פרק 73 - איך דימוי גוף משפיע על מיניות - עם לירון יוגב
5 Nov 2024 · 56 min
Lirон Yogev, a trauma therapist, discusses how body image and early sexual trauma affect sexuality, relationships, and identity. She explains how trauma creates physical responses like pain and inflammation, and describes the brain's capacity to heal itself with proper support. Gender differences, partner selection patterns, and the emotional cost of change are also explored.
Chapters
שלום לכולם, וברוכים הבאים לפודקאסט מדברים זוגיות מעשית. בכל פרק נדבר על זוגיות מנקודות מבט שונות ומעניינות, ותקבלו ידע וכלים פרקטיים שילבו אתכם בדרך לזוגיות שאתם מאחלים לעצמכם. אני אדר זוהר, מנכה למרכז הזוגיות מעשית, ואני שמחה ומתרגשת שאתם איתי כאן.
והיום איתנו, אחרי שביקשתם ממני וממנה, שנקליט פרק נוסף. לירון יוגב, המדהימה, בעלת קליניקה לריפוי זיכרונות טראומטיים, רגדנית, ומייסדת המותג פסגה נשית. היי, לירון, מה שלומך? איזה כיף שאת פה שוב.
איזה כיף, איזה כיף לי להיות כאן. מאוד נהניתי מהפרק הראשון שהקלטנו. קיבלתי עליו הרבה הודעות גם על הפודקאסט שלך באופן כללי שהוא באמת מאמן ואפילו אני שמעתי אחר כך הרבה פרקים ממנו, וגם על הנושאים שדיברנו עליהם שהם לא פוטוגנים בדרך כלל, וזו הסיבה שאני אוהבת לדבר על הדברים האלו, כדי לתת לגיטימציה לנשים וגברים, בכלל להיות מודעים ולהרגיש את התחושות האלו בלי מה שנקרא להתבייש ברמה הפנימית. ואני ממש סקרנית לראות מה יצא לנו מכאן הערב, ומה נצליח להעלות שוב למודעות של כל מי שיקשיב או תקשיב לפרק הזה, כי גם הפרק הקודם גרר הרבה שאלות שקיבלתי בפרטי, גם על מיניות, גם על דימוי גוף, גם כל מיני נושאים שקשורים לזוגיות וטראומה. אז בואי נתחיל פשוט.
בואי נדבר. אז את יודעת, אמרת רגע את המילה דימוי גוף. ומיניות, זה שתי מילים שהם בעיניי סופר מעניינות רגע להבין אותם. ודימוי גוף, הרבה פעמים אנחנו לא ממש מצליחים להבין למה זה קורה. סך הכל, הכל בסדר, אני בן אדם שהוא בריא, אבל אני לא מתחברת לגוף שלי. אני לא אוהבת את איך שאני נראית, אני לא מצליחה להביא את עצמי לידי ביטוי, אני לא מצליחה להיות במקום שהוא נפתח.
למה?
איזה שאלה, למה זה טובה? יש עליה מלא תשובות, אגב. תפס אותי מה שאמרת, שלא מרגישה בנוח בגוף שלי, יש לי ממש כינוי לזה, אני קוראת לזה שלא נוח לי באור של עצמי. יש הרבה סיבות שלא נוח לנו בתוך האור של עצמנו. זה מתחיל שוב ברמה, זה כבר נשמע נדוש, אבל זה באמת הכל קשור לילדות. כי בשנים המוקדמות לחיים שלנו, אנחנו קולטים את כל המידע שאנחנו צריכים לכל החיים בעיקרון. יש משפט מקסים כזה, שאת כל מה שאני צריכה לדעת בחיים, למדתי בגן, משהו כזה, נכון? מכירה את המשפט הזה?
האמת שלא.
אני צריכה למצוא את הציטוט המדויק, אבל פעם קיבלנו מתנה מהגן של הבת שלי, את כל מה שהייתי צריך לדעת בחיים למדתי כבר בגן. עכשיו, זה מדויק, כי באמת בגילאים הקטנים אנחנו יחשפים לדמויות המטפלות ולדימוי הגוף שלהם.
מעניין.
אם בצורך העניין את ראית את אימא שלך עומדת מול המראה עם פרצוף חמוץ זו התנאיה המוחית שהצורבת פנימה שככה אימא אמורה לראות חמוצה כשהיא רואה את הגוף שלה גם הפוך אם גדלתי מאימא שאף על איך שהיא נראית אז גם את זה הצורבת בשני המקרים זה לא אומר שככה את תהיי יש לזה המון המון המון שלבים והדרך זה לא משהו אחד אבל אני קולטת משהו ומיישמת אותו אליי אם הוא חוזר מספיק פעמים. עכשיו, תוסיפי, סתם ניקח את הדוגמה על האימא החמוצה מול המראה שרואה את הבטן שלה אחרי לדעה, וקשה לה איתה, שזה לגיטימי, מי מאיתנו לא עברה את זה אחרי לדעה שהיא ראתה את הגוף שלה? ותוסיפי על זה למשל עם נגידת מלאה, והייתה לה חברה מאוד מאוד רזה בגיל 7 או 8 או 12, אז שם יש עוד איזושהי מסקנה על הגוף שלי. מה זה אומר? או הם צחקו עליי, או זרקו לי הרבה הרבה הערות, שהן, מה שנקרא, מתמשכות על הגוף שלי. אז הופ, עוד אירוע. עוד אירוע של, רגע, אולי משהו פה לא בסדר. לא בסדר איתי. אני יכולה לתת עוד דוגמה של אם יש לך חבר בגיל 15, שאהיר לך על הגוף שלך. אז עוד אירוע, עוד משהו קטן כזה, שמשהו בי לא שלם. מלא אירועים כאלו. במסגרת שוב, אני חוזרת לילדות, במסגרת שההתחלה שלי הייתה מה שנקרא העברה הגנטית של אי סביעות רצון מהגוף, אז כשאת פתאום בגיל 35-40 מסתכלת על הגוף שלך, כבר כאילו את בניתוק ממנו. את בניתוק ממשי. שאפשר לדבר גם על איך אפשר להתחבר לגוף מחדש. זה חשוב אפילו שניגע בזה היום אם נספיק. אבל צריך להבין שיש פה המון המון המון רגעים קטנים שמייצרים מסקנה ברורה שלי על עצמי. אוקיי? אני אתן לך דוגמה על עצמי. זה מאוד פשוט. אני עד גיל 20 לא הלכתי עם הכנסיים קצרים. לא התראו אותי בחציות.
מיני?
בחיים. בחיים? ולא מטעמים של צניעות, מטעמים שהתביישתי בשירים שלי ברגליים. עכשיו, זה משהו היום, בקליקה שאני נמצאת בה, שזה קליקה של ספורטאים ורקדניות, זה משהו שאנשים שומעים וצוחקים. מה, את נורמלית? זה הדבר הכי סקסי בעולם, תלכם נראה. בגיל 15 הדבר הזה היה עונש בשבילי. זה עמוקה תשומת לב, זה הגורם לי למבוכה, הם שואלים אותי שאלות אם אני רגדנית, כדורגלנית, הפוקוס היה שם, שזה בשילוב של עוד כמה אירועים מהבית, גרמו לי להגיע למסקנה שעדיף לי פשוט להסתיר. אין לי כוח להתמודד עם זה. לא בא לי. עכשיו, זה כמובן פה רק לחלוטין בטיפול, והיום רוב הזמנים קצר, אבל זה התהליך.
רגע, אבל כשאת אומרת רוב הזמנים קצר, האם...
היא נוח לי.
אוקיי, אבל הרבה פעמים אני פוגשת את המקום הזה, שגם בטיפול שאנחנו עובדים על איזשהו חלק בנו, עדיין... יש לנו קושי בלהאוב אותו. זאת אומרת, אני לומדת לקבל אותו, אבל יש לי קושי בלהאוב אותו, ואז...
