פרק 7 - מציאת זוגיות אחרי פרידה עם יעל אדלין

שלום לכולם, וברוכים הבאים לפודקאסט מדברים זוגיות מעשית. בכל פרק נדבר על זוגיות מנקודות מבט שונות ומעניינות, ותקבלו ידע וכלים פרקטיים שילבו אתכם בדרך לזוגיות שאתם מאחלים לעצמכם. אני אדר זוהר, מנכה למרכז הזוגיות מעשית, ואני שמחה ומתרגשת שאתם איתי כאן.

אז היום איתנו יעל עדלין, מאמנת אישית בשיטת MBT, וממש בקרוב מאמנת בשיטת זוגיות מעשית, והיום אני מתרגשת במיוחד כי יעל לפני שלוש שנים הייתה אצלי בתהליך אימון, שעוד מעט אנחנו נספר, והיום היא תלמידה שלי בקורס זוגיות מעשית, ואנחנו ממש סוגרות במעגל, והחלטנו להביא לכם את הסיפור, וזה

הולך להיות מרגש ומדהים במיוחד.

אז היי יעל, מה שלומך?

היי, איזה מרגש, אדרי.

איזה כיף. אני מכירה אותך מצוין, אבל מי שמקשיב לנו עוד לא מכיר אותך, והוא מתחיל להיחשף לאישה המדהימה שאת, אז ספרי לנו קצת, מי זו יעל? מה שאת רוצה לספר עליי?

מאיפה מתחילים על השאלה הזאת? טוב, אז אני יעל עדלין, ואני מאמנת להתפתחות אישית בשיטה של מעיין בן ציון, וממש, ממש בקרוב, בשיטה של זוגיות מעשית, שזה משהו שהוא מאוד מאוד מרגש. פרטים טכניים ולא מעניינים, יש לי תואר ראשון במשפטים, ואני תכף מסיים את התואר השני שלי, ואני מאוד מאוד מתרגשת להיות פה היום.

אז בואי נתחיל במה הביא אותך לפני שלוש שנים לתהליך אימון. למה הגעת אליי?

האמת זה מצחיק. כי נחשפתי לאינסטגרם שלך, משהו עם כל מיני תמונות והודעות ממתאמנות שלך וזה ואני הצלחתי ופה אתה בא ואמרתי יו אין סיכוי שכל הטוב הזה קורה אז מה שהביא אותי לתהליך הצליח זה באמת איזושהי פרידה שאני חוויתי פרידה מבן זוג שהיינו ביחד משהו כמו שנה, שנה וחצי, וכמובן שלרוב הפרדות נגמרות באקור צורם, אז באמת זה נגמר ככה, משני הצדדים, הוא אדם מדהים, זה לא קשור. מה שהביא אותי בעצם לתהליך זה הפרדה הזאת, והעובדה שאני פשוט רציתי מישהו שיגיד לי, זה יעבור, זה יסתדר, את תיכנסי לזוגיות חדשה, ואז באתי אלייך, וחיפשתי ממך את כל האישורים האלה. ואז אמרת לי, אני לא הולכת לתת לך את כל האישורים האלה, אני הולכת לעשות איתך עבודה רצינית, ולהבין, ואת בעצם, יחד איתך, העבודה איתך, והחקירה פנימה, תרמה לי להבין שאני בעצם מושכת אליי את כל האנשים, את כל הבני זוג, שהם יחסי דומים, והם מפעילים אצלי את אותם טריגרים כל הזמן. אז בעצם מה שהביא אותי לתהליך אצלך זה להפסיק את ה... אני עושה... לא רואים, אבל אני עושה במירכאות סבל, כי זה ממש... להיות במערכת יחסים שהיא לא בריאה, זה ממש יכול לגרום לסבל ולהרגשות דידות. אנשים לפעמים אומרים, אני רק רוצה להיכנס לזוגיות. לא, ממש לא. גם אני הייתי שם, אני חשבתי ככה, שעדיף להיות עם כל אחד מאשר להיות לבד. ממש לא. כי להרגיש לבד בתוך זוגיות זה הרבה יותר כואב וקשה מלהיות לבד בחיים.

נכון. ואם נסביר על זה רגע מילה, שההבדל בין להיות לבד ובבדידות כשרווקים נעומת בדידות שזוגיות, זה בדידות רגשית מול בדידות חברתית. כלומר, בתוך סוגיות זה בדידות רגשית, ויש לה הרבה יותר כאב מאשר בדידות חברתית, שבדידות חברתית היא בעצם מה הסביבה חושבת עליי, ולמה אני במקום הזה לבד, ואיך אני מול כולם, אבל בסוף הבדידות, כמה שהיא כואבת כאשר אנחנו רווקים, כאשר היא מתרחשת בתוך סוגיות, היא כואבת יותר, כי גם אין לך את הזכות כביכול להתלונן, כי כולם אומרים לך, מה את רוצה? יש לך בן זוג. ואז זה מין תחושה כזאת אינסופית של לא מבינים אותי, לא רואים אותי, ואני מתחילה להרגיש שאולי אני לא מאה בתוך הדבר הזה.

