היום החשוב ביותר ששינה את כל ההיסטוריה

אפשר להצחיק. ערב טוב לכולם שם בלס וגאס. האמת, התגעגעתי אליכם מאז שהייתי שם לפני כמה חודשים. וברוך השם יש אצלנו כמה בישיבה שבאו מבגס להתארח פה ונשארו ללמוד תורה וגדלו מאוד, ברוך השם. טוב, נקווה שבקרוב עוד נזכה לעשות שוב שיעור בלייב שם או איזה שבתון כמו שעשינו. בכל אופן, אנחנו יומיים לפני שבועות, שבועות חג מתן תורה. יש בארץ אנשים שהם אפילו לא יודעים מה זה שבועות, הם חושבים שזה חג ששופכים בו מים אחד על השני ברחובות. אבל אם שואלים אותם מה זה חג שבועות, הם לא יודעים. גם אם שואלים אותם מה זה ראש השנה, הם לא יודעים. תשאל אותם מה זה ראש השנה, הם יגידו, תחילת שנה חדשה. תגיד להם, ומה קורה באותו יום? הם לא יודעים שזה יום עדין, משפט בשמיים, אין להם מושג. אז זה דבר מאוד עצוב, שיש כזה דבר בעם ישראל, יש מציאות כזאת שאנשים לא יודעים א' ב' של יהדות, של תכלית החיים. גם שבועות, הרבה אנשים בארץ לא יודעים ששבועות זה חג מתן תורה. לא יודעים. אם תשאל אותם מה קרה בשבועות, הם לא יודעים. אבל האמת, אם קצת נחתד יותר לעומק, אז נשאל את עצמנו שאלה, מה באמת קרה בחג השבועות? האם באמת קיבלנו את התורה בחג השבועות? זו השאלה. מי שקורא בתורה מה באמת קרה באותו יום, הקדוש ברכו אמר למשה רבנו להכין את עם ישראל שלושה ימים לא לקיים יחסים בין הבעלים לנשים שלהם, לכבס את הבגדים, שכולם יהיו תיאורים, וביום השלישי, שכבר היה, היו אמורים להיות מוכנים לקבל את התורה, נרדמו. הלכו לישון, לא החזיקו מעמד. ומשה צריך לבוא ולזרז אותם, הולכים לקבל תורה ואתם ישנים, אורו ישנים משנתכם. זה, אגב, זו הסיבה שעד היום, כל שנה בחג שבועות, כל הלילה, ערים ולומדים תורה בכל רחבי העולם. כדי לתקן את אותו לילה שבמקום להיות ערים בכליון עיניים למתן תורה, הלכו לישון. אז היום עסוקים בלימוד תורה, לימדים כל הלילה, מתפללים בוותיקין, בנץ, בנץ החמש, עכשיו זה בניו יורק, בצוות חמש ומשהו בבוקר. מתפללים בבוקר מוקדם, אחר כך הולכים, עושים קידוש בבית, סעודה חלבית ברוב המקומות. אחד הסעודות, לפחות בשבועות, עושים אותה חלבית. תכף גם נדון למה באמת אוכלים מאכלי חלב בשבועות, בניגוד לחגים אחרים. בכל אופן, משה הביא את כל העם לער סיני, זה כמו שכתוב בפרשת יתרו, ביום השלישי, ביות הבוקר, ער סיני עולה באש, מפני אשר ירד עליו האלוקים, וענן, בענן, ענן גדול כיסת הער, והער עצפה רועדת, וכל שופר הולך וחזק, השופר הולך ומתחזק, מין סירנה כזאת חזקה, וכולם רועדים מפחד, איזה מחזה מפחיד. זו דרך אגב התשובה לכל אלה שאומרים, למה צריך לדבר קשוח? למה תורה מפחידה? למה יש עונש? למה יש כזה דבר עונשים? למה התורה אומרת שיש יהודים שיש להם עולם הבא, ויש כאלה שאין להם חלק לעולם הבא, או שמאבדים את החלק שלהם לעולם הבא, למה צריך ככה בלחס? למה לא בשלווה, ברוגע, בלי הפחדה? נכון, הרבה מתלוננים. אז השאלה היא, למה הקרש ברוך הוא במתן תורה היה צריך להפחיד אותנו כל כך, עד כדי כך שפרחה נשמתנו? מה, אולי היה חייב לעשות קצת מוסיקה קלאסית, קצת רגוע, פרחים על ההר, כל מיני עניינים, וכולם רגועים, ושום קול חזק, מדבר באדינות, בשביל מה היה צריך שופר, ואש, והאדמה רועדת, ולחץ, ואחר כך קפה עליהם הר כגיגית, בשביל מה כל זה? התשובה היא, כיוון שזה שברא את האדם מכיר את הפסיכולוגיה שלו יותר מכל אחד אחר, יותר מהאדם עצמו אפילו. מי מכיר את האדם יותר, הוא או בורא עולם? זה שברא אותו, ודאי שבורא עולם מכיר אותו. במיוחד שאדם הוא חי בהכחשה כל הזמן, הוא מכחיש. מה, אני גאבתן, אני כאסן, אני עצלן, אני, אני, וודאי, הוא לא מקבל. הוא, כי קשה לו להתמודד עם זה, אז אדם לא רוצה לסבול, לכן הוא פיתח מין מנגנון הגנה כזה שכל פעם שמאשימים אותו במשהו, הוא מעביר את האחריות למישהו אחר. כמו שמוצאים אצל ילדים, שבאים לילד, אומרים לו, אתה נגעת? מי פתח את הסוכריות? הוא אומר, לא אני, זה הוא מצביע על אח שלו. למה הוא מכחיש, משקר ומעביר את האחריות למישהו אחר? כיוון שקשה לו להתמודד עם האמת, קשה לו, הוא כבר סובל מזה עכשיו, ולכן הכי קל להאשים מישהו אחר ובאמת זה מרגיע אותו נפשית. ככה הם בני האדם. גם אדם הראשון, איך שגשמו, הוא בא אליו מיד גלגלת אחריות לחווה, ושבה לחווה גלגלת אחריות לנחש. זה שהנחש פיתה אותה, זה מת להמיתה, אבל היא אשמה. מי אמר לך להתפתות? זה שהחווה פיתתה את האדם לאכול מצדד, זה מת להמיתה, אבל הוא אשם. אתה צריך לנסת באחריות, אבל הכי קל לגלגל את האחריות למישהי אחרת, האישה שנתת אימדי, היא אשמה. ‫ככה אמר אדם הראשון, ‫ככה אומרים רוב בני האדם. ‫שבאו לשאול המלך שמואל הנביא ‫להוכיח אותו ‫למה הוא לא מחק את זכר המלאק, ‫השאיר את הגג המלאקי, ‫השאיר את מלך המלאק, ‫אז שאל אותו שמואל, ‫מה זה הקול של הכבשים? ‫הרי כשבחור אמר לך ‫לא להשאיר מהם זכר, ‫אני שומע את הכבשים גוהים. מה אמר לו העם? העם רצה להשאיר את הכבשים, להקריב אותם קורבנות. זאת אומרת, זה לא אני אשם. זאת אומרת, דרך האדם, אפילו אנשים גדולים וצדיקים, בדרך כלל להשאיר מעצמם את האחריות, להעביר אותה למישהו אחר. נחזור לעניין. אז באמת, הקב". הוא הביא את עם ישראל והוא יודע שמה שעובד הכי טוב על האדם זה פחד. פחד זה מומנט אדיר, זה כוח שמסוגל לשנות את מעשיו של האדם מן הקצה לקצה תוך שניות. תוך שניות. אדם שעמד לעשות פעולה מסוימת, הפחדת אותו, הוא עושה בדיוק את הפעולה ההפוכה. אתן לכם דוגמה. פעם היה בירושלים, מעשה, באו שני שודדים, פרצו לדירה, בירושלים. עכשיו, לפני שהם פרצו לדירה, בעל הדירה זה אדם מבוגר, הוא ואשתו, שזוג סכנים גרים שם, והאבא הזה היה לו מנהג יפה, כל יום חמישי בשמונה בערב, הוא מביא את כל הנכדים שלו, יש לו כמה בנים, אז יש לו הרבה נכדים, הם כולם מגיעים אליו לבית, ולומדים את פרשת השבוע של מחר, של מחרותיים, עם רשי, ככה שעתיים שיעור, משמונה עד עשר, הוא עושה להם שיעור על הפרשה עם רשי. באותו יום, האבא הזה, אשתו אמרה לו, תשמע, אני צריכה שתלך היום לשוק, תקנה לי דברים, עוד אין לי כלום, לא הכנתי שום דבר וכולי וזה, אמר לה, תשמעי, הילדים צריכים להגיע, ולמה לבטל שיעור תורה? אני אלך מחר מוקדם בבוקר, יהיה לך מספיק זמן לבטל, או לבשל. אמרה, לא, הפעם אני באמת צריכה, אין לי ממש כלום. התחילו, היא ככה נתבקח. אמר לה, לא כדאי לבטל שיעור קבוע. אני מבטיח לך מוקדם, מיד אחרי התפילה אני כבר אהיה בשוק. בקיצור, השיעור התקיים כסדרו, עשר הילדים יצאו, איך שיצאו הילדים, אחרי שתי דקות, תפיקה בדלת, הם חשבו שאחד הילדים שכח משהו, פתחו את הדלת, נכנסו שני שודדים עם מקדחים, תנו לנו מהר את כל התכשיטים וכולי. הבחור הזה, הזקן, היה לו שכל, אמר להם, מה באתם אלינו? אנחנו אנשים עניים, מרודים. מה באתם לגנוב מאיתנו? אין לנו כלום. אנחנו כל כך עניים, אין לנו אפילו מה לאכול. בואו, בואו, תפתחו את המקרר ואת הארונות, תראו איך הבית ריק. פתח שם הכל, פתחו את המקרר השודדים, רואים שום דבר. באמת, האישה אמרה, אין כלום, ולא היה כלום. בארונות, אין שום דבר, הכל ריק. ראו השודדים ככה, כל אחד מהם הוציא 200 שקל מהכיס, אמרו לו, אדוני, כך שיהיה לך קניות לשבת. באו לגנוב, ראו ככה שהבן אדם חי בכזה עוני, נכנס בהם כזה פחד ואיסורי מצפון, עוד לא רק שלא גנבו, נתנו לו צדקה שיקנו כסף לשבת. כמובן שהם לא היו עניים, רק הוא לא הלך עדיין לשוק, ניצל את ההזדמנות. מעניין אם היה הולך לשוק ומבטל את השיעור תורה, הבית היה מלא, מה, איזה תירוץ והיה שולף, כן? מכאן ניצלו כל התכשיטים וכל הדברים שהיה להם, כן? אבל הפחד יכול לגרום לאדם, או הבושה, פחד ובושה, זה שני הדברים שהכי הרבה משפיעים על האדם להשתנות. הפחד והבושה מפעילים את המצפון. ברגע שאדם עושה דבר וזה מפחיד, יש לזה השלכות, הוא יכול להנש על זה, יכול להיפצע, יכול למות, הפחד מפעיל את המצפון וגם הבושה מפעילת המצפון. הקדוש ברכו, כיוון שהוא מכיר את נבראיו, את ברואיו, הוא עשה להם מעמד ער סיני בפחד גדול ובאמה. ואז כולם עמדו בער. הקדוש ברוך הוא ירד על הער והתחיל לדבר. שתי הדיברות הראשונות, הקדוש ברוך הוא אמר בקול רם. אנוכי ה' אלוקיכם, אשר רציתי אתכם מארץ מצרים, לא יהיה לכם אלוקים אחרים על פניי. שתי הדיברות האלה, הקדוש ברוך הוא אמר בקול רם. וכבר פרחה נשמתה מפחד. שבה לומר את הדיברה השלישית, אמרו למושה, התחילו לצרוק ולפקוט, אמרו למושה רבנו, מושה, תעלה אתה אל האלוקים, תדבר אתה איתו, למה אם הוא ימשיך לדבר פה, אנחנו לא יכולים לעמוד במצב הזה. ומושה התחיל להרגיע אותם, תירגעו, הקדוש ברוך הוא לא בא באמת לפגוע בכם, אלא הוא בא לנסות אתכם, כי מנסה השם אתכם, כל זה זה ניסיון, לראות אם תשמרו מצוות או