פרק 69 - מהות זכרית, מהות נקבית - עם משה שרון

שלום לכולם, וברוכים הבאים לפודקאסט מדברים זוגיות מעשית. בכל פרק נדבר על זוגיות מנקודות מבט שונות ומעניינות, ותקבלו ידע וכלים פרקטיים שילבו אתכם בדרך לזוגיות שאתם מאחלים לעצמכם. אני אדר זוהר, מנכה למרכז הזוגיות מעשית, ואני שמחה ומתרגשת שאתם איתי כאן.

והיום איתנו איש סופר מעניין, שכבר אני אומרת לכם שהוא חייבים, חייבים, חייבים לקרוא את הספרים שלו. ומדבר גם על איזה ואיפה. משה שרון, סופר, מרצה, מכשיר מאמנים ומטפלים ומטפל זוגי, שאין לו זמן לסליחות אפילו, סתם, לזה יש לו זמן. מה שלומך, משה? איזה כיף שאתה פה.

ברוך ה' אדר, מה שלומך?

ים ברוך השם, כל טוב, שימשיך ככה, זה מה שאני מבקשת מהבורא, שימשיך ככה, באישית.

מה שצריך להמשיך ככה, שימשיך ככה, ומה שדחוף להשתנות, שדחוף להשתנות.

לגמרי. שישמור על מה קיים לפחות, כזה. אז זהו, היום זמנתי אותך, כי קודם כל גם כתבתי לך ואמרתי לך שאני מאוד מאוד מאוד מתחברת לגישה, אני מאוד מאמינה בה, אני מאוד, מדברת בעצמי את השפה הזאת, ואני מאוד רוצה שכמה שיותר ישמעו ויתחברו, כי אני מאוד מאמינה בלהחזיר הטרה ליושנה.

מאוד אוהבת את הגישה שלך והיא בעיניי מאוד חשובה היום, והייתי רוצה שנפיץ ונדבר. ובא לי שנדבר על זוגיות, על מה קורה, על תפקידים של גבר ואישה, על איך מסתדרים עם זה בעידן של היום, שאני הרבה פעמים מדברת על זה ששוויון זה דבר מדהים וחשוב, בין אדם לאדם. אבל כשאנחנו לוקחים את זה לעולם זוגי,

שם מתחילות הבעיות, ומעניין אותי לשמוע ככה, מה אתה חושב?

מה אני חושב על שוויון?

מה אתה חושב על שוויון? מה אתה חושב על המקום של התפקידים? שוב, לא מהמקום המגדרי שוביניסטי, אלא באמת, איך אתה רואה זוגיות? זוגיות שהיא כזו שהיא הרמונית.

טוב, זו שאלה גדולה שאלת, אז אני אנסה להתייחס לעניין הזה של, נקרא לזה המהות הזכרית והמהות הנקבית. בגדול, העולם יכול להתבלבל לו כמה שהוא רוצה, אבל הקדוש ברוך הוא יצר מציאות כזאת של שני מינים, לא אני ולא את, הוא יצר מציאות שבני המינים הללו בדרך כלל על פי רוב נמשכים זה לזה, הוא יצר מציאות שהברכה בהבאת ילדים נמצאת במפגש בין ביצית לזרע, ועוד ועוד ועוד, והוא בנה מבנה נפשי, לא רק גופני, שונה וכו' וכו'. בבואנו לעשות שוויון, השוויון, אני חושב הוא לא שייך, למהויות הזכריות והנקביות, כי את זה אי אפשר להשוות. זה כמו להשוות בין נקטרינה לחציל, כן? זה לא בר השוואה. השוויון הקדוש יש לומר, ובכל הנוגע לערך, בכל הנוגע לכבוד, לכל אחד מהצדדים, יש ערך בייחודיות שלו ובשוני שלו, ובדרך שבה הוא מבטא את הייחודיות שלו בעולם. ואם חס ושלום, יש זילות של ערך, נגיד למשל עם אישה, בזמן שהיא אימא, היא רוב הזמן לא מצליחה לתפקד בשיאה, גם בקריירה, וגם אפילו באופן כללי בשיאה. היא לא ישנה בלילות ועוד כל מיני דברים כאלה. אז עכשיו מה? אז היא שעריות אדם ואין לה ערך? היא לא מכניסה כסף, או מכניסה פחות, או מניקה, ואז היא לא יכולה לעשות דברים אחרים, אז את זה לא מעריכים? ‫כן, אני מכיר גברים שאומרים, ‫אני מביא את הכסף בבית, ‫אם אני לא הייתי מביא את הכסף ‫בבית, מה היית עושה? ‫ומבטלים ומזלזלים את הערך של האישה. אז פה בעצם יש קלקול. מפה מגיע הקלקול. אולי כל מיני תנועות פמיניסטיות או ניסיון לעשות שוויון גם במקומות שאין צורך לעשות בהם שוויון. אולי הם מגיעים מתוך תנועה של תיקון המקום המקולקל שהרגע הסברתי אותו. כאילו להיות אישה או להיות גבר זה אין איזה ערך. אולי משם זה מגיע. אבל בכל מקרה אני לא מאמין בביטול הייחודיות. להפך, אני מאמין בהדגשת השוני, הדגשת הייחודיות והדגשת הערך, ודווקא מתוך זה נראה כמה יש לנו ללמוד אחד מהשני. כמה גברים זקוקים, אני קורא לזה ל-30% מהמתנות שיש לנשים, וכמה נשים זקוקות ל-30% מהמתנות שיש לגברים. אז השלב הראשון נראה לי זה ערך. יש לי הרצאה כזאת של שעה וחצי שאני מסביר את המשפט המפורסם, ברוך שלא עשה נאישה, שאני אומר בכל בוקר, ותשמעו אותו, אם המאזינים שלנו ישמעו אותו, אז זה לא, אין שם שום מפחתת ערך, חס ושלום. ברוך שלא עשה נאישה, אין פירושו שעדיף להיות גבר. חס ושלום. ממש ממש לא.

וההפך, אז אם אנחנו מדברים בעצם על הייחודיות, בוא רגע ננסה לעזור להבין מה זה אומר בכלל הייחודיות, המהות של האישה, המהות של הגבר, הייחודיות של כל אחד מהם, כי אני מרגישה שהיום יש איזשהו בלבול, אנחנו מנסים להיות זהים, ואני חושבת שאנחנו לא ממש מבינים, זאת אומרת, שהמושג הזה שכאילו אמור להיות הכי ברור, הייחודיות של האישה, הייחודיות של הגבר, הוא כבר לא ברור. זאת אומרת, מה זה אומר?

