השפעת בינה מלאכותית על עולם העבודה, וכיצד אפספלייר נערכת למהפיכה - שיחה עם הדס אלמוג
9 Jun 2024 · 73 min
Hebrew podcast interview (Eyal Marcus hosting Hadas Almog) about AI’s organizational impact and how AppsFlyer is preparing. Covers: macro forecasts (Davos: "Golden Age of Productivity" — ~20% boost / $20T by 2030, 300B hours saved; McKinsey: ~30% of work automatable by 2030; 40% labor-productivity uplift by 2035 in developed countries); sectoral effects (white‑collar exposure, HR/talent-acquisition impact); adoption barriers (Bring‑Your‑Own‑AI tensions, fear/skepticism, hallucinations); practical company response (hackathon/Adaptor Day, AI Committee with IT/L&D/CISO/dev, internal product bot, knowledge‑management search, "Odyssey AI" portal); L&D approach (AI proficiency quiz, four-stage skill model, workshops, hands‑on practice, templates reuse, $150 learning stipend per employee).
Questions this episode answers
~20% boost (about $20 trillion) to global GDP by 2030
~300 billion hours (≈ ~2 hours/week per person when averaged)
~60% of white‑collar work (noted as particularly affected)
~30% of work could be automated by 2030
~40% increase in labor productivity by 2035 (claimed for developed countries)
Chapters
אני חושבת שזה לא יכול להיות רק ה-IT, זה לא יכול להיות רק L&D, זה לא יכול להיות רק פיתוח ופרודקט. ה-Business Application, ה-IT, צריכים לשים את ה-Road Map הטכנולוגי. וה-L&D חייבים לעשות את ה-Adoption Journey של הלמידה. והפיתוח, יש המון המון פיתוחים שצריך לעשות לעצמנו. זאת אומרת, זה ממש כלים שלוביים הדבר הזה, אתה חייב, חייב, חייב לשלב כוחות.
זאת אומרת שמי שמוביל את זה צריך להיות קומיטי נגיד, אני קורא לזה איי פורום, איי קומיטי, שמעתי כל מיני כינויים כאלה. אגב, הצעה ראשונה כבר לארגונים, כי מרבית הארגונים לא שם, הקימו את הדבר הזה, הקימו את האיי פורום, איי קומיטי, אנשים שיכולו לשבת בחדר ולראות איך מובילים את הארגון של הצדד השונים. ברוכות הבאות והבאים ל-Hands on AI, פודקאסט ווידאו קאסט שמדבר על יוסקייסים אמיתיים ב-AI, כי השוק צמא, השוק צמא לשמוע על מה אנשים עושים מ-AI, כי כולם רק מדברים על זה. אז גם אנחנו נדבר על זה, אבל נבין גם מה עושים, ויש לי זכות גדולה לארח פה את הדס, הדס המוג, שלום.
היה.
בוקר טוב, בוקר טוב. אנחנו חברי פייסבוק כבר שנים, ואני קורא אותך בהנאה כבר שנים, כי ככה זה, והיום פעם ראשונה נפגשנו, וזה ממש ממש כיף. ואני אשמח לשמוע, או שכולם נשמע קצת עלייך, בכלל החיבור הזה, בכלל AI וטכנולוגיה, אבל קצת על הרזומה שלך.
בשמחה, בוקר טוב.
בוקר טוב.
אז מי אני? הקריירה המקצועית, אני מחלקת את זה לקריירה המקצועית שלי ולפרסונה האישית-ציבורית שלי. אז בקריירה שלי אני סמנכן משווה אנוש, ואחר כך זה חלק מהתפיסה שלי של מה ה-job וה-title, לעומת מי אני והיכולות שלי, זה רמז מטרים לזה שזה לא, כבר לא בהכרח אותו דבר. אז אני סמנכאל משאבי אנוש, עבדתי גם בחברות אמריקאיות, כמו Applied Materials, וגם בחברות ישראליות, כמו NICE ו-AMDOX, ובסטארט-אפים, כמו Walkme ו-Your Mobility, ועכשיו באפס-פלייר, והייתי גם יועצת, אז עבדתי עם הרבה מאוד ארגונים כיועצת על עולם העבודה החדש. והפרסונה הציבורית אישית שלי, אני קוראת לזה סטודנטית נצחית, אני מאוד אוהבת ללמוד, ללמד, להנגיש מידע, לחבר בין עולמות, להיות סקרנית, ולהתעסק בהרבה מאוד דברים שבסוף קשורים אחד לשני. זה יכול להיות משבר אקלים, זה יכול להיות ג'נדרי קווליטי, זה יכול להיות איי-איי, הכול. זה להבין את הטרנדים, ולקחת את זה תמיד שני צעדים קדימה, ולחשוב מתוך העולם המקצועי שלי והאישי שלי, לאן זה עוד יכול ללכת.
עם איזושהי השפעה בעצם על עולם משאבי האנושה? זאת אומרת, בכלל אני לא מספרת.
גם וגם. תראה, בסוף הכול מתנקז לעולם העבודה, כי מה שאנחנו עושים, אנחנו רוצים משם היום משמעות וסגיות, וכל העולם של הפרפס, בטח אחרי הקורונה. אז כן, אנשים מאוד מעניינותם, אם תסתכל, אנחנו מגיל 20 עד גיל 60-70 עובדים, היום בקריירה של 60 שנה, קיבלנו עוד 20 שנה ביציאה, אתה יודע. למה טכנולוגיה? אז מדברים על קריירה של 60 שנה, אז אין משהו שבסוף לא מיידד ובסימביוזה עם הדבר הזה של עולם העבודה.
נכון, אבל אם שם שליש מהחיים, נניח אידיאלית שליש ישנים, שליש עובדים ושליש חיים.
כן.
בבין לבין. והחיבוש אחרי טכנולוגיה, תראה, אני תמיד...
זה מצחיק, כי בתיכון, עד שמצאתי את עולם המשאבי האנוש, אני הייתי יותר בפיזיקה, מתמטיקה, אנליטיקה, אני בן אדם שהחשיבה שלו היא תמיד גם וגם.
אוקיי.
אז אני חושבת שזה נולד שם. ובסוף אמרתי, אוקיי, אני דווקא מעדיפה להתעסק באנשים ולהשפעה של הטכנולוגיה על האנשים, על התרבות הארגונית, מתוך תפיסה של... בסיסית של אומניות ושל אונישיות ואנושיות ואותנטיות. ובסוף זה הנישא שהתקבעתי בה, שאמרתי, אוקיי, אני אקח את ההבנה שלי, את היכולת ההבנה שלי של טכנולוגיה, אבל איך היא משפיעה על החיים שלנו?
בול בול שיחתנו עליי אבל מה שמעת עכשיו אני אחזור הייתה בחירה מודעת או כי רוב האנשים מתגלגלים מה את אומרת אני בחרתי לעסוק באנשים נכון השפעת טכנולוגיה השפעת זה השפעת זה אבל האנשים, אני באמת ראוי לציון כי באמת רוב האנשים זה בסדר כאילו מתגלגלים כזה ופתאום מוצאים את עצמם במשהו ואז מחליפים מהמם. וקצת על AI, בואי, מה אפס פלייר עושה עם AI, או מתי בכלל התחלתם לחשוב על כל נושא הג'נרטיב AI?
קודם כול אני אגיד, לדעתי, עוד לפני אפס פלייר, למה בכלל AI חשוב להתעסק איתו. כי יש את הצד של העובדים שכל הזמן כל האמירות, את יודעת, הקטסטרופה, הדיסטופיה של AI, כך לנו...
כולנו נהיה מובטלים.
נהיה וזה וזה. ויש את הצד של הארגונים, של המנהלים, יש היום המון סקרים שמראים שהמנכליים והאקזקיוטיבים, כמעט רובם רוצים לדחוף את הדבר הזה, ויש פער אדיר, אנחנו יודעים בעט מה נדבר עליו. אבל אם אני הולכת אחורה, אחורה, אחורה, למה בכלל זה חשוב? הבאתי ככה כמה דאטה פוינטס מאוד מאוד אחרונים שהשתחררו, שלמה העולם חייב ללכת לשם. אחר כך למה אנחנו כעובדים ולמה זה קשה בארגונים. אבל יש שני דוחות מעניינים, אחד שדבוס הוציאו, דבוס 2024, זה תמיד הוועידה הכי חשובה, ויצא דוח מרתק שאני ממש ממליצה להסתכל עליו, אבל כרגילי בקודש אני פשוט אסכם לכם את הדבר הכי חשוב. במקום לקרוא אותו באנגלית מהעמודים. אז קודם כל הם קוראים לזה The Golden Age of Productivity.
אוקיי.
אחרי כל כך הרבה שנים שמנסים להביא, להעלות את הפריון ואת התוצר המקומי הגולמי, ו... אתה יודע, יש את הכלכלן הזה, סולו קוראים לו. כאילו אותו, שמעת עליו?
נשמע מוכר, אבל...
זה סולו פרדוקס.
אוקיי.
הוא, הרי האינטרנט נכנס, וכשהאינטרנט נכנס לפני הרבה מאוד שנים, זאת הייתה הבשורה לפרודוקטיביות. וזה לא קרה, יש ממש גרפים שמראים.
לא הפך להיות יותר פרודוקטיבי?
כן, העולם לא מימש את פוטנציאל הטכנולוגיה, וכל פעם שהגיע משהו והגיע משהו והגיע משהו, אז כאילו זה עוד פעם, יש פה איזה... מה שנקרא, וההבטחה, שאני מקווה שהיא תהיה ממומשת של AI, היא כל כך גדולה, כי מה שהם אומרים בדבוס, זה שהבוסט הוא יהיה 20 אחוז בוסט של 20 טריליון דולר לתוצר הגולמי כבר ב-2030, זה כלום, זה מחר בבוקר. 300 ביליון שעות עבודה ייחסכו, זאת אומרת, אם אני מתרגמת את זה לשבועי, זה שעתיים בשבוע לבן אדם, זה המון. 60 אחוז מהווייט קלר, זאת אומרת, דווקא מהצוורון הלבן, את יודעת, שזה going after the white color.
כן, כן.
דווקא זה בדיוק הפוך ממה שחשבנו בהתחלה. אז 60 אחוז מהווייט קלר הם בפחד אמיתי, לפי כל הסקרים, שיקחו להם את העבודה.
אוקיי.
זאת אומרת, יש שם פיר מאוד גדול. 40 אחוז, increase עד 2035, בפרודקטיביות של ה-developed countries, זאת אומרת, המדינות המתפתחות. 40 אחוז, זה מטורף, ב-labor productivity. עכשיו, גם מקינזי, בדיוק שבוע שעבר, פרסמו סקר שעשו על כל אירופה וארצות הברית, והראו שבעצם 30% מהעבודה של כולנו יכולה להיות אוטומייטד ב-2030. אז זאת אומרת, כל ההבטחות האלה, הן די מטורפות, כאשר אני מזכירה לך שיש את הפרדוקס של סולו, שאומר, עובדה שאין קשר בהכרח בין ההשקעה בטכנולוגיה, להבטחה שלה לפרודוקטיביות. ויש לנו, זה האתגר שלנו, תכלס, זה האתגר.
של איך אנחנו, אז תגדירי את האתגר. בשורה, כלומר, לממש את הפוטנציאל של הטכנולוגיה, אבל זה לא בשביל שנעבוד פחות, כן? אני תמיד אומר, כי תמיד אנשים אומרים, מה יפטרו אותי וזה, ואני אומר, לפחות אני אגיד לך איך אני מסתכל על זה, אני מסתכל על זה ואני אומר לכולם גם, אם מסתכלים על הטודוליסט הגלובלי, נגיד שיש דבר כזה, כן? אז כן, אז נגיד היה יכול לעשות אוטומציה ל-30 אחוז מזה, 20 אחוז מזה, לא משנה, 700 אחוז מזה, אבל זה לא שב-20 או 30 אחוז אנחנו נלך לים. אנחנו פשוט נרצה יותר, אנחנו נעשה יותר, כי ככה מין האנושי עובד.
