פרק 90 - איך נדע אם יש התאמה זוגית? עם גיא לקסר

שלום לכולם, וברוכים הבאים לפודקאסט מדברים זוגיות מעשית. בכל פרק נדבר על זוגיות מנקודות מבט שונות ומעניינות, ותקבלו ידע וכלים פרקטיים שילבו אתכם בדרך לזוגיות שאתם מאחלים לעצמכם. אני אדר זוהר, מנכה למרכז הזוגיות מעשית, ואני שמחה ומתרגשת שאתם איתי כאן.

והיום איתנו גיא לקסר, מאמן אישי וזוגי, מנטור ובעל המותג אדריכלות מנטלית. היי גיא, מה שלומך?

שלום אדר, מה שלומך?

ברוך השם הכל טוב, אני שמחה שאתה פה.

תודה שהזמנת אותי.

לראיין אותך, ושאתה אדם מאוד מעניין. ואני שמחה שאתה פה.

אני שמח גם. כל הזדמנות לדבר עם אנשי מקצוע אחרים, עם אנשים חכמים, להוציא החוצת החומר של שנינו, זה מדהים.

מהמם. אז ככה, בדקות כזה שדיברנו לפני, דיברת על כמה נושאים סופר מעניינים, ואני יודעת שאתה מתעסק הרבה עם התאמה הזוגית, ובעצם מכניסה לקשר, ומה אנחנו צריכים לשים לב במקומות אלה, אז תסביר לי רגע בכלל למה אתה מתכוון כשאתה מדבר על התאמה הזוגית.

אוקיי. בעולם שלי התאמה הזוגית בנויה על ערכים. ערכים זה בעצם חלקים בנפש שלנו שקיבלנו בילדות ופיתחנו אותם עם הזמן. למשל, חלק מהערכים לדוגמה זה הקשבה, הומור, כבוד, שיתופיות. כל המילים האלה, יש לך את זה או אין לך את זה בגיל מסוים. בשלב מסוים בחיים כבר קשה לשנות את מי שאנחנו, ולכן כשמגיעים לזוגיות, נורא חשוב לחפש את הדברים שבאמת נכונים לנו, לפרטנריות שלנו, ולא להתעסק רק במשיכה מינית, בתירוף רגשי, באיזושהי התאמה קוסמית או Soulmates וכן הלאה, כי אנשים נורא אוהבים את זה. אנשים נכנסים לתוך קשר, בדרך כלל מתוך משיכה והתרגשות, ומקווים שדברים יסתדרו. ולצערי הרבה מהקשרים לא מסתדרים. אם זה תוך כמה חודשים או תוך כמה שנים, כי הם לא בונים את זה נכון. עכשיו, כמובן שקריטי משיכה מינית, וכמובן שקריטי חיבור רגשי, אף אחד פה לא בעונש, אנחנו רוצים שהצד השני נמצא חי בינינו פיזית, אנחנו הולכים לישון איתו כל יום. מצד שני, שיוצאים מן בן אדם שהוא לא בוגר רגשי, או שיוצאים מן בן אדם שמאוד קשה לו שיתופיות, או שמאוד קשה לו כבוד, ומקווים שבהמשך זה יתפתח מתוך אהבה, אז משם מגיעה החזרה מאוד גדולה, ונפילות מתפרקות, והם יושבים אצלי זוגות, ובעצם מאשמים אחד את השני, ואחד המשפטים שאני תמיד אומר לזוגות זה, שניכם צודקים ושניכם טועים, וזו הטרגדיה פה. זה לא שמישהו עושה משהו לא בסדר וצריך להתנצל. שני הצדדים צודקים, שני הצדדים רוצים משהו שהצד השני לא יכול לתת. כי זה לא בבלט אין שלא לתת את זה. ואז כשהנתינה הופכת להיות קצת מעולצת, או אפילו מזויפת, הקשרים מתחילים לדאוך ולהתרחק. הרבה זוגות נשארים נשואים, דרך אגב, כי פשוט אין להם כוח ליפרד. או כלכלית, או רגשית, או הילדים, או בכלל המצב במדינה לא מאפשר באמת חופש פעולה מלא. אז המון המון זוגות, גם מחקרים אומרים, המון זוגות נשואים לא מאושרים אפילו בכלל, בגלל חוסר התאמה, לא בגלל רוע מסוים, או חס וחלילה אלימות, או דברים כאלה שזה מקרה קצר. אני מדבר על המיינסטרים של זוגות, הם לא בטוב כי הם פשוט לא חברים טובים. אפרופו חברים, כשאתה הולך עם חבר שלך, נגיד, אני שואל לאנשים, מי הם החברים שלך? בני מינך החברים שלך? ואני שואל אותו, למה אתה חבר שלו? אז הוא אומר, הוא כמוני. שנינו אוהבים ספורט, או שנינו אוהבים טכנולוגיה, או שנינו מדברים על פוליטיקה מאותו צד. אבל בזוגיות, אנשים לא חושבים על זה ככה. הם נכנסים לתוך קשר, שהיא לא חברה שלו בכלל, או הוא לא חבר שלה בכלל. הוא רואה בה משהו מיני, היא רואה בו איזה סידור כלכלי, כזה או אחר, כל אחד יושב על דברים שחשובים לו, הם לא בהכרח חברים. אז בהתחלה זה איך שהוא עובד. כל החשק המיני, ההתחלה, הכיפיות, הריגוש של הפעם הראשונה, שני צדים מתאמצים בעבור אחד לשני. אבל אחרי חצי שנה שנה, הפרצוף האמיתי של כל אחד יוצא, והם קולטים שהם בכלל לא חברים. הם בכלל לא אוהבים את אותם דברים, הם בכלל לא מסתכלים על החיים אותו דבר. ומשם הם מתחילים המיקרו שברים. ובספרים שאני כותב על זה, דרך אגב יש לי שלושה ספרים, שצוללים לתוך העולם הזה, אז זה שווה להציץ. אז בעולם הזוגיות זה נקרא מיקרו שברים. מיקרו שברים זה הדברים הקטנים שמתחילים להרחיק אנשים. הרבה אנשים חושבים שלמשל פרידות וגירושים זה בעיקר בגלל בגידות, או קניבת כסף, או כל מיני כאלה, וזה בכלל נכון. רוב הפרידות קורות בגלל מיקרו שברים שמתחילים בקטן, ולאט לאט לאט לאט מתרחקים, אז זוג לא תופס את זה בזמן, מזלזל בזה, הוא פשוט, אין לו זמן לזה. ביום אחד הם מתעוררים, כל אחד בקצה אחר. ואז הם נזכרים שצריך טיפול זוגי. ושם הרוב הזמן זה כבר לא עובד.

אז בעצם מה זה המיקוש דברים האלה שאתה מדבר עליהם, שאתה רואה...

החוסר חברות. החוסר חברות בינינו. אנחנו אפילו לא מוצאים סדרה משותפת בנטפליקס לראות. אנחנו בכלל לא רואים את השבת אותו דבר. אנחנו לא מסתכלים על חינוך ילדים אותו דבר. אנחנו לא מסתכלים על חיסכון וכסף או אותו דבר. יש פשוט פערים גדולים, והפערים הגדולים האלה יוצרים לחוק. זה כמו שאתה לא תהיה חבר של מישהו שפשוט לא רואה את העולם כמוך בכלל. אז גם בעולם החברים למשל, יש לך חבר לספורט, יש לך אולי חבר לבירה, יש לך חבר שאתה יכול להתבכיין לו, למשל לגברים, נשים. אין לך חברה אחת שמכונה לעקול, אין לי חבר אחד שטוב לי לעקול ולהפך. אבל בזוגיות, הבן אדם הזה צריך להיות טוב להרבה מאוד דברים. זוגיות בריאה מורכבת מחברות טובה וממשיכה מינית בריאה. וכל השאר המסרבים של כבוד והחלה וסובלנות ובריאת השונה וכל הדברים, המסרב שניתן לפתח עם הזמן, עם ההתבגרות. אבל אם אנחנו לא חברים טובים, אם אנחנו לא רואים דברים אותו דבר בכלל, אז אנחנו נתחיל להתרחק. יש את אלה שהוא קם בשבת בבוקר, שש בבוקר רוצה לרוץ, היא קמה רק ב-11 עד שהיא רואה קפה. זאת אומרת, הם בכלל לא חיים ביחד. החופשות והחגים, הם נוסעים לחול. הוא רוצה לשם, היא רוצה לשם. הם בכלל לא רואים חופשה אותו דבר. אז הוא עושה טובה, שהוא הולך איתה למוזיאון, והיא עושה לו טובה, שהיא הולכת איתה, לא יודע, לראות כדורגל, וכל אחד עושה לשני טובה, כי הם בזוג. ואז הם רווים, והם יושבים פה, הזוגות, ורק ויכוחים על זה. זאת אומרת, אני קופצתי לראש, ברגע שאני מדבר, את כל הדוגמאות ששופכים לי בזמן אחרון. ולהרבה זוגות אני אומרת, תקשיבו, אתם לא חברים. אתם רווים כי אתם פשוט לא חברים, טוב, אם זה היה חבר, הייתם נפרדים מזמן, הייתם פשוט מנתק קשר, זה לא חבר. אז לא שתלמדו להיות חברים, ואפשר לאמן אותם להיות חברים. באמת אפשר לאמן את זה, ולבנות פה זוגיות. או שהם מחליטים שאין טעם בכלל.

