סדרת הפסיכולוגיה של המוח והנשמה-יחסים, שידוכים, זוגיות 2#

שלום וברכה לכולם. אנחנו ממשיכים בסדרה שהתחלנו, הפסיכולוגיה של המוח והנשמה, שמתמקדת בעיקר ביחסים, שידוחים, זוגיות, ‫בכלל יחסי אנוש, ברוך השם, ‫הפרק הראשון זכה לתגובות נלהבות. ‫אני מקווה שלאורך כל הסדרה ‫זה יימשך ככה. ‫כבר עשינו את הסדרה הזאת ‫בהקשרים אחרים, ‫עם עמודה ועתה תמודה, ‫וזה גם כן הצליח מאוד מאוד. ‫מקווה שהסדרה הזאת ‫תצליח לא פחות. וכבר קיבלתי הרבה תגובות מהנשים שזה כבר עזר להם בחיי היומיום, בזוגיות שלהם, בזוגיות העתידית שלהם שנרקמת כרגע. אז ככה שזה, ברוך השם, כבר משרת את המטרה שעבורה אני עושה את הסדרה הזאת, ובעזרת השם יהיו לזה הרבה תוצאות חיוביות. טוב, אנחנו אתמול, בפרק שעבר, אנחנו הגענו לנקודה שמה חשוב יותר אצל אישה? מה חשוב אצל בחור? דיברנו, מה חשוב אצל הבחורה? האם עמידות או השקפה? הגענו למסקנה שהעמידות אצל אישה זה יותר קריטי, כי אם יש לה לב טוב והיוותרנית ויש בה ענווה, אפשר לנווט אותה להשקפה הנכונה עם הזמן. לעומת זאת, אם תהיה לה השקפה נכונה ו... ודעות נכונות, אבל המידות שלה היו מושחתות וקשות, יהיה מאוד מאוד קשה להסתדר עם אישה כזאת, וזה, פה סיימנו את הפרק הקודם. טוב, אנחנו ממשיכים. כשמתחילים מערכת יחסים בין בחור לבחורה, יש בעצם שלוש אפשרויות. מהן שלושת האפשרויות? מישהו מציע שידור. פלוני הציעה, פלונית לפלוני, כן? מתחילים עכשיו שלב הגישושים, שלב הבירורים. אפשרות אחת, שאיך שהם ייפגשו נאמר בפגישה ראשונה, אז הם יימשכו זה לזה באופן טבעי, תהיה משיכה. אפשרות שנייה, שיהיה כוח דוחה, שיש איזה משהו שדוחה, או כמה דברים שדוחים. אפשרות שלישית, מצב שלישי, זה לא מושך ולא דוחה. אין משיכה אמנם, אבל גם אין דחייה. יש כזה מנטר וכזה. אם המצב הוא שאתה נמשך אחר הבחורה והיא נמשכת אחריך, צריך ללכת ולהשתדל עד הסוף. ככה אומרים גדולי ישראל בעיקר החזוני שהיה גדול עולם, אחד מגדולי הרבנים במאה השנה האחרונות. ואז אם בכל זאת נמצא בהמשך שיש דברים שמפריעים, בדרך כלל, ‫כשהפגישות נמשכות אחת אחר השני, ‫המשודחים עצמם כבר הם לבד ‫יגיעו להבנות אם זה מתאים או לא. ‫אבל אם יש מצב שיש דחייה, ‫אם ממש לא מוצאת חן בעיני הבחור, ‫או הוא לא מוצא חן בעיניה, ‫או שניהם, כן. ‫אז כמובן שמה הטעם להמשיך? ‫זה סתם, איך אומרים בארץ, ‫לתכון מים. ‫לא נגיע לשום מקום, ‫כיוון שבאופן טבעי יש דחייה, ‫והדחייה הזאת היא כרגע גורמת למצב שאי אפשר בעצם להמשיך. תכף אנחנו בהמשך נדבר קצת יותר על המצב הזה. והמצב הנוסף, השלישי, אם אין משיכה ואין דחייה. זה מצב שהרבה פעמים קיים אצל זוגות שבאמת לא יודעים להגיד אחרי הפגישה הראשונה מה הרגשה שלהן. מצחן בעיניך? לא יודע. היא דוחה אותך? גם כן לא יודע. אותו דברי, אני לא יודע, את רוצה עוד גישה מהססים, אבל רואים שאין בהחלטיות שהם אומרים לא, לא, לא שייך, לא רוצים, חבל לזמן, זה סתם היה בזבוז זמן. אם זה לא במצב כזה, רואים שיש כאן הססנות של 50-50. פה מתחילה הבעיה, מה זאת אומרת? במצב כזה צריכים עכשיו להכריע לפי ההיגיון. פה צריכים שיקול דעת ולכן צריך ייעוץ. שבאים לאדם חכם, מה שנקרא בימינו רב רציני שמכיר אותך או מכיר אותה, כן? ואז הוא בא והוא מתחיל להיכנס לעמקי הנפש של הבחור. זה לא כל אחד יודע לעשות את זה. זה שאתה יכול להיות רב גדול בגמרה, יודע ללמד גמרה, לפסוק הלכות, זה יפה מאוד. לא כל אדם יודע לדבר עם בחורים או עם בחורות על זוגיות. צריכים כאן כמה קריטריונים. א', צריך שאותו רב ישקיע שנים בלימוד על הפסיכולוגיה של האדם. הוא מכיר טוב-טוב את ענייני עמידות, תמודה, תת-תמודה וכולי. כל מאמרי חזן, כל גדולי ישראל בנושא. אז זה יעזור לו כמובן מאוד. הוא בקיא בשלום בית, הוא כבר מתמצה בזה, הוא יודע לגשר בין זוגות שהן במשבר. אז זה כבר יתרון גדול מאוד. אבל צריך עוד דבר. בדור שלנו, שזה דור חלוש מאוד, ובאמת אנחנו רואים לצערנו הרב מה הולך היום ביחסי הזוגיות, ומה המצב הגירושין בעולם, שכבר עבר במקומות מסוימים את ה-70%, צריך שהרב הזה יהיה מעורה עם הציבור. מכיר את הדור החדש, מכיר את שנות ה-20, מכיר אלה הזוגות הצעירים עכשיו שכבר גדלו בעולם של אינטרנט וגם גדלו בעולם של מותרות ואלקטרוניקה וטלפונים וכל מיני תוכניות ומידיה ואת כל השוף של העולם הזה, זה עולם אחר לגמרי. ‫אם תבוא לרב בן 70-80 מהדור הקודם ‫שגדל בישיבות של בני ברק, ‫למה בילדותו, בתקופת החזוני, ‫שהוא סגור בתוך ארבע עמות שלו ‫של תורה וספרים, לא בהכרח הוא מבין את העולם, מה הולך בכל מקום ומקום אצל כל בחור צעיר ובחורת צעירה, אלא אם כן הוא מתעסק בזה, זה אין סתירה, הגיל לא בהכרח מסגיר, כן? יכול להיות רב זקן, אבל הוא כבר הרבה שנים עוסק בזה, אז הוא כן בקיא, הוא כן מבין, הוא רואה מהשאלות והתשובות, מה החורבן של הדור, אז זה לא אומר כלום. יכול להיות גם רב צעיר שהוא סגור בישיבה הרבה הרבה שנים, הוא נוטרל מהעולם, הוא לא באמת יודע מה הולך, הוא לא מתמצה במה שהולך, לכן אני אגיד, זה לא בהכרח קריטריון, כן? בכל אופן, צריכים שיהיה לו את הידע, חוכמת חיים, טאקט, וגם שמכיר את המצב בעולם, מכיר מה הולך, שבא הבחור לפקוט על המצב מסוים, הוא יודע על מה הוא מדבר, הוא יודע על איזה סכנות חשופים הזוג הזה, לפני החתונה, אחרי החתונה וכולי, טוב. אז באמת במצב כזה לפעמים יש אצל הבחור או אצל הבחורה מעצורים שנוצרו במשך השנים. מה פירוש מעצורים שנוצרו? זה נקרא הדחקות. בתוך התת מודע של האדם יש הדחקות. מה פירוש הדחקות? אדם שכנע את עצמו, את התת מודע שלו, שהדבר הזה הוא מגונה. מגונה בעיניו. ולכן צריכים לשחרר את המעצור הזה. אם אפשר יהיה לשחרר את המעצור הזה, פתאום רואים שאחרי כמה ימים הבחור השתחרר לגמרי. אותו דבר הבחורה. תכף נבין מה זה מעצורים, למי שעדיין לא הבין, כן? אחד מהכוחות, ככה בעולם בראת האדם, כמו שהסברתי בפרקים הקודמים, גם בסדרה הקודמת של הפסיכולוגיה, שיש מודע ויש תת מודע. וכמעט כל הפעולות שלנו נובעות מתוך התת מודע. למרות שאנחנו מבינים שאנחנו עושים דברים מסוימים במודע, אבל לא תמיד אנחנו מבינים מה הם הכוחות המסתתרים בנפש שלנו, שגרמו לנו לעשות את הבחירות האלה. וזה באמת תורה בפני עצמה. אתה תמודה זה עולם אינסופי של ידע, וצריך להכיר אותו, וככל שאתה לומד עליו יותר, אתה עמום מכמה דברים בחיים שלך אתה עושה, בגלל שאתה תמודה שלך מקובל דבר מסוים. דרך אגב, שמאפנטים בני אדם, לפעמים עושים היפנוזה. זה נקרא בלשון המדענים ריגרסיה. בא מהמילה regression באנגלית, שמחזירים דבר אחורה, כמו reverse. ריגרסיה, כן? הריגרשן הזה, לוקחים אדם, מאפנטים אותו, בעצם מבטלים לו את המודע. הוא כבר לא במודע עכשיו, הוא לא ער למה שקורה, הוא עכשיו בעולם, נכנס למין עולם של אותו חתת מודע שלו, שבעצם חודרים לו לתוך הנשמה עכשיו. מדברים ישירות דרך עם הנשמה שלו. ואז מתחילים להעביר אותו אחורה בזמן, או חוזרים שנה אחורה, או עשר שנים, או שלושים שנה, או חמישים שנה אחורה. ויש מציאות שאפשר אפילו לחזור לתקופה שהאדם עוד לא נולד בה. למשל, יושב לפנינו בחור בין עשרים, עשרים וחמש, אנחנו מחזירים אותו ארבעים שנה אחורה. איך אפשר? הוא רק בין עשרים וחמש. התשובה, אנחנו נלך עוד שנה ועוד שנה ועוד שנה עד שהוא פתאום יתחיל לדבר. לפעמים הוא גם ידבר בשפה זרה. למשל, עכשיו הוא ישראלי, הוא מתחיל לדבר צרפתית פתאום. מה שמחה? מתחיל לתאר את עצמו בתור איזה מוריס אחד שחי בפריס, ואיזה חיית, עובד באיזה מקום, ומתאר מי הוא ומה הוא ובין כמה הוא, ועוברים לתאריכים מסוימים, ופתאום עכשיו מדברים עם הבחור הזה שיושב כאן בתור ישראלי, ומבינים מי הוא היה בגלגול הקודם שלו. הוא מתחיל לתאר שהוא נשוי או שהוא גרוש או שהוא לא הצליח להתחתן. ותוך כדי השיחה שמגלגלים איתו בעצם יכולים ללמוד על הרבה מהדברים שהוא עושה בחיים האלה שהם בעצם המשך של מה שקרה לו בחיים הקודמים. זה אומנם עבודת נמלים. זה לא בפגישה שניים, זה ודאי, זה צריך הרבה הרבה הרבה שיחות והקלטות, עד שפתאום עולים על איזה דבר מדהים, שפתאום מתברר איזה טראומה שהיה לו, איזה דבר שקרה לו בחיים הקודמים. למשל, הייתה איזה אישה אחת שהייתה מאוד מאוד מאוד שמנה, והיא לא יכלה פשוט להפסיק לאכול, היא פשוט כל שעה הייתה אוכלת, והיו אומרים, גברת, את הרגע אכלת, איך זה שאת עוד רעבה? היא כל הזמן חייבת לאכול. כבר הגיעה לממדים של ממש סכנת נפשות. עוד תותו היא כבר נפטרת מן העולם, בגלל המשקל שהיה לה. והתחילו איתה טיפול פסיכולוגי שקלל ריגרסיה, היפנוזה, ולאט לאט עברו, ועד שהגיעו לחיים הקודמים שלה, וביררו, וביררו, והלכו עוד שבוע אחורה, ועוד שבוע אחורה, עד שגילו שהיא עכשיו הייתה על אונייה מסוימת, היא הפליגה למסע של כמה שבועות בלב ים, ‫והעונייה הזאת פגעה באיזה קרחון, ‫זה דוגמה בגלגול שלפני הרבה, ‫הרבה זמן, ‫פגעה באיזה קרחון, ‫ומים חדרו לעונייה, ‫וכל הסקיות כמח ואורז שהיו בעונייה, ‫כולם התרתבו, נהרס כל האוכל, ‫לא היה מה לאכול, ‫וכל האנשים שהיו על העונייה ‫מתו מרעב, כולל אותה אישה. ‫בגלגול הקודם שלה, ‫שהנשמה שלה הייתה בגוף אחר, ‫של אישה אחרת, היא מתה מרעב. הימים