פרק 80 - איך מחזיקים תקווה ואמונה במצבי קיצון - עם שלי שם טוב

שלום לכולם, וברוכים הבאים לפודקאסט מדברים זוגיות מעשית. בכל פרק נדבר על זוגיות מנקודות מבט שונות ומעניינות, ותקבלו ידע וכלים פרקטיים שילבו אתכם בדרך לזוגיות שאתם מאחלים לעצמכם. אני אדר זוהר, מנכה למרכז הזוגיות מעשית, ואני שמחה ומתרגשת שאתם איתי כאן.

זהום איתנו. אהובת ליבי, שאני כל כך שמחה שהיא פה. שלי שם טוב. אימא'לה, אני מתרגשת ממש. נראה לי פעם ראשונה שאני ככה מתרגשת לפרק. שלי ישרה מטורפת, והיום אנחנו יכולות לדבר על שלי, ולא לדבר על עומר. ועל עומר היקר שבעזרת השם, בקרוב וקרוב וקרוב, ממש הוא חוזר אליה, אלינו. אז זה הולך להיות פרק, אני בטוחה, סופר מרגש. ואיי, שלי, מה קורה? איזה כיף שאת פה איתי.

אתה הראש, אהובה שלי. כן, מתרגשת. אנחנו כבר המון זמן מנסות להקליט פרק, ואני תמיד אומרת שלכל דבר יש את העיתוי ואת הזמן שלו, אז זה כנראה הזמן הכי מדויק ממש. נקליט את הפרק הזה.

אני כל כך שמחה שאנחנו מקליטות את זה ברגע של... איך אמרת? אופטימיות קלה של שמחה?

אופטימיות זהירה.

זהירה, נכון.

כן. אז כן, אז כולם שמחים מסביב, ואני ככה... עוד לא ש... אני שמחה, אבל עוד לא בשמחה כזאת של עושר גדול, העושר הגדול... זה כשאני אראה את עומר שלי בידיים של חיילים הגיבורים שלנו, שם לדעתי...

וואו, אני מדמיינת אותך. בסוף סוף הדמעות יהיו דמעות, באמת דמעות טובות, דמעות של שמחה.

דמעות של עושר.

וואו, וואו. אז את יודעת, כל הזמן היו שואלים אותי באינסטגרם או בכלל, כל מי שמכיר אותי ואותך, היו שואלים אותי, איך היא עושה את זה? איך היא מצליחה? איך? איך היא מצליחה? ואת יודעת, את באמת. אני לא יכולה להסביר את רמת האצילות ואת רמת האדם המדהים שעד שיום אחד אפילו מכל ההיכרות שלי איתך, אז היא בכלל בחיים, אבל עכשיו, פעם אחת לא נפלת. כל הזמן היית במקום של אהבה, ואנרגיה כזאת מאחדת, ומילים טובות, ואף פעם לא נפלת בלשונך, והחזקת באמונה ענקית. איך הצלחת לעשות את שני הדברים האלה, להיות באמונה, כל כך בורה שהוליכה ושמרה עלייך, והצלחת גם לא ליפול, לא ליפול, כי כל כך קל ליפול לקעס, לעצב, לזעם.

אז אני אגיד שהדר הוא שאת מכירה אותי. ואני אגיד שזה משהו שאני חושבת שהיה בי גם קודם, רק קיבל עוצמות הרבה יותר חזקות. אני, שלי, שלי של לפני השבילי לאוקטובר, אז תמיד משתדלת לראות את חצי הקוס המלאה, משתדלת באמת להיות בהודעה על מה שיש, לקחת בפרופורציות דברים ולנסות לחשוב לצד החיובי, ואני חושבת שאני תמיד אומרת שלאורך השנים הכנתי את הכלי. את מדברת את זה בשפת התודעה והאימון שלך, ואני אגיד שזה מאוד מאוד מחובר אליי. בעצם כל מה שעברתי במהלך השנים הכין אותי לשיעור הגדול הזה. וברוך השם, ברוך השם, כן, היו לי את הכלים להתמודד ולבחור איך כל בוקר לקום ולהיות באמונה שזה קורה, אפילו שזה היה קשה, זה קשה, זה לא היה קשה, זה עדיין קשה, אבל בסוף זה באמת בחירה.

וואי, אני שומעת אותך, ובאמת, את כזה בן אדם מרגש ואמיתי. ומה שעשינו לפני השביל אוקטובר שלי, היא מאמנת ענקית ומאממת למציאת זוגיות, שבעזרת השם אולי תחזור לזה ביום שאחרי, ואנחנו...

את יודעת, המקום הזה שאת אומרת, זה...

ניקח את זה לעבדי לאלפי הבדלות, כן, כמובן, שהרבה פעמים נשים שמגיעות אלינו מרגישות את הקושי והאיסורים והיאוש מזה שזה לא קורה, שהן עושות כאילו הכל וזה לא קורה. ואני חושבת שמה שאת אומרת פה, אפילו המקום הזה של הכנת הכלי, זה בדיוק

השיעור שצריך להבין שאתה מכין את הכלי, כי אתה עוד לא בשל כנראה, אתה עוד לא מוכן, וכשאתה מוכן זה קורה, ואת יודעת, כל הזמן עובר לי בראש השאלה הזאת של, אנחנו הרי תמיד אמרנו, שתינו, שהכל לטובה, והכל לטובתנו עליונה. מה המשפט הזה עושה לך היום?