שני דברים שונים, אוקיי? יש להרגיש בנוח באור שלי. זה שאני מרגישה בנוח בתוך האור שלי, לא אומר שאני כל בוקר אפה על עצמי, וחושבת שאני דוגמנית על... לא, אני באמת לחושבת את זה. אם תשאלו אותי דיפ דיפ דאון אם הייתי משנה כן הייתי מוסיפה לעצמי עוד עשרה סנטימטר שהרגליים יהיו יראו יותר ארוכות וברור שכן אבל אנחנו בסוף מחפשות לא את הפנטזיה אלא את מה קורה בפועל במציאות מה גנטית קיבלתי ואם אני שונאת את מה שקיבלתי גנטית אני בבעיה מאוד קשה עכשיו זה לא משהו, זה משהו שאני פוגשת כל יום בקליניקה, אוקיי? כל יום. זה נשים שאומרות לי, אני מתאהבת את הגוף שלי, אני אפילו לא מסתכלת על עצמי ערומה, אני כאילו יוצאת מהם לקחת ובורחת מהמראה שאני לא אראה מה נהיה ממני. עכשיו תחשבי, זה לחיות 24 שבע בכלא. אז להשלים עם הגוף שלי, לא אומר שאני תמיד אוהב אותו, זה כמו את בן הזוג שלך, את אוהבת, אבל הוא לא תמיד בא לך בטוב, נכון? את אוהבת, הוא עדיין, הוא עדיין...
אוי, גם הילדים.
גם הילדים. שזה דבר שאני לא אוהבת בעולם.
יש פעמים שאתה אומרת, זוזו ממני כולם.
יפה, אותו דבר לגוף שלך. אותו דבר. וסת, לא וסת, אכלתי חגים, עוגות, התאמנתי, אני נראה פצצה, אכלתי, אני נפוחה. זה לא נגמר לי. אבל צריך להבין שיש לנו מערכת יחסים עם הגוף שלנו, ושזה הדבר הכי חשוב בעולם לעבוד עליה, כי את יודעת, אנשים רוצים לעבוד על כסף נגיד, איך אני ארוויח יותר כסף, ועל איך לראות יותר טוב דעת חיצוני, שיער, ציפורניים, אזרקות, עניינים, אבל הם לא משקיעים בדבר הכי בסיסי רגע שזה, מה המחצי חסים שלי עם עצמי? אני סבבה גם עם פיג'אמה, בלי פור, וגם כשאני עם סמלה מתוקתקת? כי זה להיות בנוח בתוך האור שלך, זה גם את זה וגם את זה.
אוקיי, ויש פה דגש מאוד חשוב על
להיות בנוח בתוך האור שלי ולא בהכרח לאהוב את האור שלי ואת מה שבתוכו. וזה בעצם גם שלבים, זאת אומרת, שלבים כמו בעד שאני מצליחה לחגוג את מה
שיש לי ובבינה שזה המקדש שלי וכולי,
יש מושג שאני, מושג שנקרא ביוש הגוף, שאני מדברת עליו הרבה בקורסים שלי, שאחד הדברים הבעייתיים שאנחנו עושים זה המקום הזה, שאנחנו כל כך בסנאה לעצמנו, שאנחנו מגיעים למצב הזה, שאנחנו עושים שיימינג לעצמנו, שאנחנו מתביישים במקום הזה, אנחנו מכביעים אותנו, ואז מעניין אותי רגע הדבר הזה, איך הוא, בסוף לוקח אותי, למשל, דיברת על סקארט בהתחלה, מיניות. זאת אומרת, יש קשר עדוק בין איך שאני מרגישה עם עצמי בגוף שלי, ליכולת שלי, להיות בפתיחות מינית. זאת אומרת, מה שאני שומעת הרבה פעמים זה, לא סבלת איך שאני נראית, לא רוצה שהוא ייגע לי בצדדים, יגלה, כל מיני דברים, אז אני אעשה סקס רק בחושך, ורק בסיטואציות מאוד מאוד מסוימות, ואולי רק אחרי שאני שותה משהו, ויש מלא מלא הגבלות שאנחנו מכניסות לעצמנו.
ובכלל כבר... זה מה שהנקודה הקטנה הזאת שאמרת, היא נקודה מאוד משמעותית בזוגיות, כי זכרים הם בדרך כלל יותר ויזואליים. נשים יותר חושיות. אז כשאת מקבל לגבר טרור כל הזמן, את מורידה לו באמת טכנית את ההנאה, אני לא אומרת שזה רק זה, אני לא אומרת שצריך להיות עכשיו דת עם פנסים וזרקורים, אבל סתם נקודה שחשוב גם להגיד כאן זה ששוב, אני לא מכלילה, אבל רוב הגברים הם באמת, המנגנון שמעורר אותם הוא יותר ויזואלי, ואצל נשים הוא יותר חושי. אישה פחות תידלק מאיזה גבר שרואה ברחוב כי ראה לו את הפס של הכתף, כאילו זה סקסי, אבל זה לא, גבר יכול כאילו ליפול מי שתעבור לידו אישה שנראית ממש ממש טוב ביניו. אז ביחסים, כשזה כל הזמן מוסתר וזה שם, אז משהו גם כמו אנלוגית משיכה, אבל הרבה, הרבה מאפקט ההנאה גם יורד שם. וכשאני עובדת עם נשים על המיניות שלהן, אחד השינויים הכי גדולים שאחורות זה שהן מאפשרות שיהיה סקס באור, שזה בשביל הבין זוג שלהן זה כאילו וואו. איזה כיף לי, סוף סוף אני רואה, אוקיי? זה סתם...
וזה רגע משהו מאוד חשוב.
איזה כיף לי, סוף סוף אני רואה. יש כאילו איזשהו חוסר אמון בזה שהוא אוהב את מה שהוא רואה.
כאילו בגלל שאני לא אוהבת, אני לא יכולה להאמין שהוא אוהב את מה שהוא רואה.
עכשיו, גם אם הוא יעוף עליה, ויש גברים שעפים על אנשים שלהם, אבל היא לא שם, היא לא מאמינה על זה. היא לא מאמינה על מה שהוא אומר. ולכן אני חוזרת...
מה הלופט? לאן זה הולך?
אני אגיד לך משהו. אני רוצה רק לקשר את זה. בכוכבית, בסדר? אני לא אשביט פה את השמחה, אבל זה חשוב להגיד את זה. שאני שואלת לך שאלה, מי לדעת איך הכי שונא את הגוף להם?
מה זאת אומרת מי? נשים או גברים או ילדות או...
אני מדברת עכשיו על נשים, אבל גם גברים צריכים לשמוע את זה.
אוקיי. אז נשים, כמובן, בדימוי יותר נמוך, קשה להם להגיד שהן נראות טוב, במחקרים שבו רואים שתי אחוז אולי מהנשים מעידות על עצמם כנראות טוב ויפות, אל מול ארבעים אחוז מהגברים, זאת אומרת, נשים, הארדקור עם עצמם בביג די, מה שנקרא.
ברמות קשות, אבל אני אגיד לך מי הכי הרבה קשה עם עצמה, בדרך כלל. שוב, אני מאוד משתדלת להימנע מהכללות, אני שונאת את זה, אתה יודע, אז כל מה שאני אומרת כאן היום, במיליון כוכביות, זה אך ורק על בסיס תהליכים ולא מעטים שהעברתי פה נשים, אוקיי? ועל בסיס דברים שלמדתי בשנים האחרונות. לקחת את זה ברווה מוגבל, אבל נשים שעברו פגיעות מיניות בילדות על ידי דמויות קרוב בוות, אבא, אח, בן דוד, סבא, בחור, מפתחות שנאה עצמית, קשה ביותר שהיא פטירה מאוד, אוקיי? היא פטירה. אני אף פעם לא אגיד משהו שאין לו פה פתרון, אבל זה משהו שחשוב להניח פה. מפתחות שינה עצמית מאוד מאוד קשה על הגוף שלהם. ולמה? כי כילדה הגוף שלי ישם במצב שלי, לא אבא. ולא סבא. כי אם... סתם, אני אתן דוגמה את אבא, בסדר? האם אבא הוא הדמות המטפלת ואבא פגע בי? בדרך כלל זה לא קורה פעם אחת המוח שלי לא יכול לתפוס את זה כי הוא מטפל בי אז הוא לא רע, הוא איש טוב נכון? אז זה מה שאני אשמה הגוף שלי אשם, היופי שלי אשם אוקיי? כי אני מקווה שעד סוף הפרק הזה כל מי ששומע את זה יבין שלאוף על עצמי ולאוף את עצמי לא קשור למראה זה לא קשור לך נינרת זה איך אני תופסת את עצמי ואם אני תופסת את עצמי כמסוכנת לעצמי אם משהו בי עשה לו משהו אז לתוך זה אני גדלה ובתהליכים שנשים עוברות פה של ריפוי טראומה של פגיעה מינית אני פשוט רואה את זה כל שבוע איך משהו משתנה כל כך בהוויה, שפשוט עפות על עצמן, אבל באמת.