האלה שהיא הייתה באונייה ולא היה מי שיבוא לעזור, כמובן גרם אצלה צלקת רצינית בנפש, שזה נקרא עתה תמודה, מה שאנחנו אומרים שזה בעצם המשך של הנשמה מכל הגלגולים שהיא הייתה פה בעולם. וממילא עכשיו שהיא בעולם הזה, יש לה עדיין את הצלקת הרוחנית הזאת, הרגשית הזאת, שחייבת כל הזמן לאכול, כי היא בפרנויה, שהיא עומדת למות מרעב. אותו דבר לבחורות מסוימות שלא יכולות לתקשר עם גבר, או גבר שלא יכול לתקשר עם אישה, זה יכול להיות מטראומות שהם עברו בילדותם, שהם אפילו לא זוכרים, שהם היו ממש בגיל 3-4, הם לא יכולים בכלל לזכור את זה, אבל בהיפנוזה זה כן יכול לצאת, או שזה קרה בכלל בגלגול שעבר שלהם. למשל, יש איזה אחת ברזילאית, שכל פעם שמטוס עובר מעל הבית שלה, הייתה נכנסת מתחת לשולחן ושמה ידיים על הראש, ומתחילה ליצוק דברים באיטלקית. משפטים באיטלקית, לא מבינים מה היא אומרת. ‫אז החליטו לחקור את העניין, ‫והתחילו לפנט אותה, ‫ורשו לה ריגרסיה, ‫ואז התברר שהיא הייתה באיטליה ‫בזמן מלחמת העולם, ‫ומטוסים היו מפציצים שם, ‫והיא נהרגה בהפצצה של מטוס. ‫אחרי שהיא אמרה ‫מה השם שלה בגלגול שאמר, ‫אז בעצם התברר שהסיבה ‫שעכשיו היא עושה את זה, כל פעם שהיא שומעת מטוס, יש לה טראומה, כי ככה היא נהרגה בחיים הקודמים. יש מאות של מאות של מאות של דוגמאות. אני דיברתי על זה בסרט שלי, חיים אחר המוות, מי שרוצה יכול לצפות בו, הוא יקבל קצת יותר הבנה. אלה דברים מדעיים, זה לא קשור לדת כרגע, זה אפילו גויים, זה אנשים פרפסיכולוגים שמתעסקים בזה, במדע הנפש והנשמה וכולי. באמת יכולים להוכיח לך שיש כזה דבר, רגרסיה. בכל אופן נתקדם אז יש דבר כזה שבתוך התת מודה של האדם נוצר כוח דוחה, לפעמים הכוח דוחה הזה נוצר בצורה מוצדקת ולפעמים בצורה מוטעת שהיא לא מוצדקת, ואז על ידי שאנחנו נגיע לשורש הנקודה ונשחרר שם את המעצור, מיד החיים של האדם הזה השתנו. למשל, אותה אישה שאכלה, אכלה, אכלה כל הזמן, ברגע שהגיעו ליום ששם איתה אונייה פגעה בקרחון ונכנסו מים וכל השקי קמח, הכל נרתע ונהרס, מהימי אלה הכניסו עכשיו בתת מודע שלה תיקון. זה כמו תלאי. אמרו לה, לא, אל תדאגי, הנה עכשיו מגיעה סירה והם מצילים אתכם, אין לך מה לדאוג, אתם לא תמותו. הנה, הצילו אותך, הכניסו אותך כבר לעונייה, את מגיעה תכף לחוף, אל תדאגי, יש שם לחם חם ואת אוכלי. הם מתחילים להכניס לה את זה בתוך, שוטלים לה את זה בתוך התת מודע, ואז שהיא חוזרת למודע, אין לה יותר את הבעיה הזאת, היא פתאום לא מרגישה שום צורך לאכול ונפטרה הבעיה. למה? כי כל מה שקורה, הכל מוקלט אצל האדם בנשמה שלו, לא רק זה. בעצם התורה אומרת לאדם לא תטורו אחרי לבאבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. אפילו אדם שעושה עבירות ומסתכל בדברים לא צנועים, אפילו שהוא חזר בתשובה וכבר עבור 20 שנה והוא שומר על העיניים ולומד תורה וכולי, בכל זאת, אדם כזה בתוך עתה תמודה שלו נשארו כל המרות שהוא ראה. לא רק מהחיים האלה. אם גם בחיים הקודמים הוא ראה דברים מסוימים, הכל מוקלט. ככה שעושים ריגרסיה, כל מילה שהוא שמע אי פעם, בכל הגופות שהוא התגלגל, בגלגול שעבר, בגלגול שלפניו וכולי, כל מילה מוקלטת. לא רק זה, היה מקרה שהיה בבת ים, עמדה איזה אישה אחת בתחנת אוטובוס, והיא לא שמה לב, אישה סכנה, היא עמדה עם טי ככה על היד, ובא איזה אופנוע, שני אנשים רחבו על האופנוע, אחד הנהג ואחד שישב מאחורה. ואז הנהג הגיע קרוב לתחנה, היא עמדה ליד המדרכה, וזה שישב מאחורה חטף לה את התיק, משך, ותוך כדי שהיא ניסתה להתנגד, משך אותה והיא נפלה על הפנים, והם ברחו עם התיק, שלדו אותה. בקיצור, הרימו את האנשים, כולם היו בבעלה וזה, וקראו למשטרה, המשטרה הגיעה ושאלו המשטרה, מישהו ראה את המספר של האופנוע? לא, זה הכל היה כזה מהר, לא הספקנו, האישה נפלה, התמקדנו באישה וכו', שאלו את האישה, ראית משהו? שום דבר, רק שמעתי קול של אופנוע, משכו לי את התיק, נפלתי, זהו. לקחו את האישה לתחנה, הביאו מהפנט מומחה, והתחיל ככה להיכנס לה לתוך הנשמה. התחיל לדבר איתה. הנה, מה את שומעת? אני שומע את קול של אופנוע מתקרב. מה את רואה? עכשיו, כשהשוטרים שאלו אותה, היא לא זכה כלום. אבל כשנכנסו למעמקי הנפש שלה, הכול התיארה איזה צבע אופנוע, איך נראה הנהג, איך נראה זה שמאחורה, היה לו שפם, היה לו עגיל, ככה, לבש ככה, מספר האופנוע. תוך שניות קיבלו את כל האינפורמציה, הלכו ותפסו את הגנבים. זה דבר מדהים, למה? מה שאדם במודע הוא לא שם לב אליו, אם עכשיו למשל אדם ילך ברחוב, היה מעשה כזה, אישה ראתה את בעלה, הוא יורד בתחנת אוטובוס, והוא הולך כמה דקות, חמש דקות לכיוון הבית, והיא משקיפה עליו מהמרפסת. כשהוא הגיע לבית, היא אומרת לו, תגיד, אתה בודק טוב טוב את הרצפה כשאתה הולך ברחוב. אתה יכול לתאר לי מה ראית על הרצפה? אמר, מה, מי מסתכל בכלל על הרצפה? אני חשבתי על העבודה, מה היה היום. אבל לא הרמת את הראש מהרצפה לרגע. הוא אומר, לא, אני לא הסתכלתי על הרצפה, אני בכלל חשבתי על דברים אחרים. כעבור כמה דקות, האישה הזאת רצתה לתלות איזה תמונה על הקיר. אמרה, תראה מה זה, אני רוצה לתלות את התמונה, אבל אני לא מוצאת מסמר. לא מוצאת איזה בורג, מסמר, לתלות אותה אמר לה, רגע, רגע, אני אביא לך איזה בורג, שנייה. ירץ, רץ ליד התחנת אוטובוס על הרצפה, היה שם איזה בורג, גירים, רץ חזרה, אמר לה, הנה, זה בדיוק מה שהצלחה, נכון? אומרת, כן, איך ידעת שהיה שם בורג? אומר, שהלכתי מהתחנה, ראיתי. אומר לו, אבל אני שאלתי אותך לפני דקה לתאר לי מה שראית על הרצפה, לא יכולת להגיד דבר אחד. אומר, כי אז לא שמתי לב, אבל עכשיו שדיברת על בורג, פתאום הזכרתי שראיתי. מה קרה פה? בורא עולם שבראת האדם עשה לו בנשמה שני מחלקות. מחלקה אחת, מחלקה שנייה. המחלקה הראשונה זה נקרא מודע. כל מה שאתה מתעסק בו כל יום ויום, דברים שהם תדירים אצלך, אתה מתעסק איתם, זה כל הזמן אצלך במודע. אתה מזהה אנשים, שאתה מתעסק איתם יום יום, נסיעות, הכל אצלך כי זה דברים יום יומיים או אפילו שבועיים. יש דברים שהמוח לבד יודע לסנן ולשלוח למחסן. כדי שזה לא יעמיס לך על הזיכרון, הכל הולך לזיכרון משני כביכול, וזה נקרא תת מודע, כל מיני פרטים שראית, נכנסת לחדר יש מיליארד פרטים בחדר, ספרים על המדפים, מנורות, קישוטים, איזה צבע החדר, כל מיני תמונות, שטיחים, סריטות על הקירות, אלה דברים שלכאורה מה הם חשובים כרגע. כשאתה נכנס לחדר לדבר עם איזה אדם, במודע אתה זוכר מה דיברת עם האדם ומי זה האדם ועל מה דובר. כל שאר הפרטים שמסביב הם לכאורה אינם חשובים. אבל יהיה מציאות כזאת שבאיזושהי סיטואציה כן תצטרך את הנתונים האלה. שיבוא מישהו וישאל אותך, אתה זוכר מה היה בחדר הזה, איזה צבע זה היה וזה, ואז אתה תמודה ישלוף לך את זה. עכשיו לפעמים אתה תמודה לא ישלוף את זה, אבל בהיפנוזה ישלפו את זה. המובן שלא הרבה אנשים יודעים על היפנוזה, מי שמבין בזה זה כלי קטלני מאוד, כי אפשר להוציא מתוך המעמקים של הנפש של האדם אינפורמציה על החיים האלה ועל החיים הקודמיים, על כל ביפ שהוא שמע, כל צפצוף ברחוב, כל שיחה, כל מכונית שעברה, הכל אצלו מוקלט בנשמה, זה מה מדהים. אין לנשמה גבלה, יכולה לעבור כאן כמה גלגולים, 70, 80 שנה, כל פרט ופרט, מאות של מאות של מיליארדים של פרטים, הכל מוקלט. וזה דבר אדיר. כי היום אנחנו מכירים מחשבים, טלפונים, כל דבר יש מגבלה של זיכרון. באיזשהו שלב אומר לך, זיכרון מלא, תחליף, תביא, תוציא, אבל אצלנו באנשמה אין הגבלה, אתה יכול לזכור בלי סוף פרטים. זה פשוט מדהים, כן? נתקדם. אחד הכוחות שעל ידו אנחנו מצליחים להתגבר על התחסים היצריים, אדם יש לו הרי יצרים, זה על ידי שאנחנו ממעשים את הרצון. צריכים עכשיו להבין, יש כאן מושג חדש. אדם ממעש את הרצונות שלו. יש לו תאווה טבעית, הוא לומד כל מיני דברים, למשל בישיבה, שיעורי מוסר, והוא מבין שהרצונות שלו הם דברים בזויים, דברים מלוכלכיים, דברים לא קשרים וכולי. ואז בורא עולם נתן לאדם כלי כדי לעזור לו להתגבר על התאוות שלו. איך? על ידי שהוא יהיה מאס את הרצונות. תכף נבין איך עושים את זה. דרך אגב זה מנגנון טבעי, זה נעשה לבד. אפשר לעשות את זה בצורה מלאכותית, שהאדם ישכנע את עצמו, למשל, שהוא יצא עכשיו לאיזה פגישה עם בחורה, והבחורה הזאת דחתה אותו והיא לא רוצה אותו, הוא יכול לשכנע את עצמו שהבחורה הזאת היא נוראית בשבילו, ואת מזל, איזה מזל שלא המשכתי איתה וכולי, ולאט לאט זה ירגיע לו את היצר ואת הגעגועים וכולי, עד שיסיר אותה מדעתו. זה שאדם בוחר. שהוא בכוונה הולך ובודק וחוקר וכל מה שרק אומרים לו איזה קצה של מילה עליה הוא מיד מפרש את זה כמו שהוא רוצה כדי להדחיק אותה מזיכרונו כדי שלא יעבור איסורים. טוב, זה אדם בוחר, אבל יש מנגנון טבעי שלבד המוח עושה את זה, תכף נבין איך זה עובד. זה מנגנון טבעי שהאדם עושה לעצמו בתת מודע, בבלתי מודע. מעצור שעוזר לו להתגבר, לכן בדרך כלל בשידוחים לא מרגישים את הכוח המושך. למה? כי זה לא קל לעשות את השינוי כל כך מהר, זה משתנה אצל כל אחד ואחד. יש כאלה שעושים את השינוי במהירות ויש כאלו שלוקח להם זמן עד שהם עושים את השינוי. והמהפך שעכשיו צריך עד עכשיו