יש הרבה כוחות שמנסים לטשטש את זה. לכן זה לא ברור. תראי, באמת, כמו שהתחלתי להגיד, אנחנו לא יכולים ללמוד על מהויות רק מהתבוננות. יש מי שיצר את זה, ואז, ננסה להבין כאילו דרכו מהויות. והתשובה היא, אפשר לקרוא את זה בספר הזוהר, אפשר לקרוא את זה בהרבה ספרים של חזל, התשובה היא מהות של השפעה ומהות של קבלה. זאת אומרת השוני המהותי זה שגברים במהות שלהם הם משפיעים, שם נמצא התיקון שלהם, שם נמצאת העבודה שלהם, שם נמצאת תחושת הערך והמשמעות שלהם. גבר שלא מצליח להשפיע בעולם או להשפיע לאשתו, הוא ממש מאבד את עצמו, ממש ממש. והשפעה זה לא מלשון אינפלואנס פה, אלא מלשון שפע, מלשון נתינה. בכל מה שקשור לאינפלואנס, דהיינו, השפעה אחד על השני בכל מיני תחומים, אז דווקא בזה רצוי שיהיה הדדיות מלאה. זאת אומרת, שהיא תאפשר לו להשפיע עליה, והוא יאפשר לה להשפיע עליו. אבל ב-לה השוני נמצא. לא בעל, אלא ב-לה. דווקא ג'ון גוטמן עשה, כשהוא עשה מחקרים על זוגות, אז הוא גילה שנשים מאוד מאפשרות לגברים בדרך כלל להשפיע עליהן, אני מדבר על אינפלואנס כרגע, הן מתייעצות, הן רוצות לשמוע את הדעה וכולי וכולי, וגברים פחות. גברים הרבה הרבה פחות, אולי אפילו עשרים אחוז לעומת מאה אחוז כזה, חמישית ממה שזה, גברים מתנהלים הרבה פעמים כמו זהבים בודדים, מחליטים לבד, יודעים הכל, הם לא מאפשרים, נקרא לזה את המפגש הזוגי לפני קבלת ההחלטה, להגיע, לא יודעים למשהו. דווקא בזה נשים יותר טובות במקום הזה. בדרך כלל, כן? כל מה שאנחנו מדברים היום זו הכללה מאוד מאוד גדולה, אבל ככה, ככה מבחינים בין מהויות. ומהות נקביץ זו מהות שמקבלת, כן? כמו בטבע, כשרוצים להיכנס לרעיון אז הזכר הוא משפיע את הזרע, הוא לא מקבל ביצית, כן? והיא, יש לה כלי שמקבל ממנו את השפע, ועושה ברכה בעולם. זה בעצם אחת מהדברים של נשים טובות בהם מבחינת מהות, זה לקחת פוטנציאל, לקחת משהו גולמי ולעשות ממנו מסיבה. לא רק ילד, כן? לא רק לקחת זרע ולעשות ממנו ילד. לקחת בית, סליחה, לקחת דירה של ארבע קירות ולהפוך אותו לבית. זה אומנות של נשים. צבעים, רכות, טעמים, היכולת לשים לב לפרטים, לשים לב לכל אחד מבני הבית, לצרכים שלו וכולי וכולי. זה גאונות של אישה, אישה לוקחת פוטנציאל ומפתחת אותה, נותנת לזרע הזה קיום. והתפקיד הזה של המקבלת, כמו שאמרנו קודם, הוא נתפס בעיני אנשים כאיזה משהו פחות כזה. כי בעל המאה הוא בעל הדעה כזה, מי ש... זה כזה. כאילו, אני אומר את המילה האחרונה בבית או איזה משהו כזה, זה לא הסתכלות יהודית בכלל, זה הסתכלות של ערב הסעודית כזה, זה חדר אלינו. אבל זה לא, זה בכלל לא. להיות מקבלת זה דבר ענק ממש. ממש. נשים שיודעות לאפשר לבעלים שלהם, לתת להם בלי להרגיש פריטות ערך, להפך, לידי, היא תמיד אומר לאנשים, תקשיבי, אולי תעברי קצת איזה סדנה אצל אשתי, היא לא כמונה, היא לא דברנית וזה, אבל אפשר לעבור את הסדנה, היא כאילו, היא לא עוצרת שום דבר, להפך, היא רק מפתחת. אפילו לפעמים יותר מזה, שלפעמים אני אומר לה, אולי תהיה עצמאית בכל מיני דברים, את צריכה אותי כאילו, כמובן שהיא עצמאית בהרבה דברים, אבל כן, מה צריכה אותי? בעוד דברים, מה צריכה אותי? למשל, לתדלק, בסדר? לא, לא באמת צריכה שאני תדלק, הוא רואה מלא אוויר בגלגל, בסדר? מוסך נגיד, אבל תדלק היא. מה, את ילדה בת שתים עשרה? ואז היא עונה לי תשובה, באמת, יפהפייה, באמת יפהפייה. אתה בטוח שאתה מעדיף שאני לא אצטרך אותך?

גדול.

זה בדיוק החלוקת התפקידים אצלי ואצל אמיר. אני לא מתדלקת, ואני יכולה לפעמים להתעכב בלי דלק, בוא אחריי, אני לא מתדלקת. זאת אומרת, זה מעניין שאתה אומר את זה, אני... ואתה יודע, היום מה שאני בעיקר רואה זה ההתנגדות. הרבה פעמים הגברים באים עם רצון לקבל, ותלונה על זה שהם לא מקבלים, אפילו בדייט ראשון של למה אני צריך לשלם, למה אני צריך לאסוף, ונשים מתקשות לקבל, כמו שאמרת, באמת זה נובע מהמקום של האגו ובחירות, הערך שהן מרגישות, אבל הנשיות שזה אפילו יותר מזה, זה כמו ציפייה מהחברה, לא להיות נזקקת, כי יש בזה משהו שהוא לא מוערך, הוא עלוב, וגם הרבה פעמים אנחנו לא יודעות לעשות את ה... אתה יודע, את המקום הזה של ההתאמה בין זה שבחוץ אני יכולה להיות במשרה בחירה ומנהלת, ואז איך אני פתאום בבית, אמורה להיות המקבלת, זו שנותנת למישהו אחר למזוג לתוכי. המורה שלי תמיד אומר, נקבה זה נקב בה שרוצה להתמלא.

והמקום הזה של, אני רוצה למזוג, אני רוצה למלא כגבר, אבל הפקק שם נמצא והוא, את לא נותנת לי למלא אותך. ומהמקום הזה אני חובה גם בקליניקה, גם אני רואה אצל העוקבות שלי, גם אצל המתאמנות של המאמנות שלי, זאת אומרת אותו הסיפור, המקום שקשה מאוד לנשים לקבל, והן לא יודעות לעשות המעבר מלהיות מנכלית בחוץ, ללידי בבית. מה אנחנו עושים פה? איך אנחנו עושים את זה? איך אנחנו עוזרים? וגם למה בעצם יש את ההתנגדות הזאת מעבר לה? ברור שאנחנו בעידן אחר, ויש לנו גילונות היכולות שלנו, ויש ציפיות חברה, בסוף בסוף בסוף, מה הסיפור?

