סדרת הפסיכולוגיה של המוח והנשמה-יחסים, זוגיות, שידוכים 3#

ערב טוב לכולם, אנחנו בשידור ישיר לארץ ולעולם בסדרה הפסיכולוגיה של המוח והנשמה, יחסי אנוש, זוגיות, בכל מה שכרוך בכך. זה בעצם פרק שלישי בסדרה. ננסה לחסות כמה שרק אפשר במשך השעה וחצי הקרובות. בפרק שעבר סיימנו בנושא שאדם עושה עבירות, עושה בעיות, עושה דברים שאסור לעשות. וכמובן שיש לזה השלכות חמורות על החיים שלו. הרמב״ם אומר שלכל פעולה של האדם יש תוצאות, יש לזה השלכות. ואז יוצא מציאות כזאת שהאדם עושה שטויות, וזה כתוב במשלה, כבר היווה אלי את האדם, תסלף דרכו, ועל השם יזעף ליבו. זאת אומרת, במקום לקבל אחריות על המעשים שלו, ולהבין שמה שקורה לו עכשיו בעצם הוא הביא על עצמו, יש לו את מי להאשים. כמובן, את מי מאשימים, את הכראש ברוך הוא. תמיד, למה עשית לי, למה השם עושה לי, אני לא מבין אותו, וכולי. כך זה בדרך כלל לצערנו הרב. בודדים עם האנשים, שיש להם את היכולות לעשות כל הזמן חשבון נפש, לקחת אחריות, להאשים את עצמם אך ורק, ולא לחפש אשמים. נתנו דוגמה בפעם שעברה, סליחה, שהאדם כבר, איך שהקבלו שברחו והראו אותו, את מיהו אישים, את חווה, שהאישה שבראת, עמדי וכו', ואז כשבאו, כאשר אנחנו באנו לחווה, אז היא אמרה שהנחש השם, הנחש ישיאני, זאת אומרת, זה דברים כבר ידועים, גם שאול המלך, רשימת העם, זה אנשים גדולים ביותר עושים את זה כעל החומר האנשים הקטנים, זה פחות או יותר איפה שסיימנו בפעם שעברה, ואנחנו מתקדמים הלאה. בחוויה של ניסויים, זוג שעומד לפני ניסויים, כל מה שרק יש לו לגבי העתיד של איך זה הולך להיות זה כוח הדמיון. אין לנו הרי ניסיון. נאמר שזה פעם ראשונה שאדם מתחתן. בחור צעיר, בחורה צעירה. פעם ראשונה בחייהם עומדים להתחתן. אז מה קורה? הם מדמיינים. הוא מדמיין איך יהיה איתה ואיפה הם יגורו ואיך יהיה ואיך יהיו היחסים ביניהם ואיך יהיו משפחות וחגים וילדים וכל מה שרק אפשר לדמיין. כל זה זה מכוח הדמיון. הוא הוקח את מה שכבר יש לו, איך שהוא הכיר אותה, מה שהוא שמע עליה, מה שהוא רואה לנגד עיניו וכולי, ומוסיף על זה את כוח הדמיון ומונה לעצמו סרט. וגם אותו דבר היא מונה לעצמה כל מיני סרטים וכל מיני דמיונות, ואצל נשים, כמו שאמרנו, זה יותר מפותח. בדרך כלל, נשים וילדים, כוח הדמיון אצלם יותר מפותח, ולכן אצלה זה יכול להפליג למקומות מאוד רחוקים, והנה נכנסו הזוג וברית הניסויים ורואים שבמציאות הדברים הם מאוד מאוד מאוד שונים מהדמיון, ממה שדמיינו קודם. לכן צריכים לדעת לפני הניסויים שכל מה שאתה מדמיין, קח את זה בעירבון מוגבל מאוד עד שלא חווית את זה במציאות, אין שום דרך לדעת באמת מה, אין שום דרך לדעת באמת מה היא הולכת להיות. זה, צריכים לדעת את זה. לכן, יש כלל שאומרים כגודל הציפיות כך גודל האכזבות. יותר מדי לפתח ציפיות בשמיים, אז באמת כל מה שיקרה קצת פחות ממה שציפית, יביא אותך לאכזבות גדולות. בכל הספרים הקדושים שמדברים על ההשוואה בין כנסת ישראל והקדוש ברוך הוא, ‫כגון חתן וקלה, כן? ‫החדוש ברוך הוא זה החתן ‫ועם ישראל זה הקלה, ‫כמו שכתוב בשיר השירים. ‫אז באמת, חזן אומרים שכל השירים ‫שמוזכרים בתנך הם קודש, ‫ושיר השירים הוא קודש קודשים. ‫מה הפירוש? ‫מה הוא חשוב יותר משאר השירים? ‫הרי כולם זה בתנך. ‫אלא שכל השירים שכתובים בתנך, יש להם פשט, יש הבנה בדרך הפשט מה פירוש המילים ומה זה אומר, ויש להם את הסוד, מבחינה קבלית, מבחינה מיסטית, מה הסוד שבדברים. שיר השירים, גם הפשט שלו, המילים הפשוטות שקוראים אותם, אין בזה שום הבנה. זאת אומרת, הכל סוד, כולו סוד. ושיר השירים, שלמה המלך כמובן כתב ברוח הקודש, חלק מהתנח, זה הספר האחרון ב-24 ספרי התנח של היהדות, וזה בעצם מתאר רומן כביכול בין איש לאישה, שבעצם זה רומן בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל, כן? אומרים חזאל ובכלל כל גדולי ישראל לאורך כל הדורות, שכדי להגיע לאהבת השם אמיתית, מה שכתוב, שאנחנו אומרים בשמה ישראל כל יום, ואהבת את השם אלוקיך, לעולם אדם לא יכול להגיע להבנה, באהבת השם עד שלא הייתה לו אהבת אישה אמיתית, מה שנקרא בלשון העם להתאהב, כן? אדם שהתאהב, כמו שהרמב״ם כותב, שהוא מואב, אז הוא שוגע בתמיד. כל הזמן חושב עליה, וכל רגע, במיימים שלנו הוא מצפה כל שניה שהטלפון יצלצל, ואם הטלפון יצלצל הוא רץ לבדוק שזה היא, וכל רגע בודק הודעות, וכל רגע שואל אם היה לו טלפון, וגם לפני שהוא נרדם קשה לו להירדם, האנדרנלין שלו בדם משתולל, מה כל זה? כל זה, זה סימפטומים של האדם שהתאהב, כן? לפעמים זה סתם תאווה שתחלוף בעוד כמה ימים, גם זה יש, יש הרבה פעמים אנשים טועים בין אהבה לתאהבה. שניהם ישמעים אותו דבר, שניהם גם מרגישים אותו דבר בשלב ראשוני, בימים הראשונים, לפעמים אפילו בשבועות הראשונים. עד שהשן מתפוגג ואז מתחילים לראות אם זאת באמת הייתה אהבה או שזה סתם תאהבה שלאט לאט מתפוגגת. אז באמת זה מאוד מעניין איך בלשון הקודש אהבה זה א' זהות הראשונה בא' ב' ות' ת' זהות האחרונה שניהם לכאורה מרגישים אותו דבר נשמעים אותו דבר אהבה ות' אבל אחד זה הדבר הכי חשוב הא' הראשון ות' זה הדבר האחרון ברשימה ולאט לאט הדברים האלה יתבררו. ברגע שאין קשר רוחני גם בין השניים, לא רק פיזי, לא רק אהבה, היא לא יכולה להתבסס רק על מראה חיצוני. כן? למשל, אישה יש לה יופי או שגבר הוא נאה. אז הדברים האלה, לאט לאט מתרגלים אליהם. בהתחלה מתלהבים לזה מאוד, אחרי תקופה מסוימת כבר מתרגלים למה שיש. מה שיש כבר פחות מתלהבים. אם אין קשר רוחני אמיתי בין הנשמות, בין הנפשות האלו, אז ממלא כבר לא נשאר הרבה על מה לדבר וכבר מתחילים להימאס אחד על השני ואפילו שיחה פשוטה כבר אין חשק לדבר. אז ממלא יודעים שכל מה שהיה זה רק תאווה רגית במיוחד לאלה שעושים עבירות. שלא חיים על פי התורה ולא שומרים מצוות, שהיא כבר קלה בעיניו, הוא כבר עושה איתה את כל העבורות שבעולם והיא עושה איתו, ולאט לאט הדברים האלה מתחילים ככה להתברר, ואז בעצם מתברר שיש שם סתם תאוות חומר, תאוות בשר. אבל מי שרד יש לו אהבה אמיתית, וכל דבר שבעולם נהפך לטפל בעיניו, כל מה שמעניין אותו זה רק אהבה שלו, ורק על זה הוא חושב, ופחות מפריע לו עכשיו בעסק, אם העניינים זורמים כמו שהיו או פחות, נכנס הרבה כסף, לא נכנס, מי בא, מי לא בא, פחות חשוב לו כל זה. כי יש לו כבר דבר שמילא לו את כל חייו. אותו דבר היא, ולכן רואים שהאהבה היא מסנברת אנשים. אנשים שהם אוהבים מסוגלים לעשות דברים שכלפי חוץ נראים לפעמים סופר מטופשים. ומה רואים מכאן? שברגע שהאדם כבר נהיה לו את הדבר הזה, לא מעניין אותו כמעט כלום יותר. זה ממש מדהים. זה כוח אדיר, כמו שכתוב, מים רבים לא יוכלו לחבות את האהבה, ונערות לא השתפו אותה. זאת אומרת, גם זה כותב שלמה המלך, מים רבים, תביאי עכשיו את כל המים שבעולם הפלאה נהיה גרה, לא יוכלו לחבות אהבה. נערות שלמים לא השתפו אותה, ברגע שהיא כבר נהיה הקשר הזה, מאוד יהיה קשה לחבות את האש הזאת שנקראת אש האהבה. אז אומרים הגדולי ישראל, אומרים איש שלא חווה את זה בעצמו, לא יכול להבין את זה לעולם. אי אפשר להבין מה זה אהבת השם אם אדם לא ירגיש מה זה אהבת איש לאשה, אהבת איש לאשתו. ‫אז במה אלה רואים שהרבה פעמים ‫הרמב״ם מביא דוגמאות, ‫גם כן מסוג הזה של אהבה. ‫מה זה להיות אהב... ‫מה זה שאדם יש לו אהבת השם? ‫יש אנשים כאלה אפילו בדורנו ‫שיש להם אהבת השם ברמה גבוהה מאוד, ‫שהם כל רגע ורגע מקיימים את המשפט ‫שהביאתי השם לנגדי תמיד, ‫ואתם מדבקים באשם. ‫יש בו דבקות בכרש ברוך הוא. בין בטוב לו, בין ברע לו, בין בו הוא מרוויח, בין בו הוא מפסיד, בין ביש לו מה שהוא חיכה לו, ומה שאין לו, היא מפסיד, וכולי, כמו שכתוב, חייב אדם להברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, זה לא קלישה. כמו שעכשיו אדם נולד לו ילד, פעם ראשונה, הוא כל כך שמח, והוא מאושר, ובא לו לרקוד ברחובות, אותו דבר בעצם, הוא חייב להודות להשם באותה שמחה הזו שחלילה וחס, הלך לו ילד, כן? וכמובן שאנחנו שומעים את זה, אנחנו בדורנו החלוש, אנחנו מתפלאים, משתוממים, איך זה ייתכן כזה דבר. אבל היו דברים כאלה כבר בדור שלנו, יש כאלה אנשים, אני אפילו זכיתי