הרב יוסף מזרחי מה היא יהדות במילה אחת ???

זכות גדולה להגיע שוב לישיבה הקדושה פה נזר ישראל במודיעין אלית ברשות הרבנים והרב שמחי היקר אני קורא לו האיש למבצעים מיוחדים צריכים להציל יהודי זורקים, איך כתוב? אשלח אהבך על השם והוא יחלק לך יש בשמיים פסוק אשלח על הרב שמחי משימה והוא יבצע אינה. ברוך השם. אנחנו סיימנו את הספר בראשית. נכנסנו עכשיו, בעזרת השם נכנסים לספר שמות. 2,200 שנה מהעולם הסתיימו. בספר בראשית. פרשה בראשית לבד, 1400 שנה. פרשה ראשונה בתורה. מבריאת העולם עד נוח, 1400 שנה, פרשה אחת. כל ספר בראשית, 2200 שנה. נכנסים עכשיו לספר שמות. כן, ואלה בני ישראל הבאים מצרים, 70 נפש, למתיים ועשר שנים, אחר כך תהיה ציית מצרים, אחר כך פרשת יתרו, מתן תורה, ואחר כך נכנסים לספר ועקרא, תורת כהנים, ספר ועקרא זה סך הכל חודש, כל ספר ועקרא. והנה ספר שמות מתחיל, בתיאור שקם מלך חדש במצרים, כמובן ידוע המחלוקת הידועה אם זה באמת מלך חדש, או שמלך, שאותו מלך שרק התחדשו גזרותיו, והדגש על זה שהוא כבר לא ידע את יוסף, שכח מי זה יוסף. בן בזה מלך חדש, אי אפשר לשכוח את האיש שהציל את מצרים ועלה אותה לגדולה, כן? הוא כבר נהפך לאבן מרכזית בהיסטוריה של מדינת מצרים. וגם אם זה אותו מלך, על אחת כמה וכמה, איך אתה יכול לרוק לה בער שממנה שתית? אז כל המפרשים וחזל כמובן שמים את הדגש על פרעו שהוא כפוי טובה. הדגש, שכח כבר מי זה יוסף, שכח מה יוסף עשה בשביל מצרים, שכח את כל המיליארדים שהוא הביא לו, את כל האדמות, כל העולם שהוא בד לו, כל הבעימות, כל האדמות, תכשיטים, כספים, הכל שלו. בן אדם עשה בשבילך הכל, הציל את המדינה שלך מרעב, מעבדון, ופתאום, נכנסת ללחץ. מה הלחץ? אתה רואה יהודים בכל פינה עד עכשיו הם היו בארץ גושן בגטו שלהם החרדים לא היינו צריכים לראות אותם עכשיו הם החליטו להתפזר בכל מצרים כל מצרי שיוצא מהבית רואה יהודי, בא לבית, חנות, דוכן, רופא, מה הולך פה? איפה הייתם עד עכשיו? פתאום השתלטתם על מצרים, נכנסו לילה אחת. האמרו, תשמע, מחר תהיה לנו מלחמה, אלה יפגדו בנו מבפנים, יעשו יד אחד על האויב מבחוץ, והשתלטו לנו על המדינה, יעשו איתם הסכם תעזרו לנו להרוג את המצרים אחרי שנבטל אותם מן העולם ניתן לכם את מצרים, אתם תשלטו פחדו המצרים, מיד עשו ועדה ישבו בקבינט של מצרים, פרעו ויועציו, והחליטו, אבא נתחכמה לו. פן ירבה ופן יפרוץ, ומחר תהיה מלחמה, ונוסף על אויבינו, וכל מה שכתוב בפסוקים. עכשיו לכאורה, בוא רגע נשכח מזה לשנייה שאנחנו יהודים, ואנחנו נגועים בדבר. הרי המזימה שלהם היא נגדנו, נגד אבותינו, אז ממלא זה כואב לנו שאנחנו קוראים על זה בתורה. אבל בוא רגע נחשוב שזה היה שני עמים, מצרים וערם. כשהערמים ירדו למצרים, ועכשיו הם עברו מהגטו שלהם בגושען, והם העילו את כל מצרים, והמצרים אומרים, יש פה הגירה לא חוקית. מה זה פה? כל מצרים התמלה בערמים. עוד מה תהיה מלחמה, הם השתלטו לנו על המדינה, חייבים מיד לעצור את העניין הזה. יש דבר יותר חכם ממה שהם עשו? מדינה שלא תעשה כזה דבר, המנהיג שלה הוא שוטה. איפה שר הביטחון? איפה שר ביטחון פנים? איפה ראש הצבא? מיד, מיד, אם אני הייתי שהמלך, הייתי אומר להם, רבותיי, יש לכם חודש. מיד לחזור לאיפה שבאתם. נתנו לכם פה את ארץ גושן, אתם יושבים שם בחינם, קיבלתם אדמות, חזק וברוך, הצלנו אתכם מרעב, עשינו לכם כבוד, נתנו לסבא שלכם, יעקב אבינו, לבוא למצרים, עשינו לו כבוד של מלאכים, בכינו עליו שבעים יום, שלושים יום לעבלות, ארבעים יום לחניתה, מה אתם עוד רוצים? עכשיו אתם רוצים להתפשט לנו כאן בכל מצרים? לא מעוניינים. אין לנו שום עניין להרוג אתכם. מיד תעברו חזרה לגושן, נעשה שם גבול, נעשה לכם ויזה, תרצו להיכנס, נבדוק מה אתם עושים וכולם נהיה שמחים. נכון או לא? אז מה הטענה עליהם? מה הטענה על מצרים? למה הקב' הוא כל כך כועס עליהם? הבא לא הורגך, אשכם לא הרגו. וגם ספק בא לאורגך, ספק. גם אשכם לא הורגו. מה, אני יכול לקחת סיכון שיערוג אותי? מסתובב לי ידי מחבל עם סכין. אולי אני לא היעד שלו. אולי הוא דווקא מתבייט על ההוא שהולך שם 20 מטר לידי. אבל אני יכול לקחת סיכון, יש פה 100 איש והוא הולך לתקור אחד מהם. סיכוי של אחוז אחד שיבוא אליי, יש לי אקדח, אני הורה, הורה בו. כמובן פה גם זה מידים שלא תעמוד על דמריך, אבל נגיד שהייתי במקום של ישמעאלים, והוא הולך עכשיו אולי להריב עם איזה ערבי אחר. אולי הוא לא יודע שאני יהודי בכלל. מי יודע, עם איזה קובה קסקט או משהו. אבל אין סיכוי שיתקור אותי, אני דרוך. האמת היא, מה הטענה נגדם? הטענה רבותיי היא, כפיות טובה מבטלת את כל ההיגיון שלך. אין דבר שההשם שונא יותר מכפויי טובה. הוא רגיש מאוד בעניין הזה. כפוי טובה לא איכול לנגד עיני השם, כמו דובר שקרים, כמו גאפתן, שהשם מתאהב אותם. בראש ובראשונה זה כפוי טובה. מצאינו בהמון ומואב בני ישראל היו צריכים לעבור דרכם והם היו צריכים לרוץ ולתת להם לחם ומים סך הכל לחם ומים זה כל מה שביקשו ממכם לא אמרו שתכינו לנו סטייקים, כן? לחם ומים, אדוני! אפילו אתם לא חייבים לנו טובה עם עובר דרככם עייפים, צמאים, שמש, מדבר תציעו מים! זה המינימום המתבקש על ידי בני אנוש אבל שעוברים כאן העם שבזכותם אתם חיים, הסבל שלהם הציל את הסבל שלכם, אברהם הציל את לות, ואתם לא הבנתם שאתם צריכים לרוץ ולשרט אותם כמו מלאכים, ואפילו לחם ומים לא הבאתם, אתם לעולם לא תתגיירו. לא יהיה לכם חלק בעם ישראל, תתחננו, תפקו. תקראו ורידים. אף עמוני ומואבי לא יתגייר. לא יבוא עמוני ומואבי בקהל השם. מה עם הנשים? הן כן יכולות להתגייר. למה? לא צנוע שאישה תצא עם לחם ומים לגברים ישראלים. זה לא צנוע. מה אתה הולך ברחובות מחפשת אנשים לעשות להן טובות? זה לא דרך השם. כיוון שהשם לא ציפה מהאנשים להתבזות בצורה כזאת של חוסר צניעות, מהם האלה אין טביעה על אנשים, ולכן רות המואביה יכולה הייתה להתגייר, ובזכות זה יבוא לנו משיח. זאת אומרת, אין טביעה על בנות עמון ומואב. מכאן גם רואים שהקב' הוא מקפיד לא רק בצניעות של בנות ישראל, אלא גם בצניעות של גויות. גם הגויות צריכים להתנהג ולהתלבש בצניעות. הרבה פעמים