נכון. אנחנו רואים את זה בדיג'יטל טרנספורמשן כבר שנים, יש הרבה דברים שנהפכו להיות אוטומטיים, יש בוטים כבר שנים, זה לא שאנחנו עובדים פחות. אנחנו גם תפקידים חדשים נהיים, מצד שני, כן יש תפקידים באיי-איי, שזה פעם ראשונה באמת, שבחלק מהם זה באמת יהיה הקורפיילוט, האוגמונטציה, העוזר שלך, לעשות לך מה שנקרא פאורמנט, אימפאורמנט, אבל יש תפקידים שכן ייעלמו, או שיהיה צריך הרבה פחות. יש דוח שמראה של איון, חדש גם משבוע שעבר, שמראה שבתוך HR למשל, מתוך כל התפקידים כמובן אתה Data Analytics, איפה שה-HR Operation כמובן שהכי הרבה, אבל הבא בתור זה ה-Talent Acquisition, זה המגייסות.
וואו, זה בדיוק רציתי לשאול אותך, האם המגייסות...
כן, עכשיו זה מראה לך שזה הולך להשפיע לא רק על התפקיד עצמו, 24 אחוז מהעבודות שהן עושות היום היה יעשה, אלא גם מההדקאונט. זאת אומרת, 40 אחוז מההדקאונט של מחלקות גיוס, כן, הולך להילקח. זאת אומרת, יש פה אנשים שצריכים להתחיל לשאול את עצמם, האם זה יעצים אותי? האם... זאת אומרת, אם אני לא יודע איך זה יעצים אותי, כנראה ש...
כנראה שזה...
כנראה שאני לא אהיה. כנראה שאני לא אהיה.
יעצמו אותי.
כן. ואני כן רוצה להגיד שאפרופו ההבטחה, זה לא רק של הפרודוקטיביות, כשאני מסתכלת ממה שבהנוש, את יודעת, ברסין, ג'וש ברסין, מדבר כבר שנים על ה-pixelated workforce, ועל ה-skills taxonomy, ועל ה-skills economy. יש פה הזדמנות עם ה-AI לעשות את הליפ הזה, את הקפיצה הזאת שאנחנו הרבה שנים מדברים עליה, איך לעשות אינטרנל מוביליטי טוב יותר. איך לעשות מטש בגיוס טוב יותר, זה לא רק היעילות, זאת אומרת, זה באמת להכפיץ. האיכות. בדיוק.
מדברים הרבה על איכות התוצרים שלהם.
ממש.
זה יכול להיות הכוח האנושי שאנחנו מגייסים, או יכול להיות, לא משנה אם זה מפתחים, זה.
כן.
גם אני חוזר למה שאמרת קודם, באמת המין האנושי עכשיו בעצם, כאילו, אנחנו לא במהפכה התעשייתית שמכונות החליפו את הבלו-קולר, כאילו.
נכון.
אלא אנחנו מסתכלים, אנחנו אומרים, הרי אם היה יהודי, תמיד אמרה, או שתהיה רופא או שתהיה מפתח, כאילו, צודקת, עדיף בואי נגיד, לפחות במציאות הכלכלית.
כן.
והיום פתאום מסתכלים ואומרים, רגע, אולי האמא היהודיה לא צודקת כבר.
נכון.
כי אנחנו לא יודעים מה יקרה למקצועות הפיתוח. אנחנו יודעים מה יקרה, אנחנו פשוט לא יודעים כמה נצטרך ברמה האנושית. וואו, ממש ממש מעניין. אז רגע, אבל אני רוצה שנסתכן באיזושהי נבואה קטנה.
כן.
אנחנו נעבוד פחות?
תראה, זה מורכב מהרבה דברים. כי אני חושבת שהעולם פוסט-קורונה, באופן כללי, ואנשים מה שהם עברו, וההיברידיות וכל הדבר הזה, אז אנשים, בלי קשר ל-AI, זה פשוט הצטלבות של הרבה וקטורים שהולכים לאותו מקום. והם מניבלרים של אחד של השני. אבל מבחינה תודעתית, האנושות אחרי קורונה, כמו אחרי כל מגפה עולמית, דרך אגב, יש ספר על שכל המגפות, זה תמיד אותו דבר, עברה משהו ואנחנו עדיין בתוכו. תחשוב, אנחנו רק כמה שנים, זה כלום, זה פסיק בהיסטוריה, מה שעובר עלינו כרגע. אז ה-re-purposing והחשיבה על החיים והרצון לחיים מאוזנים יותר, וכל ה-great resignation שעברו בארצות הברית מול הקורפורט האמריקאים, שפתאום הבינו שאפשר לפטר, נזכרו שאפשר לפטר אותם, ומה זה נאמנות ומחוברות. כניסה של דור זד, שזאת בדיוק החשיבה שלו. זה באמת הצטברות של הרבה... הרבה תופעות שמדברות אותו דבר, זה דור שחשוב לו המשמעות, חשוב לו פחות לעבוד, חשוב לו לעבוד יותר יעיל. דרך אגב, הם באמת המאמצים הכי גדולים של AI.
כן, לגמרי.
הם, אתה יודע, אחד החסמים בארגונים היום, עוד מדבר על הארגונים, זה שיש דבר שנקרא ברינג יוראון איי איי שאני שהתחילו הטלפונים הניידים התחילה פוליסי כזה של ברינג יוראון דיבייס בסלולר. עכשיו יש ברינג יוראון איי איי כי מה הבעיה ארגונים לא מצליחים לייצר פלייבר פנימי של צ'אט שיפ איתי. ולעשות את כל ה... ואז יש לך את הסיסואים של העולם, שאומרים, דיברנו על הפוליסים מקודם, שלא, לא, רק לא זה, ורק לא זה, ורק הדאטה של פנימי, ויש את העובדים, בטח הסופר פאוארס, כן?
שעובדים עם זה כבר.
שעובדים עם זה, והם לא יכולים לעבוד עם האפלברו פנימי, ואז הם רוצים עם החיצוני, אבל בחיצוני אתה לא יכול לשים דאטה של... ואז הם תקועים. ואז הם נורא כועסים על הארגון שלא מאפשרות להם בעצם להתקדם.
לממש הפוטנציאל של הטכנולוגיה, שאומרים, זה מתחת לידיים שלי, מה זאת אומרת? אסור לי.
והברינגרון AI, זה בדיוק הסיפור, שאתה רואה את האחוזים ואתה אומר, הג'ן Z הוא ב-85 אחוז ברינגרון AI. זה כאילו, הם הכי דוחפים את הארגונים, ויש עכשיו לחץ בעצם מלמטה. מבעבע, שבא ואומר, אז תנו לי, ואני לא יכול בעצם, אז מה אני עושה עם הפער הזה? יש את הפער של אלה שהסקפטים, נכון? שהם הדוח של לינקטין ומייקרוסופט, הרי יש להם את הסקפטים, את הסופר פאוארס ואת האקספלורר. כן. אז בסדר, אז הסקפטים אתה צריך להביא אותם לבאר, ולהעלות להם את המוטיבציה והתנסות וזה. אבל האקספלורר, הם מאוד מתוסכלים. זאת אומרת יש לך תסכול כמעט בכל לבל של אידופשן כרגע אתה מבין?
שזה בכלל, אני אגיד לך את האמת, אני לא מגיע מעולמות העיג'אר.
כן.
לי זה נראה כמו המשימה הכי מורכבת בהיסטוריה של עולם העיג'אר, נכון. הלמידה הארגונית, ככה זה מרגיש לי, ככה גם אני אומר, כאילו שוב בלי שאני יודע את ההיסטוריה של העיג'אר, אבל זה מרגיש שיש פה את המשימה הכי מורכבת, בעיניי גם מרגשת כאילו בדיוק לא היה דבר כזה אבל מצד שני באמת אז מה עושים בארגונים אפשר אפשר כן לדבר על אף ספייר או באופן כללי איך אנחנו אני אגיד לך יש פער מאוד גדול שוב יש פער אדיר בין כמה שאפשר להשתמש בזה צריך לבין זה שדיברנו לפני הקלטה על שאלתי אותך אם יש פוליסי. אצלכם, זאת אומרת עדיין לא, וברוב המוחלט של ארגונים אין פוליסי עדיין של איך משמשים ב-GNI, אפילו לא חשבו על זה, שיכול להיות שיש הרבה שיקשיבו עכשיו ויגידו, רגע, בעצם צריך פוליסי, נכון? כאילו, כי יש פה סכנות. אז מה עושים?
יש המון סכנות, כן. אז תראה, אני אגיד לך מה עשינו באפס פלייר, אבל אני חושבת שמה שאמרת על המחלקות של L&D, של ה-learning ו-development, או של HR בכלל, שמחלקות פיפל, יש פה באמת את האתגר הכי חשוב שהיה לנו אי פעם להוביל את הדבר הזה, שזה כמובן השאלה הראשונה ששואלים, מי מוביל את זה בארגון?
אוקיי.
אחד האתגרים. אבל לי ברור...
מי מוביל את זה בארגון הזה?
אני אגיד לך מה דעתי. כי כל ארגון ניתן לך תשובה אחרת. אנחנו במקום שכל ארגון... אני אגיד לך בן מה זה נא.
זה מערב פרוע אנחנו.
מערב פרוע.
כל ארגון ניתן תשובה אחרת.
אז זה היה, נכון?
כן.
אנחנו מדברים הרבה שנים על culture of learning, והנגשה של learning, ומודל של knowledge retention, שהוא דרך התנסות, ואקטיבי ולא פסיבי, ואין, כל העולם הזה של למידה, הוא תמיד, איך עוברים מהfear zone לגרוס zone לlearning zone, יש adoption של ידע, מוטיבציה של ידע, באמת, יש הרבה הרבה מורכבות, איך מודדים למידה, האם לפי השעות שאנשים למדו, או לפי מה. אז כל הסיפור הזה, הוא עדיין בג'רני של הדבר הזה, ופתאום בא לנו ה-AI, שברור שזה במשמרת שלנו, כי זה טכנולוגיה שמשפיעה על תרבות ארגונית, ואתה בא ואתה אומר, קודם כל, השאלות הראשונות, השאלות החזרתיות שאני שומעת אצל קולגות שלי ובכלל, גם אצל אנשים שהם לא מ-HR, זה אחד, מאיפה מתחילים? זה כלי אחד, זה מה? מאיפה מתחילים? יש את ההצפה הזאת, יש את הפורמה הזאת, יש את ההתרגשות הזאת. דבר שני, מי מוביל את זה בארגון? יש ארגונים שה-IT מוביל את זה, כי זה כל ה-Business Applications, Zoom AI, Slack AI, יש מלא כלים היום, והכלים הם שם, הם באפליקציות, הם לא בתוך HR. יש את הסיפור של Adoption, איך אני בעצם מנגישה את זה, מלמדת את זה. אז זה L&D פינת פיפל. יש מקומות שזה בכלל, ב-R&D ובפיתוח, כי פעם אחת איך המוצר שלנו מוסיפים לו...
כן, איך מכליסים AI או ג'נאיטיב AI לתוך המוצר.
לתוך המוצר, וזה יוצא משם, ואז מה שנקרא בספרטאם שלהם, הם גם אומרים, אוקיי, יש לי פה גם ארגון, יש לי גם אינבעוט, זאת אומרת, כאילו בפריורטי, קודם כול זה איך המוצר שלנו ממשיך להיות רלוונטי, אחר כך איך העובדים שלנו ממשיכים להיות רלוונטיים.
אז זה שני שטחים נפרדים לגמרי, הלקוחות שלך, איך הלקוחות מרוויחים את ג'נאיטיב.
לגמרי. ואז זה עניין של משאבים והתנשן, וההבנה שזה גם משנה את התפקידים אצלך בארגון. זאת אומרת, אנחנו בנינו מודל, ואני אסביר מה עשינו באפסלר, שבאמת מראה... מה המטרה של הדבר הזה, לאן אנחנו רוצים להגיע, אבל בסוף, ועובדה שזה הקומיטי שהקמנו, הקמנו קומיטי, איי-איי קומיטי, שמורכב מ-L&D, ו-IT, וה-CISO, והפיתוח, ואנחנו כמטריה מובילים את הדבר הזה, מה שמצריך הרבה מאוד קוללבוריישן, שזה אחד מהסקילס הכי חשובים של הפיוטשר, היכולת שלך תקוללבורייט, ולא להיות בסיילו ולהוביל משהו כי אתה מומחה לדבר. הדברים הם כל כך מורכבים שאתה חייב את כולם בחדר.
