שיחת התעוררות בנחום אבלים ברעננה

מי יעצור? אז באמת, מה שהגמראה אומרת בכמה מקומות, את אשר יאהב השם יהיה סרוק. יש אנשים שהקבלות הבכו יש לו חיבה יתרה אליהם. ודווקא האנשים האלה חוטפים ממנו יותר סתירות. אז נשאל את השאלה איך זה יכול להיות, מה הולך פה? מה, אלה שעושים רע עובר להם חלק, ואלה שעושים טוב מקבלים סתירות? אז נסביר את זה שיהיה ברור לכולם. פעם בא אלי איזה ילד אחד בניו יורק אני חושב הוא היה בן 16 משהו כזה אומר לי אבא שלי שונא אותי אמרתי לו חס וחלילה איפה יש אבא ששונא את בנו אומר לי אני אגיד לך מה קרה אומרת מול בלילה הייתי עם החבר'ה שלי בפארק באחד בלילה ישנו קצת דברים שאסור להשן ואבא שלי פתאום הופיע בעצבים ככה, תפס אותי בסערות, משך אותי ליד כולם, הכניס אותי לאוטו, הכניס לי סתירות, ביתות, מה לא? הביא אותי הביתה, זרק אותי לחדר, שבר את האופניים שלי, אין לך יותר אופניים. ככה עושה אבא שאוהב את הבן שלו ולחברים שלי, וגם היה שם בן דודה שלי, מילה הוא לא אמר להם. עזב אותם ככה, ואותי רק לקח ונתן לי סתירות. אמרתי לו זה בדיוק הפוך מה שאתה הבנת היחיד שהכפת לו ממנו זה אתה בגלל זה אבא שלך נתן לך את כל הסתירות והצעקות האלה למה? כי מהאחרים אתה רואה שלא התעניין בהם כל כך אין אומה בעולם שסבלה יותר מהיהודים והתורה אומרת מפורש שאנחנו עם הנבחר. קדושים תהיו כי קדוש אני, בני אם אתם לאשם אלוקיכם, בכם בחרתי מכל האומות להיות לילאם. מתוך אהבתו של הקדוש ברוך הוא אלינו, הוא דואג שכל אחד ואחד מאיתנו יקבל סתירות כמעט כל יום. רק יש כאלה שמקבלים סתירות יותר מאחרים, זה ברור, זה אי אפשר לשים את כולם על אותו משקל. זה תלוי בשורש הנשמה, זה תלוי מי היית בגלגול הקודם, זה תלוי במעשים שעשית לפני שחזרת בתשובה, זה תלוי באשתך, זה תלוי בהמון דברים. יש כאן אלפי קריטריונים, לכן לא כל אדם משפט כמו השני. על אותה עבירה יש אדם שהשם מחמיר איתו יותר מאשר השני. תלוי מי הוא, תלוי מה רמת השכל שלו, תלוי כמה כסף יש לו, תלוי איפה הוא גדל, תלוי איפה הוא התחנך, תלוי כמה צדקה הוא נותן. יש בזה המון המון קריטריונים. כיוון שאנחנו לא יודעים אחוז חלקי אחוז של אחוז מהמציאות בעולם, זה רק כשבחור רואה, הוא רואה את כל התמונה, רואה את כל הגלגולים, רואה כל מעשה ופעולה, וגם כן הוא רואה מה הפוטנציאל שלך. למשל, הגמרא אומרת, לפעמים כתוב בתורה משה ואהרון, לפעמים כתוב אהרון ומשה. ללמדך ששניהם שקולים כי אם אחד יותר גדול מהשני אז תמיד היה אומרים משה וארון ואם ארון היה יותר גדול תמיד היה ארון ומשה כי התורה מתחילה תמיד באנשים היותר חשובים ואופרת לאנשים שקצת פחות חשובים לפי הסדר כן אז אם פעם מתחילים משה ופעם מתחילים ארון הגמרה אומרת ללמדך ששניהם שקולים. מיד הגמרה מקשה, רגע, איך שניהם שקולים? הרי כתוב מפורש שלא קם עוד נביא כמשה. שהוא גדול הנביאים, זה אחד משלושה עשר עיקרים של היהדות. שלא יהיה נביא כמשה רבנו. שמשה, מה פירוש המילה לא קם עוד נביא כמשה? היה צריך להיות כתוב לא יהיה עוד נביא כמשה. מה זה לא קם? שהוא היחיד שקם על רגליו בזמן שה' דיבר איתו. כל שאר הנביאים היו צריכים לשכב, לישון, בחלום הלילה, היו מקבלים נבואה, ואז בבוקר היו אומרים את הנבואה, כמו שראינו עם בילה, אמר תמתינו עד הבוקר שאני אשן, נראה מה השם יגיד לי. כל הנביאים, גם היהודים, גם הגויים, היו צריכים לישון כדי לקבל נבואה. והיחיד שקיבל נבואה בהקיץ זה משה רבנו כי הוא הגדול מכולם אדון הנביאים אז גם כאן כתוב זכרו תורת משה התורה נקראת על שם משה לא כתוב תורת משה ואהרון תורת משה ועוד כתוב האיש משה ענב מכל אדם עבדי משה שהקב' הוא מגדיר אדם כעבד שלו אתם יודעים הפירוש המילה עבד רבד אין לו רצונות משל עצמו. הוא משאבד את עצמו לגמרי לאדונו. אפילו מצאת בת יעלום ברחוב, היא שייכת לאדון שלו. הוא כשלעצמו אין לו כלום. זו מדרגה גבוהה מאוד לעיקרי עבד. עכשיו, אם אנחנו אומרים עבד השם, עבד השם, בסדר, זה לפי ההבנה שלנו. אבל אם הקדוש ברוך הוא קורא למושה עבדי, משמע הוא הגיע למדרגה הכי גבוהה שאדם יכול להגיע אליה. אז איך הגמרא אומר את משה ואהרון שקולים? זו שאלה, נכון? מסבירה הגמרא שכל אחד הגיע למקסימום של הפוטנציאל שלו. לפעמים רואים שני אנשים דתיים, אחד סופר חרדי, הדוק, צדיק, כל היום בתורה, והשני בינוני. בתורה הוא לומד, דף יומי, אבל הולך, עושה עסקים, מתלבש קצת יותר מודרני. אז כשמסתכלים עליהם אומרים, זה