הנס שבתוך האסון (במושב אלומה)

ערב טוב. עונג וכבוד להיות כאן הערב במושב הלומה. השיעור הזה, בזרת השם, יהיה לרפואת מיריאם, בת נלי, ואיוב, בן נלי, לעילוי נשמת אלכה, בת ראובנה לוי, להצלחה וברכה לנועה, בת שולי, רפואה שלמה לסלי, בת נזירה. וגם לספונסר של הערב, לילוי נשמת, ויוויאן בת זוהרה, נשמתה גנדה. טוב, כמו שאתם יודעים היום, היה יום לא קל, ממש יום קשה, היה לי הרגשה רעה אתמול, שהיה ליקוי לבנה, ישבתי עם איזה מישהו באיזה אירוע, שאל אותי קצת על ליקוי לבנה, אמרתי לו, כתוב בגמרה שליקוי לבנה זה סימן לא טוב לעם ישראל, ליקוי חמאס סימן רע לגויים. אז צערנו הרב, דברי הגמרה הוכחו שוב. בכל אסון נורא כזה, יש גם נס גדול, כי יכול באמת היה להיות הרבה הרבה יותר גרוע. תמיד יש נס שפתאום יש איזה אחד או שניים או שלושיים נשק באזור שבאים ומחסלים את המחבלים האלה וחס וחלילה אם פעם אחת יהיו במקום של אף אחד לא יהיה נשק הם פשוט יוכלו להרוג מאה זה לא ייגמר הרי עוד אחד ועוד אחד כמו שהיה ראינו בשביל אוקטובר אז גם פה גם פה עם הצער הנורא של השישה הרוגים גם פה היה נס ענק אבל צריכים להבין איך זה עובד כדי שנבין כדור הבשמיים יש בית דין אנחנו עוד מעט כולנו נעבור בו עוד שבועיים ראש השנה אבל הבית דין הזה הוא לא נפתח רק בראש השנה או ביום כיפור הוא כל הזמן פתוח כל השנה, כל החיים, מבריאת העולם ועד היום יש בית דין הבית דין הזה שלמעלה השופט זה הקדוש ברוך הוא יש סנגור ויש קטגור. שהסנגור שלנו, מיכאל, שר ישראל, הוא מנסה להציל אותנו בשמיים. זה מהלך שממונה לנסות להציל את עם ישראל בדין. לגויים יש את השרים שלהם. כל מדינה ומדינה, יש לה, למשל ישמעאל, יש להם את השר שלהם, שבא להגן עליהם. יש את הסתן, שהוא התרובה הכללי. כן? כמו היואמאשית הזאת, פחות או יותר על אותו משקל. רק רבא ממנו. והסתן, כמובן, מרוב שהוא מבצע את מלאכתו נאמנה, שמעתי איזה רב אמר בשבת, הייתי בשבתון, בדרך כלל הוא לא, לא טועה בלשונו, אבל הפעם שמעתי ממנו שהוא קורא לסתן הרע הרשע הזה. רע כן, אבל הוא לא רשע. השטן הוא רע. תפקידו לעשות רע, להכתיע אותך. זה תפקידו, אבל הוא לא רשע. רשע זה אחד שמורד באשם, שעושה ההפך ממה שאשם ציווה אותו. רע ורשע זה שני מילים שונות לגמרי. רק פה בלשון העברית המודרנית, השתרש שאומרים על מישהו שהוא אכזר ואלים וזה, אז שהוא רשע. זה לא נכון. רשע יכול להיות האדם הכי נחמד בעולם. איזה פרופסור גדול, איזה... מישהו גדול שמעריכים אותו ומעריצים אותו בעם. יכול להיות ראש ממשלה, יכול להיות שופט בבית משפט, יכול להיות איזה רופא שעושה הרבה דברים טובים גם בחייו, אבל מתגלח בתאר. חלל שבת, אוכל טריפות. כל מי שעושה עבירה מסוימת במזיד בשיטה נקרא רשע. אנחנו אומרים חזל. יש אמנם עוד הגדרה, כמו שהרמב״ם מביא, שמי שרובו עבירות, על המשקל נקרא רשע, ומי שרובו מצוות נקרא צדיק. אז ממילא לפי השיטה הזאת יש צדיקים שיש להם גם הרבה עבירות. דוגמה, אם יש להם 51% מצוות, 49% עבירות, על המשקל נחשבים צדיקים, אבל לא ילדנו מכאלה צדיקים. 49% עבירות, אתם יודעים מה זה? אי אפשר לספור את זה בחיים של אדם. אבל ההגדרה היותר רווחת היא שבן אדם שאומרים לו אדוני אסור להתגלח בתאר והוא מצפצף, מתגלח כל יום בתאר, חזקו ברור. או שאומרים לו אדוני זה חילון שבת, אתה עושה כביסה כל שבת, נקה עם המגבת רטובת החולצה, זה חילון שבת, זו סקילה, זה לא צחוק. והוא משית אותו, עזוב, אל תגזים. זה רבד. בין בזה ככה, בין בזה ככה, ברור לנו שגם הרמב״ם מביא שמה שיש מצוות, מצווה ששקולה כמו הרבה מצוות, ויש עבירה ששקולה כמו הרבה עבירות. זאת אומרת, לכל מצווה יש ערך סגולי של המצווה עצמה. ולכל עבירה יש ערך סגולי של העבירה. למשל, כולם מבינים שאחד שהלך עם אשת איש, זה בערך כמו מיליון פעם לא לעשות נטילת ידיים, או מאה מיליון. השם רק יודע בדיוק, אבל לא ישווה זה לזה. כן? אדם שעכשיו אכל לחם בלי נטילת ידיים, זה עבירה. צריך לטול ידיים, זה חזל גזרו. אפילו רבי עקיבא, בשארית כוחותיו, שהיה בין 120' בבית העשורים, שהשמש שלו הביא לו את המים, ואז השומר בעט בדלי, וחצי מהמים נשפכו, ורבי עקיבא התעכב כמה שעות, לא קיבל את המים היומיים שלו, ואז הוא אמר לה, שמש, לתלמיד שלו, למה התעקבת היום? אתה לא יודע שאני אדם זקן אמר לו, מכילה ערב, זה לא בידי, עשו לי פה ביקורת והשומר לא נתן לי להיכנס ובסוף בעט בדלי והצלחתי להציל חצי מהמים אז רואה שרבי עקיבא עושה נטילת ידיים אבל מה אתה עושה כבוד הרב זה מים של שתייה את המים של נטילת ידיים שפכו כבר הוא אומר לו מה אעשה שכך גזרו חבריי והוא היה הרב הכי גדול בעולם אף אחד לא ישווה אליו אבל כיוון שהחכמים גזרו כשיום אחד ייבנה בית המקדש, אסור שישכח מצוות נטילת ידיים, כי הכוהנים צריכים לאכול בתערה. ובמילא, כיוון שאם אנחנו עכשיו נגזור, אז כבר לא יזכרו את זה. מי יודע כמה מאות שנים יעברו. כשיגיע הזמן, אף אחד לא יזכור שהייתה כזו מצווה. לכן כל עם ישראל מהיום ועלה יאכלו לחם עם נטילת ידיים. שומעים? אז עכשיו רבי עקיבא יכול היה להגיד זה לא שיטתי אני לא סובר שצריכים נטילת ידיים מי גזר? החכמים גזרו ובכל זאת כיוון שרבי עקיבא הבין כמה זה חשוב כתוב בפרשת שופטים כל אשר יאמרו לך תשמע בכולם לא תסור מכל אשר יאמרו לך ימין או שמאל ושם כתוב בסוף, מי שיעשה בזדון, מת האישה ווביאר תערה מקרבך. זה עונש מיטה בידי שמיים, זה לא צחוק. זה דברים חמורים מאוד, לזלזל על דברי חכמים. כתוב, המלריג על דברי חכמים נידון בצוער או תחת. יש מקום בגאלון שנקרא צוער או תחת, מקום נוראי. רק על זה שהוא זלזל בדברי חכמים. היום לצערנו עליו, יש כל כך הרבה דתיים, אנשים עם כיפות וסקנים, ושהם שומרים מצוות, אפשר להכחיש שהם שומרים מצוות, שהם מתייחסים לרבנים כמו לסוליה של נעל. גרם של כבוד אין להם אליהם, צערי נועריו. אחת הסיבות לזה היא שהם שומעים את כל מה ששומעים בתשקורת. כל הזמן הם שומעים את המזימות והחוסר כבוד והזלזול בחכמים, וכל מיני כתבות שעושים על כל מיני רבנים חשובים מאוד, והערך שלהם יורד, אין מה לעשות. השפעה של התשקורת היא קטלנית. אבל יש גם כאלה שזה לאו דווקא בא מהתשקורת, זה בא מעצם הטבעיות שלהם. יש בהם עזות פנים, והם לא הבינו מה חשיבותו של חכם בעיני השם. אם הם היו מבינים מה זה במיוחד בדור הזה שכל כך קשה למצוא חכמים אמיתיים היום שכבר יש אחד שעמל כל חייו בתורה והוא נהיה אחד גדול בישראל והוא אומר איזה משהו שלא מוצא חן בעיניך או שלפי קוצר הבנתך אתה סובר אחרת לבוא ולהשפיל ולבזוד ולכתוב כל מיני תגובות בכתבות זה נורא והיום יש לנו אז סובלים מהדברים האלה המון המון, הקשבך הוא לא מוכל על כבודם של החכמים ועל התורה. הוא לא מוכן על זה, זה כמו ממש לקחת ספר תאום ולהטיח אותו ברצפה, שמבאזים חכם. גם אם החכם הזה הוא לא מהחוק שלך, זה עוד אחד הבעיות. הפוליטיקה היא כל כך השתרצשה פה במדינה, הפוליטיקה, שכל אדם משוייך פוליטית לאיזה קבוצה מסוימת. זה למפלגה הזאת, וזה לזאת, וזה לספרדים, וזה לאשכנזים, וזה לחסידים, וזה לחבד, והוא לברסלב, וזה אני יודע מה למודרנים, כל אדם והשיוך שלו, ואז ממילא, כיוון שיש חכם מחוג אחר, באופן טבעי הוא כבר מזלזל בו, שזה דבר נוראי. מה שייך? זה לא בחוג שלך, אבל הוא אדם גדול בתורה. תקשיב למה שאומר, יש לך ראיות כנגד, יש לך רבנים לצטט, תביא ראיה מרב גדול אחר. אלה ואלה, דברי אלוקים חיים. זה סבר ככה, זה סובר ככה. כל אדם כבודו במקומו מונח. לא מדברים פה ברשעים, זה אנשים שעמלים בתורה ופוסקים איזה פסק והוא לא מוצא כן בעיניו הפסק ומתחיל ללכלך עליו ולבזות אותו וכולי, לא עליהם דברים נוראים בכל אובן אז אני אתחיל להסביר, שנבין למה האסונות האלה קוראים לנו ושימו לב שכמעט כל הפיגועי הטרור הם על חרדים על אנשים עם כיפות, גם דתיים לאומיים אבל הם מחפשים דווקא את הדתיים והשאלה למה כי הרי הדברים האלה נגזרו בראש השנה שעבר השישה האלה שנהרגו היום נרצחו בראש השנה שעבר השם כתב להם שהיום בתארך כך וכך בבוקר כל אחד מהם יקבל כדור או כמה כדורים גם איפה הכדור יפגע תוך כמה זמנים ייפטרו מן העולם זה על כיחות השערה על השניות זה הולך כל דבר מדוד משמיים כיחות השערה נכון אנחנו כועסים מאוד אנחנו שונאים מאוד את המחבלים הערורים האלה הנאצים האלה שאני כבר שנים אומר את זה והרבה אנשים הודו לי שהם יותר גרועים מהנאצים ‫אז אנשים שהם ניצולי שואה ‫או שבנים של קורבנות שואה, ‫לא כל כך מוצחן בעיניהם ‫שמשווים עוד מישהו לנאצים. ‫איך הגעת לזה? ‫אתה יודע מי הם היו הנאצים? ‫אז אני אומר להם, ‫בוא, אני אתן לכם משה לכאן תבינו. ‫אם עכשיו היו באים לנאצי בזמן השואה ‫שהיו רוצחים עשרת ענפים יהודים ביום, ‫אם היו באים לאחד מהם ‫שעכשיו צריך ללחוץ על הגז, ויש נגיד עכשיו עשרת אלפים אנשים בתוך התאים שהולכים להיחנק תוך כמה דקות. אם היום אומרים לו להאנס הזה, הודעה דולף, עכשיו שאתה תלחץ ותוך כמה דקות ימות עשרת אלפים יהודים, אתה הולך לאבד את היד שלך. לא הולך היד יותר, תישאר רק עם יד אחת. או שעזוב אותם, שיחיו. אתה מוכן להקריב את היד שלך שימות עשרת אלפים יהודים? אף נאצי לא היה מסכים. מה פתאום להקריף את היד שלי? כמה שאני שונא אותם, אני לא רוצה להיות נכה עכשיו, כל החיים. אם היית אומר לו תקריף שני ידיים, קלבח אומר שהוא לא היה מסכים. אם היו אומרים לו גם אתה תחנק יחד איתם, לא מאמין שאחד אי פעם היה מסכים. אף אחד. כשאתה בא לנאצים הישמאלים, אתה אומר לו, תקריב יד וצוחק עליך, מה לקריב יד? אני קופץ, אני ועשרה בנים שלי לתוך האש, כדי להרוג יהודי אחד, כדי להוציא לו עין אפילו, גם לזה שווה לי. אני ועשרת בניי, אמן ועשרת בניו, מוכנים כדי שיהודי אחד ייפגע. ואתה רואה שכל המכות שהם חטפו כבר שנתיים שם בעזה, כבר לא נשאר להם כמעט בניין אחד עומד, והם לא מתחרטים. אין להם גרם של חרטה אם עכשיו אתה תבוא ותגיד להם אחרי כל מה שחטפתם אם היה אפשר ללחוץ על כפתור ולהחזיר את זה לשישי באוקטובר שלא היה התקפה ולא מתים 1,500 יהודים ונחטפים ואז הייתה נשארת כמו שאם המנהרות וכל מה שהיה לכם כל טוב שם מאכלים, שווקים מלאים הם כולם היו אומרים לו מה פתאום לבטל את השביעי באוקטובר חס וחלילה אבל מתו לך הילדים לא אכפת לי זה למען המטרה זה הנאצים לא היו מוכנים לעשות אז אתה רואה מי יותר גרוע פשוט מאוד באכזריות ראינו שהם אותו דבר ראיתם מה הם עושים לתינוקות אין הבדל אז נחזור לעניין אז עכשיו השטן בבית דין של מעלה כל הזמן מקטרג על כולם כל מי שרוצה עבירות השטן מקטרג עכשיו, לכל בן אדם בשמיים יש מחל. ‫מהיום שהוא נולד, המחל הזה ‫מתחיל להתמלא בעבירות שאנחנו עושים. ‫עשית עבירה? נכנס. ‫עוד עבירה? נכנס. ‫לשון הרע? נכנס. ‫חילוד שבת? נכנס. ‫לאט לאט המחל הולך ומתמלא. ‫עכשיו, ברגע שהמחל של האדם ‫יגיע ל-100 אחוז, ‫האדם הזה חייב באותה שנייה למות. ‫הוא לא יכול להישאר ‫עוד שנייה בעולם. ‫כי זה מה שנקרא בלשון חזל, ‫הקדיש, ‫את עשייה. ‫אין יותר איפה להכיל את אבונותיו. ‫זה מה שקין אמר לקראש ברכו, ‫גדול האבוני, מנסור. ‫אין איפה להכניס אותו, ‫את האבונות, אי אפשר להחזיק אותו. ‫זאת אומרת, כשהמכלל מגיע ל-100 אחוז, ‫האדם חייב למות, רק מה? ‫לקראש ברכו, ברחמה ורבים, ‫בערה תשובה לפני בריאת העולם. למה לפני בריאת העולם? כי תשובה היא נגד חוקי הטבע בעולם כמו שיש בחוב הרע שהכל כאן לכל מעשה יש השלכות, מעשה טוב יש לה שלכות טובות, מעשה רע יש לה שלכות רעות וזה מתגלגל עד סוף כל הדורות כמו שכתוב בנביא ירמיה משלם לאדם וכן, רב אלילה, זה הקב' ברוך הוא, משלם לאדם כפרי מעלליו. לא כמעלליו, כפרות שיצאו מהמעללים שלו. זאת אומרת, היה בחור טוב שעמל בתורה, שכנעת אותו לעזוב את הישיבה, עזב את התורה, אחרי שנה שנתיים נהיה חילוני, יתחתן עם חילונית, אין תארת משפחה, נולדו לו איזה שניים שלושה ילדים, נהיו שונאי תורה, שונאי עם ישראל, הצטרפו לאיזה מפלגה קיצונית בשמאל, מזיקים לעם ישראל, מהם יצאו נכדים עוד יותר, גרו עמם מי צריך לצאת בכל ההשלכות של כל המעשים האלה? אותו אחד ששכנע אותו לצאת מן התורה. ולהבדיל, מי שהחזיר בן אדם בתשובה, הכניס אותו לישיבה, והוא יצא גדול בישראל, והוא נהיה מזכי הרבים, והספרים שלו עוזרים להרבה אנשים להתקרב להשם, ונולדו לו כמה ילדים צדיקים. בקיצור, כל זה זה לזכותו של אותו אחד. וזה גם כן, כל זה כתוב בפרשה שקראנו בשבת. תכף אני אוכיח לכם בין השורות. שקוראים את זה בקריאה ראשונה, לא רואים את זה. את הדברים הכי נפלאים בתורה, לא רואים בקריאה ראשונה. זה צריך קריאה עמוקה, מקיפה וחדה. לא כל אדם יש לו עין חדה ומואחד לראות בין השורות. אם אתה קורא את כל המפרשים, אז אתה תראה את זה, ברור, כי המפרשים, מי לנו כמותם. ‫היו גדולים מהם, רשי וכל, ‫סייתו והרמבן והאורח החיים ‫וכל האחרים. ‫אבל מי שלא קורא מפרשים, ‫לפעמים הוא יכול לראות בעצמו דברים. ‫אבל אלא אם כן, ‫אם המוח שלו לא כל כך חד ‫או שהוא לא מנוסה כל כך בעמקות, ‫אז הוא לא רואה את זה. ‫לפעמים אני אומר דברים בפרשה, ‫אנשים משתגעים, ‫הוא אומר לי, ‫20 שנה אני קורא את הפרשה הזאת, ‫לא ראיתי את זה. למה? כי צריך חדות לשים לב לכל מילה בקב". מה באמת הוא מתכוון. דרך אגב, אנחנו נדון בזה. בכל אופן, נחזור לעניין. אז עכשיו, הקב". ברחמה והרבים גם עשה איך להוריד את