פרק 96- למצוא אהבה: ויתורים, רצון לאבהות ובשלות זוגית עם אסף שטרית
10 Jun 2025 · 51 min
Asaf Streity from the show Chatuna'ami discusses finding love later in life, the desire for fatherhood, and the compromises required in relationships. He describes the pressures of the show's couples meetings: lack of personal time, no control over editing, and difficulty communicating with his partner Mindy when exhausted or stressed. Open communication and recognizing both partners' contributions, he argues, are essential to prevent feeling abandoned.
Chapters
שלום לכולם, וברוכים הבאים לפודקאסט מדברים זוגיות מעשית. בכל פרק נדבר על זוגיות מנקודות מבט שונות ומעניינות, ותקבלו ידע וכלים פרקטיים שילבבו אתכם בדרך לזוגיות שאתם מאחלים לעצמכם. אני אדר זוהר, מנכה למרכז הזוגיות מעשית, ואני שמחה ומתרגשת שאתם איתי כאן.
אז זהו איתנו, האיש הכי עניינותי מכל עונה שבע, של חתונאמי, וביקשתי ממנו לבוא להתארח בפודקאסט שלנו. אז אסף שטריט, איתנו היום, ואני מחכה לשיחה שלנו, אז היי אסף, מה שלומך?
בסדר, מה שלומך?
אני בטוב, אני שמחה שאתה פה.
כיף לי להיות פה.
ואנחנו אמרנו שמדברים פתוח, אז נתחיל לדבר פתוח.
כן.
אז ספר לי קודם כל מה שלומך כחודש אחרי הטירוף.
אני בטוב, כן, אנחנו באמת חודש אחרי, חודש שעבר קצת לאט, עם המון המון המון התרחשויות ותחושות ורגשות, וזהו, מתחילים להרגיש שהחיים קצת חוזרים לעצמם מכל התרללת שעברנו.
אז הדברים חוזרים לאיזון.
כן, לאט לאט, את יודעת, השגרה הייתה... לא שגרתית, אם זה בעבודה, אם זה בחיים האישיים, אם זה בזוגיות, אז מתחילים להרגיש שהדברים חוזרים לעצמם, כמו שהם היו לפני, אצלי זה לפני שנה, כן? זה לא לפני השידורים, כל השנה זאת מבחינתי הייתה חתונה, מהרגע שהתחילו הצילומים, עד הרגע לפני סוף השידורים, מבחינתי זו כל התקופה, זה לא היה רק השידורים.
אז אני שמחה שזה חוזר לאיזון, כי נראה שאתה אדם פרטי, ושבאמת שאלתי אותך לפני מה המטרה שלך הייתה כשהגעת, ואמרת לי באמת למצוא זוגיות. אז אני מבינה למה אתה רוצה לחזור לחיים. תגיד, אז בוא נדבר קצת על זוגיות. אתה יודע, שאלה שהיא כאילו שאלה הכי לופרית בעולם, אבל באמת, בוא נשאל אותה רגע, איך יכול להיות שאדם כמוך, שתכלס, סופר מוכשר, מצליח, נראה טוב, באמת יש לו הכול, ואני ראיתי אותך גם בזוגיות, אתה יודע, אתה יודע להיות בזוגיות, נדבר עוד מעט על כל מיני דברים קטנים, אבל אתה יודע להיות בזוגיות, אז איך אתה לא בזוגיות? אני יודעת שזו שאלה מעצבנת, אבל סתם תנסה לענות לי עליה.
אירי, הלוואי הייתה לתשובה חד משמעית שהייתי יודע בדיוק מה הסיבה. אני חושב שזה אוסף של דברים. אני חושב שגם אני עם עצמי במהלך השנים עברתי כל מיני תהליכים, גם עם עצמי, גם כדי להבין מה אני רוצה, כאילו, אני חושב שגם אף אחד לא מלימד אותנו בחיים בכלל מה זה זוגיות. אף אחד לא בא ואמר לנו בזוגיות צריך להיות א', ב', או ג'. אני חושב שגדלנו על איזשהו סיפור אגדות כזה, שזוגיות זה מוציאים את הבן אדם או את ה... את המחורה שיכולה להתאים לך אחד לאחד, והכל יהיה טוב, ואין התמודדויות, ואני חושב שלוקח לרגע להבין את זה, אני מדבר כזה, כאילו נתקלים אחורה במהלך השנים, אז תמיד אולי היה לי איזה רצון להכיר מישהי שפשוט יהיה לי כיף איתה ויהיה לי טוב איתה, והכל יהיה בסדר. ואני חושב שממערכת יחסים למערכת יחסים, להקטע את מבינים ש... אני בן אדם ויש לי כל מיני רצונות ו... ומחשבות ו... גם שריתות, אני גם צריך לדעת להבין, אתם כאן אצלי, אני גם צריך לדעת להבין שבצד השני יש את אותם דברים, וגם הצד השני לפעמים צריך להבין שיש לו את זה, צריך לדעת לקבל את זה אחד מהשנייה. ואני חושב שזה משהו שלקח לי רגע. לקח לי רגע להבין. הייתי בזוגיות במהלך השנים, הייתה לי זוגיות מאוד ארוכה, שנתיים וחצי, שציירנו ביחד, נהלנו חיים משותפים, והזוגיות הזאת הסתיימה רגע לפני תחילת הסגרים של הקורונה לפני חמש שנים, ומבחינתי זה היה שלב כזה קריטי בחיים. נכנסתי לזוגיות הזו בגיל 33, יצאתי ממנה כבר בגיל שמבחינת, נקרא לזה צווח גילאים של להכיר זוגיות ברווקות, זה כבר רווקות מאוחרת, ואז נראה לי שקיבלתי איזה בומבה כזאת של, איפה אני נמצא, כזה הייתי לקראת גיל 37, איך נכנסים לזוגיות בגיל כזה, זה היה מאוד מבלבל. כי אם לפני זה, נקרא לזה שוק הרווקים רווקות, היה כזה אנשים שהם באמת רווקים, וכזה מחפשים להיכנס לזוגיות, ואנשים בשלב מאוד רציני בחיים שלהם, אז פתאום אני כזה בשלב של, אני מדבר פה עכשיו עם אנשים שהם בפרק ב', עם בנות שהן בפרק ב', ההסתכלות היא אחרת, היא בוגרת, וגם בואי, בפקופת הקורונה זה היה מאוד קשה. היה מאוד קשה להכיר, היה מאוד קשה לצאת, היה מאוד קשה לחוות חוויות, וזה הפך את זה למשהו הרבה יותר מאתגר. ואם נרוץ קצת קדימה, כשהדברים התחילו כזה להירגע שנתיים אחרי הקורונה, כבר הייתי לקראת גיל 40. גיל כזה שרציתי לממש את עצמי, והיו לי כל מיני מחשבות של, את יודעת, גיל 40 זה משבר, אז לקח לי רגע כזה להבין שהדבר שאני הכי רוצה כרגע, עם כל השאיפות שלי בחיים, אני השקתי את כל הטייטלים שרציתי בעבודה, הגעתי להישגים ששאבתי אליהם, היה לי גם איזשהו ניסיון לצאת לעצמאות, שבשלב מסוים הבנתי שזה פחות משהו שאני טוב בו, ואז הגיע חתון אמי. אז להגיד, לשים את האצבע בדיוק על למה אני לא הצלחתי להיכנס לזוגיות, או זוגיות מוצלחת, בסוף ועוד, יכול להגיד שאולי זה תהליך שאנחנו צריכים לעבור, וגם עכשיו, כמה שאפשר להגיד על הזוגיות האחרונה, שכולם כבר מכירים, זוגיות שנתתי בה באמת המון, אני חושב שהבאתי מעצמי כל מה שאני מסוגל, כל מה שאני מכיר, באתי עם רצון אמיתי, ואני חושב שניסיתי לתת את כל מה שאני יכול. ועדיין, כאילו אפשר לראות שזה משהו שלא תמיד. זה לא עניין רק של רצון. יש פה הרבה עניין של התאמה, יש פה הרבה עניין של שני הצדדים, של הדדיות. בסדר, זה לא משהו שהוא קשר רק לי.