זה גם בידול אנושי. הנה דרך להשאיר את המוח, את הבינה האנושית שלנו רלוונטית.
נכון.
התקשורת עם בינות אנושיות אחרות.
בדיוק, בדיוק. ואני קוראת לזה, קראתי לזה, השבוע, מסע הלומד. אני אגיד לך איך תיארתי את זה בצורה שהיא קצת טיזרית. אמרתי, מסע הלומד של איי-איי הוא כזה, הוא קודם כל, יש את שלב ההתלהבות המוגזמת, אחר כך יש את ההצפה המפוארת, ככה אנשים ממש מתארים את זה, אני פשוט זיקקתי את זה לחמשיר.
זה, אני לגמרי מזדהה.
משלב ההתלהבות המוגזמת לשלב ההצפה המפוארת, לפחד המשתק, לחברת המשקר, יש לנו משבר אמון עם האלוסינציות שלך, אני שאלתי אותך משהו וענית לי איזה שטוט, אז נטשתי, לחברת האח או חברת אחות. זאת אומרת, זה כאילו זה אקו פיילט, זה כאילו מתי הם באמת אחים. ומה שתיארתי עכשיו כמסע לומד, בחמשירון הזה, הוא דבר. זאת אומרת, זה באמת השלבים, גם של ההתלהבות וגם של ההצפה וגם של השיתוק וגם של ה... משבר אמון של בעצם זה לא עוזר לי, כי אני צריכה להשקיע פה מלא זמן עכשיו, ואני חשבתי שזה רק יחסוך לי זמן. למה בהתחלה זה גוזל ממני זמן, עד שזה חוסך לי זמן? וזה שלב שלא לכולם בא לעבור אותו, זה שלב קשה. אתה יודע, אני אגיד עוד משהו. בשביל שאיי-איי יעזור לי, אני צריכה לדעת איפה הכאבים שלי, מה הבעיה שלי. זה לא יכול להיות פתרון, שנקרא איי-איי, שמחפש בעיה. זה מצב לא טוב, פתרון שמחפש בעיה. זאת אומרת, אם אני אשב עם עצמי שנייה אחת ויהיה אינטנשנל, ויפסיק לחשוב שאני בא בבוקר לעבודה והולך את הביתה בסוף היום וקוראים שם מיליון דברים תוך כדי, אלא אני יצליח להבין מה ה-job to be done שלי. מה התחולות שלי? זה באמת הולך כבר לסקילס, כן? זה נקרא הארגון הפלואידי, זאת אומרת, הפיקסל אייטד הזה. ואז אני אגיד, אוקיי, זה הוורקלוס שלי, זה מה שאני בעצם עושה. אלה הדברים החזרתיים שלי, שגם אני לא אוהבת וגם הם חזרתיים, הנה תחולה. אלה הדברים שאני אוהבת ואני לא רוצה שיחליפו אותי. עבודה שלמה של הארכיטקטורה, של התפקיד שלי.
של מיפוי, של מיפוי המשימות והתהליכים.
שרובנו לא יודעים לעשות על התפקיד שלנו. ואז אני אבוא אליך מומחי ה-AI, או לטכנולוגיה של ה-AI, ואני אגיד, אוקיי, זה ה-workflows שלי, זה הדברים החזרתיים, זה ה-automate, פה אני צריכה שתעצים אותי, פה אני צריכה שתיקח את זה ממני ותעשה לי אוטומציה. זה כל מה שתיארתי עכשיו, זה מיומנות או ידע שלא לימדו אותנו לעשות, כמו שלא...
לא עשינו בחיים.
לא עשינו בחיים, באנו בבוקר, סיימנו ב...
יום יום שלנו.
כן, סיימנו בערב, חזרנו הביתה, זה כאילו...
שזה מצחיק, כי אנחנו יודעים לעשות את זה לארגון עצמו, אנחנו עושים אסטרטק על הארגון, אנחנו עושים תוכלית עבודה לרבעון שתיים.
רק כמו לנו.
אבל עצמנו אנחנו יודעים לעשות את זה.
זה מדהים.
זה האם מכריח אותנו באמת לחשוב על מה אני עושה כל היום, ואיך זה נראה?
בדיוק. אבל גם בגלל זה, אם אתה לא יודע מה הבעיה שלך, או איפה זה יכול לחסוך לך, הכול בבלר אחד גדול של מה אני עושה פה, מה זה התפקיד שלי, אני בא בבוקר והולך הביתה, אז אין שום סיכוי שיהיה לך גם מוטיבציה ו-sense of urgency לעשות את זה, וגם הבנה של הוואו אפקט הזה של, זה כאילו זה שלב, זה איזה קאזם כזה שחייבים לעבור אותו, ואת זה צריך קודם כל, בעיניי צריך קודם ללמד את הדבר הזה, זה כמו חשיבת פרודקט, אתה יודע.
כן. וואי, אני ממש...
של ווקפלואוס, ומה הבעיה, וכאילו, מישהו מחזיק פה באיזה סוכריית פתרון, ומטפק על דלתות, ואנשים, חוץ מההתלהבות, עוד לא עשו את החשיבה של דע את עצמך.
איפה להכניס.
כן, זה כמו שניאו במטריקס, אתה מכיר את השלב הזה? כשהוא נכנס לאורקל במטבח שמה, שיעשה לו רגילות.
There is no spoon.
There is no spoon. ולמעלה כתוב דע את עצמך.
נכון.
זה השלב הראשון לפני שאתה במטריקס הזה.
שרוב האנשים יגידו, אני בסך הלאה בא לעבודם, עכשיו אני צריך לחשוב בכלל על מה אני עושה כל היום.
בדיוק, להיות אינטנסיונל. דרך אגב, העבודה היא ברידית, אם אני סוטה שנייה בסוגריים, מחריכה אותנו לעשות את זה, ועד היום היא לא עובדת, כי אף אחד לא עושה את זה.
כי אף אחד לא ממפה, ואז הוא לא יודע איך לדייק את...
מתי אני בדיפורק? מתי אני בקוללבוריישן? מתי אני בפייסטו פייסט? מתי אני צריך לה... מתי אני...
אני כבר לא חושב על זה.
זאת אומרת, אם היינו מצליחים לעשות את זה, וארגונים היו עוז הפרודוקטיביות של עבודה היברידית, שהיום, let's face it, היא לא עובדת, כי לא עשינו את הדבר הזה עכשיו, והיא איימה חייך אותנו לעשות את זה. אני אומרת, זה כאילו, מתי כבר נעשה את הדבר הזה?
אנחנו אני אני מבין מה את אומרת שוב אני לא במעולה מה שבהן עושה וזה נורא מעניין מה שאני שומע אז בעצם את אומרת. אם היינו חושבים אז יכול להיות שהחלוקה הייתה אחרת כרגע מבחינתי. מה שאני עושה היום מהבית ביום עבודה שלי הביתה הוא כמו מה שאני עושה ביום עבודה מהמשרד פחות או יותר נכון ואת אומרת אבל רגע בוא נעשה מטריצה בוא נבדוק בדיוק איזה משימות תהליכים. שני ורביעי אני מהבית זה מה שאני עושה אז ראשון שלישי וחמישי במשרד מן הסתם תהליכים.
נכון? כי אתה מייצר ווקפלוס ותחולות, וצורות עבודה וסביבות עבודה, ואז אתה מכניס את מה שטוב לך, לעבודה הזאת אני צריך שקט לבד, לעבודה הזאת אני חייב את האנשים, לעבודה הזאת אני חייב את הצוות, העבודה הזאת... היכולת שלך להסתכל על ה-job to be done שלך, ולפרוט את זה, לעשות לזה, זה נקרא דיקאפל, לעשות דיקאפלינג של כל מה שאתה עושה, זה מה שיביא אותנו לסקילס פרסט אורגניזיישן, ואני אומרת, הייתה לנו הזדמנות בהיברידיות, to make it work, to make hybrid work. אנחנו עדיין, לפי גרטנר ומקינזי, אתה מסתכל על הפוקוסריה של מחלקות ה-HR ב-2014, 2015, זה עדיין שם. Make hybrid work. ועזוב את זה שהמנהלים רוצים שהעובדים יהיו במשרד, ועובדים רוצים להיות בבית, וכאילו, יש פה המון פערים. זה מה שנקרא מעולם לא היינו בעידן שהפער בין מה שמנהלים רוצים ועובדים רוצים כל כך גדול. והאיי-איי יכול לקרב את הלבבות האלה.
אוקיי.
בעיניי.
חדשות טובות.
כן. ולארגון יש המון המון אחריות פה, וגם לעובדים יש המון אחריות פה. אני חושבת שזו פעם ראשונה שהעובדים, יש להם איזה באבוע מבפנים, ללמוד, להיות רלוונטיים, להבין מה קורה, שנייה, להפסיק לנמנם, ולהגיד שהדברים לא השתנו, וזה טוב, זו תנועה טובה.
אז מי בעינייך בארגון באמת צריך להוביל את זה?
אני חושבת שזה באמת שילוב. אני חושבת שזה לא יכול להיות רק איי-אי-טי, זה לא יכול להיות רק אל-אן-די, זה לא יכול להיות רק פיתוח ופרודקט. זה חייב להיות באמת כמו שאנחנו עשינו. הביזנס אפליקיישן, האיי-אי-טי, צריכים לשים את הרודמפ הטכנולוגי. והאל-אן-די חייבים לעשות את האדופצ'ן ג'רני של הלמידה. והפיתוח, יש המון המון פיתוחים שצריך לעשות לעצמנו. זאת אומרת, זה ממש כלים שלוביים, הדבר הזה. אתה חייב, חייב, חייב לשלב כוחות.
זאת אומרת שמי שמוביל את זה צריך להיות קומיטי, נגיד? נקרא לזה איי איי פורום, איי איי קומיטי, שמעתי כל מיני כינויים כאלה. אגב, הצע ראשונה כבר לארגונים, כי מרבית הארגונים לא שם, תקימו את הדבר הזה, תקימו את האיי איי פורום, איי איי קומיטי, אנשים שיוכלו, לשבת בחדר ולראות איך מובילים את הארגון.
נכון.
של הצדד השונים.
תראה, אני אגיד לך משהו, אייל. כשאתה מסתכל בחול, וטיפה טיפה בארץ, ראיתי את זה, יש כבר תפקידים שנקראים Head of AI. עכשיו, זה נורא מעניין. כי חלק מהjob description שלהם, זה באמת אנשים מהפיתוח והקרים וזה, אז אתה מבין לאיפה זה הולך. וחלק זה אנשי learning וchange management וטרנספורמציות. אני ממש נכנסת לjob description של ה-Head.
Of AI בעולם, יש אגב ביידן, ממשל ביידן הוציא הוראה.
נכון.
שכל הסוכנויות הממשלתיות עד סוף 2024 צריכים שייף איי אופסר.
נכון.
זה מדהים, אני עוקב אחרי זה, נגיד, נאסה לפני שבועיים הכניסו שייף איי אופסר. כאילו כל פעם...
כי זה...
סוכנויות ממשלתיות.
בסוף זה אובר ארצ'ינג, זאת אומרת, בסוף אם יש ספונסר ומישהו שזה התפקיד שלו, כי יש לזה כל כך הרבה פילרים, כשאתה מכניס... תראה, בסוף זה לא עוד תוכנה. ואני חושבת שמי שמבין את זה, מבין שהוא צריך עדו ואיי או פצ'יפו ואיי. כי בסוף, אם אני מסתכלת על זה כהטמעה של Workday, סקסס פקטור, זו רק, לא יודעת, קלצ'ראם, כאילו התוכנות שלי, שאני גרינאוס, התוכנות מעולם שלי, הביזנס אפליקיישן שלי, כל אחד, סלספורס, כן? כל אחד עם שלו. גונג. אז אני יודעת מה זה להטמיע מערכת. העניין הוא ב-AI שזה לא התמהה של מערכת, זה לא התמהה של סופטור, זה הרבה יותר חשיבת מוצר. ופה, ברגע שאתה מבין את זה, אתה מבין שאתה צריך עדוב AI, כי זה טרנספורמטיבי.
לא היה מוצר בזה.
