פרק 81 -תודעת שפע הלכה למעשה - עם ד"ר עודד קרבצ'יק
28 Jan 2025 · 65 min
Hader Zohar talks with Dr. Oded Karbachik about shifting from scarcity thinking to abundance mindset. He compares the mind to a muscle that needs daily exercise, presents a practical dating exercise where you bring value instead of just receiving, and describes his FTC coaching framework with twice-yearly trainer courses and a free 45-minute intro lesson.
Chapters
שלום לכולם, וברוכים הבאים לפודקאסט מדברים זוגיות מעשית. בכל פרק נדבר על זוגיות מנקודות מבט שונות ומעניינות, ותקבלו ידע וכלים פרקטיים שילבו אתכם בדרך לזוגיות שאתם מאחלים לעצמכם. אני אדר זוהר, מנכה למרכז הזוגיות מעשית, ואני שמחה ומתרגשת שאתם איתי כאן. טוב, אז ביקשתן וביקשתן, וגם אני ביקשתי וביקשתי, והנה. עודד דוקטור, עודד קראפצ'יק, איתנו בפעם השלישית. אז קודם כל, אני חושבת שזכינו.
גם אני.
הוא מאמן מנטלי, אחד האדירים, ויש לו מועדון אדיר, שאני ניסיתי הרבה מאוד זמן למצוא את הזמן, ויש לו המון המון דברים, והוא עושה מלא דברים, אני מדבר עליהם בסוף, משהו ממש תישארו עד הסוף, ועודד איתנו, מה שלומך?
איזה כיף.
אהלן, אהלן, אהלן.
כיף, באמת כיף, כיף גדול. בסוף זה קורה. נכון. זה היה כאילו, זה היה כמעט תישאר חילדה, אבל בסוף הנה, נולד.
הציפייה הייתה שווה.
כן, עכשיו בוא נראה מה יקרה עם התינוק הזה.
אני מחכה, וברור לי שהוא יהיה תינוק מבורך כמו קודמו, אז תגיד עודד, מה אומרת לך המילה שפע?
מה אומרת לי המילה שפע? שאם, אתה יודע, בחילוף אותיות, שאנחנו לא ננהל את הנכון, זה הופך לפשע. פשוט זה. כלומר, זה או שפע או פשע. או שאתה בתודעת פשע, שאתה חי באיזושהי מציאות של חוסר תמידי, שהוא לא שקרי, אבל הוא לא מדויק, או שאתה חי בתודעת שפע, שהיא לא סותרת את העובדה שאפשר לגדול, להתפתח ולהמשיך. כלומר, לא פעם אנשים מפחדים מהתודעת שפע, אבל זה אומר שאין יותר לאן להתפתח, כי אני בשפע. תודעת חוסר היא נכונה. כלומר, חוסר זה דבר נכון. תודעת חוסר זה דבר לא נכון. שפע זה דבר נכון. תודעת שפע זה כן נכון.
אוקיי.
כל השאלה זה איך אני עם תודעת שפע חי טוב יותר את החוסר.
וואו, אני צריכה פירוט. בוא נבין רגע את מה שאתה אומר. כלומר, חוסר זה נכון מבחינה אובייקטיבית? זה מה שאתה מתכוון? שאובייקטיבית יש חוסר, זה אין את מה שאני רוצה שיהיה.
נכון. העובדה זה שאנחנו חיים בעולם כותבי. למה עולם כותבי? כי אנחנו חיים נפש ותוך גוף. בסדר? נפש זה משהו אינסופי. גוף זה משהו סופי. נפש זה משהו לא מתקלה. גוף זה משהו שהוא מתקלה. עכשיו ניקח את זה רגע יותר רחב מנפש וגוף. ונקרא לזה חומר ורוח. גשם ורוח. כל דבר גשמי מתקלה. כל דבר רוחני לעולם לא מתקלה. אוקיי? אני תמיד נותן את הדוגמה, אומרים לי, עודד, איך אתה יודע את זה? הרי לא רואים את זה בעין. אני יכול לדבר עם אדר היקרה שעה שלמה, או אדר תדבר איתי, תיתן לי ערך, תיתן לי... אדר מעבירה קורס זוגיות לצורך העניין, דיברנו על זה, 25 מפגשים של ערך שלא יסולא בפז, בסדר? ואת באה ואת עולה ואת מדברת ואת נותנת ונותנת ונותנת ונותנת ונותנת, כמה אפשר כבר לתת. ואז אני אשאל בסוף הקורס, אני אגע שאל אדר, אני אשב לפה על הכתף, ואני אדע, אדר, זאת אומרת, איך היה המפגש האחרון כזה, תתיישבי על השפה שלך? גם בסיפוק וגם בכזאתי עייפות. מה שקורה לי ולך, זה היה אחרי איזו הרצאה מלאה את אנרגיה, אתה בא הביתה, אתה מתיישב. הייתה ישיבה הזאת שמסמלת שזה נגמר. ואני שואל את הדרך, שאלה פשוטה. האם אחרי שנתת כל כך הרבה לאנשים שבאו להיות מאמנים זוגיים, אין סוף ידע, האם חסר לך משהו? פינת ידע? לא, כלום, כלום, כלום. יותר מזה, יכול להיות שאת יודעת את זה יותר, כי הם גירו אותה חשיבתית, והלכת לקנות עוד ידע כדי לחזור עם תשובה במפגש הבא, אז שאלה שאמרת להם, אני אבדוק לכם את זה. כלומר, אין סיכוי בעולם, שנתינה אין סופית של ידע, גורמת לנותן הידע להיות חסר ידע. זה אומר, דבר מאוד פשוט, שכנראה שם אין סוף. אותו דבר כבוד, אותו דבר אהבה, אותו דבר הערכה, אותו דבר, אתה יודע, אני זוכר שקלטי, הייתה בהיריון עם הילד השני שלה, היא אמרה לי, יודד, אני לא מבינה, יצאנו עם שבת לדבר, היא אמרה לי, לא מבינה איך אני אוכל לאהוב עוד מישהו כמו שאני אוהב את הילד הראשון, את הילדה הראשונה.
השאלה הקבועה של כל אימא.
כן, איך אפשר לחלק, אבל זה נקודת מוצא, שזה דבר מוגבל, ואז היא צודקת. אם אתה יודע שהאהבה זה דבר מוגבל, אז זה כמובן שהיא צודקת, אי אפשר. היא כבר נתנה, ואז אני צריך לקחת מהילד הזה, כדי לתת לילד הזה, אם אני מנהל תקציב. הבעיה היא, שאנחנו, עכשיו בחומר זה מוגבל. לא משנה כמה עשיר אני, כל שקל שאני אתן לך, יחסיר מני שקל. עובדתית. זמן זה מוגבל. כל דבר בעולם הגשמי, אוקיי? הוא מוגבל. ולכן, כאשר אני חי את התודעה הרוחנית של לפי הערכים גשמיים, אני גם בתודעה הרוחנית תהיה בחוסר. עכשיו, עובדתית בחומר, אנחנו תמיד תהיה בחוסר. כי ייגמר לי. לא משנה, ייגמר לי הכסף, ייגמר לי הזמן, ייגמר לי ה... ייגמר, עובדתית ייגמר. ולכן התודעה היא כל הזמן תודעה של חסר. וזה נכון, חסר כי נגמר. ברוח, אם אני יודע לעבדי ולהכיר את עצמי בשני הערוצים, אז אני יכול להכיר בעובדת החוסר, אבל אני לא משליך אותו, ומתחיל לקרוא לעולם הרוחני שלי עולם חסר. ושם אני לא יכול לחיות בשפע.
וואו. מדהים. מדהים, ובעצם אז, אני רגע אשאל שאלת הדיות, אוקיי? אוקיי. איזה אדם, אני צריכה להיות כדי להצליח לחיות בתודעת שפע ולא בתודעת חוסר. זאת אומרת, החוסר הוא אבקטיבי, אם קניתי מטוס פרטי, אולי אני לא אוכל גם יחטא. זאת אומרת, גם אני מאוד מאוד מאוד עשירה. אבל בשביל לחיות בתודעת שפע, זאת אומרת שאני מסתכלת על זה גם במקום שאני נטולה דאגות אל הסומכת על זה שיהיה בסדר, שאני עושה את כל מה שאני יכולה וצריכה ומתמסרת לעשייה הזאת, אבל איזה אדם יכול לחיות בשפע, בתודעת שפע, או לקבל את השפע, או להרגיש שפע, ואיזה אדם ישאר בתודעת חסר.
אני רק מבקש בשבילי להבין, כשאת שואלת איזה אדם, מה הכוונה?
איזה תכונות, הסתכלות, תפיסה עצמית, יכולות, איך הכלי הפנימי שלי צריך להיראות, כלומר, מה ההכנה, או מי אני, אם אני אומרת, עודד, אני רוצה שתעזור לי לשנות את התודעת חסר שלי לתודעת שפע. מי אני צריכה להיות, או מה אני צריכה להביא מעצמי, או איזה חלקים אני צריכה לפתח?
אז קודם כל, מי אני צריכה להיות, לכן החידעתי את השאלה, כי זה חשוב, לדעתי. את לא צריכה להיות מישהו אחר מאשר את. כי זה אומר שמי אני צריכה להיות, זה סליחה על הסמנטיקה, אבל לא פעם הסמנטיקה הזאת מכשילה אנשים. מי אני צריכה להיות, זה אומר שכרגע, עד שאני לא אהיה מישהו ההוא, אני לא יכול לחיות בתודעת שפע.
מעניין.
