מרתון תורה 2#

שלום טובים שמח להגיע כאן לכולון התחלנו עכשיו יום שקולות תורה בבאר שבע הגענו מבאר שבע עכשיו והסברתי שם שבעלי בתים, מי שלא תורתו אמנותו, שהוא לא נחשב בחור ישיבה או אברך כולל, שעובדים יום יום למחייתם, ימים כמו היום, זה ימים קריטיים מאוד עבורם. בשביל בחור ישיבה אין אף כמינה, היום, אתמול, שבוע הבא, זה הכל אותו דבר. אבל מישהו בא לבית, מישהו בא לבית, היום הזה חשוב לו מאוד. למה? ברוך אתה, אדוני, ועולם לך עולם שעקרון ילדור. בעזרת נשים מבשיב שקט. תתנו שם על השקט, בבקשה. השיעור הזה יהיה לרפואת ילדה בת שבע עד אל בת זוהר. לא עלינו קיבלת המחלה. אז ימים האלה הם ימים קריטיים למישהו בא לבית, כיוון שהקב' ברוך הוא בוחן את הבעלי בתים לפי הימי חופש שלהם מהעבודה. מה האדם עושה בימי החופש שלו? בימי החופש שלו כגונחול המועד, היום כמו היום, שבתות וכולי, אם האדם רץ אחר התורה ומראה באמת שהוא לא מעוניין לבזבז זמן אלא רוצה ללמוד, מחשיבים לו שלמד כל החיים שלו כמו עברך. כי כל הלימוד, כל העבודה שלו היא מגדר ענוס. כי אתה רואה שכל הזדמנות שיש לי אני רץ ללמוד, אני לא מעוניין לעבוד. אין ברירה, צריכים להכיל את הילדים, זה פיקוח נפש, לא? אבל אם בימים כאלה הוא מתרשל, יושב על שפת הבריכה, מנגה על טיולים, שטויות ובלי אבלים, מה הוא יגיד ביום הדין? מה יגיד, מה אני אוהב תורה, אני אנוס, אני נאלצתי לעבוד, מה אני אעשה, אני אני, אין לי לשלם, מה היה לי ברירה? יגידו, נכון, נכון, אבל מה היה עם הימים האלה, מה עשית? בוא נראה כמה אתה אוהב את התורה. ואז שירו אותו מנפנף במענגל, איך אומרים? הלך עליו. זה מעיד על מי הוא באמת. וברוך השם, זה כבר מקום שני שאני היום. בלי עין הרע, כן ירבו, מלא עד אפס מקום. מצוין. שרק ככה ירבו, ועוד במיוחד עכשיו, שיש כאלה שפוחדים לבוא וכולי. טוב. אתם יודעים, ‫אנחנו לפני פרשת תזריעה. ‫שם יש דבר מעניין, ‫שקי תזריעה וילדה זכר ‫או יש כאלה נקבה. ‫אתם יודעים שיש ביהדות ‫דבר כזה משפיע ויש מושפע. ‫בלשון החכמים זה זכר ונקבה. ‫הזכר זה המשפיע, ‫והנקבה זה המושפעת. ‫ככה זה אמור להיות. ‫היום כלכלו, אמינים את העולם. כל מיני שונאי תורה, כל מיני פמיניסטים ופמיניסטיות, וכל מיני אנשים מתואבים במצעדים של תואבות, וכל מיני דברי הבל וסיט רעחה. הפכו את היוצרות כבר. במקורות מסוימים בעולם, אנשים הם המשפיעות והגברים הם המושפעים כבר, נהיה הפוך, עולם התהפך. רואים כבר שמנהיגי מדינות, זה משהו אחר לגמרי ממה שהיה פעם. אבל אני אשאל אתכם שאלה, שבת, שבת זה זכר או נקבה? לפעמים כתבו על שבת בלשון נקבה, ולפעמים כתוב על זה בלשון זכר, לקדשו, לקדשה, פעם כתוב על שבת ככה, ופעם כתוב על שבת ככה. למה? מצד אחד, מצד אחד, כל השבוע מתכוננים עבור שבת. נכון? מכינים הכל עבור השבת מצד שני כל השבוע מתברך על ידי שבת שבת היא מקור הברכה עברך כולל הוא משפיע או מושפע עברך כולל נותנים לו כסף שישב ללמוד יש אנשים שמשפיעים נותנים כסף זאת אומרת, מי המשפיע ומי המקבל? נותן הכסף הוא המשפיע, ומקבל הכסף הוא המושפע, נכון? אבל זה בדיוק הפוך. כי מי מקיים את העולם? לומדי התורה. אם לא ברית יום ולילה, חוקות שלום וארץ לא שמתי. זה מאוד מעניין. שבת, שהיא מקבלת מאימות השבוע, אין לי אימות השבוע קיום בלי שבת. בעצם שבת היא המשפיעה. אברך שמקבל כסף כל השבוע, אלה שנותנים לו את הכסף וגם שאר העולם הם חיים בזכותו. בלעדי התורה שלו אין לעולם קיום. מעשה שהיה עם חכם בן ציונה בשאול זצל, הוא בא פעם לישיבה וראה אברך עומד וקורא מודעה בלוח מודעות. תפס אותו ביד, רוץ, רוץ, מהר, מהר. פיקוח נפש, רוץ. העברך רץ אחריו, מהר, מהר, רוץ, רוץ. הוא רואה בן אדם זקן בקושי זז, אבל רץ בכל כוחו, והעברך הצעיר רץ אחריו. בוא, בוא, בוא, מהר, בוא, בוא, בוא. רץ איתו, תפס ומשך גמרה מהמדף, רץ איתו לכיסא שלו, שב, שב, שב. פתח לו את הגמרה, אומר, תלמד, תלמד. אז העברך אמר, אה, היוולת אותי, כבוד הרב, חשבתי כבר מה קרה. אומר לו, תגיד, מה שאתה לומד, אתה גם מאמין, או שזה סתם