הרב מזרחי באשדוד - קידוש ה' וחילול ה' - חלק א'

צהריים טובים פה באשדות, שמח להגיע כאן לדבר איתכם דברי תורה אפילו שזה בקצרה זה יום שכולו תורה ויש לי תשע תחנות כבר, זו השלישית היום עברנו פה את פרשת קדושים, ואנחנו יודעים שהדרישה בתורה, מכל יהודי ויהודי, קדושים תהיו כי קדוש אני. באמת, הרבה אנשים חושבים שהחיוב להיות קדוש זה לאנשים כמו אבא בסלי, גדולי הדור, אנשים סגפנים, פרושים מן העולם, יושבים באיזה חדר, לא באים במגע עם הציבור אלא אנשים מיק וכל יום פעמיים ביום אלה הם קדושים מה לנו אני נהג אוטובוס אהו מורה אהו אני יודע מה יש לו חנות כל אחד יש לו העיסוק שלו מתעסק פה עם כל הציבור איך אני יכול להיות אחד כמוני קדוש זה רק ליחיד הסגולה מה אני אעשה שבתורה כתוב שכל יהודי יש לו חיוב להיות קדוש כל יהודי כל אדם, אפילו אדם טיפש. אדם עשיר, אדם עני, אדם צעיר, אדם בוגר, נשים. כל ילד מעל גלבר מצווה, יש לו חיוב להיות קדוש. ועוד מקום כתוב בתורה, ונקדשתי בתוך בני ישראל. זאת אומרת, אתם חייבים כל הזמן להיות עסוקים בקידוש השם. ומקום אחר כתוב בתורה, ולא תחללו את שם קודשי. זאת אומרת, ההפך של קידוש ה' ברור שזה חילול ה' ומי שמכם, מכם קצת למד, אז הוא יודע שאין מצווה יותר גדולה מקידוש ה' ואין עבירה יותר גדולה מחילול ה' שכל העבירות נמחלות אם אדם עושה תשובה ועוברים עליו ימי כיפור וקיבל איסורים, אפילו כל השלושים ושישה איסורי קרד שיש בתורה, כולם נמחלים. חוץ מחילול השם. זה לא נמחל, אפילו תסבול איסורי מוות, תהיה באושוויץ, שישים שנה באושוויץ, יתעללו בך הנאצים מהבוקר עד הלילה, תעבור שמונים מדורי גיהנום, לא נמחל החילול השם. עד יום המוות. אז, הקב״ה, יש שקלול של כל מה שהיה. אם באמת יש לך זכויות, אז נמחל. אם לא, עד יום המוות לא נמחל. זה עומד לך תלוי בתיק. חילול השם. חילול השם, זה לא רק עכשיו איזה דתי שתפסו אותו, גונב ושמו אותו בטלוויזיה וכל העם רואה. שהוא עם זקן וכיפה ותפסו אותו גונב בסופרמרקט. זה ברור, הם מבינים שזה חילול ה' חילול ה' זה האדם שבא לסעודה להתארח ומקנח את האף שלו וכל מיני קולות של פיל ושם את הטישו על השולחן. חילול, כן, חילול ה' זה האדם שלוקח את הקפיט מהפה שלו אחרי שהחומוס מכניס לפה ומחזיר את זה חזרה לצלח עד ליד הנשים. זה חילול ה' על זה מדובר. לא נמחל, על רצח נמחל. אפילו חילול שבת נמחל. זה לא נמחל. אלא חילול השם לא נמחל לעולם, עד המוות. קראו לכם כמה זה חמור. וקידוש ה' זה דבר גדול מאוד. אתם יודעים, התפילה הכי נפוצה ביהדות, מאי. זה הדבר שהכי הרבה אתה שומע אותו. יום יום, שעה שעה, בכל מקום, כמעט בכל... כל הזמן שומעים את התפילה הזאת, מאי. קדיש, כל הזמן קדיש, קדיש, קדיש, אחרי לימוד, קדיש, בתפילות, כאלה, בלוויות, בהזכרות, כל הזמן קדיש, קדיש, קדיש, מה זה הקדיש הזה, מה? מי המציא את הקדיש הזה? למה זה כזה חשוב? למה הקדיש עוזר לנשמה? יותר חשוב מתפילת 18, הרי ברכת המזון זה הברכה היחידה מהתורה. שהחיוב להגיד את ברכת המזון הוא מדהורה איתה, כל שאר הברכות זה לרבנן. ‫לימוד תורה זו מחלוקת הפוסקים ‫עם ברכות התורה, ‫זה דהורה איתה או דהרה בנן. ‫להלכה אנחנו נוהגים שזה דהרה בנן, ‫לא דהורה איתה. ‫שכחת, אתה לא חוזר. ‫ספק ברכות להקל. ‫אבל ברכת המזון, ‫אם אכלת ואתה לא זוכר, ‫אתה חייב לחזור ולברך. ‫אפילו עברו חמש שעות. ‫כל עוד אתה סוויה, ‫לא נהיית רעב מחדש, אתה לא זוכר, בירכתי בקטע מזון, לא בירכתי, בירכתי, לא