תאהבת נשים, כי ככה מגיל קטן בישיבה אמרו אסור נשים, אסור, זה יצר הרע, תתמקד בלימודים, אתה צעיר, זה לא שייך, אתה לא יוצא עכשיו להתחתן, מה פתאום, זה רק יביא לעבירו, זה ביטול תורה, והיוג המגמרה מביאה כל מיני דברים מסוימים שיעזרו לאדם להדחיק את התאהבת נשים שלו, ואז כשאדם משתתף הרבה שנים בשיעורים, מאלה הוא פיתח סלידה מנשים. סלידה. עכשיו פתאום אומרים לו, הגיע הזמן להתחתן, אדוני, אתה מ-21, 22, הגיע זמנך. עכשיו הוא צריך לצאת לפגישה עם בחורה, הסלידה הזאת קיימת ואתה תמודה. אמנם אם ישאלו אותו יכחיש ולמה פתאום סלידה? אבל הסלידה הזאת קיימת והסלידה הזאת זה הדרך שהמוח עזר לו לאדם כדי לא ללכת לעשות עבירות בגיל הנערות עם בחורות. כן? עכשיו יש כאלה שהמוח אצלם יעשה את הסוויץ'. הבינו, טוב, צריכים להתחתן, הקשבחו אמר שצריכים להתחתן, פרעובו וכו'. אז ממלא זה נעשה באופן טבעי. פגישה ראשונה קצת קשה, פגישה שנייה קצת פחות, פגישה שלישית, משתחרר. יש כאלה שזה לא כל כך מהר, הם צריכים טיפול. מה הפירוט? צריכים שהרב ידבר איתו, ויסביר לו, הראש ישיבה משגיח, ייקח אותו לשיחה, ויגיד לו, תשמע, מה שהיה עד היום, היה עד היום. זה היה מנגנון הגנה. עכשיו מתחיל לשבח את הנשים. מביא לו את כל המקורות בתורה, כמה זה חשוב, ואישה טובה, ואישה בונה, ואישה תומכת, וצריך לכבד אותה, ולאהוב אותה כגופו, ולכבד אותה יותר מגופו. וכל הדברים שהתורה מאוד שיפחה את הנשים בהם, ולאט לאט הדברים חודרים לתת מודע, ומשחררים את המעצור והסלידה שהאדם הזה פיתח. זה לא רק באנשים, זה בכל דבר, זה אם זה במאכלים, זה בדברים מסוימים, אותו דבר, אם עכשיו רוצים לשחרר את המעצור, לפעמים זה משתחרר באופן טבעי, כשהאדם על ידי עצמו מגיע להכרה שהשתנו, המציאות השתנתה, ועכשיו חייבים לפעול אחרת, או לפעמים הוא צריך עזרה, מה שנקרא דחיפה, והדחיפה הזאת משחררת, כן? אז הרבה פעמים הזוג יוצאים, ותראו אישה, כל מי שמציעים לה, היא לא יודעת, לא יודעת, לא בטוחה. ‫אותו דבר הבחור, ‫לא יודע, לא יודע, מה לא יודע? ‫אמן, הביאו לך את זאת, ‫לא מצא חן, זאת, זאת, זאת. ‫הביאו לך כבר עשר בחורות, ‫אף אחד מהן לא מצא חן ביניך, ‫כולם נאות וחסודות. ‫מה הולך פה? ‫התשובה, הוא עדיין במעצור. ‫הרב ידבר איתו שתיים, שלוש פגישות, ‫לאט לאט העניינים השתחררו ‫והיו כבר אלפי מקרים כאלה, ‫גם עם הרב אופמן, ‫שהוא מביא הרבה תיאורים ‫של שיחות שהיו להם ‫בחורים כאלה שהיה אצלם מעצור, ותכף אנחנו בהמשך ניכנס קצת יותר לפרטים קצת יותר מדויקים כדי שנבין על מה מדובר. בהמשך השיעורים הרב יבהר וייכנס יותר לעומק העניין ויסביר שגם כשיש כוח דוחה ייתכן שזה רק דמיון. כמו שאמרתי קודם, לא תמיד האינפורמציה שמכניסים לתת מודעי נכונה. לפעמים זה הכל דמיונות. למשל, אדם שרואה הרבה סרטים. זה יותר מצוי אצל החילונים שהם רואים הרבה סרטים. מתוך הסרטים שהם רואים, הרי סרטים זה הכל דמיונות ואשליות. מראים לך שם איזה גיבור בסרט, איך הוא מכבד את אהובתו ופותח לה את הדלת של האוטו, מביא לה כל יום פרחים ולוקח אותה לחופשה בפריז וכל מיני כאלה דמיונות. והבחורות הצעירות שרואות את הדברים האלה, מתחילות להתרגל כאילו שזו המציאות של החיים האמיתיים. שהבעל אמור לפתוח לה כל יום את הדלת ולעשות לה ככה, ואתה רואה שזה יפה מאוד אם יהיה לה כזה בעל, אבל זה שהבעל לא יפתח לה את הדלת, או לא יביא לה כל יום פרחים, זה לא אומר שהוא בעל רע. או יכול להיות שהוא מצטיין בדברים אחרים, אבל יש כל מיני כאלה דמיונות מסוימים. ואז לאט לאט הדברים האלה מחלחלים לתת מודע, או למשל שיש אלימות, למשל, אם אישה תראה סרטים מפחידים, או גבר, שמאוד מפחידים, סרטי רצח, סרטי אמה, הורר מוביז, מה שנקרא באנגלית. לאט לאט הדברים מחלחלים, שגברים למשל, הם מסוכנים, הם אלימים, הם מרביצים, הם רוצחים, נכנס לה סלידה לגברים, מתקלה לפחד. לכל גבר שמציעים להם התייחסת בחשדנות, היא אומרת דברים שאסור להגיד בפגישות, היא לא מבינה מאיפה זה בא, מאיפה זה בא, עשר שנים היא ראתה סדרות כאלה של רצח ומכות ואלימות וכל מיני סאדיסטים למיניהם ונכנס בפחדים. ואז עם ימי אלה, היא לא ידעת מאיפה זה בא, אבל היא פיתחה סלידה, תודה לרפוך. גבר יכול, מתוך סרטים מסוימים שהוא רואה, שנשים פתאום חומרניות, והן בוגדניות, וכל מיני דברים שמראים בסרטים למשל, באיזה סרט ספציפי או איזו סדרה שהוא צפה בה, זה מכניס לו לתוך חתת מודע שאין ביטחון, אפשר לפתוח בנשים, הן כולם בוגדניות, הן לא נאמנות, ואם מישהי אלו אישה רק יפסיד, והן מנצלות, והן רוצות כסף, כל מיני דברים, הוא לא מבין איפה זה בא לו. אומרים לו, מאיפה קיבלת את זה? לפעמים הוא מקבל את זה מההורים שלו. ‫מחוויות אישיות שקרו לאמא שלו, ‫לאחותו, דברים שקרו אצלו בבית. ‫לפעמים מדברים שהוא רואה, ‫אצל אחרים. ‫לכן, רבותיי, כמה שאדם ‫רואה יותר דברים, ‫הוא מתפתח אצלו יותר ‫דמיונות ואשליות. ‫וזה כמובן לא אמת. ‫רצחים עכשיו ללכת ולטפל בבעיה, ‫כי זה הכול בתוכת התמודה, ‫זה משפיע על הרצונות של האדם. ‫נמשיך על רב אופמן ואומר, ‫ייתכן שזה רק דמיון, ‫באמת זה לא כוח דוחה, ‫אלא שזה תוצאה ממעצורים והדחקות ‫שהיו במשך שנות ה... ‫הילדות, הבחרות, ‫כלומר, תינאיג'רס, ‫וזה נקרא מיוס היצר. ‫או שייתכן שיש כוח מושך ‫שגם הוא נובע מתאות. למשל, כמו שהרב התבטא, רוב הזוגות שהגיעו אליי במשך החיים עם בעיות בשלום בית והתגרשו, היו יכולים לדעת זאת עוד לפני הניסויים. היו יכולים להימנע ולהתחתן. כל החתונה הזאת הייתה טעות. אם היו ניגשים לשידוך בצורה אובייקטיבית, ללא סינבור, היו דברים שסינברו אותם. דרך אגב, חזל יש להם מאמר שלם על זה. ‫בפרקי אהבות מדברים על זה, ‫שם כתוב, ‫אהבה תלויה בדבר סופה להתבטל. ‫אהבה שאינה תלויה בדבר ‫סופה להתקיים. ‫יש אהבות שהן בעצם תאוות ‫בהסוואה של אהבות. ‫אני אתן כמה דוגמאות. ‫אדם הציעו לו בחורה מסוימת, ‫היא לא מוצאת חן בנה, ‫היא לא משכה אותו כל כך, ‫לא כלום. ‫מה משך אותו אליה? ‫שהיא בת של איזה רב גדול. מעתה תמודה שלו כל כך הסתנבר מזה שהוא הולך להיות החתן של הרב הגדול הזה, שכולם זוגדים לו, שזה פיל על כל הרגשות שלו והמחשבות שלו, זה סינבר אותו בצורה כזאת, אלא מה, שגם לרב הזה הוא התרגל אחרי שישה חודשים, זה לא משהו חדשה, זה כבר נהפך למציאות יומיומית, זה כבר לא, התרגל כבר, זהו, אז כבר אין מה, הסינבור הזה הלך. אז בטל הדבר, בטל האהבה, פתאום הוא תקוע עם בחורה שהוא אף פעם לא רצה ולא אהב. אותו דבר הפוך, היא הלכה איתו, או בגלל שהוא בן שהוא רב חשוב, או בגלל שהוא עשיר. לפעמים זה רק היופי. היופי, נתנו לו מחמאות, וואו, איזה בחורה יפה תפסת, מדהים, זה, מה? או הפוך, נותנים לחברות מחמאות, איזה בחור חתיך, או כמו שהן אומרות באנגלית handsome. אבל חוץ מזה מה היה? כלום. בכמה שיחות עם בעל מקצוע, מי שמבין קצת על שידוחים, איזה רב שמבין עניין, היה מראי לו על השולחן שאין פה שום קשר. זה גם לא שייך, זה סתם אשליה זמנית, כן? אז באמת, היו הזוגות האלה יכולים להימנע מלהתחתנים, היו ניגשים לשידוח בצורה אובייקטיבית ללא סינבורים. לדוגמה, שידוח שיש בו הרבה כסף או הרבה כבוד, מתכן, שבזמן שהם נפגשו, הכל היה ברינה, דיצה, חדווה, שמחה, הכל באופוריה. אבל אחר כמה שנים, פתאום התברר שהם אף פעם לא התאימו זה לזה. אם היו בודקים בצורה אובייקטיבית בפגישות שהם נפגשו, היו רואים שאין שום התאמה. אלא מה שכל זה, זה סינבור חיצוני שמעפיל על הבחירה ועל הראייה האמיתית של האדם. קיבלתי מכמה מרבותיי, שכיום אסור להורות לבחור לסגור שידוח כל זמן שלא חש את המציאתכן. בוא נעמוד על זה ונחזור על זה הרבה במהלך הסדרה, שהדבר הכי חשוב זה קודם כל מציאתכן. הרבה פעמים אנשים כותבים לי אימיילים ומתייעצים איתי בשידוחים והם אומרים לי כך וכך והבחורה ככה והיא ככה והיא מלאכית והיא כל הזמן קוראת תהילים והיא לומדת והיא אוהבת תורה והיא כזאת צנועה והיא לא חומרני הכל נפלא ואז אני שואל ויש לך משיחה אליה מבחינה חיצונית היא מוצאת כן בעיניך על תור אישה האמת לא כל כך אז מה שייך לדבר על שידוח בכלל? מה זה שידוח? זה יחסים רומנטיים בין איש לאישה? על מה בונים יחסים בין איש לאישה? זה לא רומנט, זה לא חברים לחדר בא באוניברסיטה פה. לא מדובר פה על שני שותפים במפעל. על מה מדובר פה? מה זה חלק מהיחסי ניסויים? על מה הוא מבוסס? יחסים אינטימיים, קשר גופני שמביא לקשר רוחני עוד יותר חזק. כל מיני דברים שזה דברים נפלאים כמו שהבן שלך יש לו ספר על תיקון היסוד. דברים מדהימים, למה הקשבח הוא ברא את האיש בצורה שברא אותו, ואת האישה בצורה כזאת, ויש נותן, ויש מקבל, ויש זכר, ויש נקבה, וכל הסודות שבזה, ולמה זה בצורה כזאת, דברים מדהימים. ולא מדובר כאן רק על להביא נשמות לעולם, זאת אומרת שכל זה ניתן רק בשביל זה, יש לזה עוד סיבות. וכל זה לא יהיה קיים אם החיבור בין הזוג הזה אף פעם לא היה רומנטי, ולא היה ביניהם שום קשר נפשי. אלא כל זה התבסס על מעמד חברתי, כמו שהיה בימי הביניים, או כמו שנמצא בעולם המוסלמי, שאישה אין לה הרבה מה להגיד. האבא מחליט שאת מתחתנת עם הבחור הזה בן 60, והיא בת 16, 17, 18, לא