אז בעצם אתה אומר שהבסיס של זוגיות היא חברות, וכמובן משיכה אמינית, שחשוב גם לשים את ההבחנה בין משיכה לתשוקה. כי הרבה פעמים זו הבעיה, כשאנחנו מחפשים את התשוקה, וזה גם הקושי של אנשים שאני פוגשת, לבטר על זה. זאת אומרת, להיות במקום הזה שהם אומרים, אבל אני לא אוכל לבטר על הפרפרים בבטן, אני לא אוכל לבטר על התשוקה הזאת. והתשוקה היא בעצם לא חברה של אהבה.

כלומר, הם לא...

יחד.

אבל תשוקה זה כמו תיאבון. אין תשוקה כל הזמן. אתה לא רעב כל הזמן. יש ימים שאתה אוכל מעט ויש ימים שאתה אוכל הרבה. וזה לא סימן שאתה חולה. והרבה מאוד אנשים, גם גברים וגם נשים, באמת מדברים, כמו שאת אומרת, פרפרים והתרגשות. אבל אני לא רוצה להגיד מילים כמו זה לא בוגר, אבל זה לא בוגר. זאת אומרת, מישהו מחפש להתחתן ולהביא ילדים, מבין שהתשוקה תיחלף. פרפרים, דרך אגב, זה בכלל לא פיזיולוגי, לא משהו בריא. פרפרים זה סימן דווקא לדגלים אדומים. הרבה אנשים רואים פרפרים כמשהו חיובי שמחבר ביניהם. זה כמו שאת מגיעה לרכבת ערים, ואת עומדת בתור על הרכבת ערים, וכשאת מתקרבת לתור שלך, את מרגישה פרפרים, עוד שנייה אני עולה על רכבת ערים. אז ברכבת ערים זה מרגש, אבל החיים לא יכולים להיות רכבת ערים. לא סתם סיבוב ברכבת ערים מדקה וחצי-שתיים. אף אחד לא על רכבת העולה הרכבת ערים ל-4 שעות רצוף. זה בכלל לא הגיוני, אתה תקבל מפרצת מוח ותמות. הזוגיות לא יכולה להתרכב את הרין. פרפרין זה לא משהו שאמור להישאר. זה בסדר שפרפרין דוחים. זה לא אומר שהחשק המיני דוח. החשק מיני, דרך אגב, לא קשור אפילו לבני זוג. חשק מיני הוא החשק שלי. ההרמנות הטבעית שלי, זה קשור לבריאות הפיזית שלי, קשור לבריאות הנפשית שלי, קשור לאגו שלי, קשור לערך העצמי שלי. אם לי יש חשק מיני בריא, רוב הסיכויים שעם הצד השני אני אהיה בסדר גמור עם זה, עם הבן זוג שלי, הבן זוג שלי. אבל אם אני במצב רע, ואני אומר, הבן זוג שלי לא מדליק אותי יותר, הבן זוג שלי לא... הרבה פעמים הם לא שמים לו שהם הבעיה, לא הבן זוג. ואנשים ממעטים לקחת אחריות על מצבם. הנפשי, הבריאותי, השינוי ההורמונלי, נשים אחרי לדעה, גברים עוברים גיל 40, יש שינויים טבעיים. אני לא אותו בחור שאשתי הכירה בגיל 26, אני בן 50. אני לא אותו בחור, היא לא אותה בחורה. אבל אני יכול להעיד עליי ועל אשתי שאנחנו חברים מאוד טובים. החיבור מצוין, הפערים הם גדולים בעיקרון. על פניו אנחנו שונים בכל כך הרבה דברים. אבל מצד שני, המשיכה תמיד הייתה טובה. והחברות בינינו היא מצוינת, בריאת העולם, הפער הגילאים שלנו פחות משנה, אנחנו מה שנקרא מזדקנים ביחד, אנחנו מורידים מילוך עם הזמן ביחד, לא נוצרים פערים, עדיין זוגיות זה הדבר הכי קשה בעולם, אני מודה, שום דבר פה לא פרפרים, אני 25-26 שנה עם אותה אחת, זה מדהים וקשה באותו זמן, אבל זאת עבודה. ברגע שהחיבור הבסיסי הוא חזק, העבודה היא לא בלתי אפשרית. הבעיה מתחילה שכשזוג יש לו פערים מהרגע הראשון. מהרגע הראשון של מה זה בילוי משותף, איך אנחנו רואים דברים, ואנחנו בכוח מנסים להיות זוג. ואנחנו בכוח מנסים לאהוב את הצד השני עוד יותר, כדי שהוא ייקח אחריות ובגלל האהבה יעשה שינוי. אנשים לא משתנים. הממוצע הפסיכולוגי לשינוי הוא סביב ה-28-9, הממוצע הפסיכולוגי העולמי. האנשים אחרי גיל 28-9 לא משתנים יותר. עכשיו חשוב להבין שלהפסיק להשן או להחזור, זה לא נקרא להשתנות. להשתנות זה בערכים. אם אני מגיע לגיל הזה עצלן, אני אשאר עצלן. אם אני מגיע לגיל הזה כמישהו שלא שיתופי, אני לא אפוך יותר את המשיתופים לעולם יותר. אתה נתקע. אז אתה מזייף כי עצרת שאני רוצה, אתה מתאמץ. אבל זה לא טבעי לך. אני מאוד אוהב שוקולד. אני לעולם לא יישכנע אותי לא לאהוב את זה יותר. אני לומד לא לאכול שוקולד כל היום. אבל להגיד לך שבא לי, בא לי. אז ברגע שאתה מגיע לגיל מסוים ולא מצליח לעשות שינויים, אתה צריך להבין שהטעמה שלך הסתיימה עם אותו בן זוג בזוג, ואו שאתה עושה שינוי או שאתה מקבל על עצמך זוגיות ללא הטעמה ערכית. ואז אתה בונה רק על המשיכה ועל הילדים ועל החיבור המשפחתי, וסוחב את זה. ואז מתחיל רומן ובגידות ופזילה החוצה, גם של פנים וגם של נשים. כאילו זה ממש על החצי חצי.

בוא רגע נתחיל מההתחלה. אנשים שבעצם רוצים למצוא זוגיות, אז בעצם אנחנו אומרים להם, מתוך מה שאתה מדבר, שהדבר הכי חשוב, זאת אומרת אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים אומרת לאנשים וגברים, תפסיקו להסתכל על הכאן ועכשיו, תתחילו להסתכל על כמה שנים קדימה, של בעצם אשכנתה, ילדים, החיים עצמם, זה לא, אנחנו לא חיים בדיסני, והחיים עצמם מביאים לנו הרבה מאוד אתגרים, בין אם זה כשהילד חולה, אז מה עושים, ובין אם זה כשיש לי פחילות מההיריון, ובין אם זה אשכנתה, ופיטורים, ומחלות, ומוות.

אבל אני אגיד לך מה הבעיה עם זה. אני אגיד לך מה הבעיה. הבעיה היא שבן אדם יכול לחשוב על זה עד מחר. זאת אומרת, אם אני בחורה בת 25-6-7, ואומרים לה, תחשבי על זה, כשתהים שלושה ילדים במשכנת, איך תרגישי? אין לה מושג, גם אם אחותה עוברת את זה, נגיד, היא עדיין לא תבין איך היא תהיה.

