הרב יוסף מזרחי בשיעור מרגש במושב עזריאל
Rabbi Yosef Mizrahi teaches in Kibbutz Azriel, weaving biblical stories and personal accounts to argue that proper Jewish faith is essential to meaningful religious life. He criticizes secular, Zionist, and communist ideologies as threats to belief, and warns against flattery of religious leaders and neglect of commandments. He also discusses Yemenite Jewish history and medical ethics dilemmas involving Arab patients.
Chapters
מגיע למושב עזריאל השיעור הזה לא ילוי נשמעת סעידה רחל בת וואב שמעון חיים בן ראובן ולרפואה שלמה של יצחק עזיז בן מיכאל צציביה בת אהרון לזרע של קיימא סרה בת מטיטיהו ברוך השם אנחנו ערב פרשת בהר וזו פרשה שהיא הפרשה שמדברת על ביטחון באשם שנת שמיתה ניסיון קשה מאוד לא לשכוח פעם כולם היו חקלאים היום יש שני אחוז מהציבור חקלאים אולי גם לא פעם כולם היו חקלאים כולם גידלו היה להם חורשות פירות שחיטה, עצי זית. ככה אנשים חיו, עסוקי מאחור. שחיטה, שאורה. והנה לך פתאום מגיע שנה שאסור לעשות כלום. מה נעשה? שנה לא לעבוד? איך נתפרנס? הקב' הוא אומר שבשנה השישי תהיה פי שלוש. לשישית, לשביעית וגם להתחיל תשמינית אז צריכים להתחיל הכל מחדש וככה אנשים חיו במשך מאות שנים כל הזמן רואים את הנס היה פה בארץ מקובל גדול, קראו לו רב סלמן מוצפי זכר צדיק לברכה, היה לו איזה גינה ובגינה הזאת הוא היה מגדל שם חיטה ומשם הוא היה עושה תמצות מהחיטה הזאת הוא קוצר אותה ותוכן אותה וכל שנה שישית הוא היה מביא את התלמידים להראות להם תראו כל שנה רגילה אני מוציא שבע קילו חיטה מהשדה כל שנה שישית עשרים ואחת קילו מדוד זה פה בדור שלנו בדור הקודם זאת אומרת המילה של הקדוש ברוך הוא עמדה בעינה אז ככה יש שאלה שצריכים לשאול למה יש היום כל כך הרבה קרנות צדקה לעזור לחקלאים אלה שמסכימים לשמור שמיטה נכון? אם זה ככה מה צריך לעזור להם? שבשנה השישית יהיה להם פי שלוש ישימו לצד וזהו מה אני צריך עכשיו לדאוג להם? יש בורא לעולם התשובה היא כי לאנשים אין גרם של אמונה באשם גרם של ביטחון אין להם ומי שאין לו אמונה וביטחון גם במה שאשם מפתיח הוא לא מקבל נגזר עליו להיות עבד מי שאין לו אמונה גוזר על עצמו להיות עבד ואני אתן לכם משל והכל יהיה ברור מהמשל הזה היה איזה אחד אני במצב קטסטרופה עומד למות כבר מרעב הלך ברחובות מחפש איזה בית עם מזוזה אולי תנו לו לאכול ראה איזה וילה מזוזה גדולה לופק בדלת לופק פותח איזה עשיר ככה עם חלוק מדושן ככה טוב כן אומרת, תשמע, אני רעב מאוד, אולי תעזור לי, תן לי איזה משהו לאכול? בטח. אתה תאכל אצלי כמו שלא אכלת מימיך. אבל מה? כי האלה, איש עסקים, אני לא נותן דברים חינם. אתה תצטרך קצת להרוויח את הארוחה. מה זאת אומרת? יש לי פה גראז' מחסן, שם יש הרבה מדפים, אני רוצה שאתה תוציא את כל הדברים מהמדפים, תנקה טוב טוב טוב, תחזיר הכל, תסדר יפה. כמה שעות עבודה. אחרי זה, אני אתן לך מה שאתה רוצה. דגים, אופות, בשר, כינוכים. באמת, גם אתה יכול להכניס לקיסים, ולקחת איתך לדרך. עכשיו, אני אז חושב, זה אימור. מצד אחד, מה עכשיו זה ינצל אותי, ייתן לי שלוש ארבע שעות לעבוד? לך תידיים בכלל, ייתן לי ארוחה? וגם אם ייתן לי אולי אני אמות לפני זה כבר מצד שני, אם אני יוצא מפה עכשיו, מי אמר שאני אמצא מישהו אחר? החלטת חיים זאת אמר, איך אומרים, כאשר עבדנו עבדנו הפשיל שרבולים בשארית כוחותיו והתחיל לנקות מנקה, מנקה, מנקה סיים, עד שכבר עומד להתעלף, אומר לו, השיר יפה, עשית עבודה יפה, עכשיו תפקידי לשלם לך את הסעודה. אומר לו, אתה רואה את הבית הזה מעבר לכביש? הוא אומר, כן. הוא אומר, הולך לשם, תפתח את הדלת, והארוחה כבר מוכנה לך על השולחן. הוא, הוא אומר, וואו, עכשיו אולי הוא עובד עליי, אני אצא מפה, אימן לי את הדלת, עם מי אני אדבר? אבל מה אני יכול לעשות? יש לי הנזכויות? אז כן, אני הולך מעבר לכביש, ככה במתח, עשר, תשע, שמונה, שבע, רגיע, פותח, מה היה? שולחן מפוצץ באוכל, כמו שהשיר אמר. ברבזים, עבזים, דגים, הכול. אני, הוא אומר, וואו, מסתער על האוכל, אוכל, אוכל, אוכל, אוכל, מתפוצץ, מכניס בכיסים, מכניס מתחת לקיפה, בגרביים, מה לא. אחרי שהתפוצץ כבר, אז הוא צריך ללכת. הוא יוצא, עומד לצאת, פותח את הדלת, עומד איזה אחד למעלה, בקומה שנייה, הוא אומר, תראה מה זה כפוי טובה. מסתכל, מה, היה פה בן אדם? תראה איזה כפוי טובה. מה כפוי טובה? הוא אומר, למה אני כפוי טובה? הוא אומר, אכלת פה כמו חזיר, כמו ארבע אנשים. עכשיו אתה עומד לצאת ואפילו לא אומר תודה? הוא אומר, מה, אני... עשיתם לי טובה? עבדתי ארבע שעות בשביל הארוחה הזאת. מה זאת אומרת כפוי טובה? הוא אומר לו, עבדת ארבע שעות? איפה עבדת? הוא אומר, מעבר לכביש! הוא אומר, אווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו אני הזה מסכן שמה ככה. איך אומרים? צוות לא בלב, סתם עבד ארבע שעות. זה המשל. מה הנמשל? העולם הזה הוא בתמחוי. זה למעלה, זה הקדוש ברוך הוא. העשיר זה השטן, היצר הרע. ואני זה אנחנו. עכשיו הקשבה חומר לבן אדם יש שתי דרכים להכיל אותך אחת אז תיכנס יהיה לך מוכן תאכל ותלך לחינם והדרך השני השנייה תעבוד קשה כדי לקבל את הכסף מה שנקרא בימינו תואר ראשון תואר שני סטאז זהו תהיה עבד כל החיים שלך במרוצחי הממון, עורק את עצמך, משמרת לילה, משמרת בוקר. מה שיכולת לקבל על מגש, הלכת להרוויח בעמל את מה שכבר היה שלך. יש שוטה יותר ממך? זה המשל, זה הנמשל. עכשיו, הרב שח זצא על בעיליו זה אחד שהיה כבר שנים בישיבה, זקו ברוך. חזק כמו בישיבה ככה שנים לומד בינתיים המשפחה גדלה כבר נהיו לו כמה ילדים אומר לו כבוד הרב אני רוצה אין לי ברירה אני אצטרך כנראה לצאת לעבוד אומר לו הרב שח למה אומר כי אני לא בקושי משלם את ההוצאות מה יהיה עוד מעט כבר נולד להיות תינוק כבר לא יהיה לי מספיק כסף אז הרב שח אומר לו עוד לא הגיע הזמן עוד לא הגיע הזמן אז הוא אומר עוד לא הגיע הזמן אבל כבוד הרב איך אומרים אצלנו המצב דחוק יצא לעבוד איך שיצא לעבוד התחיל להרוויח כסף הרבה יותר ממסכורת של אברך עלו לו ההוצאות פי 4 נשבר צינור, שיטפון פה, זה ככה, אלולות הגן לילד, אלולות השכר לימוד, המורה אומר, אתה צריך מורה פרטי, הילד צריך להיות חדש בלימודים, בעיה בגיר של האוטו, כל מיני בעיות. הוא אומר, אני לא מבין, עכשיו אני מרוויח פי 4, אבל גם ההוצאות גדלו פי 4. נשארתי אותו דלפון כמו שהייתי אברך. חוזר לישיבה אומר לרב אני חושב שעשיתי טעות יצאתי מהישיבה והנה אני עדיין אני מה יצא לי מזה אני עובד כמו חמור פה הייתי לפחות לומד תורה עכשיו אני אין לי זמן ללמוד אומר לו הרב שח תחזור לעבודה אומר לו מה מה כבודו לא אומר לא מציע לי לחזור לקולל ללימודים אומר לו לא עכשיו אתה כבר בעל הבית שהיית בן תורה, הקב' הוא הנהיג איתך הכל בדרך נס. אל תחפש היגיון. בבני תורה אין היגיון איך שהם חיים עם עסקוות של 2-3,000 שכל בכולל, עם עשרה ילדים, או אפילו חמישה. אף אחד בעולם לא יוכל להסביר את זה בדרך הטבע. ויש כאלה עשרות אלפים. מלך, עד שניים, תגידי הנס, קטן, פה, שם, דוד, ההוא. עשרות אלפים ככה חיים כל חודש. מה, הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזר וזרור לקש לחם. רואים מפורש שיש השגחה מיוחדת על האנשים האלה. אמרו להם, אבל עכשיו שהלכת להיות איש עבודה, אז אין לך יותר הנהגה ניסית. אז עכשיו איבדת כבר את המעמד הזה. עכשיו אתה צריך לעבוד ותהיה עבד ותישאר ככה בתוך העבדות שלך. זאת אומרת, הקבלת החלטה הזאת, אם לעזוב יום אחד את הישיבה או את הכולל, וללכת לעבוד, היא לא פשוטה. כי אין דרך חזרה ממנה. ברגע שהראית לקבלת החלטה, אתה חושש, ואתה לא פותח בו, ואתה הולך לעבוד, ואם אני לא אדאג לעצמי, מי ידאג לי? ואנחנו אומרים, אין שום בעיה, ודאי, זכותך לעבוד, אתה תעבוד ותרוויח. אבל את הניסים שאני הייתי עושה לך עד עכשיו, אל תצפה להם. אני יכול להעיד לכם על מאות של אברכים שעברו אצלנו, והמזכורת שלהם אף פעם לא חיסתה אפילו את הרנט, את השכר דירה, מבחינת החודש. על הנייר אין שום סיכוי לשרוד. וכולם שרדו. וכמעט כולם גם התחתנו. ולכולם גם כמעט היה אוטו. וכולם, הילדים שלהם בישיבור ומתלבשים נורמלי ויפה. יש לה, קדוש ברוך הוא, הרבה דרכים לשלוח לבן אדם כסף. זה לא חייב להיות כסף מזומן. למשל, הרבה פעמים אתה מקבל משהו שווה ערך לכסף. למשל, אני, לפני איזה 20 שנה, 22 שנה, יצרה איתי קשר איזה אישה ישראלית, היום לדעתי היא מתקרבת כבר ל-75, אז היא הייתה בת 55 אולי, 52, היא הייתה מטפלת בשני ילדים של אחת המשפחות הכי עשירות בעולם. משפחה שכל תרומה שלהם זה 100 מיליון דולר, 50 מיליון דולר, כאלה תרומות הם נותנים. יש להם את חברת הכימיקלים הכי גדולה בעולם. בבעלותם, זה לא חברה ציבורית. שווים עשרות מיליארדים של דולרים. אז היא טיפלה בילדים שלהם. היא הייתה אומנת. אז עכשיו לי יום אחד ראתה את הקלטת וידאו שלי, אינפורמציה אלוקית, עוד לא היה דיסקים אז אפילו, שלא לדבר על האינטרנט ויוטיוב וכל הדבר, אפליקציות וכל מה שיש היום, לא היה. היה קלטת וידאו גדולה כזאת, נכניס אותה למכשיר וידאו גדול, וככה מסתובב. אז