הרב מזרחי ביבנה - שורש המחלוקת בין הציונים לבין מתנגדי הציונות

אפשר? צהריים טובים שמח להגיע כאן לגן יבנה ביום שכולו תורה וחסדי השם בזמן שהארץ נחלקת לאנשים שהיום זה יום שמקדישים אותו עבור הגוף ברוך השם יש יהודים שמקדישים את היום הזה לנשמה אלה כנגד אלה ברא השם האדם בוחר את מעשיו ברוך השם אנשים כמותכם במקום לשבת בפארקים ולנפנף נפנפו מעצמם את היצר הרע ובאו לשמוע תורה שריך הצדיק זה זכות גדולה וזה גם מונע כתרוגים או שיותר נכון עוזר נגד הכתרוגים כידוע לכם ‫כידוע לכם, ‫אחד ההזערות שיש בתורה, ‫שאחד הדברים ‫שהקב' הוא לא אוהב אותם, ‫זה אנשים שחיים באידיאולוגיה, ‫בהשקפה של כוחי ורוצם ידי, ‫עשה לי את החיל הזה. ‫ועם כל זה שבאמת ‫אין שום בעיה לסמוח ‫שזכינו לבוא לארץ הקודש, ‫ואנחנו כביכול היום בנינו פה ‫מקום שאפשר לגור בו. ‫עם כל הצרות שיהיו והטרור ‫ועומדים עלינו לחלוטינו, ‫הרי ברור שאנחנו... ‫המשימה עוד רחוקה מלהיות שלמה. ‫אבל בוודאי שזה עדיף על תקופות ‫שהיינו בידי הגויים, בכל מיני גלויות, ‫וחילו בנו את זעמם יום ולילה, ‫והרגו בנו פוגרומים ושואה ‫וכל מה שהיה. ‫אז בוודאי שמקום משל עצמנו, ‫בית משל עצמנו שנוכל לחיות בו, ‫בוודאי שזה עדיף. אבל אנחנו בתור יהודים שומרי מצוות צריכים תמיד לדבוק במה התורה אומרת לא מה אנחנו חושבים אם אנחנו נפעיל את מה שאנחנו חושבים ומה שהתורה חושבת לא תמיד זה אותו דבר ואחד הדברים שיהודי כאשר צריך ללמוד זה לבטל את רצונו מפני רצונו של הבורא. אומרים את זה בפרקי אבות, עשה רצונך כרצונו. למה אומרים לך כזה משפט חזל? עושה רצונך כרצונו. תדאג שבכל מקום שהרצון שלך הוא שונה משל בורא עולם, תדאג להשוות את הרצון שלך לרצון שלו. עכשיו, שאלת השאלות היא, האם רצונו של בורא עולם היה שיקימו פה מדינה על ערכי הקומוניזם ויעקרו את התורה והילחמו בישיבות וידברו נגד רבנים וכל הדברים שכתובים בנבואה בגמרה שלפני בית משיח ‫החוצפת נשגה, פני הדור כפני הכלב, ‫עירכת אימא עשו, ‫חוכמת סופרים תשרח, ‫כל הדברים שקורים פה ‫דווקא שבאנו לארץ הקודש. ‫האם זה היה רצונו של בורא העולם ‫שנבוא לכאן ונקים פה מדינה, ‫או שזה נגד רצונו? ‫התשובה לשאלה הזאת ‫היא תלוי את מי אתה שואל. ‫אם אתה שואל את סטמר, ‫שזו החסידות הכי גדולה היום בעולם, ‫המזדעזעים בעצם השאלה. ‫מה? איך אתה מעיז לשאול ‫כזו שאלה? ‫ברור שזה נגד רצונות של עולם. ‫אין דבר שמכעיס את בורי העולם ‫יותר מהציונים, הכופרים, ‫הערורים, המחשימים, ‫כך הם מדברים. ‫ואם אתה הולך לדתיים הלאומיים, לאמריקה וכל שכן בארץ. בטח שזה הרצונו של עולם, של בורא עולם. עובדה שאתה רואה, עשה לנו ניסים, עזר לנו נגד הערבים, ניצחנו מעטים נגד החזקים, עשה לנו ניסים במלחמת ששת הימים כנגד כל הסיכויים, הקמנו פה מדינה, אין בעיה לעשות שיתוף עם הרשאים, יש לנו את אותה מטרה, הללו יהודים ואנחנו יהודים, זו התשובה שלהם. מי צודק? הרי זה דבר ליפוחו. בהרבה בתי כנסת בעולם היום מניפים דגלים, עושים מסיבות, ברחובות, איפה שאמא שלי גרה, יש למטה מתחת לבית בית כנסת, אנשים נחמדים, מה שנקרא דתיים לאומיים. היום בתפילת שחרית, פלא פלאים, לא ידעתי מעולם שזה עד כדי כך. קודם כל עשו תפילה של שבת, עם כל המזמורי תהילים שמוסיפים בשבת, לפני ברוך שאמר, ‫איתם אני רואה שיר למעלות, ‫שיר למעלות, לא הבנתי מה הולך. ‫אז היה לידי איזה זקן. ‫אומר לי, זה יום חג העצמאות. ‫טוב, הוסיפו מזמורים. ‫אחר כך אמרו על אל בברכה. ‫ממש ברכה. ‫ושרוציו ספר תורה, קראו הפטרה. ‫הייתי בשוק גמור. ‫הפטרה, ממש הפטרה. ‫עוד היום בנוב קראו. אני עוד צריך לברר למה הם קוראים את ההפטרה הזאת עוד היום בנוב. קראו הפטרה? עכשיו אני מתפלא, היום היה... הרבנות קבעה את זה? או בסדר, לא ידעתי את זה. הרבנות של ישראל קבעה? הרב מורדכי אליהו בעד זה. אוקיי, בסדר. אין אסקלטים ממכם. ‫לא, הרב אובדיה, אני יודע דעתו, ‫בלי ברכה, כן? ‫אנחנו לא חזל, אנחנו לא יכולים... ‫אחרי התפילה. ‫-כן, אחרי התפילה, בסדר. ‫גם הרב אובדיה אומר ‫לא לעשות היום וידוי, ‫כלומר, לא עושים תכנון היום. ‫אני ראיתי שלא, אמר שלא לעשות. ‫בכתב ידו, ראיתי תשובה בכתב ידו, ‫ממש בעת שלו, לא במודפס. ‫כתב ידו, לא להגיד. ‫כן, אבל כמובן שהוא נגד ‫להגיד ברכה טוב. ‫אלה דברים ששנויים כמובן ‫בשאלות הלכתיות, לא ניכנס לזה. ‫לא ניכנס לזה. ‫אני, מה שיותר מעניין אותי ‫זה ההשקפה, ההשקפה התורנית. ‫מה הפוסקים יחליטו, ‫כל אחד לפי הבנתו, ‫הרי אין לדבר סוף. ‫אבל רק להבין את שורש הסוגיה, ‫שורש הסוגיה. ‫יש היום הרבה בתי כנסת בעולם ‫שזה יום חג, כמו שתיארתי לכם, כן? ‫מעניין אותי היום, ‫אם לא היה היום יום חמישי, ‫נאמר היום רביעי, ‫הם גם היום מוצאים ספר תורה או לא? ‫לא. אוקיי, בסדר. ‫לא, אולי גם זה תקנו, ‫זו קריאה בתורה. ‫אם כבר יש הפתרה... ‫אוקיי, בסדר. ‫בסדר, אוקיי. ‫אז יש הרבה בתי כנסת בעולם ‫שכמו שאתם רואים, ‫בגלל ישראל וכולי, ‫ויש בתי כנסת שהיום זה יום אבל. ‫שם זה יום אבל היום. באמריקה, אתה תראה, זה יום עבד, שורפים את הדגלים ועושים שם כל מיני דברים, לא רוצה להיכנס לזה אפילו. ואתה אומר לעצמך ריבונו של עולם, זה יש לו כיפה, זה יש לו כיפה. זה יש לו זקן, זה יש לו זקן. זה שומר שבת, זה שומר שבת. זה אוכל קשר, זה אוכל קשר. זה מאמין בבורא עולם, זה מאמין בבורא עולם. זה מתפלל, זה מתפלל. כמעט הכל אותו דבר. הגענו לסוגיה הזאת, כאילו שני עמים אנחנו. לגמרי שונה, אין שום דבר משותף. עד כדי כך, שאם אתה מדבר עברית אצלם בבית הכנסת, הם קופצים עליך בשצף קצף. ציוני. לא לדבר פה את השפה הטמאה הזאת. אבל אנחנו, בתור יהודים שרוצים לדעת האמת, צריכים לברר מה שורש המחלוקת. רבותיי, בואו אני אתן לכם אצל החיים. ביהדות, מאז ומעולם, מאז