6 Days Of Creation
The speaker delivers a sprawling, free‑form discourse that weaves together biblical creation narratives, ancient cosmological ideas about the "weight" of the heavens, and modern scientific concepts such as telescopes, stars, and astronomical distances. He repeatedly contrasts the biblical terms "שם" (the Name) and "מון" (the Many), arguing that their relative magnitudes symbolize cosmic hierarchies. The monologue jumps to discussions of the six days of creation, the appearance of stars after seven‑year cycles, and the perception of time and distance. Interlaced are sociopolitical observations about Israel, gender roles, marriage customs, and the responsibilities of charity (chesed) within a religious framework. The speaker also reflects on human agency versus divine action, citing Abraham and other biblical figures, and ends with moral exhortations about community responsibility and the importance of learning Torah. The overall tone is conversational, speculative, and at times critical, blending reverence for scripture with modern scientific curiosity and social commentary.
Chapters
בוקר טוב לכולם. טוב שאני מגיע אחרי עוד שבועים ועד עכשיו, ברוך השם. זה ראש חודש מרחש ון היום. ו... אנחנו לא נפגשנו למהלך, אז בשנה של אלול, כמו שאתם יודעים, אני הייתי בישראל ויש לי עוד 20 דברים טובים שאתם יכולים לראות, שכמובן, ברוך השם, הם היו מאוד מוצאים ואני אפילו הלכתי לבריכה שם, כל פעם שאני הולך לישראל, אני מדבר בבריכה הבאה שם, במקום שיש לנו את הכי גדולים אבל אתה תהיה מפחד על כמה שלהם היו כבר רליגיוניים שהשיאלה עשיתה סקציה מיוחדת לרליגיוניים כמו ישיבה. ואני אומר, באחת מהדבר שלי, שיש איזה מקום, ואתה יודע, כל מדברי או פוליטי איזה חברה פובלית, יש מיני מקומות שאנשים אוהבים אותו יותר, ובמיני מקומות הם אוהבים אותו קצת פחות. במיני מקומות זה קומבינציה, במיני מקומות הם אוהבים אותו יותר מאחרים, אתם יודעים איך זה קורה. אבל יש מקום שיש לי 100% סצינת הצלחה. שכל אחד שיש שם לא רק אוהב אותי, כמו שהם אומרים באמריקה, הוא מגניב אותי. איפה זה? בגל. בגלגל, לא רק הפריזוניים שאוהבים אותי כל כך הרבה, אבל גם הפוליצים, הגורדים, וכל האחרים אחרים. אוקיי, הפריזוניים היו רליגיים, זה בסדר, אז אתה מבין למה הם אוהבים אותי. אבל למה הגורדים והמנהל הפריזוניים אוהבים אותי כל כך הרבה? אני VIP בגלגל. אתה צריך לראות, כשאני בא, הם כל כך מתחילים. הדבר המדהים הוא שאני חזק להם כל כך הרבה עבודה. כשאנשים התחלנו לראות את הסרטונים והלקטורים בג'ייל, הרבה מהם התחילים להיות רליגיים. הם עושים שומר שבת, הם עושים עבודה אחרת, הם עובדים על המידות שלהם, קצת קבוצות, קצת קבוצות, אין קבוצות, אנשים כבר ידעו, הם רואים שהם מנסים ללמוד תורה כל יום, ואין להם שם שם. אז כשאני מגיע, אני רואה שהם מתחילים לשש-בש. הם לא יכולים לעשות משהו, זה עובד לכל אחד. שם, ברוך ה' אם הם יכולים, הם יעבורים לי כל הזמן, להגיע כל יום. למה? ברוך ה' למה? כי הם יודעים, הם רואים אפקט התורה. על הקרימנאים. איך הקרימנאים, אתה צריך להראות, אתה צריך להראות, אתה צריך להראות, אתה צריך להראות, אתה צריך אתה צריך להראות, אתה צריך להראות, אתה צריך להראות, אתה צריך להראות, אתה צריך להראות, אתה צריך להראות, אתה צריך להראות, אתה צריך להראות, אתה צריך להראות, אתה צריך להראות, אתה צריך להראות, אתה צריך להראות, אבל החברה הכי גדולה, שאני אתה לא חושב צריך שקודם אני אשכח את זה, להרא היא שהייתה במיוחד שלי, האנגלית שהכתוב את זה, היא אמרה לי, אתה לא יודע מה קורה פה. איזה אנשים, איזה חיילים, הם כל כך שמחים ללמוד תורה בפריזון. שהם נפגשו את הרכב שלהם להחליט להחליט להתחיל בגלגל לפעמים. אתה צריך להשתתף למועדה, והם צריכים להכניס אותך, והם קטנים חצי מהמסגרת שלך. אז יש אחד שם, שחצי, שצריך להחליט להחליט, זה שבע שנים. שבע שנים, הוא נכניס להשתתף בגלגל שבע שנים יותר, רק כדי לנסוע וללמוד תורה. אז כשהוא אמר לי את זה, אני אומר לך, אני לא חושב אפילו ב-1%. אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה יש להם מקום לנסוע, הם מנסים ללמוד תורה כל יום, הם מאוד שמחים. כשראיתי שזה באמת האמת, הייתה לי חלוקה במהלך שלי. האנחלקה מגבירה לנסוע עוד יום בפריזן, רק בגלל שהיא אוהבת ללמוד תורה. אז אני שואל, אבל יש תורה בפריזן. ישיבות, אם לא ישיבות, אם לא כל זה. כן, אבל אז צריך לעבוד על חיים, לעבוד על חיים, לא יש לך זמן ללמוד. יש אנשים, איכותי, יצר הרע, כל מיני проблем. פה אין משהו לעשות. אין יצר הרע. תשתה ותלמד תורה. זה רק כדי לראות לך עוד פעם, כוח התורה. כוח התורה. הייתי מקבל אי-מייל היום מנצח בישראל, הוא נשמע כמו מנצח ילד, מ-20, משהו כזה. ממה שהוא נשמע, זה נראה לי שהוא אנטייקטיבי בחיים. הוא יש לו שאלות, אחת שלה היא שהיא נוספת לאנשים. הוא עושה סצינות עם אמנות, ממה הוא דסקריב את עצמו, הוא גאה מאוד, ויש לו הרבה יצרה רעה עם האמנות, לעשות סצינות, והשני יצרה רעה הוא שומע את אחד השירי בישראל. סינגר שלא רליגיון, מלכות טטוויז, טטוויז בכלל שלו, לא בדיוק מודל ראוי של מישהו שרוצה להיות רליגיון. זהו דו-אדיקציות. אז, בפעם האחרונה הוא נתן לי אי-מייל על האנשים, ואני אמר לו שאין לו סולושיון. הסולושיון היחידה היא שאתה מגיע, שתכנע את הראש בטורה, ולראות הרבה כל יום, ולפעמים תחזור מהיצר הרע. אם אתה לא לראות תורה, את האדיקציה יוצאה מרגישה. עכשיו, כשהוא התקשר לי עוד פעמים, אחרי כמעט מילה, הוא אמר, ברוך השם, שערך שלך עובד. הרבה מהייצר הרע שלי לאנשים הלכתי, זה קורה מזמן לזמן, אבל עכשיו אני מפקד, אני מנסה ללמוד, התורה עובדה, היא קחת אותי מזה, אבל עכשיו יש לי את המצב, שאני רוצה לשמוע את הסינגר, אני חופשיו שלו, לנקודה שהסינגר כבר יודע מי אני, והוא אוהב אותי, והוא מזכיר אותי לדברים שלו ולביתו שלו, ובכן נחלנו כבר אחרים. וזה היה הסינגר המסוכן בישראל. האם אני אפשר להמשיך ללשון אותו או לא? אז אני אמרתי לו, תשמע את הסינגרים המדינים האלה. זהו, זהו, אני נותן לו קצת אופציות. לא, אני לא יכול להשמח ללשון אותם. אז אני רוצה לשמוע את הסינגר. אז אני אגיד לו, תזכרי את הדבר שאני אמרתי לך עם האנשים, התורה תעשה את הזה. תפקיד על התורה, לטח תפקיד תפקיד תפקיד תפקיד תפקיד תפקיד תפקיד תפקיד תפקיד תפקיד תפקיד תפקיד תפקיד תפקיד תפקיד תפקיד תפקיד תפקיד תפקיד תפקיד תפקיד תפקיד תפקיד תפקיד תפקיד תפקיד תפקיד תפקיד תפקיד תפקיד תפקיד תפקיד תפקיד תפקיד תפקיד הוא נמצא אותם לי. תפקיד 1, 2, 3. אפשר לפחות לשמוע על ה-3? עכשיו, התגובה היא באמת לא. אבל אני אמר לו, אם זה יעזור לך, כן. למה? למה אני צריך להגיד לו כן, אם התגובה האמת היא לא? אתה לא צריך לשמוע על זה. למה? יש אתה שאומר בעברית, תפסת מרובה? לא תפסטה. אם אתה הולך לכל דבר, אתה אולי נמצא עם אף שום דבר. אם אתה כבר יש 90-95%, לפעמים זה הזמן לא להמשיך לתפוס. אם אתה תפוס קצת יותר, אתה נפגש את זה. אני עושה את זה לא רק בתורה, אני עושה את זה גם בחיים. אחד פעמים, כשאני הייתי עובד במדינה, אני הייתי ללכת ולשחק, אני עובד בבנק, אחד אמר לי את הלסן הזאת, הוא אמר, לא לשחק יותר. אם השחקים כבר אמרו לך, אוקיי, בואו נעשה את זה, והוא מתחיל לסייע את העבודה. אל תצטרך הרבה, אל תנסו להשיג את זה, ולנסו להשיג את זה, אתם עובדים כאן, אתם עובדים כאן, בגלל שכמה פעמים אליו, יש תמיד ריסק שהוא יגיד, אתה יודע מה? זה מתהלך יותר. אולי צריכים להתאר. אתה לא יודע כמה פעמים זה קרה. אתה הולך ללחוץ יותר, אתה נמצא עם אף משהו. אתה צריך לדעת כמה פעמים להתאר. במיוחד כשהאנגלית לא מותארה, כשאתה פועל יותר אליו, הוא יחליט על הכל וילחץ, ומי יודע מי הוא ילך ללשון. אחר כך הוא כבר נותן להחליט להחליט על רעיון של המוזיקה הטובה שלו. יותר טוב לא להגיע כל כך הרבה. זה זה, רבוטאי, זה מה שקרה. אתה הגיע כל כך הרבה, ובאותו מקום אתה נמצא עם אף משהו. אני גם הלכתי ללמוד, אם אני אמרתי לכם, אני לא יודע, אם אני אמרתי לכם, תשמעו את הסיפור, הרבה שנים לפני, כשאני הייתי מדבר במהלך של השולה פה בקווינט, הרבה הרבה שנים לפני, אולי עשרה שנים לפני, או יותר, אחד הזמן, הייתי עם אחד שהתחלתי ללכת לדבר עם אשתו, ואחרי שלושה שבועות הם כבר התחילים להשתתף שביש, הם באמת עשו חלוקה. ואז הוא אמר לי, אני רוצה ללכת לבית עם אתם, ואני ואשתי ואתכם, לפני הלקציה, תיכנסי שעה יותר קצת? אני אגיד לו, אם אני בא, למה לא? אולי נמצא את הפעמון הזה, נמצא אותם יותר גדולים. בגלל זה, היה לי יותר זמן מאז. אז אני הלכתי להגיד אותו, אבל הוא לא בא עם אישה שלו, הוא בא עם חברו שלו, כי אישה שלו לא יכולה להגיע בפעמון האחרון, אז הוא הבאת מישהו אחר, אני מקווה שאתם לא מתייחסים. זה שני אנשים מאוד גדולים, אני לא ידע אותם עד הסיפור הזה. כשראיתי איזה אוכל היו שהם באים עם, הראיתי שהם אנשים מאוד גדולים. כל אוכל היה מאותים אלפים אלפים דולר, אז הראיתי שזה שני אנשים שהם אולי גדולים בבסיס. אז השני שהבאת, זו הראשונה שאני ראיתי אותו. השני האחר שהראיתי אותו בקבוצה שלי, אני ראיתי אותו, אבל השני לא בא לקבוצות שלי עדיין. השני הבאת לו להגיע. אמרנו עד שעה ואמרנו, ואני אגיד, אוקיי, עכשיו זה הזמן לדעת, ואני אגיד, אני מקווה שתבואו לבית הראשון, והוא אגיד, כן, כן, בטח, זה המצב, לילה ראשונה, ואז אני אגיד לדעת. אז אני הלכתי, אני דעתי לדעת, ואחרי הדעת הוא בא אליי עם עולמות, הוא אגיד, אני לא ראיתי כזה בעצמי, זה היה דעת שתי שעות, הוא היה ממש במחשב, הוא היה צריך לראות איך הוא היה מרגיש, אז הוא התחיל עכשיו להיות יותר ויותר בצורך, הוא התחיל ללכת ללקשורים כל שבוע, אני הצטרפתי אותו אחר כך בשבת, הוא התחיל ממש שומר שבת, אחד מה שהוא היה, היה מאוד קשה לו להשתתף תפילין. 