זה מוצר. ולא היה מוצר כזה.
מוצר שנמצא אצל אמא שלי בכיס, בטלפון, כאילו, ספציפית לא, אבל יכול להיות אצל אמא שלי בכיס, ויכול להיות אצל המנכל של Appsfire, ויכול להיות גם אצל עובד האבטחה, יכול להיות אצל כולם, לא היה מוצר שהוא כל כך ורסטילי, שיכול לעזור לנו בכל דבר בחיים האישיים וזה, ואגב אני מדבר כרגע אפילו רק על ה... על האלה למים כאילו על צ'אט שפיטי, קלוד, ג'מינאי, אני לא מדבר על כל שלל המוצרים שגם אמרתי לך כמה פעמים, אני כאילו, אני נגד הרע של עוד מוצר שעושה וידאו, ועוד מוצר שעושה זה, כאילו יש המון אוויר חם לדעתי כרגע.
וגם האובר איליינס, דיברנו קצת על האובר איליינס.
כן, אני כתבתי על האובר איליינס, תקשיבי, זה מביך, כי אני שם, אני לגמרי שם, אני אומר את זה בהרצאות אגב, ואני מצהיר ומגכחים עליי כל פעם, אולי אני חייב להציג להגיד איך מכניסים חולצה למכנסיים. אגב, יש לו עצות טובות, אני אחיזה בניוזנטר שלי. יש לו עצות טובות של איך מכניסים חולצה למכנסיים, כי קלטתי שאני כנראה לא עושה את זה מספיק טוב, כאילו, שוב, זה נשמע מגוחך, אבל מדברים על אובר ריליינס, אני עושה איתו הכול.
זה הדבר המסוכן, כי אז כשפתאום אתה מאבד איזשהו ידע או סקיל...
את כתבת על וייז לפני כמה ימים, נכון? מה קורה כשאין לנו וייז פתאום בחיים?
מה קורה? ואתה קולט שיש למשל סקילים שהוא לוקח מאיתנו שהם לא רק ידע אלא הם סקילים שקשורים לדברים אחרים במערכת שלנו, ובחוויה האנושית שלנו, to navigate, ודברים שנותנים לנו עוד דברים, כמו confidence בעולם, ויכולת לנוות, ויכולת להתקשר עם העולם, ויכולת למצאות, שהיא לא רק איך להגיע ממקום למקום. וסקילים שאין בעיה, שיקחו, יאללה, את כל מספרי הטלפון, תפנו לי את התאים במוח לקלוט דברים אחרים. ויש דברים ש... וואלה, זה קצת מסוכן, ה-over-reliance, גם אם פתאום זה נעלם, וגם כי זה קשור לדברים אחרים שאתה לא רוצה לאבד. ובסוף זה כמו שאתה נכנס לחנות ספרים, אתה לא תקרא רק את התקציר בקריחה, נכון? שהצ'ט עושה לך, מעליק לך, וחוסך לך זמן, ואתה ג'אנקי של אחי סחון של הזמן. יש ספרים, לא יודעת מה, כל הסלפ-הלפ, שוואלה, אתה יודע מה? אולי מספיק...
אפשר לתמצט את זה לפסקה, את אומרת.
נו לי את זה. את השורה התחתונה, ויש כאלה שמעבירים אותך חוויה ורגש, ואתה לא תרצה רק את התקציר שלהם, אתה תרצה לקרוא אותם ולעבור משהו ולעבור דרך. ועוד פעם, היכולת לבחור ולהבין ולדייק לעצמך ולזהות מה זה זה ומה זה זה, זה גם חלק מהלמידה שלנו בעולם, שלא הכול איזה מונולית כזה, אתה יודע, את הכול לקחו, ואת הכול את תמצאת, ובוא נחסוך זמן, וכאילו, כולם מרוצים האלה, זו שנייה לנשום אותם.
יש סיכוי שזה שנה פה את כל הידע של האנושות. כלומר, יש עבור עוד הרבה מאוד ספרים. מצד שני, כמות התוכן שנוצרה מאז שיצאה צ'יי-ג'י-פי-טי בסוף נובמבר 22, היא מטורפת פשוט.
נכון.
זה נורא קל, המחיר, שמעתי עושה איזשהו פודקאסט שאומרים, המחיר של הבולשיט ירד לאפס, ירד לאפס. היום בשביל לייצר בולשיט, אני לא צריך כלום, כלומר, אני עושה את זה בשניות.
בשנייה.
כן, לייצר תוכן טוב אגב, זה כבר לא...
אני מסכימה, ואני חושבת על הילדים שלי, שהם בני נוער פלוס פלוס, היכולת שלהם לזהות את הפייק זה כמעט הדבר הכי חשוב, לזהות פייק. זה כאילו, וואלה, זה... צריך ללמד את זה בבית הספר, את הדבר הזה.
כן, ויהיו גם כלים טכנולוגיים, כמו יש סטארט-אפים, לארתי ישראלים ועוד כל מיני.
נכון, נכון.
בעיניי, באמת, ראוי, צריך את זה. לא משנה, די פייקס בחירות וכאלה, אבל באופן כללי, אנחנו נצטרך לזהות...
חשיבה ביקורתית, כן.
בדיוק העליתי בפייסבוק לפני יומיים, ראיתי שהם, בטח הייתי באיזה חלק מבטא כזה אוטומטית, שיש לי אפשרות שאני מלא פוסט, אומרים לי, תסמן האם זה נעשה, האם זה נעשה לידי איי, אם נעשה את זה בעזרת איי. אמרתי, אין ספק שהארגוני הטרור כאילו, וכל הדיפייקס, הכל כאילו, ירו אתו לסמל את זה.
איי רוצה זכויות יצריניים לך, פשוט.
בדיוק. מאמנים את המודלים עליי אז רגע אז מה בואי נמשיך עם האפס פלאי רסתה אז עשיתם את האיי קומיטי שמורכב בעצם מכמה מחלקות בארגון אני מניח שגם ליגל היו שם או לפחות נכנסו לחדר מדי פעם כדי להגיד לא נופל סיגל כל אחד בעבודה שלו הייתי בשביל לתכניבם את המסול המוצרי ופה אני מדבר אנחנו מדברים אך ורק על הפרודוקטיבי על כל נושא השימוש הפנימי בכלי איי אנחנו לא מדברים על הכניס. פיצ'רים של איי איי או ג'ן איי איי במוצר עצמו ולהציע לקוחות.
נכון, אז זה מעניין כי זה התחיל בהקטון שכן זה היה מטרתו.
להכניס למוצרים של אפס פלייר.
כן, כן, התחלנו באמת בפיתוח. איך שהאופן היה יצור וזה נהיה באז, קראנו לזה אפילו בשם, לאקטון, אדפטור דיי, שאחרי השביל האוקטובר זנחנו את הדיי והפכנו לפליי, אבל האמירה הזאת הייתה, את יודעת, האדפטור דיי הייתה חלק מהמסר, והאקטון הזה היה מאוד מוצלח, והטמנו שני דברים, אחד במוצר, בוט במוצר, ואחד דווקא פנימה. את יודעת שאחת הבעיות בכל הארגונים בכל העולם זה knowledge management. לא יעזור. זה כאילו, יש פורטלים, ארגונים, קונפלואנס, יוניברס, יש... האנשים לא יודעים לחפש, גם מנועי החיפוש של כל הפורטלים האלה, וכל אחד יש לו את התיקיות שלו, ופשוט... זה לא להאמין שב-2024 אחת הבעיות הגדולות, הכי גדולות של ארגונים, זה knowledge management, זה פשוט מדהים. זה כאילו...
אני רדד את זה אפילו יותר, אחת הבעיות הגדולות זה למצוא את הלוגו.
למצוא משהו, היה.
תביא לי את הלוגו, איפה הלוגו ההדכני.
אין, אין, אי אפשר למצוא כלום. ובסוף, אם אני רוצה to set people for success, חוץ מלתת להם את כל... אני... את יודעת כמה שעות אנשים, ואז רק אם אני צריכה לשאול איזה שמונה אנשים בדרך, איפה זה, ואיפה זה, ואיפה זה, ומי אחראי על זה, ולעזוב את אלה שאנשים שעזבו, ואין knowledge documentation, ואנחנו הכי גרועים בזה בישראלים, אבל... כאילו אני חושבת על אירופאים ועל אמריקאים הם יותר טובים מזה, אבל עדיין זה בעיה. ואז הבשורה הגדולה של AI זה שהם יכולים לעשות בזה סדר. ולכן אחד הדברים שיצאו משם זה באמת איזשהו סרצ' שאנחנו עכשיו הולכים להטמיע. על המערכת של הפורטל שלנו, של ה-Knowledge Management, שזה באמת יעיץ אותנו בכמה שנים קדימה. אז אני חושבת שיש פה עוד בשורה של Knowledge Management פנים ארגונית, וזה יצא מההקטון. אז התחלנו באיזה הקטון, עשינו לזה לאונש. מיד אחר כך באמת הקמנו את ה-AI Committee עם ה-Roadmap. אחר כך עשינו, בעצם אמרנו, אנחנו צריכים לעשות מיפוי של הידע של האנשים, מה רמות הידע, בנינו מודל, מה רמות, סליחה.
מה רמות הידע בכלי איי?
בעולם הזה בכלל, ממש בנינו קוויז, קראינו לזה איי איי מיטר קוויז.
אוקיי, מעניין.
עם שאלות. יש לנו יועצת הבית, לא יודעת אם אתה מכיר אותה, גלית, גלית גלפרין, באה מניהול מוצר, מתעסקת בבנה...
לא מכירת אישית אך. פרי פייסבוק.
מה בדיוק? מרצה על זה ברייכמן, שפה אדם מכונה, והיא מלווה אותנו, ולמשל היינו צריכים את העין שלה על הקוויז הזה. אני אגיד לכם, אנחנו בנקסט-סטפ עושים איתה, אבל בבינתיים עשינו הרבה פנימי. אז עשינו את הקוויז הזה, דרך אגב, אתה רואה שרוב האנשים, כולל הבכירים ביותר, כולל בפיתוח, כולל בזה, הם ברמה הראשונה, קראנו לזה רוקיז.
אוקיי.
ושמנו מודל שאומר, מה זה ארבעת השלבים. קצת כמו מה שמייקרוסופט ולינקטין המליצו עם הסקפטיקה, והאקספלורר, וזה שלהם. אבל ממש הגדרנו, כל שלב, מה הסקילס שלו, איך זה נראה, איך זה...
מה אני צריך בשביל לעבור לשלב הבא בעצם?
מה אתה צריך בשביל לעבור לשלב... הכול. אז זה דבר אחד שעשינו. התחלנו לעשות סדנאות פנים ארגוניות של הבייסיק, של הפרומפט אינג'יניר. ואז הבנו גם שאנחנו צריכים להכניס גם איפיקציה. זאת אומרת, בסוף אנשים צריכים להתנסות. יש את האברסט הזה של לכתוב פרומפט, שבסדר, כולם בריא רייט מיימייל, הבנו, משפר לנו את האנגלית, כותב לנו יפה, אבל אני רוצה לעשות עוד קצת דברים עם AI, ואני רוצה לעשות ריוז של טמפלטין. ואני מבינה שזה כנראה זה יכולות של קודינג או משהו, ואיך אני מתחילה לדבר עם המכונה הזאת, שאנחנו עוד לא בפרנצ'יפ, מה שנקרא, אנחנו עוד לא בחברות.
והיא גם השתנה כל הזמן.
והיא משתנה כל הזמן.
היא מתפתחת כאילו כל שבועיים.
אז זה נורא מפחיד. עכשיו, זה נורא מצחיק, כי מצד אחד זה הכי מרחב מוגן שיכול להיות. כאילו אני... זה רק אני והיא בחדר בשקט, והיא לא תגלה לאף אחד שאני לא יודעת לדבר איתה. ומצד שני, זה נורא מפחיד אותי שאני, מה שנקרא, אציימת ומציימת כלפי עצמי, או היא שאלת את הדברים ואני לא יודע אם היא עונה נכון, וכאילו, יש שם באמת...
התשובה הרבה פעמים יוצאת נורא נורא גנרית.
נורא גנרית.
או שאתה מתאכזב, או את מתאכזבת מהתוצר ומהכלי.
