איסורי שוגג באים בגלל זלזול באיסורי מזיד - במגדל העמק
Mike Koshevsky describes his family's encounters with Rabbi Ben Zion, including a question about buying property in Ramla or Jerusalem, the rabbi's halachic rulings, and stories of miracles like reviving a dead groom at a wedding. The talk explores Rabbi Ben Zion's relationships with major rabbis like Rabbi Uri Zohar and Rabbi Elisha, and his mastery of Kabbalah sources.
Chapters
ערב טוב עון גדול להיות כאן הלילה במגדל העמק אנחנו, ברוך השם, כמו שאתם יודעים שבועיים לפני ראש השנה יום הדין מתקרב ובא וכל שנה אני חוזר על זה ואומר שלצערנו הרב רוב העם אפילו לא מודעים מה זה ראש השנה. לא יודעים מה זה. מבחינתם זה חג, פיקניק, נסיעות, כינרת, חוץ לארץ. ותמיד אני חוזר ואומר, אדם שלא יודע שיש לו משפט בתאריך... אדם שלא יודע שיש לו משפט ודאי שהוא לא יכול להתכונן למשפט הדרך היחידה להתכונן למשפט זה שנותנים לך התראה מראש ויש לך זמן להתכונן ולתקן ולהביאדים וכל מה שצריך כדי שתגיע ליום המשפט מוכן ברגע שאדם מגיע למשפט לא מוכן אז הוא מפסיד וברגע שהוא לא מופיע בכלל המשפט אני לא צריך לספר לכם איזה זעם יש לשופט עליו והאמת היא שחלק מזה זה אשמת כל אחד ואחד מאיתנו. כי אם אנחנו היינו מקיימים את מה שהתורה מחייבת, הוכחת, הוכיח את עמיתך ולא תיסע עליו חטא, אתה צריך לעשות כל שביכולתך לקרב יהודים לתורה, אז ממילא, אם כל אחד משומרי המצוות היה מקרב רק יהודי אחד בחייו, נאמר שבמדינה הזאת יש, אומרים, תשע מיליון אנשים, מעריכים שבשבות שני מיליון מהם עם כיפה על הראש. זאת אומרת, כמה לכל אחד יש לקרב? שלושה, שלושה. שלושה וחצי. אז אם כל אחד עם כיפה על הראש היה מציל נפש אחת, רק זה כבר היו נהיה ארבעה מיליון. ומתוך האלה שנוספו, כל אחד היה מחזיר אחד, אז היית בתוך חודשיים, גומר את הסיפור. כמובן שיש כאלה שאפילו על פיתחה של גיהינום אינם חוזרים בתשובה כמו שהגמרה אומרת, רק שנים עד אנשים האחרונה לא מסכימים להודות, איך אומרים הולכים עם הראש בקיר, אלה אין מה לעשות, נקרא עבוד, לפחות ניסי איתה. אני אומר לעצמי תמיד, מניסיון של הרבה שנים, אני עשיתי פעם סרט, הוא נקרא תורה ומדע. ואחרי כמה שנים עשיתי עוד סרט שנקרא תכלית החיים. וגם חיים אחר המוות וגם היה לי עימות גדול עם איזה כומר נוצרי אלה הסרטים האלה ברוך השם החזירו עד היום עשרות אלפים לשמור תורה ומצוות רק הסרטים האלה לבד למשל הסרט הזה תכלית החיים קיבלתי עליו אלפים של הודעות גם בעברית גם באנגלית שאנשים שראו אותו במקום התחילו לשמור מצוות במקום ואני אומר, מי שרואה את אחד הסרטים האלה ולא מזיז לו, נשאר בשלו, מניסיון אני אומר לכם, אין הרבה יותר מה לעשות עם הבן אדם הזה. כי זה ממש כמו לראות את הקדוש ברוך הוא בעיניים. אתה רואה כל כך הרבה הוכחות שהתורה היא מבורא עולם, שהאדם בשר ואדם לא יכולה לכתוב את התורה. אחרי שאתה רואה את כל זה ואתה נשאר בשלך, אז אנחנו מבינים שיהיה מאוד מאוד קשה להזיז אחד כזה. בדרך כלל אנשים כאלה שהם עקשנים, רואים הכל ונשארים בשלם, הסיכוי האחרון שנשאר איתם זה אך ורק על ידי סורים. זה מה שכתוב בפסוק שהקדוש ברוך הוא משפיל גאים עדי ארץ. מה פירוש? אדם שהוא בגאווה שלו, הוא בדרך שלו, אי אפשר לשנות אותו, הוא חושב שהוא יודע הכל, הוא מצפצף על כולם, מצפצף על הרבנים, מצפצף על כולם, אדם כזה מה כבר אפשר לעשות איתו? כל מי שניסה איתו לא עובד שום דבר בדרך כלל אדם כזה, אם גם כן מנסים להכניס לו עירה וגם זה לא עובד, נשאר עכשיו רק הקדוש ברוך הוא ומה הקדוש ברוך הוא עושה? הקרש בחור נותן לאדם כמה סתירות כדי להעיר אותו. סתירות התעוררות. טעונה פה, פיתור עם העבודה, משבר בניסויים, בעיה עם איזה ילד, איזה ניתוח, איזה טיסה לחוץ לארץ לבתי חולים. ואז בשעה צער, לפעמים האגו של האדם מושפל כל כך שהוא כבר שוכח מהאגו, ואז הוא מוכן להקשיב, הוא מוכן להקשיב, ולקבל מוסר. בדרך כלל, כל עוד טוב לו, והוא, איך אומרים? הוא על ראש הפירמידה, אז אדם כזה, קשה מאוד לשנות אותו. אבל יש אנשים טובים, ענווה יש להם, אין להם אגו, מדברים איתם, מראים להם את האמת, מיד הם אומרים, וואו, לא ידעתי. אני מודה, אם הייתי יודע, אני מזמן הייתי משתנה. לא ידעתי את כל זה. אבל שלא ידעתי. וממלא, הבן אדם הזה, טוב, יש לנו דרשן חדש פה אני רואה היום, אם אפשר מכילה. אז ראיתם, זה מגיל קטן כבר רוצה להיות דרשן. בקיצור, אז הכל תלוי באופי של האדם. העולם באמת מחולק, יש אנשים עם לב טוב ויש אנשים עם לב פחות טוב. לא רוצה להגיד רע, כי אפילו האנשים הרעים אפשר להוציא מהם קצת טוב. אבל זה ככה גם בקרב היהודים, גם בקרב הגויים. רואים אחרי חמש דקות של שיחה איזה בן אדם הוא טוב לב ואיזה בן אדם פחות טוב לב. ומי שטוב לב, זו מגמרה בפרקי אבות אומרת, מכל המעלות, מהי המעלה הכי טובה? לב טוב. לב טוב זה פוג. כל מה שנותנים לו הוא סופג. אין לו את האגו שלו, אין לו את הרושם שלו, הוא מוכן לשמוע, מוכן לשקול. אפילו שלא ידע כלום מחייו, אחרי שמוכיחים לו הוא מוכן להשתנות. עכשיו אני רוצה להגיד לכם, אנחנו קראנו השבת פרשה קטלנית. פרשה הכי קטלנית בתורה. זה נקרא פרשת כתבו. יש בלועלנו 98 כללות נוראיות. אתם יודעים, עד כדי כך הכללות האלה נוראיות ומפחידות שאף אדם לא רוצה לעלות לתורה על יד שישי. על מי מפעילים תתיק? על הבעל קורא. זה שקורה בתורה. הוא כבר, אתה כבר פה. תעלה אתה על יד שישי. למה? הציבור פוחד לעלות. ואני תמיד צוחק, אני אומר, תראו מה זה ציבור. לעלות לתורה כשקוראים את הכללות, לאף אחד אין אומץ. מה, שלא יבוא עליי. אבל לעשות את כל העבירות שבתורה שמביאות את הכללות האלה בוודאי, זה לא פוחדים. הרי בתורה כתוב על מה באות הכללות האלה. התורה מביאה רשימה. ולצערנו הרב, הרבה מהדברים האלה אנחנו עושים. זה אנחנו לא פוחדים. אבל שיקראו את זה לידנו, אנחנו כן פוחדים. איפה ההיגיון? לקרוא לא היינו צריכים לפחד. לעשות היינו צריכים מאוד לפחד. אבל אני רוצה להגיד לכם דבר שהרבה לא יודעים אותו. שימו לב דבר מעניין. אנחנו קראנו בתחילת הפרשה, לפני שעוברים לכללות, זה מתחיל באופן חיובי. כתוב שאנחנו צריכים להביא ביקורים. בזמן בית המקדש, היה כהנים בבית המקדש, כולם היו חקלאים, לכל אחד היה שדה קטן או שדה גדול או הרבה שדות. היו מגדלים שם את כל סוגי הפירות. אבל התורה במיוחד מתמקמת בשבעת המינים, דווקא שבעת המינים, שארץ ישראל התברכה בהם. והתורה אומרת כל אדם שמתחילים לגדול אצלו הפירות, הוא אומר, זה בחורות, הוא מסמן אותם. זה הפירות הראשונים שיצאו, הוא שם עליהם גמיק כזה, וכשמגיע הזמן, הוא שם אותם בסלסלה, מביא אותם לכהן בבית המקדש. אני רוצה להזכיר לכם שלא היה מכוניות, לא היה רכבות, לא היה אופנועים, לא היה את כל זה. בן אדם היה צריך לבוא מחמור, או עם סוס, מהפולה, או ממגדל העמק, או מטבריה, או מצפאת, עד ירושלים. זה מעל שבוע בדרכים. אם יש חסוס, אם חמוך, זה יכול להיות שבועיים רק להגיע לירושלים, שבועיים להגיע, שבועיים לחזור, שבוע להיות שם... מה? בודאי, אתה יודע מה זה עכשיו פתאום הפרסה של הסוס נשברה, אתה צריך לתקן אותה אם אתה עם קרקרה, זה גלגלים מעץ וזה דרכי אפר ואתה צריך בין העצים ובלילה ונחשים ושואלים, לא פשוט היה להגיע לבית המקדש, אמנם היה הרבה שלטים ואנשים יכלו לראות פחות או יותר איך ללכת וגם תמיד היה את מי לשאול אבל תעשה חשבון, הלוך וחזור עם השבוע שאתה נמצא בחג במועד בירושלים ככה שלושה רגלים בשנה, שלושה ארבעה חודשים מהשנה שלך הלכה נגיד שיש לך עכשיו איזה עסק, יש לך בשוק איזה דוחן שאתה מוכר פה בתבריה, ליד הכינרת. עכשיו אתה עוזב את הביזניס, עוזב את הכל, נוסע לירושלים, וגם את הגבולות היו עוזבים. גם את הגבולות, נגיד בגבול הלבנון, כל הגבולות, סוריה זה ערם, היו שם צבאות עוינים. לא רק היום יש שם תערבים, תמיד היה שם ערם, כל הלבנון, כל אלה, תמיד היה שם מויבים, ננבה אחרי זה היה. בכל אופן, התורה אומרת, אין לך מלפחד שאתה בא לבית המקדש שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך, את פני האדון, אשם אלוקיך וכו' ומה כתוב שם? שבזמן שהיהודים עולים לבית המקדש, לא יחמוד גוי את ארצך. זאת אומרת, אנחנו מתחייב כל שנה ושנה, שלוש פעמים בשנה שאתם עוזבים את העבודה, את הבתים, את הגבולות, וכולם מגיל 13 ומעלה עולים לירושלים, לא נשאר גבר אחד בכל הארץ, כולם בירושלים, אני מתחייב לכם שהגויים לעולם לא יתקיפו אתכם בזמן המועד, רק שתחזרו לבתים, יהיו בעיות, אבל כשתהיו בירושלים יחד איתי, אני נותן לכם מטרייה. אין לכם מה לדאוג, לא צריך צהל, לא צריך משטרה, לא צריך משמר הגבול, לא צריך את כל זה. כמה שנים היה בית מקדש? בית מקדש הראשון היה 410 שנה. בית מקדש השני היה 420 שנה. בסך הכל 830 שנה שהיה בית מקדש עומד בירושלים כפול שלושה חודשים בשנה אלפיים ארבע מאות חודש אלפיים ארבע מאות חודש בקירוב לא היה צבא ולא היה הגנה והגויים כולם ידעו את זה כי התורך שהתקבלה היא מיד התורגמה לשבעים שפות זאת אומרת לא היה גוי שלא יודע שעכשיו אם ניכנס לארץ ישראל אין צבא אין הגנה הגבולות פתוחים ומעולם אף פעם הגויים לא תקפו אותנו בתקופת שלושת הרגלים מי שברדעת, מי שברדעת יודע שדבר כזה אדם בשר ואדם לא יכול להתחייב עליו. זה רק גבורי עולם. וכמה מלחמות היו בין לבין? מאות של מלחמות. כל פעם הגויים נכנסו איתנו מלחמות, קרבות, כל הזמן. אבל אף פעם לא קרה שתקפו אותנו בזמן שאנחנו חוגגים עם הקדוש ברוך הוא בבית המקדש. עכשיו תשמעו טוב, רבותיי. בן אדם סוף סוף היה מגיע לירושלים מביא איתו סלסלה של פירות ענבים, רימונים, טעינים, סלסלה נותן את זה לקוהן וזה לא מספיק הוא צריך לתת נאום יש אנשים שלהם פחד קהל, אתה יודע, ליד אנשים לא נעים להם לתת נאום שמגיע הזמן שהם צריכים לדבר הם פתאום נעלמים דום. עכשיו הוא צריך לתת נאום. ומה הוא אומר בנאום? משפט אחד הוא אומר בנאום, אני רוצה להתעכב עליו, לא עברתי ממצוותיך ולא שכחתי. הוא אומר לקב' הוא, אני לא עובר על המצוות שלך, מה זה ולא שכחתי? אם אתה אומר לא עברתי על מצוותיך, אז ברור שלא שכחת. למה צריך להיות כתוב ולא שכחתי? הרמב״ם אומר שהנאום הזה קוראים לו וידוי דברים. אף על פי שהווידוי שאנחנו עושים בתפילה, אשמנו, בגדנו, זה וידוי אחר. זה וידוי מלשון מתוודה על חטאיו. הרמב״ם אומר, כל המרבה הרי זה משובח. כמה שאתה עושה יותר וידועים, ככה התשובה שלך מול השם יותר טובה. אבל פה לא מדובר על וידוי מלשון מתוודא על אבונותיו. פה מדבר מלשון לוודא, מלשון עימות. אני מאמת את כל מה שהשם ביקש, אני עשיתי. עכשיו שימו לב דבר מאוד מעניין שהרבה לא יודעים אותו. כמעט אף אחד לא יודע את זה. שימו לב. לא עברתי ממצוותיך הכוונה בזדון. יש הרי שתי סוגי עבירות. עבירות במזיד ועבירות בשוגג. אומר הקב' ברוך הוא לעם ישראל, יש כזה דבר שנקרא חטאתי, אביתי, פשעתי. מה ההבדל ביניהם? אם ישאלו פרופסור באוניברסיטה העברית לעברית, פרופסור ללשון, הוא יגיד, זה מילים נרדפות. כי הוא לא יודע תורה, הוא רק יודע עברית מודרנית. אם הוא היה מבין את המקרא, הוא היה