חובה להשתדל בכל הכח אבל אין חובה להצליח - בחולון
A rabbi argues you must try your hardest but success isn't guaranteed, using medical and marital examples to show why incomplete information leads to wrong conclusions. He describes confronting Christians and Muslims about contradictions in their texts, and warns that exposing these can provoke violence against Jews.
Chapters
זקי הרבים הגדול, איש יקר, שנים אנחנו זוכים בזכותו, זכיתי לתת עשרות דרשות עד היום. כל שנה, ימי עצמאות. ברור שמי שעוסק בזיקוי הרבים, הוא חביב מאוד אצל הקלוש ברוך הוא. חביב מאוד, גם אם הוא לא כזה מצליח. כל עוד הוא לא עושה נזק, יש כאלה לצערנו הרב רוצים לעשות טוב אבל עושים נזקים, כל עוד בן אדם לא עושה נזק, אז הקב' נותן לו שכרה להשתדלות, הוא משתדל, רוצה להצליח. בעולם הזה אין חיוב על האדם להצליח, החיוב הוא לעשות את המקסימום. זה לא דומה לעולם החילוני, לעולם האזרחי, שאם אתה מביא את האוטו שלך למוסח, ועבדו עליו עשר שעות, מהבוקר עד הלילה, ולא תקנו את התקלה, אתה מגיע בשש בערב, נו, האוטו מוכן? מצטערים, עבדנו כל היום, ולא מעטרים את התקלה. אומרים, טוב, נו, הרסתם לי יום מהחיים, תן את האוטו, נלך למקום אחר. אומרים, לא, אתה צריך לשלם אלפיים שקל. מה אלפיים שקל? לא תיקנתם את התקלה. מה, לא מגיע לנו, עבדנו עשר שעות? הרגנו את עצמנו, פירקנו, הרכבנו, ניסינו. לא תיקנו, אבל השתדלנו. אדם מה יגיד להם? לא רק שלא מגיע לכם, אני עוד צריך לטבע אתכם על הזמן שבזבזתם לי. אז עדיף שתשתקו, תנו את האוטו ותנו לי ללכת, נכון? האם לבעל המוסך יש תביעה נגדו? לא, אבל האם בעל המוסך צודק והוא לא עבד באמת עשר שעות? אז מה אתה אומר לו? אני השם שאתה טיפש? שאתה מכונאי לא יוצלח? שאתה לא יודע לאתר תקלה? מה אתה רוצה ממני? אתה הבאת את זה על עצמך. אתה בור והמערץ במכונאות. אתה חצוף גם, אתה הולך ואתה לא ראוי להיות מכונאי. אתה מבזבז לנשים את הזמן שלהן, עושה עליהן ניסיונות. זאת אומרת, פה גם הקליינט צודק, גם בעל המוסך צודקים, שניהם יש להם טענה מוצדקת. אבל כמובן בכל בית משפט בעולם, אף מכונאי לא יוכל לקבל פרוטה על דבר כזה. אבל רק אצל הקב' ברוך הוא, אתה מקבל שכר מלא על זה שניסית בכל הכוח. ונכשלת, לא עבד. אבל כשאתה מזיק, זה כבר בעיה אחרת. יש לפעמים אנשים, בראש המדומיין שלהם, הם חושבים שהם עושים זיקוי ערבים. והם עושים הכתעת ערבים. הם מלמדים תורה לא נכונה. הם מלמדים דברים שזה ההפך מהאמת. הם אומרים לאנשים הכי רשאיים שיש בעולם, שהשם אוהב אותם. הם אומרים למחללי שבת שהם צדיקים. הם אומרים לכל מיני גנבים שהם צדיקים. הם אומרים לאנשים שאורסים את העולם, אם היית יודע כמה השם אוהב אותך, רמאות. זה הונאה. באנגלית זה נקרא סכם. הונאה. לבוא ולהגיד לאדם שמכעיס את הקדוש ברוך הוא במעשים שלו יום יום, שהוא צדיק והשם אוהב אותו והשם גאה בו, זה רמאות. רמאות. עכשיו, מה קורה? אני אסביר לכם מה הבעיה ברמאות הזאת. מילא, זה לא נכון, בסדר. אבל הבעיה שאותו חילוני, אותו מחלל שבת, מתחזק מהדברים, להישאר ברשותו. מה הפירוש? אם עכשיו מחלל שבת בא אליו איזה רב עם כובע שחור וזקן ארוך, ואומר לו, אתה יודע כמה שמוהב אותך? אתה יודע איזה צדיק אתה? כל הכבוד, אתה יהודי, השם אוהב אותך. זה אהבה שלא תלויה בדבר, זה לא משנה מה תעשה, תמיד השם יאהב אותך. מה אומר אותו חילוני? אז בשביל מה להתאמץ? מה לי עכשיו להפסיק להשן בשבת? מה לי עכשיו לסגור את הביזנס, להפסיד אלפים כל שבת? מה לי עכשיו לא לנסוע בשבת, ללכת בחום הזה ברגל, לבית כנסת? בשביל מה אני צריך את כל זה? הוא אומר לי שאני כבר צדי גם ככה. יאללה! יחזור לגויה שלו, יחזור לביזניס בשבת, יחזור לגניבות בשביל מה לא להתאמץ. אפילו שתי דקות ביום להניח תפילין כבר לא משתלם לו. אני גם ככה צדיק, אז יש לי מה לעבוד. אם יבואו היום ל-99% מהאנשים שעובדים פה בארץ בכל מיני עבודות, דוקטור, עורך דין, מכונאי, כל אחד בעבודה שלו, נהג, נהג מונית, אם יבואו ויגידו לו, אנחנו מציעים לך עסקה שאתה תקבל את אותה מזכורת שאתה מרוויח כל חודש בלי לעבוד. אתה לא צריך יותר להניע תמונית בבוקר, להתרוצה צד עשר בלילה, משמרת לילה, תגיד כמה אתה הרווחת כל יום בשנה האחרונה, בעשה ממוצע, תקבל מאיתנו מזכורת שנתית, לפי כל שנה ושנה. כמה נהג אמוניות יישארו בארץ? אחרי כזו הצע, יהיו כמה משוגעים. יש כאלה, זה לא הכסף, הוא בורח מהבית. איפה, אני שוב בבית, אני אשתגע. בסדר, יש כזה, נקרא באנגלית workaholic. כמו שיש אלכוהוליק, אחד שהוא מכור לאלכוהול, יש workaholic, אחד שהוא מכור לעבודה. אז בסדר. דרך אגב, יש הרבה אנשים, עבדו כל החיים שלהם, נגיד, עד גיל 80, לא יצאו לפנסיה. עבדו, באו למשרד כל יום, בסוף לא היה להם כבר את הכוחות, פרשו, אחרי שבועיים מתו. זאת אומרת, אתה רואה שמה שחיה אותם זה העבודה. היה להם משמעות, כביכול, בשביל מה לחיות. ברגע שהם פרשו, יושבים עכשיו משוממים, פאק, פלא פלאים, הלכו מן העולם. אז בקיצור, אז בקיצור, אז קודם כל, כל אדם שיציעו לו עכשיו לקבל את המשכורת המלאה בלי ללכת לעבוד מן הסתם, הוא יסכים. נכון? אז אנחנו רואים שהמציאות הזאת היא שהאדם לא הולך עכשיו סתם לעבוד, אלא אם כן הוא חייב, אז הוא חייב, אז זה לא ברירה. אז רגע, רק אני רוצה לחזור לנקודה, אז יש כאלה, חושבים שהם עושים טוב, אבל הם באים, מחלישים את האנשים מבחינה רוחנית. הם אומרים לבן אדם, ה' אוהב אותך, אתה צדיק, זה אהבה שלא תלויה בדבר, אפילו שאתה מחלל שבת, וזה שקר, זה רמאות. עכשיו, מה קורה? החילוני הזה אומר, מה לי להתאמץ? אני ככה. הוא אמר לי שהשם אוהב אותי, אז בשביל מה לי להתאמץ? אז ככה הוא נשאר עד יום מותו מחלל שבת. בסוף הוא נפטר מחלל שבת ואין לו חלק לעולם הבא. מתקיים בו הפסוק הנוראי שמופיע 12 פעמים בתורה. תסתכלו בפרשת קטיסה. מחלליה מות יומת, מחלל שבת מות יומת, ונחרתה הנפש האי מהמאה. מה זה צחוק? אתם מבינים מה זה קרת? אתם מבינים מה פירוש המילה קרת? כשלקרות, זה כמו שקורתים עכשיו ענף מתוך עץ, אין יותר שום קשר בין הענף לעץ. הוא נקראת מהשורשים, הוא לא יונק יותר מהשורשים. קורתים אותך מצור החיים, מהקדוש ברכו, הנשמה שלך הייתה יונקת קדושה מהקדוש ברכו, פתאום אתה עולה לבית דין של מעלה, אומרים לך, אדוני, אין לך יותר שום קשר לעם שלנו. פאק, גורטים אותך, כמו שהרמב״ם כותב, נחרדים ועובדים לעד ולעולמי העולמים. עכשיו, אחד הבעיות, אני אגיד לכם את זה מניסיון של 30 שנה. בכל דרשה שמדברים חזק, תמיד יהיה לפחות אחד שיקום עליך. לפעמים שניים וגם ארבעה. תמיד. למשל, אתמול בלילה הייתה לי דרשה נפלאה בעזור. אחת הטובות שנתתי בעשר שנים האחרונות. נושא השיחה הייתה מה באמת כתוב בתורה לגבי שכר ועונש. זה כבר נהיה מילה גסה בארץ, עונש. זה כבר נגד החוק. אם מי שפוליטיקלי קורקט, הוא לא יכול עכשיו להגיד למישהו, אתה יודע מה מחכה לך? למשל, היה לי השבוע עימות באולפן עם גדול מכתיעה רבים בארץ. שהוא מוסר את זה נפשו לחלן יהודים. לוקח חרדים ומנסה להפוך אותם לחילונים. ומציע להם אייפון מתנה, לפטאפ מתנה. פתח ארגון, אוסף מאנשים תרומות, ומטרת הארגון הוא לעזור לחרדים להפך לחילונים, מחללי שבת. בקיצור, הוא בנוסף לכל גם חיים בעלו. אם אתם מבינים מה אני מתכוון. ועכשיו שהוא ככה, הוא מוסר נפש כביכול לקח את הנפשים ולהוציא אותם מהדת, אז אני, תוך כדי שיחה, הוא שאל אותי אם אני חושב שהוא רשע. כאילו, אמרתי לו, בטח, מה השאלה? אתה רשע ויחכם המחכה לך. אתה בסופו של דבר, אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה ולהגיד שאתה עתעיס ולהגיד שאתה לא מאמין, זה לא ישנה את המציאות. הסוף שלך ושל חברך יהיה רב אמר. יגיע הזמן ואתה תזכור אותי טוב טוב טוב על השיחה הזאת. אתה יכול לגחך, אתה יכול לצחוק, אתה יכול לעשות מאיתנו קריקטורות, אתה יכול לעשות סרטונים שלי בטיק טוק ולעשות פרצופים של משוגע, כמו שהוא עושה. כל מיני דברים שאתה אומר, כאילו, מה, משוגע, איך הוא מדבר? אבל כל זה, את הכל יביא אשם במשפט. זה שאתה עכשיו מתרברב, זה לא ישנה את הסוף שלך. ככה צריך למדבר עם אנשים. לא להתייפייף, לא להתנצל בפניהם. זו התורה של בורא עולם, זה מה שכתוב. טוב לך, בבקשה. לא טוב לך, בעיה שלך. אני לא הולך לשנות את התורה בשבילך. אנחנו לא עובדים בשבילך פה, זו לא תוכנית כבקשתך, יש לעולם בורא, הוא כרגע מחיה אותך, בחסדיו הרבים. בדרך, לפעמים מה שכתוב בתורה, מזמן היית צריך למות כבר. כתוב ש... סקילה יש על המשכבי זכר תואבה, כתוב מפורש בתורה שזה עונש מוות. בתורה כתוב שזה עונש מוות. היום אמנם אין סנדרין, אין הוצאות להורג, וגם אסור לאף חרדי לתקוף רשעים ברחוב, להרביץ להם, וכל שכן לא להרוג אותם, אף לפי התורה הם חייבים מוות, כי אנחנו אין לנו סנדרין. גם בזמן הסנדרין, מה אתם חושבים, בקלות הוציאו מישהו להורג? הגמרא אומר, פעם בשבעים שנה, סנדרין קטלנית, הוציאו אחד להורג. פעם בשבעים שנה. זאת אומרת, סנדרין רחמנים לא הוציאו בכלל להורג. אף אחד לא רצה להוציא להורג. עשו את הכל כדי לא להרשיע את האדם. מצאו, חיפשו סתירות בעדים. תגיד, איפה זה היה עבירה מתחת לעץ הרימונים? או, ומה היה הגודל של הרימונים? עד אחד אומר ככה, ועד אחד אומר ככה. או, סתירה בין העדים. שואלים, מה הקשר עכשיו? אני אומר לך שזה היה ברחוב כך וכך, בשעה כך וכך, מתחת