סדרת-הפסיכולוגיה-של-המוח-והנשמה-יחסים-זוגיות-שידוכים 8#

ערב טוב לכולם. אנחנו ממשיכים בסדרה שלנו, הפסיכולוגיה של המוח והנשמה. אנחנו מתחילים עכשיו את דרשה מס' 8. כפי שזה נראה, כנראה שתהיה עוד דרשה אחת או עוד שניים. זהו, לא יותר. את הסדרה באנגלית סיימתי כבר ויש שם, ברוך השם, עשר דרשות בסך הכל, בדיוק יצא מספר הגול. בואו נראה איך אנחנו נסיים את הסדרה הזאת. טוב, בשיעור שעבר, דיברנו על, בסוף השיעור דיברנו על לשתף את השני בהחלטות. בכל רם, לדבר, לשאול מה דעתך, אני הולך לעשות ככה, מה נראה לך שאני צריך לעשות, מה נראה לך. ככל שאתה רוצה את זה יותר, בזמן שאתה במערכת יחסים, אז ממלא הצד השני יותר מקבל ביטחון, כיוון שהוא רואה שאתה אכפת לך ממנה, או במקרה שלך, אם היא משתפת אותך בכל מיני דרכים, אז אכפת לה מדעתך. זה בונה אמון, והיחסים נהיים הרבה יותר חזקים. נמשיך עכשיו לדבר על טעם החיים, הפירוש טעם החיים. מה שמאוד חשוב בניסויים, זה שהחיים לא יהפכו לחיי שגרה. השגרה זה דבר שמשעממת את האדם. הרגע שהוא נכנס לשגרה, הוא מאבד כביכול הרבה מהטעם של החיים. אז תמיד אדם צריך להיות עסוק בלחדש דברים. כשמתרגלים לשגרה, אז כבר אתם יודעים, הכל כבר נפך לטפל. ובמילא, גם כשחיים זוג והכל חוזר על עצמו, אז כבר מתחילים לזלזל אחד בשני, יש פחות התרגשות. וכמובן שמפה והלאה הדברים רק, המערכת יחסים רק הולכת ומדרדרת. זה דבר שצריך לעבוד עליו. צריך להתחדש כל יום מחדש לעשות דברים, לצאת מהשגרה, להבטיח את השני. צריך לשים לב ולהתבונן שכל רגע בחיים זה דבר חדש. ואדם עצמו הוא כל הזמן מתחדש. והחיים מתחדשים, והימים מתחדשים, והשעות מתחדשות, ומצבים בחיים כל הזמן צצים. לכן, אדם צריך לדעת שבמערכת יחסים, ככל שזה יהיה יותר שגרתי, אך יהיו יותר בעיות. ככל שיהיו יותר חידושים, נוסעים פה לטיול, עושים שם משהו, הולכים לאיזה מסעדה ביחד, הולכים לטיול, מערכים, מתערכים, עושים, משחקים דברים ביחד, לומדים ביחד פעם ספר כזה פעם, זאת אומרת, ברגע שעושים דברים, זה כל הזמן מחדש מחדש את העניין אחד בשני. רב שלמה, הופמן היה רגיל לצטט ביטוי מדברי החסיד יוות, שכל יום ויום יש ליצר הרע פנים חדשות. גם היצר הרע מתחדש. אז סתם לא יבוא אליך באותה תחפושת כל פעם. כשהוא רואה שאתה מתמודד עם מצב אחד, הוא מראה בתחפושת אחרת, מתקיף אותך במקום אחר. החסיד יבץ דן על השאלה שכולם שואלים, איך ייתכן שהיה כהן גדול שעבד 40 שנה בבית המקדש, כן? ובסוף נהיה צדוקי? איך אפשר כך דבר? כהן גדול יעבוד בבית המקדש כל כך הרבה שנים, כל שנה ישרוד, יוצא מכלש הקודשים, חי ובריא ושלם, ואחרי 40 שנה פתאום תהיה לו כזו נפילה? אז באמת, היסוד הוא שכל יום יש לייצר גילוי חדש, שלא היה אתמול. ולכן זה לא אומר שאם הצלחת להתגבר על הייצר, עד היום, שתצליח להתגבר עליו בהמשך. כי עדיין לא רכשת ניסיון כיצד להתגבר על הייצר כלפי החלק החדש שעוד לא התמודדת איתו. גם במלחמות, אי אפשר להגיד שהמלחמות של היום, ‫דומות למלחמת ששת הימים ‫או מלחמת יום כיפור ‫או מלחמת שלמה גליל. ‫הכול השתנה, הנשק השתנה, ‫רמת החיילים ישונה, ‫רמת האויב היא שונה לגמרי. ‫הטקטיקות שונות, הציוד, ‫הכול השתנה מעל לפתף. ‫מי שיהיה תקוע בשיטות הישנות, ‫בוודאי שהוא מפסיד. ‫אותו דבר בחינוך הנוער, ‫לפני 40-50 שנה, ‫לא היה מגפת סמים כמו היום, לא הייתה אינטרנט, לא הייתה השפעה כל כך נוראית על הנוער כדי להשמיד להם את הנשמות, לא הייתה מגפה של תואבה מצעדי תואבה, כל מיני מקומות של תואבה, כמו שלצערנו היום צצו בכל פינה היום. הרמה של האנשים ירדה מאוד, כמו שהגמרה חזתה שפני הדור יהיה כפני הכלב, ולכן לבוא ולחנך את הנוער בדיוק באותן שיטות כמו שנהגו לפני 40 שנה, כמו שזה נראה במקומות מסוימים שעדיין מקובעים ותקועים על אותה שיטה, רואים שיש שם הרבה נשירה של נוער. הנוער שם לא מחזיק מעמד, אני מדבר במסגרות דתיות וכל מיני קהילות מסוימות. ששם עדיין תקועים בצריכים להאמין, כי אבא שמר וסבא שמר וכולם היו צדיקים, אז אתה חייב להאמין, אל תשאל שאלות, כל הדברים האלה, זה מזמן כבר פשט הרגל. זה דור חדה, זה דור עם חוצפה, כמו שכתוב, החוצפה תסגה בעקבת אדם משיחה, בדור האחרון, באמות המשיח, באחרית הימים. זה דור של חוצפה, זה אנשים יותר סקרנים, יותר מחטטים, יותר בודקים. היום יש להם כבר גישה לאינפורמציה בלי סוף בלחיצת כפתור. ולכן לבוא ולהגיד לאנשים תאמין, עד רבה, אם הם טיפשיים, הם יגידו בסדר. אם הם חכמים, הם ינצלו את הכלים שקיימים לרשותם כדי לבדוק אם אתה עובד עליהם או לא. פשוט מאוד. אכן אנחנו רואים שאלה שבונים אותם מגיל צעיר ונותנים להם הוכחות, ועד רבה באותם כלים מחזקים אותם, אז כשכבר באה השערה הם לא מתמוטטים. ואלה שהיו סוגרי סגרו אותם בחממה ולא נתנו להם גישה והכול אסרו עליהם וכולי, בשנייה הראשונה שהם יצאו לעולם והיה להם גישה לדברים האלה, חלק גדול מהם נופל, מתמוטט, ולצערנו כבר לא קם יותר. אכן, אנחנו יודעים שיש כלל בתחבולות, תעשה לך מלחמה, תחבולות, צריכים להתאים אותם לפי מצב המלחמה ומי הוא האויב. האויב של היום הוא לא האויב שלפני 40 שנה ולא האויב שלפני 100 שנה, כן? אז באמת, הוא כותב ככה. הוא כותב, החסיד יבץ בפרקי אבות פרק ב', משנה חמישית, אל תאמין בעצמך עד יום מותך, וזה לשונו. אין לך לסמוך על צדקתך כי לא תספיק, כי מצינו, כי מי ששימש בחיונה גדולה ונעשה צדוקי, צדוקי הכוונה כופר, אבל ביותך עם הרבים חוץ צדקתך לא בהמהרה יינתק, כן? ויזהיר, אבל יזהיר ככוכבים לעולם ועד, יזהיר הכרמנם לשון זוהר, כן? או, שנאמר בין לאמונה בין למעשה, ככה פנט אומר הרבה פעמים מלחמתי עם מצרי וניצחתי והוא נשבר ואני נמלטתי. כמה פעמים עמדתי בניסיון הזה. היום לא גנבתי, שלשום, לפני איזה, יום לפני, יום לפני, כל יום בא לעבודה, יש לו גישה לכספים, ליעלומים, לא יודע איפה הוא עובד, באיזה חנות תכשיטים, והיום הוא יכל לגנוב אתמול, ושלשום, ולפני שבוע, לפני חודש, והוא כבר עשרות, אם לא מאות פעמים עמד בניסיון, והוא כבר אומר, טוב, זה אצלי בדוק, לא יקרה, לא יקרה, אין לי לזה יצר הרע וכולי, בסוף גם אחד כזה יכול ליפול. למה? כי השטן עושה לו תחבולות, פתאום מכניס אותו ללחץ פה, מכניס אותו ללחץ שם, פתאום פגעו בו, פתאום הבוס עשה לו, פתאום כל המערכה משתנה. ככה זה דרכו של השטן, של העץ הרע. ממשיך הייבץ וכותב, פנט אומר, הרבה פעמים נלחמתי עם נצרי וניצחתי, והוא נשבר ואני נמלטתי, על משקל הפסוק הפך נשבר ואנחנו נמלטנו, והפך זה מלכודת, כן? והלא יצרו של האדם מתגבר עליו בכל יום. אם כן, לא היצר השיר ניצחת בימים הקדמוניים, איתך אתה, כי פנים חדשות איתך. במילים פשוטות, מה שאתה חושב שאותו יצר שהיה לך לפני שבוע או חודש או שנה, זה היצר של היום, הוא תמיד יכול להפתיע ולבוא בווריאציה בסיטואציה חדשה, כן? לפעמים, הגברים חושבים שהאישה מבזבזת כספים בצרכים שלה. למשל ביגוד, איפור, פסמים, הלים, כל הדברים האלה שנשים אוהבות. חשוב מאוד שהבעל ידע שהצרכים של האישה הם לא בזבוז. וזה חשוב מאוד שמבחינה רגשית, הבעל ייתן לה בזה הרגשת חשיבות. לא רק שלא יילחם בה. ויתקמצן ויעריף איתה על מה שהיא קונה וכולי, אלא להפך, היא יראה חשיבות, היא יראה התעניינות, איזה איפור קנית, מה ההבדל בין זה לזה, היא מתלהבת, קניתי משהו, זו חברה חדשה, אפילו שהוא לא מבין בזה הרבה. וואו, אז תסבירי לי מה ההבדל, וואו, באמת רעיון טוב, כל הכבוד, איזה שכל היה לך וכולי. וקנתה נעליים וכולי, כל מה שעושה האישה, אפילו שהוא בתוך תוכו נאכל מזה שהיא מבזבזת לו כספים, יש גם כאלה אנשים. בכל אופן, אחרי שכבר נעשה הדבר, עד רבה. יראה עניין, יראה רגש, ייתן לה מחמאות, כי הכל תלוי בתכונות האדם. לפעמים, לאחד חשוב מאוד להשקיע בביגוד. ולאחד חשוב להשקיע באוכל טוב. זה משתנה בין סוגי האדם ובדרך כלל זה גם שונה בין גברים לנשים. זאת אומרת, הרבה פעמים האישה תתגונן ותגיד, כל מה שאני מבזבזת בכרטיס אשראי זה הכול על הבית, שום דבר לא על עצמי. בדרך כלל זה לא מדויק, בדרך כלל. היא כבר הספיקה לשכוח, ופה היא קנתה ושם היא קנתה וכולי, טוב. אבל כמו שאמרנו, לא להתבחין ולא להיות קטנוניים, ואם המצב באמת קשה, אז אפשר לדבר בצורה עדינה, נגיד, יקירתי. תראי, אני מאוד שמח שאת קונה דברים, אין דבר שנשמח יותר מזה, אבל כרגע אנחנו במינוס, ואין לנו איך לשלם, ולהתחיל להפוך לגזלנים, ולא לשלם לאנשים את מה שאנחנו חייבים, או לבנק. ודאי שזו לא אישה צדיקה כמוך, זה לא מה שהיא רוצה. אי אפשר קצת להתחשב. ולתקופה הקרובה, עד שנראה מה יהיה מצבנו, ואז, איך אומרים, כשתהיה אפשרות, נפצה אותך בגדול. בדרך כלל, אפילו אישה שיש לה תאווה גדולה לקנות איזה משהו, שהיא תבין את המצב, ועד רבה שמדברים איתה בכובד ראש ובכבוד, בדרך כלל, כך העניינים יסתדרו ולא יהיו לזה מריבות והשלכות חמורות וכו'. מורגל בפיו של רב שלמה לומר דברי המגיד נשנה לגבי המחלוקת בית שמאי ובית אילאל, במסכת יבמות עמודיות ג' שם מובא בגמרא שאף על פי שאלו מטירים ואלו עוסרים, מחלוקות בין בית שמאי לבית אילאל, כן, בית אילאל היו יותר מקלים, בית שמאי יותר כפדנים, יותר מחמירים, אלו פוסלים ואלו מכשירים לא נמנעו בית שמיים מליסה אנשים מבית אילן. דבר קצת שהוא בינינו תמוע. היום בעידן הפוליטיקה, אחד ששייך למפלגה מסוימת ויש אחד ששייך למפלגה אחרת