חיים שמבוססים על שקר

כתוביות

‫אנחנו נמצאים עכשיו ‫בתקופת אלול, תקופת הסליחות, ‫וידוע שבתוך הסליחות ‫החכמים הכניסו כל מיני פסוקים ‫שאנחנו ע.י.ע באים אל הקדוש ברוך הוא ‫כי אני הדופק בדלת. ‫הדין שדופק בדלת, ‫הוא לא נותן מכות חזק. להביא כסף, אין כזה דבר. כבר בשפת גוף שלו, איכשהו דפק מהדפיקות כבר, אם אתה חד, אתה כבר מבין, זה לא איזה עורך או איזה שכן או איזה הבן שלך דופק. כבר מהדפיקות אתה מרגיש את הבושה. ואחרי שאתה פותח, אתה רואה שהוא מקובץ ומוריד את הראש וככה בקושי מושיט את היד. כדלים וכראשים דפקנו לילתיך, אנחנו אומרים. יש כל מיני פסוקים אחרים גם, למשל, זכור כי אפר אנחנו, מה אני, מה חיי, אפר אני בחיי, כלווה חומר במיטתי, הביל ולא חכם, וידוי של רבנו ניסים, וידוי הגדול. שהוא מסכם אותו במשפט מצמרר, שאי אפשר שלא להתעלף ששומעים אותו, או להיחנק מדמעות ביום כיפור, שאומר, אם אבו לפרט את חטאיי, הזמן יכלה והם עלו יכלו. כמה שהאדם יותר גדול, הוא גם מכיר באפסותו. הכל הפוך. כמה שהאדם יותר קטן, הוא מבחינת איסטרה, בלגינה, קישקישקריה. זה הרבה רעש וצלצולים. ‫ובדרך כלל רוב האנשים הקטנים ‫לא מכירים במדרגתנו, ‫הם חושבים שהם הרבה יותר ממה שהם. ‫בגלל זה הם מדברים בפני ‫אנשים שהם יותר גדולים מהם, ‫או כל מיני דברים שאנחנו רואים ‫ואיפה שאנחנו הולכים, תמיד יש את זה. ‫וכמה שאדם יותר גדול, ‫הוא לא מדבר, ממעט בדיבור. הוא לא בא להרשים אף אחד, כמו שהיה רבנו חכם בן ציון אבא שאול זצן. איזה שניים שישבו שלוש שעות ומתווכחו על גמרה מסוימת לידו. הוא יושב לידם, מקשיב להם ולא מתערב. עד שכבר, איך אומרים, קלו עליהם כל הקיצים, ניסו מכל הכיוונים, בסוף אמרו נשאל את חכם בן ציון. מיד פשט להם את הסוגיה. אז אמרו לו, אז למה כבודו לא אמר? מה זה העסק שלי, להכניס את עצמי בשיחה של אחרים? או כמה פעמים שבאו אליו אנשים לשאול שאלות בהלכות, לא מי יודע מה מסובכות. מיד אמר להם, תלכו לחכם עובדי על למה באתם אליי. ההנבה וההכרה, האדם מכיר בעצמו, אני כלום, מי אני? כמו שבא איזה אדמור אחד חסיד, אמר לו כל מיני ביטויים, שבחים, משהו, משהו, איזה שבחים, לא יפסיק, לשבח את חכם בן ציון. בסוף הוא אמר לו במשפט אחד, עזוב, עזוב, הכל קלמפדי, כל דיבורי שרק. שאלה אם אחד מהשבחים האלה יגידו עליי בשמיים או לא, זו השאלה. ‫עם אחרות, מה עכשיו בעולם הזה? ‫השבחים, הלשון אין לה עצם, ‫היא הורה לכל הכיוונים, ‫בלי סוף, בלי חשבון. ‫זו הייתה המציאות. ‫בכל אופן, אנחנו אומרים, ‫הקהל שברחו כל מיני משפטים, ‫מה שנקרא בומבסטים. ‫נענים, אחיי, אנחנו אפר, ‫אנוכי אפר ואפר, ‫כל מיני משפטים ‫שהשתמשו בהם גדולי האומה. ‫הנוכית הולד ולא איש. ‫בסופו של דבר, יש כאן חשש ‫שלא שמים אליו לב, ‫שהיא תכן שגם ידונו אותנו ‫גם על זה שאנחנו שקרנים. ‫אחד סיים להתפלל, ‫ומישהו דרך לו על הרגל. ‫היה צפוף. ‫איי, לא אמר סליחה. ‫יש אנשים, אין להם נימוס. ‫אין להם דרך... ‫אגב, שאומרים דרך ארץ ונימוסים ‫זה שני דברים שונים. מה שאומרים, דרך ארץ קדמה לתורה, לא הכוונה שקודם כל תהיה מנומס אחרי זה, זה גם נכון דרך אגב, כתוב אסור ללמד תורה לתלמיד שאינו הגון, קודם כל תעשה אותו בן אדם, אחרי זה תכניס בו תורה. מצד שני כתוב, מה אור שבא, מה עזירם למותיו, זה כביכול מין כזה חרב פיפיות, מצד אחד איך תעשה אותו בן אדם

אם לא תלמד אותו תורה.

אז הכוונה, תורה, הכוונה שמתכוונים סוגיות, גמרא, לעומק, עזוב, קודם כל תלמד אותו מוסר, איך להתנהג, נימוסים, שיהיה בן אדם, תיקון עמידות, אחרי זה תכניס לו, כן, קצת תורה יותר לעומק, טוב, זה הפשט. בכל מקרה, אז אחד דרך לו על הרגל, אז הוא דחף, התעצבן, צעק, אז חכם בציון אמר לו, אתה יודע, רגע בתפילה אמרת, אלוהי, נצור לשונים ורע, שפתיים מדבר מרמם, כאלה היא נפשית אידום ונפשי כאפר לכל תהיה. מה זה כל הבלוף הזה? אני בכלל אומר משפט שמאוד מעניין, בסוף התפילה כתוב, כשאנחנו אומרים את זה, בסוף התפילה יהיו לרצון עם רפי, והגיון ליבי לפניך. מה פירוש המשפט הזה? כל מה שהתפללתי עד עכשיו, שיתקבל אצל הקבלו שברחו ברצון אבל מה זה יהיו לרצון המרפא מה שאני אמרתי עכשיו בפי מה זה זה הגיון ליבי כולל האירורים שלי אז אני אומר איך אפשר להגיד כזה דבר צריכים להיות סופר טיפש כדי להגיד כזה דבר הרי אנחנו בעבונותינו הרבים לא יודעים לקוון פעם אחת בחיים שלנו

