שיחת מוטיבציה והדרכה לחיים

ערב טוב לכולם רשות הרב אנחנו מתקרבים במהרה ליום הדין כמו שאתם יודעים שהקדוש ברוך הוא גוזר תגזרות בין ראש השנה ליום כיפור ומבסס את ההחלטות שלו לפי מה שהיה בשנה החולפת בעיקר, לא רק אבל בעיקר איך למדת השנה כמה השקעה בלימוד כמה רצינות בלימוד מידות עכשיו, אני בטוח שכבר שמעתם המון דרשות, אם זה מרבני הישיבה או מבחוץ אולי אפילו, על חשיבות התורה, על עמל התורה, אבל יש נושאים שלא תמיד שמים עליהם דגש. כדי להיות יהודי מושלם, צדיק, צריך בחיים ארבע דברים. שניים מהם ודאי אתם יודעים, השלישי גם רוב הסיכויים שכן, ‫והרביעי לא בטוח. ‫הדבר הראשון, פשוט, ‫צריכים לשמור מצוות. ‫כל המצוות עשה, צריכים לשמור אותם. ‫ויש גם בזה מדרגות, ‫איך שומרים אותם? ‫לשם שמיים, מכל הלב, ‫מסירות נפש וכולי. ‫לפומצר האגרה, ‫זו המחלקה הראשונה. ‫המחלקה השנייה, ‫זה כמובן להישמר מאוד, ‫לא לעשות איסורים. ‫לאבים דאורה איתה, ודה רבנן. כל לב דרבנן, בלי לשים לב, הוא גם לב דורייטה, שלא תסור, כן? יש בזה פה כזה, מין אחד וחצי כזה. מצד אחד זה רבנן, מצד שני זה גזרה בתורה. הקב". אמר, לא תסור. באמת, שאלה, מה זה? זה לאב או שזה איסור? או ביטול מצוות עשה? כי מצד אחד כתוב בתורה, כל אשר יאמרו לך תשמע בכולם, בלשון חיוב. מצד שני כתוב בלשון שלילה, לא תסור. אתם יודעים שיש נפקמינה אם זה מצוות עשה או לא, כן? אם אדם צריך לתת חומש או צריך לתת את כל נכסיו כדי לא לבטל מצוות דה רבנן. יוצא דבר קצת מוזר פה, שלפעמים אנשים חושבים באופן טבעי, אה, זה דה רבנן, זה לא סוף העולם. כמובן שאסור אף פעם להגיע למצב הזה, אבל לפעמים זה קורה לאדם, השטן אומר לו בראש, לא נורא, זה דה רבנן, זה קל לעשות על זה תשובה, זה לא כך פשוט. כי דה רבנן זה דהורייטה רק השאלה איזה דהורייטה זה? זה מצוות עשה או שזה איסור דהורייטה לא ניכנס עכשיו לסוגיה הזאת אבל בוודאי שיש פה בעיה אז לכן צריכים להישמר מכל האיסורים באשר הם זה ידעתם לא חידשתכם כלום הדבר השלישי תיקון המידות. שאלו תגרה, תגרה מבילנה, אמר, מה תכלי את החיים? אז הוא אמר, תיקון המידות זה כל האדם. וזה הדבר הכי קשה בחיים. הכי קשה. והראיה היא שנכון שאנחנו למדנו הרבה פעמים בגמרא שהתורה היא מעדנת את האדם והיא משפרת אותו ומתקנת לו את המידות, מה אור שבא מחזירם למותיו, יש עשרות רבות של דברים בגמרה שהתורה אמורה לעשות את האדם אדם יותר טוב. אבל אי אפשר גם להתכחש למציאות שיש אנשים שלומדים עשרים שנה בישיבות והם נשארו אותם חילונים כמו שהם היו במידות. כלום לא השתנה בהם, אותם גאוותנים, אותם כעסנים. נכון, הם בתוך הישיבה אז יש להם בוס על הראש. בעובדה שהוא הולך, נעלם לכמה ימים, הם חוזרים מיד לסורם. כל מה שהם עושים זה מהפחד, מה יקרה לי. אבל מהמהות שלהם, הם לא משתנים. וזה באמת אמר לי איזה חילוני אחד, הוא אומר לי, אני החלטתי שאני לא רוצה לחזור בתשובה. למרות שהוכחת לי כבר בלי ספק שהתורה היא מן השמיים, אין לי בזה ספק, ואני מבין שיש עין רואה ואוזן שומע, וכל מעשיך בספר נכתבים ואף על פי כן אני לא רוצה". אז אמרתי לו, למה לא? הוא אומר, אני לא רוצה להיות שייך למחנה החרדי, לא רוצה שום קשר איתם. אז אמרתי לו, למה? הוא אומר, כי אני בעבודה שלי רואה איך הם מתנהגים אליי ואיך הם מתנהגים באופן כללי, אני לא רוצה להיות שייך לכזו התנהגות. אז אני אמרתי לו, תשמע, זה תירוץ. זה שאנשים לא מתנהגים כמו שהתורה אומרת, זה כבר בעיה בינם לבין הבוס. מה זה נוגע אליך? אז אתה כן תהיה טוב. זה שאבא, יש לו כמה ילדים והם לא נחמדים אליו, אז הבן הרביעי או החמישי אומר, בגלל שהאחים שלי לא נחמדים, אז אני גם אהיה ככה, הפוך. כיוון שהם ככה, עד רבע אני אהיה בן מסור. יעשה לו נחת רוח. עניתי לו טוב או לא? מה אתם אומרים? שאלה טובה, תשובה טובה, נכון? אבל הוא נתן לי תשובה עוד יותר טובה. הוא אמר לי, על סמך מה שאתה אומר במשך