מתחרה, שהם אויבים זה לזו, אז בדרך כלל לא יעשו שידוח בין הילדים שלהם. מה? מה המפלגה? אין על מה לדבר, מה פתאום וכו'. ‫וגם כן מחלוקות בהלכה ‫וגם כן עדות. ‫הכול, איך אומרים, מפורד. ‫בכל מקום ומקום ‫יש פירוד לצערנו הרב. ‫זאת אומרת שכתוב ‫שבעקבת המשיח האמת ‫תהיה נעדרת. ‫מלשון עדרים, עדרים, חזאל אומרים. ‫כל אחד יהיה בעדר שלו. ‫קבוצה כזאת וקבוצה כזאת ‫וכת כזאת וכת כזאת. וכולם חולקים על כולם ורבים עם כולם, ובדרך כלל לא יעשו שידוחים בין אלה לאלה, בדרך כלל. והנה בית שלמה עובד תהילל, כיוון שכל המחלוקות שלהם היו אך ורק עבור האמת ולמציאת האמת, שום דבר לא אישי, לא נפגעו מזה אם הוא צדק או אני צודק, כולם הבינו שכאן פה כולם נלחמים עבור האמת, ‫לכן לא הייתה להם שום בעיה ‫לחתן את הילדים שלהם. ‫אני פסקתי מותר, אתה פסקת אסור. ‫שנינו לומדים, שנינו... ‫באותה תורה לומדים, ‫שנינו הבאנו ראיות לדברנו. ‫שיבוא המשיח, ‫נדע מי צדק יותר, מי צדק פחות, ‫אבל במה זה סותר? ‫למה שלא נחתן את בנותינו ‫ובנינו ביחד, כן? ‫והכלל הוא, כשמתחתנים בן ובת, משני עדות שונות, משני קבוצות שונות וכו', ההלכה תלך תמיד אחר הבעל. זאת אומרת, אם הבעל דוגמה הוא אשכנזי והרקלה ספרדיה, אז היא תלך אחר האשכנזי, ואם זה הפוך, אז האשכנזיה תלך אחר הספרדי. כמו שכתוב למשפחותם, לבית אבותם, העדות והשבטים וכו', הולך אחרי הבעדת, אם אתה יהודי או לא, הולך לפי האמא. כל שאר הדברים מבחינת יוחסין הולך לפי אבא. אבא שלך כהן, אתה כהן. אבא שלך לוי, אתה לוי. אמא שלך כהנת או לוייה, אתה לא לוי ולא כהן, כן? כי זה הולך תמיד אחר האבא, כמו שיש פסוק מפורש בתורה. וכתב על זה המגיד משנה, לא שייך אהבה ורעות, מה שאומרים אהבה ואחווה, שלום ורעות, מה ההבדל בעצם בין אהבה לראות? ראות בלשון עברית מודרנית זה ידידות. אהבה, כולם מבינים מה זה אהבה. למה נוקטים בשתי לשונות? האם יש הבדל ביניהם? כמובן, אין מילים נרדפות ביהדות כמו שמלמדים בבתי ספר היום בארץ. הרמבן כבר עמד על זה ואמר שאם יש שוני בין מילה למילה חייב שיהיה ביניהם לפחות הבדל אחד. אהבה וראות, ‫שייך איפה שיש, ‫שכל אחד עמד בדעתו. ‫ועדיין הם אוהבים וידידים ‫ומכבדים אחד את השני. ‫כמו שהיו חכם עובדיה יוסף ‫וחכם בן ציון אבא שאול, ‫למדו חברות בילדותם, בנערותם, ‫שניהם נהפכו לגדולי ישראל, ‫היה ביניהם מאות מחלוקות ‫בסוגיות שונות, ‫ותמיד חיבדו מאוד אחד את השני. ‫גם היו שכנים לאיזו תקופה מסוימת. ‫הרב עובדיה הייתי היציטו ‫וחכם בן ציוני עם הרב עובדיה, ‫וממש גדלו זה לצד זה. ‫יש להם ביניהם מחלוקות ‫בין סוגיות מסוימות, ‫הוא פוסק מותר וזה פוסק אסור, ‫וככה זה התורה, ‫כל אדם ילך לפי רבו, ‫עשה לך רע ויצא מן הספק, ובכל זאת, כשהרב בן ציון היה בא להתפלל במקום שחכם עובדיה היה שם, לא היה מביא את השני זוגות תפילין שלו כמו המקובלים, אלא היה מביא תפילין רגילות. אמרו לו, למה כבודו חורג ממנהגו? אמר, פה הולכים לפי הרב עובדיה. והרב עובדיה שם תפילין גדולות רגילות, אחד. ולכן לא שייך שאני אבוא ובפרסיה יחלוק עליו במעשה. וראינו שגדולי ישראל ידעו לכבד זה לזה וכולי. טוב. בכל אופן, אז אם אחד נכנע לשני, זה לא נקרא אהבה וראות. נכנעת אותו בכוח, על ידי איומים, על ידי שהוא פחד וכל מיני עניינים, אז הוא נכנע לך. זה לא נקרא אהבה וראות, כן? גם בין בעל ואישה. נכנעת אותה, איימת, צעקת, הפחדת, זה לא נקרא אהבה וראות. זה שעכשיו ישלימו כלפי חוץ כביכול. מה שמודיעים כל קט מהם לאחר את הדברים שאסורים להם לפי דעתם, ומזהירים אותם מהם, אף על פי כן נשארים ככה ידידים וחברים וכולי, זה נקרא אהבה וראות. רבי שלמה היה מביא דברי המגיד משני האלו כדי להסביר וללמד שאהבה וראות, הם שייכים במקום דווקא שכל אחד מהצדדים נשאר בדעתו, ולמרות כל זאת, הם עדיין חבדים ואוהבים זה את זה. אחד ידבר טוב על השני, נגיד, אבל הוא חולק עליך, זכותו לחלוק עליי, אני לא הקדוש ברכור. כן? אבל אם אחד מבטא לדעתו לגמרי, הוא מתבטא לחלוטין כלפי השני, זו אין אהבה אמיתית. בטח, כל מי שישבח אותך והכנה בפניך, תכבד אותו בתמורה. בוודאי. אבל זה מה שנקרא בימינו פוליטיקה, כן? פוליטיק לי קורק. המושג אהבה אין פירושו התבטלות, זה הרבה טועים בדבר הזה. נכון שכתוב אישה כשרה עושה רצון בעלה, זה נכון, כדי לשמח אותו ולעשות בשבילו וכל דברים שיודעת שהוא אוהב וכולי, זה דבר יפה מאוד, אבל אם יש לה דעות מסוימות ותחביבים ואהבות ודברים שהיא אוהבת, וזה לא תמיד בדיוק מה שבעלה אוהב, זכותה לאהוב דברים אחרים. אין שום בעיה, וזה לא סותר את האהבה והכבוד שמורחשים זה לזה. כן? חיים אף על פי כן, חיים בשלום זה עם זה. חשבנו להוסיף ליתר דיוק, יש דיוק נפלא מירשי במסכת כתובות, עמוד ה', שם כתוב, דיבור המתחיל ואשמח, כן? אז מדברים כאן על שבע ברכות. יש שבע ברכות, והברכה השישית, זה מסמך חתן וחלה. חתן והחלה שמסמך אותה. וההברכה הנוסח השביעי זה מסמך חתן עם החלה. יש קצת שינוי קל שהוא בעצם שינוי גדול. מה ההבדל בין מסמך חתן וחלה לבין מסמך חתן עם החלה? מה ההבדל? רשי מפרש, בברכה שישית מברכים ומתפללים על הבני זוג שיהיה לכל אחד את צרכיו הפרטיים. שמחים בהצלחה כל ימיהם. במזונות וכל מה שצריכים. אוכל, בגדים, כל מה שהם צריכים. אחר כך עוברים לברכה השביעית, מברכים, משמח, חתן, עם הקלה. מה ההבדל? אלא החיבור של החתן וקלה, שמחת איש בא אישה, על ידי שנותנים לאיש אישה, זה מה שמשמח אותו. זאת אומרת, הברכה השביעית מתבייתת בעצם על החתן. משמח חתן, איך משמח אותו? עם הקלה, עם זה שנתן לו קלה. כמו שכתוב בפסוק, לא טוב להיות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו. כן? והנה אנחנו רואים שהשמחה היא גדולה מאוד, שאדם סוף סוף מצא את הזיווג שלו, אישה שהוא רואה ושמח בה ומתהווה אליה ומתגעגע אליה כל הזמן וכולי, אז זה נותן לו עושר גדול. ואז יש לו שוב הדעת, גם בלימוד תורה, אם זה בעבודה, אם זה בהתנהגות, ובפחות לחץ, ואפילו דברים שקורים שהם כביכול לא טובים, והוא אמור להצטער מהם, כיוון שהוא מאוהב בה, אז הוא פחות שם לב על כל מיני בעיות שבימים כתקנם, בזמן שלא הייתה לו אישה, הוא כל דבר קטן לקח ללב. זאת אומרת, אהבה היא תרופה להמון המון דברים. כדי שהשם נתן לאדם את האישה, כתום מפורש, עזר, זכה, עזר. לא זכה חז וחלילה, לא כולם זוכים. יש נשים קשות, יש נשים מורדות, יש נשים שאינן צנועות. יש נשים שיש להן כפירה וחוצפה וכולי, גם לצערנו גם זה קיים. אז פה כבר לא זכה, עד רבי נהפכת לו לסם המוות. כן, זכה, עזר. לא זכה כי נגדו, אם הוא לא זכה שהיא תהיה עזר, אז מה נהיה? היא נהיית נגדו, מורדת בו. ללא הפסקה. והנה, יש להבין לפי זאת, מה העניין הברכה השישית לחתן ולקלה? שהרי בברכות החרופה אנחנו עסוקים בשמחת חתן וקלה, שזו שמחה משותפת לשניהם. מה שייך כאן עכשיו עניין התפילה שלכל אחד מהם יהיה לו מה שצריך? אמרנו כל מיני שבחים לקב'ה על חתן וקלה. מה עכשיו מתפללים שיהיה להם מזונות ובגדים ומקום וכל מה שהם צריכים, כן? ‫מה זה קשור? ‫וגם למדוע הברכה השישית ‫היא קודמת לשביעית, ‫שמסמך, חתן עם הקלה ‫זה רק הברכה האחרונה. ‫אבל לפני זה אמרנו ‫מסמך, חתן וקלה, ‫אלה שמספק להם מזונות. ‫זאת אומרת, בברכה השישית ‫אנחנו משבחים את השם שמספק ‫לכל אחד מהם לחוד את צרכיו, ‫לאיש את הצרכים שלו, ‫ולאישה... סליחה, ולאישה את הצרכים שלה שמשמח כל אחד מהם בנפרד, אלא מבואר כאן היסוד הזה. מה היסוד? שכהקדמה לחיבור של הניסויים, לפני שמזווגים בין איש לאישה, קודם כל צריך שלכל אחד מבני הזוג יסופקו צרכיהם האישיים. אם לאישה יחסרו הצרכים שלה בתור אישה או לבעל לא יהיו הצרכים שלו בתור איש, לא שייך שיגיעו שניהם למשמח חתן עם הקלה. אף על פי שהוא נתנו לו אישה והם ביחד והם אמורים להיות שמחים, כיוון שחסרים להם דברים מהותיים, דברים בסיסיים שהם צריכים לחיי היום-יום, ממילא השמחה שלהם תיפגע, ולא נוכל לברך בשלמות את הברכה השביעית, משמע חתן עם הקלה. זאת אומרת, לכן הקדימו את הברכה השישית, לפני הברכה השביעית, שקודם כל מאכלים ומברכים אותן שיקבלו את כל צורכיהם, ורק אחר כך, שיביהנו זה מזו. לכן הרבה פעמים אנחנו רואים בתים נשברים על בעיות פרנסה. אנשים במיוחד שאין להם ביטחון חזק בקדוש ברוך הוא ואין להם אמונה חזקה. ברגע שמתחילים להם קשיים כלכליים ויש לחצים וכולי, כבר פחות יש להם ראש אחד לשני. הם טרודים כל אחד בזה שאין לו את צרכיו הבסיסיים. הוא ממלא, גם אם הבעל נחמד אליה והוא עדיין אותו נאה שהיה קודם ומכבד והכל טוב ויפה, כבר אין לו ראש בשבילו. וגם אם היא יפה וטובה כמו שהייתה תמיד, אין לו ראש בשבילה. למה? הם טרודים בדברים מהותיים שהם צריכים לחיי היום-יום ואין להם אותם. והרבה פעמים בשלום בית, פשוט אין ברירה מלאסוף להזוג על זה כסף. ולנסות להוציא אותם מהצרה שהם נמצאים בו. או לקנות להם את מה שהם צריכים, כי בלעדי זה יהיה מאוד מאוד מאוד קשה להביא אותם לאהבה ואחווה שלום וראות, כן. הנה בהגמרה במסכת קידושין עמוד למד כתוב, אשרי הגבר אשר מילה את השפתו מהם לא יבושו כי ידברו את אויביהם בשער. הגמרה שואלת, מהי את אויביהם בשער? מה הפירוש הביטוי הזה את אויביהם בשער? אמר רבי חיה בר אבא, אפילו האב ובנו, הרב ותלמידו, שעוסקים בתורה בשער אחד, יושבים במקום אחד, בשכונה אחת, כן? נעשים אויבים זה את זה. לא ממש אויבים כמו במלחמה שרוצים להרוג זה את זה, אלא אויבים בפלפול, בתורה, בהלכה, בהרדיפת האמת. ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה. אף על פי שזה אומר ימין וזה אומר שמאל ומתווכחים שעה ביניהם, בזמן שיקומו וילכו, יהפכו לאויבים זה את זה. לא ילכו בריב, לא ילכו בוויכוח, זה לא ויכוחים אישיים. פגעת בי, לקחת לי, גזלת לי, אמרת עליי, דיברת עליי וכולי. שם קשה מאוד להשלים בקלות. פה, כל הוויכוח זה רדיפת האמת. אין פה עניינים של אגו. אם אדם מערב אגו בלימוד תורה, בואו זה חמור מאוד. אז הרבה מהוויכוחים שהוא מתווכח הם נטו בזבוזמן, כי באמת כל מה שמעניין אותו זה להיות צודק, האמת לא מעניינת אותו. כן? שנאמר, ואת, כן? שנאמר, כן? והו בסופה. אל תקרא בסופה, אלא בסופה. ‫והו בסופה, אל תקרא בסופה, ‫אלא בסופה. ‫זאת אומרת שהם השלימו ‫והתחברו, הו מלשון אהבה, ‫בסופה שאחרי שגמרו ‫את הוויכוח והמחלוקת, ‫שני חברות עוד שלומדים קמו, ‫וכמובן, שעה אחרי ‫מצחים אחד את השנים, ‫כמו משפחה, ועוזרים זה לזה, ‫וזה ברור. ‫הגאון מבילנה בבירורו לתיקוני הזוהר, ‫הוא שואל שם, ‫מאחר ומצאנו אצל רב ותלמיד ‫מלחמתה של תורה. ‫איפה יש מלחמה בין איש לאשתו? ‫מה אלה רב ותלמיד? ‫התלמיד מקשה קושיות, ‫הרב עונה, התלמיד מקשה, ‫הרב עונה. ‫לא מסכים, כן מסכים. ‫זה בסדר, ויכוח ברור. ‫איפה יש מלחמה בין איש לאשתו? ‫אז באמת, אומר הגרע דבר נפלא. ‫מה הוא אומר? ‫זה שהתוואים, של איש ואישה מנוגדים זה לזה, זו המלחמה שלהם. טבע של האיש הוא אחד והטבע של האישה הפוך. כי טבע המנוגד זה לזה נמצא שדווקא על ידי המצב המנוגד שביניהם נוצרת ביניהם אהבה. ‫לפעמים אנשים אומרים, ‫מה, היא ההפך שלי, ‫כל מה שאני אוהב היא לא אוהבת, ‫טעם שלה שונה, הכול שונה. ‫אנדרה, בדווקא במציאות כזאת ‫ששני הפכים יכולים להשלים זה את זה ‫ונתחבר ושתהיה ביניהם אהבה, למה? ‫מה לעשות פה? ‫למה שתהיה אהבה בין שניים ‫שכמעט בכל סוגיה חולקים זה עם זה? ‫לא עדיף אחד שתסכים איתך בכל ‫ושניכם יש לכם את אותם דעות ‫ואותו טעם, אלא התשובה היא, ברגע ששניכם כבר ממלא סוברים אותו דבר, אף אחד לא מקריב עבור השני כלום. ככה הייתה לפני שהיא הכירה אותך. אם דעתה בפוליטיקה שמאל, אז היא שמאל, גם אתה שמאל. אם היא ימין, גם אתה ימין. היא לא מקריבה עבורך כלום. אם הטעם שלכם צבעים כאלה, שניכם אותו דבר, היא לא מקריבה עבורך כלום. כל דבר ודבר, שניכם באותה דעה, פחות או יותר, אז החיבור ביניכם נחמד, אבל באמת אין כאן שום הקרבה אף אחד עבור השני. לעומת זאת, שיזוג מנוגד זה לזה, והאישה מוכלת על כבודה ומקריבה עבור בעלה, ואומרים לה, איך את מסכימה, הרי דעתך אחרת. בסדר, אני תומך את זה בעלי. ולפעמים הפוך, הוא תומך בה, אף על פי שדעתו בכלל לא כמו שהיא אומרת. ופה הצד השני מקבל את ההרגשה, באמת הבן זוג שלי באמת אוהב אותי כי הוא הולך אפילו נגד דעתו האישית. ובאמת שיש ניגודים טבעיים, בן גבר לאישה שיש הרבה ניגודים כאלה. ובכל זאת הם אוהבים זה את זה ומקריבים זה עבור זה. פה רואים באמת, פה באמת רואים, ‫שיש כאן אהבה אמיתית ‫וכל אחד מוכן לצאת מגדרו עבור השני. ‫בוודאי שהגאון מביא לנהגרה ‫לא מתכוון שבני הזוגי ‫לחמו זה בזה חלילה, ‫אלא הדמיון הוא, ‫כמו שבלימוד תורה ‫על ידי השוני בחשיבה, ‫הדבר מהביא לידי חידוד ‫ובירור הדברים, ‫שעל ידי זה זורחים בסוף ‫להרדת לעומק ההבנה, אפילו שבאמת בסופו של דבר, אתה תישאר בדעתך, אבל עצם זה שהוא נתן לך עכשיו ויכוח מתיש, הוא העיר את עיניך לדברים שלא ראית. לפעמים הדברים האלה, הם מסבירים לך על קושיות אחרות שהיו לך. לפעמים הם פשוט מראות לך שפה אתה טועה, או לפחות באופן חלקי, כן? וזה מה שמביא אותם להיות אוהבים זה לזה. כך החיפוש וההתלבדות והשעוני שבין בני הזוג, כל אחד מביא עצמיות שונה ודעה אחרת מהשני, ומתוך זה מגיעים להסכמה וההבנה ביניהם. זה גופה מה שמביא את החיבור. כדי להשלים יסוד זה, יש להוסיף מה שכתב הנציב בעמק דבר, זה השם של הספר שלו, על פרשת במדבר כפחט, מה שנאמר על קורבן התמיד, מה שנאמר, כתוב בתורה על קורבן התמיד, אין קורבני, לחמי לאישה, הריח נכוכי, תשמרו להקריב לי במועדו. כל יום היו מקריבים קורבן התמיד בבוקר ובין ה-40, כן? שהקורבן, איך קוראים לו, נקרא לחם. והתורה גם כן נקראת לחם. שנאמר, לכו לחמו בלחמי. כאן המלחמתה של תורה. ויש עוד כמה דברים שנקראים לחם, למשל, הלחם עצמו שאנחנו אוכלים זה מלשון מלחמה. מה זאת אומרת? כי זה באמת מלחמת קיום, העולם חיים פה, מלחמת קיום, עובדים, רצים, תורכים, מכינים, רק בשביל לא למות, לאכול, כן? ולכן לחם זה מלשון מלחמה לרמז, שרוב העולם צריכים להילחם כמו במלחמה כדי להביא אוכל על השולחן, כן? מי שסומך על השם, אז השם כבר נלחם את מלחמתו. כמו שנאמר, השלך יהפכה על השם והוא יחלקלך. רוב האנשים לא סומכים על השם, אלא דווקא על עצמם שנאמר כוכב העוצם ידי עשה לי את החיל הזה. תורה מזירה ישמר לך פן תומר כוכב העוצם ידי עשה לי את החיל הזה. ומה כתוב שם? כי השם אלוקח הוא הנותן לך כוח לעשות חיל. זאת אומרת, מה רואים כאן? באמת כל הכוח שלך, ממי הוא בא? מהשם אלוקח. כל הכישרון שלך, הכוח הדיבור, הקריזמה, החריצות, האנרגיה, היכולת, כל זה מי נותן לך? הקרש ברוך הוא. השליחים שמגיעים, אנשים שאתה מכיר, שפותחים לך דלתות לכל מיני מקומות, כל זה מהקרש ברוך הוא, רק אדם כפוי טובה, ורוב העולם הם כפוי טובה לצערנו הרב, שלא מכירים בקרש ברוך הוא, ולא רק זה, הם מעולם לא אומרים תודה, וגם שמעיירים להם על זה הם עוד כועסים. אז באמת, לאנשים כאלה, הם צריכים להילחם עבור הלחם, אין מה לעשות, אין להם מי להשליך את יאווהם כי הם לא סומכים עליו. בכל אופן, יש עוד מילה שבאה מהשורש הזה של למת חתמיהם, אז מה אמרנו? שתורה נקראת לחם, וקורבן נקרא לחם, והאוכל שאנחנו אוכלים נקרא לחם, ויש דבר רביעי שנקרא לחם, זה מלשון הלחמה, להלחים, מלחים שני חלקים, כן? חלקים מפורדים, נהפכו לחלק אחד. לכן יש כאן דבר מאוד מעניין, שאומרים, שקוראים לתורה לחם, התורה מלחימה בין שני אנשים, חברות אז עושה קשר רוחני חזק מאוד ביניהם. ששניים יושבים ואוכלים לחם, אוכלים בשרודה, ועושה קשר חזק מאוד ביניהם. וכן, בפגישות, בעסקים, לוקחים את הקונה לאיזה מסעדה טובה, מאכילים אותו, יושבים, מדברים, צוחקים על הצלחות ועל השתייה, וזה גורם לחברות טובה ביניהם. לכן כתוב שתלמיד חכם לא יישב ויישב עם עמי הארצות. לא יישב, ביוחד עם כל מיני ארכי פארקי, בורים ועמי ארצות, אנשים שמדברים לשון לא נקייה ושטויות וכאלה. למה? זה פוגע בנשמתו של אותו תלמיד חכם. שכן, לא נדבר על החיוב לשם של אלה שרואים את זה. אני אומר, אפילו בחדרי חדרים, כן? לא יהיה הרבה סעודתו עם עמי הארצות, ככה כתוב. אין ברירה אם יש אזכרה, דברים מסוימים, אין ברירה, אנחנו עושים את זה בצורך מצווה. אבל ברגע שאין חיוב, אתה סתם עושה את זה מתאהבה, בגלל שמבשלים שם אוכל טוב, וצוחקים קצת, ונחמד לך לשתות איתם קצת לחיים, אבל אתה שוכח את עצמך והנזק הוא לפעמים רציני מאוד. אז באמת, התורה מחברת ומקרבת גם את ישראל להביא עם שבשמיים, לכן היא גם כנקראת לחם, מלשון מלחים, מחבר, חיבור, כן? וגם האוכל שאנחנו אוכלים מחבר את הנשמה לגוף. בלי לאכול כמה ימים לא תאכל, הנשמה תמת והנשמה יוצאת מהגוף. מה מחזיק את הנשמה בתוך הגוף? אוכל ושטייה. גם זה נקרא לחם. זאת אומרת רואים שהלשון הזאת של למת חטמן, כן? זה באמת דבר מאוד מעניין, זה לשון חיבור. כל הדברים שמחברים זה את זה, יש להם את השורש הזה. מה עוד? אמנם יש להוסיף של לחם, זה כמו שאמרתי קודם, זה גם שורש אותיות של מלחמה. מלשון לוחם. וזה דווקא משלים את היסוד שאמרנו. שיש שניים שנלחמים זה בזה, הכוונה, מתווכחים זה עם זה. זה יכול לחבר ביניהם לחיבור מושלם, וזה דרך אגב גם אפשר אולי להוסיף, זה אמנם לא כתוב כאן, אפשר גם להוסיף את זה מדעתי, שהרבה פעמים החברים הכי טובים של האדם בחיים, זה אלה שנלחמו איתו בקרב, במלחמה, בצבא. אלה שהיו בקרבות, במבצעים, הם אחרי שלושים, ארבעים שנה כבר נהיו סכנים וכולי, עדיין ברגע שאחד בצרה, הם מתאחדים כולם למען אותו אחד, למה? אלה חברים לנשק. יש ביטוי כזה חברים לנשק, כמלחמה, לשון למד חטא מהם זה לשון חיבור, חיבור אמיתי וחיבור חזק. נפגשתי לא פעם במקרים קיצוניים של בעלים, זה דבר מאוד מאוד שכיח בדור הזה, מאוד נפוץ, לצערי הרב אני רואה את זה יום יום. נפגשתי לא פעם במקרים קיצוניים של בעלים שהיו חולי נפש ממש, ממש חולי נפש. ואז מה? התנהגו באופן קשה לנשים שלהם, לא מתוך רשעות, אלא מתוך חולי הנפש. ואנשים שלהם במשך 15 עד 20 שנה לא הגיבו כלום. לא שיתפו אף אחד בבקשת עזרה. עד שהגיעו למצב שהם הרגישו שהם לא מסוגלות יותר. זה הגיע למצב של פיקוח נפש. בכל המקרים הללו שאלתי את האישה, איך סבלת את כל זה? תמיד ענתה האישה את אותה תשובה. מה זאת אומרת? הרי איזו היא אישה קשרה, העושה הרצון בעלה. ‫מה אני אומרות בבעלי? זה בעלי. ‫היא הייתה בטוחה מהבורות שלה ‫שניסויים פירושו להיכנע. ‫זה לא נכון. מי אמר? ‫זה לא נכון. לבטל את עצמי. ‫אדם צריך לבטל את עצמו ‫בפני הקדוש ברחור. ‫הוא לא צריך לבטל את עצמו ‫בפני אשתו, ‫והיא לא צריכה לבטל את עצמה ‫בפני בעלה. ‫כל אחד יש לו את האישיות שלו, כל אחד, כמובן לא מדברים עכשיו שיש פה אווירות ודברים מידות רעות, צריכים