2-3 דקות ביום להכניס פילין, זה מאוד קשה לו. כל יום הייתי צריך לדבר עם הם, להשאל אם הם הכניסו פילין היום. מה זה הזמן? אפשר לי עדיין להכניס? אמרים להם, יש לך עוד 15 דקות. אוקיי, אוקיי, תן לי להכניס. שבת ראייד אווי, קושר פוד, זה, אפילו מזוזות הם לא היו בבית שלו. אני הייתי צריך ללכת לבית שלו, איזשהו מקום, ולהכניס כל כך הרבה מזוזות. איך הוא ידע איך להכניס מזוזות? למה אני אגיד לכם את הסיפור הזה עכשיו? בפעמים, אני הביא לו מ-0 ל-90. הוא קיבל שביש, הוא שמים תפילין, הוא מתקדם לתפילה. אבל לפני זה, אני לא הייתי מתחיל לדעת את היום עדיין. כל שנה, אני מקבל יותר ויותר. ואני הולך ל-100%. אני הייתי צריך להכין כמה שבועות, כדי להגיד לו להתעסק במהלך החדש. אז התחלתי ללמוד לו איך לרחוץ את היד אחרי השעון ולעשות ברכות. ואחר כך, האנגלית הלכתה ללמוד את הדליקה. כשאני שואל אותו מה קרה, אתה יודע מה הייתה התגובה שלו? אני לא יכול להחזיר את החיים שהייתי צריך לרחוץ את הרגל שלי כל כך הרבה פעמים. כל פעם שאני יוצא מהמשרד, הרגל שלי נגמר, כדי לרחוץ אותם, אני לא יכול להחזיר את החיים הזה. באמת, אם אני נותן עוד שלושה שנה, הוא יחזיר את הרגל שלו כשהוא יוצא מהמשרד וייצא לרחוץ. במהלך זה, הוא עדיין לא יחזיר את הרגל שלו, כי הוא יהיה כבר בסדר. זה מה שקורה, כשאתה מנסה להחזיר את הרגל שלו במהלך, אתם מנסים את כל ההצלחה. אותו דבר אם אתם נאים בספורט, בשנתיים חודשים, אתם מנסים ללחוץ, ועכשיו אתם מרגישים טובים, אבל הדוקטורים אמרים לך, אתה יודע, עדיין צריך להתאר. אבל אתם מתארים כדי להשיג. מה שקורה, אתה בא, אתה משחק, אחרי 20-30 דקות, בום, ההכנעה קורית. ועכשיו עוד 6-10 שנים. אתה חושב שעוד 2-3 שנים, הכל יהיה נכון. פה היה 95%, 95% לפעמים זה לא טוב. אתה תפס את הכל. זה מה שאנחנו אומרים בעברית, תפסת מרובה, לא תפסת. אתה הולך ללמוד, לפעמים נחלנו עם אף שום דבר. או כמו שהם אומרים באנגלית, עדיף להשתתף אחת ביד, לפעמים שתשתתף שתיים על עולם. שתיים על עולם, אתם חושבים שהם שלכם, אבל הם באמת לא. וזו האמת. בכל זאת, כל הזמן הזה, הרבה דברים קרה. אתם יודעים, הזרחים שיש לנו עם המבחן הזה. אחר כך, יש לנו קבוצה בקורדת הקבוצה של ריידי. יודעים יותר נורמליים מאחורי החוקרים הליברליים. והגדול הוא שכל היודעים שהחוקרים נמצאו בפעמים האחרונים, נמצאו, מקווה שהם יחזיקו, נמצאו הרבה, הרבה שנים. כי כשאתה יודע בקוראת, זה לחיות. טראמפ יכול להתחיל ב-2-3 שנים. או אולי נמשיך עוד 4 שנים אחרי זה, אבל בדרך כלל, ב-7 שנים, הוא יכול להתחיל. אבל הקבוצה יכולה להשתתף עוד 20-30 שנים. זה מאוד אימפורטנטי, בגלל שזה מפגש אמריקה, ישראל, ישראל. זה נראה כמו קבוצה גדולה. זה קבוצה גדולה מאוד גדולה לעולם. בגלל שאם במדינה הזאת הם יכולו להכניס חברה גאה בכל מדינה, וכל פעם שהם יכולים להכניס חברה גאה, הם יכולים להכניס את הכל לדמוקרטים ולליברלים, מה יקרה? ישראל יהיה כל כך מגניב במקום הזה, יקח לנו את הכל, כמו סלאם וגמורה, מה אתה חושב? או אבורטיאן, או מרדר, כל הדברים שהם עושים. אנחנו מקווים עבודה טובה בעזרת השם. גם ברוך השם, טראמפ היה יכול להביא מקסיקו וקנדה על ידיו. הם סיימנו קנטרקט חדש עם אמריקה, זאת אומרת, עבודה טובה באמריקה, עבודה טובה באוניברסיטה. עד כן, כל מה שהוא פרסמתי, הוא עליהם. איזה דברים הוא כבר הגיע. כשאני מנסה לספר בין הם, ולא רק חוסיין ואובמה, כל הפרזידנטים אחרים לפני הם, זה ממש לא משנה לספר. כל האחרים האחרים מדברים, מדברים, מדברים, ובסופו של דבר לא עושים משהו. והנה אחד שמדבר הרבה, כן, הוא צריך לדבר, אבל הוא באמת אומר מה שהוא אומר. לא רק, אוקיי, תן לי להגיד משהו, ומה שקרה, קרה. אז יש קצת חלומות, ברוך השם. הסיטואציה בישראל לא הייתה יותר טובה, לפחות. כמו שאתם יכולים לראות, הרוסיאנים, אלה הרוסיאנים האלוהים, הם לא מתייחסים. הם מגיעים ליראן ולסיריה בכל כוח. הם נותנים להם מיסילים מאוד נחמדים לסיריה. יש להם משהו שאתם לא יכולים לעשות. אפילו הארה״ב מפחד מהרוסיה. אנחנו לא יודעים מה יכול להקבל. הסיטואציה עכשיו, היא כתובה בפרופט, מצפון תיפתח הרעה מצפון, הפרובלם יתחיל מבר. איפה המבר? סיריה ולבנון. זה מבר ישראל. אז כשהפרובלם מתחיל, זה יתחיל מזה. ויש עוד מדרש שהפרובלמים יתחילים מפרשיה. תראו איזה יפה את המשחק, מברית ומאיראן. אז אנחנו רואים עכשיו, בעקבי רוסיה, שבעצמי זה עמלק, רוסיה. רוסיה, גרמניה, פרנציה, כל המדינות האלה, זה כל הילדים של עמלק. אז הכל מתאים ללכת. איזו קטנה קטנה בין אמריקה ורוסיה שם, מי יודע מה יכול להקרה בעולם. אנחנו צריכים להיות בטוחים, אנחנו צריכים להיות בטוחים, משהו יקרה, ואם אחרי שחסר השלום משהו יקרה, זה יקרה כל כך רבה, שלא ידעים את מה שקורה. במהלך זה, השם נפגע במלאגיה ובכל המדינות, עם התחרות והצונמיות, וכל כך הרבה אנשים נפגעים את החיים שלהם ואת כל מה שהם היו, את כל מה שהם היו, והגמרא אמר, כשארץ ישראל רואה את הטראגדים בין הגויים, זו שם רחוקה לנשיאים היהודים, להתעורר אותנו. עוד דבר, לנשיאים היהודים, הקלנדר יכול ללכת במון, סייקל המון, אותו אנחנו הולכים לדבר עליו בקצב, כשאני מתחיל לדבר על הפרשה. הסיקל של המון, זה כמו שזה עושה ביודאיזם, 354 שנה. הסיקל של השם הוא 365 יום, זאת אומרת שזה גפ 11 יום בין שנה של השם לשנה של המון. זאת אומרת שבכל 3 שנה זה כמעט משנה, שינוי בקלנדר. אז בגויים, למשל המוסלמים, הם יודעים שיש פה קל, למה? בגלל שהרמדאן הוא רחוק, לפעמים הוא נגמר בשלום, לפעמים הוא נגמר בשלום. בגלל שבכל 3 שנה הוא מתחיל במילה, אז ב-6 שנה הוא מתחיל ב-2 מילה. ב-9 שנה הוא מתחיל ב-3 מילה. ב-12 שנה הוא מתחיל כבר ב-4 מילה. אז אחרי 18 שנה הוא מתחיל בכלל משלום לשלום. אז לפעמים הם מפגשים בשנאה ולפעמים הם מפגשים בשנאה קהילה קהילה. הקריסטים, כדי להתמודד עם הכלנדר, כל 4 שנים יש להם רק פעמים ב-29 בפברואר. כל 4 שנים יש להם יום אקסטרה בכלנדר. אצלנו, אנשים יהודים, יש לנו סייקל שכל עשרה שנים, השם אמר למשה רבנו להשתתף עשרה שנים יותר בקלנדר. זאת אומרת, כל שני שנים, נשתתף עשרה שנים יותר בקלנדר, נשתתף עשרה שנים יותר, זה נקרא עדר בית. כל פעם שנראה פסח, הוא נפגש בערך מרץ, שזה עדיין צחוק, בישראל זה לא כל כך רחוק, אנחנו פושטים עוד מילה בקלנדר ומתחילים פסח לזמן אפריל, שהיה כבר חלום בישראל. בפסח, בגלל שפסח, התורה קוראה את חגי פסח לחגי הפסח, חג האביב, שזה מגניב. כוח אחד מהקהל בתורה החלטה את כל האוניברס. ואחר כך נטורה. אם נטורה לא הייתה אומרת חג עביב, אנחנו לא צריכים כל זה. גדול, פסח יכול להפך לפעמים בשעה, לפעמים הוא יפה בשעה, מי יודע? אבל השם רצה שהפסח תהיה כשהם באים באותו זאת זמן כשהם באוויר, כשהוא היה בשעה. אז כל עבודה צריכה להיות בשעה. איך אתה עושה את זה? אתה צריך ללקח תלמידים סרטים במת. הוא אמר לו משהו רבנו, זה כמו שאתה עושה את זה. הקטע נשאר, והם ידידים אם להכניס קטע בקטע או לא. 13 שנות או לא. ה-13 שנות, מפגשת גם הרבה דרך אחרות. למשל, אנשים שהם נפגשו את קטעים שלהם. אם זה קרה בקטע קטע, הקטע הראשון הוא 13 שנות. זה לא 12 שנות. כי הקטע, למשל, אם מישהו נכנס ה-20 של תשרי. אם ה-20 של תשרי הוא 13 שנה, אז ה-20 של תשרי הבא יהיה ב-13 שנה, לא ב-12 שנה. אז כמה זמן יהיה בבוקר? 12 שנה? או 13 שנים, זה יכול להיות בגלל הדת? יכול להיות בגלל הדת? וזה יכול להיות 13 שנים? או 12 שנים? זה לא צריך להיות 12 שנים או לא? הקדיש, אתה אומר קדיש 12 שנים? או אתה אגיד קדיש ל-13 שנים ומה יהיה את התגובה של יורץ עכשיו כל שנה? כי לא כל שנה יהיה 13 שנים, הרבה שנה לא יש 13 שנים או בגלל זה, מה יקרה אם אבא פסק בשנה רגילה עם 12 שנים ועכשיו אנחנו באים ל-ליפיר כמה שנה אנחנו נעשה את זה? בתגובה? או אנחנו צריכים לעשות את זה במיוחדת כמה שנה מהזמן של וגם, האם אנחנו מתחילים לגמר את הזמן שהאנגלית נכנסת או את הזמן שהאנגלית נכנסת לגמרי? כי לפעמים האנגלית נכנסת בשבוע והאנגלית נכנסת רק בשבוע. הם חייבים לתת את הולם, יש סלעות, проблем, כל מיני סביבים שונים. הם חייבים לתת את הולם, יש כל מיני סביבים שונים, לפעמים זה קוראים לתת את הולם. אולי בשבח, הם חייבים לתת את הולם עד השבוע, הם לא יכולים לתת את הולם בשבוע, בגלל שלא הכול נפגש, הם חייבים לתת את הולם עד השבוע, זה כבר שלושה ימים, הולם הוא במדברה. מתי הם מתחילים? בבוקר, מהזמן של המות, מהזמן של הסביבה, כמה ימים של השיבה, כמה ימים של ה-30 ימים, כל הדברים האלה, זה כל כך גבוה, זה רק דברים של הבוקר. לפני שבוע, אני הלכתי לסביבה, אמא שלי התחילה. אחמי, זו תמיד תהיה לילוי נשמתה, משה בת יוסף. היא הייתה כהנת ומריה לוי. אז זה כל זה נשמת בשביליה. היא הייתה 94 שנים, אישית רליגית, מהגניבה החלטה. בעוד 50 שנים היא הייתה גבירה. בעוד 50 שנים היא הייתה בלונדה. אבל הייתה קצת דברים בשבילה. אחת, היא הייתה אנשית מודדית רליגיות. שנייה, אחאיה שלה הייתה מנסה לדרום באחת מהחולים פה בלונג איילנד, אני חושב. אותו, אותו, ולילה קטנה. הם היו בפעולה קטנה על החולים. אותו היה מותק והוא נפגש בגלווי שלו, והוא נתקע בגלווי שלו, והגלווי שלו נתקע בגלווי שלו, והגלווי שלו נתקע בגלווי שלו, והגלווי נתקע בגלווי שלו, והגלווי שלו נתקע בגלווי שלו, והגלווי שלו נתקע בגלווי שלו, והגלווי שלו נתקע בגלווי שלו, והגלווי שלו נתקע בגלווי שלו, והגלווי שלו נתקע בגלווי שלו, אתם יודעים איך זה, כשאתם באים לפונרל, אני אומר לעצמי, והגלווי שלו נתק היא הייתה מרכיבה שאני בא עם כל הילדים שלי, אחר כך לא הייתה אף אחד לגמרי. יש כמה אנשים גדולים שם, האמריקאים, האשכנזים, הרבה מהם לא יוצאים בפעמים. אולי איזשהם מהחולקוסטים לא יותנים, או איזשהם יותנים אחד או שתי ילדים, והם חייבים מאוד לרחוץ. באמת, לא הייתה אף אחד שם, במיוחד פעמים, הרבי של השול בצד הארץ, לא הייתה יותר ילד שיכול להתפיל את ההתפילה. זה לא פשוט, בגלל שכאן בקווינס, בריג'ווד, בסמטרי, המקום שהמקום היה, היה מאוד קומפליקטי לגדול, הוא מאוד גדול, לא יש רגלים, באותו מקום יש מקומות לגדול, אבל שם הוא מאוד גדול, צריך ללכת בין המקומות, אין כמה מקום, אבל לגדול את הקפה, לגדול אותה כל הדרך מבחינה, כל הדרך למקום של המקום, זה היה מאוד מאוד קל, היינו צריכים להקבל את זה, ללכת בין אותנו, ללכת מבחינה, לנסות לקבל את זה מפה ומאחור, ולכן, לקבל את הקבלה, זה חלק כמעט שעה. קצת ילדים יקרים, לקבל את הקבלה. אבל אני אומר לעצמי, שה' נתן לה מרצה עליה, אני אגיד לעצמי שרשם היה מרצה עליה, שהיא הייתה בטוחה בפיונרל, למרות שזה לא היה יולג'י, כי זה היה ישרו חג, זה היה יום אחת אחרי סוכרות, היא פסטה על צמחת תורה, על שמיניאצרת, יום שני, אז זה לא היה יולג'י, הבחירה הבאה זה ישרו חג, לא יולג'י. אני קיבלתי פרסומת גנרלית, הוא פושט את ה'יולג'ין' בין השטחות. כמו