איך מטמיעים בינה מלאכותית בעמותה - שיחה עם מיטל אדלר

העולם רץ, אז אנחנו ביחד איתם. הם כבר יבחרו מה לעשות עם זה, אבל מגיע להם את ההזדמנות הזאת. לתת להם את כל מה שהעולם מציע, כמובן גם עולם התעסוקה, מגיע להם כל העובדים, מי שעובד בעמותה ככה מתייחס לבן אדם, בתור בן אדם עם בחירה, אדם במרכז, זה לא שאני מגיעה ומגלה לו את אמריקה, לא.

ברוכות הבאות והבאים לפודקאסט Hands On AI. שפותקסט שבו בעצם אנחנו בוחנים כל פעם עם עורכים שונים איך מטמיעים ג'נרטי ויאלי כל המהפכה העצומה הזאת שתכף. חוגגת שנתיים להולדת שי צ'יפיתי אנחנו ממש באמצע נובמבר 2024 איך מטמיעים את הדבר הזה בארגונים. נורא קשה לא הייתה עוד מהפכה כזאת אין פלייבוק מאוד מאוד מורכב ולכן הפוטקסט הזה בוחן את הנושא הזה. מזוויות שונות. היום אני ממש שמח וגאה להריח את מיטל אדלר. ענן מיטל.

היי, נעים מאוד, שמחה להיות פה.

נעים מאוד. מיטל היא מנהלת מרכז הפידוח והדרכה בעמותת שיקום אחר, עמודה שאני מכיר כבר הרבה זמן, ומכיר ומאוד מכבב את המנכ'ל שלה, וזו עמותה שעוסקת בשיקום תעסוקתי, ואני לא אכביר עליה מילים כי אני אעשה עוול. אז מיטל בואי, אני אשמח קודם כל למצפרי לי באמת קצת על עצמך, ואחרי זה על העמותה המדהימה ומה אתם עושים וכדומה, זו כאילו שאלה נורא נורא גדולה, אבל בואי נתחיל, ספרי לי קצת על עצמך.

אוקיי, אז אני מאיתה, גרה בגבעת שמומנטס, נשואה וכולי, ילדים, מלחמה, וחלק מגויסים, היו מגויסים קופות ארוכות. אני מגיעה מעולמות הדרכה, פיתוח הדרכה, חינוך בלתי פורמלי, תואר ראשון שלי הוא בחינוך מיוחד, אי שם חינכתי כיתה, אבל זה היה ממש ממש מזמן, אחרי זה עברתי לעולמות של חינוך בלתי פורמלי, למדתי תואר שלי מנהל עסקים, מתמחות בהתנהגות ארגונית. אני כן אוהבת את כל העולם של העמותות, ומצד שני, את כל העולם העסקי והחיבור ביניהם. אני משתדלת למקומות שאני מגיעה באמת להביא את הערך הזה של הזווית היותר העסקית, בתוך דווקא העולם של העמותות. אני חושבת שאנשים שמתעסקים בעולם העסקי, הרבה פעמים מסתכלים על העולם של העמותות ככה, בתור עולם כזה יצור כזה קצת מוזר, אבל זה מקום באמת שמביא הרבה, קודם כל, משמעות, ולפחות איפה שאני נמצאת ואיפה שאני פועלת ואיפה שהייתי בעבר, וכיום אני בעמותת שיקום אחר באמת, ארבע וחצי שנים כבר, שזה מין, אפשר להגיד קצת סטארט-אפי כזה, בתחום השיקום התעסוקתי. עיקר הלקוחות שלנו באמת מגיעים מתחום הבריאות הנפש, אנחנו בעצם מספקים של משרד הבריאות, אנחנו עובדים גם עם משרד הביטחון, גם כגוף מעטפת של עמותת בתמי, שזה בעצם איזושהי תכנית של השירות הלאומי, אנחנו בעצם פונים לכל אוכלוסייה עם מגבלה, ואנחנו בעצם כל הזמן הולכים ומתרחבים. אנחנו מבינים באמת את הבשורה של שיקום תעסוקתי. בעצם עולם העבודה הוא עולם מאוד מאוד משמעותי. בן אדם עם זהות מקצועית זה הדבר, באמת אחד הדברים החשובים ביותר לאדם.

יש דברים בעצם שמגדירים, אם לא הדבר שמגדיר בן אדם, נכון. בפחות בארץ אולי לא, אבל למשל נראה לי בחול, בארצות הברית במיוחד, זה ממש, הדבר שמגדיר אותך, מה אתה עושה.

נכון, נכון, אז גם בארץ אני חושב שהתחום הזה ככה מאוד מאוד נכנס, אנחנו מדברים הרבה אצלנו על קריירה, שכרגע קריירה זה יכול להיות התנדבות, זה יכול להיות גם איזושהי מגמה שהייתי בתיכון, זה חלק מההתפתחות הקריירה שלי, וכל הזמן אדם נמצא באיזשהו תהליך של ההתפתחות הקריירה שלו, ובטח כשאנשים מגיעים אלינו הם מגיעים עם איזושהי זהות של מחלה, אם זה אחרי שפוזים, אם הם לא עבדו הרבה זמן, כי הם לא עבדו בגלל המחלה, עליו דווקא שהם היו מאושפזים, אבל... בשביל המשבר, ואנחנו בעצם, כל הקטע התעסוקתי, בעצם מביאים לאדם את היכולת לראות את החוזקות שלו, ואת היכולות שלו, ומה הוא כן, לא מה הוא לא. ובזה בעצם אנחנו מתמקדים. ואנשים אני יכולה לה... כן.

תסבירי שנייה לי, כאילו לי ולמאזינים והמאזינות, אז מה אתם עושים תחת? אתם מכשירים אותם לתעסוקה?

אז זהו, שאלה טובה. אנחנו בעצם... יש לנו שלושה תוכניות עיקריות, תוכנית אחת היא תוכנית של ליווי תעסוקתי, שבעצם אנחנו מלווים את האדם שרוצה לעבוד באיזושהי תעסוקה, עושים איתו אישית תהליך חקר ומתחילים באמת לחפש איתו כל מיני עבודות, יש לו מלווה תעסוקתית, ואחרי זה באמת כשיש את האסמה, לא אסמה כמו שבחוץ זה נשמע אסמה, אסמה שפשוט שבן אדם מתחיל לעבוד באיזושהי עבודה שהוא בחר, אנחנו בעצם מלווים אותו תוך כדי עבודה, יש כל מיני קונפליקטים, לפעמים הוא מעסיק, לפעמים הוא מגיע עם חשיפה, לפעמים הוא מגיע בלי חשיפה, זאת אומרת, אנחנו רק מאחורי הקלעים, לפעמים אנחנו כן עוזרים לו לעשות חשיפה ולספר על המחלה שלו, זה פשוט תהליך שהבן אדם עובר, אתה יודע, האדם התמודדות נפשית, שהוא עובר בלקבל את עצמו, אתה יודע, עולם ה... אני חושבת שהמלחמה עשתה דווקא לכל הנושא של ההתמודדות הנפשית, כן, יחסי ציבור טובים, לצערנו, כן?