ומעולם, תמיד היה מחלוקות. אי לאל, שמי, גדול לעולם, אנשים הכי צדיקים שהיו. לא רק מחלוקות, מחלוקות בדברים של חיים ומוות. לפי שיטת האחד זה מצווה, לפי שיטת השני מגיע לך למות. זה הונש מוות אם תעשה את זה. ‫אבל הגמרא אומר לנו משהו ‫שהרבה לא שמים אליו לב. ‫בית שמאי ובית הלל, כידוע, ‫כמעט הם חלקו בהם בכל סוגיה, ‫וחיתנו את ילדיהם זה עם זה. ‫איך זה ייתכן? ‫האם סטמר יכול לחתן את הבן שלו, ‫את הבת שלו עם ציוני? ‫יקרה כזה דבר היום? ‫אין שום סיכוי כזה. האם דתי לאומי, קצין בצבא, אני יודע מה, איזה ממפאי ובעד המדינה, והמדינה זה החיים שלו והצבא זה החיים שלו, יכול לחתן את ביתו עם חסיד סאטמר או את בנו עם חסידת סאטמר? ואחרי, אם יקרה כזה דבר, יבוא מהתקשורת לצלם את זה, כי זה דבר שלא רואים. פה יש עוד חמישים רבנים, אני רואה. קצת קשה. אין בעיה, בסדר. בעיקר, רק נגיע לשורש הנקודה. אז לכאורה, אנחנו היום, יש קצת הגזמה בקרב הציבור הדתי או החרדי, איך שתרצה לקרוא לזה. כל מי שלא סובר כמוך, אתה מתחיל להערר עליו. רשע, הוא יהודי בכלל, זה אוכר ישראל, זה מראה כמה עמידות שלנו מושחתות. ‫קודם כול צריך סובלנות. ‫צריך הרבה סבלנות וסובלנות. ‫תדע לך, לא כל הדעות שוות. ‫חזל אמרו, כשם שפרצופיהם שונים, ‫כך דעותיהם שונים. ‫עכשיו, גם לא כל דעה היא כפירה. ‫לא כל דעה היא כפירה. ‫יש כל מיני דרכים לראות ‫סוגיות מסוימות. ‫עכשיו, אני אתן לכם אחת לתמיד ‫שתבינו את שורש הסוגיה. ‫באים אלה סטמר ואומרים, ‫בנביא כתוב, כשיהיה זמן הגאולה, ‫יבוא המשיח. ‫יבוא אליהו הנביא, יכריז על הגאולה, ‫ואז יבוא המשיח, ‫ויקבץ את כל הגלויות לארץ הקודש. ‫היהודים יהיו בגלות. המשיח יביא את כולם פה לארץ, מה שנקרא קיבוץ גלויות. ויהיה גוג ומגוג, והקב' הוא ימחק את כל הרשעים מן העולם, יישארו כאן רק צדיקים, ויקים כאן ממלכה, הוא יבנה את בית המקדש השלישי, ללא שפיכת דם, טיפה אחת של דם. אף אחד לא יוכל לקום עלינו, אף אחד לא יוכל לצייץ, הקב' הוא יעשה גירולה מושלמת, באבל פי והמשיח שורף את כל הרשעים. ככה כתוב, זה הנבואות. שהמשיח הוא זה שצריך להקים פה את המדינה, המשיח. יקבץ לכאן את כל היהודים, ייגרש מכאן הקבל שבחרו את כל התמיעים, את כל הרשעים, כל הגויים שהיו פה, ויקים לנו את בית המקדש השלישי, וזהו זה, וזה יהיה בלי הריית אקדח אחת. בלי כוחי ועוצם ידי, בלי צבא, בלי לסמוך על האמריקאים ובלי כל מיני תחבולות ומרגלים ואני יודע מה, כל מה שאנחנו צריכים לעשות היום כדי להתקיים פה, כל זה לא היה אמור להיות חלק מהתוכנית. צריך לשבת ולסבול את מרות הגויים עד שהקדוש ברוך הוא יחליט לגאול אותנו כמו שגאל במצרים. האם הם צודקים בטענה הזאת? מיליארד אחוז צודקים. אין בזה שום ספק. זה מה שכתוב. מה שכתוב אפשר להערער. אוהב אותם, שונא אותם, זה כבר עוד עניין. כרגע זה מה שכתוב. טענה שנייה שלהם היא, ממתי מותר לשתף פירולה עם אנשים שמכריזים שהם שונאים את התורה והם קומוניסטים. קומוניזם פירושו אנטי אל. שונאים את כל הדתות, לא רק את היהדות. הם נגד נצרות, נגד כל הדתות. כן, אתאיזם וקומוניזם. ורצו כאן לעשות מדינה כמו אירופה. בלי תורה, בלי בתי כנסת, בלי ברית מילה, בלי כלום. לא רוצים יהדות, לא רוצים שום דת. רוצים כאן קיבוצים ומושבים, כמו שהיה ברוסיה. הביאו לכאן את כל השירים שהיה להם ברוסיה ובפולין. בסדר. לא, אני רק הולך איתכם 70 שנה אחורה להסביר לכם איך התפצלנו לכאלה קצוות. אני תכף אסביר את הדעה השנייה, ואז תבינו למה כל אחד יש לו לכאורה על מה לסמוך. שומעים? אז הם אומרים, רגע, איך זה יכול להיות כזה דבר? מה זה פה? מה? אנחנו באים, אלה שהיו להם כיפות. אנחנו אוהבים את ארץ ישראל, הכל טוב ויפה. מה פתאום אתה מתחבר לאנשים עם חללי שבת, אנשים שחלק מהם נשואים לגויות, אנשים שאוכלים תרף, אנשים שאין להם שום כבוד לתורה, מזלזלים בתורה, אנשים שהמציאו פה שפה עברית מחודשת, שהרבה מהמילים פה הם בכוונה הפוך ממה שהתורה אומרת. הם לקחו מילים בעברית צברית חדשה, ונתנו להם פירושים בדיוק הפוך ממה שהתורה אמרה. זה מדהים, אחד חסי צטמר כתב ספר, מה באמת הפירוש של המילה, ואיך הציונים תרגמו אותה בעברית, אל יזר בן יהודה. זה ממש פלפלאים, אתה משתגע, אתה רואה שם עשרות של מילים, שאנחנו, אנחנו בתור ישראלים שנולדנו פה, ‫אנחנו לא יודעים את השפה ‫המקראית המושלמת, ‫אז אנחנו מדברים מבריצה ברית, ‫ובאמת, הרבה פעמים אנחנו אומרים ‫מילה וחושבים על משהו, ‫ובתורה זה ההפך הגמור. ‫זה ממש פלפלאים. עכשיו, השאלה... ‫-אפילו את הצבעים הם עשו, ‫הירוק וזה. ‫השאלה אם הם עשו את זה בכוונה ‫או שהם פשוט היו בורים ואמי ארצות. ‫כי אם הם עשו את זה בכוונה, ‫זה תרגיל... איך אומרים בארץ? מסריח של המסריחים. ממש תרגיל כדי להכשיל את כולנו. שאנחנו נבוא לדבר עם בורא עולם, הילדים שגדלו פה, והם יגידו א', ובעצם הם מתכוונים ב'. ‫אז בעצם ייתכן שהייתה פה ‫ממש מזימה זדונית. ‫אני לא יודע, אני רק שואל. ‫או שסתם, הם לא ידעו, ‫אז הם בלבלו. ‫הרבה טעויות יש וכולי. ‫זה גם אפשר ככה, אפשר ככה. ‫טוב, זה עניין אחד. ‫אז הם רואו, איך אפשר? ‫איך אפשר לחבור לכאלה רשאים? ‫מה פתאום לחבור אליהם? אפילו שבסופו של דבר יש לנו אינטרס משותף לגרש מכאן את הבריטים ואת הערבים ואת הטורקים וכל מי שהיה פה ולהציל יהודים מהגלויות, בסדר, זה אינטרס משותף. אבל מה פתאום להתחבר עם אחד כזה? מה אתה מתחבר איתו? אנחנו שומרי תורה ומצוות, לא יכולים להתחבר לרשעה. יש עשרות מאמרי חזל, אסור להתחבר לרשעה בשום דרך שהיא. מה פתאום חברתם לרשעים? ככה הם אומרים. ‫זו הטענה השנייה שלהם. ‫והטענה השלישית שלהם, ‫שכתוב בגמרא במפורש, ‫שאסור להתגרות בגויים ‫עד שהמשיח יבוא. ‫צריכים להכנה בפניהם. ‫אסור לעורר