לא, זה הדו-שיח, כמו שאנחנו רואים בפרשה, בין משה אל העם. כולם רועדים, ומשה צריך להרגיע אותם, שירגעו, שהקב' הוא באמת לא בא לפגוע בהם. עד כדי כך הם היו בטוחים שהם הולכים למות לתמיד היום. עד כדי כך. והנה משה עלה אל הער. הם אמרו למשה, דבר אתה אל האלוקים, כל מה שאומר לנו השם, נעשה ונשמע. מה שהקב". יגיד לך, אנחנו סומכים עליך, אתה תגיד לנו, אנחנו נעשה. ואז משה עולה אל הער, ונשאר בער 40 יום ו40 לילה, כלומר הגופה שלו, הגוף שלו, נשאר בער, בער סיני, הקב". יזהיר שאף אחד לא יעלה אל הער, מי שיעלה אל הער ימות מיד, ירוי ירי, ככה כתוב. ומשה עולה להר, הגופה, הגוף שלו נשאר בהר סיני, והנשמה עולה לשמיים. הוא מגיע לשמיים, והמלאכים שם מתחילים ויכוח. מה פתאום, באת לפה, אומרים לקבל ה' מה, אתה רוצה לתת תורה לילות אישה? אדם שנולד מבשר ודם. תראה אותם, הם מלאים באוורות, בתאבות. מה פתאום שתיתן להם את התורה הקדושה? זה לא מוצדק. ומשה אומר להם, מה אתם טוענים? אתם, יש ביניכם קנאה? יש ביניכם רציחה? אתם רוצחים? אתם קנאים? יש לכם הורים לכבד? יש לכם מידות לתקן? מה הטענה שלכם? התורה היא בשבילנו, דווקא בשביל אנשים בשר ואדם. ככה יש ויכוח, משה מנסים כאילו כביכול לפגוע בו, ואחר כך הוא אומר לו, אחזק בכיסאי ואשב להם תשובה, בסופו של דבר, אחרי ארבעים יום ואחרי ארבעים לילה, הקב' הוא אומר למשה, רד כי שיכת עמך. התאריך הוא י' ז' בתמוז, הוא עלה בז' בסיוון, ארבעים יום לאחר מכן זה י' ז' בתמוז. משה עולה לארץ, הוא נמצא בארץ עיניי כשבכם הוא עומד לורד, כי שיחת עמך, העם שלך, לא העם שלי. מה זה עמך? הערב רב. המצרים שמשה גייר על דעת עצמו, צירף אותם לעם ישראל בלי להתייעץ עם הקרש ברוך הוא, יצאו יחד איתו, יש כל מיני דעות בחזל כמה היו הערב רב האלה, פחות מעם ישראל, יותר מעם ישראל, מספרים גדולים. הם יוצאים עם עם ישראל, ומשה, הקב". הוא אומר לו, רד קישי חטא עמך, העם הזה שאתה הוצאת, כבר עשו להם עגל ומסכה, רוקדים מסביב לעגל. משה יורד עם לוחות הברית, והוא רואה שהם באמת רוקדים מסביב לעגל וצועקים, אלה אלוקיך ישראל, אלה אלוהיך ישראל, הם צועקים. וחלק מהיהודים מוכים כפיים בחזן נוראי של עבודה זרה. עבודה זרה, בתורה העונש עליה הוא עונש מוות. ואדם מאבד את העולם הבא שלו, בין בי הוא יהודי, בין בי הוא גוי. אפילו לגויים אסור לעבוד עבודה זרה. זה נגד שבע מצוות בני נוח. ואז משה רואה כזה מחזה ושובר תלוכות. שובר תלוכות. למחרת הוא הולך הזרה, יותחת בתמוז, הולך הזרה אל ההר, והוא נשאר בהר שמונים יום. עוד שמונים יום. ‫כשביום האחרון, ‫ב-40 יום האחרונים, ‫זאת אומרת, 40, 40 ו-40, ‫סך הכול 120 יום משה היה בהר, ‫ב-40 יום האחרונים ‫הוא רק מתפלל בבכי ובתחנונים ‫לקדוש ברוך הוא, ‫שימחל לעם ישראל על אבון העגל, ‫עגל הזהב. ‫ואחרי 40 יום, מראש חודש אלול ‫עד יום הכיפורים, בדיוק 40 יום, משה התפלל, שהקב' המחל לנו על האבון הנורא הזה, וביום הכיפורים, הקב' אמר לו, סלחתי כי דברך. זאת אומרת, אני מקבל את התפילה ואני סולח. כמובן שאפילו, אף על פי שאני סולח, יהיו לזה השלכות. בכל דור ודור, עם ישראל יסבול מהאבון הזה, אבל באופן כללי, אני מוכל על האבון. ואז משה, משה מקבל את הלוחות השניים. הקב". נותן לו את לוחות הברית, אבל הפעם הוא אומר לו, פסול לך לוחות אבנים כראשונים, אשר שיברת. הגמרא אומרת, ישר כוחך אשר שיברת. היית באמת צריך לשבור, כי לפעמים צריכים לעשות מעשה קיצוני כדי להעיר את האדם. וההבדל הוא שבלוחות הראשונים, הקב". הכין את הלוחות עצמם. המחיר של הלוחות זה מיליארדים של דולרים. אם היום היה שברים של הלוחות שמשה שבר, זה אבנים הכי יקרים שיש. לא יודע בדיוק איך קוראים לזה בעברית, אבל זה... סנפיריון, לא יודע בדיוק איך, אבל זה משהו יקר כמו שיש רובי ויעלומים, כל האבנים היקרות האלה, זה פשוט כמות אדירה שהערך שלהם הוא אינסופי. אני כבר לא מדבר על הערך הסנטימנטלי שלהם, רק על האבן עצמה, זה מחיר אדיר. וכתוב שמאשברים של הלוחות, זה אחד הדרכים שמשה עצמו התאשר מזה, כן? בכל אופן, אז משה רבן הוא מקבל לוחות שניים, אבל הוא צריך להכין את האבנים. הקב' הוא לא הכין את האבנים כמו בלוחות הראשונים, אלא הוא עצמו צריך לפסול את הלוחות. ואחר כך הקב' הוא כתב עליהם את הדיברות. והדיברות האלה, היה בהם מעשה נס, שאיך שהיית מסובב את הלוחות, משני הצדדים היית קורא תחתיו מימין לשמאל. בדרך כלל, שחורטים באבן כתב, שהופכים לצד השני, אז הכתב הוא הפוך, לא מבינים. כן? אבל פה, איך שהיית מסורב תלוכות, זה היה, היה לזה כמו מין מעשה קסם כזה, שאפשר היה לקרוא תלוכות משני הצדדים. בכל אופן, משה מקבל תלוכות השניים, הוא יורד חזרה ביום כיפור, ובעצם מי שישאל אותנו מתי באמת קיבלנו את התורה, התשובה היא ביום כיפור. כי בחג שבועות סך הכל שמענו שתי דיברות. זה כל מה שהיה. כולם התאספו מסביב להר, והקב' הוא אמר את שתי הדיברות הראשונות, ופה הכל הפסיק. העם כבר לא יכל להמשיך לשמוע את הדיברות האחרות. משה עלה אל ההר, וזה כל מה שקרה בשבועות. עכשיו, באמת, איך אנחנו יודעים שהקב' הוא באמת קיבל את כל התורה ביום כיפור? פשוט מאוד. כתוב מפורש שהוא קיבל תלוכות השניים? כן. כתוב ש-וישב משה ממחרת היום לשפוט את העם. איך שמשה ירד הגיעו אליו הרבה אנשים? לדין תורה. ‫איך אפשר לשפוט דיני תורה ‫בלי תורה שבעל פה? ‫הרי בתורה שבכתב, ‫סך הכול כתובים תריאג מצוות. ‫613 מצוות, 248 מצוות עשה, ‫365 מצוות לא תעשה, ‫סך הכול ביחד תריאג מצוות ‫כמעניין העברים והגידים בגוף האדם. ‫גוף האדם מורכב ב-248 עברים, ו365 גידים, כנגד כל איבר בגוף האדם יש מצוות תעשה, כנגד כל גיד בגוף האדם יש מצוות לא תעשה, ככה שאיך שהאדם מורכב, ככה המצוות, טרייג מצוות, כל מצוות מחוברת לאיבר או לגיד. ‫ובאמת, כשמשה... ‫עכשיו, כשמסתכלים בתורה שבכתב, ‫רואים באמת שסך הכול כתוב ‫שם המצווה, זהו. ‫לא כתוב איך מבצעים אותה, למשל, ‫והיה לראות על ידיך ‫או לטוטפות בין עיניך. ‫לא כתוב תפילין, ‫לא כתוב צבע שחור, ‫לא כתוב בצורת ריבוע, ‫לא כתוב שין בצד אחד של שלוש, ‫שין של ארבע בצד השני, לא כתוב את הרצועות, מה הרוחב שלהם, האורך שלהם, הצבע שלהם, ממה עושים, מאיזה בהמה, מה זה הגידים האלה שיוצאים מהריבוע, מהתיטורה שם ואיך מעבירים את הריבוע, כלום לא כתוב. יש יותר מאלף הלכות של איך מכינים תפילין. ‫עם הכתיבה והפרשיות והרווח ‫ואיזה דיו משתמשים ‫ועם איזה כלי כותבים. ‫כל זה לא כתוב בתורה שבכתב, ‫רק כתוב פסוק, ‫והיה לו אות על ידיך ‫או לטוטפות בין עיניך. ‫אין שום הסברים. ‫אם לא היה תורה שבעל פה, ‫כל אחד היה עושה אות אחרת. ‫אחד היה כותב איזה משהו על היד, ‫השני עושה איזה חתך, ‫השלישי מדביק איזה מדבקה, ‫הביא קושר פרחים. כל אחד היה עושה לעצמו אות לפי דעתו, אבל אנחנו רואים שכל עם ישראל, כולם מניחים תפילים שחורים, מרובעים, בכל העולם, הגיעו יהודים לארץ ישראל מתמאן, מפולין, מרוסיה, פרה, סוריה וכולי, כולם הביאו איתם את אותם תפילים מרובעות, אותו צבע, אף אחד לא הביא תפילים עגולים בצבע צהוב, כל המסורת הזאת מלשון מסירה, מה זה מסורת? עבר מאב לבן, מרב לתלמיד, בכל הגלויות, בכל התפוצות, תמיד התורה עברה מיד ליד, ממתן תורה ועד לימינו אנו. אנחנו רואים רבותיי, שאם מתבוננים בתורה שבכתב, אין שום הסבר איך מקיימים את המצוות. אין שום הסבר על דיני ממונות. יש פסוק, פסוק וחצי, ועל זה יש גמרות שלמות. פרקים שלמים בגמרא, מסכת בבא מציע, בבקמה, מסכת מקוץ, הנדרים, כל המסכתות האלה, דיני נפשות, דיני ממונות, כל הדברים, איך מתחתנים, מסכת קידושין, איך מתגרשים, מסכת גיטין, כל המצוות האלה שכתובות בתורה, יש על זה קטעים נרחבים שנכתבו בתלמוד, ‫1,300 שנה לפחות אחרי מתן תורה, ‫רבי יהודה הנשיא כתב את המשניות, ‫את כל שישה סדרי משנה, ‫שזה לקט אוסף של כל התורה שבעל פה, ‫ועל זה יש גמרה. ‫הגמרה מסבירה מה פירוש ‫כל משנה ומשנה. זה מה שנקרא תלמוד, תלמוד בבלי, תלמוד ירושלמי, ישבו חכמים בבבל, ישבו חכמים בירושלים, בתקופה הזאת שאחרי המשנה, ופירשו את המשניות, והוסיפו עוד הרבה דברים לגמרא, כגון מהוראות היסטוריים, ועניינים של רפואה, ומלחמות, וכל מיני דברים שקרו בעולם, וכל מיני סודות על הטבע, הכל כבר מופיע בתלמוד, אבל עיקר התלמוד נכתב, כדי להבין את אריאק מצוות, כדי להבין את המצוות ואת המנהגים וכולי וכל גזירות חזל ודברים שקרו, שגרמו וכל מיני הרוגים שהיו ומצומות שגזרו. כל זה, זה בעצם אוסף של כל היהדות בסדרה הזאת שנקראת התלמוד. זה פחות או יותר ככה בראשי פרקים. אז ממלא משה יורד מהער, ולמוחרת הוא מתחיל לשפוט דיני ממונות. איך אפשר לשפוט דיני ממונות בלי שיהיה לך את התורה