פרק 83 - האם אני זה הצרכים שלי? שיחה עמוקה על זוגיות והתמסרות- עם ד"ר אלעד בן אלול
11 Feb 2025 · 53 min
Hader Zohar speaks with psychologist Dr. Elad Ben Elul about ego versus soul in relationships. They explore how to distinguish real needs from ego-driven ones, and offer practical tools for better communication and turning conflicts into growth opportunities.
Chapters
שלום לכולם, וברוכים הבאים לפודקאסט מדברים זוגיות מעשית. בכל פרק נדבר על זוגיות מנקודות מבט שונות ומעניינות, ותקבלו ידע וכלים פרקטיים שילבו אתכם בדרך לזוגיות שאתם מאחלים לעצמכם. אני אדר זוהר, מנכה למרכז הזוגיות מעשית, ואני שמחה ומתרגשת שאתם איתי כאן.
והיום איתנו, אני כל כך מתרגשת כי באמת חיכיתי לפרק הזה, שיצא לפועל, וברוך השם הוא יצא. איתי דוקטור אלעד בן אלול, מורה לחסידות, אנתרופולוג ומלווה תהליכים רוחניים, ואיש שסופר מעניין לדבר איתו, גנבתי לכם 20 דקות מהשיח לפני איתו, ואני עצרתי את עצמי ככה בכוח כדי שנתחיל את הפרק. אז היי אלעד, מה שלומך?
ברוך המשה, מה שלומך?
גם, טוב, אני שמחה מאוד מאוד מאוד להיות פה, והזמנתי אותך כי מאוד מעניין אותי לשמוע אותך בכלל, והיה לי קשה לבחור נושא, מרוב שרציתי לשמוע אותך מדבר על כל נושא בערך, ורציתי שנדבר על נושא של ביטול האגו. אני לא שומעת על זה מספיק, וזה מאוד מאוד חשוב בעיניי, והייתי רוצה לשמוע אותך. מה זה בכלל אומר? איך זה בא לידי ביטוי בתניה? איך אתה רואה את זה? איפה המקום הזה מתבטא בזוגיות? מה זה בכלל אגו? בוא נתחיל בזה.
אז קודם כל נראה לי שביטול האגו זה תמיד נשמע כזה מאיים וקצת מבאס, כי זה נשמע כאילו כדי להיות בזוגיות, ולהיות בביטול האגו, אז אני בעצם צריך כל הזמן להיות באיזושהי התנגדות לעצמי. כי באמת כשאנחנו אומרים אגו, אנחנו מדברים על האני שלי, על זה שצריך דברים, ומבקש כבוד, והכרה, וליטופים, ואהבה, וחיזוקים, ולא רוצה שיפגעו בו, ולא רוצה שיקחו לו, ואיפשהו כל הזמן לחיות במקום של לבטל את זה ולבטל את זה ולבטל את זה, זה נשמע מאוד מאוד מאוד מטיש. אז אני חושב שפה תורת החסידות, היא מביאה לנו הסתכלות חדשה על הדברים, בזה שקודם כל, היא מבקשת מאיתנו לשאול מחדש, מי זה אני? האם אני זה האגו שלי? זה הצרכים שלי? זה האופי החיצוני שלי? או שיכול להיות שיש אני שהוא עמוק יותר ושהוא גבוה יותר. כשאנחנו לאט לאט מפסיקים להזדהות באופן כל כך טוטלי עם האגו, בתור מה שמגדיר אותי, ומתחילים יותר לגלות את האני הפנימי, הגבוה, הנשמתי, אז התמונה משתנה. כי אני מבין שהרבה לפני שהיה לי אגו, והיה לי גוף, והיה לי נפש באמית, שזה בעצם הנפש שמחיה את החוויה האנושית שלי, הפגיעה ההישרדותית, המתגוננת, הדורשת. זה לא התחיל פה הסיפור. זה לא ההתחלה של הסיפור שלי. התחלה של הסיפור שלי זה נשמה. כשהייתי נשמה, והייתי בעולמות העליונים, אז אני יורד ובעצם משתלשל למטה, ואני ככה יורד לתוך גוף. וכשאני יורד לתוך גוף, אז בתוך החוויה של הגוף אני פוגש את ה... מתוך הגוף אני רק פוגש את כל הדברים האלה שבסוף נקראים האגו. אז פרויד לא ידבר על זה. מבחינת פרויד, מי שאני זה האגו שלי. הסופר אגו הזה, נכון? יש את העיד, אבל זה בסוף, יש לזה דרגות ויש תת מודע ומודע, אבל זה בסוף כל החוויה היצרית, האנושית, כמעט חייתית, היא בסוף ההגדרה העמוקה ביותר של האני, על פי הפסיכולוגיה הקלאסית. בעוד שעל פי היהדות, זו דווקא השכבה החיצונית שלי. זה לא באמת מי שאני. זאת אומרת שהעני האמיתי שלי הוא קודם כל הנשמה. אז אני חושב שבמקום לדבר רק על ביטול האגו, צריך אולי לדבר יותר על הזדהות עם הנשמה. שמן הסתם, יש לה תודעה גבוהה יותר, היא רואה את הדברים ממקום הרבה יותר רחב, ממוכין בגדלות, מה שנקרא, המוכין שלה הוא הרבה יותר רואה את התמונה הגדולה ורחבה, והיא לא מפחדת לשים את עצמה לשירות האחר. היא לא מפחדת למצוא את העמדה של התרומה, של התכלית של הרגע הזה, של הנתינה שבתוך הרגע. ובגלל שהנושאים האלה הם מה שמעסיקים אותה, אז דווקא אין פה ביטול, יש פה להפך, יש פה מימוש. אז כאילו אולי במקום להגיד ביטול האגו אפשר להגיד מימוש הנשמה.
מדהים. אבל אני רוצה רגע להבין יותר. מה זה אומר? הזדהות עם הנשמה. זאת אומרת, אתה אומר את זה, וזה מדליק לי מיליון שאלות, ואני בעצם, אוקיי, אז מה זה אומר? כי כשאתה מדבר על נתינה, אנחנו יודעים שבסוף זה הביטוי של אהבה, ואם אדם יבוא ויסתכל על מה הוא נותן, ולא על מה יש לו לקבל, אז זה כבר מפתח לזוגיות. אבל כשאתה אומר ההזדהות עם הנשמה, למה אתה מתכוון?
