פרק 89 - איך מגבירים שמחה - עם יאנה דרום

שלום לכולם, וברוכים הבאים לפודקאסט מדברים זוגיות מעשית. בכל פרק נדבר על זוגיות מנקודות מבט שונות ומעניינות, ותקבלו ידע וכלים פרקטיים שילבו אתכם בדרך לזוגיות שאתם מאחלים לעצמכם. אני אדר זוהר, מנכה למרכז הזוגיות מעשית, ואני שמחה ומתרגשת שאתם איתי כאן.

והיום איתנו מישהי שחיכיתי לה הרבה מאוד זמן, שלוש שלה יותר עמוס משל ראש

הממשלה, יאנה דרום, מרצה, מלמדת איך לגדל

שמחת חיים, ומחברת רב המחר, המדריך לשמחת חיים, וכמובן, שיש לה את הקורס הדיגיטלי, איך לגדל שמחת חיים, וברור לי שרובכן כבר עוקבות אחריה ברשתות, ואתן מאוד שמחות שהיא פה בדיוק כמוני. אז היי יאנה, מה שלומך?

איזה כיף, איזה כיף להיות כאן איתך, וסוף סוף לעשות את השיחה הזאת. ואני חושבת, אני לא יודעת מתי את תשדרי אותה, אבל אני חושבת שזה בדיוק בזמן שגם חתונה מי נמצא בשיא הכותרות, עם כל מה שקורה שם, ואני חושבת שהדבר הכי חשוב שחסר שם במערכות יחסים, זה שמחת חיים.

בול. וגם שם, וגם במקומות שאני פוגשת את זה, אנשים שמאוד מאוד רוצים למצוא זוגיות, ועסוקים כל הזמן בלמצוא זוגיות, וכשהם נהיו זוג, אז פשוט השמחת חיים נעלמת. זה כאילו היה והתפוגג, וכל מה שמתעסקים בו עכשיו, זה להישאר זוג, לשרוד זוג, למצוא את הזוגיות, ואני רוצה לשמוע באמת איך את רואה את זה, גם בחתונמי, גם בחיים הרגילים, המקום הזה ששמחת החיים פשוט נעלמת.

לי, אני הבנתי את זה כאילו, כשהייתי, כשהיינו זוג צעיר כזה, אז אמרתי כאילו, יו, רק התחתנו, ילדים וזה, אמורה להיות עכשיו התקופה הכי, הכי שמחה, ואנחנו כל היום במטלות, הכל סביב הילדים והלוגיסטיקה והבית וזה. ואז הייתי ב... שמעתי איזה מחקר על העושר, ומה שיראו במחקר זה פעמון הפוך כאילו, מה זה אומר פעמון הפוך? שדווקא אנשים בשלב הזה של בין גיל שלושים, אני חושבת שלושים עד חמישים או משהו כזה, זה התקופה בחיים שהם הכי פחות מאושרים. אמרתי, אבל איך? זו התקופה שהייתה רק מתחילה המשפחה, ואז מה לעשות? ושם היה הפרדוקס הזה, שדווקא הילדים, שמצד אחד גורמי העושר העיקריים, כאילו האהבה והרגשות הבלתי הגיוניים שיש לנו כהורים לילדים שלנו, מצד שני, השחיקה והלחץ והמטלות והזה, מוריד את רמת העושר. ומבחינתי, זה בדיוק גם הרגע שהתאפסתי, והבנתי כמה חשוב בדיוק בשלב הזה, אגב, כדי לא להתגרש, כאילו, חברה שלי, טלי, שהיא עורכת דין נהנה גירושים, כל הזמן אומרת לי, יאנה, השלב הזה שהילדים, שהילדים עדיין קטנים, מתבגרים, כאילו, השלב הזה שעדיין ההורים הם, הילדים הם חלק מאוד מהותי בתוך הלוס שלנו, בתוך החיים. זה שלב מאוד קריטי למערכות יחסים. כאילו באמת רק החזקים שורדים. אנשים ממש ברגעים האלה, למה? כי אין לנו זמן לזוגיות. ואני חושבת שברגע שהבנתי כמה חשוב לתת מקום לזוגיות, גם אם זה בא לפעמים על חשבון הילדים, וכשאני אומרת על חשבון הילדים זה למשל, באמת המקום הזה של נגיד לצאת, כאילו פתאום אמרתי לה, מדי, אנחנו פעם, אני יודעת שאומרים את זה, פעם בשבוע תעשו די, בוי, זה לא יסים, יש תקופות שבקושר אנחנו מצליחים לדבר, אבל אני כן, זה כל הזמן בסטייט אוף מיינד שלי, מה אני עושה למען הזוגיות שלי כדי שנצלח את ה... לא שנצלח, שנהיה ממושרים, שנהיה ממושרים, יהיה לנו כיף ביחד, לא, לא חלילה שאני, כאילו, אתה יודעת, לא רוצה להציג את זה, זה לא עכשיו איזה, וואו, איזה קשה, חייבים לעבור את זה, לא. בואו נהנה בדבר הזה שנקרא משפחה וזוגיות, זה לא עוד מטלה. אז לפעמים אני ממש קובעת לנו דברים, אם זה מסיבה, אם זה פאב, אם זה הצגה, אם זה סרט, אם זה הופעה, שלפעמים אני פחות מתחברת לאירוע, אבל אני הולכת בשבילה ביחד, כי בסוף זה מה שחשוב. לפעמים עמי פחות מתחבר, נגיד ביום חמישי היינו בסטנדאפ, סגרתי לנו, אני כל הזמן אומרת, אני שולחת זימונים ביומן, אני יוזמת. אגב, גם למשל משהו שלא יכול לי להישמע זוגיות מושלמת, אני התלונה שלי כלפי עמי זה, בוא תיזום אתה, בוא תזמין אתה את הכרטיסים, בוא תז... לא יקרה מה שנקרא, לא יקרה, אני לא מתייאשת אבל. בכל מקרה, זמנתי מופע סטנדאפ, באמת, שיהיה לנו את הזמן הזה ביחד, תלצאת שנייה, ועמי לא כזה התחבר לסטנדאפיסט מההתחלה, כאילו, אבל הוא אמר, אני הולך, כי באמת זה חשוב. ובסוף מה קורה? בסוף הוא נהנה, ובסוף הוא צוחק, ובסוף אחרי הסטנדה בכלל במקום לחזור הביתה, אמרתי, יאללה. הוא אמר, יאללה, נעצור, חבר שלי פה בפאב בזיכרון, יש מוזיקה טובה, אז עצרנו גם בפאב, והיה כזה בילוי מתאין. אבל באמת המסוחה, הקושי זה, א' לקבוע את זה ביומן, וב' זה, אשכרה להוציא את עצמנו מהבית. מי שהבן זוג, הבן זוג חשובים, אז צריך לעשות את האקסטרמייל הזה.

