סדרת הפסיכולוגיה של המוח והנשמה-יחסים, זוגיות, שידוכים 5#

ערב טוב לכולם. אנחנו ממשיכים בסדרה פסיכולוגיה של המוח והנשמה לגבי זוגיות ויחסים. היום זה הפרק החמישי בסדרה. בפרק שעבר דיברנו קצת על ענייני פרנסה, עניינים של כסף, שאדם רוצה להתחתן עם בחורה של המשפחה שלה, יש אמצעים כדי שיוכל להשווה את זה ללמוד תורה, כמה זה חשוב, כמה זה קריטי ועוד כל מיני עניינים בנושא. היום אנחנו ממשיכים ונפתח בשאלה, האם אפשר לשאול, גם מהצד של הבת, הבת למשל עכשיו, לפני שהיא יוצאת לשידוך, אומרים לה שהבחור הוא אדם שהוא ירש המים, והוא רוצה באמת כל החיים שלו לשבת וללמוד תורה וכל מיני דברים כאלה. השאלה, האם אפשר לסמוך שמה שהבחור אומר עכשיו זה באמת מה שיהיה? מיניין לנו לדעת שעכשיו הבחור אומר כן כן, זה התוכניות שלו, יבוא אחרי חצי שנה שנה יגיד זה לא מסתדר, נמאס לי ללמוד וכולי, כל מיני דברים כאלה. השיעור הזה יהיה לעילוי נשמת אביאר שקוביץ, בן מלכה ושמעון, שנפטר מהקורונה בסוף שבוע שעבר לצערינו הרב. טוב, נתקדם הלאה עם כל הצער. שאלה, כפי ששאלנו, רב שלמה עונה, אתה צודק, באמת, אף פעם לא נוכל לדעת את האמת. מה שאומרים לפני השילוחים, כבר דיברנו על זה, אומרים, באמת מתכוונים, מתכן, מתכן שבאמת זו הכוונה, מתכן שגם זו לא הכוונה, אבל לא מדובר כאן כרגע ברמאים, מדובר באנם שהוא באמת רציני, עד היום כן למד, מראה אהבה לתורה, ובאמת זה התוכניות שלו, האם יש לנו ערבונות, ביטחונות, אין שום ערבונות. גם אדם שרוצה מאוד להקדיש את חייו לתורה, אי אפשר לדעת מה יהיו הניסיונות והנסיבות של החיים בעתיד. אבל מה שחשוב בעיקר לבחורה זה שהיא מעוניינת לשמוע ולדעת מה הרצון והתוכניות של הבחור. זה באמת חשוב מאוד. כשבא הבחור לפגישה וזה ההצהרות שלו, אלו ההצהרות שלו, לעומת אחד שבא ואומר, לא, אני כבר למדתי מספיק, עכשיו זה מה שאני רוצה במקום, כן? כשהוא בא ואומר זה באמת התוכניות שלי, קודם כל זה כבר מראה על איכות מסוימת של הבחור, שזה באמת הכוונה שלו. אבל זה באמת דברים שאי אפשר לדעת אותם לעתיד. אחד התוכניות, אחד שהתוכנית שלו הוא לחפש איזה משרה, לא להשבת ללמוד, רוצה להיכנס לפוליטיקה, רוצה להיות סוכן מחירות, רוצה לעבוד בנדלן, כל מיני דברים. לא שזה פסול לעבוד. לבחורות מסוימות, עד רבה, זה מה שטוב, זה מה שהן רוצות, הן לא יוכלו להיות נשות של עברך כולל, שחי ככה בחיים יחסית חוקים מבחינה כלכלית וכולי, והרבה שעות בכולל וכולי. לא לכל בחורה זה מתאים, אנחנו מדברים כרגע על אחת שכן רוצה באחד כזה, כן? מסופר שרבי שמואל מסלן, וחידושי ערים דיברו ביניהם מתי כל אחד הולך לישון, אב שמואל מסלנט אמר שהוא הולך לישון מוקדם בשביל שיהיה לו כוח ללמוד בבוקר, והחידושי הערים אמר שהוא הולך לישון מאוחר. אב שמואל מסלנט שאל את חידושי הערים, למה אתה הולך לישון מאוחר? הרי צריך לקום להתפלל מוקדם בבוקר, שחרית. ואם הוא הולך לישון כל כך מאוחר, איך תוכל לקום בזמן? החידושי הערים אמר לו, תראה, בלילה אני מחויב ללמוד תורה, כן. האם יש רשות להפסיק ללמוד כל עוד יש כוח? אני סובר שלא, אני חייב ללמוד עד שאפסו כוחותיי, אז זה עד שעה מאוחרת בלילה. כרגע יש לי חיוב, מי אמר שאני אקום בבוקר? האם אני אבטל חיוב ודאי שיש לי עכשיו על הספק שיש לי בבוקר אם אני אקום או לא אקום? ככה הוא סובר. כן? אבל רב שמעון מסלנד, אמר לו שאנחנו הולכים לפי המציאות בעולם. זה שתמיד יש סיכוי שלא נקום בבוקר, ודאי, יום אחד זה יקרה. אבל הולכים לפי חזקות. רוב האנשים בגילנו, נאמר שהם היו בשנות 40-50 לחייהם, קמים בבוקר? קמים בבוקר, רובם. אז לכן מתכננים את כל החיים, עצמך זה שנקום בבוקר, לכן הולכים לישון בשעה נורמלית, כדי שנקום מוקדם עוד בבוקר, לעסוק בתורה ולהתפלל שחרית בזמן. כן? אז זה למשל דוגמה לשני שיטות של שני גדולי תורה, שגם זה צודק וגם זה צודק, זה יש לו צדק בדבריו וזה יש לו צדק בדבריו. דבר אחד צריכים לדעת, שהאדם שהוא חי במערכת, הוא לומד בכולל ומשלמים לו מהכולל הזה מזכורת, אפילו שהמזכורות הן מאוד מאוד זרומות, לפעמים עד כדי אילוון לצערנו הרב, כי פשוט אין כסף, מה נעשה? אבל בכל זאת מעסיקים אותך ומשלמים לך כסף, אז זה שתוכל להשב את זה ללמוד. אדם שיש לו מסגרת והוא מחויב, הוא כמובן מחויב לשעות של הכולל, באיזה שעה שחרית, באיזה שעה מתחיל הלימוד, באיזה שעה יש הפסקת צהריים, הוא חייב ללכת לפי השעות של הכולל. הוא לא יכול להגיד, הו, אתמול למדתי עד שתיים בלילה, לכן באתי בעשר בבוקר במקום בשמונה, כן? אז זה ברור, כן? פה מדובר עכשיו על אדם שהוא לא משורבד לכל אל, יש לו דרך להתפרנס, הוא רוצה ללמוד, עכשיו הוא רוצה להמשיך את הלימוד אל תוך הלילה, ביודעין שבמקום לקום בשש בבוקר, הוא יצטרך לקום בשמונה. עדיין יספיק כמובן לקריאת שמע וכולי, אבל כבר היום מתחיל יותר מאוחר עד שיתפלל וכולי. אבל אתמול הוא הרביע אחות שעתיים, שלוש לימוד תורה. זה בעצם שני דרכים בשני גדולי תורה שונים. סיפרתי לרבי אייזק שר, סיפרתי שרבי אייזק שר ביקש שיתחייב לעשות משהו. מה ההתחייבות? אמר שתן לו תקיעת כף שאני מתחייב לעשות את זה. הוא אומר אני רוצה שתבטיח לי לעשות משהו, אתה מוכן? אמרתי לו כן, לא אסמוך על גדול עולם. הושטתי לו את היד, והוא בעדינות דחה לי את היד. אמר לי, רציתי ללמד אותך שיש הבדל גדול בין הרצון לבין המציאות. איך אתה יכול להתחייב על משהו שאתה לא יודע אם באמת אוכל לעמוד בו. ולכן בוודאי לעניין התמסרות ללימוד התורה, אפשר בפגישות לדבר, ללבן, לברר את הרצון, אבל להתחייב ממש מה יהיה, מה זה בנדר, בשבוע זה ודאי שאי אפשר, כן? לכן כשמראים אצלך על בחורים, אתה לא צריך להרחיב ולהיכנס לרומק האמת. רק תספר בצורה שטחית נתונים פשוטים. זה שאתה לא תדבר הרבה על המידות שלו, זה לא שקר. וודאי שאלו עוד אנשים, כל אחד יוסיף את שלו להוגה, כן? אתה יכול להגיד שאתה לא מכיר אותו מספיק, ועד רבה, אם יש מעלות שאתה מכיר עליו בוודאי, תפרגן. זה לא נקרא שקר, כי דרך העולם, כשאנשים מדברים בגוזמאות, אוהבים להגזים, כשאדם אוהב מישהו, הוא מתחיל לשבח אותו, אז הוא מתחיל להוסיף וכולי. גם היום, כשהם שבחים רבנים, לפני שהם מזמינים אותם לבמה, הרבה ממה שאומרים זה לא אמת. העולם עומד עליו, מתמיד עצור וכולי, וצדיק הדור, וטוב, זה רק השם יודע. איך היה המעשה שבה איזה אדמור חסידי, לרב בן ציון אבא שאוז הצל, ופתח עליו בשבחים, בלי סוף, שבחים, עוד שבח, ועוד שבח, ועוד שבח. בסוף שהוא סיים את השבחים, אמר לו הרב בן ציון, עזוב, הכל קלאמפדי, הכל דיבורי שרק. השאלה אם אחד מהדברים האלה שכבודו אמר יגידו עליי בשמיים, כל זה פה, כל אחד שולף, משבח, בלי סוף, עד רבה, שירבו השבחים, כן? אבל זה הכל לשון גוזמאות, מה אנחנו יכולים להשוות את עצמנו לרבנים של הדור הקודם, לרבנים בזמן הרמב״ם. היום אחד שקוראים לו תלמיד חכם, הוא אפילו תה לא היו נותנים לו להגיש בזמן הרמב״ם, שהיו לומדים גדולי עולם. ומי שהיה חי בזמן הרמב״ם, לא היו נותנים לו להגיש תה בזמן התנאים, שחיו לפני אלפיים שנה בארץ או בבבל. אז כמובן שהכל יחסי, כן? יפתח בדורו כשמואל בדורו. יפתח לא מתקרב לשמואל ברמתו הרוחנית ובידע התורני שלו. שמואל כשקול כמשה וארון חזל אומרים. אז אם ככה, מה אתה משווה לי את יפתח לשמואל? פשוט מאוד יפתח בדורו ושמואל בדורו. כל דור והמנהיגים שלו, אין מה לעשות. וכן נפתח ביחס לדור, זה כמו שמואל ביחס לדור שלו. שמואל חי בתקופת דוד המלך, שאול המלך, היה צדיקי יסוד עולם, אנשים הכי גדולים שהיו בהיסטוריה, והוא עדיין היה נביא גדול בזמנה. והפתח, כבר העולם השתנה, ההבדל גדול היה. כן? וכן נפסק להלכה לעניין נדרים ושבועות שאנשים בדרך כלל מדברים בהפרזה. לכן אין בזה בעיה שהוא עבד שהוא עבר על הגדר, כי כך הרגילות של אנשים שמדברים בהפרזה, ועד רבה יש עניין להפריז במהלותיו, כדי לחבבו עליה או לחבבה עליו, כן? ואם לא תגזים, יבינו שיש כאן איזה בעיה, כיוון שכולם רגילים שמי שאוהב מישהו, אם נותנים אותך בתור ממליץ, ואתה בקושי באדישות אומר איזה מילה שניים בעדו, כי זה בדיוק האמת, אתה לא רוצה להגזים ולהפריז, מה האנשים מבינים בצד השני, אם הוא אמר את זה בכזו קצרה ולא יפריז, כנראה שהבחור הזה לא שווה, כן? אבל אם תפריז, תגיד כן, בחור מעולה ומצוין ואוהב ללמוד, כל מה שאתה רק יכול להפריז בעדו, כן? אז ממילא האנשים יגידו, אז כנראה שהוא באמת טוב אם הוא יצא מגדרו, ככה לשבח אותו. ‫בכל אופן, סתם באופן כללי, ‫יש אנשים שמטבעם הם דרמטיים. ‫הם לא מדברים בשיחות רגילות, ‫תמיד אצלם הכול בדרמה, ‫לטוב או לרע. ‫באנשים כאלה, אז בכלל, ‫אם הם לא יפריזו, ‫אז מדי כולם יבינו, ‫מי יודע איזה גרוע הבחור הזה ‫שבקושי אמר לי עליו מילה טובה, כן? ‫יש אנשים שמטבעם, ‫מחפשים דרמטיות. ‫איך אומרים? עזבו ועושה פיל. שיחה פשוטה, מדבר ומוסיף. הרבה פעמים אני אומר לאנשים, לא צריך להפריס בדרמטיות בשיחות ביומיום, אלא קצר ולעניין. לא צריך להוסיף ולהגזים ולשבח, דברים סתם. לא מדובר כאן עכשיו בשידוחים, כן? לכן אנחנו אומרים, בשידוח זה עניין אחר. אבל בדברים רגילים של יומיום, אין צורך להיסחף. היום דרך העולם שמורגלים לדבר בהפרזה, בזמנים הקודמים, אף אחד לא היו קוראים לו ערב. רק אחד שהיה ממש גאון רציני, רציני, שבכל נושא בתורה, היו מעיזים לקרוא לו ערב. לאנשים אחרים שהיו יודעים הרבה תורה, אפילו שהם למדים בישיבה ונותנים פה ושם דרשות, לא היו קוראים להם בכלל ערב. היום כל אחד ערב, ערב הגאון, הגאון הגדול וכולי. כן, זו מציאות שמדברים בגוזמאות. ואם לא תדבר בגוזמאות והגזמות וכולי, אז מה יגידו אנשים? משהו כאן לא בסדר. אם לא, באמת שיפחו אותו וכולי. למשל, הרבה פעמים יגידו עכשיו ברשימה של רבנים שבאים לסמינר, הכתבו על רב אחד, הרב הגאון. על הרב השני, הרב הגאון. על הרב השלישי, הרב הגאון. הרב הרבי, פתאום כותבים הרב. לא כתבו הגאון. האמת, אף אחד מכל הארבעה לא גאונים במושגים של תורה. אבל על שלושה הפריזו ועל הרביעי לא. מה מיד מבינים כולם? הרביעי לא בליגה של השלושה