אני לא יכול ללכת בעולם ולחשוב שאני, זה רק סך הרגשות שלי. כי רגשות, הן באים והולכים. אז יש לי כל מיני כל מיני רגשות, ואני נורא נורא מזוהה עם הרגשות. אבל איך אתה יכול להיות מזוהה עם משהו שהוא בא והולך? עם משהו שגם ברגשות זה קורא לי. יש כל כך הרבה רגשות שאני בכלל לא רוצה. קחו ממני את הרגש הזה. אני יכול להיות מאוהב במישהי, ואני לא רוצה להיות מאוהב בה יותר. אני יכול להיות מאוד עצוב על משהו, ואני לא רוצה להיות עצוב, אני יכול להיות מאוד כועס, ואני אומר, וואי, בבקשה, אני לא רוצה לכעוס. אז למה אני כל כך מזהה את עצמי עם תחום שלם שבכלל... הוא כאילו נחפה עליי, הוא קורא לי, והוא כל הזמן משתנה ומתחלף, אז אני לא יכול להיות את הרגשות שלי. ואז אפשר להגיד, אוקיי, אז אולי אני המחשבות שלי, אולי אני סך המחשבות שלי, אבל אנחנו גם יודעים שפה יש לי מחשבות שחולפות כל הזמן, בכל רגע, התודעה שלי כל הזמן משתנה, יש מחשבות תורדניות, יש מחשבות חיוביות, שליליות, אני יכול לחשוב מחשבות של מישהו אחר בכלל, כי אני יכול לקרוא ספר למשל, ולהיכנס למחשבות של מישהו אחר. זאת אומרת שהמחשבה זה גם לא אני, זה סוג של איזושהי התלבשות שלי. אז מי אני? אני לא הלב שלי, אני לא המוח שלי. חייב להיות משהו גדול, גבוה יותר, שהוא נותן את האנרגיה ואת החיות לכל שאר הדברים. משהו שתמיד היה ותמיד יהיה, משהו שהוא חי. חי במובן הנצחי של המילה. וזה החלק שבי שקדם לזה שנולדתי. זה הנשמה שלי. בספר עתניה, שאני מלמד אותו כבר כמה שנים, העיקר זה להכיר את הנשמה. הרבה יותר מלדבר כל הזמן על האגו ועל הביטול היצרים, זה חלק מהדברים, אבל העיקר זה העובדה שאנחנו לא מכירים את הנשמה, לא מלמדים אותנו בבית ספר, כמו שאת אומרת, מה זה הנשמה? לא מלמדים אותנו מי זאת הנשמה, מה היא אוהבת, מה היא רוצה, ואנחנו חיים, איזשהם חיים שהם מנותקים, מהקול הגבוה הפנימי ביותר המקורי ביותר שלנו אנחנו לא יודעים לשמוע את הקול הזה כבר אז יש רגעים שפתאום אפשר לשמוע אותה כמו למשל שאנחנו שומעים את הסיפורים על החיילים שהם לא דתיים או משהו כזה אבל הם פתאום ברגע של של סכנה, או ברגע של אינטנסיביות, הם יכולים לצעוק שמה ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד, וככה. לעשות איזושהי פעולה, להציל את כל החברים שלהם, ולהקריב את החיים שלהם למענם. או שמישהי, לא יודע, הולכת בחול, היא לבד. אין לה משפחה, לא יודע, היא גרה בברלין כבר כמה שנים, היא הכי מודרנית, ופתאום היא רואה איזה חנוכיה בחלון. היא רואה את האורות של החנוכיה, ופתאום הנשמה שלה מתעוררת. או החטופות מאזה שמספרות שהיו רגעים שהן הרגישו צורך להעניק לשאר החטופות והחטופים אפילו ממה שאין להם. אם זה להעניק שמחה, אם זה להעניק את מעט לחם שהם השיגו, שהם הרגישו שזה לא שלי, זה בשבילי לתת. זה גילוי נשמתי למשל. יכול להיות כל כך הרבה מצבים שפתאום בן אדם יש לו התעוררות נשמתית. וזו איזושהי התעוררות לטבע מאוד עמוק. יש מישהי שסיפרה גם שהיא הייתה בבארי, ובזמן התקיפות, היא נכנסה לארון והתחבאה. אפשר לזהות אותה כאילו כזו מין נתאיסטית כזו וזה וזה, והיא אמרה שהיא פשוט התחילה להגיד מזמורי תהילים. והיא לא ידעה אפילו מאיפה היא יודעת את המזמורי תהילים. היא לא ידעה. היא פשוט אמרה, הרגשתי שזה מה שאני רוצה. אני רוצה להגיד מזמורי תהילים. אז יש דברים שיש התעוררות מאוד גבוהה. השאלה היא איך אנחנו מביאים את זה מהמקרים המאוד קיצוניים ומעוררי השראה האלה לתוך היום-יום. וזו עבודה של בעצם גילוי הנשמה בתוך היום-יום. היהדות היא לא צריכה להתאפסת בינינו כדת, כמערכת של אסור ומותר. אנחנו צריכים לחשוב מחדש על היהדות שלנו כאיזושהי שיטה לגלות את הרצון הנשמתי, שהוא בעצם הרצון האלוקי. אז כשהיהדות מנחה אותנו, איך להתחתן, עם מי להתחתן, איך להתנהל בתוך הזוגיות ובתוך הבית, מה צריך להיות היחס בין גבר לאישה, מה צריך להיות היחס לזולת, מה זה עבודת עמידות, איך צריך להתנהל בערב שבת, בשבוע, בחגים, בכל, ההוראות האלה זה לא, ככה תעשו כדי לא לקבל הונש, ואם לא תעשו ככה תקבלו הונש. זה לא. זה הנחיות לגילוי הפנימיות העמוקה ביותר של מי שאני.
אוקיי, אז איך אנחנו מבטאים את זה? איך זה יבוא לידי ביטוי בזוגיות? זאת אומרת, אנחנו רגע דיברנו על באמת מקרי קיצון. אבל היום יום שלנו, המראות הכי הכי הכי חזקות שלנו, שבאות לידי ביטוי כל יום ומוציאות מאיתנו בסוף, לא את החלקים הרבה פעמים היפים שלנו, זה אחד. שתיים, המקום של הצרכים שלנו שאנחנו רוצים כל כך שהתממשו, ואז יש פה איזושהי התנגשות כזאת עם הדבר הזה של, אוקיי, אתה יודע, הגילוי הישבתי שרוצה גם לתת ולהעניק, מצד שני יש לנו צרכים שאנחנו רוצים וזקוקים לקבל, והמקום הזה של החיבור הפנימי, לזוגיות. תעשה לי רגע סדר בדבר הזה. איך הדבר הזה יכול לקרות בצורה טובה, תקינה, נכונה, עם הוראות הפעלה ברורות, מה שנקרא כמו שהיהדות נתנה לנו.
אוקיי, אז לפני שאנחנו אפילו מדברים על הקשר הזוגי ומה המשמעות שלו בעניין של גילוי הנשמה, באופן כללי, כדי שהאדם יוכל לגלות את הנשמה שלו, הוא צריך להבין משהו מאוד יסודי על החיים. כל מה שאומרים לך שאתה צריך, זה מצד האגור שלך. זאת אומרת, זה מצד הגוף. כשאתה אומר אני צריך, מה אתה צריך? מה את צריכה? אם אני מדבר על נשמה, היא לא צריכה כלום. אז שוב, כשאני אומר אני צריך, אני לא מזדהה עם הנקודה האמיתית ביותר שבעצמי, אני מזדהה עם נקודה חיצונית וחולפת שלי. כשאומרים לך בפרסומות שאת חייבת את החופשה הזאת, ואת חייבת את הקרם הזה, ואת חייבת את הבוסם הזה, ואת חייבת את הבגד הזה, את באמת זוהעת האמיתית שחייבת, שצריכה את זה? כשהנשמה ירדה לתוך העולם והתלבשה בתוך הגוף, היא לא ירדה מתוך צורך אישי. זאת אומרת, אנחנו לא נולדים מתוך צורך. למעשה, אנחנו לא מבקשים אפילו לבוא לעולם. שזה...
