוך השפע שאני מבקשת, בתוך הבית שאני מבקשת, בתוך מערכות היחסים שאני מבקשת, אז אני לא אקבל את זה. וגם תלוי באמת איכן התודעה שלי נמצאת, כי אם היא נמצאת בחוסר, כמו שאמרתי, חסר לי, בודד לי, לבד לי, יהיה מאוד קשה לזמן את זה. אנחנו צריכים להיות כלי שלם.

כלומר, אנחנו מבינות שגם פה יש תדר שמושך תדר. אני לא יכולה להיות במקום שאני בחוסר, כמו שאת אומרת, ולצפות שייכנס אליי איזשהו משהו טוב, כי הוא לא נדבק. זה לא נדבק למקום הזה. זאת אומרת, אז קודם כול האחריות היא עליי, לעשות עבודה על התדר שלי, על מה אני מרגישה ומשדרת לעולם, ובעצם דרך זה לבנות את הכלי שיוכל להכיל את השפע שאני מבקשת. אגב, אותו הדבר גם אם זה על כסף, או על קריירה, או כל ילדים. זאת אומרת, גם בשביל ילדים צריך לבנות כלי.

אני לא ספק, ובטח שהם הופכים בנים גדולים יותר מכמוך, יודעת. זה מאתגר יותר. אנחנו צריכים להגדול יותר, אין בשחרור שלנו, ואין בנפרדות שלנו, כן? מאימהות מגוננות לאימהות משחררות, וזה שלבים יותר מאתגרים, או נקרא לזה, שדורשים מהכלי שלנו לגדול באמת.

אז את יודעת כשאתה מדברת עולים לי שלושה דברים שאני מרגישה שאנחנו צריכות לתת עליהם את הדעת. האחד זה אמונה. איך אנחנו בעצם, כי בסוף אנחנו עושות את הכל, אבל אנחנו באזור של איוודאות, כי אף אחד לא הבטיח לי שאם עכשיו אני מכינה את עצמי ואני שם, מחר זה קורה. זה יכול גם לקרות עוד שנתיים. אז איך אני מחזיקה אמונה בזמן הזה? הדבר השני, זה בעצם איך אני מתמודדת עם כל הפחדים והספקות שעולים לי של, אוקיי, טוב, זה שטויות, טוב, זה לא קורה, זה קורה לאחרות, זה לא קורה לי. והדבר השלישי, שאני מאוד מאמינה בו שבלי עשייה, בפועל ההשתדלות שלי, שום דבר לא יקרה. זאת אומרת, עכשיו, אני לא מדברת על עבודה קשה שאני צריכה לעדור, את יודעת, בשדה בשביל שמשהו יקרה, אבל לפחות לצאת מהבית, כדי שמישהו שאני רוצה לזמן יראה אותי, שאני ידבר עם אנשים, אספר להם שאני רוצה למצוא זוגיות, זאת אומרת שיש שילוב של הדברים. אז המקום של אמונה, התמודדות עם פחדים, ועשייה, איך עושים את זה, ואם את בכלל מתחברת למה שאני אומרת?

מאוד, ואם אני שוכחת את שלושת האנקדוטות, אז את תזכירי. הראשונה, אני אתייחס אליה שבעצם את אומרת אמונה. איך אני ממשיכה להאמין, נכון? גם אם זוגיות לא מגיעה. אז תראי, מי שחיה באמונה, אני חיה באמונה, שבאמת היקום הוא לטובתי. וכשאני מאמינה שהיקום הוא לטובתי, אז גם כשמגיעים דברים פחות נעימים, זה במרכאות ולא במרכאות יותר קל. אני לא אגיד שדברים קשים הופכים להיות קלים, לא. אבל יש שני דברים שאני אומרת לעצמי כשקשה. א', שלום חנוך אמר את זה יפה, הכי חשוך זה לפני העלות השחר, וזה משפט שהלכתי בתקופות הלא פשוטות שלי והיו לי כאלה לא מעט. והדבר השני, אני מדברת על אמונה. מה זה אמונה? אם אני לוקחת זרע של עץ, שהוא קטן קטן קטן, ואני מכניסה אותו לאדמה, אין לי מושג מתי הוא יצא החוצה. אין לי מושג מתי הוא ינבוט. אני כן יודעת שאני צריכה להשקוט אותו, אני יודעת שהשמש צריכה לגעת בו, אבל אני יודעת שהטיימינג הוא שלו. הוא ינבוט בזמנו הוא, ויהפוך לעץ ענק עם שורשים ועלווה מרהיבה. אבל אני לא יודעת כמה זמן זה ייקח. ואם אני אעבד אמונה, אני אפסיק להשקוט את העץ. וזה לא יקרה. ולפעמים זה יהיה שנייה לפני שהוא בוקע מהאדמה. ואותו דבר לגבינו. זאת אומרת, אם אני מאבדת אמונה, והשיח שלי נהיה, זה לא יקרה לי, זה יקרה רק לאחרות, אז כמובן שזה מה שאני אזמן לחיים שלי. אני מזמנת, איפה שהפוקוס שלי נמצא, יש לי מזה יותר. אם הפוקוס שלי בזה לא יקרה לי, אז כמובן שזה בדיוק מה שיקרה לי. לא יקרה לי.

וואו, הדוגמה עם האצי, פשוט בעיניים המחישה את זה בצורה כל כך מדויקת, וזה תכלס, תמיד אני אומרת, ישועת השם כערף העין, הרי נכון, תמיד, אנחנו רק צריכות את הדאט הזה, שהוא יהיה הדאט האחרון, אנחנו אף פעם לא יודעות מי ומתי, וזה הבדיקת הרעיון, שתהיה הבדיקת הרעיון שיש בה את שני הקווים, ואיזושהי תשובה שאנחנו מחכות, ואתה אף פעם לא יודע מתי, אבל בדיעבד, תמיד זה בזמן המדויק, זאת אומרת, אתה מבין שדקה לפני, דקה אחרי, זה לא סתם לא הגיע, היה משהו בבשלות שלי שאכל להכיל את זה בדיוק ברגע הזה.

נכון.

מהממך שאמרת על האמונה, אז בעצם כל הפחדים האלה שעולים, הספקות, אם נמשיך את החלק של האמונה, שזה הכלי להתמודד, אבל מה עוד? איך מתמודדים עם הפחדים והספקות האלה?