שנים בדרשות, התורה הייתה אמורה לעשות האנשים האלה אנשים הרבה יותר טובים, יותר ישרים, מילה זה מילה, זמן זה זמן, דרך ארץ זה דרך ארץ, ניקיון זה ניקיון, אם אני לא רואה את זה במציאות, סימן שאו מה שאתה אומר זה שקר, או מה שהגמרא אומר את זה שקר, אחד מהשניים, הוא אומר לי. כי במציאות אני לא רואה את מה שאתה אומר. ואין לך חילול השם יותר גדול מזה בהיסטוריה. שאנשים מסתכלים עלינו מבחוץ, ומגיעים למסקנה שאנחנו ואין זה אותו דבר. ארך אגב, זה לא כך מדויק, כי פעם אמר לי איזה חסיד אחד, לקחתי אותו טרם באמריקה באוטו, דיברנו ככה, דברי תורה, ואמרתי לו, תראה מה זה, כל דבר קטן שאיזה חרדי עושה קופצים בראש חוצות, שמים בכותרת בעיתון, עושים בטלוויזיה שלה עם כל מיני כתבות, ואם חילוני היה עושה את זה, זה בכלל לא היה מגיע אפילו לשורה האחרונה בעיתון. אז הוא אמר לי, ברוך השם שכך, אני לא הבנתי מה זאת אומרת ברוך השם שכך אומר לי מזל שלנו שזה עוד ככה אז אמרתי לו למה אומר, אני אסביר לך למה. בזה שהחילוני רץ לחפש איזה דבר קטן שהחרדי עשה ולהכניס את זה בכותרת הראשית של העיתון, הוא בעצם אומר, אתם יותר טובים ממני, אתם יותר טובים, אתם יותר מוסריים, יותר ישרים, יותר הגונים, יש לכם תורה, לכם אין רשות לעשות כזה דבר. אם תעשו כזה דבר, אני מכניס אתכם בדף הראשי בעיתון. ביום שיפסיקו לשים אותנו בדפים הראשונים בעיתונים שלהם, סימן שהם הגיעו למסקנה סופית שאנחנו לא יותר טובים מהם אפילו לא באחוז. כל עוד הם מתנכלים לנו ותופסים אותנו בכלכלתנו. סימן שהם בעצם מודים שאתם אמורים להיות יותר טובים מאיתנו, לכן אין לכם שום הנחות. מבינים את ההיגיון שלו? טוב, אם זה אמת או לא זה ה' יודע, אבל לפחות יש בזה היגיון. בכל אופן נחזור לעניין. אז אדם שלומד והתורה לא משנה אותו לטובה, משהו כאן לקוי. זה כמו למלא מים בדלי שיש בו חור. כמה מים נכנסים בדלי הזה? כל כך הרבה תורה. בסופו של דבר אתה בא אחרי 20 שנה, אתה רואה שעדיין הוא לא ישר ואתה רואה שהוא מתחמן אותך ומניפולטו ועושה כל מיני טריקים. ואתה שואל את עצמך, איפה ההדינות של התורה? איפה מילה זה מילה? איפה אני אצלך בשתיים, אז הוא מגיע בחמישה לשתיים במקום בארבע? איפה כשהוא עשה משהו לא בסדר, הוא צייר אותך, אז הוא מתנצל ארבע פעמים? איפה זה? איפה כל המילות שהתורה דורשת? מה יעזור לך? עשרים שנה תהיה בועלה של תורה, ובסוף תצא אותו חילוני כמו שהיית, או מתנהג כמו חילוני. מה זה שווה? זה דבר נורא. זה מאוד מסוכן. זה מאוד מאוד מסוכן. למה? מי ייקבל בסוף עונש יותר גדול על המידות הרעות? אחד שמסתובב בתל אביב יום יום עם כל המופקרים שם? או אחד שיושב במקום כמו כאן או בישיבה אחרת בתוך תורה, בקדושה, עם רבנים טובים, עם מוסר, עם כל זה, ובסוף מתנהג כמו ההוא. על מי השם יותר מקפיד? בוודאי, בוודאי, אנחנו גורמים יותר חורבן לעולם. ככה אמר חכם בן ציון אבא שאול זאצל. הוא אמר את זה בדרשה מעל 20 שנה אחורה. הוא אמר, כולם חושבים שהקראש ברוך הוא כועס על עם ישראל ומביא עלינו צרות בגלל החילונים. בכלל לא נכון. מהם הוא כבר מזמן הפסיק לצפות. מה אפשר לצפות מהם? תראה לאן הם גדלו, תראה איך הם נולדו, תראה איזה מערכת חינוך יש להם. תראה את המורים שלהם. אם המורים ככה נראים, אז אתה מצפה שהתלמידים ייצא מהם משהו? כל הטרוניה וכל הקפדה זה אך ורק בגלל החרדים. הכל. מהם כבר אין שום ציפיות. למה הדבר דומה? סבר הפשוטה. אבא אחד יש לו כמה ילדים. אחד ירד לו עלינו לגמרי מן הדרך. לגמרי. לגמרי מהדרך, לא צריך להיכנס לפרטים. האבא מצפה ממנו למשהו? לא. הוא שואל למה הוא לא הלך למניין? לא. הוא שואל למה הוא ישן עד 12? לא. הוא שואל למה הוא חוזר באמצע הלילה ממקומות מפוקפקים? לא, כי הוא כבר איבד תקווה ממנו. ניסה, ניסה, ניסה, הרקת עצמו. אין כבר עם מי לדבר. אמרו לו הרבנים, עזוב, תעלים מים, אין מה לעשות איתו. אין, מה תיכנסת