להיות יזם זה לחיות באי ודאות. תתמודדו עם זה | ניר זברו מארח את רועי מעודי
In this Hebrew‑language interview, host Nir Zavaro converses with entrepreneur Roi Mahoudi about his evolution from a senior infrastructure/security role at Amdocs in Israel to a multi‑family commercial real‑estate investor in the United States. Mahoudi recounts the toxic management that caused severe psychosomatic illness, his decisive quit, and the pivotal support of his wife Liraz, whom he calls his “north‑star” partner. The dialogue delves into the core entrepreneurial reality that uncertainty is inevitable and how to become comfortable with it. Mahoudi stresses the importance of looking back at past milestones to generate momentum, setting ambitious yet realistic goals, and rejecting the “quantum‑leap” get‑rich‑quick myth. He shares his philosophy of responsible, value‑driven investing and his desire to educate others, while also describing the practical challenges of balancing mentorship with personal limits. A substantial portion of the conversation focuses on how Mahoudi values his time: setting strict limits on pro‑bono consulting, charging for expertise, and feeling guilty when offering free advice. He explains the dynamics of decision‑making with Liraz, her operational role, and the balance of authority in their partnership. Finally, he narrates the breakthrough moment of receiving his first large check from a real‑estate deal, the disbelief and realization that money creation is possible without limits, which reinforced his confidence in the path he chose. Throughout, the interview blends personal anecdotes, practical advice, and reflections on mindset, resilience, partnership, and sustainable wealth creation.
Chapters
מישהי מאוד מאוד חכמה אמרה לי, הלכת לדרך שהדבר היחידי שוודאי בו זה שתהיה אי ודאות. נכון. וברגע שאתה מתחיל להבין את זה, אז אתה חי בשלום עם זה. אבל הדבר הזה בהתחלה הוא מאוד מאוד מפחיד, מאוד מפחיד.
אז ברוכים הבאים לעוד פרק של זוואר אונס. ארנס התוכנית שלי היה לי ראיין אנשים שמעניינים אותי, אני פוגש אותם לאורך הדרך, בא לי ללמוד משהו, בא לי לקחת משהו. אז שלום לך אורי.
שלום ניר.
מה קורה? מעולה. טוב. אז גילוי נאות, אנחנו עכשיו סיימנו סשן ארוך מאוד של בערך שעתיים פגישה, ואנחנו הכרנו, כשיצאנו עכשיו לעבוד ביחד, להסכים עם החברה שלך, אבל לאור איזשהו תהליך של...
מיתוג ועכשיו אנחנו עושים עוד פעילויות אני מקווה עוד הרבה מאוד דברים אז ניגע בזה בטח קצת בהמשך אחרי פגישה מאוד ארוכה החלטנו שאנחנו מאלתרים סשן ונעשה פרק אז נראה לי שנקפוץ רגע לזה שתציג את עצמך איזה אלה ויתר פיץ' קל כזה אתה מוכן?
לא אני לא כזה טוב באלה ויתר פיץ' אז אני אציג את עצמי לא היה פה אחד שהיה טוב בזה הייתה פה מי שאמר לי התאמנתי וזה יצא אחרת לגמרי תרגיש כאילו אין לזה איזה לגמרי אז כמו שאמרת, אני רועי, רועי מהודי, אני בן 37 מאשקלון, נשוי לאישה הכי מדהימה ביקום, לירז, אתה מכיר, שני ילדים, עמית וירין, ואני בשש וחצי שנים האחרונות עוסק ביזמות נדל"ן בארה״ב בתחום המסחרי, בדגש על מוצר שנקרא מולטי פמילי, ואני רוצה לעזור לאנשים לעשות השקעות נכונות, בריאות ואחראיות.
אני שואל למרות שאני יודע, אבל הסיפור הזה באופן כללי אני מאוד נהנה. איך בן אדם קם יום אחד בבוקר, מתגלגל לעולם של השקעות נדל"ן בארה״ב?
אז הסיפור שלי היה סיפור שהתחיל, אתה יודע, תמיד אומרים, הכל קורה לטובה, אולי לא הכל טוב, אבל הכל טובה, אז אני חתום על המשפט הזה, זה התהליך הזה למעשה. אני בכלל התחלתי מעולמו ההייטק, הייתי בכל הנושא של תשתיות, קצת אבטחת מידע, ועבדתי בחברה גדולה מאוד, האמדוקס, ונכנסתי לשם בתפקיד מאוד מאוד בסיסי כדי להתקדם, זאת אומרת הייתי בתפקיד בכיר, ירדתי לתפקיד בסיסי כדי להתקדם לתפקיד החלומות שרציתי.
גר באשקלון באותו זמן?
גר באשקלון, לא עזבתי את אשקלון.
יליד העיר?
לא יליד העיר, אבל אני שם מגיש שנתיים, אז זה מה שאני זוכר. וכשהודיעו לי שהתקבלתי לצוות, זה מבחינתי היה וואו, כאילו הגשמתי את החלום שלי. ולימים גיליתי, לא לימים, לשעות גיליתי שהמנהל שלי הוא בן אדם לא חיובי בלשון המעטה, והוא מרגל לי את החיים. זה הגיע למצבים מאוד קיצוניים של... מחלות פסיכוסומטיות שלא היו, אסמה, הייתי בדיכאון, לא הייתי ישן בלילות, מגיע למצב שאתה יודע, אתה בן 27-28, ואתה רוצה את עצמך בלילה בוכה.
ידעת לשייך את זה לעבודה באותו זמן?
כן.
ידעת באופן מודע כמה זמן זה מתנהל עד שאתה מחליט?
זה מתנהל קרוב לשנה, שנה ומשהו. כן, לגמרי, לגמרי. ובסופו של דבר לירז אמרה לי, כאילו, מה נסגר איתך? זה עבודה. אתה יודע, ושם הייתי באיזשהו... אני חייב לציין גם שהיום אני בן אדם אחר לחלוטין. זאת אומרת, אם היית צריך לפגוש את רועי של לפני שבע, שמונה שנים והיום, זה שני אנשים שונים. רוב הסיכויים שכאילו לפני שמונה, תשע, עשר שנים, לא היית אוהב אותי כל כך. היה בן אדם אחר לחלוטין, הרבה אגו, הרבה מאוד... אתה יודע, השליטה ואני והילד הזה שבמסיבה צועק שכולם ידעו שהוא שמה, זה הייתי אני. עברתי הרבה מאוד שינויים, אבל באיזשהו מקום, דווקא בגלל, אותו בן אדם, אותו מנהל החליט לפטר אותי, ושם נפלה לי התובנה, שבאתי והבנתי שהוא עשה את זה גם לשלושה קולגות שלי מהצוות, שהם היו מדהימים, הם היו מצטייני חברה לצורך העניין. אמרתי רגע, בן אדם אחד יכול מכל סיבה שהוא רוצה בעולם, בלי קשר לביצועים שלי, בלי קשר ל... סתם אני לא מוצא חן בעיניו, או מאיים עליו, או וואטאבר, לגרום לי להפסיק להתפרנס בכבוד או להרוויח כסף כדי לשרוד לצורך העניין.
