מגלגלים חובה לידי חייב - בנתניה

אני רוצה לברא לך רק משהו אישי, על פי משהו אישי, אבל קראתי אותו כבר אמרתי.

סקרנתם אותי.

אז אמרתי שיש לי, אמרתי כמה אנשים, קראתי אותו כבר.

אתה מצלם ואתה... אוקיי.

שלום לכולם. אל תתקרב אל תתרגש שלום לכולם אולי חלק פה מקדים אותי שמי עניב מלכה אני חוזר בתשובה היום אני פה בעצם לעשות הכרת הטוב ערב נוסף שקרת הטוב זה דבר ידוע ומוכר לכולנו כמו שמצאינו אצל משה רבנו, אהלן ושלום שהכיר טובה לאהור שהוא נח עליו באותו תינוק בטבע וכמו כן הוא גם לא איכל את האדפה כמו שאנחנו יודעים וזוכרים מפני שכיסה עבורו את המצרי וחולי וחולי יש עוד הרבה דברים שנאמרים בתורה שלנו על הכרת הטוב ועד כדי כך שההכרת הטוב היא כל כך גדולה באו חזל ואמרו שכל הכופר בתורתו של חברו סופרו נקפור בתורתו של מקום והעבר כל המכיר בתורתו של חברו מכיר בתורתו של מקום אז יש לי סיפור אישי קצת, לפי איך שהרב הסתכל עליי, אני כבר מבין שהוא לא כל כך זוכר אותי אולי.

זוכר, זוכר. זוכר?

כן. אז אני אספר לכם את הסיפור ככה בקצרה, גם מה שהרב לא יודע. הייתי, לפני שנסעתי לניו יורק, ופגשתי שם את גברל כמובן הייתי בדרום אפריקה חצי שנה גלשתי בגנים גבוהים טיילתי חצי שנה שמה את כל הכסף שעבדתי באלעד וחסכתי באלעד וסבסתי בדרום אפריקה והחלטתי אני וחבר שאולי כדאי שנסתר לניו יורק לפני שאנחנו הולכים לטיול הבא שלנו ונחשוף עוד קצת כסף כדי שנוכל לגלוש בעוד כמה מקומות בעולם ותמיד בניו יורק זה הכי טוב, עובדים במובים, כל מיני דברים כאלה ואחרים בקופה הגענו לשם כל אחד עם 200 דולר 200 דולר אין כסף אנחנו כבר חודש וחצי בניו יורק לא רוצים עבודה ויום אחד כבר התחלנו ללחץ אז היינו באיזושהי מסעדה בקווינס ואמרנו להבא לבית שם שיקיר אותנו ויכול לעזור לנו למצוא עבודה, כסף נגמר, הכל נהיה פה קצת לוחץ בבקשה, אני בסדר מבחינת הזמן, נכון? כן כן, אז כסף קצת לוחץ ו... ולסוף, כאילו, אנחנו חייבים להתחיל להזדרז, אם לא אנחנו חוזרים לארץ בבוא שפנים ו... בא למסעדה, אמר, אני לא יכול לעזור לכם, אני לא יודע מה אתם רוצים ממני כל יום היינו מציקים לו שם, ממש, אבל רק תעזור לנו משהו, אולי הוא יפנע אותנו לאיזה מישהו שיושב שם בקצה, שם בצד ואמר לנו, הוא יכול לעזור לכם, הוא יכול לעזור לכם אמר לנו, טוב, אז דבר איתו הוא אמר, לא לא לא, לכו, אם לכו, אתם דברו איתו, הכל בסדר, לכו אז ניגשנו אליו שנינו נואשים כאלה עם פרצופים של זוקנים ובתקופתו היינו מתדלכים כמו שאתם יודעים ולא היינו כבר נראים כמו אדם הקדמי והגענו לבין אדם הזה והוא נב חליפה יפה נראה בחור רציני כיפה נראה כזה חוזר בתשובה ממש אולי הוא היה קריב אותו זמן, אני לא יודע בדיוק. ושארנו לגבי המסעדה איך קוראים לו. אז הוא אמר לנו יוסי, קשב יוסי, יוסי. באנו ליוסי, ישבנו איתו, דיברנו איתו, היה איזה ממש פחות מ-10 דקות, ואמר כרגע אין לי, אין לי מה לעזור לכם בקשר לעבודה, אבל תקדימה. בואו, עליי. אני לא זוכר אם זה בדיוק היה רביעי, חמישי, שישי, שבת. או חמישי, שישי, שבת. אני לא זוכר. בית מלון עליי. מסתכלים עליו. מסתכלים אחד על השני. מה מבינים מה קורה פה?

יאללה, בואו.

מה הולכים לעשות שם? אה, קצת הרצאות. קצת פה, קצת שם. אולי תכירו איזה יהודייה. תחתנו, תוכלו להישאר פה. הוא ידע איך לפתות אותנו. בקיצור, הגענו אליו, הוא בא, הוא אסף אותנו. היה לנו רכב אינפיניטי, אני לא טועה את זה. הוא אסף אותנו מהבית, הוא לקח אותנו, הוא טיפל בנו בכל הימים האלה, הוא עזר לנו ממש, בכל רגע זה רגע, כל דבר שהיינו צריכים הוא לא... הוא לא יסס, הוא לא יסס בשום דבר והייתי בצמינר הזה ובלב שלי, באותו זמן, כבר בלב שלי, ידעתי שהחיים שלי לא יהיו אותו דבר זה השתנה, כאילו... אני שעקתי מאוד בעולם החומר ולא רציתי לפספס את המדינה הבאה שאני הולך לגלוש בה אבל ראיתי שם דברים שלא יכולתי להתעמד איתם בלב ושבוע אחרי הוא הזמין אותנו אליו הביתה זה היה שבת נפלאה, עיקרנו את העבדים שהיו לו אז, היום אני מאמין שיש כבר עוד כמה ובאמת השבת הייתה נפלאה וזה איפשהו דקדק לי בלב אבל מה לעשות, החיים לא פשוטים, אנחנו צעירים, חפשים לעשות חיים. אני לא אספר לכל מה שעברתי מאז, היום אני בן 46, אני לא אספר לכל מה שעברתי מאז, אבל בואו נגיד שככה, הייתי בחצי עולם, הייתי ביפן 12 שנה, גרתי שם, וכשהייתי שמה, כל מה שהוא אמר לי תמיד יתעד לי בחוש. ולימים ראיתי אותו בהרצאות באינטרנט והיה וואי, כאילו זה הוא, איזה יופי וממש התרגשתי בכל פעם שאני רואה אותו עוד פעם ועוד פעם ובעצם כאילו הוא לא היה לידי אבל הוא גם לא עזב אותי עוד פעם ככה דרך האינטרנט אני מתחזק והחלטתי יום אחד שאני עוזר בכיפן, חוזר לארץ, חוזר בתשובה והיום אני פה איתכם, אחרי הסיפור הזה. למה אני אספר את זה? כי כל מה שאתם רואים, אתם תמיד רואים אותו כנראה באינטרנט ורואים אותו דרך המצחיק. אז למה אני באתי לספר את זה היום? כי זה חשוב אי שידעו שמאחורי המסכים האלה עומד אדם ולא אדם פשוט אלא בן אדם שמוכן להקריב בשביל יהודים את ה... בוא נגיד את זה הכי ברור את החיים שלו תקלו איפה הוא נמצא כל הזמן כל הזמן מסתובב, כל הזמן בא, כל הזמן הולך ותדעו לכם שאני לא ראיתי אותו עשרים שנה או אולי אפילו יותר אבל הוא לא... ואני לא האמנתי באמת שהוא יזכור אותי אבל... אבל כן, אם אתם הולכים כפיים אז זה לא עלי זה לא, זה רק לא טוב,

