מספרים שניצחנו את היוונים - האמנם - בירושלים
A Jewish speaker critiques Israeli and Western society for materialism and consumption, calling it "Greek" culture. He contrasts modern life, with its mortgages and designer goods, against the Rambam's era when people studied Torah nine hours daily and worked just one or two, living simply without cars or insurance. He argues modern education creates dependent children and failed marriages, urging a return to Torah-centered life without material excess.
Chapters
כבוד גדול להגיע כאן לירושלים הערב. הדרשה הזאת, בזרת השם, מרפואת סבתא זוותלנה, בת ריה רחל, ואילוי נשמת, אברהם בן סימה, ורפואת עובדיה בן תופחה, ורפואת אייל בן חנה, אורי בן דקלה, רבקה בת מזל, רובן בן רוזה, יעקב, רובן בן הייקה, דבורה, אירינה, בת מיכאל, שפרה בת צביעה. ברוך השם, אנחנו מתקרבים לחנוכה. בתהילים דוד המלך כותב, הפח נשבר ואנחנו נמלטנו. פח זה מלכודת. מה זה הפך נלקד? יש כאן רמז לפורים וחנוכה. פ' וח'. פורים וחנוכה. זקו ברוך. מה מיוחד פורים וחנוכה? כידוע שבפורים הייתה גזרה עלינו להשמיד ולהרוג את כל היהודים. ילדים, נשים, סכנים, כולם. בחנוכה הגזרה לא הייתה להרוק את היהודים, הגזרה הייתה להעביר אותם על דתם. להעביר אותם על דתם, להפוך אותם ליוונים. מה זה יוונים? כדורגל, ההפקות, הגרופים, מלחמה, צבא חזק, מכוני כושר, סגידה לגוף, ליופי, שרירים, זנות, תואבות, מה שרואים היום בכל מקום. במשך מעל 2,400 שנה, סיפרו לנו סיפור שלמה חוגגים את חנוכה, כי היווסנו את היוונים, גירשנו את היוונים, הצלחנו לחדש את בית המקדש, לעשות שמנים חדשים, להדליק את המנורה. והמכבים, מה זה מכבים? מי כמוך בעלים השם. המכבים, עם כובד של כמה מאות צדיקים שלא התייבנו, הצליחו לנצח את האימפריה הכי גדולה בעולם, מלכות יוון. שהם כפשו את כל העולם הרי. חזק ברוך. ככה מספרים. שכל ילד שישאל את ההורים שלו, אבא, למה אנחנו חוגגים את חנוכה? זה פחות או יותר הסיפור שהוא יספר לו. ויגיד לו, כך, זה הסיפור. אבל אני, ננסה קצת להעמיק קצת בנושא קצת יותר לעומק. ואני אשאל אתכם שאלה עם יד על הלב. האם באמת ניצחנו את היוונים? מה אתם אומרים? היום אחרי 2,400 שנה, באמת, אין יוונים. הנה, יש לך ביוון מדינה קטנה, יוונים, רובם עניים, חיים פרימיטיביים, אמנם יש להם נופים יפים וחופים וכל מיני מקומות לתיירות, אבל זו מדינה שהיא על סף פשיטת רגל. זה לא מהמדינות המתפתחות בעולם. האימפריה הגדולה של יוון נעלמה כלא הייתה. גם הרומאים נעלמו, גם הבבלים, הפרסים, כולם נעלמו. האימפריה הנאצית, גם הם נעלמו. הרוסים בדרך להיעלם, כמו שאתם רואים מה קורה להם. פחות או יותר כל האימפריות בסופו של דבר נעלמו. אבל האם זה נחשב ניצחון? אני אתן לכם דוגמה למה אני מתכוון. נגיד יש נחש ארסי. הוא תוקף אדם, האדם הולך באיזה חורשה, באיזה יער, הנחש ככה זוכל, זוכל, בום, הוא מרגיש הקיצה בקרסול, ברגל. מיד הוא רואה שזה נחש ערסי, הוא מבין שאיך אומרים, חרב עליו עולמו, לוקח איזה אבן, בום, מרוצץ לו את הגולגולת, מעך את הנחש הזה, עשה ממנו חמה, הרג אותו. אז הבן שלו אומר, יופי אבא, ניצחנו את הנחש. אז האבא אומר לו, בני, אני חושב שזה היה נכון. נכון, הנחש מת, אבל ההרס שלו בתוך הגוף שלי. מי באמת ניצח את מי? היוונים הכניסו את ההרס שלהם לעם ישראל בזמנם, וההרס הזה כל יום, מאז ועד היום, מפיל אצלנו חללים. לא היה יום בעולם, במשך 2,400 שנה, מאז מלכות יוון, מאנטיוכוס וכל חבריהם, שלא היה יהודי ששילם איזה מחיר בגלל התרבות היוונית. בואו רגע נעמיק ונראה פה מה קורה במדינה. יש לנו מדינה, בערך עשרה מיליון תושבים, אני דעתי שלפחות חמישה מיליון מהם לא יהודים. אם תיקחו את כל הערבים והדרוזים וכל אלה מחבר העמים, שכמעט כולם גויים מה שהביאו אותם לארץ, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מודים שרק 4% מהעלייה הזאת הם יהודים, לפי ההלכה. והיום, אחרי 30 שנה כמעט, הם כבר יש להם נכדים. אז אם הביאו מיליון ורק 40 אלף היו יהודים, אז 960 אלף היו גויים. דור שלישי, אתה מדבר פה 2, 2.5 מיליון של גויים. יש לך, אני לא יודע כמה, מאות אלפים דרוזים פה. אנשים טובים, נחמדים, נאמנים, אבל גויים, לא יהודים. יש לך את ערבי ארץ ישראל, גם בסביבות קרוב לשתי מיליון. בקיצור, יש לך פה מעל חמישה מיליון גויים. זה בלי קשר לכל האמריקאים הגויים ולכל מיני תיילנדים ווייטנאמים ופיליפינים ורומנים שהביאו וכל מיני כאל שהגיעו לעבוד כאן והשתקעו כאן ועוד איזה 150 אלף סודנים והריטריים שבאו לכאן, גם הם כבר דור שלישי. בקיצור, לא יודע כמה יהודים יש פה, אבל לא הרבה. עכשיו, האם אנחנו, כשאנחנו מסתכלים על היהודים, אתה הולך עכשיו, הנה פה ירושלים, אצטדיון טדי, משחק כדורגל, לא יודע אם בשבת, לא בשבת, נגיד 30 אלף איש, 30 אלף איש, פה בירושלים עיר הקודש, 30 אלף יוונים, עם כיפות על הראש חלקם, ציציות בחוץ, יוונים גמורים, זו האמת. נכון שזה מעצבן לשמוע את זה, אבל בן אדם שזוגד לספורט הוא יווני. היוונים המציאו את הספורט, מה זה ספורט? ספרטה. זה בא מהעיר ספרטה. אין להם מה לעשות בחיים, שם אין להם, אין להם אל, אין להם תורה. מה עשו היוונים? התעסקו בפילוסופיה, התעסקו במדע, התעסקו בספורט, התעסקו בכל מיני תרבויות של הגוף, היופי, כל מיני מלחמות למיניהם, זה מה שהיה להם. חיים ריקניים, מה יש להם? יש להם תלמוד, לשבת 30 שנה, להעמיק בתורה? לא. אז התעסקו בכל מה שהחילונים של היום מתעסקים. היום כשאתה מסתכל כאן על כל החילונים בארץ, החילונים של היום הם יותר יוונים מהיוונים של פעם. פעם היה כאן איזה משחק כדורסל, קבוצת מקאבי תל אביב בכדורסל, נגד איזה קבוצה אחרת, לא יודע מי, ולמקאבי באותו זמן היה מאמין יווני. מישהו מראה לי את הסרטון, נותן לי הסבר מה הולך פה, אומר לי בוא בוא תראה איזה אבסורד. אני רואה קבוצה, חמישה שחורים גויים מארצות הברית, עומדים שם ליד המנורה, ליד החנוכיה, ונותנים למאמן היווני, הנכב של אנטיוכוס, להדליק את החנוכיה. ועשרת אלפים שותים, צועקים, מוכים כפיים, מה רצור ישועתי? היוונים מדליק את הנרות, ועשרת אלפים יוונים בקהל צועקים. ואחרי זה, חמישה גויים הולכים להריב על הכדור עם חמישה גויים אחרים. מה יהודי בהם? באנשים האלה? אתם יודעים, אני אשאל אתכם שאלה. מכל החגים שיש בלוח השנה היהודי, נכון? יש לנו, ברוך השם, לא מעט חגים. איזה חג היו החילונים אמורים הכי הרבה לסנוע? ראש השנה הם אמורים לסנוע? לא בהכרח פיקניקים. מטקות בכנרת, חס עקה בחוף הים, על האש קצת. הרי הם לא יודעים מה זה ראש השנה. ממתי הם שמעו שראש השנה זה יום הדין? תאר לך שלא היו מודיעים לביבי שיש לו אתמול משפט, שהוא צריך לבוא להעיד. הוא לא שמע. השמאלנים שכחו להודיע לו. ופתאום היום היו אומרים לו, איפה היית אתמול? כולם חיכו לך בבית משפט. מה? כן, היית צריך לבוא. וואו, אל תשאלה, שופט זוהם. הפרקליטות בלחץ. איך אני אמור לדעת? לא הודיעו לי. אדם שלא הודיעו לו שיש לו משפט, הוא יודע להגיע? הוא יודע להגן על עצמו? הוא יודע להתכונן? הוא מתכנן מה להגיד? לא, הוא בכלל לא מודע. אז יש לך פה אנשים, הם לא יודעים מה זה ראש השנה בכלל. תלך בתל אביב, תעצור מיליון חילונים בתל אביב. אני מבטיח לכם שאחד מהם לא ידע מה זה ראש השנה. לא שניים, אחד. תבחנו אותי, תעצרו בתל אביב, בכוונה אמרתי תל אביב, אולי בנתיבות חלק ידעו, אולי בבאר שבע ידעו, אולי באפולה ידעו, בבתיאם אולי ידעו, אבל תלך לתל אביב, תעצור שם, צפון תל אביב, מרכז תל אביב, תעצור את כל החילונים שם. תגיד, מה זה ראש השנה? שנה חדשה. ומה עושים בראש השנה? נוסעים לאיטליה. פיקניק בכנרת. מה עוד? כלום. טיולים. פיקניקים. מה זה? יום הדין, הולכים לשפוט אותך לעד ולא על מעלמים. אתה הולך השנה לקבל מחלה שתוכל לך את המוח. אתה לא רוצה לעשות משהו בנידון? מה? על מה אתה מדבר? אתה טיפש, פנט, הוף מפה. מה אתה מבלבל את המוח? אין לו מושג על מה אתה מדבר בכלל. הולכים לקבוע עם פתחתן השנה או שתשאר רבה כל החיים. הולכים לקבוע אם יהיו לך ילדים או שהילד שלך לא ישרוד אולי. דברים ברומו של עולם. מה? נפלת עליי כבד. עזוב, אנחנו הולכים לפיקניק. זה מה שהם יודעים, הם לא יודעים שום דבר אחר. להביא קצת סרטים טובים, קצת פיצוחים, קצת על האש, אם אפשר איזה טיול על הדרך, זה ראש השנה. אז הם לא שונאים את ראש השנה. סוכות, מה רע בלהשבת בסוכה קצת, לאכול טוב, קצת על האש, חול המועט, טיולים. ואז הם גם כן אוהבים. פסח הם נהנים, כל המשפחה ביחד, ליל הסדר, אולי יש איזה משחק כדורגל טוב גם, כולם אוכלים, שרים, כל מיני מוזיקה שמים, ריקודים, מה הרע? פסח גם אוהבים. שבועות רובם לא יודעים מה זה בכלל, אז איזה חג הם אמורים לסנוע? התשובה היא, את החג שהם הכי הרבה אוהבים. איזה חג הם אוהבים הכי הרבה? חנוכה ופורים. פורים וחנוכה הם אוהבים. דווקא שני החגים שזה דה רבנן. חנוכה ופורים הם אוהבים הכי הרבה. אם תגיד להם זה במצוות למשל, זה חכמים קבעו. עזוב אותי מחכמים. חכמים היו פעם, זה פרימיטיבי, תביא משהו קצת יותר מתקדם. תגיד לי איזה פרופסור מהפקולטה, מהאוניברסיטה, מה אתה מביא לי עכשיו רבנים לפני אלפיים שנה? ודאי שלא אכפת לו מה רבנים אמרו, אבל דווקא פורים וחנוכה הוא חוגג, ואיך אומרים? למאדרין. סופגניות, מדליק נרות. אתם לא רואים שיש כאן אבסורד. אם הם היו חושבים על המעשים שלהם, הדבר הראשון שהם היו עושים בקום המדינה, עושים את חנוכה נגד החוק. חנוכה, עבירה פלילית. מי שיחגוג את חנוכה, מעשר עד שלוש שנים. וכנס, מי שנראה נרות אצלו בחלון, מיד צו מעצר נגדו. אותו דבר פורים. גם פורים אותו דבר. למה? בוא נראה מי יורד לעומק דעתי. למה הם היו צריכים לסנוע את חנוכה ולהפוך אותו לחג לא ליגלי? נגד החוק. למה פורים נגד החוק? למה? אני אגיד לכם למה. אחרי