Mike Koshevsky explores spiritual choice through two life events: weddings and mourning. He argues that attending celebrations without spiritual intention provides no inner transformation, while visiting the bereaved awakens deep self-reckoning and repentance. He shares visiting a prison before Rosh Hashanah and witnessing inmates suddenly eager to observe commandments in crisis.
Chapters
גילוי נשמעת, אברהם בן רחל וסורי בת? עפר תואר בדגמרה, הגמרה היא שואלת לאן כדאי ללכת אם אדם יש לו עכשיו שתי מקומות ללכת אחד זה לחתונה משתי כולם שמחים, שותים, אוכלים, רוקדים או למקום של עבילים מקום שיושבים שיבה לא עלינו אנשים עצובים לא רוקדים, לא שרים באים רבנים לתת דרשות לחזק את הציבור עכשיו אדם יש לו שתי אפשרויות היום בערב ללכת עכשיו לחתונה או לבוא לבית עבילים אם תשאל אנשים איפה אתה מעדיף ללכת כמעט כולם יגידו לך אני מעדיף ללכת למסיבה קצת ביסמו ישמו קצת אשפולו קצת דברים טובים אה אני עכשיו אלך מקום שאנשים בוכים לא אווירה טובה נכון? ככה כולם יגידו ככה זה טבע האדם טבע האדם הוא מחפש חגיגות מסיבות ריקודים, שירים, לפגוש אנשים, לצחוק. ככה זה בני האדם. אומרת הגמרה, אדם יבוא לבית האבלים. עדיף לא. למה? אדם שמכנס למקום של מסיבה. נגיד שהבן אדם הזה הוא בנוני, לא צדיק ולא רשע, בנוני. נכנס למסיבה, יצא מהמסיבה אותו דבר בדיוק, לא השתפר שום דבר. אם היה רשע, נשאר רשע. אם היה צדיק, נשאר איכשהו. אם היה בנוני, נשאר איכשהו. שום דבר לא התקדם מהמסיבה. לפעמים, אם זו מסיבה לא קשרה, כמו המסיבה הזאת שהיה בשבילי לאוקטובר, בשבת, שמחת תורה, שמו שם פסל של בודה, רוקדים שם אנשים, בחורים, בחורות, מוזיקה של גויים. זה לא מסיבה קשרה, זה לא רצון השם. מסיבה כזאת מורידה את האדם מבחינה רוחנית, היא לא מעלה אותו. אם הוא בא ברמה 50, ירד משם ברמה 40. זה לא מתקדמים מכאלה מסיבות יש מסיבות לשמח חתן וקלה מקום קשר מוזיקה קשרה גברים לחוד נשים לחוד מסיבה קשרה עד רבה בן אדם יכול גם קצת להתקדם שם אבל כולם מבינים שאם בן אדם בא לבית הבלים ושמע חצי שעה דרשה והלך משם בחשבון נפש או שישתתף בלוויה הרי בלוויה שרואים שמורידים את האדם לתוך הקבר ומתחילים לחסות אותו עם האפר אין בן אדם שיהיה בלוויה ולא יתעורר לעשות חשבון נפש כל בן אדם בר דעת שיש לו שכל מיד דבר ראשון שהוא חושב וואו מה יום אחד זה יהיה אני יום אחד אותי יורידו פה ויחסו אותי בכל מה נהיה ככה מתחת לאדמה כמה שנים אני אהיה שם? עשר, עשרים, חמישים, מאה, חמש מאות, אלף, אלפיים שנה. כמה שנים אני אהיה ככה מתחת לחול? אז בן אדם נכנס ללחץ. אומר, זה היה הסוף שלי. מיד הוא חושב, מה הרווחתי מכל הבניינים שבניתי? כל החנויות שקניתי, כל המכוניות שקניתי, כל התכשיטים שאספתי, כל האומנות שקניתי, מה יצא לי מכל זה? עוד מעט הסוף שלי יהיה ככה. אז ברגע שבן אדם מתחיל לחשוב, אוטוטו אני מגיע לשם, אז הוא מיד מתעורר לחשוב על החיים. מה התפקיד שלי פה בעולם? בשביל מה בוראי העולם נותן לי חיים? יש בקריאת שמע שאומרים כל יום שלוש פעמים אומרים קריאת שמע ביום שחרית ערבית וקריאת שמע שעל המיטה שלוש פעמים ביום קריאת שמע זה שלוש פרשיות מהתורה כן? ואהבתה את ה' אלוקחה והיה עם שמוע כן? ומדובר בפרשייה השלישית על ציצית ויציאת מצרים איך נגמר את הפרשה השלישית? הרבה אנשים לא שמים לזה לב מה כתוב שם? איך זה נגמר? אני