הפתעה נעימה, ברוך השם ערב טוב לכולם, אני שמח להגיע לנתניה פה הערב הגעתי עכשיו מירושלים בפקקים נוראים ואמרתי, מה שעתיים מירושלים לנתניה כנראה שהולך להיות ערב חזק כל פעם שיש התנגדות משהו גדול קורה ועכשיו הוא רק אמר לי שיש עוד דרשה בתל אביב שכחתי מזה לגמרי אז זאת אומרת הלילה עוד ארוך טוב אנחנו ערב פרשת קי תצא חודש אלול מתקרבים עוד צעד ועוד צעד ליום הדין כמו שאני תמיד אומר לצערי הרב יש לנו פה במדינה, בסביבות, אומרים שישה מיליון יהודים ולצערי הרב הערכה גסה שלי שחמישה מיליון מהם בכלל אין להם מושג שבעוד שבועיים שלוש הולכים לדון אותם לנצח נצחים בכלל לא יודעים שראש השנה זה יום הדין כל חופים שתעמוד פה ואתה עבור בן אדם, בן אדם איציק, אבי, שרה, זה כל מי שאתה עובר תגיד מה יש עוד שבועיים שלוש ראש השנה, מה זה ראש השנה? שנה חדשה זה במקרה הכי טוב ידעו חג, שנה חדשה מה אתה הולך לעשות בחג? יש לנו טיול לכינרת פיקניק חסקה, אוהל, קמפינג, ג'טסקי כל אחד והדמיונות שלו יש כאלה נוסעים בכלל לחול איפה הם יהיו ביום הדין? בבר במנתן מוקפים בכל מיני גויים מאומות העולם לא רק שהחג היהודי או השבת היהודית לא מסמל עבורם כלום אפילו שבת שנופל, ראש השנה, יום הדין, זה אין לו שום משמעות בעיניהם. זה מפצח גרעינים, זה מסתובב הרום באיזה אגם השלישי או השלישית, כל אחד והדברים שלו והדמיונות שלו. וזאת הטרגדיה הכי גדולה בתולדות עם ישראל אחרי 3,300 שנה. שהגענו למציאות היום נכון היו לנו הרבה פוגרומים ושואות וחורבן בית ראשון וחורבן בית שני איך אומרים הספר לא יוכל להכיל כמה אסונות ופוגרומים וצרות היה לעם ישראל שזה דרך אגב אחד הרעיות החזקות ביותר שאנחנו עם ששייך לבורא עולם, מושגח על ידי בורא עולם וההנהגה של בורא עולם איתנו היא שונה לחלוטין מכל העמים כמו שכתוב במפורש בתורה בכמה מקומות ונדון בזה הטרגדיה הגדולה ביותר אנשים רובם אינם מבינים להשוות בין טרגדיות גשמיות חומריות דהיינו שואה פוגרום פרעות אינטיפדות מלחמות וכולי לבין שואה רוחנית שעוברת על העם בהגמרה כתוב וזה דרך אגב הלכה למעשה בהגמרה כתוב שיש כלל מאוד מאוד חשוב, שהוא מסביר הרבה על החיים, על ההסתכלות. מה הוא? גדול המכתיעו יותר מן ההורגו. מי שהלך ורצח בן אדם. יהודי רצח יהודי, לא עלינו. רב הוא על איזה שטוט, מוציא סכין, דקר אותו, הרג אותו. כולם מבינים, טרגדיה נוראית. זה כולם מבינים, דתיים, חרדים, חילונים, גויים, כולם מבינים. מישהו רצח מישהו, טרגדיה נוראית. משפחה נשברה פה, ילדים נהיו יתומים, אישה נהייתה על מנה, הורים נהיו מסכנים, חברים נהיו מדוכאים, עסקים מתמוטטים אחרי זה, יש לזה השלכות. כולם מבינים, רצח זה טרגדיה בכל כני מידה. אפילו אצל הערבים הישמעאלים שכבר אלפי שנה, אלף חמש מאות שנה חיים בכוח החרב מתקופת מוחמד ועד היום ומאמללים את כל העולם עם הטרור שלהם והכפייה וכולי אפילו אצלם אם מוחמד רצח את אחמד כולם צורכים בלוויה ובוכים אף על פי שלכאורה אתה חושב שבאיזשהו שלב כבר מתרגלים לזה. דם נשפך שם כמים. לא מתרגלים לרצח. אז כולם מבינים, רצח זה דבר נורא. אבל הגמרה באה ומפתיעה פה. הגמרה אומרת, אם רצחת בן אדם, עונשך מוות בחרב. צעיף. מידה כנגד מידה. רצחת, כך ובאותה מידה הורגים אותך לא יושמים אותך בבית סוהר עם טלוויזיה וסרטים וטניס ותואר ראשון, תואר שני וחומוס ולבנה ושמן זית וטלפון וייחוד עם משטחה פטמה ומביא עוד כמה ילדים לעולם שיצטרפו לחמאס על חשבון היהודים הנדיבים שמממנים את המחבלים שלהם אין כזה דבר בתורה. רצחת, אין לך זכות קיום יותר. נגמר הסיפור. אם ככה העולם היה, כמות הרציחות בעולם הייתה יורדת ב-90%. אחת הסיבות שאף אחד לא פוחד כבר כמעט היום לרצוח, כל אלה שרוצחים, זה כיוון שאומרים, מה יקרה? מה סוף העולם? החיים בעזה הם לא משהו. איך יהיה חשבון הישראלים? באמריקה אותו דבר. כי יש הרבה מירותים, החיים שלהם זה גיהנום מבחינה כלכלית. חיים הרבה בחדר, אין להם מזגן, שכונות נוראיות, אוני גדול, שולחים אותם לבית סוהר עם כל החבר'ה, טוב להם שם. שחקים כדורסל, יושבים, אוכלים, שותים, על חשבונם, רופא בחינם, רופא שיניים בחינם. לכאורה יוצא שבקלה החיים שלהם יותר טובים ממה שהיה באזרחות. אין שום הרתעה. מלא, ושמים אותם באיזה כלה, בטורקיה, או בטיילנד, ששם זה גיהנום מלא אדמות, אז הייתה הרתעה. אנשים הפוחדים, חולדות בגודל של אבטיח, הולכות לך על הראש באמצע הלילה, ויושנים על הרצפה, כי אין מזרונים. שמים 70 איש בתוך תא. אז זה כבר פחד מוות. אין אדם יעדיף למות בעצמו לפני שירצח מישהו ויהיה שם 40 שנה. אבל שהוא כאן עם חימום ומיטה דוקומטית ואת המסך, אני הולך לדבר בבתי סוהר. אני רואה את ההבדלים בין בית סוהר לבית סוהר. יש בתי סוהר, בכלל בעולם, ברמה של מלונות שלושה כוכבים. פשוט הם נהנים שם. כיף להם. ועוד נותנים להם חופשות, יוצאים מדי פעם הביתה, חוזרים אחרי 72 שעות. אין הרתעה, בקיצור. התורה אומרת, רצחת, נגמרו לך החיים, אין לך זכות קיום. לא רק זה, גם אם רצחת אדם בשוגג, עלית על סולם, הסולם מתהפך, נפל למישהו על הראש, הרג אותו. תכננת להרוג? לא. אתה אדם מוסרי? כן. אתה אוהב את הזולת? כן. את הגנב? לא. אתה רוצח? לא. אתה שומר שבת? כן. אתה אוכל קשר? כן. אתה אוהב את בורא עולם? כן. אתה לומד תורה? כן. הכל כן. אין לך שום בעיה, כולם אוהבים אותך. מסכן, קרתה לך תאונה, עלית על סולם, התפרק על סולם, נפל למישהו על הראש, הרג אותו. מה ההונש? זה יכול להיות עכשיו 40 שנה בכלא. עיר מקלט, מה זה עיר מקלט? כלא. לוקחים אותך מהמשפחה, מהילדים, מהישיבה שלך, שמים אותך בעיר מסוימת, אתה לא יכול לצאת משם. לא רק זה, גם אם האדם נפטר לפני שלקחו אותו לעיר מקלט, פסקו עליו הסנדרין, שמים אותך בעיר מקלט, ומת לפני, קיבל את כיף לב מהלחץ, הגופה מוטלת לפנינו, לוקחים את הגופה וכוברים אותה בעיר מקלט. אין לו, הוא לא יכול, הוא חייב ללכת ולקבר שם. ומה קורה אם בתוך העיר מקלט קרתה לו עוד תאונה? עוד פעם הלך, אני יודע מה, פתח את החלון והחלון נפל למישהו על הראש. עוד פעם לכאורה לו אשמתו. הוא בא לפתוח חלון, החלון היה שם רופף, נפל למישהו על הראש, הרג אותו בתוך העיר מקלט. מה עושים? הוא כבר בעיר מקלט. מה אתם אומרים, מה עושים לאחד כזה? בדיוק, מגלים אותו לשכונה אחרת, התרגלת לשכונה פה, ניקח אותך לקצה השני של העיר. אז כולם שואלים, מה אלה אם היה רוצח במזיד, שמים אותו במאסר, מבינים. אבל מה השם המסכן הזה שטיפס על סולם ונפל למישהו על הראש? קרתה לו תאונה, לא מספיק הוא כל החיים עכשיו יחיה ביסורי מצפון שבגללו מישהו מת בלי חוונה או שקפץ לו איזה ילד לכביש בימינו עם מכונית ועלה עליו והוא חי ביסורים ופסיכולוגיים והוא לא מתפקד ולא אוכל והשם ירחם או תכניס אותו שלושים ארבעים שנה בעיר מקלט עד שהכהן ימות ואיזה מין היגיון יש פה התשובה רבותיי מה שרואים בעולם הזה, זה אפס קצר הוא של האמת. מה שאתה רואה בעולם הזה, אתה לא יודע כלום. אתה חושב שאתה מבין, אבל אתה לא מבין כלום. כל מה שאתה רואה, נולדים כאן תינוקות, אחד חולה, אחד בעלמום, אחד עיוור, אחד נולד למשפחה עשירה, השני למשפחה ענייה, אחד נולד גאון, חריף, מגיל צעיר, השני נולד עם מוח אטום, לא מבין כלום, סכן המצוות. אתה אומר לעצמך איפה הצדק בעולם הזה הכל כאן טוב ובואו תראה שני שכנים הילד הזה נולד בריא ושלם למשפחה עשירה והילד הזה מסכן נולד עם רגל עקומה בקושי ילך כל החיים שלו יצולע במקרה הטוב אולי בכלל כל החיים יושב על כיסא גלגלים או שאתה רואה בן אדם כזה טוב לב פתאום הייתה לו טעונה והוא עכשיו על כיסא גלגלים 40 שנה ומצד שני אתה רואה איזה אחד רשע עונס אנשים, גוזל אותם, פוגע בהם, מעליב אותם, מתגאה. חי, שולט, יש לו פועלים, משתכבים אליו. מה הולך פה? הצדיק הזה ככה סובל? בפעם האחרונה שהייתי פה, הלכנו לבקר ידיד שלנו טוב בחולון, ממש שעה לפני הטיסה, על הדרך. לא היה זמן כל הביקור, בדרך לשדה תרופה, נסענו לאכול שם ארוחת ערב. בזמן שישבנו בארוחת ערב, אני חושב שזה היה שש בערב, שבע בערב, אומר לי המערך, יש כאן איזו אישה, שכנה, היא ביקשה אם תוכל להיכנס לברך את הבן שלה. אני אומר לו, מה קרה לבן שלה? אומר, הייתה לו תאונת אופנועה. הוא נפגע בעמוד השדרה ויושב על כיסא גלגלים, בחור צעיר. ואני כבר שומע כזה דבר, כבר אני החצי חולה. ואחרי שאני נכנס ורואה את הדבר הזה, שבוע לא ישנתי אחרי זה. רק מהמחשבות שעברו לי בראש, על הבחור המסכן הזה, שיושב על כיסא גלגלים, הוא אמר לי משפט קרא אותי. הוא אומר לי, תשמע, אני יושב כל היום, משאימום, אני כל היום שומע אותך בדיסקים. אני אומר לו, אני מקווה שלפחות הדרשות מחזקות אותך, כי בעולם הזה אין הפקירות, כל דבר מחושב על חוט הסערה. ואם הכבוש ברוך הוא הביא את האסון הזה עליך, זה חשבונות, גלגולים קודמים. הוא אומר לי הכל כבר הבנתי, אני שומע את הדרשות, הכל הגיוני, הכל ברור, אבל אתה יודע מה זה? לשבת חמישים שנה על כיסא ולא לזוז ואפילו לשירותים אני לא יכול ללכת. אם אין מישהו בבית, אני לא יכול אפילו לשירותים ללכת, אני צריך לעשות במכנסיים מכילה מקוותכם. הוא אמר לי את המשפט הזה, הוא אומר לי, אני עכשיו עוד חמישים שנה אשב על הכיסא הזה. אם יהיה לי כוחות לא להרוג את עצמי. עכשיו אני שואל שאלה, בחור אני חושב שהוא היה בן 22-23, מה כבר הוא הספיק לעשות בחיים? מגיל בר מצווה, נגיד 10 שנים. אני לא מכיר אותו אישית. בוא נצא מתוך הנחה שהוא עשה הרבה עבירות, נגיד. אבל הוא עדיין צעיר. מה, הקב' הוא לא יכול היה לחכות עד גיל 60-70? לתת לו רונש אז? למה היה צריך בגיל 23 להושיב אותו על כיסאי גלגלים? כי מידת הדין, רבותיי, בשמיים זה לא צחוק. מי שקורא את התורה טוב, מזדעזע מגודל הדין. אבל באותה מידה, המום מהנדיבות של הקב' ברוך הוא. המום. כי כתוב בתורה דבר מאוד מעניין. שאם תיקח את כל התענוגות של כל האנשים מבריאת העולם ועד סוף העולם 6,000 שנה מיליארדים של אנשים 70-80 שנה של חיים כל התענוגות אוכל, טיולים, כסף, נשים, תכשיטים, ספורט כל מה שאדם רק מתהווה לו, כן? קחו את התהוות וההצלחות של כל בני האדם יהודים וגויים מאדם הראשון עד סוף העולם תחברו את כל התאהבות שהיה להם אי פעם כל רגע של עושר והבן שלו מתחתן והבת שלו התחתנה ונעשה לו נס ומה שאתם רק רוצים כספים וכבוד ונהיה ראש ממשלה ואחרי כל העונג הזה נהיה ער ענק של עונג יש מיליארדים של אנשים כפול 70-80 שנה, זה מיליארד, זה ער מכאן עד הירח, מבחינת עונג. אי אפשר בכלל לשאר את העונג. אני מדבר על עונג שבני האדם מתאווים אליו בעולם הזה. סטייק, סושי, כדורגל, כדורסל, טיולים, שחייה, לא יודע מה, כל אחד משהו מתאווה לו, כן? תחברו את הכל מייחד. זה לא יגיע. לשעה אחת של השכר של יהודי ששמע בקול השם וחי על פי התורה, אפילו לשעה אחת בעולם הבא. זה דבר מדהים מה שקורה פה. שעה אחת של העונג שתהיה למי שמעצלנו שומר באמת מצוות ואוהב את השם ומקבל הכל באהבה לטוב ולרע. וחי על פי החוקים ויש לו עירת שמיים. מה שנקרא בעל תשובה אמיתית כמו שהרמב״ם כותב. הרי זה בעל תשובה גמור, כן? הרמב״ם מביא דוגמה מאדם שהייתה לו חברה, חי איתה באיסור, חזר בתשובה, פרש ממנה ועומד באהבתו אליה. הרמב״ם ידע איזה דוגמה לתת. ולא בגלל שהוא זקן, שטש כוחו, מה שנקרא בימינו אימפוטנט, שהוא כבר לא יכול לעשות עבירות בין שמונים. זה ברור, זה דרך הטבע. באיזה גיל מסוים, אתה כבר לא מתהווה למה שהתהווה אתה בגיל 20. לא מזה. זה עדיין עומד באהבתו אליה, והוא יכול תפקד, והוא מתהווה אליה, והיא מתחננת אליו לבוא אליה. הוא חזר שם מהישיבה, היה שם שישה חודשים. בוא רק לביקור, בוא רק נשתה איזה קוס קפה ביחד. זכר לימים שהיינו ביחד. והוא, איך אומרים? שישה חודשים מתנזר מהעבירות. ובוערת בו התשוקה. ועומד הקב' לנגל עיניו. מסתכל, שיביתי ה' לנגדי תמיד. עם כל הרצון והתאווה, ריבונו של העולם, למענך אני לא עושה עבירות יותר, זהו. לא הולך. רוצה ללכת? כן. מתאווה? כן. הייתי מוכן לשלם מיליון דולר בשביל ללכת? כן. אבל אני לא