פרק 77 - בגדים כיחסים שלי עם עצמי ועם הסביבה - עם ד"ר טלי סטולובי

שלום לכולם, וברוכים הבאים לפודקאסט מדברים זוגיות מעשית. בכל פרק נדבר על זוגיות מנקודות מבט שונות ומעניינות, ותקבלו ידע וכלים פרקטיים שילבו אתכם בדרך לזוגיות שאתם מאחלים לעצמכם. אני אדר זוהר, מנכה למרכז הזוגיות מעשית, ואני שמחה ומתרגשת שאתם איתי כאן.

והיום איתי דוקטור טליה איסטולובי, חוקרת את הפסיכולוגיה של הלבוש, עובדת סוציאלית, ואישה כל כך מעניינת שחיכיתי ממש לפרק הזה. אנחנו הולכות לדבר על דימוי גוף, והלבוש, ועל ההשפעות של זה, הזוגיות, ומציאת זוגיות, ואחרים בכלל, והולך להיות פרק, ברור לי, סופר מעניין. אז היי טלי, מה שלומך?

היי, איזה כיף, איזה כיף להיפגש איתך.

אני ממש שמחה שאת פה, אני אמרתי לך את זה לפני, שזה אחד הפרקים

שאני מתרגשת לקראתם, כי הנושא הזה באמת כל כך מעניין, כל כך מעניין, המקום הזה של פשן, שהוא הרבה פעמים נתפס אצל אנשים כשטחי ולא נעים להתעסק עם זה, אבל בסוף זה כל כך עמוק וכל כך מעמיק, והייתי שמחה, רגע, אולי שנתחיל בהבנה של מה זה בכלל הפסיכולוגיה של הלבוש, מה המשמעות של ה... של המקום הזה.

אני יכולה לספר שהבנתי את זה קודם כל על עצמי, ודרך עצמי. אני באה מעולם הטיפול, מעולם המחקר, ממש לא מעולם האופנה. אבל כשאני קלטתי את העוצמה של הבגדים שלי עליי, דרך שינוי שאני עשיתי, אני שיניתי את איך שאני מתלבשת, וראיתי מה זה עושה לי, ברמת המחשבות, ברמת הרגשות, ברמת איך אני מציגה את עצמי לעולם, ודרך התהליך שלי הבנתי שיש פה למעשה כלי עוצמתי. כולנו מתלבשים כל יום. גם מי שלא אוהב פאשן ואין לו שום חיבור לסטייל. כולנו מתלבשים מהרגע שאנחנו נולדים ועד יומנו האחרון אנחנו כל הזמן בבגדים ויש לנו יחסים עם הבגדים האלה. אז הפסיכולוגיה של הלבוש זה להבין מה הבגדים שלי מספרים עליי ומה אני רוצה שהם יספרו עליי. מה אני רוצה להרגיש ולשדר ולפעמים יש פה חלקים שהם לחלוטין בלתי מודעים של זה שאני כבר מרגישה דברים לגבי עצמי ואני כבר משדרת דברים לעולם דרך הבגדים שלי. השאלה כמה אני באמת נותנת לעצמי מגע עם זה וכמה אני לומדת להשתמש בזה כמו אותו שינוי שהתחלתי ממנו כשאני שיניתי את איך שאני מתלבשת. בעצם הפכתי את הלא מודע למודע. הפכתי את הבגדים שלי לסוג של כלי עבורי כדי לנהל את הרגשות שלי כדי לבטא את עצמי בעולם כדי לשדר מה שאני באמת רוצה במקום העבודה ביחסים וזה ככה את יודעת בפסקה קטנה מה זה הפסיכולוגיה של הלבוש.

מעניין, את יודעת, לפעמים שאני קמה בימים שאין לי חשק, או אין לי כוח,

או אני עייפה, או אפור בחוץ, והאוטומט שלי זה יורחי הביתה יישאר בפיג'אמה היום.

איך אין לי כוח להתלבש, אני אזרוק על עצמי משהו.

וכשאני עושה את זה, אז זה כאילו משמר את מצב הרוח הקשה שלי, החסר אנרגיה, אבל פתאום כשאני אומרת לזה, קומי, תתלבשי, תתארגני, תהיה הכי יפה שאת יכולה בעיני עצמך, ואני מתלבשת ומשקיעה ומתאפרת, ופתאום אני מרגישה הרבה יותר טוב.

זאת אומרת, רק מהאקט הזה, זה ממש עושה לי את השינוי הזה. ולפעמים, כן בא לי לישר בפיג'אמה בשבת, ואין לי כוח לעשות שום דבר, אבל זה סבבה לי וטוב לי.

זה חשוב.

אבל המקום הזה שמעניין באמת איך השינוי הזה דרך הבגד.

אנחנו משנים ממש את האנרגיה שלנו.

את יודעת אסור מחקר בתקופת הקורונה. הרי בקורונה כולנו סוג של הפסקנו להתלבש. זאת אומרת שינינו את אופן הלבוש. ואז אנשים נשארו בפיג'מות. או לבשו חלק עליון של עבודה, חלק תחתון אלוהים יודע מה, ועלו ככה לזומים, נכון? ואמרו שזה סבבה וזה כיף וזה משחרר. ובאמת היו חלקים משחררים. אבל במחקר בדקו וישבו אנשים שעבדו מהבית בבגדי עבודה, ואנשים שעבדו מהבית בפיג'מות. ואז מצאו שאנשים שעבדו בבגדי עבודה דיווחו על בריאות נפשית גבוהה יותר, כלומר הרגישו יותר טוב, מאשר אלה שעבדו בפיג'אמה וזאת איזושהי הצצה קטנה לזה שבסופו של דבר אותה פיג'אמה מנחמת נעימה שקשורה לרגיעה ועושה לנו טוב אם אנחנו נלבש אותה יום אחרי יום אחרי יום אחרי יום בסופו של דבר היא תזלוג ותשפיע על המצב הנפשי שלנו כי אם נחשוב על זה אנחנו לא לובשים פיג'מות בחלקים הביצועיסטים של החיים שלנו. כשאני באמת מבטאת את עצמי אני לא לובשת פיג'מה אני לובשת בגדים אחרים שמשדרים לי אולי יותר כוח אולי יותר ביטחון. יותר יצירתיות, יותר גמישות מחשבתית. כל מיני דברים שפחות אני מוצאת את עצמי מרגישה בפיג'אמה. אז זו דוגמה קטנה לאפקט הזה שאת אומרת לקום ולהתלבש. וזה תמיד דילמה. האם כשאני קמה רע, אוקיי? כשאני קמה לא טוב, האם להתלבש לפי מצב הרוח זה חלק מאותנטיות? להיות מחוברת לעצמי, לא להיות מזויפת. בגדים הרי הרבה פעמים יכולים להוביל אותנו למקומות של זיוף. אני לא רוצה להגיע לשם אבל כמו שאמרת אם אני כן אתלבש בול כמו מצב הרוח אני לוקחת פה סיכון מסוים מבחינתי שהבגד יאגן את המצב המנטלי כי זה מה שזה עושה בסופו של דבר זה מאגן את המצב הזה ואז אני אשאר במצב רוח הזה יותר זמן והמצב רוח הזה בא עם סט של רגשות ואיזושהי הוויה מסוימת שאני נכנסת לתוכה בעוד אם אני אחליט לעשות שינוי אפילו שינוי מאוד קל וכן ללבוש משהו בצבע מסוים או כן להשתמש באיזה אקססורי או כן להתאפר או כן לסדר את השיער בצורה מסוימת אני אזור לעצמי לשנות קצת את המצב הרגשי שלי שזה סט שלם זה רגשי וזה מנטלי וזה התנהגותי וככה אני

עוזרת לעצמי מדהים כמה הכלי הזה, שהוא אקט התנהגותי, כלומר שאני עכשיו הולכת, לובשת משהו, זאת אומרת זה לא עכשיו עבודה פנימית, משפיע עלינו כל כך הרבה, ומעניין אותי, לי יש קושי במשפט, את הכי יפה שאני נוח לך. מה את חושבת על המשפט הזה? כי בכללי, בבחינתי, נוח הוא אזור שצריך לזוז ממנו. אבל מעניין אותי מה את חושבת.