בתפילת שמונה עשרה מאלף עטף בלי מחשבות זרות, בלי לחשוב על שטויות, בלי להסתכל על הדלת, או פתאום איזה מישהו נכנס שפתאום. כל רגע קופצים לך כל מיני שטויות בראש. יש לי עוד מפגישה, אני מאחר לקולל, כל מיני דברים. בזמן התפילה עוברים לאדם עירורים. דרך אגב, אני יכול לנחם אתכם, שהחזוניש פעם, בזמן שהוא דיבר באיזה שידוך של איזה תלמיד שלו, אז הוא דיבר, ביקשו ממנו, אז הוא אמר, החזוניש, הוא היה שטחן, אז הוא אמר, השידוך הזה בין פלוני לבין פלונית הוא שידוך מושלם. ברוך ה' בחסדי שמיים, כל הפרטים בשידוך הזה מושלמים, חוץ מדבר אחד, שהשידוך הזה בא לי באמצע תפילת 18. חזוניש זה לא היה בן אדם, זה היה מלאך. אתם מבינים מי זה היה חזוניש? קראתם את הספר של האמונה וביטחון. רק מה השפה, זה שפה של ראשונים. זה לא היה בן אדם רגיל, זה בן אדם שלושה ימים יושב, הוא שוכח. חזוניש היה רשמי, שוכח לאכול. הוא לא היה זוכר אם הוא אכל, הוא אמר, מעולם לא הרגשתי רעב. הוא לא זכר אם הוא אכל או לא. מינו מישהו שירשום מתי הוא אוכל, אם לא, אם לא, ימות מרעב. הגוף שלו לא היה

קיים בכלל, כזה היה קטן מקל כזה, שלושה ימים רצוף הוא ישב בלי לאכול, בלי לישון על סוגיה

בגמלת שבסוף הוא נתן מכה על השולחן

מתסכול, לא מסתדרת לו הסוגיה, אחר כך משמיים הוא קיבל את התשובה. ‫זה לא אנשים רגילים, ‫זה סך הכול לפני 40-50 שנה ‫פה פה בארץ הולכו כאלה אנשים. ‫הרי כל בני ברק זה ‫בזכות החזון איש. ‫שהוא בא לבני ברק, ‫היה רק מוסד אחד, זהו. ‫לא היה כלום שם. ‫הוא החליט שזה העיר של תורה. ‫ובני ברק זה העיר של תורה ‫מספר אחד בעולם ‫מבחינת שאין שם כמעט בכלל חילונים. ‫זה גם העיר עם הכי הרבה פחות ‫התקפה לב בעולם. בכל העולם יש עשרות אלפי ערים.

יש לו סקר, בדקו. העיר מבחינת אחוזים, עם הכי פחות את כיף הלב,

זה בני ברק. אפשר להסביר את זה. יש אנשים שיושבים ולומדים תורה, גם שלומד תורה ולכלל לא מהר מקבל את כיף הלב. תורה, היא מחזקת את האדם, כן. בכל אופן, אז כשהיה פרדסים, חזוני שהיה סובל מהבטן. היה לו כיף הבטן. כתוב שאחד הדברים שמצילים את האדם מהגיהנום, זה בעיות מאיים, כן? ‫החזון האיש לא היה צריך ‫להינצל מהגיהנום, ‫בכל זאת היה לו בעיות במיעים, כן? ‫אז הוא היה הולך, אמרו לו הרופא, ‫הרופא אמר לו, ‫תלך הרבה ברגל, זה יעזור לך. ‫אז הוא היה הולך, היה שם פרנסים, ‫הוא היה הולך הלאו, חזור, ‫הוא היה הולך, כך, באמצע היום. ‫אז היה שם איזה זקן חרדי, ‫צועק לו מהחלון, ‫מה אתה עושה פה, בתלן? ‫שב ללמוד. ‫תראו פעם איזה עולם היה. שהיום אתה הולך, אז אתה עושה רעש, אז צורק לך השכן, בוא הנה, אתה מפריע לישון, תנמיך את

המוזיקה, למה אתה עושה פה רעש? למה אתה זורק פה את האופניים? למה אתה חונה פה? זה מה שמעניין אנשים, דברים שמפריעים להם. בדור הקודם, הוא לא אכפת, הוא אומר לו, בוא, אתה הולך פה, שב ללמוד, בתלן. כואב לזקן שהבחור צעיר הולך ולא לומד, כביכול, הולך בפרדס. ‫אז כל יום

רע צועק לו, ‫אמרתי לך, שב ללמוד,

יא בתלן. ‫אז יום אחד הוא אמר לו, ‫טוב, אם אתה לא רוצה ללמוד, ‫לפחות שב תקרת תהילים. ‫אז כעבור זמן מסוים ‫הזקן הזה קרא לו איזו אירוע, ‫והיה צריך ללכת אצל ‫איזה צדיק גדול

וזה, ‫אז אמרו לו, יש כאן

איזה אחד ‫בבני ברק חזוני, ‫ניקח אותך אליו. ‫אז הוא

בא, הכניס אותו אליו לבית, ‫פתאום חשכו עיניו. הוא ראה שזה הצעיר שהוא גדף אותו וצורק עליו כל יום. אז מה, זהר גדול? אומרים לו, כן, למה? השם ירחם. יא, נפל לרגליו, התחיל לפקוט. אומר לו, מכילה, סליחה, כבודו, למה לא אמרתם לי כלום? וזה מאיפה אני אמור לדעת? אז החזוני שאמר לו, למה? אני דווקא חייב לך הכרת הטוב. הוא אומר לו, למה חייב לי הכרת הטוב? הוא אומר, בזכותך אני קורא כל יום תהילים.

‫זה מה, זה שהיה... ‫הקב״ה דיבר איתי דרכך, מה? ‫מה זה שבהם פתאום צועק עליי ככה? ‫זה לא סתם, זה מסר משמיים. ‫אני תורה, תורה, תורה, ‫אז הקדשתי עכשיו כמה דקות ‫בזכותך וגם לתהילים.

‫אני קורא תהילים. ‫אבל בכל אופן, אז...

