פרק 76 - השפעות אכילה רגשית על זוגיות ומציאת זוגיות- עם טל חמרה ששון

שלום לכולם, וברוכים הבאים לפודקאסט מדברים זוגיות מעשית. בכל פרק נדבר על זוגיות מנקודות מבט שונות ומעניינות, ותקבלו ידע וכלים פרקטיים שילבו אתכם בדרך לזוגיות שאתם מאחלים לעצמכם. אני אדר זוהר, מנכה למרכז הזוגיות מעשית, ואני שמחה ומתרגשת שאתם איתי כאן.

והיום איתנו טל חמרה ססון, מטפלת באכילה רגשית בהפרעות אכילה, ואנחנו הולכות להקליט לכם פרק סופר מעניין על כל המקום הזה של אכילה, אכילה רגשית, הקשר של זה למציאת זוגיות, לזוגיות, לדימוי הגוף שלנו, אז אני ממש מחכה לפרק הזה, והיי טל, מה שלומך?

בסדר גמור, ואיזה כיף ומרגש להיות כאן, נושא נושא, נושא חשוב.

נכון.

נושא חשוב בכלל, כל המקום זה של זוגיות והשילוב של המציאת זוגיות והאכילה, אז איזה כיף להיות כאן.

אני שמחה שאת פה. ומעניין אותי ככה לשאול אותך על המקום הזה, איפה את פוגשת את זה? את המקום הזה של נשים שרוצות למצוא זוגיות, וכל העולם של אכילה ככה, נכון שזה נורא גדול, אבל איפה למשל הדבר הראשון שעולה לך בראש, שאני אומרת מציאת זוגיות ואכילה, מה הדבר הראשון שעולה לך?

נשים ששמות את עצמן על הולד כי הן לא הצליחו לרדת במשקל או כי הן לא במשקל שהן רצו או כי הן עלו עכשיו במשקל כי הן בתקופה כזאת והן שמות את עצמן על הולד ולרוב ההולד הזה הוא יכול לבוא לידי ביטוי גם בעוד דברים אבל במיוחד במקום הזה של מציאת זוגיות של מין איזושהי תחושה שכשאני אמצא את הזוגיות אני צריכה להיות כאילו בשלב הכי, הכי מושלם שלי. כאילו אני צריכה להיראות הכי טוב, אולי גם להיות במקום החברתי הכי טוב וכדומה, אבל המקום הזה של הנראות מאוד יושב שם. אז זה הדבר שעולה לי, ושגם אני פוגשת הכי הרבה.

זה ממש, אני ממש מתחברת למקום הזה,

אני שומעת שיש להרבה נשים את האמונה הזאת, את המגבלה הזאת בראש, עד שאני לא ארזה אני לא אצא, או אין מצב עכשיו שאני בשלב הכי פחות טוב שלי, הכי פחות מחמילי, שאני יוצאת לדייט, אין מצב שאני רוצה שהוא יכיר אותי ככה. ואז הבעיה היא שאנחנו מחכים למצב אידיאלי, שמצב אידיאלי אף פעם לא קורה, וזה

גם לא שבאמת אם אני ארזה עכשיו

את השני קילו אז אני בהכרח ארגיש יותר טוב עם עצמי, תגידי לי את המקום הזה שאנשים מרזים הם לא בהכרח משנים את ההרגשה הפנימית שלהם.

גם לא עשר קילו בהכרח חדר כי זה נוטע, זה גם תלוי איך אתה, איך אתה עושה את זה? אבל אני חושבת שעוד לפני כן, וזה עם הומחיות שלך, אבל כאילו בעיניי יש משהו הרי בזוגיות, שכאילו אני מדמיינת את זה לתת, כאילו להיות עירום. עכשיו עירום לא רק מהמקום החיצוני של להיות עירום, אלא גם במקום הזה שכשאני פוגשת בן אדם, אני רוצה להיות אני. עכשיו ברור שבדייט ראשון אני לא מצליחה להוריד את כל המגננות שלי וגם לא בהכרח צריכה להוריד ואת יודעת לאט לאט אנחנו מעורגים אבל אני חושבת שיש משהו כל כך נעים ונאים נוח לבוא כמו שאני בנקודת זמן הזאתי ולבוא עם האנרגיות שלי ועם הטוב שיש לכל אחת כאילו להציע והרי בתוך הזוגיות זה לא ניתן לי תמיד לשייר אותו פלקט, גם אם עכשיו הוא יפגוש אותי לדעת במשקל, ואנחנו מתכמתות ועולות במשקל, והגוף שלנו משתנה ויש לנו תקופות טובות יותר ופחות, וכאילו יש איזשהו משהו בציפייה הזאתי שאולי אפילו הוא לא בריא להיכנס ככה, כי הרבה פעמים אני שומעת גם את הצד ההפוך, הוא פגש אותי ברגע הזה שהייתי הכי רזם, שסיימתי דיאטה, ועכשיו אני בלחץ כל הזמן, ואני עולה במשקל, ואני בשנה שנתיים האחרונות כאילו מפחדת ממה יקרה, זאת אומרת, כאילו להתכונן, אין סיבה אולי להתכונן לדבר הזה.

זאת אומרת, את אומרת, זה לא יכול להיות כרטיס הביקור שלי. המשקל שלי לא יכול להיות כרטיס הביקור שלי, הוא לא יכול להיות זה שהקבע את הטג מחיר שלי, את הערך שלי. אם אני רוצה למצוא זוגיות, אז אני צריכה להכיר בעצמי הרבה מאוד חלקים אחרים, ולדעת שזה עוד חלק, חלק הזה שהוא גם ישתנה, זאת אומרת אנחנו לא נשארים סטטיים, בטח נשים, לדות, הריונות, שינויים הורמונליים, זאת אומרת סטטית זה בטוח לא נשאר, אבל את יודעת אנחנו אומרות את זה, אבל בסוף בסוף בסוף, איך אפשר לעזור למישהי? באמת, מה אחרות להגיד או לעזור או לתת נקודת מבט למישהי שאומרת, אבל באמת עליתי עכשיו במשקל, זה לא אני, או אני פשוט לא אוהבת את איך שאני נראית, אני הרבה זמן כבר במקום הזה, אולי זה כבר כן אני. אני לא אוהבת את זה. איך אני יוצאת עכשיו לדייט שכן, זה הכרטיס ביקור שלי, זה מה שהוא רואה. הוא רואה מישהי שהיא, לא כמו שהייתי רוצה שהיא תראה, מישהי שהיא תופסת את עצמה כשמנה, ואני לא רוצה לתפוס את עצמי כשמנה.

אז אני חושבת שהתשובה פה היא מורכבת, כי ברור שאנחנו חיות בעמנו, כאילו, ואנחנו מבינות שיש מקום גם למשמעות הזאת של להרגיש שעליתי במשקל, או לתפיסה החברתית שיש וקיימת עדיין. אז כאילו, בא לי רגע גם לתת לה מקום. אבל יש הבדל בין אם עכשיו התפיסה הזאת של זה שאני אולי לא נראית בעצמי הכי טוב, וכמו שאמרנו, פרופ' שאני יכולה להשתנות בתוך זוגיות, אני יכולה לעלות ולרדת, כן? אז זה לא חייב להיות, זה יכול להיות גם לכל כיוונים. אבל כאילו יש הבדל בין התפיסה הזאת שאני שמה את עצמי על הולדה ושמה משהו שהוא באמת ברצון שלי, הרי כמה אנשים בטח את פוגשת, רוצות להיכנס לזוגיות, רוצות להקים משפחה, רוצות להיות בתוך הדבר הזה, ואת אומרת לעצמך בטח אין מדהים מאוד, היא מאממת, היא חייבת, ויש הבדל בין לא לאפשר לעצמי לצאת למסע הזה, או לצאת לדייט, או לפתוח לעצמי את הדלת, לבין להגיד, אוקיי, אני פותחת לעצמי את הדלת הזאתי, אני מבינה שהייתי רוצה להשתפר, ובואי מי מאיתנו לא כל הזמן רוצה להשתפר, ובמקביל אני עוד דברים, אני אולי גם אנסה לשפר את האכילה שלי, אולי אנסה להיכנס, לא יודעת, לפעילות גופנית, כאילו, אולי גם זה ישנה, אבל המקום של לשים את עצמך בעול, זה בעיניי פשוט להפלוט את עצמך. זה להיות כאילו הבן אדם הכי רע עבור עצמך. וזה באמת לפספס כאילו את הדבר הכי גדול, כאילו, את החיים שלך כרגע.

את אומרת במשהו מאוד מאוד חשוב, שהייתי שמחה שיהיה הדהד, ממש, אם ייקחו משהו אחד מהפרק הזה, שיקחו את זה, שכשאנחנו בעצם שמים את עצמנו בהולד, וזה אגב לא חשוב אם זה לזוגיות, אם זה לא חשוב אם זה למציאת עבודה, אם זה לעלות על במה, אם זה להוציא סרטון שלי באינסטגרם, לא משנה מה, כשאני שמה את עצמי בהולד אני מפלה את עצמי, אני חוזרת על מה שאמרת, זה ממש, צריך להדהד את זה, ואני בעצם האדם הלא טוב כלפיי.

נכון.