עלינו את הדוב, את השד. ‫זו גמרה מפורשת, ‫שהקבלו של ברוך הוא אוסר עלינו ‫להתגרות בגויים. ‫ולכן אתם רואים שחלק מהם, ‫אלה שיצאו מהם, שזה נטורי קרטה, ‫אפילו סטמר זרקו אותם ‫כי הם לגמרי ירדו מהפסים. ‫הם הולכים לאיראן ‫והיו הולכים אצל ערפאת, ‫והם חפקים אותה ומתקורים תהילים ‫על הקבר של הרשע הזה. ‫איך הם הגיעו לכזה שיבוש? ‫מרוב השנאה שלהם לציוינים, אז כבר העדיפו לחבור לאויב היותר קטן בעיניהם ולחבק אותו כדי דווקא להראות לציונים כמה אנחנו מתאהבים אתכם. כמובן שזה, אין לזה שום היתר, בגלל שאחד שאורג ילדים יהודים בלי כל קשר למה, ואתה הולך לחבק אותו, אז ודאי שאתה נהפכת למסייע לרוצחים. אז אלה, אפילו סטמר הקיעו אותם מתוכם. ‫וודאי שזה לא הדרך. ‫אבל אנחנו נתמקד רגע ‫בדעה האידיאולוגית, בהשקפה, ‫ההשקפה מאיפה זה בא. ‫לעומת זאת, ‫באים הדתיים הלאומיים, ‫שזה בעצם הרב הראשי שלהם ‫היה הרב קוק, ‫שהוא היה רב גדול, תלמיד חכם, ‫הוא אמר, יש ראיות שכן אפשר. ‫מה הראיות? הוא מביא ראיה ‫מהפטרה שקראנו לפני כמה שבועות ‫עם ארבעת המצוראים. ‫אתם זוכרים את ההפטרה הזאת? ‫מי אלה היו ארבעת המצוראים האלה? ‫גחזי ושלושת בניו. ‫גחזי ושלושת בניו. ‫איך יודעים שזה גחזי ושלושת בניו? ‫הרי זה לא כתוב בנביא. ‫איך עזל ידו? ‫מה, הם עושים גורל? ‫סובבו רולטה ונפל על גחזי? ‫הרי היה עשרות או מאות ‫מצוראים באותם ימים. ‫איך הרזל ידעו שזה דווקא ‫כחזיר שלושת בניו? ‫התשובה היא, ‫כשבן האמן שר צווארם לארץ, ‫בהתחלה הוא לא רצה לבוא, ‫זה פוגע לו בגאווה, ‫מה, אני אבוא לרב של יהודים, ‫לנביא וזה? ‫אמרו לו, תשמע, הייתה איזו משרתת ‫שם בסוריה ששוו אותה, ‫והיא אמרה לאישה שם של המלך, ‫יש שם איזה נביא, ‫הוא משהו מדהים וזה, ‫אז אמרו לו, ‫לך, תתרפא מהצהרת. ‫כשהוא הגיע, אמר לו, ‫לך לנהר הירדן, ‫תתבוא עוד שבע פעמים, ‫הוא כעס עליו, ‫מה, בשביל זה באתי עד לפה? ‫חסר נהרות בארם? ‫ארם זה סוריה, יש ארם ‫ויש ערם נעריים, שזה קורדיסטן, ‫לא רחוק, בין עיראק לסוריה. ‫זה איפה שאברהם הבינו בה, ‫ערם נעריים. ‫ערם צובא זה איפה שכל הסורים באו, ‫כל החלאבים שם בסוריה. ‫אז הוא בא משם עד לארץ בזמנם, ‫שהיה סוסים, זה בטח שבוע הימים, ‫לקח להגיע. ‫הגיע עד לפה, אומרים לו, ‫לך פה לנער, תתבונ שבע פעמים. ‫הוא אומר, מה? ‫זה החוסר נערות בסוריה? ‫אז הוא נפגע, מה שהצבן אותו, ‫אז תראו מה זה גאווה של בן אדם, ‫שהנביא לא טרח לצאת אליו אפילו, ‫אל אישה, הוא לא בזבז... ‫כן, לא בזבז עליו דקה אפילו. ‫תראה מה זה בא, ‫על המדכאל של צבא סוריה הגיע. נגיד, יש לך עכשיו הרב הראשי לישראל. לא משנה, ספרדי, אשכנזי. הרב הראשי יושב בלשכה שלו, אומרים לו, כבוד הרב, הגיע הרמטכן של סוריה לפגש עם כבודו. באיזה עניין אישי. איך, היה יוצא אליו, פאדל, יא אחי, תשב, תביאו לו קפה, מה אפשר להביא? היה עושה לו כבוד. לא יצא לראות את הפרצוף שלו אפילו. שרח לו את המשרת, אמר לו, הרב אמר, לך לנהר, תלמוד שבע פעמים. זה באמת משפיל. אז ההוא נפגע, ועוד ליד כל החיילים שלו. אמר זה, ואת תיעד לפה. אמרו לו, מה אכפת לך כבר, אנחנו פה. יאללה, אולי יעזור. אתה רוצה להישאר מצורה? קיצור, הלך, זה עזר לו, חזר, יביא מתנות וזה. אמר לו, לא לוקח מך כלום. זגחזי היה רודף בצע, רדף אחריו, ביקש, טוב, זה הסיפור. ואז הוא אמר לו, הצהרד של נאמן, תבוא עליך ועל בניך לעולם. ‫שתן לו כזו כללה, לא עלינו, ‫ואנחנו ידוע שכתוב מצורה, ‫זה אחד מארבע שחשובים כמת. ‫ארבע נחשבים כמת. ‫מי הם? אחד שאין לו ילדים, ‫לא עלינו. ‫כלומר, רק כתוב אין לו בנים, ‫אבל מה שמה אין לו ילדים? ‫מה זה אין לו ילדים? חשוב כמת. ‫למה? מה, יש לו חיים, ‫אוכל, נושם, לומד תורה, ‫מה זאת אומרת חשוב כמת? ‫תכף נבין למה. ‫שניים, מצורה. ‫מצורה, מי שצטרע, חשוב כמת. ‫שלוש, עיוור. ‫איבר, לא רואה כלום. ‫שש באפלה. ‫והארבע? ‫-אשתו. ‫אני, מה אשתו? ‫אני... ‫יש איזה אחד אמר לו לאחד, ‫שמע, יש לי איזה אחת, ‫גרושה מושלם בשבילך, ‫אתה גרוש, היא גרושה, ‫תתחתן איתה, היא אחלה. ‫אומר לו, מה? ‫מה מיוחד בה? ‫אומר, היא תעשה אותך מיליונר. אז הוא אומר לו, מה, באמת? אז התחתן איתה, אחרי כמה ימים, לא נשאר לו כלום. אז הוא אומר, מה זה? אמרת שאתה עשית מיליונר. הוא אומר, כן, אני התכוונתי, הבעלה הקודם היה מיליארדר. אחרי שהתחתנה איתה, הוא נהיה מיליונר. הכנע לו 90%. בקיצור, אז הרביעי שחשוב כאמת, אני. תגידו לי, אני אשאל אתכם שאלה, חזל היו אנשים צדיקים? ‫אין שאלה, נכון? ‫היו מתחשבים במידות בן אדם לחברו? ‫אין שאלה, נכון? ‫כל הספרי מוסר מאיפה בא? ‫כמה גמרה נזהרת, ‫קרבות של יתומים על מנות, ‫לא נעת דברים, לא לצער בני אדם, ‫על פני חברו בערבים, ‫אין לו חלק למעלה הבאה. ‫מאות מאמרי חזל ‫שמראים כמה הם היו רגישים ‫לרגשות של אנשים. ‫כמה, בלי סוף. עד כדי כך. אז איך הם כותבים כזה דבר בגמרה שכל כך הרבה פוגע בכל כך הרבה אנשים? אוכל להם את הלב. תבוא עכשיו לעני שקורא את הגמרה הזאת. ‫אומרים, תראה, אתה חשוב כמת ‫כי אתה תפרן. ‫הוא אומר, יא אללה, ‫תראה מה כתוב עליי. ‫בא לאיבר, מסכן, ‫כל החיים שלו באפלה, ‫אומרים לו, בוא נתראה, ‫תשמע, יש פה גמרה, ‫אתה נחשב כמת. ‫אחד מת להביא ילדים, ‫20 שנה, טיפולים, רופאים, ‫רץ לבבות, מה לא? ‫כל יום בוכה הוא ואשתו ‫על הצער שיש להם, ‫בסוף מביאים לו, מנפנפנים לו ‫את הגמרה הזאת בפנים. ‫דרך אגב, ‫אתה יודע שאתה חשוב כמת. ‫או אחד שמפלט לו, אני יודע מה, ‫איזה שני משפטים של לשון הרע, ‫פתאום פרחה בו צרעת, ‫אמר, וואו, אחד ששומר שבת, ‫אחד שלומד תורה, ‫אחד שעושה הרבה מצוות, ‫אז נפלט לו ברגע של זעם ‫איזה משפט שניים לשון הרע, ‫קיבל צרעת, אומרים לו, ‫הלך עליך, אתה חשוב כאמת. ‫איך כתבו כזה דבר בתלמוד? ‫מה