בירכתי. מה, אני לא בטוח, וואו, אני לבד פה בבית. אתה משתגע, מנסה להיזכר, איפה ישבתי. אין לך, אתה לא זוכר. אתה חייב להשבת ולברך, כל עוד אתה סווה. אפילו עברו 72 דקות, אפילו עברו 3 שעות, 4 שעות. כל עוד אתה סווה ולא נהיית רעב מחדש. אם נהיית רעב מחדש, אז כבר אין לך את החיוב, מסווה אתה וברכת. עבר החיוב הזה, אבל כל עוד אתה עדיין סווה, אתה צריך לברך. זה ברכת המזון. שאר הברכות, אתה מסתפק אם ברכת או לא, אתה לא חוזר. אבל קדיש, אומרים לך, זה דבר גדול. מה לעשות של הקדיש הזה? למה הקדיש הזה מחולק למחלקות? ממתי אומרים כל רגע אמן, אמן, אמן? תגיד את כל התפילה, ובסוף נגיד אמן. נכון? כמו כל המקומות. אלא מה לעשות של הקדיש? בכוונה, חכמים תקנו שלך קדיש, ‫היא יהיה כנגד הסוד של הבריאה. ‫סוד של בריאת העולם. ‫מה העולם? ‫העולם הזה, יש בו ארבע מחלקות. ‫יש בורא עולם, יש את העולם עצמו, ‫יש את האדם ויש את תכלית החיים. ‫ארבע מחלקות. מחלקה ראשונה, ‫זה בורא עולם. הקדיש מתחיל, ‫התגדל והתקדש, שמי רבא. ‫מדברים על בורא עולם. ‫כולם עונים אמן, ‫וזה מחלק בין המחלקה הראשונה ‫למחלקה השנייה. ‫מה המחלקה השנייה? העולם. ‫אז החלק השני בקדיש, ‫בעלמה, דיברה, כירותה, ‫מדברים על העולם. ‫בעולם שברא כרצונו. ‫וכולם עונים אמן. ‫ומחלקים בין המחלקה השלישית ‫למחלקה הרביעית. ‫בין המחלקה השנייה ‫למחלקה השלישית. ‫ואז מה המחלקה השלישית? האדם. ‫בחייכון וביומכון ובחיידכון בית ישראל ‫מדברים על בני האדם. ‫וכולם מונים אמן. ‫ומה המחלקה הרביעית? ‫תכלית החיים, תכלית הבריאה, ‫תכלית בריאת האדם, ‫למה שמו אותך פה? ‫ואז כיוון שזו התכלית ‫של כל אחד ואחד מאיתנו, ‫לכן פה כולם צועקים ביחד, ‫שמי רבא מברך לעלם, לעלמי, עלמיה, ‫ואז מתחילים, מתברך, משתבר, ‫כל הברכות, מתקדש וכל זה. ‫מה זה כל זה? זה התכלית שלך בחיים. בשביל מה באת לעולם? לקדש שם שמיים בערבים. שירו אותך גויים, שירו אותך הרשאים, שירו אותך כל מיני עובדי עבודה זרה, שירו אותך יהודי, וואו, תראה את היהודי הזה, תראה איזה דברים, תראה איזה דת יש להם. כמו שהרמב״ם כותב, שיהה שם שמיים מתאהב על ידך. שאנשים התאהבו, בקדוש ברוך הוא, ממך. מאיך שאתה לבוש, מאיך שאתה אוכל, מאיך שאתה מדבר, מאיך שאתה מתנהג בביזנס, מאיך שאתה משלם את התשלומים שלך, מאיך שאתה מתנהג ברחוב באופן כללי, איך שאתה נוהג באוטו, בכביש, וזה אנחנו הדתיים או החרדים או איך שתרצה לקרוא לזה, נכשלים ופושטים רגל כל יום מחדש. לומדים תורה, לומדים, שומרים מצוות, שומרים, קיפה, ציצית, זקן, פאות, צמין. נשים מתלבשות בצניעות שחזרו בתשובה. ברוב המקרים כן. אבל שמגיעה להתנהגות, פה יש ליקוי חמור מאוד. אנשים פשוט לא לומדים, לא לומדים דרך ארץ. דרך ארץ קדמה לתורה. כל תלמיד שאינו הגאון אסור ללמדו תורה. איך זה יכול להיות? הרי רק התורה תעשה אותו בן אדם. מה יעשה אותו בן אדם? האוניברסיטה. ‫הנאצים הלכו לאוניברסיטה כולם. ‫כולם היו בוגרי אוניברסיטה. ‫כולם שמעו בטובן וצ'ייקובסקי. ‫ומה הם עשו? ‫רצחו ילדים יום ולילה. ‫מה זה אומר? בסדר, ‫הוא מנומס מהאוניברסיטה. ‫זה לא התורה הנימוש, ‫התורה מדברת עליו. ‫התורה מדברת, ‫תהיה בן אדם קודם כול. ‫השאלה, אם אנחנו ‫לא מפספסים את המטרה? בעצם זה שאתה צועק, בעצם זה שאתה מקלל, ובעצם זה שכולם רבים עם כולם, וכולם עושים פשקבילים נגד כולם, ויש הפגנות, ומכות, ומריבות, ובאינטרנט שוחטים אחד את השני, ובכל מיני אסיפות בכירות, אחד רוצה אחת