להיות הכי טוב במה שאתה עושה זו רק ההתחלה | די.ג'יי רן זיו
In this Hebrew interview hosted by Nir Zavaro, DJ Ran Ziv (34) shares his journey from a teenage DJ at bar mitzvahs to an internationally‑booked performer who has played weddings and parties across Italy, Brazil, France, Thailand, New York and more. He explains the structure of his company Foxy Music – a collective of seven DJs that provides wedding services, a DJ house, and support for artists – and discusses how he balances a demanding schedule (up to 200 events a year) with his marriage and limited sleep (5‑6 hours). Ran recounts a pivotal moment opening for Israeli music star Ofer Nissim, describing the emotional impact of playing to thousands. He reflects on his early persistence, including military service, a brief law study, and a copyright course, and how those experiences shape his business mindset. Ran talks about teaching DJs, the importance of branding, community support, and the financial realities of producing original tracks (studio, mixing, graphic costs). He also touches on handling audience messages, LGBTQ community events, and navigating contracts for international residencies, such as a residency in France arranged through Ofer Nissim. Throughout, he emphasizes a personal philosophy of following passion without fear, while acknowledging the ups and downs of an entrepreneurial DJ career. The later part of the conversation delves into strategic niche selection, the necessity of focus, personal resilience, realistic advice for aspiring DJs, and the role of mentorship and hiring assistants.
Chapters
אני בחיים לא שמעתי מישהו אומר על דיג'י, אתה לא יודע איזה דיג'י מדהים הוא. אומרים לי תמיד, איזה בן אדם, איזה בן אדם, איזה איש, איזה תותח, איזה... לא מדברים בכלל על הדיג'י, זה ברור. בן אדם לוקח דיג'י, זה ברור שהוא רוצה שאתה תהיה דיג'י טוב. זה ברור, אבל מפה רק מתחילה העבודה בעצם.
יאללה התחלנו.
התחלנו, כן נראה. כן.
רנזיב יאללה.
לא מאמין שהבאתי אותך.
הבאת, הבאת.
זה סלב, אתה הכי סלב נראה לי בתוכנית הזאת.
לא, לא. לא? לא, לא מייחס לזה חשיבות כזאת, בכל מקרה כבוד וכיף, אז תודה.
ברוך הבא, אז יאיר פה עוזר לנו עם כל ענייני ההפקה, אז אל תילחץ מהרש וזה. אז יאיר, תודה על העזרה ועל הכל. תודה, יאיר. אז ברוך הבא לתוכנית של זוואר אונס. המטרה היא לעשות כל פעם פרק עם מישהו שבא לי לדבר איתו, להכיר אותו, במטרה שאנשים יקראו משהו אחד קטן, פינה אחת של השעה.
ובמהלך כל ה... תכף נדבר על מה אני ואתה עושים וכל הדברים, הרגשתי שאנחנו צריכים לשבת ולדבר.
אין שמח ממני שהזמנת אותי.
אז עכשיו, אני לא יודע אם אתה יודע, אבל בכל פרק אני מבקש מאנשים לעשות כזה אלווטר פיץ' עד 60 שניות. כזה של מי אתה, מה אתה, השם מלא, כל העניינים.
גובה, הכל.
מה שאתה רוצה עליי, הלך על זה, מוכן?
כן, מוכן. יאללה, שולחן. רן זאב, בן 34, די-ג'יי, עושה המון חתונות. לצד זה יש לי את הבייבי שלי, שזה מוזיקה מקורית, אני מופיע בעולם, התקלט איטליה, ברזיל, צרפת, השנה יהיה תאילנד, ניו יורק, זה, ומסיבות, המון מסיבות, מסיבות. מסיבות, אופרציה שלמה אבל הכל עם אהבה גדולה, כאילו אני עושה את מה שתמיד חלמתי לעשות אז...
ואתה גם חלק מפוקסי מיוזיק, נכון?
כן, יש בבעלותי חברה שעושה חתונות, אנחנו שבעה די-ג'יים, שלושה שותפים, בית לדי-ג'יים, בית למוזיקה, לאמנים. גם משהו שלוקח המון המון זמן לקדם, אבל באהבה גדולה, ומקווים שבסוף הדרך באמת זה יהיה המקום להיות בו כאומן, כדיג'י.
אז אני חייב להגיד לך שקודם כל מעניין אותי לשאול, כי הרבה אנשים שואלים אותי את זה, כי אני עובד הרבה, אז אני אשאל אותך, מתי אתה ישן?
לא, אני לא כזה מייחס לזה חשיבות לשינה, יש מטרות, משימות, ו... אני חושב שהרבה עצמאים יודעים את זה, המוח כל הזמן עובד, עובד, עובד, עובד, עובד, ופשוט אם רוצים להספיק את הכל, זה בא על חשבון שינה. אני אשן חמש, שש שעות, זה אחלה, זה סבבה.
כן?
מה היה לו מעבר? עוד צריך יותר מזה.
רגע, והתחתנת שנה שנה שעברה?
כן, התחתנתי השנה ביולי.
והיא סבבה עם זה שאתה גם לא ישן וגם כל היום מנגן?
כן, אין לה בעיה עם זה. תשמע, יש חלוקה מאוד ברורה, יש את העבודה ויש את הזוגיות, אז... צריך לגמרי להיות גם בחלק הזה, בשבתות אני לא נמצא באולפן ושישי מארבע כזה אני בבית, אבל כל שאר הזמן פול פאור. וגם, תשמע, זה הרבה, לבנות לך תלוי זה דבר מאוד חשוב. אם פעם זוגות היו נפגשים איתי בכל יום בכל שעה, אז היום זה עד שמונה בערב. פעם הייתי עושה את זה גם באחת עשרה בערב, הייתי גם בא בשבת בבוקר, לא היו גבולות, עכשיו טיפה התמתן, טיפה יותר... ומשבצות כזה.