הרבה יותר דתי מזה, לא בטוח. ייתכן שבשמיים אותו אחד שהוא איש עסקים, מדרגתו יותר גבוהה. למה עובד קשה ונותן הרבה צדקות ועוזר לישיבות ועוזר למסכנים ונותן מתן בסתר וההקרבה שלו היא לא פחות מזה שיושב ונהנה מללמוד גמרא כל היום. הכל לפי הפוטנציאל של האדם. יש אנשים, לא ניחנו בסכל, השם לא נתן להם סכל חריף. הם יישבו שבועיים על דף גמרא, לא יבינו. יש אנשים שהם מבינים את כל הדף מכל הכיוונים, ימין, שמאל, ראש, שיטות, צפות, מפרשים. אז ברור שאחד כזה שקשה הבנה, העמל שלו מביא לו הרבה יותר נקודות מאדם שהוא חריף, כן? אז רואים שהכל כאן הולך לפי הפוטנציאל של הבן אדם. כמה מהפוטנציאל שלך אתה מקשים, כמה מהפוטנציאל שלך אתה מוציא לפועל. וככה האדם נבחן גם בשמיים. אז נחזור למה שאמרתי. אז באמת, יש אנשים שהייתה ראש ומאחוריה שלו, אליהם האהבה יותרה, בגלל איזה מעשים שהם עושים, בגלל מיהם, כל העניין של הגלגולים שלהם, אנחנו לא יודעים. ולכן הקב' הוא מנקה אותם לפני שהם גומרים את התיקון שלהם על ידי סורים. וכולם אומרים, איך ייתכן שכזה צדיק יסבול ככה? והקב' הוא אומר, אתם לא מבינים כלום. להפך, האיסורים בעולם הבא הם פי אלף יותר קשים מהאיסורים בעולם הזה. כמה שאדם סובל ובבית חולים וכאבים וזריקות וכל מה שאנחנו רואים לנגד עינינו והלב נשבר, זה כעין וכאפס של האיסורים בעולם הבא. ככה מסבירה הגמרה. ולכן מי שהשם יש לו עליו יותר רחמים, מביא לו את האיסורים שלו בעולם הזה, מנקה אותו, והאדם הזה עולה צח כשלג למדרגתו בגן עדן. וזה נכון, אמנם אנחנו אומרים, ואנחנו מדברים ומסבירים, ואם ישאלו אותנו, היית רוצה לתת את האיסורים? היינו אומרים, לא, חס וחלילה, מה פתאום? מעדיפים שלא נקבל איסורים. אפילו חזל אמרו, לא הם ולא סחרם. אבל אם כבר השם נתן, אז יודעים שכל מן דוד רחמנה לתו אביד זה נכון שאנחנו בתור אנשים תמיד אצלנו הרגש מתגבר על השכל שאנחנו עכשיו רוצים לעשות פעולה בדרך כלל תמיד הרגש יגרום לנו להבין או לעשות את ההפך של האמת לעם הזה, בגלל שהרגש, הפעולה שלו, האפקטיביות שלו על האדם היא הרבה יותר מהירה. למשל, מה שאנחנו מבינים עכשיו בראש, למשל, הבנו שזה אמת. היצר הרע הוא מיד מונע מאיתנו לעשות את זה. הוא מתחיל לתת לנו כל מיני תירוצים, לא, זה לא נכון, זה לא עליך, זה יש עוד זמן, כל מיני תירוצים. הר לב מסרב לשתף פעולה עם מה שהשכל מבין. ואנחנו רואים, רבותיי, ונגד עינינו, אנחנו, כתוב בגמרה, אם אדם יש לו שתי אפשרויות, לאן ללכת? הלילה יש שני עניינים, עניין אחד זה חתונה, לשמח, חתן וקלה, איזה חבר טוב שלא מתחתן, ומצד שני, יש ניחום עבלים, מקום שיושבים שיבה וכולי. לאן ילך האדם? אם תשאל מאה איש ברחוב, יגידו, מה, השתגעת? בטח לחתונה. נלך, נוכל, נרקוד. נשתה, מוזיקה טובה, נשתה קצת לחיים, מה עכשיו אני אשב עם מקום שבוכים וזה אומר את הגמרא מי שחכם, לאן ילך רלך לבית האבלים. למה? כי שם האדם מקבל מוסר חזק מאוד לחיים, במיוחד מי שגם הולך ללוויה ורואה מה הסוף של האדם, איך הוא יורד אל האפר, מן האפר באת ואל האפר תשוב. ודרך אגב, גם הנפטר עצמו רואה את הלוויה שלו. הוא עומד מעל כולם, שומע את כל ההספדים, רואה את כל הפחיות. ודרך אגב, אחד הדברים שמנחמים אותו זה ההספדים. רוצה להצביר לכם איך זה עובד. כשאדם נפטר, מה קורה? מה הפעולה הראשונה? יש אנשים שנפטרים במכה, בפתאומיות, נגיד תאונה דרכים, התקף לב, בלי הכנה. יש אנשים שכבר הם גוססים לאט לאט בהדרגה, כמו המנוח, עליו השלום, אבנר, הוא כבר היה תקופה שהמצב שלו הלך והכמיר, היה תקופה של הכנה מבחינה פסיכולוגית, גם למשפחה, גם לחברים, גם הוא עצמו כבר הבין, המצב שלי לא הולך ומשתפר. אז אדם כזה הוא מתכונן למעבר לעולם האמת, אבל יש אנשים זה תופס אותם ברגע, בלי הכנה. לא עשו צבא, לא אמרו שלום, לא דיברו, לא חיפקו את הילדים, לא כלום ואז פתאום ברגע האנשמה נשלפת מהגוף הוא עכשיו הוא רואה את עצמו גיל 40, 50, 70, לא משנה עכשיו הוא שוכב על הרצפה או במיטה, קיבל את כיף לב או באיזה תאונה או בהתרסקות מטוס לא עלינו ופתאום ההלם הכי גדול זה שאנחנו יודעים שאנחנו לא רגילים לשינויים קיצוניים. כל שינוי קיצוני במצבנו, אפשר לקבל את כיף לב מרוב לחץ. אנשים מזיעים, החום עולה, מתחילים לצעוק, לשתולל. יש לו הלם טוטאלי. פתאום הוא אומר, מה, זהו, זה נגמר? זהו, אני לא יכול לעוד שנייה להגיד משהו, לדבר, לסגור, להגיד איפה שמתי את הכסף, אולי יש לו איזה חשבון