השני, הכל לשם שמים כביכול. אני נראה לי לפעמים שאנשים חיים בסרט. אף אחד כבר לא מבין מה עושים פה. העיקר שם כיפה על הראש וחושב שהוא דתי. הכל דמיונות, הכל דמיונות. אנחנו נקבל גרוף כזה ביום הדין, קום טיפש מטופש, אתה חושב שאתה דתי אתה בכלל? כל יום בחייך זה חילול ה' מהבוקר עד הלילה. מתי עשית קידוש ה' בחיים שלך? קודם כל נתחיל מזה, איך אתה מתלבש? אנשים באים לבית כנסת, מכנסיים קצרים, שרבולים קצרים, כל הקעקועים שלו בחוץ. מן אדם שעשה קעקוע, קודם כל לעשות קעקוע זה איסור דורה איתה. כמו בערך לאכול חזיר, זה איסור, זה איסור. זה תתפלו החלק הקל בסיפור. עשיית הקעקוע זה כמו שאכלת פעם אחת חזיר. איך אומרים? לא סוף העולם, העולם לא נחרב, יש לך עוד סיכוי להגיע לגן עדן. מה הבעיה העיקרית בקעקוע? ללכת ולהראות את זה בכל מקום. מהרגע שחזרת בתשובה, אתה חייב לעשות כל שביכולתך שאף בן אדם בעולם לא יראה את זה. אם יש לך את זה על היד, אז אתה צריך כל הזמן לבשת הרבולים ארוכים. ואם יש לך את זה ברגליים, אז תלבש כל הזמן מכנס ארוך. ואם אתה הולך לעשות ספורט, אין מה לעשות. בקיץ, תלבש טרנינג. זה המחיר של הטמטום שלך. עשית קשקושים על הגוף, זה חילול השם. אתה הולך ברחובות, אנשים רואים אותך עם כל הקעקועים האלה, כל הקשקושים האלה, זה איסור דורייתה. מה אתה חוסף אותו לרחוב? מה אתה הולך ומשביץ בזה? להפך, אתה צריך להראות שאתה מתבייש בזה. לא כמו היום, באים לך כל מיני בעלי תשובה, פאות שלהם עד הרצפה, והולכים ככה עם כל הקעקועים. לפעמים אתה הולך לחוף הים פה של הדתיים, חצי מהבעלי תשובה שם, כל הגוף שלהם קשקושים. מה אתה בא וחוסף את זה לעיני אלף איש בחוף? זה בושה גדולה. תבוא בחמש בבוקר שאף אחד לא יראה את זה. מה זה? זה דבר קל בעיניך? שכשקשת כל הגוף עשית כעקועים? זה איסור חמור. כתוב בתורה לא לעשות את זה, זה מנה גגועים. איי, אבל אני כבר לא כזה. עד רבה, הנה, אתה רואה שאני כבר לא עושה יותר. ברור שהיום לא הייתי עושה. אבל אתה צריך להראות שאתה מתבייש במה שעשית, לא לנפנף בזה ברחוב. אדן שהיה אחז וחלילה, אחת שהייתה איזה רגדנית בטן בכל מיני אירועים מעורבים ומכתיעה את הגברים וחזרה בתשובה. מה הדבר הראשון שהיא צריכה לבקש? תורידו את כל ההופעות שלי שיש, כל מקום שמראים בווידאו אותי, כל אני יודע מה, כל אני מבקשת לזרוק לפח, לזרוק את זה. תאר לך שעכשיו היא בבית שלה שומרת ספרייה של כל הריקודים שלה. והאם אלה אומרים לה חזר בתשובה? בטח. את הולכת עדיין לרקוד בחתונות? חס וחלילה, אני אמות לא ארקוד. אז למה את שומרת פה אלבום עם כל התמונות? כי באמת לא באמת השתנית. כי אם היית משתנית, זה היה מגעיל אותך לראות את זה, לשנייה היית בוכה מרוב צער, היית זורקת את זה לאלף הזזל. וזו המציאות, רבותיי. איך יודעים, אדם חזר בתשובה, אחד הסימנים לבדוק זה אם הוא שומר בבית את התמונות של החתונה שלו. התחתן חתונה מעורבת, הוא לבוש כמו איזה גוי מעול עיווד, ואשתו השם ירחם, אני לא רוצה להגיד כמו מה, וככה עם כל הבלוף שלהם, וכל החתונה המעורבת, והמוזיקה של הגויים, והאוכל הלא קשר, וכל הפריצות שהיה שם, וכל מה שהלך שם, זה עכשיו הכל באלבומים. יום אחד אתה תביא ילדים לעולם. נגיד שחזרת בתשובה והילדים שלך עדיין תינוקות, הם לא מבינים עדיין מי היית. מה, איך אתה משאיר את זה בבית? קודם רב, אין לי לב לזרוק, זה תמונות של החתונה שלי, טיפש, אתה צריך לעלות את זה באש. חס וחליל היום אחד שהבן שלך יראה