שבעל פה? מכאן ברור שיש, היה לנו כבר את כל התורה שבעל פה בזמן שמשה ירד ביום כיפור והביא את התורה. עכשיו, מה לגבי התורה שבכתב? התורה שבכתב, אם נאמר שמשה הוריד את כל התורה איתו, חוץ מלוכות הבריא, אז יש כאן בעיה חמורה מאוד. למה? ‫התורה ניתנה לנו בפרשת יתרו. ‫פרשת יתרו מתארת את מתן תורה. ‫מפרשת יתרו והלאה ‫יש 40 שנה של מעורעות ‫שעתידים להיות אחרי מתן תורה. ‫הרי בני ישראל יצאו ממצרים בפסח, ‫ושבעה שבועות לאחר מכן ‫קיבלו את התורה בשבועות. ‫זאת אומרת שמרו את שתי הדיברות. ‫אז זה שבעה שבועות, ‫כמעט חודשיים. אז מה קרה עוד שלושים ותשע שנים ועשרה חודשים? כמעט ארבעים שנה שהיו במדבר והיה פרשת קורח שקורח מרד במושה והיה חתם רגלים והיה כל הדברים האלה קרו אחר כך. ‫אז לא ייתכן שמשה הוריד תורה ‫ושם היה כתוב מה קורח אומר ‫למשה בעוד כמה שנים, ‫ומה המרגלים יגידו, ומה יקרה, ‫ואיך העם יבכו שאין להם בשר, ‫ויוכלו בשר וימותו, ‫ואחר כך יגידו שאין מים, ‫וימרדו במשה, ‫ואחר כך תהיה מלחמה. ‫כל הדברים האלה שהעתידים להיות, ‫לא יכול להיות שזה כבר היה כתוב ‫בתורה, כי כולם היו פותחים ‫את התורה שמשה הביא אותה, ורואים שבעוד כך וכך שנים קורח ימרוד במושה וקורח יגיד ככה ומושה יענה לו והאדמה תיפתח וקורח והדתו יבלעו באדמה. זה לא ייתכן, אז קורח שהוא רואה עכשיו בתורה שכתוב עליו שבעוד כמה שנים הוא יבלה באדמה, ודאי הוא לא היה מעיז לדבר. הוא אומר מה, כתוב בתורה שהאדמה בלעה אותי. ודאי עדיף לי לשתוק, כמה שאני שונא את משה ומקנה בו ומעורר עליו מאומות, אני לא רוצה להיבלע באדמה ולהיאבד את העולם הבא שלי, זה ברור, כן? אז ממלא ברור שמשה לא קיבל את כל התורה שבכתב, אלא מסבירים המפרשים, שמשה קיבל את התורה, עד פרשת יתרו, לא כל התורה הייתה כתובה, רק חלק מהתורה. מפרשת יתרו עד סוף התורה, משה כתב את שאר התורה בתקופה של 40 שנה. כל תקופה מסוימת, הקראש ברוך הוא קרא לו לאוהל מועד. ‫הכתיב לו עוד קטע, ‫כמו שהרמב״ם אומר, ‫שהוא כתב באותיות, ‫הוא ראה אש, רקע של אש, ‫והאותיות שחורות רצות על האש. ‫והקב". הוא אמר לו, ‫איפה מילה מסתיימת, ‫איפה מילה חדשה מתחילה, ‫ושוב, וככה הוא היה כותב, ‫ומוסיף עוד קטעים לתורה. ‫אך הרי שכל המאורעות האלה ‫כבר קרו, מה שכבר היה, משה ישב וכתב איך היה, לפי מה שאשם הכתיב לו. הוא והיום האחרון לחייו, כשהוא היה בין מאה ועשרים שנה, כתוב לו, כעתה עינו, לא נס לכה ולא כעתה עינו וכולי, הקב' הוא אמר למשה על אל ער העברים, ער נבוא, הערה לו את כל ארץ ישראל, הוא ראה שם את כל אדמת ארץ ישראל מהער, אז זה אחרי שבפרשת ואת חנן מתואר שמשה התפלל חמש מאות וחמש עשרה תפילות, התחנן בבכיות לקב". שיבטל את הגזרה ויתן לו להיכנס לארץ. ואת חנן גימטריה חמש מאות חמש עשרה. הוא התפלל, קרא עולמות, המלאכים רעדו מהתפילות שלו, אמרו לה, קדוש ברכו, אי אפשר, התפילה של משה רבנו בוקעת בכל העולמות, עד שהקדוש ברכו בא ואמר למשה רבנו, רב לך, יש לך מספיק זכויות, תהיה רגוע, אל תוסף דבר אליי בדבר הזה, אל תמשיך לדבר איתי יותר על להיכנס לארץ, שום דבר לא יעזור לך. התפללת 515 תפילות, אני מצווה עליך להפסיק להתפלל. רב לך, אל תוסף דבר אליי. אל תמשיך לנדנד לי, אתה לא נכנס לארץ. נגזרה גזרה שלא תיכנס לארץ. מתי נגזרה הגזרה שמשה לא ייכנס לארץ, רבותיי? הרי משה זה האדם הכי צדיק שהיה בהיסטוריה. התורה מידה על שמשה הוא הענב מכל אדם, ואין צדיקים יותר גדולים מאלה שהם ענבים. כי כתוב על מי שגאפתן, תואבת השם כל גבל לב. מי שגאפתן, אנחנו לא סובל אותו. אין אני והוא יכולים לדור באותו מקום, ככה כתוב. זאת אומרת שבה הגאפתן הזה, השכינה בורחת משם. יש פסוקים נוראים על אנשים שהם גפתנים. זה אחד הדברים הכי מתואבים שיש. הרמב״ם אומר שבכל המידות, האדם צריך להיות בדרך אמצעית, דרך ממוצעת. לא להיות קיצוני מדי. לא לעשות דברים קיצוניים. מצד אחד אומרים, אל תתלבש בגדים של טבס, מזהב, בגדים יקרים, זה הכל רושם. מצד שני, אל תלבש בגדים קרועים וסחבות, גם זה אסור. אל תאכל כל היום עדנים וכל מיני דברים יקרים מצד שני, אל תאכל עצמות גם, כן? תאכל בריא, תאכל נורמלי, תתלבש נורמלי, תהיה נורמלי, הכל נורמלי. אבל יש רק מידה אחת שצריכים להתרחק בה עד הקצה הכי רחוק, וזה גאווה. כי גאווה, אפילו קצת גאווה, כשבכל לא סובל את האדם. מה שמעניין בגאווה, לא כתוב תואבת השם גאוותן חילוני, או גאוותן עם הארץ, לא כתוב כזה דבר, על הגאוותני מדובר בין בית החילוני, בין בית הדתי, בין בית החכם, בין בית הטיפש, עשיר, אני, לא משנה, עם הארץ, תלמיד חכם, אין שום מבדל. כל בן אדם שהוא גאוותן רק בליבו, הקדוש ברוך הוא לא סובל אותו, גם אם הוא דרשן נפלא, וגם אם הוא תלמיד חכם גדול, ויודע את כל הגמרות בעל פה, והכל אצלו זה הצגות ורושם וצלצולים, הקב' אחרי יודע, אבל לא נשכוח, פה מדובר על אדם שהוא גאוותן רק בלב. קל וחומר במעשים. אם הוא גאוותן ומעליב אנשים, וכל הזמן מדבר על עצמו, זה פשוט. זה אין מה להוסיף בכלל. פה מדובר על אדם שמכבי את הגאווה שלו. כלפי חוץ הוא נראה ענב, עושה הצגות, שפל ברך ושפל קומה. אבל בלב שלו הוא מרגיש, כולם פה מטומטמים לידי. אני אור שלא היה דוגמתו. תראה איפה הם, תראה איפה אני. תראה את אלה ותראה זה. כל הזמן הוא ככה חושב בראש. הוא לא מייז להראות בחוץ. אחד כזה מתואף בעיני השם. לכן מבינים שעל משה כתוב שהוא הענב מכל אדם והקב". הוא קרא לתורה על שם משה אם משה לא היה אדם צדיק מושלם איך הקב". הוא יקרא לתורה שלו על שם אדם שהוא לא ברמה הכי גבוהה שיש זכרו תורת משה עבדי ככה כתוב אז ממלא מבינים שלא היה כמשה. גם משה הוא גדול הנביאים. זה אחד מ-13 העיקרים של היהדות. שמשה הוא אב לכל הנביאים. זאת אומרת, לא קם עוד נביא כמשה. ככה כתוב. אז שואלים, מה זה הלשון הזאת, לא קם? היו צריכים לומר, לא יקום. או לא יהיה. לא יהיה עוד נביא כמשה. בסדר, הבנו. לא יהיה חכם כשלומו. עד המשיח. אבל גם לא יהיה נביא כמשה. אבל מה זה לא קם? התשובה היא שכל הנביאים, בזמן שהקב' הוא נתן להם נבואה והם התנברו, אז כל הנביאים היו צריכים ללכת לישון ולקבל את הנבואה בזמן שהם ישנים. והיחיד שהיה עומד ומדבר עם הקדוש ברוך הוא על רגליו, בעקיץ, בזמן שהוא ער לחלוטין וצלול, לא בתוך שינה, לא במצב של ישיבה או שקיבה, עומד על הרגליים והקדוש ברוך הוא נותן לו נבואה, זה משה. לכן כתוב, לא קם עוד נביא כמשה, הכוונה על רגליו, שיכול היה לעמוד בזמן שהשם נותן לו נבואה, כי הנבואה הייתה מאוד מטישת הגוף, זה דבר אדיר. הקדוש ברוך הוא כביכול כאילו מתעבר באדם ומכניס בו אינפורמציה, והוא מדבר את זה אל העם, מעביר את המסר של הקדוש ברוך הוא כמו הנביא, שהיה חזקאל ונערמיה וכל שאר הנביאים, כן? בכל אופן, אז משה, כאן ידוע כמו שאנחנו יודעים, הוא היה הענב והצדיק מכל האדם. וביום האחרון של חייו, משה סיים את התורה, כבשמחה, הוא העלה אותו על ער נבוא, והראה לו את כל הדורות שהיו בארץ. מי יהיה? הוא רואה את רבי עקיבא איך הרומאים חתכו את בשרו ומסריקות של ברזל. ראה עד הדור שלנו, ראה עכשיו מה שקורה, שלוש בכירות בארץ, טרוריסטים בכל פינה, הערב רב שולטים בכל התשקורת, בכל המידיה, הכל משה ראה מתחילתו ועד סופו, את כל מה שיהיה בארץ. רק לפני כל זה, משה התחנן לגבי השבחון, כמו שאמרנו, והגבי השבחון אמר לו, רב לך, אין לך מה להוסיף יותר, יש לך מספיק, אל תדבר איתי יותר על להיכנס לארץ. למה? כי נגזרה עליך גזירה שלא תיכנס לארץ. על מה נגזרה עליו גזירה על האיש הצדיק המושלם? על זה שהקב". אמר לו לדבר אל הסלע ויצאו מים, וממקום לדבר אל הסלע הוא עיקר בסלע. עכשיו, למה משה עשה את זה? הרי משה יעלה בדעתו למרוד באשם, לעשות ההפך ממה שהשם אמר לו, אלא מה? כשמשה בא, באו דתן ואווירם וכל הליצנים וכל אנשי מרץ וכל אנשי יש עתיד וכל המולנים שונא הדת, והתחילו לעשות צחוק, משה רועצון, הוא כבר יודע, הוא יודע מאיפה להוציא מים, הוא מכיר כל סלע פה, הוא יודע איפה יש נחלים בתוך, יש מים מתחת, מי תהום מתחת לסלעים, תכף הוא ידבר על הסלע הזה, הוא יזיז את הסלע הזה, יצאו משם מים, הוא כבר הכין את זה מראש, התחילו להתנגד לו, אמרו לו, אם אתה באמת שליח השם, ובאמת אין כאן מעשה קוסמות וכישוף. תוציא לנו סלע, מים מהסלע הזה, לא מהסלע הזה. מה ההבדל? מה נפקמינה? אם תוציא לנו מים מפה או מים משם? אם זה מהשם, היפעלה מהשם דבר, הקב' יכול להוציא מים מהסלע הזה, ויכול גם את אותם מים להוציא מהסלע הזה, נכון? הרי זה מלא בדרך נס. אז משה עשה חשבון, אם אני אבוא וידבר לסלע הזה, שהם כבר צוחקים עליי מראש, במילא לא יהיה כאן שום נס כי הם שכנעו את כולם שיש כאן אוכלות. מה ההבדל באמת בשביל הקדוש ברוך