או, איזה כיף.
מדהים. זה ברמת לבוש שמשתנה, זה ברמת שיער שמשתנה, זה ברמת חיוך, זה ברמת מותר לי להפגין את הנשיות שלי בחוץ והיא כבר לא מסוכנת לי. וזה חתיכת תהליך, אבל...
מרגש מאוד.
מטורף, זה מטורף, זה מטורף. זה פשוט מטורף, כשאנחנו רואים את זה...
ובואי רגע נגיד רגע עוד משהו על המקום הזה של פגיעות מיניות, שהם הרבה מאוד פעמים, מה שאני פוגשת, זה שנשים שיברו פגיעות מיניות, הן מחסות את עצמן בשכבות של שומן. נכון. כי חלק מהעניין זה גם שזה החומות שככה... לא הגאו בי שוב, זה ההגנה שלי. והרבה מאוד פעמים, זאת אומרת, בכללי, שוב, בואי אנחנו נלך פה לעוד הכללה, ששכבות של שומן יושבות על חסכים. זאת אומרת, בסופו של דבר, כשיש לי חסך בחום או איזשהו חסך, אז מתפתחת אכילה רגשית ומתפתחת אשמנה, ולכן הרבה פעמים אני יודעת שהיום מנרמלים מאוד את ה... מקום הזה של לקבל את כולם, וזה מדהים וזה מאמן, ואני מאוד שמחה על המקום שנשים וגברים מקבלים את עצמם בכל מצב פיזי, אבל כן חשוב לשים לב שאם זה נובע ממקום של חסכים או
פגיעות, אז הנרמול הזה לא יעזור אם לא נטפל בתחושות הפנימיות שזה מביא איתו.
בדיוק, ואני רוצה רגע לחדד את מה שאמרת, כי כשאנחנו מדברות פה על השמנה, אנחנו לא מדברות על חמישה עשרה קילו, אוקיי? מדברת על מקרים קיצוניים של מעל מאה קילו, אוקיי? שכמעט תמיד יושב שם, זה יושב על איזושהי טראומה, שברגע שמנקים אותה, רואים גם באופן טבעי ירידה במשקל, לא כדי לרד במשקל. אני אגב מאוד מחבבת שומנים, בסדר? זה מאוד שמיש בעולם הריקודי. מאוד מאוד מאוד. ואיך בסדנות וורקינג שלי אני אומרת, כל מי שיש לה בעיה עם הג'לי והצלולית שלה, בבקשה בואו לסדנה שלי, תבינו איזה יתרון אדיר יש לכם על פני אנשים שאין להם את זה. זה באמת, הירידה במשקל היא לא בשביל המידה 34 במכנסיים, זה רחוק מהדיון הזה. אנחנו מדברות פה על השמנה שהיא פוגעת, שאפשר גם לקחת או המקום השני של הפרעות אכילה של רזון. אוקיי? זה שני קצוות של סקאלה, שכולם הרבה פעמים מתקיימים על אותו בעצם גורם, של אם אני, אם הגוף שלי יכול לפגוע בי, אז אני אעשה עם זה משהו רגע, בתת מודע שלי אני אדאג להיות לא מושכת בעיני עצמי אפילו, כדי שאני לא אלווה סכנה.
בדיוק.
עכשיו שוב, זה לא אומר שכל השמנה עכשיו קשורה לזה, שלא ירוץ אל האנשים,
סרטים בראש עכשיו, אבל זה סימפטומים שאנחנו רואים, וקשור להכיר בזה, שהדבר הזה קורה.
נכון.
אני רוצה לראות קצת על המקום של מיניות, מעניין אותי, בהקשרים האלה. נכון, זה תמיד הנושא, מה שנקרא, שכולנו
רוצים נוסף לגעת בו.
זאת אומרת, שמי, זה חלק מההנאות החיים שלנו. בואי.
נכון.
הנה, זה המילה. זה חלק מההנאות החיים, אבל...
שזה לגיטימי.
הרבה נשים, אני בעיקר פוגשת את זה אצל נשים, גם אצל גברים, אגב, שיש איזושהי חרדת ביצוע, אבל רגע אחד על נשים, המקום הזה שמין לא נתפס אצלן כהנאה, גם, לא מדברת רק על אנשים שחוו פגיעה מינית, אלא המקום הזה שמין, אני תופסת את עצמי אמינית, חסרת חשק, לא יודעת להוציא מעצמי כל מיני דברים, אמרו לי שאז אני לא ילדה טובה, אני לא יודעת איך להתנהל במקום הזה, אני מרגישה מובכת, אני בכלל לא נהנית מזה. אמרה לי היום מישהי, טוב יאללה בוא נגמור עם זה כבר שיעשה מה שזה ונגמור עם זה. ומלא פעמים אני שומעת אם היה אפשר. קשר, בלי הסיפור הזה שצריך גם מין באמצע, זה היה הרבה יותר קל ונוח. ומעניין אותי להבין, כל המקום הזה של לתפוס את עצמי כאישה לא חושנית, חסרת חשק מיני, אמינית, לא נהנית ממין, מה? מאיפה זה בא?
ברימה לי להנחתות, אה? אני כל כך רוצה לדבר על זה. קוקו, אני אגיח את דעתי, עליו שבקליניקה אין לי דעה, בסדר? זה חשוב להגיד. דעתי, פול הפודקאסט. ודווקא אני אדבר את היום מהמקום שלי כמורה לריקוד ורקדנית 30 שנה. אני לא מאמינה שיש אישה שהיא אמינית, גם לא גבר. אבל לצורך העניין בואי נדבר שנייה על נשים פה. אני חושבת שגם כשגבר יקשיב לשיעור הזה עכשיו, לשיעור, לפודקאסט הזה, הוא יזכיל הרבה. אני לא חושבת שאנחנו יכולים להיות אמיניים, כי במהות שלנו אנחנו ייצורים מיניים, זה חלק מהיצר שלנו, זה חלק ממנגנון הישרדותי שיש לנו, לא בזמן מלחמה אגב, אבל באופן כללי אנחנו ייצורים מיניים, נקודה, אנחנו נולדים ממיניות, אנחנו מהר מאוד מגלים את איברה המין שלנו בגילאים מאוד מאוד מוקדמים, וכל עוד לא קיבלנו על זה פידבק שלילי, אז ילדים חוקרים את המיניות שלהם, וזה דבר מהמם. אוקיי? כל עוד שהוא נכנס באיזושהי מסגרת של כללים ברורים, גופי הוא רק שלי ולא נוגעים באיברים של אחרים וזה דברים שהם מאוד חשובים להגיד לילדים כל הזמן. אבל ברמה הבסיסית מיניות היא דבר מאוד מאוד טוב, חשוב ובריא. מה זה מיניות? מיניות זה אנרגיית חיים. בלי מיניות לא, את לא היית פה וגם אני לא. אוקיי? שתינו תוצר של מיניות. מיניות זה דבר שהוא מדהים והוא מקודש והוא מאוד מאוד מאוד חשוב. כשלמיניות מוצמד, מושה, אשמה, ואירועים שהם לא באים בטוב, שהם פגעו בי, ואני לא מדבר שהיו פגיעות מיניות בכלל, אני יכולה לדבר על זה סתם. חוויות מיניות לא נעימות, תחושה של איסור בבית ברמה הכבדה, כשזה מוצמד למיניות זה מייצר שני דברים. בסקאלה. או בריחה לחלוטין מהדבר הזה וכיבוי מנגנון. אנשים אמיניים בדרך כלל, שוב, אני שם את זה, מה זה במרכאות? כן, דבר כזה. אבל נגיד שמישהו מספר לעצמו שהוא אמיני, זה אומר שמשהו בו קבוי, זה אומר שעוד הרבה דברים בחיים שלו קבויים, שלא קשורים למיניות. זה בעצם חניקת אנרגיה. אוקיי? כי אנרגיה מינית יכולה לייצר המון דברים טובים בחיים, ציורים, ריקודים, אפייה, זה הכל קשור, וזה הכל... בדיוק, זה הכול אותו.