מפלס העבירות. למשל, תשובה, אלול. 40 יום מראש חודש אלול, אני לדודי ודודי לי, עד יום כיפור. זה 40 יום שבכל יום אפשר ממש למחוק הרבה מהבונות. וזה מבחינה דירשו השם ביותו קרוב, באמצעו. זאת אומרת, אני כבר דופק לכם בדלת. כל דודי דופק. פתחי לי אחותי, רעייתי, תעמתי. מה זה כל דודי? דודי זה הקבש ברוך הוא. אני לדודי ודודי לי. דודי דופק. מה זה דופק? תתעוררו בניי. תתעוררו. מכות. בהתחלה זה דפיקות, אחרי זה מכות חזקות על הדלת. בסוף זה כבר מכות על הראש. תתעורר. ‫אז עכשיו, אם לא עכשיו ומתי, ‫אז יש לנו סליחות, ‫יש לנו בכלל התחסקות של ללול, ‫שופר אצל האשכנזים גם, ‫שופר אצל הספרדים בסליחות. ‫זה מעורר, הורו ישנים משנתכם. ‫אז בזמן הזה אפשר למחוק ‫הרבה מעברות. ‫צדקה, כל השנה, צדקת אציל ממוות. ‫כבר אתה הגעת, חס ושלום, ‫למפלס 98'-99', ‫הסתן כבר מכין את החרבות, ונתת איזה צ'ק שמן לאיזה ישיבה קדושה, ירד עשרה אחוז מהמפלס, קיבלת עוד כמה חיים, עוד כמה שנים של חיים. למה? צדקה, לצין ממוות. יש גם איסורים בי'וד, שאדם סובל הרבה בחיים. אין סוף כמויות של איסורים. איסורים בפרנסה, איסורים בבריאות, איסורים עם האישה והילדים, איסורים עם המשקנתה, איסורים על בעיות בבית, אפילו נזילות, נוזלים לך דברים, מתקלקלים לך דברים. מישהו לקח לך ספר חשוב ואתה לא זוכר מי זה ולא מוצא, הופך את כל הבית, זה גם כן איסורים. איסורים עם הרכב, פאנצ'ר בכביש, גשם עליך, נשפח לך משהו בשבת על הבגדים ואין לך להחלפה. יש כמובן איסורים, שאיך אומרים, בדילוה יעבור, לא נורא. לא נעים, לא נורא. אבל יש איסורים, שזה לכל החיים, שברגע שזה נהיה מעוות, לא יוכל לתקון. חס ושלום, נגיד, אדם איבד יד. זהו, חזר בתשובה, בוכה, מתחנן, לא יצמח לו יד. זהו, זה כבר לכל החיים, זה גזירה לכל החיים. אדם חלילה התעבר. התעבר. עכשיו הוא חזר בתשובה בזכות זה, והוא כל היום שומע דרשות וכולי. לא, הוא לא יחזר לו מעור עיניו. יש כבר גזירות שמהן כמעט בוודאות אין דרך חזרה. לעולם אי אפשר להגיד בוודאות, כי תמיד העולם המדע מתפתח, פתאום ימציאו איזה משהו, וכן אפשר יהיה להציל. עכשיו שמעתי שהישראלים פיתחו איזה משהו, שיכולים לחבר את עמוד השדרה למי שמשותק, ועשו את הניסוי הזה על קופים, ו-80% מהקופים הגיבו והתחילו ללכת. אז אם בחסדי שמיים הדבר הזה יעבוד גם על בני אדם, לפחות כמו שעבד על הקופים, אז ממש 80% מהמשותקים שיש לנו, אלפי חיילים שנהיו משותקים במשך 30-40 שנה האחרונות, והמון אנשים שנהיו משותקים בתאונות אופנוע ותנועים פה בארץ, המון המון, זה אחד הסיבות העיקריות לשיתוק, זה האופנועים האלה. שאנשים, קורה להם נפילה בכביש במהירות ואז הם יהיו משותקים לא עלינו אז פתאום תאר לך שעכשיו התחילו לחבר להם תעמוד שדרה והם יכולו לחזור לתלפקוד וללכת לאט לאט? קצת פיזיוטרפיה, איזה חודש, חודשיים והם יתחול ללכת עם איזה מקל ולחזור לשגרה? יש? זה כמו דחיית המתאים, כזה דבר מדברים על זה, אולי זה באמת יהיה אני, יש לי כמה בעלי תשובה שהם משותקים ואיך שראיתי את הכתבה הזאת, מיד שלחתי אליהן. אחד מהם זה אלון פז, שמעתם עליו? אלון פז, משותק? לא שמעתם על אלון פז? זה חור גדול מאוד בהשכלה אם לא שמעתם על אלון פז. זה בגובל בפשע, מכילה שאני אומר לכם. אבל רגע, לפני ש... אני צריך לרגע, רגע. ברוך אתה, נוני, אלוהינו מלך העולם, שהכל נהיה בדברו. יום אחד אנחנו מקבלים טלפון, יש אדם, בחור משותק, בערך בין 30 ומשהו, איפה זה היה? בלינסון באלון פז? פתח תיק ובלינסון קוראים לו, לא, בית... מקום של המשותקים, נו. לבינשטיין, בית לבינשטיין. בית לבינשטיין, אתה יכול לעבור לבקר אותו? אמרנו כן. הלכנו למקום, רואים בחור בין 30 ומשהו, 33 אולי, שוכב ככה, משותק מכפרגת ועד ראש, לא יכול להזיז אף איבר בגוף, מלבד האף. את האף הוא יכול להזיז, והוא יכול לדבר. שומע, רואה, מדבר, אבל זהו. הדביקו לו איזה מדבקה כזאת על האף, שהוא מול המסך של המחשב, הוא מזיז עם האף תחת של המחשב, יש לו כנראה איזה שיטה, איך הוא לוחץ... הוא שומע, אז הוא התחיל לשמוע דרשות שלי שם במצבו, הוא משותק לכל החיים, ככה אמרו לו. אז התחיל לשמוע דרשות, חזר בתשובה. עכשיו, אני באתי לבקר אותו, טוב, פעם ראשונה, ביקרנו אותו, כל רגע הוא אומר, אני מודה להשם, אם לא, זה לא הייתי חוזר בתשובה, אין לי שום תלונה, אפילו שאני יודע שאני כל חייר במיטה פה, אין לי שום תלונה, השם גדול, השם נפלא. אמרתי לעצמי, אני עוד בא לבקר אותו, אני צריך לבוא לבקש ממנו ברכה הזה. בקיצור, פעם שנייה שבאתי, אחרי כמה חודשים, עוד פעם הוא ביקש שנבוא. אז באתי אליו, עכשיו הוא מצלם, אבישי, ופתאום הוא מתקיל אותי, אלון פז. הוא אומר לי, הרב, בפני שאתה הולך, אני רוצה שתיתן לי ברכה מכל הלב שאני, בעזרת השם ימצא, זיווג אגון. עכשיו, אני, זה נקרא באנגלית, Catch 22. ‫או היא לי מייצרי או היא לי מיוצרי. ‫אם אני אגיד לו, ‫עזוב, אלון, אתה במצבך... לא בדיוק עכשיו יכול להתחתן ולנהל בית ולהיות עם אישה, נכון? מה, אתה חי בדמיונות? אני אפגע בו עד אם כן ליבו. אפילו שזו מציאות, אבל הוא כמובן, אולי הוא בה כחשה, אולי הוא חושב שבכל זאת אפשר, אז אני לא יכול לפגוע בו. מצד שני, אם אני עכשיו אתן לו ברכה, אנשים יגידו, זה מזרחי הזה, מחופף לגמרי, מטומטם, עושה מעצמו צחוק. ‫אז היה לי דילמה עכשיו. ‫מה שאני לא אעשה, אני מסתבך פה. ‫או אלי מיצרי או אלי מיצרי. ‫בסוף אמרתי שטויות, ‫מה שהייתי איתי זה לא חשוב כרגע, ‫זה פה מקרה מאוד עצוב. ‫עתדתי לו ברכה מכל הלב, ‫והוא ככה אמר אמן והלכנו. ‫טוב, לא עובר חודש, אני כבר בניו יורק, ‫שולח לי אימייל אלון פאז הרב, ‫מגיע לי מזל טוב, התארסתי. עשר פעמים הסתכלתי במסך, אני אומר, רגע, זה אותו אלון פאס, זה לא יכול להיות, מה הולך פה? התארסתי. אז אני חושב לעצמי, טוב, כנראה אולי זה משותקת גם באגף. אז השאלה, מה הם יעשו? שניהם במיטה, לא יכולים לעשות. בסוף מתברר, לא משותקת, לא כלום. אחת האחיות, בריאה לחלוטין, בא בית חולים, שטיפלה בו וכולי, היה ביניהם כנראה קשר רוחני בנשמות, והתאהבו, ויאללה, מתחדנים. ואיזה חתונה עשו לו? לא יודע, אתם צריכים לראות את זה. זה מופיע בגוגל, תשימו, חתונה של אלון פז. הביאו אותו עם האמבולנס, עם המיטה, באו מאות, אם לא אלפי אנשים, כמו שמחת תורה שעושים בחוצות העיר, ככה זה היה נראה. עכשיו, תשמעו טוב, אני, מאלון פז הזה, עשיתי קריירה. מה פירוש קריירה? אצלי באים אליי הרבה אנשים צעירים מדוכאים שלא מצליחים למצוא זיווג. זה אחד הכללות של הדור. קשה מאוד בזיווגים. כבר בזמן הגמרת כתוב, קשה זיווגו של האדם כקריאת ים סוף. אבל היום, על אחת כמה וכמה. זה כבר, איך אומרים? ממש קשה. זה ממש אחד הכללות של הדור. הרבה רווקים, הרבה רווקות, גם הרבה גרושים. ממש נורא והיום המצב. אז עכשיו באים לי אנשים מדוכאים, הרב, אני כבר בן 35, הרב, אני כבר בן 40, הרב, אני בן 45. כל אחד במצבו. מה השם עוד רוצה מני? אני חזרתי בתשובה, אני שומר על הברית, אני זה ואני לומד חצי יום. ואין לך הרבה מה להגיד להם. מה אתה יכול להגיד? אתה ריבונוס של העולם. רק הוא יודע מה הסיבות. אבל אני תמיד הייתי משתמש בדוגמה לנחם אותם בעיגל אמיר. הייתי אומר לו, תגיד, מי במצב יותר קשה בעולם, בחיים? אתה או אגל אמיר? הוא אומר לי, אגל אמיר. אמרתי, אגל אמיר שם אותו בכלוב, בבידוד, הוא לא רואה אף עשיר. שלושים שנה בבידוד, חוץ מפרצוף של סוער אחד שמביא לו את האוכל, הוא לא רואה אף אחד. הוא סגור, מנותק מכולם. זה הסוער הזה והקרש ברחוב בחייו. אין עוד מישהו אחר. פתאום, השם החליט שהוא יתחתן. עכשיו תסביר לי אתה, איזו בחורה תרצה להתחתן איתו? הרי התשקורת, הערב רב, השמאלנים, שונא השם פה, הציסו נגדו בלי סוף 30 שנה, הפכו אותו ליותר גרוע מאיטלר. כל כך שתפו לאנשים את המוח נגדו, שאפילו אם יבוא נשיא קהניסט, יפחד לתת לו חנינה. עד כדי כך. הציסו את כולם נגדו. למה? הרג להם את סמל השמאל, אז הם יוצאים מדעתם. מי בכלל ישכול? אין לו אפילו טעם למלא בקשות חנינה בכלל. ‫מרוב שהציסו את העם. ‫מה זה כל... ‫ועכשיו, גם שיש אישה ‫שהיא תומכת בו ‫והאידיאולוגיה שלה זהה, ‫הכול טוב ויפה וכולי, ‫והוא גם בכלל נהיה ‫תלמיד חכם בכלא, ‫הוא לומד, אין לו מעשות, ‫אין לו טלוויזיה, ‫אין לו רדיו, אין לו כלום. ‫בהתחלה הוא לא היה כל כך דתי ‫שהוא נכנס לכלא. ‫עכשיו הוא כבר נהיה ‫ממש תלמיד חכם. ‫הוא גמר את כל השעת ‫וכל השולחן ארוך. ‫כמה מבינינו זכו לזה. ‫קיצור, הוא התחזק מאוד שם ‫מבחינה דתית. ‫אבל השם החליט שהוא מתחתן, ‫אפילו איזו אחת מבלרוס דתייה, ‫דווקא איתו היא רוצה להתחתן. ‫והיא באה והתחתן איתה, ‫והיה להם רק פעם אחת ייחוד. כי אחרי שהשמאלנים שמרו שהמפקד הכלא ישר לו ייחוד עם הזה עשו בלגן בגאצים והתלולו את ההתייחדות איתה אבל על הפעם הזאת הביא בן לעולם אז אני הייתי אומר למדוקאים, תגיד, מי מצב יותר קשה? אתה לא חשם בריא, מחשוכר, שלם, לומד תורה, יש לך פרנסה, יש לך רכב, יש לך בית לגור, אתה יכול להתחתן בדרך הטבע, אין בעיה שתתחתן, לא חסר לך כלום. אבל השומעת לא החליט. אבל תראה, תיגע למיר באיזה מצב הוא, סגרו אותו בארון בכלוב, והוא זכר להתחתן ולהביא ילד. אומרים לי, וואלה, אתה צודק, אני צריך להתחזק באמונה. עכשיו, שבא אלון פז, שכחתי כבר מגל אמיר. יש לי עכשיו דוגמה הרבה יותר קטלנית. אני הולך להגיד, מי במצב יותר קשה, אתה או אלון? ואני, מה יש לדבר בכלל? והשם החליט שאלון פז יתחתן. כן, נגד כל הסיכויים, אף אחד בעולם לא היה שם על זה דולר. אם היו באים ועושים עכשיו אימור, איך קוראים לזה האימורים האלה שיש פה? יש מישהו שהיה שם כסף על זה שזה יקרה כזה דבר, אבל אף אחד לא היה שם כסף על זה, כי זה נגד השכחה, אבל השם החליט, וככה היה. ועכשיו בעזרת השם, גם השם יקים אותו ממיטת חוליו, וגם בעזרת השם יזכה גם שיהיה לו ילדים, ויזכה לו לרקוד בחתונתם. תגידו אמן. נחזור לעניין. אז השטן מקטרג, מקטרג, מקטרג, מקטרג. אבל יש ייסורים, ‫יש צדקות, יש תפילות, ‫יש לימוד תורה, ‫ויש צדקה שהיא מצילה ומוחקת. ‫וכמובן, אלול. ‫והסרט ימי תשובה. ‫אז אנחנו ככה עולים ויורדים, ‫עולים ויורדים בגרף, ‫וכמובן שלא נגיע ל-100%, ‫כי ברגע שמגיעים ל-100% נגמר הסיפור. עכשיו, שימו לב טוב. שהעם ישראל, עם ישראל כיחידה אחת, גם יש לו מחל. לכל אדם יש מחל, וזה כמובן בהתאם לגלגול הקודם שלו. תלוי מה יש לך לתקן בעולם. יש אדם, יש לו הרבה מה לתקן, יש לו מחל יותר עם אורך רוח. יש אדם, יש לו כמה דברים קטנים לתקן, המחל שלו יותר קטן. אבל למדינה, לעם, לא למדינה, לעם ישראל, לעם היהודי, בכל העולם, יש את המחל שלו. ואם חס וחלילה מגיעים לכיוון המאה האחוז של העבירות וכתרוגים של השטן, אז מגיעים אסונות גדולים, כגון השואה, כגון פוגרומים, כגון חורבן בית המקדש, או כגון השביעי באוקטובר, שאז כבר שטן עושה חגיגה מעבירות שפה מהחוסר אחדות, מהשנאת חינם, מכל משקרה פה בשנה, שנתיים לפני, כל ההפגנות וכל הלכלוכים וכל הכללות וכל האלימות, השטן עשה מזה חגיגות ולא נשאר לסנגור מספיק נשק כדי להגן עלינו ואז נגזרת גזירה נוראית עכשיו צריכים לדעת איך זה עובד אצל הקדוש ברוך הוא בשמיים לכל אדם יש ערך ערך רוחני לא ערך כספי ערך כספי זה בארץ בשמיים לכל אדם יש ערך רוחני נגיד בוא נגיד מ-0 עד 100% ‫לפי מה נקבע הערך הרוחני של האדם? ‫לפי התורה והמעשים טובים ‫והמצוות שהוא שומר, ‫או חליל העבירות. ‫ככל שהוא עושה יותר עבירות ‫והפשעים, אז הערך שלו הרוחני יורד. ‫ככל שהוא עושה יותר מצוות, ‫יותר תורה, יותר זיקוי הרבים, ‫יש לו יותר זכויות, ‫יותר ויותר ויותר, ‫אז הערך שלו מגיע לרמות גבוהות מאוד. עכשיו, לפעמים יש אדם שיכול להיות שקול כמו עשרת אלפים אנשים אחרים מבחינה רוחנית. נגיד אם היית לוקח אחד כמו הרב בן ציונה בשאול, זה צל. או הרב אלישיב, שאלה היו ענקים, שכל החיים שלהם היו בתורה ועירת שמיים במדרגות הכי גבוהות שיש. או צדיקים כמו הרב קולק או הרב עדש באיסורים ובאהבת ישראל וטעניות וסיגופים וצילות מה שלא נתפס ופחיות זה נשמות מדהימות, זה לא דבר רגיל. יכול להיות מאוד שאם תשים אחד מהם על המשקל ותשים עשרת אלפים אחרים, הם מכריעים את העשרת אלפים. אפילו בהגמרה יש כאלה מושגים. שים את כל החכמים בצד אחד, החכם הזה מכריע את כולם. זאת אומרת, רואים שלכל בן אדם ובן אדם יש מדרגה בשמיים לפי מי הוא ומה הוא. עכשיו, מה שקורה, לפעמים השטן דורש אסון נוראי, כגון מאה אלף מתים. זה מה שהוא רוצה עכשיו. איזו פצצה ביולוגית, משהו, 100 אלף מתים. והקב' הוא, אין לו הרבה מה לטעון כנגד, כי הוא מביא ראיות, כל רגע ורגע יש דיונים. אז מה קורה? מה עושה השם? במקום באמת לקחת 100 אלף, אז הוא לוקח חמישה, עשרה, עשרים, חמישים, אנשים שכל אחד מהם שקול כמו כמה אלפים. איפה זה כתוב? זה כתוב בשיר השירים, מדרש שיר השירים על הפסוק דודי ירד לגנו ללקוט שושנים אומרים חזל מה זה דודי ירד לגנו ללקוט שושנים? בשמח הוא יורד לעולם הזה ומלקט את הצדיקים ביותר אנשים גדולים או ילדים שעוד לא חטאו תינוקות של בית רבן שהן נשמות טהורות ומלאות בתורה או אנשים מבוגרים אבל ‫או שהם צדיקים גדולים, ‫או שהם תלמידי חכמים, ‫או מזכי ערבים, ‫ואז מה שקורה, כמו שאנחנו מלקט, ‫נגיד כמו השישה החרדים האלה ‫שמתו היום. ‫אנחנו לא