משנה, הוא בא, שם חבילה של כסף לאבא, אין לה ברירה. לא שואלים אותה, ואם היא תברח ותמרוד, גם יוציאו אותה לעורג. צערנו, הרב, אמנם זה לא בכל מדינות הרב, אבל יש מציאות כזאת. ‫וזה חלילה, זה ההפך הגמור ‫של התורה. ‫כתוב שאדם אסור לא להיסע אישה, ‫אלא אם כן יראה אותה טוב-טוב ‫לפני זה שלא תתגנה בעיניו. ‫עד כדי כך. ‫זאת אומרת, אסור לאדם... ‫האדם אומר, ‫מה אכפת לי אם יפה או לא יפה? ‫אני תלמיד, אני למדן, ‫כל החיים שלי זה התורה. ‫מה אני צריך? ‫נשאר שתציל אותי מאחד ‫פעם בכמה זמן? ‫בסדר, שלא תהיה יפה. ‫במיוחד אז, בזמנם, ‫שלא היה חשמל. ‫אז בלילות גם ככה לא ראו כלום. ‫אז הים היה, עוד כל היום היה ‫או בעבודה או בלימודים, בישיבה. ‫אז הוא בא בערב, כבר הכול חשוך, ‫הבית מואר על ידי נרות ‫שהיו בקוחים בקירות. ‫גם ככה לא רואים טוב. ‫אז הוא בקושי רואה אותה ‫אף פעם באור יום. ‫הוא לא רואה אותה, ‫הוא כל היום לא נמצא, ‫הוא יוצא מוקדם בבוקר, ‫הוא הולך להתפלל בזריחת החמה, ‫חוזר שכבר חושך, בשעת החושך. ‫אז ממלא אנשים אומרים, ‫מה, אז מה בגדיל? ‫לא, לא, לא תורה הייתה מאוד מאוד ספציפית על הדבר הזה, שאדם חייב שתהיה לו מציאת חן לבת זוגתו, והיא גם כן חייב שהוא ימצא חן בעיניה. כן? אז הוא התקדם באמת, אז ממשיך הרב הופמן ואומר, קיבלתי מרבותיי, שכיום אסור להורות לבחור לסגור שידוח כל זמן שלא חש את המציאת חן. ואם לאחר ההדרכה שיקבל, כן? איך להוביל נכון את הפגישות עדיין לא ירגיש מציאת חן? אתם רואים שזה נוגע גם לבחורה. אל לא לסגור את השידוך, שום פנים ואופן. ואין להורים או לגורם חיצוני כגון שטחני וכולי, ללחוץ עליהם כדי שיסגרו את השידוך בלי שתהיה הרגשה של מציאת חן. דרך אגב זה אבון גדול ופשע גדול. לכל המתפחים למיניהם וגם הורים שיש להם כל מיני חלומות. הרבה פעמים ההורים לוחצים על הבחורה ללכת עם הבחור. מה קרה לך? כל מי שהבאנו לך הוא לא טוב. למה שלא תלכי איתו? הוא דוקטור חשוב. הוא רב חשוב. הוא הכי טוב בישיבה. יפה מאוד. יש לנו את הגאון מווילנה פה. יש לנו את החפץ חיים. יש לנו את חכם מובדיה. אז מה? מה עכשיו זה נוגע? הוא לא מוצא חן בעיניה, מבחינה פיזית. אתה רוצה לקפות עליה עכשיו 40-50 שנה, לחיות בחדר עם בחור, עם כל גדלותו בתורה ובצדיקות שהיא לא נמשכת אליו, היא סובלת להיות איתו? יש דבר יותר גרוע מזה? לקפות על אישה כזה דבר? זה כמעט כמעט כמו לאנוס אותה. כן? אמנם אין כאן כוח פיזי, אבל כוח נפשי שמאמלל אותה, יש פה בוודאי ובוודאי. יש לזה גם השלכות אחרות בחיים. זה לצערנו הרב דברים כאלה לפעמים גם יכולים להסתיים בהתאבדויות אפילו עד כדי כך. וכבר היו דברים מעולם ואני בעצמי ראיתי את זה פה כבר אצל כל מיני אנשים שהדברים האלה הביאו לסוף טראגי. אסור בשום פנים, גם השטחנים שיש להם תאוות בצע ורוצים כבר את הכסף של השידוך אסור להם לפשוע ולהוליך שולל את הבחורים ואת הבחורות שהם צעירים ותמימים וחסרי ניסיון במיוחד בעולם הדתי חרדי שהם לא, אין להם ניסיון, זו פגישה ראשונה לכאורה, ואין להם ניסיון עם בחורות או עם בחורים, הם לא יודעים בדיוק מה הולך בעולם, ולהגיד להם, אל תדאגו, האהבה תבוא עם הזמן, אחרי שאתם כבר תלמדו להכיר אחד את השני, כל המחסומים ייפלו ותתאהבו, אל תדאגי, את בטוח תתאהבי בו, אין, זה מי אמר לך? אולי לא. איך אתה לוקח חיים, סיכון של חיים, על החיים שלה? או על החיים שלו בגלל שאתה רוצה כמה אלפי שקלים או דולרים? איך אפשר לעשות כס דבר? הרי הדבר הזה הוא פשע נורא. לכן, עד שלא יאמרו, מוצא חן ולשאול עשר פעמים, בני, אם מוצאת חן בעיניך, תשכח מי אבא שלה. תשכח מהכסף, עזוב, זה לא יביא לך עושר בחיים. היא עצמה מוצאת חן בעיניך, תנהנה לדבר איתה, תנהנה לשבת לכל איתה ארוחת ערב, תהנה להיות איתה בעתיד, או שהיא דוחה אותך, או שהיא מפחידה אותך, או ש... יש כל מיני דברים בה שמפריעים לך. ואז היא מפתחת לי, בוא, אגיד, האמת, אבא, היא לא באמת הטעם שלי, אני לא, היא יותר מדי שמנה, יותר מדי רזה, יותר מדי גבוהה, יותר מדי נמוכה, האף שלה מפריע לי, המבטא שלה מפריע לי, הצורת דיבור שלה מפריע לי, לא אוהב את השיער שלה. מה, הוא מלאך? מה אתה מצטער? מלאכים אין להם בעיה, אין להם יצוורה. הרי כתוב בהגמרה שאחד הדברים זה שאישה מצילה את האדם מלעשות עבירות במקומות שאסור, כן? זו הגמרה המפורסמת עם אבא חילקי, הנכדו של חוני המעגל, שהיה מדבר כמה דקות עם הקדוש ברחוב ומיד היה יורד גשם על המקום, ואין לנו כאלה רבנים בעולם, אין. שידברו כמה דקות ויורד גשם בשנת בצורת. תארו לכם איזה איש קדוש זה היה. ‫וההגמרה אומרת שבאו ‫שני שליחים מהבית דין, ‫וביקשו ממנו שיתפלל לגשם, ‫ואז הוא לקח אותם לכיוון הבית, ‫והאשתו יצאה לכבודו מגונדרת, ‫ככה, באמצע השבוע. ‫לא שהיה איזה אירוע או משהו, כן? ‫לבושה ומאופרת וכולי. ‫אמרו לו, החכמים, אחר כך תגיד, ‫למה אשתך יצאה לכבודך ‫כזו מגונדרת? ‫ענה להם אותו אחד ‫שבמדרגת מחיי מתיב. עוד פעם, זה לא מדברים עכשיו על איזה תלמיד ישיבה מצוי היום, או הרב היום, וגם לא גדול הדור של היום. מדובר כאן לפני אלפיים שנה, זה תכפילו פי אלף ממה שמכירים פה היום. ענה להם ביושר, היא יוצאת יפה לכבודי כדי שלא אתן את עיניי באישה אחרת. אחד הדברים שהאישה צריכה לעשות זה תמיד למצוא חן בעיני בעלה בכל מצב נתון. באמצע השבוע, אחרי יום קשה, אחרי יום עבודה, אחרי שהילדים שיגעו אותה. אני כבר נתתי על זה הרבה דרשות בעבר כדי לפתוח לאנשים את העיניים, כי הרבה אנשים, במיוחד מהעולם הדתי, לא היו ערים לחשיבות של הדבר הזה. הם חושבים שזו איזו אמצעה חילונית או משהו. זה הכל מהגמרה ומהתורה. חייב שתהיה מציאת חן גם אחרי 20 שנה. אישה שומרת לחברתה, אה, בעלי כבר הגיל אליי, זה לא נורא אם ישמנתי 20 קילו, זה לא נכון, זה מפריע לו מאוד. וגם אם הבעל יגיד, לא, לא, בסדר, אשתי, אני אוהב אותך איך שאת, זה לא משנה וכולי, נחמד מאוד מצידו שהוא לא רוצה לפגוע, חברו אותו למכונת אמת, תראו שזה כן מפריע לו. מפריע לו אם היא לא תהיה מאופרת כמו שהייתה בהתחלה, ואם לא תטפח את השיער, ואם היא לא תתרחץ, ולא יהיו לה ערכות טובים, ולא יודע מה, כל מיני טיפולים קוסמטיים שנשים צריכות. מפריע לכל בן אדם, אלא אם כן הוא עיוור. גם לעיוור זה יפריע. כן? אבל בכל אופן, זה צריכים לדעת. גם אצל הגבר זה מפריע. גם אישה שגבר לא מטפל בחניכיים שלו, ויוצא לו כל מיני רכות לא טובים, ואוכל מאכלים שמוצאים רכות לא טובים, והוא שומני, ולא חופף את השיער שלו כל יום, ויש כאלה, יש להם קסקסים, נופלים ככה לג'קט ומגילים את האישה, והיא מתביישת להגיד, וזה רק יוצא בשיחות על שלום בית, שאז האישה שהיא פותחת את הלב, פתאום מתברר למה היא לא נמשכת אליו, בגלל שהוא לא אסתטי. הוא לא נקי, הוא לא מתרחץ, הוא לא מטפל בעצמו. יש כאלה גברים שהחליטו להיות צדיקים גדולים, החליט פתאום לגדל זקן ארוך. יש נשים, אין להן שום בעיה, בעלית גדל, אני אוהבת זקן. ויש נשים שזה לא הטעם שלהן, לא אוהבות. אז למשל, יש כאן עכשיו קונפליקט מבחינה קבלית, לא הלכתית, קבלית. מבחינת הקבלה זה טוב מאוד שיהיה זקן. למה? כתוב שזה פותח צינורות השפע וכולי. זקן זה טוב. שיער לגבר על הראש לא טוב יותר מדי ארוך. זה דינים. אבל שיער בזקן זה רחמים, זה טוב וכולי. מדוברים על זה הרבה בזוהר וכולי. מבחינה הלכתית אסור לגלח את הזקן בטער. זהו. התורה לא אמרה שחייבים זקן, רק אסור להשחית את הזקן, את השורשים עם סכין גילוח, עם תאר. לכן המכונות גילוח של היום, אם זה לא Lift and Cut, מכונות קשרות, אפילו שזה עושה פנים די חלקות קשרות, יש כאלה מגלחים מכונת הספורט, גם זה נראה חלק, קשר. ‫אבל מבחינת התורה ‫אין שום חיוב להעריך זקן. ‫ראיתי פעם באחד הספרים ‫שאפילו תלמידי האריה הקדוש ‫חלק מהם היו מגולחים, ‫עד כדי כך ל-500 שנה, ‫והוא היה אבי הקבלה, ‫ממנו כל הקבלה שיודעים היום יצא. ‫רק שלשום הייתה הזכרה ‫של רבי חיים ויטל, ‫תלמידו המובהק של האריה הקדוש, ‫שבזכותו התפרסמה כל הקבלה ‫בעולם ב-500 שנה האחרונות. ‫אז יש נשים שזה ידחה אותם. ‫זה יגרום לבעיה בשלום בית. היא פחות תרצה להיות עם בעלה, פחות תימשך אליו. כשהמשיכה יורדת מתחילים ויכוחי סרק על כל שטות. עשית ככה, פגעת בי ככה, למה ככה? למה? כי יש אצלה אכזבה פנימית עמוקה, שאיך שבעלה היה נראה פעם ואיך הוא נראה עכשיו. ואלה דברים טבעיים, לא תמיד אפשר לדבר עכשיו עם בן אדם ולשנות את טעמו, אתה לא יכול לשנות את טעמו מבחינת על טעם וריח אין על מה לתווכח, יש אדם אוהב את הריח הזה ויש אדם אוהב את הריח הזה, יש אדם אוהב את היופי הזה ויש אדם אוהב יופי אחר. ויש אנשים אוהבים יותר כבדות בשר ויש כאלה אוהבים רזות ויש כאלה אוהבים גבוהות ויש כאלה נמוכות, כל הדברים האלה רבותיי, מי שמקופה, אם זה על בנו או על מישהו שהוא מסדר לו שידוך, לעשות דברים נגד המשיכה הטבעית שלו בעצם עושה עוול גדול. כמו שאמרו גדולי עולם, חייבים מציאת חן. עכשיו המציאת חן הזאת זה לא רק בתקופת השידוכים או בשנה הראשונה, זה חייב להישאר כל השנים, תהקפיד על עצמך, תאכל פחות, תעשה ספורט, תיושב כל הזמן בישיבה מהבוקר עד הלילה, להגלת הקרס גודלת, בישיבות