סדרת הפסיכולוגיה של המוח והנשמה-יחסים, זוגיות, שידוכים 4#

ערב טוב לכולם. אנחנו ממשיכים בסדרה הפסיכולוגיה של המוח והנשמה, יחסים וזוגיות. בעזרת השם זו הדרשה הרביעית בסדרה. ואנחנו בפרק שעבר, מי שזוכר, סיימנו בשאלות לגבי פרנסה. שאדם רוצה עכשיו ללכת ליסא אישה, מציעים לו כל מיני שידוחים, האם יש לייחס משקל כבד למצב הכלכלי? או שכמובן כמו שבשאר ענייני פרנסה סומכים על בורא עולם שהוא זן ומפרנס לכל, גם בענייני שידוחים זה לא צריך להיות בראש מעייניו. שם סיימנו, היום אנחנו ממשיכים בשלב הברורים, שאנחנו עדיין בברורים לגבי השידוח, ושלב הברורים לגבי, כל מיני עניינים שחובה כמובן ומאוד חשוב לברר לפני השידוך. ממשיך הרב אופמן פה ואומר, היה אצלי אבא שבא להתייעץ על שידוך שהציעו לביתו. הבחור שהציעו היה בעל כישרון גדול, מתמיד גדול, ירשמיים, אחד שאוהב ללמוד, אבל האבא אמר לי שהוא בירר אצל ראש הישיבה של הבחור, והראש הישיבה אמר לו הכל נכון, רק מה הבחור הזה שקט. לא כדאי לך להתעניין בשידוך הזה. הבא אין מבוך איך להתקדם. בא לרב אופמן לשאול אותו מה לעשות. אמר לו הרב אופמן, למה אתה מתלבט? אולי הבת שלך רוצה בחור שקט. תן לה להתפגש עם הבחור. אם היא תרצה להתחתן איתו, סימן שזה דבר שטוב לה. הרבה פעמים אנחנו מניחים שמה שלא טוב לנו לא טוב גם לשני. לא בטוח. על טעם וריח אין מה להתווכח כמובן. יש דברים שלך לא מתאים ולשני יתאים מאוד. זה יסוד מאוד מאוד חשוב בדברי חינוך, בשידוחים. שהאדם צריך ללמוד איך לספק לשני את הצורך שלו. מה שטוב לשני, הרבה פעמים אתה אומר לשני דברים מסוימים שאתה אוהב לפי ההנאות שלך, ולא מה שטוב לו, כל דבר שקונים מתנה למישהו. אם אתה קונה מה שאתה אוהב ומה שטוב לך, לא בהכרח הוא יאהב את זה. אכן, כדאי להשתדל לברר מה הוא אוהב, מה הטעם שלו, מה הצרכים שלו, שנותנים לו משהו כדי שהוא ישמח בו, כן? לכן כשמדברים על שידוח, גם ההורים, גם השטחנים לא יכולים לקבוע לילד מה טוב לו. הורים רוצים לקפות את דעתם על הילדים שלהם. אלא הוא בעצמו צריך לבדוק בהרגשות שלו אם זה מתאים לו. ההורא לא הולך להתחתן עם הבחורה הזאת או עם הבחור הזה. אלא הבת היא שהולכת להתחתן, או הבן, כן? ואם טוב לה, מצוין. ואם היא לא מרגישה בנוח, הדבר הטיפשי ביותר והמסוכן ביותר זה לקפות עליהם את דעתנו. שאלה, כשמבררים בענייני שידוחים, האם יש תועלת לברר אצל חברים שמפגשו עם אותו שידוח? שני בחורים מהישיבה, אחד יצא עם הבחורה, לא הסתדר, והשידוח לא יצא לפועל. עכשיו הוא חבר שלו יוצא, והחבר אומר, תשמע, הוא כבר יצא איתה כמה פעמים, הוא יכול לתת לי איזה טיפ, כן? האם כדאי לברר איתם ההתרשמות האישית שלהם או עדיף להימנע? תשובה של רב שלמה הרמב״ם, הוא מגדיר שיש שני מושגים. יש מושג של אמת ושקר ויש מושג של טוב ורע. דהיינו שיש דברים שאופן הבחינה שלהם נמדד על לפי אם זה אמת או שקר. ויש דברים שנמדדים לא במדד של אמת ושקר, אלא במדד של טוב ורע. לכאורה יש הבדלים ביניהם. המממ אומר שבסכל מוחלט, בסכל מוחלט, שאדם עובד עם הסכל, כן, עם המוח, שהוא לא מושפע מרגשות, מרצונות, מתאהבות, מהלב, כן, מחושים, אז פה זה עניינים של אמת ושקר. 2 פלוס 2 שווה 4 או לא. זה עניין של אמת ושקר בלי קשר לרגשות, לתאוות, לחושים וכולי. לא שייך בזה טוב ורע. אין שום קשר לטוב ורע. אבל יש דברים שהם מושפעים מהיצרים, מהדמיונות, מהחושים. אם מישהו יגיד לך, דוגמה, שבדברים האלה אתה צריך למדוד לפי אמת ושקר. פה אתה תראה שהעניינים לא מסתדרים. בואו נסביר רגע קצת מה זה מושג של טוב ורע, כן? טוב ורע הם בעצם נובעים מהרצונות ומהחושים ומכל מיני השפעות אחרות. השפעות חיצוניות, קרבה משפחתית, הנעימות, דמיונות, כל מיני דברים כאלה. לפעמים הרצון והחושים משפיעים על השכל. לא רק לפעמים, כמעט תמיד. בעיקר יותר אצל הנשים, אבל גם אצל הגברים, במיוחד בדור הזה. הרמב״ם בשמונה פרקים, הוא משתמש בביטוי, השכל הוא שמש לרצון. השכל הוא השמש של הרצונות של האדם. האדם יש לו רצונות, רוצה להיות עשיר, רוצה להיות מפורסם, רוצה להיות חכם, רוצה, רוצה ורוצה. תמיד בהתאם לרצונות שלו הוא מחליט מה לעשות. ואז השכל הוא בעצם האורך דין. שבא לתרץ למה זה כדאי ובטח ותעשה ואם מישהו ישאל תגיד לו ככה וכולי או שהשכל הוא גם המתווך הוא זה שיבוא ויעזור לך איך להגיע תתקשר להו שיתקשר להו שיעזור לך שיפתח לך את הדלת ומכיר מישהו מבפנים כל התכנון שקודם להשגת אותה תאווה גם כן השכל משתתף זאת אומרת השכל הוא העוזר האישי שלו, הוא מסדר לו את המציאות, הוא זה שמטרץ, הוא זה שיודע מה לענות וכולי, כן? הוא ממשיך הרמב'ם ואומר שהרבה אנשים חושבים שזה בדיוק הפוך, שהרצון הוא משמש של השכל. מה פירוש? שעכשיו השכל מבין מה טוב ורע, מה כדאי ומה לא, בהתאם לזה אני מחליט, ואז הרצון, הרצונות שלי נכנסים לפעולה, וזה לא נכון, זה בדיוק הפוך. קודם כל אדם רוצה משהו טעים, משהו שמביא לו עונג, משהו שיביא לו כבוד, משהו ש... כל מיני דברים שהוא מתאבע אליהם, ואז השכל נכנס לפעולה. כלומר, אדם חושב, אני חשבתי כך וכך, הגעתי למסקנה ולהחלטה כזאת. הרמב״ם אומר, זה בדיוק הפוך. בגלל שרציתי את זה, לכן חשבתי בסכל להסביר למה זה כדאי לי, ולכן החלטתי, כן, בסוף, כמו שרציתי בהתחלה. דהיינו שהרצון הוא המחליט, והסכל חושב איך להשיג את המטרה שרצית. הסכל גם מסביר למה המטרה רצויה. לדוגמה, הסכל לא מחליט אם תלמד גמרה או תלמד כימיה. אלא השכל אומר אם תלמד גמרא התוצאה תהיה כך וכך. אם תלמד כיניה התוצאה תהיה כך וכך. אבל ההחלטה מה ללמוד תלויה בדחפים ובהרצונות של האדם. והדחפים והרצונות האלה הם תלויים בכל מיני גורמים. נטיות הלב, אהבת כבוד, אהבת כסף וכדומה. לכן כשמדברים על טוב ורע, יכול להיות ששני הצדדים יהיו נכונים. זה לא שייך לאמת ושקר, יכול להיות שהדבר הוא באמת אמת, אבל הוא עדיין רע. לדוגמה, אם רופא אגיד שהוא לא מוצא תרופה למחלה, מצד אחד זה אמת, הוא לא שיקר, הוא אמר את האמת. מצד שנזדבר רע, עוד שנייה החולה ימות, כן? או בדבר שנמדד לפי טוב ורע, יכול להיות ששתי האפשרויות יהיו נכונות, למשל, לפעמים אדם יכול לומר, אני מתגעגע אליך, ולפעמים לא. אז לא נוכל להגדיר את זה כאמת ושקר, אלא רק כטוב ורע. כי לפעמים טוב לי איתך, ולפעמים לא טוב לי, רע לי איתך, כן? זאת אומרת, יכול להיות ששתי האפשריות נכונות, זה לא עניין של אמת ושקר, אלא זה עניין של טוב ורע. פעם שמעתי דוגמה יפה, יש שלוש קטגוריות בחיים, יש דברים שזה אמת וזה רע, יש דברים שזה שקר וזה טוב, כן? ויש רק דבר אחד בעולם שהוא גם אמת וגם טוב. אז איך זה מסתדר? בואו ננתח. דבר שהוא אמת ורע, מה הפירוש? אדם עכשיו צריך לקבל זריקה, יש לו איזה נגיף, מחלה, יש לו נוגדן, הזריקה הזאת, תציל אותו ממוות, הוא עוד רע עשר דקות עומד למות. הרעילו אותו, שמו לו איזה חיידק, לא יודע מה, וירוס, עכשיו הנוגדן הזה יבטל את הכוח של החיידק הזה, יציל אותו ממוות. בזמן שהוא מקבל את הזריקה, זה רע, כאבים, לא נעים, אבל זה אמת. זה הולך עכשיו להצילו את חיה, בוודאות. זה דוגמה לדבר שהוא אמת, אבל רע. יש דברים הפוכים. שזה שקר, אבל מרגיש טוב. למשל, כל המלאה הארץ, מאשני סמים וכל מיני מדומיינים למיניהם, שכל היום מאשנים מאשנים סמים, מה הם חושבים? שזה מרגיע אותם, נותן להם ככה רוגע במוח, בלב וכולי. מה הדבר הזה? חורבן. אין חורבן יותר גדול מזה. זה הורס את הבן אדם, שורף לו את התאי מוח, מביא לו מצבי רוח קיצוני מימין לשמאל וחוזר, חלילה. ‫הורס לו את החיים, את היחסים, ‫את העבודה, בכלל לא. ‫האדם כזה נפח לעבד של אסם. ‫אבל כשהוא עושה את זה ‫הוא מרגיש כבי הכול טוב. ‫אבל זה, כולם מבינים שזה שקר. ‫זה לא צריך להיות גאון גדול כאלה ‫להבין שאדם נורמלי צריך להימנע ‫מהדברים האלה, כן? ‫ויש רק דבר אחד שהוא גם אמת ‫וגם טוב, וזה היהדות. ‫שזה תורת בורא עולם. גם הכל אמת, גם כל מה שאתה עושה זה לפי בוראי עולם, לעולם אתה לא יכול להפסיד. וגם זה טוב שנאמר, תאמור הוא כי טוב ה' זה אומנם יכול לקחת קצת זמן עד שאדם יבין את זה. שנאמר תאמור, קודם כל צריך לטעום ואז להתרגל וכולי. אבל אחרי שתטעם ותתרגל, אתה תבין כמה שזה טוב ואחר כך תבין כמה שאי אפשר היה לחיות בלעדי זה, כן? נתקדם, כשאנחנו מדברים ביחס לשידוכים, צריך לדעת ששידוך זה דבר שנמדד במדד של טוב ורע. לא בודדים שידוכים במדד של אמת או שקר, אלא במדד של טוב ורע. מה הפירוש? זאת אומרת, רצונות, תחושות, תכונות, יכול להיות ששני הצדדים נכונים. יכול להיות שזה הדבר אמת וזה רע, או שזה שקר וזה טוב. ייתכן ששני האפשרויות נכונות. כי פעם אחת משהו עורר לך רגשות חיוביים, ופעם אחת עורר לך רגשות שליליים. אי אפשר לבוא ולטעון, איך זה ייתכן? מה האמת? או