אם הוא לא היה מפטר אותך, כמה זמן זה היה ממשיך?
כנראה שזה היה ממשיך עוד כמה שנים, אני לא יודע איך, לא הייתי נשאר שם לאורך זמן, אבל זה היה ממשיך כי התהליך התחיל. זאת אומרת...
כאשר הוא גם היה יכול בעצם, היו יכולים להזיז אותך תפקיד בחברה, היית נשאר עוד שנים.
כן, היה סיכוי ש...
היית פוגש בוס טוב, היית נשאר, מתקדם.
כן, אבל באיזשהו מקום כבר התהליך התחיל, אז זה לא משנה אם זה היה בוס טוב או לא טוב. את התחושת מיצוי כבר הייתי שמה, זה היה פשוט עניין של לקבל את ההחלטה ולצאת לדרך, עכשיו זה מאוד מפחיד, מאוד מפחיד. אני ידעתי שאני רוצה לסיים את זה, אני יכול להגיד לך יותר מזה, היה לי ביטחון כלכלי מאוד מאוד גדול שנים קדימה, ועדיין זה הפחיד אותי. עכשיו, אני ביקשתי בסופו של דבר מכתב פיטורים, ביקשתי. קיבלתי אותו ופחדתי כשקיבלתי את המכתב שזה כאילו אתה יודע אנשים אתה יודע תמיד כולם אוהבים את הסיפורי גבורה את הגיבור העל הזה איזה אמיץ אתה איזה זה זה הפחד אבל משהו קורה ברגע הזה בשנייה הזאתי שאתה מקבל את המכתב אתה מבין שזה נגמר זה עושית קיבלת החלטה השקעת משהו מדהים קורה שכולם מדברים על זה ואתה לא מבין את זה עד שאתה לא בתוך הסיטואציה אתה מתחיל להתפקס ואז הפתרון מתחיל להגיע.
אני בכלל חושב שהרגע הזה שאתה מחליט לצאת לעצמאות, לא משנה איזו סיבה, אני יצאתי כי הייתי צריך לפתור בעיות בעסק שנכנסתי בו כשותף שקט, חשבתי שיהיה בסדר, נעשה מלא כסף, תהיה השלמת הכנסה טובה.
כשהבנתי שדבר הזה הסתבך, אז אחד מהרגעים שהיו לי זה שבמקום שעבדתי איתנו מתפטר, אתה מודיע לבוס שלך שאתה מתפטר, הוא מודיע לבוס שלו, אתה מודיע, יש איזה... היררכיה כזאת של כמה ימים, אתה מתפטר במשך איזה ארבעה חמישה ימים, הגעתי ביום ראשון, נכנסתי הרי עם הבוס שלי, אני אומר, תשמע, אני בלב כבד, אני חושב שאני צריך לעזור, יש לי בעיה, ואני חושב שאני צריך לקחת עליה אחריות, ואני חושב שזה הדבר הנכון לעשות. אז הוא אומר לי, אני מבין, אני אקבע לך שיחה עם הבוס שלי ביום שלישי. טוב, זה מתגלגל, כי אני חמישה ימים פטרתי, לפני זה ארבעה, עכשיו, גם ככה פתאום אם זה כזאת שיחה קשה ונוראית, ואני פשוט ממשיך להתפטר, ואני זוכר שהבן אדם האחרון שהתפטרתי בפניו, שהוא היה מאוד מאוד בכיר, ונכנס לו ואמר לי, תראה, אני מבין אותך, אני חושב שאתה עושה טעות, אני אשאיר לך דלת פתוחה, אם תרצה לעזור, אתה יכול לעזור, מתי שאתה רוצה. ובאיזשהו מקום הרגשתי, זה אחלה, כאילו, אתה יודע, זה פתר לך שנייה, אתה בעד זה, ועדיין כשסגרתי את הדלת, אמרתי, שיט, אולי הייתי אולי נדפוק בדלת חצר, אני לא שומע, למרות שהתפטרתי ארבעה ימים ברציפות, אני אולי כן אשאל.
ואתה לא יכול להימנע, כי אתה יוצא לאיזה לא נודע כזה, נכון, שהוא בהכרח לא דומה או לא קשור למה שעשית קודם.
וזה מדהים שאתה אומר על לא נודע, כי לי הייתה בעיה מאוד מאוד גדולה כל הזמן עם אי ודאות. ומישהי מאוד מאוד חכמה אמרה לי, הלכת לדרך שהדבר היחידי שוודאי בו זה שתהיה אי ודאות.
נכון.
וברגע שאתה מתחיל להבין את זה, אז אתה חי בשלום עם זה, אבל הדבר הזה בהתחלה הוא מאוד מאוד מפחיד, מאוד מפחיד.
כן, אתמול הייתה לי פגישה מעניינת עם מישהי שעושה פרויקט מדהים, עוזרת לעמותות, ואני מכיר אותה הרבה שנים, ודיברנו על כל מיני דברים, ואז היא שאלה אותי בצד השני על העסק, איך הולך וזה. אמרתי לה, תראה, היום הולך, מחר אולי לא הולך, עוד כמה שנים אולי לא פה, אתה לא יודע.
נכון.
אני חושב שכשאתה מתרגל לתחושת חוסר ודאות, אתה מנכה אותה, אז אתה לא מחפש, אני לא בטוח שאני מחפש היום לקבל ודאות, כמו שאני מחפש לפתור או את הבעיה הבאה או את ההזדמנות הבאה.
בדיוק.
אז או שאני פותר כרגע בעיה, או שצריכים עוד לקוחות, איזו הזדמנות יש? עם מי צריך לדבר?
אתה ראית פה עכשיו את האין סוף קופסאות לפרויקט שאנחנו עושים, אתה יודע, זו פעם ראשונה שאנחנו עושים כזה פרויקט, אתה אומר זה טוב, זה לא טוב, פתאום אתה שואל, תגיד על הזה, אבל זה מבחינתי מה שתיארת על לפתור בעיות או למצוא את האתגרים זה מבחינתי מה שמרגש בכל התחום הזה של יזמות, עסק, לצאת לדרך כי זה המהות, אתה יודע, כסף, הצלחה, מגניב אבל כל עוד אתה קם וכל יום אתה משתפר על ידי זה שאתה פותר בעיות, אתה נכשל לפעמים, אתה לומד אתה משתפר, זה מבחינתי הדבר שהוא כיפי. אני עברתי עסקה, ואנחנו בשלבי סיום שלה כרגע, שכל מה שיכולת לסמן שיכול להשתבש, השתבש. ואני מסתכל, אתה יודע, תמיד כשאנחנו מסתכלים קדימה, אנחנו לא רואים את הסוף, אנחנו מאוד מאוד רחוקים, אז הסתכלתי שנייה אחורה, אמרתי, וואו, כאילו, כמה למדתי, איזה יזם הרבה יותר מקצועי אני היום. בזכות כל הסימונים האלה.
זה אחד מהדברים הוא, כשהדברים ממש ממש משתבשים, תעצרו שנייה, תסתובבו אחורה, תסתכלו.
כן, תמיד תסתכל אחורה.