כמה חתונות אתה עושה בשנה נגיד?
מותר להגיד?
מותר, מותר, כן, כן, מותר להגיד. מבחירה אני לא עובר את המאה.
אני מרגיש כמו לשאול את פרינס, זיכרונו לברכה, כמה כסף עשית השנה? אתה יודע, זה כזה לא...
כן, זה כמו שאתה בפלאפל כזה ואתה בתור מחשב את הזה. לא, לא אכפת לי. אני מבחירה, אני חושב שאצלי זה מסע רגשי עם כל זוג, ממש, לא קדישה. הם באים פעם ראשונה, אתה מכיר, אחרי זה מתחילים כמה טלפונים של חששות ומה אתה אומר ומה נראה לך ואז נפגשים עוד פעם ואז יש את היום של החתונה. באמת שכל חתונה שמסתיימת, שמסתיים איזה מסע כזה עם הלקוח, אתה ממש מרגיש את זה. גם נוצר לך איזה חבר חדש, אתה מכיר איזה בן אדם חדש, אז אני משתדל מהחתונות לא לעבור את זה, כדי שכל אחד באמת יוכל לקבל אותי ותן לו את כל מיטב תשומת הלב שניתנת ולא איזה... פס ייצור כזה באיזה מפעל הזה. זה נעצר על 100 חתונות, לצד זה יש איזה 100 מסיבות, יש איזה...
200 יום בשנה בערב אתה מבדר אנשים.
כן, ממש.
כשאתה עושה את זה בצרפת, איטליה וזה, יש רגע שאתה תופס את עצמך על הבמה, מקום פורק, חצות, שתיים בבוקר, לא משנה, ואתה אומר, אני רוקסטאר?
בתקלות האחרון, לא האחרון, אני כבר עוד אחד מאז, ביוני תקלטתי לפני עופר ניסים, שזה דמות, וזה משנים הארץ, אני חושב שהוא אחד הגדולים במוזיקה הישראלית, לא כדיג'י או אלקטרונית או משהו ממש, כי בן אדם שממלא צדיונים בכל העולם, וניגנתי לפניו, אי אפשר אפילו להגיד חימום, כי קיבלתי את המקום מלא, זה כמעט 8,000 איש, וכשסיימתי את הסט, והוא למטה על המדרגות, אני יורד, לחיצת יד כזה של... לגיטימית של שני דיג'ים כאילו בהצלחה, של קולגות, בהצלחה מתוק כזה, בכיתי, מדהים, אני לבד שם גם, אני לא עם אשתי, לא עם חברים, לא עם אף אחד גם, אני לא חושב שמישהו יכול להבין כאילו עופר ניסין, סבבה, שמענו את השם אי פעם, אבל לא, זה היה עוצמות, לא הלימסתי מהאנרגיה וזה היה התפרקות, ורוקסטאר אני לא חושב, יש לי תכונה טובה או לא טובה שאני תמיד פנים קדימה, פנים קדימה, פנים קדימה, היה לווי אז מה הבא?
אבל הלכת, אתה מנגן, תפנה ברגע להתחלה, אבל אתה מנגן, לא יודע מה, 15 שנה רעה.
כן.
אתה מוצא את עצמך כבר על במה בחו"ל, בהיילייט, מחמם את עופר ניסים ששם דבר פה בכל קנה מידה, לוחץ את היד, הולך, וזהו, ואין לך למישהו לבוא להגיד לו, ראית? זה, מה, כלום.
כלום.
אתה לבד.
כלום.
בני, כבר הגעת.
כן. אחרי הספקה, בדיחה, מקסימום זה, אתה מוריד את זה אחרי.
לא מורידים כלום, סיפרת, סיפרת.
אם מה שזה הייתה בטיול מאורגן לאיטליה, והיא פגשה שם איזה מישהי שגם מבוגרת, והיא אומרת לה, הבן שלי גם דיג'י. אז אמא שלי אומרת לה, הבן שלי גם דיג'י. אז מי זה הבן שלך? אני אומרת לה, עופר ניסים. לא מכירה עופר ניסים, הבן שלי זה רן זיר. אז איך איזה חוזרים, היא מתקשרת אליי, שמעת על מישהו שקוראים לו עופר ניסים? מישהי פה אומרת שהבן שלה דיג'י.
אני יכול להגיד לך שהאישה הזו שאמא שלך פגשה, אמא שלה... נכון, היא... אמא היא אמא של החברה הכי טובה של אחותי, וואלה, בסדר, אז שנים, עופר ניסים הרבה יותר גדול מאיתנו, אז בעצם אחותי גדלה בבית הזה, ואנחנו שנים לא ידענו שכל הדבר הזה, זה הלך, שהפכו את הפרסונה המדהימה הזאת, פרסונה מדהימה, ומותק בקנה מידה עולמי, עולמי, אני אומר לך, אחר כך קורה לו מה שנקרא יום אבל לאומי בכל מדינה, כאילו מעריצים שלו, וזה שירים, וזה מחזיר אותך לרגעים וזיכרונות, ולפרטורף של מאות שירים, מטורף, מטורף, מטורף.
אתה מתחיל לנגן בתור מה?
ילד? זהו, רגע, וזה הדבר השני שרציתי להגיד לך. למה זה מרגש כאילו רוקסטר או משהו? זה לא מעניין אותי. זה מרגש, התחלת להגן בתור ילד, אף אחד לא הבטיח לך כלום. אתה הולך שנים בדרך, שנים, שנים, שנים, 15 שנה, ואתה לא יודע לאן תגיע. אין לך מושג. ובדרך אמא שלך אומרת לך למה אתה די-ג'יי. אתה הולך ללמוד משפטים, כי אולי לא טוב להיות די-ג'יי. וקורים כל כך הרבה דברים בדרך שסימני שאלה, ובסוף, מתישהו... אפילו שזה לא הנחה לה מבחינתי, אתה מגיע לאיזה מקום שפתאום האקסיט הזאת שאמרה לך, אתה די-ג'יי, פתאום שולחת לך הודעה, נראה שאתה בכל העולם, ואתה מופיע פתאום איזה סוג של פידבק חיובי מהדבר הזה. זה ריגש אותי מאוד, שכאילו כל השנים האמונה עיוורת, לא ידעתי לאן זה הולך להוביל.
