רווח או הפסד נצחי

שלום אחי. סבבה שמור, זה היום ההרצאה כמעט האחרונה. כמעט האחרונה, יש עוד אחת. כמעט האחרונה, אנחנו מתחילים להתמול בלילה. עשרים וחמש שעות, אולי שמונה עשרה שעות עוד נדבר. עוד עם שעה וחצי שינה בלילה. ברוך השם תודה רוני, אשראב, הרב צביקה, מזכי הרבים שונים כל כך רבות מי שרוצה לעזור להפסיקת התור של כל היום הזה מוזמן יש פה את הפסקים שיעזרו אותם לרב גנאי וגם תעבודו עליהם במימון ערב טוב, תודה רבה רוני עזרא היקר איזה זכות זאת להיות ממזעקי הרבים ומארגני שיעורי תורה פעולה אחת שאתה עושה מביא אנשים נגיד לשיעור מסוים מארגן אותו, מביא דרשן וכולי השתלשלות הרווחים מאותה פעולה הם אינסופיים בעוד עשרים שנה הלילה הזו, מה שעכשיו אנחנו עושים בשעה הקרובה, בעוד עשרים שנה היא תמשיך להניב להם פירות עוד ועוד ועוד. היום אנשים שולחים לי לפעמים תגובות על דרשות שנתתי לפני עשרים שנה. אני מסתכל על עצמי, שיער לבן, רזה. נער הייתי. נער הייתי, גם זקנתי. ואני אומר לעצמי, תראה, זה רק עכשיו גילה את הדרשה הזאת. ואיזו התלהבות, מה זה כבוד... זה שירגן את הדרשה, אני זוכר עוד מי זה. אני אומר, האם הוא חשב לעצמו... לא, אבישי כבר עידן, תודה.

האם הוא חלם אי פעם לעצמו אותו

אחד, שאפילו עוד 20 שנה הפזם ימשיך לתפוק ועוד ועוד ועוד מישהו חלם על כזה דבר זה להבדיל בין גם בטוב גם ברע מה פירוש? אדם עושה סרט לא צנוע מכתיעה רבים, דברים לא, ליצנות, כפירה, לא יודע מה. 20-30 שנה אחרי הוא כבר, מזמן כבר הוא בגיהנום, ומה קורה? כל שנה בראש השנה, כלוש ברוך הוא פותח לו את הדיק, ומחשבים, דין וחשבון, בראש השנה, ספרי חיים ואמתים נפתחים.

בודקים כמה עבירות עשית השנה.

רבנו של עולם, דחי לך. אני כבר 20 שנה מת. מה עכשיו כמה עבירות עשיתי השנה?

עד מתי תשפוט אותי?

לנצח נצחים.

שנאמר, משלם לאדם כפרימה על אליו.

לא כמעל עליו, כפרי מעל עליו. הפירות שיוצא ממה שעשית. הבנתם מה זה פירות? אתה נוטע גרעין בקרקע. גרעין עולה שקל. אתה בא לחנות, זרעין, תן לי זרעין, מה אתה רוצה? עץ לימונים. בא, הכניס אותו באדמה, שם קצת מים, קובבת הקשמים, מחכה שלוש שנים, אורלה, כל זה. לאט לאט, העץ גדל, מלא לימונים. מוציא לך אלף לימונים בשנה. נחמד מאוד וטובים, ככה, בשרים, גדולים. מהשנה עובר והעץ ממשיך לה נפפר עוד כל שנה מהגרגיר הקטן ששמת באדמה. יש רווח יותר טוב מזה, תגידו לי את זה. את רוג באמריקה, אתם יודעים כמה מוכרים את רוג מאודר? 200 דולר ומעלה. זה מגיע הכל מכאן. יש פה זה אחד באחד המושבים פה. נטה זרעים של עצי אתרוג. טיפ אלף, שם עליהם שקיול, כי שאתרוג זה פרי עדין, כן, הוא ניזוק. גדלו לו אלפי אתרוגים. כל אחד מביא 200 דולר לכיס רווח, בהשקעה מינימלית אפסית. מה זה זרעים קצת? מה עם זה? מיליונים אפשר לעשות על השדה. זה נקרא פירות. השקעת חודש, חודשיים, לא יודע כמה חודשים הם עובדים על זה.

השקעת!

אותו דבר, מאפיית מצות. אחד סיפר לי שחבר שלו יש לו מאפיית מצות באמריקה, השנה הוא הרוויח עשרה מיליון דולר ממכירת מצות. כמח ומים, זהו. עשרה מיליון דולר. אלפים רבים של קילוגרמים של מצות, כל קילו זה... הבנתי שזה מעל 50 דולר, קילו מצות, שמורות, עבודת יד, מודרות, כמח ומים. קופסאות, כל קופסא 50 דולר, 50, 50, 50, 50. כל הסופרמרקט, מסעיות בכל אמריקה, קנדה, מקסיקו, משלוחים. עשרה מיליון דולר, לא יודע אם זה נקי או לא. בוא נגיע שלא נקי, אז חצי מזה נשאר לא נקי, גם זה משהו. השקיע 3-4 חודשים, יש לו כסף מעשר שנים. זה אדם חכם, יודע איפה להשקיע. משקיע קצת, וקוצר הרבה רווחים. יש טיפשים משקיעים את כל החיים ולא מרוויחים שקל. הכל הולך בדמיונות והכל באשליות.

ויש חכמים, להפך בדיוק עושים השקעה רצינית, יסודית, בריכוז וקוצרים פירות לנצח.

אני תמיד חושב על הרב שלי, הבן דודה שלי, שחיה אחד מגדול לעולם היום. אין כמו, אני לא מצאתי כמו באף מקום. ענק בתורה, בצדיקות, מקובל ענק. לעמד עם רב בן ציונה בשעות 12 שנה. מי זכה לזה? פעם עשרה שנה, שעות כל יום. דיבר איתי שעתיים. שעתיים דיבר איתי לפני 28 שנה. בדיוק התחתנתי. ובעצם זה כבר יותר, 29 שנה. הייתי צעיר, בן 26. התחתנתי בדיוק בארץ. היה אחרי יום כיפור התחיל חול המועץ סוכות. כבר עבר לי השבוע של החתונה. הוא שואל אותי, תגיד, עשו לך שבע ברכות? לא ידעתי מה זה. אמרתי לו, מה זה? שבע ברכות. הוא אומר, אתה יודע לחתן, עושים משתה קצת, שמחה, באים ואים, דברי תורה. אמרתי לו, לא, מה, אנחנו לא עושים את הדברים האלה. אנחנו, מה, עושים חתונה ונגמר. הוא אומר, טוב, תשמע, כיוון שאנחנו לא יכולנו להשתתף בחתונה שלך, כי אתה יודע, אנחנו חרדים, ולא נבוא לחתונות כאלה בתל אביב לפחות תבוא נבקר את המשטחה ונעשה לך פה שבע ברכות במילה הייתי צריך לבוא אמרתי, יאללה, רעיון, בוא נראה רגע, מה זה שלוב דרכות? באתי לירושלים, כל השכונה הגיעו, עוד אחד נכנס, ועוד אחד, זה מביא אוגז, זה מביא בורקסים, זה מביא ממתקים, כל אחד בא, מחבק אותי, מזל טוב, מזל טוב, מזל טוב, מי אתה, מאיפה אתה? אתה בן דוד של הרב? מה, רב, כבר גדלנו ביחד בשכונה, וואו, אתה בן של דודה שלך? אז, אמר, אז, מכמעט שלושים שנה, הוא ענק בתורה וזה, אני יושב שם עם הבלוף האמריקאי שלי, עם הבלורית. והוא בא, שם לי כיפה גדולה להסתיר את הבלורית, גם לא נעים, כולם שם חרדים, טוענים בירושלים, שכונת הבוחרים שם. אז הכיפה הגדולה הסתירה לי את הבלורית. ואני תמיד הייתי לובש חליפות ועניבות, ככה, סגנון באמריקה. אז נראיתי יברך לכל דבר. אז אלה שבאו חשבו מי זה בן דוד של הרב, מי יודע איזה מישהו חשוב הוא.

‫אחד אומר לי, איזו ישיבה אתה?

‫אז הבנדודה שלי מסמן לו, ‫לא, איזו ישיבה? ‫אז שמנו לו קיפה, ‫כי היה לי גם גמרה ביד. ‫הגמרה הראשונה שראיתי ‫היא שניים אוחזים בתלית. ‫מתוקה מדבש. ‫התחיל לשאול אותי שאלות. ‫שאר אני, במונחים חילוניים, ‫הייתי אדם חכם, ‫אבל במונחים חרדים, פלגמת גמור. ‫אבל מונחים חילוניים, ‫אני קריזמטי, מנהיג של החבר'ה וכולי, ‫חשבתי שאני גם בנקאי באמריקה,

‫חי את החלום האמריקאי, ‫ואלה מסכנים החרדים

ככה ‫עם הגמרות והקובעים, ‫נדבר ככה במדעות קדומות. פתאום הוא הביא את הילד הקטן שלו. בואו פנחז, בוא תסביר לרב את הגמרה, לא לרב, לבן דודה את הגמרה. הילד נתן לי דקלום, הסביר לי את כל הדף, זה טוען ככה, זה ככה, אז למה ככה? אז למה אני עכשיו אפשר להתכווץ לחורת? אז הוא נתן לי איזה נאום חוצב להבות אש, אמר לי אתה, אתה גרוע מ-10 ערפאת. כי הוא שאל אותי, אתה מאמין בעשרת הדיברות? אמרתי, כן. בזכות זאת, היה לנו מסורת, אנחנו לא גדלנו בקיבוץ, כן. אז זקו ברוך. אומר לי, האם אתה מאמין בעשרת הדיברות, לפי עשרת הדיברות, אתה יותר גרוע מעשרה רפאת, שאז היה בשיא, בשיא רציחותיו. מנהיג ה-PLO וזה. אמרתי לו, אתה משווה אותי לרוצח הזה? מה איך אתה בכלל אומר כזה דבר?