ותראה כמה אספקת.
ותראה מה עשית, וגם אם לא השתבש, גם אם אתה במקום טוב, אתה אומר, וואו, אתה יודע, עכשיו שמנו ממש חייד שהוא מאוד מאוד רחוק. כולם אומרים, תציב יעד קוואנטום גול, כולם עם כל הסיסמאות האלה שאני פחות מתחבר אליהן היום, אבל תציב יעד מאוד מאוד גדול. הפער בין איפה שאתה נמצא היום ליעד המאוד מאוד גדול מייצר אצלך הרבה מאוד פעמים של וואו אני לא עושה כלום, איפה אני, תראה כמה אני רחוק, אתה מבין? אני עוד אלף קילומטר הליכה ואתה מסתכל אחורה ואתה אומר בוא'נה אני כבר עשיתי 150 קילומטר כשאתה מסתכל, עוצר ומסתכל אחורה על איפה התחלת ואיפה אתה היום אתה מקבל הרגשה שהיא הרבה יותר חיובית, הרבה יותר טובה ואז אתה מייצר מומנטום שזה מבחינתי הדבר הכי קריטי בעסק המומנטום, זה הדבר הזה שגורם לך, אוקיי, לייצר עוד ועוד ועוד. כי אם אתה תסתכל כמה אני רחוק, אז אתה נכנס כזה, וואו, אני לא אגיע לשם בכלל.
אתה מתייאש וזה.
בדיוק.
עכשיו תגיד, בגיל 27 אתה מחליט לצאת לדרך עצמאית, או לעזוב רגע את מקום העבודה, ונראה איזה אשתך אומרת לך, זו כולה עבודה.
נכון.
כמה חשוב אתה מסתכל היום על נושא של, בוא, בגיל 27 גם אם עזבת, טעית, חזרת, לא קרה כלום.
יש לי הרבה סטודנטים שבאים כמה שנים אחרי שהם סיימו ובגיל 27-28 אומרים, אני לא יודע מה אני צריך לעשות, בסדר, זמן, figure it out. כמה חשוב היה הסתירה מבת זוג לא עובדה, כולה עבודה.
אז זהו, רק דיוק קטן, בגיל 27 התחיל התהליך, אני התפטרתי כמה שנים אחרי זה, או 29-30, אבל מה שמצחיק זה שאני זכיתי בלירז. אני אומר את זה כאילו לכל בן אדם שמכיר אותי, ומי שמכיר אותנו בתור זוג גם יכול לראות את הזוגיות, ויכול לראות שזה לא פייק. אני זכיתי בבן אדם שיודע לקבל את ההחלטות הנכונות, כי הוא רואה משהו שאני עדיין לא רואה. וזה היה מצחיק, כי אני באתי ללירז ואמרתי לה, אני רוצה לעזוב, אני רוצה להתפטר. ולירז אמרה לי משהו מאוד מאוד חד משמעי. אמרה לי, אתה רוצה להתפטר? מעולה. לך, תבנה משהו, תראה לי שיש לו זכות קיום, ואז נתחיל. ואז התחלתי במקביל להתחיל ללמוד את התחום הזה של נדלן בארה״ב.
אז היא פחות היזמי, יותר הגוף המנהל.
היא הגוף לגמרי. הגוף המנהל היא הכוכב הצפון הזה, ה-common sense, שאתה הולך אליו, שאתה כאילו, אתה לא יודע מה קורה ומה צריך לעשות, אז אתה בא...
שותף לדרך בכל פרוגרם.
חד משמעית שותפה לדרך, היא... בלעדיה, אני תמיד אומר, בלעדיה אני מרגיש שאני כלום, בגדול, היא נותנת לי כל כך הרבה כוחות. אני תמיד אומר לאנשים, תמיד כשהייתי במצבים הכי נמוכים, הכי חלשים, אתה יודע, יכולתי לדבר עם אלף איש, מעודדים אותך, נותנים לך, הייתי הולך אליה, יהיה בסדר. שתי מילים, יהיה בסדר, בום, אני על 100%. ואני לא יודע להסביר את זה, זה כאילו חיבור שהוא פשוט מדהים. ואז כשבאתי, אמרתי אני רוצה לעזוב, אז היא אמרה לי תזהה, התחלנו ל... זהו, כל פעם אמרתי אני רוצה לעזוב, אני רוצה לעזוב, חכה, חכה, חכה, ביססנו. ומה שקרה, נצחיק, זה שברגע שביססתי איזה משהו, ויש לנו כבר יכולת כלכלית לקום ולעזוב, אני הפכתי לפחדן, שרגע, אולי עוד כמה חודשים, אולי עוד שנה, והיא זאת שבאה בסופו של דבר ואמרה לי, יאללה, תחתוך את החבל, חלאס, כאילו, הגיע הזמן לעזוב. אבל גם היא עברה תהליך. אתה מבין, היא הייתה במיינדסט של בן אדם שכיר, של משכורת, ועשינו שינוי מדהים ביחד, שאתה יודע, אני עכשיו חושב איתך, והדבר הזה עולה לי לראש, כאילו, איזה תהליך מדהים גם היא עברה בתהליך הזה, בדרך הזאתי, שיאללה, אוקיי, זה לא הולך לשום מקום, בוא נצא לדרך.
אז עזבת, ובאיזה שלב אתה מתחיל להיכנס לנדלן?
אז עזבתי, ו... אמרתי איך אני מתחיל, ידעתי שפחות מרגש אותי העסקאות הקטנות שהרוב מהמקלט עושה.
למה לא הלכת למצוא עוד מקום עבודה כמו שהיה לך קודם לעבוד?
אה, בשלב הזה הבנתי ששכיר אני לא היה יותר.
אה.
הבנתי שזהו, אף אחד לא ישלוט בגורל שלי, אמרתי כאילו, הרבה פעמים ששאלו אותי וראיינו אותי במקומות, אמרתי בשלב הזה החלטתי שאני אצליח בזכותי או אני אקשל בגללי. אבל אף אחד שהצבע העיניים שלו מוצא חן בעיניו לא ישלוט על הגורל שלי או על מי שאני. וגם מה שמצחיק זה באותו שלב הרבה אנשים ראו בי איזשהו משהו שאני לא ראיתי בעצמי. כאילו כולם אומרים, אתה כזה מוכשר, אתה כזה זה, אתה אינטליגנט, אתה זה, אתה פה, אתה שם. ואני אסתכל, כאילו, כולם אומרים את אותו דבר. אני זוכר שככה דיברתי עם אלירז בעשרות החודשים, כולם אומרים, כאילו... כי אתה יודע, יש דברים שאתה מוכשר בהם, אתה כאילו בן אדם שאני מאוד מאוד מעריך ומחזיק ממנו ברמה של היכולות והזה. אבל זה דברים שלפעמים באים לך כל כך בטבעיות, שאתה לא מייחס אליהם חשיבות. למשל, אני, אחת המתנות שקיבלתי, אני יודע לקרוא מצבים די מהר. זאת אומרת, אתה יכול לדבר איתי, להסביר לי משהו, מה שייקח לבן אדם לקחת שלוש, ארבע שעות להבין, אני מבין בערך תוך חמש, שש דקות. ובגלל זה גם הרבה פעמים מפרשים אותי כקצר רוח, כלא סבלני, אבל כבר הבנתי את הקונספט, בוא נתקדם, בוא נקבל את ההחלטה, בוא נ... והרבה מאוד פעמים לא הבנתי למה אנשים מפרשים את זה כאיזה חוכמה או אינטליגנציה, אתה מבין? הייתי מבין נושאים בשניות, הנדל"ן למשל, המנטור שלימד אותי, אמר לי, תשמע, זה משהו לא טבעי מה שקורה איתך, כאילו הדרך שאתה לומד ומתפתח ועושה, זה לא מה שראיתי.