אז אני כבר מי שאני צריך להיות. כל מה שאני צריך, זה להכיר את מי שאני. ולהכיר במי שאני. ובמה שאני. ובמה שיש לי. ובמבנה שלי. כלומר, את מאוד שאלה אותי, עודד, מי אני צריכה להיות? איזה אדם אני צריך להיות, או צריכה להיות, כדי שאני אוכל לחזק את השריר 4 ראשי. את אותו אדם, את יכולה לחזק לשיר הבאר שיר, רק צריכה להכיר איפה זה השיר הזה. למה את רוצה לחזק אותו, מה המשמעויות, איזה תרגילים יחזקו אותו, איך את שנית אורח החיים שלך, אבל את כבר האדם הזה.
זו השאלה בעצם. תודה שאתה עוזר לי לדייק את השאלה, שבעצם השאלה היא, היא לא, הכוונה שלי, במי אני צריכה להיות, איזה חלקים היא תוכי, אני צריכה להתחבר אליהם, ואולי איזה חלקים אני צריכה לשחרר, ואיזה חלקים אני צריכה לתת להם יותר ביטוי, או להכיר בעצמי, בדיוק כמו היכולה להכיר בזה, שיש לי בכלל את היכולת לחזק את הארבע ראשי, כי אני מסתכלת עצמי בתור באדם, שאימא, בחיים לסיספאות, אז איך אני פתאום אצליח לעשות את הדבר הזה? כלומר, זה מנותק ממני, זה רחוק ממני. אני רגילה להיות אדם חלש בשרירים.
אין ספק, אבל, אם נשאר רגע באנלוגיה את השרירים, אז אני אבוא ואישל שאלה פשוטה. קודם כל, או אמירה פשוטה, כדי לחזק את הער בראשי, את צריכה להסכים, להבין, ולקבל את העובדה שיש לך שריר כזה. כי תגידי, עודד, אני עד שאני לא ארכוש את השריר הזה, לא יכול לחזק אותו. איפה קונים את השריר? עודד לחקירתי, השריר כבר אצלך. היצרן שם לך את השריר הזה, את לא צריכה לקנות אותו. הוא שי. יופי, איזה יופי.
זאת אומרת, לכולנו יש את שריר תודעת השפע, אנחנו צריכים לדעת איזה מתגים ללחוץ.
לכולנו יש את כל מה שצריך במבנה האנטומי הנפשי שלנו, בשביל לחיות תודעת שפע.
אוקיי.
כלום לא צריך לקרות, שום שינוי בהוויה שלנו לא צריך להיות. עכשיו, אם נחזור לאננלוגית השריר, למה אני הולך לאננלוגיה השריר? כי כל הסבר על משהו גשמי עושה לנו הרבה יותר סדר. בסדר? מאשר על משהו רוחני, למעט אנשים שמתחברים לעולם הרוחני, אז אל תיקח אותם לגשמי, אתה הורס להם. אז זה דווקא הולך, כאילו, מהקל אל הכבד. קודם כל צריכה להכיר בעובדה שיש לך שריר. זה השריר של החלק העליון של הרגל, השריר גדול, שמחבר בין האגן לבין הברך, יופי, יש לך שריר כזה. אז עכשיו כל השאלה זה האם ניתן לחזק שריר? לא האם השריר קיים. האם ברעיון ניתן לחזק שריר? לא השאלה אם את אדם חלש, לא השאלה אם את אדם חזק, לא השאלה אם את רגילה לזה, לא השאלה אם את לא רגילה לזה. האם ניתן לחזק שריר? עכשיו לא צריך בשביל להיות אדם מאמין, צריך לפתוח גוגל ולראות ולהבין, וגם להסתכל על מבנה הגוף שלך ולהבין שלא משנה כמה את חלשה, השרירים שלך היו יותר חזקים מאשר היו שהיית בת שלוש. לא רק יותר גדולים, הם יותר חזקים. זה אומר שניתן לחזק שריר. אז עכשיו תשאל השאלה, בשביל מה צריך לחזק את השריר?
זאת אומרת, מה המטרה שלי כשאתה אומר בשביל מה?
כן. קודם כל, האם יש לי את השריר? אחר כך נושא אנלוגיה לכל דבר בנפש. האם יש לי את השריר? האם אפשר לשפר את מצבו של השריר לטובת איזושהי מטרה אחרת בשביל מה לשפר אותו? זה כמו שאני שאלתכם, אני קופץ רגע חזרה לעולם הרוחני, למה צריך תודעת שפע? אם אני אבין למה אני צריך את הודעת שפע אז אני פה אגיד אולי שווה לי עכשיו להשקיע בעבודה על זה אבל אם אני לא מבין בשביל מה אז מה זה משנה אם יש לי את השריר של השפע או אין לי את השריר בשביל מה כלומר שאלת המהות היא שאלה בסיסית נחזור רגע לשריר ונגיד אוקיי אז אני אסביר לך או אני רופא או פיזיולוג שככל שהשריר הזה בגלל שאנחנו אנשים גדולים בוגרים, ששוקלים 50, 60, 70, 80, 90, 100 קילו, אוקיי? לא משנה מה. האומס של המשקל על העצמות, שוחק אותם. יופי. העצם שהכי נשחקת, צריכה שזה שיעור אנטומיה, אבל זה רק באנטומיה.
זה מפני, זה מאוד עוזר, כאילו, לעשות את ה...
אני מביא את העולמות שלי כמורה לספורט. אבל העצם, אחת העצמות שהכי נשחקות ממשקל הגוף ומהתנועה ומההליכה והריצה, זה הברך, מפרק הברך. וזה כאבים בברכיים, יציבה לא נכונה, משם כאבים בגב, וככל שאנחנו מתבגרים, זה רק גדל. כי השחיקה הולכת וגדלה, הזכוסים נפגעים. יפה. אחת הדרכים לצמצם משמעותית את השחיקה בברך ולהאריך את אורך חיי המפרק, זה לחזק את אחד השרירים משמעותיים שמחזיקים את המפרק הזה, שהוא שריר ארבע ראשי, אז בשביל מה? לחזק אותו? בשביל זה בדיוק. בשביל שתוכלי לרוץ ולשחק ולשמור על בריאותך לאורך זמן, על המערכת שנקראת מערכת פיזיולוגית שהיא מתקלה, היא מזדקנת, נרצה או לא נרצה, וכדי שנשמור עליה. יופי. וואי, עודד, זה נשמע לי רעיון מגניבי. אז אחרי שברור לי שיש לי את השריר, וברור לי למה זה חשוב לי, עכשיו, בוא תן לי תרגילים, מחזק. אבל שיתאים מולי, אין בעיה, בוא נתן לך את התרגילים. שיתאים מול השריר שלך. ואז אני אגיד לו, אבל עוד דבר, אדר, אני חייב רק להזכיר משהו. אה, אדר תשאל אותי, עודד, רגע, ועד מתי, עד מתי, כאילו חודשיים, אני יכולה לצאת לפנסיה? שנה. אני אגיד, פה יש לי חדשות, כל אחד ייקח אותן לאן שהן רוצות, עצובות או שמחות. כל החיים. למה? כי היצרה נחליט שכל דבר שאנחנו עוצרים אותו הולך אחורה. ולכן, גם אם תגיעי לחוזק שריר שזה נראה לך בסדר, נגיד, אנשי המקצוע אמרו, אם את תשמרי על המסת שריר הזאת, אם את רוצה לשמור אותה, את חייבת להמשיך לעבוד עליה. זה אומר שאם ברור לך כמה זה חשוב, פיזיולוגית, בריאותית, לא משנה מה, אחד יבוא ויגיד ויזואלית, אני רוצה קוביות בבית, לא משנה, כל אחד עם הסיפור שלו לא נכנס לזה, בסדר? כל עוד שאתה, המהות נשארה, אתה צריך להמשיך לעבוד על זה. ועכשיו, אחרי שהבנו את הרעיון, אנחנו נקפוץ רגע לשריר השפע. ובוא ולגיד, כל הלופה זה עשינו סביב השאלה מי האדם, ואמרנו, האדם זה כל אחד.
ומה צריך להוציא מעצמנו עכשיו?
אז קודם כל זה...
מה השראים התומכים של השפע, של לצורך העניין של הברך?