להכיר כמה כאלה אנשים שהם ברמה של דבקות אדירה בקב". ששום כסף שם בעולם לא מסית אותם, הם לא רוצים להפסיק לרגע מהתורה, מהדבקות בכלש ברוך הוא, שומרים על העיניים, על האוזניים, מתנתקים מהעולם הטמא, מכל הפריצות. כל רגע ורגע הם באופוריה אדירה שהם קשורים ודבוקים בכלש ברוך הוא, וזה דבר נפלא. זה דומה מאוד לאהבה של זוג שתפסה חזק, והשריש השורשים וכולי. טוב, נתקדם הלאה. לכן ש... מדברים על ניסויים, בדרך כלל אדם שהוא חסר ניסיון עדיין לא יודע מה חשוב לו, באמת הוא לא יודע מה אתה רוצה ממנו, בחור בן 20, 21, בחורה בת 19, 20, מה הם כבר יודעים על החיים, הם גדלו בחממה, זה לא כמו פעם, פעם בחורה בת 12 כבר מקורח הנציבות, בנות לא היו הולכות לבתי ספר, לא היה בתי ספר, לא היה ישיבות לבנות, כל הבנות חיו בבית, יהודיות, גויות, כולם, נשים לא הלכו לרחוש חינוך, כן, בבתי ספר, מה שלמדו, למדו בבית, לכן כתוב בהגמרה, שמי שרוצה לשאת אישה יבדוק באחיה. למה אחיה? אם אחיה בני תורה חוזרים לישיבה, לושבים בבית ולומדים את הגמרא וההלכה וכולי ומוסר, אז היא סופגת הרבה בבית. אבל אם האחים שלה פרחכים ברחוב, כל היום שחקים שש בשבי דומינו ומאמרים וכולי, אז מה אצלהם? ‫הם בעצמם אנלפבטיים, ‫בורים והמערצות, ‫אז היא תצא כמותם. ‫היום זה לא כל כך נוגע, הדין הזה, ‫כיוון שנשים רוכשות בעצמם ‫השכלה תורנית. ‫יש בנות שיודעות יותר תנך מגברים, ‫יש גם בנות שאוהבות ללמוד ‫גמרה ומשנה והרבה הלכות, ‫ופרשת השבוע על בוריה. ‫זאת אומרת, יש אישה ‫שהיא בכוח עצמה צדקת ומלומדת, ‫ולכן לא כל כך חשוב עכשיו ‫מי זה אח הזה שלה או אח ההוא, כן? ‫אבל... ‫בכל זאת, הם צעירים ‫ואין להם ניסיון, ‫ומה הם יודעים על החיים? ‫אז לכן הכול זה רק דמיונות ‫ומה שהם שמעו מאנשים. ‫קשה להם לפרש את זה למציאות. ‫הרבה פעמים הדברים ‫התהפכו אחר כך. ‫שאחרי החתונה הוא יבין ‫שכל מה שהוא חשב לחיסרון ‫זה בעצם מעלה. ‫ולכן בזמן הברורים ובזמן הפגישות ‫צריכים לבדוק את הנתונים ‫הפשוטים שחשובים לו. מבלי להיכנס לכל עומק הפרטים, הוא בעיקר לבדוק את המידות הטובות. כמו שאמרנו, מידות טובות, יש לה לב טוב, היא ותרנית, היא לא ראש בקיר, היא לא עקשנית מדי, אין לה פה גדול, היא לא זורקת מילים, לא עוקצנית, כל הדברים האלה שמאוד קשה לנהל מערכת יחסים. אותו הדבר, היא צריכה לבדוק את המידות הטובות שלו, כמה האדם הזה אוהב תורה, הוא קשור לתורה, לדת, שהאדם שאיתו אתה הולך לחיות צריכים לבדוק שהוא אדם נוח, שתוכל להסתדר איתו, שיודע להתרקח כשצריך, לא אגואיסט, לא אנוכי, ואחר כך כשהם נפגשים אם יש ביניהם מציאת חן, והם מוצאים אחד את השני כנאה ביניהם ויש ביניהם משיכה, וכולי, אלה הדברים היותר חשובים. אחרי שיודעים שיש את הבסיס שזה לב טוב, מידות טובות וכולי. אמרנו שאצל אישה ההשקפה אומנם חשובה מאוד, גם אצל גבר זה קריטי, אבל אצל אישה היא אומנם חשובה מאוד, אבל אם ההשקפה שלה לא 100% על פי התורה ורבותינו, ‫בכל זאת, אם יש לה לב טוב ‫והיא אישה טובה עם ענבה וכו', ‫אפשר לבסט אותה וללמד אותה ‫עם הזמן כדי שהיא גם כן תגיע ‫להשקפה אמיתית ותצא מהשטויות ‫שלמדו אותה בילדותה, כן? ‫אצל גבר, כמובן, זה הרבה יותר קריטי, ‫שהוא מגיע כבר לפגישות. ‫חשוב מאוד שזה יהיה אחד ‫שאוהב תורה, קשור לתורה, ‫ויש לו השקפה נכונה, ‫לא השקפה ריקובה כמו שהסברנו ‫בדרשות הקודמות. במסכת אבות בתחילת פרק שישי כתוב, הלומד תורה לשמעה נקרא ראה, ראשון ידידות, כן? אהוב, ראה אהוב. והיאבץ, רבי יעקב המדין, אחד מגדולי ישראל, הוא מסביר מה זה ראה, מה זה אהוב, מה זה ראה, מה זה אהוב. ‫הרי אומרים הרבה פעמים בתורה, ‫בחופה, אהבה ואחווה, שלום וראות, ‫כל המילים האלה, ‫מה זה אהבה, מה זה אחווה, ‫מה זה שלום, מה זה ראות, ‫מה זה גילה, דייצר, רינה, ‫חדווה, אהבה ואחווה, שלום, ‫כל המילים האלו. ‫הרי הרמבן אומר שבלשון הקודש ‫אין כזה דבר מילה נרדפת, ‫כמו שלימדו אותנו בבתי ספר ‫עם כל הטיפשות שהכניסו בנו, כן? שאין כזו דבר שני מילים ששניהם יש להם בדיוק את אותה משמעות. אם יש שני מילים שנראות מילים נרדפות ולכאורה הן אותה משמעות, כיוון שכל אחת זה מילה בפני עצמה, יש לה איזו ייחודיות שאין לה מילה שנייה. למשל, כאן אנחנו מסבירים עכשיו מה זה רע אהוב. אומר הייבץ מסביר, דרך העולם שאנשים נפגשים בעבודה, היום בימינו נגיד באוטובוס, ומתחילים לאט לאט להכיר ומתיידדים זה עם זה. אופן זה של ההיכרות זה בשלב ראשוני זה נקרא רעות. רעים. כן? אחר כך זה מתפתח לרעים אוהבים. כן? זאת אומרת בהתחלה הם רק מתרואים זה עם זה. להתרואה. מה שנקרא באנגלית hanging out with each other. זה בשלב זה עוד לא בטוח שיש אהבה. סתם, הכרתם. הפכתם לחברים, כן? לאט לאט, ככל שחולף הזמן ומכירים יותר אחד את השני, הרעות הזאת הופכת לא לסתם ידידות, אלא לאהבה אמיתית, כן? אחר כך הם נעשים אוהבים זה לזה, נהנים אחד מהשני ומהידידות שביניהם. הרבה פעמים, למשל בישיבה, יש בחורים שלא היית איתם בקשר, שיבה גדולה, מאות בחורים, יש לך כמה חברים טובים, השאר אתה בקושי שלום שלום איתם, כן? אולם למשל, יום אחד התיל הראש ישיבה הוא המשגיח עליכם איזה משימה עטה ופלוני, שעד היום רק שלום שלום דיברתם. כלום, לא היה ביניכם שום שיחות. והתחלתם לעבוד על המשימה ביחד ונהפכתם לרעים, לידידים, כן? זאת אומרת, הזמן שהייתם עסוקים יחד בארגון, זו הייתה רעות. אחר כך היא התפתחה לאהבה, כשראית את המעלות של הבחור וראית את המעלות שלך, מצאתם כן אחד בעיני השני, אז באמת נהפכתם לרעים, אבל זה לא בטוח שעדיין נהפכתם לרעים אוהבים. למה? לפעמים, הרבה פעמים זה נשאר רק בגדר רעים. יש לך מכר מסוים. טוב, הרבה פעמים אומרים לאדם חבר שלך פלוני, ישר הוא מתגונן, הוא לא ממש חבר שלי, אנחנו סתם באותו מגורים, באותה ישיבה, שירתנו ביחד באותה פלוגה, כן? אז למה? כי זה אף פעם לא הגיע למצב של אהבה. לפעמים הראות הזאת מתפתחת לאהבה. בשידוחים שהולכים לשידוח יש קודם כל אהבה ואחר כך יש ראות. זה הפוך מבחינים שהם נפגשים עם חברים, כן? זאת אומרת, כל צד שומע על הצד השני, על המעלות שלו. לפני שיוצאים, הבחור והבחורה, אני מדבר עכשיו בכלל רוב הסדרה הזאת היא מדוברת על אנשים שחיים על פי תורה, על פי מצוות, יש להם ירד שמיים, לא אפקרות, לא בחור ובחורה מכירים בשדה ואחרי חמש דקות הם כבר ביחד, בלי חופה, בלי כלום, כן? אני לא מדבר על כאלה אנשים, אנשים כאלה שהם יעזור שיסכו לראות את האמת ויחזרו בתשובה ויחיו לפי האמת. ‫כמובן שמתוך הסדרה הזאת, ‫הסדרה הזאת נוגעת גם לחילונים, ‫שהרבה חילונים שלהם ‫הרבה צרות בזוגיות ובחיי היומיום, ‫ומתוך זה הבינו את ‫השורשים של הבעיות. ‫גם חילונים שירצו לצאת לפגישות, ‫הרבה פעמים, אמר לי פעם איזה חד, ‫מה שאני רוצה בחברה שלי, ‫אני לא רוצה שאשתי תהיה ככה. ‫זאת אומרת, כל עוד אני לא רציני לחיי זוגיות וניסויים וכו', אז לא אכפת לי מי תהיה החברה עם כל מיני מגרעות מסוימות וחוסר צניעות וכו', עד רב זה משרת את התאוות שלו. אבל כשזה יגיע לחיים אמיתיים, אז הוא כבר לא רוצה בחורה עם 500 חברים בפייסבוק, ואחד שהיא יותר מדי מנוסה בכל מיני דברים לא צנועים, וזה, הוא כבר הרבה יותר זהיר, כן? יש כאלה שגם זה לא אכפת להם. שכבר הולכים למסד את הקשר, גם כבר לא אכפת להם שהבחורה הזאת תהיה לו צנועה ושתמשיך להיות בקשר עם גברים. אותו דבר, יש בחורות כאלה שנופלות ברשת, טוב, זה, אנחנו אומרים, זה מעל להבנתנו, אבל זו המציאות של העולם, אבל לא כולם ככה. גם כאלה שלא חיים על פי תורה ומצוות, יש כאלה אנשים קצת יותר חכמים מהמרוצה, והם כבר מבינים שזה מגיע לנישואים, if you do it, do it right. אם אתה כבר עושה את זה, תעשה את זה כמו שצריך. ואז, פתאום שזה מגיע לחתונה, הם נהפכים לחצי דתיים. הרבה פעמים אמרו לי אנשים, במיוחד יש לי כמה ככה מצוירים לי בראש, הם חזרו על זה הרבה פעמים, אומרים לי, תשמע, כשאני אגיע זמני להתחתן, אני חייב לחזור בתשובה קודם. אני שואל, למה אז ולא עכשיו? עכשיו אני לבד, קשה לי, אבל כשיגיע הזמן ואני אחליט שעכשיו אני מתחתן, אני חייב. למה? כי איזה בחורה אני אתפוס? אני לא רוצה להתפוס בחורה בבר או במועדון