עד משמעית, ואתה יודע, אתה מביא פה כמה דברים, באמת שהם סופר חשובים, שאנחנו מעלים אותם, אפילו המקום הזה של הציפייה שיהיה לנו נורא קל ומותאם ומדויק, בתוך זוגיות, אם אנחנו מכירים מישהו, אז הכל כזה זורם והולך, הולך חלק, וזה לא, בפועל זה לא. זאת אומרת, זוגיות באמת, היא מורכבת אצל כולם, גם אם זה מתחיל חלק, זה דבר שמורכב, ויש איזה כמו תהליך התבגרות רגשית, שאנחנו צריכים לעבור כדי להבין שהדבר הזה יכול לקרות בהמון המון ויתורים. זאת אומרת, בסוף זוגיות מבוססת על ויתורים ופשרות. ופשוט ההחלטה היא על מה אני מוכנה לוותר, ועל מה אני מוכנה להתפשר, ועל מה לא. ואני חושבת ששם הרבה פעמים לאנשים מאוד מאוד קשה, כי בסוף אתה לא רוצה לוותר ולהתפשר על כלום. וככל שהגיל עולה, אנחנו מכירים את עצמנו טוב יותר, ואנחנו מתרגלים גם לדברים מסיימים, ואז עוד יותר קשה באמת להיות במקום הזה, שעכשיו אני אבטח, ורגע עד עכשיו חיכיתי, אז על זה אני אסגור את הסיפור, עם זה בסוף אני אסיים. ואתה אמרת משהו, מה זה מעניין? כי אתה אמרת, אמרת מלא דברים מעניינים, אבל אמרת משהו ש... אני רגילה לשמוע אותו מנשים, ואני הרבה פחות שומעת אותו מגברים, את העניין של הגיל, ומה נשאר לי בשוק הרווקים רווקות לדוג ממנו, נציג את זה רגע ככה, שבאמת זה הרבה פעמים נשים מדברות על זה, שככל שעובר הגיל, אז גברים רוצים נשים צעירות יותר, ורוצות, ורוצים את איזשהו מקום מסוים, והן מתקשות, למצוא זוגיות בגיל מסוים, בגילי 30 המאוחרים, או 40, תחילת 40, והן כאילו פתאום צריכות להיות עם מישהו בין 50, כשאין בנות 39, כי זה ההצעה. וכשאתה אומר את זה, שגם אתה חווה את זה, או פתאום שמה שנשאר זה סטטוס אחר, אז זה מעניין, זה משהו שהוא כאילו ברגע מעניין, אתה יודעת, חווית את זה, או שחשבת שאתה הולך לחוות את זה.
ואני רוצה להתייחס לכמה דברים שאמרת. אז אני אתחיל קודם כל בעניין הזה של... שגברים ונשים הם אותו דבר, כן? נכון שאומרים שלנשים יש שעון ביולוגי, וזה נכון, אבל גם, את יודעת, אני היום בן 42. אני רואה איך הזמן עובר מהר, ואני רוצה להיות אבא. אני לא סתם אמרתי את זה בתוכנית, אני יודע שבתוכנית זה הוקצן, אבל... זה דברים שאמרתי לרצונות שיש לי. אני מסתכל על חברים, אני מסתכל על הסביבה שלי, על המשפחה. ובא לי להיות אבא כיפי. בא לי להיות אבא שנהנה מהילדים שלו, אני גם רוצה בחוויית גיל שלי לחוות הבאות. אני לא רוצה, אתם יודעים, אתם אומרים גיל 50, זה נראה כזה מישהו שהוא כבר, לא יודע, חצי רגל לא איתנו, אבל זה לא כזה רחוק. ואני חושב שהחוויה לגדל ילדים בגיל 30, או בגיל 50, זאת חוויה שונה לגמרי. אם פעם הייתי הולך ומטייל בעולם, ונהניתי מלעלות על רכבת ערים, היום אני מקבל בחילה כשאני על רכבת ערים. אז אני חושב שיש משמעות לגיל, לא רק בהקשר הביולוגי, אבל גם בחוויה שלנו, סליחה, ברצון שלנו לחוות חיים. אני גם רוצה להתייחס לעוד משהו שאמרת, אמרת שבזוגיות בסוף אנחנו... בסוף זה עניין של ויתורים. ותמיד מתעסקים בעניין הזה של מתי אני לא עצמי בזוגיות, או כמה אני מוותר מעצמי בזוגיות. אני מסכים שאנחנו צריכים לוותר על עצמנו בשביל זוגיות. בסוף, מי שאנחנו ברווקות ומי שאנחנו בזוגיות, אנחנו אנשים שונים. אנחנו גם אנשים שונים עם בני זוג שונים, עם בנות זוג שונות. זה אחד הדברים נראה לי העיקריים, שאנחנו צריכים לדעת לקבל שהחיים שלנו משתנים. אמרנו שלא נדבר הרבה על חתולנמי, אבל כן, כן, אני אקח את זה להקשר של התוכנית. אלה דברים שגם לי היו מאוד קשים. כל השיח הזה על מעבר לירושלים, על האימונים והחדרי כושר שהייתי רגיל אליהם. זה בסוף לוותר על החיים שהיו לך. אתה עדיין אוהב את התחביבים שלך, אתה עדיין אוהב לעשות את מה שאתה אוהב, את הסביבה שלך, אתה בסוף משנה ומוותר. ואם אתה מסתכל רק על עצמך, אני חושב שמי שמסתכל רק על עצמו בסוף באמת יישאר לבד. אז כן צריך לראות איך אנחנו משלבים את עצמנו בזוגיות, ולשלב את עצמנו בזוגיות אומר לשלב את עצמנו עם חיים של מי שעומדת לפנינו.
אני מסכימה איתך, זה מעניין אותי, אבל באמת החוויה הזאת של הוויתור, כי כשהסתכלתי עליך בתוכנית זה היה נראה, מאוד מאוד קשוח, כאילו הרגשת שאתה כמל באיזשהו מקום שם בדירה בירושלים, ושוב, יכול להיות שזה עריכה, ויכול להיות שזה רק משהו שאני חוויתי בהסתכלות, ופתאום כשחזרת לתל אביב, זה נראה שכאילו החמצן חזר בסוף, נכון? אנחנו צריכים לוותר, אי אפשר בלי לוותר, כי אנחנו שני אנשים שהופכים להיות אחד. כל אחד מבטר קצת על עצמו ומעצמו, אנחנו שמים את הגבולות, אבל באמת חוויית הוויתור הזאת עבורך היא טעמה.