שוקה להפעיל כמו של עבודה.
בדיוק. בדיוק, זה גם.
אני אומרת להם, כשמחבים את החלק הזה, זה מחבים את יסוד האש בחיים.
יפה, נכון. כי זה האש שלנו. אז בדרך כלל כשמוצמד לזה משהו שהוא לא חיובי עבורי, אז או שהולכים לצד האחד של הסקאלה, שזה להגיד, אני אמינית, או שהולכים לצד השני, שגם הוא קיצוני, של מיניות שהיא כבר, חסרת שליטה, מעצורים שהיא כבר פוגעת בי, צורך העניין, הרבה פוגעים מינית, הם בעצמם נפגעו מינית. כלומר, גם להם לצערם הייתה עצמדה שלילית שהם פשוט מעבירים אותה הלאה. אוקיי? אז יש פה סקאלה שהולכת לשני קיצוניות. את יודעת, זה כמו למצוא אנשים מהאוכלוסייה החרדית, שיש אצלי המון המון שמגיעות אליי. שאצלם זה אסור, אסור, אסור, אסור. האסור הזה, שהוא כל כך חזק, הוא פוגם ממש, או שוב, או ברמה המינית של אין מיניות, ברמה שאני נגאלת. אני נגאלת מהנוזלים, אני נגאלת מעצמי, נגאלת מהתחתונים שלי, נגאלת מזרע, נגאלת ברמה קיצונית, או שזה הולך לצד השני. שכל כך אסור לי אז שם יש את ההתמכרות לפורנו ואת האמון אנשים שהולכים לזונות ו... ברמה כזו, אוקיי? זה הכול אותה סקאלה שנובעת מעצמדה לא נכונה של מיניות. וכן חשוב לי להגיד גם שאין פה נורמלי לא נורמלי בתווכים של האמצע. כלומר, יש אנשים בהחלט יותר מיניים מאחרים. אבל להיות יותר מינית מאחרת לא אומר שהיא אמינית. אוקיי? שזה גם משהו שחשוב, כי יכולים לשמוע אותנו עכשיו ולהגיד, אה, אנחנו עושים סקס רק פעם בשבוע, אז אני אמינית? הפעם בחודש אני אמינית? אין פה את ההגדרות האלו, זה יחסי, זה יחסי לעצמי.
לעצמנו, בדיוק. זאת אומרת, א', אני חושבת שאפשר להגיד יחסי לעצמנו, אבל לא רק לעצמנו, מה הכוונה? כי אם למשל, אני יכולה להגיד רגע דוגמה עליי, שאני בן אדם מיני ואוהב, והאש והתשוקה בחיי היא מאוד חשובה לי, בכל פעם שהבן שלי נכנס לעזה או ללבנון, מה שנקרא, הכל קווה. נכבים בדיוק, אין פה שום זבע. הרבה פעמים אני כאילו מדעתי, אוקיי, מה קורה? ואז אני אומרת, אוקיי, אני מבינה שביחס לעצמי משהו פה קורה, אני צריכה רגע, כאילו גם בכמלה גדולה, להבין שזה חלק מה...
אבל זה נקודתי מה שאת אומרת.
בדיוק, אבל רגע, אני צריכה להגיד, יש
אנשים, למשל, דיברה איתי מישהי, שהיא אומרת
לי, במשך 15 שנים שהייתי נשואה, גם הוא היה דואג כל הזמן להגיד, את אמינית, אמינית, את כל מיני כאלה, וביום שהם נפרדו והיא הכירה גבר אחר, ופתאום
יצאה ממנה, מה שנקרא, היא לא האמינה על עצמה, אז לפעמים, אנחנו, זאת אומרת, נקודתית, כשהכול, שיש לנו איזשהו, נקרא לזה שגרת מין, ואנחנו מחוברים לחלק הזה, באנו ויודעים, אז אנחנו יכולים לזהות נקודות שאנחנו מבינים שמשהו קורה. אבל כאשר זה שנים שלמות או חיים שלמים, שאנחנו במצב מסוים, כנסויים למישהו אפילו שעוזר לדבר הזה להיות קבוי, אז ההשוואה היא קצת בעייתית לעצמי.
נכון, אבל מה שלומדת מהדוגמה שלך עכשיו, אם אותה אישה הייתה יושבת כאן, שהבעיה היא לא במיניות. המיניות היא רק תוצר לוואי של בעיה אחרת שם. מיניות היא אף פעם לא הבעיה. מיניות היא תוצר לוואי של בעיות אחרות. אם יש בינינו בעיה תקשורת, אם יש פערים מנטליים, רגשיים, אם יש תאום ציפיות שלא עובד שם, זה מופגן החוצה אצל זוגות ברמה הכי קלה במיניות שלהם. עכשיו זה לא אומר שאם יש מיניות טובה כל הזוגיות טובה, זה לא אומר את זה, אבל בהכרח כשיש בעיה זוגית בין אישית זה משליך על הסקס. בהכרח.
חד משליט.
אז להיות 15 שנה בנקודה כזו, הבאה פה כבר היא אחרת והנה ההוכחה שברגע שהיא יצאה מזוגיות הזו ועברה לזוגיות אחרת היא גילתה שהיא מאוד מאוד מינית נכון
אבל בואי ננסה לרגע זה עוד הקשר כי זה חשוב כי הרבה אנשים אני מניחה יכולים לזדהות עם דוגמה כזאת אפילו אם זה מישהו שהוא קשר של שנה או של יותר כשהיא נכנסה לזוגיות הזאת, היא לא נכנסה, אדם שמאוד מביא את עצמו לידי ביטוי גם בהיבט הזה, כי גם המקדים לזה, הבית שהיא גדלה בו למשל, הוא היה בית שהיא לא ראתה חיבה בין אבא לאמא, למשל, או שזה משהו שהיה עליו טבו, שלא מדברים עליו, או לא מתעסקים בו, או תהיי ילדה טובה, או שלא ידברו עלייך בחוט, ואז היה ככה איזשהו פועל יוצא שהיא גם התנהלה ככה בתוך הזוגיות, והבן זוג שלה לא היה הבן זוג המרים והחוקר וכולי, אלא המדכא, אז היא טעים מאוד מאוד טוב. מה קרה אחרי? אחרי היא עשתה תהליך, וזה העניין.
היא עשתה תהליך עם עצמה כדי, זאת אומרת, זה לא פתאום היא נכניסה לזוגיות והכול התגלה.
ברור לי. אחרת היא הייתה מושכת, אחרת היא הייתה מושכת את אותה זוגיות, גם בפעם השנייה.
בדיוק.
לפעמים, אגב, אז זה כן קורה עם המאהב, אני שומעת לא מעט נשים שמספרות לי.
כן, אבל מאהב זה משהו אחר. זה מאהב משהו אחר.
אז בוא נעשה רגע את ההבדלי.
כן, את החבילה. צריך להבדיל בין החבילה, המחבר. בסדר? זה לא סקסי. כביסות, כלים, זבל, שילמת את המשקנתה, שילמת את הארנון, זה לא סקסי. זה לא משנה איך ייפו את זה, זה לא סקסי. אוקיי עכשיו שגרה שוברת שוקה שגרה אם רוצים להרוג למישהו שוקה ואש זה תנו לו שגרה גם אם הוא ממש אוהב אותה שגרה, רוטינה, יש על זה...
נכון, יש את המשפט שאומר, אתה רוצה...