מי היית. איזה בושה, תחבי כל זכר מזה, מה אתה מתגאה בזה? שם את זה בבית, מראה לאנשים, הוא רוצה שירו את אשתו איך שהיא הייתה לבושה בחופה. זה בושה גדולה, יש כאלה, מה עושים? הולכים את זה לשיפוץ. יש מקומות, צרים על זה, לבן, לא יודע, משפצים את זה. בסדר, אין בעיה, אם אתה יכול לחפות על הפשעים, אז בסדר, טוב מאוד. בקיצור, רבותיי, תמיד חייב להיות לנגד עיניך הממד הזה של חילול השם. הממד הזה של חילול השם. מצד שני, יש כאן נקודה, הרבה פעמים אדם יש לו את הרצון להראות, בוא תראה מה הייתי, ובוא תראה מה נהייתי. אז הוא אומר, אני רוצה להראות לך באיזה רמה הייתי, ותראה איך התקדמתי. זה לכאורה קידוש השם, לא בטוח. לא בטוח שאתה מראה לאיזה רמה של פשעים היית מסוגל להגיע, זה לא בטוח, יכול להיות שאתה מפסיד הרבה יותר מה שאתה מרוויח. הרבה פעמים שבחורה יוצאת לשידוך עם בחור, שניהם בעלי תשובה. עכשיו, בחור נורמלי, מה הוא מעדיף? שהבחורה שלו הייתה עם הרבה גברים בחייה, או שכמה שפחות? אפילו חילוני לשעבר. כמה שפחות, נכון? חילוני נורמלי, עכשיו שחזר בתשובה. הוא עדיין שלושת רבע חילוני, הוא רק עכשיו התחיל לצאת לפגישות, לשידוכים, יש לו כיפה, ציצית. עכשיו שהוא שואל את הבחורה, תגידי כמה חברים היה לך בחיים? תגידי, יצאו לפגישה. מה הוא מקווה לשמוע? שלוש מאות או שלוש? הוא מעדיף כלום. אבל זה בדמיונות יש, בהגדות. ‫אבל נגיד שעכשיו הוא פוחד, ‫וואו, רק שלא תגיד לי 300, 500, ‫היה לי כל שבוע חבר, ‫זה שבר אכן. ‫אז כאלו שפחות זה יותר מנחם אותו, ‫נכון או לא? ‫עכשיו השאלה היא כזאת, ‫באל אדם שהלך עם בחורה לפגישה, ‫האם היא חייבת להגיד לו את האמת? ‫עכשיו היא דתייה, שומרת מצוות. ‫תגידי קצת מה זה אומר. ‫אבל היא לא יכולה לשקר אותו. ‫היא לא יכולה להגיד לו, ‫אני בטולה. ‫זה מקח טעות, אחר כך יהיה. ‫אחד יחייבת. ‫אז היא צריכה לענות לו, רבותיי, ‫אפילו על זה יש הלכות. ‫מה אתם חושבים? ‫בוא נגיד שלא הייתי שרה ימין. ‫זאת אומרת, אני לא צנועה כזאת ‫שבעלי לא הכיר אותי בגיל 75. ‫והוא, אם הוא חכם, ‫אז הוא הבין שכן, יש לעבר. ‫ואם הוא מטומטם, שישלם. ‫אין מה לעשות. אם הוא לא הבין מזה ‫שהיא עדיין לא שמורה מאה אחוז, ‫אז מה נעשה? הבן אדם אין לו ראש. ‫הבן אדם נורמלי, הוא שומע, ‫שאומרת לו, בוא נגיד ‫שאני לא שרה עמנו, ‫או לא כמו הסבתא שלי ‫במרוקו או בפרס, כן? ‫אז הוא כבר אמור להבין. ‫ואסור לו לרדת איתה לפרטים. ‫למה? יש הלכה. ‫אין מזכירים לבעל תשובה ‫את העבירות שעשה בעבר. גם בעל תשובה עצמו לא צריך להזכיר לעצמו את העבירות האלה. כי בכל פעם שהוא נזכר בעבירות שהוא עשה, הרבה פעמים זה מעורר אצלו את האהבה לעשות את זה שוב. יש, למה? כי הראשם הראשוני הוא עושה הרבה הרבה השפעה בעולם. וזה אחד התפקידים החשובים שלא מפסיק לדקה בחיים של אדם שומר מצמוד. זה כל דקה אתה צריך לחשוב איך אני עושה פה קידוש ה' איך אני עוזר לגברת עם התיק במזוודה, ואיך אני לא חותך טעום, ואיך אני נותן לשני ללכת לפניי, ועכשיו יש איזה ספק, תלך אתה קודם, והם אנשים דוחפים להיכנס למעלית. בבקשה, להיכנס, אדוני. זה החלק הלא פחות חשוב בדת. ובעזרת ה' בדרשות הבאות אני אמשיך את הנושא. ברוך אדוני לעולם, אמן ואמן. יש דבר אצל האדם, זה נקרא מודע, ותת מודע. אתם יודעים מה מבחינת הנשמה, אתם מבינים את ההבדל או לא? מה זה מודע? מודע זה שהדברים שאתה משתמש בהם כל יום, כל שעה, כל דקה. זה הדברים של המודע. אתה כל הזמן צריך