בדרך כלל מביאים אוכל שמן, כל מיני מקרונים ושמנים ומתוגן, ואוכלים כי אין ברירה, זה מה שמביאים, כל מיני פלאפלים וכל מיני דברים, זה לא בריר, הדברים האלה זה מוות. אדם צריך להקפיד על הבריאות שלו, לא רק על הצורה, ובמילה זה חלק מהתורה, זה הבעיה שהרבה לא מבינים, שזה לא פחות חשוב מנהניח תפילין, ונשמרתם לנפשותכם. זה גם כן ציווי בתורה, כמו שיש ציווי להניח תפילין. וגם האדם בכתובה שהוא חותם עם שני עדים לאשתו הוא מתחייב לה אחד הדברים, מלבד לתת לה בית ואוכל וכל הדברים האלה, הוא מתחייב לה על יחסים אינטימיים. הגמרא גם דנה בזמנם שהעולם היה הרבה יותר מסובך מהיום, אנשים היו צריכים ללכת למסעות של חודשים ושבועות, ‫אז מדנה איך לסדר את זה ‫שהיא תוכל להיות עם בעלה ‫כמה שרק אפשר, ‫לפי המקצוע שלו ולפי... ‫זאת אומרת, ‫אתה רואה שזה דברים הלכתיים. ‫ההגמרה אומרת, ‫כמדומני בסוף קידושין שמה, ‫שרב חיזדה היה מלמד ‫את הבנות שלו ‫איך להתנהג עם הבעלים שלהם. ‫מה לאכול, מה לא לאכול, ‫ביחסים אינטימיים. ‫כמובן, אין היום אף אבא בעולם, שיש לו את האומץ לדבר עם הבת שלו על דברים כאלה, למיטב ידיעתי, אבל כיוון שאצל חזל הכל היה הלכה, זה נעל הכל, זה לא מעניין עכשיו בושה, לא בושה, צריכים לדבר על דברים אינטימיים, הגמרה מלאה בזה, הגמרה מדברת על הדברים האלה, כן? למה? זה חלק מהחיי היומיום, זה חלק מהחיים, ככה כשבאנחנו עושה את העולם, כן? בכל אופן נתקדם, אז באמת אומר ככה, ‫הרבי אליעזר נכנס לחזוניש. ‫ביקשו ממנו שישפיע על בחור, ‫שהחזוניש ישפיע על בחור, ‫להימנע מהשידוך. ‫היה איזה שידוך. ‫והבחור התחיל לצאת עם הבחורה, ‫ואז התברר שהמשפחה של הבחורה ‫הזאת היא לא היי סוסייטי. מבחינת תורנית, כמו שהמשפחה של הבחור. זה גם אחד מתחלואי הדור, כל השורוף, כל הבלוף הזה, החיצוני הזה, שבעיניו בלתי נסבל, אף פעם לא סבלתי את זה, אבל היום אני שונא את זה יותר מאי פעם. את כל הצביעות הזאת וכל ההצגה החיצונית הזאת. לפעמים אני מסתכל ואני רואה שחרדים למיניהם עושים כביכול בדיחות על כל הבלוף של העולם החילוני, עולם הבלוף, עולם הגויים, עולם האשליות, הכל אמת, כל מה שאומרים שם, הכל בלוף והכל הצגה והכל חיצוני וכל הסלבריטיז, כל הבלוף הזה של הוליווד, אין בכלל ספק ששם הכל רכוב והכל בלוף וכבר כמות הגירושים תעיד מה הולך שם. אבל לפעמים אני מחייך חיוך מריר ושואל את עצמי, האם בעולם הדתי המצב הרבה יותר טוב? האם שם אין שואף? השואף הוא שונה. שם לא התלהבו מבחור שיבוא עם מכונית יוקרתית, כן? זה קצת מגוחך, כן? אבל התלהבו מדברים אחרים. איזה חשוב, איזה למדן, איזה זה, איזה פה, איזה סבא שלו, שם משפחה, יחוס. ואני תמיד אומר לאנשים, תגיד לי, מי היה אבא של סבא? מי היה לו את היחוס הכי גדול בעולם? יצחק, אבינו, זה אבא שלו וסבא שלו זה אברהם אבינו, גדול עולם בכל הדורות. אברהם, אהבתי את אברהם, אברהם אבדי. עם כזה יחוס היו צריכים 500 בחורות ביום לבוא להתחנן, לבקש את ידו של אסב. כן? מה היחוס אוהיל? אלה שהתחתנו עם אסב, כל אלה, יהודית, כל אלה, מחלת. מה? עזר להם משהו? של יצחק היה אבא כזה חצדיק וסבא כזה גדול עולם, זה האבא וזה הבן, זה הנכד וזה הסבא, חשוב כמובן שעדיף, אם יש שתי אפשרויות, מישהו שהוא בא ממשפחה של צדיקים ומישהו שבא ממשפחה של רשאים, אז ודאי שהעדיפות היא למי שבא ממשפחה של צדיקים, אבל האם על פי זה בלבד יקום ויפול דבר? או אל הטיפשות הזאת שמישהו שמחליט להתחתן על סמך שם משפחה של מישהו, או על איזה ייחוס מסוים שיש להם במשפחה. מה זה עכשיו יועיל לך בחיי היומיום? היחוס הזה, איפה תשים אותו בדיוק? כן? בקשור החזוני של להשפיע על הבחור, לימנע מהשידוך הזה. אומרים שזה לא בית של תורה, אבא של הבחורה הזאת הוא לא למדן. מי יודע מה הוא היה? אני יודע, זה בעל מקצוע. רבי אליעזר סיפר לי, כשהוא נכנס לחזוניש, הוא ביקש בשם רבני ישיבת צלובותקה, או פחות ולא יותר, אחת הישיבות הכי טובות בכל הזמנים, שיצאו משם אין סוף תלמידי חכמים, בעלי מוסר, שהרב ידבר עם הבחור שיפסיק את השידוך, בטענה שעדיף לו שידוך של בת תלמיד חכם. בת תלמיד חכם, ודאי עדיף, על בת של עם הארץ, כן? החזוני שאל את רבי אליעזר, האם הבחור ממשיך להיפגש איתה? רבי אליעזר ענה שכן. החזוני שאל אותו, האם הם נמשכים אחד לשני? יש מציאת כן. רבי אליעזר ענה כן. ברוך השם שהוא היה ישר. היום העסקנים למיניהם כבר היו מסלפים כבר, באים לגדול אדום, משקרים אותו. לא, לא ממש, לא, כי רוצים לשמוע את מה שהם רוצים לשמוע. אבל הוא היה ישר. למרות שהיה לו אינטרס כביכול שהחזוניש יפתל את זה, אמר לו כן, הם נמשכים זה לזה. חזוניש אמר, כך מקובלני, הכוונה כך קיבלתי מדורי דורות. אם הם נמשכים אחד לשני, לא חושבים על שום דבר, לא על הרבצת תורה, לא על לימוד בהתמדה, לא על היכולת הכלכלית. הרגשי הלב זה מה שצריך לקבוע. ואסור להפסיק אותם. ואם הבחור ירצה מעצמו להפסיק, זה עניין אחר. אבל להפסיק אותו בגלל הטענה הזאת חלילה וחס. זה לא ממני שלא תגידו, אני אמרתי, אני באתי לחדש כאן איזה משהו, כן? זה החזוניש הקדוש והעליון שהיה. חזוניש אמר לו, אי אפשר להפסיג אותם. כמה הורים ערשו לילדים שלהם שידוחים טובים שהם היו השידוחים מעת השם, בגלל שלא מצא חן ביניהם המשפחה של הבחורה או המשפחה של הבחור, העדה שלהם. אנשים גזענים, אנשים רוטפי כבוד, כל מיני הורים שכביכול רוצים בטובת בניהם. לפעמים זה באמת נכון, באמת הם סוברים שזה טוב לבן שלהם. אבל הם במועדיהם ארסו לו את החיים או לבת. והרבה פעמים זה בעצם רק לכבוד של עצמה. מה, לא תתחתני איתו? הוא דוקטור וזה, מה את הולכת עם הפרחך הזה? מה הוא בכלל? אין לו עבודה, הוא מופתל, מה הוא עובד? איזה מין עבודה זאת, איפה תחיו, כל מיני סיפורים כאלה. ואז אנחנו, אני רואה את זה פה באמריקה, גם בארץ, כמובן בכל מקום זה קיים. כמה פעמים באו לי בחורות דתיות ששתפו להם ההורים תמוח, או כל מיני אנשים מקולקלים בחברה, והם אמרו לי, אתה יכול לעזור לי באמציעת שידוח? אני אמרתי שאני לא כל כך מתעסק בזה, אבל אם יבוא משהו, אולי, אולי השם יזכה אותי. ואז אחד, בדרך כלל, מה הן מבקשות? אחד הדברים שהם שולחים את השידוך פרופייל, את כל האינפורמציה של השידוך וכולי, אז שם גם כתוב מה הן חפשת. חפשת בחור עד גיל כך וכך. אחד שלומד כל היום, אחד שלומד ועובד, אחד שהוא איש עסקים. כל אחד ומה שהיא מעדיפה, כן? יש כאלה רושמות, לא רוצה מעדות מסוימות, רוצה רק ספרדי, רוצה רק אשכנזי, רוצה רק חסי, בסדר. ‫אחד הדברים שמאוד מאוד ‫מרתיחים את הדם, ‫למי שמבין, קצת עניין. ‫הרבה פעמים הן כותבות, ‫אני רוצה פרופס'נל. ‫פרופס'נל, הכוונה בוגר אוניברסיטה. ‫מאלה החילוניות, חילונים, ‫ששוטפים להם כל היום את המוח, ‫אם לא תלך לאוניברסיטה, ‫מה ייצא ממך? ‫אז אני מבין מאיפה זה בא. ‫בסדר, מה הם יודעים? ‫זה מה שהכילו אותם מגיל אפס ‫בחברה שלהם. והם ככה מבינים, אבל איך זה נכנס לחברה של חרדים? איך בחורה, פעם אני לא אשכח את זה, היה איזה בחורה, אמרתי לה, יש בחור מאוד טוב בשבילך, ממש בחור מצוין, חכם, למדן, בעלמידות, נעה מאוד, ‫וגם ממשפחה מאוד מאוד עשירה גם. ‫זאת אומרת, היה לו את כל המעלות ‫שאישה אמורה לרצות בבחור. ‫גם נאה, גם חכם, גם אוהב תורה, ‫גם לומד כל היום תורה, ‫וגם בעל מידות וגם עשיר. ‫מה עוד אפשר לבקש? ‫כי אין כיוון לכאורה. ‫מה היא אומרת? ‫לא, אבל הוא לא פרופסיונל. ‫אין לו איזה תואר מאוניברסיטה. אמרתי לה מה צריכה תואר מהאוניברסיטה, יהיה לך כל מה שצריכה, יקנו לך בית, יהיה לך כסף, הכל, זה לא יהיה לך בעיה של עכשיו הוא צריך ללכת לעבוד, הוא בא ממשפחה מאוד עשירה, היא לא הסכימה בגלל שמרוב ששתפו לה את המוח שאין לו תואר, היא לא מסכימה, תראו לאן הטיפשות מגיעה, הבנתם? אז זו המציאות רבותיי, ‫שהאדם מגיע עם מעצורים מסוימים ‫שהכילו אותו כל מיני לוקשים ‫וכל מיני דברים שהוא ראה ושמע ‫מאנשים שהם לא מעלי, ‫לא אנשים מעולים במיוחד, ‫ואז זה גורם לבעיות. ‫אבל הסיכום של מה שאנחנו אמרנו ‫כרגע זה באמת שצריכים לדעת ‫ולזכור שאסור להפריד בין... ‫אם חלילה... הבחור איזה מסומם, או אחד שהוא מוכר סמים, או אחד שהוא פושע, ועבריין, ופורץ, ועושה ומרביץ. ברור שההורים של הבחורה צריכים לעשות כלשהי ביכולתם להציל אותה מהמפלצת הזאת. וכן לגבי הבחורה, אם זו בחורה פרוצה, חסרת מעצורים, אין לה דרך ארץ, איך היא מתלבשת בביזיון גדול, כל מיני דברים כאלה. חיילת שבת, מקללת, מגדפת, עצבנית, כל מיני דברים שאף אדם נורמלי לא רוצה שהבן שלו ייפול באחת כזאת. אלה דברים של מצווה להציל. כל עוד זה לא נעשה מגזענות, זה לא נעשה בגלל שהיא לא מספיק עשירה לטעמך, או הרעדה שלה לא מוצאת חן בעיניך, או כל מיני דברים כאלה, אז אתה באמת עושה את זה לשם שמיים. שואלים את האבא, תגיד, למה אתה לא מסכים שהבן שלך יתחתן איתה? הבחורה הזו מפרסמת תמונות לא צנועות בכל העולם, אני צריך שהקלה שלי תהיה אחת, שאנשים מסתכלים על תמונות שלה בכל מיני בגדים לא צנועים באינטרנט, שהנכדים שלי הגדלו אצל אישה כזאת, או לפחות יש לו טענה תורנית, גם הקדוש ברוך הוא לא מסמפט אישה כזאת שעושה כאלה דברים. זה פסוקים