שואלים אותי נשים שחוזרות בתשובה מהדרשות, יש לי הרבה בגדים לא צנועים, אני רוצה למכור את זה לגויות. נשים את זה, ואם תבוא לי איזה קריסטינה, באמריקה יש הרבה גויים, גם פה לצערנו כבר יש. והגויה רוצה לקנות את זה, אוקראינית, רוסיה, אני יודע מה. רוצה לקנות את הבגדים הלא צנועים. מותר למכור לה? הייתה אומר, למה שהיית תשרוף את כל הבגדים שלה וזה, זה יכול להיות אלפי שקלים. שתמכור את זה לגויה. רואים שגם זה לא נח הדעתו של השם, שהגויה תתלבש ככה. כי אלוקים שונא זימה. בין בזה יהודים, בין בזה פגויות. אותו דבר, כשאנחנו לא אוהב חוסר צניעות, לא אוהב, הוא אלרגי לזה. לא יכול לסבול חוסר צניעות. ידועה הסוגיה שאדם, איזה אדם פסיכופט, פסיכופט הלך בשדה וראה פרה. החליט להינוס את הפרה, חולה נפש. ‫העולם מלא בכאלה, דרך אגב. ‫לפעמים אתה קורא דברים בתורה ‫ואתה חושב, ‫מה התורה שרפה על זה ‫כל כך הרבה פסוקים? ‫מי משוגע שיעשה כזה דבר? ‫אין לכם מושג מה הולך בעולם. ‫תראו מה הולך עם כל מיני ‫עמים מסוימים, ‫מה הם עושים עם באמות, ‫גועל נפש שאי אפשר בכלל להאמין. ‫ואם הייתם יודעים ‫איזו עבודה זרה יש באודו, אלפי, עשרות אלפי אלילים. כל עוד יש לו אליל משל עצמו. כל הבתים שלהם מלאים בשלים, שטחבים לפרות. זה הכל מוחשי. אם היית מסתובב שם יומיים בהודו, היית מרגיש שאתה בתקופת פרעה במצרים, שמשתחלים לכבשים וכולי, אותו הדבר היום, יש לך את הגויים האלה. ואיזה דקסים הם עושים לאלילים שלהם. מוזיקה, טופים, עושים גורל, איזה כבש להקריב. זה ממש ממש כתוב בתורה. נשאר אצלם כל העבודה הזרה הזאת. אתם יודעים מה ההבדל בין יהודי לאודי? אתה מוציא מהיהודי את היהוד והוא נהיה אודי. את היהוד של ה' מרום המדרגה יורד לשפל המדרגה. בקיצור, אז הבן אדם הסוטה, חולה נפש, רע פרה, תקף אותה. מה אומרים? צריכים להוציא אותו להורג. וגם את הפרה להוציא להוריג. אז את המטורף, צריכים להוציא להוריג, וביער טהרה מכיר בך, אז זה ברור. אבל מה השם ההפרה המסכנה הזאת? מה, הקב' הוא לא יעשה דין וצדק בעולם? מה השם ההפרה? מסכנה, צער בעלי חיים, נטפל אליה חולי נפש, ודאי שהיא לא חיפשה את זה, היא הייתה אוכלת דשא, עשב, למחייתה. נטפל אליה סוטה, אומרים, תעיף את הפרה מפה, שלא נצטרך לראות את הפרצוף שלה, אברגן. אז השאלה המתבקשת מיד, מה אתה רוצה מהפרה? המטורף עשה מה שעשה. התשובה היא, יש לזה שתי תשובות. אחת, איך אני יכול להסתכל על בהמה חפה מפשע? אף אחד לא מאשים אותה בפשע. אין לה, קדוש ברכות, רוניה על הפרה. היא לא אשמה בכלום. אבל איך אני יכול לראות לנגד עיניי בהמה שבגללה הבן שלי איבד את העולם הבא שלו לנצח נצחים? איך? איך אני יכול? הרי זה צער נורא. תמחק אותה מפני האדמה. והתשובה השנייה, כל מי שיעבור מיד הפרה הזאת, מה יעשה? יפתח בשיחה עם חברו. הנה, זו הפרה שבגללה הרגו את אותו פלוני. אתה שמעת את הסיפור? לא, מה היה? לא יפסיקו לדבר על זה עשרים שנה. חילו לה שם כזה נורא. כשבחור אומר אין, אין מה לעשות, חייבים לנקות את הבאמה הזאת מהנוף. למה זה יביא המון מכשולים ולפני עבר לא תיתן מכשול. אף אדם לא יוכל לעמוד בניסיון. יעברו ליד הפרה, ידברו על אותו יהודי מסכן שאיבד את עולמו עם הפרה הזאת. למה עכשיו נזכרתי בזה? אם פרה שבגללה יהודי נכשל בעברה, כן? מחלים אותם מעל פני האדמה. מה יעלה בגורלם של כל אותן נשים שמסתובבות פה ברחובות בכל ערי הארץ? על מנת להחתיג גברים, על מנת להוסיף סתרה אחרה בעולם ויצררה ועבירות וגילוי העריות וניסויים שהקב' הוא מתאהב אותם יותר מכל דבר אחר. ועושות את זה במשך שלושים, ארבעים, חמישים שנה, יום, יום, שעה, שעה, דקה, דקה במזיד על מנת לחטא, על מנת לחטוא, על מנת לעשות איסורי קרט יום ולילה, מה יעלה בגורלם? זה לא עכשיו אחד, זה עשרות אלפים בתקופה של חמישים שנה. הכל בחומר פשוט. אם פרה שלא חטאה, ולא התכוונה לאחתי הפכה אף אחד, ובסופו של דבר יהודי חטא איתה, ראיתם מה אחריתה, מה יעלה בגורלם של כל אותם אלה שרצים לאחתי. חשבון פשוט. נחזור לעניין. אז באמת, הקב' ברוך הוא, התביעה שלו על פרו ועמו, כולה מתחילה ונגמרת בסוגיה של כפיות טובה. אם זה היה עם אחר, שאם לא חייבים לו כלום, זכותכם המלאה לעשות גבול, כלחו איפה שנתנו לכם, אתם לא רצויים פה, אנחנו לא רוצים להתערבב עם עמים אחרים, זה זכותנו, יש לנו תרבות. אין שום בעיה. זכותכם, המדינה שלכם, החוקים שלכם, הכל 100%. אבל, ברגע שכל החיות שלכם זה בזכותם, ובלעדיהם אין לכם חיים, וכבר הייתם מזמן בקבר כולכם, ברעב, זאת אומרת, כל מה שיש לכם היום, לעולם אתם לא יכולים לשנייה לשכוח את הכרת הטוב. אם תבעתי את המון ומואב אחרי הרבה הרבה דורות, על כוס מים ועל חתיכת לחם שלא עולה שקל אפילו ובזכות זה הם לא עסקו להתגייר לעולם שהסבא של הסבא של הסבא שלהם חייב הכרת הטוב לסבא של הסבא של היהודים זאת אומרת הכרת הטוב היא לא פוקעת לעולם העוזר של הרב שח, הרב שחייק, סיפר שכל שנה הוא היה לוקח אותו לאיזה בית קברות באיזשהו מקום פה בארץ, קבר של איזה אישה אחת, והוא היה הולך, קורא שם תהילים, לאיזה חצי שעה בערך. פעם אחת היה מבול, קשם שוטף, רוחות, המטריה עפה, מתכמטת. והרב ששך כבר היה בשנות התשעים לחייו, לא קל ללכת בגיל הזה. ועוד למקום, ובתוך הבית קברות צריך ללכת הרבה. אתה לא נכנס לשם עם האוטו עד לקבר. זאת אומרת, יש שאלה לכרות לאדם מבוגר. ואחרי זאת הוא כבר לא יכל להתאפק. הוא שאל אותו, מה, למה כבוד הרב בא כל שנה לקבר של האישה הזאת? מי? איזו קרובת משפחה, משהו? אז הוא אמר ש... שהוא היה עוד באירופה, בישיבה של רבי סרזלמן מלצר, זה הצל. הוא היה כל כך עני, שהייתה לו רק חולצה אחת לבנה. של בחור ישיבה, חולצה אחת. עכשיו, מדי פעם, אתם יודעים, הצווארון משחיר, נהיה כבר, החולצה נהיית פחם. בחילו לשם, מסתובב עם חולצה, גם בתחרח לא טוב. חייבים לעשות כביסה. אז אדם רגיל, כמה שלא יעני, יש לו לפחות עוד חולצה בצד. בזמן שהוא מחבש את זאת, יש לו מה ללבוש. הוא לא צריך להצטרף בלי חולצה עכשיו ברחובות, כן. אבל אז לא היה אפילו עוד חולצה. אז הוא אומר, הלכתי לאיזה נחל או נהר, שם, באירופה, חיבסתי את