לא, יש איזו הרצאה שלמה של אסתר פרל, שהיא אומרת, כאילו, ביטחון לא שווה תשוקה. כאילו, או שאני צריכה ביטחון בקשר, ואז זה קצת מורית אמיניות, אבל יש לי ביטחון, או שאין לי ביטחון, אבל יש לי תשוקה אדירה. אז כל הנושא של זוגיות נוספת, אני אוהבת יותר להגיד את זה, כל הנושא של זוגיות נוספת היא בעצם מציעה מהשגרה, ומלכתחילה את מתחילה את הערב אחרת, מה שנקרא. זה כמו לדבר עם חברך כפי שאתה כלים, או לצאת איתה לפה ולדבר איתה, ואז מלכתחילה התלבשת יפה וזה, ואז השיחה הרבה יותר זורמת כי זה כיף. אבל לצורך העניין, הדוגמה שנתת עליה היא הגיונית, כי אם היא לא הייתה עושה את העבודה, הייתה שוב משחזרת את מה שהיא ראתה בבית.
בדיוק.
כן, כשבאות אלי אנשים פרק ב', שהוא משתחזר להם, אנחנו עובדות על כל ה... נגיד, טראומות שישבו שם, אז יש להם רגע שאומרות, כאילו, למה לא עשיתי את זה בפרק א', את התהליך הזה, כי החלטתי לחסוך לעצמי למרות שאני לא מאמינה בזה, אני חושבת שהכול צריך להיות כפי שהוא והוא מדויק, אבל כביכול יש את המחשבה שאולי אם הייתי עושה את זה הייתי מסתדרת עם פרק א' שלי ולא הייתי צריכה בכלל להגיע לפרק ב' ולהתמודד עם כל הדבר הזה מחדש. אבל בסדר, אני מאמינה שהכל מדויק, אבל צריך לקחות בדיוק כפי שהוא, אבל...
אבל חשוב רק כן להגיד שבסופו של דבר, גם נשים שהן חובות חוסר חשק מיני, איזושהי תחושה, סיפור לעצמם שהן אולי לא מיניות, שחשוב...
זה סיפור, אמרת מילה נכונה.
ששווה לבדוק את הדבר הזה, כמובן, תמיד אני אומרת, קודם תעשי בדיקות רפואיות, תבדקי איזה הורמונלי ענייני, ותדעת שהכל זה, ומשם נתחיל לעבוד. אבל תדעת, מעניין אותי, הקשר של פגיעה מינית מודעת ולא מודעת, בהיבט הזה של, הקשר של זה למיניות, לפתיחות המינית שלי, לקצוות שאני יכולה לקחת את הדברים, והאם יש הבדל בין הפגיעה המינית שלי, אני זוכרת אותה, או שהיא משהו שאני לא
זוכרת אותה, שהייתה בילדות המוקדמת שלי, או שפשוט הצחקתי אותה.
וואי, כמה נושאים, יש לי פחות ממה להגיד. ובכלל עוד רשמתי נקודות ממקודם על הדימוי גוף שעוד לא הגענו להם. טוב, פגיעה מינית, בואי נתחיל ממודחקת, אוקיי? פגיעה מינית מודחקת היא ברמת עתה תמודה. למה היא מודחקת? כי בדרך כלל כשהיא קורית בגיל צעיר, שוב, אני חושבת שהתחלנו לדבר על זה בפרק הראשון, תפיסת המציאות שלי היא בהלימה לגיל שלי, ואם הפגיעה המינית הזאת הייתה מדמות שמטפלת בי, ואני צריכה לקום בוקר אחרי, ואבא מלביש אותי לגן, אבל ערב קודם עברתי איתו משהו מיני, אז המנגנון התחכה עובד מהר מהר מהר כדי שאני אוכל בכלל לקום הבוקר ולתת לו יד וללכת איתו לגן. אני שוב מזכירה שצריכים לשים טריגר על הפרק הזה. טריגר פגיעות מיניות. כי אני בטוחה שיהיו נשים שישמעו את זה וזה יפגוש אותן, פעמות שלהן, אוקיי? וכן חשוב שאפשר להגיד שצריך ואפשר לטפל בזה הרבה יותר בקלות ממה שחושבים. בכל אופן, כשיושבות פה נשים ואנחנו עולות, אני עולה על פגיעה מינית בגיל מוקדם, אני רואה שיש לזה השפעה על שני כיוונים. בכל מקרה יש מיניות, אוקיי? בדרך כלל אלא אם כן זה היה אירוע חריג חריף אבל גם עם פגיעות מיניות נשים גדלות החיים עושים את שלהם והן יכנסות למיטה והכל בסדר אבל לא בסדר. קיצור כעניין פגיעה שהיא לא מודעת יכולה לייצר המון כאבים בגוף ובחדירה כי הגוף בתת מודע מתנגד לאקט הגוף זוכר את החדירה לא הטכנית החדירה לפרטיות שלו והוא קפוץ מאוד, וזה ברמת תת עמודה. איך יודעים את זה? כשאת אוטומטית מתכווצת, אין לך שליטה על זה. זה תת עמודה. זה לא אומר אגב שזה אומר שיש לך פגיעה מינית או זה, יש עוד הרבה סיבות לזה. כמו שאמרת, צריכות לדבר גם על אמצעי מניעה, זה גם קשור, כל ההרמונים וזה, אבל בגדול, כשאישה נפגעת מינית בגיל מאוד מאוד צעיר, יכול לקרות מצב שהיא מנהלת מיניות, אבל הגוף שלה קפוץ, כואב, יש לה דלקות בשתן, דלקות בנרטיק, הגוף בהתנגדות מלאה לאקט הזה, אבל הוא קורה כי כביכול ברמת השכל, אני היום בזוגיות עם מישהו מדהים והוא לא מזיק לי והוא מהמם לי. כלומר זה לא קשור לבן זוג, זה קשור לחוויות שלה. זה קצה ראשון של הסקאלה, הקצה השני, שוב עולם הזנות אוקיי עם כל ההתייפיפות היום של הפורנו ונשים שעושות מזה כסף וזה וזה וזה צריך עדיין לצאת מנקודת הנחה שמי שמגיעה לסיטואציות האלו חוותה בוודאות טראומה מינית שגרמה לה להבין שהיא אובייקט והיא צריכה לממש את הייעוד שלה אוקיי? אף אחת לא נולדת ומתכננת להיות באורגיה עם שמונה גברים ושישפריצו עליה מכל כיוון. לא, לא. בסדר? ואני שמה בכוכבית פנטזיות ודברים שהם מדהימים, לגיטימיים, הכול טוב, אבל יש הבדל בין פנטזיה למציאות ולאורח חיים. אז זה הקצה השני של הסקאלה. אם אישה מגיעה למצב שבו היא ממש, הגוף שלה הוא כלי, כלי, ואין לה בחירה, זה קצה שני של פגיעה מינית. אוקיי? עכשיו זה מאוד משתנה בין אישה לאישה, בין אופי, בין המציאות שגדלתי איתה, בין מראית בבית, יש המון המון המון המון סיפורים שאני אחסוך מכם בפרק הזה, אבל זה חלק מהסקאלה שלנו. זה על טראומה מודחקת. טראומה מינית שהיא לא מודחקת יכולה לייצר בדרך כלל את הקצה של הקושי ביחסי מין. זה בדרך כלל יותר מה שרואים אוקיי.
אז אם אני זוכרת או את החוויה של הטראומה המינית, של הפגיעה המינית, סליחה, אמרנו שלא כל פגיעה היא בהכרח הופכת לטראומה, ואם אני זוכרת את הפגיעה המינית, אז כן, אבל יש לה השפעות במיניות בגיל...
כן, וגם לא. כלומר, פגיעה מינית יכולה להשפיע על עוד הרבה דברים שלי בחיים, מצורך העניין הפחד שאני אכנס לזוגיות בכלל עם גבר.
אני רוצה לדבר על זה רגע. אני רוצה לדבר על זה רגע.