אז תראי, הפחדים והספקות הם חלק מאוד ניכר מהחיים של כולנו. גם לי יש פחדים וספקות ואני מאמינה שגם לך. המוח ההישרדותי שלנו, שנמצא בחלק התחתון של הגולגולת שלנו, הוא חלק מאוד משמעותי בחיים שלנו. הוא זה שיספר לנו שאנחנו לא יכולים ולא מצליח וזה לא יקרה לנו. וכשאנחנו עושים עבודה תודעה של מישהו, זה כמובן הרבה יותר קל שאתה לוקח מלווה, אני מגיל 24 נמצאת בליווי התפתחותי, שזה המון המון שנים ואני לעולם לא אפסיק עד שישימו אותי, יטמנו אותי מתחת לאדמה, נקווה שזה עוד הרבה שנים. כי ברגע שפקחתי את העיניים אני כבר לא אוכל לעצום אותם וגם לא רוצה. אז כשמגיעים הפחדים, אני מבקשת באותו רגע להיות ריבונה ומנהיגה, או ריבון ומנהיג על התודעה שלנו ועל המחשבות שלנו. להגיד, אוקיי, אני שומעת אותך מוח הישרדותי, אני שומעת הפחדים, אני שומעת הספקות, אני שומעת את כל הרעשים האלה, אבל אני מחליטה מה יהיה כאן, כי אני כותבת את הסרט שלי ואני מנהיגה את המחשבות שלי. אז תודה שאתם באות, מחשבות יקרות מעורידות ומעלות ספק. אבל אני לא צריכה אתכם היום. אני מנהיגה את המחשבות שלי ואני יודעת בכל טאב וטאב בגוף שלי שהדבר הזה עומד לקרות. שזה בעצם גם האמונה, וגם להבין איך אני מנהלת את המחשבות השליליות שעולות בתוכי. כי המוח ההישרדותי לא רוצה שיקרה שינוי. הפחד הכי גדול שלו זה משהו לא מוכר. לכן הסרים חוזרים לכלא, לכן השימוקות יכולות לחזור חלילה לגברים, כי כל עוד הם לא עושים עבודה. כי אנחנו תמיד נחזור לסבל, למקור הסבל, לא כי אנחנו רוצים אותו, לא כי נעים לנו שם, כי זה מה שאנחנו מכירים. כשאנחנו מצליחים להבין את זה, אנחנו יכולים לעלות מעל זה ולנהל את זה כמנהיגים.

וואו, זה כל כך נכון, ואת יודעת, תמיד אני אומרת באמת, המודע תמיד ינצח את התת מודע, שמייצר אותה, שעוצר אותנו מלעשות את ההתפתחות, ואיך זה קורה בדיבור? מה הכוונה? כשאתה יושב שנייה רגע בשקט עם עצמך, אתה תמודה קופץ, כל הפחדים קופצים, שהם בעצם מנגנוני ההגנה שלנו, בדיוק מה שאת אומרת, כדי לשמור עלינו, אבל אז אם אני אדבר בכל רם, כמו בתהליך אישי, שזה מהמם שאמרת את זה, כי אני חושבת שכל מקום שאני אומרת שגם אני מגיל 22 עם המטפל שלי, לעולם אני לא אפסיק, וזה לא מתלות, אלא מצמיחה, שאני צריכה כל פעם שמישהו ישים לי את הפנס, ויעזור לי לעשות עוד צעדים קדימה, כי לא טוב אדם להיות לבדו, לא רק בזוגיות, גם בליווי, אני מאוד מאמינה בזה. אז במקום הזה, שבעצם הפחדים עולים מאזור התתמודה שלנו, ואם אני אדבר, ואני אגיד לעצמי בדיוק כמו שאמרת, אבל אני אפילו אעשה את זה בקול רם, תודה שאתם פה, או ידבר עם מישהו, כי עכשיו אם אני ואת מדברות, ברגע זה לא עובר לנו שום פחד בראש. אבל ברגע שאנחנו נהיה רגע בשקט, פתאום הדברים האלה עולים. אז אני לא אומרת ללכת כל היום ולדבר בקול רם, וככה להיות במקום שהוא כבר לא מקשיב לעצמו, אבל להבין שברגע שעולה לי הפחד, אם אני אדבר אליו, בין אם בשקט או בקול רם, ולא אלחם בו, אני פשוט יוכל לנצח אותו, שהמודה שלי, של הנוכחות שלי, תנצח את אותה תמודה. ותמיד כשאנחנו מקבלים החלטה, יש לנו 70 מבחנים, אנחנו צריכים לעבור 70 מבחנים כדי שנראה שאנחנו עומדים בהחלטה שקיבלנו. אז אימון מבחינתי הוא כמו החלטה, אם אני רוצה למצוא זוגיות, או לזמן לחיים שלי, לא משנה מה, אני עומדת עכשיו במבחן על ידי היקום, על ידי הבריאה, לראות שאני באמת מסוגלת להתמודד עם זוגיות, עם הקשיים שהיא מביאה, עם הקשבה שאני צריכה, עם הנתינה, עם האכפתיות לאחר, או לילדים, או לקריירה, או לכל דבר. ואני עומדת ב-70 מבחנים. ואם אני עומדת בהם, קטנים כגדולים, אז אני מקבלת, ואי אפשר לדעת מתי היו השבעים מבחנים האלה. זה יכול להיות כל יום, יכול להיות באותו יום, ויכול להיות בשבעים חודשים. אבל בסוף, אם עמדתי בזה, ביום שזה הסתיים ברצף, שבעים ברצף, אני מקבלת. וזו דרך שאני מאוד אוהבת להתייחס לדברים שאני מזמנת. אני אומרת, אני תחת השבעים מבחנים, הכל בסדר, תעמדי גם בזה. ואז את מתקרבת עוד צעד שהורדת מהשבעים לכיוון לקבל את הזמנת מציאות שלך.

בעצם מה שאת אומרת במילים אחרות, את אומרת, אל נואש. הדרך לשם, גם אם היא לא תהיה קצרה, היא תוביל לשם. זאת אומרת, למטרה שלכם. וכמו שמישהו יעלה לקצה ההר, אם הוא יתייש, הוא לא יגיע לקצה ההר.

נכון. ואחר כך הוא מתבייס בדיוק על זה שנשאר לו עוד שני מטר, שם הוא מה שנקרא לא הצליח יותר. תגידי, אז עשייה, איך עושים בעצם? כי בסוף שאנחנו יודעות, בטח ששתינו באות מעולם האימון, ששילוב בין הבינג והדואינג הוא השילוב המנצח, בסוף שמביא אותנו לתוצאות ממשיות. אז הרבה פעמים אנשים מתקיים במקום הזה, כאילו אני מזמנת, מזמנת, מזמנת, אבל זה לא קורה. אז איזה עשייה, איך את רואה את זה? למשל, הייתי שמחה דווקא לשמוע מהסיפור שלך, שאם תרצי לשתף אותנו, כי את הצלחת לעשות את זה בחיים שלך. מה עשית? זאת אומרת, אוקיי, זימנת, קראת, ראית את זה בצורה בהירה, ביום, בלילה, חית את זה, אבל אז מה עשית? איך זה פתאום קרה?