טוב, אז לדעתי את שואלת פה שלוש שאלות שונות, כל אחת יותר טובה מהשני. את שואלת פה שאלה על איך דברים יכולים להיכנס לתפקיד המשפיע, על איך נשים יכולות להיכנס את תפקיד המקבלת, ואת שואלת עוד שאלה שלישית של איך אישה שהיא בבחינת משפיעה בעבודה ובמקומות כאלה עושה את ההיפוך הזה כשהיא בביתה ולא ממנקלת את בעלה. רק היא מפסידה מזה כמובן. אז נתחיל רגע מהזכר כי תמיד המהות הזכרית היא ראשונה נגיד כשבאים אליי זוגות אז יש לו את המשימות שלו ויש לה את המשימות שלה וכולי ואז אבל מי מתחיל כאילו אם צד אחד לא יעשה הצד השני לא יעשה אז מי מתחיל אז אני תמיד אומר אפילו לא חייבים להסכים איתי, כן? אבל זו הגישה שלי. אתה הראשון יקזה, כן? כאילו אתה, קודם כל אתה. צריך להגיד מבחינה היסטורית שהסיבה למה נשים או למה החברה הנשית התחילה לדאוג לעצמה, נקרא לזה. הסיבה היא מכיוון שגברים לאט לאט הלכו ועשו את תפקידם פחות ופחות טוב. דהיינו, כמו שאמר, בדיוק כמו שהגדרת, באו לקשר הזוגי, התחילו לבוא לקשר הזוגי מעמדה של מקבל, ולא עמדה של משפיע. לא רק בדייטים בכלל. למה? כי הוא לא עשה את הגדילה הזאת מהבן של אמא שלו, שהרי אמא שלו היא לא מקבלת ממנו, היא משפיעה לו. אמא כלפי הילדים שלה היא כמו זכר, היא משפיעה, כן? ואני כלפי הרב שלי, אני כמו נקבה, אני מקבל, כן? אז זאת אומרת, כולנו גם משפיעים וגם מקבלים, אבל בקשר הזוגי, בעצם אני כגבר, עיקר העבודה שלי, וזה תיקון ממש ממש לא פשוט, אני לא יודע איך את רואה את זה, ומה את שומעת מנשים או מגברים, אבל אני אומר לך שזה תיקון מאוד מאוד לא פשוט, התיקון של גבר זה, להגיע למצב שהוא משפיע שלא על מנת לקבל. דהיינו, בלי תנאי. כשהיא מרגישה את זה שההשפעה שלו היא לא על תנאי, דהיינו, לא כשהם רבים אז הוא מפסיק לתת לה, כשהיא לא הייתה איתו באינטימיות אז הוא פתאום מגעיל, לא יודע, כשהיא חובה שההשפעה שלו אליה היא תמידית וקבועה בלי קשר, העזרה הנתינה כל דבר בלי קשר למעשה או המערכת היחסים שלהם היא נכנסת לאיזשהו מין ביטחון ושקט פנימי שמאפשר לה ואני מאחל לכל אישה להרגיש ככה שמאפשר לה לפרוח היא פשוט מונחת במקום שלה רואים אותה דואגים לה והעבודה פה של הגבר זה לא לתת לשום דבר להפריע לו, להשפיע. מכיוון שגברים לא עמדו במדרגה הרוחנית הזאת, דהיינו ירדו במדרגה הרוחנית הזאת, והחלו לבוא בבחינת מקבלים, נוצרה סיטואציה של שתי נקבות בבית. היא, היא אמורה להיות הנקבה, והוא, כי הוא לא עושה תפקידו, ואז הוא מצפה לקבל. צומי, יחס, זה ריגשי וזה וזה. זה לא רע. כל אגב, אנחנו הגברים צריכים צומי ויחס. המילת המפתח היא תנאי. בסדר? הבנת את הנקודה הזאת, נכון? זה מובן. זאת אומרת, מותר לי לבקש מאשתי כל מה שאני צריך וכולי. אין שום בעיה. אני גם מקבל מאשתי כל מיני דברים. אבל אני צריך לבטל את התנאי. ברגע שביטלתי את התנאי, דינו, אני משפיע עלך, לא משנה מה קורה בינינו, אז בתוך המערכת יחסים הזאת, היא יכולה להיות אישה. כשאני לא עושה את זה, אז יש פה שתי נקבות, ואז אין ברירה לנקבה, אלא להפוך להיות לגברית. ואז נשים, במהלך ההיסטוריה, אמרו כן, אבל אם אני אומרת לו משהו לא במקום, אז הוא גוזר לי את הכרטיס אשראי, אז הוא עושה לי טרור, אז הוא עושה לי ככה, אז הוא עושה לי ככה, אז אני אצא לעבוד, יהיה לי כסף משלי ואני לא אהיה תלויה בו. אין לי בעיה להיות תלויה בו אם הוא נותן לי ביטחון, אבל אם הוא לא נותן לי ביטחון איך אני אהיה תלויה בו. ואז התחילה תנועה של זכריות מתוך העולם הנשי, לא כולם כמובן, כן? אני מתאר כאילו את התהליך של הקלקול. ובתוך הדבר הזה אותם נשים דורשות גם מהגברים שלהם כל מיני צרכים רגשיים שגם כן לא היה להם יכולת לתת, ואז גברים כן עוברים איזשהו תהליך של נשיות יותר, פיתוח יכולת תקשורתית יותר וכו' וכ' ואז קיבלנו מציאות שבה גברים הם לא בכלל שוכחו שיש להם איזשהו תפקיד כזה. מה השוני? שנינו אנשים, שנינו רגישים, שנינו תקשורתיים וזה וזה, ואין הופכות להיות גם כן איזשהו משהו אחר. וזה התיקון של הרבה זוגות בהרבה מצבים, וזו הסיבה למה יש כל כך הרבה בלגן במציאת זוגיות. איבדנו. אז אמרנו את התפקיד של הגבר, ענינו על השאלה הראשונה, עכשיו נענה על השאלה השנייה. אותה אישה שלמדה, או לפעמים על בשרה, כן? היא התגרשה, היא עברה כל מיני דברים, שהיא לא יכולה לסמוך על בעלה, אין לה את השקט הזה, וזה לא משנה כרגע אם היא נשואה או לא נשואה, ‫אז זו עבודה ממש ממש קשה. ‫יש אגב איזה בריטית, ‫אני חושב שהיא בריטית, ‫שכתבת הספר לדעת לי קנה, נכון? ‫שלחתי את השם שלה, היא בריטית.

‫-כן. ‫אני עוד רגע אגיד לך את השם, ‫יש לי אותו פה.

‫-כן.

שם נוראי לספר, אבל כל מילה שם

היא מאוד מאוד נכונה.

נכון. אז היא כתבה לא מתוך דת, אלא מתוך יסורים שהיא עברה עם בעלה, ופשוט היא הבינה שהיא איבדה את מקומה, והוא הלך לאיבוד, ואז היא הלכה לאיבוד, והיא החליטה לא לחכות לו, שהוא ימצא את עצמו.

נכון.

אלא עשתה את זה דרכה, שזה אומץ גדול מאוד, לא כל אישה מצליחה לעשות כזה דבר. וכוח מאוד מאוד גדול, והיא בעצם עזרה לו לחזור למקום הגברי שלו, דרך זה שהיא קיבלה ממנו. איך קיבלה ממנו? פשוט, לא ביותר מדי, פשוט בהערכה של הדברים הפשוטים. נגיד, אני מכיר זוג שהם לא נשואים, שהם בדייטים, כאילו, תרמידייטים, זה היה שמונה חודשים, משהו כזה, מערכת יחסים רציני. והיה להם פאנצ'ל. הייתה להם פנצ'ר והיא ממש כאילו התלהבה להראות לו, היא גדלה בבית של בנים, היא הייתה בת היחידה, והיא ממש התלהבה להשביץ ולהראות לו שהיא יודעת להגיד פנצ'ר. והיא הייתה מרוצה, מה זה מרוצה, כל הזמן. והבן אדם בא אליי ואומר, קשיב, היא לא צריכה אותי.

בדיוק, זה הסיפור. זה הסיפור, ולכן אני אומרת להם כל הזמן, אתן הופכות להיות נשואות לעצמכם.

נכון.

אתן מתפרנסות בעצמכם. אתן מגדלות ילדים, גם בו בנק הזרע כאילו פותר את הסיפור הזה. אתן מסוגלות לעשות 17 דברים בבת אחת, התחושה. באמת, מה התפקיד? מה השארת לו? חוץ מלהוריד את הזבל. כאילו, איפה הוא מרגיש חשוב? משמעותי, הרי גבר רוצה להרגיש. אלפא, חשוב, אחד והיחיד של האישה שלו. איפה הדבר הזה קורה, שאני כל הזמן מנסה להוכיח לו, שאני בדיוק כמוהו, שיש לי את אותם היכולות, אני לא צריכה אותו, שאני מרוויחה...