הולך. למה? לא רוצה לצייר אותך. היית כל כך טוב אליי עד היום, מה עשית בשבילי? אני לא אהיה כפוי טובה. אני גם כן התאמץ. אז הרי זה בעל תשובה גמור. מה, מי אמר לך שזה בעל תשובה גמור? אולי יש לו עוד הרבה בעיות אחרות, אולי בביזנס הוא לא ישר, אולי בשבת הוא מחפף, אולי תפילות הוא לא מתפלל בקושי, אולי הוא מדלג על ימים של תפילין. מי אמר לך שזה בעל תשובה גמור? נכון שמגיע לו צלש מארץ הצלשים, שהוא עמד בכזה ניסיון. זה ודאי, זה כולנו מסכימים. אבל מי אמר לרמב״ם שזה בעל תשובה גמור? אולי הוא נותן אגרופים לאנשים, אולי אחד חתך אותו בכביש, שובר לו את השמשה. חסר כאלה בעלי תשובה. אולי חצי מהיום הוא יושב ורואה כדורגל, מבזבז את הזמן שלו לריק. מי אמר לרמבן שזה בעל תשובה גמור? התשובה שגדולים בתורה מדברים צריך לרדת לעומק דבריהם. לא לקרוא את זה בצורה שטחית. אם תקרא את זה בצורה שטחית, כל משפט יהיה לך קושייה. רק החכמים דיברו בדרך מקוצרת שהאדם בעל שכל מיד מבין מה הם מתכוונו. הרמב״ם מתכוון שמי שעמד בכזה ניסיון בגיל צעיר שהתשוקה בוערת בו והיה מוכן לוותר על עריות למען הקדוש ברוך הוא, כל שאר הניסיונות הם כעין וכאפס לעומת הניסיון הזה. ולא רק זה, יש גמרה שמאששת ותומכת בדבריו. מה היא? הגמרה אומרת שהרי עם ישראל, אחרי ציית מצרים, משה עלה לער סיני, אחרי 40 יום, ב-17 בתמוז, הוא יורד ורואה שעשו עגל, עגל זהב, ורוקדים מסביב לעגל אלה המצרים שמשה גייר, הם רגילים להשתכבות לחיות ולפסלים. עשו עגל ורוקדים ושרים, והיו כאלה מעם ישראל שמוכים כפיים. הערב רב עשו את העגל, אבל היו יהודים שלא מכו. מכו כפיים. כמו הדתיים שהולכים לחתונות מעורבות, בחורים, בחורות, ריקודים. דברים חוסר צניעות, זעימה, פריצות וכו', אז הם לא קמים לרקוד, לא נעים להם, יש לו זקן, פאות, כיפה, מה אני עלה לרקוד עם הבחורות ברחבה? בושה, אבל עומד בצד ומוחק הפיים. איפה ירד שמיים שלך? קודם כל, מה אתה עושה שם בכלל? מכעיסים פה את הכנוש ברוך הוא. אמנם הם לא יודעים, אמנם הם ככה גדלו. נכון, יש הרבה סיבות למה הם הגיעו לכזה שפל. אבל הרי אתה כן יודע תורה, ואתה יודע כמה אלוקים שעולה זימה, כמה הוא שונא חוסר צניעות. וראה בך ערבת דבר ושב מאחריך. איך שהכנוש ברוך הוא רואה חוסר צניעות, הוא בורח מיד מהמקום הזה, גם אם זה בית כנסת. אתם יודעים, יש בתי כנסת, מהיום שהם נבנו, הקדוש ברוך הוא לא נכנס לשם דקה בעשרים שנה. דקה הוא לא נכנס לשם. הכל סרק. עשרים שנה תפילות, לא דרכה שם השכינה, לא נכנסה. למה? או שהבית כנסת נבנה מכספים של גנבים וסוחרי סמים שארגו ילדים בכסף הזה ועכשיו להשקיע את המצפון שלהם תרמו מיליון דולר לבית כנסת או שגנבו מכל מיניהם או שאחים רבו על ירושה ואחד חמאס את כולם ועכשיו הוא רוצה פתאום לעשות לאילוי משמת אבא שלו נהיה צדיק פתאום אז הלך בעונה בית כנסת או הכנסת ספר תורה. הספר תורה זה אולי גנוב, או אולי זה כספים שהוא מרוויח בשבת. אין מהמקום הזה קדושה, כי מה שנבנה נגד החוקים, לעולם לא תהיה בו ברכה. אין כזה דבר. אנחנו לא מכשיר את השרץ. התחלת שרץ, זה מה שיש. אצלנו שוכחים. אחד עשה לך כל מיני עוולות, עם הזמן כבר הכשרת אותו, שכחת. אצלנו יש כאלה מתחתנים עם גויות, הילדים שלהם גויים, מגיע יום הבר מצווה, הוא כבר שכח, מעלה אותם לתורה. בוא בוא חמודי. איך קוראים לך? אנדי. בוא אנדי צדיק. מה השם שלך? אנדי כהן. או, אז תעלה לברכת כהנים. מה ברכת כהנים? טיפש. אמא שלו איזה שבצרית גויה, מזרע המלק. זה בכלל לא יהודי. אז מה הם קוראים לו כהן? אתם יודעים, באמריקה מישהו עבר לי, כשהוא בדק את הסטטיסטיקה, על כל 100 אנשים שקוראים להם כהן באמריקה, רק 15% מהם יהודים. 85% גוהים. אתם מבינים? עומדים עכשיו מולך 100 אנשים בשורה. איך קוראים לך? כהן, כהן, כהן, כהן, כהן, כהן. כמה מאמא שלהם יהודיה? רק חמש עשרה מתוך המאה. שואה רוחנית טוטאלית בארצות הברית ובאירופה. כשאני דיברתי על מה שהיה בשואה, שחטו אותי פה בתקשורת. יום אחד יבוא והם יקברו את עצמם מהאבושה שהם יראו כמה צדקתי. אבל אני לא רציתי להיכנס סתם למלחמות, התנצלתי, אמרתי אוקיי. בסדר גמור. אבל באמת המציאות מה? אחרי 150 שנה של נישואי תערובת באירופה, מה חשבת? שכל אחד שקוראים לו ליבוביץ' ולפקוביץ' וכהן או לוי, אז כולם יהודים? יש חוקים. שם המשפחה לא קובע מי אתה. יש אנשים באמריקה, קוראים להם וויליאמס או קריסטופר, והם יהודים. זה השם המשפחה שלו, וויליאמס. בכלל לא שם של יהודים. אמא שלו יהודייה, ואבא שלו זה אחד מאפריקה. בא לאמריקה, קוראים לו וויליאמס. התחתן עם איזו יהודייה באוניברסיטה, נולד להם ילד, זהו, הילד הזה, אמא שלו יהודייה, הוא יהודי לכל דבר. זה לא משנה, לבן, שחור, זה גם לא משנה מה השם. ולעומת זאת, יש אנשים עם שם יהודי טהור, סטרן, ליבוביץ', הורוויץ', בכלל גויים גמורים. בת שמיים שנולד תינוק מכניסים לו נשמה יהודית או נשמה של גוי לפי מי האימא. לא לפי השם משפחה. שם משפחה לא קובע כלום. חוץ מזה שבאמריקה יש המון יהודים שהחליפו את שמות המשפחה שלהם בכוונה. למשל, סטיינברג הפכו את זה לסטנטון. כדי שלא תהיה אנטישמיות. למה? לא רוצים שיידעו שהם יהודים, זה באישים. זה, לצערנו הרב, זה בכל העולם. אז נחזור לעניין. אז אנחנו עכשיו, בחודש אלול, יש לנו בתי כנסת בכל העולם עשרים שנה, שלושים שנה והשכינה לא דורכת שם. למה? אין מחיצה בין הגברים לאנשים. יש איזו סתם זכוכית שקופה וכל הגברים מסתכלים על הבחורות באמצע התפילה. הקב' לא נכנס למקום כזה. אין שם צניעות. אומרת הגמרא, לא ביקשו לעבוד עבודה זרה, אלא כדי להתיר להם את העריות. זה מאה אחוז מה שהרמב״ם אומר. אתה יודע למה היהודים אחרו כפיים? בזמן שעשו את העגל ורקדו וכולי. אתה יודע למה? מה, אתה באמת חושב שהם האמינו שהפסל הזה הוציא אותם ממצרים? עד כדי כך הם טיפשים? הרי רק לפני כמה שבועות שמעו הנוכחי השם אלוקיכם בער סיני. כל העולם רעד, כל הער רעד, לפידים, אש. והי ביום השלישי, ביות הבוקר, וער סיני כולו עולה באש. תחת אשר ירד עליו האלוקים. וכל שופר הולך וחזק. האלוקים ידבר. משה ידבר והאלוקים יעננו בקול. פסוקים מפורשים. מעמד הר סיני. רק לא מזמן היה מעמד הר סיני. 40 יום אחרי זה פתאום משתכבים לפסל? הרי אם תבוא עכשיו לאיזה חילוני מתל אביב, תביא לו פסל של פרה או של איזה עז, ותגיד לו הנה זה אלוקים, תשתכבה. אפילו הוא יצחק עליך. אני אגיד לך, אני אמנם לא דתי, אבל אני גם לא מטומטם כמוך לחשוב שהפסד הזה זה האלוקים. אז מה קרה? אז מה קרה? תשובה. אני אשאל אתכם שאלה, ובזה תבינו גם את התשובה. כשאדם דתי יורד מן הדרך, מתחיל לדרדר. הקיפה לאט לאט הולכת וקטנה, הזקן מתקצר, הבגדים כבר מקבלים גוונים חדשים, הנעליים להיות יותר שפיציות. יש כל מיני דברים שמעידים. הבלורית גודלת. לפעמים מאחורה. אז מתחילים להבין שהוא בירידה רוחנית. מה גורם שהאדם יורד מהדת? אני אתן לכם שתי אפשרויות, תגידו איזה מהם אמת. אחד, הוא בא לרב, אומר לו, כבוד הרב, נכנסתי לאיזה אתר באינטרנט, כפירה משהו נוראית. שכנעו אותי שהתורה היא לא מן השמיים. זהו, ראיתי ראיות, זה לא יכול להיות שזה מהשמיים, לכן אני ככה. אני כבר לא מעוניין להיות מה שהייתי. זו אפשרות אחת. אפשרות שנייה, בן אדם מלא בתאוות כי הוא רואה כל מיני דברים שאסור להסתכל בהם. וכל שאתה מסתכל על דברים אסורים, אתה יותר מתאווה אליהם. תסתכל על נשים, כל היום תערער על נשים. תסתכל על כסף ובתים ומכוניות וכל מיני הדברים של עושר, כל היום תתאווה לכסף ולחיים הטובים במרכאות. כל היום תסתכל על מאכלים, אוכל, תוכניות בישול, כל היום רק על אוכל תחשוב. כל היום תסתכל ספורט, כל החיים שלך יהפך לגוש אחד של ספורט. מה שהאדם רואה הוא מתאווה גם אם זה דבר מגעיל. אתם יודעים שאני הייתי ילד במדינה פה, גדלנו פה, הייתי בבית ספר של מעל אלף תלמידים. בבית ספר שלנו היה בחור אחד גיי. ושחטו אותו יום ולילה שם. ולא היינו דתיים. לא מטעמי דת, מטעמי גועל. בתור חילונים, כל כך נגעלנו מאותו בחור, מהדיבור שלו וההליכה שלו וכל הדברים שהוא היה עושה, שחטו אותו בבית הספר. לא היה יום שהמורים לא מתחננים לרחם עליו ולא להתעלל בו. היום אתה בא לבית ספר אלף תלמידים, לפחות 200 מהם גייז. איך זה קרה? ב-30-40 שנה. איך קרה שעומדים 200,000 גאים במרכאות? לא יודע על מה בדיוק הם גאים, אבל עומדים שם 200,000 בתל אביב, ותל אביב נהפכה לעיר הבירה של הגייס בעולם. איך קרה כזה דבר? מה, פתאום נולדים כל כך הרבה אנשים עם סטייה מינית? למה זה לא קרה 3,000 שנה? תמיד היה פה ושם כמה אחוזים קטנים. כאלה שהסתירו את זה וכאלה שלא יכלו להסתיר את זה. אבל אף פעם לא היה כזה דבר, מגפה, כל ילד שני שלישי היום בדבר הזה. התשובה רבותיי, ילדים לא נולדים ככה לרוב. יש כאלה נולדים עם הסטייה הזאת, כן. זה בא מגלגולים קודמים. אם הוא היה ככה בחיים הקודמים, הוא נולד עם אותו. אותה בעיה ויש לו עוד ניסיון לתקן את זה. אני חושב שאנחנו נתנו לו עוד צ'אנס. אבל רוב אלה בדור הזה שניוגאים, כולם בחרו בזה, כמעט כולם. אז תשאלו, למה האדם בוחר בכזה דבר? התשובה, בגלל שעוברים פה במדינה ב-20-30 שנה האחרונות, שטיפת מוח מסיבית בכל כלי התקשורת, בסרטים, אפילו בסרטים מצוירים מכניסים את זה. בכל מקום, בסרטים, ברוליבוד, בסרטונים של המוזיקה, לא יודע איך קוראים לזה, MTV, כל המקומות האלה, ביוטיוב, כל הזמן דוחפים את הדבר הזה לילדים. וילדים גודלים לפי איך שמאכילים אותם ומחנכים אותם. ואם מגיל קטן מטיפים להם כל הזמן בעד זה, מורים בבית הספר, בכל מקום, בעיתונים, בכל הסרטים, בכל התוכניות, אז הם ככה נהיים, הם מתאבים לזה. כי התורה אמרה לנו יסוד חשוב בפסיכולוגיה, וזה הפוך ממה שכולם חושבים. כולם חושבים, אם אני אוהב נשים, אז אני מתאווה לנשים. אם אני אוהב גברים, אז אני מתאווה לגברים. זה לא נכון. התורה אומרת, אחרי הפעולות, נמשכים הלבבות. יש אוכל שאתה שונא, מה האוכל שהכי הרבה שנו עליך? אם אתה שואל מרוקאי, אני כבר אגיד לכם מה התשובה. גפיל טפיש. למרות שזה לא מדויק, יש הרבה מרוקאים שהיו באירופה, למדו בישיבות אשכנזיות והם מתים על גפיל תפיש. אני מדבר אלה שבאו ממרוקו ישר לארץ, תביא לו במקום דג מרוקאי גפיל תפיש, הוא מתעלף. אבל אני מוכן לעשות אתכם ניסיון. תביאו לי איזה מיסטר בוכבוט שאתם מכירים, או חיון, או לא יודע מה, ואני נותן לו על כל חתיכת גפילטפיש 100 דולר, ובחתיכה העשירית אני מפסיק לשלם לו. מה אתם אומרים, הוא ימשיך לאכול או לא? לכל החיים. כי יש כלל בחיים, אחרי הפעולות, נמשכים הלבבות. בפעם הראשונה הוא סגר את האף, אכלת גפילטה פיש בשביל המאה דולר. מה שווה לסבול חמש דקות של מאה דולר, אני עובד יומיים של מאה דולר. אז אני עכשיו בשתי דקות ירוויח את זה. סגר את העיניים, את האף, אוכל, משתעל. זה לא עופר, רק 100 דולר. פעם שנייה הוא רק 90 אחוז סובל. פעם שלישית 80 אחוז. פעם רביעית 50 אחוז. אחרי 10-20 פעמים, כל אחד והקצב שלו, הוא כבר לא סוגר את האף. אוכל, נהנה. יש עוד חתיכה? בעיניים שלי אני ראיתי את הדברים. אני דוגמה טובה. אני, כשהייתי בצבא, לא סבלתי חצילים, היה לי טראומה מחצילים. למה? האמא שלי, שתייה בריאה, הייתה שורפת החצילים על הגז. ואז הייתה פותחת הקליפה, והיה כל הנזלת הזאת, החוטים האלה, של החצילים, הייתה מרימה את זה ככה, רק הייתי רואה את זה, לא יכול לראות את זה. זה וחלב. היה לי טראומה, לא יכול להריח חלב, לא יכול לראות אנשים שותים חלב. ולא יכול לראות חצילים. למה אני לא סובל חלב? כי מגיל אפס אימא שלי הייתה מכריחה אותי לשתות כל בוקר קוס חלב בפני שאני הולך לבית ספר. היא הייתה מחממת את זה על הגז והיה על זה את הקרום הזה. רק הייתי רואה את זה מתאפק לא להקיא. והייתה מכריחה אותי, זה בריא! אתה חייב לשתות! אז באיזשהו שלב היא כבר לא יכלה עליי יותר. אז אני עד היום לא יכול להסתכל על חלב. אבל חצילים זה המאכל הכי אהוב עליי היום. אז איך? מה קרה? הרי את שניהם שנאתי באותה מידה. למה עכשיו אני כל כך אוהב