אני מסכימה ממש ממש, זאת אומרת, המקום הזה מתעלה על האין לי כוח ואני עייף וכל הקושי הזה של היום. ואת יודעת, בעצם אם אנחנו רגע מנסות לנתח את המילה שמחה, אז נכון שהזמן שלנו ביחד הוא מאוד מאוד חשוב, ואיך אנחנו נטעין את הדברים וכמה שאנחנו נבוא הביתה בשמחה וכמה שאנחנו נחייך ונתעלה וכולי, אבל את יודעת, הרבה פעמים, שאנחנו מסתכלות על זוג מהצד, ואני בטוחה שגם את עושה את זה, כי אנחנו נשים סקרניות שאוהבות ככה להסתכל על זוגות ולנתח וללמוד מהן, ואנחנו בעצם רואות, למשל כשהייתי הולכת עם הילדים שלי ללונה פארק, אז אני זוכרת שהייתי מסתכלת על זוגות.

נטשים.

ממש.

שונאים אחד את השני, שונאים את הילדים, שונאים את העולם, שונאים את החיים. כן, אתה יודע, תקשיבי, אני חייב לספק משהו. אני עושה עכשיו בת מצווה לבת שלי, ופגשתי איזה ספק של איזה מקום, והתחלנו לדבר וזה, ואז הוא סיפר לי שהוא רווק בין 45, משהו כזה. אני אומרת, מה, וזה, לא בא לך להתחתן, לא בא לך ילדים, איזה... זה מה שהוא אומר לי, הוא אומר לי, אני רואה לפעמים את החברים שלי, הנשואים עם הילדים, והוא תיאר את זה כאילו ב... מה שנקרא, הם לא עושים לו חשק. הוא אומר, אני מרחם עליהם, נראים מוטשים, נראים מומלמים. ואני מסכימה עם זה, עם מה שאת אומרת, ואני חושבת שלפחות אני מהצד, לא שאני, אני לא רוצה לשמע כאילו אני שופטת, אבל הרבה פעמים אנחנו סתם מתאישים את עצמנו לדעת. אני חושבת שלא זוכרת איפה דיברתי על זה, אבל היינו פעם בצפון, בכנרת, ונסענו לאכול פיצה במרכז שם, יש שם איזה מרכז שם פיצה ועוד משהו, כאילו לא היה לנו כוח ל... והיה איזה זוג, עם ילד אחד, אנחנו עם שלושה ילדים, מה עם ילד אחד? בין איזה שלוש, אולי ארבע. וכמה ריבים סביב הפיצה של הילד, כאילו, היא שלחה את האבא לקנות לו פיצה, והוא הביא לו פטריות, והילד לא אוהב זה, והילד אוהב טירס, והוא הלך איתו ריבי, והוא הלך תביא, אבל אני אמרתי לך, ואת אמרת לי, וכמה ויכוחים ומריבות סביב הפיצה של הילד, וזהו, ואני רואה איך כאילו שניהם... ואז אני אומרת, חברים, זה כולה פיצה, שחררו. אז גם אם את אמרת לו והוא עשה טעות, סבבה, אז לך תקנה פיצה חדשה, ציין את האירוע. אבל היה שם באמת אירוע שולם סביב הפיצה של הילד, כאילו לא נעים, לא כיף ועוד הם בחופשה. כאילו בסוף, באמת, את אומרת לי על השמחה? השמחה מסתתרת במקומות האלה. במקומות, אם יש איזה ויכוח קטן או איזו הבנה, ואנשים נכנסים לאיזה תיאום שלא פרופורציונלית לאירוע. והמקום הזה של לבוא ולדעת לעצור את הוויכוח, את יודעת, גם לי ולעמי לפעמים אני אומרת לו משהו, הוא אומר לי, מה? למה את אומרת לי את... ואז אני קולטת שאמרתי לו משהו, אבל הוא לא הבין אותו, נכון? אני אמרתי לו משהו אחד, הוא עשה לזה איזה אינטרפרטציה, איזה זה, ואנחנו יודעות מהעולמות של ה-NLP, שלפעמים בן אדם כאילו מפרש משהו מהמקום שלו, של האופי שלו, של הבית שבו הוא גדל, של התפוסי חשיבה שלו. ואני רגע לפני, כי זה מדרון חלקלק לרי וברוגזים ופרצופים וקסה, רגע לפני, אני ממש עושה לו, כאילו, תשעת, ובאמת, תודה לאל, יש לי את הכלים, כי אני כל הזמן גם לומדת, וזה חשוב ללמוד ולהתפתח. אז אני אומרת לו, רגע, עמי, תקשיב, אני כשאמרתי לך את זה, התכוונתי ל-1, 2, 3, אתה בכלל הבנת את זה, ונוצר שם איזשהו שיח, מכבד, מכבד, של שנייה, בוא נבין למה זה. וגם אם אמרתי משהו שהוא פגע, אני לא יכולה להיומר את שאמרתי משהו ולא, יכול להיות שלא התכוונתי לפגוע ופגעתי, אבל אנחנו מנהלים איזשהו דיון מכבד, ויורדים לשורש העניין, ומנהלים את זה. אני אומרת לכם, יש משהו, התחלנו עם חתונה מי, אז אני אומרת, הלוואי, והרבה פעמים אני רואה את זה אצל זוגות, ואני בטוחה שגם את כמטפלת, שבאה לך להיות ציפור קטנה, שנייה להסתכל על שניהם, לתת לשניהם סתירה, לבן ולבת, לתת לשניהם, לגבר ולאישה, לתת לשניהם סתירה, ולהגיד, רגע אבל, היא לא אמרה את זה, אתה לא הבנת נכון, הוא אמר את זה. ולצערי הרבה פעמים אנשים מגיעים לקצב, ומערכות יחסים נגמרות בגלל דברים כאלה. אגב, אני בדיוק קוראת את הספר של פרופ' ג'ון גוטמן וג'ולי גוטמן, מתכון לאהבה. ואחד המחקרים הידועים שלהם, שהם כתבו לא בספר הזה, לדעתי בספר שנקרא איך לריב נכון, שהם ממש תצפטו, הם תצפטו, הם לוקחו זוגות, ותצפטו עליהם במעבדה איך הם מנהלים דיונים, הם נתנו להם ממש שלושה סוגי נושאים לדבר עליהם. נושא אחד שהם, סתם נושא בנאלי שהם לא אמורים לייצר ויכוח, עוד נושא שהם לא מסכימים עליו, כאילו משאלון שהם עשו לפניהם, מצאו איזה נושא נגיד סתם פוליטיקה לצופניהם. שהם לא מסכימים אליהם. ועוד איזה נושא שלישי, אני לא יודעת, אולי אם את זוכרת את תוכלי להגיד, והם ממש תצפטו איך זוגות מנהלים את הדיונים, והם ידעו לחזות אחרי זה, בעקבות איך שהם ניהלו את הוויכוחים ביניהם, בעיקר על הנושאים שהם לא מסכימים עליהם, איזה זוגות יישארו יותר זמן ביחד. ומה שהם ראו במחקר, שזוגות שידעו לנהל את הדיונים, את הוויכוחים, את האי הסכמות, בצורה מכבדת, בצורה של הקשבה, של לא היה שם המקום של לא, לא, אני אראה לה מה זה, או אני אראה לו מה זה, או לא, לא מבטרת, אני, עד אני, כאילו עד שאני לא אומרת המילה האחרונה, עוד שאני לא, עד שאת לא מקבלת הדעה שלי, אני לא, אנשים שעשו את זה בדרך מכבדת טובה, יעילה חשובה, מה שנקרא לפעמים אפשר להגיד, בוא נסכים שאנחנו לא מסכימים, זה גם, זה גם דרך, הם שרדו יותר זמן ביחד.