החולצה וטליתי אותה שהיא תתייבש, עם גמרה ישבתי שם, בלי חולצה, וחיכיתי עד שהחולצה תתייבש. ייקח כמה שעות, אפילו לא מאה אחוז, אבל לפחות שאפשר ללבוש אותה. פתאום האישה הזאת עברה. היא אומרת, בחור, היא רואה אותו עם גמרה, עם כיפה, שואלת אותו, למה אתה בלי חולצה? אמר כי אני חיבסתי את החולצה הנה, תליתי אותה פה על העץ שתתייבש ואני חייב לשבת פה עד שהיא תתייבש. היא אומרת מה זה, עד כדי כך אין לך עוד חולצה? חכה פה. הלכה, חזרה אחרי חצי שעה, הביאה לו חולצה. אז היה לו עכשיו שתי חולצות. כל פעם שאני צריך לעשות כביסה, אני לא צריך לשבת, להיות תקוע שם כמה שעות. כל שבועיים, שלוש, היה לו גמת נפש מזה. אז חלפו עשרות שנים, עשרות שנים מהמקרה הזה. הוא כבר היה בן תשעים, אז הוא היה פחות מגיל עשרים. שבעים שנה חלפו, והוא לא שכח כל שנה ביור צייד שלה לבוא לקבר ולקרוא תהילים לאילו נשמתה. אתם מבינים איך בן אדם נהיה גדול עולם? זה דבר שחייבים להזריק אותו חזק חזק לברידים שלנו שכל שנייה נחיה את זה, ננשום את זה, נטעם את זה, נרגיש את זה, נריח את זה, שזה יהיה בדמנו. העניין הזה של הכרת הטוב. היום רוב בני האדם בעולם לצערנו הרם מאוד מאוד כפויי טובה. מאוד. לא זוכרים מי הציל אותם, מי עשה בשבילה, מי שידך להם, מי לימד אותם תורה בצעירותם, זוכרים הכל. שוכחים. זו מציאות. חולפים להם השנים, ודרך אגב, בגלל שזה אבון כל כך גדול, אז בזה השטן משקיע את כל אהבו. כדי להפוך אותך לקפוי טובה. אין לשטן לפעמים בעיה, תלמד, תעשה שתייגן, תגדל בתורה, הכל בסדר. אבל כל עוד אני מחזיק לך את הלב, אני שולט לך בתעבוד, בעצר הרע, ואתה נשאר גאפתן וכעסן ועצלן וחמדן ואנוכי, הוא בראש ובראשונה כפוי טובה, תלמיד חכם שמידותיו רעות, נבלה שרוכה בשוק טובה ממנו. זאת אומרת, עם הארץ שמידותיו רעות, אחד שלא למד תורה, ירקן, מגיל 7, אבא שלו הוציא אותו מהבית ספר, שם אותו לעבוד בעירקות. ומידותיו רעות, צועק, מקלל בשוק, רב עם קליינטים. אז כולם מבינים, מה אתה רוצה ממנו? הוא גדל מסכן כמו באמר, לא היה לו חינוך, לא כלום. מגיל אפס שלחו אותו לעבוד. מה יש לצפות ממנו? והנה רואים איזה אחד שהוא תלמיד חכם, בקי בשס, בקי בפוסקים, גם כן צועק, דוחף, מתחמן, לא מכיר טובה, מתגאה, משפיל אנשים. אז אומרים, מה זה ומה זה? זה נבלה, זה טריפה? מי באמת נחשב יותר גרוע בשמיים? התלמיד חכם. כי מאהו אין לכאב השבחו שום ציפיות. ומזה, כשבחו ציפה ממנו להיות אדם שלם, במיוחד אחרי שלושים שנה שהוא בישיבה, איך ייתכן שהוא נשאר אותו טיפוס? לא השתנה בכלום. אז זה כמו דואג העדומי, תורתו מהשפה לחוץ, אומרים חזל. כמו שמכניס את זה ל-USB בתוך המוח וכל החוכמה עוברת, אבל נשאר אותו קרש. אותו דבר, שום דבר לא חדר ללב. לא זהיזה אותו בכלום, כל הסיפורי מוסר, כל הגמרות, כל המוסר שהוא למד נכנס מפה, מיד יוצא מפה. לא שוקעה ליבו. למה כתוב בתורה על לבביך? היה צריך להיות בלבביך. מה זה על? אז אומרים המפרשים שאתה מניח את זה על הלב, זה לוקח זמן עד שזה נכנס. לוקח זמן עד שזה שוקע. אני לא אשכח שהייתי צעיר מאוד, בגיל 21, באתי לאמריקה. הכרתי איזה יהודי קנדי, מקנדה, דתי. אומר לי, אני רוצה לקחת אותך לדרשן של הרבי מלובביץ'. עכשיו, אתם יודעים, הרבי מלוגוויץ' היה מאוד מפורסם פה בארץ באותם שנים, הוא עדיין חי וכולי. כל מקום שאתה הולך, תמונות, חבת, כל מקום, חבת, חבת, תפילין, והוא עדיין חי. ואני עכשיו רק הגעתי לאמריקה, ורוצה היהודי הזה לקחת אותי. אמרתי לו, בסדר, בוא נלך. אני מגיע לשער, אני רואה לא יודע איזה 5,000 איש בין 770, כמו סרדינים. אין מקום להכניס את הרגל שלך אפילו, אין מקום. הוא אומר, אני לא יודע איך ניכנס. הוא אומר לי, בוא תראה, מה שאני עושה, תעשה גם אתה. היה שם איזה מדף, בין הגברים לאנשים, כאילו יש כזה חומה כזאת בגובה של איזה מטר וחצי, הוא הולך ככה על החומה, אתם מכירים את הלוליינים האלה שהולכים על חבל? הולך, הולך, הולך, מגיע לכיוון הקדמה של הבמה, קופץ על האנשים כמו סרדינים, עם הרגליים דורך על הכתף של הימני, על הכתף של השמאלי, ומתחיל ככה להשתכל. ככה אחרי רבע שעה, אנשים ככה, כל אחד זז מילימטר ימין, השמאלה, איך שורר נכנס בפנים. ואני אומר, ואיפה נפלתי עכשיו? אין איך לצאת. אני, מה אני אעשה? והיו אחרי ההבל והיו ועלו. קפצתי גם אני, ככה נכנסתי, ובסוף התברר לי שהדרשה היא ביידיש. איך אומרים? אכלתי אותה מכל הכיוונים. ואי אפשר לגרר את הראש אפילו, העיניים שלך מעולות, נגרר איתך באף, בכלום, אתה לא יכול לזוז, ודחיפות. אבל מה? אבל מה? בסוף הדרשה הקנדי הזה היה לו קשרים, נכניס אותי בפנים, והרי לוידאובביש נתן לי מטבע מכסף, שזה היה נדיר מאוד, כי בטח לא היה מחלק דולרים. הוא אמר לי, וואו, איזה זכות יש לך, הוא נתן לך, נתן לי כמה דולרים, ובסוף הלך, הביא לי מטבע מכסף, נתן לי את המטבע. כבר הציעו לי החבדניקים עליו עשרת אלפים דולר. אמרתי את זה באחד הדרשות, שיש לי את המטבע הזה, וואו, חבדניקים, שמענו שיש לך מטבע של הרבט. אם הוא מציע עשרת אלפים, סימן שגם שלושים אפשר לקבל על זה. אז יצא משהו מאותו מסירות נפש. יצא מזה משהו בסוף. זה מזכיר לי איזו מעשייה שהייתה, היה איזה חסיד אחד פה בארץ, שמוכר כלי מחומרי בניין, והם שותף שלא ישמעאלי, ערבי וחסיד, שותפים בביזנס. יום אחד החסיד אומר לערבי, אחמד, מחר אני לא בא לעבודה. הוא אומר, מה יש מחר? הוא אומר, יום כיפור. מה זה יום כיפור? אנחנו כולם בבתי כנסת, פללים, סליחה, מכילה. הוא אומר, אני יכול גם לבוא? הוא אומר, לא, בבתי כנסת כבר מחורים הכל מראש, כל הכיסאות. הוא אומר, אין בעיה, אני אעמוד בחוץ, לא חשוב. אני אוכל לשמוע אתכם את הפללים? הוא אומר, כן, תעמוד בחוץ. באמת, הוא הגיע. מתי מתחיל? אומר לו, שבע בבוקר. הגיע. עומד בחלון ומסתכל, כל האשכנזים, התעליתות וזה. בסוף שהגיע הזמן של המחירות, מוכרים את העליות. אז החסיד אמר, עשרים אלף. אז אחמד מהחלון אמר, שלושים אלף. צועק אחמד מהחלון. מסתכלים כולם, מפתע ערבי. אומרים, מישהו מכיר אותו זה? המנדל הזה אומר, מחילה, זה שותף שלי. הוא בא, רצה לראות מה זה יום כיפור. אמרים, אבל