זה ככה, או ככה. סתם אם עכשיו בחורה חוזרת משידוך, איך היה בחור נעה מאוד, מאוד מרשים. שבוע אחרי, אה, לא משהו. איך זה יכול להיות? נעה או לא נעה? בחור חכם מאוד, נו, שבוע אחריה מסתבר שהוא לא חכם. עוד פעם חלף שבוע, גאון, מה הולך פה? הרי מדובר פה באותו אחד, כן? לפעמים אתה מרגיש ככה, לפעמים אתה מרגיש הפוך. לפעמים טוב לך איתו או איתה, לפעמים לא טוב. לפעמים טוב לך עם הדבר, לפעמים לא טוב. לפעמים אתה לובש חליפה ומרגיש נחמד מאוד איתה ונעב, וכביכול מביא לך סיפור, ולפעמים אתה פתאום מסתכל עליה ואין לך בכלל חשק ללבוש אותה. השאלה ממה זה נובע. לכן, העניין של השאלה שנשאלה האם לברר על השידוך אצל חברים שכבר יצאו עם הבחורה הזאת או עם הבחור, כן? חשוב לדעת מה הערך והיחס שיש לתת לבירור אצלנו, לא צריך לייחס יותר מדי בחשיבות לבירורים האלה. אם אנחנו אומרים שבעניין של חושים זו מערכת של טוב ורע ולא מערכת של אמת ושקר, כמו שאמרתי קודם, באמת לכל אחד מרגיש אחרת, מה שהוא אוהב אתה לא אוהב, מה שהוא שונא אתה לא שונא, למה שהוא נמשך אתה לא נמשך, מאיפה אתה יודע? לכן כל מה שהוא יגיד לך בצורה סובייקטיבית זה מנקודת הריאות שלו, לא שלך. למשל, אם נלך לחנות שעונים, כל אחד ירצה שעון אחר, זה אוהב כזה, זה אוהב כסף, זה אוהב זהב, זה אוהב רצועה מאור, זה אוהב רצועה מזהב, כל אחד והטעם שלו, כן? האם שייך שזה יגיד על השעון של זה שהוא לא טוב, וזה יגיד על השעון, זה עניין של טעם, כן? זה לא עניינים של אמת ושקר, זה יהנה מעיצוב כזה, והשני יהנה מעיצוב כזה, לכן, אפילו אם החבר יגיד לך באמת בצורה אובייקטיבית, ללא כנעה, ללא חלילה הוא רוצה להרוס לך את השידוך או משהו, כן? יגיד לך בצורה אובייקטיבית את הנתונים הפשוטים על אותה בחורה, בעניין השידוך. ייתכן שהוא טועה לגמרי. למה? כי הנתונים הם כמו שהוא רואה, כמו שהוא התחנך, כמו הרצונות שלו, כמו התאוות שלו, כמו הדברים שהוא מבחינתו חושק בהם. מי אמר שלגביך זה אותו דבר, אתה תסתכל על אותם דברים, או שתאהב אותם, או שאפוך, או שלא תאהב אותם. זה לא בהכרח שאתה והוא באותו ראש, כן? אם נתחיל באמת להבין מה זה לאהוב, ההגדרה של המילה המפורסמת הזאת, אהבה, מה זה באמת לאהוב? אחרי שנתחיל להבין מה זה לאהוב, אז נתחיל לתפוס איך הדברים משתנים מאדם לאדם. כל אחד רואה ומרגיש אחרת. ועל זה נאמר, על כל הפשעים תחסי אהבה. כל פשעים תחסי אהבה. זאת אומרת, שיש אנשים שאתה קשור אליהם, אתה תיתן בהם אמון מלא, ולא תוכל לראות בהם שום פגם. זה בן שלך, בת שלך, אשתך, בעלך, אח שלך, שותף שאתה אוהב. גם יבואו אנשים להעיר את עיניך על דברים שהם לא טובים אצל אותם אנשים, ההסתכלות שלך היא לא אובייקטיבית בגלל שיש לך רגשות אליהן, אז אתה מונה מתוך רגש עמוק. לכן, היא אומר, יכול להיות שההסתכלות שלך על הדברים פשוט היא מוטעת, כמו שזה מאוד מאוד נפות שאנשים נגויים בדבר. לכן חשוב מאוד לדעת שהדברים שהם הערכת והגדרת מצב. אין בזה שום אמת ושקר. כל אחד יש להסתכלות שונה, זה לא אומר שהוא טועה, זה לא אומר שהוא טועה, זה לא אומר זה יפה, זה לא אומר זה מכוער, זה לא אומר שהם טועים. זה בשבילו יפה, זו אמת, ובשבילו זה מכוער, גם זו האמת. כן? לכן הדברים, בדברים הכי פשוטים שדברר עליהם, כיגון חוכמה, כישרון וכולי, כל אחד יגיד משהו אחר. לכן, אם אתה רוצה לברר אצל חברים מראש, אתה צריך לדעת לא לקחת את הדברים כמשקל כבד. יכול להתרשם קצת, לשמוע, אבל לא, כמובן, לא לקבוע, אם לצאת לשידוח על סמך מה שהם אומרים. או להמשיך הלאה, כן? האמת היא שהיסוד הזה, לגבי הבירורים שמברים אצל אנשים, צריכים לדעת שהאינפורמציה שאנשים ניתנו, לגבי הדברים הכי אובייקטיביים זה לא בהכרח נכון, כי כל אחד רואה את הדברים אחרת מכוחות שצפונים אצלו בתת מודע, שהוא בעצמו לא מודע אליהם, זה לא שיהיה, זה לא עניין, זה למשל לגבי חוכמה וכישרון, או לעניין מראה, או לעניין התנהגות ומידות, כל אחד תופס את זה אחרת מכוח מצבים נפשיים פנימיים שהוא לא מודע להם. א', תלוי באיזה מצב רוח הוא היה בזמן הפגישה, או ה', ב', איך חינכו אותו, דברים ששתולים אצלו בתת מודע, טעמים של בגדים, איזה צבע בגד היא לפשה באותו יום. זה השפיע עליו בצורה שלילית. דוגמה, אם היא הייתה באה עם בגד אחר, הוא לא היה אומר את הדברים האלה. עכשיו, הוא לא יודע לומר שמה שגרם לו לסלידה זה דווקא הבגדים, או איפור מסוים, או דברים כאלה, כן? אבל מי אמר שלך זה יעורר סלידה, אולי זה בדיוק מה שאתה אוהב. לכן בבירורים, לא רק אצל חברים, אי אפשר להכריע ולסמוך על מה שאומרים בצורה אבסולוטית, אלא אם כן, מדובר כאן שעכשיו בחורה אתה שואל, חברה שואלת חברה ואומרת שמי ביררנו והתברר שהוא אחד שהוא מסומם כבד או אחד שהוא פושע ואחד שעושה עבירות, נו, אז זה כבר עניינים קצת יותר מסובכים, אנחנו לא מדברים עכשיו על עניינים של טעם וריח, כן? פה כבר צריכים הרבה יותר להיזהר. ניכנס קצת לעומק העניין להסביר למה זה מאוד קשה להעריך ולהבחן מצבים על אנשים אחרים. הערכת מצב על בני אדם תלויה בהרבה מאוד גורמים פנימיים ולא מודעים. אתה לא מודע לזה, זה מתוך התת מודע. קשה מאוד למצוא אדם שידע להפריד בין הכוחות הלא מודעים לכוחות המודעים. מה שנקרא מהמודע או מהתת מודע, קשה מאוד שהאדם ידע למה אני מקבל את ההחלטות, האם זה עצמך המודע או עצמך דברים שיש לי בתוך התת מודע. רוב האנשים לא יודעים לחלק ביניהם בכלל. ההסבר לזה, כי בדרך כלל אדם מתנהג ומגיב לפי ההקרנה הרגשית שהוא מקבל מהסביבה. כל אדם שנפגש עם השני, הוא פועל לפי מה שהשני מקרין עליו. ההקרנה הזאת קיימת בכמה מערכות של דברים שמשפיעות על האדם. דרך כלל, האדם עצמו לא מודע אליהם. כמו למשל פרצוף. מה הפרצוף הזה מזכיר לך? דברים מסוימים. סגנון מראה, צבע הבגדים וכדומה. זה משפיע על התת מודה של השני. וכמו שיהיה לך הבדל בהרגשה שתיפגש עם רב או עם חבר או עם אדם אחר, כל אדם יקרין עליך אחרת, הרגשה שלך תהיה שונה. גם בפגישה עם בנות, הרבה פעמים היא מקרינה על הבחור מה שהוא מקרין עליה. לכן ייתכן מאוד שהבחור שנפגש יתאה בהבחנה על הבחורה. הבחור לא מודע לזה שצבע הסמלה שלו יפריע לו, וזה עורר אצלו בבלתי מודע זיכרון לא טוב. למשל, על נפשה אדום, בילדותו הוא ראה הרבה דם, איזה משהו, לא יודע, איזה קריש אכל בן אדם, וכל המים התמלאו באדום, וזה גרם לו לטראומה. הוא בכלל שכח מזה, הוא היה בן שלוש, בן ארבע, עכשיו הוא כבר בן 23, עברו 20 שנה, אז בכלל לא, במודע הוא אפילו לא זוכר את האירוע, אבל בתת מודע יש צלקת רצינית מאוד. מחסום, קשר. לכן הוא חושב עליה דברים שליליים, והוא מקרין לה את זה, ולכן היא מחזירה לו מצב רוח שלילי, שגם היא לא מרגישה, אבל זה גם בא לה מתוך התתמודה. ולכן זה לא מילה שהיא כזאת, אלא זה מה שנקרא מראה. היא המראה שלו. מה שהוא הקרין, היא מקרינה בחזרה. אבל זה במקרה של הבחורה הראשון. מי אמר שכך יהיו הדברים במקרה של הבחורה השני? לפעמים זה תלוי בדברים חיצוניים שבכלל לא קשורים אליו. אין לו מושג איזה מצב רוח היה בבית לפני שהיא הגיעה לפגישה, אולי היא הייתה במריבה עם אמא שלה, אולי רוו על מה ללבוש, אולי שום דבר לא הסתדר לה, סמלה פתאום לא את אמא, והריצ'ראץ' נתקע, וכל מיני בעיות של נשים, כן? מאוד קזה למצוא אדם שיכול לנתח את הדברים שמשפיעים עליו ולהפריד בין הדברים. לשפוט באופן אובייקטיבי מלא, מאוד קשה למצוא כאלה אנשים. אלא הבלתי מודע, הכוחות הפנימיים משפיעים הרבה יותר מהכוחות המודעים החיצוניים. ואדם במשך חייו חייב ללמוד איך להתגבר על זה ולפתח ביקורת עצמית כדי לראות את הכוחות הפנימיים שפועלים בתוכו. לכן הגאון מבין נאגרה אומר, שכאשר הדבר נבדק על ידי יועצים מהרבה זוויות, יש הרבה יועצים, כל אחד בודק מהזווית שלו, אז אתה כבר יכול להיות יותר אובייקטיבי. אם אתה מקבל החלטה לבד, לא בטוח שאתה קיבלת החלטה אובייקטיבית, יכול להיות שאתה מושפע, יכול להיות שעורר אצלך רחמים, זה הזכיר לך משהו מהילדות שלך, אתה הולך לעשות פה את טעות חייך, אבל אם הבאת עוד שלושה, ארבעה יועצים, כל אחד אמר את דברו. עכשיו, אם ארבעה כולם אמרו זה חמור מאוד, לא כדאי להשקיע, ואתה עדיין מרגיש רצון כן להשקיע, אבל ארבעה עומדים נגדך ומציעים אחרת, פה אתה כבר מבין שאתה לא רואה את התמונה ברור, כן? בשביל להבין קצת יותר איך המערכת פועלת, אתן לך דוגמה בעניין הצבע של הבגד. היום מוסכם. בכמעט 100% שיש בחינה בדוקה לזהות את האופי של האדם לפי הצבעים שהוא בוחר. היום לפי צבעים זה מראה אופי של אדם. נותנים לאדם לצייר, לפי הצבעים שהוא בוחר יודעים לזהות את האופי שלו. אתה יכול לראות את זה, לבדוק אצל ילדים קטנים, תניח לילדים צבעים או מדבקות בכמה צבעים, תבקש ממנו לצייר