לקח לי הרבה מאוד זמן להבין שהמתנה הזאת שנראית לי כל כך טבעית ואני לא מייחס לה חשיבות היא מתנה שהיא ייחודית היא לא עכשיו משהו רווח אצל כל האוכלוסייה שכולם עכשיו אתה יודע יש להם יכולת כזאתי זה מעניין מה שאתה אומר מהנקודת מבט שאני תמיד נגיד אתה אומר לי עכשיו אתה כזה וכזה אומר תודה אבל תהיו יש לי מין מחמאות כאלה אתה לא יודע איך להתמודד עם זה זו באפריל השנה, זאת אומרת פעם הראשונה שהתחלתי להגיד לאנשים שומע אני עד כדי כך טוב. שנים היה לי מאוד לא נעים וזה, בראשון הבנתי שאני חייב לעבור איזשהו שלב, שתיים, אני כבר עושה את זה מספיק שנים, יש לי טרק רקורד מספיק טוב, וגם בזה שאתה מצטנע וזה, זה לפעמים קצת כמו לפחד מזה שאם תיכשל, אז לא, לא אמרתי שאני...
נכון.
ולי הייתה איזושהי התגלות של שומעים אני כזה טוב. וחלק מזה גם היה שנייה להחזיר את המחויבות שלי, לא להגיד לך כדי שאתה תגיד הוא עף על עצמו, אני בסדר, אני צריך לדלבר את זה, אני צריך לעשות את העבודה טוב, וזה הכניס לי איזושהי רוח חדשה במפרשים מבחינת עבודה, אם אתה מבין למה אני מתכוון.
אני מבין לגמרי למה אתה מתכוון, אני בדיוק הייתי כמוך, אני תמיד הייתי אפילו מתבייש להגיד את זה, כאילו, מה אמרת, שאני לא עוף על עצמי, שלא יחשבו שאני עף על עצמי. ואני שיניתי את המשפט הזה, אני לא אוהב על עצמי, אני מכיר בערך שלי וכשאתה בא ואתה אומר אני מכיר בערך שלי, זה מה שאני יודע לתת ואני לא מתנצל על זה, אני יודע שאני עושה השקעות נדלן חכמות אחראיות אני לא אומר שאני מבחינתי, אני לא הכי טוב, אני לא הכי יפה, אני לא הכי חכם אבל אני יודע שאני אתן לך את הערך הכי גבוה מבין כל מי שנמצא סביבי, אתה מבין? ואני לא מתנצל על זה.
אנחנו, אני לא יודע אם אנחנו דיברנו על זה בפגישה הקודמת, אני חושב שישבנו לפני כמה ימים, אבל כשסמון סינק הוציא לאחרונה את הספר החדש של Infinite Game, ודווקא שם הוא מדבר על, אתה לא יכול להגיד אני הכי טוב, כי בהכרח, האם זה דבר מדיד או לא מדיד? אם זה לא מדיד, אז יש איזושהי בעיה.
נכון.
ואם אתה אומר, אני מנצח במשחק, אז אנשים אומרים, אני מנצח בעיני עצמי, אתה לא יכול להגיד... אם יש משחק כדורגל, יש שתי קבוצות, אנחנו יודעים את הדברים, יש קבוצה אחת או קבוצה שנייה תנצח, או שיש שתי קורות, אנחנו יודעים שזה יחכה מיקס זמן, דברים ברורים.
נכון.
כל דבר שהוא מעבר, שלא באתי להגיד אני הכי טוב, באתי להגיד אני טוב מאוד במה שאני עושה, בתחושת הביטחון. כשאתה מחליט שאתה בסוף כן הולך לנדלן, מדובר בדרך כלל סכומי כסף גדולים על דברים, ואתה אומר... לא תהיה בעיה, אני יודע מה אני עושה.
כן, זהו, זה עוד דבר שכולם אמרו לי, איך היה לך אומץ? אני לא יודע, זה לא נראה, לא נתפס בעיניי כמשהו אמיץ. זה כמו שאמרו לי, איך היה לך אומץ לעזוב עם ילד, עבודה, הייטק, בטוח, בונוסים, רכב, זה היה נראה לי הרבה יותר אמיץ להישאר שם ולהיות... ממומר שיהפוך להיות בן זוג על הפנים, שיהפוך להיות אבא עצבני, שיהפוך להיות משבר בכל תחום בחיים שלי, זה נראה לי הרבה יותר אמיץ מאשר לקום ולנסות לעשות משהו, אתה מבין? אבל אף פעם, תמיד התרגשתי מהדברים הגדולים, אף פעם לא עשה לי את זה, סתם דוגמא, עסקאות של, בארה״ב זה נקרא סינגל פעמים ביום, זה בתים הפרטיים. אז לקנות בית ב-50, 70, 100 אלף דולר, לשפץ אותו, למכור, לעשות איזה 30, 40, 50 אלף דולר בדיוק פליפינג. לא שזה לא אחלה ביזנס וכסף מדהים, זה לא ריגש אותי ולאו דווקא בגלל הכסף. יש משהו בסדר גודל של העסקאות הגדולות של העונה האנושי שאתה עובד איתו, אנשי המקצוע שאתה עובד איתם, רמת המקצועיות שאתה צריך להגיע אליה. שמדליק אותי.
בתחילת הפרק אמרת, אני רוצה לעזור לאנשים לעשות השקעות חכמות, אחראיות וכן הלאה. כשאנשים מתקשרים לקבל עצה, כמה זמן אתה משקיע בזה?
אם נראה אז תראה את זה עכשיו, כי יושב בטוח למסע ויצחק, או, או, או, או. זה לפי דעתי החולשה הכי גדולה שלי. אני מקבל טלפונים מאנשים. שחלקם, אתה יודע, רוצים להתייעץ, חלקם יזמים בתחילת הדרך, חלקם משקיעים שלצערי עשו השקעה לא נכונה. אני לא מסוגל לתת את הטלפון, אני יכול לשבת עם בן אדם כאילו שעתיים, אני יכול אחרי זה להזמין אותו אולי הביתה או לבית קפה, לשבת איתו, לבנות לו את התוכנית. זה מה שאני, זה מי שאני, אני חי את זה, אני אוהב את זה, אני אוהב להשכיל את האנשים, אני אוהב ללמד אותם, אני אוהב... באנגלית זה נשמע הרבה יותר טוב, זה לא לחנך, זה to educate them. לבוא ולהראות, אוקיי, פה, פה, פה, פה, פה, והרבה מאוד פעמים לבוא ולהגיד...