את זה, מספר טלפון, עניינים, כתובות, אנשים שאתה מתעסק איתם, זה דברים של היום יום. יש דברים שנדחקים לזיכרון, פעם בשנה אתה צריך את זה, פעם בחמש שנים. המוח יודע לחלק כל אינפורמציה שנכנסת למוח, הוא מחשב כזה מתוחכם, שהוא לבד יודע איזה מהאינפורמציה לשמור במודע, ואיזה מהאינפורמציה להעביר למחסן, נתת מודע. זה דבר מאוד מעניין. אז זאת אומרת, אתה לא מודע לזה שיש לך את האינפורמציה הזאת, אתה לא חושב על זה לא כלום. אבל ביום שתצטרך את זה המוח ידע לשלוף את זה מאחד מהמיליארדי תאי זיכרון, תיקיות, הוא ידע לשלוף את האינפורמציה הזאת ולהוציא אותה החוצה. ‫זה בהנחה והכול עובד קשורה. ‫הכול כאן זה עניין רוחני כמובן, ‫לא מדובר פה על הגוף. ‫זה לא מחשב עם חוטים ‫ועם חתיכות פלסטיק. ‫זה הכול בנשמה. ‫מה זה מודע? ‫כל הזיכרון, כל מה שאתה יודע, ‫כל הידע שלך, זה הכול בנשמה מוקלט. ‫עובדה שזה עובר איתך ‫מגלגול לגלגול. ‫אם רכשת אינפורמציה בחיים הקודמים ‫שלך לפני 200 שנה, זה עבר איתך לגוף החדש, שנולדת כתינוק, כשתהיה בן עשרים אני אפנט אותך, אני אכנס לך לתת מודעה ואני אוציא משם אינפורמציה של הדברים שעשית לפני 200 שנה בצרפת. ואתה מספר לי את זה בשידור ישיר בצרפתית גם. איפה זה? מאיפה זה בא האינפורמציה הזאת? זה תמיד מוקלט אצלך בנשמה. מהגלגול הראשון עד הגלגול האחרון. למרות שעברת הרבה גופות והרבה עמים והרבה מקומות, הכל מוקלט אצלך. עכשיו, איך זה עובד? אני אתן לכם דוגמה. אדם ירד מהאוטובוס, הולך לכיוון הבית. אשתו ממתינה בבית שהוא יגיע. אם היא רואה אותו מהחלון, היא יורד מהאוטובוס, הוא הולך לכיוון הבית, חמש דקות הליכה. מגיע לכניסה של הבניין, עולה לבית, שלום, ברוך הבא, כן. אומרת לו, למה אתה כל כך מסתכל על הרצפה שאתה הולך? מה, אתה בודק מה יש על הרצפה? אומר לה, מה, השתגעת? מה אכפת לי מהרצפה עכשיו? אז למה אתה לא מרים את הראש והרצפה? מה הוא אומר לה? אני חושב על מה שהיה היום בעבודה, עם הקליאנטים, עם זה, עם המנהל. אומרת לו, טוב. אומרת לו, תגיד לי רגע, היא אומרת לו, אני צריכה עכשיו לתלות את התמונה. אתה יודע איפה יש מסמר? איפה אני אביא לך מסמר? אה, לא, היא אומרת לו לפני זה, תגיד, אתה יכול להגיד לי מה יש על הרצפה, כי בכל זאת ראית כל מה שיש על הרצפה? כל מה שראית, זכוכיות, אבנים, ברגים, מסמרים, ראית מה יש על הרצפה? הוא אומר לה, מה פתאום, אני לא מסתכל על הרצפה בכלל. נכון, העיניים מסתכלות על הרצפה, אבל הראש שלי במקום אחר. אחרי עשר דקות היא רוצה לתלות איזה תמונה על הקיר, ואין לה מסמר. אז היא אומרת לו, תראה מה זה, אני צריכה מסמר ואין לי מסמר. עכשיו אני צריכה ללכת לקנות לך אחר בחנות מסמרים. הוא אומר לה, רגע, רגע, רגע, אני אביא לך עכשיו מסמר. יורד לרחוב, הולך ליד התחנת אוטובוס, נראה עם איזה בורג, בא, מביא לה את זה. היא אומרת לו, מה זה? מאיפה היא הולכת להדעת לו שיש שם בורג? הוא אומר לה, אני בזמן שהלכתי ברחוב ראיתי את הבורג על הרצפה. היא אומרת, אבל לפני דקה שאלתי אותך אם ראית רעיון של הרצפה, לא יכולת להגיד דבר אחד. למה? כיוון שזה לא חשוב, כרגע המוח אוטומטית זורק את זה לתת מודע. שלא יבלבל לך את כל המודע, אתה איך אשאל לך את כל האינפורמציה הזאת, המודע, אתה תתפוצץ. 