על מסע מיוחד, התמדה, כתיבה וכלבה | ניר זברו מארח את רואי שגב
In this candid interview, host Nir Zavaro and speaker A converse with Roee Segev about his post‑military travel adventure across Israel, the motivations behind documenting it, and the emotional challenges of presenting an authentic self online. Roee reflects on the tension between negative, attention‑grabbing content and the desire to share truthful experiences, noting how social media often amplifies positivity while obscuring mental‑health struggles. He describes his half‑year journey, the people he met, the places that inspired him (e.g., Umm al‑Shekaf), and how the experience led to a romantic partnership and a dog. Building on these insights, Roee explains his new venture aimed at helping families travel: a personalized questionnaire, custom‑made travel booklets, and organized events that handle logistics, food, and guidance. He outlines his content‑creation workflow across multiple platforms (blog, Instagram, Facebook) and his reluctance toward self‑promotion. The conversation also touches on future travel plans (New Zealand, Japan) and potential collaborations, including a 30‑day writing challenge and a possible appearance on a special podcast episode. Throughout, Roee emphasizes authenticity, the value of human connections, and the practicalities of turning a personal journey into a sustainable business.
Chapters
כן, אפשר להתחיל?
אפשר להתחיל.
זה פרק שתיים.
פרק שתיים.
מי היה מאמין?
פרק שתיים.
אבל אני ממש רוצה להחזיר, אתה יודע, היה לנו סאונד טריק כזה שלקחנו, אני רוצה להחזיר אותו, אפשר עכשיו שיהיה כזה? אז כן, אז אני בגדול בלי שחר הייתי דאבוד. כמו שאתה מבין, אז שחר עוזר לי להתאפס על הדברים כזה.
מזל שיש שחר.
נכון. אז ברוך הבא לפאן שלנו, לפרק 2 דרך אגב. אם ראית את הפרק הקודם, אז תאירי את ההערכה, והיה ממש כיף. אז החלטתי שאני פשוט הופך את זה להתמכרות שלי, מתחביב. אני מבחינתי לראיין אנשים כל יום, תוכנית יומית.
באמת יומית?
אם הייתי יכול.
שמעתי שאמרת שאם היית יכול היית רוצה.
אני, מבחינתי, תענוג גדול הזה. זהו, אז זה חלק מהקיר שלאט לאט אנחנו מגבשים אותו, זה חלק מההול אוף פיים שלנו, אז ברוך הבא רועי סגב.
תודה רבה, כיף להיות פה, עם א', אז אתה מוכן לאלבייטר פיץ' שכולם נותנים? אני מקווה שכן.
כן, אין מכשל עובר, זה לגמרי שלך.
אז יאללה, קדימה.
יאללה, לך על זה.
אז אני רועי סגב, בן 25, נכון לעכשיו. אני סטודנט לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. הגעתי לכאן סביב מסע בארץ שעשיתי, הכותרת הגדולה זה הטיול של החצבה בארץ הקודש. בין היתר היה שם טנדר 4 על 4 שלקח אותי לכל מקום שביקשתי, הייתה שם כלבה ששמרה עליי בלילות, היה שם בלוג שבעזרתו תיעדתי, בעזרתו הכרתי אנשים חדשים ש...
טנדר שאתה הבאת מהבית?
כן, כן, שקניתי אותו בממוני האישי והייתי שריונר.
קודם כל אני רוצה להתנצל על שני דברים שהולכים לקרות בריאיון הזה שאני לא שולט בהם.
קדימה.
הראשון שבגלל שאנחנו עדיין לומדים את כל הדברים אז שחר עדיין זז פה ושם אז אנחנו מתנצלים על הרעש, זה חבלי לידה לגיטימיים בעיניי והדבר השני הוא שלא הספקנו ככה לשמן את הקורסאות אז לפעמים שומעים אותם ככה בנפרד. כן, זהו, זה היה שחר עושה קורסה. איפה שירת?
הייתי שריונר.
שריונר, מאיפה אתה במקור?
אני במקור מצור הדסה, גדלתי בצור הדסה, עכשיו אני גר בירושלים.
אוקיי, אז לא...
לא התרחקתי יותר מדי, כן.
אז סיימת צבא, רוב האנשים מחליטים לעשות ייעול גדול, מה גורם לך להחליט לא לעשות את זה?
קרו שלושה דברים שהיו... אפילו כבר לפני הצבא או במהלך הצבא שככה התבשלו לאט לאט וביחד הגיעו למקום הזה של ההחלטה. הראשון היה איפשהו שם בכיתה י"א, הייתי בן 17, אחי הגדול השתחרר, זרק עליי אייפוד, אמר לי, יש לו ספריית דיסקים עצומה, הוא אמר לי תקשיב אני רוצה את כל הדיסקים האלה באייפוד בהצלחה, בטורח קטן לא היו לי הרבה ברירות, עשיתי את זה ותוך כדי העבודה הוא אמר לי תשמע כי דיברנו על הטיול, הוא אמר לי אני עוזב כי אני קיבלתי צלקות בצבא ואני רוצה להתרחק כדי להתגעגע. זה היה הדבר הראשון שאני בתור בחור צעיר שעדיין לא יודע מה זה טיול של אחרי צבא, לא יודע מה זה צבא, גדלתי לשרת נאמנה את המדינה, זה היה לי אמירה שהייתה לי קשה לשמוע והתחילה להתבשל. המחשבה, הדבר השני שקרה היה בטירונות, היינו שלושה חבר'ה, שריונרים, קיץ שהיא זפון, חם נורא, כולם שבוזים, ודיברו על הטיול של החצבה.
אני הייתי צריך לעשות רישיון, אז אני הייתי שם לאיזשהו מים לעשות רישיון למגח.
והיה חם.
היה נורא.
היה נורא.
ואני הגעתי עוד, טירונות עשינו בהתחלה בשיווטאז. עכשיו זה נורא, אבל כאילו לגמרי ניצחתם.
כן.
אז מה הדבר שנשאר?
אז דיברנו שלושה חבר'ה על הטיול שלכם צבא, עכשיו אנחנו טירונים, ואני, בוא נאמר, משתדל לדעת את מקומי, והם גילו בקיאות גמורה בהודו, במסלולים, בגועה, בכל השמות שאני קטונתי. וזה צרם לי ממש לשמוע, כי אנחנו, לא באלמנט של, אתה יודע, של לא ציוני, של אנשים שרוצים לברוח, אלא באלמנט של חכו שנייה, מה, רגע, לאן אתם? באותו לילה של השיחה הזאתי, התעוררתי באמצע הלילה, והלכתי למשטח של הטנקים, הייתי צריך לשמור, ובאמצע הלילה, מחשבות באות והולכות, ויחד עם השיחה שהייתה לי עם אחי, שסיפרתי, המחשבות התגבשו לכדי זה שאני רוצה לטייל בארץ. עכשיו, יש התשביל ישראל.