הוא אומר לי, איזה עבירה הוא עושה?

אמרתי לו, זה רוצח שפל זה. הוא אומר, נכון. ואתה מה? אתה מחלל שבת. מחלל שבת יותר גרוע מרוצח בתורה. ככה בורא עולם אמר. מה התגובה שלי הייתה? שימו לב כמה אנחנו טיפשים. כשנותנים לנו טענה שמעליבת האגו שלנו, בשנייה אנחנו מסלפים את האמת רק לא להיפגע. אין לנו שום עניין, אמת, לא אמת.

פגעת בי. נפגעתי.

נו אז מה נפגעת? אמרו לך אמת או לא אמת?

תיפגע עד מחר, מה אכפת לנו? זה אמת או לא אמת?

אמת אך אמת. אם אתה אומר שאתה מאמין, בסדר, אתה דיבר... אתה לא מאמין, הוכיח לך שהתורה מהשמיים.

אבל אם אתה כבר אומר שאתה מאמין, אז בתורה ההונה של מלחלל שבת הרבה

יותר גרונה של הוצאה, חד משמעית. זהו, זה אין ויכוחים.

אז מה עמיתי לא... אז אני לא מאמין בעשרת הדיברות.

איזה גיבור. אמר לי, תשמע, בין באתה מאמין, בין באתה לא מאמין, זה לא ישנה את המציאות. בסופו של דבר, תשפט על זה. עכשיו, מה אתה רוצה? לגלות אז? או שאתה רוצה ללכת לאיזה סמינר ולראות וכולי? האמת, הוא אמר לי עוד משפט וזה סגר את העניין. שימו לב, זה בן אדם חכם. הוא אומר לי, בוא רגע נעשה השוואה, אתה ואני. גם לנו ביחד, מכירים אחד את השני, אנחנו האוהבים בנפש. אומר לי, אני עכשיו שמה. אני חזרתי בתשובה לפני כמה שנים, אני לומד בישיבה כל היום, משקיע בתורה. אתה מאושר באמריקה, אתה מספר שאתה הצלחת ונהיית, אני יודע מה יש מחירות וכל זה ועובד בבנק ואני פה מאושר, אני מבסוט, אישה, ילדים, אחלה חיים, נהנה ללמוד כל היום גמרא חברים טובים, אווירה טובה, אנשים טובים, צדיקים, כולם פה מסביבי. אני מאושר עד אין קץ. לא חוזר לעולם הכלל. הוא היה קצין גדול גם בצהל, במלחמת שלמה גליל. אדם חריף מאוד. אמר, אני לחיים האלה לא חוזר בשום מחיר. לא יכול להסתכל על מה שהיה פעם.

ואני מאושר, אתה מאושר. יום אחד שנינו נמות. אם אתה צודק, ואין עולם הבא ואין

אמת ואנחנו אנחנו אומרים החול ושתוק כי מחר נמות שנינו נהפך לחול שנינו נהננו בחיינו אתה בבלוף האמריקאי שלך ואני פה

בירושלים שנינו נהפכנו לחול בזמן חיינו נהננו

אז אנחנו טקו אמרתי כן אבל אם אני צודק והתורה אמת ובורא עולם מקליט כל רגע בחיינו ענו עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים עתיד אדם לתן דין וחשבון על כל מילה שיצא לו מהפה אם אני צודק ביום שניפטר מן העולם אני הולך לחיי נצח של עושר עד אין קץ ואתה הולך לסבל עד אין קץ שווה לך ללכת ולבדוק או שאתה רוצה להתעורר אחרי שכבר יהיה מאוחר? איך אומרים? ירד לי הלב. מזל שלא הייתי לגמרי מטומטם. אני מודה שהייתי מטומטם. אבל קצת, טיפה שכל עוד היה לי, אתם מבינים? כאילו נכנס לי פעניה ומדבר עם פלגמטים, שכל של נעל.

אז בסדר, אז אני אלך לסבל עולם. ככה הם עונים. עזוב אותי, לא מעוניין.

לא חושבים, לא נתפס בסכל, איך אתה לא רועד? אבל אני פחדתי, ירד לי, איך אומרים, הלב. אמרתי בלב שלי, וואו, אם הוא צודק, באמת אני עבוד. לפי מה שהוא טוען, וואו, אני עוד אוכל אותה על כל הבלוף הזה. איך אומרים?

נפל לי הסימון אבל מה גם שכבר הוכחת לחילוני והוא קיבל על עצמו ומודה ומבטיח שילך לסמינר הוא כבר אמר לי

תבוא לשבת אמרתי לו לא זה שבת אחרונה פה בארץ אני חייב להיות עם ההורים וזה הוא אומר לי, אז מה, אם אתה לא תבוא, איך תדע לשמור שבת? אני אומר לו, אני אחזור לאמריקה, אני אגיע עכשיו למנתן, קומת שייסרה, על המים שם, איפה שהיו התרומים שנפלו באותו זמן. אני אומר לו, מה עכשיו, אני אוכל לשמור שם שבת.

אבל אני אומר לו, אני אחזור לאמריקה, אני אתחיל.

עברו עשרה ימים כבר. חזרתי לאמריקה, יום שישי בבוקר, שכחתי מזה לגמרי, מודה. חזרתי לשגרה של מנתן, של חיי הבלוף, של הביזניס, של חיי הלילה במנתן, כל הבלוף הזה. נשכח ממני העניין, תראו איזה גאון הסתן, איך הוא מטשטש אותך, שם ספרי של ארדמה, אתה נרדם, איך ברופא שיניים, גז צחוק, אתה יושב, צוחק, חי בדמיונו, הולכים לקדוח לך עכשיו את המאיים של השיניים. ואתה כולך, איזה יופי.

למה?

גז הזיות. שכחתי לזה לגמרי. פתאום אשתי באה אליי, אומרת לי, מה עם מה שהבטחת לבן דודה שלך? וואו, נבעלתי. כן, אני בן אדם יש לו מילה. ככה חינך אותי אבא שלי, יושר, מילה, הכל זה... אצלנו חוק ברזל היה בבית. אמרתי, יא, באמת הבטחתי. אמרתי לו שאני אגיע לאמריקה, אני אשמור שבת. יואו, נפל עליי עכשיו ער. מאיפה אני עכשיו אתחיל לשמור שבת? אני פה במנת, אין קומה 19, מה אני אעשה? אין לנו פלאטה, אין לנו כלום, קצת ידעתי שצריך פלאטה, אי אפשר להדליקש. אמרתי, כן, את צודקת, חייבים לשמור, הבטחתי. עכשיו אני אורד לרחוב, אני ראיתי שם ברחוב אסקס במנת, יש דתיים. אמרתי, בוא, אני אלך לשם, אולי אני אצליח לקנות פלאטה.

איך אומרים פלאטה באנגלית?

‫אמרתי בלב שלי, ‫הטרי, מגש חם. ‫אבל אלה החסידים שגרים במנתן ‫עוד משנת 1800, ‫יש שם אנשים שבאו לכאן הרבה, ‫אז כולם שמה, פולנים ורוסים, ‫מדברים יידיש. ‫בא לו עכשיו איזה חילונים, ‫ג'ינס ובלורית, ככה, ‫בלי כיפה, בלי כלום. ‫הלו, שלום, היי, איך עושים? ‫אני צריך לקבל הטרי. ‫רוס? ווס, ווס, ווס. אף אחד לא מבין. לא יודעים מה זה אטרה. אצלהם קוראים לזה בלך ביידיש. בלך. אז אני עכשיו תקוע ככה, איך אומרים, חרב עליי עולמי. אני חייב לקיים, ואיזה צהרה עכשיו. פתאום בא איזה מרוקאי. ואמרתי לו, תשמע, אתה ישראלי, נכון? כן. תסביר לי, תגיד לי איך קונים, איך פלטה.

הוא אומר, בלך, בלך. בלך. שומר שביס?

עכשיו אני אגיד מה, כן, אני לא

יודע מה זה אפילו.

אני ככה עם הראש וזה, וואו, ברוך

הבא, תבוא אלינו לשבת, לא צריך בלך. המוחה, הקליינטים, התחילו להריב בחנות למי אני אבוא לשבת.

לא מכירים אותי, אני עם ג'ינס, בלורית, חולצה ירוקה.

תבוא אלינו לשבת, המרוקאי אומר לי, דיר בלאק שלא תתפתה. יביאו לך גפיל טביש, צריך להגיד עליך קדיש, יום ראשון. גפיל תפיש מביא קדיש. אמרתי לו מה זה גפיל תפיש?

אמרתי לו שלא תדע.

תבוא אליי לברוקלין אנחנו מרוקאים, דג חריף אדום.

אמרתי עם כל הנחמדות של המרוקאי הזה, מה לי עכשיו לדג מרוקאי? מה אכפת לי מהדברים האלה? כי צריך שנתנו לי שם פלטה עכשיו, אני שאלתי אותו, איך שומרים שבת? הוא אמר לי, תעמוד ליד המעלית, שם יש גויים, נכון? אמרתי, כן, מחכה שיבוא גוי. נו, הגוי נכנס למעלית, לוחץ על איזה קומה, נכון?

שואל אותך איזה קומה, תגיד לו כמוך,

כי אסור לך להגיד לו ללחוץ.

נגיד, לחץ 16, איזה קומה?

16.

לחץ 12, איזה קומה?

12.

ומשם תמשיך ברגל.

אמרתי, יאללה, לא נורא. אני מגיע עכשיו, יורד לבית כנסת, בא עם הג'ינס, רבותיי, אתם יודעים מה זה חילוני? לא יודע מה זה בגדי שבת. פה אני הולך לשבתונים, אנשים 20 שנה שומרי שבת באים עם ג'ינסים קרועים, נעלי תמלות, חולצות קצרות, קוקו, כל מיני קרבולות,

לא יודעים שום דבר איך מתלבשים לשבת בכלל.