אני רוצה להתייחס למה שאמרת לתוכנית לגבי המעבר לירושלים, אז אני אציין כזה במשפט שאנחנו צולמנו המון, וראו משם רק משפטים שהוכנסו, אז בקשר למעבר לירושלים לא נתנו הסבר על למה עברנו לירושלים, ולמה זה לא היה לדירה של מינדי, ולמה זה היה לדירה ניטרלית, אז אני כן אגיד על זה כדי שזה יחבר קצת נקודות, שמבחינת ההפקה, בגלל שנתי היה בתמונה, ונתי בזמנו היה קטין, הוחלט שאסור לצלם בדירה של מינדי, זה משהו שלא הייתה אפשרות בכלל. ומבחינתי ה-go to, הברירת מחדל הייתה להיות בתל אביב, ומינדי התעקשה לא להיות בתל אביב, כי היא רוצה להיות קרובה לנתי. וזאת שיחה שקיימנו שלא נכנסה, שאני קצת, היה לי קשה עם זה שהיא לא נכנסה, כי אני עשיתי שם מבחינתי ויתור, בתחילת הקשר, ממש על ההתחלה שאמרתי, אני רוצה להיות בדירה שלי, באזור הנוחות שלי, בזמן צילומים, בזמן שהוא מאוד רגיש, אני מבין שגם מינדי מאוד מאוד רצתה את זה, אבל זה לא התאפשר, ולא בגלל שאני לא רציתי, זה לא התאפשר בגלל שההפקה לא אפשרה את זה, כי לא יכלנו להיכנס לנתי לחיים שלו, כשנתי הוא לא חלק מהצילומים, הוא לא חלק מהתוקים. ואני התפשרתי ללכת לדירה ניטרלית. שהיא רחוקה מכל הסביבה שלי, מכל מה שאני מכיר, עם אישה שאני לא מכיר, זה היו הימים הראשונים ממש שהכרנו. וזה משהו שאני מרגיש שמאוד התפספס, כי קיבלתי הרבה אש על העניין הזה של ירושלים-תל אביב, ובפועל המטרה הייתה שנהיה קרובים לנאטי. ואחרי יותר משבועיים שהיינו בדירה הניטרלית וראינו, שאנחנו לא מצליחים להשיג את מה שרצינו, אני לא מקבל את מה שרציתי מבחינת האזור הנוחות שלי, המרחק שלי מהעבודה, המרחק שלי מהסביבה שלי, מינדי לא באמת הצליחה להתראות עם נתי, זה היה משהו שהיה נורא קשה לנו לקיים אותו, ואז ראינו שאנחנו רק סביב שגרה וצילומים ונסיעות בכבישים כל היום, העניין הזה של לחזור לתל אביב הוא משהו שמאוד רציתי, אבל גם זה לא הגיע ממני, זה הגיע מההפקה. ההפקה, הבינו שמאוד קשה להתנהל ככה, גם מבחינת הצוות עצמו שמצלם, ששרף הרבה שעות על הכביש, ואז הוחלט לחזור לתל אביב. ובאמת הרגשתי שחזרנו לחיים, הצלחנו גם, אני חושב שגם ראו אותנו הרבה יותר בפרקים, כי באנו הרבה יותר עם מקום לעשות דברים וליהנות. אם לפני זה הייתי מגיע הביתה אחרי היום עבודה בשמונה או תשע בערב, ושנינו היינו מגיעים עם הלשון בחוץ, אז אחרי שהגענו לתל אביב כבר היה לנו הרבה יותר מרווח, היום שלנו היה מתחיל אולי בשש, ואז היה גם, היה לנו גם אפשרות לחיות את הזוגיות מעבר רק להתנהל סביב כל השגרתית הזאת של הצילומים. אני אומר, העניין הזה של הוויתורים, עוד פעם, אני חושב שמההתחלה זה קרה, וגם המעבר לתל אביב, משהו שמאוד התפספס, זה שזה היה מעבר לשבועיים האחרונים של הצילומים. לא הוצאתי את מינדי מהבית, בסוף שהסתיימו הצילומים, אני עברתי לירושלים, גם אם זה לא היה באופן מיידי, הנסיעות לירושלים הופכו להיות משהו שבשגרה, בסוף רציתי זוגיות מעבר לקושי הזה של הנסיעה, אפילו החלפתי רכב באיזשהו שלב כדי שיהיה לי יותר נוח למצוא, כי עד אז לא היה לי כמעט שימוש ברכב, אז אני ממש בעד לוותר ולעשות עדיין, עד המקום שבאמת, צריכה להיות גם הדדיות, אי אפשר שזה יהיה חד-שדתי, צריך להרגיש, עם כמה שחשוב לך, צריך להרגיש שגם לצד השני זה חשוב, ואני חושב שזה משהו שהוא מפתח בזוגיות. כי אם אין את ההדדיות, בסוף זה יוצר איזושהי שחיקה, איזשהו באמת לוותר על עצמך, אם משתמשים במושג הזה, אז פה אתה כבר מוותר על עצמך, אם אתה נותן, ונקרא לזה מקריב, אבל אתה מקבל חזרה, אני חושב שזאת המהות בעצם.
אני מסכימה, אני ממש מסכימה. זאת אומרת, אי אפשר...
כשזה צד אחד, אז זה הופך להיות
חוזה זוגי לא שוויוני.
זאת אומרת שרק צד אחד, בעצם הצרכים שלו חשובים, ורואים רק אותו, ואז יש
כמו עליון תחתון, וזה פשוט לא עובד.
ולכן החוזה זוגי שוויוני זה לא אם
שנינו אחראים על המדיח. חוזה זוגי שוויוני זה שהצרכים של שני
בני הזוג חשובים ומתקיימים באותה המידה. אז אצל האחד זה אולי הכי חשוב
לו המקום מגורים, ואצל השני הכי חשוב לו זה ספייס, זאת אומרת כל אחד
צריך לדעת גם מה חשוב לו. זאת אומרת הרבה פעמים מה שאני רואה בזוגיות זה שאנשים לא מבינים בכלל מה הצרכים שלהם.
ואז הם מין מבטרים באופן שהם אפילו לא יודעים שהם מבטרים, ואז קשה להם, והם מרגישים שחיקה, ולא נעים להם. זאת אומרת, אני באמת חושבת שאתה צריך
להגיע לזוגיות גם כשאתה יודע מי אתה,
מה הצרכים שלך, איך היית רוצה שזוגיות. תראה, על מה אתה מוכן לבטר, על מה אתה לא מוכן לבטר, ואז אפשר באמת לעשות את זה בצורה שהיא יותר בפלואו, יותר נעימה, ולא איזה משהו שאתה מרגיש שמישהו גונב ממך משהו ואתה אפילו לא יודע להגיד, מה זה הדבר הזה?
ואתה יודע, אצלך ראיתי פער סופר כאילו
שהם עניין אותי, שמצד אחד אתה בינם
הכי ורבאלי, הכי ורבאלי שיש וגם יודע
להגיד מה אתה רוצה ואיך אתה רוצה ומה הגבולות שלך, וכל מה שאמרתי עכשיו
על היכרות עם עצמך זה נראה שאתה עברת את התהליך הזה, אתה יודע, מי אתה ומה אתה ומה הגבולות שלך ומה אתה רוצה ומה חשוב לך, ואז היו פעמים שראינו בתוכנית, שפתאום התרחקת, השתבללת, התכנסת לאיזה כונכיה כזאת, ומינדי נראתה כאילו היא מסתובבת, חגה סביבך, אבל מפחדת לגשת, והפער הזה בין זה שאתה אדם שהוא באמת יודע לדבר, להביע את הדברים שלו, את הצרכים שלו, את המקום שלו, אל מול זה שאתה פתאום מתכנס, כשמשהו לא כמו שאתה רוצה שהוא יהיה, ושוב, זה פרשנות שלי רגע, מתוך מה שראיתי, אני אשמח רגע שנדבר על זה, כי זה משהו שבאמת חשוב, כי הוא חשוב לתקשורת הזוגית.
כן, אז אני לא יודע על איזה מקרה ספציפי את מדברת, אבל...
היה במלון, למשל, של הזוגות.