יודע שאין ביהדות שתי מילים מרדפות, אין כזה דבר. לכל מילה יש ייחוד משל עצמה, למשל גילה, רינה, דיצה, חדווה, שמחה, כל מילה פה נשמעת אותו דבר. כל מילה יש לה משהו, אחד זה עם ריקודים, אחד זה שמחה פנימית, אחד זה שמחה זמנית, אחד זה שמחה ארוכה, אחד זה שמחה רוחנית, כל דבר יש לו פירוש אחר מהשני. נאמרות שכולם נשמעים אותו דבר, ואנחנו כמובן, העם הפשוט, לא יודע את ההבדלים. אבל הרמב״ן אומר, הוא היה מומחה ללשון, הרמב״ן אומר, אין בלשון הקודש מילים נרדפות. שני מילים שנשמעות אותו דבר, הם לא אותו דבר, יש להם הבדל. מה זה חטאתי בשוגג? מה זה אביתי אבון במזיד? מה זה פשעתי, לא רק במזיד, על מנת להכיס? למשל, אתן לכם דוגמה. עכשיו אדם, באמריקה יש כאלה חתונות, צד אחד גלת קשר, צד אחד טרף. שני מדבחים. מדבר אחד לכשירו, עשו צד אחד לדתיים. איזה מין דתיים האלה? לא דתיים אמיתיים. דתי אמיתי לא הולך לכאלה חתונות. אבל באמריקה יש כאלה דתילונים. והדטילונים בכל זאת משחקים אותה שאכפת להם מהקשרות. אז עושים להם מטבח קשר. והאלה שלא אכפת להם אוכלים מכל הבל היד. סרטנים, שרימסים, מה שאתה רק רוצה. חזיר. מבין? צד אחד ככה, צד אחד ככה. עכשיו שמים בצד הגלת קשר בקר משובח. סטייק או איזה צלעות כבש. גלת קשר. ויש את אותו דבר בצד הלא קשר. ועכשיו הוא בא לשם, והוא בכוונה הולך ללא קשר. זאת אומרת, מיילא, אם הוא היה רק את הלא קשר, זה היה נחשב אבון, כי הוא עושה את זה במזיד, אבל אין אופציה אחרת. אבל פה שיש לידו אופציה אחרת לא פחות טובה, והוא הולך בכוונה ללא קשר, זה נקרא פשאטי. זה לא רק במזיד, זה במזיד על מנת למרות בקדוש ברוך הוא. יש הבדל, למשל, אם אדם דתי עכשיו בטעות נתנו לו לאכול משהו ולא בדקו את זה והיה בזה תולעים, אמרו לו שזה בדוק, הוא לא ידע, היה בזה תולעים בחסה, הוא חשב שזה גוש כתיף, בסוף זה היה סתם, חסה רגילה, מלא תולעים. בסוף אומרים לו, מצטערים, טעינו, הבאנו לך חסם עם חבילה לא נכונה. זה נקרא אכל שקצים בשוגג. בלי חבנה. יטעו אותו. אוקיי. יש אחד כזה, עכשיו, רעב מאוד, אין את האוכל הקשר שהוא רוצה, לא יודע, הוא נמצא בסין, מאוד מאוד רעב, לא החזיק מעמד, אכל שם איזה דג במסעדה סינית, שהכלים שם טריפים, מגישים שם עכברים, מגישים שם מה שאתה רק יכול לחשוב, ובכלים האלה הגישו לו עכשיו דג. עכשיו הוא אכל, זה נקרא עבירה במזיד. למה? היה לו תאווה, הוא לא התגבר על התאווה, אבל העבירה היא במזיד, אבל היא לא בשביל להכיס. אם היה לו אופציה בסין למצוא מסעדה עם דג קשר בלי להכיס, הוא היה מעדיף ללכת לשם. זה נקרא מזיד. ויש אחד כזה שיש פה מסעדה גלת קשר, וממול מסעדה של שקצים וטריפות, והוא מסרב להיכנס לתה. אתם לא תגידו לי, אף אחד לא יגיד לי מה לאכול, אני דווקא הולך לשם. זה נקרא פשטי. עכשיו בואו נראה, שימו לב, מה זה כל הסוד הזה של מצדת הביקורים והבידוי דברים. אז מסביר ככה, תראו מה הוא אומר. הגאון מבילנה, אומר ככה, לפני שאני אסביר מה אומר הגאון מבילנה אז כתוב, לא עברתי ממצוותיך הכוונה בזדון ולא שכחתי הכוונה בשוגג אפילו בשוגג לא עברתי, מה? לא עברתי עבירה בזדון וממילא גם לא יצא ששכחתי ועברתי על איסור בשוגג בוא אני אסביר את הדברים פה יוצא מהדברים פה שהרמה, רבי משה איסרליש, זה היה הרב הראשי של האשכנזים לפני 500 שנה, הוא עשה הגאות על השולחן ארוך. השולחן ארוך כתב אותו רב ספרדי, רבי יוסף קארו, והאשכנזים, כבר היה להם מסורת מאירופה של מנהגים שלהם, בר הרמה עשה הערות. על השולחן ארוך. הוא כתב מכתב לרבי יוסף קראו, לא באתי לחלוק על כבודו, כל החולק על כבודו, כי חולק על השכינה. אני לא באתי לחלוק על השולחן ארוך, כי כמתיים גדולי הדור הסכימו שרבי יוסף קראו יכתוב לעם ישראל את שולחן ארוך. אבל אני את המנהגים של אשכנז חייב להביא, כי זה מנהגים שיש לנו אותם כבר 300-400 שנה. אז הוא כתב הערות. עכשיו אומר הרבים משה איסרליש הוא סך הכל חי 33 שנה והיה בקיא בכל התורה זה מדהים מה אנשים הספיקו בגילאים כאלה צעירים אז באירופה, בפולין יש את הקבר שלו שם, לא רחוק מהאזורים האלה של השואה, של אושוויץ. אני לא יודע לעשות את העניין הזה שאוף הוא בסך. לא, אוף, אוף זה מגמרה. חז'ל אומרים, חז'ל אומרים שאוף זה מרית עין. אוף ועגל נראה אותו דבר בצלחת. אם ירוש... לא, יש בזה מנהגים. אבל אם יראו עכשיו שבן אדם אוכל אוף עם גבינה או אוף עם חלב, אנשים יבואו לידי טעות ויחשבו שבשר אפשר לאכול אותו. לכן אמרו, כיוון שקשה לאנשים להבדיל, אז גם אוף זה גזרה. אבל לא רוצה לסתות רגע מהנושא, אז הוא אומר הרמה ככה, תשמעו טוב. הוא אומר, יש כאן ניסות חשוב מאוד בנאום הזה שאתה נותן בבית המקדש. הוא אומר, לא עברתי ממצוותיך בזדון, ובגלל זה... לא שכחתי ולא עברתי גם על שוגעג. מה מבינים מפה? בואו נראה מי כאן פיקח. מה הבנתם מהנאום הזה? מה למדנו הרגע? יסוד מאוד חשוב לחיים. שאתה חוטא במזין ולפעמים לא אתה חוטא בשוגעג. אבל למה אתה חוטא בשוגעג? זה לא מספיק חשוב לך המזמון, אתה צריך לחיים לפעמים בכל בשוגעג. מה פירוש לא מספיק חשוב לך? לא, אבל עוד פעם, כל מה שאתם אומרים, אמת. אבל אני שואל, מה הוא אומר פה בנאום? יפה מאוד. זה הדיוק. אומר לך הרמה, תשמע טוב, הנאום הזה שהוא אומר, לא עברתי על מצוותיך במזיד, ולא שכחתי את המצוות של שוגג, אומר לך הרמה, תשמע טוב, זה שאתה נכשל באיסורי שוגג, זה לא מקרה. זה בגלל שלא הצילו אותך משמיים. אם היית אדם רציני בדת, ירש שמיים, מקפיד על העבירות של מזיד לא לעבור על אף עבירה, משמיים היו מצילים אותך שלא תיקשל בשוגג. למשל, רובן ושימון, שני חברים, אחד רציני מאוד בדת, מקפיד על מצוות קלות כמחמורות, הוא מזהר מאוד לא לעבור על שום עבירה. והחבר שלו, שמעון, חפיף ניק. משתדל, אבל איך אומרים? יש לו זיופים. עכשיו הגישו אוכל לא קשר. טעות! הטבח הביא משהו, חושבים שזה גלת קשר, בסוף באמת היה בעיה בשחיטה. אבל אף אחד לא יודע. לא האתליז, לא המסעדה, ולא אלה שיושבים לאכול. איך הם ידעו? רואים חתכות בשר שבאה בתור גלת קשר. אבל בזמן השחיתה, השוחט, פספס משהו, אולי אחור בריאה, משהו שהוא לא ראה. בקיצור, הבשר הזה עכשיו תרף. אם יאכלו אותו רויון ושימון עם חותמת של קשר, זה נחשב להם שוגג. הם לא אשמים, הם באו למקום עם השגחה טובה, ונפלה טעות. בני האדם עושים טעויות. עכשיו, שוכט השם. אבל אלה שבמסעדה לא אשמים. אם הם יוכלו, מה ייחשב להם? איסור בשוגג. רובן בא להכניס את זה לפה, פתאום איזה ילד קטן היה רצים עוד איזה ילד, בום, המרפק שלו פגע לו בזה, נפלה הצלחת לחול. בום, כל הבשר התלכלה. חבר שלו שיש שם בצד השני, שמעון, לא היה בצד שלו ילדים רצים, אכל. מגיעים לשמיים, מראים להם את אותו עם שהם באו לסעודה באותו מקום, אומרים לו לשימון, נכשלת באיסור שוגג, אכלת בשר טרף, בשוגג. אומר, אז רגע, אני לא מבין, למה החבר של רובן, הוא בא להכניס את זה לפה, ובא איזה ילד הפיל לו את הצלחת, למה הוא ניצל ואני לא? התשובה, כי הוא ירש שמיים, מרוב שהוא מקפיד במצוות של מזיד, ממילא אני עוזר לו יותר מאחד שחפיף ניק. זה נקרא סיאטא דישמאיה. כמו שכתוב כל המזכה תרבים, אין חטא בעל ידו. מי שעוזר ליהודים להתקרב לקב". יש לו שמירה מיוחדת שלא ייפול בעבירות מיותרות. לעומת זאת, מי שלא מזכה תרבים, אין לו את השמירה המיוחדת הזאת. השאלה היא למה. א', כיוון שהקב' הוא אוהב את אלה שמקרבים את היהודים לדת שלו. הוא מאוד אוהב את זה, הוא רוצה שבעיניו ישמרו מצוות. ב', איך ייתכן שהתלמידים של אותו אחד ילכו לגן עדן והוא בסוף ילך לגיהנום? הרי אם הוא יעשה עבירות, על העבירות משלמים ביוקר. אז אם הוא יחזיר דוגמה אלף איש בתשובה והאלף האלה יהיו בחורי ישיבות וילמדו ויהיו רציניים והם ילכו לגן עדן נפלא ביום פטירתם והוא הרב שלהם, הוא שהכניס אותם לדעת, הוא שהם מנשקים לו את היד, כל פעם שהוא בא הם עומדים, בסוף הוא הלך לגיהנום. כיוון שזה ביזיון לתורה, אז הקב' הוא חייב לשמור על אותו אחד כדי להציל אותו מעבירות. יש לו סיוע מיוחד, כמובן הקב' הוא לא עושה בשבילך את העבודה, אתה חייב להתגבר על היצרים. אבל הוא עוזר לך יותר ממה שהוא עוזר לאנשים רגילים. למה? כיוון שלא משתלם לו שיהיה כזה ביזיון, שאתה תלך לחז וחליל למקום רב, התלמידים שלך יהיו במקום... לכן הקדוש ברוך הוא עזר, שטרח, אבא של אברהם אבינו, בסוף ימיו, חזר בתשובה. הרי טרח היה מכתיע רבים. הוא היה מוכר אלילים, מוכר פסלים, מוכר פסלים, והבן שלו, אברהם אבינו, היה צדיק יסוד עולם, אברהם העברי, אבל כיוון ש... נכון, אבל כיוון שהקב' הוא לא רצה שלאברהם יהיה צער, אז הוא עשה שאבא שלו תרח, גם כן יחזור בתשובה, אבל דרך אגב, הרבה לא יודעים, התרח הזה, אומנם חזר בתשובה בסוף ימיו, אבל זה לא הספיק לו. כיוון שכל כך הרבה שנים הוא גרם שכל כך הרבה אנשים השתחבו לאלילים, והמרדו בקדוש ברוך הוא, הוא חזר בגלגול כדי לקבל איסורים. בטור מי הוא חזר? איוב. כל האיסורים שאיוב עבר, איסורי מוות, נטו לו הילדים, כל הכסף, מחלות, מה לא? בקיצור, איוב, כל הסבל שהוא עבר, זה על זה שהוא היה פעם מכתיע רבים בגלגול הקודם, בתור טרח. ואיוב, דרך אגב, הוא היה גוי. איוב לא היה יהודי. אבל הוא מוזכר בתנך. אתם רואים שבתנך אין גזענות. יש גם גויים צדיקים. היו גויים צדיקים, יש תתרו שבאה והתגייר, יש אתרות שבאה והתגיירה, יש כל מיני גויים אחרים נכון, אז כל מיני גויים בתנך יש, דרך אגב היו לגויים שבעה נביאים הגמרה מדברת על הנביאים של הגויים איוב זה אחד הצדיקים שהיו אצל הגויים שהקדוש ברכו שלח את השטן לנסות אותו הוא אמר אין פה אף אחד כמו אברהם אבינו אמר אצל איוב היית מה שמה הקדוש ברכו סבר שאיוב הוא כמעט כמו ברמה של אברהם אבינו בדור שלו ומה אנחנו רואים מפה? שבסוף איוב לא עמד בניסיון. שבסוף שבאו לו כל האיסורים ומתו לו הילדים והחברים שלו התרחקו ממנו, אז הוא אמר לכנוש ברכות, תגיד לי, אתה התבלבלת בין איוב לאויב? איוב ואויב זה אותם אותיות. אולי בטעות במחשב שלך שם בשמיים, כתוב בטעות אויב במקום יוב, אבל אני לא אויב שלך, מה זה כל עמידת הדין הזאת עליי? אז הכרשמח הוא אמר לו, אתה חושב שאני יכול להתבלבל בין בן אדם לבן אדם? אם כל שערה שיוצאת מהראש עשיתי לה מעיין חור בקרקפת שממנו יונקת אם שני שערות היו יוצאות מאותו חור מיד האדם היה מתעבר וזה לא קרה מעולם לאף אדם בכל דור ודור ואם שיורד גשם טיפה אחת הייתה פוגעת בטיפה אחרת באוויר כל העולם היה נחרב וזה מעולם לא קרה כי אני מנעתי את זה ואתה אומר לי שאני התבלבלתי בין איוב לאויב זאת אומרת על הדרך למדנו עכשיו איך יש דברים בעולם שאנחנו אין לנו בהם מושג שיכולים בשנייה להכריף את העולם ואפילו לא היינו חולמים על זה למשל, בזמן רבי יהודה הנשיא, היום אנחנו צריכים משקפיים. שאלתם את עצמכם מה עשו לפני 2,000 שנה? לא היה את אריאל הצדיק האופטיקאי, דואג, בא, מסדר, מרכיב, דואג לרבנים. לא היה. בזמן רבי, רבי עקיבא, לא היה כאלה צדיקים שעושים משקפיים וכן. אז עכשיו חכם שנווקא הוא, איך הוא קורא, מה הוא יעשה? מה הוא אומר? שרבי, עשו לו משחם יוחדת, והוא שם מאחורה, מאחורי הראש, אתה הולך לישון, שם את המשחם מאחורה, היא נספגת בקרקפת, עושה