יודעים מי הם, ‫אני לא מכיר אף אחד מהם, ‫אבל אני מניח לפי המשוואה הזאת ‫שכל אחד מהם כנראה מישהו חשוב מאוד. ‫ואם נחשב שישה, ‫זה יכול להיות שישה כמו עשרת אלפים, ‫כמו 20 אלף מתים מבחינת... רוחנית לא לשכוח הכל בשמיים נחשב מבחינה רוחנית הגוף לא שווה שלושה דולר לגוף אין שום ערך בשמיים אדם נמדד אך ורק מבחינה רוחנית לפי המשוואה שחזל קברו גדול המכתיעו ‫יותר מן ההורגו. ‫מישהו שמכתי אדם ‫זה הרבה יותר גרוע ‫ממישהו שרוצח את הבן אדם. ‫מישהו שרצח אותו, הרג אותו, ‫הוא כבר לא יקום, זהו, ‫הוא יורד לקבר. ‫זה אבון נוראי, זה עונש מוות, ‫זה לא צחוק. ‫אבל מי שלקח בן אדם צדיק ‫והפך אותו לרשע, ‫זה הרבה הרבה הרבה יותר גרוע ‫מלרצוח אותו פיזית. ‫מכאן למדים שהערך האמיתי ‫של האדם זה אך ורק שמירת המצוות, תורה, קדושה, עירת שמיים, זה פסוקים מפורשים. כי מה השם מלוקח השואל מאמך? קיום, להירא את השם, ללכת בדרכיו, להעבר אותו, לדווקא בו, כל הדברים האלה. זה האדם, זה כל האדם. ככל שהאדם תיקן יותר את המידות, כך גם הערך שלו הולך וגדל. ככל שהוא לומד יותר תורה, כך הערך שלו הולך וגדל, וגם הקדושה שנעצרת בו, ‫היא גם כן הולכת וגדלה. ‫חזל אומרים, ‫מי שלמד תורה 70 שנה, ‫ניבול פה אחד ‫מוריד לו את הקדושה של 70 שנה. ‫אז למדנו מזה כמה דברים. ‫דבר ראשון, כמה זה חמור ניבול פה. ‫לא מקלל סתם. 70 שנה אתה לומד תורה ואתה בסוף אתה מוציא כללה מהפה הוא לא נפסיד את ה-70 שנה של המצוות של לימוד תורה לימוד תורה כנגד כולם זה כבר נשלח לו לעולם הבא לעולם הנצח ‫כמו שכתוב במשנה, ‫אלה המצוות שהאדם עושה אותם, ‫אוכל מפירותיהם בעולם הזה, ‫והקרן קיימת לו לעולם הבא. ‫מה כתוב בסוף המשנה? ‫ולימוד תורה כנגד כולם. ‫אתה אוכל קצת מהפירות של זה פה, ‫אבל הקרן קיימת לעולם ‫ולעולמי עולמים. ‫אבל אם אדם ניבל את הפה, ‫אז אתה שכר על הלימוד תורה, ‫אף אחד לא יכול לקחת ממנו. הדרך היחידה להפסיד 70 שנה של לימוד תורה או 20 שנה של לימוד תורה, זה אם אדם יגיד בשפתיו שהוא מתחרט על כל התורה שהוא למד. או שהוא, מה שנקרא, חוזר בשאלה. עוזב את הכל ונהיה חילוני. אז הוא מפסיד את הכל. כמו שכתוב בנביא חזקאל, ושוב הצדיק מצדקתו, לא תיזכרנו לו כל צדקותיו. זה פסוק מפורש. ברגע שהיית צדיק ונהיית רשע, היית שומר שבת, נהיית מחלל שבת, היית למדן ונהיית שמאלני, הפסדת את הכל. אבל אם חזרת בתשובה שוב, חזרת בתשובה שוב, ‫אז שוב יחברו לך ‫את המצוות הקודמות. ‫זאת אומרת, רצונו של השן ‫זה להטיב. ‫לכן אם נפלת וחזרת, ‫שבאי פה צדיק וקם, ‫כל עוד נפטרת צדיק, ‫כל הטוב שעשית בחייך הם פה. ‫אבל אם אדם אמר בפיו, ‫אני מתחרט על כל המצוות ‫והתורה ששמרתי, ‫מה יצא לי להיות דתי, מה יצא לי להיות חרדי? תראה אח שלי היה רשע גדול, עשה מיליונים, יש לו אישה, ילדים, כספים, בניינים, הצלחה עלי, אין כלום. שום דבר, אני לא משאיר אותו אפילו לילדים שלי. מה יצא לי מכל הדת? בן אדם שמדבר ככה, זה נקרא בלשון חזל, ניחם על הראשונות, תוהה על הראשונות. תוהה, עם אי-היי, תוהה על הראשונות. זאת אומרת, אתה מתחרט עליהם. מי שחלילה מתחרט על הראשונות מפסיד את כל המצוות. עכשיו אני שואל אתכם שאלה, לא נראה לכם שזה הונש קצת מוגזם? האדם עכשיו היה דתי 70 שנה, מי הבר מצווה הוא בן 83? עכשיו הוא אומר, אה, אני כבר עומד למות, אני חולה, נשאר לי עוד יום יומיים לחיות, מה, חבל, אם הייתי יכול לחזור לגיל 13, הייתי חי כמו איציק בשנקין, חוף הים, זה, טיילנד, טיולים, אודו, חבל, לא יצא לי כלום מהדת, פאק, הפסיד את הכל, זה לא נראה לכם צנוקזם? מפסיד את הכל, כתוב, את רואה, לראשונות, איבד את הכל. לא להתבייש, מה אתם אומרים? זה נראה מוגזם או לא? נשמע קצת העונש קצת יותר מדי קיצוני, לא? יש דברים שמובן, העונש שלהם, רצחת, הורגים אותך, מידע, כן, כן, מידע, זה מובן. חכם, יפה מאוד. זו התשובה. כיוון שבורא עולם רצה לעשות דבר שהוא נגד ההיגיון ונגד חוקי הטבע ונגד הצדק, שאדם יעשה עבירות 60-70 שנה ויחריב עולמות ומיליארדים של עבירות יש לו, ומי יודע כמה הוא רצח ומי יודע כמה הוא אנס וכמה הוא שדד. מה עשה הבן אדם? הרס את העולם. פתאום נהיה צדיק. פתאום חזר בתשובה, גיל 70, נהיה צדיק פתאום. בא ללמוד כל יום, כל היום יושב בקולל. מה, כשאנחנו מוחקים לו עכשיו 70 שנה של עבירות? איך ייתכן כזה? סתם בא ואומר, מה זה? מה הולך פה? אין אדם 70 שנה החריף את העולם, עכשיו נהיה לנו צדיק חודש-חודשיים ומת, נחשב צדיק? ולא רק זה, הגמרא אומר גם שאם הוא עשה תשובה מעבר, העבירות נהפכות לו לזכויות. ‫מי שלקיש לרבי יוחנן, תראו שם. ‫אם עשה תשובה מהירה, ‫אז העבירות נמחקות. ‫ואם זו תשובה מהאהבה, ‫אז זה נהפך לא לזכויות. ‫לפני שאתם ככה שמחים, ‫הערת ביניים, ‫אני 30 שנה מתעסק בקירוב, ‫עברו אצלי הרבה, הרבה אלפים ‫של אנשים, אני יכול לספור על יד אחת ‫כמה מהם חזרו בתשובה מהאהבה. כמעט אף אחד לא חוזר מרבה, כמעט כולם חוזרים מאירה. עכשיו, אירה זה לאו דווקא אירה מהגיהנום, או מכאפקלה, או לחזור בגלגולים קשים. זה פשיטה. אירה זה עכשיו פה בעולם הזה. אם אני באמת לא ידעתי איזה בחורה אני אתפוס. אני לא רוצה עכשיו חילונית, היה לה 50 חברים, יש לה דפים בסושל מידיה, כל העולם מסתכל עליה ומוזיל עליה עריר, אני לא רוצה כזוהים על הילדים שלי. אבל אתה בעצמך כמוהה, מזווגים לו לאדם זיווג לפי מעשיו, אתה צודק, אני חייב לחזור בתשובה. הם לא הניפול באחת כזאת, זה גם כנראה. אם אני לא אחזור בתשובה, חיים שלי בסוף ירשו, ייצא לי ילדים פלגמטיים, אני אשלם על זה מחיר כבד. אין ברירה, חייבים לחזור בתשובה. זו התשובה המהירה ומאינטרס אישי. או אומרים לו, אדוני, אתה יודע מה זה מחלל שבת? דינו כגוי לכל דבר, תסתכל בשולחן הארוך. אסור לקבור אותו ליד שומרי שבת, צריך לשים ביניהם חומה, גדר. קוברים אותו כמו גוי. מה באמת? וואו וואו, איזה בושות, אני לא רוצה לחשב כגוי. חוזר בתשובה, גם זהירה. אין לו פרנסה כמה חודשים. אומרים לו, תראה, אתה מכנן שבת, אתה לא ישר בביזניס, אתה מבלף, אתה זה, אז השם מכה בך. תחזור בתשובה, אין לך פרנסה. תמצא עבודה בעזרת השם. הרב אומר לו, ניתן לך ברכה, נתפלל אליך. ההוא שומע, ככה אתה צודק, ואומר, אבל אני מקבל על עצמי שמירת שבת. זה גם כמירה. ‫אחרי כמה חודשים מתחילה האהבה. ‫ככל שאתה יותר שוקע בתורה, ‫אתה יותר למד עוד יסודות ‫ועוד ועוד ועוד, ‫הפאזל שלך הולך ומתמלא. ‫ככל שהוא מתמלא, ‫כך הקשר שלך עם השם הולך ומתחזק, ‫ואז האהבה גדלה וצומחה ‫עד לשני האחרונה של חייך, ‫היא רק בעלייה. אבל ההתחלה זה כמעט תמיד מירה, זה בודדים, בודדים. אני אומר לכם על יד אחד, שמתוך רוחניות נטו, שום אינטרס אישי, שום פחד, שום מירה מן העונש, שפתאום בא להם איזה רוח ממרומים וחזרו בתשובה. בודדים יש. הרוב זה, אדוני, מה אני ארוויח, מה אני אפסיד. ככה זה חשבונותיו של האדם. דרך אגב, אפילו דוד המלך עשה חשבון כזה. זה פסוק בתהילים. ‫מה כתוב שם בתהילים, מי יודע? ‫איפה כתוב שדוד שמר מצוות ‫עבור השכר? ‫כתוב עליה, ‫שכר אשר צפנת לעיריך. ‫דוד אומר, אני שומר מצוות ‫עבור השכר שצפנת להצפין ‫באוצר לעיריך, ‫למי שיש לו עירת שמיים. ‫אז אם דוד מודה בתהילים ‫וזה חלק מהתנח, ‫אז מי אנחנו שלא נרצה שכר? דרך אגב, לרצות שכר זה מדרגה גבוהה, לא כמו שאתם חושבים. כי זה רצון השם. הרי השם, האבא הרחמן והאהוב, רוצה להטיב לברואיו. אין דבר שמשמח אותו יותר מלהטיב לצדיקים. שתהיה צדיק, תעמוד בניסיון והוא כתוב לטבחה באחר איתך, למען ענותך לנסותך, לראות את עושר בלבבך, תשמור מצוותיים לו ומה בהמשך כתוב? לטבחה באחר איתך, כל מה שאני רוצה זה להטיב לך, זה הגול, זה המטרה עכשיו, אם אני עושה את רצון השם וגורם לו להתיב לי, אני מאוד משמח אותו. לכן, אני רוצה שהשם יהיה לו סיבה לתת לי שכר בעולם הזה, בעולם הבא בעיקר, כיוון שזה משמח את השם. ועל הדרך, משמח גם אותי, אז למה לא? כמובן, גם הרבה פעמים בסוף תפילת 18, אני ממליץ לכם לומר נוסיף כמה מילים ריבונו של עולם אם לי לא מגיע אז תעזור לי להיות ממזקע רבים בלי שכר למענך לא מגיע לי אז אל תיתן לי שכר כי כתוב, ולרשעה אמר השם קוקאי, אם אני במדרגת רשעה, אם יש איזו עבירה שאני חוזר עליה תדיר, אם במשקל יש לי יותר עבירות ממצוות, לא לשכוח, זה לא הולך לפי כמות מספרית, זה לפי גודל העבירות. לפעמים יש עבירה אחת שהיא שקולה, ביזיטה איזה חכם גדול, זה יכול להיות שקול כמיליון עבירות אחרות על המשקל. זה לא צחוק, זה עבירות של מיטה בידי שמיים. אז כיוון שאני לא יודע מה המצב היא אולי עבירה אחת הכריעה לי מיליון מצוות שעשיתי אז מה אני אומר להשם אם אני בגדר השעה אז תזכה אותי לדבר לא בשביל שכר כי הרי אם אין לי זכות אז אתה לא רוצה שאני אדבר כי כיוון שאתה לא רוצה את זה בשכר כי אני בגדר לראשה אמר השם, מה לך לספר חוקיי? אז אני עושה את זה בהתנדבות, בלי מסכורת. תן לי בכל זאת לעזור, ואל תיתן לי כלום. ואז תגיד עוד משפט, תגיד, עשה למענך, אם לא למעננו. לא סתם חזה להכניס את זה בכל מקום בסליחות. מה זה עושה למענך? כי כתוב, בכל צהרתם, לא צהר. לי מגיע שאני אצטער, לי מגיע הסתירות שאתה נותן לי, לי מגיע הכיפוח בדברים מסוימים, הדברים שהיה לי ולקחת לי, אבל לך לא מגיע. עכשיו שאתה נותן לי את הסתירה, אני סובן, אבל אתה סובן עוד יותר מני. בכל צוותם, לא צו. לכן, אם לי לא מגיע להתפטר מהאיסורים, לך ודאי מגיע, אז תעשה למענך, אם לא למעננו. נחזור לעניין, אז השיר השירים אומר דודי הרד לגנו ללקוט שלוש שנים, הקריש ברוך הוא לוקח אחד הצדיקים מול שדה מלאה בקוצים, פתאום יש שלוש שנה אחת. כמובן שלוש שנה אחת שווה כמו מיליון קוצים, מה הערך של קוצים? ואחרי זה הקריש ברוך הוא לוקח את אותו צדיק במקום עשרת אלפים. ולכן הרבה פעמים פתאום יש אסונות נוראים אתה פתאום שומע משפחה של שמונה נפשות עם שישה ילדים נשרפו משפחה של שומרי מצוות או שהיה בברוקלין משפחת ססון שבעה ילדים נשרפו בשבת או שהיה גם כן לא מזמן גם עוד איזה משפחה גם כן נשרף להם הבית גם אני חושב שניים או שלושה מתו ולא מזמן לפני כמה חודשים איזה מטורללת אחת נסעה מאה ומשהו כמש ברחוב עירוני פגעה באמא עם שתי ילדות שחצו את הכביש בשבת וזה מחלל את שבת ישראלית נסעה ברחוב עירוני מעל מאה כמש במכונית אאודי והאיפה אותם חמישים מטר באוויר תראו את זה במצלמות על לב שלכם התמוטט לרסיסים והאפסנות נוראיות והקהילה ממוטטת לאנשים והלוויות קורות לב ואז מה שקורה, השטן שדרש חמישים אלף מתים, מאה אלף מתים, עשרת אלפים מתים, מתרצה בזה שהלכו כך וכך צדיקים, כי השטן הוא יודע שלכל בן אדם בשמיים יש ערך אחר מהשני, לא ישווה זה לזה. יש אדם שקול כמו הרבה הרבה אחרים ולכן שהאדם הזה סובל הוא מציל הרבה אחרים שהאדם הזה נפטר צעיר הוא מציל הרבה אחרים שמע איתו למה הוא צריך לצבול הוא לא סובל השם נותן לו כאילו חי עוד עשרים שנה למה? יש כלל ביהדות מהו הכלל? הכלל ביהדות הוא כל מי שרצה לעשות מצווה ונענס, מעלה עני עליו כאילו עשה. ממי למדנו את זה? ממשה רבנו. משה התכנן 515 תפילות להיכנס לארץ, כיוון שהוא רצה לשמור כמה מצוות שתלויות בארץ, שהוא לא יכול לקיים אותן במדבר. ומה הוא בא במסע ומתן עם השם ואמר לו תן לי אפילו שבוע תן לי רק לקיים כל מצווה אחת פעם אחת ואז תיקח אותי ואני אקיים את כל המצוות של התורה השם אמר לו רב לך יש לך מספיק מה זה יש לי מספיק יש לי מספיק ממצוות של חוץ לארץ ממצוות של הארץ אין לי כלום השם אמר לו אל תידאג אתה מסודר כתוב שבמדרש יש ברוך הוא פתח למשה רבנו את שערי הגיהנום הוא ראה מה הולך שם והחל משה רועד משה הגדול שהתורה נקראת על שמו שכל כולו חי למען השם מי היה כמשה? החל משה רועד עד שהשם לא אמר לו אל תדאג אתה לא תעבור שם הוא לא נרגע ‫ככה זה. כמה שאדם יותר צדיק ‫ויותר תלמיד חכם, ‫ככה הוא יותר יראה מן הדין. ‫כמה שאדם הוא יותר בורוועם הארץ, ‫הוא בכלל לא יראה מן הדין. ‫שנגיע לגשר נחצה אותו, כבוד הרב. ‫אתם מכירים את המשפט ‫הישראלי המפורסם? ‫שתגיע לגשר, ‫אתה כבר לא תוכל לראות את הגשר. ‫מה המצב שאתה תהיה, טיפש? ‫שנגיע לגשר נחצה אותו. ‫אתה חושב שברגע שתיכנס ‫נאכל בית הדין העליון, ‫אתה תוכל עכשיו לבוא בהצטלה ‫וכל מיני תירוצים ו... ‫מה אתה בא... ‫אני אגיד לשופט, ‫לכראש ברכו, כך וכך, ‫מה את מי ידעת? ‫זה פה אתה יכול לעבוד על השופט, ‫בתל אביב או במנתן. ‫אבל אתה עומד מול הכראש ברכו, ‫הכול חשוב וידוע וגלוי, ‫כתוב שאדם אפילו את שמו לא ידע. לכן יש לומר סגולה, לומר פסוק שמתחיל בשם, בערות הראשונה של שמו ונגמר בערות האחרונה של שמו, כדי שאני אוכל לענות בפתיחת הדין ששואלים אותי, מה שמך? אתם יודעים, יש גמרה מפורסמת שרבי יוחנן חלה ועמד להיפטר מן העולם. באו תלמידם לבקרו. אמרו לו רבנו, ראו שהוא רועד הוא בהמה אני בעצמי הלכתי לבקר במנתן בניו יורק שם אני גר בניו יורק נסעתי למנתן לבקר את הרב ניסים לייגן זצל שבועיים לפני פטירתו זה היה הוא היה בבית חולים שנקרא סלון קיידרינג זה שמה המחלה הערורה הזאת שמה מושפזים אנשי המחלה כשבאתי לשם כל אלה הקרובים של אלה שמושפזים שם, כולם באו אליי. הרב, הרב. איך הם ידעו מי אני? ראו אותי עם כובע וזה. אז ראו יהודי, זה כנראה רב, באו אליו. באו אליי, אומרים לי, תתפלל על אבא שלי, תן לו ברכה. עכשיו חלק