האלה, כן? וכן, אין מה לעשות, זה נשמע מטופש, זה העולם הטיפשי שאנחנו חיים בו, אבל זו המציאות. לכן, אנשים יבינו מדבריך דברים שליליים, לכן צריכים מאוד להיזהר בזה. לפעמים אדם עושה ככה עם היד איזו תנועה על מישהו, לא אמר מילה אפילו. התנועה הזאת יותר גרועה משעתיים של השון הרע. כי אם היית אומר שעתיים לשון הרע עליו, היו יודעים מה אמרת עליו רע, מה לא דיברת עליו רע, בזה הוא לא נגוע. למשל, דיברת על כל מיני דברים שלילים שהוא עושה, אבל לא הזכרת למשל שום ענייני כספים. אז אומרים, או, לפחות בכספים לא היה לו מילה רעה להגיד עליו. אז לפחות בזה יסמכו עליו. אבל אם אתה עושה ככה, בעצם מהיום והלאה, כל מה שהוא יעשה הוא פסול, בעיני אותו אחד. למה? איך אפשר לפרש את התנועה הזאת? התנועה הזאת יכולה להגיד שהוא רשע בכספים, בנשים, באוכל, בכשרויות, בפוליטיקה, בלימוד, בהכול. מי יכול לפרש כזאת תנועה? שנייה, עושים ככה וגומרים לבן אדם את החיים, כן? כמובן שזו עבירה חמורה מאוד, כן? במשך השנים היו לי הרבה ויכוחים בזה. עם רבדוב שוורצמן, זה היה אחד מגדולי העולם של הדור הקודם, ‫הוא לימד אותי את היסוד הזה. ‫רב דוב לדעתי הוא יחיד בדרה, ‫אחד בדור, ‫וכל דבר ודבר מבחינתי הוא הטופ. ‫ככה משבח אותו אדם ‫שמעצמו היה גדול מאוד, כן? ‫כבר בצעירותו, לפני 60 שנה, ‫גדולי עולם העריכו אותו. ‫לפני 60 שנה, כן? ‫הייתי נתבקח איתו ‫אם להוציא בחורים מהישיבה שלו. אני אמרתי לו שלישיבה שלו יש שם ברחוב שיש שם בחורים קצת מקולקלים, לא 100%. ואולי כדאי להוציא כמה תלמידים מהישיבה כדי לשפר את הדמיתה של הישיבה. ורב דוב לא הסכים בשום פנים ואופן להוציא בחור בגלל הטיעון הזה. הוא אמר לי, רק אם בחור מקלקל את האחרים ומזיק לסביבה שלו, במצב כזה יש יותר לסלק אותו מן הישיבה. אבל כל עוד הוא לא נזק רציני ומוכח לאחרים, אין שום רשות לסלק אותו. מי אמר שתדמית הישיבה והכבוד שידנו לי ברחוב מצדיקה להסתכן ולרצוח נשמה של בחור יהודי? מי אמר את זה? כן? אומר בחור שהוא לא 100% והוא לא ברמה הגבוהה, והוא מוציא כביכול לישיבה שם קצת מפוקפק, איפה מצאת שיש לי יתר לשלוח בחור כזה מן הישיבה? לבית שהיו שומעים את זה הרבה משגחים וראשי ישיבות שמחנכים נוער היום בעולם, בארץ ובעולם, כמה צריכים להיזהר לפני שמעיפים בחור מישיבה? כמה צריכים להיזהר? כמה סבלנות צריך לפני שלוחצים על העדק? מי יודע איזה חורבן יכול לצאת מזה? לא רק לבחור, להרבה שמסביבו. הרי הכל זה בחיים, זה תגובות שרשרת, כן? כבר בא איזה מלמד לחכם בן ציון אבא שאול בישיבת פורת יוסף, אמר לו, הבחור הזה מוציא אותי מדעתי, מפריע, אי אפשר להתרכז, הוא ככה והוא ככה, גמר עליו תעלל במרכאות, כן? אמר לו חכם בן ציון, מה אתה רוצה? אמר לו שתעיף אותו מהישיבה. הוא מפריע לכולם. אמר לו חכם בן ציון בסדר תביא לי דף ועט התחיל לכתוב אני שממלמד פלוני כך וכך מקבל על עצמי בהתחייבות, שמרגע שנסלק את הבחור הזה מן הישיבה, אני לוקח על עצמי אחריות מלאה. על כל הירידה הרוחנית שלו, על כל השבתות שהוא עתיד לחלל, על כל התערף שהוא יוכל, על כל הלשון הרע שידבר, כל העבירות שיעשה, כל הגילויי הרעיות שיעשה. נתן לו ככה רשימה רצינית, מה עלול להיות מזה שישליחו אותו לרחוב. תחתום והוא יוצא מיד. תחתום אומר לו שאתה מקבל על עצמך את כל האחריות כי אני, הראש ישיבה, החם בן ציון, רועד, פוחד לקחת כזו אחריות על כזו נשמה. אני יודע מה יצא מהנשמה הזאת. אולי יצא מפה איזה ממנו בעוד דור שניים איזה שמאלני שונא תורה שילחם כדי לסגור את כל התקציבים של הישיבות. מאיפה יצאו כל הרשעים האלה שיושבים בממשלה ונלחמים יום ולילה? תבדקו אותם. כמעט כולם נכדים של רבנים גדולים, אם זה לפיד, ואם זה יעלון, ואם זה ליברמן, כל שונאי השם ושונאי התורה היום בממשלה, הבדקו אותם אחד אחד, כולם יש להם סבות רבנים. ותראו מה יצא מהם, צריכים לבדוק מה קרה, בין הסבא לאבא איך קרה כזה דבר שהיה סבא שהוא תלמיד תורה, אפילו בראש הממשלה העיד שסבא שלו היה תלמיד ישיבה, סיפר עכשיו סיפור לו מזמן ראיתי, סבא שלו היה תלמיד ישיבה שנתנו לו מכות באירופה על זה שהוא היה יהודי, כן? והסבא שלו נשבע לבוא לארץ, וככה משפחת נתניהו הגיעה לארץ ישראל. זאת אומרת, תראו האנשים שהם לא בעד הדת כל כך, וחלקם ממש שונא הדת, ממיהם יצאו? כמעט כולם יצאו מנשמות של, מסבות גדולים וקדושים וכולי. היום אתה זורק את הילד הזה שהיה בתלמוד תורה, עוד משכיחים עליו, עוד מונעים ממנו לעשות רע הרבה, אתה זורק אותו לרחוב, תוך חודשיים הוא יכול להפך למפלצת קטלנית. קיצור, הדברים האלה ידועים, אנשים פשוט חסרי סבלנות, או שיש פה ענייני כבוד, הכבוד פה לצערנו הרב זה רעל רציני מאוד, התקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם, רואים את זה כל הזמן, אפילו אחד מהשלושה, כל אחד בפני עצמו גומר לאדם את העתיד ואת החיים ואת העולם הבא, כן? והרצון הזה שהישיבה שלא תחשב לישיבה הכי טובה זה הרי כמובן הצעת סתן, מי אמר שהישיבה שלך צריכה להיות הכי טובה. מי אמר לך שבעיני השם הוא מחפש את הישיבה של החריפים והקודקודים שאוהבים ללמוד איתך או בלעדיך? מי אמר? אולי השם מעדיף ישיבה לבעלי תשובה שהבאת אותם עם הג'ינס והקוקו והגילים והקעקועים ולאט לאט הפכת אותם לבני תורה והורידו את כל הרעמות ואת הגילים והתחילו להתלבש כמו יהודים ומתחילים להשקיע ובעוד חמש שנים הם כבר יהיו את הלמידי חכמים. מי אמר לך שזה לא עדיף בעיני השם פי אלף? אלא מה, ייתנו לך פחות כבוד? אז הכבוד עושה את שלו, ורואים את זה? אלפי ילדים נרצחו בשם הכבוד הזה. אין פה בכלל ספקות. ומישהו ייתן את הדין על אותם נשמות, וצריכים לדעת את זה. וזה הרב דוב שוורצמן זצל, לפחות היה לו שכל לדעת מה בא מהיצר הרב, ומה בא מהיצר הטוב. הוא אף פעם לא הסכים לגרש ידע, וזה מודה בעצמו רב שלום אופמן, שהוא היה בעצמו צדיק, אסוד עולם, ופסיכולוג הכי גדול החרדי שהיה בעולם, והוא מודה שהוא היה מנסה לשכנע אותו לפני 60 שנה, שהוא בעצמו היה בשנות ה-20 לחייו, עוד לא היה לו את הידע, כן? ורק ממנה הוא למד כמה זה חשוב כל נשמה ונשמה. טוב, נתקדם הלאה. כשכבר יוצאים לפגישות, מה התוכן הפגישות? על מה מדברים עכשיו? אז באים שני אנשים לפעמים מעולם שונה, ממשפחות שונות, מעדה שונה, מרקע תרבותי שונה לפעמים, לא כולם באים מאותו חצר, מאותו רחוב, מאותה משפחה, כן? לפעמים אנשים קרובים מאותו חצר כמו אצל החסידים, זה כבר כמעט משפחה, כן? אז מכירים, יודעים, יש על מה לדבר, כן? לפעמים באים משני מקומות שונים לגמרי, משני ערים שונות, משני מדינות שונות לפעמים. אם מהארץ או מארצות הברית או מאירופה, כן? יש כאלה שידוחים הרבה. מה עכשיו מדברים, כן? חשוב שתהיה שיחה זורמת. חשוב שהשיחה תהיה ברמה אינטליגנטית מסוימת ושיהיה לה שובי לערך של השיחה. בדיבור ובפגישות אין עניין להשקיע בדיבורים פילוסופיים. אל תתפלסף יותר מדי, אל תבוא להשוויץ בידע שלך בגמרא ובתוספול ומאמר שאומר ורבי עקיבא איגר וראיתי שהרחזוני שאמר על זה ככה אז עזוב, אתה עכשיו בא עם בחורה, יוצאת לפגישה, צריכים לדבר תכלס. על ההשקפה, על החיים, על המידות, על העולם, על התוכניות לעתיד, על המשפחות. אלה דברים שצריך להתמקד בהם. עכשיו אתה נותן לנו נאום בפלפול, כן? כי כל מה שאדם אומר בפגישה, במילא ישתנה. זה לא הכל יהיה אותו דבר כמו שהוא אומר. ואין לזה כל כך הרבה משמעות. נכון ששכל לא משתנה. אבל רגש כל הזמן משתנה לפעמים עשרות פעמים ביום. ביום של 24 שעות אדם יכול לשנות מצבי רוח ודעות 20 פעם ביום וזה לא רק זמה. והבוקר הוא חשב לעשות, אחרי שעה הוא התחרט, אמר, אני לא עושה בשום פנים ואופן לו, ומישהו בא ודיבר איתו, טוב טוב, אני אראה ואני אעשה, אני אשכול ועוד פעם התחרט, ועוד פעם מסכים ועוד פעם התחרט. יש כאלה הפכפכים, שאצלם הכל זה מצבי רוח, רואים את זה בין בעל לאישה. עכשיו אומר לה ככה, אחרי שעה הפוך, אחר כך עוד פעם חוזר בה, ולמחורת שהיא כבר עשתה את זה, נוזף בה. כבר מבולבל, היא אומרה, אני לא יודעת מה אתה רוצה, את הכל שעה משהו אחר, או הפוך, לפעמים זה פתאום היא רוצה, פתאום היא לא רוצה, כן אני אקנה, אני לא אקנה, קנית בסוף, לא החלטתי שלא, אבל אמרת שכן. איך זה? זה לא עניינים של שיח, זה עניינים של מצבי רוח. רגשות מושפעים מהסביבה ומדברים שקורים כל רגע ברגע. ואם מישהו יחזב אותה למשל, אז היא כבר לא קונה את הסמלה. שהיא ראתה עכשיו להזמין דרך ה... דרך ה... ה... ה... אונליין. למה לא הזמנת? היא אפילו לא זוכרת. כי החברה הצבנה אותה, אמרה לה איזה משהו. כי היא הסתכלה על עצמה במראה ופתאום היא ראתה שהיא קצת עלתה במשקל, אז ירד לה חשק. היא אומרת, עד שאני לא יוריד, אני לא אקנה. ואז במילא היא לא תקנה לעולם, כן? כי מי יודע, אולי היא ממשיכה ככה, איך אומרים, לזייף בעניינים האלה של הדיאטה שלה, וכל מיני דברים שמשפיעים מאוד על אנשים, בפרט על נשים, כן? אז באמת, אפשר לתפוס אדם, לדבר איתו על נושא מסוים, והתוצאה תמיד תהיה תלויה במצב הרוח של אותה שנייה. מה היה באותה שנייה, כן? ולפעמים היא אומר כך, ולפעמים היא אומר כך, הכל, הכל לפי המצב הרוח. לפני כמה ימים ראיתי סיפור מזעזע על איזה ניצול שואה, אחד שסיפר איך הוא ניצל. לא מזמן היה בארץ יום השואה, אז שלחו הרבה סיפורים על אנשים ניצולים, ארוגים וכולי. אחד הסיפורים המזעזעים, באמת מדהים הסיפור הזה, שהוא עמד, קראו לו שפירו לבחור הזה, לבן אדם הזה. הוא כבר היום בשנות התשעים, כן? אבל שהוא היה צעיר, בזמן השואה, עמדו, היה שם איזה נאצי אחד עם אח שמו, כל יום היה בא וקורא שם מהקבוצה של העשירים, מקריב אותו לארוחת בוקר, מוציא אותו להורג, ליהנה כולם, כל יום אחד. סתם משעימום, כנראה להראות להם מי הבא לבית פה, כן? כל יום היה בא קורא שם, המסכן היה צועד קדימה, יורה לו בראש, ככה היה מתחיל היום. יום אחד הוא מגיע, אומר שפירו. אחד, שהוא היה שפירו האמיתי, הוא קרא שם אחר, סליחה, קרא שם אחר. זה שהיה בעל השם הזה דחף את שפירו. אמר לו הנה הוא, נגיד שקראו לו לפקוביץ. הנה