לעץ רימונים. יש שם רק עץ רימונים אחד. שנינו מעידים אותה עדות, שנינו ראינו אותו דוקר את הבן אדם ורוצח אותו. שנינו מעידים מי זה היה. אין ספק. שזה הרוצח. לא, אבל היה רימון, אתה אמרת שהרימונים היו בגודל של קילו, והוא אמר שזה היה בגודל של חצי קילו. אז יש סתירה. מה זה שייך לסוגיה? לא שייך. אבל בתורה כתוב שאם יש סתירה בעדים, אי אפשר להרשיעה. בקיצור, מה שזה בארץ נקרא ראש קטן. ראש קטן. המפקד שלך בצבא אמר לך לעשות משהו. זה יכול להתפרש לשני פנים. אתה בוחר בדרך שמתאימה לך. ואז אתה מתעמם. מה? זה מה שאתה אמרת לי. זה מה שהתכוונתי? טיפש. סליחה, אני לא הבנתי. עדיף לעשות את עצמך אהבה על מאשר לעבוד קשה, כן? כל הדברים האלה עובדים בעולם השקר. בעולם האמת, על מי בדיוק אתה בא לעבוד? אתה תעמוד מול בוראי עולם ביום הדין, מה תגיד לו? לא הבנתי, גדלתי ככה, עשו לי ככה, הרביצו לי, עשו לי בילדותי, לא נתנו לי, מה תגיד? שם אתה משקשק מרוב פחד. אתה יודע, מה זה שאתה תבין? מה זה כל חילון שבת שלך? אתה יודע איזה פחד תקבל? כתוב שאדם מאמת הדין לא יכול להגיד את שמו. אומרים לך, תזדהה, מה שםך? אתה לא יכול להגיד. אתה לא יכול להגיד. תגיד, מה שםך? יצחק בן משה. הוא בוחר, הוא לא, לא יוצאים לו המילים. כתוב שבסוף התפילת 18 יגיד איזה פסוק שמתחיל בשם הראשון של שמו ומסתיים בשם הבאות האחרונה. כסגולה שיהיה לו עזרה ביום הדין לזכור את שמו. מרוב פחד. אתם מבינים מה אני מדבר או לא? עכשיו נכנס איזה מחבל חמאס, מכוון אליך רובה בשביעי באוקטובר, אחרי שראית שהוא רצח את כל אל לידך. זאת אומרת, אתה יודע שיש לך שנייה וחצי, אז אתה עומד לקבל את כיף לב מפחד, החום שלך עולה ל-300 מעלות, המוח עומד להתפוצץ, אתם, כולך, אחו, זה מה? זה, עוד, עוד, עוד, אתה מקבל כתוב, ועכשיו הוא שואל אותך, מה השם שלך לפני שאני עורה? מי עכשיו יזכור את השם שלו במצב הזה? עכשיו ביום הדין זה פי אלף יותר מפחיד מהמחבל הזה שמכוון את הנשק כי אתה פתאום הבנת שכל הצחוק שעשית על הרבנים תכף ירו לך את הכל על המסך עוד שניה יפתחו את הדין ואז תראה שצוחקת על הרב אובדיה ועל הרב ההוא ועל הדרשן הזה ועל הדרשן ההוא ועל הרב של הבית כנסת ועל החרדים ועל הישיבות ודיברת נגד ועשית צחוק ואז אתה, איך אומרים? חרב עליך עולמך על הפעם, לא עולמך בעולם הזה. העולם הזה, במילא זה כערף עין. חרב עליך עולמך של הנצח נצחים, זה הרבה יותר גרוע, שפתאום עכשיו אתה נחרד ועובד לעד עוד לעולמי העולמים, כמו שכותב הרמב״ם, מה אתה חושב, זה צחוק? אז בקיצור, כשבאים לקרב, יש דילמה מאוד קשה, והיא גם בקרב הרבנים הכי גדולים בעולם אפילו. שאנחנו לא חושדים בהם שהם מכתיע הרבים, ואנחנו לא חושדים שהם עושים נזקים. הם רבנים, תלמידי חכמים, הם יודעים הרבה תורה. הם גם זוכים לקרב אנשים ולקרב אותם לתורה. בקיצור, יש להם חזקה של אנשים קשרים מאוד. אבל יש להם דילמה אחת, ולפעמים הם נכשלים בה. מה הם אומרים? שאומרים להם, כבוד הרב, למה אתה לא מדבר חזק? אתה מדבר מאוד עדין. למה אתה לא אומר לאנשים פה בבית כנסת את כל האמת, נגיד על אלה שבאים באוטו בשבת, או נשים שבאות בחוסר צניעות לעזרת נשים? למה אתה לא נותן כל שבוע בשיחה של בית הכנסת, לפני מוסף, איזה 20 דקות של מוסר מזעזע, שאנשים פה יתביישו לבוא איך שהם לבושים, שיתחילו לכבד יותר את התורה, שיתחילו להפסיק לחלל שבת. למה אתה לא מדבר? אז מה הוא עונה? הוא אומר, אני פוחד להרחיק אותם. באנגלית זה נשמע, I'm afraid to turn them off. זאת אומרת, אני פוחד לקבוט אותם. יש להם עכשיו אש דולקת, נכון? נגיד, 20 אחוז, 30 אחוז, כן. בכל זאת, באים לבית כנסת, אמנם באוטו, אבל כמה חילונים בכלל באים לבית כנסת מלכתחילה? לפחות זה עוד בא באוטו, והוא מנשק מזוזה. במידה פעם הוא תורם לבית כנסת, נותן איזה צ'ק, אז יש לו קצת קשר. אם אני אדבר יותר מדי חזק, הוא יברח. הוא לא יבוא יותר, נכון? מה אתם אומרים על הדילמה הזאת? דילמה מוצדקת? או דילמה שזה הצעת היצר הרע? מה אתם אומרים?
צעת היצר הרע, אולי הפחד זה מה שיעורר אותו.
סליחה, אחד אחד. מה?
אולי הפחד זה מה שיעורר אותו, זו תשובה.
אולי זה יפחיד אותו והוא יברח. אני אתן לך דוגמה. אני אתן לך דוגמה. דרך אגב, שתבין, גם מי שמפחד ובורח, זה סימן טוב מאוד. אנשים טועים. אם אני עכשיו דיברתי על שבת בסמינר, היה לי 200 חילונים. חלקם כבר בתהליך התחסקות. הצנעי להתקבל לסמינר שלנו זה להיות מחלל שבת. אמנם יש כאלה שמשקרים ואומרים שהם מחללי שבת כי הם רוצים להתקבל לסמינר, לבוא. אבל באמת, הרוב לא שומרי שבת. עכשיו, שמע טוב. יש שם עוד שני רבנים, הם יותר עדינים. מדברים מאוד על הדין, ויפה, נחמד, קצת אמונר, חיזוקים, הכל טוב ויפה, אבל הם לא, הם לא מדעת הדין, הם לא מדברים על הונשים, על כרת, על מוטיומת, על מה מחכה לך מיום הדין, זה לא הסטייל שלהם. אז אני, הוא היותר קשור עכשיו. עכשיו, בדרשות של הרבנים האלה, שהם רבנים עדינים, אף פעם לא קם עליהם מישהו. אף פעם לא תראה מישהו קם ונלחם איתם ומתחיל להתווכח וזה בעוד בעצבים. זה לא קורה. איפה זה קורה? רק מישהו שמנגן לך על מטרי העצבים. מישהו שעכשיו מטריד אותך מאוד, שאתה אומר בלב שלך אם הוא צודק, אני אבוד. אתה נכנס ללחץ. ואז באופן פסיכולוגי, אתה חייב לעשות עכשיו הכל כדי לנצח את הוויכוח, אם לא המצמון שלך יהרוג אותך. אז לכן אתה מתחיל ויכוח. ואם אתה רואה שאתה מפסיד בוויכוח, כי הוא מביא ראיות ומביא פסוקים ומביא ציטוטים, ואין לך הרבה מה לענות, אז אתה קם, זורק את הכיסא, ויוצא בעצבים. ואז כולם נכנסים ללחץ. הקהל, המארגן, חוץ מרוני. רוני לא מתרגש. הוא יודע שזה חלק מהמשחק. אבל יש מארגנים, נכנסים ללחץ. יו, מה עשינו? הבן אדם הלך. אבל הם לא יודעים שזה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות עכשיו. זה שקם וזרק את הכיסא ויצא הוא המועמד מספר אחד פה בחדר לחזור בתשובה. כל האחרים שמחייכים או חייכו עד עכשיו ושמרו מוסר, שמרו כרת, שמרו מוטיומת, שמרו את כל הדברים האלה והמשיכים לחייך ורגועים, סימן שאף אחד פה לא יזדעזע. הוא ממשיך לחייך, הוא יודע שהוא לא שומר שבת, הוא ממשיך לחייך. מה אתה מחייך? אדוני, אומרים לך שאתה הולך להפסיד את הנצח נצחים שלך, אתה מסוגל לחייך? אז אותו אחד שקם וזרק והשתולל, חזק הוא ברוך, אותו אחד שקם וזרק והשתולל, הוא עכשיו כואב לו יותר מכולם. עכשיו ייקח לו כמה ימים להירגע מהכעס, מהאילוון, ואז הוא יתחיל לעשות חשבון נפש, וסביר מאוד שהוא יחזור בתשובה. עכשיו, אתמול הייתה אחת כזאת, היא והבת שלה. בת שלה נערה, והיא שקצת יותר מבוגרת, אז היא ראתה שאני מדבר חזק על מחללי שבת, כאב לה מאוד, אז היא קטעה אותי. אמרה, מה זה? אנחנו בנו פה לסמינר להנות. אני לא ציפיתי לשמוע כאלה דברים. אתה מפחיד אותי. זה לא נעים לי לשמוע כאלה דברים. למה הבת שלי צריכה לשמוע כאלה דברים? ככה היא התחילה לצעוק. אז התחלתי לענות לה. אמרתי לה, גברת, אני לא כתבתי את התורה. את באת לי פה לשמוע מה יש לבורא עולם, מה הוא כתב בתורה. את רוצה לדעת מה כתוב בתורה או לא? וחוץ מזה, לפני שהתחלתי את הדרשה, הרי אני תמיד אומר, הדרשה הזאת היא רק לאנשי אמת. מי שבן אדם מזויף, שיצא עכשיו. אמרתי את זה בתחילת הדרשה, למה נשארת? נכון, תלצאת. אמרתי בתחילת הדרשה, אני עכשיו הולך למסור דרשה מזעזעת. היא רק לאנשים שמסוגלים להתמודד עם האמת של התורה. מי שחושב שזה לא בשבילו, הוא חלש, זה יפריע לו וכולי, שיצא החוצה. את נשארת. גם אנשים אמרו לה, הוא אמר, יכולת לצאת, למה נשארת? אז היא, איך אומרים, היא ראתה שאין לה מה לענות, ואני מביא לה ציטוטים, אז היא החליטה להתחיל להעליב אותי. אז היא אמרה, אני בכלל לא באתי בשבילך. אני באתי בשביל הרב שאחריך. אמרתי לה, מצוין. אז את יכולה ללכת ולחזור, שהוא יגיע. היא חושבת שאיכפת לי למי היא באה. תלכי בשבילו, מה את רוצה ממני? בקיצור, מה קרה? היא קמה והלכה, וגם לדרשה שלו היא לא באה. למה? כי היא כבר לא יכלה לשאת את הכאב. ואני אומר לכם, מכל הסמינר הזה, היא הכי הרבה תחזור בתשובה, האישה הזאת. הכי הרבה. היא עומדת להתעלף מרוב פחד ומרוב אמה שהיא הבינה מה מצבה. היא, אני שמה, מניסיון אני אומר לכם, זה 90% שבשבת הבאה היא כבר תשמור. 90% מניסיון אני אומר לכם. וכל אלה ששיפחו אותי, כל הכבוד, הרב, טוב מאוד שאתה אומר את האמת וזה, הרבה מהם ימשיכו לחלל שבת. ועוד אחד אומר לי במדרגות, הרב, את יודע מה עשיתי אחרי הדרשה שלך? יצאתי לאשן סיגריה. ככה אומר לי. אמרתי לו, זה מה שבחרת לעשות אחרי כזה דרשה? אמר לי, כן, מרוב הצבים. לא יכולתי כבר מרוב... שני אמר, כי זה אמת או לא אמת? הוא אומר, מאה אחוז אמת. אז איך יכולת להדליק סיגריה? הוא אומר, אני כבר השתגעתי, זהו. אני לא אחראי יותר למה עשה. השתגעתי מרוב פחד, מרוב בלבול, למה. אז מה עשיתי? הלכתי להדליק סיגריה. אז אמרתי לו, אני מקווה שזו הסיגריה האחרונה שהדלקת בשבת. אם זה, אז איך אומרים, דיינו. בקיצור, רבותיי, אנחנו חוזרים לדילמה. האם בזה שאתה מדבר חזק, וחלק מהאנשים בקהל יתחזק, וחלק יקום ויברך, לא רוצה לשמוע מה הרב הזה יותר, אני לא בא יותר לדרשות, עזוב אותי מהדת. האם בכלל יש היתר לדבר חזק, ויודעים שחלק קטן מהאנשים יתחזק ויחזור בתשובה, אבל החלק היותר גדול, או שישאר אותו דבר, או שחלק אפילו יגידו, אני לא בא יותר. מה הדין? מה הדין?
רמבה אומר, האחד הברורים.