מהם גועים בכלל. אני אומר להם, היא יהודית? הוא אומר, לא, אבל אין לה אף געד, אומר. אני אמרתי את זה בסרט שלי לפני 27 שנים, באינפורמציה אלוקית. זה הסרט הראשון שנעשה בתולדות עם ישראל, החזרה בתשובה. לא היה עושים סרטים מאז, זה היה קהלתו טאפ. זה יובל עובדיה, הבמיי, היה הבמיי באוליבוד, חזר בתשובה אצלי, עשה את הסרט הזה. לקח לו 300 שעות להכין אותו, כי היה ציוד פרימיטיבי. אז היה לזה קופסה כזאת גדולה, היום זה הכול על המחשב, על המסך. אז באמת, באים אליי, אני תמיד אמר, אני אמרתי את זה בסרט, בבתי חולים כולם דתיים. כולם דתיים. אולי תמצא אחד, שניים יוצאים מן הכלל. תמיד יש את המשוגע הזה שעומד על עקרונותיו, אל תגידו עליי קדיש. בסדר, לא נגיד עליך קדיש, נראה מה תרוויח מזה. בקיצור, רבותיי, תשמעו טוב, דבר מדהים. אני באתי אליו, הוא היה רועד, רועד, הרב ניסים היה רועד. כל מי שהיה עובר בבית חולים, הוא היה קורא לו. בוא הנה רגע, תן לי ברכה, תפלל עליי. אז הייתי עוד רב, רב אשכנזי צדיק גדול, גם נפטר בינתיים הרב הזה. אחד שמומחה לחינוך ילדים, כתב ספרים, היה מקורב לסטייפלר. אז הוא שאל אותו, הוא אמר לו גם אתה, כבוד הרב, גם אתה תתן לי ברכה, תגזור, הוא אומר לו תגזור, תגזור שאני אחיה. אז הוא אמר לו מי אני, הוא ענב כזה, מי אני לגזור, איך באת אלי עכשיו לגזור, מה אני רבי שמעון בר יוחאי? הוא אמר לו, מאיפה אתה יודע? הוא אומר לו, גם שאל אותו, למה לכל בן אדם אתה קורא? הוא אמר לו, מאיפה אתה יודע? איזה זכות יש לבן אדם הזה? אולי הזכות שלו באיזה מעשה גדול שהוא עשה בזכות זה המקטרי גשתוק בסופו של דבר הסוף היה ידוע אדם בסוף ימיו הוא פוחד מאוד כמה שלא יצדיק כמה שהוא יודע שיש לו הרבה זכויות והחזיר המון אלפים של בתשובה עדיין הוא רועד כי זה כי פתאום זה נהיה מוחשי, כולנו חושבים נהיה פה לנצח אבל אני כל הזמן מקבל פניות מהאנשים שיש להם בדיקה גורלית, MRI, Cutscan כל הבדיקות הגורליות האלה שהרופא חושש שיש את המחלה הנוראית ועכשיו אם יש להם חמישה, שישה ימים שהם בין חיים ומוות. שם באמריקה זה לא כמו פה, ארבעה חודשים עד שאתה רואה רופא. יש בעיה, אתה רואה רופא מהר יחסית. יום, יומיים, שלושה, זהו. במיוחד אם זה דבר חמור. אז עדיין, זה כמה ימים שהם לא יכולים לאכול ולא לישון ולא מתפקדים ולא יכולים להתרכז בתפילה. אם חס וחלילה הרופא יגיד התשובה היא חיובית, די נושלילית, חרר עליו עולמו. אתם רואים, אתם יודעים איך הבן אדם משתנה? הוא לא יכול תפקד, שום דבר לנהוג הוא לא יכול. הוא לא אחוז אמה. לא מאחל אף אחד מאיתנו להיות במצב הזה, אבל אני רואה את זה יום יום. אין יום שאני לא רואה את המצבים האלה. אין יום. אם זה ילדים של מישהו או אשתו או הוא או בעלה, נורא והיום. עזבנו לרבי יוחנן תלמידיו ראו שהוא רועד ככה אומר אם אני הולך לפני מלך בשר ודם שאפשר לשחד אותו בכל מיני דברים וכולי הייתי רועד עכשיו שאני הולך לפני מלך מלכי המלכים שלא יצא פנים ולא ייקח שוחד על אחת כמה וכמה שאני רועד ממה הוא רעד מסביר עם המפרשים כל חייו הוא למד תורה עמל בתורה כל חייו ‫ממה הוא רעד? ‫רבי יוחנן בן זקאו חיים 120 שנה. ‫הוא היה נשיא ישראל בזמן החורבן. ‫בזכותו יש עם ישראל היום. ‫הוא בא לכסר ושכנע אותו ‫להשאיר את יבנה וחכמיה, ‫דהיינו, סנדרין גלול יבנה. והוא השפיע עליהם להשאיר את רבי צדוק שהיה שלוש שנים בצומות וטעניות כדי שהרומאים לא ישחטו את כולם שלוש שנים הוא עיקב אותם הקבע שלו נהייתה כמו נייר שיביא רופאים שירפו לו את הקבע וגם אמר לו הוא לא יכול להגיד לו אל תחריבת בית המקדש כי הם באו רק עבור המטרה הזאת כל הצבא שלהם בא בשביל זה אז הוא אמר אל תיגע במשפחתו של רבן גמיליאל ‫הם חשבו שזה כנראה חבר שלו. ‫מה אכפת לנו? ‫נשאיר משפחה אחת של הרב. ‫הוא לא הבין שזו משפחת דוד המלך, ‫שמשם יבוא המשיח. ‫אז הוא נתן לו כמה דברים ‫כביכול קטנים, ‫אבל זו העתיד של עם ישראל. ‫בית המקדש נחרא ‫ויכול להיבנה שוב. ‫אבל אם היו אורגים ‫את כל משפחת רבן גמליאל, ‫לעולם לא היה בה משיח. ‫זהו, זה השושלת. ואם היו לורגים את יבנה וחכמיה, אין תורה, זהו, התורה נגמרה בעם ישראל. והוא הציל את עם ישראל, והוא עדיין רועד. הוא לא יודע לאן לוקחים אותו. אז שואלים, מה, הוא למד כל החיים תורה. מה יכול להיות? באחד שאומר, ההשקפה אולי, אולי טעיתי בהשקפה, אולי למדתי דברים שהשם היה מעדיף שנלמד דברים אחרים. אולי התמקדתי במצוות מסוימות, אבל הייתי צריך להתמקד במצוות אולי אחרות, אולי פחות חשובות. עדיין, הסימן שלה הוא עדיין גדול. אז ככל שאתה יותר גדול, אתה מבין מה חומרת הדין. אז לכן הוא רעד. בסוף תלמידיו, מה אומרים לו? אומרים לו, רבנו, כיוון שאתה כזה צדיק ועוד מעט תהולך, תן לנו ברכה לפני שאתה עוזב אותנו. אמר להם, יהי רצון שיהיה מורה שמיים עליכם כמורה בני אדם. איזה ברכה זאת? זה נשמע יותר כמו כללה מאשר ברכה הלוואי שתפחדו מהקב' ברוך הוא כמו שאתם פוחדים מהשוטר פה בפינה שעומד עם הניידת ‫אז לכאורה, נגמרי, ‫זה תלמידים שלפני 2,000 שנה. ‫כל אחד מהם שקול כמו כל הרבנים ‫בעולם ביחד היום. ‫זה לא תלמידים שמכנסו אתמול ‫להישיבה של בעלי תשובה. ‫מדובר כאן מחיה מתים. ‫מה זה פה? ‫זו תקופת עשי מבחינה רוחנית, ‫בגדלות בתורה. ‫כל תלמיד שם הוא תן האלוקי. ‫מה הוא אומר להם? אומר להם, הלוואי שתפחדו מהשם כמו שאתם פוחדים מבני אדם. מהבושה שיהיה לכם אי-וועדה בציבור איזה משהו שעשיתם לא בסדר, איזה סוד שלכם יתגלה, איזה מעשה שתעשו בפומבי ומישהו בא ומעיד עליכם. הלוואי שתפחדו מהשם כמו שאתם פוחדים מזה. אז באמת זה נשמע, זה מה שיש לך להגיד לנו, רבנו? תהן איזה ברכה יותר רצינית. ‫תגיד לנו כל מיני דברים. ‫אז אני בעצמי פעם, ‫כשלמדתי הגמנה הזו, אמרתי, ‫באמת, מה, הולכה למצוא ‫ברכה קצת יותר מכובדת? ‫עד שפעם אחת נסעתי בשתיים בלילה ‫מדרשה לכיוון מונסי, איפה שאני גר, ‫מי שמכיר את ניו יורק, ‫עיר החרדים. ‫עכשיו הכביש ריק, שתיים בלילה. ‫הייאווי, ריק. ‫האוטו שותה את הכביש. ‫רק מה הבעיה? ‫יש את המשטרות של נוג'רזי, ‫שהם קשוחים מאוד. ‫אין עם לדבר שם. ‫ניו יורק זה בדרך כלל ‫יותר דמוקרטיים כאלה. ‫יותר ככה עדינים. ‫אבל פה הם קשוחים מאוד אלה. ‫פאק, יצא לי מהשיחים איזה שוטר, הרביץ עליי ככה במהירות, עכשיו שתיים בלילה. ווי, ככה זה. עכשיו הם יוצאים שניים, יד על האקדח. זה לא ישראל שם. שם בן אדם יכול לראות בשוטר. קרה מאות פעמים. אז הם באים אחד מצד הזה, מהדלת הזאת. אחד מהדלת הזאת, שלהם פנס כזה מסנבר. אתה פותח את החלון. אם בטעות אתה פותח את הדלת, הלך עליך. מהר, אתה אומר, אתה צריך לשים את הידיים על ההגה, שהוא לא... למה? הוא נכנס ללחץ. אני חושב שאתה אולי מוציא אקדח. אתה צריך לשים את הידיים על ההגה וכולי ולפלל שלא יקפוץ לו איזה ג'וק לראש עכשיו הוא אומר לי איפה הרישיונות של הרכב והביטוח פותחת המגירה מול העיניים שלי הרישיונות גם הרג'יסטריישן של האוטו גם התעודה של הביטוח מול העיניים אבל הרגשתי שהידיים שלי רועדות ואני לא מתפקד המוח קפה המוח קפה כי הייתי במהירות הרבה יותר גבוהה מהמותר והבנתי כבר ששם גם יכולים לקחת את חיים הזיקים לבית מעצר היה מפחיד מאוד הקטע הזה ככה הידיים רועדות, אני לא מוצא את זה עד שבסוף מצאתי את זה, הבאתי לו, הולך לנהדת שלו ואז נזכרתי בגמרה, אז אמרתי, יואו, איזה אפס אני תראה איך אני רועד על כמה מאות דולר עם רפורט, מה כבר יקרה? נקודות, בסדר, כפרת אבונות. אבל תראה איך הידיים רעדו. אמרתי, האם אי פעם בחיי שעשיתי איזו עבירה, לא יודע, איזו לשונרה, איזו בטעות, הדלקת האור בשבת או משהו, האם קרה שככה רעדתי בלחץ שקפא לי המוח והידיים והעיניים התחילו לרעוד? האם זה קרה אי פעם? לא קרה! עכשיו אני מבין את הברכה שהוא נתן להם אם תגיעו למצב שאתם פוחדים מהקראש ברוך הוא כמו שאתם פוחדים מהשוטר הזה שאתה כולך רועד והאחוז אמה וואו יצא לי לשון הרע בטעות וואו איזה אסון וואו בטעות נלקתי אור וואו עשיתי ככה יואו לא קמתי בבוקר אוף הספסתי קריאה קשמה היום אם היינו רגיעים לכזו רמה של רעידות, אין ספק בכלל שהיינו צדיקי יסוד עולם. אני ראיתי אנשים שיש להם מאוד מאוד עירת שמיים. רחיתי לראות כמה כאלה. היה אחד הרב משה מלכה, זצל, ועירת שמיים שלא הייתה מפחידה. הוא קיים את מה שנאמר בתהילים, שבי תהיה השם לנגדי תמיד. בכל רגע נתון, הקדוש ברוך הוא היה מול עיניו. שתבינו איזה בן אדם זה היה, הוא היה שבעה חודשים בשנה נודד בעולם לאסוף כסף לישיבה של הילדים שלו, בבני ברק. היה לו איזה 600-700 ילדים בישיבה. חצי המדינה נותנת, ואת החצי השני הוא צריך לאסוף. היה הולך למקסיקו, לניו יורק, לברזיל, מקומות של עשירים, והיה אוסף כספים. למה אתה שם בבני מים? אז אתה יודע על מי אני מדבר. שנאות טוב. אז יום אחד, הרב הזה, הרב מלכה, שלחו אותו למקסיקו. איפה אני אשן? נתנו לו משפחה אחת. של יהודים חרדים כביכול, אבל מודרניים, יש להם טלוויזיה בבית. עכשיו הטלוויזיה זה בספרדית שם במקסיקו. אז עכשיו שמו לילדים סרטים מצוירים שם, אתם יודעים, ערוץ של ילדים בספרדית, יושבים ילדים עם כיפות וציצית, יושבים ככה מול הטלוויזיה, ונכנס האיש הקדוש הזה לתוך הבית. עכשיו זה, הוא היה מבחינת פנחס, לא רואה בעיניים, רק את הקדוש ברוך הוא רואה. תירק עליו, תזרוק לו ביצים על הראש, תציע לו מיליונים, תגיד לו, הרב, אני נותן לך עכשיו מיליון דולר מזומן, אל תעשה מים אחרונים. זהו, רק זה. אין על מה לדבר. הוא היה נותן לך מבט, היית קופה. זה, הוא היה, הוא היה רואה עכשיו איזה סימן של שתיב הערב, כמו הצלב של הנוצרים, בדלתות, בחלונות. היה אומר, למה? תשבור את זה. נכנס לי לאוטו. תשבור את הרשת של המסגן. איך אתה יכול להסתכל על הצורה הזאת? קיצור הבן אדם היה אחוז דבקות בקרשברחות. הוא נכנס לבית, רואה ילדים יהודים רואים טלוויזיה של גויים. מה אתם חושבים הוא עשה? תאפס את הטלוויזיה, ניתק אותה מהקיר, מקומה שלישית, תסתכל למטה, היה חצר, בום, עיף את הטלוויזיה מהחלון. אמר אליהם, במוצאי שבת, תגידו לי כמה זה עלה לכם, אני אשלם לכם. זה היה בעלם, לא מכירים מי זה. עורך לשבת הגיע. פרדון, סניור, רבינו, פור פבור, פרדון, פרדון, רעדו! מה, הוא צריך לשבת איתו עכשיו בשולחן שבת? מי זה האחוז? מה זה? הוא אמר להם, איך אתם יכולים לרצוח ככה את הילדים שלכם? אני יכול לראות כזה דבר? נותנים לילד שומר מצוות לראות את הדבר התאמה הזה? כל החיים שלו ירסו מזה. דרך אגב, אתם, אנחנו, אנחנו, מה זה אתם? אנחנו, אנחנו שמנסים כביכול, אין לנו טלוויזיה בבית ושומרים על הכל, אנחנו, אין לנו מושג איזה נזק נהיה לילד משרדים מצוירים. אין לנו מושג. קודם כל היום הסרטים מצוירים זה הכל פרוגרסיביים, שמאלנים, ערורים ששמים שם ילד מנשק ילד, ילד מתחתן עם ילד, ילדה מנשקת ילדה. ילדים בגיל שלוש, ארבע כבר רואים את התינופת הזאת. בכוונה, הם דוחפים את האג'נדה שלהם בכל מקום. אבל לא רק זה. כשאנחנו היינו ילדים, היה סרט מצויר מפורסם מאוד, שזה בעצם היה פרסומת לספיניץ'. ‫לתרד. ‫רצו שאנשים יקנו הרבה תרד. ‫היה סדרה נקרא פופאי. ‫אתם יודעים על מה אני מדבר או לא? ‫הזקנים פה מעניינים. ‫פופאי. ‫היה איזה פופאי אחד, ‫איזה סיילור, פופאי בסיילורמן, ‫מלאך של סירה. ‫והיה לו אישה ככה, ‫כמו החצובה הזאת, אוליב, ‫והיה לו אויב, בריון כזה, ככה, כרנף, ‫איך קראו לו? פלוטו. ‫וכל הסדרה הטיפשית הזאת, ‫פלוטו הזה כל פעם חוטף לו את אשתו, ‫מכניס לו גרופים וזה, ‫ואז הפופוי הזה לוחץ ‫על הקופסא של הטרד, קופסת שימורים, מכניס את הטרד לפה, השרירים שלו גולדלים כמו הוותיחים, ואז הוא בא לשמן, בום, בום, נותן לו כמה גרופים, העיף אותו לשמיים, ולוקח את אשתו בחזרה. ככה גידלו את ילדי ישראל פה כל יום, אם הפופה היה טיפשי הזה. עכשיו, ביחורה, שטויון, מה זה, סרט מצויין. לא, לא, לא. הסרט הזה מכניס ערס, ממש ערס נוראי לילדים. קודם כל דבר ראשון, ‫הוא מלמד את הילדים ‫שאשתו קופצת מאחד לשני. ‫פעם הולכת עם השמן, ‫פעם הולכת עם בעלה. ‫פעם הולכת עם השמן, ‫פעם הולכת עם בעלה. ‫יש מציאות כזאת. ‫זה הדבר הראשון שהילדים מבינים. ‫דבר נוסף, הילדים מבינים ‫שפרים בעיות עם אגרופים. ‫אם תדע לתת אגרופים, ‫אז אתה תנצח, ‫ואם לא, אין פתרון לבעיות. ‫הכול שם השקפה ריקובה עקומה. ‫אה? גם זה, אבל אתם מבינים את הנקודה פה? אפילו דברים שהיית חושב, או שהיום מביאים לכאן סרטי ברוסלי, ברוסלי היה קראטה וזה, כל הארץ רואים את זה, איך שיוצאים מהקולנוע, שלוש מאות ילדים ברחבה הולכים למכות קראטה, שוברים אחד לשני את הראש. ילדים היו קונים את השתי המקלות הזאת עם השרשרת, שוברים אחד לשני את הראש, כפשוטו. אתם יודעים כמה אסונות היה מהמונצ'אקו הזה? כולם מנסים לחכות את הסיני הזה שמרביץ מקות וביתות. ככה השמידו פה את הנוער. השמידו דור שלם. תוך דור אחד כולם כאן ירדו מן הדרך. תסתכלו מה קורה פה. 80 אחוז מנותקים לגמרי מהקדש ברחוב. עזוב, זה בעיה אחת שהם מנותקים מהקרשת ברוך הוא והם כולם בורים ועמי הרצות ולא פתחו ספר מימיהם. אבל יש בעיה עוד יותר חמורה. הם כבר נהפכו לאויבויים מוחשיעים של השם ושל תורתו ושל אלה שהולכים אחר התורה. התקיימה בנו הכללה במסכת סוטה שלפני בית משיח יהיו כמה סימנים בעולם. אחד הסימנים, עיראכת עמאסו. ‫מי שיש לו עירת