לפקוביץ. עכשיו הוא לא היה, הוא היה שפירו. אמר לו טוב, היום אני סוטה מהמנהג הקבוע שלי. היום זה שצעד קדימה יחיה ואלה שעומדים אחורה כולם ימותו. יערה בכולם, הרג את כולם והוא היחיד שניצל. עכשיו, הוא מספר שבזמן שהוא דחף אותו, הוא היה אדם ירשעמיים מאוד, הוא אמר, אם אני אגיד שזה לא אני, בטוח הוא יהרוג את זה שדחף אותי. וייתכן גם שיערוג אותי במילא, אי אפשר לדעת איתם אלה, אלה מרוב שאימום מורגים, כן? לכן אני מקבל את הדין באהבה, אם השם רוצה שאני אמוץ ובמילא בידיו, אין עוד מלבדו, אני צועד, אפילו שזה לא אני. יצא שהצעידה הזאת קדימה, במקום להגיד זה לא אני, תבדקו הנה המספר שלי, זה לא אני, שאלו את האנשים פה, אפשר לברר את זה, כן? אבל הוא מטעמו, הוא צעד קדימה, קיבל תגזרה, ועד רבה זה מה שיציל את חייו. מה ראינו מפה? המפלצת הנאצית הזאת, פתאום השתנה לו המצב רוח. כל יום היה בה הורג אחד, היום בה עצמני, אחד אני אציל ואת כולם הוא הורג. הכל הפוך. מה, מה? מי יכול להבין חשבונות שמיים בדברים האלה? אבל הנה לכם דוגמה איך מצבי רוח של אנשים יכולים להשתנות ברגע. כבר הרבה פעמים היה נראה של רגע של איזו פליטת פה גרמה שהאדם יצבן מישהו והרג אותו במקום. וכולם אומרים, חבל, אם לא היה אומר את המילה הזאת הוא היה חי. כן, כמובן שזה כבר הרבה יותר עמוק מזה, עכשיו אנחנו מחליט מי יחיה ומי ימות, אבל זה רק כדי ככה להבין את העניין לעומק, כן. בכל אופן, צריכים למצוא טעם בענאות משותפות. עכשיו אתה יושב עם הבחורה, דבר, תחפש דברים שמעניינים אותה, לא יודע, מוסיקה, ציור, אולי אוהבת קצת אומנות, איזה סוג של תמונות את אוהבת, איזה מוזיקה מהזמרים שאת אוהבת, איזה שירים, תספרי לי, תגידי לי, לא בטוח שהוא מובהקי בכלל, אבל תפתח איתה. זה מאוד חשוב לדבר על הפגישות עם הבן זוג, שעכשיו יוצאים איתו לפגישה, על דברים שהם אוהבים. א', זה משחרר אצלם במוח איזה חומר מסוים, שגורם להם להרגשה נהנוכה ורגועה. וזה טוב מאוד. ודבר שני, זה גם גורם לקשר טוב. שהבחורה או הבחור רואים שהצד השני מתעניין במה טוב להם ומה הם אוהבים, ואפילו שלפעמים לא באמת אתה חובב אומנות גדול או מוסיקה, כן? האצל שאתה מראה שזה מעניין אותך ואתה משבח וואו יפה, כן באמת זמר נפלא וכולי הדברים האלה איך אומרים שוברים את הקרח בפגישות הראשונות צריכים לחפש אני אמרתי לאנשים אם אתה לא דברן גדול תרשום לך על פיסת מייר כמה דברים נושאים שתפתח משהו שקרה בעולם משהו שקרה נגיד בקהילה, משהו שבישיבה קרה, משהו שפתח איזה עניין כללי, משהו שכל העולם מדבר עליו בחדשות, כל הדברים האלה. ברגע שהאדם הוא בא מוכן כבר, הוא בא מוכן לפגישה, הוא לא יישאר תקוע. המצבים המבישים, הלא נעימים יותר נכון, שנתקעים בלי דיבור. הוא יושב, היא יושב, הם מסתכלים אחד לשני, זה גורם למבוכה. צריכים לבוא מוכנים לפגישה, כן? אז באמת, אלה הדברים שבאמת צריכים לפתח אותם בשיחות. בעניין זה שמעתי פעמים רבות מהרב על התועלת הגדולה שיש בגלגול שיחה. שאתה בא וחוקר את הבחורה, חקירת FBI ישירה, זה מאוד מביך. גורם קצת למתיחות, ויכול אפילו להרוס לגמרי את השידוך. גם אם היא תשאל אותך שאלות נוקבות, גם כנראה קצת אגרסיבי. אבל בכל זאת צריכים לברר בפגישות, אולי בכלל השקפה שלה שונה משלך, אולי היא רוצה בכלל דברים אחרים שאתה ממך לגמרי, אין על מה לדבר בכלל, אין על מה להתפשר אפילו. איך תגלה את הדברים האלה? תוך כדי גלגול שיחה ספונטנית. עכשיו החבר שלי היה ככה והוא יצא כך וכך פעמים ואז המשפחה, בלי להגיד שמות כמובן, לא להיכשל בלשון הרע, אבל תוך כדי גלגול שיחה, יש איזה עשיר החליט לתרום לישיבה ופתאום היא תגיד לך מה, הוא פרייר, מה, הוא צריך לשלם לישיבה. פתאום תראה שיש לה גם דעות כאלה כוסבות, כן? או שמדברים על חדשות, למשל. פתאום תראה שהיא איזה הומנית, יפת נפס, מולנית, שהיא תומכת בכל מיני פמיניזם וכל מיני דברים שהם נגד התורה. תוך כדי שיחה שדיברת על דברים אחרים, למדת עליה הרבה דברים קריטיים, או היא עליו. פתאום הוא ידבר על דברים מסוימים, פתאום הוא יתחיל לדבר על איזה דברים שהוא צופה בהם באינטרנט. שעד עכשיו אמרו לבחורה, מה פתאום, אין לו טלפון, יש לו טלפון קשר, ואין לו שום פגישה לאינטרנט, והוא כל היום לומד, פתאום מדבר על ראיתי תוכניות כאלה, ואני עוקב אחרי הסדרה הזאת, כבר קראו דברים כאלה. שתוך כדי שיחה שניים בפגישות, פתאום באמת נופלים המסכים, והאמת מתחילה להתגלות. רק איך לעשות את זה? על ידי גלגול שיחה. אין באבחון וטיפול, צריך להשתדל, לא לפנות עם שאלה ישירה. ואין לי עניין תקשורת בין אנשים בכל עניין. אם תשאל שאלות ישירות, בדרך כלל תקבל תשובות שהן לא אמיתיות. כי אם הוא העז לשאול אותי בכזאת צורה ישירה ונוקבת, כנראה שזה קריטי, אני עדיין שואל לא להגיד לו את כל האמת. אבל אם אתה תדבר על אחרים, אז אדם נופל. הוא לא שם לב, הוא מתחיל להתפתח ולהתוודא בעצם על עצמו. מה הוא אוהב, מה הוא לא אוהב. לאט לאט אתה לומד להכיר אם יש לך עסק. לטוב או לרע. לפעמים תמצא דברים שמוצאים כן בעיניך, לפעמים לאט לאט העניין נתברר שבאמת זה לא שייך, הוא לא מתאים לך, או שהאי לא מתאימה לך, כן? כן? אז ככה שבאמת הדרך לגלות את העניינים האלה הם תוך כדי גלגול שיחה כללית על אחרים, ומתוך זה אז אתה תלמד הרבה מהנושאים שאתה צריך לדעת עליהם. כשהאדם חי בתוך מסגרת ויש לו תוכנית וסדר יום, ‫ההרגל היומיומי, המסגרת, ‫נותן לו ביטחון טבעי. ‫אין לו הרבה מה לשבור את הראש. ‫שבע שחרית, ‫שמונה ורבע ארוחת בוקר, ‫תשע, יש לו איזה חצי שעה לסידורים, ‫תשע וחצי יושב ללמוד, ‫שעה אחת הפסקת צהריים, ‫שעה שתיים וחצי מנחה, יש לו סדר. ‫איך אומרים? כמו רובוט ‫שעובד באופן קבוע על אוטומט. לא צריך לשבור את הראש, לא צריך ללחץ, הכל כבר ברור מראש, ידוע, האדם אוהב שגרה וסדרה, לא צריך עכשיו להתמודד עם הפתעות בלתי צפויות, אז ממלא זה נותן לו ביטחון. אבל שיש שינויים, פתאום יש שינויים מהתוכנית, פתאום הלוז משתנה, אז מעומק הנפש של האדם, כשיש לו שינוי בחיי היומיום, הוא נכנס למתח, הוא דרוך. כל יציאה מהרגל מפרה את המסגרת הקבועה, ומאלה עלולה להרער לו את הביטחון. למשל, אני אתן לכם דוגמה. זמר. יש לו הופעה שהוא התכונן אליה עם התזמורת חמישים פעם. נהיגנו כל שיר כמה פעמים, למדו איפה לעלות, איפה לרדת, לא תשנה פה, תעלה, תרד, יש אחראי שמפיק, כן? אחרי שכבר יודעים טוב טוב התזמורת, כל אחד יודע תפקידו, כולם בהרמוניה, יש להם נגיד 20 שירים להופעה, מסודרים, בסדר. מה קורה עכשיו, לא מדבר שבזמר ותיק שיודע לאלתר, זמר שבתחילת הקריירה שלו, נגיד הכין 20 שירים למופע, 20 שירים זה כמעט שעתיים, יש להופעה, מה קורה עכשיו אם מישהו מהקהל קם, תשיר לנו את השיר הזה, זה לא חלק מהתוכנית, זה שיר שלו, אבל הוא לא התכונן על זה, גם התזמורת, כל נגן ונגן, כולם נכנסים ללחץ. בערך כלל ינסו להתעלם, לא יעשו, אבל אם נגיד כל הקהל צועק וכולם, כן, כן, כן, מה קורה עכשיו? פתאום עלולים לזייף, פתאום נכנסים ללחץ, למה? כיוון שזה שינוי מהשגרה, הם לא התכוננו, הם לא מוכנים לדבר הזה באופן אוטומט, כן? אז ממאלה אנחנו רואים שבמצב כזה, אדם אוטומטית, המנגנון שלו נכנס לאלרט, למתח. כל מצב חדש גורם למתח או לבושה, ככה האדם מגיב. או מתח או בושה או שניהם. זה דבר טבעי ונורמלי ולא צריך לחשוש מזה. האדם בנוי מנגנון שכל שינוי במצב יוצר אצלו מתח. אם זה שינוי של מקום, היום לא לומדים פה, היום הולכים ללמוד שם, מיד אור אדום נדלק אצלו, כן? או אנשים חדשים, היום הוא לא, זה חולה לא יהיה כאן השבוע, הוא מחליף אותו, נדלק. פרצופים חדשים, בעיה שאף פעם לא התמודד איתה, נושא שהוא לא בקיבו, עד עכשיו הכל היה ברור, פתאום נכניסו אותו לנושא שהוא לא בקיבו, זה יוצר מתח. כשבאים לפגישה ראשונה צריכים לבוא עם הידע הזה שהולך להיות קצת מתוח, ויהיו רגעים של בושה ורגעים של לחץ, אסור להיבהל מזה, צריכים להבין שגם הצד השני בדיוק עובר את אותה חוויה, גם אצלה יש מתח, גם אצלה יש מתיחות ובושה וכולי ומבוכה, כן? אמנם אתה עסוק בהתרגשות של עצמך ולא מקדיש מחשבה איך היא מרגישה, אבל אתה חייב לדעת בידיעה ברורה שמה שאתה מרגיש בדיוק אותו דבר היא מרגישה. כמובן, זה גם תלוי באופי של האנשים. יש אנשים מטבעם, יש להם עודף ביטחון עצמי, שלא תמיד זה גם טוב, לפעמים זה בא לחסות על חוסר ביטחון. העודף ביטחון עצמי החיצוני לא תמיד הוא אמיתי, ולפעמים הוא כן אמיתי, כשאדם מרגיש שהוא הבעל הבית של העולם, זה גם לפעמים נובע מגאווה וכולי, אז הוא בא לפגישה כאילו מה כבר יכול להיות, כן? הוא במיוחד אם הוא כבר התרגל, יצא להרבה פגישות, אז הוא כבר התרגל למעמד, כן? זה לא בטוח שהצד השני הוא גם כן ככה בא, בקריזמה, בביטחון מלא, צריכים להתחשב. יכול להיות שלא יהיה יותר קל או יותר קשה, אבל היא מרגישה גם כן מצב חדש. והיא לא תמיד תדע איך להתנהג ותהיה קצת במבוכה, זה לוקח זמן עד שנכנסים לשגרה חדשה, לא צריך להילחץ, בדרך כלל עשר דקות לתוך הפגישה מתחילים כבר להרגיש יותר נוח, פחות לחץ. אם לא עשר, אז עשרים, שלושים דקות, לא נורא. לקראת החצי השני של הפגישה, מספיק שכבר שעה תדבר וכבר הדברים יזרמו, ותרגיש קצת יותר בנוח, וירד מסך המבוכה וכולי, ומפה ועלה, הדברים צריכים רק ללכת ולהשתפר מדקה לדקה. שיש לאדם, עכשיו אנחנו נדבר קצת על מעצורים והדחקות, שיש אצל האדם בתת מודעת, שהוא פיתח את זה בשנות הנערות, ‫אם זה בתור בחור ישיבה ‫שכל הזמן שמע שיחות מוסר, ‫כמה צריך להיזהר ‫ולא לקשל עם נשים בעבירות, ‫אז באמת יש לו מכניקה ‫בתוך התת מודע ‫שמונעת ממנו ומשכנעת אותו, ‫תיזהר מנשים, ‫הן נשים, הן ככה והן לא טובות, ‫והמוח מפתח את המנגנון הזה ‫כדי להציל אותו מלהתפטות אחר נשים. אותו דבר אצל הבנות, הן לומדות בישיבה טובה, בית יעקור, אז כל הזמן אומרים להן, אסור, אתן עוד צעירות, זה לא שייך, אנחנו לא יכולים לעשות עבירות עד החתונה, כן וכולי, טוב. כשהאדם יש לו רצון להשיג דבר מסוים, הוא לא מצליח להשיג אותו, מאוד קשה לו הסבל הזה, שהוא לא