כן, אז אני... אז נגיע לזה שנייה. אז אני כן רוצה להגיד על העניין הזה שדיברנו קודם, כשכן מתקשרים וכן מדברים וכל אחד באמת יודע מה הצרכים שלו, אני חושב שגם כשעושים ויתור, צריכה להיות איזושהי הכרה מהצד השני. אני אעשה פסט פורורד לעניין של המפגש של הזוגות. זה היה מפגש, את יודעת, אנשים אומרים, וואי, מפגש זוגות, איזה כיף, פוגשים עוד אנשים מהתוכנית. זה מפגש סופר טעון. סופר טעון לא רק בעניין הזה של... אני מגיע ואני פוגש עוד אנשים ויהיה לי כיף. סופר טעון מבחינת ההפקה, סופר טעון מבחינת הזוגיות. זה איזושהי פרשת דרכים בכל התהליך, בזמן הצילומים, שנראה לי שגם הזוגיות נבחנת שם. לראות, תחשבי שעד לאותו רגע, נפגשנו בחופה, היינו אנחנו, צוות הצילום, צוות ההפקה, חודש שלם, כמעט חודש שלם, היינו בחור, חזרנו, העניין של הדירות נסיע אותה, לא חזור. עכשיו שמותר לי קצת לדבר יותר על מה שקרה מחוץ לצילומים, אני יכול להגיד שהיה לנו צוות שלי באופן אישי היה מאוד לא פשוט איתו. אני בן אדם כזה, אני באמת בן אדם כזה שקשה לו, שקובעים לו עובדות, בלי לתת איזשהו הסבר ללמה זה קורה. תעשה ואל תשאל, זה משהו שמאוד קשה לי איתו. זה לא סוד, ראינו את זה, גם היה לי ולמינדי איזושהי סצנה על העניין הזה. וכשהגענו למפגש סוגות, בערב הראשון, הרגשתי קצת שהיה לנו מאוד קשה. היינו בחדר סגורים כמעט שלוש שעות, בלי שידענו בכלל מתי אנחנו אמורים לצאת. כאילו הגענו שם בצהריים, דחקו אותנו בלחץ אטומי להכין את הארוחה שלנו, ואת כל מה שאנחנו צריכים להכין למפגש, זה היה ברמה שהיינו כל כך לחוצים, שלא ידענו מתי אנחנו יוצאים, שאפילו לא התקלחנו, פשוט התלבשנו, עמתנו בחדר שלוש שעות, ויצאנו אחרונים, וכל מה שהיה על השולחנות, בעיקר מה שהיה על השולחנות, זה היה אלכוהול. אני לא בן אדם ששותה, הבריאות שלי חשובה לי, אני רואה, אני אשתה אלכוהול עם חברים, באיזושהי אווירה, לא באיזושהי סיטואציה. את יודעת, אנחנו גם באיזשהו מקום שמכירים אנשים חדשים. אנחנו רוצים להיות עצמנו קצת יותר. אנחנו יצאנו, את יודעת, התחושה הייתה, דיברנו על זה אחר כך, יצאנו למפגש, יצאנו אחרונים, התחושה הייתה שהגענו למסיבה שלא הזמינו אותנו אליה, כי האנשים היו שם כמה שעות לפנינו, שתו, נהנו, כבר הכירו, ופתאום אתה מגיע לארבע עשרה איש חוץ ממך, שאתה לא מכיר, והיה קשה מאוד להשתלל. היה אחרי זה תערוכה ושיחות גברים, זה ערב שהסתיים כמעט בשלוש לפנות בוקר, לא יותר, ישנו שעות מאוד בודדות, כמעט שלוש שעות, ולא קרה ביני לבין מינדי שום דבר באותה סיטואציה. כן, הדבר שאני יכול להגיד על זה, זה שאני באמת לא ראיתי את מינדי, אני תוררתי במצב רוח שאמרתי, חבר'ה, אני כאילו לקום בשעה כל כך מוקדמת, בשביל להתחיל צילומים, אחרי שלא ישנו, ורציתי לישון עוד איזה שעה. במיוחד שהצורה שהפקה הציגה את זה, כאילו, חבר'ה בואו, יש קפה והוגות בחוץ, הפריע לי מאוד, כי הם יודעים שאני לא שותה קפה, ואני לא אוכל עוגות בבוקר, ואמרתי, הם כל כך מתעקשים שאני אצא, אני פשוט לא רציתי לצאת, וכל הסיפור הזה היה עניין של חצי שעה, שעה בבוקר, שאמרתי, חבר'ה, אני רוצה שתניחו לי. ובחרו להתמקד בזה, וזה משהו שגם היה לי קצת קשה איתו. כי המפגש הזה, בסוף היה מפגש, אפשר להגיד בסך הכל בסדר, אני הרגשתי שיראו רק את הדבר הזה, שהיה לי מאוד קשה איתו, גם בחינת הטוקבקים, וכל מה שקיבלתי, העת שקיבלתי על הדבר הזה הייתה לי מאוד קשה. ואם יש משהו שלקחתי מהדבר הזה, זה באמת שלא ראיתי את מינדי בסיטואציה הזאת. לי ולמינדי, לאורך כל התקופה, הייתה לנו תקשורת מאוד טובה, ידענו לדבר על מה אנחנו מרגישים, מה עושה לנו טוב, מה לא טוב לנו. זה משהו שאני דעקתי מאוד מאוד לפמפם, וגם להוציא ממנה, למינדי היא לא תמיד קל לבוא ולהגיד איך היא מרגישה, היא קצת יותר מופנמת בקטע הזה ממני. ובאותה סיטואציה, באמת לא ראיתי אותה, לא עצרתי רגע לשאול אותה איך היא מרגישה עם זה, לא עצרתי רגע לנסות להבין אם אני רואה רק את עצמי. ומצד שני, אני אומר, ראיתי רק את עצמי כי הייתי זקוק לראות את עצמי. הייתי באיזשהו מצב שגם אני הייתי זקוק שיראו אותי קצת, גם אני עברתי איזשהו משהו, עברתי איזשהו בוקר, את יודעת, יצאו אליי ברשתות שיש לי חרדה חברתית, וש... לא יודע, שאני מואב בעצמי, ובסוף, כנראה שגם אלה גורמים שהשפיעו על ההתנהגות שלי. להגיד בדיוק מה היה, אני יכול להגיד לך שקמתי לא בטוב באותו יום. קמתי בתחושה שרציתי פשוט שעה רגע לעצמי להתאפס, היה שלב שאפילו צילמו אותנו כשנכנסתי להתקלח, שלא תיארתי לעצמי לרגע שאני אמוקלט, לעשות מקלחת רגע, להירגע. את יודעת, כשאנשים מתעוררים בבוקר עד הקפה שלהם, אסור להשחיל מילה. אז במקום הזה, אני לא כזה, כי אני לא שותה קפה, אבל במקום הזה, את יודעת, אני הייתי צריך את הרגע שלי, ואני פשוט מרגיש שהמפגש הזה קצת התקלקל לנו. גם בגלל מה שיצא ממני. אני לא יכול לא לקחת על זה אחריות, בסוף זה אחריות מלאה שלי, כן. יש הרבה סיבות ללמה זה קרה. והמקום שאני לקחתי לעצמי לתקן שם, זה לנסות לראות קצת יותר את הסביבה, גם כשקשה לי. גם כשאני מרגיש שאני צריך איזה רגע לנסות לעצור רגע, לנשום אוויר, ולנסות לראות את כל הסיטואציה. ובדיעבד וגם בזמן השידורים, אני חייב להודות שהבנתי עוד יותר את ה... איך שזה השפיע על מינדי, כי באותו רגע מינדי לא הראתה לי כמה זה היה לה קשה. להפך, היא ניסתה להיות שם בשבילי. היא ניסתה כן להבין מה עובר עליי, היא ניסתה כן... להכליל אותי יותר. ואני חושב שבשידורים זה גם קצת היקבל. של וואו, כמה פגעתי בה. כמה קשה היה לה, כמה לא ראיתי אותה. וזה גם משהו שעברנו, היינו בזוגיות באותו זמן. וזה שהוא משהו שעברנו, היינו צריכים לדבר עליו. אני יכול להגיד שדיברנו על זה לא מעט, כן? זה משהו שהוא מאוד... מאוד השפיע. גם על ההווה, כאילו, גם על הזמן של השידורים. אז העניין הזה של ההתכנסות, תראי, כמה שאני רוצה להיות בזוגיות, כמה שאני רוצה לתקשר, בסוף גם אני בן אדם וגם אני מתמודד עם עצמי. ועוד דברים שקצת לא הראו זה איך אני ומינדי עברנו את זה. כן, אנחנו דיברנו על זה, כל אחד חלה כמו הרגיש, כל אחד חלה כמו חווה. אפשר להגיד שבאותו זמן עברנו את זה, דיברנו על זה, הייתה הבנה מסוימת. כן, זה היה מבאס, כי היום הזה קצת התפגשש לנו, אבל שוב, המהות בזוגיות זה שבאמת הצלחנו לדבר על זה. היא ראתה את הצד הזה שבי, אני הבנתי את מה שהיא תקשרה לי באותו זמן, וזה שהצלחנו להתגבר על המאמורה הזאת, זוגות אחרים, אני מניח שזה היה יכול ליצור פיצוצים אחרים, וזה מה שהיה מיוחד, אני חושב, אצלנו, אני חושב שהוא מיוחד במינדי. היא ידעה בסוף לקבל את זה, היא ידעה בסוף לראות את זה, ופה, אני לא סתם התאהבתי בה. ראיתי שיש פה פוטנציאל מאוד טוב לזוגיות. משהו שהיה לי מאוד קשה בזוגיות זה באמת, את השיח הזה, את הפתיחות הזאת, לדבר על הדברים, לקבל אותם גם כשקשה, וזה היה קיים שם.