תראי, זה היה מאוד מעניין, כי היו לי באמת כמה שנים ללא זוגיות, ואני חושבת ששם קרה תהליך מאוד מעניין. אני תמיד קוראת לעצמי, אני אישה של אהבה. הערכים העליונים שלי זה להוא ולהיות נאה, ולעולם היו. אני כזאת נולדתי לאהבה. והחמש שנים האלה שהייתי לבד, זה לא הייתה הפעם הראשונה שהייתי לבד, אבל אמרתי, אני רוצה להבין מה קורה, הייתי אחרי שתי זוגיות, אב ילדיי ופרק ב', ורציתי להבין מה הסיבה שזה לא קורה לי, מה הסיבה שזה לא עובד. ואני חושבת שהתהליך שעברתי בחמש שנים האלה, שהיה גם עם כאב וגם עם כתיבה וגם פשוט נכנסתי עוד ועוד פנימה, אני חושבת ששם מה שקרה לי זה התחלתי, אני מספרת את זה בהרצאות שלי, פתאום התחלתי לגלות את האהבה אליי מתוכי. כי מה שקרה לי בעבר זה גברים אהבו אותי, והצלחתי לאהוב אותי דרכם, דרך אהבה שלהם אותי. אבל זה... לעולם אנחנו לא יכולים להיות תלויים במשהו חיצוני בשביל לאהוב את עצמנו. אז לא הבנתי את זה כמובן, כי הייתי יותר צעירה. אבל נחשב, מה שקרה זה פשוט נטמן איזשהו זרע שבאמת סמך בתוכי של אהבה, מה זה אהבה? זה לא אהבה נרסיסטית, זה קבלה שלי אותי על כל סך חלקיי, על חולשותיי ועוצמותיי. ולהבין שאני בריאה, שאני מקבלת את כל מה שטוב בי וגם את כל מה שחלש, כי לי היה מאוד קשה לקבל את החלקים החלשים שלי. עד היום זה האוטומט שלי, ואז אני מזכירה לעצמי ועובדת על זה עוד ועוד ועוד, ואני מצליחה, אבל... זה תמיד יהיה, זה תמיד יפגוש, האוטומטים שלנו לעולם יגיעו. פשוט הווליום שלהם יורד, ולנו יש יותר כלים להתמודד מולם. אבל אני חושבת שמה שבכלל עזר לי להביא את האהבה הזאת, זה שלא הייתי נזקקת לה. זה שישבתי בבית ואמרתי, יו, איזה כיף לי, נעים לי. והפכתי להיות מלאה, כמו שלמה. וכשהייתי שלמה, אז יכלו להביא לי שלם. ולזה אני מקבילה את הודעת השפע. זאת אומרת, אם הייתי מאוד חסרה, ורק צריכה שמישהו מבחוץ יטעין אותי, כנראה שזה לא היה מגיע, ואם זה היה מגיע, זה לא היה מחזיק הרבה זמן. אז ככה אני רואה את זה.

אז קודם כל זה באמת, אין אופציה אחרת, כי בסוף כל זמן שאני לא אוהבת אותי ואני בזוגיות, אז אני בתלות. אני בתלות באישורים, אני בתלות בזה שאני צריכה לעשות דברים כדי שלא יעזבו אותי. זה התהליך, קודם כל באמת לאוהב ולקבל אותי בצורה בריאה, ולהבין שיש לי ערך, מעצם היותי. ואז אנשים יכולים להתמגנת לחיים שלי בצורה שהיא תזין אותי, ותשלים אותי, ולא...

סליחה שאני אוצרת אותך, כי נגעת במקום מאוד מאוד חשוב, שבואי נתעכב עליו. יש לי ערך מעצם היותי, זה משהו שהחיים שלנו במערב גרמו לנו לשכוח. כי מה זה אומר? זה אומר שאנשים מקבלים ערך או ממספר העוקבים שלהם, או מההצלחות שלהם, או מהמספר האפסים בבנק שלהם, וזה לא ערך. הערך הוא, כמו שאת אומרת, מעצם מיוטיסט. זאת אומרת, גם אם אני אשב עכשיו חודשיים ורגע אתבטל במערכות כפולות, אבל לא אעשה דברים חיצוניים, יכול להיוולד בתוכי משהו חדש ומדהים לגבי הדבר הבא שאני אעשה אותו, אבל הערך שלי לא תלוי בדברים שאני עושה. הוא לא תלוי בשום דבר חיצוני, כי אם הערך שלי תלוי במספר העוקבים שלי, או בכסף שיש לי בבנק, אם מחר יקחו לי את זה, אני בצרה. אז לכן אני אומר שנגע בנקודה סופר חשובה שעליה אני עושה עבודה נון סטופ, המון המון זמן. ואני אמשיך לעשות אותה, כי אני באמת מאוד אייפתי אותי, כשחשבתי שהערך שלי תלוי במשהו חיצוני. אז סליחה שעצרתי אותך, אבל זה טוב.

לא, זה ממש, זה בדיוק ככה, וזו הבעיה בעיניי, שזה גם הבעיה בזימונים. זאת אומרת, למה זה לא יכול לעבוד? כי אני כל הזמן בתלות, גם אפילו בזה שאם הזימון שלי מצליח או לא מצליח, אז משהו בי לא בסדר, או באיך שאני עושה הוא לא בסדר, לא מגיע לי כנראה. כלומר, בסוף הבסיס הוא בדיוק המקום הזה, וכל זמן שאנחנו מחזיקות בצנאי להרגיש שייכות באופן צר, זאת אומרת שאם זה לא מתקיים, אז אני לא שייכת, אני לא בעלת ערך, וכל...

יש נשים שיכולות לחשוב שאפילו משהו פגעו בהן, שזה באמת, זה לקוות את עצמנה, לא דבר. את בעלת ערך אם את בזוגיות ובין אם לאו.

נכון.

אני אוסיף גם לגבי ה-איך שלי, אני פשוט הלכתי ובמאגנים שאני פחות מכירה אמרתי, האמת שאני ממש מוכנה לזוגיות. אז אם יהיה לך משהו סופר מדויק בשבילי, אז תחשבו עליי. לגמרי הצהרתי את מה שאני רוצה. זה לא פגע לי באגו, זה לא עשה אותי נזקקת, זה לא עשה אותי קטנה. הרגשתי שאני בעצם, כשהייתי מוכנה, שזה היה בערך בשנה החמישית שלי שהייתי לבד, אז ממש אמרתי את זה. והאמת שאחר כך שחררתי את זה, אפילו כבר לא הייתי אומרת, כי היה לי מאוד כיף איתי. ואז זה הגיע, זאת אומרת שכבר אני לא הייתי צריכה, או נזקקת, או מחכה שמישהו ישלים את החסר, זה פשוט הגיע. כי שלם מושך שלם, דומה מושך דומה.