אבל עשית את זה כי אתה אוהב את זה.
כן, כי לא אכפת לי. Find what you like and let it kill you. יש את זה באיזה בר בתל אביב.
כן, אני חושב שזה מתייחס לאלכוהול, אבל אם מדברים על בר, אם מדברים על בר, אני ישבתי בסוף השבוע עם חבר טוב, הסטארט-אפ שלו עובר הרבה תהפוכות, והוא מתלבט האם להמשיך או לסגור, והייתה לנו שיחה מאוד פתוחה רגע על, אתה יודע, על ה-ups and downs האלה, שאתה לרגע אחד, אתה שם, לוחץ את היד, עושה את השואו, רגע אחר כך, אתה לא יודע מה יהיה מחר, והאם אתה צריך להמציא את עצמך מחדש בכלל מוזיקה או כל דבר? והוא אומר, אני מתלבט האם אני סוגר או לא, ואני מדבר עם השותפים שלי, והם אומרים לי, תקשיב, אתה מוביל את הפרויקט, מה שתחליט אנחנו איתך. אז הוא אומר להם, אני אחזור אליכם ביום ראשון. וביום חמישי בשמונה בערב הוא מקבל טלפון ממישהו שאומר לו, תשמע, אני כך וכך ראיתי את הדברים, אני אשמח להיפגש על האפשרות להשקיע בכם את המיליון וחצי דולר שאתם מחפשים. אז הוא אומר לו, ואיך אתה מרגיש עם זה? הוא אומר לי, נורא. אז הוא אומר לו, למה נורא? אז הוא אומר, כי פעם חבר אמר לי שיזמות זה כמו קוקאין. יש לך היי ויש לך לא, אז אתה חייב את זה עוד פעם. והמרוץ האינסופי הזה של הלמעלה ולמטה הזה, זה בעיניי תחושה מוזרה, נכון? ולפעמים אתה בטוח שאתה מדבר עם מישהו וזה נסגר, וזה רק שמונה בבוקר, ואחרי זה ה-ups and downs הם כמעט אינסופיים.
אינסופיים, ממש, כל הזמן.
אז איך אתה מתמודד עם זה שאתה עסק, אתה עצמאי בסוף, אתה יחיד?
כן.
איך אתה מתמודד עם ה...
מה, בקטע הנפשי? אני... מה, או מקצועי? נפשי אני...
שם את החתונה היה מדהים, יש לך נפילת מתח, הגעת בבוקר, הייתה באה עם חתונה, יש בהם כסף, יש בהם זה, ההוא כן, ההוא לא.
יש לנו קהילה מאוד תומכת לדיג'יים, כולם מדברים ותומכים ועוזרים וזה וזה, אז נגיד לשתף או סתם על איזה משהו שהיה לך שהוא היה פחות נעים, ומציף את זה ו... on to the next, כאילו אין יותר מדי זמן לשקוע בזה. אתה יכול להיות בשבוע עם ארבע חתונות ומסיבה ותהיה באיזה מסיבה קטנה או תהיה באיזה חתונה ויש שם מישהו שיזרוק לך הערה שוב הדברים אצלי לפחות הם מינוריים כאילו נגיד אני יכול לנגן נגן נגן ובשלוש בבוקר לשים איזה שיר שאני חושב שהוא ממש טוב איזה איך מישהו יזרוק לי באוויר מה אתה מנסה לשלוח אותנו הביתה וכאילו בוא נא ניתן לך פה מהאדם שלי כאילו תראה מה השעה כבר וזה יכול כאילו לאכול אותך זה הלואוס כאילו אין יחסית זה מקצוע שעובד כזה שנה קדימה, אני עכשיו מעכשיו כבר סגור לכל החתונות שנה הבאה, אז הלוא זה מיותר בתחרות שלי עם עצמי, של להיות הכי טוב, הכי מושקע, זה המקום שאני רוצה להיות בו, אני רוצה להיות במקום יותר טוב.
אז כשהתחלת כדי-ג'יי, תיכון אני מניח, איך אתה מחליט מה הנישה שלך?
זה היה כזה מושכל ונגיד היום יש קורסים, הכל מובנה ומוכוון, נראה לי יש מצב שהוא יועץ את העסוקתי אפילו, אבל... התחלתי אהבתי מוזיקה.
היא עושה עסוקתי שם חז'אן יחד איתך.
התחלתי בצופים כזה, אהבתי מוזיקה מוזיקה, ואז בא איזה מישהו כזה עסקן ואמר לי תקשיב אני עושה בר מצוות, תבוא תהיה הדיג'י, אמרתי לו אני לא דיג'י, הם ילדים, הם לא מבינים, תבוא. אמרתי לו טוב אני בא, ואז היה מקום כזה יחסית מכובד כזה עם ציוד של דיג'י, אז טוב אמרתי לו טוב יש לי הזדמנות אני אלמד, התחלתי, ואז כזה זה פתאום נתניה כזה ש... טוב, אם צריך דיג'י, הראנו הדיג'י, וזה היה טומאץ', כאילו בגיל 14 עשיתי בת מצווה. כן, אני זוכר, ממש, אני זוכר, והייתי לא כשיר לעשות את זה עדיין. אירועים, וממש, בים, באולמות, בכל מקום, זוכר שקראו לי, באתי. ככה, ועוד אחד, עוד אחד, עוד אחד. צבא, גם, מתי שהיה אפשר לתוך כדי צבא, הייתי עובד. כאילו, כל הסוף שבוע, אני זוכר, הייתי בשבת. עובד בחיפה, הייתי מחכה לרכבת, הייתי מסיים את התקלות ברמן 17 חיפה, מחכה עד שש בבוקר שיתחדשו הרכבות. כאילו, עושה דברים מאוד מוגזמים, נוסע לקריית שמונה, בן אדם לא רוצה לשלם לי. מלא מלא דברים מאוד כזה שאתה עובר אותם ואתה לא מבין למה זה קורה לי.
