לשמוח כל הדרך אל התואר | ניר זברו מארח את שרון אשד - Zavaroness Inc 15
Nir Zavaro talks with Sharon Eshad about financial literacy, teaching methods, and happiness as a choice. Sharon created the Studentli method to teach growth mindset instead of just content. Both argue that purpose and happiness shouldn't wait, and recommend Charles Duhigg's The Power of Habit and Don Miguel Ruiz's The Four Agreements.
Chapters
שתדעי איך שבכלל אני חושב שעקביות היא תהליך מאוד מאוד קשה. כשהתחלנו את זה ממש ביקשתי מאנשים, מה אכפת לך?
כן.
תבואו. היו גם אנשים שאמרו לי כן כן, וכל פעם הזיזו. והבנתי שהם לא כל כך ששים לעשות את זה.
לא ממש.
חלקם כבר היו.
כן.
חלק יהיו בהמשך. כן. אבל זה גם הוויכוח של להיות ראשונים, אם זה מביך או לא מביך או דברים כאלה. דיברת קודם, כששתינו קפה קודם, דיברת על פרפקציוניזם. ונראה לי שאני ואת מסתכלים על זה די דומה, לא?
בהקשר של פרפקציוניזם.
כן. איך זה היה צריך בהתחלה?
אני יכולה להגיד שאני היום פרפקציוניסטית בגמילה, כן? אני תמיד אומרת את זה. זה כל הזמן מתחיל, אני יכולה לתת דוגמא, נגיד על הספרים, בסדר? אני כאילו כל חודש בערך בסטימצקי, או צומת ספרים, או וואטאבר, ואני קונה את הספרים שלי, וממש כל חודש באופן קבוע, ופעם, לפני כמה שנים, היה לי בראש, אתה יודע, את הקול הזה שאומר, שרון, כאילו יש לך כל כך הרבה ספרים שעוד לא קראת, איך את כאילו קונה ספרים אחד אחד, רגע חכי, ציימי את הספרים, של רגע שנייה, אני מרגישה שמה, שיש לי ספר שלא קראתי אותו גם מההתחלה ועד הסוף, ואני כאילו עוברת לספר הבא. אבל אז פשוט הבנתי שאני, קודם כל מכל ספר אני לוקחת משהו, וגם אם אני פותחת באמצע ואני לוקחת משהו מהספר, ודצית אני ממשיכה את היום שלי, זה בסדר, ואז יום למחרת בא לי מספר אחר לקחת השראה, והיום הספרייה שלי היא מטורפת, זה כאילו כל הזמן עוד ועוד ועוד ספרים, וזה לא נגמר. וכל הזמן שהבן זוג שלי רואה אותי קונה ספרים, אז הוא כל פעם אומר לי, כאילו, מה, למה צריכה עוד?
למה צריך עוד?
בדיוק, אז המקום הזה של הפרפקציוניזם הזה של פעם שהיה לי נורא קשה לשחרר, של, אתה יודע, לסיים ספר ואז לעבור לספר הבא, פשוט כבר לא נמצא, ההפך, היום אני מבינה שרגע, שנייה, כאילו, זה מעולה לי, מפה קצת, מפה קצת, מפה קצת, וככה אני בעצם מרגישה שאני מרחיבה אפילו עוד יותר. כאילו את הידע שלי, כי אם הייתי במקום הזה של הפרפקציוניזם של אוקיי, אני אחכה שאני אסיים את הספר הזה, סבבה להניח שזה לא היה קורה בכלל ולא הייתי...
אז זה מעניין שאת אומרת, אני מאוד שונה בקטע הזה, אז קודם כל לשרון, אשת ברוכה, באה לעוד פרק של זווארון עשדות אינק, אז המטרה של התוכנית הזו היא לתת לאנשים השראה, כל אחד לוקח את מה שמתאים לו, ואני מראה לך אנשים שאני מאוד אוהב, שאני מאוד מעריך, אז אני סופר שמח שיצא לנו לו ככה. להכיר כמעט במקרה, כשיצרנו איזה קשר.
אין מקרה.
כן, אז בואי נדבר גם על זה, ונדבר יותר כללי איפה קוראים ספרים כשמפזרים אותם, זה גם נקודה חשובה. אז את מוכנה לעשות את האלבטר פיצ' הקצר? קצת על מי את?
מה את? יאללה, אני אנסה, למרות שתמיד נורא קשה לנו לדבר על עצמנו, כן? כאילו, אתה יודע, לבוא ולהגיד מי אנחנו ומה אנחנו ואיזה מין... בהגדרה, באיזשהו טייטל, כן?
תגדירי לפי איך שאת רוצה, ואז נצלול לדברים שבא לי לשאול אותך. יש לי מלא מה לשאול.
טוב, אז אני שורון, שורון אשד, ואני אימא לשתי בנות, אחת בת שבע וחצי שנים, ואחת בת שבעה וחצי חודשים. לקח לי קצת זמן. כפי שניתן לראות, בגלל שאני בן אדם שנורא אוהב את העשייה ואת החופש ואת הזה והרבה ככה שאלות, רגע אני רוצה עוד ילד, אני לא רוצה עוד ילד, אני הרבה ככה תהיות עד שבסופו של דבר החלטתי שכן, אני מאוד רוצה לממש את הזכות שלי להיות אימא לעוד בן אדם בעולם. יש לי עסק של מנטורינג לסטודנטים. פיתחתי שיטה. שנקרא? כיום בארץ זה שורון אשד, אנחנו עכשיו רוצים להביא את זה גם לחו"ל, הבאנו את זה גם לחו"ל, הייתי בסבב הרצאות בארצות הברית לפני משהו כמו שנה וחצי, אבל בחו"ל זה סטודנטלי, זה מותג שנקרא סטודנטלי, בעצם השיטה עצמה היא שיטת סטודנטלי, שכל המטרה שלה היא לעזור לסטודנטים. להצליח להגיע להישגים גבוהים בלימודים, בחיים בכלל, אבל תוך הנאה מהדרך ושמירה על איזון בחיים שלהם ביום יום.
שנראה לי שחלק גדול מההיכרות שלנו סבב סביב הנאה, והשיחות שלנו והפגישות הראשונות שלנו היו מאוד קשורות לזה, אבל את לא בהכרח מלמדת אותם איך ללמוד פיזית את החומר, אלא ההוויה שמסביב לדבר הזה.
נכון. אני בעיקר מלמדת אותם איך להצליח, כשבסופו של דבר ההצלחה היא לא זו שתוביל אותך לעושר, אלא בדיוק ההפך. זאת אומרת, תהיה מאושר, תצליח. זה תשקיע יותר בעושר שלך, תשקיע יותר בפאן שלך, תיהנה מהחיים, ובאמת תיהנה, באמת תהיה בטוב, תרגיש טוב, יהיה טוב. ולא ממקום רוחניקי הזוי, אלא יש לזה איזה נורא מבוסס תוצאות. זה מקום מאוד פרקטי, אני בן אדם מאוד פרקטי בסופו של דבר, עם כל הרוח. רוחניות שיש בי. וזה בעצם המטרה. המטרה היא בעצם להביא סטודנטים, וזה מדהים איך אנחנו גם רואים את זה, אני עושה את זה כבר יותר מעשר שנים, ואנחנו רואים את זה בצורה כל כך מדהימה, שסטודנטים שלנו, בוגרי השיטה, אם לפני שהם נכנסו לשיטה עצמה ולמדו אותה, היו משקיעים המון וחיים בחוסר איזון וסובלים, ובאמת היה להם מאוד מאוד קשה, והשקיעו המון.
שומעים מהלימודים, מהלחץ שסובב את כולם.