זה מאוד מאוד ברור שכל מה שקורה, קורה בטובתי העליונה, אפילו שברגעים מסוימים אתה לא מבין למה זה בטובתך העליונה, ואני חייבת להגיד שמאר מאוד בחרתי לראות מכל הקושי גם את הטוב, ואת מה שמתוך הדבר הזה יוצא לי כאדם, לנו כמשפחה, וגם לנו כעם, לא רק באינדיבידואל. אז כן, כל מה שקורה, קורה בטובתנו עליונה, ואני חושבת שבסוף אתה לא מבין, אבל ממבט על, ממעוף הציפור, אחרי שאתה רואה את המחברת הנקודות, זה נקרא connecting the points, אתה מבין, אתה מבין למה היית צריך לעבור את מה שעברת, וכן, אני עוד לא יודעת הכל, אבל יש לי הרבה תשובות לחלק מהדברים כבר, ורק טוב, רק טוב, ואני מאמינה שייצא מהשיעור הלא נורמלי הזה.

זה פשוט, את יודעת שאת מדברת, זה... כאילו, נשמע באמת, זה... אני באמת חושבת שיש לך נשמה עצילית שאי אפשר... את יודעת, את מדברת, ואני אומרת, זה מטורף, שעדיין, עם כל הטירוף וכל מה שעברת, ובאמת, 24 שבע היא סביב, ועדיין, סביב המקום הזה, שזה באמת אי אפשר לתאר, את הכמות של ההתמסרות, את ההתמסרות

המוחלטת שלך ושל המשפחה, מלקי והילדים, וכולכם עצרתם ליטרלי את החיים, והתמסרתם מהדבר הזה, ועדיין לראות את זה בצורה הזאת, אני חושבת שזה גדולת נפש הכי גדולה שפגשתי בחיים, ואולי זה מה שמגן עליי בסופו של דבר, אני יכולת לראות את זה.

אני אגיד שקודם כל, תראי, יש לך פה על המחשב מטבקה, ביטחון באשם בורא מציאות. אני, יש לי ביטחון מלא בבורא עולם. וכל בוקר כשאני קמה ואומרת מודה אני, ואחרי זה יושבת בחדר של עומר ומתפללת את ברכת השחר, ובאמת מודה, מודה על הטוב, וגם על הקושי. כי אני חושבת שבאמת, מה שהחזיק אותי בכל הדבר הזה, זה אמונה. זה אמונה שבורא העולם שומר עליי, שומר עלינו כמשפחה, שומר על עומר שלי כל הזמן, כן. והשיח הזה איתו, בתור ילדה הייתי מדברת עם בורא העולם, ילדה, לא כזה, אנחנו לא משפחה... אנחנו לא מגיעים ממשפחה דתית, חילונית לגמרי, אבל תמיד ידעתי שהוא איתי. וגם עכשיו אני יודעת שהוא איתי, הוא שומר עליי, והוא רוצה בטובתי. אז זה קודם כל מה ששמר עליי לאורך כל הדרך. ולא ויתרתי לרגע, גם כשקשה לי, אז בכיתי לו שקשה לי. בכיתי לו שקשה לי. וכל בוקר קמתי וגם הודיתי לו. הודדתי לו על זה שיש לי בית, שיש לי משפחה תומכת ואוהבת, שיש לי חברים מושלמים וטובים, שהוא שולח לי שליחים מדויקים למצב שאני נמצאת פה, וגם שהוא שם בפה שלי את הדברים שאני צריכה לומר ולהגיד בכל רגע נתון. וכשיש את החיבור הזה, אז... אז אתה יודע שיש אבא ששומר עליך.

אמא, את מדברת, ואני באמת, את כל כך מרגשת שזה... שאני מרגישה את הוויברציה בגוף שלי. את יודעת, תמיד שחשבתי עלייך בכל השנים שאנחנו חברות, את היית תמיד בצד הנותן. זאת אומרת, גם אני כחברה תמיד הרגשתי מעבר לזה שהאת האחות, לא הביולוגית שלי, אבל הנפש שלי, שאלוהים שלח לי אותך, ברוך השם, תודה לאל, לפני 12 שנים, באמת, ונראה לי היחידה שיודעת, באמת הכל, כולל המשברים, אבל תמיד היית הצד הנותן, המוביל, המלווה, המגיע, השומר, ופתאום, ולהיות במקום שמסכים לקבל מכולם, כי כולם נורא רצו לתת, ועדיין נורא רוצים לתת, וזה איזושהי החלפת תפקידים שמעניין אותי, כאילו אם ראית את זה, אם את רואה את זה.