שאמרתי, היו אולי 30 אנשים שם, ביותר אנשים. וההיסטוריה של היהודים, לא כל האנשים שם התקדמתי לשתתפות יהודים, אז אני חושב שהיו איניהם יהודים שם, משפטים של מיני האנשים שם, ואני הייתי צריך להעביר להם פרסומת על החיים. באדי, סול, אני ראיתי איך הם היו מפחדים, אתה רואה, אתה רואה, אתה רואה, אתה אומר למישהו, אתה מגניב? לא נשמח ביחד, אתה רואה, אתה אתה רואה, ניפגש אתה רואה, רואה, אתה רואה, רואה, בשמחות? אתה רואה, רואה, אתה רואה, אתה רואה, רוא אנחנו צריכים להגיד בשמחה? אנחנו לא רוצים ללכת למקום במרחק. זה נכון. זה לא בגלל מה שאנחנו רוצים, זה בגלל מה שטוב לנו. אתה ללכת לבית, אתה מנסה את הוויסקי, אתה מנסה לבנות, אתה מנסה לצחוק, אתה מנסה לצחוק, אתה מנסה לצחוק, אתה מנסה לצחוק, אתה מנסה לצחוק, אתה מנסה לצחוק, אתה מנסה לצחוק, אתה מנסה לצחוק, אתה מנסה לצח כל מה? זרוע. זאת אם זו חברה קושירה. זאת אומרת, האנשים שונים, אז מחיצה, אף אחד מהם... אוקיי, אז אף דמייג, אבל אף שום דבר פרודקטיבי. אתה בא למקום כשאנשים קווים ואתה רואה איך האנשיה מתחילה בגרעה. מה קרה לדעתך? קרדעה. כשאתה מלכה, אתה מרגיש, וואו, אני אעביר ככה? מה זה כל הדרך לנסוע אחרי זמן, ולשמור, ולצפות, אם אנחנו נעביר ככה? זה מלכה הרבה אנשים. אפילו ילדים יוניים שלי היו מלכים. ואז אמא שלי אמרה, אני לא חושב שזה ידע טוב לקחת הילדים לסמטרי. אני אגיד להם, אין משהו יותר טוב מזה, לדברים של הילדים האמריקאים. שהם חיים במקום הזה של אמריקה, אני לא צריך להגיד לכם איזה חיים יש לילדים אמריקאים הם לא בדיוק סופרים כמו במדינת הארץ ובמקום אחר של העולם אולי הם צריכים מזמן לזמן קרדיט להראות מה זאת החיים, וזה נהיה, זה נהיה אפקטים להם והם רואים את זה, והרבי האחר הוא היה מדבר גם זה מה שאנחנו צריכים, אנחנו צריכים מזמן לזמן קרדיט כשאנחנו לא יוצאים מספרים, במהלך הזמן, אנחנו נמשיך לתחתן, תחתן, תחתן, לפעמים אין התגובה. אין התגובה. ברוך השם, התחלנו לראות סייקל של התורה. התחלנו לראות בראשית. עכשיו, בשבוע הבא, יהיה כבר ה-2 פרשה פרשת נוח. בראשית, התורה לא מתחילה עם הלטר א', שזה הלטר הראשון של הלטר ב', התורה מתחילה מהלטר השני, ב'. והתורה שבעל פה מתחילה עם הלטר מ', במסכת ברחות, זו המסכת הראשונה, מעמתי קוראים קריאת שמע. מעמתי, מכך, זו הזמן להגיד קריאת שמע. The written Torah starts with the word Bet and the oral Torah with the letter Mem. Together, Bet Mem, Bam. This is what the Torah says, ודיברת בם. A word should be always in which Torah? The Torah that starts with Bet and the Torah that starts with Mem. Bam, ודיברת בם בשבטך בבתך ובלכתך בדרך ובשוך בך ובקומך. כשאתה נפגש בבית, כשאתה מזמין במרחק, כשאתה לוקח ברחוב, תמיד התורה צריכה לסורל אותך. עוד רגע, אחת הרגעות למה התורה מתחילה עם ב' כי א' זה אלוקים, ה'. אז זה ראש השם, ואז באה התורה. עוד רגע, למה זה מתחיל עם בט? בגלל שהבט האחר יש תקופה מאוד מעניינת. זה נחמד של שלושה דרכים. זה נחמד מהמערכת, זה נחמד מהארגון, וזה נחמד מהארגון. זה יש רק ארגון אחד, שזה אומר להתקדם. אתה לא יכול לברוץ, אתה לא יכול לברוץ מהטרק. מפה יש רק איזה דרך, ללכת יותר. מה זה המעניין של הדבר בראשית באנגלית? בראשית מה בראשית? בראשית של מה? בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ בראשית הלך קריא את הבריאה ואת הארץ מה זאת אומרת? הבריאה ואת הארץ של הפלנטה? של הארץ הזאת? מה לגבי הטריליאנים של גלקסים אחרות וסטארים שהם הכניסו? העולם הכניסה ראשית, הארץ הכניסה ראשית, ולאחר כך הסטארים, או כל דבר הכניסה אחרי שני דקות, כל העולם הכניסה, מה זאת אומרת? בהתחלה ה' הכניסה אבן וארץ, מה זאת אומרת? מה זאת אומרת בהתחלה? היום אנחנו יכולים להגיד בתחילת הקלאס. מה? הקלאס מתחיל ב-8, אז אתה אומר, בתחילת הקלאס, כולם יודעים, הוא מדבר על 8. אבל מה זאת אומרת, מה זאת אומרת, כשאתה אומר בתחילת הקלאס, כשלא משתנה עד עכשיו? איך אתה מספר התחילת לקלאס למה זמן? איפה שתבואים את הרגל שלך להגיד, אוי, זה היה פה. התגובה היא שבהתחלה זאת אומרת הקריאה של הזמן. הזמן הוא קריאה. איך קריאים זמן? זה לא משהו פיזיכלי, אם נלך ככה, אחת, שתיים, שלושה, שלושה דקות. זה לא משהו פיזיכלי. הזמן הוא גם קריאה. אבל הזמן נמצא רק איפה יש לך מaterial. אם לא יש מaterial, לא יש זמן. כשיש material, זמן נצטרך נצטרך עם זה. לא יש material שיכול להיות נצטרך בלי אספקט של זמן. לא יש כך דבר. כל material שנצטרך נצטרך במהלך של זמן. אז אם לא יש material, לא יש זמן. פעם שהמשפט נפגש, זאת אומרת שהזמן נפגש בזה. זו קטנה קטנה בפיזיקה. אלברט איינסטיין קיבל את הקרדיט על הקרדיט הזה. 700 שנים לפה, הרמב'ן, רבי משה בן נחמן בברצלונה, הוא כבר ראה את זה, זה לא משהו חדש לג'ודיזם. הזמן הולך כשה' הוכן את העולם. בעולם בראשית, זו הקריאה של הזמן. אז כשה' הוכן את המרכז הראשון, השעה התחילה לתחילה. כמה שנים עד היום? 5779 שנים. ואתה עושה את האחרון כמה שנים, כמה ימים, כמה שעות, וכמה דקות, וזה ממש עובד. אני יודע שהמדענים חושבים שהעולם הוא מיליארד שנים או מיליארד טריליארד שנים, או מה שהם חושבים. אף אחד מהם היה מוכן, אף אחד. אף אחד לא זוכר את זה. אני אומר את זה לך עם 100% בטוחה, אחרי שחקרתי את זה עד עשרה שנים. אף אחד מהמדעיות לא קיבלו דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא. לביטחון שהעולם הוא יותר מ-6,000 שנים, אף אחד לא קיבל את זה. יש הרבה מבטיחות והרבה מבטיחות מנסים לביטחון שהעולם הוא מיליארדים או ביליארדים שנים. אני אומר, יש תמיד שתי רצויות, הרבה רצויות לביטחון והרבה קצת רצויות לביטחון. הרבה רצויות לביטחון, אם יש לכם תלמידים, הלכו לוויבסיטי שלי, divineinformation.com בסרטון של סארצ'באק, בסרטון של סארצ'באק, קוראים לזה The Young Age of Earth, של רוברט ג'נטרי. הוא חבר אמריקאי לא יהודי, שכתוב שני פילמים. שני פילמים שאני יודע, אולי הוא כתוב יותר. אחד נקרא The Young Age of Earth, והשני נקרא The Fingerprint of the Creation. כל אנחן שיש בכל תקווה או תקווה שהעולם הוא מיליארד שנים או ביליארד שנים, אני מבטיח 1 ביליארד פרסנט, לא 100 פרסנט. 1 ביליארד פרסנט. שאחרי שהוא תראה אחד מהפילמים האחרונים או בשני, לא צריך להגיד, הוא יצחק על עצמו בגלל איגנוריותו ובגללו שהוא חסר זמן בתיאוריות האלה. הוא עשה עבודה טובה כזאת, מודיחים שהעולם הם רק מילים וחמישים שנים. הוא נשאר בלי דווקא. הוא מודיח את זה. לא נשאר דווקא אחר כך אחר כך אחר כך אחר כך אחר אחר כך אחר כך אחר כך אחר כך אחר כך אחר כך אחר כך זו הבריאות של הקריאה. זה נכון לבנר. כשאתה יכול ללכת, אתה תראה. איך העולם דמייגה שאלה קראית את העולם. זו עוד פעמון גניאשי שמישהו עשה. אבל זה, רוברט ג'נטרי, הוא לא רבי, הוא לא יהודי, הוא סיינטיסט מוכן, שנותן את דמייגותו לכל הסיינטיסטים, שהם קוראים לנו דמייגות, ולא אחד מהם יש תגובה. זו תיאוריה ומחשבות, זו חלוקה גדולה של זמן ורעיון באמת. ואז יש הרעיון קורוי לענות, לאנשים שהם עדיין עובדים. מה זה הרעיון הקורוי? אם יש 100 אנשים בגרבה, ואנחנו כולם צריכים להגיד, איך עוד הוא ג'ון? יש מישהו שנקרא ג'ון, הוא מקבל פה. וכל אחד פה צריך לכתוב על נוטה, כמה עוד הוא ג'ון? אחד יצא, הוא מבחין רגע, חדש, כזה, חדש, רגע, אוקיי, ג'ון? הוא 40 שנים. אוקיי. האחרון? לא, הוא קטן. אוקיי, 50. כל אחד מה100 אנשים בגבילה נותן דבר אחר. אחד אומר 2 שנים, אחד אומר 10 שנים, אחד אומר 100 שנים. כל אחד נותן דבר אחר. זה אפשר שכל 100 אנשים נכנסים? מה אתם חושבים? אף אחד מנסה להגיד שזה עולם אחר, 2, 3, 4, 5, כל הכבוד ל-100. יכול להיות שכל אחד מנסה להגיד שזה עולם שלו, או במקום הכי טוב, רק אחד מנסה להגיד שזה עולם שלו? מה אתם חושבים? במקום הכי טוב, אולי אחד יהיה נכון ואולי אף אחד לא, אבל יותר מאחד זה בטח לא אפשר, אתם מסכימים? אם זה 10 אז זה לא 20, אם זה 20 זה לא 10. אז כל 100 הסיבות, אולי אחד מהן נכון, אולי אף אחד מהן לא נכון, אולי הוא 200 שנים, אנחנו לא יודעים, אבל זה בטח לא יכול להיות שיש 100 תוצאות שונים והם כולם נכונים. אז כשאתה מבקש את הסיאנטיסטים, איך עולם את העולם? אחד אגיד 4 מיליון שנים, ואחד אגיד 300 מיליון שנים, ואחד אגיד 10 מיליון שנים. זו גדולה המרכזה בין 4 מיליון ו-10 מיליון, אני לא צריך להגיד לך, נכון? אז אם כל הסיאנטיסטים, והם כולם באים מהאוניברסיטאות הזאת, והם כולם יודעים את הסימנים והם כולם אוכלים מיליארד דולר של זמן שהממשלה נותנת להם לגבי כל האקספרימנטים ולגבי הליאות שלהם ולגבי כל ההסתגרות שלהם אם כל האנשים האלה שהם מגיעים ונותנים עולמות אחרות לעולם כל אחד מהם נותן כל מספר שהוא חייב לבוא למה עם אנשי אינטליגנטי נפגש נותן על האנשים האלה? תגידי לי, למה? כדי להשתמש בנומבר הזה, הוא אמר 4 מיליון, הוא אמר 4.2 מיליון, הוא אמר 3.9 מיליון, הוא אמר 3.8 מיליון, הם כולם, מבחינת העולם, הגיעו לנומבר הזה, אני עצמי חושב שיש להם משהו כאן. זה יכול להיות שהם כולם טוענים, והם כולם מנסים להשתמש בנומבר הזה, זה גם יכול. אבל אפלי יש משהו לדבר עליו. עכשיו אין משהו לדבר עליו. זה לא חסר זמן. זה בוסט הדבר. אז נתחיל. בראשית. במקרה, ה' הכניס את הארץ. איך היא הייתה כניסה? הייתה רחובה. זאת דנא של העולם. איזשהו מה שאני יכול להגיד עכשיו, זה יהיה מאוד קשה להבין. אל תשמעו שאתם לא מבינים בעצם כל מה. זה בדיוק הדבר. שה' לא רצה שאף אחד מהם להבין על הקריאה של העולם. אם הוא רצה, הוא יכול להכניס לנו, עם כזו כפות, בברם, כפות להבין על הכל על הקריאה, אבל ברור שהוא לא היה מעניין. אנחנו לא מבינים שום דבר. עכשיו, אחרי 1,000-2,000 שנים של עבודה במדינות, אנחנו עכשיו מבינים כל מיני מדינות ואיך המדיניה פונקציה, אבל יש כל כך הרבה דברים לא מכירים. עדיין היום אף אחד לא ידע מה זה עבודה הפנקריאה. לפעמים, בעברית אנחנו קוראים לזה פנדצית. לפעמים, אנשים יש פעמים, אנשים יכולים למות אם זה נפגש. אם אתה לא נפגש לספירה, זה ריסק חיים. אז מה קרה? אף אחד לא ידע מה זה שהאורגן הזה במקום הוא מנצח לזה. הדוקטורים לא בטוחים. בטוח, אם ה' יביא את זה למקום, זה צריך להיות סביבה. אני תמיד אגיד לילדים שאני אקבל פינג פונק טאבל. אתה צריך לראות כמה קטעים קמנו. הציניים אוהבים לעשות את זה קומפליקטי לאמריקאים. הם נטעים אותנו כל