הרבה נשים בוחרות להיות עם נשים בעקבות טראומות. לא כי הן נולדו עם משיכה על אישה, אלא כי אישה היא המקום הבטוח. וזה שובר לאנשים קצת את הסטטיסטיקה, אני יודעת, אבל זה קורה. בסדר? זה קורה פה.
זה קורה גם הפוך. גברים ש...
כן, מהחלוטין.
בעצם רוב הגברים שחוו פגיעה מינית הם מגברים.
לא רק. יש גברים עם פגיעות מיניות מנשים, כן, פגיעה מינית אני רק רוצה זה חשוב לי לתת פה יש את הזוועות שעולות לנו בראש בסדר על פגיעות מיניות ואונסים וכל האוקטובר וזה זה גם אבל פגיעה מינית ברמת המוח יכולה להיות מורה שנוגעת בתלמיד שלה שעל פניו זה אפילו יכול להיות נעים לו באותו רגע וזה לחלוטין טראומה אם הוא קטין והיא גדולה והוא לא בוחר להיות שם זה טראומטי לכל דבר זה קורה פחות בסטטיסטיקה פחות גברים בדרך כלל יותר פוגעים מנשים אבל כן יש גם נשים פוגעות מינית אצל גברים זה יותר מורכב כי אין להם לגיטימציה בכלל לדבר על זה נדיר שתשמעי גבר שאומר אישה הטרידה אותי מינית יצחקו עליו ידעו לו איזה כיף לך מתי זה קרה נכון.
אני אגב, אני מכירה גם סיפורים של עונס של גבר בשביל גלוות דרה, זאת אומרת, מכירה מקרוב מהקליניקה, אקסיד, שמה שנקרא, בזמן שהם ישנו, עשתה את מה שעשתה, והכנסה להיריון, והוא כאילו פתאום התעורר ומצא אותה עליו.
כן, כן.
זאת אומרת, זה יכול להיות.
אז אנשים יכולים לשמוע את זה ולהגיד, וואי, זה פנטזיה של כל גבר, אבל כשיורדים ברמת הקליניקה על המציאות ושומעים את הסיפור הזה ממקור ראשון, מבינים שגברים סובלים הרבה טראומות. אוקיי. צערי, אין להם...
אבל איך זה בא, איך זה בא ידי ביטוי במין אצלנו? זה יותר ספיבי, יותר זה, כאילו, מה קורה?
זהו, אז אצל דברים זה עובד טיפה אחרת. יכולה להיות אמנעות, יכולה להיות אמנעות, לא מלאה, אבל תהיה אימנעות, יכולה להיות בחירה בצד השני באופן מודע, אוקיי? שוב, זה תלוי כבר בגיל שכל הדבר הזה קרה, ויכול להיות לזה השפעה שהיא לא קשורה למיניות, כמו שאמרתי על נשים, אלא יותר להתנהלות יומיומית מול המין השני. סוך העניין שאנשים שעובדים בלפגוע באנשים, אמיתי אבל, זו העבודה שלהם. זה תמיד יושב על טראומה מאוד קשה מילדות שקשורה לצד השני. וזה הדרך של חוסר העונים שהיה לי אז, שעכשיו יש לי עונים. זאת אומרת כל האנשים האלה בארצות הברית שיחסים עם הרובה ולבית ספר, נכון? את אומרת זה חלק מסרט. זה אנשים פוסט טראומטיים ברמה קשה, אוקיי? שהם פשוט עושים לעצמם את התיקון. זו עבודה שהיא פנימית, שהיא ממקום ילדי של תיקון שלי, זווי שזה יוצא החוצה בצורה מזעזעת, אבל זה חלק בדיוק מהחיים שלנו. עכשיו, אפילו לא חייב ללכת לפגיעות מיניות, זה יכול להיות חרם. בסדר, חרם. חרם שבת עשתה עליי בכיתה, או בן עשה עליי בכיתה. שזה הוביל אותי לתחושה מאוד קשה, שבילדות שלנו חרם זה אחד הדברים הכי גרועים שיכולים לקרות לנו, הכי גרועים להישרדות שלנו.
מה שנקרא את חובת הנטחייה והנטישה הפכה למידת שלך.
בדיוק, בדיוק, אני רוצה להגיד לך שאין לי תהליך שלא עולה שם לפחות תמונה אחת שקשורה לחרם, אין. כולם חוברים איזשהו נידוי או חרם באיזשהו גיל, וזה תמיד תמיד טראומטי, גם אם נדחיק את זה ונדחיק את זה כי זה נשמע שטותי, זה לא, זה טראומטי, זה חלק שוב מהמציאות שלנו, זה חלק ממי שאנחנו, הכל בסדר, הכל פטיר, שלא יצא לנו איזה פרק בחייני קורבני, אוקיי? אנשים יוצאים מטראומות וחיים טוב ומצוין ונהיים עוד יותר חזקים בזכות הטראומות, אבל כשהן עוברות איבוד כמו שצריך. אגב, הקשר אחר של גבר למשל שחובה הרבה דחייה ברמת קרבה ראשונה אפילו, זה יכול להיות בדיוק הרודף סמלות הזה, הגדרה החמודה הזאת, רודף סמלות שצריך להשיג כל אחת. כי זה האישור שהוא לא קיבל והוא צריך לקבל אותה היום, יש את זה גם לנשים. יש את זה גם אצל נשים.
שאיך זה מתבטא.
בנות עם Daddy issues של אבא לא ראה אותי, אבא לא היה נוכח, בהכרח מחפשות את האישור הזה מגברים, עד כדי כך שהם יכולים להתפשר על גבר שהוא מאוד לא מתאים להם, העיקר שאני אקבל את האישור שהוא רואה אותי, שאני ראויה. זה גם בעלי, אוקיי? זה בכלל, כל ההחלטים שקשורים לצד השני הם מעניינים.
אז קודם כל, הכל מעניין זה הבעיה שיש לי מיליון שאלות ואני מנסה לבחור אחת. אז בעצם אני אומרת אוקיי יש לנו בוא נעשה חבר רגע את כל הנקודות, דיברנו על העניין של דימוי גוף, שמשפיע מאוד עלי בית המיני דיברנו על המקום של פגיעה מינית מותחקת או לא מותחקת זאת אומרת שאני מכירה בה ויודעת אותה ואת ההשפעות דיברנו על המקום של הדימוי של ההורים שלנו או של המטפלים שלנו ואיך הם משפיעים ההבדלים בין גברים לנשים אז בעצם אם אני רוצה רגע לאסוף את כל החלקים האלה, ולהגיד, אוקיי, בסוף יש לדברים האלה ביטויים דומים.
לדוגמה, זאת אומרת, על המקום הזה, שאם אני רוצה לעזור לאנשים רגע, להבין מה עובר עליהם, להבין שיש איזשהו משהו מתחת ששווה לבדוק, מה פטיר, מה לא פטיר,
מה מהדברים האלה אנחנו יכולות לתת להם.
שאפשר לדבר עליו קצת יותר בהכללה, כדי שיוכלו לעשות עם זה משהו.
אני אגיד לך, קודם כל, אין בעיניים משהו שהוא לא פטיר. אין בעיניים משהו שהוא לא פטיר. כולל זיכרונות קשים ואירועים קשים, לא ראיתי משהו שהוא לא פטיר, כי בסוף סך יזכור שהמוח שלנו הוא מכונה מדהימה, חכמה מאוד, עם בינה פסיכית, וכמו שהוא יצר קשר או בעיה פה, הוא גם יכול לפתור אותה. שזה בעצם התשתית שאני עושה פה בקליניקה, אנחנו בעצם, אני בעצם רק נותנת לאנשים את הקרקע הזאת, שהמוח שלהם יבריא את עצמו, כי הגוף שלנו יודע לרפא את עצמו. אז לכן אני לא מאמינה שאין משהו שהוא לא פטיר, לא משנה, את יודעת, כל אחת באה וחושבת שהסיפור שלה הוא הכי קשה, נוחים מטבן. וזה בסדר כי זו התחושה שלנו האמיתית הפנימית אבל כשאני רואה את זה ממעוף הציפור ועוברות פה נשים ועוברים פה גברים ואני רואה הרבה הרבה דברים ושומעת המון המון סוגים של סיפורים בסופו של דבר הכל פטיר הכל פטיר זה משהו שאני רוצה שתיקחו אתכם מהפרק הזה לא משנה באיזה דרך תבחרו לטפל הכל פטיר רגע,
בואי נגיד את זה, אבל איזושהי מילה שהרבה פעמים אנשים מעדיפים לא לפתור, כי את המצב הזה הם כבר מכירים.