לימוד בעלמה? אתה מאמין גם למה שאתה לומד? כי הרבה אנחנו לומדים, לומדים, לומדים, אבל כשזה מגיע למבחן המציאות, נהיה לנו ספקות. כן? ניתן לכם דוגמה. לא רוצה להיכנס לסוגיה הזאת, לכן אל תאירו הערות. מי שלא מסכים איתי, יבליג. היה עכשיו הרבה ויכוחים השנה על החיסונים, כן לקחת, לא לקחת. חלק היו בעט, חלק נגד, כולל חלק מהרבנים כבודם במקום המונח. אבל שבאו גדולי עולם, רב קניאפסקי, רב אדלשטיין, גדולי הספרדים, כולם, עסקו פה אחד, חובה לקחת. הרבה מאיתנו, האנשים הפשוטים, המשיכו בדרכם, אני בשלי אלך. כמעט אף אחד לא התבטל בפני גדולי התורה. אני אתן לכם דוגמה למה אני מתכוון. אני ראיתי למשל את הרב אמרמי שיחיה צדיק, הוא, יש לו אמונה פשוטה, אמונה בחכמים, כמו שצריך. לא רק נאה דורש, אלא במקרה הזה גם נאה מקיים. הוא אמר באחד הדרשות, מישהו שלח לי קטע וידאו, אתם מכירים את הרב אמרמי מהרחומה מירושלים? הרב יאל אמרמי. אז הוא אמר בקטע הזה, אומר, תראו, אני מה מבין, חיסונים, לא חיסונים, רפואה, קורונה, לא מבין כלום. אני יודע, שמעתי כל מיני דברים, ברגע שגדולי ישראל אמרו לקחת, אני רץ ולוקח. אמרו להתזהר, תהיה משותק, תהיה לך ככה, תהיה עקר, כל מיני דברים הפחידו אותו. אמר, אז מה? אז אני אהיה משותק, אז אני אהיה חולה, אז אני אמות. אני עשיתי את מה שחכמים אמרו, זה התורה צפתה. חובה. מה יקרה איתי זה כבר לא משנה. זה כבר בידי השם. התורה אמרה, ועשית ככל אשר ירוכה. אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל, ועל שמאל שהוא על ימין, אתה חייב לציית. מה יקרה, זה כבר לא ביד שלך. אם אני רוצה לקחת אותך גם בילדה, זה אני אקח אותך השנה. אבל אתה, אני בוחן אותך עכשיו. אתה קופץ לאש או לא? אני פעם אמרתי בדרשה, מי כאן חושב שהוא יש לו אמונה גדולה בקרש ברוך הוא? כמובן רוב האנשים ירימו את היד. כמה אתה מאמין? מאה אחוז. כמה אתה? מאה אחוז. כמה אתה? כמעט כולם מאה אחוז. היו כמה נורמליים? אמרו תשעים אחוז. אבל כל השאר, מאה אחוז! עברתי להם, בוא רגע, עם יד על הלב. אם הקדוש ברוך הוא מעלה אותך עכשיו לאמפייר סטייט בילדינג, מאה קומות, האנשים למטה נראים ככופסאות גפרורים הקטנות של הארץ. באמריקה כופסאות גפרורים זה כזה דבר. כל גפרור בגודל של מקל. אבל הכופסאות פה, אם אני זוכר, הן קטנות, נכון? אז האדם נראה מלמטה כמו כופסה, כן? ונראים בעינינו ככה גבים. אז אני אומר, אם עכשיו אישה אומר לך קפוץ, בלי מצנח, סמוך עליי, קפוץ. כמה מבינינו היה להם אומץ לקפוץ בלי שום איסוס. אז אני אמרתי, אני דעתי שרוב האנשים היו פוחדים לקפוץ. אפילו שבעצמם שמעו את השם, ככה בא להם, אמר, אני השם מלוכך, שרוציתי אותך מחולון, הבאתי אותך לאמפייר סטייט בילדים, ואני מבקש שלך לקפוץ. ראית מתחיל, ריבונו של עולם, יש לי לב חלש, יש לי זה, אני מה, אני עלול למות בדרך, לא, אני צעיר, חכה, עוד לא כתבתי צוואה, אתה יכול להביא אותי מחר, תן לי עוד יום בבקשה, רגע, תן לי להגיד שלום, מה? מה, אתה לא שורח עליי, אני אומר לך קפוץ. רוב האנשים לא היו קופצים. ויש כאלה, ‫נגיד אני על עצמי חושב, ‫הלמקתי בזה הרבה. ‫יש לי פחד מגוועים. ‫כשהילדים אמרו לי, ‫תיקח אותי לרכב אתרים, ‫חולם מועד, זה, ‫אני אף פעם לא עולה לדברים האלה. ‫פעם אחת עשיתי את הטעות הזו, ‫אמרתי, ישלמו לי, אני לא עולה. אבל יש כאלה אוהבים את הקפיצות האלה, כל השטויות האלה וזה, יש להם לב של לב, אני לא יודע, לא מפחיד אותם. אוהבים לצנוח, מרחפים. אני פחדן מטבעיים, פחד, פוחד לקפוץ. אז אני אומר, אם השם כבר היה אומר לי לקפוץ, למרות שאני רועד מפחד, היה לוקח לי לפחות כמה דקות עד שהייתי מקבל אומץ. למרות שאני סומך עליו בסכל, ואני בסוף הייתי מכריח את עצמי לקפוץ, בשיא הפחד, אבל הדופק שלי היה מגיע למתיים לדקה. אז זה גם כן מה לחולשה באמונה. אז זה גם כן ביזיון. ומי שבכלל מסרב לקפוץ, זה כבר כפירה. ומי שבשנייה קופץ, לא מאסס בכלל, ובלי שום פחד, והדופק שלו לא עלה אפילו באחד לדקה, אז זהו בעל ביטחון. כמה כאלה יש? אז אני