למה הוא מרבית 30,000? הוא בכלל לא יודע מה מוכרים. מדברים פה עכשיו בלשון הקודש פה. שואלים אותו, תגיד, אחמד, למה אתה קונה 30,000? אתה בכלל לא יודע מה אנחנו קונים? מה אנחנו מוכרים? אתה יודע מה זה מפתיר ראיונה בכלל? הוא אומר, לא יודע, אין לי מושג. אז איך אתה מוכן את ה-30,000? הוא אומר, אם מנדליציה 20 זה שווה 70. אז אי אפשר להפסיד. מה שאתם מוכרים זה בטוח עסקה טובה. בקיצור, רבותיי, אז באמת כל התביעה על פרו זה שהוא שכח את יוסף. אני לא מבין. מדברים כאן על איטלר, על אדם שנצח תינוקות, רוצח אנשים, מענה אותם במחנות עבודה, דיקטטור ארור. עובד אלילים, טועם שהוא אלוהה. כל יום חמש בבוקר מגיע לנילוס שם, לעשות את צרכם בסתר, שיחשבו שהוא איזה אליל. יש לו כל כך הרבה דברים קשים שצריכים לשפוט אותו עליהם. רוצח, עובד אלילים, זה הכל, אפילו גועים חייבים בזה, זה נגד שבע המציאות בנוח. זה איסורי מוות של גועים, עבודה זרה, רצח. זה חייב להוציא אותו להורג על רציחות ועל עבודה זרה. הנה לך מספיק שכבר אין לו עולם הבא. הרמב״ם כותב שיש לגויים עולם הבא. למדו מבילם, מזה שהגמרא וסנדים אמרה שלבילם אין עולם הבא, מפה מובן שלגויים הצדיקים חסידי אומות העולם יש עולם הבא. אם הם שומעים שהמציאות ננוח. אבל פרו הזה כבר מזמן איבד את העולם הבא שלו, ויש כל כך הרבה רציחות שצריכים לשפוט אותו עליהן, והתורה לא מדברת על זה. על מה הכנוש ברוך הוא שונא אותו? על זה שהוא כפוי טובה. מה רואים מפה? שהכפיות טובה האפילו יותר גרועה מרצח, עד כדי כך. כי אם רצח היה יותר גרוע, הטענה נגדו הייתה שהוא רוצח ילדים. אתם מכירים את הדין, קים לבדירה ומנה, נכון? ברגע שיש שתי עבירות שאדם עשה, העבירה הקלה כמעט מתבטרת לחלוטין. לא עדנים אותו על זה בכלל. שלם על העיקר ומעבירים את השני, כן? מכאן אנחנו רואים כמה זה חמור עקפיות טובה. חמור מאוד. ראינו המון דוגמאות בתורה על זה. במשל, בנימין. יוסף שתה לו את הגביעה, נכון? שתה לו את הגביעה, באה המשטרה, אדון בנימין בן יעקב, תעצור רגע לבדיקה, מוצאים את הגביעה של השליט של כל כדור הארץ. מה? אתה העזת לגנוב את הגביעה שהשליט של מצרים מנחש בו? וואו, וואו, מחכה לך עכשיו מה זה תליה. מי איזה כזה דבר לגנוב ממלך? כמובן שהכול עלילה, אבל זה מלחיץ. תהיה לך עכשיו הגעת לאיזה מדינה, פתאום עוצרים אותך, פותחים לך את המזוודה, חבילה כזאת של קוקאין. זהו רק זרנין מוות, אתה עכשיו בסינגפור, פתחו לך את המזוודה, וואו, מה זה פה? אתה כבר יודע, הלך עליך. לך עכשיו תוכיח שמישהו שטל לך את זה במזוודה. אז עכשיו הלחץ הוא גדול, וואו, לא מספיק אחיו נט, הם חושבים, עכשיו גם זה ימות, מה יהיה על אבא, וואו, איזה לחץ. בסוף, בסוף שהוא מגיע, מה יוסף אומר לו? איך אתה העזת להשיב רעת החטובה? מה עם זה שהוא גנב? למה אתה לא אומר לו, תתבייש לך, אתה לא מתבייש לגנוב, אתה ממשפחת העצולה של אברהם, יצחק ויעקב, ככה אתה עושה שם רע למשפחה שלך? אבא שלך איש חשוב, סבא שלך האיש הכי עשיר בארץ, הפלישתים ביקשו ממנו לעבור מדינה, לא יכלו מהעושר שלו לחיות איתו. גדלת מאיתנו, עצמת מאיתנו. ואברהם העברי, שלימד את כל העולם באמונה באל אחד, וגם אברהם, כבר כל העולם מדבר עליו. איך אתה יצא את הגנב? זו בושה גדולה, לא? לא מדברים מילה על הגנבה. איך אתה יכול להיות כפוי טובה? אני נותן לכם, עשיתי לכם, החזרתי לכם את הכסף. זאת אומרת, רואים, שהטענה על הכפיות טובה תמיד היא בראש. זה חמור, רבותיי, זה לא צחוק. פעם החכם בן ציון אבא שאול זאצל נכנס להתפלל ערבית. הוא שאל איפה הקופת צדקה. אמרו לו, כבוד הרב, ערבית, צדקה זה שחרית ומנחה. בלילה זה לא דין של צדקה עכשיו. כאילו, מה, מחדשים לו משהו? הוא לא יודע את זה. אבל למה כבוד הרב לא רוצה להתחיל להתפלל עד שלא נביא את הקופת צדקה מבפנים? אמר, הכרת הטוב. חשמל עולה פה? החימום, לא יודע מה היה, מזגן, עולה פה, ניירות, טישו, עולה פה. ניקיונות, להביא מנקים לנקות, עולה פה. אני עכשיו אכנס להתפלל פה, אני נהנה מהמקום. איך אני לא אשים פה כמה שקלים בזה היה באורקים שלהם. קרת הטוב. דרך אגב, אם מישהו שואל אותך, תתאר לי במילה אחת מה זה יהדות. מילה אחת. אתה צריך להגיד לי מה זה יהדות במילה אחת. מה היא המילה? ארוך את ה' מלך העולם שעקוני המדברות. אפשר לתאר את היהדות במילה אחת? רחבה ימינה ים. מה? מילה אחת. מילה, לא משפט. זה שתי מילים. מילה אחת, ארבע אותיות. כמעט. מודה. מי ששואל אותך במילה אחת תאר לי את כל היהדות, מילה אחת מכסה את כל היהדות. מה היא? המילה מודה. למילה מודה יש שתי משמעויות, שימו לב. אין הרבה מילים שיש להן שתי משמעויות שונות. מודה זה מודה על האמת, ומודה זה מודה מלשון תודה. אני מודה לך ואני מודה על שמה שאמרת זה אמת. זה כל היהדות. לעולם יהדה מירי שמיים, בסדר, כבגלות, מודה על האמת, דובר אמת בלבבו. זה המהות של היהודי, להיות איש ישר, לא בלפן, לא אחד בפה, לא אחד בלב, לא צבוע. תמיד מודה על האמת. ומה השני? מה השני, כל הזמן תודה, תודה, תודה, תודה, תודה. איך אני יכול להשיב לך? איך אני יכול לעזור לך? כל מה שאתה צריך, בכל מצב, אל תאסס. תגיד, אתה צריך משהו? הרבה זמן לא באת, הכל בסדר? על זה עומדת כל היהדות. הרגל אחת זה אמת, הרגל השנייה זה תודה. ומי שאין בו את זה, כל כולו נחלולי ובלופר והכל, והרגל השנייה הכל כפיות טובה ואנוכיות. אין, לא קיים אצלו המושג, נושא בעול עם חברו. לא קיים. הבחורים בישיבה מנקים את המטבח לקראת פסח, הוא מוצא איזה תירוץ להיעלם. שוטפים את הרצפה, הוא כבר מוצא מה לעשות. כל דבר. הוא לוקח ספרים, מישהו אחר שיחזיר. גם בישיבה יש ניסיונות גדולים מאוד כל רגע ורגע לראות אם אתה בן אדם או שאתה במה. כל הזמן. האם אתה חמור נושא ספרים או אתה יהודי נושא ספרים? חמור זה חמור, תשים עליו ספרים, זה לא ישנה כלום אצלו. רבותיי, אני רוצה לקרוא לכם שלוש הלכות ברמב״ם, ולקשר את זה קצת לנושא שלנו. אמנם זה נושא אחר, אבל בסופו של דבר הכל התקשר. רמב״ם, מלכות תשובה, פרק יהודה, הלכה א', ב', וג'. על יומר אדם. הרי אני עושה מצוות התורה ועוסק בחוכמתה כדי שאקבל הברכות