זה בעצם המקום שלך, שאנחנו מנסים להכנע אחד את השני כדי להיות בעליונות. אז מעניין אותי להבין איך את בעצם מקשרת את זה לשמחה. מעניין אותי להבין את הדרך שבה את מסתכלת על שמחה, כי כשחושבים על שמחה בדרך כלל, אנחנו חושבים על לחייך, להיות בקצב גוף מסוים, בתדר גבוה, ובעצם מה שאת אומרת, מה שאת מדברת עליו, על המקום הזה של הכלילות וההתנהלות המקדמת, שהיא תכלס סופר חשובה, אבל אני מנסה רגע להבין את ההקשר הזה, כי את עושה כמה הקשרים שהם סופר מעניינים אותי, למשל, ההקשר של שמחה לחוסן, ומה שהסברת עכשיו, אני צריכה רגע איזה שהיא יסבר איזושהי הבנה איך זה בעצם מתקשר לשמחה.

בן אדם צריך לשאול את עצמו, אני עכשיו חוזרת הביתה. האם אני חוזרת למקום שמח, למקום שטוב לי? ומבחינתי השמחה זה לא... זה אולי הטעות, כאילו שאומרים שמחה זה מוזיקה, צענולים, צ'ייסרים, מסיבה. לא, שמחה זה משהו פנימי. מה זה שמחה? שאני אכנסת עכשיו לדלת של הבית שלי, והשמחה זה התחושה של השלווה, של הביטחון, שאני לא צריכה ללכת על ביצים בבית שלי כי הוא עכשיו בקריזה או שהוא... נכנס רק להפך, לא מכירה, לא מעט גברים, לא להפך, רוצה לחזק את הנקודה ולהגיד, יש לא מעט גברים שנשארים בעבודה עד מאוחר? לא כי יש להם עבודה. כי הם יבואו הביתה, ולא יהיה להם שמח, לא יהיה להם כיף, לא יהיה להם טוב. עכשיו, יכול להיות שהם הבאתים, ואני לא חלילה, לא מאשימה, לא את האישה ואת הגבל, אבל זה ביחד. כי אם עכשיו אני נכנסת הביתה, או הבעלי נכנסת הביתה, והדבר הראשון שאני מקבל, או שהוא מקבל, זה איפה היית, ולמה לא באת, ולך תיקח את הילד, והם יצבנו אותי, ואני כוח כבר, והכיור, וזה, ונמאסתי מהחלק. לא רוצה לך, זה בית עצוב. זה לא בית שמח, לא כיף לחזור הביתה. עכשיו סבבה, משהו מטריד? משהו מפריע? בוא נעבוד על זה כדי לייצר בית שמח. מה זה בית שמח? בוא נייצר, אוקיי. אני נכנס הביתה, יש פה באמת הבית הפוך הזה. כאילו, אני מתבייס, את מתבייסת עליי. בואי, לפני הרגע הזה, בוא נבין מה הציפיות שלנו אחד מהשני כדי לייצר בית שהוא שמח. מה את מצפה? בוא נגיד כזה דבר. אני נכנס הביתה. בוא נסכם שאנחנו מתחילים בחיבוק נשיקה, איך היה היום. עשר דקות אולי קפה, אולי אפילו ננשנש משהו. ואז כלים קיאו, כביסה מהבית של ילדים. אבל זה שהיה פה שנייה, איזושהי נחיתה רכה לבית שלי. הבית שלי זה ה-safe zone שלי. זה המקום שאני יכולה להיות עצמי, זה המקום שאני יכולה... אני אגיד לך יותר מזה, אני, יש לי נטייה, ואם אני אראה לך את זה, את גם תראי, פשוט לא רואים אותנו, רק שומעים. אני איכשהו אני מגיעה, במקום שאליו אני נכנסת, נזרק התיק שלי, נזרקות הנעליים שלי, נזרק המעיר שלי. היה תקופות שה... זה היו ערבים, מה מי אומר לי? אבל יאנה, בחיית. כאילו, תעשי שני צעדים לעבר המקום של הארון, של התליה. בסוף למדנו להכיר זה את זו. למדתי שנייה, אמרתי, אוקיי, שנייה, אני חושבת על זה, אני אכניס את הנעליים. לפעמים אני זורקת והוא מבליג. למדנו לנהל את הדבר הזה כדי לייצר כניסה לבית שהיא כניסה כיפית, שיהיה לנו נעים להיכנס. אז כשאת מדברת איתי, את מנסה למצוא את השמחה, זה בדיוק במקומות האלה. השמחה מסתתרת בתוך הריבים, בתוך הוויכוחים, בתוך האינטראקציה שיש לנו. זה איך אני מבקשת משהו בצורה שמחה. מה זה בצורה שמחה? בצורה שלא תייצר את הצל השני אנטגוניזם, שאני נותנת לו הוראות, אני לא נותנת הוראות. אני גם את ההוראה, אני מביאה את זה בצורה, אני אגיד את זה כאילו כי זה הכלי שלי, זה המטבע הלשון שלי. אבל זה בדיוק המקומות של השמחה. כשאני אומרת עכשיו בסוף ההרצאה שלי לאנשים, תכתבו הודעה לבן זוג, תכתבו הודעה לבת זוג, אני אוהב אותך. אני אוהבת אותך. את יודעת כמה אנשים בצד השני בשוק, כותבים, אני חולם, את עוזה, את על סמים, את שתית משהו, הכל בסדר, גנבו לך. רוב התגובות, רוב התגובות, זה לא אנשים ש... זה אנשים שבהלם. זה השמחה. וואו. זה גם אם אני לא מרגישה את זה באותו רגע, אני אכתוב בשביל לעשות לצד השני טוב יותר. את יודעת מה זה עושה לזוגיות? מה זה שלוש מילים? לא לקסף. זה הכלים, זה הכלים של השמחה. זה בדיוק הכלים האלה.

