In this Hebrew‑language interview, the host asks Dr. Gil Joseph Shachar (M.D.) which healthy habit he personally fails to practice despite teaching it. Dr. Shachar admits that the tool he struggles with most is guided imagery and mental visualization – the practice of vividly imagining the desired future self and reality. He explains that he fully understands the power and effectiveness of this technique, uses it in his teaching, and believes it can profoundly shape one’s life, yet he does not apply it consistently in his own routine. When asked what prevents him from doing it, he reflects on the mental effort, time, and perhaps lack of habit formation that keep him from regular use. The exchange highlights a gap between professional knowledge and personal implementation, emphasizing self‑awareness of limitations even among health‑focused visionaries.
אז עכשיו זו שאלה קצת אישית, מכל הדברים שאתה מלמד, מה הדבר שאתה עצמך עדיין לא מצליח לתרגל ומה מעכב אותך מלעשות את זה?
התקלת, כן? אז גם אני מודה, לא תמיד מיישם את כל מה שאני מלמד במלואו, משתדל או רוצה, שואף, מכוון לשם, ואם אני אראה גם מתבונן באיזשהו בעצם כלי. כשאני מלמד עליו ומסביר על החשיבות שלו ואני מודה שאני לא עושה אותו מספיק זה ללא ספק יהיה הכלי של דמיון מודרך ודמיון מציאות. ועבודה מנטלית של לדמיין את עצמי במצב שבו אני רוצה להיות במציאות שבה אני רוצה להיות ולחיות. אני יודע כמה הכלי הזה עוצמתי אני יודע כמה הכלי הזה עובד. ואני מודה שאני לא עושה אותו מספיק למה שאלת מה גורם לי לא לעשות אותו מספיק.
אחרת באמת לא היית מצליח לעשות כל המפעל חיים הזה שכל כך תורם ועוזר לאנשים מלימודים וקליניקה ותוספים שאתה רוקח והכל. עדיין כאיש חזון אתה עדיין לא מצליח אבל השאלה היא רגע כשאתה אומר שמתקשר אתה תכף תגיד על מה באיזה רזולוציות כי אתה כן איש חזון אתה כן מצליח לדמיין.
כן מדמיין דברים רואה דברים עוד דברים קורים אם אני עובד על איזה פרויקט או יוזם פרויקט אני רואה שאתה תוצאה שלו ומה זה ישפיע ותעדים שלו כן. אבל אני מדבר על משהו אחר אני מדבר על להשקיע כל יום. לפחות פעם ביום, האמת שרצוי לפחות פעמיים ביום, אולי גם אפילו שלוש פעמים ביום, להשקיע מינימום שלוש דקות, אולי חמש דקות, אולי עשר דקות, אבל לפחות שלוש דקות רגע לעצור את החיים, לעצום עיניים, ורק לדמיין את עצמי חי במציאות שבה אני רוצה לחיות. מדמיין את עצמי, מתנהל בה, איך אני מרגיש, איך אני פועל, איך אני חווה, לראות לפרטי פרטים. זה הרבה יותר עוצמתי מאשר רק לראות, להבזק שנייה את התוצאה של מה שאני כרגע חושב עליו או יוזם או עושה. אני יודע כמה הכלי הזה חזק. חז"ל אמרו, חשוב טוב ויהיה טוב. זה לא סיסמה, ככה העולם עובד. אנחנו בוראים את העולם, את המציאות על ידי המחשבות שלנו. ואני מודה שאני לא עושה את זה מספיק, אני כן עושה את זה, לצערי. פה ושם, לא באופן עקבי, גם לצערי לא כל יום, למרות שהייתי מאוד מאוד רוצה, ואולי בזכות השאלה שלך אני אקבל החלטה לעשות את זה כל יום. למה אני לא עושה את זה כל יום או לפחות פעמיים ביום? כי זה קשה, זה מאמץ מנטלי, זה עבודה, לדמיין זה לא על הדרך, לדמיין זה מאמץ, זה עד כדי הזעם מה שנקרא, זה כמו ספורט, זה אינטואיט, זה עבודה קשה, זה דורש מאמץ, זה גם לפנות זמן, ואני חושב שאחד האתגרים פה זה שאתה לא רואה את התועלת מיד, אתה יודע, אתה עושה ספורט, אתה יודע, העליתי דופק, הכושר משתפר, הלב מתחזק. ה-HDL שלי עולה, אני יודע מה אני עושה כשאני עושה ספורט, אני לא מבזבז זמן. פה אני משקיע דקות ארוכות, כל יום, כל יום, ולא תמיד רואה תוצאה בשבוע, שבועיים, חודשיים, אולי אפילו שנה. וזה קשה לעשות משהו, להתמיד בפעולה קבועה, כשאתה לא רואה תוצאות. צריך פה הרבה אמונה, הרבה ידיעה שזה עובד, הרבה סבלנות ונכונות להתאמץ. וזה מאמץ, זה דמיין מציאות עתידית. לפרטי פרדים, לחוות אותה, להרגיש אותה, להתנהל בתוכה בדמיון המודרך שאני עושה לעצמי, זה מאמץ שהוא לא קל, אני יודע שזאת אחת העבודות החשובות ביותר, עם התעולות החשובות ביותר והיחזקות ביותר, צריך פה התמדה, צריך פה יכולת להקרבה של זמן, לא הרבה, אבל באופן יומיומי, והנה, אתה מחזק אותי, אני מחזק את עצמי לעשות את זה. וכל מי ששומע אותנו, באמת... סבלנות, לא להתייאש אם לא רואים תוצאות, דמיינתי וזה לא קרה, צריך פה התמדה, צריך פה סבלנות, צריך פה הבנה שדברים האלה קורים, וככל שאתה מבקש משהו גדול יותר, צריך יותר זמן כנראה, עד שהוא כנראה יקרה בפועל, זה משהו שאתה מבקש מעבר לכלים שלך, מעבר אולי למה שמגיע לך לפעמים, אתה רוצה לשנות את חוקי הבריאה, את חוקי הטבע, או להוריד שפע שבעצם אתה עוד לא בשל אליו וכאילו, אתה צריך כנראה לעבוד יותר קשה לדמיין אותו. יותר זמן, יותר סבלנות, יותר מאמץ נפשי להירדע לפתי פרטים. אז זה משהו שאני מלמד עליו, ואני מודה שאני לא עושה אותם מספיק לסביבת רצוני. כן משתדל לעשות את זה כל ערב כשאני במיטה. באותם רגעים של בין שירות לשינה, ברגעים האלה זה רגעים מאוד מיוחדים, גם גלי המוח לרוב כבר משתנים, הם כבר לא גלי הירות העוצמתיים, הם גלים אחרים קצת, בזמן הזה אני מנסה כן להקדיש את הכמה דקות לדמיין. צריך להקפיד בזה יותר, לטובת כולנו.