את יודעת, יש פה שני דברים שמעניינים אותי. א', איך פתאום זה הגיע, מה זה אומר, מה הוא דפק בדלת?

אז אני אספר לך, זה היה, זה סיפור מקסימה, איך אני ובן הזוג שלי הכרנו, יש לי איזה חברה, היא הייתה אז מכרה, הייתה פחות חברה, מכרה, ויום אחד הייתי באיזה אירוע, והיא הייתה שם ואמרה לי, מה, שחמן, אתה עדיין בלי אף אחד? אמרתי לה, כן, אז אמרה לי, אבל איך יכול להיות? אז אמרתי לה, כי אני לא מתפשרת, כי אני יודעת בדיוק מה אני מחפשת, ומה אני רוצה, ומה הלב שלי, ואני לא מתפשרת. אני לא מבוהלת להיות לבד, ולכן אני לא מתלבשת על כל זוגיות שהיא לא מתאימה לי. זה לא את כל הסיפור הזה, סיפרתי לה, אבל אני רוצה שכן אנשים ישמעו, שאם אני בלחץ מטורף על זוגיות, אני אתלבש על כל אחד, בין אם הוא מתאים לי או לא. ואז אני אגלה את זה אחרי זמן מה? דווקא הסבלנות שיש בה את השורש סבל, היא מאוד משתלמת, כי... כי אני מדויקת, כי אני בוחרת מתוך דיוק, לא מתוך נואשות, לא מתוך חסר, אוקיי? אז זה מה שאמרתי לה. ואז היא, אחרי איזה כמה דקות, חזרה אליה, ואומרת לי, יו, יו, יש לי... וואו, החבר של בעלי, הוא מהמם, הוא מהמם. עכשיו, תמיד אני אומרת, הראו לי תמונות, אנשים אומרים, אפשר לראות דרך תמונות, אני יודעת לראות דרך תמונות, והיא מראה לי תמונה, ואני בשוק מעצמי, שאני אומרת, יו, הוא ממש מקסים. כי אני תמיד אומרת, אוי, נו, לא, לא, לא. אז היא אמרה לי, וואו, איזה יופי. זהו. כעבור חצי שנה. לוקחת אותה חצי שנה קדימה, לא שמעתי ממנה. התחלתי לצאת עם מישהו, איזה כמה דייטים, בהתחלה כזה הרגשתי מאוד משולבת, ובדייט הרביעי כבר הבנתי שזה לא מדויק. ואני בדייט הרביעי הזה, הוא נמצא בביתו, ואני נמצאת באיזה מסיבת יום הולדת של חברה, מגיעה אליי הבחורה שלפני חצי שנה, אמרה לי, והיא אומרת לי, תקשיבי, הוא פה, הוא פה. אמרתי לה, סבבה, אבל התחלתי לצאת עם מישהו. וחברה הכי טובה שלי שהייתה יחד איתי אמרה לי, סיגן, עזבי אותך. את לא באמת רוצה את הזוגיות הזאת. אז היא אמרה לחברה השנייה, תראי לי את הבחור. והיא עשתה עליו סטוקינג. ואז היא חזרה, אמרה לי, שיג את תואבי, תואבי הוא מקסים, יש לו חיוך יפה, יש לו... אבל לא הרמתי את העיניים יותר מדי, כי שמרתי גם רגע, את יודעת, זה כל החברים שלנו, מסתבר שמלא מכרים שלנו משותפים לאורך כל החיים. ואז מה שקרה, הייתי אחרי שעה במסיבה הזאת, והעיניים שלנו נפגשו ל-0.1 שניות, ואמרתי לעצמי, אמאלה, מה זה? פשוט הרגשתי איזשהו משהו פיזי בכל הגוף שלי, ואמרתי, אם אני מתחילה לדבר עם הבחור הזה, אני חוזרת הביתה בבוקר. עכשיו, אין לי מושג למה אני אומרת את זה, אבל הגוף שלי יודע את זה. ואז מה שקרה, אחרי המבט הזה הסתובבתי, יצאתי מהמסיבה, נסעתי את הבחור שיצאתי איתו, ואמרתי לו, תקשיב, אני פשוט הכרתי מישהו בלי שאני אכיר אותו, ומשהו קרה לי בפנים, וזה סימן שאני לא צריכה להיות פה. וכך היה. ולא ידעתי אם הוא רוצה אותי, אם הוא נדלק עליי, אבל הלכתי בידיעה שקודם כל, אני מאוד שלמה עם זה שסגרתי את הפרק הקצר, הצרצרון הזה שהיה לי שם, כי הוא באמת לא היה מדויק. וכשגיא הגיע, זה פשוט, הרגשתי את זה בכל הגוף. ובאמת, כמה ימים אחרי זה הוא סימס לי, והכל היה מאוד זורם, זאת אומרת, אני באתי מאוד אני, והוא בא מאוד הוא, הייתה כבר שני אנשים בוגרים ומפותחים יותר, שעברו איזה דבר או שניים בחיים, ולא היה, לא משחקי אגו, כי זה הכי טרנוף מבחינתי. הכל היה על השולחן, הרגש היה מאוד מהר על השולחן, זאת אומרת, היה ברור לנו שאנחנו פוגשים משהו מאוד משמעותי בחיים שלנו, ואנחנו מחזיקים את זה. וואו,

זה מהסיפורים האלה שאת רואה בסרטים, ואת אומרת כאילו, אוקיי, כזה אני רוצה, ואז זה לא פוגש איתך במציאות, אבל אני חושבת שאולי, תעד כי אחד הדברים שאני הרבה פעמים אומרת, זה החיפוש אחר מדויק הוא הדבר הכי מעכב שיש. מה הכוונה? שהמקום הזה של אני רוצה מדויק, אני רוצה מדויק, ואני בכלל לא מבינה בכלל מה זה אומר, אוקיי, המדויק, ואני מצאתי את זה שאנשים, שהם מחפשים את המדויק, הם בעצם אנשים שלא מוכנים לשלם מחירים. כלומר, אני חושבת שמה שקרה אצלך, והוא סופר מרגש ועד באחת עשרה אחוזים שלה, מה שנקרא אהבה ממבט ראשון, שזה מה שנקרא, כל הצופות המאזינות שלנו רוצות. אהבה