ברור. אז אני אגיד שמאוד קשה היה לי בהתחלה, עם זה שאני צריכה להיות במקום שמקבל. כן, כי אני כאילו תמיד במקום שאוהב לתת, אף פעם לא אוהב להיות חייב לשום דבר, ולמדתי להתמסר לזה. וזה בעבודה פנימית, זה להגיד, אוקיי, אני עכשיו נמצאת במקום שאני צריכה עזרה. שאני צריכה את החיבוק הזה, שאני צריכה את התמיכה הזאת, ובאמת זה לקח זמן, אבל זה הגיע. כן, אני מודה על זה שהסכמתי לשחרר את הדבר הזה שאני כל הזמן בלהסכים לקבל. אני אגיד ש... כן, כאילו היה לי קושי, כי אני תמיד בצד הנותן, ופתאום זה רק לקבל. אז כשקיבלתי קצת כוח, שאלתי את עצמי איך אני יכולה לתת. בכל זאת, בתוך המקום הזה שאני עכשיו מקבלת כל הזמן. את יודעת, אני תמיד אומרת כאילו, וואו, שתמיד נהיה בצד הנותן. להיות בצד הנותן זה באמת לתת לאחרים, אבל זה גם לתת לעצמך, וכששאלתי את עצמי למי אני רוצה לתת בשלב הזה בחיים, וזה היה לי מאוד מאוד ברור שהיחידים שאני רוצה לתת להם עכשיו זה לחיילים הגיבורים שלנו. ובחרתי לפני כמעט ארבעה חודשים, פעם בשבוע, להגיע למחלקת שיקום בתל השומר. כל יום שלישי אני מגיעה ב-11 בבוקר, ואני נשארת עם החיילים הגיבורים האלה שבאמת... אנחנו חייבים להם את החיים שלנו.

ממש.

ולתת להם כוח, ווואלה, גם אני מקבלת מהם כוח.

שזה הדבר המדהים בנתינה.

נכון.

שבסוף, כשאתה עושה אותה מהלב, לא מריצוי ולא מתוך מקום שאתה חייב או צריך, שאתה עושה אותה מהלב, היא נותנת לך כוח, היא הביטוי של אהבה. ואתה גם מקבל ידהוד חזרה של אהבה, וזה כוח החיים.

ממש, ואי אפשר להסביר את זה. כאילו הייתי, בסוף גם בחיים, לפני, אני בן אדם שמתנדב לכל מיני דברים וזה, ובאמת היה לי את הפעם בשבוע הזה שלי להתנדב בעבר.

תגן האוטיסטי.

נכון, לילדים הייתי. מתנדבת בגן לילדים אוטיסטיים פעם בשבוע, והיום שהיה היום הכי כיף שלי בשבוע זה היה היום ההתנדבות שלי, ופתאום חזרה לי ההרגשה הזאת, שיום שני בערב אני כבר בהתרגשות, שאני מגיעה היום למכורת לחיילים לשם, ונוצרו שם חברויות עם האימהות, עם החיילים עצמם, שבאמת אי אפשר להסביר את זה במילים, והלב מתרחב בצורה שאתה מרגיש אהבה כזאת שאי אפשר להסביר אותה במילים. ולראות שם את העם הכל כך יפה שיש לנו, והמחבק והאוהב מכל הקשת החברתית. והנותן, זה... ולא רק שם. אגב, כאילו, אני אגיד שאנחנו כמשפחות חטופים חווים אהבה, אינסופית, ואני תמיד אומרת, את האחדות האמיתית, אל תראו בטלוויזיה כל שקר, את האחדות האמיתית, תבואו ותראו ברגליים, וזה לראות את זה בכיכר חטופים, וזה לראות את זה ב... בבתי חולים, וזה לראות את זה ב... ללכת ולנחם משפחות שקולות. וכן, במקומות האלה אפשר לראות כמה אהבה יש וכמה אנחנו עם יחיד ומיוחד.

ממש.

תגידי, מה גילית על עצמך בשנה והארבע האלה?

אני אגיד ש... אני חושבת שזה לא שלא ידעתי שיש בי את הדברים האלה, רק הם התעצמו בצורה בלתי רגילה. דבר אחד, שאני בתור בן אדם לא בחיים הקודמים שלי, נגיד, אם אתם תמצאי אותי בחברה, אני לא הבן אדם הראשון שיתחיל לדבר, תמיד כזה נותנת מקום לכולם, ואחרי זה כן כזה מתחילה להרגיש בנוח, ואז מדברת. ופתאום יצאה שאלי שמדברת, ואפילו מובילה, אז זה משהו שמואל. מה זה אפילו מובילה?

את הפכת למנהיגה. הפכת למנהיגה בעם. מאחדת את העם. אני חושבת שאין אדם בעם ישראל ובעולם שלא נכנס לו ללב. ההנהגה, המנהיגות שלך כל כך טבעית. יש משהו שאתה... ששומעים אותך ולא רוצים להמשיך. באמת הייתי אומרת, את האישה שהייתי רוצה שתנהיג אותנו, שתיקח אותנו, אני כל כך מאמינה עליך. אני באמת מכירה אותך ויודעת שזה אמיתי, אבל כל כך קל להאמין לך. ופשוט, את יודעת, בנסיבות נוראיות, באמת, זה לא, אני שמחה מהמקום הזה שיצא ממך,