כך הרבה, הם עובדים על כל מה שיכולים, אפילו על אחת הלגה לתת את זה ל-10 חלקים אחרים. במקרה של לשים את כל הלגה ל-1 חלק, צריך להיות 10 חלקים. לשים את זה ביחד, הם אוהבים את זה. אז עכשיו, חמש ילדים, חמש אנג'יניים, מנסים לשים את הטאבל ביחד. אז ראיתי אחת חלק נשארת, אחרי שהטאבל סופר, ראיתי אחד או שתי חלקים על הרגל. ואז אמרתי, מה זה עם האנשים האלה? ואז אמרתי, מה זה עם האנשים האלה? ואז אמרתי, מה ואז אמרתי, מה זה עם האנשים האלה? ואז אמרתי, מה זה עם האנשים האלה? ואז אמרתי, מה זה עם האנשים האלה? ואז אמרתי, מה זה עם ואז אמרתי, מה זה עם האנשים האלה? ואז אמרתי, מה זה עם האנשים האלה? ואז אמרתי, מה זה עם האנשים האלה? ואז אמרתי, מה זה עם האנשים האלה? ואז אמרתי, מה זה עם האנשים האלה? ואז אמרתי, מה זה עם האנשים האלה? ואז אמרתי, מה זה עם צריך האנשים ללכת למניאל ולבחור. למה? זה נראה לך שבמקום הזה אתה לא באמת צריך לבחור. אתה יכול להשתמש בלי זה. אל תהיה כזה בטוח. כי תזכרו, האנחה שהפכה את זה והפכה את זה, היא יודעת איך היא הפכה את זה. והיא יודעת מה זה מגע. אם הוא אמר לכם שאתם צריכים סקור פה, זה בגלל שהוא ידע שבמשך שלושה שנותם תפתחו, תפתחו ותפתחו ותפתחו. זה למה הסקור הקטן הזה יכול להיות קריטי. אתם לא יודעים. אתם תפטחו את הטלפון, יש לכם 10,000 קונקציות. אתם יודעים אחד מהם? לא. אתה יכול להיות גניאסט במדפים, אבל כשאתה מתחיל להתפתח את המסגרת, יש כל כך הרבה קונקציות שאתה לא יכול להכיר. נחשב שאתה מנסה להתפתח אחדה קטניות. מה קרה עכשיו? 1,000 דולר הלכה לגרבגה. זה לא עובד. זה לא עובד. אז מה שאתה רואה? כל קטנה קטנה, לפעמים, יש איזשהו מיוחד גדול, לפעמים יש מיוחד קטן קטן, אבל יש מיוחד. אז הייתה רקדה, היא נקראת בקבלה אבן השטייה. איפה היא עכשיו? היא בתוך המסק של המוסלמים, בתוך המסק של המסק של המסק של המוסלמים, בתוך המסק של המסק של המסק של המסק המסק של המסק של המסק של המסק של המסק של של המסק של המסק אני מכיר פוטוגרפיה של המסק המסק בקוטל, של המסק המסק של כל פעם שאני מלכת, הוא מלכת עם כתוביות, וכשהם רואים אנשים מוכנים, הם מלכים לקחת כתוביות, והם שמים את זה ברגע במידע, אתה בא לקוטל, אתה רבי, אתה פרזידנט, וכו'. אז הוא יש כתוביות שאף אחד אולי בעולם לא יש. פקציות מבחינת קודש הקודשי אני לא יודע מאיפה הוא קיבל את כל הפקציות מבחינת המסגרת, מבחינת הארה, כשאתה רואה את כל הרכבים הוא קיבל לי פקציות שאני לא ראיתי אף פעם בכל מקום לא באינטרנט, לא בכל מקום, בבוקסים מבחינת שם אז שם אתה רואה את הרכבים אנחנו חושבים שזה הרכב, מהרכב הזה זה התקדם של הקריאה ואז, במקרה, הארץ לא הייתה פונקציונלית, היא הייתה אמיתית, לא הייתה עולם עדיין, היא הייתה חזרה עם מידה, כל מידה. תחשבי עכשיו על גבל גדול, אמיתית, לא הייתה מידה, והגבל ביניום הוא מלא מידה. אתם יודעים איך זה עושה, כשאתם קיבלתם בול ואתם מגיעים לבול, אז אתם רואים שהבול מגיע לחצי הבול או ל-40% שלו. אז בקצה זה ברחוב, ובארח זה רחוב. טוב. ולשפיר של ה' הוא מעבר לבול. למה השפיר של ה' לא נכנס לבול גם? אה? אנחנו לא אומרים שההשם הוא פה וההשם הוא שם וההשם הוא באמת בכל מקום? כמו הסרטון של אנקל מוישי? ההשם הוא בכל מקום, לא? אתה יכול לקחת איזשהו מקום בעולם כללי ולומר, פה אין ההשם? אחת אינסה, אחת עשרה אינסה, שאתה יכול להשתתף את היד ולמצוא שם אין ההשם. זה קצת נחמד מה שאני אומר, למה? בגלל שכמובן יש שם כל כך הרבה. יש עכשיו אחת מנהלת כל כך הרבה, גלקסים, שאתה יכול להגיד ששם יש שם, יש שם, יש שם, יש שם, יש שם, יש שם, יש שם, יש שם, יש שם, יש שם, יש שם, יש יש שם, יש שם, יש שם, יש יש שם, יש שם, יש יש שם, יש שם, יש שם, יש שם, יש שם, יש יש שם, יש שם, יש שם, יש שם, יש שם, יש שם, יש התגובה היא כן, זה גם חלק של שם הקריאה, וזה גם חלק של כל הסיסטם הזה, כל מה שיש בעולם, יש את השם. וחיסא כבוד השם מרחף מלמעלה. אתה לוקח את כל האמפוריות שלך כשזה כוח מלחמה זה רוח, רוח לא יכולה ללכת מלחמה, היא תמיד יכולה להיות על טוב, אבל היא לא יכולה ללכת. אז לכן, כשאתה לוקח את המקווה, אתה הלכת לבית קריסטין, אתה נמצא, סארה, מה קרה? זהו, אתה לא יותר קריסטין. איך המלחמה יכולה ללוקח אותך כשאתה גויה ועכשיו אתה נכנס לאנשי יהודי, אתה נכנס לאדם, אז כל האנושים הכי טובים שיש לך נחזור, לא יכול להכניס לאדם, ובזמן הזה השם מיוחד את האנוש לבית שלך, ואתה נכנס לאדם חדש, ואתה נכנס לאדם חדש, ואתה נכנס ל�אדם חדש, ואתה לא משנה נכנס ל�אדם חדש, ואתה נכנס ל�אדם אם את 40, חדש, ואתה נכנס ל�אדם 50, 70. חדש, ואתה נכנס ל�אדם אתם נחשבים חדש, עכשיו בבאבי שהצליח להוציא ואתה את העולם. נכנס ל�אדם הוא נחשב. אתם לא צריכים להיות אחרי יום. אתם יכולים להיות 50 שנים. אתם לא צריכים לעשות משהו עם המערכת שלכם. אימא שלכם, אתה לא נמצא. אימא שלכם לא נמצא. אימא שלכם לא נמצא. אימא שלכם לא נמצא. אימא שלכם לא נמצא. אימא שלכם לא נמצא. אימא שלכם לא לא נמצא. אימא שלכם לא נמצא. אימא שלכם לא נמצא. אימא אף אחד לא קורא לבדים, זה כל שלכ מה שקורה עם החלטות. אז רוח אלוקיים מרחפת על פני המים, זה מעלות מים. ביום הראשון, עכשיו השם מרחפת את הקריאה לתוך קטגוריות. ביום הראשון 24 שנות, ביום הראשון 24 שנות, ביום הראשון 24 שנות, ביום הראשון 24 24 שנות, ביום הראשון 24 שנות, ביום הראשון 24 שנות, ביום הראשון 24 שנות, ביום הראשון 24 שנות, בי אבל על שבעה יום אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אש לא כזה, זה זמן אחר, כמו רנטגן. רנטגן יכול להכניס לבית, אתם רואים את הגבולות שלו באקסטריי. זה זמן כזה, אולטרה פרפר, אולטרה רד, אני לא יכול לדעת את הנקודה לזה. זמן רוחני, ממש רוחני. הוא יכול ללכת מהמצב ולהתפתח וללכת לצד האחר פולי, עם אין פרובלים, כמו שכל דבר הוא יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד ובאיזשהו מבקש, כמה קטנים הם, כמה קטנים הם, יותר קטנים הם כדי לקבל את הליטה. אם זו שדה נחתית, זה קבל את הליטה בולטה מהקבוצה, את הליטה של השם. אם זו שדה בלטה, לא כל כך קטנה, הליטה יכולה לפעמים להתפתח מזה, ואתה רואה קצת הליטה ביניהם. האופציה המעניינת היא שכשהליטה אחר כך פניטריאת איזושהי פרקטה, והיא הולכת לצד האחר, היא מגיעה לרעיון של הליטה. הרעיון של הליטה הוא 300,000 קילומטרים בקיצור. 300,000 קילומטרים. אני חושב שמאחור ל-LA זה לא אפילו 5,000 קילומטרים. משהו כזה. לישראל אולי מקסימום 15,000 קילומטרים, 10,000 קילומטרים, 8,000 קילומטרים אולי אני לא בטוח, אני יכול להגיד לכם את המתור יותר או יותר אם האירופאי מפליא 500 קילומטרים בשעה, כמו שראיתי על המסחר, וזה יקרה 10 שעה להגיע לישראל, אז זה 5,000 קילומטרים ללכת לישראל, 8,000 קילומטרים, עד 10 זהו. זאת אומרת, זה כמעט 30 פעמים מלכת לישראל. 30 פעמים מלכת לישראל ב-1 שנה. תחשבו על השפעה. זאת אומרת, זה אפילו קשה להתגלגל על הדברים כאלה. אולי רעיון הרעיון אולי הוא הדבר הכי רעיון, צריך לשאול האקספורט בפיזיקה ברור שהרעיון הרעיון הוא הרבה הרבה רעיון יותר מהרעיון הרעיון של השקל זו למה כשיש לך רעיון רק 10-20 שקל אחרי זה אתה שומע רעיון כשכולם יודעים שהרעיון והרעיון היו מוצאים במהלך אם הייתה פרשרות בין החולים וההפלגה התקרה, אתה רואה את החולה, והחולה, ברגע שההפלגה הייתה קטנה, היא קטנה בהפלגה, אבל עד שההפלגה הלכתה מאחור למה שאתה, זה יקרה עשר דקות. בגלל שהספירה של הקהילה היא הרבה פחות מאחורית הספירה של הליטה. אז אתם רואים הראשונה של הליטה בגללכם, או אפילו אתם יכולים להגיע לכאב, ואתם רואים רעיונות בכל מקום, ורק עשר דקות אחרי זה אתם רואים את זה. זה למה זה מאוד רעיון, בין הרעיון ולרעיון יש פחות מאחורי דקה. זאת אומרת שזה קורה במקום שלכם. אבל אם זה 10 שנות, 5 שנות, זאת אומרת שזה כל כך רחוק ממה שאתה, עד שהקלעה יחזור לך, זה יחזור 10 שנות, וזה הרבה. בגלל שהקלעה גם יחזור מאוד רחוק, אבל לא כל כך רחוק כמו הליט. אם זה קורה ביחד, סימונטניאסי, זאת אומרת שזה ממש קרוב למה שאתה. זאת אומרת שזה יחזור לכאן, וזה מאוד נחמד. אם אתם בטחים או במקום עם מלחמה, זה אקסטרה נחמד. היום, המקום שהמבחינות נחמדים לא נחמד כל כך, בגלל שיש בניים ובניים יש כל מיני דברים ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, הליטניגה היא כמו מגנט, היא עולה אלקטרומגנטית, ככה. היא הולכת רק למדל, היא אלקטריקה, אלקטריקה רוצה ללכת למדל בגלל שהמדל הלכה אלקטריקה. בגלל זה, גוון אנשי גם נתן לאלקטריקה ללכת. זה מאוד מעניין. אז מה שקורה, אם יש לך מדל על הראש, הליטניגה, כשהוא יצא מהגבירה, תמיד יצא למקום הכי גדול ותפקד שם, ותקח את כל האלקטריקה. כשאתה שומע שמישהו יצא אלקטריקט בגלל הליטניגה, תסתכל, הוא היה תמיד במקום הכי גדול במדינה. הוא היה על פני קבוצה, או במקומות כאלה. או הוא היה במקום מאוד אופן, שאין קבוצה, אין מדל שם, אולי היה מפחד, הייתה רעיון, והוא הלכה אלייך. זה כמו שזה קורה. אז עכשיו, ה' תקפה את הליטה, את האדומה, בעצמה. האדומה, או זאת חלוקת הליטה. אתה אומר שהשחרר הוא קריאה ואתה נכון. השחרר הוא קריאה או לא? השחרר. כשאנחנו נפגש, תפילת ערבית, זה מה שאנחנו אומרים. ברוך אתה ה' יוצר אור ובורך חושך. יוצר, או כשהוא בא לזמן, אנחנו אומרים את השפעת יוצר. כשהוא בא לדמות, אנחנו אומרים את השפעת בורא. מי יכול להגיד לי מה ההחלטה בין בורא ליוצר? בריאה ויצירה. מה ההחלטה? מה אנחנו אומרים בהתחלה? בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ. בהתחלה, השם קראיה אבן ואת הארץ. כשאנחנו מדברים על הקריאות של אדם, מה אנחנו אומרים? מה זה יוצר? יוצר זה יצירה, זה קוראים למה שקוראים לצורה. צורה באנגלית זאת אימציה. כשאתה קריאות, כשאתה עושה דבר עם מיוחד ראוי, זה קריאה, בורא, יש עדיין איזה קריאה, אתה קריאה סנד, אתה קריאה מדל, אתה קריאה רכבים, אתה קריאה את זה, זה קריאה. קריאה בעברה זאת אומרת יש מעין, משהו מהלא, משהו מהלא. לא, זה משהו אחר, זו יצירה. זאת המשאבות שכל אחד עושה. אין משהו, אין עולם, אין מיוחד. ה' קורא כמה שנות בעברית, בשפת ה' ועכשיו יש מיוחד. הוא בא מלא מקום. ה' קורא משהו מלא מקום. זו איכות רוחנית שלא אדם יכול להיות. זו כנראה כנראה כנראה כנראה כנראה כנראה כנראה כנראה נכון, כמו שאתה אומר, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה אתה יודע, אתה יודע, אתה אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, יודע, אתה יודע הוא נתן משהו, סנד, ואדם נתן לאדם סנד מהארץ, אז הוא היה עם סנד כבר. הוא היה עם נסטרות, הוא עשה אימא שלו, כמו שאתה יכול ללכת לבחירה, ואתה תיקן את הסנד, ואתה עושה אימא של אדם, ואחר כך הוא נפגע בנסטרות שלו, אימא שלו, ואז הוא היה יכול ללכת, לדבר, וכל הספיריטואליות נפגעה בגוון שלו. לפני זה היה כמו סטטיום. עכשיו, הלך הלכי, הלך הלכי האמיתי הלכה, ואתה נתן חיים, ואתה מבין, ואתה יש לך זכוי ומחשב, אוקיי. אבל האימץ, אדם, איב, כל הקטע, המולקולה, זה הכל מה שהקטע כבר היה. מולא, מינרל, סולט, איין. זה היה האדם. האדם בקטע, אם אתה יכול ללכת לכניסט ותגיד לו, קח את הקטע שלי למינרלים, איזה הוא מיוחד של הקטע שלי? 3 דולר. קצת פיצה. ב-1996, זה היה פריצה של קצת פיצה, 1 דולר. איך הרבה קצת פיצה היום? 3 דולר, לא? איך הרבה קצת פיצה? קושר פיצה, 3 דולר. בטח, קושר פיצה, 3 דולר. זאת הוועדה של האדם. סולט, מינרלים, כל הדברים האלה, זהו. כולם יודעים שהאדם לא חלק שלו, זה חלק שלו וזה רוח, בסדר. אז ה' גרם, מה? הוא גרם את האדומה. לא הייתה אדומה. האדומה, לא הייתה משהו. האדומה הייתה מייצרת משהו. אבל כשאנחנו נכנסים לזמן, כשאנחנו נפגש, השאלות של חז'ל, הם חדשו את העולם. הם לא אומרים בורא אור. הם אומרים יוצר אור. ובורא חושך. למה? מה ההחלטה? בגלל שהחלטה שיש לנו הייתה מאיפה? מהחלטה של השם. ה' קראת את השם מהלאה, והחלטה של השם נותנת לנו חלטה, חלטה, חלטה, חלטה, חלטה, חלטה, חלטה, חלטה, חלטה, חלטה, חלטה, חלטה, חלטה, חלטה, חלטה, חלטה, חלטה, חלטה, חלטה, חלטה. זה למה אנחנו קוראים לזה יוצר אבל בתורה הוא לא קורא את הליט יוצר זה בורא למה? בגלל שהליט הראשון שעשה ה' זה לא הליט של השם זה היה ליט ספירטואלי שעשה משהו מהלאה אז איפה הליט הזה? התגובה היא, על ידי חודש של הקריאה, כשה' קריאת את השם והמון וכל השטרות, הוא קיבל ונקראת את הזווית הספירטואלית כגיתל לנצחות רעיונות במהלך העולם. למה? הרעיון שיש לאחד בזווית הזווית, לא יכול להתגלגל במהלך. אתם יודעים איך הם אומרים באמריקה, אני רוצה להיות גדול? מולטיפל את זה במיליארד. איך אנשים הולכים אחרי דרוגים, אלכוהול, ומי יכול לראות את החלטות שלהם, להרגיש עד 10 דקות גדולה קצת, להטריד את החיים שלהם עד 10 דקות מפריעה, או אמגינציה, או מה שאתם רוצים להגיד. זה מרחב בלאכות. השם ראה שהעולם לא יכול, או לא יכול להכניע ככה זמן. זאת אומרת, הזמן הזה היה רק מתחילת הקריאה, עד יום הארבע. אחרי שהשם הכניע את השם, הוא החליט את הזמן הספירותי. זה נקרא עור עגנוז. כמו כשאנחנו יכולים מפקדים מהכתוביות, אנחנו לא נשים אותם לגרבגה, אנחנו צריכים להשתתף אותם לגניזה. במיני מקומות יש בוקסים, הם כותבים שמוס, גניזה. גניזה זאת אומרת לגמרי אותה בגרבגה. מה אתם חושבים שהם עושים? זה עבודה מאוד טובה, לדרך כלול. אתם מגיעים אחרי שנה למקום עם טרק, אתם חייבים טרק. ואתה נותן סין גדול, ולפעמים אנשים מביאים את כל הדברים שהם לא יכולים לתת לגרמת, ולא כל אחד בקווינטים יכול להתחיל לדגים חווים בגרמת ולחזור את הדברים שלהם, אז הם רוצים להחזיר את זה, אבל הם לא יכולים להתחזיר את זה לגרמת, זה נקרא של השם בפגשים האלה. אז אתה נותן את זה לדברים האלה במיוחד, הם משחקים לך עם זמן לזה, ומה אתה חושב שהם עושים? אחרי שיש להם קטנה מלאה דקים של דברים, הם הולכים לבחירות, שאף אחד לא חי שם בין הטבעים, הם קחים טרקטור, הם קחים גבל גבל גבל גבל גבל גבל גבל גבל גבל גבל גבל גבל גבל גבל גבל גבל גבל גבל גבל גבל גבל גבל גבל גבל גבל גבל גבל גבל גבל גבל גבל גבל גבל גבל גבל גבל גב אז זה נקרא גניזה. זאת אומרת, זה עדיין מקווה, אבל הוא נקרא גניזה. אז זה לא מגניב לנמה של השם להיות בגרבץ. אז בגלל זה, הראשון זה נקרא בורא, אבל את החיים של השם אנחנו קוראים לזה יוצר. זה מה שאנחנו קוראים בפרשת. כשהשם ראה שהחיים הם גדולים, הוא ספרד בין הזמן של הליט, הוא קבל זמן מיוחד לליט, וזמן מיוחד לדרכה. זה מה שקרה ביום הראשון. ביום השני, ה' ספרד את האדם בין שני. תזכרו עכשיו, יש רק אחד קונטננטים בעולם, לא שבע כמו היום. אחד בגבי זרח, אחד בגבי גדול אוכל. עכשיו השם קיבל את האושן, זה מאוד קשה לנו להבין איך, ולהתפתח את זה, כמו שיש לך פיטה, אתה יודע, כשאתה קבל פיטה מהבאקריה, אתה רואה כשהם קיבלו את הפיטה מהאובן, איך זה נראה כמו בלון, ואתה עושה קרקע, כל הסטים יוצא, ובכן הוא מתפתח. אבל הפיטה, תזכר, זה היה קצת דור, כשהם קיבלו את זה. אבל כשהם נכניסו את זה, אני חושב, אני לא יודע, אולי הם נכניסו אויל במידה, ואז הם נכניסו כמו חלק, ואז כשהם נכניסו את זה, זה נפגש. בגלל שכשהם קטנים את הפיטה מפה, היא תמיד נחתית. אתה לא צריך ללכת עם הניף בינינו ולהחליט את זה, זה נחתית אוטומטיוקי. זה מה שעשם עשה עם המים, הוא נחליט המים כמו בלון, אז המים נגדלו והמים נגדלו. המים שהם נגדלו, זה מה שאנחנו קוראים היום למלך, או למלך, או למלך, או למלך, או למלך, או למלך, או למלך, או למלך, או למלך, או למלך, או למלך, או למלך, או למלך, או למלך, או למלך, או למלך, או למלך, או למלך, או למלך, או למלך, או למלך, או למל מים, שם, מים, מים שם, שם, מים, מים שם, מים, מים שם, מים, מים שם, מים, מים שם, מים, מים שם, מים שם, מים שם, מים שם, מים שם, שם, מים שם, מים שם התורה אמרה שהמשלמות עלי זה הרבה יותר ממה שהמשלמות פה. הרבה יותר ממה שהמשלמות פה. אבל יש משלמות פה שאתם לא רואים, זה משלמות בלשון. זה מאוד מאוד מלאה בגרן, אתם ידעים את זה? אם אתם בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בט השטחים מגיעים מה למה השטח מגעל את אמצעי הטקסטון והם נותנים להם גדולות גדולות? הם רוצים לבחור אם הטקסטון, הטקסטון של הטקסטון, יש תרעבות אם הם נותנים להם תרעבות בגסולין, הם נותנים להם גדולות גדולות, לפעמים הם נותנים להם לתרעבות למה? זה לא מורדת אף אחד זה מורדת את הארגון זה נכנס, זה נכנס, זה נכנס, זה נכנס, זה נכנס, זה נכנס, זה זה נכנס, זה נכנס, זה נכנס, זה נכנס, זה נכנס, זה נכנס, זה נכנס, זה נכנס, זה נכנס, זה זה נכנס, זה נכנס, זה נכנס, זה נכנס, זה נכנס, זה זה נכנס, זה נכנס, זה נכנס, זה נכנס, זה נכנס, זה זה נכנס, זה נכנס, זה נכנס, זה נכנס, זה נכנס, זה נכנס, זה נכנס, זה נכנס יש הרבה יותר מיד מיד מיד מידי, אבל יש הרבה מידי מידי מידי מידי מידי מידי מידי מידי מידי מידי מידי מידי מידי מידי מידי מידי מידי מידי מידי מידי מידי מידי מידי מידי מידי מידי מידי מידי מידי מידי מידי מידי זה כמו שני שחורים בקווינס, זה כמה גדולים. זה מיוחד מיוחד. ובאחר כך, הפומפ מיוחד מיוחד, מיוחד מאוד מיוחד, מיוחד מיוחד, מתחת לתחת לתחת לתחת לתחת לתחת לתחת לתחת לתחת לתחת לתחת לתחת לתחת לתחת לתחת לתחת לתחת לתחת לתחת לתחת לתחת לתחת ואנשים צריכים לדרוק את זה, זה מאוד לת נחמד. זה למה שהם מאוד קטנים עם את הרגלות האלה, כדי לבחור שאין קרקע, ולכן אף אחד לא יכול ללכת לספרים. אז ה' ספר את המים ל-2. והוא קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצ בין המים שבאים והמים שבאים לנסוע בין המים העליים למים הלאריים ומה הוא קורא לזה? שמיים, כמו שאמרתי זה כתוב בתהילים כשאנחנו קוראים כל יום בפרסום, חלק מהתהילים, הללויה הללו את השם המים אשר מתחת לשמיים ועמיים אשר מעל השמיים דוד המלך 3000 שנים לפני תהילים עם סמס הוא כתב שהקרקודים צריכים לפרש אשם, שהצבעים צריכים לפרש אשם, כל אחד צריכים לפרש אשם. שני הדברים שהוא ממלכים שם, הארץ בפנים צריכים לפרש אשם, והארץ בפנים צריכים לפרש אשם. 3000 שנים לפני. היום המחקר אבל 3,000 שנים אגד, דוד המלך כבר כתב בשנים שהם מלמודים בפנים. לדרך כלל, היום, כשאתה לוקח איזה מילים בגלקסים, איזה מילים יש להם... זה כאילו, אתם יודעים, את זה שוקלטה שוקלטה, שוקלטה עם פנות, אתם שוקלטים אותה עם שוקלטה, נכון? איזה אנשים שוקלים את השוקלטה, ושוקלים את הפנות. איזה אנשים ייקחו את הצ'וקלטה ואוכלו את הפינאט איזה אנשים אוהבו את בשניהם זה מאוד מאוד מסוים עם איזה אנשים בסטארים יש לך הסטאר והוא סביר במים זאת אומרת, כל הסטאר שהיה סביר, כל הסטארים היו סבירים מדהים, סבירים הם כמו בלב איזה אנשים היו מסבירים במים אבל זה כל כך קל שם אין שם, השם לא יצא שם, זה מאוד מאוד רחוק מהשם. זה לא רק אחד השם, בכל המיליארדים והטריליארדים של הגלקסים שיש לנו, יש הרבה שם שונים. השם שהצליחה להיות השם שהצליחה לצלם אותנו, זה השם שאנחנו רואים. אבל יש גם גלקסים, שזה ייקח לך מיליארד שנים עד שהצליחה לצלם. למשל, המון רק מייחס לנו את הליטה כמחשב של השם, המון לא יש לו את הליטה שלו. מה שאתה רואה, המון הוא כמו זמן ניון פלוריסטי, זה רק בגלל שהשם מפגש על המון, ואנחנו רואים את המפגש של המון, אבל המון לא יש לך את המון שלו, ובהרבה מן הסטארים שאנחנו רואים, כל המפגשים בפנים, הם לא יש להם את המון שלהם, הם כולם מקבלים את המון של השם, ומפגשים אותו לנו, אבל את אז אמרתי, אינים של השארים הם השארים, זאת אומרת, הם יודעים שהם יודעים שהם ידעים שהם ידעים שהם ידעים שהם ידעים שהם ידעים שהם ידעים שהם ידעים שהם ידעים שהם שהם ידעים שהם ידעים שהם ידעים שהם ידעים ידעים אבל לא כל הארהבים יוצאים עם זמן שלהם. אם אתה הולך למארס, שהם זהו, זה פלאנטה, אין משהו שם, אין אנרגיה, אין פחד שם. אז איפה המארס יש זמן, הם נפגשו במון. מה הם ראו? איך הם ראו על המון, על הרחוב? איך הם היו יכולים לקחת פטרות על הרחוב? איך? זה היה מנצח שזה יהיה כל כך שחדש. התגובה היא, כמו שאנחנו רואים את השם כאן, ואתה עוקב בבוקר, ואתה רואה את הכל סביבך, זה מזורח של השם. אחרות השטרות סביבת מילקי, הם כולה מקבלים זרח של השם. אבל איזשהם שטרות הן כל כך רחוקות, שהן מקבלים זרח של שם שחדש. אנחנו אפילו יכולים לראות אותם. איזשהו זמן שאנחנו רואים, זמן שראינו הוא הופך מיליארד שנה. איך זה יכול להיות? אמרנו שהעולם הוא רק 5779 שנים, לא אפילו 6000 שנים. אבל איזשהו כך רחוק שהכלכלה, כשאנחנו רואים את החיים שלהם עכשיו, את ההחלטה של החיים שלהם, בשביל לראות את זה היה צריך להיכנס ל-100,000 שנים. אז אם כל האוניברסיטה היא רק לפחות מ-6,000 שנה, איך אנחנו נראה את הארגונים האלה? טכנולוגיוסיית, אנחנו לא צריכים להראות אותם, כי כשהם התחלו להשתתף לזמן 6,000 שנה, זה עדיין לא הגיע לנו. אז איך אנחנו נראה את