מהלחץ, והמון המון ללמוד, ללמוד, ללמוד, ללמוד, 12 שעות ביום, כאילו המון המון המון למידה, המון השקיעו, משאבים, אבל לא הצליחו להגיע לתוצאות.
לי גם הייתה שיטת למידה, אני הייתי עוזר הרבה מאוד לאנשים שיוצאים ללמוד במבחנים ולא היה להם זמן. אז השיטה הייתה מאוד מאוד מובנית, היו מגיעים אליי בצהריים, היו לוקחים את כל הדפים של כל החומרים וכל הסיכומים, ומפזרים אותם על השולחן. ואחרי שפיזרת אותם על השולחן, אתה כבר התקדמת. השלב הבא היה, גרתי אז פה לאורח חוק, והשלב הבא היה לרדת לשחק סנוקר. אמרתי, צריך לנקות את הראש. נכון, פיזרנו את הדפים, אנחנו יודעים מה החומרים.
עשינו שלב אחד.
כן, צריך, לפעמים זה גם היה כרוך בכמה כוסות פיינטים של גינס. כשאתה חוזר, אתה לא יכול ישר לצלול ללימודים. צריך לנוח רגע, אי אפשר ככה בלחץ. אז היו לי שתי ספות כדי שלפחות לשני אנשים יהיה מקום לשנץ. יצאנו מנמנמים והשעה כבר הייתה ארבע וחצי. אז המבחן הוא בשבע וחצי, צריך בשבע וחצי לייצא את המבחן בתשע נגיד בבוקר. אז אנשים אומרים, תשמע, השעה כבר חמש, אנחנו לא למדנו כלום. רגע, רגע, הראש הוא לא יכול בלחץ. צריך רגע להדליק טלוויזיה, נזמין פיצה, נעשה זה. והשיטה הייתה שהבנתי שאני יכול ללמוד לטווח קצר הרבה מאוד דברים, אבל אני לא אזכור אותם אחר כך, ובעצם פירקתי את הכל לראשי תיבות. אז הייתי לוקח את כל השאלות או את כל הדברים, מפרק את הכל לכמה מילים, נותן שמות, לומד את הכל, יודע לסדר אותם פחות לפי האוגדנים של המבחנים או דברים כאלו, ואז כשהייתי מגיע למבחן, פשוט הייתי רושם את כל ראשי התיבות, ואז שעתיים אתה רק צריך להיזכר.
פתאום, מה הראשי תיבות שלך?
כן, עכשיו אם אתה נזכר, אז נגיד, זכרת ארבע מתוך חמש שוטיות, אתה כבר בסדר. אמרתי, זה, זה, ובמכללה אני הייתי מסתובב עם הקונספט של שישים זה תשעים. אם עברת כל השאר כבר לא באמת חשוב, וזה מצחיק, כי בסוף רוב הציונים שלי לא היו שישים. וההבנה שאתה משחרר ממך את הפאניקה הזו, את הלחץ, משרתת את המטרה.
לגמרי.
שבסופו של דבר כשאתה כן לומד, זה המצב הנתון.
כן.
אלה הם הכלים, זו כמות השעות, ועם זה אתה יכול להתמודד.
נכון.
ואני מרגיש שאחר כך זה הרבה מאוד עזר לנו גם בעסק, שהייתי צריך מאוד הרבה חומר לפני פרזנטציות ודברים כאלה. לפרזנטציה אני מדהים, יום למחר אני לא זוכר כלום. מה הדבר הזה, איך את התגלגלת אקדמית בדבר הזה?
אני רוצה שנייה להתייחס למה שאתה אמרת כרגע. כן. המקום, כי הוא נורא משמעותי עבורי, אוקיי? באני מאמין שלי, במה שאני באמת מאוד מאמינה בו ומעבירה. כי יש פה איזשהו מין מקום של, אוקיי, שנייה, אני אזכור את זה למבחן, או אני אזכור את זה למצגת, או היום זה לימודים, מחר זה קריירה, או כל דבר כזה או אחר ממש לא משנה, אבל יש שם איזשהו מין עניין של אוקיי בוא אני אזכור את זה למבחן, אסמן V למבחן ויאללה שגר ושכח, ביי. אני באה ואומרת, מתפספסת פה נקודה מאוד חשובה, כי אנחנו פה בתהליך למידה מתמיד בעיניי בחיים, וגם כשאתה לומד איזשהו קורס שהוא על פניו הכי לא מעניין בעולם, עדיין אפשר לבוא ולשאול את עצמי, רגע, אני כבר נמצא שם? בוא נפיק מזה את המירב, בוא נבין כאילו אני בוחר להיות שם, קודם כל אני בוחר, אני לא חייב, בטח לא באקדמיה, אוקיי? אני לא חייב להיות בשום מקום, אני יכול תמיד לבחור אחרת, ואם אני כבר בוחר, אז יש לי שתי אפשרויות, כאילו אם כבר בחרתי את האופציה הזו וזו המציאות, אז עכשיו יש לי שתי אפשרויות, או שאני עושה את זה בסבבה, ובאמת לומד למידה משמעותית ומפיק מזה משהו, באמת לוקח דברים עבורי, כי יש כל כך הרבה דברים שיכולים להרחיב את ה... את הדעת שלי, את האופקים שלי, מתוך החומר עצמו, מתוך הלמידה.
כן.
כן? או שאני עושה את זה, מה שנקרא, בבאסה, בשביל לסמן V, בשביל זה, ויאללה, בוא נתקתק את זה, עוד מבחן, ו... יכול להיות שפספסתי פה דברים בדרך.
אני... זה מעניין מה שאת אומרת. אני, לדוגמה, פילוסופיה, שהיו הקורסים הכי נוראיים בתואר, אני מאוד מאוד אהבתי, זה מעניין אותי, הסיפורים מעניינים אותי, אני... כן. ההוויה של הסיפור בעצם הוא זה שמספרים אותו אלפי שנים, אני מת על זה. זה היה לי יותר קל ללמוד בו, לשאר האנשים היה מאוד קשה. אז זה גם עניין. לימים, בשביל לעשות את מה שאני עושה, אז רוב המאמרים שהיו בתואר בשיווק, בסוף חזרתי אליהם, קראתי אותם לאט לאט. בחלק מהמקרים יכולתי ליהנות מהם אז, נכון? והיה לך איזשהו לחץ כזה או אחר. הרבה פעמים כשאני מעביר הרצאות, אנשים אומרים לי, איך אתה יודע את הדברים האלה? בסדר, מה זאת אומרת, אני קורא ומעניין אותי ואני מתעניין, אז אומרים, למה? אני אומר, לא יודע, אני אוהב את זה. והדברים הקטנים, נכון, לקחת משהו קטן מכל ספר, משהו קטן מהרצאה.
נכון, נכון, נכון.
וזה עניין של פשן בעיניי.
נכון.
וכשעניין אותי פתאום ללמוד, והבנתי למה אני עושה את זה, אז אני צריך להגדיל את הארסנל, את סט הכלים, את הידע שלי, ואם מסתכלים על זה היום, זה מצחיק, אנשים אומרים, אין לי כוח, או לא בא לי עוד דברים. אני שעה וחצי או שעתיים ביום יושב וקורא, או לומד, או מתעניין. זה כמו, אני הרבה פעמים שואל אנשים, איפה אתם מפזרים את הספרים שלכם בבית? בסדר, יש לי ספר אחד בתיק לים, שזה ספר סיפורים כזה, וזהו, לא באמת מעניין, כי אני לא הולך הרבה לים. סיפורים קצרים, אז אני אספיק אחד, את יודעת. תמיד יהיה לי ספר בשירותים. יהיה ספר ליד המיטה.