אפילו, אבל זאת ידיעה שאני והאיש הזה, או נפגשנו בעבר, או הולכים להיות, גם אם זה יהיה משמעותי, זה מה שזה ברור. שהמפגש הזה הוא משמעותי. ואת

יודעת, לדעתי החל לקרות באמת בגלל כל מה שסיפרת לפני, הדרך שעברת איתך, באמת אפשרה לך להיות, כאילו בשיח השיפה והפגיעות שלך, לא משנה מה, הוא בא וישר ראה לתוכך, ואפשרת את זה. ואת ראית לתוכו והוא אפשר את זה. וזה העניין של הדרך. והרבה פעמים כשאנחנו רוצות מדויק, ולא מתפשרות, ורוצות שתדעת שיגיע לנו משהו על המוכן, בפרק א', ברוב המקרים, זה לא יכול, זה לא קורה. אנחנו צריכים למצוא מישהו ולדעת שאנחנו בונים ביחד, את הקשר שנבין מה הכי חשוב לנו, ושהדבר הזה, הדברים האלה התקיימו, ואז אנחנו

לאט לאט דרך הקשר צומחים, דרך הקשר מתרקחים, דרך הקשר משחררים דברים שהם לא באמת חשובים, כי אני חושבת שהיום, בדיוק בדור שלנו, בעידן שלנו, החיפוש אחר מדויק יכול הרבה פעמים כל כך לעקב אותנו, כי מה זה אומר מדויק? ואני חושבת שאת מתארת מדויק אחרת לגמרי ממה שאנשים חושבים. כאילו, את, ברור לך? בלי שאנחנו דיברנו על זה, ברור לי שברור לך? כשאת מגיעה ואתם בנקודת אפס, ועכשיו אתם צריכים לבנות ביחד את הקשר. אנשים מחפשים מדויק שזה כאילו, הכל מוכן, את יודעת, שמה שנקרא, הוא יבין מה אני רוצה, ויקרא את מחשבותיי, ואני ארגיש שהם הכי בבית מההתחלה. אף

אחד לא יקרא את מחשבותייך אם לא תמרי אותן. תראי, אני יכולה להבין איזשהו חיפוש אחר אידאל מטורף, ואז זה באמת מעכב. אבל יש גם את הצד השני של אני מכירה אותי, אני יודעת אותי, ואני יודעת מה עובד לי. אני יודעת איזה גבר אני מוכנה להכניס לחיים שלי, ואני מסכימה איתך שיכול מאוד להיות שזה היה ממורום גילי וניסיוני, כן? עברתי כבר שתי מערכות יחסים מאוד משמעותיות, למדתי מה בטוח אני לא מכניסה יותר לחיים שלי, ולכן דרך זה גם הבנתי הרבה יותר מה כן. ועשיתי

דרך, מדהימה איתך. תקשיבי,

זו דרך, ואנחנו אנרגיה מתפתחת, אנחנו חלק מהטבע הזה, אנחנו אנרגיה זזה כל הזמן, וכמו הטבע. ובסוף גם אנשים נכנסים ויוצאים מהחיים שלנו, לעתים זה חברויות, לעתים זה זוגיויות, להתאים זה מקצועות, את יודעת, אם את רואה מעליי, כי אנחנו בזום אנשים לא רואים, אבל מעליי יש קובעים, ולא ביחדי, כי אני תמיד אומרת שיש לי המון, יש לי מלא קובעים בקריירה שלי, ולא כי אני מאבדת עניין, אלא כי אני מתפתחת ואני רוצה לעשות עוד ועוד דברים, ואני לא מקבילה אותי בקובע אחד. ואני שמחה על זה. וזה לא שזה פשוט או קל, וזה לא היה פשוט וקל לסיים אף אחת מהזוגיות שהיו לי, כי כולן היו... שתי, כולן. שתיהן היו מאוד משמעותיות. להתגרש זה היה, מבחינתי, חורבן בית המקדש. לא ראיתי אותי מפרקת משפחה, לא גדלתי במשפחה שההורים נפרדו. זה היה מסע מאוד לא פשוט ומאוד מפחיד. מאוד מפחיד. אבל כנראה שפחדתי יותר להמשיך לחיות את החיים שלי, שאני כבר לא באהבה. ולכן חשיתי לעשות את זה. תגידי,

וגיא שהגיע, הוא טועם את הזימון שלך? בצורה

עוד מעבר למה שדמיינתי, כן. זה פשוט מדהים, כי אני חושבת שבזימון שכתבתי, לפני שהכרתי את גיא, הזימון היה כל כך מדויק, זאת אומרת, לא היה שם שום דבר חיצוני, גבוה, חתיך, שום דבר. זאת אומרת, דיברתי על מי אני לידו, מה אני מרגישה לידו ומה הוא מרגיש לידי. דיברתי בעיקר על הפתיחות, על אפס אגו, על לב ולב, על הביטחון שאני מרגישה לידו, על הביטחון שהוא חווה לצדי. ועל זה שברור לשנינו שהכרנו את ההוויה הבטוחה, את החצי הנשמתי, את הבית. פשוט הגענו הביתה. ואני חושבת ששם הזימון שלי... זאת אומרת, זה מה שכתבתי, ולכן זה גם מה שחוויתי. תראה, אני מדברת ויש לי צמרמות בגוף. כי זה באמת... זה באמת כשאתה כותב דברים... אני מאמינה שאם הייתי כותבת דברים חיצוניים, כמו חתיך גבוה, עשיר, גר ב-X, זה היה פחות המקום שאני הייתי בו כבר. אני רציתי דברים עמוקים, רציתי בפנים, רציתי בית, רציתי אפס מאמץ. פשוט בלי מאמץ, לא צריכה למכור לך אותי מאושרת. מההתחלה הבאתי לו את העוצמות שלי ואת החולשות שלי. וכשנבהלתי אמרתי לו אני נבהלת, וכשהתעצבתי אמרתי לו אני ברגע זה מתעצבת, ונתתי לי חופש מוחלט להיות מי שאני ולהגיד, אם הוא אוהב אותי על כל סך החלקה היא נפלאה, ואם לא, אז עדיף שכבר עכשיו יראה את כל זה וזה ייגמר. אתה יודעת, מה שקורה בהמון מערכות יחצים זה כל אחד מעמיד פנים שהוא איזה משהו אחד, מאז כעבור זמן צף על האמת והקשיים מתחילים. אני אומרת, לא, מהתחלה, תבטחו בכם תסמכו עליכם, שגם אם תראו את החולשות שלכם, אם זה לא האדם המדויק שלכם, שילך עכשיו בשביל שיכנס מישהו מדויק. כי אחרת לשחק את כל המשחק הזה ולגלות את זה אחרי שנה זה בעשה. אבל זה באמת עבודה פנימית, כי רק שיכולתי לסמוך עליי, יכולתי להיות אני באמת. זאת