שמיים ‫פוחד לעשות עבירות, ‫דהיינו חרדים. ‫למה קוראים לחרדים חרדים? ‫חרדים לדבר השם, עם האסו. ‫היום זה כבר לא רק חרדים, ‫זה גם דתיים לאומיים. ‫עד השביעי באוקטובר ‫היה מין כזאתי הבנה ‫שהנה, את הדתיים הלאומיים ‫הם אוהבים כי הם הולכים לצבא, ‫כולם מפקדים, ‫כולם חיילים לתפארת, מלך הארץ, ‫כמעט כולם גם עובדים, ‫אז איזה סיבה יש לו ‫לעוף את הדתיים הלאומיים, מה? ‫הם עושים יותר ממה שהחילונים ‫הם תורמים למדינה, ‫גם בכסף, גם במסיעים, גם בחיילים, ‫גם הם שלמים מחיר כבד מאוד ‫על ההתגייסות שלהם למענם, ‫אז לכאורה הם צריכים להיות ‫הגיבורים של החילונים. ‫והנה יצא המרצה המנסק. כל הבלוף הזה התגלה שהם שונאים את הדתיים לאומיים בדיוק כמו שהם שונאים את החרדים. אם אתה רואה בעצמך מה קורה בשנתיים האחרונות. ולא אכפת להם שהם נפטרים, הם כותבים כל מיני דברים, מגיע להם, הם לא צריכים לגור שם, כל מיני דברים נוראים שאנשים יראו לי. אתה רואה את כל האמת וכל זה דרך אגב זה כתוב בגמרה שלפני בית משיח כל מי ששומר מצוות כל מי שירש שמיים כל מי שהוא הולך על פי תורה והשקפה יהודית יהיה סנוי באנש ערם ירחת אם העשו חוכמת סופרים תשרח עושים צחוק מרבנים עושים כל מיני סרטונים עושים כל מיני דברים נוראים עושים כל מיני סרטים כדי להביעיש את הדת בעיני העם מי שכבר שרח תופסים אותו ומגדילים את זה בכל מקום כדי שכולם יראו כדי שחס וחלילה לא יצטרפו עוד כמה חילונים למחנה שומרי המצוות חוכמת סופרים תשרח ‫הרעכת עם האסו, ‫פני הדור כפני הכלב. ‫זה דבר נורא, זה, רבותיי. ‫וזה היום קיים לנו. ‫וזה מה שהגמרא אומרת ‫בסיפור של רבי עקיבא, ‫שבגיל 40 חזר בתשובה, ‫לפני זו היה המארץ. ‫שואלים איך רחל, ביתו של קל בסבוע, ‫שכל העם היה מת להתחתן איתה, ‫עומדים בתור, בת של הגביר, ‫גביר חרדי, תומך בעם ישראל, ‫תומך בתורה, יש לו בת יפת תואר, ‫כל אחד היה מתחנן לפגישה איתה. ‫מתחנן, מה הלכה לקחת ‫בן אדם בן 40, גרוש, ‫יש גם איזו דעה שהיה לו גם ילד, ‫גרוש עם ילד, אנלפבט, ‫לא יודע כרוך טוב, ‫לא יודע תורה, וחילוני. ‫והוא אומר, ‫מה הסיבה שהיא לקחה אותו? ‫כי ראה אתר שיש לו מידות טובות. ‫הוא היה רבי שן, היה לו דרך ארץ, ‫היה עובד מסור, ‫הוא היה שוטף את הסוסים של אבא שלה. ‫הרי הסיפור הזה זה נשמע סיפור ‫של אלף לילה ולילה. ‫היום בעולם החרדי, ‫אם יש איזה גביר גדול, ‫אני יודע מה, גלונקנוף, ‫איך קוראים לו זה? ‫זה מיליארדור, אומרים. ‫זה השר הזה שעכשיו התפטר. ‫תארך שיש לו עכשיו בת ‫שאבא שלה שווה 500 מיליון ‫ושולט בכל החסידות שם, ‫יד ימינו של הרבה, ‫והיא רוצה להתחתן עם איציק מיפו. ‫בין ה-40 גרוש, יושב בחוף הים ‫ככה עם הקפה והסיגריה, ‫שוטף סוסים, מביאים לו שם חמורים, ‫סוסים, מרביץ עליהם ככה נקיונות, ‫אומרים, הבת של השר ‫רוצה להתחתם עם איציק מזה. ‫מה, מי? מה, השתגעתי? ‫צריכים להשפז אותה. ‫מה הלך פה? ‫מה מצאת בו? ‫תראי איזה בחורים שיוורש. ‫הוא בישן, יש לו מידות טובות. ‫נו, מלא, בסדר, ‫אז היא עריכה מידות טובות, ‫אבל כשרבי עקיבא בא ומספר מי הוא היה, ‫איזה מין מידות טובות? ‫הוא אומר שהייתי עם הארץ, ‫הגברה שם אומרת, גדולה, שנאה. ‫ששונאים עמי הרצות ‫את התלמידי חכמים, ‫הוא נשוטר הם עוד יותר. ‫השנאה של עמי הרצות, ‫אלה שבחיים לא פתחו ספר, ‫לתלמידי חכמים, ‫מה שנקרא בימינו אברכים, ‫תורתם ומנותם, היא כל כך גדולה, ‫שהיא יותר גרועה מהשנאה ‫שהגויים שונאים את עם ישראל ‫באופן כללי, ‫כל האנטישמיות של הגויים. ‫מה שכתוב, אסף שונא ליעקב. ‫ונשותיהם עוד יותר. ‫זאת אומרת, יש פה איזה עניין ‫שהאשתו של העם הארץ ‫עוד יותר שונאת את התלמידי החכמים ‫ומוסיפה ככה כל הזמן אש למדורה, ‫כאש את קורח. ‫ואז רבי עקיבא בא להעיד ‫על זה שזה אמת. ‫כשהעיד, היא אמרת, ‫אמרתי, מי, תן לי תלמיד חכם ‫והשכנו כחמור. ‫אמרו לו, רבנו, ‫השכנו ככלב, כלב נושך. ‫חמור זה לא אחד של נשכן. ‫הוא אומר, לא, כלב נושך, ‫אבל הוא עושה חורים באור, ‫אבל לא מרסק את העצמות. אבל חמור מרסק את כל העצמות, אין לזה יותר רפואה. נשיכת חמור הלך עליך. ואז הוא אומר לך, תשמע, אם היה בנופלי עכשיו הרב הראשי, הייתי מרסק לו את העצמות, מרוב ששניתי תלמידי חכמים, בזמן שהייתי עם הארץ. אז אני שואל אתכם שאלה, אם זה בעל מידות טובות, או אילנו יום עדין, או אילנו יום עדין, זה בעל מידות טובות? זה מצעה כזה תכשיט? היא לקחה אימור עצום, שלחה אותו לישיבה. היא עשתה איתו הסכם. אני לוקחת אותך בתנאי שאתה הולך עכשיו לישיבה 12 שנה. במינים אחרות, היא לא באמת התחתנה איתו. היא רצתה להציל את הנשמה שלו. הנה, עכשיו אנחנו מתחתנים. סע לישיבה 12 שנה. מידוע, הסיפור חזר אחרי 12 שנה, שמע שהשכנים צוחקים עליה, בעלך שכח אותך. היא אמרה אם אני יכולה הייתי שולחת אותו לעוד 12 שנה. הסתובב והלך, כולם שואלים, לא יכולת להיכנס, חיבוק, נשיקה, להיות איתה לילה אחד, לתת מה שהתחייבת בכתובה, לתת לה ציפוקה, עונתה וכו'. מה זה? איזה אכזריות זאת? תלך, חיבוק, נשיקה, יום, יומיים, ותחזר לישיבה עוד 12 שנה. הוא ידע שאם הוא נכנס הוא כבר לא יחזור. זאת אומרת, רגע שכבר נכנסת, טעמת מהעולם הזה, עכשיו צריך להתחיל הכל מההתחלה. ועוד, לא דומים 24 שנה של לימוד תורה רצוף ל-12 פלוס 22 מפסקה באמצע, זה לא אותו דבר. בקיצור, רבותיי, בסופו של דבר היא קמתה את עולמה. לא יודע אם יש עוד אישה בעם היהודי שהרוויחה יותר שכר ממנה. תחשבו, 24 אלף תנאים, כל התורה שלהם במשך 24 שנים, הכל הלך ולך לשבון. ועוד שאחרי שהייתה המגפה ומתו כל תלמידיו של רבי עקיבא ונשארו חמישה, ‫מהם התחילה כל התורה מחדש. ‫בלעדי רבי עקיבא וחמש של תלמידיו ‫לא הייתה תורה היום בישראל. ‫גם זה הולך לה לחשבון. ‫השיעור עכשיו והדרשה פה עכשיו ‫נכנס לה לחשבון עד היום. ‫כל דרשה ברחבי הארץ, בעולם, ‫נכנס... איפה מי יותר עשירה ממנה? ‫לקחה אימור אדיר ‫וזכתה בכל הקופאה. ‫אבל אני עדיין בקושייה. ‫איך אמרת שיש לו מידות טובות? התשובה היא, באמת היה לו מידות טובות. זה עוד מה שנקרא מהחילונים המתוקים, הטובים, עם הלב הזהב, עם ביישנות, עם דרך ארץ. אבל השם גזר גזרה בעולם שתלמידי חכמים ועמי ארצות יהיו אויבים זה לזה. ככה השם עשה. למה השם עשה ככה? ‫כמו שהשם עשה ‫שאסביה שונא ליעקב, ‫ישמעאל שונא ליעקב, ‫הגויים שונאים את עם ישראל. ‫זה מובן, כי אם לא, ‫אז אנחנו נלך ונראה בשדות זרים ‫ונתחתן איתם ולא יישאר עם ישראל ‫אחרי כמה דורות. ‫עכשיו, שהם רועינים לנו ‫ומחזרים ומעיינים כל הזמן ‫ומראים לך שנאה ואנטיפטים, ‫אז אנחנו שומרים מהם מרחק. ‫בזכות זה נשמרנו, זה מובן. ‫אבל למה השם עשה ‫שלא יהיה אהבה בין... תלמידי חכמים ובין עמי הארצות. למה? מה מפריע לו, אם היה? מה אתם אומרים? עד כדי כך שכתוב בהלכה, שתלמיד חכם אסור לו להסב עם עמי הארצות. לשבת בסעודה עם אנשים שהם לא אינשי דמעלי. זה בזיון לתורה. עכשיו אתה הולך לאיזה מסעדה פה, נגיד, מסעדה קשרה, רואים עכשיו איזה אחד שהוא נחשב באישיות תורנית, יושב עם איזה חמישה, שישה מתחסקים, שהם עוד לא יודעים א' ב' ביהדות, זה ביזיון, ביזיון התורה. באמת, אף פעם לא ראינו את גדולי ישראל הולכים ויושבים בסעודות כאלה, אין להם כזה סעודת מצווה או משהו, אבל סתם, סעודה לצורך האכילה, אף פעם לא ראינו. וכתוב, אחד שמסיע את ביתו לעם הארץ, כאילו קופתה לעץ מול ערי טורף. האדם עכשיו מציעים לו טייס קרב, מפקד טייס את F-16. זה קיבוצניק, שעכשיו מראה סימנים שהוא מתחזק בדת. התחיל להניח תפילין. ‫קצת מתחזק, ‫התחיל להקפיד בקשרות קצת, ‫אבל הוא לא... המארץ גמור. ‫אולי יש לו איזה תואר באוניברסיטה, ‫אולי הוא יודע מחשבים, ‫אני לא יודע מה הוא למד, מתמטיקה. ‫חוכמה חילונית יש לו, ודאי. ‫הוא לא היה נהיית האסקרב ‫אם לא היה לו חוכמה חילונית. ‫והייקי הוא גבוה. ‫אבל אין לו חוכמה תורנית. ‫הוא עכשיו, מבחינת ההלכה, ‫המארץ גמור. ‫עכשיו בן אדם מתפעל, ‫באים לאיזה אחד דתי, והוא מעריץ מאוד את הטייסים האלה. אומרים לו, עכשיו אנחנו רוצים את הטייס הזה לחתן עם הבת שלך. יש לך נגיד בת בת 25, הנה הוא בן 28. הראינו לו, את הבת שלך מוצחן בעיניו מאוד. ואתה מחתן את הבת שלך איתו. ואתה הולך עם חזה מנופח בעיר. הבת שלי התחתנה עם פקד טייסת. מאלה שעכשיו היו באיראן. או שהורידו על החוט עם קצת סחוג. ‫אז עכשיו הוא היה מסתובב בעיר. ‫וואו, שקויח, שקויח. ‫איזה סג. ‫לפי התורה, ‫אני קודם שאנחנו מסתכל עליך ‫כאילו קשרת את הבת שלך לעץ ‫מול אריה שלא אכל שלושה ימים. ‫מאריה נוגח וטורף, ‫קורע אותך לגזרים, ‫אבל קודם כול הוא מקה בך עם הראש, ‫מאמם אותך, ‫ואז נועץ את השיניים בצוואר. ‫ככה אמר העץ. ‫עכשיו תשמעו, אתם יודעים, ‫יש היום 80 אלף דתות שקריות, ‫דתות וקטות, ‫ביניהן אסלאם, נצרות, ‫בודהיזם, אינדואיזם וכן, ‫כל הרשימה למינה. ‫בכל דת אין הלכה כזאת ‫שמי שלא יודע את עקרי הדת ‫שהוא שייך אליה, הוא נחשב פושע. ‫אם יש עכשיו ערבי, ‫לא בא למסגד, לא לומד, ‫לא היה ב... לא לומד אסלאם. ‫מה שאומרים לו הוא שומר. ‫אומרים לו רמדאן, ‫עכשיו 40 יום לא אוכלים עד הלילה. ‫אוקיי, צם. ‫אומרים לו אסור ריבית. ‫לא אוקיי. ‫אומרים לו פטמא צריכה להיות ‫מכוסה מכף רגל והראש. ‫עמד פטמא, תתלבשי. ‫כל מה שאומרים לו הוא עושה, ‫אבל הוא לא יודע, הוא לא למד, ‫לא יודע את הסיפורים שם, ‫לא יודע מה... כלום לא יודע. ‫הוא לא נחשב פושע בעיני האסלאם. ‫הוא לא זקאדי או אימאם, אבל הוא... ‫הוא נחשב רגיל, מוסלמי רגיל. ‫נוצרי לא יודע את הברית החדשה, ‫לא יודע מה כתוב בנצרות, ‫לא יודע את עקרי הנצרות. ‫יודע קצת חפיף. ‫הוא לא נחשב פושע, בודהיסט. ‫לא יודע את כל העניינים ‫של בודה והבודהיזים. ‫הוא לא נחשב פושע. ‫אינדואיזם, אחד אינדו. ‫איזה פיק, איזה הודי. ‫הוא לא יודע עכשיו ‫מה יקרה האינדואיזם, לא יודע. ‫אבל הוא לא נחשב פושע. ‫אבל יהודי, שהוא לא תלמיד חכם, ‫נחשב פושע בתורה. ‫אני יכול להראות לכם ‫מה המקורות. פושע גמור. כמו שלימות תורה כנגד כולם, כך ביטול תורה כנגד כולם. ורוב הדתים היום מבטלים תורה 98% מהזמן. לא יושבים ולומדים כל היום. לא משקים את כל החיים שלהם בתורה. לא יושבים כל השבת ולומדים. הכל חפיף. רבע שעה פה, חצי שעה שם. יש איזה דרשה שתיים בחודש בבית כנסת, אז הם מועילים בטובם לבוא. ‫אבל זה לא נקרא המילים בתורה. ‫הוא אומר, ‫הידיעות שלהם שואפות לכלום. ‫אז בתורה, תראו, ‫הגמרה מלאה בדוגמאות. ‫עם הארץ ראוי להשליחו לכלבים, ‫אומרים חזל. ‫עם הארץ אסור לרחם עליו. ‫כתוב, יאיב חוכמה לחכמים. ‫השם נותן חוכמה לחכמים. ‫שואלים, חזל, ‫מה אתה נותן חוכמה לחכמים? ‫יש להם כבר חוכמה. ‫הם יפתחו אותה. ‫יש בהם חומר גלם. ‫תן למי שאין חוכמה. לא. ‫מה זה נותן חוכמה לחכמים? ‫אחד שמתאמץ להיות חכם בתורה, ‫אז אני נותן לו עוד חוכמה ‫ועוד ועוד ועוד. ‫אבל אחד שאף פעם לא מתאמץ, ‫זה מראה שזה לא חשוב בעיניו. ‫מה פתאום שאני אתן לו? זאת אומרת, גם מי שגדל בתורה, הרוב זה מתנה משמיים. אני שאלתי פעם את הרב שלי, אני אומר לו, אני לא מבין, איך הספקת כל שאלה בכל סוגיה בתורה, לדעת אותה מאלף עטף, שעש, ראשונים, אחרונים, אחרוני אחרונים, שיטת חכם בן ציון, שיטת הרב אובדיה, שיטת הרב אלישיב, כל השיטות, בגיורים, בזה, בכל סוגיה, איך זה יכול להיות? אומר לי זה הכל מתנות משמיים, אתה עמל עמל עמל תקופה של כמה שנים ואז השם פותח לך, אתה עולה ליגה. ‫ואז אתה פתאום רואה את הלימוד, ‫אתה רואה הרבה יותר ברכה בלימוד, ‫ואז אתה לומד, עמל, עמל, עמל. ‫הכול זה עמל ורצינות. ‫אם אתה מתמיד ואתה עקבי ‫ואתה רציני ואתה מראה לה' ‫שהתורה זה העיקר של החיים שלך, ‫הכול אתה מקבל במתנה. ‫גם הזיכרון משתפר לך, ‫גם נהיה לך כוחות לשמור מצוות ‫שהיו קשות עליך מאוד, ‫וגם הריכוש שלך, וגם לאט לאט ‫אתה מסנן את כל התינופת ‫מהחיים שלך. עד כדי כך שאתה מגיע למצב שאפילו לחדש את הרישיון נהיגה אתה לא רוצה. אמרתי לו, מה, אתה לא מחדש את הרישיון שלך? הוא אומר, לא, חבל בזמן. ללכת, לעשות, את כל מה שהם רוצים, בדיקת עיניים. זה ביטול תורה של חצי יום. חוץ מזה, האוטו זה פרצה שקוראת לגנב. עכשיו יהיה לי רישיון, פתאום יגידו לי, בוא, תבואי, תיקח, תיסע. כך אין לי רישיון, אני כל היום יושב, לומד, זהו. בוא תהיה סנדאק, מה פתאום, זה ביטול תורה, בוא לכאן, לא, שום דבר, אני לא יוצא מירושלים. חבל לבזבז כל דקה. הוא אמר לאחד מתלמידים, זה מוקלט בקלטת, הוא אמר לו, תגיד, איך למדת ככה לקשורת העניבה? ראש חודש הוא לבש עניבה, התלמיד. אמר לו, מישהו לימד אותי. הוא אומר לו, כמה זמן בזבזת? אז הוא אמר לו, עשר דקות. הוא אומר, אתה יודע מה זה עשר דקות של לימוד, איזה מערשה ככה, עשר דקות, מה הפסדת על העניבה הטיפשית הזאת? זאת אומרת, אתה מגיע למדרגות שבאמת אתה מבין שבעולם הזה אין שום דבר מלבד השם והתורה. ומי שהגיע למדרגות האלה, הוא כבר בעולם הזה, הוא כבר בעולם הבא. פה הוא כבר מתענג מזיו השכינה. פה. אני, היה לי רב בישיבה, הרב רפאל רוזנמן. הוא עדיין חי, שיחיה, אני מעריך אותו בין 75, לא הייתה מאמין איזה שכינה היה לו על הפנים. הוא היה יושב בחצי חיוך כזה, פנים שלו מהירות, הוא חי בעולם משל עצמו. גם כשהוא היה הולך ברחוב, אז היה קלטות טפ עם רוקמן. הוא ביקש ממישהו שיכול להביא לו מכשיר כזה, היה שם קלטות עם מוזניות, הולך