מתנשא עליי. אני מרוויחה יותר ממך, בדיוק כמוהו, מה אתה מתנשא עליי? ואז כאילו מייתרים, מייתרים אותו, והאנושות ממש הגיעה לבאמת, כמו שאמרת, לשאלה, רגע, בשביל מה צריך גבר בך? ובשביל מה צריך פה גברים? אז שכרה אנשים שואלים את השאלה הזאת ברצינות. אני אגב שאלתי נשים, למה? כי גברים, אני לא נמשך לגברים. אז שאלתי נשים, תגידי, מה עושה לכם את זה? כאילו, מה מושך בגברים? אנחנו לא אמינה יפה, לא אמינה, מה? מה עושה לכם את זה? מה מושך אותך בגבר? אז רוב התשובות היו שיש לכם איזה אנרגיה, יש לכם איזה וייב שאין לנו, וזה דווקא עזר לי גם באופן האישי לשאול את עצמי בשביל מה אתה צריך את אשתך. לא שאני לא, אני צריך אותה, אבל גם כן שאלתי, וגם זה קשור לאיזשהו וייב שאין לי, שאני לא יודע לייצר, אין לי את זה. יש משהו בווייב שלה שמאזן אותי וכו' וכו', וכן, יש לנשים תפקיד לשאול את עצמן, עוד פעם, אני תמיד מתחיל בגבר, סליחה. הבעיות שהאת הצגת של נשים, ברגע, הן הבדיעבת של הסיפור. הן לא על הקתחילה. על אם אישה, ולא משנה כמה היא חזקה וכמה היא מנטלית. היא מתחתנת עם גבר, והוא יודע את תפקידו, מה שאמרתי עכשיו, הוא עושה את זה, אז היא הולכת אחריו, היא נכנסת, היא לא צריכה להוכיח לו שום דבר, כי הוא נותן ערך לאיחודיות שלה, למי שהיא. אז מתי נשים עושות את מה שאת אומרת, כשעומד מולם, יצור חדל אישים כזה, כאילו מישהו כזה, שלא עובד על עצמו, לא מתפתח, זה מסתול, בורח לטלוויזיה, בורח לכל מיני דברים, בורח לחברים שלו, לא מודע, לא מתקשר, לא עולה נקרא לזה, כל המהות של גבר זה איזה הוא גיבור הכובש את יצרו, כל הדבר הזה זה התגברות. אז אני רוצה מישהו להאריץ, מישהו להאריך, ולהגיד, וואי, איזה גבר יש לי, הוא קם בחמש בבוקר לעשות ספורט. לא משנה, משהו כאילו להאריץ בו. אז כשנשים מגיעות למקום הזה, ועוד פעם חזרנו לבית דיאבה אז יש להן שתי בחירות או לנסות לייצר איזה משהו אני קורא לזה נישואים לא נישואים בשמח ואלף אלא נישואים עם שמח ויו דיו דמם שזה מה ש קורה היום הרבה פעמים איזה מין משהו כזה שהוא סוג של ניסוי אחד גדול. איך מקיימים מערכת יחסים כשהתפקיד הזכרי והתפקיד הנקבי בכלל לא ברורים. אז מקיימים איזה משהו כזה, ואז בלאגן ולא מבינים מאיפה הבלאגן הזה. אז אני אומר לנשים, לא משנה מה את עושה, לא משנה איזה מנכהלית את, לא משנה כמה את חזקה, חכמה, גדולה, עיקר העבודה שלך, זה לא לגדיל כי את לא אמא שלו, אלא להגדיל את הגבר שלך בעינייך. ואת זה אפשר לעשות קודם כל בזה שאת מזהה את אותן מקומות שבהם הוא כן משפיע לך. לא משנה הפח הזה שאמרת קודם, בסדר? אני תמיד אומר לנשים גם שעון מקולקל מדייק פעמיים ביום. בסדר, תגידי לי מה שאת רוצה על הגבר שלך, הוא לא ככה, הוא לא ככה, הוא לא ככה, הוא לא ככה, הוא לא ככה. אני מבטיח לך מה שהוא עושה. טוב, כאילו, הוא עושה. בוא נתחיל מלהעוף עליו על הדבר הזה. אנשים פשיטה שהן לא טובות, אני אומר לך, רוב האנשים שאני מכיר, לא טובות, בלהעצים את העשרה אחוז של הבעל שלהן. הן אולי יודעות לעשות את זה לילדים. אבל כלפי הבא הם רואות את ה-90% ובא להם להרוג אותו.

אני מאוד מסכימה, אני לגמרי אומרת, אני חושבת שזה בדיוק זה, זה נקרא בבחינתי לבנות תכונות. זאת אומרת, קחי את המקום הזה שהוא כן עושה, ותעצימי, כי א', שהיא ידע שזה מה שעושה לך נעים וטוב, ודבר שני, שהדבר הזה יתפתח, בדיוק כמו בפסיכולוגיה החיובית אגב, שאם אנחנו נעצים את החזק ואת הקיים, אז הוא יגדל. אבל יש משהו אחד שזה מעניין, כי אני מאוד רואה את הדברים דרך העיניים

שלך בהרבה דברים, אבל יש לנו יש סכמה אחת שמעניינות לי לשמוע אותך, שאני חושבת שאתה אומר, הגבר, זה תלוי בו באיך הוא יהיה, ככה הדברים יזוזו. אני מסכימה עם זה שהגבר קודם הוא זה שצריך למלא, כמו זה שאני קודם צריכה לשים דלק באוטו כדי שהרכב יישא, אז הגבר אכן צריך קודם לתת וקודם למלא את האישה, ואז היא מקבלת מה שנקרא, תהפוך אותה למלכה, היא תהפוך אותך למלך, תרצה להיות מלך, תהיה לך שפחה. אז אם אתה קודם תיתן, באמת יהיה לה מתוך המקום הזה רצון ואנרגיה, מקום לתת לך. אבל ממה שלפחות ככה בהסתכלות שלי, זה כשהאישה מורידה מסך, או שהיא לא מעצימה, או שהיא סוגרת את הפקק, או שהיא באה מהמקום הנותן ולא המקבל, לא יעזור מה הוא יעשה, יש שם איזשהו משהו שההשפעה שלה, גדולה יותר זאת אומרת שהאישה מכילה בתוכה את האיש גם באיך שזה כתוב והמקום זה שההשפעה שלה היא גדולה יותר הרבה פעמים אישה יכולה לרכך גבר גם אם הוא ננעל אבל לגבר לא יכול לרכך אישה שהיא מאוד מאוד ננהלה או שהיא החליטה להוריד המסך, מה שנקרא עכשיו, וכבר אין כניסה. ולכן, גם אפרופו הספר של לדעת להכנע,

זה בזכות הפעולות שהיא עשתה, היא הביאה אותו בסוף להיות גבר, והיא הפכה להיות אישה, ולא אימא או הבוסית שלו או שום דבר אחר.

ולכן זה מאוד מעניין אותי, כי אני

דווקא תמיד טוענת שבואו נתחיל לעבוד עם האישה, הוא צריך קודם לתת, הוא צריך קודם למלא את הנקב הזה. אבל קודם המקום הזה של ההתרככות, ההסכמה לקבל, על הדעת להפעיל אותו, על להיות במקום שהוא הופך אותו למישהו שמסוגל למזוג לך, לתת לו את החשיבות, לתת לו את העצמה, לעוף על הדברים הקטנים, לבנות את התכונות. זה מתחיל ממנה. כלומר, אחרת הוא יפול על אוזניים הרלות והרגיש תחייה. כי גם, אוקיי, אני מורגלת גם להתנהג בצורות מסוימות. אז מעניין אותי המקום הזה.

באמת, איך אתה רואה את זה?