אבל... היא עשה את כולנו.

בדיוק, כן. חייבת שכולנו השנה הפכנו למתמודדי נפש, ומתמודדים עם טראומה, ומתמודדים עם איזשהו משהו ככה, אי-וודאות, ויכולים להזדהות עם אנשים שבאמת מתמודדים עם איזשהי מחלה נפשית. רוב הציבור יעבור את זה, כן? גם אם תהיה לו טראומה, אז הוא יצליח לעבור את זה ולהמשיך הלאה בחיים שלו, אבל באמת המלחמה המתמשכת זה לא פשוט. אחד מתוך ארבע, בסדר, מתמודדים עם איזשהי מחלה נפשית.

בארץ? אחד מכל ארבע?

בארץ, כן.

מה שמרוכן התמודדות נפשית כן אני לא.

בטוחה אם הייתי מאובחנת אבל כן זה יכול להיות שכן שאתה הולך במקולת הולך בסופר כנראה שאחד מתוך ארבע אנשים יש לו אני כשהתחלתי לעבוד בעמותת שיקום אחר לא הגעתי מתחום בריאות הנפש. כשאנשים שמעו שאני עובדת בעמודת שיקום אחר, אז פתאום פנו אליי השכנה עם הבן שלה, הקרובת המשפחה עם הבת שלה, כל מיני...

הבנתי.

דברים כאלה.

כזאת, ביטאון, חרדה, לא יודע, הרבה עוד...

אכילה, כן, צחיזופריה, כל מיני.

אז אתם בעצם מטפלים בהכל, בכל המגוון העצום הזה, בכל האחד מארבע האלה, דרך שיקום מקצועי.

כן, בעצם מגיעים אלינו דרך סל שיקום, מקבלים איזשהו אישור מהביטוח הלאומי, מגיעים לסל שיקום, ובעצם אנחנו לא מטבלים במחלה, בסדר?

כן, ברור.

אנחנו מגיעים אלינו אנשים שהם אמורים להיות מאוזנים, בתוך פסיכיאטרי והכל, ואנחנו בעצם כן מתעסקים בחלק הברי שלהם, בסדר? אנחנו מנסים להתעסק דווקא בחלק הברי והיכולות שלהם, החוזקות שלהם, בזהות שאלים מי אני מלבד המחלה. ובעצם התחלתי להגיד על התוכנית הראשונה שלנו, שזו תעסוקה נתמכת, זה נקראת ג'ובי, שזו תוכנית לצעירים מגיל 18 עד 35, צעירים בעצם מחפשים את עצמם, את הזהות המקצועית שלהם ככה, מתחילים בתיכון, עם המגמות, ואחרי זה בצבא או בשירות כלשהו שהם עושים, ובעצם הצעירים שלנו שמגיעים אלינו, התהליך הזה שם איזשהו חור הרבה פעמים, ואז כשהם מגיעים אלינו, שהם ככה יותר מאוזנים, צריכים רגע לחזור אחורה ולעשות איזשהו חקר. מי אני, מה אני, מה הזהות שלי, מה היכולות שלי, מה אני יכול לעשות, ואז בעצם עובדים את המילה של תהליך של פיתוח קריירה לקראת לימודים דווקא. אנחנו גם עובדים בנושא של הלימודים.

זאת התוכנית השנייה?

כן, זאת התוכנית השנייה, והתוכנית השלישית שאני אחראית אליה, זה בעצם תוכנית הכשרות לעולם העבודה. שזה בעצם מגיעים אלינו מתמודדים, מגיל 18 ועד הכי מבוגרת הייתה בת 70, אני חושבת. ובעצם עוברים איזושהי הכשרה לעולם העבודה, בעצם מין קפסולה כזאת לעולם העבודה, במשך חודשיים הם באמת חוקרים את עצמם, איזה סביבת עבודה מתאימה להם, איזה צרכים מתאימים להם, אנחנו עושים להם כל מיני תרגילים, לדוגמת עבלת הצרכים של מסלו, אבל בהתאם לתעסוקה, מה אני בעצם הכי הכי צריך ושום, מה החזקות והיכולות שלי, ואנחנו משתמשים ב... משקפי מציאות מדומה גם, כן, כאילו אחת החוזקות של העמותה שאני עובד בה, זה באמת כל הקטע הטכנולוגי, להכניס טכנולוגיה לתוך השירותים שלנו.

רגע, רגע, רמת לי, רמת לי ל...

כן, עניינתי אותך, כן.

רמתי לשאלה הבאה, תודה רבה. אז איך בעצם שיקום אחר מתמודדת עם מטמעה, כאילו, איך ג'נרטיב איי, פוגש את מקום אחר, ממש שאלה כאילו גדולה.

זהו, אז כשהתחיל כל העניין של האיי-איי וכולי, אז אני באופן אישי מאוד מתעניינת בטכנולוגיה ואוהבת טכנולוגיה וככה, כל אלה פודקאסט שיוצא ומחוברת לכל מיני קבוצות וכולי, והבנתי שצריך להביא את הבשורה הזאת, לא רק אני, אבל אני ככה די אמונה על זה להביא את הבשורה הזאת גם אלינו לעמותה. ואיך עושים את זה? זאת השאלה הגדולה. אז כאן אני אגיד שברמת המיקרו התחלנו לעשות את זה באכשרות, שסיפרתי לעולם העבודה, התחלנו פשוט לבדוק איך זה עובד. בוא נכניס את זה בשיעור על חוזקות, איך אני יכול ככה לפתוח את הקופיילוט או את הקלוד, או בשיעור על חזון, תמונת עתיד, עם פעם היינו עושים איתם תמונות עתיד עם בריסטול וכל מיני גזרי עיתונים, שעדיין יש כאלה שאוהבים את זה וזה בסדר ואנחנו עושים את זה אבל, נותנים אופציה לעשות את זה עם תמונות של דרך ה-AI.

וואי, אז זה מגוון. אה וואו, כאילו נניח לבקש מן צ'אצ'י פיטי תעשה לי תמונה של העתיד שלי לפי ככה.

כן, בדיוק. אני רואה את עצמי בעתיד, משפחה, ילדים, עובד באיזה, זאת אומרת חזון כללי, לאו דווקא תעסוקתי שאנחנו מבקשים מהם, אבל איך אני רואה את עצמי בעתיד.

אז זה כבר נכנס ככה לתוכניות עצמן.

כן, אז נכנסנו לאט לאט.

באופן מסודר כזה או פרטיזני?

