פרק 68 - קשיים במציאת זוגיות - פרק משותף עם דנה חיימזון
24 Sept 2024 · 47 min
Hdar Zohar and Dana Haimzon discuss internal barriers to finding healthy relationships: limiting beliefs, lack of self-love, unrealistic expectations, and fear of missing out. They cover practical tools like yes/no lists, defining needs, and distinguishing what you can compromise on. The episode includes a homework exercise: sit with pen and paper, examine your own behavior, and measure whether your actions match your understanding.
Chapters
כל הטובים תפוסים. מכירים את המשפט הזה? כל מה שקשור ללמה אני לא נמצאת בזוגיות שאני רוצה להיות, מה מונע ממני להיות שם, מה עם המחסומים, מה עם המחשבות שמלוות אותי, בשיחה סופר סופר עמוקה, מרתקת ופרקטית, עם האחת והיחידה. אדר זוהר, רק ללמוד ממנה. אל תפספסו, כבר מתחילים. אדר.
היי. איזה כיף לי להיות פה.
איזה כיף לי שאת פה. אנחנו ככה, בזמן שוויטלי ארגננו את הבדיקות, של הסאונד, של המצלמות, ציוד, טוב טוב, ויטלי, אין משהו שלך גם שלך. התקשקשנו ממש מעט על מציאת זוגיות ועל נושאים של... משהו שמאוד מאוד התחברתי ומאוד אהבת, היא שאת אמרת, זה שאנחנו יכולים להיכנס לתוך זוגיות מסוימת, עם קשי מסוימים שנדע לחפות עליהם, נגדיר את זה ככה, עוד מעט נפרק מה זה אומר, אבל זה יבוא לנו מה שנקרא בבק אופיס, בדלת האחורית, בתוך הזוגיות עצמה, נכון? נכון, ממש ככה.
לגמרי. זאת אומרת, גם אם אנחנו הצלחנו לעבוד על עצמנו ועל הבן זוג שלנו, ויצרנו את הזוגיות במאמץ רב, שכבר כאן במילה
מאמץ רב יש עניין, כי כשאנחנו באיזה מאמץ יתר, כבר אנחנו יודעים שאנחנו לא במקום הנכון, אז בעצם אנחנו אחר כך פוגשים את זה בזוגיות עצמה. החוזה הזוגי שלנו לא שוויוני בהגדרה, ולהחזיק חוזה זוגי לא שוויוני לאורך זמן, זה לא משהו שאנחנו רוצים להיות בו.
אולי יכולים, אבל לא רוצים.
תודה שמאת מזכירה לי, שמזכירה לי שאחד מהדברים הכי שכיחים שאני פוגשת לצורך העניין פה, זה, כשאומרת פה, זה כאילו, או בשיחות האישיות עם אנשים, או בקורסים זה, זה פשוט, אני כל הזמן קוראת לזה עונה, אבל זה באמת עונה, זה אני מכרתי לו איקס, וכשאני אומרת מכרתי לו איקס, אנשים לא מבינים שהם מוכרים משהו. מה זה אומר? שידרתי שאני קשה להשגה, הייתי מאוד עמוסה בחיים האישיים שלי, הייתי מאוד מידתית בתחיית היחסים, וברגע שהתאהבתי, אז כל מה שהבאתי איתו השתנה. זאת אומרת, פתאום אני כבר לא עושה מעט את עצמי בקדמת הבמה. עכשיו, זה מונחים שלי קדמת הבמה, היא לא דיברה ככה, אבל כאילו לא ידעתי להיות ראשונה. לא ראיתי את עצמי, לא הייתי קשובה על עצמי, ואני לא מבינה מה השתנה. למה הוא פתאום מתנהג אחרת? אני אומרת, רגע, את מכרת לו משהו אחד, הוא יתאהב במשהו הזה. ברגע שהוא הכיר את המשהו אחר, שהוא פחות יותר תלותי, פחות עצמאי, פחות עם סנטר, פחות מגובש, כן, זה פחות עושה לו את זה. זה את מתכוונת?
אז יש פה ממש שני דברים שאני ככה, בואי ניקח את הדבר הזה. אז כמו שדוקטור הרוויל הנדריקס אומר, בשלושה חודשים הראשונים אנחנו מביאים מוצר אידיאלי. אנחנו באים, החלקים האידיאליים שלנו, אנחנו לא רוצים להראות שום צד שהוא לא הצד, אני קוראת לזה הצדדים הנסתרים, הצדדים שאנחנו פחות רוצים להראות. אין לנו צרכים, אנחנו אנשים בריאים לגמרי, רגשית, נפשית, בריאותית, אנחנו לא מראים שום דבר ואנחנו באים באמת אנשים אידיאליים, ואנשים מתאהבים בזה, איזה כיף, היא באה לטפל בי, איזה כיף, אני כל עולמה, אני האדם הכי חשוב לה, והרבה פעמים היא מרגישה את אותו הדבר. ואז הדבר השני שקורה, זה באמת כמו שאמרת, ברגע שיש רגשות, אז כל הסיפור מתהפך. כלומר, אני יכולה לשלוט בסיטואציה כל זמן שאני לא מעורבת רגשית. אבל וואנס, הלב שלי, מה שנקרא, פה על השולחן, הפחדים עולים, וכשהפחדים עולים, אז שם אני...
השיקול דת, השיקול דת נפגש ממש בצורה הזאת, ואז יש באמת הצפה מאוד גדולה ש... אני אומרת הצפה, הכוונה שבאמת הצרכים הרגשיים שלי והפחדים שלי שאני לא יודעת לתת עליהם מענה, הם יוצאים מחוצה. ואז יש פה כן אלמנטים של תלות ויש פה עניין של ציפייה מאוד גדולה שמולידה את ההחזבה. ובכלל, את יודעת, אני שמה לב שאנשים מרגישים שהם יותר אוהבים את עצמם כשהם בתוך זוגיות.
זה מעניין. אז אני ממש מסכימה, אבל יש גם את אלה שזוגיות כל כך מייצרת אצלם פחדים של דחייה ונטישה, שכל הצדדים הלא יפים שלהם יוצאים מצדדים. כאילו היא מוציאה מהם את החלקים הלא יפים. זאת אומרת, אז באמת אנחנו מאוהבים בעצמנו ומאוהבים באדם השני, כי זה שיקוף. בסוף אני מול מראה ועם מישהו אני מורשה לעצמי להאמין שהוא אוהב אותי, אז באמת אני אוהבת אותי יותר. אבל כשאני לא אוהבת אותי, כמו שאמרת לפני שהתחלנו, שהכל מתחיל מהמערכת היחסים שלנו עם עצמנו, שאני לא אוהבת אותי, אז אני לא יכולה להאמין שהוא אוהב אותי, ואני כל הזמן עסוקה בהוכחות, במבחני אהבה, ואם הוא אוהב אותי, ואם הוא לא אוהב אותי, ואז בעצם השיקוף שמתקבל אצלי הוא לא השיקוף של גם שיש במי את מה לאהוב, ואני מרגישה פחות טוב, ולפעמים הדבר הזה מייצר סטרס מטורף, שהוא הורס את המערכת היחסים, כי אני לא מסיכה לעשות את מבחני האהבה האלה. כי אני לא מאמינה שבאמת באמת אוהב אותי. וכל הזמן יש את האמונה הזאת, שאם הוא יגלה מי שאני באמת, אז הוא יפסיק לאהוב אותי. ואז אנחנו כמו באיזה מרדף הסתרה אינסופי, שמכניס אותנו ללחץ, ובסוף...
אז בעצם אני אומרת שרוב האנשים השקיעים יותר בהגנות שלהם מאשר בליות הם, וכשאני שואלת אותם מי אתם, הם לא יודעים לענות על השאלה הזאת. הם לא יודעים, כי הם נורא מיומנים בלבחון גבולות, כמו שאת אומרת, ולהשקוט את עץ החיזוקים האינסופי. ולעשות מבחני קבלה.