אומרת לעבור דרך כל הפחדים שלנו, שירו אותנו ועדיין להאמין שירצו אותנו, וגם אם לא, זה ממש בסדר. זה אומר שזה עוד חלק מהדרך, עוד איזשהו שיעור, איזו אמונה מטורפת וחזקה, שבאמת צריכה להיות במקום הזה כדי, את יודעת, לבוא ולשים אותי על השולחן, ואת הלב שלי על השולחן, ולבטוח בבריאה, לבטוח במי שמולי, לבטוח בי, שלא משנה מה יקרה, אני אהיה בסדר גמור, זו התנסות, זה עוד איזשהו שיעור בדרך שלי. בול,

ותקשיבי, זה לא שליבי לא נחבט ונשבר. ואני כל פעם, כשקמתי, אמרתי ללב שלי, תודה, תודה שאתה מסכים, כל פעם מחדש להיפתח. באמת הודיתי לו, כי זה לא מובן מאליו, כי המון פעמים התנועה הטבעית של אדם, שהוא עובר המון פגיעות, היא להיסגר. ולהימנע מהאהבה. והמון פעמים אנשים שלא נכנסת להם אהבה לחיים. אני שואלת מה הסיבה? איפה ההתנגדות יושבת? כי יושבת שם התנגדות, ויכול מאוד להיות שבתת מודה האהבה זה כואב. וגם אם אני אכתוב את כל הזימונים שבעולם, כשבתת המודה של יושב ואהבה זה כואב, האהבה הזאת לא תגיע. כי אני לא ארצה לעבור שוב את אותו כאב. רק כשאני אסכים, אסכים להבין שכן, כשאוהבים בגדול, יש גם סיכון ענק לכאוב. אבל אם אני לא אעשה את זה, אני גם לא אעשה את זה. אם אני לא אסכן את... במרכאות כפולות, אני גם לא אסכה לאהוב. ומה שמאפשר זה באמת לעבוד על ריבונות פנימית, על להבין את הכוח הפנימי שלי, על להבין שאני נשברת, ומחברת אותי מחדש, כשאני עובר משוב רוח חזק, ואני מתכופפת, ואחרי זה אני כמו חיטה. וכשמבינים את זה, אז אפשר באמת להסתכן במרכאות כפולות, באהבת אמת. נכון,

כי אוטומט באמת שכל כך הרבה אנשים, הם מפחדים להרגיש את הכאב הזה שוב, זה ממש כמו שאת אומרת, זה בדמיון, הולך לפירוק, לאיך שהתפרקתי, לאיך שנשברתי, לכאב הפיזי הנפשי, לחודשים שלקח לי להשתכם, ואני לא מוכרח לחוות את זה שוב. אבל אז באמת אני לא חווה אהבה ולא לחוות אהבה, זה אומר לשרת את החיים ולא לחיות את החיים, ואז זה באמת המקום שאני חיביתי אותי. וזה...

ממש כך, ממש כך, וזה תהליך, וזה גם מאוד טבעי לפחד, וזה מאוד טבעי, וזה מאוד אנושי, לא לרצות לעבור את אותו כאב שוב ושוב, זה אנושי. נכון.

נכון.

ואולי נכניס פה רגע מילה על החמלה. כי באמת אנחנו צריכים לזכור שכמו שאת אומרת, זה אנושי וזה טבעי, וזה לא יכול להיות שלא... זאת אומרת, מי שלא קופץ למים לא נרתב. זאת אומרת, אנחנו נחווה את הדברים האלה. אז... באמת אולי רגע נדבר על זה, על המקום של החמלה העצמית כמה היא חשובה להכניס אותה בשביל לעבור את הדרך הזו. חמלה

עצמית זה... חמלה זו מילה ענקית, שיש בה המון המון יופי. היא לא רחמים, היא לא... אין בה שום היררכיה. היא

ביטוי של אהבה עצמית. חלוטין.

ואני חושבת שזה באמת, אני יכולה לומר עליי, התיקון הכי גדול שלי זוכם לפנימית, ואני מתרגלת את זה כל הזמן, כל יום. כי בילדות שלי היו לי המון המון חוויות מאוד מאוד, זאת אומרת אם היית שומעת על הילדות שלי ואת תשמעי בהרצאה שלי, את תהיי מאוד מופתעת שהאישה הזאת יושבת מולך, זה מה שהיא עברה בילדות, לא דברים קשים, לא אונס, לא ממש לא, אבל החוויות שחוויתי, תמיד אני אומרת שהילדה והאישה שאני אין לא... זה לא... אני שיניתי את ה-DNA שלי. מתוך עבודה פנימית ארוכת שנים, החוסר הביטחון של הילדות או הקושי של הילדות אמור ללוות אותנו כל החיים. וכשאנחנו עושים עבודה, אנחנו יכולים לנהל את הילדה, ואז האישה יכולה להנהיג. והכלי הזה של... לחבר את הילדה, להכניס לאהבה. זאת אומרת, המון מתאמנים שלי מקבלים עבודה עם הילד הפנימי שלהם, שבהתחלה הם מסתכלים עליהם בעיניים לא מבינות ואפילו בהתנגדות אדירה, והם יכולים להתנגד לכלי הזה, וברגע שהם מתחילים לעבוד איתו הם מבינים פתאום איזה קסם קורה. קורה שם קסם. אז אני חושבת שחמלה פנימית היא, בד בבד עם הילד או הילדה הפנימיים שלנו, לעשות שם עבודה, ובאמת להגיד, אני בת אנוש, אני בת אנוש, וכבת אנוש יש בי אור ויש בי צל. ולא סתם בראו אותנו ככה. כי כנראה שללא הצל לא היה האור וההפך. ואם אנחנו נסתכל על צל ליטרלי של עץ, אנחנו נבין שרק האור עוזר לנו לראות את הצל. ולקבל, לקבל את כל מה שיש בתוכנו. וואי,