יפה. אז קודם כל, זו שאלה תודעה. בגלל שאין לי שום דרך ויזואלית להמחיש לך את הנפש, לא רנטגן, לא אמראי, לא סיטי, לא אולטרה סאונד, שום, אין שום הדמיה. סליחה, מצד שני, אי אפשר להתכחש על קיומה. אז, זה עובר לעולם האמונה. תודה, אמונה. ואז, לבחור את הדרך שבה אני בוחר להאמין. אז הדבר הראשון, זה לבוא ולשאול את השאלה, האם אני מכיר את המערכת הנפשית שלי, כמו שאני מכיר את המערכת הפיזית שלי. בגדול. זה אחד. אז קודם כל צריך להיות אדם שמכיר את המערכת. מכיר. לא תכיר אותה, לא תוכל תפעל אותה. לא תכיר אותה, לא תכיר בה. אחרי שאני מכיר שיש מערכת רוחנית, שריר רוחני, אוקיי? אני אשאל את השאלה הבאה, בוא נבין מה תכונות היסוד של השריר הזה. ותכונת יסוד של משהו רוחני אין סוף. ואם אין סוף, אני כבר אז קופץ לפרק האחרון של הספר, ואם יש לי אין סוף, אז יש לי שפע. באחת התכונות הגדולות של אין סוף, שלעולם לא משנה מה יקרה ואיך יקרה ולמה יקרה, בעולם הגשמי הסופי, הוא לא יכול להשפיע על אין סוף. לעולם. אז אם יהיה לי כסף או לא יהיה לי כסף, תמיד יהיה לי משהו אין סופי שלא יכול להיפגע. עכשיו, אם אני עולה עם זה, רגע, עוד מדרגה לאמונה, היהודית אז זה אותו חלק שנקרא חלק אלוק הממעל ממש האלוקות האלוקות אותו אלוקים שאנחנו מאמינים בו הוא אינסוף עכשיו מה הרעיון של אינסוף? הרעיון של אינסוף זה לא משנה מה אנחנו נעשה אנחנו יכולים להגדיל אותו ולא יכולים להקטין אותו כי הוא אינסוף אנחנו יכולים לחפור בו ויכולים לא להאמין בו נגיד אם הוא קיים וכולם לא יאמינו בו הוא יפסיק להיות קיים נגיד אם הוא קיים וכולם יסנעו אותו, הוא יקטן? כולם יאהבו אותו, הוא יגדל? כולם יגידו שהוא קיים, זה הוסיף לו משהו? כלום. הוא אינסוף. בא אותה כוח כזה על פי האמון, האותו כוח כזה, ואמר בכל אחד ואחד מאיתנו, אני מכניס חלק שנקרא חלק ממני. וזה החלק הרוחני האינסופי שבנו. וברגע שאני מצליח להבין שלא משנה מה קורה בעולם הסופי המתקלה החסר, פה לא יקרה כלום. לעומת תודעה שמחברת ביניהם, אם יש לי יותר כסף זה יותר שווה, אם יש לי פחות כסף זה פחות שווה, אם אשמנתי זה ירד, אם רזיתי זה עלה, אם הדר אוהב את אותי זה עולה, כלומר שיש השפעה ישירה אמיתית בין החוסר האמיתי בעולם החומר, לאין אפשרות חוסר, לאין סוף בעולם הרוח. ברגע שתת את החיבור הזה, אני כבר לא יכולה ללכת לדעת שפע. עצרתי. כי את שותקת לי יותר מדי. אני יכול לדבר עוד שעות.
לא, זה פשוט כל כך מעניין, שאני כאילו לא רוצה להפסיק אותך באמצע, כי אני רוצה לה...
אז הפסקת את עצמי.
מצטברות לי בראש כל כך הרבה שאלות, אז בעצם אני רגע, תוך כדי שדיברת, אמרתי, אני רוצה רגע לבדוק את זה בעולם הזוגי.
למה?
מאוד מאוד מאתגר לחלק מהאנשים למצוא זוגיות. ובהסתכלות שלי, כשאני בתודעת שפע, בהסתכלות האינסופית הזאת, היא במקום הזה שמגיע לי, אני ראויה, אני ממגנטת את הדבר הזה אליי, ושאני באמת מחוברת לשפע, לא רק בתודעה, אלא מצליחה להרגיש את זה ולראות את זה בחיי, אז אני מצליחה גם למגנט אליי בן זוג ראוי שאני רוצה אותו, וכשאני כל הזמן בחסר, אז מאוד קשה למגנט כשיש חסר, זאת אומרת באנרגיה הזו. וכשאני בתודעת חסר, אז אני עוד יותר מגדילה את זה, כי אני גם לא מאמינה שיש איזשהו סיכוי שאני אוכל להיות עם מישהו שאני תופסת אותו כראוי, כי אני כמובן גם לא תופסת את עצמי ככזו. אז רגע אחד מעניין אותי, לשמוע את החיבור שלך למקום הזה של...
שמה סימן השאלה?
או מה הסוגיה? אני לא יודעת אפילו אם זה סוגיה, אלא יותר חיפוש ככלי, או יותר חיפוש כחיזוק לאנשים שבעצם רוצים למצוא זוגיות, אישה או גבר, לא משנה. אז החלק הזה שהם צריכים בתוך תוכם למצוא ולחזק, שיחבר אותם גם לחלק של השפע האינסופי, וגם חיבור לאמונה שתאפשר את החלק הזה להתקיים. אז איך עוזרים להם? איך עוזרים להם קונקרטית למצוא את השריר הארבע ראשי הזה בתוכם?
בואי נאתגר את זה רגע.
אוקיי.
אם אפשר לקפוץ לאיזה טיפ סינתטי.
אוקיי.
מה, את רוצה תשובה סינתטית? אני אתן לך.
אפשר גם להתגייר את זה, כי בסוף יש איזה משהו שאנשים משווים להוראות הפעלה.
נכון. לא, לא, אני רק בהוראות הפעלה.
ואני חושבת שאם אפילו נצליח לפשט את זה להוראות הפעלה, יהיה משהו שנוכל להקל על הרבה מאוד אנשים להתחבר לנקודה הזו. כלומר, לא מהמקום הסינתטי, אלא מהמקום של בואי, איך למצוא את הנקודת חסר הזאת, איך להיות מודעת לנקודת חסר הזאת, איך להסכים לראות שיש לי את היכולת ואת מה שאוכל. זה נורא מפחיד, פתאום, לשחרר את זה, ככל מה שאני יודעת, להיות בנקודת מבט של חסר. ואתה בעצם אומר לי, יש בך ניצוץ אלוהי, אינסופי, חברי אליו. ואני אומרת, איך?
תראי, השאלה היא, קודם כל, איך אני בתודעת חסר, ואני יכול לבוא ולהגיד, מגיע לי. לא הולך יחד. לא הולך, אם מגיע לי, אז אתה לא בתודעת חסר.
נכון.
עכשיו, אני לא בתודעת מגיע לי. כי בכל מקום שאני בתודעת מגיע לי, אני מקבל כאפה. לא מגיע לי כלום. אני בא לפה לעשות שליחות בעולם. עכשיו, כל הרעיון הוא רעיון תודעתי. הכפתור, הוראות ההפעלה, הם תודעתיים. זה לא אם עכשיו תעשי ככה עם היד זה יקרה. זה לא משכונת שאני עושה ככה וזה יקרה. זה משהו פה. זה המוכנות שלי לבוא ולגיד, יש פה איזושהי מציאות אחרת? שאני מוכנה להכניס לחיים שלי. אני מוכנה להכיר סיפור חיים חדש, מציאות חדשה, מסיבה פשוטה. כי בתודעה שאני חיה, לא טוב לי. לא טוב לי. עכשיו, לא שאני לא משיגה זוגיות. שום תודעה לא מבטיחה זוגיות. על פי האמונה היהודית, מה שמבטיח זוגיות זה מה שמבטיח פרנסה, זהו, מה שמבטיח בריאות. אוקיי? אומר חובת הלבבות, ספר חובת הלבבות, רבנו בחיי, כתב ספר שנקרא חובת הלבבות, יש בו שאר ביטחון, מאוד מאוד מומלץ, הוא גם כתוב בשפה, לצד השפה של הטקסט המקורי, שלפעמים הוא בשפה לא פשוטה, הביורים פה מאוד מאוד מאוד טובים, ובשפה מאוד קלה, מאוד, כל אחד יכול להחזיק את ראש עם זה. אז אחד הדברים שהוא אומר פה, זה אמירה מאוד מעניינת בתפיסה האמונית, הוא אומר, אנחנו צריכים לעשות את כל ההשתדלות בכל תחום, השתדלות בפרנסה, השתדלות בבריאות, השתדלות בזוגיות, בלמצוא זוגיות, אבל להיות בתודעה שאומרת שאני לא סומך על ההשתדלות שלי. אני עושה אותה כי צריך. אני לא סומך שאם אני אעשה אחד, שתיים, שלוש, יש הוראות הפעלה, אז יקרה מה שאני רוצה.
לומר לא לחכות לתוצאות, זה מה שאתה אומר במילים אחרות?
לא, לכוון לתוצאה.
כן, אבל לא לצפות, לא להגיד עשיתי אחד, שתיים, סליחה, מגיע לי עכשיו תוצאה.
זהו, אין מגיע לי. אני עשיתי מסיבה פשוטה, כי אני אמורה לעשות.
אוקיי.
אני יוצאת, כי זה המסע שלי בחיים. עכשיו אני לא רוצה זוגיות כי בלעדיה אני פחות והנה זאתי כבר נשואה זה אומר שאני עוד לא וזאתי כבר יש לה ילדים מה זה אומר עליי וכל הזמן המרוץ הזה דרך אגב שהוא נכון אצל נשים אבל הוא עוד פעם ההפרדה בין חומר לרוח אותו שעון ביולוגי שאני כבר בת 40 או 40 ו... למרות שהמדע היום כבר מסדר את זה ליותר מאוחר, אבל יש עוד שיקולים חוץ מאשר האם אני יכולה להביא ילד לעולם או לא. בניית הערך העצמי שלי על פי ההישגים הגשמיים שלי. שכרגע זה זוגיות. אם הוא לא רוצה אותי, או לא הצלחתי למצוא את האחד, רגע לפני שאני מנסה להבין מי זה האחד, או מה זה האחד, או עם מה אני בא, אבל קודם כל, להתחיל לייצר הפרדה. להבדיל, יש את הפעולות שאני צריכה לעשות. את ההשתדלות שהיא לא נפסקת ולא מותנית. כי בדרך כלל ככל שזה פחות קורה, רמת ההשתדלות, כשזה גרח, אז רמת ההשתדלות מתחילה לרדת, כי רמת האני מאמין שלי בעצמי מתחילה לרדת. אולי אני לא ראויה, אולי אני כבר לא זה, אולי אני באמת פוכח, איזה שלום, אולי ואולי ואולי. כלומר, יש את ההתלהבות, זה לא קורה, זה לא קורה, אני אנסה, אני אנסה באיזה רבא כזה, ובאיזשהו שלב, כאילו לוגית, די נו, כעד מתי, אולי הסיפור שלי זה שאני צריכה להישאר רבא. כלומר, אנשים מתחילים לבנות איזשהו נרטיב שייתן להם לחיות בשלום, עם זה שזה לא קורה כמו שהם רוצים. אך כי אחרת אנחנו נתחרפן. אז קודם כל, אחד הדברים זה לנסות בכל תחום בחיים, לא רק בזוגיות, גם בזוגיות, להשיק את זה על עוד תחומים, להתחיל לנתק בין הפעולה לתוצאה. בין הפעולה לתוצאה. והשלב הבא, לנתק בין התוצאה לבין הערך שלי. וזה מאוד מאוד מאוד מהותי. כמו שאומר, אתה צריך להשתדל, אסור לך לסמוך על ההשתדלות שלך. ההשתדלות שלך זה הכנת הכלי. מה ייכנס לכלי לא קשור אליך.