וכולי. אני לא רוצה גם בחורה שיש לה במדיה החברתית ידידים וכל מיני דברים ושמה תמונות וכולי. אני לא רוצה שזה תהיה אמא של הילדים שלי. אותו דבר הבחורה תגיד, אני לא רוצה כזה בחור שיש לו ידידות וחברות ומתכתב איתם ואיפה הראש שלו יהיה בכלל כל היום. אז פתאום שמגיע לדברים כאלה שמבינים שזו החלטה הרד גורל בחיים, פתאום כן מתעוררת אצלהם נקודת האמת. ויש כאלה כל כך שקועים בתאומה שגם זה הם לא רואים, אפילו שכבר מגיע הזמן, אין לו בעיה, מתלהב מאיזה יופי של מישהי, היא מתלהבת ממנו, אחרי חודש כבר השן מתפוגג, ואז הם תקועים אחד עם השני בתור רומאיד, בתור חברים לחדר, בלי הרבה משותף ביניהם, ואז לא פלא שאחוז הגירושים כבר עובר את ה-70% במקומות מסוימים, כן? אז באמת, כשמגיע לשידוכים, על פי תורה, על פי אמת, קודם כל, ואחרי זה הריאות, מה פירוש? כל צד שומע על הצד השני, על המעלות שלו, וזה מעורר אצלו סקרנות, וגעגועים להכיר אותו או אותה. אחר כך מתחילים להיפגש ומפתחים עוד יותר, עוד יותר, עוד יותר את האהבה, את הידידות ביניהם, ואז נהפכים בעצם לרעים אהובים, אבל מהסוף להתחלה, קודם כל אהובים, אחר כך רעים. לעומת זאת אצל חברים שהכירו באופן ספונטני, שלא היה להם תוכנית להכיר, אז קודם כל מיד מתפתחת הרעות כי הם לא יודעים עוד כלום אחד על השני, אין להם את הרקע המקדים כמו בשידוחים. זאת אומרת בשידוחים אתה כבר יכול לאהוב מישהי רק ממה שסיפרו לך עליה, שהיא בעלת חסד וראית גם איך היא נראית. וסיפרו לך איך היא אוהבת את השם, איך היא מתפללת, ואיזה צנועה היא, ואיך היא שומרת על הקלאסט שלה, וזה. ורק מזה כבר אתה מפתח אליה רגשות. ואותו דבר יהיה לך, היא שומעת שאתה בן תורה, ובעל מידות, ואדם מוסרי, ובעל חסד, וחרוץ, וזה, והיא גם ראתה איך אתה נראה. זאת אומרת, כבר יש אצלה רגשות אליך, למרות שלפני שהיא ישרה איתך אפילו בפגישה פעם אחת, כבר מתפתחים כל מיני עניינים בלב. ואז שנפגשים וכולי כמה פגישות, מתפתחת הרעות. בשידוך יש הרי סדרי עדיפויות, יש הרבה דברים שצריכים לבדוק, צריכים להבין מה מהכבד אל הקל, מה הכי חשוב, כן? בשידוך יש עניין של הטמה בתכונות ובאופי. זה דבר שקשה וצריך לבדוק אותו. אף שהשידוכים זה משמיים, מהשם אישה לאיש, כמו שכתוב, כן? מזווגים לו לאדם, זיווג לפי מעזיו, ובת פלוני לבן פלוני, כל הדברים האלו. מכל מקום, האדם הוא הבוחר. כיוון שלהתחתן ולהביא ילדים זה אחד מתרייג מצוות, כמו שהסברנו דבר הרמב״ם שלא ייתכן שהשם יגזור על אדם לעשות מצווה או עבירה, חייב שהאדם בוחר, כי על זה הוא נשפט, כן? ולכן על פי שכלו יש לו את כוח הבחירה, ואז הוא רואה את כל מה שלמד, כל מה שבירר וכולי, ומחליט אם הוא כן רוצה להתחתן איתה או לא. לכן כשניגשים לפגישות כדי לבדוק ולראות אם יש עתמה, בודקים, הדברים האלה ניתנים לבדיקה. אבל השאלה שאדם צריך לשאול את עצמו היא, האם אתה יודע מה אתה באמת רוצה? כי להגיד שאתה רוצה הכל, יש לך עכשיו רשימה, עשרים דברים רשמת, מה אתה רוצה באישה שלך, מה את רוצה בבחור שלך. בוא נהיה רגע מציאותיים, לתפוס אדם עם כל המעלות כמעט בלתי אפשרי. תמיד תצטרך לוותר על משהו שאצלך זה פחות קריטי, פחות חשוב. לבחורים יש קושי בזה, למה? כי הם אף פעם לא חיו ביחד עם בת, הם לא יודעים מה זה אישה, הם למדו תורה, גדלו עד גיל מסוים, גדרו אותה בגדרות מסוימים, לא הולכת לעשות עבירות ולא לגרות את היצר הרע, כי זה עוד לא היה אקטואל, היא עדיין שילוחים. הם לא באמת יודעים את המיוחד שיש באישה. הם לא מכירים את תכונות האישה. יש כאלה אמנם בחורים שהם חכמים, לפני שהם התחילו לצאת, למדו את הנושא לעומק, אף על פי כן ניסיון אין להם. כל זאת אין חכם אלא קיבל ניסיון. ולכן קשה להם לעשות סדר עדיפויות, על איזה נקודה להתמקד כחשוב ועקרוני מאוד שאי אפשר להתפשר על זה, ועל איזה דברים אפשר להעביר. לבקש משהו מושלם, רד מהעץ, אתה לא מציאותי, מי שמחפש שלמות בבני אדם הוא חי בדמיונות. לבקש שישר הם כל המעלות, כמה כאלה זכו. כמה אנשים אפשר יהיה לחבר היום למכונת אמת, אחרי שהם חיים עם האישה שלהם שנה, שנתיים, עשר שנים, ולחבר אותם למכונת אמת ולהתחיל לעבור דבר דבר. איך היא? מבחינת יופי, מושלמת, אמת. מבחינת משיכה וכל היחסים וכולי, מושלמת. מבחינת חסד, מושלמת. חרוצה, מושלמת. בשלנית, מושלמת. אימא טובה, מושלמת. מיקיון ואסתטיקה מושלמת, כל מיני, אוהבת תורה מושלמת, רודפת תורה מושלמת, מעריכה תלמידי חכמים, מתפללת מעומק הלב וכולי, מושלמת, מידות מושלמות, קנאה אפס, כן? כל המידות, גאבתנית, כלום, הנבה הכי גדולה שיש, כמה כבר כאלה זכו? אותו דבר אישה, תחבר אותה עכשיו למכונת אמת. כן? כשבעלה לא נמצא בסביבה, זה רק היא והבודק. והיא תתחיל לענות. ואז פתאום מתברר שהרבה הרבה מהרשימה אין בבחור שלה. הרבה מהדברים האלה אפשר היה יחסית די בקלות לברר מראש. מבררים, בודקים, גם בפגישות רואים דברים. רואים על מה הבחור מדבר, רואים מה חשוב לו. למשל אחד הכללים שאני תמיד אומר לתלמידים שלי, אני אומר או לבחורות שמתייעצות שהן עומדות לצאת או שכבר יצאו לשידוך, אני אומר להם אפשר לטהות על קנקנו של אדם לפי מה שהוא מדבר הכי הרבה עליו. אם אדם בפגישות מדבר כל הזמן על נדלן, ביזניס, ביזניס, זה הענף שלו. רואים ששם הראש שלו שקוע. אם אדם מדבר על ספורט כל הזמן, שם הראש שלו שקוע. אם אדם מדבר על אוכל כל הזמן, היינו במסעדה הזאת, במסעדה הזאת, וככה, ואוכל הזה, וזה משהו, ואני אוהב את הידע הזאת, והידע הזאת, ואת האוכל הזה אני כן אוהב, ואת ההוא אני לא אוהב, סימן ששם הראש שלו מונח. אם אדם בא לפגישה ומדבר דברי תורה, ודברים ברומו של עולם, וגמרה, והיום למדנו כזו גמרה, ואיזה מעניין, והסתפקתי, וככה, רואים שהראש שלו שקוע בתורה. אם אדם מדבר על מוסר, רואים שמוסר חשוב לו, אתיקה וכולי, כן? אז רואים באמת את קנקנות, רואים על קנקנות של האדם לפי הדברים שהכי הרבה הוא מדבר עליהם. זה לא כל כך מסובך. אדם קשה לו להתמקד על דברים שהוא לא אוהב לאורך זמן. הוא יכול להעמיד פנים פעם, פעמיים, שלוש, אבל בסופו של דבר הוא תמיד יחזור לדבר על הדברים שמה שנקרא הוא מכור אליהם. למשל, אם האישה כל הזמן תדבר על קוסמטיקה ועל פסמים ועל טיולים ועל קניונים ועל דברים כאלה ועל בגדים כאלה ועל המעצב הזה והמעצב ההוא, אתה כבר מבין אם יש לך עסק. אתה רואה, אתה כבר מבין איזה חיים עומדים להיות לך, כן? וכולי. גם הערות שמגלגלים שיחה רואים למשל אם האדם קמצן או לא. הוא מספר סיפורים, הוא מגיב על מעשה של מישהו אחר, למשל מספרים לו שאיזה מישהו הלך ועזב לאיזה מישהו אני וכולי, אז רואים את התגובה שלו, איך הוא מגיב, או פרייר, מה, מי אמר שהוא צריך לעשות את זה, מה, מה וכולי, אז כבר מבינים עם מי יש לנו עסק, כל פעם שנצטרך צדקה וחסד מאותו בן אדם, או זה הולך להיות קרב קשה, כן? חזל מלמדים אותנו, נשים הם עם בפני עצמם, ‫בני אדם, שזה באופן כללי, ‫ויש נשים שזה עם בפני עצמם, ‫יש להן ייחודיות שאין אותה לגברים. ‫נתן הקבל שברחו ביניי ‫את הרב האישה, ‫ולעניין הכבוד צריך לכבד את האישה ‫יותר ממה שמכבד את עצמו. ‫לאהוב אותה כגופו, ככה כתוב. ‫כמו שאתה אוהב את עצמך, ‫אתה אוהב אותה, סביר בהחלט. ‫אין לה שום סיבל להתלונן. ‫אומר לגברת, אני אוהב אותך ‫לא פחות ממה שאני אוהב את עצמי. יפה. אבל כשזה מגיע לכבוד, יש דברים שלך לא מזיז. תלבש ככה, תעשה ככה, יגידו עליך ככה, לא מזיז לך. אבל כשמדובר באישה שלך, אתה צריך להיות יותר רגיש. כי נשים, הפסיכולוגיה אצלן עובדת אחרת. וצריך מאוד להבין שאחד הדברים הכי חשובים אצל האישה, זה אם הגבר שלה מכבד אותה. גם שיש ויכוח בינה לבין חברה והיא טועה אפילו. והרבה פעמים היא בתוך תוכה יודעת שהיא טועה. בסופו של דבר, כשירד האגו, היא תבוא ותודה גם. בדרך כלל זה ככה גם נגמר. אחרי תקופה היא תבוא ותגיד, דרך אגב, אני יודעת שהיא צדקה, או שאני לא מאחור צדקתי, אבל אני מעריכה את זה מאוד שהגנת עליי. אפילו שהיא יודעת שבעצם את שנייה צדקה, או שגם מה שאיזה דרשן אמר בדרשן, שהיא לא הסכימה עם זה, יכול להיות שיבוא איזה רגע של אמת והיא תודה על האמת, אבל מבחן האמיתי יהיה אם אתה היית לצידה, אם שמרת על כבודה, אם