האמת הלוויה ברמך העבריה שבעזרת השם, תעשה שינוי בעולם הזה, שהדבר הזה לא יעצר פה. קנצ'יט שקיבלת, את יודעת, כל אחד מידת אור. יש אחת גכלילית ויש אחת פרוג'קטור, כמו שאברהם אומר. ואת, מה זה פרוג'קטור? את פרוג'קטור שמאיר, עיר שלמה, שזה כוח אדיר, וקיבלת מתנת אל במקום הזה, מנשיאות שבאמת תמיד היה בך את המקום הזה שכשיש אנשים, את קודם כל מרימה לכולם. מרימה לכולם, מאחדת בין כולם, תמיד אחדת בין כולם, לא משנה מה, החבר הזה, החבר הזה חיברת חברים, אף פעם לא היה את המקום הזה של צרוץ, והכל היה ברוחב לב ובשפע, וגם הבית שלך הוא כזה פתוח ומגיעים, ותמיד האנרגיה הכי מדהימה שיש. אני חושבת שעכשיו שזה יצא בעוצמות כאלה, יש בזה משהו שהוא באמת, ההנהגה שכולנו צמאים לה יצא ממך המקום הזה שאני באמת מקווה שזה רק ההתחלה הטובה.

אז אני אגיד שאני חושבת שעתיד בסוף אנחנו מדברים על זה, המשפחות, שנבחרנו. וזה כאילו בהתחלה, אני מיד הבנתי שנבחרנו. ונגיד מלכי שלי, מאוד היה קשה לו עם המילה הזאת, נבחרנו. מה זה נבחרנו? נבחרנו למה? מה עשינו לא טוב, שהיינו צריכים להיבחר? לכזה דבר נורא. אבל אני מאוד, מההתחלה הבנתי שנבחרנו, ואמרתי לעצמי, אם נבחרתי, כנראה שאני צריכה לעשות פה איזשהו שינוי. ואת הכוח הזה שקיבלתי עכשיו לידיים שלי, אני חושבת שהוא שינוי שאני רוצה להפיץ אותו בכל מקום בארץ בעולם מהמקום של באמת אפשר אחרת אפשר אחרת אפשר לדבר על קושי ולדבר על כאב ולדבר על מחלוקת בכבוד, באהבה, וגם בדאגה אחד לשני. כי משפחות החטופים זה בעצם מיקרו-קוסמוס של מדינת ישראל, וכאילו אם יש משהו שבורא עולם, אני אומרת, רצה להראות לנו, זה רגע לעצור את כל ה... תירוף הזה שהיינו לפני, ולהגיד, חברים, בואו, תתעוררו על עצמכם, יש לכם אותכם, ותלמדו להסתדר. ובאמת, זה באמת לראות שזה אפשרי. וזה באמת להבין שזו בחירה שלנו. כל אחד יכול לבחור אם לקחת משהו למקום. עכשיו, אני אגיד, אני לא במקום של לשפוט. כל דרך. כל דרך היא אמת. ולכן כשאני אומרת אני לא אחראית על אף אחד, אני אחראית רק על עצמי. והאחריות הזאת נותנת לי בחירה אם אני כועסת ומאשימה מישהו אחר, או עושה איזשהו שינוי פנימי בתוכי, שיביא את השינוי של הסביבה. והלכה למעשה, אני רואה שבדרך שבחרתי, אין מישהו שיכול להתנגד לה. זאת אומרת, אני חושבת שאמרתי את כל מה שאני חושבת, את כל מה שאני מרגישה, בין אם זה לממשלה, בין אם זה להתנהלות, אבל אמרתי מהמקום האישי שלי, מהכאב שלי, מהקושי שלי, ולא, אני אגיד, הפכתי להיות קורבן של סיטואציה, כי בהאשמה אנחנו לא נגיע לשום דבר. וזה מביא אותי כאילו לבאמת מה שאנחנו מדברות, השפה שאנחנו מדברות אותה, בחיים האמוניים, שאם אני רוצה לעשות שינוי, אז אני קודם צריכה לעשות אותו בתוכי, ולקחת אחריות. אז אני רוצה את זה לפזר בעולם, את זה לפזר כאן.

מישהו שתעשה את זה... בצורה הכי מדהימה שיש. באמת, גם היכולת שלך, 24 שבע, להיות בזה, ולהצליח להפיץ את זה, ולא להתעייף. לא להתעייף. את יודעת, אתמול בדיוק קראתי את זה, משהו שכתב דוקטור אייל דורון על דיוק עצמי, שהוא דיבר על זה שכשאנחנו בדיוק עצמי, אז אנחנו לא מתעייפים ממה שאנחנו עושים, וברור שזה מאייף, ואת סוחבת איתך מתח נוראי, ופחד וחרדה קיומית אמיתית, כי אי אפשר שלא. אבל יש משהו בדיוק העצמי שלך, שהבנת מה החוזקות שלך, והבנת גם מה החולשות שלך, והלכת עם החוזקות, והצלחת ללכת בדרך הזו, זה אחד הדברים שאנחנו צריכים ללמוד מהם כולנו. כי כשאתה מציע לך לעשות את ההליך הזה של דיוק עצמי, אתה מגיע למטרות, ואני חושבת, אני רוצה להאמין שכשאת מסתכלת רגע לאחור, וברוך השם, ברוך השם, שעומר שלך, והוא כבר שלנו, ברשימה הזאת, ושנראה

אותו כבר, וכשאת מסתכלת לאחור, היית עושה משהו אחר?