יפה מאוד, אתה חכם אתה. ברוך השם. אמרת רמבה, בוא נקרא לכם את הרמבה. בוא נראה. בוא נראה באמת אם צריכים לדבר בנוח. תקשיבו טוב. אני קורא לכם את דברי הרמבה. איפה זה? הקדמה למורה נבוכים. זה אמיתי? תקשיבו, זה לשון קצת קשה. אני אחר כך אתרגם את זה לעברית פשוטה. כללו של דבר. אני הגבר, אשר אם נסגר סביבו הדבר, וצר לו המעבר, ולא אמצא עצה ללמד אמת שהוכח, אלא עד כדי כך שיתאים למעולה אחד, ולא יתאים לעשרת אלפים שכלים, הרי נמעדיף לאומרו בשבילו, ולא אחוש לגינוי אותם ההמון המרובים, ואתפל בעצלת אותו הנעלה היחיד ממה שנלקד בו, ואורעו במבוכתו עד שיגיע לשלמות וירווח לו. תרגום, שימו לב טוב טוב, זה אחד הקטעים הכי חזקים והכי חשובים שיש בכל היהדות כן. הוא לא מפסיד את ה-10 אלף, זה בדיוק הנקודה. הרמב״ם יודע בדיוק שמה שאנשים צועקים ועושים הצגות וזורקים את הכיסא, אני לא בא יותר, זה הכל הצגה. זה לא עושה רושם על אף אחד. הוא בלב שלו כבר הבין את האמת. וכל פעם שירצה לברוח מהשם, השם יחזיר לו את זה באיזה סתירה, באיזה תאונה, באיזה הפסד כספי, והוא תמיד ידע, כל זה זה בגלל מה שהרב אמר באותו יום, זה קורה לי. אי אפשר יותר להוציא את האמת מתוך הראש אחרי שהיא כבר נכנסה אפילו לשנייה אם עכשיו לא ידעת מי זה האבא שלך כל החיים, אימא שלך מכביעה ממך מי זה האבא ובסוף פתאום מישהו בא והוכיח לך זה האבא שלך ואחר כך הוא אומר לא לא עזוב עזוב תשכח מה שאמרתי לך זה לא באמת לא חשוב תשכח תחשוב שלא דיברנו שטויות אתה כבר יודע, מי זה אבא שלך. זהו זה, אי אפשר להוציא לך את זה מהראש. נכון או לא? זה ההוא ששדד אותך. הנה, תראה, הכסף עבר לו לחשבון. לא, לא, מה שאמרתי לך אתמול, תשכח, תשכח, זה לא נכון, אני טעיתי, עזוב, בלבולי מוח, כבר היינו. מרגע שהאמת נכנסה, אי אפשר להוציא אותה יותר לעולם. לכן, כשאתה מראה לבן אדם מה היה הסוף שלו בתור מחלל שבת, הוא יכול לברוח, הוא יכול לדמיין דמיונות, הוא יכול להתחבא מעצמו, הוא יכול להשיג את עצמו בכל מיני דברים. הקדוש ברוך הוא כל פעם יחזיר לו את זה מחדש. מחר הוא ייסע באוטו בשבת, בום, ייכנס בו איזו ניידת. עוד שבועיים, שלוש, בום, קרה משהו, העסק נשרף. הקדוש ברוך הוא עוזר לו על זה שנותן לו סתירות. להזכיר לו את מה שראית, אני לא סתם שלחתי אותך לאותה דרשה, אני רציתי להציל אותך. אז אתה מתעלם ממה שהרופא הראה לך, אז אני אזכיר לך איזה, איך אומרים? אדם בא לרופא, אומר לו, תשמע, הקולסטרול שלך גבוה, לחץ דם גבוה, יש לך סידן בעורקים, אני שם אותך עכשיו בדיאטה של 30 קילו, אני שם אותך במכון כושר שעה כל יום, אסור לך זה ואסור לך זה ואסור לך זה. והוא מתעלם מהרופא, ואז מה קורה? פום, כאבים בחזה. פום, כאבים ביד. התעלפות, פתאום לחץ סתם גבוה, אמבולנס. מה זה כל המכות האלה? אדוני, אם לא תיקח את עצמך בידיים, זה עוד שבוע שבועיים הלכת. תתעורר. אז לא במכה זה בא, יש קודם כל הזרות. פתאום פה, פתאום קוצר נשימה, פתאום וכולי. אז זה הנקודה. טוב דבר פה בדת. אתה שומע את האמת? אתה לא יכול להתעלם מנה, אתה בוחר להתעלם ממנה. הקב' הוא ימצא את הדרכים איך להזכיר לך. ואם בסוף חס וחלילה לא תחזור, תפסיד. ההפסד הוא שלך. כל מה שאתה עושה, אתה עושה למען עצמך. אנשים חושבים שהם עובדים אצל השם. זה לא עובד ככה. השם מושלם איתך, בלעדיך, לפניך, לפני בריאת העולם, אחרי בריאת העולם. אתה לא מזיז לו כשאתה עושה מצווה ואתה לא מזיז לו כשאתה עושה עבירה. מה שכתוב בתורה, שאתה עושה נחת רוח ליוצרנו, לעשות רצון בורנו, וכל מה שבראתי, בראתי לכבודי, זה הכל הרמב״ם אומר, זה לשון שבני אדם מבינים, כדי שיוכלו להתחבר אליה ולהבין מה שהם באמת רוצים. אבל זה לא באמת שהקב' ברוך הוא עכשיו נהיה יותר שמח מזה שהסכמת לעשות משהו. זה רק לשון שמביאה לנו, בשפה שאנחנו מבינים, למשל, האדם רוצה לשמח את אבא שלו. לא רוצה לצער אותו אז אבא אומר אם תעשה ככה אני מאוד אשמח אז הוא מבין אז הוא הולך ועושה בשביל לשמח אותו הוא לא רצה לעשות למה הוא עשה? אם אבא שלו אומר, אם תעשה את זה אני מאוד אצטער. אז בשביל אבא שלו הוא לא עושה. אז אותו דבר, כשבחור מדבר איתך בשפה הבית, אם תחלל שבת אתה מאוד מצער אותי, זה נקרא צער השכינה. אבל מה זה אומר? שבחור יושב עכשיו ובוכה ומתפחת מנקה את הדמעות? שנשבר לו הלב? שהוא בדיכאון? שהוא לוקח פרוזק? מה זה אומר בדיוק? שהוא לא ישן בלילות? שטויות הרי, נכון? אנחנו מושלם, מי שמושלם, אי אפשר לא לצער אותו ולא לשמח אותו ולא לשפר אותו ולא להוריד מערכו, שום דבר. אני, כתוב, אני ה' לא שניתי. אי אפשר לשנות אותי. כל מה שאתה עושה, אתה עושה למענך, למענך ולמען בניך, להטיב לך ולבניך עד עולם. אז בואו נסביר את לשון הרמב״ם בלשון פשוטה שכולם יבינו. תשמעו טוב מה הוא אומר פה. אומר, הכלל, זה הכלל. לא נשכוח שזה גדול הפוסקים וההלכה כמותו בשמיים. עכשיו יבואו 200 אלף רבנים שבדור הזה, כל הרבנים בעולם, כולם, כולל כל גדולי הדור, ויגידו לך, הפוך מזה, הרמב״ם מכריע את כולם. צריכים לדעת הכללים. אף אחד היום בדור הזה לא יכול להבין, הרמב״ם טעה פה, אני חולק עליו, זה לא עובד ככה. זה עכשיו הדבר שהוא קריטי. הרמב״ם אומר לך משהו שהוא קריטי. הוא אומר לך, אתה פוחט, נכון? אתה פוחט שתגיד את האמת של התורה, יש אנשים שיברכו ולא ירצו לשמוע? בוא אני אגיד לך מהו הכלל. הכלל הזה זה לעד ולעולמי עולמים, הוא לא הולך ולהשתנות. הפסיכולוגיה של האנשים זה אותה פסיכולוגיה. תמיד יהיו כאלה שהם בעד, תמיד יהיו כאלה שהם נגד. אומר הרמב״ם, כללו של דבר. אני הגבר, אשר אם נסגר סביבו הדבר, מה פירוש? עכשיו, איך אומרים? לא אישרתם לי ברירה, סגרתם עליי מכל הכיוונים, וצר לו המעבר, אין לי לאן לברוח, חנקתם אותי, עשיתם עליי אמבוש, ולא אמצא ללמד אמת שהוכח, יש אמת שהוכחה, ואני לא יכול ללמד אותה, אלא הרבה יודעים שהתעתעים ליהודי אחד איש אמת, מעולה, אדם עם ערכים, עם מידות, עם שכל, אדם שמבין עניין, אדם שמבין מהם ההשלכות, יש עם מי לדבר, אדם עם ראש על הכתפיים. כדי שיתאים לאותו אדם. יש יהודי אחד פה על רמה, ובאצטדיון יש עשרת אלפים מטומטמים. אנשים טיפשים, חסרי שכל, חסרי היגיון, ראש עקום, שום דבר אצלם לא ישר, מבולבלים, עצבנים, אנטי, מה שתגיד, שחלים. אין מילה יותר נמוכה מזה, שחל זה אדם חסר שכל. יש לך עשרת אלפים יהודים שחלים בצטדיון, ויש רק אחד שרוצה לשמוע את האמת גם שהיא שורפת בלב. הרי אני מעדיף לאומרו בשבילו, אני אגיד את כל האמת בשביל אותו יהודי, ולא אחוש לגינוי אותם ההמון המרובים. מה זה גינוי? חזקו ברור. מה זה גינוי? מה זה גינוי? כל העשרת אלפים צועקים, בוז! תתבייש לך, איזה רבי ותם! קיצוני! מפחיד! רוני, מה אתה עושה? אנחנו לא נבוא פעם הבאה. צועקים! ויש אחד אומר, רב, תמשיך, תמשיך. תמציל אותי, תמשיך. ועשרת אלפים צורכים בוז ועוד מעט יזרקו עגבניות, כן? הרי אני מעדיף לאומרו בשבילו, ולא אחוש, לא מעניין אותי לגינוי אותם המון המרובים שהצעקו עד מחר. ואתפל בהצלת אותו הנעלה. כרגע יש לי משימה, אני צריך להציל את היהודי הזה, כי הוא בא ומשתף פעולה ורוצה לשמוע, רוצה להשתנות, רק עליו אני שם את כל הדגש. עשרת אלפים הם קליפת השום בעיניי, כי הם לא אנשי אמת, הם לא רוצים לשמוע, הם רוצים לצעוק, לעשות מאומות, הם יכולים לצעוק עד מחר, אני כרגע מתמקד באותה נשמה שכרגע אפשר להציל אותו, והטפל והצלת אותו הנהלה היחיד, ממה שנלקד בו, בסוף כל סוף הוא חילוני, הוא לקוד בעולם הבלוף, והורא הוא במבוכתו, הוא במבוך, הוא מבולבל, הוא לא יודע לאיזה כיוון ללכת. עד שיגיע לשלמות וירווח לו. אני אשקיע בו את כל הזמן שלי, היום, מחר, תבוא לישיבה, תקשר אליי, תראה את הסרט הזה, תגיד לי מה אתה חושב. מה ככה לכל האחרים? לא מבזבז עליהם דקה, אני רק עליו. ומה? עד שאני רואה שהוא נהיה בן תורה. הולכתי אותו בדרך האמת, אתה רואה שהוא כבר קם, בא לשחריט, נכנס לסדר ראשון, סדר שני, עוד שנה, שנתיים, ארבע, הוא יהיה מישהו גדול. הנה פה בכניסה, איך שאני עמדתי להיכנס, הבחור הזה שקם ויצא עכשיו, אמר, עמד בחוץ משתו, אמר לי, אתה זוכר אותי הרב? אמרתי, כן, אני רק לא זוכר מאיפה. כי אני מכיר אנשים פה, זוכר פרצופים, רק לא זוכר מאיזה דרשה. אמר לי, נפגשנו לפני שבע שנים, היה שחקן כדורסל מקצוען פה בליגה. דיברתי איתו וכולי, ועכשיו אני גם נזכר איפה זה היה, זה היה בשבעה על אבי, מור אבי, עשינו רואל ברחובות, ובאו הרבה אנשים, וכל לילה היו באים דרשנים וכולי, ושם הוא בא. אמרו לי, זה שחקן כדורסל וכולי וזה, דיבר, דיברנו דברי תורה וכולי, והוא באמת גם ביקש ברכה וכולי, והתחיל להתחזק, ועכשיו הוא מלמד. הוא מלמד תורה כבר. הוא נהיה מורה לתורה, מורה, מלמד. ברוך השם, אישה, נראים חבדים למאדרין, בעזרת השם. איזה כיף. למה? יש אנשים כאלה, אתה מדבר איתם, שעה, שעתיים, חמש, עשר, וזהו. שינית להם את כל העולם. זה הם, הנכדים, הילדים, הנכדים, הנהנים, עד סוף כל הדורות, נהיה שבט של אלף שומרי תורה ומצוות. בארבע שעות עבודה, בשעה עבודה. בשעה עבודה. אני, יש לי איזה בחור אחד, השקעתי בו, חמש דקות, חמש דקות. לקחתי את האוטו שלי לשטיפה, יש לי חבר בניו יורק, יש לו רשת של מכונות שטיפה כאלה, קר ראש. על הדרך אני עובר, נכנסתי להגיד לו שלום, לבחור, הוא גם היה כבר בעל תשובה, קוראים לו יוסי, אחד בניו יורק, תעביר, תעביר את האוטו בשטיפה. נכניס את האוטו, כמה זמן לוקח? האוטו נכנס, יוצא, חמש דקות. דיברתי עם אחד הישראלים שם, מה נשמע רע? ומה אתה עושה פה? באתי לתת דרשה פה. מה הנושא הדרשה? חיים אחר המוות. עומד לידינו איזה קיבוצניק מקיבוץ בית השיטה. לא צריך לספר לכם כמה תורה היה שם, כן? עד לאותו יום, לא חושב שקראו שם פסוק אחד בקיבוץ מיום הקמתו. בקיצור, עומד הקיבוצניק, עומד הקיבוצניק, ו... אומר, אומר, תגיד, אתה