יש קושי קשתי עם הסיסמה הזו, שהיא בסופו של דבר פרסומת, נכון היא פרסומת לטבע גאות אם אני לא טועה והיא פשוט תפסה בצורה כזו ויראלית על זמנית והשאלה העמוקה היא מה זה נוח כי כל אישה וגם כל גבר מגדירים נוח בצורה אחרת מה שנוח לי לא יהיה נוח לך יש נוחות שהיא פיזית ויש נוחות שהיא פסיכולוגית. יש הרבה נשים שאומרות לי שבנעלי עקב הן מרגישות מאוד נוח, כי זה משנה את היציבה, זה מוציא מהן תחושת ביטחון, זה עוזר להן לבטא את עצמן ולהרגיש חזקות, וכולנו יודעות שנעלי עקב זה אחד מהדברים הכי לא נוחים שקיימים ביקום. אז איך יכול להיות שאישה מרגישה בזה בנוח? אז אנחנו מתחילות להבין שנוח זה הרבה יותר מורכב ממה שמספרים לנו. זה לא טי שירט וג'ינס. אני למשל בג'ינס, אני נחנקת, אני לא נושמת. אז אותו פריט שמשדר נוחות למיליוני נשים וגברים ברחבי העולם, מכווה עבורי, כפריט לא נוח, כפריט מאוד חברתי, שמצמצם אותי והופך אותי למאוד גנרית וכמו כולם והכי חשוב הלא יכולה לנשום בו והלא יכולה לאכול בו. אז אנחנו מבינות שהנוח הזה הוא משהו לחקור אותו ולבדוק אותו.

מעניין. כל המקום הזה של נוח בכלל הוא לפעמים חשוב כמו הפיג'אמה, ולפעמים חשוב לזוז ממנו כדי לשנות את ה.. לייצר איזושהי תנועתיות. אם אנחנו מדברות על בגדים, אז אם ניקח את זה רגע לעולם הזוגי, אז תמיד דייטים ראשונים, שאנחנו עוד לא רגע נגיד מה נכון לא נכון כי אני לא מאמינה שיש דבר כזה נכון ולא נכון בלבוש בדייטים אולי את תביא לנו זווית אחרת אבל מה שכן אני ממש רואה את ההשתנות מה הכוונה שבהתחלה אנחנו נורא בהימושקעים, שני הצדדים גברים ונשים ואטרקטיביים ומשקיעים בנראות שלנו וככל שאנחנו מרגישים יותר ביטחון ונוחות אחד עם השנייה זה גם מתבטא, בהשקעה של הלבוש שלנו והרבה מאוד פעמים אני מסתכלת ואני אומרת זה חלק ממשיכה זאת אומרת איך שאנחנו נראים וכולי אבל. יש רפיון שנתחיל להיות עם הזמן בהיבט הזה של השקעה בנראות שלי בלבוש שלי כשאני ככל שעובר הזמן שאני בן הזוג. וזה משני הצדדים. ולא פעם, כשזוגות מגיעים לתהליכים, אחד הדברים שעולים זה הקושי עם ההזנחה. זאת אומרת, זה יכול להיות באמת שהיא אומרת, אני אחראי לדע, ולא נוח לי עם הגוף שלי, וכמובן, כל המקום של הדימוי גוף, וזה יכול להיות פשוט, אין לי כבר כוח להשקיע למה, אנחנו כבר

הרבה שנים ביחד, וזה יכול להיות המון דברים. וזה מעניין אותי, מה את חושבת על זה?

כן, את פתחת לנו פה ממש טווח שלם של מצבים. התחלת בעצם ממצב קצה שזה דייט, שדייט הוא סוג של אודישן, ואנשים באים לדייטים עם איזושהי מחשבה כל הזמן של מה אני רוצה לשדר, מה אני רוצה לשדר. כשבסופו של דבר אני ממליצה בדייט לחשוב מה אני רוצה להרגיש. איך אני יכולה להרגיש שאני מחוברת לעצמי במיטבי כי באותה הזוגיות או אותו קשר שאני רוצה למצוא לעצמי אני הרי רוצה להיות אני. אני לא רוצה להיות איזה מישהי שהוא חושב שאני והוא נמשך אליה והוא רוצה אותה. אני רוצה שהוא ירצה אותי ואני רוצה כן להראות לו אותי כמו שאני רוצה להיות. וכמו שאני אבל אני לא רוצה להיחשף יותר מדי יש חלקים שאני רוצה בהתחלה להשאיר לעצמי אז כן הגיוני בדייט לא לבוא נניח את יודעת עם הפיג'אמה שלי בסדר כי ככה אני רוצה להרגיש וזאת באמת אני אז כן אני רוצה לשדר דברים מסוימים אבל אני לא רוצה להתרחק ממי שאני ולכן אני אומרת בוא נחשוב על איך אני רוצה להרגיש בדייט ואחר כך לחשוב מה אני רוצה לשדר בדייט ואחר כך לשים את מה מקובל ללבוש, מה הוא יחשוב עליי, לאן אנחנו הולכים וכמובן כל מיני שיקולים אחרים של מזג האוויר ומאיפה אני באה ולאן אני הולכת וכאלה. אולי גם המקצוע שלי, העבודה שלי, אם אני רוצה שהוא ידע במה אני עובדת ואיזה חלקים מהזהות שלי זה מקבל הזהות המקצועית שלי, גם זה יכול להזלוג לתוך הדייטים. אז זה כאילו מקום אחד של קשר. ואז התחלת לדבר על מה קורה לי בתוך קשר איך אני בא לידי ביטוי בתוך קשר ואותה הזנחה שאת מדברת עליה שהיא מילה נורא נורא קשה הזנחה אולי זה בעצם הזנחה של הקשר אולי זה הזנחה של המקום שלי בתוך הקשר אולי זה הזנחה של האנחנו הזה בתוך הקשר וזה נורא עצוב שאני רואה המון המון פוסטים של נשים שהתגרשו שכותבות עכשיו אני לובשת את ה... את החותימי את החצאית העצמודה את הכל אחת ומה שזה מסמל עבורה ואני חושבת לעצמי זה באיזשהו מקום זה איזשהו פספוס של מי שאני יכולה להיות בתוך הקשר הזה ודרך אגב גם מי שהוא יכול להיות בתוך הקשר הזה כי אולי גם הוא באיזשהו מקום מפסיק לחשוב על איך הוא בא לידי ביטוי בקשר הזה ואולי גם הוא אם הוא היה גרוש או פרוד או לבד אולי גם הוא היה מתנהל אחרת עם הבגדים שלו אז כמו שאנחנו עובדים על הקשר בין אם זה בטיפול זוגי ובין אם זה אפילו ביום יום שלנו בדייטים שלנו במרחבים שאנחנו מוצאים שלה ביחד אז גם לחשוב על הלבוש בתוך הקונטקסט הזה של מקום שיכול לשמר זוגיות ולחזק קשר ואפילו אם אנחנו מתלבשים אחד בשביל השני זה מקום שיכול לעזור לנו לחזק קשר אם אני לובשת חצאית כי אני יודעת שהוא נורא אוהב חצאיות ואם אני לובשת את הצבע הכחול כי אני יודעת שזה הצבע האהוב עליו ואני עושה את זה בהקשר מאוד מסוים לא עכשיו כל החיים שלי אני לובשת חצאיות זה לא צובע את הזהות שלי ממש לא אגב, אני ממפה פה מקומות של איך הקשר בא לידי ביטוי בבחירות שלי, אז האם אני מתלבשת עבורו כל הזמן, או שאני מתלבשת עבורו במרחבים מסוימים שאנחנו יחד, ואז אני יכולה לחזק את הקשר שלנו, לשדר לו מסרים דרך זה שאני מתלבשת בשבילו, או דרך זה שהוא מתלבש בשבילי. זה מקומות מאוד יפים יכולים להיות בתוך הקשר.