הכתובות בתורה או כדי שאזכה לחיי העולם הבא והפרוש מן העבירות שהזירה התורה מהן כדי שאנצל מן הכללות הכתובות בתורה או כדי שלא אקרת מחיי העולם הבא נפרש את זה בשפה פשוטה. אדם לא צריך להגיד, שואלים אותו, תגיד, יציק, למה חזרת בתשובה? למה נהיית דתי? למה אתה שומר מצוות? הרבה יגידו, אני פוחד מהעונש. פוחד לאבט העולם הבא. הבנתי שלמעשים יש השלכות. ומצד שני, הקב' הוא כל כך נדיב בסחר שלו. איך אני יכול לוותר על כזה דבר? שווה לי לעמול כדי א' להינצל מהעונש וב' כדי להרוויח חיי עולם הבא. אז מה רע בזה? מה מפריע לרמב״ם? אפילו דוד המלך כותב בתהילים שאמרתי מצוותיך על השכר אשר צפנת להיראיך. אחד הסיבות שאני חרדי, דוד המלך, בגלל שאני יודע שאתה שומר שכר לאלה שיראים אותך, לעולם הבא וגם בתורה כל הזמן יש שכר ועונש וחרף השם ועצר את השמיים וכולי זה עונש אם לא תתנהגו יפה ואם יהיה אז יהיה ברכה והצלחה ותנצרו במלחמות אם בחוקותיי תלכו כל התורה מדברת על שכר ועונש בעולם הזה לא רק בעולם הבא אז מה מפריע לרמב״ם שלאדם יקיים את מה שהתורה מבקשת נכון שבפרקי האבות כתוב אל תהיו עבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל שכר זאת אומרת שמה הכוונה שזה לא יהיה עיקר העבודה. לא שאסור לך לצפות לסחר. מי שעובד עובד עובד ולא מצפה לסחר הוא שותה. מי שעובד עובד עובד עובד כדי לשפר את עצמו בגלל שהוא פוחד לא לגמור באיזה חבל כלייה ולא אכפת לו מזה הוא גם כן שותה. אדם נורמלי רוצה להינצל מעונש ורוצה לקבל סחר. אבל אם זאת הסיבה היחידה, פה יש לנו בעיה. זאת אומרת, בבקשה, שזה יהיה העניין השלישי בחשיבותו, הרביעי, החמישי. אל תשים את זה רק זה או כלום. זו הלכה ראשונה פה ברמבר. עכשיו עוברים להלכה שנייה. העובד מאהבה. יש הרי לאהבה ולהירה את השם, נכון? כמה פעמים, דרך אגב, כתוב בתורה לאהוב את השם. תשע פעמים בכל התורה. כמה פעמים כתוב שצריכים לפחד מהשם? שמונה עשרה פעמים. כפול. וכל מקום שכתוב לאהוב גם כתוב וירא ת'מלוקיך על אהבה ולהירה תמיד דואגים שתדע, אהבה בלי אירעה זה כלום. אירעה בלי אהבה זה לא משובח. יעיליה וקוצבה. אבל זה משהו. לפחות הוא לא עושה עבירות מהפחד. אהבה בלי אירעה זה דמיונות. כלום לא יצא ממך, שום דבר. אז אתה רואה שבתורה הרבה פעמים יותר שמו דגש דווקא על האירעה. אירעת שמיים. כי מה ה' אלוקיך שואל מאמך? כי אם מהירות, דבר אחד. ועל זה הכל תלוי. כי אם להירה את השם, ברגע שלך הירה את העונמות, הירה את העונש, אני כבר לא דואג עליך. מפה הדרך להיות צדיק וחסיד, היא לא כל כך ארוכה. אבל כל יודען לא נכנס בחיירת שמיים, אתה נשאר לץ. יש הרבה בחורה ישיבות שהם לצים גמורים. שומעים מוזיקה חילונית, מגדלים בלוריות, מחפשים כל הזמן להתלבש כמו החופשיים ברחובות. בתוך כאלה שמצד אחד הוא לומד ולומד ומשכיל וגודל בתורה, הוא נשאר עם בעל תרבות יוונית. והרבה דברים. מתעניין במשחקי ספורט. שמעתי שבחורי שבע הלכו לראות איזה משחק גמר שהיה לו מזמן בכדורגל. בכל מיני... בולקרים, שמישהו הצליח להארגן איזה מסך, בחור שהוא בן תורה ועדיין מחפש את השטויות האלה, משהו פה לא בסדר בו. קודם כל זה פגרם רציני מאוד בעירת שמיים שלו. והבעיה של הבחורים שמדברים איתם הם עושים לייצנות, אל תהיה קיצוני, אתה קיצוני, שום קיצוני, זה המינימום, מינימום הנדרש. מיהודי, לא רק בן תורה, מכל יהודי. בעל הבית בזמן הרמב״ם למד מינימום תשע שעות ביום. תראו, הוא כותב את זה מפורש, 8 או 9 שעות ביום. בעל הבית, חקלאי, ירקן, זורח, חורש, מטפל בבאמות, חיית, לבלר, כל מי שהבעל מקצוע, 8-9 שעות ביום למד. זאת אומרת כמו אתכם, כמו בחור ישיבה, שעות הוא עבד. זו הייתה המציאות של הבעל הבת עם אז. אז מה רואים מפה? הקרש ברוך הוא אומר, כי אם לאירע, זה הכי חשוב בעיניים. מאז שנברא העולם אין לקרש ברוך הוא אלא מה? ארבע עמות של אירעת שמיים. זהו זה. אם אתה אירע שמיים, אתה אהוב מאוד שם. ואם אתה לוקח הכל חפיף, אין לך אירע מהעונש, אין לך אירע מנהדים, פעם אחת בחיים שלך לא בכית בתפילה, הכל אצלך זה רק מהשפה לחוץ, רק להתפטר ולגמור, אתה יכול לעבוד על הרבנים שלך ועל החברים ועל המשגיח ועל כולם, אבל על הקב' ברוך הוא הרי ברור שאתה לא יכול לעבוד עליו. ולהפך, כתוב, ערורה עושה בסתר. ערורה עושה בסתר. מיד שואלים, אז מה אתה רוצה שיעשה בגלוי? שגם יחילו לשם בנוסף לכל. עושה עבירה, הוא מתבייש, הוא הולך ועושה אותה באיזה חדר נידח. או בפרדש, אף אחד לא יראה. מה העדיף? שיסתובב ליד כולם ויעשה ברחוב את העבירה? אז מה הפשט ארורה עושה בסתר? הפוך, צריך היה להיות כתוב ארורה עושה בגלוי. צפצף עליי, צפצף על החילול השם. מה הפשט? אני אגיד לכם משל, תבינו. יש איזה אדם, רצה לעשות עבירה עם איזה גויה, הלך לבית מלון, בא להיכנס, ראה אותו שם המנקה הגוי, אח נתשה המנקה, שלום אדוני, ראה את אחמד שהוא מוסלמי הדוק, הסתכל עליו ככה עם הקיפה והזקן, אחמד הזה הסתכל עליו ככה בחשדנות הלב של היהודי הזה לא נתן לו להיכנס למלון אמר לה לה אי תשמעי אני מצטער קרה איזה משהו אני חייב ללכת מה מה מה נדבר איתך שבוע הבא אחרי שבוע, נו מה קרה? בסדר, נלך עוד פעם. קפצה עליו התאווה, הלך לשם עוד פעם, לקח חדר, בא להיכנס, מישהו שם שכח את הכלב שלו בחדר. יושב שם איזה כלב פודל מכוער על המיטה, יורה יריות. בקיצור, הפודל הזה יושב על המיטה ונועץ בו זוג עיניים. הוא אומר, אני אנסה לגרש אותו, לא, לפני הכלב הוא ראה ילד שם, ילד קטן, בן שנתיים, השאירו אותו, שכחו אותו שם. הוא מנסה לגרש את הילד מהחדר, הילד צועק, צורח, לא, לא רוצה לצאת. הוא אומר, אני מצטער, אני לא יכול לעשות עבירה ליד הילד. הוא אומר, אתה תינוק, הוא לא מבין. הוא אומר, לא יודע, זוג עיניי מסתכל עליי, אני לא מסוגל, לא מסוגל, מצטער. קם והלך. שבוע אחרי חזר, פעם שלישית, בא להיכנס, מישהו שם השאיר איזה כלב מכוער על המיטה. מנסה להוציא את הכלב מהחדר, הוא משתולל, מובח. הוא אומר, טוב, אכלנו אותה, לא יכול, הוא מצטער. הוא אומר לו, מה, גם מכלב אתה מתבייש? מה אכפת לך מהכלב? מה הוא מבין? הוא לא האמשין עליך, אל תדאג. אמר, לא, לא מסוגל, אני לא