זה מה שהיינו מחלקים אז. איכשהו הגיע לה היה מצעד יום העצמאות בניו יורק פעם בשנה עושים איזה מנתן בשדרה חמישית יא אני באים כל תומכי ישראל וכולי טוב אז היא מישהו שמחילק ארגזים היא ראתה לקחה אחד ראתה אינפורמציה אלוקיד זה גם היה לו עיצוב יפה לקריחה הכניסה אמרה זהו אני חייבת להתחיל לשמור שבת התחילה להתחזק בדת. אחר כך היא יצרה איתי קשר, והיא סיפרה לי מי ומה היא עושה. ואחר כך היא אמרה לי, תגיד, יש לכם אולי אנשים שאולי רוצים דגדים, מעילים, סמיכות, אני יודע מה, כל מיני דברים שיש פה למשפחה עשירה הזאת, הם סתם קונים, שם הם להם. אז הם קונים, קונים, קונים, קונים, והם לא משתמשים. התגיות נשארת זה אפילו. תג מחיר. אמרתי לה, בטח שיש. אומרת, אז אתה יכול לבוא עם איזה ון? יש לי פה כל מיני דברים. אמרתי, כן, נסעתי לשם, אני רואה אחוזה על המים, יש להם אגם פרטי, משרתים, גננים, נהגים, מה לא, אתה מרגיש כאילו באת לארמון באנגליה. אומרת לי, תראה, יש לנו את כל זה, מסתכל, מאוד דברים, 700 דולר, 900 דולר, 1,500 דולר. עכשיו יש על זה את התגיעות. עכשיו, אמריקה, יש דבר נחמד באמריקה. קנית משהו מחנות, אתה מגיע אחרי חודשיים, מחזיר את זה, מחמים לך את הכסף. אין ויכוחים. כמו בארץ. את המעיים הוציאים לך. לא רק זה, גם פה קנית משהו שהוא מקולקל. אתה מראה לו, תראה, זה הגיע מקולקל, שבור. גם תקבל סתירה הזו שאתה חצוף מבקש עוד להחזיר. בקיצור, שם, באמריקה, בונים על זה שאתה בן אדם אגון, אבל לא כולם אגונים, יש אנשים נוכלים. מה נעשה? זה חלק מההפסדים של הביזנס. שם אתה יכול לקנות סמלה, לאישה, נומשת סמלה בחתונה, התלכלך בעוד, אני יודע, נשפח לה את זה, קולה, לא יודע מה, היא מחזירה את זה אחרי שבוע, I don't like it. No questions asked, כתוב שם. לא שואלים שאלות. מחזירים לה את כל הכסף. היה לך כיסאות, שולחן וכיסאות נגיד, שמתה בגינה מפלסטיק. עברו שנתיים נשבר כיסא. אתה חוזר, הכיסא נשבר, מה זה? אנחנו מאוד מצטערים. יש להם מזל שהם לא פתחו פה סניף. צריך לחלק לאנשים בקיצור זה האמריקה אז עכשיו אני רואה אם עכשיו זה הרוב הדברים שהביאה לי זה לא מתאים לאנשים דתיים במשפחה לא דתייה ג'ינסים למה כל מיני ג'קטים דברים לא צנועים לא זה מי אכפת לו? אני אומר לאבריך הנה כך תחזור לחנות ההוא מגיע לשם 3,000 דולר 5,000 דולר ככה במשך שנים השם דאג להברכים דרך המשפחה שהיו בשואוממים, קונים דברים. אתם מבינים מה מדובר? זאת אומרת, לכנוס ברוך הוא יש כל מיני דרכים איך לפרנס את הבן אדם. כל מיני דרכים. אבל הבעיה היא שהרבה אנשים שיש להם משבר באמונה ובביטחון, אז הם מורסים לעצמם. אנחנו אומרים כל בוקר בתפילאי, חסדך אלונה עלינו כאשר יכננו לך. פשוט מפורש. החסד שלך איתנו הוא בהתאם לכמה אנחנו מייחלים לך. אז אם בן אדם הוא כוחי ועוצם ידי, הוא לא סומך על השם. אם אני לא יעבוד, מי יפרנס אותי? מכירים את אלה? אה, אז אתה תפרנס את עצמך, אין בעיה. בקיצור, אומרת התורה, עכשיו בואו רגע ניכנס קצת יותר לפרטים, וחית אמרו, מה נאכל בשנה השביעית, הן לא נזרה, ולא נאסוף את תבועתנו. וציוויתי את בירקתי לכם בשנה השישית, ועשת את התבועה לשלוש השנים. הבטחה עצומה. ואתם יודעים, אדם בשורב אדם לא יכול להתחייב על כזה דבר. מי יכול לכתוב כזה דבר בספר? יבדקו אותך עוד שנייה, וירו. כל העולם יבוא, יראה שנה שישית אין כלום. יעזוב אותך, אתה והדמיונות שלך. סלנו מהעיניים, נגמר הסיפור. אין לו מה למכור אחרי זה. מי ייקח כזה סיכון? אדם בשורב אדם, נוחל שכותב ספר דת, אם משחק אותה נביא, כמו ההוא הישמאלי, שחק אותה נביא. נביא שלא נתן נבואה מימיו. איזה מין בדיחה. הנביא מוחמד. איפה הנבואות שלו? בוא נראה אחת. אין אחת בקוראן. כלום. סתם. והוא, למה לא נתן נבואות? הוא לא היה עד כדי כך עבל. הוא יודע שהוא לא נביא. מה אני עכשיו אכתוב נבואה? יראו שזה בלוף. יזרקו את הספר שלי בפח. אז אני לא נותן נבואות. הנה, זה עובד, אתם רואים. פעם היה אחד במרון, עשרים שנה, יושב שם עם רגל הביע, על הראש, כל מי שבא אליו, שם לו כסף בהגרתל שם, והוא אומר לו, תניח תפילין. אתה מניח תפילין? לא. תתחיל עם התפילין, יהיה לך אישורות. אתה שומר שבת? לא. תשמור שלושה שבועות שבת, תראה, יש עוד גדולות. אין לי ילדים, אדוני, כבוד הרב, זה... זה ככה? רגע, רגע, בוא נראה מה אומרים לי. זה ככה? או, את לא מספיק חזקה בצניעות. תחילי להתלבש ככה צנוע, בלי מכנסיים וזה, כן, כבוד הרב, בסדר. אחרי 20 שנה גילו שזה ערבי. וואי, איך עבד עלינו עשרים שנה. אז באו אליו, אמרו לו, בוא'נה, יא אחמד, יא אבו אחמד, תגיד אבל, בסדר, זה עבדת על אנשים, הוצאת מיליונים, אני חסר מטומטמים הרי, כל אחד פה תמים, מה שמאכילים אותו אוכל. אבל איך אתה אומר ליהודים, אתה הרי מוסלמי, מה אתה אומר להם, שמור שבת, תתלבש ככה, תניח תפילין, תתפלל שחרית, מה זה כל זה? אז הוא אומר להם, מה אתם רוצים שאני אגיד להם, תבוא למסגד, אני חייב להגיד להם משהו שיעבוד. מה הרב אומר? הלמדתם? אז אומרת כאן התורה ההבטחה. מה זאת? תבחן אותי. תראה, תסתכל כל שנה, תראה. השאלה היא כזאת. אם אדם, אם כתוב כאן בתורה, כבר לפני זה נאמר שהקב' הוא ייתן בשנה השישית, פי שלוש. אז למה התורה חוזרת ואומרת וכאילו אמרו מה נאכל? כבר עניתי לכם מה תאכלו. אם בא עכשיו הבוס שלך ואומר אני לפסח נותן לך אלפיים שקל מענק לחג. אז אחרי שתי דקות אתה בא אליו, כבוד הבוס, מה אני אוכל בפסח? מצב קשה. הרגע אמרתי לך שאני נותן לך אלפיים שקל מענק לחג, מה אתה שואל לכם מה נאכל? נכון זה מוזר? מה הפשט? אין דברים סתם בתורה. השם אמר שיהיה כך וכך, אז מה אתה בשואל איך יהיה? אז התשובה היא, ברגע שאתה שואל איך יהיה, כמו שאברהם אמר במדע כייר השינה, כמה צהרות בא לנו מהשאלה הזאת. כמה אנחנו סובלים עד היום בגלל זה. 400 שנה זרחה בארץ זרה וכולי ועבדו והניעו אותם 400 שנה וכל זה. כמה סבלנו? למה? כי השם כבר אמר לאברהם שהוא נותן לו את הארץ. זרחה יתן את הארץ. אז מה אתה עכשיו שואל? במדע כי רשנה. אותו דבר פה. אני אמרתי לכם שיהיה לכם ברכה אז למה אתם שואלים מה נוכל? אה, שאלת מה נוכל? עלך ברכה. קטן אמונה. לך תעבוד, תהיה עבד. אתה מערער עליי? לא מגיע לך. ניסים. ניסים זה למי שבוטח בי. אבל פה יש דבר יוצא דופן. זה החילוש. שאומרת פה התורה, אומר עבזושה, זה חילוש של רבי זושה. אתם שמעתם את הסיפור על רבי זושה ואחיו? אה? כן, רבי זושה הצדיק, החסיד, הוא ואחיו, שמעתם את הסיפור? ברוך אתה, אדוני אלוהים, אומר לך, אדם שעקוני ודברו. רבי זושה ואחיו, היו שם באזורים האלה, רוסיה, אוקראינה, ליטה, לא יודע בדיוק איפה. אתם יודעים שכל הקוזאקים השיקורים, אז היו מוטלים בדרכים, שמזמן היה נתקע בשלג, הוא נכנס, סוחר חדר וממשיך למוחרת. והיו מכוניות, זה הגלה וסוס, כל מיני דברים כאלה. אז הוא בא היום אחד עם אחיו למוטל, לקחו חדר במלון, בינתיים בלובי, הרוסים הקוזקים, היו ככה שרים, רוקדים, אתם יודעים, כתוב ליבם ביין. בוודקא, זה יותר נכון. אז הם שותים, שותים, שותים. עכשיו שהגויים משתקרים, מה הם יעשו? חפשים מישהו שישעשע אותם. מי? יהודים. חפש איזה יהודי פה. תפסו את רב איזון שהאוטו הולך. בואי נבוא לו את ה... תרקוד לנו. אז הוא התחיל לרקוד. מה יש להם? מה יעשה? הרגו אותו. אוקיי, והם שרים. עכשיו הם שותים, שותים, פתאום נרדמים. אומרים שהם שותים, אז פתאום הם נופלים נרדמים, איך שורה שכולם נרדמו, פסיקה המוזיקה, ברח לחדר. עוד פעם הם מתעוררים, איפה הוא הלך? איפה הוא? איך תביא אותו מהחדר? באים, בום, בום, דופקים לו, תפתח יהודי, פותח את הדלת, בוא, מה הלכת? אתה צריך לרקוד. עוד פעם הביאו אותו, רוקד, רוקד, רוקד, עוד פעם נרדמו, עוד פעם הלך. עכשיו עוד פעם התעורר הוא אומרים איפה הוא עוד פעם ברח? אומרים בחדר שלו אומר תשמע הפעם אל תביא אותו תביא את אחיו והוא כבר רקד פעמיים בוא נראה לך שאני רוקד בינתיים בחדר אח של זושה אומר לו תשמע אתה יושן ליד הדלת איך שהם נכנסים רואים אותך אני בצד הם לא רואים אותי לא פרח שאני אבוא פעם שלישית ללכת לרקוד ואני ככה יושן לא נעים בוא נתחלף אני שם פה ואני שם מורדדת שמקחו אותי איך שהוא הגיע הוא אומר לא לא אתה שם הם אותו דבר נראים זקן כובע לא אתה אתה תבוא עכשיו אמרת לי לדקו אותו אז הוא אמר לו לאח שלו שהקדוש ברוך הוא רוצה שזושה ירקוץ זושה ירקוץ לא יעזור שום דבר לא יעזור שהקדוש ברוך הוא רוצה שאנחנו נהיה משרתים של כלבים אנחנו נהפכנו למשרתים של כלבים אתם יודעים כמה כלבים יש בארץ? 2 מיליון מיליון כלבים רשומים מיליון כלבים אולי יש להם גם תעודת לעדה פה במשרד הפנים לא יודע, יודעים על כל כלב וכלב ויש אגרה ויש אגרה 500 שקלים בשנה איזה חרדי רב אחד בכנסת הציע להעלות הזה ל-3,500. וואו, השמאלנים שמעו ככה, הם לא ישנים כבר שבועיים. חצוף כזה, החרדי הזה. מפה התגלה לי שיש בארץ מיליון כלבים. אתם יודעים מה זה מיליון כלבים? תנסו רגע לדמיין שאתה עכשיו בחוף הים, ובחוף היה מיליון כלבים. מבת ים עד חיפה. כל כלבים, אין חוף. לא רואים חול. רק כלבים. תראו מה זה, איזה כללה נפלה על המדינה הזאת. החיה הכי טמעה בטבע משני מיליון בעלי חיים זה הכלב. כשאני הייתי ילד, לפני 