נכון.
איך אנשים מסדרים את הדברים, מתי אתה קורא, ובסופו של דבר זה עניין של הרגלים בעיניים, ואתם מתעסקים גם בזה, נכון? בעצם איך אתם מייצרים את התהליך הזה.
איך אתה ממש משריש הרגלים חדשים בחיים, כי בסופו של דבר, אתה יודע, מה זה בעצם, אתה יודע, אנשים אומרים אופי, כן? אופי, אופי של בן אדם אי אפשר לשנות, אבל זה לא נכון, כי אופי זה בעצם אוסף של הרגלים. ומה זה הרגל? הרגל זה פעולה שחוזרת על עצמה. זה פעולה שחוזרת על עצמה over and over again, אוקיי? אם אני אהיה דחיין, בסדר? אם אני אדחה דברים, אז עשיתי את זה שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב, בסופו של דבר יש לי הרגל של דחיינות. אז זה לא זה אני, זה פשוט עניין של הרגל.
מעניין, כמה קשה להוריד חסמים כשעושים פעילות אונליין? מגיעים סטודנטים, הם בלחץ. כמה זה קשה להוריד מהם, לאט לאט, לפרק את החסמים כדי להתקדם? זה החלק הראשון שעוברים בדרך כלל?
חייבים, תראה, בסופו של דבר בשביל להתקדם במציאות הפיזית, כי אנחנו מדברים על פעולות ותוצאות, כי יש לנו בעצם את העולם הפנימי שלנו, בסדר? העולמות הפנימיים שזה מחשבות ורגשות, ויש את העולם החיצוני שזה פעולות ותוצאות. מן הסתם, העולם החיצוני הוא מראה לעולם פנימי. כן? זאת אומרת, המחשבות והרגשות שלנו, הם, זה מה שמוביל אותנו לפעולות ולתוצאות שלנו בחיים, במציאות הפיזית. אז אין ספק שבשביל להגיע לאיזושהי תוצאה, להתקדם, לפעול אחרת, להתנהל בהרגלים אחרים, אתה קודם כל צריך לשנות משהו פה בפנים, בהרגלים ה...
בסטייט אוף מיינד שלך.
לגמרי. זה הכל מתחיל בסטייט אוף מיינד.
שוב, בן אדם שכבר נכנס או נרשם אצלכם ל... קורס בתשלום אני מניח, איפשהו ב-back of their mind הם כבר מתעניינים, הם מוכנים לעשות את הניסיון, נכון?
בוודאי.
ברגע שהם, זה השלב הראשון, גם בא, התעניין, נרשם.
זה תנאי מבחינתנו לבן אדם שנרשם לתוכנית. מבחינתנו זה תנאי שבן אדם רוצה ללמוד את השיטה ורוצה להיכנס, התנאי המאוד מאוד בסיסי שלנו, והצוות שלי יודע את זה, זה רמת רצינות ומחויבות מאוד גבוהה להצלחה. כי אני יודעת את זה בוודאות, שברגע שאתה לא מספיק ברמת מחויבות ומוכנות להצליח, ואתה בא ואומר רגע שנייה, אבל כאילו בשביל לשנות הרגלים, הרגלי חשיבה, הרגלי התנהגות, אתה חייב לצאת מאזור הנוחות, אתה חייב לצאת מהאזור הנוח והמוכר והידוע, וזה קשה, באמת זה קשה לשנות, אנשים לא אוהבים שינוי, אנחנו בטבע שלנו לא אוהבים שינוי, אנחנו אוהבים להיות במקום הידוע, המוכר.
הדוגמה הכי קלאסית היא שאנשים נרשמים לחדר כושר, ואחרי שלושה חודשים עוזבים, ושואלים אותם מה קרה, אז אומרים, מה ראינו? החדר כושר לא... זה לא עובד.
כן.
עוד לא הלכת.
לא, זה לא עובד. זה כמו שאני תמיד אומרת, לעשות מנוי לחדר כושר לא יעשה לך ריבועים בבטן. זאת אומרת, מה שיעשה לך את הריבועים בבטן זה שאשכרה תלך לחדר כושר ותתאמן. וזה בדיוק אותו דבר, כי בסופו של דבר השיטה שאני מנגישה לסטודנטים היא שיטה מאוד מעשית, היא שיטה מאוד פרקטית, היא שיטה עם כלים, עם תרגילים, עם דברים שאתה לוקח ומתאמן עליהם. ממש, אתה מתאמן על המוח שלך, אתה משנה חיווטים במוח, אתה ממש מתאמן על לחשוב אחרת וכמובן על לפעול אחרת, כפועל יוצא מזה, אבל אם אתה לא תתאמן ולא תיקח את זה, שום דבר לא יקרה, וזה נורא חשוב להעביר.
אני חושב שהרבה אנשים מתחילים את האימונים ואז אומרים, אני אתחיל להתאמן, אני אקח את זה בזום בעיקר כשמסתכלים על... יש לנו גם תחילת שנה יהודית, גם יש סילבסטר, תמיד עוגנים כאלה שאנשים באים ואומרים, אחרי הסילבסטר אני מפסיק לעשן, מתחיל להתאמן. ואז מגיע ולא באמת עושים את זה. ברור. ואז אומרים, אם אתה רוצה להחליט שאתה מפסיק לעשן או מתחיל להתאמן, אז תעשה את זה היום.
בדיוק. Just do it.
בדיוק. ולפעמים דווקא עשר שכיבות צמיחה, שזה החלק הכי פשוט שיש, עשר ועשר ועשר, אחרי כמה שבועות שמים לב פתאום שעושים כבר שלושים וארבעים ופתאום עושים עוד דברים. אני יכול להעיד על עצמי שלפני כמה שנים שהבנתי שאני חייב להתחיל להתאמן ולחזור לרוץ, שלא עשיתי את זה שנים. וירדתי לרוץ, המטרה הייתה בכלל לא עריצה, המטרה הייתה לצאת מהעבודה כל יום בשש וחצי, להחליף בגדים ולרדת למטה בבגדי ספורט, זו הייתה המטרה. ואני מספר את העניין בהרצאות בחו"ל, שכשהסתכלתי ימינה אז יש פלאפל שאני מאוד אוהב ושמאלה יש חומוס, אז לא רציתי לעצור, אז התחלתי ללכת. אז הליכה של 300 מטר הפכה ל-500, וקצת לרוץ, וקצת לדדות, וזה. כמה חודשים אחר כך רציתי ב-10 קילומטר באתונה עם עוד 100 יזמים למטרה טובה, וזה היה אחלה, וזה היה מאוד כיף. אבל כשהתחלתי 10 קילומטר, היה נראה משהו לא הגיוני. איך אני אחזור עוד פעם לרוץ, וזה? ובאיזשהו שלב, חלק מזה היה, כשהתקשיתי, דווקא למצוא עוד אנשים שמתקשים ולעזור להם לרוץ. ואני חושב שזה חלק מהן, כי גם את וגם אני מאוד אוהבים את זה.
אני חושבת על לעזור או להשפיע וללמד, כשאתה מלמד מישהו אחר, אז אתה מלמד את עצמך הכי טוב, אגב. זאת אומרת, אחת הסיבות שאני עושה את מה שאני עושה היום, כי מה שאני מעבירה לסטודנטים, זה מה שאני תמיד אומרת להם, אנחנו בהאזנה הדדית פה. כאילו, אני מזינה אתכם, אתם מזינים אותי. יש פה השראה הדדית, יש פה ממש הדדיות מבחינתי. זה לא אני הגורויט, אני המנטורויט, אני אישה מושלמת, ואתם, אני מלמדת אתכם. ממש לא, אני מקבלת מהם המון השראה, ודווקא דרך ההשראה שאני מקבלת ואני מעבירה להם, אני מרגישה שאני הכי מתפתחת שיש. דווקא מתוך השאלות שלהם, דווקא מתוך הבעיות שלהם, הקשיים שלהם, הדברים, הם נורא, זה מאוד השתקפות גם שלי. כי בסופו של דבר אני חווה המון ממה שהם חווים גם בחיים שלהם.