זה כל כך יפה גם הדוגמאות שאת מביאה, כי ברגע שאנחנו מבינים את זה, זה נהיה כל כך מוחשי. ואת יודעת, יש נקודה אחת שעוד יושבת לי מהתיאור שדיברת על החמש שנים האלה של העבודה העצמית, והרבה פעמים מה שאני רואה זה שהופכת להיות דווקא מורגלות אחרת. מורגלות ללבד. זאת אומרת, פתאום אני בחמש שנים לבד, ודווקא טוב לי, סך הכול, ויש לי מקום בארון, ומקום במיטה, ומקום במגירות, ואיך בעצם משמרים את זה? שכמה שאני לומדת לאהוב את עצמי, ושכיף לי עם עצמי, ואני בגילוי עצמי, ומאוהבת בי, ועושה דברים, ונוסעת, ותעשה, ואני עם חברות וכולי, שזה לא יהפוך להיות למורגלות, שקשה לי יהיה בסוף להכניס מישהו לתוך החיים שלי. כי נכון שאני אומרת לזה, אני רוצה גם שיהיה מישהו שיחווה איתי את האהבה הזאת, אבל שאני יצליח לשמור על זה שאני אוכל, לשנות את ההרגל הזה שלה להיות לבד, כי זה נשמע שאצלך באמת עשית עבודה ועדיין היית בפתיחות לזוגיות. ואני הרבה פעמים פוגשת אנשים שהם רוצים, אבל הם לא באמת בפתיחות לזה, כי הם מאוד התרגלו למצב שלה לבד. אני

אשים כוכבית על מה שאת אומרת מאחר, ואני חושבת שגם כשאתה רגיל להיות לבד, בסוף, אנשים שרוצים אהבה, זה לא ההרגל שיעצור אותם מלחוות אותה. אני חושבת שהם ישתמשו במשפט, אני רגילה להיות לבד, אבל מתחת למשפט הזה יושב כאב. זאת אומרת, זו הסתרה של אמת בעיניי. כי אם אני רגילה להיות לבד ולכן אני לא רוצה להיות בזוגיות, אני לא קונה את זה. אני חושבת שיושב שם... זאת אומרת, אם היא תאמנת, נגיד לצורך העניין, הייתה אומרת לי, כל כך התרגלתי לבד, אז הייתי מנסה לשאול אותה שאלות בשביל להבין, באילו מקומות של זוגיות היא חבדה המון המון כאב, אפילו בילדות שלה, לאו דווקא זוגיות, כן? יכול להיות שהיא צילמה הורים שהזוגיות שלהם הייתה לא טובה, והתת מודעה שלה כל כך שתה את זה, שהיא פשוט נמנעת מזוגיות, ולכן היא מספרת לעצמה שהיא מאוד טובה לבד. ולכן אני אוהבת את עולם האמון, כי דרך שאלת שאלות, שזאת האמנות בעיניי בעולם הזה, זה באמת להקשיב לסיפורים שהם ספרים לעצמן, ולשאול אותם שאלות מכל מיני כיוונים בשביל שהם רגע יתחילו להבין מאיפה הם פועלים. וזה לרוב, כמו שאמרנו מקודם, בן אדם שנפגע. לא סס להיפגע שוב, ולכן הוא ישים עליו את המגננות. ורק שהוא יבטח בעצמו, הוא יוכל לאט לאט לשחרר אותן. נכון.

אני מסכימה איתך. ובסוף הכל זה לטוב ולרע סיפורים שאנחנו מספרים

לעצמנו, ותמיד אני אומרת, אז תמציא סיפור טוב. זאת אומרת, עוד עמד זה לספר סיפור פחות, אז בוא נמציא סיפור טוב, בוא נספר

סיפור שאני נפלאה, ורקה, וטובה, ויש לי מלא מה לתת, ויש לי מלא אהבה, במקום לספר את החסרים שלי לעצמי. אז...

זה באמת לבחור להסתכל על העולם ועל עצמנו בעיניים טובות ולא בעיניים חסרות. זאת אומרת, וגם אם אני רבה עם הבן זוג שלי, עדיין אני אגיד, אם אני מסתכלת בעיניים טובות, גם בריב עכשיו, אז רגע אני מזכירה לעצמי מה הדברים שאני אוהבת בו, ומה הסיבה שהתחברתי אליו. ויש ימים שגם בא לי להתעסק רק בחסר. גם שלי אגב, לא רק שלו. אז אני נותנת לדבר, משחררת, משחררת, משחררת, אבל מחזירה אותי, את יודעת, למקום המלא. כי עוד פעם, כשאנחנו נשים את הפוקוס על הדברים הלא טובים. זה מה שאני משוך לראות שוב ושוב ושוב. המשמעית.

נכון. אז בואי ככה נסכם למי שמקשיבה לנו כמה דברים חשובים. אז בעצם דיברנו פה על הרבה מאוד דברים, אבל ניקח רגע את העולם של הזימונים. אז אם אנחנו יכולות לעשות כמו איזשהו flow של ממש כמה נקודות של איך הזמנת מציאות עובדת בצורה מיטבית מה... ידע, ניסיון והתנסות שלך. אז

מה את אומרת על זה? אז מה שנעשה, קודם כל אנחנו נכתוב את התאריך של היום שאנחנו כותבים את הזמנת המציאות, רק שנה אחת קדימה. כשכל הזמנת המציאות כתובה בלשון עבר, כי מה שאני כבר רואה הוא קרה בחיים שלי. כשאני מאמינה שזה כבר קרה, זה יהיה חייב לקרות. ולאבדי, לאבדי, אלף אלפי הבדלות, אני אגיד שאני שמעתי אתמול סיפור על אמא של איתי ומאיה רגב, שנגעה לי בצורה בלתי רגילה. כשהם היו בשבי, הבנתי שהיא הסתובבה בעיר, מקנתה להם בגדים, מקנתה להם טלפונים, ואנשים חשבו שאיבדו את זה. אבל מה שהיא עשתה היא בעצם זמנה המציאות. שאין מצב שהם לא יחזרו. היא התנהלה כאילו הם מיד מיד חוזרים, והיא זכתה על הנס הזה. זה מרגש, נכון? זה... ששמעתי את זה עלו בדמעות. אז זה מבחינתי הזמנת מציאות. גם אם היא לא כתבה את זה, היא התנהלה ביום מיום שלה, בידיעה מוחלטת שהילדים שלה יחזרו, ואותי זה מאוד מרגש, כי זו עבודה מאוד מאוד מאוד לא קלה, זה מאוד מאתגר, בטוח ובטח בתנאים כאלה. אז בלי לזה מנסוביות, זה קלה קלות יחסית למה שהאישה הזאת הייתה צריכה, ולצערנו עוד הורים כאלה שמתמודדים עד עכשיו. אבל אני מספרת את זה כי זה כל כך קיצוני ועדיין מוכיח שבגלל שהחזיק את האמונה הזאת והתנהלה דרכה, זה קרה. אוקיי?