כדי לעשות להם דווקא, או כי עניין אותך?
לא, כי... אוקיי, אז זה באמת שאלה. לא כדי לעשות להם דווקא, אולי יותר התבסס על השיחה עם אח שלי, ואני אומר, אמרתי לעצמי, בוא'נה, הארץ הזאת נהדרת. הארץ הזאת נהדרת ויש פה אנשים נהדרים ויש פה נופים מדהימים. בסוגריים אני אגיד שכל זה, אמנם הייתי חניך בצופים, שזה אולי קצת מוסיף לכל הציונות שהובילה אותי לדבר הזה.
תחשוב, כל מה שאתה אומר, אני מאוד מתחבר אליו מלבד זה שאני עליתי על מטוס והלכתי, עברתי חצי שנה לניו זילנד. אז אתה יודע, חוץ מזה, מאוד מזדהה איתך.
אז יפה, אז... אז כל הדברים האלה, ולא הבנתי למה הם דוחפים לשם, להודו ולדרום אמריקה או לניו זילנד, ו... סליחה, נתקעתי, ו...
אשתך, לילה, החלטת, מה הדבר השלישי?
אמרת היו שני דברים, היו שלושה דברים.
מה השלישי?
לא זוכר אותו עכשיו.
אז עכשיו אתה מסיים צבא, מחליט ש...
אז אז באותו לילה במשטח, אה, אוקיי, הדבר השלישי היה, התחלתי להגיד, יש את שביל ישראל, עד כאן יפה והכל, ואתה הולך תעשה את שביל ישראל. מה יש בשביל ישראל? א', כולם עושים את שביל ישראל ורציתי להיות מיוחד, רציתי שיהיה לי פרויקט, רציתי שיהיה לי בייבי, אז הרעיון של הבלוג ושל לעשות את זה בתפוצות ממש לא היה בשיח וברעיון, ממש לא, אבל גם דבר נוסף זה שהבנתי ששביל ישראל הוא one strip, יש שביל אחד של שביל ישראל ואם אני רוצה להוסיף לו קצת עניין אני יכול לעצור בכל מיני מקומות או לעשות מעקפים אבל זה אורנסטריפ, וגם כשאני לא אשחק, אני לא אגיע למקומות שהשביל הוא מוביל אליהם. יש בדיעבד, אחרי שככה יצא לי להתעמק ולהיות חלק מהנושא הזה ומהתחום הזה, גם ראיתי איזשהו מאמר באמת על שביל ישראל, ובדיוק שמדבר את מה שאמרתי עכשיו, וזה ממש מעניין, כי נגיד השביל בוחר לעבור בשדה בוקר ולא בירוחם. למה דווקא? השביל בוחר לעבור, בוחר לא לעבור ביהודה ושומרון, עובר קצת בירושלים.
מה זאת אומרת הוא בוחר? מישהו התווה אותו.
אז מישהו התווה אותו, ואני בחרתי לא ללכת במסלול הזה, בחרתי ללכת במסלול שאני אתווה. זאת הייתה השאיפה שלי.
אז אתה מסיים צבא ומחליט לעשות את לא חוצה ישראל.
אז עוד באותו לילה החלטתי לעשות... את הטיול הזה, אבל כמובן, כמו שאמרתי מקודם, אני יודע את מקומי, ידעתי את מקומי, נתתי לרעיון הזה, שמתי אש קטנה ונתתי, המשכתי להתגלגל בצבא, הימים עברו, התקרבנו לשחרור, לאט לאט, כמו שהייתי שירונר ככה, אני גם לא כל כך אוהב ללכת, אז נולד רעיון של לעשות את זה רחוב באמת. או לא רק ברגל, ואז נולדו כל מיני רעיונות, אולי לעשות את זה בטרמפים, אולי להעביר רכב אחר, אולי טומקר, אולי וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה, הגיע הרעיון של הטנדר, זה כבר קרה אחרי השיחור.
איזה טנדר?
טויוטה היילקס, שנת 98, 4 על 4, מכונת עבודה.
יש לי כאן, נשארת בצבא?
נשארתי, לא, לא, יצאתי לחופשי, זה לצאת לחופשי.
אז אתה כמה זמן אחרי הצבא אתה מתחיל עם הדבר הזה מתחיל לעבוד על זה ישר אחרי שאתה משתחרר אתה מתחיל לעבוד על הפרויקט אתה יודע לאן תלך בכל שלב.
יש תאריך התחלה אז הפרויקט היה הוא פרויקט יקר עבדתי עליו שנתיים וחצי כמעט. הכנות כלכליות בוא נאמר קניתי את הרכב הייתי צריך לטפל בו לעשות רכב של שיפוץ נקלפני אז בינתיים חברים שלך תשים לחול בינתיים חברים שלי תשים לחול חוזרים עדיין בצבא. מה זה?
סליחה? אני אומר, גואה, הודו וזה, באופן כללי זול.
כן.
לא שנתיים וחצי חיסכון בשביל שנשכחת.
נכון. וקניתי את הטנדר בערך חצי שנה אחרי השחרור, שנתיים, שנה וחצי, אולי שנתיים לפני שיצאתי על הדרך. הימים עברו.
במה עבדת?
הייתי מדריך מכינה.
אוקיי.
עבדתי בתור גנן, עבדתי בפרגולות, עבדתי בחברת תיירות, הייתי נהג ג'יפים, כל מיני.
יש ימים מבאסים?
כשאתה חזרת מהצבא, אתה עובד עכשיו עבודה שלא כזה בא לך לעבוד בה, קורה? קם בבוקר אומר לי, אני צריך לעבוד.
לצערנו, בלי סוף.
אוקיי, אבל יש לך יעד.
לצערנו דאז.
כן, אבל יש לך איזה יעד שאתה בעוד איקס זמן, יהיה לך מספיק כסף, אתה יכול להגשים איזה מסע שחלמת לעשות. עכשיו, איזושהי נקודה שאליה אתה מכוון.
בשום שלב, אתה יודע, עשית את זה, אז במשך שנתיים אתה קם, הולך, ימים יותר טובים, פחות טובים, אתה לא אומר אצלך, יאללה, פאק את, בוא ניסע לאנשהו.