באמת מאמין בשטויות האלה? הוא עובד שם, הוא אחראי על המנגבים, אחרי שהאוטו יוצא, הם באים הגויים ומייבשים את האוטו. הוא אחראי עליהם. תגיד, הוא מהצד מקשיב. תגיד, אתה באמת מאמין בשטויות האלה? אמרתי לו, לא, אני לא מאמין. אז הוא אומר לי, אז איך אתה נותן דרשה על משהו שאתה לא מאמין בו? אמרתי, זה בדיוק הנקודה, אני לא מאמין, אני יודע בוודאות. יש הבדל בין להאמין לבין לדעת. איך אפשר לדעת? מישהו חזר מהעולם ההוא וסיפר? מה הולך שם? אמרתי לו, כן, 30 מיליון איש חזרו. וכולם מתארים אותו דבר. מה, זה באמת? זה אמיתי? ראיתי שהוא מתעניין. התחלתי לדבר וזה, הוא אפילו לא ידע מי זה נוח. הוא לא ידע כלום מהתורה, הוא בחיים שלו לא שמע שיעור על הפרשה, כלום. לדעתי לא ידע מי זה אברהם יצחק ויעקב אפילו. אתם יודעים מה זה קיבוץ, זה כמו שבאת לסיביר. ראיתי שהבן אדם מראה עניין, אמרתי, תראה, יש לי ספר פה, הוא ספר גדול מאוד, מאוד פילוסופי, כתב אותו אחד האנשים הכי גאונים שחיו בכדור הארץ אי פעם, ואם אתה תקרא אותו, זה ישנה לך את כל החיים. זה ישנה לך את כל החיים. אומר לי, מי זה? אני אומר לו, זה מסילת ישרים, כתב אותו הרמחל, רבי משה חיים מוצטו לפני 200 שנה, תקרא אותו, הנה הכרטיס שלי, תדבר איתי אחרי שציים. אחרי שלושה ימים, הוא מתקשר, רואה את בטלפון. אומר לי, תשמע, זה ספר נפלא! איזה דברים, איך זה שבחיים לא לימדו אותנו בבתי ספר, כזה ספר, מה, יהודי כתב כזה ספר ולא לימדו את זה בארץ? כזאת תמימות. הוא אומר לי, אני עמום, אני נפעם, איזה דברים, וואו. אמר אותי לו, תשמע, עמוס קוראים לו, הבחור, עמוס אפרוני. אמרתי לו, תגיד, אתה יכול לארגן שיעור עם כל החבר'ה שלך מכל הקררושים? כל הקיבוצניקים עובדים ברשת שם. אומר, כן, זה דווקא לא יהיה קשה, כולנו גרים באותו בניין במנתן. בא לקררושים, יש לו בניין במנתן עם דירות, כולם גרים שם. כל הקיבוצניקים. אמרתי לו, אתה יכול לארגן את כולם? אומר, כן. עכשיו, הם למה הסכימו לבוא? הם אנטי דת הרי. כי הם רואים שעמוס, לא עמוס, עמוס, ככה הם קוראים לו, עמוס, הם רואים שעמוס כבר רגל פה, רגל שם. הוא כבר מתחיל לגלות עניין בדת, הם נלחצו. רוצים לראות מי זה הפנת החשוך ששטף לו את המוח. זה הסיבה שהם הסכימו. אני מגיע לשם. זה בית ספר לחיים הסיפור הזה. נכנס לחדר, לא גדול, היו שם 30 ומשהו איש, בחורים, בחורות, לא היה מספיק כיסאות. קמה קורסאות, יושבים אחד על השני, בחור יושב, בחורות יושבות עליו, קירות בצבע סגול כאה. כולם מאשנים סמים. אי אפשר לראות פרצוף אחד שם, רק אשן של סמים. ועוד בנוסף לכל, יש שם קנריות. ציפורים עפות בחדר. יש כלוב עם דלת פתוחה והם עפות ככה. פתאום ציפור עובר איתך ליד האוזן. ואני עכשיו נותן שם דרשה שעתיים וחצי הוכחות שאת התורה שלנו לעולם אדם בשר ואדם לא יכול היה לכתוב. ובמשך שעתיים וחצי, כל רגע קם אחד מהם, ואומר, בכלל, כאילו, אני לא קיים, שתבינו. איך אומרים בארץ? לא סופרים אותי ממטר. פתאום קמה איזו אחת דרמטית, עמוס, אל תעשה לנו את זה. מה, אתה תלך אחריו? עוד אחד קם, אני לא מעניין אותי, מה שתראה. אני אגרה ואני... אני מדבר לכיר. שעתיים וחצי דנו לכיר, אבל הוא מקשיב. רק הוא מקשיב. כולם רוצים לחנוק אותי. רק הבחור הזה מקשיב בצד, יושב בצד ואמום, ככה, מקשיב. הוא לא ידע שלטורה מהשמיים, הוא רק קרא מסילת ישרים. הוא אמום. בסוף, רבותיי, פתאום הוא קם, אמר להם, רבותיי, אתם חברים שלי מילדות, כולנו גדלנו בקיבוץ. פעם ראשונה אני מרגיש כרגע בחיי שאני מתבייש שיש לי כאלה חברים כמותכם. איזה משפט הוא אמר להם? הם היו בשוק. מה זה? אני מתבייש שאתם החברים שלי, סליחה רב שבאתי אותך. אין להם בושה לאנשים האלה, חסרי כבוד. אתה אמרת פה דברים, אני באלם, אני לא ידעתי את הדברים האלה, דברים כל כך משכנעים. תראה, הם אפילו לא מתעניינים. אתם הקשבתם למה שהוא אמר? הבנתי, ברוך השם זה נשמה מיוחדת, זה בדיוק המעשה עם הרמב״ם, בדיוק. אמרתי לו, עמוס, תשמע, חבל לך לבזבז פה. אתה, נשמה שלך תגיע לעולמות גבוהים מאוד של עונג, של רוחניות. אני חושב שכדאי שתיכנס לאיזה חודש לישיבה, אני אמליץ לך לישיבה. ותנסה. כן, באמת. איזו ישיבה? נתיבות עולם. כל הטייסים, המפקדים, הרבה קיבוצניקים, כל מיני אינטלקטואלים. נשלח אותך לשם. הלך לשם, קיבלו אותו, כעבור שישה חודשים אני מגיע לבני ברק, אמרתי בוא נלך לבקר אותו. אני מגיע, נכנס, אני אומר לאנשים, זו נשיבה גדולה, יש שם מאות אנשים. רואה איזה אחד, תגיד, אתה מכיר פה איזה אחד עמו ספרוני? לא. השני, לא. הוא נכבה על הכלים, אתה יודע, לא אחד שעושה רעש. בסוף איזה אחד אמר לי, הוא בא לו מזמן, לפני כמה חודשים? כן. הנה, הנה, הוא שם. היה לו כבר זקן עד לקרס. עכשיו, מחזה מאוד מצחיק היה שם. הוא קם, צועק לי, הרב! הוא נראה פי עשרה יותר רב ממני. זקן שלו. מסתכלים כאילו, מה, מי פה הרב? אומר, זה יחזיר אותי בתשובה. קיצור, הוא אומר לי, הרב, אני שמח שאתה פה, אני רוצה להביא אותך לקיבוץ, לתת דרשה. איזה קיבוץ? בית השיטה, איפה שהחמוצים, הזיתים. אמרתי לו, בשמחה, בוא נקבע יום וזה. יום לפני הדרשה, מתקשרים אליי מהקיבוץ, לא רוצה להגיד מי, כדי... אומרים לי, אתה על גופתנו המתה לא תיכנס פה לקיבוץ, אנחנו נשכב בשין ג'. אנחנו נשכב בשין ג', לא מספיק תפסת לנו אחד, אתה רוצה לבוא לצעוד עוד אחרי. מסתכלים על זה כסוף העולם, שיהודי יתקרב לבורך. כמה שהעולם מעוות. אתם יודעים, יש איזה מנתח מוח, פרופסור מילר. לפני איזה 25 שנה ראינו אותו בעיתון פה, עיתון חילוני. הבן שלו חזר בתשובה. שואל אותו המראיין השמאלני, בעיתון ידיעות, אומר לו פרופסור מילר אתה מדבר דברים כל כך קשים על הבן שלך שחזר בתשובה שלרגעים נדמה לי שאם הבן שלך היה מתמקר לסמים קשים פחות היית לוקח את זה קשה מה הוא עונה לו השוטה הזה? בוודאי הייתי מעדיף שהתמקר לסמים קשים ושלא יחזור בתשובה הבנתם במה מדובר אז זה המציאות רבותיי, ולכן צריכים לדעת, אין כזה דבר לקרר אותם, אין כזה דבר להרחיק אותם, ואני אסביר לכם גם למה, תכף נבין גם למה, ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהכל נהיה בדברו. בבקשה, לא באמצע השיעור, או בכניסה או בכ... אי אפשר, אי אפשר ביטול תורה, מכילה, אי אפשר. או בכניסה או בהציעה. אז, מכילה, אי אפשר באמצע השיעור. כל מי שרוצה לעזור, בבקשה, ייכנס שנייה פה בחוץ, היהודי הזה צריך עזרה, ייתן לו מה שיכול... כן, כן, רק תעמוד בחוץ, לא באמצע השיעור, אי אפשר לבטל תורה בשביל זה. מכילה. אז איפה... עכשיו השאלה היא, באמת, למה לא פוחד הרמב״ם שיהודי ירחיק מישהו על ידי שהוא יגיד לו את האמת של התורה? נכון, הרי לכאורה רואים שיש אנשים מתעצבנים. אהוב אותי מהדת שלכם אתם. מספיק שאתה אומר לו, אתה לא יכול לחיות גבר עם גבר, הוא מתעצבן. מה זה? חשוכים, זה. אז עכשיו השאלה היא, יש הרי כלל ביהדות, כשיש מצווה לומר דבר שנשמע, כך יש מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע. למשל, אם אתה יודע שתגיד משהו, והבן אדם לא רק שלא ישמע ולא יחזור בתשובה, אלא עוד יותר יכעס, עוד יותר יקלל, עוד יותר ייגדף, עדיף לשתוק. זה כלל, גם זה כלל. איך זה מסתדר עם דברי הרמב״ם? איך זה מסתדר עם דברי הרמב״ם? גם לא חייבום לשתוק, כן. אבי עבר הוא עבר כביש, נכון? כן. אז הוא עבר אולי לדרך הזה, נכון? ללב טוב שלך. אם הוא יקשיב השם איתו, אלו יקשיב גם השם איתו. אבל בסור בן אדם, אני חושב אם אני, יש קצת... כן, כתוב, הוכח תוכיח את עמיתך, הוכח תוכיח את עמיתך ולא תיסע על אף חטא. אם אתה לא מוכיח יהודי שעושה דברים לא בסדר, אז אתה משלם את המחיר על המעשים שלו, כי יכולת לעצור אותו. אבל אומר פה החכם, מה שמפורש בתורה לא על זה מדובר. יש דברים, גמרא, זוהר, ספרי מוסר קשים, זה לא לרמה שלו כרגע. עזוב, אל תדבר איתו עכשיו על מדור שביעי, מדור שלישי בגיהנום, זה לא מפורש בתורה. זה דברים שלומדים אותם בישיבות, לאנשים שהם כבר ברמה מסוימת. אתה רואה שה' לא שם את זה בחומש. אבל מה שכתוב בחומש, פסוקים מפורשים, לומדים את זה כבר בגיל חמש. לפני כיתה א', מתחילים בחומש ללמד בראשית דברי אלוקים, והם מתחילים ללמוד על מחללי שבת, על עונש מוות, על עובדי עבודה זרה, על גילוי העריות. כל הדברים האלה כתובים בחומה של הילדים. זאת אומרת, מגיל חמש כל יהודי בעולם מתחיל ללמוד את הדברים האלה. שהוא כבר בן שמונה, תשע, עשר, הוא אמור לדעת את כל התורה, את כל הפרשיות. הוא גם רואה הילד בן עשר, רואה שמי שמחלל שבת צריך לסכול אותו והוא נחרט לעד ולעולםי העולמים. עכשיו, אם הקדוש ברוך הוא שם את זה בתוך התורה, והוא יודע שכל ילד מחויב ללמוד תורה מגיל 5 כבר מגיל 4 מתחיל ללמוד אז מה השאלה בכלל? השם שם את זה בתורה, התורה היא מסמך שכל האנושות מכירה בו זה לא איזה מסמך סודי, כן, בחדרי המוסד זה מסמך שגלוי לכל מה שגלוי לכל? סימן שהבורא רצה שכולם ידעו מה שהוא נתן במשניות, בזוהר, בספרי קבלה, אז הוא לא היה מעוניין שכולם ידעו. זה צריך להיות, זה צריך רמה מסוימת. אבל מה שכתוב בחומש, אנחנו יכולים לבוא ולהגיד שנחביא את זה מבני ישראל, שאולי זה יפחיד אותם? עכשיו, תשמעו טוב. אם אני עכשיו, אם אני עכשיו יכול להציל יהודי, בדם של עשרה יהודים אחרים. למשל, יש עכשיו יהודי אחד שעומד למות, בגלל שנציל אותו אני צריך להרוג עשרה יהודים, מזה לקחת לב, מזה כבד, מזה כלייה, מזה כל אחד משהו, לעשות לו מהר השתלות, הוא יחיה והעשרה האלה ימותו. מותר או אסור? אסור. אסור, נכון? זה גם שטוטי, נכון? לעשות כזה דבר. מי מוכן להשקיע עשרת אלפים דולר כדי להרוויח אלף דולר? אפילו בכסף כולם מבינים, זה השקעה טיפשית. להשקיע, להשקיע עשרה אנשים שימותו כדי להציל חיים של בן אדם אחד, אסור. אומר החכם, גם ההפך אסור. אם עכשיו יש עשרה