ואת יודעת, זה מדהים שאת אומרת את זה, כי באמת...

ואת יודעת מה?

אני חייבת להגיד לך עוד משהו. חברה שלי, מה זה אוהבת לרקוד? ומה זה אוהבת לצאת? ובעלה, איך היא אומרת? הוא לא סובל אנשים, הוא לא סובל את המוזיקה, הוא לא סובל... אני אומרת, אבל תעשה מאמץ. לא כל הזמן. פעם בחודשיים. תצא איתה. אל תרקוד. תהיה... תהיה נוכח איתה. תהיה נוכח איתה. תעשה את האקסטרמייל הזה. זה בדיוק, זה כלי השמחה שלי. תעשה את האקסטרמייל. אני הולכת עם... אני עכשיו הזמנתי כרטיסים לדודו טסה. זה לא הזמר שאני כאילו סבבה, אין לי בעיה עם דודו, אבל זה לא מה שאני אדליק לעצמי בבית, אבל עמי אוהב אותו. אז אני עושה את האקסטרמייל הזה ואני גם אהנה. אז אני אזמין את הלמברוסקו שלי, אני אשתה כוס יין, אני אהיה באווירה. אני אמצא בתוך הסיטואציה דברים שגורמים לי שמחה, כדי שתהיה לי זוגיות טובה וכדי לייצר את זה. מבינה למה אני מתכוונת?

אני לגמרי תכל'ס מבינה מה שאת אומרת, וזה פשוט מבחינתי מאמם איך שאת מציגה את זה. אני כמוך הכי מאמינה בפשטות, בזה שלא צריך לחפש כל היום את הצלולים וללכת על המקום הבלתי מושג, וכן להיות רגע בקטן, בכאן ועכשיו, בפשוט. וכשאת מתארת את זה, לאיזה בית אתה מגיע, לאיזה בית אתה נכנס, זה כל כך חשוב. ואת יודעת, אני תמיד אומרת לאנשים שמגיעים אליי, ללא משנה ההרצאות, טיפולים, אני מדברת על זה שה-30 שניות הראשונות של איך שאתה נכנס הביתה, הן עקובות את איך שתחלסי רעי הזמן שלך בבית.

וואו, איזה מאמן זה.

ואם כל אחד מאיתנו בעצם יקבל אחד את השנייה בחיבוק, אז כל הבית שלנו השתנה. בואי נבין שנייה איך שקוראים לזה, זה בעצם נקרא זמן הכנה וזמן עבודה. ובסוף, אם אני נכנסת הביתה, עם הטלפון שלי ביד, כולי עצבנית מהיום שהיה לי, אז זו האנרגיה שאני מכניסה הביתה וככה כל הבית שלי יראה. ואם אני רגע עוצרת, נכנסת ואומרת, וואי, איזה כיף לי שהגעתי הביתה, נכנסתי בחיוך, שם את הטלפון בצד, כל האנרגיה של הבית שלי משתנה. ואז בעצם כל הבית שלי יכול להשתנות מהמקום הזה. ונכון, זה לא פשוט, אבל זה בהחלט אייסים. כל הדבר הזה שאת מדברת עליו, הוא מאוד מאוד מאוד אייסים, והוא מאוד חשוב. אבל העניין הוא שאני יכולה רגע להגיד מהצד שלי, זה בעצם האנשים שאני פוגשת, האנשים שמגיעים אליי, הם כבר כל כך יפים, ואיך שאת מתארת את זה, זה נכון, זה נכון שפשוט רגע צריך לשים את הפנקס בצד, את ההתחשבנות בצד, ולהבין שאם כל אחד ייקח את המאה אחוז אחריות בחמישים אחוז שלו, אז תהיה את ההתעלות הזאת שאת מדברת עליה. ונכון, זה קשה. זה לא פשוט.

ואת יודעת, הרבה פעמים אנשים אומרים לי,

אבל וואי, זה ממש ממש כאילו קשה, איך את רוצה שאני אעשה את זה?

אבל זה כל כך חשוב. אז איך את מציעה? איך את מציעה לעשות את זה?