99.99% מהמידע הולך לתת מודע. ו... מה שאתה צריך לכל רגע ורגע, לחיי היומיום, זה עובר לך למודע. שימו לב, הרבה פעמים אתה נוסע לעבודה, אתה לבד נוסע לעבודה, אתה שקוע בשיחת טלפון גורלית, אתה צועק, משתולל, צועקים עליך, החיים שלך תלויה בשיחה הזאת, פתאום אתה מוצא את השיחה בחנייה של החנות. איך? לא שמת לב לדרך. המוח כבר לבד יודע. למה? המוח יש לו, כמו בג'י פי אס, הוא זוכר, אתה רק מכניס את ההתחלה של הכתובת, הוא זוכר, כבר יודע איך ללכת, הכל. ככה כאשר אנחנו נעשה את המוח של האדם. הפעם שהוא צריך את המסמר, מיד הוא שולף לו עכשיו. זאת אומרת, כל דבר ודבר שהיה על הרצפה הוא קלט. עכשיו, בהליכה של חמש דקות, אני לא צריך להגיד לכם שיש שם מיליון אבנים וזכוכיות וחולות וברגים ומסמרים ומטבעות, כל זה המוח עקלית של כל החיים, של כל הגלגולים, של כל הדורות, הכל מוקלט. עכשיו, כל הפעולות של האדם מושפעות מהתת מודע, בלי שתתדע. דברים שבמשל, אתה בא למקום, יש תמונות של צדיקים על הקיר פה, נכון? מסתכל, רואה את הבן ישראל, רואה את חכם עובדיה, רואה שם את אבו חצרה, את כל הרבנים הגדולים. אתה משמח לראות פנים של צדיקים. אתה מייחס לזה הרבה חשיבות? לא. מסתכל עשר שניות וממשיך, בא לתפילה. אתה אפילו לא מבין איך זה משפיע עליך בתת מודה. צבע הכירות. הצורה של הארון הקודש, חוזק של האורות, המפה על השולחן, האנשים שיושבים בחדר, הכל משפיע עליך. עכשיו אתה צריך לבצע איזו פעולה, אתה לא מבין שהרבה ממה שעשית זה מושפע מהסביבה שמסביבך. לא סתם קוראים לאוויר שאנחנו נושמים, אווירה. מה זה אווירה ביהדות? באנגלית יש לך הר, שזה אוויר שנושמים, והאווירה זה נקרא אטמוספיר. שני דברים שונים לגמרי, אין קשר ביניהם באנגלית. הר זה אוויר, צריך הר אם לא מתים. ואטמוספיר זה אווירה של הסביבה. זה לא קשור זה בזה. אבל בלשון הקודש, אוויר ואווירה של הסביבה זה אותו דבר. כי האוויר שאתה נושם מושפע ממיליארדים של דברים שקורים שם. עבודה זרה של הגויים, מחבלים ערבים, שמאלנים רשאים, כל האנשים של הסביבה, אנשים ערומים, אנשים מקללים, כל החומר המושפע מהכללות, מהמעשיים, העבודה זרם, מכל מה שקורה שם, מאיך שאנשים מתלבשים, זה משפיע על האוויר. אתה נושם את האוויר הזה, זה משפיע עלך, על הנפש, על הנשמה. אתה הולך למקום של רק צדיקים, תורה, כולה ממירת שמיים, אין עבודה זרה, אין בוגדים, אין שמאלנים, אין רשע, זה אחרי שבוע הופך אותך לבן אדם חדש. אתם צריכים לראות אצלנו, אנחנו מביאים בחורים חיגלונים גמורים לישיבות, גם כן קקווים, עגילים, קוקו, היו במזרח, אכלו תנינים, אכלו סוסים, מה לא אכלו? אתה אומר לעצמך, איך בן אדם כזה יבוא לישיבה? אחרי חודשיים אתה לא מכיר אותו. אם יגידו לך זה דתי מלאדה, לא תחשוד אפילו. מה קרה? חודשיים הוא נושם רק צדיקים. אין גויים, אין חילונים, אין פריצות, אין כלום. רק תורה, מקוואות, בתי מדרש, בתי כנסת, שבת, אין אף מכונית. זה משפיע על הבן אדם. רק האוויר שהוא נושם כבר משפיע עליו לגמרי. זה לא סתם הדברים האלה, רבותיי. רק אני אסכם, כי התחלנו באיחור לצערי. אני הייתי פה בזמן, רק צריכים להגיד שבאתי בזמן, אבל אתם התעקפתם. אני רק חייב לסיים, כי יש לי עוד דרשה פה באשדות, גם לא רחוק. אני רק רוצה לסיים את הנקודה הזאת, לפחות שנקודה אחת נבין. יש חיוב לקדש שם שמיים ברבים. וחייבים מאוד מאוד כל הזמן להיזהר, לא לעשות חילול אשם. אמרתי לכם, זה מתחיל בדברים הקטנים, איך אתה מתלבש. אנשים מסתכלים איך אתה מתלבש. בעולם שופטים בן אדם לפי הבגדים. אם אתה בא לרעיון עבודה, אם נכנס קצר וחולצה קרועה וג'ינס בין 20-30 חורים, אני רואה בחורים בני 50, בני גילי, הולכים