ממש לא. לא מצטערת על שום דבר. זאת אומרת, אני באמת מסתכלת על האישה הזאת, שהפכתי להיות, וככה אני אומרת, וואלה, כל הכבוד, כל הכבוד. כי אני חושבת שבאמת הבחירה בלהיות במקום שמוביל ולא להפוך לקורבן. כי קורבן, את יודעת, אני יכולה לבחור, להיכנס למיטה ולבכות על מר גורלי.

ולהיות חולה.

ולהיות חולה, ואת יודעת, כל כך הרבה דברים שהם... שאני אגיד, יש אמהות שהילדים שלהם חטופים, וכן, ולא יכולות לקרוא מהמיטה בבוקר, וזה קושי שהוא באמת אין לו מילים, לא בשפה העברית ולא בשום שפה אחרת. אבל אני תמיד, כמו שאמרתי, בכלים שהיו לי, הבנתי שהקושי הכי גדול הוא לקום מהמיטה, אבל ברגע שאני קמה מהמיטה, אז אני עושה הכל כדי לשמור על איזושהי איזושהי שפיות בעשייה עשייה עשייה עשייה בהתחלה זה היה המון החוצה החוצה החוצה הכוונה כאילו זה ובאיזשהו שלב הרגשתי שאני צריכה גם עבור עצמי, אז הלכתי ללמוד זכייה אחרת שסיפרתי לך, כי הבנתי שאני לא יכולה לדבר עכשיו עם אף אחד, אין לי את הפניות לדבר עם מישהו, אבל זכייה זה משהו שהפסיכולוג האישי שלי, אז הלכתי ללמוד זכייה בתוך כל הטירוף הזה. ואני שוחה פעמיים בשבוע, וכמו שאמרתי, הלכתי להתנדב כדי ש... כן, שיהיה לי את המקום הזה שאני גם נותנת ולא רק מקבלת, אז בעצם זה כן, זה לקום בבוקר, כן, קשה, אבל אני עושה הכול, כל מה שאני יכולה, מלהעביר ממעגל הדאגה למעגל ההשפעה, כדי לעבור את זה. וזה מתחיל ב... לקום בבוקר ולהיכנס למקלחת, ולשיר לעצמי שירים של... אני כאילו מאוד מחוברת לשירים שלנו, של היהדות, אז בבוקר, אם אני מחשבות לא טובות, אז להיכנס למקלחת ולשיר מחשבות טובות. דיבורים, באמת כאילו כזה, או לשיר בחדר של עומר, מי שמאמין לא מפחד את האמונה לאבד, וכאילו המשפטים האלה שלכאורה הם כאילו זה הפסיכולוגיה שמדורי דורות נותנים כוח, כן, והשם אוהב אותי, כן, השם אוהב אותי והוא יעשה לי הכי טוב בשבילי, אז כאילו החיבור, הדברים האלה הצליחו להרים אותי מקושי, הצליחו לי, כן, כאילו...

זה מדהים, את מדברת על אמונה, אבל... ועל המקום של איזון, והמקום של... אנחנו עם כל הקיאוס חייבים רגע לעצור, וגם לתת לעצמנו, עם כל זה שאנחנו מקבלים מכולם עדיין אתה צריך לעצור ולתת לעצמך, כי לקבל מכולם זה לא כמו לתת לעצמך, כי רק אתה יודע רגע מה באמת באמת באמת, אתה זקוק לו, הנפש זקוקה לו, אני חושבת שזה דבר אדיר, ואני חושבת שמה שאת אומרת פה, כל אישה וגבר צריכים לקחת ופשוט להתחיל לאמץ לחיים את התורה הזאת שלך, ועלווי ותכתבי ספר על זה, ונמחקה להרצאות שאני אלווה אותך הפעם, ולחוץ בכל הארץ, ובאמת אנשים צריכים לשמוע את המקום הזה שלך, את הגדלות נפש המטורפת הזאת, את יודעת את ההוכחה שאפשר לחיות בסביבת אי ודאות ולהישאר שפועים. זאת אומרת, אנחנו תמיד מפחדים מאי ודאות. אנחנו לא מקבלים החלטות ולא עושים שינויים בגלל שאנחנו מפחדים מהלא נודע. ונחפה עלייך אי ודאות של חיים ומוות כל יום, כל יום.

ואת ההוכחה שבעזרת הכוחות הפנימיים שלך, זה אמונה ענקית בבורא, וסביבה תומכת, באמת תומכת, כי התחלת לדבר.

אני אגיד, קודם כל, אני אגיד שהסביבה, קודם כל, הכוח שם טוב, כוח שם טוב, מלכי חיים שלי, אהבת חיי, שבאמת אוגן גדול שבלעדיו, לא הייתי מצליחה לעבור את זה, והמקום שבאמת כל אחד תפס תפקיד אחר בתוך המאבק הזה, והפרע אחד את השני, והילדים המדהימים שלנו שהסכמו, את יודעת, להראות גם את כל אחד את החולשות שלו, ואת הבכי, ואת הקושי, ואת ה... ולהיות שם אחד עבור השני, ואז המעגל הרחב יותר של החברים ושל המשפחה, כמובן, שבאמת לא הייתי מצליחה לעבור את זה בלי להסכים להישען על כל כך הרבה אנשים.