אמר, הרגשתי ככה, הרגשת חמיצות. אמרתי, אה, עם כל הדרשות שלך אתה לא שווה גרוש. היה לוקח לך איזה חמש דקות עד שהיית קופץ. וגם כן בכזה פחד, סימן שאין לך אמונה, זה קל לדבר. אבל אחר כך מצאתי משהו שניחם אותי. מי? מי יכול לנחם? משה רבנו. ‫איפה ראינו שמשה רבנו בעצמו ‫היה לו כזה ניסיון? ‫וגם כן הוא פחד. ‫ים סרוף. ‫ים סרוף, הים לא נפתח, ‫והמצרים מתקרבים, ‫והעם מפיל עליו לחטא. ‫והוא צעק בתפילה. ים סוף הסתן כתרג. אז הקב' כה אמר לו, עכשיו זה לא הזמן לצעוק, צריכים להראות לסתן שיש לכם אמונה, לדבר על בני ישראל ויסאו. רק אחרי שתוכיחו אמונה, ייפתח הים והסתן יבטל את הכתרוג. אבל אני עכשיו אדבר שהשם אמר למשה לעשות משהו. יפה מאוד. הנה. השם אמר לו תחזיק במטה, זה יזרוק אותו, הוא יהפוך לנחש. וכשמשה זרק את המטה, יצא לו איזה נחש ככה, הוציא לו את הלשון, מה משה עשה? ויאנוס מפנה, ברח. מה אתה בורח? תן לו סירה. אני בשליחות עכשיו, מה, אני לא יכול לקרות לי כלום. שהם שולח אותי, אני עכשיו באמצע תפקיד, מה, הוא יהרוג אותי עכשיו בזמן שאני מדבר עם פרו? הוא יעשה מעצמו צחוק? תאר לך עכשיו, השם שולח את משה, לך, דבר את פרו, אני רוצה להוציא את עמי, משה מדבר, חס ושלום, הלך לגן עדן באמצע השיחה. מה הלכנו בשליחות הזאת? ממתוק יצא אז. זה לא שייך. או, אז זה אינסטינקט של בן אדם. זאת אומרת, עצם זה שאתה פוחד לקפוץ מהבניין, זה לא מראה שאתה לא בוטח באשם, כי בסכל, ברור לך, יחברו איתך עכשיו למכונת אמת, ישאלו אותך, אתה צומח על אשם שאם תקפוץ מהבניין, תנחת בריא ושלם? אתה עונם כן, והמכונה אמרה שלא שיקרת. אבל כשזה מגיע למבחן המציאות, הרגל נהפך לטבע, מי שפחדן זה הרגל, מי שאמיץ זה הרגל. עכשיו אני אשאל אתכם שאלה, להיות אמיץ ולהיות פחדן, מה עדיף? מה אתם אומרים? רגע, חכו. אני ארמוז לכם. ‫איך יודעים על ילד מגיל צעיר ‫שהוא חכם? ‫שני סימנים. ‫על פי שני עדים יקום דבר. ‫איך יודעים על ילד ‫אם הוא חכם או טיפש? ‫מגיל צעיר. ‫שני סימנים. ‫פחדן ושתיים? ‫ביישן, יפה מאוד. ‫בושה? ‫בושה ופחר, אלה שני הסימנים ‫באדם שמעידים על שכל. ‫בואו ננתח את זה. ‫אדם וחווה, לפני שקיבלו דעת, ‫הסתובבו כמו בעל לחיים, כמו קופים, ‫הסתובבים ערומים ולא מתביישים. ‫קוף לא מתבייש, הוא הולך ערום. ‫שאר החיות לא מתביישות ליד כולם, ‫אין להן שום פרטיות, ‫אין להן בושה מכלום. הם לא מבינות שהם עושות משהו לא צנוע או משהו בפרסיה, אין להם בו בינה, נכון? חיות לא מבינות. אדם וחוויה היו ככה, סובבים מרומיים, לא מתביישים. איך שאכלו מעץ הדעת, מה התגובה הראשונה שלהם הייתה? והתבוששו. הבינו שמשהו פה לא בסדר, מה זה פה, אנחנו מסתובבים כמו בעלי חיים, רצו לחסות את עצמן. רואים? סימן ראשון לחוכמה, בושה, צניעות. ‫שתיים, פחד מעיד שהאדם ‫מחושב, חכם. ‫כשאני הייתי ילד, ‫לא יודע, אולי ב-12 משהו, ‫זה 11, ‫אז אני ואחד מהבני דודים שלי, ‫היה לו אבא כזה, ‫מה שנקרא בארץ, אבדאי. ‫מהגיבורים. ‫אוהב כל מיני הרפתקאות. ‫אז אני והבן דודה שלי, אותו גיל, ‫היה לוקח אותנו לכל מיני מקומות, ‫סכנה, מעיין חרות, ‫אתם יודעים, בחופש. ‫והיה שם איזה צוק, ‫והיה צועק לבן שלו, קפוץ! ‫הוא היה תרזן, בלי איסוס. ‫בום, מרביץ קפיצות. ‫היה צועק לי, תקפוץ! ‫אני הייתי עומד ככה, כמו פסל. ‫תקפוץ, יא פחדן! ‫לא זז. ‫אף פעם לא הייתי קופץ. ‫אז הוא היה בצוחק עליו, ‫אומר לאמא שלי, ‫איזה בן מוגלב יש לך, פחדן. כזה פחדן וזה תראי את הבן שלי איך קופץ. אז היום אחד אמא שלי אומרת לי, למה אתה כזה פחדן? למה אתה לא קופץ? אני אומר לה, מי שמטומטם קופץ. מי שחכם לא קופץ. בוא נחשוב, מה אני ארוויח מהקפיצה הזאת? כלום. קופץ למים כמו איזה דג טמבל. ואם יהיה שם סלע ויפתח לי את הראש או ישבור לי את הגב, אני אין נכה כל החיים. מה הרווח כנגד ההפסד? מי שטיפש לוקח סיכונים על עשר דקות של ענה מוכן לסבול אלף שנה מי שחכם ומחושב תן לכם דוגמה יש שני סוגי אנשים בשידוחים רואים את זה בשידוחים יש אדם קשה לו מאוד להחליט לסגור שידוח יוצא עם זאת, ויוצא