תשמע, בגדול, אני, הא', זה חלום גדול, נתחיל בזה. נתחיל בזה שזה חלום גדול שהייתי כל כך בטוח בו וכל כך רוצה אותו בשביל שהכל שווה. זה הא', וב', גם החלטתי, פשוט לחיות חיים. הרבה חברים שלי הלכו, דברים של חיילים משוחררים, איך לעבוד באבטחה, איך לעבוד במלצרות, אמרתי לא, אני אחיה את החיים שלי, הלכתי לעבוד בדברים שמעניינים אותי, שזה הדרכה, שזה חינוך, שזה עבודות ידיים, ויצא שבסופו של דבר נהניתי מהפרקטיקה של היום יום, אמנם היא לקחה זמן, וגם בחרתי במקצועות שאין בהם הכנסה.
כמו במלצרות או באבטחה שאתה סוגר חודשים יפים מה שנקרא אבל אמרתי בסדר יש קטנה לאט לאט אז לא חיפשת לזרז את החיסכון הכספי ממש לא מעניין ממש לא זה מאוד מאוד שונה מבוא נגיד התפיסה הרווחת אני זוכר את זה על עצמי ואני מניח שגם על זה די דומה של לעבוד כמה שיותר בזמן קצר לחסוך כמה שיותר כסף כי הוא ייגמר גם ככה ולעלות על מטוס אז ההסתכלות שלך בכלל לא.
לא היית, מתי היית מתחיל את המסע, אלא זה שאתה מתחיל אותו.
נכון. יותר מזה, אני אגיד לך שהייתי אמור להמשיך עכשיו להיכנס למשרה, לפני שיצאתי לטיול, הייתי תוכנן להיכנס לעוד משרה של שנתיים, גם בתחום החינוך, ובסוף מפה לשם איזשהו...
כבר התלבטת.
כן.
היית לוקח אותה.
כבר הייתי חתום, בוא נאמר.
מה?
כבר הייתי חתום, כן, היה שם... פדיחה שלהם, אז החלטתי...
היה יכול להיות מצב שאתה בגיל 35 היית רוצה לעשות את המסע הזה?
יותר גיל 28 נגיד.
שזה היה בסדר גמור מבחינתך.
שזה היה בסדר גמור, תשמע, התחלתי ללמוד כבר שנה לפני כן, גם באוניברסיטה הפתוחה. כמו שלא נתתי לעבודה לגבול לי את החיים ולאנוס אותי, ככה גם לאוניברסיטה. אני מאמין בלחיות חיים. איך היה באוניברסיטה הפתוחה? אני עדיין לומד, אני נהנה מאוד.
איזה שנה עד עכשיו?
איך זה עובד?
קורסים?
זה עובד לפי קורסים, אז זה לא בדיוק... אני מתחיל שנה שנייה, עשיתי עכשיו הפסקה בגלל המסע הזה, אבל אני מתחיל את השנה השנייה שלי, לפי החישוב שלי היא שנה שנייה מתוך שש.
אומרים שהאקדמיה בפורמט שלה הנוכחי הולכת ומתה בכל העולם, וזה כבר לא אותו דבר. צעירים בשביל ללמוד במקומות הכי נחשבים צוברים חובות ועוד ועוד, כל מיני כאלה, ובסוף, אוניברסיטה פתוחה הייתה פה תמיד, יכולת שנים ללמוד בכל מיני דרכים או בכל מיני צורות, וזה עובד. אתה נהנה, אתה לומד, אתה עושה, זאת אומרת...
גם בעיניי. תשמע, זה קונספט שלא מתאים לכולם. נכון. זה צריך משמעת עצמית גדולה, וזה בסופו של דבר קצת אינטנסיבי.
אני לא יודע אם הייתי מסוגל לעשות את זה. אני צריך את ה... היה לי נחמד. אקדמיה, לבוא כל יום, לעשות שיעורים, ללמודים.
כן, לפגוש אנשים.
אני צריך אנשים. זה מכריע אותי בתפיסה שלי. דרך אגב, כששואלים אותי האם ללכת ללמוד, אני תמיד אומר, זה בסוף העניין של האנשים. אני לפעמים רואה מי הם האנשים שישבו לידי בכיתה, במהלך התואר, וזה פשוט מדהים לראות כמה רחוק האנשים האלה הגיעו, ואיזו זכות גדולה זה. אם היו חברים או מקרים, אבל אספת חבורה של אנשים שהם מאוד מאוד מרשימים, היו מרשימים בתואר, שיש להם המון ידע, שהיום כשאתה מתקשר יש לכם מי לדבר או להתייעץ עליהם, אתה רוצה לבד, אתה יודע, אתה יכול ללמוד הכל ביוטיוב.
נכון.
לא בדיוק הכרת אנשים.
נכון, זה נכון.
אני מניח שכשיצאת בסוף לדרך, אחרי שנים, שנתיים ומשהו, וזה התאים לך ויצאת לדרך, חלק גדול מזה זה אנשים שאתה פוגש בדרך.
הרבה יותר מזה, ממש, ממש אתה צודק ובאמת יותר מזה, גם אנשים שפגשתי לפני וגם אנשים שכמוך בעצם, אנחנו מכירים דרך ענת, את ענת פגשתי בדרך, ממש במקרה.
אז רק נעשה השלמה, ענת היא חברה טובה שכשאמרתי לה שאני עושה את הפודקאסט הזה אמרתי שאתה חייב לבוא. היא על גבול היציא כללי, אמרתי לה זה עוד לא מוכן, אנחנו לא עוזרים.
היא אמרה לי תקתי לה.
אמרתי לה, ענת זה עוד לא מוכן, לא מוכן. אז היא אמרה לי ברגע שזה מוכן, טוב אז אתה הפרק השני.
מדהים, זכות גדולה.
וזה חלק גדול דרך אגב מאיזה ראש הם גם משאירים בסופו של יום. זה שפגשת אנשים בדרך זה אחד, ואיזה ראש הם יכולים להשאיר לאורך זמן.
זה משמח.
מה המקום הראשון שהתחלת בו את המסע?