כן, איך אני ממשיכה את השיחה.
או שהם מבינים שאני בעצם הבעיה.
בדיוק.
אני אומר תמיד שאנחנו הבעיה.
עכשיו, החוויה הזאת של, רגע, היא הבעיה או אני הבעיה, זאת אומרת, היא ענתה לי משהו, ואוקיי, הבנתי, זה לא עובד, הדבר הזה, לבין אני הגעתי לדד אנד, אני לא יודעת לדבר עם הדבר הזה, כולם יודעים, אני שואלת אותה, לא יודעת מה, על עולם התוכן שלי, תתני לי איך משמרים טופ טלנד בארגון. והיא נותנת איזה משהו אידיוטי כזה, נורא גנרי, אחי שלף פרודקט, ואז אני אומרת, אוקיי, אני כנראה לא יודעת לשאול את השאלות, אני כנראה לא יודעת בכלל להגדיר מי אני, אפרופו דעת עצמך, גם ב-AI, אתה יודע, שאם אני לא מכניסה את הפלייבר, את הווייס שלי, את הפרסונה, ואני אומרת, אני ידע סלמוג, אני סמלכל משהו באנוש, אני בארגון הזה, התרבות הארגונית בארגון הזה, זה האתגר שלי, זה המורכבות. עוד ועוד ועוד ועוד ועוד, כמו להסביר למישהו שבאמת הוא מכונה, שזו השפה עם המכונה, אז לא ייצא. ואם אני לא אשאל עוד שאלות, עכשיו, החוויה הזאת פתאום, שאתה צריך לעבוד בזה, ולהסביר את עצמך, ולשאול, ואו להיות בחוויית אי-קומפיטנטיות ובאמת פשוט כזאת, היא גם חוויה שצריך להעביר אותה. אז אנחנו הבנו את כל הדברים האלה, ולכן הקוויז הזה הוא מצד אחד מאוד פרנדלי, ומצד שני, נותן לך במודל איפה אתה, כן? מה שנקרא, זה לא שיפוטי, זה נוט יאט. גטינג דר, נכון? אז אתה מתחיל ברוקי, רוקי זה גם שם חיובי בסך הכול, זה לא איזה...
רגע, וזה התוצר של הקוויז, וקשור למשחק.
כן, עכשיו, ואז אתה מקבל את הפרופיל שלך, זה כמו האסטרולוגית מרים זוהר זה, אתה מקבל את הזה, ואנחנו שולחים אותך ללמידה. אנחנו אומרים לך, יש לנו תוכנית בוסט-אפ. לכל עובד יש 150 דולר. Udemy, Coursera, LinkedIn Learning. איפה שאתה רוצה. תלמד את זה ואת זה ואת זה. יש לנו סדנאות פנימיות שלנו. בבקשה, ילמדו אותך פרומט אינג'יניר וזיהוי אלונסינציות וריוס של טמפלטים, והבייסיקס והזה. יש לנו בכלל גם עוד מאגר ידע. הקמנו מין פורטל שהוא, קראנו לזה אודיסיס איי. שזה רק אנחנו זרוקים שם, אנחנו שמים שם עולמות של תוכן, שאם אתה רק רוצה, אתה נכנס לעולם. אז יש המון המון לינקים של כל הזמן מה שמתעדכן, כדי שאתה תוכל להיות הכי מעודכן בכל מה שקורה. כולל, אתה יודע, היום גוגל ואייביאם ואינווידיה, יש להם קורסים בחינם. אז אנחנו מפנים אותך, אתה לא צריך לחפש, לא צריך לשאול, לא צריך לברר, אנחנו כבר עושים לך את הלינק, הנה, תלמד. אז יש גם את הפורטל.
זה הכול, אני אשאל, לא יודע, שאלה שהוא לא של איש פיפלס כנראה.
כן.
וזה הכול וולנטרי? כאילו הכול...
יפה.
זה באמנצה חמה או... כי הנושא של המוטיבציה האנושית היא בעיה? נכון, נכון. במיוחד בלמידה.
אז אנחנו מתחילים, אתה מתחיל בלא מנדטורי. אתה לא מנדטינג למידה. זה לא דבר לעשות. אבל אז אתה נתקל באמת בקיר של המוטיבציה. ואתה לוקח את הסופר פאוארס ואת האינפלואנסר, וממנף אותם.
אוקיי.
מייצר את המנוף.
זה גם נקודה סופר חשובה שאני שומע על זה קצת מהארגונים המופיעים.
כן, אתה חייב.
שיהיה לא רק קומיטי, כמו שאת אומרת, של העירונים, אלא שיהיה גם איי-איי, אני ממש ממליץ שיהיה בקולט, שיהיה במרקטינג, פחות אחד לתפוס אותו, שהוא יהיה המוביל, בדיוק, כמו בסיילס, שיהיה לך את הצ'מפיון בצוות של הסיילס, בצוות של המרקטינג, בצוות של האיי-ג'ר, שהוא יוביל את השאר קדימה, זה גם נותן לאותו בן אדם את העצמה, כאילו, וואו.
אבל על הזמן, אנשים עפים, אנחנו קוראים להם הגורויים, הצ'נקרלים הזה.
בכלל, זה כמו שפעם היום אומרים, האמבסדור של הארגון, היום נושאים כאילו, בוא ידע, שיחטבי בלינקדין על הארגון שלנו, נכון? כאילו, ואני אתן לך סדנה של איך מצלמים האייפון.
בדיוק, למשל.
אז כזה.
אז הבואי הדס זה באמת בואו הגורויים שהם, אני הבנתי די מוקדם שאנחנו מייצרים מעטפת מכל מיני כיוונים. יש את ה-AI Committee, ויש סלק צ'אנל לכל העובדים, שנקרא AI Channel. ואנחנו מזמינים אנשים, עוד פעם לא בצורה מנדטורית, להיכנס לשם ולהתעדכן, ואתה יודע, אתה צריך לתחזק את הדבר הזה, של כל הדבר החדש שקורה בשביל לייצר התלהבות. אז בסוף, התוכנית ששמנו, כל המעטפת הזאת של הלמידה וההנגשה, ויש לנו תוכנית רב-שלבית של מה שאנחנו עושים, אני יודעת מה, תתאר אותה. בסוף שמנו מטרה שבאה ואומרת, כל עובד באפס פלייר יוכל לעבוד לצד ה-AI, זה השלב השלישי, זה ה-co-pilot. יש לנו את הרוקי, יש לנו AI as a utility, יש לנו co-pilot ויש לנו טרנספורמטיב. רצינו להגיע לשלב השלישי שכולם יכולים לעבוד לצד AI, להציל עם משימות יומיומיות לכלים השונים של AI, כדי שנגיע ליעילות ואפקטיביות ארגונית וגם אישית. עכשיו, השלב הטרנספורמטיבי הוא כאילו, אחי, זה החלום, כן? אבל בוא נגיע היום כולם ברוכי, או בסקפטיקה, לא באיך שהם קוראים לזה.
כמה זמן באמת המערכת הזאת, אונליין נקרא לזה, המערכת ה... היא מערכת אנושית, אבל כמה זמן...
מה, הקוויז?
התהליך שאת מספרת, הקוויז, ואז זה, ואז אתה רוקי, ואז תעבור, והנה המשחק.
כן.
כמה זמן כל הדבר הזה עובד?
תראה, המשחק, עשינו אותו לפני חודשיים-שלושה.
אה, אוקיי, סבבה, זה קול חדש.
וגם יש אתר, והמשחק הוא מגניב.
אני יכול לראות אותו?
כן, אפשר לראות לך.
אז אני נשמח אחרי זה.
הוא נורא נורא כיפי, הוא נורא יפה ויזואלית, אתה צובר נקודות, זה גם לפי שלבים, אתה צובר נקודות ואתה מקבל סואג, מה שנקרא, כאילו כדי... יש פה איזה אינסטינקט.
סוואג איי-איי, מעולה.
כן, שאין, הסוואג של האפס פלייר הוא באמת אחד הטובים, אם לא ה...
תקשיבי, כל מה שאתה רואה, זה מוצר. האפס פלייר יכולה להרוז את כל תהליך.
או בכלל אפילו רק... של התנאה, כן.
רק את המשחק הזה.
נכון.
זה מוצר להתנאת איי-איי, זה...
זה לגמרי מוצר. אז הסיפור של גימיניפיקשן, ואני חושבת שאנחנו כן נצטרך לעבור באיזשהו שלב, לא יודעת אם למנדיטינג אבל למשהו שהוא כבר יותר לא רק בפול אלא גם בפוש סרטיפיקציות וכי תראה השלב הטרנספורמטיבי שהוא השלב הערבי אפילו השלב השלישי של הקופיילוט. כן מצריך הרבה יותר skin in the game, הרבה יותר אנשים. עכשיו, אני מסתכלת בצוות שלי. בסוף הבאתי את גלית, שתישב עם האנשים שלי איפה שבפרטו. זאת אומרת, אמרתי, בגיוס יהיה לי שם את הוואו הכי גדול, בקומפן בן ובאנליטיקס. באנשים באינטרנל קומוניקיישן שכותבים זה, ברכש, ואיפה שנשמטת הלסת ויש את הה מומנס של וואו, זה חסך לי, ו-HR, ביזנס פרטנר, שיש להם הרבה דברים חזרתיים, ואיפה שהגענו לשלב הזה של און דה ג'וב, שזה לא יעזור, בסוף מישהו צריך לפתוח איתך את הצ'אט, להראות לך, להסביר לך, בעולם תוכן שלך, זה הרול בסט, שזה ה-next step שלנו. אנחנו הולכים לעשות סדנאות רול בסט, כי בסוף זה ה-work flows, כאילו גם פיטאבל יוסי בדיוק כתבו על זה לפני שבועיים. הם אמרו, יש את הכלים, כלים, כלים, כלים, דיברנו על המסע הלומד של ההצפה המפוארת וההתלהבות המוגזמת, עד שאתה בסוף אין לך את ה-work flows שלך, עם העולם תוכן שלך, שמישהו יושב לידך, מחזיק לך את היד ועובר איתך את הדבר הזה, ומדבר בשפה שלך, באמת, זה לא יעזור, זה כאילו זה... אז אנחנו גם התחלנו לעשות רול בייסט וורקשופס.
אוקיי.
שזה השלב הבא בשביל להגיע לטרנספורמציה.
אבל עם בני אדם.
מה?
עם בני אדם.
כן.
זה לא סקילבילי. אומר זה שבדיוק מקליט עכשיו קורס דיגיטלי שהוא רולבייס. אני מאוד מאמינה גם מה שאתה אומרת, אני חושב שאנשים צריכים את היוסט קייס היומיומי, HR, איך... או מגייסות. איך אתה משווה בין קורות חיים באמצעות היהי. ממש יוסט קייס מיומיומי, כמו שאמרת, job to be done. אני מגיע מעולם הסטארטאפי, אז... כמו עולם ה-PLG.
תראה, עד שאני לא נכנסת ל-workflow שלך ונאמרת לך, תקשיב, אני הבנתי מה אתה עושה עכשיו, אני יכולה להגיד לך, תעשה.
פה, פה ופה ופה.
כן, זאת אומרת, תראה, אם אתה תקליט בזום AI את הרעיונות שלך, ותשפוך לשם את הסקור קארד של התפקיד, ובסוף זה יוציא לך האם הבן אדם, מה שנקרא, יתקבל או לא יתקבל, למה, החיבור הזה בין אני יודעת מה אפשר לעשות לבין אתה מראה לי עכשיו את הוורק פלוס שלך, זה החיבור הנכון. בסוף צריך לראות, איך אומרים, אלוהים בפרטים הקטנים, ברחל ביתך הקטנה, אפשר לזרוק פה עוד כמה קלישה. אבל הן אמיתיות. עד שאתה לא נכנס לוויד של הדבר הזה. זה נורא נורא למעלה. זה נורא למעלה, וזה נורא מגניב למעלה לפעמים.
זה מגניב, אבל מפחיד, לדעתי, בעיקר.
כן, מגניב, מפחיד, אבל בלר כזה.
יש גם תחושת פומו וגם פאניקה, כי אני אומר, רגע, אני מרגיש שכל העולם רץ עם זה, ואני לא הבנתי עדיין בדיוק איפה זה נכנס וכמה זה נכנס, ובכלל ניסיתי וזה יצא גנרי, וכאילו... נכון?