בא על סיפוקו. לכן הוא מפתח תחייה ומיעוס לרצון הזה. פה זה שיעור בפסיכולוגיה נטו. איך עובד המנגנון הפסיכולוגי של האדם? בין בזה במודע, בין בזה בתת מודע, כן? באנגלית זה נקרא conscious, subconscious, כן? אז ברגע שהאדם, נגיד עכשיו, אומרים לו, הוא רצה לצאת לפגישה עם בחורה, היא ראתה אותו, הוא ראה אותה, היא מצחן בעיניו, והוא לא מצחן בעיניה. והיא אמרה למטווך, לשטחן, הוא לא הטעם שלי. והשטחן הגאון, בא ואמר, היא אמרה שאתה לא מוצא חן בעיניה. כמובן, השטחנה צריך להגיד, היא כרגע עסוקה. שקר לשם שלום זה מצווה. כדי לא לפגוע באנשים, כדי לא לגרום לשנאת חינם, לסכסוכים, כדי להוריד את הביטחון של הבחור ויכול לפגוע בו בעתיד. התורה מלמדת אותנו. הקב' ברחוב בא לאברהם ואמר, למה שרה אמרה שהיא זקנה? היא באמת לא אמרה שהיא זקנה, היא אמרה אברהם זקן, אדוני זקן היא אמרה. אבל אני חושב שאנחנו שינה את הדיבור כדי לא לסחסך בין בעל לאישה מכאן למדנו שיש מצבים שזה לא רק מותר אלא מצווה מה שנקרא תהיה דיפלומט שיהיה לך טקט לא כל דבר צריך לרוץ לספר לשני חברים שלכלכו זה על זה, כדי להוסיף שמן למדורה, אלא להפך, צריך להוריד את הלאבות. אם אחד, ככה אהרון היה עושה, אוהב שלום ורודף שלום, היה בא לרובן, אומר לו, שמעון אמר לי שהוא מצטער שרב איתך. לא היו דברים מעולם, שמעון אף פעם לא אמר את זה. אחר כך בא לשמעון, אומר, רובן אומר את אותו דבר, חבל, היית חבר הכי טוב שלו, כל כך מצטער על שטות כזו רבתם. מה, באמת? מיד ירד מפלס השנאה, ירד האגו, ירד הקאס, אז שניהם כבר עוד פעם מתגעגעים אחד לשני. אה, אם הוא מדבר עליי ככה, באמת גם אני לא שונא אותו, הרי בשנייה הכל מתהפך, כי זה בדרך כלל הכל אגו. כל העניינים האלה של מריבות זה בדרך כלל הכל, זה גאווה ואגו, לפעמים זה גם כסף, כמובן, אבל במהנחה ולא מדובר פה בכסף, זה בדרך כלל אגו והכבוד, מפגע לו הכבוד, כן? ממילא אהרון היה בא, מוריד להם את האגו, מוריד להם את השנאה, מזמין אותם אליו, מתפייסים, וככה היה עושה שלום בין אנשים. לכן כתוב עליו שהוא נפטר, כל עם ישראל בכו עליו. משה לא כתוב כזה דבר. אבל על אהרון כולם בכו עליו. למה? כי לא היה לו אויבים. למה? כי כל הזמן הוא רץ לעשות שלום בין אנשים, ויצא אשמו על זה שהוא אחד שרודף שלום וכו'. אז ממילא, אנחנו רואים שהשטחן נגיד בא ואמר לו לבחור, כן היא אמרה שאתה לא מוצא חן בעיניה, אז הבחור נפגע ולקח ללב ואז הוא מתחיל, בשעות הראשונות אין לו מנוחה, מה רע בי, מי בכלל וזה וכולי, ואז נכנס המנגנון הגנה, מה אתה בכלל רוצה אותה, תראה אותה איזה נמוכה היא, מה, היא בכלל יפה, זה הכל איפור. מה, מה, הנה, לך תברר, תראה. ואז הוא מתחיל ובונה מגדלים באוויר, הפך אותה למפלצת מספר אחד בכדור הארץ. מאיפה כל זה בא? זה הרי הכל דמיונות. אלא המנגנון הגנה הזה, כיוון שהאדם כל כך שבור מבפנים שהוא דחוי, ולא רצו אותו, הוא מיד נכנס למגננה כזאת כדי להסיר אותה מהתאווה שלו. שחשק בה קודם ועכשיו היא פתאום הפכה למירוס בעיניו. עכשיו השאלה היא, מה יקרה אם פתאום אחרי חודש היא שינתה את דעתה? תבוא לשטחן ותגיד לו, תשמע, השבתי עליו, דווקא ראיתי אותו שוב, דווקא די נעם, מוצחן בעיניי, לא יודע מה קרה באותו יום, אולי לא הייתי במצב רוח טוב, אני כן רוצה לצאת איתו. איך עכשיו האדם הזה יוצא מהמנגנון שלו חודש הוא תיאר אותה בעיני עצמו כמפלצת הכי גדולה. לפעמים זה ברגע. איך שאמרו לו שהיא רצתה אותו, בשנייה הוא מוחק את הכל. נו, יש מצבים כאלה. לפעמים זה לוקח זמן. לא, מה פתאום, היה לה הזדמנות לפני חודש, אני לא רוצה, מה, כבר הוא משוכנע שהיא מפלצת. כל הדברים האלה זה דברים שנבנים בתוך התת מודה, זה נקרא Defense Mechanism. מענגנון הגנה פנימי שבא להגן על האדם, כן? בואו רגע נראה איך זה, איך מתמודדים עם כאלה דברים. לדוגמה, אם בישיבה אתה מאוד רוצה ללמוד עם מישהו חברותה, רצית ללמוד עם רובן, שמעת עליו דברים טובים וכולי, תניגה שלו מציע לו, והוא מסרב, הוא אומר, לא, לא, אני לא יכול, לא רוצה. מיד עוברת תקופה ואתה אומר בלבך איזה נש שלא למדתי איתו עם הרובן הזה. כזה שחצן, כזה דוחה. מאיפה זה בא עכשיו? הרי אתה לא מכיר אותו, לא דיברת איתו, לא שמעת עליו שום לשון הרע. איך פתאום אחרי שלושה ימים שכנעת את עצמך שהוא שחצן דוחה? מאיפה זה בא? הרי אתמול חשבת שהוא מוצלח ורצית ללמוד איתו. איך זה שהיום אתה חושב הפוך? ההסבר הוא מכיוון שיש לך רצון ללמוד איתו והרצון הזה לא בא על סיפוקו, אתה נפגע. וקשה לשאת את הכאב והקושי של הפגיעה. וקשה לך להתמודד עם רגשות הקינה עכשיו שמישהו אחר יושב ולומד איתו. לכן אתה הופך את האובייקט שרצית וגרם לך לקינה, אתה הופך אותו לדבר מעוס. ועל ידי שאתה ממאס את הרצון לאותו בחור או לאותו דבר, אז כבר אין לך חשק אל זה יותר. ירד החשק. ואז יש לך מנוחת הנפש. מה? רצית ללמוד עם רובין? שמענו שהוא לא רצה ללמוד איתך. אה, מזל. ה' הציל אותי. אה, עזוב. עזוב, עדיף לו לדבר. ככה הוא יענה. כן. לא, לא, אני לא רוצה. לא, לא, אנחנו יכולים לשכנע אותו. יש מצב. לא, לא, לא, עזוב, עזוב, לא מעוניין, אני לא מעוניין. תודה רבה. מה קרה? מה השתנה? פשוט מאוד המנגנון הזה נכנס לעבודה. בדרך זו יבואר, מה שאומר רבנו יונה, שלמעס את הרע, הוא חי לפני מעל 800 שנה, כן? שלמעס את הרע, זה אחד הכוחות שיש לאדם כדי להתגבר על היצר. כשיש לך רצון, אתה מתהווה לדבר מסוים מאוד קשה לקבוש את הרצון הזה ולהתגבר עליו. על ידי שאתה ממאס את הרצון, אתה גורם שבעצם אתה לא רוצה אותו. וכך זה מקל עליך את המאבק עם הרצון. למשל, ניתן דוגמה שהיא מאוד נפוצה. אצל עם ישראל מקובל מדורי דורות של לאכול חזיר זה דבר מאוס. ואם מישהו בטעות יאכל חזיר, הוא מיד יקי. אומרים לו, זה חזיר. מה? פה, מקים, משתולל, רץ, נשטוף את הפה. לכאורה, חזל, הרי אומרים בגמרא, שמנין שלא יאמר אדם, אי אפשי לאכול בשר חזיר, אומר, הרי מה זה אי אפשי לאכול בשר חזיר? שאני לא מעוניין לאכול בשר חזיר, נכון? אלא אף ש... אפשר... מעוניין לאכול בשר חזיר, כן רוצה, כן הייתי רוצה, אם היה אפשר, כן. אבל מה אעשה אבי שבשמיים גזר עליי? אז החכמים אומרים, זה לא שעכשיו בשר חזיר יש בו איזה משהו מגיל או משהו כזה, לא. למה לא אוכלים חזיר? כי השם אמר לא לאכול חזיר, אלא מה? אנחנו כבר במשך הדורות פיתחנו כזו סלידה לחזיר שכל אדם מגיל קטן, אפילו הרבה מהחילונים, רק שומעים על זה, בא להם להקיע, זאת אומרת, נדבר איתי על זה בכלל. נגעלים מהבהמה הזאת, מהחיה הזאת, כן? למה? כי לדורי דורות זה היה סמל הגועל, גם אצל הערבים דרך אגב. אצל הערבים גם אומרים חנזיר, אתה אומר לערבי חזיר, ערבי, אם אתה אומר לו, נקבור אותך באור של חזיר, איזה טרוריסט, כבר ייעלם הטרור בתוך יום. אם ראש הממשלה מצהיר מהיום ועלה כל מחבל, כל מפגע, כל רוצח שירצח יהודים, אנחנו נקבור אותו במקום אנונימי, אף אחד לא ידע איפה, באיזה חור במדבר, באור של חזיר. מאותו רגע לא יהיה לך שום פיגוע טרור, למה? הערבים מאמינים שאם יקברו אותם ברוך של חזיר אין להם עולם הבא. הלך להם ה-72 בתעולות שיפתיחו להם, כן? אז ממלא אתה בשנייה את כל התכלית של הטרור שלהם ברגע הרסת. רק מה? יקומו החברים שלהם מהבגץ לרוץ להגן עליהם. זה לא חוקתי. מה פתאום? לקבור רוצח שדרס אנשים, ילדים בטרמפיאדה? חס וחלילה, יש לו זכויות. מה? צריכים לקבור אותו ולקנות לו קבר עם שיש ולעשות את המקום שלו על יעלה רגל שיבוא לקרוא שם קצת פסוקים מהקוראן? מה? איך... אנחנו הרי היהודים, אנחנו חייבים לדאוג לרוצחים שלנו שאין להם כבוד. כן, כמובן, מכירים את הדברים האלה. וממילא, נתקדם הלאה. ואם כן, באופן טבעי, אדם כן רוצה לאכול חזיר. עכשיו הוא מריח סטייק חזיר. מה, זה לא מגרה אותו? מגרה. רק בגלל שהגשמך הוא גזר, הוא לא אוכל חזיר. אבל אנחנו אומרים את ההפך. אנחנו מגעיל. לא רוצה לשמוע על זה. מגעיל אותי. דוחה. למה? כיוון שהרצון שלנו קיים, ואז המוח נכנס למגננה וממאס את היצר. אלא יסוד העניין הוא. הוא אומר שרבנו אינה מבאר למאס את הרע שאף על פי שבטבע הדבר אף שי, הכוונה יש לי רצון לזה. אבל על ידי העבודה אני הופך את האף שי לאי אף שי, זאת אומרת אני ממאס את הרצון הזה, הרצון שהקיים כבר לא קיים. דהיינו אתה ממאס את הרע ולא מעוניין בוא עד כדי כך שאם בטעות תאכל מי יעד תקי. בפסיכולוגיה המודרנית איך קוראים לפעולה כזאת? הדבר הזה נקרא reaction formation. במילים אחרות reaction זה תגובה, formation הפוכה. כן? אז בעצם תגובה הפוכה, כמו שנקרא פסיכולוגיה הפוכה, כן? הדוגמא לזה זה שקורה בעצם, מה שקורה עם הרבה ילדים, ילד מבקש לאכול משהו וההורי מסרב לתת לו, כי זה לא בריא, אז הילד פורץ בבכי, שוכב על הרצפה, חצי שעה, צורח, מתגלגל, אחר כך ההורי נשבר ונותן לו, אז במקום שהוא ייקח את האוכל שהוא כל כך החפץ והילד זורק את זה. הוא אומר פויה מה קרה אתה חצי שעה לפני חצי שעה מוכן להרוג בשביל זה ועכשיו שכבר נכנעת לו ואתה נותן לו לא רוצה זורק. הילד לא מבין הוא ילד קטן המוח כבר נכנס אצלו למגננה ומייעס את הדבר הזה כי הוא פשוט סובל מחוסר. מחוסר הנתינה הזאת שההורא לא נתן לו את זה, הוא כל כך סובל שהמוח שלו מיד נכנס כדי להגן עליו. דרך אגב המוח יש לו הרבה מנגנוני הגנה, למשל שיש בושה גדולה מתאלפים. אדם מתאלף, היה מעשה אחד בארץ של חתן וקלה, תוך כדי החתונה אז לא היה עדיין את הקופות האלה ששמים את הצ'קים בפנים, אז שמו סק גדול ואנשים את כל המעטפות עם המזומן והצ'קים הכל, אז אחד מבני המשפחה שאמר על כל המעטפות, לקראת סוף החתונה, פתאום נעלם הסק. איפה הסק? כולם מחפשים וזה, כבר אנשים הלכו, לקראת, התרוקן העולם, נעלמו המתנות. עכשיו מדובר פה בזוג שצריכים לשלם את התזמורת לעולם, בנו עלה לפתוח את המעטפות בסוף הלילה, לשלם, כמו שנהוג. חרב עליהם עולמה, מסכנים. ביום חתונתם עברו וזה, וקראו למשטרה, והמשטרה באה, ומה יעשו? טוב, חלפו להם שלושה שבועות, עבר עליהם לילה קשה מאוד. אחרי שלושה שבועות, הגיעה הווידאו של החתונה, קוראים לכל