האמת מעל הכל - השפעת התאוות על ראיית האמת (בבני ברק)

ערב טוב לכולם. אני שמח להגיע לפה. אני עדיין פה לא הייתי אף פעם. אנחנו היום ביום כמו שאתם יודעים, ברחבי הארץ חוגגים, עצמאות, חופש. דברתי בדרשתות הקודמות היום, שמדרכי היהודי, אחד שהוא יודע שאוהב להיות אדם יראה שמיים, זה תמיד קודם כל לדבוק באמת. לדבוק באמת. אין אדם דבק באמת. הוא הופך את האמת לדבר הכי חשוב בחייו. קודם לאכול קודם למה יצא לי מזה קודם למה יצא לי מזה קודם למה יגידו עליי קודם למצאתי הכלכלי כמה אני אוהבי את זה וכמה אני אבסיף מזה קודם יאהבו אותי או ישנעו אותי קודם לכבוד קודם לכל, קודם כל זו האמת. צריך אדם לחנך את עצמו. זה באמת, זה ממש פה, כי אם יערק ויעבור, יחנך את עצמו, קודם כל האמת היא מעל הכל. בלי זה אי אפשר להצליח. אי אפשר להיות אדם חרדי, אמיתי, ירושלים, אם האמת היא לא בראש הפירמידה, במדרגה הכי גבוהה. ואז אני מתחיל את דבריי בזה. בגלל שאוקסיסמאות, לחגוג מסיבות, כל מיני מסיבות למיניהן, חופש, עצמאות, אנחנו חזקים, התפתחנו, מה שעשינו פה בשבעים שנה, מה שעשו באף מקום בהיסטוריה, אני מבחינתי הקטן, הכל דמיונות. בגלל שאני הולך לפי מה שחזן לידו אותנו. ומה הם אמרו? אין בן חורים, אלא מי שעוסק בתורה. אבל רגע, יש גם אנשים חרדים שעובדים, אין להם הרבה זמן לעשות בתורה. שעה, שעתיים בדיון, בסדר? בזה זה מסתכל, הוא שבת קצת יותר. זה השבוע שלהם, בא לבתים. יש כלל ביהדות, כמו שכולכם יודעים, ענוס רחמנה פטרי. רצה לעשות מצווה ונהנס, מעלה עני עליו כאילו עשה. הקבלות ברכור רוצה שאגם כל מהווייו יהיו ללמוד תורה אשם אתה מכיר אותי אני האמת שלי התורה שלך זה הדבר הכי יקר בעיניים טוב לי תורתיקה מעטפי זהב וחסף כל מה שאתה רואה אותי עושה חוץ מתורה הכל נקפא עליי. אני לא מעויין בזה, לא רוצה את זה, אגב שאני מיליוני בצד אז לא הייתי מבזבז דקה לעבודה. מה אני אעשה? יש לי חובות, צריך להכין ילדים, צריך לשלם את הישיבות, צריך, צריך וצריך. הכל זה מבחינת אונס. טענה כזאת יכולה לעמוד לאדם ביום הדין בשאלה הראשונה ששואלים אותו, האם קבעת עתים לתורה? היא יכולה לעמוד לו בתנאי חד אתם יודעים מה התנאים? מה התנאים? איך יודעים אם אדם אמיתי מוכנים אותו בשעת הצורך למשל אם אדם מדואג ומדבר ומדורש נגד חוסר צמיעות ובסוף רואים אותו בא לחתונה מעורז ונכנס וכאילו הוא אומר מה מה אני אעשה זה אחותי זה זה אומרים לו רגע, רגע, רגע, אתה לא באמת סולט מכוסת עצמיות, זה באמת לא חמור בעיניך, זה באמת לא יעריך ולא יעקוב, זה סתם סיסמאות, עשרה שנים נהרת סיסמאות, אבל במציאות המעשה אתה ממש לא סולט מזה, אין חלקי על זה, אתה נכנס ואפילו מחייך ויוצא וכאילו לא היה כלום. אתה מדבר נגד חוסר יושב, נגד גזל וכו'. ולסוף אתה לא סולד מגזלנים ומרמאים ונוחלים ושקרנים. ומראה, מי אתה באמת? אז עכשיו, האדם שבא ומועמד בקהלת מול הקהל שבא ומועמד, ריבונו של עולם, אני מת ללמוד תורה. מת. משתוקק לזה יותר מכל דבר אחר. וכידוע לך, ריבונו של עולם, כל מה שתלוי בי, אני תמיד, דבר ראשון, בעדיפות ראשונה, רק רוצה ללמוד. אבל מה העשה שאני, איך אומרים, יש עליי כל כך הרבה תרחות ותרדות ונקובים? ומה הקב' ברוך הוא ישבו את האדם הזה? בימים כמו היום, יום חופש מהעבודה, יום חופש מהעבודה, האם מיד, במקום לרוץ לעבודה, כמו עבד שפוחד מאבו שלו, חייב להיות בזמן, האם הגעת, אגב, לשיעורי תורה, אם זה במרשות, אם זה בלימוד, מה לא משנה, כן, אבל מה אתה נקשר לתורה? האם בימי החופש שלך מהעבודה, אתה מנצל את כל היום ללימוד תורה? נמצא שכל מה שאמרת על הימים האחרים יש לו אחיזה מרציות. אבל אם בימים כאלה אתה עומד פה בפארק ומנפלט איזה מנגה ליושב בחצר של ההורים של אשתך ושם לבזל