אז אנשים האלה, אתם יודעים, אפילו לאכול הוא לא זכר. תראו לכם עד כדי כך מה היה רמת העמל שלו בתוך התורה. אז התחלתי להסביר שבעזרת

השם אנחנו אומרים את כל הביטויים האלה על הנבה, כל הדברים האלה, אבל אנחנו מצד אחד עלולים חס וחלילה להגיע למצב

שאנחנו עומדים לפני הקב". והכל גם ייחשף פה כשקר. אז התחלתי להסביר שאנחנו אומרים בסוף התפילה, יהיו לרצון עם רפי, והגיעו ללבי לפניך. זאת אומרת, מה הפירוש? אנחנו אומרים לקב". קבל את כל מה שאמרתי עכשיו, ואת כל מה שאיררתי. אז אני אומר, אם היה תלוי בי, אם היה אפשר, הייתי מוחק את השורה הזאת מתפילת שמונה עשרה, הייתי רק כותב, יהיו לרצון נמרי אפי לפניך, בלי ואיגיון ליבי. בזמן חזל היה פשוט, כי האירורים שלהם היו מאה אחוז נקים לשם שמיים, לא היו חושבים על שטויות בזמן התפילה. לכן לא הייתה להם בעיה לכתוב, אנשי הכנסת הגדולה, שתקנו את התפילה, שלא רק המילים שאני אומר, אני גם הרי מכוון על כל מילה, מי יודע איזה כוונות היו עושים, כוונות הרשש, כוונות זה, קבלה, אז לא סתם אומרים איגיון ליבי, אבל אנחנו, באבונותינו הרבים, עומד מול הקרש ברוך הוא, אשם שפתי תפתח ופי אגיד תהילתך. מתחיל, אלוקינו ואלוקי אבותינו, וואי, יש לי רופא שיניים עוד שעתיים, כן, ברוך אתה השם, הגן אברהם, אתה הגיבור לעולם. פתאום הוא נזכר, עכשיו יש לו איזה פגישה, מישהו מחכה לו וזה, נזכר, אשתו הצבנה אותו, הקפה לו היה טעים. כל מיני שטויות עובר לו בראש. אז עכשיו הוא אומר לה, השבחו, קבל גם את האירורים שלי. השבחו, אין בעיה. הוא לקח את התפילה שלו, איך התפילה שלו נראית? קפה בפנים, לימון בפנים, כדורגל, אשתו, אני יודע מה, פגישה רופא

שיניים. זה פחד פחדי. בקיצור, תדעו לכם דבר אחד. ראיתי בכלל ספרים, כולם יכולים לחזור בתשובה חוץ מאחד.

מי?

מי הוא האדם שיבצר ממנו לחזור

בתשובה? יש הרבה גאפתנים שחוזרים בתשובה, כולנו. מה,

יש מישהו מאיתנו לא

גאפתן? כולנו גאפתנים. היינו ונשארנו, רק אולי היום קצת פחות. אני מקווה, קצת פחות.

גאווה זה לא רק בהתנהגות החיצונית, זה

גם בהתנהגות הפנימית. הרבה פעמים אתה רואה את הגאווה של הבן אדם משפט הגוף שלו. לא אומר מה שהוא אומר. אני

הכרתי אחד שהוא היה נכנס למקום לתת דרשה, היה מתכבץ, מוריד את הראש, עושה את עצמו כזה,

ואני אישית הכרתי אותו שאין גבתן יותר מנו בעולם.

אבל שהוא היה נכנס, איזה הצגות היה עושה, איפה איפה יש דלת אחורית, כביכול שלא יקומו בשבילו. ואני הייתי יושב איתו במכונית ושומע איזה שחצן הוא ואיזה גאפתן, זה המציאות

שלו. כל כולו שקר. אבל כלפי חוץ, ההצגה הזאת של אני ענב, זה אבי אבות הגאווה. הבנתם את הנקודה? אדם שיודע שבעולם החרדי לא מסמפטים גאפתנים. שונאים גאפתנים. גאפתן שונא גאפתן. גנב שונא גנב. קנאי שונא קנאי. עצלן שונא עצלן. ‫זה שאני כזה, זה לא מעונה מני ‫לתאב אחרים שהם ככה. ‫זו המציאות של העולם. ‫אחד בא אליי בישיבה,

אומר לי, ‫הבחור הזה, אני לא סובל אותו, ‫השם הצלח לי, ‫אבל

אני לא יכול לסבול אותו. ‫אמרתי לו, למה? ‫למה אתה שונא אותו? ‫הוא אומר, כבר כמה פעמים ביקשתי ‫ממנו לא לשבת לי על המיטה במגורים, ‫והוא לא אכפת לו, הוא בא יושב. ‫מה הפירוש? ‫בישיבה יש מיטות שתי קומות. ויש, נגיד, כמה ישנים באותו חדר. אז עכשיו, כשהוא בא לדבר עם השותף שלו לחדר, אין שם כיסאות, שולחנות, אז על מה הוא יושב? על המיטה התחתונה. זו המיטה של הבחור הזה. זאת אומרת, כל מי שבא לחבר שלו שישן מעליו, הוא לא ייתפס לשבת על המיטה למעלה, הוא יושב על ה... אז הוא אומר, אני מסדר את הסדין, הכל נקי, מסודר, זה בא

יושב לי על הסדין. אז אני אמרתי לו, וזו

הסיבה שאתה כל

כך שונא את הבן אדם שיושב לך על

הסדים. הוא אומר לי, כן, אני כל פעם

צריך לבוא לסדר מחדש, וגם אני אסתניס,

אני לא אוהב שאנשים ישבו לי על המיטה, על הסדים וכולי. אז אני שאלתי אותו, ותגיד שאתה הולך לחדרים של אחרים בישיבה, אתה לא יושב על

המיטה שם? אז הוא חשב שנייה. הוא אומר לי, כן, אני יושב. אני אמר

לו, אז איך אתה יכול לסנו בן אדם שעושה בדיוק מה שאתה עושה בעצמך? אז אתם רואים, זו המציאות של האדם. למרות שהוא יודע שזה אסור, והוא עושה את זה, שמישהו אחר עושה את זה, הוא שונא אותו, שכועס עליו, מקפיד עליו, וזה מה שאומרים, אין אדם רואה נגעי עצמו. מה הפירוש? כולם רואים

את נגע... מה, האדם לא יודע מי

הוא? האדם לא יודע שהוא קריזיונר? יודע. הוא לא יודע שהוא עצלן? הוא לא רואה באיזה שעה הוא מתעורר כל בוקר? יודע. ‫הוא יודע שהוא טיפש, ‫הוא יודע שהוא לא הולך לו בגמרה, ‫הוא יודע שהמוח שלו אטום, הכול הוא יודע. ‫מה הכוונה אין אדם רואה ניגעי עצמו? ‫הכוונה שמה שהוא רואה אצל אחרים ‫ומרתיח אותו, ‫כשהוא רואה את זה בעצמו, ‫אין לו שום בעיה עם זה. ‫זו הכוונה. ‫כי אדם יודע את הניגעים

של עצמו, ‫אי אפשר להגיד

שהוא לא יודע. נכון או לא? אדם יודע, אם הוא יודע שהוא כל יום קם ב-12 ואף עבודה הוא לא מחזיק מעמד, כל מקום שהיה זרקו אותו. אחרי כמה שנים הוא כבר יודע שיש לו בעיה של עצלנות. באים אליי כאלה בחורים. אני, הבעיה שלי זה עצלות. אני לא מצליח להתגבר, לא יכול לקום לשחריט. אז אדם רואה את נגעי עצמו. רק מה הנקודה? כשזה אצל מישהו אחר, זה צועק לו הרבה יותר. זו הכמנה. בכל אופן, התחלתי להסביר

ש...