לעימותים, חס וחלילה עוד ירים עליך יד בסוף. נהיה פושטק. מאחד כזה, האבא מצפה. אם עכשיו מישהו מתקשר, אומר בואי, הנה הבן שלך עשה לי סריטה באוטו והוא לא רוצה לשלם. אז מה, האבא מופתע. אבל אם בן תוירה שלו יגיד או כזה דבר, מיד הלב שלו נשבר לרסיסים. מה? מה אישה שלי ככה עשה? לא יכול להיות. אתה טעית בשם, זה אולי השני. לא, לא, זה הוא. זה, ככה הוא נראה, עם פאות, זקן, ועם הגמרה ביד כל הזמן, ויעמל בתורה יום ולילה. כן, כן, זה הוא. האבא מתעלף. למה? כגודל הציפיות, כך גודל האכזבות. אגב, אנחנו ממי מצפה? מאלה שיודעים את האמת. אם הם מצפצפים על האמת, אז מה יהיה? לכן צריכים לדעת שזה לא סתם איזו עכשיו המלצה בעלמה. בזה הכל תלוי. תיקון הגרע, גאון מבינה, אפשר לבקח איתו. תיקון העמידות זה כל האדם, שזה שמו אותך פה. וזה כל התכלית של התורה, ללמד אותך לשמור מצוות, ללמוד, להיות מלומד, לראות את כל הדקדוקים של ההלכות. מלמדים אותך כאן חסד וצדקה וכיבוד אורים ויושר וקיום נדרים. מה זה? זה גדרות, צניעות. זה עושה אותך בן אדם יותר טוב. אם אחרי כל הלימודים נשארת כמו שהיית או אתה לא מתקדם, צריכים ועדת חקירה יסודית מה קורה פה. ואיך רואים את זה? רואים את זה בן אדם לחברו בישיבה, בתורנויות, בחברותות, בדיוק בזמנים, בתפילה, דברים קטנים. האדם נמדד. זה נקרא, יש אנשים אנוכיים, סוציומטיים, איגואיסטיים, אכפת להם רק מעצמם, לא אכפת לו מחברו, הכל זהו. הוא חייב להגיד את המילה האחרונה, אין לו ישרות בלימוד גם. לפעמים אתה מלומד עם אנשים, אין להם ישרות בלימוד. הוא יודע שאתה צודק. הוא יודע שכבר סתר את התקושייה שלו, אבל הוא מבזבז לך עוד שעה בגלל האגו שלו. לא, אני אוכיח לך, והוא הולך הביתה ומחפש ומעיין וזה. אולי ימצא איזה ראשון שאומר כמוהו. אולי. למה? כי אכפת לו מהאמת? כי אכפת לו מהשם שלו ומהאגו שלו והוא רוצה לנצח במיוחד אם זה מישהו חדש בישיבה והוא שם שלוש שנים וזה רק חודשיים וואו וואו הרג אותו בן אדם צריך לעבוד על עמידות, הכל כאן צריך להיות לשם שמיים, לא לצורך עצמי, לא לצורך השם שלי, לא לצורך מה יגידו ברחוב החרדי, לא איזה סטיגמה ילבישו לי, אני והשם בעולם וזהו. כל השאר זה לא מעניין, לא מעניין. אחד בא, איזה אדמור חסידי, לרב בן ציון אבא שאול, התחיל לשבח אותו, איזה שבחים, עשה אותו טנה, ענה לו הרב בן ציון, עזוב, כבודו, בלשון שלו, הכל קלאמפדי. קלאמפדי זה סתם דיבורי שרק. הכל קלאמפדי. השאלה אם בעולם הבא יגידו עליי אחד מהמילים האלה או לא. אתה יכול לתת לי שווחים מפה עד מחר. איך אומרים? דרך אגב, אחד המעלות הגדולות, אם אדם מצליח להגיע לזה, אז הוא יודע שהוא באמת השיג השגה בחיים. זה באמת מעניין, הרבה מביאים את זה ממחזלים ומכל מיני גדולי עולם, שאדם, אם הוא מצליח להגיע למדרגה שכשמשפחים אותו וכשמבזים אותו, יש לו את אותו כאף בלב, אז הוא יודע שהוא הגיע למדרגה יפה בעבודת השם. רוב בני האדם שמבזים אותם, הלב שלהם נשרף, הם בוערים בחמתם והם יכולים גם להרים יד על הבן אדם ולקלל ולהרביץ ולא יודע מה. אלימים. הוא לא יכול לקבל את האמת מישהו, או אפילו סתם איזה עילבון ממישהו. אבל כשהם שבחים אותו, הוא מוכן להפוך עולם בשביל אותו אדם ששיבח אותו. הוא כבר חברו לנצח. אם מחר יתברר שזה ששיבח אותו עשה מעשה נוראי ונתפס בכלכלתו, הוא הראשון שירוץ לסנגר עליו ולנסות לנקות את שמו, כי הרי הוא משבח אותו. לא האמת עומדת למול עיניו. אלא הנקודה, רבותיי, שזה צריך בדיוק אותו דבר להיות. הרי כתוב, חז'ל אומרים, שאדם יחפש מי שיוכיח אותו, יייסר אותו במוסר, יגיד לו על עצמו את האמת, לא אחד שישבח אותו. שנאה את המשפחים, אהוב את המוכיחים. אבל היום, כמו שאנחנו יודעים, לא קל להוכיח. היום גם קשה מאוד להגיד מוסר. אולי בישיבות עדיין יש מוסר, אבל בעולם הגלוי מאוד מאוד קשה להגיד מוסר. כל רב שמנסה להגיד מוסר, פשוט, דברים שכתובים בכל ספר, משפדים אותו, קוראים