מה החושבים? לא, קודם כול אנחנו מסכימים. קיבלתי שבאמת תהיה פה איזו חוסר הסכמה, ככה נתחיל להריב או משהו, אבל... אבל לא, לא, אנחנו מסכימים. הדיוק שאני חושב, שבסך הכל אמרתי, בוא נגיד ככה, אני חלק את זה לזה יש, חמישה אחוז, אולי עשרה אחוז של נשים, שלא יודעות לקבל, וזה לא קשור לבעל שלהן. זה קשור לילדות, זה קשור לפצעים, זה קשור לכל מיני דברים. הן לא יודעות לקבל, והן אורסות מערכת יחסים, גם עם גבר, וואו. הן יכולות להרוס את המערכת יחסים. ברוב המקרים זה לא ככה, ברוב המקרים נשים מגיעות למצב שהן הופכות להיות גבריות, ולכן אני טוען שהגבר הוא הראשון, כן, הוא המשפיע. כשאנחנו רואים שהלבנה, הירח, לא במילואה, לא מאירה או משהו כזה, אז אנחנו מבינים שזה קשור לזווית מהשמש. כי האור שלה מגיע מהשמש. עכשיו, את אומרת, בדיעבד, כשפגשנו זוג, הוא לא בכלל, רק הוא כל היום מתלונן, הוא כל היום רק מבקר תותי, וזה אני תמיד אומר לנשים, אם בעלך אומר את המשפט הבא, לא משנה מה אני עושה, היא לא מרוצה, מצבך לא טוב. הגיע הזמן לשנות, כן? אז אני מסכים איתך, זה בדיעה אבל. עכשיו אני אומר, בוא נעבוד עם מה שאפשר. אם אפשר לעבוד עם הגבר, ולהכניס את המערכת הזאת בצורה נכונה, בריאה, שקודם כל יהיה יציבות מהצד שלו, ואז נעזור לה לחזור להיות במקום אנשי, אשרנו מה טוב לנו. את בצדק אומרת, ברוב המקרים, לא רק שגברים לא עושים את תפקידם, גברים גם לא מוכנים להתפתח. ואז יש לנו אישה שמוכנה להתפתח, שמוכנה ללמוד, שרוצה לתקן, שבאה לעבוד. מה, לא נעבוד איתה? כן, בטח, אנחנו יכולים ללמד אותה מלא מלא דברים. הנה, הרגע התחלתי. נגיד, שלב ראשון, כן? מה אני מציע לנשים בסיטואציה כמו שאני תיארתי. ואת תיארת, כן? אז שלב ראשון, להופע לטוב. דבר שני, תגידי לו מה משמח אותך, מה את זקוקה, תגידי לו. יש נשים שיודעות להגיד, ובכל זאת הבעל לא נותן להן, אבל רוב האנשים שאני מכיר לא יודעות להגיד. הן יודעות להגיד, אתה לא רואה אותי.

כתלונה.

בדיוק, הן יודעות להגיד...

או דרישה.

דרישה, בדיוק. אתה אמור, אתה צריך, אתה חייב, כל מיני כאלה. גבר חייב ל...

או כהשוואה. השכן, ראית איך הוא הביא לה?

אז פה בנקודה הזאת כן אני קורא לזה להפוך מאישה מתלוננת לאישה מלמדת. מלמדת מה? מלמדת את בן הזוג שלה מה עושה לה טוב, מה משמח אותה. ופה אם אני לא בא בתלונה אלא אני בא ואני אומרת א', על מה שעשה טוב. אתה יודע מאמי כשהיינו באירוע ועברת לידי ונגעת לי בגב. כן, נכון, כל האירוע דיברת עם חברים שלך ועם הדודים שלך וזה, אבל עברת לידי פעם אחת ונגעת לי בגב, ועשה לי מה זה טוב, כאילו, כאילו שאתה זוכר שאנחנו ביחד, שאתה איתי, שזה כאילו נתן לי סבלנות לחכות שנדבר בדרך לאוטו, אפילו שכל האירוע לא היינו ביחד. אז זה ממש שמח אותי, זה עשה לי טוב. הוא לא יגיד לה, יאללה, בבבבה, יגיד לה, אה, כן, באמת, מאמי, זה עשה לך טוב, אני אגע לך יותר בגב, אין בעיה. בדרך כלל זה ככה. ואז על הרוח הזאת, מה אני מציע לנשים? לבוא ולהוסיף גם דברים שהוא לא עושה, גם כן אבל באותו קו, באותו כיוון. אתה יודע, מאמי, כשאנחנו נוסעים לשבת לבית של ההורים שלך, אז גם כן, יש שם הרבה עמולה ועניינים, וזה שאני ממש לפעמים מרגישה בודדה. ורציתי לשאול אותך אם תסכים להגיד שאנחנו איתם, לצאת לאיזה טיול קטן, אפילו חצי שעה, אני ואתה, במהלך השבת, שיהיה לנו את הזמן שלנו, כי זה ממש ממש יעשה לי טוב. אני מחכה לשבתות, כשאנחנו בבית יש לי זמן להתחכך, הוא שם, אין לי. אז הוא לא יגיד ללא. הוא לא יגיד ללא.

כשהיא תגיד ככה, אז הוא לא יגיד ללא.

כשהיא תגיד ככה. אני חושב שהרבה הרבה יותר קל להגיד לאנשים בעיקר, הרבה יותר קל להגיד, אתה לא בסדר, הם גם צודקות, הוא באמת לא בסדר. במקום, אבל זה לא עוזר, כן? אני תמיד נשאר, אוקיי, את אומרת לא, כבר מאה שנה זה עוזר, זה שינה משהו. אז תנסי בדרך אחרת. ופה אני חושב שיש איזושהי נקודה שאם אנחנו מדברים על הצד הנשי, ואני רואה שאת יותר מתחברת לצד הנשי, בסדר, כל אחד על התפקיד שלו, אני גבר, אני אצק על גברים, את אישה, את אצקי אנשים. אז אם מדברים על נשים, אני חושב שיש עוד נקודה מאוד משמעותית, חוץ מהנקודה שדיברנו שהן חושבות שהן אמורות להיות גברים והן לא, והנקודה של העצמה שדיברנו עכשיו, יש עוד נקודה שקשורה לפרפקציוניזם. נשים קיבלו לטוב ולרע, ויש לזה שני צדדים, יכולת לראות את המצב המתוקן של הבעל שלהם. אני כרגע לא מדבר על פרפקציוניזם באופן כללי. אנשים באופן כללי יש להם נטייה לשלמות, שאיפה לשלמות, והן בעיקר אוכלות לעצמם את הראש, הזרית הזוגיות, כאילו, אנשים סובלות מזה בעצמן, מהפרפקציוניזם הזה, ודיכאון אחרי לידה, ומלא דברים זה תוצאה של פרפקציוניזם. מהסיפור שסיפרתי לעצמי על איך זה אמור להיות, ואז המפגש עם המציאות, שתמיד המציאות היא לא כזאת ורודה, כמו מה יקרה אחרי הלידה, ועוד ועוד כל מיני דברים. וחוץ מהבעיות הכלליות שזה מייצר, זה מייצר בזוגיות מציאות, שהיא עוקדת אותו על מסבח השלמות. דהיינו. לא מסוגלת להעריך תהליכים, לא מסוגלת להעריך אחוזי ביניים, לא מעודדת על ההתקדמויות הקטנות, ואז הוא מגיע למקום שהוא אומר, ניתן לך דוגמה. אני מכיר מישהי שלמדה אצל הרבי וואלה כהן השארוב, תזונה וכזה. כניסה לבית, פירות, ירקות, זה, לא עושים ככה, לא אוכלים ככה, טה-טה-טה, והוא, לא, זה לא הראש, לא, אבל וואלה, הבן אדם הפסיק לאכול שווארמה ב-11 ב... הוא ממש הלך איתה, אבל בוא נגיד 30% מתוך ה-100% שהיא שינתה, היא נהייתה טבעונית ו... באמת אבל, וירד לו על החץ דם, וירד לו סוכר, והוא הרגיש יותר טוב, והוא ירד במשקל, ממש. והוא גם אמר לה, ממש, בהתחלה התנגדתי לכל השטויות שלך, ואני ממש שמח בזה. אבל, בואי, כאילו, אני לא יעט, כאילו, אני לא זה, כן, אני רוצה לאכול דגים, אני רוצה לאכול שניצל, בואי, כאילו, זה אמא שלי, אני אוכל שניצל. בסדר. ויום אחד, היא ראתה אותו, אוכל אבטיח עם בולגרית. והיא יצאה עליו. מה היא יצאה עליו? הרב יובל אומר שהאבטיח זה מונו, וחייבים לאכול אותו לבד, משום דבר, שלא לדבר על גבינה, וכמה זה ככה, וזה, וטה-טה-טה-טה-טה-טה-טה, והוא מסתכל עליה. הוא אומר, תגידי, את אמיתית? כאילו, מאיפה באת אליי? מה קרה לה? ואני אומר, היא שורפת אותו על מסבך הפרפקציוניזם. ניתן עוד דוגמה. היו אצלי זוג, לא נשואים, שהיא גם כן מאוד מאוד התחברה לרעיונות האלה, ואמרה, משה, בוא תעזור לי להיות נשית יותר. בוא, תעזור לי, אני באמת לא יודעת מה לעשות. ועבדנו על מנגנונים בנפש, ועל דברים מהילדות, ועל כמה מערכות הגנה, ואין לך מושג לאן הגענו. באמת, הרי זה בא בסוף מתוך פגיעות, כאילו, קשה להיות במקום פגיע. אני לא כועס על נשים, צריך לעזור להן. בקיצור, היא ממש הגיעה למקום יותר טוב, ואז אמרתי, טוב, עכשיו צריך להיאזן מהצד שלו. דיברתי איתו בטלפון, הוא לא בא אליי. אמרתי לו, תקשיב, אחי, תזמין אותה לצימן. כאילו, בוא, תן איזה, תפתיע אותה. כאילו, לא תזמין, תזמין אותה. תגיד לה, סגרנו ששבת הבאה, אנחנו בזה, זה. הוא אומר, מה, אחי, אני לא מבין בצימר. אמרתי לו, תקשיב, יש צימר טוב, קח את הטלפון. עכשיו הוא התקשר, סגר, וזה, אני מאוד התרגשתי, היא התרגשה, וזה, היא לא ידעת שאני מעומד מאחורי זה. ואז חוזרים מהצימר, אני מתקשר אליו, אני אומר, נו, איך היה? הוא אומר, אל תשאל. הגענו לצימר, היא נקטה אותו ארבע שעות.