שדיברו על בישולים בחבר'ה, אתה קפצת ואמרת שהיא הבשלנית הכי טובה. ושכל אחד יתפאר במה שיש לו וכולי, אתה באת ואמרת אין כמוה וכולי וכולי, ושיבחת אותה, ושהעורכים באו וטעמו מהמחלים שלה, מיד קפצת ולהגיד איזה מוכשרת היא וכולי, זה דברים שהאישה מאוד מאוד צריכה אותם. אכן אמרתי בדרשות קודמות, כמה שהיא יודעת שאתה אוהב אותה בסכל, לא מספיק. צריך חמישים פעם ביום לפחות להגיד לה את זה. לפעמים כל שעה, לפעמים גם כל חצי שעה. ויש נשים שצריכות את זה יותר מאחרות ויש פחות, אבל באופן כללי, אתה צריך להבין את זה, מה של גבר מספיק פעם ביום, לא מספיק לפעם ביום, זה צריך כמה פעמים, צריך להתקשר, צריך לעשות מכבות. הרבה פעמים אדם שולח לאישה פרחים, כמה כבר פרחים עולים. זה לא בגדיל, זה לא שעכשיו היא זכתה בלוטו. אבל רואים את החיוך על פניה, כל היום היא מאושרת, למה? לא בגלל הפרחים. יש כן אנשים שאפילו לא אוהבות פרחים. זה המחווה, זה העניין שהוא חשב עליי. וזה מאוד דבר גדול אצלה, ככה שהדברים האלה מתבררים אצלה שבאמת היא חשובה לו מאוד, אז ממה לכל הטוב שבה יוצא. ואם לא, אז היא נהפכת לעצובה ומדוקט לפעמים, והכישרון שלה נחבא אל הכלים, וכל מיני דברים מסוימים היא לא מתפקדת, למה? הרבה פעמים היא תגיד, הוא לא מעריך אותי. ‫הוא לא מעריך אותי. ‫א', לא נותן מחמאות. ‫ב', לא מכבד. ‫ג', לא אומר תודה. ‫ד', רק תלונות. ‫א', כל היום קריטיסיזם. ‫כל היום נותן לי ‫כל מיני ביקורות מסוימות. ‫כשבאתי להזמין ‫את רבי אייזק שר לחתונה שלי, ‫הבאתי לו הזמנה, ‫ואז הוא מסתכל עליי ואומר לי, ‫אני רואה שאתה שמח. ‫כנראה אתה שמח ‫כי חשבת שגמרת עם השידוכים. ויש לך הקלה, אבל אתה טועה כי עכשיו אתה רק מתחיל. תקופת השילוחים יש בה מין קסם, אופוריה, כוח הדמיון רב על המציאות. אחרי שכבר תיכנס לבית ותראה כמה דברים צריכים להשקיע בבית ובאישה וכמה צריכה להשקיע בגבר וכולי, כדי שהיחסים האלה יפרחו והלכו לכיוון נכון ויחזיקו מעמד הרבה הרבה שנים, אז ממלא עכשיו זה עבודה יומיומית, שידוחים, אתה יוצא היום פעם ביומיים, פעם בשלושה ימים, איך שתיאבתם את הפגישות, בסדר, בין לבין יש הקלה, אין לחץ, מתייפים והולכים לפגישה, אבל כשחיים כבר ביחד, זה יום יום, שעה שעה, דקה דקה, וזה כבר מציאות ויודעים שזה הולך להיות ככה עשרים, שלושים, ארבעים, חמישים שנה, כן? דהיינו, כשתגיע לנקודת ההכרעה, עכשיו, לפני ההחלטה אם מתארסים או לא, כן, צריך אדם שיבין שאין כזו מציאות של אישה מושלמת שיש בה את כל המעלות, גם היא צריכה להבין את זה, ואז אדם יצטרך להכריע מה הנקודות החשובות לו, וצריך לעשות סדר לעצמו על מה אני עומד ועל מה אני מתפשר, וכן, על ידי שאלות שתשאל את עצמך, אדם צריך לעשות לעצמו רשימה, מהם כל המעלות שהוא רוצה באישה, ואז הוא רואה את כל הרשימה ומתחיל לדרג, זה אחד, זה שתיים, זה שלוש, זה ארבע, לפי סדרי עדיפויות, ואז ממלא מורשם עשרים דברים ויש לו נאמר את העשרה הכי חשובים יש לו ביד, על העשרה האחרים ברוב המקרים אפשר להתפשר, אפשר גם יהיה ללמד אותה עם הזמן, כאן לגביה, כן? על ידי שאלות שתשאל את עצמך, מהם הנקודות שעליהם אתה מוכן לוותר? זה יעשה לך סדרי עדיפויות ואז תבין מה באמת חשוב לך. ולפעמים חשוב מאוד גם להתייעץ עם חכם שמכיר אותך, כן? הרבה פעמים רשלומו הסביר כיצד הוא מנסה לעזור שבאים אליו בחורים או בחורות שמתקשים בשידוחים. מה הטסט הראשוני, המבחן הראשוני? זה להעמיד אותם בפני המציאות שאי אפשר לקבל בן זוג מושלם. עם כל המעלות שהם רוצים כי תרם נברא האדם המושלם. ועל ידי התרגילים האלה של שאלות על איזה דברים אתה מוכן לוותר זה מקל. ומתחיל להשפיע על הכוחות הפנימיים, לא לשכוח כל מה שאנחנו מדברים זה תמיד בסופו של דבר מתקשר לתת מודע. שאתה משנה בתת מודה שלך את הדברים, זה השורשים, זה כמו להיכנס לעץ, לשורשים שלו, לעשות שם שינוי גנטי, זה ישפיע מהיום ועלה על ההתנהגות של העץ, כן? אותו דבר באדם, ברגע שהוא משנה את הדברים אצלו בתת מודה, ממה לבמודה גם הכל משתנה בהתאם. כן? לכן כשמדברים עם האדם ומתחילים להסביר לו מה קריטי ומה לא ועל זה אפשר עוד להתפשר וזה לא וזה אפשר לשנות עם הזמן, זה היא כבר לבד תעזוב, חכה, זה רק עניין של כמה חודשים. כן? וכולי. טוב. נתקדם. ממשיך ואומר, בעומק העניין, מסביר רבי שלמה, לפעמים יש אצלו אצל הבחור או אצל הבחורה מעצור פנימי שמפריע לו לקבל את ההחלטה להינשא. יש פחד מלהתחתן, להתמסד. ‫אצל המון אנשים, ‫במיוחד בדור הזה. ‫המעצור הפנימי הוא כוח חזק, ‫בלתי מודע. ‫בתוך אתה תמודע, ‫אבל אדם לא יודע עליו. ‫תשאל אותו, תחקור אותו, ‫הוא נשבע לך, ‫אני לא יודע מה קורה פה, ‫אני לא מבין למה. ‫זה משפיע על ההחלטות של האדם ‫כי לא לשכוח שהרצון ‫הוא מה שמחליט ולא הסכל. ‫הסכל הוא שמש לרצון, ‫כמו שכתב הרמב״ם. הרבה פעמים אנשים חושבים, אני בכוח השכל שלי שוקל את הדברים ואז אני מקבל החלטה. ככה זה מבחינה הגיונית נשמע. אבל באמת במציאות זה ההפך הגמור. אדם מקבל החלטות מסיבות מסוימות, אוהב את זה, מתאווה לזה, נחמד לו, רוצה, קשה לו לחיות בלי זה, כל מיני תאוות למיניהם. ואז השכל נכנס לפעולה כדי לנסות לתרץ את הבחירות שהאדם עשה. כמו שהסברנו בשיעורים קודמים. הוא ממלא, יכול להיות שיש לו לאדם הזה תלות רגשית שקשה לו להתנתק ממנה. תמיד רב שלמה היה מורגל לחזור על הפסוק בבראשית, על כן יעזוב איש את אבי ואימו ודבק באשתו. הרבה פעמים קשה מאוד לאישה להתנתק מהחממה של הבית, מהאבא, מאימא, אחים, אחיות, מאוד קשה לה והיא לא מבינה למה היא כל הזמן דוחה את השידוך כי בתת מודע שלה יש לו פחד מלעזוב את החממה הזאת. הרבה פעמים ראיתי בפגישות שהאישה מתעקשת שאם הבחור רוצה אותה, זה אך ורק בתנאי שהם יגורו בטווח הליכה מההורים. כי עדיין קשה לה להתנתק ראשית מהבית. ויש כאלה ההפך הגמור. שבגלל שכל כך רע להם בבית, והם כל כך סובלות בבית עם ההורים, עם האחים וכל מיני בעיות וזה, אז ממילא היא כבר רצה להתחתן, אפילו עם מישהו שהיא לא בטוחה שהוא טוב, להרג, כן היא לברוח מהר, היא לא מודעת לזה. כל זה בא מתוך התת מודע וכנאל גם לגבי הבחור. עוד הרבה לפני שמגיעים לפרשת השידוחים, צריך שאדם יבין מה פירוש הפסוק הזה, על כן יעזוב איש את אבי ואמו ודבק באשתו. מציאות שעכשיו אתה צריך להבין, עד היום אבא ואמא שלך היו המלאכים שלך, אבא, כל מה שאמר, כן, כן, כן, כן. עכשיו אתה הולך להחליף מודה, פאזה. אתה הולך להתחבר עם אישה, להפוך לדבר אחד, וזה קודם להכל. קשה מאוד, במיוחד אצל אנשים שבאים ממנטליות מזרחית, מזרח תיכונית, שמאוד מושפעת מהאסלאם, מהערבים, מהתרבות הערבית, ואז רואים שבתרבות שלהם, בהרבה מקומות שהם לא כל כך מתקדמים, הם יותר פרימיטיביים, האישה בעצם היא סתם חפץ. תבשלי, תגדלי, תתמסרי לבעל ואל תדברי הרבה. אין לה זכויות, אין לה כלום במדינות ערב, אפילו לנהוג לא מרשים לאנשים, לא להצביע, לא כלום, ואין לה הרבה עניין, וגם כשהיא מתחתנת היא לא בוחרת. יום אחד האבא מודיע לה, זה יהיה בעלך, תצאי איתו, בן אדם בן 60, היא בכלל בת 18. מה שייך? לא שייך, הוא נותן 100 אלף דולר. זה העניין, כן? כמובן שזה נגד היהדות, אסור לחתן אדם בעל כורחו, אסור, אדם שמוכר את אשתו לאיש זקן, כתוב בתורה שזה נקרא להזנות אותה, עד כדי כך. ויש על זה דין קשה, זה לא פשוט, כן? אדם שהוא אבא אמיתי, הוא מסוגל בשביל כסף למכור את ביתו, אז כמובן שאלה דברים שאסור שיחדרו אלינו ליהדות, לעם היהודי. והרבה פעמים הגבר הוא מאוד מושפע מהאבא הדומיננטי שהיה לו בבית, המאצ'ו, השולט, השליט, האריץ, הדיקטטור, וככה הוא רוצה שגם יהיה עם אשתו. רק מה הבעיה? אשתו לעתיד היא לא גדלה בארצות האסלאם, היא קצת יותר מטורבטת והיא כבר קיבלה מנטליות שונה, והיום בדור כמו של היום, עם כל הצרש והצלצולים והפמיניזם, זה פשוט לא יעבוד. לכן, אדם קודם כל צריך להבין, התורה לא אמרה שגבר הוא דיקטטור. גבר שמתחתן עם אישה, צריך להתחשב בה, לעזור לה, לשתף אותה, לעשות איתה הרבה דברים. כמובן שיש דברים שהמילה האחרונה היא של הגבר. אבל אנחנו רואים שהתורה נתנה המון זכויות לאישה, בעצם נשים שמתחילות ללמוד על מעמד האישה ביהדות מתאהבות ביהדות רק