40 שנה, מישהו זוכר שלמישהו פה היה כלב? איפה היה כזה דבר? זה היה אטרקציה. בואו הולכים לדוד ציון יאללה איזה עושר למה הילד רוצה לשחק עם כלב והדוד הזה אחד למאה יש לו כלב אחד לאלף לא יודע כמה מי היה לו כלב? אני עכשיו מסתובב ברחובות אי אפשר ללכת ברחוב מרוב הגללים כל המדרכה מלאה גללים וכל הדוקטורים האלה של מכון ויצמן כל אחד הולך עם שניים שלושה מצד אחד הוא מפתח פצצות אטום וכל מיני דברים של הייטק ורפואות ואני יודע מה ובסופו של דבר קורא על הברכיים ומטפל ומשרת של כלב. באת לעולם יהודי, בן של הקב". לשרת כלב. אנשים לא חושבים על זה. איזה זה בושה. בדרך שאדם רוצה ללך, מעוליכים אותו. אתה רוצה לשרת כלב? עד רבה, נביא לך שלוש. שלושה, אני פעם, לפני 25 שנה, הייתי הולך לתת שיעורים בבית של איזה אחד, זוג שחזקו אז ממני, אמרו, אנחנו רוצים לעשות חוג בית. מי שמכיר את ניו יורק, זה היה קרוב לברונגס, הוא נקרא יונקרס המקום הזה. אין שם בכלל יהודים. המשפחה החילונית הזאת, הם כולה עגורו שם עם גויים. אבל בינתיים הם התחילו לשמוע קלטות וזה, אז התחילו לחזור בתשובה. עכשיו הם רוצים להביא את כל החברים. יפה. בוא, בוא, תתן פה שיעורים. אז הייתי הולך, הם היו מביאים כל מיני חכמולוגים חילונים, והיו שם קרבות אש. באמת חלק התחזקו, היה נחמד מאוד, היה שיעורים טובים, ארוכים. היה להם איזה כלב אחד, זאב כזה גדול, עם שרשרת ברזל, מהגינה, וביא לה. מהגינה, הוא נכנס לסלון, השרשרת מגיעה עד מטר מהספה. אני מתרשם בספה, הוא מגיע עד אליך, זה ממש מפחיד. הוא נראה כמו זאב, ממש אמיתי. ואיזה כלב, אפילו אם הוא נובע, חזק, מפחיד, הייתי אומר לו, משה, מה אתה צריך את הכלב הזה? הוא אומר, לא, לא, הוא טוב, הוא טוב. אני אומר לו, מה, יום אחד הוא יקפוץ על איזה מישהו, הוא ינשח אותו, תסתבך בגללו. לא, מה? הוא רועד ממני. בוא, בוא תראה. איך קראו לכלב הזה? טיבו. אני לא יודע מאיפה הביאו את השם הזה, טיבו. טיבו! ארצה. יורד. טיבו. קופץ לו על החזק, מכניס לו סתירה. עכשיו, אתה רואה, אני שולט בו. אמרתי, בסדר, עכשיו אתה פה, הוא רועד. מה, יבוא מישהו מחר, לא תהיה פה? קפוץ עליו וזה, לא יעשים לב. לא, לא, לא, לא, לא. חלפה שנה. אומרים לי, שמעת, מה קרה? מה? משה הזה כבר נפטר עליו בשלום. שמעת, מה קרה? מה? איזו אישה אחת באה, חברה שלהם, לבקר, טיבו קרא אותה לגזרים, שיחות, כל הגור, מה זה? תבעה אותם על מיליוני דולרים. האמריקה שעושים תביעה, זה לא כמו פה, שבע שנים מוצאים לך את המאה, עם עשרה נותנים לך חמישים אלף שקל. כל תביעה שם זה מיליוני דולרים, יכול להיות עשרות מיליונים גם. דבר כזה, זה יכול להיות עשרים, שלושים מיליון דולר פיצועים. אז עכשיו הוא מסכן איבד את הבית, איבד את הביזנס, הכל הלך. יש ביטוח, הצחום מסוים. אבל במקרה שלה הנזק היה כזה גדול, זה לא הספיק הביטוח. זאת אומרת, יש בחור רצה לתת למשפחה הזאת כפרת אבונות, אז נקח להם גם את הממון, אבל... מה אתה חושב, שיום אחד הכלז לא יקפוץ על איזה מישהו? עשר שנים, עשרים שנים, פעם אחת הוא יקפוץ על מישהו. וגם יש אנשים טיפשים, מתגרים בו. פתאום הוא קופץ עליו וזה. בקיצור, מה אתה צריך את זה? אבל אנשים לא יכולים בלי זה, במיוחד הרווקים והרווקות. יש היום מגפה בעולם של אנשים שהם מתחתנים. לא רוצים להתחתן. למה? עזוב אותי מעול הפרנסה, לגדל ילדים, אישה, לתת לה כספים. יש הרבה אנשים קמצנים. אז הם לא רוצים לחלק את הכסף שלהם עם עוד אנשים. ויש כאלה, לא קמצנים, אבל אין להם אמונה. אמרים, מה, אני עכשיו אביא ילדים, שלחתו לבית ספר, ישיבות, זה, הליליון, לא רוצה. ויש כאלה חסרי כישרון, אין להם לא עבודה, לא כלום, גרים אצל ההורים עד גיל 30-40, כבר התרגלו לבטלה. קיצור, יש כאלה מיליונים בלי סוף בעולם. לא מתחתנים, אז מה הם עושים? אם הם גרים לבד, אז הם מביאים כלב. שיהיה להם חבר. משעמם להיות לבד. זו המציאות רבותיי. בקיצור, אז רב זושה אומר פה, אומר, בטבע, הקב' סחוק יספיק לשלוש שנים. זה בתנאי שיהיה לה בן אדם אמונה בו. כשאדם בא ושואל מה יהיה, סגר לעצמות השפע. כן? אבל, בסוף סוף הקב' מרחם על בניו אז לכן פה הקב' עשה לכל כלל יש יוצא מן הכלל עשה יוצא מן הכלל אף על פי שתשאלו מה נוכל ובאמת לא היה מגיע לכם שיהיה לכם את הנס הזה אבל מה אני אעשה שאתם קטני אמונה אתם שואלים מה נוכל אז אני אומר לכם שלמרות שלא מגיע לכם אף על פי כן תקבלו בשנה שישית פי שלוש זה החידוש. כתוב בפסוק, ונתנה ארץ פירים ואכלתם לה סובה. אחר כך אמרנו כתוב וכי תאמרו מה נאכל. והקב' הוא עונה וציוויתי את ברכתי לכם. מה זה הכפילות? יש שלוש מדרגות בביטחון, באמונה. מי יודע מה ההבדל בין אמונה לביטחון? זה לא שאלה קלה. מה ההבדל בין אמונה לביטחון? אחד אומר יש לי אמונה גדולה בבורא עולם שני אומר יש לי ביטחון בבורא עולם מה ההבדל? הוא יודע שזה לא מאמין אלא הוא יודע שזה יסתדר לו נגיד רוצה לשאול אם מחר משחקת אז אם לביטחון הוא לך לישון כמו המלך יסקע? כן, בלי לדאוג. רגוע. בטוח שהכסף יגיע עד הבוקר. אמונה זה שהוא בלחצות. הוא לא מאמין עד הסוף שזה... אבל בתורה כתוב שאחרי שבני ישראל ראו את הנס של קריאת ים סוף והאמינו באשם משה עבדו. אז מה? זה לא מסתדר למה שאתה אומר. ההוא בא אליי, מה? אז למה לא כתוב, היבטחו השם הוא משה עבדו? אתה הזכרת לי עכשיו? כן. אני נראה לי אולי אמונה, שאתה מאמין שפה משה יראה תורה. יפה מאוד. יפה מאוד. אמונה זה שגם כשאתה רואה שהדברים לא מסתדרים לפי ההבטחות שבתורה או לפי דברים שאמורים להיות, אז אתה יודע שלמרות שזה נראה הפוך ממה שבאמת השכל אומר ומה שהתורה הבטיחה, שאם השם עושה את זה בצורה הזאת, גם זו לטובה. עכשיו תשמעו, היה לנו בחור אחד בישיבה, ליאור קראו לו. לפני, אני יודע מה, עשר שנים הוא עלה לארץ, תחתן, משפחה, אבל אז הוא היה במונסי. חילוני לשעבר, חזר בתשובה, הגיע לישיבה, היה משהו בבחור הזה מיוחד, הוא הצטיין במידת הביטחון. הסתיים, זו הייתה המיומנות שלו, פתחון באשם. יום אחד, הוא מספר לי, יום אחד, הוא אומר, תשמע איזה קטע, מה? הלכתי ברחוב, כל הכסף שלי בחיים זה 100 דולר. אני כבר עומד שנתיים בישיבה, אני לא עובד וזה, כל מה שיש לי זה 100 דולר, אני סוחב איתם איתי בכיס. אני גם לא מבזבז כסף, אני אוכל בישיבה, זה בסדר. בא לי זה אני אחד, אתה יכול לעזור לי וזה, אני מחתן את הבת וזה. יש לי שטר של 100 דולר בכיס. אמרתי לו, קח. נתנתי לו. הלכתי עוד חצי דקה ברגל, ליד התחנה דלק, אומר לי, אני מסתכל על הרצפה, מה אני מוצא? 100 דולר. עכשיו, דרך אגב, הסיפור הזה, מה אתם מבינים מנו? יש פה עומק. הסיפור הזה זה סיפור מרשים, סיפור חיובי, סיפור שלילי, מה זה הסיפור הזה? יש שתי דרכים להסתכל בסיפור הזה. יש שתי דרכים. דרך אחת, איזה בחור אני, בחור ישיבה, נותן את כל מה שיש לו לאדם זר, שבא לבקש עזרה. זה דבר מדהים. נכון? אוקיי. מצד שני, תחיים שזה בן אדם שותה. אמרו לך לתת את כל מה שיש לך לאדם זר? מה עם חייך? נגיד עד עשרה אחוז. למה אתה לא משאיר בעצמך? טוב, זו שאלה ראשונה. שאלה שנייה, נגיד שעשית את הדבר הנכון. נתת המאה, מה לא עברה דקה כשאנחנו מחזיר לך את המאה? הנה, אתה רואה? איך החזל אומרים בגמרא? לעולם אין אדם מעני מן הצדקה. אף אחד לא גרם לו, לתת צדקות לא גורם שתרד ברמה הכלכלית שלך. אין. אי אפשר להפסיד מלתת צדקות. מצד שלישי, אם משלמים לך בעולם הזה על מצווה שעשית, סימן של משפחו לא מאחוסווה רצון. זה לא כל כך סימן טוב. היה מעשה רוויון נתנאי פשיץ. הוא היה חמזק, ג'ינג'י כזה. קנאי להשם, גרעון עולם, מועק של סויץ חוכמה, בנו הנוצרים כנסייה מול הישיבה. עכשיו, הוא לא, סליחה, הוא לא היה הג'ינג'י, החברות שלו היה הג'ינג'י, החברות שלו מסתכל, רואה, שם מולו צלב מול העיניים, אומר, אני הלילה עולה מורית אצליו. אומר לו, רמיון נתן, עזוב, אל תסתבך איתם, אלה רוצחים אלה, זה היה לפני 200 ומשהו שנים. אל תסתבך איתם. גם היה להם כוח, הם היו שולטים. הוא אומר, אין, אין, אני לא יכול לשבת פה ולראות את זה מול העיניים. בקיצור, בלילה הוא עולה, מטפס על הכנסייה, בא עם מסור לחתוך את זה, הם כבר ידעו שהיהודים יעשו איזה מהלך, שמעו שם שומר, איך שעלה, זרק עליו רשת, תפס אותו, באו, קרא לו עוד כמה, באו להכניס אותו במרטף של הכנסייה, איפה שהיו מענים אנשים, בום, באם, סתירות, מכות, למוחרת הוא מגיע לישיבה הרב יהונתן אייבשיץ והוא היה החברות הלא הגיעה הוא שלח לשאול וזה אשתו אמר לא יודעים איפה הוא והוא חזר בלילה הוא כבר הבין מה קרה הוא בא לכנסייה מבקש לדבר עם האחראי הוא אומר לו אני יודע שאתם חטפתם את היהודי וזה ואני לא יודע מה אתם תכנים לעשות לו הוא אומר לו תשמע אני רק שומר פה שמו אותו פה למטה יש להם חדר כלא ומסתמה הם יארגו אותו, לא ייתנו לו לצאת, שהוא בא לחתוך כאן את הצלב הזה, אומר לו אם אני אביא לך חבית מלאה בתכשיטים, כסף וזה, אתה תשחרר אותו? הוא אומר אבל אתה צריך להביא לי סכום כזה שאני אקח ואני אברך מפה כי אם לא גם יארגו אותי. אמר לו בסדר, מיד הודיעו בישיבה, רבותיי, מצוות פיליון שבועים, כל אחד ירוץ, יאסוף כספים, חייבים לשחרר את הג'ינג'י, כן? אז כולם רצו, בקרוח נפש. בסוף האוויון התנאי