שימותו, ואנחנו יכולים להרוג אחד ובאיברים שלו להציל את העשרה, גם אסור. גם אסור, צודק. אין דוחים נפש, מפני נפש. זאת אומרת, זה ברור. לכן אתם מבינים גם שכל העסקאות שבועיים שמשחררים, דוגמה, אלף מחבלים בשביל חייל גילת שליט, אלף ועשרים ושבע רוצחים מסוכנים שעשו לנו פה את השביעי באוקטובר, הם אלה שעשו את זה. סינואר וכל אחיו וכל חבריו, זה כל אלה משוחררי עסקת שליט. אז כשאנחנו רואים שעבור להציל יהודי אחד, שילמנו בחיים של חמשת אלפים יהודים, אין דבר יותר מטופש מזה. למה הפוליטיקאים וגם חלק מהרבנים היו בעד העסקה? כי הם פועלים מן הרגש, לא מן השכל. הרגש מנצח את השכל. גם אצל רבנים, תתפלו, שבאים ובוכים להם וכולי, ונשבר לו הלב, בסוף זה משפיע עליו להצביע בעד. עכשיו אומר פה החכם, אבל פה יש ספק, זה לא ודאי, התשובה היא לא נכון. אין שום ספק שהרוצחים ששחררו בעסקת שליט יחזרו לרצוח ויארגו הרבה יותר מיהודי אחד. אין אפילו אחוז אחד של ספק. זה ודאי שיותר מאחד הם ירצחו. השאלה כמה? עשרים? מאה? חמש מאות? עשרת אלפים? עשרים אלף? זה אנחנו לא יודעים. אבל יותר מאחד, אין לאף אחד ספק. אמרו שהכבירו בזה הכבירות. לא, גם זה לא בטוח. זה שבפנים הוא שיחק איתם ששבש, ראה איתם כדורגל, אכל איתם חומוס. לא בטוח. יכל להיות אצלם כמה שנים. בסוף, איכשהו, משתחרר באיזה מבצע, באיזה משהו. זה לא בטוח. אתה צודק. בסופו של דבר, מי שנופל בידיים של המחבלים האלה, אז איך אומרים? הסיכוי שהוא יצא משם חי הוא קלוש. אבל לשחרר רוצחים מהכלא שהם אומרים לך בפנים, איך שאנחנו יוצאים, אנחנו נשחט את כולכם, אנחנו לא הולכים להשתנות. זה לא עכשיו חזרנו בתשובה, כן? אז זה למשל נגד התורה. התורה אומרת שאין פודים את השבועים יותר מכדי דמיהם. לכל דבר יש גבול עד איפה התורה מטירה, כן? לא נקריב חיים של 5,000 יהודים כדי להציל יהודי אחד, כן? אז אם ככה, אני שואל את השאלה, איך הרמב'ם אמר את מה שאמר? הרי הוא בעצמו אומר, אני עכשיו אגיד את האמת, עבור היהודי המעולה הזה, אף על פי שעשרת אלפים שכלים יצרכו והנבחו ויעשו מאומות ויזרקו דברים ויגידו, אנחנו לא באים יותר. אז מה, אתה מציל יהודי אחד ולא אכפת לך מכל האחרים? התשובה היא, התשובה היא, הרמב״ם עושה חשבון פשוט מאוד. לא צריך להיות גאון עולם כמו הרמב״ם כדי לדעת את זה. הרמב״ם יודעים מי הוא היה, גרעון עולם, אבל אפילו אנחנו, האנשים הפשוטים, היינו יכולים להגיע לזה בכוחות עצמנו. וזה בדיוק מה שאמרתי, אם השם כתב את הדברים האלה בתורה, הוא ידע הרי שיש יהודים חלשי אופי, אנשים צבועים, אנשים שהם דאבל פייס, אחד בפה אחד בלב, אנשים שרק מעניין אותם הנוכחיות שלהם ואין להם שום קשר עם האמת, אנשים שהם פוליטיקאים, כל שעה מחליפים דעה לפי כמה אנשים יצביעו להם. עומד פה ואומר, אנחנו נגן על החרדים, למוחרת הולך לאחרים, אנחנו נלחם בחרדים עד הסוף. אתמול אמרת הפוך, אתמול דיברתי לאלה, היום אני דיברתי לאלה, אני צריך להגיד להם את מה שיביא לי קולות. אבל אני חושב שיש אנשים כאלה בעולם. העולם מלא באנשים צבועים, באנשים נוחלים, באנשים שמעמידי פנים, אחד בפה, אחד בלב, חזלי מפורשים. זה לא איזה חידוש, לא שהשם לא ידע שיהיה כזה דבר. ואף על פי כן הוא כתב את זה בתורה. הוא ידע שיהיו אנשים שילחמו ברבנים, יהיו אנשים שיגידו זה לא הדרך, אל תדבר על אונשים ואל תראה כזה דבר. למה אתה קורא מחלל שבת מוטיומת? מי נתן לך רשות להגיד את זה? אני קורא פסוק מהתורה, הוא מופיע 12 פעמים בתורה. ילדים בכיתה א' לא קוראים את זה בישיבה. עם תרגום. למה אני לא יכול לקרוא מה שכתוב בתורה? כי זה מפחיד. אבל ה' שנתן את התורה הוא ידע שזה יפחיד. והוא ידע שיהיו אנשים שיגידו, לא רוצה לשמוע. אם זה התורה אז אני לא בא. מה, הוא ידע או לא ידע? האם הקב' ברחוי יכניס פסוקים בתורה שעוזרים ליהודי אחד ופוגעים במאה? מה אתם אומרים? הרי אין דבר שה' רוצה יותר מלהחזיר את כל בניו אליו. שכולם יהיו שומרי תורה ומצוות וצדיקים ובעלי מידות, שהוא יוכל לתת לנו את כל הטוב שהוא הבטיח. האם השם יעשה בפעולה אחת הצלה של יהודי אחד, ויפגע במאה, שהם יפחדו ויברחו? נראה לכם הגיוני?
זה כמו האיש שאמרת בהתחלה, שכמה זמן...
או, אומרים החכמים פה, זה שכרגע הם משתוללים, וזה שכרגע הם עושים דרמה, וזה שהוא קם וזורק את הכיסא ויוצא, זה רק כרגע. זה נקרא בפסיכולוגיה, קוגניטיב דיסוננס. שמעתם את הביטוי הזה? זה ביטוי מאוד מפורסם בפסיכולוגיה. קוגניטיב דיסוננס. מה הפירוש? אומרים הפסיכולוגים, המוח והלב לא עובדים באותה מהירות. מה שהמוח מבין בדקה, לפעמים לוקח ללב שבע שנים להבין. המוח מיד יבין, אבל להפוך את זה לחיי היום-יום, כשהרגש יצליח, כשהמוח יצליח להתגבר על הרגש, זה יכול לקחת שנים. למשל, שאלברט איינשטיין, המדען המפורסם, פרסם את תורת היחסות שלו, הוא שלח את זה לכל המדענים הכי גדולים בעולם, והם כולם עברו על הרישומים שלו, ועל כל מה שהוא כתב, כל השפה המדעית המסובכת הזאת, כולם עברו על כל מה שהוא אמר והגיעו לאותם תוצאות, ואף אחד בעולם לא הסכים איתו. לא יכול להיות. מה, עד עכשיו כולנו טעינו? מה, אלפי שנה כולנו טעינו? לא יכול להיות. זרקו דפח. עוד פעם עוברים על זה. אין להם איך לסלור. לא יכול להיות. זה לא מתקבל. זה לא הגיוני. זה לא יכול להיות שכולם טעו. כמה שנים? שבע שנים. שבע שנים לחלחים עליו, נלחמים בו, מעורדים בו, מתנגדים לו. אין אחד בעולם היום שלא חי עם זה כעובדה, ואין על זה בכלל שום עוררים. זה לא רק אצל החילונים והמדענים, גם אצל החרדים זה ככה. למשל, אני יודע איזה 40 שנה מישהו המציא שעון שבת. טיימר. הם עסיקות. מדליק, מחבב וכולי. העולם החרדי רעש וגעש. כולם הבינו שאין פה שום חילול שבת של יהודי. הוא לא נוגע בחשמל, הוא לא נוגע באש, הוא לא נוגע בכלום. מכוונים לפני שבת, איזושהי דלק, איזושהי... מה אני עושה? אני לא נוגע בכלום. פתאום האור נחבא, פתאום האור נדלק. מבחוץ התחילו ליצוק, מריטאים, חילו לשם. אפילו הרב משה פיינשטיין גולד, גדול הפוסקים באמריקה ואחד הגדולים בעולם, התנגד לשעון שבת. הוא פסק נגד זה בהתחלה. אחרי זה שהוא ראה שזה כבר פשט בעולם, זהו. זאת אומרת, האנשים, קשה להם לעכל על חידוש גדול שפתאום נופל על העולם. קשה מאוד לעכל, זה לוקח זמן. אפילו שבסכל, אתה בא מדבר עם הרב, הרב, אבל איפה העבירה פה? באמת, מבחינה הלכתית, אין לי איפה להראות, אין כאן עבירה, באמת, אין כאן פעולה וכולי, אין כאן, אבל נו, אז מה הבעיה? תראו, יש איזה אחד באמריקה, המציא שבס סוויץ'. עוד מדרגה מהשעון שבת. לחצן של שבת שאתה לוחץ עליו וידליק לך את האורות וקיבל הסכמות של רבנים גדולים. תשאלו אותי, איך אפשר כזה דבר? איך אפשר? תשמעו טוב איזה המצאה. תשמעו איזה המצאה. מה הייתה המצאה? הוא גם בא אליי הביתה להראות לי איך זה עובד. כל כך פשוט וגאוני. יש מערכת שהיא כל הזמן שולחת פולסים חשמליים. לבד. כל הזמן. ויש הלחצן הזה שאתה לוחץ עליו, הוא מזיז חתיכת פלסטיק. חתיכת, זה כמו שאתה אוכל חתיכת פלסטיק עכשיו, דוחף אותה בחור, מוציא. דוחף, מוציא. עכשיו, אם אתה דוחף לחור, אז הפולסים נחסמים. אם אתה מוציא את הפלסטיק, כמו מגירה, מוציא את הפלסטיק, אז הפולסים ממשיכים. עכשיו, שימו לב, זה דבר מאוד מעניין, אתה לא נוגע בחשמל, אתה לא לוחץ על חשמל, אתה לא סוגר מעגל חשמלי, המעגל החשמלי כבר סגור וכל הזמן עובד. זה כמו המנורות של שבת היום, אתם מכירים את המנורות של שבת? זה דלוק, אתה רק מסובב את המחצה, זה חוסם, אותו דבר, על אותו עיקרון זה עובד. עכשיו, כשאתה מוציא את הפולס, האלה החשמליים הלכו, אבל זה עוד יותר מתוחכם, כי זה לא מדליק ישירות. המחשב, ברגע שאתה מוציא את הפלסטיק, הפולס נוגע באיזה מנגנון, והמנגנון הזה פועל בצורה רנדומלית, פירוש מקרית. פעם אחת הוא יאפשר לפולס לעבור אחרי 17 שניות, פעם אחת אחרי 2 שניות, פעם אחת אחרי 3 שניות, הוא מחליט. זאת אומרת שאפילו גרמה אין כאן. הוא בא לרבנים גדולים, מיני חכמים, עשו לו אפילו וידאו. מסכנה בן אדם התחיל לייצר את הסוויצ'ים, ניצר, השקיע מאות אלפי דולרים, אמר, עכשיו בבתי חולים, אפשר יהיה להדליק לחבות, מכשירים, הכל, לפחות לא יכילו לשבת. בקיצור, פתאום קם עליו רב אחד גדול, פוסק. אחד רב גדול, נפטר כבר בינתיים הרב הזה, אמר, חילול שבס. שואלים אותו כבר, רב, איזה חילול שבס יש פה? התחיל להגיד, זה מריטאין, זה לא דרך התורה, התחיל להגיד דברים רגשיים. מבחינה הלכתית, לא ראיתי בה התנגדות שלו איזה משהו שיש פה איזה בעיה הלכתית. הוא דיבר על הדברים שמסביב, אבל זה לא משנה. ברגע שהציבור שמע שיש פוסק מתנגד, קברו את הבן אדם. אבל אני אגיד לכם עוד משהו. אחרי שהפוסק הזה אמר שאסור, מה קרה לאלה שאמרו מותר? ועוד גם עשו וידאו. באו אליהם, החיתרת. הרב הגדול אמר אסור. כאילו יצאת הטמבל. גם אליי באו. גם אליי באו. כי אני סיפרתי על זה באחד הדרשות, שמאלה ממצאים, זה משהו מהפכני, זה שנה את העולם. אמרו לי, לא שמעת, הפוסק הזה אסר? אמרתי, בטח שמעתי. כל מה שאמרתי לכם עד היום, היה בתוקף עד שהפוסק הזה בא ואמר שזה אסור. מרגע שואלת, זה אסור, תשכחו את כל מה שאמרתי. אני לא פוסק הלכות. היה לו הסכמות מפוסקי הלכות אחרים, הרב הגדול יותר אמר שזה אסור, נגמר הוויכוח. אף אחד לא ייקח סיכון. אז אני אמרתי, כמו שאמרנו עד עכשיו שזה דבר נפלא, הרב הגדול לא מסכים איתנו, נגמר הוויכוח. אבל השניים האחרים שנתנו לו הסכמות, ואחד גם נתן לו וידאו, עשו מעשה מאוד מאוד מכוער. הם אמרו שהוא יטער אותם. הוליך אותם שולל. הם לא ידעו את כל הנתונים. זה שקר גמור. אין הרבה נתונים פה. זה דף אחד מסביר בדיוק איך המערכת עובדת. אין פה מקום לטעויות. כדי להציל את שמר, הם רצחו את היהודי הזה. ואז אני ראיתי ככה. אני אמרתי, רבותיי, אם מישהו אומר לכם שהוא