זה צריך להבין את הכוח של הסביבה תומכת, אבל הסביבה לא יכולה לתומכת אם אתה לא מאפשר לה לתמוך.

נכון.

והיה משהו שהסכמת להישען, וזה באמת, את יודעת, מישהי שאלה אותי, כל הזמן, כתבו

לי עלייך כל הזמן, אנשים באמת התחברו אלייך בצורה שאי אפשר לתאר, כי זה נורא ברור. כל מי שהכרת בחיים לפני התחבר אלייך

ברמות, וכל שנייה נהיה לך עוד חברים בעוד מלא מקומות, ועכשיו זה היה ברור שכל עם ישראל התחבר אלייך. ומישהי שאלה אותי שאלה, תגידי, איך זה שהחברות פתאום משנה כיוון? זאת אומרת, פתאום, את יודעת, אני ואת

היינו רגילות להיפגש פעם וכמה שבועות ליום שלם, שאנחנו יושבות, אוכלות, מסתובבות בתל אביב, נוסעות, מבלות.

החיים שלפני.

ממש. וזה קרה עם כולם, עם המשפחה, עם החברים. זאת אומרת, פתאום החיים שלפני, שאתם משפחה שחיים את החיים, נקודה. וברור שתחזרו ללכות את החיים.

נגע. מעניין.

את חושבת על זה ש... משהו השתנה, זאת אומרת, ברור שמלא השתנה, אבל שתחזרו להיות... המוזיקה כל הזמן, זכרים, בבית, והאנשים, והחיות שהולכים ובאים, והחיים עצמם, ואו שאת... בגדי שפעמים שהיית רוצה שיהיה אחרת עכשיו.

תראי, אני אגיד שקודם כול ברור, וכירה אותנו מלפני, זה בית פתוח עם מוזיקה ו...

ואוכל.

ואוכל וחברים. בית פתוח, דלת פתוחה.

ממש.

ממש, זה לא כאילו...

ההגדרה של בית פתוח וחם ואוהב ושפע, זה הבית של אחים וחי.

וה-15 חודשים האלה היו מאתגרים, כי כבר לא היה. אמנם שבתות עדיין חברים הגיעו להיות איתנו, אבל לא מוזיקה, אי אפשר, זה לא... אי אפשר להסביר את זה. אז מוזיקה לא הייתה, אבל החברים תמיד היו איתנו. אני יכולה להגיד שאני כרגע, אני אומרת כל הזמן למעלה, כי שאין מה לחכות כשאני אהיה בפנסיה, אלא חיים אותם עכשיו.

ממש, והנה ההוכחה.

וההוכחה היא ששום דבר לא מובן מאליו, ובטח לא מה יהיה איתך מחר בבוקר, אז החלומות נועדו להגשים אותם, וברגע שאתה באמת עובר את המחסום הזה של... לא, אני צריך לחסור כסף, אני צריך לדאוג לזה ואני צריך לדאוג לזה, אז הכול... הכול מסתדר לטובה. אני רק צריכה לשים את זה מול העיניים, ו...

לבחור במה מתמקדים.

בדיוק, ממש.

כי כשאתה לא מוציא את הכסף על מה שאתה רוצה לנשמה, הוא יוצא, על כל דבר שמתקלקל בבית.

אז לטרוף את החיים, לטרוף את החיים, כמובן לא בחוסר מודעות או בזה, אבל לא לפחד מהפחד.

ממש. ואת עוברת את הפחד הזה הכי...

זאת אומרת, אי אפשר גם לא לפחד, את יודעת, ואת מצליחה לא לתת לפחד, לנהל אותך.

נכון, זה בדיוק זה. זה לא... פחד נמצא שם תמיד, אבל לדבר איתו, וכאילו להגיד לו, בסדר, אתה פה בשביל להגן עליי, אבל בוא איתי.

יש לך חלום ליום שאחרי? שאחרי שיומר בעזרת השם משתכם וחוזר להיות ילד השמש, שאנחנו מתקשורות אליו ושואל, עומר, איפה הטורטיות באכה?

אז אני אגיד שזה באמת להשפיע לעשות פה יותר טוב, אבל לא ברמה פוליטית, כי אני קצת...

מקיעה מדי משהו.

קשה לי שם, אבל אני חושבת שבהחלט ללמד אנשים לעשות טוב. לעצמם, קודם כול, וגם לאחרים.

וואו, אני חושבת שאין אדם בעולם שלא ירצה לבוא לשמוע אותך, שלא ירצה לבוא לקבל ממך. היא באמת עשרה, תמיד היית, בשביל מי שהכיר אותך, ועכשיו בכמה רמות ענקיות לכל העולם, ואני... קודם כול אני אגיד שאני גאה להיות חברה שלה. ושמחה ומברכת על זה.

תודה רבה.