אבל התמדת.
כן.
הרבה מהאנשים, אתה יודע, באים ואומרים, אני... עזוב, בוא ניקח דוגמה אחרת, אנחנו עכשיו מתקרבים לפרק נראה לי עשרה. או עברנו בדיוק, או משהו כזה, ואם אנחנו עכשיו מדברים על מה התוכנית הזאת, אנחנו אומרים, לא יודע, בוא נדבר בעוד 30 תוכניות.
כן.
ואני פוגש אנשים אחרים שאומרים, תראה, אני עושה את זה כבר כמה חודשים, אני חושב שזה לא הולך.
ובסוף יש עניין של התמדה, והמשכת גם בצבא, גם בזה, ואתה ממשיך וממשיך.
כל הזמן, גם כשהייתי עורך דין, מי שרוצה פרט טריוויה.
אתה היית עורך דין?
כן.
תעצור, בוא נסיים פה.
לא, אני עדיין, זה מה שעצוב, שאמא שלי כל שנה...
עורך דין די ג'י רנזיב?
כן, או משהו כזה. לא, אני לא עובד בזה באמת, אבל אמא שלי מחדשת כל שנה, היא לא תצפה בזה, שבמספרה היא תגיד, הבן שלי עורך דין, זה כזה.
בזכויות יוצרים אתה מתמחה?
עשיתי, האמת, אם אתה רוצה ניים דרופינג, עשיתי קורס באוקספורט כזה של זכויות יוצרים, אבל אני לא מתעסק ולא ממליץ, הנה זה בעיה משודר, אני שולל כל סיכוי לעתיד כעורך דין, לא מומלץ. זכויות ילתקלי, תעדיף.
אני צריך להביא אותך להרצאות בבית ספר למשפטים, אתה עושה ייעוץ תעסוקתי?
אין השוואה, לצערי.
אפשר ללמד מישהו להיות די-ג'?
אם אפשר ללמד מישהו להיות די-ג'? תכלס כן. כן? כן. יש המון אנשים שחולי מוזיקה, אלופים של מוזיקה, אני יכול סתם, אתמול הייתי בפורץ העיד והבחור שם מחליף לו את הקליטים, אז אין את המעבר בין השירים, סורות, אבל המוזיקה פצצה, ואני יושב שם ועושה שזמים כמו ילד. לא מכיר מוזיקה כזאת קריבית, כיפית, אחלה, מה זה דיג'י? אין לי שום איזה ערך עליון של דיג'י, זה מוזיקה, כולם טובים בזה.
דיג'י טוב לא מחבר אבל בעצם, כמו הרבה דיג'י טובים.
הטכני זה לא הפרט הקשה, גם לעבוד זה לא הפרט הקשה בדיג'י, לבנות את המותג, להשיג את העבודה, לצאת, לשווק את זה שעבדת. להגיע מלקוח ללקוח, לעשות יחסי אנוש טובים, בסך הכל צריך להיכנס לבן אדם ללב, זו לא מכונה מזמינה אותך. ניתחנו את התקלות שלך ויצא שאתה מצוין, בוא תעבוד בכל העיר, זה לא עובד ככה. בסוף היום הבן אדם, החצן, מפיק, לא משנה, בעלים, צריך להגיד, בוא'נה, זה אחלה גבר, הוא די-ג'י טוב, הוא הבין את העניינים, הוא קרא את הקהל כמו שצריך, לדעת להרים את הטלפון כמה ימים אחרי זה זה הרבה מעבר ללתקלה טוב. יש המון דיג'יים מוכשרים שלא מצליחים, המון.
אתה חושב באופן כללי, מה שמרכיב דיג'יי הוא חלק ממנו קשור רגע לידע מוזיקלי, וחלק ממנו קשור ל...
בוא נגיד לטכני, אבל יש עוד הרבה מאוד פרמטרים מעבר.
המון, בטח.
כמה אנשים לדעתך היום בתעשייה מסתכלים על זה ככה? דיג'יי טוב, דיג'יי לא טוב?
נראה לי שכל מי שדיג'יי זה הפרנסה שלו, שאני חושב שיש מאות אנשים כאלה שהם חיים רק מזה. מבין את זה. כי אני מניח שכולם אומרים לעצמם, בוא'נה, אני די-ג'יי מדהים, למה לא עובד כל יום בעצם?
כן.
ואז כנראה שם זה נופל.
אבל כמו כל מוצר טוב, אתה יודע, יכול להיות שיש לך מנה אחת טובה, לא הפכת מסעדה שלך למדהימה, או לחלופין, יכול להיות שאתה מאוד נחמד, אבל האוכל לא טעים.
נכון, בום.
אתה יודע, יש אין סוף ברים בעיר הזאת.
נכון.
נכון? הם רק הולכים ומתרבים.
נכון.
ואנשים אומרים, למה אנחנו לא עושים כסף? בסוף אתה אומר, זאת הבירה. למה אליהם באים ואלינו לא?
נכון, אז יכול להיות שאתה יושב באיזה בר ואתה מקבל שירות טוב ומגיעים אליך, מה תשתו? מגיע לכם צ'ייסר מאיתנו, אתה אומר וואי איזה נחמדים, כי אני לא איזה לקוח קבוע פה, אחלה, ממש נחמד לי. מקבל איזה יחס אישי שגורם לך לחזור עוד פעם ואיזה חיוך, איזה קביצה, אז אתה באמת מרגיש חלק ממשהו שהוא יותר מלבוא ולשתות בירה.
נכון.