הוא אם אני אדבר לסלע הזה או אדבר לסלע ההוא? בעיה בשביל השם יביא לי מים משם. אז משה הלך באמת לסלע אחר. התחיל לדבר, לא יצא כלום. התחיל לצחוק, ככה מתגלגלים על הרצפת, צוחקים, כל הרשעים, ראיתם? הנה הוכחנו לכם כאן שהכל בלוף. ואז משה בכעסו נתן מכה על הסלע, ירדו ככה, כמה טיפות בודדות. ואז נתן עוד מכה, והתפרץ זרם של מים כמו מפלא הניאגרה. אדיר. שתף שם את כולם שם. וכולם שתקו והיו באלם. אבל הדקה הזאת שצחקו, זה נקרא חילול השם. שהשם של הקב". הוא התבזה. בעיני האמון, זה נקרא חילול השם, ששמו של הקב' הוא קודש, ובן אדם בשר ודם גורם לו להתחלל, מה שאומר להיות חול, להיות פשוט, לא קדוש. כמו שאומרים, מחלל שבת. מה זה מחלל שבת? לוקח שבת, שזה יום קדוש, אותי ביני וביניכם, אותי בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל, והופך אותו ליום חול, בחוצפתו, במרדו שמורד בקדוש ברוך הוא, בשבילו שבת זה יום רגיל. הקדוש ברוך הוא אמר אותי ביני וביניכם, ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת לדורותם ברית עולם, ביני ובין בני ישראל אותי לעולם, והחצוף הכפוי טובה זה, איך הרמב״ם קורא לו לעוד, לאדם כזה משומד, זה לשון הרמב״ם, אין מקבלים קורבן מן המשומד הזה, שרוצה להבין נדבה לבית המקדש, אומרים לו תעוף מפה, לא רוצים לראות את הפרצוף שלך, למה? כי אתה מחלל שבת, ואתה חצוף, והעונש של מחלל שבת בתורה, הרבה יותר גרוע מהעונש של רוצח, מכאן ומאוד הרבה מקומות למדים שהאהבון של חילוד שבת כגון להדליק אש בשבת, לכתוב בשבת, לנסוע במכונית בשבת, לדפור, לשמש במחשב, כל הדברים שאנשים עושים היום, לצערנו הרב, זה עבירות יותר חמורות מללכת ולרצוח. ויש על זה גם עונש יותר חמור. גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. ואז כדי כך שמי שמחלל שבת הוא בכלל לא נחשב כיהודי בעיני הקדוש ברוך הוא. זה פסוקים מפורשים. ונחרטה נפש האימי המאה. אני קוראת אותו בכלל לעם ישראל. הוא לא שייך לעם ישראל, האדם הזה. ולא רק זה. בשולחן ערוך בשבע מקומות שונים כתוב מחלל שבת הרי הוא כגוי לכל דבר. כל דבר, אין שום הבדל בינו לבין גוי מסין. הגוי שמשתחבל לבודה שלו, לילים. אין שום הבדל בינו לבין ההודי שמשתחבל לפרה. הוא גר בתל אביב, מאשן בשבת, וההודי הזה מאשן באודו, ושניהם אותו דבר, נחשבים כגויים לכל דבר. זה הלכות, זה לא עכשיו, אני נותן לכם עכשיו מטאפורט כאן, או איזה קצת דימויים. אנחנו מדברים כאן על הלכה למעשה, אם הוא נגע ביין, צריכים לשפוך את היין, כמו שהאודי, מאוד הוא נגע ביין, צריכים לשפוך את היין, איציק מישנקין נגע ביין, שופכים את היין. האודי יעיד בחתונה שלך, אתה לא נשוי. אי ציק מישן כי נעיד אתה לא נשוי הכל אותו דבר את ההודי אי אפשר לקבור בבית קברות יהודי קוברים אותו מעבר לגדר איפה שקוברים את הגויים אותו דבר מחלל שבת אסור לקבור אותו עם יהודים שומרי שבת קוברים אותו עם מחללי שבת אם קברו אותו בטעות בתוך שומרי שבת, חייבים לפתוח את הקבר ולהוציא אותו משם, כי ההלכה אומרת שזה ביזיון לשומרי שבת. ויש עוד מאות הלכות, אם הוא שחט בימה, מיד היא נבלה בימה, שחיטתו נבלה. כתוב ברמב״ם, שולחן ערוך, מי שמחלל שבת ושחט, אם הוא כתב ספר תורה, אין בו קדושה, פסול, כתב תפילים ומזוזות, לא שווה כלום. זאת אומרת כל מה שהוא עושה בקדושה לא נחשב כלום, אין מצטרף לשום דבר שבקדושה, עד כדי כך שאפילו הוא בא להגיד קדיש לפי האמת של ההלכה אסור לענות אמן, זה כמו שעכשיו יבוא אחמד ויגיד קדיש, לא אומרים אמן, זה לא אחד מהעם ישראל, קדיש נועד בשביל יהודים. יבוא מחלל שבת רוצה להגיד קדיש על אבא שלו, כתוב בהלכה, אסור לענות אמן. אסור לתת לו עלייה לתורה, לא מחשיבים אותו כאחד מהמניין. עד כדי כך, רבותיי, עד כדי כך שאם יש עכשיו בבית כנסת מניין, תשעה אנשים ערים, ואחד רדום, נרדם על השולחן נוחר. ועכשיו אומרים, טוב, זה ישן, הוא לא יענה. בוא נביא מישהו מבחוץ. הולכים, מביאים איזה חילונים חלל שבת שישלים עניין. זה שישן משלים עניין. זה שנכנס, המחלל שבת ער, עונה המן, לא משלים עניין. כל הברכות שאמרו זה ברכות לבטלה, עוד יקבלו על זה עונש. כי אסור לשאת את שם ה' לשווא. אם יש עניין של תשעה שומרי שבת ומביאים אחד מחלל שבת, ואומרים ברכות, חוזרים על הברכות, ואנשים אומרים אמן, בגלל שלא היו שם עשרה שומרי שבת, כל הברכות, ברכות לבטלה. כך גם אמר בדרשה שלו לפני חודשיים הרב הראשי לישראל, הרב יצחק יוסף, בנו של הרב עובדיה, שהיה הרב הראשי לישראל. והוא אמר מפורש, הם לא משלימים. אמר, קדיש, אין שם את שם השם. אז אם אמרו קדיש, לפחות זה לא ברכות לבטלה. אבל אם אומרים ברכות, פוסק מפורש זה ברכות לבטלה ככה פסקו לאורך כל הדורות מכאן מבינים מה זה מחלל שבת שהוא נחשב כגוי לכל דבר וזה הרבה לא יודעים רוב החילונים היו יודעים את זה מהבושה היו מפסיקים לחלל שבת הם לא יודעים אותו דבר נעשה עם משה רבנו כיוון שמשה דיבר אל הסלע, לא כפי שהשם הורה לו, הלך לסלע אחר, והייתה כוונתו לשם שמיים. הוא רצה לקדש את שמו של הקב' ברכו שאין באמת הבדל אם המים יצאו מהסלע הזה או מהסלע הזה. אבל לקח דקה עד שהמים התחילו לצאת, ובדקה הזאת אלפים צחקו. ונעשה פה ביזיון לשמו של הקדוש ברוך הוא, זה נגזרה גזרה שמשה לא ייכנס לארץ. אבל לא לשכוח, משה ארבעים שנה מסר נפש לטפל בעם. התפלל עליהם, הציל אותם, הביא להם בשר, הביא להם מים, לחם, אוכל, הכל דאג להם, מן, כל מה שצריך, שפט אותם, עשה שלומבה, הכל. ‫הראה להם את הדרך, ‫התמודד עם כל התלונות שלהם. ‫בסופו של דבר, דקה אחת של טעות ‫שכוונתו הייתה לעשות מצווה, ‫רק בסופו של דבר יצא מזה ‫חילול השם בשוגג, בשוגג, ‫לא בכוונה. ‫על זה הוא איבד את הזכות ‫להיכנס לארץ. ‫הוא התכנן לה, ‫הוא תכניס אותי כבהמה, ‫תכניס אותי כציפור ‫רק כשאני אסכם לדרוך על אדמת הקודש, ‫על ארץ הקודש. על ארץ ישראל כתוב בתורה, ארץ אשר עיני השם הלוקח הבא מראשית השנה ועד אחרית השנה. זה לא ארץ רגילה. כל העולם ראינו עכשיו עם המשבר הזה של הקורונה, בכל מקום מתו אחוזים גדולים מאוד מאלה שנדבקו במחלה. המקום היחיד שהאחוזים היו הכי נמוכים בעולם זה ארץ ישראל. ארץ ישראל היה פחות משלוש מאות מתים, והיום ראיתי שפרסמו שכמעט כל מי שנפטר, במילא היה נפטר ודאי באותה שנה. כמעט כולם. זה אנשים שהיו להם מחלות רציניות, שהם במילא לא היו מחזיקים מעמד, בכלל גם לא בטוח שהם נפטרו מקורונה. פשוט מכלילים אותם בסטטיסטיקה. ואילו למשל כאן בארצות הברית, מאה ושתיים אלף איש נפטרו פה, מתוך מיליון שבע מאות אלף שחלו במחלה. מאה אלף מתוך, זה מדובר כאן על מעל חמישה אחוז, שישה, שבעה אחוז. ובארץ ישראל חצי אחוז. פי עשר פחות מכל שאר העולם. מדינות עם כמות זהה של חולים כמו ישראל, מתו שם אלפים רבים של חולים. תארו לכם חס ושלום, אם אצלנו הסטטיסטיקות היו אותו דבר כמו אירופה. היה לך 40 אלף ארוגים, 50 אלף ארוגים, אני לא צריך לספר לכם איזה טרגדיה הייתה במדינה, מה קורה שם. אין בית שאין בו ארוג, חס ושלום. בסופו של דבר יצאנו הכי זול בעולם ומדינת ישראל חזרה הכי מהר לשגרה. אין באף מקום שהקורונה הקטע. בצורה כזאת שחזרו לשגרה, פה בניו יורק, בירת העולם, בירת הביזנס, כל הכסף של העולם, כל המקום של הFBI, של כל צבא ארה״ב, כל המפקדים, כל הסנטורים, בניין האום, מה אין פה. כאן הכל מושבט, חוץ מסופרמרקטים, הכל סגור. אין כלום. עכשיו רק מתחיל לפתוח את הבתי כנסת, גם כן בעשרה אנשים. הכל פה כבר מעל חודשיים סגור. ועדיין ממשיכים למות פה אנשים. ובארץ, בלי העינה רע, ברוך ה' כבר נפתח, ואנשים כבר חזרו לשגרה, ועובדים, וזה. כמובן, הנזק הוא עצום. הקרש ברוך הוא מכה, כשצריך להכות הוא מכה. אין פה חוכמות. כל ההומר הקב". וטרן יוותרו מאב הגמרא אומרת יחתכו אותו לחתיכות על החוצפה שיש לו שהתורה מזהירה לו להיות רשע כי אם תהיה רשע תשלם ביוקר ובא החצוף הזה ואומר אל תדאגו הקב". אין אצלו אנשים אוהב את כולם בתורה כתוב שאומר השם את כל אהבה ואת כל הרשעים ישמיד ויש הרבה עיני השם באוסרה להחריט מארץ זכרה יש מאות פסוקים בתנך שכמה הקרש ברוך הוא מתאהב את הרשעים. אפילו הרמב״ם בהלכות תשובה כותב מפורש, הגדול הפוסקים, הרמב״ם, אתמול היה סנוי, משוקץ, מרוחק, והיום הוא אהוב, אחרי שחזר בתשובה, היום הוא אהוב ורצוי וידיד, אתמול היה מתואב, כשאנחנו לא יכולים להסתכל עליו, למה? כי הוא מחלל שבת כפוי טובה, אני נותן לו חמצן, נותן לו אוכל, נותן לו עגלות בלס וגאס, עושה עשרות אלפי דולרים בחודש רווח, נוסע במכונית יוקרתית, גר בבילה יפה, נהנה מהחיים, אוכל טוב, ישן טוב על מזרון נוח, ומה הוא נותן לי בתמורה, ייעורק עליי כל שבוע בשבתות. שמעתי מאנשים בלס וגאס, שיש כאלה