את יודעת, אני גם כל הזמן אומרת, מה אפשר היה לעשות יותר, ואת אומרת, עשיתי הכל, ואני כל הזמן אומרת, אפשר היה לעשות עוד קצת בתמיכה, ועוד קצת במקום, ועוד קצת בשיתוף, ועוד קצת, כי באמת את אדם שראוי לקבל מאיתנו, הסביבה שלך, הכל, כי תמיד היית הצד, שהוא היה, כשידענו, אני מדבר בשם עצמי, כשידעתי שעד שם מין היה לי שקט, כאילו שהאחותי הגדולה שם, ולא משנה מה אני ארצה לעשות או זה, יש גב. ואני יודעת שאני לפחות תמיד ארצה להיות הגב שלך, אנחנו אולי חלק אחד בעזרת השם, בעזרת השם מצטיין. אבל חלק אחר נפתח. וגם שם צריך את התמיכה, ואני אומרת את זה בצורה הכי ברורה, שאני כל מה שצריך ב-2-3 בלילה, אני רק מחכה שתקראי לי ואני אגיע. ואת יודעת, לקראת סיום ככה, מעניין אותי כל הזמן, מה המשפט הראשון שתגידי לעומר? שצעיריות הוא מתגלגל לך בראש?

אני אגיד שחלק מה... ממש, כבר בימים הראשונים, הרי כבר היה לי את החזון הזה של מה אני... איך זה קורה, שהוא חוזר הביתה, ומה אני אומרת לו, אז זה חיים שלי, מה זהו, אתה מוגן.

וואו.

אתה מוגן.

הוא מוגן באמת במשפחה הכי מדהימה בעולם.

שברור לי שזה מה שהחזיק אותו. זה מה שהחזיק אותו, הידיעה שברור שאתם נלחמים עליו, וברור שיש לו את המשפחה שהוא הכי רוצה לחזור אליה, כי תמיד היה לו בטוב. זאת אומרת, יש הרבה ילדים, את יודעת, שמחכים לעזוב את הבית, את יודעת, אני זוכרת שביום ראשון, שלפני השביל, אוקטובר, ישבנו שתינו ליום שלנו, וישבנו ואמרנו, די, שמתי הילדים יוצאו את הבית?

שהילדים יוצאו את הבית. עכשיו אני לא שכחת אותו מאבי, ממש ככה.

בקרפו לראות, יווי, שתישארו כמה שהם מונצים, ושעכשיו... החדר של עומר, שאני מאחלת לך שהוא יבוא לסגור את המעברר הזה כבר. תעזבי את זה שעצחה פרסומת ללא מעברר הזה בכל העולם.

וואו, מטורף.

לבוא לחוות האור, לסדר את הנעליים עם הגרביים שיושבות שם בפינה.

הייתי אפילו במקלחת המגבות, זה המגבות של עומר, שלפני שהוא יצא למסיבה, כלום, הנעליים

עם הגרביים, מפניכים על הרצפה.

אז זה כבר לא על הרצפה כי המנקה התייאש, אז שמתי אותם על קופסה כזו שקניתי, שיש שם את כל מה שעומר קיבל לאורך כל הזמן, אז הבגדים שלו מונחים שם ומחכים לו. וכן, זה באמת הדבר הזה שכבר בשמיני לאוקטובר אני נכנסתי לחדר של עומר, ואני אמרתי, הוא חוזר והוא מסדר את החדר שלו. ו...

את יודעת, זה מדהים שאפילו יום אחד אני לא שמעתי אותך בסופק עם המקום הזה. כל הזמן היה, היית מסתכלת בעיניים, והיית אומרת, עומר חוזר. בצורה כל כך נחלצת וברורה, שגם לי היה ברור שהוא חוזר, וגם כשאנשים מסביבי היו מדברים, החטופים, כבר מה יפה החטופים, אני הייתי אומרת, עומר חוזר, וזה בזכותך, והמילים שלך גרמו לי להאמין בזה, לעם ישראל להאמין בזה. אני יודעת בוודאות שאת חיזקת כל כך הרבה משפחות אחרות במקום הזה, כי את היכולת הזאת אי אפשר לקחת ממך. את אדם שיודע לחזק אחרים. ואני מחכה שזה יהיה באולמות ענקיים בעולם של עשרות אלפי אנשים, שתחזקי אותם, ושהם ייעזו בזכותך לבחור בדרך האמיתית, ואני רואה את עומר לידך. ואתם שניכם תרוצו בעולם. ותדברו על תקווה ועל אמונה ועל זה שהכל אפשרי, וישועת השם כערף עין.

ישועת השם כערף עין, והשתבח שמו לעד.

ממש.

ש... כן, כן, כן. אין עוד מלבדו, ואת כל המשפטים של נחמן מאומן ומה שאתם רוצים, רק זה, זה, זה, זה.

ממש.

ואני... תודה רבה ל... אני אומרת, בסוף אנשים מגיעים אליך, אתה לא יודע מה הסיבה שהם הגיעו אליך. ואת הגעת אליי לפני 12 שנים, כמו שאת אומרת, בכלל מעט עיצבתי לך את הבית, ומשם התחילה...

יום הראשון היה קליק מדויק.