אני חושב שאני רואה את זה הרבה... עכשיו שאנחנו עושים את התוכנית הזו של זבאונס, וזה היה משהו פאן, רציתי לעשות פשוט כיף, רציתי פעם בכמה ימים לעצור את הכל, לעשות את הדבר הזה, זה סוג של התגשמות חלום שיש את האולפן הזה, אני מת על זה, אין לזה איזה פואנטה מכירתית, אולי בעתיד יהיה, אבל פשוט פאן. וחלק גדול מזה היה שאנשים אחרים באו ואמרו, תשמע, יצא לי לראות את התוכנית, או יצא לי לראות קטע, ונהניתי, ואהבתי, ופתאום ההבנה שאתה רוצה לעשות משהו בסקייל גדול. אז זה לא רק ללמד או להעביר השראה, והרבה פעמים כשפרק נגמר ואני חוזר למשרד וכולם הולכים ואני שם לב שמה שנשאר לי איזה חשק או איזה מצב רוח כזה הוא הסיבה שבגללה עשיתי את זה. אז אני אומר, אם הדבר הזה עובר בוידאו, אז בואו נעשה את זה למיליון איש, אז בואו נעשה, וזה אחת הסיבות שהולכים ללמד, נכון? שאתה רוצה להעביר את מה שאתה מעביר בפגישה של אחד על אחד, אתה רוצה לעשות ב...
לגמרי, בהמון. בהמון, אתה יודע, בדיוק עכשיו אנחנו יוצאים, סיפרתי לך מקודם, יש לנו תוכנית מסוימת שנקראת תוכנית המצטיינים, שהיא פעם בשנה, שהיא כוללת מפגשים אישיים איתי, וזו תוכנית שהיא נורא מרגשת אותי, כי הרבה מאוד שנים שאני לא עושה מפגשים אישיים, ואני דווקא אומרת לצטיינים...
אי אפשר לפגוש אותך כמעט?
לא, אי אפשר, אי אפשר, זה לא מוצר שקיים בכלל על המדף, זה גם לא עניין של כסף, זה עניין של זמן, ולמה, ואני תמיד מסבירה להם את זה, הרבה פעמים ששואלים אותנו, אני רוצה לעשות מפגשים אישיים עם שרון, איך אפשר זה? והרבה פעמים הצוות שלי פשוט בא ואומר, אי אפשר, זה לא משהו שקיים. ולמה? כי אני לפני כמה שנים קיבלתי החלטה מאוד מודעת, שאני רוצה לעזור לכמה שיותר סטודנטים בארץ ובעולם. וכשאת מחויבת למטרה הזו, את מבינה שהזמן שלך הופך להיות המשאב הכי יקר שלך. וכשזה קורה, אז את מבינה שבמפגש אחד על אחד, נכון, זה מדהים לגעת בנפש אחת, זה נכון. אבל אם אני יכולה לגעת באותו זמן ב-100,000 נפשות, איזה מדהים זה עוד יותר.
מעניין.
ולכן פשוט זה המחיר שהייתי צריכה לשלם, שאוקיי, המפגשים אישיים, שזה משהו שהוא היה לי תשוקה מאוד מאוד גדולה, הייתי צריכה לבטון.
אני מאוד מתחבט בעניין הזה. אני מלמד כמה כיתות בכל מחזור, בכל שנה. אני מאוד אוהב את זה, זה מזמן לא עניין של רק כסף. שנה הקרובה אפילו עשיתי טעות, לקחתי שתי כיתות ואני לא יודע איך אני אעמוד בזה. זה תמיד בסוף השנה, אתה אומר איזה מזל שלקחתי שתיים, אני מת על זה, אבל ביום יום זה מערער לנו את כל יום העבודה. מצד שני, אני מתקשה לוותר על השעות ייעוץ. קשה לי.
אני ממש מבינה אותך.
וזה כבר לא רק העניין של המחיר או הדברים. והיו לנו פה הרבה שיחות עם הצוות על האם זה עניין של מחיר. ובאיזושהי שעה וקציתי איקס שעות שאני רוצה להתמיד ולעשות ייעוץ. אני לא יודע אם אני מוכן לוותר על זה.
כן, אני מבינה אותך. זה עניין של תשוקה, ואני בכלל באתי ואמרתי, יכול להיות שבאמת יהיו מקומות, יהיה זמן שבו, שזה משהו שאני יודעת, שאני גם חושבת עליו, שאני ארצה ללכת ממש להתנדב. בעמותות או במלגות לסטודנטים, של ממש לשבת במפגשים אחד על אחד, כי אין דבר שמשתווה לדבר הזה, זה נפש, זה לשבת ולראות בן אדם ולהסתכל לו בעיניים, וממש להיכנס לנפשו.
באים הרבה אנשים ואומרים, אה, אני צריך שעת ייעוץ וזה, אני חושב לעזור את מה שאני עושה ולהקים עסק. אתמול ניגש אליי מישהו ואמר לי, אני... עוזב את העבודה, עבודה זמנית, סיימתי איתו הרבה איקס והגיע הזמן שאני אפתח עסק, אמרנו מעולה, בהצלחה. הוא מתחיל לספר לי את הדברים וככל שהוא מספר לי אני אומר, אולי לא בטוח שזה הזמן שלו לקום ולעזוב בערכת לעסק ואני תוהה מתי אנחנו אמורים לעודד את זה או לא לעודד את זה, זה דבר מאוד פרסונלי אבל כולם צריכים לדעתי לחטט רגליים, את התחלת ב... מה למדת לדוגמה? שאלתי קודם ודילגנו.
אני למדתי תקשורת ומינהל עסקים, במחשבה שאני רוצה להיות אשת יחסי ציבור, החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים, ואמרתי אוקיי, אז איזה תואר אני צריכה ללמוד בשביל זה, ואז התחלתי לחפש ולחפש, ובסוף הגעתי לתקשורת ומינהל עסקים.
לימודים ייתנו לך כלים כאלו ואחרים, אני מניח?
לחלוטין כן, כי זה בדיוק העניין שבשנה הראשונה הבנתי שיחסי ציבור זה ממש לא מה שאני רוצה לעשות בחיים, ואז אמרתי רגע שנייה, אז למה אני פה? כאילו, אז מה אני עושה פה? ואז הבנתי שאני פשוט פה, כי אני נהנית, וכיף לי, ואני לומדת, ואני משכילה, ואני מפתחת את החשיבה הביקורתית, ואני מכירה אנשים, ואני מכירה מרצים, ואני מכירה תיאוריות. כל מיני דברים, כאילו, איזה כיף. ואני לא יודעת מה אני אעשה עם זה בעתיד, באמת אין לי מושג, אין מושג, כאילו, לא יודעת.
ואחרי התואר לאן הלכת, מה היה המסלול? לפני שהקמת את שרון נשק?
כן, היה, התחלתי לעבוד במשרד פרסום, עבדתי במשרד פרסום, משרד מדיה יותר נכון, כמדיה פלנרית, וביירית גם באיזשהו שלב, משהו כמו שלוש שנים.
צברת שם הרבה ניסיון, אני מניח?