ספר רעיון.
אז...
אני כבר מראש עוד, רק אני בספר של התבימות, ואני כבר מראש ממליצה גם על השני, בגלל שזה כתוב כל כך, מדהים ונגיש, וש... בא לך להמשיך לקרוא. מה זה הבעלי? הבעלי זה...
הבעלי...
תלוי בעלך מה. אבל העניין הוא שהנשמה היא לא הגישה תופס בקשה, אני מבקשת לעזוב את גן עדן, לעזוב את אבא שלי שבשמיים, לעזוב את הנוחות של להיות אנרגיה רוחנית מופשטת, קדושה, שמתענגת מזדיב השכינה. ולרדת לתוך מקום שבו אני אצטרך לשלם משקנת ולחכות שלושה חודשים לטור בקופת חולים ולרוץ למקלטים. זה לא עסקה משתלמת מבחינת הנשמה אם זה משהו שהיא מבקשת לקבל, אלא שאנחנו לא באים לפה מתוך בקשה לקבל, אנחנו באים לפה מתוך בקשה לתת. אז בכל פעם שאני אומר אני צריך, זה לא רק שאני פוגע בעצמי ובזוגיות שלי, כי בעצם אני... אני שם את עצמי בעמדה נזקקת, בעמדה חסרת עונים, ושדורשת כל הזמן תלויה באחרים ובמה הם יהיו מוכנים לתת לי או לא לתת לי. אני פשוט לא מדבר את האמת. כשאני אומר אני צריך, זה לא האמת לאמיתה. נכון, אני צריך עכשיו לישון, אני צריך עכשיו לאכול. אבל באופן עמוק יותר, אני לא צריך את זה. כי אני אפילו לא צריך להיות פה. הסיבה שאני פה מלכתחילה, זה בשביל להביא איזה משהו לעולם, בשביל לתת משהו. וכדי שאני אוכל לתת את זה, אז אני צריך לישון, אני צריך לאכול, אני צריך שיהיה לי כסף, אני צריך זה. זאת אומרת, הדברים האלה בסך הכל באים לתחזק את הנתינה שלי, כדי שאני אהיה זמין לתוך הנתינה. אבל באמת הנתינה שלי לא תלויה בשום דבר. כאילו, גם אם אני אהיה בקצה העולם, או כלוא בכל מצב, תמיד הכוח הנתינה שלי יכול להתבטא, כמו שאנחנו רואים עכשיו מהסיפורים שלך.
למה זה כל כך קשה לאנשים לתת הרבה פעמים? כי והם מסתכלים על המקום של מה יוצא לי מזה. זאת אומרת, באיזה נקודה נוצר הנתק במקום הזה שאני מפסיקה להסתכל? כי בספר כשאני נותנת אני מרגישה הכי משמעותית, והכי מתמלאת, ובאמת נעים לי. ואז הרבה במלכס האגו, או המקום הזה של, אם אני מדברת רגע בזוגיות, או
בכלל על המקום הזה של הסתכלות של,
אוקיי, מה אני רק נותנת? ומה אני מקבלת? ואיפה הנתק הזה? זאת אומרת, למה זה נהיה מאוד מאוד קשה, ולמה יש פער בהתחלה, שיש הרבה מאוד רצון לתת, בתחילת קשרים, לא חשוב רק עם זוגיות, אפילו בתחילת קשר כדי להרגיש שייכות וכולי, ובאיזשהו שלב, אנחנו רוצים לתת פחות.
מחנכים אותנו הפוך העולם הרגשי שלנו הוא מאוד מאוד מוזן מאיך שאנחנו מחנכים את עצמנו זאת אומרת מה אומרים לנו ומהרגע שאנחנו נולדים מה שאומרים לנו בבית ספר זה שאת צריכה לסיים בית ספר את צריכה שיהיה לך בגרויות את צריכה שיהיה לך את הציונים הכי טובים, אחרי זה את הולכת לצבא, את צריכה שיהיה לך את התפקיד הכי נבחר, את צריכה לקום בבוקר, את צריכה שהעמדים שלך יהיו מגועצים, אחרי זה כאילו את צריכה להוציא תואר, אחרי זה את צריכה להתחתן, את צריכה להביא ילדים, אז כל הזמן כמו שאמרתי, גם עם הפרסומות והמוסדות והמורים וההורים, הם כל הזמן באים ואומרים לנו, אני צריך, אני צריך. ואפילו כשבן אדם מחליט להיות דתי ולחזור בתשובה, אז גם ממשיכים להגיד לו, אתה צריך לקום הבוקר ולהתפלל, אתה צריך לשמור קשרות, אתה צריך... אז איפשהו, כאילו, כל המערכת מעוותת. הם לא אומרים לנו אמת. ילדים, אגב, שמים לב לזה יותר. ילדים שמים לב לזה, אומרים, אני לא צריך. אמא, מי אמר שאני צריך? למה נראה לך שאני צריכה ללכת לבית ספר? ואם אני לא הולך לבית ספר? ואת חושבת, זה הילד שלי השתגע. לא, הוא לא השתגע, הוא צודק. אז הסיבה שזה מאוד קשה לנו, זה בגלל החינוך, וכשאני אומר חינוך, אני לא מדבר רק על חינוך יסודי ותיכוני, אני מדבר על חינוך במובן ה... הכי רחב של מי אנחנו כבני אדם, כי הטלוויזיה, היא ממשיכה לחנך אותנו, קדימה, וגם מטפלים, וגם פסיכולוגים, וגם מאמנים, זה כאילו, זה גם. מעטים האנשים שמדגישים את הנקודה שאנחנו מדברים עליה פה. אז זה מאוד מאוד מקשה, כי מלכתחילה המוח שלי כאילו מתוכנת מתוך מחשבה של, אני פה עם הצרכים שלי, והמטרה שלי זה לדאוג שהם יתממשו. ומתוך הנקודה הזאתי אני כבר נכנס לזוגיות כסוג של שדה קרב. זה כבר בעיה. כל אחד מנסה להוציא מתוך הזוגיות הזו את מה שיעזור לו, ואז אני מאוד כועס כשזה לא קורה כמו שאני רוצה. אבל אני רוצה להגיד שבזוגיות, קודם כל צריך להבחין בין זוגיות לנישואים.
מעניין.