פשיץ אמר, תראה, עד שהם ילכו, עד שיביאו כסף, אולי כבר יהרגו אותו, אין זמן לחכות. מי אמר, אולי בבוקר כבר יהרגו אותו. קיצור, אשתו היה לה נדוניה, היה לה איזה כספת כזאת, אמר, שאילו תראה, הוציאים משם את כל העצמידים, תכשיטים, הכול, מילה ככה, תסכית, בא אליו, רגוי, אומר לו, הנה, זה כל זה בשבילך, יש לי גם קצת מזומן, קח, תחרר אותו. שחררו אותו, הבריחו אותו מהעיר, תעזב שהם לא יתפסו אותו עוד פעם, הבריחו אותו מן העיר, ועכשיו רביון נתן אייפשיץ אמר, כל רגע אשתי תגלה שלקחתי את כל הכסף שלה כדי להציל את היהודי, איך אומרים, ברגע שהתגלה את זה, עדיף לי להיות מחוץ לעיר. שלא יהיה על מי לשחרר כיתור. הלך לשבוע. נוסע, אמר לאשתו, לפני שהתגלה. יש לי איזה שליחות של מצווה, אני עוד נוסע לשבוע. נסע. פיפס, איזה מקום, הלך. כעבור שבוע חוזר. אומר, תכף תתחיל ההתקפה. נכנס ככה באדינות, שלום אשתי. יונתן, הגמון הצדיק, איך השם אוהב אותך? מה? תחיל טוב? בסדר? הכל בסדר? וואו, אתה חושב שאני מצומטמת, אה? לקחת את כל התכשיטים שלי, נתת אותם לגוי ממול בכנסייה, אבל מה? הקב' ברוך הוא כל כך אוהב אותך? בוא, בוא, בוא, בוא! איפה היית? אני כבר שבוע מחפשת אותך לחבק אותך. מביאה אותו לחדר, חווית ענקית מלאה ביעלומים, תכשיטים, אבני חן, מזומנים. הוא אומר, למה זה? הוא אומר, אחרי שאתה נעלמת, אני רציתי לחנוק אותך. ואז פתאום שכבר אני, אין לי על מי לצעוק אפילו, ברחת לי באמצע הצבים. מי דופק לי בדלת? השומר של הכנסייה ממול. הוא אומר לי, גברת, בעלך בבית? אמרתי לו, הוא נסע, הוא יחזור עוד כמה ימים. הוא אומר, תשמעי, הלילה זה הלילה האחרון שלי בחיים, נתנו לי עד הבוקר, בבוקר תולים אותי. הוא אומר שאני שחררתי את הג'ינג'י. אבל זה כל מה שאני גנבתי במשך כל השנים פה מהאנשים. כל זה מהגויים פה שבאים, העובדי אלילים צמידים, מה לא שם שיראות אין לי למי לתת אבל בעלך בן אדם טוב הוא בא הביא את כל התכשיטים שלך כדי להציל את החבר שלו אז אני לא חושב על מישהו שמגיע לו יותר מבעלך אז קחו את הכל מתנה שתפלל עליי בעולם הבא אז היא רוקדת ושמחה, הוא התיישב ככה על הרצפה, התחיל לפקוט. מה אתה בוכה? אומר, מה אני בוכה? מה אני בוכה? בגלל שהקדוש ברוך הוא שילם לי על מצוות פדיון שבועים במקום? סימן שהוא לא מאה אחוז שמח מאיך שעשיתי אותה ואני גם יודע למה בגלל שאני קפצתי וגנבתי את כל המצווה לעצמי בזמן ששלחתי את כולם לאסוף כספים אז אני לקחתי את כל המצווה וזה השם שילם לי בעולם הזה אז מפה מה המובן שהוא יחזיר לו את המאה דולר שילם לו בעולם הזה סימן שהוא לא היה מאה אחוז שמח במצווה. לא יודע למה. אולי בגלל שהוא נתן את הכול והיה צריך להשאיר קצת לעצמו. לא יודע. אבל זה לא הסיפור. זה רק הקדמה לסיפור. עכשיו הליאור הזה, יום אחד ההורים שלו אומרים לו, ליאור, אנחנו התגעגענו אליך. רוצים לבוא לבקר במונסי. אפשר? אומר, כן, אני אמצא לכם פה איזה חדר של הערכה. מצא לו ליד הישיבה איזה חדר. הם באו. עכשיו אבא שלו דתי לוני כן רגל פה רגל שם ובכל זאת ההורים שלו באו וזה אז עכשיו הם רואים הבן שלהם מתחרד לומד גמרות זה היו איזה שבועיים וחצי שעה עכשיו מחר בבוקר הטיסה שלהם צריכים לצאת ממונסי חמש בבוקר אז זה תעופה שנתיים נסיעה יש גם פקקים וזה, ועד שעוברים וזה כבר עשר ומשהו הטיסה. אומר לו אבא שלו, ליאור, יש לנו ארבעה מזוודות גדולות, קנינו דברים, ניו יורק, אמריקה, אנחנו צריכים, מי יסיע אותנו לשדה? אומר להם, אבא, בוא העולם יודע שאתם צריכים להגיע לשדה תעופה, נכון? אז למה אתה דואג? אסור לדאוג. צריכים לפתוח באשם. אז אומר, אשם יביא לנו אוטו. אומר לו, אבל ליאור, אוטו רגיל לא מתאים. צריך אוטו גדול, מיני ון. מיני ון. מאיפה הוא עכשיו יביא מיני ון? מה, אנשים ככה נותנים אוטו חופשית? הוא אומר לי, בולון של העולם, אני צריך בחמש בבוקר מיני ון. הוא אומר לו, אז מה, אתה הולך לישון? לאן אתה תעשה טלפונים? אנשים הולכים לישון. איפה אתה שיג לחמש בבוקר אותו? הוא אומר לו, אבא, אם אתם צריכים להיות על המטוס, אתם תגיעו למטוס. ואם לא, ככה, הוא כבר ברמה כזאת. ואם לא, אז גם זה לטובה. אבא שלי אומר, אבא שלי, תחפף לו הברוח לגברת. סיפור כזה. חמש בבוקר, ליאור הזה מתעורר, יורד למקווה, בישיבה מקווה למטה, יורד למקווה, מאין יבוא עזרי? יש לי עשר דקות להביא מיניבן. מאיפה אני אביא עכשיו מיניבן? ריבונו של עולם, אני בידיך. לא עובר כמה דקות, נכנס למקווה חמש בבוקר, תימני אחד בשם גלעד, בוסי, היום הוא גר פה במגדל העמק, אומר, אב המליאור, מה נשמע? אומר, תגיד גלעד, יש לך רעיון מאיפה אני יכול להביא אוטו לקחת את ההורים שלי עכשיו לסדרת האופה? אומר לו, מה עכשיו עכשיו? אומר, כן עכשיו. אומר לו, וואלה, מה עושה גלעד הזה? תראו מה זה, זה שני אנשים עם אמונה גדולה וביטחון. הוא רוצה להשבת ללמוד תורה תימני. ולעבוד וללמוד תורה ביחד זה לא קל. זה מוציא אותך מכל הגמרות וזה מהקדושה של הישיבה. אז מה אמר ריבונו של עולם, אני בידיך. אני אקנה מכוניות מהאוקשן. איך זה בארץ? גם יש כאן אוקשן שבאים ומביאים את כל המכוניות אחד אחרי השנייה ואנשים עומדים וזה מחירה פומבית. שם ככה מוכרים את כל המכוניות כמעט. באים, מביאים אותם לאוקשן, עומדים פה, לאנשים רואים, עובר המכונית, אומר, מרצדה, שנת 2010, כך וכך קילומטר, אנשים פותחים, בודקים, מתחילים, אלף, אלף חמש מאות, אלפיים, שלושתה, מחיר פעם ראשונה, פעם שנייה, פעם שלישית, זכה. זכית, נותנים לך כרטיס, אתה הולך, משלם, מסדר, או שאתה גורר את האוטו, או שהם מביאים לך אוטו, אתה משלם להם, ככה זה עובד. עכשיו הגילד הזה יודע אם הוא ייסע לאוקשן זה בפנסילבניה זה שעתיים וחצי הלוך שעתיים וחצי חזור ועוד להיות שם איזה ארבע חמש שעות זה יום שלם של תורה אמר ריבונו של עולם אני קונה את המכוניות לפי התמונה במחשב זה חתול בשק אולי אין לו מנוע אולי אומר אני בידיך אני לא רוצה לבטל תורה פרנסה זה במילא ממך מה אני עכשיו יעשה? ישתדלו אותי שעד לפנסילבניה אתה תעזור לי שהמכוניות שאני קונה לא יהיו עם בעיות. לא יהיו לי עכשיו מכוניים ועם בעיות וזה. אני אקנה אותם, נגיד, 4,000, אמכור 5,000. ככה, במהירות. וככה הוא יושב, לומד, בוחר מכוניות מהמחשב, שולח להם את הכסף, מביאים לו את המכוניות למונסי, שם אותן שם בחנייה של וולמארט, עובר שבוע, מוכר ומתפרנס. אז הוא דילר של מכוניות, אז דילר יש לו מספר מיוחד, שזה עובר מאוטו לאוטו, כי יודעים שזה שייך לדילר. אז עכשיו, חמש בבוקר, אומר לו, גילה, יש לך איזה רעיון איך אני אשיג אוטו לקחת את ההורים שלי? הוא אומר, וואלה, אתמול הבאתי מהאוקשן איזה מכונית, קרייזלר, הנה, קח את המפתחות, קח אותן. הוא יוצא מהמיקווה, מי ניווה עם קרייזלר גדולה. אז הוא אומר, לאבא שלי הנה הגיעה האוטו. מה אתה צוחק עליי, מה? הוא אומר, הנה בוא תראה, אתה רואה, השם שלח. ככה היה, רבותיי, זה סיפור אמיתי בול, היה, לא צבתי פרט אחד לסיפור. כמה כאלה אנשים שבעולם שהיו הולכים להירדם, אני לא הייתי יכול להירדם. אם אני, ההורים שלי, עם ארבע מזוודות, צריכים בחמש בבוקר להספיק לטיסה, הייתי כבר חמישים טלפונים עושה לפני שאני הולך לישון, את כל, לא רק זה, אני גם הייתי כבר, אם אחד אומר לי, אתה יכול לקחת את האוטו שלי בבוקר, הייתי משערען עוד אחד. במקרה, והוא לא יענה לי, או לא יתעורר, או לא ידע מה. או יתחרט. נכון או לא? זה, הלך לישון. זה כמו אברהם אבינו. אומרים לו, קח את הבן שלך אחרי מאה שנה, לך שחט אותו, ביישקם אברהם בבוקר, עוד הצליח להירדן. פה היום בן אדם יש לו משפט על אלף דולר, לא נרדם שבועיים. זה קיבל בן אחרי מאה שנה. קחנה את בנך, את יחידך, קחנה, אתה גם לא חייב. ביישקם אברהם בבוקר. היה חבוש את חמורו וזה, ועוד הוא מתחנן, תן לי לפחות לעשות לו איזה פנס. זאת אומרת, רבותיי, זה ביטחון באשם. מי שיש לו את זה דרך אגב, החיים שלו הם גן עדן בעולם הזה. תחשוב רגע. אין לך פחדים. אתה חי בלי פחד. אתה רגוע. אתם יודעים למה זה דומה בן אדם עם ביטחון? אם הייתי אומר לכם, רבותיי, אני נותן לכם עכשיו מכונת קספומט. שיהיה לכם בבית, בחדר. כל פעם שאתה רוצה כסף, תכניס את הכרטיס, כמה שאתה מבקש, זה מוציא. מה שאתה רוצה, עשר אלף, חמש אלף. כל מצב, כל יום, בלי הגבלה. זהו. כך. מתנה לחיים. מה היה קורה בחיים שלך? קודם כל, כבר אף פעם לא היה לך את כפי חרדה, פחדים, עצבים, דקעונות, מריבות עם האישה, 99% זה על כמה שהיא בזבזה. יש נשים באמריקה, כל החודש הן חוגגות על הכרטיס אשראי, אבל יש את היום החודשי שמגיע החשבון. ביום הזה הן קורות הרבה תהילים. מה קרה? ציפורה? מה? כבר ראתת מהחלון את הדואר עם המכונית, הוא מגיע. אתם יודעים איך זה, הדואר, יש לו עוד מכונית כזאת, בלי דלת. הוא מגיע לתיבות דואר, פותח, מכניס, נוסע לשני, זה בתים פרנטיים, ככה הוא. הוא לא יורד מהאוטו. האמריקאי יורד מהאוטו. אז הוא מגיע עד לזה, פותח, גם בבנק אתה לא יורד מהאוטו. לא כמו פה, אתה בא לבנק שלוש שעות. לעשות העברה. שלוש שעות. קודם כל אתה צריך לעשות תור. פאנק הדואר. תור! עוד חמישה ימים, אבל אני צריך עכשיו! בעוד חמישה ימים נתפנה אליך. תשמעו איזה דבר מעניין יש פה במדינה הזאת. יעני, הם עושים לך טובה, איזה נוחלות. יעני, עשינו, איך הם קוראים לזה? פיילוט. פיילוט, יעני, ניסיון חיובי. בזכות הקורונה שאי אפשר היה לבוא, אז עכשיו אתה בא רק עם תור מראש, אנחנו לא מעוניינים שתשב ותחכה. אז אנחנו עושים לך פגישה. אבל מתי הפגישה? בוא עוד חמישה ינים. טוב, הגעת, גם ככה אתה יושב שעה ומשהו. 