וזה משהו שהוא באמת באמת מאוד חשוב להבין אותו, שבסוף אני עושה מהקטגוריות לעצמי, והקטגוריות האלה הן בעצם גורמות לי לא לבוא לידי ביטוי, ולא להגשים את הדברים שאני רוצה ואת החלומות שאני רוצה, זה הדבר שיש אנשים בעצם צריכים להבין. ואמרת עוד חלק, שאני רגע רוצה לקחת אותו. אני חושבת שבאמת, אם אדם לא אוהב משהו בו, אז לקיחת אחריות אומרת, תשנה את מה שאפשר, ותקבל את מה שאי אפשר לשנות.

נכון.

אבל להיות במקום הזה שמתלונן על המצב שלי, ושם את עצמי בהולד, ועד שזה ישתנה, אני אזוז, זה לא נכון, זה לא לקחת אחריות, זה להיות, לשבת על הגדר ולצפות שהחיים איכשהו יקרו. אבל להגיד, אוקיי, אני לא אוהבת, עליתי במשקל, אני רוצה לשנות את זה, אז תשני את מה שאפשר, אבל יש דברים שאי אפשר לשנות אותם. זאת אומרת, כמו אחרי לדעות, הגוף משתנה, נקודה. חלק מהדברים צריך לקבל, אז מה את חושבת על זה?

קודם כל אני חושבת שבאמת יש פה הרבה פעמים, כאילו רגע להיזכר שאנחנו לא חייבת בוואקום, נכון? זאת אומרת אני לא יכולה, כמו שאני לא יכולה, לפעמים נשים לפני שנכנסות לתהליכים, אמרות לנו, אני מתלבטת אם להיכנס, אני לא בטוחה שזה הזמן הכי טוב, וזה בדיוק מתחבר למה שאת אומרת, לרגע לקיחה את התחילות, אני בטוחה שגם להיכנס לתהליך של מציאת זוגיות, הוא אף פעם אין את הזמן המושלם. וכשאנחנו מנסות להגיד לעצמי, טוב, אני קודם כל אראה במשקל, אז אחרי זה אני אעשה כאילו מין סנדרו של הדברים, החיים לא קורים ככה, זאת אומרת החיים הם גם משברים, וגם עובדנים, וגם סמכות, וגם דברים טובים, וכאילו גם למצוא עבודה וגם להיכנס לירח, וגם כאילו המון המון המון ביחד, ואותו דבר גם על המקום הזה, אז באמת לעמוד ולחכות שמשהו יקרה, זה להיות במקום של להניש את עצמך, וגם זה להיות בהמון חוסר קבלה, ואנחנו יודעים היום גם במחקר, שחוסר קבלה, כאילו להיות בחוסר קבלה של עצמך, זה הדבר שדווקא מפריע לשינויים, לקרות, אז זה קודם כל מהבחינה הזאת.

בוא נרחיב על זה רגע, מה זה אומר חוסר קבלה, איך אני מבחינה בין

מה שאני צריכה לקבל ומה שאני יכולה לשנות למשל, או מה זה אומר חוסר הקבלה הזה, בוא ניתן.

אז באמת הרבה פעמים אנשים אומרים, רגע, אבל אני לא יכולה לקום בבוקר ולאהוב את עצמי. נכון, אני לא יכולה לקום בבוקר, אם עכשיו אני מרגישה לא טובת, זאת אומרת, אני לא יכולה להסתכל ולהגיד לעצמי, וואי, איזה מאלפת את. לא, אנחנו לא חיות ואנחנו לא מבואות וללמד פה דברים שהם כאילו לשקר לעצמך. אבל לקבל את עצמך זה בעצם להבין, אוקיי, זה מה שקורה כרגע במגרה שלי כרגע. ככה החיים שלי נראים מבחינת זוגיות או אי זוגיות מבחינת עבודה, מבחינת המשקל שלי. ולקבל את עצמי זה להפסיק להפלוט את עצמי, זה להתחיל להיות חברה של עצמי. שבליכון שלהיות החברה של עצמי, זה ללכת למרות שאני רוצה ללכת במשקל, ובליכון שאני גם ארד, אני רוצה ללכת עכשיו לקניון, ולא להיסחב עם החזייה הלוחצת של החיים, ולא ללבוש את התחתונים שרק גורם להרגיש לא טוב, ולא לבוש את המכנסיים עד הרגע שאני, את יודעת, ארד במשקל, וכן לשים לעצמי אולי לקים אני אוהבת, או לא יודעת, תפשיטים, כדי לא להרגיש שרק ברגע שאני אשקיע בעצמי, וזה גם לצאת לדייט, וזה גם אולי לבקש העלה, וזה גם אולי לנסות לש זאת אומרת, רגע שנייה להיות חברה שלי, זה לקבל את עצמי, זה לא לקרוא מחר בבוקר, וזהו שהתפיסה תשתנה, כי התפיסה לא משתנה כל כך מהר. אז זה צעד אחד. בעצם הנתיב של קבלה עצמית בא ואומר, כרגע, זה הנתונים. אפשר לקחת את זה טועת לכל התחומים, זה הנתונים שלי כרגע, איתם אני... איתם אני קמה מחר בבוקר, איך אני יכולה להפוך את עצמי למקום הכי אוהב עבור עצמי, ובאותה נקודה, מה אני יכולה לעשות באמת כדי להרגיש יותר טוב? אז יש דברים שאני יכולה לעשות כדי לשפר את ההרגשה שלי ואולי ללכת להבין על מה זה יושב, על המקומות של האכילה הרגשית, ללכת לטפל בזה, כאילו ללכת למקומות האלה. וכמו שאמרתי, גם רגע לקבל את מה שלא. כאילו כי יש דברים שלפעמים אני פוגשת נשים שאני אומרת להן, לפעמים הציפייה פה היא רגע לא ריאלית עם כל החיים. היית במשקל מסוים, אני לא יכולה לצפות שאני אגיע למשקל נמוך יותר, כי עם כל החיים הייתי בן אדם יחסית גדול, אני לא יכולה לצפות פתאום להיות הבן אדם הכי רזה, סתם דוגמה, אני כן יכולה ברור להתחזק ולהרגיש טוב יותר עם עצמי וגם לשנות רגע לעבוד על התפיסה שלי של הדימוי גוף שלי והדימוי העצמי שלי, ובעצם יש פה כמה רבדים, אבל מהרגע שאני מקבלת, אני מתחילה להשתנות, וזה שונה מהמקום שאני נעצרת. זאת אומרת, רק ברגע שאז דברים יקרו. כי זה כאילו אלף מהחיים.

אני גם תמיד אומרת, יש אידיאל ויש אופטימל. זאת אומרת, אני יכולה לחכות לתנאים אידיאליים כדי לזוז, אבל זה לא יקרה לעולם, כי לעולם לא יהיה תנאים אידיאליים. אבל אני יכולה לעבוד לפי האופטימל, לפי מה שיש היום, ואיתו לעשות את המקסימום. וכשאני עובדת עם האופטימל, עם מה שיש היום, ואותו לוקחת קדימה, ועובדת עם מה שיש, ומשכללת את מה שיש, אז יש תנועה, כי תנועה מגיעה מתנועה. אפשר לחכות שמשהו מושלם יקרה ואז אני אזוז וזה בדיוק העניין שאם המשקל שלי היום אני רוצה זוגיות אז אני צריכה לצאת לדייט בדיוק כמו שאם אני רוצה ילד אני צריכה להיות בהיריון זה חלק

מהעניין לגמרי נכון את צודקת לגמרי זה הצעד הזה גם שפתאום כאילו הדרך, הדרך מתבהרת להולך בה, וכאילו המקום הזה שאני הולכת צעד ופתאום נחשפים בפניי עוד דברים שלא יכולתי לראות אם לא הייתי מתקדמת לצעד הזה, פתאום רק לצאת לדייט, או רק לקנות לעצמי בגדים, או רק להתחיל להתאמן, כאילו משהו קטן פתאום זה פותח. פותח כאילו את התווה אחריה, התווה אחריה מתחיל להיות היא רחבת, וכשאני בעצירה מתוך מקום באמת להגיע לרגע האידיאלי, זה פשוט אף פעם לא יקרה. וזה יוצר המון תסכול, וזה גם מה שמקבע את האמונות של אותה אישה על עצמה, של זה דווקא מקבע את זה שאני בחיים לא אשתנה, ואני לא אמצא זוגיות, ואני בתת את קורסה, ואני אצל... כאילו זה מקבע המון אמונות שזה בדיוק ההפך, כאילו מהתזוזה הזאת שאת מדברת עליה.

זאת אומרת, כל האמיתות המוצקות שהמצאתי לעצמי הופכות להיות באמת המציאות של החיים שלי. אבל תגידי, אז נגיד אני אומרת, אוקיי, יצאתי לדייט, עם הארגשה הלא מדהימה שלי על עצמי, אבל כאילו, עבדתי על עצמי, יצאתי לדייט, עשיתי את המקום הזה, אבל אז הוא לא רצה. הוא לא כתב לי יום אחרי, הוא כתב לי שהוא לא בעניין, ואני דווקא כן רוצה. ואז בעצם עולה המקום הזה של האכזבה, והביטויים של האכזבה אנחנו יודעות שאחד מהם זה באמת המקום של אכילה רגשית. בוא נדבר על זה קצת. אכילה רגשית בין אם זה בתהליך מציאת הזוגיות ובין אם זה כבר בזוגיות עצמה, או בכלל בחיים, את יודעת מה, לא רק בזוגיות, בכלל בחיים אני שומעת המון את המונח הזה, שומעת אליו הרבה פרשנויות, אבל מעניין אותי איך את רואה את המקום של אכילה רגשית, ואיך זה בא ידי ביטוי.