אז לפי הרעיון הכללי היה להתחיל בדרום ולטפס צפונה. בגלל שהמדבר במזג אוויר קיצוני, אז החלטתי שאני מעדיף לסבול אותו בחורף מאשר לסבול אותו בקיץ. רציתי להיות באביב בצפון כדי לראות את הבריחה, אז זה היה או לעשות את המדבר לפני או לעשות את המדבר אחרי. החלטתי להתחיל במדבר בחורף. וממש התחלתי בפתחת ניצנה, פתחת ניצנה יושבת ברכצה הצפוני של כביש 10, שזה כביש גבול מצרים, שהוא פתוח רק במחגים, הוא נפתח רק במחגים הארוכים של חנוכה, סוכות ופסח, שהוא פתוח למטיילים. שם התחלתי בפתחת ניצנה וירדתי את הכביש הזה דרומה. הגעתי לאילת, לערבה, הייתי שם שבועיים שלושה.
באילת?
כן, כן, והתחלתי לטפס. אחד, מאוד עניין אותי, מאוד הייתי מוכוון לחפש, לחקור, לשמוע גם אנשים, לא רק טבע ופרא, גם אנשים, גם קהילות, גם, ואולי זה בעיקר, מערכת היחסים שבין האדם או הקהילה או התרבות ש... שאני פוגש לבין הסביבה שזה יכול להיות גם טבע נגיד ביישובים קצת יותר כפריים או הסביבה העירונית, הסביבה העירונית של אילת והסביבה העירונית של תל אביב נגיד היא לא אותה סביבה עירונית.
אם אתה מסתכל היום על, יצאת לדרך את הימים הראשונים, אתה נמצא באילת, יש לו יום שלך וואו איזה מדהים. אני באילת, כאילו הגשמתי את החלום.
ממש ככה.
אתה מסתובב באילת כמנצח?
מסתובב באילת כמנצח, פוגש שם אנשים, שם, אפרופו שביל ישראל, אז שם הוא נגמר. אז היה לי איזה יום על החוף באילת, והם באו לחוף, והם ככה, הם תרמילים, מזיעים, נהנים מהים, והם רואים אותי, פתחתי את הלפטופ עם צילייה, הייתי קורא איזה המכתבה הניידת. וככה שואלים אותי, מה אתה עושה, מי אתה, מה אתה, התחלנו לדבר ולגמרי, בגאון.
מה גורם לך, כשאתה נערך למסע הזה, אז טנדר אני מבין, מה גורם לך להחליט שאתה לוקח איתך כלב ומחשב נייד?
אז נמשיך ברצף, שהוא הכלבה. ממש הגיע אליי במקרה, חבר של אחי החליט למסור את הכלבה.
לפני שנסעת.
לפני שנסעתי, שנה וחצי לפני שנסעתי, ואחי איזה יום אחד התקשר אליי, אומר לי, תקשיב, יש כלבה שאתה חייב לקחת. הוא, היא לא הסתדרה בבית סגור, הוא גר בבניין, לא הסתדרה, והוא אמר לי, תשמע, היא תהנה איתך, גם במסע שלך, גם... כי הוא הבין, הוא הכיר אותי כמובן, וידע שאני כנראה לא אגור בבניין, אז הוא אמר לי, זה שלך, כאילו, תיקח אותה. ובאמת נסעתי, לקחתי, והתחלנו לחיות ביחד, שזה בשביל ילד בן 23, זה ממש פרויקט.
כן?
לעשות איזה פרויקט?
כן.
כי היא כלבה בעייתית הייתה?
לא מדי.
מה השם שלה?
קוראים לה שולה.
שולה. כן. מה המשמעות?
בדרום אמריקה יש את הצ'ולות, זה הנשים המקומיות שהן שחורות וגדולות ומוכרות כל מיני תבשילים ותכשיטים מקומיים. אז בגלל שהיא שחורה וגדולה אז קראו לה צ'ולה, אני לא עניין לדעתי לתת שם.
אז לא נסעת לדרום אמריקה אבל משהו יש.
כן.
ולמה ההחלטה של לנסוע עם מחשב נייד ולכתוב?
אז במהלך המסע, במהלך ההכנות, נפל לי האסימון של תאר לבד, זה יהיה מורכב, כי הרבה פעמים גם להיכנס לשטח עם רכב 4 על 4 זה מסוכן, ואתה יכול להתחיל ולא יודע מה, פאנצ'ר, התהפכת, משהו, אתה בשלום, ברוך השם, אבל אתה יוצא ואתה הולך להזיק עזרה או משהו כזה, אין קליטה. לקחו לך את הרכב או לא יודע, אמרתי עדיף לטייל, חיפשתי שותף, מצאתי איזה מישהו וסיפור ארוך ומורכב ולא מעניין עכשיו, עם חבר טוב מצאנו, חלמנו על זה וזה, בסוף לא יצא והייתי ככה עם הטנדר כבר מוכן, אתה יודע ממש מוכן ומזומן לצאת אבל בלי פרטנר ואני לא רוצה להיכנס לשטח זה מסוכן. וחשבתי מה אני עושה, מה אני עושה, מה אני עושה. אחותי היא בעולם הזה של הבלוגרים, קוראים לה רייסה גב, למי שמכיר ויודע, שהיא אגב גם דמות ממש מעניינת לאבינה.
קדימה, נו, הנה, שחק כבר מהנהן ב...
אז תרשמו לפניכם.
היא תזומן, אין בעיה.
תרשמו לפניכם. ופשוט לקח אותי לשם, כל התרכובת של הנסיבות האלה. החלטתי לפתוח בלוג ועמוד בפייסבוק ולהזמין אנשים להצטרף אליי.
ואנשים הצטרפו לאורך המסע?
וזה עבד, כן, זה עבד. אנשים עקבו אחריי. זה כל כך מפתיע, כל כך מפתיע שהסיפור שלך מעניין מישהו והוא גורם לאנשים להיות מרותקים ולחכות. זה היה מפתיע ומרגש.
והתקנת יותר בשבילם או בשבילך כשהתחלת לכתוב?
אז זה גם, גם, העברתי הרבה תהליכים, קראתי לכל הפעם העלייה שלי משפחת רישומים, לבלוג קוראים רישומים באהבת הארץ, אז ככה קראתי לבלוג, אז קראתי למשפחה משפחת הרישומים, הכלבה, הרכב. הבלוג ואני. וכמו במשפחה, כל פעם יש מישהו שצריך קצת יותר אנרגיות, פעם, פעם, ואני בתור אב המשפחה צריך לדעת לנתב. פעם זה צריך טיפול, פעם זאת היא בורחת, פעם צריך לכתוב פוסט, פעם מישהו רוצה להצטרף, וזה היה ממש, ממש משחק.
אז בגיל צעיר הפכת לאב הבית, או לאב המשפחה?