זה ממש חשוב מה שאת אומרת עכשיו, כל מה שאת אומרת הוא חשוב, אבל המקום הזה שזה נהיה כאילו משהו שהוא פחות מסכימים היום לדבר אותו ולהגיד אותו, שזה ממש בסדר שאני עושה דברים בשביל בן הזוג שלי, גם אם אני לא אחי רוצה, כי חלק מאוד חשוב בזוגיות זה המקום של נתינה, והביטוי של אהבה הוא דרך נתינה. ואם אני עושה מאמץ ויודעת שהוא אוהב משהו מסוים, אז אני יכולה לבשל ולפנק אותו בזה, ואם אני יודעת שהוא אוהב בנירות שלי משהו מסוים, או חלק מתהליך הפיתוי, או לא משנה מה אני עושה, את המאמץ הזה בדיוק כמו שאני רוצה ומצפה ומבקשת שהוא יעשה אותו בשבילי, ואני מאוד מאוד מודה לך על הלגיטימציה הזאת

שאמרת את זה והבאת את זה, כי הרבה מאוד פעמים אני שומעת את המקום, אבל לי זה לא מתאים, אבל אני

לא רוצה את זה. אוקיי, אבל זה בדיוק הרעיון של זוגיות, שם ההתעלות, שם המקום שאנחנו, אני לא אומרת חלילה לבטל את עצמנו, או לא לעשות דברים בניגוד לרצוני, אבל גם להיות קשובה למקום של הצד השני ומה משמח אותו ומה מעורר, והמעורר אותו הוא מעורר את הקשר, והקשר שעשית בין ההזנחה של עצמי או של הלבוש להזנחה של הקשר, הוא קשר מדויק באמת זה מדהים הקשר הזה כי זה ממש המקום הזה של ההידרדרות ולפעמים זה לא קרה כלום פשוט הזמן. השגרה הילדים השוטף שאנחנו פחות משקיעים בתוך המקום שהוא כבר שלנו הוא כבר בטוח. והקשר הופך להיות מוזנח, והרבה מאוד משברים זוגיים, הם בדיוק מהמקום הזה של הזנחה. והמקום של הזנחה שלי, הזנחה שלי שמביאה עניינים עם הגוף, או בכלל עם נגיד מילה מילה. נפתח נושא ענק חדש של דימוי הגוף שלנו.

כן, אני ברשותך חייבת להוסיף דבר אחד, שיהיה כזה קלוז'ר יפה, למה שדיברנו עליו עכשיו, כדי שניתן את המינון המדויק, המינון המדויק תבון במונח אוטונומיה בתוך קשר. אני אוטונומית אבל אני בתוך קשר אז כן אני יכולה להתלבש בשביל בן הזוג שלי בשביל מי שזה לא יהיה אפילו בשביל הבת שלי כשאני יוצאת איתה לדייט של אין בת אמיתי אני יכולה לעשות את זה אבל עדיין אני שומרת על האוטונומיה שלי זאת אומרת אני עדיין אהיה אני. אני אף פעם לא אלבש משהו לכבוד בן הזוג שלי שמוחק אותי, או שהוא מנוגד באופן מוחלט למה שאני רוצה, ואני לא אעבד את עצמי שם. אוקיי? אני לא אגדיר את עצמי דרך מה שהוא אוהב. אבל עדיין אני אמצא את המקומות שאני יודעת מה הוא אוהב, ואני ממש משתמשת בזה. כדי ליצור חוט של חיבור אליו. אז זה בעיניי ככה מסכמת מה שדיברנו.

מדהים ומדויק, ותודה על הדיוק הזה, כי זה ממש זה. וזה בכללי בעיניי נכון בזוגיות. זאת אומרת, בדיוק כמו שהוא ימצא את החוט המקשר בדברים שהוא עושה למעני ואני למענו, ושם נוצר באמת החיבור והנתינה, והאהבה וההדדיות שהיא כל כך חשובה בקשר, וההדדיות זה שאני רוצה גם למלא את הצרכים שלו, והוא את הצרכים שלי, וזה חלק מהעניין. זאת אומרת, וזה חשוב, ותודה, והגוף משתנה. הגוף משתנה כל הזמן, בטח אצל נשים, גם אצל גברים. ויש לנו עניינים, יש לנו עניין עם זה, וכמובן זה, אני אפילו רואה על עצמי בימים שאני כמה יותר נפוחה, או... אז בא לי פחות להתלבש, ואז אני מרגישה שאני נראית פחות טוב, ואז אני... יש לי פחות אנרגיה, ואז אני לא עולה לאינסטגרם, ואז אני לא עושה את זה, ואז יש... זה מין איזשהו גלגל, ואני רואה את זה בצורה הרבה יותר רחבה, בכל מה שקשור, אוקיי, שמנתי, אז אני לא יוצאת לדייטים, או אני פחות בעיקר עם יחסים אם אני בתוך מערכת יחסים.

כל המקום הזה של העניין שלנו עם הגוף שלנו, הדימוי של הגוף שלנו, כמה הוא מנהל אותנו, ובואי נדבר על זה.