שיש שבע שעות בשטויות, נמצא שבאמת התורה היא לא מראש מעייניך, אלא אתה סתם דרשה נחמד. מבינים פה את ההגיון? בארה״ב זה נמדד בימי ראשון, כשהרבה בני תורה בעלי באתים אותם, הרגלו בישיבות, באיזשהו שלב הלכו לעבוד, הקימו משפחה, יש הרבה הוצאות. מתי נמדדים אם באמת אוהבים תורה? בימי ראשון. באמריקה הראשון לא עובדים, שבת זה שבת. ראשון יש מיליון חופש, כמעט בכל האמריקאים האלה, האנשי עסקים וכולי, הכל סגור. בימי ראשון, שם הניסיון שלהם האמיתי. מי שלומד כל יום ראשון יושב חברות עוד כל היום, נחשב לו שלמד כל השבוע. נכון שמבחינת תורנית לא יהיה לו את הידע הגדול ביותר, כי בסוף ובכל זאת הוא לומד רק יום יום וחצי בשבוע באופן מלא. מבחינת ידע אולי כן, אבל מבחינת עמל התורה הוא מראה לכם שברכו כל מה שאני לא לומד זה אך ורק מהונס. כל דבר שהוא מבחינתי התורה היא כותבת לכל. זה דבר גדול, הרבה לא יודעים שהרמב״ם כמעט את כל דורתו למדמיון בשבוע. ככה הוא פותל במכתבים שלו שלא היה לזמן לאכול אפילו. כל היום הוא טיפל לערבים, מרשך שנים רבות, מהר כשהוא הגיע למצרים, גדול הולן, גדול הפסקים האלה השנה האחרונות, צדיק, חסיד, קדוש, מה אי אפשר להגיד עליו, הכל אמתי. בסופו של דבר הוא כותב, היום לא הייתי זמן לאכול אפילו התבקשתי, ביקשתי עם הישמעאלים פה רשות חמש דקות לאכול. כל היום טיפל בערבים, במשך שנים רבות. הוא מדיין איך הוא היה עולה על החמור, מגיע לארחון של המלך, היה שם המשרד. כל היום היו מעמידים לו שמי שניינים. גדול היהודים בכל האלף שנה האחרונות עומד ומטפל בערבים כל היום. הופה. הופה של המלך. מתי הוא נרד את כל תורתו? ביום יום וחצי משבוע. ואז להבין ביום אחד מה שהופך לימחון ולשכן אבל רק שנבין מבחינת הרמב״ם הוא בעצמו היה איש עובד שהתכונות הזמנות התגלגלת אנשים והגיע להיות גדול מעולם של דור של גדול אחד של כל הדורות זאת אומרת, אם באמת אדם מראה לקבלו שברוך הוא, שאני, כל התורה הזו, כל החיים שלי, אז ממלא כל שאר הדברים, הכל זה עונס. אבל זו הייתה רק הקדמה למה שבאמת אני רוצה לדבר. אתם יודעים, העיר הזאת בנברג, זו אחת מהערי הקודש בעולם. אם אתה גר בבנברג, הסיכויים שלך להלכות ולהתקף לב לא עלינו, אם אותך מישהו, אתה זווית לבנוסה. לא הרבה קניונים שאם אתה גר בבני ברק, מבחינה סטטיסטית, הסיכויים שלך להיקוד בהתקף לב לא עלינו, הוא הקטן ביותר בכל כדור הארץ. העיר בני ברק, יש בה את מספר התקפי הלב הכי נמוך בכל העולם. יש אלפים של ארים, בכל עיר ועיר יש אחוז מסוים של אנשים שנוקעים בהתקף לבן חייהם, בנים רק הכי פחות. יש לכם ניחוש למה? אמונה. עמד התורה. מניחה את דעתו של האדם, מחזקת אותו בביטחון, באמונה יש הרבה משדרים בחיים, אבל עם כוח התורה והאמונה אתה מתמודד איתם ומבין שהכל זה מאתה שם אז הוא לא רואה את עצמו יותר מדי גם פחות לוקח ללב כשמפסיד או כשלא מרוויה ובאמת הוא יכול להתמודד אז זה מבחינה רפואית, זה רואים לו כמובן שיש גם דרך רוחנית להסתכל על זה עוד יותר רוחנית כי הקב' הוא שמח שהמון אנשים פה לומדים תורה ומאים לשיעורים ומתפללים במניין זאת אומרת זה עושה לקב' רוע הרבה נחת רוע ומאמת לסתן אין לה הרבה רשות לשנות פה במקומות אחרים אבל יש עוד נקודה העיר הזאת מי באמת הצדיק התלמיד חכם הגדול שבזכותו יש את העיר הזאת ולאדם לא היה כלום פה כמעט. מי? החזון איש. החזון איש הפך את העיר הזאת לעיר של תורה מספר אחד בעולם. למה אני אומר מספר אחד? בירושלים גם יש המון תורה, אבל יש גם המון נוצרים, והמון ישמאלים, והמון כופרים, והמון סקי תיאטרון, כדורגל, כל מיני שטויות. כנסיות של עבודה זרה, בלי סוף. פה, ברוך השם, אין את הדברים האלה. אין פה כסף של עבודה זרה, אין סטדיונים של חילולי שבת המוניים, אין פה