ממש, קליק מדויק, ואתה אומר, בורא עולם שולח שליחים, שאתה באמת לא מבין. אני מהר מאוד הבנתי למה את איתי, כי באמת... זו חברות שאי אפשר להסביר אותה במילים, זה מילה ולב.

ממש.

ולנצח נצחים.

ברור.

אז כן, אז תודה לך על הדרך הארוכה שלנו ביחד, שלימדת אותי המון המון דברים בדרך, ובזכותך הלכתי ללמוד אימון, ובזכותך גם זכיתי לאמן נשים מדהימות שזכו לאהבה.

ממש.

ושום דבר לא מקרה.

ממש.

והכול מדוייק.

אני אוהבת אותך, ובעזרת השם שלא נפסיק לתת אחת לשנייה, אני מבטיחה לך תמיד להיות למשענת, ו... אני אגיד לך, אני כל כך מחכה לרגע הזה של לראות את התמונה עם עומר, לקבל את התמונה בקבוצה. שהנה, עומר, כמה אנחנו מחכים, אני רוצה לקעקע כבר על היד שלי עוד קצת, עוד טיפה. באמת, אני כל כך מחכה לעשות את זה. אני מאושרת בשבילך. שהסגה הזאת נגמרה. אני שמחה בשבילך. שתהיה נגמרת.

בדיוק, נגמרת.

אני שמחה בשבילך על הגילויים שלך את עצמך, על הדרך המדהימה שלך, על המקום שאני באמת חושבת, אנשים שהם צדיקים ברקיע השביעי, ואני חושבת שאת אחת מהם.

באמת.

באמת, באמת, שאלי, אתה בן אדם הכי נקי, אני חושבת שאמרתי את זה כל החיים. אבל השנה והארבעה החודשים הזויים האלה, שבאמת, אני לא יודעת איך עשית את זה, הוכיחו יום יום שיש לך נפש של צדיקה. ומה את רוצה להגיד לנו לפני סיום? אני בטוחה שזה יהיה פרק שכולם יחכו לשלישי לעשות על הפליי.

אז קודם כול, את לימדת אותי להסכים... לחבק מחמאות ולהודות, אז... בתחילה אמרת, כאילו, אתה אמרת לי, את צדיקה, ואני עדפתי, אז אני אגיד תודה. שאת רואה את זה בי. ובאמת אני... הסיכום הוא ש... שאני באמת רוצה לבקש מכל אחד שיבחר להיות אור עבור עצמו, עבור האחרים. ככה אנחנו נעשה פה מקום יותר טוב. אני תמיד אומרת בסוף ההרצאות שלי שאין לנו ארץ אחרת, ואנחנו כאן לנצח נצחים, אנחנו צריכים ללמוד, לחיות, לא חייבים להיות באחידות, אבל חשוב שנהיה באחדות.

אפילו חשוב שלא נהיה באחידות, נכון? זה חלק מעם ישראל מאז ומעולם, וזה חלק ממיליון בני אדם אינדיבידואלים.

נכון.

שעדיין יכולים להיות ביחד.

נכון.

וזה הכי חשוב, הכי חשוב, שנהיה כאן ביחד, שנכבד, שלא אהבו.

ממש, כל מילה, שנזדקך, שנהיר פנים, אנחנו לפני ההורד גדול. והאור הגדול האישי שלך, והאור הגדול של עם ישראל, וחשוב מאוד, יש לנו הזדמנות לזיכוך. זה ההזדמנות עכשיו.

לגמרי. וכולם רוצים שיהיה פה טוב.

נכון.

אז בואו נעשה שיהיה פה טוב.

שלי, שם טוב. לא קיבלת את השם הזה סתם. כל פעם אני כותבת לחיים שלי, ואני אומרת, מעניין לך, את קוראת את זה, חיים שלי... אני מאחלת לך שעומר שלך יחזור בריא ושלם, במהרה, וגם אם זה יהיה ביום ה-42, העיקר, מה שנקרא, שזה קורה, אני

מאחלת לכם להמשיך להעיר כמשפחה. היא מאחלת לנו לקבל ממך את האור שלך ואת ההשראה של בך, ושלא תפסיקי אף פעם, כי את בשליחות בעולם הזה, והשליחות הזאת רק התחילה. ואני באמת באמת חושבת שלא סתם גדולי העולם מתחברים אלייך. ליטרלי. ואני רוצה ככה, תודה שבאת אליי, ותודה שהקלטת איתי פרק, ותודה שאת חברה שלי.

תודה. אוהבת אותך עד היום.

גם אני. מאוד, בכל הלב. אחרוך כלבי. ממש.

ואני רוצה שתבטיח אלי, שתמיד תמיד תמיד

אם מצליחה משהו, תבקשים ממני.

בבטיחה.

שיהיה לנו רק טוב,

תודה רבה.

אנחנו נתראה בפרק הבא של מדברים זוגיות מעשית.

ועד אז, עקבו אחריי באינסטגרם, adarzohar1, ושתתאו

קצת באתר שלנו, יש שם הרבה דברים מעניינים.

המרכז לזוגיות מעשית, adarzohar.com.

מחכה

לראותכם. ביי.