70 שנה, לכולם יש פגישות. ואחר כך שום דבר לא עובד. דוגמה. אתה בא, תביא תעודת זהות. טוב, הנה תעודת זהות. תגיד, אתה עשית את התעודת זהות הזאת בארץ? אז איפה? ביפן? זה לא עובר לי במחשב. למה? משהו לא בסדר פה. יש לך את התעודה הישנה? לא, אללהי רחמה. כבר אמר לו עליה קדיש. חתכו לה תשפיץ. אומרת, רגע, אני יודעת מה קרה. אתה לא הפעלת את התעודה. מה זאת אומרת? תפעלת את התעודה. אני אמריקאי, מה אני יודע מה הדברים האלה? שם יש הפעלת תעודה, לקבל תעודה. זה עובד במקום. אומרים, היית צריך להפעיל את התעודה. טוב, איך מפעילים? אני לא יודע, זה בעיה עכשיו. אתה צריך ללכת למשרד הפנים. או, מה משרד הפנים? צריכים כסף עכשיו. אתה צריך ללכת למשרד הפנים. עומד איזה בוחרי בחוץ. וואו, כבוד הרב, בוא נעשה תמונה. בוא נענה, אני עכשיו בצרח שם. מה תמונה? מה הבעיה? תספר לו את הבעיה. הו, ישועת השם כערף עין. לא, מה פתאום משרד הפנים? אפשר בטלפון. בוא, אני אראה לך, תקנה את זה. הו, נכנסים. אפשר להפעיל בטלפון. חמישים שאלות. איפה את חתנת, איזה פה דודה שלך, איזה מה, סבתא שלך, באיזה שנה עלתה מאיראק. שאלות. עכשיו, איזה שאלות? אני לא יודע מאיפה המציאו את השאלות האלה. מה הדברים? אירוע מרכזי בחייך. באיזה תאריך הוא היה? מאיפה אני יודע עכשיו איזה אירוע? בקיצור, אני אומר לכם, דבר כזה לא ראיתם בחיים שלכם. אתה מכניס את המספר תעודה, מספר טלפון. הטלפון לא מזוהה. אבל אין לי טלפון אחר. זה הטלפון היחיד שלי. מה זה לא מזוהה? קיצור, אי אפשר. אי אפשר לעבור למסך הבא. ככה עוד שעה הלכה. מפעילים קשרים, מגיעים כבר לאיזה מנכל במשרד הפנים. תשמעו, תשמעו, זה הסיפור הזה מאתמול. הגענו כבר לראש הפירמידה, או אחד מהם. אני בעוד רבע שעה מתפנה, אני אהיה מול המחשב, אני אפעיל לך את זה. כמובן, רבע שעה של ישראלי זה עוד שעה. אתם יודעים איך זה. כמו שאני אומר, נו איפה אתה? הנה אני פה, אני אוטוטופו. איפה הוא? הוא בכלל בבית. אני כבר מגיע. קיצור, אז עוד שעה עברה, זה כבר עכשיו שלוש שעות. הלך כבר כל היום על הדבר הפשוט הזה שבאמריקה לוקח 20 שניות. שלוש שעות כבר. בסוף אומרת, הפעלתי. זה עובד. חוזר חזרה לסניף, אבל הם סוגרים ב-1.5. אבל, ברוך ה' מכירים אותי ויש שם כמה דתיות. וואה, תן ברכה לבת שלי, לזה, לזה. הכניסו אותי, בשבילך אנחנו חורגות מהנועלים. אפשרו לעשות אחרי שעות הפתיחה. אמרתי שטבח שמון, לא רע להיות מפורסם לפעמים. כבר אני מבסוט, סוף סוף נעשה הנס. באים לזה, לא עובד התעודה. לא יודעת מה קרה. שאלתי לעצמי, מה חודש? אמרתי לו, אולי תעברי למחשב הזה, אולי המחשב מזהה שזה נתונים ממקודם, זה נקרא קוקיז. בואי לפה, לאמרת לי, לא, מה זה משנה, אני אומר לה, תנסי. גם שם לא עובד. באמת, זכותם יאמר, הם נשארו שערה. לנסות לעזור, הפקידות, אבל לא עובד. עוד פעם מתקשרים. עוד פעם מגיעים לקודקוד ממשרד הפנים. הפעלתי! עד היום אין תשובות, לא יודעים איך זה, הרי זה הכל מחשב ממשלתי. אם משרד הפנים פתח את התעודה, איך זה בבנק הדואר, זה לא מראה שזה עדיין חסום. אומר, המספר לא מתאים לתאריך ההנפקה, לא יודע, זה משהו מוזר. אף אחד לא יודע לענות. עד שזה אחד אמר, יכול להיות שזה לוקח זמן למחשב של הדואר להתעדכן. אה? אז כמה זמן? מחשבים זה בדרך כלל צ'יק צ'אק. בקיצור, מענים אנשים ללא מצפון וללא סיבה. סתם, הכול סתם. מה, את רואה את התעודה, תכניסי עדנית, תעזור על תעודת זהות, רואה את זה, תשאלי, מה הפעולה האחרונה שעשית? תגיד לה. רואים שזה הבן אדם, מה? תעבירו את הכסף. מה אתם מענים את הבני אדם? ככה זה בנק הדואר. בקיצור, רבותיי, זו המציאות. נחזור לעניין. אז אם בן אדם יש לו מכונת כספומט, אין לו יותר צרות. הוא לא אוהב עם אשתו. תקני מה שאת צריכה. אני צריכה עוזרת. תביאי עוזרת. אני צריכה עוד אחת. קשה לי עם אחת. תביאי עוד אחת. אני צריכה גם מטפלת לילדים. תביאי! מה עוד הצריכה? אפשר שהגנן יבוא פעמיים בשבוע? שיבוא. מה עוד? אין בעיה, אתה מושך מהמכונה. זה בעל ביטחון. עכשיו, אני אישית מכיר כמה כאלה אנשים. מכיר כמה כאלה אנשים שככה הם חיים. נותנים, לא סופרים, ככה. זורקים את הכסף בקופסה, מה שצריך, לא עושים חשבונות. לא סופרים. אם השם רוצה, הכניס לי בקופסה עוד כסף. כי אם אני סופר, אז זה כבר נס גלוי. אם אני לא יודע מה יש לי, מה אין לי, אני חי בנס. פעם היה אחד בירושלים, קראו לו רבי חיים תודרוס, תודרוס, תודרוס, שמעתם עליו? צדיק גדול. זה הידוע בירושלים, כן. בעל מופת. הוא שמע יום אחד שמרביצים בחסידים ביום שישי לקראת כניסת שבת בבר אילן. זוכרים את ההפגנות? אמר, שמע שעצרו כמה חסידים הכניסו אותם למעשר עד יום ראשון. הם הולכים לבלות שבת במעצר עד שיבואו לפני שופט. אמר, לא יקום ולא יהיה. חייבים לשחרר אותם בערבות. שבו בעצמו היה לומד עם הרב בנאיה ושמואלי אז, באותו זמן. היו מיודדים. הוא בא אליו, אומר לו, תשיג לי בבקשה אלף דולר. הסיפור הזה לפני איזה ארבעים שנה בערך. אלף דולר זה היה כמו עשרת אלפים דולר שלהם. לשחרר אותם. אומר לו, מאיפה אני אביא לך 1,000 דולר? פה כולם מבריחים, תפרנים, מאיפה נביא עכשיו 1,000 דולר? הוא אמר, תאסוף מכל הישיבה ותעשה רשימה. כל אחד כמה נתן, שיהיה לך 1,000 דולר, תגיד לי, נלך לשחרר את אלה שמוכים על כבוד השבת. בקיצור, עשו את הכסף, רשמו, הביאו לו את הכסף, הוא מגיע לתחנת משטרה, שאל לפני שבת, באתי לשחרר אותם בערבות. יש לך את הכסף, תחתום פה, שילם את הכסף, שחרר אותם. יום ראשון הוא בא אליו ואומר לו בוא נסע למרון בוא נסע למרון מה נעשה במרון עכשיו? יום ראשון מה? אנחנו עכשיו לומדים אומר אני רוצה לעשות סעודת הודעיה לכדוש ברוך הוא שזיקה אותי לעשות מצוות פיליון שבועים אחד המצוות החשובות אפילו מוכרים ספר תורה בעבור כזו מצווה זה לא דבר של מה בכך אומר כיוון שזכינו לעשות פיליון שבועים אני נוסע לרשבי. אתה בא איתי? הוא אומר, טוב, מאיפה נביא עכשיו סעודה? הוא אומר, בדרך יש איזה פומדק, מקום שמוכרים אוכל קשר, נעבור משם, נביא אופות, אורז, ונהנה. הוא אומר, טוב, איך ניסע? אומר לו, במונית. עכשיו, זה שני תפרנים. מאיפה יש כסף למונית מירושלים למרון? זה צריך משקנטה בשביל מונית כזאת. אומר לו, רגע, אז איך אנחנו נסע, איך נסע במונית? הוא אומר, או, אתה גם כן כל הזמן דואג. הקב' ברכו יודע שאנחנו עסוקים במצווה, תשאיר לו את העבודה. השלך יאהבך על ה' הוא מגיע, עוצרי מונית, אין להם כסף. אין כסף. אומר לו לנהג מונית, תשמע, אנחנו זכינו לקיים מצוות פדיון שבועים, יום שישי רוצים לנסוע למרון להודות לכלוש ברוך הוא על הזכות שנפלה בחלקנו אומר לו הנהג גמונית אתם יודעים מה? אני גם רוצה להשתתף במצוות פדיון שבועים עליי הנשיאה, כנסו ואנחנו נספר על רב שמואלי הוא התחיל לרעוד, תראה איזה ניסים יש לבן אדם הזה. הוא בלי פחד, הכל על השם. וכל רגע יש לו נס, כל רגע. במדרגה כזאת. נוסעים בדרך, עוצרים בדרך למרון, במקום הזה. אורז, רופאות, הכל. אומר הנהג מונית, רגע, יש לכם כסף לאוכל? עוד פעם כסף, עוד פעם דואגים. יש מעולם בורא, נכנסים, בעל המסעדה, מה זה? נולד לכם ילד? משהו? לא? זכינו לקיים מצוות פדיון שבועים, יום שישי בבר אילן. זה גם חרדי, בעל המסעדה. אומרים ככה, עליי האוכל. לא רוצה כסף. לקחו את המגשים, מגיעים למראון. יורדים מהמונית, מורידים את הדברים, היה שם איזה שולחן וכיסאות מעץ, שמים שם את המגשים, מי יושבים שם במרון? אבא בסלי זצל עם איזה שלושים מרוקאים מיליונרים מפריס. שלושים. צעודה של מרוקאים. מחיה ואחלה מאכלי ושרים קצת שירים. אבא בסלי רואה את רבי תורדוס, בדיוק בא איזה צרפתי עשיר, מביא לאבא בסלי מעטפה. והנה המעטפה. היה במסע לי, ראה אותו, אומר לו, בוא, בוא, זה בשבילך. הוא לוקח ממנו את המעטפה, נותן את זה לרב שמואלי, זה בשבילך. אומר, הלכתי לצד, פתחתי את זה, אלף דולר. עשרה שטרות, אלף דולר. ככה, לא פתח אפילו, זה בשבילך. החזירו לאברכים, לבחורים בישיבה. ככה הוא היה חי. מה לא עכשיו ללכת לשחרר חסידים שמפגינים? אני מושרת של ה' אתם יודעים כתוב בזוהר דבר מדהים וסייתמה אין דבר יותר טמוע מזה לא תמצאו בעולם כזה דבר טמוע כתוב שאתה צריך לראות את פני האדון שואל הזוהר מי זה פני האדון? רשבי מי זה הקדוש ברוך הוא? רבי שמעון בא היום. אה, יש לך כפירה יותר גדולה מזאת? להגיד לבן אדם שזה הקדוש ברוך הוא? אה, מה, זוהר זה לא ספר של כפירה, זה ספר שיא הקודש. מה הולך פה? ראיתי הסבר מדהים לזה. רוב בני האדם יש להם רצונות. נכון? יש לנו רצונות. רוצה אוטו, רוצה בית, רוצה אוכל, רוצה שהילד שלך יהיה גדול לדור, רוצה שיהיה לך אישה יפה, רוצה לא יודע מה, כל אחד יש לו רצונות. לפעמים הרצונות שלנו הן ההפך הגמור מרצון השם. כשהרצון שלי מתנגש עם רצון השם, דבר ויפוחו, אני צריך להתחיל בתהליך של שכנועים עצמיים לשכנע את עצמי לכנה