בזכות זה. כבר היו לי מקרים כאלה עם כל מיני אנשים שהם בחורות לא הסכימו בשום פנים ואופן לשמוע דרשות על תורה, על אמת, הוכחות. אמרתי לבחור, תן לאשתך לשמוע את הוידאו ולהצפות בו על הזוגיות. מתוך זה היא תקבל אהבה לתורה וכך היה. התחילה להתעניין גם בדברים אחרים ובדרשות אחרות שלי. למה כל כך היא התפעלה מכל מאמרי חזל על אנשים בתורה ואיך צריכים לכבד אותם, לקנות להם מתנות ולהתחשב בהם וכל מיני דברים מסוימים ואסור שלעולם היא תפקד ושלא תהיה בצער ואם אתה מצייר אותה אתה מפסיד בפרנסל שלך. ויעזוב את אביו ואת אשתו ואת אביו ואמו ודווקא באשתו, זאת אומרת התורה אומרת שאשתך יותר חשובה מההורים שלך עד כדי כך, פתאום היא רואה את כל הזכויות וגם מה כתוב בכתובה ביום שהיא מתחתנת, איך דאגו שיהיה לה גם ביטחון כלכלי לעתיד שהיא קודמת לכולם וכולי, ושהקב' אמר לאברהם, כל אשר תאמר לך שרה תשמע בקולה, ואנשים יש להם בינה יתרה וכולי. בקיצור, כשהיא מקבלת את התמונה האמיתית, לא מה שהיא רואה בתשקור את הערורה, שיש להם מגמה להשחיר את היהדות ותדעת כמה שרק יותר, אז גם היא מתחילה לאוף תדעת. טוב, נתקדם הלאה. ממשיך ואומר, שאדם צריך ללמוד מה זה יעזוב. מה פירוש המילה יעזוב איש את אביו ואמו? לא מדובר שעכשיו הוא יגיד להם שלום ולא ילך לשבת איתם בשולחן שבת. כן, זה ודאי שלא. אלא מבחינה רגשית. קודם כל יעזוב. קודם כל אני עכשיו מבין שמה שהיה עד היום נגמר. מהיום זה ממד חדש. אחר כך נכנס הדבק באשתו. יש כאלה שהתלות הרגשית קרואה להם חזק. זה יכול לבעול בצורה שהבת תחפש שידוך שהוא דווקא כמו אבא שלה, שרגשית היא תלויה בו, ולעולם היא לא תמצא כזה שידוך, כי אולי אין עוד אחד כמו אבא שלה, איך היא תמצא אחד כמו אבא שלה? נו חני, אם אבא שלה זה איזה דמות כישרונית, או איזה צדיק גדול וכולי, ממלא היא שופטת את הבחור שלו בצדק. יש כאלה הפוך. לפעמים אישה שהאבא שלה עזב את הבית, כי היא מבינה שהיה גירושין, או שנפטר צעיר, או שהיא זניחת הילדים וכולי, עד רבה אחת כזאת, הבעל שעומד להיות לה, היא מבחינתה לא רק בעל, היא מבחינתה גם אבא. כמובן שלא תגיד את זה, והיא לא תודה בזה, אבל זה בעלה מתוך עתה תמודה, החיסרון הזה שהיא חיה איתו במשך השנים, שהפריעה לה מאוד, מתבטא בזמן שיוצאים עכשיו לפגישות במה היא מחפשת. לכן רואים הרבה פעמים בחורות צעירות שלא נמשכות לבחורים צעירים בכלל. לא מבינים. אומרים לגברת, את בת 20, את לא בת 40. ויש לה עכשיו בחור פה מ-23, לא הוא ילד בשבילי, עוד בחור. לא, הוא הטיפש, הוא לא מפותח. או לא, הוא גם זה, ילדותי. מה היא רוצה? מישהו שהוא כפול ממנה בגיל. רואים את זה הרבה אלפים כאלה של מקרים. מה באמת נובע מזה? עוד פעם, עניינים של התת מודע, שהיא מעדיפה מישהו שהוא כבר מנוסה בחיים, מישהו חכם, וזה יכול מאוד להיות שזה בא לה מהבית, מה שהיה לה בבית, או שדווקא מה שלא היה לה בבית. גם אצל אישה אותו דבר, הרבה פעמים הוא מאוד מאוד מעריץ את אמא שלו, אז הוא רוצה שאשתו תהיה בדיוק כמו אמא שלו. ולפעמים הפוך, לפעמים הוא מתאהב את אמא שלו שהתעללה בו והליבה אותו ולא וכו' וכו'. אז באמת כל דבר שרק מזכיר את אמא שלו הוא מתאהב. יש מקרים קצת הרבה יותר קיצוניים. מי שקצת מבין מבחינת עולם הפשע, יש כזה דבר שנקרא רוצחים סדרתיים. סיריאל קילר שהולך ואורג מסעדה בלשים, הם יודעים ‫לכתוב פרופיל של הרוצח. ‫אחרי שהם רואים כמה רציחות ‫שהוא רצח, הם כבר מבינים ‫איזה סוג של נשים הוא תמיד הרצח. ‫למשל, אם זה בלונדיניות, ‫אז זה רק יהיה בלונדיניות, ‫אז אלה שיש להם שחר שחור, ‫אין להם מה לדאוג. ‫זה גם גיל מסוים, ‫מגיל מסוים על גיל מסוים. ‫וזה גם במבנה מסוים, ‫וכל מיני דברים מסוים. ‫לפעמים זה גם בסוג עבודה מסוים, ‫למשל רופאה או משהו כזה. ואז כשמתחילים לחקור, מבינים שזו אישה שהתעללה בילד שלה שהוא היה קטן, ויש לו ממנה טראומה נפשית, וזה גורם לו ללכת, וזה מרגיע לו את הצהר שיש לו בנפש. וככה הם עולים עליהם. ורואים עד כמה השפעה בתת מודע לחוויות שהיה לנו בילדות יכולות להרוס לבן אדם את כל החיים. הוא לא יכול להשתחרר מזה. למשל, אם אישה עברה לו עלינו אונס, או מעשה מגונה בגיד צעיר, ‫לפעמים זה גורם לכל החיים, ‫שזה משפיע על כל הבחירות שלה בחיים. ‫היא חיה בחרדות, ‫שלה פחד מגברים, ‫כל מיני דברים כאלה מסוימים. ‫כל זה במעטת מודע. ‫אותו דבר, איש, בחור מסוים. ‫נאמר שהוא עשה, ‫היה לו איזו חברה בגיל צעיר ‫והלך לה איתה לא נעים ‫וזה נגמר עם בושה והוא התבזה ‫ומאוד נכנס לו ללב. הוא מאוד רגיש בנושא אז הוא מאבד את הביטחון שלו בצורה מסוימת, מפה ועלה ייתכן שגם לא יתחתן עד סוף ימיו, רק בגלל החוויה הזאת שהוא עבר בגיל צעיר. יכול להיות שאצל הבחור ההדחקה והמיעוס, הרי הוא היה בישיבה דוגמת תקופה, ושם דיברו כל הזמן נגד היצררה, היצררה זה נשים, נשים אם אתה תתחיל, זה יסיח את דעתך מהתורה, לא תוכל ללמוד, אז אדם, המוח שלו, יש דפנס מקניזם, יש מין מכניקה הגנתית, אם אפשר לפרש את זה ככה לעברית, שהמוח לבד מגיב, מגיב, כמו פיוז, כשהחשמל עולה, פה קופץ הפיוז באופן אוטומטי, כן? מה הוא מגיב? הגנה הזאת היא באה מתוך התת מודע שהוא ממייס את הנשים, כיוון שהוא יודע שאסור לי לעשות עבירות בגיל כזה, אני לא מוכן לחתונה, אני לומד כרגע, אז ממש להתפתח אצלו מיוס שהמוח כל פעם שמדברים, עזוב זה שטויות, הן טיפשות, הן חסרות תוכן, אין על מה לדבר איתה, מה אני כבר אדבר איתה, ככה במשך השנים, כן? ואז, או למשל אצל אישה במדרשייה, אם היא במדרשייה של בנות וכולי, אז מתחילים לדבר איתה מה שנקרא שטיפות מוח, כי זה ערי, זה בחורים, הם רוצים לנצל אותך, זה ודאי לא יוביל לחתונה, זה יהרוס אותך, את כבר לא תשמורה וכל מיני דברים, אז הם גם כן מפתחות סלידה מסוימת. זה באופן אוטומטי, לפעמים זה לא בא באוטומטי, זה אדם פשוט מכריח את עצמו, לתאב את הדבר, חושב על דברים שליליים, מה זה בכלל אישה, זה מגיל, זה ככה, הכל הוא משכנע את עצמו. והנה יום אחד, הוא צריך לעשות עכשיו שינוי של 180 מעלות, פתאום עכשיו הוא הולך להתחתן, אז הוא צריך להתפטר מכל מה שכבר השתרש לו במוח בתת מודע, אז הכוח הזה זה נקרא כוח המיוס, הדחקה ומיוס. ואז באמת היא גורמת לו בכוחות הפנימיים שהוא לא מודע להם, לסלידה, הוא יוצא לזיווג, לשידוך, כל דבר לא טוב לו, היא ככה והיא ככה והיא ככה, באמת זה לא מבינים על מה הוא מדבר, אלא מה? צריכים לשחרר אותו מהמעצור הזה שיש לו בתת מודע, להתחיל להסביר לו שאישה זה דבר חיובי מאוד, זה לא דבר שלילי, איי, אבל שכנעו אותו 5, 6, 7 שנים עכשיו בדרשות מוסר בישיבה שצריכים להיזהר מאישה, גם צריכים להבין לו, זה היה עד עכשיו, היום אתה עובר ליגה, נגמר הסיפור הזה, עכשיו הפוך, בוא תראה מה טוב באישה, בוא תראה כמה התורה אמרה שבחור ללא אישה הוא לא מושלם, הוא לעולם לא יכול להגיע לשלמות, וכולי, וכל הדברים, ואזרק נגדו, ובלעדי אתה לא מושלם, ומי יעזור לך, ומי יתמוך בך, וכל, ומי יציל אותך מעבירות, ומהירורי עבירה, ולאט לאט בונים את סומך חדש, וזה כמובן, לפעמים קורה באופן טבעי, כשאדם כבר מבין מעצמו, מה שהיה, היה, עכשיו אני צריך להתחתן, והעובדה, רוב העולם מתחתנים, ורצים אחרי הדבר הזה, ככה התורה אמרה, אז הוא מבין לבד, אבל יש אנשים שצריך לתת להם דחיפה, הם לא כל כך עולים בעצמם, ואז צריך שהרב או המשגיח או לפעמים האבא ייקח שיחה עם הבחור ויתחיל לשחרר ממנו את המעצורים שנמצאים לו והדחקות בתוך התת מודה. מבחינה רציונלית, אנשים עם העצורים תמיד ימצאו בכל שידוך בעיה אחרת, אולם הבעיה בעומק הוא שצריך להשתחרר ממחסומים פנימיים. ואפילו שהם יסבירו לך בהיגיון ובסכל את הבעיה שמצאו בכל שידוך ושידוך, למה הם לא רצו בו, אין זו האמת. כי השכל הוא תמיד תרצן לרצון, תרצן, מטרץ, הוא האורך דין של הרצון. קודם כל הרצונות האלה באים מתוך התת מודעה, מכל מיני דברים, מפחדים, מתאוות, מכל מיני עניינים שיש לך בתת מודעה, והשכל נכנס בתור אורך דין להגיד מה שהקליינט שלו צריך להגיד, כן? השכל תמיד יוביל לכיוון, לעזור ולהסביר את ההחלטה, אולם מה שבאמת מחליט זה הכוח הפנימי, שעל פי רוב הוא כוח נעלם שלא מודעים אליו, לכן קוראים לזה