ממש.
מערכת התשה שלמה שאני באמת מאוד מאוד מאמינה שזה מאוד מאוד שוחק. ולראות עד כמה אתה רוצה ואיך אתה גיוועים. והדברים האלה הם לא באמת אני, זה הפחדים שלי שמנהלים אותי. ואת אמרת מקודם את המילה מחסומים או חסמים. בואי תחריבי על זה.
אוקיי.
אז באמת יש חסמים כאלה מאוד שכיחים במציאת זוגיות. יש את האמונות הרופחות, שאם זה לא
קרה לי עד היום, אז למה שזה יקרה לי.
יש את האמונות של כל הגברים השבעים כבר דפוסים, שבגיל 36 כבר אי אפשר למצוא זוגיות, שבעידן שלנו לא מתחילים. המון המון אמונות שהאמונות האלה מנהלות, הן הופכות להיות המציאות שלנו, כי האמונה שלנו יושבת על פחד ומייצרת התנהגות. ואז ההתנהגויות שנובעות מהאמונות האלה, הם גם הם חסם, בין אם אני נכנסת למיטה בדייט השני והשלישי כי אני לא מאמינה שמישהו רוצה אותי או ירצה אותי, בין אם אני נמנעת פשוט מדי איתי, ממנעות, זה אחד החסמים הכי שכיחים שיש, אני פשוט, למה אני בכלל אתרך לצאת? אם ככה כל השאבים תפוסים, או אני לא מאמינה שמישהו ירצה אותי, אז יש לנו אמונות והתנהגויות שמגיעות ביחד, והם בהחלט חסם. יש את התפיסה העצמית, זאת אומרת, כל זמן מיש אמונה של אם אני לא אהב אותי, אז לא יוכלו לאהוב אותי, זו אמונה נכונה. אני אומרת לאנשים, אל תשנה אותה. להפך, תעבדו על המקום הזה, תלמדו לאהוב אתכם. אל תסכימו לקבל את זה שמישהו יאהב אתכם בלי שאתם תאהבו את עצמכם. זה לא עובד.
זאת אומרת שהאמונה של האנשים, קודם כל, היא מאוד אלוטומט. הם לא באמת עוצרים להבין שהעבודה היא מבפנים לחוצה ולא ההפך. זאת אומרת, הם ניזונים מתוך יזוקים כדי להגדיר את עצמם, ולא ההפך. אבל אם אנחנו הולכים בפופולה, חסרים, כשאני חושבת, כאילו, כשאנשים אומרים לי, אני שואלת אותם, למה הם לבד? התשובה הכי הכי שכיחה, זה כן אף אחד בחוץ. דנה, את לא מבינה, שוק, כל הטובים דפוסים.
בדיוק, כזה. ואף אחד לא מתחיל היום. ואת יודעת, יש גם, יש את המקום הזה, ויש עוד שני דברים בהקשר הזה, שאלף, יש לי ציפייה שבדייט ראשון אני כבר ירגיש שזה זה, וזה לא קורה, זה קורה רק לאחד עשר אנשים, אחוז מהאנשים בממוצע, שהם מתאהבים במבט ראשון, הרוב המוחלט בדייט רביעי חמישי עד העשירי. זאת אומרת, זה לא קורה.
שהקליק קורה, את מתכוונת?
שהכימיה. אתה צריך להתחיל מהבסיסית, לא איזה... אבל יש ציפייה שהשרן ירגיש. וזה לא קורה. וזה חסם מאוד בולט. כי אנחנו מגיעים בצורה שאנחנו אנשים מורכבים. זאת אומרת, המורכבות שלנו היא כזו שעד שאנחנו לומדים להכיר, ועד שאנחנו נפתחים, ועד שמישהו מולנו נפתח, ואנחנו באים בסטרס של הרעיון עבודה, ואם נתקבל ואם לא נתקבל על ידו, ומעבר לזה, שלוקח זמן. אנחנו, יש כאלה שצריכים את הריח, ועד שאנחנו מייצרים מגע, רק אז אנחנו מבינים אם הריח עובר אותנו, זאת אומרת במוח שלנו, אם אנחנו מקבלים שדר, שיש פה התאמה גנטית, ואז אנחנו בעצם יכולים להרגיש את החיבור. זה קשור למסוגלות שלי להכניס מישהו לתוכי, באמת אני מביאה איזשהו, אני תמיד אומרת, זה נשמע הרבה פעמים, כמו במפגשים הראשונים באימון, שיש בן שכאילו מישהו לחץ על הטייפ, ומספר לי את הסיפור שהוא סיפר כבר אלף פעמים, אז ככה גם אנחנו הרבה פעמים מגיעים לדאטה, אז לא מכירים אותנו באמת. ואז רגע אחד, והדבר הזה דורש התפתחות, דורש רגע עוד קצת, אתה יודעת, גם אנחנו מגיעים הרבה פעמים למודי ניסיון, ותחיות, ומכאובים, ורגע לבדוק את זה, ואם הוא אמר ככה, ואם הוא לא הציע לי, שהוא יקפיץ אותי, ושהוא יבוא להסיע אותי, או אם הוא לא הוציא ישר את הארנק, או אם, כל מיני דברים שחושפים.
המון חוקים. שהם מאוד מקבילים אותנו, גם יותרה מזה אני שמה לב שאנשים יש להם מאוד מה שנקרא איזשהו פרופיל, שהם מאוד נצמדים אליו, למה אני מחפשת.
רשימת המקולת שאין דבר גרוע מזה בעיניי.
ואז מדהים שאחרי שנים את פוגשת אותה או אותו, עם האנטיטזה לרשימה, כי אין חוקים באהבה.
אז אני מסכימה שאין חוקים, אבל את אמרת מקודם, אנשים קשה להם לדעת מה זהות של עצמם, אנשים גם קשה להם לדעת מה הצרכים שלהם. זאת אומרת, לפחות בתהליכים אצלנו בזוגיות מעשית, אחד הדברים החשובים שאנחנו עושים, מאיפים רשימות מקולת ובונים קלסטרון. כלומר, הקלסטרון מתחבר לצרכים שלי. אני רוצה להבין מה באמת אני רוצה להרגיש, מי אני רוצה להיות שם, מה הצרכים שלי, מהצד השני. וזו השאלה שהרבה אני שואלת, כמו שאמרת, מי אתה, והם לא יודעים מה לענות, אז גם מה הצרכים שלך.
כי הפוקוס של אנשים זה יותר על השלילה. הם יודעים להגיד מה הם לא רוצים. או, גם אני אומרת את זה באחד מהפרקים הקודמים, שיש אנשים נטייה לבחור, דרך אגב, בפרק ב', את האנטיטזה לפרק א', אבל מי אמר שמה שנכון לי זה האנטיטזה של פרק א'. יכול להיות שאני מפצה על איזשהו חוסר, אבל זה לא אומר שזה באמת מה שאני צריך שיהיה לי.