אמר לרבני משהו לא נכון, אני מעיד שזה שקר. זה לא נכון. הוא אמר את כל האמת, הוא לא עשה שום דבר על דעת עצמו, הלך לפוסקים ויש גם וידאו, אני גם ראיתי את הוידאו. באיזה התלהבות, הוא אמר, זה דבר נפלא וזה, הפוסק. אבל אחרי שבאו להגיד לו, איך אמרת כזה דבר? הוא נלחץ. גם היום, דרך אגב, יש הרבה רבנים גדולים, הם כותבים באיזה מכתב, נגיד, שעושים איזה... רוצים ל... להכריע מישהו, לנגח מישהו, להזהיר מאיזה מישהו. אז הם חותמים, חותמים, חותמים, ואז פתאום מישהו בא לעיים, מה, אתה חתמת? בוא, מה פתאום? זעיפו את החתימה שלי. תגיד, חתמתי, מה הבעיה? בוא נדבר. אם תשכנעו אותי שטעיתי, אני אקום ויתנצל ויגיד, אני מושך את החתימה שלי. למה לשקר? זעיפו, לא שאלו אותי, זה העוזר שלי עשה על דת עצמו. בן אדם צער, איש אמת, תוכו כברו לעולם, יאה אדם, יראה שמיים בסתר כבגלוי ודובר אמת בלבבו. מודה על האמת ודובר אמת בלבבו, לא רק בחוץ, גם בלב תדבוק באמת. תהיה אלרגי לשקר. הרי מה כתוב בתורה? לא כתוב לא תשקר, כתוב מדבר שקר תרחק. אל תדבק לשקרנים, לאנשי כזב, אנשים מזויפים, אנשים נחלוליים, כמו מיהודהנו הנוחל שגנב פה את רשות הממשלה. אל תדבק כאלה אנשים, כל שעה אומרים הפוך ממה שאמרו קודם, מרמים, משקרים, העיקר להשיג את מה שהם רוצים. אין שום קשר בינם לבין האמת, שום דבר, שום קשר. עומדים, אתם יודעים, זה אחד הדברים הכי מדהימים, איך בן אדם עכשיו עומד ומשקר, הרי אשתו מכירה אותו? היא יודעת מי הוא. איך אשתו סובלת אותו? הוא מדבר בטלפון, לאחד הוא אומר משהו, אחרי עשר דקות מישהו אחר מתקשר, אומר לו הפוך. יש איזה אחד, סיפר לי אתמול, שהוא היה באוטו עם איזה ערבי אחד, שלשום זה היה, במוצאי שבת, אומר לי, אתה יודע, אני נוסע לי עם איזה קבלן, אמר רבי ניבל, הרמקון, אמר, נסעתי עם איזה קבלן ערבי, מתקשר זה לקוח, אני עכשיו בחוץ לארץ, בעוד שבוע שאני אבוא, אז אנחנו נטפל בעניין. הוא יושב ליד היהודי, בארץ, הוא נתק, הוא אומר לו, מה, ככה אתה משקר לאנשים? מה אתה אכפת לך? אין בושה. בן אדם נורמל יחשב, יושב באוטו עם בן אדם, הוא יכול להגיד שקר בטלפון שיושב לידו מישהו. אתם מבינים מה אני אומר או לא? אנשים, אתם יודעים, אחד הדברים הכי מסוכנים בעולם זה שאיבדת את הבושה. גדל כאן דור שאין לו בושה, אין יותר בושה. אחד הגדרות של מחלל שבת בפרסיה זה שהוא לא מתבייש לעשן בפני הרב או בפני עשרה אנשים מישראל כי פעם אף מחלל שבת לא ראיז לעשן בזמן שהרב עובר או בזמן שהשרה דתיים עוברים היום אם הרב עובר בכוונה או בעיה להעברה רוצה שחטא איך אומרים בארץ? להסתלבט. פעם היה אחד הרבנים בירושלים, הוא יוצא מהישיבה עם התלמידים שלו בשבת, הולכים ברגל, רואים מקרוב איזה בחור שפעם היה בישיבה וירד מן הדרך. נהיה חילוני. הולך לקראתם בשבת עם סיגריה ביד. מיד איך שהוא ראה את הרב, זרק כמובן את הסיגריה, והוא לא בטוח אם הרב ראה אותו או לא, אז הוא רוצה לבוא לגשש. אז הוא בא לגשש. שלום הרב, שבת שלום. הרב, יש לי קושייה. מקשה לו קושייה. הרב אומר לו, באמת, קושייה טובה, אין לי תשובה לקושייה. יש לי עוד קושייה. מביא עוד קושייה. הרב אומר, אין לי תשובה. קושייה נפלאה, אין לי תשובה. אז הוא אומר לו, הרב, עזוב, למי אתה מספר סיפורים? אני הייתי בשיעורים שלך. מעולם לא קרה ששאלו קושייה ולא היה לך תשובה. שאלתי אותך שני קושיות, אין לך תשובה? מה, אתה לא רוצה לענות לי? הרב אמר לו, אני, יש לי תשובות לשאלות, לא לתירוצים. הקושיות שלך זה תירוצים, כדי להשקיט את המצפון שלך. לכן, כשאני אענל לך על שאלה א', מיד תביא לי שאלה ב', כי אתה רוצה להרגיע את המצפון. כשאני אענל לך על שאלה ב', מיד אתה תביא לי קושיה ג'. מה זה רוני? הפסקת פרסומות? כמו שאני יודע, הם צריכים לצאת לפרסומות כן בבקשה אבל אני נתפסתי למה קברת קודם על אלברט אייקסן ותורת היחסות. מיד לאחר מזה סיפרת לרב שלך את הרעיון של אותו בקור, שבעצם היה יכול לעשות להרבה אנשים הרבה יותר קל. ואני תוהה, למה בעצם אנחנו צריכים להקשיב לרב הזה, אתה שואל שאלה טובה, אבל השאלה שלך היא נובעת מחוסר הבנה איך העולם של השומרי מצוות עובד. כמו לעבדיל בבית חולים יש רופא מתחיל, שהוא שנה ראשונה, רופא של עשר שנים, רופא של ארבעים שנה, שיש ספק בניתוח איך לנתח. מגיעים בסוף לרופא הכי גדול בארץ. אם יש ספק של סכנת חיים או שיתוק, אף אחד לא יחתום בזמן שיודעים שיש רופא שהוא הרבה יותר מיומן בנושא. שבסוף כל אחד אומר שהוא יחליט, שהוא יחליט, אני לא ברמה שלו, הוא יותר גדול ממני במוח. בסוף מגיעים למומחה מספר אחד בארץ או בעולם ואז הוא מחליט. עכשיו זה שהוא מחליט משהו מסוים לא בטוח שכל הרופאים מסכימים איתו. יש רופאים שחונקים עליו ואפילו בקנאות. אבל חייב שיהיה סדר בעולם. אי אפשר שמישהו זותר יקבל החלטות גורליות בזמן שמישהו הרבה יותר גדול מנו יושב בצד על הספסל. כמו כן בצבא, שיש עכשיו איזו החלטה להציעה למלחמה, צריכים את הרמחקל ושר הביטחון וראש הממשלה. איזה ממפאי לא יכול להחליט עכשיו להיכנס ללבנון. למה? אולי הממפה הזה יותר מוכשר מהרמטכל, אולי הוא יותר חכם, אולי הוא מבין, אולי. אבל חייב שיהיה היררכיה, שיהיה סדר. לכן, בעולם של התורה, דוגמה, יש לך אחד, הרב אליהשיב, למד 97 שנים תורה, 18 שעות ביום, בממוצע. ויש רב, אני יודע מה, בין 40 פה בחולון, תלמיד חכם, מדבר מאוד יפה. אבל כמה תורה הוא למד? 35 שנה. זה לומד 95 שנה, זה לומד 30 שנה. ויש עכשיו פסק שישפיע על כל הדורות מהיום ועלה. למי נפנה, בכל מי נשמע. נכון, כי אנחנו חייבים להבין שלא ירדנו לסוף דעתם. בוודאי, אם רב מסוים, אם רב מסוים למשל קיבל אולציימר לא עלינו, או שהוא כבר לא מדבר לעניין, אז ודאי שכבר לא יבואו אליו, ילכו לרב אחר. למרות שזה למיטב זיכרוני מעולם לא קרה, אני לא זוכר שזה מישהו גדול תורה בגיל 100, גיל 95, נהיה פחות צלול ממה שהוא היה, להפך, הגמרה אומרת, תלמידי חכמים, ככל שהם מזקינים, ככה הם נהיים יותר חריפים. עמי הארצות, ככל שהם נהיים זקנים, הם נהיים יותר טיפשים. אבל מי שכל החיים שלו למד, אז הוא כמו יין, יין ככל שהוא ישן יותר, הוא יותר משובח. אני לא אומר שזה לא קיים, כי אני לא מכיר את כל התלמידי חכמים בעולם, אבל אני כבר 30 שנה מוסר דרשות ומדבר עם אלפי אנשים כל שנה והייתי בהרבה ארצות וקהילות, אף פעם לא שמעתי אף פעם לא שמעתי על גדול תורה זקן שהשתפשה על עבדתו או שהוא פחות חכם ממה שהיה קודם. מעולם לא ראיתי את זה. ואני מדבר איתך על אנשים שהם בגיל 105, 102, 101, 97, 92, אף פעם לא ראיתי. כל גדולי העולם שנפטרו, רב חיים קניאפסקי, רב אובדיה, רב קרליץ, הרב שח, הרב אלישי, הרב שטיינמן, כל אלה היו קרוב לגיל 100. הרב ווזנר, בסביבות המאה, הם היו סופר חריפים עד השנייה האחרונה של חייהם. סופר חריפים. הם היו בכים בהכל, הם בשניות היו מבינים הכל, היית שם על השולחן, מבינים הכל, מה זה אומר, מה זה אומר. זה פשוט לא נתפס. לכן, עוד פעם, אם חלילה קרה לו איזה נזק מוחי, לא יודע מה, איזה שבץ, משהו, והוא כבר לא מתפקד, לא מדבר, הוא לבד פורש. מה אתה חושב שהוא רוצה בקוח את הכיסא? אני אגיד לך, תראה, היום העולם מאוד מתקדם מבחינה טכנולוגית. אחד הסיבות שהיום העולם הרבה יותר מתקדם מבחינה טכנולוגית, בגלל שהשכל האנושי מאוד מאוד ירד בהרמה שלו. למשל, אם תראה את הגמרה של המלבים לפני 150 שנה, תראה את ההערות שהוא כתב בצד, מההערות שלו אתה ברור לך, ללא כל צל של ספק, שהוא ידע את כל התלמוד בעל פה. הוא ידע כל נושא, איפה הוא מופיע, באיזה שורה, באיזה דף, הכל היה מונח לו בראש. אם היית מדבר עם הרמב'ם או עם רשי או עם רבנותם, אנשים כאלה שלך לפני מאות שנים, הם ידעו את כל התורה, את כל התנך, את כל המשנה, הכל היה מונח להם מול העיניים. אם היום כאלה רבנים בעולם, אין כזה דבר. עכשיו, למה הם היו ככה? פשוט מאוד, העולם היה ללא אלקטרוניקה, ללא חשמל, ללא שעשועים כמו שיש היום, ברחובות לא היה פריצות, לא היה תומעה נוראית כמו שיש היום, לא היה פוליטיקה, לא היה את כל הרדיפת חומר, עובדים 50 שנה בשביל לקנות בית, ומכוניות וביטוחים וטיולים, לא היה בזה, שום דבר לא היה, היית חי בצריף, לא היה חשמל, היית עם איזה אששית, לא היה שום דבר מה לעשות חוץ מלמוד תורה, היית מגיע הביתה, מה אתה עושה, תסתכל על האוהל? אתה פותח את הספרים ולומד. אז היו כאלה שהיו חקלאים, עיקרים, רועי צהון, לא ידעו כלום. עמי ארצות גמורים, לפעמים גם לא ידעו קרוח טוב. אבל מי שכבר למד תורה, כולם היו אנשים ענקים. ואין היום אנשים ברמות האלה, בכלל לא מתקרבים אליהם. אתה מבין? לכן, כמה שרב יהיה גאון היום, כמה שהוא מרשים, כמה שהוא ידען, הוא לא, מתקרב לאחד חלקי אלף של רשי, או של הרמב״ם, או של רבנותם, או של הרשבה. אתה יודע, אני לא צריך ללכת כל כך רחוק. אתה שמעת על חזוניש? נפטר בערך לפני 50 שנה, בתקופת בן-גוריון. היום תיקח 100 הרבנים הכי גדולים בעולם, הם לא מגיעים לרמה של החזון איש, ביחד. אתה יודע מי זה היה החזון איש? איזה אדם הוא היה? איזה רמה היה לו בתורה? הוא היה לא פחות חכם מאנשים שחיו לפני 500 שנה. תסתכל על השפה שלו, על ה... על ההגאות שלו, על הגמרה, זה משהו שלא נתפס. אם לא היה אומרים לך שזה מישהו שחי לפני שתי דורות, היית חושב שזה נכתב לפני 600 שנה. תסתכל בכתבים של הרב משה פיינשטיין. אם לא יגיד לך שזה מישהו שחי עד לפני 30 שנה, היית בטוח שזה 400-500 שנה. זה אנשים שלא יהיו כמותם יותר בעולם, לא יהיו. גם הדור החדש, יש היום הרבה רבנים, שלהם זיכרון מופלא, זוכרים עמודים, זוכרים דפים, אבל העמקות של התורה, ההבנה של העמקות של התורה אין להם. זה לא מה שהיה פעם. אחד כמו חכם בן ציון אבא שאול, לא היה וכבר לא יהיה יותר. זהו. שלא תחשוב שיכול לקום מישהו היום ויהיה חכם בן ציון אבא