צברתי שם הרבה ניסיון, דרך אגב, גם ב... כל העניין בעצם עם סטודנטים מתחיל כשזה... עניין קטן שפספסנו, שהוא חשוב. בשנה השנייה שלי לימודים היה קורס של חשבונאות שנקרא תקצוב ובקרה, וזה חשבונאות ניהולית, חשבונאות פיננסית.
כבר מרגיש לא טוב?
שהוא קורס מאוד מעניין. אני יכולה להגיד לך שהיום כמה תורם לי ההבנה, כבעלת עסק, ההבחנה הזו בין תזרים מזומנים לבין הכנסות הוצאות, התיאוריה והפרקטיקה. וזה משהו שהוצאות מראש והכנסות מראש וכל הדברים האלה.
מלמדים אותנו את זה בתואר, אנחנו, סליחה על הביטוי, שונאים את הקורסים האלו, אני אומר את זה בתור מישהו מאוד קשה, אני החלטתי לקחת את הקורס הזה דרך אגב כאתגר, ולמדתי עליו בצורה בלתי רגילה, וזה היה האתגר שלי. לא יודע אם אני יכול לעשות את זה, כן, כי זה לא עולם תוכן שלי באותו זמן, לא בא לי, זה לא מעניין, בדרך כלל המרצים בדברים האלה משעממים בצורה בלתי רגילה.
נכון.
אז מאוד קשה לך גם לעקוב, מאוד קל לפספס. לטלון אני בטוח שהיום בדור המובייל זה עוד הרבה הרבה יותר קשה לעקוב, והחלטתי לקחת את זה כאתגר, והרבה אנשים שמדלגים על הקורס הזה, פשוט עושים אותו בשביל העובר או כל הדברים האלה, מתי נתקלים בו כשהם חייבים 100 אלף שקל בבנק אחר, נכון? ודווקא זה הזדמנות, כבר הלכת ללמוד.
בדיוק.
כלים שאתה תשתמש בהם בכל דבר בחיים, אז בצער רב אני אומר למי ששומע את זה ועדיין עושה... נראה לי שווה לכם להשקיע בתקצוב ובקרה.
לגמרי, שווה בכלל להשקיע בכל תחום, באמת אני אומרת, כי אתה מעולם לא יודע מתי אתה תפגוש את הדבר הזה ומתי תצטרך אותו. ואני יכולה להגיד לך שאני התחלתי לעשות, התחלתי לספר על תקצוב ובקרה, שהייתי באמת טובה בזה ומאוד הבנתי את זה, ובסך הכל הכללי הייתי בגוד וייבס בלימודים, מאוד אהבתי ללמוד, מאוד הייתי בסבבה. זו הסיבה שבסופו של דבר גם לטענתי הגעתי לציונים גבוהים וממוצע של 90 שסיימתי את התואר, כי באמת העברתי את זה בכיף, עבדתי ושילבתי חברים ולימודים. ועבודה ובילויים וכולי וכולי. ובתקצוב בקרה הייתי מאוד מאוד טובה בזה, מאוד הבנתי את החומר, בסופו של דבר גם הצלחתי להוציא 100 בקורס הזה, שהוא היה קורס מאוד, אתה יודע, נחשב מאוד ככה גדול ומאיים וכולי, והבטחתי לעצמי שאם אני מקבלת 100, אני מתחילה לעשות שיעורים פרטיים. ואכן... אכן ככה היה, קיבלתי 100 ואמרתי, אוגן, אני חייבת לעמוד בהתחייבות, בכל זאת הצהרתי בפני אמא שלי שזה מה שהולך לקרות, אז קדימה, והתחלתי לעשות שיעורים פרטיים באמת בקורס הזה. ואני יכולה להגיד לך שמשם בעצם העבודה עם סטודנטים התחילה, משם זה התחיל. כשפגשתי סטודנטים, כשלימדתי את השיעורים הפרטיים, קודם כל זה היה הרבה מעבר להעביר להם את החומר, זה היה הרבה מעבר לזה. זה פשוט באתי והעברתי להם גישה. בלי להרגיש שזה מה שאני עושה, כן? כאילו זה ממש לבוא ולהגיד להם, אוקיי, תהיו ב-state of mind של תיהנו מזה. אני יודעת שהמרצים היו משעממים, אני יודעת שהחומר מרגיש לכם כבד, אני יודעת שזה... די, טאבו לראש. עכשיו אתם באים אליי, לוח נקי, אני רוצה להנגיש לכם את זה אחרת. באמת שזה מעניין, נשבעת לכם זה מעניין. והתחלתי להעביר להם את החומר בגובה העיניים, נתתי להם דוגמאות של ווטקה, רדבול, הוצאות משתנות, איך זה, איך זה, כל מיני... דברים כאלה, שהיה פשוט תהליכים מדהימים שאנשים עשו של באמת למידה של חומר ושיפטינג בחשיבה והצליחו באמת להגיע לתוצאות שהם בכלל לא חשבו, הם אמרו תקשיבי כשהגעתי אלייך זה תני לי רק עובר, עזבי אותי מהמבחן הזה ולהגיע ל-90, 90 פלוס זה הזיה מבחינתי. אז משם בעצם התחילה התשוקה הגדולה של באמת עבודה עם סטודנטים כי ראיתי וגם חוויתי מסטודנטים כמה הם הרבה פעמים סובלים מהתואר כמה הם התלוננו בפניי על כמה שמר להם וראה להם ומתסכל להם ולמה הם עושים את זה בכלל שאני לא הבנתי למה הם נמצאים שם, מה זאת אומרת למה?
זה מוזר, זה בסופו של יום אנחנו חיים בעולם כזה של כל כך פשוט להנגיש את החומר לדור החדש ובהרבה מקרים אנחנו ממשיכים ללמד פשוט באותה צורה.
גם אני, נכון.
מה הבעיה לסדר את זה?
נכון.
הגיע הזמן.
מסכימה.
זה לא אומר שהאקדמיה צריכה למות.
כן.
כשאנשים אומרים נגמר ה...
ממש לא, היא צריכה להשתנות. נכון. בהתאם למצב.
נכון.
לא רק האקדמיה.
והיא מחליטה לגבוה על המותגים האלה, על הדברים האלו, בצורה הזו. נכון, לא רק האקדמיה.
משרד החינוך, חד משמעית. חד משמעית. הדברים שחשוב היום, ואני רואה את זה בצורה מדהימה אצל הבת שלי בבית ספר, הבת שלי בכיתה ב', ועכשיו...
שמתארחת אצלנו פה כרגע.
שמתארחת פה ויושבת פה וצופה בטאבלט שלה. וזה היופי בחופש, בתור אימא שבאמת מאפשרת לעצמה את החופש הזה, שנקטה אליכות המחשבה, שאני רואה אצלה בכיתה ב' חינוך פיננסי, התחילו להכניס להם כתוכנית ללימודים. מדהים ביותר, חינוך לבריאות מלמדים אותם, כישורי חיים מלמדים אותם, דברים שאני מאוד גאה בהם, דברים שאני אומרת, איזה יופי. כמובן שאני כאימא גם משרישה בה את כל העניין של מתחילים שנה, בואי נחליט מה המטרות, אוקיי? שינוי חשיבה, שינוי רגש, הבת שלי מאוד גדלה על זה, זימון מציאות, בואי נזמן חניות, איך הדבר הזה קורה.
עובד בתל אביב זימון חניות?
עובד, עובד גם בתל אביב, אתמול מצאתי חנייה על הים.
וואו, אני צריך להגיד את זה ללקוחות שלנו, כי פה ברוטשילד לפעמים הזימון חנייה לא...