שהגויים של החמאס, של החיזבאללה, של איראן, הפרסים, רצו להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים, לעשות לנו שואה, והיה נס גדול משמיים. והחרדים ניצלו. ועכשיו החרדים קיבלו מטראמפ אישור. טראמפ, דהיינו החשבי ראש. קיבלו ממנו אישור ללכת ולנקום בחמאס ובחיזבאללה ובכל שאר הכלבים למיניהם. ועכשיו היהודים יצאו ושחטו 75,500 טרוריסטים נאצים. והשמאלנים פה קוראים ורידים. וואו, ג'נוסייד, רצח עם, רצח עם. היו צועקים כמו הבוגי הערור הזה, שאמר שהחיילים פה עושים תיאור אתני. אתם יודעים מה זה תיאור אתני? תיאור אתני במילים אחרות זה כמו היטלר, שהוא עשה תיאור אתני ליהודים. מה זה אתני? לוקחים גזע ומשמידים אותו. הוא מאשים את חיילי צהאל מסכנים שהורגים את עצמם יום ולילה לשמור עלינו. וכל כך הרבה פצועים, וכל כך הרבה חברים שלהם נהרגו, ולא רואים את הנשים שלהם, ואת המשפחות שלהם, ומה הם לא עברו בשנה וחצי האלה. בסוף, אחרי כל מה שהם עושים, הנבל הערור הזה עומד בכל העולם, מראים אותו בכל הטלוויזיות, איך הוא שופך את דמם של החיילים, של כל המדינה המסכנה הזאת, שכל כך הרבה צער היה פה השנה, רק מהשנאה שלו לביבי. העבירה אותו על דעתו. בגלל שהוא שונא את ביבי, שזרק אותו מהפוליטיקה, הוא מוכן שכל עם ישראל ירד לטמיון. שכולם פה, העולם יקרא לנו נאצים, שאנחנו רוצחים חפאים מפשע. ככה מדברים בעולם בגללו. הבנתם? וזה עוד אחד שנחשב כביכול בזמנו ימני. אם אלה הימנים, מי צריך שמאלנים. אבל זה לא היחיד. תסתכלו, כל הרמטכאלים לשעבר, אחד יותר בוגד מהשני. תראה את אדם חלוץ הזה. הולך בהיילון, גם כן. אותו דבר, זה היה מפקד חיל האוויר ומפקד הצבא. כל אלה שהיו פה מפקדים, אחד יותר בוגד מהשני. זה לא ירומן, מה שקורה פה? ועליהם שמחנו שיצילו אותנו ואת הילדים שלנו ואת ההורים שלנו, על אנשים שהאידיאולוגיה שלהם היא בגידה בעם ישראל, בגידה בקדוש ברוך הוא, בגידה ברוב העם, שנאה דת תאומית. אי אפשר להגיד בעזרת השם לידם. אמרו לי אדם חלוץ בעזרת השם, הוא התחלחל, ראיתי בשפת גוף שלו, כמעט נתן סדירה למנחה, למראיין. אלה האנשים שמנהלים פה את העניינים. אז עכשיו, הלכנו והרגנו 75,000, תקראו במגילה, עוד מדפורים, עוד כמה חודשים. הלכנו והרגנו 75,500 נאצים שרצו להרוג אותנו, חיילים של אמן, חסידים של אמן. היום היועצת הייתה נותנת לך ללכת להרוג מחבלים? היום איזה חייל מוריד איזה מחבל, מיד ועדת חקירה עושים לו. כל כך הרבה חיילים נהרגו סתם בגלל שלא נותנים להוריד את הבניין. צריכים ללכת ולחפש אותם בקוחים, ואז הם עושים לך מלכודות, והבניין מקובר את החיילים בתוכו לריק. על הנבלות האלה אולי כמה מאות חיילים מתו לריק. כמובן, מי שנפטר זה מבורא עולם. עם מלחמה, בלי מלחמה, מה שנכתב ראש השנה אין לשנות. אבל מבחינת השתדלות, יכולנו לעשות את הדברים אחרת. אז פורים, ודאי שהשמאלנים של היום, החילונים של היום, לא היו בשום פנים ואורפן מסכימים שנוציא עכשיו להורג 75,500 ערבים. אם היינו עכשיו מביאים את כל החיזבאללה זה 30,000. מביאים את כל מי שנשאר שם מהחמאס, כל מי שנשאר מהג'יאט זה בערך 75,500. ועכשיו רוצים לתלות את כולם פה במדינה, להעלות אותם, לתלות אותם, להעלות אותם לגרדום. היו נותנים? אם אני הייתי עושה את זה, מה היו עושים לי? מה השר עולם? אותי היו מוצאים להוריג, היו קוראים לי פשיסט, רוצח, נאצי, כן, היו מוצאים כבר שמות. אמת או לא? אז פורים זה נגד החוק? מסכימים או לא? בואו רגע נדבר על חנוכה. חנוכה, למה הם אמורים לסנוע את חנוכה? חנוכה, באו ההבנים, אמרו ליהודים שחיו פה, כולם בהתחלה היו כמובן דתיים מאוד, לא היה חילונים אז. כולם חרדים. באו ההבנים לפה, אומרים, תשמעו, יש דבר שמאוד מפריע לנו. מה מפריע לכם? יש לכם פה בית מקדש, ויש גדר מעץ. מה זה הגדר הזאת? בניין כזה יפה, הכל מפואר, הכל זהב, הכל שיש. מה זה הגדר המעצבנת הזאת? אז היהודים אמרו להם, עד הגדר הזאת מותר לגוי ללכת. מעבר לגדר, גוי לא יכול לעבור את הגדר הזאת, רק יהודי. מה? אתם יותר טובים מאיתנו? אנחנו עשירים, אנחנו אימפריה הכי גדולה בעולם, אנחנו מתורבתים, יש לנו תרבות, אנחנו אלופים בספורט, כבשנו את כל העולם, יש לנו את הצבא הכי גדול, אתם החרדים פה, מהישיבות, אתם עם הזקנים והכיפות, שיושבים כולם בספרים שלכם, אתם תגידו לנו שאנחנו לא נחצה את הגדר הזאת? יצאו מדעתם. ומה עשו? באו אמרו, טוב, אנחנו לא מוכנים שיהיה כזה דבר. זה לא ייתכן. אנחנו לא באים להרוג אתכם, אבל אתם חייבים להודות שאין לכם חלק יותר באלוהי ישראל. כל אחד חייב לכתוב על הקרן של השור שלו, אין לי חלק באלוהי ישראל. להבדיל אם הם היום באים היום, אז היום אומרים לך לשים שלט על המכונית. שים על השמשה, מאחורה, שלט גדול, אני מורד בבורא עולם. ומי שלא ישים את השלט, יהיה לו בעיה. אבל מי שישתף פעולה, והיא תיאבן ויהיה כמונו, לא רק שלא נהרוג אותו, אלא אנחנו ניתן לו עטבות, ניתן לו זכויות, נעזור לו כלכלית, יש לנו הרבה כסף, נפתח את המדינה, נלמד אתכם עבודות, תהיו כמונו, יבנים לכל דבר, אנחנו לא באנו להרוג אתכם. רוב היהודים, הלכו איתם, נשארו כמה מאות חרדים לאשם. זהו. יהודה, מקבי ויחב, בנים של מטיטיהו, כהן גדול, ועוד כמה מאות שיהודה צעק מי לאשם אליי, באו כמה מאות. זהו, לא יודע כמה, חמש מאות איש, אלף איש, לא יותר. תגיד, אלף איש נשארו נאמנים לבור העולם, הולכים להילחם במלכות יוון. מה, מה שייך? עכשיו קח אלף בחורי ישיבה, תגיד להם יאללה הולכים ללחם ברוסיה. מה, מה, מה, מה תועלת לצאת לקרב? למען השם. טוב, צריכים למות, נמות, למען השם. והשם עשה להם נס והשאר כבר ידוע. אבל כל עם ישראל בגד בבורי עולם, בגד ביהדות, בגד במדינה, והתייבן, נהיו יוונים. והחילונים של היום הם 100% יווניים. אין דבר אחד שהם עושים שכמעט שהוא יהודי. כל מה שהם עושים זה יווני. הכל, האכילה, הדיבור, התרבות הדיבור, הלבוש, התספורות, הקעקועים, הספורט, הסרטים שהם רואים, כל הדברים, זה הכל תרבות יוון. אין שם כמעט שעה יהודית בחיים שלהם. שעה אחת יהודית. אין להם, כן, הוא בא לאיזה שיעור תורה פה ושם, כן. אם הוא לומד תורה, יהודי. אם הוא בא לתפילה, יהודי. מניח תפילין אפילו בבית, עשר דקות, יהודי. אז יש לו כמה קטעים שהוא יהודי, כן. אבל רוב הזמן, תיקח את כל החודש, כל מה שהוא עושה בעבודה, עם החברים, בחפלות, במשחקים, בטיולים, בכלפים, בששבש, בכדורגל, הכל יוונים. אז עכשיו באים החרדים היום ומודים לכנוש ברוך הוא על הנס שעזר לנו להישאר חרדים. שהצלחנו להביס את הערס היווני ולגרש אותם מכאן ולתאר את בית המקדש. זאת אומרת, המתיבנים והיוונים הובסו על ידי החרדים. אז איזה חג החילונים הכי הרבה היו צריכים לסנוע? חנוכה. איך זה שהם אוהבים מאוד את החג הזה? התשובה היא כי אף אחד מהם לא יודע מה החג הזה מסמל. הם לא יודעים מה זה. אם עכשיו תבוא לחילוני שאוכל סופגניה והדליק נרות, הוא אומר, שהעשרה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, תגיד לו, יציק, על מה מדובר? וואלה, אין לי מושג. אז מה עשית? סתם, הם נתנו לי לקרוא מהסידור, אז קראתי. גם היווני, המאמן, גם הוא קרא, אני יודע, הוא גם בטח בירך. מה הנקודה? עושים דברים אבל אף אחד לא חושב על מה. מה זה חנוכה? הוא לא יודע בכלל, אין לו מושג. שום דבר, אולי הם לימדו אותם בבית ספר שהיה נס, פח שמן, אבל אתם יודעים שפח שמן זה לא הנס האמיתי של חנוכה. הספקתם כבר להבין את זה או לא? כתוב שאין שמנים, כל השמנים תמאים, ותראה תאומה בציבור. איך לא לקחת את השמנים? חוץ מזה שגוי בא בכוונה לנסח את היין או את השמן, שהכול חתום, יש חותמות. אם הגויים באים בכוונה, פותחים את זה ומשכשכים את זה על מנת לטמא את זה, זה לא מטמא. אז כל מה שסיפרו לנו בגן ילדים, זה גם כן קווראפ. זה לא באמת הנס הגדול, השמן שהספיק לשמונה ימים. כי לא היה צריך את הקד הזה. גם השמנים שהיוונים נגעו, אפשר היה להדליק בזה את המנורה ולעשות שמן חדש והכל בסדר. מה הנס הגדול? שהתורה ניצחה. שהקומת של הכמה מאות בני תורה הצליחו לגרש מכאן את התמאים האלה. אבל בואו רגע נהיה אמיתיים. מאז חלפו מעל אלפיים שנה. אם אתה רואה שאחרי אלפיים שנה כמעט כל יהודי בעולם הוא מאה אחוז יווני, אז מי ניצח את מי? היהודים ניצחו את היוונים או שהיוונים בסוף ניצחו את היהודים? בוא נהיה אמיתיים, מה אתם אומרים? אני צודק או שאני מגזים? מי לא מסכים עם מה שאמרתי? שיגיד לי למה. 20% מהם הם לא מתייבנים. 