עם ההיא, ועם ההיא, וכל דבר מוצא משהו, זה לא מתאים, זה לא, ואותו דבר אישה. מה, הבאנו לחצי עולם כבר, מה אתה עוד רוצה? קשה להם לקבל החלטות. יש אנשים על גבול הפזיזות. ישר, משהו, כן, אסכים. מה עדיף? מה אתם אומרים? תשובה? כמה שאדם יותר חכם, הוא יותר הססן בבחירות שלו. אבל שהוא כבר מחליט, בדרך כלל תמיד הוא יבחר בדבר הנכון. ומי שאין לו הרבה שכל, בכל דבר בחיים מחליט מיד, וברוב המקרים מחליט הפוך מהאמת. זה כלל ידוע. נכון, לפעמים אנשים מאסיסים, באים לקנות בית, כל דבר בודקים עשר פעמים, אני אתן לך, אתן לי עוד שבוע, כל דבר ודבר הם בודקים, שואלים, בית הספר, לילדים, עבודה, מרחק, פקקים, בודקים את כל הדברים, לכן קשה להם למצוא משהו שמתאים להם, בגלל שהם חושבים על הרבה דברים, אבל מי שיש לו שכל קל דת, אז יש שערה, שניים, שלוש דברים. אתם יודעים, יש שני סוגי אנשים שקונים מכונית, יש כאלה, רואים אוטו יפה מבחוץ, נראה יפה, צבע יפה, צורה של ספורט, גלגלים, שמו לגלגלים כל מיני שטויות, יאללה, אני רוצה את זה. ויש אדם חכם, בא, בודק מנוע, בודק גיל, בודק קילומטראז', בודק משווה, רואה אם יש שם כל מיני נזילות, בודק את האוטו לעומק, לא מעניין אותו, סריטה פה, סריטה שם. זה ככה אנחנו צריכים להיות בחיים. כל פרט בחיים להיות עמקנים, לעמיק. לא להיות שטחי. שטחי זה כלום, זה הכל בלוף. איפה זה כתוב בתורה? אין דבר שאין לו תשובה בתורה, שתדעו. לדבר סתם מרחשי הלב, זה נחמד. זה ברדיו. ובכל העיתונאי שרק. מי שמדבר בדרשה של תורה, חייב שכל מה שיוצא לו מהפה מיד יהיה לו מקור לזה, או בתורה, או בגמרא, או ברמבה, משולחן ארוך, אפילו מגדולי דורנו, אבל לפחות מישהו גדול שאמר את זה. כי אם לא, זה סתם דרשה כמו איזה שדרן ברדיו שמדבר מדעתו. היום אומר ככה, מחר יגיד הפוך. איפה זה כתוב בתורה? כתוב במקק ברד, משה בא, הזיר את פרו, שירד ברד, ככה כל אחד בגודל של כדור טניס. אתם יודעים, לפעמים באמריקה יש כאלה התקפות של ברד, כל השמשות של המכוניות נשברות. אתם יודעים, לשבור שמשה של אוטו צריך פטיש, תיתן לו עם גרופים, בכל הכוח שלך אתה לא שובר אותו. ככה, תדפוק על השמשה, זה סנדוויץ'. זה אבן, זה שמים דבק בין השמש, בום, בום, לא תשבור. אתה צריך או בלוק, לזרוק בכל הכוח, שנופל ברד, ושובר לך את השמש של האוטו, אני לא צריך לספר לכם מה היה קורה אם היה נופל לך על הראש. זה מה שאשם הביאה להם שם. ומשה הזיר אותם שהולך לקרות להם כזה דבר, ושם כתוב בתורה, הירא את אשם, המצרים שיראו מהשם, הניסו את הבאמות שלהם לתוך הבית. הכניס את הגמל שלו לסלון, את הסוס, הסוס יושב ביד אשתו על הספה. ככה המורים, ככה. היה להם סעודה משפחתית. ואלה, האחרים, איך התורה קוראת להם? אלה שלא הכניסו את הבאמות. מה ההפך של ירי שמיין? יש שחור, יש לבן. יש עשיר, יש עני. יש נדיב, יש קמצן. כל דבר יש לו את ההיפוך שלו. מה ההפך של ירש המים? לכאורה, אינו ירש המים, נכון? ירש המים, אינו ירש המים. אין לזה מילה מוגדרת. זה לא בהכרח רשע. הוא לא ירש המים, אבל אולי הוא לא עושה עבירות כל כך. בסדר, שומר מצוות. בתורה כתוב ואלה אשר לא שמו לב יש ירי שמיים הירא את השם ההפך של ירי שמיים זה לא רשע זה לא אפיקורס זה לא מין שום דבר שימו לב התורה היא מאוד מיודיעקל זו שפה אלוקית ההפך של ירש המים זה אדם שהוא לא עמקן, אדם שטחי, כל אצלו חפיף, כמו רוב האנשים פה בארץ, חפיף, כל חפיף, עבודה חפיף, זה חפיף, כל דבר חפיף, יאללה, תתה, יאללה, גמור, נו, סגור, צריכים ללכת, חפיף, תרבות החפיף, וזה השם לא אוהב, הוא אוהב יסודיות, יסודיות, אני אתן לכם דוגמה, עכשיו אנחנו יום שכולו תורה, יום שכולו תורה. מה זה גדלות בגדולי ישראל? תראו מה זה, תראו. חכם עובדי יז הצל, אני שנים סיפרתי את הסיפור הזה, אבל לאחרונה קראתי את הסיפור הזה ממקור ראשון. ‫עכשיו אני יודע את הגרסה שלו ‫מתחילתו עד סופו. ‫אתם מכירים את הסיפור ‫של הרב אובדיה והסולם? ‫אז אני, בגרסה הראשונה ‫שסיפרו לי אותו, ‫שמעתי שהוא שכח שהוא על הסולם ‫והוא נסע ללכת, נשברו