לחנך קלאסי.
בדיוק, בדיוק. ולבוא ולהגיד, זה לא בשבילך. אתה מבין? אני מבחינתי הגעתי לכל כך הרבה אנשים שרצו להשקיע אצלי, שמעתי להם, חבר'ה, זה לא בשבילכם. אתם לא מתאימים לסוג ההשקעה הזאת או להשקעה בכלל. אתה יודע, בהתחלה יש את ה... אתה אמור למכור לי. אתה אומר לי לא? לא, אני לא אמור למכור לך. זה בדיוק העניין, זה בדיוק השיח. אני אמור להתאים לך השקעה שטובה לך, כי אני רוצה שאתה תישן בלילה. והמרדף היום, לצערי, אתה יודע, כולם, אנחנו חיים בתרבות שהכל זה קפיצות קוונטיות, הכל זה get rich quick, אה, אני רוצה לעשות מיליון דולר, אה, הוא עשה, זה כמו הפייק של אינסטגרם שכולם מאושרים. ההצלחה ועולם ההשקעות וכל הנושא הזה של צבירת עושר היא הרבה יותר סולידית ומשעממת במציאות מההייפ הזה שמנסים לייצר וזה מבחינתי אם אתה שואל אותי מה הייתי רוצה שהשליחות שלי תהיה זה לבוא ולומר בואו תראו איך נראית באמת השקעה בואו תראו איך האנשים העשירים באמת מייצרים את העושר שלהם וזה לא, אין דבר כזה הצלחה בלילה, אין דבר כזה, אין דבר כזה קפיצה קוונטית. קפיצה קוונטית מבחינתי זה השלב האחרון בדרך מאוד מאוד ארוכה שעשית ואז יצרת איזשהו משהו, אתה מבין? וזה מבחינתי, אם אני צריך להעביר פה מסר, אז זה המסר. כל דבר שיש לו ערך, הוא לוקח זמן, צריכה להיות לו משמעות. צריכה להיות איזושהי דרך שאתה עובר או הכסף עובר כדי שאתה באמת תייצר בסופו של דבר את העושר הזה. אתה יודע, אנשים באים, משקיעים כמה? מגיל 21 נניח עד גיל 67 בפנסיה. אף אחד מהם לא בא ואומר, וואלה, עוד שנה אני מקבל מיליון דולר בפנסיה. אף אחד אין לו בכלל את החשיבה הזאת. אבל באיזושהי נשימה נהייתה פה תרבות. של הנה אני שם, כמו שבא לי משקיע, בא לי לשבת איתי בבית קפה באשקלון, אומר לי תקשיב יש לי 100 אלף דולר, אני רוצה לשלש את הכסף בשנה. עכשיו, אני לא מאשים אותו, כי הוא שומע את כל ההייפים של ה-30 אחוז, 50 אחוז, 100 אחוז, הנה הוא עשה והוא עשה, קם. אמרתי לו, אני מצטער לפוצץ לך את הבועה? בנדל"ן כנראה אתה לא תעשה את זה. אמרתי לו, אבל אם תשקיע בקריפטו, אם תשקיע במניות, יש סיכוי שתעשה את זה, אבל אתה יכול לגלח את כל הקרן, ואז אתה רואה כזה... לא, לא, לא, לא, לא, לא, אני לא רוצה ששקל מהקרן שלי ייפגע. אז אתה מבין, זה הדבר שאנשים צריכים להבין.
קוקאין. קוקאין הוא לא היה מאבד את הקרן.
שוב, זה...
הוא היה מאבד משהו אחר אולי, אבל בטח...
זה תלוי בו, אבל אתה יודע... אני, אתה יודע, אנחנו מסתכלים רגע על התהליך הזה של זמן, בסדר? אתה אומר, כשאשתי תשמע את זה, כמה זמן היא נותנת לזה? בסוף, אתה צריך גם לעשות בלנס בין הרצון שלך לעזור לאנשים, הצורך להתפרנס, העבודה, או הזמן לפעמים שאתה צריך להשקיע בשביל למצוא עסקה טובה, כמה זמן אתה מלא עם הילדים שלך או כל דבר מאלו. אז איך אתה עכשיו נותן לאנשים זרים פתאום שעה וחצי מהחיים שלך?
אז אני אגיד לך, זה חטא. כמו שאתה יודע, בן אדם שיודע שיש לו סוכרת, אבל הוא אוכל את המתוקים בכל זאת, זה משהו שאני עדיין עובד עליו. אני אומר לך שאני... אחד הדברים שאני מתמודד עם זה, זה אנשים שמדברים איתי, אני מעביר כרגע ללירז, שהיא תסגור איתם את הפגישות. יש סגירה תחומה בזמן, ואני מסיים את הפגישה ואני אומר להם מראש, חבר'ה יש לנו חצי שעה, יש לנו שעה, ואני קם והולך. ואני גם יודע היום בצורה טובה לסנן את האנשים, שאתה יודע שבאמת, אתה יודע אחד הדברים שאני הכי לא אוהב זה שבן אדם מגיע, לוקח ידע ואז לא עושה איתו כלום, אתה מבין? וזה, אני היום בוחר את האנשים שאני יודע שבאמת צריכים את העזרה. סתם עם אנשים שעשו השקעות לא טובות ואתה רואה שהם באמת חסרי אונים ולא יודעים מה לעשות או אנשים שבאמת יזמים שאתה רואה שהם באמת הולכים לעשות משהו.
כמו שהרבה אנשים כאלו?
משקיעים שעשו השקעה לא טובה? אתה לא מבין כמה. אתה לא מבין כמה. ואני חשוף אולי ל-0.01% מזה. כאילו, אני רואה עם האודי, אני לא עכשיו איזה מישהו, אתה יודע, שכל העולם מכיר. עדיין. עדיין, עדיין. אבל מגיעים אליי עשרות. אז אתה מחליט היום לתת מה?
שעתיים ביום?
או שזה... אין לי איזשהו טווח זמן. בן אדם מתקשר, אם אני רואה לנכון לבוא ואתה יודע לעזור, אז אני שמה. תאמין, עכשיו זה לא שעכשיו מתקשרים אליי כל יום 80 אנשים ואני צריך באמת עכשיו לבוא ולהחליט. אבל כשאני רואה שהבן אדם הוא באמת צריך את העזרה, אני אפנה את הזמן. גם אם זה אומר אני אלך לישון במקום ב-11, ב-12, כן, כן, אני זקן, אני הולך לישון מוקדם, אז אני אעשה את זה בשבילו, אתה מבין? אני רק מקווה שהצד השני יעריך את זה, שאתה יודע, שאתה בא ואתה נותן מהזמן שלך.