זה מה שנקרא, הביאה את החוויה לאקסטרים.

וואו.

עכשיו, זה לא שהיא באה ואמרה לו, וואי, מאמי, תודה, איזה מקום מהמם, אבל תקשיב, אני, אני, יש לי, אתה יודע שאני חולת ניקח, בוא, שב ליד הבריכה, אני, אני קצת אנקח פה, וזה שאני ארגיש טוב עם עצמי, ואז אני איתך. בסדר? תודה שהבאת אותנו לפה. לא, היא ישר לקחה את ה... היא לא אמרה כלום, פשוט. והוא ישר ככה, כמו מטומטם, מסתכל עליה. אז אני אומר לו, אז יש פה הדדיות. תני לו להשפיע עלך. תאפשרי לו להשפיע עלך, אבל תני לו, תני לו in his way, תני לו בדרך שלו, תרים לי לו בדרך שלו. במקומות שגבר מנהלים אותו, אז הוא בורח. הוא לא רוצה להיות מנוהל במקומות האלה. אני אחראי על הבישולים בבית, אני מפנק את אשתי, עושה לך, אבל על הזמן, באמת, כאילו, חוזר, אני יכול לעבוד, לקום שמונה בבוקר לעבוד, ולחזור בעשר בלילה, אני חוזר, היא שואלת אותי, אתה רעב, מאמין? כן. מה אתה מכין לנו לאכול? כן? ואני עומד במחילה לא נכון, ואני לא מרגיש שזה שום דבר רע. היא זה אשתי, שורפת סלט, זה הסטטוס, בסדר? אבל, והיא לא אומרת לי, מה נחלחת, מה זה, אם נקח, אני מפנק אותה, היא ככה, חלוקת תפקידים, את על הניקיון, אם את תכין לי אוכל, אני ארזה, אם אני נקר, את תקפצי מהגג, אז חלוקת תפקידים, כל אחד משהו טוב. ולמה אני אומר את זה? כי במקומות שהיא מנסה לנהל אותי, לקלח את הבנות. לא, אל תעשה להם ככה, אל תעשה להם ככה. זו הרצאה של חצי שעה איך לקלח את הילדה, אתה יודע? אז תקלחי אותה, כאילו, מה את רוצה? אמרתי שאני אקלח את הילדה, אני אעשה את זה עם מיי ווי, לא משנה, גם עם מיי ווי אבלה. בסדר, ועקומה, וסביר להניח, כי היא זאת שמקלחה. עדיין, תני לי בדרך שלו. אני תמיד אומר לנשים, תני לו בדרך שלו. נכון. בדרך שלו.

אני באמת רואה כל הזמן נשים שמנסות, יותר נשים מנסות לשנות את הצד השני, ואז, אתה יודע, כשאתה לא מקבל, את הדבר כמו שהוא, מעבר לזה שהמסוגלות הזוגית נמוכה, והמקום הזה, זה בסוף אתה לא באמת אוהב, ואתה לא מראה את האהבה הזאת. וזה משהו שהוא מאוד חשוב, אבל אתה יודע, אם אני לוקחת רגע את כל מה שאתה אומר, יש משהו אחד שהרבה פעמים אני רואה, שכבר הגבר נותן, כבר עושה, אבל מתלונן. זאת אומרת, לא לוקח אחריות בכלל, נגיד ביקשת, כמו שאתה אומר, אשתך, גם אני מבקשת מבעלי, גם אתה, אשתך, אף הוא לא מבקשת, כאילו היה למלא דלק. אז מה, אני הלכתי, מיליתי, אתה יודע, כאילו יש הרבה פעמים שאני שומעת, גם אנשים רואה את זה בעיניים שלי אצל זוגות, שהוא כבר עושה. ומה שנקרא, בגללך עשיתי, או בגללך לקחתי, או בגללך הבאתי. בחרת בי ביקשה, בחרת לבוא לקחת לעשות. מה אתה רוצה עכשיו?

את אומרת ככה, לא רק תהיה משפיע שלא על מנת לקבל, תהיה גם משפיע שלא על מנת להתלונן.

בדיוק. כי אז את הופכת להיות ילד, ואני הופכת להיות אימא באותו אוטומט.

וואי, את יודעת, זה מדהים, המקום הזה. כאילו, איך גברים לא קולטים את המקום הזה, אני לא, נגיד שאני שומע אישה אומרת, כמה ילדים יש לך? יש לי ארבעה ילדים, ועוד...

פלוס אחד מגודל. אין.

תודה, אימא.

תודה, אימא, זהו, זה לא...

לא, לא, אני מה זה לא אוהב את זה? הוא ירוויח את זה ביושר, כן? אני לא בתאנות לאף אחד מהצדדים, אבל כאילו... זה מה זה קשה לי לשמוע את זה.

נכון.

אישה צריכה גבר, לא משנה, היא ממנכלת אצלכם. היא חוזרת הביתה, היא צריכה גבר, היא צריכה מישהו לשען עליו, היא צריכה מישהו שיחבק אותה, היא צריכה מישהו חזק. זה ככה, נשים אומרות את זה, לא אני אומר את זה.

נכון.