ולהדביק על ענייר את המדבקות ותעקוב אחריו כמה פעמים, לא פעם אחת. לראות שזה פטנט שחוזר באופן קבוע, ותגלה שהוא הבחר את אותו צבע, כן? ולפי הצורות שהוא מצייר גם אפשר לנתח מה האופי שלו, לדוגמה אם נגיד לו לצייר עץ, איך שהוא מצייר את העץ, את הגזע ואת העלים, אפשר לדעת המון על האופי שלו, גיל קטן מאוד, מאוד מאוד קטן. צבע שהאדם בוחר זה מראה התכונות האופי שלו. לדוגמה, מי שאוהב צבע חום, זה צבע של אדמה. זאת אומרת, הוא בן אדם מאוד טבעי, ויש לו גישה חמה. אפור זה אדם אפתי, אדיש. אדום זה מראה שיש בו צד של אלימות. לא הוא חייב להיות רוצח או אחד שמרביץ מכות, כן? אבל יש בו צד של אלימות. כלומר, או שהוא נהנה מהאלימות, או נהנה לראות אלימות, או... או שזה לא מזעזע אותו לראות אלימות. היום יש הרבה אנשים כאלה שרואים כל מיני סרטי פשע ודברים מזעזעים ונהנים מזה. סרטי מאפיה, סרטי רצח, סרטים שחותכים לאנשים שם את הראש וכל מיני דברים. לא רק שהוא לא סובל מזה, אלא מחכה כבר לפרק הבא. בדרך כלל אנשים כאלה, אם תשאל אותם אם הם אוהבים צבע אדום, תראה שזה אחד הצבעים האהובים עליהם. אדום כמובן בהקשר לדם, כן? צהוב מראה על אופטימיות. אדם שמצייר הרבה בצהוב מראה שהוא אדם אופטימי מטיבו. רבנו בחיי בפרשת תצווה, הוא מסביר שם דברי חזל על ההבדל שהיה בין השבטים, הכל לפי הצבע שהיה לכל אחד מהשבטים באבן של הכהן, בחושן, כן, באבני החושן, כל שבט היה לו אבן משלו. מה הגוון? הצבעים מראה מה האופי של השבט הזה, כן? אתה יכול לבדוק את זה על עצמך. אם תיכנס לחדר שהקירות שם צבועים בצבע שחור, דבר שהוא לא מצוי בדרך כלל, אבל נגיד שנכנסת לחדר והכל צבוע שחור. איך תרגיש בחדר הזה? אם הקירות יהיו צבועים באדום, תרגיש הרגשה שונה לגמרי. אותו חדר, אותו גודל, אותם חפצים, הצבע של הקיר בלבד יכול להשפיע עליך לגמרי במצב רוח. מצב רוח שמח, מצב רוח מדוכא, מצב רוח אופטימי, לחץ, כל זה נובע הרבה מהצבעים שאתה רואה בקירות, כן? לכן שמדברים על פגישות, הצבע של הבגד שהבת תלווש מאוד משפיע. יש בנות מקוריות שהתלבשו לפי הצבעים שהן אוהבות. לפי האופנה. יש כאלה ש... דווקא לפי האופנה, לא לפי מה שהיא אוהבת. היא אוהבת צבע מסוים, אבל האופנה עכשיו כרגע זה צבע אחר. אז היא מנסה להתאים את עצמה בעל כרוכה למה שלובשים היום באופנה, כן? יש כל מיני גוונים. זאת אומרת, זה משפיע, כל הדברים האלה מאוד על התת מודע. למה אומרים את כל זה? כדי שהאדם יבין איך המערכות פועלות. בשום פנים ואופן, כן? לא כדאי להתעמק בזה ולבדוק לפי זה. כי לפעמים זה לא הצבע. זה לא עכשיו איזה מדע מדויק שרק הצבע מחליט, כן? שרק הצבע משפיעה. לפעמים בכלל זה לא צבע שהיא בחרה. אולי זה מחברה נתנה לה את הבגד הזה. כן? לפעמים יש סתירה. מה הסתירה? שמהבגד אתה מקבל הרגשה אחת ומהדיבור אתה מקבל הרגשה הפוכה לגמרי. לכן אי אפשר להשתעבד רק לזה, לדברים האלה של צבעים ובגדים וכאלה דברים, אלא כמובן יש דברים אחרים שצריכים לבדוק, אבל זה רק מראה איך הדברים האלה משפיעים על קבלת ההחלטות. אגרע, גאון מבילנה אומר על הפסוק, ותשואה ברוב יועד, זה פסוק בספר משלי היהודה א' פסוק יהודה א', שהתועלת והעניין בריבוי העצות הוא שככל שתשמע יותר עצות ויותר דעות זה יעזור לך להחליט, כי כל אחד מייעץ לך יש לו הסתכלות אחרת, הוא רואה את הדבר מזווית אחרת, הוא מגדיר את הדברים אחרת, אלא שעל ידי ריבוי העצות אתה תראה יותר פרטים. אז ההחלטה שלך תהיה יותר בהירה, יותר מוחלטת, יותר נכונה. תדע למקד את סדרי העדיפויות ולהחליט לפי מה שחשוב לך. חבר אחד אמר שלושה ארבעה דברים, חבר שני אמר דברים אחרים, חבר שלישי דברים אחרים, כל אחד מסתכל מנהרות עיניו. זה אדם מתמטי, מסתכל ככה על ענייני כספים, על זה, על חשבונות וכולי. או הוא אדם אומנותי, מסתכל על הבגדים, מסתכל על הקלאס. כן? יש אדם שהוא נוטה לפסיכולוגיה, מסתכל מאוד על המידות, על תנועות הגוף. כל אדם ייעץ מלפי המומחיות שלו ולפי מה שהוא רואה, שייתכן שהשני לא רואה את זה. ואז אתה בעצמך לא ראית את כל הדברים ששמעת, אתה כבר יכול להסתכל יותר לעומק לדברים, כן? אמנם יש בזה שני סוגי אנשים. יש אנשים שיש להם יכולת וכוח, הכרעה, ואצלם ריבוי ההתייעצויות מביא תועלת. אדם שיודע לקבל החלטות, הוא לא תקוע בספקות שלו לנצח, כמו סוגי כאלה אנשים שלא יודעים לקבל החלטות, תמיד הם נתקעים, והם בוחרים לא לבחור, כן? אז אנשים החלטים, שומעים את כל הדעות, זה עוזר להם לראות את התמונה המלאה, לכן ההחלטה שלהם תהיה יותר בהירה. לאנשים כאלה כדאי להתייעץ עם מומחים, כמו נשיאים. ארה״ב דוגמה מצוינת, תופסים איזה נשיא, מה הוא מבין? מבין בביטחון? זה איזה שחקן קולנוע לשעבר. או שאחד היה עורך דין, או שאחד איש עסקים. כל אדם יש לו איזה סוג מומחיות מסוימת. הנה, למשל, עכשיו נשיא ארצות אבוי טראם, היה בכי בעסקים ולעשות כסף. זה עיקר המומחיות שלו. זה שלפניו, עורך דין, כן, מתמצא יותר בעניינים של עריכת דין. זה שלפניו, גם כן איש עסקים. זה שלפניו, טייס קרב, איש צבאי. זה שלפניו, שחקן קולנוע. בכלל הביאו, מה לשחקן קולנוע לנהל את המדינה הכי חזקה בעצם לנהל את כל העולם? אלא מה? ודאי שהם לא מחליטים בלבד רק הם, אלא יש להם יועצים לכל דבר והיועצים אומרים והם בסופו של דבר צריכים לקבל את ההחלטה, אבל לפעמים ההחלטה היא די קלה שיש לך כאלה יועצים. כל אחד אומר לך מה כדאי לעשות, אם תעשה ככה, ככה יקרה, אם תעשה ככה, זה לא כדאי לנו וכולי. יש נשיאים שהם החלטים, שהם בסופו של דבר מקבלים את ההחלטה, לפעמים גם נגד היועצים. ויש נשיאים בובות, חלשי אופי. הם רוצים שהיועץ יחליט, או שהסגן הנשיא יחליט, או שהרמטכאל יחליט. למה? כי הם פוחדים, מקבל אחריות. כן? אז באמת, מי שלא החלטי, כמה שיותר דעות וייעוץ ייתנו לו, עוד יותר מבולבל הוא יהיה. אבל מי שהאדם החלטי יודע לקבל החלטות, אז זה טוב לשמוע את כל הדעות. אומר אגרא על הפסוק במשלה ותשואה ברוב יועץ, כי אם יהיה אחד על כל אנשי המלחמה, אדם אחד ממונה על כל המלחמה, על כל הצבא, שעל פיו יצאו ועל פיו יבואו, ולא אחרים זולתו, רק הוא מחליט, נלך למלחמה, לא נלך, נתקוף, לא נתקוף, ניצוג או נשאר במקום. רק אחד ולבדו אינו טוב. מה, כל הצבא בהחלטה של אדם אחד? ואם הוא איתה אז כולם עבודים. כי שכל אנושי אפשר לטעות. והוא עולה בשכלו שהוא טוב, הוא בטוח שזה טוב. ובאמת איננו טוב. ואם יהיו הפחות והסגנים רבים, הכוונה כל האלה שממונים מתחתיו, שלא יצאו ויבואו רק על ידי כולם בפה אחד, זאת אומרת, אם יש ועדה, נאמר, יושבים חברי ועדה, והם מקבלים את ההחלטה פה אחד, הם המחליטים, גם זה אינו טוב, כי דעתם, אין דעתם דומה זה לזה, כל אחד יגיד את זה כיוון אחר, זה שמאלני, זה ימני, זה ימני קיצוני, זה פרווה, כל אחד מושך לכיוון אחר, שאין שכל אדם שווה זה לזה, זה יא אומר שהצטטו טוב, זה יא אומר שהצטטו טוב, לכן אינו טוב רק שיהיו רבים שיתיעצו, זה אומר עצתו וזה אומר עצתו ואחר כך יהיה מזומן להם אחד שהוא יראה את עצות כולם ויברר עצה טובה או נכונה ועל פיו יהיה כל המלחמה, הוא מקבל את כל ההחלטות הסופיות. וזהו הוא תשועה. אינו רק ברוב אלא על ידי רבים ועליהם יועץ אחד. ‫ברוב יועץ ולא רוב יועצים, ‫זאת אומרת, בסופו של דבר, ‫אחרי שהיועץ הראשי ‫שמע את עצות היועצים, ‫הוא זה שנתן את ההחלטה. ‫זאת אומרת, שואה היא ברוב, ‫יועץ אחד ולא יועצים. ‫זה הדגש פה במשלי, כן? ‫לפני תקופה ברירות ‫אצל הרב הופמן על בחור ‫שהוא בא על מידות רעות, ‫הוא לא ידע מה לענות. ‫בפרט שכתוב בספר ים של שלמה, ‫בסוף מסכת בבקמה, שהיו כמה וכמה גדולי עולם שהיו להם צרות מהאנשים שלהם. הוא חשב מלכתחילה היה אפשר למנוע את זה אם מישהו היה מידע אותם שהבחורות האלה הן לא בדיוק בחורות טובות. שהן הולכים לסבול איתן, הן אנשים מאוד קשות, לכן הוא הסתפק. אם מציעים לפלוני איזה בחור שהוא בעל מידות רעות, האם אני חייב כאדם מבחוץ לידע אותו בזה? חייב לרוץ ולהגיד לו, היי, תיזהר, הבן אדם הזה קריזיונר, תיזהר, הבן אדם הזה עצלן, תיזהר, הבן אדם הזה מלא בתאוות. האם אני חייב לרוץ? יש בזה כמה עקרונות שחשוב לדעת. כי אתה מגיע עם כמה הנחות יסוד שאינן נכונות. נדבר עליהן אחת לאחת. לפני שניכנס להסביר את כל היסודות, חשוב שנלמד ביון את ההלכות בספר החפץ חיים. יש לנו אינסיקלופדיה ללשון הרע ורכילות. חפץ חיים. כדאי מאוד ללמוד את הספר הזה לעומק, למה שם יש דברים שאנחנו טועים, וממש העונש עליהם הוא אינסופי. מוציאים שם רע, מאפתים לאדם את השם שלו, ממצאים עלילות בלי חוונה או עם חוונה, או סתם נהנים להוסיף שמן למדורה, כל מיני עבירות שאדם עושה, היסורים קשים מאוד מהתורה עם השלכות גורליות עד כדי כך. לכן לפני שפותחים את הפה ומדברים על