כן, כן. אתה יודע, לא הייתי עדיין אבא, אני לא יודע איך זה מרגיש.
צריך לטפל ולדאוג ולעשות זה. עכשיו, חלק גדול מזה הוא שבאיזושהי שלב אתה כותב מה כל יום.
אז באמת, גם עם הבלוג עברתי תהליך. בהתחלה פרסמתי פוסט שאני יוצא לדרך ויש בלוג ובואו תצטרפו, ואז אנשים אמרו לי, תשמע, תעדכן אותנו כל יום, תעדכן איפה היית בדיוק וזה וזה וזה, ובאמת התחלתי, וזה היה לי מאוד קשה גם... פרקטית, פיזית לעשות את זה, כי זה כאב ראש וזה המון, זה שואב המון זמן ואתה בסופו של דבר רוצה לטיול, אתה לא רוצה לכתוב בלוג. אז בהתחלה ממש התחלתי כל יום ואחר כך קצת מיננתי, לאט לאט יצא, בסופו של דבר בישורת האחרונה וגם עכשיו פחות או יותר מה שקורה זה שאני מפרסם פוסט. בבלוג פעם בשבועיים שלושה, שהוא מדבר על תובנות ומחשבות והגיגים וחוויות במבט.
מקבל תנועה טובה?
מקבל תנועה טובה, ולידו יש את הדף בפייסבוק ואת האינסטגרם, שבהם אני מעדכן בתדירות יותר גבוהה, עם תכנים קצת יותר פשוטים, פחות ארוכים וכמובן ויזואליים.
כמה ימים גרועים במסע אתה מעלה, מעדכן? כשהיו ימים לא טובים, מדבר פתוח, מדבר גלוי, או הכל טוב ואיזה כיף לנו?
בגדול, בימים לא טובים לא בא לי לדבר גם לא עם הבת זוג שלי ולא עם אמא שלי, אז אני לא, אני פשוט, נגיד אם אני מעדכן תמונה נגיד פעם ביום באינסטגרם, אז בימים קשים אני זורק את הטלפון ו...
באמת?
אבל בדיעבד... אני מעדכן. על זה הרבה מהפוסטים יוצאים על זה, על האתגרים, בסופו של דבר האתגרים, בזכות האתגרים אתה מתפתח, אתה עולה, אתה מבין תובנות, אז איכשהו יוצא שאתגרים שזורים בתוך כל פוסט, לדעתי, אולי...
זה מעניין שאתה אומר את זה, אין לי את זה, אתה יודע, אני יכול להתבאס ולהרגיש שאין לי חשק או אין לי מצב רוח או לא משנה מה, אני כותב.
ואני כותב, אני אכתוב בפייסבוק, אני אכתוב באינסטגרם, אני אכתוב בזה, אבל שמתי אב שנים, כן, אני, שוב אומר, אכפת.
לא אכפת לך.
אני מרגיש, בא לי משהו, אני כותב. עם השנים בדיגיטל התחלתי לנסות, אני מקפיד ב-95% מהזמן, אבל אני מקפיד מאוד לא לכתוב דברים שליליים, אתה יודע, אם פעם הייתי מתעצבן ממשהו וזה. אבל אם זה דברים אישיים שלי, של קשה, לא בא לי, אין לי חשק, אני מדבר מאוד פתוח. כל עוד זה עליי, אתה יודע, אני משתדל לא לכתוב על הם לא בסדר.
ואתה מרגיש שזה עוזר לך? נגיד לצאת מהבאסה, נגיד למצוא פתרונות, נגיד לחשוב?
אני באופן כללי מאמין שבשביל לעשות את זה, או את המסע שעשית שהוא מדהים, או... ב-2018 יצאתי למסע ב-25 ימים ב-17 ערים באירופה. כל יום הגעתי לעיר אחרת באירופה עם בן שהצטרף אליי וצילם, וכל יום העברתי הרצאה וסדנה במקום אחר. בסדר? לונדון, פריז, איפה שאתה לא רוצה, היינו בספרד, בפורטוגל, סיימתי ברור, מדהים. סבלתי, באיזשהו שלב כל כך סבלתי, שפשוט הייתי כל כך מותש, הייתי מגיע למקום והייתי אומר שלום, קוראים לי ניר זברו, אני מ... ואני רוצה הביתה. כך הייתי מתחיל את הוורקשופ, וכולם היו צוחקים מזה, וזה היה נחמד. לעדכן בלשלב, כבר לא היה לך, לא היה לי מצב רוח לעדכן אפילו. אבל בימים שהיה לי, ולא היה כזה טוב, אז הייתי מעדכן. והייתי מקבל הודעות מאנשים בפרטי של למה אתה מעדכן שבאסה, למה אתה מעדכן שקשה, למה אתה מעדכן שלא טוב. אנשים בבית מאוד מקנאים. כשאתה עושה כזה נסיעה וזה, אז אמרתי, נו, זה איזושהי עשו גם, אתה כל כך מקנא. יש פער גדול בעיניי בין איך אנשים תופסים משהו ואיזושהי אחריות שלנו בתור אנשים שמדברים הרבה, ושוב, אין לי מיליון עוקבים, כן, זה לא שזה, אבל אנשים מסביבי שואלים את הקשר, כשטוב, אז טוב לדבר את זה, כשלא טוב, אז לא טוב, ובעצם לתת את המראה האמיתית של מה זה דיגיטל. בתחושה שלי, כי הוא ברגע שכולנו לא מדברים על שום דבר רע, אז לנו יש איזו אחריות שכשלא טוב, אין לנו את הלוקסוס בעיניי לזרוק את הטלפון. ולפעמים אני שם שדווקא כשאני כותב את זה, אתה יודע, אני מעלה כל יום בבוקר במשך שנתיים פוסט אינסטגרם שרואים את הנעליים שלי ומשפט. משפט תמיד באנגלית, משפט שהוא מבסס לעצמי.
קצת איזשהו state of mind, בסדר? איפה אני רוצה להיות היום? הוא לעצמי. ואנשים פוגשים אותי ברחוב, אומרים לי, תגיד, לא נמאס לך מהנעליים? אני אומר, למה לא נמאס לך מלעקוב? אל תעקוב, אני לא אמרתי לך לעקוב. לא אמרתי לך שאת חייבת, לא כלום. פעם בחודשיים, אני אפגוש מישהו או מישהי שיגיעו, היא שומעת, לפני כמה כתבתי את המשפט והם זוכרים את המשפט, והוא בא לי בול. עכשיו בואו, אין לי שום דרך לדעת מה בא לך בול. הוא גם נכתב בשבילי, לא בשבילכם, אבל עצם העובדה שמישהו זכה והוא עשה לו טוב, מצדיקה, בעיניי לפחות, את התובנה הזאת או את האחריות הזאת, שאנחנו חייבים לדבר גם כשלא טוב. ושוב, זו תפיסה סובייקטיבית שלי, יכול להיות שאנשים אחרים יראו אותה אחרת.