כי כולם יכולים לחזור בתשובה חוץ מן השקרן. אדם שהחיים שלו הפכו לדרך, דרך של שקר. לא ספו ושם זה רק שקר עם אונס או לשם שלום, לא על זה מדובר. מדובר אדם שהחיים שלו, האור החיים שלו הפכו כל כולם לשקר. כל אצלו בחיים משרש עם שקר. חותמו של הקב". הוא כבר ידוע האמת. מכל הדברים בעולם, הקב". בחר דווקא באמת להיות החותם שלו. ועוד הקב". אמר במפורש, דובר שקרים לאיקון לנגד עיניי, ואני מוסיף על זה, גם אם הוא גמר תשעת 100 פעם.

אין חילוקים.

תלמיד חכם שמדעותיו רעות, נבלה סרוכה בשוק טובה ממנו. מה זה תלמיד חכם? בזמן חזה, לא של היום. ‫אלף רבנים היום גדולים בתורה, ‫חריפים, גאונים, ‫לא ישבו הם להמורה אחד או לתנא. ‫זה ברור, כן? אלף ביחד. ‫ישבו לרבנים בזמן התלמוד? ‫וודאי שלא. ‫גם אין רב כזה שמתיימר לחשוב ש... ‫הרי אמרתי פעם, ‫באחת הדרשות ששאלו ‫את רב חיים מבולוג'ין על הגאון מבינה, שעל הגאון מבילנה שאלו אותו, תגיד, אם הוא היה בזמן התנאים, הוא היה נחשב משהו? זה אדם שלא ישן בכלל. פה ושם נרדם חצי שעה, וכל היום למד, כל היום. את אחותו הוא ראה אחרי 50 שנה, הוא לא ידע אם היא חיה או מתה. לא היה טלפונים, לא היה אפשר למצוא אור כמו היום. לא יודעים איפה היא. היא אולי כבר 30 שנה מתה, ולא ישבתי שיבה אפילו. פתאום הופיעה לו אחרי 50 שנה. אחרי 50 שנה הוא ראה את אחותו. הלכה נערה, חזרה זקנה. כמה זמן הקדיש לה? דקה בדיוק.

הוא קם, אחותי אני שמח שאת חיה או שאתה בח שמו, אני מקווה שהיה לך חיים טובים, אין עכשיו זמן, פה הזמן דוחק, אבל הבית דוחק, הזמן קצר,

נתראה בעולם הבא. ניתן לה ברכה ונכנס ללמוד. אנשים שלא מזבזו דקה. ‫אז שאלו אותו, ‫ואני כבר לא מדבר על הגאוניות, ‫שכולם ידעו שזה הגאון הכי גדול, כן? ‫אז שאלו את התלמיד שלו, ‫רב חייני וולוג'ין, ‫בזמן התנאים הוא היה נחשב משהו. ‫אז הוא אמר, מה פתאום? ‫חס ושלום. ‫אולי, אולי, אולי ‫הוא היה יכול להתקבל, ‫ללמוד אצל הרמבן. ‫אולי, שזה 500 שנה לפני. ‫אז גם זה גדלות. ‫אתם יודעים שכל דור יורד, לא עולה. ‫אבל... אז אם הוא יכול ללמוד, היה יכול ללמוד אצל הרמבן, אבל לא אצל התנאים, המוראים, מה פתאום? זה היה לך איזה גדלות היה להם. אז כשהם אומרים את המילה תלמיד חכם, זה משהו כמו הגאון מבין נפי מאה. זה נקרא תלמיד חכם בעיניהם, לא תלמיד חכם של היום. כמעט כל התלמידי חכמים היום בעולם הם מבחינת עם הארץ. כשאמרו עם הארץ בזמנם, זה עלינו מדברים, עליי, עליו, עליו, על כולם, על מי מדברים. ‫אחד ש... ‫הרי מה זה ת'נלחחם? ‫זה אחד ששואלים אותו ‫בכל סוגיה בתורה ומיד משאיף, ‫בלי להיין, בלי ללכת, ‫תתן לי שלוש שעות, אני אחזור אליך. ‫בכי בכל נושא. ‫יש כמה כאלה בודדים בעולם, ‫אבל זה... ‫זה דבר, אתם יודעים, ‫שזה מצרח נדיר היום. ‫אבל בזמן חזן שאמרו את המילה ‫ת'נלחחם, ‫אז דיברו על אדם,

‫שאם הוא היה מתחיל עכשיו לדבר, ‫כולנו

היינו מתאלפים, ‫רבים מן השקלות

הרגליים. ‫ירובם בן נבט, אם היה חי היום ירובן בן נבד, כל העולם היה חוזר בתשובה. כולם, רק מהחוכמה שלו. תחשוב, אם היה לך בן אדם שעל כל נושא נותן לך 127 מהלכים בתורה, ככה כתוב עליו. עכשיו אתה אומר נושא, 127 דרשות שונות, ובונה אותן בצורה מסובכת ביותר, 127 ובסופו של

דבר אין לו עולם הבא. אולי לנו יהיה עולם הבא והוא אין לו. למה אין לו? גפתן

שרוח. זה מה שהגמרא מביאה אותו כדוגמה לאחד מהאנשים שיכלו

להגיע למדרגות גבוהות. ואחרא לו, כינה בדוד המלך. השם אמר לו, חזור בך וכו', ואמר לו, מי בראש? הוא אמר לו,

בן ישעי. ‫מי שואל את הקבוצה הזאת

שאלה? ‫זה בגן ילדים של טיפשים, ‫הם לא שואלים כאלה שאלות. ‫אם עכשיו הקבוצה הבאה אומר לי, ‫בוא נעה, אני לא מבסוט ‫מאיזה משהו שאתה עושה, ‫חזור בך, ואתה ואני, ‫והשונא הכי גדול שלך נלך בגן עדן. ‫מה הייתי אומר? ‫וואי, איזו זכות. ‫כבר אין לי שונים. רק השם אמר לי כזה דבר, שכחתי עם כל הזנעה כבר. נמאפה מהחלון, מרוב שמחה, לא? תגידו לי, יש אתכם שאלה. אם עכשיו יש אדם שאתה מתאהב אותו, מתאהב אותו, עשה לך עוול ומדבר עליך, מציע לך עלילות, הורס לך את החיים, הרס לך שידוחים, לא יודע מה. כל פעם שהוא נכנס לבית כנסת, הדם שלך רותח. ועכשיו, איך שראית אותו, אתה מתכווץ כולך בכיסא, ועכשיו קיבלת טלפון מהאימי מפעל הפיס. משה, משה כהן, כן? אני שמחה לבשר לך שזכית במיליון שקל. מה הדבר הראשון שאתה עושה? מחבק את אותו מתואב. יש! ברכה לך, עכשיו כי אנחנו שונאים. שכחנו השנאה, שכחנו הכל. ‫בשנייה שכחת, איך זה? ‫יש לו עוד את הראש להגיד ‫לקבל שם חומי בראש. ‫תראה, איזו מדרגה של גאווה. ‫למה זה? כי מרוב שהוא היה גדול ‫בתורה, היה לו על מה להתגאות. ‫זה לא שלא היה לו. ‫חזל אומרים,