אז רגע, לפני שאני מדברת על החיל הרגשית, אני רוצה לתת את הדוגמה שאת אמרת, על הבחור הזה שאומר שהיא לא רוצה. שהרבה פעמים אם אני גם אלך עם תחושה שאני לא באמת מרגישה בנוח עם עצמי, אז אני גם מקבל את האישורים מחוץ. זה כמו שאפילו אני יכולה ללכת למגבש משפחתי, לא מדוברת על עצמי, אבל נגיד על נשים אחרות שיכולות להרגיש שהן עלו איזה כאילו, פילוטט, משהו כזה שאין סיכוי שמישהו יראה, ואז היא אומרת, אני הרגשתי שכולם הסתכלו עליי, שכולם ראו את זה. אז כאילו, מה שאני באה להגיד גם שהגענו עכשיו עוד אחר תחת, קודם כל תודה, אני באמת חושבת שדלת נסגרת זה תודה רבה, כאילו, על הדלת שלך, יאללה. כן, לגמרי, תודה רבה, וקרה פה משהו, אבל גם מהמקום של להבין, לשים לב לתפוס הזה של המוח, שהוא מנסה כל הזמן למצוא פתרונות ולמצוא ודאות. אז כאילו המוח עכשיו מסביר, הנה, את רואה, אני לא הייתי צריכה לצאת, את לא באמת נראית טוב, אז כאילו רגע בא לי גם לשים על זה סימני שאלה, כאילו לקחת את המוח שלנו, ולא לקחת אותו רק כסימני קריאה.

מעולה.

עשית סימני שאלה. אז החילה הרגשית, מה זה?

מה זה כל זה? הכל זה מראות. זאת אומרת, אם אני בתחושה ש... עליתי במשקה, שמעתי שאני לא כזאת מרגישה טוב עם עצמי, זה התדר שלי, זו האנרגיה שיוצאת לי, וזה ההדהוד. זה מה שאני מקבלת חזרה ממישהו מולי, לא משנה אם זה באירוע משפחתי, אם זה בדייט או עם חברה, ולכן הרבה מאוד פעמים אני צריכה לקחת אחריות על התדר שלי, על המקום שלי, על איך שאני מביאה את עצמי לדייט, כי אני צריכה להבין, זה שיקוף. מה שאני אבא זה מה יהיה, כמו שאם אני אבוא מחויכת ושמחה, אני אקבל את המקום הזה, ואם אני אבוא באנרגיה של צער ומרמור וכולי, זה מה שאני אקבל, בסוף הכל מראות והדהודים ושיקופים ביקום שלנו.

ויש לי באמת הזדמנות ככה לקבל גם, לשנות את, רגע, את העניי הפנימי, וגם בא לי להגיד שזה כל כך משחרר, להבין שאני לא רק המשקל שלי, ושיש לי כל כך הרבה מתנות לתת לעולם. כמה אבנים את מורידה מהגב שלה, כשאת מבינה שאת הרבה מעבר לזה. אבל נחזור למה זאת אכילה רגשית. אז קודם כל אכילה רגשית היא אכילה נורמטיבית, יש לכולנו, ואסור לצפות שלא תהיה לנו אכילה רגשית. כאילו שיהיה ברור, אני חגגתי יום הולדת השבוע, ומן הסתם מתלווים עדיין, אני עדיין בחגגות יום הולדת, את מתלווים לזה, אז כאילו יותר אוכל, ויותר כזה חלק מהחגיגה, זאת אומרת כיפי ויכולה להיות גם במקום של אני עכשיו קצת עצובה אז אני אוכלת ובשבת ובאתי לאמא ואמא הכינה סיר של קובה או לא יודעת אוגה אבל אני רוצה לאכול אז אכילה רגשית היא דבר שקיים ונוכח בחיינו וזה לגיטילי מתי היה?

רגע, אז מה את אומרת בעצם? את אומרת שכל אכילה שמלווה עליה רגש, בין אם זה רגש של שמחה, ובין אם היא מקום של תשוקה, ובין אם זה מקום קצת של כאב, זאת אומרת, איפה שיש רגש, האכילה היא רגשית, זה

לא בהכרח משהו שנשמע לנו כזה עכשיו מצוקה, נכון.

שאני עוברת, ואני טורפת את כל המקרר, וכזה בולמוסים.

זאת אומרת, אכילה רגשית זה אכילה שמלווה עליה רגש, זה מה שאת אומרת בעצם?

נכון, ויותר מזה? כל אכילה שלנו מלווה עליה רגש, זאת אומרת גם ארוחת בוקר שאחת מלווה עליה שם איזשהו מקום רגשי, ובעצם כל אכילה רגשית היא אכילה גם שאני אוכלת לא בלי קשר לרעב נקרא לזה, זאת אומרת שאני אוכלת לא מתוך המקום הפיזיולוגי, הרי לרוב הוגה אני לא אוכלת כדי לסבוע, אני אוכלת אותה כדי כי פשוט היא טעימה לי. עכשיו, מתי אנחנו רוצות להבין שהאכילה הרגשית כבר מאבדת שליטה? מתי שהכמויות, הן לא נעימות לי ברמה הפיזית, זאת אומרת, אני מרגישה, משפיעה לי על הבריאות, אולי הבדיקות דם שלי כאילו בעטיות ואני לא מצליחה לעשות את השינוי, היא משפיעה לי על המשקל, המשקל לא מאוזן שהוא כל הזמן עולה, אני מרגישה מאוד צבעה מפוצצת, אני סובלת מצער רבות, אולי זה משפיע לי על כל מיני מחלות שקיימות לי, כאלה ואחרים, אני חושבת שהמוח שלי כל הזמן טרוט באוכל, כאילו מוח שלי כל הזמן חושב אם להתעסק במה לאכול או לא לאכול, גם אם זה לא יבוא עם ביטוי ברמה ההתנהגותית של המון אכילה, ההתעסקות הזאתי, הכזה אובססיבית ותורדנית, זה גם ביטוי של בעצם אכילה רגשית במערכת יחסים לא מוזמנת עם אוכל, וכמובן יש גם את השלב היותר בטל גדול שזה הפורות אכילה ובאמת גם בולמוסים ולפעמים זה יכול להתלווה גם אי הכנילה שזה גם מקום רגשי שכאילו אני לא אוכלת ואני מצמצמת, כאילו כל המקום הזה שהוא מאבד את הכיוון שאני בחוויה של עובדן שליטה, שאני בחוויה שאני כל הזמן מחבלת לעצמי. זה שפעם ביישבתי ואכלתי פיצה או אכלתי בוגה כשאני לא רעבה וגם לא סיימתי עכשיו מפוצצת וזה לא השפיע עליי וזה לא החביד עליי, אוקיי, הכל טוב, תתקדמי.

אז בעצם אתה אומרת איפה שזה מנהל אותך, שם בואי נבדוק את זה.

נכון.

דיברת על המפוצצת, מעניין אותי לרגע להבין את זה, כי לפחות אני מודה על עצמי, כשאני במסעדר שאני באוכלת שישי או כשאני אוכלת משהו ביום יום אני אוכלת בשביל לשרוד. אני סופר עסוקה אני אוכלת כאילו שיקרה פתאום אני קודש שאני רעבה ואני אוכלת אבל כשאני באוכלת שישי או במסעדם אני חובבת מסעדות. אני אוכלת, וברוב המקרים, בסוף אני מבינה שאכלתי יותר מדי. זאת אומרת, מבחינת הזה של ההרגשה שלי שאני כוח לזוז כזה, ואני שוכבת, ואני חושבת, וואי, כאילו, אני צריכה לזכור את זה לפעם הבאה.

אז בעצם מקום כזה, שאני מכירה המון אנשים, שהם בחוויה הזאת, שהם גם קולטים,

שהם התפוצצו רק בראש ובראש.

כן, להגיד, כל ארוחת שישי היא כזאת, היא ארוחת שבת כזה, הוא באמת מסודר, מה שאת אומרת, כן.

זה גם בין אם אתה אומר, טוב,

יאללה, גם ככה יצאתי, אז יאללה, או ארוחת שישי.

סיפרים שאנחנו מסיפרים על עצמנו כדי להמשיך להביס.

ואז באיזה מה, השאלה היא, אוקיי, אז איך את קוראת לזה? כי אני אומרת, וואי, זה טעים לי ואני יוצאת, ובא לי עוד, אף פעם לא הכנסתי את זה להכינה רגשית.