אוקיי, אבל בוא רגע, מה שאני רגע רוצה, לקחת את זה, נכון, אני מבינה מה אתה אומר, שכאילו, זה מהרציונל, והרציונל אין לו שום בעצם רלוונטיות לקבלת ההחלטה. אבל כן, רגע, צריך, אנחנו צריכים להתעלות על המקום של הרצון לחפש מתוך אמוציות.

נכון?

זאת אומרת, אני רוצה להרגיש עכשיו, ואני צריכה לחפש מתוך זה, ואני חייבת להזכיר לעצמי את השכל שאומר...

זה אני מסכים, הבנתי.

תקלי גם קדימה, אוקיי? ועכשיו בעצם מה אני רגע רוצה ממך, שנעזור לאנשים שמקשיבים לנו, שנעזור להם להבין איך הלכה למעשה הם בעצם עושים את ההתעלות הזאת מעל לזה שאני עכשיו לא מוכנה לוותר על הדבר הזה שאני מרגישה, או איך אני בעצם מצליחה גם להסתכל קדימה מתוך זה שזה כאילו רחוק ממני, ואני בכלל לא יודעת מה יהיה עוד כמה שנים, ומאיפה אני יודעת איך אני אהיה עוד כמה שנים. אז איך עושים את זה בפועל? כי מה שאתה אומר הוא נכון. אני גם אומרת להם, עזבו רגע את רשימת המקולת וכולי, תתחברו לצרכים, תתחברו פנימה, תתחברו לערכים, תבינו שצריך להיות עתמה במקומות האלה. איך בעצם אתה עוזר להם לעשות את החיבורים האלה. זאת אומרת, שיוכלו לבחור מתוך החלקים האלה, שיחזיקו אותם לטווח ארוך.

מה שאני עובד עם אנשים, בעיקר גם גברים וגם נשים, כשהם לא בזוגיות ומחפשים את הזוגיות, לא משנה אם זה אפליקציה אותו ברחוב, או לא משנה מה, הכל זה תקין, הכל זה בסדר. ברגע שיוצאים לדייטים ראשונים, לברר האם אנחנו יכולים להיות חברים. נכון, אם הוא לא מצלחם עינייך, את לא תמשיכי. אם את לא רואה את עצמך ומנשקת אותו, ברור שאת לא תמשיכי. אין טעם. אבל אני תמיד אומר להם, תסתכלו דגלים אדומים. אם את לא רואה דגל אדום, אם אתה לא רואה דגל אדום, ודגל אדום אומר, התנהגות לא עונה אותה, משהו כזה. זאת אומרת, אוקיי, או הטעם פשוט, זה לא היר או זה לא הוא, אוקיי, תחתכו. אבל אם הדייט הראשון היה נחמד, ואתה אומר, אוקיי, אני רואה את עצמי איכשהו, מנשקת אותו מתישהו, וגם אתה, אוקיי, אז עברת בדייט הראשון. דייט שני צריך להיות כבר משהו אחר לגמרי. דייט שני זה לא עוד פעם לשבת בבר ולהמשיך לדבר. דייט שני, שלישי רביעי, זה פעילות. זה טיול, זה לעשות משהו, זה אפילו סתם לסתובב בקנון, תצטרף עליי לשופינג, בוא איתי לאמשהו, אני צריכה לעצור שם, אני אעצור פה, נרד מכאן, תעזור לי מהסופר, זה דייטים. הדייטים, היא כמו שאת אמרת, בשטח, בפועל, בחיים האמיתיים, כי מה שגברים עושים בדייטים הראשונים, זה מנסים לעשות איזשהו סינבור, למסעדה הזאת, משם לבר הזה, משם לבית מלון האור, וכמו שבחתונן יש את השלב של הבתי מלון, אז בשלב הבתי מלון, כולם נהנים, זו לא חוכמה שאתה מקבל דבר כזה בחוץ. אז הדבר העיקרי זה שאנחנו צריכים לצאת לדייטים מאוד פרקטיים, ולוותר על ה... כמו שאתה אמרת, על כל הוואו הזה, ולראות את הבן אדם כמה שוותר מהר. הרבה בנות אומרות, אני לא מוכנה להגיע אליו הביתה עד הדייט ה... אני אומר להן, לך מאליו הביתה, לא לסקס, לך ותראה איך הוא חי. הוא גר אצל אמא שלו? אוקיי, זה משהו אחד. הוא גר לבד? איך הוא גר לבד? מה הוא עושה בחיים? איך היום יום שלו נראה? אותו דבר אתה, תלך תראה את החיים שלה כמה שיותר מהר. גם לגבי מגע פיזי ומגע מיני, אני לא אומר להם, תקפצו אחד על השני, אבל אל תמשכו זמן. כי כמו שאמרנו, המשיכה המינית היא קריטית, והאכזבה במיטה היא קריטית. וגם זה נושא בפני עצמו, מה עושים אם יש אכזבה במיטה? איזה סוג אכזבה? אם יש מה לעבוד או אין על מה לעבוד. וזה נגטימי לחלוטין לפסול על התאמינית כמובן, שזה נושא בפני עצמו. אבל לגבי החיבור, החברים, שם צריך לשים דגש בדייטים הראשונים. דבר נוסף שעושים בדייטים הראשונים, זה בודקים בלתאמים. זה מייצרים קצת בלתאמים לצד השני, לא משהו קשה, כדי לראות איך הוא מגיב. אם זה, כמו למשל, אני אומר לבנות בדייט רביעי חמישית, ואתם כבר מכירים, לא דייט ראשון שני, אתם כבר יוצאים לכמה דייטים, אתם כבר... להיצר איזשהו בלטן, הוא בא לאסוף אותך, רבע שעה לפני שהוא מגיע, תרשמי לו, סורי, שכחתי משהו, או קרה משהו, אני עוד... לא יכולה. איך הוא מגיב? הוא מתבאס? למה לא אמרת לי קודם? זה באסה איתך? דברים כאלה. או, וואו, מה קרה? אני יכול לעזור, אני כבר בסביבה. צריכה משהו? האינסטינקטים הראשונים שלו, כמו שאמרת קודם, לחיים האמיתיים. עכשיו, אני לא אומר בוא נציק אחד לשני ונעשה להם קטע מסריח סתם, אבל נחפש כל מיני דברים קטנים. למשל, אתם הולכים לאיזה בר, מסעדה, אתה אומר לה, את אומרת לו, לא משנה, לא בא לי להיות פה, לא בא לי שנישב כאן. סתם, בלי סיבה מיוחדת. איך אתה זה שאני מגיב? אומר, יאללה, בכיף, בוא נלך למקום אחר, או מתעקש? לא, צריך, יאללה, יהיה פה טוב, אני אוהב, אני חייב שנכנס למקום אחר. במי מרוכז, במי היא מרוכזת. אנשים שרוצים זוגיות לא תמיד מוכנים לזוגיות, והאינסטינקטים שלהם הם מתוך אגו, של מה חשוב לי. הרבה אנשים מגיעים לזוגיות במה אני מקבל, וזוגיות בוגרת זה מה אני נותן, מה אני יכול לתת, לא משנה אם אתה גבר או אישה, נכון, גבר צריך להיות הג'נטלמנה בסדר גמור, אבל גם אישה. כלומר, הגבל צריך לשים לב שהיא לא מרוכזת בעצמה, היא אשכרה אכפת לה ממנו, היא מתחשבת גם בו, בקריירה שלו, בזמנים שלו, יש לו חיים חוץ ממנה, אותו דבר ההפך כל הזמן. אם יש רספקט, הרבה מאוד אנשים, מה זה למשל חוסר האטם הערכית? אתה מאוד עסוק, או את מאוד עסוקה, והצד השני לא כל כך. ואז אתה פנוי ב-12 בצהריים, היא רק ב-7 בערב מתפנה, אחד הצדני מתבייס, רוצה להתקשר, רוצה לפטפט, רוצה לפגש, יש מישהו מאוד ספונטני, הצד השני בכלל לא ספונטני. אז זה מתנגש מאוד. אז בדייטים הראשונים לבדוק את הדבר הזה כמה שיותר מהר, והכי חשוב, לדעת לפסול מוקדם, ולא לפנטז שאולי בהמשך את זה יסתדר. לא לפנטז שאם אני אשכנע אותו או אני אשכנע אותה, אז זה יעבור לו, הוא לא תתנהג ככה, הוא לא יגיב ככה. זאת אומרת, ברגע שאתה רואה את הפרצוף האמיתי של מישהו, תגיד, הבנתי, זה מישהו באמת. הוא מתאמץ, הוא מנסה, אבל זה מישהו באמת. ואז אנחנו מקבלים הלכתה אם יש טעם להמשיך או לא. זאת אומרת, לכל דבר צריך לשים stop loss. סטופלוס זה ביטוי מהבורסה, כשאתה קונה מניה, ואתה רוצה ללכת לישון בשקט, אז סתם לך, שם לך סטופלוס, נגיד, 5 אחוז מתחת, 12 אחוז מתחת, לא משנה, זאת אומרת, קניתי מניה, אם היא נופלת 12 אחוז, אוטומטית אני יוצא, לקחתי יפסד סביר וברחתי, לפני שאני צולל. הסטופלוס אתה עושה גם בזוגיות. מתי אני יוצאת? מתי אני יוצא? גם גברים וגם אנשים, צריכים לשבת מתישהו עם עצמם, לקחת דף ולרשום, מתי אני יוצר זוגיות? מתי אני יוצא משם? ואני לא מדבר על דברים בסיסיים כמו שקרים, אלימוד, בגידה ודברים כאלה, לא. כבר בהתחלה, אם אני רואה התנהגות שלא מתאימה לי, אם אני רואה האינסטינקטים שלא מתאימים לי, אני אומר לציסטופ, אני מכאן לא ממשיך. גם אם אני אתן לו ציון 80, ש-80% מהדברים הוא עושה נכון, אבל ב-20% הקריטים לי, דווקא שם אתה נופל, אז אתה לא תהיה בעלי, את לא תהיה אשתי. והדבר הזה הוא עצוב, אבל הוא קשוח והוא קריטי, ולחתוך מהר. תוך חודש אפשר להחליט. תוך חודש אתה יכול לדעת אם יש טעם להרוץ פה או לא. עכשיו, חודש אומר לא להיפגש פעם בשבוע. גם זה אני מסביר לנשק, ברגע שיצאת לדייט ראשון מוצלח, דייט שני מחר, דייט שלישי מחותיים, דייט רביעי אחרי ארבע ימים, להרוץ. לא להתעכב. לא להגיד נדבר יום רביעי. זאת אומרת, יש וייב טוב, יש חיבור טוב, כן, שניכם עסוקים, אבל דייט שני יכול להיות אפילו חצי שעה, זה יכול להיות פגישה בווידאו, זה יכול להיות רבע שעה על הכביש, לא משנה מה, תיצרו רצף בפגישות, כדי לבנות איזשהו קשר, כשאתם מתחילים להכיר אחד את השנייה ברצף. אחרי זה נהיה חוג, תמיד אני אומר להם, זה לא חוג, דייטים זה לא חוג, זה לא יום רביעי בשש, יש לי דייט עם יוסי. לא, את צריכה לתת יוסי גם למחורה, ולדבר איתו גם בבוקר, ולסמס לו לילה טוב, וכמה שיותר להגיע לישון אצלו, כדי להבין שאת רוצה זוגיות. ושוב, זה כמה שאתה יותר בוגר או בוגרת לזוגיות. הטונאמי למשל זה דוגמה טובה, שאנשים מגיעים לתוכנית מאוד בוגרים בגיל, אבל לא בוגרים נפשית, הם לא בנויים לזוגיות, הם לא יודעים להתמודד עם זוגיה, ואתה רואה את זה בתוכנית שזה מאוד מעניין, אתה רואה את החוסר, יש המון רצון, אנשים טובים, אין שם אנשים רעים, אבל יש שם חוסר מוכנות רגשית. והצד השני, למרות שהוא רואה את זה, מתעקש להישאר שם. או מתעקש על חוסר, כשהחוסר משחר, כשהמשחר לא נמצאת שם, מתעקשים שאולי משהו יקרה פתאום. וזה לא עובד ככה, וזה בזבוז זמן. אז נכון, זה תוכנית טלוויזיה וחשיפה ודברים כאלה. אבל בחיים האמיתיים אסור לבזבז זמן. החיים קצרים. החיים עמוסים, בטח בישראל. ואנחנו צריכים להסדרס, לחתוך. זאת אומרת, נורא חשוב לדעת להיכנס מהר לקשר ולצאת מהר מקשר. אבל כשאתה בתוך הקשר, קח את הזמן.