20%, 80% מתייבנים גמורים. עכשיו, מתוך ה-20% שיש להם כיפה על הראש, חלק מהם הם חצי יהודים, חצי יוונים. למשל, הוא שומר שבת, מניח תפילין, אוכל קשר, אשתו מתלבשת צנוע, אבל הוא רואה סרטים של אמריקאים, של גויים. יש לו יוטיוב, הוא מסתכל בכל מיני תוכניות, כל מיני ספורט, הולך למשחקים, או שרואה בבית, זה תרבות יוון. נכון, יש הרבה פה בירושלים עם כיפה על הראש, הולכים קבוע למשחקים. ודאי שהם לא ישמחו לשמוע שכל פעם שהם הולכים למשחק הם מתנהגים כמו היוונים האלה, שאנחנו חוגגים את חנוגה נגדם. והוא צועק וקופץ על הגדרות ו... על מה הוא באמת מתרגש? שאיזה אחד שהביא אותו מגנה או מזימבאבווה, באת בחתיכת סמרטוט מאור וזה פגע ברשת. ועכשיו הוא בוכה וצועק, הוא יותר מתרגש מהחתונה של הבת שלו. לפני שבועיים היה חתונה של הבת שלו בחופה, הוא אמר יאללה, מתי כבר נגיע לסטייקים? מה עכשיו כל הדיבורים, הרבנים האלה אכלו לי את הראש. נו כבר, מתי כבר נגיע לאוכל? אז בחתונה, אשתו אומרת לו, משה, אל תעשה בושות. יש מצלמות. אללה, הרקת אותי את עם החתונה הזאת. מתי כבר נגמור עם זה? אז יאללה, שיגמר. הוא כבר אומר כבר להחזור הביתה. איך אומרים? אבל אחרי שבוע הולך למשחק, כמו איזה בבון, קופץ על הגדר, צורח, מקלל, דגלים, כאילו שהוא בן 14. אתה בן 70 כבר. לא התבגרת? התשובה, ההרס היווני מבעבע. לא קל להתפטר ממנו. תדעו לכם, אני אומר לכם יסוד. הדרך היחידה להתנקות מההרס היווני שנכנס בכל עם ישראל זה אך ורק עמל התורה כל היום וכל הלילה, כל יום בחיים. מיד איך שבן אדם מפסיק עם מעמל התורה ומפסיק לשקוע בתורה ויש לו כמה ימים של רפיון, מיד ההרס היווני מתחיל שוב פעם לבעבייה. מה עורק את ההרס היווני? רק התורה. ברגע שבן אדם מתחיל ללמוד תורה, כבר לא אכפת לו מהשעון, וזה אותו כבר, ולא אכפת לו מהבגדים, ולא אכפת לו מהספורט, ולא מעניין אותו שום דבר. גם לא מעניין אותו הבלורית שלו, וכל הדמיונות שהיה לו עד עכשיו. ברגע שהוא שקוע בתורה, כל הדברים שהיוונים המציאו, בטל כאפרה דה אראה בעיניו. כאפר הארץ. כמו החמד ששרופים בפסר. מיד איך שיומיים שלושה הוא מתרשל ומתרפה מלימוד התורה, מיד התרבות היוונית חוזרת להיות חשובה מאוד בעיניו. תחרויות, מוזיקות, זמרים, ריבוזיון, לא יודע, כל הדברים האלה. שעה שמונים, כל תרבות יוון. למה האנשים כל כך רצים אחרי זה? מרוב הריקנות. אדם שאין לו כלום בחיים, אז הוא כל הזמן מחפש לשעשע את עצמו לעוד שעה, לעוד שעתיים, לשכוח מהאיסורים ומהסבל. אם הוא היה שקוע בתורה, והיה טועה מהמתיקות של התורה, כמו שאורח חיים הקדוש כותב, שאם אנשים היו טועמים מהמתיקות של התורה, היו רצים אחרי המשתגעים בכל מחיר לא לפספס דקה של תורה, אם הוא היה שקוע בתורה, אז ממלא היית רואה שאין לו חפץ בשום דבר אחר. כמו שהיה חזוניש. החזוניש אפילו לא היה אוכל. היו צריכים להכריח אותו לאכול משהו. הוא אמר, בחיים שלי לא הרגשתי רעב. הולו כבוד הרב, לא אכלת יומיים. הוא היה צנום, רזה כמו החצובה פה. קטן ורזה. כל היום היה לומד. כמעט ואף פעם הוא לא לבש פיג'אמה ונכנס למיטה. יש איזה בחור שזרקו אותו מהישיבה. ברוך אתה, אדוני אלוהינו, מלך העולם, שעקוני אבית ברוך. יש איזה בחור, זרקו אותו מהישיבה. החזוניש מיד הלך לראש הישיבה, אמר לו, מה קרה שהבחור נזרק מהישיבה? אמרו, ההשקפה שלו, הדברים שהוא מוציא מהפה, הם סכנה לשאר הבחורים. חשבנו על זה הרבה הרבה הרבה, התלבטנו מאוד כי זה לא פשוט לזרוק בחור מישיבה, זה גזר דין מוות לנשמה שלו, זה הוצאה להורג. להוציא בחור מהישיבה זה הוצאה להורג, אבל לא הוצאה להורג של הגוף, הוצאה להורג של הנשמה. זה הרבה יותר חמור. אם היו באים וטולים אותו, אז לפחות יש לו עולם הבא. אז גמר עם העולם הזה, נכנס לגן עדן שלו. אבל עכשיו שזרקו אותו לסתובב ברחובות, להיות שבאבניק, והוא מתחיל להכיר את כל הפרחכים מהרחובות, ואני לא צריך לספר לך מה יהיה איתו עוד חודשיים. פתאום תראה את הקרבולות וכל הגילוחים בראש שלו והעוד חצי שנה כבר כעקויים ובגדים של גויים וג'ינסים עם כל מיני חורים ועכשיו יש לו כבר חברה ושם איזה עגיל ובסוף נהיה נרקומן וה' יירחם מהסוף שלו בסוף. ומתי זה כל זה התחיל? ביום שזרקו אותו מהישיבה. פעם אחד רצה בא לחכם בן ציון אבא שאול זאצל פה בפורט יוסף, אמר לו הבחור הזה שיגיע אותי כבודרה, אני לא יכול כבר ללמד בכיתה כשהוא שם. אין ברירה, אין מנוס, הוא מפריע, הוא מסיח את דעתם של התלמידים, הוא ממש נזק. בבקשה, תעיף אותו מהישיבה. אז חכם בן ציון לקח עת ונייר וכתב מכתב. אני, הרב כך וכך, אותו רב מלמד, מקבל על עצמי אחריות מלאה מהיום והלאה שהבחור בשם כך וכך נזרק מהישיבה. מרגע זה ועלה, אני מקבל על עצמי אחריות מלאה על כל העבירות שהוא יעשה, כל הטרפות שהוא יוכל, כל השבתות שהוא יחלל, כל הגילויי הרעיות שהוא יעשה, כל הניבולי פה שהוא יעשה, כל שאר הדברים שהוא יעשה רע בחייו, אני מקבל על עצמי אחריות מלאה ומצעיר שלא היה מנוס. מלזרוק אותו מהישיבה, ואני עושה את זה באחריות מלאה. מה שיהיה, אני אחראי. תחתום, ותגיד לו שהוא יכול לאסוף את הדברים שלו וללכת. ההוא ראה את המכתב, ואמר, אני לא יכול לחתום על כזה דבר. אמר, מה אתה חושב יהיה בשמיים? אם תחתום או לא תחתום, אתה חושב שיש נפקמינה, זה משנה? ברגע שאתה זורק אותו, וכל מה שיהיה איתו, יבואו אליך בשמיים, בקושיות ושאלות. יכול להיות שאולי תזכה בדין. אם תצליח להוכיח שהילד הזה היה סכנה לכל שאר הילדים, הקב' יגיד לך אין מה לעשות, אתה חף מפשע. ומה שקרה, לא קרה, אין מה לעשות. אבל יכול להיות שהמצאו אותך ה' אז אם אתה מוכן להיות ה' ולחתום ולהיות אחראי, בבקשה, אז אנחנו נעיף אותו. אז ההוא כמובן לא חתם. אז החזוניש בא לברר למה זרקו את הבחור בישיבה, והוא ראה שהתשובה שלהם היא אמיתית. שהם ניסו מאוד מאוד לא להעיף אותו, אבל ראו שהוא עושה נזק. אז הוא אמר, טוב, אני אקח אותו לגור אצלי בבית. הבחור זר. הכניס אותו לגור אצלו בבית. ולמד איתו חברותה. הרב הכי גדול בעולם במאה השנה האחרונות, לא היה כדוגמתו, לא היה עמל התורה כמו של החזון איש, באף מקום, זה דבר שהוא לא נתפס. הוא היה, אחרי שהוא היה לומד יום, יום וחצי, לפעמים יומיים וגם שלושה ימים רצוף, כשהוא היה גומר את הלימודים, הוא היה כאן, בקושי רב מהכיסא, עושה צעד אחד, הוא לא יכול לעמוד, הוא עושה כזה צעד ונופל על המיטה. לא היה לו, לא נשאר בו גרם של אנרגיה, מרוב העמל התורה שלו. פעם אחת, סיפר אהב חיים גרנמן, שהוא שמע חוותה, בום, משהו נפל בחדר. הוא מיד פתח את הדלת והוא רואה החזוני שוכב ליד המיטה על הרצפה. מהר, הרים אותו, שם אותו על המיטה, אומר לו, מה קרה כבוד הרב? אמר לו, אני תמיד מחשב שאני אפסיק ללמוד בטיפת כוח האחרונה שנשארה לי. זאת אומרת שנשאר לי רק עוד כוח להתרומם מהכיסא, לעמוד, לעשות כזה חצי צעד וליפול על המיטה. והיום טעיתי בחישוב, שכבר הבאתי לעשות את הצעד הזה, כבר לא היה לי כוח לעמוד על הרגל השנייה, התמוטטה ונפלתי. עכשיו, הבחור הזה, שהוא הכניס אותו אליו לבית מעיד, הוא כתב על זה, על השבע שנים שהוא היה אצלו בבית. הוא אומר, מעולם הוא לא לבש פיג'אמה ונכנס למיטה כאחד האדם. הוא רק, הוא היה עם הבגדים, הוא היה לומד, לומד, עד שהמתמוטט, יושן קצת, איזה רבע שעה, חצי שעה, שעה, מיד חוזר ללימוד וככה חוזר חלילה. הוא אומר, פעם אחת, בשבע שנים, פעם אחת, ראיתי שבעשר בלילה הוא לבש פיג'אמה ונכנס למיטה, שאל קריאת שמה ונכנס לישון. למוחרת, שאלתי אותו, כבוד הרב, אני איתך שנים כבר, אף פעם לא ראיתי שנכנסת לישון. אתה תמיד נרדם כדרך אגב, אבל אתה לא נכנסת אף פעם באופן רשמי לישון. מה קרה אתמול שזה שונה מכל שאר הימים? הוא אומר לו, לא שמת לב שהיה לנו עוד אורח? בא עוד אחד להתארח ללילה אחד אצלו. היה צריך מקום לישון, אז היה אורח. הוא אומר, חששתי שאם אני אשאר כהרגלי מהאור דלוק, האורח הנוסף לא יוכל להירדם. ואז למחורת, הוא לא יוכל ללמוד בישיבה כל היום. פחדתי שהאחריות ייפול עליי, שבגללי היהודי למחורת לא ילמד טוב תורה. אתם שומעים מה זה? איזה אנשים חיו בדור הקודם פה? עד תחלות הנשימה. הוא לא, הוא בחיים לא הרגיש רעב. למה? ברוב שהיה שקוע בתורה, פעם אחת הוא כתב באחד הספרים שלו, אומר, אם אדם יש לו את שעת השקט, הגיע לישוב הדת, איך אומרים? המוח רגוע, השכל מיושב, אתה יושב לך על הקורסה, ואתה, יש לך נחת רוח. ושעתו, שעת השקט. אין לו עכשיו מערבולת של שערת רגשות. הבן, הבת, האיש, האישה, השכן, הבוס בעבודה, כל הצהרות שיש, מלחמה, מחבלים, סירנות, חיילים, פוליטיקה, מיליון דברים מסתובבים בראש של הבן אדם כל שנייה. קשה מאוד להתנתק ממה שקורה בלחץ שיש פה בחיים. בכלל בעולם, על אחת קמה וחמה פה. הוא הגיע עכשיו לשעה שהוא רגוע לחלוטין. איך אומרים? שוכב לו כזה, נשען על הקספה, הרגשה טובה, הלב מלא באושר, אין לו דאגות. חופשי מרעבון תאווני. מה הפירוש? חופשי מרעבון תאווני, השפה שלו הייתה מאוד מאוד מסובכת, מאוד גבוהה. הוא היה מדבר כאילו שהוא חי בדור של הרמב״ם. השפה שלו, לפעמים אתה יושב לנסות להבין איזה עומק של שפה היה לו, איזה עומק. מה זה חופשי מרעבון תאווני, שהוא הגיע למצב, שעה אחת עכשיו בחיים, אולי אחרי 20 שנה שהוא לומד תורה, אולי אחרי 40 שנה שהוא לומד. הוא הגיע עכשיו לשעה אחת בחיים שאין לו שום תאווה חומרית. לא אוכל, לא כסף, לא בגדים, לא בית, לא מכונית, לא נשים, שום דבר. חופשי, מרעבון, תאווני. שום דבר הוא לא משתוקק אליו. לא שעון ולא שרשרת ולא צלחות חדשות ולא מפה יפה ולא ספה מאור ולא מכונית ספורט ולא סירה וכל אחד והדמיונות שלו. שום דבר. מה אני רוצה? דבקות באשם. לא רוצה שום דבר. יבוא לו, כבוד הרב, הנה, עשרת אלפים דולר. לא, לא, עזוב. לא רוצה. אל תשיחי דעתי. אני עכשיו בנרבן הרוחנית. טוב לי. מאושר, שמח, שלוות הנפש. אל תכניס לי עכשיו דברים. חופשי מרעבון תאווני. אז רואה את העולם בעיניים בהירות. זו הפעם הראשונה בחיים שהוא עכשיו מסתכל על העולם ומבין בדיוק מה קורה. זאת אומרת, עד עכשיו הוא היה חי הכל בדמיונות. לא הבין שום דבר מה הולך. מי נגד מי? מי זה בורא עולם? מה זה תורה? למה קורים פה כל מיני דברים? מי זה הישמעאלים, המחבלים? מה קורה פה עם הערב רב, עם השמאל? כל מה שהוא רואה, הוא משתגע, הוא לא מבין מה קורה פה. מה הולך פה במדינה הזאת? מה שהם רוצים? למה קורים כאן כל מיני דברים? למה כל יום חמישה ועשרה ועוד שניים נרגו ועוד אחד ועוד אחד נדרל? מה הולך פה? אין בית שאין בומת, אין בית שאין בוצר, מה זה נורא והיום? מצב כלכלי, לחוץ, דחוק, מלחמות, שנאת חינם, מה הולך פה? משתגע, הבן אדם לא מבין מה קורה. אומר החזוני שאתה רוצה להבין את כל העולם בעיניים בהירות? ולראות למה השם עושה ומה הוא עושה ומה זה יוליד? קודם כל, להתנתק מתאוות החומר. במילים אחרות, להפסיק להיות יווני. להפסיק להיות יווני. וזה אני אומר לכם, בודדים, בודדים, הם הדתיים, החילונים, אין לנו לדבר בכלל. אין אחד אפילו במיליארד. אני מדבר מהדתיים, אלה שהולכים עם חד חד בד על הראש. בודדים הם האנשים שהם מצליחים להגיע לזה. אני בקולל שלי, יש לי פה קולל בירושלים, ויש איזה אחד, סופר סתם, מהטובים בעולם. הוא למד אצל גדול הסופרים, היחסקל יחסקל, שהוא ידוע כאיך, אולי הסופר הכי טוב שהיה, הוא לימד אותו תחתיו שלו, והבחור הזה צדיק יסוד