נכון. ואת נוגעת פה במשהו נורא חשוב, שהוא התדמית. זאת אומרת, אם דיברנו על חסמים, אחד החסמים העיקרים זה מאיפה אני בוחרת, מהמהות או מהתדמית. זאת אומרת, כשאני בוחרת תזה, ואז אנטי תזה, או לפי רשימת מקולת, בדרך כלל מה היא תהיה? לפי מסננות אהבה, שגדלתי עליהן בבית שלי, עם ההורים שלי, שאמרו לי שזה טוב וזה לא טוב, ורק אם הוא יהיה עשיר גבוה, מצפון תל אביב, קצין בצבא, הוא מישהו שאני אמורה לאהוב. ואז אני מגיעה לדייט הזה, ולא, אני לא מגיעה לדייט הזה, זה לא קורה לי. ואם את שואלת למה אין כימיה, כי אני מחפשת תדמית. וכשאני מחפשת תדמית, זה אחד החסמים הכי חזקים שיש, ובהקשר הזה יש עוד משהו, אם דיברנו על זה מקודם, אולי שני דברים שחשוב לציין פה, זה בעידן הזה יש איזשהו חיפוש אחר משהו מושלם. אם אמרתי מקודם שהוא ישר אני אתאהב, אז גם אני רוצה שכאילו הקולץ לא יהיה מושלם, אבל אין דבר כזה, אנחנו מה שנקרא משתלמים ולא מושלמים, אנחנו תוך כדי תנועה לומדים להכיר, לומדים את עצמנו, את השני, לכל אחד מאיתנו יש את הבאגים שלו. והדבר הנוסף שקורה בעידן הזה, והוא אחד החסמים החזקים, זה הפורמו.
זה?
הפומו. הפיר אוף מיסינג אאוט והפובו, פיר אוף בטר אופשן. כל הזמן נראה שיש מישהו בחוץ.
יותר טוב.
בדיוק. מדויק יותר.
שאני בפספוס.
ואני לא חייב לסבול את המילה מדויק, באמת. מדויק יותר, טוב יותר, נכון לי יותר. מה זה מדויק? אני כל הזמן אומרת שמדויק זה אומר, אני לא רוצה לשלם מחיר, תבוא לי 100, מוכן.
את יודעת מה זה אומר? זה אומר שלאנשים יש קושי ביכולת העמקה שלהם. זאת אומרת, במקום אני עכשיו יושבת פה עם מישהו, ואני, מה זה, אני נותנת לעצמי הזדמנות. אני לא רק נותנת לו, אני גם נותנת לי את ההזדמנות לבחון את הדברים בלי הרעשי הרקע, בלי הבק אופיס של מה שמעתי בבית, כל מיני חוקים של עשה או אל תעשה, באמת מתוך מקום, שכמו שאת אומרת, ואומרת בצורה נורא מדויקת, אחרי שיש לי איזשהו פרופיל מתוך הבנה רגשית, לצרכים הרגשיים שלי, מה אני באמת רוצה שיהיה. ואז אני הרבה יותר מדויקת פנימה, אבל אין דבר כזה, המאה אחוז.
בדיוק.
והמאה אחוז, דרך אגב, זה גם עניין של להבין, וזה בסדר, שאני אוכל להגיד, אוקיי, יש דברים שיותר קל לי להתפשר עליהם, ויש דברים שיותר זה מצוין.
נכון.
אבל אני צריכה להבין אותם.
לגמרי.
כי אחר כך, זה כמו שאני עלה על הרכב עכשיו, ואני אגיד לך, בואי, תגידי לי לאן? אני אגיד לך, לא יודעת. בוא ניסע. אוקיי? אני לא יודעת לאן אני נוסעת. אז אני אוכל להחליף מלא דייטים ולפסור אותם בשנייה אחת. מבלי להבין בכלל אם הם נכונים לי וזה אני חייבת לתת איזשהו סיפור קצר קצר מאוד מדויק ישבה אצלי מישהי אני לא יכתית לך עכשיו אני עשרים שנה בתחום אני יכולה להגיד לך לפני חמש עשרה שנה והיא באה למציאת זוגיות ואני מה שנקרא זה היה לי שפע של זמן באחד מה מה שנקרא במפגשים המתקדמים שלנו אמרתי בוא נעשה את המפגש הבא ברוטשילד היא אומרת לי מה אמרתי לה בוא נצא, הוא אמרת לי את רציני, אמרתי אני רוצה לראות הלכה למעשה עכשיו וישארנו באיזשהו בר, דרך אגב סיפרתי את זה בדיוק לפני שבוע בקורס שלי ואמרתי להם סיפרתי להם ככה ישב מישהו שהסתכל עלינו חייך הוא אמרת לי אוי דנה הוא ממש לא הטעם שלי אמרתי אתה לא אז לא. הקיצר היה איזשהו רגע שהלכתי לשירותים וכשיצאתי ראיתי שהוא ניגש והם דיברו ואני ראיתי אותה צוחקת ונענית והכל טוב ויפה ואמרתי טוב דן אקחי לעצמי אחרות כמה דקות אל תחזרי. כשחזרתי אחרי רבע שעה כי בוי אתה יודעת באיזשהו שלב אני צריכה לחזור אז הוא היה מאוד פרנדלי ואמר, אני נשוי, שם את זה על השולחן, אני לא באתי להכיר, לא באתי לשום דבר, גם אשתו התקשרה ואז הם פתאום, כאילו הוא כזה מייסט גאי, כזה מאוד פתוח מאוד זה, הוא בא וסתם אמר שלום והלך, לא היה לזה שום משהו יקרה, המשך, אוקיי? וראיתי איך הפנים שלה נפלו, כשהוא הציג את הדברים כאילו ככה, ואז אמרתי לה, מה? היא אומרת לי, תורה, כזה אני צריכה. אמרתי לה, איך כזה אתה צריכה? אמרת לי קודם שאין סיכוי שאת יוצאת איתו. היא אומרת לי, כן. ברגע שהוא פתח את הפה, הוא כזה קריזמטי, והוא סוחף, הוא כזה, כזה פרן לי. אמרתי לה, תראי איך שפעת את אותו, בגלל שבנירות הוא לא בדיוק מה שרצית. אמרתי עכשיו בדיעבד, אם הוא היה היפותטית עכשיו פנוי, הייתי יוצאת איתו, האמת לי ברור. אז זה מאוד מאוד מתכתב עם מה שאמרת על הפרופיל, כלומר כמה אנשים יכולים לשלול אנשים, גם בדייט.
נכון.
בגלל שזה לא קרה כמו שציפו שזה יקרה בדייט הראשון, והוא לא ענה לספר החוקים, וזה נורא שחור או לבן אצל אנשים בדברים האלה, אין גמישות מחשבתית.
וזה שני הדברים שאתה חייב בשביל להצליח בזוגיות, אפרופו מה שאתה מתחיל ואיך אתה ממשיך, זה היכולת שלך לוותר ולהתפשר, כי זה החיים. אתה רוצה פנטאוס בתל אביב, אבל בסוף אתה תיקח פנטאוס בחדר, כי מה לעשות? זה מה החשבון בנק שלך יכול כרגע... לשלר שעות לעצמך, ולאט לאט תתקדם. אבל בסוף, פשרות וויתורים, זה אין אופציה אחרת. וגמישות נפשית בעיניי, זה הדבר שאדם שרוצה להיכנס למערכת יחסים, זה אחד הדברים הכי חשובים. ואנחנו צריכים להבין שאנחנו לומדים להכיר, וקצת היום האפליקציות שאתה מסתכל בתמונה, וזה מה שנקרא חריצת הגורל של מי שמור לך, כמו מוצר המדף. בדיוק, אני בוכה את הטלוויזיה הזאת או את זאת. אבל בסוף, בסוף, בסוף, גם שם אני אומרת, קחו דקה, תקראו, תסתכלו בעיניים, תנסו לראות מה האדם משדר, כי זה הרוב ההיכרויות שהיום אין מה לעשות. זאת אומרת, אם בעבר זה היה דרך
חברים, דרך מקומות, היום זה התהפך, היום רוב ההיכרויות, אם דרך אפליקציות נאהב את זה או לא, אנחנו הולכים לכיוון הזה. אז אנחנו צריכים לדעת, להתעסק עם זה, נכון? להסתכל, לנסות לראות את המעבר ולהבין, שגם שם אנחנו לא מגלים ברגע הראשון מי עומד מולנו. לוקח זמן גם לנו להיפתח.
נכון.