כמעט גבוהים בכלל, וגם כל היהודים שיגרים פה כמעט כולנו שומרים תורה ומצוות. אז זה דבר נדיר. זה דבר שאין אותו בהרבה מקומות עם בכלל. אין מגרש ואי רצון שלעולם לא יהיה גם. כי מזה מתחיל קול הצבות הרבה אנשים אומרים לגבול הרב מה כל כך נורא שהילדים אוהבים ספורט? מה עדיף שיהיו השטויות האחרים שיש היום? ברור שלא עדיף אבל מזה מתחיל קול הצבות מה אתה קושב עם הסרטן אופרייר? הסרטן יודע שאם יבוא למשפחה חרדית ויגיד לאבא קח את הילדים שלך לכל נועה יצא סרט חדש ויגיד שתגעת ואני אמות שלא אעשה כזה דבר אבל אם יגידו יש איזה משחק כדורסל באי שזה לא יודע משהו, איזה אירוע צדקה, קח אותם, לא נורא אירוקה מקופצים קצת על כדור, זה טוב קצת שייצאו מהשגרה. בעצם העלוף האלה נבחין. קשה בשפיות האלה. מכאן הדרך אליו, קורובן היא קצרה מאוד. הרבה התחילו בספורט וחושבם אין בזה רע. ומכאן ירדו לגמרי מן הדרך עד לכפירה גמורה. אתם יודעים, כולם חושבים שאדם מראים לו כושיות על התורה אז הוא נהפך לכופר. אבל זה לא נכון, זה טעות מאוד נפוצה. מבחינה שכלית ככה זה נראה. אבל מה האמת? אדם שהוא בן תוריו צריך תמיד לראות את האמת, לחדור לשורש. לא לראות אותה כלפי חוץ. לרדת לעומק הסוגיה. מה באמת האמת? למה האדם נהפך לכופר? אתם יודעים מה הסיבה? תאוות. מה הקשר בין תאוות לכפירה? כפירה זה מודש, זה אמת. או מודה שזה שקר. מה נשלח עכשיו התאווה לאמת? מה שאמרת האמת או מה שאמרת שקר? הרי קשה מאוד למצוא חופרים שאומרים, יש בורא לעולם שימו לב, אין, הרקופר אומר אין תורה, לא מאמין שהתורה אימת. הרמנים המציאו, הכל שטויות, זה היה פעם, זה לא נוגע להיום. אבל אני אומר, קשה מאוד למצוא אדם בעל תאוות, שבה אומר, השם אמת, התורה אמת, הגמרה אמת, חזה לכל אמת ברוח הקודש, ואני רשע לוזר. כמה כאלה ראיתי עד היום? אני בקושי כאן מחמישה כאלה, עשרים ואחרון שנים. ולכלל הכל תרוצי. אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה עכשיו, איפה כתוב מה שאמרתי, שקודם כל אדם רוצה ללכת אחרי תערבותיו, ואחר כך הוא נהפך לקופר? איפה זה כתוב? בחומה זה צריך להיות הפוך. האדם ראה דברים של כחירה, ראה דברים שסותרים כביכול את התורה, השתכנע ששם האמת, ומה שחשבתי שעד היום באמת באמת לא היה אמת. ועכשיו פרק עוד ומי יקוי. כך היינו חושבים מבחינה סכלית. אבל מה אני אעשה שהקדוש ברוך הוא אמר הפוך. כשמשה כתב את התורה, נגיע לה פסוק נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. משה הסתרך פה. אמר לקדוש ברוך הוא איך אני אכתוב כזה משפט בתורה. יבואו אנשים לידי תפירה? מה זה נעשה? חס ושלום יש יותר ראיה לאחד? נעשה זה כאילו יש כמה בואו עכשיו יושבים לזה בהדעה ומחליטים איך לבמות ההדעה אז הקבל שבחור אמר לנו, משה אמר לו שבחור אנשים יבואו לידי תפירה אז הקבל שבחור אמר לו תכתוב בכל זאת הרוצה לטעות יבוא ויתעה ממתי אדם רוצה לטעות? יש פה מישהו שקראים את היד. אתה רוצה בעבודה לטעות? לא. בפרנסה אתה רוצה לטעות? בלבחור כבישים איך להגיע אתה רוצה לטעות? באיזה דבר אתה כן רוצה לטעות? אתה הולך לנהיגה, ללמוד לינוק, אתה רוצה לטעות? יש לך זכינה במתמטיקה, אתה רוצה לטעות? אתה לא רוצה לטעות. בשום דבר אדם לא רוצה לטעות. אבל כשזה מגיע לתורה וליעטות ולדרך האמת, התעצמודה של האדם כל הזמן רוצה לטרות. למה? בדיוק, יפה. בוא נקדם את האותק בשנייה. בדיוק כמו מאמר חזל שאומרים לא עבדו עבודה זרה אלא כדי להטיל לעצמם תעריות. מחוריו מעל קשר האם אנשים עכשיו עשו פסל זהב? אומר הלוכי ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם ארץ מצרים נדבר זנקו תחשיבים לאש יצא פסל כולם נדברו וואו תראה איזה נסט זרקנו כל מיני עגילים יצא פסל ועוד נדבר אני הוא זה שוצאתי