ואולי אני גם זוכרת שאני לא יודעת מאיפה זה הגיע לי עם כל השנים שאני חוקרת את עצמי, אבל אני זוכרת שאני יכולת שאפילו עד היום אני מסתכלת על העולם בשני מצבים, אנשים שהם בזוגיות והם הצליחו, היום כבר הרבה פחות, ואנשים שהם לא בזוגיות ושהם לא הצליחו. כלומר, ככה אני הלכתי בעולם במיוחד שהייתי רווקה. אני זוכרת שפעם אחת הלכתי עם חברה מאוד מאוד טובה שלי, שאירה לזה סופש של המורה שלנו ליוגה, והיו שם בנות שלא הכרנו, ואיך שאני פותחת איתם שיח, אני ישר שואלת אותם, היי, מה השם שלך, ואם את בזוגיות. אחרי זה, היא לקחה אותי לשיחה ואמרה לי, תקשיבי, תצא מהלב שזאת השאלה הראשונה שאת שואלת כל הזמן, כלומר, ככה את מתאגת אנשים, אם הם בזוגיות או לא בזוגיות.

אם הם בזוגיות, אז מה זה אומר?

זאת אומרת שזאת ההשלכה שאני עשיתי על עצמי. אם אני בזוגיות, שהייתי, עוד פעם, הבני זוג, שהייתי איתם אנשים מדהימים, אבל הם לא התאימו לי. ואני ראיתי, אם את בזוגיות, יש לך את הסטטוס, את מוצלחת, זהו, הצלחת בחיים, יש לך הביט שזה כל כך לא נכון, כל כך לא מחובר למציאות, כל כך לא אמיתי, וככה אני תיאגתי אנשים.

אז זה מדהים מה שאת אומרת כי רוב האנשים מתאגים את זה וגם יש ממש מחקרים שמראים שאנשים רוצים להיות בזוגיות כי הם חושבים שמי שבזוגיות מאושר יותר זאת אומרת ממש מנהל אותנו המקום הזה בטח במדינת ישראל שמי שבזוגיות אז הוא מבינה אחת להורים ויש שם רוגע ואפשר

לנשום, ועשיתי V על החלק הזה, וזה לא משנה כמה אני מוצלחת בקריירה שלי או בחלקים אחרים שלי, אם אין לי זוגיות, אז אני לא באמת, באמת מצליחה. וזה מדהים שאת אומרת את זה. אני רוצה אבל להחזיר אותך רגע אחורה למשהו שאת אמרת. את אמרת, הבנתי בתהליך שאני מושכת אל עצמי כל הזמן את אותם אנשים שהם לא מתאימים לי, ושזה בסוף מייצר אצלי סוג של סבל. את יכולה רגע להסביר מה הבנת שאת מושכת, ומה הבנת שאצלך מושכת את הדברים האלה?

כן. אז כתוצאה באמת מהתהליך, אני הבנתי ש... אוקיי, אני לכתי פעחור לחיים האישיים שלי. כשאני הייתי בת שלוש, אמא שלי עברה תאונה דרכים מאוד מאוד קשה, נופל איזושהי מסע שהרים מנוף, הוא התנתק מהמנוף, ובעצם אמא שלי הייתה הולכת רגל, וזה ממש, אמא שלי הייתה קרובה למוות, זה התרסק עליה, שההורים שלה הלכו מאחוריה. וזה היה ככה טראומה מאוד מאוד גדולה למשפחה. אני הייתי בת שלוש, אני לא יודעת לספר פרטים על המקרה, אני מניחה גם שלא סיפרו לי, סיפרו לי את זה בדיעבד שגדלתי, אבל בשורה התחתונה אמא שלי לא הייתה בבית, משהו כמו שבוע וחצי שבוע אני הייתה בבית חולים, טיפול נמרץ, אחרי זה שיקום במלונית, משהו מאוד מהיר כי היא גם רצתה לחזור הביתה לילדים, אני חוויתי את זה בפועל, היום, בטיפול הראשון שישבתי, ושאלו אותי על התאונה הזאת, אני סיפרתי שאימא שלי לא הייתה בבית משהו כמו חצי שנה. כלומר, הפער בין מה שהיה בפועל לבין איך אני, ילדה בת שלוש, חוויתי את זה, היה עצום. ושם בעצם אני מבנתי היום שהתפתחה אצלי איזושהי חרדת נקושה. והחרדת נטישה הזאת גרמה לי למשוך כל הזמן בני זוג, שאני ארגיש את אותה תחושה של נוטשים אותי. זכויות שהבן זוג הראשון שלי, אדם מדהים, נטסים, חמוד, מצחיק, אבל כל פעם שהיה קצת קשה בזוגיות, זכויות שהתגייסתי, הוא נפרד ממנו. כשטסתי לדרום אמריקה, הוא נפרד ממנו. כשהוא טס לדרום אמריקה, הוא נפרד ממנו. כל פעם שהיה קשה, אני הייתי בחוויה של הנה, זורקים אותי, הנה, עוזבים אותי, וזה הופיע גם אצל הבן זוג אחריו, שבאמת בבן זוג השני שלי, הנטישה, so-called, במרכאות, הייתה כל כך צורמת לי. שאני החלטתי ש-no more, ואז בתהליך הבנתי שאני כל הזמן בוחרת את הבני זוג שלי כדי להרגיש את אותה תחושה. את התחושה הזאת של אף אחד לא נשאר איתי. כמו שכביכול אימא שלי, שמסכנה, כל חיי זה הילדים שלה, מה היא יכלה לעשות? עברה טעונה. לא הייתה יכולה להיות בבית. אבל אני כל הזמן כביכול רציתי לחזור לתחושה הזאתי, כי הייתה תחושה מוכרת לי של עוזבים אותי, של נושאים אותי, של אימא שלא נשארת בבית, אז זה בא לידי ביטוי החזק בבני זוג. ואז אמרתי, אני לא מעוניינת להרגיש יותר, את התחושה הזאתי, את הסבל הזה, אני רוצה לשנות את כל המערכת הזאת שנקראת המוח שלי, ואז התחלתי לעשות עבודת עומק על האמונות שלי. אם יש משהו קשה בעולם הזה, זה לעשות, לתכנת את המוח שלנו מחדש. זה ממש אדם שמאמין לצורך העניין, ניתן דוגמה שכל הדברים בוגדים, ואני אגיד לו, לא נכון, זה כמו שעכשיו נסתכל החוצה ואני אגיד לך, עכשיו אין אור, יש חושך. זו עבודה מאוד מאוד קשה, זה לקח לי הרבה מאוד זמן, אבל עשיתי שם עבודה רצינית.