אותו לגזרים. למה? כי העולם הוא ברמה כזאת של שקר, שאפילו אתה מראה לאדם שזה פסוק מפורש בתורה, וזה אמור להיות אדם דתי שמאמין בתורה שהיא מן השמיים, עדיין הוא שונא אותך על זה. אפילו כשאתה מראה לו פסוק בתורה, מחלל שבת מות יומת ונחרתה הנפש האי מאמה, הפסוק מפורש, מה אתה אומר? מה פתאום? מי אמר לך? אסור להגיד את זה. אי אפשר לדבר היום. חס וחלילה שלא נגיע למצב כזה יום אחד בישיבות גם. שיבות עוד אפשר לדבר. אבל היום אתה מדבר לעולם, סכנת נפשות, כועסים מאוד. אמרתי, היום אם משה רבנו היה בא ורוצה לתת דרשה בבתי כנסיות היום, במיוחד באמריקה אין על מה לדבר, פה עוד אפשר לסבול. שם אי אפשר לדבר בכלל. אם משה היה רוצה לבוא לאיזו ישיבה באמריקה או באירופה ולתת שיחת מוסר בסגנון ספר דברים, לא הייתה, לא הייתה כנסת אחד בעולם שהיה מתאיר לו לדבר. אף בית כנסת לא היה נותן לו להיכנס. היום אומרים לו, אתה פנאט, אתה קיצוני, מה זה הדברים האלה? מה זה מוות? מה זה איומים? מה זה הפחדות? מה זה הונשים? עזוב, דרכי הדרכי נועם, לא מוכנים. לא היו נותנים לו להיכנס. עושים הפגנות. לא נותנים להיכנס. עזוב, אנחנו לא רוצים כאלה דברים. תביא מישהו שספר בדיחות וסיפורים קצת. וקצר מעשיות של הבעל שהם טוב, אנחנו שמחים. מישהו שיגיד לנו קצת דברים, שיזעזעו את העם, שיעיר אותם מהשקר שלהם, אי אפשר לדבר היום. לא משנה מי אתה, לא משנה. כל איזה גדול, הרב שטרנבוך אמר כמה דברים בחודשים האחרונים. גדול עולם, ספר תורה מהלך. אני לא רוצה אפילו להגיד לכם ברמז איזה ביטויים הם הוציאים נגד גדולי עולם. אנשים מסכנים שקוראים לעצמם רבנים. למה? זה נקרא באנגלית politically correct. אתם יודעים מה זה politically correct? אותנו מעניין מה יצא לנו מזה, לא מה השם חושב, לא מה האמת. לא מעניין אותם, מעניין אותם מה יצא להם מזה. אולי זה יפגע בהכנסות, אולי זה יפגע בכסף, אולי זה יפגע בשם של המקום, אולי אנשים אחרים מודרניים שרוצים לבוא לא יבואו, אבל מה עם השם? מה עם מה שהשם חושב ערב יום הדין? זה כבר פחות קריטי. בעזרת השם שאתם תגדלו להיות אנשים ישרים, קודם כל שיהיה לכם יושר בכל דבר, גם בלימוד, גם ביומיום. לעולם יהיה אדם ערש המים בסתר ובגלוי, הוא מודה על האמת ודובר אמת בלבבו. אם ישאלו אותך לסכם את היהדות במילה אחת, היהדות היא רחבה מיני ים הרמב״ם אומר בהלכות תשובה רק על השאלה המפורסמת אם הקרשפחו יודע תעתיד איך בעצם האדם בוחר איך זה שיש לאדם בחירה הרי כבר נגזר לכאורה ביום שהוא נולד השם ידע מה ייצא ממנו אפשר שאדם יעשה הפוך מהידע של השם אפשר כזה דבר מבחינה אנושית הבנה אנושית זה שאלה קטלנית אין מציאות שאם השם ידע מה יהייתי בעוד שמונים שנה, אז אני יכולתי לעשות הפוך מהידע שלו לעתיד. מכורה. אבל מצד שני, אתה רואה בתורה שיש ברוך הוא נותן עזרות ואפחדות ותיזהר וישמר ונותן המלצות ותשמע בקולי ותהיה צדיק ואני אתיב לך, אז מה הכל זה משחק מכור? אם השם כבר ידע איך יהיה הסוף, בשביל מה הוא בכלל נתן תורה? הרי כבר הכל היה גלוי וידוע מראש. אז הרמב״ם אומר לך שלא נגזר על העולם כלום והכל בידו וכו', הרשות בידו. רק מה? התשובה לשאלה הזאת רחבה מני ים. זאת אומרת, אם תיקח את כל המים שבעולם, תשים בקולמוס, עדיין לא תבין את כל הווריאציות והסיטואציות של התשובה לשאלה הזאת. שאם השם באמת יודע העתידות, איך בכל זאת, בסופו של דבר, אנחנו 100% בוחרים. הכל בידי שמים, חוץ מירת שמים, בעניינים רוחניים, זה הכל בידינו. אז אם רק על השאלה הזאת התשובה היא רחבה מני ים, אז כל היהדות היא רחבה יותר מכל הגלקסיות ביחד. אז איך אפשר להסתכם כזאת דעת במילה אחת? ובכל זאת אפשר. אם שואלים אותך, תגיד לי מילה אחת שמייצגת היהדות, מה זה? מה הבסיס של כל היהדות? במילה אחת, מה זה? התשובה, מודה. ארבע אותיות. זה כל היהדות מודה על האמת תמיד ומודה מלשון תודה שימו לב כל התורה זה הכרת הטוב תודה