אתכם ממצרים זאת אומרת כביכול מה חשבו הבורא הכל יכול שדיבר איתנו נכנס בעצם לדבר הזה, ודרכו, מדבר איתנו עכשיו, נפתחו כולנו. אז עכשיו את רואה, אם זה היה קורה היום, גם כן מיליוני שיינו פלי בבן. אם היום היה קורה כזה דבר, תגיד עכשיו היו באים בכיכר העיר, מישהו באזורי כל מיני תכשיטים לתוך אף, ויוצא מזה איזה דרכון או משהו, והיה מבחין להגיד, אני, הקב' פרחוב, התלבשתי בדבר הזה, ואני מדבר איתכם, ואל תהיו רשעים, ותשמעו שבת, ומפסיק עם הסינת חינה, כמה דתיים היו נוסעים בדבר הזה? היו בעצמים מפשטים לי מכתבים, כבוד הרב, יאללה תבחרו, תן לי ברכה, תן לי זרימת, זה היה מבלבל הרבה אנשים. שרק הקטין בלי אנשים, וכאשר יקרה חיים לדבר קצר שלא יוכלו שולח. בוודאי, זה כל הנקודה פה. לכן אנחנו רואים שהניסיון לא היה פשוט. ראו בוק, מילי סוג כזה של נס, מצלו בפח. אבל זה בכלל לא מה שהגמרה אומרת. הגמרה אומרת, אתה יודע למה רצו שם לרקוד מסביב לעמד ולמחוק הפעם? מה שבאמת היה להם בראש ללכת לעשות מעשה זנוב. איך זה שייך זה לזה? איך זה שייך? אתם רואים את הקשר? אני אגיד לכם, הקשר הוא ברור מאוד. מתי כאן לבן אדם לפרוק עוד ולהפך לחיוני? כל עוד עומדי התורה האמת, מה שלמדתי בישיבה הקולנית, רקמה, אני בעל תאוות. אני אילוזר. הנה, מכנה של אופי. תראו איך אני נפלתי בידי העצב הרע, אין לי כוח. קשה מאוד למצוא כאלה אנשים. בדרך כלל כשהאדם הזה יחיה בשלום עם עצמו ולא יסבול מעברות שלו, לפני זה הוא חייב להגיד תרופה למכה, או מכה לתרופה. מה הוא אומר קודם כל? מצאתי ספירה. הנה מצאו משהו כזה שבתורה כתוב שלא יהיה. אתה רואה הנה הכופל הזה טוען? יש לך מה לענות לו, אין לך מה לענות. אתה רואה? לא הכל אמת. מאיך זה בא הרצון למצוא טעויות? מאיפה הרצון בא למצוא טעויות בחזן? או בדברי לבוטט או אפילו בדור הזה? או להוכיח שהרז הגדול הוא לא כל כך גדול כמו שאתה מציג אותו? הרבה נוער מורדים בהורים שלהם בגלל הדברים האלה. מה אתם עשית ממנו? הוא בסך הכל גם בן אדם. הנה הוא אמר ככה ויצא הפוך. הוא אמר לדוד ככה ובסוף הוא מת. למה יש לאדם צורך למצוא תשלימים? כדי לתת גושפנקה, אכשרה, לעבירות שעומדות להגיע בגלל התעפות. ולא תמיד האדם אפילו מודע לזה, לפעמים הלא נתק מודע. הרצון הזה להרות, הנה, לא הכול פה 100%, זה נובע מהכוח הזה שנקרא יצא נראה שהוא מלא תעפות. עכשיו, כיבד שהכננו מראש, בשבחן החזורי של זכותו אנחנו יושבים כאן היום. אז בואו נראה כמה דברים שהוא אמר שהם נוגעים היום ליום הזה שפה חוגגים במדינה כאילו שבנינו את בית המקדש והגיע המשיח ואתה יודע שאנחנו נתפטר מהסתן ומההצלרה והניח לנו מאויבינו ולא עומדים עלינו יותר לחלוטינו וכל שלושת רבי העולם לא מכוון עלינו חיצים בכל רגע ברגע שאנחנו שורדים פה זה נסט שאין כדוגמתו אתם יודעים אנחנו מכירים הרבה ניסים שהיו בתורה אנחנו יודעים שהם היו בדיוק כמו שהם מתוארים, אבל הרבה לא שמים לב שכל יום שאנחנו חיים פה במדינה הזאת זה נס לא פחות מיציאת מצרים. בגלל שיש כאן בתוך המדינה הזאת מיליוני ישמעאלים שונאים חלקם עם תעודות זהות, שבזמן שעושים פה כל מיני ספירות וזה, הם בכוונה מראים כמה הם שמחים. זאת אומרת, שלא תחשוב שאני אזרח נאמן. אני עוד לא שוחט אותך, בגלל שאין לי עוד את הכוח. אבל ברגע שיהיה לי, אנחנו נהיה פה הרוב, ועם הדמוקרטיה המטופשת הזאת, אז הראש ממשלה יהיה שלנו. ואז הוא שחט אותכם אחד אחד, ובטל את הדמוקרטיה. מי שחושב שזה יהיה אחרת, אז הוא טועה. אז מה יעשו כנגדם? יביאו עוד מיליון גויים מאירובה. כדי להוריה כל עשרים שנה, כמו שכבר עשו לפני עשרים שנה. כל פעם יביאו את זה, שהם לעצמם יהיו כנגד הערבים, אבל למה האם שכבר כאן כולם יהיו פה גויים? הבנתם איך זה קרה