לא, אז בהתחלה זה היה כזה טעימות, ואז אני כן בן אדם מאוד ככה, תבניתי מסודר, חשוב לי ככה שהתהליכים יהיו מסודרים, אז יש לנו מערכי שיעור מאוד מסודרים, ככה כל שיעור, כל שבוע, כל מפגש, אנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו רוצים, בסוף המשתתף יוצא עם בעצם מפת חקר של קריירה. שהוא יודע מה התחום שהוא הולך לבדוק, ביתן לצרכים שלו, ביתן למה שיצא לו, ביתן מכל התרגילים, ביתן לכל מה שהוא חווה, והוא חווה גם בקורס הכנעה ממש פרקטית לעולם העבודה, רעיונות עבודה, איך קודם קורות חיים, ואז הבנו שאנחנו צריכים לא רק לעשות תהימות אלא ממש לבנות איזשהו מערך שיעור על AI, מה זה AI? ממש להתחיל מה-Basic, איך זה יכול לעזור לי, מה יוצא לי מזה, למה לי? עכשיו, הרבה חבר'ה שמגיעים אלינו, חבר'ה צעירים מתמודדים, הם הביאו לנו את זה, בסדר? שביקשנו להם לעשות תמונת עתיד, אז זה ברור, רגע, רגע, רגע, אולי נעשה את זה בצ'אט-ג'י-פי-טי, אולי נעשה את זה במידג'רמי, אולי נעשה את זה, אתה מבין? הם הביאו את זה מעצמם כבר, אז אמרנו, כן, אנחנו חייבים להיות איתם ביחד. יכול להיות שלפעמים מתמודדי נפש נשמעים ככה, קצת מפחיד לגעת בזה, בסדר? אז הם נשמעים מי שלא מכיר הגמה, מה הם יודעים, מה הם בכלל זה, הם ככה זרוקים אולי איפשהו באיזה בית חולים, ממש לא, זה אנשים באמת כמוני.

כמוך, עוד מארבע מאז, לא?

שכן, שמאורים בעולם ומאורים בטכנולוגיה, ומתקדמים, העולם מתקדם, הם גם מתקדמים, בדיוק, לגמרי. אז כן, אני חושבת שאם המסר שייצא מהשיחה שלנו בלבד AI וההתמה של ארגונים זה גם, בסדר, תסתכלו שנייה מסביבכם כולנו, ובואו נוריד קצת את הסטיגמות, ובואו ניתן את ההזדמנות, בסדר? גם אם, את יודעת, כל אחד ממודד עם משהו או משהו בחיים. ברור. אז מישהו אחד קצת קשה לו לקום בבורקר בגלל שההתמודדות שלו זה לא אומר שהוא לא בן אדם שיכול להיות עובד טוב בסופו של דבר, ובאמת העבודה זה משהו שמאוד מאוד משמעותי ועוזר בשיקום, בסופו של דבר, הוא גם עוזר למנוע השפוזים חוזרים. בעצם כל, נגיד בקצרה, כל הסל הזה של השירותים, שבעצם משרד הבריאות נותן, זה בעצם למנוע את ההגעה בסופו של דבר לבתי החולים ולהתהשפז. כי ההשפוזים החוזרים האלה בעצם רואים לבן אדם לצאת מהקהילה ולצאת מתפקוד. ברגע שבן אדם ככה מצליח לעבוד ומצליח להיות בקהילה ומצליח להשתלב, הוא בן אדם שככה יוצר, בן אדם שתורם לקהילה, זה תורם לבריאות שלו. בסופו של דבר, כולנו, כן? אני חושבת על עצמי במלחמה הזאת יהיו לי אוקיי שלושה מגויסים בו זמנית בעזה בלבנון כל פעם במקומות אחרים, לא יודעת מה הייתי עושה אם לא הייתי עובדת, כאילו זה החזיק אותי לגמרי. אז זהו.

קודם כל אני ממש אוהב את המסר הזה ואני ממש מחזק את המסר הזה שיצא מפה עם כל הכבוד לAI, בואו נסתכל מסביב ונסתכל על עצמנו ונבין שאחד מארבע אגב שוב בשנה האחרונה אין לי ספק גם שהאחוזים ישתנו, התמודדות נפש היא משהו עצום, והוא ספקטרום, זה לא מתמודד נפש, הוא לא מאושפז בבית חולים, זכיית מלזרוק בצד מראיר, הוא אנחנו. אז זה מסר ראשון, אני אוהב את זה, אני אהב על זה. להכניס את זה לתוכניות העבודה זה מה הדבר הראשון בקורסים, מעניין אותי גם, כמה אנשים עובדים בעמותת שיקום אחר?

בערך 80 אנשים.

80 אנשים, האם הייתה איזושהי תוכנית, כלומר, מה עשית בשביל להכניס את זה ל-80 אנשים?

אז אני בעצם אחרית גם על ההכשרות האלה שסיפרתי לך, ככה להם מתמודדים, וגם על הכשרות עובדים. וזה אומר גם כל תהליכי קליטת עובדים, און בורד וכולי, וגם תהליך בהונג אונג של העבודה שלהם, אז כמובן שראינו את המהפכה הזאת מגיעה לעברנו בסערה, אמרנו אוקיי, חייבים לעשות משהו לעובדים, איך נעשה את זה נכון, עכשיו גם הצוות שלי, העובדות שלי, אני מנהלת צוות, יש לי עוד שלוש עובדות, משותכות, מדריכות, זה הזמן להרים להם, מהממות, מדהימות וכולי, והם בוא נאמר לא הטכנולוגיות הכי הכי בעולם בסדר, לא האנשים הטיפוסים שתגיד הכי הכי, וזה היה קודם להכניס אותם לזה, ולתת להם את הביטחון שהן יכולות ויודעות, ואחרי זה הן צריכות גם להעביר את זה הלאה לעובדים, בסדר? זה היה כמה אתגרים. אז בעצם לקחתי איזושהי מישהי חיצונית, שבעצם ידעתי שהיא מומחית בעצמאת החומר הזה באמת דווקא לעמותות ולצוותים בעמותות, היא עשתה לנו איזושהי הכשרה לצוות שלי, והצוות שלי כבר תוך כדי כן התחיל לשחק עם זה, זה לא שהם לא ידעו לאט לאט, כבר פחות היו התנגדויות וכולי, והם כן ידעו, אבל זה עשה להם איזשהו סדר בראש, ונראה לי בעיקר לראות שהדבר הזה אפשרי, שזה לא איזה משהו כאילו, וואו, לבנות הכשרה, בעיקר להבין שלבנות הכשרה לזה זה לא כל כך מסובך. אז בעצם עברנו איזשהו תהליך, אחרי איזה שני מפגשים איתה, אנחנו התחלנו לבנות בעצמנו, איך אנחנו רוצים שזה ייראה לעובדים. וזהו, ופשוט התחלנו לשתול את ההכשרות בכל הארץ, יש לנו בעצם, אנחנו עובדים בכל הארץ, יש לנו צוותים בצפון, בדרום, במרכז, התחלנו לשתול הכשרות בכל הצוותים, וכבר העברנו, אני חושבת, ברוב האזורים שלנו. את ההכשרה הראשונה מה יש בהכשרה אז זהו אז בהתחלה היא בכלל מדברת על עולם התעסוקה עשינו איזושהי הרחקה מעולם התעסוקה מדברת על תכנן ציול בוא נראה איך חבר שלי יכול לעזור לי שזה בעצם מה.