אז מינדי באמת, בקטע של האכלה, היה בה משהו שהוא באמת מאופק גם, שאפשר, שזה מאפשר בעצם לך או למי שמולה להביא את עצמו. ואני חושבת שזו גדולה של פרטנר שהוא יודע גם, כשאתה אומר אני הייתי צריכה להתעסק בי, אז היא ידעה ברגע הזה לא להתעסק בה, ולראות את המקום שלך, ואני חושבת שבאמת היא ידעה לעשות את זה. אבל זה מעניין בכללי להבין כשאתה אומר אני בן אדם, ויש לי את הקטעים שלי ואת הדברים, את הזמן שאני רגע צריך עם עצמי, אני זוכרת את זה גם בערך דבש וגם בלילה זוגות, שבעצם, נכון, אתה צריך את הזמן לעצמך, אבל לי כאילו היה חסר פשוט להגיד את המשפט הזה, שמעת? אני רוצה להיות פה, אבל אני צריך שעה, שעתיים, ארבע, עשר, לא משנה מה, לעצמי. וזה משהו שמעניין אותי רגע להבין, האם בזמן שאתה אומר, כי אתה יודע, זה כאילו כמו משהו כזה שסוגר עליך, ואתה הולך הצידה, ואז הצד השני מרגיש מאוד נטוש. ואני מדברת על זה, אני כאילו רגע מנצלת את זה שאתה פה, למה? כי אני פשוט מדברת על זה מלא. באופן כללי, שזה הרגש החונים בתודעת ילד. זאת אומרת שאני לא רואה בעיניים, אני משתבלל, אני עסוק רגע בכאב שלי, בקושי שלי, בעצבים שלי, ופולכם, סליחה רגע, תמותו, אוקיי? אני עכשיו איתי, וכשאנחנו רגע עוברים לתודעת גבר או אישה, אז זה לצאת מעצמי רגע ולהגיד לשנייה, אני צריך את הזמן
לעצמי, ואז ללכת לזמן לצבי, ואז האדם השני, הוא לא מאבד שליטה, הוא באיזשהו, לא בתחושת נטישה, הוא מבין שרגע משהו קורה פה, ואני שואל, אני יכולה לשאול, אתה צריך משהו, אם אני לא צריך? יודעת שאני עכשיו צריכה ללכת, ולאפשר לך את השקט, אבל זה כאילו משהו לא ברור, במה אתה צריך.
אתה צריך קרבה, אתה צריך מרחק, אתה
צריך, שהיא תדבר, לא משנה אם זה מינדי או מישהי אחרת, אתה צריך רגע שתנער אותך, כי מצד אחד אתה אומר, אני זוכרת, נוסעתם אחר כך באוטו, ושוב, זה ארוך, ברור לי, כאילו, שלוקחים משפט מפה, משפט מפה, אבל כאילו, אני שמעתי שאתה אומר, ויכול להיות שפשוט זה הוצא מהקשרו, שאתה רצית שהיא תראה אותך, ורצית שהיא תהיה שם, ומצד שני, היא לא ידעה מה אתה רוצה. והמקום הזה, כאילו מעניין אותי רגע, מה עובר עליך בזמן הנתון הזה, שאתה לא יודע, כאילו, לצאת מעצמך?
אז אני כן אגיד שבשני הסיטואציות, גם במפגש זוגות וגם בערך דבש, העניין הזה שרציתי רגע לעצמי תוקשר. כאילו, כן אמרתי למינדי, אני צריך פה רגע...
חבל שלא הראו.
לצערי, את יודעת, אנחנו לא בוחרים מה יראו, יש כל כך הרבה שרציתי שיראו, אבל באמת הראו רק את מה שרצו להראות. ובשני המקרים, בוי, בדיעבד אני... עצרתי רגע לחשוב על זה והבנתי, פשוט החכו במאינדי לגשת אליי, בכל רגע, ובאמת לא לאפשר לי את הזמן הזה. בסוף, בואו נמשיך לכם בצילומים, אם אני צריך לתת לזה פרשנות היום, אנחנו צחקנים באיזשהו מופע, ואנחנו צריכים כל עוד המצלמות לוקות להופיע. זה ממש היה ככה. ואם ביקשתי רגע לעצמי, אז לא קיבלתי את הרגע הזה כמו שצריך. אם אני אקח את זה למפגש סוגות, יש את הסצנה שרואים שמינדי באה אליי ואומרת לי, בוא נצא החוצה לקפה, זה אחרי שבאמת ביקשתי, אני רוצה פה רגע, אני רוצה עוד שעה לישון. אני לא יוצא עכשיו לשתות קפה, אני לא שותה קפה. האופציה הזאת של... כאילו הרבה רשמו שתגרתי אותה איתי בחדר, ממש לא נכון. מינדי בן אדם בוגר, אני לרגע לא החזקתי אותה, אפילו אמרתי לה שאם היא רוצה היא יכולה לצאת, והיה רגע שהיא גם כן יצאה, כן, לא הראו את זה, אבל אני עליתי אחרי זה פוסט של פרונות שצילמתי, שאני צילמתי אותה שיצאה חוצה גם. אז הדברים האלה נעשו. לא בהכרח ראו אותם, אני חושב שרצו לתת יותר אולי דגש על ה... לעשות את זה יותר דרמטי. ואני כן מכיר בעצמי את העניין הזה שכשאני רוצה רגע לעצמי, אני באמת צריך רגע לעצמי, אני מתאפס, לא לוקח לי המון זמן, אני חייב להגיד, כדי לחזור ולהגיד, אוקיי, זהו, חזרתי לעצמי, אנחנו יכולים להמשיך ב... בהתנהלות. ובשני המקרים זה קרה. אז זה פשוט דברים שלא ראו. אני חושב שגם ידענו לדבר על זה. שמבחינתי, תדעת, זה שהייתה לי באמת את הפרטנרית שם שתקבל את זה ותחיל, זה ממש לא היה מובן מאליו. זהו, אין לי מה להוסיף על זה.