לרצון השם. נכון? זה פירוש המילה להיות דתי. אתה רוצה עכשיו לפתוח את החנות בשבת? אבל אי אפשר. השם לא רוצה. אבל אני רוצה. זה עשרת אלפים דולר. צריך, אז זה דחוף. מה נעשה? אבל השם אמר אסור. אז אני עכשיו עובד על עצמי כדי לשמוע בקול השם. נכון שזה קול הדת? אצל רשבי הוא הגיע לכזו מדרגה שלא היה לו שום רצונות משל עצמו. תבטל לגמרי לכדוש ברוך הוא. כמו חתכת קרש. קרש יש לו רצונות, קרש יש לו תאוות, קרש יש לו איזה מן דאמר, איזה אהבה מינה משל עצמו, כלום. הוא הגיע לכזו מדרגה שהוא נהפך לכלי לשרת את השכינה. אין לו בכלל, אין לו רצונות של עצמו. אני דבוק באשם. איפה שאשם ייקח אותי, איפה שאשם ישים אותי, מה ייתן לי, מה לא ייתן לי, אני שמח בזה. כיוון שהוא הגיע לכזו מדרגה של דבקות באשם וביטול עצמי, אז הוא נהפך לחלק מהקדוש ברוך הוא. אין יותר מחיצות. זהו, זה כמו מגנט שנדבק בברזל. אז הוא חלק מהברזל כבר. זה הכוונה. ברור שספר אחד הקדושים שנכתבו אי פעם לא יקרא לבן אדם הקראש ברכו, זה צריך להיות טיפש להאמין שזו הייתה הכוונה שם, כן? אלא הכוונה, אתה רוצה לדעת מה זה הקראש ברכו? שבן אדם הגיע לכזו מדרגה שאין לו משל עצמו שום הבעיה. הכל זה השם. איפה יש כזה דבר היום? היום אפילו הצדיק הכי גדול בעולם, יש לו אכזבות. למה אתה מתאכזב כבוד הרב? רציתי שיהיה ככה, רציתי שיהיה ככה, רציתי שנסקה ככה. בסדר, נכון, זה טבעי. אבל הנעם שמגיע למדרגה של רשבי זה דבקות. אתם יודעים, ההגמרה מביאה, דרך אגב זה מאוד מעניין, אנחנו עומדים בשבוע הבא לחגוג את ההילולה של רשבי. מאיפה בא הרעיון הזה שבאים מאות אלפים למירון לחגוג את הילולה? מי המציא את הרעיון הזה? הרי יש אלפים של צדיקים, למה לא עושים להם יום של הילולות, באים אלפים מכל הארץ? דווקא הוא זכה, למה? מי תיקן את המנהג הזה? ההרי הקדוש, הוא הולך למירון. במשך הדורות זה נהפך למנהג קבוע. למה מדליקים את דורות בלג באומיר? איך זה קשור? זה באנגלית נקרא Nice Try. למה? פשוט מאוד. יש גמרא במסכת שבת. איזה עמוד? לג. לג באומיר. בעמוד לבד גיבל לסכת שבת דובר הסיפור על רשבי שהוא הלך למערה, מרומאים וכל זה שיצא אחרי 12 שנה מהמנהרה שהוא היה עם הבן שלו הוא ראה אנשים חומשים את האדמה נתן בהם עיניו, נשרפו באש מרוב הקידושה לא יכולו להישאר בחיים מה? בן אדם חורש שדה במקום להיות ללמוד תורה? מה אתה סיני? בשביל זה סינים. סינים זורעים אורז, קוצרים, חיטה. יפנים ממציאים מכשירי חשמל. קוריאנים ויפנים ממציאים מכוניות. ערבים ממציאים חומוס. כל אחד ממציא משהו, עובד, תורם לעולם במשהו. מה אתם? אנחנו עם ישראל, תפקידנו לעסוק בתואר. הוא לא יכול להאמין כזה דבר. יאללה, כזו מדרגה של קדושה. למה הדבר דומה? שבן אדם יש חדר מלא ביעלומים, אומרים לו לך כנס כך מה שאתה צריך, מה שאתה רוצה, מה הוא עושה? אומרים חול. מה אתה משוגע, אין לנו לך להיכנס לחדר, מה אתה עכשיו מתעסק פה בחול? לא נתפס, אבל הוא לא מבין מה ההבדל בין יעלומים לחול, זה טימס, לגמת, הוא לא מבין. אותו דבר פה, הוא הגיע לכזו מדרגה של קדושה, שאיכשהו יצא וראה אנשים חורשים את השדה, נשרפו, עכשיו אנחנו נחזיר אותו עוד שנה למערה. מה, באת להחריב את עולמי? תחזור, תוריד קצת מהקדושה. אי אפשר ככה. העולם, יש לו כל מיני רמות של אנשים. תראו, תשמעו טוב. אז בגמרה שמה ככה מובן שראינו שלושת ענאים רבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון בר יוחאי שלושה גדולי עולם מחיי מתים כל אחד מהם ענק שבענקים כן, אנחנו לא באים עכשיו להשוות אבל זה לא סתם הגמרה מביאת את הסיפור הזה שמרו טוב, פעם הרבי יהודה כמה ענאים מעשיה של אומה זאת? על מי הוא מדבר? על הרומאים, על הנאצים. מה זה רומאים? המלאק. נאצים. לוקחים אישה בהיריון, חותכים לה את הבטן, ומוצאים את התינוק. זה הרומאים. מי אלה הרומאים? באים, שורפים את עודת המקדש, באים, רוצחים ילדים, מעריבים אנשים למוות. על מי הוא מדבר? בא רבי יהודה, מה אומר? מה נעים מעשיה של אומה זו? מה? תקנו שווקים, עשו לנו קניונים, קניונים של פעם, שוק, באסטות, כל מיני צבעים, דברים יפים, תלויים, שווקים, תקנו גשרים, היה לנו בעיה, עכשיו אתה רוצה ללכת עם הסוס, יש נער, אין איך לחצות, אתה צריך ללכת מסביב, זה ארבע שעות, תראה אלה יש להם כוחות, עשו לנו גשרים, אתה עולה על הגשר, יוצא בצד השני, שיפרו את איכות החיים, אמנם הם כובשים, אמנם הם שונאי השם, אבל יצא לנו מהמחיר. תראה, עשו לנו כבישים, עשו קשרים, פתחו לנו קניונים, תקנו מרחצאות. בן אדם היה רוצה להתרחץ, היה צריך ללכת לנער. עכשיו עשו בשכונה, חמם. חמם טורקי. באים, נכנסים, מכנעים עם חתמיים, הרחובות נקיים, הכל מסודר. רבי יוסי שמע ככה, זתק, לא הגיב. רבי שמעון בר יוחאי היה אש יוקדת. הוא לא סובל חנופה וזה. שמע ככה, אמר כל מה שעשו, לא עשו אלא לצורך עצמן. תפסיק להתלהב. כל מה שעשו הרשאים האלה, הכל בשבילם, לא בשבילנו. עשו שווקים כדי שיהיה שם פריצות. בנו קשרים, הם גובים מס, טול. עמלות, כמו כביש 6. שוחטים אותך 45 שקל לנסוע לצפון, ארבע וחצי שעות פקקים, ובסוף יש לך ים של מקום להוסיף עוד מסלולים. אתם אספתם עשרות מיליארדים עד היום, מעמלות. מאות מיליארדים. למה אתם לא עושים עוד שני מסלולים? לכל צד. זה יקל על הסבל של האנושים. מה אכפת להם? תמות. תשלם ותשתוק. חמדנות כזאת מדהימה. אי אפשר להאמין. תזרוק עצם. לקחת 100 מיליון דולר. זרוק איזה אחוז מזה חזרה לקליינטים. הם סובלים. אז זה כביש פרטי. זה אמור לקצר את הדרך. אין עם לדבר. אתה נמק שם, אתה רואה איזה פקקים, אתה מסתכל על כל המדבר מהצדדים, כמה מקום יש, למה אתה לא מוסיף עוד 2-3 נתיבים, כמה זה עולה לסלול? 100 מיליון דולר, אתה מחזיר את זה בשלושה חודשים, ויהיה לך עכשיו עוד 30 שנה כולם טוב להם, כל המפסידים כל יום, שעה סתם בכביש, כל יום מיותרת, מיליארדים של שעות מתבזבזות, עצבים, אנשים באים כבר בעצבים, זה הורס את העבוד חיים. מאלה זה כביש לא פרטי, בסדר, אין לך דרישות, זה מה יש, זהו. אבל כשכבר זה כביש פרטי וגובים ממך עמלה, אז הוא אומר, אומר, כל מה שעשו, לא עשו אלא לצורך עצמם, עשו ככה ו... מרחצרות בשביל עצמם לשבת בסאונה בחום היה שם אחד קראו לו יהודה בן גרים מה שמש ההורים שלו היו גרי צדק אבל הוא כבר נולד יהודי הוא לא התגייר הוא כבר נולד יהודי כבר מילדה איך ששמע ככה בוגד צמולני הוא היה שמע ככה רץ למפקד החמאס בואי נשמע רבנים דיברו נגדך איך יהיה בוא נשמע יש לי בשבילך בשורה מה שלושת הרבנים הראשיים אחד בעדכם אחד ניטרלי והשני קיצוני נגדכם נו מה הרומאים שמעו ככה אמרו שמעון שגינה יהרג. יהודה ששיבח יתעלה. יוסי ששתק יגלה לציפורי. אחד קיבל קידום. השני קיבל מוות. השלישי גלות. הכל בהתאם לזה, כן? למה הגמרה מביאת הסיפור הזה עכשיו? אתה רוצה להגיד לי שרבי שמעון ברוך הוא איש אמת, שהוא מקנה על האמת, שהוא לא אוכל חנופה? תתחיל מפה! מה אתה עכשיו מדבר על השניים האחרים? תשמעו טוב, שמע רבי שמעון הוא ברח יחד עם בנו למקום מסתור אשתו הייתה מביאה לו אוכל אבל הם אמרו רגע, עוד תותו יעקבו אחריה או שיענו אותה בעינויים ויתגיד להם איפה אנחנו בואו נלך למקום שהיא לא תדע איפה אנחנו הלכו למערה במרון היה שם עץ חרובים ומים נסתדר שמו את עצמם בתוך האדמה, הורידו את הבגדים, כי אין להם עכשיו בגדים, הולכים להיות פה שנים, מי יודע, הם מתחבים, הם מבוקשים. תלו את הבגדים, נכנסו בתוך החול, ככה, ויושבים ולומדים. ובא הקשבוך הוא שלח להם מלאך, לימד אותם, זה, מפה גם יצאה כל הסודות של הקבלה, כן. בקיצור, רבותיי, 12 שנה היו ככה. עד שיום אחד שלח הקשבוכו את אליהו הנביא לבשר להם שהם יכולים לצאת. מי יגלה לרבי שמעון שהכסר של רומא מת ונתבטלה הגזרה ויכול לצאת הוא מן המערה? כן? אז השאלה היא כזאת למה אליהו הנביא לא נכנס לתוך המערה להודיע להם על זה? למה? כי אפילו המלאך פחד להיכנס מרוב האש שהייתה שם מאלימות שהיה שם הכל היה אש אפילו המלאך פחד להיכנס שומעים הם הגיעו למדרגה כזאת שהגוף כבר בטל זהו אין כבר כלום אין חומר אין שום דבר עכשיו רבותיי אתם יודעים אותו אליהו הנביא שרבי עקיבא שהוא רבו של רשבי אם פעם שואלים אותך מי היהודי שהגיע למדרגה הכי גבוהה בהיסטוריה, התשובה רבי עקיבא. אז מיד אתה תגיד, אה, אבל משה רבנו, אין לנו גדול ממשה. כתוב בתורה, והאיש משה ענב מכל אדם, אין ספק. אבל מי רכש את כל התורה בעמל? משה או רבי עקיבא? משה קיבל דיסק USB דיסק עונקי ואנחנו אמרנו לו תעלה לער משה תזיז רגע את האוזן הכניס לו הכל ישר למוח כל התורה בתוך הראש הוא לא ישב עכשיו 80 שנה כמו רבי עקיבא בעמל ולמד ולמד ולמד עד שיגיע למדרגה הכי גבוהה יש הבדל, תורה שאתה מקבל במתנה, ותורה שאתה עמל עליה ושובר את עצמך לרסיסים. אז רבי עקיבא הגיע למדרגה הכי גבוהה. עכשיו שרבי עקיבא הלך, אשתו נשארה 24 שנים לבד באיזה אוהל, ככה מיקש. איזה ביקטה מיקש. ולא לשכוח, היא הייתה נסיכה. נסיכה מיליונרית. לקחת ילדה שגדלה בהרמון עם משרתים שאבא שלה הוא העשיר הכי גדול שמפרנס את כל ירושלים. להעביר אותה לבקתה מקש. בלי חשמל. אין אייפון להשתעשע. תוכניות בישול, כבוד הרב. אני לומדת לבשל. אז אין מה לעשות. אין חשמל, אין מחשב, אין אייפון, אין מה לקרוא. 