המשפחה, כולם מגיעים, שמים את הווידאו מול כולם, מתחילים לצרות בחתונה, פתאום הקלה אומרת לבעלה, תראה, היא נעסק עם כל המתנות, זה בזמן הזה לקראת הסוף עוד היה מתחת לשולחן. אומר לבעל אולי נראה תכף מי גנב את זה גם, פתאום רואים מישהו עם חליפה מתקרב עם הגב, רואים את הגב, מתכופף מתחת למפה של השולחן, מרים את הסק, פותח את הג'קט, דוחף את הסק ככה בלחץ, סוגר ככה את הג'קט, ומסתובב ופתאום שומעים בסלון, בום, כיסא נפל על הרצפה, כולם מסתכלים, את מי רואים? אבא של הקלה מתעלף, התעלף, נפל על הראש, בום, מהירים אותו, קורד התעורר, מה המתברר? הוא הגנב, מעשה שהיה רבותיי, אמיתי, אבא של הקלה גנב את המתנות, אוי לנו מאבושה והחלימה הזאת, אבל מה קרה? שנייה לפני, איך שהוא ראה את עצמו, הוא הראשון שזיהה את עצמו, איך שהוא ראה את עצמו צועד לכיוון המתנות, והוא כבר ידע מה עומד תכף להיות, מיד הוא התעלף. ממה באה ההתעלפות הזאת? אלא המנגנון הזה של המוח, המנגנון הזה של המוח גורם שהאדם, לפני שהם מקבל את כיף לב, וממש מלחץ דם הוא יכול למות משבץ, אז הוא מתעלף קודם, זה דבר מאוד מעניין. טוב, אני אתקדם הלאה. ודאי בעניין מעצורים והדחקות ביחס לאישה. אותו דבר, אדם שיש לו תאוות נשים. בחורי ישיבות ממתינים עד גיל מסוים, נגיד 22, 23, עד שהם מתחתנים בדרך כלל, והם צריכים להתגבר עכשיו במשך קרוב ל-10 שנים על תאוות נשים, מיום בר מצווה, עד גיל נגיד 23, זה כמעט 10 שנים, כן? בזמן שרוב האנשים בעולם לא מנסים להתגבר על התאווה הזאת. בעולם החילוני או העולם של הגויים, עד רבה מעודדים את הבחורים. תצא, תהלך. הם לא מסתכלים על זה כעבירות. כן? אז באמת, איך יש לבחור ישיבת הכוח מגיל מסוים שהתעוררה אצלו התאוות נשים, נגיד 15, 16, כשזה מתחיל להתפתח, עד גיל 23, 7, 8 שנים שהוא צריך עכשיו להתגבר על התאווה הזאת. איך אדם יוכל להתגבר על זה? אז באמת שני דרכים, שתי דרכים יש, להתמודד עם כזאת אהבה. א', תיקון היצר. ב', כבישת היצר. שתי דרכים בעבודה, שתי דרכים. מה ההבדל ביניהם? נסביר. בדרך הראשונה הוא תיקון היצר. דהיינו שאנחנו מקבלים סיפוק לאותו יצר בדרך אחרת. מחליפים את תאווה א', שהיא תאוות אישה, בתאווה אחרת. למשל, אם אדם ישקע עכשיו חזק בתורה בגמרה היום ולילה, יעסיק את המוח שלו כל הזמן, התאווה הזאת שהייתה לו לשם התחלפה כרגע בתאווה אחרת. לא משנה מה, כל דבר שכרגע מביא לו סיפוק והנאה, לעת אתה מרגיע אותו מהתאווה לרצון לקבל הנאה במקום אחר. ההנאה הזאת מסיכה את דעתו מההנאה ההיא. ואז אומר הגאון מביל נאה, בעניין תורה תבלין, כמו שכתוב, אני השם ברתי יצר הרע, שמשכנע את האדם כל הזמן ללכת אחר התאבות שלו, ובראתי כנגדו מה? תורת תבלין. מה זה תבלין? שמים קצת פפריקה, כל הארוחה של אלף דולר בשרים וטפחי אדמה, הכל נהיה חריף ואדום. שמת קינמון, הכל נהיה מטקטק וטעם אחר לגמרי. התבלין הזה של כמה שקלים, אפילו לא, משפיע על כל האוכל שיש בסירים, כן? למה? זה הכוח של התבלים, זה התורה. מספיק שנכנסת באדם כבר קצת תורה, מיד ממאס אצלו את היצרים ומשביט אצלו לעת התת היצר הרע. ומוסיף הגאון מבילנה, זה מספק ענה ומתיקות על לימוד התורה, ועל ידי כך האדם מתפנה מהתאוות נשים שיש לו, כן? הרמב״ם אומר שאדם שהולך אחר תאוותיו בענייני נשים וכולי, מה גורם לזה? שהראש שלו, הסכל שלו פנוי מן החוכמה. ברגע שהוא מתמלא בחוכמת התורה, הראש אינו פנוי לתאוות האלה. אבל ברגע שהוא, יש לו זמן, הוא מתעסק כל הזמן עם היצר הזה וכולי, אז במילא אין על זה כבר יותר שליטה ואין אפוטרופוס להריות. זה הדרך הראשונה, להחליף יצר ביצר. להחליף את האהבה אחת, ענאה מסוימת שאתה משתוקק אליה, בענאה אחרת, אף על פי שזה בכלל דבר אחר לגמרי, וזה ישביט לעת התאהבה ההיא, שהיא כרגע שלילית, כי אתה לא יכול להתחתן, אתה מן 15-16, אם תלך אחריה, אתה תחיל לעשות עבירות, כן. הדרך השנייה, כבישת היצר. מה זה כבישה? זה ההפך מתיקון, אתה לא מתקן, אתה רק כובש, מה הפירוש? שבתיקון האדם נותן לאותו יצר תחליף, נתת היצר אחר, התפטרת לגמרי מהיצר ההוא, את אתה, כן, כל עוד אתה לומד. אבל כבישה זה מצב שאתה כל הזמן עדיין רוצה, לא הלכה בך התאהבה לגמרי, היא לא התפנתה, אבל אתה מתגבר וכובש את הרצון. עכשיו השאלה היא איך אפשר להתגבר על כזאת תאהבה, תאהבת אוכל, תאהבת אישה, תאהבת ממון, כל התאהבות האלה, כן? אלא אחת הדרכים היא על ידי שאתה ממאס את החץ. אתה מתחיל לחשוב, המוח נכנס למגננה, והוא בעצם נהפך לאורך דין שלך. הוא נותן לך עכשיו סיבות למה לתאב את האישה הזאת. מה יש בה? אתה מתחיל לשכנע את עצמך. פטפטנית, לא נקייה, לא חכמה, עודף משקל, חוסר משקל, נמוכה מדי, גבוהה מדי. תראה איך היא מדברת, חסרת שכל, מה כבר תדבר איתה? זה יכול להגיע כבר למצעים הרבה יותר קיצוניים. ואיפה כל זה בא? בכלל מכיר מי? לא, סתם, לא טוב. אלא ככה עובד המנגנון הזה. כדי לקבוש את היצר, קודם כל צריך למאס את הדבר שאתה מתהווה אליו. הגמרה מביאה כמה עצות בזה, כן? איך למאס את התאווה הזאת? היא מביאה כל מיני דברים שאנשים מתאווים לזה, ובעצם האדם יחשוב, בעצם הוא ייגאל מזה, כן? אני גם מביאה כמה דוגמאות, לא ניכנס לזה כרגע. אפשר לראות איך בחורים מפתחים באופן טבעי התנגדות לאישה. בגיל צעיר. הם אומרים בלבם, היא טיפשה, היא לא מבינה כלום, היא יצר הרע, רק צרות תהיה לי ממנה, ככל שאדם יותר מתאווה, ככה הוא זקוק לי יותר למאס את היצר הזה שיש לו, את התאווה. וככה זה מקל עליו להתגבר על הקושי הזה שהוא מנסה להתפטר מהתאווה הזאת שקיימת אצלו. דרך אגב, עצם קיום התאווה זה לא דבר שלילי, עד רבה. זה מראה שהוא נורמלי. אם אדם אין לו שום תאוות אישה, כלום, משהו אצלו משובש. כי השם בר את העולם עם שכרים ונקבות וכולם מתהווים זה לזה באופן נורמלי. ברגע שאדם לא מתהווה אף פעם לצד השני, לא מתהווה לאף אחד, יש לו בעיה נפשית שצריכה טיפול נפשי, מנטלי. ואם אדם מתהווה לאותו מין כמוהו, אז הבעיה הרבה יותר חמורה. זה כבר שני שלבים מבחינה מנטלית שצריך עוד יותר טיפול. יש עניין לגרות את היצר אצל אנשים מסוימים, שיהפכו להתנהג באופן נורמלי מבחינה טבעית. יש אנשים שהנורמל אצלהם זה הפוך מהנורמה הטבעית שבעולם, אז הרבה יותר קשה להחזיר אותם לדרך הטבע. כמו שאנחנו לצערנו הרב עדים בדור הזה להמון המון אנשים שסוטים במחשבה ובמשיכה שלהם מחוקי הטבע, סטייה חמורה מהדרך המקובלת על פי הבורא, אנחנו רואים שהבעיות האלה רק הולכות ומתגברות ובדרך כלל הסיבה לזה זה הכל שטיפת המוח של המדיה. שטיפת מוח מסיבית לילדים מגיל קטן גורמת שאחוז גדול מאוד מהם מבחינה מנטלית משתבש והוא כבר לא יודע, הוא לא יודע מי הוא, מה הוא. הרבה פעמים יצא לי לדבר בצעירים וליישר להם את הראש על ידי כמה שיחות ולהחזיר אותם לנורמל. כי כבר הם התחילו להתבלבל מים, עד כדי כך. מזל שהם הגיעו אליי עוד לפני שהיה מאוחר מדי. באמת אף פעם לא מאוחר מדי, רק העבודה היא פי מאה יותר קשה לפעמים. כל עוד זה בתחילת הדרך, כשאדם מתחיל את הסטייה שלו, אז עוד אפשר לטפל בזה ולהחזיר אותו מיד לנורמל. אבל אם הוא כבר עמוק בדבר הזה, זה כבר הרבה הרבה יותר קשה. לפעמים הסטייה הזאת היא בכלל מגלגול שעבר, ולכן רואים ילדים נולדים עם כזו משיכה. כי כבר בגלגול שעבר התחילה הסטייה, ואז בורא עולם מגלגל את האדם בדיוק איפה שהוא גמר את החיים הקודמים שלו, כדי לתת לו עוד הזדמנות להמשיך מאיפה שהוא יפסיק, כן? לא ניכנס לזה, יש לי על זה דרשות בפני עצמם, על גלגולים ועל עניינים, איך זה עובד וכולי, טוב. אז באמת, אדם בכוונה, או שהוא בוחר בעצמו במודע למה עשת אישה עליו, או את האוכל, גם באוכל זה יכול להיות. אדם עכשיו מתאווה לאיזה סוג מסוים, ואז הוא מתחיל לשכנע את עצמו שזה רעל. קולסטרול, אני אשמין, אני אתחאר, אני ככה, זה יגרום לי לתקף לב, זה גם יקר, מה אני מרוויח מזה, הנה זה הרבה יותר טוב. כל העניין הזה, זה נועד על מנת למאס את הבשר הזה שהוא רצה לאכול, כן? אז בזמן שהייתי בחור ישיבה בישיבת חברון התווכחתי עם אחד החברים שלי על היחס שלנו לבנות. אני טענתי, טענתי לו שהבנות הן יותר חכמות מבנים. והוכחתי לו את זה ממאמר חזל. נתן הקדוש ברוך הוא בינה יתרה באישה יותר מבאיש. אישה יותר נבונה. מה זה בינה? היכולת להבין דבר מתוך דבר. זאת אומרת, לעשות חקירות שכליות ולהבין. זה מה שנקרא בלשוננו אינטואיציה. אישה קוראת אורחים הרבה יותר מהר מבעלה. אישה קוראת מצבים יותר טוב לפעמים. יש לה איזה חוש אישי שרוב הפעמים אין אותו לאיש. אלא אם כן הוא אחד שהוא חריף ולומד הרבה תורה, אז גם החוש הזה יתפתח אצלו. אבל אם זה אדם רגיל, גבר רגיל, באופן טבעי לאשתו יהיה יותר אינטואיציה ממנו, כן? אז אני הוכחתי לו שכתוב את זה מפורש בגמרה, כן? במסכת נידה, עמוד ממהי 45, כן? מזה שהבנים מתחייבים במצוות רק בגיל 13 והבנות בגיל 12, מה מבינים? שלגבר לוקח עוד שנה להגיע לרמה של הבחורה והוא טען עד רבה, מכאן ראייה כמוני, לא כמוך. מה הוא טען, החבר? החבר אמר, בגלל שלבנות אין הרבה שכל, לכן שהן מגיעות לגיל 12, נעצרת אצלם ההתפתחות השכלית מכאן ועד סוף החיים. זהו, הגעת למקסימום שלך. ולכן אין מה לחכות לגיל יותר מאוחר, כי אצלם אין הבדל גיל 12, גיל 15 או גיל 25. תמיד השכל שלהם יישאר אותו דבר, אבל בנים כל הזמן השכל שלהם מתפתח ובין 12 ל-13 יש הבדל גדול. מי כמובן צדק? כמובן שהרב אופמן צדק, ככה הגמרה גם אומרת. ‫שאצל נשים יש בינה יתרה, ‫אלא למה החבר שלו, ‫שהוא בעצמו למדן, ‫למה החבר שלו איבט לגמרי ‫את המציאות? ‫כיוון שהוא עכשיו עסוק ‫בלמעס את התאווה שלו. ‫יש לו תאוות נשים טבעית, ‫שזה נורמלי. איך אפשר להתמודד עם הכאב הזה שאין לך את מה שאתה רוצה, על ידי שתהפוך אותו למגונה ומעוס. ואיך תהפוך אותו? הנה דוגמה מוחשית. תתחיל להגיד שהן טיפשות והן לא מתפתחות, ומה שתגיד, הכל כמובן שקר, וכל זה כדי להגן על עצמך מהכאב. הרבה פעמים אנשים משכנים את עצמם בכל מיני דברים כדי למנוע כאב. רואים הרבה פעמים בשיחות עם אנשים, איך מיד הם משכנעים את עצמם שהבעיה לא קיימת וכולי, כן? טוב, נתקדם