פה? בסוף, גם בוי הרוב של גויים. זאת אומרת, כבר כל מי שהגיד אני יהודי, לא בטוח בכלל על איזה שהוא יהודי. יש ארצות היום, שכל מי שבא כשם, הוא יותר בחזקת גוי מאשר בחזקת יהודי. גם אם הוא אומר לחסף תשבי את היהודייה, זה לא בטוח בכלל. לא יודעים, אין רישומים, אף אחד לא יודע מי הוא, מה הוא, מאיפה הוא בא. יכול להיות בכלל שסבתא שלו הייתה איזה גיאורה פרפורמית. לא יודעים. קשה מאוד לדעת. היום עם ההתערבות שקורה פה בארץ, זה בדיוק אותו דבר. אני אתן לכם מעשה שהיה. היה לי פה סמינר בפנריה לפני איזה שנתיים ואיך. ישבנו ביום שישי בבוקר בשולחן המוכן בוקר. היה שם איזה בחור מאיזה מושח שמטפל בחיות. והתחיל לשמוע דרשות שלי וברוך השם חטב התשובה כיוון ירד צלצל קם ציצית שומר שבת ברוך השם הולך מחי ללחם עכשיו בן כזה שמחילוני הפך לחרדי מה בראש שליפותיו שגם ההורים שלו ידעתיים נכון? אדם נורמלי רוצה להציל את כל מי שקרוב אליו ברוך השם חטב אז מה עשה הבן אדם? הביא את אבא שלו לסמינה. אבא שלו מרוקאי חילוני. והבחור הזה, שיער בלוטיני, עיניים כחולות, ירוקות, נראה לבן, מאירופה, ואבא שלו נראה שהוא נסתמנו. אז אמרתי, טוב, כנראה אמא הייתה בהירה בזה. יושבים בשולחן, מדברים אבא וילדה על כל מיני עניינים. פתאום אבא שלך מוסר לי מילים בפה. אני אספר להם איזה סיפור שהביאו בזמנו, שהיה בצבא רב שקראו לו הרב גורם. הוא היה הרב של הצבא. יום אחד הוא בא לראש הממשלה לשעבר הרגשרון, אומר לו, תן לי לגאר אותך. לא חבל שאחד כמוך היה מות כגון. אומר לו, אני יותר יהודי ממך. אני מסרתי את נפשי על המדינה, על הממשלה, וזה, מי שלי כן לא ידע מה הוא מדובר, אמא שלו הייתה גיורת רפורמית. שמעולם לא חמלן עצמה, יצרו אותה וחירו אותה לספר פורמי חד, בנקה וחצי. אדמו לאבא שלו, תמודד להגיד אותה מרוסיה, קראו לה ורה, קראו לו לאדו יהודי. בא אליו הרב גורם, אומר לו, תן לי לתאר אותך. חמאן. איזה מין גיור זה היה, אני לא יודע, כי מסתמה אורן קבל על עצמו להיות שובר שווה, שובר מצוות, אבל הוא נניח לזה קבל. רצה לדאער אותו. והוא, מהכאבה שלו, סירב להתגלר שידידו שהייתי גועי. הרי בלב שאני אומר בוא נדאער אותי, אני מודד ואני גועי. אבל אני לא מכיר בשטויות שלכם אתם החרדים. כשאתה בא אומר לי אמא שלי גויאז, אני גם כן גוי. אני נולדתי פה, אני מסרתי פה נפש, אני יהודי. הם לא יודעים מה ברור שההגדרה יהודית. חושבים יהודי זה אחד שנולד בארץ. לפי זה הערבים והגרוזים וכל מיני טיילנדים שנולדו פה, ועכשיו שנחלתי פה אתמול היה אלף סודנים עם מסדה תעופה. נכנסים, לא יוצאים. זה בצד של הנכנסים. הנה הפישה ימין לכם. אלף. אלף סודניים. נרקשתי שנחלתי בסודן. רולנד עם הגלגיות, יושבים על המצפה, כמויות מופיות. אני לא יודע מה היה שם. אולי יש איזה קסם, קדם של איזה ענבים מסודן. אני לא יודע מה. אבל ככה היה כמו בולסטיין פרופר, אולי בכלל עובדים עלינו. אומרים שהם נקים את הארץ מפונשים, ובינתיים מביאים אחרים. אני לא יודע מה הולך פה. אני בהתחלה אמרתי, טוב, אולי באמת נקים. אבל הוא אמר לי, לא, זה בצד של הנכנסים. הוא לא בצד של התסעים. עכשיו, אם הייתם מבינים שהם יוצאים, היו מה. בקיצור, רבותיי, איזה סרד נתגעגע. אז עכשיו אני אספר את הסיפור הזה. תאמינו לי שזכרה לא היה לשלח על הנושא. אני מדבר עם האז הזה בפנו. אמרתי, יאללה, שלא לקח אותה לאיזה מישהו. הוא נתן לה תרודה. ויאללה, אני מאיתה יהודיה, והילדים שדומבו הם לא יהודים. פתאום אומר לי המרוקאי הזה, רגע, תשמע, אני גם אם אני חושב גם אני עשיתי אותו דבר אומר לי אומר לי גם אני אם אשתי הייתה רוסייה והיא לא יהודייה והבאתי אותה לזה מישהו ובאתה לי נייר שהיא יהודייה ואני אומר לו יושם מה מצחוק? התחיל לצחוק מה