ההיגיון פה? ‫אלא, רבותיי, ‫חזר רצו לחדד פה נקודה. ‫בן אדם שלא עושה חסד, חשוב כמת, ‫אין בו תועלת. ‫לעולם אין לו תועלת, ‫אז הוא לא נחשב פה. ‫הוא נחשב לעצמו חי, ‫אבל לעולם הוא נחשב כמת. מי שלא עושה חסד, חשוב כמת. מי שרוצה לעשות חסד, אבל לא יכול לעשות חסד, עדיין הוא לא עוזר לעולם. אני... הוא רוצה מאוד לעזור, רוצה לתרום, רוצה לתת אוכל לעניים, רוצה לתרום לישיבה, רוצה הרבה דברים. אין לו כסף. הוא לא יכול לעזור לאף אחד. מצורה, מבודד מהמחנה. בודדו אותו בבידוד. הוא לא יכול להטיב לאף אדם. עיוור, אין לו, רואה כלום. כל הזמן צריך שהוליכו אותו בדרכים. הוא לא יכול להטיב לאף אדם. אדם שאין לו ילדים, אין לו למי להטיב באופן טבעי יומיום. לכן רוצים להראות לך, תדע לך, אתה שכן יכול לעשות חסד, ואתה לא עוזר לעולם, גם אתה חשוב כמת. לא רק הם, הם הנוסעים. ‫אבל אתה מבחירה, ‫אז תתעורר, חביבי, ‫לפני שיהיה מאוחר. ‫ומה הרעיון הזה? ‫יש מזמור בתהילים, ‫כי מדומני זה פרק קוף יוטט, ‫אם אני זוכר נכון. ‫אם לא, אז אתם כבר תמצאו את זה. ‫אתם מנים? ‫-אתם מנים? ‫זה מזמור הכי קטרני שיש ‫בכל התנח, לא רק בתהילים. ‫אין דבר יותר מצמרר מהקטע הזה. ‫שם דוד המלך, קופטת? קופטת. אוקיי, יפה. 109, תזכרו. כל ה... טוב, תודה על התיקון. כל המזמור, כל המזמור, דוד אבנך מקלל מישהו שם, אבל איזה כללות שלא היינו מייזים אנחנו להגיד, אפילו לסונים שלנו. שיאמור, שישתותי על מנה, שבניו יהיו יתומים, שלא יהיה לו יום אחד של... דברים נוראים. עכשיו, אם אתה לא יודע מה מסתתר מאחרי המזמור הזה, ואתה עוד לא סיימת אותו, כשאתה קורא את זה, היית בטוח שהוא מדבר על פרו, או בימינו על היטלר, מישהו בסגנון הזה, נבוכד נצר. מה? מי מקללים כאלה כללות? ‫בסוף אתה רואה ‫על מה כתוב שם בסוף המזמור, ‫על זה שלא עשה חסד. ‫הוא מקלל אותנו, אתנו, ‫כל אחד מאיתנו, רבותיי. ‫אנחנו אנשים שמתקמצנים ‫ולא עושים חסד ‫ולא רצים לעשות זיקוי הרבים. ‫עלינו הוא מדבר. ‫דוד המלך הקדוש, ברוח הקודש. ‫לפני 3,000 שנה. ‫אתה מאמין כזה דבר? ‫לך תגיד את זה עכשיו בפרסיה, ‫בעיני עמי הארצות פה, בתקשורת. ישחטו אותנו על זה. מה זה? זה הרבנים שלכם? ככה הם מקללים אנשים? אם דוד המלך כותב לך כזה מזמור בתהילים עם כאלה כללות על אדם שכל חטאו זה שלא עושה חסד לזולת שומר שבת, פשיטה. כולם בזמן לא שמרו שבת. לפני 3,000 שנה היום חללי שבת? לא היה כזה דבר. נשים היו לבושות בפריצות כמו היום? ודאי שלא. כולם שמרו חגים? שמרו. מה, מה, מה השאלה בכלל? כולם היו, מה שנקרא היום, חרדים למאדרין. אבל מה? היו כאלה שלא עושים חסד, קמצנים, איגואיסטים, אנוכיים, כפויה טובה, זה תמיד היה. מידות, בעיות של מידות, היה מההתחלה, הרי הנה, קורח ועדתו. איך שקיבלנו את התורה, בעיות של מידות לא היה חסר. אומר לך דוין המלך, יא חביבי, אם אתה בן אדם שלא עושה חסד וכל הזמן רק על עצמך חושב ולא אכפת לך מאף אחד אחר, אתה הוא זה שמגיע לך הכללות האלה, לא עלינו. רחד מוות. תהילים. זה חלק מהתנ״ך. מזעזע או לא, מה אתם אומרים? אם היה כותב איזה סתם, איזה אחד בימינו, אז מי עדיין היו יוצאים עליו, השתגע, השתבשה עליו דעתו, רשעה, מרושעה, היו שוחטים אותו. פשקבילים בכל העיר היו עליו. איך אתה מעז לדבר ככה על הוציא לעז על ישראל? היו שוחטים אותו. במיוחד כל הפוליטיקלי קורקט האלה שיש היום. אבל מי שיכול לפצות פה נגד דוד המלך, כלגיו רביעי במרכבה, מי יכול לפצות פה? קיצור, בא הנאמן הזה, ‫הלך, נרפא, רץ אחריו גחזי, ‫קילל אותו הנביא שזה יבוא עליו, ‫הצהרד ועל בניו. ‫עכשיו, איך אנחנו יודעים ‫שהארבעת המצוראים זה היו הם? איך? ‫התשובה היא כי ברגע ‫שהנביא ריפה את הגוי הזה, ‫את הרמטכן של צבא סוריה, כלב החומר שכל היהודים שהיו מצורעים באותו זמן, כולם התרפו. כי לא שייך לעשות נשט כנגד גדרי הטבע עבור גוי רשע, בזמן שיש לך אחים שלך פה סובלים. זה לא שייך. אז זה פשיטה, מבינים, מכלב החומר, שכל היהודים התרפו, חוץ מהארבעה, שעליהם יש כללה עולמית, אי אפשר לרפא אותם. מי הם? גרחזי והארבעה כלניו. ‫בשלושת בנה, סליחה. ‫אז מה רואים מפה? ‫שהם ארבעת המצורעים. ‫עכשיו, ארבעת המצורעים האלה, ‫היה רעב בארץ, ‫אנשים מתים ברעב. ‫ובאו הרם, עכשיו מקיפים אותנו שם, ‫עשו שם המחנה. ‫זו הייתה עת שרה ליעקב. ‫אז הם אמרו, תשמע, ‫או אם אנחנו פה, ‫אנחנו באמת נמות. ‫נמות ברעב על בטוח. ‫בואו נלך לאויבים שלנו, ‫מכנה, איך אומרים, דגל לבן. ‫נגיד להם, נכנענו, ‫באנו לכנה, ‫לפחות אלה יש להם הרבה אוכל. ‫אז בתור עשיר ייתנו לך לאכול. ‫או שיארגו אותנו. ‫מה נפגע מן האיך נמות? ‫או שיארגו אותנו, או שבמיני נמות. ‫לפחות פה אולי ירחמו עלינו, ‫ייתנו לנו אוכל. ‫ובאמת הם באו וראו הכול כשם ריק. ‫הקבוש הבחיד אותם, ‫השר האשים, קולות, ‫הם ברחו כולם, ‫השאירו שם רועלים מלאים באוכל. ‫וארבעת המצוראים האלה ‫קראו לבני ישראל ‫כדי שיבואו ויקחו את האוכל. נמצא שמי הציל את עם ישראל? ארבעה רשעים. מה? למה הקרשברכויה צריכה להביא גאולה לעם ישראל על ידי ארבעה רשעים? לא יכל להביא על ידי איזה צדיק? זה אחת הטענות של הציוינים. הנה אתה רואה שלפעמים הגאולה דווקא תבוא על ידי רשע. למה? שאלת הקרשברכויה, עזוב למה. אבל זו מציאות. יש עוד דוגמה שהם מביאים. רבי שמעון בר יוחאים נשלח על ידי העם לכסר, כדי לשכנע אותו לחזור בו מהמס ומהגזרות שהטיל על היהודים. אמרו לו, אתה מלומד בניסים, תלך. בדרך, מי נגלה אליו? בן תמליון, ראש השדים, שד רציני, בן תמליון בא אליו. אומר לו, רשבי, ישריך, אני בא לעזור לך, אל תדאג. שנגיע למלך, אני אכנס בתוך הגרון של הבת שלו, והיא יתחיל לעשות קולות וצפצופים, ואתם מכירים את זה, היא תשמע, היא קפוץ על השולחן, היא תקפוץ כמו