על אגרא, גאון מבילנה, על משלי ב' פסוק י' א', הוא אומר ככה, אי אפשר לפנות את ליבו מרורי עבירה, אלא רק על ידי נעימת ומתיקת ידיעת התורה, הנעימות והמתיקות הזאת של ידיעת התורה, שלומדים תורה ומתמלאים בתורה כל יום, כמו שכתוב, הילד אהבים ויעלת כן. זאת אומרת, גם הרמב״ם באותו קו של לב הפנוי מן החוכמה מתפנה להרעיות ולשטויות. ולב שממלא ומתמלא כל הזמן בחוכמה יכול יחסית, די בקלות להתגבר על זה. אמנם, גם כשהם מגיעים לגיל מסוים, אז מתחיל גם לחץ חברתי. נאמר, 21, 22, 23 וכן הלאה. ככל שמתבגרים, יש יותר לחץ משפחתי, חברתי וכולי. גם אם האדם כשלעצמו לא מעוניין כרגע להתחתן, הוא מצליח למאס את היצר, והוא נהנה מאוד מהלימוד ומזה שהוא גודל בתורה, ודאי ברגע שהוא יתחתן יהיו לו מטלות ויהיה לו הרבה יותר קשה, ומאלה הלחץ החברתי נותן את אותו טעה ואז האדם מתחיל להכנה. ואז הוא מתחיל לאט לאט בתהליך של שחרור המיוס הזה שהוא פיתח כלפי נשים. כי הוא מבין, אני חייב להתחתן, אין ברירה. עכשיו נראה איך עושים את זה, כן? בשנים האחרונות הגיעו אליי בחורים אברכים שעתה התחתנו, והיה להם קשיים בחיי הנישואים. הסיבה על הקשיים הייתה שבמשך שנות הבחרות שהם היו בחורים, מהבלתי מודע, מהתת מודע, הם מעשו את הנשים כל כך, את האישה, עד שהיה להם מאוד קשה עכשיו להשתכנע שבעצם האישה זו מתנה הכי גדולה שיכולה להיות לאדם בחיים. וכל מה שהם שכנעו את עצמם עד עכשיו בעצם לא היה נכון. זה רק נועד לצורך השעה כדי להציל אותם מעברות עם הנשים, כן? הם צריכים לעשות שינוי של 180 מעלות בחיי הנישואים. אז יש אנשים שלוקח להם חודשים אחרי החתונה, לפתח את הקרבה ואת האהבה הטבעית שצריך להיות לאדם לאשתו, כן? אבל במשך כל השנים רוב הבחורים שבא אולי להתייעץ על זה שמפריע להם המצב שהם לא מרגישים כוח משיכה, כולם אמרו לי שאחר תקופה זה חלף. כך וכך שבועות, כך וכך חודשים אחרי החתונה זה עובר. מניסיון שלי, ממה ששמעתי אחר כך מאותם בחורים, השחרור מהמעצורים שהם פיתחו בזמן הבחרות, שהיו בחורים, התחלק לשלוש תקופות. היו כאלה שמיד איך שאירימו לחיים, שהחליטו שהם הולכים להתארס, נשבר הקרח. כבר התחילו להשתחרר מהמיוס שהם פיתחו כלפי הבחורה. ויש כאלה שרק אחרי החופה, בנגיעה הראשונה שזכו לגעת באישה שלהם, או באי שזכתה לגעת בבחור שלה, והתפתח ביניהם יחסים, אז נשבר המעצור הזה, כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות. ברגע שהאדם טעם מזה, אז ממלא הרבה מהדעות הקדומות, הסטיגמות שהוא פיתח, פתאום מתנפצות לו ברגע. עד כאן זה ברוב המקרים, או שזה קורה לפני החופאה, או שמיד אחרי החופאה שהם יגיעים לבית, כן? אבל יש כאלה שאפילו אחרי החופאה לקח להם זמן עד כדי כמה חודשים אחרי החתונה. זה החלק השלישי והקשה מכולם. את רובם פגשתי אחרי שנתיים ושאלתי אותם איך הם מרגישים ולא זכרו בכלל על מה אני מדבר. כבר הספיקו לשקוע. יש כאלה, רוב האנשים, ברוך השם, למזלנו, לבד נגמלים מהמיעוט שהם פיתחו כלפי המין השני. גם הגברים, גם אנשים. יש כאלה צריכים עזרה פסיכולוגית, לכן צריכים לבוא לרב שלהם שמכיר אותם, שיודע, יודע על יחסים של בינו לבינה, יודע לדבר, יודע להסביר. או שהם מתייעצים בעצמם, קוראים ספרים נכונים בנושא, לאט לאט זה עוזר להם להבין את הטעות שהייתה שורה אצלם כל השנים. מגיל צעיר חינכו אותנו להתרחק מבנות, ואכן היחס של הבחורים לבנות הוא שלילי בדרך כלל. גם עצם הריחוק, וגם שאנחנו לא למדנו ממש על המעלות שלהם. ובעיקר בגלל שהכוחות הפנימיים הבלתי מודעים, אנחנו ממעשים את דמות האישה. אלו הם מעצורים טבעיים שפיתחנו נגד האישה. אבל כשמגיעים לתקופת השידוכים צריך לעשות שינוי, ולהפוך את המחשבה והתחייה להפוך, למשיכה, לחווה ולהכיר את המעלות שבה. זה לא קורה ברגע אחד, אלא זה דבר שלוקח זמן. לאט לאט מתרגלים. עצם זה שעסוקים כבר בשידוכים ומתחילים לצאת לפגישות זה נחלש, התחייה נחלשת. ויש כאלה, כמו שאמרנו, שצריכים דחיפה ועזרה. כשהבחור מתחיל בשידוחים, כדאי לו לדבר עם מישהו כדי לרכך את ההתנגדות הפנימית, אם זה הרב שלו בישיבה, המשגיח שלו וכולי, כן? להתחיל לרוב את המעלות שבה אישה, להבין שההתנגדות שהייתה עד עכשיו היא נבעה מהרצרון להתגבר על היצר ועל התאווה, אבל לא שבאמת יש עם האישה איזושהי בעיה, כן? וצריך להסביר לו, לבחור, שמה שהוא חשב במשך שנים של להתעסק עם אישה זה דבר מרוס, זה לא נכון. כי אנחנו יודעים שיש מצווה בתורה להתחתן, וברומק העניין הגאון מבילנה אומר שכל היצרים שהקדוש ברוך הוא נתן לאדם, הם כולם צריכים לו. צריך את כולם. לעבודת ה' כי הקב' הוא לא היה נותן בטבע האדם יצר או איזה תאווה מסוימת אם הוא לא היה צריך את זה גם לצד של הקדושה. נכון שהאדם בוחר הרבה פעמים להשתמש ביצר הזה לדברים שליליים ואסוריים, לעשות עבירות, אבל היצר הזה יש לו תכלית. והתכלית שלו היא להשתמש בזה לצורך מצווה בזמן המתאים, ברגע הנכון, כן? זה שמותר על האדם איך להשתמש, רק שמותר על האדם ללמוד איך להשתמש ביצרים שלו. הגאון ממילנה אומר שאי אפשר להגיע למדרגה בעבודת השם, לדרגה אמיתית, גבוהה, ללא אישה. כל עוד אדם לא התחתן, אין לו שלמות בדבר. האישה היא עזר כנגדו. היא המשלימה שלו, היא יכולה להביא אותו לרמה של הפוטנציאל המלא שלו. בלעדיה הוא לא יכול להגיע למדרגה הזאת, ככה אומר אחד מגדולי החכמים בכל הדורות, הגאון מבילנה, כן? בספר ראשית חוכמה, שנכתב נבך 450 שנה על ידי המקובל רבי אליהו דבידש בצפת, הוא אומר ככה, שכל זמן שהאדם לא התחתן הוא פחות מחמור ביחס שלו לעבודת השם. אתה חושב שאתה צדיק, שאתה עבד השם, שאתה מתמיד, שאתה לומד. אתה, איך אומרים, עדיין במדרגת חמור. חמור גם עושה מה שצריך. אבל חמור מבין מה הוא עושה, הוא עושה. נותנים לו מכה, הוא רץ. מושכים אותו, שמים עליו, הולך. סוחב, כן? כלומר, הכוחות הרגשיים האלה שתמונים באדם, הם באמת נצרכים ומועילים לעבודת השם. למה נתנו לאדם תאוות אישה? איך הוא יתחתן? איך הוא יביא ילדים? איך יהיה לו חשק לסבול את אשתו בלי שיהיה לו התאוות אליה, פיזית? הרי אם היא מאוסה בעיניו, כל דבר שהיא מוציאה מהפה הופך לריב. לא בגלל מה שהיא אמרה, היא אמרה דברים פשוטים ונכונים, אבל פשוט, אין בינו לבנת המשיכה הטבעית הזאת שצריכה להיות בן בעל אשתו, ואז ממלא כל דבר, נפך למעוס בעיניו. כי זה חלק מכל העניין, כן? בהקשר לעניין זה, סיפר רב שלמה שרב גדליה נידל, זה צהל, היה מגיד שיעור בישיבת וישניץ. ואחר תקופה קצרה הוא עזב. הוא רב ליטאי, והם חסידים, וישניץ חסידי וישניץ. והוא סיפר לרב שלמה שהוא לא היה מסוגל לסבול איך שבאמצע השיעור החסידים, הילדים, קמים לחלון לראות את הרבא, את האדמור שהוא עובר במסדרון, כולם רוצים לראות את הרבא, קופצים באמצע השיעור, לא אכפת להם עכשיו הרב מלמד, קפצו לראות, הנה הרבא, הרבא בא. רב שלמה אמר לו שעד רבה יש בזה נקודה חיובית, כי הכוח של תיקון היצר, מה פירוש, יש להם יצר, סקרנות, חושבים, המוח רוצה להתפזר לכל מיני כיוונים. אבל עכשיו, יצר הסקרנות שלהם, מהו? עד רבה לראות את הרבא. אז מה עדיף? שילכו לראות בחורות? לפחות היצר הזה נתפס בדבר חיובי, שהם מעריכים ומעריצים את הרב שלהם, כן? אוקיי, נתקדם הלאה. ‫בביאור הגרע על ספר משלה, ‫חף ה', פסוק י' זין, ככה כתוב, ‫היצר הרע נצרח מאוד לעבודת הבורא, ‫אך שיהיה כבוש תחת ידך, ‫כוונה בשליטה, ‫להשתמש בו לעבודת ה' ‫ולא לדבר אחר חס ושלום. אבל התאוות נצרכות לעבודת השם ולקיום הגוף. אוכל צריך לאכול, חייבים, אם לא נמות. לכן יש תאוות, אוכל. כסף צריכים, צריכים כסף. איך תשמור מצוות בלי כסף? איך תקנה תפילין? איך תקנה תלית? איך תשלם את עמודי תורה? צריכים כסף. צריכים גם להשתדל כדי להביא כסף. צריכים תאוות, ממון, ברמה מסוימת. כל עוד זה בדרך הקשרה ובדרך שהיא לא יותר מדי חמדנית, כן? וגם תאוות נשים, אדם חייב את זה, אם לא איך הילך להתחתן, איך יהיה לו כוח לטפל באישה, בילדים וכולי, בלי התאווה הזאת, ודאי, כן. היצר הרע בזמן הזה הוא כפוף ליצר הטוב, בזמן שהוא כפוף ליצר הטוב מועיל ליישוב העולם. מה שכתוב שאנחנו אומרים כל יום שלוש פעמים ביום בקריאת שמעה, בכל לבבך, מה זה בכל לבבך? שני לבבות, איך יש שני לבבות? אומרים חזל, בשני יצריך, יצר הטוב ויצר הרע. למה דבר הקדוש ברוך הוא יצר הרע? אינו בשביל קיבול שכר, בלבד עבור שיכוף אותו. אנחנו תמיד אומרים שהדבר הכי טוב שגשם הרחוב עשה זה נתן לנו יצר הרע. בזכותו אנחנו מתגברים עליו ומקבלים שכר. כמובן שזה נכון, אבל זה לא הדבר היחיד. אלא יש גם תועלת. מה התועלת? שאם לא היה לאדם יצר הרע, הוא לא היה יכול לחיות אפילו שעה אחת. לא היה לעולם קיום. אף אחד לא היה מתחתן, אף אחד לא היה מביא ילדים, אף אחד לא היה מתעוול לתשמיש. כל הדברים האלה בינו לבינה. גם כן יש לזה מרגוע לנפש. כן? כמו שהגמרה אומרת שאין דומה אדם שפטו בסלו לבין אדם שהסל שלו ריקה. כלומר, אדם שיש לו אישה שהיא מצילה אותו מלעשות עבירות וכולי, ויש לו יישוב הדת בזכות זה, זה מוריד ממנו את הלחצים הנפשיים, אז מצבו הרבה יותר טוב בכל התחומים בחיים. ומי שלא צריך לספר לכם באיזה מצב נפשי הוא נמצא, כן? אותו נאמר אצל הנשים, כן? אז הוא אומר, היצר הטוב אינו רוצה לא לאכול, לא לשתות, לא אישה, אם היינו הולכים רק עם יצר הטוב, לא היה לעולם קיום, לכן נתן הכרשמחות היצר הרע באדם. אבל האדם צריך לעבוד את השם התברך גם ביצר הרע. דהיינו, אפילו שאוכל ושותה יהיה נזהר, קודם כל קשר. דבר שני, לא יותר מידה, אתה לא חזיר, אתה בן אדם. דבר של אישי לשמור על הבריאות, לאכול מאכלים בריאים ומזינים, כן? וגם יעשה לשם שמיים, לא רק בשביל התאווה, שישתף עם התאוות הטבעיות שלו, שעושה את זה לצורך מצווה, כן? וגם, כן, כשסוף סוף הוא בא לממש את תאוות האישה שלו, יכיר אישה כשרה, יתחתן איתה, יחיה איתה עם תארת משפחה, מקווה כשצריך, כל מה שהתורה דורשת, וכאן הוא מקיים את שני ה... החיובים האלה לעבוד את השם גם ביצר הטוב וגם ביצר הרעה. ונרחיב קצת בעומק הבנת העניין. ישנם הרבה מאוד כוחות