אוקיי, קודם כול, זה כל כך חשוב שאתה אומר את זה, כי אני חושבת שזה משנה את כל התמונה. בסוף, אתה יודע, כשאנחנו רואים משהו מסוים, אז קרה לנו להסיק מסקנות. וכשאנחנו מבינים רגע שהיה שם משהו אחר, אז אפילו לא בשביל שיחשבו עליך משהו אחר, זה בשביל באמת על ההבנה הזאת שכמה זה משנה כשכן מתקשרים את ה... את הדברים. ואתה יודע, מעניין אותי, אתה אומר, ראינו את זה, וכל מיני דברים כאלה שפתאום ראינו, כמו היום הזה של הזוגות. יש עוד דברים שראיתם, ופתאום זה היה כמו מראה, שאמרת, אוקיי, מכאן אני רוצה לקחת, ולהתנהל אחרת בזוגיות, בזוגיות, לא משנה אם זה עם אינדי או עם הבעה שלי, אני רוצה לקחת מזה. זאת אומרת, איזה שיעורים ראית שם למטה?
קודם כל אני אציין שאני ומינדי נשארנו יותר משנה וחודש ביחד, לא בגלל שבאנו עפרויים ומוכנים. יש המון דברים שלקחנו, יש המון דברים שהשידורים קצת הרזירו לנו, אבל יש הרבה דברים בתהליך הזה של הזוגיות, שאנחנו מזהים. שוב, אני ומינדי הכרנו בצילומים. זה לא סתם. מה שראו בשידורים האלה, דברים שגילינו אחד בשנייה, אם זה אני באמת עם הסיטואציות האלה שאולי הייתי צריך רגע לבד, או שאני מנסה להיות מאוד תקשורתי ומינדי היא קצת יותר קשה לה, וזה שמינדי יודעת שקשה לה לבוא ולבטא את עצמה. היא יודעת שכשהיא תבטא את עצמה, הרי היא אמרה את זה, היא הייתה, היא באה מקהילה מאוד צייטנית, מקום שהיה לה קשה מאוד להתבטא, וגם למינדי לקח רגע להבין שגם אם היא מתבטאת, זה לא סוף העולם, וזה משהו שמותר לה לעשות. גם אני עברתי את התהליכים באזורים שלי והיא באזורים שלה, ובסוף אני חושב שזה מה שאפשר לנו לבנות את הזוגיות ולהכיר יותר טוב לאורך זמן. השידורים, את יודעת, זה חודש וחצי, אבל זה זמן מאוד קצר. מאוד מאוד קצר לעומת ה... העומקים והקשר החזק שהגענו אליו לאורך התקופה, התכונות האלה של לשתף ובאמת להעיז ובאמת לחשף אחד מול השנייה, אני חושב שזה בסוף מה שהחזיק אותנו. זה מה שהחזיק אותנו ואני גם אגיד יותר, זה גם מה שגרם לנו להבין שאנחנו לא צריכים להיות ביחד. כי בגלל שאכלנו להגיד את מה שאנחנו רוצים, בגלל שהייתה לנו את הפתיחות ואת היכולת להכיל אחד את השנייה בדברים האלה, אלה הדברים שגם החזיקו אותנו וגם בסוף גרמו לנו לסיים את הקשר, וכל השידורים זה מראה. השידורים עצמם, בסוף לראות זוגיות שהתחילה השנה קודם, להבין איפה אתה היום, לראות מה השתנה ומה לא השתנה, מה הדברים שהם עדיין בעבודה, וגם לפתוח את זה אחר כך. אני לא יכול לגמרי להגיד שהפרדה הייתה כי אמרנו שצריך לפרד, ידענו שיש לנו קשרים, ידענו שיש מאמורות שקשה לנו לעבור, ידענו שיש דברים שאנחנו רוצים לחכות עוד קצת בקשר כדי לנסות לראות אם אנחנו יכולים בכלל לפתור אותם. כשהשידורים הגיעו, זה שם איזשהו פוקוס הזה, כאילו אתה אומר, אז היו כאלה, נכון השתפרנו שם, נכון אנחנו מדברים על זה יותר, אבל גם היום זה קיים במידה כזו או אחרת. גם היום אנחנו מתמודדים או לא מצליחים להתגבר על איזשהו משהו מסוים שאנחנו רואים, ואני מבטיח לך שיש כל כך הרבה דברים שלא ראו שם, שאנחנו מאוד רואים על עצמנו, שזה בסוף שם איזושהי זכוכית מגדלת על המערכת יחסים. אני חושב שכל ה... את יודעת, עם השידורים או בלי השידורים, התקשורת בינינו, איך הצד השני מקבל הצרכים, איך הם מקבלים אותם, זאת המראה בעצם. אם לי לא היה את מינדי לבוא ולהגיד לי, תקשיב, הסף פה ופה ופה קשה לי, פה ופה ופה מפריע לי, לא הייתי כנראה מזהה את זה לבד. אנחנו רגילים להתנהל עם עצמנו, אנחנו רגילים להתקשר עם עצמנו בראש, לדעת לקבל את זה ממישהו אחר, ולהבין את זה ולהתייחס לזה, וגם להסתכל על זה בצורה אובייקטיבית על עצמך, להגיד עכשיו, אתה עושה X, Y, Z, לא כולם יודעים לקבל את זה, לא כולם ידעו להגיב לזה. אז היינו בהשתקפות מילית אחד של השנייה. אני חושב שזה החלק הכי חזק שהיה לנו בקשר.
זה גם, אתה יודע, יש בזה איזה מתנה, שאתה יכול לראות עצמך בזוגיות, 24-7, ולקבל איזה מראה. יש בזה משהו שבסוף אתה יכול לקחת את הכלים האלה לחיים. אבל אתה יודע, יש עוד משהו שככה, אמרת בהתחלה, גברים ונשים בסוף הם אותו דבר. ואצלכם ראו ממש איזושהי התפתחות כזאת בהקשר הזה, שבהתחלה מינדיה הייתה מאוד במקום, של לא להישען נקרא לזה. אני זוכרת את המעבר דירה שהיא רצתה לסחוב את הדברים ולתקוע את המדפים וכל מיני דברים כאלה שאתה יודע אני כאילו אנשים אומרים רגע, יש פה גבר, תני לו, אין שום סיבה שתעשי את זה בעצמך. בסירה שישבתם, זה כאילו מי דואג למי שלא ילוקר. כל מיני דברים כאלה שאצלי גם הם קצת נחרטו, ומעניין אותי רגע בכללי אצלך, כי אתה בנם שכן יש בו את המקום, שהמקום שלא חשוב. זאת אומרת, אתה לא בן אדם שהוא, אני חי בשביל אדם אחר. זאת אומרת, אתה מאוד בנתינה ראיית האחר, אבל גם יש לך את הרצון לקבל לעצמך, וזה מהמם. ומעניין אותי רגע, דווקא מגבר שהוא מפותח, רגע אחד להבין, את הראייה הזאת של איך אתה רואה את זה כשאישה נשענת, או את כל תהליך החיזור היום בחיים הרגילים. אני בעד, באופן אישי אני אומרת את זה שהגבר יהיה זה שיחזר, יבוא לסוף, ישלם בדייטים הראשונים, אני לא מדברת על ניצול מצידי צולקפה. וזה לא מהמקום הזה שגבר הוא ארנק, זה באמת תהליך חיזור כמו בטבע, שכדי שהדבר הזה יקרה, יכבוש את ליבה, היא תרצה לתת לו את עולמה, וזהו, והכל יהיה מאוזן. מעניין אותי רגע איך אתה רואה את זה.