עם התיק שלו מלא בספרים, כבד, היה הולך מאות מטרים הלוך, מאות מטרים חזור, אחר כך הוא הולך לבית כנסת אחר, יושב ולומד שם תחץ יום השני, כל היום הספרים שלו איתו והוא לא היה מבזבז בדרך, אין לו אוטו, אז הוא היה, שומע, יום אחד אני מגיע לשיעור, אני אחרתי בחמש דקות, היה אחד על השולחן, הודרדו מהפסקת צהריים על השולחן, אחד לא היה בכלל בישיבה באותו יום, היינו שלושה בשיעור, ‫אני עומד מאחוריו, ‫הוא עם הגמרה שלו פתוחה, ‫והוא מלמד את הגמרה, ‫הוא ישן, ‫על השולחן ישן לגמרי, ‫והשני חסר ואני מאחר. ‫זאת אומרת, למי הוא מדבר? לקיר. ‫אז אני בא, אני אומר לו, ‫שלום הרב, מכילה עלי חור, ‫למי כבוד הוא מדבר? ‫הוא אומר, לא הבין את השאלה. ‫אני אומר לו, ‫אתה לא רואה הרב שהוא ישן? ‫הוא אומר, אבל הנשמה שלו ערה. ‫הוא מלמד והוא יושב, ‫הוא לא מאיר אותו. ‫איזה דבר זה. ‫כזו, אני הייתי מסיע אותו לבית. ‫הוא היה אולי קילומטר נסיעה ‫מהישיבה, קילומטר הליכה. ‫הייתי מסיע אותו בהפסקת צהריים, ‫היינו מסיימים באחד, ‫אז הדרך לבית שלי מוריד אותו לבית. ‫הוא היה אצלי ברוטו עשרות פעמים. ‫יום אחד אני נוסע ברחוב, ‫אני רואה אותו הולך ככה ‫עם הרוקמן והספרים. וחוממים. עצרתי במעבר חצייה, נכנסתי, חסמתי לו את המעבר חצייה. אז הוא, הוא שומר על העיניים, הוא לא מסתכל. הוא בא ללכת מאחורי האוטו, הלכתי טיפה ריוורס. הוא בא ללכת מקדימה, הלכתי קדימה, ואני צועק לו מהחלון, הרע, הרע. הוא הוריד את הראש, הוא רואה אותי, או, זה אתה? כנס, בוא אני אקח אותך, לאן אתה צריך ללכת? אז הוא אומר לי, אני הולך פה להרוגת הבוסן. אמרתי לו, מה הרב, אתה לא מכיר את האוטו שלי, אתה כבר שנה, שנתיים נוסע איתי כבד כל יום. הוא אומר, אני אף פעם לא הסתכלתי על האוטו. שנתיים הוא בא אוטו, הוא לא הסתכל פעם אחת על האוטו. פעם אחת בפורים, באנו אליו לתת לו משלוח מנות. בא איתנו איזה בן של רב, איזה חכמולוג אחד, הוא היה עם החתן שלו, אז אתם יודעים, הספרדים הם מנשקים את היד. לחכמים. אצל אשכנזים זה לא כך נהוג. ספרדים מנשקים לרב את היד. שבה כל אחד יתכופף ומנשק לו את היד, עכשיו הוא כבר שעתה כתוב ליבו ביין, פורים, צעודת פורים, אז הוא אומר לחתן שלו, תראה את הספרדים איך הם יודעים לכבד את התורה. תראה איך הם כולם מנשקים לחכמים את היד, וזה מעשה טוב, מנהג טוב, פתאום, כתוב ליבו בעין, הוא אומר, אתם תגידו לי פסוק, איזה שאתם תרצו מהתורה, ואני אתן לכם על זה שעתיים דרשה. החכמולוג נתן לו איזה פסוק, לא יודע מאיפה הוא הביא אותו, מספר דניאל. בחיים שלנו לא שמענו את הפסוק הזה, כנראה גם לא נשמע. ואמרתי לו, מה, מאיפה הבאת את הפסוק הזה? הוא אומר, זה פסוק מסובך מאוד. התחיל לדבר, ומדבר. 40 דקות, אנחנו לא נעים, רוצים ללכת. ‫מדבר, מדבר, מדבר. ‫הוא סבר כי אין ברירה, ‫יש עוד רבנים להביא להם שלוח מנות. ‫הלכנו והוא המשיך לדבר ‫על פסוק שאף אחד בחיים לא שמע. ‫כל כולו שקוע בתורה ובקדושה. ‫שום דבר אין לו בחיים חוץ מזה. ‫היינו בשיעור גמרא, ‫הוא היה, או יש מדרש על הפסוק הזה, ‫ויש זוהר, ויש זה, ובן-נביא, ‫וספר כך וכך כתוב, ‫מביא לך 50 ספרים, ‫שעה נאום על קטע בגמרא, ‫בסוף הוא היה אומר, ‫איך הגענו לזה? ‫אף אחד לא היה זוכר. ‫והיינו קוראים לו מלך הרוורסין. ‫היה עושה או-או-או-או אותה ככה, ‫ואז הוא זוכר את כל החמישים מקורות, ‫איך הוא הגיע מפה ולעבר לפה, ‫הוא יודע לחזור לאיפה שהתחיל המסע. ‫היינו קוראים לו מלך הריוורסים. ‫מרוב שהראש שלו היה צלול, ‫זה היה מחזה שאם אתה לא רואה, ‫אתה לא יכול להאמין ‫שזה קיים כזה דבר. ‫עד היום, עד היום, ‫הוא כל כולו בתורה, ‫לא השתנה שום דבר מאשו ילד. זה 75 היום, תחשבו, בסוד 70 שנה, כל היום וכל הלילה שקוע בתורה והשכינה על פניו. שאלתי אותו פעם, כבוד הרב, האם כבוד הרב פעם בטעות יצא לו שקר מהפה? אמרתי בלב שלי, אם יש אדב שמעולם לא שיקר, זה הוא. הוא לא יודע גם לשקר. אמרתי לו, גבול הרב, אם יצא לרב שקר מהפפא, הוא אמר, חס ושלום, אסור לשקר. אמרתי לו, כי זה גם אנחנו יודעים. כולנו יודעים שאסור לשקר. אבל בין מה שיודעים ובין מה שעושים, זה לא תמיד מאה אחוז מתאים. בקיצור, יש לכם כאלה אנשים בעולם היום, שכולם שקועים בתורה ובהירת שמיים. אתם יודעים, יש איזה אחד שזרקו אותו מהישיבה בתקופת החזוניש. ברגע שזורקים תלמיד מישיבה טובה, נגזר גורלו. אף ישיבה טובה לא תסכים לקחת אותו. כי כולם חושבים על השם שלהם. ואז הוא לא נכנס להתקבל באף ישיבה, והגיע לחזון איש. החזון איש התקשר לישיבה, אמר להם, יש אולי אפשרות לשנות את דעתכם, תתנו לו עוד הזדמנות, אמר לו הראש הישיבה, כבוד הרב, אני מצטער שכבודו מתקשר אלינו, תאמין לי שאין ברירה, הוא פשוט משפיע לרע על אחרים. אם הוא היה רק הוא מתרשל ולא משפיע לרע על אחרים, היינו משאירים אותו, אבל הוא גורם כבר נזק לאחרים, אין לנו ברירה. ראה ככה חזוניש, אמר לו לבחור, אל תדאג, אני אלמד איתך. אני אהיה חברותא שלך. בחור נער. התחיל ללמוד איתו, בסוף התברר שגם לבחור הזה יש בעיות משפחתיות, אין לו איפה לגור. אז החזוני שמר לו, בוא תגור אצלי. החזוני שהגר בדירה קטנה בבני ברק, היה לו מיטה ושולחן עם כיסאות מתקופת הסוכנות, מיטת ברזל. כשהוא הגיע לארץ, הסוכנות נתנה לו מיטה, זה כל חייו היה אותו מיטה, אותו שולחן, אותם כיסאות, שום דבר לא השתנה שם. בקיצור, החזוניש היה לומד איתו ואז ראה שאין לו לגור, הביא אותו לגור אצלו בבית. הבחור הזה גר אצלו שבע שנים. ביום פטירת החזוניש, אמרו הספדים גדולי ישראל, ביקשו מהנער הזה לדבר, כי הוא חי אצלו בבית. אמר אותו בחור, אני החזוניש, אסף אותי, הביא אותי לביתו, גרתי אצלו שבע שנים, מעולם לא ראיתי אותו לובש פיג'אמה ונכנס למיטה באופן רשמי. הוא אף פעם לא הפסיק ללמוד. הוא רק לפעמים היה מנמנם, אבל הוא לא היה נכנס לישון. חוץ מלילה אחד, בשבע שנים, לילה אחד, בשעה עשר בלילה, הוא התלבש בפיג'אמה, אמר קריאת שמה, ונכנס לישון. כיבת האור, זהו. שאלתי אותו למוחרת, כבוד הרב, מה רשנה אתמול משלשום? מעולם הרב לא חיבת האור והלך לישון. אמר לו, אתה בוודאי שמת לב שהיה לנו עוד אורח אתמול בלילה. אומר לו, נכון, מה זה שייך? אומר לו, האורח הזה התארח אצלנו לילה אחד, והוא חזר לבבוקר להישיבה שלו. והוא אמור לשבת ללמוד כל היום. אם הייתי משאיר תאור כרגלי כל לילה ולא מעד, הוא לא היה יכול להירדם, כי כל הביתה אדירה חדר אחד. זה לא כמו היום, יש לך עשרה חדרים, הילדים מתלבטים באיזה חדר לישון, בבילה. ‫אבא, היום אני יושן בחדר הסגול. ‫תאיר אותי בבוקר. ‫זה היה עולם אחר אז. ‫הרב עובד, כל המשפחה שלו ‫חיו בחדר אחד, ‫שהיו שוטפים את הרצפה, ‫הוא היה עומד על הכיסא ולומד גמרה. ‫בזמן שהיו עושים ספונג'ה. ‫לא היה איפה להתחבא. ‫הוא עומד על הכיסא ‫באמצע החדר ולומד. ‫כשהם יגמרו את הספונג'ה, ‫הייתי אבש, הוא יורד מהכיסא. ‫אמר, כמו היום, תלך לחדר ההוא, ‫תנוח שם עד שנקרא לך. ‫ניצרו על החזוניש. ‫אז הוא מספר שהוא שאל אותו, ‫אז מה השתנה? ‫הוא אומר לו, היה לנו עוד אורח, ‫ואני לא רציתי שבזה שאני אלמד ‫כל הלילה, אני אבטל אותו ‫מתלמודו מחר כל היום. ‫כי לא עושים מצוות ‫בדם של יהודי אחר. ‫אבל מלבד אותו לילה, ‫כל השבע שנים, ‫רק פעם אחת הוא התלבש ‫והלך לישון. ‫זאת אומרת, אצלו לא היה ‫מושג כזה בכלל. עד שהוא היה מתמוטט, הוא היה קם, עושה צעד ונופל על המיטה. פעם אחת, הוא נפל על הרצפה. והיה בבית שם הרב חיים גרנמן, שהיה תלמיד שלו. הוא גם נהיה אחד מגדולי ישראל. הוא רץ מהר לחדר שלו, הרים אותו, שם אותו, הוא היה צנום מאוד, רזה מאוד, צנום. הוא גם אמר פעם החזוניש, מעולם לא הרגשתי רעב. היו ימים שהוא כל היום לא אכל כלום. לפעמים יותר מיום אחד. שלושה ימים פעם אחת הוא לא אכל. הוא היה שקוע בסוגיה שלושה ימים רצוף. והוא לא הרגיש רעב, בגלל שהנשמה שלו הייתה בעולמות אחרים. כמו משה בער סיני, שהנשמה הייתה בשמיים והגוף על הער. 40 יום לא אכלתי ולא שתיתי. שלושה ימים, בלי לשתות ולאכול. אז כשהוא נפל על הרצפה, הוא הרים אותו. הוא אמר לו, מה קרה, הרב? הוא אומר לו, אני תמיד לומד, לומד. עד שאני מרגיש שנגמר לי לגמרי הכוח, זאת אומרת, אני עומד להתמוטט, אז אני קם, עושה חצי צעד ונופל על המיטה. היום טעיתי בחישוב. כשקמתי, נפלתי. לא היה לי את הכוח לעוד צעד הזה. זה היה לפני 60 שנה. ויש אנשים שחיים שראו אותו. אני, החבר שלי, הבן של הרב וולביה, המשגח הגדול, הוא חבר שלי, הוא גר לידי, שוב לידי בבית כנסת, ‫הוא היה הסנדג שלו. ‫החזון איש היה הסנדג שלו. ‫האבא שלו היה... ‫תראה איזה מזל היה לך. ‫נולדת למשגיח הגדול, הרב וולבא, ‫והחזון איש היה הסנדג שלך. ‫הבנתם? ‫אז יש אנשים שעוד ראו אותו בחייהם. ‫אנחנו, מאיפה באנו, מאיפה שבאנו, ‫איך אומרים? ‫במקום שבעלי תשובה עומדים, ‫נתנחם בזה. ‫אפילו צדיקים גמורים אינם עומדים. עכשיו, רבותיי, עד עכשיו חיסיתי את הכל, או שיש שאלות שנשארו פתוחות? יש לי שאלה קצת לא פוליטית לקוראת. בבקשה. הרב אמר בהבחנה שבעצם הקבוצה הזו יורדת ולוקח שושנה, שושנים, וכל השאר זה קוצים, אז למה לא לקחת את הקוצים חס ושלום? לא אותה שושנה, אבל אם כבר, אז אומרים, עדיף יותר קוצים מאשר שושנים. מסיבה פשוטה מאוד, שלוקחים צדיק ומכניסים אותו למדרגתו בגן עדן, בעוד שגם מחשבים עוד כמה שנים הוא היה צריך לחיות ועכשיו קיצרו לו את החיים כדי להציל את חייהם של אלפים, אז הוא לא הפסיד שום דבר. אבל ככה משתיקים את השטן. עכשיו, אותם עשרת אלפים שעוד צריכים למות במקום הצדיק הזה, יש להם עוד עשר, עשרים, שלושים, ארבעים שנה לחזור בתשובה. הרבה מהקוצים האלה יהפכו לשושנים. אבל אם השם היה הולך איתם בדין, כמו שהשטן דרש, הם לא היו זוכים לחזור בתשובה. אנחנו, כמה הזדמנויות היה לנו בחיינו לחזור בתשובה, עד שבסוף הסכמנו. הרי יש הרבה אנשים שנתנו להם כמה הזדמנויות מגיל צעיר ועוד ועוד ועוד עד שבסוף שחס וחלילה קרה להם איזה אסון, אז הם חזרו בתשובה. אבל לפי השיטה הזאת שאם השם לא היה במקומם לוקח איזה שושנה, איזה צדיק גדול או כמה ילדים צדיקים, אז הם כבר מזמן היו מתים. בעצם זה שהצדיקים נפטרו, במותם ציוו עליהם את החיים ואת התשובה לפעמים. הבנת? עכשיו תחשוב עוד משהו. אם הקב' היה לוקח את כל המחללי שבת הצעירים מן העולם, כמו שכתוב, מחלל שבת מאוד טיומת. לכאורה, כל מי שמחלל שבת פעם, פעמיים שלא, צריך למות. אבל אתה רואה שזה לא ככה במציאות. אז אם השם היה לוקח את כל אלה שמחללי שבת מן העולם, מיד אחרי גלבר מצווה. 13 ושבוע, הלך. עוד אחד הלך, עוד אחד הלך. אז הייתה נהיית בעיה מהותית פה. למה? כל השאר שראו שכל מי שמחלל שבת מיד מת, עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד, אז אחרי כמה, ארבע, חמש, עשרים, שלושים מקרים, כולם כבר היו מבינים. אז כולם היו שומרים. אבל איזה מין שמירה זאת? זה כמו שאני שם לך אקדח לראש, תשמור. מגיע לך איזה שכר? לא, אתה לא רוצה למות. כולם היו דתיים, אבל מעילות. להיות דתי עם רובי על הראש, אקדח על הראש, זה לא מגיע לך שום שכר. זה נגד התכלית. התכלית שתעמוד בניסיונות כדי שאני אתיב לך באחריתך, כמו שציטטתי לכם את הפסוק בפרשת עקב. כתוב שמה, למען ענותך, לנסותך, לראות את אשר בלבכה לך תשמור מצוותיי, אם לא, ומה כתוב בהמשך, לטבחה באחריתך. זאת אומרת, זו התכלית. אבל אם אקדח לראש, כולם היו שומרי מצוות. כמו שאמרת, בבתי חולים כולם כבר דתיים. אז מה הנקודה? הנקודה היא שהשם מעדיף שאנשים יעמדו בניסיונות כדי שיקבלו שכר. לאלץ אותם בכוח, ‫זה נגד כל התכלית של העולם. ‫אני קופע לך להיות דתי, ‫ועכשיו אני נותן לך שכר ‫שלא מגיע לך. זה נגד, זה נגד. ‫גם על זה השטן התלונן. ‫השטן היה אומר, רגע, ‫על מה מגיע לו בכלל שכר? ‫הוא ראה שכל מי שמאשן בשבת מת. ‫אז הוא ודאי, הפסיק. ‫עם כל התאווה שלו, ‫הוא לא רוצה למות. ‫אני פעם, היה לי איזה אחד, ‫אני אמרתי בדרשה, כל מי שאומר, אני לא אכול בלי הסיגריות, אני שואל אותם, תגיד, בכיפור אתה גם מעשן? דוח, איזה חלילה, מה אני גוי ערב? מה? כיפור! ואני אומר, השוטש כמוך, שבת זה הרבה יותר גבוה מכיפור. שבת זה אותי ביני וביניכם. עות ביני ובין בני ישראל עות אי לעולם זה לא נאמר על יום כיפור יום כיפור עושים לך טובה מנקים ממך את האבונות הקטמים של הנשמה עושים לך טובה אתה לא עושה לאף אחד טובה תצאו קצת תתפלל 26 פעמים יג מידות סליחות 5 פעמים תפילת נעילה פחיות צדקה ‫ומוחקים לך 50, 60, 70 אחוז מעברות. ‫אחלה עסקה. ‫שוטר מי שלא ייקח כזו עסקה. ‫אבל שבת זה עוד תמבור העולם. ‫עובדה שביום כיפור יש שישה עולים ‫ושבת שבעה עולים. ‫כמות העולים מעיד על גדלות היום. ‫שני וחמישי, שלושה עולים. ‫ראש חודש וכל המועד, ארבע. ‫ימים טובים, חמישה עולים. ‫יום כיפור, שישה עולים. ‫שבת, שבעה עולים. זה היה רבוע מכולם על אחד שלא צם ביום כיפור לא כתוב עליו הרי הוא כגוי לכל דבר אחד שלא שמר יום טוב לא כתוב עליו הרי הוא כגוי לכל דבר על אחד שמחלל בשבת כתוב שבע פעמים בשולחן ערוך הרי הוא כגוי לכל דבר, גם ברמב״ם, גם בשולחן ערוך, גם בגמרא, גם בזוהר, בכל המקומות. הרי הוא כגוי לכל דבר. זהו זה, כל הדינים של גויים נוגעים אליו. עד כדי כך שאפילו להלוות לו בריבית מותר. שכתוב על זה שלא קם בתחיית המתים. אם אתה מלווה ליהודי שומר