כי כשאני בזוגיות, ויכולה להיות זוגיות מקסימה וטובה וראויה, ויכולה להיות זוגיות חד מינית, היא יכולה להיות זוגיות בין יהודי ללא יהודייה, יהודייה ללא יהודי, היא יכולה להיות זוגיות פולי אמורית, אוקיי? הכל בסדר. אבל פה הזוגיות, היא באה ממקום של, באמת מה שדיברנו עד עכשיו, הקשר שלי עם הזולת. יש אותי, וכדי שהקשר שלי עם הזולת יהיה הרמוני כמה שיותר, אני צריך להיות במקום של נתינה, ממקום של להבין שאני פה בשביל לתרום, בשביל להזין, ולא בשביל לקחת. וזה נכון לכל זוגיות באשר היא. אלא שבתוך ניסויים יש לנו חידוש שהאדם שאיתו בסוף אנחנו מתחתנים הוא לא מישהו אחר בדיוק, אלא שהוא חלק נוסף מאותה נשמה שדיברנו עליה שלי. זאת אומרת הוא הרחבה של עצמי הוא ההשלמה שלי הנשמה שלי בעצם היא לא רק אינדיבידואלית היא לא רק הנשמה שלי אלא שהיא מורכבת מכמה חלקים ואחד החלקים האלה זה בעלי או אשתי כך שפה המפגש הזה הוא לא מפגש של ביטור או ביטול או למען מישהו שהוא אחר שזה משהו מאוד חשוב אלא איפשהו יש פה עניין של אני פה מחבר שני חלקים של אותה נשמה וכשאני מבטר ונותן לצד השני לבוא לידי ביטוי ומימוש אני בעצם נותן לעצמי לבוא לידי ביטוי ומימוש כי אני משלימה את עצמי דרך בעלי אוקיי.
אז נגיד, איפה נכנס פה הנושא של משפיע ומקבל?
כי בסוף המשפיעה ממלא את צרכיה, והמקבל מתמלא.
זאת אומרת, אז איך אנחנו מקשרים רגע את החלק הזה?
שאלה מעולה. אז על מנת באמת ש... שיהיה את האיחוד הזה ואת החיבור ואת ההשלמה הזאת, שבה הנתינה והקבלה הם הופכים להיות משהו שמאחד אותנו ומגלה את האחדות הנשמתית שלנו, אז צריך להבין שכל חלק בנשמה הוא פשוט עובד אחרת. יש לו דינמיקה אחרת ודרך אחרת להופיע בעולם. אז החלק מהנשמה שלי שירד לתוך גוף של אישה הולך להתבטא באופן אחר מהחלק של הנשמה שלי שירד לתוך גוף של גבר. אנחנו אותה נשמה אבל החלקים השונים מופיעים את עצמם בעולם בדרך אחרת. אז בעצם החסידות התורה מלמדת אותנו שההופעה של הנשמה של האישה זה על ידי קבלה וההופעה של הגבר זה על ידי נתינה. ואז באמת נשאלת השאלה, רגע אבל אתה חופר פה כבר כך וכך זמן על זה שצריך רק להעניק ולהעניק אז איך זה שאני אמורה פתאום לקבל? אבל העניין הוא שהקבלה שאנחנו מדברים עליה היא סוג של נתינה באמת. כי להיות מוכנה לקבל זה דורש לא פחות אם לא יותר התבטלות מאשר לתת. לפעמים לתת זה יותר קל כי לתת זה לא שם אותי, זה לא מכניס אליי איזשהו משהו שמערער אותי ומשנה אותי מבפנים. אני נותן זה ממני והלאה, זה ממני החוצה. נכון, אני יכול להחליט שאני מחלק לכולם כסף, או אני נותן לכולם פרחים, או אני מלמד, אז אני יוצא ואני עושה הרצאות ואני מדבר, זה הכל ממני החוצה. יש פגיעות בנתינה, כי מה אם לא יקשיבו לי, מה אם לא יקבלו, מה אם לא יצחיקו מהבדיחה שלי, מה אם לא יגידו לי תודה. אז יש בזה פגיעות, אבל זה לא כמו הפגיעות של הקבלה. כי לקבל משהו זה אומר אני מכניסה אותו אליי למערכת, זה גם פיזיולוגית איך שזה עובד. המפגש האינטימי מבחינת האישה הוא הרבה יותר, אישה שנכנסת לסיטואציות אינטימיות שהן לא אינטימיות, במצבים לא נכונים, היא הרבה יותר פוגעת לעצמה בנפש ובגוף בגלל שהאקט הוא אקט שיש כניסה אליה לגבר זה לא עובד ככה גבר יכול ללכת ולפזר את עצמו בכל מקום זה הרבה פחות פגיע אז להיות מוכנה לקבל יש בזה המון נתינה. הדבר השני שמייצר בזה נתינה זה כשאני מקבלת אז אני לא רק לוקחת. זה לא שאני צריכה להיות כלי רק ואז ממלאים את הכלי ונגמר. הקבלה היא תהליך יצרני. אם למשל אנחנו מדברים על כוס, והכוס התמלאה, אז עכשיו הנוזל שנכנס לתוך הכוס צריך להפוך למשהו אחר. לא יודע. שיהפוך להיות קקאו חם עם...
אגב, ואז הוא מזין את זה ששותה אותו. זאת אומרת שגם...
מה זה? זה מחיה אותו? זה בונה אותו? זה איזה... וואו, הוא רואה... כן, הוא רואה שמשהו הפקיד, מה שהוא נתן הפך להיות משהו הרבה הרבה הרבה יותר גדול. כשאני שם זרע באדמה, אז מה אני שמתי בסך הכל? שמתי דבר כזה. חסר ערך, חסר משמעות. האדמה יצרה עץ, העץ יצר פירות, הפירות יוצרים עוד עצים. באדמה יש כוח אינסוף שהגילתה מתוך הזרע. הזירונים שאני שמתי בתוך האדמה הם היו מוגבלים הכוח האינסוף שלהם היה בהסתר והאדמה הוציאה החוצה את הכוח האינסוף אז ככה עובד כוח הילודה וככה עובד כל נתינה וכשגבר בא ואומר יש לי רעיון יש לי משהו לתת כן אז כתוב בגמרה שהגבר מביא את החיטה הביתה והאישה הופעה לחם אז מה הכוונה פה? שהאישה צריכה להיות במטבח והגבע צריך לעבוד בחוץ? זה מה שיש לחזה להגיד לנו, אז באמת זה כבר מיושן. אבל אף פעם, כשאנחנו קוראים את הדברים האלה, זה אף פעם לא צריך להיות פשטני. אז המקום, מה הוא מביא? הוא מביא בעצם סוג של חומר גלם. והוא נותן, הוא מעניק, הוא מביא מהחוץ אל הפנים, הוא מעניק את החומר גלם הזה. אבל החומר גלם הזה כשלעצמו אין לו עדיין ערך. זה נכון שהוא הכרחי וחייב אותו אבל אין לו עדיין ערך אבל הוא יצר את השינוי הזה מהמקום של אין ליש הוא הביא מה שלא היה הוא הביא הוא יצר זה כמו כוח של חוכמה אני מדליק את האור אני מביא את הרעיון אני מביא את המסר אני העברתי ממצב של אין ליש את הזוגיות הזאת ואז האישה לוקחת את היש הזה ונותנת לו את כל הערך, את כל המשמעות, את כל התכלית, היא מפתחת אותו ובונה אותו. בגלל זה כתוב שגבר ללא אישה, אז הוא, הגמרה מה שאומרת, שהוא שרוי ללא ברכה וללא... ולמה? כי כמה שהוא יש לו, כל מה שיש בו לא מתממש עדיין. כי אין בית שאליו הוא יכול לשים את זה, שיכול לפתח את זה. אז יש זרע, אבל אין רחם.