שג פיטי אוקלוד על מי דיברתם על איזה כלים דיברתם על כל האמת שאנחנו.

מציגים איזה ארבעה כלים אוקיי אתה כל פעם בגלל שיש לנו את זה בשלושה שחמש אצלנו בארגון אז זה ככה מאוד. ככה טריוויאלי שנגיד נציג אותו נכון לא עוד. יש את הגפתי שכולם מכירים היום כבר אני ראיתי בבקשה ציפיתי האמת אין לי אותו בפליטה קלוד ככה אני משלמת עליו. ראיתי שגם את הגפתי כבר חוסם אותך אחרי כמה בדיוק אתמול ראיתי את זה אחרי כמה ניסויים ונראה לי חדש. נכון זה חדש אז זה שבחינם הוא לא היה חוסם אותך.

אני אני רואה לפעמים אבל לא זה נדיר מאוד לתקל בזה כי זה והיו לו תקופות של עומס והכל תקשיבי אני גם, כאילו זה כל יום וכל שבוע משהו אחר אז אני כבר לא מבין, שבוע הוא חוסם, שבוע הבא הוא אין לי מושג מה הוא יעשה.

יש את הג'י מיני של גוגל שהוא סבבה ממש והוא גם בגלל, ממש הראינו להם את ארבעתיו והסברו להם מה היתרונות, של כל אחד ומתי הם יכולים להשתמש, ועשינו להם איזה חוויה ציף, בואו תבנו טיול, בואו תבנו זה, ומהר מאוד אבל עברנו וגם בצוותים גילינו שיש כאלה שכן ממש בפנים, כאלה שבאמת אי שם זה לא קשור אליהם בכלל, ומישהי שהעבירה אצלנו בצוות, זאת שהעבירה את זה לצוותים האחרים, ונתתי לה את התפקיד הזה בעצם, דיברנו ודיברנו על זה, ואז פעם ראשונה שהייתה אמורה להעביר את זה לאחד הצוותים, היא אמרה לי ממש, וואו, מה אני עושה? פתאום נתפסה באיזשהו התקף חרדה, אמרתי לה, אבל מה קורה? כאילו, את יודעת את החומר. ממש אמרתי לה, טוב, שנייה, אני אשב איתך עוד פעם, וככה הייתי צריכה אישהו להרגיע אותה, ואז שהיא מעבירה את זה לצוותים, היא מספרת את הסיפור האישי שלה, כמה לה היה קשה בהתחלה, זה מאוד מחבר אותם, להראות להם שזה לא הגיע עכשיו איזה מומחה, היי, בוא, אני יודע הכל על, בוא, אני למד אתכם, אני חושבת שזה גם מאוד משמעותי. זאת אומרת, להסביר להם שכולנו גם, עוד פעם, זה נראה לי גם קשור לחוויה הכולל שלנו בארגון, לדבר על כולנו ביחד, כולנו, כולנו מתמודדים במשהו, לכולנו קשה, הכול בסדר, מאוד אני חושבת שיש חוויה של אותנטיות, בסדר? שאף אחד פה לא מנסה לשחק, אני יודעה הכל, אין אצלנו דברים כאלה. אני גם, לי היה קשה, ובוא, עכשיו אני יודעת, בוא עכשיו אני אלמד אתכם. ובמשובים שמענו שזה היה ככה מאוד מרגיע, מאוד ככה טוב, ועכשיו, אחרי שכבר...

האמת היא שאני לוקח את זה גם לחיים שלי, אני מעביר הצעות וסדנאות, ופתאום אני אומרת מרגע, אבל אני באמת חייב להעביר את המסר שאני כאילו, כאילו גובה עיניים לא איזה מומחה איש שהגיע מהחלל החיצון ובא ללמרתי על הכלי המסובך הזה. כי זה באמת מרחיק, זה צריך להיות כמה שיותר קרוב.

אז זה הוריד אני חושבת חרדה. וממש תכלס אתך לצלול, כל מיני באמת אנחנו מדברים הרבה בעולם העבודה על קישורים. איזה קישורים שיש לי אני יכול לקחת, איך כל איזה קישורים ניתנים לי העברה. כישורים של אפייה לדוגמה, אני אוהבת לאפות מה יש בתוך אפייה, תכנון וארגון, יצירתיות פחות אמת, אידיוק, כל מיני כישורים שיש בתוך אפייה, מיהול זמן, אם יש לי את זה באפייה ויש לי את זה בעוד כל מיני תחומי עניין שאני אוהבת לעשות, אז איך אני יכולה להעביר את זה לתוך עולם העבודה?

וואו, מעניין.

כן, אז לקחנו את המערך הזה והשתמשנו בצ'אג'יפיטי או מה שזה לא יהיה, שהוא יכתוב לנו, בסדר? איך אני כותבת לו, אני אוהבת לאפות, אני אוהבת לרבות, אני אוהבת זה, אז איזה מיומנויות יש לי, ואז אני מחברת את כל המיומנויות שיש לי, אז אני אומרת, אוקיי, יופי, יש לי סט של מיומנויות, שאני באה לרעיון עבודה, שאני כותבת קורות חיים, שאני מחפשת תחום עבודה, אני אומרת, אוקיי, אני צריכה שזה יהיה לי בתוך העבודה הבאה שלי, כי בזה אני טובה. אתה יודע, אנחנו הרבה פעמים בעולם העבודה מאוד מודעים לעצמנו כבר, ואם אני אשאר אותך, כנראה, תגיד לי כמה חוסקות שיש לך, אתה כנראה תשלוף לי את זה, כאילו, נכון?

לא, לא כן כן אני שנייה אחת התקלת אותי. אבל אבל אם את מבקש ממני עכשיו לקשר להפות אני לא עופה אבל. סתם אל תלמיד אותי עם לאומת איי איי אז אני כאילו אתחיל גם גם אני לא מבין את ההקשר הזה מעניין מאוד מה שאתה.