באמת ההתנהלות היא ברמך העברנו. זאת אומרת, זה לא רק ללכת לקנות מהפה החוצה, מה שנקרא, שאתה אומר, טוב, נו, אני אקנה כי... אלא כי אתה כבר מדמיין אותם לובשים את זה, ומתעסקים בזה, ונהנים מזה, ואיך אתה נותן להם את זה, ורואה את הכול, זאת אומרת, זה ממש... זה לא רק ההליכה ללקנות, זה בדיוק כאן, זה לא רק לכתוב את הזמנת בצד, זה פשוט להיכנס לאפליקציה כדי להגיד שהייתי שם חצי שעה. אלא ללכת ברחוב ולהרגיש שכבר הכרתי אותו, שאני באנרגיה, בתדר הזה של המאוהבת, מחלוטין, וגם

איזה כיף שזה עוד מעט באמת תכף קורה לי. אני ממש, אני הייתי ישנה חודשים במיטה, והייתי אומרת, איזה כיף לי, שאני עוד מעט מכירה את אהבת חיי. הייתי מתרגשת, היו לי צמרמורות בגוף. כל כך האמנתי בזה, שהרגשתי את זה. עכשיו, לא היה לי התנאיה למתי זה יקרה. ידעתי שהיקום... גם

זה חשוב, שאנחנו בלי התנאיות. אין

התנאיות, ידעתי שטיימינג, הוא הכול אגב, כן? טיימינג זה סופר חשוב, וידעתי ששמחתי על היקום, על בורא עולם, תקראו לזה איך שאתם רוצות או רוצים. שמחתי שזה הגיע בעת הכי נכונה לי. ולא סתם אגב, לא הכרנו חצי שנה לפני, כי הוא היה בתהליכי פרידה שנה וחצי, וזה היה טוב שהכרתי אותו שהוא כבר זמן מאחרי, את יודעת, זה היה מדויק, הכל היה מדויק. וכשאנחנו מוכנים להסתכל על הדברים מתוך הכל מדויק, אז אין לנו דבר כזה של לאבד אמונה או לאבד צבלנות, או לומר לי, זה לא יקרה. זה יקרה בזמנו. נכון,

וגם לא לדחוק. לא לדחוק ביקום, הרבה מיני דברים. זה כמו שאני לא רוצה שמישהו ידחוק בי, לתת לי משהו שלא בא לי לתת עכשיו. לא לדחוק, כשאנחנו דוחקים ומתלוננים ו... או עבדים. כשאנחנו

דוחקים, אנחנו מרחקים. בדיוק.

כוח

המאמץ הוא כוח ההתנגדות. נכון.

אז

אנחנו נחדד בכמה מילים לגבי תאריך של שנה שעברה, אנחנו כותבות הכל בלשון עבר, אוקיי? כמו שאמרתי, עדיף לקרוא את זה כשאנחנו בגלי אלפא, שזה בוקר ממש ממש בקימה, ממש, לא לקום לצחצח שיניים, לקום ולקרוא את זה. ואפילו לעצום את העיניים ורגע להרגיש את זה בגוף ולהעלות חיוך, ואותו דבר לפני השינה. ממש ללכת לישון עם זה, זה גם ישפיע לכם על חלומות בצורה נעימה. ובעיקר להחזיק את התמונה, את התודעה ואת האמונה שהדבר הזה עומד לקרות. זה הכי חשוב. כי בלי אמונה, זה לא משנה כמה דפים נמלא, זה כנראה לא יקרה. נכון.

ולדעת

שגם אם זה לא קרה עכשיו, זה לא אומר שהזימון לא עבד. זה אומר שאני בסך הכל לא סיימתי את השבעים מבחנים שלי, ואני צריכה להמשיך לעמוד בהם. וזה

יקרה. נכון.

וואו,

איזה כיף היה לדבר איתך, ובאמת, איזה

כיף למי שהולכת לשמוע את זה. איזה

כיף, ואיזה כיף שאת באה ביום רבי ב-11 ל... אז

באמת, בואי תספרי לנו איפה אפשר לפגוש אותך. אני...

הפעילות שלי היא באינסטגרם בעיקר, שם אני מעלה גם את תאריכים של ההרצאות שלי, ההרצאות ממש לפני המלחמה. התחלתי לתת ההרצאה באולמות גדולים, ואז פרצה המלחמה, ולא ידעתי מה לעשות, ואז חברה שלי אמרה לי, תשיב בבית. אמרתי לה, לא מכניסה אנשים אליי הביתה. אבל אז הבנתי שבעצם יותר חשוב מהלא מכניסה אנשים הבית הזה, אני רוצה לתת ערך לאנשים ואני רוצה לגעת במחשבות שלהם ולייצר להם סימני שאלה, כי סימני קריאה הם עצירה מבחינתי, ורק סימני שאלה מייצרים תנועה. אז אמרתי, אוקיי, אז אני אעבור את המחשב הזה עם עצמי, ואני אשמוך שהיקום ישלח לי אנשים מדהימים אליי לתוך הבית, וכך זה קורה. וכשאת

אומרת אנשים, זה נשים וגברים, או שזה רק אנשים? גם

גברים, ברובה אנשים, אבל להפתעתי מגיעים גם גברים, שמאוד מתחברים לערב הזה, וזה מקסים לראות את התכנים האלה מגיעים לכולם. וקורה כאן ערב קסום, זה קורה אחת לשבועיים בערך, מגיעים אנשים שלא מכירים אחד את השני, את השנייה, וזה... ואיך שזה מתחיל ואיך שזה נגמר, זה כאילו הם היו איזה כמה ימים ביחד. יש משהו במריחה, ובדרך שהערב הזה קורה, שזה... זה קסם. איזה כיף. ממש.

אז זאת אומרת שהכל אפשר לראות באינסטגרם, אנחנו כמובן עושים קישור לעמוד שלך, כדי שכולם יוכלו לראות. ואני

מפרצה... באלו תאריכים, וזה ערב באמת שווה, מאוד כיפי. ולפרטי אפשר להגיע? אני

באה, ברור, אני כבר כתבתי לכולם, אני יודעתי לעולם שאני מגיעה. מגיעה,

את מגיעה. ו-11 לספטמבר, 11 ל-9 ב-8 בערב, וכמובן את הארצות הבאות אני מעלה אצלי בדף. אני

רוצה להגיד לך תודה. תודה

שבאת. מאהבה. קיבלת שמי עם תפקיד מאוד גדול, אדר. כפי שלאדר זוהר, תחשבי. וכי שמך כן את, אז תודה. תודה

רבה, ושמחתי ממש להכיר, ואנחנו נפגשות בקרוב. נכון.

ונשחרר את כולם בעל פסיקולריה. ממש. זה נכון. דברים טובים קורים. נכון.

אנחנו נתראה בפרק הבא של מדברים זוגיות מעשית. ועד אז, עקבו אחריי באינסטגרם, adarzohar1, ושתתו קצת באתר שלנו, יש שם הרבה דברים מעניינים. המרכז

לזוגיות מעשית, adarzohar.com. מחכה

לראותכם.

ביי.