כן, דימוי גוף זה עולם. דימוי גוף זה בעצם כל המחשבות, העמדות והרגשות שיש לנו לגבי הגוף שלנו. וזה אולי נראה דבר קטן או צדדי, אבל בעצם כמו שאמרת, יש לזה השלכות על כל החיים שלנו. דימוי גוף בעצם צובע את כל התפקוד שלנו, התפקוד החברתי שלנו, כל היחסים שלנו עם עצמנו. היחסים שלנו עם אכילה. דימוי גוף נוכח בכל מקום, כמו שאמרת הוא נוכח באם אני כן אצל הדייט הזה או לא. אצל נערות אני ממש שומעת אם אני אצל המסיבה עם חברות שלי או שלא, או שאני אשאר בבית. אבל זה באמת לא רק אצל נערות כי הגוף שלנו כל הזמן משתנה. אנחנו כל הזמן ביחסים איתו, אנחנו יכולות לראות את עצמנו במראה מסוימת בבוקר ולהרגיש מצוין ואז בצהריים או בערב לראות את עצמנו במראה אחרת ולהרגיש לגמרי אחרת. זה כל הזמן שם, זה חלק מהשיח הפנימי שלנו וזה בטח ובטח קשור ליחסים. ולאיך אנחנו מביאות את עצמנו ביחסים, יש מחקרים אפילו על החלק האינטימי, על החלק המיני, איך נשים מרגישות בתוך סיטואציה מינית, וזה מאוד מאוד מושפע מדימוי הגוף שלנו, כל הזמן. אז בגדים יושבים על הציר הזה של האני והעולם, היחסים שלי עם עצמי, היחסים שלי עם העולם, ודימוי הגוף שלי, בגדים הם בעצם הסימבול החזק ביותר לכל הדינמיקה הזו. כי כמו שאמרת, כשאני מרגישה טוב, לרוב אני אלבש משהו, שעושה לי טוב ומסמל את הטוב הזה צבעים יותר בהירים בגדים יותר צמודים זה מבוסס מחקר מה שאני אומרת לך עכשיו יש ממש מחקרים שעוסקים בסיפור הזה של נשים ובגדים ודימוי גוף ובימים שאני מרגישה יותר פחות טוב בוא נגיד עם הגוף שלי או ממש המחקרים משתמשים במונח fat days כי זה מה שנשים אומרות יש לי ימים שמנים זה מה שנשים מדווחות במחקרים איכותניים אז באותם fat days אישה תלבש בגדים שהם רחבים יותר, יותר בגדי סק כאלה, יותר בגדים קהים וכמובן שכמו שאמרת זה משפיע על כל מצב הרוח שלי זה משפיע על איך שאני באה לידי ביטוי או יותר נכון לא באה לידי ביטוי כי אני עסוקה בהסתרה ותחשבי כמה זה עמוק להיות בהסתרה. כי כשאת מסתירה חלק מהגוף שלך, את מסתירה חלק מעצמך. את באיזשהו מקום של התנצלות. וזה משפיע עלינו. זה משפיע עלינו, לא משנה כמה אנחנו מודעות. וגם זרקת את המילה אינסטגרם. וכל העניין הזה של לראות, לראות גוף של אחרים, של אחרות כל הזמן. אנחנו בעולם של ויז'ואל כל הזמן. אנחנו גם מצולמות כל הזמן, אז אנחנו רואות את עצמנו מצולמות כל הזמן. וזה צף למודעות. ואז בחירת הלבוש היא בעצם איזושהי צומת של החלטה. שהחלטה הזו מאוד משפיעה עלינו. האם אני נמצאת במקום הזה של ההסתרה? של אני מרגישה לא טוב לגבי עצמי או שאני מחליטה לנסות לעזור לעצמי דווקא בימים וברגעים ובתקופות שאני מרגישה פחות טוב לגבי הגוף שלי. ואז זה איזושהי החלטה מאוד עמוקה של להתלבש לעכשיו להתלבש בכל זאת גם ביום שאני מרגישה נפוחה או גם בתקופה שעליתי במשקל להחליט שאני כן עוזרת לעצמי להרגיש טוב ולהיראות טוב דרך מה שאני לובשת גם אם זה לא אידיאל גם אם הייתי רוצה להיראות אחרת גם אם הייתי רוצה ללבוש עכשיו מיליון בגדים אחרים שאני לא יכולה ללבוש אותם כי יש מגבלות ובואי גם בחנויות יש מגבלות, יש טווח מידות, צער ולא כל אחת יכולה, יש לה באמת את החופש בחירה הזה שכולנו רוצות אותו. אז יש גם מגבלות אובייקטיביות ולא רק סובייקטיביות ועדיין להחליט שהנושא הזה מספיק חשוב כדי שאני לא אתפשר בגדים הם לא פרס והם לא עונש אני לא מתלבשת כי רזיתי או כי אני נראה טוב וזה גם לא עונש אני לא אמנה מעצמי להתלבש עד שאני לא ארזה שניה כאילו זה לא צריך להיות שהבגדים הם איזשהו מקום שבו אני מנחיכה ומקבלת ומכבדת את איך שאני עכשיו את הגוף שלי עכשיו אמרת את מצב של נשים אחרי לדעה זה אחד מהמצבים שדימוי הגוף שלנו הוא הכי הכי פגיע וגם ככה קשה לנו כל כך אחרי לדעה זה מצב באמת כל כך פגיע שבו אנחנו נדרשות לכל כך הרבה וזה המקום לחשוב על חמלה עצמית דרך לבוש וחמלה עצמית זה לא רק לבטר כאילו אנשים חושבים חמלה עצמית זה לבטר לעצמי לא לא רק לבטר לעצמי להשקיע בעצמי לפרגר לעצמי להבין שטיפול עצמי עובר גם דרך הלבוש ולא רק הלבוש גם השיער גם האיפור גם הלק יש מחקר מטורף על לק בדקו מצב נפשי של נשים לפני הלק מיד אחרי הלק ושבוע אחרי שהם מרחו לק והראו שהלק העלה את מצב הרוח שלהם והתמיד גם שבוע אחר כך. יש מעט טקס הזה עם הצבע, עם הטיפול לעצמי, עם זה שנתתי לעצמי את הזמן הזה לטפל לעצמי בידיים שזה משפיע על מצב רוח של נשים אז אנחנו מבינות שזה לא רק בגדים כי אם עכשיו אני אחרי לדעה או אם עכשיו אני ביום נורא נורא קשה אז אולי הבגד זה יותר מדי רחוק וקשה לי אבל אני יכולה דרך הלק או דרך השיער או דרך שרשרת או דרך הגילים או לא יודעת או דרך הגרביים אני חושבת על גברים דרך הגרביים דרך החגורה לתת לעצמי איזשהו בוסט של תחושה טובה של תחושת חיבור פנימי דווקא דרך האלמנט החיצוני.

את יודעת, אני כל הזמן פוגשת האנשה עצמית. זאת אומרת, שאנשים מאנישים את הזמן שעליתי במשקל, אז אני לא קונה בגדים, אז אני לא מתלבשת, אני לא נראית כמו שאני רוצה, אז אני לא... זאת אומרת, דיברתי על חמלה, והמקום שאני פוגשת המון זה השנאה, זה הכעס, זה ההרס, זה ה... אני מאנישה את עצמי, עד שאני לא אכנס לג'ינס ברון שיושב לי כבר חמש שנים, ואני מחכה להיכנס אליו, ו... דרך הבגדים את מדברת עליו ככלי ריפוי זאת אומרת את אומרת את זה ואני אומרת נכון זה כאילו פשוט בואי בואי בואי נרפה דרכו. ואני פוגשת הרבה מאוד פעמים את הצמצום את העונש זה שלא מגיע לי.

לא מגיע לי עכשיו להתלבש יפה, כי אני לא באיזה אידיאל, או אני לא באידיאל של עצמי, או לא באידיאל היופי בכלל, שמנהל את כולנו. למה שהוא ירצה אותי בדייט מהמקום הזה, אז אני בכלל אבטר. ויש את המקום הזה, שזה נורא מעכב אותנו. זאת אומרת, המקום הזה שהוא גם אנחנו מענישות את עצמנו, ואז אנחנו גם מעקבות את עצמנו, ואז אנחנו בעצם כל הזמן באיזשהו תסכול וקושי מאוד מאוד גדול במקום הזה.

ההפך מחמלן זה פרפקציוניזם. ומה שאת מתארת זה זה, זה פרפקציוניזם ביחסים וזה פרפקציוניזם בדימוי גוף וכל מה שאני דורשת מעצמי ופרפקציוניזם זה מקום כמו שאמרת מאוד מצומצם. זה מצומצם זה ממש או שזה יפה או שזה מכוער רק אם אני יפה אז אני ראויה שייכת מתקבלת מקבלת את עצמי רק אם אני מצוינת במה שאני עושה זה מספיק טוב כל הזמן חשיבה על מה לא מספיק טוב ולהגדיר את עצמי דרך מה שלא מספיק טוב וזה לא סתם עולה לנו בשיחה שעוסקת בבגדים, כי בגדים ואופניים בדיוק יושבים על המשבצת הזו, כי אנחנו גדלות על התפיסה של מי יפה יותר, מי מתלבשת יותר. ככה מחנכים אותנו, כל הסוציאליזציה לנשיות זה תגדיר את עצמך ואת ערכך דרך המראה החיצוני, וכמה הוא חשוב בהגדרה של הנשיות. ואז נשים כל הזמן עסוקות בזה שהן לא נראות מספיק טוב. וצריך להתאמץ יותר ואז אופנה ובגדים הופכים להיות מקום של שיק או שוק של וי או איקס. של האם אני מספיק, האם אני מספיקה, וכל הזמן התחושה של אני לא מספיקה. ועולם האופנה גם כל הזמן מדגיש את זה, דרך המודל הזה, הבלתי אפשרי, הדוגמניות, הערזות והגבוהות שאנחנו רואות כשאנחנו נכנסות ומסתכלות על הקירות של החנויות, אנחנו רואות שם כל מיני נשים שלא נראות כמוני בכלל, ובפרסומות, ואז יש לי הרגשה שאני לא מספיק, אני לא מספיק טובה כדי להתלבש ולהרגיש טוב. כשבפעל, בטח שכן, כולנו מתלבשות כל יום, ומגיע לנו להרגיש טוב במה שאנחנו לובשות.

