כגודל השכר כך גודל ההתנגדות אמונה ובטחון בה'

ערב טוב הזכות שלי לבוא היום לדבר כאן ברמת גן, שלבת הרב אבידן סנדרוס היא מזעקי ערבים מגיל צעיר כזה כבר להיות מזעקי ערבים לפתוח מקום של תורה כל אדם שנכנס לעבודת הקודש והוא באמת עושה את רצון השם מנאמנה מיד השטן נטפל אליו מי שמתחיל לזכות הרבים או לפתוח מקום של תורה או כל מיני דברים והכל הולך לו חלק זה ראייה שהעניינים האלה הם לא רויצועים בשמיים איך יכול להיות שאדם יעשה קירוב או יפתח ישיבה ולא יהיה רצוי בשמיים? יש כל מיני פוליטיקות, חשבונות אחרים, זרים. אבל אם מישהו באמת רוצה לקרב חבר'ה ולהביא אותם, להפוך אותם לבני תורה, מיד השטן יתפל אליו. בעלו ההוא ובעלו הזה והשכן והמפריע וזה. אתם יודעים איך זה. זה סימן טוב. כשאני יוצאתי את הסרט הראשון, אשם זיקה אותי להוציא את הסרט הראשון בתולדות עם ישראל להחזרה בתשובה. לא היה מציאות כזאת של וידאו להחזרה בתשובה, היה רק קלטות טאפ. רובכם פה צעירים, אתם בטח אפילו לא יודעים איך זה נראה, קלטת טאפ. שני עיגולים כאלה עם סרט. אז היה קלטות וידאו ענקיות כאלה. הוצאנו סרט אינפורמציה אלוקית. ‫ועם וידאו ותמונות ומוזיקה, ‫פתאום כולם השתגעו, ‫איך זה יכול להיות? ‫אף אחד לא חשב על הרעיון הזה. ‫אז איזה מישהו היה מנסה להפריע. ‫אז באתי לאיזה תלמיד חכם רציני ‫באמריקה, אמרתי לו, ‫תראה, כך וככה הוא עושה, ‫אומר לי ככה, ‫אה, השתבח שמו, ‫איזה בשורה טובה הבאת לי. ‫הררתי לו, מה? ‫הוא אמר לי, עד עכשיו חודש ימים ‫מאז שסיפרתי לו על זה ‫ולא היה שום הפרעות, ‫פחדתי מאוד שהעניינים האלה ‫הם לא לשם שמיים. ‫עכשיו שאתה אומר לי ‫שככה מישהו רץ להפריע, ‫זה סימן טוב מאוד. ‫ברוך השם, ‫אנחנו שבועיים לפני יום הדין. ‫שבועיים האלה צריך להרבות בלימוד, להרבות בתפילות, לקבל על עצמנו קבלות, יותר משאר השנה. דירשו ה' ביותו קרוב, וימצאו. עכשיו זה, כמו שנקרא, איך אומרים במשטרה, עסקה. מציעים לך עסקה. במקום 20 שנה, שנתיים, שלוש, ועוד שליש על התנהגות טובה, בסוף שנה אתה גומר את העניין, במקום 20 שנה. זה עכשיו חודש של עוד. ‫כמה מגיע לנו? אלפיים שנה. ‫הבחור אומר, בוא נראה ‫עוד כמה חודש ימים, ‫מוסרים נפש, רציניים, ‫תפילות, סליחות. ‫השקעה בתורה, ‫הכול יורד כמעט לאפס, ‫לפחות בעניינים בין אדם למקום. ‫בין אדם לחברו, כל אדם צריך ‫לפייס את מישהו פגע בו. ‫גם אם המישהו הזה ‫הוא לא מאה אחוז בראש. ‫יש הרבה אנשים נפגעים ‫בגלל שהם לא נורמליים, ‫אבל בסופו של דבר הם נפגעו. ‫לכאון שזה לא אשמתך. ‫אבל בסופו של דבר ‫אתה גרמת בעקיפין ‫שמישהו לא נורמלי נפגע בגללך. ‫מספיק לפעמים שאתה מדבר ‫נגד איזה אחד ואתה אומר, ‫אני הולך לעשות חיסון, ‫הוא כבר נפגע. ‫יכול להיות שהוא מהמתנגדים, ‫אז הוא נפגע. ‫או הפוך. ‫או שאתה אומר, ‫אני לא רוצה לעצרות והוא בעד, ‫אז הוא נפגע. אתה אומר לו, אני לומד במקום כך וכך, הוא נפגע. אני לומד במקום אחר, הוא נפגע. חסר כאלה שנפגעים מכל שטות, איך שבלי סוף. מה אכפת לך? מה אתה מפסיד? חוץ מלצביטה בגאווה שלך, בלב. בסופו של דבר, לבקש מכילה זה רק להתגבר על הגאווה. אם אתה מבטא לשניית הגאווה באותם חמש דקות, בכלל לא כואב לך, אבל להפך, אתה מרגיש כזה סיפוק אדיר. אם אתה בעל האויב שלך שעשה לך והוא השם מאה אחוז אתה ריקשת ממנו מכילה ובאותם כמה דקות באמת הצלחת להתגבר על מידת הגאווה שיש בך והצלחת להיות ענב לנגיד שמעת איזו דרשה טובה בדיסק על ענבה וזה מאוד חיזק אותך והרמת את הטלפון התקשרת לבן אדם מבקש מכילה תסלח לי וכולי ואומר וואו דווקא אני גם כן רציתי לבקש ממך מכילה וכולי מה יצא בסוף? מה יצא בסוף? אתה מרגיש נפלא כל העניין זה רק להתגבר על המכשול הזה עכשיו אני רוצה להגיד לכם דבר אחד הרמב״ם כותב שכל אדם מחויב בתלמוד תורה היית חושב מה זה כל אדם? כל מי שמבין, לומד, יש לו כסף, יש לו מה לאכול, יש לו זמן ללמוד, אומר הרמב״ם אפילו אחד ביום האחרון לחייו, או אחד מוקה שכין, או איזה עני שמחזר על הפתחים, דופק בדלתות כדי להביא אוכל לסעודה הבאה, יש לו עשרה ילדים בבית, מהבוקר הוא רץ, דופק בדלתות, תנו לי, תנו לי, תנו לי, אפילו אדם כזה מחויב בתלמוד תורה. אז השאלה היא, מתי הוא ילמד? אם הוא באמת עובר מבית לבית ואוסף כמה שקלים, חמישה שקלים, עשרה שקלים, הוא צריך עכשיו מאתיים שקל להיום, להכיל את המשפחה. ונגיד עד שלוש בצהריים עוד הוא לא אסף את זה. אז מה, הרמב״ם לא יודע את המציאות? מה זאת אומרת? אז הוא מחויב. מה הכוונה? זה שהוא מחויב ללמוד תורה, כל הזמן אתה מחויב. כל שנייה בחיים שלך אתה מחויב. ‫אלא יש מציאות לפעמים ‫שאתה נחשב בגדר ענוס. ‫בכל פעם שאתה ענוס, ‫החיוב אמנם קיים, ‫אבל בגלל שאתה ענוס, ‫נפטרת מן ההונש. ‫זה לא שקט, החיוב בטל. ‫גם בפיקוח נפש דוחי שבת, ‫החיוב לשמור שבת עדיין קיים. ‫לעת עתה אתה ענוס לשעה, ‫אז באותה שעה אתה לא מקבל ‫עונש על החילול לשבת. ‫ולפעמים גם תקבל על זה שכר, ‫אם הצלת חיים של מישהו וכו'. ‫אבל החיוב אף פעם לא פוקע. ‫לא שהחיוב פוקע. ‫חיוב ללמוד תורה כל הזמן קיים. ‫זאת אומרת, ‫יש לך רבע שעה הפסקה פתאום, ‫מיד אתה רץ פותח ספר. ‫אם אתה חי בכאלה חיים ‫שיעשה תורתך קבע ומלאכתך הרעי, ‫אז ממילא... ‫כל הזמנים שאתה עובד ‫וכל הזמנים שאתה עסוק בדברים אחרים, ‫כל זה נחשב בגדר עונס. ‫יכול להיות שיש בן אדם ‫שלמד שלוש שעות ביום, ‫ובשמיים מסתכלים עליו ‫כבחור ישיבה לכל דבר, ‫שכאילו לומד יום שלם. ‫למה? כי בשאר הזמנים ‫הוא נחשב בגדר ענוס. ‫אבל אני רוצה להגיד לכם, רבותיי, ככל שהמצווה היא יותר גדולה, כך ההתנגדות היא יותר גדולה. הזכרו את זה. תבואו לעשות מצווה, דוגמה, תפילין. כמה זמן זה לוקח? אתה מניח חמש דקות תפילין, נכנס לשחריט. יש התנגדות קצת, אבל לא רציני. מצוות אחרות, יש קצת התנגדות. תשימו לב שבמצווה של לימוד תורה, יש הכי הרבה התנגדות. הסתן יש לו הרבה שלוחים פעם אחת זה ההורים שלך הם נלחמים בך אויבי איש, אנשי ביתו מה פתאום אתה הולך לשיבה שלא תהיה לי חרדי עכשיו מה אתה רוצה להיות דרוס מה פתאום, אנחנו, יש לנו תוכניות בשבילך, אנחנו רוצים שתיקח את העסק, אבא שלך כבר זקן, עד מתי הוא יעבוד, מה עכשיו, שלא תרוס לנו את התוכנית, אחיך הוא לא יוצלח, אי אפשר לסמוך עליו, אתה חייב להיות בביזנס, זה תירוץ אחד. או אנחנו רוצים שתלך לאוניברסיטה, אנחנו רוצים שתהיה מהנדס, רוצים שתהיה רופא, כל הסיפורים האלה. ‫אם זה הורים לפעמים ‫שהם דווקא תומכים, ‫וואו, יופי, כל הכבוד, ‫נכנס לתורה, התחיל ללמוד, ‫אנחנו מאושרים, ‫רואים שהנהגות שלך השתפרה וכו'. ‫הורים, שתבך שמו, ‫מה יש לי לתלונן? ‫הוא נהיה בן אדם הרבה יותר רציני, ‫הרבה יותר טוב בזכות התורה, ‫אני שמח. ‫אז מי יבוא? מישהו אחר יבוא. ‫תמיד יהיה מישהו ‫שיהיה מחיצה בינך לבין השם. אם זה עניין הפרנסה, אם זה פה, אם זה ככה, אם זה קורונה, כל פעם משהו חדש. אבל זה סימן טוב. כי ככל שיש התנגדות, ככה אתה יודע שמעשיכה יותר גדולים בשמיים. תזכרו את זה. אם הולך לך חלק, הלימוד שלך כנראה לא רציני. אבל אם יש התנגדויות, זה רציני. אמר לי פה מישהו בכניסה, שהוא מתלבט, מה לעשות? הוא לומד בבית ספר, כיתה י' ‫הוא רוצה לגמור יהודה א', י' ב', ‫למה? לקבל תעודת בגרות. ‫ואחרי שיקבל תעודת בגרות, ‫מה בדיוק הוא יעשה עם זה? ‫זה לא שווה כלום, ‫זה חלחת נייר טואלט. ‫אז הוא צריך ללכת לאוניברסיטה, ‫לקבל תואר ראשון. ‫תואר ראשון זה לא נייר טואלט, ‫זה נייר טישו. ‫אז אחרי תואר ראשון ‫יצטרך תואר שני. ‫אחרי זה יצטרך עוד שנתיים סטאז', ‫בקיצור, גיל 30 הוא ירוויח ‫מה שנהג מונית מרוסיה מרוויח. ‫עם כל התוארים שלו. ‫זו המציאות פה במדינה. ‫גם באמריקה זה ככה. ‫אחד מאלף נהיה מיליונר, ‫וכל השאר מגרשים זבובים. ‫תן לכם דוגמה. ‫יש איזה אחד רופא שיניים. ‫הוא עובד אצל מרפאה, באיזה מרפאה. ‫מרוויח 90 אלף דולר בשנה. ‫עכשיו, באמריקה 90 אלף דולר ‫זה כמו 90 אלף שקל, ‫זה לא בשנה. ‫תגיד אולי כמו 150 אלף שקל, ‫בוא נגיד ככה, ביחס. ‫אז הבן אדם למד ארבע שנים אוניברסיטה, ‫הלך לבית ספר לרפואת שיניים ‫עוד, אני חושב, איזה שש-שבע שנים. ‫בקיצור, הוא גיל 30, ‫נהיה רופא שיניים. עובד ואין לו מספיק, אפילו ישלח את הילדים שלו לישיבה. אמרתי לו, תראה, נהג מונית בוחרי, גם עושה 90 אלף בשנה, והוא לא יודע שני מילים באנגלית, ולא למד בחיים שלו, לא למד. גם לא למד בית ספר יסודי אפילו. לא יסודי, לא תיכון, לא אוניברסיטה, לא דנטל סקול, אתה כבר 20 שנה לומד. ‫והבוחרי שבא עם השיני זהב ‫מאוסבקיסטן, ‫שני מילים באנגלית, ‫הוא רק יודע להגיד תודה. ‫זהו, והוא עושה אותו דבר כמוך. ‫הוא אומר לי, ‫למה אתה אוכל לי את הלב? ‫אני עד עכשיו עוד משלם ‫לאוניברסיטת ההלוואות ‫שלקחתי בתור סטודנט. ‫פשוט העולם הזה בנוי מעדר, עדר. ‫אחד עושה, כולם אחריו. ‫שטיפת מוח, מה יצא ממך ‫אם לא תלך לאוניברסיטה, ‫לא תהיה מלומד? ‫גידו לי, איפה אתם חיים? ‫יש כמה דברים להבין. ‫א', לעולם יש בורא, כן או לא? ‫כל אחד שאומר לא, ‫מיד צריך לשפוז בבית משוגעים. ‫אין הנחות. ‫להשפז אותו בכפייה צריכים. ‫מה נעשה שהעולם הזה ‫נהיה בית משוגעים? ‫אבל בעולם מתוקן, ‫מי שאומר לעולם אין בורא, ‫היו מיד צריכים לשים עליו הזיקים ‫ולסגור אותו בכלוב עד יום מותו. ‫הוא מסוכן לציבור. ‫אתם לא השתכנעתם, אני רואה. ‫ואני שאלתכם שאלה, ‫עם יד על הלב. ‫אם אני הייתי בא לכאן, ‫הרב אבידן הזמין אותי לדבר, ‫ואני הייתי נותן לכם עכשיו ‫רבע שעה דרשה ‫על המצלמת וידאו הזאת, ‫היפנית הזאת, קנון, לא יודע, שהלכתי פה ברחוב, היה איזה פיצוץ בפח זבל, ותראה איזה מצלמה נהיה מהפיצוץ. תראו מה זה, איזה נס קרה. פיצוץ, אוסף של פיצוצים, עפו חתיכות, זכוכית התלבשה בדיוק בחור. הכתבים הגיעו, האותיות הסתדרו בשורה אחידה, תראו, הן מרחקים שווים, אף אות לא חורגת מהשורה. HD עם לוגו כזה יפה, תראו איך ה-Bluetooth נכנס בדיוק בחור. אה, מה אתם אומרים? אז מה הייתם אומרים? ‫הוא צריך אזרק, הכבוד הרב. ‫הבן אדם היה סנילי, תראה. ‫מה נעשה? לעת זקנה ‫הוא איבד את... ‫הוא איבד את השיווי משקל שלו, נכון? ‫לא הייתם צוחקים חודש עליי? ‫היה איזה משוגע, זה אומר שם ‫הצלמה נהייתה לבד וזה. ‫זה בעצם מה שכולם היו אומרים, ‫כולל כל אלה שצוחקים, אני אתאיסט. מי שאומר אני הטעיס, זה בערך אותו דבר מה שאני אמרתי על המצלמת וידאו, רק פי 100 מיליארד יותר גרוע. כי מה יותר מסובך לבנות, מצלמת וידאו או מוח? 80 אחוז מים, 10 טריליון חיבורים בתוך המוח, נימים בגודל של 1 חלקי 10 של השערה, והם כולם מסתאפים אחד לתוך השני, ואם אחד שנייה יקרה, או שיהיה פיצוץ קל של דם, שטף דם, חוסם לך אורק אחד קטן, מה? זה אחד חלקי אלף של השערה. דם זורם בו. כמות דם מזערית באלפית המיליליטר, אחרות אחד מעשרת טריליון, שהוא אחד חלקי אלף של שערה, בטעות יקרה, מישהו הכניס לך אגרוף, לא יודע מה, יפול לך איזה סלע, יפתח לך הראש, לא יודע מה. אזור המוח, לחץ בתוך המים, באטמוספירות שם, בפנים. אם נים אחד יתפוצץ, כמו שקרה לאריק שרון, שבע שנים אתה בקומה. במקרה שלא היה שבע, יש כאלה שלושים שנה. יש כאלה במקום מתים. אחרי שעה הוא כבר מת. ‫לחשוב שכזה דבר נהיה לבד ‫או לטעון כזאת טענה, ‫אין שום אפשרות אחרת, ‫מלבד זה שאתה משוגע, חסר דעת. ‫אבל קצת קשה להאמין שכל הפרופסורים ‫האלה באוניברסיטאות כולם משוגעים. ‫סוף כוסוף נמדים מתמטיקה ‫והם מבינים קצת בביזנס, ‫ומבינים, הם לא עד כדי כך משוגעים. ‫אז מה האלטרנטיבה? ‫שהם סתם כולם נוחלים ושקרנים. ‫למה הם טוענים כזאת טענה מטופשת? ‫עזוב אותי. ‫לא רוצה לדון איתך ‫בעניינים פילוסופיים. ‫אני יודע שיש בורא לעולם, ‫מייד תקפוץ עליי עם התורה. ‫אני יודע שהתורה האמת, ‫מייד תקפוץ עליי עם היסורי מצפון. ‫אז איך אתה מחלל שבת? ‫אז איך אתה גונב? ‫אז איך אתה מדבר על השונרה? ‫אז איך אתה מתחתן עם גויה? ‫תקפוץ עליי עם אלף שאלות. ‫אז אני כבר עוצר אותך ‫בתחילת הדרך. זה כמו שבא לך סוכן מחירות דופק לך בדלת, מחזיק לך כל מיני קלאסרים, לא יודע מה, בא להראות לך איזה מוצר. אתה לא מעוניין. מה אתה אומר לו? עזוב, אני עסוק, שלום. לא היום. למה? אם תכניס אותו אפילו לקוסמים, שלוש שעות הוא ייבזבז לך מהיום. מוצר, תן לי להדגים לך, נו, חמש דקות, אתה סוגר כבר מהדלת. זה מה שהם עושים. רק מה? אין טיפשות יותר גדולה מזאת. כי ברגע שאתה סוגר את הדלת בשלב הראשוני, בעצם מנעת מעצמך להתעסק בתכלית שעבורה נבראת. אז כולם מבינים שיש לה עולם בורא. בשלב שני, עם ישראל כולנו יודעים שבורא העולם נתן לנו תורה במעמד הר סיני, לנה מיליוני עדים. ואחרי זה אנחנו פותחים בתורה ואנחנו רואים שהפרנסה היא רק ממנו. רק ממנו. ‫זה לא תלוי בסכל שלך, ‫זה לא תלוי בחריפות שלך, ‫זה לא תלוי בהשכלה שלך, ‫אבל זה כתוב מפורש, ‫לא לחכמים לחם. ‫חוכמה לא מביאה כסף. ‫המטומטמים הכי גדולים בכדור הארץ ‫עושים מיליארדים, ‫והחכמים הכי גדולים ‫מזכורת של פועל אפילו לא עושים. ‫מי מרוויח יותר? ‫פועל הערבי בבניין ‫או מורה למתמטיקה? פועל ערבי בבניין זה 800 שקל ליום. לא ידוע לי על מורים למתמטיקה שעושים 800 שקל ליום. נקי. הם הרי לא משלמים מיסים. מקבלים במזומן. אז זה כמו 1,300. אתם מכירים מורה שמרוויח מטלוש מסכורת? 1,300 שקל ביום? ומי יותר חכם? הישמעאלי? או המורה הזה? אז למה המורה מרוויח רבע מהערבי? כי כל אדם, יש ברוך הוא מחליט כמה הוא ירוויח. ‫בין בו הוא חכם, בין בו הוא טיפש, ‫בין בו הוא צעיר, בין בו הוא מבוגר, ‫זה אך ורק החלטה של בורא עולם. ‫ההתנהגות שלנו יכולה לעזור ‫או להזיק. ‫למשל, כולם יודעים שצריכים ‫לעשות קצת השתדלות. ‫נכון, יברכה על שם אלוקיך ‫בכל מעשיידך. ‫משהו אתה צריך לעשות. ‫אז כולם שואלים, אז איך אני ‫יודע כמה השתדלות לעשות? הנה, אני רוצה להישאר עכשיו בישיבה, לוותר על כיתה יהודה א', ב', ההורים שלי ירתחו. הם יירגעו אחרי חודש, בכל דבר מתרגלים. אני אגיד להם, רבותיי, זה חיים שלי, אני לא ילד קטן, אני רוצה לשבת ללמוד תורה. אני רוצה יום אחד להיות רב בישראל. זה מה שמעניין אותי. אני רוצה לקיים את התכלית שעבורה נבראתי. אני רוצה שבורא עולם, ‫הסמך ממני, ונוח מצחן בעיני השם. ‫אני רוצה שיגידו עליי, ‫יציק מצחן בעיני השם, ‫יוסף מצחן בעיני השם. ‫אם אני יושב בתיכון ‫של הפיקורסים וכופרים, ‫עם תלמידים שעושים כל מיני מעשה ‫תואבה וצועדים בכל מיני מצעדים, ‫ועם מורים הפיקורסים, ‫וחלקם חולי נפש, ‫וכל הרישאים מתקבצו למקום אחד, ‫עם בחורות לא צנועות, ואני צריך שם למצוא חן בעיני השם, אין שום סיכוי ששם אני אמצא חן בעיני השם. שום סיכוי. שם אני מעורר על עצמי רק את מידת הדין. זה שהשם יש לו סבלנות, ערך הפעם ורב חסד ואמת, זה רק, הוא רק ייפרה מני בעוד עשר שנים, זה לא משנה שום דבר. כרגע יש לי תיק פתוח. כל יום שאני הולך למושב לצים הזה, אני רק מחמיר את מצבי. וכל זה, ‫עבור כלום, כלום. ‫זה לא יועיל לי שום דבר בפרנסה. ‫לא אוניברסיטה ולא התיכון ‫ולא קורסים שאני אקח, שום דבר. ‫כל מה שעליי לעשות זה להבין, ‫בורא עולם, הכול מה שיהיה לי זה ממך, ‫וזה לא תלוי בשום השכלה ‫או בתי ספר או קורסים או כל זה. ‫זה אך ורק כמה אני בוטח בך, ‫לפי זה תיתן לי. ‫אז למעלה אתה חוסך מעצמך ‫את כל הצער. ‫תן לכם משל, תבינו. ‫היה איזה עני חד, מרוד, ‫ברוך אתה ה' מלך העולם, ‫שהכול נהיה בדברו. ‫שהכול נהיה בדברו גם כמה תרוויח, ‫אם או בלי האוניברסיטה. ‫היה איזה עני חד מרוד, ‫לא אכל יומיים, לא קל. ‫יומיים, לא אכל ולא שתה. כבר סף התעלפות, אומר טוב אין ברירה, עם כל הבושה, אני חייב למצוא איזה בית עם מזוזה, להתפוק בדלת, שיתנו לי משהו לאכול, אם לא אני מת. ראה איזה בית יפה, מזוזה גדולה, דפק בדלת, פתח איזה עשיר, אפשר לעזור לך, אומרת שמע אני יהודי, קובע ברעב, לא אכלתי יומיים, תן לי משהו לאכול, אם לא אני מתעלף תכף. אומר לו האיש, אני אתן לך לאכול ארוחת מלאכים. בחיים שלך לא אכלת כזו ארוחה. אבל אני איש עסקים, אין אצלי סתם לתת. אתה צריך קצת לעבוד בשבילי, אני אתן לך איזה פרויקט פה, תעשה אותו, ואז תאכל כיד המלך. עכשיו אני אז אומר, מי אמר שבכלל אני אמצא מישהו אחר? זה הצ'אנס שלי. מה לעשות? אומר בו אני אקח אותך לגרז', לוקח אותך לגרז', מראה לו שם מלא מדפים, אומר תוציא את כל הדברים, כל הפחים, כל הקופסאות, תוריד הכל לרצפה עם המברשת, תוציא את כל האבק, אחר כך תעביר סמרטוט רטוב, אחר כך תסדר הכל מסודר, כל הפחים פה וכל הזה שם וכל הירקות שם, תסדר פה יפה כמו בית מרקחת, עוד שלוש שעות בערך תסיים, תקרא לי, תבוא, אני אבדוק, ואז אני אתן לך ארוחה שלא חלמת עליה. הוא מסכן. הוא אומר, אין לי ברירה. זהו, זהו, כלום. התחיל לעבוד, עובד, עובד. הרק את עצמו. כולו מים וזה. בסוף גמר, סידר, בא השיר, מסתכל. הוא אומר, עשית עבודה יפה, עכשיו תורי לשלם לך. בוא. נוקח אותו, אומר לו, אתה רואה שם ממול את הבית, מעבר לכביש? אומר לו כן, אומר שם את תלך, הארוחה כבר ארוחה בשבילך יש לך שם ברבזים ואבזים ואופות ובשר וכבש ודגים מאושנים ופירות ירקות קינוחים, מה שאתה רק רוצה ואני הזה חושב בלב, מי עובד עליי זה עכשיו איך שאני אצא מנהל את הדלת עבדתי שלוש שעות סתם איך אומרים, התפיקות לב שלו בתאוצה עובר, כל צעד שעובר יהיה או לא יהיה, יהיה או לא יהיה, יהיה או לא יהיה, מגיע לשם, פתח את הדלת, מה אתם אומרים? ארוחת מלאכים, ערקים, קורן פלקס, לא יודע מה, כל מיני כינוכים, מה שאתה רק רוצה, מיד יתיישב, ישתער שם על הארוחה, סלטים, לחמים, אוכל ואוכל, יומיים לא אכל, ‫התפוצץ. ‫התפוצץ מהאוכל. ‫הוא לא יכול לנשום. ‫אמר, מה אני אעשה? ‫מה, אני עכשיו אילך ‫ולא אקח איתי קצת לדרך? ‫הכניס קצת בכיסים, ‫שב מתחת לקובע? ‫איך אומרים? ‫מאז שרק יחל, לקח איתו. ‫איכשהו כבר בדלת, עומד לצאת, ‫היה שם כל הזמן מישהו מלמעלה, ‫מסתכל עליו בעקומה השנייה, ‫אומר לו, זהו? ‫כך אתה הולך? מסתכל למעלה, רואה בן אדם שם. אומר לו, מה? אומר לו, כזה כפוי טובה? באת, זללת פה חצי שולחן ואפילו תודה אתה לא אומר? הוא אומר לו, מי אתה? הוא אומר לי, אני הנמונה פה. אמר לו, אז אני צריך להגיד לך תודה, אני עבדתי בשבילכם. עבדתי שלוש שעות של הארוחה הזאת, זה לא בכינם. אומר לו, עבדת שלוש שעות? אמר לו, אתה מבלבל. נכנסת לפה, התיישבת, אכלת והלכת. איזה עבדת? אומר, מה אתה מבלבל? אני עבדתי שלוש שעות ממול. הרווחתי את הארוחה הזאת בכוחי ועוצם ידי. אומר לו הממונה, גם עליך הוא עבד. הוא אומר מה זאת אומרת יש שם איזה נוחל הרמומי ממול כל מי שדופק לו לבקש צדקה הוא תופס אותו לאיזה עבודה פעם שיחתכו לו את הדשא פעם שנקו לו את האבק אחרי שהם עובדים בשבילו כמצן כזה לא נותן כלום שולח אותו אלינו זה בית תמחוי טמבל זה כל מי שרוצה בא אוכל בית תמחוי ‫אומר לו, מה? ‫סתם עבדתי שלוש שעות, ‫הייתי מקבל את הערוכה הזאת ‫גם בלי זה? ‫הוא אומר, בטח. ‫זה המשל. ‫מה הנמשל? מי פה פיקח? ‫מי הבין את הנמשל פה? ‫נו? ‫תגיד לי, כל אחד במשל מי הוא? זה שעבדת אצלו זה כאילו זה שעכשיו אתה עובד קשה מי הבן אדם? העשיר במשל מי הוא? יצר הרע אני מי הוא? האדם זה שהיה למעלה מי הוא? הקב' ברוך הוא והבית המחוי מה הוא? העולם הבנתם? אומר, וואו, הפחדת אותי פחדתי שאתה באת פה לעצור אותנו. טוב, עשרנו. בקיצור, אה, זה לא שוטר, זה מיכאל האוויר. עוד. כבר לא יודע כבר מה המעמדים של זה וזה. בזמני לא היה כאלה מדהים. היה, לא, היה אפור בש כזה, אבל בעבודה ירוק. עכשיו החליפו את זה לכמו של שוטרים. בעבודה, כן, הבנתי. טוב. בקיצור, רבותיי, תשמעו טוב. המשל הזה הוא נפלא. למה? יש עולם, והעולם הזה הוא בית תמכוי. כלומר, תמכוי נותן לכל אדם לאכול לפי מה שהוא צריך. לפי הילדים, לפי מה שהוא צריך. אם יעבוד או לא יעבוד, יקבל את כל מה שהוא צריך. אף אחד אשום לא יעריב ללחם. למה אנשים הולכים לעבוד? משתי סיבות. סיבה אחת, הם לא מאמינים בבורא עולם שהוא זן ופרנס. ומאמינים בעצמם ואם הם לא ישקיעו אז לא יהיה להם כלום וזה כפירה גמורה כמעט כל האנשים בעולם הם כופרים וזו האמת והסיבה השנייה היא הסיבה השנייה מלבד החוסר אמונה שאנשים הולכים לעבוד בגלל שיש להם עיניים גדולות הם חיים בעולם חומרני הם רואים מסביבם אנשים שיש להם הם חיים בקנאה תמידית. רואה אחד עם אוטו יפה, הוא רוצה גם. רוצה אחד עם בגדים יפים, הוא רוצה גם. רואה אחד עם וילה יפה, הוא רוצה גם. רואה אחד עם שעון יפה, הוא רוצה גם. יש לו אין סוף תאוות. תשעים ותשע אחוז ממה שהוא רוצה, הוא בכלל לא צריך. יש הבדל בין שעון של מאה דולר לשעון של שלושים אלף דולר, שום הבדל אין. ‫למה הוא צוחק, אתם יודעים? ‫אספר לכם למה. ‫בביקור האחרון שלי פה בארץ ‫היה לנו שבתון ברצליה פיתוח. ‫אז היה בסבודה שלא ליל שבת, ‫ביום שישי בלילה, ‫הריח אותנו אדם נחמד מאוד נפלא. ‫אתה מכיר אותם אלה, ‫אתה היית בישיבה ברצליה, נכון? ‫בדיוק ליד הישיבה אצלם גם דיברנו. ‫בקיצור, אחד שקורב שם לישיבה ‫הריח אותנו. ‫הוא נחמד, בעל תשובה. והיה שם עוד אורח עם אשתו. סבודת שבת. תוך כדי ככה הוא האורח, לדעתי הוא בחור בן 28, משהו כזה הוא נראה לי. חור צעיר. הוא אומר לי, אתה יודע כמה עולה השעון הזה? אני מסתכל, אני רואה שעון כמו מיקי מרוס, סרטים מצוירים. עם רצועה מגומי כזה. אמרתי בלב שלי, אם הייתי רואה את זה בצ'אינה טאון, במנתן, ב-20 דולר, לא הייתי קונה אותו. אמרתי לו, לא יודע, אולי 50 דולר? אבל אם אתה שואל, אני גם לא אתפלם, תגיד לי 50 אלף דולר. למה? עשיתי אחד ועוד אחד. אמרתי, אלה עשירים, צעירים, נוסעים פה במרצדסים, גרים פה בווילות, כנראה שגם משקיעים בשעון 50 אלף דולר. אבל השעון נראה 20 דולר מקסימום. השעון מצחיק, הייתי רואה אותו ברצפה, לא הייתי ברצפה. אז הוא התחיל לחייך. התחיל לחייך. אמר, אז אני בלב חושב על מה הוא מחייך, על זה שאני אמרתי שזה שווה 50 דולר, או על זה שאמרתי שזה 50 אלף דולר. אני כבר לא ידעתי על מה הוא מחייך. אז אמרתי לו, מה, מה מצחיק? אומר, 270 אלף דולר. אמרתי לו, מה? אומר לי, מה, כבוד הרב, לא שמעת על ריצ'רד מיל? ריצ'ר בניל. חשבתי להגיד רמבה, משהו, איזה שם קצת מכובד. ריצ'ר בניל. אמרתי לו לא. הוא אומר לי, אה, שעון. עכשיו השני, היא הרגיש מסכן. היה לו פתק פיליפ, 130 אלף דולר. זה היה כבר שעון יפה, זהב וזה. בקיצור, השעון הזה, ‫שמונים דולר, ‫היא יותר יפה משניהם פי עשר. ‫ועובד ויעבוד עוד 20 שנה. ‫זה שאנשים בעולם הזה מטומטמים, ‫לא השניים האלה. ‫אלה, ברוך ה' זכו לחזור בתשובה, ‫בחורים טובים. ‫יום אחד הם ייצאו מהשטויות האלה ‫של החילוניות. ‫אני רק מראה לכם שכל העולם הזה, ‫זה הכול בלוף אחד גדול. ‫בלוף אחד גדול, מה השיר צריך יותר ‫מאיזה יונדאי או איזה טויוטה ‫שנושא התחלק? ‫מה עוד צריך? ‫אוטו, פרארי ורולדסרויד ‫והמרצלס הכי יקר, הכול הצגה. ‫העולם הוא במה וכולם פה שחקנים. ‫זה הנפלאות שבתורה, ‫ברגע שאתה שוקע בתורה, ‫לאט לאט, כל שבוע, ‫הולך ונהיה בעיניך העולם הבלוף ‫יותר מעוס. ‫עד כדי כך שאתה מגיע למדרגה ‫שאתה מספיק לך לחם ומים ‫ואתה תחליפי ל-30 שנה. ‫ואני אומר לכם, ‫הנה, אני הרב שלי בירושלים, ‫עכשיו השבוע התברר לי ‫שהוא לא חידש את הרישיון הנהיגה שלו. ‫הוא אומר, זה עסק הדת. ‫אין לו רישיון. ‫יקחו אותי, יקחו אותי, ‫לא יקחו אותי, אני קצת ברגל, ‫לא רוצה רישיון. ‫למה? עסק הדת. ‫חבל לבזבז את הזמן הזה. ‫שומעים? ‫פעם אמר לאיזה תלמיד בשיעור, ‫איך אתה למדת ככה לקשור עניבה? ‫הוא אומר, לא, מה, מישהו לימד אותי. ‫הוא אומר, לא, אבל איך היה לך ‫עשר דקות לסרוף על זה? ‫עשר דקות של לימוד תורה? ‫כאילו, אם היית יודע ‫מה זה עשר דקות של לימוד תורה, ‫החיים שלך לא היית מסכים לבזבז אותו ‫על ללמוד איך קושרים עניבה. ‫זה אנשים במדרגות, ‫פה, פה, בעולם הזה, עכשיו פה. ויש כאלה, ברוך השם, כמה מאות פה בארץ שהגיעו לכאלה מדרגות שלא מעניינתם כלום אלא רק הם דבוקים באשם ואתם הדבקים באשם ולוקחיהם חיים כולכם היום דבקות באשם, דבקות אמיתית אז מהם האלה לא אכפת להם איזה גבינה הם יוכלו ואם הלחם מאתמול או מהיום ככה היה בן ציונה בשעות היה אוכל פרוסת לחם מלפני שלושה ימים תובל אותה בקפה כי הייתה כמו אבן לא סיימים, היא עומדת על השולחן עם הסכית. תובל אותה קצת בקפה שנשאר מהבוקר, כדי לרכך את הלחם, ואוכל אותו. פעם בכמה זמן היה מגזים. הוא אוכל גם עגבניה. זהו, הלך לבסבס את הזמן, אורחת צהריים. מגיעים למדרגות שכל דקה בחיים מחושבת. אומרים על הגאון מבינה, לפני פטירתו, הוא עשה חשבון של כל חייו, שאולי שעתיים הוא לא יודע מה הוא עשה בהם. ‫מכל החיים, שעתיים. ‫כי כל שער הזמן ניצלתי כל דקה. ‫היה לנו הרב אל ישיב ככה. ‫60 שנה כמו רבות. ‫60 שנה לא זז מהסטנדר, ‫אותם שעות כל יום, ‫לא אכפת לו מה יהיה, לא יהיה. ‫כשהירדנים היו יורים טילים ‫לפני כל המדינה, ‫הוא למד באחד המקומות שם בירושלים, ‫נהייתה שריפה שם מטיל שהם ירו. ‫השכונה עולה באש, כולם ברחו. מרוב שהשקוע בלימוד הוא נשאר בבית הכנסת ללמוד ולאט לאט האש מתפשטת ליד הבית כנסת ואחרי זה בא עוד טיל פגע במגדל מים בזכונה היה מגדל מים ענק עם אלפי ליטרים של מים אתם יודעים מה זה מגדלי מים? שם הם מחסינים את המים פגע הטיל במגדל כל המים נשפכו וקיבלו את האש אנחנו יכולים לעשות נס גלוי כדי להציל אותו כי הוא לא בעולם פה בכלל לא פלא שהוא נהיה רב אל-ישיב בקיצור, מה אני רוצה להגיד לכם פה? אל תתפתו להאמין לבלופים של החילונים פה במדינה. אם לא תלמד, לא ייצא מך כלום, הכל בלבולי מוח. להפך, הרבה פעמים בגלל שהלכת לאוניברסיטה ובגלל שעשית את כל ההשתלול הזה, תרוויח פחות. פחות. כי הקב' אומר, טוב, אתה לא סומך עליי, אתה חושב שבלי כל השטיות האלה, לשבת שם עם כל הרשעים וכל הטיפוסים של המצעדים, לשבת לראות את הפרצוף שלהם שם שלוש-ארבע שנים, כל יום מול העיניים שלך, אסור לפיה לך להסתכל עליהם בפרצוף בכלל. מי שמסתכל בפרצוף של אדם רשע, נשמה שלו נפגעת מחץ. בום. כמו שיש חץ ללב, יש חץ לנשמה. אסור להס... חז'ל אומרים, לא אני. אסור להסתכל בפניו של אדם רשע. אתה מסתכל בפרצוף של בנט, ליברמן, נהיה לך נזק עצום לנשמה. כל התורה שאתה לומד, הכל נכנס מפה, יוצא מפה. למה? זה הזק ראייה. אנשים האלה, אתה מסתכל עליהם בפרצוף, מרוב התומעה שלהם, מרוב הדעות הכפרניות שלהם, רוצים לחתן פה גברים עם דברים, רוצים פה לרמוס את התורה, לסגור את הישיבות, אלה רשאים בקנה מידה כמו אנטיוכוס. ‫אלה החיילים הכי נאמנים ‫של השטן בעולם. ‫ולכן הקרשת ברוך הוא נתן ‫לשטן רשות לתפוס את הרשעים האלה ‫ולשים אותם בעמדות מפתח, ‫כי לצערנו הרב יש גזירות עכשיו ‫על התורה, על עם ישראל. ‫בסופו של דבר, ‫את מי נאשים? את עצמנו. ‫כל מי שיושב ולומד תורה, ‫יש לו באיזה חלק. ‫כי אם כולם היו לומדים לשם שמיים, וכולם היו מוסרים נפש ולא היה ביטול תורה ולא היה קפה וסיגריה ולא היה איחורים ולא היה דיבורי סרק בלימוד וכל הדברים האלה שעושים לצערי נועריו בחורים שיושבים ולומדים אז לסתן לא היה שום כתרוג אי אפשר להניש מישהו שחף מפשע אין כזה דבר ‫כי הגמרא אומרת, ‫אין איסורים ולא אבון. ‫אם אתה מקבל סבל, ‫עשית לפני זה אבון. ‫מי שחושב שאיסורים באים ‫כי השמש הוא עמם, ‫והוא מסובב איזה רולטה בשמיים, ‫ונפל היום עליך. ‫טוב, היום מתעללים בך. ‫מחר ייפול על השכן. ‫אחרותיים ייפול על הרב. ‫זה לא עובד ככה. ‫נחפסה דרכנו ונחקורה ‫ונשובה אליך. ‫כל הזמן אני צריך לחקור ‫מה אני לא בסדר, ‫על מה באים עליי סורים, ‫למה יש לי כאבים, ‫למה הפסדתי כסף, למה זה. ‫הגמרה אומרת, ריש לקיש, ‫הוא היה שודד גדול, ‫חילוני רציני, מאפיונר. ‫בסוף חזר בתשובה. ‫איך חזר בתשובה? ‫ראה מרחוק דמות במים. ‫היה בטוח שזו בחורה. ‫קפץ, עשה את כל ההצגות שלו, ‫הגיע עד לשם, פתאום מסתובב, רואה שזה איש. לא היה לו זקן גודל לו, זה רבי יוחנן והיה יפה תואר. אז הוא אומר לו, אני יודע למה באת עד לפה, חשבת שאני אישה, נכון? הוא אומר לו, כן. הוא אומר לו, אבל אל תדאג, יש לי אחות הרבה יותר יפה ממני. ואני גם מוכן לנסות לשדך אותה אליך אם תתחיל לבוא לישיבה ותלמד איתי כל יום. הוא יודע מי הוא, זה הוא השודד, הם שניהם יודעים, הוא יודע שזה גדול הדור וזה יודע שזה שודד. אמר לו, כן, אם אני אבוא כל יום, אתה תעשה לי שידוח עם אחותך? הוא אמר לו, כן, תבוא. מה מתברר בסוף? שאת כל השכל שהיה לו במקום עכשיו לבזבז על הכנופיה, הוא הכניס בלימוד. צ'יק צ'אק התעלה למדרגות גבוהות מאוד. הוא היה מקשה 18 קושיות על רבי יוחנן. רבי יוחנן הזה, נפטרו לו עשרה ילדים והוא לא השתגע. הוא עוד היה הולך לנחם אבלים, לכם נפטר אחד, לי עשר. אבל ביום שרישלקיש נפטר, הוא השתגע. איבד את שפיעות דעתו. אז זה אומרים, או חברותה או מיטותה. אם אין לך חברותה, זה גזר דין מוות. אין לך עם מי ללמוד, אין לך התעלות בלימוד, זה גזר דין מוות לנשנה. תארו לכם שעשרה ילדים שלו מתו, הוא לא איבד את השפיעות. אבל שלא היה לו כבר עם מי ללמוד, ככה שמחדד אותו. בקיצור, איש לקיש הזה, יום אחד רואה שרבי יוחנן בא לישיבה, הוא לא מרוכז בלימוד. מה קרה, כבוד הרב? אומר, היום שדדו אותי בדרך לישיבה. כנופיה, פוחקו לי, שדדו אותי. הענבו לי את הארנק. כמה כבר בן אדם סוחב עליו? מאה, שלוש מאות, ארבע מאות שקל. ‫זה גדול הדור, מה? ‫שעה אחרי הוא כבר עדיין ‫חושב על הכסף? ‫נגיד עכשיו אם בא איזה רב היום ‫לישיבה, ‫שעה לפני שדדו אותו. ‫איך שהוא נכנס לישיבה, ‫פותח את הגמרה, ‫הוא שוכח מזה, מה? ‫הוא ייזכר באחד בהפסקת צהריים, ‫כשהוא יראה שאין לו ארנק. ‫אני על עצמי מדבר, ‫אז אם אני לא הייתי חושב על זה, ‫אז בטוח שגדולי הדור ‫לא היו חושבים על זה, נכון? ‫אז מה הולך פה בגמרה הזאת? ‫כזה רב ענק, מחיה מתים, ‫לא מזיז לו אפילו ‫שעשרה ילדים שלו נפטרו, ‫הוא לא איבד תשפיות, ‫ונשאר באמונה והולך להנחם אחרים, ‫ועל 200-300 שקל על זה הוא בוכה? ‫נראה לכם שזו הגמרה. ‫אלא מה כאן היה? ‫אמר לו הורי שלקיש, ‫איפה זה היה? ‫הוא אומר לו שם ושם. ‫הוא אומר, אני הולך עכשיו ‫להביא לך תרנק. הלך, חיפש אותם, תפס אחד מהכנופיה, כולם רעדו ממנו, ידעו מיהו. אמר, אם תוך שעה הארנק של הרב לא חוזר, זה הסוף שלכם. אל תתנו לי להתעצבן. צ'יק צ'אק, החזירו את הארנק. אז רבי יוחנן נרגע והתחיל ללמוד. למה? כי כשהם לקחו ממנו כמה מאות שקלים, זה לא היה בעיה של השקלים. בעיה הייתה איזה אבון עשיתי שהשם נתן לי כזה דבר. רק זה, הוא לא יכל ללמוד. הוא היה במצב שנחפשה דרכנו ונחקורה. עכשיו הוא בחקירה שכלית. אולי זה זה, אולי זה זה, אולי לא שילמתי לפועל בזמן, אולי ככה, אולי הפועל התבייש להגיד לי, אולי הייתי בחשבון. כל הזמן הראש שלו עובד. אולי אני ירדתי לפרנסת חברי, מה? אולי אין לי מספיק אמונה על מה השם נותן לי כזה עונש? שדדו אותי? חייב אני להיות חייב? שהלך והביא לו חזרת הארנק והכל היה שם אז הוא הבין שזה לא היה עונש זה רק היה ניסיון אז הוא נרגע אם הכסף היה חסר אז בכל זאת אני אשם במשהו גזלו ממני כסף סימן שאני גם נשחשלתי בגזל אבל כשהכל חזר אז הוא נרגע אמר ההשתבח שמו זה היה רק ניסיון זה לא היה עונש, זה היה ניסיון. הבנתם את ההבדל? ניסיון ועונש. דרך כלל גם העונשים הן ניסיונות. בכל עונש שהקדוש ברוך הוא נותן לאדם, הוא גם מנסה אותו. לראות אם הוא מצדיק עליו את הדין, לראות, למשל, מהי התגובה של אדם מירי שמיים שהשם נתן לו עונש? תגידי, פסיד אלף שקל. היא בטערנק היום, נפל לו מהכיס באוטובוס, לא יודע מה. מה התגובה של אדם צדיק, מה התגובה של אדם רשע? אדם רשע, מה אומר? הוא, מה, למה זה מגיע לי? אין צדק בעולם, מה קורה פה? מה? מה השם רוצה מני? מה זה, זה מוגזם? זה רשע. צדיק, מה? שטבח שמחה לעד, אתה יודע שזה רק זה, מי יודע מה הגיע לי באמת? תהיי רצון שתראה לי על מה נאנשתי, מודה לך על הכל, יפה גזרת עלינו, יפה דנתנו, לך השם הצדקה, ולנו בושת הפנים. ככה צריך לחשוב. מי שככה מתייחס, גם את מה שהשם לקח לו, יחזיר לו בדלת אחורית. הוא אומר, מה הטעם להניש אותו? הרי העונש, מטרתו לחנך את האדם. עונש חינוכי. ואם אדם עכשיו מראה שהוא כבר מחונך, הוא מבין שהשם נתן, השם לקח, יהיה שם השם מבורך. מה אתה מקחת מנו? בעיה, בן אדם מכונן, הוא מבין שזה הלבון שהוא עשה. הוא כבר עושה עליו תשובה, אז למה היא לקחת? נחזיר לו את זה בדרך אחורית. אבל אם בן אדם מתראם, למשל, אדם שעכשיו הייתה לו תאונה, נשברו לו שתי הרגליים, שני הרגליים. יש אדם אומר וואו איזה בסה איזה סיפור עכשיו שישה חודשים עם מקביים מה אני בא להתאבד אין צדק בעולם הזה הרשאים פה חוגגים ואני ככה איך זה יכול להיות זו תורה וזו סחרה ‫ומי שצדיק, מה הוא אומר? ‫וואו, השתבח שמו שהקלת איתי ‫רק שעברת לי את הרגליים. ‫מטעונה כזאת, מי יוצא חי? ‫איזה נס, אני צריך לעשות ‫בריכת הגומל, ללכת לבית כנסת, ‫לעשות צעודת הודעה. ‫אחד מסתכל בחצי כוס המלאה, ‫השני בחצי כוס הרקע. ‫יש איזה אחד. ‫הוא 20 שנה מתפלל בבית הכנסת. ‫יום אחד הוא יוצא מהבית כנסת, ‫חוצה את הכביש לחניה ממול, ‫בא איזו מכונית, פגע בו. בית חולים, שבוע ימים, יוצא משם עם גבס, תחבושות, אבל עומד על רגליו. אמר, אני מחר בבוקר עושה סעודת הודעה. איש בא לייעדר. סעודת הודעה. הביא כל מיני מעדנים וזה, וכולם שם מבלים ועושים ברכות, והוא מספר את הסיפור, איזה נס היה לו, ואם המכונית הייתה פוגעת, ‫עשרה סנטימטר ימינה, ‫זה היה פוגע לו בלב, ‫הוא כבר היה מת במקום. ‫בקיצור, כולם מתפעלים. ‫טוב, למוחרת עוד פעם סעודת הודעה. ‫אחד המתפללים גם אומר, ‫היום יש פה סעודת הודעה. ‫אומרים לו, מה, גם אתה נדרסת? ‫הוא אומר, לא, זה בדיוק העניין. למה אני צריך לחכות עד שיפגע בי אוטו ואחר כך שיהיה לי נס להינצל ואז להודות להשם? אני 20 שנה עובר את הכביש הזה יום יום ולא פגע בי אוטו. אז אני רוצה להודות להשם על זה. אני לא צריך רק להודות אחרי שנפגעתי וניצלתי. בקיצור, לסיכום, רבותיי. לסיכום, תשמעו טוב. אין לכם מה להתפעל מהעדר. העולם הוא עדר. אחד הולך לכיוון אחד, כולם אחריו. אחד ממציא ג'ינסים קרועים, כל השוטים פה במדינה לובשים ג'ינסים קרועים. לפני שלושים שנה משנה לובש ג'ינס קרוע, אף אחד לא היה מדבר איתו. זה חולה נפש, זה הומלס. תזהר מנו, זה אדם מסוכן. היום כל אחד הברכיים שלו בחוץ, כל הבגדים קרועים, הומלס. מי קורא הבגדים? אדם שהוא באבל או אדם שהוא חסר בית? ‫הפכו את זה לאופנה. ‫מהדברים הכי שפלים בעולם ‫הפכו אותם לדברים הכי נעלים בעולם. ‫גבר מתחתן עם גבר, ‫עונש מוות בסקילה, ‫כרת לעד ולעולמי עולמים לנשמה. ‫הפכו את זה ללהיט עולמי. ‫כל ילד מפעילים עליו לחץ ‫בבת הספר המתואבים שלהם, ‫שיהיה כזה. ‫ולכל הפחות, אם אתה לא רוצה להיות כזה, ‫לפחות תקבל את זה באהבה. ‫תסגוד להם. ‫תבין שהם יותר טובים ממך. ‫ככה הפכו את המערכת החינוך פה. ‫היום כבר נהיה מדרגה אחת יותר גרועה. ‫מה היא? מי יודע? ‫מדרגה יותר גרועה. ‫מה אתם אומרים? ‫כבר היום ניתוח לשינוי מין. ‫זה כבר נהיה לעית. ‫כן, לא, אבל היום זה כבר טורף. ‫כל יום יש אחד כזה שעושה את זה. ומי משלם על זה? אתם, ההורים שלכם. משרד הבריאות. הצבא. הצבא. הצבא. הצבא, כן. אתה יחוץ של הצבא. אתה רוצה עכשיו הצבא ישלם לך. אבל אל תתפלו. גם המדינה משלמת 2,000 שקל בחודש לרוצחים, למחבלים. כל מחבל שרצח פה ילדים יהודים מקבל תלוש מזכורת 2,000 שקל. כמה עברך מקבל? לא, 278 שקלים, ראיתי תלוש לפני שבוע. זה ירד. פחות מ-100 דולר אברכים מקבל. מחבלים, 2,000 שקל. רוצחים. אברכים, אז מה הקשבך? הוא אומר, אה, ככה? אין בעיה. אני אהפוך אתכם לעבדים של האחים המוסלמים ל-30 שנה הבאות. תיתנו להם 53 מיליארד שקל ותהיו שפוטים שלהם. הם ינהלו לכם פה את המדינה, הם יגידו לכם קום, שב, רוץ, טיפול, הם יקבעו פה הכל. למה? החלטת לתת להם, לחרדים אתה לא רוצה לתת מיליארד שקל בשנה. למרות שהם פה עשרים אחוז מהעם. אז תיתנו למחבלים, לאחים המוסלמים שמצעירים שהחלום שלהם זה לשחוט את כולכם. את כל היהודים. אתם לא רוצים לתת לתורה שמגנהה לכם, ששומרת עליכם אתם תיתנו לאלה ששונאים אתכם והוא באים להרוג אתכם אתם ממנו אותם, אין בעיה אלה שמגנים עליכם, אתם לא רוצים לשלם להם למי תשלמו? לאלה שבאים לרצוח אתכם תראו איך השם עובד כל המכניף לרשעה, תסתכלו אורחות צדיקים פרק חבדלת כל המכניף לרשעה סופו שנופל בידו התחנפו למנצור אבס ‫אתם גם ת... איך אומרים? ‫תנשקו לו את הרגליים. ‫והוא צוחק להם בפנים, ‫יש לו כזה חיוב. ‫אומרים לו, אתה ראש הממשלה? ‫זה ככה. ‫והמחבל השני, אני פה אדון, ‫אתה תקרא לי אדוני. ‫ליצנות כזאת, אנחנו מראה לך ‫איך כל הרמטכלים לשעבר, ‫כל הפוליטיקאים המדופלמים, ‫שפוטים של פלאחים, ‫מהאחים המוסלמים צוחקים עליהם, ‫תקרא לי אדון. ‫הבנתם? ‫אז אני שואל אתכם, ‫אתה לא רואה את יד השם? ‫איפה הראש שלך, איפה השכל שלך? ‫מי שמכם עדיין שוקל, ‫הלכת לבזבז את הזמן שלו ‫בלימודי סרק פה, ‫אנחנו לפני שנת שמיתה. ‫עוד שבועיים שנת שמיתה כבר. ‫כבר עכשיו אסור לטעת. ‫חודש וחצי לפני. ‫כתוב בתורה, ‫בשנת שמיתה אסור להוציא פירות, ‫אסור לטפל בעצים. ‫יש הרבה גזירות. ‫שנה אתה לא נוגע בביזנס. ‫כולם היו חקלאים, לא נשכוח. ‫כולם היו חקלאים. ‫חקלאים ורועצון. ‫לא היה אז מחשבים, עבודות, ‫תיקונים, מסגנים, חשמל, נהגים, ‫כל הדברים האלה, לא היה. ‫מה היו? כולם היה להם עצים, ‫פירות, ירקות וחיות. ‫זה מה שהיה, משק. ‫שנה אתה לא יכול לקטוף, ‫לאכול, לנטוע, לגזום, כלום. ‫אומרת התורה, וכי תאמר, ‫מה נאכל בשנה השביעית? ‫מה, אנחנו נעמוד ברעב. ‫אז אנחנו אומר, ‫וציוויתי את ברכתי בשנה השישית. ‫בשנה השישית תקבלו פי שלוש. ‫למה פי שלוש? ‫לשנה השישית, ומספיק בשביל השנה השבית שעכשיו אתם הולכים לשביתה ומה יהיה בשנה השמינית? הרי אנחנו צריכים לנטוע הכל מחדש ולגזום ולנקות ולחכות שיגדל וגם ייקח כמה חודשים אז אני נותן לך גם כבר בשנה השמינית וככה כל שנת שביתה כל שבע שנים אותו מחזור עכשיו אני שואל אתכם ‫אדם, בשר ואדם יכול היה להתחייב ‫על כזה דבר בספר? ‫היו עושים מנוץ חוק, ‫מחכים לשנת שמיתה, שנה שישית, ‫כולם באים לשדה, ‫הוא גדל אותו דבר. ‫אותו דבר. ‫מה זה הליצנות הזאת? ‫איפה פי שלוש? ‫אדם יכול להגיד לאדמה, ‫תגדלי פי שלוש? ‫אפשר כזה דבר? ‫אדם יעיז לקחת כזה סיכון ‫ולהתחייב לעם בספר? ‫הרי עוד שנה, שנתיים, ‫כולם ידעו אם זה אמת או לא. זה לא רק, זה לא נבואה. זה מראה שאתה שולט בכל הטבע. יש הבדל, נבואה, אתה רק יודע את העתיד, אבל זה לא באמת בידך מה יהיה. אתה רק מסוגל להגיד, כך וכך יהיה עוד שנה. אבל זה לא אני גרמתי. פה אתה אומר, אני ציוויתי את ברכתי, אני אתן לכם פי שלוש. לא רק שאני יודע מה יהיה, אני עושה את זה. ‫אותו דבר, כל פעם שהולכים ‫לבית המקדש שלוש פעמים בשנה, ‫באה לדחה לראות את פני השם ‫מלוקך בער הבכירה, ‫מה לא יחמוד גוי את ארציכם. ‫בית מקדש ראשון, 410 שנה. ‫בית מקדש שני, 420 שנה. ‫זאת אומרת, כמה זה ביחד? ‫830, כפול שלושה רגלים. ‫כמה זה? 2,400. ‫תשעים, נכון? ‫2,490 פעמים. ‫כמעט 2,500 פעמים. ‫2,500 פעמים אתה תעזוב ‫את טבריה ואת צפת ‫ואת בר שבע ואת כל הערים. ‫כולם יבוא עם הילדים, ‫עם חמורים וגמלים וסוסים, ‫יעלו לירושלים, תהיו שם שבוע, תפקירו את העסקים, את האקרמים, את השדות, את הבעלי חיים שלכם. הרי לא יביאו עכשיו את כל העדר לירושלים. מה, הוא יביא את העדר מטבריה לירושלים? הוא רק לוקח את הילדים, שם איזה קרקרה, מאמיס אותם או על כמה חמורים, וגם לא הכבישים כמו היום, עם אור. זה רק שבוע דרך. שבוע הלוך, שבוע חזור ועוד שבוע להיות בירושלים. אז לפחות שלושה שבועות אתה נהדר מהביזניס. כפול 2,500 פעמים זה 7,500 שבועות. תחשבו, זה 2,000 חודש כמעט. זה לא נתפס. אומר חגש ברוך הוא, אני מתחייב, אף פעם לא יקרה שהגויים יתקיפו את הגבולות שלכם בזמן שכולכם בירושלים. ‫בין לבין עשרות של מלחמות. ‫מה, הגויים מטומטמים? ‫הם לא יודעים. ‫הם יודעים עכשיו, כל עם ישראל, ‫יש להם דוח מודיני, ‫הם רואים מעבר לגבול. ‫כל היהודים הלכו, נעלמו. ‫אין חיילים, אין שומרי הגבול. ‫למה הם לא מתקיפים? ‫השם מניע אותם עם השלט שלו. ‫אחמד, תתעורר. ‫תחנת אוטובושם, יש שם שלושה, ‫נגזר עליהן בראש השנה סקילה, ‫מכניס לו תירוף בראש, ‫אחמד מסתובב, ‫וואלה, עכבר, בום! ‫הורס אותה. ‫ככה זה עובד. ‫הם כלי ביד השם. ‫לא נגזר, הוא התעקב במדרכה. ‫תראה לו משהו, פוצץ לו הגלגל. ‫איזה חייל יעמוד שאמירה בו. ‫בסופו של דבר כל כדור שלו כתובת. ‫אומר חג השברחו, ‫בין לבין אני... ‫איך אומרים? ‫יהיו מלחמות, אבל בזמן שאתם ‫עולים לבית המקדש, אף אחד לא יפגע בכם. מי יכול להתחייב על זה? אז אם השם אומר לך, אני זן ומפרנס, ואם אני מחליט, אז יהיה פי שלוש. אז מה אתה כל כך פוחד? אני לא מבין. תחשבו רגע בהיגיון. האם ייתכן שמישהו מכם, צעיר עכשיו כולכם, בתחילת חייכם, יגיד, אתה יודע מה? אני שומע מה אתה אומר, כבוד הרב, מהיום ועלה אני בא לפה יום שלם. לא בא רק בבוקר. בא מהבוקר עד ה... לא אכפת לי. אני לומד כמה שנים עד החתונה. אחרי זה נראה מה נעשה. אני מתחזק. תורה היא רצ'ה. אני גודל בתורה. תגידו לי מיד על הלב, עם היגיון, לא עם רגש. עם היגיון, עם שכל. מה לדעתכם יקרה? ‫אחרי שתישבו פה שלוש, ארבע שנים ‫עד החתונה ותלמדו ותגדלו בתורה, ‫תסיימו כמה מסכתות, ‫תסיימו קטעים נכבדים משולחן ארוך, ‫רמבם, יהיה לכם כבר בקיאות ‫בהרבה חומר. ‫תהיו כבר מוכנים להיכנס לחתונה ‫עם ראש של הכתפיים, ‫הלב בקדושה. ‫יהיה לך ילדים בעתיד, יבואו, ‫ילמדו איתך סוגיות, חוזרים מהישיבה, ‫תדם מה הם מדברים, ראשית, אוספות, ‫תדם, תהיה מונח כמעט בכל סוגיה. נראה לכם שבזכות ההקרבה הנפלאה הזאת שעשיתם את הדבר שהקב' הוא אוהב הכי הרבה בעולם לימוד תורה כנגד כולם אל תיגעו במשיחי ובנביאי אל תראו ככה כתוב זה עם ישראל שיושבים ועמלים בתורה נראה לכם שעבור זה שאתם עזבתם את הבית ספר המתואב עם כל הסוטים וכל הכופרים וכל האפיקורסים וכל הבחורות שמסתובבות בבקדש שחץ והניבולי פשש שיש שם והאלימות של תרבות הגויים וכל מיני אישונים וכל מיני בעיות אחרות שיש שם עזבתם את הזוהמה הזאת, נכנסתם למקום הקדוש הזה שמרתם על העיניים, עמלתם בתורה, גדלתם, ובסוף גם תהיו רבנים. נראה לכם שעבור זה הקשבחו ייקח סכין ויתקל לכם את זה בגב? מה אתם אומרים? אז אני שואל, מה נראה לכם, שהקשבחו יתקל לכם סכין בגב, שעכשיו אתם תצטרכו להתחתן, נגיד, 23 נגיד, והשם יגיד, אוקיי, תסתדר לבד, תירב ללחם. לא הלכת לאוניברסיטה, אין לך תואר, אתה מוט ברב. מי אמר לך לשמוע בכל ערב מזרחי? מה? אתה השם. שהערב מזרחי ישלח לך צ'ק. נראה לכם שהשם יעשה כזה דבר? מה אתם אומרים? מי יש לו חשש שזה יכול לקרות כזה דבר? שהוא חושב אולי הקדוש בחור חס ושלום כזה מפלצת. פועל ישמעאלי לא יעשה לך כזה דבר. אם אתה מטפל בו יפה, מה הוא אומר לך? וואלה, אתה אחלה יהודי. ‫אתה רואה בשפת גוף שלו ‫שהוא מכבד אותך. ‫למה? סך הכול התנחסת עליו יפה. ‫לא מדבר עכשיו, טיפלת בו, ‫אכלת אותו, השקעת אותו, ‫הלבשת אותו, ‫יצלת את חייו כמה פעמים, ‫אני לא מדבר על זה עכשיו. ‫סך הכול התנהגת עליו יפה. ‫וואלה, אתה אחלה יהודי. ‫אתה מבקש מנוח מהתאבים משם. ‫שואל, בטח, איזה שאלה. ‫אז מה, הוא עדיף על הקשבחו? ‫אם הוא מכירך, קראת טוב. ‫אז מה אתה אומר בעצם, ‫שיש מחליטה גרועה ממנו? ‫אז למה אתה מפחד? ‫מה הפחד שלך להפסיד ‫עם הלימודי הטיפשות הזאת ‫שמלמדים פה בבת ה-7? ‫השפן קיבל נזלת, כן, לציפור. ‫מה אצלך מזה? תגידו לי אתם. אתה אומר בעצם, אומר כאן משהו שהוא, הוא משהו מאוד גדול, וכאילו מאוד נכון, וכאילו אני מסכים איתך במאה אחוז, ושואף גם בעזרת השם להגיע לשם, אבל אני בתואר בחור שחוזר בתשובה, 21 שנה קיבלתי דברים שהם, בוא נגיד ככה, לא אותך נמשך כמו שאתה מדבר, ובוא נחשב אני חוזר בתשובה. אבל מה שאתה מדבר כאן הוא מידת הביטחון. נכון. מידת הביטחון. ואיך מגיעים בפרקטיקה למה שאתה אומר? אני רוצה להאמין שנכון ש... שאלה מצוינת, אתה צודק, זה לא קל. לא לוחצים על כפתור וקמים בבוקר עם ביטחון. כמו שלא נהיים מר עולם בשעתיים בג'ים, נכון? זה עבודה של עשר, עשרים שנה. גם ביטחון זה... ‫תלוי למה הולכים. ‫אם הולכים בשביל לרוץ קצת ‫וקצת לחזק את השרירים, ‫להיות בריאים, אז מותר. ‫אם הולכים בשביל לסתובב ‫בחוף הים כמו איזה גוידו איטלקי, ‫מסתכלים אם הבחורות מסתכלות, ‫או אילום יום עדין. ‫זה כל כולו גאווה וסירחון. ‫בדרך כלל אפשר לרוץ, ‫אפשר קצת ללכת לשחק כדורסה, ‫לא יודע, כדורגל, קצת לעשות, ‫פעם בשבוע קצת עם החברים, ‫לפרוק קצת... מתח, בסדר, אפילו הרמב״ם אומר, פעם בשבוע תתאמן קצת. אבל הבעיה שלנו היום זה שאנשים עושים את זה מסיבות לא נכונות. אלה שהולכים למכוני כושר, זהח ורק בשביל לעזור להם לעשות עבירות עם בחורות. או עם בחורים, בצערנו הרב, היום זה כבר נהיה יותר גרוע. אז כל היום מתאמנים רק בשביל האיסורים האלה, עבירות מין, גילוי העריות. אז זה כבר מלכתחילה, אצל אלה שהוא כבר נכנס במכון כושר, זה כבר עסוק בעבירה. כי כל התכלית שלו היא מה? לעשות כמה שיותר עבירות. אז זה גרוע מאוד. אבל אם האדם באמת עושה את זה רק בשביל הבריאות, לדוגמה, הוא מרגיש שכבר השרירים שלו מדלדלים, אולי יכול לעלות במדרגות, אין לו כבר כוח להרים כלום, הוא אומר, אני אלך קצת להתחזק איזה שלושה חודשים. באמת, בלי קשר לבחורות, לעבירות. אז רעד רבה, אין בזה שום בעיה. בסופו של דבר, הכול ביטול תורה. כי הרב חיים קניאפסקי לא הלך לג'ים, ולא עשה טייפלר, ולא חכם עובדיה, ולא חכם בנציון. וגם הם לא הלכו לשחק כדורגל. אבל כיוון שאנחנו לא בדרגה שלהם, ואני מדבר לרמה שלנו, אז אנחנו אם נלך פעם בשבוע לשחק. אבל גם כשהולכים לשחק זה ניסיון גדול מאוד במידות. לא להתעצבן, לא לקלל, לא להריב. היה גול, לא היה גול. זה לא פר, הקבוצה שלי, הקבוצה שלך יותר טובה, אתה כל פעם לוקח את השחקנים הכי... מה זה השטיעות האלה? אתה בא לרוץ קצת, לשרוף קצת קלוריות, לפתוח קצת הריאות, וזהו זה. אם עושים את זה עבור זה, בסדר. בקיצור, שאלת שאלה טובה, דוד המלך עונה את התשובה. הוא אומר, האמנתי כי אדבר. למה אני כזה בעל אמונה? מה גורם לאדם להיות בעל אמונה? אדם נמשך אחרי דיבורו. אם אדם מדבר כל היום על בחורות, הוא נהיה סוטה, חולה, כל היום רק בחורות. אם הוא מדבר כל הזמן על כסף ומותרות, אונייה, בעל תאווה לממון ולעולם הזה, ורק על זה מעניין אותו. היינו פה וקנינו זה, ושכרנו אונייה, והיינו שם וקנינו את האוטו הזה, ואנחנו בונים, ורק על זה הוא מדבר. ואם אדם אוהב תורה, אז רק על תורה הוא מדבר. רק על תורה. אין, אף פעם לא שומע אותו מדבר על שום דבר אחר. כל פעם שתפתח בנושא שהוא לא תורה, מיד הוא מחליף נושא. ראיתי בסוגיה, אני מכיר המון כאלה. זה החיים שלהם, רק תורה. ומי שמרגיש קשיים באמונה ואין לו מספיק ביטחון, איך הוא יכניס לעצמו ביטחון? יפתח חובות הלבבות, שער הביטחון, או כל מיני ספרים שנכתבו בדור הזה על ביטחון באשם. ויקרא בכל רם, לא בעירור, בכל רם, מה שאתה קורא בקול רם נקלט לך בתת מודע. וזה מרגיע לך את הנפש. מחר אם יהיה לך איזה ניסיון גדול בפרנסה, אתה לא נכנס לחרדה, אתה לא נכנס ללחץ, אתה שלב. מה קרה, משה? אתה לא דואג? עוד שבוע הרנט. ואין לנו סנט בחשבון. מה יהיה? יש לך בח שמו, מה יש לדאוג? מעולם הוא לא יחזב אותנו. מעולם לא ישאיר אותנו בלי אוכל. הכל בידו. מה שטוב לנו יהיה. רגוע. תבדוק את הדופק שלו, חמישים. והנה המיליונר, שיש לו מיליונים, קצת איזה משהו קרה בביזניס, הפסיד איזה אלף דולר, הדופק שלו הלך למתיים. כולו בלחץ, מזיע, מה קרה? אין לו אמונה. אנשים בני שמונים עוד הולכים לעבוד באמריקה. יש להם בניינים, הם לא יודעים מה יש להם. מה אתה עוד הולך למשרד? אם אני לא אליך, אני אשתגע. אין לו כלום בחיים, רק התאוות ממון. מניע אותו. בקיצור, תדע לך שכמה שתלמד יותר אמונה וביטחון ואתה תרגיש הלב ובוטח באשם, ואתה תתחיל לראות את הניסים גם, איך קוראים ניסים, ‫כל שנייה ושנייה יש ניסים. ‫בפרנסה, בא לך מפה, ‫אתה נותן לשם, דברים מדהימים. ‫אני אספר לכם סיפור שקרה לי. ‫אני הלכתי לטלל בווי שניץ, ‫בא לידי חבר שלי והבן שלו. ‫בן שלו, הבן, 11 אולי, לא יודע. ‫הוא אומר לי, ‫יש לך חמש דולר ללוות לי, ‫שכחתי להביא כסף. ‫הבן שלו רוצה לך לקנות ‫בקפיטריה שם הוגה. ‫אצל החסידים יש להם כזה מקולת ‫בתכנסת, תוך הבניין. אמרתי לו, וואלה, אין לי חמש, יש לי אשתר של מאה. הוא אמר, בסדר, תביא את המאה, אני אחזיר לך עודף. הבן שלו הלך, קנה הוגה, חזר, החזיר לי תשעים וחמש. אמר לי, אני חייב לך חמש דולר. לא בסדר. שכחתי מהעניין. לא כל יום אני הולך להתפלל שם, ולא כל יום הוא הולך להתפלל שם. זה היה, איך אומרים, אירוע שקורה פעם בשנה. שכחתי מהעניין. עברו את זה אולי שלושה חודשים. ‫בא איזה בחור מהישיבה, ‫היום הוא גר בבית שמש, ‫ארון נחמני, אומר לי, ‫בואי נעד, אתה הולך לקוסקו, ‫קוסקו זו חנות ענקית ‫שיש שם כל עמות מצרכים. ‫אה, כמו איזה שניים, ‫שלושה מגרשי כדורגל. ‫אומר, אתה הולך לקוסקו? ‫אני אומר לו, כן, מחר. ‫אומר, תיקח אותי איתך, ‫אני צריך לקנות כלי פלסטיק לישיבה, ‫כל מיני דברים, שקיות, ‫אמרתי לו, בסדר. ‫אני בא אוסף אותו, ‫ארבע וחצי נגיד, זה... אני אומר לו, אתה יודע מה, בוא נלך נתפלל מנחה, בשש כבר שקיעה, למה שנהיה בלחץ? בוא נלך לבישנית, שם יש מניינים כל הזמן. נלך לשם, נתפלל מנחה, ואז נלך לקוסקו בלי לחץ. הוא אומר לי, בסדר. עכשיו, זה שעתיים לפני שקיעה, אין הרבה מניינים. חצי שעה לפני שקיעה, יש לך כבר 20 מניינים שם. כולם באים לפני שנייה חושר, אבל פה זה שעתיים לפני שקיעה, אתה צריך לחכות שיהיה מניין. אין הרבה אנשים בבניין, רק, ‫עד שתפסנו מניין וזה, ‫גמרנו, עומדים לצאת, ‫כולם הלכו, המניין ריק. ‫היה אחד שם יושב, קורא תהילים, ‫ואני רואה קופסה של ספרים ‫שם מונחת על השולחן, ‫וכל ספר כתוב בפנים מה המחיר, ‫ויש קופה תלויה על הדלת, ‫קופה כמו קופת צדקה ‫שאתה צריך להשחיל את הכסף ‫או את המטבעות בחור, חריץ כזה, ‫זה תלוי שם, וזהו, ואין מוכר. ‫אני מעיין בספרים, נשלף לי שם ספר שאי אפשר להשיג אותו. אין אותו בחנויות. הרב שימשון פינקוס הצל על חינוך ילדים. אני פותח, זה הכל ספרים משומשים. מישהו שמוכר את הספרים. חמש דולר. בתוך הספר כתוב. אני אומר לו, ארון, יש לך חמש דולר? לא רוצה לשים עשרים דולר פי ארבע. בודק, אין לי. יש לי צ'ק של הישיבה הזו. אני אומר, מה אני אעשה? אני אכניס 20 דולר במקום 5 דולר? אני עומד, עומד ככה, מסתכל, שואל את ההוא עם התהילים, מאיפה המוכר? הוא אומר, הוא בא בלילה, הוא מהכניח את הספרים בבוקר, חוזר בלילה, לוקח את הכסף. מה אני אעשה? פתאום, באחד הסמטאות מי יוצא? החבר הזה שלי. איפה אתה? אני מחפש אותך. 5 דולר, הוא מחזיק ככה ביד, צועד אליי, אני חייב לביט איתך 5 דולר. הוא נותן לי את ה-5 דולר, אני מכניס את זה בחריץ, אני אומר לו, תראה, בדיוק אני עומד פה עכשיו שתי דקות וחושב מאין יבוא עזרי. תראה איך הקרשבחו גלגל שהבן שלך ירצה הוגה ושאתה תלווה מני חמש דולר בשביל הרגע הזה, כי הוא רוצה שאני אעשה שיעורים על הספר הזה. אבל הקרשבחו יכל גם לעשות שיהיה לי חמש דולר בכיס. ואני לא אצטרך את הנס הזה. אז למה הוא עשה את זה? כדי להראות לי הכל בשליטה. אם היה לי חמש דולר בכיס, לא הייתי מתפעל. נכון? מוציא, שם, הולך. כל זה השם עשה, כל כמה זמן אתה מקבל איזו סתירת התעוררות. בקיצור, רבותיי, כמה שאתה תגדל יותר, ככה יהיה לך פחות מה לדאוג. תגדל באמונה. ואז החיים שלך נהפכים לשלבים, ואין לך מה לדאוג. היה רב משה מלכזצל, איזה ביטחון היה לו באשם, פחד פחדים. הוא היה יוצא לדרך לשדה תרופה בניו יורק, מעל שעה נסיעה, בזמן שהוא כבר היה אמור להגיע לשדה תרופה, המטוס כבר היה אמור להמריא. לא היה בשלוש שעות לפני הטיסה. הוא היה מתפלל ומעריך בהבדלה, מוצאי שבת, אומר לו המערך שלו, אחד בני, היום הוא גר בקריית ספר, אומר לו, כבוד הרב, אין טעם לצאת לדרך. ‫הטיסה ב-12 עד שגמרנו ערבית ‫ומתפלל שעה ערבית, מוצאי שבת. ‫הבדלה עוד חצי שעה. ‫עכשיו עד שנצא נגיע 12 ורבע, ‫הטיסה כבר ממריאה 12. ‫מתי נעבור את הבדיקות ‫ואת המזוודות? ‫אין מה ללא. ‫אומר לו, מה, אתה מנהל את העולם? ‫אתה מנהל את העולם? ‫אני צריך מחר להיות ‫בהישיבה שלי בבני ברק. אני הייתי פה חודש, אספתי כספים לבחורים שילמדו. השם יודע. ואני, אם צריך להיות בטיסה, אהיה בטיסה ואימה. מלוקי הכבוד הרב, אבל לא היית חייב להעריך בערבית שעה. זה אני ככה מתפלל. אני לא מקצץ במצוות. אני עושה מה שצריך והשם עושה מה שצריך. הוא ספר לי, הוא נסע בדרך. נוסע מהר. אומר לו, למה אתה משתונל? ניסע לאט. ‫קצר רגיל. ‫הוא אומר לו, ‫כבר ננסה לתפוס את הטיסה. ‫עוד פעם מנהלת העולם. ‫ככה הוא היה מדבר. ‫עוד פעם מנהלת העולם. ‫הנה, קדוש ברוך הוא חדש. ‫מגיעים לדלפק של אלעל, ‫אין קול ואין עונה. ‫כולם נעלמו כבר, ‫כל אלה שיושבים שם. ‫המטוס על המסלול אמרה כבר. ‫אז לא היה כמו היום שרבול כזה. ‫היה מכונית כזאת עם מדרגות. ‫אני מדבר איתכם לפני 23, 24 שנים, ‫זה היה המעשה הזה. ‫הוא מגיע לשם, הוא נכנס, ‫יש לו תיק מזוודה, עומד בדלפק, ‫לא צועק, הלו, יש כאן מישהו, ‫כלום, עומד ככה. ‫והוא עומד לשמור על האוטו, ‫שלא יגרירו אותו. ‫שם בשני הגורם אמחה את האוטו. ‫אתה לא יכול להשאיר שם את האוטו. ‫הוא מסתכל, הוא רואה, ‫הוא עומד ככה. הוא אמר, מה אני אעשה איתו זה עכשיו, מה אני עכשיו צריך לחזור אותו עם מון סיל, מחר עוד פעם יבוא איתו לטיסה חדשה. אמר, מה שיהיה, מה עוד תהיה. נכנס בפנים, צועק, הלו, יש כאן מישהו. יוצאת איזה מישהי, אפשר לחזור לכם? זה הרב מלכה, הוא צריך להיות מחר, יש לו טיסה ב-12, התעקבנו. מה התעקבתם? הטיסה כבר, עם ריה. מה? תראי מה אפשר לעשות, תן לי לבדוק, מכשירי קשר, די, מתקרים, שואלים, המטוס באמת על המסלול, עוד לא עמרי אבל, תעשי טוב, תראי מה... והוא לא מדבר כלום, הוא עומד ככה, הוא לא מסתכל עליה גם, הוא עומד ככה עם התיק שלו, דבוק בקרש ברכו, אהוב צועק, שתולל, קראו למנהל, המנהל, מה? טוב, בואו נראה מה אפשר לעשות, הכניסו אותו בפרס קלאס, ‫במקום 1,200 כרטיס, 7,000 כרטיס. ‫כבר הם נתנו את המקום שלו ‫למישהו אחר בסטנדביי. ‫הכניסו לו, דבי, פרס קלאס, ‫והוא לא מתרגש בכלל. ‫כזו אמונה, בבקשה שברכו, ‫כזאת אמונה לא ראיתם בחיים שלכם. ‫זה אדם שאם היית בא אליו ‫בלי שום צל של ספק, ‫אני הכרתי אותו טוב, מביא לו מיליון דולר מזומן על השולחן. אומר לו, כבוד הרב, המיליון דולר האלה הם שלך, בצנאי שלא תעשה מה עם אחרונים חובה. לפני ברכת המזון. הוא היה נותן לך כזה מבט, לא היית יוצא חודש מהבית. מה? כאילו, מאיפה באת לי? זה... מתפשר בכלום אין כזה דבר דבקות באשר אז אתם רואים שהיו כאלה אנשים בדור שלנו רק שהוא נפטר לפני כמה שנים סך הכל ככה כאלה אנשים היו כל אצלם ברור הדבקות באשר כל הזמן כל יום ויום הוא היה מתחיל ארוחת בוקר מתחיל דברי תורה עד שמונה בערב אי אפשר לעצור אותו כמעיין המתגבר. לא קיים העולם. הוא בא לאסוף כספים. כל שעה זה כסף. עושים סעודה, הוא מתחיל לדבר, וגם הוא לא היה מסכים לברך בלי עשרה. תקרא לשכנים, תקרא לחברים, תביא עשרה פה שיוכלו איתנו. ולא, כבוד הרב, זה אמצע השבוע עכשיו, מה עשרה? זה לא ברית. תביא, תביא את השכן, תביא את אח שלך, תעשה טובה, תביא עוד שתיים. למה? רוצה להגיד אלוקינו. ברוך אלוקינו שאכלנו משלו. איפה כתוב שחייבים לעשות כזה דבר? לא כתוב. אבל כשאתה עבד השם, אתה מחפש איפה אפשר להוסיף עוד. נכון? אם עכשיו יש לך בוס שהוא מאוד טוב אליך, אתה ממש חייב לו את חייך, תן לך חופשות, תוספות, עוזר לך, לימד אותך, הכניס לך לביזניס, בזכותו אתה מתקיים כביכול. והוא אומר לך תעשה את זה א' ב' ג', כשהוא חוזר הוא רואה עשית גם ה' ו' זה לא אמרתי לך לנקות, זה אמר עזוב, זה לא חייב, לא, לא, אני מרגיש חובה. למה אתה כל כך טוב אליי? זה המינימום שאני יכול לעשות עבורך. ככה בין אדם צריך להרגיש שימן כראה שברכו. כל, החייבים להודות לו על כל נשימה ונשימה. כל הנשמה תעלה אליה. מה זה נשמה? הנשימה. נכנסה ואיפך באפיו נשמת חיים נושמי מהאף הנשמה נכנסה דרך האף והיה אדם לנפש חיה כל נשימה הייתה צריכה להודות לאשם רק שזה לא מציאותי מה זה שכתוב בתכנסת תמיד שיביתי אשם לנגדי תמיד מעל הארון קודש בדרך כלל כותבים את זה בהרבה מקומות זה פסוק מתהילים ‫מה זה שיביתי השם לנגדי תמיד? ‫אז כאילו השם זה לפניי כמו עמוד אש, ‫כמו שהבני ישראל הולכים אחרי עמוד האש, ‫מראה להם ג'יפיאס, ג'יפיאס, ‫כבר היה לפני 3,300 שנה, ‫ולא היה טועה. ‫לא היה אומר פני שמאלה ‫לבאקה אל גרביה. ‫היה תמיד יודע איפה ללכת. ‫או שפתאום מסובב אותך ‫סביב הבלוק שלוש פעמים. אז אני שואל אתכם, מה זה שיביטי השם לנגדי תמיד? אספר לכם סיפור ובזה נסיים. היה איזה אחד בעל הרב, הרבא מקוצק, אומר לו, מה זה אתם הדתיים מגזימים, שיביטי השם לנגדי תמיד? מה, אפשר כל היום לחשוב על השם? פעם כן, פעם לא, אני מבין. מה זה כל היום שיביטי השם לנגדי תמיד? איזה מין חיים אלה. אומר לו, וחוץ מזה אתה באמת מאמין שזה אפשרי, כבוד הרב? אומר לו, בטח אפשרי. ‫אתה רוצה הדגמה? ‫אומר לו, בטח. ‫הרב קורא לאיזה שתי בריונים, ‫בוא אתה, בוא אתה, ‫שני בריונים, הלכו הרבה לג'ים, ‫נפנה שחזרו בתשובה, ‫אמר, תתפסו אותו, ‫תביאו אותו לאגם. ‫מכוח. מה זה? ‫ששש, בוא אחריי. ‫נעים אותו לאגם. תכניסו אותו במים, תופסים אותו מהשערות, שני בריונים, דוחפים אותו תוך המים, עכשיו הרבי עומד על שפת האגם, עושה ככה עם האצבע. אז הבריון תופס לו את הראש, מטביע אותו. הרבי עושה ככה, עולה. הוריד אותו. עשרים שניות. הרבי עושה ככה. ככה, כל פעם נכנס, עולה למעלה, נושם נשימה ארוכה, מאגניס אותו. ככה, איזה עשרים דקות ככה. בום, נושם, נושם. בסוף אומר, בסדר, עזבו אותו. אז עכשיו הוא לוקח לו איזה שתי דקות לתפוס אוויר. מה זה? מה זה? נשאון לרצח? מה זה? אתם משוגעים? איזה מין דבר זה? מה זה? אני בא לשאול שאלה, עושים לי כזה דבר? ‫הרבא אומר לו, ‫הבנת את התשובה? ‫הוא אומר, איזה תשובה? ‫הוא אומר, שאלת מה זה ‫שיביתי אשר לנגדי תמיד? ‫הראיתי לך. ‫הוא אומר, מה הקשר? ‫הוא אומר, אני שאלתך שאלה. ‫שהיית בתוך המים, ‫חשבת על הביזנט של המיליונים ‫שיש לך כל יום? לא. חשבת על אשתך? לא חשבת על הילדים? לא חשבת על הניתוח שיש לך עוד חודש? לא חשבת על המכונית החדשה שקנית אתמול? לא חשבת על החליפה החדשה שעומד להגיע עוד כמה ימים? לא רק על מה חשבת? אוויר ‫רק על זה חשבת, ‫יהיה לך אוויר או לא, ‫או שתחנק למוות, נכון? ‫כל שאר הדברים התגמדו בפני האוויר. ‫הקדוש ברחו בשבילנו זה אוויר. ‫ברגע שאנחנו כל הזמן חושבים, ‫אם אני רגע לא אהיה דבוק באשם, ‫אני נחנק למוות, זה בשבילי אוויר, ‫אז כל שאר הדברים לא מעניינים. ‫יהיה, לא יהיה, הלך, איבדתי, ‫זה הכול שטויות. לרגע שיש לך כבר אוויר מראש ואתה מסודר, אז אתה לא בלחץ. אז אתה מתחיל להתעסק בשטויות. נכון או לא? כך אתה אדם הכי מצליח במדינה. עסקים, בניינים, קניונים. עכשיו הרופא יתקשר, אומר לו, שמע, אני מאוד מצטער אדון כהן, גילינו בצילומים שיש לך סרטן ברמה מתקדמת מאוד, נשאר לך חודש לחיות. ‫בשנייה שהוא שמע את זה, ‫והיה לו סטק מונח עם איזה שף ‫שהכין לו ארוחת ערב ככה מפוארת ‫והמשרתים מגישים וכינוכים וזה, ‫בשנייה שהוא שמע את זה, ‫הוא יכול להסתכל על הסטק? ‫הוא יחתוך אותו בכלל? ‫אכפת לו שהוא רעב? ‫פתאום הוא, לפני דקה, ‫התברר לו שהמניות שלו ‫ירדו 100 אלף דולר היום. ‫כבר לא מזיז לו. ‫או אם ירוויח המיליון דולר היום, ‫לא מזיז לו. כלום לא מזיז לו. שום דבר. הילד הולך, הילד נפל, כלום. מה עכשיו נהיה לו כל החיים? אני אמות או אחיה? זה כל מה שמעניין כרגע. לא אכפת לו על המכוניות ועל העסקים ואיזה מישהו חייב לו כספים ולא עונה לו לטלפון. הכל בשנייה התגמד לאפס. זה מה שהשטן עושה לבני האדם. כל הזמן מסית את המחשבה שלהם לשטויות. חייבים לך, לא חיבדו אותך, ההורים, ההוא, השכן, החברה, הזה, פה, הבית ספר, הבגרות, האוניברסיטה, מטוחל, אוטו, זה כל בלבולי מוח. אתה צריך לדעת, אני תפקידי לדבק באשם. כל הזמן לחשוב עליו. כל הזמן. באוטובוס טיילים. אני הולך ברחוב לבית כנסת בשבת, אם אני יודע את התפילה בעל פה, אז תתחיל להגיד קורבנות, אם לא, תגיד תהילים. תגיד מאה פעמים שיר למעלות, זה כולם יודעים. אין בעיה, אתה יכול לחזור על אותו מזמור מאה פעמים, נחשב לך, אתה קורא תהילים, מה אכפת לך להסתכל על כל מיני חילונים ברחוב? שבדרך כלל גם באים בלי בגדים, לצערנו הרב. זה לא טוב, אמרתי לך, אם אתה מסתכל על דברים כאלה, נגרם לך נזק לנשמה. אני יכול להוכיח לכם את זה, תלכו למאפנט, שיאפנט אתכם, זה נקרא רגרסיה, הוא יעביר אתכם עשר שנים אחורה, ותראו עכשיו, אנחנו עכשיו אוגוסט, 19 באוגוסט, שנת 21 למניינם, תלך 19 באוגוסט, שנת 11, עשר שנים אחורה, באותה שעה, הוא מעביר אותך באיפנות, ומצלמים את זה בווידאו. ועכשיו, הוא שואל אותך איפה אתה נמצא, ותראה, את כל הבחורות שהסתכלת עליהן לפני עשר שנים, אתה בכלל לא זוכר שזה קרה, היית בחופיים, היית באיזה מסעדה, לא יודע, היית באיזה סרט, ראית איזה משהו באינטרנט, הכל אתה מתאר בשידור ישיר. הוא מחזיר אותך, נשמה שלך עשר שנים אחורה, הכל נשאר בנשמה לנצח. אי אפשר למחוק את זה משם. גם כשחזרת בתשובה, נהיית גדול הדור בלימוד שמאפנטים אותך, חוזרים להאמין שהיית חילוני, כל התאוהבות שהסתכלת מוקלטים בהנשמה לנצח נצחים. אי אפשר למחוק את זה. לא סתם כתוב, לא תטעו אחרי לבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. ברגע שאתה מסתכל על דברים כאלה, זה נשמר לך בתוך הסיסטם. זה גם משפיע על ההתנהגות שלך. ‫מאשפיע על הבחירות שלך בחיים. ‫יש הרבה בעלי תשובה ‫לא יכולים להתחתן. ‫כשהם היו חילונים, ‫היו עושים עבירות עם בחורות, ‫וחיפשו יופי, ורק זה מעניין אותם, ‫והם כל היום רואים סרטים, ‫מראים להם את הנשים ‫הכי יפות בעולם. ‫נהיה להם איזה סטנדרט מסוים. ‫זה תכנת להם מחדש את המוח. ‫איך אומרים? נכנסו אינפורמציות ‫לתוך המוח שלא היו אמורים להיכנס. ‫אם הוא היה איזה חסיד, ‫לומד בישיבה עד גיל 18, 19, ‫לא הסתכל בחיים על נשים, ‫האישה הראשונה שהייתה ‫לשידוך הייתה מתאהב בה ‫והיא הייתה נהיית אהבת חייו. ‫כי הוא לא יודע להשוות אותה ‫לשחקנית ההיא ולדוגמנית ההיא ‫ולמופקרת השנייה או השלישית. ‫מחורה סטנדרטית, ‫היה יושב איתה פעמיים שלוש בפגישה, ‫הוא כבר בעננים. ‫שוגע נפשו באהבתו תמיד. ‫איך הרמב״ם אומר? ‫שאדם יאהב את הקראש ברוך הוא ‫כמו שהוא אוהב אישה. ‫שהוא לא יכול לתפקד, ‫הוא רק חושב מתי אני כבר אראה אותה. ‫מאוהב. ‫אז מאוהב, הוא לא זוכר כלום. ‫הוא לא זוכר אם אכל או לא אכל. ‫אכלתי, בירחתי. ‫איפה הראש שלו? ‫הוא עוד מעט מתחתן. ברוב ההתרגשות, הוא לא מרוכז. ככה הרמב״ם אומר, מביא דוגמה מזה, כי זו דוגמה שאנשים מבינים, שבן אדם שוכח על הכסף, שוכח, חייבים לו, לא חייבים לו, שוכח, הבוס שלו נתן לו איזה תפקיד, מרוב שהוא מואב, הוא שלוש שעות עכשיו בדמיונות, ובזה, מה יהיה עוד חודש, אני אכנס לדירה, הראש שלו בעולם אחר. אתם מבינים, רבותיי? ‫אז בגלל שהוא עושה עבירות ‫בזמן שהוא חילוני, ‫הדברים האלה מוקלטים ‫בתוך התת מודע. ‫עכשיו הוא בן 23, ‫הוא כבר איזה חמש-שש שנים ‫לומד בישיבה, ‫התקדש, מדבר כמו בן תורה, ‫מתלבש כמו בן תורה, ‫תיקן את עמידות, ‫תפילה זה תפילה, דרך ארץ. ‫איך אומרים? ‫ממש להתגאות בו. ‫והוא יוצא ל-20 שידוחים בשנה, ‫לא טוב, לא טובה, לא טובה, ‫לא טובה, לא טובה. ‫אחרות הכי צדיקות שיש, ‫וגם לא תגיד מכוערות, ‫אבל הן לא בסטנדרטים של הימים ‫שהוא היה אסב. ‫בעיה עכשיו. אני מכיר כאלה. ‫וחלק כאלה בסוף התפשרו ‫והתחתנו עם אישי ‫ואחר כך התגרשו. ‫למה? כי בראש שלהם ‫אכלתי אותה, יכולתי לקבל יותר. ‫איפה היא ואיפה הדוגמנית היא? ‫איפה היא ואיפה החברה הגויה ‫שהייתה לו? ‫בגלל זה התורה אומרת, ‫כמה שתכניס לך יותר תאוות ורעיונות, ‫כך את תהיה יותר בולבל. ‫איפה יותר קל לקנות? ‫במקולת קטנה עם 20 מצרכים ‫על המדפים, ‫או בסופרמרקט בגודל של מגרש כדורגל ‫עם 20 שורות, 5,000 חטיפים, הלו. ‫אתה מבולבל, אתה בא, ‫אני אקח את זה, לא, את זה, ‫לא, את זה, זה יותר טוב, זה. ‫משגעים אותך. ‫אבל אם באת, כמו שאני הייתי ילד, ‫היה מקולט של ישראל, ‫לחם לבן ולחם שחור, ‫כמה סופגניות על הדלפק, ‫גבינה בולגרית, קוביות, ‫גבינה צהובה, הוא היה פורס לך, ‫פח של חמוצים ושל זיתים, ‫ביסלי, במבה, בייגלה, ‫ונקניקים. זה כל המקולת. ‫חלב עם... ‫-אה? ‫חלב עם... חזק. ‫סקיות חלב... ‫וגם גלידות היו עוטפים איתו. ‫היה קצת גלידות גם במקרר. ‫זה היה סופרמרקט. ‫20 מצרכים. ‫היה יותר קטן מהחבר הזה, המקולת. ‫זה היה. ‫מה, האנשים לא היו להם ראש גדול. ‫אני מה, אני הייתי אומר לאמא שלי, ‫למה את לא נותנת לי לקנות נקניק? ‫אין לנו כסף, זה יקר נקניק. ‫גבינה צהובה פעם בשבוע. ‫דרך כלל אנחנו אוכלים גינר חמש אחוז, ‫זיתים, ביצים ולחם שחור. ‫זה היה אוכל. ‫לא כמו היום, אם תסתכל על הילדים ‫האמריקאים שם באמריקה, ‫מה שלא תביא להם ברמה 50 כוכבים, ‫50 כוכבים. ‫רוצים זה ורוצים זה וסטייק, ‫בוא נלך לשם, וסושי. ‫כמה שתיתן לאדם יותר רעיונות, ‫ככה תסבך אותו יותר. ‫היה איזה תולעת מרבת רגליים. ‫אתם מכירים את התולעויים האלה? ‫יש לו 24 רגליים. ‫בא אליו הזבוב, הולך עם ארבע רגליים, ‫אומר, איך את מסתדרת ‫עם כל כך הרבה רגליים? ‫איך את לא מתבלבלת להזיז ‫12 זוגות של רגליים ‫והשתלט על כזה מערכת? ‫למוחרת הזבוב רואה שהתולעת ‫הפוכה והרגליים ככה משתוללות. ‫הוא אומר, מה קרה? ‫מהרגע ששאלת אותי איך אני מסתדרת, ‫אני כבר מבולבלת. ‫לא יכולה להשתלט על המערכת. ‫עד עכשיו הכול עבד חלק. ‫נתת לי רעיונות, התחלתי להתבלבל. ‫בקיצור, רבותיי, סיימנו במשפט האחרון. ‫אל תיתנו לעולם לעבוד עליכם בעיניים. ‫העולם זה עולם מלשון אילן. ‫יש כאן תעלומה אחת גדולה. ‫99.999 אחוז מהאנשים ‫אין להם מושג למה הם חיים. ‫בכלל, מי שאין לו מושג למה הוא חי, ‫ולא מכיר את הבורא, ‫ולא מכיר את הספר שלו, ‫ואין לו מושג, ‫והוא מרגיש כבעל חיים בטבע, ‫ועדיי ממנו לא תקבלו ‫עצות טובות לחיים. ‫גם אם זה ההורים שלך. ‫מה נעשה? הם לא זכו ללמוד תורה, ‫לא כולם זכו. ‫אז הם בעצמם אין להם מושג. ‫הם מה ששוטפים להם ‫את הראש בתם בלוויזיה, ‫זה מה שהם יודעים. ‫הבנתם? לכן אל תתפעלו. ‫תדבקו בתלמידי חכמים, ‫כל אחד שיהיה לו את הרב שלו, ‫יש לכם פה רב. ממש מתוק נדבש. אכפת לו, אוהב תורה, רוצה להפיץ תורה. מה הוא צריך את הכאב ראש הזה? יכול לשבת בקולה, ליהנות, ללמוד, לקבל את המזכורת שלו, לעשות שיעורים בערבים, משלמים פה לדרשנים קצת כסף. זה פרנס יפה. מה צריך כאב ראש? צריך לדאוג, להביא כסף, שלם הוצאות. ברגע שאדם עושה איזה סייען שאכפת לו. אכפת לו, הוא רוצה להציל אותך. מי שבא, רופא שאכפת לו ממך, אז הוא יהיה רופא טוב. רופא שרק רוצה את הכסף וללכת, לא אכפת לו ‫אז תדבקו, תדבקו. ‫ומי שלא יכול להיות פה ‫אז יהיה במקום אחר, בעיר אחרת, ‫אבל לפחות תדבקו בתלמידי חכמים, ‫אנשים רציניים, לא רוטפי בצע, ‫לא אנשים שעושים כל מיני שטויות. ‫אתם יודעים, אנשים שאתם יודעים ‫שהתורה זה ערך עליון עבורם. ‫מהם תקבל עצות. ‫לא מהארכי פרחי ברחובות ‫ופוליטיקאים מושחתים ‫שאין להם מושג למה הם חיים בכלל. ‫כל מיני בוגדים פה שיש, ליצנים. ‫לא, מהם לא יצא כלום. ‫וגם ההורים שלך, ‫עם כל הכבוד להם, ‫הם מושפעים בעצמם מהם. ‫אז איזה יצאה הם יכולים לתת לך? ‫ללכת לבית ספר א' ד' גורדון, ‫השפן קיבל נזלת? ‫מורה שצועד במצדד תואבה ‫בלי חולצה ומתלבש כמו בחורה ‫עם עקבים? ‫זה המורה שלך? ‫אתה יכול להסתכל בפרצוף שלו ‫בכלל לפי ההלכה? ‫אתה יכול לשבת איתו כל יום, ‫שעתיים, שלוש, ‫לסתכל בפרצוף הטמא שלו? ‫יש עונש יותר גדול מזה? ‫מה ייצא מזה? ‫אתה חושב שמזה יבוא לך פרנסה? ‫אז אם כבר תהיה רוצח, סכיר עדיף. ‫אם אתה כבר החלטת להיות פושע ‫ולשבת עם כל המתועבים האלה ‫בבתי ספר של כופרים, ‫שאסור לדרוך שם לפי ההלכה, אז אם כבר החלטת ללכת וללמוד עם כופרים ולהכיס את השם, אז מה ההבדל כבר מלהיות איזה גנגסטר באיזה כנופיה ולשדוד אנשים עם מקדח? מה ההבדל? אם החלטת כבר להכיס את השם ולהיות פושע, לך תעשה כסף עכשיו, מה אתה צריך לעשות בתשע מאה שנים בשביל אלפיים שקל בחודש שיצא לך מהם? תחשבו על זה. אני אמרתי את זה פעם לאיזה ספר בוחרי בניו יורק, הבוחרים יש להם מונופול על כל המספרות. זה עובר מיו לבין כולם שם, למדו את מקצוע הספרות, ברוך ה' שולטים בענף. כל מגון שאתה הולך, ספר בוחרי. אמרתי לזה, כמה אתה מרוויח? והוא אומר, מאה דולר. אני אומר לו, שמונה שעות אתה עומד, הגב שלך והברקה הם משוורות של מאה דולר, אני יש לי בשבילך עבודה הרבה יותר טובה. הוא אומר, מה? אמרתי לו, אני נותן לך עשרים אלף דולר ביום. ‫מה העבודה? ‫אני אומר לו, אני נותן לך ‫רשימה של אנשים לחסל. ‫אני מביא לך אקדח, משתיקול, ‫ואני אומר לך גם איפה ‫אפשר לתפוס אותם ‫שאף אחד לא יראה. ‫אתה מוריד אותו, בא אליי, ‫20 אלף דולר מזומן. ‫לפעמים אני נותן לך ‫שתי עבודות ביום. ‫תוך כמה חודשים אתה מיליונר. ‫אני אומר לו, נו, מה אתה, ‫צוחק עליי, אבל מה אתה ‫באתה עכשיו להתבדח איתי? ‫אני אומר לו, מה אתה... ‫אני מתבדח, אתה מתבדח. כל פעם שאתה חותך שערות בשבת זה עבירה יותר חמורה מרצח. העונש של מחלן שבת יותר גרוע מהעונש של רוצח בתורה. תסתכל בעצמך, תקרא. אז אתה בשביל 100 דולר 500 פעמים בשבת עושה איסורי סקילה. אני מציע לך פעם אחת לעשור איסור סעיף, לא סקילה. גם אין על זה כרת. ‫לך יש 500 כרט ביום. ‫אני אומר לך, תוריד מישהו 20 אלף דולר, ‫רק איסור סעיף, בלי כרט. ‫איזה עסקה. ‫כמובן שאחרי זה הוא מיד ‫יפסיק לעבוד. ‫כבר מה הטעם עכשיו? ‫סקילה, סקילה, סקילה. ‫לצערנו זה הדרך ‫שבני האדם מבינים. ‫אתה נומע לו שבת, מקור הברכה, ‫איזה כיף, לומדים, שרים, ‫מתפללים, מתלבשים. ‫זה לא עובד בדרך כלל. עזוב אותי, אני לא מחפש את הדברים האלה. אתה אומר לאדוני תשלם ביוקר, הוא מבין. אה, כן? מתחיל להיות לו יסורי מצפון. בעזרת השם, גם אתם תבינו, אפילו אדם מוקשחי מהרמבא אומר, ביום שהוא מת, עוד הוא מחויב ללמוד תורה. אין הנחות, האדם מחזר על הפתחים, הילדים שלו רעבים בבית. אומר לו הרב איפה אתה יש שיעור עכשיו אני היום יאחר מה הילדים שלי רעבים בבן צריך לסוף כסף אומר לו אני מצטער הרמב״ם פסק אפילו אדם מחזר על הפתחים חייו ותלמוד תורה אין הנחות אין עד השנייה האחרונה עד הנשים האחרונה אין אדם שפטור ‫למה? כי זה הדבר הכי חשוב ‫בין לימוד תורה כנגד כולם. ‫היא רצון, בעזרת השם, ‫שנתחזק כולנו לקראת יום הדין. ‫סמינר של ערכים שבוע. ‫-יש סמינר, יש שני סמינרים. ‫סמינר אחד מחר, ‫הרב זמיר כהן ואני ‫והרב סניר גואטה בירושלים. ‫מי שמעוניין, עוד אפשר לרשם. ‫נשארו, אני חושב, כמה חדרים. ‫ויש סמינר... ‫כן, זה לחילונים ולזוגות, כן. ‫ויש כאן סמינר של ערכים ‫שבוע הבא, חמישי? ‫-חמישי, שישי שבת. ‫חמישי, שישי שבת, יש פה דרשת.