אז כמה דברים, קודם כל אני אתן פה איזה דיסקליימר, שאני מדבר על עצמי, אני לא חושב שיש משהו שצריך להיות או לא להיות, אני לא חושב שהשיח הזה של מי משלם בדייט זה משהו שהוא, מדברים עליו בלי סוף, אני חושב שאין פה כלל. אין פה מי צריך לעשות או מה צריך להיות. שוב, אני אגיד על עצמי, אני גיליתי על עצמי בעיקר בשנים האחרונות שאני נמשך בעיקר לאנרגיות, אני נמשך בעיקר לבית. בסוף אישה חזקה זה משהו שהוא מושך אותי מאוד. להגדיר מה זה אישה חזקה אי אפשר. אישה חזקה בעיניי, ושוב, אני אחבר פה מילים ואני מקווה שאני אצליח להעביר את המסר, זאת מישהי שמכירה את עצמה ויודעת מה היא רוצה. אז אם אישה נשענת עליי, ומה היא נשענת עליי? אם היא נשענת עליי כלכלית, אם היא נשענת עליי עכשיו, ואתה יודע, אני יכול, אני אקח את זה לאיזשהו קיצון, אני אגיד, בוא ניקח אישה שאין לה מקצוע, היא עדיין לא מצאת עצמה בחיים, היא עדיין לא יודעת מה היא רוצה לעשות, היא עדיין גרה עם ההורים, היא עדיין מאוד מאוד נקרא לזה תלותית בסביבה שלה. ואם אני רואה את עצמי עם אישה כזאת, יהיה לי מאוד קשה. כי אני כן, אמרתי, אני מדבר שוב על עצמי, אישה חזקה נקראתי זאת אישה שהגיעה לאיזשהו הישג. היא עצמאית במידה מסוימת. היא מבינה את המקום שלה בזוגיות. אם עכשיו היא תבוא והיא תהיה מאוד לא תתבין, גם כלכלית, גם מבחינת, את יודעת, הזמן שהיא צריכה שאני אקדיש לה, יהיה לי קשה עם זה כי אני לא בטוח שאני שם כדי לתת את זה. אני לא בטוח שאני במקום הזה בחיים שאני יכול לתת 80 או 90 אחוז מהאנרגיות שלי לבת זוג שלי במובן הזה. מצד שני, אני כן אוהב תתלותיות, אני כן רוצה שהיא... תרצה שאני אתקשר אליה בבוקר או אשלח לה הודעה, אני כן רוצה שהיא תצפה ממני, לא יודע, להגיד לה איזה מילה טובה או לקנות לה איזה זר פרחים בסוף שבוע. לי זה חשוב, כי אני רוצה לדעת שהיא צריכה אותי במידה מסוימת. ובסוף אנחנו על סקאלה, כן? בסוף אפשר לקחת את זה לקיצון מאוד ולהגיד, אני רוצה אישה שתהיה מאוד תלותית בי בכל המובנים, ומצד שני, יש נשים שהן מאוד מאוד לא תלותיות, אבל אם היא מאוד מאוד לא תלותית, אז למה היא צריכה אותי? ואני כן רוצה להרגיש שזקוקים לי בקשר, בסוף זה גם מה שמחזיק אותי שם.
זה מדויק, וזה בדיוק הכוונה. נשענת, כי כשאני אומרת נשענת, זה לא מסוגלת לבד. מבחינתי, זה יכולה הכול לבד, אבל לא רוצה לבד. זאת אומרת, המקום שאתה תיארת, הוא בדיוק המקום שאין לי אני עצמי עצמאי. זאת אומרת, שאין לי נפרדות, שאני צריכה מישהו מולי, שיבסט את מה שאני מרגישה, כי אני לא מצליחה לבד, שייתן לי את האישור, שייתן לי את הביטחון, שאני לא יכולה להיות, אני זה המקום שדיברנו בהתחלה, שזהו תהליך שעוד לא נכון להיכנס בו לזוגיות, כי בעצם אני מאבדת אותי, אני מתאימת עצמי גם לאדם האחר. זאת אומרת, אישה שבהסתכלות שלי היא חזקה, זה לא חזקה בתדמית, כלומר, אני כן רוצה שתסחב לי רגע את המזוודה, ואני אהוף על זה שאתה סוחב לי את המזוודה, למרות שאני יכולה לסחוב אותה בעצמי. זאת אומרת שהתלות היא באה ממקום שאני יכולה לעשות לבד, אני לא רוצה לעשות לבד כל הזמן שאתה לידי, כי יש שם נזקקות בריאה וטובה. זאת אומרת, זה אישה שהיא חזקה ובלבוסתה ועצמאית, אבל יודעת להתחלש במקומות מסוימים כדי לתת הרגשה, למי שמולה שהוא צריך אותה. חלק מהעניין זה להסכים לקבל, ולהסכים שהוא ישלם עליי בדייט, ולא לעשות את מלחמת הארנק עכשיו, ולהסכים לזה שהוא יאסוף אותי. ומהמקום הזה של גם להסכים לקבל היום, הרבה פעמים יש איזה מין צורך להוכיח שאני לא צריכה אף אחד. לא, זה לא עובד. אז אם את לא צריכה אף אחד, תהי נשואה לעצמך.
אני אגיד על זה משהו. תמיד כזה מנסה, גם בחיים באופן כללי, לתת איזשהו הקשר אחר. אם אני אשתוף את הרכב שלי, ואני אעשה עליו אחר כך, אני ארגיש שהוא רכב הרבה יותר טוב. הוא הרבה יותר כיף. בזה שאתה נותן, בזה שאתה משקיע, זה גם הוא גורם לך להעריך יותר. נכון. בהקשר הזה של לשלם בדייט, אני יכול להגיד לך ש... ויעידו כל הדייטים שהייתי בהם, כולל כאלה שלא צלחו למערכות יחסים, אני לא נותן לשלם, כי אני מרגיש שזה משהו שהוא... מרגיש שזה משהו שאני צריך לעשות, אבל מה שכן חשוב לי זה לדעת שהייתה לזה הכרה. הכרה זה אומר, אם אמר תודה אחר כך, הכרה זה אומר, אם את הצעת גם כן להשתתף ואמרתי לך, תשאירי, אני רוצה לעשות את זה. בסוף, ההכרה מאוד מאוד חשובה בעיניי. כי אם זה מגיע כאיזשהו מובן מאליו, אני רואה את זה כבר מהמקום הזה של התלות שדיברנו עליו קודם. שהאישה מצפה שאתה תהיה שם, והיא מצפה שאתה תהיה זה שנותן.
מסכימה מאוד.
ועם זה קצת יותר קשה לי.
נכון.
זה ברמה שבאמת, כשהייתי קצת יותר שטחי, זה משהו שמבחינתי, בדייט הראשון הסתכלתי ואמרתי, אה, היא לא הציעה, לא, אני לא רוצה להמשיך איתה, וזה היה, את יודעת, בתקופות שאתה ידע פחות את הקשר, אבל זה לגמרי משהו שאני חושב שהוא, צריך להסתכל עליו בכל המערכת יחסים. כאילו, להראות את ההכרה, להראות את הערכה להשקעה של הצד השני, ושוב, זה הדדי. שני הצדדים רוצים לדעת שרואים אותם, ושיש משמעות, נקרא לזה, למאמץ או לביטור שלהם.