משהו בתוך המוח, בבוקר אתה קם, ששש. מתקן לך את הראייה במקום. ראייה מושלמת. מה אנחנו רואים מפה? יש חוכמות שהיו בעולם, שאין לנו אותם היום. למשל, דוד המלך, עשה ניתוחים לחיילים שלו היה חוקק להם סרטוטים בקפות הרגליים מנטרל את מערכת העצבים והחיילים בזמן שהיו רצים בקרב הנעליים היו נקראות אין עכשיו זמן הוא חייב להמשיך לרוץ יש קוצים אבנים יורד דם מקפות הרגליים אם ייקב להם החייל יצרח איי איי איי יהרגו אותו כדי שהוא לא יפסיק בזמן הקרב, היו מנטרילים להם את מערכת העצבים בכפות הרגליים. מי עושה היום את זה? לא שמעתי על אף ניתוח שיכול לעשות כזה דבר. ובזמן רבי שמעון בר יוחאי, היה לו בן שמן מאוד, הוא קבור פה במרון, רבי אלעזר, וכתוב שהחכמים עשו לו ניתוח לשאיבת שומן, מה שנקרא ליפוסקשן, ניתוח לשאיבת שומן, והוציאו לו מהגוף שני גלעים גדולים מלאים בשומן בתקופת תמוז, שזה אוגוסט, תחילת אוגוסט, תקופת תמוז. והיו עדלאים עומדיים ולא מסריחים בשמש. אתה יודע מה זה להוציא שומן מגוף של בן אדם ולהשאיר אותו בחוץ בשמש? אתה יודע איזה סירחון יהיה בשכונה? רק מהריח של השומן זה נורא והיום. זה בא עם דם, עם חתכות בשר, והשקיבו אותו על שיש. החומר הכי סטרילי בעולם זה שיש. שיש, שמנקים אותו פעם אחת, לא נדבקים בו חיידקים וכולי זאת אומרת, אתה רואה החכמים, היה להם חוכמה היום בניתוחים לשאיבת שומן אנשים מתים פה ושם יש תקלות, הבן אדם לא קם מהניתוח בגלל זה היום כבר המציאו זריקה לסקרת, כל מיני זריקות שמורידות שומן אבל אז היו ניתוחים לשאיבת שומן אז אנחנו רואים מפה שהחכמים בזמנם היה להם חוכמת רפואה מסוימת שהיום אין אותה בעולם. אמנם היום יש דברים אחרים ויש מכשור והרפואה התקדמה מאוד, אבל דברים אלמנטריים שהיה אז לחכמים, אין לנו אותם היום. למשל, אם היית שואל תארי הקדוש, כל עבר מגוף האדם שנפגע, נגיד כליה, יש לה בעיות, כיס אמרה, כאבה, כל הדברים האלה, הוא היה אומר לך במקום איזה עבירה שאתה עושה גרמה לך למחלה הזאת. הוא היה יודע לקשר כל עונש משמיים לאיזה עבר בגוף ולהגיד לך מהם העבירות שלך. היום אף אחד לא יודע את זה. היום בן אדם יש לו כאבים דוגמה במקום מסוים. הוא לא יודע למה השם הביא לו את זה. הרי כתוב בתורה, אין עיסויים בלא אבון. אין כזה דבר שאתה מקבל סבל כי השם משועמם. אם כואב לך, עשית משהו לא בסדר. נפגעת באיזה איבר, הוא לא עובד יותר, עשית משהו לא בסדר. אבל מה עשית לא בסדר, קשה לדעת. אמנם, כל ההונשים של הקדוש ברוך הוא, כולם הם מידה כנגד מידע אבל גם זה קשה כי למשל אם נפגעת בפה מאיפה אתה יודע על מה השם מעניש אותך? אולי אתה אוכל לפעמים דברים לא קשרים, ואולי זה לשון הרע, ואולי אתה לא לומד מספיק תורה, הפה שלך לא עסוק בתורה, רק עסוק בשטויות. אז אפילו שאתה יודע שזה עבירה בפה, אתה לא יודע במדויק על מה השם מעניש אותך. פעם היו נביאים, היית בא לנביא ואומר, כואב לי אגב, אני לא יכול לקום מהכיסא. על מה השם עשה לי ככה? הוא היה אומר לך במקום. אז בן אדם... דרך אגב, אני רוצה לשאול אתכם, בוא נראה אם אתם פיקחים. היום זה דור חלש. גם מי ששומר מצוות, זה לא מה שהיה פעם, בוא נגיד ככה. עכשיו שקדוש ברוך הוא נותן לבן אדם איזו סתירה, לא הולך לו, או שהוא מפסיד כסף, או שהוא מופתל, או שהוא חולה, או שהוא ככה כל הזמן נרדם, כל הדם והצהרה שלו. השם לא אומר לנו על מה אנחנו נאנשים. איך אנחנו אמורים לדעת על מה הוא מעניש אותנו? מה תועלת לתת לאדם עונש מבלי להגיד לו על מה הוא נאנש? אם אני בא לבן שלי ואומר לו היום אתה מרותק, אתה לא יוצא מהחדר עד מחר. למה? מה עשיתי? תחשוב לבד. הוא לא יודע עכשיו, חושב. יש לו כל מיני אופציות. אולי התחצפתי, אולי לא קמתי לתפילה, אולי ככה, אולי ביקשו מני עזרה ולא עזרתי, הוא חושב, אולי זה בכלל לפני שבוע, לפני חודש. על מה אבא תפס קריזה היום? הבן לא יודע. זה טוב או לא טוב? רגע, רגע, אז אני שואל, זה טוב או לא טוב שלא מסבירים לילד? אז התשובה, רבותיי, התשובה היא, תשמעו טוב, נכון שהרבה פעמים שמעתם, אנחנו אומרים עכשיו בסליחות כל יום, רחמנה, רחמנה, מה זה רחמנה? הרחמן. הרחמן, הרחמן, הרחמן, הרחמן. ואז באים ושואלים, איזה רחמן? רק צרות יש לנו, ישמעאלים דוקרים, רוצחים, דורסים אותנו, שמאלנים אוכלים אותנו מבפנים, המדינה מצטמקת, יש צרות בלי סוף, פרנסה נהיה קשה מאוד, עולה פרנסה, מיסים גבוהים, חום מעיק, ים של צרות, איזה רחמן, מה רחמן, רק לא מזמן גמרנו שואה, מיליונים מתו. ועוד היה לנו חורבן בית ראשון וחורבן בית שני וכל העולם אנטישמי כל גוי שני רוצה להרוג אותך באירופה, באמריקה ופה בארץ הביאו לכאן מיליון ומשהו אנשים שונא ישראל מזרע המלק קיצור, יש לנו ים של צרות אז איפה הרחמים? מה זה הרחמן? סתם להגיד הרחמן, הרחמן, הרחמן? איפה הרחמים? התשובה, רבותיי, שמעו טוב לא יהיה לכם עוד הזדמנות כזאת התשובה היא ככה אם הקדוש ברחו היה צריך על כל עבירה ועבירה לתת לנו הונש על כל עבירה ועבירה עשית משהו לא בסדר, בום, מכה למוחרת אחרי יומיים עוד פעם משהו, בום, תאונה. עשית, פגעת באשתך, בום, הפסדת כמה אלפי דולרים. עשית משהו לילד, בום, קרה משהו פתאום, אני יודע איזה משהו. כל פעם, הקשבוח הוא מיד מגיב. אתה חוטף בלי הפסקה מכות, כל שעה משהו חדש. אבל כל מכה היה בא עם טאג. זה על האילוון, זה על שביזית את הרב, זה לא באת לתפילות, זה אתה לא לומד תורה, זה גנבת בביזניס. כל מכה שאתה מקבל, עם טאג מחיר. אתה יודע כמה מכות היינו צריכים לקבל? היינו משתגעים כבר. אומרים, עדיף לי למות כבר. טוב מותי מחיי. מה הוא עושה כזה שברחו ברחמו? על אלף עבירות שעגרנו בחודש האחרון נותן לנו קפה אחת רצינית, בום, אבל לא אומר לנו על מה. ועכשיו אנחנו צריכים לעשות תשובה ואנחנו לא יודעים על מה. אולי על התפילות, אולי על הביטול תורה, אולי על החוצפה, אולי על החוסר יושר, אולי על האצלות, אולי על הגאווה, אולי על כל מיני דברים אחרים שאני יכולתי לעשות ולא עשיתי. יש לי אלף אופציות. עשרת אלפים אופציות. מי שאמיתי עם עצמו ושופט את עצמו יום-יום, הוא יודע שהוא רחוק מאוד ממה שה' מצפה ממנו. כיוון שיש כל כך הרבה אופציות, נגיד שזה בחורה, צניעות, למשל, זה הדבר הכי חמור אצל אישה. חמור מאוד, מאוד מאוד מאוד. אם הנשים היו יודעות כמה זה חמור ללכת בלבוש לא צנוע ברחוב, בעד מיליון דולר לשעיים לא היה מסכימות. בגלל שכל גבר שמסתכל עליה והיא כרגע במצב לא צנוע, נרשמת לה עבירה. אז תחשוב, עכשיו היא הולכת ברחוב ראשי, אלף גברים הלכו באותו יום, ראו אותה, שערבו להם קצרים, מחשוף, גב פתוח, מכנסיים, חצאית מיני, אני יודע מה, כל מיני קראים ופתחים. כל בן אדם שיסתכל עליה נרשם לה איסור מהתורה, יותר גרוע מלאכול חזיר. עכשיו, אם היו באים לאותה אישה, אומרים לה, בואי תאכלי חזיר, השתגעת, מה אני? גויה, מה אני? גויים אוכלים חזיר, יהודים אסור להם לאכול חזיר. הייתה אומר לה, נו, תאכלי, תאכלי, את יכולה לאכול מאה פעמים בשעה חזיר, אין לך מה לדאוג. מה, השתגעת הכבוד הרב? איזה מין רב אתה? מה אתה אומר לי לאכול חזיר? תאכלי, תאכלי, מה את מתווכחת על החזיר? שעה אחת שאת הולכת בצניעות זה כמו מיליון חזיר. שעה אחת, כמו מיליון סטייק עם חזיר. רק הן לא יודעות את זה. הגמרה במסכת שוטה המודבט. ההגמרה מדברת שם איך מתבצעים הזיווגים בעולם. כך ההגמרה אומרת, ארבעים יום לפני וצרות אבלד, עכשיו איש מזדווג עם אשתו עומד לרדת תינוק לעולם, עוד תשעה חודשים. ההגמרה אומרת, בא מלאך, לוקח את הטיפת זרע, אומר לכנוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, טיפה זו, מה יהיה עליה? מה יעלה בגורלה של הטיפה הזאת? אז עכשיו יש דיונים בשמיים, אם יהיה יפה או מכוער, גבוה או נמוך, בריא באופן כללי, או חולני, או כל מיני דברים מסוימים, מי ההורים שלו, איפה הוא הגדל, באיזה עיר, הכל אוכלת. צדיק או רשע לא נאמר. הגמרא אומרת הכל הוחלט בשבילך אבל אם תהיה צדיק או רשע זה לא נקבע עכשיו הגמרא אומרת שבאותו זמן קובעים בת פלוני לבן פלוני מי תתחתן עם מי יש בנשמה של בחור שירדה לעולם החצי השני של הנשמה הזאת עומדת גם כנרדת לעולם. אחרי שהיא תרד לעולם, יגיע גיל החתונה, שתי החצאים האלה מתאחדים לאחת כמו שהם היו לפני הרידתם לעולם. זה התחלת הגמרה. ואז הגמרה ממשיכה, אמר איש לקיש, מזווגים לו לאדן זיווג לפי מעשיו. ואז הגמרה אומרת, פרוצה להרשה, צנועה לצדיק. שימו לב דבר מאוד מעניין. אצל נשים אין צדקת ורשאית. אין. אין את הביטוי הזה. יש פרוצה או צנועה. אם היא צנועה, היא צדיקה. ואם היא לא, מאה אחוז בצניעות, היא לעולם לא יכולה להיות צדיקה. אפילו שהיא שומרת כל שאר המצוות. לה אמר כי כל פעם שהיא יוצאת לרחוב בבגדים שהם נגד ההלכה, שרבולים מעלה מרפק, פתוח כל מיני פתחים, מכנס, צמוד, בגדים צמודים לחזה, לרגליים וכל הדברים האלה שנשים לופשות היום כל פעם שהיא הולכת ברחובות היא נחשבת מכתיעת ערבים אז היא עוגרת כמויות אדירות של עבירות כי חוטא ומכתי זה הרבה הרבה יותר גרוע מאחד שהוא רק חוטא חוטא, אחד שאוכל רעל בעצמו כל יום הוא עורק את עצמו אחד שמאכיל עוד אלף יחד איתו אז הוא עורק עוד אלף, או עוד עשרת אלפים. ככל שהוא מאכיל יותר אנשים רעל, ככה אונשו בשמיים הולך וגדל. לכן, אם היא הלכה במקום שלא היה אף גבר, מזלה. היא לא הצליחה להכתיע אף אחד. בבית שלה היא יכולה להתלבש איך שהיא רוצה אין שם גברים, זה היא ובעלה אם יש לה ילדים, זה כבר סיפור אחר מדין חינוך, צריכים להתלבש צנוע ליד הילדים אבל אם זה רק היא ובעלה, אין בעיה אף אחד לא מסתכל עליה, אף אנשים מהרחוב, אף אחד לא נכנס לבית בבית היא חופשייה, אבל בפומבי היא חייבת להתלבש בצניעות אז הגמרה אומרת צנועה לצדיק, פרוצה לרשה אז עכשיו מה רואים מפה? שאצל אישה הדבר הכי חשוב זה הצניעות אם היא צנועה היא ודאי צדיקה ואם היא לא צנועה היא ודאי לא צדיקה היא צריכה להשתפר כדי שתהיה צדיקה עכשיו הגמרא אומרת אבל יש כאן סתירה מצד אחד אתה אומר שמלאך מכריז מי תהיה אשתך עוד לפני שבאת לעולם מצד שני אתה אומר שמזווגים לו לאדם זיווג לפי מעשיו למשל תהיה צדיק יביאו לך צדקת תהיה בנוני יביאו לך בנונית תהיה רשע יביאו לך רשעית אבל תחליט איזה מהם אמת הגמרא אומרת לא קשיה אין פה סתירה ה- בזיווג ראשון, ה- בזיווג שני. אז הרבה אנשים חושבים, מי שמתחתן פעם ראשונה, זה משמיים. מה שגזרו לך, זה מה שאתה חייב להתחתן. עכשיו התגרשת, ואתה מתחתן פעם שנייה, עכשיו זה לפי המעשים. שטוט הרי לחשוב כזה דבר. כי גם אחד שהוא נשוי פעם שנייה, יכול להיות שבת זוגתו זו פעם ראשונה אצלה, אז זה לא מתאים. או שאצלה זו פעם שנייה ואצלו זו פעם ראשונה, אז איך זה יתאים? אז ודאי זה לא הפשט. אז אני אגיד לכם מה אומר האריה הקדוש. האריה הקדוש אומר, זיווג ראשון זה פעם ראשונה שהנשמות ירדו לעולם. שנוצרו הנשמות, נשמה אחת הקשבחו פיצה לשתיים, הוריד את השתי נשמות לעולם, נגזר שהם התאחדו. אין אופציות אחרות. אבל אחרי שהם עלו לבית דין של מעלה, וכל אחד ואחד קיבל את שלו בשמיים, עכשיו, כשהקדוש ברוך הוא רוצה לשלוח אותם בגלגול כדי שישפרו את מה שהם לא עשו בגלגול הקודם, מפה ועד סוף כל הדורות וכל