אז קודם כל באמת מה שאת חווית, חווית מה שנקרא שחזור, בעצם שחזרת את אותה הסרט שוב ושוב. ויש פה עוד משהו שחשוב לראות, כמה המוח שלנו הוא לא באמת תואם את המציאות, כלומר, הכנות שאנחנו חושבים שיש לנו עם עצמנו, זה אף פעם לא משהו אמיתי, זה תמיד איזשהו סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו, בדיוק כמו הסיפור שאמא שלך לא הייתה חצי שנה, והסיפור שמישהו נוטש אותי או דוחה אותי כשהוא לא בעצם, שמשהו לא מסתדר, ובעצם כל הדבר הזה הוא מה שמשפיע לנו על הדימוי העצמי ועל איך תיראה זוגיות בפועל. אבל בואי רגע, לפני שאנחנו מדברות על האמונות ועל מה ששינית, אני זוכרת שכשהגעת אליי, היה מאוד מאוד קשה עם המקום התמודדות עם הפרדה, לא רק כי לך היה איזשהו קושי, אלא כי לסביבה, הסביבה ראתה את זה אחרת. כלומר, הסביבה חשבה שאת צריכה לקום על הרגליים ולהתגבר בזמן שאת לא ממש הרגשת שאת עדיין במסוגלות לעשות את זה. נכון. אני זוכרת שזה היה אחד הקשיים, ככה שדיברנו עליהם הרבה, ואני רוצה שתספרי רגע את ההתמודדות הזאת, כי יש איזה לחס שמופעל עלינו, של נו, את כבר אמורה להתגבר, עברו חודשיים, ובפועל הלב שבור וסדוק, והכי לא בשל לצאת עכשיו ולהכיר מישהו אחר, ואנחנו נקראים בין מה שאנחנו מרגישים למה שהראש שלנו שומע, איך את בעצם, את זוכרת את התקופה הזאת? זוכרת איך היא...

מאוד. אז אני זוכרת, תראים, אמא שלי, עכשיו כולנו מושפעים מאיך שאנחנו קוראים לזה בקורס שלך, המטפל העיקרי, אמא שלי היא בן אדם מאוד פרקטי, מאוד רץ קדימה, היא לא מתעכבת. וכשהיא ראתה אותי, יושבת, תקופת זמן לא מבוטלת, ולפעמים בוכה ועצובה, ומתוהה מה יהיה, ועדיין מתעסקת בפרדה, היא אמרה לי, יעל, זה לא הגיוני מה שקורה פה, כאילו, על כל שנה של זוגיות, את יכולה להתאבל חודש, זה היה החוק שלה. וכשהיא ראית אותי, היא מושכת עוד חודש ועוד חודש ועוד חודש, ראיתי אותה ממש מתגרדת בגוף, כאילו, איך הבת שלי יושבת ומבזבזת את החיים שלה על לפקוד ולהתאבל. אני זוכרת שהיה לי את הכוח להתמודד איתה, אמרתי לה, תקשיבי, אין לזה חוקיות, את לא יכולה להגיד לי לפי הקריטרינים שלך. לי עדיין כואב, לי עדיין שורף בלב על הפרידה הזאת, אני איבדתי. תקשיבי, זה ממש כמו אלף אלפי הבדלות, אבל זה ממש כמו לשבת שבע, הרי מה קורה בשבע? חז ושלום, מישהו מת. מתאבלים, יש שיבה, כולם באים, מנחמים, מביאים אוכל, באים, עוטפים אותך, נגמר את השיבה, וזהו, את צריכה להתמודד עם זה לבד, וזה בדיוק אותו דבר בפרידה. בשבועיים, שלושה הראשונים, כולם עוטפים אותך, וכל החברות באות, ומביאות גלידה, וכל הקלישות, ואחרי זה כל העולם כאילו מצפה שתקעו מעל הרגליים, וזהו, ושכחתו. שכחת את הזוגיות, שכחת את החבר הכי טוב שהיה לה, צריכה להמשיך בחיים. ולי זה לקח יותר זמן. ואני זוכרת שהקולות מסביב היו, כשהייתי אומרת על זה משהו, מה את עדיין חושבת עליו? מה את עדיין בזה? הייתי אומרת, כן, אני עדיין בזה. אני עדיין בזה, אני עדיין מתעסקת בזה לפעמים. זה עדיין קשה לי. ואני זוכרת שאח שלי הוא כל העולם שלי. הוא הבן אדם שהוא המודל החיכוי שלי, ו... אני זוכרת שפעם אחת הייתי בשיחה איתובי עם חבר שלו, שהוא נורא נורא מצחיק, הוא אמר לי, נו, אז מה הבעיה? יאללה, תירשמי לאפליקציה. אמרתי לו, עבירה, זה לא בשבילי, אפליקציה, עזוב אותי. אז הוא אמר לי, אוקיי, אז ספרי את הסיפור הזה לחתולים שלך בגיל 30. ואני תפסתי את הראש ואמרתי, יואו, זה הגורל שלי, זה העתיד שלי, מה, אני חייבת להירשם לאפליקציה? אני חייבת לחפש זוגיות כל כך בטירוף עכשיו? כאילו, רגע, עוד לא הבנתי מה אני, מה קורה, מה הייתי. אז באמת הקולות מהסביבה הן לרוב, לפחות מה שאני חוויתי, יאללה, תתאבלי חודש, קדימה, רוצי על זה, קום לי על הרגליים, תתחילי לצאת לדייטים, ואני תמיד, הקצב שלי היה אחר. אבל אם אני אומרת רגע משהו לבנות שנמצאות במצב הזה ושומעות את זה, שאני חושבת שהיה יכול להיות לי יותר קל אם לא הייתי מתנגדת למציאות, הרי הסבל מופיע כשאנחנו בהתנגדות למציאות. ואני הרבה מאוד זמן לא הסכמתי לקבל את זה. לא הסכמתי לקבל שזה נגמר. אמרתי, הייתי יכולה לעשות אחרת, ואם היינו פועלים אחרת, ואם היינו בתקשרים אחרת. כל הזמן הייתי בהתנגדות למציאות. ובשנייה, וזה נשמע קלישה מעצדנת של עוד מישהי שעברה פרידה ועכשיו בזוגיות חדשה, אבל ברגע שלקחתי החלטה שאני מקבלת את המציאות כמו שהיא, אני לא אגיד שהחלמתי והייתי בסדר, אבל הרגשתי שחרור. הייתה מין הנחת הרווחה של אוקיי זה מה שזה זה מה שקרה ובוא נראה איך אני ממשיכה מפה מה אני עושה