אז אני אגיד לך מה, קודם כל, אחד משותה השמחה בחיים והעושר זה אגו. עכשיו, יש לנו אגו בכל מיני דברים בחיים, ויש מקומות אולי שזה משרת אותנו ושזה טוב ושזה חשוב, לא שאני חושבת שזה נכון. אבל אני אומרת, כשבחרנו להיות עם בן אדם מסוים, ולהביא איתו ילדים ולהקים משפחה, אז צריך לדעת לשים את האגו בצד. מול מי אנחנו נלחמים, כאילו. זה הבן אדם שאנחנו ישנות איתו במיטה, זה הבן אדם שחצי מהגנים זה בילדים שלנו. אתה יודעת, אני אומרת את זה בדמעות, כאילו. זה מרגש הדבר הזה. על מי אני עושה, אני לא אדבר איתו עכשיו שלושה ימים, כי כאילו, את מי אני מאנישה? אני מאנישה את עצמי, אני מאנישה את הילדים שלי שחיים בבית, שההורים לא מדברים. אני גם תמיד אומרת כאילו, שאנחנו, כל הזמן תשאלו את עצמכם, אני חושבת שזה, זאת גם הסיבה אגב, אמרתי לך את זה קודם, שבתוך הקורס הדיגיטלי שלי, שאני נוגעת באמת בכל תחומי החיים, בשמחה, הפרק הכי ארוך, וגם לפני העורות, זה הזוגיות. זה הזוגיות, כי אני תמיד אומרת שכשאנחנו מחנכים את הילדים לאיך להתנהג, איך לדבר, איך לעשות, איך לאהוב את עצמם, איך להקשים את עצמם, לפני שאני אומרת להם מה לעשות, שזה סבבה, יפה, אמרתי, וואו, ניסחתי את זה מהמם, זה נשמע באמת רהוט, משכנע, אבל אם הם בסוף רואים אותנו, והילדים זה כמו האח הגדול, 24-7, כל הזמן צופים בנו, זה שאמרתי להם זה לא שווה כלום אם הם רואים אותי, לא מיישמת, את מה שהרגע אמרתי. מה אני אומרת בקורס, וזה משפט מאוד מאוד חזק. יש לי חברה שהיא, באמת, היא עוברת באמת אלימות מנטלית, אוקיי? היא לא עוברת אלימות כלכלית, והיא לא עוברת אלימות פיזית, אבל היא עוברת אלימות מנטלית. בעל שיורד עליה, שמקטין אותה, וליד אנשים, וליד משפחה, וזה כאילו באמת, זה ברמה שכאילו בלתי נסבל. ואני אומרת לה, אם הבת שלך הייתה מתחתנת, והיית רואה את בעלה, מתייחס אליה ככה, מה היית אומרת לה? אני אומרת לה, אם היית רואה את הבן שלך, והקלה שלו, וחברה שלו, שהוא מדבר ככה לחברה שלו, מה היית אומרת לו? הייתה מכתיפה לו שתי סתירות, ולבת שלו אומרת, קחי את הרגליים שלך ותעושי מפה. אז כל הזמן שימו שנייה מראה כאילו, ותחשבו מה אתם משדרים לילדים בהתנהגות שלכם בזוגיות. לא טוב, לא זה, בואו נעשה משהו, בואו נתקן את זה, בואו נשים את האגו בצד. חברה שלי איזה שבועיים לא דיברה עם בעליים, היו ברוגז, בחג וזה. אמרתי לה, את עכשיו חוזרת הביתה? שמה את האגו בצד, זה לא משנה אם הוא השם. זה לא משנה מה קרה, זה לא משנה מי אמר למי, מה אמר למו. קודם כל, תני לו חיבוק. אנשים שכחו כמה חיבוק יש לו עוצמה של שנייה, שימו את האגו בצד. פתאום היא נתנה לו חיבוק, הוא התחיל לפקוט. עכשיו, זה גבח שגדל להורים ניצולי שואה, ועם כל מה שקרוך בזה, ואיך זה משפיע בכלל על החיים שלנו, והרבה פעמים אנחנו בכלל לא מבינים כמה זה משפיע על החיים. ושנייה, לפעמים בן אדם צריך את ה... העיניים החומלות, את החיבוק הזה, ובעיקר בעיקר לשים את האגו בצד, ולא להגיע לקצה כבר, שאתם לא יכולים לסבור לך את השני, לדעת, לעבוד, ולעשות את העבודה על הזוגיות, את הסדנאות, את השיחות, את הטיפול, את ההתפתחות, לא כשכבר אתם על הקצה של הצוג, אלא באמת במקומות, אני אומרת לך, לקחת את המקום הזה של עדיין הילדים קטנים, אנחנו בתוך המערבולת הזאת שלה, לנהל משפחה, לנהל זוגיות, לנהל קריירה, לא פשוט. נדעת איך אנחנו שמים את האגו בצד ושמים את הדברים האחרים בצד, כדי כן לייצר לעצמנו אווירה טובה ומצע נעים בבית, שיהיה לנו כיף לחיות. אתם יודעים מה? פה אני כן רוצה, איפה האגו? לשים את עצמנו בסדר עדיפויות ראשון ולהגיד, אני רוצה להיות במקום שטוב לי, אני רוצה להיות בזוגיות שטובה, אני רוצה להיות בבית שטוב לי. כאילו...

אני ממש מסכימה עם מה שאת אומרת, אבל תגידי, רגע, אם אני בכלל מוציאה זוגיות, איך בן אדם יכול להיות בשמחה עם עצמו? עוד לפני שהוא מוצא זוגיות, לפני שהוא בזוגיות, פשוט בשמחה עם עצמו.

אז אני רוצה להגיד לך שבהקשר הזה, ודווקא כן חשוב לי להגיד עוד משהו, כי יש נשים שמקשיבות לנו אולי, והן לא בזוגיות, הן אולי רווקות, הן אולי גרושות, והן מחפשות זוגיות, ופה זה מתחבר לי גם לקטע של החתונה. כי את רואה את האנרגיה הזאת, אני קוראת לה שמחת חיים, אבל זו אנרגיה, גם בתוך מערכות יחסים, כאילו, גם בתוך דייטים ראשונים, של אנשים לפעמים לא רואים את הצד השני, כאילו, וקוראים את המפה, את מה שקורה, כאילו מסתכלים על מה שאין, מתרגזים ברע, זורקים הערות כאילו שהן נורא פוגעות, ולא חושבים רגע שנייה, הערה הזאת הכרחית, הערה הזאת היא נחוצה, מגיעים לאיזשהו מקום, נגיד, סתם, הייתה את הסופה הזוגות של חתונה, סתם, אתה רואה שהבת זוג שלך באה לה לקום, באה לה לשתות קפה, באה לה לרדת שנייה לארוחת בוקר. אתה לא בא לך, אתה ברע, אתה לא בא לך קפה, לא בא לך לאכול, לא בא לך אנשים. אבל אתה רואה כמה היא זקוקה לזה עכשיו. לא תיתן את האקסטרה מיין לזה, עכשיו מי שהיא כתבה לי, אבל זה נקרא לרצות. לא, מה הוא עשה כולה? לתת עשר דקות מהזמן שלך בבוקר כדי לשבת איתה? כדי שתשתה את הקפה של הבוקר? כדי שהיא תאכל משהו? כי אולי היא... זה לא לרצות. זה לתת את האקסטרה מים לזה. בוא, לא נקרא לזה לרצות. לא כל דבר שעושים למען השני זה לרצות, זה לוותר.

וגם זה ממש בסדר, אם אני רוצה שהזוג שלי יהיה מרוצה, ואני עושה עכשיו כשלי לא בא, אבל אני עושה את זה כשהוא יהיה מרוצה.

למענות, ולמעננו. היא לא יהיה טוב, זה מקרין עליי חזרה. אני, אם אני לא שותה את הקפה של הבוקר, אין, אני בן אדם כאילו, לא כיף איתי, לא נעים איתי. לא כיף איתי, לא, איך שר הנשרין, אל דברו אליי, תבנו עליי, אני חייבת את הקפה הזה של הבוקר. אז הוא ייתן את האקסטרמי לזה, ובסוף גם לכולם יהיה יותר כיף.