זה? זו אחת מהקשרים של המדענים, שהם מנסים להבין שהעולם הוא מיליארד שנה. ההתגלגה היא מאוד פשוטה. כשהשם חייג את כל האוניברס עם כל הגלקסים וכל הסטארים, עכשיו כל דבר הוא במובנה. אבל במקום השני של הקריאה, כשאשם החלטה להשתתף את השטרה הזו ואת השטרה האחרונה שם, והם כל כך מתחילים בגלול, בלי שהם ייחדים עם אחד אחד, כל אחד שלהם, ששתתף את הליטה, היה קריא כבר עם דרך הליטה, שאנחנו יכולים להראות את זה. כי אם לא היינו יכולים להראות את זה, מה זה המקום של זה? עכשיו אני רוצה לשאול אותך עוד שאלה. מה זה המקום של השתתף כל כך הרבה טריליאנטים של שטרות? התגובה היא שזה נכון בתורה. אברהם אבינו, השם אמר לו, תמכני ותסתכלי על העולם. אני אמשיך את הילדים שלכם כמו כל הארגנים שאתם רואים. ברור שאברהם לא ראה כל הארגנים של האוניברסיטה, שזה 19 דיגיטים, כמו קודם טריליאן, אני לא יודע איך להגיד את הדבר הזה. אברהם רק ראה, כמה שניים אברהם ראה? מי ידע? בין 6 ל-8,000 שניים, זה הכל. אדם לא יכול לראות יותר מ-8,000 שניים בלי טלסקופ. ואברהם לא היה עם טלסקופ לפני 3500 שנים. אז כשהוא ראה את השנים, הוא ראה הרבה דקות. אז השם אמר לו, אני אקבל את הילדים שלך ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה. וכמו השטרות באוניברסיטה. כשלא הייתה לנו טלסקופיה, זה נראה כמו חלוקה. אז מי יהיה אשם? כמו השטרון, אני מבין, זה מיליארדים. השטרות במלחמה, זה רק מיליארדים. אז אתם קוראים לי או אתם מלכים לי? כשהתורה הייתה נתנה, כשאף אחד היה בשטחה והם נפגשו את התורה וקראו את השטחה, אני בטוח שיש להם דילמה מאוד גדולה, מפתעה, זו שאלה רגילה. איך ישראל ממשיך את המשקל של המשקל, כשאנחנו יכולים להכיר רק 8,000, לשטחה בזרח? היום, בשביל נאסה, אנחנו יודעים שיש הרבה יותר משקל מאשר מה שאנחנו חשבים. אבל אנחנו לא צריכים נאסה. בהגמרה, עם מסכת ברכות, פאג' 32. בהגמרה זה, ועד השם אמר למלכות היהודית, 12 סקציות קראתי באוניברסיטה, ובכל סקציה קראתי 30 ליגיון, ובכל ליגיון 30 ארמות, ובכל ארמות 30 ריאטון, ובכל ריאטון 30 קראטון, ובכל קראטון 30 גיסטרס, ובכל גיסטרה קבלתי 365,000 מולטיפלו ב-10,000 גמרות, וכל זה קבלתי למישהו? לך! למדינת ישראל! ואתה יודע להגיד לי שהפכתי אותך והפכתי אותך! זה מה שהגמרא אמר. אם אתה עושה את ההחלטה, 12 x 30 x 30 x 30 x 30 x 30 x 35 x 30 x 365,000 מולטיפים ב-10,000, זה נותן לנו 10 כמו 18 מלמות, זאת אומרת, מילה של 19 דיגיטים. נאסא, ב-1990, היו מוצאים, ד. וידאל, מהקולגה של קווין מרי בלונדינה, הוא קיבל את המחקר, שיש 19 דיג'טים, הנומר של השטרות בעולם הוא באמת כמו שגמרא אמרה. מאז שהם אוהבים להתקדם את הדברים, הם כבר יש להם ורשימה אחרת, אחת בכוח 23, אחת בכוח 21. לנו זה לא מיוחד, למה? בגלל שבכל מיני מיוחדים, הסיינטיסטים, נאסא וכל מי שאחר, הם לא יכולים לדעת את הנמצאות האמת. למה? בגלל איך הם מיוחדים את הנמצאות האלה? יש להם סטטליטים, והם מיוחדים את כל הדקות, כשהסטטליט מקבל פטרולוגיה, ויש להם מגה קומפיוטר, שהוא מיוחד כמה דקות יש לך בפטרולוגיה. אז כל הזמן הם יוצאים עם מספר אחר, בגלל שהסטטיליטים לא תקבל תמיד הכל, וכל מה הם עובדים גם במובנים. איזשהו מה שהם יכולים לקבל פיקציות שתי פעמים, זה לא מוגבל לדעת. זה מאוד קשה לדעת. אבל אחד מה שאנחנו יודעים, זה שהמשקל הוא גדול. אנחנו לא יודעים איך גדול הוא המשקל. אז השאלה היא, כשכתוב בגמרא כבר 2,000 שנים, המשקל של המשקלים הוא הרבה יותר מ-6,000. אפילו אם לא הייתה טלסקופ, אם לא הייתה נאסה, התורה כבר ידעה, התורה העורלית, שהמשקל של המשקלים הוא כבר גדול כמו המשקל של השטח. ולא יש קונטרדיקציה. כשאשם אמר לאברהם, אני אמולטיפל את הילדים, כמו השטחים והשטחים, ובסופו של דבר קבלו מספר גדול. השאלה היא, מה יש למי? זה כתוב בתנאי, סעו מרום עיניכם, זה מהלך ישעיה, סעו מרום עיניכם, תסתכלו על העולם, וראו מי ברא אלה, ותחשבו, מי הוציא את כל זה, זאת אומרת, את הארגון? מה לא עוזב לי? אוקיי, עכשיו אני רואה הרבה ארגון. הראשון, זה עוזב לי מאוד שההוציאה של העולם הייתה כזו כתוביות, שההוציאה הייתה כל כך הרבה מיליארד עולם. הראשון, שאתה רואה שאתה מוציא את כל זה ושזה לא מפריע לדבר אחר. זה סיסטם בלעדון. הראשון, הוא אמר, בתנאי, כל הזה אני קראתי לך. למי? למדינת ישראל. למה אני צריך את זה? תביאי לי 1 דולר במשך לסטארים. לכל סטאר שקראתי, תביאי לי 1 דולר ואני אשמח. למה זה לא עומד לי שיש סטארים שאני לא אצליח להצליח? והם כל כך מתחילים. זה סיסטם מאוד מאוד קומפליקטי. למה? בשבילנו לראות שה' יש לא רגל. מה שאני רוצה, בקצב אני אעשה 1 מיליארד, 1 טריליארד, זה לא פרובה. גם, הכי שהסיסטם כלוהי עבודה, מפלגה את הקלנדר היהודי. כל המובילים, למשל, הגמראסי רבי יהושע הלך בבוץ, והוא קיבל בית, לא מפלגה, מפלגה. איך אתה אומר מפלגה בסמולינה? ספל, לא ספל, סמולינה. אה? אה? לא, לא ספל, לא החתולים של חתולים. סולט זה משהו שלא נפגע, אתה יכול להשתתף עליה עשרה שנות. לכל מי שבבוץ היה ברית רגילה. והוא היה האנגלית היחידה שהיה מוכן לאכול, והוא היה מוכן האנגלית היחידה שהיה מוכן להאכול, והוא היה האנגלית היחידה שהיה מוכן להאכול, והוא היה האנגלית היחידה שהיה מוכן להאכול, והוא היה האנגלית היחידה שהיה מוכן להאכול, והוא היה האנגלית היחידה שהיה מוכן להאכול, והוא היה האנגלית היחידה שהיה מוכן להאכול, והוא היה האנגלית היחידה שהיה מוכן להאכול, והוא היה האנגלית היחידה שהיה מוכן להאכול, והוא היה כי זכרו, לפני זה לא הייתה גפס, לא רדארד, האנגלית לא הייתה קמפוס כמו היום, הם לא ידעו, היחיד הם היו צריכים ללכת עם הסטארים. הסטארים, זה בלעזור, הם היו צריכים לענות על הדרך עם הסטארים. אז הוא אומר, אחרי שבעים שנים יש סטאר שבא אחרי שבעים שנים. ומתחילה להחליט את הסיסטם כללי, והם כל כך מתחילים. ואז במשך להיות שבועים בארץ, אתה נמצא 2-3 שנים בארץ, כי אתה לא ידע עדיין. עד שהם נפגשו, הם לא יודעים איך לעשות את זה. והיום, הסיינטיסטים מראים לך שהסטארה באה בדיוק אחרי 7 שנים. התכנית שלהם בסטארים הייתה בלעדה, באסטרונומיה. זאת הייתה השבילה של השבילה של השבילה של השבילה של השבילה של השבילה של השבילה של השבילה של השבילה של השבילה של השבילה של השבילה של השבילה של השבילה של השבילה של השבילה של השבילה של השבילה של השבילה של השבילה השבילה של השבילה של השבילה השבילה של השבילה של השבילה של השבילה של השבילה של השבילה של השבילה של השבילה של השבילה של השבילה כל מה שגרום מהארץ. אז, ביום השני, ה' אמר כי טוב שני פעמים. הוא ראה שהעבור שלו היה טוב, לא פעם, אבל שני פעמים. שני פעמים הוא אמר את הדבר טוב. ביום השני, זה לא היה טוב. זה לא אומר שה' ראה שהתנשאות שלו הייתה טובה. הגמרא מספר, כי ביום השני התנשאות שלו הייתה טובה. זה היה מיוחד, זה היה מקום שהאנשים הלכים ומותים לבחור את כל המקומות שלהם ובגלל שזה מקום נוראי, שאלות לא יכולות להסכים את ההורה שם, זה למה שהתורה לא הייתה רוצה להשתמש בשאלות הטובות ביום השני. אז בגלל שביום השני לא היה טוב, ביום השני ההורה הזאת הזאת הזאת הזאת הזאת הזאת יבוא יום שלישי פעמיים כתוב אנשם קראת את שתי השטרות הגדולות, השטר והמון. עכשיו, כולם יודעים שהמון לא כל כך גדול. אם אתם רואים את השטרות האחרות, אתה רואה שהן 100 פעמים או 1,000 פעמים גדולות ממה שהמון. המון, כפי השטר, הוא קטן, מאוד קטן, מאוד קטן. כשאנחנו נראה אותם, הם נראים כמעט באותו מידי לנו. אשר קראתי את השני גדולים, כולם יודעים שהשם והמון הם הכי גדולים, כשאנחנו נסתכל על העולם. אוקיי. לתת לילה לעולם, במקום של הלילה שהיא נפגשת לרעשי האנשים, העור הגנוז. וגם, שאנחנו יכולים לראות את הקלינדר במיוחד על השני גדולים, השם והמון. ובחורות האחרונות, זה כתוב ברחוב בטקסט. אחרי זה, אשם גדל את השם יותר קטן ממון, זאת אומרת, בהתחלה, הם היו בשני בגדול. זאת אומרת, כשאתה רואה אותם מפה, הם נראים את הזמן. יכול להיות שהזמן הייתה תמיד גדול, אבל אולי הדיסטנס, שתביא את זה קצת או יותר, עובד את הדיסטנס. כשאתה רואה את הטלפון, זה נראה כמו קטנה קטנה. כשהוא יוצא, הוא נראה מאוד גדול. והשם גם קצת גדול את כל הטלפונים. אחרי שהוא גרם את המון, והמון גרם יותר קטן ממה שהזמן. ה' עדד כל השטארים, אז כל מה שאנחנו רואים היום, זה היה כל מה שהיה ביום 4 של הקריאה. אז מה שאנחנו רואים? שהפעם הראשונה שהקריאה היא העולם שלנו. פה. רק ביום 4, כל מה שאתה רואה, כל המיליארד של השטארים, הם כולם קריאים. זה מאוד מעניין. עכשיו, כשאשר קראת את הארץ התחלת הארץ להתעורר בפעם הראשונה כמו שהיא מתעוררת או בתחילה היא הייתה סטטיקה מה אתה חושב? עכשיו כמו שהיא מתעוררת, יש לנו את השם והארץ מתעוררת ביחד עם השם 365 יום והיא מתחילה סירקלית, 360 דגרים וביחד עם הארץ, המון מתעורר וזו הארץ, והארץ מגיעה לרחוב השם, כל שנה, אחת סקולה. כמו שהארץ מגיעה לרחוב השם, נכון? אז אם זו הארץ, אז המון מגיע לרחוב הארץ, במהלך הזמן. אז המון מגיע במהלך רעיון מאוד, הוא מגיע לרחוב הארץ, אבל במהלך הזמן הוא מגיע עם הארץ, 360 דגרים לרחוב השם, בלי להתקשר עם אחד עם אחד. אז המון תהיה תמיד עם הדקה השאלה של הארץ, כמו שהם יחזיקו על המון. והארץ מגיעה גם לעצמה. 