בחוץ לארץ. הכל ברגע פתאום נסגר. זה הלם אדיר לנשמה עוד לפני שהוא עולה לבית דין של מעלה שזה שנה משפט לכן אומרים שנה קדיש עוד לפני שהוא עולה למעלה, עוד לפני שהתאושש מההלם של המשפחה, הילדים, הכסף, הביזנס, האחים, האחיות וכו', עוד לפני זה שהוא מתאושש עכשיו מההלם הזה, בא אליו הלם עוד יותר גדול שהוא פתאום נכנס לבית דין של מעלה, וקוראים את שמו. והכול ככה חזק, כמו שאנשים שמכתרו מוות קליני וחזרו, מספרים את זה, היה איזה אחד, עבריין מפרדסקט, שחזר בתשובה, הוא סיפר שהיה לו משפט בשמיים, פה בארץ לעולם לא קראו לו אברהם, או אבי או אברהם, אף פעם לא קראו לו אברהם. הוא אומר שברגע שהכניסו לו איזה סכין בלב לאותו אחד, ואבא שלו ואחים לקחו אותו לבית חולים, מקווארדס קאצר, אני חושב, לפתח תקווה לבלינסון, ופתחו לו את הלב וניתוח קטלני, הבן אדם היה כבר גמור 43 דקות, היה מת, לפי חוקי הטבע, מי שנפטר שש דקות ומעלה כבר נמחק לו המוח ואותו אחד שהוא חזר לחיים הוא מספר הדבר הראשון שהוא נכנס בבית דין הכריזו את השם שלו אברהם ככה באקו חזק הוא אומר קול נוראי תחבר את כל המערכות סטריאו בעולם אתה לא יכול ליצור כזה קול מפחיד וחזק מכריזים את השם שלי אברהם ככה וזה זאת אומרת, אלם, אלם טוטלי. אומרים לבן אדם, לפני זה, שואל לי, הגמרא אומרת שאדם את השם שלו מהלחץ שוכח. לכן יש איזה סגולה להגיד, לפני שאומרים, עושה שלום, יש איזה פסוק שמתחיל בשם הראשון של שמו ובשם האחרון, בערות האחרונה, כן? כדי שביום הדין, אדם יוכל להגיד, שאומרים לו, מה שםך, הוא יוכל להגיד מה שמו. תארו לכם איזה לחץ הבן אדם נמצא, כן? אז השוק הוא נוראי. אבל אחד הדברים שמנחמים את האדם, זה ההספדים. שמספרים על כל המעשים הטובים שהבן אדם עשה, כמו שמובא בגמרא, בשבת כוף נונבט, שהרב שמואר בר שילת אמר לחברות השלו, כשאני אפטר מן העולם, תעורר את כל הישיבה בהספד עליי, כי אני אהיה מעליכם ואני אשמע את כל מה שאתם אומרים. הזוהר אומר בפרשת וייכי, הזוהר אומר, כתוב על הפסוק, כי לא איראני האדם וחי. אף אדם לא יכול לראות את הקדוש ברכו ולהישאר בחיים. גודל הקדושה של הקדוש ברכו והנשמה שהיא בתוך הגוף, הנשמה היא חלק אלוהה ממל. ניצוץ מהקדוש ברכו. שהאדם רואה את הקדוש ברכו מיד כמו מגנט. הנשמה שהיא חלק מהקדוש ברכו מתמגנטת מיד לקדוש ברכו ויוצאת מהגוף לכן אין מציאות שאדם יראה את הקדוש ברכו יראה את האור הגדול הזה אור השכינה ויישאר בתוך גוף חומרי זה בלתי אפשרי לכן הקדוש ברכו סימה את עיני האדם שהוא לא יכול לראות דברים מוכנים הוא לא יכול לראות מלאכים הוא לא יכול לראות את הקדוש ברכו אבל אומר הזוהר בחייהם אינם רואים אבל במותם כולם רואים, ומסביר שם את אור השכינה, ודרך אגב, כל אלה שנפטרים מוות קליני, כולם מספרים על המנהרה ועל האור הגדול, שכמה שהוא גדול, הוא לא מסנוור, וכולם מרגישים משיכה לאור הזה. תראו, אפילו גועים, מדווחים על הדבר הזה. אבל הזוהר אומר, בחייהם אינם רואים, אבל במותם כולם רואים. שנאמר לפניו יכרעו כל יורדי אפר כל מי שיורד לאפר יורד וקורא לפני הקב' ברוך הוא ומקבל את הדין שלו כמו שכתוב יפה דנתנו יפה גזרת עלינו לך השם הצדקה ולנו בושת הפנים. לכן כשמגיעים לבית האבלים זה כמו מאה שיעורי מוסר או אולי כמו אלף שיעורי מוסר או אולי זה כמו כמה ספרי מוסר כי כשאדם לומד מוסר מתוך עידון מתוך מצב כלכלי טוב, מתוך בריאות אתנה, מתוך מצב רוח טוב, אז זה נראה לו כדבר חיצוני. מה לזה ולי? אבל שהוא בא למקום שהוא מבין, וואו, גם אני אגיע לנקודה הזאת עוד כמה שנים, עוד, אבל זה עניין, העולם הזה כערף עין. חזל משווים את העולם הזה, מה זה ערף עין? מצמוץ. הרי העין כל 7-8 שניות היא ממצמצת מה צריך כל רגע למצמץ? א', זה מנקה את האבק מהאישונים אבל העיקר הוא שהשריר של העין יקבל את החצי שניה הזאת מנוחה וזה קורה מהר זה קורה נגיד 6-7 פעמים בדקה כדי לתת לשריר של העין שניה מנוחה זה נקרא הרף עין שהשריר של העין מרפא נכון? וגם למה קוראים לעיגולים בתוך העיניים אישונים, מלשון איש? כי כשרואים אדם זה נראה איש קטן, איש קטן. אבל מי שרופא עיניים יגיד לכם שאם מסתכלים על העין מבפנים, מה שרופא עיניים יש לו את הכלים לעשות, אז בעצם כל בן אדם שאתה רואה הוא הפוך. הראש שלו למטה, הרגליים למעלה. רק המוח יודע להפוך את הפעולה הזאת. זאת אומרת, למה הקב' הוא עשה את זה ככה? שכל בן אדם שתראה א' יהיה קטן מאוד וב' הפוך. לרמוז לך. בעולם הזה