מי שמתגאה ‫ואין בו כלום, זה נקרא

דל גאה. ‫זה הכי גרוע. ‫לא חכם, לא עשיר, ‫לא יפה, לא מיוחס, ‫לא כלום, ומתגאה. ‫אלה אחד יש בו את כל המעלות, ‫מבינים למה הוא נכשל. ‫כי יש לו יצררה להשוויץ.

‫אבל זה פעם איזה אחד סיפר ‫שבא איזה רב לישיבה שלהם ‫לבקר את הבן שלו, ‫והוא ראה שכל הבחורי הישיבה ‫הם מסביב לאיזה תלמיד אחד. ‫הוא היה שהוא כזה אמני, ‫קריזמטי. ‫אז הוא שאל את הבן שלו, ‫מה המיוחד בבחור הזה ‫שכולם ככה מסביבו מכרכרים? ‫הוא

תלמיד חכם? ‫אז הבן של הרב אמר לו, ‫ממוצע. ‫אמר לו, מה, הוא איזה בן של גביר? ‫עשיר? ‫אומר, גם לא,

ממוצע. ‫אומר, מה, הוא איזה משהו

יפה? ‫משהו כאילו שהם קנים בו? ‫לא, גם לא. אז האבא אמר, אני לא מבין, אז על מה יש לו? אז מה יש, מה יש, מה, מה, מה פה מיוחד? אחרי זה שבא ראש ישיבה ואמר, אני לא מסכים. כי דרך של השטן הוא לקבור את האדם כמה שרק אפשר. הרי במי אנחנו כופרים הכי הרבה, במי שאנחנו חייבים לו הכי הרבה טובה. אמרו פעם לגאון מבינה איזה אחד מדבר, או לחפץ חיים, אחד מדבר עליך בכל העיר. אז הוא אמר, מוזר, אני לא זוכר שעשיתי לא טובה. במילים אחרות, אם הייתי עוזר לו הרבה, אני מבין למה הוא כפוי טובה. ואם לא עזרתי לו, למה, איזה אינטרס יש להיות כפוי טובה? מה המשמע מכאן? שכמה שכביכול אתה צריך יותר להכיר טובה לאדם, אתה יש לך יותר יצר הרע לקפור בטובה. והרעיה הכי טובה זה בעל ואישה. יש אנשים בעלי חסד לכל העולם, ואת האנשים שלהם כלום. דבר קטן, מבקשת, הוא מתראה, מתעצבן, איזה מין אישה זו, תצלנית, זה, גם כשהיא עושה לו כפיסה ומאכילה אותו, הוא לא מעריך כלום. שום דבר, הוא הולך לרב לפקוט על אשתו. הוא לא מספר את כל המעלות וכמה היא עוזרת וכמה היא מונעת ממנו עכשיו תרדות של כל מיני דברים שבלעדיהם הוא לא יכול ללמוד. אם היה לו את כל הכאבי ראש האלה שהיא דואגת ועושה ורצה, הוא לא היה... ‫הוא לא היה אדם מטבעור, ‫ככה סתם סדר, ‫שבמי שהכי הרבה הוא חייב ‫להכיר לו טובה, ‫יש לו הכי הרבה יצר הרע לקפור בו. ‫נחזור אז לעניין. ‫אז הקב' ברכו, ‫אז חז'ל אומרים לך, ‫תלמיד חכם שמדעותיו רעות, ‫נבלה שרוכה בשוק טובה ממנו, ‫הכוונה יקל ברמל של רשבי, ‫או רבי עקיבא או רבי אליעזר ‫או כל האחרים. ‫על אלה מדברים. ‫תלמיד חכם בימיהם. שלמרות כל התורה האדירה שלו, שלמרות שאין לו שני, יש מציאות שיהיו לו מידות רעות, כמו שראינו ברבי עקיבא ואת תלמידיו. 24,000, קטן שבהם מחיים מתים, על מה הרגו אותם משמיים? לא עשו גילוי העריות, לא אוכלו שבת, בטוח ששמרו את כל השולחן ארוך בלי שום בעיה, בטוח. אין שאלה פה בכלל. תלמידי רבי עקיבא, אבל על מה? עניינים של מידות. לא מכבדים אחד לשני, אולי קצת זלזול. כרגע שבו חוקר כלאות בלב, אולי כלפי חוץ התנהגו יפה אחד לשני. אבל הקב' יהדה גם מה יש לאדם בתוך הלב, במדרגה שלהם, מקפיד עם הצדיקים כחוט הסערה. אז

באמת אני אחזור שוב

לנקודה. הנקודה היא, כולם יכולים לחזור בתשובה מי שהאדם, שהמהות שלו נהפכה לשקר. ולכן הקבוש ברוך הוא אומר דובר שקרים לא יקון לנגד עיניי לא רק שהוא רשע וכולי גם דרך אגב בגאפתן הוא אמר משהו דומה גבה הלב אותו לא אוכל אני והוא לא יכולים לדור באותו מקום זאת אומרת אני והוא לא יכול להיות שהוא יהיה בחדר ואני גם יהיה שם כי הוא כבר חושב שהוא אלוהה אין שניים באותו חדר אין שני מלאכים בכיפה אחת בכל אופן, הנקודה היא, באמת צריכים לדעת את זה, שאנחנו בתפילה יכולים בלי לשים לב להיכשל, אנחנו באים, אומרים על עצמנו, אז אני למשל, שמגיע לקטע שאנחנו יושבים אחרי הוידוי, אז יש שם קטע שדוד המלך אומר,

כי חסיד אני. עכשיו, כשאתה אומר את

זה, אתה מרגיש כזו חמיצות בלב,

מה, איזה חסיד אני? חסיד? אני לא יודע אישה יצדיק, כבר חסיד? דוד המלך אומר, כי חסיד אני. בסדר, הוא באמת היה חסיד.