יכול שזוג למים מסתכל עליי לעשות אווירה, זה לא נאי, לא יכול. הלך. חלפו עשרים, שלושים שנה, נפטר הבן אדם, מגיע לבית דין של מעלה. ביום הדין עוברים איתו מאה רגע שהוא נהיה בר מצווה, מגיעים לנקודה הזאת, שהוא נכנס למלון, עמד לעשות עבירה בסיט אהבתו, והכלב נשלף לו שמה, מייצא לו מהארון, התחיל ככה לרתון, למבוח, והוא לא יכול היה לעשות העבירה ליד הכלב, הסתובב וברח. והקראש בחוי של אותו, תגיד לי, יציק, עמדת לעשות עבירה בבית מלון, חמורה מאוד, ובסוף, בגלל כלב לא עשית את העבירה. למה? לא התביישתי. זוג עיניים, הסתכלו עליי. לא הייתי מסוגל. הקראש בחוי יגיד לו, נכון, קשה, נכון. אבל תגיד לי, אני יותר גרוע ממך מכלב? בעיניך? מכלב התביישת ועליי אתה מצפצף? מה עם עין רועב ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים? מה עם כל דבר שאתה מוקלט? מה עם כל זה? אלא מה... או שאתה לא מאמין שאני קיים ואתה בעצם חילוני לכל דבר, אתה איסט. או שאתה מאמין שאני קיים ואתה פושע ואתה מורד בי ומצפצף עליי. כי הרי אם היית רואה אותי, אם היה לי דמות הגוף, והייתי נכנס לחדר, היית מת מרוב בושה. מת! מקבלת כיף לב במקום. מה, כאשר אנחנו נכנס לחדר, תפס אותך באמצע העבירה? לא היית יכול לחיות יותר. גמרנו, היית נכנס לטראומות, פסיכולוגים, כל החיים שלך. מהבושה הגדולה שעברת בחצי דקה. אלא מה היא? סימן שאתה לא מאמין שאני קיים. או שאתה לא מאמין במה שכתוב. אז מה אתה? אפיקורס. אה, אני לומד 20 שנה בישיבה. משהו פה לא מסתדר. ההלכה ב', העובד מהאהבה עוסק בתורה ובמצוות והולך בנתיבות החוכמה לא מפני דבר בעולם, לא מפני רעת הרעה ולא בכדי לירש הטובה, אלא עושה האמת בפני שהוא אמת. וסוף הטובה לבוא בכלל. ואחת ההלכות הכי קטלניות שיש, שמי שלא ילמד אותה מיליון פעם וישנן אותה כל דקה בחייו, בחיים הוא לא יצדיק. בחיים. אין סיכוי להיות צדיק, אלא אם כן אתה חי כל רגע בחייך לפי ההלכה הזאת. מה ההלכה הזאת אומרת? האמת בפני עצמה. בלי שום מספכים, בלי שום פוליטיקה, בלי שכר, בלי עונש, בלי מה יצא לי מזה, בלי מה יגידו קודם כל, האמת היא גוף בפני עצמו, ואותה אני עובד. אני כל חיי רודף אחר האמת. זה האור לחיי. לא אכפת לי מה יקללו אותי השמאלנים והחילונים והבני דודים וההורים והבן והבת והגרושה. זה לא מעניין בכלל. קודם כל, מהי האמת? זה חסר מאוד בדור הזה. בדורות הקודמים היו אנשים שלא יכלו להוציא שקר מהפה. היו הרבה כאלה. היום התמעטו, התמעטו אנשי אמת. רואים כל מיני חרדים שמרמים את הממשלה, ומרמים עמותות, ומרמים פה ומרמים שם, ומשקרים פה, ואת המשטרה, וכל הזמן תירוצים, ושקרים, ורמאויות, והרונאות. אפילו בלימוד רואים רמאות. שניים מתווכחים על סוגיה, מה באמת אוספו תתכוון. אחד ישר, השני לא. למה הוא לא ישר? כי הגאווה שורפת אותו מבפנים. הוא יעקם את הכל כדי שפשט תהיה כמו. ואם הוא ימצא גם איזה ספר של זעם הארץ שמחזק את דבריו, הוא עשרים שנה הוא יחגוג על זה. למה? כי באמת לא האמת היא לנגד עיניו. מה שבאמת מעניין אותו זה להיות המנצח. ולהיות השפיץ של הישיבה. זה מה שבאמת מעניין אותו. העיקר שאומרים עליי כך וכך, אבל איך אתה חי עם הסתירה הזאת? הרי אתה יודע שאתה לא כזה. אין לו בעיה עם זה. מה אכפת לי מה אני באמת? חשוב מה חושבים. כאלה אנשים אשם לא אוהב. זה אחד בפה, אחד בלב, זה צביעות. הרמב״ם אומר קודם כל תדעה. האמת היא מעל הכל. תרוויח, תפסיד, תקבל ביתות, תקבל סתירות. ייתנו אותך, יוציאו אותך לעורד. אומרים לך, תשתחווה לאיזה פסל. ניתן לך מיליון דולר ונשלח אותך חופשי הביתה. אף אחד לא רואה. הנה, הנה. נו, שנייה, תשתחווה. תן לנו להרגיש טוב. אנחנו הבנים. תשתחווה רגע ותלך. ה' אמר אסור. לא האמת. ניתן לך מיליון דולר. מה, אתה מעדיף שנהרוג אותך? אין מה לעשות. אני הייתי מעדיף לחיות. אבל מה אני אעשה? נפל עליי הניסיון הזה. אני אעשה מה שה' אמר. היי, צריכים לשקר כדי לעשות את העסקה. לא יהיה בזה לעולם ברכה. לעולם. זה לא משתלם. עכשיו אני אקרא לכם, רבותיי, עוד קטע מהרמב״ם שכמעט אף אחד לא מכיר. הסיבה שלא מכירים את זה, בגלל שזה מופיע בהקדמה למורה נבוכים. מורה נבוכים זה הספר הכי קשה להבנה. ספר מאוד עמוק. אצל החסידים אסור לגעת בו. כי החסידים הולכים עם השם באמונת מימה. לא רוצים הוכחות, אל תביא לנו הוכחות, אל תוכיח לנו שהתורה מן השמיים, אנחנו כבר מאות שנים מכירים מאב לבן, זו האמת וזהו זה. למרות שהיום כבר יש כאלה שנפתח להם הראש לאור מה שרואים היום בכל הטכנולוגיה והם מתחילים לשאול קושיות ויורדים מן הדרך. אבל אנחנו לא רוצים לגרות את הדמיונות של הילדים, להכניס להם רעיונות. לכן אצלנו לא לומדים, לא רמחל ולא מורה נבוכים ולא דברים שעלולים לגרום לבן אדם תהיות וקושיות. עזוב אותי מדרך השם, עזוב אותי ממסילת ישרים, עזוב אותי ממורה נבוכים. אמונה פשוטה. זה הדרך בעבודת השם, אמונה פשוטה. מה נעשה כשהרבה אנשים בדור הזה הם חכמולוגים, במיוחד הבעלי תשובה, שכל החיים שלהם, שתפו להם את המוח, כל אותם הפיקורסים למיניהם, וכל דבר תוכיח, תוכיח, מי אמר לך, עובדים עליך, טיפש, אתה שורף את הזה, אז היום לאן רבא? היום מי שיודע להוכיח יש לו כוח. קורע אותם בשתי דקות ויכוח. תראו את המיסיונרים, שהם באים לבית של עם הארץ, מתנחלים שם שעה. איך שהם נכנוסים לבית של אברך? תוך דקה הם בורחים עם הזנב בין הרגליים. למה? הסתבכנו. ואמר, מה אתה בא למכור לי פסוקים מהנביא שהיה? מה אני הולדתי אתמול? אבל אם הוא בא לאיזה סבתא רוסיה או בוחרית בואי, בואי סבתא הנה הבאנו לך אוכל לשבת וזה תראי ככה את מאמינה במשיח הנה יושקת נשקית זה ניתן לך גם אלף דולר למשכנתה. על אלה קל לעבוד, כי אין להם את היכולת להתמודד. אבל הוא נופל לחד ידען, קורע אותו. להפך, הרבה המיסיונרים האלה עזבו את השטויות שלהם שבאו אליי. באו אליי למחור לי את הלוקשים שלהם. התחלתי לתת להם כמה טעויות בספר המטופס שלהם. וואו, לא חשבתי על זה. תן לי זמן להחזור לך תשובה. אמרתי, טוב, אני אתן לך 50 שנה. ככה 50 שנה. בקיצור, תשמעו מה אומר הרמב״ם. תשמעו בהקדמה למורה נבוכים. כללו של דבר. לפני שאני קורא