הגלגולים, הכל זה אך ורק לפי המעשים. זה מה שאני אומר הרבה פעמים לבחורים או לבחורות צעירים וצעירות בשנות הטיפש עשרה. אני אומר להם, היום אתם בן 16, 17, 18, היעץ הרע בוער אצלכם לעשות עבירות. זה מובן, זה גיל כזה שהיעץ הרע לועט. אבל תדעו דבר אחד, לעבירות יש מחיר כבד. אם תטפקו ותחזיקו מעמד, ולא תעשו עבירות ותיכנסו שמורים לחופה הקב' יזווג לכם את הזיווג הכי טוב ויהיה לכם כל החיים ברכה בנישואים עם הילדים ואם תתפרפרו ותעשו שטויות מזווגים לו לאדם זיווג לפי מה עשה פרפר מקבל פרפרית אומר כבוד הרב איזה טמבל אני התחתנתי עם אחת יש לה 500 ידידים בפייסבוק אתה יודע למה? כי גם לך יש 500 ידידות בטוויטר. מי נמצא את מינו? באה העורבת של הזרזיר. כתוב שאם אשתו של אדם בוגדת בו, צריכים לפשש בו. כי אם הוא לא היה בוגד בה, היא לא הייתה בוגדת בו. כי כתוב, האל אישך תשוקתך והוא עם שולבך. אין דבר שהאישה רוצה יותר מגבר אמיתי, חזק, דומיננטי, שמצד אחד יתמוך בה, ותדע שיש על מי לסמוך, ומצד שני, יורא לה מה לעשות. כל הפמיניזם וכל האמצעות של השמאלנים היום זה מכריף את העולם כמו שאתם רואים אבל בפסיכולוגיה של האישה לפני שתמתמו אותה פה בכל הבתי ספר הכופרים בפסיכולוגיה שלה היא מתחנכת נכון אין דבר שהיא מעריצה יותר מהגבר שלה אבל כשהוא מתחיל לעשות דברים לא בסדר, אז היצר הרב בא ומשחק לה בראש. ומה הרי היה, שאם בעל היה לוקח את אשתו לקוהן בבית המקדש בתור אישה סוטה, שהוא חושד בה שהיא נסתרה עם איזה איש אחר שהוא אמר לה לא להסתר איתו, והכהן כותבת שם המפורש, שם השם, שזה 72 אותיות, שם השם, שמים את זה בתוך מים, הדיו יורד בתוך המים, הכהן פורע את שעה ראשה, כי אישה צריכה לחסות את הראש, אז הוא מוציא לה את הכיסוי ראש, פורע על ההצעה הראשה, שזה ביזיון הכי גדול לאישה צנועה, שלפני כולם מפותחים לה את הכיסוי ראש אומנם היום נשים, לצערנו הרב, הן לא מרגישות מה חומרת החוסר צניעות אבל אז אישה הייתה מעדיפה למות מאשר הראו את שערות ראשה ברחוב אני זוכר את הסבתות הפרסיות כל עשר שניות בודקות שלא יוצא להן איזה שערה מהמטפחת כל שניה, למה? כי ככה היה כל הדורות לא היה מציאות כזאת שאישה תלך בפני גברים ותראה איברים וזה לא היה קיים כזה דבר אבל אני רוצה להגיד לכם, רבותיי, זה לא פשוט. הכהן נותן לה לשתות, אם היא זנתה, מתפוצצת לה הרחם. אם לא, היא מקבלת ברכה שהבנים שלה היו צדיקים גדולים. אבל אם בעלה גם כן זונה, לא משפיעה עליה המים. אפילו שהיא זנתה עם גבר אחר. היא שותה את המים ולא קורה לה כלום. ומפה אפשר א', להבין שהיא באמת לא זנתה, זה בית שיכול להיות שהיא זונתה, אבל בעלה לא יותר טוב ממנה. למה שהיא תמות? אי אפשר לדעת. לכן אם הוא יודע על עצמו שהוא לא 100% ולא שומר על העיניים ועושה כל מיני דברים שאסור לעשות, הוא צריך להיות סופר מטומטם לבזבז עכשיו שבועיים לנסוע לקוהן לירושלים, שבועיים הלוך, שבועיים חזור, בינתיים הביזניס שלך פושט את הרגל. יש לך איזה בסטה בשוק בתבריה או בהפעולה, בינתיים אין בעל הבית בביזניס, הפועלים אוכלים את הביזניס. ביזניש הבא לבית לא שם, החכמים אומרים, סופו להיחשל. אותו דבר מי שמתעסק בבנייה. כל מי שעוסק בבנייה מתמסכן. למה? אומרים לך, תשמע, תקנה אדמה, נבנה לך, אל תדאג, חומר יעלה כך וכך, פועלים כך וכך, אחרי שתגמור תמכור את זה ב-300 אלף שקל רווח, בסוף יוצא שכל העלויות עלה יותר ממה שהמכור את הבית כבר היה יכול לקנות בית מוכן עם טופס ארבע בלי כאב ראש ביותר זול מהשבע שנים שאכלו לו פה את הלב קודם כל עד שקיבל אישור בנייה שנה וחצי עשר פעמים האדריכל מגיש תשנה, תזיז צריכים גם לדעת יש פה גם שמחה לעיד כמו שאמרתי, יש אנשים טובים ויש אנשים רעים. יש אנשים רעים שהם לא יכולים לראות מישהו שטוב לו. לא יכולים. זה יכול להיות פקיד בעירייה, איזה מישהו שחי מנסקור את זה ומה. בא לו איזה עשיר ומגיש תוכניות לוילה מפוארת. איכשהו הוא רואה את זה, נכנס לו שנאה נוראית לאשיר הזה. איך אני ממרר לו את החיים? לנבל הזה. מה, הוא יגור בבית של ארבע קומות, ואני גר בדירת עמידר, ואין לי מעלית שם, ואין לי מזגן, וזה. כל רעבר ודבר. למה זה ככה? למה אתה עשית ככה? ולמה פה? והמעקה פה? אבל מה, זה התקן. לא, לא, היית צריך עוד עשרה סנטימטר. עד כדי כך, כשבא מהמועצה, שבאים לבדוק את הבית, בא איזה אחד, רואה את הארון מתגים. אתם מכירים את הארון של החשמל? הארון שקופץ. אומר, הארון מתגים עשרה סנטימטר יותר נמוך ממה שהוא היה צריך להיות. אומר, למה? בטקן של... לא, זה היה צריך להיות פה. אתה רואה? עשית אותו עשרה סנטימטר פחות. אומר, טוב, טעות של הבניי. מה עכשיו נעשה? אי אפשר לאשר את הבית. מה? אתה צריך להגביע את ההארון. איך אני אגביע את ההארון? החוטים הם בתוך הקירות. החוט קצר. איך עכשיו נוסעים עשרה סנטים? מה, אתה רוצה שנתחיל לשבור קירות עכשיו? נחבר חוט לחוט? איזה עבודה זאת? מצטער. למה? למערכת החיים, מה ההבדל אם זה פה או פה? הרי זה ודאי לא משנה שום דבר. במייל לזהרון סגור, גם אין שם חשמל גלוי, זה סך הכל מפסיקים, זה לא עכשיו שמישהו יכול להתחשמל שם. סתם לענות אותך. למה? צרות העין. למה שלך יהיה... כמה פעמים בן אדם קנה אוטו חדש פה, ובא אחרי שבוע ורואה שמישהו עם איזה מפתח עשה לו סריטה על כל הדלתות. עשרת אלפים שקל נזק רק של הסריטה הזאת. ללכת, לצפות את הדלתות עכשיו. אוגמת נפש. מה, אני אסע באוטובוס ואתה תסע בכזה אוטו? צורת לו את האוטו. מה זהו יהיה לך? לי לא טוב. גם לך לא יהיה טוב. בקיצור, כל מי שעוסק בבנייה, כבר בגמרו אומרים, מתמסכן. מה שאמר לך הבניי, בסוף זה יהיה הרבה הרבה יותר יקר. אכן אני אומר לכל האמריקאים שרוצים לבוא לארץ ולבנות בתים, היזהרו לא לבנות בעצמכם, תקנו מוכן עם טופס 4 ביד, כי יכול להיות שלעולם לא תקבלו טופס 4, יש פה ים של וילות לא מקבלו טופס 4, לעולם. בשביל לקבל טופס 4 צריך להוריד חצי בית, הוא סתם מפה, חרק בחצי מטר, אתם יודעים איך זה. התקרה לא מספיק נמוכה, למה התקרה גבוהה? תעשה עוד תקרה. מה, זה אמור להיות ככה, זה אמור להיות ככה, משגע אותך. וגם כל פעם מוצא משהו חדש. טוב, תגיד הכל מההתחלה. לא, איך אני אהנה? אני אהנה מלענות אותך שנתיים, שלוש. זה המציאות, זה נקרא שמחה לעיד. שהוא רואה שמישהו אחר מפסיד, הוא מפסוד. דרך אגב, אתם מכירים את המשפט, צהרת רבים, חצי נחמה? ויש עוד משפט, צרת רבים, נחמה טיפשים. איזה משני המשפטים הם אמת? מה עדיף? מה באמת יותר נכון? צרת רבים, חצי נחמה. למשל שאני הייתי בבית ספר יסודי, לא הייתי הרבה בבית ספר. חצי מהזמן היינו בים, הבית ספר היה מטר מהים. ונוער, לא הבנו בחשיבות הלימוד. אז כשמגיעים המבחנים, 40, 45, 30, כן? עכשיו המורה היה הולך לפי האלף ב' ואני מ' מזרחי, אז אני בערך באמצע. היה מתחיל מאלף, ב', ג', וקורא את הציונים של התלמידים. אז עד שהוא היה מגיע למאם, אני כבר הייתי יודע מה מצבי. מה הפירוש? נגיד, הוא מתחיל באלף, ארבעים, ב' שלושים, ג', ארבעים וחמש, ד', חמישים. כולם לוזרים. כיתה של אנלפבטים. כשכבר היה מגיע אליי מזרחי שלושים, לא היה כואב לי. כי הדבר הראשון שהייתי חושב זה, מה אני הולך להגיד לאבא שלי? עכשיו, שכל הכיתה נכשלה, ראיתי בא אומר לו, אבא, תשמעי לי, המורה הזה לא נורמלי, תראה, לך תבדוק, כל הכיתה קיבלה 40. אבל אם הוא היה מתחיל 1090, ב' 85, ג', 100, ד', 100, 98, והגיע, מזרח היא 40, נפלו פניי. זה נקרא, צהרת רבים, חצי נחמה. אם כולם נכשלים, לא נורא, אני אהבל בתוך אהבלים. אבל אם כולם מצליחים ורק אני אהבל, אז זה לא נותן מנוחה. אז פעם המורה שלי אמרה, אמרתי לה, טוב, כולם נכשלו. אז היא אמרה לי, צהרת רבים, נחמה טיפשיים. תראו, זה אני עוד זוכר. כבר עבר מעל 45 שנה מאז. זה אני זוכר שהיא אמרה לי. אומרת לי, צרת רבים זה נחמה לטיפשים. כי חכם אכפת לו מה אחרים קיבלו, הוא צריך להתרכז במצבו. אז עכשיו השאלה, מי צדק, אני או המורה? מה אתם אומרים? המורה. שתיים, שתיים. התשובה היא רק אני צודק. תמיד אני צודק. לא, כמובן, התשובה היא במקרה הזה אני צודק. למה? כי יש גמרה מפורשת שמצדיקה אותי הקב' אחו שלח את אליהו הנביאי להנחם את רחל ביתו של קל בסבוע רבי עקיבא היה אנלפבט עם הארץ בגיל 40 רוחט סוסים של קל בסבוע פועל רחל נסיכה, יפה, צדיקה, בת של מיליארדר אבא שלה החזיק את כל ירושלים שלוש שנים על חשבונו כל ירושלים אכלו מהמחסנים שלו בתקופת המצור של הרומאים חיה בבית עם חצאות ומשרתים ומצחן בעיניה הפועל הזה ששוטף את הסוסים הנה הערב הוא בן ארבעים ויש גם דעה שהוא היה גרוש עם ילד, אבל עזוב את זה עכשיו. קיצור, הוא בעל כל המעלות. לא יודע א' ב', לא יודע תורה, לא הלך לבית ספר, שוטף סוסים, כפול ממנה בגיל, והיא רוצה אותו. למה? היא ראתה בו ביישנות מידות טובות. אבא שלה אמר, את יכולה להתחתן עם כל חכם בארץ עומדים בתור בשבילך. למה דווקא הוא? זה מה שאני רוצה. נשאל אותה מכל נכסיו. הלכו רבי עקיבא ורחל עשו לעצמם עיגלו מקש עיגלו מקש של סוסים כל יום היה מלכת לה תקש מהשערות אמר לה אם יום אחד אני אתאשר אני אקנאת לך תכשיט ירושלים של זהב כאילו תבלית של ירושלים בקיצור היא שלחה את רבי עקיבא לישיבה לא התחתנתי איתך בשביל שתהיה פה בתלן לך ללמוד תורה הלך 24 שנים, חזר אחרי 24 שנים עם 24 אלף תלמידים, קטן שבהם מחיה מתים, הגמרה אומרת. ורבי עקיבא הגיע למדרגה הכי גבוהה שיהודי אי פעם הגיע בהיסטוריה. אפילו יותר ממושה רבנו, כי משה רבנו קיבל הכל במתנה על מוכן. ורבי עקיבא הגיע למדרגה של משה רבנו בכוחות עצמו. לא קיבל דיסק בהר סיני, הכל בכוחות עצמו. אפילו משה שהקב'ה עירה לו לפני פטירתו את כל הדורות ברוח הקודש התעכב דווקא על רבי עקיבא שראה איך הרומאים שורקים את בשרו מבשריקות של זהב, של ברזל והוא היה בין 120 שנה רבי עקיבא והרומאים חותכים לו את הבשר והתלמידים היו אומרים לו עקיבא עד כאן אתה יכול להגיד את השם המפורש וכל הרומאים האלה יפלו וימותו למה אתה לא עושה כלום אמר להם כל חיי אני אומר שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מועדיך הגמרא אומרת אפילו נוטל את נשמתך אני מוכן למות עבור השם עכשיו שסוף סוף בא לי ניסיון כזה אני אבטל אותו אני רוצה למות על קידוש השם עכשיו, בזמן שהוא היה 24 שנים בישיבה, לא היה וידאו כל. לא היה אייפון, וידאו. בוא נראה אותך, רחל, מה עניינים? אני בישיבה, הכל בסדר, איך את מסתדרת שם עם הקש? לא היה עם מי לדבר. היא גזרה על עצמה בדידות, לא היה חשמל, לא היה סרטים טורקיים, לא היה מה לעשות. היא תקועה עכשיו בחדר מלא קש, 24 שנים, ועוד היו שכנות שצוחקות עליה. מטומטמת! תראי, היה לך קול! שמרו טוב, רבותיי. יום אחד, היה לה חלישות הדעת, רגע של משבר. פתאום מופיעה אני בדלת, גברת רחל. הוא אומר, גברת רחל, אולי את יכולה לתת לי קצת קש? ברוך השם, השם ברך אותך, יש לך הרבה קש. הלוואי שלי היה קש. היא אומרת, כן, תיקח קצת קש, כמה שאתה רוצה. מי זה היה העני הזה? אליהו הנביא. מי שלח אותו? הקדוש ברוך הוא. למה הקדוש ברוך הוא שלח אותו אליה? כדי שהיא תראה שהיא לא רק היא ענייה. יש אנשים יותר מסכנים. וזה עודד אותה. מכאן מה רואים? שצרת רבים