זה גם בתוך התהילים, אין שקרים בתוך התנ״ך. מה שנכנס לתוך התהילים, סימן של השם שם עליו חותמת. כי התנ״ך זה ספר לדורות, זה ספר של הקדוש ברוך הוא ללמד את העולם מה לעשות. לא שייך שהקשבוך יכניס קטעים בתוך התנ״ך, אמנם שנאמרו על ידי נביאים או אנשים חשובים, ויחניס את זה לתנ״ך ביודעין שהאנשים האלה טעו. או שמה שהם אמרו זה נגד האמת. בעולם שלנו אני יכול לתת לכם עכשיו שעה דרשה לעשות כמה טעויות. אחר כך יבוא איזה תלמיד חכם חריף ויוכיח שממקומות מסוימים שטעיתי בדרשה. זה יכול להיות.

מי אני, מי אני בכלל, מה? בכלל,

היום בדורנו הרבה טועים. גם בספרים יש

הרבה טעויות. כמעט ואין היום ספר שיוצא שאין בו

טעויות. לא רק טעויות בכתיב, טעויות בהשקפה, טעויות בהלכה. יש הרבה טעויות. אבל שיש תנח שהקדוש ברוך הוא רוצה שהתנ״ך הזה יהיה לדורות, ליהודים ולגויים, לכל העולם, או לכל העולם, לא מסתבר שהשם ירשה שייכנסו שם טעויות. לכן אנחנו חייבים לצאת מתוך הנחה ברורה שכל פסוק בתנ״ך זה חותמו של הקדוש ברוך הוא עליו, אמת. ודוד המלך, כל התהילים, 150 פרקים, כל מילה שם זה אמת. ויש, לומדים מזה תהילי תהילי של הלכות ומידות, כל מיני דברים חשובים. למשל, איך מתחיל התהילים? פסוק ראשון, ישר דוד המלך רוצה ללמד אותך, תדע לך דבר אחד, זה לא משנה כמה תנסה להיות צדיק ותאהב את השם ותחזור בתשובה, דבר אחד אתה חייב מיד לעשות, מה הוא? להחליף את מקום מגורך ואת הסביבה שלך, למה? אם אתה תשב במושב לצים, הם כל מיני אנשים, חללי שבת, וכל מיני קומיקאים, וכל מיני אנשים ערומים, וכל מיני חובבי ספורט למיניהם. אי אפשר מתוך המציאות הזאת, שאתה מוקף ברשעים, שתהיה עבד השם אמיתי. כי האדם הוא תוצר של הסביבה. והרי היה, כל בן אדם שבא לישיבה, כמו פה, או בכל הישיבות האחרות הרציניות, כל אדם שבא לישיבה מיד רואים אצלו תוך חודש שינוי עצום, שלא היה קורה בשכונה איפה שהוא גר בעוד עשר שנים. גם אם הוא היה מקשיב לדרשנים הכי טובים, כל דרשה הייתה מחזקת אותו מאוד, חוזר לשכונה עם כל הליצנים, ומה הרעיה שאני צודק? בין הזמנים. בין הזמנים. תסתכל בין הזמנים. לנו גם יש ישיבה שם במונסי, בניו יורק. לומדים מאוד רציניים. בחורים לא רציניים לא יכולים להחזיק שם מעמד. כולם רציניים, תפילה זה תפילה, לימוד זה לימוד, זמנים זה זמנים, אבל מה נעשה? שיש חוק בעולם הישיבות, זה יש בין הזמנים. הולכים שלושה שבועות, יוצאים ממון סעיר הקודש, מקום של חרדים וניקיון, ויוצאים לברוקלין, למקומות אחרים, סידורים, משפחה, חברים, ולצערנו הרב זה גובה הרבה קורבנות. יש כאלה שלושה שבועות בעיר, לא חוזרים לישיבה. סתם לקד אותם. ויש כאלה חוזרים, אבל אתה רואה איזה נפילה של 40 אחוז ברמה שלהם. נפילה דרסטית. ומה עוד ראייה? אני זוכר שהייתי בא לפני הרבה שנים לארץ, אז... הייתי בא למקום שההורים שלי היו גרים, ושם זה לא היה מקום של חרדים.

זה היה קרוב לחוף הים, זה לא מקום... אחרי שבוע שהייתי שם, הרגשתי כזה

רפיון, לא היה לי חשק ללכת למניין. אמרתי לעצמי, אני

עוד כמה ימים

נשאר פה, עוד שבוע, שבועיים אני נהיה פה חילוני. רק מהאווירה, מהאוויר שנושמים פה. ‫עם כל הצאצאי

המלאק ‫שהביאו פה לארץ באותה תקופה. ‫היום מסתובבים שם, ‫חנויות חזירים בכל פינה. ‫אמר כי עצמי חייב מהר, אתה יודע, ‫חייב מהר לברוח מפה, ‫עוד שבוע פה. ‫אדם צריך להכיר, להכיר, ‫לעשות לעצמו גדרות. ‫לא סתם כתוב, ‫עשו משמרת למשמרתי. ‫משמרת שלי היא משמרת כללי, ‫אבל יש מצבים שצריך להכניר עוד יותר.

‫אדם צריך לדעת, ‫אם אני אכנס למקום כזה, ‫אני כבר

נופל. ונסיים בראייה למה שעכשיו אמרתי, ואם יש לכם שאלות אשמח

לענות. אתם יודעים שיש גמרה שעל פניה

היא נראית מאוד תמוהה, אבל

זו גמרה, אי אפשר

לבקח עם זה. יש גמרה שאדם שהיו לפניו שתי דרכים, דרך אחת קצרה, מלאה בנשים, דרך אחת ארוכה, ללא נשים. ‫והאדם הזה עבר בדרך הקצרה ‫ולא נכשל. ‫לא הסתכל ימינה. ‫נגיד, אנשים היו יושבות ברחוב, ‫אז היו יושבים נשים בפתח הבית, ‫מדברות עם אחת עם השנייה, השכנות. ‫איך אומרים? סובב את הפנים לקיר,

‫חצה, ועמד בניסיון. ‫אם אנחנו היינו שמים על אדם כזה ‫מצלמה נסתרת, נגיד.

‫עוקבים אחריו. ‫עכשיו מסתכלים ורואים ‫שהוא נכנס

ברחוב שהוא סדום ואמורה, ולא הסתכל באישה אחת אפילו.

איזה כוח רצון, איזה צדיקות. מה היה

קורא למוחרת? הוא כבר היה באתרים האלה שקוראים לעצמם חרדים. כבר היו שמים אותו הצדיק הגדול, האור החזש שירד לעולם. כבר היה לו אלף איש מחכים בתור עם דפים של מי שברח וצ'קים. נכון או לא? והשאר, כבר הוא היה מועמד להיות ראש המפלגה החרדית החדשה. ‫איזה צ'ם היו בונים לו פה. ‫ומה עוברת

לך הגמרא? ‫רשע גמור. רשע גמור.