מישהו, כל מה שרוצים לדבר, מה מותר, מה אסור, יש דברים שמותר להגיד, יש דברים שאסור להגיד. יש מצבים שיהיה מותר לומר, יש מצבים שאסור יהיה לומר. יש מצבים שכבר חלפו כמה שנים מאז המקרה. נגיד, שהיה לך משהו רע מאוד לומר על מישהו לפני עשר שנים. אבל היום עברו עשר שנים, מישהו בא שואל אותך עליו, מי אמר לך שהוא אותו אדם? מה שהוא היה לפני עשר שנים, אולי לפני עשר שנים הוא היה עלים ומגדף, ועכשיו מאז הוא בכלל השתנה פלאים, אולי עבר איזה טראומה, אולי הוא כמעט מת, היה חולה כמה חודשים, זה גרם לו להסתכל על החיים אחרת, הוא השתנה לגמרי, הרי יש מקרים כאלה בלי סוף. לפני שאני אכנס להסביר את כל היסודות, צריכים ללמוד את הספר הזה, לחפץ חיים, כדי שנדע מה לענות ששואלים ובראים אצלנו בענייני שידוחים. חפץ חיים מרחיב להביא דוגמאות ויסודות בגדרי ההלכה. מה מותר לענות ומה אסור לענות. העיקרון שהחפץ חיים אומר זה שבבעיות של חולי, מחלות, רציניות הכוונה, מחלות, בעיות של חולי או אפיקורסיות, האדם הזה יש בו כפירה, מזלזל, לוקח את התורה ככה, לא ברצינות, מערער על תלמידי חכמים, מערער על חזל, כל היום בכפירה של המדענים וכל מיני דברים, אפילו שהוא הולך עם כיפה על הראש, זה לא אומר. יש הרבה אנשים עם כיפה על הראש שהם כופרים גמורים נפי הדין, אפילו לצטרף אותם למניין אסור. אז באמת יש מצבים שחייבים לספר. מתי מחלות רציניות ואפיקורסיות. פה אין פשרות. למה זה כופר? אתה רוצה שהבת שלך תגמור עם כופר? או שחלילה יש מחלה, או שזה מחלות מדבקות, או שזה מחלות קרוניות, או שזה גם בגנים, שזה גם יכול לעבור הלאה לילדים. כל מיני בעיות כאלה, כן? אז יש חובה לספר אם ידוע לך את האמת. גם בזה יש תנאים, מה לומר ומתי לומר וכמה לומר. תכף נראה. מה לא כדאי לדבר על מידות? כי גם אם נראה לך האדם הזה עצלן, הוא עצלן בדברים מסוימים, אתה לא יודע, יש דברים שהוא אוהב ומאוד חרוץ בהם. גם אם נראה לך שהאדם הזה הוא קמצן, הוא קמצן אולי אליך, אבל יכול להיות שהוא נדיב מאוד לאנשים אחרים. גם אם נראה לך שהאדם הזה כעסן, הוא כעסן בגלל שהוא נמצא פה במקום עם אנשים שהוא לא סובל אותם. אבל אם הוא יהיה עם אשתו ואנשים שהוא אוהב אותם, אז הוא נהפך לנחמד מאוד. זאת אומרת, עניינים של מידות זה לא מדידה מדויקת. היום הוא ככה, ומחר הוא במקום אחר, אחרת לגמרי. חוץ מזה יהיו גם אנשים משתנים. מה שעכשיו אתה מכיר אותו מפני שנה, כשלמדתם ביחד, אולי הוא היה בתקופת טראומה, או עבר דיכאונות, אולי הוא לא דיבר, אולי הוא החמיץ פנים, אבל זה לא באמת קשור לסביבה, זה יותר קשור למה שמתחולל אצלו בלב, ועכשיו הוא כבר אדם אחר לגמרי, שנה אחרי. אז בואו נראה באמת דבר מאוד מעניין. דבר ראשון, לענייני שעמיים אנחנו לא ניכנס. יש דברים ברומו של עולם שהאדם לא מבין אותם. רבי ישראל מסלן, בספרו המפורסם אור ישראל לפני ב-150 שנה. אז הוא באמת מרחיב לבאר בסוגיה. הוא אומר, הקב' מניג את העולם בשני מישורים. יש הנהגה שלמעלה מן הטבע. זו הנהגה של דרכי שמיים. היא רחוקה מסכל האדם. האדם לא יכול להבין את דרכי ההנהגה הזאת. יש הנהגה של העולם מצד הטבע, טבעיות. שלכל הדברים הטבעיים יש מהלך שכלי, למשל אדם שיצא בחורף ללא בגדים, רוחות, שלגים, הוא יהיה חלה. זה ברור, זה מבינים בהיגיון. יש אדם שתופס, שהוא תופס על ידי השכל. מה שהם מדברים איתו, השכל עובד טוב מאוד, הוא מבין עניין. וכך זה בכל, וכך זה, בכל דבר וכל מה שקורה ומתרחש בעולם, יש הנהגות שכליות. ועל פי ההנהגה השכלית, יתווהו את האדם אם הוא עושה דברים שהם לא בסדר, ויתנו לו עונש, יענש, או הפוך. אם הוא כן עושה לפי השכל ואת הדברים הנכונים, יקבל על זה שכר. אנחנו, בני האדם, מחויבים בעבודת השם עד היכן שידינו מגעת. מה שאני יכול, אני יכול. מה שזה מעבר ליכולת וההבנה שלי, מה אני יכול לעשות. ובדרכי שמיים אין לנו השגה, לכן לא נתאבה על כך. אתה הלכת, סידרת זיווג בין שני אנשים שנראה על פניו מתאים מאוד. בחור ישיבה, נראה בעלמידות, מתנהג יפה וכולי. הבחורה, גם כן, צנועה, צדקת, חכמה, אוהבת תורה, רוצה בחור למדן, עשית שידוך, נראה נפלא. השידוך יצא לפועל, חלפו עשר שנים, התברר שלבחור הזה יש איזה סטייה. תפסו אותו, עושה איזה משהו שלא צנוע, או דבר שנשמע מוזר מאוד. מה אתה עושה? יושב בבית ואוכל את הלב. אה, איך סידרתי כזה שידוך. אין עליך שום תביעה בשמיים. מה, אתה מלאך? ראית אדם אוהב ללמוד תורה? כן. ראית אותו שומר מצוות? כן. ראית אותו מתלבש כמו בן תורה? כן. עורר אצלך איזה אור אדום? שום דבר. נראה מוסרי לחלוטין. בחורה? קנאל. סידרת לשידוך? בהתאם להבנה השכלית שלך? כן. אתה יכולת לדעת על איזה סוד כמוש שיש אצל האדם? אתה יודע מה עובר אצלו בתת מודע? אתה יודע איזה טראומו הוא עבר כמה שנים אחרי שאתה סידרת? לכן, כיוון שבדבר הזה הדברים האלה מעל השכל האנושי, אין על האדם בהם תביעה. מה שכן, מה שכן. נכון שכתוב שמגלגלים זכות לידי זכאי ומגלגלים חובה לידי חייו. והרבה פעמים שומעים את זה בדרשות. אני בעצמי כמה פעמים אמרתי את זה בדרשות. לאחרונה, לפני בערך חודש, דיברתי עם הרב שלי, ואמרתי לו תראה אדם שעכשיו בגללו בא מכשול למישהו, כאילו השתמשו בו משמיים להניש מישהו, אף על פי שהוא לא בחר בזה, זאת אומרת זה לא היה במזיד, זה דבר שקרה. אז האם האדם הזה עכשיו צריך ללכת לעשות תשובה על זה שמשמיים השתמשו בו להביא מכשול לאדם אחר? למה משתמשים בי? מה חסר לקראש ברכות ברכים להניש את האדם הזה דווקא השתמש בי? אמר לי אל תיכנס לזה אין לנו עסק בנסתרות אין לנו יכולת לנתח את זה וכמובן אין לנו יכולת להבין את זה בדור הזה אין את היכולות האלה שהיו פעם, לפני אלפיים שנה בזמן הגמרא, הדברים האלה היו יותר ברורים, היה אפשר לנתח, אפשר היה לדעת, היו גדולים, חכמים, בעלי רוח הקודש, היו נביאים, אין היום נביאים, אין מי שיאמר במילא, לכן להתחיל להתעסק בזה, מה עשיתי, שהשתמשו בי, שדווקא אני, שדווקא על ידי, לשגע את האנשים בזה, הוא אמר לי, עזוב, אל תסבך את האנשים, האנשים האלה חיו בדילמות ובלבולים, לכן לא כדאי לסבך את האנשים בדברים שמעבר להבנה השכלית. מה שכן, בלי כל קשר. גם אם לא ישתמשו בנו משמיים לעשות דבר שלילי למישהו, כן? כל דבר ודבר, אנחנו צריכים להיות עירניים ולהבין שבכל זאת, אם אני הבאתי למישהו חליל המכשול, אף על פי שלא היה לי בזה שום רצון, ממלא אני צריך להתחזק בתשובה, במעשים טובים, בעוד יותר לימוד תורה, בעוד יותר חסד. זה דבר שצריכים כל הזמן לשאוף לעשות אותו. גם אם אתה לא חשוד באיזה עבירה נסתרת, שעכשיו נפרעים ממך על ידי שמשתמשים בך לעבירה למישהו, כן? גם בלי זה אתה צריך לעשות כל הזמן השתפרות וכולי. אז ממלא, אם כבר קרה כזה דבר, עד רבה, תסתכל על זה כאור אדום משמיים, שמועטטים לך, תראה שגלגלו חובה לידיך, ואולי אתה באמת חייב על משהו. זהו, ויותר מזה לא נתעסק בזה. נמשיך הלאה. לכן כשמדברים על שידוכים ועל גדרי האחריות שלנו בזה כלפי ההנהגה של דרכי שמיים אין לנו השגה. אנחנו יודעים חשבונות שמיים, גלגולים, מי הוא היה בגלגול שעבר, על מה הוא סובל, למה הוא חולה, אנחנו יודעים כאן, אנחנו לא יודעים, יודעים גם הכללים שכתובים בגמרא, בקבלה, בשאר הגלגולים של הערי, יודעים פחות או יותר את הכללים, יודעים שאין איסורים בלא אבון, יודעים שהכל מידה כנגד מידה, יודעים שאדם בא לעולם הזה לחפר על העבירות שעשה בגלגול שעבר, ואם אדם בא לעולם הזה עם כל מיני בעיות רפואיות וכולי, זה נולד עם הבעיות האלה, אז כמובן שזה על חיים קודמים, כי תינוק עוד לא הספיק לחתו, לא עשה שום רע בעולם, על מה הוא נהנה עוד לפני שבכלל נולד, כן? אלא מה רואים מפה? שאנחנו יודעים רק כמה כללים חשובים מאוד, אבל יותר מזה אין לנו הבנה, אנחנו לא יכולים להצביע. אפילו על השאלה הזאת שכולם שואלים, למשל, למה הייתה השואה? ניתנו על זה מאה אפשרויות. התבוללות, חוסר אחדות, גזענות, תנועת ההשכלה, ירידה מן הדת, 80% עזבו את הדת, מתחתנים גואים, אני יודע מה. כל מיני דברים שאפשר היה להגיד. מדברים בבתי כנסת, כל כך הרבה הסברים, שמעתי על זה עד היום. דבר אחד אנחנו כן יודעים בוודאות. יודעים שזה היה עונש נוראי שקיבלנו. ולא כמו אותם שוטים שאומרים, לא יודעים אם זה היה עונש או לא. פרס זה לא היה, זה בוודאי. מי שחושב שאולי זה לא היה עונש, הוא סתם משעמם לו וסובב איזה רולטה ונפל על מספר כזה שימותו מיליוני אנשים, אז אדם כזה, איך אומרים, אפילו לכיתה א' בישיבה אי אפשר להכניס אותו. כן? אלא ברור שזו הייתה טרגדיה ומידת הדין, כמו שברור שהקורונה הזאתי והווירוס זה טרגדיה וזה מידת הדין ומתים אנשים ואנשים פושטים רגל. טרגדיה וזה עונש נורא לאנושות, כן? אלא מה? לומר בוודאות על מה נענשנו, אין