כן, כן, כן, היום קצת פחות עבד לי, דווקא. כאילו רציתי נורא לזמן.
נראה לי זימון חנייה ברוטשילד זה...
קורה, קורה.
כן? מדהים. אני מופנוע, אז אני כאילו...
העניין הוא להתעלם מהמציאות, זה העניין. להתעלם ממה ריאלי ולהחליט.
זו נקודה מדהימה בעיניי. להתעלם לפעמים מהמציאות או להסתכל שנייה על מה באמת קורה ולא מה אנחנו חושבים שקורה, תהליך מאוד חשוב בעיניי.
בהחלט. רק ככה אתה יכול לברוא מציאות חדשה.
אתה חושבת שהיום אנשים שמסתכלים על התהליך הזה, אתה מגיע לאיזושהי נקודה כזו שאתה אומר, what's next בחיים? סיימת תואר, גילית אחרי שנתיים או שלוש שזה לא העבודה שחשבת, זה גם בסדר. אנשים שמתלבטים מה השלב הבא בחיים, אם דיברנו על זוגיות, ילדים, דברים כאלה, כל מיני זה. אתה חושבת שהיום לאנשים, הם מזלזלים ביכולת שלהם להשפיע, הם אומרים, אה, פאק את נלך לשתות בירה, נחשוב על זה מחר?
בטח.
איך אנחנו יכולים להשפיע עליהם בהיקפים גדולים?
איך אנחנו יכולים להשפיע עליהם שהם יכולים להשפיע?
אפילו על עצמם כדי להשפיע על עוד אנשים.
אני חושבת שזה קודם כל מתחיל בינך לבין עצמך, קודם כל. כי בסופו של דבר, מה שאתה נותן לסביבה זה חייב להתחיל ממך. כן? כאילו, זה מערכת יחסים שלנו עם עצמנו, זה המערכת יחסים הכי חשובה שיש. תראה, לכל אחד מאיתנו, אני יודעת ואני יכולה להעיד גם על עצמי, שיש תקופות של חוסר ביטחון. לכל אחד מאיתנו יש את מה שנקרא, זה נקרא, שכחתי איך זה נקרא באנגלית, אבל המתחזה, אפקט המתחזה. המקום של תופעת המתחזה שאנחנו... לא מבינים את הערך שיש בנו, אנחנו לא מבינים כמה השפעה אנחנו יכולים לתת, להעביר לעולם באמצעות דבר אחד נורא קטן, ואגב זה מחזיר אותי למקום של הפרפקציוניזם, של אנחנו לפעמים חושבים שאנחנו צריכים להמציא את הגלגל, אנחנו לפעמים חושבים שאנחנו צריכים לעשות את הדבר הבא, הגדול ביותר, בשביל להשפיע על העולם, בשביל להשאיר את חותמנו. שאנחנו לא מבינים לפעמים שזה נמצא בדבר הכי פשוט והכי קטן. כאילו...
כן, כלומר, אנשים אומרים, אני חייב להצליח, אני חייב להיות עשיר, אני חייב...
לא, מה זה אני חייב?
אני רוצה להתחתן, אני רוצה... אנשים מדברים במונחים כאלה, שאתה אומר, אוקיי, אתה יוצא לדייט?
מעולה.
העבודה שלך מאפשרת לך לפנות כמה אלפי שקלים להשקיע, או אתה לומד בעבודה, אתה תהיה הכי טוב בעבודה שלך בתחום.
ממש. אני רוצה, ואתה נוגע פה בנקודה מאוד חשובה. בעיניי, מאוד מאוד חשובה בעיניי, ואני אשאל אותך, כמו שאני אשאל גם כל אחד שמקשיב לנו עכשיו. אז אני אשאל את זה אותך, כי אתה יושב פה מולי, אבל אני רוצה שבאמת כל מי שמקשיב לנו ורואה אותנו עכשיו, באמת ישאל את השאלה הזו את עצמו, אוקיי? מה המטרה שלך בחיים?
תראה, אני חושב בסופו של דבר, המטרה הייתה לעשות טוב ולהכיר כמה שיותר אנשים בעולם. לכן גם על כרטיס ביקור שלי לא כתוב מנכ״ל, אני לא רואה את עצמי כזה, זו מילה שמאוד קשה לי, ממש היא מפריעה לי ביום יום שלי, אני לא בטוח גם שאני מנכ״ל טוב או לא, ימים יגידו, ועל כרטיס הביקור שלי כתוב Chief of Happiness כטייטל. הרבה פעמים אני מקבל תגובות כשאני שולח אימיילים בחו"ל, עושים מייל אינטרו כזה, אז מציגים, שלום, תכירו אחד את השני, ואז אני שולח שלום, נעים מאוד, אשמח לדבר. שמעונים, love the title. Chief of Happiness בעיניי הוא מצחיק, אבל כשאני נותן לך את כרטיס הביקור, אני מתחייב לאיזשהו משהו. ובחלק מהמקרים אני שם לב לפעמים שהאם אני מממש את ההתחייבות שלי. כתבתי את זה, נתתי לך את זה. ויש ימים, היה פה מקרה כזה לפני כמה, כמעט שנה, שהייתה פה שיחה עם הצוות שאני, הם תשמעו, חזרתי מכמה פגישות, נתתי את הכרטיס ו... אני מרגיש שאני מזויף, שאני ממש משקר. זה לא אומר שאני תמיד צריך להיות הכי הפי, זה לא זה. שחר פה שעוזר לי עם התוכנית יגיד לך שלפעמים אני משגע אותו, בסדר?
אבל מה זה הפינס גם?
נכון. חשוב לשאול. להפינס יש המון המון פרמטרים, זה לא אומר שאתה תמיד תהיה הכי מאושר, אלא זה שאתה תמיד משתדל בעיניי להעביר את התחושה הזו, בסדר? לעצמך, כשדברים לא הולכים טוב, להיות בהוויה ולהגיד, אוקיי. לא הולך טוב, אני יכול להשפיע, אני לא יכול להשפיע. לפעמים גם להבין שאתה כרגע לא יכול להשפיע ולהירגע, עושה לי טוב. היא תשפיע על איך שער היום נראה. שאיפופי פינס הוא סוג של מדד יותר מהכל. ושתיים, לפגוש את כל האנשים בעולם הזה. אני חבר בארגון יזמים שנקרא אי או, שהוא ארגון יזמים בינלאומי. אני טס בכל העולם, אני פוגש אנשים, בכנסים תמיד צוחקים עליי על כמה רעש אני עושה. אני הולך בן אדם בן אדם, היי, מה קורה, מה אתה עושה, מה זה. כשמגיעים אנשים מחו"ל, אני יוצא מגדרי לארח אותם, ואני מארח 200 איש. כשהם עוזבים את ישראל, אומרים, תשמע, איזה מקום מדהים, תודה לך שהכרת לי את ישראל. אמרתי, זה מדהים. אני עושה שירות למדינה, נכון? לא התקשרתי למדינה, אמרתי, היי, הנה החשבונית. אני עושה את זה כי אני מאמין בזה. ביום שאני לא מאמין בזה, doesn't make me happy, ואני הולך. הוא יכול להיות בעיניי happiness כמשהו קטן, הוא יכול להיות זה שאתה עוזר למשהו. תגידו בוקר טוב, בסדר? כשאתם חוצים את הכביש ועשיתם ככה לבן אדם, והוא עצר לכם עם הרכב, תראי את האפקט של בעם בצד השני.
בוודאי, בוודאי.