נכון.

נכון. ואם מישהי נגיד שאין לה זוגיות, אז

יש כמה דברים שסופר חשוב שהיא תזכור. למשל שהמקום הזה, האנרגיה שלי, התדר שלי.

הרבה פעמים, מדער, אני רוצה להגיד לך שזה משהו שאני מאוד קשה לי הרבה פעמים להעביר במילים. את המילה הזאת אנרגיה. אם אני מעכשיו מגיעה לדייט, אם אני גרושה, אם אני רווקה, אני מגיעה לדייט, אני יודעת תראה, אני אומרת לך את זה, לא רואים אותנו, אני יודעת שהאקס פקטור שלי זה תמיד הייתה האנרגיה. אני בחיים לא חשבתי את עצמי לאישה יפה, כאילו אם אני עכשיו נכנסת לחדר, זה לא... לא עכשיו נכנסת מישהי ש... כל העיניים, וואו, וואי, איזה פצצה, מי זאת היפה הזאת? אבל אני הייתי מביאת את האנרגיה שלי, את החיוך. קודם כל, לבוא לדייט עם חיוך, גם אם הוא חואר, גם אם נפלת על מישהו, לא יודעת מה, שהתמונה בינו לבן המציאות היא מקרית בהחלט. תבוא עם חיוך, את כבר שם, את כבר בבית קפה, את כבר במסעדה, את כבר שם. זה כמו שאני אומרת על הזוגות אחדונות, אתם כבר בתוך החול, אתם כבר במיטת שיזוף במלדיבים. יאללה, מה זה משנה מי, בואי תהניה, בואי תשתספי, בואי תכנסי למים, בואי תגידי תודה לבורא עולם על חופשה בחינה. אני אומרת, קודם כל, האנשים מסתכלים על הרע, על הלא טובה, זה שאתה פרצוף תחת. הפרצוף החמוץ הזה, איך בא לי לקחת מהאנשים... אוקיי, הוא לא לסביעות רצונך, אבל תבואי בקהל. תהני ממה שיש. את במסעדה, הדייט מכוער, הדייט זה. בואי תזמיני איזה שתייה, איזה ארוחה טובה. תהני מה האוכל, תהני מה המקום. לכי תדעי מה יקרה. פתאום תתחיל להתפתח שיחה. פתאום הבן אדם שהחשבת אותו כמכוער, כגמת, כגבוה מדי, כהרזה מדי, כשומן מדי, פתאום תתחיל להידבר איתו. פתאום תגלי זה בבן אדם קריזמטי, אינטליגנטי. אבל תבואי בטוב. זה האנרגיה, לבוא למקום, לבוא לבן אדם בטוב. אנשים באים ברע, בישר רואים את מה שחסר, את מה שלא טוב, את ההוא לא, אני לא נמשכת עליו, לא, אני לא עוזל. תבואו שנייה בפתיחות לעולם, ליקום, כשאנשים אומרים אנרגיה, תודעת שפע, מניפס, את רוצה שתהיה לך זוגיות? תבואי בפתיחות, תפתחי את הלב. גם אם הוא עכשיו הבן אדם הראשון, השני, השלישי, הצעירי, לא לסבות רטנל. הדבר הזה, מה מוריד לאנשים כבדות ותרחנות? וכמצנות, וכל התכונות האלה שכל כך קל, באמת, זה לא קשה לזהפת. לזהפת זה בתור התחלה.

נכון.

את יודעת, מישהי אתמול באה לי בסוף הרצאה, ממש אתמול, והיא אומרת לי, ינה, היום הבנתי שאני האישה הממורמרת שדיברת עליה, נפל לי היום מהסימון, ואני מתחרטת על כל רגע ב-48 השנים בחיים שלי שהייתי הבן אדם הזה. אמרתי לה, כפרה עלייך, אל תתחרתי. עוד חצי חיים לפחות לפניי, להיות מישהי אחרת ולהשתנות. אז אף פעם לא מאוחר מדי. אף פעם לא מאוחר מדי למצוא זוגיות, אף פעם לא מאוחר מדי לבוא בכיף לדייטים ובטוב ובאווירה ובהכללה, ובאמונה שלמה שיהיה טוב, ושיהיה לך שמח, ושמגיע לך להיות מאושרת, וזה אנרגיה.

בסוף כל אחת צריכה לזכור שזה בידיים שלה. זה לא משהו חיצוני שאני מחכה שיקרה, אם יהיה לי כסף, אם יגיע בן זוג, אם יקבלו אותי לעבודה. בסוף זה בידיים שלי, לאיך לנהל את האנרגיה שלי, איך להיות בהסתכלות, האם אני בעצם בחיוך על העולם, בשמחה. במה אני מתמקדת? בדיוק כמו שאמרת. האם אני מתמקדת במה שיש או במה שאין? כי אנחנו יודעות שמה שאנחנו נתמקד בו יגדל. ובסוף, בסוף זה מתחיל ונגמר בקבלת החלטה. החלטה שאני רוצה שיהיה לי טוב ואני מוכנה לשלם את המחירים שבדרך ואני רוצה רק להתחבר למה שאמרת. בסוף כל אחת מאיתנו צריכה להסתכל על איך היא מגיעה לדייט. כי אנחנו עלופות בלהסתכל עליו, הוא נמוך, הוא לא חייך, הוא לא כזה כמו שהוא נראה בתמונה, הוא לא באמת ישר רוצה את הארנק, הוא לא שילם כשהלכתי לשירותים, ואנחנו תכל'ס שוכחות להסתכל על עצמנו. האם בכלל איתי נעים בדייט הזה? האם כיף להיות איתי? האם בא לא להמשיך להיות איתי? כי גם אני לא רוצה להיות עם אנשים שלא כיף, אז למה? הוא ירצה להמשיך להיות איתי. אם אני גרמפית וממורמרת, ולא נעים איתי, ולא חייכת, וכל הזמן מסתכלת על זה שהוא לא מספיק, כל אחת מאיתנו צריכה להסתכל על המקום שלה, ועל המקום של עצמה, ולזכור שאנשים לא רוצים להיות עם מי שלא כיף להם להיות איתו.