חצילים? אין שבת בלי איזה חמישה, שישה סוגי חצילים על השולחן. וחלב עד היום אני לא סובל. פשוט מאוד. כשהייתי בצבא בחיל האוויר, הייתי ביחידה מאוד מאוד חשובה, זה נקרא דתק יירות. אנחנו בעצם, כל הדרום של המדינה היה בידיים שלי ושל עוד כמה חיילים. היינו ישנים עם נעליים, עם מדים, יומיים, לא מורידים את הנעליים, יומיים יומיים, יומיים מנוחה, יומיים בתפקיד. והיינו ביחידה של מטוס F-16, פתאום יש סירנה, אמצע הלילה, אמצע היום, כל מצב, אתה יכול להיות בשירותים, פתאום סירנה, אתה חייב לרוץ. תוך 60 שניות המטוס צריך לצאת והסעה להמראה, כי אחרי 60 שניות הלכה המדינה. הם נכנסו מטוסי אויב. זאת אומרת, כל אחד בעיניים עצומות יודע את התפקיד שלו. אתה גולש על העמוד מקומה שנייה, רץ למטוס, זה מוציא את הפינים, השני מוציא את הכיסויים והטילים, השלישי כושר את הטייס, שם לו את הכסדה. הכל במהירות, זה משהו מדהים איך זה היה עובד. לפעמים היה תרגילים גם. עכשיו, כיוון שאנחנו היינו שם, לא היינו יכולים ללכת לחדר האוכל כמו שאר החיילים. אז היה לנו מטבח משל עצמנו. אז היו זורקים לנו את הארגזי אוכל, ואנחנו היינו צריכים לבשל. היו מביאים לוף, היינו שוטפים את זה, מתגנים את זה, שמים בצל, כדי לא לסבול. והיו מביאים חצילים. כל יום חצילים. והיה שם איזה בחור אחד, עופר לוי, מחיפה, מהקריות, שאמרתי שהוא נפטר צעיר, לא עלינו. וגם שאין לי אילו נשמתו השיעור. הוא היה חבר שלי ביחידה, והוא היה כל היום מבשל לנו. ומה היה מבשל? משמיבים, חצילים כל יום, ולא היה מה לאכול. לפעמים היה רק חצילים. כולם יושבים, אוכלים, ואני היחיד סובל. עד שבסוף לא הייתה ברירה. התחלתי לאכול, לסגור את האף, ועוד קצת ועוד קצת ועוד קצת. במשך התקופה של השירות יצאתי מהצבא מאחור לחציליים. הבנתם? זה מה שקורה היום לנוער, רבותיי. מה שמרים להם זה מה שהם נהיים. מרים להם את הדברים האלה, ככה הם רוצים להיות. מתאווים להיות ככה. וכל הפסיכולוגיה הנפשית שלהם משתנית. פתאום כבר, מה, איך זה יכול להיות? הוא היה לו חברות, הוא היה הולך עם חברות, עם כל מיני איזה... שנים היה עושה עבירות עם חברות, פתאום החליט לא להיות עם נשים יותר. מה הולך פה? שטיפה מסיבית כל הזמן. תפייה חילונית על בני הנוער, הורסים אותם מן היסוד. מלא, אם היה לנו ממשלה עם שכל, היו אומרים, רבותיי, בואו נציל את העם לפני שהקב' הוא ימחק פה את כולנו. הרי ראינו מה קרה לסדום והמורה בסוף. לא רק שלא עושים שום דבר למנוע את זה, אלא עושים הכל כדי עוד יותר לפרסם ולהפיץ את זה בכל פינה. למה? לא מזיז להם. כבר לא מזיז, אין כבר בושה על זה, זהו. כאשר עבדנו, עבדנו. לא לשכוח, רבותיי, אחרי הפעולות נמשכים הלבבות. אז התורה אומרת, אתה יודע למה רקדו מסביב לעגל הזאב? מה אתה חושב שבאמת האמינו שזה האל? לא, לא. כי רצו להתיר לעצמם את העריות. מה שייך? מי יכול להגיד לי מה זה שייך? אחד בא אומר לך, אתה יודע למה הבחור הזה הלך להשתכבות לבודה בהודו? או בטיילנד? למה? כי הוא רוצה ללכת עם חברה שלו לשעבר, להתאחד איתה ולעשות עבירות. אז תשאל אותו, מלא, תגיד שיש לו תאוות נשים והוא רוצה ללכת לעשות עבירות, זה אני מבין. יש לו תאוות, תמיד היה לו, אז עכשיו הוא נשבר. אבל מה שייך על הבודה הזאתי? שהוא הולך מצלם את עצמו משתחווה לפסל. מה זה שייך לחברה שלו בתל אביב או בכולון? איזה קשר? תורה אומרת. אני אסביר לכם איך עובד המצפון של האדם. אם אתה עכשיו יושב בישיבה וראית אמת, תורה, אתה לומד גמרא, אתה מתפעל, אתה לא יכול לקום עם הכיפה שלך ועם הזקן ללכת לעשות עבירות עם בחורות. אתה תרגיש נורא ואיום. הם יגידו לך, מה? איך עשית כזה דבר? כל העיר תרעד. איך אתה מתאיר לעצמך ללכת אחרי התאבות שלך? אתה מתחיל לפרסם את עצמך בתור כופר. הראו לי דברים, כבוד הרב, זה לא מה שאתה אמרת, אני יש לי תשובות למה שאתה מוכיח, אני יכול להוכיח לך שמה שאתה אומר זה לא נכון, אני אמצא לך טעויות בגמרא, אני אוכיח לך שגם התורה זה לא מן השמיים. למה כל הנאום הזה? עכשיו שעשיתי את עצמי הטאיסט וכופר, אין לי שום סבל ללכת עם הגויה מהקיבוץ. כבר לא סובל יותר. אבל כל עוד אני עדיין בגדר צדיק שומר מצוות, והלכתי לעשות כזה דבר, אני מת מאיסורים, אני אפילו מעברות לא נהנה. עשה עבירה, הוא מתבייש בה. הוא לא נהנה. היה לי איזה בחור פעם, היה בא לשיעורים שלי פעם בשבוע באיזה מסעדה בנוג'רזי. בחור אשכנזי, בריק. היום הוא גר ביהוד. זכיתי גם לראות אותו באחד הדרשות לא מזמן. רוני בריק. היה אומר לי, תראה, כל שיעור אתה מכניס לי סכין בלב, שעתיים מסובב. עורג אותי. אמרתי לו, טוב מאוד, זה סימן שמאוד מהר אתה תחזור בתשובה וגם תבוא גם לישיבה. ובאמת הוא בא לישיבה והתחזק וכולי. אז פעם הוא אמר לי משפט כזה ואמרתי לו, זה בדיוק מה שכתוב בגמרא. אומר לי עכשיו שאני הולך לעשות את העבירות שהייתי רגיל, אני אפילו באמצע העבירה סובל. לא אחרי. בזמן שאני עכשיו עם החברה שלי החילונית או הגויה, לא יודע מה, אני באמצע העבירה סובל. שלא לדבר אחרי זה איזה סרטים עוברים לי בראש. מה קרה בסוף? התקרב לאמת. למה? כי עכשיו שבן אדם עושה את העבירה והוא יודע איזה מחיר הוא הולך לשלם עליה, כבר אין לו בזענה. אני אתן לכם דוגמה, תבינו. אם עכשיו אני אומר לכם, פתחתי מסעדה יוקרתית בתל אביב, גלת קשר, הקשרות הכי טובה שיש. אני מזמין אותך להיות עורך שלי במסעדה מחר. תבוא עם אשתך והילדים, הנה הכתובת, תתארח אצלי. אתה מגיע, מה הבנת ממני? שהכל זה און דה האוס, על חשבון הברון, לא? אז אתה אומר לילדים, שלא תזמינו אמבורגר. מה? למה, אבא? תמיד מזמינים נקניקיות ואמבורגר. לא, לא, היום אתם מזמינים סטייקים. למה? על חשבון הברון. תזמינו זה, ותזמינו גלידות, ו... בקיצור, תוך כדי שהחשבון הולך ותופח, המלצרית באה, שמה חשבון, אלפיים שקל. על השולחן. כל סטייק שם זה 200-300 דולר, זה לא צחוק. עכשיו אתה, בזמן שאתה מתקיף את הסטייק, עריר נוזל לך מהפה. איך ששם מולך את ה-200 דולר על השולחן, והחתיכה של הסטייק על הקצה של המזלג, אתה מכניס אותה לפה כרגיל, או שאתה מוריד את המזלג לצלחת, ובא לך להתחיל לפקוט? אה? אתה לא יכול לאכול יותר את הסטייק. וגם אם כבר הכנסת את זה לפה ואתה צריך לבלוע, זה כמו לבלוע רעל. מה השתנה בסטייק? כלום. מה השתנה בתאווה? כלום. רק דבר אחד השתנה. הבנת מה גודל המחיר שתשלם על הסטייק הזה. זהו. זה כל התורה, רבותיי. ויראת מהשם אלוקיך. למען תראה. למען... איך כתוב? למען תדרעו. ותאמינו לי ותבינו כי אני השם ויערת מהשם אלוקיך ככה כתוב שמונה עשרה פעם כתוב בתורה שצריך בן אדם לפחד כי מה השם אלוקיך שואל מימך? כי אם להירה את השם רק שתחיה בחשבון עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים אז אומרת התורה רבותיי שמע טוב חביבי, ברגע שאתה תבין מה גודל המחיר, 99% מהעבירות שלך ירדו. כי מה? כל עבירה שתעשה, כמה זמן הנאה יש בה? אכילה אסורה, 10 דקות. אישה אסורה, שעה. טיולים אסורים, שבוע. מה? חילוד שבת, חצי שעה פה, רבע שעה שם, נסיעה לפה, נסיעה ל... כמה כבר אתה נהנה מהעבירות האלה? כלום. עכשיו שאתה מבין כמה תצטרך לשלם על זה, אתה אומר, מה? על החצי שעה הזאת שכביכול נהניתי? כל כך הרבה אני אצטרך לסבול? איזה טיפש אני. מה יצא לי מזה? אז אדם פתאום מבין מה גודל הטמטום. זה הבעיה היום, שהיום חסרים היום מלמדי תורה ודרשנים שמראים לאנשים מה התוצאות של הפעולות שלהם. וזה מה שהתחלתי להסביר, רבותיי. יש דברים שאנחנו עושים, והכל סרט. אני פעם שלחתי איזה אחד התלמידים שלי ללמוד להיות סוכן בבורסה. היה לי זה ידיד, היה לו משרד להשקעות, אמרתי לו, לך תעבוד שם שבועיים שלוש, ילמדו אותך איך להשקיע, זה נקרא דייטרדינג. קונים, מוכרים, קונים, טוב. הלך לשם, התחילו לתת לו הסברה, עכשיו נתנו לו לעבוד על המחשב. עכשיו זה, הגאון הזה, לא ידע שהכניסו אותו לדמו. אתם יודעים מה זה דמו? זה לא אמיתי. אתה לא באמת קונה ומוכר מניות. זה רק מה היית יכול באמת להרוויח ולהפסיד אם באמת זה היה הולך לבורסה. הבחור הזה ישב שבוע, איך אומרים? מזל של מתחילים. כבר עשרת אלפים דולר הוא מורווח על המניות שלו. מה זה מבסוט? אומר לי, בוא נעזר, עבודה מצד עלי. אני הולך להיות פה מיליונר. אחרי שבוע מתקשר עבל וחפוי ראש. אומר לי, אתה לא תעמיד. אני אומר לו, מה? אומר לי, עכשיו רק התברר שבאמת אני לא הייתי מחובר לבורסה. שבמעגל... ואחרי שחיברו אותו לבורסה, מה אתם חושבים קרה? מרוב הפחד שלו, שעכשיו הוא יודע שזה אמיתי, הוא השתתק. רק היה מפסיד, מסכן. עד שוויתר על זה. הוא אומר, זה לא בשבילי, זה צריך עצבים לדבר הזה. זה אנחנו לפעמים. 20 שנה הוא בא לבית הכנסת באוטו, בשבת. חושב שיש לו בזה מצווה. כל פעם שהוא בא לבית הכנסת עם האופנוע או עם האוטו, או אופנוע חשמלי, לא יודע מה, אופניים חשמליים, כל פעם עושה איסורים חמורים מאוד מהתורה. היה עדיף לו כל החיים לו לבוא פעם אחת לבית הכנסת, מאשר פעם אחת להניע את האוטו. אבל הוא לא יודע את זה. אז הוא חושב שהוא עושה מצווה, הוא בא במכונית לבית הכנסת, כי לא בא לו להזיע, הוא יורד גשם. הבנתם? יוצא שכרו בהפסדו. הוא מפסיד פי מיליון ממה שהוא מרוויח. תארו לכם, אחד בא לעבודה, מרוויח שקל, מפסיד 20 אלף שקל כל יום. בשביל להרוויח את השקל. מצאתם שוטה יותר גדול ממנו? יש בן אדם יותר טיפש, מפסיד עשרים אלף שקל כדי להרוויח שקל, כל יום. הגירעון שלו הולך ותופח. יום אחד ייקחו לו את כל הבתים, כל מה שיש לו. למה? כי הוא לא חושב. אותו דבר אדם שבא לבית הכנסת עם מכונית בשבת. אותו דבר אדם שמתחתן חתונה מעורבת. אותו דבר גוי שמתגייר ולא שומר מצוות. אין טיפשים יותר מהאנשים האלה. למה? אתה כבר בא לעשות דבר חיובי, אתה עושה לעצמך נזק עצום. היית גוי, מותר לך לנסוע בשבת, מותר לך לחיות עם החברה שלך, מותר לך לאכול חזיר וכל בשר שרק תרצה. יש לך כמה מצוות לשמור ואתה הולך לגן עדן של גויים. באת להתגייר, אחרי שבועיים התחלת לחלל שבת טיפש לפני זה היית נוסע אין לך שום בעיה אין עבירה אין הונש עכשיו 40 שנה כל חילול שבת תקבל בעולם הבא סקילה כפול 100 מיליון פעם יש שוטה יותר מהגוי הזה תגידו לי אתם וזה דרך אגב הרבה פעמים אשמת הרבנים פה סתם מגיירים אנשים כבוד הרב התאהבתי בה אני לא עוזב אותה, לא עוזב אותה. טוב, טוב, תביא אותה, נגייר אותה. מה זה פה, מסחרה? מה נגייר אותה? מה, היא הולכת לשמור מצוות? היא הולכת להתלבש כמו בן אדם? היא לא הולכת להשתנות. התגיירתי. מלכת היופי. דוגמנית. מדברת על הגיור בכזו התלהבות. That was the most important day of my life. היא עדיין מאה אחוז גויה. מה זה? מה, היא חושבת שהאמת היא נהייתה יהודיה? אפשר להתגייר בלי לקבל על עצמך מצוות? מי יכול לגייר בן אדם ביהודים שעושה עבירות? לא רק זה, היום יש נשים שהולכות עם יהודים בגולה והן באמת רוצות להתגייר ולשמור מצוות. הן קרו חומר, למדו על היהדות, הן רוצות להיות צדיקות. אי אפשר לגייר אותן. למה? כי הבן זוג לא שומר מצוות. היציק החילוני, לא הולך לשמור שבת. איך נגייר אותך? מה, תתחתני איתו, הוא יחלל שבת ואת תשמרי? הוא תוך שמועים הוריד אותך חזרה להיות מחללת שבת. אי אפשר לעשות כזה דבר. יש גם הפוך. בקיצור, רבותיי, איך אומרים באנגלית, אם אתה עושה משהו, תעשה כמו שצריך. אם לא, אל תעשה טובות. התרבות הזאת, תתן לו לעשות משהו גם כן טוב! זה לא נכון. זה לא נכון. אם אתה עושה משהו, אתה צריך לעשות אותו טוב. טעות אחת לפעמים הורסת הכל. לדוגמה, אני אתן לכם דוגמה. תפילין יש שלושת אלפים שלבים עד שזה נהיה תפילין. הכל תורה שבעל פה. על כל זה הלכה למשה מסיני, איך כותבים, מה עושים, איך עושים את הדיו, איזה נוצה משתמשים, פרשיות, אשורות, איך אקלף, ממה זה עשו, איך מאבדים אותו, אין סוף הלכות. עוד אחת הכסרת בתפילין, איזה יהוד אחת קטנה, אפילו לא שינה את משמעות המילה. כל מי שקורא את זה מבין מה הכוונה. התפילין האלה זה חתיכת אבן. כמו שאתה מרים אבן מהרצפה, זה כמו ששם את האבן על הראש.