נכון.
לא קשור אליך.
כמעט שפע קיים בעולם, אני בונה את הכלי שאני אוכל לקבל את השפע מהעולם. אני לא יודעת איזה שפע ייכנס לי לכלי.
אם הבורא, עכשיו אני אקח את זה בכוונה למקום האמוני, לא יהודי, אמוני. אם הבורא קבע שצריכים להתחתן, זכר ונקבה ברעם, צריכים להתחתן זכר עם נקבה לפי הוראות היצחן, ואם לבורא אין מגבלה כי הוא אינסופי, ואם האמונה אומרת שהחצי השני שלי נמצא, הוא נמצא, בסדר? אני לא יודע איפה, לא יודע מתי, אבל הוא נמצא. אז כל התפקיד שלי זה מסגרת ההיגיון והשפיות להיות במסע. להיות במסע. כי סיפור החיים שלי זה המסע. מה יקרה, מתי יקרה, איך יקרה. עכשיו, אני יודע שזה לא נוח, כי יש לי גם את החלק היצרי שרוצה את זה כבר. יש את החלק היצרי של לא רק אני רוצה זוגיות, כי הזוגיות באיזשהו שלב נותנת לי גושפנקה מי אני. ואם אני לא משיגה אותה, מתי שנראה לי לוגית שאני צריכה להזיק אותה, מתי שכל החברה שלי, כלומר, יש לי איזה הגיון מתי זה צריך לקרות, איך זה צריך לקרות, היה לי איזה דמיון. בסדר? וזה לא קורה, אז, ואני שומעתי את זה לא פעם, פחות מפריע לי שאין לי בן זוג ושאני לא נשואה, יותר מפריע לי שאולי אני דפוקה. כלומר, זה מתחיל לעשות טרנספורמציה, מהרצון האמיתי להיות בקשר, לבין הרצון האמיתי להיות שווה. ואז המסע לחפש, ברגע שעשיתי את המעבר, כן, אני קם בבוקר כי אני רוצה זוגיות, אני רוצה המשכיות, אני רוצה לממש את הנשיות שלי בדרך מסוימת. לא שכל אחד עם הסיפור שלה. אני רוצה. אבל ברגע שזה הופך להיות, מהמסע, למציאת הזוגיות, למסע של חיפוש ערך ושווי, איבדת דרך.
זה בעצם, אני מפסיקה באמת לחפש זוגיות. אני מחפשת אישור לזה שאני ראויה, שווה, אדם נורמטיבי.
לגמרי.
כולם יכולה להיות שייכת, ושם באמת אנחנו נופלים. אבל אתה יודע, אמרת מקודם, כאילו, יש לי איזה נקודה, מגיע לי, זה משהו שאנחנו צריכים לשחרר רגע, לא לפעול מהמקום הזה.
לפי התפיסה האמונית היהודית?
ברור, לגמרי, אני גם יכולה מאוד להתחבר לזה, ואתה יודע, כי הרבה מאוד מנטורים, הוא יגיד, הוא מגיע לי, ואז המקום הזה, גם אני רואה את זה, כמה זה פוגע בזוגיות.
העולם נברא עבורכם.
בדיוק, זה כמו שהורי מחנך את הילד שלו, שמה שהכי חשוב זה העושר שלך, אבל בסופו של דבר, כשהוא מגיע לזוגיות, הוא מצפה שהבן זוג שלו יספק את העושר שלו, ושיבטל את עצמו, ואותו הדבר במקום.
זה שהוא ילמד מה שההורי רוצה. אני יודע מה טוב לך, תלמד, אתה לא תהיה רגדן בלט, אתה תהיה מנדסאים מחשבים.
ממש.
אבל הילד אוהב לרקוד. כן, אבל זה נשי, הוא יהפוך לי לאומו, סליחה על ההגדרה. מאיפה עובדת את השנות הזאת? ואז אתה מכוון אותו, אתה מזיז אותו, אתה מסיט אותו, ולהורא יש כוח להסיט. אבל זה תקלה אצל ההורא.
נכון.
תחת כיסוי שאני רוצה את תובת הילד. אתה לא רוצה את תובת הילד, אתה רוצה את תובתך. ואתה משתמש בילד.
הגשמת עצמי שלא עשית אותה דרך.
אגב, גם הרבה תדמית.
שמה יגידו עליי, על הילדים שלי, על איפה הם, על כמה הם.
עבדך נאמן, עבדך נאמן, לא עשה נחת גדולה במשפחתו הגרעינית, כשהוא הלך ללמוד חינוך גופני. אימא שלי לא יודעת להגיד חינוך גופנים, בחייתה זה מורה להתעמלות, זה הכי נמוך שיש. הכי נמוך. והיא לא הייתה יכולה להגיד אפילו לחברות שלה, כי אז הבן של זה מהנדס, והבן של זה טכנאי, והבן של זה ככה, והבן שלה הוא, ורק אתה מורה להתעמלות. ואתה יודעת, זה שמה לך קטם. כי אתה מבין שכנראה, מה שאתה יודע, זה להחזיק משרוקית. מה?
גם יש פה את המקום שאתה תחושה את האכזבה לתאורים.
נכון. ואחר כך שחזרתי בתשובה, אכזבתי אותה עוד פעם. איך אתה עושה לנו את זה? כלומר, באיזשהו מקום, אתם רוצים לחיות את החיים שלכם דרכי, כאילו, התבלבלתם נשמות. אבל הילד גדר ככה, הוא לא מבין את התובנה שאני ואת מדברים עליה. אבל נעזוב רגע את זה, ובואו נחזור לפה. תודעת שפע באה ואומרת שכל מה שמגיע לך כבר קיבלת. אם זה תצאי לעולם. תודעת שפע, לכן המילה שפע והמילה להשפיע, הם אותה משפחה.
נכון. נכון.
כאשר אני בתודעה, אני לא מגיע לכלום, כל מה שקיבלת, אתה רואה שאתה, כל מה שמגיע לך כבר, דרך אגב, בינינו, את קיבלת גם את מה שלא מגיע לך, כי קיבלת את זה עוד לפני שעשית משהו. זה לא שאתה היית חיים שלמים ואז נתנו לך פוטנציאל. נתנו לך קישורים. נתנו לך יופי חיצוני, יופי פנימי.
לא?
את קיבלת את זה ב-day one או בלי לעשות כלום. אז גם בלי שמגיע לך נתנו לך. אז תנחתי שנייה. כל מה שהצריכה יש לך, כל מה שאת צריכה לקבל כיבד בלי שיגיע לך, עכשיו בואי נראה אותך איך את יוצאת לעולם, שלעולם מגיע לקבל את מה שאת קיבלת. כי זה לא בשבילך. בתודעה הזאת לכת חפצי זוגיות. וזה ההבדל למקום של שפע, למקום של מגיע לי, אני חסרה, ורק הבן זוג, ההוא היחיד, הגבר הזה, הולך לשנות לי את החיים. כי אם ככה את תתחתני, יהיה לך הורבה של זוגיות. הזוגיות שלך תתרסק. כי הוא אותו אחד. מילא לך את הצורך הנקודתי להרגיש שבה, הנה התחתנתי, אבל דקה אחרי זה הוא צריך להיות המשיך הספק שלך. ובאיזשהו שלב הוא ירגיש שהוא הספק שלך, ובאיזשהו שלב, די, כמה אני יכול? מה אני, אני פסיכולוג שלמה? לא שאני מצדיק את הגבר. אבל זה לא נגמר, הנה מיליתי את הצורך, לא. לא, לא, לא, לא, לא. חומר לא יכול למלא רוח. לא עובד.
שאגב, זה משהו שאנחנו צריכים להבין, כי העולם הזה, בטח הרשתות והמשפיענים וכל המקום הזה, אומרים מחוך. בדיוק, וכאילו המכירה היום לאנשים, תקנה את זה, תהיה מאושר, תעשה את המעבר הזה, תקנה בגד, תקני את הקרם הזה, זהו כל החיים שלך.
אין תודעת חוסר. והם מושתתים, מושתת.
כאילו כמו חבית עם חור, זה אינסופי. כאילו אינסופי למקום הלא טוב.