משוגעת, ואני אציע מהקול שלה כל מיני קולות, הם כולם יבעלו מאוד. ‫ואז אתה תעשה, יעני, אוקוס פוקוס, ‫משברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב, ‫והוא יברך את קריסטין, ‫בת ג'ון וכולי, תן לה ברכה, ‫ואני אצא, ויעני, ‫אתה הצלת את הבת שלו, ‫אז כבר הוא יחייב לך ‫הכרת הטוב ויבטל את הגזירה. ‫אז רשבי בעצמו אמר, ‫תראה מה זה, ‫שפחתו של אברהם אבינו, הגר הגויה, ‫אז מה הוא שלח לה? ‫כמה, חמישה מלאכים? ‫שלושה? לא, יותר היה. ‫שלושה? שלושה מלאכים. ‫כן, שלושה מלאכים שלח לה. ‫ואני, רשבי, מי כותב הזוהר, ‫כל התלמידות של רבי עקיב, ‫רשבי, אני שולח לישד? תראה את ההבדל בין צדיק של היום לבין שפחה של אברהם אבינו. המציאות אבל, מה רואים? שהגאולה על ידי מי בא? על ידי שד. שד זה צדיק, שד? ומתי השדים צדיקים? אז הנה לך דוגמה נוספת שלפעמים הקב' ברחום מביא ישועה דווקא בידי אנשים שהם לא אינשדמאלים. ‫אז סוגיה אחת, יש להם תשובה. ‫הנה, הם עונים. ‫מה לגבי מה שעשה דמרים טוענים ‫שאסור היה להתחיל תעלייה לארץ ‫בגלל שעוד לא קיבלנו את הגאולה? ‫לא היה רשות. ‫האם הם צודקים בטענה הזאת? ‫התשובה היא כן. ‫אבל היום, אחרי 70 שנה. ‫כבר אנחנו פה דור שלישי, ‫אולי רביעי כבר. ‫נולדים כבר ילדים שהם כבר נכדים ‫או נינים של אלה שבאו לפה ‫לפני 70 שנה. ‫האומות הכריזו כש... ‫האומות לא מעלה ולא מוריד. ‫האומות זה לא... ‫הם לא יושבים בבית דין של מעלה, ‫האומות. ‫הם ויתרו על השבועה. ‫הם ויתרו על השבועה. ‫-אתה אומר שהם ויתרו על השבועה. ‫-ככה היה כתוב. ‫ולכן, האומות, אבא יעמי אומ. ‫טוב, שומעים? ‫אז בכל אובן, רק שנייה, רק שנייה. ‫הטענה שהם טענו היא נכונה. ‫רק מה? ‫יש הרבה פעמים בחיים של האדם ‫שהאדם עושה עבירה ‫והמציאות משתנה. ‫עכשיו, האם בעקבות העבירה הזאת ‫הקבל הוא יקבור אותו ‫ואת ילדיו, את אשתו ואת כולם? ‫לפעמים אין לקבל ברירה. ‫הוא חייב לכאורה ‫לשתף עם אותו אדם פעולה ‫בבחירות שהוא עשה, ‫שנאמר, בדרך שאדם רוצה ללך, ‫מוליכים אותו. ‫והנה, אני נתתי פעם משל ‫לאיזה אחד ששאל אותי את השאלה הזאת. ‫אמר אותי, לא תגיד לי, ‫אני אשאל אותך שאלה. ‫נגיד שעכשיו אתה בא לרב, ‫אומר לו, אני רוצה לפתוח חנות, ‫מה שנקרא ביידיש, אל תיזאכן. ‫איפה? בארלם. ארלם. ‫שם השם ירחם איזה אנשים יש. ‫אני רוצה לפתוח חנות ‫באל תיזאכן בארלם. ‫הם ימכרו לי, אני אמכור להם, ‫או קונים, מוכרים, טוב. ‫רק מה? חסכתי 200 אלף דולר. עשר שנים עבדתי, חסכתי כל שנה 20 אלף דולר, נהיה לי מספיק כסף לפתוח חנות. כבוד הרב, באתי לשאול את דעתך, לפתוח בהרלם או לא? אומר לו הרב, אסור לך לפתוח שם חנות. הוא אומר, למה? אבל הביזנס שם מסגשג. אומר לו, אסור ליהודי לפתוח חנות בכזה מקום. אין שם עניינים, אין בית כנסת, לא תוכל להתפלל בציבור. האנשים שם ישפיעו עליך לרעה, יש שם הרבה פשע וניבולי פה וחוסר צניעות. לא, הוא מדבר על החנות. הוא גר באזור של יהודים. רק להיות שם מהבוקר עד הערב. אומר לו, אסור ליהודי ערש המים לבוא למקומות כאלה, אפילו לביקור. כלב החומר לא להיות שם כל החיים שלך מהבוקר עד הערב. אל תפתח שם חנות. תפתח במקום שיש שם אנשים קשרים. ההוא לא שמע בכל ערב. בכל זאת פתח. פתח. עכשיו, הקרש בחור יש בפניו שני דרכים. דרך אחת, בוא אני למד את הנבל הזה, נהקח, תן לו מכה אחת שיפסיד את כל ה-200,000. ללמד אותו מה זה לא לשמוע בכל חכמים. והאפשרות השנייה, פתח פתח, אין ברירה, מה אני אעשה, יש לו ילדים, אישה, ההורים שלו, יש פה הרבה אנשים ייפגעו, מה אני עכשיו, ייתן לו עונש, הרבה חפים מפשע ישלמו את המחיר. בדרך כלל במצבים כאלה, מה הקרשבח הוא עושה? נכנע נכנע לכאורה, נכנע לבחירתו של האדם, גם אם זו בחירה לא טובה. אדם בחר לעשות עבירה. למשל, אדם החליט ללכת עם גויה. היה איתה, היא מביאה ילד. מה הוא יגיד? אתה רואה, הקב' הוא שמח. הנה, נתן לי פרי בטן. ברח אותי. לפני זה הייתי נשאול ליהודייה עשר שנים, מה לא עשינו? לא היה לי ילדים. חתנתי עם הפטמה הזאת, יאללה תאומים יש לי. אתה רואה שהקשבח הוא לא אכפת לו? זה שוטה שאין דוגמתו. זה שוטה שאין דוגמתו. על ידי המציאות הוא מציק מסקנות הפוכות ממארץ אונשים. אלא אומרים לו שוטה שכמוך הקרשבחוב בוכה עליך כל רגע וכל דקה אבל מה רצית? שבשבילך הוא ישנה את כל גדרי העולם ואת כל חוקי הטבע? אתה שחטטה, תשלם את המחיר מה זאת אומרת תשלם? הילד הזה שייבלד, אחד מהם יום אחד יהיה אנטישמי גדול ויעשה שואה לעם ישראל ואתה תשלם על כל אחד ואחד אז למה הוא נתן לי ילדים? כי הקשבכון לא מתערב בבחירה שלך. בחרת למה שתקבל. בדרך שאדם רוצה ללך, מוליכים אותו, גם אם הדרך הזאת רעה מאוד, מי עוזר לו שם ללך? מי עוזר לך ללכת לשדות בנק עם מקדח? מי? מי עזר? מי הביא לך חמצן? מי נתן לך כוח להזיז את הרגליים? מי נתן לך את השכל לנטרל את האזעקה? מי נתן לך את הכוח לברוח מהמשטרה? מי נתן לך איזה מקום שליח שמצא לך דרכון מזוייף שברחת לאודו? ועם כל המיליונים שגנפת. מי עזר לך לאורך כל הדרך? אותו, קדוש ברוך הוא. ואתה עתיד לשלם על כל העזרה הזאת ביוקר ועם ריבית דריבית. יותר מהשוק האפור אפילו. זה שעזרתי לך לעת התא, זה בגלל שאני לא מתערב לך בבחירה. אבל בסופו של דבר, את הכל יביא השם במשפט. אני אספר לכם סיפור שהיה אצלי פעם בניו יורק. באו אליי שלושה בחורים לשבת. התחילו להראות עניין בדת. האמת שניים מהם היו מתחזקים ואת השלישים גררו בכוח. זה מצב ברור כבר שאחד כבר הולך לסבול כל השבת ושניים הולכים להתחזק כי הם כבר באו בדעה לבוא לעשות שבת איך שהם הגיעו ראיתי השלישי לא מראה שום עניין. כאילו מה הבאתם אותי עכשיו לפה? מה אני באתי לאכול? אשיר שירי שבת? מה עכשיו אני לא יכול לאשן פה? כולם חרדים. ראית שהוא בא בגישה שלילית. איך