שבת כסף ולוקח ממנו ריבית קצוצה כל חודש, גם אתה, גם הוא, גם העדים, גם המטבח, כולם נפגעים מהאבון הזה. אינם קמים בתחיית המתים. אבל אם הוא מחלל שבת, הוא נחשב כגוי. ובתורה מה קראנו השבת? שבת, בפרשת קטצה. ‫כתוב, לא תשיך לאחיך ולגוי, ‫מה כתוב? לגוי תשיך. ‫ויש גדולים מישראל שלמדו ‫שזה מצווה לקחת ריבית מגויים. ‫אבל מה? זה עובד לשני הצדדים. ‫גם לשלם לגוי מותר. ‫זה דומה למה שאתה אמרת קודם. ‫שאלתי איך זה יכול להיות שאפשר... ‫ברגע אחד, ‫הקב״ה נותן לך לחזור בתשובה ‫ומוחק לך 70 שנה של אבונות, ‫זה רק הותר כיוון שגם אפשר ‫להפסיד 70 שנה של מצוות במשפט אחד. שבן אדם יגיד אני מתחרט על כל המצוות שעשיתי וכל התורה שלמדתי, חבל, חבל שחזרתי בתשובה, היה עדיף שהייתי נשאר חילוני, משהו בסגנון הזה מפסיד את כל המצוות וכל הזכויות. רק בעקבות זה השטן הסכים שגם אדם שעשה 60-70 שנה עבירות יוכל במשפט אחד להפוך את הכל. ריבונות של עולם, חטאתי, אבידתי, פשטתי, אני מתחרט, אני חוזר בתשובה שלמה, וכולי כל מצבו בשמיים משתנה בשנייה מראשה גמור הוא עכשיו נחשב לפי רבנו יונה מתייצב על דרכי התשובה אתם יודעים יש מחלוקת בין הרמב״ם לרבנו יונה מה זה נקרא תשובה הרמב״ם מפרש את הפסוק כפשוטו, בצר לך ומצרוך כל הצרות האלה באחרית הימים וישבת עד השם אלוקיך ושמעת בקולו. מה זה הפסוק הזה עד השם אלוקיך? מה פירוש? זה לא מדובר פיזית. השם הוא בכל מקום. הנה, השם הוא פה, הוא פה, הוא פה. מה זה עד השם הלוקחה? הוא פה. אני עכשיו נוגע באשם עכשיו. כל... אין פיסת אוויר בעולם, בחלל, שהשם הוא לא שם. אז מה זה עד השם הלוקחה? זה כפירה להגיד, אני הולך עד השם, כי השם הוא שם, הוא לא פה. שטויות. השם הוא בכל מקום. מה פירוש שבתא עד השם הלוקחה מבחינה רוחנית? מה הוא חנון, אף אתה חנון, מה הוא רחום, אף אתה רחום, הוא אגון, הוא ישר, הוא צדיק, אז אתה תהיה כמו, כן? זה נקרא, עד השם אלוקיך, לשמוע בקולו, לשמור את מצוותיו, לדווקא בו, שאתה נהיה כמו, גוש אחד. אז רמב״ם אומר, תשובה זה אך ורק שעשית עד הסוף, לא חצי דרך, לא שלושת רבעי, עד השם אלוקיך. מאה אחוז. היית עושה עבירה מסוימת, הפסקת לגמרי, מתחרט, מתבייש, לעולם לא נכשלת יותר, זו תשובה. רבנו יונה אומר, מספיק שהתייצבת על דרך התשובה. דוגמה, דוגמה, עכשיו יום ראשון בשבוע, היום, איזה יום? יום שני. עכשיו אתה יושב פה, אמרתי איזה משהו שזיזהה אותך במשך הדרשה, קיבלת על עצמך בלב, אני יותר מהעבירה הזאת לא נוגע. זהו, עכשיו אתה אומר, אני מקבל על עצמי, לא לחלל יותר שבת. וחס וחלילה, חס ושלום, לא זרחית להגיע לשבת. נפטרת היום חמישי. לא הצפקת לשמור את השבת. קיבלת עכשיו יום שני את השבת, שמירת שבת. אתה כבר חושב, איפה אני הלך לקנות פלטה, אני אקנה טישו, אני מתכונן לשבת. ויום חמישי, ה' אסף אותך מן העולם. לפי הרמב״ם לא עשית כלום. לא שמרת, לא שבתה עד השם אלוקיך. לפי רבנו יונה, עלית כבר על דרך האמת. עכשיו אתה כבר ענוס. אז עכשיו הקב' הוא מצרף מחשבה טובה למעשה, והוא מודן אותך כאחד שחזר בתשובה ושמר שמעת אף פעם על פי שמעולם לא עשית קידוש. תראו איזה דבר מעניין לא התפללת תפילה אחת של שבת לא עשית קידוש לא באת לבכנסת לא עמדת בשום ניסיון של שמירת שבת כדי לא לעבור איזה עבירה בשבת ובכל זאת לפי רבנו יונה התייצבת על דרכי התשובה ו נחשב לך שכבר מצבך הרבה יותר טוב בשמיים. אני לעניות דעתי סובר שבמקרה כזה שאדם קיבל על עצמו לחזור ונפטר, לא זכה עדיין לקיים, שהקב' הוא יזכה אותו להתגלגל, תשוב למשפחה חרדית שלמדו אותו שם כבר בישיבות שיהיה לו עכשיו תנאים הרבה יותר טובים כי הוא קיבל על עצמו לחזור בתשובה אז השם יביא אותו למקום ששם הוא באמת יוכל לחזור בתשובה כי השם יודע אולי שכרגע במצבו שנוצר עם כל האווירות שהוא עשה ועם מי שהוא התחתן או עם החברה שהוא חי איתה או עם מקום עבודה שלו, לא יהיה לו את הכוחות לחזור בתשובה כמו שהוא באמת רוצה, אז מה עושה השם? כיוון שקיבלת לחזור, אז הוא כותף אותך מן העולם ומביא אותך עכשיו עם תנאים שיהיה לך אותם הרבה יותר קלים לחזור בתשובה. זה גם כן חלק מהעניין. היה לי מעשה כזה הוא היה שלא יהומאנקי סופר. לפני 28 שנה היה לנו סמינר בנוג'רזי, מלון בנוג'רזי. היה לזה בחור אחד, ארנון קראו לו. ראה זה, מטר 85, ראה זה כמו מקל, שיער כתום, צהוב, ירוק, הגילים פה, משהו, יצור מוזר. ההורים שלו עזרו בתשובה, והרב אמר לי, אני ממנה אותך, לאסוף ביום שישי את הארנון הזה ולהביא אותו ברכב שלך לסמינר. אמרתי, אין בעיה, נתן לי את הטלפון, אני מתקשר אליו, שלום, ארנון וזה, אני בא לקחת אותך עם שישי, הרב מינה אותי, למה? כי פעמיים הפתחת שתבוא לסמינר. איך אומרים בארץ? עברזת. עכשיו הרב כבר לא סומך על ההבטחה שלך, אני מוניתי לבוא ולהביא אותך, איך אומרים? כשומר אישי. הוא אומר לי, ארנון הזה, אל תדאג, הרב, אני מבטיח לך, אני לא אפשר של פעם שלישית. פעמיים זייפתי, אני מבטיח, אני נותן לך מילת כבוד, אני מגיע. תשמע, ארנון, מה אכפתך? אני אבוא לקחת אותך. לא, יש לי אוטו. אל תדאג, אני מופיע. יש לי את הכתובת, הכל. אמרתי לו, ארנון, אם אתה לא תבוא, אתה עושה לי מה זה בושות עם הרב וכולי. לא, לא, אל תדאג, אני מבטיח לך, תהיה רגוע, אני מגיע. יום שישי עוד בבוקר התקשרתי לרארנון, הכל בסדר? אתה מתכונן להגיע? הוא אומר, כן, כן. אני כבר אורז סטיק, הכל. לא יכול להיות שהוא ישקר לי ככה בפנים. טוב. אני מגיע לסמינר, שעה, שש וחצי, שבע, בערך זה שבת. אתם יודעים, יושבת הפקידה בכניסה למלון, כל מי שבא נרשם, קבל מפתחות. אני הגעתי לשם, נגיד, בארבע, חמש, אני שואל את הבחורה, נו, הגיע אחד כזה מוזר עם שיער ירוק, שיער זה, עם הגילים פה וזה, אומרת לי, לא, קוראים לו כך וכך, לא הגיע, את בטוחה? אני אומר, לא, אני לא הייתי מפספסת אחד כזה. אני אומר, יואו, עוד חצי שעה שבת. אמרתי בלב, תראה, החילונים לא כל כך מקפידים להגיע ממש לפני כניסת שבת. אולי הוא יגיע כמה דקות אחרי כניסת שבת. הלכתי, מנחה, קבלת שבת, אני עוד יוצא מדי פעם, שואל אותנו, לא הגיע. לא, כבר שבת כבר, קבלת שבת. אני לא יכול להיות שהוא עבד עליי ככה. נגמר הערבית של שבת, היא כבר קיפלה טבסטה שם, זהו. אין באים ואין מולכים. אמרתי לה, תראה, אולי הוא בא ולא ראית. לא, מה, זהו, אף אחד לא בא. לא, אני לא מאמין איך הוא עשה לי כזה תרגיל. והרב אומר לי, נו, איפה ארנון? אני אומר לו, הוא רימה אותי, הוא עבד עליי, אני לא יודע מה להגיד לך. משימה אחת, התלתי עליך, גם זה לא עשית? הרגשתי זיפט. כל השבת אני מדוכדך. לא נהנה מהסמינר בכלל, בגלל המקרה הזה. תהיו, איך זה יכול להיות? הוא אמר לי, אני מפתיע לך, אני מגיע. מוצאי שבת, הרב שם נותן דרשה, בא איזה מישהו, פרצוף תשע בעב, לחש לרב משהו באוזן, אני רואה, נפלו פניו. קיבל הלם. לא יכול לדבר. מה הייתה הבשורה? מצאו את הארנון הזה יושב מת על הקורסה עם תיק מוכן לסמינר מת ממנת יתר של סם בן 20 השתגעתי השתגעתי למה? אמרתי ריבונו של עולם מה היה מפריע לך לחכות עוד יום יומיים? הרי אם הוא היה מגיע לסמינר היינו מחזירים אותו בתשובה, מביאים אותו לישיבה. לא ידעתי שהוא משתמש בסמים, אבל כל מי שמגיע לסמינר בדרך כלל יוצא משם שומר מצוות. הצלחה אדירה יש בסמינרים. עכשיו יש לנו סמינר, עכשיו, במלון גני ירושלים. הרב סניר גואטה ואני ויש עוד רב ממודיעין, מקריאת ספר רב שמחי, גם כן חזק. שיעורים, מה זה שיעורים? דברים מעצים מן הלב. אנשים חוזרים בתשובה, הם תראו מה קורה במוצאי שרד, לא תאמינו למראה עיניכם איך הם קופצים, דוחפים, לכתוב ספרים, ציציות, לכתוב את ה-disconkey. יש לנו את זה בווידאו, יש עשרות סמינרים כאלה. כל סמינר נגמר במעמד הר סיני קטן. אנשים שלא היו תאמן, ציציות, מרכיב שהחיינו. בקיצור, אז... אם היה, אמרתי, ריבונו של העולם, מה היה מפריע לך, בן אדם נשרים? לא יכלת לקחת את תאום ראשון. תן לה הזדמנות לבוא לסמינר, אולי מוצא שם להחוזר בתשובה, לא היה כבר צריך להיפטר מן העולם. אתם זוכרים מה אמרתי בראשית דבריי הערב? לכל אדם יש מחל שמגיעים ל-100% של המחל, בשנייה הזאת, בן אדם חייב להיפטר מן העולם. חייב להיפטר מן העולם, לא יעזור שום דבר, אין מה לעשות. אם אין לך צדקה, אם אין לך מספיק לימוד תורה, תשובה וכולי, אז אתה צובר וצובר וצובר וצובר עבירויות. ‫ובסוף נגמר לך השיעה. ‫והיה לי עוד מקרה דומה. ‫אמר לי איזה חבר שלי ‫שהיה מנהל אז ארגון קירוב באמריקה, ‫אומר לי, יש איזה בחור אחד ‫בשם אלי מזרחי, בן 45, ‫חי עם איזה גויה בברוקלין, ‫הוא נהג מונית בקאו סרוויס. ‫אני שנים משכנע אותו ‫לבוא למונסי לשבת, ‫אתמול יום חמישי בערב, הוא הסכים לבוא. אתה יכול לקבל אותו היום אליך לשבת? זה מדבר את יום שישי בבוקר בישיבה. אני אומר לו, כן, לא תכננו, אבל בסדר. לדבר כזה אין רשות להגיד לא. זה פה דיני נפשות. תביא אותו, תכתוב את שלי שיגיע. תגיד לו שיגיע לפני שעה כך וכך. לא הגיע. אני רואה את הבחור בשבת בישיבה בבוקר, החבר שלך לא הגיע. הוא כבר הבטיח לי שהוא מגיע. יום ראשון בבוקר, אני מגיע לישיבה, בעמדת של הקפה, הוא נכנס, חדר קטן היה לנו אז של קפה, הוא נכנס, אני אומר לו, החבר שלך לא הגיע, הוא אומר לי, לא שמעת מה קרה? הוא היה עם עתיק, עמד לצאת בדלת, הגויה שלו הייתה גויה שחורה מאיזה מדינה, לא יודע בדיוק מאיפה, תפסה סכין, רצה אליו, פום, תקעה לו את הסכין באמצע הלב. הרגה אותו במקום. רצחה אותו. הוא המתיק להגיע למונסי. עכשיו, אם הוא היה מגיע אליה, הוא לא היה חוזר אליה לגויה. לא הייתי בחיים נותן לו לחזור לשם. הייתי אומר, בוא לשם פה, בוא לישיבה, הכל. דומה מאוד למקרה ההוא של הארנון הזה. זה כבר בן 45, ההוא בן 20. אצל ההוא נגמר מהר עשיה. זה בין 45. זאת אומרת, כל הפעמים שהוא שכנע אותו לבוא, לבוא, לבוא, אם הוא היה מגיע אז, זה היה נגמר אחרת. למעשים יש השלכות אדירות. כיוון שנשאר לנו רק עוד 13 דקות לסליחות, תרשו לי רק לקרוא לכם משהו מהפרשה שאמרתי לכם שצריך לפעמים עין חדק כדי לקלוט. ‫כתוב ככה. ‫אחד החיובים שקראנו בשבת ‫לפרשת כת עצה, ‫זה שאדם רואה עכשיו שור ‫או בהמה של חברו, ‫לא תראה את שור אחיך ‫או את שיאו, ‫הכוונה עשה שלו, נידחים. ‫הלכו לאיבוד, והתעלמת מהם. אין לך רשות להתעלם. שיעור של חבר שלך הולך, אתה מסתכל, רואה את השם, על השיעור כתבו כתובת, כתבו שם, אתה צריך למשוך אותו ולהביא אותו לחבר הזה. השבת שיבם לאחיך. אתה לא יכול לעשות ראש קטן, אני לא ראיתי, לא שמעתי, אני ממהר עכשיו לעבודה. והוא לא קרוב אחיך אליך, ואילו ידעתו, או שאתה לא מכיר אותו, אתה לא יודע מי זה השם הזה, או שהוא רחוק מאוד, סוף העיר, זה ייקח יומיים להגיע לשם, והספתו אל תוך ביתך, והיה עמך דרוש אחיך אותו, תפל בו, תאכיל אותו, תחלוב אותו, כל מה שצריך. אתה שומר לו על העבודה, והשב אותו לו. וכן תעשה לחמורו, לסמלתו וכל עבדת אחיך אשר תובד ממנו, לא תוכל להתעלם. מיד אחרי זה עוד פסוק דומה, לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך. פה לא מדובר על הלכו לאיבוד. התמוטטו מהמשקל, יש על החמור הרבה משקל, בום, נפלו לו הרגליים האחוריות, התקפלו. אי אפשר להרים אותו, צריך להוריד את הסכים, סכים של אורץ, סכים של כמח, אתה לא יכול להמשיך ללכת, בוא נתשמע, יש לי איזה עסקה, אני ממהר. אתה לא יכול. עקם תקים עמו. את הבאמה הכוונה. עקם תקים עמו. כן? מה זה עקם תקים עמו? לא, כאילו, אתה לא יכול להתעלם, אתה חייב לעזור לו להוריד, להרים את הבאמה וכולי. ויש עוד מצווה, תכף אני אקשר את כל השלוש ובדיוק יסיים לנו את הזמן. כי ייקרא כאן ציפור, הכוונה כן, לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ, אפרוחים, ביצים, והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, לא תיקח האם על הבנים, שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך, למען יטב לך וערכת ימים. ועוד מצווה, שימו לב, זה לא סתם כל ה-4,000 סמוכות זול הזאת, תכף בטירוץ אחד אני מיישב לכם את כל זה. כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך, לא תשים דמים בביתך, כי היפול הנופל ממנו. נתחיל מהסוף להתחלה. יש לך עכשיו בית, בנית בית, יש עלייה לגג, צריך מיד לעשות מעקה שאנשים לא ייפלו, חומה. יש מדרגות, צריך מעכה. יש כניסה לבית עם מדרגות, צריך מעכה בכל צד, שלא ייפלו. אומרים חזל גדול המכתיעו יותר מן ההורגו. אם מישהו ייפול וימות, יש לך דמים. אתה אשם שהוא מת. אם על עכשיו אדם שהגוף שלו בסכנה, תורה מזהירה, שאתה צריך לנקוט אמצעים כדי שלא ייפגע, על אחת כמה וחמה שהחבר שלך מתחיל לדרדר ברוחניות, מתחיל להראות סימנים של ירידה מן הדרך, אין לך שום רשות להתעלם ממצבו. נלך אחורה. אם השא או החמור או השור של חברך הלכו לאיבוד, לא תוכל להתעלם, אם התמוטט החמור של חברך, לא תוכל להתמוטט, אתה חייב להקים אותו. אומרים חזל, חמור עלוב. מה זה חמור? תלמיד חכם, מיהו? אם החמור הלך לאיבוד, אם החמור התמוטט, חבר שלך עכשיו בצרה, החמור שלו נפל, אין לך רשות להתעלם, אומרים חזל, ומהנשמה של החבר שלך יש לך רשות להתעלם? איך זה יכול להיות שאתה לא עוסק בזיקוי הרבים? איך ייתכן שאתה לא עוסק עירוב? איך ייתכן שכל הבני דודים שלך והחברים והשכנים והאמיתים שלך לעבודה עוד לא קיבלו ממך ספר? של אחד מהמחזירים