שאול. אין. כבר לא יהיה. זהו, זה אחרון המואיקנים. לכן אנחנו הולכים ופוחטים, לא הולכים ומתקדמים. ולכן השם נתן לנו אמצעים שיעזרו לנו להתגבר על הירידת הדורות, על הטמטום שלנו, על הזיכרון החלש, על החוסר ריכוז, על כל מיני דברים, על העמקות שאין לנו. אז הוא נותן לנו מחשבים ודברים, ואנחנו יכולים למצוא הכל בלחיצת כפתור. זה לא היה, אתה יודע ש... שרבי יוסף קארו כתב את השולחן ערוך, רק התחיל התפוס אחרי זה. בזמנו הכל היה כתוב בכתבי יד. ולא היה לאנשים ספרים. אתה יודע מה זה לכתוב שולחן ערוך בלי אלפי ספרים פה בספרייה, כמו שיש בכל ישיבה היום? הוא היה עכשיו רוצה להסתכל מה דת הרשבה, מה דת רשי, מה דת זה, אתה יודע איזה סיפור זה, אתה יודע שרבאשי ורבינה כתבו את התלמוד, חתמו את התלמוד לפני בערך 1600 שנה, הם סיכמו 400 שנה של ההלכה מתקופת רבי יהודה הנשיא כותב המשנה, עד סיום תקופת האמוראים 400 שנה של הלכה בכל העולם, באלפי סוגיות ובכל סוגיה וסוגיה יש כמה רבנים שמשתתפים בדיון ולכתוב את כל זה בתלמוד כדי שלא יש סתירות בין מסכת למסכת שאתה צריך לזכור את כל הדעות של כל הרבנים בכל הסוגיות, ואתה צריך להרכיב סוגיות משפטיות בנושא הלכתי שלא יהיה הלכה, כי אם אתה כותב פה משהו, בעוד חמש שנים אתה תכתוב במסכת אחרת משהו שקשור לנושא, אתה צריך לזכור את כל הדעות, זה לא אנושי. אין מישהו בעולם היום שיכולה לכתוב כזה דבר, זה לא אנושי. שתבין, זה דברים שהם לא אנושיים. לכן אני אומר, בואו נסמוך על רבותינו הגדולים. אתה יודע, היהדות כתוב ש... שעם ישראל נמשל ליין, לגפן. גפן. למה מכל הפירות בעולם עם ישראל נמשל לגפן? יש לזה כמה סיבות. סיבה אחת, גפן אי אפשר להרכיב אותה עם פירות אחרים. אם תרצה לעשות הרכבה, היא לא מתערבבת. לעם ישראל אסור להתחתן עם עמים אחרים. עמים אחרים יכולים להתחתן אחד עם השני, אין בעיה. אבל יהודים לא יכולים להתחתן עם עמים אחרים. גפן, ההצלחה שלה תלויה באבותיה. מה הפירוש? גפן לא יכולה לגדול לבד אלא היא כן היא מטפסת על עצים מתים, תוקעים קרשים ברצפה והגפן רואה איפה הקרש והיא הולכת לכיוון הקרש ומטפסת עליו ואחר כך בדרך פלא היא מדלקת חצי מטר לקרש הבא ונטלת עליו ולקרש הבא, ואז נהיה מסך כזה של עלים וענבים. זאת אומרת, הגפן היא לא יכולה לפרוח ולתת פירות, אלא אם כן היא נשענת על אבותיה שכבר נפטרו מן העולם, עצים מתים. לוקחים עצים מתים, תוקעים ברצפה והגפן מטפסת עליהם. לכן עם ישראל אין לו קיום ללא הדורות הקודמים. וזה הגדלות שלנו, שכל דור ודור ידע שהדורות הקודמים היו גדולים מאיתנו. אין לנו אגו ואין לנו עכשיו תחרות איתם, זה אנחנו מודיעים שאנחנו לא הגענו לרמתם ולא ירדנו לסוף דעתם, ולכן כשאתה רואה משהו שנראה לך תמוע, אז אתה צריך להניח שלא הבנת את כל הסוגיה. באמת, לפעמים, כשאתה בא לישיבה, נגיד, שנה ראשונת, וקורא איזה רשי, נראה לך מוזר מאוד, אותו שפות. מה הוא אומר פה? איך זה יכול להיות? עובר עשר שנים, אתה חוזר עוד פעם לסוגיה הזאת, עכשיו יש לך כבר הרבה יותר ידע. בשנייה, הכל מובן. לפני עשר שנים היה נראה לך מוזר. עכשיו, פתאום, הכל מובן. זה מה שכתוב, משפטי השם אמת, צדקו יחדיו. את האמת של הקב' רואים רק שרואים את כל התמונה כולה. אי אפשר לראות קטעים קטעים ולהגיע למסקנות שרואים את כל התמונה. למשל, אני אתן לך דוגמה, אם עכשיו יש רופא משפחה, רופא נחמד, חכם, בא בן אדם, אומר לו שיש לו בעיות מסוימות בלב, רישרושים, לחצים, לחץ דם. עכשיו, הרופא הזה הוא לא קרדיולוג, הוא לא מומחה ללב. הוא יודע נגיד 60% על הלב ממה שהוא למד בכלליות בבית ספר לרפואה. מה הוא עושה? נותן לו הפניה למומחי ללב. נכון? עכשיו תגיד, אם יבואו אלף רופאי משפחה, רגילים, כולם יגידו לך, נשמע לי שאתה צריך ניתוח לב פתוח. כולם יגידו ככה. ובסוף תגיע לרופא היפני מספר אחד בעולם בניתוחי לב. והוא יגיד, לא, אתה לא צריך שום ניתוח, זה בכלל אין לך בעיות בלב. הבעיה שלך זה בכלל בכיס המראה. תעשה כך וכך, תיקח את התרופה הזאת, חודש הכל יעבור. למי נשמע? אלף רופאי משפחה, גדולים ככל שיהיו, המליצו על ניתוח לב. והמומחה עולמי, מספר אחד ללב, אמר אין לך כלום בלב, זו הבעיה. למי נשמע? מה זה לא יודע? ודאי שנשמע לרופא המומחה. כי הם, כל הרופא משפחה האלה, יש להם רק 60% מהתמונה. עם 60% מהתמונה אתה מקבל מסקנה מוטעת לחלוטין. הוא יש לו את כל ה-100% של התמונה. לכן הוא יודע מה לענות. הבנת? כשאדם יודע רק חלקים, המסקנה ודאי תהיה לו נכונה. שהוא יודע את כל הסוגיה, אז הוא יכול להגיד מה לעשות. הבנת? לכן אותו דבר, הרבה פעמים האנשים אומרים לרב, אנחנו, יש לנו בעיות בשלום בית והאישה מספר את הצרות שלה והוא אומר לה, הוא פוסק למה לעשות, זה טעות. צריך להגיד לה, צריכה לבוא עם בעלך ביחד ולדבר וכל אחד יגיד את כל מה שהוא רוצה להגיד. ויקחי שהוא אחד את השני, ורואים גם מהשפת גוף שלהם, מי משקר ומי לא. ואז הוא יכול לענות, מה לעשות? מה אתה שומע צד אחד ואומר מה לעשות? כשמגיע אחר כך הבעל, אתה פתאום רואה תמונה אחרת לגמרי. היה לי מעשה כזה. התקשרה איזו אישה, בטלפון, מתחילה ללכלך על בעלה. אמרתי לה, תראי גברת, חבל על הדיבורים, את צריכה לבוא עם בעלך ביחד. אין טעם לדבר איתך לחוץ ואיתו לחוץ, זה לא ייגמר. לא, וזה, אבל הוא ככה, אבל הוא טמבל, אבל הוא זה, אין ברירה, טמבל או לא טמבל, אתם צריכים לבוא. טוב, איזה יום? קבענו יום, מגיעים. היא מתחילה ומדברת ומדברת, אגרסיבית מאוד. בסוף מתברר הכל הפוך. הוא הצדיק, הוא המסכן, הוא עמוקה. היא מתעללת בו. זה פלא פלאים. אני בחיים שלי לא ראיתי כזו קיצוניות. כמה שקל. היא תיארה אותו כמפלצת. בתוף ראיתם איזה מסכן נבח, הוא גם התחיל לפקוט באמצע הדיון. פרץ בבכי, מסכן כזה. אבל אתה זה לא יכול להסליק לזבוב. אם היית שומע ללשון הראשית דיברה בטלפון, היית מצייר לעצמך איזה רודן שמגיע ומכניס אגרופים וזורק לה איזה עגבנייה בפנים. בסוף ראית איזה מסכן, מוקה, חסר ביטחון, השפת גוף שלו מראה שהוא רועד ממנה. ובסוף היה משהו מעניין, היא אמרה לו, אתה גם אמרת לי את זה, זה משהו. מתי אמרתי לך את זה? בחתונה של אחי. הוא אומר, החתונה של אחיך? זה היה לפני 25 שנה. נו, אבל אמרת. אז עכשיו את מתלוננת עליי על מה שאמרתי לך לפני 25 שנה. דרך אגב, ככה זה נשים. אישה אף פעם לא שוכחת אלוון שהיא קיבלה מבעלה, גם אחרי 40 שנה. זה דבר מדהים. גבר, אשתו באה אומרת לו, בואי נעתה, נהיית קציצה. הוא מתבאס. הוא הולך אחר כך, הסתכל במראה, אומר, וואלה, אני צריך להיכנס למכון קושר צהל ולעשות דיאטה. מחר, הוא זוכר שהיא אמרה לו את זה? הוא שכח מזה לגמרי. אם הוא יגיד לאשתו, נהיית קציצה, בעוד 700 שנה, היא תגיד לו, איזה קציצה, מרוקאית או טוניזאית? היא לא שוכחת. גם עכשיו היא נהייתה מאה 100 קילו. מקל, לא 100 קילו, 40 קילו, 45 קילו. מקל! יש לה עוד צלקת מזה שהוא חשב שישמנה. מה עכשיו זה שייך? היסטוריה! הוא פגע בי. ככה זה, ככה השם עשה. יש שאלות לפני שמסיימים, אני צריך, יש לי טיסה עוד מעט. מה אתם אומרים? כן?
וקודם כל טוב לראות אותה, אני רגיל לראות אותה בהרצאות, פתאום לראות אותה במציאות זה מדהים. התחלתי לראות אותה, אני חושב, ב-19 ככה, חמש שנים לפני. בזכותך הצלתי את כל המשלחה בתשובה, כולם, כולם, כולם. עכשיו, לפי שאלה, אימא שלי, היא גם, היא עכשיו, לא יודע, נכנסה לדרך חזק, עוד כמה שנים. כל פעם שהיא הולכת להורים שלה בין חיוונים, והיא נסע, אתה יודע, לחזק אותם וזה עכשיו היא גם באפחדות כביכול וכאלה אומרת להם מה ההונשים היא אומרת לסבא שלהם נגיד מה אתה מחזיק שבת וזה ותלומד ואז היא חוזרת הביתה ואומרת לי אני מרגישה כאילו עשיתי חוסר כיבוד אומי
קודם כל אני אגיד לך מה, תראה, לא כל אחד יודע לדבר עם חילונים. זה מקצוע בפני עצמו. אפילו תלמיד חכם לפעמים שיודע הרבה תורה, אין לו גישה כל כך איך לדבר איתם. זה לא מספיק לדעת תורה. צריך לדעת מבחינה פסיכולוגית, קודם כל לקרוא אותם, לראות איזה סוג של חילוני זה, איך הוא מגיב. באופן כללי, יש כללים שהם כלליים, אבל זה לכל בן אדם זה לגופו של עניין. יש חילוני שצריכים לדבר איתו על מדע, יש חילוני שצריך לדבר איתו על אמונה, יש חילוני שצריכים לדבר איתו על ספורט. צריך לדעת איך לשוות אותו שהוא ייכנס לשיחה ויראה עניין. אבל אתה צריך לדעת באופן כללי, הדבר הנכון לעשות הוא קודם כל לפני שיורדים עליו בקראטה ובהתקפות ובהונשים, זה קודם כל להוכיח לו שהתורה היא מן השמיים. אז הרבה יותר קל אחרי זה. כבר מבין שזה באמת מבורא עולם, והבן שלי לא הזוי, והוא לא נפל באיזה קאט. והדרך לעשות את זה, זה לתת להם לראות את הסרט שלי, תורה ומדע. לפני שאתה נכנסתם לוויכוחים, קודם כל תצפו בסרט הזה עם כל ההוכחות. עכשיו, שראיתם, בואו נתווכח. יש לכם איזה השגות, משהו וכולי. עכשיו אפשר לעבור איתם לשלב של המוסר, השקפה או נשים, עולם הבא. אז הם יודעים שהתורה מן השמיים. אז צריכים לרענן להם את הזיכרון לפעמים.
אז הוא לוקח ללב.
לא, להגיד לבן אדם, להוכיח בן אדם בצורה מנומסת, כי אכפת לך ממנו, עד רבה, זה כבוד. זה נקרא שאתה מציל את אחיך. לא תעמוד על דם רעך. אם אתה רואה ביהודי עומד לעשות עבירה שתביא לו נשים קשים, ואתה שותק, אז בשמיים כועסים עליך, אתה לא אכפת לך מאחרים? אתה נותן להם ליפול בפח? מבנתם? אוכח, תוכח את עמיתך. קודם כל, אתה יודע מי זה עמיתך? רק עמיתך על המצוות. רק מי שאומר, אני מאמין באשם והתורה היא אמת, רק יש מצווה להוכיח אותו. את אלה מבלפור, כל הערב רב, הקיבוצניקים, השונאי תורה, כל אלה שהם אנטי דת, אין שום עניין להוכיח אותם. להפך, כתוב, עליתנו לרשע וימות. עזוב אותם שיעובדו במעשיהם. ככה כתוב. אני לא כותבתי את התורה.
אני רוצה לשאול, מה עם הסיפור של המקור שמצא להחזיר בשאלה, שיושב את המילשה?