עולם. עבד השם אמיתי, הוא כל כך אוהב תורה, כל כך אוהב ללמוד. אני לפעמים אומר לו, תעשה טוב, אני מגיע לארץ, תכתוב לי 20 מזוזות עד שאני אגיע. הוא אומר לי, כבוד הרב, 20 מזוזות? אתה יודע כמה אני צריך לבטל תורה בשביל זה? אני אומר לו, אבל תשמע, זה מעלה להתפרנס מהעמל כפיך. אפשר רק להתפרנס מצדקות שאנשים נותנים להבריכים. אבל אם אתה יכול גם מעצמך להתפרנס מעצמך, לעשות איזה מלאכה קצת צדדית, איזה שעה, שעתיים ביום, וכל היום ללמוד, ואתה מתפרנס מעמל כפיך, זה עוד יותר מדרגה. אומר לי, כן, ברור, אני לא אומר, זה לא הבעיה, הבעיה שאני כל כך שקוע וכל כך משתוקק לתורה, שבשבילי זה עונש גדול עכשיו שלוש שעות לשבת, לכתוב מזוזה, שלוש שעות לא ללמוד תורה, זה איסורי מוות. אמרתי לו, אני אשלם לך פי שלוש ממחיר השוק. רוב שאני יודע את הקדושה שלו. עברו כמה חודשים, תשע וזוזות הוא לא כתב. חודשים, ארבעה, חמישה חודשים. הוא אומר לי, זה בעמל, בדם כתבתי את זה. למה? אין לו שום דבר חוץ מתורה בחיים. זהו, זה. אמרתי לו, ומה, ולפעמים שאין לך כסף, זה אומר, אני טוב לי. אני מאושר. אני מאושר. לה אמר, התורה ממלאת לי את כל חיי. כל חיי. עכשיו, אחד כזה, מה תגיד לו, אני אשלם לך אלף דולר על מזוזה. זה לא משחק לו. תן לו את התפוח אדמה שלו עם החתכת לחם והגוונייה, העיקר שהוא יכול ללמוד תורה, זה לא מעניין אותו איזה חליפה הוא ילבש ואם יהיה לו שעון ואיזה אוטובוס הוא ייקח או שילך ברגל או עם אופניים, זה לא מעניין אותו העולם הזה. מגלל שהוא אין בו שום דבר יווני. דוגמה לבן אדם, זה גם לא איזה רב מפורסם שאתם מכירים מה תשקורת, זה אברך צדיק שפה חי בירושלים. והוא הגיע למדרגות הכי גבוהות שאפשר. כל חייו זה תורה, תורה, תורה. כשאחד כזה מגיע לעולם הבא, זה מלך של המלאכים זה. איזה עולמות הוא עולה. מה אנחנו נגיד עם כל הלטינופט שמסביבנו? פעם לפני, בתקופת הרמב'ם, רמב״ם כותב שם בעבודה רבי נתן, אומר שהצדיקים הגדולים, התלמידי חכמים, אף אחד לא מסכים לקבל כסף מהעשירים כדי שיוכלו ללמוד תורה. כולם יש להם איזה מלאכה מהצד, זה סנדלר, זה שוחט, זה סופר, זה מכין ציציות, כל אחד יש לו איזה מלאכה. למה? כי אפילו אם באים הגבירים ומתחננים אליהם לקחת כסף, הם שרווים לקבל כסף. לא רוצים. תן לי אני להתפרנס כמה שעות ביום, להכיל את עצמי. אז באים היום, כל החכמולוגים, אתה רואה? אתם החרדים. תשמעו בכל הרמב״ם. הרמב״ם אומר שזה לא טוב לקבל כסף בשביל למות תורה, שאתה צריך בעצמך להתפרנס, לעבוד וללמוד. ככה באים כל ה... כל אלה שמבקשים את רעתנו, שרוצים לסגור את הישיבות מבחינתם בכלל, לגמרי. מעל שהם לא מבינים אותם גאונים למיניהם, שבזמן הרמב״ם בן אדם היה עובד, הרמב״ם כותב, בעל הבית, אדם שהוא איש מקצוע, חיית, נגר, כל אחד והמקצוע שלו, לומד תשע שעות ביום. תסתכלו ברמב״ם. בעל הבית. היום מי זה בעל הבית? חשמלאי, אינסטלטור, נהג אוטובוס, נהג מונית. אחד שיש לו קצביה, אחד שיש לו איזה בסטה במחנה יהודה, מוכר זיתים, זה בעל מקצוע, יש לו, אדם עובד. בזמן הרמב״ם למדת 9 שעות ביום, כמו אברך. אברך זה 10 שעות ביום. בזמן הרמב״ם אנשים עובדים למדו כמו אברכים. אז תשאל רגע, אז מה הולך, אז מתי היה להם זמן לעבוד? אם הוא תשע שעות לומד תורה ביום, כמה נשאר לו כבר לעבוד? גם יש לו אישה, ילדים, אז גם לא היה חשמל. בשעה חמש בערב כבר חושך, אתה מגיע לצריף שלך. יש לך איזה אששית, לא לשכוח, זה לא כמו היום, יש לך אורות, עם השלט, מדליק את המנורה, אורות, מנמיך את האור, מעלה את האור, עולם אחר היה. אתה בא לאיזה צריף אברשטחי מעץ, הוא מצופה בזפת שלא יקר, יש קצת חתכות עץ מדורה, עושים כדי לחמם את החדר, על הקירות יש חורים בפנים, שמים פח שמן, עם פטיליות שיהיה קצת אור בחדר וכך היו לומדים תורה היו מחזיקים אששית מנפט או משמן וכך היו לומדים ומי שלא היה רואה טוב היה לו זכוכית מגדלת וכך היו לומדים וכך היה החיים מחמש חושך בלילה אין מה לעשות לאן הלכו? הלכו לממילה? לסתובב שם ולשמוע קצת גיטריסטים שם ולזרוק להם איזה חמש שקל לקופסא? לא היה את השטויות האלה. מה היה? אז עכשיו, אם הוא תשע שעות למד, ובחמש כבר חושך, והוא מגיע הביתה, ואין במילא מה לעשות, מתי הוא עבד? זה הרמב״ם הוא אומר שאנשים היו עובדים. שעה, שעתיים ביום הוא עבד. תיקן שתיים, שלוש זוגות נעליים, סגר בעשר בבוקר, הלך ללמוד כל היום תורה. התשובה היא כי אז זה היה אפשרי. אז מה היה לבן אדם? היה לו צריף, היה לו חמור, סוס, כמה כבשים, כמה תרנגולים, כמה עצים בגינה, ומזה הוא היה חי. הבן אדם לא היה לו ביטוחים, לא היה לו מכוניות, לא היה לוקח אוטובוסים, לא היה קופת חולים, לא היה ביטוח רפואי, לא היה את כל ההוצאות שיש היום, חשמל ומים וניסים לממשלה וערנונות וכל מה שיש. היום יש לבן אדם רשימה של 50 בילים, חשבונות. אז היום, איך בן אדם יעבוד שעה, שעתיים? זה לא יספיק לו. אז יש פעיה. פעם לאנשים היו עיניים קטנות, לא עיניים גדולות. לא היו חומדים את העולם הזה. רצו רק לאכול כדי לא למות. בן אדם היה לו חליפה אחת, כל השנה לובש אותה. מאחור עושים עליה תלאי. אתם יודעים, אם אתם שמתם לב, בשנות ה-60 היו ג'קטים שפה היה חתיכת אור. במרפק. חתיכות אור. היום זה חזר לאופנה. עושים לך ג'קט, יש כבר חתכת אור פה. שאלתם את עצמכם, מה מי המציא את החתכת אור הזאת במרפקים? מה זה, זה סטייל? שכל הג'קט מצמר ובמרפקים שמו לך עיגול כזה מאור? התשובה היא, לא. פשוט מאוד אדם עם המרפקים, הוא היה עובד על שולחן והמרפקים העניין בהם חורים. אז כדי לתקן את זה, היו שמים כאן חתכת אור, בגלל שזו החתיכה שהכי הרבה מתחככת בשולחן עץ, והשולחנות לא היו כמו היום, הן מוטשים, חלקים, והיו בונים את זה בעצמם, אז היה לזה כל מיני בליטות. אז אחרי חודש, היה ניהל חחורים פה במרפקים. אז איך נסדר שלא יהיה עוד פעם חור? שמים חתכת אור, וזה נהיה סטייל. עד היום מייצרים ג'קטים חדשים, אבל היום עושים את זה בשביל אופנה. אבל אז עשו את זה כדי שלא תלך עם דגנים קרועים. אז כל השנה בן אדם לבש בגד אחד לחול, ואם היה בר מזל, היה לו חליפה לשבת. בגד אחד ליום חול, בגד אחד לשבת. זהו. אבא שלי, עליו השלום, הוא אמר לי, אתה יודע, אנחנו שמונה אחים, חיינו כולם מזוג נעליים אחד. אמרתי, לא זה יכול להיות. אומר לי, כן, זה אחי הגדול, אחריו אח השני, הוא הריש לו את הנעליים, השלישי, הרביעי, עד שזה הגיע אליי, שאני הכי קטן הייתי. הייתי אומר, אמרתי לו, מה, וזה לא נקרא? כל כך הרבה שנים? בבטח נקרא. כל כמה חודשים, היו תופרים את זה, מדביקים על זה איזו חתכת אור, וככה זה היה נראה, חצי חום, חצי שחור. אמרתי לו, טוב, הבנתי עכשיו איך תיקנו את זה, אבל מה עם המידות? אח אחד מידה 43, אח אחד מידה 46. מה עכשיו, אחד שיש לו מידה 43, איך הוא יעביר אחד שיש לו רגל גדולה? אומר לי כן, גם על זה חשבו. חדכות הקדימה. האצבעות היו יוצאות החוצה כמו סנדל. אז אמרתי לאבא שלי, ולא התביישת ככה ללכת לבית ספר? האצבעות מחוץ לנעל? הוא אומר לי, מה התביישתי? כל הבית ספר היה ככה חוץ מאחד. לכולם היה אצבעות בחוץ. ככה זה היה, וכולם היו הרבה יותר מאושרים מהיום. הרבה פחות דיכאונות, הרבה התקפות פאניקה פחות, הרבה פחות ממה שהיום אנשים עוברים. תראו היום אנשים מה עוברים היום. לחצים של היום מכרים אנשים, אנשים מתמוטטים נפשית. זה לא היה ככה אז. למה? היום הבן אדם האמיס על עצמו כל כך הרבה, הוא לא יכול לעמוד בזה. חשבון הזה, ולשלם את זה, ולשלם את זה, והוא רוצה ככה, ורוצה להגדיל את הבית, ורוצה לבנות עוד מרפסת, וככה, ועוד אוטו, ובסופו של דבר הוא נהפך לעבד של הרעבון התאבני. של התאוות. אין, מה חז'ל אומרים? אין לך בן חורין, אלא מי שעומל בתורה, שעוסק בתורה. בן חורין זה אדם שהוא חופשי, הוא לא עבד. חז'ל אומרים, כל העולם עבדים. היחידים בעולם שהם לא עבדים, זה אחד שכל היום החיים שלו זה תורה. אנחנו קוראים אבריכים. רבנים, אבריכים, מלמדים. כל שאר האנשים בעולם הם עבדים. זה עבד של המשקנטה וזה עבד של ההכנות וזה עבד של המסעדה וזה... כולם עבדים. והיום תוסיף גם את הילדים. פה בארץ זה קצת פחות, אבל נגיד באמריקה, הילדים יותר מפונקים מפה. הם גדלים בתנאים הרבה יותר איי סוסייטי מפה. אז הוא מתרגל לזה. מתרגל לזה. אז עכשיו אתה הולך לפגישה, בא לך בחור או בחורה, הם כבר כל כך שקועים בתאוות החומר, אתה חושב לעצמך, איך זאת תהיה אימא? איך היא תחליף חיתולים? איך היא תעמוד לבשל? איך היא תלך בשוק לבחור ירקות? תראה אותה פרימדונה כזאת, כמו איזה מלכת אנגליה מסתובבת. ואתה רואה, היום אתה רואה, זה ממש לא יומן כיסופר. יש עכשיו איזה בחור חלבי. עכשיו, בדיוק כשהייתי במטוס, בתיסה, יום שני, הוא שולח לי הודעה, טקסט, אומר לי, תשמע, מצאתי בחורה נפלאה בחתונה. סוף סוף, ברוך השם. כבר כמה שנים בשידוחים, הבחור. אומר, אתה יכול לעזור לי? אתה מכיר מישהו שאפשר לסמוך עליו, לקנות ממנו יעלום? כי אני צריך לקנות לה יעלום גדול ויקר. אז אני אמרתי לו, חשבתי שמצאת בחורה נפלאה. אני עונה לו. הוא אומר, כן, ידעתי שתגיד לי את זה, אבל היא לא אכפת לה מכלום. היא אמרה לי, לא אכפת לי חתונה פשוטה, לא אכפת לי דירה פשוטה, לא אכפת לי רהיטים פשוטים, לא אכפת לי אוטו פשוט, לא אכפת לי שום דבר, אני לא מבקשת, רק דבר אחד חשוב לי מאוד, גודל היעלום, גודל היעלום. אז אמרתי לו, טוב, אין בעיה, אני אשלח אותך לחבר שלי, הוא מוכר יעלומי מעבדה. שמגדלים את זה במעבדה. מה פירוש? זה יעלום אמיתי. רק במקום שזה יתהווה בטבע, אלף מטר מתחת לאדמה עם כל הפיצוצים והאש שיש שם, הרי מה זה יעלום? זה אבן רגילה, אבן רגילה, שהיה שם חום אמים ופיצוצים, פתאום נהיה משהו כמו זכוכית. גלם, מורידים את זה, מתחילים ללטש, ונהיה לך היעלומים האלה שאתה רואה. זה בטבע נהיה. אבל להגיע לזה, צריך לחפור בור ענק בגודל של שכונה שלמה, בעומק של מאות מטרים, ועכשיו כדי לרדת