לו הרגליים. אבל עכשיו יצא ספר של אחד שהיה מבעי ביתו 50 שנה, מאז שהוא בן 15, הוא עוד חי הבחור הזה, קוראים לו שלום סעדון, אחד מהקליברים של בנק דיסקונט, שהוא מגיל 15 היה מזרחניק, והוא היה בעל השיעורים של חכם עובד יש, שדיבר שם בירושלים, והיה שואל אותו הרבה שאלות בהלכה, והוא ראה שאיכפת לו, ולאט לאט הוא קירב אותו והפך אותו לחרדי, ואחר כך אשתו של הרב אמרה אתה הבן ה-12 שלנו וכזה רמה הוא הגיע שהוא היה נוסע עם הרב עובדיה לנסיעות נכנס אצלו בכל שעה לבית יודע את סודותיו הרב עובדיה שלח אליו כמה פעמים אנשים אמר לו תוציא לו צ'ק בנקאי ואני אחר כך אסביר לך איך הכסף יחזור לבן. הוא היה נותן לו, מסכן את התפקיד שלו, נותן לבן אדם צ'ק, והרב אחר כך היה מסדר בשביל להטיר הגונות, כל מיני דברים כאלה. זאת אומרת, רואים שהבן אדם, הוא מביא שם דברים מדהימים בספר. ואז הוא מספר את הסיפור הזה עם הסולם. אבל עכשיו הסיפור הרבה יותר חזק ממה שאני הכרתי אותו עד עכשיו. איכף תבינו למה. זה היה שעה חמש, סליחה שעה שש אחר הצהריים ערב שש בערב החתן שלו בעל של הבת של הרב אובדיה חתן שלו היא נכנס לבית הרב אובדיה אז היה גר ברחביה ‫ברחב יש בתים ישנים ‫מהסגנון של פעם, ‫עם תקרה גבוהה מאוד, ‫והיה מדפים, והספרים מגיעים ‫עד לגבוה, כמו פה. ‫אם עכשיו יש לך ספר ‫בקומה הכי עליונה, ‫אתה צריך סולם, ‫אתה לא יכול להגיע לשם. ‫אז היה לו סולם ‫שהולך לרוחב כל הקיר, כן? ‫והחתן שלו נכנס, ‫וחכם עובדי היה עומד על הסולם, ‫ואמר לו, כבוד הרב, ‫יש לי שאלה דחופה בהלכה. ‫דחוף מאוד. אמר לו, עמתן עד שאני אסיים לעיין. זה היה שעה שש בערב, הוא מספר את הסיפור. בשש וחצי, כשהחתן עוד עומד חצי שעה למטה מתחת לסולן, חצי שעה עמד, אמר לו, כבוד הרב, יש לי שאלה תחופה מאוד בהלכה. אמר לו, עמתן עד שאני אסיים לעיין. עמד עוד כמה דקות, הבין שזה יכול להימשך עוד הרבה זמן, אמר לה רבנית, טוב, אני כבר איתלפן יותר מאוחר, אני שואל את השאלה. הלך. הרבנית, אחרי כמה זמן, הלכה לישון. שעה 11 בלילה, היא שמע, בום, תוררה בבעלה, ירדה, מסתכלה, מה היא רואה? שוכב על הרצפה, משברה לו היד, לא הרגליים, היד. רבותיי, הרב עובדי עמד על הסולם משעה שש עד אחד עשרה בלילה ואיין בסוגיה, בספר. שומעים על סולם, זה לא קל לעמוד על סולם. הוא לא בעולם פה בכלל. באחד עשרה הוא שכח שהוא על הסולם, התחיל ללכת ונפל ושבר את היד. כשהרב אלישיב זצל שמע את זה, הלך עם חתנו הרב זילברשטיין, שזה מגדולי הדור היום, אמר לו בוא נסע לביקור חולים. אמר לו הרב זילברשטיין, ממתי כבודו הולך לביקור חולים? אצלך כל דקה מחושבת בתורה. אין לך עכשיו זמן לבקר את ה... אז מתי תלמד אם תתעסק בצורכי ציבור? אמר לו, פה לא הולכים לבקר ביקור חולים, פה הולכים לבקר את התורה שנפלה על הרצפה. שמעתם? זה הרב אלישיב שהיה הדיין הראשי בבית דין של חכם עובד, היה דיין צעיר. זאת אומרת, הוא כבר הכיר בערכו התורני. אז כששמעת המעשה הזה, הלך לבקר אותו בבית חולים, הוא בכבודו ועצמו, הרב אלישיב. זה נקרא אהבת תורה, רבותיי. אהבת תורה זה, אין לך כלום בחיים חוץ מזה. אתה פה, אבל אתה באמת לא פה. ומי שמכם עוד לא השתכנע, אתם ראיתם את הסרטון שראש הממשלה נכנס לחדר של הרב עובדיה עם כל המאבטחים? ראיתם את זה? נכנס ביבי לחדר לימוד של הרב עובדיה עם המאבטחים, עומד חצי מטר מהרב, חצי מצד. הרב ישב פה, הוא עומד פה. והנכד של הרב, ביבי ועוד איזה שלושה מאבטחים. אמר ביבי לנכד, הוא הרב ועדיה שקוע בהגמרה, אמר לנכד, אל תפריע לו, חשב, ביבי חשב, זה כמו אצלו, דקה, שתיים, נגמר העניין. קטע מביך כזה, עומד ראש הממשלה, דקות ארוכות שם, עומד, עומד, עומד, והמפתחים, מה קורה פה? אומר לו המפתח, נו מה? אומר, אומר, כולם נבוכים, בסוף הנכת, לא עמד בניסיון. צועק לו, סבא, ראש הממשלה פה. פתאום הוא קלט שהוא שם, או ברוך הבא. זאת אומרת, אם הוא היה עומד שם עד הבוקר, תנכן שהוא לא היה מרגיש שהוא עומד לידו. עם הרעש של הרוקיטוקי והמפתחים, עומדים לידך רעש בחדר. אתה פה והנשמה שלך בעולם