היא באמת חצי נחמה אז מי צדק אני או המורה אני צדקתי אבל המורה מה שהיא אומרת זה דבר הגיוני זה דבר הגיוני. מה שהמורה אמרה, בכל זאת זה הגיוני. כי מה זה באמת מועיל לך שאחרים נכשלו? בסופו של דבר היית צריך להיות דוקטור ונהיה את המנקי רחובות. עכשיו, עשרים שנה אתה מנקי רחובות בשמש, וחושב, הייתי צריך להיות דוקטור. אבל כולם נהיו מנקי רחובות. אבל איך זה מועיל לך? לא מועיל לך בכלום. עכשיו, רבותיי, רק בואו נסכם. שמעו טוב. אומר פה יום אחד הגאון מבילנה, עירים קליפה של תפוז בטעות. קליפה של תפוז זה מוקצה. אסור לגעת בקליפות בשבת. בשבת, עירים קליפה של תפוז, איך שהוא ראה, יתעלף. עירו אותו, עוד פעם ראתה קליפות תפוזים, עוד פעם יתעלף. כל דבר שעכשיו אין לי בו שימוש משבת זה נחשב מעטת מודע, אני מקצה אותו מדעתי. לכן זה כבר לא ראוי להכילה, אין לו שימוש, אל תתעסק בו בשבת. שבת תתעסק, רק דברים שצריכים לשבת. בקיצור, איך שהוא התעורר שוב, ראה את הקליפות הפוזיים, עוד פעם התעלף. אברו, מה נעשה? כל פעם שנאיר אותו, הוא יתעלף. אשתו אמרה, אל תדאג, תאיר אותו. שמה את הקליפות תפוזים בפה. איזה שהוא פתח את העיניים, היא אומרת לו, אליהו, דווקא טעים. טעים מאוד. זה קליפות מאוד טעימות. אז ככה הוא נרגע. שואלים, על מה הגאון מבין לה נכנס ללחץ? א', קליפות תפוזים זה איסור דהוראיטאו דה רבנן, דה רבנן, מוקצה זה דה רבנן. ורבנן בשוגג, אין הרבה מה לדאוג. זה גם רבנן וגם בלי חבנה. זה לא שהוא רצה להרים את זה. מה הוא כל כך נלחץ שהוא כמעט קיבל את כיף לב? התשובה, הוא לא דאג מהקליפות. הוא ידע את הכלל, כמו שכתוב ברמה, שמי שנכשל בשוגג, זה ראייה שקודם כל הוא כבר נכשל במזיד. כיוון שמזיד, הוא מזלזל בעבירות של מזיד. מזלזל בלשון הרע, מזלזל בקשרות, מזלזל את בצניות, מזלזל בשמירת שבת. כיוון שהוא מזלזל בייסורים חמורים, אין לו הגנה מאיסורי שוגג. עכשיו, אני רוצה לשאול אתכם שאלה. אדם שלא בא לבית כנסת או לישיבה ללמוד תורה, לא בא. מתחננים אליו, תבוא, תבוא, תבוא, לא בא. עכשיו, אין מציאות כזאת שהוא לא יעשה איסורים בשבת. אין כזה דבר. יש הרבה איסורים שהוא לא מכיר, הוא לא יודע מה זה מוקצה, הוא לא יודע מתי מותר להזיז את המוקצה, נזה לו איזה קטם על החולצה, הוא הולך מביא מגבת, מנקה, הוא בחיים לא ידע שאסור לכבש בשבת, הוא מוציא איזה פסולת מתוך האוכל, הוא לא ידע שיש איסור בורר. זאת אומרת, הוא עובר הרבה עבירות, ואין לו בכלל מושג שהוא עובר את העבירות האלה. עכשיו, השאלה היא כזאת, על איסורים כאלה, זה נחשב לו שוגג או מזיד? שוגג, הוא לא יודע. או, לכאורה, היינו אומרים שוגג, כי אין לו מושג. השאלה, השאלה היא מהבן אדם שעושה עבירה בין שוגג לקבל כאלה מסוגלים. על עבירות שוגג מקבלים עונשים יותר קטנים. למשל, אם בן אדם חילל שבת בשוגג, בזמן בית המקדש, במקום עונש מוות בשקילה וכרת לנשמה, הוא היה מביא קורבן חטאת. מביא כבש, הולך לבית המקדש, נותן אותו לקוהן, הקוהן מקריף את הכבש הזה, הוא עושה שם וידוי, ישמנו. היום אין בית מקדש, זה ממון. רפורט, שכחת להפיל את הפנגו, 200 שקל, 300 שקל, מחיר של כבש. כן? מה עולה כבש? נגיד פה במושבים, אצל בני דודינו, כמה הם מוכרים כבש? אז בקיצור, מה אני רואה? מה אני אומר לכם פה? תשמעו טוב. אז היום, איסורי שוגה, הם מקבלים מלא מונשים, אבל השאלה שלי עכשיו היא כזאת. האם נחשב לאדם הזה שוגג או נחשב לו מזיד? יפה מאוד, ענית, אמרתי לך, הוא יודע את כל התשובות, אמרתי לו לפני הדרשה. בקיצור, זו התשובה. התשובה היא ככה, מי שלומד תורה ונכשל באיסור שוגג, מקבל עונש על שוגג בלבד. מי שלא בא כל יום ללמוד תורה, הוא מצפצף על השם. מה אכפת לי לדעת, לא לדעת? להפך, יש כאלה אומרים, עזוב, כמה שאני לומד יותר, צריך לעשות יותר. עדיף להיות עבל. עבל לא יודע הרבה, יש לו חמישה, שישה דברים וזהו. שאר הדברים הוא לא יודע. הוא אומר, תשוטה. זה שאתה לא בא ללמוד ובגלל זה אתה נכשל בהרבה עיסורי שוגג, כל העיסורי שוגג נחשבים לך מזיד. למה? כתוב בפרקי אבות, שגגת תלמוד עולה מזיד. שגגת תלמוד מישהו ששוגג בגלל חוסר תלמוד, עולה לו כמזיד. לכן, אם הוא בא ולמד ללכות שבת, לומד, לומד, לומד, אבל ללכות שבת יש אלפים. לא הגיע עדיין לגמור את כל ללכות שבת. אבל הוא רציני, הוא לומד כל יום. אם נכשל בחילון שבת בשוגג, קבל שוגג. אבל אם הוא חמש שנים לא בא ללמוד, בקושי בא למנחב הערבית ושחריט, בקושי. וגם, אתם מכירים את אלה שבשבת, כשהדרשן עולה אחרי תפילת מוסף, לתת דרשה הם מהר בורחים לחמין? לא. מכירים את אלה או לא? יש עכשיו בפני סט, נגיד כזה יפה גדול, מלא אנשים, כולם באים, מתפללים, פיוטים ארוכיים, כולם מבסוטים. כולם מבסוטים. עכשיו אומרים, רבותיי, יש לנו רב אורח, הרב כך וכך, יאללה, איתן לנו קצת דברי חיזוק לאלול, חצי מהאנשים של הבית כנסת, ואיברח, כמו עכברים. טק טק טק, בורחים מהר. יש כאלה, הם כבר יודעים שזה הרב בית כנסת, מיד עולה אחרי עלינו שבח לדבר, הם כבר לפני עלינו שבח, ואיברח. כי לא נעים לברוח שהוא כבר התחיל את הדרשה. למה הם ממהרים? ללכת הביתה. מה הם עושים בבית? יושבים ומפטפטים על שטויות. עד שהאישה מגישה, עד שהשולחן וזה. במילא ייקח עוד שעה. עד שיקומו כל האצלנים. בקיצור, מה הוא ירוויח מזה שהוא ברח מהדרשה? בדרך כלל כלום. אבל אני רוצה להגיד לכם משהו הוא לא יודע. הרבה לא יודעים את זה. יש פסוק בשלומו המלך. שכמובן כל מילה שם זה הכל נבואה ברוח הקודש ומה כתוב שם? מי יודע? המסיר אוזנו משמו התורה גם תפילתו תואבה ומכת מחץ מי שמזנזל בתורה שלי שעולה דרשן לדבר והוא בורח הוא לא מעוניין לשמוע התפילות שלו בעיני זה כמו שהוא זורק עלי צועה לא רוצה לראות את הפרצוף שלו ולא את התפילות שלו בקיצור, הגאון הזה ישב עכשיו ארבע שעות בבית כנסת הגיע בשמונה כבר כמעט שתים עשרה ולפעמים גם אין מזגן ועצבים ובר מצווה וחמישים עליות וכל רגע ככה בלי סוף, בלגן, הוא כבר עצבני עכשיו יש חמש עשר דקות דרשה מהר הוא בורח כל הארבע שעות האלה לא נחשב לו כלום פסוק מפורש, המסיר אוזנו משמו התורה, גם תפילתו תואבה. ומה עם החזנים התלויים שהם, נגיד, דוברים את השחררית, ואחרי זה מישהו אחר מחליט אותם, והם ניכן לא משתתפים, קוראים אלונים, תשמע, בזמן התפילה צריך להתפלל. בזמן הלימוד צריך ללמוד. כל דבר ביתו בזמנו. אסור ללמוד ולקרוא בזמן התפילה. אחרי התפילה יש זמן ללמוד. אחרי הסעודה יש זמן ללמוד. הבעיה שכמובן היצר הרע תמיד יפתה אותך לעשות את מה שלא צריכים לעשות. בזמן התפילה פתאום נהיה אתה למדן. בין תפילה לתפילה הוא לא פותח ספר. מתי הוא פותח? דווקא באמצע התפילה. למה? כי ודאי, הוא מעדיף שתקרא מאשר תתפלל. עכשיו זה זמן תפילה. הוא מעדיף שפתאום תהיה למדן. איך שנגמרה התפילה הוא כבר לא רוצה ללמוד. מה קרה? כבר אין יצר הרע. לפעמים אפילו השטן יפתה אותך ללמוד, כי זה בזמן הלא נכון. למשל, בתשע בערב פתאום כולם יש להם חשק ללמוד. למה? יום שאסור ללמוד, יש חייל צהרה ללמוד. אתם יודעים, אני אגיד לכם משהו. הרב שלי, הוא שאל את הרב שלו, רב בן ציון, אבא שאול, זה צל, גדול הדור. ענק, ענק הענקים, איש קדוש מאין כמו. גדול המקובלים, גדול החכמים, גדול החריפים. והם לומד בייסורים. אשתו היה לה איזה 12 מסקי הרג' הפלות. עד שנולד להם בן אחד, שנפטר לפני חצי שנה-שנה. הרב אליהו אבא שאול. אחד נולד, 13 הריונות, כולם הסתיימו בנפילות. והיה מזל דבוק בשכינה, בקרש ברכו. הוא אמר לו, כבוד הרב, איש כמוך מושלם. אין בכל העולם. איזה מצווה לך קשה לקיים? אנחנו, כל מצווה קשה לנו, כמעט כל מצווה. אבל אנשים גדולים כאלה, בדרך כלל הם משתוקקים מאוד למצוות ולתורה. מה קשה לכזה מלאך? חשב שהוא יגיד לו, לא תחמוד. זה מאוד קשה, לא תחמוד. חבר שלך קנה חליפה יפה, וואו, חבל שאני לא ראיתי בחנות כזו חליפה. זה איסור מהתורה. לא תחמוד. חבר שלך התארס עם אחת יפה מאוד, ואתה רבק. אה, מתי לי כבר יהיה איזה שידוח כזה? לא תחמוד אש את רעך. יש הרבה, לא תחמוד. לא תתהווה. יש מצוות קשות מאוד לביצוע. להיזהר בגזר, לא לעונות אף אחד, לא לעונות את הגוי יש לך עכשיו ערבי מחבל מסתכל עליך בעיניים של רוצח אני עוד שנייה קופץ עליך, שוחט אותך ועכשיו הוא בא לקנות ממך משהו הוא נותן לך מבטים בחנות ועכשיו יש לך הזדמנות לדחוף לו משהו מזויף, לא אמיתי עולה לך חצי מחיר, רבע מחיר אתה יכול להכניס לו מחבל כזה שימות, כך אסור מהתורה. אפילו שהוא רוצח. אפילו שהוא בא... אפילו שהוא בא לשחוט אותי, אני לא יכול לרדת לרמה שלו ואסור לעונות את הגוי. אסור לרמות, אסור לעונות. דרך אגב, הרבה חושבים שבתורה לא תגנוב ולא לעונות ולא לרמות. כל זה, זה בגלל שרוצים שהעולם יהיה מתוקן. שאם כל אחד יגנוב מהשני וכל אחד ירמה את השני, אני לא צריך לספר לכם איך יהיה העולם. אבל זה לא הסיבה היחידה. התורה מצילה את האדם מעצמו. התורה לא רק מצילה אותך מהגנב, היא מצילה את הגנב מעצמו. מה הפירוש? התורה שנתנה את כל האיסורים האלה, עכשיו גנב יכול לגנוב, אף אחד לא ידע. אבל התורה אומרת לו, הסיבה שאני אומר לך לא לגנוב זה לטובתך, לא רק לטובת הנגזל. אני רוצה שאתה תהיה בן אדם, שלא תהיה בעל חיים. התורה זה בית ספר לחינוך איך להיות בן אדם. כל אחד נולד עיר, הגמרה אומרת. עיר זה חמור פרע. אין, אי אפשר לשלוט בו, כמו הסוסים האלה שקופצים. התורה מעדנת דרכי הדרכנוע, מחנכת, מלמדת אותך להיות שלא תהיה כפוי טובה, שתהיה אסיר תודה, שתכבד חכמים, שתאריך זקנים, שתאריך את אשתך, שתהיה אבא טוב, שתהיה בן טוב. יש ים של דברים שהתורה מלמדת את הבן אדם. אם לא הייתה תורה בעולם, הגמרה אומרת מסכת עירובין, הגמרה אומרת אלמלא, ניתנה תורה, היינו לימדים דרך ארץ מהחתול ומהתרנגול. מה שמה? היינו יותר גרועים מבעלי חיים. מה זה חתול ומה זה תרנגול? חתול שעושה את הצועה שלו, את הצרכים. חתול וכלב הם חסים. מי לימד חתול לחסות את הצועה? מה, הוא הלך לבית ספר לנימוסים? ההורים שלו לימדו אותו לפתוח את המים. כמה פני האדם הולכים לשירותים ומשאירים ככה את המים? תסתכל בשדה תעופה. כל שירותים שאתה נכנס, מישהו השאיר לך מתנה שם. מה, קשה לו ללחוץ על הכפתור? כן, קשה לו, הוא יותר גרוע מבאמה. חתול יודע לחסות, והבן האדם הזה אין לו תורה, ואין לו דרך ארץ, והוא משאיר לזה שבא אחריו חבילה. אבל אדם שיש לו דרך ארץ, הוא יחזור חזרה לשירותים לפתוח את המים. וואי, שכחתי. ואם זה קרה לו בטעות ומישהו העיר לו, וואו, הוא עכשיו אומר, וואו, איזה חילול השם. ראו אותי יוצא עם כיפה מהשירותים ואישרתי שם משהו, בא, מתנצל. למה? דרך ארץ, קדמה לתורה. אז התורה מלמדת אותך, מה זה תרנגול? תרנגול, יש לו נקבה. והוא רוצה עכשיו להתייחד איתה. אבל הוא לא קופץ עליה כמו בעל חיים. קודם כל הוא מפייס אותה. נגיד, היא עושה לו פוזות. התרנגולת, איך אומרים, משחקת אותה קשה להשגה. אני לא כזאת, אני לא זה. אז התרנגול לא תוכף. מה עכשיו את עם הפוזות שלך? בא ככה עצבני. בעבודה, התרנגול מקרקר סביבה, עושה לה ריקוד, ג'נטלמן אמיתי. עכשיו שהיא כבר מתפייסת, היא נכנסה ככה לעמוד, בום, אז עכשיו, איך אומרים? מקיימים מצוות פרור ובו. רב, מה רשתם אומרת, הוא