למטה, אתה צריך לנסוע עם המכונית, עושים כביש, ככה כמו נחש, הוא יורד ויורד, ואתה עושה איזה 20 סיבובים, וכל סיבוב מוריד אותך עוד כמה קומות, עד שאתה מגיע לתחתית, ושם מסננים, הנה מצאו איזה חתכת יעלום גלם, זה נראה כמו אבן רגילה. אתה צריך להיות מומחה כדי לראות שזה יעלום, כי זה נראה כמו אבן שאתה רואה ברחוב. זה עוד לא מלוטש. ובסוף, עכשיו, כיוון שזה כזה יקר, שמצאו, אחרי שליטשו והכל, ועד שזה מגיע לחנות, והחנות מוסיפה את הרווח שלה, זה נהיה 20 אלף דולר. אבל היום, הקדוש בחור ריחם עלינו, אתה יכול את אותו יעלום לקנות ב-4 אלף דולר. ונראה יותר טוב. וזה יעלום לכל דבר, זה לא זיוף, זה לא איזה זכוכית. זה 100% יעלום. תבוא למומחה הכי גדול, חנות של יעלומים, הוא לא יודע להבדיל בין אחד שנהיה בטבע לבין אחד שגידלו אותו במעבדה. הם עושים את התנאים האלה של בטבע בצורה מלאכותית. ולמה להפסיד פי 5? אז אני אומר ואני אשלח אותך לאחד בחור צדיק טוב, הוא יביא לך יעלום שלוש קרת, צבע הכי נקי שיש, עוצר נשימה, בחמישית המחיר. הוא אמר לי, לא, מה פתאום, היא ביקשה שהדבר הכי חשוב לה זה היה אלום. אמרתי לו, היא בחיים לא תדע. אפילו היא תיקח את זה למעבדה. יגידו לה, אין דרך לדעת. זה רק מקום אחד בעולם יש, על ידי כל מיני לייזרים וכל מיני כאלה טיפות שהם שמים, הם אולי יכולים לדעת שזה באמת, עשו את זה במעבדה. אף אחד לא יכול לדעת. לא, לא, מה היא ביקשה? שזה הדבר הכי חשוב לה. ואני יושב לעצמי וחושב, היא מוכנה לוותר על דירה יפה, שלא יהיה אוטו, בגדים, כלום, הכל היא מוכנה. מה הכי חשוב לה? יעלום ושיהיה אמיתי. שהמסכן הזה יעבוד שנה בשביל לשלם על היעלום הזה. סך הכל הוא סוכן מחירות. מה כל כך חשוב לה בחתכת זכוכית המבריקה הזאת על היד, שעל זה היא לא מתפשרת? אתם יכולים להסביר לי? לעשות רושם על החברה. היא עושה חשבון. דירה, במילא מי כבר יבוא לשם. לא עושים איתה רושם. מכונית, במילא הוא יישא בזה רוב הזמן. הדבר שיביא לי כל הזמן רושם וגאווה, זה היעלום. אבל בסדר, אבל למה לא תיהלום מעבדה? אין אחד בעולם שידע שזו מעבדה, זה יהלום לכל דבר. השטן עושה את שלו. עושה את שלו. אמרתי לו, תשמע, אני אגיד לך את האמת, אתה עושה טעות חמורה, אבל איך אומרים, זו הרמה של האנשים. עכשיו, אחת כזאת צריכה לגדל ילדים, להחליף חיתולים, ללכת לשוק, ולטפל בחשבונות וללכת לבנק ולבשל ולנקות. עכשיו, אתה מבין מה קורה פה? עכשיו, היא, מזל שהיא רוצה רק יעלום. האחרות, יש להן רשימה מכאן עד הונג קונג. רוצה וילה בגרייטנק ורוצה אוטו כזה ורוצה שלוש משרתות בבית. בחורה בת 20. אתם יודעים, אני פעם אמרתי באחד הדרשות, יש הרבה הורים דתיים שהם פושעים גדולים. מה זה, אתם יודעים, ישר אנשים, מה? הורים דתיים פושעים גדולים? אז כולם ככה נדרכים. בואו נראה איזה שטוט הוא יגיד הפעם. ואז אני אומר, הם גדלים את הילדים שלהם כמו נסיכים ונסיכות, שמים להם משרתות בווילה, הם זורקים את הבגדים על הרצפה, משרתת מרימה, מנקה, עושה כביסות, שמה, הוא חי במלון 15 כוכבים, עד גיל 22. שם אין צבא. גיל 22, הוא רוצה עכשיו להתחתן. או היא רוצה להתחתן. עכשיו, הם התחתנו, הם עוברים לדירה משל עצמם. נגמר הפיקניק, אין משרתות, אין את הוילה הגדולה, עוברים לדירה קטנה, הם צריכים לבשל לעצמם, לעשות קניות לעצמם, לעשות כביסה לעצמם. עכשיו האבא אומר לו, תשמע, עד עכשיו חיית אצלי בבית, נתתי לך הכל. אבל עכשיו אתה צריך להיות עצמאי. זהו, תתחיל לעבוד, תתחיל להתפרנס. מה, אני אפרנס אותך לנצח? ואז הוא זורק אותו למים הקרים והוא לא יודע לשחות. הוא בחיים שלו לא הזיז אצבע. אין לו מושג. היא בכלל, היא לא יודעת לבשל ביציה אפילו. ביצה קשה היא לא יודעת לעשות. ואז, תוך שלושה חודשים הנישואים שלהם מתפרקים לאלף רסיסים. אין להם מושג מה זה נישואים, הם לא יודעים איך לבנות בית, הם לא יודעים שום דבר. ואז ההורים מתפלים, מה נתתי לך הכל בחיים? מה רע לך? למה כבר אתה מתגרש? מה? עד עכשיו טיפלו בי. פתאום אני צריך להיות עבד של עצמי עכשיו. אני לא רגיל לזה. אז אני אומר להם, אם אתם רוצים לגדל את הילדים שלכם כמו נסיכים סעודיים, אתם חייבים להמשיך עם זה עד יום מותכם. אתה לא יכול להפסיק באמצע. זה פשע גדול. אתה רוצה לחנך את הילד בצורה צנועה? לתת לו מגיל צעיר להריך? לתת לו בקצבה? לתת לו להבין שאם הוא לא יתנהג כמו שצריך, הוא לא יקבל כלום, להכין אותו כבר לעתיד, אז בסדר, זה הוא יעצמאי. אבל אם אתה נותן לו הכל, הכל 20 שנה, הוא לא עושה שום דבר, היא לא עושה שום דבר, הכל נעשה בשבילם, אף פעם אתה לא אכפת לך שהם זורקים הכל על הרצפה, לא מרימים את הצלחת שלהם בחיים, מגישים להם, משאירים הכל והולכים, אז אתה גידלת אותם להיות כאלה פרזיטים, כאלה אגואיסטים, כאלה אנוכים, כאלה חסרי כבוד. עכשיו הם צריכים לדאוג לעצמם, הם לא יכולים. הם אנוסיים. בטח שהוא ישתגע, בטח שהוא יהיה מסומם. בטח שהוא ילך לאשן כל מיני דברים כדי לברוח מהאומללות שלו. בגלל שפתאום החיים שלו נהפכו לגיהנום. זה אנשים לא מבינים. לא, העיקר נותן לו הכל. בכלל, באמריקה זה מחלה, כל ילד יש לו כרטיס אשראי, קונה. אתה שואל אותו, כמה זה עלה? האבנו הידיעה אומר. לא יודע. לא שאלת כמה זה עולה? לא, אני אף פעם לא שואל. עכשיו הוא הולך לחנות, אומרים לו, לך תקנה כמה יינות בקבוקי יין, אנחנו צריכים יינות. הולך לחנות, מסתכל, אוהב את היין הזה, לוקח, הוא לא בודק מחירים. עכשיו פה זה עולה, נגיד, 40 דולר בקבוק, יש עכשיו בקבוק לידו, מחירת חיסול 50%, 20 דולר במקום 40, לא אכפת לו. הוא ייקח את זה, לא מעניין אותו עכשיו שיפסיד 20 דולר על הבקבוק הזה ועוד 10 על זה, כי זה לא מעניין אותו, כי מבחינתו זה כרטיס, הוא זורק את הכרטיס, מחייבים את אבא שלו והוא הולך. מה יהיה בעוד כמה שנים? מה יהיה עם המסכן הזה? הוא פתאום יקבל סתירת מצלצלת שתגמור לו על החיים. זאת התרבות היוונית שחילחלה לעם ישראל, להרסה אותנו מבפנים. אם אתם תראו באמריקה איזה חתונות עושים, הלב שלכם יתפוצץ מרוב זעם. זעם. פה אתה יודע, יש כל כך הרבה אברכים, בקושי יש להם חתכת אוף לאכול. אתה בא לחתונות, אתה רואה 200 אלף דולר אוכל זורקים לפח בלילה. 200 אלף דולר בעיניים שלי, אני רואה, הלב שלי מתכווץ. מגשים שלמים עם סטייקים ככה, מלצרים, מחליקים לפח. דגי סלומון, 200 חתיכות במגש, לפח. כל מיני מטעמים, לא יאמן כיסו פח, משתגע. אתה אומר לאנשים, למה, למה אתם זורקים את זה? אנחנו רוצים לנקות מהר וללכת הביתה. מה, עכשיו נתחיל לעטוף את זה? ומה נעשה בזה? זורקים לפח. עשרה בלוקים משם יש משפחה אין למה לאכול. עשרה בלוקים משם זורקים 200 אלף דולר כל לילה באולם חתונות לפח. שבע קומות של אוכל. הם מביאים פי עשר יותר כמות אוכל ממה שביננם יכול לאכול. אז אני אמרתי פעם לאיזה משפחה בוכרית, אמרתי להם, אני לא מבין, הרי אתם לא מהעשירים של הקהילה. אתם חיים בדוחק. למה אתם צריכים לעשות חתונה של 250-300 אלף דולר? זה ייקח לכם עשר שנים לשלם את החתונה הזאת. לא עדיף לכם לתת 50 אלף דולר לבן ולהקלה שלכם, שיהיה להם איך להתחיל את החיים, לפחות שנה ראשונה, עד שהם יתחילו להתבסס? זה, כל זה הולך לפח. סתם, תמונות, ראש, שם, זה הולך לפח בסוף. אומרים לי, בטח שעדיף לנו. אבל 20 שנה ידברו עלינו בקהילה שאנחנו קמצנים. שעשינו חנתונה של עניים. אז אני שואל אתכם, זה לא יוון? זה לא תרבות יוון? בקיצור, רבותיי, אם אנחנו ננתח את אורח החיים שלנו, אני עוד פעם, אני לא מדבר בכלל על חילונים. חילונים זה ברור, זה הכל יוון. אני מדבר על דתיים וחרדים. כמעט כל החיים שלנו הם חיים של יוונים. פעם הבאה שאתה אומר, באנו חושך לגרש, אבסנו את היוונים, אסרת רשאים ביד צדיקים וכל מה שקוראים בעל הניסים, תחשוב לעצמך, אי אפשר לשנות. מה שחזל כתבו, חייבים לעשות, אנחנו לא רפורמים. אבל תחשוב לך, בזמן שאתה קורא את זה ריבונו של העולם, הלוואי שזה היה אמת לגביי. הלוואי שזה היה אמת לגביי. שאני הייתי יותר יהודי, אמיתי, צדיק, מאשר יווני. שלא היה אכפת לי בגדים, שלא היה אכפת לי האוטו, שלא היה אכפת לי השעון, שלא היה אכפת לי כלום, לא מספורט ולא... אני אומר לאנשים באמריקה, לוקח להם שנים להבין מה אני אומר להם. אני אומר להם, רבותיי, נולד לכם תינוק שלא תראו לו שום דבר של ספורט, שלא ידע שיש כזה דבר ספורט. אז הם אומרים לי, דווקא ספורט? יש כל כך הרבה דברים נוראים היום בעולם. דווקא על ספורט נדבקת? אני אומר להם, תראו, להגיד לכם, להראות לילדים שלכם סרטי תואבה, זה אני לא צריך להגיד לכם. אני שומח עליכם שאתם לא עד כדי כך מטומטמים. לא תראה לילד בן ארבע סרטי תואבה, נכון? או אלימות, או רציחות, או שקורטים למישהו את הראש. וכל שאר הדברים הלא צנועים שיש שם. אז על זה אני לא מדבר, אני שומח עליכם. אבל על מה אני דואג? שתראו לספורט. כדור, סען, דמה, קצת כל מיני דברים. ואז הם אומרים, נו ומה רע בספורט? עדיף שיהיה לו משהו. אי אפשר רק כל הזמן תורה, תורה, תורה. שיהיה לו גם איזה תחביב. אני אומר להם, כל מי שנהיה ספורטאי והולך אחר הספורט, בחיים לא יכול להיות תלמיד חכם. לעולם לא היה אחד כזה בהיסטוריה ולעולם לא יהיה. בגלל מי שעכשיו הראש שלו בכדורגל ובכדורסל ואיזה תוצאות וכמה הוא מרוויח ומי עבר לקבוצה ההיא, הראש שלו לא יכול בחיים להיות תלמיד חכם, לא יעזור שום דבר. ולא רק זה, זה מתחיל במשחקים, אחר כך הוא רואה את המרעיינת, איך שהיא לבושה. אחר כך מראים כל מיני צילומים של אנשים בקהל, איך הם קופצים, ואיך הם מתנשקים, וכל מיני דברים. ולאט לאט יש פרסומות, והוא מתחיל לראות כל מיני גויים. ואחרי שנה, שנתיים, שלוש, הוא נהיה חילוני. ואז האבא בא לרב לבכות. הוא אמר, אה, אני לא מבין. שמתי אותו בישיבה הכי טובה. שקענו בו. מה? אנחנו אנשים דתיים. למה הוא ככה? בטח שהוא יהיה ככה. גידלת אותו להיות יווני. אני אומר לאנשים, אם אתה רואה שהילד שלך