כי מה הם עושים? בחוכמתם. וזה רק נותן לנו כוח להבין. הם עושים את הדבר ההפוך מאשר אני ואת מדברים. הם מחברים בין חומר לרוח. הם מחברים בין אם יש לך את זה, אתה שווה, אם אין לך את זה, אתה לא שווה. אם אתה הולך עם המותג הזה, אתה שווה יותר. אם אתה הולך עם המותג הזה, אתה לא שווה. כלומר, כל הקונספט השיווקי הוא לחבר. כל הקונספט של בריאות הנפש הוא לנתק. וזה, כלומר, אני ואת עכשיו ממש מפריעים. שאנחנו אומרים לאנשים, תקשיב, גם אם החודש לא תקנה כלום, חוץ מאשר אוכל בריאותי, לאוכל בשביל החיים שלך, לא תקני את ה... זאת אומרת, זה הכניות, והאוכל הכפייתי, אכילה רגשית, קנייה רגשית, מה זה קנייה רגשית? כאילו, מה? איך אתה פתאום מחבר... איך אתה מייצר תחושת סיפוק למשהו שלא צריך? אתה לא צריך, הנפש לא צריכה תחושת סיפוק. אבל יש לנו שתי נפשות, דיברנו על זה בעבר, יש את האמית ואת האלוקית, ואם המערך השיבוקי העולמי, הוא מדבר על הנפש הבאמית שכל הזמן בתודעה היא תודעת ההישרדות תודעת ההישרדות זה אומר אני חסר היא מנהלת לי את החיים הם עושים לי הנדסת תודעה של הבאמית אני לא יכול למצוא תודעה של אלוקית אלוקית לא צריכה כלום ממנה היא לא צריכה נייק, היא לא צריכה דידס, היא לא צריכה ברייטלינג, היא לא צריכה רולקס, היא לא צריכה כלום בסדר? אז אי אפשר להנדס אותה אבל המנגנון הגדול בא ואומר, היא תישב בשקט עד שתבחר בה. ולכן השיח שלי הוא שיח כל הזמן של תודה, הישרדותי, תודה, את חוסר, תודה, את ייגמר לי, תודה, את אפשר להקטין אותי, אפשר לקחת מני. עכשיו, איך זה הביא אותי לידי ביטוי בדייט? איך זה הביא אותי לידי ביטוי בפגישה? אם יש לי סיכוי להיפגע באירוע ביני לביניך עכשיו, האם זה יורדד אותי להיות אני או להסתיר את אני? אם אני יכול להיפגע בפגישה עם אדר, אז עדיף שאני כמה שיותר בפגישה יושב אשתו, כמה שיותר בפגישה יצניע, כמה שיותר בפגישה... לא אגלה לך מי אני. ואז אני אגלה לך שהוא פייק.
קור איזושהי דמות.
איזה דמות? שאני לא יודע אם הוא מחפש את הדמות הזאת.
נכון.
אני לא יודע. אבל מהר מאוד מרגישים שאתה לא אותנטי, כמו שאת מהר מרגישה שהוא לא אותנטי. משהו יותר חזק מאשר מה הוא אומר, את מרגישה שהוא חרטט אותך. שעה ישר חרטט אותך.
ממש.
אבל למה זה? תראי את זה, כי הוא נוחל. זאת אופציה א', אופציה ב', כי הוא מפחד פחד מוות, שתהיה לך דעה, לא שתהיה לך דעה עליו, שהדעה שלך עליו מתגדיר אותו. ואז את תבואי לדייט, וכל מה שתרצי שם בלא מודע, זה שלא יכירו אותך. שלא יהיה להם דעה עלייך. כי אם הדעה על דעתך תהיה לא טובה, זאת אומרת שאת לא שווה, וזה לופט אסון.
וואו. וואו, זה מטורף, כאילו, המקום הזה שבסוף איך הכול, מתחבר להכל ואיך הכל מתחיל ונגמר בהבנה שאם אני לומדת, מקבלת את זה, אני לוקחת רגע את המשפט שאמרת שיש לי כבר הכל, ואני מושלמת כמו שאני, שלמה כמו שאני, לא משנה רגע איך נגדיר את זה.
נכון.
ומי שאיתי בדייט, זאת אומרת, אני רוצה שמי שיהיה איתי בדייט, ירצה לראות את הדבר הזה שאני מביאה. אבל אני חושבת שהבעייה היא, שאני מול עצמי, אין לי אומץ להביא את מי שאני, כי אני, אתה יודע, דיברת מקודם על שני מושגים, על מגיע לי ועל ראויה. נכון. והמקום של ראויה הוא כן משהו שאנחנו צריכים להכיר בעצמנו, שאני ראוי למה שקיבלתי לצורך העניין, אני ראוי לזה ש...
אתה אומרת שאתה לא עשית כלום בשביל זה.
נכון.
אז למה אתה ראוי?
אני ראויה מעצם היותי. באתי לך עכשיו מהמקום שאני לוקחת את מה שקיבלתי, ומה אני עושה איתו לצורך העניין. איך אני משפטה איתו.
מה גורם לך להיות ראויה?
שאלה טובה. מה גורם לי, בואי נתקן על זה רגע עליי, אוקיי?
עלייך, יאללה. מה גורם לך להיות ראויה?
גורם לי להיות ראויה, ההבנה, וואו, תקשיב, זו שאלה שאני פתאום קולטת שאני הסתבכת איתה, כי אני כל כך מורגלת להגיד אותה.
נכון.
גורם לי להרגיש ראויה, שאני עושה טוב עם מה שיש לי, ועם מה שקיבלתי, וגורם לי להרגיש ראויה.
מדהים.
שאני מעריכה את מה שיש לי ואת מה שקיבלתי, וגורם לי להרגיש ראויה שאני בוחרת להסתכל על הטוב, ולהשפיע לטובה, ובעיקר להוקיר תודה ענקית, על המקום שלי, על מה שקיבלתי, על החיים שלי, וגם אני אגיד על הקושי והרע.
זה מה שקיבלת.
שגורמים לי לעבור שיעורים מטורפים. בשביל בסוף להבין שהדבר הזה הגיע לטובתי. אז מתוך הדבר הזה אני יכולה להגיד, אני אדם שראוי למה שבוראי העולם בחר לתת לו.
מעולה. אז אם אני הולך צעד אחורה, מקסימה שאמרת, ואני מאוד מתחבר, אני הולך צעד אחורה, כדי להיות ראוי, לפי שיטתך, בו ובצד הנקודת הנחה שכל המאזינים, האזינות, צופים, צופות שלך, שלנו, מתחברים למה שאמרת. בסדר? אני נגיד אומר קולקטיבית. כדי להיות ראויה על פי שיטתך, את חייבת להכיר בעובדה שיש לך משהו שקיבלת עוד לפני שהיית ראויה.
חד נשמעית.
והמשהו הזה, וכדי להיות ראויה, מבחן הראויה הוא מבחן השימוש במה שקיבלתי.
הכרה ושימוש.
הכרה שקיבלתי, בדיוק. אתה לא יכול להשתמש אם אתה לא מכיר. נכון. כלומר, נקודת המוצא של להיות ראויה זה תודעת שפע.
וואו. יואו, איזה כיף שהעלינו את זה. אני חייבת להגיד שזה, נגיד עכשיו שאתה מדבר, לי אישית, אתה יודע, זה כמו בטטריס, שאני מרגישה שכל החלקים...
איזה יופי. אז כן, ולא ליפול המלכודת, לא ליפול המלכודת שקודמנו בה, שלהפוך את הראויה למגיע לי. מגיע לי מעביר אותי מידע תודעת חוסר. להיות ראוי, על פי ההגדרה שאת תוות פה, ואני חותם עליה, זה תודעת שפע, מגיע לי זה תודעת חוסר.
אוקיי.
ואם אני יודע לשים את ההבדל, מגיע לי, זה אומר שעוד אין לי. ראוי, זה אומר שאני משתמש במה שיש לי.
זה מדהים. זה מדהים כי אני מרגישה, אם מקודם ביקשתי הוראות הפעלה, אז במה שאמרת עכשיו זה ממש זה. ולא יודעת למה זה זורק אותי למאמר מראות של הבעל שם טוב, שאני חושבת שאם אני אחבר את זה רגע באיך שזה זורק אותי, ואולי אין קשר בכלל, אבל לאן שזה לוקח אותי, למקום שבסוף כל מה שאני רואה אצל האחר ומפעיל אותי, אז הדבר הזה קיים בתוכי, ואולי אני לא אוהבת אותו.
נגוע בו, נגוע בו.
נגוע בו, בדיוק. ואני חושבת שחלק מה... אם אנחנו הרבה פעמים לא אוהבים וכועסים ומקנאים וכולי, אם נבין את הנקודה הזו, אז באמת נוכל לקחת את זה למקום התפתחותי שיחזק את כל הנקודה הזאת של השפע והראויה, ושיש לי גם את הכלים להצליח לראות שמה שקורה, שמפעיל אותי עכשיו אצל האחר, הוא בסוף בא ללמד אותי שיעור.