כן, אני זקן בצד השני, שאין לי ילדים, אני בשש וחצי בבוקר כבר יורד למטה לקפה, אבל אתה יודע... פונים אליי די הרבה לאורך השנים וזה תמיד, שני דברים שמאוד מאוד מלהיבים אותי זה כשאנשים מבקשים ממני עזרה וכשאנשים שולחים לי הודעה שהם סיימו לקרוא את הספר. אוקיי. מבחינתי אני מתרגש, זה לפעמים יותר שווה לי מכסף. עכשיו, בראשונה הבנתי שאני פשוט לא יכול, כל הזמן שלי לדבר עם כולם למה הם צריכים כדי לקבוע את הפגישה, אני פשוט לא יכול. והשנה, במהלך השנה הקציתי כמות שעות. למה אני יכול לטפל, אם לא, אם זה פגישות ערב או דברים כאלו, קיצרתי את הזמן של הפגישות, ובחלק מהמקרים שעכשיו זה דבר שהוא עסקי והם צריכים איזשהו ערך, ממש שעות ייעוץ מסודרות, וזו הפעם הראשונה שהפסקתי להתבייש ולהגיד לאנשים, תשמעו, פחות משנה לי מה אתה עושה עם זה אחר כך, אם כבר זה יעזור ויפתח את הראש, אבל אני חייב, הזמן הזה תעובר על חשבון של לשבת פה עם הצוות, תעובר על חשבון של...
בבית, הוא בא על חשבון של הרבה דברים באופן מפתיע אני חייב לציין שהמון המון אנשים אמרו לי מעולה מתי אפשר ואנחנו היום משתמשים בזה כדי לעזור לעוד אנשים להגיע לעוד אנשים, לעשות עוד שעות ייעוץ וגם זה מתחיל להיות לנו קצת קשה ראית פה את התגוב כשהיית פה בשעות של כמות האנשים שנכנסים, באים, הולכים וכל ההתנהלות אבל זו הדרך שלי לפחות להמשיך ולשמר את השעות האלה ולא לאבד אותן. מצד שני, אני יכול להגיד לך ששבוע שעבר פנתה אליי מישהי וביקשה להיפגש, אמרתי מעניין, בשמחה. הנה, הטלפון אפילו תתקשרי מחר בין השעות כך וכך, אני אראה אם אני יכול לעזור. וקיבלתי אתמול מייל, שבוע אחרי, היי, וואו, פספסתי את המייל, תודה רבה וזה. אני מקווה שעדיין אפשר לדבר, ואני אנסה להתקשר במהלך השבועות הקרובים. אל תזכרו שהמוזרה הזו. לגמרי. ביקשת עזרה, הייתה הכל טוב, זה, אבל אל תחזרי אליי, ביקשת זמן שלי, בחינם, פעם הייתי מחליק את זה, אני עכשיו פחות נוטה להחליק את זה.
אני איתך, אני לגמרי איתך, זה פעם... הייתי רוצה לעזור לאנשים יותר ממה שהם רצו את העזרה, אתה מבין? וזה כמו שהיה לי פעם מישהו שהתקשר אליי ואמר לי, אהלן, מה נשמע וזה, אני שמעתי שאתה ככה וככה, הייתי שמח לשבת להתייעץ איתך. אמרתי לו, בכיף, אני נמצא באשקלון. אתה יודע, פעם הייתי אפילו נוסע לאנשים, אתה מבין? כאילו, הייתי נוסע לתל אביב, הייתי נוסע להרצלייה. להיפגש עם הבן אדם, כאילו להקל עליו, עד שהצד החזק והחכם שלי לירז בה ואמר לי, רגע, הוא רוצה את העזרה שלך, אתה צריך ללכת ולנסוע, לשרוף חצי יום, לעזור לו? ואז אותו בן אדם התקשר אליי, אמרתי, לא בעיה, אני באשקלון, תגיע, בא עבוד, בוא נתאם זמן. אה, אתה באשקלון, אז כשאתה מגיע למרכז, תתקשר אליי ונתאם, נראה אם אני פנוי. אוקיי, הוא לא שמע ממני יותר, אתה מבין? אבל תבין שלקח לי זמן להגיע לשם, בגלל זה אמרתי לך, אני עוד עובד על זה, אני עדיין לא ברמה, אתה נראה לי פיצחת את זה, אוקיי, אני שם בלוק של זמן ואני עושה את זה, אני עדיין לא שם, אבל אני כן, אני לא נוסע עכשיו.
במדינת ישראל מגדירה שעת ייעוץ, בסדר? במשרד התמ"ת או מעוף או דברים כאלה, זה 240 שקלים בשעה. זה מסובסד, וזה 240, אני מניח שזה יעלה השנה או משהו כזה. אז נגיד זה המינימום היום, זה הרף התחתון של מה שאתה עושה. אתה הולך היום לעורך דין שלך, הם משלמים 500 דולר, כל אחד העורכי דין שלהם והחברות והדברים. והם מוכרים זמן, ואני תמיד מאוד אהבתי לעזור, אני בחברה שנותנת שירותים, אני בעצם מוכר זמן. ובאופן יחסי אני עובד יקר, כי אני צריך להיות פה. אם אני לא מוכר את הזמן הזה ואני מחלק אותו בחינם, אז אולי עדיף שאני אחלק אותו לפעמים לעובדים. נכון.
אני אלמד אותם. ואני מאוד מתקשה עם הצורת חשיבה הזאת. אז אתה נותן זמן לאנשים שאתה בחינם.
דרך אגב, אנשים בחינם שלא אמורו לצאת מזה עבודה, אתה רוצה באמת אמיתי לעזור. לגמרי. ואז אני חושב שהאם זה חוטא למטרה של לתת זמן לצוות שלך להיות בבית או לעשות כל דבר?
אני לא חושב, אני חושב שאתה יודע, יש משהו שאומרים, אתה עושה לנשמה. בסופו של דבר אני בדעה שכל מה שאתה עושה, לא משנה מה, אם זה לאחרים, אם זה להכל, זה סוציומטי. אתה עושה את זה בשביל עצמך בסוף. אני אומר לך, כמו שאמרת, כשאני מקבל הודעה, כשמישהו קרא את הספר שלי, ותראה איזה חילוכי שכר כשאני אומר את זה, או שמישהו בא ואומר לי, אני צריך את העזרה שלך. זה בסופו של דבר משרת אותך. הדבר הזה, אתה יודע, אני תמיד אומר, המטבע של כסף זה לא המטבע היחידי שאתה יכול לקבל בחיים. זה שאתה עוזר לאנשים, שאתה מרגיש טוב, שאתה הולך אחי ואתה רואה בן אדם מצוקה ואתה עוזר לו, שאתה רואה מישהו צריך עצה שלך ואתה יכול לעזור ואתה יכול לתת את הטיפ הזה שיכול לשנות לו את החיים, בן אדם שאתה רואה שהוא מתקשה בתחילת הדרך וישבת איתו ו... סידרת לו את הראש, אתה רואה אותו פתאום, בום, נמצא באיזשהו מסלול מאוד מאוד טוב. זה מבחינתי, זה הרבה, אתה יודע מה, לא יודע אם הרבה יותר, אבל זה שווה ערך לזה שאני אשקיע בעסק שלי, או שאני אעשה משהו שאני אקבל בעבורו תמורה כלכלית. כמובן, יש פה הרבה מאוד התניות שצריכות לעבוד, שהבן אדם הזה באמת ראוי לזמן הזה, ושהוא יודע להעריך את הזמן הזה, ושבאמת יש פה ערך, וזה לא סתם. אני למשל בצדתי את עצמי הרבה מאוד פעמים, סתם קשקש, אשתי תמיד אומרת לי, אתה תמיד חופר, אתה חופר, ויש לי את הנטייה הזאת לבוא ולדבר הרבה. אני יכול לשבת איתך פה להקליט עכשיו כאילו עד 11 בלילה, אין לי בעיה.