מפורשים בתורה, היא בגדר מכתיעת ערבים. אבל אם זו בחורה שהיא כן צנועה וכן טובה, מה החטאה? שהיא באה מאיזה עדה מסוימת. או שההורים שלה לא עשירים, ואז המשפחה מנסים להפריד. זה פשע גדול, רבותיי. לכן בכל דבר, כיוון שרוב העם לא יודעים מה מותר, מה אסור, ולא יודעים גם מה חשוב ומה פחות חשוב, לכן לפני שאתה הולך להפריד, גם כשאתה בטוח שאתה צודק, תור ההורים, אל תפריד לפני שאתה מתייעץ עם רב גדול. לא סתם רב, רב גדול. תבוא לרב, תגיד לו, כך וכך מפריע לי. האם יש לי טענה? שאל אותך הרב, למה באמת אתה, מה זה מפריע לך? בגלל שהיא כך וכך. הרב יכול בכמה דקות לפתוח את עיניך לדברים שלא ראית. למשל, הרבה פעמים באו אליי אנשים, בחורה מצוינת, אני לא אומר, היא באמת בחורה טובה, אנחנו מאוד מחביבים אותה, מפריע לי מאוד, אני לא מסכים שהראש שלי יתחתן עם אחד שבא ממשפחה גרושה. ההורים גרושים, זה מאוד מפריע לנו. צריכים עכשיו להבין, למה זה מפריע להם? חוב הסיכויים שזה בענייני כבוד, אגו. מה יגידו בשכונה? מה, חסר לבן שלך משהו שמתחתנים בחורה מבית שבור? זה קצת העצר הרע. מה אכפת לך עכשיו מה יגידו בשכונה? מאיפה היהדות אכפת לה עכשיו מה יגידו כל מיני פוחזים למיניהם? אז זה לא טענה. הרבה פעמים ראינו שבחורות שבאו מבתים כאלה שהאבא נפטר או שהתגרשו ואבא עזב את הבית, עד רבה הן היו נשים הכי טובות שיש. אבל שהבעל היה לא רק בעל אלא היה גם בתת מודע במקום האבא שהיה חסר לה. ולכן הוא הפך לכל עולמה. גם מה שיש כרגע, גם מה שלא היה לפעם. והרבה פעמים הבחורות האלה היו הכי טובות. חוץ מזה הרבה פעמים יש לנשים צרות מההורים של הקלה. או מההורים של החתן. לפעמים שההורים הם לא בתמונה, זה הרבה יותר טוב, במיוחד בדור הזה, שההורים דוחפים את האף שלהם במקומות שאסור להם לדחוף את הפעם. אחד הכללים שאני תמיד אומר לזוגות שבאים לפקוט על המצב, שלעולם, לעולם אסור להם לשתף את ההורים משני הצדדים בבעיות שיש להם בבית. בשביל זה יש רב שהלכו ויפקו לו ויגידו לו מה זה ותיאצ לנו מה לעשות. מישהו ניטרלי, לא מישהו שמעורב רגשית. אם תבואי לאבא שלך, או לאמא, או הוא יבוא להורים שלו, ועדיין הם מתוך הפחד שלהם על הבן או על הבת, והרצון שלהם להציל וכו', ילכו ויעשו כל הטעויות שבעולם. ייעוץ לא נכון, יוסיפו שמן למדורה, מזוו ויעשו פיל, תבואי הביתה, כמה פעמים אמרתי לקחי את הילד ותבואי הביתה, אל תדאגי, אנחנו נעזור לך. עכשיו היא, מושפעת מהאבא, הוא אבא דומיננטי וכולי, אז הוא משכנע אותה לביתה, והדבר הזה יכול היה להיפטר בשיחה של חמש דקות. היא הייתה הולכת עם בעלה לרב, ובוכה על מה שקרה, והרב היה מסביר לו, והוא היה אומר, אתה צודק, את מכילה, ובזה זה היה נגמר. אסור להגיד להורים שום דבר שלילי, לא על בעלך ולא על אשתך, לעולם. אין שום מציאות לעולם לא לשתף את ההורים במה שקורה בבית. איך אומרים? כביסה מלוכלכת, נשאירים בבית, לא מוציאים לרחוב. ואם יש בעיות שאי אפשר לגשר עליהן בעצמכם, אז הולכים לחכם ואומרים לו, כל זוג צריך שיהיה להם רב, לא רק מבחינה הלכתית, גם אם הבעל למדן ויודע לפתוח ספרי הלכה ויודע לענות על הלכות בעצמו, צריכים שיהיה להם רב בתור מנטור. כי הרבה פעמים יש אי-הבנות או אי-הסכמות מסוימים. למשל, היא רוצה להיות בפסח אצל ההורים שלו, והיא רוצה לנסוע לפלורידה, להורים שלה. בעיה עכשיו, זה ניגוד. הוא רוצה פה להיות, והיא רוצה שם, והיא קשה לה פה, והוא קשה לו שם. צריכים מגשר. אחד הסיבות שצריכים מגשר, בגלל שרוב האנשים יש להם אגו גדול, גאווה גדולה. כמעט אין אדם בעולם בלי גאווה, אין מה לעשות, זו המציאות העגומה של העולם. וגאווה זה הדבר הכי נורא שיש, כי אין דבר שהשם מתאהב יותר מגאווה. תואבת השם כל גבל לב, אותו לא אוכל, פסוקים נוראים על זה. אבל מה נעשה שזה טבע מולד באדם, מגיל קטן כבר רואים ילדים משוויצים ומתרברבים, ומסברים שיזבתים, ומי שלטוב בכדורגל משוויץ, ומי שנראה טוב סדר טבלורית שלו מגיל אפס כבר, אין מה לעשות, זה טבע מולד באדם, רק מה? תורה היא הכלי להתפטר מהסרטן הרוחני הזה. אבל כיוון שרוב האנשים לא לומדים ולא משקיעים, אז הם נשארים עם הגאווה. עכשיו שלבעל ולאישה יש מלחמה ביניהם, כי עמדת כל המלחמות זה נובע מגאווה. אם שניהם היה להם ענווה, לא היה כמעט ויכוח על שום עניין. ואם כבר היה מתעורר עניין מהותי, עניין רוחני רציני, נגיד על איזה ישיבה להכניס את הילד, יש קצת עניינים בהשקפה, היא רוצה ככה, הוא רוצה ככה, או היא רוצה אולי גם מקצוע, או הוא רוצה רק תורה או הפוך, אז באים לחכם, עכשיו החכם, ברגע שהחכם פסק, אז האגו לא נפגע. לא ניצחת אותי, לא השפלת אותי, לא השפלת אותי. זה החכם אמר, אין ברירה, אני מכבד את התורה. אין פה את הממד של הגאווה, אבל ברגע שהגבר צריך להיכנע לאשתו, האגו שלו הורג אותו. או שהיא צריכה להיכנע אליו אם היא גאה פתנית, זה הורג אותה. אבל אם היא נכנעת לרב, זה לא הורג אותה. זה מדהים, איך זה עובד, לכן צריך מנטור. כן, עכשיו החילונים למשל, שאין להם רעב, הם לא בקשר עם רעב, הם לא קשורים לדעת, גם הם צריכים מנטור. מישהו רציני, איזה דוד, איזה מישהו שסומכים עליו, ששני הצדדים סומכים עליו, שיש להם בעיה, הלכו אליו. גם הם צריכים אירוץ, לא תמיד רואים את התמונה נכון, כן? טוב, נתקדם הלאה. הרמב״ם בכמה מקומות אומר שרוב האסונות, אפילו אסונות טבע, שמגיעים על בני האדם זה בגלל טעויות שהאדם עושה, כולל מה שאנחנו עוברים עכשיו, הקורונה הזאת. יש כאלה יגידו, הסינים עשו את זה במעבדה, זה דלף, הנה לך דוגמה. יש כאלה יגידו הסינום אוכלים אטלפים ואכברים ונחשיים ומזה באה זה. הנה לך דוגמא שהסון טבע נהיה מפעולות של האדם. הוריקנים, אסונות, שריפות, הגמרא אומרת אין דרכה מצויה, אין לבקור שהם חיילים שם שבת. כל מיני אסונות באים לעולם, הגמרא אומרת, בגלל משקווה זכר, מצווית אוהבה, יותר מדי הומואים בעולם, זה מביא אסונות על העולם. מה נעשה? זה מה שכתוב. עם כל זה, שיהיו הרבה אנשים שהתעצבנו לשמוע את זה. אנחנו מעניין אותנו מה בורא עולם אומר, לא מה כל ארכי פרחי שנולד אתמול ייתן לנו דרשות עכשיו, כן? מעניין אותנו מה בורא עולם אומר. בורא עולם אומר משכבה זכר זה תואבה, יש על זה עונש מוות בתורה, בשכילה זה דבר נורא והיום, וזה מביא אסונות לעולם. אתה לא רוצה להאמין? אל תאמין. שתבוא אליך הטרגדיה היא כבר מאוחר מדי. זו המציאות, ומי שלא עושה הכל כדי למנוע את הדברים האלה, הוא גם כן בצורה מסוימת נכנס לפשע פה. כל העבירה שיכולנו למחות ולא מכינו, אנחנו נתפסים באבון, כן? זה גם דרך אגב אחד הסיבות שבמגפה הזאת, היא המון חרדים מתים, ונפגעים ונהיו חולים, הרבה הרבה, למה? אמר לי איזה רב אחד, שבאו מצדד תואבה לירושלים כל פעם וכל פעם, כל שנה, שום דבר, החרנים לא עשו שום דבר, ישבו כמו שפנים ולא עשו כלום. אם היו יוצאים חצי מיליון לרחובות, לצרוח, לפקוט, לא אלימות, התורה לא מעודדת אלימות בדרכי הדרכי נועם, אבל למחות, ליצוק שמה ישראל, להגיד שזה תואבה ולצטט פסוקים מהתורה, כמה מה שהם עושים זה חמור בעיני בורא עולם וזה שיביא אסון על כולנו, זה לגיטימי אפילו במדינה דמוקרטית. תעשה הפגנה בראשיון המשטרה, תביא חצי מיליון איש, הרי כבר היה הפגנת חצי מיליון. כל פעם שרוצים לעשות מצעד תואבה לכיוון ירושלים, תעמוד בכניסה לירושלים, חצי מיליון איש לאורך המדרכות, הם שלטים ותצעקו וכולי, הם כבר אולי אחרי זמן נתביישו כבר. כן? ואם לא, לפחות אתה את נפשך הצלת. איך אמר הנביא, הקרש ברוך הוא הנביא חסקן, ואתה שהוכחת את הרעשה ולא שב מרשרותו, כן? מה? הוא באבונו ימות ואתה את נפשך הצלת. פסוק מפורש. אבל אם לא תוכיח אותו, אתה נופל יחד איתו. שנאמר, הוכח, תוכיח את עמיתך ולא תסע עליו חטא. אם לא תוכיח יהודים אחרים שעושים עבירות בפומבי, שאתה רואה בעצמך מה הם עושים ואתה לא מוכיח אותם, הכוונה שיפסיקו, מביא להם ראיות, מקורות, מוכה בהם, אתה נתפס באבונם, למרות שלא עשית כלום. זה גם אחת התשובות לשאלה שהרבה שואלים, למה גם דתיים מתו בשואה? מאלה אתה בליטרון שהשואה זה הונש משמיים, הניסוי תערובת, כמעט כל היהודים התחתנו עם גויים באירופה, גרמניה, אוסטריה, ‫אבל מה עם אלה שהיו בפולין ‫הרבה חסידים, חרדים, ‫שהיו נודדתיים, ‫הם לא התחתנו עם גועים, ‫למה הם מתו? ‫על תשובה... ‫כמובן, אני יכול להבין לך ‫רשימה של 50 אפשרויות, ‫זה רק בורא עולם יודע, ‫אבל התשובה האפשרית ‫היא שלא מכרו באלה שהתבוללו. ‫לא מכרו. ‫גם היום, היום חוץ מארגוני קירוב ‫ודרשנים שמדברים, ‫העם עצמו, החרדים עצמם, הם מוכים? הם לא מוכים. כל אחד בארבע עמות שלו, במשפחה שלו, בישיבה שלו, בבית כנסת שלו, לא מוכים. אדם יש לו עכשיו איזה בת דודה עומדת להתחתן עם גוי, או אחד שעומד להתחתן עם גויה. הם רצים, הם אוסרים נפש למנוע את זה, להראות להם מקורות, לנסות להציל את נפשם, לשלוח אותם לאיזה רב, לשלוח להם כל מיני קישורים לדרשות. יש כאלה שעושים את זה. אני מקבל כל יום כאלה פניות. היום שניים כאלה קיבלתי, רק היום. על שניים שעומדים להתחתן עם נוכרים. אבל לא כולם עושים את זה. יש כאלה, לא רק שלא מוכים, עוד הולכים לחתונה גם. הקב' ברוך הוא בוכה על