1700 קילומטרים בשעה. זאת 1,100 קילומטרים בשעה. אני לא יודע, מפה לאריזונה, או לפלורידה. מאוד משחק. איך פשוט הארץ מתחילה. אנחנו לא נשמע אותה, אנחנו לא נחליט כי היא גדולה. אז אתם לא נשמעו אותה. אז זה מאוד מעניין. אז השאלה שאני שואלה היא, תזכרו, בשנים האחרונות, לא הייתה שנה של השם. לא הייתה שנה ולא הייתה מון. אז הייתה איזה דרך שהארץ הולכת לעצמה או לא? למה הארץ הולכת לעצמה עכשיו? ליצור יום וליצור לילה. נכון? למשל, אנחנו עכשיו באמריקה. זה גדול. בישראל, השם כבר נתן. בגלל שישראל מבחינת הארץ. אז כשישראל מבצעת את השם זה כמו פרוג'קטור בשדה של ישראל ישראל, לבנון, סיריה, כל המדינות הישראלית מבצעת את השם כשמדינות הישראלית מבצעת את השם אמריקה, קננה, כל המדינות הישראלית מבצעת את השם האחרון אז כשאת הארץ ממשיכה ללחוץ אמריקה מתחילה ללחוץ לשם כשישראל הולך יותר מאחור מהשם, ולפעמים זה מתחיל להיות כאן, ומתחיל להיות שחר כאן, וככה, כל 24 שעות. כשלא הייתה מון, ולא הייתה שם, זאת אומרת שהארץ לא הייתה איפה ללכת. כי עכשיו הארץ ללכת לשם, כי כל פעמים זה שעה אחרת. שלושה שעות, אם זה השם, וזו הארץ, כשהארץ היא פה זה ימיר, מגניב, קל. כשהיא מובילה של 3 שנות זה עברית, מוגניבה, היא מובילה של 3 שנות זה יולי, מגניבה, היא מובילה של 3 שנות, אוקטובר, כמו עכשיו. מה שעושה את 4 השנים, את המובילה של הארץ, סביב השם, אבל לא היה שם. אז לא הייתה עשירות עדיין. תזכרו, זה רק בשביל שלושה יום. ואיך אתם עושים יום ולילה? יום ולילה זה כדי שהארץ עושה דרך לתוך השם, אבל לא יש שם. אז מה העקבון של תחילת הארץ? מה העקבון? זה לא תחילת איזה פרויקטור. אתם מבינים מה שאומרים או לא? אוניברסיטה ומדינה, אין שום דבר שתמוך. ולא תמוך של הארץ במרכז גדול, ולא תמוך בעצמם. אחרי שהשם נמצא במקום שלו, והמון נמצא במקום שלו, עכשיו תזכרו, כשאשם נפגש את המון, המון נמצא בעצמם, והארץ התחילה להתחילה. אז עכשיו הארץ מתחילה, והמון מתחיל ללכת על ידי הארץ, כדי שהם יחזרו ללכת על ידי השם. והשם גם מתחיל ללכת, ומיליארדים אחרות מלכות וגלקסים גם מתחילים ללכת. מה זה? ה' אורדר וקראתי כל הדברים שהם קרובים על הגרם זוחלים, בדגים, כל הדברים הזהים זוחלים, בדגים, כל הדברים הזהים זוחלים, בדגים, כל הדברים הזהים זוחלים, זוחלים, בדגים, כל הדברים הזהים זוחלים, בדגים, כל הדברים הזהים זוחלים, בדגים, כל הדברים הזהים זוחלים, בדגים, כל הדברים הזהים זוחלים, בדגים, כל הדברים הזהים רחובים, זוחלים, בדגים, כל הדברים הזהים בדג לא שפים, לא שבעה קונטיננטים עדיין. אז עכשיו ה' תקפן כל הטלפונים, עולם, שרקים, כל מה שעושה במים. וכל הטלפונים, כל הדברים שהם פלישים, ומולטיפלו אותם במהלך שלהם, שהם צריכים להמולטיפל. עכשיו הגיע היום הכי חשוב, היום ה-6. אג׳ם רואה אותו בשנת ה-6, שמאחורים, מה ייצא? אנימות. ליאנס, טייגרס, כל האנימות שאתה רואה. אז זה מעניין. הטייגרס ייצאו אחד יום לפני הטייגרס והטייגרס. וגם הטייגרס, אחד יום לפני. כל הדברים שהם קרולים, היו מוצאים על ידי 4 יום. הסניק הזה, שהבאתי על ידי 6 יום, בא אלה מניל, היה בעצם 2 יום, במיוחד למה הוא נפגש פה. והוא כבר היה, כבר היה 48 שנות מבחינה פה. כל מה הוא קבל עליו והוא בקבל על כל מה הוא קבל עליו שבספירתו הוא יהיה כאילו אנגל אחד מהאנגלים אבל בפיזיקה שלו הוא כאילו אחד מהאנגלים כאילו מונקי אפילו קצת ממון מונקי מונקי, קח יותר, קח יותר, אוקיי התורה אומרת שמאדם, אשם, מהדנאיו שלו הוא הוציא לנו אישה כמחליקה, חברה. כאן, התורה אמרה לנו את כל התלמידות בפסיקולוגיה. ואת ההתקדמות בין אנשים לנשים. קודם, זה לא טוב לנשים להיות אלון בלי אישה. זה מביא פרובלים. זה מביא רעיונות, זה מביא דפוס. זה מזמין, זה לא מזמין ילדים, וזה מזמין הרבה אישיות אחרות. אז רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע. אני חושב שאתה צריך להכניס את הקרקע של ה' כדי להגיד שאם אתה רוצה להיות אומנם אתה צריך להיות בלי אומנה. בתורה זה לא טוב להיות אדם לבדו, זה לא טוב להיות אדם לבדו. אני צריך להכניס את הקרקע שלו, הוא צריך אומנה. אפילו אם הוא 70 שנים, הוא צריך להתמודד. לא טוב להיות אדם לבד. היום, הייתה גבירה בישראל. רבי 79 שנים, מרי הקונברט. אני לא יודע איך הייתה היא. אבל היום, רבי 79 שנים, גבירה גדולה בישראל, תמיד חכה. מרי, הנשיא. הוא חי שם? כמו קפל ילד? אני לא יודע. אני לא יודע איך הוא עושה את זה, מה הוא יכול ומה הוא לא יכול. אבל זה לא משנה מה זה. פסיכולוגית זה לא יכול להיות בלתי. אז למה השם לא קראת את האנחה כקרעה אינדיפנטית כמו האנשים? למה הוא צריך לעשות פעולה לקחת את הדנאי מהארגון של האנשים ומזה לקלון את האנחה? כמו שהסיינטיסטים עושים עכשיו, סופו של דבר, הם קנות, הם קיבלו דנא וכל מה שהם עושים. למה אשר היה צריך לתת את החיים לאנשים, בגלל האנשים? למה הוא לא פשוט קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצ רק בגלל שהאנשים ישו חיים. אם לא הייתה אנשים, אנשים לא תהיו מוצאים. האנשים היו מוצאים רק בגלל האנשים. ואל אישך תשוקתך דועים שלווה. אתה תרצה את האנשים שלך. זאת הפסיקולוגיה הנורמלית. והאנשיה תרצה את זה. והוא יימשר את כל התוצאות הפמיניסטית והיהודים הליברליים, שהם מטורפים ומטורפים את העולם היום, עם את המדברות שלהם. אנחנו לא אומרים למה הם אומרים, אנחנו אומרים למה אדם אומר. ומה אדם אומר? הוא היה מאוד מאוד לא ליברלי. והוא היה מאוד קונסרבטיבי. מיליון פעמים יותר מן הרפובליקנים. נכון? בבקשה, אנחנו לא יכולים להסתכל על דמוקרטים ועל חלק מהמערכת הבריאה, שזו מילה יפה לדבר האמת אחרי זה, שזו ריבליה נגד ה' ולרליגיה. זה באמת מה זה. בורשן, גיימריץ', כל אלה הדברים האלה, שזו באמת ריבליה נפלאה נגד ה' קריאטר של העולם וחוקיו שלו. אולי, אולי, אולי, אולי, אולי, אולי, אולי, אבל זה בדיוק מה שהם מייחסים לזה. אז התורה אומרת, שמאלה יש שכחות. כשהם מתייחסים, הם יקבלו כבר כתובה של חושבות. שאותו חושב יקבלו כתובה. זה באמת דבר יפה. זה קבלו חושבות. אבל ההחלטה בין ההתנגדות המתנגדותית שהאנשים עובדים עם אנשים שהם עובדים היום, אם הם חייבים, היא בעצם את התנגדותית. היום, האנשים רוצים להתנגד עם אנשים כפי שהם יכולים, אם הם יחזיקו אותה מההתנגדות. ולכן, כשהוא יש 100 מיליון דולר, הוא לא רוצה להתנגד עם אותה 100 מיליון דולר, נכון? 50, הוא לא רוצה להתנגד להחלטה שלו. אז מה קורה? הוא עובד עם אנשים בהתחלה, כבר כמה הוא יקבל, כמה הוא יקבל כשהם יקבלים, 200,000, 300,000, הוא מוכן לספר את זה. אז המרכז של ההגרמנט הזה הוא לבחור את עצמו. ההגרמנט הראשון של התורה הוא הפרסום, זה לבחור את האנשים. למה? כי האנגלית היא האנגלית האנגלית, אנגלית לא מנצחת. התורה צריכה להתמודד את העקבות, את העקבות האנגלית. אז התורה עשיתה ספציות ספציות לאנגלית, שאם האנגלית מותה, האנגלית הראשונה שתקבלתה את העקבות שלה היא את האנגלית, לפני הילדים שלה. כמה הכתובה תהיה? אף אחד לא חושב על זה. היא יכולה להגיד לנשים, אתם רוצים לתת לי 100,000 בכתובה? אני לא אשכח אתכם. זה לא מספיק. אם אתם מתי, זה לא יהיה מספיק לי. אני רוצה 2 מיליארד. אבל אני לא אשכח אתכם 2 מיליארד בכתובה. תחליטו למצוא אינה אחרת. היא לא מנצחת להשכח אתכם. היא יחליטה אם להתכוון לדברים או לא. אז הנשיאים יוצאים את זה. היא תגיד, את רוצה להתגלגל אותי? זה מה שאני רוצה. אני רוצה את הביתה, אני רוצה את זה, ואם אתה מותא או אנחנו נתקדם, זה מה שאני מקבל, בלעד מה. והוא נתקדם, עם שני ראשונים, בזמן החופה והתגלגל, והיא נחפשת. למה הנשיאים לא מתקדמים? בגלל שהנשיאים בזמן יודעים כבר מתגלגלים. כמו היום, כשאף אחד רוצה קריירה, כשמאה 40 היא מתחילה להחזיר לבית. הדרך הכי טובה של העולם היא להחזיר לבית כשמאה 12. ולכן, ממלכות מאוד ילדות, הן כבר מלכות לבן, והבן כבר נתן להם רכב רכב. ובכתובה הוא מידע שהוא צריך להתפתח אותן ולהתפתח להם איכות ומקום לשבוע וחברה ואינטימציה. זאת אומרת שהשם חשב את האנשים מכל דרך. זה בלעד כל הבונוסים שהם צריכים להתפתח בשבועים והאנשים צריכים להשיג אותם. אז ביודאי זה המרכז הכי יפה לאנשים. זה לא איסלאם שהאנשה היא מלחמת או עבודה שאתה מנגן אותה ותתן לה לעשות את העבודה והלוחמת. לא. אנשים יש שכחות, אתה לא מלכת אותן, אתה מדבר איתה בטוחה, אתה מבקש אותה, אתה עושה לה אינטימציה, אתה צריך לתפקיד איתה. אשם אמר לאברהם, כל מה ששרה אומר לך, אתה שומע אותו. שרה היא לא פאפית, היא לא בייקר שעושה עושבו. ואשפולו, ואחר כך היא שמים אותה לביתה, להחזיר אותה עד למטה. זה לא עובד ככה. היא יש שכחות, וכמו שאנחנו רואים, התורה מדברת על האנשים ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, כ שהיא לא יכולה להיות רציניות ביודיסם או במלכות רליגית. תמכנתי מהגניבות שלך. אף אחד לא יותר נחמד מאנשים. בעצם, יש לי כל דבר על הסטטוס של האנשים ביודיסם. אני מרגיש את זה לאנשים ולאנשים לראות את הדבר הזה. אז האנשים נחמדים. אז מה יקרה אם איזו ילדה לא נותנה? היא לא נותנה. היא כבר עשרה. את אחותיהן הלכו להתמודד והיא נמצאה בבית. אבא מת, הוא נמצא באמצעות. מי מוכן את הכל? רק בבנים. את אחותיהן הלכו להתמודד, ויש להם כבר אנחן שעובד עליהן. אז הם עם האנשים. אבל היא לא בבית. עם אחותיהן הלכו להתמודד. אמא נמצאה בהכתובה, אז היא טובה. והאחרון שרואה שהיא מפחדת היא הילדה הזאת. התורה צריכה להחליט אותה גם, לא? כמובן. כמובן שהיא לא מתי, הבחורים צריכים להתקשר בפינציאלי. ואם הם לא יכולים, היא יכולה ללכת לבית, לבחור, ובפורטה, הם יכולים להתקשר בפינציאלי, ללכת לבית, ללכת לבית, ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ל אתה רואה? אז הכל נראה יפה ופרטי מה אחר שיש לנו פה? כשמנגן ומנגינה באינטרמציה נורמלית הגמרא אומר שכל אחד מנגן איפה הוא קיימת המנגן בקצב מנגן בגרון בגלל שהוא מנגן בגרון הוא מנגן בפלוא והמנגינה מנגנת מנגן בצבעים זה מה שהיא מנגנת זה מאוד מעניין, כשאנחן מותה, והוא יכול לבוא לגבירה, מה? כל גולם שלו יכול לבוא לגבירה. מה נמצא? רק הסקלטון. ולאנשים, כשהיא מותה, סנטין. או כל דבר מותה. מה נמצא? רק הסקלטון. אבל אחרי זמן, אחרי, בואו נראה, במשך הרבה, הרבה שנים. מה נמצא באמת מכל ההתקדמות הזאת? רק את התאר. אף שום דבר, הכל נגמר. אחרי 1,000 שנים. התאר הזה, שהתאר הזה בעצם מקבל אנרגיה ומינרלים מסרודה רבית של שבת. איזושהי דעה קבליסטית פה. שכל גולם יקבל מה שהוא צריך מכל האצבעות וכל האצבעות שאנחנו אוכלים אבל יש אחד גולם שכניסה את חיים שלו ואת האנרגיה שלו ואת האנרגיה שלו וזה יקבל מהארץ של השבת, זאת אומרת, אחרי שהשבת נחתית, אנחנו צריכים לעשות סעודה אם אנחנו אוכלים וזה הגולם, בגלל זה, שזה יקבל והאנחה יקבל נחתית ונחתית של המים, מהגולם הזה זה למה זה מאוד אימנם לעשות סעודה רביעית. מאוד אימנם לעשות סעודות רביעית בשבת. ראשית ושתיים סעודות עם ברק. שלושת סעודות גם מבקשת עם ברק, אבל אם זה מאוד קשה, כמו בשעה החלטה, האנשי פשוט מגיע ל-1, ל-1.30, ובדיוק שתי שעות אחרי זה צריך לאכול ברק עוד פעם, זה מאוד קשה. אז הוא יכול לאכול מזרנות, אם זה עדיין קשה לו, הוא יכול לאכול גרפים, 6-7 גרפים, זה יהיה יותר מ-1 ארץ של גרפים, אז לפחות לעשות סרודה שלישית. מישהו יאכול סרודה שלישית בשבת, כשקרב גוג ומגוג יקרה בקרב, ומיליאנים ומיליאנים של אנשים יאכולו. זה יהיה אחד מהמפחדות שלו של חיילות חיילות. שלושה מילים של שבת, כל האוכל שלושה עודות בשבת, מצרול, מיגוג ומגוג, המלחמה האחרונה. יש כמה דברים שהגמרה אמרה שהם ירחקו לנו. אחד זה