מה?

יש שם שמות השם, יש שם כל מיני דברים, זה זה הלכה למשה משנאי, זה תילי תילים של הלכות, זה אותי ביני וביניכם. באיגדיל אז חסרה איזה יהוד. יש אלפי אותיות, אז אחת חסרה. אז אתה יודע מה? זו חסרה. אות נגעה במילימטר באות אחרת. נשקו זו לזו. אז עכשיו זה נראה במקום שני אותיות, אות אחת. נכון? נגיד רש, התחברה לבב. דוגמה, מה זה נהיה? חטא. פסו לתפילין. לא הנחת כלום. כמובן שהקב' נותן שכר על ההשתדלות ועל המעמד, ועל זה ששילמת לקנות תפילין מאודרות, על זה יש לך שכר. אבל על היום יום, אותי ביני וביניכם, והיה לאות על ידיך, אין לך אות. למה? מילימטר קטן לא קיימת כמו שהתורה אמרה. זו תורה אלוקית. ברגע שאתה משנה פסיק קטן, זה כלום. ויש הרבה דוגמאות כאלה, רבותיי. עוד פעם, לא לטעות שהקב' משלם שכר ומחלק את זה לכמה קטגוריות. על המאמץ אתה תמיד מקבל גם אם נכשלת לחלוטין. על המאמץ, שכר מלא. אחד הצליח, השני נכשל. שניהם שילמו אלפיים דולר על תפילין. שניהם מאותו סופר. אחד יצא מעודר כמו שהיה אמור להיות, והשני מסכן, היה תקלה, הכפירו שם איזה יהוד. סוף כל סוף הוא בן אדם הסופר. והבדיקה לא מצאת את הטעות. ארבע שנים הם מניחים את התפילין, אחרי ארבע שנים הלכו לבדיקה, התברר לרובן ששלו מעודר, ושימון התברר ששלו פסול. שניהם השקיעו אותו כסף, באו לאותו סופר, עם אותה כוונה, עם אותה התלהבות. אחד יש לו 4 שנים של עוד יום יום, השני אין לו כלום. שניהם מקבלים את אותו שכר על ההשתדלות, שניהם מקבלים את אותו שכר על הכסף, על ההקרבה, ועל זה שהלכו לסופר הכי טוב, כן. אבל על התוצאה של המצווה, לא מקבל אחד כלום. השני מקבל, והשני לא מקבל כלום. למה ככה השם גלגל? תפשש במעשיך, למה התפילין האלה הגיעו דווקא אליך. כל דבר מקוון משמיים. מובן? אז בן אדם עושה, עושה, עושה, בסוף אין לו כלום. יותר טוב מזה. בן אדם רצה לקיים מצוות פרורו. הביא שני בנים לעולם, הביא שני בנות לעולם. אומרים לו מספיק אחד ושניים, אחד זכר אחד נקבה, לא צריך שניים ושניים. יש לך בן ובת, קיימת פרור רבו. מה הוא אומר? אומר, צריך שהם גם יהיו מסוגלים להוליד. אולי אחד נקבה, כדי שלא יהיה בעיות, אני מביא שניים ושניים. אחרי שהביא שניים ושניים, פסקה אשתו מלהוליד. אמר די, אני, מספיק לנו ארבע ילדים, יש לנו כבר שתיים ושניים, אנחנו מבוטחים. קיימתי פרורו. כבוד הרב תתיר לי להשתמש באמצע המניעה. הרב נתן לו היתר. ויש לו עשרים שנה גודלים, שני בנים ושתי בנות. יום אחד לא עלינו, לא עליכם, תאונת מטוס, כל הארבעה הלכו. קיים מצוות פרורו או לא? לא קיים כלום. הלכה ממנו המצוות. מהו השם מסכן? לא מספיק נאנש כזאת טרגדיה? הוא גם הפסיד את המצווה? כן. יש מציאות בעולם. התקיימה המציאות או לא התקיימה? אני אתן לכם עכשיו דוגמה הכי טובה שיש. הנביא ירמייה עליו השלום, הוא היה בערך לפני 2,500 שנה. הגמרא בבא באטרה מביאה, שהוא אמר לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, יש אנשים קמצנים, לא אוהבים לעשות צדקה וחסד. אבל גם לכמצנים האלה עם הלב של אבן, יש כמה פעמים בחיים איזו התעוררות שהם מוכנים לתת צדקה. שמו איזה משפחה ענייה, אין להם מה לאכול, איך אומרים, הכריחו את עצמם לתת איזה 500 שקלים. או שאחד צריך כליה, אז צריכים עכשיו להרגן הרבה כסף להרגן לו כליה, אז הוא תרם איזה אלף שקל. פעם, פעמיים בחיים עשה איזה מצוות צדקה. אומר הנביא ערמיה, אך שילם בבני אדם שאינם מאוגנים. אני מבקש ממך, אני הנביא ערמיה, מבקש ממך שהאנשים האלה עם הלב של אבן, בכמה פעמים בחיים שלהם שהם יסכימו לתת סדקה, תדאג שיבוא להם איזה נרקומן שיקח את הכסף ויקנה בזה סמים. תדאג שיבוא איזה אחד וילך עם הכסף הזה לקזינו. אני מתרגם את זה לימים של היום. תדאג שיבוא איזה אחד ייקח את הכסף הזה וילך לבר לקנות בירות. למה מסכן? עד שפעם בחיים הכריח את עצמו לתת סדקה בכוח, אז גם עכשיו יהיה כסף שלא ילך לסמים או ילך לקזינו? או לחילולי שבת? כן. אז אני שואל שאלה, אחרי שהבן אדם הקמצן נפטר, עושים לו משפט בשמיים מגיעים לאותו יום שהוא נתן חמש מאות שקלים למישהו שבא אליו עם מכתבים אני אני אין לי מה לאכול תעזור לי נתן לו חמש מאות שקל בשמיים התברר עכשיו שהבן אדם הזה עבד עליו לקח את החמש מאות שקל האלה הלך אכל חזיר בתל אביב בשבת באיזה מסעדה עבד עליו הוא מגיע לבדין של מעלה, מראים לו שהוא נתן 500 שקל. אז על הרצון לתת סדקה. יש לו שכר. בכל זאת הוא עשה מצווה. אבל מה יצא מהמצווה? כלום אין לו. אפס. חבר שלו נתן 500 שקל לתלמיד ישיבה. ב-500 שקל הלאה הוא קנה כמה גמרות. שנה שלמה ישב מהבוקר הללילה למד גמרה בעיון. נהיה 20 מיליון מצוות לחבר שלך ב-500 שקל. אתה נתת על המאמר, או לנרקומן, או למחלל שבת, או לאחד שקנה באיזה מתנה לחברה הגויה שלו מרוסיה. זה מה שהוא עשה בכסף שלך. כלום אין לך שכר. רק על הרצון לתת צדקה אתה מקבל, זהו. מה יצא מזה? כלום. אז השאלה היא כזאת, איפה הצדק? מה, אני נביא? אני רואה עכשיו בן אדם בא אומר לי, אני בוכה לי. ריחמתי עליו, נתתי לו כסף. אני יודע מה הוא הולך לעשות בכסף הזה? מאיפה אני יודע? מאיפה אני אמור לדעת? מכאן אנחנו רואים ראייה שמה שיצא מהכסף שלך, אף על פי שזה לא תלוי, לא תמיד תלוי בך, כי אתה לא יכול לדעת, זה דבר שמגלגלים אותו משמיים, זה לא סתם. כמו שאמר היהודי היקר פה בשורה הראשונה מגלגלים זכות לידי זכאי מגלגלים חובה לידי חייו התחלתי להסביר לכם על עיר מקלט בן אדם הרג מישהו בלי חוונה מה אתם רוצים לשים אותי בעיר מקלט 40 שנה הקוהן הוא רק בן 30 הוא עד גיל 80 יחיה עכשיו מה? 50 שנה אני סגור בעיר מקלט? הלך לי החיים מה אני על שם שנשבר הסולם אתה אשם? מה חשבת? הקב". נותן לך כזה עונש חמור אם לא היית אשם? אבל אתם ראיתם שזו היית תאונה, מה? אני בעצמי נפלתי, נשבר לי הראש. אין תאונה, חביבי. משמיים גלגלו להשתמש בך להרוג יהודי. גם בכביש. אתה לא אשם. המשטרה בהרה אתה שהילד רצה לכביש. אנחנו נולד לך את הרישיון במקום. פתור. לא מגישים נגדך תביעה, אפילו לא רפורט, כלום. הילדים אמרו, הילד רץ בין שני מכוניות, קפץ לכביש, שנייה לפניהם. פגע בו מסכן, מה הוא השם? כבר קיבל את העונש שלו. המשטרה לא עוצרת אותך אפילו. במקום, קח את הרישיון, לך. אבל זה לא נכון. אתה צריך להרוג את עצמך. למה? בשמיים השתמשו בך להוציא ילד לעורג. מה אתה חושב, זה צחוק? סתם השתמשו בך? מה עובר עליך? מה אתה חושב שזה סתם דבר של מה בכך? יש אנשים, אני יש לי דרשה אחת שהיא נקראת שליחים של השם לרומת שליחים של השטן. מה השם הזה אומר לכם? מה השם הזה אומר לכם? מה אתם חושבים, הדרשה מדברת? ברוך אתה, אין לך עולם שהכל יהיה בדברו. אני אגיד לכם על מה הדרשה מדברת. בחיים, מי שמתבונן במה מזעקים אותו משמיים, הוא יכול לדעת אם השם אוהב אותו או שונא אותו. ואם יש מישהו מכם שיעיז להגיד לי שהשם לא שונא אף אחד, אני שופך עליו את הקפה הזה. כי כתוב בתורה מפורש שיש אנשים שהקב'ה שונא אותם. איפה זה כתוב? בתנך. את יעקב אהבתי ואת אסף שניתי. רגע. גם באשר אשר בתך. שומר ה' את כל האהבה ואת כל הרשעים ישמית. רמבה מלכות תשובה. גדול הפוסקים. רמבה. אין קושיות על רמבה. הוא כותב לך הלכה, נגמר הסיפור. מה רמבה כותב בלכות תשובה? הבן אדם, לפני שחזר בתשובה, אתמול היה סנו מטועב, משוקט, מרוחק והיום הוא אהוב ורצוי וקרוב וידיד אתמול, הקב' הוא לא סבל אותך היום אמרת לרב בדרשה, כבוד הרב, אני גוזר את הקוקו ואני מתחיל לשמור שבת ואני אוכל קשר ומפסיק עם העבירות וכולי באותה שנייה החליפו את השלט בשמיים ממתועב ומשוקץ וסנו, הפכו אותו, אהוב ורצוי וידיד. ברגע. יש אדם קונה עולמו ברגע אחד. אבל לפני שחזר בתשובה, מה היה מצבו בשמיים? סנו, משוקץ ומתועב ומרוחק. עברית פשוטה, לא צריך להיות גאון להבין את זה, כן? אבל היום שומר שבת שומר צניעות שומר שומר שומר אהוב רצוי ידיד תראה מה זה נפחת לחבר של השם אוהב אותך ידיד הוא קורא לך אהוב אהובי הרי אם הקדוש ברוך הוא היה יורד עכשיו פה לעולם ותופס איזה יהודי פה בנתניה להנה כולם ככה הייתה יורדת יד מן השמיים הנה זה, ראיתם אותו? איך קוראים לו? עמוס. צדיק. צדיק יסוד עולם, אני מת עליו, אוהב אותו. מביא לי נחת רוח. והיד הזאת הייתה חוזרת לשמיים. מה היה קורה עם אותו בן אדם? אלף איש ביום היו עומדים לקבל מנו ברכות. אלף איש. הוא לא יכול לאכול ולנשום לשירותים, הוא לא יכול להיכנס. היו סוגרים לו את השירותים, רגע, רגע, כבוד הרב, עוד שנייה. רגע, תנו לך לשירותים שנייה. אין, אין שירותים, אני מחכה ארבע שעות בטו. לא היה לו חיים. הוא לא יכול לצאת מפתח הבית. היו דופקים לו על הדלת. כבוד הרב, יש לנו צרות. אהוב. השם אמר עליו אהוב כל ברדעת מבינה אם השם אמר עליו אהוב אני הולך לצחצח לו את הנעליים שירקב על הגב שלי להיות החמור שלו להיות הנהג שלו לבשל לו אוכל משהו שרק יגיד מה אתה רוצה הנה כל המזכורת שלי אליך קח אותה ותיתן לי מה שאתה רוצה ממנה מעשר יש גמרה יש מדרש מזעזע המדרש זה סיפור שווה מיליארד דולר. היה רב אחד גדול, קראו לו הרב קהנה. היו שניים, אחד בימינו, אחד בימיהם. זה שבימינו הישמאלים רצחו אותו במנתן. וזה שהיה בר גמרא, הוא היה גדול עולם, הרב קהנה. היה לו בן, קראו לו סאליק. שמעתם את הסיפור הזה או לא? רק בשביל שזה היה שווה לבוא. הבן שלו, סאליק, בגיל חמש, היו צריכים לשלוח אותו לישיבה. אז עכשיו היה בשכונה, אלף בית, בחדר, עכשיו צריכים לשלוח אותו לישיבה. אז זה