פעד משמעים מדהים. אני מסתכל פה, כשדיברתי פה, הוא מדבר, הספר הזה, הוא מאוד כאילו, לא תכננתי אבל, על השאר, זה בעיקר שאר הביטחון, אומר, מי שכתב אותו רבנו בחיי, זה לפני אלף שנה. שאני מביא לכם איזשהו מודל שכלי, שמראה לכם שעל פי השכל, למה אפשר לבטוח רק בקדוש ברוך הוא. אבל מודל שכלית, שיטה שכלית, לא אמונית. למה ככה? והוא פונה את זה בצורה יפה, ונמצא רגע קטע שמדבר על ש... שמתסתכלים. יש פה איזה חלק, תועלת בקשרים חברתיים. שזה א' ב' של זוגיות, קשרים חברתיים. בשפה שלו, ואחר כך בעוד איזו תשורה, הוא אומר ככה, הוא מהם, שהבותח על השם, עכשיו, הבותח על השם, זה בסופו של דיום הבותח לחלק האלוקי שבתוכי. זה הביטחון על החלק השלם שבתוכי. שהבותח על השם, זה השפה שלו, יביעו הביטחון עליו, שלא להתרפס לזולתו, ויחדל לקוות לנבראים, ולכן לא ייכנה להם, ולא יחזר אחריהם, ולא יתלווה עמיהם שלא בעבודה שלו. זו השפה שלנו. אדם שאין בו ביטחון באשם, או בחלק הפנימי שלו, אוקיי? נאלץ הרבה פעמים להיכנע, לפני אנשים אחרים בלי שתאבד להם. השם הוא מקור העוצמה הפנימית, ומי שזונח את הביטחון בו, עוצמתו, שהאישית שלו, עובדת, והוא הופך למעשה להיות תלוי באותם אחרים. זה אומר שאני הולכת לדייט, אני מתחיל להיות תלויה באירוע הזה. והוא ממשיך. לעומתו, אדם שיש בו ביטחון אמיתי לא ישפיל את עצמו ולא יתרפס לפני אנשים אחרים. הביטחון באשם יאפשר לו להפסיק לקוות כל הזמן לדברים שאחרים ייתנו לו. הוא ירצה אותי, הוא יחשוב עליי, הוא הולך יותר. אדם שמפתח תלות בעייתית בבני אדם אחרים עלול להפוך להיות אדם כנוע ופגיע, אנשים עלולים לנצל את החולשה שלו באופנים שונים. הביטחון נותן לאדם תחושה פנימית בריאה שמנטרלת את אותה קנייה פנימית. ואז הוא אומר, יש אדם שמחזר ללא הרף אחרי אנשים אחרים ומשתדל למצוא חן ביניהם מתוך רצונו לזכות לקבל מהם יחס. הסיבה העמוקה להתנהלות כזאת היא ייעדר זקיפות קומה פנימית. זקיפות קומה פנימית זה שפע, זה תודעת שפע. אדם שחסרה לו זקיפות קומה פנימית, מנסה כל הזמן למצוא את הערך העצמי שלו מתוך יחס של אחרים כלפיו. וכשאת הולכת ככה לדייט, זה רק יתרחק ממך. זה רק יתרחק ממך. זה תודעת שפע. מפה בטרנספורמציה, להיות ראויה. תודעת ראויה. מפה בטקסט הזה, להיות עם זקיפות קומה פנימית. עם מה אני הולך לדייט? עם זה שבזכות הדייט הזה, אני, סוף כל סוף יהיה שווה. את תשווי בדייט כמו איזה אומללה. אומללה. עכשיו, האם יכול להיות שהשווי כמו אומללה, בסוף תתחתני איתו? התשובה היא כן, כי אמרנו שהתוצאה לא קשורה. אבל, איך את תחיי? איך את תתנהלי? איך את תרגישי? איך תחזרי הביתה? ואחרי שהתחתנת מתוך תחושת אומללות, איך היא תראה הזוגיות שלך? איך היא תראה? איזה אימאתי. השליחות שלך לא נגמרת בזה שהתחתנת. איזה אימא. מה את למדית לילדים שלך? שרק אם תהיו מילאים תשיגו את מה שאתם רוצים? רק אם תתרפסו? רק אם תחשבו שאתם לא שווים, ותמצאו את מישהו בחוץ שהוא ייתן לכם את השווי? הרס לילדים שלך וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה. וזה שם.
וואו. קודם כל, באמת, אני חייבת להגיד שזה שינוי נקודת מבט מדהימה ומרעננת על שפע. וגם, אתה יודע, אני אגיד עוד משהו על זה, שזה הופך את זה לכל כך יסים, וכאילו פשוט, הכי לא פשוט, כי אנחנו יודעים שפשוט זה הכי לא פשוט.
אמרנו שלא צריכים להפסיק לעבוד על זה, כמו הארבע ראשי.
וכל הזמן אני אומרת למאמין כושר שלי, אני פעמיים בשבוע איתו, וכל הזמן אני אומרת לו, אשכרה, זה לכל החיים, אה? כלומר, זה כאילו אין פה...
נכון?
אין יותר שזה יפסיק מתישהו, זה חוזר לתמיד. והמקום הזה, ברגע שחובל מבינים כמה כוח יש בתוכנו, ולוקחים אחריות, ומוכנים להתחיל לעשות את הדבר הזה, אז באמת אפשר להתחיל לחיות מתוך המקום הזה של השפע, ואני חושבת שקנאה היא אחד הדברים, זאת אומרת, השוואות וקנאה הם האויבים של השפע.
נכון, כי זה מתחבר למה שדיברנו קודם, קנאה, אחד השורשים שלה זה מגיע לי. למה הוא כן ואני לא? ואמרנו, מגיע לי זה ההפך של ראויה. מגיע לי זה תודעת חוסר, ראויה זה תודעת שפע, ולכן השלב הבא אחרי מגיע לי, זה אני מקנא. למה האדם מצליחה לשים 100 איש בקורס, ואני רק 50? מגיע לי יותר. אני יותר מבוגר מזה, יש לי יותר ניסיון. והתחיל לספר לעצמי איזה סיפור, שרק דופק לי את החיים. הוא לא יביא לי עוד אנשים לקורס. הוא יביא לי עוד מרירות לחיים. עוזב, לא מגיע לך כלום. מה שעוד פעם, מה שמגיע לך כבר קיבלת, עכשיו תהיה ראויה למה שמגיע לך. ואל תציל העולם, כי מגיע לך כדי לחפש, כדי להיות ראויה. אם אני מאמין שקיבלתי, אז מישהו נתן לי. אז מישהו שנתן לי כבר חשב שאני ראוי, עכשיו רק תצדיקי את זה. אחרת אולי נותן לי. אני לא אתן לילד שלי משהו, מרכאות ילד שלי כדוגמה, זה שונה ילדים, אם אני לא חושב שהוא ראוי. הוא יאכזב אותי, ילד לא יכול לאכזב הורה, אבל הוא יאכזב אותי בתרמינות של הגיה, אם הוא לא יהיה ראוי כמו שאני חשבתי שהוא ראוי, כי נתנתי לך. נתנתי לך 100 שקל, למה עוצמת אותו על סמים? סליחה. למה לא יוצא את האוטו על ארוחת בריאות או על נעל כטכנאקי? כלומר, זה העולמות האלה. אבל, עוד פעם, בין הורים לילדים זה אירוע אחר לגמרי, הוא לא קיים, אולי פעם נדבר עליו, אבל ברעיון, כנעה זה מגיע לי, מגיע לי זה חוסר. אתה יודע, אתה... אתה יודע, אני שיחה עם... בעיה רסודיה, פה יושבנו ככה, אתה יודע, אתה מרצה, אז אחרי זה פתאום בסלון בערב פתאום מתקבצים סביבך דווקא בזמן שאתה רוצה לשבת רגע עם עצמך, אבל אתה מבין שאתה בשליחות ו... פגשתי בן אדם, בחור נורא נחמד, פוסט טראומה, איתו ועם אשתו. באמת, הוא... אפשר לראות, היה אפשר לראות, כלומר, אי אפשר לטעות. הוא ישב כאילו... כמו איזה קוביית קרח כזאת, לא חייך, לא צריך לראות. והוא היה שוטר, שהיה בנוב, והאירוע הזה... לא משנה. עכשיו דיברתנו כמה דקות ככה, אני והוא. ושאלתי אותו שאלה אמיתית, אמרתי לו, תקשיב, אני לא יכול לקחת את האירוע ממך. אי אפשר. האירוע קרה. אני גם לא נכנס, מה ראית ולא ראית ומה, זה לא מעניין. באמת לא מעניין. כרגע לצורך השיחה, אולי זה מעניין... ואני גם לא מאמין בשיטת העבודה שאני דוגל בעל פסיכולוגיה יודית, שמעכשיו נדון בזה וצפר לי ותשתף אותי, זה יקדם אותך לאנשים.
זה חיתות עצמי שכנראה לא...
הוא לא רק יירפה, הוא רק יגביר את הפוסט-טראון.
בדיוק.
אמרתי לו, בוא רגע, רק שאלה אחת, אמיתית. מה בך, נפגע, השתנה בעקבות האירוע. לא במחשבות שלך, לא במפגע שלך עם האירוע, בה. האם יש כישורים שהיו לך והיו מלאך? האם יש יכולות שהיו לך והיו מלאך? לא היכולת שיש לך ואתה לא משתמש בה, לא מדבר על זה. האם משהו אמיתי נלקח ממך? האם משהו ביכולת שלך, בכישורים שלך, בפוטנציאל שלך, במהות שלך, משהו השתנה? אז הוא אומר לי, לא. אז כל מה שהשתנה, זה נוצר איזשהו חסם שמפריח על הגשת לדבר הזה, אבל הוא שם. מה שידעת קודם, אתה יודע עכשיו. אם עכשיו אתה צריך לעשות איזו פעולה מסוימת, את הידע יש לך, אולי יש לך איזה חסם לעשות אותו. אז אתה מסכים איתי, שאם האירוע ובלי האירוע, אתה אין סופי. אירוע כזה טראומטי, לא הצליח לקחת ממך כלום. כלום, כלום, כלום. גן חס ושאר ולקח ממך איבר. בסדר? עדיין, הכישורים אותם כישורים. העבר של דרכו, הכישורים, באים לידי ביטוי. אה, אז היית מוצא להעביר את הכישורים דרך משהו אחר. לא הייתי יכול לדבר, הייתי יכול לכתוב. זה לא משנה, בסדר? אדם שמרצה ויום אחד אין לו מקול, יכול להיות סופר. בסדר? ולהעביר את הערך. אתה מבין שאתה לא נכה? כן, עברת, אתה לא נכה. נכה זה מי שחסר לו משהו בעקבות טראומה. אבל אתה לא נכה. אתה לבד אומר, לא חסר לך כלום. חלק גדול מהפוסט טראומה, וחלק מהמקרים, אני לא רוצה לעשות הכללות, הם תודעת חוסר. זהו, אני עכשיו כבר לא יכול, לא מתפקד, אני מוגבל. אבל יש לך את היכולת, אז למה אתה מוגבל? אז אם יש לך את היכולת, אתה לא נחיים. יש לך מגבלה, להביא את היכולת לידי ביטוי. בוא נגזיס את המגבלה. אבל היכולת קיימת. עכשיו, לאלף אלפי הבדלים, תחיל את זה לבחורה שהייתה בשישה, שבעה, שמונה.