זה מתחבר לי פה. מה זה להיות בשמחה? בשמחה, אם לוקחים את המילה והופכים, מקבלים את המילה, מחשבה. זה בדיוק זה. אני מגיעה למקום מסוים, אני רואה בן אדם ואומר, בואי שנייה, אני רוצה להיות בשמחה. בואי נתכנת את המחשבות שלי. עכשיו להסתכל בדייט על מה שכן טוב, המסעדה, האוכל, האווירה, האורות, האנשים, זה שאני... בכלל מישהו יצא איתי לדייט? יש כאלה שלא יוצאות? יש כאלה שאף אחד לא רוצה לצאת איתם? הנה מישהו... יש לי מי לדבר, מה אכפת לי לדבר? לכי תדעי מי זה הבן אדם, פתאום אני גלה שהוא... שהוא המנכ'ל של וויז, הוא הולך לעשות עכשיו אקזיט של מיליארדים. אבל איך אני אומרת, זה גם מתחבר לי למושג סרנדיפיטי. שמה זה סרנדיפיטי? אז הנה, בואי תגידי את מה זה סרנדיפיטי, שזה בדיוק זה, הגעת בך לדייט, שאולי היה קושל, אבל פתאום, בסוף הדייט, את יוצאת לאיזה סיגריה וים בחוץ, פתאום עובר איזה מישהו, למדת איתו ביסודי, לא ראית אותו 30 שנה, ספר לך בדיוק התגרשתי, וואלה, גם אני,

באמת המושג הזה בעצם, יצאתי לחפש עתונות, מצאתי מלוחם שנקרא...

וואי, חיים שלי, דני, חייבת לכתוב את זה.

המקום הזה שאנחנו בדרך הכי לא צפויה, פתאום נפתח לנו עולם חדש. המקום הזה שהוא לא צפוי, כשאני, רק כשאני בעצם באה אליו בפתיחות, אז המון הזדמנויות מתרחשות ומגיעות לחיים שלי. ומה שחשוב לדעת זה בעצם, שאנחנו לא באמת בשליטה בחיים שלנו, וכשאנחנו מנסים לשלוט, אז מה תכל'ס אנחנו עושים? אנחנו חוסמים את כל מה שיכול להיות בחיים שלנו. והפתרון לזה הוא פשוט שנסכים, שנסכים להיות ולא לדעת מה צופן לנו העתיד, ולא לנסות לתכנן הכל, ולא כל הזמן. לתכנן אלף צעדים קדימה, ומה הולך להיות לי. ואם נקשר רגע את השמחה לתוך המקום הזה, אז הייתי מקשרת את זה, ששמחה זה גם ההסכמה להתמסר, ולשחרר שליטה, ולסמוך, ולהיות בלא יודעת, וחמודה שלי שמאזינה לנו עכשיו, את לא יודעת הכל, תסכימי רגע אחד, פשוט להיות, פשוט לשחרר, אנחנו לא באמת יודעות, למה יצאנו לדייט הזה, ומה מתוכנן לנו בדייט הזה, ומה מתוכנן לנו בחיים האלה בכלל, וכשאני מנסה לדעת כל הזמן, אז לחשוב כמה דברים אני בטח מפספסת מזה שאני מנסה לדעת. ואם פשוט נסכים להיות שם, אולי, אז נגלה את המלוכה.

לצחוק על זה, לצחוק על זה. זה הקטע, להקליל את האווירה, זה מתחבר לי ל... אתה יודעת... רגע, איך אמרת? יצאתי לחפש עתונות, מצאתי...

מלוכה.

מלוכה?

כן, אני...

מה כתבתי? מצאתי חתונה. מה שרציתי להגיד לך, שגם במקומות האלה, כל פעם אני, נגיד סתם, פעם אחרונה שנסענו לקמפינג, אז פתאום באמצע האוטו כאילו קלטתי, אמרתי, רגע, יש יותר מדי מקום פה מאחורה? אה, שכחנו את כל המצאים, את הסמיכות, את הקריות, הכול. עכשיו, זה הרגעים, איך אני אומרת תמיד, שם מסתתרת השמחת חיים. האם מתחיל פה עכשיו ויכוח, אבל אני אמרתי לך לשים באוטו, אבל לא שמת, אבל אני אמרתי, אבל זה התורך, אבל את אמרת, אבל אתה... או שאת אומרת, די, איך את אומרת להקליל, לזרום, זה מה יש? איך אני אומרת, הנה עוד סיפור, לצחוק עליו ולדבר עליו אחרי זה בפודקאסט. החיים מייצרים סיפורים שמחים וצחוקים. אז את יצאת לדייט גרוע, יש לך סיפור טוב, יש לך משהו מצחיק. מכל בן אדם אפשר ללמוד משהו. מכל אחד.

נכון. אנחנו צריכים פשוט ללמוד, לסמוך, להבין שלא סתם אנחנו פה, לא סתם נפגשנו עם מי שאנחנו נפגשנו איתו עכשיו, וכנראה שיש לי מה לקבל ממנו.

אני חושבת שאפשר פה לעשות גם סיכום של התובנות.

יאללה, תעשי אותם.

כן, אני... לא, אז אני חושבת שבאמת קודם כל למדתי גם באמת... שנייה, ממך, את יודעת כי לפעמים יש כאלה שכותבות לי, נגיד אני מדברת המון על זוגיות כי אני נשואה, ולא מהתומרות, ליאנה, אבל מה עם הגרושות, מה עם הרווקות, ואני קודם כל רוצה להגיד לך תודה על ההזדמנות באמת להציג את הצד הזה, כי אגב, אני מה זה הייתי מהאלה שיודעות לתת טיפים לפני דייט, כאילו הייתי מהחברות הזה, תעשי ככה, תעשי ככה, כן תעני לו, אל תעני לו, חכי עשר דקות לפני שעד זה, אם הוא מציע לך לא כל הזמן להגיד כן אחרי, שתי פגישות, תגידי לו, לא, אני עסוקה, אני יוצאת עם חברות היום, שהיא יודעת שיש לה חיים, אל תהיה אובססיף ופטט. כאילו, אני תמיד הייתי מאלה שעם הטיפים הזה, דייט ראשון הוא חייב לשלם, שתיזהרי להגיד משהו. בקיצור, לא משנה. מה את אומרת?

אני גם בשני וגם בשלישי, הוא חייב לשלם.