אז זה מה שאנחנו עושים ביום יום שלנו בלי כל קשר לא היה אבל שילבנו גם תהיה שהוא ככה משדרג לנו. את העבודה, תחשוב שחבר'ה מגיעים אלינו עוד פעם, גם כשהם לא עבדו הרבה זמן, גם כשהם ככה אומרים, אני לא יודעה לעשות כלום, אני לא שווה הרבה, אני לא, כאילו, ככה הם מגיעים אלינו הרבה פעמים, ואנחנו צריכים להראות להם, אתה כן שווה, אתה כן יודע, בוא תגיד לי מה אתה אוהב לעשות, בוא נראה, אני אוהב לשחק משחקי מחשב. טוב, ואז מוצאים להם לאט לאט את החוסקות שלהם, את הדברים שהם כן טובים בהם, ולאט לאט לאט בונים את התמונה השלמה שבמה שהם כן יכולים לעסוק, וכן משהו שמעניין.

הם רואים שאת עושה את זה, את עושה את זה ביחד איתם נגיד?

כן, כן, כן, זה שלהם, זה שלהם.

אז זה דווקא מלא, אצלי שאלה מעניינת, איך היחס שלהם לזה שפתאום הם מקבלים את הפידבק הזה מצאתי פתאום אם הייתה. יותר טוב, פחות טוב?

שאלה טובה האמת היא, האמת היא שיש קולות יותר חשדניים, אבל זה קולות נדירים שאני שומעת, של מה ההפכה הזאת, מה היא תעשה לנו, ואני בכלל לא, לפעמים חשדניים בקטע אפילו של הבטחת מידע, מה הוא ידע עליי דברים, ואז הוא ייקח את זה, וזה גם משהו שאנחנו מדברים עליו, כי זה מאוד מאוד חשוב, נגיד לא לשים תעודות זהות שם, לא לשים מידע רגיש, לא לשים, מספרים להם ככה מה צריך לעשות שימוש מושכל, אז זה גם משהו שאנחנו מדברים עליו, אבל לא אני חושבת שתפקד מאוד זרועים מבינים שזה העולם וככה זה כאילו גם יותר אובייקטיבי.

באיזה מקום לא זה כאילו זה לא מיטל אומרת לי זה צ'אצ'י ביטי וצ'אצ'י ביטי הוא כאילו נו איט אול הוא כאילו. לא אם אני מבקש ממנו נגיד להעיד על החוזקות שלי בהתבסס לזה שאני עופה ומקליד פרודקסטים. נכון. אז הוא כאילו יש לי את היועץ העל שאומר את זה אז יכול להיות שאני מקבל את זה יותר טוב מאשר אם אני.

האמת היא שיש לי בצוות שלי יש ויכוח על זה אני ככה חשבנו אם להכניס את זה לתוך המערכי שיעור שלנו של האכשרות את השימוש הזה בצ'סט ג'י ביטי. הצוות שלי אמרו, רגע, ה-AI הוא מנוון אותנו, כאילו היה לו איזה ויכוח, אם זה מנוון אותנו, נתני לי לחשוב לבד, אני לא רוצה שהוא יחשוב לי. ואני כאילו הייתי בגישה של, לא, נכון, הוא עוזר לי, הוא מקצר לי תהליכים, והוא חושב אולי קצת במקומי, אבל זה בסדר, כי אז אני יכולה לעשות עוד דברים, כי אז אני יכולה לראות עוד נקודות מבט, כי אז הוא מרחיב לי. והיה קול של מאוד, רגע, אבל זה מפחיד אותי, אז מה יהיה איתי, מה המקום שלי? אם אני עד עכשיו עשיתי את זה, אז פתאום מישהו אחריי אעשה את זה, דווקא בצוות שלי, שהם המנחות, והם אלה שבעצם... אז זה היה ככה די מעניין.

שזה תקחי לי, זה עובר, את מסגרת בעולם התעסוקה, באיזשהו מקום זה עובר לכל אנשי הצווארון הלבן, מאחורה, או מקדימה במוח, או מאחורה במוח, כי בסוף כשאתה רואה מה הוא עושה, אז אתה אומר, אוקיי, אני מבין א' מה הוא עושה עכשיו, הוא כבר עושה חלק ממה שאני עושה, ומין הסתם הרבה יותר טוב, אפילו אם זה חלק קטן, אבל אני מבין שעוד חמש שנים הוא יעשה 40% נגיד, אם לא יותר, ועוד עשר שנים הוא יעשה 90%. אז אני חושב שזו מחכבה שעובד לכולם בראש.

אנחנו גם מדברים על זה בהכשרות שלנו, כי בהכשרות אנחנו גם מדברים על העולם העבודה המשתנה, איזה מקצועות יחליפו אותנו. אז אם פעם היינו מדברים על זה, כי באמת יש דברים שמחליפים אותנו, יש כל מיני מכונות, יש כל מיני, בסדר, היום כבר אין, אנחנו ככה מתחילים מהנוקש החלונות, שאין כבר דבר כזה, מראים איזושהי תמונה של נוקש חלונות, מי זה, מי זה, אף אחד לא יודע מה זה. כן, אז אני אומרת שאני מעוררת כל מיני דברים שמחליפים אותנו לאט לאט עכשיו, לא מדברת על האיי-איי שבכלל, אבל אני חושבת שהעיקרון זה להגיד שזה לא שהאיי-איי יחליף אותנו, פשוט מי שידע להשתמש בו יהיה לו יותר אפשרויות של תעסוקה.

נכון.

זה איזשהו כלי. אני, כאילו, להוריד את הפחד הזה שהוא לא יחליף אותנו, אבל העולם רץ לשם.

זה קודם כל העולם רצה שם אין מה לעשות כאילו אפשר להתנגד אפשר להגיד זה ינבן אותנו אפשר זה ולפחד והכל שהכל במקומו כאילו. אני מכבד את זה את הפחד ואת מניבון ואת החשש ואת זה ויחליף אותי אבל. אנחנו פשוט רצים לשם צריך גם לקבל את זה זה כמו שאני מסקרתי אני אומר תמיד. תקוד הטלפון הסולארי הוא כאילו הוא עושה הרבה רע בעולם נכון המון המון רע. אבל הוא שם אז מה אני אגיד עכשיו כאילו אני אתנגד. זה זה הנבונה האמיתית בעיניי. נכון נכון במיוחד בעולם התעסוקה איי אפס קילינג כלומר אתה חייב לרכוש מיומניות איי בעיניי אני משוחד כן אבל.