לנו לעולם את היכולת. אם היה נביא, נביא היה אומר לנו. אין לנו עכשיו את היכולת. אנחנו רק יכולים לשער לפי הנוסחאות שלמדנו. מידע כנגד מידע. רואים מה סוג העונש. אומרים, כנראה שהשם רומז לנו פה. כנראה. הכל בלשון לכאורה. לא יודעים בוודאות. אי אפשר לקבוע עובדו. אה, אתה יודע למה הבתי כנסת סגורים? כי מדברים בבתי כנסת ויש שם ליצנות ועושים כל מיני דברים ויש מחלוקות ושנאה וכפירה לפעמים גם. הכל נכון, האם אפשר להישבע שזו הסיבה שנסגרו הבתי כנסת? לא, אין לנו עסק בנסתרות, לא יודעים בוודאות. כל הישיבות סגורות, מה נראה לך שכשבחור יוותל תורה של 150 אלף לומדי תורה? מה אלא? כנראה שלא לומדים כמו שצריך, כנראה שלא משקיעים כמו שצריך, כנראה אולי שהכספים שבאים לישיבות האלה הם לא כספים נקיים, כנראה שיש שם גזענות, כנראה שזרקו שם חפים מפשע מהישיבות האלה, כנראה הכל נכון. זה עובדות בשטח, אפשר להתווכח עם עובדות. אבל לקבוע את זה בוודאות, אין לנו נביא בדור שיאמר כזה דבר. לכן מה נעשה? כיוון שלא יודעים בוודאות, אולי זה זה, אולי זה זה, אולי זה זה, אולי, אולי, אולי, אולי, מה צריכים לעשות? להתחזק בכל המישורים. אולי על זה נענשנו, נתקן. אולי על זה נתקן, אולי על זה נתקן. כמה שנתקן יותר, ככה הסיכויים שהפורנות תחזור, הרבה יותר קטן. כי אם תיקנת, כל המטרה של המכה הייתה כזה, עורר אותך. אם תיקנת, מה לתת לך שוב מכה? ככה עובדים הדברים, כן? אז דברים שהם בגדר אחריות שלנו, בסדר. אבל דברים שהם הנהגה מדרכי שמיים, אין לנו בהם משגה, ולא נטבע על כך. אם הקב' הוא גזר שהם התחתנו, גם אם אתה תספר להם דברים שליליים אחד על השני וכו', הם יתחתנו, לא יעזור לך כלום. וכן להפך, אם השם לא רוצה שהתחתנו, לא ייתן להם להתחתן, כמה שתשתדל ותספר ותעשה ותשבח, לא יעזור כלום. משהו יקרה וזה יתפוצץ. לכן אין לך להיכנס לזה ולא לדאוג. אל תדאג להם איך הם יחיו יחד, זה לא באחריותך, כן? היו גדולי עולם שסבלו בנישואים שלהם, או לחלופין היום, אם מישהו סובל מהנישואים, זה לא אחריות שלך למנוע את זה, כי הקב' מנהיג את העולם, והדברים יקרו והתגלגלו לפי הנהגתו של זה מעל הטבע. אנחנו לא יכולים להבין. אומר שמוטל עליך לפעול, זה רק בגדרי ההנהגה, שכליל. צריכים לדעת, רבותיי, שכל זה כלי נשק מספר אחד של האדם בחיים. נכון, יש הרבה דברים חשובים, בריאות, כסף, כל מיני דברים, כן? אבל שכל זה הדבר הכי חשוב. אם האדם יש לו שכל בריא, שכל טוב, מה שנקרא באנגלית common sense, היגיון בריא. עם היגיון בריא וסברות פסיכליות נכונות, פוסקים הלכות היום. מסברה. וכתוב בפוסקים מפורש שסברה זה תורה, מה זה סברה? זה תורה. אם ההונש בתורה על דבר כזה הוא ככה, וההונש על הדבר הזה הוא ככה, הרבה יותר גדול, סימן שהדבר הזה יותר מכיס את השם, סברה נכונה. האם זה תמיד ככה? יש שיוצא מן הכלל, לכל כלל יש שיוצא מן הכלל. אבל הרבה פעמים אפשר לדעת לפי גודל ההונש כמה יש זעם בשמיים, כן? יש לנו עכשיו קורונה שעורגת אלפי אנשים. הם מבינים שיש זעם גדול בשמיים. אם היו מתים שניים, שלושה איש, הם מבינים שהזעם הוא הרבה יותר קטן. זו סברה ישרה מאוד. כן? להגיד סברה שהשואה הייתה עונש, זו סברה חזקה מאוד, אי אפשר להערער עליה. מי שיבוא ויגיד, לא, זה היה פרס, יגיד לו שהוא שותה, הוא לא נורמלי. למרות שיש כאלה אנשים שמנסים לצייר את זה כאילו זה סתם היה, ולא, אנחנו לא יודעים, מה זה לא יודעים? מה לא יודעים? מיליוני אנשים מתים, העולם נחרב, לא יודעים שזה זעם בשמיים, לא יודעים שזה מידת עדין. תגיד, לא יודעים בדיוק על מה. כי יש כל כך הרבה עבירות, אז אולי זה על זה, ואולי זה על זה, ואולי זה על כולם ביחד. לא תמיד יש רק סיבה אחת, לפעמים יש כמה סיבות, כן? כשמבררים בשידוחים על שידוח, לא צריך לבדוק לעומק, אלא לברר את הנתונים הפשוטים, מה שנקרא על פני השטח. אי אפשר לקבל את ההנחה על פלוני, שמבררים עליו שהוא בא על מידות רעות. אומרים לך, אברהם נתשמע, הוא בן אדם לא משהו, אין לו מידות טובות. הנביא שמואל שבא להמליך את דוד המלך הוא לא היה בבית עמדו כל האחים שלו חסונים צדיקים וכולי חשב שזה זה וחשב שזה זה וזה וזה אף אחד מהם זה לא היה כתוב שם שהקב' הוא אמר לו זה נמצא בשמואל א' פרק ת' זין פסוק זין כתוב ככה השם אמר לו האדם יראה לעיניים והשם יראה ללביו אדם מסתכל בעיניים זה כל מה שאתה רואה. זה לא שאתה לא רואה כלום. דרך העיניים של האדם אפשר לדעת עליו המון. הרבה פעמים אתם רואים בפיגועים שיש כל הרוצחים האלה עם החשימה שעושים פיגועים, מסתכלים בתמונות שלהם, מי שקצת יש לו את הכישרון הרוחני הזה לזהות אנשים, או שהנשמה שלו מרגישה דברים, יש אנשים יותר רוחניים. הרבה פעמים מסתכלים כמעט תמיד בעיניים של אותם מחבלים, ישר רואים שהם רוצחים, דרך העיניים שלהם. זה מדהים. אפילו אל תגיד, יש אנשים שיודעים, אפילו אל תגיד להם מי רצח ומי לא. תביא להם רשימה של 100 איש, תראה להם בכל האנשים, תגיד מי מפה יכול להיות רוצח. מהעיניים של האנשים אפשר לראות. כמובן, שוב, זה לא מדע מדויק, זה לא 100 אחוזי הצלחה וכולי, אבל יש ראיות דרך עיניים. דרך עיניים של אדם רואים אם הוא רחמן, רואים אם הוא טוב לב, רואים אם הוא אדיש, רואים אם הוא בעל חסד, הרבה דברים רואים דרך העיניים של האדם, אף על פי, כן. אי אפשר להגיע למסקנה נחרצת סופית. עדיין צריכים לבדוק ולברר לאורך זמן. זה מה שהשם אמר לשמואל. אתה ראית כמה צדיקים עומדים בבית ישעי. נכון, כולם נבונים, כולם חכמים, כולם יודעים את התורה, גדלו בבית של גדול הדור ישעי הצדיק, שאחד מהארבעה שמעולם לא חטא בחייו בכל ההיסטוריה. אז באמת, ארבעה אנשים לעולם לא עשו חטא, זה דבר שלא נתפס בסכם. אדם יחיה פה מאה שנה ולא יעשה שום חטא, פעם אחת אפילו לא. אישה איזה אחד מהם, אמרה המביב של משה, לא סתם זכה לכאלה בנים, משה, אהרון ומרים, כן. קלאב, הבן של דוד המלך, קלאב גם כן היה לו בן אחד צדיק. אמנם היו לו גם בנים פחות שעשו לו הרבה צהרות וכולי, אף שלום, עמנון, כל אלה, ומנשות יפות תואר, מכל מיני גויות שהתגיירו, שהם הביאו עליו הרבה צהר ואיסורים. דוד המלך סבל מזה. אבל היה לו גם בנים כן טובים, ואחד מזה זה קלאב, וקלאב הזה הוא אחד מהארבעה שלעולם לא חטאו. והרביעי זה בנימין, בנו של יעקב אבינו. ארבעה אנשים שמעולם לא חטאו. זה היה עצבן הגמרא. מאז הגמרא ועד היום, אלפיים שנה, סביר להניח שלא היה עוד בעולם כזה אדם. שלעולם לא חטא, אפילו לא פעם אחת. קשה להאמין, כי הדורות הולכים ופוחטים, כן? הולו, ונחזור לעניין. הקראש ברוך הוא אמר לו לנביא שמואל, האדם יראה לעיניי והשם יראה ללבב. רק הקראש ברוך הוא יכול לראות את הלב באמת, באמת הפנימית. אנחנו רואים את הדברים מבחוץ ראייה שטחית. ובמקרים רבים אנחנו רואים ראייה שהיא הפוכה מהאמת. ויש בזה הרבה הסברים למה הראייה שלנו היא הפוכה. אנחנו רואים את זה בצורה מסוימת, אבל לא רואים באמת את כל התמונה. חז'ל אומר, עם המסכת קידושי, עם העמוד העין, כל הפוסל במומו פוסל. מה פירוש המשפט הזה? מי שפוסל, פוסל במומו. מה הפירוש? אולי אתה הוא זה שהוא בעל המידות הרעות, לכן אתה מזהה את זה אצלו גם כן. אותו אחר אולי הוא דווקא כן בעל מידות טובות, אלא אתה רואה בו את עצמך אולי. והדברים הם מאוד מורכבים. ויש מושג שדיברנו עליו הרבה, שאנחנו משליחים על אחרים הרגשות ומצבים של עצמנו. אתה שופט אותו במקום את עצמך. מה שאתה באמת רואה בעצמך ופוחד להודות, עכשיו אתה אומר עליו די נו אם אני ככה אז אני רואה אותך ככה כמו שלפעמים אדם בתוכו מפחד מהשמעה לכן הוא כל הזמן אומר אני לא השם זה לא אני אני בסדר במיוחד זה מצוי אצל ילדים השני השם הוא השם זה לא הייתי אני זה הוא היה בנוסף לזה, יש באדם כל כך הרבה מערכות וכוחות בלתי מודעים שגורמים להתנהגות שלו כך שאולי כלפיך הוא מתנהג לא טוב, אבל כלפי אשתו לעתיד וילדיו הוא יהיה טוב מאוד. אני תמיד אוהב להביא מקרה שהיה לנו, שהייתה לי איזו בחורה בעלת תשובה שזכיתי להחזיר אותה ואת המשפחה שלה בתשובה לפני בערך 20 שנה, אולי אפילו 22 שנה. והיא הייתה בחורה, איך אומרים? כבקשתך. אם היית צריך לבקש בבקשתך בחור כזו בחורה, הכל היה בה. צדיקה, צנועה, ביישנות, שקטה, לא רעש וצלצולים, מידות מעולות, אהבת תורה, משהו, סי-אקלאס בקיצור. ופתאום משתכים אותה עם בחור, רק בגלל ששניהם היו מאותה עדה, מישהו החליט לשדר אותה עם איזה בחור. איזה בחור, איזה עזפנים, איזה חוצפה. סרקסטי כזה, זורק מילים. אמרתי בלב שלי, אוי, איזה שום ושמיים, איזה אסון. מה שייך זה לזה? זה לא שייך. ויש הרבה אנשים אחרים שגם הבינו שהשידוך הזה לא נראה הגיוני. ניסו לחבל בו. כדי להציל את המסקנה הזאת מאותו אחד. לא עזר כלום. שום דבר לא