תת מודע, כן? בעניין גדרי חובת האדם להכיר את כוחותיו הפנימיים הלא מודעים, יש מאמר טוב מאוד של רבי ישראל מסלנט, שהוא מסביר את הכוחות הפנימיים באדם, הוא חי לפני 150 שנה, אבי תנועת המוסר, רבי ישראל ניסלן, הוא ממלא על ידי שהאדם יקלוט שאין מציאות של שידוך מושלם, ותמיד בכל שידוך יצטרך להתפשר על דברים מסוימים שהם נגד רצונותיו, זה ישחרר לאט לאט את הכוח הבלתי מודע אצלו. ולאט לאט אתם תראו שהתירוצים נופלים ויורדים והאדם יותר משתחרר ואז כבר בפגישות הבאות העניינים קצת הולכים יותר חלק. רבי שלמה אומר, לדעתי הדבר הכי חשוב בחיים זה להתמסר ללימוד תורה ולהשקיע את הראש בלימוד התורה. זה הוא אומר בתגובה לשאלה ששאלו אותו, אחד שאל אותו, בקרוב אני אמור להתחיל שילוחים? בקרוב. והייתי רוצה לשמוע מערב, מה צריכה להיות הגישה בקשר לסוגיות הכלכליות? יש עכשיו בעיה חדשה. אחד הבעיות שהם היום הדומיננטיות ביותר, במיוחד היום בימינו, עם כל המשבר העולמי וכולי, עם הקורונה וכולי, אז זה מקבל עוד יותר משקל, שהרבה פוחדים מבחינה כלכלית, והרבה אנשים אני הכרתי לאורך השנים שלא מתחתנים, אך ורק בגלל שהם פוחדים מהאול הכלכלי. פשוט מבטרים על זה. מעוש, אומרים, לא רוצה, תן לי לחיות של ההורים עד גיל 100. כן? אז בואו נראה איך מתמודדים על זה בתור אנשים שהולכים וחיים על פי תורה ומצוות, כן? מה צריכה להיות הגישה בקשר לסוגיות הכלכליות המתעוררות בשידוחים, במה שקשור לכספים, כחתן, כאברך, כאבא, אבא שצריך לחתן את בנו או את ביתו, אחד שעומד להתחתן, איך הוא צריך להסתכל על זה, הבחורה שעומדת להתחתן, מה צריך להיות העיקרון, המוליך, המכוון, ואיזה חשיבות יש לתת לעניינים כלכליים, האם זה בראש הרשימה, האם זה באמצע של הרשימה, האם זה בתחתית הרשימה, האם לחפש בשידוך גם כסף כדי שאוכל לשבת וללמוד בלי תרדות? מציעים לך שתי בחורות, אחת אבא עשיר שמוכן לתת כסף לממנט החתן שיישב ויגדל בתורה. אל תדאג לכלכלה לפחות חמש שנים, כן? אז הוא אומר, וואה, מתאים לי, חמש שנים אני אגדל בתורה, אחרי זה כבר נראה, אני כבר אהיה אולי זה רב, אומר שאני למד, כן? אז אני כבר אתחיל להתפונס לבד. אולי האבא גם יחליט להעריך את התמיכה לעוד כמה שנים, טוב. בינתיים עד אז האישה אולי תסיים את הלימודים שלה באקדמיה ויהיה לה עבודה טובה ואז נוכל להתפרנס, אני קצת אביא קצת מזכורת מהכולל והיא תביא, אבל בינתיים עד אז צריכים תמיכה, ככה הוא חושב. לעומת זאת יש בחורה אחרת, אבל האבא שלה לא זכה להיות עשיר, לא יכול להציע לו כרגע תמיכה כלכלית. אז מה עכשיו עושים? האם אומרים לו אני רוצה רק כזה שידוך מראש, אל תציעו לי שידוך של בחורה ענייה, או שצריכים גם בדברים האלה לפתוח באז'ם. או שלא לתת דגש על הכסף ולהתמודד עם המציאות שנגיע אליה. איך אומרים החילונים? כשנגיע לגשר נחצה אותו. כן? זו השאלה. בואו נראה את התשובה. אומר רב שלמה, לדעתי הדבר הכי חשוב בחיים זה להתמסר ללימוד התורה, להשקיע את הראש בלימוד. וממה שאני ראיתי מניסיון החיים שלי כל אלה שלמדו אחרי החתונה וגדלו בתורה זה לא היה בגלל שעשו שידוחים עם משפחות עשירות שהיה להם כסף בשביל שהבעל יוכל ללמוד תורה צריך לעשות את ההשתדלות המינימלית אני משתדל קצת לעשות פרנסה דהיינו שהאישה תשתדל לעבוד בשביל להביא פרנסה והבעל יביא קצת כסף מהכול אל מה שנותנים מזכורת, ולפעמים הוא יכול קצת ללמד מהצד, לעשות עוד כל מיני דברים, לקשור ציציות, לפעמים הוא לומד להיות סופר, לכתוב מזוזות, כן, יעשה איזו השתדלות מסוימת להתפרנס, ומעבר לזה אין צורך לדאוג מראש, ועד רבה יש מעלה גדולה להסתפק במועט. נכון שזה נשמע מדומיין, בעולם חומרני מאוד שאנחנו חיים בו היום. העולם הזה לא היה כזה חומרני לפני 70-80 שנה בדורות הקודמים. כולם היו באוני, לא היה גם במי לקנה כמעט. שמונה ילדים נעלו את אותם זוג נעליים, ככה זה היה המציאות. חיו 15-16 נפשות בחדר. כמו שהרב עובדיה מביא, שהוא היה צריך ללמוד, והיו שותפים את הרצפה, הוא היה צריך לעמוד על כיסא, כי לא היה עוד חדרים. כל הבית היה חדר אחד, וכולם ישנו שם, ואכלו שם, ודיברו שם, ולא היה לכל אחד חדר משלו, והיום יש הרבה משפחות שלכל ילד יש שני חדרים, הוא מתלבט באיזה חדר לישון הלילה. פעם יורד לבייסמן, למחרת עולה למעלה, מחליף כל כמה ימים אווירה, ומתפנק, ורע לו, זה לא מספיק טוב לו, ויש לו דרישות, אני תמיד אומר, הורים שמפנקים את הילדים שלהם בגלל שההורים האלה עשירים וגרים באיזה וילה מפוארת וכל מה של הילדים האלה הם רוצים מיד נותנים להם בלי חשבון וחלק האלה ירבו ונותנים להם כרטיסי אשראי ואפילו לא בודקים מה הם קונים והם מרגישים מגיל צעיר שיש להם עץ שמניב כסף. כל זה יתנקם בהם בעתיד. כי הילדים האלה הופכים לתלותיים, הם יהיה מאוד מאוד קשה להפוך אותם לעצמאים בכוחות עצמם. שהם יוכלו לקום בבוקר וללכת לעבוד, ושיהיה להם אחריות להביא פרנסה, בגלל שכוח ההרגל מאוד קשה לשנות אותו, ההרגל נהפך לטבע. ואם הילד הזה יתרגל במשך נהרותו, תעורר בשעה שהוא בעלו ואין לו מגבלות, ההורים שלו אנשי עסקים והם עסוקים, אין להם הרבה זמן, העיקר שנותנים לו כסף ומשתיקים אותו, ויש לו את כל מה שהוא רוצה. טוב, מה יקרה עכשיו שהוא הולך ומתחתן ועובר לגור בעצמו? אפילו תגיד שקנו לו בית. נאמר שההורים עשירים, חיתנו אותו עם איזו בחורה, קנו לו בית. מה עכשיו? באלשהו יקום בבקרים. נגיד שאפילו יכניסו אותו לעבודה באיזה עסק. רואים מיד שהבחור בדיכאון, הוא נורא מרגיש נורא והיום, הוא צריך פתאום להביא כסף בעצמו, הוא התרגל שיש לו את הכל, קשה מאוד. עכשיו ההורים באים ואומרים, תראה איזה ילד יש לי, תראה איזה חסר אחריות, איזה צרות, אשתו כבר רוצה לעזוב אותו, והוא לא מבין שבעצם הוא זה שייצר את המפלצת הזאת. אני יודע שהוא פינק אותו כל השנים, אותו דבר אצל בנות. שחינקו אותם ככה להיות פרימדונות, אין להם שום דבר, חופשי כמות מתי שרוצות, בחיים לא עשו כלים, לא בישלו שום דבר, בקושי קניות הסכימו ללכת לעשות. כל היום במכון קוסמטי כזה ומכון כזה ומכון שיזוף כזה והיא בקניון והיא ככה וקונה ומחליפה ובגדים וכל היום מזמינה ועכשיו התחתנה. ואין לבעלת הכספים שהיה לה הורים שלה. בחור צעיר, תחתנו. אז היא רגילה, כל יום לבזז מאות דולרים, נו, השמה יהיה. זה מתכון ודאי להרס המשפחה תוך תקופה קצרה ביותר. זוגות כאלה בדרך כלל לא יכולים אפילו להחזיק חודש. עד שהתגרשו, הוא יכול לקחת שישה חודשים, אבל כבר מהחודש הראשון ברור, אם לא יזרימו להם טונות של כסף, אין איך להשאיר אותם ביחד. ועכשיו, הורים שעושים כזה דבר, צריכים לגחת את זה בחשבון. אם אתה מתכנן כל החיים שלך לתמוך כלכלית בילדים האלה, לקנות להם, לתת להם, תמיד יהיה להם בלי הגבלה כסף, אתה כזה אשיר, בסדר. אז לפחות, את עיקר הבעיה, שזה המריבות בינו לבינה, אתה יכול למנוע. כמובן שזה לא מומלץ, זה לא דרך התורה וכולי, אבל לפחות יש סיכוי שישארו אחד עם השני, כי יש להם כסף, בסדר. מה יקרה שאתה לא מתכנן לממן אותם לנצח? אתה אומר, כל עוד הבן שלי גר אצלי יהנה ממנעמי החיים ומהווילה שיש לו. אחר כך כשהוא יגור לאיזו דירה קטנה וצריך לעבוד ולהרוויח בעצמו, איזון איזון, הוא כבר בעצמו, מה, אני אממן אותך לנצח? יצרת כזה רובוט, כזה פרזית, כזה אחד שאין לו שום אחריות בכלום, עכשיו אתה בא אליו בתלונות, אל מי צריכים לבוא בתלונות? דווקא להורים האלה, כן? ומאלה, אני למשל הכרתי איזה אחד שהיה עשיר מאוד, והילדים שלו גדלו, לא רוצה להגיד בדלות, אבל ממש לא באושר. חינך אותם לבוא לעבוד, היה לו בשדה, הם באו לעבוד, בחופשים הם הלכו לעבוד, היה הפועל הערבי עובד והם עובדים לידו, באותה עבודה, הוא מתלכלך והם מתלכלכים, והם נשולח אותם וכולי, וגם כשהם רוצים כסף, הכל בקשה, למה? כדי שיהיה להם אחריות להיות עצמאים. ובאמת, חלפו השנים, האנשים, הבנים והבנות האלה, מי שהתחתן מהם, באמת, איש עבודה, איש עמל, בא לעבוד רציני, אחראי, מעריך כסף, אפילו שקיבלו הרבה ירושה, אבל לפחות טבע בהם את כוח האחריות ואת ההתמודדות עם החיים. גם שיכל לתת להם הכל על מגש, אבל נתן להם לעבוד. אני זוכר שהייתי נער, הייתה איזו בחורה מאוד עשירה, אבא שלהם מאוד עשיר, היה