מה זה?

להיכנס מהר, לצאת. הרבה אנשים יודעים להיכנס מהר לקשר, וברגע שזה מתחיל להיות רע, הם מושכים את הזמן עד היציאה. אז אני מלמד אנשים, ניכנס מהר, לצאת מהר. החלטת שזה לא עובד? ביי. ביי, זה לא עובד עבורי. אבל כשאתה בתוך הקשר, קח את הזמן, תהיה סבלני, אם אין דגלים אדומים, תמשיכו, תתקשרו, שני הצדדים צריכים לזום, וכל מה שקשור להתנהגות לא רעילה. זאת אומרת, לא עכשיו, אם הוא רוצה, שימצא אותי, אם חשוב לו לדבר איתו, ימצא הזמן. לא להיות פרינססות, ובנים, אל תהיו חראות. כן? לא לשחק משחקים. וחוסר בגרות רגשית, אני רואה את זה גם מעל גיל 40. יש לי פה זוגות גם מבוגרים. היא כמו ילדים קטנים. לא סימסת לי בוקר טוב, אתה לא סימסת לי בוקר טוב. כאילו, בני, כמה אתם? אז יש דברים שצריך לפתוח כמה שיותר מהר בשיחות ראשונות. בדייטים הראשונים. הרבה מאוד אנשים מפחדים לדבר. מלא אנשים אמרו לי, ישבתי שם שעה וחצי, רק רציתי ללכת. איך? איך? בחורה בת עשרים ושבע, יושבת שעה וחצי בדייט, רוצה... תקעי, מחי, עשר תקות. תראה, תקשיב, תעצור. אני מצטער שאני כותרת אותך. זה לא עובד עבורי, הנדיבה לעצור כאן. ביי. נכון, זה לא הכי נעים, אבל אין לך זמן. הבחורה עסוקה, יצאת לדייט, אחרי רבע שעה, אמרת, זה ממש לא אור, תודה ורטה. אחרי רבע שעה, החלטת שזה ממש לא טוב, בנימוס, חמוד, ג'נטלמן, אבל תחתוך. אל תישב שם גם תומתם שעתיים, תגיד, אצלך הלך לי הערב. לא הלך לך הערב, חבל על הזמן. דרך אגב, דייט ראשון, אני תמיד ממליץ לאנשים, לא ערב. לא עכשיו להתלבש ולהתאפר ופן וסמלה ובר ובדילה סוף הפעם. דייט ראשון זה באמצע יום עבודה. להגיד לו, תקשיב, אני נמצאת בפתח תקווה, יש לי הפסקת צהריים ב-12, תפגוש אותי למטה בבית קפה. זה דייט ראשון. למה? אני רוצה לראות אותך מחוץ לאפליקציה. אני רוצה לראות אותך, בלי הפילטרים. אני רוצה שנישב אחד מול השני. עכשיו, לא משנה אם הכרנו באפליקציה, או מי שאומר לי, יש לי מישהי להכיר לך. לא משנה אם ראיתי אותך בווידאו, בוא תעמדי לידי, בוא תעמוד לידי, ונראה שיש את הכימיה הראשונית. לכן דייט ראשון הוא חצי שעה, שעה, באמצע היום, לא אומר מסריח ומלוכלך, אבל באמצע היום, ובוא נראה אם יש חיבור כיפי, בוא נראה אם יש חיבור קליל, בוא נראה אם שאתה לא פקצה, בוא נראה שאת לא איזה פרינצסה, שזה בסדר, שאתה... אפשר לשנות קפה בארומה רגע, ולפקפק חמש דקות, רבע שעה, עשרים דקות. אם זה היה לך חמוד, אם זה כיף, עכשיו הדייט הבא הוא מרגש. אני אומר, וואה, אני רוצה לקחת אותך לדייט. ואז אתה קובע את האותו ערב אפילו, או למחרת, דייט נורמלי, רומנטי, ואז שני הצדדים מתרגשים כמה היה להם את הקליק הראשוני. מלא בנות אמרו לי משפט כמו, זה היה ביזנוס שלם של איפור. זה משפט נהדר ששמעתי פעם אחת, כאילו, היא אומרת, הלכתי, התארגנתי, התאפרתי, הגעתי, עשיתי אחורה פני, חזרתי הביתה, ראיתי את האיפור. ואז זה מתיש. ואז זה כבר לא בא לנו לצאת לדייטים יותר. גברים כל המה מוציאים כסף בדייטים, 200, 250 שקל על דברים בסיסיים, קוס יין, משהו נשנש, זה המון כסף. ישראל היא מדינה סופר יקרה, אנשים פה לא בדיוק מיליונרים כולם. נכון, גבר צריך לשלם, גבר צריך לפנק. אבל גם לבנים זה כבד, גם לבנים זה קשה. לא מתאים שדייט ראשונה, לא מכיר אותך בכלל, לא מתאים לי לוציא 250 שקל עכשיו. היי, אני אעשה את זה בהמשך כשנתחבר. הרבה בנות אומרות, ופחות מזה, אני לא יוצאת אפילו לדייט ראשון. אז הדיבור הזה, אני אומר לה בקליניקה, אז את לא מוכנה לזוגיות. את ילדה. לא בקדושה לאליב, אבל את לא מוכנה לזוגיות. זוגיות, כמו שאת אמרת, זה החיים האמיתיים. זה לא איזה מסעדה לקחת אותי. אז קודם כול צריך את החיבור החברי, כי כשאתה יוצא עם חבר שלך, אתה לא מצפה שהוא ישלם עליך, אתה יוצא עם חבר שלך, אתה לא מצפה שהוא ייקח אותך למקום מרגש, אתה יוצא עם חבר שלך. אז נכון, אם חבר, לפעמים אני משלם, לפעמים הוא משלם, ואם הוא עושה פוטיפ, או אם הוא רוצה לשתות, לא משנה מה. יש המון חברות. אז זה מה שאני רוצה שיהיה גם בדייטים. המון חברות, אבל חברות שיש בה גם המון מגע וקרבה וחיבור, ומשם זה יפרח.