עזר. בסופו של דבר, מה קרה? התחתנו השניים. לא עבר השנה, הבן אדם הזה התהפך לחלוטין. נהפך לצדיק, לבן תורה, משהו, בן אדם, היום זה אחד האנשים הכי צדיקים שיש. גם אוהב תורה, גם קלאס, גם ענבה, איזה, מה היה ומה נהיה. ממש 180 מעלות שינוי. מי היחיד שראה את זה? קבש ברכו, אף אדם בעולם שהכיר את השניים לא סבר שהשידוך הזה מתאים. חוץ מאותו שוטה שסידר את השידוך הזה בגלל ששניהם מאותה עדה. אמר שוטה. השוטה יצא צודק. כי בשביל לסדר כזה שידוך היית צריך להיות שוטה באותו זמן. כי שוטה הוא לא... הוא רואה, אמר שהוא טיפשי ומחליט לקשר. רקמה, כרס ברכו, רעה לעתיד. אמר, מי יסדר כזה שידוך? אף אדם נורמלי לא יסדר כזאת צדקת לכזה פרחך. אז צריכים שוטה שיעשה כזה שידוך. ששוטה לא מסתכל על הדברים הנכונים. סתם, תפס עדה והחליט לחבר. בסוף, זה היה רצון השם. היום, אחרי זה שרואים בכלל איזה ילדים ואיזה צדיקים, איך הם בבית הכנסת ובישיבות, אז אתה רואה מה שהשם אמר לשמואל. אדם רואה לעיניים, אתה רואה מבחוץ. מי יכול היה לראות שמוכבעים בו בבחור הזה כזה פוטנציאל, שיש בו כזה פוטנציאל להיות כזה בעל מידות וצדיק ועירת שמיים מדהימה, מעביר על מידותיו, אם מי שיגיד לו משהו אף פעם הוא לא עונה יותר. תפך לגמרי, זה שנים של לימוד. אלא מכאן רואים רבותיי, לא מה שנראה לך זה תמיד המציאות. לכן להבחן דברים על אחרים זה דבר מאוד מורכב. כששואלים אותך בשידוחים על פלוני, אתה לא יכול להסיק מסקנות מההתנהגות שלו שיש לו בעיות. כי אתה לא יכול להחליט על ההתנהגות של השני אם זה מידות טובות או מידות רעות. יכול להיות שיש לך דחפים לא מודעים להסתכל עליו באופן כזה. בוא נאמר, סתם אני אתן דוגמה. יש אדם גדל בבית של אורים גזעניים. לא אוהבים עדה מסוימת. וכל החיים שלו מאשר הוא ילד קטן, דיברו באופן שלילי על האנשים מהעדה הזאת. זה דברים שמצויים מאוד לצערנו הרב, שזו עבירה חמורה מאוד לסנוע אדם בגלל ארץ מוצאו. או בגלל המנהגים שלו והמאכלים שלו והלבוש שלו. עבירה חמורה מאוד והרבה לא מבינים שהם קבלו על זה הונשים חמורים מאוד. זה מה שנקרא שנאת חינם, ששונאים אדם על כלום. על כלום, על דבר שלא בידו בכלל, כן? על מבטא, על איפה הוא נולד, על איך גידלו אותו, כן? בכל אובן, אז אותו אחד, כל הזמן שתפו לו את המוח נגד העדה הזאת. עכשיו באים להתייעץ איתו על אחד חבר שלו מהישיבה, שואלים אותו על דעתו, האבא של הבחורה מתייעץ, אומר בואי נעתה איתו באותה ישיבה, מה אתה יכול להגיד לי עליו? אז הוא מתחיל לתאר דברים שליליים בו, אבל הדברים האלה לא קיימים. והוא לא עושה את זה בכוונה, זה לא שהוא כזה פושע שהוא מעליל על הבלילות, לא, הוא לטומו חושב שהוא אובייקטיבי ואומר את האמת, הוא ככה והוא רעשן והוא צעקן והוא לא מתחשב והוא ככה, נותן רשימה של 20 דברים. כל הרשימה הזאת מאיפה נובעת? הכל מעטת תמודה. מה, הוא פשוט שונא אותו בגלל שהוא מהעדה הזאת, רק הוא לא כמובן במודע, הוא מבין שזה דבר נורא, אז הוא מדחיק את זה, אבל זה קיים לו בתוך השורשים, בתוך התת מודע, לכן הוא פוסל אותו רק מעצם מיותו מהידעה הזאת. וראינו את הדברים האלה אלפי פעמים. זו הסיבה שילדים מסוימים גם לא מתקבלים לפעמים לישיבות, וכל מיני דברים אחרים, ושזורקים ילדים מישיבות, כי אותם מקבלי החלטות בתוך התת מודע שלהם, יש בהם תכונות גזעניות חמורות. וגם הם, זה בגלל שגידלו אותם בצורה כזאת, והכניסו להם את זה בתוך התת מודע. לצערנו הרב. כמו שחזל אומרים, כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו. בא לי איזה אחד פעם, אומר לי, יש איזה אחד, אני ממש לא סובל אותו. אמרתי לו, למה? הוא אומר, כמה פעמים הוא בא אליי לחדר, לדבר עם השותף שלי לחדר, והוא יושב לי על המיטה. יש שני מיטות, איפה שהשותף ואיפה שאני, לא שם. אני נכנס פתאום, רואה שהוא יושב לי על המיטה. פעם ראשונה ביקשתי בנאפה, אני לא אוהב שיושבים לי על הסדינים על המיטה. תביא כיסא, תשב בכיסא, אל תשב לי על המיטה. פעם שנייה הוא נתפס, עכשיו זה כבר פעם שלישית, הוא רותח מזעם. מזלזל בי, מצפצף עליי. אמרתי לו, תגיד, אני אשאל אותך שאלה, כשאתה הולך לחדרים אחרים בישיבה לדבר עם חברים, אתה יושב על המיטות של השותפים לחדר, חושב רגע, אומר כן. אמרתי לו, אז למה אתה שונא אותו כל כך, שנאה כזאת על דבר שאתה ועצמך עושה כמעט כל יום? איך אפשר לסנות אותו על מה שאתה ועצמך עושה? אלה רבותיי, חוק בטבע. אדם רואה בצורה חמורה דברים שאחרים עושים לא בסדר. שזה מגיע לעצמו, הוא רואה, מה הוא רואה? הוא רואה במידה סלחנית, במידה מבינה הוא רואה את זה. אבל כשזה מגיע למישהו אחר אין את מידת הרחמים, אין אמפתיה, אין סימפתיה, אין את הדברים האלה. לכן מה אנחנו רואים? שאדם לא יכול לראות את נגעי עצמו, הכוונה באופן אובייקטיבי כמו שהוא רואה את זה לפעמים אצל אחרים או שמחמיר איתם וכולי. אז לכן יש הרבה דברים, כמו שאמרנו, שהם נובעים מתוך התת מודעה, ולכן צריכים עדיין לדעת מה לענות. שואלים אותך בשידור, בכל זאת אתה צריך להגיד, התורה אומרת, צריכים לומר את האמת בשידוחים, כן? בספר שיחות עם הרב הופמן, על מודעות והתמודדות, עמוד 280, כתוב שם שרב שלום הוא הביא מחידושי ערים, את הביאור הטענה של קורח על משה, זה מאוד מעניין, קורח בא למשה רבנו ומאשים את משה בשחצנות, שמשה גאוותן, שמשה כביכול מתנסה, זו המילה המתאימה שהוא השתמש בה, למה תתנסאו? משה וארון, שני הענבים הכי גדולים שהיו, קורח מאשים אותם בהתנסאות, איך ייתכן כזה דבר? מאלה שבאים לאדם שכבר יצא עליו שאמרה בדבר מסוים, נגיד ממונות, בא אחד קורא לו גנב, נו, מבינים מאיפה זה בא. אחד שהוא ידוע כי געפתן גדול, אני ואני ואני ואני, מישהו בא אומר לו, מתנשא שכמוך, מבינים מאיפה זה בא. איך יבוא אדם לאדם הכי ענב בעולם, שהכבוד שברחו מעיד עליו? לא אנחנו, השם בעצמו מעיד עליו, והאיש משה ענב מכל אדם. זאת אומרת, אין אחד בעולם שהוא ענב במדרגה שלו. וזה השם מעיד, וזה בטוח אמת. ומה אומר קורח? למה תתנסו? איך זה יכול להיות? מה, אתה כל כך שותה? תאשים אותו בדברים אחרים. תאשים אותו בדברים שעוד אפשר אין להתווכח. מה אתה מאשים אותו בדבר שכל טיפש רואה שאין ענף יותר גדול ממנו? אלא מה כותב חידושי הערים, וזה דברים ידועים, היה קשה לכורח לשאת את התחושה שהוא בעצמו גאוותן ובעל גאווה. לכן הוא פרק את הכל על משה. הכל ואמר לו למה תתנסו? זאת אומרת הרבה פעמים אדם שכותל מישהו אחר בעצם מדבר על משהו ואנחנו רואים גם הרבה פעמים במציאות כזאת שאדם עכשיו בא ואומר כל מיני דברים מסוימים על מישהו על מישהו, אם היית בא ואומר לו, תשמע, העניינים האלה שאתה אומר עליו, העניינים האלה שאתה אומר עליו, קודם כל לא כולם מסכימים עליהם. דבר שני, אתה יודע, זה עלול להרוס לו את החיים. אתה הולך עכשיו בכמה מילים לגרום לזה שהשידוך יתפוצץ, שהוא לא יתחתן, מי יודע לאן זה יגיע. האם עדיין אתה רוצה לומר את המילים האלה? אז מאז הוא יקבל חלחלה, פתאום שהוא יבין מה ההשלכות. לא, לא, לא, זה לא כל כך חמור, אני לא התכוונתי וכולי. אז זה באמת צריכים להיות מאוד זהירים, כן? האדם יראה לעיניים, אנחנו רואים, זה לא בדיוק האמת האבסולוטית. השם הוא היחיד שיודע לעומק את הדברים, כן? אז באמת, אם שואלים אותך באופן ממוקד על פרט מסוים, תספר את הנתונים היבשים ואל תביע את דעתך עליו. אל תגיד, לדעתי כדאי לכם, לדעתי לא כדאי, תיזהרו, תעשו, אל תגיד כלום. תספר עובדות בלי לתת הערכות אישיות. תגיד, יש כאלה שהוא מתייחס אליהם מאוד יפה, ויש כאלה שפחות, זהו. תשאיר את זה ככה. זאת אומרת, יש באדם הזה אפשרות כזאת, אפשרות כזאת, ייתכן מאוד שהוא נחמד לבת שלך, זה לא, זה כבר הוא יבין לבד, כן. או שאתה יכול לדבר על הפעולות שנראות לעיניים, ולא לתת פרשנות וערכות על המידות שלו. למה? אתה לא בדיוק הקדוש ברוך הוא כדי לתת פרשנויות, כן? רב גדליה אייזמן, הוא היה מ... הראשון שלימד את רב אופמן את זה. זה היה לפני שנים רבות, כשהייתי בחור, הוא אמר לי שהדברים מורכבים, ולא כל התנהגות שאתה רואה מבחוץ, זה האדם האמיתי. אם לא הייתי מדבר על זה עם רב גדלי עד היום, לא הייתי מבין את כל זה. אבל הוא לימד אותי והכניס לי לראש שיכול להיות שאדם טוב למישהו אחד, אבל זה לא אומר שהוא יהיה טוב למישהו אחר. וגם הבנתי את מה שאומרים בפיוט, בימים הנוראים, שמשפכים את הקדוש ברוך הוא שהוא הטוב והמטיב לרעים ולטובים. לכאורה, למה צריך כפילות? אמא שמטיב לרעים, לרוצחים, לכל מיני גנבים, לכל מיני שונאי יהודים אנטישמיים, למחבלים. אז כל שכן שהוא מטיב לצדיקים ולטובים ואנשים שעושים את רצונו, כן? אם למפלצות הוא עוזר, נותן להם חמצן ואוכל ומקום לגור, אז לא יעזור לצדיקים, אז למה צריך לחזור על זה