מפה אז את אומרת פה כמה דברים מאוד מאוד מדויקים. קודם כל, לשברון לב אין תוקף.

כלומר, יש כאלה שחווים אותו יומיים ויש

כאלה שחווים אותו שנתיים, ויש גם יותר ויותר. מה שכן צריך לזכור, ומאוד מאוד חשוב,

שהכאב, יש לו זמן קצר, אחר כך אנחנו עוברים לעצב.

ועצב הוא אנרגיה אינסופית שעוברת למלנכוליה, ואחר כך לדיכאון, וזאת אומרת, יש בזה באמת משהו שאנחנו יכולים להידרדר איתו. עכשיו, קורה עוד משהו, הסביבה יכולה להכיל אותנו זמן מסוים. אחרי זמן מסוים, היא מאבדת את זה,

היא לא מסוגלת יותר לשמוע אותנו מדברים על אותו אקס. ואז נוצרת בדידות נוספת אצל האדם שבור הלב, כי כבר אין לו סביבה תומכת,

והוא לבד, והוא בתוך הדבר הזה, ואף

אחד לא מבין את הכאב שלו, ויש כל הזמן קונפליקטים פנימיים, אני כן מסכימה עם המקום שצריך למסגר את הדברים. עם כל הקושי, בסופו של דבר, את אמרת את מילת המפתח. מתי שאתה מסכים לקבל את הדברים ולקבל החלטה אמיתית, שאתה לוקח את החיים שלך והופך אותם למשהו אחר, שם מתחיל השינוי האמיתי, וזה באמת מתחיל בהחלטה. ולכן, אגב, ככל שאנחנו באמת נתחיל לחזור למגרש מהר יותר, אז אנחנו ננצל את מה שנקרא ההורירות הרגשית שלנו, שמושכת אלינו, ב-25% יותר ממגנטת אלינו בני זוג ומגדילה את הסיכוי למצוא זוגיות. לא תמיד אפשרי, לא תמיד זה קל, זאת אומרת, אי אפשר באמת להגיד שכולם יכולים, אבל צריך לזכור את זה שאנחנו יכולים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. גם בלי להתגבר על כאב. ובסופו של דבר, את הוכחת את זה

ואת אמרת, ביום שקיבלתי את ההחלטה, ואגב, זה בעיניי המפתח לכל החיים שלנו, כי רוב הזמן אנחנו לא מקבלים החלטה, אז קיבלת את ההחלטה, ובעצם מאותו הרגע עשית כמה שינויים בתוך החיים שלך, אז ספרי לנו ככה על המקום מהרגע שקיבלת את ההחלטה, מה קרה משם בעצם, איך זזו הדברים?

אז באמת כשקיבלתי את ההחלטה, אני החלטתי שאני עושה סטופ, ואני גם כל הזמן נזכרתי, אני מדבר פה פתוח על החיים שלך, כי את מאוד פתוחה בפלטפורמות שלך, ועל הסיפורים שאת עברת, אני ממש זוכרת שישבנו בקליניקה, וכל הזמן רציתי שאת תגידי לי מה השלב הבא, ומה לעשות, ומה... זוכרת שסיפרת לי שאחרי כל הזוגיות שהיו לך, עשית סטופ, ואת הלכת לטיפול של שנה או שנתיים, ואמרת לי, יאללה, יצאתי לדייט אחד. ואז איך שהמיר בא לפתח הדלת, רצית למות, וכשחזרת מהדייט, אמרת, הוא הולך להיות בעלי.

בול.