מליון. איך אפשר להסביר כזה? ועוד מעשה שהיה, פעם אחת הרב היה צריך לעבור ניתוח בבטן. אמר לו, או שאל את הרופא, אתה רוצה לעשות לי ארדמה מלאה? אומר, אין ברירה, זה ניתוח, חותכים את הבטן. אומר לו, כמה זמן ייקח לי להתעורר? אומר לו, אני חושב, ארבע שעות. וכמה זמן הניתוח? אומר לו, שעה ומשהו. אחר כך יש שיטה שישות. אומר לו, לא, חבל, אני אפסיד שעתיים לימוד סתם. תעשה את הניתוח בלי ארדמה. אומר לו, הרופא, איך אפשר לחתוך בטן בלי ארדמה? אומר לו, אני אלמד בגמרא שאתה תשים לב שאני כבר לא מעודכן מה קורה מסביבי, תתחיל. זה דבר לא נתפס בסך. זאת אומרת, כוח התורה לבטל כאב פיזי. אתה לא מרגיש כאב פיזי בכלל. איפה נשמע כזה דבר? בדור שלנו, רבותיי, אם היו אומרים לנו את זה על התנאים בגמרה, אז היינו מאמינים, יודעים שהם היו מחיימתים. זה נקרא אהבת תורה. אנחנו לא בליגה הזאת, אז אנחנו מרים, להקדוש ברוך הוא, את אהבת התורה שלנו היום, להיות פה, במקום לעמוד באיזה פארק, לנפנף במנגל, או לשחות באיזה בריכה, או חוף הים, לא יודע, איפה. מרים, להקדוש ברוך הוא, את אהבת התורה. עכשיו, אני אשאל אתכם שאלה, אבל באמת, עם יד על הלב. מותר לעמוד בתפילה ולשקר? עכשיו נגיד שאתה בא עכשיו לעמוד, עוד מעט נתפלל ממך, אתה אומר מול ריבונו של עולם, ככה אתה אומר לו. שמעו טוב, מחזיק את הסידור, ריבונו של עולם, אתה יודע כמה שאני אוהב אותך, ואתה יודע חשקה נפשי בתורה אתה יודע שאין לי חיים בלי התורה אתה יודע שבניתי ישיבות תרמתי מיליוני דוררים לתלמודי תורה אתה יודע שאני לא מפסיק שנייה מללמוד תורה ואתה יודע שאין לי בעולם הזה שום דבר חוץ מהתורה עכשיו כל זה בלוף כל היום יושב בשוק, שחק ששבש עם השרשרת של העיראקים. על המסבכה הזאת. ועכשיו עומד בתפילה. דתי, בסדר, שומר מצוות, אבל כל היום יושב בשוק, יושבי קרנות. עכשיו עומד בתפילה, תהרמתי מיליונים לישיבות, אני מחזיק תורה, אני עמל בתורה, אני סיימתי שעה שעשרים פעם. מותר ככה לעמוד בתפילה ולספר לקב' שיזבטים? מי שיעשה כזה דבר, ‫יש שלוש אפשרויות. ‫אפשרות אחת, ‫שהקהל השבחוי יעלי מים, ‫יגיד, זה אהבה, ‫לעזוב אותו, שידבר עד מחר, ‫ולא ייתן לו עונש. ‫אפשרות שנייה, ‫לא רק שהקהל השבחוי ‫לא ישמע את תפילתו, ‫עוד יוסיף חטא על העונש. ערבון, ניתן לו עוד איזה שני סתירות ככה תוספת זאת אומרת התפילה החמירה את מצבו כי כתוב דובר שקרים והוא עקרון לנגד עיניי לא יכול להסתכל עליך מה גרם שה' לא יכול להסתכל עליך? השקרים שאתה מספר לו בתפילה הגיוני או לא? אז למה אנחנו כולנו עושים את הטעות הזאת? איפה אנחנו משקרים בתפילה? עכשיו כולכם בסקרנות. מה, אנחנו לא משקרים בתפילה. תגידו לי, אתמול בלילה בתפילה תרבית, מה אמרתם? אהבת עולם, אהבתנו, תורה, מצווה, חוקים ושפטים. מה כתוב שם? כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגי יומם ולילה. הקב' ב' הוא יגיד לך, רגע, רגע, בהם נהגי יומם ולילה או בכדורגל תהגי יומם ולילה? במה אתה בדיוק הוגה? זה ההוגה בשטויות שלו, זה כל היום ביזניס, ההוא כל היום בשטויות, זה כל היום בפוליטיקה, זה כל היום זמרים, כל אחד והתחביבים שלו. אז איך אנחנו עומדים בתפילת ערבית ומוצאים כזה שקר מהפה כל יום? יש לנו רק מזל אחד. אתם יודעים מה המזל שלנו? שחכמים תקנו את התפילה. ואז אנחנו מקיימים מצווה לשמוע בכל חכמים. כל אשר ירוך תשמע בכולם. רק זה יציל אותנו מעונש. כי מה שכתוב שם זה שקר גמור לגבי רובנו. לא כולנו, אבל רובנו. אבל יש לנו מזל, יש לנו אליבי. מה אתה רוצה, אני לא אפיקורס משנה ממטבע שקבעו חכמים. החכמים כתבו את זה. אז אני עושה מה שהם אמרו, אבל אני יודע בדיוק מי אני. להפך, כשאני קורא את זה אני מרגיש חלחלה. כמו בקטע שקוראים בקורבנות אחרי תפילת 18, כן, איך שמה כתוב? כי חסיד אני, לוין המלך כותב, כי חסיד אני, עכשיו אתה קורא את זה, אתה אומר אני חסיד? איזה חסיד אני? ראיתם במסילת משארים מה זה להיות חסיד? זאת אומרת צדיק בריבוע ואנחנו עוד גם צדיק לא זכינו להיות אז מה עכשיו אתה מידת חסידות