הכל הבל, הבלים. אין לו שום ערך. וגם עולם הפוך. הכל הפוך. הגמרא אומרת שבן של אחד העמוראים נפטר מוות קליני. שאבק חיים. אחר כך הוא חזר לחיים, שאל אותו אביו, בני, מה ראית בשמיים? אמר לו, אבי, עולם הפוך ראיתי. הוא אומר לו, מה זאת אומרת עולם הפוך? הוא אומר, כל מי שהיה חשוב בעולם הזה, שם היה כלום. וכל מי שבעולם הזה היה לא שמים אליו לב, זה חרדי, זה מה זה, זה סתם, זה פנאט, זה קיצוני, זה סתם, זה פרימיטיבי, כל המילים האלה ששומעים היום. בעולם הבא הוא נחשב משהו גדול מאוד. אומר לו, בני, לא עולם הפוך ראית שם, פה זה עולם הפוך, שם זה עולם האמת. העולם הזה חזל, קוראים לו אלמד שקרה. בעולם ההוא זה הכל אמת. שם אין בלוף, שם אין שוחד, שם אי אפשר לבלף. שם האמת והרמה של כל אדם ואדם היא מאה אחוז לעיני כולם. אין העמדת פנים, אין משחקים, אין הצגות, אין כל הבלוף של העולם הזה. שם יהודים באמת מי יראה שמיים, מי עבד השם, מי אדם טוב ומי אדם כפוי טובה. מי הולך בעקבות בורא עולם ושומע בקולו ומי מורד בו כל רגע בחיים. ואני אספר לכם משל ששמעתי לפני הרבה שנים מהרב ניסים יגן עליו השלום הוא בעצמו נפטר בייסורים גם כן והוא פעם סיפר משל שאני בעצמי מאוד זדעזעתי ממנו יש לפעמים רגע בדרשה שמשנה לך את כל החיים הוא אמר יש אדם רוצה לעשות עבירה אפשר להחליט לעשות עבירה נגיד עם איזה אישה פרוצה הולך לבית מלון, אכילה מקוותכם בא לעשות כבר תעבירה, לקח שילם על חדר, בא לעשות, פתאום רואה שם איזה גוי או גויה, מנקים שם במסדרון ומסתכלים עליו ככה, רואים אותו ככה דתי וזה, אומרים לו, אה, ניסטומיטי, הוא ככה, הוא ראה ככה, כבר התבייש. נס לו בושה מהגוי או הגויה הזה שמנקים שם, מה, הרותי עכשיו נכנס לזה, עשה את עצמו כאילו מחפש איזה מפתחות, משהו, טוב, אני אחזור שבוע הבא. אחרי שבוע חזר לעשות את העבירה, היה שם ילד קטן, ילד בן שנתיים, שלוש, התיישב לו שם על המיטה, זוז, מה אתה, לא רוצה ילד לזוז, מתחיל לפקוד וזה, אומרת לו, מה, מה אכפתך ממנו, הוא לא מבין כלום, אומר, לא, לא מסוגל לעשות עבירה, זוג עיניים מסתכלות עליי, לא מסוגל. שבוע הבא, נבוא. בא השבוע אחרי, נכנס, רואה איזה כלב יושב על המיטה. כלב קטן. מסתכל עליו. אומרת לו, מה אכפתך מכלב? כלב לא... מה הוא מבין? לא, לא, לא מסוגל. זוג עיניים מסתכלות בי. איך אני יכול לעשות מולו העבירה? הוא אומר, אבל זה כלב, הוא לא מבין כלום. מה הוא? אל תפחד, הוא גם לא ידבר. לא, לא, לא, מסוגל. אומר, טוב, אתה משוגל. הלך. לא חזר יותר. יום אחד הוא נפטר. מגיע לפני הקב' הקב' מראה לו עכשיו את כל החיים הרי ומגיעים לאותו יום שהוא הלך שמה שלוש פעמים פעם ראה גוי פעם ראה ילד פעם ראה כלב והקב' מראה לו את הקטע הזה ואומר לו שוטה שכמוך כפוי טובה שכמוך מכלב התביישת ועליי אתה מצפצף שמונים שנה מכלב התביישת כלב, כלב חסר דעת התביישת מהכלב שמסתכל עליך ואני שמסתכל עליך ומאכיל אותך ונותן לך חמצן ונותן לך אוכל, נתת לך בית, נותן לך ביזניס, נותן לך פרנסה ובריאות ושכל ומה לא כל מה שנתתי לך לקחת ממני והשתמשת בזה נגדי שמונים שנה ואפילו גרם של בושה לא היה לך וזה שנאמר אין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים והאדם מדי פעם צריך תזכור את לדבר הזה ושטוב לו וישמע נישורון ואיבעת שמנת אבית כסית ואיתוש אלוהה טוב לך אתה משמין אתה אוכל טוב אתה מטייל הביזנס זורם הילדים גדלים מתחתנים הכל איך אומרים עובר כמו שעון אין לך זמן בשבילי אבל שאני נותן לך פה ושם תזכורו עוד זה הזמן לנצל רבותיי. לדאבוננו, כמובן שהיינו מעדיפים לא להיות פה, אבל כשאנחנו כבר פה, כל דבר שמסדמן לעיניו של האדם או לאוזניו, צריך להפיק מזה לקח. זה כולם, זה לא רק האחים והילדים וכל המשפחה הקרובה, זה כל אדם שמגיע לבית הבלים, שם הוא צריך להתעורר ולהבין, החיים האלה הם כערף עין, לא נשאר עוד הרבה זמן, זה לא משנה בין כמה אתה. בין באתה בין שבעים, בין באתה בין חמישים, בין באתה בין עשרים. העולם הזה הוא כערף עין, זה צ'יק צ'אק. גם אם אתה בין עשרים, אתה חושב, אה, יש עוד שבעים, שמונים שנה, אין מה לדאוג עכשיו. האומר אכתב ואשוב, אכתב ואשוב, אין מספיקים בידו לעשות תשובה. וזה רבותיי צריכים לדעת. והסיבה שאנחנו באזכרות ובלוויות ובשנה של האבל כל הזמן אומרים קדיש. מה זה הקדיש הזה? קדיש, קדיש, כל רגע קדיש, קדיש. למה דווקא בחרו את התפילה הזאת? למה לא עשו תפילה אחרת לנפטרים? למה דווקא