אז קודם כל זה בהחלט החילה הרגשית, אבל תסתכלי אדר, אם זה לא משהו שמפריע לך ומנהל אותך, ואם את כזה לגעת במין צחוקים כזה עם עצמך של טוב פעם הבאה, אז כאילו הכל טוב, יודעת כולנו באיזשהו ספקטרו, גם לי יש איזושהי הפרעת קשר וגם יש איזושהי חרדה וכאילו, אוקיי, לא בהכרח נלך ונטפל בזה, לפעמים כן כמובן, אבל כאילו נשמע שגם במקום הזה, שהתחושת פיצוץ הזאת היא לא יותר מדהימה, היא באה עלייך רגשית, וגם את לא חווה אותה ברמה התהדירות היומיומית, או הכמה פעמים בשבוע, כאילו אני מניחה שאת לא הולכת למסעדה כל יום, רוב הזמן.

לא. עוד לא.

לא, אוקיי.

היית שמחה, בוא נגיד.

היית שמחה, אבל עכשיו יכול להיות שאם כן היית אוכלת, נגיד, כל יום במסעדה וההתנהלות שלך הייתה כזאת, וכל היית מסיים מפוצצת, ואז זה גם היה משפיע עליך שלא יודעת, את עם הילדים, ואת מתנהל, ועל המצב רוח שלך ועל האנרגיה שלך, יכול להיות ששם את כבר היית אומרת, זה מפריע לי. אבל מי שמקשיבה לנו עכשיו ומרגישה שזה מפריע לה, יודעת שזה מפריע לך. זאת אומרת היא לא לוקחת את זה, עכשיו היא יכולת אפרופו אותה מישהי שהיא גם אוכלת פעם בשבוע ומתפוצצת, וזה כן מאוד יפריע לה. זאת אומרת זה לא בהכרח בגלל זה לא רק ההתנהגות, זה גם התורדנות שיש לה אכילה בתוך היום יום שלך. את קמה בבוקר, את מתעסקת, את חושבת, את מפחדת, ומפחדת מהמסעדת, מפחדת ממה יקרה מול המשטח, יש פה תורדנות גם אם ברמת, זאת אומרת, על פניו האכילה היא פיין לגמרי, כאילו גם זה.

שזה משהו מאוד מאוד מאוד חשוב באמת, שאמרת אותו, המקום הזה בעצם, שזה מנהל אותי, מהדהד לי, מטריד אותי, לא רק פיזית עכשיו, יאללה, שיעבור כבר התחושה הזאת שתתפנה הבטן וקמה בבוקר והכל רגיל, ואז גם יש מין שני חלקים כאלה, נכון? כאילו המקום הזה, טוב, אז מחר אני צריכה להזן, הרבה פעמים אני שומעת... יש לי דייט אז אני צריכה להזן ולא לבוא ככה ודפוחה כי אני רוצה לבש את החולצה הזאת ויש עוד משהו שעולה שמעניתי לשמוע את זה, כאילו בהקשר לזה גם של היום שאחריך אני מתנהגת האם יש לזה קשר, וגם המקום הזה של, אני שומעת מהרבה מאוד נשים, אולי גם אני מודה ומתוודה, שכשאני עולה את הקילו שניים, זה בדרך כלל כנודות שלי באזור השני קילו.

לרובנו יש גם כן כנודות של קילו שניים.

נכון, אני מתבאסת, כאילו לא נוח לי. אני לא מתבאסת על המשקל, כמו אני מבקשה אי נוחות בגוף. כאילו אני מרגישה כזה מין כבדה, לא נוח לי שלוחץ לי הג'ינס, אני חושבת שיותר כבד לי, אני גם פחות אוהבת את זה, מודה, פחות אוהבת, אוהבת את המראה שאני אוהבת להיות. ומעניין אותי רגע, אז אוקיי, אז זה שלא נוח לי, ואז אני רגע אומרת, אוקיי, שנייה, בואי רגע נעזן.

כן.

האם, זאת אומרת, אדם שלא נוח לו, לא רק אדר בכללי, להרבה מאוד אנשים, פתאום שמונים במשקל, לא נוח להם בגוף שלהם, לא נוח להם עם המקום הזה. נגיד אני אומרת לזה, אוקיי, אבל אל תתני לזה להגביל עכשיו את העלייה שלך לבמה, או לא משנה מה. מעניין אותי כאשר אני נותנת לזה להגביל, ואז אני, מה קורה עם זה? בכלל, כל מה שאמרתי, מה שלך להגיד.

אז קודם כל, אז באמת אני שמחה על השיתוף שלך, וחשוב גם להבין שכמו שאמרתי שהאכילה הרגשית היא כזה דבר שהוא יש לכולנו, אז גם התנודות האלה, של הכילו שתיים, זה דבר שכזה נמצא וקיים. עכשיו, אמרת לא נוח לי, רובם לא נוח לי כי המכנס שאני לובשת פשוט לוחץ לי יותר, ואז לא בהכרח שהגוף שלי פיזית לא נוח, אלא שהיא כאילו לא נוח לי עם הבגדים, ואז אולי כדאי לתעדף בבגדים אחרים וגם באמת לפעמים, אחרי שאכלנו, אם למשל זה מגיע גם עם אכילה שיותר גדולה, אז פיזית אנחנו יכולות להרגיש יותר הנפיחות, כאילו תחושה פיזית פחות נוחה, ואז זה גם יכול להשפיע. אבל באמת יש פה את ההבדל בין את הדבר שבן אדם רוצה לעשות שינויים, לא נוח להימשל, רוצה לעשות החלקה. כאילו דברים כאלה שאז אוקיי, מה זה דורש ממך? אם זה דורש ממך עכשיו כשאתה אומר את עצמך, אז אני עכשיו אנסה לחתוך יותר סלטים, אז אני אתחיל לקנות לי פירות יותר, אז אני אפחית את האכילה הזאת במסעדה ואני אוכל קצת פחות, וכאילו זה לא שולט על אומלמך, אז הכל טוב. חלק מהחיים זה איזשהן תנודות לכל מיני כיוונים, אז זה יכול להיות גם מול המשקל ובאכילה. אבל אם זה ברמת המנהל, ואם אני תקוע עם כמה קילוגרמים האלה, וזה לא לומר שתוך שבוע, שבועיים, כאילו, עובר ברמת החוויה, אלא זה דבר שאתה עדיין יש לי את אותם ג'ינסים מקודשים בערון, שאני כבר המון חודשים טובים, או לפעמים שאני לא נכנסת אליהם, ועדיין מרגישה שאני קצת מזניחה את עצמי, באמת לא עושה דברים. אז יש פה בעיה. כאילו, יש פה משהו שהוא גדול יותר, וגם כמו שאמרתי בהתחלה, זה תוקע אחד את השני, כאילו, זה גם תוקע את המציאת זוגיות, וזה משהו שאני רואה, וזה גם תוקע את שנימו להאכילה של עצמי, כי האכילה אותה הפוך להיות יותר ויותר רגשית, וגם התסכול הזה שאני רווקה, ואני לא יוצאת, ואני לא עושה דברים, ואתה, זה מזין אחד מאוד את השני, אני פוגשת מון רווקות, שאחד מהדברים, הזמנים הכי נפוצים שלהן לאכילה, זה הדמנים של הערב, יותר נכון. כאילו הרבה פעמים הרווקות שאני פוגשת הן יכולות להיות נשים שכזה עובדות בעבודה, כזה הרבה פעמים גם מאוד מתקדמות בעבודה וחוזרות יחסית מאוחר, ואז החוויה שם של הבדידות ושל הלבד היא מאוד מאוד מאוד מציפה. את התחושות ואז נכנס לשם, לפעמים עם קצת אקו, לפעמים אישון, ווידא כוונה וכאלה של כאילו לסכך ולפעמים גם אכילה ולפעמים גם איזה איזשהו שילוב ביחד מול המקום הזה. אז כאילו נראה לי השורה התכנונה של מה שאנחנו רגע מנסות להעביר זה הולד אף פעם לא טוב לך. כאילו להיות רגע בעוד, לעצור את החיים, לחכות לרגע הזה האידיאלי כמו שאת קוראת לו, זה משהו שכאילו לא טוב.

בסימן הדברה שאנחנו אומרות, זה תפסית אצלך בידיים, זה כבר נורא אדומה.

נכון, בדיוק, זה נורא אדומה. לגמרי.

כי זה מתחיל לנהל אותך, ולעקב אותך בחיים שלך, והעיכוב תמיד יגדל, כמו כל דבר שנתמקד באותך.

נכון.

אבל גם עיכוב, עיכוב גודל, כי פתאום, זה לא שפתאום אני מרזה, אני יותר לבד, אני יותר בודדה, אני יותר אוכלת, אני יותר משמינה, אני עוד יותר, ואז עוד יותר לא בא יחד, זאת אומרת, זה כמו איזה גלגל כזה, כדור שלק שמתחיל להיערם ורק לעכב אותי יותר, לצאת החומרות כל הזמן, נשים, נשים, אבל מה עם גברים?

הם חווים את האכילה הרגשית, גם הם חווים את האכילה הרגשית, ברור.

מעניינתי בכלל את ההתעסקות הזאת, כי אני

יודעת שבעידן הזה, לפחות בעשור הזה, מאז האינסטגרם וכולי, גברים גם פוגשים את נושא דימוי הגוף בצורה יותר אינטנסיבית ממה שהיה פעם.