וגם לצד השני. ואנחנו צריכים לבוא, אני תמיד אומרת, את דיברת על 100 אחוז. אני אומרת לך, צריך רק 51 אחוז. שיש לו אחוז אחד יותר. מהפעילה.
כן?
מאשר לא.
מאשר לא.
יש 51 אחוז?
לכי.
יש שלושה, תמשיכי עוד דייט. יש שלושה דברים טובים שאת מוצאת בדייט הראשון? יופי, בדייט הבא תמציא עוד שלושה דברים. אל תתני לה חמישה הלא טובים לנהל.
אנחנו נמצאים בחברה מאוד שיפוטית, ואני חייבת לבוא ולהגיד שאחד מהדברים שאני נורא מאמינה בהם, זה לא להקשיב לאנשים. אני קודם אומרת, אל תקשיבו לסביבה שלכם, תשאלו את עצמכם.
נכון.
זה המדד, כי מספיק שאותה אחת תחזור מדייט. והיא תישב עם חברה ותשתף אותה. והיא תגיד לה, אה, ככה? אני לא הייתי ללכת עוד פעם. והיא טיפה, מה שיקרה, לא מגובשת פנימה, וההשפעה החיצונית מאוד מכריעה, פופו עוד חסם בדבר הזה.
נכון.
זהו, היא פוסלת אותו על הסף, כי גם מאוד זה עניין של מה אנשים יגידו.
ממש.
מה אימא תגיד, והאחות הגדולה. נכון. והאם הוא שווה לאקס שאני עושה בו השוואות.
שזה בכלל חסם...
השם ירחם ויציל, אני אומרת, אלוהים, זה לא נגמר.
ממש, שני המילים שאמרת.
לא יכולה לרדת, צריכה להעלות.
אקס והשוואות, לגמרי. ועוד מיוחד אם זה היה אחד כזה שנקטע בעיוות, נגיד יש לי הרבה כאלה שמגיעות, זה היה אחרי הצבא, והוא נסע לטיול הגדול, והם לא חזרו, ונשאר רק השלב של ההתאהבות, שעוד לא גילו בכלל את המקום, והם יכולים לתקע על זה, לפעמים הייתה לי מישהו נתקע 16 שנים. עם עשר שנים, המון שנים, על הזיכרון ההוא, הוא כבר נשוא עם שלושה, הם עדיין מחכות לדבר הזה, למושלם כמו שירגישו. אבל זאת הייתה אהבה ראשונה והתאהבות, וזה לא אומר עדיין כלום על האדם שהוא, ואנחנו מספרים לעצמנו סיפור וגם עושים אידיאליזציה. זה הבעיה עם אקסים שאנחנו פתאום שכחנו להם.
חדוש.
מה, שכחתם להם את כל ה...
בוסטר מעל המיטה, בוקר וערב לפני השינה. אבל במבחן תוצאה הוא לא ספק את הסחורה, בואו.
בדיוק, בסוף אתם לא ביחד.
כן.
זה לא משנה רגע אם את לא רצית אותו בגלל מה שהוא עשה או לא עשה, וזה לא משנה אם הוא, אז הוא לא יכול לתת לך את מה שאת רוצה. בסוף, אנחנו שורחים להסתכל על החלקים האלה ואקסים, זה מעכב, מטורף שקיים אצלנו.
ממש ככה, זה משהו שאנחנו כאילו מנותקים מהסיבה המקורית, ואנחנו כבר מייצרים שם משהו לגמרי אחר. ויש עוד איזושהי חסה מאוד מאוד גדול, שאת יודעת שהוא בפועל גם לא קרה. זה יותר סיפור שאנחנו בונים לעצמנו. של אנשים שיושבים פה ואומרים לי, אני לא בקשר, לא בזוגיות, גם מספרים, מה שנקרא, חיים עוברים לידם עשר וחמש עשרה שנה, וגם יותר, בן פרק א', היא לא יצא מאז, מהגירושים, מה שנקרא, לא יצא לדייטים, כמה זמן עבר? עשרים שנה. ולמה? יש פה פחד. ההימנעות הזאת, שציינת אותה מקודם, אבל היא לא מבוססת. זאת אומרת, זה, את יודעת, אני תמיד אומרת, בכל דבר בחיים, האמת נמצאת בפרטים הקטנים. וזהו, שהפרטים הקטנים הם כל כך מטושטשים ואין נימוקים, שהאמונה הופכת להיות מה שנקרא מבוססת כלום.
נכון.
ואני משמיעה לעצמי משהו שאין לי שום סימוכין הלכה למעשה לפדות את האמירה הזאת בשביל להבין לעצמך מה ביססתי אותה.
נכון.
ואני מייצרת לעצמי פחדים, וזה מאוד מקבע אותי. ובגלל זה אני גם לא עושה שום דבר כדי לצפת דייטים. כשמישהו אומר לי, אני משקיעה בזה, אוקיי, מה זה אומר שאת משקיעה בדייטים? חברים שלי הכירו לי, יאללה, כמה חברים יש לך? בואי, דבריתי על המעגל הזה. עשר, עשרים, שלושים, כל אחד יביא לך אחד. בסדר? כאילו, אני אומרת, סתם מעניין אותי, זה אנשים שוקרים לעצמם או שרמת הודעה מאוד נמוכה? או שזה גם וגם כל התשובות נכונות?
אז תראי, קודם כל אני חושבת שהרווח שלהם הוא כל כך גדול, מזה שלא משנה מה, הפחד לא יתממש, זאת אומרת, אני לא אחווה עוד פעם תחייה, אני לא אחווה עוד פעם פגיעה, ששווה להם לספר לעצמם את הסיפור הזה, ולהאמין בו, ולחוז בו, וברגע שאני אוחזת במה שהוא אוחז בי, ולכן אני נשארת בלי. בדיוק, אז את יודעת, זה כל הדברים, מה שנקרא שאמרת, ביחד, אבל הרבה פעמים דווקא נראה אנשים, בדיוק כמו שתיארת, שהם יוצאים כל יום לדייט. זאת אומרת, זה יכול להיות אפילו שאני אצא למלא מלא מלא דייטים, אבל, אני בתפיסה עצמית נמוכה. אני באה ממקום מרצה. אני ישר נותנת את כל כולי, מספרת את כל החיים, אחי, כזו עומק שיבה לו בלי סוף, יש מישהו שאומר לי, בסוף הדייטים שלי הוא תמיד בוכה. אוקיי? זאת אומרת, הוא מה שנקרא, מצב מטפלת, למה אני צריך לשלם 400 שקל הפסיכולוגית?
כן, נו.
אז כל המקומות האלה שאני יכולה, ברגע שאני קולטת שאני עובדת בזה, גם אם השיגעתי את החברות שלי וכל יום מישהו, מכיר לי מישהו לצאת איתו, בסוף אני צריכה לשים לב, מי אני בדייט? מה אני מביאה מעצמי? זאת אומרת, כי אני, הדבר הזה שאני אומרת, אני יוצאת למלא דייטים, אני הולכת למלא קורסים, אני לומדת את התחום הזה.
ומחזרת טעויות.
בדיוק, למה? כי בסוף אני לא באמת עושה עבודה, אני עושה וי. אני לא עושה עבודה, אני לא מתבוננת פנימה, אני לא באמת עוברת דרך הפחדים שלי.
אני חושבת שאנשים מחפשים, לכן יש לי קצת בעיה מהמושג כלים, אני אומרת את זה כל הזמן, למרות שאת בקובע אימוני, נכון?
כן.
למה? כי אני חושבת שזה עניין תודעתי. עכשיו, כשבן אדם הולך לכל מיני קורסים והוא מקבל כלים, הוא מקבל כלים על דברים של, כאילו, להבין תמונת מצב ולהשתמש ב-1, 2, 3, בסדר? אבל אני אומרת, בדבר הזה, ואת אומרת את זה כל כך מדויק, יש פה עניין תודעתי שהוא לגמרי שונה. זאת אומרת, זה הרבה יותר עמוק מכלי.