הובלת אותי למשפט השני שרציתי להגיד, אנחנו לא פותרים משהו שהוא לא בעיה. אוקיי? לצורך העניין, יש אנשים שעברו התרדות מיניות, בסדר? אני אגיד את המילה התרדות. זה לא בעיה. זה אולי לא נעים זה יושב כזה אבל זה לא בעיה אוקיי זה לא בעיה בשבילי וזה בסדר וזה גם משהו ש... את יודעת, לפעמים שאנחנו מקשיבים לכל מיני דברים ברשת, וזה כמו לפתוח גוגל, שכואב לי המרפק, והוא, מה זה אומר עכשיו שכואב לי המרפק? כאילו, כל אדם עוזל מהפנים, מה זה אומר עליי? וזה וזה. אז אותו דבר זה קורה לאנשים ששומעים פרקים, ושקוראים לזה פוסט, וישר הם משליכים, מה זה אומר עליי? ומה אני? ואולי יש לי פגיעות, או יש לי זה. אז אני כל פעם חוזרת עם אנשים...
וגם למה זה לא בסדר שאני לא מגיב לזה בדרמטיקה? כן.
אז אני אומרת, רגע, מה הבעיה? יש בעיה. לא תמיד יש בעיה. לצורך העניין הייתה פה מישהי מדהימה שהיא גרושה ויש לה ילד והיא רוצה עוד ילד. אוקיי, אבל מה הבעיה? הבעיה היא שאני לא מוצאת מישהו. אוקיי? בתהליך נכון שעשינו פה, מה הבנו? שמיכל לא רוצה מישהו. זו לא הבעיה. היא לא רוצה לחיות בזוגיות. טוב לה לבד עם הבן שלה בבית. וכן, יש אנשים כאלה, שלא צריכים את המודל הזוגי אבא, אמא, ילד, כלב, חתול, דג. לא. טוב לה שיש לה את הילד שלה, והיא מסתדרת נהדר. בחורה מהאמת. תהליך הזה בכלל הוביל למקום שכל מה שהיא תצטרך זה את האישור הפנימי של עצמה להביא ילד לבד מדרומת זרע ולעמוד מול המשפחה שלה ולהגיד אני לא רוצה להתחתן פעם שנייה לא מעוניינת היום כבר יש לה שני ילדים היא כבר אחרי אחרי אחרי היא במקום מהמם בחיים אבל כדי להיות שם היא פשוט, רק מיקדנו את מה הבעיה. אז את יודעת, כל אחד שרוצה לפתור משהו, קודם כל צריך לשאול את עצמו, מה הבעיה? מה הבעיה שזה מייצר לי היום בחיים שלי? את יודעת, יהיו המון עלומי קרב מהמצבים שיש לנו היום. כבר יש.
יהיו עוד.
יהיו עוד. שוב, כי בדרך כלל זה מגיע שנה-שנתיים אחרי, זה לא כשהם בפנים. כשהם בפנים הם בעמוד מכונה, וזה מהמם, וזה בדיוק מה שצריך, ובזכותם, אגב, ובזכות הבן שלך, הנה, אנחנו יושבות פה ויכולים להקליט פרק. שזה מדהים. ובדרך כלל, אחרי שנה-שנתיים, מתחילים הסימפטומים, לא אצל כולם. וגם כשבאים לטפל בזה, עדיין שואלים, מה הבעיה? אתה לא ישן טוב? אתה בדיכאון? מה קרה? מה קרה? ומשם מתחילים את הטיפול, לא באים לטיפול כשאין בעיה. בשביל זה לפעמים שולחים אלי אנשים, לך לטיפול אצל אירון. אני אומרת, אל תשלחו אלי אנשים. בנאדם, אם הוא לא בא מעצמו, שהוא מודע לבעיה שלו ורוצה לפתור אותה, זה לא ילך בחיים.
כי גם אם יש בעיה, העניין הוא ש... לפתור את זה, להתמודד עם זה, לא תמיד יש לי את הכוחות. זאת אומרת, גם אם אני מודעת לזה שיש בעיה, אני לא פשלה להתמודד עם העניין הזה. עכשיו, זה דורש ממני הרבה מאוד כוחות נפש, והרבה מאוד רפלקציה פנימית, שלא תמיד יש לי את הכוחות והיכולות. ולכן אי אפשר ללחוץ על אדם לטפל במשהו, גם אם הוא משפיע עליו ביומיום, אפשר, בכללי אפשר ללחוץ. טיפול זה צריך לבחור לבד, תמיד שאומרים לי, אני פה בגדל אשתי, אז אני אומרת לו, לך תביא את אשתך, זה הסיפור.
נכון, נכון. אז יותר מזה אני אגיד, שמה שאמרת, זה מדויק, ואני גם אוסיף עליו, שבדרך כלל אנחנו לא מוכנים להתמודד עם המחירים של השינוי. כי יש, תמיד. יש מחיר לשינוי.
נכון.
אם עכשיו אני עובדת, למשל, על פגיעה מינית, ואני הופכת להיות אישה עם מלא ביטחון עצמי, כי הנוכחות שלי בעולם היא כבר לא בסכנה, במיוחד ליד גברים, יש לזה מחיר. אין לי פתאום סאונד גבולות. רואים אותי, שומעים אותי. ולא לכולם זה בא בטוב. את יודעת, אם את מכירה מישהו ואת אוהבת אותו ככה, אז את לא רוצה שהוא ישתנה.
נכון.
-שארי כפול נשתמית הברכה שתישארי כפי שאת.
כן.
ככה היינו כותבים כשהיינו ילדים. -נכון.
תישארי כפי שאת, מדהימה, נהדרת, אבל זה לא מחמא להישאר כפי שאת, כי החיים שלנו הם דינאמיים והם משתנים, אבל לא תמיד אנחנו יכולים להתמודד עם המחיר. לפעמים המחיר, מה זה כבד של שינוי?
נכון, נכון.
אני מסכימה. ומה שנקרא, וכשאתה לא עושה את השינוי, אז הרבה פעמים, מה שנקרא, בחליטים בשבילך.
גם מהסיבור, אבל לפעמים זה מה שצריך.
נכון, בדיוק. אז נשארי שאולי באמת נסכם את זה במקום של לשים לב לדברים שהם קולות, שהקולות האלה הם חיצוניים ופנימיים, שאומרים לי שמשהו לא בסדר אצלי, אבל להבין באמת איפה הדבר הזה פוגש אותי. ולשים לב לקולות שגורמים לי לשים על עצמי כל מיני תגיות, כמו אני לא מספיק ואני לא נראית מספיק טוב, וכדאי שאני אחביט עצמי ולא הגיוני שהוא אוהב אותי, ואני לא מינית ואין לי חשק, ובגלל שנפגעתי בילדות, אני לא יכולה ליהנות ממין היום. זאת אומרת, יש גם הצפת ידע, שהצפת ידע הזאת היא גם הרבה פעמים עושה לנו בלבול.
מאוד. לבחון, איפה.
מאוד, כי גם יש מלא גישות. נכון, בדיוק. כשמישהו רוצה לפתור, היא לא יודעת לאן ללכת לזה, או ללכת לזה, או ללכת לזה. יש לפעמים טיפולים שעושים יותר נזק מתועלת שתדי.
נכון. אגב, דוקטור גיא וינש מדבר על זה, שהוא פסיכולוג, והוא אומר, אדם, אם נטייע לחיתות עצמי, אם הוא הולך לטיפול פסיכולוגי, הוא יכול לצאת גרוע יותר ממה שהוא נכנס? כי כל מה שעושים בתהליך הזה זה חיתות עצמי.