מה? בן אדם יקפיץ לך צ'ק מאה שקל אתה מוכן לחנוק אותו, זה חסיד? איזה חסיד? עשית זה אדם במדרגה שאין לו שום פחד ואין לו באה באמונה וכל כולו יושר ולא מוציא מילה מיותרת מהפה וחי בקדושה ושמירת העיניים ולא אוכל כמעט כלום וכל כולו בתורה והוא נראה כל כולו עצמות לא יכול להיות חסיד עם קרח 70 קילו קרס. זה לא יכול להיות חסיד. כל היום יושב ומבלע. חסיד זה אחד שחי על פי מידת חסידות יותר מהנדרש. זאת אומרת, זה צדיק, אבל אתה הרבה יותר, כי אתה גם מקדש את עצמך במותר לך. זה נקרא חסיד. כמו שמביא במצילת ישרים. כל פרט ופרט, הכל אצלו מדוקדק כחוט השערה. אז מה אנחנו עכשיו עומדים בתפילה, אומר, כי חסיד אני? זה סתם. המזל שלנו, זה קוראים קטע משדוד המלך, מטהילים. אם לא, מה אנחנו יכולים להגיד בתפילה? תאר לך שעכשיו אתה בשומע תפילה, אתה אומר לך שבריבונו של עולם, אני צריך כסף, שלם את המשכנת החודש, תעזור לי, כי חסיד אני. אם היה לך סיכוי לקבל את הכסף, ברגע זה עבד הסיכוי. אבל ברגע שאתה מצטט חכמים, יש לך הליבי. אני לא עושה מידעתי, אני עושה מה שחכמים אמרו לי. לא שואל, עד רבה, זה גבורה. לא שואל שאלות, החכם אמר לי תגיד ככה, ככה אני אומר. והרי היה, הרי היה. אתם מכירים את הסיפור של חנה ושמואל. כמה שנים חנה התפוללה לשמואל. שעה עשרה וחצי שנים, כמעט עשרים שנה. איך היא לא התייאשה? בן אדם עשרים שנה מתפלל לתינוק. איך היא לא תתייאש? עכשיו, היה לה בעל אלקנה. היו כמה עקרות. רחב, שרה, רבקה, חנה. כל העקרות בסופו של דבר נפקדו. האקרות האלה כולם קוראים עליהם באיזה חג? ראש השנה, יום הדין. למה ראש השנה כל הקריאות, הפטרה, התורה, הכל, וה' פקד את שרה, יום ראשון, יום שני, בחוץ לארץ שיומיים. הכל על האקרות. למה, מה המיוחדות של אקרות וראש השנה? הקריאות וראש השנה. התשובה היא רבותיי כל אחת מהעקרות תלתה תקווה בצדיק ‫היא באה לאברהם ואומרת, ‫תראה, ממני אתה לא תיבנה, ‫תלך עם השפחה. ‫היא כיוותה שאברהם יגיד, ‫לחץ ושלום, מה פתאום? ‫אני איתך וישוב המים, ‫מה פתאום היא ללכת עם השפחה? ‫נחזב אותה. ‫הלך עם השפחה והכינתה, ‫והרמבן כותב ‫שמאז שהיא נינתה את הגר, ‫הכול מידה כנגד מידה, ‫אנחנו נסבול מהישמעלים ‫עד סוף כל הדורות. ‫ולא רק זה גם, ‫יש עוד דבר מאוד מעניין. ‫רוב הציבור פה מסתם הספרדי, ואתם יודעים, אנחנו חיינו בארצות ערב, או לפחות ההורים והסבות שלנו, ויש דבר מאוד מעניין. מאז ומעולם חיו מאות אלפי יהודים בארצות ערב, אם לא מיליונים. פרס, עיראק, סוריה, לבנון, לוב, טוניזיה, מרוקו, כל המדינות האלה. כל היהודים שיכלו להרשות לעצמם משרתים, לכולם היו משרתות ערביות בבית, או משרתים ערבים. אבל אף פעם לא קרה שיהודי או יהודיה היו משרתים בבית של ערבי. לא ראית שפחה יהודית מנקה בבית של ערבים. זה דבר מעניין, אמרו לי את זה כמה אנשים. אומרים, אצלנו תמיד היה חדמי, היו קוראים לזה. חדמי זה המשרתת. אבל כמו במקסיקו, כולם יש לה משרתות ספרדיות, אבל אין כזה דבר שיהודיה במקסיקו תהיה משרתת בבית של אמיגו, של גוי מקסיקני, אין כזה דבר. השאלה היא למה? מה יש? כל העבודה מכבדת את בעליה. זה לא שאנשים יהודיות לא עובדות בניקיון, משק בית, יש. אבל משרתת שחיה בבית וכל הבית היא מנהלת את הבית, לא היה. למה? מעשה אבות סימן לבנים. הגר הייתה משרתת של שרה ואברהם, הבנים שלה היו משרתים של עם ישראל. מי בנה פה את כל המדינה? אתם מכירים בניין אחד פה במדינה שלא נבנה על ידיהם? הכל הם בנו. זה דבר מדהים. אין עוד מדינה אחת בעולם שאתה ראה מעשרות אלפי בניינים ויגידו לך, כולם נבנו על ידי הישמאלים. למה ככה השם גזר שהצאצאים של הגר יהיו המשרתים של עם ישראל עד סוף כל הדורות ובאותה מידה פרעי אדם הוא ידו בכל ויד קולבו ומצייר את יצחק הכל אותו דבר עולם כמנהגו נוהג למה קוראים על ההכרות בראש השנה תשובה כל אחת מהצדקניות האלה תלו תקווה בבעלים שלהן למשל שרה תרתה תקווה באברהם רחל בא ליעקב אבא לי בנים ואימא אין מתה אנוכי מה אמר לה תחת אלוקים אנוכים מה אני מחלק פה ילדים אני יש לי