שנגמרה התפילה ונגמרה הסעודה וכולם חומרים כמה מהשולחן? כמה דקות אחרי זה נעלם הבחור. איפה הוא? לא יודע. איפה הוא? לא יודע. אולי בשירותים. לא מחפשים אותו בכל הבית. נעלם, באים לחדר, איפה שהוא היה ישן, התיק שלו שם. אתה יודע, אולי הוא הלך לטייל פה, יש נוף יפה, עצים, זה, עוד מעט הוא יחזור, שעה, שעתיים, יש 12 בניילה, יום שישי בלילה, ערב שבת. נעלם הבן אדם. מצד אחד היה לנו כאילו חשש, מי יודע מה קרה, מה, אימא רצה לברוח, למה לא לקחת התיק? מצד שני, מה כבר יכול להיות במונסי? זה המקום הכי שלף בכדור הארץ. אין שם אף גוי, כולם חרדים, הכל בתים פרטיים, שלוות הנפש, אין פשע, אין כלום. מה כבר יכול להיות? אין מכוניות שתגיד נדרס, אין כלום. כנראה ברח. אבל למה השאיר תתיק? אמרתי להם, כנראה הוא סומך עליכם שתביאו לו תתיק ביום ראשון. טוב, יום ראשון הם הלכו, נגמר הסיפור. והנה רבותיי, עברו להם שנים רבות, לא יודע, שש, שבע שנים. הזמינו אותי לחתונה, אני בכלל אין לי זמן ללכת לחתונות, כי בלילות אני בדרשות, אבל אם אני מצליח לפני, לבוא לכמה דקות לחופה להגיד מזל טוב, אני, אם זה קרוב, אז אני עושה את זה. באתי לשם לכמה דקות, אני עולה במדרגות, לקומה שנייה, איפה שהאולם, בא לי איזה בחור עם זקן, כיפה גדולה, תופס לי את היד, נשק לי את היד. הוא אומר, רב, אתה זוכר אותי? הוא אומר לו, לא. מה לא? הייתי אצחה בשבת בבית. בדרך כלל פרצופים. שמות אני אף פעם לא זוכר, אבל פרצופים בדרך כלל אני זוכר. גם אמרתי, לא מוכר בכלל. אצלי היית בבית. הוא אומר, כן, אבל לא נעים. אני הבחור שברחתי. זוכר שברחתי באמצע השבת? אמרתי לו, מה זה זוכר? אני עד היום שובר את הראש, מה קרה איתך? הוא אומר לי, אמרתי לו, חזרת בתשובה? הוא אומר, כן. ‫אמרתי לו, תספר לי עכשיו סוף סוף ‫מה קרה באותו לילה. ‫אומר לי, אני, היה כבד על האל ‫להכריח אותי לבוא במקום של חרדים, ‫זה לא היה בשבילי, ‫אני לא באתי עם ראש עכשיו לזה. ‫הלכתי לכיוון היציאה מהעיר, ‫הגעתי לאיזו צומת מרכזית. ‫עכשיו אני, שים לב, ‫השאר שם את התיק, הכסף, הכול, ‫לא היה נעים לי להיכנס ולצאת ‫מהבית שלך עם תיק, ‫אז הייתי בלי כסף, בלי כלום עליי. אמרתי, אני אלך, נראה מה העניינים. אולי אני אתפוס איזה מוניץ', אני אקח אותי לברוקלין. זה שעתיים נסיעה, רבותיי, מאיפה שאני גר לברוקלין. שעתיים נסיעה, זה כמו מי פה לחיפה. אולי אני אמצא איזה נהג מוניץ', שיסכים לקחת אותי, שנגיע לבית, אני אעלה אביא לו כסף. שבת בלילה, זה יום שישי בלילה. אני עומד שמה. עכשיו, הוא, הבחור הזה, בוחרי, שמדבר רוסית. שוטף. הוא עומד בצומת, פתאום באה לו נוכר סרוויס. מונית של חברה פרטית. לאן אתה צריך? אומר לו, אני צריך ללכת לברוקלין. ברוסית. הוא קלט שהוא רוסי, זה רוסי. איך אומרים אחוות הרוסים? אומר לו, אני צריך לברוקלין. אבל מה? אומר לו. אומר לו, אבל אין לי עליי כסף, הביאו אותי לפה לאיזה בית של רב, אני ברחתי משם וזה. הוא אומר לי. עכשיו, הרוסי הזה כנראה היה שונא דת לא קטן. שבה שהוא ברח מהבית של הרב, נהיה חסיד רומות העולם. אומר לו, בוא, אני אקח אותך בחינם. לקח אותו בחינם עד לברוקלין. עברתי לו, תראה מה זה ריבונו של העולם, איזה ענקום. אתה מורד בו, חלל שבת, עושה חילול השם, הולך למקום מסוים ומביא לך שליח שיקח אותך חזרה הביתה ועוד בחינם. איפה יש כזה דבר? תגיד אותה. מן אדם אמר עליך מילה רעה, אתה לא יכול להסתכל עליו. תראה איך עכשיו הוא בא אליך ואומר לך, תעזור לי, תקנה לי בית, תקנה לי אוטו, תרפה אותי, תשלם לניתוח שלי. מה אני אשלם לך? תגיד, אתה יודע שאני מסתכל עליך בכלל. אתה הולך ונחלך עליי, אתה רוצה שאני אעזור לך? זה היה כזה שמרחוק. חצי מהעולם לא מפסיקים שניה ללכלך עליו. תסתכלו מה איזה דברים הם כותבים באינטרנט, כל הכופרים פה, כל השמאלנים, כל השונאי דת, כל הנלחמים בישיבות, בחוקים, רוצים לעקור את המדינה הזאת. ומי מביא להם חמצן? ריבונו של העולם. מי מביא להם בתים בצפון תל אביב? ריבונו של העולם. ילדים יפים? ריבונו של העולם. סטייקים, אוכל, שבושי, נסיעות לחוץ לארץ, כל יומיים בשדה תעופה. מי מביא להם את כל זה? ריבונו של העולם. נאצים שורפים ילדים יום יום בתאי גזים וגרים בווילות ונוסעים במרצדס. איך זה ייתכן? איך הקב' יש לו כזה סבלנות לרישאים האלה? ‫התשובה, נכון, ‫לעת עתה ריבונו של עולם ‫יש לו סבלנות, ‫אבל בסוף את הכול יביא השם במשפט ‫וגם על המרצדס הזאת ‫הם ישלמו ביוקר. ‫עכשיו השאלה שלי אליכם היא כזאת. ‫איך אתה לא חזר לתשובה בסוף? ‫-כן, לא, הוא אמר לי. ‫הוא אמר לי, אבל זו השבת ‫שפתחה לי את ההבנה מה זה, ‫ומשם ישן כבר גלגל הכול וכולי. ‫אבל אני אגיד לכם שאלה, ‫עכשיו, אני אשאל אתכם שאלה, ‫למה אנחנו, לא יכולים להיות כמו ריבונו של עולם. אם יש לנו אויב שפגע בנו מאוד, אין לנו מנוחה עד שלא נתנקם בו. עד שלכל הפחות נראה שהוא שילם את מה שמגיע, שהוא קיבל את מה שמגיע לו. אחרי ששמעת שקרה לו משהו, נרגע לך הזה. אומרים לך, שמעת מה קרה לבן אדם הזה? וואו, אל תשאל. מה קרה? פרשת רגל, נכנס לחובות, הוא גר ברחוב. אה, זה ריבונו של עולם, אני מוכן לו. למה לא מאכלת לו קודם? אבל עכשיו שקיבל את מה שנגיע לו, איך אומרים? שכחה חמתך. למה אנחנו לא יכולים להגיע למדרגה הזאת של הקדוש ברוך הוא, שלא רק שאנחנו לא נרצה לנקום בו, אלא עוד נרוץ לעזור לו ונדבר עליו טובה וכולי, ואם הוא צריך עזרה נעזור לו? למה אנחנו לא מצליחים להגיע? אז מי יכול להגיד לי את ההבדל העיקרי בינינו לבין השם? אנחנו לא חלוקים מה שנקרא... תרשה לי לחלוק עליך. גם אנחנו מבינים, בתור אנשים שומרי מצוות, שכולם בסוף יקבלו מה שמגיע להם. זה חלק מעיקרי האמונה. כשאנחנו משנה לצדיקים ולרשאים, כל אחד מה שמגיע לו. כן, אנחנו