24 שנים לשבת בחדר, כולך קש. מלמטה קש, מלמעלה קש, מהצדדים קש. תחשבו. רק לפני חודש היית בהרמון, עם בריכה, עם משרתים, אוכל מכל מיני מטעמים, ועכשיו אתה, היא לקחה בן אדם בן 40, בור ועם הארץ, לא יודע כמו הוא כתוב, מנקה סוסים, של אבא שלה, מטפל בסוסים. אמרו לו, אתה תלך ללמוד, אם אתה הולך ללמוד, אני מתחתנת איתך. איפה יש כאלה נשים היום? אם אתה עוזב הכל והולך ללמוד, אבל מה זה ללכת ללמוד? זה לא כמו היום, הוא מגיע אחרי צהריים או בערב. הולך ללמוד זה לשנים. וגם אין טלפון. וגם אין, איך קוראים לזה, שרואים שיחת וידאו. אין. אין אימילים, אין מכתבים, אין דואר, אין כלום. הלך, אולי גם היא לא תראה אותו לעולם, תשער הגונה גם, מי יודע מה, עבר בדרכים. הקרבה שאין דוגמתה. כעבור 12 שנים מופיע רבי שמעון בר יוחאי, עומד להיכנס, הוא שומע את השכנה צוחקת על אשתו, טיפשה, את מזדקנת פה לבד, אין לך ילדים, בעלי חזב אותך, מי יודע, אולי הלך התחתן עם עוד אחת. אומרת לה, אם היה לי דרך להגיד לבעלי, הייתי אומר, תשאר עוד שתים עשרה שנה. הכרתי למה תורה. תראו מה זה אהבת תורה. אישה. אישה עשירה גם. שהיא גדלה מפונקת. שמעה ככה, הסתובב והלך. כולם שואלים את השאלה המפורסמת, יא חביבי, איפה הלב שלך? שאלו, אתה כבר עומד ליד אשתך, כנס. תבלית את הלילה, תפצה אותה על כל השנים של הסבל. מוצי פוצי חמודי זה ככה, כן? אולי גם תסכל להביא איזה ילד לעולם. פצח, יומיים חזרה לעוד 12 שנה. תשאר שבוע, מה יקרה? בין הזמנים. התשובה אומרים חזל אין דומה 12 פלוס 12 ל-24 רצוף. זה לא אותו דבר. קיצור, רבותיי, שרחל הייתה בדיכאון, מה שנקרא. עצובה, הייתה לה משברים. הקדוש ברוך הוא שלח לה את אליהו הנביא בתחפושת של עני. עני. גברת, ברוך השם, יש לך הרבה קש. הלוואי שהיה לי עני קש. אפשר לקבל ממך קצת קש? בטח, קח. יש לה הרבה קש. הוא כתוב שרבי עקיבא היה מנקה לה את הקש מהשיער. קח, קח, קש. נתנה לו איזו כופסה מלאה בקש. אז השאלה שלי, מה עכשיו היה המהלך פה? שהקב' הוא היה צריך לשלוח לה את אליהו הנביא לבקש קש. מה? מה הפשט? רואים מכאן, רבותיי, אני כשהייתי ילד, אני לא אשכח את זה, היה לי איזה מורה רק עם מצליח. עם השפם שלו והיה אומר תגיד מזרחי למה נכשלת בבחינה? הייתי אומר המורה כולם נכשלו אומר אומר צהרת רבים חצי נחמה אה מזרחי? הייתי אומר וואלה כן לא יא אכבל צהרת רבים נחמד טיפשין אבל אם הייתי יודע אז תורה היה לי קונטרה לתת לו להשתיק אותו ל-20 שנה. הייתי אומר לו, נכון, מה שאתה אומר רגיוני, אבל מה נעשה? שהקב' חולק עליך, אדון מצליח. מה כתוב? שאשתו של רבי עקיבא הייתה עצובה וענייה וגלמודה, והיה לה משבר, והקב' רצה לנחם אותה, שלח לה מישהו שהוא עוד יותר עני ממנה, שתתעודד. רואים מכאן שאתה רואה מישהו שסובל יותר ממך, זה מעודד אותך. זה עובד. אז שאתה רואה שכל הכיתה נכשלה, לא נשבר לך הלב. אבל אם אתה בעל היחיד, איזו הרגשה רעה. אבל בפועל, מה זה משנה? אתה באמת נכשלת. רצית להיות רופא, ועכשיו אתה מנקה רחובות. מה זה משנה שגם החברים שלך, אתה מנקה בהשדות והוא מנקה בחולון. אכלתם אותה. אבל אתה סובל. מה זה משנה אם החבר שלך מנקר רחובות או דוקטור? זה משפיע עלך על החיים? מסתבר שכן. בכל אופן, להבין רק את הנקודה. למה יש לנו את הסיפור הזה על שלושת הרבנים? זה היום הוראה. לנו כדי להבין השקפה יהודית שמרו זה השקפה זה לא סתם הסיפורים האלה בגמרה מלמדים השקפה אין דבר יותר חשוב ביהדות מהשקפה נכונה אם אתה שומר מצוות כמו רובוט הכל ואפילו אתה לומד תורה קבוע אבל ההשקפה שלך היא השקפה יוונית או השקפה חילונית או השקפה של כל מיני מודרנים או כל מיני ציונים או קומוניסטים או כל הרוע שהיה פה בעולם לא שווה לך כלום כל הדת שלך. יש לך השקפה של גוי. מה זה השקפה של גוי? כוכב רוצם ידי, בלי צהאה לא נחיה, מי ישמור עלינו? כל מיני שטויות. נצביע בנט, נצביע ביבי, ביבי יביא את הישועה, הטמבל השלישי יביא את הישועה. כל זה זה השקפה של גויים. מי אלה בכלל אלה? לא יודעים קרוא או כתוב. עכשיו מצטקל בורים ועם הארצות. בנט יודע לקרוא, הוא יודע לקרוא, ליברמן יודע לקרוא, סתם, ליצנח הצער, שמו אותם בתפקידים, פושעים הכי גדולים בעולם. מוכלים, שקרנים, רמאים, חסרי כבוד, בוגדים, כל התוארים השליליים יש בהם. עבדים אשלו בנו פורקן מידם. בושה אלה בושה אלה חלימה. כשאתה רואה ששולט בך חמור, איך אתה יכול שלא לאכול את הלב? מלא היה שולט בירשה אבל עם שכל. אז אתה אומר, טוב, לפחות הוא הרוויח את זה ביושר. הוא הגיע לתפקידו על ידי הכשרונות שלו. פעם היו רשאים, אבל חכמים. אלה, בן גוריון וחבריו, היה להם ראש על הכתפיים, לא היו כאלה חמורים. רשעים כן, שונאי דת כן, אבל היה להם חוכמה, קראו ספרים, למדו, ידעו עברית, ידעו דקדוק, משהו היה בהם ברשעים ההם אז. אבל היום זה סתם כלי ריק מתוכן, מלא בקש. אתה רואה, עכשיו אנחנו מראה לך, תראה במי אתה בוטח. תראה את הרמטכלים של הצבא, מי, שאול, מופאזה, עד היום כולם שמאלנים שונאי ישראל. תסתכל מראש השבק, עומד ומדריך את הבדואים איך לגנוב לנו את המדינה ולהרוג אותנו. סגן ראש השבק, יושב לך בכנסת השמולן הערור הזה. גולן, גולן, לא יודע איך קוראים לו. גם ברלב, זה בכלל לא יודע איך קוראים לו. הוא, צריכים לשים אותו בתחרות עם סליפי ג'ו. אתה מכיר את סליפי ג'ו? ג'ו ביידן. תחרות, מי זוכר את שמו? ונצח. יש לי הרגשה שהברלב הזה מסוגל לנצח את סליפי ג'ו. סליפי ג'ו כשהוא מגיע לבית הלבן, זה טראמפים צילו את השם סליפי ג'ו. ראיתם איך בנט חיפש כבוד, הלך אליו לפגישה בבית הלבן, הוא נרדם בו חמש דקות? ראיתם את זה או לא? רודף כבוד? הכבוד בורח מנו. איך הוא שמח? אה, היא נכלחת לגמרי. את משווה את דוד המלך, שלמה המלך, יהושע בנון לליצנים של היום? לסגן ראש השבא כשמדריך את האויבך להרוג לנו את הילדים? מה, דוד המלך היה מדריך את האויבך להרוג את הילדים? או שלמה המלך? מה, אלה היו... חיילים לא מדברים עליהם עכשיו, מדברים על הרמטכאל, אני די כאן בלשוני, דיברתי על ראשי הפירמידות, כולם בוגדים, בדיוק, לא סתם הם מגיעים לתפקיד הזה, לא רק זה גם, היה אחת גלאנד, שאומרים עליו שהוא היה אחלה חייל ומפקד, הוא היה צריך להיות רמטכאל, שמאלנים הדביקו לו איזה תיק, יש לו זבילה יפה, כאילו שלאחרים אין. אלה, אם רק לא היה, אומרים טוב, אולי הוא מושחט. אולי הוא קיבל כספים על רכישות נשק. אבל כולם ככה. אז שכולם גנבים וכולם קבלים את השלומים ושלמונים, אז לפחות קח את החייל הכי טוב שיידע להדריך את הצבא. שמו את הגנץ הזה שלא ידע לדבר שני משפטים. שלומית, קוראים לי ניחל. הארוג אותי איך אחד כזה היה מפקד לצבא. יונית, שלומית. אני לא יודע אם לצחוק או לפקוט. קשה להאמין. איך נהפכנו למדינה הכי מטומטמת בעולם? אתם יודעים מי הציל את ראש החמאס, שעכשיו בגללו כולם מקבלים גרזנים פה וסכנים? הוא היה בכלא, בכלא הישראלי. שחררו אלף רוצחים בעבור גילה צ'לית. נכון, גילה צ'לית, קהילת שליט שחררו אלף רוצחים שכבר רצחו יותר מאלף ישראלים עד היום, בדוק. יותר. יותר מאלף כבר רצחו עד היום, מהשחרור. ורגע, רגע, רגע, זה הנבל הזה, היה לו גידול במוח. הרופאים הישראלים נלחמו על חייו. מה, אני לא מבין מה אתם מטומטמים. זה צריכים לקלוט אותו, זה בין מוות זה. מה אתם הולכים לעשות בניתוח בזלזלב מאות אלפי דולרים בניתוח לנקוט לו את המוח מהגידול? תראי, תגידי לי, אני אשאל אותך שאלה. אם בן אדם קופץ מהגג ומתאבד, זה ה' רצה? לא. ה' לא רצה שהוא יתאבד. העובדה שהוא נותן לו הונש כרוצח. מי שמתאבד, ה' מעניש אותו על זה שהוא רצח את עצמו. אלה שנרצחו נגזר עליהם בראש השנה למות זה שאנחנו מקבלים הונשים מהקדוש ברוך הוא וכל אחד מת וההוא מת וההוא מת זה כל זה נכתב בראש השנה אבל זה אין בתורה מצווה ללכת לעזור לרוצחים שרוצים להרוג אותך להצליח על ידי שיארגו עוד יותר אנחנו אסור לנו לעזור להם התורה אומרת למי מותר לעזור למי אסור על מי מותר לרחם על מי אסור לרחם מי שהולך לעזור להיטלר כדי שיחיה, כדי שימשיך להרוג עוד יהודים, הוא נהפך לשותף לרצח. שומעים? אז רק רגע נסכם את הסוגיה, כי בזה אני רוצה לסיים. אז תשמעו טוב, אז למה הביאו לנו את רבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון? גם היום יש שלושה סוגי רבנים בעולם. יש רבנים שכל הזמן שבחים את הרשאים. משפחים רוצחים, משפחים שמאלנים, משפחים כל מיני בורים ועמי הארצות, משפחים מחללי שבת, צדיק, כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, השם אוהב את כולם, זה לא משנה, זה unconditional love, אהבה ללא תנאים. בלבולי מוח, אין כזה דבר, לא היה ולא יהיה. ה' לא אוהב את כולם, יש כאלה שהוא אוהב, יש כאלה שהוא שונא. אנחנו אומרים את זה כל יום, מאה פעמים. באשרא, אתה לא אומר שאומר ה' את כל אוהביו, את כל הרשימים ישמיד. וכשאתה מתפלל, כתוב, הוא בא לציון גואל, למי? לשווה פשע ביעקב, לא בשביל האחרים. בשבילם אין גאולה, אין כלום. ויש ישראלים שיש להם עולם הבא, והמשנה ממשיכה, ואלה שאין להם חלק מהעולם הבא, ויש אנשים שמצווה להוריד אותם לבואור ולהשאיר אותם שם למות. אם ה' אוהב את כולם, איך הוא עשה כזה מצווה? להוריד בוגד ולהוריד