כל הברכות, הכל, תפילות, שבחים, הכל זה מאותו נשון, אותו שורש. אני מודה על האמת, מודה שהקשבך הוא האחד, והוא ברא אותנו, והוא מחיה אותנו, והוא עוזר ופרנס אותנו, והוא ידון אותנו, והכל תלוי בו, אז מה זה? מודה על האמת. ודבר שני, מודה מלשון תודה. תודה, תודה, תודה, תודה מודה על הכל. רק מהרוב בני האדם מודים כשטוב להם. שראה להם הם מקטרים. יש להם טרוניות, זה לא פער, מה עשיתי, מה השם כבר רוצה מני. אני יושב בועלה של תורה, 12, 14, 16 שעות ביום לומד, מוסר נפש. יש לי כל מיני קרובי משפחה, שם ירחם, מה הם עושים. דווקא אני חוטף מכות? עד רבה, זה סימן טוב. כי אתה, אבא שלך מצפה ממך. לכן שאתה מזייף קצת, נותן לך סתירה להעיר אותך. מהם, כבר לא יצא הרבה, כן? עד רבע, וזה שאתה חוטף מכות, זה פסוק מפורש, כאשר יסר איש אתנו, ככה שמלוקחה מהסרקע. אז זה טוב, זה סימן טוב שלא מרפים ממך. ביום שהפסקת לך לחטוף סתירות, תדאג. חס וחלילה, יכול להיות שהקשבר חוק כבר התייאש ממך. עזוב, כבר לא עזר איתו כלום, קיבל מאה מכות, נשאר אותו דבר. כל עוד אתה חוטף מקות. דרך אגב, זה היה סיפור של עם ישראל. אין עם בעולם שחטף יותר מקות מאיתנו. זה ברור שאנחנו לא העם הכי רעשה בעולם. זה ברור. נכון? אז למה אנחנו חטפנו הכי הרבה יותר מכולם? חסר עובדי אלילים, חסר רוצחים, חסר כל מיני כופרים, חסר... למה אנחנו חוטפים יותר מכולם ביחד? זה הסימן של אהבת השם עלינו. ביום שאני אעזוב אתכם מהאישית הזאת הלוחצת ומהסתירות והנהינויים ומהרעידות והמאפחדות, מה ייצא ממכם? תוך שני דורות הכל לא יישאר ממכם זכר. זו המציאות, שהרבים מסתכלים על התמונה הפוך. אז באמת, זו הייתה המחלקה השלישית. אמרנו, שמירת מצוות תעשה, להישמר ממצוות לא תעשה, מעליו אם דאור הייתה. השלישי זה תיקון עמידות, ותדעו לכם, לא כל אדם יש לו את אותו תיקון במידות. יש אדם הוא גפתן, יש אדם הוא לא גפתן, מטבעו עניו. זה כבר, זה לא הניסיון שלו. הניסיון שלו זה אולי כעס, או נדיבות, או חסד. כל אדם והחולשה שלו. מה שהכי קשה לך, סימן שעבור זה התגלגלת לעולם בעיקר. קשה לך צניעות ודברים כאלו של ענייני נשים, זה עיקר התיקון שלך. חבר שלך, הוא עמל בתורה, אין לו ראש לזה. אלא הרעיות בראש של מי נכנס, בראש שבלב הפנוי מן החוכמה, כמו שהרמב״ם אומר. כשהראש שלך פנוי מהחוכמה ומהלימוד, הוא מתחיל ללכת למקומות שבהם אתה חלש. כל עוד אתה מתעסק בתורה, זה מסיח את דעתך מהעבירות האלה. ברגע שיש בין הזמן, אני לא צריך לספר לכם איזה נפילה יש אצל הרבה בחורים. אם היה תלוי בי, הייתי עושה כל מיני גדרים. אי אפשר היום, במציאות שלך, זה לא מה שהפעם. פעם היית בלעמר הולך, בית, סביבה נקייה, עוד יושב לומד בעצמו. אבל היום יש כאלה הולכים, לא חוזרים לא עלינו. מהנוראיות שיש היום בעולם. היום זה פיקוח נפש ללכת ברחוב היום. אם היה מציאות, אני בטוח שהרבנים היו גוזרים, שבו בבית, ירעבו ללחם עדיף. עדיף למות ברעב מלמות מעברות ולאבד את העולם הבא. היום בניו יורק, בן אדם רוצה ללכת להביא פרנסה, הוא נכנס למענת, אין? זה כמו לעבוד בחוף ים. אתם מכירים רב שיסכים שחרדי יעבוד בחוף ים בגלל שאין לו פרנסה? הוא בא לרב, כבוד הרב, אין לנו פרנסה, הציעו לי עבודה בחוף הים. מה? למכור כיסאות לבחורות שם. יש איזה רב שיתיר? מה יגיד לו? אתה לא מתבייש? איך אתה שואל כזו שאלה? מה לא כבוד הרב? צריכים להביא אוכל לילדים, לא? מה אני אעשה? זה על גבול פיקוח נפש. אז הרב אומר, טוב, נו, אני מבין, בשביל פרנסה מותר. לך לחוף הים בתל אביב, תמכור לבחורות כיסאות וארטיקים. יש כזה רב? אם ימצא כזה רב, מה יגידו עליו? רפורמי. נכון או לא? ואני אומר לכם, תל אביב או מנתן זה חוף הים, אין הבדל. אין הבדל, רק כדי, כדי לא להציב אותנו בפני האמת, שנצטרך לפסוק כזה פסק שאי אפשר ללכת לעבודה באמת היום. אי אפשר לעבוד, לא בבורסה ולא ברמת גן ולא בתל אביב. יש מקומות מסוימים שעוד