אז אמרתי, אני הולכת לעשות סטופ, אני לא מתעסקת בזה, ואני מתעסקת אך ורק בעצמי. וזה מה שעשיתי, הלכתי ללמוד אימון, קורס ראשוני שבאמת עוררת לי את המקום הזה של בא לי עוד, בא לי עוד להבין איך הנפש שלנו עובדת, איך המוח שלנו עובד, למה? הרי בסוף כל הרע במרכאות של החיים שלנו אנחנו עושים לרוב לעצמנו. הקשיים אנחנו עושים לרוב לעצמנו. אז רציתי להבין לעומק למה אני מושכת עלי בני זוג מהסוג הזה, למה אני לא יכולה למשוך מישהו שהתייחס אליי כמו מלכה, הרגע, זה חלק מהקולות מהסביבה. את מאממת, את יפהפיה, את מוצלחת, יש לך תואר במשפטים, את כזאת מצחיקה, מה, מה את דואגת? ברור שאני דואגת. אז החלטתי שאני הולכת לעשות את השינוי הזה, ותוך כדי התואר במשפטים התחלתי ללמוד אימון, וכשעשיתי שם עבודת עומק, אמיתית, החלטתי שאני גם רוצה להתחיל לעסוק בזה, ואז פתחתי את הקליניקה שלי ברעננה, והיום זה מה שאני עושה, אני מאמנת בשיטה, ואני מקבלת לקוחות, והלקוחות שלי מדהימים, וכל אחד מהלקוחות שלי משקפים משהו אצלי שזה עוד יותר מדהים לראות. ואני, בתחילת הדרך אני זוכרת שאמרתי, אני הולכת לעשות את השינוי הזה, ואני הולכת להעמיק, ובהתחלה לא ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות, אבל אמרתי, אם אני הולכת להיות מאמנת, אני הולכת לשים דגש על בנות שעברו את מה שאני עברתי. רווקות שעברו פרידה והיה להם קשה. כל העולם ממשיך הלאה והם שנייה בתוך הלבד הזה והעצב הזה, ומה יהיה? הצורך הזה בוודאות שלנו כל הזמן, שעוד פעם אני חוזרת לקולות מהסביבה של היום זה קשה למצוא זוגיות, וכל הגברים היום בוגדים, ואת חייבת להיות באפליקציה בשביל זה, ואני אמרתי, אני, ואני זוכרת שגם אמרתי לך את זה, אדר, אני לא נכנס לאפליקציה, זה לא בשבילי. ועשיתי באמת שינוי משמעותי ומשם הגיע האור שהוא בן זוגי היום.

תספרי רגע, מה זה משם הגיע? הוא לא דפק בדלת, בוא נגיד.

נכון, נכון, נכון.

ואנחנו יודעות שכן עברת איזה שהם ככה שלבים בשביל שהוא יגיע, אז בואי תספרי לנו רגע, מהרגע שהחלטת שאת עושה שינוי

בחיים שלך, ורוצה גם למצוא זוגיות חדשה, איך אור הגיע לחיים שלך?

אז העבודה העיקרית, הייתה על הערך העצמי שלי ועל הביטחון העצמי שלי. לא האמנתי שמישהו יכול לבוא, להתאהב וגם להישאר ולהתייחס אליי כמו שכולם, ההורים שלי אומרים לי כל הזמן, את חי, את נסיכה, מישהו צריך לבוא ו... לא האמנתי, אמרתי, זה אגדות, זה בולשיט, אף אחד לא באמת ככה. ואת יודעת, הטראק רואה את זה באינסטגרם והטראק רואה את זה... לא האמנתי. ועבודה שם הייתה באמת על להעלות לעצמי את הערך העצמי שלי ואני ראיתי שהדרך הכי טובה להעלות לעצמי את הערך ואת הביטחון זה כל הזמן הצלחות קטנות כל הזמן לעשות סעדים קטנים בחיים שלי כדי לפתח את עצמי וכשראיתי שאני הולכת לקורס ואני טובה בזה ואני נהנית בזה המשכתי לקורס הבא ואז שהמשכתי לקורס הבא ראיתי פידביקים טובים כי תוך כדי הקורס את מאמנת גם אנשים וראיתי שאנשים אוהבים את השיטה שאני משתמשת בה ואיך שאני מדברת ואני לא אני יחסית צעירה. אז כל פעם חגגתי את ההצלחות האלה, וכמו שאת אומרת, אמרת לפני כמה דקות, עוררות נפשית. אני לא חושבת שאנשים באמת מבינים את גודל הדבר הזה, כמה הוא נכון. כי ככל שאת מתעסקת בעצמך, ואת בשינויים, ואת יוצאת מאזור הנוחות, את מעלה על עצמך את הערך העצמי, וכשאני מעלתי את הערך העצמי שלי והבנתי שאני לא מתפשרת יותר, הבן זוג הבא שלי הולך להתייחס אליה כמו מלכה. הוא הולך לבוא, להתאהב ולהישאר, והולכת להיות לנו זוגיות מדהימה. שתקשורת היא חרוטה על דגלנו. וזה מה שקרה. ואז אור הגיע. עכשיו, הסיפור עם אור, הוא מצחיק כי אור עשה איתי את התואר, הוא היה שלוש שנים מתחת לאף שלי. ואני לא ראיתי, מה זה לא ראיתי אותו, היינו חברים מאוד טובים, ותמיד צחקו עלינו, כן, אתם עוד התחתנו, ואני תמיד אמרתי לחברות שלי, בלי שהוא ישמע בו איך ישמע את הפוסטקאסט הזה, אבל תודה שאני אוהבת אותך, אבל תמיד אמרתי לחברות שלי, אין מצב, אין מצב, הוא בגילי, אני אף פעם לא יוצאת עם אנשים בגילי, תמיד יותר גדולים ממני. אז הוא לא היה בדיוק הטעם שלי. הוא לומד משפטים, אמרתי שני אורחי דין באותו בית אוהב אבותי, כאילו הוא היה לי את כל הסיבות ללמה לא. ורק שבאמת הצלחתי לראות בו כמה שהוא כל מעודו זה לעשות אותי מאושרת, ולעצים אותי, ולפרגן לי, ולהחמיא לי, ובאמת, כל הטורף שבעולם, רק שעשיתי את העבודה עליי, הצלחתי לראות אותו. לפני זה לא היה לזה שום סיכוי.