עם ג'ינסים של ילדים בין 16, כל הג'ינס חתכים, חורים, אני אומר לעצמי, איזה אדם פלגמט. שלושים שנה לא התבגר. כשהיינו ילדים היינו לובשים את הדברים האלה. כל מיני קרעים, כל מיני... בן אדם עוד מעט כבר סבא. מתלבש כמו ילד בן 16, עגיל פה, אגיד זה, קוקו. כל מיני דברים מוזרים. למה? אנשים אין להם לפעמים גרם של שכל. כלום. תתבגר כבר, זה אפילו לא קשור לדעת. זה הדברים שעושים בגיל טיפש עשרה. לכן קוראים לזה גיל הטיפש עשרה. זה מגיל, נגיד, 12 עד גיל 18. זה גיל הטיפש עשרה. שעושים הרבה שטויות בחיים. אבל יש איזה גיל שגם החילוני צריך להתבגר. בן אדם בן 50, הוא חושב שהוא בן 17. בהתנהגות שלו. גם הוא עומד באיזה מועדון במנתן, קופץ על הבמה כמו איזה קוף. בן 50. עכשיו, עכשיו, זה חילול השם, רבותיי. שאומרים, הגויים אומרים, מה ההסדל בינינו לבינם? אנחנו ככה, הם ככה. תראה איך אנחנו מתלבשים, תראה איך הם מתלבשים. אהבה, שרואים יהודים. הייתי עכשיו בסין. הייתי כמה ימים בסין, היה שם תערוכה גדולה, אנשי עסקים. היה שם הרבה דרשות, באו הרבה מכל העולם. דרשתי להם דרשה אחרי דרשה. אמרו לי שם, פה אוהבים את היהודים. זה מדינה שונה משאר העולם. כל מקום אתה רואה את השנאה של הגויים בעיניים. כל מקום. שם, אז אני הולך עם המזוודות, ורצה לה איזה סיני, אדוני, אפשר להסיע בשוקת המזוודה. כל דבר, חייכים לך, מה זה שירות? אמרתי להם, מה הולך פה? אומרים, פה מעריצים גדולים, תייר לי. אתה עולה למונית? שואל אותך, מאיפה אתה? אתה אומר לו, ישראל! עושה לך ככה, הם לא יודעים הרבה אנגלית. סמארט אומר, סמארט פיפר. אנשים חכמים אתם. תבין, מה אתה רואה מפה? זה עושה עליהם רושם. אבל איבדנו את זה, כי אנחנו כל הזמן עסוקים בלחקות תגויים, כל התוכניות המטופשות האלה, זה משפיע עלינו. כל התחרויות האלה, כל התוכניות טלוויזיה. לא סתם הטלוויזיה זה הקילר המספר אחד לנשמה. הקילר, האינטרנט ומה שמראים, כל התוכניות האלה המטופשות, כל התחרויות האלה, כל התרבות של יוון, תרבות של אמריקאים, לא סתם קוראים לאמריקה אמריקה. הוא מה? ריקה. ריקה מתוכן. אין שם כלום. אין שם בכלל רוחניות. אין. אתה מדבר עם נוצרי, השטויות שהוא מדבר, אתה אומר לעצמך, זה עדיף כבר להיות אתאיסט מאשר להיות כזה טיפש. איזה שטויות הם מדברים? כביכול הדתיים. קל וחומר, אלה שאין להם שום דת. אבל אנחנו אסור לנו להיות כמו תם. זה מה שהקב' חומר לקול יהודי, חביבי. אתה לא צריך להיות בבסלי בשביל להיות קדוש. אתם נמחה, אני רוצה שתהיה קדוש. הבחור בן 18 מהשדות, מהשכונה, מרוב הג' או ד', לא יודע איפה, אתה צריך להיות קדוש. בלי קשר מי היה סבא שלך ומי... אתה צריך להיות קדוש. פרוש מההריות, פרוש מתרבות הגויים, לא הולך אחרי השטויות שלהם, לא עסוק בלחקות אותם, מספיק עם הכדורגל, עם השטויות, עומד בהצטדיון עם כיפה וצועק. לא נותנים לדתיים להגיע למשחק, תעשו את המשחק אחרי שבת, טיפש, אתה צריך להתבייש בכלל שאתה הולך לכדורגל. איך אתה מעיז לדרוך במקום כזה? זה כתוב בתהילים, פסוק ראשון, הוא במושב לצים לא ישב, רשי וחזל מסבירים, תיאטרות והצטדיונים. הצטדיונים של גועים, זה חילול השם. על זה לא נמחה עד יום המוות. על רצח נמחל, לעמוד במגרש כדורגל עם כיפה וציצית וליצוק יאללה ביתר, זה לא מוכלים עד יום המוות. חמישים ימי כיפור לא מוכל. זה אנשים לא יודעים, חושבים שזה צחוק. כבוד הרב, אל תהיה קיצוני. זה סך הכל כדורגל. כדורגל? מי אלה השחקנים האנשים שחקים? כל