את יודעת, את אומרת את זה, ולפעמים עולה המחשבה, גם לי, שאני אומרת, אני רואה איזשהו פריט לבוש, אבל אז אני אומרת, אבל זה לא אני. אבל נורא בא לי שהוא יעני, נורא בא לי לקנות אותו, נורא בא לי ללבוש אותו. כן, אבל איך אני אלך עם זה? זה לא אני. והקונפליקט הזה בעצם שהלבוץ הוא חלק מהזהות שלי, מי שאני, ופתאום בא לי רגע אולי ללבוש משהו אחר. איך אנחנו מסתכלות על המקום הזה?

יש לך בטח תהליך מאוד יפה, במה שאת מתארת. אני קוראת לזה סטיילינג תרפי. אז בעצם הגישה שאני עובדת בה ומלמדת אותה, נקראת גישת סטיילינג טראפי והרעיון זה להפוך באמת את הסטיילינג שיכול להיות הדבר הכי מזויף ושטחי להפוך אותו לטראפי לדבר הכי עמוק ואמיתי ואז בסטיילינג טראפי אני אומרת יש אני ויש לא אני ויש אולי אני אולי ואם אני רואה איזה בגד שמושך אותי והרבה פעמים זה קורה אנשים אפילו קונות את הבגד שמושך אותם כי הוא מרמז על איזשהו אני אידיאלי או על איזשהו חלק יונג קרא לזה הצל החלקים בנפש שלי שאני באיזה דיאלוג איתם שאני רוצה אולי להכחיש אותם אבל הם קיימים שם הם מתחת למודע ואז לפעמים הבגד הזה מדבר אולי איזה אישה נורא סקסית או נורא נועזת או רמיצה או אישה שלא אכפת לה או לא יודעת מה או כל דבר אחר ואז אני אתפטה ואני רוצה את הבגד הזה אולי אפילו אקנה את הבגד הזה אבל רק כשאני אלבש אותו אני אגיד וואו זה too much זה לא אני ובסטיילינג טרפי אני אומרת בוא ננסה להבין מה הבגד הזה מסמל, מה הוא מייצג, הרי בכל זאת נמשכתי אליו, אולי אפילו קניתי אותו, כי הוא מתקשר משהו, משדר משהו, ואני מנסה להבין מה הוא משדר לי. ואז אני אומרת או אז זה יותר מדי רחוק ממני זאת מישהי אחרת זאת לא אני. אבל איפה האולי איפה מקומות שאני יכולה בצד אחד אולי קטנטן להתקרב לאולי הזה. אם הבגד הוא נניח נורא סקסי או מוחצן איך אני יכולה למצוא פריט שהוא כן סקסי או מוחצן או אמיץ אבל הוא לא יותר מדי רחוק. כן יש לי את הנכונות ללבוש אותו ולנסות אותו וגם אז לנסות אותו במרחב בטוח נגיד עם חברות שלי נגיד עם בן זוג נניח לא יודעת אפילו בבית עם עצמי ולתאמן בזה זאת אומרת ללבוש את זה לראות איך זה מרגיש לראות שהאדמה לא קורסת כשזה קורה נניח אחד מהפריטים האלה לנשים זה בגד ים בגד ים זה תמיד מקום של קונפליקט עם דימוי גוף מצד אחד נורא בא לי בגד ים ואני אומרת מה קורה כולן בבגד ים גם אני רוצה בגד ים מצד שני לצאת עכשיו בבקיני או בחוטיני כמו שעכשיו אנחנו רואות את כל הצעירות הולכות עם חוטיני ונשים בוגרות אומרות לי מאיפה יש להן את האומץ גם אני רוצה לנהגת עם בגד ים חוטיני מאיפה מאיפה מאיפה אז מאיפה אני פותחת סוגריים מאיפה זה חברתי ברגע שהחברות שלהן הולכות אז גם להן יש את האומץ אבל אני אומרת אפילו בגד ים אז את לובשת בגד ים שהוא לא ממש רחוק רחוק כזה ואת מתחילה להסתובב איתו קודם כל וזה נשמע מצחיק קודם כל בבית ללבוש אותו פשוט ללבוש אותו כי ככל שאני לובשת בגד יותר זה נקרא הביטואציה ב-CBT זה הביטואציה אני בעצם זה הרגל אני מלמדת את עצמי אני נחשפת לבגד הזה אני נחשפת להשפעה של הבגד עליי אז קודם בבית אחר כך נגיד רק עם הילדים או רק עם חברה או רק עם בן זוג במרחב שהוא יותר מוגן ולאט לאט עד שאני נמצאת עם הבגד הזה לעולם במידה והוא מתאים לי כן ואני מחפשת את המינון הנכון לי ואז אני כן מתרחבת אני כן לא נשארת במקום המצומצם הזה אבל עדיין שומרת על מי שאני כי בסטיילינג תראפי אני לא מאמינה במייק אובר אין מהפכים לא מאמינה בזה זה לא קיים זה טוב לסרטים זה לא טוב למציאות אני מאמינה בהתפתחות לא במהפך אז כן לאתגר את עצמי אבל במינונים קטנים לא בהזדמנות.

את יודעת המקום הזה של חשיפות שאנחנו באמת הרי עובדים איתם בכל העולם של האימון וה-CBT, שבאמת אף פעם לא חשבתי לעשות את זה או לקחת את זה גם לאזורים האלה, שגם לשם צריך איזושהי מורגלות להיכנס לאיזושהי מורגלות, לאיזשהו שינוי. של המקום הזה, זה באמת גישה מדהימה שהיא לא סתם, זה לא סתם לבוש, זה באמת מאוד מאוד מאוד משמעותי, זה שינוי, זה תהליך של חיבור מחדש, ואם אנחנו לוקחות את זה רגע לדימוי גוף, אז באמת זה להתחבר מחדש לגוף שלי, הקיים היום, זה מה יש היום, זאת אומרת, זה הגוף. אני רוצה אולי לבשות איזה שהוא תהליך

שינוי ולהיכנס לחיתוב או ספורט או לא משנה מה.

לא שותר.

בדיוק.

וזה הנשמחה.

למה לא שותר? זאת אמירה חשובה, זה טוב שאת אומרת את זה, כי זאת אמירה חשובה. זה אומר להוציא מהארון בגדים שאני מרגישה בהם רע. להוציא מהארון בגדים שהם במידה שאין סבירות שאני אחזור אליה. כאילו בגדים מלפני שנים, שזה כמה מידות מתחת או מעל לפעמים זה לא משנה בגדים שממש רחוקים מהגוף שלי להוציא אותם. בגדים שלא מתאימים למי שאני שלא משדרים את מה שאני רוצה לשדר להוציא אותם גם זה חלק מהעניין. ולהשאיר ולהכניס בגדים שעוזרים לי להרגיש טוב בגוף שלי כמו שהוא עכשיו. וזה בכלל לא סותר רצון לרדת במשקל או אורח חיים בריא. אני לא מתווכחת עם זה בכלל, זה לא אזורים שלי, אני לא דיאטנית, אבל אני כן יכולה להגיד מהניסיון הקליני שלי, שכשנשים התחילו להתלבש בקבלה עצמית, הן דווקא ירדו במשקל. בגלל שהמון אנרגיה התפנתה. אנרגיה של מאבק פשוט השתחררה. וברגע שכבר אין את המאבק הזה, אז יש איזושהי קבלה עצמית ורגיעה אז גם החילה רגשית נרגעת ויש יותר פניות לטפל בעצמי ולטפל בעצמי זה כן אומר גם לצאת להליכות או לתת לגוף שלי את מה שהוא צריך את התנועה שהוא צריך אותה ממקום של קבלה עצמית ואהבה עצמית ולא ממקום של עלקה עצמית ועכשיו אני נכנסת בעצמי ועושה את תוכנית האימונים הזו לא משנה מה זה לא המקומות האלה בכלל אני אעשה הכל כדי להיכנס לג'ינס? לא. זה לא מהמקום הזה של אני אעשה הכל כדי להיכנס לג'ינס. אולי אני אשים את הג'ינס בצד. אולי אפילו אני אבטר על הג'ינס. זה מה שאני עשיתי. אני הייתי אחרי לילה שנייה ואני חיפשתי סטיילינג בכלל מהמקום הזה. שהגוף שלי השתנה שאני הרגשתי לא טוב בגוף שלי ואז אמרתי לעצמי באיזשהו שלב אני אעשה לעצמי סטיילינג תראפי ואני אשים את הג'ינס בצד ואני אלך על מכנסי בד ואני אלך על חצאית שלא לבשתי אלוהים יודע כמה שנים, ומה שזה עשה זה שחרר אותי, וזה שחרר את דימוי הגוף שלי, וברגע שאני הרגשתי יותר טוב עם עצמי, המון המון אנרגיה התפנתה, וחוויתי עטבה מאוד מאוד גדולה בדימוי הגוף שלי, וזה השפיע דרמטית על הרווחה הנפשית שלי.