פעמיים? החידוש הוא שאפילו לרעים הוא עוזר וכל אחד מבין שגם לטובים. אלא היום אני מבין שזה לא מוכרח, מה הפירוש? שכל ההתייחסויות בין אחד לשני זה דברים מאוד מורכבים. ואם מטיבים לאחד, אין להקיש מזה שלשני גם כן יטיבו לו. לכן אנו משבחים את הקב' שהוא מטיב לכולם, גם לרעים וגם לטובים. מה עוד הוא אמר לו? אמר לו, זה לא חוכמה להיות אדם נחמד למי שנחמד להיות נחמד אליו. יש אדם שכל היום עושה לך טובות. לא תהיה נחמד אליו. אם אתה לא תהיה נחמד אליו, אתה כפוי טובה הכי גדול שיש. אז אתה מקורח הנסיבות, מאוד אוהב אותו, כי הוא נותן לך כל יום צ'ו פארים, זה נעים לך מאוד להיות בחברתו, כן? לידידים, לחברים שלך וכולי. השאלה היא אם אתה מסוגל להיות נחמד למי שלא נחמד אליך. יש אדם, מטבעו עדי, שקר כמו קרח, בקושי הוא עונה לך שלום. אדם שאומרים לו שלום והוא לא עונה שלום, הגמרה במסכת ברכות עמודווה, והגמרה אומרת שאדם כזה נקרא גזלן. שהוא נקרא גזלן, אומרים לו שלום והוא לא עונה, יש אנשים כאלה לא עונים, יש בכל מקום, אתה הולך ברחוב בשבת, עובר לך איזה אחד, אתה אומר לו שבת שלום, לא עונה, מסתכל עליך וממשיך ללכת, זה נקרא גזלן, אדם כזה גזלן. אם השטריינל שלו והכובע השחור והזקן והפעות ולא משנה מה, אדם כזה, הגמראמה הגדירה אותו כגזלן, כן? אז לכן אם אתה לא נחמד, אם אתה נחמד לאדם שהוא מטבעו לא נחמד לאנשים, הוא אנטיפד וכולי, האם אתה מסוגל לאהוב סתם יהודי גם אם הוא לא חבר שלך? גם אם לא הכי נעים להיות בחברתו? איך אומרים באנגלית? He's not my type. הוא לא הסגנון שלי, כן? מה זאת אומרת לאהב סגנון שלך? בסדר, עכשיו אתה נקלטה איתו לאיזה טיול של הישיבה, ושמו אותו בחדר שלך, הוא לא בדיוק אותו סגנון כמוך, נו אז, אה, להיות נחמד למישהו כזה, אז זה מראה שאתה מטבעך אדם נחמד. אבל אם אתה רק נחמד לחברים ולמשפחה ולכולה, אז מה, מה זה חוכמה? זה ככה לא מגדירים שאתה אדם נחמד. אבגדליה לימד אותי פעם, הוא אומר את המושג שאדם טוב לחברים ולידידים שלו זה לא אומר שהוא לא אדם אכזר. זה לא אומר שהוא בעל מידות טובות. לכן תבין שגם כשאתה אומר בבירורים שהבחור בעל מידות טובות זה לא נכון בהכרח, לא תמיד. כי אתה לא באמת מכיר אותו, אנחנו מתנהג למצבים שונים. לכן שאתה מחליט על בחור שהוא לא טוב במידות, יכול להיות שלאחר הוא לא טוב, אבל למישהו אחר הוא כן יהיה טוב. לאחד הוא לא טוב, לשני הוא יהיה טוב. זה דבר מאוד מורכב. כל ההתנהגות של בני אדם זה תלוי ביחסים בין אנשים. ויש מושג שנקרא כמיים פנים לפנים. שאת אומרת מה שאתה משדר זה מה שחוזר אליך. כמו מראה. שתחשוב לעצמך אם אתה מתייחס לכולם בשווה, אתה תראה גם מורים בבתי ספר, יכול להיות הרב של התלמידים בכיתה, יש לו תלמיד אחד עם שכל חריף שהכל בא לו בקלות, הוא תמיד אומר את הדברים הנכונים, הוא מאוד נחמד אליו, מתחנכן אליו, אוהב אותו, זורק לו מחמאות, מתקשר להורים להגיד איזה ילד חריף יש לכם, ולעומת זאת יש כמה כאלה קשה הבנה, שמתקשים גם ככה סובלים, ואליהם הוא מאוד מאוד אנטיפטי. לא מראה להם שום יחס חברי או אוהב. בקושי, יש לו חשק אפילו לדבר איתם. למה? בגלל העדפה שלו לאותו אחד, שמביא לו חשק בשיעור, כן? אבל עוד פעם אנחנו אומרים, אי אפשר לדעת למה האדם יכול להיות נחמד למישהו אחד, ולשני זה גם יכול להיות הרבה פעמים עניינים של תת מודע. שהוא בעצמו לא מבין למה. ראיתי על פי הקבלה, שלפעמים אנחנו רואים אדם מסוים, אנחנו רואים אדם מסוים, והאדם המסוים הזה הוא, האדם המסוים הזה הוא, למשל, אוהב מישהו שהוא רואה, אבל לא אוהב מישהו אחר שהוא רואה. באו עכשיו כמה חברים, לזה ישר הוא תפס שיחה והתחבר, ולשני לא. לפעמים זה תלוי באיך הוא לבוש, איך הוא מדבר, צורת סגנון, תספורת, כל מיני דברים חיצוניים. הרבה פעמים אפילו שני אחים תאומים. נראים אותו דבר, לברושים אותו דבר, אחד הוא מתחבר עם השני, הוא לא מתחבר בכלל. אז שאלה למה? מה קרה פה? אז לפי הקבלה יש הסדר מעניין שאפילו כשעמדנו במעמד הר סיני וקיבלנו תורה, כל אדם עמד במקום אחר, היה שם שלושה מיליון איש, שש מאות אלף גברים ונשים וילדים. איפה שעמדת במעמד הר סיני כל הנשמות בזמן שהשכינה ירדה וירדה רוח השם ירדה על כל עם ישראל, כולם הגיעו למדרגת נבואה, מי התנבא ליד מי. אם עמדת פה ונשמה אחת עמדה לידך, נהיה ביניכם קשר לכל הדורות. מי שעמד רחוק, אז הקשר בינך לבינו פחות. זאת אומרת, כשאתה רואה אדם, הנשמה שלך מתקשרת עם הנשמה שלו, ואתה בכלל לא מודע לזה. זה הכל דברים של עניינים של תעת מודע. אתה רק מבין שאתה מסמפה את האדם הזה. ואת השני לא. לפעמים יש לך חבר שאתה אוהב אותו יותר מאח. את האחים שלך אתה לא אוהב ככה. אבל את החבר הזה אתה מאוד אוהב. למה זה? גם כן זה עניינים מיסטיים וקבליים שלא את כולם אנחנו מבינים. אנחנו לקראת סיום, גם אם נניח שזה נכון שהבחור הזה עם מידות רעות, לא צריך לומר את זה, הוא יכול תמיד להשתנות לטובה, אסור לפסול אנשים לנצח. אתה לא יודע מה המניעים שלו שהוא ככה מתנהג, למה הוא מתנהג וכולי, אולי עוד שנתיים הוא כן יהיה נחמד. עד שהוא כבר התחתן, אולי זה ירגיע אותו, או יש לו עכשיו לחצים, כי הוא רווה כמה שנים. אתה לא יודע איזה חוויות עברו עליו. אתה לא יודע, ממש אין לך מושג. לכן, כתוב בפסוק, כי יצר לב האדם רע מנעוריו. כל אדם נולד, ככה כל אדם נולד. אלא שאנחנו כל החיים עובדים על עצמנו להשתנות לטובה, זה תכלית החיים. תיקון העמידות זה כל האדם, כמו שאמר גאון מבינה, לכן אי אפשר לדעת, יש סיכוי שהאדם הזה, שכרגע הוא באמת לא כל כך טוב, ישתנה תוך שנה לטובה. גם המושג בחור טוב הוא מושג שמשתנה מאדם לאדם. כבר דיברנו הרבה מאוד, שמה שאמהות אומרות על ילד, זה ילד טוב ירושלים, זה לא בהכרח נכון שהוא ילד טוב. לפעמים היא רוצה שהילד לא יפריע לה, והוא נהנית שהוא ילד שקט, או שהוא כל היום משחק במשחקי מחשב, אז הוא לא מפריע כי הוא מכור לאיזה מכשיר אלקטרוני, כן? או לפעמים אין לו אנרגיות, האנרגיות שלו עצורות, אז הוא לא עושה רעש, לא שובר, לא רץ בבית, אז היא אומרת זה ילד טוב, והוא שרץ וקופץ ושובר הוא לא ילד טוב, למה לא ילד טוב? כי יש לו אנרגיות בוערות, בטווח רחוק זה אם האנרגיות יהפוך לבעל חסד, מפעלים, עוזר לעניים, ארגזי מזון והשני הדיש בפינה שלו לא מועיל כלום לעולם. נראה באמת טוב, דווקא הפעלתן הוא יותר טוב, כן? לכן כרגע היא אומרת שהוא טוב כי הוא כרגע נוח לה למצב, כי הוא לא מבלבל את המוח מה שנקרא, כן? אז באמת אנחנו יוצאים מתוך נקודת הנחל שבני אדם שמבררים אצלנו על שידוחים, מה שמעניין אותם זה אמת לאמיתה, לכן אתה קובע, שאתה צריך לענות להם הכל על פי האמת לאמיתה, אבל מניסיון חיים לא תמיד מה שמעניין את האנשים זה האמת. כשאבא מברר רוצה שידוך טוב לבת שלו, מה נקרא אצלו שידוך טוב? יכול להיות שזה בחור עשיר, אז זה לא אומר שזה טוב לבת שלו. יכול להיות שהוא רוצה איזה בן של איזה רב חשוב שיגידו שהבת שלו השתתחה עם משפחה חשובה, כן? אבל מי אמר שזה טוב לבת שלו? לפעמים מה שמעניין את האבא בכלל לא טוב לבת, זה רק טוב לכבוד שלו, לאגו שלו, לכסף, לביזנס, לקשרים שלו, לא יודע, יש לו כל מיני מיניים נסתרים, כן? אם הוא באמת מחפש בחור טוב, מי יהיה בחור טוב? אחד שידאג לבת שלו? ולא רק אחד שיביא לו כבוד, אחד שהתנהג אליה יפה, אחד שהוא בעל מידות ובן תורה וכולי. אנשים מרבים לשקר את עצמם בענייני שידוחים. הרבה פעמים אני שומע מבחור שהוא רוצה שידוח שנותנים דירה בירושלים. הוא מסביר כל מיני טיעונים רוחניים שרק אם הוא יגור בירושלים הוא יוכל לגדול בלימוד. בישיבה פלונית. מי אמר שזה נכון? אולי הקרשבך הוא חושב שדווקא הוא יגור בירוך העם, שם האדירות הרבה יותר זולות, והמקום מתפתח ברוחניות. אולי דווקא שם הוא יגדל מבחינת הפוטנציאל שלו להיות משהו גדול בתורה. אבל למה הבחור הזה נותן הסברים? כי הוא רוצה דירה מפוארת בירושלים, רוצה כבוד, רוצה שיגיד ששיתחו אותו עם המשפחה העשירה הזאת ונתנו לו כזאת דירה, זה מוסיף לאגו שלו הרבה וכולי, אבל הוא משכנע את עצמו שהסיבה שהוא רוצה אותה, כיוון שנותנים דירה, אבל הוא לא באמת אכפת לו מהדירה, מה שאכפת לו זה מהתורה, כי הוא רוצה ללמוד בירושלים, לכן זה חשוב שהוא יתחתן איתה. זאת אומרת, אדם אפילו על עצמו עובד, משקר את עצמו. ושאלה אחרונה להיום. לפעמים זה כן תלוי בזה. בכל זאת, המצב הכלכלי הוא כמובן חשוב, אי אפשר להתעלם מזה לחלוטין. נכון שלפעמים זה תלוי זה בזה, כן. אבל זה לא הנקודה העיקרית. בדרך כלל, זה לא מה שקובע אם אדם יוכל להתמסר ללימוד תורה. אם הבחור באמת רוצה ללמוד תורה אחרי החתונה, אז הדבר הכי חשוב זה להתמקד בבת עצמה. מה הפירוש? אם היא רוצה ויש לה את הכוח להתמסר לאול כזה. אם