רגשיים. נגעת הבול בשורש העניין. אנחנו פועלים מן הרגש. והרגשות אינן סובלות דיחוי. ועכשיו, הרגע, לא, לא, חכה שבוע. לא, לא, עכשיו אני רוצה. עכשיו רוצה תוצאות. אנחנו פועלים מן הרגש, והשם זה מאה אחוז שכל, כמו מחשב. מחשב לא פועל לפי רגש. בסדר הכנסת ברוך הוא הכל פועל לפי חשבונות, מתמטיקה צרופה. אין פה ערבוב רגשות. כי תדע לך שבכל פעם שהרגש מתערבב בהחלטות שלך, זה גורם לך לעשות את הדבר הלא נכון. ‫תן לכם דוגמה. ‫יש איזה אדם אחד בא, ‫סיפר לי שהוא הביא את אחיין שלו ‫מהארץ לאמריקה ‫שיעבוד אצלו בחנות, ‫ובסוף התברר שכל יום ‫הוא גונב לו מהקופה 100 דולר. ‫ואל תשאל מה אני עכשיו אעשה, ‫אימא שלי וזה, ואח שלי, ‫ואני אספר להם על זה. ‫הוא גר אצלי בבית, אני מאכיל אותו, ‫עזרתי לו, קניתי לו את הכרטיס, ‫נתתי לו עבודה, ‫והוא עוד גונב לי מהקופה. מה לעשות, כבוד הרב? אמרתי לו, אתה חייב לזרוק אותו מיד חזרה לאבא שלו, לארץ, מיד. הוא אומר לי, מה, אבל אתה יודע מה יקרה במשפחה? יתחילו לחלך, לדבר, אמא שלי תתקשר, אח שלי יגיד מה פתאום, יהיה בלגן גדול, לא נעים. אמרתי לו, תקשיב טוב, אתה רוצה לפעול לפי מה שהתורה אומרת או לפי מה שהרגשות שלך אומרות? אם אתה רוצה לשמוע לפי מה שהתורה אומרת, תזרוק אותו מיד. אסור לעזור לקפויי טובה ובמיוחד לא אחת כזה. תחזיר אותו חזרה לאיפה שהוא בא. אולי יום אחד הוא יחזור בתשובה שהוא יראה מה הוא עשה, מהבושה. ומה יגידו מהמשפחה? זה כבר לא עניין שלך. אתה את שלך עשית. מה שצריך כרגע לעשות עשיתי. אתה רוצה להשאיר אותו בביזניף? תשאיר. אבל תדע לך שהוא עוד יוריד אותך לרחוב בסוף. ‫כי התאווה לא תסתפק ב-100 דולר. ‫זה עכשיו 100 דולר. ‫בסוף זה יהיה 200, ואחר כך 300, ‫ואחר כך הוא... ‫-הוא יזרוק אותך. ‫ואחר כך הוא גם יפתח לך מעבר לכביש, ‫או שהוא יזרוק אותך מהחנות, ‫או שיזהב גם את החתימות שלך. ‫אין לדבר סוף. ‫אם הבן אדם כפוי טובה, ‫הכול אפשר לצפות ממנו. ‫מה אתם אומרים? ‫הוא עמד בניסיון או לא? ‫לא עמד. ‫איך נזכרתי בו עכשיו? ‫כי עכשיו הוא שלח לי הודעה מאמריקה, אם הוא יכול לדבר איתי בקשר לזה. כבר עברו שנים מאז. עכשיו אני סקרן לשמוע מה הוא יגיד. אם הוא עוד שם, מי יודע לאן זה יידרדר עד היום. הבנתם רבותיי? לכן אסור לפעול לפי הרגשות. רק נסכם את הסוגיה כי הזמן עוזל. בסופו של דבר, נתתי לכם דוגמה מהחנות. בן אדם פתח חנות בהרלם. בורא עולם הפסוט מזה? ודאי שלא. הרב אמר לו אל תפתח שם. זה דעת תורה אמיתית. אסור. אבל הוא כבר פתח. עכשיו רק ישבח הוא אומר רגע. מה אני אעשה? אם אני גורם לו לפשוט רגל בחנות, הבן אדם יפסיד את כל החסכונות שלו, יש לו ילדים, הולכים לישיבות, הוא צריך לשלם הרבה כסף לישיבות, יהיה כאן תגובת שרשרת מסיבית והמון אנשים ייפגעו. אין לי ברירה אלא להמשיך לתת לו פרנסה מהחנות. ומה עושה השוטה הזה שפתח את החנות? עזוב אותך, רבני, אם הכול בבלט. מה, אתה חושב שהם יודעים משהו? הנה, באתי לרב ההוא, שאלתי אותו, אמר לי, לא לפתוח בארלן. פתחתי, אני עושה מיליונים. אתה רואה שהם לא מבינים כלום? אם הוא היה מבין, הוא היה אומר לי, בטח, יהיה לך ברכה. הוא לא מבין, השוטה, שעל כל דולר שהוא מרוויח שם, עוד הוא ייתן את הדין. אבל לעת הטעה, בדרך שהאדם רוצה ללכת, מוליכים אותו. ככה עם המדינה פה. באו לכאן רשאים. הקימו כאן מדינה קומוניסטית נגד חוקי התורה. שיתפו איתם פעולה דתיים, אנשים שומרי מצוות, מה שנקרא דתיים לאומיים, ציוניים. שיתפו איתם פעולה, הקימו פה מדינה. האם השם רצה את זה? לפי מה שכתוב בנברות ובגמרא, לא. אבל הם החליטו בכל זאת לעשות, ניצלו את המומנטום שנגרם אחרי השואה, שאומות העולם, היה להם איזה רגע של, איך אומרים, קצת חרתה על מה שקרה, חמלה, ויצביעו בעד המדינה והקימו פה מדינה. ואז, מאז ועד היום, עשיתי חשבון, כל יום בממוצע, מאז ועד היום, נהרג בן אדם אחד, בממוצע. שבעים שנה, כפול 365 היום, זה כמות הארוגים שהיה פה. תעשו חשבון, 24,000 מחלק ל-70. כמה זה 70 כפול 365? תעשו חשבון. מה? זה רק חללי צהל. אם אתה מחבר את תאונות התואר הזאת, תאונות דרכים יש בכל מקום, גם אם היינו בגלות. כן? אני מדבר פה, פה. הסיבה שלנו היא פה. ופה במדינה הרגו יהודים בגלל שהם יהודים, בין בהם חיילים, בין שהם אזרחים יהודים. פה באדמת ארץ הקודש נרצחו 24,000 אנשים בתקופה של 70 שנה. ותפסת החשבון זה יוצא 0.90 ומשהו לבן אדם. בן אדם ליום. זאת אומרת, זה התשלום היומי. כל יום קורבן אחד בנפש כדי להיות כאן. ואם היינו עושים את זה כמו שכתוב בנבואות על ידי משיח, אחד כאן לא היה נפגע. אין, שהשם עושה דבר כזה, אין לה, לא צריך מלחמות וכולי. למרות שאפשר קצת לסתור את מה שכרגע אמרתי, מי יכול להביא לי ראייה שסותרת? ‫שהשם מביא גאולה, ‫בכל זאת צריכים להזיע קשה, ‫אפילו שהשם נותן משהו כברכה גדולה. ‫קודם כול כתוב, ‫ארץ ישראל נקנית בייסורים. ‫השם שמח שיהודי עולה לארץ ישראל? ‫שמח מאוד. ‫אוכלים לך פה את הלב. ‫אתה מגיע לפה מאמריקה, ‫אתה עובר פה 70 מדורי גנום, ‫לא 7 מדורי גנום. ‫את הלב אוכלים לך. ‫כל דבר, בירוקרטיה, ‫זה תביא זה ותביא זה, ‫זה לא טוב, זה לא עבר ברור, ‫תשלח חדש, לך לנוטוריון, ‫תלך לשגרירות, ‫אורגים אותך פה. אתה בא לבנק, רוצה להכניס את הכסף, מה פתאום? מה זה הכסף הזה? תביא מכתב מהבנק שלך באמריקה, תביא מכתב מעורך חשבון, תביא מכתב מעורך דין, אתה שולח ווייר, מחזירים לך את זה חזרה, אתה הולך לבנק, יושב שם שעה בשביל שידבר עם מישהו, הוא לא מתייחס אליך, תבוא מחר, הפקידה לא פה, הורגים אותך פה. אתה רגיל באמריקה, אתה בא לבנק, 20 שניות, בא לחלון, אתה אפילו לא יורד מהאוטו. פותחים לך את האשנב, אתה זורק להם את הצ'קינג, נותנים לך קבלה, יום טוב, אדוני. אתה נכנס