ושם במשפטים האלה, במשפט היומי הזה, אתה כותב גם דברים שהם פחות חיוביים.
אני כותב מה שנראה לי על עצמי, בסדר? וזה חשוב, זאת אומרת, אני לא בא ואומר, אני שונא את, או אתה לא בסדר.
כן.
אתה יודע, לפני כמה שנים היה לי ציוץ נוראי כזה שכתבתי על חברת טלפוניה X, אני שונא אתכם.
חבר שלי עשה לזה ריטוויט, שחבר עיתונאי שלו עשה לזה ריטוויט, עבר 40 דקות. קיבלתי טלפון, טיפלו בי כמו איזה מלך, כי אני חבר של חברים שאנשים, שאינך יודע מי הם, כן? כן, נכון. וטיפלו בי מאוד מאוד יפה. אמרתי, איזה נורא. אתה צריך לכתוב משהו נוראי, משהו שלילי, משהו מאוד לא טוב, כדי לקבל אפקט, שהיית יכול לעשות אותו דבר בפן חיובי. בין זה לבין להראות מציאות, שני דברים שונים. בסדר? כשלי יש יום לא טוב, אז יש לי יום לא טוב. טוב, ומה לעשות? הייתי רוצה שכולם ימצאו טובים, אבל זה לא המצב.
נכון.
כשאנחנו בדיגיטל היום, בעיקר, אתה יודע מה עושים, פייסבוק ואינסטגרם, נכון? הכל נראה מאוד טוב, מאוד חיובי, אז לא נשאר מקום, בסדר? מדבר על דברים האמיתיים. כן. הדיכאון שאנשים סופגים אל מול זה שכולם חושבים שהם בונים את הסטארט-אפ הבא. בסדר? כל אחד והדברים, ובארצות הברית היום מדברים יותר ויותר על הדיכאונות, יותר ויותר אנשים שמתאבדים בגלל סושיאל מדיה או דברים כאלה. אז אני אומר, אם אתה יצאת להפיץ משהו, נכון? אתה צריך להסתובב, או אני כותב בדיגיטל, כל אחד בפינה הקטנה שלו, צריך בעיניי לדבר עד כמה שאפשר את האמת שלנו, סובייקטיבית, ושתיים, לנסות להפיץ משהו שהוא יותר טוב. נראה לי.
מעניין מאוד כבר.
הספרים שלי, דרך אגב, ישנם ספרים שכתבתי עם אני, מבחינת ה... אתה יודע, זה בסוף הראש שלך כשאתה כותב, בסדר? וזה מי שאני. וזה מי שאני נותן לו את הפודקאסט, וזה מי שאני חושב שאני עושה כשאנחנו עושים עבודה, אני לא אשתנה. לטוב ולרע זה האופי או זה הסגנון, ואנחנו קצת לא אמורים להסתיר את החצי הלא טוב.
או את החצי יותר...
אני מאוד מסכים איתך.
אתה יודע.
מאוד מסכים איתך על זה, ויותר מזה, אני מאוד משתדל, מה זה משתדל? זה ממש באופן טבעי קורה, שאני פשוט לא מעלה תמונות, אני מעדיף נגיד לדיגיטל להעלות פוסטים שהם מקומות יפים, סיפורים מעניינים, ולא איך היה לי היום. או נגיד, אני מעדיף לתעד בן אדם מעניין שפגשתי מאשר תמונה שלי בבגד ים או דברים כאלה, או הארוחה שאכלתי.
למרות שהיא מיליון עוקבים, אם היו לך מיליון עוקבים כשאתה מעלה תמונה בבגד ים, אז לגמרי היינו ממש בסדר עם זה שתדע לך. אם היית בוחר לעלות וזה הביזנס שלך, אנחנו...
לא, בסדר גמור.
לא מזלזלים.
אז לא, אז אני דווקא אומר את ה... את האופן הטבעי שלי, מה קורה באופן טבעי שאני אכלנו ארוחה נגיד מאוד מאוד יפה, הצטלמה מאוד יפה ואני לא מצלם כי פשוט לא חושב על זה.
תיעלת כמה זמן בסוף?
חצי שנה.
התאהבת?
האמת שיצאתי לדרך עם בת זוג וככל שעברו הימים התאהבתי יותר.
מדהים.
מדהים.
אתם ביחד היום?
כן, מגרים ביחד.
וכלבה?
כן, ועוד אחת, שיביה.
שיביה?
שיביה, כן. שאלה שחורה ושאלה רבענה, ויש לנו אינג וינג בבית. אינג וינג.
מקום אחד שהתאהבת בו?
מקום אחד שהתאהבתי בו, בהתאם כמובן לעונם בשנה ולחברה שהייתה איתי. שהיה איתי, בחור ממש נחמד בשם מתן, וזה מקום שנקרא אום אל שקף.
איך?
אום אל שקף, שזה ליד מושב שקף של היום, אז ממש, זה כפר ענק, לא יודע אם להגיד באיזה ממדים, אבל כפר ענק שברח או גורש. כל המדינה, וזה היה מקום שממש הגענו אליו במקרה, היינו אמורים ללכת בשביל מסוים, אבל אמרתי לו, וואי, זה דרך ממש מגניבה, סבבתי את ההגה, והתחלנו לנסוע, וזה, ופתאום כזה יש התגברות כזאת, ופתאום כל הכפר נפתח לי מול העיניים, זה היה מין כזה, וואו, הסתובבנו אצל... סיימנו, אז זה היה יום נפלא.
סיימת חצי שנה, זה עושה לך חשק לעשות מה?
ללכת לטייל בארץ עוד, לטייל במקום אחר בעולם, לכתוב ספר?
האמת שכרגע, בתור בחור בן 25, אני רוצה להתחיל לחיות. החלטתי לפתוח עסק שקשור לכל הסיפור הזה והוא באמת לעזור לאנשים לצאת. בדרך שלי הבנתי שיש אנשים שלא יוצאים לטייל.
בארץ.