זה כל כך חשוב במקום הזה שאנחנו

צריכות להבין שלא הכל מתאים לכולן, וגם אם יש את ה... טרנדים אופנתיים או שאיך נכון כאילו להתלבש עליו שאני לא מאמינה שיש דבר כזה נכון להתלבש, אבל ככה רוצים למכור לנו כי אין מה לעשות צריך למכור עכשיו את הסחורה הזו וברגע שכמו שאת אומרת לי הג'ינס, לא התאים, הוא לא היה לי נעים, הגוף שלי השתנה באופן מסוים, ולמצוא את מה שמתאים לי ואת לא מה שנכון, גם אם זה לא בטרנד, וזה נורא קשה לאנשים, כי האופנה היא די מצומצמת כל עונה, זאת אומרת הצבעוניות, כמו עכשיו שכולם הולכות עם בורדו, או כל פעם יש איזה שהוא משהו מאוד מצומצם של סטייל מסוים סקיני או גזרה גבוהה או גזרה נמוכה, ומצד אחד בטח נערות או בטח יותר נשים צעירות או כאלה שמאוד רוצות להיות חלק מהאופנה רוצות להתאים את עצמם למקום הזה ואני אומרת להתאים את עצמם ולא להתאים את האופנה אליהן, ואז זה, כשגם שם יש קושי עם עצמי, עם הגוף שלי, של זה לא, אני למשל, יש בטן, אני אחרי שלוש לילות, היה לי גם לפני, אני לא רוצה לספר סיפור, תמיד היה לי בטן גזרה נמוכה, היא לא מתאימה לי, היא גם לא נעימה לי בגוף, אני חייבת להגיד, זה לא, פשוט זה פחות תופס, זה פחות, פחות נעים לי ללכת ככה, אני פחות יציבה אפילו.

ואז, היה שנים שזה היה האופנה, גם אי אפשר היה למצוא משהו אחר. והמקום הזה של לכפות את האופנה עליי, או את הטרנדים עליי, יש בזה משהו שהוא משמר את הדימוי הנמוך. נכון.

וזה מאוד עמוק מה שאמרת כי בואי נחשוב רגע למה אנשים הולכים עם טרנדים. אנשים הולכים עם טרנדים כי הם רוצים להיות אופנחות. ולהיות אופנתי זה להיות מקובל, זה להיות שייך, זה להיות עדכני. והחברה שלנו כל הזמן משדרת לנו שאנחנו צריכים להיות רלוונטיים וכשאנחנו מתבגרות אנחנו כאילו פחות רלוונטיות אז יש כל הזמן את הרצון הזה לחוץ בטרנד כדי להיות רלוונטית והשאלה היא כמה אומץ יש לי כדי להיות נאמנה לעצמי ולבחור את הטרנדים שלי לבחור אותם ולהחליץ איפה אני רוצה לתקשר את הכאן ועכשיו ואיפה לא איפה אני רוצה לתקשר את עצמי ואני לא חלק יש את הפורמו ויש את הג'ומו. ג'ומו זה Joy of Missing Out. כאילו להבין שלא כל דבר שקורה עכשיו אני אהיה חלק ממנו וזה בסדר לי. ואת יודעת מתי זה בסדר לי? כשאני יודעת מה הסגנון שלי, אני בעצם יודעת מי אני. וזאת הפסיכולוגיה של הלבוש. שזה כאילו נראה הכי סטיילינג, הכי שטחי, הכי סתם כאילו מה הסגנון שלך? מה הסגנון האישי שלך? אבל השאלה הזו היא כל כך עמוקה. להגיד מה הסגנון שלי זה להגיד מה אני כן ומה אני לא ומה אני בוחרת ומה אני בוחרת שלא וגם אם כולם כן אז אני לא אהיה שם כי זה פשוט לא אני ואני צריכה איזה עמוד שדרה מאוד יציב של הגדרה עצמית כדי לעשות את הבחירות האלה וכמו שאמרת בנערות למה הם תמיד ילבשו טרנדים כי העמוד שדרה הזה עוד לא יציב בגיל ההתבחרת עוד לא יעזור העצמי החברתי הוא עוד כל כך כל כך לא מגובש וסוער אז החברה בעצם משתלטת על הזהות של הנערה וגם של הנערים כן כי גם בנים יש לי בן ובת בגיל ההתבגרות ואני רואה את זה בלייב מה שנקרא אז כן זה מאוד מאוד משפיע הטרנדים מהטיק טוק מה שהם רואים ובאינסטגרם והחברים שלהם ועכשיו כולם הולכים עם הנעלי טבע נעות עם הגרביים תקשיבי, כשאני גדלתי זה היה כאילו בושה, כאילו בית של עולים חדשים, כאילו אני באתי מבית של עולים חדשים, וזה היה כאילו הכי פדיח ללכת ככה. עכשיו הילדים שלי הולכים ככה, כסמל סטטוס, אז זה היה לי טרנד.

ממש, איזה קטע. את יודעת, אפרופו נערות מתבגרות, הייתה לי שיחה לפני כמה ימים, הקטנה שלי על בגדים, אחרי שהלכנו לקנות לא מזמן בגדים, שהיא בחרה, כי אני מאוד מאמינה שהם צריכים לבחור את הבגדים לעצמם, ואנחנו יושבות לפני יומיים, והיא אומרת לי, אין לי מה ללבוש. אני מכירה את האמון.

זה טוב מאוד. גם ממני, גם מהגדולים, ותמיד, את יודעת,

גם זה, לא משנה כמה אנחנו קונים, יש איזו מין תחושה כזאת של אין מה ללבוש, זה גם מעניין אותי לשמוע מה את אומרת על זה. אבל המקום הזה שאמרתי, אוקיי, אבל עכשיו קנינו את הג'ינס הזה, ואת המכנס פשטן הזה, והטרנינג הזה, היא אומרת לי, כן, אבל זה לא בא לי כבר, וזה חגיגי, וזה לא מתאים, ועל זה לבשתי אתמול, זה לא יכול לבוש היום, ואני באמת תוהה. כאימא עכשיו, לא כמישהי שמתעסקת עם בני אדם וכולי. המקום הזה של מונה המתבגרת, שאני יודעת שגם זה מאוד מאוד מאוד חשוב, לתת להם את ה... שזה בסדר וההתעסקות האינסופית הזאת בחברה ובאיך אני נראית, זה חלק מתהליך ההתפתחות שלהם ובניית הזהות שלהם, ולתת את המקום הזה, זה סופר חשוב. אבל הגבולות. איפה הגבול בין קניתי את זה, זה כבר לא נראה עליי טוב, לבין המקום

של אוקיי, אבל זה חשוב שנשחרר את מה שלא מרגיש לי טוב. בסוף, איפה הגבול? גם שלי מול עצמי, גם שלי מולה.