אז רק נעשה דיוק.
נכון שאני באה מעולם האמוני, אבל אני
משלבת המון את העולם הטיפולי. זאת אומרת, אני למדתי גם המון שנים את הנושא של טיפול רגשי וזוגי, ואני בעצם משלבת את שני החלקים האלה. אי אשר להתעסק בעולם הזוגיות כשלמדת הקורס אימון.
זה לא יעבוד.
אז בוא נעצור שנייה פה על הדבר הזה, וזה משהו שנורא חשוב לחדד, כי רוב האנשים שמגיעים אליי, אני לא יד ראשונה. בסדר? זאת אומרת, הם עברו כבר קורסים, ועברו נלפי, כל אחד נלפי מאסטר, וגורו של הגורו של הזן, של המאסטר של הנלפי. מאמן. אבל, ויש באמת אבל, אני חושבת שיש פה חוסר הבנה בסיסית, וזה התפקיד מבחינתי של הפודקאסט הזה, זה להנגיש לאנשים ידע, כדי גם לעזור להם לכוון נכון. כי כמו שאת אומרת, זה לא רק עניין של כלי.
הכלי הוא בסוף.
הוא בסוף, בול. זה המקום של להבין, קודם כל, למה אני נמצא במקום שאני נמצא, ואיך הגעתי אליו.
נכון.
עוד לפני, מה אני בסופו של דבר מקפל.
לגמרי.
ולמה זה נורא נורא חשוב? כי אם אני לא יודעת לזהות את זה, אני לא יודעת לשנות את זה.
זה אומר שאני רק משנה התנהגות. אם אפרופו מגע לפרץ, זה ככה שאני משנה תגובה.
נכון.
אם אני שנה התנהגות ושנה תגובה, אני משמרת את האמונות, משמרת את התפיסה, משמרת את התודעה, משמרת את הפחדים. לא עשיתי כלום, החלטתי...
עבודי על הפרשנות שלי.
בדיוק.
ברגע שאני מבינה את הפרשנות, אז זה הרבה יותר עמוק מאיך אני מגיבה אחרת.
נכון. נכון, ולכן...
הפלסטר הזה, המאות שטחי, יש לציין. ואז אומרים לי, רגע, אבל הייתי בקורס למציאת זוגיות, וזה לא עובד, איך את מסבירה את זה? אז א', אני לא יודעת מה היה שם, אוקיי? ואני גם לא יודעת, יכול להיות שהקורס היה מהמם, אבל האדם לא עשה את העבודה שהוא צריך לעשות.
שזה אגב קורה לא מעט, אני יכולה לספר לך גם עליי. גם אני, 23 שנים כבר, גם בתהליכים אישיים וגם בלימודים של עולם הטיפול הרגשי, תודעות וזוגיות, ובאמת, לא מסתיקה אם אני אהיה מטופלת ואת תלמידה נצחית, אני מאוד אוהבת תודעת תלמיד.
זה חשוב נורא.
אני מאוד מאוד מאמינה בזה שאנחנו עוד לא יודעים כלום כמה שאנחנו יודעים. ואני יכולה להגיד ששנים ראשונות, אני זוכרת שאחרי 5, 6, 10 שנים הגעתי לאיזו פגישה עם המטפל שלי ואמרתי לו, תקשיב אני עושה הכל אבל כלום לא זז. ואז הוא אמר לי, כי את לא באמת עושה. והוא פגש אותי בנקודה שהבנתי מה זה אומר, שאני מגיעה ומדברת את זה ומדקלמת את זה, אבל...
תלמידה מצטיינת.
בדיוק. היא יכולה ללמד את כל העולם, אבל לא באמת עושה, הוא לא עובר דרך הפחדים, לא משנה, לא מתמודדת, לא מכניסה באמת לתוכי, לא... ובנקודה הזאת הייתה תפנית, ושם התחלתי להרגיש באמת את ההתפתחות, ולכן זה שהאדם הוא אצל המטפל הכי טוב בעולם, או בקורסים הכי טובים בעולם עשור, עשרים שנה, הכל תלוי מה אני עושה, עם הידע שאני מקבלת אותו הדבר פה.
מישהו יכול לקחת את החסם ולהגיד, אה, יש לי את החסם הזה. ואז, אוקיי, הבנתי.
חוץ מלהבין מה עשית לשנות אותו. עכשיו, יש פה באמת עניין של חקירה פנימית. זאת אומרת, הרעיון הוא, עוד לפני הכלי, בסדר? הכלי, כמו שאת אומרת, זה השורח תחתונה. אבל לפני הכלי, זה באמת להבין למה אני מתנהג כמו שאני מתנהג. למשל.
ההבחון.
נלך יותר לזה למשל אחד הדברים שהם מאוד מאוד נשכחים זה הריצוי המקום הזה של נשים סופר וגברים שלא תגיד שאני מזנחה אותך בסדר סופר איכותיים יוצאים לדייטים. עכשיו, את יודעת מה אני שומעת? כל זמן, תקשיבי, אני נראית מאוד טוב, כאילו היא מוכרת לי עכשיו. אני נראית מאוד טוב. אפילו יש אנשים שיגידו שאני יפה. יש לי תואר ראשון בזה, יש לי תואר שני בזה.
עבודה שהיא וואו.
יש לי עבודה, אני מפרנסת מאוד יפה, ואני אומרת לה, לא הצלחתי להבין מה הקשר. מה הקשר? אז אני אגיד לה, הפוך, תקשיבי, אני מכירה הרבה שאין להם תואר, בכל שיש להם תעודת בגרות, נראות ככה, חצי קלאץ', אבל בזוגיות מהממת. למה? כמערכות את עצמם. עכשיו, האם זה הכל יושב על הערכה? התשובה היא כן.
נכון, על תפיסה עצמית לגמרי, ואני רוצה
להגיד רגע משהו על ריצוי.
בבקשה.
הרבה פעמים, אני תמיד גם אומרת, כל הקורסים שלי למציאת זוגיות, מתחילים בהבנה מה התנאי שלי להרגשת השייכות, שאפרופו פנימה, אין פנימה מזה. זאת אומרת, כאשר אני מבינה, הרי שייכות זה הדבר שהוא ההישרדות שלנו, אנחנו כולנו
רוצים להרגיש שייכות, אבל מה...
במילים אחרות, אנחנו לא רוצים להרגיש לבד.
בדידות.
נכון, אנחנו לא רוצים להרגיש בדידות.
כן, מתוך...
ואז בעצם אנחנו יצרנו כל מיני תנאים שרק אם הם מתקיימים, אנחנו מרגישים שייכים. כלומר, אם מישהו דואג לי אני מרגישה שייכת, אם מישהו שם אותי במרכז אני מרגישה שייכת, אם אני בעליונות אני מרגישה שייכת. אני צריכה להבין את התנאי שלי להרגישת שייכות. ריצוי הוא הרבה פעמים התנאי. כלומר, אני, חשוב שאני, ברור לי שאת מסכימה איתי שאנחנו, שאנשים לא יכולים פשוט לשנות את הריצוי. כי הריצוי יושב על, אנחנו צריכים להבין למה אני מרצה. מה אני משיגה מזה. איך דרך זה אני מרגישה שייכת. וכאשר אני מבינה את זה, אז אני יכולה לעשות את השינוי המבורך ולהיות במקום הזה שהוא שוויוני. ולתת ולקבל. ולתת מתוך בחירה ולא מתוך הרצון שאהבו אותי או יעריכו אותי. וזה מאוד מאוד חשוב להבין רגע למה אני מגיעה למקום שאני מרצה.