ילדים מלאה הבעיה היא באח פללי כן כל ה.. כולם אותו דבר. כל ההכרות. זאת חנה. תלתת תקווה באלקנה. מה אומר לאלקנה? אני טוב לך יותר מעשרה בנים. מה את צריכה ילדים? אומר לה. איזה גאוניות. אישה עם לילדים 19 וחצי שנה, באה לבעלה, אומר לה, מה את צריכה ילדים? יש לך אותי. לך אתה.. תביא לי ילד אחד ואני מבטרת על מאה כמוה. מה עכשיו יש לי אותך? אני רוצה ילד. מאיפה יודעים שאיש השם לילדים כאילו שמתה? מרחל למדנו, ועם עין מתה אנוכי. ככה חזר אומרים שאיש שלא זכה להביא ילדים, זה כמו חזו שלום אחד שמת. מתי הם נפקדו שהם הבינו שהישועה שלי לא תבוא מהצדיק, אלא אך ורק מהשם? ויש טעות מאוד רווחת. אנשים שוכחים שהשם בסופו של דבר הוא יותר מהצדיק. נכון שהצדיק זה חכם, וצריך לכבד אותו, ויש לו זכויות, ובאים אל החכם שיש בעיה. כל טוב יפה. אבל ברגע שאתה חושב שהישוע שלך תבוא מהצדיק, פה הבעיה. אז עד רבה אתה יכול להזיק לעצמך יותר. אבל ברגע שאתה הבנת, אין עוד מלבדו, והיו גדולי ישראל, שבאו עקרות לבכות להם, אמרו, לכי, עזבי, לא יכול לעזור לך. לא, מה, כבוד הרב, אמרו לי שאתה פוקד עקרות וזה. לכי, אני צועק. אמרו לו, מה אתה, כבוד הרב, זה אישה מסכנה עם לב שבור, למה גירשת אותה ככה? הוא אמר, רק תדאג, זה לטובתה. כשעכשיו היא תראה מבני האדם אין תקווה, היא תתחיל באמת לפקוט רק לאשם, ואז יהיה לה אישוע. זמננו לצערי עזל, חבל, הייתי בדיוק עומד להתחיל פה איזה משהו מעניין, אבל בכל זאת אני אגנוב עוד דקה שתיים מזמננו ונעבור הלאה. אתם יודעים, למנהג האשכנזים, ‫הם אומרים ככה, ‫בברכות התורה אשר קידישנו מצוותיו ‫וציוונו לעסוק בדברי תורה. ‫זה שונה מהספרדים. ‫מה השינוי? ‫מה זה לעסוק בדברי תורה? ‫אז המפרשים מקשים על השולחן ארוך. הם אומרים, מה זה? איך אפשר לומר לעסוק בדברי תורה אצל אנשים שהם לא לומדים תורה? מלא, מי שכל התורה זה עסק של החיים שלו, אז הוא כל היום עוסק בתורה. אבל אחד שלא לומד תורה, הוא בא לבית. איך הוא יכול לברך על לעסוק בדברי תורה? תשובה, שיהודי ירש שמיים, הולך לעבודה להביא פרנסה, ‫והוא מפריש את מה שצריך ‫להחזקת תורה, ‫יכול הוא לברך לעסוק בדברי תורה ‫שכן הפרנסה שלו היא בעצם תורה, ‫כי חלק מזה הולך לתורה. וגם מה שהוא עובד הוא בגדר הנוס וגם בכל זמן פנוי כמו היום שיש לו לומד נמצא שזה לא שקר הברכה לעסוק בדברי תורה שכל החיים שלי זה תורה אם זה לא נטו אז זה בהקיפין אבל אני כל כולי איך שהוא עובד עבור התורה עובד עבור המעשר שהולך להברכים זה כל כולי תורה לכן אני מברך לעסוק בדברי תורה אז זה נקרא ככה אבל זה גם מקיף אחד שהוא עם הארץ, שהוא בקושי לומד, בא בקושי שעה ביום, הוא לא התקדם בתורה, אז זה גם מסביר את מאמר הגמרא, על מה עבדה הארץ? על עוזבה מתורתי. מה זה? כולם היו לומדים תורה, מה זה על עוזבה מתורתי? כל עם ישראל עסק בתורה באותם ימים. כולם היו כבני תורה, מה זה על עוזבה מתורתי? שלא בירחו בתורה תחילה. מה זה לא בירחו? מה, אתם מכירים מישהו ששואל על התורה ולא מברך? יש מישהו שלא אומר בבירקות השחר, בירקות התורה? עמי הארצות הכי גדולים אומרים את זה. אז מה, אז בזמנם לא בירחו? מה זה שלא בירחו בתורה? תשובה, הם לא בירחו לעסוק בדברי תורה. פירוש. לא עסקו במלאכתם עבור התורה, לא כיוונו. אני עובד אך ורק בשביל דבר אחד, להשלוח את הבנים שלי לתלמוד תורה הכי טוב, שיתלבשו יפה ויוכלו ויהיו בריאים ויוכלו לעסוק בתורה, לקנות להם גמרות, לקנות להם בגדים, לקנות להם כובע, לתפילה, לקנות להם ציציות, ולהפריש מעשרות לכולל ולישיבה וכו'. רק בשביל זה אני עובד. זה שאני קונה פה ושם גם זה וככה וזה בסדר, אבל זה לא העיקר. ברגע שבן אדם מקוון, בזמן שהוא הולך לעבודה, שבעצם אני עבד של התורה, ואני עכשיו פה באתי אך ורק בשביל התורה, יוצא שכל החיים שלו הוא עסוק בתורה, אפילו שהוא במפעל, אפילו שהוא בחנות. ואי רצון שבעזרת השם אנחנו נסכה, שגם שאנחנו לא באועלה של תורה, נהיה עסוקים לשם שמיים עבור התורה. ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.