בארץ, לא יוצאים, לא מכניסים את הילדים לאוטו, לא נכנסים בעצמם לאוטו, כי מלאכת התכנון, אני קורא לזה ככה, היא מורכבת, כן, כי יש, קודם כל נתחיל בזה שבאינסטגרם ובפייסבוק אנחנו רואים המון תמונות יפות, המון מים, המון אנשים שמחים ונהנים, אבל המבוחר, בסופו של דבר תכתוב מר ין בערי ירושלים, תכתוב יום טיול בצפון, אז המבוחר הוא ענק, הוא אינסופי, ועד שאתה, יש אנשים שעד שהם... נכנסים לזה עד שכבר מאוחר מדי או כבר... בקיצור, יש לאנשים המון סיבות טובות להישאר בבית, שהן טובות ואני לא מזלזל בהן כמובן.
באיזה פורמט אתה עוזר להם? איך הם מגיעים אליך?
אז הם מגיעים אליי דרך... זה לפי מה שאני מבין, בינתיים אין דבר כזה שהוא בדיוק זה, לעזור לאנשים לצאת החוצה, אז אני צריך... כדי להגיע אליהם, הסוציאל מדיה זה באמת הנתיב, האפיק היעיל ביותר נקרא לזה.
הם מגיעים אליך בדרך...
והם נכנסים אליי, אני קולט אותם, נותן להם שאלון למלא, מה מעניין אתכם, בני כמה ילדים, אם יש ילדים, כמה אתם, אם אתם עם רכב, בלי רכב, מה, מה, מה, מה, מה, מה, מה, הרבה שאלות של... יעזרו לי להבין מול מי אני מתנהל ואז אני בעצם נותן להם, שולח להם חוברת. ויש כמובן, יש כל מיני מוצרים שאנשים...
אני רוצה להכיר לך סטארט-אפ שביקשו ממני לפגוש על ענייני שיווק, הם עושים משהו מאוד נחמד, כשנוסעים בארץ, בסדר? מנקודה A לנקודה B, אז במקום סתם איזשהו טריוויה מבוסס על המיקום, זה שואל שאלונים, אבל שאלונים קצת עם תחכום, לא אם עברנו פה אופציה איזה, אז בעצם אתה מתווה את הדרך ולאורך הדרך נפתחות שאלות ואפשר לשחק את זה, אז זה מיועד כרגע למשפחות, אבל בעצם הם מנגישים את הרוטריפ וזה יכול להיות חיבור ממש טוב לעשות חיים.
כן, ממש, ממש מעניין.
אולי אתם יכולים לעשות איזה שטאפ מעניין כזה. בוא נשאיר שאלה אחרת רגע, חצי שנה היה יעד מההתחלה מבחינת זמן?
האמת שכן, בגדול תכננתי את זה לפי חצי שנה וכשהתחלתי הבנתי שחצי שנה לא מספיק.
אבל הצלחת אחרי חצי.
כן, אחרי איזה חודש וחצי הבנתי שאני רוצה יותר ואז בהמשך נגמר הכסף. ובהמשך גם הזוגיות קראה לי לדגל והחלטתי להרים המברקס מה שנקרא.
אז איך מרגישה התחושה כשאתה מסיים חצי שנה, כשאתה מגיע הביתה, נכנס, מבין שזהו? ישנת אצל אנשים בבתים, ישנת במלונות?
ישנתי, התארכתי אצל הרבה אנשים, גם אנשים שפגשתי בדרך שהזמינו אותי, גם כל מיני אנשים שהכרתי. הכרתי מלפני כן חברים מהצבא, הורים של חניכים שלי במכינה, כל מיני אנשים שאספתי, וגם בשטח כמובן, לא פעם אחת, לילה אחד נוצרתי כסף עלינה, וכן, זהו.
ועדיין נגמר הכסף, לא זול פה.
לא, זה הרכב, זה הרכב.
הרכב?
הרכב, זה ה...
אני בעיניי, אתה יודע, אנחנו פוגשים אנשים לאורך החיים, בכל מיני שלבים, כמו שאתה פגשת את ענת וחיברה בינינו ואלוהים יודע מה יקרה בהמשך, נכון? אני לא בן אדם מאמין, אבל זה חשוב. אבל יש אנשים שפגשת בדרך, שגרמו לך להבין שאתה חוזר הביתה בשביל זוגיות, יש דברים שקרו, יש אנשים שהיו חברים שלך לכל החיים. יש אנשים שנכנסו לרגע ואמרו לך מילה אחת או שתיים וזה השפיע עליך, נכון? לשמוע אותך. אח שלך ביקש לך לעשות משהו באייפוד, הוביל למשהו, שיחה של שני חברים הובילה למשהו. אני מאמין גדול בזה שזה הכל עניין של אנשים ואם נהיה פתוחים, אם נהיה מוכנים לקבל מכל אחד משהו, יש בזה המון. ואני יודע שאתה כותב ספר, נכון? שאתה בשלבי כתיבה.
כן.
כן, אז קודם כל אני הבאתי לך ספר שלי מתנה. תודה רבה. אז זה שאני ואתה לא הכרנו עד היום בעצם, אז הבאתי לך את הספר מפגשים חיים אחרים, שהסיפור מאחוריו הוא בדיוק זה. אנשים נכנסים לרגע או לכל החיים, אנחנו לא יודעים מי ולמה וכמה.
בשאיפה שלי זה שיהיה לך אולי טיפה של השראה להמשיך ולכתוב, שלא תתייאש.
אני היום בבוקר דרך אגב קמתי עם איזו החלטה מוזרה שאני שוקל לעשות 30 יום אתגר עם עצמי לראות אם אני יכול לסיים את הספר השלישי ב-30 יום ולתעד את זה.
אני תמיד מכניס את עצמי למקומות שטויות כאלה, אני לא יודע למה, אבל לא יודע אם אני אעשה את זה בסוף, אבל אולי נעשה ראש בראש.
אולי נעשה ראש בראש, 30 יום אתגר של כתיבה.
עושים את זה בחו"ל הרבה.
אתגרי כתיבה, בסדר? זה בסוף יעני של לשבת תחת ולכתוב. כן.
מעבר להכל. אז קודם כל, זה הספר.
אני...
תודה רבה.
אני סופר שמח שבאת, זה מאוד מגניב. האמת שאם הייתי יכול, הייתי נשאר לדבר איתך עוד שעות, הייתי רוצה לדבר על כל המקומות ועל כל הדברים. אני אשמח רגע אם יש דרך איך אנשים פונים אליך, אתה תביא לנו את כל ה... אפשרויות בדיגיטל, אני סופר אשמח.
אמן, תודה.