אז במילים אחרות אנחנו יכולות לסכם את זה, שברגע שאת הפכת להיות בתודעת אישה, שתודעת אישה מתחילה בתפיסה העצמית, זאת אומרת תודעת אישה היא לא התנהגותית, היא קודם כל התפיסה העצמית שלי, שברגע שאני מבינה מי אני ולמה אני ראויה, ואיך אני ראויה באמת לקבל, ומכאן גם להתנהג כאישה, אז בעצם יכולת לקבל גבר. ואת אומרת, אני לא מסכימה יותר להתפשר על איך שהתייחסו אליי, אז זה קורה כאשר אנחנו באמת עושים את השינוי הפנימי שלנו, ואז יכולים לקבל גבר שבאמת גבר כשהוא מחובר לזכריות שלו, הוא רוצה לספק את הצרכים של האישה שלו. זאת אומרת, זה ממש... זה המקום שאנחנו משנות את התודעה, אז בעצם אנחנו ממגנטות מישהו בתודעת גבר. ואת מפסיקה את המעגל הזה שאת ממגנטת אנשים שלא עושים לך טוב. אז בעצם השינוי שאת עשית קודם כל על התפיסה שלך, כלומר, מעבר לשינוי המקצועי ומעבר להצלחות ומעבר למה שבחרת בך, השינוי על התפיסה העצמית שלך הוא הבשורה, הוא בעצם מה שעשה את השינוי, גם ברמת ההרגשה, גם בזה שאגב, את יכולה היום להעביר אותך הלאה. זאת אומרת, מישהי שהיא מאמנת או מטפלת, כשהיא בתפיסה עצמית נמוכה, היא לא באמת יכולה להביא את עצמה באופן מיטבי, כי היא תמיד תחשוב, איך אני נשמעת, מה אני אומרת, לשקף את זה, לא לשקף את זה, יש מין בלבול וחוסר ביטחון פנימי. זאת אומרת, גם הצלחה מקצועית בעולם, שאתה משפיע בו על אנשים אחרים, חייבת להגיע מתפיסה עצמית גבוהה, ובטח בעולם הזוגי. זאת אומרת, אי אפשר להגיד, אני אמשוך בן זוג שהוא בתודעת גבר, כשאני לא בתפיסה עצמית גבוהה.

דרך אגב, היום אני יודעת שכל הבני זוג הקודמים שלי, זה היה, מטפלת, מטופל, אימא וילד. תמיד, תמיד זה היה ככה, ואני לא הבנתי למה, כל הזמן הייתי אומר לחברותי, בא לי שמישהו ילמד אותי. לא שרק אני אלמד, לא שרק אני אתוות את הדרך, לא שרק אני אגיד. בא לי להישען על מישהו, בא לי שהוא יהיה השיחת הטלפון הראשונה שלי. תמיד זה היה אח שלי. היה לי בן זוג, אבל תמיד אח שלי הוא תמיד היה השיחת הטלפון הראשונה, ותמיד הייתי עצויות איתו, ותמיד הוא היה הגב שלי. ועל הלימודית או על החיים הייתי שואלת אותו פעם לא הרגשתי את זה במערכות היחסים שלי וכשאני הפכתי להיות בתודעת אישה שגם מרשל אני סוף סוף עודדתי בזה אני רוצה להיות בתודעת אישה, זאת אומרת, אני רוצה, אני ידעתי מה אני רוצה. וגם הייתי צריכה לעבור את כל מה שעברתי כדי להבין מה אני לא רוצה ומה אני כן רוצה.

נכון.

אני רוצה להישען על מישהו, אני רוצה מישהו שאני, הוא יהיה הטלפון הראשון שלי. אני רוצה, מעבר לזה, גם אמרת, עשית עבודה על התפיסות שלך. זה גם על התפיסה וגם על האמונות שלי. כי אני זוכרת שאח שלי היה רווק כזה באותה תקופה, הוא בדיוק היה אחרי הפרידה, ואני זוכרת שנסעתי איתו פעם אחת באוטו ואמרתי לו, תגיד, אתה חושב שתתחתן? כי אצלי זה לא היה, זה לא ברור. הוא אמר לי, הוא הסתכל, הוא אמר לי, יעל, מה זאת אומרת, ברור שאני אתחתן. והוא היה אז בין 32-33 כזה, כאילו, לא מאוד צעיר. אז אמרתי, מה זאת אומרת, איך אתה בטוח כאילו... אז הוא אמר לי, אני יודע, אני פשוט יודע שאני אתחתן. ביום ברוך השם הוא נשוי, עם ילדה מדהימה, אבל זה הכול באמונות שלנו. כלומר, הוא ידע שהוא הולך להתחתן, אין פה אופציה שלו. ואז כשאני עשיתי עבודה על האמונה הזאת שלי, שגם אני אכנס לזוגיות, זה קרה.

אגב, אחת המדרגות הגבוהות יותר אפילו מאמונה זה אמונה וידיעה. כלומר, לא מספיק להאמין, אנחנו רוצים גם באמת להיות בידיעה ברורה שאין אופציה אחרת שהדבר הזה הולך לקרות. ואת עשית עוד שני דברים, מעבר לתפיסה העצמית שלך, את הסכמת לשחרר שליטה ולסמוך. וברגע שאתה מסכים לשחרר שליטה ולסמוך, אז באמת יש את האפשרות להיות בזוגיות של אישה גבר. רק מכאן אפשר לבקש ולהישען, ובאמת לתת מקום ולייצר אינטימיות עם מישהו אחר. אז זה עבודה על האמונות, על התפיסה העצמית, על המקום שמשחרר שליטה, המקום הסומך, והיום את תלמידה בקורס זוגיות מעשית, קורס מאמנים. ספרי לי איך הכלים שאת לומדת בקורס עוזרים לך בעצם לעזור לזוגיות שלך להיות הזוגיות שאת רוצה להיות בה.