מבטיח להפתחות, זה דווקא... בדיוק, אירובין דווקא. הוא מבטיח להפתחות, אחרי זה הוא אומר לה, אם אני פה לזה, כאילו, תן לך, אבל מה אני אעשה? בכל אופן, מבינים, אתם יודעים, פעם היה, יש מדרש תלפיות שכתוב שם שאיזה סוס אחד, סוס, שמו לו סק על הראש, שמו לו סק על הראש, קשרו, הוא לא רואה עכשיו, והביאו את אמא שלו, שהוא התייחד איתה, מינית, עכשיו, הוא לא רואה שזה אמא שלו, אז היא, הם התחילו להתחמם אחד עם השני, תוך כדי ההתייחדות, הסירו לו את הסק מהראש איכשהו ראה שהוא עכשיו עשה יחסים עם אמא שלו הוא פרש באמצע, התחיל לרוץ נרוץ נרוץ עד שהגיע לצוק וקפץ והתאבד, התרסק לתוך הסלעים. זאת אומרת, תראה מה זה. יש בעולם מיליוני אנשים שעושים את העבירות האלה עם האמא, עם האחות, גילוי הרעיות. אפילו יהודים כאלה יש. אמנם זה יותר נפוץ אצל עמים אחרים, אבל יש כאלה, תתפלאו, מיליונים, מיליונים שעושים את זה. כמויות אדירות של אנשים. בסין, למשל, זה כמעט קבוע שהם עושים עם בעלי חיים. כמעט קבוע, יש שם מיליונים של סינים חיים עם בעלי חיים. וגם בקרב הישמעאלים זה נפוץ. כן, אז מה רואים מפה? שאנשים מגיעים למדרגה יותר גרועה מבאמות. ואנחנו רואים שהתורה מלמדת את האדם, קודם כל תהיה בן אדם. בן אדם, צלם אלוהה. עכשיו שבן אדם לומד הרבה תורה, אתה רואה שהוא משתנה. אני זכיתי להחזיר בתשובה את המפיונר הכי גדול בתולדות המדינה. לא היה אחד שהטיל אמה על אנשים כמו הבן אדם הזה. הוא היום באמריקה הרבה שנים כבר, לפני בערך 25 שנה, הוא בא לדרשה שלי, כולו קעקועים, שרירים, אמרו לי, אתה יודע, מי זה? זה היה עיתון העולם הזה. של כל העבריינים, הרוצחים, המפיונרים, אומרים כל שבוע הוא היה על הדף הראשי. כל שבוע. לא רוצה להגיד את שמו פה. אני רק יכול לרמוז לכם ולביא. בקיצור, הבן אדם הזה בא לדרשה שלי בגלל שהדרשה הייתה בבית של אח שלו. אח שלו כבר התחיל להתחזק. הביא אותו ואת השותף שלו, שני קילרים. יושבים בדרשה שלי, הדרשות שלי אז היו בברוקלין 109 בערב עד 5 בבוקר כל יום רביעי באים מאות אנשים, כמו רכבת יוצאים, נכנסים, חלק הולכים ב-12 בביתה 12 ורבע נכנסו לך עוד אנשים שתיים הולכים, שתיים חוזרים אנשים מדיסקוטק ממנתן באים אחרי הבילוי לשיעור עד 5 בבוקר אנשים קבוע, יום אחד הוא בא הבן אדם שמע שירות תורה, נדלה כמו לפיד. הוא אומר, אני רוצה לשים ציצית. אחר כך הוא אומר לי, להוא, הוא מראה לי את השותף שלו, שלא תשים לו ציצית. התחיל לספר לי מה הוא עושה, מה הוא עשה, אין לו רחמים לבן אדם הזה. עיצור, אמרתי לו, תשמע, אני אגיד לך עם כל הכבוד לך ולחבר שלך, והייתם ראש המאפיה ועשיתם, הוא אמר הייתי בבתי סוער, אינטרפול רטפו אחריי בלביאר עם מסוקים, שעדת טיוניות, שעדת טיוניות עם 5000 גנרטורים, ישבתי בבתי סוער באיטליה, היו נותנים לי מכות חשמל כל יום, מחריכים אותי להשתכבות לפסלים שלהם, אתם יודעים שם האיטלקים הנוצרים? לא נשברתי! אמרתי לו, בזכות רב, החיית לבוא היום לשיעור. קיצור, זה הלכה לחזור בתשובה בן אדם. זכה, זכה לחזור בתשובה, אבל הבן אדם הזה, אני אומר לכם, הוא אמר לי, תשמע, כשאתה בא לפה, לברוקלין, אתה לא צריך לשים כסף באמיתרים. פעם היו שמים מטבעות, והם סובבים. הוא אומר לי, אתה לא צריך לשים. אמרתי לו, הוא אומר, שים את השם שלי בחלון, אף אחד לא ייתן לך רפורט. התחלתי לצחוק. אז אחד אומר לי, מה אתה צוחק? הוא מתכוון לזה. תשים את הנשים שלו בחלון, תראה, אף פעם כך לא נותן פרופורפורט. רועדים ממנו. אומרים שפעם אחת הוא הלך לאיזה חנות של קוריאני במנתן, לקנות איזה תכשיטים לחברה שלו. איך שהוא נכנס ככה עם השרירים והקעקועים, הקוריאני אמר, תיק, תיק, גיפט, מתנה. הוא אומר לו, אני רוצה לבן. לא מפחיד הוא. נו, נו, לא צריך כסף. קח, קח. פחד שהוא בא לשתות אותו. קיצור, בן אדם כזה חזר בתשובה. יום אחד, אני לא אשכח את זה, הייתי לידו, שעה ארבע וחצי הוריים, זה היה בניו יורק. ראש המאפיה בישראל באותו זמן, אחד שכבר שמו לו פצצה באוטו, פיצצו אותו באמצע היום. הוא מתקשר אליו. אומר לו, שמעתי שאתה כועס עלינו. כמה אחים עבריינים היו. אנחנו חייבים לך 17,000, אנחנו לא שכחנו. תן לי עד שבע בערב היום, הכסף יהיה אצלך במזומן. הוא אומר לו, לא, יש לו קול עבק, אז זה מפחיד. לא רוצה את הכסף. ההוא, המפיונר הגדול, התחיל לראות בטלפון, תן לי עד שבע. אני נשבע לך עד שבע, הכסף אצלך במזומן. לא רוצה את הכסף. לא, אנחנו מכירים שנים. אל תעשה את זה. אל תעשה טעות. אני נשבע לך. לא רוצה את הכסף אמרתי לך. אבל למה אתה ככה עושה? חזרתי בתשובה. לא רוצה כסף מלוכלך. הוא כמעט התחיל לפקוט מראשי. כבר חשב שהוא מוריד אותם. מה? חזרת בתשובה? מה אתה אומר? איך זה יכול להיות? תאמינו לי רבותיי הבן אדם הזה בא אליי בסוכות הוא שמע שבאים לרבנים בכל המועד סוכות הייתי גר בשכונה של חסידים כולם עם ראשים מגולחים פהות כולם מדברים יידיש בשכונה הוא הופיע ככה עם המשקפי שמש שלו והשרירים כל הילדים החסידים ככה התחבאו אחרי הרחוב, מסתכלים ככה. כולם החסידים באו להציץ, מי זה הבן אדם הזה? זה הרישלקי של הדור שלנו. עד היום שאומר מצוות, רציני, בקיצור אפשר. כל בן אדם, איך אומרים, יכול לחזור בתשובה. אין כזה דבר, אבל צריך להיות רציני. אפילו אדם כזה, זיקו אותו משמיים, הוא בא לשיעור אחד, שיעור אחד, וזהו זה. הוא הבין מיד את העניין. פעם אחת, איזה אחד היה מתנקל אליי, מישהו אמר לו, יש איזה אחד מפריע למזרחי וזה, תביא לי מהר את הטלפון שלו, תקשר לאותו אחד, בואי נא תשמע. אני עכשיו התקשרתי אליך, תברר מי זה השם הזה שלי. אם אני אשמע עוד פעם אחת שאתה עשית משהו, משהו לא במקום, אני אבוא לבית שלך, או שאני אתביע אותך במקווה, או שאני אתגן אותך במחוות. אתה תחליט. במקום, הוא עזב אותי. מה פחד? פחד. הלך, בירר מי זה. האדם מפחיד. האדם כזה חזר בתשובה. תראו אותו היום. היום הבן אדם בן 86 נראה בן 50, בלי הגזמות, נראה יותר צעיר ממני, תראו את המשרירים שלו בגיל 86, נראה בן 50, לא יאומן כי סופר כסדרה. אבל מה זה אהבת תורה יש לו? הוא שומע דברי תורה, הוא מתלהב כמו ילד בן 4. למה? בסופו של דבר, בכל יהודי יש את החלק האלוקי. ואני רק רוצה לקרוא לכם, רבותיי, את עברי הרמב״ם. אנחנו ערב יום הדין. כאלה שנדע, איך אומרים? כאלה שנדע איך להיכנס ליום הדין ברגל ימין. כותב הרמב״ם בהלכות תשובה פרק ב', הלכה א', איזו היא תשובה גמורה? מה זה נחשב תשובה גמורה זה שבא לידו רק לפני זה לפני שנשכח אני רק בדיוק אמרתי לכם שהרב שלי שאל את הרב בן ציון אבא שאול איזה מצווה הכי קשה לו לקיים אחרי כל האופציות מה הוא ענה לו אמר לו איך אפשר לשבת כל יום כמה דקות בשירותים ולא לחשוב על התורה על דברי תורה זה בלתי אפשרי אני נלחם בעצמי בשירותים אסור הרי בשירותים ללמוד תורה דווקא בשירותים היצר הרם מביא לך את כל החידושים זה מה שאמרתי. מה שאסור, מיד היצר הרע מעודד. מה שמותר, מיד היצר הרע מחליש. ככה זה כל החיים. בערת יצר הרע, בערתי לו תורה תבלין. מה זה תבלין? יש לך עכשיו סיר מלא בטון בשר לאלף חיילים בבסיס. עלה לך עשרת אלפים שקל רק הסיר הזה. אתה צריך להאכיל חמש מאות חיילים מזה. בסוף בטעות במקום פפריקה אדומה, מה שמת? קינמון. הרסת עכשיו עשרת אלפים שקל על החלפך. כמה קינמון שמת? שקל. שקל קינמון. הרס עשרת אלפים שקל של חמין. פפריקה אדומה חריפה, טעימה. כל החמין קיבל שדרוג ענק בשקל. עשרת אלפים שקל, אין לו טעם ואין לו ריח. שקל עושה את כל הטעם. ככה זה היצר הרע. או שנותן לך ככה להזיע, פאק, בשנייה מסיט איתך הכל הזה, או שהפוך. זה מה שנקרא, יש אדם קונה עולמו ברגע אחד. אני רוצה לקרוא לכם את דברי הרמב״ם, איזו היא תשובה גמורה. זה שבא לידו דבר שעבר בו. יש לך עבירה שאתה רגיל בה. ואפשר בידו לעשותו. ועכשיו אתה יכול לחזור על העבירה הזאת אבל בינתיים כבר חזרת בתשובה הוא פירש ולא עשה מפני התשובה עכשיו אתה אומר איך אני אעשה את זה אני בעל תשובה אני לא יכול לעשות את זה לא מהירה ולא מכישלון כוח לא עכשיו בגלל שאתה פוחד מהשלטונות, יש פה עדים שירו אותך, יהיה בושות, או שכבר נהיית אימפוטנט, אתה כבר לא יכול, איך אומרים, לבצע, אז אתה אומר, יהיה לי סתם בושות, הזדקנתי, אני כבר לא מרגיש טוב. לא, זה לא נקרא תשובה, זה ענוס, זה אם הוא יכול היה עושה. ועכשיו הרמב״ם מביא דוגמה, ואתם תגידו לי בבקשה, למה מכל המיליון דוגמאות הרמב״ם בחר דווקא בדוגמה הזאת? כיצד? הרי שבאה אלישה בעבירה. יש לו מה שנקרא חברה. חברה. עושה את העבירות, היא לא אשתו. ולאחר זמן, עכשיו בינתיים הוא הלך לישיבה, עזב אותה, יושב, לומד, שנה, שנתיים, חזר לעיר. באה לבקר את ההורים, לשבת. פאק! היא מחכה לו בשכונה. אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה נאומים האלה. מכילה, אני שומר מצוות, חזרתי בתשובה, בבקשה אל תכתיעי אותי. לא, אל תהיה, אל תגזים. תבוא רק להגיד שלום להורים. אמא שלי הכינה עכשיו איזה קובל לכבוד שבת. תבוא, תצטרף קצת אלינו. ההורים שלי יתגעגעו אליך. איך אומרים? היא מכינה מכינת הקרקע. שימו לב מה אומר הרמב״ם, הרי שבעל אישה בעבירה, או לאחר זמן נתייחד עםה, והוא עומד באהבתו בה. איך אומרים? הוא מת עליה. עדיין היצר בוער בו כמו אש, ובכוח גופו ובמדינה שעבר בה הוא פרש, ולא עבר, זהו בעל תשובה גמורה. זאת אומרת, אם הוא כבר לא סובל אותה, והיא מגילה אותו, ובסדר, אז אין פה ניסיון. אבל מייד חזר לו כל התאווה שהייתה לו. והזיכרונות, והפיתויים, והוא נזכר, והוא משתגע עכשיו. הוא אומר, ריבונו של אולם, אני לא בוגד בך. הוא אומר, הרמב״ם, זה בעל תשובה גמורה. עכשיו השאלה, מה זאת אומרת זה בעל תשובה גמורה? ואם הוא מחלל שבת? חלל שבת הרי הוא כגוי. נוגע בעין, אסור לשתות ממנו. מעיד עדות אתה לא נשוי. אם הוא מחלל שבת עיד בחתונה שלך, צריכים שני עדים לשמורי שבת. אחד היה מחלל שבת, אתה לא נשוי, צריך להתחתן מחדש. חלל שבת בהלכה דינו כגוי לכל דבר. אז עכשיו נגיד שהוא התגבר על התאווה לחברה שלו, אבל אולי הוא מחלל שבת, אולי הוא גנב, אולי הוא מדבר לשון הרע, מי אמר שבגלל שהוא התגבר על כזה דבר אומנם קשה מאוד, אבל מי אמר שזה בעל תשובה גמורה? אולי יש לו הרבה עבירות אחרות. מה, הרמב״ם לא ידע את זה? זה כל טמבל יודע. זה שאתה גילית עכשיו תושייה וכוח במצווה מסוימת, זה לא אומר שאתה חזק במצוות אחרות. למשל, כל אחד יש לו מצווה שהוא אוהב אותה הכי הרבה. למשל, מירגן על לילת השיעור, שרון בן חיים, והוא בעזרתו שמתחתן עוד שבוע, פחות, לא? שבוע, זיווגו שיעלה בעזרת השם ויהיה מוצלח, ויקים בית נאמן בישראל, הוא יש לו מצווה שהוא אוהב אותה מאוד. מלאב המלכה. הנשמה שלו אוהבת את המצווה הזאת. הוא כבר עשה, מי יודע, מאות מלאב המלכה בניו יורק, פלורידה, בארץ, הוציא ספר עם כל המקורות של מלאב המלכה. והוא אוהב לכבד חכמים. לכבד חכמים וצדיקים. אין קבר של צדיק בעולם שלא היה שם. הוא אוהב את החכמים. אז זה רואה, יש... אז עכשיו תבוא ותגיד לו, אל תעשה מלאב המלכה, עזוב, זה הבלאגן, לנקות. עזוב אותך, אני בלי זה לא יכול לחיות. יש בן אדם אחר, תגיד לו בוא תעשה את המלאב המלכה, הוא חייבים. אי אפשר קצת לשים