לא נמשך לספורט, נגיד החבר'ה הולכים לשחק כדורגל או כדורסל והוא לא מעניין אותו, אתה צריך כל החיים שלך להודות לקדוש ברוך הוא על זה. כל היום, מהבוקר עד הריבונות של העולם, תודה שהילד שלי הזה הוא יורם. שהוא לא אוהב ספורט ושזה לא מעניין אותו ושהוא לא הולך לשחק עם החבר'ה. תודה לקדוש ברוך הוא על זה. למה? רק אלה יוצאים תלמידי חכמים. אני רואה את זה בעצמי. איפה שאני גר, יש הרבה כאלה ילדים, ליטאים, חסידים, לא יודעים מה זה ספורט. כל היום יושבים בבית מדרש, אפילו בין הזמנים. יש להם עכשיו שלושה שבועות חופש מהישיבה, תראו אותם כל היום בבית כנסת, יושבים, לומדים. למה? אין להם שגונות. ללכת לפה וללכת לשם וללכת לים, לא מעניין אותם. גידלו אותם, נכון, לא שמו להם מסכים מול העיניים. היום אמא, היא רוצה חיים קלים. יש לה תינוק, מה היא עושה? שמה לו מסך, סרטים מצוירים, שירים, חנוכה, חנוכה, כל מיני שירים על החגים. חיים של הרמב'ם, חיים של רשי, כל מיני דברים. מה היא חושבת בראש שלה? זה educational, זה חינוכי. על הדרך, יש לי שקט מהילדים, כאלה הם יושבים ככה מול המסך, ועל הדרך הם לומדים על החגים ועל מצוות הכנסת אורחים ועל אברהם אבינו. מה יכול להיות רע? זה כמו שיעור תורה, נכון? מה אתם אומרים? מה אתם אומרים? רעיון טוב לתת לילד כל היום לשבת מול המסך, האייפד ככה ולראות סרטים מצוירים על הדעת. לא מדבר על סרטים מצוירים של הסרטים באוליווד. אתם לא יודעים כבר מה הם שמים לילדים בני ארבע, מה הם שמים שם, הדברים נוראים. רוצים להעביר אותם על שפיעותם, לא על דתם, על שפיעותם. שבן ירצה להיות בת ובת ירצה להיות בן. אני לא מדבר על זה. אני מדבר סרטים קשרים שקיבלו הכשרה של רב. חינוכי, חייו של רשי. מה יכול להיות פה? רשי, אתה מתחכם, צדיק, פרשן. ספרי מה הוא עבר בחייו. נחמד, חינוכי, חייו של הרמב'ם, חייו של אמרן הבית יוסף, האריה הקדוש, אברהם אבינו. כל מיני דברים יפים. טוב או לא טוב, מה אתם אומרים? אני אומר לכם דבר אחד, הילד הקטן הזה, שעכשיו מרים לו מסכים, אחרי זה, כשהוא בא לשיעור ויושב בישיבה, והרבא אומר, שור, שנגח את הפרה. ומספר לו עכשיו, משלם חצי נזק, זה שורתם, שור מועד, ובעלים משלם זה, כל האחריות משלם, עידית, זיבורית, כל הדברים האלה. הילד יושב עכשיו בישיבה, הוא אומר, מה לי ולכל זה עכשיו? מה לי ולשור? מה לי ולחמור? מה לי ולפרה? אני הראש שלי עכשיו במסך. עוברים כמה שנים, הרב מקבל טלפון. הנה, לפני כמה ימים, מתקשר אלי איזה אחד פרסי, צדיק. באמת, איש רציני מאוד. אומר לי, אני לא יודע מה לעשות. הבן שלי מתחנן. מה הוא רוצה? אקסבאקס. איך קוראים לזה בעברית? אותו דבר. אקסבאקס. לא יודע שזה משחקים, שהם משחקים עם איזה שלט ביד על המסך. לא יודע מה, מכות, כדורי, לא יודע מה. יש כל מיני משחקים. הוא אומר, כל החברים שלו יש להם. אמרתי לו, אם אתה מביא לו אקס-באקס, רצחת את הילד, נגמר החיים שלו. הוא אמר לי, מה אני אעשה, אני כל יום יריב איתו? אמרתי לו, כל החיים שלך תריב איתו, אל תכניס את זה לבית. מהרגע שהוא מתמכר לזה, נגמר, אין לו יותר שום חשק לתורה, הכל הוא לומד כרבות רק כדי לצאת לידי חובה. ואמרנו, זה כמו סם, זה כמו להזריק סמים לתוך הברידים. הסרטן יש לו הרבה דברים, מה אתה חושב? זה ספורט, זה המשחקים האלה, זה כל מיני שעשורונים של מוזיקה, כל מיני סרטים. ברגע שאתה נכנס לחיים ההבנים האלה, הלך לך החיים. והילדים שלך, שום דבר, זהו. אחד אמר, פגש את הבן של הרב וודיה, ואמר לו, אני הייתי בכיתה של אבא שלך, חכם ובדיעה. היינו באותה כיתה. ואני רוצה להגיד לך דבר אחד. בכיתה שלמדנו, היו לפחות שישה בחורים יותר חריפים מאבא שלך בתורה. הם היו משהו. אף אחד מהם לא יצא ממנו כלום. היחיד שיצא מהכיתה שלנו גדול עולם, זה אבא שלך. הוא אומר לו, אתה יודע למה? הוא אומר לו, כי בהפסקות אנחנו הלכנו לשחק כדורגל, ועשינו כל מיני דברים, והוא היחיד שלמד בהפסקות. להפך, הוא תמיד שכנע מישהו, עזוב אותך מכדורגל, בוא נשם נלמד בהפסקות. הוא היה מתמיד עקבי, יסודי, לא מבזבז את הזמן, והוא גדל להיות הגדול מכולם. כל החריפים שהיו, אחד לא יודע מי הם. שום דבר. אחד לא מכיר אותם, אני הייתי בכיתה אז אני יודע. כלום לא יצא מהם, עם כל השכל שה' נתן להם. למה? זה לא מספיק חריפות. צריך השקעה והתמדה. יהדות זה התמדה יומיומית. הרב אלישיב, 60 שנה מול הסטנדר, באותו מקום, אותו שעה הוא מגיע, אותו שעה הוא קם. ככה 60 שנה, כל יום, מהבוקר עד הלילה. אז הוא בסוף נהיה גדול עולם. וצריכים לדעת את זה, רבותיי. בפורי ובחנוכה היו שתי גזירות שונות. פורין זה גזירה על הגוף. להרוג אותך בלי קשר, חכם, לא חכם, דתי, לא דתי, רוצים להרוג את כולם. בחנוכה הגזירה הייתה על הנשמה. הגזירה הייתה על הנשמה. אנחנו רוצים להפוך אותך למודרן אורתודקס. מודרן אורתודקס. אתם יודעים מה זה מודרן אורתודקס? חרדי מודרני. באנגלית יש להם כל מיני ביטויים. מודאקס. מה זה מודאקס? זה שילוב של שתי מילים. מו זה מודרן, אורתודאקס. אז במקום שיגידו מודרן, אורתודאקס, עשו את זה מילה אחת, מודאקס. שבמילים אחרות מה זה? רפורמי. רפורמי. רפורמים. כל פעם משנים עוד משהו, עוד משהו. איך היה אומר הרב ניסים יגן זה הצל? היה אומר, מה זה מסור תי? אנשים אומרים לי, גבודה רב, אני מסור תי. אז אני אומר להם, מה זה מסור תי? מסור בצורה של תי. תי. מחזיקים את הידית ויש מסור. כל יום חותך עוד מצווה. כבר לא נשאר מה לחתוך. אתם יודעים, בחנוכה, ובפורים יש משחקים לילדים. בפורים יש רעשנים. בחנוכה יש סביבונים. זה מאוד דומה. יש כוח המסובב. נכון? סביבון, מסובבים אותו. כל עוד הוא מסתובב, הוא לא נופל. רעשן, כל עוד מסובבים אותו, אתה מחזיק אותו, הוא עושה רעש. עזבת אותו, נאמר, זאת אומרת, כל עוד אתה בתנועה, יוצא פעולה. לא, נגמר. אבל יש הבדל אחד ביניהם. למה? אחד מסובבים אותו מלמעלה והשני מסובבים אותו מלמטה. למה? כי האגזרה על פורים הייתה על הגוף, על העולם הזה. לכן מלמטה בא הכוח המסובב. והאגזרה בחנוכה הייתה על הנשמה, על העולם הבא שלך, לכן זה מלמעלה מסובבים. הכוח המסובב זה מלמעלה, הגזרה באה מלמעלה, על הנשמה, גזרה רוחנית. לא רוצים להרוג אותך, להפך, רוצים שתהיה ואני גאה, ניתן לך גרינג קארד, ניתן לך תוות, תהיה שר בממשלת יוון. רק בוא לאוניברסיטה. מה יש? אי אפשר להיות דתי באוניברסיטה? תגידו לי, אני שואל אתכם שאלה. ראיתם פעם בן אדם אחד דתי? שהיה באוניברסיטה ואין בו כפירה? בדיבור שהוא מדבר? תגידו לי, אני כבר 30 שנה מדבר, דיברתי בעשרות מדינות, במאות ערים, במאות של קהילות, נפגשתי עם מאות אלפי אנשים פנים בפנים, ועשרות אלפים אם לא יותר, מאות אלפים בדרך ההתכתבויות וטלפונים וכאלה. ולא ראיתי עדיין אחד שהיה באוניברסיטה ולא מדבר כפירה. לא מצאתי אחד כזה. אפילו רבנים, אנשים מסכנים, אנשים שיש להם תואר רב רשמי. יש לו שמיכה והוא מדבר כפירה. אתה רואה לתוך הדרשות שלו, אם יש לך אוזן רגישה, אתה שומע כפירה. אתן לכם דוגמה. כמה חרדים בכנסת או מסביב לכנסת בשנה האחרונה אמרו מי שלא לומד תורה, צריך להתגייס. אלה שלומדים תורה, אסור להפריע להם ללמוד. תורתו ומענותו, הם צריכים לקבל פטור מהצבא. אבל החרדים שלא לומדים תורה, עובדים, הוא נהג, זה חשמלאי, עובד. הוא לומד שעתיים ביום, שלוש שעות ביום, שער היום הוא עובד. אז אלה צריכים ללכת לצבא. כמה חרדים רבנים למיניהם פה בארץ מדברים ככה? זה כפירה מלאה. מי שמדבר על זה זה פשע נוראי שיוצא לו מהפה כזה דבר. האם מותר לשלוח ילד למקום שמסתובבות שם בחורות בלי בגדים וכל מיני חיילים וניבולי פה ומוזיקה של גויים ומה ששמים שם מוזיקה של כל מיני זמרים חילונים וכל מיני גויים וניבולי פה באנגלית, כל מילה שנייה זה כללה. ושם התרבות של כוחי ועוצם ידי, ובוז לדת, ולוהגים לך, ועושים ממך צחוק, ורואים שאתה שונה מהם, מה תעשה שם? מה תכניס עכשיו את הילד שלך, החסיד, הוא הלך לעבוד, לא הלך לו כל כך הרבה בישיבה, אז הוא עכשיו הולך לעבוד. עכשיו תכניס אותו שמה עם כל החיילים והחיילות, כל המחללי שבת והאוכלת רפאות וחצי מהחיילים שם גועים מזה רמאלק, זה רוסי, זה אוקראיני, זה ככה, זה סודני והבן שלך הצדיק שגידלו אותו במשפחה של נכדים של בעל שם טוב ושל רבי נחמן מברסלב ושל כל מיני אנשים קדושים למיניהם שחיו הוא עכשיו עם הליצנים האלה יש שלוש שנים באותו מקום יישא איתם באותו אוטובוס, יקשיב לניבולי פה שלהם, מה אתה מטומטם? בשביל מה גידלת ילד, היה עדיף לא להתחתן ולא להביא ילדים לעולם, אנחנו, את החיים שלנו מוסרים על החינוך של הילדים, את החיים שלנו, משלמים הון, לישיבות, מה לא כדי שהילד יהיה בן תורה, וגם אם הוא לא לומד, לפחות שיהיה לו השקפה חרדית, שומר על העיניים, שומר על האוזניים, מתנהג כמו בן אדם, רק שאתה שים אותו שם עם כל הכפירה וכל הליצנות, כמעט ואין אחד שיוצא משם חרדי, כולם מורידים שם כמעט את הקיפה, מנבלים את הפה, אני רואה אנשים שהלכו שם, היו שם אמריקאים, איך הם הלכו לשם, ואיך הם חזרו לניו יורק, אחרי שנה, שנתיים שהתנדבו. אנשים אחרים לגמרי, ג'ינסים, חולצות טריקות צמודות לגוף, היה לו שם מכוני כושר, חוזר לך עם שרירים, בלוריות, הלכת מפה ילד, טאטאלה של אבא ואמא, היית חרדי לתפארת, מה נהיה ממך? הייתי במשמר הגברול. כל היום מרביץ לערבים, כנס, יא כלב, בום, פעם, כללות, הם כללים אותו, וכל החיילים כללים אותם, והוא עד החרדי שומע את כל הכללות האלה, זה כבר נהיה אורח החיים שלו. מה, אתה נורמלי? מה אתם בכלל פותחים את הפה שלכם? מי ששומר מצוות לא יכול להיות בצבא חילוני. נגמר. זהו זה. רוצים שיהיה צבא חרדי כמו בתקופת דוד המלך, שלמה המלך, יהושע בנון וכולי? בבקשה. מצוין. מה עשו? חצי לומדים תורה וחצי נלחמים. מחר החצי השני נלחמים, החצי הזה לומדים תורה. אין כזה דבר ללכת לקרב בלי שחצי מהצבא יושבים ולומדים תורה. זה ככה היה. ומה? יש חיילות שם? מה