הקדיש הזה? מה לעשות שבקדיש הזה? לפעמים אדם שנה שלמה אומר קדיש, על הקרובים, או חודש, אם זה לא אב או אם, כן? אז הוא אפילו לא חושב, מה אני אומר? סתם, כמו רובוט, אומר קדיש, לפחות שנבין מה זה. העולם הזה מחולק לארבע מחלקות. יש בורא עולם, יש את העולם, יש את האדם, ויש את תכלית החיים. ארבע דברים, תזכרו. הקב' בר חול, העולם, האדם, והחיים, התכלית של החיים, של מה שמו אותך פה, של מה העולם הזה נברא. הקדיש מחולק לארבע מחלקות. החלק הראשון, התגדל והתקדש מרבם, מדברים על הקב' ברוך הוא, על הבוס. זה החלק הראשון. מיד כולם עונים אמן, מחלקים. עכשיו עוברים לחלק השני. בחייכון וביומכון ובעלמדי ורק ירוטר וימליך מהחוטא, מדברים על העולם. זה החלק השני, העולם היה לנו הקב' ברוך הוא עכשיו מדברים על העולם כולם אומרים אמן אחר כך עוברים לחלק השלישי בחייכון וביומכון ובחיית הכל בית ישראל מדברים על האנשים אז כולם גם כן עונים אמן ומחלקים ואז עוברים לחלק הרביעי שהוא הכי הרבה נוגע אלינו שזה תכלית החיים של מה שמתי אותך פה בעולם ואז כולם בגלל שזה התכלית של כל אחד ואחד מאיתנו בגלל זה כולם צועקים בכל הכוח העונה ישמר הבא בכל כוחו קוראים לו גזר דין של 70 שנה אפילו אם אדם עשה תשובה וצעק, שמר אבא, מה הכוון הצעק? לא שפעם אחת צעק ונגמר, אלא בחיים היומיומיים שלו, כל יום צועק, שמר אבא מברך בהתנהגות שלו. ואני אתן לכם דוגמה למה אני מתכוון. שהאדם, הוא שם פה בעולם, תפקידו, כמו שאומר הרמב״ם, תפקידו, לקדש שם שמיים ברבים שכל יום ויום בחיים שלך כל מי שרואה אותך אדם שומר מצוות אדם עם דרך ארץ אדם עם מידות טובות כל מי שרואה אותך אומר וואו תראה איזה בן אדם תראה איך אומרים זה אחד כמו הייתי רוצה להיות זאת אומרת, לפעמים יכול להיות אדם זקן, כובע, כיפה, והוא מחלל שם שמיים בערבים. בהתנהגות שלו, בביזנס, לא ישר, מילה זה לא מילה, זמן זה לא זמן. אנשים אומרים, זו הדת? ככה הדת מלמדת? אם ככה, מה אני? אני חילוני עדיף עליו. של מה אני צריך להיות דתיים? הדתיים ככה מתנהגים. זה נקרא כאילו לשם חמור מאוד. לעומת זאת, שרואים את החרדים באמצע הלילה אוספים גופות, בהתנדבות, באיזה פיגוע שהיה, או רואים את הרב הזה פירר, שהיא 40-30 שנה עוזר לאנשים ומפנה אותם ובא מ-4 בבוקר כבר למשרד, או שרואים כל מיני אחרים שעוזרים, אז מיד מתעוררת אצל האנשים נקודה כזאת שאומרים, תראה מה זה, בלי הדת הוא היה ככה. אז הדת יש לה כוח חזק לשנות את האדם. ובכלל רואים את כל אלה שבאים לישיבות אחרי כמה שנים, זה אנשים אחרים לגמרי. כמו שהם נכנסו ואיך שהם אחרי כמה שנים יוצאים לישיבה אחרת, זה לא אותם אנשים. מאות של מאות של בחורים שנכנסו עם מידות מושחתות ושפה מלוכלכת ולבוש כזה של גויים. אחרי שלוש-ארבע שנים יצאו משם בני תורה, מידות, דרך ארץ, ענבה, בלי כעס. זאת אומרת, הכוח של התורה היא לקחת בן אדם ולהפוך אותו 180 מעלות, וזה נקרא קידוש השם. עכשיו, קידוש השם זה לא רק בישיבה. קידוש השם זה אם אתה חשמלאי, ואתה אף פעם לא מרמה, ובאת והיה איזה חוט מנותק, בשנייה חיברת, תני לי רק על הביקור. אתה יכול, הרי, להמציא לה עכשיו, להכיר את בית, סיפורים, היה כאן ככה וזה, ואני צריך לשבור קירות, ולעשות 3,000 שקל עבודה. סתם. אבל אם אתה בא ואומר, אני ראיתי רק חוט אחד שהתנתק, חיזקתי אותו, אין מה לשלם, רק על הזמן של הביקור, מה אתה חושב קורה עכשיו? אם מספרת לבעלר, הם מספר לאחיו, הם מספרים לשכניים, וכבר מאי שמעו על זה, הדתי הזה בא, וראית איך הוא לקח רק על מה שהיה. זה נקרא, כאילו, שלושים, אתה מרוויח הרבה יותר מכסף. אני פעם ראיתי במו עיניי כזה דבר, הלכתי לאיזה מוסך בברוקלין, יש שם איזה חד יפה תימני אחד, יפת שלמוני, יש לו מוסך ברלף אבניו, באתי לתקן את האוטו שלי, ובא איזה זקן גוי. והזקן הזה בא, אומר לו, תחליף לי את הקומפרסור של המזגן. זה רק חלק 500 דולר, פלוס העבודה, זה איזה 700 דולר לפחות. הוא לא אמר לו, תבדוק מה יש במזגן. אני בעיניים, באוזניים שלי שמעתי, אמר לו, תחליף לי את הקומפרסור, כמה יעלה. אמר לו, כך וכך. אחרי שעתיים חזר הזקן הגוי, אומר לו, הנה המפתחות, אומר לו הכל עובד, אומר לו כמה, הוא אומר לו שום דבר, הוא אומר לו מה זאת אומרת, הוא אומר זה לא היה קומפרסור, זה היה רק פיוז, רק פיוז, הוא אומר לו רק פיוז, הוא אומר לו כן, הוא אומר טוב תן לשלם לך לפיוז, זה רק דולר, און דה ארס אומר לו. ראיתי את הפרצוף הזה