נשמה יהודית שמאבדת את עצמה עכשיו, והוא הולך לרקוד שמה. כן? זו המציאות. הבורות לפעמים מביאה עלינו הרבה אסונות. אז הרמב״ם, לא אני, הרמב״ם אומר, רוב האסונות, כולל אסונות טבע, מגיעים על בני האדם בגלל טעויות שהאדם עושה. ואחר כך האדם בא לטען, בטענות, למה נגזר עליו כל הסבל הזה? והאמת היא שהאדם עשה לעצמו את זה. הרמב״ם, מורה נבוכים, חלק ג' פרק י' ב', זה המקור. מביא את הפסוק משלומו המלך, איוולת אדם תסלף דרכו ועל השם יזעף ליבו. איוולת זה הטיפשות. הטיפשות, העבורות של האדם, תסלף דרכו. מה זה לסלף? להוריד אותך מדרך הישר. כן? ועל השם יזעף ליבו. את מי הוא יאשעים? את עצמו? כמה אנשים לוקחים על עצמם אחריות? כמה אנשים? רוב האנשים מגלגלים את האחריות להו ולהו ולהו, זהו השם, זה בגללו, הוא התאר אותי, הוא עשה, זהו אחראי, זו ההחלטה שלו, שמעתי בקולו. כבר האדם הראשון, כשבחורה באה אומר לו, אכלת מן העץ? ישר אמר האישה שנתת אימדי. ושבא לחווה אמרה, זה הנחש אישי אני. מיד כל אחד גלגל אחריות לשני. בא שמואל לשאול המלך, אומר לו, לא חיסלת את כל המלך? כשבחורה אמר לך מפורש, מה אמר העם? העם גרם לי. מובן? זה דרך אגב ההבדל בין דוד המלך לכל האחרים שבא נתן הנביא לדוד המלך נתן לו את המשל הזה של כפסת הרעש עם אוריה אחיתי ובת שבע איך שדוד המלך הבין שמדובר בו מיד אמר חטאתי לאשם מיד קיבל אחריות לא אמרו, אה בטח זה לא, היא הייתה שידוך שלי מלידה, מה הוא בכלל, באיזה רשות הוא לקח אותה, זה הכל היה טעות, נכון היה לו את כל הטענות שבעולם, לטעון. אבל בסופו של דבר הוא הבין, אם השם שלח אליי נביא, אני יכול לפתוח את הפה, השם שלח את שמואל הנביא לשאול, מה אתה פותח את הפה, על זה הוא נענש. שבמקום שיאמר מיד חטאתי, אביתי, פשטתי, טעיתי באמת, אני מבקש מכילה, אולי הכל היה עובר. כי כתוב, הנה נשפט אותך על אומרך לא חטאתי. העונש היותר גדול יהיה על החוצפה להגיד אני צדיק. לא חטאתי, אני בסדר. על זה מקבלים עונש יותר גדול מעבר העצמה. על החוצפה, זה מה שנקרא בגדר הרצחת וגם ירשת? זה צריכים לדעת רבותיי. אז ממילא, גם כן הרבה פעמים כתוב, מודה ועוזב יהיה רוחם. מודה, קודם כל חייבים מודה. אני מודה, טעיתי, פשטתי, הטעתי, אביתי, הכל נכון. מקבל על עצמי את כל האחריות, אני עוזב את זה, מפסיק מיד. מכילה, לא ידעתי, לא שמתי לב, לא... מיד אני מפסיק. כבר יש עליו רחמים. זאת אומרת עצם ההודעה זה כבר דבר גדול, כמו שהרמב״ם אומר שמצווה מהתורה לעשות וידועים, היום התחלנו את הוידועים אחרי חודש ניסן, לא עושים בו וידועים, היום סוף סוף אחרי יומיים ראש חודש, התחלנו היום את הוידועים, כן ג' בעייר, ב' בעייר, כן אז מתחילים ען ה' אשמנו, בגדנו, גזמנו, אז הרמב״ם אומר כל העם הרבה לתוודא, לתוודות, הרי זה משובח, כמה שיותר הוא עושה וידועים, זאת אומרת, הוא עושה יותר תשובה, הלב נשבר ונתקע, אלוקים לא תפזק, כן? ממשיך הרמב״ם ואומר שבגלל שאדם עושה את כל הדברים האלה, הקב' הוא נאלץ להביא עלינו אסונות, ככה נגזר בבית דין של מעלה, סתם לא מוותר, הוא הקטגור, הוא דורש עונש. ואז הקרספוק הוא מביא אסון לעולם, כמו שעכשיו כולנו ערים למה שקורה עכשיו, אסון נוראי בכל כני מידה, חודשיים של איסורים לכל אדם בעולם, וכל כך הרבה מתים וחולים, וכלכלה מתמוטטת, ואומללויות והתאבדויות, מה לא קורה עכשיו, דברים נוראים, אנחנו אפילו לא יודעים אחוז מה שבאמת קורה, אנחנו קצת שומעים מהתקשורת וכבר הלב נחמד. אם באמת היינו יודעים את כל התמונה, כמה מסכנים, בעלי עסקים, וכמה פושטים רגל, וכמה הולכים להתגרש עכשיו, וכמה נכנסו לכל מיני התמקרויות של כדורים נגד דיכאון, וכל הדברים שמסביב, לא רק מוות ומי באמת חולה, כל מה שמסביב לכל זה, מי יודע איפה זה ייגמר בכלל הדבר הזה? מתי ייגמר? אבל כל זה לא בסתם. זה כל זה, ישבו על זה בבית דין של מעלה, והתחננו הצדיקים למנוע מה שרק אפשר, ובסופו של דבר, בראש של השנה האחרון זה נגזר, מה שמה, הקדשנו את השאה בעבירות שלנו מעל ומעבר, כן? וזה, זה באמת מה שקורה, אדם עושה עבירות ושטויות, אחר כך הוא זואף על מי? על הקב' ברוך הוא. צריכים לדעת, רבותיי, יש כזה דבר, ‫בחוויה של ניסויים ‫שאי אפשר לתאר את זה בדמיון ‫לפני שהם מתחתנים, ‫כי המציאות היא שונה מאוד מהדמיון. ‫מה שאתה מדמיין, ‫יהיה ככה ויהיה ככה, ‫זה הכול דמיונות. ‫כשמגיעים למציאות, ‫בדרך כלל זה אף פעם ‫לא כמו בדמיונות. ‫לכן מה שאתה חושב ומדמיין ‫לפני הניסויים, כל עוד שלא חווית את הדבר במציאות אין לך באמת דרך לדעת איך יהיה. הכל זה פנטזיות. בכל הספרים הקדושים שמדברים על ההשוואה בין כנסת ישראל והקדוש ברכו כדוגמת חתן וקלה. הקדוש ברכו החתן והעם ישראל, כנסת ישראל זה הקלה. אומרים שאיש שלא חווה את זה בעצמו לא יכול להבין את זה, ואי אפשר להבין מה זה אהבת השם. אי אפשר. אם אדם עוד לא הרגיש מה זה אהבת איש לאשתו, שומעים? הרמב״ם אומר, שוגה בה תמיד, באהבתו, שום דבר לא מעניין אותו. אדם עכשיו התאהב, הוא מאוהב באישה, רק היא מעסיקה לו את הראש, מהבוקר עד הלילה. הוא אוכל, היא בראש שלו. הוא עכשיו פותח דווקא גמרא לומד, הוא כל הזמן חושב, מעניין אם היא הייתה פה, מה היא הייתה אומרת על זה. מה זה קשור אליה בכלל עכשיו? שניים אוכלזים בתלית, מה זה קשור עכשיו? לא משנה, היא נהפכה לחלק מההוויה שלו. כל דבר ודבר, הכל הוא מקשר אליה. הטלפון נגיד עכשיו בבית מצלצל, הוא רץ לבדוק, אולי זה היא. כל עשר שניות בודק את הטלפון, אולי שירה לו איזה הודעה, איזה טקסט. זה מה שהרמב״ם אמר, שוגבע תמיד. זאת אומרת, זה הפך להיות כל עולמו. כמו שכתוב בשלמה המלך בשיר השירים, מים רבים לא יוכלו לחבות את האהבה ונערות לא השתפוה. זה כמו אש, אהבה זה אש, זה דבר שמתפרץ בלבבות של הבעל ושל האישה, של הזוג, שעומד להתחתן או שכבר התחתן. אש אדירה שאי אפשר לקבות אותה לא במים ולא בשום דרך שהיא. ולכן הרבה פעמים שאנשים הגיעו למצב כזה של אהבה הם גם עושים דברים לא נכונים בגלל זה. הם מוכנים לאבד דברים, הם מוכנים להתרשל בדברים, יש להם עכשיו רשלנות, כל מיני עניינים, לא אכפת לו, הביזנס שלו מתמוטט, הוא מתחיל להפסיד כספים. למה? כי כרגע אהבה מילטל לו את כל הרצונות שלו. זה מחפר על הכסף, זה מחפר על הבריאות, גם הרופא אומר לו, אתה חייב עכשיו לבוא לבדיקה, אולי אתה צריך לניתו, כלום לא מעניין אותו. למה? כי כרגע הוא בשיא אהבתו ותשוקתו אליה, והיא אותו נאמר אליו. ולכן כתוב, מים רבים, תביאי מפלים של הניאגר עכשיו, לא יוכלו לך בו תאווה. ונערות, נערות שלמים, כמה מים יש בנערות. נערות לא יוכלו לשטוף תאווה איתן, היא תמיד תישאר את ענה. עכשיו, אם אדם הגיע לכזו רמה, רוב האנשים דרך אגב בעולם, לא זוכים לאהבה אמיתית. לא גברים ולא נשים. הרבה מהכישרים ביניהם, זה הכל מבוסס על תאווה גופנית, תאווה חומרית, בלבוש, מראה, רק דברים חיצוניים, אף פעם באמת לא היה ביניהם אהבה וקשר אמיתי בין הנשמות. הרבה פעמים בן אדם הולך בכלל עם גויה, או שגויה הולכת עם יהודי, או שגוי הולך עם יהודיה, והם אומרים, אני מאוהב את בו, אני אוהב, אני מאוהב בה, כל דמיונות. אי אפשר שנשמה של יהודי תתאהב בנשמה של לא יהודי, ככה השם גזר. אלה שני נשמות שבאות מעולמות רוחניים שונים. לא חלילה שמזלזלים פה בגוי, יש גויים צדיקים שמוזכרים בתנ״ך והיו גם נביאים. ויש לה גויים גן עדן ויש גויים של חסידי אומות עולם. זה לא גורע כלום, עכשיו אנחנו באים חלילה להוריד ממדרגתם של הגויים. אלא ככה, כשבחור גזר, שעם ישראל אסור לו להתחתן עם עמים אחרים. גם אם היהודי או היהודייה הם שפלים ביותר, והגוי הוא עציל וגדול וצדיק, היהודי אסור להתחתן עם הגוי או עם הגויה הזאת. גם אם ברור לכולם שהגויים יותר טובים כרגע. למה? כי ככה שהם רצה לשמר את עם ישראל, ולכן הנשמות לא יכולות לעולם להידבק. לא כמו יהודי ויהודייה שהם שידוך אמיתי, כל אחד זה חצי נשמה, הן נדבקות מיד. כבר ממראה ראשון, הנשמות נמשכות זה לזה כמו מגנט. אבל בקשר עם הגויה או עם הגוי וכו', זה הכל עניינים יופי, מראה, זה חרחמה, יפה, עשירה. איך אומרים באמריקה? I wanna have fun. כן, אז זה מה שקורה פה, רבותיי. זה הכל השלאה המסוימת, ואז זה מתפוצץ כרגיל, כמו שכל היחסים המדומיינים שיש היום בעולם, גם כן בין יהודים, גם כן בין גויים, זה הכל דמיונות. אבל מי שזכה לאהבה כזו אמיתית, כזו חזקה, ומגיע למדרגה כזאת של אהבת השם, שעכשיו הוא אוהב את הקדוש ברוך הוא בכזו מדרגה, שהביא איתי השם לנגדי תמיד. כמו שכתוב, צמא נפשי, צמא נפשי, לאל חי. אני כל הזמן צמא. למי צמא? לאל חי, לקדוש ברוך הוא, לדבקות, לאור, לדבק בשכינה. כן? ואתם מדבקים באשם אלוקיכם, חיים כולכם היום. זו מדרגה ענקית. אז באמת כתוב בספרים הקדושים על ההשוואה בין הקב' שהוא החתן, ועם ישראל שזה הקלה, ואומרים שמי שלא חווה את זה בעצמו, אף פעם לא זכה לאהבה כזאת, הוא לא יכול להבין מה זה אהבת אשם. כל עוד הוא לא ירגיש אהבה של גבר לאישה, של איש לאשתו, כן? ונסיים רק בדבר אחרון להיום. לכן שמדברים על ניסויים, בדרך כלל, אדם שהוא חסר ניסיון, עדיין לא יודע מה חשוב לו. הרבה פעמים הדברים יתהפכו. אחרי החתונה הוא יבין