אז במקום הזה הייתי שואל אותו, הייתי פשוט שואל את אותו במקום איך. תגיד, מה יעזור לך לעשות בלי התלונה הזאת, בלי ההצטדקות הזאת, או לא יודע איך לקרוא לזה, מה יעזור לך? כל גבר יגיד משהו אחר, אני מאמין שרוב הגברים יגידו, אם תעופי עליי, אם תפתחי שדה תעופה על שמי, על כל פעם שאני... על כל פעם... שורדתי את הזבל. כן, כן, גברים מאוד אוהבים את זה. אז אני לא אתלונן. סביר להניח שזה משם.

אז אתה אומר, בסוף זה יושב על אותה הנקודה, של הצורך בתחושת החשיבות.

הערכה, החשיבות, הודעיה, לדעת שאני צריכה אותך. הרי מה שאנחנו הבאנו על עצמנו הגברים בדור הזה, זה הדבר שהכי מפחיד אותנו. שהנשים שלנו יגידו לנו, אנחנו לא צריכות אותך. מה אני צריכה אותך? אני יכול להסתדר בלעדיך. זה הדבר שהכי מפחיד גדול, כי הוא, כמו שאמרנו, מתי הוא מקבל תחושת ערך? כשהוא משפיע. כשצריכים אותו. זה... לא, ממש אומנות גברית, אומנות נשית, ממש. מה שדיברנו עכשיו זה אומנות נשית. שלמה המלך אמר, חוכמות נשים בנתה ביתה ועיוולת בידי התארסנו. כן, שלמה המלך, לחזק אותך מהצד הנשי. חוכמות נשים בנתה ביתה ועיוולת בידי התארסנו. כן, יש כוח מאוד מאוד גדול לאישה. עוד מאוד דבר עכשיו.

נכון, אני מאוד מאוד מסכימה, ואני חושבת שבאמת, אם אנחנו ככה מסכמים את הדברים, אנחנו באמת מבינים שבסוף בסוף בסוף, אם נתחבר למקומות שבאנו מהם, לצרכים האלה שצועקים לנו מבפנים, אבל אנחנו מבטלים אותם בגלל החברה, האגו, ההרגלים, החוסר המסוגלות, החוסר ידע. איך לעשות את זה? אז הדברים באמת, אם אנחנו נצליח לעשות אותם פשוטים, אז הם יהיו גם ממלאים. ואם כל אחד מלא, אז שם לא צריך יותר מזה. וגם להיזהר לא רק למלא. זאת אומרת, עוד פעם אני אומרת, כשאחד רק ממלא, ממלא, ממלא, ממלא, אז כבר השני תובע בתוך המילוי הזה. זאת אומרת, ההדדיות היא מאוד חשובה, אבל באמת שיהיה כזה ה-in וה-young, הסינרגיה, ההדדיות. אז איך אתה מסכם את הדברים? אם אנחנו יכולים לתת כמה, כלים או אנקדוטות או דברים חשובים שאנחנו רוצים שייצאו מהם, ירשמו בסיכום.

לא, נתנו כלים עכשיו לנשים, ממש תיארתי מהלך. במקרה של גברים, אני הרבה פעמים אומר לגברים, זה אולי נשמע לא טוב, אבל יש לזה כוונה טובה, תתעלם ממנה, במובן החיובי של המילה. אתה משפיע, ואתה מתעלם מהצפצופים שהיא עושה. תתעלם. היא גם צריכה שתתעלם. כי אם אתה עכשיו תיכנס לריגשי בגלל מה שהיא אמרה וזה, היא צריכה שתדפדף אותה באיזשהו אופן. עוד פעם, זה נשמע רע, כאילו, אבל זה דפדוף חיובי. את מה תדפדף, לא אותה, לא את הצורך האמיתי שלה, אני קורא לזה את הברברת, את המסביב, את הקליפות תדפדף. בסדר, בסדר, יאללה, תגידי מה שאתה רוצה, תעשי מה שאתה רוצה. הרי נגיד עכשיו, לדוגמה, כשאישה, נגיד, הייתה מריבה, בסדר? וכסח וזה וזה, והם אמורים לצאת לנופש בעוד יומיים, בסדר? והיא אומרת לו, מבחינתי, תבטל את הנופש. אם הוא בטל את הנופש, הוא מטומטם. הוא לא מבין בנשים כלום. כשהיא אומרת לך, תבטל את הנופש, היא מתכוונת, בעלי היקר, תאהב אותי, תחזיר בי את האמון בך, תיתקש עליי.

תילחם עליי.

תילחם עליי, בדיוק. אז לגברים, אני אומר, דפדף את הקליפתיות של ההתנהגות שלה. זה יכול לעזור לך מאוד. באופן כללי, אגב, לגברים יש יכולת דפדוף גבוהה. אבל גברים של ימינו נהיו כאלה רגשים, כאלה שאומרת משהו, אז הוא נפגע, ואין לה, ותדה. גברים במהות שלהם הם דפדפנים. זה מהות זכרית, זה דפדוף. אז אני אומר לגברים, תתעסק בלהשפיע לה, תדפדף את רעשי הרקע, ואתה תראה שאתה תהיה ביציבות הזאת, היא הקנה לזה. היא תבין שאפשר לסמוך עליך, היא תבין שאתה לא נותן... פעם, זה מעניין, ממש בתחילת הקשר שלי עם אשתי, אז אמרתי לה איזשהו משהו, אמרתי לה, די, נעו מיד פה, ממש אגזמת, כאילו, די, ממש, מה זה הדיבור הזה? אגזמת, די, אני לא מוכן לשמוע דברים כאלה יותר. ואז אחרי איזה כמה שעות, היא באה ואמרה לי, וואי, משה, ממש ממש תודה. ואני הסתכלתי, הייתי בטוח שאילבתי אותה, כי אף פעם לא דיברתי עליה כך. והיא אמרה, ממש תודה, אבל לא הבנתי על מה ממש תודה. אז היא אמרה, לא יודעת, הלכתי ליבוד והייתי צריכה את ה... הייתי צריכה את זה, וממש לא הבנתי, כאילו לא... לקח לי זמן להבין שכן, היא צריכה שבאיזשהו אופן, שאני אהיה מספיק חכם לראות את הצורך האמיתי שלה, ואותו לא לתפדף אף פעם לעולם, לבין השטויות, המוכן דה קטנות, המקומות הנמוכים שלה. שהיא לא באמת מתכוונת אליהם. מישהי פעם אמרה לי, אמרתי לבעלי, אתה יכול להרוס את הדברים שלך, לקחת את הדברים שלך ולעבור לגור עם הפקידה, כי היא שמעה אותו מדברת עם הפקידה, מדבר עם הפקידה, איזה דיבור איזה. הוא לקח את הדברים, הרז, ונסע, הוא נסע לבית מלון, הוא נוסע לפקידה, אין לו שום דבר עם הפקידה, הוא נסע לבית מלון. אז היא אומרת לי, לא התכוונתי שוב.

לא לקחת את זה ליתר לי.