אם אתה יכול לעשות מרתון, לחלק אותו, כמה עונות.
חד משמעית. אבל היום אני לומד להיות, א', לבחור את האנשים שאני עוזר להם, וב', גם לתחום את הזמן, וגם לייצר סוג של accountability איתם, של... חבר'ה, בואו, אני פה, תאריכו את הזמן שלי, תכבדו אותי, ובאמת תיקחו מזה משהו ותעשו עם זה משהו.
כן, עכשיו בשלב מסוים לירז מצטרפת.
לירז הצטרפה לא מזמן, זה היה מבחינתי... מה התפקיד שלה? לירז מנכ״לית, חד משמעית, ניסה לתפקיד בצורה... תראה, אני יזם טוב. אני מנכ״ל על הפנים, אני נופל ב...
כמה חשוב להגיד את הדברים האלה בקול רם בעיניי.
לגמרי, לגמרי, וזוכר שאמרתי לך שאני רואה אחר? אני היום רואה עם הרבה הרבה הרבה פחות אגו. הרבה, אני לא אומר אין אגו, שים לב, כי לכל אחד יש, אבל היום אני מסתכל על מה שחשוב באמת. היום אני מסתכל על זה שאני רוצה להיות עם קבוצה. ולגדול דיברנו על זה, אני רוצה להסתכל מסביבי ימינה ושמאלה ולראות אנשים שאיתי ואנחנו גדלים ביחד, בעוד חמש שנים אנחנו כולנו במקום אחר כי אנחנו עזרנו אחד לשני. ואחד הדברים שהמנטור שלי אומר אותי שנתנו לי איזושהי כפה, זה אומר לי כל החיים לימדו אותך לעבוד על החולשות שלך, לחזק את החולשות שלך. אז זאת אומרת כל מי שאומר לך לחזק את החולשות שלך, תקום ותתרחק ממנו טיפש. ולא הבנתי מה הוא רוצה, אמרתי לו מה זאת אומרת אני חלש במשהו אני צריך לעבוד עליו מה? אתה הולך לחדר כושר מה? כי אתה חזק ואז תחזק את האצבעות כי אתה חזק בהקלדה? לא אתה הולך לחזק את מה שאתה חלש בו וזאת אמונה כל כך לא נכונה ולא טובה כי שוב זה חוזר לקונספציה של מה שמוכרים לנו כל הזמן איך נראית הצלחה ומה אתה צריך לעשות ואז הוא אמר לי תבין מה אתה חזק בו ותשפר את זה וכל מה שאתה חלש בו תביא אנשים שיחמיאו לחולשות האלה. כן. לירז נכנסת בצורה... תקשיב, זה פשוט לפעמים אני יושב, אני אומר, אלוהים, כמה מזל יש לי בחיים, שאני מוקף באנשים כמו לירז, כמו הבחור שנפגשנו איתו עכשיו, כמוך, אתה נכנסת לחיים שלי, זה מתנה. זה מתנה. עכשיו עזוב אותי עכשיו, מה נעשה, מה לא נעשה, זה לא רלוונטי. הערך שאתה נתת לי בפרק זמן הזה שאנחנו נפגשים. העובדה שלירז, שגם זה דרך אגב, ההיכרות שלי עם לירז זה סיפור בפני עצמו, אני הכרתי את לירז יום אחרי שגיליתי שהאקסיט שלי שש שנים בוגדת בי, סבבה? לא יצאנו כמובן, אבל הכרתי אותה, נחשפתי אליה לחיים שלי יום אחרי, אתה מבין? בערב אני רואה שהיא בוגדת בי, בבוקר אני מכיר את לירז בתור ידידה טובה. כל הדברים האלה לא קורים סתם, אתה מבין? יש סדר שהדברים עובדים בו. ואני מסתכל היום ואני אומר, אני שנתיים רודף אחרי לירה שתעזוב את העבודה ותצטרף אליי שנתיים. ובאיזשהו מקום הבנתי שאני לא יכול ללחוץ כי יש לכל בן אדם יש את הדרך שלו. ופעם הייתי מאוד מאוד לוחץ, הייתי חושב משהו, אז הייתי קופא עליך את הדרך שלי, אתה צריך להיות ככה, אתה צריך להיות ככה. וכמו שאני עברתי דרך, גם כל בן אדם אחר צריך את הדרך שלו ואת העז שלו. ומה שיפה זה ששחררתי ואמרתי, אוקיי, מתי שתהיי מוכנה אני פה, זה קרה. ביום שהיא הודיעה לי שהיא מוכנה להיכנס, זה היום שכל העסק התחיל באמת להתעצב והתחיל באמת, אתה יודע...
למרות שהוא כבר עובד, הוא חי, הוא מייצר. הוא מייצר, אנחנו חיים מזה.
אני 100% נדלן, אני מרוויח מנדלן, אני חי מנדלן, אבל הוא עבד, אתה יודע, הוא עבד. אולי היה מכונה, אולי היה מדויק, אולי הייתה לי בהירות. עבדתי, אוקיי, עוד עסקה, אוקיי, עוד עסקה, בוחנים.
יש לי שאלה שצריכה תשובה קצרה, ואחר כך עוד שאלה שצריכה תשובה קצת יותר ארוכה. אוקיי. אחרי שעזבת, כמה זמן עד שהתחלת לראות כסף?
נדלן? שנה.
מדהים, תשובה קצרה יפה. איך אתה חושב על הצ'ק הראשון?
זה סיפור. אני סגרתי את העסקה הראשונה הגדולה שלי, שתבין ששוב, מה שילמדו אותנו, תעבוד, משכורת, 10, 15, 20, 30 אלף שקל בחודש, בסדר? סיימתי את העסקה הראשונה, נכנסתי לחשבון הבנק, צ'ק או סכום, שיכול לפרנס משפחה ממוצעת בישראל לעשר שנים. הסתכל עלי רז, אני אומר, אנחנו לא נוגעים בכסף הזה, אני מאמין שיתקשרו אלינו, ישלחו לנו מייל שיש פה טעות ויקחו את הכסף. ועלי רז הסתכלת עליי כאילו... לא נגעתי בכסף איזה שלושה חודשים. לא נגעתי בכסף שלושה חודשים כי לא האמנתי שזה באמת קיים. וזה היה, אתה מכיר את כל האלה שזה משנה חיים, משפט משנה חיים, ספר משנה חיים, זה היה אירוע מבחינתי משנה חיים, ששם הבנתי ששיקרו לי כל החיים. שלייצר כסף זה משהו שהוא אפשרי, אין לו מגבלה. הוא לא חייב להיות קשה, אתה מבין? וזה היה, זה היה מטורף.