הייתי צריך לבחון בשביל עצמי, הייתי מתמקד בעיקר ביכולת של הבת להתמסר ללימוד יותר מאשר איפה לגור, באיזה עיר וכולי, או כמה כסף הצדדים יתנו. לפעמים עד רבה, בת שמביאה הרבה כסף, היא מפונקת, גדלה בבית עשיר, בחיים שלה היא לא יכולה להתמסר עכשיו לבחור שילמד תורה כל היום ולגור באיזה דירה קטנטנה, וכל שהיא רואה אותו, מאוד מאוד השתגע מזה ויש לה דרישות גבוהות והיא רגילה לקנות דברים יקרים ואפילו צלחות שהיא הולכת לקנות, אתה צריך משקנת בשבילהן. למה? כי ככה היא גגלה. זה שההורים עזרו בהתחלה ונתנו דירה וקנו וקנו וקנו. בסדר, זה לא יישאר לנצח. מה יהיה הלאה? אתה נשאר עם בחורה שהיא משבת כסף. זה גם לא אשמטה. ככה ההורים ייצבו לה את הנפש. אין מה לעשות. אז עדיף לפעמים בחורה פשוטה, גם ההורים ייתנו פחות, פרנסה ומלא, השם דאג לכולם. ההורים שלנו שבקום המדינה התחתנו, מה היה אז? לא היה כלום. שום דבר לא היה. קושי היו עבודות, והנה היום אנחנו מסתכלים שנים לאחר מכן, חלק מהם יש להם כמה דירות וחיתנו את הילדים, בסופו של דבר לכולם היה מקום לגור ולאכול וכו'. כן? ובאמת, נסיים בסיפור על רב חיים קניאפסקי. הרב חיים קניאפסקי, שהציעו לסטייפלר, לאבא שלו, את השידוך בשביל רב חיים, את הבת של הרב אלישיב, בת שבע אלישיב. אז באמת היו כמה משפחה שהתנגדו. הם אמרו שהרב אלישיב היה דיין ברבנות. קיבל מסכורת מהמדינה הציונית, שונאת התורה, כן? זה לא כבוד לכבודו, לסטייפלר, לחתן את הבן שלו עם בת של אחד שהוא ציוני, כאילו כביכול עובד אצל הציוניים, כמו בימינו הרב הראשי שמקבל מסכורת ממדינת ישראל. אתה יודע עכשיו, תגיד לאיזה חסיד קיצוני שמתנגד לציונות, שרוצים לחתן את הבת של הרב הראשי עם הבן שלו, הוא הפוך, הוא יקבל חלחלה, מה, אתה שייך לממסד החילוני של המדינה, לא רוצים לשמוע על זה בכלל, כן? אבל הרב אליהשיב, בכל זאת זה היה גדול עולם, גדול הפוסקים. והסטייפלר אמר, יש פה, מעלים פה טענה במשפחה, בוא נלך לגדול הדור, לחזוניש, נשאל אותו. חזוניש אמר לו, הבת היחידה בעולם שתוכל להתאים לבן שלך זה ביתו של הרב אליהשיב. כי רב חיים, הבן שלך, כבר מגיל צעיר, הוא מתמיד עצום, כל היום לומד תורה. איזה אישה תרצה בעל שכל היום לומד תורה? ואין לו זמן לדבר איתה דקה ביום. חזוניש אמר, בת שראתה כל החיים שלה את אבא שלה כל החיים לומד תורה בהתמדה עצומה, היא תוכל לתת לבעלה את זה. ואם רוצים שרבי חיים יתחתן, אז יש רק בת אחת שראתה מה זה התמדה. ואיך אפשר לעזור לבעל שיישב ויעסוק בתורה. וכך באמת היה. התחתנו והשאר זה היסטוריה. רבנית קניאבסקי לאורך השנים וכל מפעליה וכולי. ויש להתפעל מהראייה של החזוניש. הרבה פעמים אנחנו בודקים במקום את העיקר דברים שהם תפלים. אבל מה שבאמת צריך לבדוק, כן? לא כל כך שמים אליהם לב. אם היינו מקשיבים לאותם נותני עצות, הרב אלישיב עבד, קיבל מהרבנות, הרב אלישיב אכפת לו מהרבנות, מהממשלה, הוא עבד בבית דין, באים אנשים, גירושים, נישואים, עניינים, ממזרות, כל מיני דינים. הוא פסק על פי תורה, מה? הוא פסק על פי חוקי מדינה? אלא מה? היה לו איזה קשר עקיף לממסד. נו, בסדר, בוא נגיד שזה לא בסדר. נגיד שהיה פה איזה בעיה, האם זה מספיק כדי לבטל שידוך, בת של אחד שהוא מתמיד וחס וצדיקה וגדלה כמו שצריך, זה רבותיי דברים ששוב בכלל בחיים יש הרבה דברים שמתעסקים בתפל ולא מתעסקים בעיקר, גם היום הרבה אנשים שחזרו בתשובה, תראה איך הם שמים דגש על דברים חיצוניים, טפלים, חסרי משמעות, שאפילו אין חיוב מהתורה לעשות אותם בכלל. ולעומת זאת, כשזה מגיע ליסורי תורה, כמה עבירות הם עושים, זה לא מזיז להם בכלל. ויש על זה סיפור מאוד מעניין, אפילו מצחיק ואפילו עצוב גם. ובזה נסיים. איזה אחד בישיבה שם בקבוק חלב ככה, בתוך המקרר שם אותו, כתב את השם שלו פרטי, יותר על זה פרטי, שלא יחשבו שצריך לישיבה החלב הזה. למוחרת הוא בא, רואה חצי בקבוק נגמר. הוא אומר, מה זה פה? כתב גזל, לא לגעת, אני מקפיד. למוחרת בא, חצי בקבוק הלך. הוא אומר, מה זה פה, ישיבה, לומדים תורה וגוזלים, איך זה יכול להיות כזה דבר? גם אחורית הוא בא, שם מדבקה, חלב סתם, לא חלב ישראל, זהירות. חלב עקום. אף אחד לא נגע בחלב. ככה, שם על זה, עשה לעצמו אמנם שם רע, כאילו הוא לא שותה חלב ישראל, אבל אף אחד לא נגע. תראו כמה אבסורד פה גדול. לגזול חלב בלי רשות, איסור גמור מהתורה. אפשר לחזור על דבר כזה לבד בגלגול. על גזל. גזל לא נמחל בגנום. צריכים לחזור ולהחזיר, בעיה. מי יעלה בער השם כתוב, נקי כפיים מובר לבב, ושעדיין שלא נקיות מגזל. אי אפשר להיות גזלן ולעלות, כן? אז מגזל אותו גנב לא פחד. זה לא גזל, זה גנבה. כי גזל זה בפנים של האדם, גנבה זה מאחורי גבו. מגנבה הוא לא פוחד. אבל מחלב ישראל הוא פוחד. מה ההבדל בין חלב רגיל לחלב ישראל? שניהם בדיוק אותו חלב. זה מהפרה וזה מהפרה. הבדל היחיד שאחד שחלבו אותו היה יהודי שעמד וישגיח, שלא הרבבו את החלב. ובחלב השני לא היה יהודי שישגיח לאורך כל החליבה וכולי. זהו, זה ההבדל. ברמת ההשגחה. אבל חלב זה שניהם חלב פרה, כן. פה, נגיד באמריקה או בישראל, מקומות שהממשלה מקפידה על הדברים האלה, שאתה לא יכול לשקר, אתה כותב שזה חלב פרה, זה חייב להיות חלב פרה. אם התפסותך מערבב את זה עם חלב חמור או חלב גמלים, אתה תסתבך בחוק, מאלה בישראל, עוד כבר יהיה לו פרוטקציות, קשרים, עוד מישהו כבר יסבן את זה, כן? אבל פה באמריקה, אם חברה תתאפס, שהם מערבבים בחלב שלהם משהו של בהמה אחרת, ולא כותבים ולא אומרים, דבר כזה יכול לרסק את החברה, להתפשט לחדשות, המניות שלהם יקרסו, יפסידו מיליארד דולר, כן? אז כמובן הם לא יקחו את הסיכון, חוץ מזה שגם, חוץ מזה גם, של חלב גמל וחלב חמור וזה, זה לא מצוי וזה הרבה יותר יקר להשיג את זה. פעם מישהו הראה לי מחיר של חלב גמלים ואני חושב שזה פי שש יותר מחלב פרה עולה. איזה חברה תהיה כזו נהדיבה להביא חלב שהוא עולה פי שש כדי להערבב את זה? זאת אומרת, הסיכוי שהחלב יהיה לא חלב של פרה הוא אחד אולי למיליארד. ועדיין אנחנו מחמירים בזה, יפה מאוד. להחמיר, זה טוב. כל עוד אתה לא משגע אנשים, אתה לא כופה עליהם ולא דן אותם כרשאים אם הם לא מחמירים כמוך, כל המחמיר תבוא עליו הברכה. אבל מה עם החיוב מהתורה הזה? כולם חייבים, זה לא החמרה, זה חיוב מהתורה. זה השטן מסדר שלא שמים לזה לב. עיקר נהפך לתפל ותפל נהפך לעיקר. בעזרת השם פה סיימנו. אנחנו נחזור בפרק הבא, נא לשתף רבותיי. אי אפשר לשמוע שיעורים היום ולא לשתף. זה נוחיות שאין דוגמתה. אדם ששומע דרשות ולא משתף אותן, עתיד לתן על זה את הדין ויענש על זה קשות. זה לא צחוק, זה לא הגזמון, ואני לא מנסה סתם להגיד דבר שהוא לא אמת. זה סברה פשוטה וברורה. נתנו לך עכשיו אוכל ויש לך עוד כמה חברים שמתים ברעב. ויש לך מספיק בשביל עצמך. במקום לתת להם ולהציל את נפשם, הכל אתה שומר אצלך ולא נותן לאחרים. זה בן אדם. יש לך עכשיו דרשה של תואה, התחזק, תנהנה איתה. מה הבעיה ללחוץ כפתור שזה ילך לעוד 100 איש? או לא, עוד חמישה יתחזקו, ואולי הם יעבירו את זה לעוד 300, וה-300 יעבירו את זה לעוד ל-1,000, וה-1,000 לעוד 5,000, וזה ימשיך ללכת וללכת, וכל הזיכוי הרזים הזה בא לך לחשבון. אז או שאתה מרוויח מיליארדים של מצוות בכמה לחיצות כפתור, או שאתה מקבל עונש חמוע, זה שאתה אנוכי, ואתה לא אכפת לך, לא תעמוד על דם רעך, לא אכפת לך שאנשים יורדים מדכי אל דכי, ואתה יכול אולי לחזק אותם ברוחניות, ומאלה, אם מבקשים ממך ללכת ולהתחנן ולדבר עם כל יהודי ויהודי, להחזיר אותו בתשובה הקשה לך, מבינים, בסדר, זה לא קל. ומיוחד בדור הזה. אבל כשמבקשים ממך ללחוץ כמה כפתורים ולשתף, גם זה אתה מסרב. גם זה, אני בדרשה האחרונה שלי באנגלית אמרתי את מה שאמרתי עכשיו, רק בסוף הדרשה באנגלית, קיבלתי היום בסביבות 13 אימילים מאנשים שממש ביקשו מכילה בלב שבור. ועל מה המכילה? שאחד כתב, 12 שנה אני מקשיב לך כל יום ופעם אחת לא שיתפתי. אני לא יכול להסתכל על עצמי. אם תראו את המילים של האימייל, איזה אימייל חמור. איך לא חשבתי על זה מעולם? תראה איזה אנוכיות. קודם כל, אני מבקש לך מכילה, אני מצנצל, ואני מבטיח, וואלה לשתף. בן אדם, יראו לו את הטעות שלו, למרות שזו טעות חמורה מאוד. איך הוא לא חשב על זה 12 שנה. אבל יראו לו סוף סוף את הטעות. מה כהלכת? מיד עושה תשובה, לא ככה פזיז ושענן. שעננות מביאה למקום טוב מאוד בגיהנום, במרכאות. שעננות. מי ששענה נשלם על זה ביוקר, רבותיי. חבל עלינו, חבל. חבל על מי ששומע ולא משתף. כל פעם שאתה שומע דרשני אמת, שמדברים חזק, מיד תעשה את כל המאמצים להפיץ את זה כמה שרק אפשר. וכמה שאנשים יעשו את זה יותר, הם ייכנסו בקטגוריה של מזכאי ערבים. ברוך אדוני לעולם, אמן ואמן.