לכם את זה, אתם מכירים את זה שהרבה פעמים אנשים אומרים לדרשן, כבוד הרב, אל תהיה קיצוני, אל תהיה מפחיד, דרכי הדרכנוע, אם תהיה יותר מדי תגיד את האמת, אז יברחו. אז אנשים במקום להתקרב יברחו. יגידו מה, התורה היא כל כך רצינית, מידת הדין כל כך... עזוב אותי, כאשר עבדנו, עבדנו. נכון ששומעים את זה הרבה? אצלנו פה לא מפחידים, הכל בדרכנו, אנחנו לא שופטים אף אחד. מכירים את האגודות האלה? מה אתם אומרים? יש אמת בדבריהם או לא? או שחייבים לומר מה שה' כתב בתורה ותולו. השאר זה לא חשבונות שלי. מה צריכים לעשות? שאלה טובה, זה לא שאלה קלה. חלק מהם גם תלמידי חכמים, אני לא עכשיו מדבר על איזה כל מיני ליצנים נוחלים. יש ביניהם הרבה רבנים חשובים, תלמידי חכמים, יהודי תורה, וזו שיטתם. שיטתם היא מאוד רכה. ככה שהתנתן. שאלה, מה באמת השם מצפה מהבן אדם? אז אני כמובן לא יכול לענות לכם בשם השם, אבל הרמב״ם כן יכול, נכון? הרמב״ם, אתם סומכים? הוא עיקר ההלכה ביהדות היום. 90% של שולחן ארוך זה רמב״ם. תשמעו מה הוא כותב. כללו של דבר, אני הגבר, אשר אם נסגר סביבו הדבר, וצר לו המעבר, אנחנו אומרים חונקים אותי עם כל הכיוונים, סוגרים עליי כשכבר אין לי ברירה, כן? ולא אמצא היצעה ללמד איך אמת שהוכחה, הכוונה שהוכחה, אמת שהוכחה, אלא על ידי כך שיתאים למעולה אחד ולא יתאים לעשרת אלפים סחלים. הרי אני מעדיף לאומרו בשבילו ולא אחוש לגינוי אותם ההמון המרובים, ואתפל בהצלת אותו הנעלה היחיד ממה שנלקד בו, ועוררו בנבוכתו עד שיגיע לשלמות וירווח לו. בעברית פשוטה. הרמב״ם אומר, אני עכשיו בצטדיון עם עשרת אלפים יהודים. עשרת אלפים חילוניים. אני בא ומתחיל ללמד מה שכתוב בחומש. מחלל שבת, מות יומת ונחרתה הנפשיים מהמאה. אלוקים שונא גפתנים, שונא זה, שונא זימה. מה שהם לא אוהבים לשמוע. הופ, הם מתחילים לרתון. מי זה הפנאט הקיצוני הזה? מי הביא אותו? עציך, מה אתה מביא לנו כאל רבנים? תביא לנו את הרב הראשי של אנגליה. הוא אוהב סותים. הוא כתב חוברת, לשבח אותם כמה שהם בסדר. כהן רבנים תביאו. זה הפיקורס עמנון לוי, עכשיו היה איתו רעיון. למה לא תבואו להיות הרב הראשי שלנו פה בארץ? אנחנו צריכים רבנים כמוך. בחד שעמנון לוי משבח אותו, אתה יודע שהוא אהוב נפשו של השטן. רב כזה. השטן מכין לו מקום ב-VIP. וואו, איזו הערצה הייתה לו לאותו נבל. רפורמי ארור. תשמעו טוב, אומר הרמב״ם, יש לי סטדיון עם עשרת אלפים חילונים ואני צריך עכשיו לקרב אותם להשם, לאמת. ואני מדבר, מדבר, מדבר, יש אחד שורה ראשונה, מעניין בראשו. וואו. איזה דברים, וואו, לא ידעתי את זה. איפה הייתי עד היום? ועשרת אלפים צועקים, בואו, סלח מפה יפנת. סתלק לנו מהעיניים יחרדים, כללות, מזיונות. והאחד הזהם מתחזק מרגע לרגע, והאחרים כבר מכינים אבנים להעיף עליך, או ביצים. מה יעשו רוב הרבנים בעולם? רבותיי, סליחה, סליחה, לא באתי להתעצבן. איך אומרים? No hard feelings. אני הולך, אני הולך, בסדר. לא אומר הרמב״ם, אני עכשיו יש לי משימה. מה? יש איש אמת אחד פה ויש עשרת אלפים שחלים שותים שלא מעניין אותם האמת של בורא עולם? זה לא בעיה שלי. אני אתמקד באותו אחד. ובזמן שאני אומר לאותו אחד את האמת עשרת אלפים שחלים מתעצבנים ומתרחקים ויוצאים ככה בהפגנה. מה אני אמור לעשות? מצפצף עליהם. הם כקליפת אשום בעיניי. הם לא מזיזים לי. מה כן מזיז לי? אותו אחד שמחפש אמת. מי שרוצה לחיות כל החיים שלו בשקר, הוא לא מזיז לי. זה הרמב״ם, רבותיי. קראתי לכם שלא תגידו שזו דעה שלי. בכוונה אני קורא לכם את זה. לא אחוש לגינוי אותם המון המרובים מספרים לא משחקים אצלי אלפים עשרות אלפים רוב העולם נוצרים זה לא אומר שזה אמת שני מיליארד בלבולי מוח של שוטים אבל יש כזאת דת מיליארד שמונה מאות מיליון מוסלמים בלבולי מוח הכל כל הדת שלהם זה לא אומר שזה אמת כן שומעים לא אחוש לגינוי אותם ההמון המרובים, ואתפל בצלת אותו הנעלה היחיד? ממה שנלקד בו, והורא הוא בנבוכתו, מכוון אותו, בוא לישיבת נזר ישראל, אני אכיר לך את הרבנים היקרים, כל דבר שאתה צריך, זה יעזור לך, הוא יעזור לך, יש בחורים טובים, ואהבת לריחה כמוך, קח פסק זמן, מהעבודה, מהשטויות, מהכדורגל, מתל אביב, וכל שאר ה... אבלי העולם הזה ואני אעזור לך וכל שאלה שיש לך אתה יודע איפה למצוא אותי עד שבסוף כאמור שנתיים שלוש הוא כבר ברוך השם בן תורה רציני שינה את לבושו שינה את מנגב תיקן את מידותיו כבר יודע ללמוד גמרא באופן עצמאי לומד הלכות משתפר מיום ליום מתחתן, חתונה קשרה נהיה אברך, מביא ילדים, שם אותם בישיבות עשרים שנה לאחר מכן עת שמניפ פירות ומה עם העשרת אלפים? זה התחתן עם הגויה וזה התחתן עם הבעל שלו והוא ככה וזה עכשיו מסתובב בחוף הים עם סיגריה ובירה וקרש של שבע טון והרבה מהם מאשימים את הרב למה אתה ככה? הייתי בדרשה של הרב הזה, אמר לי אם חלל שבת מות יעומת, והייתי אז מניח תפילין וזה, אוכל קשר. פתאום אמר, שמעתי שחלל שבת הרי הוא כגוי. אמרתי, טוב, אם ככה אני גוי, אז אני כבר אהיה גוי עד הסוף. חתנתי עם קריסטינה. יש תביעה על הרב? כלום, שום דבר. שום דבר. אם השם כתב את זה בחומש, הוא רוצה שכולם ידעו את זה. מה שהשם לא רצה שהמאה רצות ידעו, זה בקבלה. זה לתלמידי חכמים, זה איך תלמד צלם קובלים. מה שכתוב בחומש זה public information. כל ילד בגיל חמש כבר קורא חומש. קורא שם מה שכתוב על הסותים ועל המחדלי שבת ועל הגילוי הרעיון, הכל. ולכן אין לנו רשות לסלף ולהעלים קטעים מהתורה. אין לנו, צריכים לדעת איך ללמד את זה כמובן. אנחנו לא בכוונה רוצים להרחיק, זה ודאי. אבל צריכים ניסיון ואיך זה עובד ולבנות את זה נכון, זה ודאי. אבל תראו, אני קראתי לכם, הורה בו מבוכתו, אני עכשיו מתמקד באותו אחד. למה? הוא היחיד שרוצה לשמוע האמת. אף אחד פה לא בא על מנת לשמוע האמת. באים לקנטר. ולסיום, הלכה ג' וכיצד יהיה אהבה ראויה? הוא שאוהב את הקב' ברוך הוא את ה' אהבה גדולה יתרה רבה עזה עד מאוד אהבה בלי פשרות, בלי מחיצות עד שתהה נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד הכוונה הוא לא יכול לשנייה להפסיק לחשוב על הקראש ברוך הוא. שבית ישן הנגדי תמיד התקיים