של הגוי עומד משתהה עמום. עכשיו הגוי הזה מסתמה סיפר את הסיפור הזה לכל העולם. זה אותו אחת, קודם כל מזה שהוא ישר אף פעם אי אפשר להפסיד מזה שעושים את רצונו של הקדוש ברוך הוא. כרגע אם אתה נוחל וגזלן, אז כרגע עכשיו נראה לך שאתה מרוויח משהו, אבל בלונגרן אין כאן מציאות. מי שמקריב עבור הקרש ברוך הוא לעולם לא יפסיד לעולם הוא לא יכול להפסיד זה רק ניסיון כי מנסה השם אתכם שכרגע נראה שהעניינים עוד לא עובדים אבל בסופו של דבר כדאי שכל אחד פה ידע שמי ששומע בקולו של הקרש ברוך הוא ומקדש שם שמיים בהתנהגות שלו אז חרו הוא אינסופי בעולם הבא איפה זה כתוב יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, מכל חיי העולם הזה. כל העולם הזה, שבעה וחצי מיליארד איש. כל הכסף שבעולם, כל הזהב, הילומים ונשים, ואומנות, וספורט, וטיולים, וכל מה שאתה רק יכול לדמיין. תחבר את כולם, שבעה וחצי מיליארד איש. שבעים שמונים שנה בערך חיים של אדם תחבר את הכל זהר מכאן עד הירח של תענוגות לא ישווה לשעה אחת של מה שיקרה לנשמה שלך בעולם הבא אם תשמע בקולי זו הבטחה של בורא עולם לא של חבר כנסת של בורי עולם. על חברי כנסת אתם סומכים והולכים אחריהם שולל ומצביעים לכל מיני נוחלים ושוטעים ובוגדים וזה כבר כל הזמן חוזר וחוזר ועוד סיבוב עושים עליכם ועוד סיבוב ועוד סיבוב ועדיין הולכים ותולים בהם תקוות. אבל בקדוש ברוך הוא משום מה לא בותחים. לא בותחים שהשם הבטיח בתורה, שהקדוש הבטיח בתורה, שמה בקולי בעולם, מה זה קורת רוח? מה שיקרה לרוח שלך בעולם הבא זה יותר מכל התענוגות של כל האנשים בעולם הזה ביחד מתחילתו ועד סופו אפשר לדמיין בכלל ואני אומר לכם רבותיי ואני גם כן מקווה שזה יהיה נחמה למשפחה אחינו אבנר מי שהכיר אותו ידע. מוטי אדרי, סיפר הבן דוד, אומר לי, הוא עבד איתו, ואומר לי, איזה בן אדם, איזה בעל חסד, איזה יושר. אחד הדברים הכי קשים בחיים זה להיות ישר. והיושר זה מדרגה גבוהה מאוד בשמיים. ובן אדם שהוא ישר ובעל חסד זה נותן לו המון המון המון זכויות בשמיים במיוחד בדור כזה שהכל כולו שקר של שקר מי שמתבלט ביושר ובנקיות כפיים זה דבר גדול מאוד תוסיף לזה ארבע שנים של איסורים שאין לכם בכלל מושג מה הסחר של האיסורים בשמיים, אז הוא כבר במקום נפלא עכשיו. שאלה מה יהיה עלינו. כל זה זה בשבילנו. בשבילנו שאנחנו נתעורר, כי אנחנו רוצים להגיע למקום כזה. אנחנו מעדיפים להגיע לשם על ידי תורה ומצוות ולא על ידי איסורים. אבל גם מסורים זה קיצור דרך אמנם זה סבל גדול אבל זה מביא אותך למדרגה גבוהה מאוד ואני אסיים במשל ומהמשל הזה נבין הכל היה איזה יהודי הולך ביער ראה אותו איזה קוזק רוסי, איזה אחד, שראה אותו ככה, איזה דתי, נטפל אליו עם מקל, התחיל להרביץ לו. מה קה בו, ומה קה בו, ומה קה בו? היהודי צורח, תופס את המקל. למזלו של היהודים, מי עבר שם? המלך. ועם כמה חיילים. איך שהמלך ראה כזה דבר, צעק, עצור. הסתכל על הקוזק הזה, ראה את המלך, חשכו עיניו. אומר לו, עצור, מה אתה עושה? אומר לו, מה אכפת לך, אדוני המלך? זה יהודי, הרבצתי לו קצת. עכשיו, המלך אומר, מה זה, אני המלך של המדינה, אני לא יכול להרשות כזה דבר. אמר לחיילים, תעשרו אותו, את הקוזה כזה. הביאו גם אותו וגם את היהודי להרמון. היהודי קיבל טיפול על ידי הרופא של המלך, טיפל בו כמה ימים, שם לו גבס, כל מה שצריך, ואת הקוזה כזה הכניסו לכלוב. אחרי נגיד שבועיים שהוא עברי, עשו משפט. אומר המלך לקוזה כזה, כמה מכות נתת על היהודי? עכשיו הוא פחד, הוא לא יודע כמה זמן המלך היה שם. אולי הוא ספר הכל. אמר לו, אני לא יודע בדיוק, אבל בערך 100 מכות. שואל את היהודי, באמת קיבלת 100 מכות? היהודי אומר, כן, בערך 100 מכות. הוא רצה להרביץ לי יותר, אבל אני תפסתי את המכל ברוב הזמן. אומר המלך לקוזק על כל מכה שנתת לו אתה צריך לשלם לו אלף רובל יש לך שבוע ימים לשלם אם תוך שבוע אתה לא משלם מצידי תמכור את הבית תיקח הלוואות אם תוך שבוע אתה לא משלם אני תולה אותך פה בכיכר העיר והציפורים יאכלו את הבשר שלך ההוא מהפחד כן כן אדוני המלך אין שום בעיה אני מיד מעביר לו את הבית והכל ואת הכסף עכשיו היהודי התחיל לפקוט התחיל לפקוט היהודי, ככה בוכה, אומר לו מה קרה? מה לא פסקתי משפט צדק? אומר לו אתה מצוין אדוני המלך, אתה מאה אחוז אתה, שופט צדיק, אז מה קרה? הוא אומר, אם אני הייתי יודע בזמן שהוא מרביץ לי כאלה מכות ואיסורים שעל כל מכה אני אקבל אחר כך אלף