והרב לא מאיר כלום 20 שנה, לא יודעים מה זה זלזול בשבת, באים עם בגדים של לא יודע מה. ככה אתה מתלבש בחתונה שלך, ככה תתלבש? שבת זה יותר חשוב מהחתונה שלך. תתלבש לפחות איך שאתה נתלבש בחתונה, בשבת, מה זה? זה אות עם בורי עולם? אתה מפיע עם ג'ינסקים חורים? מה, אתה הומלס? אנשים לא יודעים, לא בכוונה. האנשים מנסים לבזות את השבת? ודאי שלא, זה הרגל.

אז אני בא עם הג'ינס לשם אז

עוד לא היה חורים ג'ינס רגיל נכנס לבית כנסת האשכנזי מאתיים דתיים מסתכלים מי זה היצור האבם הזה אבל הם כאלה נחמדים, גוד שבס, גוד שבס, עדינים כאלה. גוד שבס, וולקאם, איפה אתה? הוא אומר, אני גר פה, בבנינים הגבוהים. או, מאוד נחמד. כך מביאים לי סידור, פי, טוב, אתה ממצחן בן, אמרתי, מה, הדתיים כאלה נחמדים?

לא מספיק היה לי את כל שכונת

הבוחרים, כולם, מזל טוב, מזל טוב, מביאים עוגות, לא מכירים אותי, כולם מברכים אותי. בעולם שאני חי, אין את הדברים האלה. מה זה, כל אחד זהב אחד לשני כמעט, מה זה זה? מצחן בעיניי. והרב של הבית כנסת אומר לי, you wanna learn with me? מה זה, learn with you? טוב, אני לימד פרשת השירור, אמרתי, יאללה, כן. וככה התחלתי, למה אני מספר לכם? אני סחפתי קצת עם הסיפור. כי הבן דודא שלי השקיע בי שעתיים ושלח לי עוד שלושה מכתבים בדואר אז לא היה אינטרנט לא היה גם היום הוא לא יודע מה זה אינטרנט אבל לא היה דרכים לשלוח אימילים וכאלה דברים היה שולחים מכתבים בדואר מגיע אחרי שלושה שבועות היה שולח לי מכתבי חיזוק הניעוט דעתי שלח לי בין שלוש לארבע מכתבים אז כמה זמן הוא השקיע בי? בוא נחשוב, כל מכתב היה שני עמודים, נגיד לקח לו עשר דקות, כפול ארבע נגיד, ארבעים דקות, ועוד שעתיים באותו לילה, שלוש שעות השקיע בי. ואנשים באים ואומרים לו, תשמע, הבן דודה שלך זה שחזרת אותו בתשובה, והם שמעו את הסיפור האישי, אתה יודע כמה מצוות הוא מכניס לך כל יום, מהדרשות, כל דרשה 30 אלף, 50 אלף, 200 אלף, כל דרשה שלוש שעות, אלפים, בעלת תשובה כל שנה, הכל בא לו לחשבון. הכל בא לו לחשבון. אמרתי לו איזה השקעה עשית, תראה מה זה. אבל מה שאתם לא יודעים אולי זה שלא בא לו סתם כזה דבר. הוא עזב את הכל ובא ללמוד תורה עד כלות הנשימה וזכה להיות בסוף החתן של הרב אורי זוהר. והרב אורי זוהר היה שואל אותו שאלות בתורה.

שהרב אורי זוהר בוודאי, ללא ספק, הוא הבעל תשובה הכי גדול בעולם של הדור הזה.

יש המון אלפים של בעלי תשובה מבריקים, טייסי קרב, כדורגלנים לשעבר, מנכלים, פוליטיקאים הרבה

אנשים שהצליחו בעולם הבלוף אבל אחד שהיה מלך של עולם הבוהמה ו גם מבוסס

כלכלית מאוד, וגם הציעו לו חוזים לעבור

לאוליבוד, וגם כל מיני תוכניות טלוויזיה, וגם אין אחד פה בארץ שלא היה מתכנן

להיות חבר שלו, מכל הזמרים והשחקנים. וברגע שהוא הבין שיש אמת, הוא התהפך 180 מעלות, עזב את הכל וישב כל החיים למד גמרה. ויתר על כל הכסף, ויתר על הזכויות של הסרטים, לא רצה לגעת בכסף. הפך למזקה הרבים, החזיר אלפים בתשובה. והיה בעל תשובה אמיתית. אין יותר טלוויזיה, אין יותר שום קשר לעולם הבלוב.

רק תורה, רק עירת שמיים, רק החזרה

בתשובה, ורק מידות מתוקנות עד המקסימום שאפשר. יש דבר כזה? מעל 40 שנה ישב ולמד, והזיקה, ואנשים, ולקחו ממנו דוגמה, ועשה קידוש ה' אי אפשר בכלל לספור את הקידוש ה' שלו. הכל, הכל, הכל הגיע למקסימום שאפשר בדור הזה להגיע. וגם זיקו אותו בכזה חתן, כזה גאון, תלמיד חכם. זאת אומרת, תראו מה הולך פה. אין סתם פרסים משמיים. אברהם אבינו לא זכה להיות העברי הראשון, שבזכותו תראה תורה והיא עם הקדוש, וכל

מה שאנחנו רואים היום בעולם, וכל הדתות

זוגדות לאברהם אבינו, כולל המוסלמים והנוצרים, שזה כמעט 80% מהעולם, הכל ביחד. כולם מעריצים את אברהם או אברהם או אברהם על מה? על זה שהוא מסר נפש וכל הזמן חקר איפה אתה? מי זה בורא עולם? איפה? איפה? לא יכול להיות שפה הכל הפקרות. והשם נותן לו מכות וניסיונות ונטנפלים אליו והם ענים אותו, זורקים אותו לאש.

מה לו?

אני מת על בורי עולם. אני חייב להפיץ תורה לכל הדור. פתאום הגויים הפסיקו להבוא את האלילים, את הנפש שעשו בחרד. מה אתם חושבים? אברהם זכה ככה לסתם? אני סתם? השם השר אולטה נפל על אברהם בן תרח? פתאום.

הוא בא, ודרש, ואי אכפת לו, ורצה, וחקר, וחיפש, ומדנו לו ניסיונות לראות עד כמה אתה מוכן, והוכיח את עצמו.

ואז ה' מתגלה אליו. אותו דבר אצל הגויים איתרו.

לא הייתה עבודה זרה שהוא לא עבד. ומה בסוף?

מרוב שהוא חיפש את האמת כל הזמן, ניסע פה, ניסע, ניסע, מנסה, מנסה. אז בורא עולם אומר, איך אפשר שבן אדם כזה ימות בלא גיור? איך יכול להיות כזה דבר? כל החיים שלו רק מחפש איפה אני? איפה הדרך האמיתית להתקרב לבורא עולם? אני יכול לתת שבן אדם כזה גוי כזה ימות מן העולם בלי למצוא את האמת? זה הצדק? לא יכול להיות.

מה עשה?

שלח את משה למידיין. ציפורה יוצאת לבר. מה, זה מקרה? מה פתאום? זה הכל כבר מקוון. למה? זכות של אבא שלה, איתרו. האפיפיור של הדור. תגידו לי, אני שואל אתכם שאלה. תאר לך עכשיו היום הרב הראשי, יצחק יוסף, מקבל מכתב מאפיפיור. שלום, כבוד הרב היהודי היקר. יש לי בת יפה מאוד, ואני רוצה לחתן אותך איתך. אני רוצה שתיסע את ביתי. מי אתה? אני האפיפיור מהוותיקן. מה הרב יגיד? כנראה שהוא קיבל אולציימר, האפיפיור. משהו אצלו לא בסדר. מה, הוא נורמלי זה? איך בכלל הוא מעיז להציע כזו הצעה?

נכון או לא? תעלה על הדעת שבת של האפיפיור תתחתן עם האיש הכי חשוב בעולם. תעלה על הדעת. בסברה לא!

וזה מה שקרה. האיש הכי חשוב בהיסטוריה, משה רבנו, היא מי התחתן עם בת של אפיף יאור. בת של יתרו, כהן מדיאן. סיפרתי לכם את הסיפור עם החבר שלי שכהן מדיאן או לא? עם גורל הזה שעשינו בחומה, סיפרתי או לא? או אתם חייבים עכשיו להחזיק חזק את הכיסאות ולהכין ממחטות. אתם הולכים לצחוק טוב-טוב. ברוך אתה, אדוני אלוהינו מלך העולם, שהכל נהיה בדברו. גם הסיפור שאני הולך לספר לכם נהיה בדברו. היה איזה בחור אחד רווק, לפני בערך עשר שנים, הוא היה בערך בן חמישים. לא נשוי. לא שפר עליו מזלו, לא התחתן. אבל כל הזמן מחפש.

יום עכשיו הוא בן בית אצלי.

כמעט כל שבת חגים הוא אצלי קבוע. בא איתי למעל אלף דרשות והיה הבן אדם הזה בדרן ברמות שאתה נחנק מצחוק. אז אתה נסעת איתו מפילדלפה לניו יורק, שלוש שעות נסיעה, כל הדרך בשתיים בלילה, בדיחה אחרי בדיחה, ואני נחנק באוטו. הדרך עברה כמו עשר דקות.

זה מן אדם.

כל הזמן אתה צוחק מסביבו. אתם מכירים את האנשים האלה? בקיצור, עכשיו הוא בן בית אצלי, ויש לו איזה חבר אחד תימני שמתלבש עם הג'לביה, כמו התימנים אצלנו בעיר, בא לתימני הזה עם האנטנה, הוא אומר לי, אה, אתם יודעים, פתע כבד יש לו, קשה להבין מה הוא אומר גם. חבר שלך כהן, אומר לי. אמרתי לו, מה? הוא כבר איתי צמוד אליי מעל עשר שנים, איפה כהן? האם לא עשה ברכת כהנים, לא כלום? מה פתאום, מאיפה הבאת את זה? הוא אומר, שמעתי אותו משיח לפי תומו שהוא כהן. אמרת לו אל תעבוד עליי הוא אמר לי וואלה הוא אמר שאבא שלו היה עושה ברכת כהנים בילדותו בירושלים נבעלתי אני רוצה להגיד, אני מיד מתחיל לחשוב, מה האינטרס שלו להגיד שהוא לא כהן, להחביא את זה. מיד אני מתחיל לחשב. הוא רווק, בין חמישים. הוא פוחד שאם ידעו שהוא כהן, אף אחד לא יציע לו גרושות. והוא אומר, עדיף למות מאשר הוא יישאר רווק.