אני מסכימה, אני רק אשים כוכבית, אני לא בעד הקטע של לשחק אותה, להוציא את הארנק, כי אני חושבת שיש בזה הרבה פעמים, את המקום שכל התהליך החיזור הופך להיות כזה מין, אתה יודע, כזה אי נוחות בסוף. וואלה, היא יוצאת, הולכת לשירותים או משהו כזה, בסוף תשלם, תנצל את המומנט הזה רגע, ואז שתהיה את ההכרה להגיד תודה, אני מעריכה את זה, זה מרגש אותי. היא כשמתחילה משחק כזה עם הארנק, אז קודם כל יש גברים שבאמת לא יודעים מה עכשיו היא רוצה, אני כנסתי למלחמה, אומרים, טוב, אז תשים לי את הטיפ.
לא, אבל הדר לא צריך את המשחק. לא צריך את המשחק. אמרתי, עצם ההצעה, או להזכיר את זה, או לציין את זה, או כמו שאמרנו, ההכרה, להגיד תודה, זה אומר, אני רואה אותך, אני מעריכה את זה, תודה רבה, בוא נמשיך הלאה.
בול. בדיוק.
לא עכשיו ליצור איזשהו משחק של אני אשלם, את אשלמי, כאילו, כשהמלצר מגיע ורצים כזה, רבים על הכרטיס של מי הוא יקש, ממש לא... כן, ממש לא העניין הזה. אני יכול להגיד לך שב-90% המקרים המלצר, אם הוא גבר, ייקח את הכרטיס של הגבר, כן?
בדיוק, אני בכלל אומרת, מלצרים מראש, שימו את החשבון לגבר, אתה יודע, לפעמים מין שמים את זה מול האישה, מה עובר עליכם? שימו את זה. זה לידו, תפתרו את כל הסיפור הזה, תעזרו לנו, כי זה נורא, דייטים ראשונים, באמת בסוף זה מביך, יש הרבה אי נוחות סביב הדבר הזה, אף אחד לא יודע מה עובר בצד השני, אז אני כן חושבת, נכון אתה אומר, אין חוקים, אני חושבת שחוקים בדבר הזה מקלים, עלינו את ההתנהלות, ובוא נעבור את השלושה הדייטים האלה, באמת נוכל להכיר אחד את השנייה, ואז נוכל להיכנס לאיזשהו קשר שהוא רוטיני. שבאמת הוא מאפשר להכיר כי יש הרבה מאוד מבוכה בהתחלה אצל כולם, וכל אחד מנסה לחשוב מה שנהיה המצפה, ואתה אמרת משהו חשוב על המקום הזה של הרצון לתת בסוף הביטוי של אהבה זה בנתינה, ואם מאפשרים לי לתת, זה הדרך שהיא להביא אהבה, צריך לדעת לתת וצריך לדעת לקבל, ואני חושבת שברגע שאנחנו יודעים גם לוותר על מה שפחות חשוב, וגם לדעת מה הצרכים שלי, וגם המקום הזה של לתת באהבה ולקבל באהבה, אז אנחנו, ולתקשר כמובן, אז אנחנו בדרך הנכונה לקשר טוב. תגיד, אסף, מה נאחל לך?
מה נאחל לי? גוגיות. תראי, בסוף התחלתי את הדבר הזה כדי לצאת עם זוגיות. אמרתי לעצמי, אם אני אכיר בתוכנית, זה יהיה מושלם, אבל אם אני אכיר בעקבות התוכנית, זה גם יהיה טוב. ובאמת, את יודעת, זאת המטרה שלי, שמה הגעתי. אני לומד על עצמי כל יום. גם היום, אנחנו עדיין בטיפול, דרך ההפקה עדיין, ומשתפים הרבה מהדברים האלה, והרבה מהתחושות, ומשחזרים הרבה רגעים, ואני חושב שבסוף אנחנו לומדים על עצמנו, אנחנו נגיע לזה בסוף.
יותר קל היום שאתה אדם מוכר?
יותר קשה. יותר קשה. יותר קשה, כי אם בעבר הייתי אנונימי, אז היום יכול להיות שאני ארגיש שאם פגשתי מישהי, אז אולי היא מגיעה עם איזושהי דעה עליי. מצד אחד, מצד שני, לא בטוח מה תדעת. לא בטוח מה המניע לניסיון להכיר, יכול להיות שזה כי היית בטלוויזיה ואתה מפורסם, יכול להיות שזה מכל מיני מינים, אני יכול להגיד שזה יותר קשה, אולי זה משהו שקיים רק אצלי, שאני יותר חשדן ויותר מאסס, ופחות בטוח בעצמי אולי כדי להגיד, אוקיי, מה שהיה זה מה שרוצים ואני פחות, אני פחות מרוצה נניח ממה שיצא ממני בשידורים וממה שיראו, ואז אני לוקח את זה למקום של, אוקיי, זה מה שאנשים חושבים עליי ואני פחות רוצה את זה. נראה לי שהזמן יעשה את שלו. לאט לאט הדברים יחלפו, הגישה לזה תשתנה, וגם אנחנו משתנים עם הזמן. אני רוצה להגיד משהו קטן על מה שאמרת קודם, כן?
בטח.
ואני חושב שזה משהו שצריך לקחת אותו לבכל דבר, זה לאפשר, אמרת דייטים ראשונים, דיברנו על הכירות, זה לאפשר, לאפשר לצד השני לתת, לאפשר לצד השני להראות את עצמו. אנחנו לא יכולים לדעת מי עומד או עומדת מולנו בדייט הראשון וגם לא בשני, ולפעמים גם לא בשלישי. אנשים מגיעים עם רצון, עם רצון להכיר, והם לא בהכרח עצמם תמיד, לפעמים זה יהיה מובא בהתרגשות, לפעמים זה יהיה מובא בריצוי, שאין מה לעשות, זה קיים אצל הרבה מאיתנו. בסוף, לאפשר, לתת זמן, להיות פתוחים, ואני חושב שבסוף זה מה שיקבע אם אנחנו נצליח או לא נצליח להיכנס לקשרים. יש כל כך הרבה דייטים שמסתיימים אחרי דייט אחד, ואני חושב שיש כל כך הרבה פספוסים במקומות האלה, שבאמת חבל.
נכון.
אסף, אתה מאמן. באמת, אני מאחלת לך להכיר את האישה שלך, כי יש בך כל כך הרבה מה לתת, ויש כל כך הרבה מה ללמוד ממך, ובאמת, כאילו, אני מרגישה שהיום אתה מגיע לקשר, אני לא מכירה אותך מלפני, אבל עם הרבה מאוד בשלות וחוכמה ומסוגלות גבוהה, אז אני מאחלת לך להכיר את האחת שלך, להיות אבא, להגשים את עצמך, תודה שבאת להיות איתי בשעה הזו. נהניתי מכל רגע, אני מחשבת שיש הרבה מה ללמוד מהפרק הזה. תודה רבה.
תודה לך עדה. תודה ששריינת אותי, תודה שזמנת אותי לפודקאסט. נתראה בהמשך אני מניח, כן?
ממש.
כמובן שאנחנו נשים קישור לעמוד שלך, הוא לא פרייבט, נכון?
הוא פרייבט? אני שוקל לפתוח אותו, אבל זה עדיין לא שם.
אני ועד שתפתח, כדי שיהיה רלוונטי לצדו ששממו אותו.
אני אפתח, אני אפתח. אני עכשיו חשוב לצדים ואני אפותח.
המעולה זה שאחרי ששומעים אותך, יש שווה להכיר.
תודה רבה.
אנחנו נתראה בפרק הבא של מדברים זוגיות מעשית.
ועד אז, עקבו אחריי באינסטגרם, עדר זוהר
אחד, תתאו קצת באתר שלנו, יש שם הרבה דברים מעניינים.
המרכז הזוגיות מעשית, הדר זוהר, נקודה קול. מחכה לנו.