להתפטר מזה, כן? אבל היא אוהבת ירוק והוא אוהב צהוב, היא אוהבת מאור והוא אוהב מקטיפה, וכל מיני בערך ניגודים. היא אוהבת כזה אוכל והוא אוהב כזה אוכל וכולי. ואנשים האלו חשבו, מה זה להיות אישה זה כאילו להיות שפחה, להיכנע בפני בעלי. ובאמת זה לא נכון. ‫אישה לא צריכה להרגיש ‫שהיא לא קיימת, ‫או שמה שבעלר מחליט ‫זה מה שתמיד יהיה, ‫ודעתה לא נחשבת, ‫ומי בכלל שואל אותה? ‫זה אסור, זה לא בא מהיהדות, ‫הדברים האלה. ‫זה חינוך לקוי, ‫כמו שהבאנו מהגאון מבילנה ‫והמגיד משנה, ‫שכתוב שמה, ‫איך צריכים ניסויים להיראות. ‫בואו נדבר קצת על יחסי אנוש. שזה המתכונת החשובה ביותר להצלחה בחיי הניסויים. רב שלמה אמר, בעצם כל הבעיות בשלום הבית, ואני באופן אישי רואה את זה לאורך כל השנים, בעצם כל הבעיות בשלום הבית, זה נושא של יחסי אנוש גרדה. כמעט הכל מתחיל ונגמר במידות. מידות טובות, מידות רעות. התנהגות יפה, התנהגות לא טובה. כמו כל מערכת יחסים שבין בני אדם בעולם, בין שותפים, בין משפחה, חברים, שכנים, ברור שהיחסי אנוש הם משפיעים על הקשר. אלא שבאיש ואישה זה שונה מכל שאר הדברים. אף אחד לא מכריח אותך להיות חבר של האיש הזה. היום אתה חבר שלו, מחר אתה לא מדבר איתו יותר. שכנים, לא תהיו שכנים לנצח. וגם אם תהיו, אתה לא חייב לדבר איתו. נתק ונגמר הסיפור. אלא היחסים בין איש לאישה שהתחתנו הם כפויים. ברגע שהתחתנת אתה בתוך הסכם, אתה כפוי. אתה לא יכול לקום וללכת, אתה כבר לא חופשי כמו שהיית לפני יום החתונה. כיוון שהם חייבים להתגורר יחד מתוקפי אותם מסויים, והעובדה הזאת שהשירות במחיצת אחת האחר כפויה עליהם, גורמת להקשות מאוד את מערכת היחסים בין האיש לאישה. שטבעו של האדם, שהוא מחויב לדבר, נוצר אצלו התנגדות וקושי. פסיכולוגית, אתה חייב, או מתחיל. קיבלת פקודה בצבא, ישר חושב איך להתפטר מזה, למרוד. גם אם זה לטובתו. גם אם הרופא אומר לך משהו לטובתך, עצם זה שהוא אמר לך, אתה חייב, מיד מתעוררת אצלך מבחינה פסיכולוגית איזו התנגדות לדבר. זה הרבה פעמים משיגים דברים דווקא בפסיכולוגיה ההפוכה. כן, זה נקרא reverse psychology. מה זה בדיוק? הרבה פעמים שאתה אומר לאדם, לא, לא צריך, תלך, תלך, בסדר, מסתדרים, עזוב, לך, אתה יכול ללכת. פתאום הוא אומר, לא, לא, מה פתאום, אני רוצה לעזור. אם הם מתכננים לה, בוא תעזור, מה אתה מתעצל, מה אתה משתמט, בוא תעזור. לא, מה, מה פתאום, אני חייב ללכת, אני ממהר, אומרים לו בסדר, בסדר, אתה רוצה ללכת, תלך, נסתדר, אנחנו נעשה את העבודה, לא, מה פתאום, אני חייב לעזור, אותו דבר בכביש, שני מכוניות, שני מסלולים עומדים להתמזג למסלול אחד, כל אחד בפקקים מנסה להיכנס לפני חברו, לפני השני, לא כל כך חברו, וכל אחד כבר נותן לשני מבט של רצח, וזה כבר עם יד על האקדח, והוא יש לו מכל בייסבול מוכן בקוננות. תכף הם יהרגו אחד את השני על התנהגות של ילדים בני ארבע. כל אחד רב שהוא ייכנס חצי שניה לפני השני, כאילו שהוא יגיע הביתה לפני. הרי זה עניין של חצי שניה כל הוויכוח. אבל פה מדובר כרגע על הכבוד. מה, אני אתן לו להשפיל אותי? הוא ייכנס לפניי, מה פתאום? אז אם אתה תלך איתו ראש בראש, יכול להיות שנפלת על משוגע, שמוכן גם שהמראה שלך והמראה שלו יישברו, ותיכנסו אוטו באוטו ויצרד אלפי שקלים נזק, העיקר שהוא יגיד את המילה האחרונה. מה תעשה? תנסה את השיטה הזאת. תגיד לו בבקשה, פור פה וורס, סיבו פלא. עד רבה, לך אתה קודם. תעשה לו עם היד. בבקשה אדוני, לך. אותו דבר בתור למהלית שכולם רוצים לדחף ראשונים, תגיד לו, אל ת'אדוני, לא צריך לדחוף, קח, תיכנס אותה לפניי, תהיה בסדר, אין לך מה לדאוג. ורגע, בדרך כלל, כשאתה אומר את זה לאדם, נכנס פה אפקט הבושה, ואז מה הוא אומר? לא, מה פתאום, אתה היית פה קודם? או שהשני אומר, נו, נו, אתה תלך. לא, נו, אתה, בבקשה. פתאום נהיו חברים. מחלת ברגע שכבר אתה לא פוגע לו בכבוד, ההתנגדות שלו מיד ירדה לאפס. ככה זה בחיים. אז אותו דבר פה. אם אתה תגיד, אתה חייב או את חייבת, אין לך ברירה, שמעת, את חייבת לשמוע לי. באופן טבעי היא חושבת, איך אני יכולה להתחמק מהמטלה הזאת? ואם אתה בא ואומר לה, אין בעיה אשתי, אני לא מקפיד, אם את לא מרגישה בנוח, בסדר, אני אנסה להסתדר לבד. מה אומר פתאום, אני אפקיר אותך? ככה זה עובד, אותו דבר עם הבעל. אין בעיה, בעלי, אני נקה לבד הכל, אני אסתדר, אני גם נטפל בילדים, אני מבינה שאתה עייף וזה, לא, מה פתאום, אז מה, אבל יש לך פה הרבה דברים, אני אראה מה אני יכול לעזור. ככה זה, דרך כלל משיגים יותר מאשר ראש בראש. זו המציאות. באמת, אז יש לזה מקור לדבר הזה במלבין, שהוא חי לפני 150 שנה, מגדולי המפרשים, המלבין, הפירוש שלו הוא נפלא. הוא המלבים על ספר דברים חף ד' הוא כותב על פסוק א', הוא כותב ככה. על הפסוק. והיה אם לא תמצא חן בעיניו. התורה מדברת עכשיו, אדם התחתן, לא מוצא את חן בעיניו האישה. זהו. איך אומרים? התגנתה בעיניו. שיכול לגרשה. התורה מלמדת שאחד מתאריאג מצוות זה גירושין. נתן לגט ספר קריטות כתוב בתורה. ספר קריטות. דרך אגב כתוב גט. ‫רק בלשון הגמרא, ‫אבל בתורה כתוב ספר קריטות. ‫למה קוראים לזה גט? ‫ג' ות' זה שתי אותיות ‫שאף פעם לא דבוקות זה לזה ‫בטקסט של התורה. ‫אין ביניהן קשר, ‫הן אף פעם לא דובקות זו בזו. ‫כן, גט, שהוא מפריד בין נשמות, ‫בין בעל לאישה, זה ג' ות'. ‫ועוד גם שזה מרמש שבגט ‫יש 12 שורות, ‫לפי ההלכה שכותבים גט, ‫יש שם 12 שורות, ‫ג' פלוס ת' בגימטריה זה 12, כן? אז זה באמת מעניין. אז הקרש ברכו אמר שכשלא עובד, ניסו הכל ואין שלום בית. ברגע שאין שלום בית, אומר הקרש ברכו שאחד מהמצוות, מהטרייג מצוות, זה נתן לספר קריטות גם להתגרש, זה מצווה כשצריכים. לפעמים אין ברירה, כן? גם כשמתגרשים צריכים לדעת איך לעשות את זה. הרבה אנשים נכשלים בסנאה, נקימה, נטירה, לשון הרע או צעד שם רע, אלימות, כל מיני דברים נוראים שבסוף יקבלו על זה עונשים נוראים בשמיים. אין קץ לעונש שהם יקבלו אם זה הבעל או האישה או שניהם. והמשפחות שבוחשים בקלה אחת וחממים את העניינים וכל מיני חברים כביכול שרק מוסיפים שמן למדורה, כולם יישאו בתוצאות ויענשו קשות על המחלוקות האלה לצערי נוער. אפשר להסתדר יפה, אפשר לבוא לרב שהוא נחמד וישר וצדיק, לבוא לשטוח בפניו, יש לנו כך וכך, כך וכך שנים, ילדים, היינו נשואים, יש לנו רכוש, ואנחנו רוצים להגיע לפשרה בדרכי שלום, בלי בתי משפט של כל הרשעים שם, השופטים, בועלי נידה ואוכלי טרף הם חללי שבת, והם מקבלים כל מיני שלמונים וכל מיני שמאלנים, שונאי ישראל יושבים לנו בבית משפט, העבדים אשלו בנו. מעולם הם לא פסקו שום דבר בעד התורה, תמיד בעד התואבה ובעד שונאי ישראל. ולבוא לשם ולפתוח את כל הלכלוך שהיה לך בבית עם אשתך, עם גרושתך, והיא תפתח עליך ואתה עליה בפני הרשעים האלה, אין ביזיון יותר גדול מזה. מה אתה עושה? גם אם אתה חילוני, תלך לאיזה רב שמטפל בעניינים האלה, ינסה לעשות שלום, לא עלך, יגיד כך וכך, כך, אתה צריך לתת לה, תתחלקו, תמכרו, תעשו, עד תמחלי על זה, יעשה ביניכם קשרה בדרכי שלום, תכתבו איזה מסמך, בכל זאת אתה אחר כך הולך מאשר את זה, במסגרת החוק, ישלם לה כך וכך מזונות לפי מספר הילדים, יחלקו וכולי, רק מה? מידות רעות. המידות הרעות של הבעל או של האישה יגרמו שהם ירצחו אחד את השני 20 שנה אחרי הניסויים, גם ירצו לילדים שלהם את החיים, וזה המציאות. הכל זה מתחיל ונגמר במידות רעות. לא מוכלים, לא מעבירים על מידותיהם, אין אמונה באשם, חושבים, אני אעשה צדק. מה עם הקרש ברוך הוא? עזוב אותי, אני לא יכול לחכות, מה השם? יש לו סבלנות, לי אין סבלנות. מכירים את כל זה, כן? אז המאלבים כותב על הפסוק הזה, רצה השם יתברך שבני ישראל יחיו יחד עם נשותיהם, חיי רצון ולא חיי הכרח. הכוונה כפייה, כן? אלא מרצון. ואם לא היה יכולת בידו לגרשה, אם התורה הייתה אומרת מי שמתחתן לעולם לא יכול להתגרש, זהו, זה רק פעם אחת מתחתנים, אין כזה דבר גירושין. אתם רוצים להיפרד, לא לחיות ביחד, זה כבר בעיה שלכם, אבל אתם קשורים זה בזה לנצח, ולא תוכלו להתחתן שוב. אם היה כזה דבר בתורה, היה כל אחד מתעונן על חייו. למה? שההכרח, כן, לחיות עם אישה אשר לא תמצא חן בעיניו, אז זה כפייה, כן? ברגע שקופים על האדם, אפילו שכרגע הוא נהנה מהפחד שיום אחד זה יהיה עליו בכפייה, הוא כבר עכשיו מפסיק להנות מהלחץ הזה. אבל כשיש לו יכולת לגרשה בכל זמן שרק ירצה בעתיד, כל זמן שלא תאבד את החן שהיה לה, כן, תספיק למונרו מזה, כל עוד יפה בעיניו, היא טובה אליו, ותנהגת יפה, והכל כמו שהיה, למה שיגרש אותה, כן? אבל הוא יודע שיש לו תמיד את האופציה הזאת, בחושבו שאם היא ניסה אחרת, גם היא לא תהיה טובה עמנה. מי אמר, הוא אומר, אני אגיד עכשיו אני אגרש אותה, אני אלך להתחתן עם שם, מי אמר שהשנייה תהיה יותר טובה? עשו כבר ניסיונות, ראו שאנשים בדרך כלל מתחתנים עם השנייה והשלישית שלהם, שהם כמו הראשונה, זאת אומרת, יש טיפוס מסוים שאליו הוא נמשך. ואז שאלו אותו, אבל זה היה לך כבר בהתחלה, אז למה אם חזרת על אותה טעות פעם, שנייה ושלישית, כן? הוא ממשיך המלבים. וכל זמן שלא גרשה, בהכרח הוא חי איתה ברצון. עצם זה שאתה יודע שבכל רגע אתה יכול לקום וללכת. לא כפו עליך. אתה לא סובל. ברגע שנעלו את הדלתות ואתה חייב להיות פה, זה כבר כלא. נסביר את הדבר במשל קטן, אם יחרצו