מצחוק? אני שונא דת ולא רוצה לשמוע על דת ואני יושב מול הבחור חן עד הזה ואני אומר לו אתה הבנת עכשיו מה קרה פה? תסתכל על הקלחת הפוך אני אומר לו, רגע, את דברים שאתה לא יהודי אתה צריך ללכת לגיות, אתה כבר שומר רצועות, אז היוו יאירו אותך מהר לא היה לדף סיכום אותך שנים עכשיו אבל אתה חייב מיד להשלח אותך לבית דין, להתגייר מיד פתאום אומר לי הבחור הזה, רגע, ומה עם אחותי? היא כבר נשואה פה לישראל ויש לה שלושה ילדים כל השלושה גורים, והחתן שהתחתן איתה, אני לא יודע איזה רב חיתן אותם, בלי לבדוק אבל כבר כל הילדים שלו גויים. וזה מה שקורה פה היום בארץ. הגיעו לפה 800 אלף גויים. והם כבר נור שני ועוד רק שלישי, והם מתחתנים כולם. ועוד מעט, בעוד 30 שנה, כשהנכד או הניב שלך ירצה להתחתן עם מישהי חרדית, יכול להיות מאוד שבכלל תהיה גויה. זה לא מרימיטציה, אולי, אבל של האימא שלך חזרו ותשובה, ובכלל גויים. היה לנו בישיבה גויים. למד כמה שנים, יום אחד לזנר אחד אשלנזי היה בפיקחות, אומר מה שלא מסתדר לי עם המחור הזה. כל דבר שמלמדים אותו בדינים של יהודים וזה הוא פתאום לא קולט. דברים קנניים הוא גאון. מלמדים אותו שבת, דברים כאלה, הוא לא קולט. גמרה, הלחם, מה הולך פה? זה לא לתת טיפה, תזמר איתו על כל מיני חמדה, מתמטיקה, אלוף. התחילו לשאול אותו שאלות, מה הדבר היום סתם שלא קויה. הלכו אותו לגיור. מהיום ועלה הוא כבר מבין הכל. מובן, רבותיי, אז מה אני מראה לכם פה? מה אני מראה לכם? המציאות, רבותיי, היא שהרבה לא יודעים, הרבה לא יודעים, מה הולך פה. אתה רוצה עכשיו להתחתן עם מישהו או עם מישהי, ואתה בכלל לא יודע אם הם יהודים או גרועים. עד כדי כך, נחזור רגע לעניין. אני רק רוצה לקרוא לכם משהו שכתב החזוניש, משהו שהוא אמר לפני הרבה הרבה שנים, של בלעדי זה אין לנו מציאות, אין לנו קיום. בואו נקרא לכם רגע, תשמעו טוב. הגיצוניות היא ההשתלמות של הנושא. אתם יודעים בארץ יש כזה נורמה, הופ, אל תהיה קיצוני, למה אתה מפחיד? דרכי הדרכי נועה, בכל מטיבותי השלום, זה לא הדרך. כבוד הרב, למה אתה ככה? תדבר על הדברים החיוביים. פה אנחנו אוהבים רק חיובי. אבל מה אנחנו נעשה שבתורה כתוב גם ככה וגם ככה? נעבר לאיראן? מה נעשה? נבטל חצי תורה? מותר לנו לסלף את התורה ולשפץ אותה כדי שתמצא חד בעיני הרשעים? מי נתן למישהו רשות כזאת? הופכים להציג את התורה כמו שהיא כתובה. מה שאשר לא רצה שהמון העם ידע הכניס בקבלה, בסוף, ולהכניס כולה. מה שאשר רצה שכל יהודי ידע, יש בחומש. שילד בכיתה א' לומד וקורא מחלט שבת מאות יומץ, זה אשר רצה שהוא ידע את זה במקצועים. אם לא, זה לא היה בחומש. לעולם, הקב' חולו היה כותב משהו בתורה, אם הוא היה סובר שלחלת מהיהודים זה יבין נזק. כי אין דרכו של דבר מושלם כגון הקב' שהוא סי השלמות, אין דרכו של הקב' לעזור במשפט אחד ליהודי א' ולהזיק באותו משפט ליהודי ב'. זה לא שייך. אין בודים דם בדם. לא אומרים שאחרים עכשיו נותנים יהודי אחד בשביל להוציא יהודי אחר ממעשה. קחו אותו, תנו לנו אותו. זה לא עובד כמה. מובן רבותיי? אם באים הגבוהים רעים של יהודים ואומרים תנו לנו איזה יהודי עכשיו אחד קורמן אם לא נהרוג את כולכם, לא נותנים להם. אם הם כבר באו עם שם מוגדר והם רוצים לקחת אותו, הם יקחו אותו בכל מקרה. אבל אם אמרו תבחרו מישהו ותתנו לנו אותו שנהרוג אותו, אם לא נהרוג את כולכם, מוסרי נפש כולך ולא, לא נותנים אותו. לא נותנים להם בידיים יהודי אחר. הם רוצים לקחת, קחו אין לנו כוח. אבל אנחנו לבחור אחד ולתת לכם אין רשות. איי זה אחד כנגד אלף, עדיף שימות אחד מאשר אלף, זה כבר לא חשבונות שלנו. זה לא חשבונות שלנו. עכשיו בואו אני אקרא לכם מה אומר החזריש, על איזה קיצוניות הוא מדבר. בואו נראה. הקיצוניות