קודם כל, תודעת אישה זה משהו שהוא כאילו, אני מדמיינת אותך הולכת ומקועקה לך על המצח, לאדר זוהר, תודעת אישה. שזה הדבר אולי הכי חשוב בעולם לשמר. ולנשים כמוני שהן עם נטייה, זה כמו נטייה להשמנה, זה נטייה למטפלת ונטייה לאימא, זה נורא קשה כל הזמן להיות בתודעת אישה. ואני חושבת שזה אולי הכלי הכי חשוב לזוגיות. כי כשאני, הרי תודעת אישה לא קורה סתם. אני צריכה לטפח את עצמי ואני צריכה להירוב את עצמי ואני צריכה לדאוג לעצמי ואני צריכה להיות עסוקה בקריירה שלי ולא להיות כל הזמן בו ואני צריכה לדאוג לחברות שמקיפות אותי כל הדבר הזה מוביל אותי להיות האישה ובתוך זה בתוך תודעתי שם ואני חושבת שעכשיו בדיוק חזרנו מרומא ואני זוכרת שתפסתי את עצמי שם ואמרתי, יו, זה כל כך שונה ממערכות יחסים אחרות. חזרתי הביתה ואמרתי לאמא שלי, תקשיבי אמא, לא הפעלתי את המוח שבוע, אור עשה הכל. הוא הזמין את המוניות, והוא הזמין את המלון, והוא שילם, הוא עשה הכל, הכל, הכל, הכל. בניגוד למערכות יחסים האחרות שלי, שאני תמיד עזבתי שהייתי מנהלת ובודקת ומבררת, אמרתי, הפעם את נותנת לו את המקום. והוא לקח את זה לא מתוך כי מישהו צריך לעשות הוא כל כך אוהב את זה שאני באמת כמו שאת אומרת שחררתי שליטה ואמרתי זה שלום הוא עושה את זה כל כך טוב אני משחררת לא שנינו צריכים להיות על הדבר הזה וזה היה פשוט מושלם זה הסתנחם בצורה מדהימה אז אני חושבת שהכלי של תודעת אישה זה כלי שכאילו צריך ללמד את זה בבתי ספר סודיים באמת זה בכזאת רמה כל כך חשוב.

אוקיי. אז אם אנחנו בעצם רוצות ככה לתת למי שמקשיבה לנו איזה שהם חמישה, שישה ככה טיפים לצאת לדרך, להיות במקום שאפשר לעבור ממצב שאת לא, גם אם את לא אחרי פרידה, שאת במצב שאת ככה מרגישה שאת לא כל כך מוצאת את עצמך בנקודה הזאת בחיים, ולהגיע למקום שאת גם מוצאת זוגיות וגם מוצאת את עצמך בחיים, מה היית אומרת להן, לאותה אנשים שמקשיבות לנו? או גם גברים, גם גברים שמקשיבים לנו. זאת אומרת, לא רק לאנשים שמקשיבות לנו, אז מה היית אומרת למאזינים שלנו? מה עזר לך להיות בדרך למקום שאת רוצה להיות בו ולהגיע למקום שאת באמת מרגישה בו מוגשמת ומשמעותית ובזוגיות טובה?