נכון, הציפיות של איך שהגוף צריך לראות והמקום הזה, אז כמובן שזה נמצא, בכללי גם הפורות אכילה נמצאות גם אצל גברים וגם אכילה רגשית, זה נמצא, זה שייך כאילו לכל המגזרים, פשוט אצל נשים זה עדיין בכמות יותר גבוהה, כי עדיין גם הלחץ של הדימוי גוף ושל איך שהן מרגישות, גם הרבה פעמים גברים, וזה בטח את יודעת יותר מני, שהם נכנסים לתוך זוגיות, או כשהם מגיעים לדייטים, גבר יכול להגיד טוב אני עובד בעבודה הזאת, טוב אני כזה וכזה, כאילו מרגיש שיש לו

הרבה חלק מכרטיס הביקור.

כן, נכון. או שזה חלק אבל הוא מתליך לשים את זה כחלק אצל גברים. נשים הרבה פעמים, שבעיניי זה גם הרבה עבודה של דימוי עצמי, שמות את זה ככרטיס ביקור, ואם עוד אמרנו על נורת הזרה, כשאת מרגישה שהגוף שלך, שאיכשהו נראה שווה מי שאת, שווה הערך העצמי שלך, שהוא זה שמכפיל, אז אני דון לכישלון. כי גם אם את עכשיו רזהה יותר ואת מרגישה שהערך שלך גבוהה יותר, גם זה בעיה. כי הרי אני לא רוצה שהערך העצמי שלי, של מי שאני, של תפיסת העצמי שלי, תגדל או תקטט על הסמך הזה שצמצמתי את הגוף שלי, או הגדלתי את הגוף שלי. כאילו, זו התבוננות מאוד מאוד מצנצמת על מי שאני, ועל מה שאני, וגם זאת התבוננות מאוד מפחידה. כי כמו שאמרתי, כאילו, יש הבדל בין, כמו שאמרת, אני רוצה לשנות את זה על ליפסי כאילו שתיים, לבין אני מרגישה שזהו, עכשיו חרב עליי עולמי, ואני עולה על הבמה, וכולם רואים את זה, ויחשבו שאני פחות מקצועית, או מעניינת, או פחות ירצו להקשיב לי. רגע, מה התכונות שאני מרגישה שזה מכניס עליי?

זאת אומרת, אני צריכה להפסיק את המשוואה הזאת שהשובי שלי הוא בעצם המבנה, הגן העריכיים שלי והגוף שלי.

נכון, רק המשקל שלי. לגמרי.

אני צריכה להכיר בה עוד הרבה מאוד חלקים, ולדעת שזה עוד חלק בי, בדיוק כמו שאתה מתארת, שכשגבר מגיע, הוא אומר, זה חלק מקרטיס הביקור שלי, וכשאישה מגיעה, האטרקטיביות של הנירות שלה, היא הקרטיס ביקור שלה.

נכון.

אז בעצם איך הדבר הזה בא לידי ביטוי בזוגיות? כי בזוגיות, 64% מהנשים בזוגיות, אחרי שנתיים בערך של קשר, מדווחות על בדידות במידה כזו או אחרת, קשור להרבה מאוד חלקים, זאת אומרת, לאינטימיות רגשית, להידרדרות של קשר, בדידות יכולה להיות בספקטרום מאוד מאוד רחב, אבל יש הרבה דיווחים של נשים בתוך זוגיות על תחושת בדידות, על חוסר שייכות, ובאמת יש הרבה מאוד משברים, גם אחרי השנה הראשונה, זאת אומרת, בשנה הראשונה שאחרי הלידה, ציפיות, הכזבות, המעבר להורים, זאת אומרת, יש שם הרבה מאוד עניינים, ואני בטוחה

שהאכילה, בא לידי ביטוי. אז מעניין אותי בתוך זוגים.

כי אני שומעת הרבה מאוד נשים שאומרות, הוא התחתן איתי כשהייתי 50 קילו, ועכשיו אני 70 קילו, ואני לא מצליחה לראות את הילדה, ואני רואה איך הוא מסתכל עליי, וגם עם גברים אני שומעת, היא פחות מושכת אותי.

הכי אמיתית שיש. היא נראית כמו דודה, היא מוזנחת, את יודעת, בסוף אף אחד לא עיוור, לא בא לי להתייפיף רגע ולהגיד, לא, כל הגברים ירצו אותך בדיוק כמו שאת בכל המשקלים, גם את לא נמשכת לעצמך כשאת מוזנחת, אבל זה לא אומר שאת יודעת, אנחנו צריכים לדחות אחד את השנייה או את עצמנו. תחייה עצמית זה אחד הדברים הכי קשים שיש.

אז אכן...

וגם אני מניחה שתחייה עצמית זה אחת התכונות הכי מורידות שיש. אני לא... זאת אומרת שהמקום הזה כשבן אדם, הרי כשמישהו חי עם מישהי והוא שומע איך כל הזמן, היא יורדת על עצמה ולא אוהבת את עצמה, וגם היא לא אומרת את זה, היא רואה את זה, אני מניחה שזה מורגש וזה גם משפיע, אבל אני רוצה שנייה לענות על הדבר הזה של זוגיות, דווקא מתחילת מציאת זוגיות. בעיה לשתף קצת עליי, בזוגיות שלי. אני בשנים האחרונות דווקא בזוגיות שלי עם אביתר, ירדתי קצת במשקל, ואני באמת מרגישה, וגם אביתר אמר לי, זה היה לנו איזה שיחה, זה לא מזמן, שכאילו, אני באמת מרגישה שהתחתנתי תפו תפו תפו עם גבר, שלא משנה לו, כאילו, על אמת, זאת אומרת, לי היה אישוז עם האכילה שלי בימים העבר ועם הדימוי גוף שלי וכדומה, והיה לי גם זוגיות שהייתי בה, והיה המון אישוז על מה שאני אוכלת ועל איך שאני נראית בצורה שלא הייתה לי בריאה. אחד מהדברים שלמדתי מהזוגיות הזאת, זה מה אני לא רוצה, למדתי מנה המון דברים טובים, אבל בין הם זה היה אחד מהשיעורים, ונכנסתי לזוגיות עם הביתה עכשיו. אני יודעת שהיא בטח חושבת שעליי דברים מאוד יפים על איך שאני נראית וכדומה, אבל כאילו בא לי להגיד שיש משהו גם נורא שלם כשאתה נכנס בתוך המקום הזה של הפחות להרשים, והרבה פעמים כאילו אותה תחושה שאני צריכה להרשים מישהו ואני אבוא באחי פיים שלי ואני אספר לו גם כמה משפחה שלי אולי מוצלחת וכמה אני מוצלחת וכדומה, רגע, בוא נבוא גם קצת עם השדים שלנו, כאילו לתוך המקום הזה, וגם עם השדים, כאילו גם עם הגופניים שלנו, שאולי אני יכולה להעלות ואולי זה, וזה בעיניי משהו גם שיכול גם לפעמים להוליד, כאילו למשוך גם את הבן זוג שאולי יותר מתאים לך. כי, כי, נדבר רגע, יש גוברים בהחלט שהנושא הזה של הנראות מאוד קריטי להם. מאוד קריטי להם. הם לפעמים מתעסקים בעולם הקושר, בעולם הפיטנס, ויכול להיות שהם לא מתעסקים בעולם הפיטנס, הם מתעסקו בעבר או לא מתעסקים בכלל, הם מתעסקים על עצמם, והעולם הזה של הנראות הוא חשוב להם. מאוד, זאת אומרת אני מניחה שגם בתוך זוגיות אפשר יש אנשים שזה מאוד חשוב להם שאנשים שפחות לא יודעים זה בטח משתנה עכשיו הם על עצמם הרבה פעמים גם מאוד מקפידים יכולים להיות מאוד כזה עם התפריטים לפעמים אפילו תהיה שם איזושהי הפרעה תכילה לא לגמרי מאובחנת וכדומה וזה הגדר ואז הרבה פעמים להתחתן עם גבר כזה, למי שיש לה איזושהי מורכבות רגשית מול האכילה, ואני אומרת את זה, וזו פעם ראשונה שאני משתפת את זה, אני הייתי בזוגיות כזאת, אז לא ידעתי לתת לזה את המילים, אבל היה למי שהייתי לגמרי מורכבות, והוא הגיע ממקום שגם שהיה בו אפרות אכילה, ואני קיבלתי יערות ברמה כזאת או אחרת, על האכילה שלי, וגם על הגוף שלי. והדבר זה, אני כתל שיש לי, יש לכם בסופו של דבר את השדים האלה עדיין של הדימוי גוף שהם היום כבר כמעט ולא נוכחים אבל הם עדיין נוכחים וכנראה שהם גם יכולים להתפרץ, זה עוד אתם יכולים תמיד להיות. אז זה לא בריא לי. זה לא בריא לי לצאת עם בן אדם ששם בערך עליון את הנהירות, וזה חלק מהמקור גם של רגע אולי להכיר את עצמי ולהבין, כי אני פוגשת הרבה פעמים בנות זוג, בתוך זוגיות, כאילו הכוונה, שנמצאות עם איזשהו גבר כזה, ואז מה קורה? הוא נכנס למקלחת, ומה קורה במקלחת? זה הזמן לאכול לחסיר בכלורות שיש. הוא לבד, הוא השאיר אותי עכשיו, הוא הלך עם חברים וכדומה, אני יכולה להסתתר, אני יכולה לקנות, אני יכולה לקנות במזומן, כי ככה הוא לא יראה, מה אני קניתי לאכול. הרבה פעמים בינג'ים ואכילה רגשית שקורות בהסתרה. נושבתי איתו במסעדה, אני לא התפוצצת, זה ידעו. אני אוכל הכי פיין שיש, אבל אני ארגיש כאילו כמה אני, את יודעת, לא באמת מרשיעה על עצמי וכדומה. כאילו המון סודות בתוך כל המקום. זה כן, אני יודעת מה הציפויות שלו, כי אולי הוא מאיר לי לפעמים, והיערות האלה הם אף פעם לא עושות טוב. אז כאילו יש המון פעמים אכילה רגשית בתוך המקום הזה.