אז זה יכול לקרות גם עם די-ג'יי. אגב, יש הרבה אנשים שהם רוצים די-ג'יי להתהדר בו.
נכון, זה כמו שאני רואה את ההזמנות, אני רואה הרבה פעמים את זה לך בסטורי שאתה מעלה, די-ג'יי רן זיו וזה וזה, זאת אומרת, זה מטורף, אתה בפריז והשם שלך מתנוסס כהמיין איבנט.
כן.
וזו תחושה טובה.
אבל זה יש לי, להרוס לך את ה... נכון, אמרתי עליי, מול העיוורת וה-15 שנה, הרבה דברים קרו. מילה שאני לא אוהב, אבל מזל. כאילו, כי היה שבוע שאני מתחיל לקבל הודעות בפייסבוק מאנשים, ואני לא, אני עונה לכולם, אני באמת לא משנה מי אני תמיד עונה, אבל לפעמים ההודעות הן באה על גוון מטריד. בגלל שאני מנגן באמת לקהילת הלהט"בים והרבה לגייס וזה, אז מקבל, מה קורה מתוק, מה קורה חמוד, תמונות של בולבול, עימותים, צריך לצנזר את זה. אז כבר באתי לא לענות, ואז מה קורה, אני שבוע הבא בתל אביב, מתחיל לא טוב, ואני בבית מלון, ממשיך לא טוב, אני אשמח לפגוש אותך, ואז בהודעה האחרונה, כאילו אני עושה מסיבות בפריז, ואני רוצה שתתקד אצלי, בוא ניפגש. אה, אוקיי. זה כבר...
חשוב לציין שזה לא אותן הודעות שהיו עם התלונות של הבולבול. לא. הודעות שונות, בסדר?
הודעות שונות.
חלק מהאנשים ישמעו את זה רק באודיו בפודקאסט, הם לא יבינו את ההקדשים פה. אני מחליף צבעים למי שלא רואה, אז אתה יודע.
זהו, ואז אני בא לשם, זה היה בשרטון בתל אביב, וכאילו אני רואה את הצוות של עופר ניסים בפגישה איתו לפניי, כאילו אני מחכה להיפגש איתו בלובי, אז הבנתי שזה מישהו רציני, ואז הם מסיימים, אני מתיישב, אומר, תקשיב, שמעתי את המוזיקה שלך, אני עושה מסיבות בפריז, אני רוצה שתהיה הרזידנט שלי, רזידנט זה אומר שאתה דיג'י הבית, כאילו אני בכלל מישראל, מתל אביב, ואני צריך עכשיו ללכת דיג'י הבית במקום בצרפת. יותר טוב, כזה אמונה חלקית, מגיע הביתה, הוא שולח לי חוזה. אגב, בתור כאילו סוג של עורך דין, שכן עבדתי בזה קצת, החוזה הכי הוגן שראיתי מימיי. עמוד אחד הכי הוגן שראיתי, חתמתי, ישר שלח לי כרטיסי טיסה, יצא בפרסומים, ברוכים הבאים, מגזת דנטה חדש שלנו, וזהו, תפוס תפוס, זה קורה עד עכשיו שנתיים.
כמה זמן אתה שם?
שש פעמים בשנה. וואו. יש 12 מסיבות, אני צריך חודש כן, חודש לא, כאילו מטעמי שלגע הגאות. ואז היה אותו דבר עם איטליה, פתאום טלפון. ואז אותו דבר עם ברזיל, לא טלפון, הודעות בפייסבוק, שתבין, כאילו, לא חשבתי.
לכל האנשים שאומרים שפייסבוק מת, כן, אז אם אתם רוצים לנגן בצד השני של העולם, זה מדהים שאנשים מספידים את הפלטפורמה, אבל אנחנו בסוף מתקשרים בכל כך הרבה רמות.
נכון.
אני עכשיו בוא נפגשתי עם חבר'ה מהולנד שפנו אליי, כאילו זה...
זה עובד?
לא, עובד. גם ה...
עובדת וחשוב לשמר.
חד משמעית. היה לי השבוע פנייה גם מאיזה מישהי ש... אולי אתה מכיר דווקא אחרי זה את זה. שגם בפייסבוק, לא היה לה את האינסטגרם, לא היה לה את זה, בפייסבוק. רגע, ורציתי להגיד רק למי ששומע וחושב שזה כאילו באמת, כאילו הצגתי את זה כי באמת הטלפון הגיע מהשמיים. אז מה שקדם לזה שנתיים לפני, זה שהתחלתי לעשות מוזיקה מקורית. התחלתי להגיד שאני עושה מוזיקה מגיל 18 ותמיד זה היה נובעת לחתונות. רציתי לייצר ערך, לעשות רימיקסים לחתונות ולקבל טלפון מאנשים שהם מאוד תותחים שיגידו לי וואי אוהבים את הרימיקסים שלך, עשית רימיקס לבלאק אייט פיזה אייגה דה פילינג עם תרבות משהו הכי מכוער בעולם באמת שעד היום כולם נגנים או שצריך את השיר הזה אמרתי אני זונח את זה, מספיק, כבר אני היה תודעה מאוד גדולה של יצירה, המון עושים רימיקסים לחתונות, אני הולך לעשות משהו מקורי והצבתי לעצמי שכל חודש אני מוציא קטע וואו אז הטלפון מן הסתם הגיע בעקבות זה שנוצר שם פול של איזה 20 ומשהו קטעים, אז זה לא באמת הגיע מ...
כמה צריך לעבוד על קטע? איך בא לך?