אז תראה, זה קטע, כי יש ממש כמה דברים שאני ואתה מאוד רואים את זה אחרת. זאת אומרת, וזה מעניין, אני מאוד אוהבת

שמגיעים אנשים שמביאים גישה אחרת מהגישה שלי,

וזה קורה הרבה פעמים כשאני מראיינת גם גברים. בגלל זה זה מעניין, כאילו, המקום הזה. אני רואה את זה, שאם נגיד נסתכל על הדייט הראשון, זאת אומרת, אני רגע אגיד את ההבדלים, ואז מעניין רגע להבין את המקומות. אני רואה את זה שבדייט הראשון, להפך לבוא, הכי אטרקטיביים שיש, אני כן אומרת מקום כליל מבחינת כסף, כי בסוף אני חושבת שהגבר צריך לשלם, וזה צריך להיות לא מהמקום של אני רוצה לראות שהוציאה עליי את האלפייה, אלא כוס יין, נשנוש קטן, קפה, לא משנה מה, אבל כן לא לעשות את זה על הדרך, לא לבוא בעבודה על הדרך שהראש שלי סופר תרוד, כי אני לא מאמינה בדברים על הדרך, זאת אומרת אני כן חושבת שדי צריך להיות, מסודר באזור שלה, כשהוא מגיע, כשהוא משלם, אני לא חושבת שנכון לאסוף כי אני אומרת הביטחון מעל הכל וכדאי שכל אחד יגיע לבד, אבל בסופו של דבר לא על הדרך. כן שאני אבוא אטרקטיבית, אני באה אטרקטיבית

ואני משקיעת האיפור והוא משקיע את המאה שקלים בקוס יין ומנה אחת ראשונה ושהדייט הזה יהיה קצר ובאמת לבוא כאדם לאדם. אני גם חושבת שהאינטנסיביות של ההתחלה אני כן חושבת שצריך להיות משהו שהוא עקבי, שאנחנו נפגשים באופן יחסי לא פעם בשבוע ולא פעם בשבועיים אבל גם לא כל יום. זאת אומרת, דברים שנבנים נורא מהר, יש להם את הנטייה להתפרק באותה מהירות, והאינטנסיביות הזו כבר, כאילו אין לי סקרנות, אין לי געגוע. ואני חושבת שאתה יודע, פעמיים, שלוש בשבוע הראשון, פעמיים, שלוש שבוע שני, וככה לבנות את זה, להגיע לחודש שאנחנו כבר, היו איזה 12 דייטים, אבל היה ביניהם גם איזשהו רווח לגעגוע לסוג של תקשורת אחרת, כאילו בסוף זה לא מרוץ, נכון שהחיים קצרים? אבל אני מרגישה ש...

אני אגיד לך מה הבעיה עם זה. מה שקורה זה מקבול. ברגע שאני רואה אותך פעם... נכון, ואני שומע על מקבול כל הזמן, כי אין לי זמן. אין לי זמן, כמו שאמרת, אנחנו עסוקים, הכרתי אותך, כיף לנו, אני רוצה לראות אותך גם מחר. עכשיו, אני מבין מה את אומרת, אגב, בוא נרוץ מהר קדימה, בתוך שבועיים אין לנו מה לעשות ביחד יותר, כי כל דייט היה שמונה שעות, לא זאת הכוונה. אבל אם אני רואה אותך, אחרי עוד ארבעה ימים, בארבעה ימים אלה אני בטינדר. וגם את בטינדר. ואת בודקת מה עוד יש. כי אני לא לבד בעולם וגם את לא. ואז זה רק מבלבל, והמקבול הזה גורם לנו לא להתחבר. אז מצד אחד, את צודקת, אנחנו לא רוצים להגזים. מצד שני, לא לרווח יותר מדי. כי אז אנחנו לא בונים שום דבר. החיבור ריפשי נבנה על רצף.

פעמיים שלוש בשבוע זה אחלה, ובין לבין לדבר, לתקשר.

מה החוסכיות?

אישית להגיד שהתחלתי להכיר מישהו והוא מעניין אותי, אני מתמסרת אליו ואני לא ממקבלת. אגב, אם נגיד מילה על מקבול, אנשים חושבים שמקבול חוסך זמן, מקבול בפעל מבזבז זמן. זאת אומרת מקבול הוא מייצר התפזרות אנרגטית, אני לא באמת לומדת להכיר מי שמולי, אני מתייחסת לזה כמו אל המקום הזה של ביזנס, ואז אני רגע לא באמת מושקעת, לא באמת מתמסרת, ולכן מקבול הוא בעיניי רע נקודה. מישהו מצלחן בעינייך, תתחילי להתמסר לקשר הזה, תפקשי אותו אחרי יומיים. תדברו ביומיים האלה, תכירו, תהיי שם, תהיה שם. המקום של מגבול הוא ממש מזבוז זמן, הוא רחוק מלחסוך זמן.

אבל זה מפתה. אני שומע את זה כל הזמן, זה נורא נורא מפתה. כי היא יצאה, היא יוצאת, תראו עכשיו, אני יוצאת עם מישהו כבר שניים, שלושה דייטים, בסדר, חמוד. אבל פנה אליי עכשיו חתיך, ומה עכשיו, אז אני לא אגיד לו חכה, אני כרגע בודק את זה. היא תצא עם החתיך גם כן בין, זה קורה גם לנו, גם כן.

הפורמום הוא אחד בעיניי מהבעיות הכי גדולות בעידן שלנו בעולם מציאת הזוגיות. זאת אומרת, כל הזמן המחשבה שיש שם מישהו טוב יותר, משהו שאני מחמיצה, זה באמת אינסופי, ואני באמת אומרת, את חייבת לצאת עם מישהו, אל תכנסי לאפליקציות, אל תיכנס לאפליקציות. זה, תתייחס לכל דבר כאל מבחן. מבחן שעכשיו אני רוצה לבחון את הרצינות שלי, את באמת את הרצון שלי למצוא זוגיות, את זה שאני מחפשת מה יש ולא מה אין, ולא מה יש באחר וחסר בזה וכולי. זאת אומרת, בסוף זה אחריות אישית, ואם אנחנו מדברים על בגרות, שאני מאוד מאוד מסכימה איתך, שאנשים אומרים שהם רוצים זוגיות, אבל הם לא פשלים באמת לזוגיות, והם לא בבגרות הרגשית והנפשית לזוגיות, וזה חלק מהעניין. אתה רוצה זוגיות? תתחיל להתמסר אז בדיוק לפני זמן לפנו גם זמן לגמרי לגמרי ושים את הדבר הזה בראש סדר העדיפויות כי זה לשים את עצמך בראש סדר העדיפויות בסופו של דבר. כי בסוף זוגיות היא משלימה אותי אני לא חושבת שזוגיות יכולה לעשות אותי מאושרת ולא חושבת שזוגיות, יכולה לתת לי את

הביטחון העצמי שאין לי, אבל אם יש

לי את הערך שלי ואת הביטחון שלי

ואת העושר שלי ואני אחראית עליו, זוגיות

תעצים את הכל פי 100, ותעשה אותי באמת בן אדם שלם וטוב ונתרחב, ובסוף זוגיות זה התהליך התפתחות הכי חזק שיש

לנו בחיים, כי יש מולי מישהו ש24

שעות המראה שלי, לכל ההתנהגויות שלי, התגובות

שלי, הפרשנויות שלי, הילדותיות שלי, האגו שלי,

ושם זה התפתחות הגבוהה ביותר, וגם אני מאמינה שהתיקון שלנו הוא גם שם, וגם להתפתח למשפחה למי שרוצה, זאת אומרת, לא כולם רוצים והכל בסדר, אבל זאת אומרת, בסוף בסוף, זה תהליך התפתחות מטורף.