אז ממילא אני לא אגיד שאני כהן.

ככה אני כבר חושד בו. אמרתי, אני אחכה בשבת, אני אפול עליו ככה פסודה. אני אומר לו, תגיד לי, הנוכל, מה? מה? אפשר להיות בן אדם ישר כמו סרגל. מכתי במעשרות, רושם, על שום מיוחד. אז אמרתי לו, תגיד לי, הנוכל, איך זה שלא אמרת לי כבר מעל עשר שנים שאתה כהן?

מי אמר לך כזה דבר?

אמרתי לו, החבר שלך תימני.

אז מה אתה לוקח אותה ברצינות? אני צחקתי איתו.

אמרתי לו תשמע זה לא צחוק מה אני משתמש בך שולח אותך לדברים שליחויות אם אתה כהן תגיד מה אתה פוחד

שתישאר אבק לא מה פתאום מה אני אומר לך אם הייתי כהן הייתי מחביק איזה דבר אבל אבא שלך עשה ברכת כהנים מה פתאום זה סתם צחקתי איתו עכשיו אני אומר לו עזוב אתה עובד

עליי אומר לי לא מה אני אומר

לו אני חייב שאתה תוכיח לי שאתה

לא כהן איך אני אוכיח לך אמרתי בוא עכשיו נשאל את הקדוש ברוך הוא

מה זאת אומרת נעשה גורל אגרה נגיד ריבונו של עולם תגיד אם הבן אדם הזה כהן או לא בוא נקרא לו

סתם רוני אם שנה את ה' רוני

תגיד לנו אם רוני כהן או לא

אמר לי מה זה איך אמרתי לו

אנחנו נגיד תפילה ואתה תפתח מה שיוצא

בצד ימין בחומש אם יוצא את המילה כהן סימן שאתה כהן אמר יאללה בסדר אמר אנריאל הריבונו של העולם הבן שלך רוני אנחנו רוצים לדעת אם הוא כהן תגיד לנו אם הוא כהן זה גורל

אגרה פתחת חומש מה יצא יתרו כהן

מדיין ואני מסתכל עליו, אני אומר לו, וואן לה, הנה, יצא כהן.

לא! מה כהן? זה כהן מדיין, זה אסיפיון של עבודה זרה. מה, אני כהן מדיין, אני? אמרתי לו, אל תלך לך. אמרנו, אם יש את המילה כהן. הוא אומר, אבל מה? ברור שמדובר כהן לה' לא כהן מדיין.

הרי סיבן אותי. אבל, אתם יודעים, באמריקה יש כלל. I am not guilty unless proven beyond reasonable doubt במילים בעברית אי אפשר להרשיע

אותך אלא אם כן יש אלא אם כן יש ספק סביר שאתה לא עשית

את הפשע ספק קטן אפילו אבל יש

ספק אי אפשר להרשיע אותך אבל אם

הספק הוא גדול ודאי שלא ירשיע אותך אבל אם הוא ספק קלוש ביותר אפשר להרשיע אותך שזה נגד התורה דרך אגב גם אם יש ספק של אחד למיליון אי אפשר להרשיע בן אדם בתורה

אצלם Beyond Reasonable Doubt. אם תביא לי שפק שהוא אחד למיליון, לא מתחשבים.

אתה השם. מה, מוצאים אותו להורג? אין מה לעשות.

אבל יש 0.1% שהוא לא הרוצח, לא חשוב. תן

לו זריקה, תהרוג אותו. זה נגד התורה, אבל ככה זה החוק באמריקה. אז בכל זאת יש פה ספק כי יצא כהן מדיין אמרתי לו טוב נעשה עוד פעם אבל הפעם אתה לא מתווכח אומר

לי אין בעיה צוחק אמרתי לו אתה

צוחק אומר אני אפתח בבה ראשית בהתחלה

בראשית לא מדברים על כהנים עד סוף הרבעי הקראה אני אפתח בהתחלה ואני לא אהיה כהן אמרתי לה תעשה מה שאתה

רוצה אבל אם יוצא כהן אתה לא מתווכח אומר בסדר עושה ככה בדפים הראשונים

פתח כל הדף הפטרה שתי שורות כתב

גדול מה כתוב שם מלכי צדק, כהן לאל אליון. שימו לב מה יצא, לא יצא רק את המילה כהן. הוא אמר,

מה? כהן להשם, לא כהן מדיין. אמרתי, בסדר, ועוד עושה לי תרגילים, נפתח בהתחלה. אמרתי לו, אין

בעיה, אני איתך, אני לא מכריח, אבל אם יצא כהן. הוא אומר, כהן להשם, מה יצא? מלכי צדק, כהן לאל אליון. אתה יכול לעשות, אתה כהן. לא! אבל הוא בעצמו התחיל לצחוק. אומר, איך זה יכול להיות?

הוא אומר, אני באמת כהן ולא

ידעתי. סופו של המעשה חלפו מאז עשר שנים, והוא עדיין רווק. לא תמיד יש אפי-אנד לסיפור, כמו בסרטים הטורקיים. לפעמים זה גם נגמר לא כל כך נעים. בינתיים הוא כבר עבר את גיל 60 ועוד לא התחתן. לפי גורל אגרא הוא כן.

עד היום הוא מכחיש,

הוא לא יודע מעולם שהסיפור הזה אמיתי. הוא טוען שמה שהוא אמר לתימני זה היה מה שנקרא בארץ סטלווט. אתה מכיר את אלה שאוהבים ככה להתבדח? טוב, בואו נעביר נושא. אתם יודעים, אנחנו בפרשת החרמות, השבת מגיעים לפרשת החרמות, אני מאוד אוהב את הראשי הראשון בפרשה הזאת בהתחלה, כי זה ראיה למה שאני טוען כבר מעל 27 שנה. כולם יודעים שיש שתי שיטות לקרב אנשים לתורה.

באהבה ובהירה. יש

דרשנים, דרשני פרווה, אף פעם לא מדברים, לא גנום, לא עונשים, לא מחלל שבת מותיומת. את הקטעים המפחידים בתורה הם האווירים במברשת. למה? אומרים למה אתה לא אומר להם חללי שבת, באים באוטו לבית כנסת שזה עבירה חמורה. אני מדבר רק חיובי. פוזיטיב, פוזיטיב. דרכי הדרכי נועם. אני פוחד להפחיד אותם. באנגלית זה נשמע טוב. I'm afraid to turn them off. אי אפשר להפרגם את זה בעברית. זה נקרא לחבוט אותם. אין את זה בעברית. Turn them off, הכוונה לקרר אותם. בעברית זה יהיה, התרגום הנכון יהיה, אני לא פוחד לקרר אותם. פעם היה לי איזה אמריקאי אחד, הוא באמת היה כהן, אשכנזי כהן מאטלנטה. הוא יר פה בארץ במחלויות. אז הוא שמע דרשות שלי והתחיל להתחזק, בא למונסי לישיבת אור שמח לאמריקאים. ועכשיו הוא בא אליי לשבתות לפעמים. אז הוא בא, אומר לי, תשמע סיפור. אמרתי לו כן. אומר, תראה, אני באתי לראש ישיבה, אמרתי לו, אולי תזמין את הרב מזרחי לתת פה דרשה. ‫אתה יודע מה הוא אומר לי? ‫אני לא אומר. ‫אתה כבר

יודע מה הוא אמר לו, ‫אבל אני אומר לו מה. ‫אומר, אנחנו מכבדים ואוהבים ‫מאוד את הרב

מזרחי, ‫הוא שולח לפה הרבה בחורים, ‫הכול טוב ויפה, ‫אבל השיטה שלנו היא שונה. ‫אנחנו פה מדברים

רגוע, ‫בלי פחד, בלי איומים, ‫מה שנקרא, דרכי הדרכי נועה. ‫פוזיטיב, אונלי פוזיטיב. אז

אומר לו הבחור הכהן, האשכנזי, האמריקאי,

אבל ממה אתה פוחד? אומר, we afraid

to turn them off. פוחדים שישמעו קצת על מחלל שבת וגיהנום וזה, ואז הם יברחו. יפחדו מהאמת ויגידו, אתה יודע מה, אם אני כזה רשע, ומחכה לי כזה

עונש, יאללה, איך אומרים, כאשר עבדנו,

עבדנו. טענה הגיונית. על פניו זה נשמע טענה הגיונית אומר לו האמריקאי הקוהן לראש ישיבה רגע אתה

יכול להכבות מישהו שדלוק מישהו שנולד קבוי ושלושים שנה הוא קבוי איך בדיוק תכבה אותו אבל אולי

תקליק אותו סוף סוף ‫וזה לא הייתה

לו תשובה. ‫אבל... ‫הדבר הוא מכבד אותי,

‫אבל לא מזמין אותי. ‫טוב, הקטע המצחיק ‫שהישיבה הזאת נסגרה, ‫היה שם איזה ויכוח, ‫חלק רצו לעשות את הישיבה ‫החרדית לדתי מלדה, ‫וחלק רצו להמשיך שם ‫ישיבה לבעלי תשובה. ‫והנה היה שם איזה ויכוח, ‫מי ניצח בוויכוח? ‫אלה שרצו להפוך את הישיבה ‫לישיבה חרדית מלדה, ‫לא לבעלי תשובה. אבל היה איזה שלושים ארבעים בעלי תשובה, מה יעשו איתם? אחד שזכיתי להחזיר אותו בתשובה מעל עשרים שנה, אותו ואחיו, היו באים אליי בשבתון, שאז הם היו