אשם אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים למה? להיות לכם לאלוהים את זה לא שמים לב אני אשם אלוקיכם מבינים אשר רציתי אתכם מארץ מצרים, מבינים היינו עבדים במצרים, השם שחרר אותנו אבל את החלק הכי חשוב לא שמים לב למה שחררתי אתכם? להיות לכם לאלוהים זה הסיבה היחידה ששחררתי אתכם אם אתם לא מקבלים אותי להיות האלוהים שלכם אין לי בכם שום עניין אם אתם רוצים לרקוד בשבת, בשמחת תורה, לעשן, לדבר בטלפון, לחלל שבת, לעשן סמים, לגעת בבחורות, לרקוד מול פסל של עבודה זרה, אני לא מעוניין בכאלה בנים. בעיה גדולה מאוד, שילמנו על זה מחיר כבד, זה לא פעם ראשונה. ככה היה בחטא העגל, ככה היה בהרבה הרבה פעמים בהיסטוריה של עם ישראל, כל פעם שאנחנו עושים שטויות, אנחנו משלמים על זה ביוקר. איך אומרים בצבא בארץ? מה שלא בא דרך הראש, בא דרך הרגליים. מה שלא מבינים ברוגע ובנחת כשמדברים איתך, אתה תבין בדרך הקשה. אני לפעמים, מזמינים אותי לדבר פה בבתי סוער, בתי כלא. לפני ארבעה חודשים הייתי כאן, הזמינו אותי לדבר בבית סוהר אשל ליד בער שבע היה בערך חמישים, שישים עשירים שם משהו כזה קם כן שולחן ארוך מאוד עשו במסדרון יש חדרים הרי של הבית סוהר בשני הצדדים אז יש מסדרון ארוך אין איפה לשים שולחן ארוך הביאו קצת אוכל, כיבוד ממש עשו מכובד ושם יושבים עשירים כבדים מאוד שכל אחד מהם יש לו כמעט שלוש שנים משפט. לא עושים אחד שיש לו רפורט, אין לו משפט שלוש שנים, יש לו משפט שלוש דקות. אפילו אחד שגנב קצת, חודש-חודשיים נגמר הסיפור. אבל אחד שיש לו מספר שלוש שנים, זהו שהוא רוצח, או איזה סוחר סמים גדול, או איזה פדופילו עלינו, או איזה אנס שכבר יש לו רקורד. אנשים כאלה, הם מגיעים למקומות האלה. בוא נגיד שהם לא האנשים הכי מובחרים בחברה. ישבו לי שם כמעט שישים עשירים. מגיל עשרים עד גיל שישים ראיתי שם אנשים. זה היה שלושה ארבעה ימים לפני ראש השנה לפני ראש השנה יום הדין דיברתי שם שעתיים חלק מהסירים היו בוכים היו בוכים הם לא יודעים מה יהיה איתם עוד חודש חודשיים יקבלו תשובה או שהם יצאו לרחוב או שישבו שלושים שנה עכשיו בתוך כלוב הם בלחץ דיברתי איתם דברים שכתובים בתורש מה זה שבת מה זה ראש השנה מה זה יום כיפור אחרי שאני גמרתי לדבר הם היו שם כולם באלם אמרתי להם יש כאן מישהו שיחלל את ראש השנה ראש השנה היה שבת אמרתי יש כאן מישהו שעכשיו ימשיך לחלל את ראש השנה ואת שבת כולם צעקו מה פתאום חס וחלילה אמרתי כולם פה ישמרו את ראש השנה כמו שצריך אמרו כן למה כולם הסכימו להיות שמרי מצוות פתאום? כשהאדם בצרה, נפתח לו הלב. אני כבר 30 שנה נותן דרשות. אף פעם לא הזכיתי לקרב אנשים, להחזיר אותם בתשובה, כמו בשלושה חודשים האחרונים. בלי לעשות כלום. חמש דקות אני מדבר עם בן אדם בטלפון, הוא מסכים לשמור שבת. איך זה יכול להיות? לפני שנה זה לא היה ככה. חודש היית צריך להזיע עד שהוא מסכים. אנשים כל כך שבורים האנשים, התפרק להם כל החלומות וכל הדמיונות שלהם. כולם חשבו שאנחנו מדינה חזקה, יש לנו צבא חזק, יש ממשלה, יש כל מיני עתיד פה, ואנחנו גדלים. ברגע אחד, הקדוש ברוך הוא פיצץ לנו את כל הבלון. הבנו שאנחנו לבד, הבנו שכל העולם שונא אותנו. חברות כבר לא מגיעות לכאן, חוץ מאלעל, אף חברה לא תסלטה. אי אפשר לבוא מניו יורק לפה, רק אלעל. אם לא היה אלעל, לא מזמן אלעל כמעט פשטו רגל בקורונה. אם אלעל היו פושטים רגל, כל שהצילו את החברה בקורונה, אם לא, לא היה החליט...