לאיש שישב בבית יום אחד, יאמרו לו, אדוני אתה חייב להיות במעצר בית, לעונש יחשב לו, ומרצונו, אם הוא בעצמו רוצה לשבת בבית, או זהו, עכשיו אומר לה בוס שלו בעבודה, אני לוקח שבועיים חופש, מה אתה עושה? הולך לנוח, לישון, ללמוד קצת הורה, לנוח בבית, לא רוצה אנשים, חבא את הטלפון, עזבו אותי, הלחץ הרג אותי, תן לי שבוע, שבועיים להירגע בבית בשקט ושלווה. כל יום שהוא כלוא בבית זה מבחירה, הוא לא סובל. הנה עכשיו הממשלה עקפו עלינו להיות סגורים בבתים קרוב לחודשיים, יש פה בניו יורק, זה כבר יותר מחודשי, בארץ זה היה קצת פחות מחודשי. כל זאת, כולם ממורמרים, כולם מתמרמרים, כולם כותבים כל מיני תגובות של ערס, כאילו שהממשלה יש לה איזו הנאה לקלוט אותך, אבל לקלוט אותך בבתים ולהרוס את הכלכלה, אחר כך הם צריכים לתת לך כספים ומענקים והנחות, ויהיה אנדרלמוסיה, ויהיה יותר פשע, ובעצמם גם ייפגעו מזה אנשי הממשלה. כולם הרי ייפגעו מזה סופו של דבר. אבל הוא לא מבין את זה. הוא כרגע ממורמר על זה שהוא יושב בבית בקפיאה. אבל אם הוא בחר לשבת בבית, אותו מצב בדיוק. רק מה ההבדל? שפה הוא בחר, ולכן הוא לא סובל. זאת אומרת, יש פה דבר פסיכולוגי עמוק. כל עוד יש לך יציאה, מתי שרק תרצה, המפתחות ביד, אין לחץ. אין לחץ, אין כפייה, אתה נהנה. אתה חייב, אפילו שזו אותה פעולה, אתה חייב, אתה לא נהנה. אותו דבר הרבה פעמים הילדים. אומרים לו, תאכל, לא רוצה לאכול. למה? מיד פיתח התנגדות. אחר כך תבוא יום אחד, תראה שהוא יושב לבד ואוכל. מה קרה? אמר, מה, זה דווקא טעים. לא, עכשיו לא כפו עליו. אז הוא כן רצה לראות, הוא כן רצה לראות. ככה זה טבע האדם. כופים עליו, הוא מיד מפתח התנגדות. זה, דרך אגב, אחד הסיבות שהרבה אנשים מורדים בדת. יש ברוך הוא, כתוב, כפה עליהם האר כגיגית, ונתן לנו את התורה, והתורה מלאה בהונשים ואזרות. ומאלה שאדם יודע שהוא חייב לקיים, הוא מפתח התנגדות. ‫היה לי מקרה פעם, ‫היה שם איזה שף צרפתי ‫במסעדה צרפתית במנתן, ‫מסעדה לא קשרה. ‫מבאשל שם צדפות, ‫לא יודע, הם אוכלים ‫כל מיני צפרדאים הצרפתיים, ‫דברים מוזרים, חזיר, מה לא. ‫והוא בחור יהודי, חילוני, צרפתי. יום אחד אמרו לי אחרי דרשה שהייתי בברוקלין, אמרו לי, הוא גר שם עם איזה בחור ישראלי בן 20, הוא בן 40, הבחור בן 25, אמרו לי שאם אני יכול אחרי הדרשה לעצור אצלם בדירה ולדבר איתו. שכנע אותו לעזוב כזו עבודה, מה אתה מאכיל אנשים צדפות. הלכתי לשם 12 ומשהו בלילה, ישבתי עם הזוג הזה איזה שעה, ואני קולט שהצרפתי הזה יש לו רגשי נחיתות חזקים מאוד. הוא מת לתשומת לב. כל שנייה הוא זורק שטות חדשה, שאם בורא עולם קיים, שיערוג אותי, שיקח אותי, מה זה, כל מיני מילים מוזרות, והוא מראה לי כל מיני חורים בקיר. פה באמריקה, הקירות זה מגבס, אתה נותן לגרוף, נהיה חור. כמו בארץ, אתה נותן לגרוף, נהיה לך חור ביד. פה אתה נותן לגרוף רציני, נהיה חור בגבס, או שסדק. הוא מראה לי כל מיני סדקים בקירות, אתה רואה איזה עשיתי עם הראש, זה באתי, זה ככה וזה. בקיצור, אחרי איזה שעה ומשהו שראיתי שכל מה שאני אומר לו הוא עונה לי תשובות מוזרות, בגלל שקלטתי שלא זה בעיה רגשית. פתאום אמרתי, אני אעשה לו פסיכולוגיה הפוכה. Reverse psychology. אמרתי לו, אדוני, אתה צודק, אין שום בעיה, אתה לא צריך לשמור מצוות. אתה לא צריך לשמור מצוות, אמרתי לו. אומר לי, מה? אני אומר לו, כתוב שוטה פטור ממצוות. אם אתה עושה את כל הדברים האלה, אתה פטור ממצוות. עכשיו, הוא לא הבין מה פירוש המילה שוטה. זאת אומרת, בכל זאת מילה שצרפתי הולך חדש, הוא לא כל כך מבין, כן? אז ברגע שאמרתי לו שוטה, הוא התחיל ככה לחייך, ככה, מה אני לא צריך... הוא שמע, אתה אומר לחבר שלו, אני לא צריך לשמוע מצוות, הוא אומר. אז החבר שלו אומר לו, מטומטם, הוא אומר לך שאתה שותה, אתה לא מבין מה זה שותה, שותה זה מטומטם, לכן אתה פטור ממצוות. פתאום שהוא הבין מה זה שותה פטור ממצוות, הוא התחיל לקלל כאלה כללות, מעניין, את הכללות בעברית הוא למד, טוב, טוב, טוב, התחיל לקלל כל כללה אפשרית שרק אפשר, תסתלק מבית שלי ו... בקיצור, אני יצאתי משם, וזה שהביא אותי, יוצא אחריי, עבל וחפוי ראש. מה זה? מה עשית? כבר הוא התחיל להראות סימנים. אמרתי לו, אל תדאג. תדע לך, זה עכשיו נקרא Reverse Psychology, פסיכולוגיה הפוכה. הוא הרי, כל מה שעושה זה בשביל שהתכננו אליו. תשמור שבת, תשמור, תעזוב את ה... התכננים אליו, זה טוב לו, הוא רוצה תשומת לב. פתאום אומרים לו, לך. עושה מה שאתה רוצה, אתה לא צריך לשמור. אל תעשה טובות, לך. אמר לי, טוב, אני מקווה שאתה יודע מה שאתה עושה. למוחרת ומטלפן לי בצהריים, הבחור הזה ניסים, עד היום עובד משגח קשרות פה במסעדות בניו יורק, מתקשר, אומר לי, אתה לא מבין, התחיל לצעוק, אתה גאון, זה לא יאומן. אומר לי, נחש, מה קרה היום בבוקר? אני אומר לו, מה? הוא אומר לי, הבן אדם הגיע לבית כנסת בבוקר, שם תפילין, תלית, לא יהיו אומן כי עשו פר. קיצור, השף הזה עזב את המסעדה, חזר בתשובה. ולא רק זה גם, בנוסף לכל, נהיה המקליט של הדרשות של הרב שם בבית הכנסת. הרב הזה בינתיים נפטר עליו השלום, היה שם איזה רב צדיק. התחילה, אז לא היה דיסקים, היה קלטות. אז היה מכונה כזאת, שמים קלטת מאסטר ומקליטים עשר במכה. הוא היה מקליט השיעורים ומפיץ, שם מדבקות ו... מפיצים את הקלטות של הרב. בסוף גם נהפך תוך חודש למזקה הרבים. למה? פסיכולוגיה הפוכה. כל עוד אומרים לו, תחייף, תחייף, תענש, נלחם בך. למרות שההיגיון, אדם חכם שיודע שיש מחיר למעשה וצריך להשתנות, אבל מציאות למעשים לחול, מציאות היא שונה מהשכל, כן? בכל אופן, זה מה שהציל את הבן אדם הזה וחזר בתשובה. רואים הרבה פעמים ילדים אותו דבר. כל עוד אתה אומר לו אסור, אסור, אסור, רק את זה הוא רוצה. ברגע שאתה אומר אין בעיה, תעשה מה שאתה רוצה, פתאום הוא לא רץ לעשות. למה? התארת לו, ירד ממנו היצר, המרד. המלבים מביא לנו הבנה מחודשת בפרשת גירושים. תורה מדברת מה זה ונתן לספר קריטות. אז כתוב, הוא מסביר שבעצם כל הסיבה שקשבר חול נתן כזו מצווה, שאם לא מסתדרים אז מתגרשים, זה רק בשביל שמי שנשוי יוכל להיות נשוי באושר. עצם הידיעה שתמיד אפשר לפרק את החבילה ולפרד כידידים, גורמת שבזמן שהם ביחד ישקיעו יותר ויהיה להם יותר כיף להיות שם, כי זה לא בקפיאה. למשל אצל הנוצרים הקתוליים יש כזה מושג שנקרא חתונה קתולית, שם אסור להתגרש ואז הם סובלים לנצח, כן? אין כזה דבר בתורה, כתוב בתורה פסוק מפורש, כן? שיש מצבים שיגרש את אשתו וזה לטועל את עצם חיי הנישואים שכל אחד ואחד כן? יוכל לחיות עם אשתו מתוך רצון ושמחה ולא ירגיש את החיים ככפייה ובאין ברירה. כן? זאת אומרת, ברגע שאנחנו רואים שהכל כאן נעשה מרצון, מבחירה ולא מכפייה, יש שמחה בחיי הניסויים. כי אם האדם ירגיש שאין לו אפשרות להתגרש, לא יהיה לו טוב בניסויים. כי הוא מרגיש כפוי ומוכרח. אבל אחרי שיש לו פת בסלו, אם הוא רוצה לגרש, יוכל לגרש. טוב, אז עכשיו באמת נעבור הלאה. רבי שלמה מדבר עכשיו על הרב שלו שהיה הרב אייזק שר, שהיה מכין את הבחורים לנישואים. הוא היה מקפיד מאוד על ענייני עמידות. מדבר איתם על גאווה, על כעס, על עצלות, על אנוכיות, כל הדברים האלו. זה היה עיקר ההכנה שלו לחתונה. אומר מי שרוצה להיכנס מערכת הניסויים זה מה שהוא חייב לתקן לפני שהוא עובר לגור עם האישה. יש לך את המידה הזאת ויש לך את זה ואתה ככה ואתה מתרשל ואתה לא נקי ואתה לא מסודר, כל הדברים העובד איתם לפני, כמה שתתקן יותר לפני, ככה יהיה לך פחות בעיות בתוך חיי הניסויים עצמם. הגמרה במסכת יבמות, מתחילה לדבר עכשיו, מה זה העזר, העזר הזה שהתורה אומרת? עשה לו עזר כנגדו, כן? שהקב' הוא אמר שיעשה לאדם את חווה את אשתו, כן? אשכחי רבי יוסי לאליהו. רבי יוסי מצא את אליהו הנביא, אמר לו, כתיב, עשה לו עזר. כתוב, הקב' הוא אמר, אני אעשה לאדם עזר. במה האישה עוזרתו לאדם? במה האישה עוזרת לאדם? אמר לאה, אליהו הנביא עונה לו, אדם מביא חיתים, חיתים קוסס, אדם הלך הביא חיתה מהשדה, הוא אוכל את זה ככה את החיתה? לא. פשטן, זה דומה לצמר גפן, כן? פשטן לובש, הוא לובש את הפשטן שהוא הביא את הצמחים של הפשטן? לא. נמצאת מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו. במילים אחרות, אתה מביא לאשתך חיטים, היא מוציאה את החיטה מתוך הנרטיקים, תוכנת, לשה את זה, תקן מחים מים, עושה חלות, כל זה היא עשתה. אתה רק הבאת את החיטים, העוזרת לך בכל שאר הדברים. הבאת פשטן, מהפשטן עשתה לך חליפה. זאת אומרת, היא בעצם שרתית שלך. ככה יוצא פה. משרת את אותך, הכינה לך, מבשלת לך, הופעה בשבילך, תרובה כל מיני דברים בשבילך, תופרת. זה מאוד תמוה. דברי הגמרא האלה מאוד תמוהים. זה מה שיש לרבי יוסי לדבר עם אליהו הנביא. דברים שכל ילד מבין. אף יש מישהו שלא יודע שאישה עוזרת ומבשלת ומנקה ויש בית בעולם שזה לא ברור היום. אפילו אצל הפמיניסטיות, הן עושות, הן גם כן מנקות, אין להן ברירה, כן? אז דברי הגמרא צמויים, מה זה כל הדין והדברים בין רבי יוסי לאליהו הנביא? זה פלא. הרי אם עכשיו אתה זכית לגילוי אליהו, אליהו הנביא התגלה לך, זה נדיר מאוד הרי. זה מה שהיית שואל אותו? במה האישה עוזרת לאדם? דברים שהם כל כך ברורים. זה מה שחשוב לשאול עכשיו את אליהו הנביא, ולא רק זה גם. ‫לא רק זה, התשובה שליהו הנביא ‫עונה לו היא