שם תלמידים, לקח את הישיבה והציל אותה, בלי דולר. הוא בחור ישיבה, למד שם הרבה שנים, אמר מישהו חייב לקחת את הבחורים האלה, לאן הם הלכו? חייבים משינה אמריקאית. הלך שכר בית, דפק בדלתות לכמה מאשירי מונסי, כל אחד נתן לו כמה אלפי דולרים,

הכליס אותם בתנאים לא תנאים, עכשיו צריך להעביר הבנים, זה לא פשוט לנהל ישיבה. יש לי ישיבה בירושלים, מעל 20 שנה, זה לא פשוט, כל הזמן להביא כסף ולדאוג ו... זה עבודה, חביבי! והשם עזר לו, וזה נהייתה ישיבה לתפארת היום, נקראת תורת דוד, יש שם מעל 50 בעלי תשובה, ומה זה? והתקם מגרי צדק, וכבר הם קנו בניין של עצמם, איך אומרים? היהודי הזה כל כך היה לשם שמיים, חצי אשכנזי, חצי תימני. אבא שלו אשכנזי אמא שלו תימניה והילד הזה הנער הזה שאני גידלתי אותו בתור נער והיום הוא כבר בשנות הארבעים המאוחרות לחייו הוא נהיה שם ראש

ישיבה והוא כל הזמן אומר בוא תדבר אתה יודע בדיוק איך כל אלה חזרו בתשובה ולמה

אני מספר לכם את כל זה יש

לו שיטה שנייה מדברים, מזעזעים, אנשים יוצאים

עמומים מהדרשה. וואו, כדאי מאוד שאני אתעורר לפני שהם מאוחר. נכנס לו פחד בלב מהחטאים. גם כשהוא עובר עבירה יש לו

איסורי מצפון ולאט לאט הוא נשבר ומבטר על התאוות וחוזר בתשובה. ‫ואז, עבור תקופה

מסוימת, ‫הוא גם מתחיל ללמוד תורה,

‫ואז הוא מתאהב בתורה ‫ובקדוש ברוך הוא, ‫ואז

הוא זוכה לקיים את מה שכתוב

‫לאהבה ולהירה את השם. ‫ועכשיו, איך אומרים?

‫הכול בא על מקומו בשלום. ‫איזה משתי השיטות היא האמת? ‫מה אתם אומרים? ‫-שתי. ‫שתי,

כל אחד זה... ‫אומר ידידנו פה נועם.

‫-שתי נתינות. הוא אומר לשלב בין שניהם.

תלוי, תלוי, תלוי למי? שניהם מתאימות

הוא אומר. תלוי, תלוי,

תלוי למי? בוא נגיד שגם אם אני אביע את דעתי, כל אחד מכם ילך הביתה באותו דעה

כמו שהוא בא הייתה היום. אז אפילו אני לא יתרח להגיד את דעתי, אבל אני אגיד לכם

את דעתו של רשי. רשי מקובל

עליכם? יותר ממני, נכון? תהיי אלף, מאה אלף, מיליון, טריליון, בסדר, מסכים, כל מה שתגידו אמת. כתוב, וידבר השם אל משה אחרי מות בני אהרון. מה זה שייך בפסוק עכשיו? יודעים שבני אהרון מת, זה כבר כתוב. מה עכשיו אתה מזכיר עוד פעם אחרי מות בני אהרון? מה, שהם מביאים משל, מי שפיקח מבין בדקה בדיוק מה דעתו של רשי בסוגיה שאני שאלתי. רשי אומר שני רופאים יש, שני סוגי רופאים. אחד בא לרופא, בוא נקרא לרופא הראשון רובן. בא לרובן הרופא, אומר לו אני חולה, לא מרגיש טוב. אומר

לו, רובן לחולה, אל תהיה במקום קר אל תשתה קר ואל

תהיה במקום לח וקר שמע תכלה כלומר מצבך יחניר זהו אותו מקרה הוא בא לרופא בוא נקרא

לו שמעון שמעון אמר לו בדיוק אותו דבר כמו רובן

רק הוסיף עוד משפט אמר לו שמע

תכלה כמו יצחק שעשה ככה ונת

שואל רשי איזה משני הרופאים הוא רופא טוב? רק השני, הראשון לא שווה גרוש היחיד

שטיפל בחולה כרעוי זה זה שאמר לו

אם אתה תעשה ככה תמות ונכנס לו פחד ובזכות זה הוא חי הראשון שאמר לו שמע תכלה בסדר אז אני אכלה חלה ומת חלה ומת

אומר רשי הרופא

השני זרזו לעשות מה שצריך. למה? כי חייבים להכניס לאנשים פחד בלב. זה מה שנקרא עירת שמיים. וזה פסוק מפורש בתורה, לא צריכים את רשי. כי מה השם הלוקח השואל מאמך?

כי אם. מה זה כי אם? כי אם זה מיעוט. בלבד. כמו שאומרים בעברית מודרנית, בלבד. כי אם. להירא את ה'

אלוקיך, ללכת ברחב, לשמוע בקולו וכו'. זאת אומרת, אם תשאל

אותי עכשיו, ריבונו של עולם, אני בן חיוסף, תגיד לי דבר אחד, אל תגידי עכשיו את כל התורה. מה הדבר עכשיו שאתה מבקש? דבר אחד. מה שמנע?

שיהיה לך עירה ממני. מה זה עירה? תיראה עד ממני. תחשוב אלף פעמים לפני שאתה מניר את בקשתי, שאתה מורד בי, שאתה מתעלם מני, שאתה כפוי טובה אליי, אלף פעמים תחשוב לפני שאתה מעיז להזיז את היד שלך להדליק אש בשבת, או תנור, או כל מה שאתה עושה בשבת, או את המכונית, או בטלפון, או במחשב, או בטלוויזיה. אלף פעמים תחשב לפני שאתה מסתכל על משהו לא צנוע, כי אלה זה מחיר כבד. בסוף צריך לשאת בתוצאות. למה הדבר דומה? מעשה,

ואדם ומשפחתו הולכים ברחוב ופגש את חברו מהישיבה משכבר הימים, שפתח מסעדה בבני ברק.

רובן ושימון חברים מהישיבה, רובן אישר עברך, יש לו אישה וילדים, הם הולכים ברחוב עם הילדים והגלה, פתאום עוברים ליד מסעדה להתקשר, בבני ברק, מי יוצא? חברות שלו שימון, למד איתו שנים בישיבה.

רובן, שימון, ווזמחסטר, מעניינים. מה פה? פתחתי מסעדה. כנסו! בואו פענו קצת, נפנק

אתכם. הוא ואין, אנחנו אומרים תפרן, אבריך. מה עכשיו, מתי הוא הולך למסעדות? זה מסקורת חודשית שלו המסעדה. אבריך מקבל 500 דולר בחודש. מסעדה בבניים רק חמש נפשות, זה שולחן, 2,000 שקל, זה לא צחוק.

אבל איך אומרים,

אם החבר שלי מהישיבה מציע לפנק אותנו, כנסו, תהנו, טעם בחיים וניתן לילדים שלי הרגשה לראות מה זה מסעדה, הרי אני לא יכול להרשות להצמיץ בחיי היומיום,

אז למה לא? אז נכנסים, הילדים במקום להזמין

נקניקיות מזמינים סטייקים, יש שטייה ואיך אומרים, שולחן מתמלא במעדנים כיד המלך. ותוך כדי שהם מבלעים, המלצר הגיע ושם את החשבון על השולחן. שמעון ככה עם הסטייק על המזלג, איזה סטייק, פתאום מסתכל, 1700 שקל. הלסת שלו נשמטה. הסטייק נפל בצלחת. הדופק שלו עלה מ-50 ל-150. הלחץ דם שלנו 300.

הוא מזיע. הוא אדום כמו אגרניה. הוא

עומד להתעלף מבושות ומזכור

את חולשית שלי עכשיו. השאלה שלי היא כזאת. זה שעכשיו הוא בצערה גדולה והוא

יצטרך להסביר לשימון שהוא לא הבין אותו, הוא חשב שזה... הוא מזמין אותו, ושימון נטען, מה, אני משקט אסעד?

מה, זה גמח? זה ביזניס! כבר נתתי לך עשרים אחוזי נחל ואת צריכה לתת אלפיים. הרי ברור כבר, דרך

אגב קרה מעשה כזה וזה הגיע לבית דין. ומה הדין היה? חייב לשלם. בגלל שהוא לא אמר לו תאכל בחינם. הוא אמנם הונה אותו והטעה אותו. אבל כיוון שהוא לא אמר לו בואו תאכלו על חשבוני, חייב לשלם. שלם את השלומים. כמה? שבעת אלפים את השלומים. שקל בחודש. עד שיבוא משיח, הוא יפרע את שאר החשבון. אבל אתה חייב לשלם. טוב. עכשיו, הוא חושב עכשיו איך אני אסתדר איתו. זה כל זאת, למדנו בישיבה, חברים. הוא יבין אותי, הייתה

פה יבנה. אבל השאלה שלי זה לא על החשבון. על שארית הסטייק, עוד חצי סטייק בצלחת. הוא יוכל לסיים את הסטייק או שיערד לו

מהעיניים הסטייק?