כי כשאדם פשוט משנה את זה, ושזה יושב לו על זה שרק ככה הוא מרגיש שייכות שמרוצים ממנו, אז הוא יכול להרגיש ברגע אחד מאוד בודד. אנחנו צריכים בעצם מה שנקרא לסדר לו קודם את שתי הרגליים כדי שהוא יבין למה הוא עושה את זה. הוא יכול להרחיב את הצנעי הזה, כלומר להיות במקום שהוא מרגיש שייך גם כשזה לא מתקיים, גם כשלא מרוצים ממנו ואז אין ברכה כמו מה שנקרא לשחרר את המקום הזה, כי אני באמת יכולה להביא אותי. כשאני מרצה, אז אני מבטלת אותי.
אבל אני רוצה, אני חושבת שהמילה שייכות לא כל כך קשורה פה לדעתי. אני קוראת לזה לא מספיק טוב. עכשיו, לא מספיק טוב יכול להתכתב בסופו של דבר למקום של שייך, לא שייך, בסדר? אבל אני כן שמה איזושהי מדרגה, כי אדם שהוא מרצה, מה הוא עושה בעצם? הוא מתאים את עצמו.
נכון.
הוא מתאים את עצמו משום שמשהו הוא מאמין מבלי אולי זה אפילו תת-הכרתי מבחינתו, זה מה שיש לי להציע זה לא מספיק טוב. אז בגלל שזה לא מספיק טוב אני צריך מה שיקרה לייצר משהו, או שאני אפוך להיות מה שיקרה הזמינות גבוהה, או לייצר נחצר כדי לשמור על עניין. נכון. זאת אומרת יש לי זה המון קובעים.
בדיוק, וזה כל זה בשביל להיות שייך. למישהו שימולי.
כל זה לפני השייכות, זה כדי שאני ארגיש טוב עם עצמי. והסיבה היא, שצריך באמת להבין פה, זה למה אני מרגיש שאני לא מספיק טוב. כי השייכות היא התוצאה. הדרך הפעולה, מתכתבת עם המקום הזה שנקרא, אני לא מספיק טוב. זאת אומרת, זו הפרשנות שלי מתוך אירועים אסוציאטיביים שקשורים לילדות, שקיבלו תפיסת העני שלי. עכשיו, כדי לשנות את זה, אז זה באמת עניין של שינוי קוגניטיבי. זאת אומרת, לחזור לאותם אירועים ולשנות את השיח.
וזה מה שחשוב. שאנשים יבינו שאי אפשר פשוט לשנות התנהגות. זאת אומרת, אני לא אוכל להיות פתאום לא מרצה, ואז להרגיש טוב איתי. זה לא יעבוד.
אני מזהף. אין דבר כזה, אני סיימתי ברצות. זה מרד, שיחזיק בדיוק בשלעת, במה שקרה, בלעת הרגע. בלעת הכעס של אני מורד עכשיו בעולם כי נמאס לי שאני שלוש נקודות, אבל זה לא יקום באמת אור וגידים, מישהו שיהיה לי את הדרך.
לגמרי.
אנחנו צריכים ממש לבנות את הדרך, ואז זה מאוד מאוד מתכתב להתחילת השיחה שלנו, שאני יכולה להיות ככה, מה שנקרא לשמור על עצמי שלושה חודשים, ולגלם תפקיד, של כי אני לא מעורבת עדיין, רגשית עוד לא התרסקתי, אבל זה התפוס אותי בהמשך, בהמשך הזוגיות, כי אני לא הייתה להציב גבולות, כי אין אותי ברמה שרגע, מה אני רוצה? מה אני מרגישה עכשיו? איך אני מרגישה עכשיו ביחס למה שקרה? והדברים, או נמנעת, אני מרגישה דברים, אבל אני לא מבטא אותם, לא מדברת עליהם, שמה אותם בצד.
נכון.
ואלה הם בסופו של דבר הפגיעה הממשית במערכת הזוגית.
נכון, ולכן גם אם נהייתה זוגיות, ביטלתי את עצמי, רציתי, לא סיפרתי, עדיין אני מערכה עצמית שהיא ברצפה, יכול להיות שתהיה לי זוגיות, אבל יכולה להיות מראילה ועד פשוט זוגיות שאני לגמרי אלימה, זוגיות שאני כל הזמן באיזשהו מאמץ לשמור עליה, ואין פה, אני לא מקבלת, אני רק נותנת בה. יכול להיות הרבה מאוד דוגמאות אחרות של זוגיות שאילות, וגם אם אני בעליונות ואני השולטת, זאת אומרת זה יכול ללכת להרבה מיודדים.
גם זה שצריך לשלוט. זה זה שצריך לדעת לשחרר בסופו של דבר.
נכון, בדיוק.
והשליטה הזאת היא גם כל מה שקצוות, גם זאת היא השלטנית עובר, או זאת היא שמאפשרת עובר. זה מה שנקרא נמנעת, הן קצוות של הערכה העצמית נמוכה.
נכון, בדיוק. ולכן בסוף בסוף בסוף זה שאני השגתי זוגיות באמצעות ההתנהלות שלי, האוטומטית שלי, שאולי לא יבטא לי חסם, יבטא לי חסם למצוא זוגיות כינה, בריאה, שוויונית, אבל בסוף נכנסתי לזוגיות. בסוף, כמו שפרופסור זבית אברמסון אומרת, כל עם כבוש מורד. גם האדם שהוא נשלט בתוך זוגיות מתוך בחירה שלו, הוא לא יכול להחזיק בזה לאורך זמן, וזה בסוף מתפוצץ. זה משהו שאנחנו לא יכולים להיות בו לאורך זמן, ולכן הבסיס, אם נסכים על זה, זה קודם כל עבודה על המקום של תפיסה עצמית, ערכה עצמית, ביטחון, דימוי. המקום של אהבה, חמלה כלפי עצמי, קבלה. אין אפשרות שמישהו יקבל אותי או אהב אותי, יאוף עלייך. זה אחרי כמו שאני חולמת, כשאני לא מסוגלת להסתכל במראה ופשוט לא אוף על מה שאני רואה.
זה כל כך נכון ואני כאילו אני מקשיבה עליך ואני שומעת גם את עצמי ואני שומעת גם את המחשבות של המאזינים העתידיים של הפרק הזה, כי כשאדם בא לצורך העניין מבית ביקורתי, שיפוטי, הוא ישמע את הפרק הזה ויגיד איך זה שהוא לא יודע להתנהג שם אותי להיות אשמה. אז בואו נחליף את המילה אשמה לאחריות. אין אשמים, בסדר? אנחנו פה בעניין של לעזור, מה אנחנו עושים בעצם? אנחנו מדברות פה על תוצאות של כל מיני מצבים, ואנחנו אומרים בואו נבין איך הגענו למצב הזה. איך הגענו למצב, כל החיים זה גורם ותוצאה. עכשיו, אדם שהוא רוצה להיות בשליטה בכל דבר בחיים שלו, צריך להבין איך הוא הגיע למציאות שהוא נמצא בכל תחום ותחום. עכשיו, כדי להבין את זה, הוא צריך עדת לקרוא את המפה. ולקרוא את המפה, זה להבין את ההשתלשלות האירועים של החלטות בצמתים מסוימים, של בחירות שעשינו, של למה לעשות ככה ולא לעשות אחרת, כדי להבין את הדבר הזה. כשאני נמצא במקום שיש לי קושי לקבל ביקורת, וזה משהו שהוא סופר שכח, מכמוך יודעת, אז קשה לי לקבל את זה שאני צריכה לשנות. כי אני עכשיו, יהיה מה שיקרא הקהל שלי ויגיד, אני עושה הכל. אוקיי? אני עזמתי את השיחות, אני משקיעה בזוגיות, אני עושה את המכבות, אני סוגרת לנו את החופשות. גם פה אני צריכה לעבוד על הדבר הזה?