ולכן ההסתכלות הזאת של, רגע, ואולי שיותר טוב, ואולי שיותר טובה, זה אפילו לא

עניין של יותר, זה עניין של אחר. כי יותר טוב במה? יותר טוב בכסף, יותר טוב במיטה, יותר טוב ב... זה אפילו לא קשור ליותר, זה קשור למשהו אחר. כמו שיטת הבופה. אתה לוקח משהו בבופה, ואתה שם בצלחת, מתקדם, אתה רואה משהו אחר בבופה, אתה מוריד מהצלחת, זה מה שלקחת, לוקח משהו אחר. עוד לא הלכת לשבת, אתה כבר החלפת בצלחת כמה דברים.

נכון.

זה הבעיה, אז הבופה זה שיטת הבעיה.

ומה הבעיה בבופה?

שתמיד אפשר לקום לעוד, כן, כן, זה ממשיך להתמלם.

נכון, אתה מסיים את הבופה, בא לך, אתה לא יכול, אתה לא נושם, וזו בדיוק התחושה, זו דוגמה מעולה שאמרת, המקום הזה של בופה, זה בדיוק מה שקורה במקבול, שבסוף הדלישך כל כך מלא, שאתה רק רוצה לרוקן ולהתרוקן ולא בא לך,

קשה להתמקד, קשה להתמקד. היום בגלל הרשתות, ובגלל שהכל in your hand וin your face, אתה לא יכול באמת, כמו שאמרת, להתמקד באחת, להתמקד באחד, כי זה כל הזמן הלך. עכשיו, אף אחד לא באמת יכבד את הרשתות שלו, ומעט מאוד אנשים ייצאו מהאפליקציות בחדשניים, כמו שהדייטים, צריך להיות מציאותיים, זה לא קורה. ואני אומר, שני הצדדים צריכים לדעת את זה, בקטע בוגר, שזה אפילו בסדר. זאת אומרת, אנחנו לא יכולים למשלות את חוקי המשחק. ולשבת ולהגיד, זה לא פייר, למה הוא בטינדר, למרות שהיה לו שני דייטים. את צריכה להבין שזה קורה, זה עובד, זה לא צריך להיעלב. זה נקרא בגרות רגשית. לא להיעלב מזה. כי אנחנו עדיין לא מכירים. יצאנו לדייט שניים, אני עוד לא מכיר אותך, אני עוד לא מאוהב בך, אני רואה אולי פוטנציאל. אבל, וגם לך מותר. אז צריך לקבל את זה באיזושהי הבנה בוגרת, ולהבין שלכל דבר יש מחיר. וגם המילה מחיר, דרך אגב, היא מילה שצריך לבדוק, בגלל של בדיקת בגרות רגשית. מחיר לא כלכלי, אלא מחיר של זמן, מחיר של יחס. כאילו, אתה צריך לדעת לבטר על הקדוסל עם חברים שלך בשבילה. את צריכה לדעת לבטר על יום שישי אצל אמא שלך בשבילו. והרבה פעמים אני רואה אנשים יוצאים לדייטים ראשונים והם ספרים לי, הוא לא מבטר, היא לא מבטרת, היא אמברזל. לא, אני הולכת לאימא שלי בימי שישי. לא יקרה שום דבר, זה אין לו בעצם אוגן. אלה אנשים שלא בנויים בזוגיות. ואני אומר, הם תראו את זה. אז הוויתור, המחיר, הוא קריטי. כי אתה לא יכול להישאר רווק ולהיות בזוגיות. אם אתה אוהב את החופש שלך, אם את אוהבת חופש, את לא בנויה לזוגיות. בזוגיות אין יותר מדי חופש. ברור שאף אחד לא בכלא, אבל להגיד, אני חופשי לעשות מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה, זה לא מדויק. וצריך לקבל את זה בהבנה בוגרת. ובשלב הדייטים הראשונים, שזה חודש, חודש וחצי, חודשיים אפילו, צריך לראות האם הצד השני מתאמץ על דעת עצמו, מבטר מתוך רצון עבור הצד השני. לא כי אני לוחץ, לא כי אני מתכנן אלייך, אל תלכני אימא שלך יום שישי פעם אחת, אלא אתה אומר, ברור שלא, אני איתך. אז אני ראיתי אמא שלי במוצא שלא אישי, לא סוף העולם. ואז הצד השני אומר, אוקיי, יש פה מישהו או מישהי שרוצה עם זוגיות. אבל אלה דברים שצריך לבדוק ולראות אותם די מהר. נכון. ולא לרוץ, ולכבוד שבהמשך זה יעבור. נכון. כי אחרי החתונה, הכול משתולל.

אחרי החתונה, מה שיגע, הכול מידרדר. זה הגמישות?

10x קוראים לזה, כן.

המה?

זה 10x קוראים לזה, כל החרא לפני החתונה מוכפל פי 10 אחרי החתונה. זאת אומרת, אם לא פתרתם את הדברים לפני, אז זה יהיה פי 10 חזק יותר אחרי. כאילו כבר אין נחמדות כבר אחריך, ואין יותר לוי דוי אחרי החתונה. מפה, יאללה. זה לא להתחתכן. גם לשם אני מזהיר אנשים מאוד משלב החתונה, כאילו לא להתחתן ולקוות, שדברים ישתפרו בגלל החתונה. חתונה, כמו שאמרתי, יפה מדודרת את כל הצהרות. מצד שני, היא מכפילה פי עשר גם את הדברים הטובים. החברות שלנו עולה שלב, הכיף שלנו עולה שלב, החיבור שלנו עולה שלב. אבל אם אנחנו מגיעים לחתונה עם צהרות, אז צהרות עולות שלב.

נכון. בגלל זה באמת מאוד מאוד חשוב שאנחנו נפסיק לטייח, ונהיה במקום שהוא באמת מתבונן על דברים. אתה יודע, מקודם דיברת, נתת דוגמה משוק ההון, ואני מאוד אוהבת את המקום הזה, מה שנקרא בגלגול הקודם שלי, הייתי מנהלת שיווק בשוק ההון, ותמיד היינו מדברים במונחים של הוצאה שקועה. זאת אומרת, כשאתה בניה, אז היא מתחילה להפסיד ואתה לא רואה את זה, בדיוק כמו שדיברת על ה-stop-loss, ובדיוק המקום הזה של אתה שוקע איתה. וזה הבעיה כשאנחנו לא מטפלים בדברים באופן שהוא מקדם ובאונליין ודוחים את זה, אנחנו שוקעים עם ההשקעה שלנו.

כן, אנחנו מתאהבים בהשקעה שלנו, אנחנו מתחילים לחוקק את עצמנו שתכף התאושש ותכף יחזור, אני יודע מה אני עושה, בחרתי נכון.

בדיוק.

רק שאתה תעובר.