מוזרה מאוד. ‫היא תוכנת החיטים, ‫היא עושה מהפשטן בגדים. ‫בן אדם צריך שאשתו ‫תתכן בשבילו חיטה ותעשה בשבילו, ‫תתפור בשבילו וכולי. ‫זה באמת עיקר הניסויים. ‫אובייר אבי שלמה, ‫דברי ההגמרה הזאת, צריכים לדייק. השאלה היא, במה אשתו עוזרתו? כתוב בדברי חז'ל, במסכת יבאמות, עמוד שמח ב', עמוד 62, דברים מבהילים על מי ששרוי בלא אישה. פחד. אני תמיד, כשאני מגיע לזה בגמרה או בהדרשות, האמת, אני מתבייש להגיד את זה, כי יש כל כך הרבה עשרות אלפי רווקים ורווקות. והם חיים בלי אישה, והגמרה אומר דברים קשים מאוד על מי שחי בלי אישה. אני יודע שאנשים האלה מסתמה כששומעים את הדרשה מצטערים. כמובן שאין הכוונה לצייר אף אחד חס ושלום, אבל אם זה כבר נכתב בגמרה, וחזל היו הפסיכולוגים הכי גדולים שיש בהיסטוריה, והמתחשבים הכי גדולים במידות בין אדם לחברו, והרי היה ברור שכותבים, רבאשי ורבינה שכתבו את השסט, התלמוד, הרי היה ברור להם שאלפים, עשרות אלפים, מאות אלפים רווקים ורווקות שיקראו את הדברים שכתבו בגמרות האלה במסכת קידושין, גיטין וכולי, שהרבה אנשים ייקחו ללב ובכל זאת כתבו, אז חובה עלינו להגיד את הדברים. כי אם היו חושבים שייצא מזה יותר נזק מתו אלה, פשוט לא היו כותבים, אבל זה חשוב מאוד לדעת את הדברים האלה. אז קודם כל, זה מה שכתוב בגמרא מסרט יוועמות עמוץ סמך ב', כתוב ככה, שרוי בלא אישה, שרוי בלא חומה. כאילו אין לו הגנה. שרוי בלא שמחה. שרוי בלא תורה. מה זאת אומרת? הוא בישיבה, הוא לומד כבר עשרים שנה בישיבה. זה לא אותו דבר. אין לו אישוב הדת. ברגע שהאדם אין לו אישה פחות, הרמה של הלימוד היא פחות, בגלל שאין לו את האישוב הדת הזה שיש לו אישה בבית. ואז גם נכנס לו אצר הרע ואירורים וכל מיני תאוות וכולי. כרגע שיש לו אישה זה נותן לו מנוחת הנפש. שהוא לומד עם מנוחת הנפש זה לא אותו דבר. והיינו שהכוח של האישה להיות עזר כנגדו. זה שהאישה מביאה את האדם לשלמות. גם בכל המדרגות הרוחניות. לכן שפגש רבי יוסית אליהו הנביא, כן? הוא רצה לדעת במה היא עוזרת לו. זאת אומרת, איך זה מתבצע במציאות הלכה למעשה? ואיך מגיעים לזה שהיא תהיה העזרה להגיע למדרגות הגבוהות שהיא יכולה להביא להם את הבעל? איך אני יכול לגדול ברוחניות בזכות אשתי? זה שהיא יכולה לעשות חיטה ודברים כאלה. וזה מה שאליהו הנביא אמר לו, אתה חושב שמדובר פה בדברים גדולים? מה רצית שהיא תעשה לך? תלמד איתך גמרה? תתפלפל איתך בתוספות? תקרא איתך תהילים? תעשה איתך תיקוני חצות? מה בדיוק רצית שאתה תעשה? אלא תדע, הדברים הם הרבה יותר פשוטים. ברגע שהיא מעמידה עבורך את כל צורכי הבית, באיזה גופה מאירה את עיניך, מה זה מאירה את עיניו? יש לך יישוב הדת, יש לך מנוחת הנפש, יש לך שמחה בלב. אתה רואה דברים אחרת, גם אתה נראה אחרת דרך אגב. אנשים שמאוהבים ישר מרגישים במקום העבודה שלהם, מי שקצת מקורב אליהם, ישר, וואו, את נראית מאוהבת. מה, יש מישהו חדש? למה הכל משתנה? הדובור, ההתייחסות לדברים, החיוכים, כל מיני מחשבות כאלה הוזים באוויר, מסתכלים על הקירות ככה דקות ממושכות, כן? מבולבלים, שוכחים איפה שמים דברים, רואים? שינוי קיצוני בהתנהגות, אז כבר מבינים, זה לא אתה. גם בלימוד הוא כבר לא מרוכז, הוא כבר כל רגע מסתכל מתי כבר אוכל ללכת. הוא נשוי טרי, הוא כבר מת להגיע הביתה, כן? ועל ידי זה, הוא יכול להגיע לכל השלמויות הרוחניות, המנויות שם בגמרא. ודייק רבי שלום, ראשון הגמרא, נמצאת מאירה עיניו. שהגאוג מבילנה בספר משלט את דבב, פסוק למד, אומר על הפסוק, מאור עיניים יהיה סמך לב. ‫שזו המדרגה הגבוהה ביותר ‫של לימוד התורה. ‫העיניים שלך מהירות, ‫וזה מסמך לך את הלב. ‫העיניים והלב קשורים זה בזה. ‫והרבה פעמים אומרים גם ‫שהעיניים זה המראה של הנשמה. ‫דרך העיניים רואים ‫איזו נשמה יש לאדם הזה. ‫עיני הטובות, עיני הרקות, ‫יש פסוקים בתורה על זה. ‫טוב עיניים, טובת עיניים. ‫וזהו העזר כנגדו. לא בשמיים היא. אל תחפש כל מיני דברים מיסטיים ורוחניים גדולים. מבשלת, מענקה, מטפלת בילדים, מספקת את צרכיך, מדברת איתך, יש לך עם לדבר, יש לך עונק בזה. זהו זה. בזכות זה אתה גודל בתורה ובמידות. וודאי שזה נכון, הדברים האלה ידועים. ואליהו הנביא פשוט אמר לו לטאנה, רבי יוסי, אתה חושב שיש פה דברים מסגבים, רייט חזרה לארץ, לא בשמיים היא. הדברים האלה שהאישה עושה עבור בעלה, בזכותה הוא יושב ולומד תור האף. היום תוסיפו לזה גם שהרבה נשים חרדיות למשל מפרנסות גם את הבית, עובדות מחוץ לבית בנוסף לכל. אז שכרה כפול ומכופל, כמובן שכל מה שבעלה מקבל היא מקבלת בעת אם. וככה היא מביאה אותו למדרגה, מה שאנחנו מתפללים כל יום בתפילה, והער איננו ותורתך. רבי שלמה הסביר עכשיו, בגמרה, במסכת סרטה המודבט, כתוב שיש זיווג ראשון, יש זיווג שני, אומרת שבזיווג הראשון מכריזים לך כבר מימשמיים אם היא תתחתן, ובזיווג שני, משמה שם בגמרה, ‫מזווגים לו לאדם זיווג ‫לפי מעשיו וכולי, ‫אז רבי שלמה מסביר ‫מה זה זיווג ראשון. ‫על הזיווג הראשון קראו חזל ‫את הפסוק, ‫וחברתך ואשת בריתך. ‫זה כתוב במלאכי ב' פסוק י' ‫והגמרה שמדברת על הפסוק הזה, ‫אז הגמרה אומרת ש... במסכת צנדרין, עמוד חפבט, ההגמרה אומרת, האישה, ההגמרה מסבירה, אינה קוראת את ברית, אלא למי שעשה אקלי, שנאמר, כי בועלייך עושייך השם צבקות שמו. ‫זאת אומרת, הקב". נותן ‫משל מהחיים בין יחסי גבר ואישה. ‫איש התחתן עם אישה, ‫היא הייתה בטולה, בעל אותה, ‫היא כבר לא בטולה יותר, ‫אז הקב". משתמש בביטוי הזה, ‫כמובן הנביא מביא את זה, ‫כי בועלייך, עושייך, ‫השם צבעות שמו. ‫עכשיו, יש חתונה בין הקב". ‫לעם ישראל, מי הוא הבעל, ‫לכן בלשון הקודש בעל ובועל, ‫שניהם, בלשון בעל יש שלוש פירושים. א' הוא הבעל שלך, ב' הוא הבועל, אמור להיות הראשון שהיה איתך, וג' הוא מלשון בעל הבית, למה בעל הבית? שקנה אותך, נותן לך טבעת או משהו, או יש כאן קניין, כן? וכבר במילה עצמה רואים את כל המהות שלה, כן? אז באמת, הקב' הוא כביכול, עכשיו הוא הבעל, זה כמובן מטאפורה, הוא הבעל ואנחנו, עם ישראל זה האישה, והקב' הוא קראת איתנו ברית, אז לכן כתוב בועלייך אוסייך, השם צבעות שמו. לכן הקשר בין האישה לאיש הראשון שהיה איתה. הראשון שבעל אותה, הראשון הראשון בחייה, הוא קשר עמוק יותר מקשרים שיהיה לה אחר כך. אם למשל היא לא תתחתן עם האדם הזה, או אפילו התחתנה, התגרשה ועכשיו מתחתנת פעם שנייה, בדרך הטבע, כמובן לכל כללי שוצא מן הכלל, בדרך הטבע הפעם הראשונה היא הכי מיוחדת שיש. גם אם לפעמים מתעוררים בעיות בין בני הזוג, עדיין הקשר עצמו הוא עמוק וחזק. וגם קיים ויש יותר סיכוי לרפא את המצב. למה? כי זה הראשון, זה מיוחד. פה גילינו את האהבה כביכול. לפי הבנה זו, מעלת זיווג ראשון זה דווקא כשעסק לי, דווקא שהוא הכיר אישה בטולה, והיא נבעלה, דווקא לא, לא שהוא כבר מצא מישהי שהייתה עם מישהו אחר לפניו. ואם היא לא הייתה בטולה, אלא זו הייתה מעלה של זיווג ראשון. צערנו, הרב בדורנו התקלקל העולם, והרבה מהבנות האלה, שבגמרה כתוב שבנות ישראל לא היו מעיזות ללכת לעשות כביסה בנהר, שזה לא צנוע, ‫תראו לאיזה שפל התדרדרנו. ‫והרבה מהן מגיעות לחתונה ‫שכבר הבעל שלהן ‫הוא לא באמת הראשון שהן היו איתו. ‫צערנו, הרב זה משבש הרבה ‫וזה גורם להרבה בעיות אחר כך. ‫ושוב ראיתי שכתב בפרי חדש, ‫אבן העזר, סימן קופיות'ת, ‫סוף סימן קטן ב', ‫וכן הרשש במסכת גיתין, צדיק, ‫כתוב שם, שאם לא הייתה בטולה לפני הזיווג הראשון, אין לנישואים הללו את מעלת המשמעות של זיווג ראשון. הברכה המיוחדת שיש בזיווג ראשון, לא קיים במציאות שנשים באו לחתונה שאינן בטולות. ואמר אבי שלמה, על פי מחקר שהוא השתתף בו, הוא היה הרי פסיכולוג גדול, קימצו אנשים שניסעו ארבע פעמים ויותר. ובדקו ומצאו שחלקם הגדול, אחר שהם התגרשו, חזרו ולקחו כל פעם מחדש את אותו סוג טיפוס של אישה. ואחר כך התגרשו שוב מאותה סיבה שהתגרשו בפעם הראשונה. מסקנת המחקר הייתה שיש תהליכים בלתי מודעים, בתת מודע, שגורמים לכך שאותו אדם נמשך דווקא לאותו סוג של טיפוס. אף שהוא סובל ממנו. הטוב בא עם רגע, יש גם רע, לא רק טוב. לכן הוא חוזר כל פעם לאותו דבר. אם זה אדם חיצוני, רקני, הוא מחפש גוף, מחפש מיניות, כל מיני דברים כאלה, תמיד הוא ילך אחרי הדברים האלה, שקר אכן ואבל היופי, דברים אחרים פחות מעניינים אותו, יחזור שוב ושוב על אותה טעות. ואם זה אדם שמחפש איזו משכילה, איזו נאורה במרכאות, עול פעם ילך אחר אותה סוג של אישה. ובסופו של דבר, זה גם מה שמביא לסוף של היחסים ביניהם. והנה, יחזור על אותה טעות פעם שנייה ופעם שלישית ופעם רביעית, זה מדהים. זה מחקר שעשו, מחקר מדעי. ואוסיף רבי שלמה שמבחינה פסיכולוגית, יש שינויים העלולים להתרחש במשך החיים של האדם. שמשפיעים על בחירת בין הזוג. לדוגמה, תינוק עד גיל 3-4 הוא מאוד מושפע מהסביבה. כמו שכתב הרמב״ם בשמונה פרקים בפרק הרביעי, שהוא מתבגר ומחפש דמות שדומה לאלו שירגיש סימפטיה אליהם ביותו תינוק. גידלו אותך, יש לך דודה טובה שהייתה באה וקנתה לך מתנות וכל מיני כאלה. ואמא שלך, לטוב או לרע, כן. אז לכן האדם הוא מאוד מושפע על אלה שנפגשו איתו בשנים הראשונות לחייו. דרך כלל, אני יכול לומר לכם, זה גם בדוק ומנוסה, שעיקר החינוך שהאדם מקבל בחייו זה מגיל 0 עד גיל 6. כמעט כל הערכים וה... אישיות שלך תעוצב בין גיל 0 לגיל 6, מהיום