מעניין. את יודע מה שאמרת עכשיו שהוא מהאין ליש ומהיש ליש, זה מה שגם אתה כתבת בספר שלך בכללי על גבר ואישה. זאת אומרת שגבר בא מאין ונהיה יש, ושאישה היא יש מיש, אם חודשן לא מדקת בדיוק בה. באיך שאני אומרת את זה, אבל יש פה משהו, זאת אומרת שזה מתחבר לי רגע לכל החלקים האלה, ואם רגע אנחנו מדברים על זה, אז גם פה, המקום הזה של הזהירות שאנחנו צריכים רגע להתייחס לדברים. כלומר, כשהוא מביא משהו מאין, הוא רוצה את הערכה לזה שהוא הביא את המשהו הזה, שהוא הצליח להביא מי, כלום, הנה, הבאתי חיטה, שעכשיו אפשר לדאוג לתוך הבית שלנו. לא משנה רגע אם אנחנו מתייחסים לחיטה כחיטה או באופן כלי לדאגה על איזה שהיא יכולה רגע לשים את הראש אפילו ולדעת שיש מי שדואג לה. ואצלה היא לוקחת את היש והופכת אותו לעוד יש ואז איך מהמקום הזה הנתינה מגיעה אליו. ומכאן מה אני רוצה בעצם לשאול אותך זה אם נדבר רגע על ההבדל החשוב הזה בצורך, ואני כן משתמשת רגע במילה צורך של גבר ואישה, זאת אומרת הצורך
שלו, באיך להתייחס לדברים שהוא מביא מול הצורך שלה לדברים שהיא עושה. כי גם אני מדברת על זה הרבה ומאוד צמחתי לקרוא את זה גם אצלך, המקום הזה שהוא בסוף צריך את החשיבות, הוא צריך שיראו את מה שהוא מביא כדי לא להרגיש מבוטל. והצורך שלה זה לא בוואי איזה חוויתה מדהימה עשית, אני לוקחת דוגמה מה... מה שאתה כתבת בספר המעולה, שאני מוליצה שוב לכולם לקרוא, כי בעצם היא רוצה שזאת יהיה החביתה הכי טובה בעולם, ושאת זה הוא ייראה. אז בוא ניקח את זה רגע למקום הזה של גבר אישה, שנעזור למי שמקשיב לנו לאיך להתנהל בצורה שהיא לא מנוהלת מתוך האגו, כי אני רוצה שיגידו לי, אני רוצה שיראו אני, אלא מהמקום המפתח את הקשר, ועונה על הצורך של כל אחד.
כן, אז קודם כל, אני חושב שצריך להבין משהו אולי הכי חשוב שאתם תשמעו, כאילו שאנחנו נגיד פה בפודקאסט. שזה כל מה שאמרנו עד עכשיו, שאני לא באמת צריך, ושכל הצרכים שלי זה חיצוני, ושזה בא מצד האגו שלי, ושזה לא העני הפנימי והאמיתי, ושמחנכים אותי שיש לי צרכים, אבל זה לא באמת בריא לי, ושאני הגעתי לפה להעניק, וזה וזה. כל המידע הזה הוא רלוונטי לגבי. הוא לא רלוונטי לגבי בן או בת הזוג שלי. מה הכוונה? אני יכול להתעלות מעל הצרכים שלי, להתעלות מעל האגו שלי, להתנתק מכל הקבלים הגופניים. אני כבר לא צריך לאכול, אני כבר לא צריך לישון, אני כל כולי אור ורוח וזה וזה. אבל פה אני נתקע בשלב הבודהיסטי של עצמי אני אגיד את זה אולי, בשלב שאני פורש מתוך המציאות והצלחתי איפשהו לתעלות מעל הכבלים של הגוף וזה יפה מאוד אבל פה לא נגמרת המשימה שלי. הרעיון בניסויים האם עכשיו אחרי שעליתי כל כך גבוה אני יכול לקחת ברצינות תהומית את הצרכים של האחר. את האגו שלו, את הבאמיות שלו, את החולשות שלו, את הפגיעות שלו. אותם אני אקח ברצינות. ואז רגע אפשר להגיד רגע, מה? אבל אני כל כך עשיתי עבודה פנימית כדי להבין. שאני מעל הצרכים שלי, שצרכים זה דבר לא נכון, ועכשיו אני אמור לקחת ברצינות את הצרכים של האחר? כשאשתי אומרת לי שהיא, שבאה לה ממש שוקולד, למה שאני לא אגיד לה, כאילו, את יודעת, זה... את לא באמת צריכה שוקולד, זה די חייתי, או שהגבר... או שבעלך יבוא הביתה ויגיד, אני מרגיש שלא מכבדים אותי בעבודה, ואתה לא צריך כבוד. למה אתה צריך כבוד? אז זה יהיה טעות נוראית. המקום של לתעלות מעל הגוף והאגו, זה בעבודה שלי מול עצמי, ומתי אני יודע שבאמת עשיתי את זה? שזה לא גורם לי לזלזל באגו של האחר. אז אני הצלחתי, אני מוכן לצאת למלחמה. אני מוכן לצאת ולהקריב, ולא יודע, לצאת למילואים ולצאת לשטח, אבל אני מסתכל על הצידה ואני רואה את זה שלא יוצא, וזה מעצבן אותי. ולא יודע, אולי הוא פוחד, אולי הוא לא כלי, אולי הוא מובין, ואז אני אומר לו, לא, לא, לא, אתה צריך להתעלות, ואתה צריך לצאת, ואתה צריך להתמודד, ואתה תוותר, ואתה תעזוב את המשפחה שלך, רגע, כשעשית את זה על עצמך היית גיבור. כשאמרת את זה לאחרים, אתה כבר דיקטטור. זה כבר נהיה אגרסיבי. אז אנחנו חייבים להבין שהחולשות של האחר הן מאוד חשובות. החולשות שלי, אה, אפשר בלי. אז אישה חייבת להבין מה החולשה של הגבר שלה, וגבר צריך להבין מה החולשה של אשתו. והחולשה של... כל גבר זה להרגיש שהוא לא תורם, שהוא לא מועיל, שהוא לא שווה להרגיש אפס. יש לו בעצם איזשהו פחד מאוד מאוד חזק להרגיש כלום ניק והוא כל הזמן זקוק לחיזוק ולאישור לגבי התרומה שלו. מה החיזוק הזה? זה לא רק להגיד אני מעריכה זה להראות שזה התקבל. זה התקבל, ראיתי אותך. התרגשתי מהסיפור המרגש שאמרת, התעניינתי ברעיון המעניין שאמרת, צחקתי מהבדיחה שסיפרת, לקחתי את החומר, את הרכיבים שקנית ועשיתי מהם ארוחה, לקחתי את מה שנתת לי ועשיתי ממנו חיים, עשיתי ממנו בית. כל הזמן להיות במקום של קבלה כמה שאפשר, אכלה, ובעצם להראות לגבר שיש ערך בעשייה שלו, בתרומה שלו, בפעולות שלו, גם הקטנות וגם הגדולות. זה מאוד מאוד חשוב. ומה עם האישה? החולשה של האישה זה שהיא בעצם צריכה איפשהו כל הזמן להתקלל בתוך המציאות שהגבר מביא. וזה קצת מרגיש כאילו כמו להיעלם, כאילו רגע סליחה, יש אותי פה, למה אני צריכה לוותר על אשה משפחה שלי? כאילו אני מאוד קשורה לאבא שלי, למשפחה שלי, מה אין אותי יותר? למה אני צריכה לוותר? יש לי קריירה, אני מובילה את העולם הזה למציאות מסוימת. אז העבודה של האישה, שזה המקום הזה של כאילו אני הולכת כל הזמן אחרי החזון של בעלי, ואני עסוקה בלהשלים את החזון הזה על ידי זה שאני מביא את זה לידי ביטוי ומימוש. יש בזה המון המון ויתור של הזהות החיצונית שלי לטובת הזהות שלו. וזה מפחיד. אז צריך כל הזמן לתת לה תחיזוק בדבר הזה, כאילו, את הביטחון. את יודעת, את הולכת למקום בטוח, למקום טוב, יהיה לך טוב בתוך זה. ההתקללות הזאת, היא תהיה לך נעימה, היא תהיה לך בטוחה, היא תהיה... את תרגיש שהיא מלאה מתוך ההתקללות הזאת, את תרגיש שהיא עצמך בתוך ההתקללות הזאת. אז צריך כל הזמן לתת ביטחון לקרקע יציבה, לאישה, כדי שהיא תוכל להיות מקבלת.