אז הייתי אומרת כמה דברים, כמה כלים וכמה תיאוריות. אני חושבת שהכלי הכי חשוב שאני קיבלתי מכל הטיפולים שעברתי וכל האימונים שעשיתי, זה בעצם שינוי הפוקוס. זה נקרא הודעיות. אני עושה את זה כל יום, כמעט כבר ארבע או חמש שנים. זה בעצם מחברת שבה אני מושמת בסוף כל יום, מספר דברים שאני מודה עליהם, זה יכול להיות הדבר הכי קטן בעולם, ששתיתי קפה, והיה לי טעים, וזה יכול להיות איזו מחמאה שקיבלתי ברחוב, זה בעצם משנה את הפוקוס, כי במיוחד שאנחנו אחרי הפרידה, אנחנו כל הזמן במה אין. אנחנו רואות אותה באינסטגרם שהתחתנה, והיא יש לה בן זוג, ואנחנו בלבד, אז השינוי פוקוס הזה, מאמן את המוח להסתכל על הדברים שכן יש לי בחיים. יש לי משפחה מדהימה, ויש לי מקצוע מדהים, ויש לי בית מאמן, ויש לי כסף לקנות אוכל, ויש לי אוטו, אז כל הזמן לאמן את המוח שלנו להסתכל על מה שכן יש לי. זה גם מזמן לי עוד דברים להגיד עליהם תודה, וזה גם מוציא אותי קצת מההתמוסכנות וההתקרבנות הזאת, שאין מה לעשות, המצב מביא אותך לשם. אז הודעות, הייתי אומרת, ללכת לאימון, ללכת לטיפול, זה כאילו, מבחינתי היום אני רואה אנשים שהם לא מטופלים, הבן זוג שלי הוא כל כך שונה מזה, כל כך רחוק מזה, אני לא מצליחה להבין איך אפשר בלי. אפילו כדי ללכת ולעשות וינטלציה למחשבות, לדבר, לדבר את זה החוצה, להוציא את זה החוצה, רק מלשמוע את עצמך אפשר להבין כל כך הרבה דברים. אז אימון חד משמעית כדי באמת גם להצליח לפתח את האמונה ואת הידיעה שהכל בסדר. והכל קורה, אני תמיד אומרת, מה שלך אין אומץ לעשות, היקום ידחוף אותך לעשות. אני באותה פרדה, אני ידעתי תקופה של כמעט שלושה חודשים, שאם אנחנו נתחתן, אנחנו נתגרש. ואם אנחנו נעבור לגור ביחד, זה יהיה סבל אינסופי. ומה שהיה עוד יותר מצחיק, שאימא שלי כל כך הרגישה אותי, שהיא עורך עדין והיא מתעסקת בגישורים, היא בתקופה הזאת כל הזמן זרקה לי סיפורים, היא כל הזמן אומרה לי, יאל, צריך גם לדעת ממי להתגרש, לא רק ממי להתחתן. כל הזמן הייתה אומר לי את זה. ולי לא היה אומץ לעמוד מולו ולהגיד, לא, אני רוצה שניפרד. לא היה לי פחדתי כל כך להישאר לבד, ובסוף היקום דחף אותי לזה והוא עשה את זה. עכשיו, היום אני מברכת על זה, זה באמת ברכה, אבל... אם היה לי את המקום של האמונה שהכל בסדר והכל לטובתי באותו מקום, פשוט שהיה לי הרבה יותר קל. והדבר האחרון זה באמת להתעסק בעצמי, לפתח את עצמי. כל הזמן אח שלי כל הזמן אומר לי, איפה שנוח לך, לא טוב. כל הזמן תצאי מאזור הנוחות. וזה נורא מתקשר למה שאת אומרת, העוררות הנפשית הזאת, מתי היא קורית? כשאנחנו יוצאים מאזור הנחות, כשאנחנו עוברים עבודה, כשאנחנו עוברים דירה, כשאנחנו יוצאים לטיול, כל פעם שאנחנו עושים איזשהו משהו שהוציאה מאזור הנחות שלנו, התדר שלנו גבוה, וכשהתדר שלנו גבוה, אנחנו יכולים למגנט אנשים והזדמנויות ודברים טובים לחיים שלנו. אז אני כל הזמן מקפידה על זה. וכשפתחתי את הקליניקה שלי, אור הגיע לחיים שלי. ממש שבוע, שבועיים אחרי זה נהיינו ביחד. אז כל הזמן להתעסק בעצמך, ולפתח את עצמך, במה את אוהבת, במה טובה, כל הזמן שהתדר יהיה גבוה, זה לדעתי אחד הדברים הכי חשובים.

נכון, בסוף תדר זה מה שממגנט אלינו, ומי שאנחנו, ובמעשים שלנו, ובאנרגיה שלנו, זה מי שהופך להיות הסביבה שלנו. ואני רק אוסיף לזה סביבה תומכת. סביבה תומכת היא מאוד מאוד חשובה שתמיד תהיה מסביבנו, שיהיה מי שאנחנו יכולים להיות איתו בפגיעות, במקום שאנחנו סומכים עליו, שיכולים להכיל אותנו. סביבת תומכת היא משהו שמאוד מאוד חשוב שתמיד נדאג שיהיה שם, ואם אין כרגע, אז למצוא את הסביבה שלנו, תמיד יש את האדם שרוצה להיות איתנו, אין אופציה אחרת ביקום שלנו, ומאוד מאוד חשוב למצוא את זה, כי סביבת תומכת היא באמת הבסיס לכל שינוי, ולזכור שבסוף, אנחנו חיים כאן באובה, ועדיף שנעשה מהחיים שלנו את מה שלא נתחרט אחר כך שלא עשינו. אז לגמרי לקפוץ למים ולעשות, אם יש קול פנימי שאמרנו לעשות משהו, הוא לא סתם מגיע, יש לנו ייעוד בעולם הזה, גם ברמה של ההמשכיות והזוגיות, וגם ברמה העסקית והאישית, ואנחנו חשוב שנקיים אותו, כי זה באמת לחיות את החיים במלואם. אז ספרי לי, יעל, איפה אנחנו יכולים למצוא אותך?

אז אפשר למצוא אותי באינסטגרם, למרות שאני לא מאמינה גדולה בשיווק, אבל כן אפשר למצוא אותי באינסטגרם.

אנחנו נשים גם כמובן קישור לאינסטגרם.

מושלם.

והקליניקה שלך היא ברעננה, ו...

הקליניקה שלי היא ברעננה, ואני מקבלת שם את כל הלקוחות שלי, המדהימים.

אז מה נאחל לך?

מה תאכלו לי? תאכלו לי שאני אמשיך להיות בעשייה, ולעזור לאנשים ולעבוד השראה, למי ששומע אותנו פה ולמי שמגיע אליי לקליניקה, ולעשות את מה שאני הכי אוהבת לעשות, שזה לתת ממני לאחרים. וזהו.

איזה כיף. אז קודם כל אני מאחלת לך להמשיך להיות בעשייה, להמשיך להשפיע, ובאמת אני מאחלת כבר לקבל את התמונה עם את הבת.

שיור לא ילחץ.

טוב, זה אני, זה לא את.

מאמי, יש זמן, אל תדאג.

אז תודה רבה.

תודה לך, שקרה.

אנחנו נתראה בפרק הבא של מדברים זוגיות מעשית. ועד אז, עקבו אחריי באינסטגרם, adarzohar1, ושתטו קצת באתר שלנו, יש שם הרבה דברים מעניינים.

המרכז לזוגיות מעשית, adarzohar.com. מחכה

לראותכם, ביי.