אחד מהם מכתיע רבים. מכתיע אלפים כל שבוע, מה? מכתיע אלפים. אני דיברתי, ברוך השם, בשנים שעברו, עם כמה כדורגלנים, הפסיקו לחלל שבת. כל אלה שדיברתי איתם, הפסיקו. או שיושנים במלון, או שבאים לילה לפני, או שהולכים הרבה ברגל. לא מחללים. אבל אמרתי, עדיין זה הכתעת הרבים. רק מזל שלהם שאיתם או בלעדיהם יהיה משחק. אז הם לא הסיבה העיקרית. אבל לפחות הם לא מחללים. כן? אבל מה הנקודה רבותיי? תזכרו רק מהשיחה הזאת זה מאוד מאוד חשוב לעשות כל הזמן קידוש ה' אתה עומד בבנק בא איזה ערבי אתה מחזיק את הדלת הוא רואה אותך עם כיפה וזקן אתה מחזיק לו את הדלת יכול להיות שהוא שונא ישראל אין פה סתירה אני צריך להיות בן אדם בלי קשר מי הוא. זה אליי, התורה מחנכת אותך להיות בן אדם. לא קשור, מגיע לו, לא מגיע לו, תפתח בפניו, לא תפתח. ברגע שאתה תהיה ככה, גם בביזניס, גם ביושר, גם לשלם הסקורות בזמן, לפועלים, ולהתנהג אליהם יפה, ולא לצרוח עליהם, ולא לקלל אותם, כמו שחלק מהדתיים עושים, אז אתה מקדש שם שמע עם כל רגע ורגע. אבל אם אתה מתנהג כמו ב... מה אומרים האנשים מסביב? אני, להיות דתי? מה, להיות כמו ההוא, להיות כמו האי? חס וחלילה. כמה אלפי פעמים שמעתי את זה. אנשים אמרו, אני לא רוצה, למה אתה לא רוצה להיות דתי? בגלל שאני אהיה ככה ואהיה ככה. מי אמר לך שדתיים הם ככה? זה הראש שמישהו קיבל. כי הוא ראה, מספיק שהוא ראה שניים, שלושה כאלה דתיים. זה מספיק. הוא כבר העסיק מסקנה שכולם ככה. הבנתם, רבותיי? אתה צריך שיגידו לך, אתה יודע מה? דתי כמוך דווקא לא אכפת לי להיות. אם אמרו לך כזה משפט, סימן שאתה בדרך הנכונה. ואם אומרים לך מה, אני אהיה כמוך? אני לא חלילה, אני לא רוצה להיות כמוך. תראה איך אתה, תראה איך אתה לא מתרחץ, תראה איך אתה נראה, תראה איזה ריח יוצא ממך, תראה איך אתה מקלל, תראה איך אתה צועק, תראה איך אתה אוכל. כמו באמן, אתה דרך ארץ, תראה איך אתה נקט את האף, תראה איך אתה שם את הזה וזה. תראה איך אתה נוהג בכביש, תראה איך אתה חותך אנשים, תראה איך אתה מרמה בתור, איך אתה בא, נכנע שורה ראשונה כאילו אף אחד לא קיים. ברגע שאתה הולך עם כיפה, יש לך אחריות גדולה מאוד. אני אמרתי לכל התלמידים שלי בישיבה, אסור לכם לגדל זקן. אל תתלהבו לי עכשיו, אתם שלושה חודשים בישיבה. למה? מה? זה טוב, זה יציל אותנו מהבחורות וזה. אם אתה אחר כך תרצה להוריד, זה יהיה חילול השם גדול. ביום שתהיה בשל לזה, תגדל זקן. וחוץ מזה תדע לך, כשאתה מסתובב עם זקן גדול, האחריות עליך גודלת פי אלף. כי אם רואים אותך בלי הרבה זקן, עם כיפה, בסדר, אומרים, זה כנראה רק דתי חפיף. אבל אם רואים אותך עם כזה זקן וכאלה פאות, ואם אתה לובש כמו חרדי, ואתה מתנהג כמו בהמה, כמה חילול השם אתה מרוויח כל יום, איך שאתה נראה. הרי אם היית נראה יותר כזה מודרני כזה, לא מצפים ממך להרבה. אז זה פחות מושך להם את העין. הרבים רואים, אומרים, הרב הזה ככה עשה. חוגגים עליו בעיתונים. למה? כי איך שאתה נראה, ככה אתה מתנהג. שימו לב, המראה זה 90% מאיך שופטים אותך. איך שאתה מופיע, איך שאתה לבוש, אתה בא לרעיון עבודה, מכנס קצר, שרבולים קצרים, קרבולות, בלוריות, אף אחד לא מתייחס אליך ברצינות, למרות שהיית באוניברסיטה הכי טובה ויש לך ניסיון ועבדת בכל מיני מקומות, הוא רואה איך באת לרעיון עבודה, ישר זורק את התיק שלך לפח. לעומת זאת בא אחד, ג'קט, עניבה, כמו שצריך, כבר נותנים לו 50 אחוז, נכנסת. בואו עכשיו נבדוק מי אתה.