מעניין. את יודעת, יש לי שתי שאלות. אחת, זה... שלוש שאלות, שאני לא רוצה לשכוח אותן ברוב שמיעניות אותי. האחת שבעצם, אז כל מה שאתה אומר עכשיו, הוא נכון לנישואים, ולא בשלב הזוגיות לפני הנישואים? כלומר, רק כשאנחנו בנישואים, זה ממש המקום הזה של הצורת הסתכלות הזאת, ובזוגיות לפני, אז איך זה נראה?
הבעיה בזוגיות לפני ניסויים זה שיכול להיות שזה לא בעלי. זאת אומרת שיכול להיות שזה לא החלק השני של הנשמה שלי. יכול להיות שאחרי שנתיים, שלוש, חמש, עשר, כשכן ירצה למסד את הקשר, פתאום נבין שזה לא קורה, שזה לא מתאים. כל כך הרבה אנשים אומרים שהם היו בזוגיות מאוד ארוכה, ואז אני שואל אותם, אז למה לא התחתנתם? כי ידעתי שזה לא מתאים לניסויים. אז לעשות את כל העבודה הזאת מתוך מקום שאני לא מקבלת פה מבעלי, ואני לא מתבטלת פה למען בעלי, ואני לא עוזרת לבעלי מלממש את עצמו, יש בזה משהו שהוא יכול להיות מאוד לא בריא, מאוד מרוקן. אז אני חושב שזוגיות צריכה לחזור להיות מה שהיא הייתה בה עד ממש לא מזמן. אפילו ההורים שלנו, כשהם התחתנו בשנות ה-80, 90, 70, לא היה להם מושג של זוגיות, כאילו, הם לא עברו לגור יחד. אני מדבר על ההורים שלנו, הם צעירים, הם צברים, זה לא... לא היה דבר כזה. הרעיון של זוגיות זה להבין האם האדם הזה מתאים להיות בעלי. אם הוא מתאים להיות בעלי, אז למה אני מחכה? אם אני מחכה כי אני לא רוצה להתחתן, בסדר גמור, אז אל תהיו גם בזוגיות. את לא רוצה להתחתן כרגע? אוקיי, חכי. אבל אל תעבירי את הזמן עם מישהו. ואם הוא מתאים להיות בעלך, אז למה יש לחכות? אז כל הרעיון של זוגיות זה בסך הכל פרק זמן שעניינו להבין האם האדם הזה מתאים להיות בעלי, ואנשים חושבים שזה לוקח כמה שנים להבין את זה, זה לא. זה יכול לקחת כמה פגישות.
אוקיי. אז בעצם אנחנו מבינים שנקרא לזה המדרגה, זוגיות היא המדרגה שאותה אני עוברת כדי להיות בניסויים. אני רואה הרבה פעמים שבסוף אישה תכלס, גם ממה שאתה מדבר עליו, היא יכולה לחיות לבד. יכולה לספק את כל הצרכים, בטח היום בעידן שלנו, היא יכולה להיות נשואה לעצמה, וגבר זקוק לאישה, אפילו כמו שאמרת מקודם, ברמת המזל שלו, שיהיה לו. ועדיין לגברים יותר קשה להתחייב מאשר לנשים,
זאת אומרת, נשים, מאוד מאוד רוצות, הן מרגישות שאין להן חיים אפילו בלי זוגיות, נישואים, משפחה, והקושי הרבה פעמים, לפחות שאני פוגשת לאורך השש עשרה שנים שאני מתעסקת בזוגיות, ואלפי האנשים שעברו אצלי או אצל המאמנים שלי, שהפחד המאוד גדול הוא יותר אצל האישה, מזה שזה ייגמר או שזה לא יהיה או שזה לא יעבור לשלב הבא, ושהקושי בלהתחייב אחרי שעובר פרק זמן, כי בהתחלה הגבר כשהוא מאוהב הוא, מה שנקרא זה התנהגות אחרת מאשר כשהוא כבר פחות מאוהב, והקושי להתחייב לזה נראה שהוא יותר אצל הגבר. אז איך זה קורה אם באמת זה הצורך שלו כמו הבטריה כדי שהוא יהיה שלם בתוך החיים שלו?
אני חושב שקודם כל גם עד לא מזמן, לאורך רוב ההיסטוריה ואפשר לדבר עם היום גברים שהם בני שישים ווהלאה וזה אז היה מאוד ברור לגבר שהוא מגיע לגיל 20, 22, 24 שהוא הולך למצוא את אשתו ולהתחתן. חבר טוב שלי, סבא שלו ניצל מסוביבור, המחנה אחד הקשים ביותר שהיה בפולין של הנאצים. וכל המשפחה שלו נרצחה. כולם. כל האחים, האחיות, ההורים. וכשהוא יצא משם, הדבר הראשון שהוא אמר זה, אני רוצה לבדוק אם יש מישהי יהודייה נוספת ששרדה מהכפר שלי כדי שאני אתחתן איתה. צולי שואה יצאו מהטופת והדבר הראשון שהם חיפשו זה עם מי להתחתן. רובם הקימו משפחות.
נכון.