היא ההשתלמות של הנושא. כוונה, השלמות של הדבר. הדוגל בהבינוניות, אחד שדוגל, ב-50-50. כמו דרך, אפשר להיות שומר מצוות, אבל אפשר גם ככה, אפשר גם שפות, ואפשר גם להיות חייל, ואפשר גם ככה, אפשר להיות בכנסת, הכל אפשר. העיקר שלי שומר מצוות, הוא מואס בקיצוניות. אתם פנאטים, אוף, החרדים, אתם יותר מדי, כל דבר אסור. ככה הוא חושב, אבל הוא הולכים כפר לציצים. שלוש שקיעות בבנייה, שומר שבת, מתחיל, קונה מסר מלודה, תשרות, חלב ישראל, ארמה, מוזיקה של גועיל, כל מיני סרטים יעמי של חרדים, כל מיני דברים כאלה שלא עולים בדרך אבותינו. תראו מה הוא אומר בחזונית. הקיצוניות היא השתנות של הנושא. הדוגל בהבלוניות הוא נועס בקיצוניות. חלקו עם הזייפנים הוא אדם מזוייף השמעות טוב? מה הפקמינה? מה הפירוש מזוייף? או עם חגלי התבונה כמעט שותה אין לו תבונה, הוא לא מבון תוך מה הבינה מדעת? אין לו בינה מה זה בינה? יכולת לדעת דבר מתוך דבר ללמוד דבר מתוך דבר אם אין קיצוניות אין שלמות. ואם אין שלמות, אין התחלה, אין כלום. שמעתם? כשנגיע לציווי אלוקי, אין בזה אפשרות. תעשה משהו עדיף. זה לא עובד ככה. ההתחלה היא בגושיות ופלחות מתמידות. תמיד יש גושיות, יש פלחות, אוקיי. והתמימות הוא התרצן החריף. המכונן דבר דבור על אופנו ועל עניתותו. בעוד משפט הוא אומר ככה, מרשים אנחנו לעצמנו להגיד מנקודת משפט, כמו שהן באוהבי חוכמה, אהבה לדעימותה. מי שאוהב חוכמה, מעריץ תלמידי חכמים, אוהב את גדלות הגמרה, אוהב את גדלות חזן, ממילא אין בו אהבה לאנשים שהם בורים בפני הרצון הם לא גדולים בעיניו בגלל שהם לא לומדים ולא יודעים כלום אלא בגלל עצמי הוא מעריץ את גדולי התורה לאנשים החכמים שיש להם הרבה חוכמה ושנאה לרוב חוכמתה שומעים? הוא אומר ככה כמו שאין באוהבי חוכמה אהבה למיעוטה ושנאה לרוף חוכמתם, הוא לא שונא אנשים גדולים בחוכמה, עד לב הוא מעריץ אותם. כך אין באוהבי תורה ומצווה אהבה להמצאיות ושנאה לקיצוניות. מי שרוצה להגדיר את עצמו מה שנגדר, מה שמוגדר פה בארץ, חרדי, עירי שמיים, צריך שיתקיים בו הדבר הזה. אין ברוהבי תורה ומצווה אהבה לאמצעיות. אני לא מעריך של חצי חצי, אלא זו הדרך. שאלו את החזוני של הרב לורן שהיה אז בממשלה, שאל את החזוני שאלה מאוד מעניינת. הוא שאל אותו, כבוד הרב, אתה הרי מאוד מאוד יוצא מגדרך כדי לקרב כל חילוני, כל כופר. אתה בכלל סובר שרובם הן פינוקות של נשמור. אתה מלמד עליהן כל מיני דברים, להראות להן העבר ולקרב אותן. איך זה שאתה כל כך מועס? בתנועה הציונים של המשרחים ואתה נלחם בהם עד הסוף ללא שום אפשרות בזמן שיש רבלים חרדים אחרים שיתחברו איתך ונהיו גוף אחד הנה תשובת החזוניש ובזה מסיים לא אני שלא תגידו, אני אמרתי, אני כלום, אני הלכה, אני רק קריאה אמרנו החזוניש מי ששואף לשלמות אולי יגיע לבנוניות מי ששואף לבינוניות לכלום לא ידיע. ואמר לו עוד משפט. אומר לו, אני מואס באידיאולוגיה של טעות. השקפה ריכובה שמלמדת שזו האמת, אני אלחם בהד הסוף. כי זה איום על כל היהדות ועל כל קיומנו כיהודים. שבאים ומסלפים ואומרים זו הדרך וזו הדרך וכוחים רוצם ידי וממלכתי דתי חצי חצי ילמדו שעה אחת תורה ומוסר ואמת ואחרי זה תפירה או כל מיני דברים שלא בדרך התורה זה הרבה יותר גרוע מסתן רעשה שחוטא אותו אני אקרף אני לא מצליח בזה שום אידיאולוגיה רגובה אבל כדרך להשתלט כאן על הארץ וללמד שהדרך של היהדות זה חצי אמת וחצי שקר ביחד. התחתנו כבעל להישאר וזה בשום פנים אופן. ואפילו לשירות לאומי לבנות לא הסכים. ובסוף התקיימו דבריו והעבירו פה חוק בממשלה שבנות חרדיות יקום ללכת לצבא, יקום לשירות לאומית ומעולם לא אסרו כאן בחורה אחת שסירבה ללכת לשירות לאומי והוא אמר, ואז זה רק בגלל שהוא מסר את נפשו נאצל