אבל תראה, השלב הטרנספורמטיבי, שהוא באמת ויז'נרי, ועלווהי ונגיע אליו, אני, נגיד, כ-VPHR, החלום שלי זה באמת אותו ה-skills first organization, שבסוף, אם כל התפקידים יהיו ממופים לתחולות, ואני אגיד, אוקיי, זה גיג, זה פרילנס, זה AI, זה, זה, אז...
ההסתכלות יהיה דרך המשימות, ולא דרך האנשים.
דרך המשימות, בדיוק. ובסוף, למה זה טוב? את יודעת, מקינזי כתבו, שנה שעברה, דוח מאמים, שבא ואומר, הביא את הנתון המדהים, שאם אתה שם את הטלנט שלך, במקום הנכון בארגון הפרודוקטיביות של הטלנטים במקום הנכון 800% יותר מאשר בכל מקום אחר בארגון. זאת אומרת שהסקילס פרסט והאיי איי בסוף עם הדיקאפל של כל הסקילס שלי והמשימות שלי ורוקטובידן ולזוז מג'ובים למשימות לסקילס. יאפשר לי לעשות בדיוק את הדבר הזה. אם אני אדע בסוף לשים את הבן אדם, אם יש לי איזושהי משימה ושלק, אני טק, טק, לוקחת את האנשים הכי טובים לכל משימה, אני מקבלת את ה-800 אחוז פרודוקטיביות, אני מקבלת אותם בריטנשן, אני מקבלת אותם בהורות, אז זה החלום.
איזה מיינד בלואינג אבל זה זה לשונות סטייל הזווית היה לי שנייה בלי קשר לאיי ולטכנולוגיה זה זה שינוי. איך שאנחנו חושבים בכלל על הגולדן הייג'ו פרודקטיבית.
זה גולדן איידג' אוב איי צ'אר, אוף רוקפורס, אוף... ובסוף, אם אני חוזרת לשאלה הראשונה שלך, אם נעבוד פחות, אילנו יותר פני, אז בסוף זה כן יאפשר את זה. כולנו רוצים בסוף גם להיות יותר פרודוקטיביים, גם להיות בווק לייב ביילנס שהוא יותר מאוזן, בטח עם קריירה של 60 שנה, בטח עם קרייר ברייקס בתוך הקריירה של 60 שנה בשביל ללמוד. זה באמת עולם אחר. אני יכולה לדמיין איך הוא ייראה עוד 10 שנים, 20 שנה מבחינת פוטנציאל, כן? ויש לנו פה הזדמנות לקחת את הדבר הזה, שכל ההזדמנויות הקודמות, שזה האינטרנט והדיג'יטל טרנספורמיישן והרבה דברים, שלא לקחנו עד הסוף, בגלל מה שדיברנו, החסמים וארגונים, זה דבר שזז לאט. אני יודע, זה...
בני אדם, זה לא דבר שאוהב שינויים או משתנה.
בדיוק. אז האם זה יצליח להזיז את המחד ולתת לנו את הביתה הזאת? שהיא כאילו בלט ברירה, כי בסוף אנחנו עושים שינויים, כי אין לנו ברירה. ויכול להיות שהגענו למצב הזה של אין ברירה, שיביא סוף, סוף, סוף את הדבר הזה של פרודוקטיביות, שיביא לאנשים את הרווחה האישית הזאת, והיום אנחנו מדברים על וולביינג, שהוא לא רק, אתה יודע, וולביינג, הוא טוטל וולביינג. זה פיננסי, זה בריאותי, זה...
וזה גם הגיוני, זה לא שיש לי וולביינג בעבודה, וולביינג בחיים בחי הפניי, אני לא...
נכון.
מחליף בשלט כזה. אני מרושע בעבודה, אבל בחיים האישיים אני אומלל. אוקיי.
בדיוק.
זה הכול ביחד, זה אותו בן אדם.
זה אותו בן אדם. וזו תפיסה ש... מה שאמרת עכשיו זה לא טריוויאלי. אתה יודע, גם אנשים לפעמים אמרו, זו העבודה וזו החיים האישיים שלי. זה מצחיק, כי הרבה פעמים הילדים שלי אומרים לי, את עובדת עכשיו? כי הם רואים אותי במחשב או בטלפון. ומבחינתם, כשאני במחשב או בטלפון, אני עובדת. ואני אומרת להם, לא, אני לומדת. אני נהנית, אני גם נהנית לעבוד. זה לא עבודה, זה לא דבר שהוא לא טוב או כן טוב, אין פה את הבינריות הזאת. ודבר שני, המופע הזה של הדס מול המחשב כרגע, הוא פעם אחת עבודה, אבל הוא הרבה מאוד פעמים למידה וקריאה וכתיבה, וזה ג'וי אדיר. ובגלל זה אני אומרת, הרבה פעמים, אתה יודע, כשהם שואלים אותי את זה, ואומרים, טוב, האמא עובדת עכשיו, ואני אומרת, לא, לא, אני... אני having the fun of my life, מה שנקרא עכשיו. אני קראתי פה איזה מאמר שעיף לי את המוח, אני חייבת לכתוב עליו, אני חייבת לחקור עליו, אני כאילו... ומבחינתה, אמא עובדת, וזה אני האינטגרטיבי, בסוף ההבנה שבאמת הכול ביחד, ואם אתה מצליח גם ליהנות ולשלב את זה, זה הסוד, מה שנקרא, בסוף.
כן, אני מאמין שלך, פיבילגים, יש לי אותו דבר עם הילדים. נגיד, אני כותב את ה-Newsletter, אומרים לי, אבא, אל תעבוד עכשיו. אני אומר, אבל... כאילו זה לא עבודה, אני לא יודע אפילו איך להגיד, אני כותב את זה, אני נורא נהנה עכשיו.
בדיוק, אז מה זה? אתה יודע, זה כאילו צריך מילה חדשה לדבר הזה.
אבל כי הם רואים אותי עם המחשב, אז זה אוטומטית עובד.
נכון.
אנחנו כבר חוברים אליו כל כך הרבה.
נכון, וזה ה-re-purposing של עבודה, שכל המושג הזה של עבודה בעיניי חייב לעבור disruption, הוא עובר disruption, אבל כאילו עוד אין לנו את השפה החדשה לזה כנראה. ואנחנו שמים על זה את הדעות הקודמות שלנו, ואנחנו באינטרטאיד הזה, אנחנו בין הגאות לשפל, זאת אומרת, אנחנו באמת צריכים שפה חדשה. בעיניי, לעולם העבודה, שהיא לא שיפוטית, והיא לא כזאת בינארית, והיא לא כזאת לינארית. אני בכלל נגד חשיבות לינאריות באופן כללי, אני חושבת שהעולם הוא הרבה יותר...
זה לא העידן הזה.
זה לא העידן הלינארי, בדיוק.
לא לשחור ולבן ולא ללינארי בעיניי.
נכון.
והצלחתם להרגיש אפקט כבר באף ספייר? של המערך המרשים, של הקוויז והמשחק וה...
אז תראה, השלב הבא, ואנחנו כבר שמה, ואנחנו עושים באמת עוד דברים. את יודעת, כשהיה יום האישה, במרץ, אותה גלית באה ורצתה ל-Women in AI. כי את יודעת שיש נשים משתמשות פחות.
גם משתמשות פחות וגם, אם מסתכלים על כל מי שמוביל את המהפכה, זה...
כן, נכון.
זה פשוט עצוב.
עצוב מאוד.
היה, אגב, הייתה לי פשוט שיחה על זה ביום 60 אישי.
כן, כן.
שפורבס הוציאו רשימה של הנשים המובילות ב-AI.
כן.
ובחוץ לזה שמירה מורתי שהיא בעיניי, היא ה-CTO של אופן-AI, היא לא הייתה שם. אבל את כל השאל לא הכרתי בכלל.
מדהים.
מה זה אומר?
לא שמענו.
לא שמענו, הם גם לא בפיאר.
לא על הבמות.
הם לא בפיאר של הדבר הזה.
הם לא בפיאר, הם לא בבמות, נכון.
כן כן אז שלא נדבר על מה קורה בכלל המודלים האלה כשגברים.
כן.
גברים לבנים אגב זה גם סופר חדש ממש קראתי את זה אתמול מתה עשו איי איי קומיטי.
וואלה.
כולה גברים לבנים.
לא נו אל תגיד.
אני אשלח לך כתבה מתקרן שאומרת מתה עשתה איי איי קומיטי שכולה גברים לבנים. כאילו...
כן, אנחנו לא מתקדמים. אתה יודע, בחדר שלי, באפס פלייר, כל מי שנכנס, הדבר הראשון שהוא רואה זה ספר שקניתי בלונדון לא מזמן, שנקרא The Only Woman. וזה מישהי שלקחה 100 תמונות מ-1860 עד 2022, שהיא עושה כזה ילו סירקל של איפה האישה היחידה בחדר.
וואו.
בכל האינדסטריז, בכל הלאומים, בכל המדינות, לאורך כל השנים, בכל התפקידים, בכל הוורטיקלי. וזה, לא, כאילו החוויה הזאת שלא משתנה שום דבר, עכשיו סיפרת לי, אני כבר ראיתי את התמונה של הספר, מה שנקרא ורז'ן 2.
אולי רומן אינדורומי, כאילו.
ואתה רואה חדרים שלמים כאלה, שיש שם, במקרה הטוב, אישה אחת, ואתה עובר חוויה עם הספר, שעין שלך קודם כול מחפשת אותה, איפה היא, ואז כשאתה מוצא אותה, אתה מנסה להרגיש, מה היא הרגישה שצולמה התמונה הזויה הזאתי, שאף אחד לא חשב שהיא הזויה, ואז אתה קורא עליה, איזה טריי בלייזרי, איזה, כאילו, זה נשים מדהימות, ולאורך כל השנים, וכשאמרת לי עכשיו את הסיפור הזה של ה-AI קומיטי מתה, 2024, זה כאילו, אתה אומר, לא משתנה הדבר הזה. וזה חייב להשתנות, זה חייב. אז למשל הרצאה כזאת של Women and AI, שדרך אגב, זאת הייתה הרצאה, אני כבר 25' מנהל משהו באנוש, אנחנו כל שנה, במרץ, בשביל ימי מרץ, עושים הרצאות יום האישה. זאת הרצאת יום האישה הראשונה בחיים שלי, שבאו חצי גברים, חצי נשים.
וואו.
כאילו זה היה, למה?
כי יש איי-איי, כי יש שם איי-איי.
הגברים באו בשביל האיי-איי, אלא שבאו בשביל הווימן.
אנחנו צוחקים, אבל...
זה נורא, אבל נפוחה. כן. אז יש המון מה לעשות, זה עולם שלם, מה שאמרנו עכשיו, הג'נדר ריקוויליטי באיי-איי, והעולם אפרופו סכנות, והחום, הבעיה של איי-איי.
שאנחנו נעמיק את ה...
כן, תראה, השקף הכי...
שוני.
מהבחני שגליתי רטע זה שהיא באה ואומרת, הכנסתי לאיי, תן לי תמונה של סי.או, תן לי תמונה של רופא, של אחות, של... כן, אני כבר אומרת מה הוא הביא, כן? והסי.או זה גבר, והרופא רופא זה רופא, והאח אחות זה אחות. וחשוב להגיד.
גם, באנגלית הרי אין את זה, יש נרס, יש סי.או, יש סקרטרי, זה לא מזכירה או מזכיר, אין להם.
את זה. בדיוק. העברית היא הכי במגדרת. אז אתה מבין שיש בעיה, ומה שמצחיק הוא זה שלאנשים גם יכול להיות הגולדן אייג'. כי בסוף הכישורים האלה של לדבר ולתמלל, ולהבין מה אני עושה, ולדבר עם מכונה, ולשאול שאלות ולהיות ביקורתית, וכל הדברים האלה הם מאוד מאוד מוח נשי. עזוב עכשיו גברים.
נשים, הם מוח נשי. וגם כל הסופט סקילס. כל הסופט סקילס, כל היומנים דלו, השיתוף פעולה בין בני אדם, אין ספק שזה תכונה שהיא... בדיוק, זה מוח.