רובם הקימו משפחות. גברים תמיד יצאו לחפש את האישה שלהם. קח לך אישה ובני לבית. משהו השתבש. ואני חושב שזה שני דברים. קודם כל, האפשרות להיות עם אישה בלי להתחתן איתה, בלי להתחייב, ברגע שהאפשרות הזאת קיימת מבחינתו, אז למה שהוא ייקח את ההתחייבות? הוא אוטומטית הולך למקום היותר נזקק, יותר מצריך, יותר... בעצם, כשיש את האפשור הזה מהצד הנקבי, שיהיו איתם, בין אם זה באינטימיות, בין אם זה אינטימיות רגשית. אני מקבל פה איזושהי חממה, רגשית, שיח. יש לי פה לאן לתת, יש לי מה להעניק, יש לי למי להתקשר לה, להגיד אני אוהב אותך, למי לתת פרחים בשבת. זאת אומרת, אני קיבלתי את שלי, יש לי את הצורך לתת. ובלי להתחייב. אז איפשהו זה משהו שמאוד מאוד פגע בגברים, העובדה שהם הבינו שהם יכולים גם בלי. הדבר השני, אני חושב שככל שהקשר שלנו עם היוצר, עם הבורא שלנו, הפך להיות פחות רלוונטי ומנותק יותר, אז ההתחייבות שלנו אליו קודם כל השתנתה. כי היום אם את רואה גבר שהוא מחויב לבורא, בין אם זה כי הוא גדל ככה, או בין אם זה כי הוא חזר בתשובה, הוא מבקש להתחתן. הוא כנראה רוצה להתחתן. את לא תמצאי גבר שנמצא בקשר עמוק עם הבורא, זאת אומרת, עם הנשמה שלו, זאת אומרת, עם השליחות שלו, ואומר, לא, אני, להתחתן זה לא בשבילי, לא בא לי, אני מעדיף לצאת עם נשים כל היום. זה לא קיים. זאת אומרת שאם ניתקנו את הבורא מהמשוואה, אז אוטומטית אני לא קשוב לקול הנשמתי שלי, אני קשוב רק לצרכים הנמוכים שלי, לרגשות החולפים שלי, ואני נמצא באיזשהו מצב של טעור ובלבול שרק מחפש פתרונות זמניים.
אז להחזיר את הרע להושנה, זה מה שאנחנו בעצם אומרים.
חזרה לתמימות.
לגמרי, וזה לגמרי המקום שבאמת צריך להבין שאתה אומר, זה פוגע בגברים, אבל זה גם פוגע בנשים. זאת אומרת, כשאישה מאפשרת בית בלי הגבלות, אז זה עסקה שמישהו שמולה לוקח, ואז היא נשארת בלי המקום הזה שהיא כל כך זקוקה לו כדי להזין את החיים שהיא רוצה לתת. לכן זה משהו שהוא מאוד חשוב, מאוד חשוב בסופו של דבר לזכור את זה שזה בידיים שלנו, מה שאנחנו מאפשרים בסופו של דבר, זה מה שיהיה. אז אתה יודע, אם ככה אנחנו לקראת
סיום, הייתי שמחה לשמוע ממך קונקרטית. אם כבר דיברנו על צרכים, בסוף יש לנו צרכים. נשא רוצה לשמוע, אני אוהב אותך, אני רוצה להיות איתך. היא רוצה להתמלא ולקבל. אני מדברת רגע על אישה, על הצורך שלה. וגם קשה לה להגיד את זה הרבה פעמים, כי אם אני אגיד, זה כבר לא שווה. זאת אומרת, אם אני אגיד שאני רוצה פרחים בשבת, אז זה כאילו, הוא הביא כי אני אמרתי, ולא כי הוא רצה להביא. אז איך אפשר לעשות את זה נכון? שלא כל דבר כזה יגרור לאלבון ולריב ולתחושה של חוסר סיפוק ושל תסכול ובדידות.
אז אמרנו שבעצם מצד הטבע הכי גבוה שלנו, הכי נצחי, הכי נעלה, אין לנו שום צרכים. לא צריכים שום דבר. זה מזכיר מישהו מאוד. זה מזכיר את הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא לא צריך שום דבר. כי כשאתה מושלם, אתה לא צריך שום דבר. אז גם הנשמה שלנו היא מושלמת, והיא לא צריכה שום דבר. היא בטח לא צריכה את החיזוקים או אישורים חיצוניים, או מתנות, או דברים גשמיים, או פיזיים, או... היא לא צריכה את הדברים האלה, זה לא מדבר אליה. זה כמו לתת תפוחי אדמה לנסיכה. כן? זה לא העניין. אז אם אנחנו אומרים לקדוש ברוך הוא, שהוא לא צריך שום דבר, כי הוא הרבה יותר גבוה מכל הצרכים האלה. אז אנחנו נשארים עם השאלה, אז למה הוא ברט את העולם? אז אומרים, הוא ברט את העולם בשביל להטיב. אוקיי, אז כנראה שהיה לו צורך להטיב, זאת אומרת שהוא כן צריך משהו. בסופו של דברים, אם אתה עברת ממצב שאין עולם ליש עולם, זה אומר שהיה לך צורך כלשהו. אז מה היה הצורך הזה? אז אם אתה לא צריך שום דבר, מה הסיבה? אז יש צורך אחד שהוא אמיתי. ובגלל שהוא אמיתי, אז הכל יכול לנבע ממנו. וזה לא צורך במשהו, אלא צורך במישהו. הצורך במישהו הוא לא ביטוי של החולשה שלנו, הוא ביטוי של השלמות שלנו. הדבר הכי יפה והכי גבוה והכי אלוקי בי, הצלם אלוקים שבי, זה שאני צריך מישהו. שאני צריכה את בעלי. כמו שהקדוש ברוך הוא צריך אותנו. וזה לא ביטוי לאגו שלו, ולא ביטוי לחוסר ביטחון שלו, או להישרדות שלו, או לנצלנות שלו, זה ביטוי לשלמות שלו. איך השלמות שלו מתבטאת, בזה שהוא גילה לנו לא טוב להיות האדם לבדו. אז אני חושב שהעבודה התורה ביותר זה להבין אני לא צריכה שום דבר אבל אני כן צריכה אותך. איך אני מקבלת אותך? כשאתה מביא לי פרחים אני מקבלת אותך דרך הפרחים האלה. כשאתה אומר לי אני אוהב אותך אז אני מקבלת אותך במילים האלה. אני לא צריכה את המילים האלה, אני לא צריכה את הפרחים, הרי אם הוא יביא לי את הפרחים, הוא יגיד, הנה, קחי. והיא לך. בסדר? אז זה יעזור לי, הפרחים, הפיזית, אני צריכה את הפרחים? מה, אני אוכל את אותם? מה? יש להם ריח טוב? אני צריכה אותך. ויש כל מיני דרכים שבהם אתה יכול לתת לי את עצמך. עכשיו, גם צריכה לשים לב. יכול להיות שהוא נותן לך את עצמו בדרכים שאת לא דמיינת ולא ביקשת. אבל הוא נותן לך עכשיו את עצמו. אז הוא לא הביא לך פרחים, הוא הביא לך פטרוזיליה. הוא נתן לך את עצמו גם. אז ברגע שאתה תהיה מחוברת לעובדה שמה שאת צריכה זה לא שום דבר אלא רק אותו, כל מה שהוא נותן מעצמו זה תענוג ענק. זה תענוג גדול. זה בסדר מאוד להיות מחוברת לצורך שלך בבעלך. לצורך מקסים.