בפנים, מבינים לך אספרסו, קפה, מתייחסים אליך כאילו אתה מלך של העולם. אתה מגיע לפה, אתה לא מאמין מה הולך פה. אתה משתגע, מה באתי לפה עכשיו? תראה מה זה, עכשיו בנית בית, לא נותנים לך אישורת בנייה, לא נותנים לך תופס 4-10 שנים. קיצור, הקדוש ברכו דאג, שארץ ישראל תקנה בהרבה הרבה איסורים והאיסורים ממי באים? לא מארץ ישראל, רק מאנשים ‫צהרות עין, כינה, במפקח, ‫לא שיחטת אותו, ‫אז הוא מתנקם בך בכוונה, ‫שנתיים בכוונה מוצא לך כל מיני ‫ליקויים שהם לא קיימים בכלל, ‫כי לא נתת לו טיפש, ‫היית צריך להציע לו 20 אלף שקל, ‫אז הכול היה עובר תוך יומיים. ‫תראה, אני לא בנוי לזה, ‫באמריקה זה לא ככה. ‫לא, אבל ככה זה פה. ‫היית מביא לו איזו סלסלה יפה ‫מהרגע הראשון, הכול היה מסתדר. ‫מה, זה פה טורקיה? כל מיני סיפורים. בקיצור, רבותיי, אני אומר לכם, ניסיון של אנשים שבאים לפה, מספרים לי מה הולך פה. בן אדם מסכן, נכה, התפוצצו עליו זיקוקי דינור בפורטן ג'וליין. הוא היה מפעיל זיקוקי דינור Made in China. התפוצצו לו בפרצוף, שישה חודשים הוא היה בקומה בבית חולים, בן אדם נחה, לא יכול לזוז על כיסא גלגלים, הוא לא יכול 50 מטר ללכת בלי לשבת. הגיע לכאן, אין לו ילדים, חזר בתשובה מהדרשות שלי, אמריקאי, הוא ואשתו, גיורת צדיקה. הגיעו לכאן בארץ, בנמל שדדו להם את הכל. שדדו להם את כל מה שיש להם. היה לו אוסף מטבעות, אוסף זה, הכל שדדו לו. ונתנו לו עשרות אלפי שקלים כנסות, היה לו אוסף של סכינים, הכרימו לו את זה. אמר לי, מה הולך פה, מה נמצא? עשיתי עלייה לארץ, תראה מה עושים לי פה. אמרתי לו, אל תדאגו ואין. מזל, ארץ ישראל נקנית בייסורים. אין מה לעשות. השם כך עשה, משיח אותו דבר. ‫גם כן, גוג ומגוג. ‫כן, הרבה צער יש. ‫תראה מה הולך פה. ‫ומה השלישי? ‫יש עוד דבר שנקנה בייסורים. ‫תורה. ‫אי אפשר לעולם להיות תלמיד חכם ‫עם קפה וסיגריה ומסגן וכיסא מאורת. ‫מעולם לא מצאנו. ‫היחידים שנהיו גדולי תורה ‫זה אלה שישנו על הספסלים ‫יום ולילה בישיבה, ‫והם למדו והעיניים יצאו להם. הרב בן ציון אבא שאול כותב שהם היו בפורת יוסף לפני קום המדינה אני חושב זה היה לפני הרבה שנים שלושה ימים לא היה אוכל והוא זוכר איך הבטן של כל התלמידים קרקרה כל כך חזק זה היה נשמע כמו עדת ספרדאים ‫אתה יודע, כשהבטן מקרקרת, ‫תאר לך עכשיו שלושה ימים לא אכלת. ‫הבטן מקר... אצלנו יש יום צום, ‫באחד בצהריים כבר הישיבה ‫פורשים כולם למגורים לישון. ‫מה קרה? ‫לא שתיתי קפה בבוקר, הראש כבד, ‫כואב לי, קשה לי להתרכז. ‫מה, ארבע שעות, שעה אחד? ‫מהבוקר לא אכלת חמש שעות ‫לא שתית קפה? ‫כבוד הרב, קשה, הראש כבד. ‫שלושה ימים לא אכלו, לא שתו, ‫לא כלום, לא היה מה לאכול, ‫ועוד יורים עליהם פגזים הירדניים. ‫חולשה ירדה לעולם. ‫-חולשה ירדה לעולם. ‫חולשה, חולשה. ‫רבותיי, רק רגע. ‫רק רגע. ‫אז אמרנו, ‫יש דברים שנקנים בייסויים, ‫גם שכבשנו את הארץ. ‫הקדוש ברוך הוא הבטיח למשה ‫שהוא ייתן לנו את הארץ. ‫הקדוש ברוך הוא גירש מכאן ‫שבעה עמים עם צבא כבד. כן. ‫הכול היה בגדר נס, כן. ‫יושע תקע בשופרות, ‫נפלה חומת יריכו, ‫אז היה פה ניסים גלויים, כן. ‫כמה שנים לקחה המלחמה? ‫-שבע. ‫שבע שנים. ‫ועוד שבע שנים לחלק את האדמה ‫לשבטים. ‫14 שנה! ‫לקבל את מה שהשם ‫הבטיח לנו בהבטחה, ‫ועשה לנו אלפי ניסים, ‫ועדיין שבע שנים מלחמה. ‫מציאות. ‫אז רואים שאפילו אם כנראה, כנראה, ‫שאפילו אם היה במשיח, ‫זה גם כן לא היה קל. ‫אתה רואה, יש חבלי משיח, ‫חבלי לדעה, שקופה קשה, ‫חבלי משיח. ‫זמננו עזל. היה לי העונג לדבר עם, ברוך השם, קהל קדוש פה. תשתדלו היום, היום זה יצר הרע גדול. אחרי דרשה שתיים, אינם מתאיף, רוצה לפרוש הביתה. עד רבה, תשתדלו להישאר לכל הדרשנים שיהיו פה היום. כל דקה זה נטו רווח. מה יש פה? מה יש היום לעשות? לאכול סטייק? זה אפשר כל השנה. עשו לך פה יום של תורה, ברוך השם, בטח באים לפה עוד כמה ארבעים, עוד רעות ועכשיו הרבה רבנים. תשתדל להעביר את כל היום הזה בתורה. הדרך שהאדם נמדד, היא בימי החופש שלו מה הוא עושה. כל האנשים שעובדים במפעלים, בעבודות, אנשי עמל, אין להם הרבה זמן ללמוד תורה. כשמגיעים ליום הדין, אומרים לו, קבעת הייתי לתורה, אומר ריבונו של עולם, הייתי מטופל בילדים, צהרות, משקנת ערביות, מה לא? איפה בידי היה לי ללמוד תורה? אתה ראית כמה מדורי גיהנום עברתי כדי להתקיים. אני היה לי זמן ללמוד תורה ואני אברך כל אלו? הקב' בחור יענה לך שתי תשובות, תלוי, מי אתה. יש תשובה אחת שיגיד לך סתום תפה נבל שקרן, אתה יודע טוב מאוד שהלך ים של זמן ללמוד ואתה פשוט לא רצית ללמוד. ויש עוד תשובה שיגיד לך, מסכים איתך, אין בעיה, אתה צודק, היית איש עמל ולא היה לך זמן. במה זה תלוי בימים האלה? ‫בימים שיש חופש מהעבודה, ‫לא יודע, אין עבודה, חול המועד, ‫דברים כאלה, ‫אז האדם נמדד. ‫בימים שהיה לך זמן ללמוד, ‫אם באמת ניצלת כל דקה ‫לשיעורי תורה, ‫כל שאר השנה נחשב לך ‫שהיית איש עמל בתורה. ‫למה? בגלל שהיית בגדר ענוס. ‫אבל אם בימים כאלה ‫אתה במנגל עם הקרס בחוץ, ‫עוד סטייק ועוד בקבוק בירה, ‫והתורה זה הדבר האחרון ‫שמדהיג אותך כרגע. ‫מה תגיד לקדוש ברוך הוא, ‫ריבונו של למה הייתי איש עמל? ‫איפה היה לי זמן ללמוד? ‫ביום העצמאות, ‫היה לך זמן ללמוד? ‫בכל המועדה, ‫היה לך זמן ללמוד? ‫שהיית חולה אחרי איזה ‫ניתוח שבועיים בבית, ‫היה לך זמן ללמוד? ‫בדחת ספר? ‫באת לדרשה? לא. ‫אז מי אתה מספר סיפורים ‫שקרן שכמוך? ‫לכן הימים האלה הם קריטיים. ‫שמעו, מה אני אומר לכם? ‫שמעתי את זה מאדם אלה הימים שבהם ישתמשו בך ביום הדין. אם באמת ניצלת אותם לתורה או לא. ומי שניצל, ינצל על כל שאר הימים. ברוך ה' לעולם. אמן ואמן. רבי חנני אבן, הקשי ארמר. מצד הקב' בכל אזרחות ישראל.