גם על זה אנחנו מדברים בהכשרות שלנו, על ה-upskilling ועל ה-reskilling, ואיך ה-AI משתלב שם בפנים. אז בהחלט אנחנו על זה, ואני חושבת שמה שחשוב זה ששוב שמגיעה לנו אוכלוסייה שהיא באמת מתמודדי נפש, או איזושהי מגבלה אחרת גם ניצל לנו להעביר לאוכלוסיות נוספות. זאת אומרת, הם מקבלים מה שכביכול בן אדם רגיל היה מקבל, בסדר? מבחינתנו, הם שווים בני שווים. והם יקבלו את כל ההזדמנות, אני לא אגיד, היי היו ללכת קדימה, אבל החבר'ה שלנו עוד הם רגע מאחורה, אז אני לא אתן להם איזה שנייה שיתפסו על עצמם, לא. העולם רץ, אז אנחנו ביחד איתם. אנחנו נותנים להם את כל האפשרויות הקיימות. הם כבר יבחרו מה לעשות עם זה. אין כבר, אבל מגיע להם את ההזדמנות הזאת, לתת להם את כל מה שהעולם מציע, כמובן גם עולם התעסוקה, מגיע להם לראות את זה. זאת אומרת, זה משהו שבאמת בעמותה, אני חושבת, כל העובדים שעובד בעמותה ככה מתייחס לבן אדם, לתור בן אדם עם בחירה, אדם במרכז, זה לא שאני מגיעה ומגלה לו את אמריקה, לא, הוא יודע הרבה הרבה הרבה, אני רק מלווה אותו, אני רק מגלה לו דברים שהוא לא יודע על עצמו. נותנים מאוד את ה... את המקום שהוא במרכז, בעצם. וכל פעם, תמיד כשהם מגיעים אלינו, אנחנו אומרים להם, תודה רבה שנתתם לנו, בנו את האמון להגיע ולעבור איתנו תהליך, וזה לא מובן מאליו, כי אנשים כאלה רואים הרבה מטפלים, והרבה אנשי מקצוע, וזה לא פשוט כל פעם להיחשף, כל פעם מחדש, ולפעמים להיכשל ולפעול, ועוד פעם לתת הזדמנות. אז אני חושבת שהמקום הזה שלה, לתת את הכבוד, שוב, זה הערך שלי בעיניי לכל בן אדם, כן, למה אתה מתמודד, אבל עכשיו כשיצאנו בעמותה, המקום של הכבוד לאדם מאוד מאוד חזק. ומתוך זה, נראה לי, יוצאים כל הערכים של הטכנולוגיה אצלנו בשיקור, והאיי, וכל דבר.

איזה יופי, אני ממש ממש אוהב את זה, זה גם מודה שלא תכננתי, אולי אני אהייתי צריכה לדעת שאנחנו נעסוק הרבה בזה, זה מהמם. זה כאילו, מעבר להזדמנות שווה, להפך, זה לדחוף את זה יותר לכיוון הטכנולוגי, במיוחד לכיוון האיי, ואני חייב להתוודות שאחת הסיבות המרכזיות גם שרציתי שאנחנו נדבר פה בפודקאסט, זה כדי לשמוע על האתגרים הייחודיים של עמותה. כי כמו שאמרתי לך גם בשיחה תחנה שלנו, זה עם כל הכבוד לסטארטאפ אפילו חדש או מבוסס עם כל הכבוד לארגונים שהם נונטק גדולים. עמותה זה יותר קשה תמיד הכל יותר קשה בעמותה לא משנה אתה תמיד דל בתקציבים בכוח אדם וזה וזה וזה. איך איך מתמודדים עם זה בעולם הג'נרטיב אי איך אמותות צריכות להתמודד עם זה.

תראה, זאת שאלה שאני שואלת את עצמי כל הזמן, לאו דווקא בהקשר של AI, בהקשר בכלל של באמת הפיכת עובדים להיות יותר ויותר מקצועיים. אני חושבת שאם הדבר באמת בתור מישהו שמובילה את הלמידה בעמותה הכי חשוב לי, זה באמת המקצועיות. ומה אתה עושה שיש תחלופה של עובדים די גבוהה? ומה אתה עושה באמת אם מישהו מגיע והוא פחות טכנולוג, אבל מתאים לעמותה בגלל שהיא האישיות שלו, בסדר? בגלל שיכשו לנו גם דברים אחרים. אז אני חושבת שהאתגרים הרבה פעמים נמצאים שם, במקומות האלה. איך אתה מייצר איזשהו באמת סטין קבוע של הכשרות, שלא משנה גם אם מישהו מתחלף, הוא מקבל את ההכשרה הזאת, אז קודם כל יש לנו תמיכות, כן, טכנולוגיות כמו מערכת למידה ארגונית, יש לנו LMS, ששם אנחנו מנסים, שגם אותו צריך להתניע, בסדר, זה לא מספיק שהוא נמצא. אתה צריך להטמיע וגם ככה, אתה צריך להכנס לכל התהליכי של קבלה לעבודה ובכלל לעבודה שותפת, אז גם בזה אנחנו מנסים ככה להיעזר. יש לנו קבוצות ווטסאפ של למידה, שגם לשם אנחנו שולחים כל מיני מידע וידע על AI ומי שמצניע, זאת אומרת, אנחנו מנסים להיות בין הדברים שחייבים ללמוד ולדעת לבין מי שרוצה להשאיר את עצמו, אז בוא, אנחנו גם נותנים לך את זה. זאת אומרת, לא... מצד אחד לתת את המקום הזה, ומצד שני את המקום ככה יותר מכיל. בהקשר של AI, שוב, התחלנו לעשות את ההכשרות, אנחנו כמעט מסיימים, אנחנו, כן, האתגר יהיה לבדוק איך זה עותמה בשטח, כי מה שלמדנו בהכשרות בעיקר זה באמת איך ללוות, ונתנו טעימות באמת בתהליכים של כתיבת קורות חיים, ואיך לקרוא מודעות דרושים באמצעות AI. אבל לא צללנו נגיד לגמרי לרעיון עבודה, שזה דברים מדהימים שהAI עושה, ועכשיו אנחנו ממש מתחילים לחשוב על סדנת AI2, בסדר? איך אנחנו כבר אחרי שפעם ראשונה נחשפו לזה וירדו ההתנגדויות, וככה שמענו שהם רוצים עוד ועצמי, זאת אומרת לעבור ללבל יותר גבוה. ועכשיו אנחנו מתחילים ככה לבנות את זה. והאתגר שלי לפחות, זה באמת החשיבה איך אני מודדת את זה. שנייה, איך אני מודדת באמת, אם המלווה, מי שנמצא ממנה, באמת יודע לכתוב איתו קורות חיים באמצעות האיי-איי. האם הוא יודע באמת להשתמש בתהליכים האלה של מיומנויות קבלה לעבודה באמצעות האיי-איי, אם הוא לקח את זה ממש בתור כלי, ומבחינתי המטרה שלי ב-2025 זה זה בהחלט זה. ממש את המדידות האלה כאילו להכניס את זה לתוך איזשהו משהו.

האם הבן אדם באמת משתמש בזה.

כן.

אז אני גם רוצה אולי להוסיף או להציע. זה לא רק אם הוא משתמש זה זה בתכלס כמה שעות עבודה זה חוסך. ארגונים לא עושים את זה עדיין ורק עכשיו מתחילים לעשות. או אני מקווה שיתחילו לעשות כי בסוף אנחנו מדברים מדברים על פרדוקטיביות וכמה זה עוזר אבל מה שנקרא כאילו שעה מדמני בואי תראי לי כמה שעות עבודה זה חסך. החודש ואני אוכל להתארגן את זה אפילו לכסף שזה גם אפשר בעמותות בשמחה לדבר על כסף ותקציב הכל. אם לא יותר מקומי מארגונים אחרים אפילו ואז אתה אומר אה אוקיי הבנתי. הבנתי.