ביסקוויטים וזה ולגמור עניין. כל האדם והחוזק שלו. עכשיו, זה יכול להיות שבאמת יתגבר על תאוות העריות, שזה דבר קשה מאוד. אבל זה לא רעיון שהוא מתגבר גם על הלשון הרעה, שהוא מתגבר על הונאה, על גזל, על כל מיני דברים אחרים. הרב זה לא אומר שהרב ממורר, הרב לא אומר שהוא צדיק. לא, הוא אמר הרי זה תשובה גמורה. תשובה גמורה לא אותו עניין. אז אתה אומר זה רק לעניין הזה זה תשובה. כל דבר מבחן ככה, אבל זה מה שהרב ברור על דעת הדעת. לגבי אותו עניין, דברים אחרים, הוא יצטרך לעבור את אותו מבחן. מה שאתה אומר זה דיוק יפה מאוד, יכול להיות מאוד שזו האמת. על הצד שזה לא מה שהרמב״ם מתכוון, יש גם לזה פירוש. מה הפירוש? אפשר להגיד שמי שמצליח לעמוד בכזה ניסיון, יכול לעמוד בכל ניסיון שיש. למה? כי הגמרה בעצמה מידע שאין אפוטרופוס לעריות. אין גיבורים בעריות. אין כזה דבר שבחורה תרצה להכשיל גבר והיא לא תצליח. אין כזה דבר. ומה הרעייה? יש גמרות מפורשות שתנאים מחיימתים, כגון רבי מאיר ורבי עמרם, חסידה ועוד כמה, עמדו ליפול בשנייה האחרונה הצילו אותה משמיים אפילו רבי עקיבא טיפס על עץ אמרו לו אם לא אתה שמכריזים עליך בשמיים אף שטן אומר לו הייתי עושה ממך קציצות רק מזלך שמכריזים על התורה שלך בשמיים זאת אומרת אנחנו רואים שהאנשים הכי קדושים בעולם עמדו ליפול בתאוות אישה עם רמחסידה יוסף, אמרם חסידה, היו לו בחורות בעליית גג. באמצע הלילה הוא שם את הסולם, התחיל לעלות בסולם. זה רב מחיה מתים זה, זה לא צחוק. איך שהוא עולה בסולם, עוד כמה צעדים, הוא כבר פותח את הזה של... בחורות, יש נון שם. בתוך כדי שהוא על הסולם, הוא התחיל לצרוח. אש! אש! צורח אש! מיד שכנים באו, נכנסו לבית עם מנורת נרות. מה זה? כבוד הרם, מה אתה עושה? תפסו אותו בעלי הלקזה. אומר, אני עמדתי לעשות את טעות חיי עכשיו. אמרו לו, אתה מבייש אותנו? מה, עכשיו היית צריך להראות לכולם שאתה מטפס לעליית גג? אומר מולתיו שאמרה, מתבייש בעולם הזה? ולא התבייש בעולם הבא. זאת אומרת, ראו משמיים שהוא כבר עמד להיכשל, כשבחור ריחם עליו בגלל שהוא היה כזה צדיק, הכניס לו פתאום פחד כזה והתחיל לצרוח, אש, אש, אש של העבירה. ויש עוד ראייה. זה, אין לאף אחד תשובה על הראייה הזאת. אין לאף אחד תשובה. אם אני הייתי אומר לכם, טוב, אנחנו אנשים פשוטים, אז אנחנו לא יכולים לעמוד במה שהגמרה אומרת. אם הגמרה אומרת אין אפוטרופוס להריות, לפני אלפיים שנה, אז כל החומר עלינו. אבל בבסלי אין סיכוי. הבסלי כזה קדוש, 45 קילו, מכוסה מקפרגל ועד ראש, שמירת העיניים אבסולוטית, נו, אז היו מביאים לו בחורה שתפתה אותו, זה היה מצליח, אין שום סיכוי. נכון, ככה היינו אומרים? עכשיו אני שואל אתכם שאלה, מי יותר גדול? רבא בסלי או אבא חילקיה? אתם יודעים מי זה אבא חילקיה? נכת של חוני המעגל, הוא כבור פה ליד חוני המעגל בחצו הגלילית ממש 30 מטר אחד מהשני אבא חילקיה הגמרא אומרת שהוא היה מדבר עם הקב' ברוך הוא כמה דקות בזמן בצורת במקום היו מתחילים קשמים זאת אומרת כל מה שהוא עושה הוא מבקש הקב' ברוך הוא מיד עושה אין כאל רבנים בעולם היום זה היה לפני אלפיים שנה שהלכו לו שליחים מהבית דין התחילו לדבר איתו הוא היה חורש בשדה פועל פועל עובד בסכירות חורש בשדה מנקש עשבים לא מנצל את הקדושה שלו לעשות מיליונים כמו כל הבאבות עובד פועל כמו פרוי שמיילי בשדה התחילו הרבנים של הבית דין לדבר איתו הוא לא עונה להם סיים את עבודתו שלום עליכם כבוד הרב כבוד הרבנים טוב התחילו ללכת לבית שלו כבוד הרב אין לנו גשמים המצב חמור פיקוח נפש הכבשים כבר מתים אין מה לשתות בעיה גדולה הגיעו לבית רואים אשתו יצאה לכבודו מקושטת מגונדרת אמצע השבוע התפלו הרבנים לכבוד מה אשתו ככה התגנדרה באו להיכנס לבית אשתו עלתה ראשונה במדרגות הוא עלה אחריה והם עלו אחריו התיישבו בבית שלו, אמרו לו, כבוד הרב, אנחנו רוצים לשאול אותך כמה שאלות. כשבאנו אליך בשדה, דיברנו איתך, למה לקח לך כל כך הרבה זמן עד שהתחלת לענות לנו? אמר, אני פועל לפי שעה, אם הייתי מדבר איתכם, הייתי גוזל את הבעל הבית שלי. אני עובד לפי שעה, חמש דקות הייתי מדבר איתכם, הייתי נכשל בגזל. כשאני עובד, אני מסור לבעל הבית. טוב, הבנו. למה אשתך יצא לכבודך מגונדרת ככה, אמר להם רבותיי כדי שלא אתן את עיניי באישה אחרת אם אשתי לא תהיה יפה בשבילי אני אקשל בלהסתכל על נשים אחרות זה מה שהגמרא אומרת מצילה מן החטא והיה שמצילתנו מן החטא מצילה אותו מהחטא עכשיו מי מדובר פה נכת של חוני המעגל וידבר חמש דקות עם הקדוש ברוך הוא מבול יורד שמעו טוב שואלים אותו השני חכמים נציגים של בית דין לפני אלפיים שנה בתקופת חוני המעגל אתם יודעים מי האנשים האלה כל הרבנים בעולם על המשקל ואחד מהם על הצד השני מכריע את כולם כאלה אנשים מדובר שואלים אותו למה אשתך עלתה במדרגות ואתה הולך אחריה כתוב שהאדם לא ילך אחרי אישה בשוק אף אילו אשתו זה חילול השם איפה האנשים יודעים שזה אשתו רואים איזה דתי הולך אחרי בחורה מסתכל על האחוריים שלה זה לא צנוע זה חילול השם מה הם אמורים לדעת שזה אשתו תלך אחד לצד השני אז הוא אמר להם ומה עדיף שאתם תלכו אחרי אשתי במילים אחרות הוא אומר להם אני לא סומך עליכם אם אשתי תעלה במדרגות ואתם תעלו אחריה כנראה שאתם תסתכלו עליה עדיף שאני אהיה מחסום בינה לבינכם מה למדנו מהגמרה הזאת שאם אבא חיל כי עמודה היצר של העריות מכניע אותו, איל מלא אשתו שתהיה יפה בשבילו, אז אין אדם בעולם שיכול לעמוד בזה. לא אנחנו ואפילו לא אבא בסלי. כי עם כל הכבוד לכל הקדושים שחיו בדורנו, הם לא מתקרבים לאחוז ממדרגתו של אבא חלקיה. עכשיו אני רוצה לספר לכם נס שהיה לי. אני הייתי בחצור, לפני כמה זה היה? כמה ימים היה הדרשה בחצור? ארבע, חמישה ימים. חמישה ימים. אמרו לי, הגעתי מוקדם, אני תמיד משתדל להגיע בזמן לדרשות. לא אוהב שאנשים יחכו לי. תמיד אני בדרך כלל מגיע או בזמן, או כמה דקות לפני, או לפעמים הרבה לפני, תלוי גם בפקקים. אז אני הגעתי שבע ורבע, והדרשה צריכה להתחיל בשמונה. אמרו לי, יש זמן עד הדרשה, יש פה את הכברים של חוני המעגל ואבא חילקיה. אתה יכול בינתיים ללכת להתפלל. אמרתי, מצוין, יש לי 45 דקות. הלכתי לחוני המעגל, התפללתי, מיד לידו הנכד שלו. עכשיו, אני סיפרתי את הסיפור הזה על אבא חילקיה הרבה בעולם. באנגלית, שמרו את זה בכל העולם. אלפים רבים של אנשים. זה סיפור מדהים, מי שמבין מה כתוב פה? קודם כל אחד הדברים, אני משתמש בזה תמיד לנשים שהן חייבות להיות יפות עבור הבעלים שלהן לפעמים אישה אומרת, אה אנחנו כבר נשואים הרבה שנים, יש לנו כבר ילדים אנחנו כבר לא צעירים זוגיונים כמו שהיה פעם, זה טעות חמורה אין כזה דבר, זה לא מתיישן אף פעם התאוות החומריות בין איש לאישה לא מתיישנות לכן צריך לעבוד על זה גם האיש צריך לדאוג להיות נקי ומסודר ולא להשמין וגם האישה הכל אותו דבר כמובן זה עניין של טעם יש אנשים אוהבים נשים דווקא כבדות שתשמין עד רבה זה מה שבעלה אוהב ואם בעלה אוהב רזות אז שתוריד משקל ואם בעלה אוהב שהיא לובשת כאלה בגדים אז תלבש בשבילו ואם אוהב כאלה אז כזה ואותו דבר הוא הוא אותו דבר, צריך להיות נקי ומסודר, ואם היא לא אוהבת אותו שמן, אז הוא צריך לשמור על המשקל, ואם היא רוצה שיהיה גדול ושמן, יש כאלה נשים אוהבות דווקא את הבריונים, אז תרזה, אתה כמו מקל, אז הוא צריך לאכול, להכריח את עצמו, זאת אומרת, זה הדדי. זה חלק מהניסויים. החיבור החומרי זה חלק חשוב מאוד בניסויים. זה מה שהבעל חותם בכתובה דרך אגב. הרבה לא יודעים. חותמים ולא שואלים. מה כתוב שאחד מהדברים שהוא מתחייב לאשתו זה יחסי אישות. מתחייב לספק אותה באופן פיזי. ואם הוא לא עומד בזה, הוא עובר על שבועה פה, זה לא צחוק. חותם בנוכחות עדים רק הרבה לא חושבים איפה הוא בא אלייך עם החבר'ה? הלך למשחק עזב אותך בבית? כן, כל יומיים הוא עוזב אותי בקיצור, אחד כזה חתם שקר בכתובה אז מה? אז אני משתמש הרבה בסיפור הזה אז באתי עכשיו לקבר של אבא חילקיה הרגשתי שאנחנו כבר שחבקים תשמע אבא חילקיה, אני ברוך ה' פרסמתי את שמך בכל העולם אפילו גויים כבר מתפעלים ממך אני עכשיו התפללתי על כל מה שאני צריך. אי רצון שתתפלל עלינו בשמיים. ואם תוכל היום להוריד לנו גשם כסימן שהתפילה התקבלה, אז אני אהיה מאוד שמח. ככה אמרתי. יצאתי משם, עשיתי דרשה איזה שעתיים בחצור. נהיה עשר וחצי, חצר בלילה. יצאתי לדרך, רבותיי. איך שיצאתי לדרך, עכשיו אני הייתי נהג. אני אומר לנהג, הייתי בקבר, אני מספר לו שאמרתי, שביקשתי שירד גשם הנהג אומר לי, אהה, כבוד הרב, זה ישראל פה, זה לא אמריקה לא יורד פה בקיץ גשם אמרתי לו, אני יודע, אבל עד רבה, אם יירד, זה בטוח שהתקבלה תפילה לא עובר דקה פתאום אנחנו רואים טיפות על החלון עוד דקה, זה כבר נהיה גשם עוד דקה, מבול עשר דקות של מבול ירד כן, זה היה לפני כמה ימים. אני אומר לו לנהג, נו מה אתה אומר? שתבח שמו, אבא חיל כי ההוריד לנו גשם. הוא מדבר עם הקדוש ברוך הוא, רבנו של העולם, אפשר גשם כמה דקות? כן, אדוני הרב. הלאה, מקום גשם. עד היום, אלפיים שנה אחרי. מה, מאיפה בא הגשם הזה? צירוף מקרים? אני בטוח שזה לא צירוף מקרים, אלא היה פה יד השם בדבר. אבל מה הנקודה? שאדם כזה גדול, כזה קדוש, מה מעיד על עצמו? אם לא תהיה לי אישה מטופחת ויפה, אני עומד ליפול בנשים אחרות. מהימי לכל אלה שמחפשות הנחות ותירוצים, וכל אחד שעושה את עצמו קדוש, הכל הצגות. אין אדם אחד שיכול לעמוד בדבר הזה והרמב״ם לא סתם הביא את הדוגמה הזאת כי בכל שאר הדברים אפשר לעמוד אפשר לא להיות מחלל שבת אפשר לא לגנוב אפשר לא לרמות אפשר לא להוציא שקר אפשר הכל אבל דבר אחד הגמרה אמרה אין אפוטרופוס להריות, אין, אין, אין הגנה בדברים האלה. ברגע שאתה נכנס לזה, אתה גמור. ולכן הרמב״ם הביא את הדוגמה הזאת. יכול להיות שבאמת מה שאתה אומר זו האמת, שהרמב״ם מתכוון שהוא בעל תשובה דווקא רק בעבירה הזאת. הוא ממלא לכל עבירה אחרת שמגיע לידו, והוא יכול לעשות, והוא רוצה לעשות, והוא נמנע מלעשות, גם בדבר הזה הוא נחשב בעל תשובה. עכשיו, מה זה תשובה? נשאר לנו עוד כמה דקות. ומהי התשובה? הוא שיעזוב אחותה את חטאו, ויעשירו ממחשבתו. יש כאלה, כבוד הרב. אני כבר עשר שנים בעל תשובה. אני זוכר את הימים האלה, שהיינו הולכים כאן והולכים לשם, והלכנו לכדורגל ולדיסקוטק. אה, הימים של פעם. זה לא בעל תשובה. זה רמאי. צא עכשיו עם הזקן והכיפר שלו והציציות וההתנדנדות שלו והוא חושב על הימים האלה שהיו עבירות? הוא אומר, הימים הטובים, the good old days. זה לא בעל תשובה. ברגע שהמחשבה שלך, אתה מתגעגע לעבירות שלך, לא זכית עוד לחזור בתשובה. כי התנאי הראשון בתשובה, שיעזוב החוטא את חטאו. ויסירו ממחשבתו ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו חייב לעזוב את הדרך המקולקלת שלך וכן התנחם על שעבר, התחרט על שעבר כי אחרי שובי ניחמתי ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה אחת לעולם. מי זה יודע תעלומות? הקדוש ברוך הוא. כשהקדוש ברוך הוא יעיד עליו, אני יודע שהבן אדם הזה לא יחזור לעולם לחלל שבת. אני יודע שהוא לעולם לא יחזור להיות גנב. אני יודע שהוא לעולם לא יחזור לכל מיני דברים