זה קצת כמו לתרום כסף, בסדר? הוא מחייך ואני מרגיש טוב. אני גרמתי לעצמי להרגיש טוב. כשאתה שואל בן אדם, אני כל בוקר שותח שם באיזה בית קפה, ואני אומר, היי, בוקר טוב, מה המצב, מה שלומכם? אז אומרים בכיף מה תזמינו לי לא האמת הזמנתי רק רציתי לשאול מה שלומכם. מה אני עושה עם זה עכשיו זה לא הגיוני.
פה בארץ זה לא הגיוני. נכון. אגב בחו"ל זה מאוד הגיוני זה בן אדם שאתה לא אומר hello how are you.
נכון.
ככה ברחוב.
עכשיו אל תשאלו אם אתם לא באמת מתעניינים ואז לפעמים אנחנו מכירים ואז לוחצים יד ואומרים שלום בסדר. אתה מכיר את האנשים אתה מכיר את הצוות פעם בשטוות הוא מקיים חוויה אחרת. והרבה אנשים תמיד צוחקים עליי שכשאנחנו מגיעים למקום אז אומרים לי כולם מכירים אותך. זאת אומרת אני מת על זה. עכשיו אני לא מבקש מהם הנחה, אני לא מבקש מהם מוצר בכיף.
זה בסך הכל מקום של אנרגיות.
בהרבה מהמקרים בעיניי כשאיפה בפינס הוא היכולת שנייה לקטוע את היום ולהגיד אני לא בסדר במה שאני עושה ושוב יש ימים ויש ימים והיכולת שנייה לחייך לבן אדם להגיד פאק את זה. כשבן אדם בצד שלי אומר, נכון, והוא גם מחייך, לאפקט הזה יש משהו. כשאתה מגיע ביום לא טוב לעבודה, בסדר, אז אתה מעביר את היום הלא טוב הזה לעוד איקס אנשים.
כן.
ויש לזה המון המון השלכות.
אני חושבת שבהקשר של, קודם כל יש פה את העניין של מה זה happiness באמת, ואתה הגדרת את זה, וזו ההגדרה שלך ל-happiness. אני באה ואומרת, chief of happiness, האם זה באמת מחייב אותי כל הזמן להיות happy, happy, joy, joy? בוודאי שלא, קודם כל אי אפשר, זה בדיוק שוב מחזיר אותי למקום של פרפקציוניזם, אני לא יכול לצפות מעצמי להיות במקום של כל הזמן הפי הפי ג'וי ג'וי, זה לא אנושי, אני לא מכונה, אוקיי? בעיניי אושר זה לא כל הזמן להיות במקום הזה, אלא בעיניי אושר זה בחירה, בעיניי אושר זה לבוא ולבחור את הרגע שנכון לי כרגע מתוך מקום של בחירה מודעת, אני בוחרת להרגיש טוב. עכשיו אני בוחרת לכעוס, אני פשוט בוחרת לכעוס, כי בא לי לשחרר גיטור, בא לי לכעוס עכשיו. אבל אני בוחרת, אני לא עושה את זה כי אין לי שליטה ומה לעשות, הסיטואציה מכעיסה אותי. לא, זה לא נכון, אני יכולה גם לבחור שלא לכעוס, אבל בא לי לכעוס, אוקיי? המקום של הבחירה הזו, בעיניי זה העושר.
חבר טוב אומר לי שאני כל בוקר קורא דה מרקר ומתעצבן. בסדר, אז הוא אומר לי, למה אתה קורא את זה כל בוקר? אמרתי לו, אחד זה הרגל שאני לא יודע מה קרה, אני לא יודע איך הוא התחיל ואני לא מצליח לעצור אותו. שתיים, אם אני לא אתמיד בדבר הזה, אני לא קורא אתרי חדשות, אני לא קורא עיתונים אחרים כל כך, אפילו בדה מרקר אני מעלה אל כזה, והכל טוב. אתה לא קורא חדשות, בסדר? אתרים או דברים.
גם אני לא.
אין לי טלוויזיה שאני צופה, ווואו, לא השתנה כלום בעשר השנים האחרונות שלי, הכל די דומה, אז זה לא מעניין.
ממש.
עכשיו, אם אין לזה השפעה ישירה, שאתם אומרים לי, שומע, קבל החלטה, קריא בחירות שהיו, אז זה לא באמת משנה, תבחר מה שאתה רוצה. אני שואל, למה אתה קורא עיתון בבוקר ומתעצבן, או זה מפריע לך? אני אומר לו, זה צריך להזכיר לי שיש לי את האפשרות או את היכולת לבחור. ביום שלא אכפת לי, בסדר? שאני לא בוחר לקרוא ולהתעצבן, ולא מעניין אותי יותר. ביום שלא מעניין אותי יותר, אז לצורך העניין, לא בטוח שיש לי כזה עניין להיות שגריר של ישראל כשבאים אורחים מחו"ל, כי אני לא מעניין אותי. ביום שלא מעניין אני אסגור ואני אלך.
זה בדיוק מה שאומרים גם עם זוגיות, שריבים זה טוב, מריבות זה טוב, כי ברגע שאתה כבר הופך להיות אדיש, שם אתה יודע שסגרת את הבאסה.
וזה חלק גם ממערכת יחסים באופן כללי, גם בעבודה, גם בדברים, לבוא ולהגיד אכפת לי.
נכון.
ברגע שלא אכפת אז נעשה המון מאוד קשה, וזה גם לוקח תמיד לאיזשהו עניין של תשוקה או דברים כאלה.
נכון, נכון. אני רוצה שנייה להחזיר אותנו למקום הזה שכששאלתי אותך מה המטרה שלך בחיים ובאמת נכנסנו לכל שיח הלושר, אז אני מחזירה אותנו לשם כי זו הייתה נקודה חשובה. אם אני אשאל כל בן אדם, רוב האנשים, בסדר, לא כל, אני אגיד רוב האנשים, במיוחד בגילאים האלה הצעירים של סטודנטים שבאמת, אתה יודע, ככה בונים את העתיד שלהם ומחפשים את עצמם וכולי, אם אני אשאל אותם מה המטרה שלהם? מה אתה רוצה? מה אתה רוצה מהחיים? אז לסיים את התואר, אוקיי, ובשביל מה אתה רוצה לסיים את התואר? אני רוצה לעבוד בעבודה כזו וכזו, אני רוצה לעשות את ההתמחות הזו והזו, אני רוצה להביא, לא יודעת, אמרת, להתחתן, להביא ילדים וכולי וכולי, וכל אחד הגדיר את המטרה שלו במציאות הפיזית, כן? עכשיו, בסופו של דבר, שאני תמיד עושה את התרגיל הזה עם אנשים, ואני אומרת, אוקיי, אבל אוקיי, אז למה אתה רוצה להביא ילדים? למה אתה רוצה להתקבל לעבודה הזו? למה אתה רוצה לעבוד שם? תמיד כשאני חותרת לעומק של הדבר, בסופו של דבר התשובה של כולם היא אותה התשובה. להיות מאושר, זה מה שאני רוצה. כי זה ייתן לי עושר, כי זה ייתן לי סיפוק, כי העבודה הזאת תיתן לי כסף, סבבה. אז מה הכסף ייתן לך? ייתן לי להרגיש שלא יודעת מה, ליהנות מהחיים. בסופו של דבר המטרה של כולם היא אותה מטרה, ליהנות מהחיים, לעשות כיף. להיות מאושרים, לחיות בסיפוק ובמשמעות, זו המטרה של כולם. ואז אני באה ואומרת, רגע שנייה, כאילו, רגע שנייה, משהו פה נראה לי הזוי ברמות שאי אפשר לתאר, אני לא מבינה את הקטע. מטרת העל שלך, ושלי, ושלו, ושלהם, ושל כולם, זה להיות מאושר, נכון? כאילו, ליהנות מהחיים. אני לא מבינה למה אתה צריך לחכות 20 שנה. בשביל להיות שם, ולמה לא להיות שם עכשיו? הרי אתה יכול לחיות את מטרת העל שלך באמת בכל רגע. וכמו שאמרת לי, כאילו מקודם אמרת, אנשים אומרים כל הזמן, אני חייב להתחתן, אני חייב את העבודה הזו, אני חייב לסיים את התואר, אני חייב... כשאני מבין שאני לא חייב שום דבר בשביל להיות מאושר, אני באמת לא חייב, אבל אמיתי, אני יכול להיות מאושר ברגע זה, מתוך החלטה שאני מאושר. איך? כי יש כל כך הרבה סיבות להיות מאושר, וזה מביא אותי להכרת תודה, שהכרת תודה הוא חלק מאוד משמעותי בשיטה שאני מעבירה, מאוד משמעותי, כי תמיד יש על מה להכיר תודה. אפילו ששנינו יושבים כאן היום, ושנינו בריאים, ושנינו יכולים לקום על הרגליים ולדרוך עליהם, ואנחנו רואים ואנחנו שומעים, וזה דברים שהם על פניו נורא אלמנטריים, אבל מאוד לא עבור אנשים מסוימים. אז תמיד יש סיבות להיות מאושר. לא צריך לחכות שם שיקרה הדבר ההוא בשביל לחיות את מטרת העל שלי בכאן ועכשיו, כי זה המהות של הכל בסופו של דבר. והקטע הכי יפה שבזה, שכשאתה חי את המהות, כשאתה באמת נהנה מהחיים, אתה גם מגיע לאותו דבר, זה שאתה רוצה להגיע אליו. הכסף, הקריירה, אותו זה, כי כשאתה מגיע באנרגיות גבוהות לראיון עבודה, כשאתה בפאן שלך ובסבבה שלך ובנהנה מהחיים, סביר מאוד להניח שאתה גם תתקבל לאותו.