שכל מה שהוא חשב שזה חיסרון אצלה, בעצם זה מעלה. הוא רואה, חשבה שזה חיסרון אצלו, היא פתאום תגיד שזו מעלה גדולה. לכן מה שחשוב בתקופת הבירורים שמבררים לפני, ובתקופת הפגישות, זה רק לבדוק את הנתונים הפשוטים שחשובים לך. הנתונים הפשוטים, מה הדברים שאתה, באמת הם קריטיים אצלך. לא ניכנס לכל עומק הפרטיים, זה לא, אין לדבר סוף, זה רק יבלבל אותך. כי תמיד תמצא דברים שהם לא מאה אחוז, תמיד. ובעיקר לבדוק את המידות הטובות, שהאדם שאיתו אתה הולך לחיות הוא אדם נוח, שתוכל להסתדר איתו או איתה. טיפוס שיודע להתרקח כשצריך, שהאגו שלו לא בשמיים, לא כעסן, לא כעסנית, לא כל הזמן נהנים עם עריבות, יש כאלה אנשים, צערנו הרע, הם צמאים מאוד לתשומת לב, יותר מהממוצע. כל אדם צריך תשומת לב, אין מציאות כזו שאדם לא צריך תשומת לב, שאף אחד לא יסתכל עליו וזה לא יפריע לו, אבל, יש היגיון, יש כאלה ויש כאלה, כל כך צמאים לתשומת לב שיעשו את הדברים הכי מגוחכים בעולם, העיקר שהסתכלו עליהם, גם שהצחקו עליהם, עד כדי כך זה הגיע לגבול טירוף. לכן אתה רואה כל מיני אנשים עושים כל מיני דברים מטופשים בכל מיני שעה שעונים, בטלוויזיה, כולם צוחקים עליהם שיתנו להם העיקר קצת כבוד או משהו, כן? או שהעיקר שיש, ישימו עליהם לב, יש כל מיני משחקי כדורגל, זה פתאום רץ איזה מטומטם בלי בגדים לבתוך הצטדיון, מי יעשה כזה דבר? רק מה? שיזכרו שהוא קיים. למה? האנשים האלה הם חולי נפש, זו באמת המציאות. יש להם מחלת נפש של חוסר תשומת לב, וכל עוד הם לא מקבלים את זה, הם מומללים. לכן אם לא ייתנו להם את זה בטוב, ייתנו להם את זה בעל כוחם, אני אחריך אתכם לתת לי תשומת לב. כן? זה גם יכול להגיע לרציחות, למעשים שאנשים עושים שקשה להאמין, כן? אז באמת, צריכים לדעת, יש כאלה שרק מחפשים תשומת לב, ואם לא, הגבר לא ייתן לה תשומת לב, כל שעה היא תריב איתו על משהו חדש, למה? כדי לראות איך הוא יגיב, הוא יכנה לי, לא יכנה, סתם, היא מחפשת על מה לעשות מריבות, או הפוך הוא, הוא מכאן נעלה לא יודע כל מיני דברים, כל עשר דקות משהו חדש. ושניהם עקשנים ושניהם ראש בקיר. איך אפשר לנהל מערכת יחסים עם כאלה אנשים? עדיף להישאר רווק. אני תמיד אומר, יש שלוש מצבים באדם. יש happily married. נשואים באושר. זה נדיר ביותר לצערנו הרב בדור הזה. נדיר ביותר. יש miserably married. נשואים ב... נורא והיום, קטסטרופה, מצב ממש לא טוב. אומללות, זו המילה. ויש miserably single, שזה מגיע לרווקות, רווק אומלל או רווקה אומללה. יש נשואים אומללים, יש נשואים מאושרים ויש רווק או רווקה אומללים. אין רווק או רווקה מאושרים, זה לא קיים. כולם בסופו של עניין רוצים להתחתן. אבל עכשיו נשאלת השאלה, מה עדיף? עדיף נשוי באומללות או רווק באומללות? זו השאלה. הרבה אנשים, בעיקר נשים כמו שגמרה בקידושים אומרים, תו למה תו תנדו, מלמה תו ארמלו. תרגום, אישה שתגיע חס וחלילה לחשה שאולי לא תתחתן בכלל, תתפשר כמעט על הכל. רק שיהיה לה בעל. שהיא לא תצטרך לבוא לחברות שלה ולהגיד אני נשארתי לבד וכולכם התחתנתם. גם אם בעלה לא משהו יתמצא בו אז משהו גם יתשוויץ בזה. למה? כי יש אצל הצורך נפשי חייבת שיהיה לי גבר, שיהיה לי מישהו שידאג לי, שיתפל בי, שאני לא אשאר לבד. זו המציאות של... נכון שהיום העולם נחרב לגמרי וכל המוסכמות כבר אי אפשר עדיין בעיניים עצומות לפתוח בהם כי עובדה שראינו נשים שמסרבות להתחתן, כל מיני קריירה, נשים של קריירה ומקפיאות ביצים ובגיל 50 יהיה לי ילד. יש גם את זה לצערנו, הרב העולם נחרב מבחינה רוחנית ומבחינה הגיונית. אבל הטבע שככה השם עשה את העולם שאצל הנשים יש צורך ודרך אגב גם אצל האישה הצורך הזה הוא מגיל צעיר וככל שחולפות השנים ככה הלחץ אצלה הולך וגובר בגלל שאצל אישה עד גיל מסוים היא פוריה מבחינת להביא ילדים. אצל גבר גם בן 40 אפילו 50 עוד יכול להביא ילדים בלי בעיה. אצל אישה שמגיעים כבר לשנות ה-30 המאוחרות מתחיל כבר הביקוש אליה לרדת. כי גבר שעוד לא הביא ילדים לעולם עושה חשבוני כבר בת ארבעים, עד שאני אתחתן, כמה כבר ילדים יהיה לי? שניים במקרה הטוב, שלושה? הוא נכנס ללחץ. ברוך השם היום בעזרת המדע יש אפשרויות מסוימות להגביר את הילודה גם בגיל קצת יותר מתקדם, כן? למזלנו, כן? שזה בעצם קצת מחפר על הטמטום שלנו בדור, כן? בכל אופן, קשה מאוד לחיות עם כאלה אנשים שמחפשים מריבות ומקשנים והם גפתנים, יש אנשים שהם מטבעם אנשים קשים, לכן אני אומר, עדיף רווק או רווקה אומללים מאשר להתחתן עם האדם הלא נכון ולהיות עשר, עשרים, שלושים שנה אומללים. נכון שהיום היד קלה על העדק ועל כל שטות מתגרשים, אבל גם להתגרז זה אומללות נוראית. במיוחד עם בתי משפט מושחתים, וגם לצערנו הרב, גם בבתי דין יש הרבה בעיות היום, שהרבה פעמים אנשים שהם אכפים מפשע משלמים את המחיר, אין מה לעשות, זו המציאות היום. לכן כדאי לא להיכנס לאיזה מלכתחילה. מה לך להתחתן לשנה שנתיים, להביא ילד לעולם, ואז להתחיל עשר שנים לריב עם עורכי דין, ונורא והיום. בכלל אני לא מבין את הזוגות האלה. החלטת להתגרש. למה אתה הולך לבתי משפט? בגלל מה? למה שלא תבוא לרב ששניכם סומכים עליו? אפילו תשלם לו על זמנו. כמה זה כבר יעלה. ב-2-3 פגישות אפשר להגיע לסדר גם על הילדים, גם על הכספים, הכל. תחתמו מסמך, לך לבית משפט, תקבל חותמת. כך וכך הסכמנו. תנו לזה גושפנקה. בפחות מאלף דולר גמרת את כל העניין. אלה הרבה פעמים, עורכי דין עצמאי דם האלה, המשכו את המקרים האלה שנים, עד שינקו אותך מכל מה שיש לך. בסופו של דבר הם המרוויחים. והבעל המסכן והאישה המסכנה נרס להם לגמרי החיים. והילדים עוד יותר. הכל מגאווה ורשעות ורועה. מה אתה עכשיו הולך לבתי? בשביל מה אתה צריך? עורכי דין, צאבזה, משטרה, מעצרים? בשביל מה כל זה? בוא תגיד, בוא נגמור בצורה מכובדת. התחתנו בצורה מכובדת. בוא גם לסיים יחסים צריכים. דרך אגב, זה הרבה יותר טוב לעתיד. יום אחד תצטרך לעמוד במר מצווה שלהם ביחד, בחתונה, בחופות שלהם. מחר חלילה אחד מהם יחולה. תצטרכו לשבת ביחד בבתי חולים, לחלק משמרות. לא כדאי לך להביא מצב שאתה מתגרש מגרושתך והיא תהפך לאויב שלך. היא תסית הילדים נגדך ותמרר לך את החיים. לא כי די לך שבעלי חיים הגרוש שלך ממורמר ממך, שונא אותך, שיגיע למצב שיעשה זה, כבר ראינו בארץ כמה פעמים אנשים הלכו ורצחו את הילדים. איך בן אדם יכול לרצוח את הילדים שלו? זה מראה שזה הביא אותו למדרגה של ייאוש וטירוף כאלה, שהאישה הזאת, מה שהיא עשתה, כן? שכבר לא היה לו יותר מחשבה. היא החליט שזהו זה, אני נהיה מפלצת עד הסוף, אני מש... איך אומרים? כאשר עבדתי, עבדתי. אני לא אהלית הילדים, גם לך לא יהיה. וזה נגמר רע. תמיד מלחמות נגמרות ששני הצדדים מפסידים. תמיד. אין מציאות שבמלחמה רק צד אחד ניצח, אין כזה דבר. מלחמת ששת הימים, איך אומרים? קראנו את הערבים לגזרים. אבל היה לנו הרבה ערוגים גם. היה לנו גם הבנות. את זה, לא מדברים על זה כי זה היה מלחמה, משהו מדהים, להצלחה חסרת תקדים. אבל גם מלחמת ששת הימים, אנשים איבדו, ילדים איבדו את ההורים שלהם, היו שקולים, היו אסונות, היו בעיות גם. זה לא... הכל על החלק. גם במלחמה כזאת שצד אחד יביס את הצד השני, הוא שילם מחיר. בגירושים שני הצדדים שלמים מחיר, לכן הכי טוב ללכת לאיזה רב, אפילו בלי בית דין, רב אתה יכול לפסוק בינינו, תהיה בורר. הרב צריך להחתים אותם שכל מה שהם, הוא יפסוק, הם קבלים. אין ירורים. ואם הם יסכימו והם חותמים לו, זה נקרא באנגלית arbitration, בוררות. בבית משפט פה בניו יורק מקבלים את זה. אפילו לא רב. כל אדם, צד שלישי שהחלטה שהוא יהיה בורר ביניכם, וחתמתם מראש שאתם מסכימים לקבל את הבוררות שלו, והוא פסק ככה, זה תופס לבית משפט. נעים לבית משפט עם זה, והבית משפט מחייף את הצד השני לקיים את החתימה שלו. וממילא זה ימנע לאנשים הרבה ויכורים בבתי משפט, לחכות חודשים, אני שומע על כל מיני גרושות בארץ, חודשים עד שהבעל מסכים לבוא בכלל לבית משפט. ‫בינתיים אין להם מה לאכול, ‫הוא לא משלם מזונות. ‫בקיצור, קטסטרופה אחת גדולה. ‫לכן, רבותיי, צריכים מאוד מאוד ‫מאוד להיזהר לפני שמתחתנים, ‫מאוד מאוד, לא סתם להתפתות ‫רק בגלל יופי או בגלל קריזמה ‫או כל מיני לשון חלקלקה, ‫או בגלל כסף או בגלל מעמד חברתי, ‫כי הדברים האלה הם בומרנג, ‫זה חוזר לבן אדם והורס אותו ‫מאלף עד תף, כן? זה צריכים לדעת את זה בעזרת השם. טוב, פה בעזרת השם נסיים. השיעור הבא, אני אתן לכם ככה preview קצת על הקצה, מה הולך להיות. נדבר קצת על קצת עניינים שבאים מפרקי אהבות. מה זה נקרא באמת אהבה? מה זה הגעגועים האלה? מה זה רוסין? מה זה אהבה ואחווה שלום וראות? סדרי עדיפיות בבחירת שידוח, מה יותר חשוב ממה, כל מיני דברים מאוד מעניינים, בכלל כל הסדרה הזאת אני מאוד מאוד מעניינת, אחר כך נדבר קצת על נכספים בשידוחים, על מה להסתכל, מה כדאי, מה לא כדאי, כן, גם כן תוכניות לעתיד לגבי ילדים, האם יש עניין מלכתחילה לחפש מישהו עשיר, למישהו שנוגמה שרוצה ללמוד תורה או כל הדברים האלו, כל הדברים האלו יתבררו בעזרת ה' בדרשה הבאה וגם בדרשות שבאות אחריה. ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.