תודה רבה על השיתוף, כי יש, אתה יודעת, זה בעיניי תמיד הופך לשליחות מה שאנחנו עושים, כשעברנו את זה על פסרן, והרבה יותר אנחנו יכולים גם להבין, ואתה יודעת, זה באמת ככה, יש, אני חושבת שאחד הסימנים שאתה בזוגיות טובה ובריאה, זה שמישהו מקבל אותך אפילו יותר ממה שמקבלת את עצמך.

לגמרי.

שדרך העיניים שלו, את לומדת לאהוב אותך, והוא נותן לך את ההרגשה כמה אתה אהובה ויפה, ויש אנשים שבאמת עסוקים בתדמית, ובנהירות החיצונית, כי נהירות חיצונית זה דבר חשוב, אפשר להגיד שזה לא חשוב איך

אני נראית, ברור, אבל גם איך, מה חשוב, סליחה, גם מה חשוב, איך זה חשוב, זה גם משתנה, אני מניחה שיש בן אדם שהתדמית שלו בספציפית המשקה, ויש מי שיגיד תדמית זה, זה לא יודע, טיפוח, ותדמית, כאילו, גם התדמית משתנה, מה זה תדמית חיובית? היא תשתנה בין, כאילו, אדם לאדם.

לגמרי, אבל פה העניין בדיוק כמו שדיברת על המקום של כמה האכילה הרגשית מנהלת אותנו, אז גם פה כמה התדמית מנהלת אותנו. זאת אומרת, אם אני הולכת ליד גבר, שמה שחשוב לי זה שיראו שאני עם או עם אישה שהיא נראית פצצה ואז באמת כל שינוי בא הוא כאילו אומר עליי משהו ועל זה שאני כבר לא עם מישהי שהיא כזו שהיא הפכתי את הכרטיס שלי, שם אנחנו בבעיה ואז תקבלי הערות ושם תהיה במתח. אני חושבת שבאמת הסיפור הוא שאם מישהי באה ולומדת להבין שמי היא ומה היא מביאה לקשר והמקום של הקבלה שלה את

עצמה, הוא באמת יעזור לה למצוא את האיש שהיא תוכל להיות בהשתנות איתו. ומה זה בהשתנות? אין דבר כזה סטטי בהקשר של הגוף. זאת אומרת, כל מישהי שעברה שלבים בחיים, זאת אומרת, אני היום בגיל בת 46, פעם יכולתי לאכול מה שאני רוצה, ולהישאר אותו דבר. היום, פחות, בוא נגיד, פחות, פחות, פחות, פחות. וזה גם איזה שוטה לך שתעוברת עם עצמך, שאת מבינה שהגוף שלך משתנה, וזה שאיתך הגוף שלך משתנה, ופתאום כשאוכלים אחרי שבע בערב, זה תחושה אחרת, וזה חלק מזוגיות שמקבלת. זוגיות שאת יכולה, שאת השינויים הפיזיולוגיים שאת עוברת, יש לך עם מי לעבור. אבל אז גם מעניין אותי המקום הזה שאומר בעצם, את יודעת, יש לי שאלה כזאת עם עצמי כל הזמן, בטח שיש לי בנות מתבגרות, האמצעית שלי היא מעל גיל 17, והקטנה שלי בת 13, ואני אומרת לעצמי, האם לנרמל השמנה, באמת, שאלה אמיתית. זה דבר שהוא נכון. ואני אגיד רגע על מה, אני כמובן רוצה שכל אדם יקבל את עצמו כמו שהוא, ויואב את עצמו כמו שהוא, ואני בטח לא אומרת מה יפה ומה לא, מי אני שהיית יגיד, זה יפה יותר, זה יפה לא, זה, זה. זאת אומרת, כל אחד שיגיד מה יפה בעצמו, עבור עצמו ועבור הבן זוג או הבת הזוג שהוא בוחר. אבל יש איזה מין עניין היום, נכון? שכאילו לנרמל את המקום הזה. ואני באמת עכשיו מדברת, גם כאימא, גם כאישה, גם כאדם שדואג לחברה, שאני שואלת את עצמי, שמי שמדברת על המקום הזה, יש בהשמנה דברים לא בריאים, גם ברזון

יש דברים לא בריאים.

אז זהו, אז קודם כל, רגע, אנחנו...

ובסך הכל, שמה פוליטיקלי קורקט, אבל בסוף, בסוף, כאילו, זה שאלה?

אז קודם כל אנחנו חברה שחיה מקייטמוס. אני לא מדברת על הבריאות של קייטמוס, אני לא יודעת, אבל מהמקום הזה של... אנחנו רגע לפני כמה עשרות שנים, לא כל כך הרבה זמן, חיינו על חברה, על דוגמניות שמדווחות שהן היו בתארת משקל ואובדן ועשר. אז רגע שנייה, בואו נבין מה זה בריאות. עכשיו, אני לא חושבת שאנחנו פה בעניין של לנרמל את זה או לנרמל את זה, אנחנו בעניין של לקבל ולהבין שאני חיה בעמי. באמי יש דיכאון, יש חרדות, יש אשמנה, יש בן אדם מלא, יש תת משקל, יש אפורה או תכילה, יש שחיר זופר. לא יודעת, יש מלא דברים, נכון? יש מגוון. והבעיה שאין לנו כאילו, כשאנחנו מסתכלים, השבוע הייתי בחדר כושר, והצטלמתי עם תמונה של מאיה קיים מאחוריי ואני. עכשיו, אמרתי, תראו את הפנים שלי, כאילו את הפסיפס כזה של הפנים, עוד קצת יש לי קצת פיגמנטציה וכדומה, לומד מה שאנחנו רואים פה בתמונה, שכנראה גם התמונה הזאת, כנראה גם מאיה קיים ניכנס לפנים על כמה שהפנים שלה חלקות וכדומה. אז כאילו אני באה להגיד אנחנו רוצים להזכור שיש מגוון, כי כשאנחנו מרגישות שהמקום הזה של לראות אישה שמנה זה הופך את זה לנרמל וזה הופך ישר ללא בריא, אנחנו שוכחות קודם כל שאנחנו לא מכירות את כל הסיפור, ויש לפעמים נשים שהגוף שלהם גם האידיאלי שלהן, הוא גם בעודף משקל. שוב, לא תלוי איזה עודף משקל, אבל גם יש נשים שזה המשקל האידיאליים שלהן, כמו שיש נשים שהמשקל האידיאליים שלהן זה תת משקל. כאילו יש פה איזשהו משהו רחב יותר שאנחנו רוצות לתת מקום לכל מיני מבנה גוף, ובעיניי זה לא המקום של הנרמל, בעיניי זה המקום של רגע לראות את העוד, כאילו לראות מעבר, לראות שיש עוד דברים לנרמל את הקיום. גם אם עכשיו מישהי היא באובר ווייט מטורף, יש לה זכות קיום, כמו שיהיה מישהי שהיא במעט משקל מטורף. כאילו העניין הזה רגע לתת מקום, ואם דיברנו על קבלה, אני חושבת שהדרך היחידה להתחיל ליצור שינוי היא רגע, לקבל. אבל מה הפחד שזה בעצם יעשה לבנות המתבגרות?

אז קודם כל את אומרת משהו מאוד מאוד מאוד נכון, ואולי זו פעם ראשונה שאני שומעת אותו, שאת אומרת, לכל אדם יש את מבנה הגוף שנכון לא. נכון. זאת אומרת, אין מבנה גוף נכון. אז כל הדברים האלה של שומן ביטני, וכל ה... אתה יודע, את החוסר בריאות, לא, זה

כן נכון, אבל פשוט א' כל אני לא יודעת לבדוק בן אדם אם הוא בריא או לא, אתה שרואים בן אדם שמאשן סיגרות זה מפריע הרבה פחות לבן אדם, מאשר שרואים אנשים שמינים. זאת אומרת המקום הזה של שמינופוביה הוא הרבה יותר חזק מאשר שאתה רואה בן אדם שמאשן, למה? שברור לנו שבן אדם שמאשן, נגיד למה זה יותר, יש משהו שזה יותר מקפיץ אותם, כי יש הרבה יותר שמינופוביה ואנחנו נשאר בניחים, שאותו בן אדם מולנו הוא לא בריא. עכשיו, יש גם אנשים שהם במשקלים תקינים והם לא בריאים, ויש גם נשים שחיות 30 שנה עם הקאות, והן מקיאות ומסתירות את זה גם בן הזוג שלהן, וגם הן לא בריאות, וכאילו, מה שאני באה להגיד, אנחנו לא יודעות כלום על מי שעומד מולנו.