בתשובה המשפיענים, או איזה USB עם דרשות. איך זה הם לא קיבלו כישורים לדרשות? איך זה עוד לא הכנסת אותם לקבוצות וואטסאפ של דרשנים שמזעזעים את המאיים? איך זה לא הזמנת אותם לשבת? איך זה לא הבאת להם תפילין או מה שצריך כדי לגרום להם לעשות מצוות? איך זה ייתכן? הר אם החמור שלהם נפל, אסור לך להתעלם, הנשמה שלהם בנפילה עשרים שנה, היא בבוץ, היא תירש גאיני גאינום, ואתה חי כאילו לא קרה קרום. או אילנו מיום הדין או אילנו מיום התוכחה. ואיך קשור כן ציפור לזה? הלכת, ראית כן ציפור עכשיו. אתה בא לגרש את האימא, את הציפור, יש שם כמה גוזלים חמודים, קטנים, או ביצים, שעוד מעט יהיו גוזלים. אתה מגרש את האם, אפילו מאה פעמים, היא חוזרת, אתה לא לוקח אותן כשהאימא בסביבה. אתה מגרש את האם עד שהיא תיאשה יפה, ואז אתה לוקח את הבנים לך. הרב עובדיה יוסף זאצל, מעידים עליו שפעם אחת הוא עשה את המצווה הזאת והוא התחיל לפקוט. בכלל הרב עובד היה לו לב מאוד רגיש, שהוא היה גם בעל קורא. כשהוא היה מגיע לפסוקים מסוימים בתורה, הוא היה מתחיל לפקוט באמצע הקריאה. היה נשבר לו הכל. כשהוא עשה את המצווה הזאת, הוא היה ממש מתחנן ומבקש מכילה מהציפור. מה העשה שכך גזר, הקדוש ברוך הוא? אני מבקש סליחה ומכילה לציפור, מתחנן. אני עכשיו מפריד אותך מהילדים שלך. אבל הוא עשה את המצווה כיוון שהשם אמר אין דבר יותר לשם שמיים מזה הלב שלו נשבר ובוכה והוא עושה את המצווה כי השם אמר מעלה גדולה מאוד כי אנחנו כולנו פועלים מן הרגש הרגש מתגבר על השכל לצערנו אבל תשמעו מה אני אומר לכם פה, לא תאמינו מה הסוג של המצווה הזאת? אז הפטרוץ הידוע שהציפור הולך עכשיו לשמיים משתוללת וזה מעורר רחמים על העולם אבל יש לזה הסבר הרבה יותר חזק והרבה יותר עמוק. לעתיד לבוא, אם אתם זכיתם לקיים את המצווה הזאת, אז אתם יודעים על מה אני מדבר. זה שבאמת שובר את הלב. ואחרי זה, במשך כמה שעות, אתה מוטרד מאוד שזכית לעשות את המצווה הזאת. מצד אחד, אתה שמח, כי זה עריכות ימים בעולם הזה ובעולם הבא. מצד שני, הלב שלך נשבר. יואו, איך עשיתי כזה דבר? לקחתי מימטה את הצאצאים שלה. זה נורא. אבל מה אני אעשה? זה ה' אמר. אתה לקחה בקונפליקט. לעתיד לבוא, ביום הדין, כולנו נעמוד והכל ייראה על המסך. את הכל יביא השם במשפט מרים לו לאדם אפילו שיחה קלה שהייתה לו עם אשתו בחדרי חדרים שיחה לא רלוונטית אין בה לא מצווה ולא עבירה סתם שיחה מרים לך למה אמרת ככה למה אמרת ככה מה התכוונת מה עשית הכל דנים אין לברוח שם זה לא שופט בבית משפט השלום כולם מרמים ומשקרים אותו והוא גם כן מרמה ומשקר את כולם. שם זה אמת צרופה. ואז מגיעים לקטע הזה שגירשת טיונת הציפור, והלב שלך נחמץ ונשבר ואפילו יורדת לך דמעה או שתיים, והקראש הבחור יגיד לך עכשיו, תאר לי מה אתה מרגיש ברגע זה, שאתה עשית את המצווה הזאת. ריבונות של עולם, מה אני אגיד לך? עשיתי את זה למעמך. אם היה תלוי בי, אני לא הייתי עושה כזה דבר. הלב שלי נשבר. ורק ה' יגיד לך למה נשבר לבך? איך אפשר להפריד בין הורה לבין הילדים שלו? יש דבר יותר אכזרי מזה? תראו מה עושים לנו עם החשימה מלא הנאצים של החמאס. כל הארץ בייסורים שנתיים על החטופים, וכולם מסתכלים על ההורים ובוכים עליהם. אז הוא אומר לרק ה' במונו של עולם, אני עשיתי את זה בלט ברירה. זה רק בגלל שאתה ציווית. אם לא, אני לעולם לא הייתי עושה כזה דבר ואז הקבוש ברוך הוא יגיד לך שוטה שכמוך על ציפור נשבר לך הלב שלקחת לילד או שניים ועליי ששמונים אחוז מעם ישראל מהילדים שלי מנותקים ממני רחוקים ממני מצפצפים עליי נלחמים בי שורפים את התורה שלי שורפים את הישיבות מבזים את בניי את כל אלה שיש להם עירת שמיים אונסים פה את האנשים שלא יוכלו לשמור מצוות, הפכו את בני הצדיקים שעמלים בתורה לפושעים. פעם אחת לא בכית על זה, אבל אל הציפור בכית, אבל עליי אף פעם לא בכית, שבא לי לחתם קצת תרומה לרב לקירוב, לעשות סמינר, לחלק עוד אלף דיסקים, לחלק עוד חמש מאות ספרים, נתת חמישים שקל למרות שאתה מיליונר. אתה מבזבז מאות אלפים בשנה על התענוגות שלך ופה זרקת לו חמישים שקל כי לא היה נעים לא לתת כלום לפעמים גם את זה הוא לא נותן ממציא תירוץ ואז ביום הדין הקשבנו יגיד לו על ציפור בכיתה ועלה את המצפצף אותו דבר אמר פעם הרב ניסים יגן בשתי דקות שנותרו הוא אמר כתוב ארורה עושה בסתר ככה כתוב, מצד שני כתוב שאם אדם קפץ עליו היצר הרע והוא החליט לעשות עבירה עם איזה בחורה שלא יעשה את זה בשכונה במקום של כל הדתיים שהיא לבש שחורים, מתחפש לגוי, ילך למקום שאף אחד לא מכיר אותו, יעשה שם את העבירה ויחזור על העבירה יקבל עונש אבל לפחות לא יוסיף עוד חטא על פשע שזה חילול השם חילול השם זה עוד יותר גרוע מעבירה אפילו לפחות אם נכשלת בעריות אל תיכשל בחילול השם תתחפש ולך רחוק. אז תחליט, אז טוב לעשות בסתר או עדיף לעשות בסתר? אתה אומר לי, תתחפש, תעשה בסתר שלא יכיל לשם, מצד שני כתוב, ארורה עושה בסתר. אמר הרב משל, אני אומר לכן, הקפיא לי את הדם, כששמעתי את המשל הזה. אמר, בן אדם רוצה לעשות עבירה עם אישה, לוקח אותה למלון, בא להיכנס לחדר, הגוי שם עושה שואב אבק. הוא אמר, היי! הגוי הסתכל עליו. שלום, תגיד, מצאת פה אולי מפתחות? סתם, מחליף נושא, לא נעים. הגוי ראה אותו, בן אדם דתי הולך לעשות כזה דבר. הוא אומר לו, לא, אני עכשיו ניקיתי את החדר, אין לו המפתחות, לא כלום. טוב, הוא אומר לאישה, בואי, בואי, מהר, נלך. הוא אומר, מה, מה, מה אכפת לך? אתה לא מכיר אותו. לא, לא, לא נעים, הוא כבר ראה אותי, זה בושות. לא נעים. בא אחרי שבוע, רואה ילד קטן שם, משחק במסדרון. אה, הוא אומר לו, הילד, ככה עם הגלידה שלו. הוא אומר לו, בואי, בואי, נלך. הוא אומר, מה קרה? הילד נסתכל עליי, לא נעים. מה לך ולילד? מה הוא מבין? לא, לא, זוג עיניים מסתכלות עליי, אני ‫נבוא שבוע הבא. ‫בא שבוע הבא בפעם השלישית, ‫כבר נכנס לחדר, ‫אף אחד לא ראה אותו, ‫עומד לבצע את זממו, ‫יוצא לו מהפינה שם ‫איזה קלבלב שחרחר כזה, פודל, ‫קרפץ על המיטה, מסתכל עליו, ‫הוא מנסה לדחוף אותו ‫לצאת מהחדר, לא יוצא. ‫נובח. ‫הוא מנסה לגרש אותו, ‫הוא עקשן, לא יוצא. הוא אומר לו, תכף תגיד שגם אכפת לך מהכלב הזה. הוא אומר, מה אני, אני לא מסוגל, זוג עיניים נעוצות בי, איך אני מסוגל, אני לא מסוגל לעשות את זה. מה, אתה אכפת לך מהכלב? מה הכלב? הכלב ידבר עליך. לא, לא, זה לא עניין שלי לדבר. אני עכשיו בא לעשות עבירה, זוג עיניים מסתכלות בי. אני לא מרגיש במוח. בואי נלך. טוב. לא עשה את העבירה. מגיע לשמיים. עוברים איתו על כל החיים, מגיעים לאותו יום. ואז הקב". הוא מראה לו את הקטע הזה שהוא עמד לעשות תעבירה והכלב יצא לו. הוא אומר לו, תגיד, למה לא עשית תעבירה? הוא אומר, האמת, אני אגיד לך, לא היה נעים לי מהכלב. הסתכל עליי ככה עם זוג עיניים. זה לא הרגש הנעימה. ואז הקב". ישאג עליו, מכלב התביישת ועליי אתה מצפצף. ‫לא ידעת שעין רואה ואוזן שומעת ‫וכל מעשיך בספר נכתבים? ‫מה, אני לא רואה אותך? ‫כשאני רואה אותך, ‫עכשיו הולך לעשות עבר הצפצף עליי. ‫כלב בזוי. כלב בזוי. ‫הבהמה הכי טמאה מתוך שני מיליון ‫בעלי חיים זה כלב. ‫מכלב התביישת. ‫איך יודעים את זה מהתורה? אמרתי לכם, צריכה חמקות בפסוקים כתוב שאסור להקריב לבית המקדש את נן זונה ומחיר גלב ‫מה זה אתנן זונה? ‫הלך בן אדם לעשות עבירה עם פרוצה, ‫ונתן לפיקדון את הכבש, ‫כמו במעשה של יהודה ותמר, ‫ועכשיו הוא לקח את הכבש, ‫הביא לה כסף, והוא רוצה עכשיו ‫את הכבש הזה להקריב לבית המקדש. ‫הוא אומר לו, לא צריך, ‫הכבש הזה קשור בעבירה, ‫אל תביא אותו לבית המקדש. ‫מה זה כלב, מחיר כלב? ‫בן אדם עשה קניין חליפין. ‫אין לו כבש, אבל יש לו כלב. ‫לחבר שלו יש שני כבשים. ‫אומר לו, קח את הכלב, ‫תן לי כבש במקומו. ‫תן לי את הכבש. ‫הנה, כלב וכבש שווה אותו מחיר. ‫זה 300 דולר, זה 300... ‫קח את הכלב שלי, תן לי כבש. ‫והוא רוצה להביא את הכבש הזה ‫לבית המקדש, ‫השם אומר לו, אל תביאי. הכבש הזה נוצר פה בזכות הכלב יש לו קשר עקיף לכלב כלב לא מביאים לבית המקדש חמור תביא הכל תעשה קניין עם מי שאתה רוצה עורב נחש חזיר אפילו לא נאמר על חזיר אתנן זונה ומחיר כלב. עשית החלפה, אתה לא מביא את זה. למה? כי הבאמה הכי טמאה, החיה הכי טמאה בעולם זה כלב. עכשיו אנחנו יכולים להגיד לו לבן אדם, כלב יסתכל עליך, הכלב הבזוי הזה יסתכל עליך, ולא יכולת לעשות בגלל שכלב מסתכל עליך. אבל אני יותר גרוע בעיניך מהכלב הזה. אנחנו כולנו בקטגוריה הזאת. מתביישים מהרוב ומההיא ומהשכן ומהשכנה ומהשוטר ו... כל אחד ממישהו מתבייש, כן? ושוכחים בסופו של דבר שמי שצריכים להתבייש ולרעוד ממנו זה רק מהקב' ראשית חוכמה עירת השם אם אתה לא יערה מהשם זה סימן שאתה טיפש סימן לחוכמה שאתה רוצה לדעת אם הילד שלך חכם או לא ילד קטן, מגיל צעיר, מה הם שני הסימנים שמעידים שהוא יהיה ילד חכם בחייו, עם חוכמת חיים? א', פחד, ב', בושה. אלה שני התנאים לחוכמה. אדם וחווה, איך שאכלו מעץ הדעת, קיבלו דעת, דבר ראשון, רצו להחביא את הערבה שלהם. זאת אומרת, התביישו, נכנסה בהם בושה. מה זה דעת בושה? להתבייש מלעשות את הרע בעיני השם. איך שהם הבינו שהם עירומים? עד עכשיו היו קופים. קוף לא מתבייש, הוא ערום. אכלו מעץ הדעת, מיד רצו לעשות לעצמם כותנות אור. זאת אומרת, אישה שהולכת ברחוב בלי בגדים, זה מראה שהיא שוטה בטט. אין לה גרם של שכל. אם היה לה שכל, היא בחיים לא הייתה מבליטה את עצמה כמו בהמה ברחוב. ‫היא הייתה מתביישת מזה. ‫פעם לכולם היה בושה. ‫לגויים, לפני מאה שנה, ‫מי האמיץ ללכת ככה ברחוב? ‫איבדו צלם אנוש. ‫אז אנחנו רואים שזה אחד הסימני, ‫והסימן השני זה פחד. ‫כי פחד, לאורך כל התנ״ך כתוב, ‫כל מקום שיש פחד יש חוכמה. ‫ראשית חוכמה, עירת השם. ‫ומה כתוב, דוד המלך אמר, ‫סמר מפחדך בשרי. כל הגוף שלי צמרמורות וחידודים חידודים מרוב שאני רועד מן הדין הנשמה הכי גדולה בעולם כל יום בחייו רעד מהשם פחד פחדים לא לעשות עבירות ומה אמר בנו שלמה החכם שבאדם אשרי אדם מפחד תמיד היא רצון שאנחנו מסכה להתקרב למדרגה מתבקשת. אני כבר לא אומר להיות צדיקים, להיות חסידים, להיות קדושים. איך אומרים? בוא נתחיל במינימום המחויב. שנזכה לעבור בדין. בוא נתחיל בזה. שנזכה שהשם יעזור לנו להתקרב אליו. כל יום צריכים לפקוט על זה. תעזור להתקרב אליך. תעזור לי להרגיש באור שלך, כמו שהרמבן אומר, בדרך השם, ככל שאתה עושה יותר מצוות ולומד יותר תורה, כך האור האלוקי מאיר יותר על הנשמה שלך. ‫ואז מה שקורה, ‫המעשים שלך עולים למעלה ‫ויש רפלקשן, ‫החזרת האור האלוקי על הנשמה שלך. ‫אבל כשעושים עבירות וביטול תורה ‫וכל מיני דברים, ‫נוצרים מסכים על הנשמה ‫שמונעים מהנשמה ‫לקבל את האור האלוקי. ‫ואין דבר יותר נורא מזה ‫שהנשמה, שהיא חלק אלוהה ממל, ‫היא לא מקבלת את האוכל האלוקי שלה. והיא בחושך במחשכים אושיבני השם וזה כל הדקעונות והמארה שחורה וכל ההתקפך על החרדה והפניקה ושלושת רבי העם שבור ומדוכא ועצוב בגלל זה כי אסונות תמיד היו בעיות תמיד היו. תמיד עם ישראל היה נרדר, תמיד מתו אנשים, תמיד היה קשיים בפרנסה, תמיד היה גלויות, אבל אנשים היו דבוקים בשכינה. אבל היום, כשהמצב הרוחני כל כך ירוד ויש כאלה מקות, תראה, אנשים שבורים, גמורים. אנשים גמורים. היום כבר לא צריך לתמת, רק להיות פסיכולוג. רק זה מה שנשאר לרבנים היום. להיות פסיכולוגים ולחבק אנשים ולשכנע אותם לא להתאבד. כבר איזה אלף איש התאבדו בשנתיים האלה אלף איש מתוכם מאות חיילים התאבדו זה לא מספרים לכם הרוב משתיקים אני מדבר עם אנשים מבפנים מלא מלא מתאבדים על אומי קרב אנשים שיש להם חברים שמתו אנשים שהיו שם הם לא יכולים להחזיק מעמד בנטל של החיים וכל זה בגלל שהנשמה היא לא מקבלת את החיות שלה נכנסים למראה שחורה, אין להם חשק לכלום. לחמם מים, לטי אין לו חשק. לאכול, להוציא מהמקרר משהו, לאכול, אין לו חשק. זה צריך, הבן אדם להוציא אותו מהמיטה כדי שיפסקים להתלבש ולצאת מהבית, זה בלתי אפשרי. למה? ‫כי יש כאן צרה כפולה. ‫צד אחד, אנשמיי בחושך ובקליפות, ‫מצד שני, קרה אסון גדול, ‫טראומה גדולה, ‫ואין לבן אדם את הכוחות ‫לצאת מהמצב שלו ‫בגלל שהוא לא מקושר עם הכרש ברוך הוא. ‫הוא מנותק לגמרי. ‫לכן היום יותר מאי פעם, ‫יותר מאי פעם צריכים לקיים את הפסוק אשר חס וחלילה לא יתקיים בנו הפסוק ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת ואמר כל העם אמן לא אשר לא יקיים אשר לא יקים צריך להקים את התורה מהאפר בכל מקום בכל דרך על ידי לחיצות כפתור להביא עוד אנשים לשלוח שיעורים לקנות בשביל אנשים ספרים ציציות מה שרק אפשר אפילו לתת להם כסף תשמור איתי שבת אני אשלם לך תיקח יומיים לעבודה חופש, בוא לסמינר, אני משלם לך את המלון. כל מי שיכול, הבן דוד שלך, החבר שלך, כל עם איתך, כל מי שקשור איתך, אם כל אחד יקבל על עצמו לפחות אחד להחזיר בתשובה, בתוך חודש יהיו לך מאות אלפים. רק אחד. זה הפרויקט שלי, הבן דוד הזה. האחות, בעלה, גיסי. אחד. אני אציל אחד. איכן זה יהיה עם? עוד עשר דורות זה יהיה עם שלם יהיה רצון שנזכה לקיימת זה ברוך אדוני לעולם אמן ואמן רבי חנניה בן הקדשי האומר הצד הקדוש שאנחנו יכולים לזעקות את ישראל אפיכך הרבה אליהם תורה ומצוות שנאמר אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויעדיר