עבירות בשוגג שנחשבות למזיד
A young man returning to religious life struggles with wearing a kippah and arranging a marriage. The speaker warns against self-arranged matchmaking and the corrupting pull of wealth, emphasizing that rabbis should guide marital decisions and sincere devotion to Torah study matters more than material success.
Chapters
זקו ברוך. שבוע טוב לכולם. ההדרשה הזאת תהיה בעזרת השם, לעילוי נשמת עוניר הבטחנה, לרפואת עדנה כהן, בת עשר, חיים תומס בן חורשיד להצלחה בלעדה ליאן כהן בת ירון, פרנסה לאברהם חיים בן ימין בן ג'ולי חוגלה וגם כן פרנסה למורדכי דיוויד בן שר הפרומת גם כן רפואה שלמה לג'ילברט שמואל בן מים טוב, ברוך השם, כבוד גדול להיות כאן הלילה אצלכם פה ברחובות בעזרת ה' להתחיל את השבוע כמו שהרב אמר. אתם יודעים, על שבת קראנו פרשה, איך אומרים, קטלנית. 98 כללות מפחידות. כולם פוחדים לעלות עלייה שישית, זורקים את זה על הבעל קורא. הוא כבר פה, שהוא, איך אומרים, שהוא יוכל אותה. ו... ו... אמנם אני תמיד אומר, אנשים פוחדים לקבל עליית שישי כדי שלא יבוא עליהם הכללות. אבל לעשות את המעשים שמביאים את הכללות זה אף אחד לא פוחד. כמעט אף אחד. הכל הפוך. הכל באמת הפוך פה. אנשים צריכים לפחד מלעשות את הדברים שכתובים בתורה שעבורם לא עלינו בה הכללות. זה שקוראים את הכללות בתור אדרה, אז זה מחזק, זה לא הבעיה. אם אפשר לא לעבור מול המצלמה, בבקשה, תודה. אז באמת השאלה, באמת השאלה עכשיו, איך מתמודדים עם כזו פרזה? לקרוא את זה ולעבור לסדר היום? אי אפשר. חכמים דאגו שהפרשה הזאת היא פה לא ממש לפני ראש השנה, אלא שיהיה ביניהם עוד פרשה, לפחות. למה? כדי שתחלק שנה וקהילה לאותיה. אנחנו, כי הרי מה קורה? בפרשה של שבת הבאה, משה אומר לכולם שכולכם ניצבים היום. אתם עומדים פה מול השם. זאת אומרת, למרות כל הכללות, הנה אתם עוד פה. ו... בעזרת ה' אנחנו נשאר לנו שבועיים קצת פלוס לפני יום הדין ניסה ליום הדין אנחנו ננתח כמה דברים שכתובים בפרשה ונראה איך זה נוגע אלינו אמנם היום אין לנו בית המקדש אין מצוות ביקורים אבל מה היו עושים בכל המועד כיוון שאין בית מקדש ולא עולים להביא סלסלה לקוהנים, אז במקום זה היום באים לחכמים. כל אחד בא במועד לבקר את רבו. אנשים אוהבים לבוא, אם זה בסוכה, אם זה יכול למועד של פסח, באים לבקר את החכמים. זה אחר לזה שהיו באים לבית המקדש, שאין לנו היום בית מקדש בעבונותינו הרבים. עכשיו, מה זה מצוות ביקורים? פרשון מתחילה מצוות ביקורים. השירים היום מביאים את הפירות הראשונים שיצאו על הפירות, היום סמנים אותן, שמים אותן בסל של זהב, היום מביאים, הכהן לוקח את הפירות, ככה כמו פה פירות, כל אחד מביא מבחורות העץ, ומחזירים להשאיר את הסלסלה, אם זה מזהב או מכסף, כי הוא לא הביא על דעת להשאיר את הסלסלה, אבל העניים לא היה להם כסף לסלסלה מזהב, אז היו מביאים את זה מנצרים כאלה, כמו מה שמחזיק אצל האשכנזים תלוליו, הם עושים קולים, קולים, מזה סלסלאות. אז היו העניים מביאים כאלה סלסלאות שהיו טובים בעצמם, וזה כבר היה נשאר לכהן. כאילו מה עכשיו, אין לזה ערך. מה העניין? העניין הוא שלא רוצים שאני אתבייש. אם היום מוציאים את הפירות מהסלסלה ומחזירים לו, אז היו רואים שכמעט אין כלום. כיוון שיש לו בקושי עת שניים, הוא עניין, לא עכשיו איזה שדה שלם. משאירים, יש להם החקלאים, יש להם הרבה. אבל הוא, כיוון שיש לו קצת ככה, כמה פירות, אמרו מה, עכשיו יוציאו, הראו שכל הסלסלה ריקה, תשאיר את זה עם הסלסלה, עם הכיסוי שלה, ושלא יתבייש העני. למה יש את המצווה הזאת? מסברים המפרשים שזה כנגד האיסור הנורא שעשו המרגלים. שבאו לארץ, הוציאו לשון הרע לארץ, דיברו רע לארץ. מה הביאו? הם הביאו דוגמאות למה לא כדאי להיכנס לארץ. הביאו גפן, הביאו טענה, הביאו דברים של להראות כמה הם גדולים, למה? יש פה אנשים ענקים, תראה איזה פירות יש פה, איך אנחנו נוכל להתמודד איתם? אמנם, אם מישהי התבונן מה המרגלים אמרו, אז באמת כל מה שהם אמרו על הנייר זה אמת, באמת היו ענקים, באמת היו הרבה לוויות באותו זמן בארץ, הפירות באמת גדולים, אבל המטרה שלהם הייתה לא להגיד אמת. המטרה שלהם הייתה, זה נקרא מניפולציה. אתם יודעים מה זה מניפולציה? זה שעכשיו אתה בא, מהנדס את הבן אדם, מהנדס לו את התודעה, מערים עליו. אפילו שאתה אומר אמת, אבל בצורה שאתה מציג את זה, כדי שהבן אדם יפחד. ועכשיו שהבן אדם יפחד, הם לא רוצים לבוא לארץ. וכל המטרה של המרגלים היה הפוליטיקה, כמו הפוליטיקאים של היום. מה הדבר שהכי הרבה מעניין אותם? עצמם. יש גם כמה בודדים שמעניין אותם העם. בודדים, אפשר לספור על יד אחד כמה כאלה יש. רוב הפוליטיקאים זה אך ורק מה טוב להם. פעם אחת שהם בצד הזה באופוזיציה, הם אומרים ככה, אך שהם בקואליציה אומרים בדיוק הפוך, על אותם עניינים מדברים דבר ואיפוכו. לה אמר, אל תחפש אצלם אמת. כל אלה אנשי שקר מיסודם, מהתחלה ועד סופם, כולם. ואמרתי, יש כמה בודדים, לכל כללי שיוצא מן הכלל, שעוד נשאר בהם קצת יושר, אכפת להם קצת מהעם, עוד יש להם קצת עקרונות, אבל אנחנו רואים את השאר. איזה התנהגות יש להם ואיזה בגידה יש להם בעם ישראל. העיקר שלהם טוב. גם המרגלים חשבו על עצמם. הם היו רשש שבטים, היה להם שלטון. אמרו, עכשיו אנחנו נכנס לארץ, יחלקו מחדש את הארץ. מה לנו ייצא מזה? אנחנו נרד במעמדנו. אהי, אבל הקרוב שברחו אמר שהוא מביא אותנו אל הארץ. איפה הקדוש ברוך הוא? הקדוש ברוך הוא קיים אצלם כל עוד זה לא סותר את רצונותיהם האישיים. ברגע שהרצון האישי שלהם והרצון של השם מתנגשים, הם אוהבים את עצמם יותר מאת הקדוש ברוך הוא. הם לא מקיימים את הפסוק הראשון בקריאת שמע, ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מעודיך. אתה מוכן לתת את כל כספך עבור השם? ואפילו את חייך. זאת אומרת, אפילו נוטל את נשמתך, אין לך עליו שום תלונות, שום טרוניה, כמו אברהם אבינו. אחרי 75 שנה, סוף סוף נולד לו בן, שאנחנו יפתיח לו שמהבן הזה יירש אותו. פתאום הוא אומר, לוקח נאי את בנך, היחידך שאהבת, לך שחד את הבן שלך עבורי. ומה? אברהם, החוכמה באברהם, הרבה אנשים לא שמים לב. חושבים, אברהם הסכים לשחוט את בנו עבור השם, בגלל זה הוא אברהם הצדיק. לא. זה גם אנחנו היינו עושים. אם הקב' היה בא אלינו, אומר, לקח נא את בנך, יש לי ברירה, מה אני יכול ללכת עם הקב' ראש בראש? הוא אומר, לקח אותו, אז אני כבר מבין שאין לי הרבה מה לעשות. ההבדל בינינו ובין אברהם, שאנחנו אחרי זה היינו שנים ממורמרים. גם בזמן שהיינו עושים את זה, היה לנו צביתה בלב. איך הקב". מסוגל לעשות כזה דבר? מה, הוא הבטיח לי שזה יירש אותי. פתאום הוא אומר לי, הפוך? מה, הקב". משקר אותי? מה, הקב". מרמה אותי? הקב". סתם הבטיח לי, מה עשיתי? מה, למה זה מגיע לי? מיליון דברים היה עובר לנו בראש. והחוכמה שאברהם לא ירער אפילו כהוזה על הקב". בגלל זה, הקב". אומר, אהבתי את אברהם. כולם היו עושים את זה. היום מחבלים רוצחים, שפלים, שבאים, מורגים אותנו ברחובות, מוכנים שהילד שלהם מת, הם עושים סוכה, מחלקים במתקים. קום לשבת ולפקוט, איבדו ילד, שמחים, מאושרים, חייכים. באמות. אז מה? הנה, אתה רואה באמות. יש להם אמונת פעלה. חושבים שעל ידי שירצחו יהודים, אז ייצא להם מזה משהו. פשוט. הם היו קצת מלומדים. אפילו בקוראן שלהם, הם היו קצת מלומדים, היו יודעים שזה נגד רצון השם. הרי בקוראן שלהם כתוב שאנחנו עם הנבחר. שם כתוב שהשם הביא אותנו לארץ, שהציל אותנו מפרור, נתן לנו את הארץ. ואפילו בקוראן שלהם כתוב, אם יש לכם איזו שאלה על הקוראן ולא ברור לכם, תשאלו את היהודים. כי הם קדמו לכם והם קיבלו את התורה. זה פסוק בקוראן שלהם. רק כמובן שרוב הערבים לא יודעים אפילו לפתוח קוראן. עם הארצות, יש כמה שכים כאלה שיודעים קצת קוראן, והם מהנדסים לעם את הראש לפי רצונם. הם שונאי ישראל, אפילו מסוגלים לעמוד במסגד ולהגיד, מצווה לגנוב מיהודים. היה מעשה אחד כזה. אחד אמר, מצווה לגנוב מהיהודים. אז קם איזה מוסלמי אחד ערבי פה בארץ, באחד הכפרים, אמר לו, זה שקר, אין כזו מצווה. אני מכיר את כל הקוראן בעל פה, אין כזה מקום בקוראן שכתוב לגנוב מהיהודים. אסור לגנוב מאף אחד. עכשיו, אם אצלנו יקום אחד לרב ויקשה עליו קושייה, הרב או שיתארץ לו, או שלא יהיה לו מה לענות. בזה זה ייגמר, נכון? אצל הערבים זה לא ככה, אם אתה עשית לישול קושייה, תתפלל שתישאר בחיים עד הבוקר. בקיצור, כבר חיכה לו אבא שלו כבר בבית עם מות מברזל, איך שהוא הגיע, בום, שבר לו את כל העצמות, יהיה בוגד, יהיה קלב, יהיה יהוד, אתה מגן על היהודים, אתה לא בן שלי יותר, זרק אותו מהבית. הוא ככה עם הצהרות השבורות שלו, לאן הגיע? לתל אביב. למה הערבים מגיע לתל אביב? למצוא עבודה. להיות, לעבוד, אחד המסעדות, מחפש עבודה, עובר ממסעדה למסעדה, מחפש עבודה. מצא עבודה. עכשיו, הבעל הבית שלו, יום אחד אומר לו, תשמע, מחר אין עבודה, סגור. מה? אומר, מחר יום כיפור. אומר, מה זה יום כיפור? אומר, אנחנו הולכים לבית הכנסת, תפלל לי. אומר, אני יכול לבוא? אומר, לא. אתה יכול לעמוד בחוץ אם אתה רוצה, בכיסאות הכל מחור. טוב, אני אעמוד בחוץ. בא, ראה את כולם, תליטות לבנות וזה. מצחן בעיניו. אחרי זה, אמר לבוס שלו, תראה, אני ערבי מוסלמי כבר לא יכול להיות, זהו. סימנו אותי כבוגד. ואני רואה שאתם, אני תמיד קראתי עליכם בקוראן, אתם העם הנבחר, אולי תעזור לי, אני אתגייר ואני אהיה יהודי. אמר לו, כן, למה לא? אם אתה רוצה ללמוד תורה ולהיות יהודי, אני אשלח אותך לגיור. אמר, טוב, אני צריך לבקש רשות מאמא שלי. עם אבא שלי כבר גמרתי, אבל אמא שלי עוד אוהבת אותי, מדברת איתי קצת בטלפון. הגיע ככה לכפר בצהריים, בזמן שאף אחד לא בבית, אמר לאמא שלו שהוא רוצה להתגייר, אז אמא שלו אמרה לו, יא אבני, אתה לא צריך להתגייר, אתה כבר יהודי, אני יהודי, אף אחד פה לא יודע, חוץ מאבא שלך, אבל אבא שלך הכיר אותי באיזה דיסקוטק בחיפה, שאלתי אותו איך קוראים לך, אמר לי, רפי. מה היה השם באמת? רפיק. רפיק, שכח את הקוף. רפיק, נהיה רפי... רפי. עכשיו הביא אותה לקפר, הביא את הילדים וכולי. אבל אני יהודיה, אתה... הנה, יש לי תמונה של המשפחה שלנו, עומדים ליד הקבר של סבא שלי, הוא היה רב גדול, לפני הרבה שנים, מאות שנים. נתנה לו איזו תמונה ככה, והוא חזר לאותו אחד, אמר, אני... אני... בעזרת השם, לא צריך להתגייר. הנה, אני אמא שלי יהודייה, כך וכך הסיפור. ואז אמרו לו, בסדר, נשלח אותך לשבת, שבת אצל משפחה. משפחה יהודית, תראה מה זה שבת. הגיעה למשפחה יהודית, ראה שמה, כולם דתיים, חרדים, עשה שם איתם את השבת. עכשיו הילד היה שר, לך דודי. בבית כנסת היה איזה ילד שר יפה. בבית, אומר לו, אתה יכול לשיר עוד פעם? עוד פעם שר. אחרי חמש דקות, תשיר עוד פעם, תשיר עוד פעם. עשר פעמים הילד היה צריך לשיר בשבילו ללכת דודי. לא הבינו מה הולך פה, אולי הוא לא נורמלי זה. טוב, למוחרת, בלילה, אחרי שהוא כבר עמד ללכת מוצאי שבת, אמרו לו, לא עברת לנו את השם שלך? הוא אומר להם, כן, מצטער, מחמוד אבדול ראול. מחמוד? אומרים, כן, מחמוד? אבל אל תדאגו, אני יהודי. רק קראו לי מחמוד, אבל סיפר להם את הסיפור. הנה, אני אפילו ממשפחה של צדיקים. הנה, תראה, אמא שלי נתנה לי השבוע את התמונה, הוציא את התמונה, נותן לבא לבית לראות מה מסתבר. הם עומדים ליד הקבר של הרב אלכבץ. רב שלמה אלכבץ, זה שכתב את השיר לך, דודי. אחד עודי, והוא הערבי הזה, לא ידע. לא ידע מי זה הערב הזה, לא ידע. כל רגע אומר, תשאיר לי השיר הזה, אחד עודי. ואחרי זה שהוא כבר נהיה חרדי וזה, אז הוא סיפר שיש לו עוד תשעה אחים, וכולם בחמאס חולמים על איך לרצוח כמה שיותר יהודים. אני פעם עשיתי דרשה, גויי צהל נגד יהודי החמאס. ככה קראתי לדרשה. אז הרבה אנשים שלחו לי אימילים, היי, טעית בשם, הרב, טעיתם בשם, זה צריך להיות יהודי צהל נגד גויי החמאס. מה זה השם הזה? אמרתי לו, אין פה טעות. אין פה טעות. בצבא יש מלא מלא גויים, שבאו מרוסיה, אוקראינה, הם בכלל לא יהודים, גדלו פה, הולכים לצבא, זה ישראלים בכל דבר, דרוזים, אוקראינים, הם לא יהודים. ובחמאס יש כל כך הרבה יהודיות, אומרים מקום המדינה 60 אלף יהודיות הם חטפו לנו. זה גם כתוב לנו בכללות של הפרשה. שבניך ובנותיך נתונות לעם אחר, מה כתוב שם? ואתה אוהב ואין לך מה לעשות. אי אפשר למנוע את זה. עכשיו תעשו חשבון, אם מקום המדינה 60 אלף וכל אחת הביאה במועצה עשרה ילדים, אז יש לך מאות אלפים בשטחים פה, שהם בכלל יהודים. והם חולמים על הרצוח היהודים. יצא מצב אבסורדי. בצד של הערבים, חצי מהמחבלים יהודים. ובצד של היהודים, חצי מהחיילים גויים. הכל הפוך. הפוך. עולם הפוך ראיתי. אידיוק ככה. אז באמת, רבותיי, יש כאן כמה עניינים חשובים, צריכים לדעת את זה. קודם כל, לפני שאני נכנס לעניין הזה של הדין, של הכללות, אני רוצה קודם כל להתחיל בחלק הערך של הפרשה. ככה כתוב, תשמעו טוב. כתוב שהיהודי בא עכשיו, עומד מול הכהן, הוא אומר וידוי דברים, הרמב״ם קורא לזה וידוי דברים, אבל באמת זה לא וידוי. רק מה הוא אומר, עשיתי את כל מה שהשם אמר לי, לא אישרתי שום דבר, לא שכחתי וכולי. אז באמת, מסבירים המפרשים, מה זאת אומרת, מה זאת אומרת, עשיתי הכל, ואחרי זה הוא אומר, לא שכחתי. אומרים, יש כאן רמז לשתי מצוות. מצוות עשה, מצוות עשה ומצוות לא תעשה, שזה דהורייטה, ושהאדם עושה במזיד, ויש מצוות שהאדם עושה בשוגג. אז אומר, מסבירים, הגאון מבין לה מסביר, אומר ככה, מה זה שהאדם לפעמים עושה איסור בשוגג? בטעות עשה חילות שבת, הוא לא ידע, אמרו לו, אסור. הוא למד עכשיו, הוא כבר לא עושה יותר. מאיפה בא האיסורי שוגג האלה? מסביר גאון מבימנה דבר מדהים. אומר שאיסורי שוגג, יש כאלה שהקב' הוא מציל אותם מהם, ויש כאלה שלא. לפי מה הוא מחליט? לפי איך אתה מתנהג באיסורי מזיד. אם אתה מזלזל באיסורים שהם במזיל, אתה עושה בכוונה, מעריך שאין לך עירת שמיים, לא אכפת לך מחומרת הדין, אנחנו אומרים, אתה מצפצף. מחר שיבוא לידך איסור בשוגק, שבאמת אתה לא אשם, אתה לא למדת, אתה לא יודע, ועכשיו היית צריך להינצל, החברה יכולה להציל אותך מזה, הוא לא מציל אותך מזה. למה הוא לא מציל אותך מזה? בגלל שאתה מזלזל בישורי מזיד. מספרים על הגאון מבינה שהיו קליפות של תפוזים על השולחן. והוא בטעות עירים קליפה של תפוז, פתאום הוא הבין מה זה, מעד הוא נפל לו מעד והוא התעלף. מו קצה זה יהיה דה רבנן או דה הורה איתה? דה רבנן. הוא עשה עכשיו יישור דה רבנן בשוגג, התעלף. העיר אותו, ראה עוד פעם את הקליפות של התפוזים, עוד פעם התעלף. אמרו, מה נעשה? אמרו, אשתו אמרה, תאיר, תאיר אותו. תאירו אותו, הכניסה קליפות של תפוזים בפה ככה. אומרת לו, זה דווקא טעים. אז הוא נרגע. אז שואלים, מה כל כך הגאון מבין מהפחד? מה, הוא כל כך מתעלף, רועד? זה א' איסור דרבנן וב' בשוגג. אין לזה הונש. על איסור דרבנן היית בשוגג, צריך קורבן חטאת, יש כל מיני הונשים. אבל על איסור דרבנן ועוד בשוגג, זה כבר רחוק מאוד שיענישו את הבן אדם. אז על מה הגאון מבין להתעלף? זה ההסבר. לא מהאיסור עצמו, מזה שהשם לא הציל אותו, כיוון שהשם לא הציל אותו מאיסור מוקצה, סימן שהוא גם עבר איסור דהורייטה ומזיד. זה הפחד שלו היה. אולי עשיתי איזה איסור דהורייטה, כי אם לא הייתי מזלזל באיסורי דהורייטה, אז הקב' היה מציל אותי מאיסור דה רבנן ושוגג. מזה שלא ניצלתי, סימן שכנראה יש עליי איזו הקפדה במשהו אחר. אז על זה הוא התעלף. וזה דומה מאוד על הגמרא עם רבי יוחנן וריש לקיש. ריש לקיש היה בעברו ראש המאפיה. שודד, ראש השודדים. ואחרי, יום אחד הוא הלך ליד הנער, ראה איזו אישה יפה מרחוק, קפץ כמו, אתם מכירים את תרזן? תרזן קפץ לים, להרגן, צפחה ככה כמו אריה, הגיע לאישה כביכול, מסתובבת האישה, זה לא גברת, זה אדון. מתברר שזה איש, לא אישה. אומר לו רבי יוחנן, אה, אתה חשבת שאני אישה? אומרים שרבי יוחנן לא היה גודל זקן. אז בטח היה לו פאות ארוכות, זקן אין לו, מרחוק באגם, הוא נראה כמו אישה. הוא חשב, תפס זה אישה, הולך, עושה עליה שרירים. מראה לה שהוא יודע לסחוט. פתאום הוא רואה שזה איש. אז, אז ברוך השם, אנשים היום נורמליים, לא כמו היום. בתל אביב הוא אולי היה שמח שזה איש, אבל פה, אז הוא, אז הוא הרגיש טמבל. מה, יצאתי טמבל. ורבי יוחנן הצל את זה, שהוא נבוך, אמר לו, תשמע, יש לי אחות הרבה יותר יפה מני. אם אתה תחזור בתשובה ותבוא לישיבה, אני משדך לך את אחותי. הוא שמע ככה, קיבל חשק. בא לשחות חזרה, לא היה לו כוח. למה, אומרת הגמרא, כוחה, תורה מטישה כוחו של האדם. ושואלים, אבל הוא עוד לא למד. כשהוא ילמד, אז הוא יהיה עייף, ברור. אבל עכשיו הוא עוד לא למד, הוא עוד עבריין. הוא רק הסכים לבוא. מחר הוא יבוא. מה אתה רואה מפה? שאיך שאתה מקבל על עצמך רול תורה, מיד השטן יתפלל לך. מיד. ואחד הכלים שלו זה להרדים אותך. וואו, אני עייף, כבוד הרב. היה סליחות את מולד אחד וחצי. קשה לי לקום. עד שהתפללתי היה תשע, עד שסיימתי עשר, עד שהגעתי לישיבה עשר וחצי. אני לא יכול כל כך להגיע סדר ראשון בזמן. יש סליחות. זה, השטן מחליש אותו. אם הייתה דיסקוטקט מול בלילה, הוא כמו אריה היה בה. אם היו אומרים לו בבוקר, יש עכשיו איזה מסיבה בים, ושש כבר היה כאן. אבל הלכת לישון באחת וחצי, שתיים. כן, אבל זה פעם בשנה, זה לא אותו דבר. קיצור, יודעים מה זה היה יצר הרע? בקיצור, רישלקיש התחיל ללמוד, מתברר שהיה לו ראש רציני, והוא גדל בתורה, ונהיה חברותה של רבי יוחנן, מקשיעה עליו קושיות, יום אחד רבי יוחנן מגיע, הוא לא יכול ללמוד היום. למה הוא לא יכול ללמוד? גנבו לו את הארנק, שדדו אותו. מסתבר שגם אז היה פושטקים, לא רק היום. את מי הם שודדים? את הרב הקדוש. הוא יושב, הוא לא מצליח להתרכז בגמרה. אומר לו רשלקיש, מה קורה כבודו? אתה לא איתנו היום. הוא אומר, תגנבו לי תארנק. הוא אומר, נו, אז מה הבעיה? הוא אומר, כי אני לא יכול להתרכז. טוב, שב פה, אני הולך להביא לך תארנק. יצא לרחוב, כולם זכרו מי הוא היה. היי, אתה, בוינה, אתה זוכר אותי? כן. שלא תתעסקו איתי, דירבלק. אני נותן לכם 10 דקות להחזיר את הארנק של הרב, אם לא, אתם תצטערו על זה שנולדתם. כן, כן, אל תדאג. זוכרו אותו בתור שמעון. שמעון לקיש. שמעון, אל תדאג. אנחנו נעשה מאמצים, נביא לך חזרת הארנק. והנה מה. תוך כמה דקות חזר הארנק. זה מזכיר לי שפעם המחבלים של החמאס גנבו את המרצדה של הרב אובדיה. אתם יודעים, הם גונבים כל לילה 50 מכוניות בירושלים לבד, כל לילה. מעבירים אותו למזרח ירושלים. הפעם היה תורו של הרב, ראו מרצדס בארנוף, עירים אותו אוטו וגנבו אותו. מיד התקשרו מהשבאק למי? לאחבר. מי זה היה האחבר? מי היה אז בראש שלהם? ערפאת. ערפאת. התקשרו לערפאת. יסר, יסר. גנבתם את הטלפון של החכם. מן הדעה. תנו לי עשר דקות. למוחרת חזר האוטו. מזל, עוד לפני שפירקו אותו. מפרקים את המכוניות תוך יום. מנצלים את החולשה שלנו. רואים שאנחנו עם חלש. משוסה, מפורד, אין פה לא משטרה, לא צבא, לא כלום. מה שהיינו פעם, כבר לא קיים יותר. הם הולכים ומתחסקים, ואנחנו הולכים ונחלשים. כשאני הייתי ילד, היית הולך ברחוב, היו כל מיני ערבים באפולה עם עקפיות, הם היו רועדים ממך בתור ילד. מי היה ממייז לדבר עם יהודי פה? היום מאיזה בעשרים יהודים הולכים, ערבי אחד עובר, כולם רועדים. התהפכו היוצרות. זה הכללות של הפרשה שקראנו היום. הגוי אשר בקרבך יעלה מעלה-מעלה, ואתה תרד מטה-מטה. יש בעלה. כולם בלחץ. בלאגן פה. בקיצור, אבותיי, השאלה שלי אליכם, ביני לבינכם, אם עכשיו אחד מאיתנו היה בדרך לישיבה ללמוד גמרה בבוקר, נגיד שהסדר מתחיל תשע וחצי בבוקר, בתשע שדדו אותנו בדרך. איזה עבריין שדד לנו את הארנק. נגיד שהיה שם 200, 300, 500 שקל. סכום שמכאיב. אבל איך שהתיישבת בגמרה עכשיו, התחלת עשר דקות ללמוד. אתה חושב על הארנק? בין באתה עשיר, בין באתה נער צעיר, ברגע שכבר נכנסת ללימוד, הארנק זה הדבר האחרון שמדהיג אותך עכשיו, אתה כבר שקוע בגמרה. מתי תיזכר בארנק? באחת בצהריים. שקע צהריים. תקום מהגמרה, עכשיו אתה צריך ללכת, לא יודע מה האוטובוס, מה, אין ארנק. אז תיזכר במה שקרה לך בעוד, אבל איך רבי יוחנן לא יכול ללמוד? בגלל הארנק? אם זה היה קצת כסף בארנק, זה לא נתפס. אם אדם פשוט פה, כל אחד שיושב פה בחדר, אף אחד מאיתנו לא היה נשבר מגניבה של ארנק, והיינו יכולים ללמוד. איך גדול הדור? חגר, אם אתם לא יודעים, מתו לו עשרה בנים. עשרה בנים, מתו לו והוא לא נשבר. עוד היה הולך לניחום מבלים. אתם שקלתם אחד, אני שקלתי עשר. עשרה בנים, מתו לו, הוא לא נשבר ולא הפסיק ללמוד. גנבו לו ארנק עם 200 שקל, הוא לא יכול ללמוד. לא שאלתם את השאלה הזאת שלמדתם את הגמרה הזאת? או שלא למדתם? לא הגעתם לזה? אז אני עשיתי לכם קפיצת הדרך. בטח חשבתם למה גם אני. חכם, אמר יפה. הבעיה זה ודאי לא הארנק, ולא ה-200 או ה-500 או ה-2000 שקל שהיה שם. הבעיה היא, אם השם זימן שיבוא אליי שודד ויגנוב לי את הארנק, סימן שאני עברתי על עבירה בדיני ממונות. אני אשם במשהו, כי אין איסורים בלא אבון. וכל האיסורים הם מידה כנגד מידה. מה שעשית, בזה מקים בך. אז אם היכו בך בממון, נכשלת בממון, אז איך אפשר ללמוד? מי יכול להתרכז בלימוד עכשיו? הוא שובר את הראש שלו, ממי גזלתי? הוא עובר את כל האנשים שהוא מכיר, ההוא היה אצלי פועל, ניקה, אינסטלטור, זה, הסבל, חושב, אולי למישהו נשארתי חייו, אז הוא לא יכול להתרכז. אנחנו, שאין לנו עירת שמיים, בתוך דקה מתרכזים. נכנסנו לגמרא, לא מעניין אותנו, גנבו לנו את הארנק, כי אנחנו אפילו לא מקשרים את זה לאיזה משהו שעשינו קודם. אומרים, מקרה, עברתי בשכונה של הווריינים, לא הייתי צריך לעבור מפה, פעם הבאה אני אקח אותו בוס אחר. נכון? ככה חושבים? זה כפירה לחשוב ככה, אני לא יודע אם אתם יודעים. להיות כופר זה לא רק להגיד, אני אתאיסט, אין אלוקים. או שאני כופר בחזל, או שהגמרה יש בתאויות, כל מיני ביטויים של טמבלים שלא מבינים כלום. להיות כופר זה השקפה יהודית לא נכונה. השקפה שלך היא לא נכונה, אתה נהפך לכופר בלי להרגיש. בלי להרגיש. למשל, כל פעם שיש פיגועים, אם עובר לך בראש, מה יהיה עם צהל? איפה צהל? למה צהל לא יוצא למבצע? זה כפירה. מי שככה חושב הוא כופר. צהל הוא כלום, לא שווה כלום. לא היה שווה ולא יהיה שווה. ולא רק צהל, אף צבא בעולם לא שווה כלום. הכל זה הקב' ברכו. כרגע הוא משתמש בחיילים, לא היה חיילים, היה עושה את זה בדרך אחרת. אבל כרגע, כתום מפורש, השם ילחם לכם ואתם תחרישון. שלא תבינו אותי לא נכון. צריכים להכיר טובה לחיילים, להעריך אותם, אסור להיות כפויה טובה, כל חייל מתאמץ עבורנו. בזכות חלק מהחיילים אנחנו יכולים לשבת וללמוד תורה, אבל לחשוב שהחיים שלנו תלויים בידיים של חיילים, או בידיים של נשק מסוים, או מטוסים, או חיל האוויר, כל הדברים האלה מהם כפירה. אסור ככה לחשוב. כתוב, ארור הגבר אשר יפתח באדם. והיה אדם יפתחו. ארור. מה זה ארור? כמו הנחש, כאשר הוא קילל אותו. ארור אתה מכל חיית השדה. מי שמאמין בבני אדם שמהם תבוא הישועה הוא ארור. למה? כי הוא כופר, כופר בישם. הוא נותן לבני אדם כוח שאין להם. ברוך הגבר, אשר יפתח באשם, והיה אשם יפתחו. למה צריך לחזור על זה פעמיים? ברוך הגבר, אשר יפתח באשם. הבנו. מה זה עכשיו, והיה אשם יפתחו? ומה צריכה לחזור עוד פעם? התשובה היא, יש אנשים שבותחים באשם, אבל בעוד אנשים. כדי לוודא שאתה בותח רק באשם, אז חוזרים על זה בפסוק. ברוך הגבר שנפתח באשם, והיה אשם מפתחו, רק אשם. לא עוד דברים. לא סתם, צריך לדעת את זה. אז עוד פעם, אם היה שליח שיביא לך כסף, איזה דוד, אבא של אשתך, לא יודע מה, מודים להם. ברוך השם שבחרו בכלל לשליח מצווה. מכירים להם טובה. ככה התורה מחנכת. אפילו שלא מגיע להם הרבה, כיוון שבסופו של דבר זה השם החליט לשלוח לי את הכסף, הוא השתמש בהם כרגע. לא היה הם, היה מישהו אחר, הרבה שלוחים למקום. כיוון שבסופו של דבר הם שותפים לאשם במצווה, אז באמת הם מכירים להם טובה. אבל לחשוב שהם הישועה שלי, זה קצת כבר גובל בכפירה. צריכים להיות זהירים, רבותיי. אפשר להיות כופרים עם זקנים וקובעים ופאות, ועדיין במחשבה יש לנו בעיות של השקפה לא נכונה. השקפה לא נכונה. חייבים ללמוד הרבה הרבה ספרי השקפה. כי השקפה היא משנה לך את כל הראייה על העולם. ברגע שיש לך השקפה יהודית נכונה, קודם כל, תדעו לכם, הרבה מהשקפות שחדרו היום לעם ישראל, זה השקפות של גויים. זה בא מכל מיני עמים, כל מיני מוסלמים, נוצרים, כל מיני מקומות, מיוונים, מכל מיני דברים מסוימים שאין להם מקום ביהדות. ביהדות אנחנו יודעים, חיים ומוות ביד השם, פרנסה ביד השם, אם נגזר לך שאתה תהיה אני, לא יעזור לך הרבה, נכון? אתה יכול להתפלל, יהוסיפו לך קצת, אבל אם התיקון שלך בעולם להיות אני, תהיה אני. ואם התיקון שלך, אתה חייב להיות עשיר, זה הניסיון שלך בעולם, מה שלא תעשה תהיה עשיר. אבל יש דברים שפוגעים בפרנסה, זו גמרה מביאה. תהיה גנב, אם תהיה נוכל, אם תלווה בריבית, אתה יכול להרוס על עצמך את הפרנסה. אבל צריכים לדעת, האדם שנולד, נולד או במזל של עוני, נולד במזל של עושר, נכון, ישראל זה מעל המזל, הוא יכול להתפלל, יכולים לתת לו דברים שכביכול לא נגזר לו לטובה, במעשים שלו הוא יכול ככה לשפר קצת את המצב, אבל לא יעזור הרבה. יש איזה, אני אחד, בבית הכנסת, שנים הוא חלם לתרום, אבל אין לו כסף. כל העשירים מרביצים, 100, 500, 1,000, הוא אף פעם אין לו כסף. אפילו פעמיים חיין לו. הוא ראה שכל מה שהוא עושה, כל מה שהוא נוגע ניאכול, אין לו מזל. יום אחד אז מישהו אמר לו, אתה רוצה היצעה? תלך לבית קברות, סגולה, תחפור קבר, תיכנס לקבר, כי המזל הזה של העוני הוא רודף אחריך. כשתגיע לקבר, תגיד לו, תכנס אתה קודם, אני נכנס אחריך. איך שהוא נכנס, הוא מהר תסגור עליו את החול. כמובן, זה סתם משל הזה, זה לא באמת היה, שלא תקבלו רעיונות עכשיו. אבל זה רק משל. בקיצור, הוא הגיע לבית קברות, חפר לעצמו קבר, הזיע ככה טוב, אומר למזל של העוני, אין מה לעשות. אתה הייתי באש ובמים, לא עזבת אותי מאז ומעולם, אתה חבר נאמן, שנינו יורדים לקבר היום. ייכנס כבודו. העוני קפץ פנימה, מיד, העני הזה כיסא אותו בכל, קבע אותו שם. מאותו רגע, כל מה שהוא נגע, נהיה זהב. קונה, מוכר פי שלוש, קונה, מוכר, באים אליו עסקאות. עכשיו הוא בבית כנסת, נהיה גביר. פתיחת האכל, אלפיים. ומסתכלים עליו, מאיפה זה בא? זה היה לפני חודש, לא היה לו מה לאכול. עליית שישי, 5,000, חבא תרב. אולי הוא שיקור, אולי הוא חולה נפש. בוא'נה, אתה בריא? הכול בסדר? וואלה, כן, וואלה. עכשיו, חלק מהעשירים, הם לא צרי עין, הם שמחים. סוף סוף איזה אחד, הוא קל לו מהעוני. העוני זה איסורים לא קלים, אתם יודעים. אדם אין לו כסף לתפילין, למזוזות, יש ארבעת המינים, רוצה לקנות סוכה, כל דבר אין, אין, אין. לא פשוט. חזל אומרים שהעוני, העוני זה ההיסטורים הכי קשים שיש. אני חשוב כמת. אמנם בארץ לא סוברים ככה, אנשים אומרים, העיקר הבריאות, העיקר הבריאות. אבל ששואלים תעשירים, מה אתה רוצה? להפסיד את כל ממונך, או לקבל כאבי גב קשים? מה הוא יגיד? כאבי גף, הוא לא ירצה להפסיד את המיליונים שלו. את המרצדס, את הווילה, את כל המזומנים. יגידו לו, אתה רוצה כאבי בטנחרונים? או להפסיד את כל הכסף. כל עוד המחלה לא תהרוג אותו, הוא לא מבטר על הכסף. ויש כאלה גם, שיגידו להם, המחלה תוך חודש הורגת אותך, גם לא יבטרו על הכסף. אני, היה לי פעם איזה אחד שהכרתי אותו לפני 20 ומשהו שנה, באמריקה. אחור הוא ישראלי נמוך, אז לא היה פלאפונים. רובכם עוד לא נולדתם, היה ביפרים. ביפר. מי פה יודע מה זה ביפר? מכשיר כזה. מכשיר בדיוק, הוא נראה כמו המכשיר הזה, ולמעלה יש פה צג זכוכית. עכשיו, אם מישהו רוצה אותך ומחייק את המספר שלך, זה עושה טו-טו-טו, אז הוא מכניס את המספר שלו, ואז אתה מקבל צפצוף, טו-טו-טו, אתה מסתכל, זה המספר שמחפש אותך. תקשר אליו. זהו, ככה זה היה. עכשיו, הבחור הישראלי הזה בא לניו יורק, פתח חנות לביפרים. באיזה שעה פותחים את החנויות במנת אין, בברוקלין, לא יודע איפה. עשר בבוקר. אתה מתחיל ל... בא בעשר בבוקר, פותח תחנות, בא אליו איזה שודד עם מקדח. עכשיו, הוא רק פתח תחנות, אין בקופה כסף. רק 20 דולר שהוא הכניס להתחיל את היום. הוא פתח את הקופה בבוקר, הכניס 20 דולר. 20 דולר! בא אליו השודד, Give me your money. עשינו ככה, יש לו איזה לחצן מצוקה וזה, למשטרה. התחיל ככה יותר מדי להצבן את השודד, פאה, ירה לו, ירה בו. נכנס לו הכדור, מזלו שהשודד לא ידע לקוון. אז היד שלו עפה, פגע לו ברגל. עד היום הוא צולע, המסכן הזה, בשביל 20 דולר. אתה אומר, מטומטם שכמוך, מאיפה היית שחילקו שכל? מילה, היה לך מיליונים בחנות, כספת, אז אתה רוצה לסכן את חייך עבור הרבה כסף, גם זה שטוט. אבל על 20 דולר קיבלת כדור, מזל שגם לא פגע לך בחזה. הטיפש הזה, כל החיים שלו צולע בשביל 20 דולר. יש להם כאלה אנשים. בשביל דולר מוכנים למות. אבל אלה כבר חולי נפש, זה לא אנשים נורמליים. אדם רגיל, כל עוד זה לא הורג אותו, הוא מוכן לקבל את האיסורים. העיקר הוא שלא יקחו לו את הכסף. בקיצור, עכשיו, העשירים בבית כנסת ראו שהעני הזה התאשר, חלק הם שמחים, אבל היה איזה אחד. אתם מכירים את העשירים האלה שלא יכולים לסבול שעוד מישהו יתאשר? צרי עין. מה אכפת לך? יש לך מיליונים. אבל הוא, איך הוא פתאום נהיה כזה עשיר? מעניין, אני חייב לברר. בא אליו, אומר לעני, אני רואה שאתה עשית איזו עסקה טובה, לא? אומר אני בתמימותו, כן, ברוך השם, התאשרתי. אני כל מה שנוגע, אני עזב. היה לי מזל, עד עכשיו היה לי רק מזל רע, אבל לפני חודש עשיתי תרגיל מבריק, קברתי את המזל של העניות שלי, מאותו רגע אני רק מתאשר. מה זאת אומרת? איזה מישהו נתן לי סגולה, הלכתי לבית קברות, וזה, קברתי אותו שם. הוא אומר, איפה בבית קברות? הוא אומר, חלקה כך וכך קברתי אותו. הוא אומר, מעניין. העשיר אמר, אני אראה לו מה זה לקבור את העניות. אני הולך עכשיו לשחרר את העניות, שיחזור אליו. הלך לשם, ראה את הקבר הכי טרי. בקברים. מיד פתח, קפצה העניות. החוצה. אומר לו, אני באתי לשחרר אותך מאותו נוחל שקבר אותך פה העני הזה. לא מתבייש, השאיר אותך פה קבור. מהר, תחזור אליו. הנה, שחררתי אותך. הוא אומר, לא. למה שאני אחזור אליו, נבל כזה, בוגד, קבר אותי חי. אתה, לעומת זאת, איש טוב. שחררת אותי. מיסוריי, אני מתחתן איתך. באותו יום, ניקה אותו מכל כספו. שומעים, רבותיי? מה המוסר של הסיפור? מה הסיפור? אז הוא אומר ככה, בעולם יש קמצנים שמגיע אליהם אני, מבקש מעט אוכל, מה הם אומרים? אתה בזמן לא טוב, אני עכשיו בצרות, הביזנס על הפנים, זה עכשיו תקופה שצריכים לשלם ניסים, אין כרגע כסף בחשבון, תבוא עוד חודשיים. בינתיים הם מלאים בכסף. סתם הם אומרים. ואני אספר לכם סיפור, רבותיי, אתם לא תאמינו. אתה יודע, איזו אישה אחת באמריקה, יום אחד מטלפנת לי, כמו דרב, אני צריכה דחוף, 12 או 20 מזוזות, לא זוכר כמה. זו אישה צדיקה מאוד, הרידית, צדיקה, בעלת אמונה, אוהבת זיקוי ערבים גם. אני אומר לה, מה קרה, מה, המזוזות שלך לא טובות? לא, זה לא בשבילי, זה בשביל אח שלי. אמרתי, מה, לא היה לו מזוזות? היא אומרת, לא, הוא סירב עד היום לשים מזוזות. סירב. אז מה קרה? אני בראש שלי כבר חושב, בטח קיבל את המחלה. אז הוא רוצה מזוזות פתאום. אני שואל אותה, מה קרה? היא אומרת, אל תשאל. אמרתי, מה, הוא קיבל את המחלה? היא אומרת, יותר גרוע. תהיה גרוע מזה, מה כבר יכול להיות? אמרתי, מה קרה? פרצו לו היום למשרד FBI, וסוכנים של הממשלה, מס הכנסה, שמו לו הזיקים על הידיים ליד כל העובדים, אמרו לו, אתה עצור על בנת כספים, על הונאה, על כל מיני דברים, הדביקו לו רשימה של אישומים, אם הוא יצא השם, 30 שנה מעשר. ליד כולם. והקפיאו לו את כל החשבונות. הכל קפוא, אולי יכול להוציא דולר. ואני רוצה לקנות לו מזוזות. ואז היא אמרה משפט כזה. היא אומרת, אני לא מבינה. ככה בבכי, כבוד הרב, אני לא מבינה. אתה יודע כמה כסף היה לו בחשבון? נו, בוא נראה אם מישהו יכול לנחש. כמה כסף היה לו מזומן בחשבונות? 5 מיליון דולר. 50 מיליון דולר מזומן. שהיא שמעה מהחוקר שהיא דיברה איתו, החוקר, שהקפיאו לו 50 מיליון דולר, היא פרצה בבכי בטלפון. אתה יודע כמה פעמים באתי אליו, התחננתי אליו, לתת אלף דולר למשפחה של אברך לחג, שאין להם כסף לחג. אתה יודע איך הוא בכה לי? מה את באה אליי כל פעם? אני בקשיים, אני בחובות, אני בצרות. הביזניס על הפנים. הכנוש ברוך הוא עשה שהשקר הזה יתגלה עכשיו לכל העולם. הרבה באו לבקש ממנו צדקה מהקמצן הזה. עכשיו, כולם יודעים שכל פעם שהוא בכה ואמר, אין לי, אין לי, אני בצערות, הכל היה שקר. ומה קרה? מה שיוצא מהפה של הבן אדם, זה מה שיקרה לו בסוף. וזה שהוא שיקר ואמר, אני, אני, אין לי, אני מסכן, אני זה. עכשיו, הוא אמר, אין בעיה. אמן כנרצון. ועכשיו זה מה שקרה לו. הכל הלך. עכשיו הוא צריך עזרה מאותם עניים שבאו אליו אז לבקש כסף. מה רואים מפה? אנשים חושבים שהם חכמים, שקרים, מרמים, מסלפים. בסופו של דבר, את מי הם שקרים? רק את עצמם. ומי שנותן, למי נותן? רק לעצמו. מי שחושב שהוא נותן למישהו צדקה או עושה לו טובה, זה בדיוק הפוך. מה הוא אומר? יותר ממה שהעשיר עושה עם העני, העני עושה עם העשיר. שאל לקשר את רבי עקיבא, אומר לו, תגיד, אם אלוקיכם אוהב את העניים, אז למה הוא לא מעשיר אותם? הוא אומר, כדי שננצל אנחנו בזכותם מהגיהנום. כי צדקה, תציל ממוות. בזה שהם באים אלינו לצדקה ואנחנו נותנים להם, הם מצילים אותנו מהגיהנום. נמצא שמי מציל את מי? אני מציל את העשיר, ולא העשיר מציל את אני. ראינו, השבת, רבותיי, חלוקה, השבטים עומדים על ער גריזים ועל ער אבל. ומתחילים להגיד את כל הערור, ערור, ערור, ערור. באמת רשי מביא שלפני שהיו אומרים ערור, באותו נוסח היו אומרים קודם כל ברוך. ברוך מי שלא יעשה פסל ומסכה ושם בסתר. ומיד לאחר מכן, ערור האיש אשר יעשה פסל ומסכה ושם בסתר. או ברוך מי שאינו שוכב עם חותנתו, אמא של אשתו. ואחר כך ערור שוכב עם חותנתו. לכאורה זה קצת לא ברור, קשה קצת. מה, עכשיו צריכים לבוא לאיזה יהודי להגיד לו, אתה ברוך אתה. מה? שאתה לא שוכב עם אמא של אשתך. כן? בעיה שלך, איך אתה מדבר? איך בכלל אתה חושב על כזה דבר? אתה מברך אותי בגלל שאני לא כזה פסיכופט? אני רוצה לברך אותך, צדיק שלי. למה? שאתה לא עושה עבירות עם בהמות. ברוך תהיה. מה? זה נראה בדיחה, לא? זה נראה שהם באים לצחוק עליך, לא? אם מישהו בא אומר לך, וואלה, אתה צדיק, ברוך השם, עוד לא רצחת אף אחד. מה, שאני לא רוצח, אני צדיק? ברוך השם, עוד לא שדדת בנק. בזכות זה אתה צדיק גדול. מה? תגיד, דברים אחרים, אני מניח תפילין עושה קצת דברים, בא ללמוד קצת, בא לסליחות, מה עכשיו עוד לא שדד את הבנק? נכון זה נראה מוזר? אז מה באמת, למה רשי, זה קצת תמוע, מה פה מדובר פה? אלה רבותיי, שימו לב טוב טוב. התורה אומרת, היא לא רק אומרת, ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה. התורה אומרת, ושם בסתר. זה ששם פסל באמצע הרחוב או בגינה שלו וכולם רואים, לא על זה מדובר. ארור מי שעשה לעצמו פסל ומחביא אותו. ארור מי שגונב בסתר. ארור מי שעושה עבירות מין בסתר. כל אלה שמחביאים את העבירות שלהם. לכן היה צריך להגיד שמי שלא עושה ככה את העבירות האלה בסתר, הוא ברוך. למה? למה? כי כשאדם עושה עבודה זרה בגלוי, יש סיכוי שהוא יחזור בתשובה. מישהו יבוא, יוכיח אותו, ייצק עליו, תתבייש לך, מה, אתה מטורף? ויוכיח אותו פעם, פעמיים, שלוש, יגרום לו איסורי מצפון, הוא יחזור בתשובה. אבל מי שעובד בסתר, נראה טוב מאוד מבחוץ. אף אחד לא חולם שהוא בסתר עושה מעשים, כי אף אחד לא יודע. זה מה שכתוב, ארור משגה עיוור בדרך. מי שנותן עצה שלא טובה לאדם שהוא לא מבין. נגיד, אדם לא, אישה זקנה לא מבינה מחירי דירות. היא יש לה דירה ברחובות כבר 50 שנה. לפני 50 שנה היא קנתה את הדירה הזאת ב-40 אלף שקל. היום זה מיליון דולר, הדירה. באים אליה זקנה. גברת, אנחנו רוצים לקנות מכת הבית. את במילא הולכת לבית אבות. תמכירי לנו את הבית. כמה? ניתן לך... את קנית ב-40 אלף שקל, ניתן לך 40 אלף דולר. היא לא ידעת. זקנה. סבתא שלי הייתה ככה, עליה שלום. הייתי בא לבקר אותה כל יום שישי, לוקח אוטובוס. אתה רוצה לתת לי את הכסף לנסיעות. אז היא הייתה נותנת לי עשירית ממה שעולה האוטובוס. היא עוד הייתה חיה בתקופה של לפני 20 שנה. היא הייתה נותנת לי כל מיני מטבעות. הייתי מבין שהיא לא מבינה בכסף. הייתי אומר לה, תודה, תודה. זה לא היה מספיק לאוטובוס ולא לעשירית גם. היא לא ידעה. לא ידעו. אז עכשיו אתה בא, מנצל אחד שהוא לא יודע, מוליך אותו שולל, אז זה דבר כזה חמור מאוד. זה נקרא ארור משגע עיוור בדרך. או שמישהו, עכשיו דוגמה, באמריקה עושים את זה לגויים שרוצים להתגייר. יש לזה גוי נגיד, רוצה להתגייר. אומרים לו מה בית דין, טוב, אתה צריך מורה פרטי. המורה פרטי הזה מושך את השיעורים לנצח. למה? הוא לא רצה שהוא יתגייר, הולך לו הפרנסה. אתה עוד לא מוכן, אתה עוד לא מוכן, אתה עוד לא מוכן, שלוש שנים שדד לו כבר את כל החיסכונות של החיים. זה גם כן נקרא הרומאש גייבר, זה גם הוא נער גם, יש פה כמה בעיות. קיצור, לא חסר נוכלים. אבל, אני אתן לכם דוגמה, היה פעם איזה אחד בישיבה, החבר שלו אמר, יש לי בשבילך יופי של שידוך. מה, אתה רואה את הבחורה הזאת? מה, היית תסכים לצאת איתי? אני אומר, זה לא רק שתסכים, דיברתי כבר עם אבא שלה. יש לי בשבילך תקטובת, ההורים רוצים להכיר אותך. מחר בערב, תדפוק להם בשמונה בערב בדלת. זה מעשה שעה באמריקה. האומה זה שמח, לא ישן בלילה עם רוב התרגשות. זאת צדיקה ויפה. הוא מגיע להורים, דופק, פותח את הדלת האבא, שלום, אפשר לעזור לך? כן? אני באתי בקשר לשידוך של הבת שלכם. קשר לשידוך? הבת שלנו עוד לא התחילה שידוכים, מי שלח אותך? איזה מישהו, לא רוצה להגיד מי, איזה מישהו מהישיבה אמר שדיבר איתכם ו... אני לומד פה בישיבה, בישיבת כך וכך, איזה מישהו מהבחורים שם אמר שהוא דיבר איתכם והוא חושב שיש התאמה ביני לבין הבת שלכם. עכשיו, האבא הזה ידע שמישהו, איך אומרים, מסתלבט עליו. אבל היה לו שכל. אמר, אין דבר סתם בעולם. אם הקבש ברחור עשה שהבחור הזה ידפוק לי פה בדלת, יש דברים בגו. הוא אומר, תשמע, אמנם אנחנו לא דיברנו עם אף אחד, מישהו פה חומד לצעון, אבל אם תישב פה, אני אתן לך איזה גמרה, שב חצי שעה, אני אכין את הבת שלי לפגישה איתך. תעל אותו קצת שאלות, כמובן, איך אתה לומד, כזה, כמה זמן, מי הרב שלך, טוב, רעש, אין אדם נעים הליכות. הוא בא לבת שלו בחדר, תתכונני, תתגנדרי, השידוך שלך הגיע. מה השידוך? איזה שידוך? זה משמיים, אל תשאלי שאלות. היא באה, הכירה את הבחור, ישבו במרפסת צד וזה, אמרה דווקא, איי לייקים. בחור מקסים. כמה פגישות יצאו? לחיים. פתאום הנוחל הזה בישיבה, שומע שהחבר הזה שהוא הסתלבט עליו, בסוף מתחתן באמת עם הבחורה. מה? הוא אומר, תודה רבה, בזכות הבדיחה שלך, מצאתי קלה. מה הוא עכשיו? אומר, טוב, אתה צריך לשלם לי דמי שידוך. דמי שידוך הוא רוצה. קובץ שתי סתירות, רוצה דמי שידוך. עכשיו, השאלה מבחינה הלכתית, האם מגיע לו דמי שידוך או לא? מה הוא רצה? הוא רצה שהוא יתחתן? הוא רצה לצחוק עליו, לעשות ממנו צחוק. מי שרוצה לעשות ממך צחוק, ובסוף יצא מזה דבר מועיל, מגיע לו פרס או מגיע לו שתי סתירות? הגמרה אומרת, הגמרה אומרת בפרשת, בפרשת הנדרים. אז כתוב שאישה שנדרה נדר, ואבא שלה או בעלה, עכשיו התירו את הנדר, רק היא לא יודעת שהתירו לה את הנדר. היא עוד לא יודעת מזה. היא אמרה, אני לא אוכל מזה, והבעלה הטיר את הנדר, שהוא שמע, והיא עוד לא יודעת שהוא שמע והטיר, והיא עכשיו אכלה מזה. מגיע להונש או לא? אז רבי עקיבא אומר, מי שרצה לאכול בשר, בשר טלי שחוטה, ומי שרצה לאכול חזיר, סליחה, מי שרצה לאכול חזיר, ועלה בידו לאכול טלי קשר. חייב חפרה. נכון? חייב חפרה. אז אחד שרצה לאכול חזיר ועלה בידו חזיר, על אחת כמה וכמה. הרבי עקיבא אמר את דבריו על הפסוק הזה בתורה. שאישה שעשתה נדר ובעלה היא טיר לה והיא לא ידה, ובכל זאת אכלה, היא צריכה חפרה. למה? למה? בגלל שבזמן שהיא אכלה, היא חשבה שהיא עושה עבירה. זאת אומרת, בן אדם היה לו כוונה לעשות עבירה, ובסוף לא הייתה עבירה. מגיע לו פרס או הונש? הונש. אז זה עכשיו, הליצן, ששלח את החבר כדי להלבין את פניו ברבים, רצה לעשות עבירה, ולא יצא עבירה בסוף. נכון? מגיע לו הונש או לא? הוא התכוון לעשות עבירה. אז אני אשאל אתכם קושייה. לא, עוג מלך אבשן, עוג. הוא רץ להודיע לאברהם אבינו ששוו את לות. למה עוג נהיה כזה צדיק, רץ להודיע לאברהם ששוו את האחיין שלו? כי העין שלו הייתה על שרה. היא הייתה האישה הכי יפה בעולם. העוג הזה, כולם רעדו ממנו, היה ענק. הענקים, את מי הם רוצים, את האנשים הכי יפות, בכוח הזרוע. אבל הוא לא פחד להתעסק עם אברהם. אברהם, כולם ידעו שזה צדיק העולם. אז הוא אמר, תן, נשלח את אברהם למלחמה, עם המלאכים, המלאכים יהרגו אותו, ואז אני אקח את ההלמנה שלו. ובסופו של דבר, יצא שאברהם הציל את לוט, ניצח במלחמה. ואוגמה קיבל עונש או שכר? קיבל שכר. מה השכר היה? הוא ניצל מהמבול. כתוב כל משפחת נוח, נוח ואשתו ושלושת בניו ואנשים, שמונה אנשים, והוג היה נטלה על הטבע. הוג עם הראש, עם האף שלו מעל המים. לא, אני לא יודע איך הוא הרגיש עם החום של המים, כי המים היו רותחים. כנראה הוא נשרף טוב טוב מהמים, אבל בכל אופן הוא ניצל. אז למה הוא ניצל? אומרים חזאל, עוג כמה זה בגימטריה? 79, מבול כמה זה? 78. שהוא השאיר את האף שלו מעל המבול. זה הרמז. אבל היה מגיע לו ללוט הזה, הונש, לאוג, סליחה, לאוג, לא לוט. אוג. מה עכשיו קיבל שכר? רואים שאפילו שהרשה רצה שיהיה משהו רע, ויצא מזה משהו טוב בסופו של דבר, קצת שכר מגיע לו. לפי זה אני רוצה להקשות לכם קושייה. אתם יודעים, אמן הכין עץ, 50 אמה, לטלות בו את מורדי חי. כמה זה 50 אמה? 25 מטר. בערך כמו מהתחלת הבית כנסת, עד סופו אפילו קצת יותר. 25 מטר. עץ גבוה, שכולם יראו. למה עשו את העץ גבוה? רוצים שכולם יראו את מורדכי תלוי על העץ, מכל הכיוונים של העיר. אם זה נמוך, לא ידעו. עכשיו, בסופו של דבר, הכל התהפך. את מי תלוי על העץ? אמן ועשרת בניו. אמן, מאיזה גזע הוא? המלאק, אמן ההגגי. הגג זה מלך המלאק. אז עכשיו שתלו על העץ שאמן הכין המלאקים, איזה מצווה קיימו? למחות את זכר המלאק. עכשיו, מי סייע במצווה? אמן. הוא סייע במצווה, הוא הכין את העץ. האם מגיע לו שכר על זה שהוא הכין את העץ בשביל מורדכי, כי בסופו של דבר השתמשו בעץ לטלות המלאקים או לא? מה אתם אומרים? מגיע לו שחר או לא? מגיע לו שחר, מגיע, לא היו... למה אני שואל את הקושייה הזאת? כי בהגמרה כתוב, מבני בניו של אמן לומדים תורה ובני ברק. מי זה בני בניו? כל מיני גויים, זה המלאק, שהתגיירו ונכנסו בארץ ללמוד תורה. עכשיו השאלה, כולם שואלים, מה זה? זה המלאקים, מה? מפה למדנו שאפשר לגייר המלאקים. אמנם יש חובה להרוג אותם, אבל אם המלאקי בא לבית דין ואומר, אני נמאס לי להיות גוי, אני רוצה להיות יהודי צדיק, רוצה להתגייר, נותנים לו סיכוי. כי כבר יש המלאקים שגיירו אותם, ראינו. אבל אם הוא, אם הוא לא בא, אז דמו בראשו. כי יש כל הזמן מצווה למחוק את זכר המלאק. אבל רואים שהגירו את הנכדים של אמן. שואל את הגמרא, מה הזכות שלו? מה הזכות שלו? התשובה היא, כי אמן הפחיד את כל היהודים בשואה, המלך נתן לו את הטבעת, כתוב גדולה, שרת הטבעת, שהחשבור ראש נתן את הטבעת שלו, החותמת שלו לאמן, שיעשה ביהודים כרצונו, השרת הטבעת, או אילא יותר ממוסר של 48 נביאים ו7 נביות. זאת אומרת, 55 נביאים ונביות באו וצעקו ואמרו, מה יהיה? ומה יהיה הסוף שלכם? תחזרו בתשובה. חלק שמעו, הרוב התעלמו. אבל כשהאמן חתם על הפתרון הסופי, תוך שנה הורגים את כל היהודים, כולם חזרו בתשובה מלאה, ישבו שלושה ימים, בשושן הבירה זה היה פסח, ליל הסדר. לא עשו ליל הסדר. בחג, בפסח, חג בחוץ לארץ זה יומיים. יומיים, ישבו ביומיים של החג ועוד יום, שלושה ימים בצום, עם סק ואפר, והתפללו וקראו תהילים כדי שהגזרה תתבטל. זאת אומרת, מעולם עם ישראל לא עשה כזאת תשובה, כמו בזכות המן. וממילא, בזכות שהאמן אמנם רצה להרוג את היהודים ורצה לעשות רע, אבל בסופו של דבר זה גרם שכל היהודים התקרבו לכנוש ברוך הוא, אפילו שהוא קיבל את עונשו על המזימה, אבל גם פרס הוא קיבל, שבניו התגיירו. אני לא בטוח שזה פרס, יכול להיות שהוא בוכה על זה, שהאנחדים שלו חזרו בתשובה ונהיו יהודים. אם עכשיו דוגמא האלהית לראיה כמה אנחדים והם היו מתגיירים ולומדים פה בישיבות, בגיהנום היום אומרים לו, נו אדולף, מה אתה אומר? היה אומר, זה יותר קשה מהעונש שנתתם לי פה בגיהנום. לראות תנחדים של יהודים עם זקנים ופאות. יכול להיות שזה, אתם יודעים, היה פעם איזו מרשעת גדולה מאוד פה בארץ. מרשעת כזאת, לא יודע אם אי פעם הייתה פה. מי יודע איך השם שלה? גולדה צדיקה ליד המרשעת הזאת. שולמי טלוני, אימך שימה וזכרה. שולמי טלוני הייתה שונאת את הקדוש ברוך הוא שנאת מוות. מרוב שהיא הייתה שונאת דעת, כל דבר שהיה עולה בכנסת על דעת, מיד היא הייתה נגד. יום אחד הרב אובדיה אמר, ביום ששולי ויוסי ימותו, צריכים לעשות משטה בכל הארץ. למה? בעבוד רשעים רינה. כשהרשעים נעלמים מן העולם, צריכים לסמוח. בקיצור, יום אחד, דיבר איזה חבר כנסת מישס, אמר איזה משהו, היא קפצה. המרשעת קפצה. מה אמרה? אם אני הייתי אשתך, הייתי שמה לך רעל בתי. הנהלה, חבר כנסת הזה מישס, אם אני הייתי בעלך, הייתי שותה מהר את התי הזה. רק שתבינו במי מדובר, כן? מה ההונש הכי גדול שהיא קיבלה? הקב' יחזיר את הבן שלה בתשובה. אין עונש יותר גדול. עכשיו, הייתם אומרים, לא, זה דווקא טוב לה, כי ברא מזכה את ההורים, נכון? בן שחוזר בתשובה. זה מקל על ההורים. זה רק מקל על ההורים אם הם תמכו בו, דחפו אותו לתורה, ולא עמדו בדרכו. הורים שעשו כל שביכולתם שהילד שלהם יהיה גוי, שיהיה כופר, שיהיה מחלל שבת, שיהיה הומו, שיהיה כל הדברים האלה, העיקר שלא יהיה דתי, אלה מה פתאום איזה שכר מגיע להם. הם הראו את מטרתם שחס וחלילה הוא לא ייגע בדת. אנשים כאלה אין להם שום שכר. גם אלה, היא עכשיו גם אין לה שכר, שזה הורג אותה, אם הייתה לסכל, היא הייתה נותנת לילד להיות דתי. אבל היא עשתה הכל שלא יהיה. אז עכשיו היא גם מפסידה את השכר מהמצוות שלו והנכדים וכולם. וגם אוכל את הלב, איך שהבן שלה נהיה דתי. בקיצור, אתם תתפלו, פעם היה איזה פרופסור אחד לקרדיאולוג, פרופסור מילר. לפני איזה 25 שנה קראתי מאמר איתו רעיון. שואל אותו הכתב השמאלני, פרופסור מילר, אתה מדבר במראירות גדולה מאוד על החזרה בתשובה של הבן שלך. עד כדי כך שנשמע לי, שחמור בעיניך שהבן שלך חזר בתשובה אפילו יותר מאם הוא היה מתמכר לאירועין. שזהו נשמע ותוודאי. מה עונה המטומטם הזה, הפרופסור? בוודאי! הייתי מעדיף שהתמכר לאירועין ולא יהיה דתי. וזה עכשיו צריך לטפל לך בלב. תאר לך עכשיו, יש לך חס וחלילה איזה סתימה, משהו, מי צריך לפתוח לך את הסתימה? אחד כזה. אם הוא רואה אותך עם זקן ופירות, הוא סוגר עוד יותר את הסתימה. אפשר לסמוך על אחד כזה. היום אנחנו רואים גם את כל הבלוף של שונאי התורה. רואים את הבלוף של שונאי התורה. רואים איך כואב להם הלב שיש ישיבות, רואים איך כואב להם הלב, כל הדברים האלה של הדת. אני לא אשכח שהחליטה הממשלה סוף סוף להחזיר את קצוות האבריכים למה שהיה פעם. קיצצו להם שני שליש. אז אותו אחד קפץ עם קיפה ככה בגודל של חמישה שקלים על הראש שלו. זה אסון לדורות! מתי הוא כתב את זה? בטוויטר שלו עשר דקות לפני כניסת שבת. זה מה שיש לו, להיות בטוויטר. מה עם מנחה? לא שמע על מנחה. מה אם בזכות התורה אנחנו חיים? גם זה לא מעניין אותו. מה הוא אומר? זה אסון לדורות. הממשלה תפשוט, המדינה תפשוט את הרגל. זה שהוא הסכים כמה חודשים לפני לתת למחבלים 50 ומשהו מיליארד, המדינה לא תפשוט את הרגל. 50 ומשהו מיליארד. הסכימו בהסכמים קואליציונים. מעניין אותי כמה מזה הם כבר קיבלו. לא הכל, אבל חלק הם בטוח קיבלו. היה מקדמה בטוח. אני לא מבין, ריבונו של העולם, מה, אנשים פה עברים? מה קורה לפוליטיקאים האלה? הם לא רואים שהישמעאלים פה קוראים למותנו יום-יום? בין בזה אזרחי מדינת ישראל, בין בזה בשטחים, אין שום הבדל. התושבים שחיים פה, הם נאמנים לחמאס, הם לא נאמנים למדינת ישראל. הם לא שרים את האמנון במשחקים, הם ודאי לא יניפו את הדגל, הם לא משרתים בצבא, והם שונאים את היהודים ושיש פיגוע, הם שמחים ורוקדים. מה עוד צריך כדי לדעת שהאויבים האלה חיים לך בתוך העם? אבל המדינה, הממשלה הזאת שממשלה של ליצנים, חסרי שכל. מה, אתה לא רואה מה הולך פה? ובסוף הם מורגים את עצמם אחד את השני אל המחבלים. כל יום רוצחים איזה שניים, שלוש. ואת מי הם האשימים? אותנו. שמעתם כזה דבר? הם, כל התרבות שלהם זה רק רציחות, רציחות, רציחות. אנחנו הקורבן העיקרי שלהם, אבל גם הם הקורבן העצמי של עצמם. הם גם מורגים אחד את השני. אז לא מספיק שהם הורגים אותנו ומאשימים אותנו, גם כשהם הורגים את עצמם הם מאשימים אותנו. ואתם יודעים מה הכי מעצבן? שחצי מהממשלה עושים ככה עם הראש, הם צודקים. בן גביר, זה אשמתך שהערבים הורגים אחד את השני. מה הוא אמור לעשות? ללכת למות בשבילם? מה הוא אמור? שהתחילו לחנך את הילדים שלהם, להפסיק להיות חיות טרף. שיפסיקו לחנך אותם איך התבחל יהוד מגיל אפס לרצוח יהודים ברגע שהתרבות שלהם זה הכל על לרצוח אז הם רוצחים כל מה שבא ליד ראיתי איזה סרטון מישהו שלח איך ערבים מדליק חמור באש ואיך הם צוחקים ונהנים שהחמור מת מאיסורים. הרוע הזה מפחיד מאוד. אתה אומר לעצמך, וואו, אם אנחנו נופלים בידיים של כאלה אנשים, מה אם לחמור ככה הם עשו? שחמור אין להם שום דבר איתו. לא שונאים חמורים. תאר לך מה קורה שיהודים שהם שונאים אותו היפול ביד שלהם. מה יהיה? רק זה צריכים להתפלל לקב". שלא יהיה לנו כזה דבר. רק זה. כתוב שהגלות שלהם של ישמעאל היא הקשה מכולם. בזמננו רבותיי, אוטוטו עוזל תנו לי רק לסיים בו עוד דבר אחד התורה משבחת את כל מי שנמנע מהעבירות בסתר למה? כי היצר הרע תמיד דוחף אותך לעשות עבירות בסתר לפעמים לפעמים, בן אדם הוא נקרא נבל ברשות התורה. מה פירוש? הוא לא עובר במפורה של עבירות, אבל הוא עושה דברים שהוא יודע שהם מכיסים את הקדוש ברוך הוא. הוא יודע שהם מכיסים את הקדוש ברוך הוא. בואו אני אקרא לכם סיפור שתבינו על מה מדובר. יהודי אחד ירש דירה מעורב. הוא החליט כי את הדירה יזכיר. כשתגיע ביתו לפרקה, יעביר אותה לירושותה. הבת שלו עדיין צעירה, אני אזכיר את הדירה כמה שנים, ואחרי זה אני חתן את הבת שלי. כשהבת שלי תרצה להיה מוכנה להתחתן, אני אתן לה את הדירה. בינתיים, סוחר הדירה, אחד זה עברך שהתגרש. עברך גרוש. הוא לא יכול היה להתגורר יותר בבית אוהב, אז הוא היה צריך לסחור דירה. אז הוא סחר את הדירה, והמשיך ללמוד בישיבה. כרגיל, אפילו שהוא כבר לא נשוי. בינתיים הגיעה הבת לפרקה, והיא לא מצליחה למצוא זיווג. לא מבינים, מה, כזו בחורה, בעלת כל המעלות. הימים חלפו, והבת כבר נהייתה בת 25. אתם יודעים, אצל החרדים, בת 25 זה על גבול הזקנה כבר. אני לא כמו אצל החילונים, גיל 40 מתחילים לחשוב על חתונה. אצל החרדים, גיל 18, 19, 20, מתחיל הלחץ. למה? כי כבר כל הבנות בכיתה מתחילות להתארס, זאת וזאת וזאת, מתחילים ללחץ, וואו, כל רגע, שבע ברכות, אירוסין, חתונה, שבע ברכות, היא רצה מחברה לחברה, רק כי בינתיים עוד לא השתתחה, לחץ. בקיצור, רבותיי, היא כבר בת 25, אחד הידידים של האב מגיע אליו, אומר לו, תגיד, מה אתם מחפשים אצל החתן שעד עכשיו לא מצאתם? אומר, אני מחפש עבורה מישהו מיוחד, ואני לא מצליח למצוא. אומר, יש לי הצעה מצוינת עבורה. מדובר בבחור שסיים שס עם מפרשים, יש רק בעיה אחת, הוא גרוש. האב אומר, מה? אתה מציע לבת שלי גרוש, אין על מה לדבר. אבל כעבור כמה ימים הוא חושב לעצמו, אומר, תראה מאיפה אני יודע, אולי זה משהו שהשם רוצה. מה אני פוסל? איך אני פוסל כזה דבר? ערער מעט, אולי צריכים לברר. הוא בא אליו, אומר, מה שמו של הבחור? אומר, זה הבחור שסוחר ממכם את הדירה. זה שגר בביתך, הנה כל הפרטים שלו, לכת ורר עליו. התחילו לברר עליו בישיבה, חברים, אנשים. בסוף מתברר שהוא מלאך, הבחור הזה. בסופו של דבר, הרימו לחיים. מתחתנים. בערב החתונה, החתן בא לשלם את הסחירות. על מה שהתחייב עד עכשיו, של החודש האחרון. אבל הפעם, האב סירב לקבל. אומר לו, אתה לא סוחר יותר. אתה בעל הבית של הדירה, אתה לא צריך לשלם לי מאומה. שנים חלפו, וביתו הקטנה של האב הגיעה גם היא לפרקה, הבת הכי קטנה. אצלה הכל הלך מהר, צ'יק צ'אק, שידוך מצוין, רק מה? משפחת החתן לא הסכימה לסגור את השידוך עד שהאבא לא יממן חצי דירה. אצל החרדים, רוצים מהר לקנות דירות. היום אולי כבר הם משנים את דעתם, כי דירה אולי הון. אבל ככה היו כל צד מתחייב לחצי דירה, כן? ולאבא אין את הכסף עכשיו, כי הוא נתן את הדירה לבתאי, לעברך. רבותיי, הוא רץ מגמח לגמח, מנסה לקחת עלוואות, מתברר שאי אפשר, אי אפשר להסיק את הסכום. הוא עומד כבר להפסיד את השידוך. והנה באותו יום נוקש בדלת בתוך חתנו הראשון ונותן לו סכום של עשרות אלפי דולרים. הוא אומר לו, מיניין לך הסכום הזה? החתן אומר, נקחתם אותי לחתן אף על פי שהייתי גרוש. נתתם לי דירה במתנה, סירבתם לקבל אפילו שכר דירה. בהצעה אחת עם ביתכם, אשתי, החלטנו לחסוך כל חודש של סכום שכר הדירה כי ידענו שיבוא יום ותצטרכו את הכסף. ועכשיו, הנה הכסף שאתם צריכים וכמה היה שם, בדיוק מה שהוא היה צריך. עכשיו תארו לכם שהאבא הזה היה מסרב לתלמיד חכם צדיק כזה רק בגלל שהוא היה נשוי תקופה קצרה והתגרש. לפעמים השידוך הוא לא נכון. צדיק וצדקת מתחתנים ופתאום מתברר שזה לא זיווג מתאים, זה לא מתאים. במידות, ב... לא מתאים. אז מיד מתברר אחרי כמה זמן שצריכים להתגרש, לא עלינו. עכשיו רוצים לשים X על הבן אדם או על הבחורה. מה גרוש? אז מה גרה? מה קרה? לא מבין. סוף העולם? תבדוק. תברר מידות, תבוא לקולט, תשאל, תברר. אם יבואו ויגידו, אתה יודע למה הוא גרוש? הוא קריזיונר. כל הזמן צועק, דופק על השולחן. בסדר? ודאי אתה לא רוצה אחד כזה לבד שלך. הוא אלכוהליסט. הוא מאבשן סמים. ודאי, בסדר. עכשיו הבנו למה היה גירושים. אבל לא תמיד זה המקרה. ולפעמים הצד השני הוא האשם. זה חף מפשע, מסכן, מה עשו לו? אני מכיר אחד, שאני, הוא בא אליי, אמרתי לו, אסור לך להתחתן עם הבחורה הזאת, היא לא בשבילך. אמר לי, אני לא יכול, אני כבר שלוש שנים בישיבה, השתגעתי. אמרתי לו, תשמע ממני, תתאפק עוד קצת, יבוא לך הזיווג שלך, זה לא הזיווג שלך. היא לא, אנחנו כבר מואבים, היא מוכנה שאני אברך, היא ככה, המשפחה יעזרו לי. טוב, לא שמע בקולי. התחתן, תוך כמה חודשים התגרש, והיא כבר בהיריות. נולד לו בן, לא נתנו לו לבוא לברית. הוא לא ראה את הבן שלו מעולם. מענעו ממנו בכל דרך. יום אחד הייתי מוזמן באיזה, לאיזה עיר פה לשבתון. לשבתון. הלכתי לשם, בית כנסת וזה, אני רואה איזה ילד עם קיפה, שחק שם בגינה, ברחבה. פתאום בא איזה חד, אומר לי, אתה יודע מי זה הילד הזה? אני אומר לו, לא. הוא אומר, זה בן של התלמיד הזה שלך, אתה זוכר שסיפרת פעם שלא נותנים לו לראות אותו? אני הוא זה שביסרתי לו שיסמח לפחות הילד שלו דתי. כי התחתנה מחדש. אמנם לא חרדי, אבל לפחות שומר שבת הילד וזה. אבל הנה לך דוגמה, לפעמים, והבן אדם הזה שעשו לו את זה, אם הייתם יודעים איזה צדיק הוא, לא הייתם מאמינים. זה אחד האנשים הכי טובים שיהיו בתולדות הישיבה. מסדר, מנקם, מאכיל את כולם. כל כולו, אתם יודעים, אני אספר לכם ובזה נסיים, אתם יודעים איך הבן אדם הזה חזר בתשובה? יום אחד אני מקבל טלפון, יום שישי בבוקר, אתה יכול לקבל עורך לשבת? אני אומר, להיום? אומרים, כן. עכשיו התקשרנו לאנשים, אם מוכנים לבוא לראות מה זה שבת במקום של חרדים, הוא ישר אמר כן. אמרתי, טוב, מה השם שלו? נתנו לי את השם. שיבוא אליי לשבת נולות הכתובת. מופיע לי אחד, בלורית, הוואי 5.0, כמו הגלים של הוואי. ככה עומדת למעלה, פאות, כמו בננה. תראי בולות של עולם. החילונים האלה איזה המצאות יש להם. אבל ישר קלטתי שהבחור הזה נשמה טובה. עשרה דקות אתה כבר רואה. ישבתי איתו כל השבת, הוכחות, עניינים, מה לא? אתה רואה את ההורות בפנים שלו. וואו, איזה יופי התורה. זה בטוח בקרוב בישיבה. קיצור, מוצאי שבת. הוא נוסע חזרה לברוקלין. שעתיים נסיעה ממונסי לברוקלין. מתקשר אליי עשר וחצי בלילה מברוקלין. כבוד הרב, אל תשאל מה עושים לי פה. הוא היה גר עם בחורים ובחורות באיזה בית פרטי שסחרו. אל תשאל מה עושים לי פה. מה, התחרפנת? מה, אתה חוזר בתשובה? תיזהר. אמרתי לו, אבל איך הם יודעים איפה היית? אומר, מהקיפה. אמרתי לו, מה, לא הורדת את הקיפה? אומר, איך אני יכול להוריד את הקיפה אחרי מה שהראית לי בשבת? איך אני יכול להוריד את הקיפה? אמר אותי, ואתה יודע מה, בדרך כלל זה אף פעם לא קורה, כי כל בן אדם שמתחיל לחזור בתשובה, הדבר האחרון זה שהוא שם קיפה. הוא אפילו שם ציצית, מכבי אותה. רק בסוף הוא שם קיפה, פוחד מה יגידו. אתה במקום, השארת את הקיפה על הראש? זה עוד לא היה לי. תראה, אתה תהיה משהו גדול, אתה. מיותר לציין שאחרי כמה שבועות הוא כבר בא לישיבה, למד, גדל, הכיר שם את הבחורה הזאת. אמרתי לו, לא בשבילך. ככה זה שאדם עושה לעצמו שידוך, ודרך כלל זה מועד לפורנות. זה לא הדרך. יש לך מישהי שאתה מעוניין בה, שלח את הרב לרב שלה, שידברו ביניהם, אולי מיד יתברר כבר שזה לא שייך. הרב מכיר אותך, יודע מי אתה, מה אתה, ישמע עליה מי, מה היא, הוא יודע שזה לא מתאים. אבל עכשיו שהכל מתאים, בבקשה, תנסו. גם לא בטוח שיצליח. אבל אדם שרוצה בעצמו, לעשות לעצמו את השידוך שלו, זה בדרך כלל הצעת העצר הרע. או שהוא מתלהב מהיופי של הבחורה, ואז שימו לב שאדם, הוא נגוע בדבר, הוא עיוור. למה? כי השוחד, יעבר עיני חכמים ויסלף דברי צניקים. השוחד לא גורם לך לשקר, השוחד מעבר אותך. זאת אומרת, אם חייך ככה, מה נשמע, משה? איך היה בישיבה היום? וואו. אתה כבר רואה כוכבים. וואו, אם יהיה לי כזו אישה וזה, איזה כיף יהיה. מה, הרבה זמן אני כבר ככה בעל תשובה וזה, אתה כבר רואה דמיונות. אני בשלנית, אני אעשה לך, אני פה, אני רוצה שתהיה גדול בתורה ו... אתה כבר לא שומע את הרב, הרב מדבר לחלונות ולעצים. כבר בנית לעצמך תהילי תהיליב של דמיונות. זה רק ממש חצי דקה וסיימנו. יש איזה אחד, שטחן אמר לו, אתה רוצה להתחתן עם איזה בחורה? אבא שלה מיליונר. תוכל לשבת ללמוד כל החיים. הוא אומר, כן, אם יש... בחורה טובה אומר, כן, יש רק בעיה אחת איתה, היא עברה איזו תאונה פעם והיא הולכת ככה צולת. בעלת מום. הוא אומר, וואו, זה קצת לא נעים, מה? הוא אומר, אל תדאג, אם תלך לאט, לא מרגישים. תמיד תלך איתה ברבה פומבי, תלך איתה לאט. טוב. אז הוא אומר, יש עוד קצת בעיה. גם העיניים שלה, קשה לדעת על מי היא מסתכלת, היא קצת פוזלת. אומר, וזהו. הוא אומר, וזהו. עכשיו שהוא ראה אותו, הוא אומר לו, תשמע, היא ממש פוזלת. הוא אומר לו, אתה יכול לצעוק, היא גם לא שומעת. בסדר. קיצור, הוא אומר לו, אבל אבא שלה מיליונר. תחשוב, אתה מבטר עליה, אתה לא לומד. אתה הולך איתה, כל החיים תוכל ללמוד, יקנו לך דירה, הכול. חושב, חושב, חושב. אומר, ריבונו של עולם, אני לשם שמיים רוצה לעמול בתורה. יהיה מה שיהיה. בסדר, אני מוכן. עשו חתונה, הכל. מגיע לבית. ערך דבש. שבוע של שבע ברכות. הוא עכשיו חופשה מהישיבה. פותח עיתון. שם רגליים על השולחן. היא אומרת לו, מה זה? מה איתך? אין לך עבודה? אתה לא הולך לעבוד? הוא אומר, מה? בשביל מה לעבוד? שלך מיליונר. איזה מיליונר! אבא שלי נהג אוטובוס. אכל אותה מכל הכיוון. זה מה שחזל אומרים, מי שמתחתן עם אישה לצורך הממון שלה, לא יהיה לו בחיים ברכה. לא מהממון, לא מהילדים, כלום. אם מתחתן עם אישה בעלת ממון, אבל הוא לא רוצה את הממון, ונותנים לו מיוזמתם, אין בעיה. אבל אם מטרת החתונה היא לממון, לעולם לא יהיה מזה ברכה. היא רצון, בנות השם, ברוך השם, שמח לראות הרבה חבר'ה פה שמתחסקים, שומרים תורה ומצוות. יהיה רצון שיגדל המקום עוד יותר ועוד יותר. תרבו תורה ותאדירו. גם לך, כבוד הרב, שמברך אותך שתצליח להשיב הרבה מבני הקהילה בתשובה שלמה. ובעזרת השם, נזכה כולנו להיכנס לראש השנה נקיים. נקיי חפאים וברי לבב. נזכר לעשות תשובה אמיתית, נזכר עזרת השם שיהיה לנו השקפה טובה, צרופה, נקייה, מידות טובות, לא לשכוח, המידות זה עיקר האדם, תיקון המידות, כל אחד יתקן מה שצריך, שנהיה נקיים מהגזל, מהעריות, מלשון הרע, כל הדברים שנפשו של אדם חומדת אותם. וכן היא רצון ונאמר אמן. רבי חנניה בן הקדשייה אומר, רצה, כמו שבכו לזעקות בישראל, לפיכך הרבה עליהם תורה ומצוות, שנאמר ה' חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויעדיר. אמן.
More from Mike
(English Subtitles) Debate: ראש בראש באולפן על תכלית החיים 💥 הרב יוסף מזרחי 🆚 נאור נרקיס