לא היה כמו היום, ישיבה מעבר לכביש, או אוטובוסים לוקחים אותך ואתה חוזר בערב. אם אתה הולך לישיבה, בפעם הבאה שההורים שלך יראו אותך זה ביום החתונה. מה חשבתם? הוא יבוא כל יום הביתה? אין מטוסים, אין אוטובוסים הולכים איזה שבוע שבועיים עם חמור או עם איזה גמל, לוקחים אותך בשיירה הגעת לישיבת, נשאר שם עד יום החתונה ההורים שלך לא יודעים כלום עליך אין מכתבים, אין טלפון מידי פעם בא איזה שליח מהעיר מוסר איזה איגרת זה היה החיים רבותיי זהו עכשיו רב קהנה רוצה לשלוח את הבן שלו סאליק ללמוד בישיבה רחוקה האישה מתנגדת אומרת גופתי המתה אין כזה דבר הוא ילמד פה בשכונה לא אכפת לי איפה אומר לה בשכונה אין רמה כמו בישיבה ההיא הוא לא יהיה גדול בתורה היא לא מוכנה אני לא שולחת את הבן שלי מצטערת הגיעו לדין תורת בדין על סף גירושים פעם היו מתגרשים על מלחמה להציל את הנשמה של הילד היום מתגרשים על הטיול, לא לקח אותי לטיול ביוון, הוא לא קנה לי אוטו, הבטיח לי העלום כל שנה. על זה מתגרשים היום. הקפה לא טעים, לא סובל את אמא שלה. פעם היום מוכנים להתגרש להציל את הנשמה של הילד. מגיעים לדין תורה, הרבנים ראו שבאמת יש פה קרב רציני, אמרו בוא נעשה פשרה. אם הילד יישאר בבית, אתה מוכן לסחור לו מלמד? נכון שזה יעלה יותר כסף, אבל אשתך תתחייב לבשל להם, לחבש להם, לדאוג לכל מחסורם, והמלמד יהיה איתכם, ואתה תשלם לו מזכורת, והוא ילמד את הבן שלך אחד על אחד, זה בדיוק כמו באותה ישיבה. את מוכנה לבשל להם? בטח! אני אהיה שפחה שלהם. העיקר שהבן שלי יהיה לידי. אמר הרב כהנה, לזה אני מסכים. סחר מלמד. כמה שנים המלמד לימד את הבן שלו? 25 שנה מסביב לשעון. 25 שנה. הילד בן 30. היום הוא בן 30. בא מלמד לאבא שלו, כבוד הרב, אין לי יותר מה למד את הבן שלך, בקיא בכל התורה כולה. זהו, אני לא רוצה לגזול את כספך. תהיה בריא, שלום. עכשיו הבן הזה, פעם ראשונה אחרי 25 שנה, יוצא לעיר. איך היום הדתיים הילדים הולכים לפלאפל, לגלידה, גיל 15, גיל 14. הילד הזה הולך לעיר, לראות את העיר. מגיע לשוק. רואה שם אחד שוחט לימונים, עושה לימונדה. צם סוכר. הוא בא אליו בתמימותו, הוא אומר לו, שלום אדוני, אני יכול לקבל ממך קוס לימונדה? הוא אומר לו, שישה שקלים. הוא אומר לו, אני מצטער, אין לי כסף. אני עכשיו רק יצאתי מהחדר אחרי 25 שנה שלמדתי תורה. אין לי עדיין כסף. בעזרת השם יהיה לי כסף, אבל עכשיו אין לי. אתה יכול לתת לי בחינם? אומר לו המורחר לימונדה, תגיד לי, מה אני נראה לך, בית תמחוי? זה עסק פה. כשיהיה לך כסף, תבוא. עכשיו, לך, אתה מפריע. הוא שמע ככה, מה זה, כל מה שלמדו אותי בגמרה וזה, מה זה, זה לא נכון? אני תמיד למדתי שתלמידי חכמים צריך לכבד אותם כמו השכינה, כן? את השם הלוקח עתירה לרבות את התלמידי החכמים. מה זה, זה אפילו לימונדה בחינם לא מוכן לתת לי. שישה שקלים, כמה על הלא? שקל? שקל לא מוכן לתת לי! מה הוריד לי כל התורה הזאת שלמדתי? בא הביתה הצבני, אורית גלימה, אבא שלו ראה ככה. מה קרה? הוא מספר לו מה קרה. כל התורה שלמדתי אפילו קוס לימונדה לא קיבלתי בזכותה. אומר לו אבא יש לי איזה אבן, תעשה לי טובה מחר תלך לשוק איפה שהיית היום, תשאל כל אחד שם כמה הוא רוצה לתת לך. כמה הוא מציע לך על המרגלית הזאת. הבן שומע בקול אביו, הולך, מתחיל לרשום. אחד הציע לו 20 שקל, השני 100 שקל, השלישי 500 שקל. הגיע כבר ל-2,000 שקל. אומר, איזה נוחלים. זה מציע לי 20 שקל, זה מציע לי 2,000 שקל. באותו רחוב. תראה איזה אנשים. הילד חושב. הוא כבר בן 30. הוא בא הביתה, אומר, אבא, לא תאמין. התחלתי ב-20, גמרתי ב-2,000. אבא שלו מחייך. אומר לו, מחר אני צריך ממך עוד תרובה אחרונה. אל תלך לשוק של הלימונדה, תלך לרחוב כך וכך, ויש שם בסטות, תעבור אחד אחד ותשאל אותו כמה הוא מוכן לתת לך על האבן הזאת. ותרשום הכל. הוא בא לשוק השני, הוא בא לראשון, מסתכל, אומר לו, אני אתן לך איזה מיליון שקל. מה? מיליון שקל. ככה תיתן לי? כן. עכשיו, אתה רוצה, אני הולך מביא כסף. לא, לא, רגע, אני רק היום צריך לרשום. אני אבוא, אני אחזור, אל תדאג. בעל השני כמה? כמה נתן לך? מיליון? אני אתן לך מיליון וחצי. השלישי מסתכל, אני אתן לך חמש מיליון. מתחילים ככה, ככה, והגיעו לעשר מיליון. הוא אומר, מה זה, זה נתן לי אלפיים, זה נתן לי עשר מיליון, איך זה יכול להיות? הוא בא לאבא שלו, הוא אומר לו, מה הולך פה? זה נתן עשרים שקל, זה נתן עשר מיליון. אבא שלא אומר לו, בני, תבין מי זה מוסר השכל. כשאני שלחתי אותך עם אבן רובי, מרגלית כזאת יקרה, נדירה, לשוק של אפלגמטים, מוכרים עגבניות, מוכרים לימונדה, מוכרים פלאפל, מה הם מבינים באבני כן? הציעו לך 200 שקל, 20 שקל, 500 שקל, בושה וחרפה. הם לא יודעים מה זה, בשבילם זה סתם פסיכוכית. כששלחתי אותך לשוק של המומחים, ראית כמה מוכנים לתת לך? אומר, אל תדאג. בעולם הזה, אנשים לא מבינים מה ערך התורה. בגלל זה אפילו קוס לימונדה בשקל הטיפש הזה לא רצה לתת לך, בכלום להשתכבות לך, להגיד כל הלימונים שלך, מהיום ועלה תבוא עם כל החברים שלך, תאכלו, תשתו על חשבוני, עד יומותכם. אני לא שירותכם. אני אשחט... שברו לי הידיים! אני אשחט לימונים יום והלילה רק בשבילכם! תבואו! פליז! תנו לי לשרת תלמידי חכמים. אולי בעולם הבא יזריקו לי איזה עצם משמיים. הרב שלי פעם סיפר באחד הדרשות, שהולך להתפלל בירושלים באחד המקומות, ויש שם איזה איש מבוגר, לא תלמיד חכם, דתי, אבל עם הארץ. הוא אומר, איך שהוא רואה אותי, מיד רץ אליי ומביא לי סידור פתוח בתפילת ערבית. לפעמים אתה נכנס בדיוק בברכו עד שאתה הולך להביא סידור, הוא מגיש לי תמיד את הסידור. פעם אחת שאלתי אותו, תגיד, למה כל כך בוער לך לרוץ אליי להביא לי כל פעם סידור שאני נכנס? אומר לו, הזקן הזה, אומר לו, תשמע, שאני הייתי צעיר, ניסיתי ללמוד, לא התברכתי בסכל. לא הצלחתי בגמרא, לא במשנה, לא ההלכה, לא כלום. לומד שוכח, לומד לא מבין. איך אומרים, הייתי ניסיתי, ניסיתי, ניסיתי, הבנתי, אני לא באתי להיות רב בעולם הזה. אז כיוון שתלמיד חכם אני כבר לא יהיה, איך אני ישיג משהו בעולם הזה? כל פעם שנכנס לכאן איזה תלמיד חכם או איזה רב, אני מיד רץ לשרת אותו. לפחות זה. אם אני לא זכיתי לפחות להיות תלמיד חכם, לפחות תן לי לשרת תלמיד חכם. בקיצור, רבותיי, זה העולם. בעולם הזה מבאזים את החרדים, מבאזים את התלמידי ישיבות, בועטים בהם, מקללים אותם, קוראים להם בשמות, רוצים בכוח לעקור אותם מהישיבות. בעולם האמת, אין מלך יותר גדול מבני התורה. אשרה מי שבא לכאן ותלמודו בידו, זה ההכרזה בשמיים, כמו שאתה הולך עכשיו למשביר לצרכן, יש כל רגע ברמקול הודעה, 50 אחוז הנחה, מכירת סופעונה, כן? יש הכרזות כל רגע, או בשדה תעופה, טיסת אלעל 004, כל שנייה, נכון? ככה זה בשמיים. איך שעלית לבית דין שלמעלה, אתה שומע, אקו, אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, זו גמרה מפורשת. אחד הבנים של התנאים נפטר מוות קליני, הגיע לשמיים וחזר לחיים, אחרי כמה שעות. אבא שלו אומר לו, בני, מה ראית בשמיים? הוא אומר לו, עולם הפוך, ראיתי. מי שחשוב פה לא שווה גרוש שם ומי שבזוי פה הוא מלך שם אומר לו אביו עולם האמת ראית פה הכל הפוך שם זה אמת ושמעתי שמכריזים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו לכן זו השאלה הראשונה בשמיים האם קבעת איתים לתורה? לא שואלים האם למדת תורה האם קוות העתים לתורה? למה, מה ההבדל? מי יכול להגיד לי מה ההבדל? מה עכשיו, לכאורה היו צריכים להגיד לך, תגיד, למדת תורה כל יום? כן או לא? למה שואלים, האם קוות העתים לתורה? מי יכול להגיד לי מה העומק פה? כל מילה מדודה בחזאל, זה לא סתם. אני מכיר הרבה אנשים שלומדים תורה מתי שאין מה לעשות הוא יושב בחנות מחכה לקליאנטים שלוש שעות לא נכנס זבוב קורא תהילים אומר יאללה לפחות אני אקראת קצת תהילים או שגמרה פותח את הגמרה מהבוקר עובר עליה אבל נכנס קליאנט זורק את הגמרה ישר לא רוצה להגיד לפח אבל מעיף אותה מיד כן אדוני אולי הם קורא איזה זוג נעליים בתורה לא מייחסים הרבה כבוד לאדם שלומד כשאין ברירה. עכשיו הוא מילואים ניק, באו משטרה צבאית, שמו אותו במעשר. אין טלוויזיה, אין אינטרנט, אין חברים, אין מה לעשות, שוכב שם על המיטה הצבאית. אז עכשיו הוא אומר, טוב, מזל הבאתי איתי משניות. יושב, לומד משניות. איזה גיבור. מרוב שאימום, הוא משתגע, אז הוא לומד משניות. עכשיו באים, אומרים לו, משה, שחררו אותך בטרם העת. קח את הדברים שחצה. איכשהו יוצא, הוא עדיין חוזר למשניות, ישר רץ לשטויות. זה לא נקרא קוות העתים לתורה. זה נקרא למדת בלט ברירה. גם זה משהו גדול. גם זה סחר גדול, כי על כל עוד שום תורה זה מצווה, אין מה לעשות. אבל זה לא מה שרוצים ממך. האם קוות העתים לתורה משמע? התורה באה אצלי לפני הכל. אני קובע על הזמנים, יחרב העולם, אני לא זז מהם. משעה זאת ועד זאת, אני לא קיים. טלפון קבוי, אי אפשר להשיג אותי מהחנות, פועלים, לא האישה, לא אף אחד. משמונה עד שתים עשרה, אחרי התפילה אני יושב ולומד, אחרי זה הולך לחנות. עד שתים עשרה אין איך להשיג אותי. אין. אין, לא נותן לאף אחד אפשרות כזאת. גם לא ידעו איפה אני. אה, יהיה מקרה חירום, תשאיר פתח. שלא ידעו איפה אני. אבל אולי יהיה מקרה חירום, אולי החנות עולה באש, אולי נכנסו מס הכנסה עכשיו, אם לא נשיג אותך תפסיד מיליון שקל. נכון או לא? זה קושייה או לא קושייה? מה אתם אומרים? לא קושייה. לא קושייה.