נשי. כן. ואז תבין איזו הזדמנות אדירה יש פה באמת לנשים באזור הזה. אז שאלת אותי איפה אנחנו באדופטיון. אנחנו בארלי סטייג'. אני חושבת שכל הארגונים, הייתי בדבלין, בכנס של לינקטין, של ככה, משלחת צ'יף פיפל, ככה, מהארגונים באמת הכי טובים, ישראלים, ודיברנו שם, גם הם, לינקטין עצמם, אמרו, דיברנו עם כל הלקוחות שלנו, שבו זה... זה כולם. זה כולם, נקודה. כולם עוד לא פיצחו את זה, זה היה הנושא, הסנטימנט. אין פלייבוק, תקשיבי.
זה מטורף, זה מרגש. אין פלייבוק, זה.
עוד לא פיצחו. אני לא יכול.
להכנס לגוגל ולהגיד, איך מתמיעים בארגון הייטק של 15,000 עובדים? יש לך פלייבוק לזה. נכון. אנחנו כותבים.
את.
כותבת ביומיום שלך, פלייבוק. נכון, נכון. ויש.
לי את הלרנינגס שלי, זאת אומרת, אני כבר מבינה ש... It takes a village, מה שנקרא. צריך או עדו ואיי-איי, ואם אין לנו, אז זה קוללבוריישן ואיזה ספונסר וכל הזמן, וסלק צ'אנל, וסדנאות פנימיות, וסדנאות חיצוניות, ורול בייסט, וגמיפיקיישן, וקוויז כזה של... ואיזה עדופשן מודל. כל הדברים האלה בסוף זה באמת אפשר לכתוב פלייבוקי כבר.
כשאני ישבתי. אני מזמין אותך אגב, צריך. אני גם חייב להגיד, תקשיבי, כל השיחה שלנו, יש הרבה שישמעו ויגידו, מה, הם מדברים לי מדע בדיוני. רוב השוק לא שם, אדס. רוב השוק לא שם בהפער. אז והיא גם הייטק, לעומת לאוטק, לעשייה מודרנית וכדומה, שזה ברור שיש פערים מאוד גדולים. השוק גם באייטקר, לא, שם. הפער הוא אדיר.
מאיפה מתחילים הוא אדיר. הרבה אנשים נורא הולכים לסיפור הזה של קנבה ומידג'רני, זאת אומרת, המצגות היפות. להיכנס ל-workflows, אמרתי לך ששמה, שמה זה היעילות, שמה זה הפרודוקטיביות, ושמה זה ה-moments. הוא נורא נורא קשה, יש את המכשול של המוטיבציה ושל ה... בגלל זה הגמיפיקיישן והסדנאות בסיס האלה, זה הקפיצה. זאת אומרת, היה ברור לנו שיש פה איזה לייר... צריך לעשות אליינמנט.
קודם כול לבייס ליינד. כן, על השפה.
על הבייס ליינד לכולם. כן. אבל רגע.
אמרת שזה וולנטרי, נכון? כן. אפילו השלב הזה של ה... אפילו השלב הזה הוא וולנטרי. זה אני כן צופה שהוא לא... תראה, בוא נגיד.
ככה, השתתפו במשחק הזה הרבה יותר ממה שחשבנו. אוקיי. כן. כי זה כן יצר הייפ, ובסוף אתה עושה קמפיין, ואנחנו יודעים לעשות קמפיינים, ואתה נותן את הבונוס הזה בסוף, את הסוואג, ואתה מייצר איזושהי התלהבות, אבל אתה כל הזמן חייב להיות on the edge, אתה צריך לתחזק את ה-edge הזה כל הזמן, אתה לא יכול איזה זיקוק, זיקוק, זיקוק, זיקוק. אתה צריך גם לעשות מסע למידה אמיתי שהוא יותר מורכב, וגם לתחזק את המוטיבציה כל הזמן. צריך לראות גם.
את ה-value, להרגיש את ה-value ביומיום, נכון. ואיך אתם מודדים בכלל? איך מודדים דבר כזה, כן, שזה אחד האתגרים הגדולים היום? כן. אין את השיח על זה אפילו, עזבי שאין את המדידה. כן. אין את השיח על זה שצריך למדוד, ובעיניי, הרבה פעמים צריך להתחיל מהמדידה, צריך להבין מה מודדים ואיך מודדים, ומה KPI זה הדבר הזה. יש לנו KPI.
ומטריצות, יש לנו למשל כמה אנשים הצטרפו לסלקט שאנל שלי. אוקיי. כמה אנשים נרשמו לסדנאות ומה הציון שהסדנאות קיבלו, כמה אנשים עשו את הפרומפ... אנג'ינרינג קורס. אנג'ינרינג קורס וגם את הקוויז וגם את המשחק שלנו, הפרומפ.
צ'אלנג'. המשחק הוא לא חד פעמי, נכון? שהוא לא חד.
פעמי. הוא לא חד.
פעמי. הוא גם משתנה בטח, אני מניח שאתם מעבים אותו. הוא ישתנה, כן.
אנחנו הולכים לעשות בסוף יוני, אצלנו, לארח AI&HR, ככה לעשות מיטאפ, לשתף את הדבר הזה. בקטע של שליחות לקהילה. לגמרי. להתחיל לדבר את.
הדבר הזה. זה פליילוג מטורף, המשחק הזה, אני אומר שוב, האקס פלייר עושה פיבוט. ממש. פרסות טבעות.
המוצר שלנו יהיה איך מצמיעים איי-איי בארגונים. הוא יהיה נחמד.
הוא יהיה נחמד, מה שיש כרגע לאפספלייר. אז פרודוקטיביות, הרי אתם... אפשר ללמדות את.
הדבר הזה בכלל? יפה, תראה, פרודוקטיביות, עוד לפני העולם של האיי-איי, היה קשה ללמדות את הסיפור הזה של האימפקט של אלנדי. דרך אגב, זה נורא מעניין, בדוח של לינקטין, לרנינג, הם הוציאו ב-Q1 דוח מאוד יפה של הלמידה, של לינקטין לרנינג, והם מראים שמה, שיש להם איזה קלצ'ר אינדקס של לרנינג, והם אומרים, עם החלקות L&D גדולות, ואנשים שכותבים פוסטינג בלינקטין על לרנינג, וכל מיני מדדים כאלה ואחרים של מה זה נקרא קלצ'ר אוף לרנינג, הם מראים לך שאירגונים שהם עשו את זה ואת זה, זאת אומרת, היה שם ההשקעה בלמידה, הריטנצ'ן יותר גדול, המוביליטי יותר גדול. כאילו, אז יש כל מיני ניסיונות ללמוד את ההשפעה בין למידה, אבל תראה, אם אני הולכת למקומות הכי קלים למדידה, איפה המקומות הכי מדידים בארגון? זה המרקטינג והסיילס, נכון? זה כאילו בסוף... אז זמן רמפאפ של נציג מחירות, אוקיי? נכון, אפשר לדבר. האם הצלחתי לקצר את זה מחודשיים לשבועיים? האם בעקבות הלמידה הזאת שנתתי לו, הוא מוכר יותר? האם הקונברז'ן והלידג'ן שלו, שלה יותר טובים? כאילו יש מקומות מגייסות, SDR'ים, יש מקומות שהם מאוד מאוד מדהידים, ולשם צריך לכוון, לקחת את הסקילס, לקחת את ה-workflows, לקחת את החזרתיות, לראות האם ההבטחה הזאת של התוצר הגולמי, ושל השעתיים בשבוע לעובד, זורקים הרי כל הזמן.
בכל דוח שיוצא, כן? מפתחים, זה 125 אחוז, נכון? וזה איזה 30 אחוז, וזה 700 אחוז, וזה כאילו, יש הרבה מאוד מספרים, שאני גם מצטט כל הזמן, כן, אני גם מצטט, ואני פשוט תוהה לעצמי, אני אומר, איך מדעתם את זה? כאילו, אז יש... אגב, מעניין, כי יש מחקר לדעתי, הוא המקיף מהכל שעשו את שנה שעברה, ש-BCG עשו, בוסם קונסלטי עשו, בטוח, עם וורטון ו-MIT, וזה, של 700 יועצים שלהם, אז גם הם ראו שיש האיכות של התשובות יותר טובה, והכמות, נכון. מה שמעניין שם וגם את בטח זוכרת, שזה אנקדוטה שהרבה פעמים לא מדברים עליה, שזה עזר בעיקר למישהו below average, למישהו above average, חלק מהם הפרודקטיביות שלהם ירדה. מעניין. בגלל שהAI הוא מאוד general, הוא לא יודע לעשות מה שאת יודעת לעשות טוב. בדיוק. ואז את תמצית את עצמך, בזבזת זמן עליו, ובסוף תחזיבים והכול, ובסוף הפרודקטיביות יורדת. נכון. אז זה בעיניי נקודה שממש חשובה. ראיתי את זה.
נכון, זה המחקר, אני מקווה שיעשו, ירפרשו.
אותו. כי אז באמת גם מדדו, מדדו איכות של התוצרים, וזמן של התוצרים, וכמות. מדידה זה אחד.
האתגרים. אני חושבת שככל שארגונים יעזו להיכנס להטמעה, למודל של הטמעה, למפות את הידע הארגוני, ואתה יודע, הרבה פעמים, רוב הפעמים, אם תשאל יועצי AI, הארגון מזמין אותם, ואז הוא או היא שואלים, אז מה רמת הידע שהנעידה... אין שום סיכוי לדעת כרגע. ואומרים לך, לא, אצלנו הם מאסטרים, או אצלנו... ותמיד גם פה יש פער, זה פשוט אותו פער. תמיד יש. שאתה בא ואתה אומר, וואי, הם לא יודעים כלום, אני לא, אמרו לי שהם פה כולם משתמשי, כי בסוף יש איך אתה משתמש, את יודע, זה כמו שאנחנו יודעים שרוב העולם היום משתמש בעיקר ב-rewrite my mail. נכון. Plan my travel ו-plan my cooking, בסדר? אתה יכול לשאול חדר של מאה איש, כולם משתמשים פה באקסל, וירימו כולם את היד. אבל אם אתה תשאל במה אתם משתמשים, אתה תגלה שהרוב משתמשים בסמארי, בפלוס, יודעים לעשות את השווה, ומיעוט האנשים יודעים את הנוסחאות ואת הפיווטים ואת ה... אתה יודע. אז צריך לפעמים לשאול את השאלה הנכונה גם. כן זה שוב.
מגיע לעולם המדינה כי בן אדם לא יודע בעצמו את שלי אני אגיד לך תקשיבי אני עושה הכל אם אני יודע להגיד לך כמה אני יודע שהיום אני אני. הרבה הרבה הרבה יותר פרודוקטיבי והרבה יותר יעיל וגם איכות יותר טובה אגב גם הרבה אנשים אומרים זה עושה אוטומציה וזה אורית העבודות השחורות והכל אני בחצי שנה הראשונה של ההרצאות הייתי אומר. זה יעשה את העבודות השחורות ישיר לנו את היצירתיות ישרנו את החשיבה ואסטרטגיה ואז נתקלתי במחקר שעשו באוניברסיטה בארצות הברית 2700 סטודנטים בדקו יצירתיות במבחן זה מלא רשת כאילו מלא אותיות באנגלית אני זוכר את הרשתיות המבחן המקובל בעולם למדינת יצירתיות. שי צ'יפיתי והסטודנטים יוצא בארכוזון 98. אז אחרי זה הפסקתי להגיד שיש לנו היצירתיות, והיום אני באמת רואה את זה גם. הוא כלי ליצירתיות.
כן, נכון. הוא.
מאוד יצירתי. אז כאילו, לא, אבל הוא לא חושב, הוא לא... אז אני כאילו, מה זאת אומרת? בואו נדבר בכלל על מה זו השראה ומה זה יצירתיות, כי אומרים לו, אבל אתה במוח שלך ממציא מ-0. כן. אני אומר, אבל זה לא באמת נכון. כי בסופו של דבר גם המוח שלי הוא תוצר של כל מה שחוויתי. גם, זה מזכיר.