יש שם צניעות, כן. אבל בעולם הפתוח היום, אפשר לעבוד. בוא נראה אותך מסתובב דקה אחת במנתן, תראה מה הולך שם בקיץ. או בתל אביב. בשנייה בן אדם מאבד את העולם הבא שלו שם, שנייה. העיקר, המטרה, המקדשת האמצעים, פרנסה. לכן כל מי שיכול כל החיים שלו לשבת ולעמול בתורה ולחיות ממסכורת של אברך ולהיות אני, אין בר מזל יותר גדול מנו. יש הרבה עצומה ישיבות וניו עשירים. השאלה על חשבון מה זה בא. שיגיעו לעולם הבא ויראו שהכמה מיליונים שהם קיבלו עלה להם באלף מדרגות בעולם הבא, אם הם רטו את צערותיהם. איך אומרים החילונים? צוחק מי שצוחק אחרון. הרבה פעמים אתה מסתכל על זה כעד שהחברות שלך שיצאה לעסקים ונהיה עשיר. ואתה אומר, וואו, אולי אני גם הייתי צריך ללכת, הייתי מתאשר, היה לי בית נורמלי, הייתי חי, היה לי אוטו נורמלי, נמאס לי עם האוטובוסים, כל מיני, נתנו אלוף בלצייר דמיונות. אם אדם היה, יודע. רק מיום אחד שהוא יושב ועמל בתורה, כמה הרווח שלו ענק, הוא בכלל לא היה שוקל ללכת לעבודה. בכלל. הוא אומר, מה, בוודאי שעדיף לסבול ולחיות פה חיים פשוטים, ואיך אומרים, העולם הזה כערפיים. עוד שנייה זה נגמר. הרי כתוב, למען ענותך, לנסותך, לראות את אשר בלבבך, תשמור מצוותיים לו, ומה כתוב אחרי זה בעמוד הבא, לעטיבך, באחר איתך. סוף, אני אתחיל להטיב לך, עסוק מפורש. שיהיה הסוף, יתחיל הטוב. אבל השאלה למי? לא לכולם. יש אדם מאבד עולמו ברגע אחד? אלו שאין להם חלק לעולם הבא. איך הרמב״ם אומר, אלה לחיי עולם ואלה לדרעון עולם. לא כולם יש להם את הטוב בסוף. ומי שוויתר על התורה, שנה ופירש, קשה מכולם, דינו קשה מכולם. ונסכם, הקטגוריה הרביעית אחרי תיקון המידות זה השקפה יהודית נכונה. יש היום בעולם אנדרלמוסיה טוטאלית בקרב הדתיים שזה מגיע להשקפה. למדו המון דברים בחיים. למדו גמרא, למדו משנה, למדו חומש, למדו הלכות, בקיעים בה הרבה דברים. הלכה למעשה מבחינה השקפתית, חורבן. חורבן. אתה רואה דברים שאתה לא יכול להאמין. זה מתחיל מדברים קטנים של חיי היום-יום, באיזה מפלגות הם תומכים. כבר מפה אתה רואה שאין להם באמת דעת תורה. זה ממשיך בזה בענייני לבוש, בענייני חינוך הילדים, בענייני בינו לבינה הוא ואשתו, בענייני יחס לחילונים, בענייני עבודה. בכל דבר ודבר אתה רואה הבן אדם הזה, למרות שלמד הרבה שנים תורה, ההשקפה שלו היא לא נכונה. אתה רואה אותו, איך הוא מסתכל, איך הוא עונה, איך הוא מגיב על סוגיות מסוימות. אין לו השקפה תורנית נכונה. וזה אחד הדברים החשובים ביותר, אם לא החשוב ביותר. מה הבסיס להשקפה יהודית נכונה? מי יודע? כמו שאומרים, העשרת הדיברות של השקפה. מה זה? שמפה רק זה נקודת ההתחלה. אם אין לך איזה, אין על מה לדבר בכלל. אחרי זה צריכים ללכת לאלפי, אלפי סוגיות בהשקפה. מי שרוצה באמת לדעת השקפה יהודית מושלמת, ללא שום פסולת, לא יודע אם יש את זה בעברית, היה הרב אחד גדול עולם באמריקה, קראו לו הרב אביגדור מילר זצר. אי אפשר להאמין. בעברי אלוקים חיים, בכל הסוגיות, חיילים, ממשלה, בכיר, הכל. מצעדי תואבה, היחס לחילונים, יחס לרשאים, מעולם לא תראה שום שטה מילימטר, שום חנופה, שום, לאף אחד, מיליון אחוז, מאה אחוז מה שכתוב בתורה. מוצא חן בעיניכם, לא מוצא חן בעיניכם, זה דבר אדיר. זה נדיר מאוד לראות. גם לא כולם מתייחס לו אלפי אלפי תשובות, בכל עניין ועניין. בית ספר לשלמות. הרב אביגדור מילר זצל. גדול עולם. הוא עשה פעם בדיחה, היה לו בית כנסת בברוקלין, השקפה שלו מאוד מאוד חרדית, בלי כל פניות ימינה או שמאלה. הוא אומר, הרבנים בברוקלין מאוד אוהבים אותי. למה? כי כל כמה שבועות אני נותן איזו דרשה במוסר לקהילה שלי, שבעקבותיה חצי מהם קמים ועוזבים את בית הכנסת ועוברים אליהם. הבנתם? זה מה שהוא אמר. אה, כמה צריכים לבכות, אנחנו מחייכים, אבל כמה צריכים לבכות על האמת המראה הזאת, שהאדם שהיה השלם ביותר שאני ראיתי, ואני קראתי המון המון ספרי השקפה