תראי, שלנו מול עצמנו, אני אתחבר לשאלה שהתחלת, למה תמיד אין לנו מה ללבוש? אין לנו מה ללבוש כי הרגשות שלנו משתנים, מצבי הרוח שלנו משתנים. ואנחנו לא תמיד יודעות מה יבטא את מצב הרוח. אנחנו לא תמיד יודעות מה אנחנו צריכות עכשיו. מה אנחנו צריכות להרגיש דרך הבגד. ואז כאילו יש לנו תחושה שנפתח את הארון, והיא הבגד המדויק. והבגד פשוט ידבר אליי, והוא יהיה הבגד המדויק שיהיה בול מה שאני צריכה. אבל בפועל אני קודם צריכה לדעת מה אני צריכה. מה אני צריכה באמת? מה אני רוצה להרגיש? מה מצב הרוח שלי עכשיו? איזה מצב רוח אני רוצה שיהיה לי? מה אני רוצה לשדר לעצמי ולעולם? וזה שאלות קשות. זה שאלות שדורשות איזה מערכת יחסים מאוד מחוברת וצפופה עם הבגדים שלנו. ואם אני יודעת מה אני רוצה באמת להרגיש ולבטא, יהיה לי יותר קל לבחור בגד מהבגדים הקיימים, ולא לצפות שהבגד פשוט ינחת עליי. אז זה ככה לגבי השאלה מה אני רוצה ללבוש ולמה אף פעם אני לא יודעת מה אני רוצה ואין לי מספיק, אוקיי?

זה מדהים שכשאנחנו מסתכלים באונליין, סליחה שאני עושה את זה, במסתכלים באונליין ומכרסים לחנות, יש מלא דברים שבאנו לקנות, אבל אז שהם מקפלים אותם ושמים בערון, לא בא לך להוציא וללבוש אותם.

נכון, נכון, כי זה תהליך אחר. בכלל כשאת רואה את זה באונליין, תראי אנחנו זורמות פה כי זה אינסופי, כשאת רואה את זה באונליין, זה השלכתי. את רואה את זה על דוגמנית, היא משדרת לך וייד מסוים, ואז את מסתכלת ואומרת, וואו, הבגד הזה הוא ממש כזה וכזה, הוא משדר לי X, Y, Z, ואני רוצה את זה. אבל פתאום כשזה בתוך הארון שלך, כשזה מגיע אלייך בשקית הביתה, זה הופך להיות או אמור להיות חלק מהחיים שלך. בהתחלה זה איזשהו אובייקט זר שאת מקבלת אותו ואת מכניסה את זה למרחב האנרגטי שלך, להארון שלך, לחיים שלך. את לובשת את זה על הגוף שלך, שזה הדבר הכי אינטימי, זה אור שני ואז פתאום האובייקט הזר הזה, את אמורה לסגל אותו אלייך. ולהגיד אוקיי עכשיו איך זה עליי אז יש איזה פער בין מה שאנחנו רואות לבין מה שאנחנו חוות ואם אני אחזור רגע לנערה אצל הנערה זה עוד יותר מבלבל אז אנחנו כאימאות אומרות מה זה זה אינסופי אני כל הזמן קונה על הבגדים היא כל הזמן רוצה עוד איפה זה נגמר הדבר הזה ופה יש איזשהו קונפליקט מצד אחד כאימא וכאימא מלבישה שזה משהו שלא מספיק מדברים עליו אני מרגישה אחריות אני מרגישה מחויבות. הגוף של הילדים שלנו משתנה. זה לא תמיד קל להם. לא תמיד קל להם גם בזירה החברתית. אנחנו יודעים שבגדים זה דבר שמחזק אותם, שעוזר להם להרגיש טוב גם עם הגוף וגם בחברה. ואז אנחנו מרגישות מחויבות. כי הורים מרגישים מחויבות לספק לילדים שלנו, כמו שאנחנו מאכילים אותם. אנחנו גם מלבישים אותם. אבל אז אולי השאלה גם איפה הגבול? עכשיו תוסיפי לזה שהיא מתלבשת בצורה שכל כך שונה ממני ונניח היא אוהבת חשוף ואני לא ואני לובשת ארבע שכבות בחורף והיא רוצה שכבה אחת ועוד מיליון ומיליון דוגמאות כאלה ואז השאלה הגדולה היא איפה הגבולות החינוכיים שלי? האם אני מאפשרת לה ליבוש כל דבר בכל מצב או שכמו בתחומים אחרים יש לי ערכים ויש לי גבולות הוריים ושם אני אגיד לילדים שלי זה לא זה לא אני לא אקנה נעליים באלף שקל או אצלנו בבית לא לובשים גוזייה ויוצאים מזה החוצה זה לא חלק ממה שאני רוצה להנחיל לך כאימא שלך לגבי התנהלות בעולם, לגבי יחסים עם הגוף, לגבי יחסים חברתיים, אבל אני לא יכולה לעשות את זה על כל דבר. כי אז אני אמצא את עצמי כל הזמן רבה עם הילדים שלי על הבגדים, והבגדים יהפכו להיות מרחב שמרחיק בינינו ופוגע בקשר. התחלנו מקשר, הגענו עוד פעם לקשר. עכשיו זה הקשר עם הילדים. אני רוצה שבגדים יהיו אלמנט מקרב, איזשהו שיח מקרב, שיח של חיבור. עכשיו כדי להבין את זה, אני צריכה קודם כל להבין את השונות. יש שונות בילט אין. הם דור אחר, מה שיפה בעיניהם לא יפה בעיניי. זה מצב נתון, נתתי את הדוגמה של הכפפפים עם הגרביים, אוקיי? זה מצב נתון. אז להבין את השוני, להבין שיש שוני, יש גם נקודות דמיון, ולהחליט בתוך המרחב הזה, מה הגבולות ההורים שלי? מה אני בשום פנים ואופן לא אפשר? אוקיי כמו נעליים באלף שקל לילדה בת שתים עשרה סתם אני זורקת בסדר? דוגמה מהחיים שלי. מה אני בחיים לא אפשר? ומה כן? זאת אומרת אני כן אבין שחשוב לא לקנות נעליים שזה חלק מהזהות החברתית שלה עכשיו. שלה כרגע זה משמעותי ואני לא יכולה לוותר על זה כי זה איזשהו צורך שלה שאני חייבת לראות אותו אני חייבת לראות את הצורך הזה ויחד עם זאת כן לפתח את השיח על איפה עובר הגבול כאילו מה אנחנו עכשיו כל שבועיים לקנא זוג נעליים חדש התשובה היא לא אז בוא נתבונן על הצורך מתי את מודי שהצורך לקנות נעליים חדשות כאילו מה זה מבטא הצורך הבואר הזה ועל זה לדבר ולפתח שיח כל הזמן וואו איזה

מדהים באמת אני חושבת כמה זה כמו להסתכל איתם ביחד בטיק טוק ולפתח שיח על מה שהם רואים כדי להתחבר לעולם שלהם אז גם במקומות אלה כי עולה הרבה ביקורת במקום הזה מה עכשיו קניתי לך מה צריכה עוד אני רוצה את עצמי כמה אומרת את זה כמה שאני מודע.

ממש מתעסקל.

מדהים, אתה יודעת אם אנחנו מדברות על זה ככלים מקרב, לקראת סיום הפרק שלנו שאני חייבת להגיד שבא לי כל כך הרבה להמשיך לדבר איתך, אבל אם אנחנו מסתכלות על המקום של כלים מקרב ולוקחות

את זה רגע לזוגיות.