אמר שם, אין חדשים, איש לא שאתה עושה משהו.

לא רק שזה לא קושייה, מי שחושב ככה הוא לא דתי, הוא כופר. מי שחושב, לשעת חירום אני אתן לך מספר איפה אני, אני לא מדבר על דוקטור, אם אתה דוקטור צריכים אותך, בסדר. אני מדבר, אתה איש עסקים, יש לך הרבה עסקים, כל רגע אורח דין מתקשר, זה מתקשר, פועל מתקשר, מנג'ר, קליינטים מתקשרים. מ-8 עד 12 אי אפשר להשיג אותי. אין מספר למקרה חירום אין מספר למקרה חירום אולי עכשיו יהיה זה משהו חמור אז בואו רגע נעשה ביחד את החשבון ובזה נסיים וניתן זמן לשאלות הקדוש ברוך הוא ייתכן שהקדוש ברוך הוא יעניש יהודי על זה שהוא עושה לו נחת רוח? ייתכן כזה דבר? אני אפילו לא יעשה כזה דבר אם הבן שלי עושה לי נחת רוח, מה הרצון שלי? להעניש אותו או לצ'פר אותו? יש כאן מישהו שרוצה להעניש את הבן שלו הזה שהוא שומע בקולו? אני לא מכיר אנשים משוגעים כאלה. אין. אז מה אתה רוצה להגיד שהקב' הוא יותר גרוע מאיתנו? שאנחנו נקריא ונעשה את רצונו ונשב ונלמד וננתק את הטלפון ואנחנו כביכול מפסידים ביזניס ועכשיו הוא יביא לנו שריפה בחנות בזמן שאנחנו לומדים אלא מה רבותיי השריפה הזאת זגזרה על משהו אחר אתה חייב לקבל אותה מגלגלים אותה בזמן שהטלפון שלך קבוי ואתה בישיבה באיזה מקום מתחבא ולומד זה הניסיון יש אנשים משברים אחרי כזה דבר. אני עשיתי ככה וככה, ה' עשה לי, מפסיקים ללמוד. זו תורה וזו סחרה, עזוב אותי, לא רוצה. יש כאלה אומרים, מה הקושייה בכלל? ה' הייתה עליי גזרה, אולי הייתי צריך למות, ה' פדה לי את זה באלפיים שקל נזק. אשרב. איי, רבותיי. מי שחושב שבגלל שהטלפון שלו היה קבוי בעליו האסון הוא כופר. ששואלים אותך אם אתה דתי, אל תגיד כן. תגיד, אני משתדל לשמור מצוות. דתי הכוונה באידיאולוגיה, בהשקפה. אתמול התחלתי לדבר על זה בחיפה שם, בקריות, לא גמרתי את הסוגיה הזאת. יש שתי סוגים של דתיים או של רשאים, תלוי איך אתה מסתכל על זה. יש רשעים בעברות, לא מניח תפילין, קרקפטה, זה לא מניחה תפילין, נקרא פושע ישראל בגופו. אישה שמתלבשת בחוסר צניעות ברחוב, בן אדם שמחלל שבת, אדם שגונב, אדם שכל היום מרחל ומדבר לשון הרע. אלה לא אנשים טובים אלה, בלשון המטה בעיני ה' אבל מבחינת השקפה הם על הקפק. הם יגידו לך מה אמת, מה שקר. מי צדיק, מי רשע. מי קדוש, מי תמה. מי צנועה, מי פרוצה. מי רב תלמיד חכם, מי רב נוחל. הכל הם יודעים. יש להם השקפה נכונה. תגיד לו, תגיד, בזכות מי אנחנו קיימים? בזכות הקדוש ברוך הוא או בזכות הצבא? הוא יגיד, הצבא חשוב מאוד וצריכים צבא ואין ברירה. אבל הקדוש ברוך הוא זה 99.9% והצבא זה אולי אחוז. אבל יש דתיים שיגידו הפוך, הצבא זה הכל, חייבים צבא. יש דתיים עם כיפה על הראש, תגיד לו מה החלום שלך, שהבן שלך יהיה טייס קרב בחיל האוויר, סגן אלוף, טייס 11, או שהבן שלך יהיה אברך כולל, עמל בתורה וגדול בתורה ובמידות. קאטה? מה יצא לי מזה אם הוא יירב? שיהיה טייס קרב, מגן על המדינה, בזכותו אנחנו חיים, כבוד, יבוא הביתה עם הכנפיים, יהיה לו אישה יפה, ירוצו אחריו, יום אחד הוא יהיה טייס בעלל, זה הצלחה! זה לא דתי, זה כופר גמור, הבן אדם הזה. כי בתורה לא כתוב שטייס קרב הולך להגן עדן, בזכות שהוא יודע לטוס. אם הוא יקבל שכר, אז זה שהוא עוזר על המדינה וכולי, ברור. אבל זה לא ערובה לעולם הבא, כן? ומה כתוב? לא כתוב אשרי מי שבא לכאן ויודע להטיס מטוס. אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. זה מה שחשוב בשמיים. לא כתוב אשרי מי שבא לכאן והוא עורך דין קרימינלי גדול. לא כתוב אשר מי שבא לכאן והוא אלוף העולם במתמטיקה לא כתוב אשר מי שבא לכאן והוא ראש ממשלה כלום לא כתוב רק דבר אחד כתוב אשר מי שבא לכאן ותלמודו בידו לא שואלים אותך בשמיים אם היית פייטר בקומנדו או לא או שקמיסט זה לא מה שמעניין בשמיים עוד פעם אני חלילה לא ממיעית מכבודם של אף חיילים אפילו לא שקמיסט אני בעצמי הייתי חייל, שלוש שנים הייתי חייל. ואני הוא זה שתמיד אומר כמה צריכים להכיר טובה לצבא וחלילה שמישהו יבזה איזה חייל או משהו, זו כפיות טובה ממדרגה ראשונה. אבל צריכים לדעת את סדר העדיפויות בשמיים. תלמיד חכם יכול להיות שקול כעשרת אלפים הדעותות. דתיים עשרת אלפים שומרי מצוות באים שחריט מנחה ערבית נותנים מעשר לומדים קצת פה ושם תורה מניחים תפילין מסתובבים עם כיפה וציצית שומרים שבת אוכלים קשר מקפידים שומרים חגים סוכה, לולה וטרוג עשרת אלפים כאלה לא שווים להברך אחד שעמל בתורה בשמיים אנשים לא יודעים מה זה ערך התורה, הם לא מבינים. כל יום של אברך בכל איזה 600 אלף מצוות ומעלה. תעשו את החשבון לבד. ואם הוא רועני, עוד יותר. ואם הוא חולה ומלומד בייסורים, עוד יותר. ואם יש לו, אני יודע מה, אישה קשה, עוד יותר. יפה שעה אחת בצער ממאה שלא בצער. אז עכשיו, זו נקראת אידיאולוגיה רקובה. מה שנקרא בעברית, השקפה רקובה. אם לא תהיה בצבא, אתה פרזית. זה לא מה שכתוב בתורה. בתורה כתוב שצריכים חיילים וצריכים לומדי תורה. יהושע בנון, הצבא היה מחולק לשניים. אלה שהולכים ללחם בקרב ואלה שלומדים תורה להצלחתם. אלה לא יכולים בלי אלה ואלה לא יכולים בלי אלה. תמיד היה צבא, דוד היה לו צבא, שלמה היה לו צבא, חזקיהו, כולם היה להם צבא. אבל לעולם, אף אחד לא סבר שמי שהולך להילחם בשדה הקרב, הוא עדיף על מי שמת בהועלה של תורה. מי שחושב ככה הוא כופר. לא אני, אני לא קבעתי את הכללים. מי שחושב ככה במה ששתפו לו פה את הראש בתקשורת, או בבית ספר חילוני, או בקיבוץ שהוא למד, הוא כופר בתורה. יכול להיות שהוא שומר שבת? אני מכיר הרבה שומרי שבת עם אידיאולוגיה רקובה. כמה דתיים הולכים לריקודי עם ומחזיקים ידיים של נשים צעד תימני עם כיפה על הראש? כמה כאלה יש? עשרות אלפים פה במדינה. ג'ינס וסנדלים, כיפה והולכים לריקודי עם ונוגעים בנשים. נוגע בנשים? לוקחות צייד לאישה אסור אפילו. מה עם ההלכה? איפה השקפה שלך? מה עובר עליך? לא אכפת לו בכלל. כמה דתיים הולכים לחתונות מעורבות? לא מגעירי לאותם שיש שם חוסר צניעות וראה בך ערבת דבר ושב מאחריך. הרי כתוב בתורה, והיה מחנך קדוש. אז מה אתה הולך לשם? תפקד שעושים במשפחה שלך כזה אירוע. תפקד. מה אתה עוד הולך לרקוד? יש רבותיי, השקפה זה כל היהדות, אנשים לא יודעים את זה. לשמור מצוות גם רובוט יכול. השקפה זה הדבר הכי חשוב. אתם יודעים, אם תקראו ספרי השקפה אתם תהיו עמומים. אתם יודעים, היו ישיבות גדולות באירופה, היה שם 300-400 גדולי תורה לומדים. הממשלה הרוסית החליטה ללמוד לימודי חול בישיבה. שאלו את גדולי הדור מה לעשות נלמד לימודי חול אין ברירה אם לא יסגרו לנו את הישיבה כולם פסקו לסגור את הישיבה ולא להכניס לימודי חול לישיבה של הרוסים מה סך הכל רצו שתלמד תלמד רוסית תלמד אנגלית תלמד היסטוריה תלמד מתמטיקה לא אמרו תלמד עכשיו נצרות במקום של שיא הקדושה ישיבות הכי טובות באירופה יש ישיבה אחת שנסגרה ונפתחו עשרים בזכות זה בגלל שהרב אמר סוגרים את הישיבה לא נכנעים לשלטון הכופר אתם רוצים לסגור לנו את הישיבה תסגרו אנחנו ענוסים מה שאני ענוס אין עונש בשמיים אבל להסכים להכניס אתכם להיות שותפים שלי פה בתורה בשום פנים ואופן לא אפילו ללמוד לימודי חול בכיתה שלומדים שם גמרא אסור. רק היום מוצאים כל מיני כולות. מקום שלומדים את הדבר של בורא עולם, אתה רוצה ללמוד שם עכשיו ספרות? ללמד אותם על שקספיר? מה אתה רוצה? מה אתה נורמלי? יש איזה אחד כופר בהשקפה, הוא כתב מאמר, כמעט התעלפתי, שלא להגיד, בא לי להקיא, שאני רק נזכר בו. הוא במשפט אחד, הכליל את הרמב״ם ופרופסור ישעיהו ליבוביץ', כאילו הם באותו ליגה. כופר גמור עם גדול הפוסקים באלף שנה האחרונות. הרמב״ם הקדוש אומר, כך אמר הרמב״ם וכך אמר פרופסור ישעיהו ליבוביץ'. שותה כזה. איך אתה מסוגל להגיד את הטעמי הזה באותו משפט עם הרמב״ם בכלל? איפה השכל שלך? עוד מה תגיד משה רבנו ואיטלר באותו משפט? משה אומר ככה, איטלר אומר ככה. משה אומר ככה, הרצל אומר ככה. זה שוטים באידיאולוגיה. ולפעמים זה לא מרוע, זה פשוט מחוסר הבנה וידע. אי אפשר, איך אמר לי הרב יעקב הלל, זה היה לפני עשרים שנה שהיו מדברים אז על ארבע מאות אלף בעלי תשובה בעולם. היום כבר אומרים מעל מיליון וכולי. במילים האלה הוא אמר, עזוב אותך משטויות. בעל תשובה זה אח ורק מי שיושב מינימום שש שנים בישיבה. פחות מזה אין על מה לדבר לקרוא לעצמו בעל תשובה בכלל. שיודע ללמוד ולמד איך לומדים ולמד השקפה והלכה וצניעות ודרך ארץ. פחות מזה, אין על מה לדבר בכלל. היום אני מבין את דבריו. אז חשבתי שהוא קיצוני, אני מודה. לפני 20 שנה הוא אמר לי את זה. הלכתי אליו עם איזה רב אחד לפגישה באיזה נושא, ובמנתן היה. באיזה משרד של איזה סורי עשיר, הסכים לקבל אותנו לשעה. ואז כשהתחילו, דיברנו על העניין הזה של התשובה, הוא פתאום בזעם אמר את זה. 400 אלף תשובה מבלבלים את המוח. בעל תשובה זה אך ורק מי שבישיבה, עזב את הכל ויושב לומד כמה שנים. יש אנשים 50 שנה דתיים לא יודעים איך שומרים שבת. בעיניים שלי אני רואה שאני מזמין אותם אליי לשבת, הם לא יודעים הלכות של מתחילים. נטילה לא יודעים איך עושים. יש אנשים 50 שנה עושים נטילת ידיים, פעם אחת לא עשו נטילת ידיים נכון. הזקן שלהם מטטט את הרצפה שהם הולכים. אני לא מגזים, רבותיי, אתם חושבים שאני עכשיו נפלתי עליכם מאיזה כוכב אחר, כן? פעם אחת בחיים על מים לא נגעו להם בצד הזאת של היד. סתם, שופחים. לא נוטלים כמו שצריך, סובבים את כל היד. סתם, אני נותן לכם דוגמאות פשוטות. יש אנשים 30 שנה שומרים שבת, עושים בורר בשולחן. מוצאים טרה מהטוב, מפרידים, עושים כל מיני דברים. אף על פי שזה בדיוק אותו דבר כמו לשרוא באוטו. כמה פעמים אנשים שאצלי בשולחן נשפך להם איזה משהו על החולצה או על העניבה, מיד רצים לשטוף את זה ולנקות את זה. לפעמים בשולחן לידי אפילו, הם אפילו לא יודעים שזה אסור. הם מרטיבים את המגבת עם סודה או מים, ומנקים ככה את החולצה. אסור, אסור. שלושים שנה דתי. למה? לא בא ללמוד. אין עם הארץ חסיד. חזל אומרים, אין עם הארץ חסיד. אי אפשר להיות חסיד בלי ללמוד? אי אפשר להיות צדיק בלי ללמוד? אי אפשר להיות תלמיד חכם בלי ללמוד? אתה יכול להיות רופא בלי ללמוד רפואה? אתה יכול להיות שופט בבית משפט חילוני בלי ללמוד משפטים? לא. אתה יכול להיות שף בלי ללמוד בישול? לא. כלווה חומר שאי אפשר להיות תלמיד חכם ללמוד תורה? אבל אני לא מדבר על להיות רב עכשיו, אני מדבר להיות יהודי ערש המים שלא עושה עבירות. רק שלא תעשה עבירות! לא עכשיו שתהיה לי איזה פלפלן בגמרה, וכל היום מעמיק בתוספות ובמארשה. לא, אני לא מדבר על זה. אני מדבר רק לא לעשות עבירות. אבל אני רק רוצה לסיים. תשמעו טוב, תלכו הביתה רק אם המשפט הזה מעדד לכם בראש. ערב יום הדין. צריכים לעשות חריש מעמיק, מעמיק, בהשקפה שלי, כל אחד ואחד. אני רוצה עכשיו להתחיל לקנות כמה ספרים של השקפה, ולהתחיל ללמוד מגדולי ישראל, מה זה השקפה נכונה. למשל, אני אתן לכם כמה ספרים מומלצים. הרב בן ציונה בשאול חוכמה ומוסר. ספר אדיר. מלמד איך מסתכלים על התורה, איך מסתכלים על הלימוד, איך מסתכלים עליך בשמיים. מסילת ישרים עם פירושים טובים. יש לי דיסק שלם על זה, מסילת ישרים. עורכות צדיקים. כמה דתיים אומרים אני אוהב כל יהודי. מי אמר לך שמותר? מי אמר לך? זאת הרשעה הכי גדול שיש. בן אדם שסורף את התורה, בן אדם שמת בשביל התורה, שניהם בעיניך זהים? שמאלני בוגד שמניף דגל פלסטין וחייל צהל שמת על קידוש השם, שניהם בשבילך אותו דבר? רשעה מראשה שכמוך. החייל שמסר את נפשו להגן על המולדת והבוגד הזה שעומד עם המחבלים בכיכר האתרים ומנפנף בדגל של הכופרים, שניהם אתה אוהב אותם אותו דבר? יש קרשה יותר גדול ממך? מישהו שיורק על אבא שלך, אתה אוהב אותו? בדרך כלל לא, נכון? אם אתה אוהב אותו, סימן שאתה שונא את אבא שלך. אם מישהו שעושה צחוק מתלמידי ישיבה, אתה מעריץ אותו, סימן שאתה שונא את השם. כי השם אוהב את התלמידי ישיבה. יותר מהדוקטורים. ויותר מהקצינים הגדולים בצבא. הכי הרבה הוא אוהב את התלמידי ישיבה, את עמלי התורה. הכי הרבה. זה כתוב מפורש בכל המקומות. אז אם אתה שונא תלמידי ישיבה פרזית שהיא הולכת לעבוד, אני צריך לממן אותו, אז אתה רשע גמור. ספק אם יהיה לך העולם הבא, גם כן. כי אין העולם מתקיים, אלא בזכות אבל פיים של תלמידי ישיבות, במיוחד הילדים. ומי שחושב שבזכות הרופאים אנחנו חיים, או בזכות החיילים, ואין ה' ואין תורה, אז הוא טועה. הם עוזרים, אני לא אומר שלא, שוב, לא לפרש את דבר האלו נכון. אבל יש סדרי עדיפויות בשמיים. יש סדרי עדיפויות. כהן, נולד כהן, הוא כבר עדיף עליי. למה? מה עשיתי? למה הוא עדיף עליי? כי הוא נכד של הארון ושל משה ואתה לא. ככה זה, אין מה לעשות. ולוי גם עדיף עליך. ותלמיד חכם ממזר עדיף על כהן עם הארץ. כהן גדול נכנס לשרת בבית המקדש כולם שטחבים לו איזה בגדים מריבים אבל הוא לא יודע הרבה תורה בא איזה ממזר אמא שלו זנתה נולד מיחסים אסורים לא יכול להתחתן עם אף בחורה פה בעיר עזוב ובזוי כמו שזרקו דוד המלך חשדו בו שהוא ממזר אבא שלו איש ההגדול הדור החביא אותו הוא בעצמו חשד הוא לא האמין שבסוף הוא נמשך למלך, השם ננעף לו על הראש מהקרן של שמואל הנביא אמר לו, אדם יראה לעיניים והשם יראה ללביו אבן מעשו הבנים, הייתה לראש פינה. אבן זה אני. הבנים, הבנאים, זרקו אותי לפח. את הלבנה הזאת לא ראוי להכניס בבניין. היא לא מספיק יפה. אבן שהבנים מעשו בה, זרקו אותה, הייתה לראש פינה. נהייתה האבן הכי חשובה בבניין. לא סתם, רבותיי. מנזיר. כולם מצביעים עליו. הנה זה, זה שנולד מהפרוצאי שבגדה בבעלה. אבל למד הרבה תורה, כהן בא עם מגלימה ככה בבית המקדש, כולם נשקים לו את היד. למי צריכים לתת עלייה לתורה לפני? עלייה ראשונה לממזר. זה השקפה, רבותיי. צריכים ללמוד השקפה. אם תדעו כמה טעויות אנחנו עושים כל שעה בהשקפה רקובה, ויש לזה השלכות, יש לזה השלכות. כמה הורים הוציאו בכוח את הילדים שלהם מהישיבות כדי שילכו לאוניברסיטה. ובסוף נהיו כופרים חילונים והתחתנו עם גויות. באמריקה זה מאוד מאוד נפוץ. אחר כך הם באים לבכות לי. בוא תדבר עם הבן ג'לי. הוא רוצה להתחתן עם גויה. שכחת לפני עשר שנים שהתחננתי אליך לעזוב אותו ללמוד. היום כבר היה לו ילדים צדיקים בישיבות. הרסת אותו עכשיו אתה בא אליי אחרי שאני עזרתי אותך? השקפה זה חשוב, רבותיי. יש ספרי השקפה הרב שמשון פינקוס, מאוד מומלץ. הרב אביגדור מילר, מאוד מאוד מומלץ. אני עקבתי אחרי הספרים והתשובות של הרב אביגדור מילר לאורך שנים. פשוט מדהים. כמו מחשב, אין ספתייה אחת בשום נושא. איזה תשובות ברורות, אמיתיות, לפי כל דברי רבותינו. אני אומר לכם, לפעמים יש תלמידי חכמים שטועים בהשקפה אפילו. אני, כי אין לי ברירה, נאלצתי להשקיע בזה המון המון לימוד בהשקפה נכונה, כי ראיתי כמה אנשים שהיו בישיבות, איך המוח שלהם התדרדר לשאול תחתית, בגלל הכפירה שבאוניברסיטה ובתלוויזיה ובאינטרנט. מי שרוצה באמת להיות אהוב בעיני השם, צריך לדעת אידיאולוגיה נכונה. מה זה באמת יהדות? מה זה שלושה... מתחילים, שלב א' מהיום בלילה. אתה בביתה, שלושה עשר עיקרים של היהדות, ללמוד אותם מאה פעם, עד שתדע אותם בעל פה, בעיניים עצומות, באמצע הלילה. שלושה עשר העיקרים של היהדות. רק את זה תלמד, תראה כמה אתה חי בחושך. רבי נחמן. רבי נחמן, אחד מאלפי צדיקים. כן? לא הגדול מכולם. אין לנו את הרשות להשוות בין צדיקים להגיד מי יותר גדול ממי. יש לי הרבה מה לענות לך, אבל יש לי דרשה בתל אביב, ואני יודע שנגרר עד הבוקר. אבל אני מציע לך לשמוע, יש לי כמה דרשות בנושא, תקשיב להן. אין שום בעיה, אבל בכל אופן רבותיי, צריכים רק לדעת, לדעת מה אני אומר פה. הרב ואביגדור מילר, הרב בן סיונה בשאול, הרב שמשון פינקוס, ספרים מעולים בהשקפה יהודית נכונה, חזון איש, אדיר. תלמד על ספרים על החזוניש. או ספרים של החזוניש. אמנם זה קשה להבין את זה, אבל יש ספרים על החזוניש. יש ספר של הרב שלמה לורנס. הוא מדבר על החזוניש ועל הרב שח. הספר הזה הופך לך את כל החיים. אז אתה תבין מה זה גדול בתורה ואדם אדיר. כשאתה קורא מה זה, איזה מיסיונות היה להם, איזה מצבים הם עמדו. שהאידיאולוגיה ברורה, שההשקפה נכונה, אתה מכריע בדברים שכל העולם עומד עליהם. דברים אדירים. זה חשוב. מה, אתה רוצה להיות רובוט שומר מצוות? סתם? מה שנקרא מסורתי, כל יום חותך מצווה אחרת? אתה חושב שאין לך כוח לשמור מצוות בלי ללמוד אידיאולוגיה נכונה וההשקפה נכונה? כמה זמן תחזיק מעמד? כמה זמן? יש כל מיני אידיאולוגיות בתוך היהדות שנלחמות זו בזו. יש את הדתיים הלאומיים נגד סטמר. זה כאילו שתי דתות שונות לגמרי. צריכים להבין איך נהיה כזה דבר. עשרות אלפי יהודים שונאים את הציונות ואת המדינה וכולי וקבוצה של עשרות אלפי יהודים מוכנים למות של הציונות. ארצל גיבור בשבילם. הם כותבים בספרים שלהם שארצל צדיק. אף פעם פשוט רצה לנצר את כל היהודים לנצרות. צריכים להבין מאיפה זה בא. אתה עובד בשירותו, מה? אתה על הפיירול. טוב. כן, טוב. בכל אופן, רבותיי, יש עוד שאלות לפני שמסיימים, כי אני חייב לרוץ. יש משהו שאמרתי שלא הסכמתם איתו? לא להתבייש, להגיד. מה? מה מצפה למי? יש לי דרשות על זה, גוגומגוג, אמות משיח. יש שאלות? זה עכשיו הרצאה חדשה. כן. אני יודע, רואה מה קורה.