צריך המון, השקעה כספית מאוד גדולה גם, המון המון, שוב אותו דבר כמו עם הדיג'י שהתחלתי, יצאתי לדרך, עם היצירה אותו דבר, כל קטע זה עיצוב של גרפי נגיד, שזה הדבר הכי שולי בקטע, ואתה צריך לשלם לגרפיקאי, זה מאות שקלים, סאונד ומיקס וזה זה... יכול להגיע גם למאות ואלפי שקלים. השעות עבודה על קטע זה יכול בקלות להגיע לשבוע, שבוע של סשן מלא, שזה אומר תשע בבוקר אתה שם עד שבע בערב. וואו. לשלם לזמרת, לשלם למישהו שיכתוב מילים, הרבה הרבה כסף, הרבה הוצאות, וזה בהתחלה נוחת לאוזניים הרעלות אומרים, כאילו אתה מפרסם את זה וכל תרועה בסאונדקלאוד וחמישים ישמעו את זה.
איזו תחושה מוזרה זו.
כן, מאוד.
למרות שההשמעה הראשונה מאוד מרגשת.
זה נראה לי אני הראשונה.
אתה רואה שיש כזה כמה, אני חובט את זה דווקא עם דברים שאומר, היו ארבע צפיות.
אתה יודע, ואתה מתרגש, ואז אחרי יום כשאתה רואה את זה בשש אתה מתבאס. כן.
אתה מבין?
אז אני אמרתי לעצמי מראש, אמרתי, הלכתי ללמוד גם באיזה בית ספר, גם ששם דיברו איתנו על זה, ואמרתי, לא מעניין אותי, אני עושה, עושה, עושה, לא מסתכל. לא נותן לזה לבאס אותי, מוציא. אגב, ואני היום נגיד שומע קטעים של ההתחלה ואני לא חושב שהם טובים. אבל זה היה להוציא, להוציא, להוציא, להוציא, להוציא, לדחוף קדימה כל הזמן. היום זה כבר הרבה יותר עם מחשבה, אני לא מוציא כל חודש ואני... זה ממוקד איבנטים, נגיד יש ניו אירזיב, אז הולך להיות משהו, יש את החגים עכשיו, אז יצאו שני קטעים, זה יותר...
אז מה, אתה מדבר על ממוקד, אז איך אתה הולך וממקד בשלב מה הנישה שלך, שבה אתה מנגן, כי היו שנים עולות עכשיו.
היה את הטומורלנד כזה שפרס אותו דרברץ לפני איזה חמש, שש, שבע שנים, ומאוד לא אהבתי את המוזיקה, הזדעזעתי אפילו, אבל הבנתי משהו מאוד בסיסי לגבי המוזיקה הזאת, שהיא מאוד תאגידית, כותבים, מלחינים, מפיקים, מאבדים. אז אמרתי, אוקיי, לפה אני לא דורך, אני לא מתחרה באנשים האלה, ויצא לי טוב, גם אני לא אוהב את המוזיקה הזאת, אז אני גם עם הלב, לפה אני לא הולך. ואז ידעתי שאני הולך להיות נשעתי, כדי להגיע לפרון של משהו. אז היה לי חשוב קודם כל שזה תחום שישראלים כן בולטים בו, וטראנס אני לא אוהב, אז ידעתי שיש מאוד את הסצנה של, זה נקרא ניו יורקאוס, אבל הז'אנר לא באמת, יש לו שם מוגדר. אבל זה נגיד הסטייל של עופר ניסים, נגיד לצורך השיחה נקרא לזה ניו יורק האוסט, ידעתי שאני נצמד לזה, אני חושב שהטופ 10 בעולם הם כולם ישראלים, עופר ניסים, ינון יעל, שגי קריב, מור אברהמי, אז זה מאוד מחבק, מאוד מנתף, יש מאוד תודה לישראל, תל אביב, אז ידעתי שאני נצמד לשם, וירצחו אותי עכשיו שאני אומר את זה, אבל ידעתי גם שמבחינה טכנית הרמה שם היא לא, זה לא אביצ'י ודייוויד גוויטר, זה לא להילחם באריות כאלה בתאגידי ענק, ידעתי שתוך כמה שנים, גם אם אני עוד לא שם, נגיד ייקח לי עוד שנתיים, סבבה.
אז זיהית, בוא נגיד, איזה בלו אושן שאתה יכול להיכנס אליו ברמה הבינלאומית, זיהית מקום שיש בו קרקע פורייה ברמה הישראלית, ומקום שאתה עם הזמן יכול להפוך להיות איש מקצוע בתוכו?
כן, זיהיתי קודם כל קהילה...
ואת זה החלטת לפני כמה שנים?
כן.
חיוונת לאנשהו?
זיהיתי קהילה מאוד... חזקה, זאת אומרת, של מסיבות, והאוכלוסייה של המסיבות בקהילה הלהט"בית היא מדהימה, יש להם פסטיבלים במקסיקו ובמיקונוס, ממש מיועדת מסיבות, ולא עכשיו בוא ניסע לחופשה, ממש, אז הם מאוד על זה וסביב זה ואוהבים מסיבות, וזה לא כמו עכשיו בר בתל אביב, הם מהבן אדם הראשון שנכנס למסיבה הוא רוקד, זה כמו קליפ פלשמוב. אז חוויה אחרת, כן, וכבן אדם שאוהב מוזיקה, מאוד אוהב בלוז וסול, אז גם היה מאוד חשוב לי שאם כבר אני עושה אלקטרוני, זה כן יונק מאיזה ז'אנר אמיתי, חזק, גוספלי נגיד גם, מאוד אוהב, אז יצא כזה שהכל הסתדר לי, הרגיש לי נכון, אמרתי יאללה, אני הולך לכיוון הזה.
זה מדהים שאתה מדבר על כל כך הרבה ז'אנרים של אביצ'י ואז גוספל ואז בלוז וזה וזה, ופעם כשאני מעלה בסטורי את ה... מוד שלי של איזשהו מוזיקה שאני שומע בספוטיפיי ואני קורא ממך איזושהי הודעה על זה שאתה אוהב את השיר או משהו ואני מאוד מתרגש.
אני מתרגש מזה.