אתה ממליץ לאנשים לבדוק את האפשרות של להכניס את בן בת הזוג לתוך העסק?
אתה מבין, אני כל כך שמח שאלת את זה. כל בן אדם שאני אומר לו אני עובד עם אשתי, וכל בן אדם שנראה זה אומר לו אני עובד עם בעלי, התגובה היא שלא באמת, וזה מה... מצליח לכן? אם אני הייתי עשר דקות עם אשתי, הייתי מתגרש. אז לא, אני לא ממליץ לכל בן אדם, אבל אני כן אומר שאם יש כימיה טובה ויש תקשורת טובה, מבחינתי המתכון המנצח לזוגיות זה לא אהבה בתור התחלה, זה תמיד תקשורת, אמון, אהבה. תקשורת זה הבסיס. אני יכול, החברה הכי טובה שלי בעולם זה לירז, בן אדם שאני הכי נהנית לטוס איתו לחו"ל זה לירז. כשאני טס לחו"ל עכשיו לבדוק עסקאות שבוע עשרה ימים, אני מגיע לנתב"ג לטיסה הלוך, אני רוצה לחזור הביתה. זה החבר הכי טוב שלי בעולם, וזה היה טבעי שתהיה איתי. עכשיו, אם אין לך את התקשורת הזאת, ואין לך את הרמה הזאת של הבנה, וגם אין הבנה של... אתה יודע, בבית לירזה מוס. היא האוטוריטה, מה שהיא אומרת אני עושה, אתה יודע, אני הבעל הטוב, שכל מה שהיא שאומרת אני עושה. אני מודה בזה, אתה יודע, לא שב... לא, לא, זה חשוב מאוד. בעסק אמרתי לה, קחי בחשבון שאני מקבל את ההחלטות, בסדר? זה חשוב להבין את זה. ואמרתי לה, אנחנו נעשה את זה בשותפות, הכל זה, אבל אם יש פה בסופו של דבר פיינל סיי... לי יש את הכלים והיכולת המקצועית, יכול להיות שזה ישתנה בעתיד, אבל כרגע לי יש את ה-final say. אני יכול להגיד לך ש-90% היום מההחלטות ברמה האופרטיבית, לא מדבר איתך על עסקאות כי לירז פחות בצד האמריקאי ויותר בקטע של העסק ולנהל אותו, לירז עושה. ואני תמיד אמרתי לה, אני לא יודע מי, אני לא מאמין על זה, אבל אני תמיד אמרתי לה... היא יזמית או יש לה יכולת עסקית שהיא פי מאה יותר ממני, פי מאה יותר ממני, היא רק תתחיל להבין את זה כשהיא באמת תיכנס דריל דאון, אבל זה לא לכל אחד, צריך באמת לעשות שיחה ולהבין קודם כל ולהבין שיש תקשורת טובה, כי אתה יודע יש החלטות לפעמים לא פשוטות ולא קלות ולא תמיד הכל כיפי ושושנים ווודאים. ודווקא בשלב הזה, כשיש לך תקשורת טובה ובונה, ואתה יודע לנהל את השיחה הזאתי, אז הזוגיות, כשהיא נכנסה, הזוגיות שלנו התעצמה ברמות שאתה לא מבין בכלל. לא מבין. כל התקשורת, כל הכימיה, כל הרגשות, הכל כאילו התעצם פי מאה. ויש יותר כזה שקט ורוגע. עכשיו מה שמדהים גם, שפתאום היא מבינה את השפה שלי, היא מבינה את הביזנס, היא מבינה מה קורה, אז היא מייצרת יותר עניין בך, אתה מייצר יותר עניין בה, אז זה מחזק, אתה מבין? אבל לא מדברים בארוחת ערב על עבודה? לא, לא, יש לנו...
יזמות יש לה נטייה או לאכול אותך מבפנים או להשתלט על כל מה שבחוץ.
לגמרי, אז אני לא יכול להגיד לך שיש לנו חוקים. אבל זה קורה פשוט באופן טבעי. אנחנו משקיעים הרבה מאוד בכל הנושא של זמן עם משפחה, ואצבעו חברות, ואנחנו עם חברים. כשיש נושאים אקוטיים לדבר עליהם ולנהל אותם, אנחנו מחכים לשעות הערב, יושבים. לירז גם בן אדם, בניגוד אליי, היא לא בן אדם חופר, היא בן אדם מאוד ענייני. אז כאילו אתה מגיע אליה...
זה חלק חשוב בזוגיות. לגמרי. בוא נראה רגע, אנחנו פה. אני עושה משהו שלא עושים אף פעם, אבל לך יש פגישה בצד השני של העיר בעוד רבע שעה. אוקיי. אנחנו... בוא נזרום, אני... רגע, אני אגיד להם שאני... אנחנו בזמן בדיוק לקפל.
כן, כן, תן לי כמה דקות. אנחנו מזיזים...
לא צריך להזיז. לא. זה פה.
זה עשר דקות נסיעה, כן. לא, מה נסיעה?
אתה ברגל, אתה במוטוריקטור.
מנטרי. זה פה. מה זה פה?
אנחנו על החצי של רוטשילד ומנטרי זה שם. כמה זמן אני... אם מישהו מכם דרך אגב בסביבה ורוצה לקפוץ לקפה בפרקים הבאים, אז מוזמנים וזה, הכל טוב. בוא נראה איך היה עכשיו לעשות פרק, נהנית? מדהים.
אז אנחנו מקפלים, אני אומר לך המון המון תודה רועי.
באהבה. יש לי הרגשה שאנחנו נעשה עוד פרק אחד לחבר'ה צעירים שמתעניינים בנדלן, אם זה בסדר?
יאללה, בכיף.
נעשה קצת שאלות, עניינים וזה בפעם הבאה שאנחנו נפגשים. אני עולה. סופר כיף לי שבאת, זה היה נימון מבסוט שעשינו את המאולתר הזה. הכי כיף מאולתר. פרק, כן.
הדברים שלא מתוכננים זה הדברים הכי טובים. נכון. אני ילד לא מתוכנן. כמו ההיכרות הזאת. לגמרי.
שאתה לא מתוכנן.
לגמרי לא מתוכנן. זה גם סופר.
זה פרק אחר כבר.
לגמרי, תשמע, אנחנו יכולים לעשות הכי... לגמרי.
אני חושב שאנחנו אפילו באיזה פרק 20, אז זה בכלל אחלה. לגמרי. אז המון המון תודה. תודה. חברים, אני מקווה שנתראה בפרק הבא, ותיהנו. אם אתם צריכים משהו, אם חסר לכם משהו, אם בא לכם משהו... אתם מוזמנים לפנות אליי, אני אשמח לעזור ולענות. אם יש לכם שאלות על נדל"ן בארצות הברית, נכון? מולטי פמילי ועניינים, נשים גם איזה פירוט קטן ביוטיוב למי שירצה לדבר איתך.
בכיף, באהבה. יאללה, להתראות היום בפרק הבא.
ביי ביי.
More from Nir
How to gain more clients with AI? The customer journey is your opportunity: updated AIDA model +R