שהתחילו להתחזק לפני הקורונה, התחזקו, התחילו לשמור שבת, ואיך שהתחיל הקורונה, במקום להתחזק פי מאה יותר, הלכו אחורה כמה צעדים. הפסיקו עוד פעם לשמור שבת. חזרו לסורם. לא יכול להבין כזה דבר, הרי הקב". הוא הנחית כזו מכה, סגר את המולים, סגר את העסקים, סגר את העגלות, סגר לאנשים את החיים, הכניס את כולם לפחדים, ללחץ, לא משלמים, הכל התמוטט ברגע, כדי שאנשים יתעוררו ויבינו, אני רותח מזעם עליכם, על כל אדם ואדם שנפגע, יש מידת הדין קשה, במקום לרעוד ולרדת על ברכה ולתכנן בבכי לקב". הוא חתנו, אבינו פשענו, מצטערים, או אילנו מיום הדין או אילנו מיום התוכחה, נחפשה דרכנו ונחקורה ונשובה אליך. ואיך אמר דוד המלך סמר מפחדך בשרי הבשר שלי חידודים חידודים מפחד שלמה המלך אמר אשרי אדם מפחד תמיד יש עוד מאות פסוקים כאלה וגם עזרה הסופר אמר בושתי ונחלמתי אין לי מצח להרים ראש, אני לא יכול להרים את הראש שלי, למה? למצח כתוב כל העבירות, אני מוריד את הראש מבושה, כשאדם מתבייש מוריד את הראש, כן? זה תנועה ידועה. אלה הצדיקים הכי גדולים שהיו בהיסטוריה, ברגע שמשהו קצת היה, לא, קיבלו איזה מכה שניים, מיד הבינו ומיד עשו תשובה והתחננו על נפשם ואנשים שבקושי יש להם מצווה וחצי ויש להם רק עבירות מהבוקר עד הלילה, לשון הרע ורכילות וגנבות וגזל והונאה של הגויים ועבודה בשבת וגויות וכל מיני עבירות אחרות של פגם הברית ועוד דברים ואוכל לא קשר ומה לא? בסוף שכבר מתחילים להתחזק, רק כאילו שאנחנו מראה זה לא מספיק, צריכים להתעורר, מה הם עושים? כמו ילד קטן עושה דווקא, במקום לפקוד ולהתחזק ולהגיד, הבנו שהעולם הזה זה אבל אבלים, להתחזק, מפסיקים לבוא לשיעורים, חוזרים לחלל שבע. כנגד, שמעתי גם על הרבה חילונים שם, שכן הבינו. הבינו, הגיעו מים עד נפש. עוד מעט הגאולה תתחיל, המשיח יבוא ונשאר בלי כלום. אז כן התחילו להתחזק. אני תמה על אלה שהעיזו במצב כזה של מידת הדין בעולם, למרות בקדוש ברוך הוא חזרה. מה הבעיה? הבעיה היא ככה, שלפני שהם שמעו דרשות, לפני שהכירו את רב משה, ולפני שאני באתי לבגס ועשינו שם שבתון וחילקנו דיסקים וספרים וכולי, חלק מהם לא ידע כלום מה החיים שלו. מה הם ידעו? לא ידעו יהדות, לא הבינו מה זה לחלל שבת, לא הבינו. עכשיו לימדו אותם, כמו שהתורה מחייבת, הוכח, תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא. אם אתה לא מוכיח אחרים, אתה אחראי לעבירות שלהם. יכולת להציל אדם מטביעה ואתה עומד ומסתכל? איך זה שאתה לא צועק ומציל? אם אדם עכשיו הולך ריוורס ועומד ליפול מער, לא תצעק, היי, זהירות, לא תצעק. אם אדם עומד מכונית ועומדת לדרוס אותו, הוא עכשיו, הוא לרגע עכשיו עסוק בטלפון באמצע הכביש, ואיזה מסעית מגיעה במהירות בזק, לא תלשוך אותו, לא תצרח, לא תגיד זהירות. אם אתה עומד ומסתכל ועדיש, אתה חצי רוצח. יכולת להציל בן אדם, אתה לא למות. הרי כתוב, לא תעמוד על דמריך. לכן, עד שלא שמרו אותנו ודרשנים אחרים, לא ידעו הרבה. אז העבירות שלהם היו על משקל של שוגג, שזה בלי חוונה, לא באמת שהם מבינים מה הם עושים. אבל עכשיו כבר התחילו לשמור שבת, התחזקו, ופתאום חוזרים לחלל שבת וחוזרים לגויות ולשטויות, אוי ואי, כי עכשיו זה הכל במזיד, וההונש על העבירות של המזיד, אוי ואי, הוא הרבה הרבה הרבה יותר גרוע. וחבל, ממש כואב הלב. היום למשל, בעצם זה היה אתמול, אתמול, אמר לי איזה אחד שהוא מלווה בריבית בשוק האפור, במאפיה, בארץ, מאפיונר. אומר, איך אני נודה לי מזה? מישהו שהיה חייב לו כסף, אמר לו, תשמע, אני פשטתי רגל, לקחו לי את הביזניס, הכול. אני מתקשר, אני בן אדם דתי, שומר מצוות. אני יודע שעכשיו בית משפט מגן עליי. אתה לא יכול באמת לעשות לי כלום, כי זה כבר לא שלי. מינוק, עונס נכסים והכול. אבל כיוון שאני אדם חרדי, חזרתי בתשובה, המצפון שלי מעיק לי. אני מתקשר באופן אישי אליך לבקש ממך מכילה על הכסף שנשארתי חייב לך. שילם לו 13 אחוז ריבית בחודש. במשך התקופה, לא יודע, סכומים אסטרונומיים, אני לא יודע איך בכלל אפשר לעמוד בזה, אבל עכשיו הוא אמר לו, פשטי רגע, אין לי כבר איך לשלם, הוא אמר לו, תשמע, אני לא אותו בן אדם שהייתי לפני הקורונה, גם אני מתחזק, הבנתי כבר שהכל פה עבל אבלים, פרשתי מהלוואות בריבית, הבנתי שזה אסור ואני גם, אני מוכל לך על הכסף, שלח לי קצת, אם יש לך קצת שאריות של סחורה, מה שתשלח תשלח, על השאר אני מוכל, ככה אמר לו. ונגמר העניין, זאת אומרת אפילו אותו, מה שנקרא לון שארק, אחד שמלווה בריביד ואני לא צריך לספר לכם שלא משלמים להם איך זה נגמר, כן? אמר לו, אני מוכל לך על הכסף, על הקרן של הלוואה, למה? כי הוא כבר לקח ממנו כל כך הרבה ריבית, אמר, עזוב, עזוב את הבן אדם, ואמר, מה שהיה זהו זה, אז אנחנו מבינים, שברכו, העולם לא חוזר למה שהוא היה, אז מה, הוא הראה לעולם מה הוא חושב עליו, סגר את הכל, השביט את הכל, הכניס את כולם לבעלה, לפאניקה, כל הפסוקים של הכללות בפרשת בחוקותיי ובפרשת כתבו, 147 כללות, כמעט כולם התקיימו, באנו בחודשיים האחרונים, גם מתים, גם בעלה, גם פאניקה שיש, גם עוני, גם אנשים מבדוט ממונם, כל מה שקרה, הם נכנסו למסגר, נכנסו למאסר, זה דברים שהכל קרה בצ'יק צ'אק, לא הספקת להתרושש ממכה שקיבלת בבוקר, כבר באו לך ארבע מכות עד הערב. כמו שכתוב בתורף, מי ייתן ויהיה יום, מי ייתן ויהיה לילה, כבר עוד לא הספקת להתרושש, כבר יש לך צרה חדשה, כבר שכחת מהצרה הקודמת, כי יש משהו עכשיו הרבה יותר גרוע. כל הדברים האלה התקיימו בנו, וזה גם עדיין לא מספיק לאנשים להתעורר ולרוץ מהר, להתחיל ללמוד תורה ולחזור בתשובה, אז מה עוד נשאר? מה אנחנו כבר יכולים לעשות? מתחננים, מדברים, מוכיחים, אבל היצר, ההוסד שלו, מה נעשה? אדם שלא קשור לשיעורי תורה, ולא בא ללמוד יום יום ולא מקשיב לדיסקים ולדיוסבי ולא קורא ספרים ולא כלום. אין מציאות שהוא יישאר. הוא חייב בסופו של דבר להתמוטט. אין כזה דבר. למה? התורה זה אוכל לנשמה. כמו שיש אוכל לגוף, לא תאכל שבוע, אתה מות. יש אותו דבר, אוכל לנשמה. לא תאכיל את הנשמה, הנשמה מתה. ברגע שהנשמה מתה, אין לך קשר עם בור העולם. כל החיים שלך זה חושך. מערה שחורה, הנשמה שלך יש עליה קליפות, הקליפות מחשיכים את הנשמה כמו שכתוב בקבלה, זה נקרא קליפות, הם עוצמים את האור של הקדוש ברוך הוא, הנשמה היא אור והקדוש ברוך הוא זה אור, הרי הנשמה זה חלק מהקדוש ברוך הוא, חלק אלוהה ממל. מן דה נפח, מי דה לא כנפח. זאת אומרת, זה שכשאנחנו נפח בנחיריים של אדם הראשון נשמה, זה חלק ממנו. זה כמו שאני עכשיו אנפח אוויר בתוך בלון והבלון ישייט לו באוויר. החלק ממני, האוויר שיצא לי מהרעות, נמצא בתוך הבלון הזה. עכשיו, במקרה של הקב' זה לא אוויר, זה נשמה אלוקית, שהיא לעולם לא תמות, אין לה פקטו כיף. כמו שהקב' אף פעם לא ימות חס ושלום, ככה נשמה הזאת עם הניצוץ האלוקי נשארים לעד ולעולמי עולמים. אז ממילא הנשמה עכשיו בתוך הגוף. ‫שמע, חונה, שמע שנפחת בי תיאוריי, ‫אתה נפחתה, אתה בראתה, ‫אתה עצרתה, ‫אתה להתלם מני, ‫לחזירה בי לעתיד לבוא. כל זמן שהנשמה בקרבי, אני מודה לך כל רגע ורגע שהנשמה בקרבי, כי הרי הנשמה הזאת הייתה יכולה להתלוף דרך החורים, הנש היא לא דולפת, היא לא דולפת מאחורים של האוזניים, היא לא דולפת בזמן שהפה פתוח, או מהנחיריים, או מכל מיני חורים בגוף, היא לא דולפת, וזה הנש הגדול ביותר, שזה אנרגיה, וכל גז או דבר או אוויר, הכל דולף, אבל הנשמה נשארת בתוך הגוף שבעים, שמונים, תשעים שנה, כן? על זה מברכים כל פעם, אשר יצר את האדם בחוכמה, אחרי שהולכים לשירותים, כן? ממילא נחזור לעניין. אז ממילא, משה רבנו, שהיה הצדיק שבאדם, ופעם אחת עשה טעות קטנה והתכוון לשם שמיים, קיבל כזה עונש נורא. ואנחנו, מה נגיד? הרי אנחנו לא מתקרבים לקראסולאים של משה. לא התקרבנו וכנראה גם לא נתקרב לעולם. ומה אנחנו נגיד? הרי כל חייו של משה רבנו יש כמה הערות קטנות להעיר. פה אמר, פה עשה, פה. זהו. פה אמר מילה שלא צריך להגיד. פה עיקה בסלע לא נכון. כמה דברים קטנים. במונחים שלנו, זה בכלל לא עבירות מה שמשה עשה. כלום, הכל אמת, צודק. אמר להם שימון העמורים. הם באמת מורדים. מרדו בקרש ברוך הוא, אמר להם את האמת. אתה מנהיג. ציפור ממך ליותר. בסדר, דברים קטנים. בסופו של דבר, משה לא נמלט מן הדין. דף על פי שדיבר עם השם, וקיבל נבואות, והאלוהי ירד שמיים, וענה, והכול. בסופו של דבר, אפילו משה, הכרשמחו, הביא אותו במשפט. לכן כל מי שמדמיין שמצבו יהיה טוב, הכרשמחו וטרן, הגמרה אומרת, על החוצפה שאתה חושב שלצדיקים ולרשאים יהיה אותו סוף, רק על החוצפה הזאת תקבל עונש בפני עצמו, וזה כתוב מפורש. הנה נין משפט אותך על אומרך לא חטאתי. עיקר העונש והמשפט יהיה על החוצפה שאתה