אתה אותו ריטה מבחינתי בזה ואני יש לי איזה, אתה יודע, ארסנל מסוים של מוזיקה שאני חוזר עליו כבר 30 שנה, זה מה אני יודע.
כן, אז אולי יש הנחה לחשוב ככה, אני חושב שזה הפוך, אותי זה מרגש נגיד שאתה מעלה משהו, שזוגות שלי באים ואומרים לי וואי, בטח אתה מכיר את כל השירים, ממש לא מכיר את כל השירים, ולהפך, מת לדעת מה אתם שומעים ומה אתם מכירים. אני באמת באיזה נישה מסוימת מאוד שולט, אני דיג'י נגיד מיינסטרים סלאש פריסטייל, ובואו עכשיו נפרוט את זה, זה יורד לשבעה ז'אנרים. אז בהם אני מאוד מאוד חזק, מאוד מאוד ממוקד, ויש לי מנעד רחב שזה כאילו מהלהיטי הרגע, וכל מה שהיה להיטי הרגע לפני שנה, שנתיים, עשר, חמש עשרה שנים תקלט. שזה משהו שנצבר, אבל כל השאר, וואו, רק תשמיעו לי, אני רוצה, מה אתם שומעים בבית?
כמה חשוב להיות ממוקד? בעיקר כשמסתכלים על ז'אנר מוזיקלי שהוא אינסופי, אתה בוחר איזה ז'אנרים, כמה חשוב היום כשאתה רוצה להתבלט בתוך התחום כמו די-ג'יי, כמה חשוב להיות ממוקד באיזושהי גישה?
אני רואה את זה, אחד דבר החשוב, זאת אומרת, הטרנדים הם כמו איזה סופה כזאת, וכשאתה ממוקד, אתה נהיה כזה, כמו סלע כזה שהסופה לא מצליחה לחדור אותו. כי אם אתה עכשיו עשית טומורה לנד ושנתיים אחרי זה הלך כל האנרגיה הגבוהה ונהיה מוזיקה יותר נמוכה ועכשיו זה טכנו, מרגיש לי די-ג'י לא רציני, כאילו תגיד לי שאתה בן אדם שעושה טכנו ומוזיקה אלקטרונית כל החיים ואני ארצה לבוא לשמוע אותך, תגיד לי שאתה עושה אי-פופ כל החיים ואני רוצה לשמוע אותך, תגיד לי שאתה עושה מיינסטרים ואתה באמת עושה איזה חמישה ז'אנרים מאוד חזק, אני ארצה, אבל לעשות את זה בצורה מפוזרת ולא ממוקדת נראה לי קשה לשרוד את זה וגם קשה לקבל הערכה של אנשים כאילו זה כל בויניק הזה איך הופכים אבל להיות בסוף אתה יודע כמוך אין הרבה אני אומר את זה באהבה בהמון אנשים אני לא יודע מה זה אומר אני בסופו של דבר בכל תחום בכל דבר שאנחנו רואים יש מעט מאוד אנשים שהם חזקים יש x מאמני כושר x djים x אנשי שיווק x אנשי וידאו אתה יודע בכל דבר יש בסוף בטופ של הטופ יש את האנשים שהמשיכו את מי דו עשו ואני נותן גם מאוד להסכים מה שאתה אומר, צריך גם קצת מזל. נכון.
בסדר, צריך את הטלפון הנכון הזה בפעם. מה גורם לך לא להתייאש כשהלכת, או שתמיד היה יחסית קל, וזה פשוט הלך והתגלגל? והיום אתה אומר, אה, עכשיו אני יכול להסתכל שנתיים קדימה, כי אני כבר שם.
אני לא יודע מה, נראה לי זה אופי. כי, כאילו, אפשר לשמוע את זה ולהגיד, וואי, הוא במקום מאוד טוב. איזה כיף. אני בפנים שלי לא שם. אני מאוד, נגיד, אשתי כל היום שומעת את הקיטורים שלי ואת התלונות. אקדמה, אקדמה, אקדמה. אז יכול להיות שבאיזשהו מקום הוא יוצר לי איזה אי שקט כזה, אבל זה גם מאוד דוחף, מאוד מדרבן, מאוד. אתה מבין מה אני אומר?
אני חושב שאני מבין, כי אחת הסיבות שאנחנו יושבים פה היא כי אתה בן אדם מאוד דוחף, ולפני כמה זמן התקשרת אליי.
כן.
זו הייתה שיחה מדהימה, אני הייתי חולה, נכון? כן, הייתי חולה.
ובאת חולה, שזה ממש...
התקשרת אליי, הייתי במקרה, ביטלתי את היום, הייתי חולה בבית, ואתה התקשרת ואמרת, אני צריך עזרה בנושא שיווק.
כן, עכשיו אני צריכה עוד עזרה.
בסדר, מה שצריך לעזור.
ואני אומר, ואמרתי לך, תשמע, אני מאוד חולה, אני לא מבין מה אתה אומר, אבל אני בדרך.
כן.
נפגשנו, לדעתי, איזה שעה אחר כך.
אז סך הכל הייתי טוב יחסית לבין החולה, הייתי בצבוע טוב.
היית מדהים, זה שפינית על זה שבאת, ואחרי זה, עכשיו אני קצת אפרגן לך, הלכת, ובמשרדים שלנו יושבים עוד אנשים, ויש שם מפיק אירועים, ויש שם כל מיני אנשים, ואז כשיצאת... בוא נא איך הבאתם אותו הוא תודף ואז אני אומר למפיק מוני מה אתה מכיר אותו עשיתי איתו כמה אירועים הם היו סולדאוט הוא בן אדם רציני מאוד אני מת עליו הוא בן אדם סיפרתי לקופמן וואו איזה בן אדם איזה רציני סלוק איזה בן אדם זה ניים דרופינג אתה עושה פה שאנשים מאוד בסדר כן בסדר מי שמכיר יודע מחר בבוקר מישהו רוצה להתחיל כדיג'י כן.