‫מה גרם? ‫-המחיר. ‫המחיר. ‫זאת אומרת, הרגע הוכחנו ‫בפסיכולוגיה של בני האדם ‫שהדרך היחידה לקרר

אותם

מהתאוות ‫ומתענוגות אסורות, ‫זה להסביר

להם מה המחיר ‫שהם ישלמו על התענוג הזה. ‫וברגע שהבן אדם מבין

‫מה גודל המחיר, ‫זה הדבר היחיד שיכול למנוע ממנו ‫ללכת אחר תאוותו. ‫והיה לי אחד כזה, רבותיי,

‫בחור אשכנזי, ‫אומנם הוא היה נראה ספרדי, ‫אבל הוא היה אשכנזי, ‫השם משפחה שלו בריק. ‫הוא היה בנוג'רזי. ‫אני הייתי מדבר פעם בשבוע ‫באיזה מסעדה בנוג'רזי, ‫אחרי שסוגרים ב-10 בלילה, ‫מגיעים כל הישראלים ‫ועושים ככה שיעור עד אחרי חצות. ‫והבריק הזה היה קבוע, ‫מגיע לשיעורים. ואני כדרכי מדבר, חזק וכו', ואיך שמגמר את הדרשה הוא תמיד היה הראשון שקופץ עליי. אני לא אשכח אותו, היה לו כזה צ'קט אור שחור, בלורית כזאת, שיער מלא. היה בא אליי, אומר לי, וואלה, אתה לא מבין מה אתה עושה לי. איך שאני מתיישב בכיסא, אתה לוקח סכין מטבח, תוקע לי אותו בלב, ושעתיים מסובב, מסובב, מסובב, הורג

אותי. כל מה שדיברת היום זה אני. דיברת על הגויה, זה אני. דיברת על החילולת של הבת, זה אני. דיברת על ההונאות בביזנס, זה אני. אני כבר מת כבר.

אתה הורג אותי. אמרתי לו, תדע לך שאם אתה ככה מרגיש, סימן שאתה איש אמת. והמצפון שלך בריא ועובד. ולכן השם עשה מצפון. כדי להציל אותנו מלשקוע לשאול תחתית. בטוחני שבקרוב תבוא אלינו לישיבה. לא צריך אפילו לבקש, להתחנן, זה רק עניין של זמן. באמת, כעבור שלושה שבועות הוא בא לישיבה, היה תקופה, ואז

עלה לארץ. חלפו שנים רבות, אבל מדי פעם, אני אוהב להזכיר את הסיפור הזה,

כי יש בו הרבה מוסר עסקל. בן

אדם חזר בתשומה, אבל הוא

אמר לי את המשפט הזה, הוא אומר לי, אני עכשיו עושה עבירה עם הגויה שלי,

וסובל. סובל! לא נהנה, לא מעברה, ואחרי זה שלושה ימים מעשן, לא אוכל, עצבני, אני כבר יודע מה מחכה לי בגיהנום. ואם שכנעת אותי לבוא ואני ככה נלחם וזה, ועוד פעם נופל, ועוד פעם סובל, וחוזר חלילה, ארקת לי את החיים. אני כבר לא

נראה עבירה. אמרתי, מצוין, זה הגמרה אומרת. עושה עבירה ומתבייש בה. כאילו החומר סובל, מוכלים

לו אבונותיו? אתה בדרך.

חזר בתשובה. ושכחתי ממנו. עלה לארץ ונגמר. חלפו להם שנים רבות. אבישי, מתי עשינו את הדרשה ביהוד במוצאי שבע לפני כמה שנים? זוכר את הדרשה הזאת? ביהוד. סידרו לנו, אני לא אוהב מוצאי שבת דרשות. אחרי כל האוכל של שבת וזה וככה. אחרי שבת פה. אה? אחרי שבת פה. אחרי שבת פה, היינו פה בשבתו. במוצאי, אז היה לנו לפני, אני מעריך חמש שנים בערך. משהו כזה, פחות, ארבע שנים. אומרים לי, יש לך דרשה, יבואו ים של אנשים, באמת באו הרבה אנשים, ביהוד. טוב, אני לא יכול להגיד לא. אני הולך.

אני פתאום מספר את הסיפור הזה בקהל. מסתובב ככה כמו רדיו, את מי אני

קולט? רוני בריק יושב בקהל. מה הסיכויים, תגידו לי אתם. טוב, אני קולט אותו בקהל, אחרי יותר עשר שנים שלא שמעתי ממנו.

ואני מספר את הסיפור, והוא ככה, יש לו כזה רמץ. אמרו לו, אברותו, אתם לא תאמינו! הבן אדם נמצא במקרא! אם הוא רוצה שירים את היד, ירים את היד!

בגלל זה אני גם אזכיר את שמו, כי הוא גאה בסיפור. יש הרבה נתגעות. אמרתי לו, יש את הבך שמו, נשארת דתי! הוא אמר, בטח, אחרי כל מה שאמרתי אצלך.

מה אתה ציפית? כל הסבל היה לשז! וארוך השם חזר

בי תשובה.

לדבר על היופי של התורה בלי להמחיש

לאדם מה המחיר שהוא ישלם על העבירות שלו זה כמו למלא מים בדלי שיש בו חורים בתחתית.

לאת אתה נראה שאתה מרווה את הכלי. אבל

לא נשאר מזה כלום. כי בעוד יומיים, אף אחד לא יזכור את הדברים

הנפלאים שהחכם דיבר עליהם בדרשה. לא הקטעים מהפרשה ולא הגמרות שהוא דיבר, שום דבר הוא לא יזכור. נכנס מפה ויצא

מפה לפעמים עוד לפני שהוא יצא מהבית

כנסת. אבל רק דבר אחד, הזכרו! אם הוא צודק הדרשן הקיצוני הזה, אני אעבוד. And I better wake up. כדאי לי מאוד להתעורר.

ואז הוא מתחיל. בא ללמוד, בא לשיעורים, בא למנחה בערבית, מתחיל שבתות, בא לבית כנסת, שומע עוד רשעה ועוד רשעה, ונתפס.

אין ברירה אחרת, רבותיי. ומי שמכם עדיין לא השתכנע, אני אקרא לכם קטע ברמב'ם,

ובזה נסיים. אני שומר לי את זה פה ככה כדי לחסוך לכם להביא לי עכשיו את הרמב״ם. אני אקרא לכם את זה ואתם תגידו לי מה אתם מבינים. תשמעו טוב. הרמב״ם

בהלכות תשובה, פרק יוד, פרק האחרון בהלכות תשובה, הוא מדבר על הדרך הנכונה איך

חוזרים בתשובה. הרמב״ם מדבר על זה. אומר

הרמב״ם שימו לב הלכות תשובה פרק יהוד הלכה ה' והלכה ו' וגם ד' בואו נתחיל מד' אני

תנו לי חמש דקות ובזה סיימנו

הרמב״ם הלכות תשובה תשמעו אומר הרמחל הלכות תשובה פרק יהוד הלכה ג' כיצד היא האהבה הראויה הוא שיואב את השם

אהבה גדולה יתרה עזה מאוד שומעים אולי באמת נתחיל אפילו מההלכה ב' כי זה קשור גם תשמעו הרמב״ם מתחיל בהלכות תשובה ככה אומר הלכה ב' העובד

מהאהבה קודם כל, הלכה א', הלכה א', אל יאמר אדם, הרי אני עושה מצוות התורה ועוסק בחוכמתה כדי שיקבל את כל הברכות הכתובות בה, או כדי שאזכה לחיי העולם הבא והפרוש מן העבירות שהזירה התורה מהם, כדי שאנצל מן הכללות הכתובות בתורה, או כדי שלא אקרת מחיי העולם הבא. אין ראוי לעבוד את השם על הדרך הזאת. שהעובד על דרך זה הוא עובד מהירה ואינה מעלת הנביאים ולא מעלת

החכמים ואין עובדים את השם על דרך

זה אלא מי ככה חוזר בתשובה ועובד את השם מהירה אומר הרמב״ם אלא עמי ארצות נשים וילדים קטנים אני חוזר, יש שלושה סוגי אדם שעובדים את השם מהירה,

שמפחידים אותם, כדי שיהיו צדיקים ולא רשאים.

עמי הרצות, מי שלא לומד תורה, נשים

שאין להם זמן לבוא ללמוד בישיבה כל היום, הן עסוקות בתרדות הבית, וילדים קטנים, הם עוד לא הספיקו לגדול, אז הם

לא מבינים. אז אומרים לו, תיזהר, אם תעשה טוב תקבל גלידה, אם לא תקבל ריתוק. אז הילד מבין, האישה הבעלה אומר לה אם תתלבשי צנוע, אני אקנה לך את הטסלה שאת חולמת עליה. ואם לא,

תקבלי שקית עם קינים. היא מבינה, טסלה זה 200-50000 שקל, לא יודע כמה, בארץ

זה עולה, שווה לה. הלכה, קנתה צעיף,

כסתה את הראש, לבשה כמה חצאיות יפות, איך אומרים, אם האוכל בא תאבון. נחזרה

בתשובה, מה יגיד לה? השם לא אוהב,

איך את עוסק על זה דבר? מה זה, את לא אוהבת את השם? השם ביקש, היא שתהיה צנועה ואתה, זה עובד

לי, או מה עם זה? אבל היא

מבינה, יש מחיר למעשיה. למה? כי היא לא יושבת ועוסקת בתורה. היא

מבינה עכשיו, תעשי ככה, תרוויחי, לא תעשי,

תפסידי, זהו. אצל הרמב״ם אומר, לא אני, לכל אלה שמערערות, כן?

ממשיך לרמב״ם ואומר שמחנכים אותם, את מי? את העמי הרצות,

את הנשים ואת הילדים מחנכים

אותם לעבוד מהירה עד שתרבה דעתם ויעבדו

מהאהבה בכל זאת באיזשהו שלב האישה כבר למדה, למדה, למדה, למדה והיא קוראת תהילים

וספרי מוסר היא בסוף כבר הגיעה למדרגה של אהבה, היא כבר לא עושה מפחד, גם הילד, נהיה בן 17-18, התחיל כבר לעבוד את השם מאהבה בגלל שהוא לומד תורה. ועם הארץ, אם הוא

יהיה תלמיד חכם, אז הוא גם כן

יעבוד את השם מאהבה. זה ברור. ממשיך הרמב״ם ואומר, העובד מאהבה, עוסק בתורה במצוות, והולך בנתיבות החוכמה, לא מפנה דבר בעולם ולא מפנה עירת הרעה. לא בגלל

שהוא

פוחל לקבל סרטן, או לפשוט רגל, או לא לקבל זיווג, או שלא יהיה לו ילדים. לא. לא כדי לירש הטובה, אלא עושה האמת מפני שהיא אמת. וסוף הטובה לבוא בגללה.