‫לא הסתכל באנשים, ‫אין אפוטרופוס להריות, ‫מי היה עומד בניסיונות כאלה? ‫עמד בניסיונות שחזל בעצמם ‫אומרים שהם הכי קשים, ‫ולא רק זה, הרמב״ם הביא את זה, ‫הלכה למעשה מי הוא בעל תשובה גמור. ‫אחד שהיה לו ניסיון ‫עם החברה שלו, משהו, ‫והוא החזיק מעמד, הלך לישיבה, ‫חזר, והיא מפתה אותו, ‫בוא לקוסט קפה, ‫בוא תגיד שלום להורים. ‫אתם יודעים, ‫זה מצוי היום פה הרבה בארץ. ‫אנשים חוזרים בתשובה, ‫עוזבים איזו חברה, ‫באים לישיבה, תקופה, מתקדשים. ‫אומרים, אם היא תחזור בתשובה, ‫אני אתחתן איתה. ‫בינתיים הם מתחזקים חזק בתורה. ‫עכשיו הולכים לשבת לשכונה, ‫היא מופיעה

פתאום. ‫זה לא בסדר, איזה מין

תורה זאת, ‫מה, אתה כבר לא אומר לי שלום? ‫מה, אני אויבת שלך? ‫איך זה יכול להיות? ‫אני בטוח שזה לא מה שהתורה רוצה. ‫יש להם דרסות לבחורות האלה, ‫הן יודעות מה להגיד. ‫והבן אדם, הרמב״ם אומר, ‫לא מבין שעכשיו הוא נהיה זקן ‫או איזה חולה שחסר יכולת, כן? ‫שהוא עומד בתאוותו אליה ‫ולא עשה עבירה, ‫הרי זה בעל תשובה גמור. ‫מה זה בעל תשובה גמור? ‫ומה עם הגנבות שלו? ומה עם הכללות שהוא מוציא מהפה? ומה עם כל העבירות האחרות שהוא עושה? מזה הרי זה בעל תשובה גמור. הכוונה שאם הוא כבר הגיע לכזו מדרגה שהוא עומד בכזה ניסיון, במציאות הוא יכול לעמוד כבר בכל ניסיון. זה הכוונה. כי הרי ידוע שאין אפוטרופוס להריות. ויש גם עוד גמרה שמחזקת את זה. הגמרה שבאו לנכדו של חוני המעגל מבית דין, שהתפלל לגשם, אבא חילקיה. הוא עומד בשדה, עכשיו תראו לכם, גדול הדור, מחיה מתים, מדבר עם הקדוש ברוך הוא תוך חמש דקות יורד גשם, נכון? אין כאלה היום בעולם, נכון? ומה התפקיד שלו? עובד בשדה, מנקש אסבים. בשביל 20 שקל לשעה.

כמה מרוויח פועל בארץ? 20? 30? כמה?

30? 30 שקל, משלמים לו, גדול הדור. כל התורה על כף ידו, נכת, סבא שלו, חוני המעגל, זו משפחה של קדושים, מה זה, מה שרק אתה אומר את השם, אנשים מתאלפים. איפה כבוד הרב? יש פה במושב עובד, בנקש הסבים, אז באו אליו מאבדים, מדברים איתו, הוא לא עונה, כי אם

את זה לא תעשה, הוא לא עונה.

‫אחרי שהוא סיים לעבוד, ‫אמר להם, שלום עליכם. ‫הוא אומר, למה לא אני איתה? ‫הוא אומר, אני לא גזלה, ‫אני מתחיל לדבר איתכם ‫בזמן העבודה, אני מקבל לפי שעה. ‫אז הלכו לכיוון הבית שלו, ‫ואשתו יצאה לכבודו מגונדרת וכו', ‫אז אמרו לו החכמים, ‫אז הלו במדרגות, היא עלתה ראשונה, ‫הוא עלה שני והם עלו אחריו. ‫אז הלו במדרגות, ‫אז החכמים, היה להם כמה שאלות ‫לפני שהם יגשו לעניין

של הגשם, ‫עבורו הם הגיעו, כן? אמרו לו,

תגיד, משהו כאן בהתנהלות שלך לא ברור. מה לא ברור? תגיד, למה אשתך יצא לכבודך? קודם כל, למה כתוב שאסור לאדם ללכת אחר אישה? אפילו אשתו. למה אסור לאדם ללכת אחר אשתו? מה, האדם אסור לא להסתכל על אשתו? מותר לא להסתכל על אשתו, אלא מה? אנשים לא יודעים עכשיו מי אשתך, מי לא. רואים אישה הולכת ברחובה, אתה הולך מטר אחריה. ‫ומסתכל עליה. ‫מה יגידו? חילול השם. ‫חילול

השם

זה לא הליבה די אמת. ‫חילול השם זה הליבה ‫די מה שחושבים. ‫ככה פרסק הרב אליהשי. ‫שאלו את הרב אליהשי, ‫ואחד שהוא בא לתשובה, נהג מסעית. ‫אין לו עבודה כבר שנה, ‫הוא על פת לחם כבר. ‫אמר לרב אליהשי, ‫יציעו לי שתי עבודות. ‫אחת, להשיע עיתוני ידירות, ‫ואחת, להשיע חזירים, ‫לחנויות של הרוסים. ‫במסעית של החזירים ‫יש תמונה גדולה של חזיר, ‫אבל אני לא יוצא מההגה. ‫הם רק הרוסים מוציאים את החזיר ‫ומכניסים את זה לחנויות. ‫אני רק נוהג. ‫או להסיע עיתונים, ויש מישהו ‫מאחורה בעגלה, ‫הוא זורץ עיתונים ליד החנויות. הרב אלישי אמר אף על פי שעיתונים זה עבירה הרבה יותר חמורה מאכילת חזיר. יש בו את כל העבירות שבתורה ורצח ולשון הרע ורכילות ושפיחות דמים ועריות ומה אין שם. וביזוי החכמים וביזוי התורה והפיקורסיות ושמד יש שמה. עיתונים חילוניים, דרך אגב גם החרדים זה אותו דבר. אין כזה דבר אתר חרדי, שכחו מזה. אין אתר חרדי שלא רצחו שם רבנים. אין כזה דבר. לוקחים רבנים, מחזירים בתשובה אנשים שמוסרים את החיים שלהם להציל נפשות. הרב הפרובוקטי סתם מהדביקים בשביל למכור, בשביל למכור פרסומות. מהדביקים לאנשים תוארים, מסלפים בעובדות. למה? כי מה זה

עיתונאי? מה זה

עיתונאות? הלכת לכתוב על אנשים סיפורים. מותר לדבר על אנשים? בכל מקרה, הם קוראים לעצמם חרדים, יום טוב, שבת, כל מיני סיפורים. אבל תכלס למציאות, אם תבדוק אותם, תראה שכל יום במקומות האלה יש איסורים חמורים ביותר דהורייטה. ממש. שהורסים לאנשים את החיים. קודם כל, אני אשאל אתכם שאלה. נגיד שיש עכשיו איזה חרדי שהחילונים מאשימים אותו באונס

או באיזה עבירה חמורה.