אז למה אמרת לו, אל תגידי דבר שאת לא מתכוונת. כן, אז פה גם האישה צריכה להיות חכמה וגם הגדר. אבל דווקא רציתי, בגלל שאמרת קודם, שאם היא אמרת קודם משהו יפה, אמרת ש... אם גבר נהנה על איזה אישה יודעת לרכך אותו, זה אגב נכון, כל אישה יודעת את ה... נקרא לזה ללחוץ על כפתורים לפעמים כדי לרכך אותו. את המיוחד שלה, את הבעל שלה, כן, מה עובד עליו. יש כאלה שלא עובד עליהם כלום, אבל רוב האנשים כן יודעות איך לגשת, והרבה פעמים אני שואל ומקבל תשובה, וזה טוב, זה סימן טוב. ובאמת לגברים יותר קשה. וחלי ראובן כתבה על זה שיר. כשאמרת את זה קודם אז הזכרתי את זה. חלי ראובן היא משוררת. אז היא כתבה שיר שקוראים לו אם ננהלה. זה כמו תפילת נעילה של יום הכיפורים. והיא כותבת את זה לבן שלה. יש לה בן גדול. והוא במערכת יחסים. עם אישי. אז היא כותבת לו. וכשהיא ננהלת, מה עלה היא לעשות? שאל בקול קטן. סובב והכיף והגל סביבה. אישה אינה ננהלת סתם בני. הכפת הוא עיר הולדתה, את ירחיה, את הסתבים המקופלים בכימוריה. אישה צריכה מילים. צריכה ניגון. אצבעות רכות ושקט. שקט לשמוע את הלמות ליבה. את הקול של עצמן. הוצא את הגסות מן הרוח ביניכם. סובב אותה באוזניים קרויות. פנה את עצמך ממך. וראה אותה במלואה. מפתלת, עמוקה, יודעת, רבת פנים, רבת יופי. אישה צריכה מחלי הקשבה. צריכה עיניים לנוח בהן. אדמה להניח עליה את רגשותיה ורקיה להתעלות אליו. לקרוא לו בשופרות גרונה. אישה אינה ננהלת סתם. אך אם נצבת ליבה ונסגר במנעול, סובב סביבה שבעי כיפים, עד שתתפורר ממך גאוותך, עד שתישבע כי אתה יוצא ללמוד אותה, לאהוב אותה חופשייה לידך, עד שתיפול החומה תחתיה, עד שיעשף ליבה מחדש. וואו!

מטורף, מדהים ומדויק.

סגרתי בשיר הזה בגלל מה שאת אמרת קודם, כן?

מדהים, מדויק כל כך, זה צריך להיות על שלטי חוצות. מה שנקרא פליירים במקומות עבודה. מדהים, מדהים, מדהים, מדהים, ואני באמת חושבת שזה סיכום מעולה ומסר מעולה לכל גבר ששומע אותנו ולכל אישה. אבל אני רק יוסיף לה משהו אחד, תעשי סדק. תני לו איך להיכנס, כי הרבה פעמים הם מחגים מסביבנו, ואנחנו... נעולות כל כך שאנחנו לא מאפשרות צדק, או למחוץ לילדה הקטנה שירבה בכל רם, וטורקת ארונות וממלמלת בבית, וכשהוא מנסה לפייס, אין. אז תשאירי צדק, כדי שיהיה לו מאיפה להיכנס. עבודה קיבלנו פה, מה שנקרא, קיבלנו הרבה טוב בעולם הזה, בעולם הטכנולוגי, בעידן החדש, אבל יש לנו תיקון, תיקון הדורות, להחזיר קצת את הטרה ליושנה, להחזיר, קראתי אצלך בספר, אני זוכרת שזה מהדהד לי, על זה ששלמה המלך לקח אמנם אלף נשים,

אבל לא מתאהבה של זה, אלא מהמקום הזה של להשפיע, על הרבה מאוד נשים, אני זוכרת ממש את המשפט הזה מהספר שלך, ספר שנקרא זוגות זוגות, מומלץ, וזה כל כך מדויק בעיניי, זאת אומרת, להחזיר את המקום הזה של התפקידים, כמה שקט פנימי יהיה, כי בסוף זוגיות היא שורש, וכשהיא במקום שעובד כמו שצריך, אני תמיד אומרת, זה כמו גלגלי שיניים, כשהזוגיות היא עובדת, החיים עובדים והמשפחה עובדת, והעבודה והכל זורם, ולכן יש משהו בזוגיות שהוא כל כך שורשי וחשוב. סמון, אני רוצה להגיד לך תודה רבה, היה לי מאלף ומעניין ואיזה כיף שבאת.

תודה רבה.

ומחכה לספר החדש שעומד לצאת לרווקים, אני אעשה פה ספוילר, שאנחנו נעדכן גם אצלי באינסטגרם, וגם אנחנו נשים כמובן קישור לעמוד שלך, שיכולו לבקר ולקרוא ולראות ולהתעדכן. אני ממליצה, המליצה לספרים, אני מחכה לספר החדש להיות הראשונה שם בתור.

תודה רבה, אז באמת יש את הספרים, יש גם משהו חדש שעבדתי עליו מלא מלא, לא יודע אם זוגות שומעים אותנו וחושבים שהתכנים האלה יכולים לתת להם ערך, כן זה רק קצה. אז הוצאתי, הוצאתי לאור קורס דיגיטלי שקוראים לו ירח דבש, הוא נקרא ירח דבש כי הוא בנוי בצורה מגניבה של שלושים מפגשים, כן חודש, שלושים מפגשים של עשר דקות. זאת אומרת, בואו, אתם רוצים ירח, אתם רוצים זוגיות טובה יותר, ומשודרגת, תעשו ירח דבש, לא בטיילנד, לא בזה, כל יום, תשקיעו רבע שעה בזוגיות שלכם, עשר דקות איתי בווידאו, ואז איזשהו תרגיל קצר, והזוגיות שלכם תהיה במקום אחר, אז זה... השקנו את זה בטוב אהב.

רגע, ואיפה רואים קישור לזה, רק תגיד?

אפשר לעשות ירח דבש משה שרון בגוגל ולמצוא את זה, אבל אנחנו גם נוסיף, נשים קישור, וגם אפשר לחפש את הספר זוגות זוגות, וברוך השם, אישר כוח, אני רציתי להודות לך כי... כל פעם שאני מגלה עוד מישהו שגם כמו אני, דואג לזוגות ומבין כמה הבית הוא הבסיס של כל ה... של הכל, של הכל פה. אנחנו מבחינתי, אנחנו ננצח את חמאס, עם כל הכבוד לביפרים וכל העניינים והצבא. ככה מנצחים צבאית, כן? ובטילים, אבל... אבל אנחנו מבחינה רוחנית, אנחנו ננצח אותם בבתים חזקים. ובעוד ילדים, ובעוד בתים שלא מתפרקים, ובתים שנבנים, ומבחינתי, ככה אני רואה את זה, זה חלק מהגאולה, חלק מהגאולה זה...

זה בית מקדש העכשווי?

בדיוק, משפט בית. ילדים שגדלים בבית בריא, עם זוגיות טובה, הם יוצאים לעולם עם אמון בעולם, עם אמון בטוב, עם אמון באנשים, זה עולם אחר. מאשר בית שגדלו, שעושים ניקור הורי, וזה באמת עולם אחר. לא מאחל לאף אחד. אז אני ממש מודה לך שאת בעצם שותפה שלי, לא ידעתי שיש לי שותפה, וכמה זה כיף באמת לפגוש אנשים שגם יחד איתך עובדים בבית המקדש הזה. ומוכנים להקדיש את החיים שלהם כדי שעוד בית ייבנה ועוד בית לא יתפרק, ואני ממש ממש מודה לך על השותפות הזאת.

תודה, תודה לך גם על הזמן, והיה סופר מעניין, ואנחנו נשים גם קישורים שכמה שיותר אנשים יחוו ירח דבש, יתקנו את מה שעוד אפשר לתקן, ובאמת יהיו במקום טוב. אז תודה, ואני מחכה להודעה אישית על הספר החדש.

שיישאם לי כתב ולעבור עריכה, זה לוקח זמן.

זה יקרה. תודה. אנחנו נתראה בפרק הבא של מדברים זוגיות מעשית.

ועד אז, עקבו אחריי באינסטגרם, adarzohar1, ושתתו

קצת באתר שלנו, יש שם הרבה דברים

מעניינים, המרכז הזוגיות מעשית, adarzohar.com. מחכה

לראותכם. ביי.