שאגב, כבר מזה שאת אומרת, את עושה את הכל, כבר את לא מורז את הכל, מה שנקרא זה. את לא צריכה לנהל את הקשר הזה.
את צריכה, אדם שרוצה להיות מחוזר ונאהב, הוא בדיוק במקום הזה שהוא גם צריך לדעת לשחרר.
תנוכי.
בדיוק.
תנו, אחי. תנו, אחי, ותביני, אוקיי, שאת יוכל להרים את הרגליים, להכין עצמך קוס קפה, ולהגיד, וואו, אני עושה מלא. וכדי לקבל, אני צריכה פשוט להנמיך טיפה את הלהבה, ולקחת צעד אחד אחורה, וברגע שאני רק עושה, אני מקבעת את הקשר הזה כדי שהוא יבין שזו הדינמיקה. אחר כך אם היא מתפלה, למה הוא לא עושה כלום? כי את עושה הכל.
אבל בואי רגע נגיד משהו על המקום הזה שדיברת על הביקורת, ועל זה שהן מנהלות הכל וכולי, ושהן לא יודעות לקבל, וניקח רגע את כל הדבר הזה, ונזכיר משהו מאוד חשוב. ש? משמרות את המקום הזה שלא לדעת לקבל ולהיות בחוזרות וכולי.
זה הכי בעון שאני אוהבת, זה המסגרת.
למה, מה עוד קורה שבעיניי זה הדבר הראשון שצריך לשנות? אומרות, בא לי שאתה תזמין לנו את החופשה, או אתה תחזר. הנה שחררתי. אבל אז, הוא עושה את מה שהוא יודע, נכון? הוא לוקח אותך לצימר, לצימר שהוא יודע, למסעדה שהוא יודע, ואז את מגיעה, ואת לא יודעת, זה לא מה שרציתי, זה לא הזה שלי.
ולכן את מקבלת את המשפט, לא משנה מה אני אעשה, היא אף פעם לא מתרצה.
בדיוק.
אז אנחנו צריכים... כן, למשפטים היא בית היוצר.
אז אנחנו צריכים רגע גם להבין, מה אני מעדיפה יותר. בסוף, אם אני כל הזמן אנסה להפוך אותו להיות אני, אז אני לא איתו. אני יכולה להגיד לו מה אני אוהבת יותר, מה אני אוהבת פחות, כמובן, כמובן, וללמוד לבקש ולכוון, והתפקיד שלי הוא ללמד אותו מה אני רוצה, איך הוא ידע. הוא יודע מה אמא שלו רצתה, מה אחותו ומה האקסיות, הוא לא יודע מה אני רוצה, אם אני לא מבקשת את זה. וזה שאני עושה במקומנו, זה גם לא אומר שהוא יודע מה אני רוצה, כי הוא רגיל, שאני עושה, הוא לא קולט את כל התהליך שיש לי בתוך המוח, איך אני בוחרת, איך אני מזמינה, מה אני מסתכלת.
יותר פשוט, הוא לא את.
בדיוק.
קשה לו לקבל את זה.
הוא לא את.
נכון.
תפני מי. עכשיו זה קשה, עכשיו אני אומרת, תראי, היה לי פתרון הכי טכני, אבל עושה קסמים. אמרתי לבנון התקשורת שלו, כאילו זה שטנץ, את יודעת, זה כאילו הפנים מתחלפות, שהן מאוד מתחלפות, אבל אותן תלונות. אמרתי, תקשיבי, תשקיס סוף שבוע אחד, תעשי כל שורה רעיון או משפט, בסדר? תקפלי, שימי באיזושהי קופסה קטנה בצד שלא בשידה, כל חמישית תוציא פתק. כל פתק זה בינגו. אוקיי? מה היית רוצה לשמוע? איזה מקום היית רוצה שהוא ייקח? כי הכל זה שלך.
לגמרי. פלוס, אתה אופי על זה, שזה כאילו הוא הביא את זה והוא עשה את זה, תן לו את הקרדיט, בלי מלחמת קרדיטים בזוגיות.
נכון, אבל זה ברמת התפעול. אוקיי? ברמה הרגשית, שדברים קצת יותר מורכבים, אני חושבת ש... וזה, כולנו נפלות בזה, אם אנחנו נוריד את כמות הביקורת, כי זה נורא מדהים שאנחנו מצד אחד נורא רגישות לביקורת, כי קיבלנו אותה בבית, מצד שני הפכנו להיות כמו ההורים שלנו.
נכון.
מבקרות.
נכון.
זה, לא וזה. ואני אומרת, בוא נוריד. וכשאנחנו מחזקים את החברות, אז יש גם בצד השני מישהו שרוצה ללמוד.
ממש.
ורוצה להבין, ומוכן לשפר את עצמו. וזה מקסים למשל, שנגיד לקורסים, שזה נורא הפתיע אותי, שמישהי אומרת לי, רשמתי את בעלי לקורס התפתחות, ואמרתי, אה, אני לא אוהבת את זה, כי כבר קרה לי שמי שרשמה את בעלה, רק שבעלה לא ידע לאן הוא נרשם, אוקיי? מה שנקרא חוק דנה.
אני פה בגלל אשתי, לא יודע למה, אמרה לי לבוא.
כן, אמרה לי לבוא וזה ייראה בהתאם. אמרתי, הוא צריך לרצות. אבל אם יש חברות טובה, אז הוא רוצה לבוא, כי זה חשוב לו.
נכון.
הוא פתוח לדברים, כי הוא לא מרגיש את הביקורת, הוא מבין שזה משפר אותו, זה מקום אחר.
נכון.
אבל כשיש לי רגשן יחיתות ואני מתוסכלת ואני שיפוטית ואני בלתי נסבלת, סליחה, אוקיי? אז זה קשוח.
שזה הרבה פעמים קורה לנו אחרי החתונה. זאת אומרת, יש ספר כזה גם של דוקטור סרה ברנסון, שהיא מדברת על זה, שאיך יכולים להיות קסטניאפיות.
מה זה?
האישתו של ניטשה, שהייתה מחשפה כזאת. וברגע שאנחנו מתחתנות, בטח אחרי שבא הילד הראשון, אנחנו, הרמות המרמור, אגב מאוד הגיוניות, שהוא ממשיך את חייו, ואני שילמתי מחיר מטורף בגוף שלי, בזמן שלי, בתחביבים שלי.
הוא חזר לסורו אחרי שבוע.
אחרי יומיים. ואז...
איך היא אומרת לו כשהוא פותח את הדלת? שחק איתו עשר דקות, קחי חזרה.
בדיוק. אז כי גם אגב, פה יש תפיסה, אם נזכיר עוד מישהו חכם, של דוקטור אלי קאץ, מדבר על הטעות הזאתי, שגברים חושבים שיש להם מה לתת לילדים שלהם רק מגיל שנה.
נכון, שהם מתקשרים.
כי התפקיד שלהם זה לשחק איתם.
נכון.
אבל לא, אתה יכול לעשות את זה מגיל יום, לא צריך לחכות לגיל שנה. ואז מה שקורה, אני צוברת מרמורים ותסכולים והכל שבסוף זה על מי זה יצא. זה יצא על מי שהייתי 24 שעות, והוא לא יהיה הילד שלי, כימול הילד שלי אני יודעת לנהל את זה. ולכן יש אנשיות שבסוף בסוף בסוף מילת המפתח פה, התקשורת, שאנחנו נדבר עליה תמיד, ואם כבר, אנחנו מדברים עליה כבר מהדייט הראשון, ללמוד לתקשר אותי, את הצרכים שלי, את הבקשות שלי, אם שם נגיע, אחרי שעשינו עבודה על התפיסה העצמית שלי ועל הערכה העצמית שלי, והבנה שמגיע לי, בדיוק כמו שאני רוצה לתת, אני גם מגיע לי לקבל, אז אם אני ידע לתקשר, את האדם שאני, את האבות שלי, את הטעם שלי, את מה שבא לי מהדייט הראשון, אז אנחנו נדע לבנות את הדבר הזה, זה ייבנה למקום טוב. זאת אומרת, ההסתרות האלה של מי אני ומה הרצונות שלי, בסוף מביאות להתפוצצות ולביקורת ולניהול שלי את הדברים, כי אף פעם לא ביקשתי ממנו שיארגן לנו איזו חופשה.