רובן, לא הייתי מתנגד, לא הייתי בוחד, הייתי אומר לו, מהר, מהר, יותר מהר, תן עוד מכות. וזה העולם הזה. אנחנו כולנו בורחים מהאיסורים, בורחים מהמכות. ואנחנו אומרים, זה טבע העולם, אדם לא רוצה אפילו משה פחד מהנחש, ראיתם בפרשה שמע, אמר לו כבר מה יהיה, סרוק את המקם, ברח מהנחש, זה טבע, האדם מתנהג באינסטינקט אבל בסופו של דבר גם ראינו בפרשה שהקדוש משה אומר, אנחנו נראה בפרשות הבאות מהרגע ששלחת אותי לפרעור רק הוכמר המצב כי דרך האדם לראות במיידית אין לו מעוף לראות עוד חודש, עוד שנה, מה הולך להיות לכן הוא לא מבין בסופו של דבר בעזרת השם אנחנו בימים כאלה עכשיו שמחכים כל יום לגאולה העולם כבר הגיע למצב שהוא כבר לא יכול להמשיך כמו שהוא כולם מבינים את זה כל ברדת זה גויים באמריקה אומרים לי אומרים לי חייב שהעולם הזה יגיע לאיזה סוף כי איך שהוא נהיה עם הנוער ועם המציאות ואיך שהעולם הזה מתנהל מבחינה פולי אין כבר לעולם הזה המשך הכל הבשיל לקראת מה שכתוב בנבואות עכשיו השאלה, מה יקרה בזמן שפתאום נשמע שהגאולה התחילה? האם נהיה שומרי שבת או מחללי שבת? כי מחללי שבת יהיו בצרה גדולה מאוד. כי מחלל שבת שובר את האות עם בורא עולם. זה לא צחוק. אותי בניו וניכם. מה אומרים בקידוש? שמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת לדור אותם ברית עולם. זה הברית. זאת הברית ביני ובין בני ישראל אותי לעולם. זה ההסכם בינינו לנצח נצחים. כי ששת ימים עשה השם את השמיים ואת הארץ, ובימי השביעי שבת והיא נפש. ומה כתוב מיד אחרי זה? מכלליה מי שמתנהג בשבת כיום חול, מכוני, טלוויזיה, ביזניס, חנות, מכלליה מות יומת. מסביר הרמב״ם, מות בעולם הזה, יומת לחיי הנצח, לעולם הבא. ונחרטה הנפש האם מאמיה אני לוקח את הבן אדם הזה ביום שהוא נפטר וקוראת אותו לעד ולעולמי עולמים כמו שהרמב״ם כותב, לא אני הרמב״ם נחרטים ועובדים לעד ולעולמי עולמים וכמה חילונים נחמדים יש פה בארץ עם לב זהב עם אהבה לכבוש ברוך הוא, אהבה למסורת שאך ורק מחוסר ידע מחללים שבל כי הם לא מבינים מה גודל החורבן שהם מביאים על עצמם. ולכן בהזדמנות הזאת אני מקווה שהלבבות יותר פתוחים לשמוע קצת ביקורת ומוסר, כי בדרך כלל אנשים מתעצבנים שאומרים להם את זה. אבל לפחות אולי בבית אבלים אז הלב קצת יותר פתוח לקבל קצת מוסר. וכל אחד ואחד מאיתנו, לא חסר מלתקן, כולל אני בראש הרשימה. יש הרבה מלתקן. אבל על שבת אין אפשרות, שיהיה ברור. כמה שתהיה נחמד, כמה שתהיה טוב, ברגע שאתה לא שומר שבת, אתה קוראת את עצמך במו ידיך מהיניקה מכלוש ברוך הוא בעולם הבא. זה פסוקים 12 פעמים זה כתוב בתורה, זה לא צחוק. ולכן כתוב 7 פעמים בשולחן ארוך. שבע פעמים, מחלל שבת, הרי הוא כגוי לכל דבר. כגוי לכל דבר. ואני אספר לכם מה זה שהיה. לפני שנה אבא שלי נפתח, עכשיו היה לפני שבוע השנה שלו. והוא היה, רוב השנים שאנחנו גדלנו זה היה בבת ים, אז הוא היה בקושר, היינו הולכים לבית כנסת כשהייתי בא לארץ, הולכים ביחד, אחר כך הוא כבר הזדקן, קשה לו היה לעלות מדרגות וכולי, עברו לרחובות. בקומה שישית מצאו דירה. עכשיו, התקופה הראשונה הוא עוד יכל לצאת מהבית. אחרי זה הוא כבר לא יכל בשבת לעלות שש קומות לרדת. אז הוא היה בבית בשבת שומר שבת. בעשרים שנה האחרונות הוא שמר שבת. אבל מה? לא הכירו אותו בבית כנסת השכונתי, כי הוא לא יכל ללכת. ביום שהוא נפטר, זה היה מוצאי שבת, גיסי מתקשר אליי יום ראשון בבוקר מהבית קברות ברחובות. אומר לי בואי נה אנחנו בצערה גדולה מה לא מסכימים לקבור את אבא שלך פה בחלקה של היהודים שומרי שבת אומרים צריך להביא מכתב מהרב של בית הכנסת שהוא היה שומר שבת כי בהלכה כתוב שלא קוברים מחללי שבת עם שומרי שבת ביחד זה ההלכה בשולחן ארוך ככה הקשבך הוא אמר ברוך השם שמיד טיפלנו בבעיה, אבל מה יעשה אדם שאין לו קשרים, שלא מכירים אותו רבנים וכולי? אדם פשוט. עכשיו רוצה לבוא, מגיע, אומרים, יש לך הוכחה שהאבא שלך שמר שבת? לא. אז קוברים אותו עם כל המחללי שבת? ומי שהיה שומר שבת וקוברים אותו עם מחללי שבת, אין לה נשמה שלא מנוחה. עד כדי כך שאני אגיד לכם עכשיו פצצת אטום, אל תיחסו עליי, זה הכל לטובתכם אני אומר, שתתעוררו, למי שעדיין לא התעורר, שבזמנם הרי לא היה מחלל שבת. עד לפני 200 שנה לא היה כזה דבר מחלל שבת בעולם, באף מקום. כולם שמרו שבת, בכל קהילה. אבל שתדעו, רוצחים תמיד היו. אנשים רבו מקות, אחד שבר לשני את הראש, מת. או שדחף אותו ונפל ומת. היו