ודעות, שהאדם הכי הכי מדויק בכל נושא ונושא, שאני מכיר, אולי יש יותר, אני לא אומר שלא, אבל אדם שהוא בית ספר, ספר תורה למידות, להלכות, חוכמה, הלכה, הגמרא, הכל, שאדם כזה, שנותן שיחה, אנשים במקום לרוץ לנשק לו את הרגליים, ולהגיד תן לי להיות אפר לרגליך, השטיח שאתה מנקה בו את הרגליים כשאתה יוצא מהבית. כבוד הרע, אני רוצה לשכב כל בוקר, שש בבוקר, בפתח הבית שלך, תעמוד עליי, תנקה עליי את הרגליים שלך. להיות אפר לרגליך. מה עושים? הולכים לאיזה חד מודרני. מה שנקרא רבני האוניברסיטה. באמריקה יש הרבה כאלה. למדו הרבה תורה ולמדו הרבה אוניברסיטה ונהיה להם סלט בראש. ואם תראו איזה שטויות יוצא להם מהפה, לא תאמינו, לא תאמינו שאנשים שהיו שנים בישיבות, איזה דברים מוצאים מהפה. אם לא יגידו לך שזה יצא מהפה של אחד כזה, תגיד, זה כנראה אחד הכופרים השמאלנים פה אמר את זה. לא תאמינו, פשוט. ברוך השם, אתם צעירים ואין לכם עדיין ידע מהשטויות האלה, אבל יום אחד בעתיד תיתקלו בזה. אני מעכשיו מכין אתכם, אין מה להתפעל מאף אחד, לא מאמרי החיצוני שלו ולא מהתואר שלו, הכל בלבולי מוח. יש אמת, צריכים להידבק בה בלי פוליטיקות. זהו זה, זה האמת, יש לך רב, תיקר תבחר לך רב בעתיד, שהוא רב שאתה יודע שאין אצלו פניות ואין לו מעניינות, הוא מייגידו עליו, הוא לא מחפש פרסום, אני מכיר כמה כאלה אמרנו להם בוא נפרסם אתכם שכל העולם ידע, לא לא לא, לא רוצים שום מסך הדת מהתורה, לא לפרסם, לא וידאו, לא כלום, אבל זיכוי ערבי וזה זיקוי הרבים הזה עוד יעלה לי ביוקר. מתחילו לדפוק לי בדלת כל רגע וזה, ואני כבר לא אוכל ללמוד. אני בעולם הזה באתי לעמוד לתורה. לא רוצה... אבל זה טוב, זו פרנסה, זה יעזור לחתן את הילדים. לא, לא, לא, לא רוצה כסף, לא רוצה עשירים, שאף אחד לא יבוא, שלא ידעו איפה אני יושב. יש כאלה אנשים, שרק הקדוש ברוך הוא לנגד עיניהם. אולי מפה ייצאו כאלה. אבל זה צריכים רצינות. ותדעו לכם, השקפה זה חשוב מאוד. זה חשוב מאוד. חשוב מאוד דרך אגב גם, לא כל מה שאתה שומע להאמין. לא כל מה שאתה שומע להאמין. אתן לכם דוגמה אחת ובזה נסיים. אתם יכולים אחר כך להתפלפל בזה בזמנכם הפנוי. לפני כמה חודשים נכנס איזה פסיכופט לבית כנסת רפורמי באמריקה, וירא שם באנשים. זה היה יום שבת. יערה שם, הרג שם 11 איש, לא כולם מהם היו יהודים, כי בבית הכנסת הרפורמי האלה יש גם הרבה גויים, אבל בוודאי שכולם שם מחללי שבת, והודיעו שם, שעשו שם ברית מילה לאיזה זוג מתועבים, מהמצעדים פה, שאימצו ילד, ועושים ברית, ואנשים באים באוטו, חילו לשם כזה גדול בתוך בית כנסת רפורמי בשבת. ומעבר לכביש יש בית כנסת אורתודוקסי מלא במאות אנשים. והוא נכנס, הוא חיפש בית כנסת שנראה יותר גדול. האורתודוקסי נראה יותר קטן, אבל מפוצץ באנשים. והרפורמי זה נראה ענק, אבל אין שם אנשים בכלל. אז נכנס לשם, ירע בהם, הרג אותם. מיד קמו כל מיני רבנים להגיד נאומים. מתו על קידוש השם קדוישים התחילו לקרוא לכל המטועבים האלה קדוישים קדוישים, קדוישים, קדוישים טוב, קדוישים, כולם קדוישים אני באתי ואמרתי איזה קדוישים מה זה מתו על קידוש השם מישהו אמר להם שאתה חווה לפסל או אני אורג אותך והוא אמר שמה ישראל ומסר את נפשו זה קדוש מסר את נשמתו על קידוש השם הלך ברחוב איזה חד רשש השם שהלך לו רוצח להרוג אותו הוא קדוש אמרתי להם, אם הם כאלה קדושים, למה אתם לא הולכים לכברים שלהם להתפלל ולקרוא תהילים שם? אתם תלכו לרב אלישיב או לרב שח או לרבנים אחרים, אבל לשם אתם לא הולכים, נכון? אם הם קדושים, אז תהיו אמיתיים, תלכו לשם. בסוף שאלתי איזה תלמיד חכם גדול, באמת, צדיק גם. הוא לא ילד קטן, הוא כבר בשנות ה-70. הוא למד אצל הרב משה פיינשטיין, אצל הרב אביגדור מילר ועוד כמה. אמרתי לו, תגיד לי בבקשה מה המקור שלכם. אני מכיר את הגמרא בבסנדרין, עמוד ממזין, שם כתוב שמי שמת מיטה משונה, הווה לחפרה. זה עוזר לו, זה מביא לו