ולמשל אחד מבני הזוג או נגיד הגבר הרבה פעמים פחות משקיע בחלק של הלבוש כי מה זה אני וכולי ובסוף אמרנו את זה ככה בשיחה המקדימה לפני שעלינו שבגדים מדברים, זאת אומרת זה מדבר אותנו. אז גם בין אם זה לדייט שאני רוצה להגיע ודיברת על המקום של מה חשוב לי להרגיש ואחר כך מה אני רוצה לשדר, המקום הזה של איך נכון לדעתך להגיב לזה, או איך נכון להתקרב דרך זה. או להעביר את המסר של אדם שפחות מבין שזה חשוב. המקום שבסופו של דבר אנחנו נתפסים לפי איך שאנחנו מתלבשים ונראים, או לפחות חלק מאיך שאנחנו נתפסים הוא איך שאנחנו מתלבשים ונראים. לפחות ברגע הראשון שמישהו רואה אותנו, רואה תמונה שלנו, או רואה אותנו איפשהו שככה, בלי שהתחלנו לדבר. או לפני שהגענו לפגישה, או איך שהגענו ללחוץ את היד. הוא קודם מקבל בצורה לא מודעת איזשהו דוח עלינו, דוח לא מודע. אז מה עושים עם זה, כשאנחנו נורא רוצים לעזור למישהו אחר להבין את זה?

התשובה בעיניים מתחילה במה לא לעשות. מה לא לעשות? לא להעביר ביקורת על בן הזוג דרך הלבוש שלו. כל עוד אני מחזיקה בעמדה ביקורתית ומעבירה ביקורת על בן או בת הזוג שלי, עליהם, על הגוף שלהם, עליהם בכלל, דרך הלבוש שלהם, אני מאמינה שאני לא אשיג את המקום הזה של דיבור חיובי על בגדים, של להפוך את זה למרחב משמעותי. זה לא יקרה, אוקיי? בוא נתחיל מזה. עוד משהו שאני מציעה לחשוב עליו זה איפה זה יושב אצלי אם לי נורא נורא מפריע שבין הזוג שלי לא אוהב בגדים אוקיי איפה זה יושב אצלי על איזה ערכים על איזה מחשבות על איפה זה יושב אצלי מה אני חושבת עליו או על זוגיות או עליי או האם הוא מעיד עליי כי גם פה זה מקומות של נפרדות בתוך הקשר. מאוד יכול להיות שהוא לא, הוא לא אוהב בגדים, והוא יתלבש בצורה שאני בחיים לא אהז, אבל הוא לא כרטיס הביקור שלי. אני לא מגדירה את עצמי דרכו, זאת זכותו המלאה והוא אדם נפרד, להתלבש ככה, בצורה של לפעמים אני אסתכל ואגיד, אלוהים אדירים! ודרך אגב, אני יכולה, אני הגעתי למצב שאני יכולה גם להגיד לבן זוג שלי, וואי אלוהים אדירים! כאילו וואו! אילו איזה חוסר התמר? מה העניינים? אבל בגלל שהצלחתי להגיע למקום שזה לא מאיים, שאני לא אומרת את זה ממקום של באמת ביקורת עמוקה ונוקבת, אני לא משתמשת בזה ככלי ביקורתי. להפך כמו שאמרת זה כלי תקשורת. עכשיו איך להפוך את זה לכלי תקשורת? אולי דרך משחק אולי דרך מקום מקרב של בוא נתלבש אחד לכבוד השני הנה תראה לבשתי לכבודך את החולצה הברודה שאתה אוהב הנה תראה שמתי לכבודך את הלק האדום סתם אני זורגת כן שאתה אוהב אוקיי בוא תתלבש בשבילי בוא נראה מה אתה יכול איך אני אוהבת את החולצה הזו שלך בוא תלבש אותה בשבילי ואז נניח הוא ילבש והוא יזרום כי זה משחק וזה כיף וזה רגעי וזה לא עכשיו להתחיל לדבר איתו על כל אורח החיים שלו ועל מישהו וזה אלא זה משהו נורא כיפי רגעי זמני ונניח הוא ישתף פעולה אז ליהנות מזה ולחגוג את זה ולהגיד איזה כיף כאילו איזה כיף שהתלבשת בשבילי ואיזה כיף להתחיל ולחזק את המקומות האלה ולהבין גם את הרגעים והמקומות שהוא לא מתלבש בשבילי ושהוא עושה את יודעת את הקטע שלו של אדם שלא מתחבר לאופנה והחלק היפה שמתרחש שם זה שאנחנו מתקרבים כי כל שהזמן עובר ואין שם לחץ סביב זה אז אני יכולה להתקרב אליו או אליה והיא או הוא יכולים להתקרב אליי כאילו כל אחד קצת מעגל את הפינות שלו ואז זה מפסיק להיות מקום של נפרדות של ביקורת מקום

מרחיק ופחות חינוכי, זאת אומרת הרבה פעמים אנחנו דרך הבגדים הופכות קצת לאמהות שלהם ומנסות לחנך אותם, זה לא טוב, זה לא בסדר, זה לא זה, תראה איך אתה נראה, תראה איך אתה הולך, ואז בעצם המקום החינוכי הוא מקטין, והוא גם אחר כך את יודעת אנחנו נשמע, טוב אז תבחרי לי את, תגידי לי את מה ללבוש, ואז אפרופו זהות, אם אני אומרת לו, בדיוק מה ללבוש.

זה אגב אחד מהדברים המושכים שמשמרים משיכה בתוך זוגיות ואסתר פרל הרי מדברת על זה מלא זה לאפשר לבן אדם השני להיות הוא, לשמור על קצת מסתורין. שלא אם כזה צפוי מראש כל הזמן, אם אני כל הזמן אומרת לו מה ללבוש, ואם הוא כל הזמן עסוק בלרצות אותי, באיזשהו מקום אני מאבדת את התשוקה, את הכיף, את המסתורין, אז כן, לתת לו לפעמים להפתיע אותי, ולתת לו, בטח לתת לו לבחור לבד, כן? לילדים ולבן זוג ולאחות ולחברה ולכולם, לשחרר את המקום הזה של השליטה. כי בסוף הקשר שם המתמסמס הולך לאיבוד כי הצבעים השונים שלנו זה נכון זה חלק מהקושי נכון אבל זה גם חלק מהקסם זה חלק מהמשיכה השונות בינינו לאפשר לה להיות נכון.

וואו, דוקטור טלי סטולובי. איזה כיף היה לי איתך, באמת. וואו, פרק מרתק. יש לי באמת אין סוף שאלות אלייך. בא לי לשבת איתך כל היום ולדבר איתך. מדהים ומעניין ומרתק. ואני רוצה להגיד לך תודה אבל רגע לפני ספרי לנו איפה אפשר לפגוש אותך ואני יודעת שיש לך קורס שגם אני רוצה להצטרף אליו.

כן אז קודם כל יש קהילת פייסבוק לאנשי הפייסבוק שנקראת סטיילינג טרפי להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות. ככה הקבוצה נקראת מוזמנות. יש אינסטגרם עם השם של איטליסטולובי ויש קורסים. הקורסים הם למשות טיפול, אימון, ייעוץ, חינוך שבא להן ורוצות ללמוד את הכלי הזה ואיך להשתמש בו בתוך הנחייה קבוצתית, בתוך תהליכי ליווי אישיים, אז ככה ללמוד את הגישה ואת היישום שלה. אז יש גם אתר, נראה לי נוכל להשאיר את הפרטים, נכון?

בוודאי, אנחנו שמים בתחתית העמוד את הקישור, כדי שכולנו יוכלו לנצג יחד, תודה רבה.

תודה לך, תודה, היה לי ממש כיף, אני ממש שמחה להכיר אותך.

גם אני, ובאמת, אני מרגישה שלמדתי מלא. איזה כיף. איזה כיף. תודה רבה.

תודה.

אנחנו נתראה בפרק הבא של מדברים זוגיות מעשית. ועד אז, עקבו אחריי באינסטגרם, adarzohar1, ושוטטו קצת באתר שלנו, יש שם הרבה דברים מעניינים.

המרכז לזוגיות מעשית, adarzohar.com. מחכה לראותכם. ביי.