במילים אחרות את אומרת תשתיות.
אז אם ניקח את כל הדבר הזה ונחבר בסוף בסוף בסוף, חשוב להבין שאני צריכה ללמוד להביא חלקים ממני כבר מהדייט הראשון, כבר אפילו מהשיחה שלפני, כדי שאני אוכל לבנות את הקשר הזה בצורה שהיא בסוף תשרת אותי ותשרת אותו ותשרת אותנו. ואם דיברנו על החסמים, אז הדבר, ונעשה רגע איזשהו סדר מכל מה שאמרנו, אז הדבר הראשון זה באמת שאדם מגיע לתהליך, הוא צריך לעבוד על התפיסה העצמית שלו, שמתחלקת לערך שלו, לדימוי שלו, לביטחון שלו, לאהבה שלו ולרמת החמלה, במקום הביקורת שהוא מסוגל לתת לעצמו, צריך להבחן את החסמים, את הפחדים, את מה שמנהל אותו, ורק אחרי שאנחנו עובדים על החלקים האלה, להתחיל למצוא זוגיות. עד אז, אני תמיד אומרת, לכל מי שהצליח, חודשיים ראשונים, אין דייטים.
את צנועה בחודשיים.
כן, מה שמגעת.
למה כאלף זה נורא קל, זה תלוי סיטואציה.
נכון.
דבר שני, אני אומרת, כדי להיות ביחד צריך לדעת להיות לבד.
נכון.
אני מאוד מאוד מאמינה בזה.
מסכימה.
ולמה אני אומרת לגמרי, מה שנקרא, להיות באיזשהו לא דיאטה בצום של דעתים כי אתה הולך לפגוע בעצמך כי אתה תמחזר עד שלא תימד אחרת אז אני ממש מסכימה על זה אני חייבת רק לבוא ולהוסיף שאנשים את מדברת על תקשורת ואני קוראת לזה חברות ובאמת לבוא ולדבר על דברים מדי one אבל אני יודעת שזה מאוד מתכתב עם השם של הפרק הזה על עבודה על מחסומים הרי יש פה איזשהו פינק פונג מאוד מאוד גדול בין הראש לראש או בין הראש לרגש בשיח הפנימי שמתכתב על הדבר הזה שנקרא אני מאוד מפחד מפחדת שאם אני אגיד את מה שיש לי, הוא יקום וילך.
נכון.
ואז אני, מה שקרה, עושה איזשהו מזהור, מה שקרה, עושה הגדר מסומי חדש, ואני אומרת, אוקיי, אז את זה אני לא אגיד לו, וזה ישמע קטנוני מדי. ופה אני מזהה משהו שמפריע לי, ומה לעשות? אני לא יכולה לפתוח את זה איתו, כי איך זה ייראה? זאת אומרת, ברגע שהראש שלנו מתחיל לעבוד בצורה כזאת, וזה מה שקרה, זה המחשבות שלנו, אנחנו מאוד מאוד מכתבים את הדרך הזאת של של להיות כנועים לדבר הזה ולקבע את הצורת חשיבה כי הראש שלנו מאוד מכדיר לנו פחדים ופה מתחיל בעצם העניין של אני יכול גם וגם ובשביל זה מה שקרה יש את הקורסים שלנו גם וגם זה אומר אני יכול ויכולה להביע את דעתי בצורה מסוימת כדי שזה ייפול באמת על אוזניים שרוצות להבין ולא לנגונן ומצד שני, אני עדיין אוכל לשמור את הזוגיות הזאת, ולשמור על עצמי תוך כדי תנועה, וקוראים לזה מידתיות.
בדיוק, וניקח את המילה מידתיות, גם במקום הזה של, אני גם צריכה לשאול את עצמי, מה מהדברים שמפרים לי אני רוצה להגיד, ומה אני רוצה לקבל. כי אם אני גם, אני בוודאי אומרת, תגידו, תגידו את מה שאתם מרגישות, את מה שחסרת, מה שיש, את מה שאתם רוצות, אבל גם לפעמים אנחנו באוטוסטרדה שלה להגיד שהצד השני מרגיש מוצף, הוא מרגיש שרוצים לשנות אותו, אז תסתכלו רגע ותשאלו מה, אני תמיד אומרת, תשאלו מה האבל הבלים ומה יארג ובל יעבור.
זאת אומרת, יש אנשים שלא יודעים להבדיל ביניהם.
נכון.
ומציפים את המערכת.
בדיוק, בדיוק. ואז, את יודעת, אפשר לקחת את זה גם לצד השני, כי המילה מידתיות שאמרת, היא בעיניי הדבר שאנחנו צריכות לשים אותו כ...
כותב.
בדיוק. כי בדיוק זה הסיפור. כי אני לא יכולה לא להגיד כלום, ואני גם לא יכולה רק להגיד. שני הצדדים האלה...
אז כשמישהו אומרת לי, אז איך אני אדע? אני אגיד, את צריכה לשאול את עצמך.
נכון.
זה עוד פעם מחבר אותנו שוב, וזה כמו כל דבר, הוא חוזר אלינו.
ספירלה.
בדיוק זה ספירלה שחוזרת אלינו, כי אנחנו צריכים לעשות את הבחירה, באמת מתוך מקום של מה חשוב לנו, ועל מה אנחנו יכולים להתפשר, ואם אני לא יכולה להתפשר על שום דבר, זה גם שיחה בפני עצמה.
אז אנחנו נחזור להגמישות הנפשית, שאנחנו דיברנו עליה מקודם, שבלעדיה אי אפשר להיכנס לקשר, כי אחרת אני אהיה נשואה לעצמי. נכון. זה הסיפור.
נכון. אז כן, וזו לא פשרה דרך אגב, לא להיות נשואה על עצמי, זו לא פשרה אם אני לא מוותרת על כלום, כי יש כמובן לי, גם זה חשוב לי וגם זה חשוב. צריך, מה שאני אומרת עוד פעם, זה לורד את הדברים לקרקע, ולהבין מה זה אומר זה וזה וזה וזה. נכון, כי יש הרבה מאוד מרברת שמה.
אנחנו חמישים אחוז מהזוגיות, בסוף יש שם עוד מישהו שגם יש לו דברים חשובים, ואנחנו צריכים לראות מה חשוב לו ומה חשוב לנו, כדי ששנינו, נרגיש טוב בתוך הקשר הזה, והצריכים ששני הצדדים יסופקו כבר מהדייט הראשון. זאת אומרת, אז בדייט הראשון זה הצורך שלי אולי שהוא יאסוף אותי, ועל הצורך שלו שאני אעיר לו פנים לצורך העניין. כל אחד זה מביא, מה שנקרא, כך ותן מההתחלה.
ממש ככה. זה מה שיקרה, לשאור לפחות עקבי, בסנטר שלי, בהבנה הזאת, ומשם להעלות כיתה. נכון תודה רבה היה סופר מרתק.
איזה כיף היה לי, תודה רבה. שמחתי.
יש לי תחושה שאנחנו עוד ניפגש פה.
כן.
זה הזמן לעשות בדק בית, לקחת מה שנקרא לשבת ממש עם דף ועת, ולבחון את עצמי. איפה דילקתי, מה לא עשיתי, איפה שמעתי רק שעשיתי, וכמה אני באמת מדויק בעשייה ולא רק בהבנת הדברים. פרק חובה לצד הבא שלכם במציאת הזוגיות. בהצלחה.