נפש, בהן יש פער גדול, וסתירה בין המודע לבין התת מודע. המודע אומר, המודע שלך אומר תעשה, התת מודע יש לו סלידה, אל תעשה, או הפוך. עמודה שלך אומר ימינה, התת מודה אומר שמאלה. כן? מה עושים במקרה כזה שיש סתירה פנימית בתוך האדם? כאילו שני כוחות נלחמים בתוכו. גם כאן בסוגיית הכוח המושך והכוח הדוחה, ייתכן שאף על פי שבעומק, בתת מודה, בבלתי מודה, יש כוח שמושך אותך לדבר הזה, אבל בעמודה עד רבה אתה דוחה את הדבר הזה, או הפוך, כן? במילא רואים שבמבנה נפש האדם יש כוחות סותרים שפועלים עליו בו זמנית. יש ניגוד. מי המודע אומר לך תעשה? אתה תמודע אומר לך אל תעשה. אז השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו עכשיו איך ייתכן כזה דבר. מי ינצח? המודע או אתה תמודע? רבי שלמה אמר בשם רבי אייזק, איזה קשר, אחד מגדולי עולם שאמר לו שהסבא מסלובותקה, הסבא המפורסם והאגדי שהיה מגדולי בעלי המוסר בכל הדורות, בישיבת סלובותקה, כן? היה מרבה לדבר על הנקודה הזאת, שיש באדם כוחות סותרים. הסבא הביא לזה ראייה מהלכה בשולחן ערוך, אם אדם, אבא שלו נפטר, אבא שלו עשיר גדול, הוא מאוד אוהב את אבא שלו. מצד אחד זה בסורה רעה מאוד, שבר את ליבו. מצד שני, הרגע התבשר שהוא הולך להיות איש עשיר מאוד. סוף סוף יחלקו את הירושה. עד עכשיו אבא שלו החזיק אותו קצר. עכשיו הוא הולך להרוויח הרבה מיליונים. אז עכשיו מה הוא אמור להיות? שמח או עצוב? מצד אחד הוא עצוב, הוא אוהב את אבא שלו, כואב לו הלב שאבא נפטר. מצד שני, עד עכשיו האלו חיים דחוקים והכול בלאחה, אז עכשיו הוא הולך להיות איש עשיר מאוד, וסוף סוף יוכל לעשות את כל מה שהוא חלם עליו. זה שני כוחות מנוגדים שפועלים באדם. אחד אומר לו תפקע, השני אומר לו תרקוד. מה עושים? ההלכה אומרת, על האבא שנפטר מברכים ברוך דיין האמת, שזו ברכה של אבל, שאדם נפטר. ועל הירושה שהוא קיבל, הוא מברך על הקדוש ברוך הוא, הטוב והמתאיב, שזו ברכה של שמחה. יש ברכות שהן של שמחה, כמו שחיינו, הטוב והמתאיב וכולי. וממעין להן סתירה, יכול להיות שהאדם יהיה שמח ועצוב, באותו זמן, זה מה שנקרא בלשוננו רגשות מעורבים, mixed feelings באנגלית. גם הגויים מבינים שהמושג הזה קיים. יש לו mixed feelings. מצד אחד, דוגמה הנה עכשיו הקורונה זו דוגמה מצוינת, אנשים בארץ שהם בעלי סופרמרקטים, הם עכשיו מרוויחים הון, כולם אוכלים בלי הפסקה, כולם קונים ומבלים והבעל סופרמרקט מתאשר מיום ליום, מרוויח כל יום כפול מהממוצע. מצד שני, יש מתים אנשים, מכרים, חברים, בני משפחה, או בעצמו צריכים להכנין מסכה, יש כל מיני קשיים, בידודים, בני משפחה, כל הזמן חיים בפחד, מה יהיה, מה לא יהיה וכו'. הנה לנו דוגמה שהאדם בחיי היומיום שלו עומד בסופרמרקט, מצד אחד מאושר שהוא מרוויח, מצד שני מדוכא על המצב באותו זמן. אין בכלל סתירה, זה קורה כל הזמן הדברים האלה, כן? ובמילא אנחנו רואים הרבה דוגמאות לזה ולא צריך יותר מדי להיכנס ללחט מזה. זה קורה גם אצל בנות מבית יעקב, במשך כל השנים הם התחנכו ולמדו על צניעות. ולימדו אותם המורות שלהם שם כמה חשוב, ולא להבליט את עצמך לעיני הבנים, לא לעשות יותר מדי ככה פעולות, למשוך תשומת לב, את צעירה עדיין, את לא מוכנה לחתונה, יגיע זמנך, בחורים זה יצר הרע, תיזהרי. ורוב הבנות שלומדות בכאלה מסגרות עומדות בניסיונות, כן? וצריך להכין את אותם בנות שמגיעות כבר לגיל 18, 19 שמתחילות לצאת לשילוחים, שהגברים זה לא דבר רע. כל הדחייה שהם פיתחו היה רק כאמצעי הגנה כדי לא להתפתות וליפול בכל מיני עבירות של ייסורי קראת קשים מאוד, עם עונשים קשים מאוד. כתוב, ואל אישה בנידת תומתה לא תקרב לגלות ערוותה, בחור ובחורה שעושים עבירות ומקיימים יחסים, אז האישה כל הזמן במצב של נידה. בחורה רווקה, לכן אין כזה מושג חבר וחברה ביהדות. אתה מכיר בחורה, היא מתאימה לך, אתה מתאים לה, מתחתנים. ואז תחיו ביתר, אין שום בעיה. אני כבר אמרתי בדרשות קודמות, לאו דווקא רק בסדרה הזאת, גם בדרשות אחרות בנושאים שונים, היהדות זה לא נצרות. נצרות ודתות אחרות שהן כולם שקריות, שהמציאו אותן אנשים כזבנים, שם יש הרבה שיבושים ודברים שהם נגד האמת של בורא עולם. אבל ביהדות רואים את האמת האמיתית. שהיא הדת היחידה שניתנה לעיני מיליוני עדים במעמד פומבי, ששמעו את בורא עולם מדבר עם משה רבנו, וזה גם הגויים מודיעים. גם המוסלמים וגם הנוצרים מודיעים שהיהודים הם היחידים שקיבלו תורה במעמד פומבי בער סיני. לא מערערים על זה. להפך, הם בעצמה נמצאו את התורה כחלק א' של הדת שלהם. הם רק טוענים שאחר כך בעולם נתן גם למוחמד ספר או לנוצרים, כן? ואנחנו רואים שבספרים שהם הביאו יש המון שיבושים וסתירות ודברים שהם ההפך הגמור מהתורה ומבינים שזה לא מבורא עולם, כן? זה כל המחלוקת על רגל אחת. אבל בנצרות למשל, סולדים מיחסי מין. אתה רוצה להיות קדוש? תהיה קומר, אסור לך להתחתן. מה עם זה שהתורה אמרה שהדבר הראשון שאדם צריך לעשות זה להתחתן? פרו ערבו מצווה ראשונה ביהדות. כתוב בתורה פסוק מפורש, לא טוב להיות האדם לבדו, אס, לא עזר כנגדו. רב העולם אומר, אדם ללא אישה הוא לא מושלם, ולא יהיה לעולם מושלם. וגם התורה שבעל פה מדברת על זה בהרחבה, וכל גדולי ישראל לרוח כל הדורות, עוד לפני שהתחילה הנצרות, משהו השתבש אצל הנוצרים. אמרו, אתה רוצה להיות קדוש? אסור יחסי מין. זה לא דבר טוב, זה דבר מגונה, אבל זה בדיוק ההפך. אין קשר יותר גדול ונפלא מזה שהבעל ואשתו מגיעים לרמה הזאת שהם נפחים לאחד והיו לבשר אחד. רק מה? גם שהדבר מותר ומצווה, יש גם דרכים לעשות עם הדבר הזה עבירות. שאילו אשתך, שזה סתם, שזה בהמי, שזה בלי שום קשר איקשי, אז זה נפח לעבירה ואפילו עבירה חמורה. ורק שזה נעשה על פי חוקי היצרה, לא רק שזה לא עבירה, זה הרגע הרוחני הכי גבוה בחיי האדם. הבן ישחי הקדוש, לפני יותר ממאה שנה, גדול עולם מגדולי הדורות, יש לו ספר, תיקון היסוד על תיקון הברית, על הזיווג בין גבר לאישה. מדהים, מי שיקרא את זה יקבל חלחלה במוח. כמה אדם לא מבין כלום בעולם הזה. חושב, וואו, מי יודע, זה דבר שלילי וכולי, לא, לא, לא, לא. יש סיבה למה השם עשה את זה בצורה כזאת, ואיך הגבר עם אשתו, ואיך זה הזיווג, ומה הכוח של זה, ומה זה עושה בעולמות העליונים, דברים מדהימים. אלא מה, שאתה בורווה מארץ, וממציא דת של שוטים מלא בשטויות וכזבים, אז דבר שנראה לך בהמי, אתה הולך ומפרש את זה כמו שזה נראה לך. מה איזה שכתוב בתורה שזה הפוך? לא זכו הנוצרים להבין, אין מה לעשות. בכל אופן, צריכים להבין. יש לדבר הזה ערך עליון וקדוש. היה פעם שהגיע אליי בחור מבוגר ואמר לי, מה יש לדבר עם האישה? היא משעממת, היא לא מבינה כלום. עם חבר בישיבה אני נהנה הרבה יותר לדבר. לקח לי זמן לשחרר אותו מהשטות הזאת. דיברתי איתו על זה, למדתי איתו את דברי הטור והבח בתחילת אבן העזר, שולחן ערוך, יש טור שזה לפני בערך 800 שנה, בעל הטורים, רבי יעקב בעל הטורים, הוא היה בן של רבנו אשר, מגדולי פוסקי אשכנז, והוא כתב את הטור, אבא שלו היה פוסק גדול, אחד משלושת הפוסקים שמוזכרים בשולחן ערוך, והשולחן נרוך מחולק לארבעה חלקים, החלק שמדבר על יחסים בין או לביניים, ענייני נשים זה נקרא אבן העזר, שהאישה זה העזר כנגדו, כן? ואז הוא מביא שם הלכה, הבח זה הבית חדש, הוא חי הרבה שנים אחר כך, מאות שנים אחר כך, והוא פירש את דברי התור, כן? ושם כתוב ככה, שיש בניסויים שתי עניינים. יש את העניין של קיום מצוות פרעורבו. להביא ילדים, צריך אדם שיהיה לו לפחות בן ובת, אחת מכל אחד לפחות. אם יש לו עשרה בנים, לא קיים. אם יש לו עשר בנות, לא קיים פרעורבו. הבנים יש לו לפחות בן ובת, כל השאר זה אקסטרה. ויש גם את העניין של הבדידות, שזה דבר לא טוב. לא טוב להיות אדם לבדו, ככה כתוב בתורה. ואדם שהוא יחידי, הוא בודד וזה לא טוב לו. ויש אנשים זקנים בשנות ה-70, 80, 90 לחייהם, נפטרו אנשים שלהם והתחתנו מחדש. מה אתה צריך להתחתן? אתה בן 75, 80. אתה עכשיו תלמיד חכם, כל היום במילא לומד בישיבם. אתה לא יכול להצטדר בגילך בלי אישה. מה, יש לך תאהבת נשים בגיל 80? קרוב לוודאי שכבר לא. אבל למה משדכים לו אישה? בלי קשר, ליחסי מין. שלא טוב להיות אדם לבדו. אני זוכר, אני לא אשכח שהרב כדור היה, אני חושב, קרוב לגיל 90 ומשהו, התחתנה עם אישה צעירה מאוד בשנים. שהיא רצתה להיות נשואה לצדיק, לא אכפת לה אפילו שהוא ישיש, והוא מה צריך אישה, מטפלת בו, עוזרת לו, מגישה לו, מחבסת לו, עוזרת לו להיכנס, לצאת. כמובן שלא הכל זה רק יחסי אישות, כן? לא טוב להיות אדם לבדו. והקדוש ברוך הוא ברא בשבילו את האישה להיות לו לצבתא, לחברה, חברה לחיים. לקח לזמן לשחרר את הבחור הזה מהמיוס ולהביא אותו למצב שהוא הכיר בזה שאימא שלו וסבתא שלו היו כאלה נשים חכמות. וזה כבוד גדול לאבא ולסבא שלו שהיו נשואים לכאלה נשים וכו'. רב שלמה אמר בשם רבי איזיק שר, אמר ש... שהסביר את כל העניין הזה כמו שהתחלתי להסביר שהרב המצלבות כאמר שיש אצל האדם שני כוחות שהם מנוגדים זה לזה. ובמילא אם אדם ידבר וידבר על דברים שבאים לו מתוך התת מודע, לאט לאט יתברר אצלו כל הסוגיה, והוא לא ירגיש שהוא חי בתוך סתירה ויהיה מבולבל, אלא להפך, הדברים האלה יובנו אצלו. יבין למה יש לו משיכה מצד אחד ותחייה מצד השני. לא טוב להיות האדם לבדו, עשה לו עזר כנגדו. דברי הטור, והבח כן, אומר ככה. התברך שמו של הקדוש ברוך הוא שהוא חפץ בטוב בריאותיו. שידע שאין טוב לאדם להיות לבדו, על כן עשה לו העזר כנגדו, כוונה האישה, ועוד כי כוונת הבריאה באדם לפרות ולרוות. צריכים להביא ילדים לעולם, איך העולם מתקיים? אם אף אחד לא הביא ילדים, תוך שתי דורות ייגמר העולם. כן? וזה אי אפשר בלו העזר, בלי נשים לא תוכל לקיים את העולם. כן, על כן ציבה הוא לדבוק בעזר שעשה לו, לכן חייב כל אדם לסע אישה כדי לפרות ולרבות, זה חיוב מהתורה. גבר יש לו את החיוב הזה, לא סתם כתוב, ועזב את אבי ואמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד, ככה כתוב בתורה. היא קודמת לאבא שלך עם כל הכבוד לו, קודמת לאימא שלך, היום אם אבא