אומר אני צדיק, אני בסדר, לא עשיתי כלום, אני יותר טוב מהחרדים האלה. שמע על כמה חרדים ששרחו, אז כבר כל החרדים בעיניו הם השמר אחר. והרי הוא יודע שהוא נוכל והוא רמאי, הוא יודע שהוא לא מתקרב לקרסוליים של רוב החרדים, אבל מה? איך הוא יצדיק את מעשיו הרעים, את הגנבות ואת החילולי שבת שלו וכל הפגם הברית? על ידי שיגיד שהוא יותר טוב מהם, הם ככה והוא ככה, הם לא יותר טובים ממני, ככה הוא מנחם את עצמו, ככה הוא מסיר מעצמו את האחריות, ככה הוא משקיע את המצפון וככה הוא נכנס לחיי דמיונות, לאשליות, והבעיה היא שהאשליות האלה בסופו של דבר יתנפצו לו בפנים. רק מה? אחרי שזה יקרה, כבר לא יהיה שם הרב משה, ולא יהיה שם הרב יוסף, ולא יהיה שם אף אחד שכבר יוכל לעזור לו. כי כבר לא יהיה למי לתת מוסר. זהו, כבר במשפט, בדין. את הכל יביא השם במשפט. עין רואה ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים. הכל מתועד. הכל מוקלט ואת הכל יביא השם במשפט. אז לכן חבר'ה, עד רבה עכשיו יומיים לפני קבלת התורה, לפני מתן תורה, אם לא נתעורר עכשיו מתי נתעורר? אז גמרנו, הלך עלינו לגמרי. גם עם המקות והאסונות, עדיין לא התעוררת? וואו, איזה הזות פנים. לכן כל מי ששומע את הדרשה הזאת חייב להעביר אותה לכל אלה שהיו באים לשיעורים והפסיקו לבוא. קווה שזה יעיר אותם ושיבינו איזה שטוט הם עשו. כל העתיד של הנצח נצחים שלהם מוטל כאן על המוזנאים פה. אם יחזרו שוב בתשובה, ינצלו. ואם לא, או אליהם יום הדין או אליהם יום התוכחה, כל המעשים שלהם הם בגדר מזיד. הכל בכוונה. מחלל שבת במזיד. לא צריך לספר לכם מה כתוב על זה. זה הונש כרת כל פעם מחדש לנשמה. רבותיי, זה צחוק? מה זה פה? זה הונש של בית משפט השלום? כנס של 700 שקלים? מה זה פה? מדובר כאן עכשיו על חיי תופת. איך הרמב״ם כותב? אלה לחיי עולם, ואלה נחרטים ועובדים לעד ולעולמי עולמים, לדרעון עולם. נחרטים ועובדים לעד ולעולמי עולמים. מות בעולם הזה, יומץ לחיי הנצח בעולם הבא. דברים נוראים, רק מה? אנשים טיפשים. הסתן מבלבל אותם, הם נופלים בפח בקלי קלות. לא נותנים לו אפילו פייט. רק נסיים במה שהתחלנו. משה הוציא את העם, העם התרשל ונרדם. משה מעיר אותם, מביא אותם למעמד הר סיני, הם שומעים את שתי הדיברות. משה עולה להר, אחרי 120 יום, בסך הכל הוא יורד ביום כיפור, מביא את התורה שבכתב עד פרשת יתרו, מביא את עשרת הדיברות השניים, במקום הראשונים ששבר, ואת כל התורה שבעלתה. עכשיו צריכים עדיין להבין דבר אחד לפני סיום. מה זאת אומרת, וישב משה ממחורת היום לשפוט את העם. הוא יורד ביום כיפור. הכנסת ברוך הוא אמר לו, סלחתי כי דברך היום כיפור הולך להיות יום של סליחה ומכילה. ביום הזה יחפר עליכם מכל אבונותיכם, לפני השם תתארו. הגמרה אומרת, אם עשה תשובה, וההלכה למעשה נפסק. מי שעשה תשובה ובא יום כיפור, יום כיפור מחפר. עצם היום מחפר למי שעשה תשובה. אבל זה רק בין מצוות ועבירות שבין אדם לקב". אדם למקום, אבל מצוות בין אדם לחברו, פגעת באנשים, גזלת להם כספים, עשית להם כל מיני דברים, אתה חייב לתקן את הבעיות, להחזיר את הגזלה, לבקש מכילה, לעשות שלום אם אלה שפגעת בהם, כי זה רק בינך לבינם, זה הקב". הוא לא מוכן לך, זה האנשים צריכים למכון. אם אתה ביזי את האדם והוא מקפיד עליך, אתה רוויה, כי יש לך קייס לא פתור פה. עכשיו השאלה היא כזאת, עם ישראל יצא ממצרים, הוציאו משם שלל, סמלות, זאב, חמורים מלאים בטונות של תכשיטים ואושר שאין דוגמתו. כתוב שהקב' הוא נתן את חינם בעיני המצרים, שהם המצאו חן בעיני המצרים. המצרים חטפו את המכה של החיים שלהם, לא קורונה אחת, עשר מכות שהשביטו להם את כל המדינה. ארגו להם את הילדים, כל בחור מת, כל הסחורה, כל העצים, כל השדות, החיות שלהם, הכל מת, הכל גמור, כל הפאר שהיה במצרים ירד לשפל. והנה עכשיו, היהודים יוצאים מארץ, היהודים הם סנוי נפשם, הם היו העבדים שלהם במשך מעל 80 שנה. בגלל היהודים מצרים נחרבה והם עומדים עכשיו לצאת ומה עושים המצרים? נותנים להם מתנות, הנה קחי את הבעת, הנה תראי זה בעלי קנה לי, קחי את זה והנה שרשרת זהב, הנה יש לי סמליים מתאימה עליך, תמדדי, איך זה יכול להיות? כתוב פסוק מפורש שהקדוש ברחו גזר על המצרים שהיהודים ימצאו חן ביניהם שיתנו להם בלב שלם כי הם יכלו הרי להחביא את הכל ולתת קצת הם הלכו הביאו מהמחבור הנה יש לי בשבילך גם את זה והיהודים אמרו להם שהם סך הכל שואלים את זה שאלה על מנת להחזיר והמצרים נתנו והנה היהודים יצאו ושבע שבועות הגיעו למתן לאר סיני הקדוש ברוך הוא ירד על הער והיה מעמד ער סיני ומשה עלה עוד מאה עשרים יום לער, מאה עשרים יום לער, כמה זה? זה ארבעה חודשים, שלושים יום בחודש כפול ארבע מאה עשרים יום, אז שלושה חודשים, אז ארבעה חודשים משה בא ער ועוד כמעט חודשיים ממציאת מצרים ארבעים ותשע יום, אז יש לנו מאה 120 פלוס 49, 169 יום מיציאת מצרים עד שמשה ירד ביום כיפור עם הלוחות השניים. 169 ימים. זה כמעט שישה חודשים. שישה חודשים פחות 11 יום. זה החשבון. משה יורד ועומדים לו אלפים בתור לדיני ממונות. ויושב משה לשפוט את העם. מי בא לדיני ממונות? כולם מיליונרים, כולם יצאו ברכוש כבד. מה יש כבר לקנות במדבר? אין שם קניונים ואין שם קיוסקים ואין שם סופרמרקט. על מה לבזבז כסף? אין שם חניות תכשיטים, אין שם אמזון, אין שם כל מיני משביר לצר, אין את זה. מה תקנה במדבר? אבנים, קוצים, מה תקנה? על מה אתה רב בכסף עכשיו? אתה תקוע במדבר, יש לך אין סוף זהב, ויעלומים, ובגדים, מה תעשה עם כל זה? על מה באו לריב בבית דין? אלא, רבותיי, מי בא? היהודים באו, בוודאי שלא. סוף סוף משה הופיע למחורת מיד באים, רוצים, יש לנו דין תורה, מה פתאום? מי בא? המצרים, הערב רב, וישב משה לשפוט את העם, לא כתוב את עם ישראל או לשפוט את ישראל. כל מקום שכתוב העם או עמך, הכוונה ערב רב, אם כתוב עמי או ישראל, אז זה עם ישראל. אבל אם כתוב עם, מדובר כאן על הערב רב. באו אלפי מצרים ועכשיו אומרים למשה תשפוט דין צדק. מה? כמעט שישה חודשים מאז שכל היהודים פה לקחו מאיתנו סמלות ובגדים וזהב ולא מחזירים. לא מחזירים. לא מחזירים, אף אחד לא מחזיר. תפצוק להם שיחזירו לנו, זה היה בהשאלה, זה לא היה מתנה. אז עכשיו משה יושב לשפוט אותם. עכשיו השאלה איך משה יכול לשפוט אלפי אנשים? מה, משה לא חשב בעצמו למנות שופטים? אלא מה, יתרו מופיע, מי זה יתרו? האפיפיור. האפיפיור של אותם ימים. מופיע פתאום אדון יתרו, המומחה לעבודה זרה, שלימד את כל העבודה זרה שיש. דרך אגב, כשמדברים את זה בצורה כזאת, זה נשמע דבר שלילי. שאין עבודה זרה שהוא לא היה בקיבה. אבל באמת, מי שחוקר לעומק, זה עד רבא יאמר לשבחו. למה יאמר לשבחו? שכל חייו הוא היה עסוק בלחפש את האמת. ניסע פה וניסע פה וניסע פה. כל מקום שהוא רק שמע עליו הלך מיד ללמוד ולבדוק אולי שם האמת. לא כמו היום. רוב העם שלנו חי בדמיונות. אף אחד בכלל לא אכפת לו מהאמת. אפילו שכבר אתה מוכיח לאדם יש בורא לעולם, התורה היא אמת, בסדר, הוכחת לי. נו ומה? עזוב אותי, לא מתאים לי. אין ראש בקיר, אבל זה, הגוי הזה, הפופ, האפיפיור, לפחות חיפש את האמת, בא לפה, בא לשם, עד ששמע על עם ישראל. מעמד ארסיני, יש מחלוקת בחזן, אם הוא בא לפני מעמד ארסיני או אחרי, טוב, בכל אופן, יתרו בא, הוא גם חותנו של משה, הוא בא ואומר לו, תראה, אתה לא יכול לשפוט את הנבול טיבול, אתה תיגמר תוך כמה ימים, לא ישן לך אוויר לנשום. מה, משה לא יודע את זה? כל טיפה שיודע ששופט אחד לא יכול לשפוט אלפי אנשים. אין כזה דבר. אלא מה, יש כאן בעיה. כל עם ישראל הם הנאשמים. המצרים אומרים, אתם גזלתם לנו את כל הרכוש. משה הוא היחיד שלא גזל מהרכוש. הוא הלך לחפש את ארונו של יוסף. המצרים זרקו את יוסף לנילוס. הארון של יוסף ירד בתחתית אנילוס וככה אנילוס שעולה על גדותיו הוא משקה את כל השדות במצרים, הם עושים תעלות, כל פעם שיש גאות שעולה המים אז המים הם נכנסים בתעלות הולכים לכיוון השדות ומשקים שם את השדות ואז אנשים שם לוקחים דליים ושופכים שם על החיטה ועל הסרורה ועל העצים כי המים הגיעו עד אליהם כי עשו תעלות, אבל אם המים לא עולים אז הם לא ייכנסו בתעלות, הם בשפל, שזרקו את הארון של יוסף, מרוב שהוא היה קדוש, כל הזמן אנילוס היה בגאות, כל הזמן הייתה להם מים, הייתה להם פריחה וחיטה וסעורה, ומה שהם רק רצו. והנה משה עכשיו הלך לחפש את ארונו של יוסף, כי יוסף השביע אותם שיקחו את הארון שלו, לא ישאירו אותו במצרים. אז משה אחראי, עכשיו משה אחראי בחיפושים אחרי הארון של יוסף, בזמן שכל עם ישראל הולך ולוקח מהמצרים, כמו שהקדוש ברוך הוא ציווה, אז משה אמר, אני היחיד שלא לקחתי ממכם כלום, לכן אני היחיד שיכול לשפוט אתכם בצדק. אם אני