לו הרבה מסעדות בארץ, והיא אמרה שבחופש היא תהיה מאוד עסוקה, שאלתי אותה למה, היא אמרה כי היא צריכה לעבוד מלצרית באחד המסעדות של אבא שלה, בחופש הגדול. הייתה אני חושב בת 17-18, אמרתי לה, מלצרית? אבא שלך כזה עשיר, הוא מעביד אותך מלצרית? אין מה לעשות, אבא שלי לא מוכן לתת לי כסף. הוא אומר, את רוצה כסף? תעבדי בשבילו. תתחילי להתרגל. יום אחד תרצי להיות סטודנטית, אתה תבדיק לממן. זאת אומרת מה? ייתכן שאותו אבא היה לו גם כן את העניין הזה. אני אתן ואתן ואתן, היא תתרגל לזה, היא לא תוכל לתפקד לעולם. מה יהיה? מה, אני צריך לממן אותה כל החיים? אז אלה שעושים את זה ואחר כך באים בגיל שהילד בגיל 21, 22 ומתחילים להתלונן, הם ממש לא, לא פרים ולא צודקים. אתה עשית את זה, עכשיו אתה צריך להתמודד עם ההשלכות של מעשיך, כן? הוא ממשיך, רבי שלמה, ואומר בתשובה לשאלה חדשה, הרי הצרכים בחיים גדולים מאוד, יש את גידול הילדים, יש חיתון ילדים, צריך הרבה כסף לחתן ילדים, לעזור להם וכולי, אני מעכשיו חושב, אם אני לא אתפוס בחורה עשירה של המשפחה שלה יהיה אמצעים, איך אני אעמוד גם בכל זה וגם יוכל ללמוד תורה, הרי זה התרדות של הפרנסה לא יתנו לי מנוחה, עונה רב שלמה, אני יכול לספר לך הרבה דברים וסיפורים על עצמי, איך היתנתי את הילדים שלי. למרות שמראש לא היה לי את הכסף, לא היה לי את היכולת לשאת את כל ההתחייבויות שלקחתי על עצמי. אבל יש לנו כלל, ישורת השם כערף עין. כל ההתחייבויות הכספיות שהיו בענייני השידוחים של ילדיי, שאלתי את רב דוב שוורצמן, זה גם כן אחד שהיה גדול מאוד בתורה, ולפי מה שאורה לי עשיתי, הוא אמר לי כמה כסף להתחייב, מה ההשתדלות המוטלת עליי, הרבה כספים שחשבתי שצריכים להגיע אליי לא הגיעו. והרבה כספים שלא חלמתי שיגיעו, הגיעו ממקומות אחרים. ואין לך עכשיו בתחילת הדרך להכניס את הראש שלך לכל הדאגות האלה. ואם תתחיל עכשיו לדאוג את כל הדאגות שבחיים לא תוכל, לא רק לא לשבת ללמוד, לא תוכל כלום לעשות. אפילו בזוג שהבחור לא למדן. אם הוא יתחיל לחשב מה יש לי, הוצאות דירה, ואני צריך אוטו, ואני צריך ביטוח, ואני צריך זה, ויהיה לי חשבונות, ואני צריך לקנות לה בגדים, ואני צריך לעשות, אז איך הוא, האדם כבר התייעש מראש. הדבר הכי חשוב בחיים זה כמה שיותר ללמוד תורה. ולא לחשוב על הדאגות האלה, אלא תיקח את כל ענייני הכספים בכלילות, ותהיה בידיעה, לא אמונה, ידיעה מאה אחוז, שהקדוש ברוך הוא עוזר, ומה שמוטל עליך זה ההשתדלות לדאוג, לקיום, לקיום, לפרנסה היומיומית. ואת שאר הדאגות תסלק מהראש והקב' הוא עוזר ויעזור. כמובן שעכשיו אני אומר את הדברים האלה, יהיו כל מיני חילונים למיניהם או בעלי תשובה חדשים. שיגידו מה, איזה מן דבר זה, מה אני יכול ככה לסמוך על הניסים, שהשם יעשה לי וכולי. מי שלא ילמד, מי שלא יהיה לו תואר, איזה עבודה תהיה לו, איזה כסף הוא ירוויח. כל השאלות האלה מבחינה הגיונית כולם צודקות ונכונות, רק שיש בעיה אחת. זה רק צודק ונכון אצל אנשים שלא הבינו עדיין שכל הפרנסה של האדם היא אך ורק בידי שמיים. מזונותיו של האדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה. ראש השנה החליטו כמה תרוויח. הכל לפי הצרכים שלך. אז אם אתה ואשתך לבד, יש צרכים מסוימים. ואם אתה ואשתך ושלושה ילדים, יש צרכים מסוימים. ואם יש לכם שבעה ילדים, יש צרכים מסוימים. ועל זה נאמר, נע ראיתי וגם זקנתי, ולא ראיתי צדיק נעזב וזרום מבקש לכם. אין כזו מציאות. כל האנשים, אמנם יש עניים יותר, יש עניים פחות, יש עשירים, יש עשירים יותר. יש כל מיני סוגים באדם. מי שהשם רצה שיתאשר, יתאשר. גם הטיפשים ביותר, חלקם עשירים מאוד. ויש גאונים גדולים שבקושי יש להם פת לחם, יודעים את זה. השם מחליט לפי שורש הנשמה ומה התיקון שלה בחיים, כמה כספים יזרמו לך במשך החיים. והוא מתאם את זה לפי הצורך ולפי הזמן, הטיימינג. של הדברים הם קריטיים. זה מה שאנחנו אומרים, ואתה נותן להם את אוכלם בעיתו. כיוון שהסדרה הזאת זה לא סדרה על אמונה וביטחון, יש לי מספיק דרשות בנושאים האלה. מי שכאן מתעורר את לא ספק, מתעורר לא ספק, שילך ויקשיב קודם כל, יעשה פה סטופ, ילך ויקשיב לכמה דרשות על אמונה וביטחון, יבין איך עובדת הפרנסה אצל האדם, וברגע שהאדם, הרי כתוב בייחס לך השם עלינו, כאשר ייחלנו לך. כמה שאנחנו מייחלים לך יותר וסומכים עליך יותר, ככה הפרנסה תבוא יותר בקלות, בלי זהה מיותרת ובלי עמל מיותר ובלי להרוג את עצמך בעבודות נוספות ועוד משמרת וכולי. כמה שאתה יותר קטן אמונה ואתה דואג, ככה אתה צריך לעבוד יותר ולדאוג יותר. והדאגות האלה מביאות לחולי. והמחלות האלה לפעמים מביאות למוות. הרבה פעמים אנשים מתים צעירים מאתקפי לב, מצער, מכל מיני דברים. למה? כיוון שאף פעם הם לא הגיעו למדרגה המינימלית של אמונה וביטחון בבורא עולם. אם היה להם את זה, אז ממלא. גם בשידוחים, מה, חסר לה כשבחו כסף? מה זה מיליון? מה זה מאה מיליון בשבילו? זה הרי לא עכשיו הוא צריך לעבוד קשה כדי לספק לך יותר. אין נבדל, אין נפקמין האם הוא צריך לתת לך מיליון, או הוא צריך לתת לך עשרים מיליון השנה. הכל לפי הצרכים, ואני רואה את הדברים האלה יום יום עם אנשים, איך ניסים קוראים בדרכים של לא חלמו כל מיני דברים מסוימים, ומה רואים מפה? נכון, יש אנשים שהמשפחה החליט להחמיר איתם, ונותן להם צמצום גדול, והם צריכים לפעמים עזרה, והם אפילו נדבות, זה גם כן חלק מהתיקון. גם זה הבושה הזאת שהאדם צריך לבוא ולהוריד את הגאווה שלו ולבקש עזרה מאחים שלו, מחברים, כל מיני דברים מסוימים. זה גם כן לפעמים רצון ה' שעד רבא זה התיקום שלך, היית גאוותן גדול בערך גלגול שעבר, ועכשיו הקב' הוא רוצה שעד רבא אתה תעבור ביזיונות ולהביא את הכסף, גם זה יש מציאות כזאת. אבל חליל אני לחשוב שזה תלוי בהשכלה שלך או בכמה שעות תעבוד, אלה דברים של כפירה, מי שככה חושב אז כמובן שהוא לא מבין איך העולם עובד, ואז ממלא מחוסר הבנה ומבורות משלמים מחיר כבד. איך אומרים בארץ? מה שלא בא דרך הראש בא דרך הרגליים. אתה רוצה להבין את זה דרך התורה ולהבין שאך ורק זה ככה ולפתוח באשם ולהפסיק לפחד? יפה מאוד. כל מה שתצטרך יבוא. השלך יאהבך על השם והוא יחלקל לך. מי מחלקל אותך? לא ממשלת ישראל, ולא הבוס שלך, ולא התואר האקדמי שלך, אלא בורא עולם מחלקל כל אדם ואדם. אתה לא רוצה לקבל, אתה חושב כוחי ועוצם ידי, עשה לי את החי לזה, אבל זה פסוקים מפורשים בתורן, שבורא עולם מזהיר את האדם. תיזהר לא להוציא מהפה שלך ואפילו לא בהירור את המשפט הזה בזכותי, יש לנו כסף, בזכות השכל שלי, איזה רעיון היה לי, אני תפרתי את העסקה, למדתי כמה שנים, בגלל זה נהייתי דוקטור חשוב, וכמה דוקטורים מופתלים, כמה דוקטורים ירוויחו מיליונים ויפסידו את הכל אצל מיידוף, פה באמריקה? מיליונים, חסכו עשר שנים, עבדו כמו חמורים, שמרת יום, שמרת לילה, קנו בתים, הכל, היה להם כסף, השקיעו את זה וזה נוכל, הכל נמחק, מה קרה? נשארו בחובות, עכשיו צריכים לעבוד עוד עשר שנים כדי להחזיר את מה שהם חייבים וללוו מבנקים בריבית נמוכה כדי לתת לנוכל בריבית גבוהה, אני רואה את הדברים האלה יום יום, אז עד רבה יש כאלה עם כל התוארים וההשכלה שלהם יותר עניים מעברך כולל. שאין לו השכלה אקדמאית, אלא מה? לומד כל חייו תורה. לפחות משלם בצמצום את מה שיש לו. הוא לא במינוסים של מיליונים. ויש עשירים, עכשיו, במצב הזה, רק מהווירוס הזה הם כבר בגירונות של מיליונים, לא יודעים איך הם בכלל, בעלי מלונות, בעלי מסעדות, איך בכלל הם יחזירו את מה שהם חייבים? את כל מה שהפיגור שנוצר אצלם, כן? וכן על זה הדרך. בקיצור, רבותיי, המסקנה שמדובר פה בענייני פרנסה, לא לפסול בחורה ממשפחה שאין לה אמצעים לשלם, או בחור שהוא לא בא מבית עשיר, אלא אם זה מה שהציעו לך או לך, צא לפגישות, תבדוק את הבן אדם, תבדוק את המידות, תבדוק את העירת שמיים, את המוסריות, מוצא חן בעינייך, מוצא חן בעיניך, מוצאת חן בעיניך, אחרי שיש את כל שאר הדברים, אל תדאג לפרנסה. הרבה התחתנו עניים והתאשרו ככורח, הרבה התחתנו עשירים ונהיו דלפונים. אין סוף מקרים כאלה יש. לכן או שאתה בוטח בקשב הרחוב, אתה הולך עד הסוף עם האמת, או שתחליט לעצמך מה