שלוש מאורדנות פמיניסטיות. סתם, סתם. זה פמיניזם כליל, אני פורטת לעצמי, פמיניסטית כלילה. אבל באמת אני חושבת שמה שנכון, כי גם אמרתי את זה לאלה שאמרו לי, אמרתי, מה שאני אומרת על זוגיות זה נכון גם לעולם הדייטינג, זה לבוא בפתיחות. ולבוא בהכללה ולא לקחת את הדברים קשה מדי ולראות את הטוב שבבן אדם בסוף אין מושלם, אין מושלם. אז אני שמה שנייה לעצמי מה באמת חשוב לי, ועל מה אני לא מוכנה לוותר, ומה הדברים שאני אומרת, וואלה, כאילו, אז זה פחות, הפקטור הזה. זה אותו דבר גם בזוגיות וגם כשאת מחפשת מישהו לזוגיות, וזה לשים את האגו בצד, וזה בעיקר האנרגיה שאני אחראית עליה, אני לוקחת אחריות על השמחה שלי, על הזוגיות שלי, ואני מביאה עם עצמי, אני סיימו לב במשפט שאני מאוד אוהבת, של אוסקר ווילד, שהוא מדבר על עושר, אז אני אקח את זה לשמחה. שיש אנשים שכשהם נכנסים לחדר, הם מביאים את השמחה. ויש אנשים שכשהם יוצאים מהחדר, הם מביאים את השמחה. אז אני חושבת שכל אחד צריכה לבדוק את עצמה. אני נכנסת עכשיו הביתה, מה אני מביאה? אני חייבת עכשיו לעבודה, מה אני מביאה? איזה אנרגן. אני מגיעה לדייט, אני מתיישבת במסעדה, אני מתיישבת בפאב. מה הרגע היא תיישב על הכיסא?

מהמם.

אחריות אישית בעיניי היא תכלס, המפתח והכל. כי ברגע שאדם, שאני לוקחת אחריות אישית, אני יכולה לקבל החלטה, אני יכולה לשחרר את האגו, אני יכולה להתעסק במה שבאמת חשוב ולשחרר את האבל הבלים, אני יכולה לנהל את האנרגיה שלי ובסוף כל אדם צריך לקחת את האחריות שלו על עצמו ולהפסיק להסתכל על מה אחר מביא או לא הביא ואני אגיד פה רגע עוד משהו חשוב שאני חושבת שאנחנו תמיד צריכים לבוא בנתינה כשאני באה בנתינה וכשאני באה ומסתכלת על מה אני נותנת לא משנה אם יש לי לתת הקשבה וחיוך וחום ותשומת לב אני באה לתת את המילים הטובות שלי אני באה לתת אותי וכשאני

בעצם בא במקום הזה, בא ונותנת, ובא ומסתכלת על מה אני נותנת, אז קל בעצם להיות במקום טוב. אבל כשאני כל הזמן מסתכלת על מה אני מקבלת, על מה הוא עשה או לא עשה, מה ציפיתי ולא קרה, אז כל הזמן האנרגיה היא אנרגיה מצומצמת, אני כל הזמן בוחנת, בעיניים בוחנות אם זה מספיק לי, אם זה טוב לי, אם זה לא טוב לי, ואני, אני נהיית, הופכת להיות קטנה יותר ומצומצמת יותר, ובתכלס אני הופכת להיות כמו כפויה טובה. אבל בסוף, כשאני באה בנתינה, ואני אומרת לעצמי, יש לי מה לתת, יש לי לתת אותי. זה הבסיס לאחריות ולשמחה ולהיות בטוב, וזה יעזור לנו להיות בטוב, וכל אחד מאיתנו צריך להסתכל על החלק שלו. וכשכל אחד יסתכל על עצמו ועל החלק שלו ויפסיק לנסות לחנך אחרים, אז באמת אנחנו יכולים להיות בשמחה, אנחנו יכולים לסמוח ואנחנו יכולים להיות בטוב, אנחנו יכולים להיות בחוסן, אנחנו יכולים לצמוח ואנחנו יכולים להיות בזוגיות טובה ולמצוא זוגיות ולהתמגנת.

נכון?

ואני יכולה להגיד שאני מאוד שמחה שהייתי פה, ואני רוצה להודות לך, ושתספרי לנו איפה אפשר לפגוש אותך, וכמובן שאנחנו גם נשים בתיאור הפרק את הקישור לעמוד שלך, עם כל הדברים שאפשר לקבל ממך. ורגע, אני אגיד למי שבמקרה לא עוקב אחריך, שחייבים לעקוב אחריך ברשתות, כי אני חושבת שאת אחד האנשים שנותנים את כל מנעד הדברים. אם אין לי מצב רוח, אני נכנסת אלייך לעמוד ועולה לי המצב רוח, ואם זה כל חוכמת הדברים האלה שלך, כשאת מסתכלת על הדברים, וכמובן עומק, בדרך שלך ואיך שאת מביאה את זה, ואני גם אוהבת את איך שאת ככה יודעת לעקוץ את מי שצריך לעקוץ. אז תודה, וספרי לנו איפה פוגשים את כל הדברים הטובים האלה.

אז באמת באתר שלי יש את כל הלוח הרצאות, הרוב זה באמת בארגונים שמזמינים אותי, ואת הספר המדריך לשמחת חיים יש בסטימצקי בבצומת ספרים, ויש לי את הקורס הדיגיטלי, שזה באמת תשע סרטונים שבאמת נוגעים בכל תחום בחיים, עם טיפים ותובנות, שאפשר ליישם תמיד שאנשים כאילו אומרים לי רגע ומה זה ומה אני אומרת בכלל לבוא פתוח לכל דבר מספיק שאתם לוקחים משהו אחד מהפודקאסט שלנו, מספיק שלקחתם משהו אחד מספר מקורס כזה או אחר זה שווה את זה וזה גם כאילו קטע של דבר כל פעם מה שנקרא שינויים גדולים שמתחילים בצעדים קטנים, ואני אשמח אם את מפרסמת את הפודקאסט לתת באמת למאזינות שלך אפילו קוד הנחל, לפורס הפי 50.

אז יש לנו הפי 50, וגם אני אשים את זה אצלי באינסטגרם, כשאנחנו נכנסים את הפרק, עם הקוד הנחם, ועם הקישור, כשיהיה לכם קל, אפשר להגיע לזה, ולא תצטרכו לחפש את זה.

איזה כיף.

אז תודה, יאנה, שהיית איתי, שפינית את הזמן מהלות תשובה שלה.

תודה רבה, איזה כיף, תודה אדר.

אנחנו נתראה בפרק הבא, כשהם מדברים זוגיות מעשית. ועד אז, עקבו אחריי באינסטגרם, adarzohar1, ושתתאו קצת באתר שלנו, יש שם הרבה דברים מעניינים.

המרכז לזוגיות מעשית, adarzohar.com.

מחכה לראותכם.