לי שבישי אמרה לי, את יודעת מה הבעיה בהתמה של איי-איי? אמרתי למה, היא אומרת לי ארוגנטיות. האנשים. הארוגנטיות, הזכיחות או ההאירות של אנשים, שלא יכול להיות שיש מישהו שיודע יותר מהם, יצירתי יותר מהם, אמפתי יותר מהם, אתה יודע, יש היום מחקרים על אמפתיה. כן. אין מצב, כאילו, מה הוא משאיר לנו? מה הוא משאיר.
לנו? זו מכונה. זו שאלה פתוחה אגב מה הוא משאיר לנו אני חושב אנחנו צריכים לקחת כבר זה אולי לקחת ולא לחכות שישירו לנו. אם אנחנו ממש מתקרבים לסיום יש לך עצות לאני רואה אני רק בסוגריים תקשיבו. אני יושב פה מול הדס ויש לה מולי שישה עמודים כתובים עם סרטוטים והכל. אני עשיתי עשרות פודקאסטים עד היום, כלומר קלטתי עשרות פרקים בנושאים שונים וכדומה, מעולם לא בא אורח לפודקאסט עם כל כך, עם הכנה, אני פשוט מסתכל, אני כל פעם רק בוהה ואני אוהב, אני לא יכול לקרוא, אבל פשוט יש כאן צבעים וחצים, תקשיבי זה.
יפה יפה. ברקרים, חצים. תשאירו.
תהיו הדס. אתה האורחת הכי מקצועית שאי פעם הרכתי בפודקאסט, בטורף. זהו, סגרתי סוגריים. מה היית ממליצה לארגונים? בואו נעשה קצת פרקטיקה, כי אני נורא לא רוצה שיצאו, שנזרה עוד בהלן, שיש מספיק פאניקה. לא, לאפס. אני לא רוצה שישמעו את כל מה שאמרת, ואומר, טוב, יאללה, אפס פלייר, הם בחזית, הם זה, הם עשו משחק, הם עשו קוויז, הם עשו מודל וזה וזה. יש לה משאבים, יש לה זה וזה, אני פה במפעל שלי לא זה. אני לא רוצה.
את זה. אני חושבת שכל אחד יכול להתחיל, כל אחת יכולה להתחיל. צריך להניע את זה, כמו שאמרתי, במי מוביל, ולתפוס, מה שנקרא, לרתום, לעשות אינגייג'מנט. זה כמו המודל הרגיל של איך עושים שינוי. שהוא עדיין נכון, אתה לוקח את האנשים שהם ה-early adopters, שזה בפשן שלהם, שהם הספונסרים של הדבר הזה, אתה מתחיל לייצר זמן ולהתלהב איתם, ואתם מתחילים ללמוד. זאת אומרת, זה נכון שלנו יש משאבים, אז עשינו את האתר הזה, ועשינו סדנאות, ויש לנו כסף ליועצים, והמשחק הזה, ואנחנו עושים עכשיו מיטאפ, כי יש לנו מקום מהם להיארח, זה נכון שיש הבדלים בפלטפורמות, אוקיי, ובריסורס, אבל בפשן זה לכולם. ואני חושבת שלעשות איזשהו מיפוי, ויש ארגונים שאני מדברת איתם שכבר עשו, אולי לא עשו את הקוויז בצורה עם הסוואג והזה, ולא עשו את הגיים, אבל כן עשו מודל של אדופטיון, וכן מיפו את האנשים ואת היכולות, ולקחו צ'מפיונס כאלה וספונסרים, והתחילו להטמיע אפילו כלי אחד, והתחילו, זה יכול להיות בגיוס, וזה יכול להיות, זאת אומרת, פשוט, צריך להתחיל במשהו שזה מדבק. זאת אומרת, ברגע שמישהו חווה את הדבר הזה, את יודעת, זה כבר... זה משרומינג, זה... יש לזה את הפיזיקה של הדבר הזה. אני מאוד מאמינה את זה, תאמין את הפרוסס. אני דווקא חושבת שצריך להתחיל בקטן, לא בבום. זאת אומרת, זה נכון שקמפיינים מייצרים איזושהי התלהבות ואיזושהי חוויה שקורה משהו, ושאתה רוצה להיות מהחלק, מהדבר הגדול הזה, אבל כמו שאמרת זה יכול גם לייצר פחד ושיתוק, ולכן אתה חייב כל הזמן לעבוד במקביל, זאת אומרת, אתה חייב לעשות את הצעדים הקטנים ולעבוד קשה מאוד, לא רק בקמפיין, ואם אין כסף לקמפיין או שהארגון לא רוצה, לייצר יותר מדי הייפ סביב משהו שאולי הוא הבטחה, מה שנקרא, שלא תקוים, שלא תמומש, אז אפשר להתחיל מקטן, אפשר להתחיל מ-workflow אחד, מקלי אחד, מהתמעה אחת, מ-on the job אחד, אבל להתחיל. זאת אומרת, אם יוצאים, מגיעים למקומות... כלומר, אל תחכו. אסור לחכות, חייבים להתחיל במשהו. אני חושבת שיש לזה את האנרציה, זה כמו גלגל התנופה, זה כמו... אתה מתחיל, ווישט, מתי שהוא יוצא לדרך. נוצרת שם האנרציה.
הזאת. אני לוקח את זה לכל הארגון, מה שאת אומרת, אבל גם אפילו ברמת הצוותים? כן. סתם, זה מה שאת אומרת, תתחילו במרקטינג, תתחילו מ-1. נכון. התחילו מאחד, ומשם זה התחיל ליצור עדוות, וגם ברמת העדות. נכון. התחילו, אפילו תבחרו צוות אחד. ושוב, אני חושב.
שהם... צוות, בן אדם.
ידע. המקיב האנושי, לבנות את האיי-איי קומיטי הזה, אולי למנות צ'יף איי-איי אופסור. נכון. לקחת צ'אמפיונס בכל אחד מהצוותים ולראות מי מוביל את זה, זה בעיניי ווין ווין מטורף, כי הם שם. הצ'מפיונס כבר שם. כן. יש את האנשים שחפים על זה ומשתמשים בזה. הם רוצים להיות אגורים. אני, כשמדברים אותי, אגב, ושואלים, אני אומר, לך, לך למנהל.
שלך. לך אליו, כן.
לך למנהל, תגיד לו, תקשיב, אני רוצה להוביל את המחלקה. כן. עזוב כסף, עזוב שנייה מסחרי, עזוב טייטלים שנייה אחת, אני רוצה לקחת. נכון. מנהל, מנהל בתקווה שהוא טוב. צריך לעוף על זה שעובד, יבוא ויגיד, קח. נכון. מה אתה צריך? אתה צריך זמן? אתה צריך משאבים? בוא תגיד בבקשה.
אני מסכימה, הלוואי ויהיו אנשים, כמו שאמרת, שיבואו ויגיד, סטפינג פורוד, אני רוצה להוביל את הדבר הזה בצוות שלי. תני לי, אני רוצה, זאת אומרת, האמירה הזאת היא וואו, וזה קורה. את יודעת, אני רואה גם אנשים ששמים בסלק צ'אנל הזה שיצרנו של האיי-איי, וגם בהנהלה, דרך אגב, יש לי סלק של ההנהלה, אנשים מתעסקים בזה, אז כל פעם שקוראים משהו, שמים את הלינקים, ואז מתחיל איזשהו דיון, וזה גם כן התחלה, זה גם חלק מהוויל פליי הזה, שאתה מנגיש חומר, אתה אומר, וואי, קראתי את זה, מה אתם חושבים? זה מייצר איזושהי מעטפת שכל הזמן קורה משהו, גם בלי קמפיין וגם בלי קורסים וסדנאות, אז לנו באמת כבר יש, יש כבר על פלייבוק, מה שנקרא, יש לי פה עוד דפים שעוד לא ראית, שהבאתי, שצידו אותי עם החלקת הלנדי שלנו, שכל מה שעשינו, שזה באמת, ויש לנו פודקאסט שעשינו, שאנחנו מקליטים, ויש לנו עוד המון תוכניות. זאת אומרת, יש לי רודמפ שלם, גם של איי-טי וגם.
של... את יכולה באיזשהו מקום לעבוד רק בזה. כן. את יכולה להקדיש את חייך עכשיו להטמעה של איי-איי בארגון, וזה פול טיים. פולטיים. וואו, איזה מרגש.
אה? זה נורא מרגש וזה נורא כיף, וזה אנשים... אני רואה שהם... אנשים שהם מבינים את הפוטנציאל, זה גם נורא כיף להתעסק בדברים חדשים, שהם הכי גם בהייפ, שהם משתנים כל הזמן. לא היה דבר כזה. לא היה דבר כזה. עכשיו, תראה, יש אנשים שרק רוצים לחזור הביתה בשלום, אתה יודע. נכון. הם לא עובדים בארגון שלי. נכון. אבל יש כאלה. אז יש המון.
זה אלה שהומנלים בעבודה ומושרים בפניי שלהם, כן? בדיוק, בדיוק. אבל.
אני חושבת שאנחנו עובדים בארגונים שהם לא כאלה, שאנשים רוצים שהם תכו אותם. אתה רואה את זה גם בסקרים כל הזמן. הסיפור של הקרייר דבלופמנט הוא תמיד יהיה נמוך מול ההשקעה של הארגון, וזה טוב, כי העובדים, זה אומר שיש לחץ מלמטה ללמידה, ולהתקדמות, ולצמיחה, ולהשקעה, ולהתפתחות. וכן, וזה... והיום היופי הוא שהדורות הזהד והאלפא גם לומדים לבד, הם לא מכוונים, כל הזמן עושים איזה פינגר פוינטינג, ואומרים, תלמד אותי, תלמד אותי, אין פה פלטפורמה, פידמי סימור כזה. לא, הם... עמדור של האוטו של יוטיוב זאת אומרת שמה קחו את.
המחמשים דולר לכל החיפוש שלהם.
שמה הם מוצאים את ההאוטו. אז הם כבר... הסקיל הזה של האחריות שלי להתפתח וללמוד, הוא מאוד גדול. היום כל החברות הגדולות עושות כבר קורסים בחינם לדבר הזה, אז אין שום סיבה שהם לא ידעו את זה. אז זה גם הבשורה. בגלל זה אמרתי שיש פה המון המון פילרים שהולכים לאותו כיוון בסוף, של דור שנכנס, שהוא כבר מבין והוא מייצר את הלחץ לארגונים, להתפתחות ללמידה וגם הוא לוקח אחריות ולומד לבד ומתפתח לבד ולא מחכה שאף אחד יעשה לו ולא מסתכל ואומר. זה אתם, זה לא אני. אז ה-co-pilot זה גם co-ownership, וזה גם co-accountability, אז אני מאוד אופטימית, זאת אומרת, מהרבה הרבה, ההבטחה של הפרודוקטיביות, וההבטחה של המוטיבציה ללמידה, כדי שבסוף יהיה learning of culture באמת, ויהיה באמת את ה-skills economy, וואלה, זה הולך לשם, זה רכבת שיצא. והיא נסעת מהר. והיא נסעת מהר.
אני חושב שהכי מהר שהיא אי פעם נסעה, הרכבת הזאת, אני חושב שאנחנו לא, אין לנו באמת מושג, לזה אני תמיד סולד מהכינויים של מומחי איי וכדאי, אין לנו מושג מה הולך להיות. באמת אין לנו מושג, אנחנו חייבים, אחד מהסקיס שאנחנו צריכים אגב בעיניי זה ענווה, להבין שאנחנו לא יודעים, ו-to roll with the punches. נכון. להישאר גמישים ולהבין שדברים הולכים להשתנות ופשוט להתגמש איתם. נכון. אני רוצה ממש ממש להודות לך שבת, אני לרוב, וידואי שאני לרוב, מנסה להשאיר קלטת פודקאסטים בחצי שעת, ארבעים דקות, כי אני בין אדם קשב מאוד, כאילו, הרגתם אותי, ופה אנחנו כבר שעה ושמונה עשרה דקות, אבל כי נהניתי נורא, בדיוק, רק התחלנו, אבל אני מכריח את עצמי להפסיק, כי בכל זאת בואו נכבד את הזמן העבודה שלך ואת הקשב של האנשים, אנחנו ניפגש שוב, אני מניח, ובואי נראה איך העולם יראה, בפגישה הבאה שלנו.