יש שם? יש שם גויים? אתם יודעים שעושים פה השוואות פה בכותל החיילים? שחלק מהחיילים מקבלים את הברית החדשה בקוטל, בבית מקדשנו מכניסים את העבודה הזרה הזאת של הנצרות, עומדים שם איזה 200 חיילים, כל אחד מחזיק את התנך, אבל יש לך פה ולדימיר ואלכס וכל הרוסים וכל האוקראינים, הם גויים גמורים, הם מדליקים עץ אשוח בבית. יש להם אורות, תראו עוד מעט ב-25 בדצמבר, תסעו שם בתל אביב, ביפו, בכל מיני ערים, תראו אורות במרפסות. יש להם פה בתי כברות של נוצרים, הם לא יהודים. הביאו אותם לארץ והם מתגייסים לצבא, הילדים שלהם נולדו פה, אבל הם נוצרים לכל דבר. אין להם לא ברית מילה והם בזים ליהדות וחלקם גם אנטישמים גדולים מדורי דורות. ועכשיו אלה, החיילים האלה, שמים את הדתי יחד איתו באותו מקום. הוא צריך להתקלח באותו מקלחת כמו הרל הזה מזרע המלאק. אבל הוא לא בן תורה, הוא לא לומד כל היום תורה. הלוואי שיישאר דתי, בלי הצבא. נס אם הוא יישאר דתי ברחובות המזועמים שיש היום. נס. אם אדם הולך להיות חשמלאי, אינסטלטור, עובד באיזה חנות, והוא נשאר שומר מצוות, צריכים לנשק לו את הרגליים. זה גיבור מארץ הגיבורים. כל היום רואה כל מיני ארכיפרחים נכנסים לחנות, כל מיני אנשים שהשם ירחם, איך הם מתנהגים ואיך הם מדברים, והוא רואה אותם והוא נשאר שומר מצוות, זה נס. נס. ואתה עוד רוצה לשים אותו שלוש שנים שם? מה עובר עליך? חוץ מזה שאנחנו, אני לא צריך לספר לכם שהרבה מהמפקדים האלה הם בכלל שונאי תורה. שונאי תורה. כל מיני מפקדים גדולים, הרי כדי להיות מפקד גדול אתה חייב להיות שמאלני. כל מישהו ימני, או דתי, או חרדי, בחיים לא יכול לקבל תפקיד מפתח בצהל. למשל, היה אופר וינטר זה. חזק, מדבר בעד השם, לפני שיוצאים לקרב, כולם נגיד שמע ישראל, מיד זרקו אותו. שלא יתקדם, עוד מטויל לנו רמטכאל הקיצוני הזה, המתמחל. הם לא רוצים אותם. וגם הממשלת ארצות הברית לא מטירה שאף רמטכאל יהיה ימני. זה אחד התנאים. כל הרמטכאלים חייבים להיות אנשי שמאל. תראו את כל הרמטכאלים, גאנץ, כל אלה, אחד יותר בוגן מהשני, תראה את אהוד ברק. שורף אותנו בכל העולם, בכל האולפנים, לחלך עלינו, וזה... זה אנשים שהיו ראשי ממשלות פה, הם שונאי ישראל. תראה את אולמרט, תראו איזה נזקים הם עושים, אם אתם הייתם שומעים אותם, איך הם מדברים בעולם, באנגלית, אנשים לפעמים שולחים לי קטעים, מה הם אומרים, אתה לא יכול להאמין. טוב, זה היה ראש ממשלה, זה היה רמטכאל, זה היה שר ביטחון, הם שונאים אותנו יותר ממה שהחמאס שונא אותנו. אלה היו המפקדים פה בצבא, אני יכול שהבן שלי יהיה תחת החלאה הזאת, שהוא יקבל ממנו פקודות, בזמן שאני יודע שהוא שונא ה' ושונא דת, איזה עתיד יהיה לילד החרדי? העיקר להגיד, מי שלא לומד תורה, ילך לצבא. מה פתאום? עדיף למות ולא להיות שם יום אחד. נמסור את נשמתנו לבורא כמו שהיה בתקופת היוונים. מי שהיה, איך אמר יהודה, מי לאשם אליי? הם ידעו שהם הולכים למות. בסוף השם אסנס, אבל הם אסרו את נפשם. זה, אני אמות על קידוש השם, אבל בחיים שלי אני לא אתן להם לרצוח את הנשמה שלי. אתם יודעים, הסטייפלר, אבא של רב חיים קניאפסקי, הוא היה איש מאוד מאוד קדוש. היה לו רוח הקודש. ראו את זה אנשים שהיו נכנסים אליו לחדר, היו שמים כובע להחביא את המצח. אף אחד לא העז להיכנס עם המצח פתוח. הוא היה מסתכל על המצח של הבן אדם, מיד יודע מי אתה, מה אתה, כל המעשים שלך, הוא היה מעיף אנשים מהחדר, מתחיל לצרוח, תצטלק מפה, תוציאו אותו, זה נועף וזה גנע. הוא היה, אנשים הפוחדים, היו מורידים את הכובע. הסטייפלר, פעם אחת בגיל ה-90, פתאום הוא בא עם משקפי קריאה. אז אחד אמר לו, כבוד הרב, תמיד הרב לימד אותנו, אין איסורים בלא אבון. זו גמרה מפורשת. אם אתה סובל, כנראה שעשית איזה אבון שמביא את הסבל הזה. וכל ההונשים של בורא עולם, זה הכל מידע כנגד מידע. נפגעת בעיניים, פגעת בעיניים. נפגעת בידיים, פגמת בידיים, נפגעת בפה, פגמת בפה. זאת אומרת, הכל מידע כנגד מידע. כי הקב". שנותן לאדם סתירה, הוא רוצה שזאת תהיה סתירה חינוכית. שייצא מזה תועלת שהבן אדם יעשה חשבון נפש, לקחו לי כך וכך כסף, ואז הוא נזכר שלפני שלוש שנים הוא גזל את אותו סכום מאיזה מישהו שבחל לו והתחנן, ועכשיו הוא רואה שהוא מפסיד בדיוק את אותו הסכום, ואז הוא מבין, וואה, השם מעניש אותי על זה, ואז הוא לפחות בפעם הבאה לא יחזור על אותה טעות. אבל אם זה סתם הונשים מקריים, בלי שום קשר לעבירה, איזה חינוכי יש פה? זה סתם נקמה. והשם זה לא מחפש לנקום בבניו. הוא מחפש לחנך אותם, להחזיר אותם לדרך הישר. אז באמת, אז אחד אומר לסטייפלר, איש קדוש כמו הסטייפלר, כל החיים שלו, תורה, אווירת שמיים ושמירת עיניים, אומר לו, איך השם נתן לכבודו משקפי קריאה? כאילו, נפגעת בעיניים. סימן שפגמת בעיניים. לסטייפלר הקדוש, הוא אומר. אז הסטייפלר אמר לו, בדיוק ככה היה. לפני שבוע, הלכתי ברחוב בבני ברק, סובבתי את הפנים לצד ימין, ופתאום מצאתי את עצמי מתבונן על דף של עיתון ידיעות. ידיעות אחרונות. שלוש, ארבע שניות התעכבתי על הדף הזה, מיד סובבתי את הפנים, זה עיתון של כפירה, זה עיתון של שנת השם, זה עיתון של השון הרע. ידעתי שאני אשלם ביוקר על זה. לא עברו יומיים שלושה, אני רואה שאני לא יכול לקרוא את הגמרה. אחרי 90 שנה שהוא לא היה צריך משקפי קריאה. פעם אחת הוא הסתכל בעיתון התאמה הזה, מיד אחרי יומיים הוא כבר לא יכול לקרוא את הגמרה. צריך משקפי קריאה. הבנתם איך זה עובד? האנשים האלה, זה לא יומן. אז הסטייפלר, שהוא היה צעיר ברוסיה, גייסו אותו בקפיאה לצבא. לצבא הרוסי. מאלה פה בצבא עוד יש אוכל קשר, עוד נותנים לך חמש דקות להתפלל. עוד יש קצת יהדות שם, צבא רוסי. חזירים, טרפות, קוזקים, נאצים מסביבך כולם, אתה היהודי היחיד. נורא והיום. אין מה לעשות, לקחו אותו בכוח לצבא. מגיע שבת הראשונה, מאז שגיסו אותו. הוא בא למפקד, אומר לו, אני היום לא יכול לעשות שום דבר. לא נוגע ברובה. לא עושה, לא שוטף, לא שוחט, שום דבר. מה זה? ממתי אתה אומר לנו מה תעשה לו? אנחנו נחליט מה אתה תעשה, מה לא. הוא אומר לו, אני יהודי. זה שבת היום. אני לא יכול לחלל שבת. שום דבר לא ישנה דעתי. הוא אומר לו, בטח שישנה דעתך. אנחנו נפוצץ אותך כל כך טוב עד שאתה, איך אומרים, תהיה עבד נאמן. אמר לו, הסטייפ פלייר, אתה יכול גם להרוג אותי. שום דבר לא יעזור. ההוא ראה שהולכת להיות פדיחה. התחיל להרביץ לו והוא לא ישבר, אז יהיה כבר לא נעים, כולם מסתכלים. קלט שהיא הולכת להיות גוז קשה. אמר לו, אתה יודע מה? אני מוכן לעשות איתך דיל. בוא נעשה עסקה. אתה רואה את כל החיילים? אתה תשים את הראש ככה למטה, כל אחד מהחיילים יבוא עם הקט של הרובה, ייתן לך מכה בראש. עם הקט של הרובה. אחרי שכל החיילים נתנו לך מכה עם הקט של הרובה, אם אתה עוד חי, כל השירות הצבאי שלך אתה פטור בשבת. יש לך יום חופש. אתה מוכן? אמר לו כן. סטייפלר אמר לו כן. הוא אומר לו, בסדר, קרה לכל הקוזקים, אני לא צריך לספר לכם כמה הם אוהבים יהודים, אז כל אחד יש לו הזדמנות עכשיו לתת לו בראש עם הקט של הרובה, בום, בום, כל הראש שלו חתכים, סדקים, אין שום בכלל איך השם הציל אותו, הוא היה אמור למות מדבר כזה. כל הראש שלו התאבט, נפוחויות, דם, כל הגוף. ובסוף שראו שהוא חי, הביאו רופא, טיפלו בו, עזב אותו כל השירות. לא היה צריכה להיות יותר שבת. לימים, שאלו את הסטייפלר, מה היה הרגע הכי מאושר בחייך? הוא אמר, הרגע הזה שבאו עשרות חיילים, ופיצצו לי את הראש עם הרובים שלהם, זה היה הרגע שהייתי הכי קרוב לקדוש ברוך הוא בחיי. אף פעם לא הצלחתי להגיע לכזו קרב, קריבות להשם כמו באותו יום. אפילו כאבים הוא לא ירגיש, מרוב שהנשמה שלו התעלתה למקום כזה שאפשר להאמין. לא פלא שיצא ממנו רב חיים קניאפסקי, זה פלא. וודאי, כל דבר יש תוצאה. אתה רואה היום, מה שאתה זורע היום זה מה שתקבל בעוד 20 שנה, מה אתה חושב? לסיכום רבותיי, נסכם. לא פשוט, באמת, לא פשוט להיות ירשמיים, לא פשוט להיות צדיק, לא פשוט שיהיה לך השקפה נכונה. אנחנו חייבים לשפר את ההשקפה שלנו. צריכים לדעת שאין כזה דבר כוחי ורוצה מיידי. צריכים לדעת לא להתבלבל. להכיר טובה לצבא, חייבים. להתפלל על החיילים, חייבים. לשבח אותם על זה שהם מוסרים נפש להציל אותנו שבזכותם אנחנו יכולים לשמור מצוות וללמוד תורה ולהתפלל אסור לך לשנייה להפסיק להכיר להם טובה וכולי כל אחד מהם שנופל בקרב צריך לפקוט עליו ולהגיד עליו משניות וקדישים ותהילים כל מה שצריך לעשות, קודם כל תהיה בן אדם, אסור להיות כפוי טובה. אפילו שלצערנו הרב, הרבה מהם הם לא שומרי שבת ולא אוכלים קשר, ככה חינכו אותם, חלקם גם שונאי דת, זה לא משנה. מישהו שונאי דת שומר לך כרגע על החיים, בזכות זה אתה יכול ללכת לשבת, ללמוד תורה או לבוא לבית כנסת וללמוד, או להתפלל, אז כבר אתה יש לך הכרת הטוב אליו. אבל זה לא אומר שבגלל שאתה מכיר לו טובה ומעריך אותו וכולי, ומתפלל לרפואתו, וגם שיחזור בתשובה על הדרך, זה לא אומר שיש לך רשות להיות כמוהו. הרבה אנשים מתבלבלים פה. בשום פנים ואופן אסור ליהודי שומר מצוות, אפילו שנייה בחייו. שנייה בחייו לחשוב. אם לא היה צבא, כולנו היום מתים. כל הכבוד לצה״ל, איזה מבצעים, ביפרים, איזה חיל אוויר, איך פיצצו תאו ותאו. מי שנותן לצבא את כל הקרדיט ומשאיר את הקדוש ברוך הוא כשחקן משני בסיפור, הוא כופר. זה כפירה גמורה, בן אדם כופר. קודם כל צריכים לדעת, אין עוד מלבדו, הכל זה ה' ה' מחליט, ה' עזר שישתילו בביפרים, בלעדיו שום דבר לא היה מתפוצץ, והוא עזר שזה יפגע איפה שהוא רצה, ועכשיו הוא יפעיל את אלה שרוצים לעשות טוב. החיילים, הצבא, כל מי שקיבל פקודות, הם רוצים לעשות טוב, יש להם כוונה טובה, אבל בלי ה' הם יכולים להזיז אצבע. הם יכולים בלי השם לפגוע במטרה? הם יכולים בלי השם לשטרול ב-5000 ביפרים או לא יודע כמה חומר נפץ בכזו קופסה קטנה, בלי השם, בלי שיביא להם את השליח