זאת אומרת, העמידה והמשקל לא מעיד בהכרח על איזשהו, מה שנקרא, מה ייצא בבדיקות דם שלו. זאת אומרת, יכול להיות בן אדם שנראה דווקא הכי פיט כזה, אבל הוא... בדיקות דם ממש פחות טובות, או איזושהי מחלה גנטית, או לא משנה מה.

או נפשית, הוא מרגיש רע בשביל לשמור, הבדיקות דם שלו נפלות, אבל נפשית, כאילו, אנחנו לא יכולות לדעת מה.

וגם, וגרמת הסטרס שאתה מביא את עצמך, נכון. שייער במשקל מסוים, וחלילה לא לעלות, אני זוכרת שאמרה לי פעם איזה מישהי, אני אין לי בעיה להיות רעבה, אבל אני לא מוכנה לעלות ממידה 34. זאת אומרת, אני סגרתי לעצמי את החשק הזה במוח, וכשאני, אני חושבת שכולנו במסעדה, וואלה, אני הבנתי שאין לי חשק, יותר חשק יש לי.

כנראה שהיא גם אין לה חשק מיני. אם כבר מדברים על זה, כשסוגרים את התשוקה לאכילה, כשאוכל זה תשוקה בסופו של דבר, ליהנות מאוכל, נולדנו יצורים שאמורים ליהנות מאוכל. שוב, גם הנא יש לה גבול, אם אני נהנית ומתפוצצת כל שני כל היום ואין לי אנרגיה, אני לא נהנית. אבל כשמישהי אוכלת מעט מדי או במקום הזה לא מרגישה כבר תשוקה לאכילה, לא מרגישה את הרעב, את הרצון, זה יבוא בקוררלציה גם למקום שאין לה חשק מיני. זאת אומרת, זה המקום הזה של להוריד את התשוקות, כאילו, ולהוריד להם את הווליום. כי לחיות את החיים, זה לחיות אותם ביחד עם התשוקות שלהם. ותשוקות זה לא רק אני... אוקיי, רק אני אבחר את התשוקה שלו, חשק המיני, ואני שימה לא עוד את האכילה במקום הזה, אלא זה משהו שהוא גדול יותר.

נכון, זה בעצם לחבות את יסוד האש בחיים שלנו, וזה מה שמאוד חשוב להבין. אנחנו צריכים את ארבעת היסודות כדי להיות מאוזנים, וכשאני מחבה חשק, הוא משפיע על כל החשקים, ובעצם זה לחבות את יסוד אש, וזה משהו סופר חשוב, בעצם הרמת הסטרס שאנחנו מכניסים את עצמנו כדי להיות בנראות מסוימת, אבל הפגיעה של זה, גם בהקשר של מציאת זוגיות, היא הרבה יותר גדולה, כי אולי אני נראית בצורה מסוימת, אבל רמת הסטרס הורידה לי תשוקות, הורידה לי שמחה, הורידה לי עניין, ואז אני מגיעה לדייט, אולי רזה, נכון, נכון, נכון, כן. אבל אני לא שמחה.

נכון.

אני הרבה פחות מעניינת ואני הרבה פחות ממגנטת, ולכן זה מאוד האיזון. בוא נגיד שהמקום המאוזן, לא שזה ינהל אותי ולא שזה, ואני רק אענה על המקום הזה של ההשמנה, של מסגור את הפינה הזאת, שדיברתי על הבנות שלי. אחד הדברים שכן, שמדהיגים אותי זה ההתעסקות בזה. זאת אומרת, אני לא רוצה שתהיה אותם עד ההתעסקות בזה, כדי שהם ילמדו לאהוב את עצמן, וירגישו טוב עם עצמן במקום הזה. ואני כן שואלת את עצמי רגע, אז להגיד משהו כשהם, נגיד, כשמולות במשקלה ממש לא מעניין אותי, אבל כאילו כשהם אוכלות לא בריא, או שהם לא באיזשהו פוקוס על זה, או שלמשל, היה לפני כמה

זמן, היה, אזעקה בעת התקפה האיראנית הזאת, וקוראים לזה מפדר, ושמנו חטיפים, ושמנו כאלה למקרה שיהיה, ואז הוצאנו אותם, כי הנה סוף סוף איך זה, אנחנו באזור שרון פחות היו אזעקות, אז הוצאנו את זה, ואז הקטנה שלי אומרת, אכילה רגשית. ופתאום פעם ששמעתי אותה אומרת דבר כזה ואז התחלתי להגיד אותי, אוקיי, כאילו איך אני מגיבה לזה בכלל, זאת אומרת אני לא הולכת להגיב לזה, אני פשוט אוכלות כי עכשיו קיבלנו לאכול, ואנחנו נכון שאנחנו קצת בלחץ וקצת, קורה איזה שהוא משהו, ויש פה אוכל ובא לנו לאכול אותו, אבל זה לא שעכשיו אנחנו עושות משהו רע, או כי אנחנו באיזשהו סטרס באוכל לפתור את זה. אני מודה שבתוך תוכי הדבר הזה ידהד לי. ואז כשאני מדברת רגע על ההשמנה ובהקשרים האלה, זה בעצם המקום שלי מאוד חשוב, בריאות. אני מאוד כזה של... לא רוצה לאכיס אוכל מעובד, לא בפנאטיות, אנחנו אוכלים כוסדות, יש פה צ'יפס, אנחנו אוכלים אוכל מעובד, אבל ברמה העקרונית שאני לא שמתי את הילדים בצהרונים, כי לא רציתי אוכל מעובד, כאילו אני, אני, אולי קצת כן פנאטית, לא יודעת.

לא, הכול טוב, את חיה את האמונות שלך.

מאוד חשוב לי המקום הבריאותי, התזוזה, התנועה, הספורטה, אני משדרת את זה, אני לוקחת את זה אחריות, אני עושה את זה בעצמי, ואז אחד הדברים שקשורים להשמנה, אצלי תמיד מתחברים למקום בריאותי, ולא יודעת, יכול להיות שבאמת זה פשוט נתפס לי ככה. אז כן, אני תוהה. איך להעביר את המסרים לבנות שלי?

גם בהקשר של זוגיות, גם בהקשר של השמנה, גם בהקשר של אכילה רגשית.

בגלל שזה משהו שהוא כאילו מאוד מדובר היום, ומאוד...

פשוט שולפים את זה, את יודעת, קנייה רגשית, אכילה רגשית, כזה, אז זה בעצם איך שזה מתגלגל לי בתוך הראש, גם כאחריות כאימא.

אבל קודם כל הבת שלך מאוד חכמה, ונכון, כמו שדיברנו על אכילה רגשית שזה דבר נפוץ, אז היא אמרה, הנה אני באכילה רגשית במתקפה איראנית, ושתצביע מי שלא הייתה, כאילו, במקום הזה שבאמת יש פה אכילה רגשית וגם לא צריך להיבהל מזה. ואם בו מדברים על המשקל שמתאים לנו, אחד מהדברים שאנחנו יודעים שכשאורים, שאנחנו נותנים סביבת אכילה מעיטיבה, שבאמת אנחנו חושפים אותם למזונות שהם בגדול מזינים, שאנחנו מראים דוגמה, ואנחנו עוזרים לילדים לסמוך על הגוף שלהם ועל עצמם, הם באמת יגיעו למשקל הבריא שמתאים איתם. זאת אומרת, כמה שפחות נתערב, ככה ניצור פחות סטרס, וככה הם יגיעו למשקל שטוב להם, שהמשקל שטוב להם זה גם כשלא מתערבים, החילוף חומרים נשמר, וזה הופך להיות המשקל הכי רבה של הגוף שלך. מבינה את הכוונה? זה לא בטוח המשקל הארזה, זאת אומרת, אני לא אהיה במידה של 36 כי אני טל, לא מתאימה למידה הזאת, אבל זה לא אומר ש... אבל כאילו, המשקל הארזה שלי, אם לא מתערבים כביכול, אני כן אגיע אליו, ואז זה פחות נראה תאת משקלים שהם קיצוניים

זאת אומרת, זה תמיד נקודת האפס של

הגוף, זה מה שאתה אומרת. הגוף יודע להחזיר את עצמו כל הזמן לנקודה הזו, אם אנחנו לא עושים לו את זה שהם יתארו.