יש לנו הרבה חברים עם ילדים בגילאים שצריכים עזרה בלטייל.
בעיקר אנחנו כצפונבונים תל אביבים טובים, ואני בטוח שיש לה הרבה מה לחשוף. והשלב הבא של העסק הזה, איך אתה הופך אותו לעוד רמה?
הרעיון, כרעיון, זה לעזור למשפחות לצאת לחוצה. כמו שראיתי שיש אנשים שלא יוצאים, ראיתי אנשים שכן יוצאים, והבנתי... ראיתי והתמלאתי, ממש התמלאתי ממה שזה עושה למשפחות ואיך משפחות שמטיילות נראות. וזה נושא מעניין לדעתי בפני עצמו והחלטתי כמהות של עסק לעזור למשפחות לצאת החוצה.
איך אתה עושה מזה עסק? איך הם משלמים?
אז גם לרעיון של שאלון יחס אישי. לקבל חוברת מותאמת למידותיך, לכישורים, כאילו זה חוברת אישית.
זה בעצם קונים את החוברת הזו.
קונים את החוברת הזאתי, שהיא נתפרה במיוחד בשבילך, היא לא גנרית. כן. אז זה מוצר אחד, יש חוברת גנרית שהיא כמובן עולה פחות, וגם כמובן אירועים שאני בעצם מפיק, שהם מיועדים למשפחות. ואנשים יבואו ויתעלו וזה יהיה יותר פשוט כי אני אדאג ללוגיסטיקה, לאוכל, למינהלות, אני אדאג להדרכה.
כל מה שצריך.
אז הרעיון הוא ממש לדאוג לכל מה שצריך, כמובן זה על הכסף כי זה עולה כסף, אבל הרעיון זה שאנשים יבואו ואם ההורים החליטו ליהנות יחד עם הילדים, שזה כמובן האופציה המועדפת. אז הם יוכלו, ואם ההורים ירצו להיות מאחורי הקבוצה או להיות בינם לבין עצמם ולהפקיד את הילדים בידי המדריך או בידיי, תלוי מי ישתלט על הקבוצה, זה גם אפשרות.
עדיין יש מה לעקוב אחרי הבלוג? אתה עדיין מעדכן באופן סדיר?
הבלוג מתעדכן, הפייסבוק והאינסטגרם מתעדכנים. פתחתי, אני רציתי לשמור על הדף בפייסבוק. כבלוג לאנשים שאני לא רוצה לטעון להם במוח את הרעיונות העסקיים שלי ולמכור להם מוצרים, אז פתחתי דף נוסף, אז אני מנהל שני דפים, אינסטגרם ואת הבלוג, הכל ממשיך, הרבה עבודה, אבל זה העולם שלנו, בתור מי שמתעסק בתוכן.
זה מדהים שרצית לחצות.
דעת ישראל ובסוף אתה מנהל ארבעה עמודים שונים.
שבשביל לעשות את זה אנחנו עושים את זה וזה בעצם אין הרבה דרכים להתחמק מזה.
נכון, נכון. אני ממש לא בן אדם של מדיה, זה ממש לא הטבעי שלי וכל פעם לשבת ולהביא את עצמי לידי כתיבה ולהוציא תמונה זה גם עסק.
אני שונא להצטלם, אני שונא להצטלם, בסדר?
וכשהגענו לפה, הדבר הראשון שעשינו זה אני ואתה עשינו סלפי כדי שיהיה לנו לאחר כך, ואנחנו עושים את זה עכשיו בוידאו, ואחר כך אני מסתכל על הסרטוני וידאו ואומר, איזה נורא, אני לא עושה את זה יותר בחיים, ועשיתי איזשהו אתגר אינסטגרם עם עצמי, ויש כל הפיצ'רי זה רק סרטוני וידאו שלי, בסדר? נורא, אבל זה חלק, אז אני חושב שזה הרבה לצאת מאזור הנוחות בדבר הזה.
תוכניות לעשות טיול גדול אחרי צבא עכשיו? אתה תעשה הודו, תעשה דרום אמריקה או שזה לא מעניין?
יש לי הרבה תוכניות מגירה שהן כרגע יושבות במגירה ומחכות שהכיס יתפח קצת. כן. יכול להיות שחלקן כבר יהיו עם הילדים.
אה, וואו.
ניו זילנד זה...
אסטרטגי, כאילו...
תשמע, אני מחכה שיהיה כסף.
בסדר גמור, בסדר גמור.
דברים טובים, אבל כן, לגמרי יש לי יעדים בעולם שמעניין אותי מאוד מאוד.
אני בכל ממליץ על ניו זילנד, בכל. והייתי בלא מעט מקומות לשמחתי, אני התנהלתי בדיוק הפוך ממך, עשיתי קצת כסף והלכתי לראות משהו, מאוד עניין אותי, אחר כך הרבה שנים לא נסעתי. ניו זילנד בעיניי זה גן עדן, היא שונה מכל מקום אחר.
אני אגיע, זה אחד התוכניות.
כשאתה מגיע לניו זילנד אחרי אוסטרליה, זאת אומרת... אוסטרליה הייתה בסדר, אבל זה חלק, אני עובד קשה מאוד להגיע ליפן, זה משהו שברח ממני השנה, כבר הייתי ממש ליד, זה התפספס ומאוד מסקרן אותי, אבל אני עושה איתך דיל כשאתה אימפריה שחולשת על כל המסלולים וכל המקומות, אני מאמין שאתה תעשה, אני מאמין שאתה יודע לאן אתה הולך, אני סופר אשמח שתבוא להתארח שוב ותלמד אותנו קצת על עוד דברים של לאן ללכת ומה לעשות, נעשה תוכנית תיירות. אחת כזה בתוכנית ה... בספיישל 100, כן? אפשר, נעשה תוכנית תיירות כזה.
יאללה, אז אני אצבור קצת ניסיון ואני אוכל...
מתי שאתה רוצה.
אני אוכל לקרוא לעצמי בן אדם שמשובשף בתיירות שיבוא לדבר בפודקאסט על הנושא הזה.
מתי שאתה רוצה. המון המון תודה שבאת, היה לי איתנו גדול.
ממש תודה על ההזמנה.
מעריך את זה מאוד ואנחנו נתראה בתוכנית ה-100 נראה לי.
יאללה.
יאללה, סגור. טוב, אז אנחנו נתראה בתוכנית הבאה.
תודה רבה.
More from Nir
How to gain more clients with AI? The customer journey is your opportunity: updated AIDA model +R