אתה ממליץ להם ללכת על זה? זה ביזנס שהם רוצים להתעשר או להיות מפורסמים, להיות רוקסטארס? זה ביזנס נוצץ כזה?
אז אני אספר לך, אני כל היום מפרסם שאני מחפש עוזר דיג'י ופונים אליי המון אנשים ורוב האנשים האלה זה אנשים שרוצים להיות דיג'י, הם לא שבאמת בא להם לעזור לי ביום החתונה כעוזרים. ואני רשע ואני אומר להם, לא כדאי לכם להיות דיג'י, זה קשה, זה לא מתנגמן, אני רוצה לראות את ההתנגדות. אם בן אדם שומע את כל זה, והכל נכון בהתחלה, והוא רוצה והוא מוכן להיות די-ג'יי, אז השמיים הם הגבול. בן אדם שחושב שזה עסק, שזה ביזנס, אי אפשר, התחרות היא לא נורמלית. תחשוב, כשאני המון שנים עושה את זה ואני לא מוותר על המקום שלי, ויש אנשים חדשים שרוצים להצטרף, אין מקום לכולם. יש שבעה ימים בשבוע, חצי מזה בוא נגיד תכלס העיר לא עובדת, אין מקום לכולם, לא כולם יוכלו להיות די-ג'ייים. כמה אתה תילחם, כמה אתה, האופי שלך חזק, זה לא רק כמה אתה די-ג'י טוב, איך אתה יכול לחשוב שאתה די-ג'י טוב, אתה תכין סט ומה?
אז רגע, לפני שאנחנו מקפלים, דיברת על משהו קודם, שהוא מחלחל מאוד, נראה לי זה גם חלק חשוב מהקשר בינינו.
רגע, אבל אני לא רוצה לדכא את האנשים.
למה לדכא? לאיזה...
לא, יצא שהובן שאם באים ונותנים את הכל, אז זה אפשרי, אבל כשאני עושה הרצאות חד פעמיות כאלה, לפעמים מזמינים אותי הרצאת אורח.
אתה יודע, לפני כמה זמן הייתי, לפני איזה שנה או שנתיים, הזמינו אותי להרצאה, אני חושב שזה היה בבינתחומי. אתה נכנס, עורכי דין, אתה נכנס, יש חדר, איזה 150 איש, ואתה נכנס, מדבר איתם על יזמות.
אני לא יודע בדיוק, אני אוכל עם זה המון קונפליקטים פנימיים, שיזם זה לא מקצוע.
מה זה יזם? יש לך בית ספר ליזמות, אתה יודע.
אני לא יודע אם אפשר ללמד יזמות דרך אגב, אבל... ואני נכנס ואומר להם, אם מישהו צריך ללכת באמצע, או שאתם צריכים ללכת לשירותים וזה, בואו נתחיל מהסוף, בחיים אל תכתבו ספר ואל תפתחו בר, עכשיו פתחתי את הבר השלישי שלי ואני כותב את הספר השלישי, בסדר? ואז אנשים באים ואומרים, אני מת לכתוב ספר, אז אתה יודע, אני מסתכל ואומר, אוקיי, אז תכתבו ספר, מה, איך זה קשור אליי? אבל רוב האנשים לא יעשו את זה, דרך אגב, אני עוד לא מדבר לכתוב רב מכל, צריך לכתוב ספר. כל פעם שיש לי אורחים מחו"ל, הם אומרים, חלום שלי לפתוח בר. אתה יודע, אז אתה מסתכל, זה אנשים מאוד עשירים, להם אין בעיה לפתוח בר. יש הרבה דברים שאתה אומר, או חושב, או חולם לעשות, אתה לא תעשה אותם בפועל, וזה ממש סבבה. לעומת זאת, אנשים שבואו ויגידו לך, אני רוצה להיות די-ג'יי, אז בעצם מה שאתה אומר הוא, האם אתם מוכנים להתמיד לעשות, האם זה הפשם שלכם?
נכון.
ומה שאני לוקח מהשיחה הזו, בדומה להרבה מהעבודה שלנו בעולם של שיווק והדברים האלו, זה שאתה מדבר הרבה על יחסי נושא.
המון.
על מי להרגיש את הקהל, ועד הזוג שאתה פוגש, ועד לקשרים שאתה יוצר.
אני בחיים לא שמעתי מישהו אומר על דיג'י, אתה לא יודע איזה דיג'י מדהים הוא. אומרים לי תמיד, איזה בן אדם, איזה בן אדם, איזה איש, איזה תותח, איזה... לא מדברים בכלל על הדיג'י, זה ברור. בן אדם לוקח דיג'י, זה ברור שהוא רוצה שאתה תהיה דיג'י טוב. זה ברור, אבל מפה רק מתחילה העבודה בעצם.
אז בעצם תהיו קודם כל בני אדם, בני אדם שמבינים במוזיקה, בני אדם שמבינים במוזיקה שהם יכולים להתמיד ולעבוד מאוד קשה.
כן.
אם אחרי כל זה יהיה לכם קצת מזל, אז בדומה לכל תעשייה כזו או אחרת, יש לכם סיכוי להצליח.
כן, ברור.
אנחנו הולכים עכשיו לפגישה, אתה ואני.
אה, הייתי.
יש לנו כמה דברים לשבת לסגור.
אני אשמח.
רן זיו, אני חייב להגיד לך מה זה תודה שבאת.
תודה שאני יכול.
אני סופר סופר מעריך את זה. אני אומר לך מה שאני אומר לכולם, אתה צריך להגיע גם לתוכנית המאה. אנחנו הולכים לשיר כזה save the world כזה, זה מלא מלא, כן נראה לי, אתה תפיק, זה יפה כמו פריז בזה, המון המון תודה, חברים תודה רבה ונתראה בפרק הבא.
More from Nir
How to gain more clients with AI? The customer journey is your opportunity: updated AIDA model +R