‫גם אם זה... קודם כול, ‫אסור להאמין שזה נכון ‫כי הם לא נאמנים על כלום. ‫זה לא עדים קשרים. ‫אם עכשיו מפרסמים ‫באיזה עיתון חילוני משהו, ‫אסור בכלל לחזור על זה. ‫אסור להגיד את זה. ‫הם לא נאמנים, ‫זה לא אנשים נאמנים. ‫אי אפשר לסמוך עליהם, ‫אין להם עירת שמיים. ‫אתה מעתיק מהם ‫ושם את זה באתר חרדי ‫בחושבים שזה אמת ‫בגלל שהמשטרה אמרה. ‫בוא נגיד שאתה צודק, ‫שבאמת הוא עשה את זה. ‫מותר מהתורה לפרסם ‫על אדם שעשה

מותר כזה דבר? אם יש צורך להזיר את הציבור

מפנה, פונים לבית דין, לבית דין בוחם את העניינים, שוקל, מה נרוויח, מה נפסיד, יש גם כילול השם פה. בבית דין צריך לתת לך אישור ללכת ולפרסם את הבן אדם, מה זה פה, יש לו ילדים, אישה, מה הולך פה, מה, רוצחים פה נשמות? חופשי אחרי דקה שזה מופיע בעיתון חילוני, אתה מסתכל באחד האתרים האלה, שקוראים לעצמם חרדי, אתה רואה ישר, אומרים לך את השם של הבן אדם, מה זה פה? דנתם את הבן אדם למוות? לא ראיתם ראיות, אין עדים שומרי שבת, אין כלום. איזה בית דין פסק עליו שהוא חשוד? סתם מפרסמים, ואחר כך קוראים לעצמך עדים. ניתכן מאוד, צריכים לשאול חכם, ניתכן מאוד שכל פעם שאנחנו נכנסים לאחד האתרים האלה זה יותר גרם אלי כל חזיר. מחזקים מוידי עוברי עבירה, וזה לא רק עוברי עבירה, זה רוצחים. אנשים שרוצחים אנשים. כל פעם שאתה נכנס, הרי הם מוכרים פרסומות. למה הם מקבלים כסף להחזיק מעמד ולהישאר בביזנס? כי הם מקבלים מאיתנו כוח. אם אף אחד לא ילחץ עליהם, אין שום קליקס, אף אחד לא ימכור שם פרסומות, הם יפשטו רגל. ואז הציבור ינצל מהם. אבל זה צריכים לברר עם חכם, מה שאמרתי, אם זה אמת או לא.

בכל אופן, רק נסיים את הסיפור, ובאמת אנחנו צריכים לרוץ לצפון, יש לי דרשה שם בקריאת עתה. ‫אז אומרים לו, ‫למה אשתך הולכת לפניך? ‫האדם לא הולך אחרי אישה. ‫מה הוא ענה להם? ‫אז מה, עדיף שאתם תלכו אחריה? ‫הוא אומר לשני שליחי

בית דין ‫לפני 2,000 שנה. ‫שליחי בית דין. ‫אתם יודעים מה זה להיות שליח ‫של בית דין לפני 2,000 שנה? זה כמו שעכשיו בימינו אחד היה אומר לבבא סלי כזה דבר, זה היה הסוף שלו. לבבא סלי אומר למה אתה הולך אחרי אשתך ברחוב? נו מה עדיף כבוד הרב, שתתי לך אחריה. אם מישהו היה שומע כזה דבר, הבן אדם הזה גמור. לכל החיים. חושד בבבא סלי. נכון או לא? צודק או לא צודק? מי היה מאיז? אתם מכירים מישהו שהיה מאיז להפעילו, להוציא מהפה מילה? היה אומר לו מכילה כבוד הרב, טעיתי וזה. לא היה אומר כלום. אז הוא עונה להם, ומה עדיף שאתם תלכו אחריה? אז אחר כך הם שאלו אותו, למה יוצאת מגונדרת לכבודך? ואמר, מה זה, כאילו לרחוב? הוא אמר להם משפט מחץ. מה הוא אמר להם? אמר להם, כדי

שלא אתן את עיניי באישה אחרת. כאן

אומרים לך, חזן, שאישה מצילה את האדם מן החד, זה לא סתם. אחד שמדבר עם הקראש ברוך הוא ויורד גשם תוך דקה, שאין ספק עליו שהוא קדוש הקדושים, גאון הגאונים, צדיק הצדיקים. אומר לך כזה משפט, אז מה יהיה עלינו? אומר לך הגמרא הזה שהלך בדרך הקצרה, עצם זה שהוא הכניס את עצמו למקום של סכנה, זה כבר רשע. למה? כי חזקה אין אפוטרופוס להריות. אם אתה מכניס את עצמך בביסקוטק, סתם, לך לראות, בוא נראה מה נהיה מהדיסקוטק שהייתי פעם הולך. היא לא הולכת חלילה לעשות עבירות. רק נכנסת שם, אתה כבר עשה. איך הלכת למקום ששם אנשים מאבדים את הנשמה שלהם ברגע. אבל אני לא, אני חזק, ראיתם, עמדתי בניסיון. מה, אתה מכניס את עצמך לניסיון? מותר להכניס את עצמנו לניסיונות? מה אומרים בתפילה? שהגשמך יציל אותנו מניסיונות, יהי רצון בעזרת השם שכולנו נתחזק, נעלה מעלה מעלה ונשפר את מידת האמת שבנו. על זה הכל עומד. שלא חס וחלילה נהיה אחד בפה, אחד בלב, לומדים, נראים צדיקים, הכל, ובסוף יגידו לנו, כולך שקר. חס וחלילה.

צריכים מאוד

לשפר את מידת האמת ולא להיות פוליטיקאים. פוליטיקאים אומרים לציבור מה שהם רוצים לשמוע, בלי קשר לאמת. הם יודעים בלב שלהם שהאמת היא הפוכה. באים אלינו, הפלסטינאים יורים עליכם, יש לכם זכות להגן על עצמכם. נוסעים רבע שעה לרמלה, הישראלים אכזריים, עושים לכם רצח עם. הם מתאימים את עצמם כמו זיקית, למצב, לסיטואציה ומה יצא לי מזה. וזה בדיוק מה שהקב' הוא הכי הרבה שונא. צבועים, אחד בפה אחד בלב. שחס וחלילה אנחנו לא נהיה בחברתם של האנשים האלה. ברוך אדוני לעולם. אמן ואמן.