בדיוק, וזה משהו שבאמת חשוב, שנפסיק לספר אצלנו סיפורים, שנצליח לראות את הדברים לטוב ולרע, ולטפל במה שהוא לא, ולייצר חברות, כמו שאתה אומר, ולהיות במקום של הקרבה, והאינטימיות, והמקום הזה שבאמת באמת מגיע לזוגיות, ומגיע לזוגיות אולי אם אנחנו ככה נגיד את זה בכמה מילים, אני חושבת שאחד הטיפים הכי חשובים בזוגיות זה לדעת לדבר, את מה שאני מרגישה, זה להיות במקום שמקשיב, שמאמין שבכוונות של השני שהוא רוצה בטובתי, ולא עכשיו מחפש איך לקמבן אותי, ולעשות אליי כל מיני מניפולציות, לבוא ממקום של מה אני נותן ולא מה אני מקבל, בדיוק כמו שאתה אמרת פה אחרת, אתה נהיה כפוי טובה, להוקיר תודה, לזכור שמה שאני מקבל בזוגיות שלי, שום דבר לא מובן מאליו.

כלומר, לא חייבים לי כלום, לא חייבים לך כלום, לא חייבים לך כלום, בדיוק. הכל זה, גם אחרי שאתה נשוי, היא לא חייבת לשכב איתך כל פעם שאתה רוצה, והוא לא חייב כל הזמן לקנות לך עוד תכשיט כי את רוצה, או בשלב הדייטינג, זאת אומרת, להיות באמת להכיר תודה ולראות את מה שלפניך, ולתקשר. אבל גם בתקשורת יש המון המון בעיות, כי בשלב הראשון כל אחד מביא סוג תקשורת אחר, כל אחד חושב שהוא מתקשר נורא יפה, והצד השני בכל זאת נעלם. כי הצד השני מתקשר אחר. אז אחד הדברים שאני מלמד אנשים בקליניקה זה מה זה שפת האהבה. נושא מאוד מוכר בעולם הזוגיות, כל מטפל בדרך כלל יודע ללמד את חמש שפות האהבה העיקריות, וכשאתה נכנס לזוגיות, אתה חייב ללמוד מה שפת האהבה של הצד השני, כמה שיותר מהר. אם זה מילים, אם זה מתנות, אם זה מעשה שירות, אם זה מגע, ואם אחד הצדדים לא מתרכז מה הצד השני רוצה לקבל כאהבה, אז התקשורת נופלת. כי אם את צריכה מילים, אבל אני כל הזמן קונה לך מתנות ומכין לך קפה, ואתה יודע, הוא לא אומר לי שהוא אוהב אותי. אז הוא אומר, ואני עושה הכל חוץ ממה שצריך. אז כמו שאמרת, לשאול. הרבה פעמים שאנשים אומרים לי, אנחנו מתקשרים, ואז הם יושבים פה, והם קוראים לוויכוח תקשורת. זה לא תקשורת. אני מלמד אנשים לשאול שאלות. בתוך הזוגיות, מה אתה צריך? מה כואב לך? מה עשיתי לא בסדר? תסבירי לי, מה אמרתי שכל כך העליב אותך? אני רוצה ללמוד. תשאלו. כי מה שאני רואה עם אנשים שנורא חושבים שהם יודעים לתקשר, הם יורים. אמרת לי, עשית לי, ילדת ועד, ואימא שלך... זה. הנה, תקשרנו, לא התקדמנו. לא תקשרנו. כל אחד לקח מכונת יריעה וירה וחירר את השני. תשאלו שאלות. אנשים נורא לא יודעים לשאול שאלות. תשאלו. תשאלי אותו, תשאל אותה, שבור ותשאלו אחד את השני. מה אתה צריך? מה לא קיבלת? מה חסר לך? עכשיו, זה לא אומר שכל מה שאתה תגיד, אני אגיד, אה, בסדר כך, אבל אני פחות מבינה מה אתה צריך, ואולי אני אחליט שאני לא אוכל לתת את זה. אולי לא בקצב הזה, אולי לא בעוצמה הזאת, אולי לא בכלל. ולכן זה גם כן משהו שהוא מאוד קריטי לבניית זוגיות. להבין, לשאול שאלות, להבין מה צורת האהבה של כל אחד. ומי שלא ידע לדבר את עצמו, כדאי שהיא ידבר עם אחד מאיתנו, בסוג של מיימן מטפל, שהיא ילמד אותו לתקשר. כי הרבה אנשים, במיוחד גברים, לא יודעים לדבר. הם יושבים בו ואומרים לי, התבאסתי. מה זה הרגש הזה, התבאסתי? מה אתה מרגיש? לא יודע, הצבנה אותי. מה זה אומר? זאת אומרת, אני לוקח ממש מלמד אותם מילים. מילים, שמות של רגשות, שהוא אומר אני לא יודע להגיד מרמור, תסכול, כלוך, חנוק, מה ההבדל בכלל בין המילים האלה? אז אם אתה לא מתקשר מילים, והצד השני לא מבין, אז אין תקשורת באמת, יש רק עשינו וי, רעבנו, התווכחנו, כל אחד הבררת שלו, ולא באמת התקדמנו. ואז הם רצים לסקס, כשהסקס כנראה הדולר היחיד שעובד ביניהם, סקס טוב, ואז כל אחד נרגע, גומר, ואז הם חושבים שהם פתרו את הבעיה. עד הפעם הבאה שהם מתבקרים על אותם דברים. עד שאתה מגיע לשלב שהסקס כבר לא פותר את הבעיות, ונוצר הריחוק הזה, ושקשה לחזור ממנו, עכשיו כבר לא ניתן לגשר עליו.

נכון, וצריך לזכור שהשאילת שאלות הזאת זה בעצם מראה לכפתיות. ואכפת לי את זה דבר שהוא מאוד מאוד חשוב בזוגיות, שאכפת לי מה הצד השני צריך ורוצה, שאני באה באמת בכוונות טובות לתת את הדבר הזה, אבל גם צריך לזכור שמאוד חשוב לשים לב לתגובה שלנו למילה לא. זאת אומרת שאם כרגע הוא לא מעוניין לתת לי, או אני לא מעוניינת לתת לו, כי אפילו פשוט אני עייפה, או חסרת אנרגיה, או חסרת מצב רוח, או לא משנה מה, או אין לי לתת כרגע, אז הרבה פעמים אנחנו לוקחים מאוד אישית את המילה לא, זה כאילו לא, הוא לא רואה אותי, לא אכפת לו ממני, הוא לא סופר אותי, הוא כבר לא אוהב אותי, פעם הוא היה, והמקום הזה של התגובה שלנו לסירוב, וכמובן אני צריכה להיות אחראית עליך, אני אומרת את הלוא, אם אני אומרת את זה בצורה אוקצנית, כעונש, בצורה שהיא תוקפנית, אז זה בעיה. אבל אם אני אומרת, וואי מאמי, אחי היה בא לי לבוא איתך עכשיו, אבל אני באמת עייפה, והצד השני עושה לי דרמה על זה עכשיו, זה בעיה. זאת אומרת, אני צריכה לקחת אחריות עליך, אני מתקשרת את הלוא, והוא צריך לקחת אחריות עליך, הוא מקבל את הלוא.

נכון. ולהיפך, גם בנות צריכות ללמוד לקבל את הלא, אתם יצורים הרבה יותר רגשיים מאיתנו, הרבה בנים פה ממש אומרים, אני מנסה לעשות הכל, וכשאני סוף סוף אומר לא ומעז להגיד לא, היא תופסת את הראש ומתחילה, מה כבר ביקשתי? אז כמו שאתה אמרת, שני הצדדים, כשהם לא בוגרים רגשית, לא התפקיד שלנו להיות המטפל של הבן זוג שלנו. כשאתם נכנסים לקשר, אם אתה קולט שאתה צריך אותה, המטפל שלה, אם אתה צריך להראות שאתה צריך להראות את ה... לא יודע, הפסיכולוגית שלו, זה דגל אדום. כי הרבה אנשים מחפשים פסיכולוגים ונכנסים לתוך קשר בגלל זה. אתה רואה את זה כבר מהדייט הראשון, ישם מתחיל, אחד מפקוד על האקסים שלו, והיא על הצהרות עם אמא שלה, וברגע שהדייטים לא מדברים עלינו, אלא כל אחד מתחיל לפרוק את חייו, יש פה איזשהו דגל אדום שצריך לעצור אותו ולהגיד, בוא נתרכז רגע בנו. ברור שכולם יש צהרות עם מישהו ומשהו בחיים, וברור שבתוך זוגיות משתפים. אבל איפה אנחנו בזוגיות? אם אנחנו רק התחלנו להכיר, הצהרות שלך עם אבא שלך, הצהרות שלך עם אחותך לא רלוונטיים עכשיו. בטח סיפורי אקסים. אחת הטעויות שאנשים עושים זה חקירה מוקדמת מדי על העבר. מתי נפרדת ממנה? כמה שנים הייתם? למה נפרדתם? זה לא עושים בדייטים ראשונים, זה מראה על חרדתיות.