שהוא היה עושה. וכמה כאלה יכולים להגיד שהשם חותם עליהם? זה לא פשוט. ואומר הרמב״ם, כל המתוודא בדברים, עושה וידוי, ולא גמר בליבו לעזוב את החטא, הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו. אחד שבא למיקווה ומחזיק נבלה ביד. מה באת למיקווה? שוטט. פטר מהנבלה, אחרי זה תטבול. אלא מה? חייב להשליך את השרץ, ורק אחר כך להתאר ודבר אחרון להיום מדרכי התשובה תשמעו טוב בזה נסיים מדרכי התשובה להיות השב מי שחוזר להשם צועק תמיד לפני השם בבכי לא תפילה של קיר לב של אבן ככה שתי שניות העיקר לגמור את התפילה לא לא לא תפילה לא רק ביום כיפור בנעילה הוא בוכה כל יום הוא בוכה ראיתם את הרב עדס בקוטל? ככה כל יום בפחיות כל יום כל יום ככה צריך הרמב״ם אומר כל אחד כמה כמו הרב עדס יש? חמישה בכל העולם? אני מכיר שלושה לא יודע אולי יש עוד אבל כמה כאלה יש רוב האנשים בוכים כל יום בתפילות בלב נשבר אומר הרמב״ם מדרכי התשובה להיות עשיו צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים ועושה צדקה כפי כוחו הוא מתרחק הרבה מהדבר שחטא בו הוא משנה שמו משנה את שמו הכוונה אני לא מה שהייתי פעם שכחו מזה כלומר, אני אחר ואיני אותו האיש שעשה את אותם המעשים ומשנה את מעשיו כולם לטובה ולדרך ישרה וגולה ממקומו. הוא גר עכשיו בתל אביב, עובר למקום של דתיים. בתל אביב אי אפשר להיות צדיק. זה בלתי אפשרי. להסתובב עם כל התמאים שם, כל המשוקצים, כל השונאי השם, כל האנשי תואבה, כל אלה שצועדים במצעדים. אלה אתה צריך לחיות איתם באותו בניין, הסיכוי שאתה תהיה צדיק הוא ממש ממש לא גדול. דבר ראשון, לצאת משם. לצאת משם. מי שלא יוצא משם, גם אם הוא מתחיל להתחזק ולחזור בתשובה, מובטח שהוא ייפול חזרה. יש גם בירושלים כאלה, אבל בירושלים יש הרבה שכונות של צדיקים. תגור את הצדיקים. למה לגור איפה שגרים סוני תורה? שגלות מחפרת על האבונות וגורמת לו להיכנע ולהיות ענב ושפל רוח. עכשיו, אני רק רוצה לשאול אתכם על הדבר האחרון ובזה סיימנו. למה באמת גלות זה חפרה גדולה על העבירות? אני אגיד לכם את הסוד. הסוד הוא שהאדם עכשיו, דוגמא, אתה גם במגדל העמק, כולם מכירים אותך, אתה 20 שנה פה, בנית את עצמך, יש לך עסק, אתה בבית כנסת, כולם מכבדים אותך, אתה כבר דור שני, שלישי פה במקום, פתאום אתה נאלץ לעבור למקום שאף אחד לא יכיר אותך שם. אני יודע מה אתה עובר עכשיו לנערי השלומי, אחד היישובים שם. אף אחד לא יודע מי אתה. אתה מגיע לשם, אין לך חברים, אתה צריך להכיר את הרב, את הבית כנסת. אף אחד לא עושה לך את הכבוד. פה אתה כמו מלך. כל מי שבן, בנים חר, עושים לך כבוד, מכבדים אותך בעליות לתורה. אוהבים אותך הרבה חברים בקהילה, בנית לך אחלה חיים. עכשיו אתה עובר למקום נידח, מקום שאף אחד לא מכיר אותך, תחסים אליך כמו לזבל, איזה ילד חצוף, אתה יושב לי במקום, זה... כל הגאווה שלך ירדה לאפס. תראה, אף אחד פה לא מכבד אותי, לא מכירי מי אני. למה אומרים אין נביא בעירו? אחד שגדל עם אנשי המקום ונהיה תלמיד חכם, הם לא מכבדים אותו. מה אתה, אתה יוסי מהשכונה, מה אתה בא לנו עכשיו, כבודה רב? שכחת ששיחקנו סנוקר? שכחת שהיינו בדיסקוטקים של תל אביב? מה, אתה בא לנו עכשיו עם הכובע? ככה זה טבע האדם. אין נביא בעירו, אומרים חזל. מי שגדלו איתו, ועכשיו פתאום בא השם שלח אותי להגיד לכם נבואה, האנשים של העיר לא מקבלים ממנו. עזוב, גדלנו ביחד, מה אתה עכשיו בא לנו, כבוד הרב? אבל בעיר אחרת, שיבוא אליהם בתור נביא יכבדו אותו כי הוא לא גדל איתם ואני אסיים בסיפור שהיה עם רב בן ציון אבא שאול היה איזה חילוני חד נהג אוטובוס בירושלים הנהג אוטובוס הזה יום אחד נוסע בירושלים קפצה ילדה קטנה לכביש עד שהוא ניסה לעצור את האוטובוס עלה עליה במקום והרג אותה הילדה מתה, והקטע הנוראי ששורה ראשונה ליד הנהג באוטובוס ישבה האימא של הילדה. היא הייתה צריכה לרדת בתחנה. צריכות, כולם באוטובוס צורכים, בוכים, נהג חילוני. הנהג מתעלף. אומרים לו, וואו, תראה מה זה האימא שלה באוטובוס. בכלל הוא השתגע עכשיו. גברת, סמכילי, עכשיו אימא חרדית. והילדה חרדית. אז הוא אומר לה, ראית איך הילדה רצה לכביש? לא היה שום דרך לעצור. אז האישה אמרה לו, השם נתן, השם לקח, היא שם השם מבורך. לקח את הנשמה, תחזיר נשמה. כך האישה אמרה לו. אמר לה, איך אני יכול להחזיר את הנשמה? זהו, הלכה הילדה, איך הלוואי תינותן את החיים שלי בשבילה? אומרת, לא, אותה כבר אי אפשר להחזיר. אבל הקדוש ברוך הוא הפסיד נשמה קדושה תחזור בתשובה לקדוש ברוך הוא כנגד הנשמה שגרמת לו להפסיד מיד הנהג מרוב הבעלה והלחץ אמר אני מקבל על עצמי אני חוזר בתשובה תמכלי לי תגידי שאת מוכלת בקיצור, רבותיי, פיתרו אותו מהחברת האוטובוסים, את המסכן הזה, הוא לא מוצא עבודה, לא הולך לו, החיים שלו נהיו ממש בזבל. אמרו לו, לך לרב בן ציון אבא שאול, יש לו רוח הקודש, שיורא לך מה לעשות. הוא בא לרב בן ציון אבא שאול, זה הצהל, אומר לו, כבוד הרב, כך וכך קרה, אומר לו, מי שהרג את הנפש בשוגג, צריך לגלות לעיר מקלט. הגלות זה התיקון על ההריגה הזאת. תצא מהארץ, תיסע לאמריקה, וכל שבוע תעבור מקום. אל תתיישב במקום אחד יותר משבוע. כעבור כמה שנים יציעו לך זיווג, והזיווג הזה תהיה אשתך, תתארס ותעלה חזרה לארץ ונהיה לך תיקון. עכשיו, אתם יודעים, אם אני אבוא עכשיו ויגיד לבן אדם, תעזוב את הארץ, תנדוד כל שבוע מקום אחר, אני רוצח. אם לא אומרים לי את זה משמיים, זה רצח. מה, אתה אורס לבן אדם את החיים. מה אתה משחק אותה עכשיו, בבא? בן אדם, החיים שלו יארסו בגללך. תעזוב את הארץ, כל שבוע תעבור מקום, חיי גיהנום יהיה לו. אלא אם כן, אתה רואה את זה בבירור. אתה רואה את זה משמיים. וכך היה עם הנהג הזה. הוא יצא מארץ כמה שנים, בסוף הציעו לו זיווג, התארס, חזר לארץ, התחתן, ונהיה לו התיקון. הדוד שלי עליו השלום, בעל הרב בן ציון אבא שאול, הוא היה עובד בעמקור. במקררים, עמקור. זוכרים את המקררים? עמקור. עליהם השלום. דוד שלי, כבר 40 שנה היה עובד בעמקור, הגיע לפנסיה. בא לרב בן ציונה בשאול, אומר לו, כבוד הרב, עכשיו אנחנו גרים ברמלה, אני אומן לקבל כסף. הכסף הזה מספיק לדירה שלמה ברמלה או לחצי דירה בירושלים? מה לעשות? לקנות דירה ברמלה ואין לי משקנת? או חצי דירה בירושלים ואין לי משקנת ואני כבר פנסיונר? אני חיים בביטוח לאומי. ואמר לו, הרב בן ציון, עוד כמה זמן אתה צריך לקבל את הכסף? הוא אומר, עוד חודשיים. הוא אומר, שיהיה לך הכסף בעיית, תחזור אליי ותשאל שוב את השאלה. שהדוד שלי הזה, הוא לא פרייר. מה? הוא נבעל. הוא חשב שהוא רואה שהולכים להקוץ אותו. מה, כבוד הרב, רואה שאני לא מקבל את הפנסיה? לא, לא, תירגע. אתה תקבל את הפנסיה, תירגע". אז הוא אומר לו, אם ככה, אז מה ההבדל אם אני שואל עכשיו או אני אשאל עוד חודשיים? השאלה היא אותה שאלה, חצי דירה בירושלים או דירה שלמה ברמלה. אמר הרב בן ציון, עכשיו זה סתם שאלה היפותטית. שיהיה לך את הכסף ביד, זה יהיה הלכה למעשה. אז ירו לי משמיים מה להורות לך. עכשיו זה סתם שאלה. כשהכסף יהיה ביד, אתה מוכן לקנות דירה? שתבוא ותשאל אותי, אז הקב' יגיד לי מה להראות לך. ומה בסוף הורה לו? ירושלים. והוא הגיע לירושלים והבן שלו נהיה הגדול עולם. אחד מהרבנים הכי גדולים בכדור הארץ. קדוש, מקובל אלוקי, עמל בתורה 18 שעות ביום. ברחותיו מתקיימות מיד. שלחתי להם אנשים שלא היה להם ילדים הרבה שנים. מה לא ניסו? אמרתי לו, הוא לא רוצה שאני אשלח לו אנשים. מקפיד. אמרתי לו, אני אשלח לך עשירים מאמריקה. אין מציאות שיבוא אליך בן אדם ל-10 דקות ולא יוריד שם מינימום 1,000 דולר. אין. אמריקה התבייש. יהיו כאלה שיתנו גם 10,000. אז אתה צריך פרנסה, יש לך הרבה ילדים, אתה גר בדירת חנדר. אומר לי, אל תשלח לי אף אחד. אמרתי לו, למה? עובר לי זה משיח הידעתי מהתורה. אני שקוע כל הזמן בתורה, הוא יבוא, ישלח את אח שלו, ישלח את הבן דוד, את החבר, פתאום אני אהפך לעלייה לרגל. זה משיח הידעתי מהתורה. אמרתי לו, ומה עם הפרנסה? עד היום השם דאג, מהיום גם השם ידאג. לא רוצה. למה? כל היום שקוע בתורה. זה מן אדם שזכה לגדלות. הוא היה חתן של הרב אורי זוהר. שאלה ושלום שנפטר עכשיו. הרב אורי זוהר הגדול שעמל 40 שנה בתורה היה שואל אותו שאלות. כי הוא גאון ענק. כל שאלה שאני שואל אותו, בלי שנייה של איסוס. הוא נותן לי את כל הדעות. לפי הרב אלישי, לפי זה, לפי פה, לפי הרב הזה, לפי פה, עדיף שתעשה ככה, לא כדאי, לפי שיטת חזוני. בקיא בכל דבר. ספר תורה מהלך על שניים, תעלומות מהלך על שניים, בקיא בכל כתבי הערי, כל כתבי הרמחל. מזמינים אותו ליורציין של הרמחל כל שנה, כי הוא מכיר את כל ספרי הרמחל בעל פה. גם אלה של הקבלה. וזה בן אדם שאיך אומרים, הגיע לגדלות. והוא למד 12 שנה עם הרב בן ציון אבא שאול. איזה זכות. 12 שנה, שעות, כל יום. כל מה שהיה חכם בן ציון, הוא ירש ממנו. יש לרב בן ציון כמה תלמידים מובהקים. כמה. שהם ממש נחשבים לנמשיכי דרכו. הוא אחד מהם. אור לציון חלק ג' כל ילכות הפסח זה מהמחברת שלו. ויש לו יומן שהוא כתב על חכם בן ציון אבא שאול. יומן. שהוא עקב אחריו שנים. הוא היקש ממנו רשות. הרב בן ציון אמר לך אני מרשה. הוא אפילו נכנס אצלו בחדר שני עד כדי כך. הכל הוא ראה. והוא רשם את היומן, הוא הראה לי קטעים מהיומן, הוא אומר, אבל אסור שזה יתפרסם. זה לא לפרסום. דברים שאי אפשר להאמין. דברים שאי אפשר להאמין. אי אפשר להאמין שהיה בדורנו כזה בן אדם. רק סיפור אחד אני יכול לספר לכם שכבר כולם יודעים אותו. באמצע חתונה, חתן, נפל ומת. בחופה. אולם בירושלים מלא במאות אנשים, בחיות, צעקות, אתם יודעים מה זה? אמרו מה נעשה? מה עכשיו עושים? חתונה נהפכה ליום אבל אמר להם חכם בן ציון שכולם יצאו החוצה מהאולם יעמדו במסדרון בחוץ תשאירו אותי לבד עם החתן פה אז אנשים הציצו הוא היה לוחש לו דברים באוזן כמה דקות ככה לוחש לו חתן התעורר חתן זה כתוב בספרים מאות אנשים מעידים על זה היה לוחש לו כל מיני דברים באוזן לא יודע מה רק השם יודע מה חתן חזר לחיים בקיצור, זה, אני אומר לכם דברים, פעם הוא אמר לי, אומר לי, תשמע, כמה שאתה מעריץ את החכם בן ציון, אתה אפילו אין לך אחוז מושג מי הוא היה, ולאף אחד אין, רק לכמה אנשים בודדים, יש להם הבנה מהם. הוא אומר, אפילו פעם אחת הוא שמע על הבבא סלי, שכולם אומרים, יש מקובל קדוש בין טבעות וזה, הוא נסע במיוחד לפגישה עם הבבא סלי כדי לראות אם הוא אמיתי. אם הוא אוכל עם ייחודים, עם זה, וכל... עד כדי כך. הוא אמר שהבבא סלי איש קדוש. זאת אומרת, הוא לא מהר האמין לכל דבר. אומרים, יש איזה קדוש פה, יש איזה קדוש... הרבה מהם זה סתם בבלט. הוא בא אצל הבבא סלי לבדוק שמה שמספרים עליו זה אמת. זה מה שאומרים, הבבא סלי זה הבבא האחרון שהיה. מאז כל הבבאות זה בבא בובה. יהיה רצון בעזרת ה' שאנחנו כולנו נזכה להתחזק מהדברים האלה, להיכנס לראש השנה, ביום הדין זכאים ובעזרת ה' שנה הבאה יש שנה טובה ומוצלחת לאור כל המכשולים והסכנות שעורבות לנו לנו ולכל עם ישראל וכן היא רצון לנומר אמן
More from Mike
(English Subtitles) Debate: ראש בראש באולפן על תכלית החיים 💥 הרב יוסף מזרחי 🆚 נאור נרקיס