פוגעים בו. כן, אם אנחנו לא פוגעים, ובטח בנערים, בנערות ובכלל ילדים, צריכים לסמן לה שאנחנו סומכות עליהם. שהיא יכולה לסמוך על הגוף שלה, שהיא רגע תשאל את הגוף שלה, אני גם היום את הילדה שלי בת הארבע וחצי, עוזרת לה לשאול, שהיא רוצה לגידו ממתקים וכדומה, אני אומרת לה, פה יש לי אפילו את העצמי עיניים, תשאלי את מה היא כאילו, אני רוצה ללמד שהתשובות נמצאות אצלה, כי כמו שאומרת גם כדי ליצור מערכת יחסים טובה, גם כדי להזכיר לה את עצמה, וכשאנשים סומכים על הגוף שלהם, אז גם הם אוטומטית ירצו לתת לי טוב. כאילו אני רוצה לתת, לעשות טוב לבית שלי, והגוף שלי בסופו של דבר הוא הבית הראשון שלי, ואני רוצה להסביר... זה המקדש לגמרי, ואני רוצה להזין אותו בטוב, בתנועה טובה, באוכל טוב, שלפעמים האוכל טוב יהיה גם שוקולד, אבל רוב הזמן כנראה הוא לא יהיה שם בנקודה הזאת. וזה ביניהם הדברים שאני יכולה הכי לסמל עליו, אבל לאיפה זה יהיה? תהיה ילדה שהיא תהיה את המידה 32, ויהיה נערה שהיא תהיה מידה 40, זה טוב וזה טוב, גם בואי, צריך להסתכל על גנטית, כאילו על ההורים, כן? את יודעת, גם זה משפיע הרבה פעמים, נכון שלפעמים יש ילדה שיותר עזבה, אבל

כאילו, אז אם אני לוקחת רגע את מה שאת אומרת, ומחברת את המקום של לסמוך, אני מאוד מאוד אוהבת את המילה הזאת, ואני מאוד מאמינה במישהו שזו המילה שנותנת לנו חופש. זאת אומרת, כשאני סומכת, אז אני יכולה לאבד שליטה, לשחרר שליטה, טוב, אני יכולה להיות בפגיעות, אני יכולה להיות בחולשה, אני יכולה להיות אמיצה, לשים את הרגשות שלי, כי אני סומכת, אז אותו דבר, כשאני סומכת על הגוף שלי, אז אני יודעת, שהוא ידע לעצור אותי גם, ואם אני ידע להקשיב לו, אז אני ידע להיות במקום הזה, אם אני רגע לוקחת את זה למקום שאנחנו בעצם דיברנו על לא להפלוט את הגוף שלי, אז זה חלק מהעניין שכשאני סומכת על עצמי זה חלק מהאהבה עצמית, ואז אני לא מוכנה להפלוט את עצמי או את הגוף שלי לרעה, ובעצם להבין שאני גם לא יכולה לעצור את עצמי. אני לא יכולה לעצור את החיים שלי בגלל שיש משהו אחד עכשיו שאני לא בהשלמה איתו. אני יכולה לשנות אותו תוך כדי תנועה, אבל אני לא יכולה לעצור מה, אני צריכה לסמוך על עצמי, שאני אהיה במסוגלות באמת להביא את עצמי בסוף למקום האופטימלי שלי, למידה, לנקודת אפס שלי, למקום האופטימלי שלי, אבל אני לא... זאת אומרת, אם אני רגע מחברת את כל המערכת המערכת המערכת, אני חושבת שהמקום הזה של... ברגע שהאדם, הוא לומד לסמוך על עצמו, בכל ההיבטים, גם בהיבט של אכילה, אז

הוא לא צריך, הוא יכול גם בתוך

דייט, לאכול עכשיו לא כזה, את יודעת,

לחתוך קטן קטן, וזה דבר הזה שכאילו לא יחשבו עליי איזשהו משהו לא טוב.

אני כן אגיד שאני חושבת שמדייטים ראשונים, זה חלק מהעניין.

מה שנקרא לאט לאט להתקלף, גם באיך שאני אוכלת, זה ממש בסדר. זאת אומרת, לבוא עם כל הקלפים פתוחים מההתחלה, ואני לא בעד בכללי.

כי זה לא שומר על עצמך, זה בכללי בין לגם עם אנשים חדשים. כאילו, אתה לא מכיר, אתה לא תבוא, צריך שיהיה שם את ההגנות הבריאות.

בדיוק. גם על מחלות, אני לא צריכה לספר לו על כל המחלות שלי, אבל מה שיש לי, כי אני לא באה פותח את התיק הרפואי שלי כשאני שבתא עם מישהו שאני עוד לא מכירה, וגם מה אני אוהבת ואיך אני אוכלת, ובשיא הפתיחות, וכמו שאני לא אהיה עם מישהו חדש, עם דלת פתוחה בשירותים, אגב, אני לא בעד להיות דלת פתוחה בשירותים, לא מחכיתי גם שנים, לשמור על דברים מסוימים, אבל עדיין אפשר לעשות את זה אחרי שכבר מכירים מספיק.

שגם זה תלוי באמת באופי, באופי של הבן אדם, וגם נראה גם מישהי מסוימת תביא כאילו משהו אחר, אבל אני חושבת שזה המקום באמת שלנו לסמוך. וגם במקום של לסמוך, אם אני רגע לוקחת את זה לחוויה הזאת, שאני לא נראית כמו שאני רוצה להיראות, אבל אני סומכת על עצמי שיש לי את היכולות, ואני מפתחת את גם את היכולת, כמו שאמרת, להיפגע, גם אם עכשיו אני אחווה איזושהי דחייה, גם זה בעיניי, כאילו, מיומנות מדהימה. כאילו, שלהיות החברה הכי טובה של עצמך, כי הרבה פעמים אנחנו לא נעשה את הצד, כי נפחד להיפגע. אולי אני לא אסמוך על עצמי שאני אקבל את הלא, ואז מה זה אומר על איך שאני נראית? כי אני חושבת שיש פה הרבה תהליך של התפתחות שממש יכול, כאילו מלעשות את הצעד, מלהתחיל לצעוד, שאפשר לקבל כל כך הרבה מתנות יפות של הדרך ושאני אוכל לקבל אותן רק אם אני אתחיל לצעוד. ביחד עם החוסר המושלמות שלי, שלנצח תהיה גם. לכולנו. חד משמעית לכולנו, אני הכנתת לא מושלמת לתוך זיגות, גם בן זוג שלי לא מושלם, והוא ימשיך להיות לא מושלם וגם אני לא. וזה בסדר.

ואנחנו ככל שיבוא הזמן נגלה עוד לא מושלמות אחד אצל השני, אבל נגלה גם כמה זה עוזר לנו להרגיש אנושיים, כשמי שמולנו לא מושלם. נכון. זה עוזר לי להרגיש ממש ממש בסדר.

לגמרי, ונגלה גם הרבה חוזקות בדברים אחרים, וזה גם הדבר הכל כך עמוק הזה בעיניי, שזוגיות יכולה להביא, והחברות הכל כך טובה שהיא כאילו, גם אני בטוחה שכל כך הרבה נשים מחפשות הרבה מעבר, רוב הנשים לא מחפשות את הקן, הקן של ברבי וקן שהיא עמוד לידה, הן מחפשות אדם, עם לב, עם נשמה, שרוצות, שהתפתח איתן רגשית, פיזית, עסקית, כאילו כל הדברים האלה, וגם את, וזה מה שיש לך לתת, כאילו.

וואו יש לי עוד מיליון שאלות לשאול אותך, ממש מלא דברים שבא לי לדבר איתך.

אולי נעשה עוד פרק, בואי נמשיך.

נעשה עוד פרק, יש פה לדבר על הדימוי גוף, ועל ההשפעות של הדברים, ודיאטות, מלא דברים שבא לי בכלל לדבר. אז אנחנו נעשה פרק המשך, כי אני

מבקשת שרק אתך, נו, אבל תכל'ס, סיימנו.

לגמרי. אני אריח אותך בפרקים שלי גם, כי גם לי יש המון דברים לשאול אותך.

אני אגיע בשמחה. ואני רוצה להגיד לך תודה רבה, היה לי סופר מעניין, למדתי, החכמתי, אני בטוחה ש... גם כל מי שמאזינה לנו, ואנשי גריח, תודה. וכמובן, קישור לעמוד האינסטגרם שלך אצלנו, ואני יודעת שיש לך קורסים, ומלא דברים שאפשר להצטרף אליהם, וחשוב להצטרף אליהם.

ומוזמנות גם בעיקר להקשיב, גם כאילו, לפרק, אבל לפרקים הנוספים שיש לי בפודקאסט, תודה ענקית, אדר, ולמדתי המון, והתקמתי, ואמרתי לאדר לפני שהתחלנו ככה לדבר, לפני שהתחלנו להקליף, שמרגישה שהיא מובילה המון אותנטיות למרחב הזה של האינסטגרם, אז בא לי גם להגיד את זה כאן כדי שזה יישאר מוקלט, ולהגיד לך שגם הרגשתי זה ממש ככה בתוך הפרק, כאילו את האותנטיות שלך ואת המון דברים שהמון אנשים חושבים ולא נעים להם להגיד, אז ממש תודה על זה, אני חושבת שזה נדיר, וזה כל כך חשוב, זה עושה כל כך נעים להיות גם תת להרגיש את זה.

תודה לך, אני רוצה שזה היה, התדר זה היה קשרי. אז תודה, ואנחנו נשמע.

אנחנו נתראה בפרק הבא של מדברים זוגיות מעשית. ועד אז, עקבו אחריי באינסטגרם, adarzohar1, ושתתו קצת באתר שלנו, יש שם הרבה דברים מעניינים.

המרכז הזוגיות מעשית, adarzohar.com.

מחכה

לראותכם. ביי.