הרבה הריגות. כתוב בהלכה, לא אני אמרתי, מה שכתוב בתורה אני אומר לכם, שאם בטעות קברו רוצח שומר שבת, רוצח בין מחללי שבת, זה ביזיון גדול לשומרי שבת שם. הרוצחים קברו, סליחה, קברו מחלל שבת שאינו רוצח במחלקה של רוצחים, הרי כולם היו שומרי שבת, אז כל הרוצחים היו שומרי שבת. אם בטעות קברו ביניהם את האדם הכי נחמד שיש, חילוני זהב, כולם מתים עליו, לב זהב, עוזר לכולם, חברמן, חייל, קצין, טייס קרב, מה שתגיד ראש ממשלה, קברו אותו בטעות, במחלקה של רוצחים, אבל הרוצחים שומרי שבת הרוצחים מתרעמים למה עשיתם לנו כזה ביזיון וחייבים לפתוח את הקבר שלו ולהוציא אותו משם ולהעביר אותו למחלקה שמחללים שבת וזאת ההלכה היהודית שקיבלנו באר סיני ללמדכם מה הקדוש ברוך הוא חושב עלינו שאנחנו מחללים שבת זה העונש על זה יותר גרוע מהעונש של רצח רוצח לא מקבל את העונש שמחלל שבת מקבל מבורא עולם. לכן מי שכאן עדיין, חס וחלילה, ממשיך לא לשמור שבת, הזדמנות עכשיו לקבל על עצמך, עכשיו, לא מחר. עכשיו זה הברזל חם. אני מפסיק עם השטות הזאת. לא ידעתי כמה זה חמור. אני עשיתי, ברוך השם, השם זיקה אותי בעזרת כמה יהודים טובים פה לעשות סרט על שבת. של שלושים, שלושים חמש דקות. עשרים אלף שומרי שבת חדשים נהיה לנו תוך שנה מזה, רק מההודעות. אני לא יודע את כל השאר. עשרים אלף. אתם יודעים מה זה עשרים אלף חילונים יהיו שומרי שבת? רק מהסרט הזה. כי מה שאמרתי לכם עכשיו בשתי דקות על שבת, שם אני אומר בשלושים דקות עם עוד מאה ראיות. אז כבר לא נשאר ברירה. אנשים כתבו, לא נשארת לי ברירה. אני לא מסוגל יותר חלל שבת, לא מסוגל להניע את האוטו, כי עכשיו הבנתי מה זה. והזכות של כל מי שיקבל עליו מצוות כאן עכשיו, בזכות הדרשה הזאת, תעמוד לאבנר בן תמו, נכון? בן מרים. אבנר בן מרים. תדעו לכם, שמקבלים מצוות לעילוי נשמת הנפטר, זה יותר חשוב אפילו מהקדיש. שעוד אנשים התקרבו לכדוש ברוך הוא בזכותו זה נקרא זיקוי הרבים בפטירתו עושה זיקוי הרבים וכבר ראינו הרבה מקרים כאלה שאדם אחרי פטירתו החזיר אנשים בתשובה יותר מבחייו כיוון שהרבה אנשים באו ועשו לנשמתו וממש אני מסיים עוד עשר שניות אני אספר לכם מה עשה שהיה בלוס אנג'ליס עם איזה בחורה אחת גם כן נפטר שם בחור בין 36 אבא לארבעה ילדים, וגם מהמחלה ההרורה הזאת, ועשו שבתון לעילוי נשמתו. הזמינו בחורים ובחורות מכל מיני מקומות, הגיעו להם סינו בלוס אנג'לס, ואני באתי לדבר שם, והיו לי שם הרבה בחורים ובחורות ככה, בסביבות גיל 20, הייתה שם איזו בחורה אמריקאית חילונית, התחלתי לדבר, אמרה לי, הדרשה שלך קצת מלחיצה, מפחידה. אתה יכול לדבר על משהו קצת יותר נעים? אז אני אמרתי לה, תראי, כל החיים האלה הם בפחד. מהיום שאנחנו בני אדם, אין שעה בחיים בלי פחדים. פחדים מטרום, פוחדים מקסם, מפרנסה, מלא למצוא שידור, ממה יהיה עם הילדים, מה יהיה עם השכנים, מה יהיה בכביש, מהצלמות, כל כך הרבה פחדים. רק כשזה מגיע לפחד מהקדוש ברוך הוא מתרעמים. כל סוגי הפחד מקבלים. אבל כשמשהו כתוב בתורה, ישר הרב הזה פנט, קיצוני, מפחיד, מגזים. לא אומרים את זה על אף סוג. אמרתי לה, זו האמת, מה נעשה? לספר לך תשבטים? שאלתי אותה, איך הגעת לפה? באתי לכבוד הנפטר. מכירה אותו? לא. אמרו שמי שיבוז יעזור לנשמתו. אמרתי לה, גברת, אני רוצה לשאול אותך, קודם כל, יפה מאוד מצידך שעשית כזה מעשה, זה חסד עם האמתים, כתוב, זה חסד של אמת, את לא תקבלי שום דבר בתמורה ממנו, אבל תרשי לי לשאול אותך שאלה אחת ובזה סייבנו. אם את מוכנה לבוא מרחוק לשמור שבת שזה נגד רצונך, למה אני יהודי זר שאת לא מכירה כדי לעזור לנשמתו? למה לא אכפת לך מנשמתך? למה עבור הנשמה שלך את לא עושה כלום? וככה התחלתי לדבר איתה, וברוך השם, זכתה, חזרה בתשובה. ואותו נפטר כבר החזיר בזכותו מישהי בתשובה שבה זה זכות שלו. עכשיו, כל פעם ששומר את שבת הבחורה הזאת, מעלים את הנשנה שלו בערכול ראש השנה, ספרי חיים ומתים נפתחים, ספרי מתים נפתחים, כדי להוסיף להם את כל מה שקרה בעולם בזכותם. בנו ישיבה, בנו בית כנסת, תרמו סידורים, תרמו גמרות, עזרו לתלמיד חכם, כל מיני דברים שעשו, אז עוד יותר אנשמה עולה ועוד יותר היא עולה וזה זכות שלנו כל אחד מאיתנו שאכפת לו מהנפטר ולכן אנחנו פה אז יעשה, יקבל לפחות משהו לאילו נשמתו זה מצווה שלא עשינו עד עכשיו לפחות אחת ואני ממליץ לכם לשמור שבת כי אין יותר גדול מזה תודה רבה שלא תהדו צער ברוך ה' לעולם אמן ואמן רבי חנן יבן