בעצמי הייתי לוקח ממכם, מי ישפוט? אני נגוע בדבר, אני בעצמי הנאשם, נאשם לא יכול להיות שופט של המקרה שלו, כן? ולכן משה אמר, אני אשפוט כמה מהמקרים הראשונים, לא את כולם, אי אפשר לשפוט אלפי מקרים. אחרי שאחרים יראו שאני פסוק מה שפסקתי במקרים הראשונים, כולם יבינו שאין להם יותר מלחקות בתור. הפסק יהיה לכולם אותו דבר. והסתובבו והלכו. אבל בינתיים התראו הופיעה. משה עשה לו כבוד. הוא אומר לו, תשמע, אתה לא יכול, אתה נבול טיבול. אז משה אמר, תראה, במלר אני צריך להקים מערכת משפט. זה לא, עכשיו, זה גם בלי כל קשר הייתי צריך לעשות. אז מינה שרי אלפים, שרי מאות, לימד אותם מה שצריך ועשה מערכת משפטית. אבל לפני זה, מספיק שמשה אמר למצרי הראשון, תראה, הם לקחו ממך כך וכך אלפי דולרים, נכון? בוא, הנה החשבון. כמה שנים הם עבדו בחינם? מעל 80 שנה, 17 שעות ביום, לפי 20 דולר לשעה. בוא נעשה חשבון, אתה חייב לכל יהודי, כל אחד מכם, אחד כנגד אחד, זה עליך וזה עליך וזה עליך, אז אתה חייב לו מיליונים, אז הוא לקח ממך אלפים, אז אתה עוד חייב לו, ואיפה תשלם? אין לך. אז בוא נגיד שהוא ימחל לך ואתה תמחל לו ונגמר הסיפור. וככה הכל נגמר. וסבלנו מהם, מהמצרים האלה, עד היום סובלים מהם. הזוהר הקדוש אומר, כל דור ודור נסבול מהערב רב האלה שמשה הוציא ממצרים על דעת עצמו. והיום בארץ המדינה מחולקת לשני חצאים. חצי יהודים שאוהבים מסורת ורוצים להיות עם קשר עם בורא עולם ועם היהדות וגאים בזה שהם יהודים, והחצי השני שונאי ישראל אנטישמיים. שונאי השם, שונאי תורה, שמאלנים, משתפים פעולה עם האויב, עוזרים לאויבים לקחת לנו את הארץ, יושבים בבתי משפט וכל הזמן חורצים גורלות נגד חרדים, נגד דתיים, נגד ישיבות, נגד הממשלה שרוצה לעשות דברים בעד העם, השתלטו לנו על הארץ, השתלטו על הבתי משפט, השתלטו על חלק מהממשלה, השתלטו על המידיה, על הטלוויזיה, על הרדיו, על העיתונים, השתלטו על כל המקומות. נשאלת השאלה, מה קורה פה? התשובה, הזוהר הקדוש כבר בנבואה, לפני אלפיים שנה אומר, באחרית הימים ישלטו בארץ צאצאי הערב רב. ישלטו בארץ שלטון טוטלי. כל טיפה שיודע שהממשלה בארץ זה הכל אחיזת עיניים. הראש ממשלה זה בובה, כל השרים זה בובות, אין להם גרם של כוח, כלום. כל מה שמחליטים, יקום השמאלנים האלה בבגץ, בתוך שנייה מבטלים את הכל, מחליטים מה יהיה, מה לא יהיה, גם שנייה יכלו לזרוק גם את הראש ממשלה עכשיו, לבטל ממנו את הבחירות עכשיו, יכלו לומר אתה לא יכול להיות ראש ממשלה, אין מה לעשות מגדל, לא יודע, זה לא הגיוני, הרי העם יש לו יותר כוח מכמה שופטים בזויים שיושבים שם. אבל כאילו הקדוש ברוך הוא קבל את ידינו ושם את הנבלות האלה שישלטו בעם וילחמו בתורה ויערסו את היהדות ויתירו נישואי גברים עם גברים וכל מיני תואבות ומצד תואבה לירושלים ויתנו את קבר דוד לנוצרי הכל רק נגד השם כל יום ויום גזרות חדשות הם מנחיתים הכל נגד הקדוש ברוך הוא ונגד תורתו רק מה? גם לדבר הזה יהיה סוף טוב. גם לדבר הזה יהיה סוף טוב. כתוב שיבוא המשיח, הם יקבלו הרי הלם, שיש כזה דבר משיח, והם יתאחדו כולם לצאת ולהילחם בו. מי היה מאמין? מה? החרדים צדקו? אין כזה דבר. יתאחדו מיד ויבואו למלחמה על השם ומשיכו. היום מובן איך, לפני עשרים ומשהו שנה שהייתי מדבר על זה בדרשות, אני בעצמי הייתי חושב, איך תהיה כזו מציאות שפתאום כל הרשאים יתאחדו ויבואו להילחם במשיח, איך? אז בזמנם לא היה אפילו פלאפון, היה רק טלפונים לחלק מהאנשים בבית ככה עם רוטריפון כזה, אמרתי לעצמי, איך, איך מה, איך פתאום עכשיו כולם התאחדו? אולי דרך הטלוויזיה, לא יודע מה. היום עם הרשתות החברתיות, וואטסאפ, קבוצות, פייסבוק, בתוך שעות כולם כבר ידעו עולים לירושלים למלחמה בזה שקורא לעצמו משיח. מי זה משיח? הוא יבוא מער הזיתים, מאחרי הכותל. יש בית כברות ענק של הערבים שעשו שם בית כברות. שם כתוב שהמשיח יבוא לכותל מער הזיתים. הוא יורד משם. והם יבואו ללחם בו. נו ומה יהיה? בן אדם אחד נגד עשרות אלפים או מאות אלפים? פשוט מאוד. הם חושבים שיבואו ללחם בו ולצעוק ולהפגין ולדקור ולראות. והוא אומר פסוקים, ככה כתוב בנביאים, ושורף אותם בהבל פיו. הוא מוציא פסוקים מהפה ויוצאת אש ענקית והם כולם עולים באש. כל אלה שהיום חוגגים ורומסים את התורה, יהיו אלה שיעלו שם באש באותו יום. הם יעלו באש, ואם אנחנו נהיה צדיקים, אוהבי השם, אנחנו, ברוך השם, אני מקווה שאין שם אנשים שמאלנים, שונאי השם, שונאי תורה, אוהבי מצעדי תואבה, אנשים שנלחמים בדת, אני מקווה שאין כאלה מהמאזינים שם. בדרך כלל מי שבא לדרשה שלי הוא לא כזה. האנשים האלה הרי מטעבים אותי טעוב שאין דוגמתו, כי אני אומר להם כל יום את האמת בפרצוף שלהם, בלי לעשות להם חשבון. והם שומעים את זה והם מתחלחלים. אז כמובן שלבוא לשמוע דרשות שלי כדי ליהנות ולהתחזק, זה לא קיים, כן? אבל המציאות, המציאות תהיה שכל האנשים האלה, סופם יהיה רב אמר. אבל עד אז הם שולטים בנו, אין מה לעשות. על זה כתוב, עבדים משלו בנו. אנשי אמונה עבדו, באים בכוח מעשיהם, גימורים לעמוד בפרץ, היו דוחים את הגזרות. זה מדובר על הצדיקים שהיו לנו. היום פחתו הצדיקים. יש הרבה שחיתות, יש הרבה פוליטיקה, יש הרבה גזענות. גם בקרב החרדים יש בלי סוף בעיות. אם זה בישיבות, אם זה בבתי כנסת, אם זה בפעול מיני סנאט חינה ופוליטיקה ולשונרה ומלחמות שרק ומרדיפה אחרי כבוד וכסף וחומרניות ומה לא, מה לא שמתבוננים בעיניים אמיתיות באגינות על המצב של עם ישראל הוא C הקטסטרופה, C. לא רק בגלל הקורונה וכל המכות שאנחנו חוטפים, ועם המחבלים, והצהרות, והאמה, והפחד, ומלחמות, ובארגוני טרור, ואיראן עם האקדח על הראש שלנו. זה, איך אומרים, זה עוד החלק הקל בסיפור. החלק היותר נוראי הוא שאנחנו מתבוננים עכשיו על הנוער. רואים מגפת סמים, רואים כל אחד מקושקש באינסוף כעקועים והגילים מוזרים ומסוממים ואין עתיד. ואתה שואל את עצמך, האלה הנוער האלה עוד מעט יצטרכו לשבת פה בבתי משפט? להיות עורכדים, להיות שופטים, להיות תייסק רב. אלה האנשים שאתה תצטרך להגן על המדינה עם כזה חומר של בני אדם. הרי החילונים שלפני 40-50 שנה והחילונים של היום זה כמו יעלומים וזכוכיות, אין מה להשלות בכלל. לפני 40-50 שנה, מלחמת יום כיפור, מלחמת ששת הימים, תסתכל על הרמה של החילונים שהיו שם. אני הייתי ילד, אני זוכר מה היה. אני זוכר את הרמה של האנשים, אמנם לא היו שומרי מצוות הרבה מהם, חלק היו מסורתיים, אבל היה ביניהם גם כופרים, לא היה חסר כופרים. כל מיני קיבוצניקים, שוני תורה תמיד היה. אבל הערך האנושי היה שונה לחלוטין. מי היה בכלל נוגע בסמים? מי היה לו כעקועים? חוץ מקום העבריינים מהכלה. לא היה כזה דבר בכלל, לא היה ניסוי תערובת. מי שירד מארץ קראו לו בוגד. ‫לא, אנחנו נסתכל על האנשים. ‫זאת אומרת, היה מין סוג כזאת ‫של ערכים שאפילו בן גוריון, ‫שהיה הראש הקומוניסטים ‫של הבסיס של החילוניות, ‫בן גוריון ברעיון שאלו אותו, ‫האם אתה חושב שבאנו לארץ, ‫זו השגחה של בורא עולם, ‫של כוח עליון? אומר לו, הוא יתפלא בכלל איך הקריין שואל אותו כזה, הוא אומר, ודאי, הכל מבורא עולם, הכל מהקדוש ברוך הוא, הכל מאלוקים. זה שבאנו לכאן מאלוקים, הכל זה שלנו מאלוקים. גם באום הוא עמד עם התנ״ך ואמר, הזכות על הארץ כתובה בספר של בורא עולם. זאת אומרת, הוא בעצמו היה יותר מאמין מחלק מהדתיים שיש היום. זה החילונים של פעם. לפחות היו יהודי ספר. שמעון פרס, היה חילוני, היה הולך ללמוד עם הרב עובדיה יוסף ב-12 בלילה, שעה משניות בלילות. הרב עובדיה בירושלים, הוא היה נשיא בירושלים, היה הולך בלילות אחרי יום עבודה ללמוד עם הרב עובדיה, חילוני גמור. מה הוא היה? הוא היה חרדי? הוא לא היה חרדי. אמנם אשתו הייתה שומרת שבת וכולי, אבל הוא עצמו לא היה דתי. אבל הלך ללמוד תורה, היה אוהב ספר, היה אוהב את החוכמה של התורה. מנחם בגין, עליו השלום, שמר שבת, שמר מצוות, היה לוחם, היה ממקימי הארץ, ושמר מצוות, והיה אדם ישר כמו סרגל. הכרתי אחד שהיה נשוי לנכדה שלו, שהכיר אותו, היה הולך ללמוד איתו תנ״ך. היו לומדים תנ״ך ביה, הוא היה מאוד אוהב ללמוד תנ״ך. הוא אומר לי שהוא היה נוסע עם המאבטחים לחול, הוא היה שואל אותם שיוצאים מהמלון אם הם קיבלו את המסגנים ואת האורות בחדרים, והיה שולח אותם לבדוק. היו אומרים לו, מה אכפת לך? הוא אמר, כי זה גזל מבעל המלון. לא רק זה, יש גם, יש גם צ'ק שמצאו עכשיו בספרייה שלו, בין הספרים. רשמתי לי את זה כדי שאני לא אשכח. דבר מדהים, פשוט לא נתפס בסכל. נתנו לו מתנה על ספר שהוא כתב. מצאו צ'ק של 102,705 שקל בספרייה של מנחם בגין, עליו השלום. משנת 1983, לפני 40 שנה. 37 שנים. שקיבל מסתימצקי כתמלוגים על הספר שנקרא בלילות