כפרה. במקום לקבל X עונש, יקבל פחות. תחשבו בזה שהרג אותו גוי או שהוא נפל מבניין. דרך אגב, לא מדובר שם על הרג אותו גוי. כל מיטה משונה, איזה סוס רץ פגע בו, גם זה מיטה משונה. זה לא היה צפוי, החליק מאיזה בניין נפל. גם זה מיטה משונה. פגע בו איזה כדור טועה. זו מיטה משונש, אלף ואחת סוגי מיטות משונות. זה המקור. וגם ברמב״ם, הרמב״ם כותב מפורש מי הם הרוגי מלכות ומי זה נחשב שמת על קידוש השם. הוא מביא שם דוגמה, רבי עקיבא וחבריו, יש עוד דוגמאות, חנניה מישראל ואזריח, חנה ושיבת בניה, אלה קדושים שהייתה להם אפשרות להשתחררות לצלם ולהשתחרר וללכת והחליטו למות על קידוש השם. אלה אין שום בריאה יכולה לעמוד במחיצתם. כתבתי לו לרב, בבקשה תסביר לי, מה המקור שלכם? כולכם אומרים, קדוישים, קדוישים, קדוישים? נהיה פה מודה עכשיו. כל שונה השם, כל אחד שמבזה את התורה, מת באיזה פיגוע, הפכו אותו לקדוש, מה הולך פה? אחרי 13 שעות מאז ששלחתי לו את האימייל הזה, הוא ענה לי. ואני רק אליו שלחתי, בגלל שאני מכיר אותו בתור אדם ישר, ישרות, יש לו ישרות בהלכה, בלי פוליטיקה. לאחרים שדיברו, לא טרחתי אפילו. אבל הוא, ידעתי שהוא יענה לי תשובה אמיתית. הוא חזר אליי, אומר לי, הלכתי עכשיו למשגיח בישיבה, בישיבה של רב משה פיינשטיין, ישבתי איתו יותר משעתיים, לחפש באמת מקור למה שאתה שואל. כי הרי אומרים את זה כולם, ואין לזה מקור. הודע לי המשגיח, הרב וייס, זה משגיח של הישיבה, אחת הגדולות שיש, של רב משה פיינשטיין בניו יורק. עברנו על הכל, והוא אומר, הוא צודק, אין לזה מקור. אז אמרתי אז הוא אומר לי שם כנראה שזה כבר השתרש בלב העם השתרש בלב העם להגיד כזה דבר הנה לך דוגמה שאתה יכול עכשיו ללכת עשרים שנה ולהקשיב לדרשו וכל מקום אומרים את אותו דבר קדושים קדושים כל מי שהרג אותו גוי קדוש הוא כבר בגן עדן וכולי זה בכלל לא נכון זה לא נכון. אחר כך אמרו לי, יש חתם סופר על זה. טוב, תשלח את החתם סופר. מה הוא אומר? מה אתם אומרים? בקיצור, יש הרבה דברים כאלה. זה רק דוגמה אחת מיני אלף. לא לקבל כל דבר ששומעים. לבדוק. אתם תהיו בעזרת ה' בעצמכם תלמידי חכמים. כל דבר תבדוק. הרבה פעמים מצטטים, אומרים, הרב זה אומר ככה. אתה בא לספרים שלו, רואה, הוא אומר הפוך. הפוך בדיוק. או שהם באמת לא מבינים, או שהם מניפולטורים, בכוונה מסלפים. זה קורה הרבה, רבותיי. אני מקווה שזכיתי קצת להעיר את עיניכם בעזרת השם. תזכרו את הארבע הדברים האלה. שמירת מצוות עשה, קיום מצוות עשה, שמירת לאו ואם דאורייטה לא לעבור, תיקון עמידות, ולימוד השקפה יהודית. זה לוקח שנים, כי יש המון סוגיות בחיים שנוגעות אלינו. אם זה בחינוך ילדים, אם זה בכל דבר, אם זה לבחור דברים בחיים, מה עדיפות, מה עיקרי, מה משני, מה קודם למה, מה עושים במקרים מסוימים, וזה דברים שיחזרו אליכם אלפי פעמים. ומי שלא ידע טוב השקפה, הוא כל הזמן לצערנו הרב יעשה דברים שמכעיסים ומעציבים את הקדוש ברוך הוא. יש מציאות שהאדם עם כיפה ולפעמים גם עם זקן, עושה הרבה דברים שהשם שונא. ‫תומך בדברים שהשם מתאהב, ‫משתתף בחתונות שאסור לדרוך שם, ‫נכנס לבתי כנסת שאסור לדרוך שם, ‫מתפלל עם אנשים ‫שאסור להתפלל איתם. ‫השקפה מפורשת, ‫דברים שכתובים מפורש בחזלים. ‫למה? לא בגלל שהוא רע ‫שהוא מחפש בכוונה ‫להיות סתם איזה מודרני מקולקל. ‫לא, אין לו פשוט ניסיון, ‫הוא לא יודע השקפה. למד איתו זו גמרה וזה הוא מעולה. למד גמרה טוב מאוד, יודע רשיט, אוספות, יודע על פלפל, להקשות, לתרץ. זה לא מספיק. איך לחיות? צריך בחיי היום-יום לחיות לפי רצון השם. אם לא ככה, אז אתה סתם חמור נושא ספרים. צריכים ליישם, כתוב בחזן, מי שאין בו דעת אסור לרחם עליו. דעת זה היכולת לקח את כל מה שלמדת ורכשת בידע, ולתרגם את זה למעשים. אם לא, אז מה ישווה כל זה? תודה רבה, שיהיה לכולם שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה, תודה רבה, כבודו, כל טוב.