זה מה שחשבתי, ועברה תחייה אחת, תחייה אחת, תחייה אחת.
מה השתנה בך? מה השתנה? אמיתי, עזבי כרגע, לא נעים, נכון, לא כיף, נכון, היה לי ציפיות, מגיע לי, חיית בסרט. אני לא אומר את זה כשלילי. והסרט עד לא מומש, מה בך השתנה?
אני חושבת שמה שהשתנה בה זה הצריבה הפנימית, שאני לא ראויה ולא שווה, ואף אחד לא רוצה אותי, כי העברתי את מקור הכוח שלי לתוצאות ול...
לא השתנה בכלום.
נכון, אני אומרת מה היא הייתה יכולה להגיד בתוך הסיטואציה.
הדבר היחידי שהשתנה, זה הסיפור שסיפרתי לעצמי מבין, אני ראויה, אבל לא ראויה שאת אמרת, ראויה של מגיע לי, לבין אולי אני כבר לא ראויה. אז אני אשאל את אותה בחורה, אישה, יקירתי, אני עדיין לא הולך לראויה של אדם, אני הולך לראויה שאת אמרת, לראויה אתה מגיע לי. למה מגיע לך? למה חוץ שאת ראויה? כי אני חכמה, ואני יפה, ואני מצחיקה, ואני כיפית, ואני זורמת. עזבי רגע עוד לפני מהצהרת לעצמך. לפני שלמדת ויש לך תואר. לפני. לא, כי אני זורמת, ואני מצחיקה, ואני כזאת כיפית, ואני... יופי. יופי. את זורמת, ואת מצחיקה, ואת כיפית, ואת חכמה, ואת יודעת לרדת לפרטים. מקסים, מקסים, ריגשת אותי. יופי. דחו אותך חמש פעמים, לא דחו אותך. לא נחו אותך. חמש פעמים. מה מזה השתנה? את כבר לא מצליחה, ואת לא זורמת, ואת כבר לא... אז אם חשבת שאת ראויה קודם, למה את לא רואה עכשיו? מה השתנה? כלום. אבל ברגע שאת חושבת שאת תהי ראויה, כי אם את באה ואומרת אחרי שהוא אמר לי, לא, אני לא ראויה, או ראויה פחות, זה אומר שהלכת בשביל להיות ראויה. אז אל תספרי לעצמך סיפור שמגיע לך ואת ראויה, כי את אומרת שלא מגיע לך. וחיכית שהוא יספר לך שמגיע לך. כלומר, יש פה בלבול, אתה יודעת, אני רוצה להחזיק את המכב לכל הקצבות הזבועיים, ואז אתה יודעת, ברגע שאתה עושה לי באדם שכל, I rest my case.
ממש.
אז אם את ראויה, אז לא קרה כלום. ואם את לא ראויה, בוא נדבר למה את לא ראויה, למה את חושבת שלא ראויה. אז אם את לא ראויה, למה את מתחסבת שהוא אומר לך לא. ואם את ראויה, למה את מתחסבת שהוא אומר לך לא. זה שם.
ואם את ראויה, למה את מחכה שהוא יגיד לך כן או לא?
למה צריכה אישור על זה?
בדיוק.
זאת אומרת, עדיין, עדיין...
יכול להיות שהוא יגיד לי כן, יכול להיות שהוא יגיד לי לא, אבל זה לא רלוונטי למקום הזה.
נכון. עכשיו, זה לא אומר שאין לי מה ללמוד, זה לא אומר שאין לי מה לשפר, זה לא אומר לי שאין לי מה לדייק, זה לא אומר... ברור, זה לא קשור אחד לשני. אבל אם את אומרת שאת ראויה, אז מה צריכה אישור? ואם את לא חושבת שאת ראויה, למה שיקח אותך? במרכאות ייקח אותי. את תפסידי בדוקראף הזה איתי בכל מקרה. אז כדאי שתאמיני שאת ראויה, ותלכי להיות ראויה רק בזכות דבר אחד, שאת נותנת את מה שכבר קיבלת בלי שיגיע לך.
זה כמו שתמיד אני אומרת כמה קל, אני מרגישה שהחיים שלי באמת קלים בהרבה, בזכות האמונה הבלתי מאורערת שלי, שלי היא בבורא עולם, כן? ואני, אני לפעמים מדברת עליו כמו, אם צוחקים עליי בבית, שאני צועקת, כמה אני אוהבת אותו, איך אני סרופה על בורא העולם.
אשראי.
אני כל היום כאילו הולכת פה, בביר, כל שישי, ואני אומרת להם, עכשיו, זה כאילו, אתה יודע, זה לפני מה המציא, אבל אני, באמת, לא משנה מה קורה, לא משנה מה קורה, אפילו ברמה הכי פשוטה בעולם, מתאבעת, שזה לא פשוט בכלל, מתאמנת שהולכת, ועד... אני כל הזמן... אין, אני פשוט אוהבת, מטורפת על בורי עולם. זאת אומרת, זה לא...
גם שזה לא קורה...
גם שזה לא. הנה, אני אתן דוגמה. עשיתי לפני, ביום חמישי, איזשהו טיפול קוסמטי, שאפסה לי מלא כזה קביעות בפנים, אני עדיין סוחבת את זה, וגם שם אמרתי, לא נעים. לא נעים, אני גם לא הולכת לתנף על המקום ולתבוא אותם כמו שאנשים הציעו לי, זו הייתה לי תגובה של פנים שלי. אבל מה כן, הבנתי כמה שיעורים בחשיפה אני צריכה לעבור. שאפילו לא לבטל את זה שלימדתי אתמול, ואת הימי העבודה שלי, כי כאילו מה התהליך ככה עם הפנים שלך. וסיפרתי את זה באינסטגרם כדי להיות במקום הזה, שאני עדיין מרגישה אותו הדבר ואותה אישה ואותו... למרות, מה שקורה בפועל, ואני פשוט אמרתי, לא סתם, לא סתם, נכון הפנים שלי רגישות וטה טה טה, אבל בסוף זה הגיע בייטוי שאני מוכנה להיחשף בפומבי, גם בצורה הלא מיטבית שלי נקרא לזה. ובחינתי אז אני אומרת...
בצורה הלא מיטבית הפיזית.
בדיוק, וזה בדיוק מה שאמרתי, אני לא חולה, על מה אני אבטל? על זה שאני לא יכולה להתאפר, על זה שיש לי קצת קביעות בפנים, בסדר. מה שהפה שלי יצטרך להגיד, זה לא ישתנה. והמקום הזה, מבחינתי, אני אומרת עליו גם תודה, עוד שיעור. עוד אפילו שיעור שהבנתי זהו, הוא לא את הפנים שלי. אבל מה שאני בעצם אומרת, הטוב והרע, וזו האמונה הבלתי מאורערת מבחינתי, אני אומרת תודה, על הטוב והרע, ואני חושבת שהאנשים שהם באמונה, אם אני מתחברת למה שהקראת, קל להם בחיים יותר. קל, כי אני, מה שנקרא...
ההתמודדות אחרת. אני לא רוצה להגיד קל, כי זה יכול לקומם אנשים. ההתמודדות שונה. יש הפסוק הזה, שיביתי את השם לנגדי תמיד. אז הפשט של הפסוק זה שאני בכל מקום רואה את השם מול העיניים שלי. איפה שאני הולך, אני רואה את הקדוש ברוך. החסידות לוקחת את ציפה פנימה ואומרת שיביתי את השם תמיד לנגדי תמיד זה שיביתי מלשון שווה כל מה שקורה לי שווה בעיניי שווה כלומר זה מה שנקרא להודות על הרעה כפי שאתה מודה על הטובה מבחינתי הכל שווה הכל ממנו הכל מדויק עכשיו אפרופו דרך אגב זה ממש מוסגר אם נעשה עוול בחוזה ביניך לבין איזשהו מקום.
אני מסכימה.
אני מסכימה, ברור. אבל אני לא משיט את זה על מי שאני. אם אני צריך עכשיו לטבוע כי יש הפרת חוזה מול החברה, מול החומרים שהשתמשו. זאת אומרת, זה לא עכשיו, אני לא טובע, לא בגלל שאלה.
לא, גם כשמי שהציגה ממני את כל ה... טבעתי אותה על סרט יוצרים וגם קיבלתי את זה.