במילים פשוטות, אל תהיה פוליטיקאי ואל תעשה

בשביל שכר או מהפחד מההונש. למה אתה

שומר מצוות? כי השם אמר. אבל למה? לא מבין. אז איך אתה עושה? מה אני צריך להבין? זה בורא עולם אמר ככה לעשות. יש עוד שאלות? אני עושה.

ואם לא תקבל שכר, לא צריך. ברעי

העולם אמר לשמור. נגמר הסיפור. יש שכר, אין שכר, יש עונש, אין עונש, זה לא רלוונטי. זה מדרגה גבוהה מאוד. הלוואי

עלינו, כן? ואז הרמב״ם ממשיך. והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקדוש

ברוך הוא

או אבו לפי שלא עבד אלא מהאהבה.

והיא המעלה שציוונו הקדוש ברוך הוא על ידי משה שנאמר, ואהבת את השם אלוקיך. בכל לביך ובכל

נשיך ובכל מועדיך. לא ואהבת, ואהבת. ואהבת זה פעם אהבת, עכשיו כבר לא. ואהבת זה ציווי,

אתה חייב לאהוב. צריכים להדגיש את זה, כן?

ממשיך הרמבה מלאכה ג' וכיצד היא האהבה

הראויה עכשיו אתה שואל, נו איך אני אתאהב בך בורא עולם אני פתוח, בבקשה תעזור

לי להתאהב בך אומר הרמב״ם, כיצד היא אהבה ראויה שאוהב את ה' אהבה גדולה יתרעזה מאוד

עד שתהיה נפשו קשורה

באהבת ה' ונמצא שוגה בתמיד כאילו חולה חולי האהבה שאין דעתו

פנויה מאהבת אותה אישה. הוא שוגה בתמיד בין בשבטו בין מקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה תמיד תהיה אהבת השם בלב אוהביו שוגעים בה תמיד כי חולה את האהבה אני וכו' זאת אומרת

הוא התאהב בבחורה תבשה לו את החיים את הלב הוא לא

חושב על כלום חוץ מעליה טלפון מצלצל הוא רץ או זה לא היא איזה אכזבה זה היא איך הלב שלו

מתחיל פרפרים פרפורים הוא כבר לא אוכל שבועיים אמא שלו אומרת גרשון מה קורה לך? הורדת כבר עשרה קילומשוואים, אימא. מרוב האהבה והקציצות, אני כבר לא מתפקד.

קיצור, אז הוא לא אכפת

לי כלום. בגלל שאני בביזנס מדרדר. הפועלים מתקשרים, אין סחורה בחנות, אף פערה בחנות. מה קרה? אני מאוהב. הוא לא מרוכז. אומרים לו, יש לך משפט עוד שבוע. משפט על הרסי ועל העיני. משפט. אתה לא דואג. מה יש לדאג? אני מואב. כל היום מסתובב ככה ביערות, בפארקים, מסתכל על הפרחים. מה קרה גרשון? I fell in love. לב, לב, לב. אומר הרמב״ם, ככה

אתה צריך להיות מואב בקדוש ברוך הוא. אתה רואה עלי, וואי, שאתה בך שמחה, איזה ענק אתה. נעשה לך נסט, שבוע אתה רק על זה מדבר. כמו שאתה מואב באהובתך, לכל הפחות, פחות מזה אין

על מה לדבר, תהיה מואב בי. מי

כאן מואב בקדוש ברוך הוא כמו בבחורה הראשונה שהוא התאהב בה בגיל 16, שירים את היד? ברוך השם, אף אחד ממכם

לא נוכל. זה כבר טוב. כי בינינו, הלוואי שהיינו עשרה אחוז מואבים באשר כמו שהתאהבנו בגיל

התיפש עשרה. מי אכל תפקד? יש לך בחינות מגן. מה יחפת לו מהמגן והבגרות עכשיו?

מי בכלל רוצה לבוא לבית ספר? מה הוא רוצה? לחפש את אהבת מפשו.

אתם מכירים על מה אני מדבר, כן? לא גדלנו בבני ברק לצערי הרב. אבל זה רמב״ם, רבותיי. זה לא תגידו, אני אמרתי, אני המצאתי, אני הגזמתי, אני קורא לכם מילה במילה. וסיימנו עוד

הלכה אחת. אומר הרמב״ם, אמרו חכמים, שמע, תאמר, הרי אני

לומד תורה בשביל שיהיה עשיר, בשביל שיקרא רבי,

בשביל שיקבר שכר בעולם הבא, תלמוד לומר

לאהבה את השם כל מה שאתם עושים לא תעשו אלא מהאהבה ועוד אמרו חכמים במצוותיו חפץ מאוד ולא בשכר מצוותיו למה אני עושה? כי אני רוצה שהשם יהיה גאה בי, שישמח לא בגלל השכר, עזוב אני מוכן

לחתום שאני לא רוצה שכר הריבונו של עולם אתה מכיר אותי אתה יודע שאני לא בלפן תן לי להיות צדיק כמו אבא בסלי ואל תיתן לי שכר אם אין לי זכות אני מוכן להיות צדיק כמו אבא בסלי

ולוותר על השכר איך אני איתך ככה תגיד לאשם בתפילה אם אתה מסוגל להגיד כזה משפט אז הגעת למדרגה הזאת שהרמב״ם אומר מי יש לו אומץ להגיד כזה משפט בתפילה ומפחיד אם בסוף השם יתפוס אותך במילה אחרי 80 שנה שעמלת אתה מגיע לשמיים טוב אתה הולך עם יאיר וכל אלה שם מה? אביגדור ויאיר וכל אלה. מה? אמרת שאתה לא רוצה שכר? עשית למעני? יפה מאוד. עכשיו אני אין שכר. אני שולח אותך עם הליצנים האלה. שמה, תחזיר אותם בתשובה. על פי האש הגיהנום. מה, רבנות שלום, אני צחקתי? גם אני צחקתי. אל תדאג, יש לך שכר. רגוי הלב. פחד מוות. תשמר טוב, רבותיי.

בקיצור, מסקנה. הרמב״ם ממשיך אבל הכל באותו

עניין ועכשיו אני רק רוצה לסכם מה אתם הבנתם ממה שקראתי לכם?

לפי מה שקראתי לכם מהי הדרך להחזיר אנשים בתשובה? בהיראה או באהבה? אך ורק

בהיראה אך ורק בעירה. איך הרי? אמרת שזה לא מעלה גדולה עירה. שמעלה יותר

גדולה זה אהבה, הרמב״ם אמר. שתלמידי חכמים עובדים את השם מאהבה. רק עמי הרצרות, נשים וילדים עובדים את השם עירה. נכון?

אתם מכירים היום על כל אלף איש

תלמיד חכם אחד? אין. טוספות לפני 800

שנה בצרפת נכת של רשי בעלי הטוספות

גאוני עולם מוחות שאין היום למחשבי על

היה להן כל הצ'אס כל איזה מבהילים איזה חוכמה איזה זיכרון איזה חדות אומר תוספו בידוע

שאלף נכנסים לבית המדרש ואחד

יוצא תלמיד חכם זה היה לפני שמונה מאות שנה

היום אלף נכנסים לבית המדרש אף אחד לא יוצא תלמיד חכם עשרת אלפים נכנסים אחד יוצא הרב אובדיה עוד עשר אלף הנה קיבלנו את רב חיים קניאפסקי עוד עשר אלף הנה

הרב בן ציון אבא שרול בקיצור מאה אלף איש נכנסו יצאו לנו עשרה

תלמידי חכמים כל השאר,

עם כל הכבוד, זה נחשב דברים גדולים. אנחנו לומדים תורה, מלאים בתורה. אוי, ה' אברכים לומדים 20 שנה, אבל אף אחד לא מוגדר לתלמיד חכם במונחים של הגמרא. הצחקו עליך.

אם היום הרב הראשי היה בזמן הרמב״ם, היה צריך להתחנן שייתנו לו להגיש ת' שם. הוא אמר, רמב״ם,

אני מתחנן בפניך, תן לי רק להגיש לכם ת'. לא הגעת. עבור עוד ארבע שנים. לא צחוק,

אני מדבר על גדולי הרבנים בעולם. על הגאון מבילמה אמר תלמידו

המובהק רפחי מבולוג'ין, ששאלו אותו אם הגאון מבילמה היה נחשב לגאון בזקופת הגמרה. אמר, מה

פתאום. אולי, אולי, אולי הוא היה זוכר

להתקדם ללמוד אצל הרמבן. לפני 750 שנה. אולי, אתם יודעים איזה גאון מבינה? הוא כתב את כל התורה ברוורס. 304,000 אותיות, 805. מזיכרון, מוח. זעזע. אתה מתעלף. מה זה? גאון מבינה? אם הייתי רואה אותו במקום, הייתי מתעלף. רק ביודעין מי הוא, ממה שלמדתי עליו עד היום. מתאלף לא

מתעורר עשר פעמים העירים אותך עם מים קרים מתאלף מי זה הגאון מבינה ואולי הוא היה מתקבל לישיבה של הרמבן והרמבן היה לו מאות תלמידים והרמבן היה מתקבל לישיבה של רבי עקיבא

בתור מה אתם מבינים רק שתבינו מה זה

תורה ‫אז בדור הזה כמעט ואף אחד

‫לא תלמיד חכם, ‫כמו שהיה בזמן הרמב״ם. ‫הרמב״ם, כשאומר תלמיד

חכם, ‫זה מינימום, מינימום, ‫רב אלישיב כפול עשר, ‫או רב עובדיה כפול עשר. ‫אז אתם מסכימים איתי שהחילונים ‫של היום

זה לא בדיוק תלמידי

חכמים? ‫אז מה יהיה הדרך להחזיר אותם ‫בתשובה לפי הרמב״ם? ‫אך ורק מהירה.