אותו לבואור ולהגיד לו, אני עוד מעל חוזר. מעורידים ולא מעלים. אני אביא לכם עשרת אלפים ראיות. שאת רוב העם פה, הקב". מתאהב. גאוותנים, כפויי טובה, בוגדים, משתפים פעולה עם האויב, שורפים את התורה, נלחמים בבני תורה. אנשים כאלה אסור לחיות אותם. אסור לחיות אותם. מי שעוזר לאחד כזה הוא בעצמו רשע. רשע. אני, הבת שלי רצתה להיות דוקטורית. ואין לציונים מאוד גבוהים. אז המליצו לה, צריכה להיות איזה מנתחת מוח או מנתחת לב, משהו גדול. היא באה, היא אומרת לי, מה את רוצה לעשות? אני אלך ללמוד, רפואה וזה. אמרתי לה, בשום פנים ואופן לא. מה, למה לא? אמרתי לה, תגידי, בוא נחשוב שעכשיו את רופא. כל היום את צריכה לעשות ניתוחים לאנשים. מי יבואו לך, פקיסטנים, אודים עובדי אלילים, הומואים, ערבים שונאי ישראל, נאצים שונאי ישראל, יהודים מחללי שבת, יהודים גנבים. כל היום, על כל 100 חולים, 99 מהם בני מוות. זה התפקיד שלך בחיים? להגן על הרשאים ולהציל אותם? הרי כתוב בעבוד רשעים רינה. כמה שיותר להתפטר מהם יותר טוב לעולם. אז למה את, מבית יעקב, ילדה צדיקה, צריכה לעשות ניתוחים לאיחיה סנואר, או לאומו השני, או לאנאציה השלישי? בשביל מה? תוך שנייה הבינה את העניין. מתומטם מישהו שהולך את הילדים שלו להיות רופא. הבן שלך היה רופא בבית חולים בבאר שבע. תסתכלו מה הולך שם, כולם ערבים. כולם שונאי ישראל, אלה שהשתלטו על הנגב. הלכנו לשם לבקר איזה מסכן שחקן כדורגל שנפגע קשה בתאוניו, הוא בקומה. שחקן אפול באר שבע, זה שעבר. הוא שוכב שם בקומה. ביקשו שנבוא לבקר. הכנסתי לבית חולים, חשבתי שאני בעזה. כולם היו ערבים שם. כל הבית חולים היה ערבים. עכשיו בסדר, אין לי בעיה אם הערבי הוא צדיק, בן אדם טוב, לא מחפש לרצוח אותנו וזה, רוצה, איך אומרים? חייבת אין לחיות? עד רבה, למה לא? נטפל בך ונציל את חייך ונעזור לך, אין שום בעיה. אסור להיות גזענים, זה נגד התורה להיות גזען. לסנוע בן אדם בגלל המוצא שלו, או הצבע האור שלו, או המפתע שלו, או לא יודע מה, זה עבירה חמורה מאוד. מי שגזען, הוא ישלם ביוקר. אנחנו לא מדברים עכשיו על גזענות. אם הוא טוב, עד רבה. בואו נחיה בשכנות, בשלום. התורה אומרת שאתה בא לארץ, אתה מציע לגויים, תשמרו שבע מצוות ננוח, תישארו פה. אנחנו לא מגרשים אתכם. רוצים לחיות איפה שגדלתם, תחיו. אבל אתם לא יכולים לשים פה עבודת אלילים. זה הארץ של הקרא שברחו. אתם לא יכולים לשים פה פסלים. או שתשמרו שבע מצוות, או שתלכו מפה. לא באנו להרוג אתכם. מה הם? הם לא רוצים לצאת, מכריזים מלחמה. ילחמים בהם. אבל אם הם מקבלים שם במצוות בני נוח, אין שום בעיה. לא מגרשים אותך. לכל דבר יש הלכות. אז גם פה יש שלושה סוגי רבנים, אלה המודרנים, המתחנכנים, שכולם שבחים את הרשאים, או-הו-הו, מה מחכה להם בעולם הבא, איזה עונשים. הם צדיקים, מה היינו עושים בלי הרצל. כן, יש כאלה שמדברים ככה. אם לא בן גוריון וחבריהם היית פה כמו הרב. שהכיחו שאת המדינה הקימו חרדים, ב-1880, באו העלייה הראשונה, כולם היו חרדים, ו-5000 תימנים. אם ישאלו אותך מי הקים את המדינה, באו חרדים, יואל משה סלומון, זרח ברנט, בסיואה של הברון רוטשילד, ואחר כך המונטיפיורי, קנו פה אדמות, הקימו פה ערים, מעל שלושים ערים, בתחתיק והראשון לציון, הכל היה בזכות החרדים, מי היה בא לפה? הכל היה ביצות. חילונים היו באים לפה. באו לכאן משתי סיבות. אחד, בגלל התורה. ושתיים, בגלל שהייתה אנטישמיות קשה באירופה. אז אמרו, אם כבר לא רוצים אותנו פה, אז בוא נלך לארץ, נחיה את השממה. ואז באו גם חמשת אלפים תימנים, ואני לא צריך לספר לכם שאצל התימנים מעולם לא היה חילוני בתימן. מעולם. מהרגע שדרכו יהודים בתימן, עד לרגע זה. מעולם לא הייתה על אדמת תימן מחלל שבת. אחד. אתם יודעים למה? למה? למה התימנים הם היחידים בעידה שלהם, במדינה שלהם, שכולם חיו לפי התורה? לא הייתה השכלה, חזק וברור. כי לא היה אוניברסיטה. לא היה אוניברסיטה של שמאלנים, כופרים, קומוניסטים, שונאי תורה. לא היה. לא היה מי שיקלקל את התימנים. הגויים היו מוסלמים צנועים. אז לא היה פריצות. הגויים בתימאן גם לא היה להם אוניברסיטה, אז לא היה ליהודים פיטוי ללכת לרכוש השכלה. אז חיו כולם עם החמור, ועם האבן, ועם הגמראה והנרגילה, והיה חיים פשוטים, ונגמר הסיפור. וכל הילדות היו כבר מגיל שלוש עם כיסוי ראש. לא רק מגיל חתונה. אני ראיתי שסאטמר הביאו תימאנים מתימאן לפני עשרים שנה למונסי, אני הולך ברחוב, אני רואה ילדה בת ארבע, כיסוי ראש. אמרתי, מה זה זה? מה? איזה ילדות ככה עם כיסוי ראש? אמרו לי, כן, אצל התימנים ילדות מכסות את הראש. אז אמרו להם, הסטמרים, תשמעו פה, זה מנהג המקום. הבאנו אתכם לפה, ילדות פה לא מכסות את הראש. דבישו אותם לאט לאט כמו חסידים. זה גם בעיה, אתה מבין, אתה בא, אתה בולט בכל מקום. לאט לאט הם השתכנזו. למה הם הלכו לתימן להביא אותם למונסי? ידעו אם הם יגיעו לפה, יהפכו כולם לגואים, מה? חללו שבת, יהפכו עוד, עוד ייקחו את הנכת שלו לאירוויזיון, אותו או אותה, אני לא יודע איך לקרוא לו. סבא שלו היה מורי, וזה ככה, חילו לשם הכי גדול. תראו מה עשו להם, זו שואה רוחנית. אני כבר לא מדבר על זה שגנבו להם ילדים, גם זו שואה פיזית, לא רק רוחנית. גם רוחנית, גם פיזית. אתם שומעים? בסוף הם אומרים כפייה, כפייה דתית. רצחתם, ענסתם, הכל עשיתם. בסוף אתה אומר, אנחנו השודדים. ועוד נשמע כזה דבר. הבנתם? אז זה סוג אחד, דרך אגב, מכל ההתרוגים, ההתרוג היחיד שהוא ודאי התרוג זה תימני. כל שאר ההתרוגים הם בספק גדול מאוד. כל ההתרוגים שאני פותח אצל, בקהילה, אחרי סוכות, הציעים מהם לימונים. והם תראו איזה השגחות יש לזה, מוחזק, וזה, והשגחת זה, ואני לא רוצה להשמות, כי לא לפגוע בכבודם של המשגחים, אבל רק ההתרוגים התימנים, תמיד התרוגים. אתם יודעים למה? בגלל שהתימנים החקלאים לא ידעו את מלאכת ההרכבה, לא הלכו לאוניברסיטה ולמדו את כל הטריקים האלה. היו אנשים פשוטים, אנשי אדמה, בלי החכמולוגיות של האוניברסיטה, לא ידעו להרכיב גרעינים של לימון ואתרוג. אם היו יודעים, תאמינו לי שהיום מרכיבים, למה זה חוסך לך 90% מהעבודה. ברגע שאתה מרכיב את זה עם לימון, אין לך בעיות, עלים, זה שותה הרבה פחות, עולם אומלו. אז, הם לא ידעו, לכן כל הגרעינים שנשארו, ששתלו, שלטרוגים תימניים, כולם מטרוגים. אני, כבר ברוך השם, לפחות עשר שנים, לא קונה שום מטרוג, רק תימני. די, איך אומרים? למדתי על בשרי, אחרי סוכות הייתי פותח את הרוגים, 200 דולר את רוג, לימון. אז הנה לכם דוגמה, איך המודרניזציה והאקדמיה, זה האויב הכי גדול של נשמות של עם ישראל. ואלה, תשמעו טוב, אלה מה שנקרא מודרן אורתודוקס. משפחים את איינשטיין ואת כל הגואים ואת כל מיני מדענים. זה השיטה הראשונה. כמה נעים מעשיהם. זה אחד. שתיים, אני לא מתערב. אני לא בעד הרשאים, אבל אני גם לא נגדם. איך אומרים? בוא נחיה בשכנות. ויש את הקנאים לאשם. חס וחלילה לא יקום ולא יהיה לא לעמוד לידם אפילו. שום דבר. לא לאכול מהאוכל שלהם ולא לגור בשכנותם, אוי לרשע ואוי לשכנות. וחס וחלילה, חס ושלום לשבח רשע. תסתכלו בספר אורחות צדיקים, פרק חף ד' שער החנופה. זה ישנה לכם את כל החיים. קראו את זה שלוש פעמים, את הפרק הזה. לא מגדיל, כמה דפים. תראו כמה זה חמור בעיני השם שמשבחים מחללי שבת. שמשבחים גנבים, כופרים, כל מיני נשים לא צנועות. אוי לא מיום מדהים. אפילו בן אדם בנה לך בית כנסת במיליוני דולרים אסור לך לשבח אותו. אסור, הוא מחלל שבא, אסור שבח אותו. אתה יכול בחדרי חדרים להגיד לו תודה רבה, אנחנו מכירים לך טובה, תודה, הוא עשה משהו יפה, הקראתה טוב. אבל למול הקהילה, בזכות מו שיש לנו בית כנס, וואו, לא יקום ולא יהיה. זה כמו שאנחנו לא סובל חנופה לרשאים. כעת חנפים אינם מקבלים פני שכינה. בבית כנסת אסור לתת לפוליטיקאים לדבר, אסור להכניס את ראש הממשלה, אפילו ביבי, שהוא לא אנטי דת, הוא לא דתי, אבל הוא לא אויב של הדת, כמו האחרים. אסור לתת לו לדבר. אסור להכניס את בנט למניין, אסור להכניס אותו בפתח הדלת. אסור להכניס כאלה אנשים לתפילה. אסור, הם מזהמים את בית הכנסת. לא מכניסים אותם, חס וכלל, שהיד התמאה שלו לא תיגע בתורה. בעולם של אמת, האנשים האלה לא יכולים דקה לחיות. אבל אנחנו אפסים. בגלל זה אנחנו גם סובלים, זו התשובה לשאלה שלך. אתם יודעים, למה יש כל שנה מצעד תואבה לירושלים ובכל עיר ועיר? עכשיו, חרדים שקטים וענמיים, רדומים, זה נקרא באנגלית comfortably numb, בשלווה, בשנטי. באים 200 אלף סוטים לעיר הקודש לזהם את המקום. איך אתם שותקים? מיד לצאת מיליון איש לרחובות, לא תעברו פה. אין כניסה לירושלים. לא נותנים לכם להיכנס. גם משפך דם, אתם לא נכנסים. מעט, נולדנו ללכת, תלכו במקום שלכם, איפה שאתם גרים. שם תהיו. למה? כשהקב' יחליט להוריד פה איזה פצצת אטום שזה ייפול עליכם, לא עלינו. אנחנו לא רוצים שום קשר איתכם. יש מדינת ירושלים ויש מדינת תל אביב. זה שני עולמות שונים. זה מקום של 99 אחוז רשעים, אחוז צדיקים, וזה מקום של 99 אחוז צדיקים ואחוז רשעים. לא רוצים איתכם הרבוב.
More from Mike
(English Subtitles) Debate: ראש בראש באולפן על תכלית החיים 💥 הרב יוסף מזרחי 🆚 נאור נרקיס