מי

שהשם בזה זה הדתיים. מהרבנים הכי גדולים עד הדתיים הכי קטנים. אם שהתחילו כל מצד התואבה, היו באים חצי מיליון דתיים ועומדים בכניסה לירושלים ולא נותנים לזה לקרוא, כמו שקרדוש ברוך הוא אמר שהיינו צריכים לעצור את עגל הזאב, נאנשנו על זה שלא מכינו. אדם שרואה כזאת אוהבה ולא מוכן, נתפס ואבון חברו. אם היינו בהתחלה עושים הרבה רעש, אני לא אומר אלימות, אבל מספיק שעומדים חצי מיליון בכניסה לירושלים וסוגרים את הדרך, אף אחד לא נכנס. רוצים לעשות את הדברים האלה, תחזרו לתל אביב. אז זה היה מפסיק. עכשיו הם ראו שאנחנו חלשים, שאנחנו לא באמת אכפת לנו לרוב הדתיים, אז הם תפסו ראש. ברור, זה תמיד היה. אני אומר, זה תמיד היה מלחמה בין הקדושה לטומה. אבל אתה צריך להבין, שרואים סרטן מתפשט בגוף של אדם, מה צריכים לעשות? לעצור אותו בטרם עת. כי אם תחכה עוד חודשיים, הוא כבר ימות, אין, זה גרורות לכל הגוף. כשזה עדיין מקובץ במקום אחד, אפשר ניתוח, חותכים ומצילים את האדם. כשזה יתחיל, יכולנו למנוע את זה בשבוע. והארץ תשקוט 40 שנה אחרי זה. שתקנו, עכשיו כבר אי אפשר לעצור את זה. עד שהקב' יביא את המכה לכולנו, ונצטח שלם את המחיר של מה שהם עושים. לצערי הרב. ככה התנ״ך מלמד. אני מקווה שאולי איזה נס הם יחזרו בתשובה ויפסיקו לפחות לנפנף בדבר הזה. יש עניין לעשות תעבירות בשקט בסתר לבין להתגאות בפומבי ולהשפיע על אחרים ולהפעיל אותם יחד איתך בגיהנום. אתה מבין, אני לא בא לשפוט אף אחד, כל אחד והניסיונות שלו, אבל אם אתה יודע שאתה הולך רוצח אנשים, אתה הולך להתרברב על זה? אתה מכבי את זה. אם אתה יודע שאתה גנב גדול, אתה הולך להתרברב, אתה מכבי את זה. אם אתה יודע שאתה מקיים יחסים עם בן מנחה, שזה תואבה בתורה ועונש מוות בסקילה, אז אתה מכבי את זה, אתה לא מתרברב על זה. על ההתרברבות מקבלים הרבה יותר עונש מעל העבירה, שיהיה לך ברור. כתוב מפורש בתורה, הנה אני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי. את רוב העונש תקבלו על זה שאתם מכחישים את העבירות שלכם. אם היית בא ואומר חטאתי, אביתי, פשטתי, אני מצטער, מודה ועוזב ירוחם. תודה, תעזוב את החטא, תשתדל, תתאמץ, אני ארחם עליך. עכשיו פה יש מדרגה שאפילו היא יותר גרועה. לא רק אומרים לו חטאתי, אומרים אנחנו הצדיקים, אתם הרשאים. אתם חיים עם אישה, אתם סותים. אנחנו הצודקים. צריכים שהעולם יהיה כמונו. מבלבלים את סדרי הבריאה. אוי להם יום עדין, המסכנים האלה. אבל שוב, אנחנו לא נקעים מזה. שיהיה לך ברור. תודה רבה לכם רבותיי. אין לי ברירה, אני חייב לרוץ. שנה טובה, הכל טוב.