מה אתה מושך אליך?
לגמרי.
אין מה לעשות, חלק מהזה. רגע לפני שאנחנו מסכמים את הדברים, וסופר שמח שבאת.
אני גם.
חשוב לי גם לסכם, אני הולך לעשות פיילוט הפעם עם פתיח חדש לפרק הזה, ואולי נספיק לעשות אותו בעוד כמה פרקים, אז קודם כל תודה רבה על נותן החסות שלנו, האקטיב טריילר דרך אגב. אני לא יודע אם יצא לך להכיר אותם, אבל הם עושים מערכות של אימייל ואוטומציות ודברים, ואנחנו עובדים איתם תקופה ארוכה, והם ככה קפצו על ההזדמנות ומפרגנים לנו על הפודקאסטות, וזה מאוד מגניב.
ממש.
אז תודה לנאור ולכל הצוות. והמלצה על ספר?
וואו, איזה קשה, יש לי מלא. ארבע הסכמות.
ארבע הסכמות?
חד משמעית.
אוקיי.
ספר ארבע הסכמות הוא ספר ישר, אני קוראת לו התנ״ך שלי, מזה שנים, שנים, שנים, שנים. אני לא זוכרת אפילו בת כמה הייתי שבאמת נחשפתי בו לראשונה. כמובן שבכל פעם שאני קוראת אותו, כל פעם אני רואה אותו בזווית אחרת, וזה מה שיפה, אבל ארבע הסכמות מדבר על ארבעה הסכמים בחיים שלנו, שברגע שאנחנו נחיה לפיהם, אנחנו באמת נחיה חיי איכות. אז הסכם ראשון זה לשמור על טוהר המילה, זה פשוט באמת לא לדבר לשון הרע, לשמור על טוהר המילה. הסכם שני, לא לקחת דברים באופן אישי. זה נורא חשוב, להבין שהקופאית בסופר לא מדברת אליי ככה בגלל שאני מעצבנת אותה, אלא כי פשוט משהו קרה לה בבית כנראה. הסכם שלישי, תמיד לעשות כמיטב יכולתנו, והבנה שמיטב יכולתנו משתנה מרגע לרגע, מתקופה לתקופה, אוקיי? כאילו, מיטב יכולתי כשאני עצובה זה לא מיטב יכולתי כשאני שמחה. אז ההבנה שעכשיו שאני עצובה, למרות הנסיעה... סיבות וכל מה שקורה לי בחיים אני עושה כמיטב יכולתי, כל הכבוד לי על זה, אני עושה כמיטב יכולתי. אז אולי זה לא מיטב יכולתי כשאני שמחה ואני בשיא האנרגיות, אבל אני עדיין עושה כמיטב יכולתי, זה יפה.
מדהים.
לגמרי.
אני אלך עם The Power of Habits, שזה ספר שאני שמעתי אותו, זה הספר הראשון ששמעתי באודיובוק, זה היה תהליך מוזר רגע להתחיל לרוץ עם אודיובוקס, וכששמעתי את הסיפורים של אנשים והדברים שהם עשו כדי להטמיע הרגלים, אז הסיפור הראשון מתחיל על מישהי שהייתה רוביס בהשמנת יתר במצב מאוד לא טוב, ובן הזוג שלה עזב אותה והכל, והיא כבר רצתה לגמור את החיים, ועל איך ההליכה בקטנה הפכה אותה לזה שהיא שינתה את כל החיים שלה, משקל, זוגיות, עבודה שהיא לא עבדה שנים ווה ווה ווה ווה, ובדקו את הראש שלה, את המוח, איך מוח השתנה לאורך השנים הללו, ואני חייב להגיד שאני שומע את זה ואני מתנשף בלילית. אני אתעלף ואני קולט שהלכתי 300 מטר. איזה מביך, כאילו אני לא יכול להפסיק. והספר הזה הוא מה שגרם לי להתמיד ולהכניס הרגלים. הייתי באיזה כנס באטונה, ששם דיברו על זה שהפנאטים מטמיעים 12 הרגלים, אנשים שהם פנאטים להרגלים יכולים להטמיע בערך 12 הרגלים בשנה, והממוצע יכול להטמיע אחד, שניים, אולי שלושה. כשהגעתי לכנס והסתכלתי על הרשימה והייתי בחמישה. וואו, אז אמרתי אני אף על זה, ממש, אז אם יוצא לכם לשמוע נוכל לשים אותם גם בלינק ובדברים האלו, מדהים, שמונה שלוש אני רוצה להגיד לך המון המון תודה שבאת להתקשר אליי, ממש בכיף, עשית לי חשק קודם כל לקרוא שוב, יותר, ללמוד, ללמוד, כן, זה בעיקר אני חושב שמה שאני לוקח מפה זה התחושה שבא לי ללמוד, כן, כן, ידע זה תשוקה, נכון, ידע זה מדהים, זה מתנה, זה מדהים, זה השכלה, והיכולת לקבע משהו חדש בראש, ואם דברים לא הולכים טוב ויש לכם לחץ ויש לכם בעיות וזה בסדר, זה קורה לכולם, ברור. היום אנחנו מוכנים להגיד, יש לי בעיה, איך אני פותר אותה, איך אנחנו מסדרים את זה.
לגמרי, וליהנות.
המון המון תודה, ותתכונני לבוא לפרק המאה ומשהו, ככה לעשות איזה עדכון.
איזה כיף, אני אבוא, זה כיף.
המון המון תודה שבאת.
תודה שהערכת אותי.
שלום לכולם.
More from Nir
How to gain more clients with AI? The customer journey is your opportunity: updated AIDA model +R