כן. אמרתי לו, שאני עושה עימות עם הרשאים האלה, בדרך כלל זה לא בשבילם. זה בשביל אלה שהולכים אחריהם. אם אני מפין את המפקד שלהם, הם נופלים כולם יחד איתו. הבנת? זה לא משנה מה הוא עונה. צריך שהציבור יראה שאין לו מה לענות. ושאתה מפרק אותו לגורמים. ושהוא נראה מגוחך. עכשיו, זה לא משנה בכלל אם הוא מודה, אם הוא ממשיך להכחיש, אם הוא ממשיך לגדף את הדעת, אין שום הבדל. כל מה שצריך זה שאנשים יראו ויבינו שהשוטה הזה אין לו שום הבנה והוא מבלבל את המוח והוא סתם מפזר שקרים והוא מדבר דברים מגוחכים. אני הבאתי אותו לפינה שכל אדם בר דעת שיראה את זה, לא יוכל להסתכל עליו אי פעם אחרי זה. אמרתי לו, תגיד, יכול להיות שהקוס הזאת, עם החותמת, עם הידית, נוצרה מפיצוץ? הוא אומר לא. מישהו יצר אותה, כן. יכול להיות שמחשב נוצר מפיצוץ? לא. יכול להיות שמוח של בן אדם נוצר מפיצוץ? כן. כן. אז התחילה אבולוציה. אמרתי לו, ומי עשה את הקוף הראשון? אתה יודע כמה איברים יש בגוף העקוף? מערכת הצבים, מוח, כליות, לב, הכל התחבר. זה מוטציות, זה מיליארדי שנים. אמרתי לו תגיד בדיוק בצבר של הג'ירפה שזה חמש מטר, שהג'ירפה הולכת לשתות מים והיא מורידה את הראש למים, כל הדם מתחיל להחליק לכיוון הראש הקטן ביחס לגוף. כל הדם, עשרות ליטרים של דם מתחילים להחליק לכיוון הראש, ואם הם יכנסו לתוך הראש, המוח מיד יתפוצץ. זאת אומרת, אתה יודע מה זה כמות של מים? בום, נכנס דם לתוך המוח. אז תגיד, בקצה של הצוואר של הג'ירפה יש שסטום. איך שהיא מורידה את הראש, השסטום סוגר את הכניסה של הדם למוח. כשהיא מרימה את הראש, השסטום מתהפך ואז הדם זורם למוח לפי מה שבו העולם החליט. תגיד לי, מתי השסטום הזה נכנס בצוואר של הג'ירפה? לפני מיליארד שנה? לפני חצי מיליארד שנה? לפני מאה מיליון שנה? איך הוא ידע להופיע ביום שהצוואר של הג'ירפה עבר את הארבע מטר, הוא ידע שעכשיו מארבע ועלה כבר הג'ירפה תמוד, כי כבר זה ירידה יותר מדי תלונה. אז מתי, אחרי 200 מיליון שנה, מאיפה השסטום הזה בדיוק נוצר ואיך הוא ידע למצוא את הג'ירפה, ולהיכנס בדיוק בקצה של הצוואר. עכשיו, כשאתה שואל בן אדם כזה דבר, הוא מיד צריך להגיד, אתה צודק, זה לא הגיוני, זה אין שום סיכוי שיקרה כזה דבר לבד. אבל הוא ממשיך הטיפש. אז מי עושה צחוק ממי? הוא עושה צחוק מעצמו. עכשיו, אם יבואו לי חילונים, ויגידו, אנחנו מקבלים את דעתו, הם נקראים שוטים, בטט. שוטה פטור ממצוות. אדם שהוא לא בר דעת, לא שייך לדבר איתו על תפילין, על תורה, בן אדם מטומטם, עזוב בחייך. בן אדם שאומר לך, המצלמה נהייתה מפיצות. הכל הגיע לבד והרכיבו מצלמה וזה עובד. אז אדם כזה שייך להמשיך איתו את הוויכוח? שייך לדבר עם אדם כזה? טיפשות, מה? אז כל המטרה של העימותים האלה, גם לגבי העימות שהיה לי עם הקומר הנוצרי, זה לא כל כך משנה אם הוא ישתנה ויעזוב את הנצרות או לא. משנה כל אלה שהולכים אחרי הדת הזאת. עכשיו יראו שהכל שם בלוף, ואין שם שום דבר מבורא עולם, והכל שם מסתירות וטעויות ושקרים, ואז יבינו שאין להם מה לבסס את הזמן שלהם על הדת הזאת. זהו, ועובדה שזה עובד. כל נוצרי שרואה את האימות, בועט בנצרות, מיד, כמו שלא היה מעיף עכבר מהבית, ככה הם מעיפים את זה. ולא רק זה, אתה יודע מה הם אומרים לי? אומרים לי, אנחנו חייבים לך את החיים שלנו. כי הרבה מהדברים שאתה אמרת לו, אנחנו בעצמנו גדלנו עם הסתירות האלה, וכל הזמן זה הפריע לנו. ואיך זה יכול להיות, ואיך זה יכול להיות, פתאום בא מישהו ואמר את כל האמת, ולא היה לו מה לענות. למה אין לו מה לענות? כי זה דת מטופשת. אין תשובות שם. גם האסלאם. גם האסלאם, רק יש הבדל. כשאתה מוכיח לנוצרי שהדת שלו מטומטמת, אז הוא היה אנטישמי ונשאר אנטישמי. אבל הוא לא בא לשחוט אותך. כשאתה מראה לערבי שהקוראן זה בלוף, הוא בא לשחוט. לא רק אותך, אתה יודע, זה כבר סכנה לכל המשפחה. ולכן שואלים אותי, למה אתה לא עושה אימות עם איזה אימן? הייתי מאוד שמח לעשות איתו עימות. כל העולם המוסלמי היה רועש וגועש, הייתי מראה להם את השטויות שכתוב בספר שם. כי הם לא יודעים את זה הרי, הם לא יודעים, המוסלמים הם אנלפבטיים, הם רובם לא יודעים קרוא וכתוב, הם רק באים ממש אישי, יושבים ומאכילים אותם בצ'סבטים והם מאמינים. הם מאמינים באמונה עיוורית. אבל אם אתה תדבר עם מוסלמי ותראה לו את השטויות שכתוב שם, לפי הקוראן, הדוד של ישו היה משה רבנו. אף על פי שהוא חי 1300 שנה לפני. איך הוא נהיה דוד שלו? הם טעו בין שני מיריאם. מיריאם אימא של יושקה ומיריאם אחותו של משה והקוראן נהפכו לאותם מיריאם. טעות של ילדים בגן. איך יכול להיות? לא יכול להיות. זה ספר שבורא עולם. בורא עולם מכתוב כזה שטות. או שהיה פגישה בין האמן לפרעה, איך לעצור את אלוהי היהודים. האמן זה אלף שנה אחרי פרעה כמעט. אלף שנה. אולי הם נפגשו בגיהנום, אבל בעולם הזה הם לא נפגשו. מובן. הרבה שטויות שכתובים שם. ואז, אם יש לך מוסלמים, ראש שלך תפעם. תראה, פעם יצר איתי קשר איזה פילוסוף, דוקטור מערב הסעודית. הוא התכתב אצלי בערך עשרה אימיילים. בהתחלה הייתי מאוד מנומס איתו ומדבר איתו והוא אומר, אני מקשיב לך ולפעמים אני מרגיש כאילו אני במסגד ושהאימם נותן דרשה על המידות, על המוסר. אתה בטוח שאתה לא מוסלמי? ככה זה התחיל. תראה כמה שהם טיפשים, שהם חושבים שמה שהם לומדים שם, שזה חיובי, זה מהם. הם לא יודעים שזה הכל העתיקו מאיתנו, מהתורה שלנו. ואז אני אמרתי לו, מה זאת אומרת מוסלמי? אתם אלפיים שנה אחרינו. אנחנו פרסמנו לכל העולם את הקב". אתה לא היית בכלל יודע מי הסבא שלך בלעדנו. ישמעאיל, ישמעאיל, הבן של עבראים, האבא שלך, זה אתה יצאת ממנו, בלי התורה שלנו אתה בכלל לא היית יודע מיהו. איך היית יודע? הוא חי לפני 3,500 שנה. מי היה מגלל לך שאתה באת מעבראים וישמעאיל, אם לא אנחנו? מי קרא לנו עם הספר? הנביא שלך, מוחמד. כי אנחנו הבאנו את הספר הראשון מבורא עולם לעולם. ואם אתה רואה שבספר שלכם כתוב דברים הפוכים, תבין שזה לא מבורא עולם. לאט-לאט התחלתי להראות, כל עוד דיברתי איתו כמה התורה נפלאה, ואנחנו לפניהם, הוא תשיתף פעולה. מתי הוא נעלם, ששלחתי לו את האימייל האחרון עם איזה חמש-שש טעויות בקוראן, מגוחכות, שמוכיחות שזה לעולם לא יכול היה להיות מבורא עולם, לא שמענו ממנו יותר. פרפור כבר הבין, אין מה לענות. וברח. הבנת? אז זה, אז זה. רק זה היה מטרובת. וזה גם כן באימלים. אבל תביא אחד כזה, תתווכח איתו, וכל העולם המוסלמי יראה שאתה מראה להם כמה הדת שלהם מטופשת, ותוך עשר דקות תהיה פה פוגרום. פוגרום. הם, להבדיל מאיתנו, בשביל הדת שלהם, שרפו את כל העולם. אף על פי שזו דת שאין לה שום קשר לבורא עולם. כואב הלב. הם מוכנים למות עבור מסמך שאין בו שום קדושה. אפס קדושה, כלום. ואנחנו שיש לנו מסמך של מאה אחוז קדושה מבורא עולם, חצי מאיתנו, לא רק שלא מגינים על התורה, אלא מבזים את התורה מהבוקר עד הלילה. אחד הטענות שלהם שהם שונאים את היהודים כל כך, זה שהיהודים הרגו את הנביאים שלהם. זה, אי אפשר להתכחש להיסטוריה, הרגו את הנביא שהיה, הרגו נביאים. איזה נביאים היו? מה? אצלהם? אצל המוסלמים? אין נביאים. הם טוענים שמוחמד הנביא ואין לו... לא, אבל הם... הם טועבנים על היהודים שארגו את הנביאים שלהם. מוחמד הנביא לא ארגו אחד אותו.
הם טוענים שאנחנו ארגנו אותם.
לא, הם טוענים שארגנו את הנביאים שלנו. וזה מנשה, ארג את הסבא שלו, ישעיה, ומי זה היה זכריה. יש, יש, יש היסטוריה. אי אפשר להתכחש למה שהאמת אמת. והיום הראשי השמאל, אם היית נותן להם חופשיות, לא היו רוצים לשחוט את כל החרדים? בוודאי שכן. בלי ספק בכלל. היית עכשיו אומר, לא כולם כמובן, אני לא עושה הכללות, אבל יש כמה קיצוניים מאוד בסנאה שלהם לדעת. היית אומר להם, מחר בבוקר יש לך הזדמנות שלא תחזור. שני מיליון חרדים ייכנסו לתא גז, ועתה יש לך הזדמנות ללחוץ על הכפתור ולמחוק את כולם. יש כאלה שהם רצים לעשות את זה. בלי להגיד שמות, בלי להכליל, יכול להיות שאחד ממאה, שניים ממאה, חמישה ממאה, איך אני יודע, אתה יודע איך אני יודע? איך אני יודע? זה לא רק סברה הגיונית. אני יודע את זה בוודאות. איך אני יודע? אתה יודע איך? אני מדבר עם האנשים האלה. הם אומרים לי בפנים, זה היה תלוי בי, הייתי שורף את כולכם, שהערבי עלה עם האוטובוס על הראש של הילד החרדי וגרר אותו 100 מטר והרג אותו, תקרא את התגובות בכתבה. 98% מהם שמחה אדירה. שמחו מאוד שהוא הרג חרדי. והם כותבים שם, חבל שלא הרג את כולם. תסתכל בתגובות, אל תאמין לי. תעשה גוגל, נהג ערבי, נהג אוטובוס, דרס ילד חרדי בהפגנה, תקרא שם את התגובות ואז תבין אם אני צודק או לא. אני תמיד אומר לאנשים, אל תאמין לי, לך תבדוק. אני מעדיף שהוא ילך לבדוק. כי כשאני אומר משהו שהשכל מתקשה להבין ומתקשה לקבל, אני מעדיף שהוא ילך לבדוק. מה יהיה? כמו היה עוד חתול על יוסי ורג'ל, זה לא... ככה היו הנאצים. הנאצים היו מכניסים תינוק לתנור, מעבירים תינוק מיד ליד, אתה יודע, בסרט נא, וזורקים אותו לכבשן, והיו, לא היו שוכחים להגיד דנקנשן, תודה. ועכשיו הכניסו ילד יהודי לסרף, ומלטפים את החתול, עם החתול בוכה, אוי, מסכן. אתה מבין? זהו, זה המציאות. תשמע, עזוב, החילונים שמגיבים בכתבה, שמחים שערבי רצח ילד צדיק מישיבה. אז תבין, יש פה בעיה כפולה. בעיה אחת זה השנאה ליהודים שומרי מצוות, והבעיה השנייה זה שהערבי רצח אותו. לא למדו כאן כלום מהשווי באוקטובר. אם היה נהג יהודי, חילוני, אז היית אומר, טוב, אנחנו חילונים, אז אנחנו לוקחים את הצד של החילוני, אבל אתם לא ערבים. למה אתם לוקחים את הצד של האויב? זאת אומרת, אני מעדיף את המחבל הרוצח הזה על ילד צדיק שלומד תורה ולא הזיק לאף אדם בין 13. כל חטאו היה שהוא הפגין למען התורה. אתה מבין? אז זה, דרך אגב, זה חלק מהנבואה שכתוב, שבאחרית הימים משלטו בארץ צאצאי הערב רב. הגמרה במסכת סותה אומרת שבדור האחרון ייראה חטא עם העשו, מי שזה יראה לעשות עבירות, הוא יימאס בעיני הדעה העם, וחוכמת סופרים תשרח, והחוצפה תסגה, ופני הדור כפני הכלב, זה, הכל מתקיים. דרך אגב, לפני 50 שנה, כלום לא התקיים. לפני 50 שנה, מי היה מבזה רבנים? איפה היה כזה דבר? לא היה הרב עובר, החילוני הכי, הכי חילוני, היה מחבט הרב, כבוד הרב, שבת שלום, שלום הרב, שלום. אם הרב היה עובר, הוא היה מתבייש להדליק סיגרי על ידו. היה כבוד, אני לא ראיתי אף אחד מבזה רבנים. כשאני הייתי ילד, מה, לא גדלנו בשכונות חילוניות? אם היינו רואים רב, היינו מאוד מאוד, איך אומרים, מתביישים. עושים כבוד. אבל היום, הכל הפוך. וזה חלק מהנבואה. תראה, הנבואה, איך ידעו חזה לפני אלפיים שנה שנגיע לכזה יום. זה פלא פלאים. זו אחת הנבואות הכי מדהימות. בזמן שהם כתבו את זה, מי חלם שבן יתחצף לאבא, שקלה תקום ותעשה מלחמה על חמתה, שכל מה שקורה לנו היום, האינפלציה, היוקר יעמיר, לא היה מעולם כזה יוקר. יוקר המחיה ממוטט פה אלפי משפחות. בא לי אתמול אברך בישיבה, בוכה, אני כבר במינוס של 30 אלף שקל, אני לא יכול לצאת ממנו. אותו אברך הוא כבר שנים רבות בכולל. עכשיו, בחודשים האחרונים...
More from Mike
(English Subtitles) Debate: ראש בראש באולפן על תכלית החיים 💥 הרב יוסף מזרחי 🆚 נאור נרקיס