כן.

חסך לי ואז גם בעיניי כל הדיון הזה של רגע לשדרג ב20 דולר או לשלם לקופיילו 30 דולר וכאלה.

נכון.

זה נהיה כאילו אני יכול אני יכול לתרגם את זה לכסף לתועלת.

כן.

אז זה גם אני מציע במדידה.

אני יכולה להגיד שבמחלקת לפחות פיתוח, כן, זה לגמרי בשימוש, כן, זה לגמרי חוסך עבודה, כן, לגמרי זה שם. אתה יודע, אנחנו כבר שמה. השאלה באמת, איך מעלים את זה שלב ככה, הלאה, ופורסים את זה. אז אני חושבת שהשלב הראשון זה באמת שהכלים האלה יהיו שמישים, מבחינתי, אצל כל העובדים בעמותה. שאם מישהי יושבת עם מישהו על קורות חיים, אז תאמרתי, בקלות שולפת את איזשהו AI, של GPT או לא יודעת מה, ויאללה, ועושים את זה. כי עוד פעם, אם היא לא תעשה את זה, אז הצעיר שבא, ככה לקבל את השירות, הוא יבקש ממנה. אני חושבת שאנחנו נדרשים להיות מקצועיים, מהצד שלנו. בסדר, זה בסדר ללמוד ממישהו אחר, הכול בסדר, אבל אני חושבת שכן, אנחנו נדרשים לזה, והייתי רוצה שעובדים שלנו, כן, זה יהיה כלי, כלי עבודה לכל דבר ועניין. ואחרי זה, כמו שאתה אומר, באמת להראות איך זה חוסך זמן, איך זה... בהחלט, זה בהחלט משהו שצריך למדוד אותו. אני חושבת גם שהיום בעולם העבודה החדש, יש הרבה דיבור על זה, שאם זה חוסך לנו זמן, אז בזמן שנשאר, אז לא נעבוד, אלא כאילו יש לנו גם חיים. יש גם הרבה שיח על זה. שהשילוב הזה של ה...

אני סקפטי, אבל הלוואי.

לא יהיה עבודה.

מי הלוואי אבל כאילו זה בחזון האוטופי אגב גם, נגיד סמ אלטמן מיופן איי וגם דריו המודעים מי אנטרופיק של קלוד, מדברים על החזון האוטופי הזה שבו האיי יעשה את הרוב העבודה נגיד או הרוב המוחלט ואנחנו כאילו נתעסק ביצירה ואומנות ונהיה לחוף במקסיקו. אלווי.

מה אני אגיד לך פרופו עולם התעסוקה אני לא בטוחה שזה יהיה טבעי מנפש שלנו האמת זה נכון.

אנחנו נשתגע כאילו אם לא משמור מה יקרה לעולם אם אנחנו יהיה לנו יותר מדי זמן פנוי. ואת יודעת גם ההיסטוריה מראה זה לא שכאילו נכנסה מהפכה התעשייתית ואנשים עובדו פחות אנשים עובדו יותר. אז הלוואי אני קצת סקפטי מכירות עם טבעו של המין האנושי אבל הלוואי שכולנו יהיה לחוף במקסיקו ולא נצטרך לעבוד, סמאלטמן סתם עוד איזה אנקדוטה קטנה הוא מאוד, הוא תומך נלהב מאוד של כל הנושא של הכנסה השוואה מקרה את זה שבעצם אומרים, בוא ניתן basic income לכולם נניח על כדור הארץ, תן לו מספיק כסף, כאילו תן לו איזה הכנסה מינימלית, ואז אתה בעצם יוצר סוג של שוויון בצריכה.

ניסו את זה לא בקיבוצים.

כן, אז כאילו אולי בגלובלי, אז הוא תומך מאוד גדול של זה, אז מעניין, אם זה משתלב, הלוואי.

נשאר את, נשאר את של GPT מה הוא אומר בזה.

מה הוא יגיד, הוא אמריקאי כזה, הוא יגיד הלוואי, מה הוא יגיד, לא אתם תעבדו יותר. תני לי עוד כאילו טיפים לעמותות כי באיזה מקום אני מבין שבעצם את מנהלת כמו כל ארגון את מנהלת הלמידה יש לך מערכת למידה את עשית הכשרות. וכדומה מה נגיד את יכולה למפות אתגרים שהם ייחודיים לעמותה. לעומת כל ארגון אחר?

שוב, אני חושבת שהעובדים שמגיעים אלינו, הרבה פעמים מגיעים עם פחות טכנולוגים, בסדר? שהם נדרשים בכל דבר להיות טכנולוגים, אם זה מערכת CRM שיש לנו והם חייבים לעבוד עליה. היום אני חושבת שעובד זה מיומנות ה-Basic, בסדר? או היום דיגיטלית. אבל לפעמים, אתה יודע, פחות, אנשים שהולכים ללמוד עבודה סוציאלית או הולכים למקצועות כאלה יותר, מנסים להתרחק מהטכנולוגיה לפעמים, שמעתי כבר גם על כאלה. ולהאיב עליהם את הטכנולוגיה, אני חושבת. להראות להם שזה נחמד, שזה בסדר. אני חושבת שגם באמצעות המערכת ללמידה, שככה, כבר ביום הראשון הם מקבלים ומתחילים לעבוד עם זה, ורואים שזה משהו ידידותי. זאת אומרת, להפוך את זה לידידותי. ולהגיד באמת שזה... אני חושבת שזה איזשהו מסר, שהטכנולוגיה היא אמורה לשרת אותנו, ולהיות ידידותית לנו, ולא לפחד ממנה, בסדר? זה לא שאני, כל הטכנולוגיה עכשיו שתביא לי, אני עכשיו... סליחה, גם אני אצטרך ללמוד, יש דברים שיות נראה לי החיבור הזה, שזה משהו שחשוב לנו לעולם העבודה, ומשהו שאנחנו חייבים לתרגל אותו, ולעבוד איתו, ואי אפשר לשים את זה שנייה בצד, ואני אמשיך לעבוד עם הדף ועת, וזהו, ואני לא אתעסק עם הטכנולוגיה.

אז זאת אומרת, בעצם, קודם כול, הכוח האדם בעמותות, הוא מגיע בדרך כלל, אם יותר חשוב.

הוא לא רוצה להכליל, בסוף הם יקשיבו לזה, נגיד, ואין דבר להסתבך.