נכון, זה בדיוק העניין, אז גם באמת צריך לסמוך פה כל אחד על האינטואיציה של עצמו ולהבין מה מדויק לו, אבל משהו שאני כן רוצה להגיד על הדימוי גוף, וזה ככה חשוב גם כן להניח את זה, שאין פה אפס אישה שמשקיעה בעצמה ברמה היומיומית כמו גבר, אותו דבר, הדימוי גוף שלה יעלה, והביטחון שלה יעלה, זה לא תמיד פיצוי מספק על פגיעות, בסדר? מגיעות אליי לפעמים נשים מטוקטקות ברמות של מגזינים, וזה לא עושה להם כלום ברמה פנימית. בחוץ הן נראות לך באמת דוגמניות, בפנים מרוסקות, להפך העיסוק החיצוני העצמי המוגזם, הוא בדיוק בא לפצות על חוסר הביטחון הקיומי שיש לי בגלל החוויות שעברתי והאשמה שאני מרגישה עליהן. אז אני לא אומרת שלהשקיע במראה חיצוני יכול להחליף, אבל אני כן אגיד, שאישה שאוהבת את עצמה, אישה שתעשה כושר ותהיה בכושר, לא משנה איזה סוג, לא בגלל שהיא צריכה להיות חטובה או במידה מסוימת על הקים העריכה והיא מקדשת את הגוף שלה, והיא מחפשת את הפרוקן הנפשי הזה שרק ספורט או ריקוד או תנועה יכולה לתת, וזה גם משהו שחשוב להניח פה, יש פה עניין של השקעה, של ספורט, של תזונה, של טיפוח עצמי, ששוב, היום לטיפוח נהיה סטנדרט, היא מלאה, אם היא בלי ציפורניים ואם היא זה, וזה לא זה, זה לא זה. טיפוח עצמי מבחינתי זה שתכנסי להתקלח, תעשי את עצמך מוסש בפנים עם איזה סבון שאת אוהבת, זה טיפוח עצמי, זה לא צריך עכשיו לעושות.
וגם אל תלכי עם מה שאת לא מרגישה בו שאת נראית טוב. ולפני פעמים אנחנו שמות, זורקות על עצמנו משהו, כן, לוקח להשקיע, או, טוב, פרסמתי את זה, אני לא יוריד, את מסתכלת במראה, את לא אוהבת איך שזה נראה תיאורידי, בשקית מחזור, שלום, לא להיקשר לחפצים, ויש משהו, כשאנחנו מרגישות שאנחנו לבושות יפה או נראות טוב, אז אנחנו יוצאות מהבית סקופות, כיף לנו, בא לנו לעשות משהו אגב, הרבה פעמים שאנחנו מתוקתקות בקטע לא שזה העיסוק העיקרי אלא כמשהו שבא מתוך
אהבה אליי, או השקעה עכשיו בי, יש בזה משהו שהוא סופר חיובי, ובעיניי הרבה
פעמים דרף כדרך החלקים האלה, ההתנהגותיים, אנחנו מרפים חלקים פנימיים.
נכון, וגם אני כן אגיד שזרקת את עניין הלבוש, שאחד הדברים שלמדתי ממש אחרי הלידה השלישית, שהלקחתי סטייליסטית, פתאום כאילו גיליתי את הסוד. כאילו אמרתי, בואנה, הכל אשליות בחיים. כאילו, זה לא תחליף לספורט, ושהגוף שלך יראה מוצק ובריא, זה לא תחליף. אני לא חושבת שבגדים יכולים להחליף גוף שהוא צריך להיות מה שנקרא, במידה מספקת, שאת מרגישה בו בריאה, אבל פתאום הבנתי שהכל אשליות, זה רק עניין של גזרות.
נכון.
מה שאמרת מאוד חזק, כי אם אני לובשת דברים שלא מחמיאים לגזרה שלי, אין משהו, שאין גוף שלא יכול לראות פצצה. זה לא קשור למידה. את יכולה לראות נשים, לפעמים במידה 44, 46, והן סקסיות ברמות מפחידות, אני כאילו אומרת, אמא, מה זה הדבר היפה הזה? ככה. כי הגזרה יושבת עליהן בגדי ים ואימא להן, באמת. אז מה שאמרת מאוד מאוד חזק, אני לפעמים אתן את משימה ללקוחות שלי, פעם בשלושה חודשים, צד ריטרון.
נכון.
צדרי, שבי על זה שבת בבוקר עם מוזיקה, תעופה על הראש לך, תעיפי כל משהו, לא את היום.
נכון, לא להיכשר, לא להיכשר. כן, יש לי מקשרים ל... כן, קניתי את זה אז, כשהייתי בזה, ואז גם הוא נעים לי שלא לובשת את זה, אז אני לובשת את זה, ואני לא מרגישה טוב עם זה. שחררו, אתם תרגישו הרבה יותר טוב עם עצמכם כשאתם יוצאו את כל יום, גם אם זה קצת לחרוש על בגדים, מסוימים שאתם אוהבות, אבל אתם תרגישו הרבה יותר טוב כשאתם מסתכלות במראה על איך שזה נראה. וזה משמעותי, למראה יש משמעות, אי אפשר להגיד שלא, זה לא שטחי, זה לא בעייתי, זה אני, אני באורי, כמו שאמרת בהתחלה, ולירון, אני אוכל לבליט איך שעות, זה בעיה, אנחנו כאילו כל פרק גורם לרצות עוד פרק.
אני נהנית כל כך. לא, באמת, יש לי כאילו כך הרבה מה להגיד, אני כן רוצה אבל לחדד פה משהו, שכי דיברת מקודם על פגיעה מינית מודחקת, ואני רוצה רגע להכניס את זה פה, שהרבה פעמים שואלות אותי בפרטים, צריכות לדעת, הטראומה שלהם, ואני אומרת לכולם, לא. המוח יודע. והוא מביא אותה לבד, אם זה קשור לבעיה שהיא תאבעים. אז איך זה קשור לבגדים? כי שוב, הרבה פעמים כותבות לי נשים, תקשיבי, אני נראית פצצה, אני כאפה על עצמי, אבל אני לא מבינה למה אני ככה. למה אני נמשכת לגברים שלא מתאימים לי? למה אני לא אוהבת את מה שיורה במראה בכל זאת? למה, למה, למה? אז הרבה פעמים שאלות שהן ברמת השכל, כי על פניו באלף ב' הכל טוב, אבל ברמה הפנימית יש שם משהו אחר. אז בקליניקה אצלי אנחנו יודעות בדיוק להעלות את מה שרלוונטי, גם מיטת המודע, כל עוד אישה יושבת או גבר מתפסרים פה לתהליך כמו שצריך, המוח עושה עבודה נפלאה נפלאה, בגלל זה היא כל כך אוהבת לעבוד עם העיניים. זו עבודה שהיא מדויקת בדיוק לרגעים האלה. עכשיו, יש פה וואי, יש פה עוד כל כך הרבה דברים מעניינים, היא מלאה היא מלאה.
נכון. אז תקשיבו לפרק הזה ולפרק הקודם, ותספרו לנו מה עוד הייתם אומרים.
אפשר לכם לשמוע. אולי את הפרק הבא, האמינג באו.
בדיוק, בדיוק.
באמת, לפי השאלות.
ולפי השאלות אנחנו נמשיך. אני רוצה להגיד לך תודה רבה, שמחתי מאוד לפגוש אותך שוב.
גם אני.
והחכמתי ולמדתי, ואני מאחרת לך להמשיך באמת לעזור להרבה נשים וגברים, להרגיש טוב איתם. ואנחנו נשים כמובן קישור גם בפרק הזה לעמוד שלך, שיכול להגיע ולראות ולהכיר. ותודה רבה. בשרות טובות, אמן.
אמן, בשרות טובות ו... כיף, כיף שאת כאן.
אנחנו נתראה בפרק הבא של מדברים זוגיות מעשית.
ועד אז, עקבו אחריי באינסטגרם, adarzohar1, ושתתו קצת באתר שלנו, יש שם הרבה דברים מעניינים. המרכז לזוגיות מעשית, adarzohar.com.
מחכה
לראותכם. ביי.