הנכון, שימכור להם את זה, שישתף איתם פעולה, שהם יסכימו החיזבאללה לקנות את הסוג הזה דווקא, פתאום השם לא היה רוצה שזה יהיה, והרגע האחרון הם אומרים לא רוצים את הביפרים האלה, נקנה חברה אחרת. סופו של דבר זה הכל הקדוש ברוך הוא. ואסור בטעות חס וחלילה לטעות. זה לא אומר שהחיל אוויר הוא לא טוב. זה לא אומר שהחיילים הם לא טובים ולא אמיצים. הכל אמת, לא סותרים. אבל בלי השם, החייל הכי טוב בעולם הוא אימפוטנט. שום דבר הוא לא יכול לעשות. ואם השם, החייל הכי פלגמת בעולם, הכי עיוור, הצלף הכי גרוע, פוגע. למה? כי השם עכשיו האינטרס שלו היה שם חבל יקבל את הכדור הזה בראש. ולכן סתם חייל פתאום יורה וזה פוגע. וכשהשם לא רוצה שהמחבל ימות, אז החייל הכי טוב בצבא קרה משהו ופתאום פספס. למה? בסופו של דבר יש בך מנהל את העולם. זה לא סותר, אנחנו צריכים צבא. למה צריכים צבא? כי אנחנו עושים בלי סוף עבירות. והעבירות מביאות עונשים ומביאות טרגדיות ומביאות את השביעי לאוקטובר ומביאים חללים כל יום ומביאים מחלות ומביאים כל מיני פשיטות רגל וצרות ולחץ והצביב ומתיחות זה כל זה כתוב בפרשת בחוקותיי כל מה שקורה לנו כל דקה ודקה הכל אנחנו מביאים על עצמנו 100% עכשיו, כיוון שאתה לא רוצה ללמוד בדרך הקלה שהתורה ממליצה, מה שלא בדרך הראש, בדרך הרגליים, אתה תבין את אותו דבר עם פי אלף יותר עבודה, יותר מאמץ ופי אלף יותר ביוקר. אם כולם פה היו שומרים שבת, מכבדים תורה, מכבדים תלמידי חכמים, מפסיקים לשתף פעולה ומעויב האכזר, מפסיקים כל מה שקורה פה עם הסינת חינם, משתפרים בצניעות, מבטלים את כל התואבה, מעבירים חוקים של תורה, לא של סדום, משנים כאן את כל המערכת מהיסוד, 80-90% מהטרגדיות והמעצרות מיד היה יורד, מיד, תוך כמה חודשים. כל הסבל וכל הצרות, הכל זה מידע כנגד מידע. אמרו, לא רוצים מחיצות. יום כיפור, מתפללים אנשים בתל אביב. איזה אנשים? חילונים. מי הלך להתפלל בתל אביב? איזה חרדי הולך להתפלל בתל אביב ברחוב ביום כיפור? זה אנשים שהם לא באים לבית כנסת כל השנה אז אין להם כיסא אז אין להם מקום כל הבתי כנסת קונים את הכיסאות מראש לאנשי המקום אז הם רוצים עכשיו בית כנסת אין אז הם רוצים להתפלל ברחוב אז העירייה אמורה לסדר להם מקום להתפלל בחוצות העיר אנשים מסורתיים שקצת מכבדים את יום כיפור באו מביאים להם רקדניות עם בגדי ים שמים להם מוזיקה אחד מסתובב להם עם גלידה בפנים ביום כיפור כדי שלא יהיה תפילות יום כיפור. שמו מחיצות בין הגברים לנשים, בום, יפילו אותן מחיצות. לא עובר שבועיים. בין יום כיפור לשמחת תורה, תעשה את החשבון. מדובר פה על שבועיים. הקב' הוא יפיל את כל המחיצות בינינו לבין הנאצים הישמאלים. כל המחיצות נפלו ברגע ואף אחד לא ראה. כל המודיעין, כל הרדארים, כל הלוויינים, כל הבלוני האוויר של הריגול. מה זה? איך זה ייתכן כזה דבר? הרי יש טיסנים שמטיסים אותם, הדרונזה האלה. מטוס ללא טייס? מה זה, הוא לא יכול לראות שאלפי מחבלים מתארגנים עם ג'יפים ומגיעים לכיוון הגדר? איך לא ראו כזה דבר? הם רואים היום מה כתוב בטלפון של בן אדם באיראן דרך לוויינים. ראיתי פעם סרטון, הלוויין קורא מה כתוב במסך של הטלפון. אתה יוצא מהבית עם הטלפון ביד, הלוויין, הוא זום, זום, זום, זום, הלוויין עלה, עלה, עלה של עץ, עלה של עץ, הוא מראה לך איך הלוויין, מישהו שיושב עכשיו באיזה מקום בעולם, מגדיל, מגדיל, מגדיל, מגדיל, בהתחלה רואים את כדור הארץ כמסטיק, עגול. לאט לאט הוא גדל, גדל, גדל, גודל, גודל ואז רואים פתאום כבר שדות וקרמים ואז הוא מתקרב עוד יותר ואז רואים עצים ואז הוא מתקרב לעלה, רואים צורת עלה אבל לא רואים המחרות על העלה ואז עוד יותר מגדילים ואז אתה רואה עיר שלמה בתוך עלה, זה נראה כמו בניינים, כבישים זה מדהים, זה עלה, הלוויין רואה כל ריבוע קטן על העלה הם יכולים לקרוא מה כתוב לך בטלפון, אבל לא ידעו שאלפי מחבלים מתכוננים שנה אימונים. למה? כי השם אמר, אני מביא עליכם את הצהרה הזאת, ואף אחד לא יושיע אתכם. לא אוכל אוויר ולא באו הליקופטרים, שש שעות, אף אחד לא ידע מה קורה. דרך אגב, עם כל הטרגדיה הנוראית, ששילמנו מחיר שלא חלמנו, אני אומר, אני הדעתי האישית, אתם לא חייבים לקבל אותה, שאם זה לא היה, בעוד עשר שנים לא הייתה מדינה. כי עכשיו שרואים מה הם הכינו לנו, עם כל המנהרות וטונות של נשק וטילים, בלי סוף, מה הם יכלו לעשות לנו? תחשוב שאם היו באים 30 אלף חיזבאללה במכה, ועוד מהחמאס היו נכנסים עשרות אלפים. אז גם מצרים כבר היו נכנסים, ומי יודע מה היה קורה פה ברחובות. מי יודע, הורגים לנו מיליונים פה. שורפים לך את כל המדינה, משתלטים לך על המדינה, משתלטים על בסיסים. לא הייתה יכולה לעשות שום דבר, מה תעשה? תילחם נגד שני מיליון איש? שבאים לך עם רובים ועם לפידים וזה, מה היית עושה? שוברים לך את כל ה... זה היה נש שזה נגמר בשלושת אלפים מחבלים. זה יכול היה לפרוץ לעשרות אלפים, ואז כבר היינו מאבדים שליטה לגמרי, ואז היו באים עוד חסר מחבלים מסוריה, ועוד, והיו באים לך מירדן גם, ונכנסים לך מיהודה ושומרון, היו גומרים לך את הכל פה. זה משהו שקרה, והשם עשה את זה ממש ניתוח לב פתוח. זה כואב, זה נורא, אבל זה מציל חיים. בלי השביעי באוקטובר, בתוך כמה שנים לא הייתה מדינה. זה היה, הקב' חום נתן לנו סתירה נוראית, נתן לנו עונש נורא, אבל בתוך העונש הזה הוא הציל את החיים שלנו לדורות הבאים. אנשים לא רואים את זה, הם רואים רק את הרע. הם לא רואים ממה ניצלנו. עכשיו, אתם רואים, דוד המלך אומר, אנחנו קוראים את זה בעלל, הללו את השם כל גויים שבחו כל העומים כי גבר עלינו חסדו, והמת אדוני לעולם, הללויה. מה פירוש הפסוק הזה? דוד המלך קורא לכל הגויים, לעמים, לשבח את השם, להלל את השם. על מה? על זה שהוא שומר על עם ישראל מהם. זאת אומרת, דוד אומר למחבלים של החמאס, ולשאר הישמעאלים, אתם צריכים כל יום לשיר ולהלל את השם. על מה? כי גבר עלינו חסדו, והאמת השם לעולם הללויה. שהשם מגביר את החסדים שלו על עם ישראל, ובזכות זה אנחנו ניצלים ממה שאתם מכינים לנו כל יום. למה דוד אומר לגויים שהם צריכים לשבח את השם שהם לא מצליחים בתוכניות שלנו להשמיד אותנו? הרי בכל דור ודור עומדים עלינו לחלוטינו והקרש ברוך הוא מצילנו מידם. מעין לי להגיד ליהודים לשבח את השם על זה שגבר עלינו חסדו. אבל למה להגיד לנאצים ולמחבלים שהם צריכים לשבח את השם? למה? מה, דוד נאיבי? הוא חי בדמיונות? התשובה היא, אנחנו לא יודעים אפילו אחוז ממה שהם תכננו והם תכננים לנו. אז שפה ושם איזו תוכנית נכשלה, אז אנחנו מיד מודים לאשם. ניצלנו מאיזה טיל שנפל ולא התפוצץ, מודים לאשם. עשינו איזה מבצע, חיסלנו כמה מחבלים, מודים לאשם. אבל אנחנו אפילו לא יודעים אחוז מכל הישיבות ומכל התכנונים וכל ההשקעות שהם עושים כדי לשרוף פה את כולנו. וכמה ניסים השם עושה ומסכסך אותם אחד עם השני וכל מיני פוליטיקות ודברים שברגע האחרון הכל פתאום משתבש להם. אנחנו לעולם לא נדע. עד שיבוא משיח, לעולם לא נדע ממה ניצלנו. אבל הם כן יודעים. אומר להם, דוד, אנחנו לא יודעים את כל מה שתכננתם לנו, כמה ניצלנו ממכם. פה ושם אנחנו רואים. אבל אתם יודעים כמה פעמים תכננתם לחלוטינו, וכל דור ודור, וכל פעם ה' מצילנו מידכם. איך זה שאתם לא מתפעלים ומודים לכדוש ברוך הוא? שומעים, רבותיי? אביד המלך מסתכל על זה בעיניים של צדיק, אבל אלה רשאים ערורים. כתוב, רשעים אפילו על פתחה של גיהנום אינם שווים בתשובה. יהיה רצון בעזרת ה' שאנחנו, אני מקווה שהדברים שאמרתי, איך אומרים, יכנסו אל הלב. ושאנחנו נפסיק לחיות בדמיונות ולחשוב שאנחנו צדיקים גדולים, לצערנו הרב לא נפטרנו מתרבות יוון, צריכים להודות בזה, אבל זה עוד לא מאוחר. כל עוד אנחנו חיים, כל עוד אנחנו נושמים, נעשה אוברול. איך אומרים? ניקיון יסודי בחיים. ניקיון, שיפור ההשקפה, שמירה על עצמנו, שמירה על עצמיות, להתנתק לגמרי מכופרים, מכל מיני אנשי תואבה, להתנתק מאנשי שקר בפוליטיקה, להפסיק לסמוך על אנשים מחללי שבת וכל מיני שונאי אשם, להתחיל להתחזק ממש בעין עוד מלבדו, הכל זה מת אשם, אשם, אשם, לקבל את האיסורים באהבה, ולפקוט לה, קדוש ברכו יום והלילה, שלא יבוא על ידינו מכשול, שאשם ישתמש בנו לעשות דברים טובים בעולם, ובעזרת ה' בקרוב תהיה הגאולה ונסכים גם לגאל, ולא רק זה, לגאל בכבוד, בלי בושה. שיבוא המשיח, נוכל לבוא וללחוץ לו את היד, נעים מאוד כבוד הרב. ולא יהיה על מה להתבייש. יש כאלה שיהיו, יראו בסוף פני משיח, היה להם הרבה עיסורים, אבל יהיה להם המון בושה. שיבוא המשיח, כתוב שהוא מריח את האנשים ורואה מי צדיק ומי רשע. אז אם אתה לא תהיה מאחור צדיק והמשיח יבוא, אתה יודע איזה בושה תהיה לך? פתאום תראה דוד המלך, דחיית המתים, יעקב אבינו, אברהם אבינו, יוסף הצדיק, פתאום הרמב'ם, רשי, מי כבודו? רשי, רמב'ם. הערי הקדור, וואו, יו, אני באלם, כל הצדיקים עומדים לידי פה, פה בירושלים, פה, מעבר לכביש. שלום, נעים מאוד, איך קוראים לך? איציק. מה זה איציק? זה שם יהודי? לא, יצחק. נעים מאוד, איך קוראים לך? משה בן מימון. אתה הרמב'ם? וואו, אני לא מאמין. תחשוב, פתאום יבוא אחד, יגיד, אתה נכד שלי. מי אתה? רבי יוסף קארו. וואו, אני, אני, נכד שלך? כן, אתה נכד של זאת, שנכדה של זאת, שנכדה של זאת, עד, עד אליי. פתאום יראו אותך עם קעקוע על היד. הקעקוע, יאללה, בטר, יאללה. להגיד, מה זה? מה כתבת על היד? מה זה? זה קעקוע? איך ניגלת עם כאלה קעקועים על היד? עשיתי תשובה. או, מקום שבעלי תשובה עומדים, אפילו צדיקים גמורים אינם עומדים. אבל מי רוצה תבושות האלה? בואו נגיע לשם עם כמה שפחות תבושות. צריכים ניקיון יסודי, רבותיי. ברוך ה' לעולם, אמן ואמן. רבי חנניה בן הקרשיה אומר, הצעה הקדושה, בכל אזעקות את ישראל, לפיכך ירבה להם תורה ומצוות שנאמר
More from Mike
(English Subtitles) Debate: ראש בראש באולפן על תכלית החיים 💥 הרב יוסף מזרחי 🆚 נאור נרקיס