בזמן שהרבה אחרים אמרו כן, כן, כדאי להצביע לחוק הזה זה יציל את הבנות מהצבא אמר החזרוניש להשלח אותן לעבוד במשרדים של חילונים הם ישמעו אותן עם גולפי את הפריצות, איך מתלבשות הבנות האחרות, איך שם בחורים נוגעים בבחורות, איך חוסר צניעות, איך יש ביזיון לתואר ולחכמים. זה מה שיצא מהם בסוף. כל מה שלמדו בבית יעקב אחרי חמש שנים לא יישאר בזה זכר. תמה הוא צדק. כמה כאלה בנות דמו עיני ראיתי באמריקה שהלכו לעבוד בכל מיני משפטים של אנשי השגים וגופרים וכעבוד כמה שנים לא נשאר זרחר מכל מה שנמדו בישיבה הקבוצה במגרשיין. למה? כי האדם הוא תוצר של הסביבה. מסיים אותך בסתום עם כל התורה שלמדת האנשים, האווירה, הריח שאתה מריח של כל הליצנות ושל הרשעות מעביר אותך עדת התורה פתאום אתה כבר לא מחסיק מחכמים פתאום אתה כבר לא כל כך פנאק פתאום תפילה במניין כבר לא חשוב פתאום חלב ישראל זה הצלמה פתאום מוזיקה של בוהים זה לא נורא פתאום שום דבר זה לא נורא שאנשים ישורדו לאן זה יכול להגיע. רבותיי, אני אומר לכם, בזה כולנו, כולנו יותר מפחות לקווים בדבר הזה. ברגע שאנחנו מאריצים עם סד ושלטון שתוגל בין כוחי ורוצים ידיים, ואין עוד מלבדנו, אין אצלנו עוד מלבדו, אין עוד מלבדנו, צריכים גם לזכור שלמדינה הזאת הייתה עד לא מזמן חוק, אני לא יודע אם תקלו אותו עדיין או לא, שחייל שכותב בסד, או בעזרת השם על מסמך צבאי עובר על חוקי הצבא. הראיתם את זה? יש כזה חוק בצבא, אני לא יודע, אולי מאז לקנו אותו. זאת אומרת, אם אני כותב בעזרת השם על מכתב צבאי, עברתי על חוקי הצבא. הבנתם? ועכשיו עושה לנו הצבא הזה מטס, עושה לנו כל מיני בעלולים, ואנחנו שכחנו לאט לאט, מה אמרו אבותינו הקידושים? להכיר להם טובה, מכירים. לא לעשות דברים של חיבול ה' חייבים, אבל חייבים לזכור מה השקפה הנכונה של עם ישראל ומעביר אותנו על דעתנו על הדברים האלה. כשאנחנו כבר חנכנו פה, גדלנו פה, הרדק איתנו בעלי תשובה, שגדלו על השאלות האלה, ונמצא שבה חכם גדול הוא מפקד בצבא עם יפדל דגים. פעמים אני מדבר עם אנשים, הצבא זה הבית המקדש שלהם. נכון, חייבים לצבא, הם לא נמות, זה פי כוח נפש. אבל הצבא נהפך בהנחת, לא בתור. אבל המתכן והרב הצדיק הקדוש, הם אותו דבר בהנחת? שמגיעים חוקים שכופרים את חוקי התורה, אין לך בעיה לקיים אותם? איפה, איפה נדמה את דבר הזה? המסירות נפש לקוראים בין של התורה, השקפה הנכונה, מי שרוצה לדעת השקפה אמיתית, חזונית, זו התשובה לכל השאלות. יעיין בעגרות שלו טוב טוב, גם באמונה, גם במיטחון, גם בממסד הציוני, גם בממלכתית דתי, גם בכל מה שהיום עובר עלינו פה. וגם היום עצמאו הוא כתב הרבה דברים בנושאים האלה ויראה כמה מאיתנו שאוהבים את השם ואוהבים את התורה ורוצים להיות צדיקים ורוצים לא לעשות שום עבירה כמה טעויות אנחנו עושים יום יום בהשקפה שלנו מחוסר ידע והסיבה שאנחנו לא לומדים לא לומדים ולא מקוונים את ההשקפה שתהיה בדרך התורה ואם לא נלמד אנשים כמו החזון השני, אין נלמד. זה אדם שלא קיבל כספים מהמדינה. שלא עבד בתפקיד עבור המדינה. המדינה לא קנתה אותו בכספים. המדינה לא עיצר אותו מהמותה לך להגיד מה אסור לך להגיד. והוא אמר בדיוק את מה שהתורה אומרת. ולחם את מלחמתה של תורה, ובזכותו כולם יושבים פה היום. תבינו בלעדיו, ברור שלא היינו פה. כל העיר הזאת נוסעת רק מהמסכימות נפש שלו לכבוש ברוך הוא ולהעניק של התורה. שלושה ימים של לימוד אכלות את הנשימה בלי לאכול וללשון. בלי ללשון. אי אפשר להקים אותו, להקיץ ולהקים אותו מהכיסא במיטה שני צעדים מול המחלקות. מרוב שאהב את התורה ונשא את נפשו לתורה, אדם כזה, כשמחוי רע לו בעיניים בהירות מהי הענק, אנחנו שלחוקים ממנו כמרחקים אין סוף, לפחות נלמד ממנו מה מותר לעשות. תודה רבה, כל טוב.