לבנים. והוא השתמש בצ'ק הזה כסמן בספרים, הוא שם אותו כדי שיזכור עד איזה עמוד הוא קרא. הוא אומר, עולם לא הפקיד את הצ'ק, לא הפקיד את הצ'ק, נתנו לו תמלוגים. זה מדהים, זה לא נתפס מבחינת יושר של בני אדם, מה היה ומה נהיה העולם. ומתוך כל השחיתות הזאת ומתוך כל הירידת הדורות עדיין הקב' הוא עומד ודופק פתחי לי אחותי רעייתי עונתי תעמתי כל דודי דופק דודי זה הקב' בשיר השירים דופק, תתעוררו, השבטתי לכם את החופים, השבטתי לכם את הקולנוע, השבטתי לכם את הספורט, את כל הליגות, השבטתי לכם את הקניונים, השבטתי את המסעדות הלא קשרות, השבטתי הכל, כל הבתי ספר, האוניברסיטאות של הכפירה, הכל השבטתי. השבטתי את הישיבות, גם שם דברים לא מוצאים חן בעיניי. יש גזענות, לא מקבלים ילדים בגלל שההורים שלהם נולדו במדינה כזאת או אחרת, והילדות יושבות בבית, ויש כל מיני פוליטיקות ושחיתות, ומסחרה וביזניס, וקוראים אנשים במחירים, וזורקים ילדים על שטויות, ובתי כנסת דיבורים ופוליטיקה ומחלוקות ומכות. איך אפשר לפתוח כאלה מקומות? הקראש ברוך הוא אמר את דברו. אבל הנה, הזיכרון קצת. יש כבר אנשים שהספיקו כבר לשכוח. הכל חזר לשגרה. המשיכים לדבר, והחוזרים ללבוש הלא צנוע, והחופים מלאים באנשים ערומים. כאילו לא קרה כלום. וזה התנח מלא בנבואות שהנביאים הזהירו, והתעלמו מהם עד שבא החורבן. החורבן נגיע בסוף. כבר כמה שעות נעבור עוד. כל כמה שנים פוגרומים ושואה וצרות ומלחמות ואלפי ארוגים במלחמה ועוד פעם ו... עד מתי? עד מתי נמשיך בעזות מצח וחוצפה כזאת להשמיד לעצמנו את העתיד? להשמיד את נשמתנו ואת נשמות ילדינו? עד מתי ניסוי תערובת מעל 70% רבותיי, מעל 70% אומרים שבניו יורק לבד כל יום 30 יהודים או ישראלים, אני לא זוכר אחד מהם, מתחתנים עם גויות. כל יום 30, או 30 יהודים או 30 ישראלים, אם זה ישראלים עוד יותר גרוע. כי זה לא כולל את היהודים האמריקאים. אבל גם אם תגיד שזה הכל ביחד, 30 יהודים ביום זה בערך קרוב ל-900 בחודש. 900 בחודש רק בניו יורק, כפול 12, תחשבו מה זה, זה מעל עשרת אלפים איש בשנה, פה רק בניו יורק, עשרת אלפים הולכים רק בעיר ניו יורק. וזה, למיטב זיכרוני זה הישראלים, אבל יכול להיות שזה היה יהודים, אבל זה מספרים שאי אפשר להאמין אותם. עכשיו תחבר את כל שאר המדינות, נוג'רזי ושיקגו ולס וגה וקליפורניה, אתה מדבר כאן על מאות אלפים, רק פה בארצות הברית, כל שנה, ומה קורה בארץ? הרי בארץ הביאו קרוב למיליון גויים, הם מחבר העמים, לפחות 800 אלף מהם, הם בעצמם יודעים שהם לא יהודים. אז כבר זה דור שני, שלישי עכשיו, הם מתחתנים עם הילדים שלהם ונולדים גויים בארץ, הם חושבים שהם יהודים, סקנדל שאין דוגמתו. רבותיי, כל אדם יציר את נשמתו. כל אדם יציל את נשמתו. אין אני לי, מי לי? אף אחד לא יציל בשבילך את העבודה. הרבנים יכולים לעזור, הרב יכול ללמד, הרב יכול לארגן שבתונים, להביא דרשנים, יכול לתת שיעורי מוסר, לחלק חומר. מה הוא כבר יכול לעשות? זה מה שיכול לעשות. הוא לא יחזיר אותך בתשובה. אם אתה לא תחזיר את עצמך בתשובה שלמה, אף אחד לא יעשה בשבילך את העבודה. כמו שנאמר, ושבת עד השם אלוקיך ושמעת בקולו. אני רוצה לסיים, בעזרת השם, רק בהסבר מה שאמרתי קודם. למה אוכלים מאכלי חלב בשבועות? אני בזמנו קראתי באחד הספרים הסבר שנשמע נפלא. אבל אחרי שהמקתי בו, הגעתי למסקנה שזה לא יכול להיות. אני אגיד לכם מה היה כתוב. היה כתוב שבמתן תורה בשבועות, שמשה הריחין טעם, וקיבלנו תורה בער סיני, ושמה התברר שכל הבשר והאוכל שהכנו לחג, הכל היה טרף, כי שחטו את הבאמות עם סכין רגילה, או שארגו אותם כמו נבלות בתקירה ופשטו את האור וכולי. ופתאום התברר שהכל הבשר לא קשר, אי אפשר לאכול. אז מה נשאר? עוד מטחג. מה כבר אפשר להכין בתוך שעה עד שנכנס החג? הלכו לפרות ולקבשים, הורידו חלב, עשו כל מיני אומלטים, כל מיני פשטידות, מאכלי חלב. ומכאן פרשת המנהג שכל שנה ושנה אוכלים מאכלי חלב בשבועות. נשמע נפלא. יש פה רק בעיה אחת. הבעיה היא שכמו שהסברתי קודם, בשבועות לא באמת קיבלנו את התורה עדיין. לא התקיבלנו כלום בשבועות, רק שמענו את שתי הדיברות הראשונות. ומשה עלה אל הער, זהו. אחרי זה הוא ירד אחרי 120 יום, זה כבר היום כיפור. אז בשבועות הבאה, כבר לא היה שום עניין, כבר היה מספיק זמן להכין מאכלים קשרים. לכן זה לא זה. עד ששמעתי הסבר לא מזמן, ‫כמה הסברים, אחד מהם אהבתי, ‫חלב גימטרי 40. ‫מה זה 40? זה 40 יום ‫כשמשה היה בער סיני ‫לקבל את התורה. ‫וירד, שבר תלוכות אומנם, ‫ועלה שוב. אבל זה היה 40, 40 ו-40. כיוון שכל העניין הזה, גם החיים של משה רבנו, דרך אגב, 120 שנה, גם כן מחולקים ככה. גם רבי עקיבא חי 120 שנה, גם רבי יוחנן בן זכאי, היו כמה שהחיים שלהם באמת, רבי עקיבא למשל, בגיל 40 הוא חזר בתשובה. יש אומרים שהרמחל רבי משה חיים לוצטו, בעל המסילת ישרים ועוד הרבה ספרים חשובים שהוא כתב, שהוא נפטר בגיל 39 לקראת 40, שהוא גלגול של רבי עקיבא. והוא גם כבור ליד רבי עקיבא, זה מאוד מעניין, בטברי הקבר רבי עקיבא, הקבר הרמחל. ומה העניין שרבי עקיבא יחזור בגלגול, הרי הוא היה היהודי הכי גדול בהיסטוריה, כדי להשלים את ה-40 שנה שהוא היה חילוני. היה עובד אצל קל בסבוע, היה מטפל בסוסים, מנקה אותם וכו', על גיל 40 הוא היה המארץ שונה רבנים. הוא אומר, אם הייתי אומר תנו לי תלמיד חכם ואני אנשך אותו נשיכת חמור, לא נשיכת כלב. נשיכת כלב היא רק עושה חורים בעמוקים בבשר. נשיכת חמור מרסקת העצמות, אין ממנה רפואה. עד כדי כך הוא היה עם הארץ, עונה רבנים. אחר כך הלך לישיבה, 24 שנים, גיל 64 חזר עם 24,000 תלמידים שנפטרו בעומר, ואנחנו עדיין סופרים את העומר, עד לג בעומר נפטרו 24,000, נשארו חמישה תלמידים ומהם התחילה כל התורה. אחד התלמידים שלו זה רבי שמעון בר יוחאי, שגם ממנו בא הקבלה אחר כך. אבל 40 שנה ראשונות בחייו הלכו להזזל. הקרש ברוך הוא נתן לו תשופה, החזיר אותו בתור הרמחל, ככה אומרים. אבל זה רק חשבונות שמיים, השם יודע מי הוא באמת היה או לא, אבל בכל אופן, רואים שיש הרבה, שהחיים שלהם היו חיים מלאים של 120 שנה, וזה היה מתחלה גם בצורה כזאת של 40, 40 ו-40. בכל אופן, חלב, גימטריה, 40. ולכן, כמו שיש הרבה דברים שעושים לפי גימטריות, למשל, אז, למשל, כל מה ששמים על שולחן שבת, הכל נותן שבע בגימטריה קטנה, בלי אפסים. למשל חלה, מפה, נער, כל הדברים האלה הם מורידים את האפסים. למשל נון זה חמישים, אז מתעלמים מהאפס, זה רק חמש. רש זה מאתיים, מתעלמים מהאפסים, רש זה מאתיים, זה שתיים. חמש פלוס שתיים, שבע. כל מה שצריך לשולחן שבת מדהים. דג, שבע. הכל שקשור בשבת בסופו של דבר נותן לנו שבע. דברים מעניינים. יש בזה משחקי מילים ועניינים, לכן זה סתם מנהג. מי שלא אכל חלב בשבועות, מאכלי חלב, יצא לידי חובה. מה שחיוב זה לאכול בשר ולשתות יין. זה חיוב, ביום טוב. מאכלי חלב זה מנהג יפה. עשית, יפה מאוד. לא עשית, לא נחרב העולם. אף יהודי לא ילך לגיהנום הזה שלא אכל פשטידה חלבית או עוגת גבינה בשבועות. ‫בכל זאת זה מנהג ואנחנו, ‫עם ישראל, מכבדים מנהגים. ‫זה חשוב מאוד. ‫אז לכן לפחות ‫סעודה אחת חלבית לעשות. ‫אנחנו נוהגים, ‫כיוון שאנחנו לומדים כל הלילה ‫ואז מתפללים בנץ, ‫מסיימים בשבוע שבע וחצי נגיד, ‫חוזרים הביתה, עושים קידוש, ‫עושים סעודה חלבית, ‫כל מיני בורקסים, גבינות, ‫כל מיני חביתות עם גבינה וכו'. עושים קידוש עם לחם, אוכלים ארוחה חלבית בבוקר, ואז כולם הולכים לישון עד הצהריים, ואז בצהריים לפעולת שתיים, עושים עוד פעם סעודה בשרית, אוכלים בשר לכבוד יום טוב, כיוון שיום טוב צריכים לאכול בשר, ואחרי כתוב, אין שמחה אלא בבשר ויין. אז אנחנו בעצם סיימנו, אם יש למישהו שאלות, אני מוכן לענות עכשיו אם יש שאלות, ‫על מה שדיברנו, על מה שלא דיברנו. ‫עכשיו זה הזמן. ‫הווליום שם סגור? מה הולך שם? ‫אני מבין שסגרו לכם את הווליום. ‫לא, זה פתחתי עכשיו. ‫-אה, פתחת? אוקיי. ‫פתחתי לכולם שיכולו לשאול, ‫את מי שבאמת רוצה לשאול, יש שאלות? אני מקווה שכולם ישתפו את הדרשה הזאת עם כל מי שהם רק מכירים בווגאס ובכל מיני מקומות אחרים, לאו דווקא רק בווגאס, כן? זה חיוב על כל אדם ואדם לשתף. אנחנו אוהבים אותך, הורה, ואנחנו רוצים לראות אותך בדרך בווגאס. בקרוב מאוד, בזרת השם. נתאם משהו. בעזרת השם אני נוסע לארץ בעוד עשרה ימים, שנחזור נתאם בעזרת השם עוד ביקור בווגאס. תודה רבה לכולם, תודה רב משה, השם ברך אותך, ותגדלו מעל המעלה, ושיהיה לכולם שם חג שמח, ונדבר אחרי החג בעזרת השם. יופי, לישיבה? מעולה. מעולה, אני שמח לשמוע. תודה, אני מודה, מודה לכם מאוד, שכן ירבו, זה הכי חשוב, שכמה שיותר יתחזקו, זה המטרה העיקרית. תודה רבה לכולם, חג שמח. כל טוב.