בו. כאילו חולי האהבה, סליחה, כאלו חולי האהבה שאין דעתם פנויה מהאהבת אותה אישה שהוא שוגה בתמיד. בחור, עשר שנים היה בעל תשובה רווק בישיבה. מתחתנים לידו חברים, אנשים, והוא, מה זה סובל? הוא היה רגיל לעשות עבירות, בחורות, פתאום חזר בתשובה, עשר שנים שומר על הברית, חי בקדושה. אנחנו אומרים, אין דבר שהוא רוצה יותר מלהתחתן. בסוף מביאים לו את שידוך חייו. כל מה שהוא התפלל וחלם. יפה תואר, צנועה קלאסית, מידות טובות, משפחה טובה, גם מפרנסת טוב, יש לו עבודה טובה. מכבדת, השקפה נכונה. איזה יופי של השקפה, איך היא אוהבת מוסר. איך אומרים? הוא בעננים. מיד שלוש פגישות, הוא מאוהב בה תכלות הנשימה. הוא יושב עכשיו בישיבה, החבר שלו אומר, נו, תקרא תוספות. מה? סליחה, מה הייתה השאלה? מה הפעוטה? הוא לא יכול להתרכז בכלל עכשיו. מה קורה? יציק, אנחנו כבר שבוע לא עוד קדמנו שתי שורות בגמרה. תשמע, אחי, מחילן, אני ממש מצטער, אולי תחליף חברותה. מה קרה איתך? אני רק סופר את השניות מתי הפגישה הרביעית. ואם הטלפון מצלצל, איך הוא רץ, מסתכל בקולר איי-די, ולא היא. או השטחן. כן, שלום, היא רוצה פגישה נוספת. וואו, איך הוא שמח. פתאום הוא פזרן, באים אלה שעושים את הצדקה במקום לתת שקל, מוציא 20 שקל. מה קרה איתך? זכית בלוטו? לא, אני במצב רוח טוב. למה? עוד מעט יש לו פגישה. אומר הרמב״ם, תשמעו טוב, אומר, ונמצא שוגה בתמיד כאלו חולי אהבה שאין דעתם פנויה מאהבת אותה אישה שהוא שוגה בתמיד בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה יתר מזה תהיה אהבת השם בלב אוהביו השם מצפה ממך שתהיה מאוהב בו יותר ממה שאתה מאוהב ברחל ורבקה איך אתה מאוהב בה? איך אתה לא יכול להתרכז? איך אתה מתגעגע אליה? אתה כבר לא יכול לחשוב מתי אני כבר אגיע מהכל לביתה? עוד מעט כבר שבע. איזו התרקשות. אין בעיה, אני שמח מאוד שאתה אוהב את אשתך. אותי אתה צריך לאהוב קצת יותר. בדיוק הרגשות שיש לך אליה, תוסיף עוד עשרה אחוז, מעשר. נו, עכשיו הבנתם כמה אנחנו רחוקים? קרה לך פעם שאתה לא יכול ללמוד בגלל שאתה חושב איך ישתבח שמור? אם הייתי יכול לחבק אותך, אם הייתי יכול לפקוט מאושר שאני בן שלך ושאתה אבא שלי ואתה קרשברכו ו... וואו, וואו, וואו. אתם ראיתם כזה דבר? יש כאלה אנשים, כל היום דבוקים בקדוש ברוך הוא, לא אומרים להם כלום, העולם לא קיים מבחינתם. ממשיך הרמב״ם ואומר, שוגעים בתמיד כמו שציוונו, בכל לביך ובכל נפשך ובכל מועדיך. וראש השלמה אומר דרך משל, כי חולת אהבה אני, וכל שיר השירים משלו לעניין זה. שומעים רבותיי, חזרה רמבר ממשיך, עוד שלוש הלכות יש בפרק הזה עד סוף הפרק, שאדם לא ילמד תורה בשביל להיות עשיר, בשביל לקבל משרה, בשביל להיות דיין, ייצא לי מזה כסף, אני אהיה ככה ואני אהיה פוסק ואני אהיה רב שכונה. בארץ זה מאוד קיים הדברים האלה, מינויים וכל מיני דברים. אסור לך לחשוב לכיוון הזה. אם תגדל ותהיה בן תורה ואיש תורה, לבד כבר יימנו אותך, אל תדאג. עוד התכננו אליך, בוא להיות הרב פה ובוא להיות רב שם ותעזור לנו, אנחנו פותחים ישיבה, כבר ירוצו אחריך. אתה לא צריך לחשוב על זה בכלל. אני, תפקידי, להיות בן תורה, לתקן את המידות, לדאוג שההשקפה שלי נקייה מכל פסולת, צלולה, צרופה, אמונה, ביטחון באשם, לסלוד מפוליטיקאים, לסלוד מרבני שקר, לסלוד מכל מיני רפורמים וכל מיני קונסרבטיבים, כל מיני מודרנים מקולקלים, לסלוד מתרבות הגויים, לסלוד מכוכיב רוץ מידי. לסלוד מכל זה. מי שלא סולד, זה מראה שהוא עצמו רכוב. מי שבנקום שלם, הוא לא יכול לעמוד במחיצת הליצנים האלה. הוא נכנס לקופת חולים ורואה שם את הטיפוסים האלה שיושבים, הוא מתחיל להזיע. אני לא אשכח, הלכתי לבנק הדואר באחת הערים, לא להגיד איפה. הייתי צריך לסדר איזה עניין דחוף, בשביל זה היה צריך מישהו שמכירים. מישהו אמר לי, יש לי חבר, אשתו עובדת שם בסניף, תלך לשם, כי אז היה קורונה, היה צריך לחכות חמישה ימים כדי לעשות תור. והייתי חייב את זה היום. כל מקום שאתה הולך, אומרים, עשית תור? עשית פגישה באינטרנט? לא. אני היום צריך את זה, אין מה לעשות. אין לך פרישה? בסוף סידרו לי שם. הלכתי לשם, אמרו לי, תלך אליה, תגיד לה מי אתה, והיא תכניס אותך ותסדר לך את מה שצריך. טוב, אני יושב שמה. כל בן אדם שנכנס רוצה לשאול שאלה, עוקף קצת בתור, ואיזה כללות, איזה צריכות, איזה דחיפות, איזה ביזיונות. אמרתי לעצמי איזה הונש קיבלתי משמיים שהייתי צריך לבוא לפה ולשבת עשרים דקות עד שהיא קרה לי וגם בזמן שהיא מטפלת לי בניירות ובהעברה שהייתי צריך לעשות בעל זה לידי כללות ואנשים כללים סכנים וסכנות ו... תראה, עצמי הריבונו של עולם נזכרתי בגמרה אילא ואיומה כמה יוסף איקה בשוקה לא היום הזה, שהקשבר נתן לנו תורה, כמה בהמות היו בעולם. חוץ מהבהמות, גם בני אדם, כולם בני אמות. לפעם אמרתי לילדים שלי, הם רצו ללכת לגם חיות בניו יורק. יש גם חיות גדול, ענק, מלא חיות. ראיתי שיום רביעי זה בחינם. אמרתי, למה נלך יום שלישי אם יום רביעי זה בחינם? יום בשבוע הם עושים למי שרוצה לבוא בחינם. אמרתי, נלך בחינם. היינו זה, לא יודע, שבעה, שמונה אנשים. מגיעים, מפוצץ בגויים. כי כולם באים, שזה בחינם. כל דבר, צריכים לקבל ניסיון. בסוף אמרתי להם, אני כבר לא בטוח באיזה צד הבאמות פה. לכלוב או מעבר לכלוב. איך אנשים מתלבשים, איך אנשים מדברים, איך הם מקללים. אתה אומר לעצמך, תראה מה זה בן אדם בלי תורה. ולכן, רבותיי, לסיכום, נסיים בדבר אחרון. מהשיחה הזאת הזכרו דבר אחד. מהיום ועלה, הכרת הטוב שלכם, כמה שהיא הייתה טובה, וממילא, מסתמה היא הייתה די טובה, אני בטוח, אפשר להכפיל אותה פי 10 או פי 100. למסור על זה נפש. כל הזמן להכיר טובה, להכיר טובה. מי שמכיר טובה, כשמאוד אוהב אותו. וממילא, כשאתה לומד להכיר טובה לחברים שלך, לאנשים, אפילו לגויים, אז ממילא, הכרת הטוב שלך גם לקדוש ברכות, הלך ותשתפר. זה היה בהטליה. זה כמו תרגילים. אדם שמתאמן הוא נהיה יותר חזק, אין מה לעשות. הרומם האלה בעזרת השם הזכה כולנו להיות בעלי ענווה, עמידות טובות, הכרת הטוב, נגדל בתורה ובהירת שמיים, וכן בהירת צוהן, ונאמר אמן. רבי חנני אבן.