שלך נתן לך מיליארדים וקנה לך ובנה לך ותרם לך כלייה ואימא שלך מסרה נפש עליך ומה לא? ברגע היום שהזדבקת עם אשתך והתחתנתם ונהייתם לגוש אחד, לבשר אחד, היא קודמת אליהן. כך אמר בורא עולם, אותו בורא עולם שציבה כמה חייבים להיזהר בכבוד ההורים ולכבד אותם, ושמשימה כמעט בלתי אפשרית לעמוד בכל הקריטריונים, ולא רק זה מכה אבי ואימו מוט יומד, מקלל אבי ואימו, דברים נוראים כתובים על זה. והנה, יום אחד אתה מתחתן, והנשמות מתחברות, ופתאום אשתך נהפכה לחלק ממך, אינטגרלי ממך, אשתו כגופו, כתוב בגמרא. כמו שהיד שלך זה חלק בלתי נפרד מהגוף, ככה האישה שהתחתנת איתה על ידי חופה וקידושים. הוא ובח, בהסבר שלו, הבית חדש על זה, ככה הוא כותב. התברך שמו של הקב' ברוך הוא שהוא חפץ בטוב בריאותיו. יש לדייק לאיזה צורך הקדים השבח הזה בתחילת חיבורו זה. שאין זה מעניין החיבור. מה עכשיו? בא מביא לנו עטור נאום על גבר ואישה. מה זה? זה הלכה? תגיד מה מותר? מה אסור? ספר הלכות אומר מותר כך וכך, חובה כך וכך, אסור כך וכך. מה עכשיו? אתה נותן לי עכשיו נאום? מה זה פה? שיחות על השקפה יהודית? כי לא בא, כי אם לפסוק הוראה, כל התכלית של הספר זה לפסוק הלכות. באיזה ספר הלכות? מביאים עכשיו סיפורים היסטוריים ועניינים של השקפה, כן? והוואלה להתחיל, היה לו להתחיל, חייו אדם, ליסא אישה וכולי וכולי. חובה זה חיוב מן הדין. ונראה דלפי שנמצאים מקצת בני אדם מעלים בדעתם המשובשת, כיוון שיש אנשים שבדעה המשובשת שלהם חושבים, מה הם חושבים, כיוון שלטובתי עשה לי את העזר, הקראש בחור כביכול רוצה להטיב לי, נכון? עשה לי עזר כנגדי אישה. כמו שנאמר בבראשית, לא טוב להיות אדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו. הנה אין אני חפץ בטובה זו, והיא אף שיבן, לא מעוניין בה. אני, תודה רבה על חבור העולם, שעשית נשים בעולם. אני לא מעוניין באישה, רוצה נשאל ללמוד תורה, כביסה, ישלם לה מכבסה. אוכל, יזמין מהמסעדה. נגיד שיש לו כסף, הוא יכול הכל לדאוג לעצמו. יש לי משרתת שתבוא ותנקה לו את הבית. לא רוצה ילדים, לא רוצה, הוא רוצה לעסוק בתורה, תודה רבה על המתנה, לא מעוניין, זכותו או לא זכותו. כי לדעתו יותר טובה היא, עדיף לו הכוונה שישב בלא אישה. הוא מבצעי לו עזר ברע, ואך אשר נפשו קשורה בנפשו, מצא לו איזה חבר טוב, יושב, לומד איתו, על כן להוציא טעות זו מלב. כן? להוציא את הטעות הזאת מלב ואותם משובשים. אמר הקרש ברוך הוא התברח שמו שידע שאין כזה דבר טוב אחר. זה חובה לאדם. זה הטוב וזהו. ואין טוב אחר במקומו. כי הוא התברח היודע מהו העזר. אתה לא יודע יותר טוב מברור העולם מה טוב לך. הוא אמר לך שזה טוב. כן? לא במחשבת ליבו של האדם הטועה בדעתו, להמציא לו עזר לרצונו. אדם ממציא לעצמו תחליפים. כבר לא מדבר על הסוטים של היום, איזה תחליפים הם רוצים לעצמם. כפרת אבונות, כן? זמננו כמעט עזל. עוד עניין אחד ונסיים להיום. טוב. אז באמת, רבי אייזק דיבר איתי הרבה מאוד על ההבדל בין מלאך לבן אדם. הוא אומר לי, תראה, להיות מלאך זה לא כל כך מסובך, מלאך אין לו יצר הרע, אין לו ניסיונות, הוא עושה את רצון השם התברך, ככה הוא מתוכנן, לכן הוא מושלם, אתה לא רואה שמלאך מורד באשם, כן? אבל לאדם, הקב' הוא נתן את הכוח לעשות נגד רצונו של בורא עולם, דבר אדיר, נתן לך כוח, אני אמרת לך מותר או אסור ואתה עושה הפוך, נתתי לך את הבחירה הזאת, כן? וזה חידוש עצום בבריאה של היצור הזה שנקרא אדם. שבידו ניתן הכוח, כוח הבחירה. והוא צריך להיות בוחר בטוב. ומדרגתו גבוהה מהמלאך. אצל המלאך הוא יעשה נגד השם? לא. יש לו תאוות ללכת לעשות עבירות? לא. מה הוא? הוא כמו רובוט, רובוט רוחני. יש לו יכולות רוחניות שאין לאדם, אבל בכל זאת הוא מתוכנת. ואונקולוס אומר, בהסבר שלו, הוא אונקולוס זה בן אחותו של פיטוס. זה שהיא חברת המקדש, האחיין שלו התגייר ונהיה מגדולי הרבנים בכל הדורות בתקופת רבי עקיבא. הוא אומר על הפסוק בספר בראשית ג', פסוק ח' ב', הוא אומר, והיום הרשם אלוקים אין האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע. האדם הוא כבר כמו, כדור שברחו והמלאכים, יודע להבדיל בין טוב לרען, נתנתי לו מספיק שכל, כן. ואתה פן ישלח ידו ולקח גם עץ החיים ואכל וחיים לעולם. הוא יכול עד עכשיו, אמרתי לו לא לגעת בעץ הדעת, הלך ואכל. עכשיו קיבל שכל, נפתחו עיניו, רואה שהוא עירום, מבין מה זה בושה, מבין מה מותר, מה אסור, עכשיו עוד שנייה ילך יאכל מהעץ השני שאסור. כן? אז בתרגום אונקולוס הוא מפרש, הוא אומר ככה, אומר, ואמר השם אלוקים, האדם אבו היחידי בעלמה, מנה למדת תו וויש. והרמב״ם בשמונה פרקים מביא רעיון מהאונקולוס הזה, שהאדם הוא הנברא היחידי בעולם שניתן בו הכוח והיכולת לבחור בין טוב לרע. אם אדם ישאל אתכם, מה ההבדל בין אדם לחיה, לבאמה? הרבה אנשים יאמרו, אדם יש לו בחירה, והחיה אין לה בחירה. לא נכון, גם לחיה יש בחירה. כלב בוחר אם לאכול נקניק אדום או נקניק לבן. כלב בוחר אם ללכת עם הנקיבה השחורה או עם הנקיבה הלבנה. כלב בוחר אם לקפוץ למים או לברוח כרגע מהמים. כלב בוחר אם לרוץ לעזור לך או להתעלם ממך. או לרוץ היום אחרי החתול ומחר הוא לא רץ אחריו. למחרת הוא... משחק איתו כמו חברים. זאת אומרת, אתה רואה שהם בוחרים מה הם רוצים לעשות. אלא מה? האדם הוא היחיד שיכול לבחור לעשות פעולה שהיא נגד רצונו. כלב לא יכול לבחור לעשות נגד התאווה הזמנית שלו. אותה רגע יש לו תאווה מסוימת, חייב לממש אותה. אי אפשר לבוא לכלב או לנמר להגיד לו, תתאפק שעתיים לפני שאתה תורף את הכבש, כיוון שאנחנו עוד לא סיימנו איתו, עוד שעתיים תאכל. אין כזה דבר. הנמר רעב, הוא תוקף. אדם, אפשר להגיד לו, עוד לא הגיע זמן האוכל. נגיד חייל בצבא. אומרים לו, בעוד עשר דקות יפתחו את החדר אוכל. עד אז אסור להיכנס. אז האדם חושב, אני ארמה, וייכנס בכל זאת ויאכל בלי רשות? או אני אתאפק עוד רבע שעה, ואז ייכנס כמו כולה, ויתיישב במקום של... זאת אומרת, אדם יכול עכשיו לבחור לעשות פעולה שהוא מבין שהיא הנכונה, למרות שהתאווה הבאמית שלו אומרת הפוך. לך תעשה, הוא אומר אסור, תאכל, לא קשר, תתחתן איתה, אסור לי, היא לא מעם שלנו. התורה אמרה אסור להתחתן עם עמים אחרים. זאת אומרת, יש לך רצון, מהבנה שלך כן לעשות, והתורה אומרת אסור, ואתה מסוגל לשבד את עצמך לעשות נגד הרצון האישי שלך. זה מה שכתוב בפרקי אבות, עשה רצונך כרצונו, והבאמה לא יכולה לעשות כזה דבר. טוב, רק נסיים בציטוט מהרמב״ם, מה שהוא אומר, וכלל הדבר שנאמין בו הוא, כי כמו שרצה שמתברך, שיהיה אדם ניצב, הקומה רחב היכזה, בעל אצבעות כן רצה שהתנועה וינוח מעצמו ויעשה פעולות שבבחירתו שאין מחריך לו עליהם ולא מונע מהם אתה מחליט לישון, מחליט לקום, מחליט לצאת, מחליט להיכנס, לשבת, לעמוד, הכל אתה בוחר כמו שהתבהר בתורה האמיתית שמבארת את זה העניין בעומרה אין אדם היה כאחד ממנו לדעת טוב או רע וכבר בער התרגום מונקולוס בפירוש הרצון בו ממנו נולדה טוב ורע. רוצה לומר שהוא היה אחד בעולם, יחיד מכל השני מיליון סוגי בעלי חיים שיש, כן? רצוני לומר, מין שאין כמוהו, אין מין אחר כמוהו, שהשתתף עמו בזה. והוא מעצמו מנפשו ידע הטוב והרע. ויעשה איזה מהם שירצה ואין מונה עלו מהם ואחר שהוא כן אפשר שישלח ידו ויקח מזה וכולי שיוכל גם מעץ החיים רבי אייזיק היה מרבה לומר לי שלאדם יש בפוטנציאל יותר כוחות ממלאך למרות שבאופן טבעי אנשים חושבים בדיוק להפך אמנם נכון שהמלאך הוא קודש קודשים אבל התורה לא תובעת מהאדם להיות מלאך, אלא התורה אומרת לאדם להיות איש קודש, ואנשי קודש תהיו לי. אני רוצה שתהיה קדוש, אבל בן אדם קדוש, לא מלאך קדוש. כן? ואתה צריך לעבוד, את הקרש ברוך הוא בזה שאתה אדם, אנשי קודש. אנחנו אנשים, אנחנו אנשים בשר ואדם, שילוב של בהמה ונשמה אלוקית. מלאך אין לו גוף בהמי. אין לו צרכים בימים, הוא לא צריך לאכול ולשתוד ויחסי מין, אין לו את הדברים האלה. כולו רוחני. ואנחנו שילוב של גשמי ורוחני. למה נקרא שמנו אדם, שנלקחנו מן האדמה? תקדש את היצרים שאתה כל הזמן בורח מהם. זה לא דבר שלילי. רק מה? כל דבר בעת הנכונה. יום טוב. אוכל בשר, שתי יין משובח. אין שום בעיה, סבודת שבת, תאכל כיד המלך, תלבש כיד המלך, כל הדברים שיש להם את הזמן ואת העת שלהם, אבל התאבות האלה כל עוד אדם לא חורג ממה שאסור בתורה, מה שהתורה אומרת שאסור הוא לא חורג, אז עד רבה יש לו בהם שימוש חיובי, רק מה צריכים לדעת? שגם שאדם שרוצה שיהיה לו בית גדול ויפה ומכוני טובה ובגדי וכולי, כל עוד זה לא הפך להתמכרות, שזה הפך לדבר העיקרי בחייו, חיי החומריות, אז בסדר. ברגע שזה הופך לדבר העיקרי בחייו, אז האדם הזה חי בעבירה כל שנייה בחייו. כל שניה מתהווה לזה, מחליף כל הזמן שעונים, מחליף חליפות, מחליף מכוניות, זה לא טוב לו, והבית הזה אחרי שנה עובר ורוצה וטס ככה ורע, וכל דבר בודק רק לחפש את תענוגות העולם הזה. אז אפילו בדברים שמותרים, למשל הוא ואשתו, היא עכשיו תאורה, היא לא נידה, אז רמה עמיק ו... רוצה שבועיים להיות איתה רצוף בלי הפסקה וכמו בהמה ורק מחפש תענוגות הגוף, הרמבן כבר יש לו שם לאחד כזה, איך הוא קורא לו? נבל ברשות התורה. איך אומרים בארץ החילונים? זה קשר אבל מסריח. יש דברים, זה קשר. מה שעשית, לא כתוב שאסור, אבל כל ברדת מבין שזה מעלה צחנה. אנחנו לא טיפשים, גם החרדים מבינים את זה וגם חרדי שעושה דבר שאף על פי שיש לו להרוא, הנה כתוב שמותר, בסדר מותר, אבל זה באמת מה שהשם מצפה לך לעשות, לכן צריכים הרבה פעמים לעשות לפנים מישורת הדין. אנחנו להיום סיימנו, בעזרת השם, אנחנו נמשיך בשיעור הבא, הגענו כבר ברוך השם לספק די יפה, בשיעור הבא נדבר עכשיו על אנשים שלא מצליחים למצוא מישהו שהם מוצאים חן ביניהם, ונדבר גם על קבלת החלטות, על קושי בלקבל החלטות, אנשים שחיים כל הזמן בספק, כמה שאדם יותר חכם יש לו יותר ספקות ויותר שיקולים, כמה שאדם יותר טיפש אז הכל נראה לו פשוט, כל מיני דברים מאוד מעניינים, זה בעזרת השם כבר בשיעור הבא. ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.