שנולדת עד גיל 6. אחרי זה כבר, אתה כבר כלי מוכן, כבר נהפכת לגזע. עד עכשיו היית שתיל, היה אפשר לנווט אותך, עכשיו כבר נהפכת לגזע. הגמרה במסכת סוטה, עמוד ממזין, עמוד 47, הגמרה שמביאה, אמר רבי יוחנן, שלושה חינות הן, יש שלושה סוגי חן, חן מלשון יופי, כן? חן מקום על יושביו, אדם בא למקום, איזה מקום יפה וכולי, אז מתחבב עליו מיד המקום. חן אישה על בעלה, אם הוא אוהב איך היא נראית, זה מביא לו אושר גדול. חן מקח על לוקחו, איזו סחורה שקנית, מאוד אתה נהנה, קנית שעון חדש, חליפה חדשה, דברים כאלה, תכשיטים, מכונית. חן מקח, מקח זה הדבר שקונים במקח וממכר. על לוקחו, על זה שקנה אותו, הוא פירש רשי, חן המקום על יושביו, אפילו הוא רע. למשל, יש אנשים שמתעניינים בדריכלות, וואו, איזה בנייה, מאוד מושך אותה. יש אנשים בתמונות, אומנות, על הקירות, איזה תמונות. יש אנשים מתלהבים מהריעוט, איזה ריעוט, איזה דברים יש בו. במורות, שנדלירס, כל מיני דברים. יש אנשים, מקום של נוף דווקא מושך אותם. איזה נוף, איזה אגם, איזה ערים, איזה... זאת אומרת, יש אנשים, אפילו מקום מכוער הם אוהבים. למשל, הוא זכה ללמוד שם עם החזון איש עשר שנים לפני פטירתו. מקום מצ'וקמק, ישן, שם שום דבר פנסי, כלום. אבל יש מהמקום הזה זיכרונות נפלאים. ישבתי פה עם גדול עולם, עשר שנים למדתי איתו. וכל פעם שהוא יבוא למקום הזה, המקום הזה הופך אותו מיד לשמח. למה? יש לו שם זיכרונות. או אדם שחי ברחוב ונתנו לו איזו דירה של עמידר. דירה מצ'וקמקת. ‫שיא הפשטות, ‫אבל הוא כל כך אוהב את הבית הזה, ‫כי הוא זוכר שלפני שנה ‫הוא היה ברחוב כופה למוות, ‫ועכשיו סוף סופי שלו דירה, ‫הוא כל כך שמח בה. ‫יבוא איזה עשיר לדירה, ‫וואו, איזה מסכן, תראה איך הוא גר. ‫אמרו לו, מסכן, ‫אתה יודע איפה הייתי לפני שנה? ‫זה גן עדן בשבילי. ‫זאת אומרת, זה לא בהכרח ‫חייב להיות מקום כזה יפה. ‫עצם זה שהמקום הזה ‫מביא הרגשה טובה לאדם, ‫כן מקום על יושביו. דבר נוסף, חידושי ערים מבהר, רשי ממשיך, חן מקום על יושביו, אמרנו אפילו רע, נראה להם טוב, חן אישה תמיד על בעלה, בעלה אוהב אותה, כל הזמן חושב עליה, מאוהבים, נפלא, אפילו היא מכוערת, רוב האנשים לא נותנים לה ציון של אישה יפה, אבל בעיניו היא יפה, הוא נמשך אליה, היא טובה אליו, יש ביניהם קשר טוב, חן נשאל בעלה. היא נושאת חן בעיניו, זהו, זה כל מה שצריך, מציאת חן. ובערך חידוש הערים, שהסיבה לזה היא בגלל שהאישה אין לה מקום אחר, והיא מסורה אליו, ובזה היא מוצאת חן בעיניו, ונראה שזה מדוקדק ברשי, אפשר לתקתק את זה מהמילים של רשי, שכתב חן אישה תמיד על בעלה, אוסיף פה מילה, תמיד. ותמיד היינו שהיא כל כולה מסורה אליו, ועל ידי זה היא נושאת חן בעיניו. ומכאן יסוד גדול שהאישה מופיעה שלו בצניעות, היא יוצאת לרחוב בלבוש פרוץ, כן? יש כאן חוסר בהתמסרות לבעלה, בנאמנות שלה אל בעלה. שהרי היא מעוררת וגם כן מעוניינת לעורר, תשומת לב אצל גברים אחרים. וזה גוף הגורם לה שאכן שאלה בעיני בעלה הולך ויורד בהתמדה. אז באמת יש כאן דבר מאוד מעניין שצריכים להבין. ‫היום, כיוון שהעולם כל כך רכוב, ‫כל כך מקולקל, ‫וכל הערכים נפלו והתמוטטו, ‫כבר האנשים ששומעים דברים כאלה ‫לפעמים מגכיחים. ‫הם לא יודעים שהבעיה אצלם, ‫שהם גדלו לעולם שהוא ‫גן חיות וטוב ובואו, כן? ‫אבל בעולם מתוקן, ‫עולם שחיים על פי ערכי התורה. ‫אפילו הגויים, בדורות הקודמים, ‫חיו לפי הערכים האלה, ‫ואצל הערבים בהרבה מקומות ‫עד היום זה ככה. ‫אז מה אנחנו מבינים מפה? שאישה כמה שהיא יותר צנועה בחוץ ולא מתרועת עם גברים ולא מדברת עם גברים וכמובן לא מחבקת ומנשקת גברים ושכבר באים לבית היא צנועה ולא רץ על נשק ולחבק ובאה בלבוש פרוץ להתגנדר לאדם, אז כמה שהיא מתנהגת יותר בצניעות, בעלה יותר מעריך ויותר אוהב אותה ויש לו שלוות הנפש שהוא יודע שתמיד הוא יכול לפתוח בה. לעומת זאת, אם היא ההפך מכל מה שאמרתי, כל הזמן הוא חי בחשדות עליה, במחשבות, בדמיונות, בפחדים. והימים האלה, כשהיא יוצאת לרחוב, איך שהיא מתלבשת, הקשר ביניהם בהדרגה הולך ויורד, והם לא תמיד ידעו להצביע שזו הסיבה לזה שהם מתגרשים. כי זה תהליך ארוך, זה לא בין לילה קורה. זה כל פעם עוד קצת ועוד קצת, עד שהיא נהפכת לזולה בעיניו. זולה בעיניו, ולכן זה דבר שנשים צריכות להבין את זה מזמן, גם היגיון פשוט. מה פתאום שאני אראה את עצמי לגברים זרים שאין להם שום קשר איתי? אבל במציאות, לצערנו, הם לא מבינות את זה. זו בעיה גדולה מאוד. בנוגע לכן מכך הלוקחו, בחורה שאדם קונה, אז באמת הגמרה בבב המציאה, עמוד נון א', עמוד 51, הגמרה אומרת, יש כזה מושג עונאה, שמחרת חפץ מסוים ביותר ממה שהשווי שלו, יותר משוויו. אם אדם קנה חפץ מבעל הבית, אז למשל, אם עכשיו אתה בא לחנות, והם אוכרים לך, דוגמה, מחיר הלחם, אני לא יודע כמה עולה לחם היום, אבל נאמר חמישה שקלים, ואם הלחם הוא עכשיו באו ומחרו לך אותו בעשרה שקלים, אז הפקיעו את המחיר. אז עכשיו, כיוון שזה דבר סטנדרטי שבכל מקום עולה אותו דבר, רימו אותך, אתה יכול להחזיר את הסחורה והם חייבים להחזיר לך את הכסף. אם זה דברים ייחודיים כגון אומנות, דברים שרק בעל מקצוע יודע להכין וכולי, זה אין לזה שווי. פירוש, כל מחיר שתבקש, אתה רוצה לשלם, תשלם, לא רוצה, כי זה דבר ייחודי, אין אותו בשוק. אבל דברים שהם בשוק, יש אותם, סוגי הנעליים האלה, ידוע שזה עולה בין כך לכך. אם אדם מפקיע את המחיר ביותר משישית מערך השוק, 16 אחוזים, אז באופן טבעי המקח מתבטל. לא צריכים לסברים לו כלום. רימית אותי, קראת במחיר, קח את החפץ, תחזיר. אבל יש כאן דבר מעניין. הגמרה אומרת במסרת באבא מציעה, אם אדם קנה חפץ מחנות, מסוחר, אז יש הונאה, יש שוק, יש ערך בשוק, אפשר שהוא הונה אותך. אבל אם הוא קנה מבעל הבית, אין הונאה. באת עכשיו לחבר שלך, השעון שלו מצחן בעיניך. אומר לו, בואי נתשמע, כמה תמכור לי את השעון? נאמר שהערך של השעון הזה, 100 דולר. אומר לו, אני רוצה 300 דולר על השעון הזה. אתה רוצה כך? אני חושב בראש שלו, אני לך אקנה עוד אחד במאה. הוא לא יודע מאיפה קניתי. הוא אומר לו, שווה לך את השלם? לא רוצה, עזוב אותי. הוא אומר, בסדר. נתן לו 300 דולר, קנה את זה אחרי חודש, ראה את זה באיזה חנות במאה דולר. חוזר אליו, אומר, לקח את השעון חזרה, תחזיר לי את הכסף. עונת אותי, חייבת אותי יותר מ-16% מערך השעון. אומר לה הוא זה בחנות נכון, חנות עשתה את זה ושאר חניות מוכרות כולם במאה, והם אכרו את זה ביותר ממאה ושש עשרה, אז הם הונו אותך, אבל אני בעל הבית, השעון הזה חביב עליו, יש לי אליו סנטימנטים עמוקים, זה סנטימנטלי, ולכן אני מאוד התרגלתי ואהבתי אותו, ותרחק שאני הולך לחפש שעון חדש, זה המחיר שאני רוצה, כי זה אהוב עליי, סחורה בחנות היא לא אהובה על המוכר, סחורה נכנסת ויוצאת כל הזמן. סחורה אישית, דבר אישי, אין בו עונה. רשי כותב, ואתה משום שתכשיטים מוכלה את השמי שלו, דברים שהוא משתמש בהם יום יום, חביבים עליו, ואינו מוכרם אלא ביוקר. רואים מזה שאדם מפתח קשר? לחפצים שלו ויש לו אליהם חביבות מיוחדת. לפני כמה ימים דיברה איתי איזו בחורה מהארץ שהיא אמרה שהיא מאוד מקפידה שלא ישתמשו בספרים שלה או בבגדים שלה. היא לא אוהבת שהחברות שלה ייגעו לה בבגדים, ילבשו לה את הבגדים או שישתמשו לה בספרים. שאלתי אותה לאמר איזה חסד. היא אמרה כי תמיד זה חוזר עם כתמי שמן והדפים עקומתים, זאת אומרת לאט לאט הספר גם נקרא, היא מקפידה על הדבר הזה, היא פיתחה קשר לדברים האלה, היא לא אוהבת להתחלק עם אחרים בדבר הזה, היא שואלת אם כזה דבר זה עבירה או לא, אם אדם לא אוהב בחפצים האשתיים שלו להשתמש. אז באמת יש דברים שהם לא מתכלכלים, זאת אומרת שיש לך פטיש, איזה סנטימנטים יש לך על הפטיש? השכן ביקש לתפוק מסמר על הקיר, אתה לא פטיש, מה כבר קרה? יש דברים שכמובן הם התלכלכו, נתת למישהו עניבה, נזל על זה קצת שמן, משהו, צבע, אז כבר אתה פוחד, זה גם מתבלן, נקרא. פה כבר יש צעד לומר, לא חייבו אותך ש... הדברים שאתה נותן לאחרים ייערסו רק בגלל שאתה רוצה לעשות חסד. כמובן שזו מעלה גדולה, שאדם נותן את הספר ובכל אחד ששואל ממנו את הספר הורס אותו קצת יותר וקצת יותר, עד שהספר מתפרק והוא הולך וקונה חדש. בסופו של דבר הוא הפסיד את הכסף, אבל שווה עבור חסד להפסיד כסף. כל העניין בחסד שאדם יוצא מגדרו. הרבה פעמים אם אדם בא לדרשה ומישהו אומרים, צריכים כאן טרמפ לחולון. ומישהו עכשיו גר, לא בגלל הכיוון של חולון, הוא נוסע להשדוד, לא יודע לאן. אז אומרים, אם אחד גר שם אז קל, זה על הדרך. מה כבר הוא עשה? נסע שני בלוקים ליד הבית שלו והוריד מישהו? אבל מישהו שהיה בכלל לכיוון לצד, זה עכשיו בשבילו קצת תיקוף, הוא נוסע עוד 20 דקות, זה כבר ממש הקרבה. אז כמובן שזה חסד הרבה יותר גדול. אותו דבר, מה שמפריע לך, מה שנוגעים לך ועושים ואתה מתחלק עם אחרים, אז השכר שלך הרבה יותר גדול. לא עשית, אולי עונש אין, אבל נפסת השכר. זה גם התשובה לאותה בחורה. טוב, נתקדם הלאה. בגמרא, במסכת פסחים, עמוד קופטט, עמוד 109, גמרה מדברת שם, תנו רבנן. חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל. שלושה רגלים, בסוכות, פסח ושבועות, אנחנו בדיוק יומיים לפני שבועות, ואדם צריך לשמח את בני ביתו ואת אשתו בחגים. ומה מסמכם? רבי יהודה אומר, הנשים בראוי להם, הכוון הגברים, ונשים