אני לא אכליל, אבל תשמעי, בסופו של דבר, עמותות, בסופו של דבר, רובן נותנות איזושהי שירות חברתי. כמו שאת אומרת ממלאות חסרים חברתיים כמו שאת אומרת הרבה פעמים מגיעים אליו אנשים. פחות מעולמות המדעי המחשב באוניברסיטה ויותר מעולמות העבודה הסוציאלית שזה מדהים זה מה שרוצים. זה מגיע עם פחות נטייה לטכנולוגיה מאשר מי שלומד מדעי המחשב אני מכליל בטירוף.

אנחנו רואים את זה כן.

ואז קודם כל האתגר הוא אנושי לי לתת בעצם את כל מי שמגיע אני מוסיף אתגרות תקציבי כן אנחנו כאילו רק אדמי סייב לזה אבל בסורי דבר לעמותות יש הרבה פחות כסף. אז את לא יכולה לקחת אחשרה כזה יאללה בוא ניקח עכשיו סט אחשרות לכל מחלקה בארגון כי יש תקציב יותר מוקבל.

זה מה שאני יכולה להגיד, שוב, לזכות העמותה, ומיכל, שהיא הזמת והמנכלית, ושחר, שאתה גם מכיר אותו, והוא גם המנכל, שמאוד מאוד, כל דבר טכנולוגי וכולי, זה משהו שהם כן משקיעים בזה, כן, גם כסף, אם צריך. מאוד חשוב להם, העניין הטכנולוגי הזה, והם מבינים.

אז אני לוקח את זה כעוד מסר.

כי העמותה שלנו היא קצת יוצאת דופן, אני אגיד.

אז אני יכול להוציא מזה גם קריאה? אני יכול להוציא את זה בקריאה גם? לעמותות, תסעקו על כל הנושא הטכנולוגי, וכן תכווינו לשם תקציבים, ברור שתמיד קשה ותמיד לחוץ, אבל יש בזה בעלי מאוד גדול.

בדיוק, כן, אני חושבת שזה נושא מים ככה, אם זה מהתרומות או מהתורמים וכולי, מטרימים, באמת אם זה המערכות שלנו שאנחנו עובדים איתן בהכשרות, אנחנו עובדים עם טאבלטים, בסדר, שנרקשו עם תרומות, ועל איזושהי מערכת אינטראקטיבית עם גיימינג וכולי, שנמצאת על איזשהו ענן, כדי שנוכל להעביר את כל ההכשרות בכל הארץ, וזה דבר מהפכני, בסדר? זה לא איזה משהו שטריוויאלי בעמותה להשקיע בדבר כזה. או כמו המשקפי VR, שככה נכנסו עכשיו בתור עוד איזה כלי ועוד איזשהו משהו שיכול להוסיף, יש לנו ככה, בתרחישים של סביבות עבודה ותרחיש של רעיון עבודה, ונכון שהVR היום זה קצת, אולי נהיה קצת הולד פשן, אני לא יודעת ככה אני שומעת שזה כבר... אה? למה? זה כאילו טכנולוגיה בגלל שנתכנת אותה כל פעם מחדש לשפר אותה זה משהו מאוד מאוד יקר, אז לא הרבה אנשים ככה אבל בכל זאת אצלנו השקיעו בה ומשקיעים בה ועכשיו עובדים על עוד תרחישים וממש אנחנו עושים את זה אחרי מקצועי מדידות ולפני, זאת אומרת אני יכולה להגיד שאצלנו בעמותה באמת האתגר דווקא, על לגייס כספים לאתגרים טכנולוגיים זה פחות אני כי דווקא חובה את זה ואולי זה מה שכל כך אני אוהבת. ויותר קל לי, אם הייתי מרגישה שמעצור לי היה קשה כי אני מאוד אוהבת את כל התחום הזה של חדשנות וטכנולוגיה וללמוד ושולחים אותנו לקורסים של חדשנות, זאת אומרת זה משהו שמאוד חשוב אצלנו, חלק מהאבחים.

איזה עוד מסר את יכולה להעביר למי שבתפקידים דומים לשלך נגיד HR ולמידה בעמותות? יש עוד מסר שהיית רוצה להעביר?

אני חושבת לא לוותר, לא לוותר על מקצועיות, לא להגיד אנחנו עמותה, אז נדרוש מהעובדים שלנו פחות בתחום הזה, אנחנו עמותה, אז גם ככה יש לנו בלגן בכל מיני דברים, אז כאילו יהיה בסדר כזה וכולי, כאילו, כן, אפשר להסתכל על גופים עסקיים, אפשר ללמוד, אפשר גם ללמוד הרבה מהעמותות, כן, אבל אני אומרת, כאילו, להיות מקצועני במה שאנחנו עושים, והכי טובים, ואם אנחנו מביאים איזושהי תוכנית למדוד אותה, ולראות שיש לה ערך, ואם משהו לא מסתדר, אז שנייה לחשוב רגע ולהגיד, טוב, משהו פה לא בסדר, בוא נחשוב על משהו אחר. כאילו, כל הזמן להיות בחשיבה, לא ללכת בכוח האנרציה, ולהכניס כל הזמן דברים חדשים, להיות בתנועה. הייתי אומרת, למידה זה תנועה בעיניי, בסדר? וזה גם ערך שמאוד מאוד חשוב לי באופן אישי, וזה משהו שגם לארגון, זה משהו שאני מאוד מנסה ככה להנחיל אותו. אני חושבת שבן א� אני לא משנה, אתה היום בעבודה הזאת, בחר בעבודה אחרת, אבל המהומנות הזאת של לדעת ללמוד, להתפתח, ולתת את זה לעובדים שלך, נראה לי מתנה מאוד גדולה, זה ערך מאוד גדול. ככה אני מתייחס לזה.

איזה יופי, וכאילו, זה בול התחום, אה? כאילו, את בול בתחום הכי מתאים לך, בתפקיד הכי מתאים לך, בתחום הכי מתאים לך, ועוד בעמותה שעושה כל כך הרבה טוב לעולם.

אתה רואה מה זה?

זה יופי.

כן.

מיטל, אני ממש ממש רוצה להודות לך, אני חושש שיש המון המון value ב... בכל מה שאמרת גם כללי לגבי העולם לגבי איך אנחנו מסתכלים על מתמודדי נפש. שם אנחנו חשוב להגיד וגם לגבי המקצועיות בעמותות וגם לגבי עולם התעסוקה וגם לגבי בכלל עמותות והכנסה של ג'נרטיב איי איי. אני ממש ממש רוצה להודות לך על.

זה שהתארח תודה תודה רבה שהזמנת היה לי כיף.

איזה כיף ואני אזמין את כל מי ששמע והפיק מזה ערך לשתף חברים וחברות גם שעובדים בעמותות אבל כל מי שגם בעולם הלמידה כי אני חושב שוב שמאיטל נתנה לנו המון המון ערך תודה רבה מאיטל תודה לך להתראות להתראות.