הרבה תורה, לראות תורה, לדעת תורה, ללכת לדעות, לספורת תורה. והשני, גמילות חסדים, אהבות. אני אעביר כל דעה על זה. או, אנשים שלומדים תורה בישיבות, הם לומדים הרבה תורה, אז הם בטוחים מאוד טובים. אנשים שלא לומדים בישיבה, הם הולכים ללחוץ. כל יום הולכים ללחוץ. הם לא לומדים תורה, שעה אחת, שעה אחת. אפילו שעה אחת, זה לא יותר, בטח. מה ישאיר להם? התגובה היא גמינות חסדית. מגיעים אנשים, מגיעים, נותנים מילה הרבה. נותנים סי-די-סי-די-סי-די-סי-די-סי-די-סי-די-סי-די-סי-די-סי-די-סי-די-סי-די-סי-די-סי עובדים על כל מיני אנשים, כל הזמן מייצרים. זה נקרא חסד. אבל חסד צריך להיות משהו שזה לא מסוגל. לפעמים מישהו מגיע לדעת ומישהו צריך זכויות לבית רחוב. הוא חי בבית רחוב. מה? איך אני לא יכול לצלם אותו? זה כבר קרימנל. אתה מגיע שם ואתה נתן למישהו לחזור ב-11 שעה בלילה ולחזור לאובר או לביץ? יאללה. אתה הולך אליו, אוקיי, זה בסדר, זה עדיין חסד, אבל זה מגניב, זה על ידיי. אבל מה קרה, אם הוא היה צריך ללכת 10 דקות מזה? זו לא הייתה הדרכה הזאת. עכשיו זה היה הרבה יותר קשה, בגלל שהפלאנס היה צריך ללכת אליו, ועכשיו הוא היה צריך ללכת אותו. זה באמת חסד. שאתה צריך ללכת מזה וזה לא היה מגניב ולא מגניב. והגדול הכי גדול הוא לעשות את זה עם אנשים מוותים שאתם יודעים, הם לא יכולים להתפתח אתכם. הם לא יכולים להתפתח אתכם. כמו שהם חיים, אולי הוא מכניק, אולי הוא דוקטור, אולי הוא עבודה, אולי הוא עבודה. אחר כך, אתם צריכים משחק. או אחר כך, אם אתם צריכים עבודה, אתם יכולים ללכת אחר כך, אתם אוהבים אותה. אבל אם אתם עובדים עם מוותים, ואתם עובדים אותו, ואתם עובדים עם קבוצתו שלו, או כל מה שקורה, הוא לא יכול לעזור לך, מה שבעצם זה לא 100% נכון. בגלל, קודם כל, קצת מהמורים יכולים לשאול ה' לצער על האנחה, אם הם נכונים, זאת דבר אחד. שנייה, במשחק שלהם, אתה מקבל הרשפט על הילדים שלהם. נכון? אם אתה משחק עם מור, או הוא בא לביתו, ואתה מקבל רשפט, או אתה קבל רשפט על גבוהיו שלו, או כל מה שהקרה. אז הילדים עושים אתכם עוד זמן, ואם אחד יום הם יודעים שאתם בפעולה, הם הולכים להשיג אתכם. אוי, הזה היה כל כך טוב לאבא שלי, אני צריך להשיג אותו. אבל אחרי שאני אראה לכם את הסיפור שרחשך, אחד הזה שאל רבי, הוא אמר, אני רוצה אתכם, הייתה אחת חדשה בפונלוביץ', אחד חדשה בא, הוא אמר, אני אשכח אתכם את הכבוד, ובכל חודש אני רוצה אתכם ללמוד את הילד הזה בפרט. והוא היה עושה עבודה על רבי, הוא לא גדול. אחר כך, האנגלית אמרה לו, רבי, אני אעשה את זה, אבל אני רוצה רק לדעת אותך עכשיו, תגידי לי מה זה בטוח על הילד הזה, שאתם עובדים על עבודה פרטית שלו. ואז הוא אמר, כשהוא היה במיורו, אמא של הילד הזה נתנה לו מטרה, משהו שהוא צריך, או לא, אני זוכר עכשיו. שהוא אחד פעמים הלך לגמרה עם גמרה, והוא היה שנה בגמרה, בלי רגל, ללמוד גמרה. ואחת האנשים שבאו, ראו ילדים ילדים שנה בגמרה, ללמוד גמרה, בלי רגל. אז היא אמרה לו, איזה ילד רליגי אתה, אתה ללמוד תורה בלי רגל, בלי רגל. תביאו לי רגל! והוא אמר לו, תאמין לי, אני לא יודע. אני יודע רק על רגל אחד, ואני באתי לכאן, לדולנדרי. אני מחכה עד שהרגל יחזור, כדי שאני יכול להשתמש בו. כשהיא השמעת את זה, היא הלכת, והיא התחילה עם שני רגלים. והיא נותנת לו, תראה, אתה צריך להיות שני רגלים. אז שני רגלים, אמא של הילד הזה נותנת לו באירופה, ועכשיו הוא בא לישיבה והוא הלכה להשיג את התודר לצלם שלו עבודה גדולה גדולה להשיג לו תורה ולהשיג לו חכם גדולה זאת זכויות גדולה זאת זכויות גדולה זאת זכויות גדולה זאת זכויות גדולה זאת זכויות גדולה זאת זכויות גדולה זאת זכויות גדולה גדולה זאת זכויות גדולה זאת זכויות גדולה זאת זכויות גדולה זאת זכויות גדולה זאת זכויות גדולה זאת זכויות גדולה זאת זכויות גדולה זאת זכויות גדולה זאת בזרת אשר, מחר, נמשיך עם מה שקורה אחרי אדם ואיב, ובמקרה של הפרשה, בברוקרין, במהלך שם אני רק רוצה להשאיר לכם, במהלך האחרון, משהו שקראתי בישראל. אחד הילד הופך לביתה כדי ללכת לביתה. איך אנשים הולכים ללכת לביתה בגלל זה, אתה יודע? לא כמו היום, הם הולכים ללבי אותל או רסטורן. אני מדבר על אנשים רליגיים. אנשים סייקולריים, הם נמצאים בביתה. זו סיפורה אחרת. אני מדבר על אנשים רליגיים. אחרי שהם מבחינים, עושים כל מה שהם רוצים, הם הולכים ללכת לביתה. הם הולכים למקום, הם רואים, הם מדברים. בגלל זה, איזה ילד היה יוצא? 80 שנים לפני. אין ילד יוצא אחרי זמן מסוים, כשהוא חדש. אפילו ביום היום, ילד רציון לא יראה את עצמו במקום פובלי. המנצחה שלו הייתה אלפי פעמים יותר טובה של היום. של האנשים הרליגיים. עד עכשיו, אין שאלה בעצמי, שהאנגליות של המאה ה-1900 היו הרבה יותר אמותות מכל האנגליות המדינותית שאנחנו יודעים היום. הפקציה תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד אז כמובן, המלאכות בעולם זה מלאכה. אתם רואים, לפעמים, ת אתם רואים, אתם רואים, אתם רואים, אתם רואים, אתם רואים, אתם רואים, אתם רואים, אתם רואים, אתם רואים, אתם רואים, אתם רואים, אתם רואים, אתם רואים, אתם אתם רואים, אתם רואים, אתם רואים, אתם רואים, אתם רואים, אתם רואים, ואז הוא יכול ללכת לבית, וזה נראה כמו רגע רגע, ובדרך כלל זה מתקשר לבית, ועכשיו אף אחד שלנו לא יכול להבין שזה רגע רגע. יאללה, אם הם חושבים שזה לא רגע רגע, וואו. אנחנו לא מדברים על הזכרות כזאת, שזה אינסופי. אנחנו מדברים על זכרות באמת. אז איך האנחן נפגש את הילדה? הוא יכול לבית, והוא יכול לנסוע עם האמצעים לעבודה. עבודה. אחרי ההחלטה, הם כבר מבחינים אותם הרבה לפני שהם נראים. אם הוא הגיע לסטאגה הזאת, לפעמים הם אומרים, לא, לא שם את זה. אבל אחרי זה, הם מבטיחים שזה חכם, זאת אומרת, זה ישיבה, וראש הישיבה אומר, זה חכם גדול. אז הם נכוון שהוא יבוא, והייתה שביתה שלה, שהיא ילדה, שהיא ילדה, שהיא ילדה. אם האבא יעבור להם אוקיי, אז הם יעבורים להם ללכת חצי, עשרה דקות. הלו, מעניין לך, אני רואה שהם עושים קופסים על קופסים מרוקאיים או קופסים סיריים. ככה זה היה. אז הוא בא, ושיץ עם אבא שלהם, והם קבלו תלמידי חכמים. אבא שלהם הוא רבי, והוא גניב. הם כבר נשכחו על השידוך! לתשע שעות! מדברים, גמרות, זה וזה. אה, זה עשרה וחמש, והילדה שלהם בגבירה לא עושה דקה. היי, אבא, עמיר, ננטי, מי יכול להסתכל במים של התורה? פעם הראשונה הוא בא, והאבא אמר, וואו, אנחנו נשכחת למה אתה בא. יש לנו טובה כימיתה בין אנחנו. אוקיי, אתה בא עוד פעם. אתה רוצה להגיע עוד מחר? אני אתקפן את הילד שלי עוד מחר. המשך היום הוא בא, עוד דבר. כשהם מתחילים תורה, הם נשכחים. המשך היום, עוד דבר. עכשיו האבא אמר, וואו, זה כבר שלושה ימים ברחוב, אני עושה את זה לדודי שלי? תן לי ללכת ולהתאמין לו. אז הוא הלך לדודי, והוא אמר, אני מאוד סליחה, זה חלקי, לא חלקי הילדים, זה כל חלקי. הילדה אמרה, אני לא רוצה להתראות אותו עדיין. זה לא לי, הגם הזה. האבא אמר, לא, זה לא עדיף, הוא גדול, הוא כבר אוהב את האבא. הוא גדול, תעשה את זה, תעשה לו את זה. לא, לא, לא. שלושה יום הוא בא, הוא לא יודע שאתה רואה אותי. לא, לא. אני לא רוצה אותו. אז אבא בא ואומר לי, אני מאמין, זה כל חשבון שלי, זה מנסה לי. היא לא רוצה, היא מפחדת. אז הביתה אמרה לו, תגידי לו שאני רוצה לראות אותה אחת דקה. אני רוצה להגיד לו אחת דקה. ואז אני הולך. הוא יכול להגיד לך דקה אחת במינות אחת. היא אמרה, לא, אני כבר לביתה, אני לא נפגש. הוא יכול להגיד לו, היא לא רוצה להגיע. היא כבר בפיג'אמה, בעצם. אז הוא אמר, תגידי לה ממש דקה אחת, ואני לא ארגן עוד פעם. אז הוא הלכה, הוא אמר, קדימה, הוא כבר כאן, אנחנו לא יכולים לעשות את זה לביתו. זאת חשיבתי. אני לא נתן לו... אז היא אמרה, אוקיי. אז היא נתנה לו, והיא חכה את עצמה, אבל היא לא חכה את עצמה, אף משהו. כמו שהיא הייתה, היא הולכה עם הרגל כזה, היא הולכה, והוא הלך לצד עם הרגל, ממש, 30 שנות, מקסימום 1 דקה. והוא הולך, והוא אמר, תודה רבה, חכם, והוא הלך. והילדה אמרה, זהו, אני רוצה להתגלגל עם הזה. אז הוא הלך אחריו, קדימה, קדימה, מה? אני מתאים לדעת, מה אמרת להם שם, במילה אחת, היא כבר רוצה להתגלגל עם אתה. הוא אמר, אני אמרתי להם אחת שאלה, אם תתגלגל אותי, אני רוצה שתתקשרי את העולם שלי, ואני אקבל את העולם האמיתי שלכם אחרי זה אם אתם מסכימים, תגידו לי היא אמרה, זה האנשי שאני רוצה מי היה הרבי הזה? רבו ונדיאל יוסף זה כמו הוא התגמל את אשיותו, מרגלית פטל, אישי הרבי פטל שלושה פעמים הוא הלכה למידה, והוא חכה, הוא בא לשידוך. לא כמו היום, הרקב בא לשידוך, מגיע לבלוריד, עשרה שעות לפני, הולך, מגיע לבלוריד, חכה, חכה, חכה, חכה, חכה, חכה, חכה, חכה, חכה, חכה, חכה, חכה, חכה, חכה, חכה, חכה, חכה, חכה, חכה, חכה, חכה, היום להיות עבודה זו ממש גדולה. כמו שהעולם נהיה, אם עדיין יש אנשים כמו באמת, אם יש ילד שאומר, אבא, אני רוצה את הטלפון, אבל בבקשה, בואו נלך לסטוריה לנסוע את הכל. אני לא רוצה את זה, אני לא רוצה את יוטיוב, אני לא רוצה את האינטרנט. אני לא רוצה אפילו לדעת על הטלפון, אני רק רוצה ללמד מרד ואתה באמת נכון אה, ברוך השם, יש לך צדיק פרופטי אבל אפילו אם יש לך קבל נשיבה שקוראה לך, כל החברים שלי יום אייפון והם מפגשים את זה והפעמונים לא יודעים וכאן וכאן ויש להם אייפד ויש להם כל מיני דברים כזה אני רוצה, אבל אני רוצה שאתה יכול ללכת לסטורים, אבל הם מפגשים את הכל אז כשאתה יכול ללכת לסטורים, אתה יכול ללכת לסטורים הוא כבר יודע על כל האנשים שבאים להחליט את הסמארטפונים אז הוא יודע איך הילדים טובים ואיך הילדים לא טובים בגלל הדבר שהם יכולים להחליט את הסמארטפונים אז אם אתה רוצה לדעת אם הילד שלך טוב או לא, אני אגיד לך איפה להתחיל הילד של הסמארטפונים, הצדיק שחליט את הסמארטפונים הוא אומר ברגע שזה ילד טוב וזה ילד שחייבת הרבה ברכות כי הוא רואה את הדרך שהם מפגשים כשאתם מנסים את הטלפונים. כל אחד יש את הטלפונים, מה אתה יכול לעשות? אינים יש טסטים קשה יותר מאחרים. זאת העולם שאתה חיים. ואחד הדברים שאני מנסה להשיג אותם, זה לשיג אי פעם. ממש, לשיג אשם. השיגים נשיג. לפעמים זה יקרה זמן, אבל במהלך, זה נפגש. אתם מגעים, אתם לא רוצים לפגוש, אתם לא חייבים לפגוש, אתם יכולים להגיע למצב יותר גדול לאחר כך
More from Mike
(English Subtitles) Debate: ראש בראש באולפן על תכלית החיים 💥 הרב יוסף מזרחי 🆚 נאור נרקיס