בראוי להם. ונשים במים, מה באמת ראוי לאישה? הגמרה אומר, תני רבי יוסי, רבי יוסי אומר, בבבל, היה קהילה יהודית בבבל, מה שנקרא עיראק בימינו, בבבל בבגדים צבעוניים. שם היה במודה להצלבש בגדים אדום, זה, כל מיני, כחול, לא יודע מה. בגדים צבעוניים. ובארץ ישראל, בבגדי פשטן מגועצים. האופנה בארץ אז הייתה בבגדי פשטן מגועצים. בגדים שעשויים מפשטן, מגועצים יפה וכולי, ישרים, בלי כמתים. שואלים, מה מיוחד דווקא בבגדים צבעוניים? אמר רבי שלמה, לבהר את העניין, יש פסוק בבראשית ממתת בתורה, בראשית 49, פסוק יהוד א', כתוב שם, כיבס ביין לבושו ובדם ענבים סותו. משפט קצת קשה להבנה, מה זה דם ענבים סותו? מה המשמעות של המילה סותו? ס' ו' ת' ו' הוא מלשון הסתה, להסית, להסית מישהו במישהו, להסית את הכלב שהנשך מישהו, זה נקרא הסתה. כן? כמו שעושים היום בארץ נגד החרדים, מסיתים בתקשורת כל הזמן כדי שיסנעו אותם כמה שיותר. מהשנאה של האנשי הערב רב השמאל ששולטים בתשקורת, הם מסיתים את כולם נגד הדת וכל מה שקשור לדעתנו הדתיים, כן? כמו שפרשם רשי שהכוונה ללבוש דומה ליין, צבע אדום חזק, מה שנקרא ברגנדי, בורדו. וצבעונים הוא לשון סותה. שהאישה לובשתה, בזמן שהיא לובשת אותם, מסיתה בהם את הזכר לתן עיניו בה. אלה צבעים שמושכים את העין של הגבר. לכן היום נשים פרובוקטיות לובשות הרבה צבעים אדומים וורוד. צבעים שמושכים הרבה את העיניים. יש צבעים יותר שחור, חומקאה, כחולקאה, שזה פחות מושך את העיניים. יפה מאוד, אבל פחות צועק וזועק. אבל הצבעים האלה באופן טבעי מושכים את העיניים ומגרים את היצר הרע. לכן, נשים שחזרו בתשובה מציעים להן לא ללבוש בגדים אדומים. לא ללבוש בגדים שמושכים יותר מדי את העיניים ומכשילים אנשים בכל מיני ערעורי עבירה, כן? ‫אבל אישה לבעלה, ‫עד רבה, מצווה, ‫שיהיה ביניהם אהבה ותאהבה ‫וכל מה שצריך, הכול ביתר. ‫כן? רואים מפה ש... ‫באמת, באדם יקנה לאשתו בבבל, ‫ששם עבו את הבגדים האלה, ‫בגדים ש... ‫היא משוך את העיניים שלו אליה ‫ואז היא תתחבב עליו שוב ושוב ושוב, ‫ובמילא יהיה ביניהם יותר קשר עדוק, ‫גם פיזי וגם מנטלי. ‫לפני שנסיים להיום, ‫אנחנו מתקרבים, זהו, לדעתי, ‫זהו, עוד פרק אחד וסיימנו. ‫עוד פרק אחד ואנחנו מסיימים ‫את הסדרה. ‫ברוך ה' הסדרה בעברית ‫תהיה תשעה פרקים. ‫זה אני יכול לומר לכם בבטחה. ‫במשנה, במסכת גיטין, עמוד צדי, עמוד 90, הגמראה אומרת, בית שמי אומרים, לא יגרש אדם את אשתו, אלא יימצא בדבר ערווה. זה גמרא מדהימה. לפני שאני קורא את כל הגמרא, לא להתרגש יתר על המידה, אחרי שאני אסיים הכל יהיה ברור. לא לקפוץ. אז ככה כתוב, בית שמי אומרים, לא יגרש אדם את אשתו, אלא יימצא בדבר ערווה. ‫שנאמר כי מצא בה ערוות דבר, ‫מדובר פה על גירושים, ‫חוסר צניעות, חלקים בגוף מגולים ‫וכולי, טוב. ‫דברים שמגילים אותו, ‫שהם לא מכובדים. ‫ובט הלל אומרים, ‫לא צריך ללכת כזה רחוק. ‫אפילו הקדיחה את תפשילו, ‫שורפת את האוכל, ‫האוכל יותר מדי אפוי, ‫היא שוכח הדברים ‫ומביאה לה אותם שרופים. או שהרסה את התפשיל, כן? שנאמר, כי מצא בה ערוות דבר. על אותו פסוק הם לומדים שמדובר כאן שהיא מקלקלת דברים. רבי עקיבא אומר, אפילו מצא אחרת נאה ממנה. איך אומרים? מצא אישה שכרגע יותר מוצאת חן בעיניו. מבחינת יופי אולי, לא יודע. שנאמר, אם לא תמצא חן בעיניו. תורה אומרת מפורש, היא כבר לא מוצאת חן בעיניו, עם אשמה, או עכשיו הוא רוצה מישהי אחרת שתמצא חן בעיניו. שקוראים את הסוגיה, נשמע מאוד מאוד מוזר ותמוע. מה? הדבר כזה? מפרקים ככה את החבילה? עושים בית? רק בגלל שמצא אישה קצת יותר יפה מנה? מה? הרי מלכתחילה, גם היום שהתחתן איתה, היו נשים יותר יפות מנה. אין לדבר הזה סוף, וגם בתחילת הניסויים לפעמים היא הקדיחה את אבשי לו, אז מה, הוא רץ להתגרש מנה? לא, אבל אחרי עשר שנים הוא כן רץ. מה השתנה פה, תכף נבין. העניין הוא, שאלה שצריכים לשאול לכאורה, איך ייתכן שבשביל דבר כזה פעוט, התורה התאירה לגרש את אשתו, איך? זה הרי דבר פלא שבגלל שהקדיחה את תפשילו אפשר יהיה לגרש אותה, זה ההכרת הטוב שלך. אז היא בישלה מאה פעמים חמש מתוכן משרף האוכל. זו סיבה לגירושים. כמובן שזה לא הפשוט בגמרא. הרבותיי, לא מפרשים גמרא לעולם בצורה מילולית. צריך להבין מה העומק של הדברים. ככל שכן את התורה ששם בכלל אי אפשר להבין כלום בצורה מילולית, כן? רבי שלמה הוא מביא על זה פירוש נפלא והוא מסביר, הוא אומר עומק העניין אין הכוונה באמת שהקדיחה את תפשילו, שזה סיבה עבור גירושין, זה ברור שלא. אלא שכאשר היא כבר עושה את זה, זה מפריע לך מאוד סימן שכבר אין בינך לבינה האהבה שהייתה. בלי אהבה מאוד מאוד קשה לקיים בית. כי כשהיית מאוהב בתחילה בשנים הראשונות, אכפת לך היה עם האוכל צד משרף? בוודאי שלא. על כל פשעים תחסי אהבה כתוב בשלמה המנך. מה אם רבים לא יוכלו לחבות אהבה ונערות לא השתפו אהבה? כשאתה מאוהב אתה לא מתייחס בכלל לדברים האלה. לבשה כזה ולבשה כזה ונעל כזאת. כאילו לא מעניין אותך בכלל. האוכל יצא טוב, לא יצא טוב, לא בישלה כלום, שטויות, העיקר, שהיא נפלאה והיא נותנת לך אהבה וכולי. ביום שכבר היא לא נותנת או שאתה לא, שכבר אין ביניכם יותר את המה שהיה קודם, עכשיו אפילו האורז קצת נשרף או התפוח אדמה, לא יודע מה, או האוף, אתה יוצא בהתקפה ורב איתה, על מה אתה באמת רב איתה? על זה שהאוף יצא שרוף או שהתפשיל קצת נהרס? ודאי שלא. מה באמת הפסיכולוגיה מאחורי המריבה הזאת? שהיא אתה לא סובל אותה. וכל מה שהיא תעשה יפריע לך. תגיד משהו, מפריע לך. אם היא מתעלפנת לך, אתה מתעצבן. אם וררת בעבודה, אם אכלת, אתה מתעצבן. אבל לפני חמש שנים, כשהיא התקשרה לבריר, אם אכלת כבר את הסנדוויץ' שהכינה לך, איך היית מאושר, תראה איך היא חושבת עליי. אבל עכשיו, היא בלתי נסבלת בעיניך. זה הכוונה. ובדיוק אותו דבר עם מה שרבי עקיבא אומר. רבי עקיבא אומר, אם אתה כבר מסתכל ומחפש אחרות, אני אלך לשידוך עם ההיא, תן לי להתגרש מזאת כדי שאני אקח אישה כמו זאת או אישה כמו זאת. מכאן אנחנו לימדים שבעצם האהבה ביןך לבין אשתך כבר מתה. ולכן אתה מסתכל. ובאמת שיש אהבה גדולה בין איש לאישה, הוא לא צריך כל רגע לחפש. אם הוא מחפש, סימן שאין כלום בינו לבינה. כי אם היה, כמו שאמרנו, מה אם רבים לא יוכלו לחבות אהבה? שום דבר לא יוכל לנתק את הקשר הזה כשיש את האהבה הזאת. כן? ועל זה באמת, על אותו הדרך, גם כן, אנחנו כמו שהסברנו את שיטתו של רבי עקיבא, שברגע שהוא עכשיו חפץ באישה אחרת, סימן שהניסויים שלו לא תקיניים. כן? וזה גרם שהוא חושק באחרת אך ורק בשום יופייה חיצוני. אלא מה שקורה זה שהוא מרגיש דחייה מאשתו ולכן הוא חושק באחרת. אדם כזה הנשוי לאשתו ועדיין יכולה להיות אחרת שתהיה בעיניו נאה ממנה, זה ראייה שאשתו דוחה אותו, וכמה הדברים האלה, אמת, לאמיתה, לצערנו, קורה כל רגע ורגע, ובעזרת השם, אני חושב שמספיק להיום, סיימנו פה. בשיעור הבא, אנחנו כבר נסיים את הסדרה, בעזרת השם, ואני ממש מבקש מכל אדם ואדם לשתף, לא מספיק שאתה רואה ולמד וגדל וכולי, אתה צריך לשתף את זה עם אחרים. לא לשתף דרשות, זה אגואיסטיות ממדרגה ראשונה, אנוכיות. בלחיצת כפתור אפשר היום לשתף אלפים. בזכותך יראו את זה עוד מאה איש, עוד חמישים איש, עוד עשרים איש, עוד איש אחד אפילו. מה הפסדת מזה? זיקית מישהו בעוד כמה שעות תורה. ואם זיקית מאה או אלף, אז בכלל שכרך ענק בשמיים. כל אלה ששומעים דיסקים ושיעורי תורה באינטרנט, ביוטיוב, באפליקציות, בכל מיני מקומות, ויכולים לשתף, יש להם אנשים כגון פייסבוק וטוויטר וכל הדברים האלה, רשתות חברתיות, יכולים לשתף או לעלות לדף שלהם, לפחות מדי יום, איזה שיעור, שניים, שאחרים גם כן ישמעו, ולא עושים זאת. אני אומר לכם, רבותיי, וזה לא לשון גוזמה, אין פושעים יותר גדולים מהם בעולם. אין, אין פשוט, אין. בגלל שהתורה מצילה נשמות, מחזירה אנשים בתשובה, מחזירה אותם לקבל ה' ואין דבר שהקבל ה' רוצה יותר מזה. שיחזרו בניו ובנותיו אליו. ואתה יכולת לעשות את זה כל יום בלחיצת כפתור, ואפילו זה לא הסכמת לעשות למען השם. יש פשע יותר גדול מזה, רבותיי? אני אומר את זה כמובן בכוונה ובצורה קצת קיצונית, אבל אני אומר לכם שזה אמת להמיטה, אין פה שום ספק. מי שלמד מספיק תורה יודע שמה שאני אומר זה אמת להמיטה. שאתה יכול להציל מישהו שטובע בנער בלחיצת כפתור ולא עשית? ואחר כך אתה אומר שאתה אדם טוב? כי אתה בעצמך לומד? איך זה ייתכן כזה דבר? וכל העניין שכתוב בפרקי אבות, לומד על מנת ללמד, זה מעלה גדולה. לומד רק בשביל עצמו זה לא מעלה גדולה. לומד על מנת ללמד. לא מבקשים ממך עכשיו לחזור על כל הדרשה שעתיים, לדרוש אותה, לכתוב ראשי פרקים, ולהתחיל לדרוש לאחרים. היום יש לך אמצעים אלקטרוניים, אתה לוחץ וזה עובר. מקווה שאת הקטע הזה של הדקה האחרונה, אף אחד לעולם לא ישכח. ובכל פעם שיהיה לך הזדמבות לשתף, תמיד אשתף, אם אפשר גם להזמין דיסקים ולחלק לאנשים, או USB, לחלק לאנשים, הספרים שלי, בארץ, ברוך השם, הולכים חזק מאוד, יוסף חוכמה, אפשר להשיג את זה בהידברות, באוצר הספרים בירושלים, אפשר להזמין את זה, זה נפלא רבותיי. בעזרת השם, אנחנו, גם יהיה לנו סמינר באילול בארץ, אחרי שנתנתק סופית מכל הצהרה הזאת של הקורונה, יש כבר תוכניות לדרשות, למסע דרשות, בעזרת ה' עד אז נסתפק בשיעורים אונליין. ברוך ה' לעולם. אמן ואמן.