טוב, ואז נראה באיפה תהיה בעוד כמה שנים. זו המציאות בעצם. בפרקים לאלן, שעוסקים בענייני שלום בית, שם הרב שלמה ירחיב לבאר, שמה שהכי חשוב בניסויים, בעיקר שבני הזוג יתמסרו זה לצרכים של זו. להשתדל תמיד להשקיע, לתת יחס רגשי טוב לבין הזוג. תמיכה, אכפתיות, מחמאות, הערכה, הכרת הטוב, שכל אחד ירגיש שהשני דואג לרגשות ולצרכים שלו. זה דרך אגב נותן כוח אדיר, שהאדם יודע שאשתו איתו באיש ובמים, אז זה נותן לו כוח אדיר. לדאוג שהבן זוג יוכל להתמסר למטרות, למטרות שלו, הרבה יותר קל יהיה כשיודע שיש לו אישה תומכת. אני אספר אולי לקראת סיום, מעשה שהיה, סיפרתי לפני כמה שנים אחד הדרשות, היה איזה חרדי נכה, סליחה היה חרדי, היה לו בן נכה. הבן הזה היה על כיסא גלגלים, והחרדי הזה הראה שקשה מאוד לשלוח את הילד הזה לתלמוד תורה עם הכיסא, להעלות אותו אז לאוטובוסים של אז, לא היה את המנופים וכל הדברים שיש היום. הוא לא הייתה לו ברירה, הוא עברך בעצמו, הוא היה צריך פשוט ללוות קצת כספים מגמחים, ולקנות מכונית כדי שיוכל להסיע את הבן שלו לתלמוד תורה ולהחזיר אותו משם. אם לא, זה מסורבן מאוד, הילד על כיסא גלגלים. ‫אמרו לו, יש איזה מגרש מכוניות ‫באזור שם אולי בנברק, ירושלים, ‫איפשהו חרדים, נסע לשם. ‫היו שם שלושה שותפים חילוניים, ‫בעלי המגרש. ‫והיו שם הרבה מכוניות. ‫נכנס לבוטקא שלהם, המשרד שמה, ‫שלום, אני צריך לקנות מכונית ‫עם בגש גדול, ‫אני צריך להכניס שם כיסא גלגלים, ‫הנה הילד שלי בחוץ, ‫מהכיסא גלגלים. ‫אמרו לו, הנה, ‫יש כאן איזו מכונית וולווו, ‫היא משהו-משהו בשבילך. והיא, המחיר שלה אז בזמנו 7,000 דולר. וזה מתאים, תראה הכיסא נכנס וזה יופי מכונית מצוינת, תראה אותה, אם אתה רוצה ניקח אותך איתה לסיבוב וכולי. ואחד מהשלושה שותפים שראה שהוא אבא לילד נכה, התחיל לרמוז לו, אולי יש עוד מכוניות, למה דווקא נדבקת על הוולבו הזאת? הנה, יש כאן אולטסמוביל ויש כאן סוברו ויש כאן כזאת, גם אלה מכוניות טובות, והשני שותפים האחרים מתחילים ככה להתעצבן. עזוב אותו, אל תשמע לו, זה הוולבו הזאת, היא מצוינת בשבילך. והוא ממשיך לתת לו רמזים, חכה חכה אדוני, אל תמהר, מה ננהלת על הוולבו? הוא מנסה להציל אותו מהוולבו הזאת שהמנוע שלה או הגיר שלה גמור, זאת אומרת, איך שאתה קונה אותה, אחרי יומיים היא מתה, הם שמו שם כל מיני שמנים, כל מיני דברים, כדי לתת לה עוד כמה ימים חיים, כדי למכור את זה לתמים, החרדי הזה שהוא לא מבין כמובן במכוניות, מעולם לא הייתה לו מכונית שהיא בבעלותו, ועכשיו הוא הולך ליפול את הקצת שהוא לבע להפסיד. החילוני ההוא ראה ככה, שהחרדי הזה מאוד תמים ולא מבין עניין, אמר לו, אדוני, אמרתך לא לקנות את הוולבו הזאת, כבר התחיל לספור את הכסף. בוא, יש מכונית יותר טובה, הם סתם רוצים לדחוף לך את הוולבו הזאת, היא מכונית עם מנוע גמור. ההוא שמע ככה, ניבל, לקח מהר את כל הכסף, תודה, תודה אדוני שהצלת אותי, אני מודה לך מאוד, לקח את הכסף, יצא החוצה, מיד ברח מהם, לא רצה לתעסק איתם. אלה שמעו ככה, תפסו את השותף הזה, התחילו להנחית בויגרופים, מקות, כיסא שברו לו על הראש. אתה גמרת אצלנו, אתה לא יכול להיכנס לפה יותר. הלכו לאיזה ראש המאפיה לבוררות. ראש המאפיה, מי זה ראש המאפיה? אדם שבעצמו רוצח ומוציא מאנשים כספים במרמה. לא בדיוק שופט לפי דין תורה, הם בכלל יודע מה זה תורה, הם בכלל יודע לקרוא עברית. אז הראש המאפיה הזה אמר, תשמע, אתה בגטה בשותפים שלך, אתה מפסיד את החלק שלך בשותפות, ואתה צריך לשלם להם את הרווח שהיו צריכים להרוויח על הוולבו הזאת, מינוס החלק שלך. דוגמא, אם היה צריכים מה-7,000 דולר האלה להרוויח, נגיד, 3,000 דולר רווח, כל אחד מכם היה צריך רק 1,000, אתה צריך לתת לכל אחד מהם 1,000. ואתה גמרת את השותפות, הפסדת את השותפות, הם לא נותנים לך כלום. בגטה אתה לא בביזניס, זרקו אותו. לכאורה זה מעשה נראה חמור מאוד. האדם עשה דבר מוסרי, ריחם על הילד הנכה הזה, שעד שכבר יש הזדמנות לקחת אותו במכונית, המכונית הזאת עוד יומיים תשבוק חיים. זה מה שמגיע לו? טוב, הסיפור רק מתחיל. מה עשה האדם הזה? בא הביתה, סיפר לאשתו מה קרה. ואשתו אמרה לו, אני מאוד גאה בך. עכשיו מדובר פה בזוג חילונים, לא זוג חרדים שלמדו מוסר כל החיים, כן? זוג חילונים, שהבן אדם הזה היה לו לב יהודי טוב. ואמרה לו, אני גאה בך, כל הכבוד לך, אפילו שהפסדנו את העסק, אני מעדיפה להיות עם איש כמוך, מאשר איש שיביא לי כסף, הוא מושחת ומסוגל לעשות כזה דבר. קיצור, הוא תמכה בו לאורך כל הדרך. אבל מה נעשה? הוא אומר, טוב, מה אני עכשיו אעשה? אני לא יודע מה לעשות, אני לא איזה דוקטור או משהו, אני צריך למצוא עבודה. הוא אומר, טוב, אתה הרי מכונאי, נכון? פעם היית מתקן אוטובוסים, תחפש עבודה, אולי צריכים מכוני אוטובוסים. הכי לחפש, מחפש, מחפש. אין עבודות, מצב קשה מאוד. עד שיום אחד מצא רעיון עבודה לחברה פרטית של אוטובוסים של חרדים. בואו להגיש קורות חיים לרעיון עבודה. מגיע לשם, רואה 40 איש יושבים בתור, ממלאים, פרטים. ‫הוא אומר, מה אני עכשיו, ‫איפה הסיכוי שלי להתקבל פה לעבודה? ‫אני גם הרבה שנים לא הייתי מכונאי, ‫אלה כולם כנראה מומחים, ‫עובדים בזה יום-יום, ‫אבל כבר אני פה, מה יש לי להפסיד? ‫קראו לו לבפנים, ‫יושבים שם ועד של כל מיני חרדים, ‫כולם קרובאים, סקנים, ‫שאלו אותו, איפה אתה, איפה עבדת, ‫עבדתי ככה, הייתי זה, וכאן, מה הניסיון שלך? עבדתי באוטובוסים לפני כמה זמן? לפני עשר שנים? אתה בכלל זוכר? עובדים על אוטובוסים? כן, אני אכנס לעבודה, צ'יק צ'אק, כן. ומה עשית עד עכשיו? אני, היה לי מגרש מכוניות וכולי, ועכשיו, אמרו לו, טוב אדוני, הנתונים שלך לא מזהירים, יש פה כל מיני אנשים שהם עובדים בזה יום יום, נראה מה אפשר לעשות. נודיע לך. ההוא יצא ככה בוגמת נפש, למה נשארתי, חיכיתי סתם שעתיים בתור, הולך הבית האבל וחפוי ראש, פתאום רץ אחריו איזה ילד חרדי. אדוני, אדוני, כן? תחזור בבקשה. הם מבקשים לשאול אותך עוד שאלה שמה. עכשיו הוא חושב, מה אלה יכלזו להצחוק על האלה? מה עכשיו זה עוד שאלה? גם ככה כבר אמרו לי שאין לי סיכוי לקבל את העבודה. לא, לא אדוני, אמרו להגיד לך שזה מאוד חשוב, כדאי לך לחזור. הוא הסתקרן, כוח הסקרנות. הרבה פעמים אדם עושה פעולות שבסכל הוא מבין שעדיף לו לא לברר, עדיף לו לא לשאול, אבל מה? הסקרנות אוכלת אותו. איך אומרים? הסקרנות הרגה את החתול, כן? this curiosity killed the cat. אז הוא מתוך הסקרנות חזר. והוא נכנס חזרה לחדר, ופעם אחד החרדים אומר לו, תגיד לי, אני שואל אותך שאלה, אתה לפני כמה חודשים, האם אתה היית הזה שבא איזה, הלך איזה מישהו למשרד עם ילד נכה, ואתה הצלת אותו מלקנות את הוולבו עם המנוע הגמור? הוא אומר, כן, זה אני, אני, בגלל זה זרקו אותי עם השיתפות. הוא הוריד את הקובע החרדי הזה, הוא אומר, אתה לא זוכר אותי? אני האבא של הילד. אני אחד מהמשגיחים פה של המפעל הזה. אני בא לפה כמה שעות כל יום, סומכים עליה, אני בא, בודק שהכל, שער הזמן אני לומד תורה. כיוון שאתה כזה אדם מוסרי, ומה שעשית, אני חייב לך הכרת הטוב, החלטנו פה, בזמן שאתה יצאת, אני אמרתי להם שאני חושב שהאדם הזה הוא המתאים, וסיפרתי מה היה, רק אני רוצה לוודא שזה אתה. כיוון שזה אתה, אתה מקבל את העבודה. ואז הבן אדם קיבל עבודה נפלאה, עם התוות, מזכורת טובה, לא צריך להתעסק עם השתי שותפים העבריינים המושחתים, וככה בסופו של דבר הכל נסתדר על הצו הטוב ביותר. אבל מה מסיפרתי את הסיפור הזה? כי האדם הזה הייתה לו אישה שתמחה בו. כי מה תפקידה בתור אישה? לתמוך בבעל בצורה מושלמת באש ובמים. איך אומרים אני איתך באש ובמים? לא כלישאות ודיבורים. גם שקשה, גם שאין מה לאכול, גם שהמצב קשה, גם שיש איזה ילד חולה לא עלינו, פה נמדדת אהבה אמיתית. אם אחד תומך בשני וכולי. טוב, אנחנו סיימנו להיום. בעזרת השם, בדרשה הבאה, ניכנס קצת יותר לעניינים של ברורים, לעניינים של כל מיני דברים חשובים מאוד. יש לנו עוד כמה דרשות טובות בסדרה, בעזרת השם. כמו שזה מסתמן, אנחנו נעבור לפחות את ה-10 דרשות. זה בינתיים רק הייתה דרשה שלישית. ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.