וגם לצורך שלך באשתך?
בוודאי.
אוקיי, אז איך זה נראה? זאת אומרת, איך אישה יכולה... זאת אומרת, מה שאתה אומר פה, זה הביטוי של הצורך של... מול אישה יכול להיות במילים, ויכול להיות במגע, ויכול להיות בשירות, ויכול להיות בכל החלקים האלה, אבל כשגבר אומר, יש לי צורך באשתי, יכול להיות שזה מרגיש לו שהוא מקטין את עצמו, נגיד, בעצם במילים האלה, שהוא נסקק והוא לא גברי, לא, זה הדבר הכי... אני מסתכלת על זה בתור חוזק מטורף, אבל נגיד בתור גבר, שאומר כאילו, מה זה אני זקוק? לה.
הדבר הכי יפה, והתחושה הכי אמיתית, שגבר יכול להגיע אליה זה המקום הזה ש... אני צריך לספר לאשתי. קרה לי משהו, התקשרו אליי, אמרו לי משהו. אני צריך להתקשר אליה. אני צריך את אשתי פה. אני צריך להיות איתה. ומה אני צריך ממנה? לא שום דבר. אני צריך אותה. הנוכחות שלה. אני מכור לזה שהיא פשוט נמצאת. היא נמצאת, אני מרגיש שלם. היא נמצאת, אני מרגיש חי. אז אין פה ביטוי של חולשה גברית, יש פה ביטוי של עוצמה גברית. הגבריות זה העובדה שאני מבין שאני לא שלם בלי אשתי. אז היא רק צריכה להיות, הנוכחות שלה זה מה שאני צריך, אני לא צריך שהיא תיתן לי שום דבר. אני צריך שהיא תהיה.
וכמה זה מרגש לדעת שצריכים אותנו.
אני בעולם.
זה הכי מדהים מעצים מרגש לדעת שהבעל שלי צריך את הנוכחות שלי, ורוצה לספר לי, בסוף הרי זה הסיפור. כלומר, זה העניין שאנחנו רוצים שהצטרכו אותנו. אנחנו רוצים שאת הנוכחות שלנו ירצו, לא את מה שאנחנו מביאים בחומר. לא רק את מה שאנחנו בהכרח עושים, אלא אותנו, את האדם, וזה בעיניי, מי שמצליח להבין את זה ולקיים את זה ולממש את זה, אם נחזור להתחלה של הפרק שלנו, שם האגו לא צריך לנהל שום דבר, כי אנחנו בוודאי יכולים להיות אנחנו. אלעד, תודה. היה מרתק. יש לי פה רשימה שלוש של... שתוך כדי רשמתי ואמרתי, טוב, לא נחזיק פה את האנשים עד לנסוף. אני רוצה שתספר לנו, איפה אפשר לפגוש אותך, ללמוד ממך, לרכוש את הספרים המעולים שלך, שכמובן זה יהיה גם בפרק שלנו, יהיה קישור, לעמוד וגם אצלי באינסטגרם, אבל ספר לנו למאזינים איך אפשר לקבל מיוחד.
אז באמת יש את הספרים, אין לי פה בדיוק מי שיספל בחזרה לתמימות.
אני אראה. כי אני הכנתי, הכינו אותי מראש עם הסימנט.
או, יפה. אז כאילו, יש, לא ביקשתי לבוא לעולם שזה ספר שעוסק בעצם, הרעיונות היותר יסודיים שדיברנו עליהן, על מהי מטרת החיים ולמה אנחנו פה, ואחרי זה יש את בחזרה לתמימות, שזה מכניס את כל הדבר הזה לנושא של זוגיות, מציאת זוגיות, מגדר, כל, הרבה מהנושאים שדיברנו עכשיו. יש גם ספרון שכתבתי עם הרב מני ספרידמן על הנושא של המלחמה עכשיו, ומה קורה מבחינה רוחנית לעם שלנו, ולארץ שלנו, ומה המשמעות פה, וזה ספרון שמאוד מחזק המון אנשים, חיילים, כל מיני אנשים שניצלו מהנובה וזה, אז גם משהו. את כל הספרים האלה אפשר להשיג באתר שלי.
אני רוצה לראות את זה לבן החייל הפרטי שלי.
ספרון קטן שפשוט חיסון לתודה. אחרי זה, אז באתר גם אתם תראו שאני מלמד ספר עתניה, אני מלמד גם ברמת גן, כאילו במרכז הארץ, גם בירושלים, וגם בזום, שנכנסים מכל העולם, מהארה״ב. זה שיעור שבועי, וזה קורס ככה שאנחנו ממש לומדים את ספר עתניה בצורה מעמיקה. זה הספר שכתב בעל עתניה, מייסד חסידות חבד, שהרבה מהרעיונות שדיברנו פה בעצם נובעים מהספר הזה. יש לי גם קורסים שהם יותר נקודתיים, יש קורס למציאת ייעוד, שאנחנו עוסקים בנושא של מה הייעוד שלי, בשביל מה באתי לעולם ומה אני אמור למצוא, זה ארבעה מפגשים שאנחנו ככה מתרכזים בנושא הזה. ויש קורס שנפתח ממש החודש, שזה נקרא להיות עץ, זה קורס לנשים, שאני מחבר עם מישהו שנקרא תהל שרה, שהיא מנחה של מעגלי נשים ומדריכת קלות ותלמידה שלי, ואנחנו מדברים שם על איך להיות אישה בעולם מודרני, פמיניסטי, קרייריסטי. איך אני משלבת את הנקודה הנשמתית שלי כאישה. וזה נעשה על ידי זה שאנחנו לומדים על גיבורות שונות בהיסטוריה היהודית.
מעניין.
על חוויימנו ועל שרה ורבקה. אנחנו לומדים עליהן ואנחנו בעצם לומדים איך איך לקחת אותן כמודל לעבודה פרקטית פנימית שלי כאישה בימינו. אז יש קורסים ויש לימוד ויש עשייה ויש אינסטגרם ויש רילזים שעולים. זמנים.
ולכל, אנחנו נושאים קישור כמובן בעמוד, ושמחתי
מאוד מאוד לפגוש אותך, לדבר איתך, להקליט איתך פרק, להעביר את האור הזה הלאה. תודה רבה שהקדשת לנו.
תודה רבה.
אנחנו נתראה בפרק הבא של מדברים זוגיות מעשית. ועד אז, עקבו אחריי באינסטגרם, adarzohar1, ושתתאו קצת באתר שלנו, יש שם הרבה דברים מעניינים.
המרכז לזוגיות מעשית, adarzohar.com.
מחכה לראותכם. ביי.