ובעוד כמה שנים הם ילמדו הרבה תורה והם גם יחזרו מהאהבה בעזרת השם. אבל עד אז הגיע הזמן להפסיק עם השטויות האלה ועם הדמיונות. אין שום דרך מלבד עירת שמיים. לאהוב את השם כתוב תשע פעמים בתורה. לירע את השם שמונה עשרה פעמים. עירע זה אפקט מיידי. האהבה זה לוקח שנים לפתח. בעולם הבלוך זה הפוך. בעולם הבלוף להתאהב לפעמים לוקח שעה. אם אדם דיבר עם בחורה בדייט, הוא כבר מאוהב, רוצה להתחתן. כן, מנדל. פגישה ראשונה. נו, נו, אבא, אני כבר קיבשתי דעתי. עזוב, אתה תמים, אתה בן 18. זו בחורה ראשונה שדיברת איתה, בטח שאתה מאוהב. לא, לא, נפשי

חולת אהבה.

למה? הוא לא אחד שפרוץ בעריות. הוא ראה בחורה, הוא מתרגש, יואו, איזה יום, הגעתי לפרקי, רוצה להתחתן, רוצה ככה. אני אומר לו, אה, כול אוף, חכה, תירגע, חביבי, מה אתה בלחץ? אז

היום מתאהבים מהר, אבל מקבלים

עירה מאוד לאט. כמה אנשים משתוללים פה על אופנועים בכבישים, וזה עד שמראה לכם מה קורה להם. איפה היית 10 שנים, אתה משתולל כמו מישהו, מה חשבת, שלנצח תינצל? כל שנה מתים 75 איש פה מתאונות אופנועים. ועוד מאות מבצעים, ורבים מהם נשארים משותקים לכל החיים. כל רכב שני פה זה קטנוע ואופנוע. כל השליחים, כל העובדים, כל זה. קקים שפה. סכנת נפשות. לפחות תנהג בזהירות, זה כלי מסוכן, מועד לפורנות. תנהג, תיזהר, תהיה רגוע, אל תעשה חיתוכים. באק, חותך אותך מימין, סומך על הנס. אבוא לך אחד שלא שם לב, הוא עסוק בטלפון, משהו, בום, יאיפו אותך לשמיים. הלכו החיים, נגמרו כל התוכניות ברגע.

יש אחד

כזה, אלון פאץ, צדיק יסוד עולם, בבית רבקה בפתח תקווה, לכו לבקר אותו, כדאי לכם. הוא יחזק אתכם פי מאה, ממאה שיעורים ביחד. של הדרשן הכי מחזק בעולם. תראו אותו איך הוא יושב, שוכב במיטה, 13 שנה, משותק, מקפרגת ועד ראש, מזיז את ה... את החץ במחשב עם העיניים. תראו איזה פיתוח. עם האף, סליחה. ככה עם האף הוא עושה. אה, כן, כן, עם האף. הוא כל הזמן עושה. בהתחלה לא הבנתי. כשנכנסתי אליו לחדר, אני רואה הוא עושה ככה. אמרתי, ככה כתוב שמשיח יבוא, הוא מריח את הרשעים. לא צריך להגיד לו. המשיח, לא צריכים להגיד לו, זה מי יש עתיד. אני כבר הריחתי אותו מקילומטר, את הסיר האחרון

הזה, בבוגד הקודם, בכלל

מעשרת אלפים קילומטר. הוא מריח אותם, כתוב שהוא מריח אותם המשיח ויודע מי צדיק מרעשה, זה דבר רוחני הריח. אמרתי, תראה, הצדיק הזה עושה ככה עם האף. לא הבנתי כמה כל שניה עושה ככה עם האף. פתאום הבנתי שעם האף הוא מזיז את החץ. שולח וידאו, מזכה רבים, כותב מכתבים לרבנים. עם האף. לא יכול להזיז אצבע.

ומה הוא כל היום אומר? השתבח שמו ששם

אותי פה במיטה המשותק, אני מודה להשם. אין לעולם לא היה לי אליו תלונה. התאפקתי לא לפקוט, אני מודה. ראיתי כשאני עשיתי וידאו, שמנו את זה. התאפקתי לא לבכות מצד אחד על הצער שאני רואה יהודי במצב כזה, מצד שני רציתי לבכות כמה אני אפס לידו. אני זכיתי לחזק אותו שיחזור בתשובה מהדרשות שלי. ואני אומר לעצמי, זה בעיקרון תלמיד שלי. ואני אפילו לא אפר לרגליו. אני, יש יום חם ואני מזיע, אני ממורמר על מצבי. וואו, איזה חום, השתגעתי. התלונן! איך אתה יכול להתלונן? אתה חי, מה יתלונן? אדם חי. כולנו קטני אמונה. עד שאתה רואה אדם כזה במצב כזה, והוא אומר לך, השתבח שמו כמה הוא איתי ואיתי, כמה אני כל היום שומע פה דברי תורה. ואז הכל, אתה לרגע מבין מה זה החיים. מה אני מתלונן על שטויות? כל הרב, הפסדתי היום 100 אלף דולר בבורסה. אם הייתי נותן לכם, וזה אנחנו מסיימים כי אני חייב לרוץ דקה אחרונה, אם הייתי עכשיו מציע לאחד מכם עשרה מיליון דולר בעברה בנקאית תוך דקה, יש כאן מישהו שמוכן לקבל את הכסף? שאלה מיותרת, נכון? יותר טוב, אני צריך לשאול, מי לא מוכן לקבל את הכסף? אנחנו אומרים, וידברו אל העצים ואל האבנים. כולם יריבו, יקראו ורידים, אני הייתי

ראשון, לא אני, אני הייתי פה, זה לא פר, מה, אני הייתי פה הראשון, מהבוקר אני פה. תן לי

את הכסף, טוב, לפחות

חלק את זה בינינו. אבל איליה וקוצבה,

אני נותן לך עשרה מיליון דולר, בתנאי שאתה חותם שאתה לא קם בבוקר. אתה מת בבוקר. קם מת. אתה מוכן עכשיו לקבל את העשרה מיליון? מה, השתגעת? מה הפתרון? קח את העשרה מיליון ולך לנו מהעיניים. מה, אתה בא להתעלל בענור?

אז עכשיו

שאתה תקום מחר בבוקר, קיבלת עשרה מיליון דולר, כי לא היית מוכן להמיר את הקימה בבוקר בעשרה מיליון, אז כמה שווה לקום

בבוקר? עשרה מיליון! אז אתה יותר עשיר מכל האנוכלים פה! אז מה אתה בוחה? עכשיו הבנתי

שבאמת אתה

צודק. כמה עולה העין, כמה עולה כליה, כמה עולה השתלת לב,

כמה, אתם יודעים כמה זה עולה? כמה האדם שווה מאות מיליוני דולרים. ‫קליה אחת, 150 אלף דולר, ‫חוץ מהניתוח, ‫רק לקנות אותה במקרר הקטן. ‫מסין. מאיפה מביאים את הקליות? ‫בן אדם בסין יש לו כאב בבטן, ‫בא לרופא, אומר, תשכב פה, ‫הרופא נותן לו זריקה, מרדים אותו. ‫הוא מתעורר עוד ארבע שעות, ‫סידרו לו את

הכול. ‫גנבו לו קליה, גנבו לו זה,

‫אולי גם את הלב הוציאו לו, חצי. גונבים איברים. בטורקיה, בסין, בכל מיני מדינות עולם שלישי, אתה בא לניתוח, גונבים לך איברים. אתה לא יודע. יש לך עכשיו כלייה אחת. אתה לא יודע מזה, והם מוכרים את זה בשוק הפרטי. הם מוכרים את זה ב-15 אלף דולר, שזה הון בסין, והמטווך עושה את זה 30 אלף, והמטווך על המטווך 50 אלף,

עד שזה מגיע פה לארץ, 150 אלף

דולר, חוץ מהרופאים וכל ההוצאות. הנה, כבר יש לך 300 אלף דולר. עוד לא התחלנו.

ומה עם כל השאר, והלבלה, והכבד, והלב, ועם מערכת

העצבים, והעיניים,

והאף, והרעות,

ומה, כפות רגע. אצבע אחת כבר שווה עשרה מיליון דולר. תנסה לתפקד

יום אחד, תקשור את האצבע שלך עם

דבק שלוש שניות, ככה תדביק אותה, ותנסה לתפקד. תראה איזה אומלל אתה. את האצבע

הקטנה, תקפל. אנחנו, היה

לנו בצבא איזה אחד, גרוזיני, עקשן. כולם רצים והוא הולך. אומרים לו, היי, אנחנו סובלים בגללך, תתחיל לרוץ. לא רץ. מה אמור כה לא רץ? אמרתי לעצמי, זה בוא נעז, זה כזה חצוף, בגללו כולנו סובלים. מריצים אותנו. מה אמור כה לא

רץ? אתם תרוץו עד הבוקר. עכשיו, לא

פוחדים להתעסק איתו. בסוף אחד אמר, בוא נדביק לו את האצבעות עם דבק מגע. באים בלילה, רימים את הסמיכה, מה רואים? יש לו שש אצבעות ברגל. הוא לא יכול לרוץ, אבל הגאווה שלו הוא לא מודה, שהוא נולד עם שש אצבעות. הוא לא

יכול לרוץ, הוא החביא את זה מהצבא. הוא אוכל בזיונות, מקללים אותו, מאכלים לו למות, והוא, ממוקה, לא רץ. למה? מהבושה,

שלא יגיד שהוא נולד עם מום. תראו מה זה, מה אנחנו, זה כולנו ככה. עכשיו תבין, אפילו נולדת עם עוד אצבע, החיים שלך גנום. קושי הולך, מאבט הבלנס. בקיצור, אין מה להתלונן. אי רצון שנתחזק בתורה, בעירת שמיים, נשרוד את תקופת השלטון של הערב רע והאכזר, ונזכה להיגהל במירה בימינו. ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.