נכון, אבל אני מפריד. אני כל הזמן, זה לא תמיד מצליח, לי בטח שזה לא מצליח, אבל זה לא.. עשו בה הפרדה, וברגע שאני מרגיש שאני נופל רגשית ונופל וזה, אני מבין שחיברתי בין חומר לרוח. חיבור לא נכון. הם צריכים להיות מחוברים, אבל חיבור לא נכון. זה אומר שעכשיו שענו לי ככה, שהשתיינת לי ככה, שהלקוח שלי כן רוצה, לא רוצה, דוגמה, הלקוח נרשם לקורס. הם חותמים על חוזה. יש חוזה. שכתוב, מתי אפשר הרבה נחזר, עד כמה אתה יוצא. משה פעם ראשונה, בעשרים שנה, לקוח ואף אומר, לא מתאים לי הקורס, לא זה, הוא לא נותן לי את הפתרונות שאני רוצה. מצוין. אחרי מפגש עשר, בתוך עשרים, הוא אומר, אני עוזב. עכשיו, אני לא הייתי מעורב בזה, ערבו אותי לזה. אז הוא אמר, אמרתי, זה רגוע שיעזור, כן, אני יכול להכריח אותו. עכשיו, זה בחור צעיר. שקיבל כבר הנחה מאוד מאוד גדולה, בגלל שהיא מצוקה שהם הציגו הוא ואימא שלו. יופי. בחוזה, הוא יודע שאם אתה עוזב עד איקס זמן, אתה כבר לא מקבל החוזר. ובחוץ את כל החומרים כבר קיבלת, וקיבלת גישה להמון חומרים, לא נכנס לזה כרגע. ושולחת לי אחת העובדות שלי, וששקפו את זה לאימא, הוא לא מתנהל, אימא שלו שם. עכשיו הוא לא יהיה בן 26, אבל אימא שלו מתנהלת. ואתה תכתוב את מולה אימא, ושלחו להם את החוזה, ואמרו לה תקשיב כי זה כבר לא, ומלא כבר כל החומרים אצלו, אז בסדר. ואז היא כותבת הודעה, תמסרו להודד שאתם לא עוגנים, ואתם לא אמינים, ואתם רמאים, ונורא נרצו החברה שלי, מישה דמול, שלחה לי את זה. עכשיו, בוא נעשה ככה, אחד, לא נעים. סיטואציה לא נעימה. אבל האם ברגע זה, אני מגדיר את עצמי חדש, כנוחל, כרמי, האם ברגע זה, רק בגלל שתגיד אני אוהבת אותך, אני רק אשלם לו את כל הקורס חזרה, כלומר, יש בין, אם אני רוצה לשלם לו את הקורס חזרה, אני אשלם לו את הקורס חזרה, אני רוצה לחזור חצי, אחזיר לו חצי, רוצה להחזיר לו בכלל, חוזית, לא צריך להחזיר לו כלום. ההבדלה הזאת בין איך אני אמור לפעול לאור דילמה, לבין? מי אני? מה אני? מה אני שווה? מה אני לא שווה? אז מישהו חושב עליי משהו, בוא נבחן. כלומר, היכולת לא להתערבב, לא אפשר זה, אם היא אמרה ככה, זה אומר שאני ככה, זה אומר שאני ככה, אז בוא נעשה ככה, אז בוא מעכשיו ועלה, נשים עוד 200 חוזים ובוא, רגע, תרגיע. תבדוק. יש פה עניין שצריך לטפל בו, יש את מי לטבוע, את מה לטבוע, אפשר, נכון, אתה רוצה להחזיר לו, כי אתה אדם נחמד או לא נחמד, אתה חושב שזה נכון, תחזיר לו כסף. אבל לרגע אל תיפול המלכודת, שאולי אנחנו לא בסדר, אולי אנחנו לא טובים, אולי אנחנו לא זה, אתה בסדר? כלומר, המקום הזה של המיידית, האירוע החיצוני, הופך להיות אני. לא, זה שני אירועים. זה לא הופך להיות אתה. זה לא הופך להיות אתה. לא משנה כמה פעמים ידחו אותך. לא דוחים אותך. זה בסדר, לגיטימי, ומותר לבחור היקר, שאת לא הטעם שלו. מותר, זה בסדר. וגם מותר לסרה, שאת לא הטעם שלהם. זה בסדר, הכל בסדר.
וכנראה שהסרה שהן לא הטעם שלך.
סבירה להיות שיותר. כי אם אתה הגעת עד הלום וראית הסרה, ונגיד חלק מהן גם את לא רצית, אז זה בסדר. הרי את יכולה להגיד לבא בתור, הרי בוא נמצא סיבוב, נמצא לך, תגידי כן לכל מי ש... אז רגע, גם הפטרונות הזאת, הוא חייב להגיד כן, כי אני כאילו לא, לא, לוציא מהסרט, תעשי את מה שאת צריכה לעשות. תלכי, תיפגשי, תגיעי, תהיי בדייטים. אבל מה שהוא קורא פה, סקיפות קומה רגשית. שיטתך במילה הזאת שאהבתי את זה, אני ראויה. לא מגיע לי, אני ראויה. הראויה זה גם סופר חשוב בתודעה, בסוויץ' פה. כי כל מה שאנחנו מדברים, אני עושה פה סוויץ'. ראויה זה נגזרת של מה אני עושה ולא מה עושים לי. ראויה זה לא מגיע לי, לא ליפול, אני חוזר על זה כי זה סופר חשוב. אם אני ראויה אז מגיע לי. לא. ראויה זה לראות כמה מגיע להם ממני. אני את מה שמגיע לי קיבלתי.
נלך לי לדייט? תני.
נהי, תשבי שם, תהיה כאילו, תזכחי מיד, מה המתנות שקיבל, תביא אותם לדייט, הם לא בשבילך. כי אחרת לא הייתי מבייסת אם הוא לא היה אומר לו. תביאי את המתנות שלך לדייט. תביאי את המתנות מיד, את חייכנית, תביאי חיוך. אל תתני את החיוך, בוא נראה אם הוא יחייך, אם אני יחייך. את זורמת? תפריד את הדייט למה שהוא תחזורם. מה אני מביאה לדייט? לא מה אני בא. אני בא לקבל ערך, לקבל אישורים, לקבל חותמות, שהוא ילקח אותי. לא. מה, צפה? לא, לא. מה את מביאה? אם את ראויה, בסוף הדייט, אני אגיד לך אם את ראויה. לפי מה הבאת שם ממי שאת באמת. אם יושבת כמו הציץ, כן, לא, אולי, כזאתי סגורה שרק תציל אותי מהגלמדו... עכשיו, לא שאני מזלזל, לא, זה לא שם. אבל בואי נקרא לזה נכון. תבואי עם ההתודעה הנכונה, סביר להניח שזה ייראה אחרת.
וואו. תשמע, עברה יותר משעה, ואני...
לא שמתי לב אפילו.
אומרת לעצמי, כאילו, לא בא לי שזה יסתיים.
נכון, אנחנו ניכנס להיריון של מפגש הבא.
תשמע, אני באמת מודה לך על עוד פרק מרתק. באמת הכי כיף לי, והכי נעים לי, והמוח שלי עובד, זה מדהים כשאנחנו מדברים, ואני באמת מודה לך שבאת וספר לנו איפה המאזינים שלנו יכולים לפגוש אותך, למי שעוד לא יודע.
אז המאזינים מוזמנים, זה הולך במדורג. אחד, כל שיטת העבודה שלי, שיטת FTC, כל השיטה הזאת, מי שרוצה להיות שליח של השיטה, פעמיים בשנה יש קורס הכשרת מאמנים בשיטה הזאתי, חצי שנה של קורס. המחזור הבא נפתח באפריל, אנחנו כל הזמן בהרשמה אפריל, נובמבר, אפריל, נובמבר, אפריל, נובמבר. כרגע אנחנו בתוך מחזור נובמבר הקודם. אז כל מי שרוצה לקחת את השיטה הזאתי, גם לשונות את החיים שלו. וגם לעזור לאנשים, לשנות את החיים שלהם. מוזמן להצטרף לקורס. תמיד אפשר לעקוב ברשתות בפייסבוק, באינסטגרם, בטיק טוק, ביוטיוב, יש ערוץ יוטיוב שהדברים עולים שם. זה בא, זה מה, לניח, לקטן, כל יום ראשון. כל מי שרוצה. כל מי שרוצה. מוזמנים. יש שיעור, שנקרא טניה מנטלי, המקרה זה אחריי פה, אוקיי? זה רולאפ שסידרתי לזה צילומים שיש לי אחרי זה. 45 דקות חופשי בלי מחויבות באים נכנסים לשיעור ושומעים 45 דקות זה שיעור שרץ כבר שנה שלישית כל שבוע כל שבוע מי שרוצה לקחת את זה עוד צעד אחד מצטרף למועדון הזה במועדון הזה יש גישה לכל הדיגיטל שלא חשוף שלנו. למשל, של כל השיעורים עד היום, משבוע לשבוע אני נותן תוכנית אימון אישית בתוך המועדון. כלומר, נגמר השיעור, מידית אחרי זה הם מקבלים גם תעקלתה וגם תוכנית אימון אישית לצמיחה אישית של חבר מועדון ועוד מלא דברים. זה בעיקר, שם אני נמצא. אבל בגדול ברשתות או דאט קראפט שיפ, הכל מופיע שם.
אנחנו נושאים כמובן קישור לעמוד, וכל מי שמגיע לך מרוויח מעצם ההקשבה לך. אני חושבת שאתה באמת עושה כל כך הרבה...
אני מסתדל להיות ראוי.
גדול.
אפוא אפוא לענייננו.
אתה מה שנקרא משתמש באופן ראוי ביותר במתנות שקיבלת מהבורא.
זה מה שאני מנסה באמת לעשות, לפעמים אני יודע שיותר, לפעמים פחות, אבל אני חושב שאחרי שזיקחנו את זה פה, שלקחו את זה המאזינות, המאזינות שלנו לכל מקום בחיים. תהיו ראויים למה שקיבלתם, ואל תהיו ראויים בשביל לקבל.
מדהים, סיכום ימים. תודה רבה, תודה.
תודה עליך, ותודה לכל מי שצפה בנו. להתראות.
אנחנו נתראה בפרק הבא, שמדברים זוגיות מעשית. ועד אז, עקבו אחריי באינסטגרם, adarzohar1, ושתתו קצת באתר שלנו, יש שם הרבה דברים מעניינים. המרכב לזוגיות מעשית, adarzohar.com. מחכה לראותכם. ביי.