חושבת שלא מדברים על אקסים?

על וואי, על וואי ולא מדברים בכלל.

זה תמיד רע, זה תמיד הולך להשוואת חסר. אפשר להגיד מתי היה הקשר האחרון שלנו, אם נפגעתי בקשר האחרון, שיהיה להגיד, לוקח לי זמן לבטוח כי נפגעתי בקשר האחרון. אבל לדבר על האקס או האקסית, זה תמיד תמיד תמיד רע. זאת אומרת, תמיד יהיה פה אחרת עצם, ואין ככה סיבה לעשות את זה.

אז להימנע מזה, כמה שיותר. זה מאוד בוגר להימנע מהעבר. זה לא רלוונטי לעתיד שלנו. אלה הם, כמו שאת אמרת, דברים מאוד מאוד בסיסיים. של כן דרוש, או רק פרוד, או כמה זמן. לא עכשיו, הרבה פעמים אני מלמד אנשים את ההבדל בין פרטיות וסודיות. זה שני מושגים נורא מבלבלים. זאת אומרת, זכותי לפרטיות שלי, אבל סודיות זה דבר לא נכון. אז גם בתוך קשר, לכל אחד מגיע פרטיות, אני לא חייב לשתף אותך בכל דבר מהחיים שלי, וזה לא אומר שאני מסתיר איזה סוד אפל. מצד שני, אני באמת לא צריך להסתיר ממך שאני רק פרוט ולא גרוסופין, או אני לא מסתיר, או את לא מסתירה איזשהו מצב כלכלי, רפואי, משהו כזה, כי את אומרת, זה לא הזמן לספר לו, אנחנו בקושי הכרנו, אז יש דברים שצריך לדאג ולפתוח מהר, ויש דברים שזה באמת לא ענייןך או לא ענייןך. אז לשים לב לדבר הזה.

עדיו, לעניינים רפואיים, אני תמיד אומרת חכי לדייט שלוש ארבע, חכה לדייט שלוש ארבע, כי אני לא צריכה להסתובב בעולם שהתיק הרפואי שלי פתוח. רואה מישהו ש... קודם כל, אם אני ישר אבוא עם זה, אז הסיכוי שמשהו יתפתח הוא נמוך כי הוא ישר יראה את זה. אבל אם טיפה הכרנו, באמת רואה את האדם שאני, ואז, עוד לא מאוהב בי, עוד לא קשור אליי, אנחנו בסך הכל שלושה, ארבעה דייטים, ואני משתפת אותו באיזושהי בעיה שיש לי, אז הוא באמת יכול, אחד, לתת לי גם הזדמנות ולבחור.

באמת, אני כבר סומכת עליו על מי

שהוא יקשיב וידע את הבעיה שיש לי. כי בסוף, בסוף, בסוף, אנחנו צריכים לזכור

שלא כל העולם, אנחנו לא חייבים לכל

העולם את כל המידע מהרגע הראשון.

לא הכלכלי, לא הרפואי, לא ההיסטורי, בוודאי שלא, מאה אחוז.

חכו שנייה אחת, תכירו, תראו שאתם... זה מישהו שבא לי שיידע על הבעיה שלי.

בדיוק. וזה עוד פעם, דגל אדום לחרדתיות, שלא או שלא, בדיוק, מה שאני רוצה לומר, הלחץ לדעת, או למה אתה לא יכול פשוט להגיד לי, או מה את מסתירה, הדיבור הזה משדה חרדתיות, חרדתיות יתר, וזה דגל אדום לזוגיות שלא תתפתח טוב. זאת אומרת, קריטי לדעת לחתוך מהר דברים שאתה רואה שהם לא נכונים לך בהמשך.

נכון.

ולא להחליק את זה כטוב, היה לו יום עייף, לא, היה לו עצבני היום, או, לא יודע, היא בזמן הזה של החודש שלה, אז נזרום. לא. כשאתה רואה את הפרצוף האמיתי של מישהו, אתה צריך להגיד לעצמך, מתאים לי דבר כזה, או לא. לא להתעורר אחרי שנתיים, להגיד, היא לא מפסיקה להיות חרדתי. כי מי שחרדתי בדרך כלל לא מפסיק להיות חרדתי. זה משהו שהוא רציני. אז לשם צריך לשבת. אז זה השלב הראשון של הסוגריות. אחר כך יש את השלבים המתקדמים יותר. זאת אומרת, עברנו את ההתאמה, עברנו את החיבור, ועכשיו אנחנו נכנסים לקראת החתונה. אז גם שם יש את הדגלים האדומים שצריך לזוות. שם עולים דברים שלא עולים בשלב ההנימון פייז שהתחלתי, כשאנחנו עוד לא קרים ביחד. אחד הדברים שאני אומר לאנשים, לגור ביחד. ממש לגור ביחד. לא משנה אם זה אצלו אצלנו בדירה השלישית, לגור ביחד. זה קריטי. לראות, זאת אומרת, אחרי חצי שנה ביחד, לעבור לגור ביחד, שלושה חודשים אפילו, תלוי בני כמה אתם. נכון. לעבור לגור ביחד, לראות את החיי היום-יום, אחי, כביסה, תחתונים, כזבל, קיור, לראות את הדברים האלה, ושם הפרפרים דוחים, ושם אנחנו בודקים את האם הזוגיות היא רציני, או פשוט איזשהו משחק של פאן ולשחק בקהילו. וזה מבחן קריטי, אז להזדרז לגור ביחד,

ואתה אומר, אני רוצה להיות עם האדם הזה, זאת אומרת, מה ההרגלים של...

על מלא, על מלא.

איך זה נראה? האם יש לו סובלנות להרגלים שלי? האם לי סובלנות להרגלים שלו? האם ההרגלים שלו זה משהו שאני יכולה לחיות איתם, או שאני מרגישה שזה מנהל אותי בצורה כזאת, שזה נוגד את הערכים שלי? זאת אומרת, זה יכול להיות שאם אני בן אדם מאוד אסתטי, והוא בן אדם מאוד לא, אני לא אוכל להתעלם מזה, כי אני אחרת יפה יכול להיות, המטפלת, אולי לא הרגשית, אבל העוזרת בית הקבועה, ואני צריכה לשאול את עצמי, זאת אומרת, אי אפשר להתכחש לשום דבר, אפשר להתגמש, אפשר לחיות, אבל בסוף הערכים המאסט-האף שלי, עליהם אני לא יכולה לוותר, והוא לא יכול לוותר, כי אחרת זה אומר לוותר עליי.

נכון.

על הערכות שלי, על הצרכים שלי, וזה משהו שהוא לא נכון.

אסור להתעלם ממנו, נכון. ולא להגיד, הוא שחגול חמוד, הוא שחגול חתיך, והוא חמור, הוא עושה הכל נכון, אבל הוא מבולדק, חבל על הזמן, ואני חייבת, זה לא יעבוד. או שכל המרמור, המרמור מצטפר.

נכון, נכון, צריך לשים לב לכל הדברים האלה. אז גיא, כי עברת הזמן שלנו כל כך מהר, אני רוצה להגיד לך תודה רבה על כל הידע והכלים וההתבוננות המעניינת

שלך, וספר לנו איפה אפשר לפגוש אותך.

אני באינסטגרם רוב הזמן, אדריכלות מנטלית, קל מאוד למצוא אותי. יש לי שלושה ספרים מצוינים, הרביעי בדרך, והלינק להם הוא באינסטגרם. כמובן שאפשר לחפש גיא לקסר באינטרנט, למצוא את האתר שלי, גם פרקים שמה, אבל תכלס, אם תפנו אליי באינסטגרם, אני ינדה די מהר.

מאמאם.

ואנחנו כמובן שמים קישור לעמוד שלך, שיהיה קל לאנשים למצוא את זה, שלא יצטרכו לחפש. אני רוצה להגיד לך תודה רבה.

תודה לך, היה כיף. נזכרת מהמפס.

אנחנו נתראה בפרק הבא של מדברים זוגיות מעשית.

ועד אז, תעקבו אחריי באינסטגרם, adarzohar1, ושתתו קצת באתר שלנו, יש שם הרבה דברים מעניינים. המרכז לזוגיות מעשית, adarzohar.com. מחכה ללמודכם.